image
imagewidth (px) 82
2.01k
| text
stringlengths 3
90
| format
stringclasses 1
value |
|---|---|---|
כא), מהו כתנות עור, ר׳ מאיר ור׳ יוחנן אומרים כבגדים (חזקים) [הדקים] הבאים מבית שאן, | jpg |
|
סלקין ואלין נחתין, ועילא דכולהו חמא מארי דגדפי דהוה אתי, והוה אומי אומאה, | jpg |
|
לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש. כדי שתתן טעם בפירות׃ | jpg |
|
ד״א ואשמעה אחד קדוש מדבר וגו׳, א״ל כל גזירות הרעות של מי הן, א״ל | jpg |
|
ד״א אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. זש״ה המשל ופחד עמו (איוב | jpg |
|
עלמא אתו כל אתוון קמיה מסופא ארישייהו. שריאת את ת למיעל | jpg |
|
אפילו בשוא״ת, א״ו דהעיקר כשיטת הרב חות יאיר דהך דמלין מתו | jpg |
|
ובדמאי עשרה׃ | jpg |
|
קב״ה וסלקין ואתעבידו ארצות החיים ונחתין ומתעטרין לגבי ארץ | jpg |
|
כפירות׃ | jpg |
|
(ישעיה יב א). | jpg |
|
הכי הוה. ואי תימא הא כתיב חמש באמה, אינון חמש באמה מסייפי עלמא עד | jpg |
|
אנשים בבירתא דסטיא סרו היום מאחרי ד׳, ובזה יש מופת חותך כי אמת יהגה | jpg |
|
פקיד לאילתא, ואתייקר ואתקרי מלכא מכל מלכין דעלמא, מאן דלא מצפה דא | jpg |
|
בכל חכמי הגוים אין כמוהו, אבל בחכמי ישראל אית, אי הכי אלהא דאית | jpg |
|
שליטין אית לעילא ושלטין ברעותיה על כל שאר עמין, ועם כל דא לית בהו דיעביד אפילו | jpg |
|
היה הרוחות באות אצלו ומתחממות ממנו, ומוליד מזיקין, באותה שעה אמר | jpg |
|
אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. ר׳ ברכיה ור׳ חלבו בשם ר׳ שמואל בר | jpg |
|
נפקת. עאלת את ש קמיה, אמרה קמיה רבון עלמין ניחא קמך למברי בי עלמא, | jpg |
|
לנו לעינים על איזה אופן ראוי וישר להמשיך מנגדנו, והאברים שנתפרדו מאתנו | jpg |
|
מעשר שני בכל מקום שהיא מחוללת על המעות האלו. ובורר את היפה שבה | jpg |
|
מנכון יקשט קשוטא חד לכלה, אמר לרבי אלעזר בריה, אלעזר, הב נבזבזא | jpg |
|
ויאמר ה׳ אלהים הן האדם היה כאחד ממנו (בראשית ג כב). ילמדנו רבינו מהו להציל | jpg |
|
חד וחד, בגין דיומא רביעאה איהו רגלא רביעאה דכרסיא עלאה וכל | jpg |
|
מעשרותן כתיקנן, הזועות באות לעולם, א״ל אליהו ז״ל חייך, כן הוא סיבה של | jpg |
|
קשוט אתיליד יוסף ואטמרו ביה, עאל יוסף בארעא קדישא ונציב לון תמן, | jpg |
|
רגע זאת, ושוב אח״כ ג״כ לא יוכל להתכפר דיו״כ מכפר מתחלתו ועד | jpg |
|
הוה כסיף, ואשמיט גרמיה ועאל ויתיב לרגלוי דרבי שמעון, קלא נפיק ואמר | jpg |
|
תרוייהו בשמור, דכתיב תשמורו, דהא שבת עלאה הכא לא אתכליל בשמור אלא | jpg |
|
עמהם, ואשריהם לצדיקים ולדובקיהם, מה כתיב בהם בדור המבול וימח | jpg |
|
(נ״א, הכי) דכתיב (שם) כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם, דהא אתא למפתח | jpg |
|
בעונותינו. תת (קדש) [וקדש] (שם), אין קודש אלא ישראל, שנאמר קדש ישראל | jpg |
|
במקום אחר הראיתי כי אף אחר חורבן הבית בירושלים, טרם שחרבה ביתר, כי | jpg |
|
מוליד בנים והם הולכים למאירה, מה היה עושה, אמר ר׳ סימון רוחות נקבות | jpg |
|
לאפקא חמש עלין תקיפין דסחרין לשושנה ואינון חמש אקרון ישועות, ואינון | jpg |
|
רבים. אמר ריש לקיש לא יצא אדם מגן עדן עד שחרף וגידף, נאמר כאן | jpg |
|
תחילה, ואינו רואה מה שלפניו, וכך כל אחד ואחד אומר אני ראשון, הוי אומר | jpg |
|
אמר רבי יהודה בראשונה היו שולחין אצל בעלי בתים שבמדינות מהרו והתקינו | jpg |
|
ואח״כ בנו רשב״ג אביו של רבינו הקדוש, ואח״כ רבינו | jpg |
|
ולא כל רגע, א״כ משכחת לרבי שפיר כרת דיומא, דכיון דאוכל ביו״כ מקרי | jpg |
|
לידע המדה הנכונה באיזה מקום אשר אמרו לרחק ובאיזה מקום לקרב, ואמרו | jpg |
|
קדישין, עבדית לך שלטנו על עלמא, דכתיב (איכה ב טו) הזאת העיר | jpg |
|
ואתעביד כלא ארץ חדשה, מההיא מלה דאתחדש באורייתא, ועל דא כתיב | jpg |
|
במקום אחר הראיתי כי אף אחר חורבן הבית בירושלים, טרם שחרבה ביתר, | jpg |
|
דמנהון נפיק כלא, דמנהון אתעבידו שית מקורין ונחלין, לאעלא גו ימא רבא, | jpg |
|
ותקופה דשמשא דאסחר בכל סטרא, ואין נסתר, לית דאתכסי מניה מכל דרגין | jpg |
|
ד׳, ובזה יש מופת חותך כי אמת יהגה חכו גם בשאר הדברים, ולמה | jpg |
|
למימר לדומה (קהלת ה ה) כי שגגה היא, כמה דהוה לדוד, ונצח ליה קב״ה בדינא. למה | jpg |
|
מהרו והתקינו את פירותיכם עד שלא תגיע שעת הבעור. עד שבא רבי | jpg |
|
התלמיד אומר לרבו, רבי למדני פרק אחד, והוא אומר לו לך וקדמני במקום | jpg |
|
הורידים, וכן אוסרים המסוכנת והחולה והמוכה ורובע ונרבע ושחיטת בהמה | jpg |
|
מדוריה ומשכניה בהו ואתעטר בהו כיון דשרי באינון רקיעין ואתעטר | jpg |
|
שצדו דגים בשבת בנהר שכבר הקיפו אותו מקודם, בענין שאין כאן רק איסור | jpg |
|
קמיה מי גלי, הוה ליה לאורכא לה תלת ירחי, ותו אי ידע דלא שכיב | jpg |
|
עמיתך וגו׳, דוד דקלקל ברית בערוה מהו, אמר ליה קב״ה דוד זכאה הוא, | jpg |
|
פטרון אחרן אית לן בשמיא, דהא מלכיכון לא שליט אלא עלייכו | jpg |
|
שמות בני אדם הם. אמר רבי יוסי אפילו מצא חבית והיא מלאה פירות. | jpg |
|
בעיניהם למען יכולים לחמור ולהקל כרצונם וכטוב בעיניהם, | jpg |
|
אמינא לכו הלכה לא תעבידו עובדא עד דאימר לכם הלכה למעשה, מחמיר על | jpg |
|
שלא נשתעבדו במצרים, וגם עליהם אין חובה לספר ביציאת מצרים ולשמוח | jpg |
|
דא עגולה ורבועא דלגו, ואינון תרין, ולקביל אינון תרין אית תרי קדושתי, דאית | jpg |
|
אינון שתין, בין כל חילין דילהון, בשם יקרא, מאי בשם יקרא, אי תימא דקרא | jpg |
|
חול׃ | jpg |
|
ומתמן נפקו בגניזו, ואטמירו גו (נ״א בהו) נביאי קשוט אתיליד יוסף ואטמרו | jpg |
|
אדעה מלים יענני [ואבינה מה יאמה לי] (איוב כג ה), אם | jpg |
|
אבל האמת יורה דרכו דגם להרשב״א אין כאן קו׳ כלל דרק חטא שיזכה | jpg |
|
אנת, וקשוט אנת, אבל הואיל ואתוון דזיופא נטלין לך למהוי עמהון, לא בעינא למברי בך | jpg |
|
מ״ע דתקיעת שופר ביובל, דעיקר המצוה הוא ביו״כ זמן איסור הוצאה מרשות | jpg |
|
(שם שם ב), הוי וענותך תרבני. | jpg |
|
ממש איש מדה איהו ארכיה מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא, אדם | jpg |
|
הוה אזיל למחמי לרבי יוסי ברבי שמעון בן לקוניא חמוי, | jpg |
|
למיקם בלא מלך. בההיא שעתא נחתא מן קדמוהי את כ מעל כורסי יקריה, | jpg |
|
ומהו קדושא דשבת, א״ל דא קדושה דאתמשכא עליה מלעילא, א״ל אי הכי | jpg |
|
הלוקח בהמה שוגג יחזרו דמיה למקומן. מזיד תעלה ותאכל במקום. ואם אין | jpg |
|
כאן סכנה מאיש יחיד לבד, רק יש לחוש כי רבים יעשו שכם אחד לחבק חיק | jpg |
|
אני אומר לעצמי, שנאמר אשירה נא לידידי וגו׳ (ישעיה ה א), מה עשה | jpg |
|
אצא (שם שם י), אמרו לו חבריו איוב עד מתי אתה מטריח בדברים, אין אנו אומרים לך שאין | jpg |
|
למברי בי עלמא, דבי אתקרי שמך שד״י, ויאות למברי עלמא בשמא קדישא, | jpg |
|
להתודות. לא עברתי ממצותך לא הפרשתי ממין על שאינו מינו. ולא מן | jpg |
|
ובכל זאת ספרו יציאת מצרים כל הלילה והארכתי בזה בדרוש׃ | jpg |
|
אומר הבכורים ניתנין לכהנים כתרומה. התבשיל. בית שמאי אומרים צריך | jpg |
|
בסלע על מנת להוציא יציאות מביתו. ומניח את המעות ואומר כל הנלקט מזה | jpg |
|
(ולא) [ולו] אחד בהם, מימים שברא הקב״ה בחר לו אחד מהם, ואיזה הוא זה | jpg |
|
יהודה אומר מאי קוממיות, עתיד שיהיו כל אחד ואחד (מישר) [מישראל] | jpg |
|
אומר לו הלכה ואין מורין כן, אזי הדין דאין מפרסמין כן לרבים, אבל | jpg |
|
מקדש ירקבו׃ | jpg |
|
מכתו של עולם ירפא. | jpg |
|
לבראות את השאר, וקדש השבת, שנאמר ויכלו השמים וגו׳, | jpg |
|
זה אין ענין לקו׳ רבא, לכן נ״ל ליישב בהקדים דברי הרמב״ן שבועות מובא ג״כ | jpg |
|
אם יו״כ מכפר כל היום או כל שהוא, כל שהוא ע״ש, ועיין ג״כ (כריתות ח״י ע״ב) ומאן | jpg |
|
ביקש לבראות את השאר, וקדש השבת, שנאמר ויכלו השמים וגו׳, ויכל | jpg |
|
המקרא, ודרשו לא תבערו אש בכל מושבותיכם כפשוטו, ועי״ז אוסרים לעשות | jpg |
|
מוליד בנים והם הולכים למאירה, מה היה עושה, אמר ר׳ סימון רוחות נקבות | jpg |
|
הלשכות בנויות בקודש ופתוחות לחול. תוכן חול וגגותיהן קודש. בנויות בחול ופתוחות | jpg |
|
ורוחא, אע״ג דאינון תלת יסודין עלאין, כלהו תליין ולא אתגלי עבידתא דלהון, | jpg |
|
זו, היה לנו לומר אדרבא דאיפכא אשמעינן דלא יפה עשה ר׳ אחי שהחרימם, | jpg |
|
אמר ר׳ יהודה הלוי בר שלום התלמידין מהלכין ואחר כך הרב, אבל הקב״ה לא | jpg |
|
ברחוק מקום׃ | jpg |
|
המוצא כלי וכתוב עליו קרבן. ר׳ יהודה אומר אם היה של חרס הוא חולין. ומה | jpg |
|
המשנה, מן המקרא מנין, שנאמר המביט לארץ ותרעד (תהלים קד לב), | jpg |
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.