diff --git "a/24436/normalized.transcript.txt" "b/24436/normalized.transcript.txt"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/24436/normalized.transcript.txt"
@@ -0,0 +1 @@
+יולי 2012 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה, גברתי. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הירושה (תיקון מס' 13), התשע"ב 2012, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט, הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 10), התשע"ב 2012, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק משק הדלק, התשע"ב 2012, הצעת חוק זכויות לאנשים עם מוגבלות המועסקים כמשתקמים (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ב 2012, בחוברת 709 צורפה הודעת המערכת לעניין טעות שנפלה בחוברת הצעות חוק הממשלה 702, בהצעת חוק לשינוי חברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (הגברת התחרות), התשע"ב 2012, הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 40), התשע"ב 2012, הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 12) (שינוי תוואי הפחתת הגירעון), התשע"ב 2012. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 7) (השגה וערר על דרישה לתשלום חיוב מוגדל), התשע"ב 2012, של חבר הכנסת דוד רותם וקבוצת חברי הכנסת. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/4465/18 וכלה בהצעת חוק פ/4492/18, הצעת חוק גיל פרישה (תיקון, גיל פרישה חובה לרופאים), התשע"ב 2012, מאת חברי הכנסת רחל אדטו וחיים כץ, הצעת חוק זכויות החולה (תיקון, טיפול מקל), התשע"ב 2012, מאת חבר הכנסת אריה אלדד, הצעת חוק כביש 60, התשע"ב 2012, מאת חבר הכנסת יעקב כץ, הצעת חוק הרשויות המקומיות (אכיפת הוראות פקודת התעבורה, סמכויות פקחים), התשע"ב 2012, מאת חברי הכנסת זאב בילסקי ודב חנין, הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון, שידור אירועי ספורט מרכזיים), התשע"ב 2012, מאת חבר הכנסת יואל חסון, הצעת חוק הרשויות המקומיות (כללי אתיקה לחברי מועצה), התשע"ב 2012, מאת חבר הכנסת סעיד נפאע, הצעת חוק הגנת הסביבה (שימוש מושכל במשאבי הטבע, הפחתת מתח עודף ברשת חשמל במבני ציבור), התשע"ב 2012, מאת חברי הכנסת כרמל שאמה-הכהן, אברהם מיכאלי, ישראל אייכלר, יוליה שמאלוב-ברקוביץ ועינת וילף, הצעת חוק הנפט (תיקון, הבטחת אנרגיה לישראל והגבלת יצוא), התשע"ב 2012, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, זבולון אורלב ונחמן שי, הצעת חוק העונשין (תיקון, גיל הקטין לעניין חטיפה ממשמורת), התשע"ב 2012, מאת חבר הכנסת נסים זאב, הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון, איסור עיקול מיטלטלין המשמשים קטינים), התשע"ב 2012, מאת חברת הכנסת אורית זוארץ, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, עבודה מועדפת בקצונה הימית של ישראל), התשע"ב 2012, מאת חבר הכנסת שי חרמש, הצעת חוק החלת החוק הישראלי על היישובים היהודיים בבקעת-הירדן, התשע"ב 2012, מאת חברת הכנסת מירי רגב, הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון, ייעוד קרקע למבנים לאוכלוסייה הקשישה), התשע"ב 2012, מאת חברת הכנסת אורית זוארץ, הצעת חוק לתיקון פקודת הרופאים (פטור מבחינות לסטודנטים בוגרי מוסדות לימוד בחוץ-לארץ), התשע"ב 2012, מאת חבר הכנסת זאב בילסקי, הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון, ביטול שלילת גמלאות מאלמנים שנישאו), התשע"ב 2012, מאת חברי הכנסת זאב בילסקי ודב חנין, הצעת חוק הליכי קבלה לעבודה, התשע"ב 2012, מאת חברת הכנסת ציפי חוטובלי, הצעת חוק הכשרות לאנשי מקצוע בנושא זיהוי ודיווח על התעללות בילדים, התשע"ב 2012, מאת חברי הכנסת רחל אדטו, ציפי חוטובלי, דניאל בן-סימון ואורית זוארץ, הצעת חוק להנצחת זכרו של יצחק שמיר, התשע"ב 2012, מאת חבר הכנסת יואל חסון, הצע�� חוק התכנון והבנייה (תיקון, חובת התקנת גלאי עשן), התשע"ב 2012, מאת חברי הכנסת נחמן שי, שכיב מוראד שנאן ומרינה סולודקין, הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון, חובת התקנת גלאי עשן), התשע"ב 2012, מאת חברי הכנסת יעקב כץ, עתניאל שנלר, דוד אזולאי, דני דנון, אורי אריאל, מירי רגב, רחל אדטו ושכיב מוראד שנאן, הצעת חוק העונשין (תיקון, איסור חציית כביש ללא השגחה לילד עד גיל תשע), התשע"ב 2012, מאת חבר הכנסת נסים זאב, הצעת חוק הרב הראשי לצה"ל, התשע"ב 2012, מאת חברי הכנסת מיכאל בן-ארי ואריה אלדד, הצעת חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) (תיקון, אמצעי מעקב או פיקוח), התשע"ב 2012, מאת חברי הכנסת רוברט טיבייב, חיים כץ, דב חנין, אורלי לוי אבקסיס, יצחק הרצוג ודורון אביטל, הצעת חוק הגנה על עתודות הגז למען עצמאות אנרגטית לישראל, התשע"ב 2012, מאת חברי הכנסת דב חנין, איתן כבל, אילן גילאון, נחמן שי, יוחנן פלסנר, רחל אדטו, עמיר פרץ, שלמה מולה, יעקב אדרי, עפו אגבאריה ודוד אזולאי, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, זכאות להטבות לקטועי ידיים על-פי הסכם הניידות), התשע"ב 2012, מאת חברי הכנסת עפו אגבאריה, מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין וקבוצת חברי הכנסת, הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מות אסיר), התשע"ב 2012, מאת חברי הכנסת דוד אזולאי ודב חנין, הצעת חוק זכויות החולה (תיקון, זכות לטיפול מקל), התשע"ב 2012, מאת חברות הכנסת זהבה גלאון ונינו אבסדזה, הצעת חוק מקרקעין באזורי יהודה ושומרון, התשע"ב 2012, מאת חברי הכנסת ציפי חוטובלי, זאב אלקין, פניה קירשנבאום, אברהם מיכאלי, דוד רותם, יריב לוין, רוברט אילטוב, יצחק וקנין, ציון פיניאן, אורי אריאל, דני דנון, יעקב כץ, מיכאל בן-ארי, אריה אלדד, נסים זאב, אורי אורבך ומירי רגב. חוברת סיכומיה והצעותיה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה לדוח מבקר המדינה 61ב. תודה. תודה למזכירת הכנסת. לפנינו, חברי הכנסת, שלוש הצעות אי-אמון, שנושאן דומה. ישיב במשולב השר גלעד ארדן, כשר המקשר. ראשונת הצעות האי-אמון היא של סיעות העבודה ומרצ, שאותה ינמק חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, בנושא: אוזלת ידה של ממשלת נתניהו בתחום המדיני, החברתי והכלכלי. חבר הכנסת מג'אדלה, בבקשה, אדוני, הבמה לרשותך. אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, עמיתי חברי הכנסת, סיעת העבודה מגישה אי-אמון בממשלה בשל אוזלת ידה של הממשלה בתחום המדיני, אדוני מייצג גם את מרצ פה בעניין זה. בוודאי. זה העבודה ומרצ. עבודה ומרצ, איזו שאלה. זה שילוב מאוד ראוי וחשוב. אוזלת ידה של הממשלה בתחומים, מרצ והעבודה, והעבודה ומרצ.  החברתי, הכלכלי והמדיני. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אני תמיד הייתי אופטימי. חוץ מהתקופה האחרונה, שאני רואה, והממשלה בשום תחום לא מתנהלת כממשלה שבאה למשול. לנגד עיני האוכלוסייה שלה, אזרחי המדינה, העניין, הנושא, המהות, הכול פופוליזם. הכול ספינים. הכול תרגילים. קומבינות. לאן זה יביא? לאן זה יגיע? ככה אפשר לנהל חברה? ככה אפשר לנהל מדינה? מסתכלים כל בוקר על הסקרים ולפי זה מתנהלים. פופוליזם וספינים כל היום. איך אפשר? אי-אפשר לנהל מדינה, אדוני השר ארדן, בחרו בך כשר המקשר. זו אחת ההצלחות של הממשלה הזאת. השר המקשר שיודע להפוך את הקערה על פיה ולעשות את השחור לבן והלבן שחור, בצורה הכי הכי יפה. אבל התשובות הכי יפות שלך, גם אם תהיה אמן של התשובות, זה לא יבוא במקום האמת, לא יבוא במקום המציאות, לא יבוא במקום מדיניות מושכלת, מדיניות ראויה, מדיניות תכליתית, מה טובת האזרח, מה טובת החברה. כשלתם גם בנושא החברתי, גם בנושא הכלכלי, גם בנושא המדיני. בנושא המדיני אנחנו תקועים שלוש שנים. לא צריך להרחיב אפילו. בנושא הכלכלי אתם כל יום מביאים לנו נתונים: מצמצמים את האבטלה, יש צמיחה. אין. לאן? 50% מהאוכלוסייה, זה לא חודר אליה. זה לא יורד אליה. היא לא מודעת לזה. לראות זוג עובד, זוג עובד, לא יכול לסיים את החודש? זוג עובד לא יכול להתחיל את החודש? מדינה, ממשלה, עשירה, ואזרחים עניים. עכשיו, אני לא רוצה לנצל את המקרה של ההפגנה, ואני מאוד מאחל לו החלמה מהירה. אני לא רוצה לנצל את זה. אגב, אני לא מאמין בזה מבחינת אמונה, גם מבחינה דתית. אסור שאדם ייקח את החיים. אצלנו, זה בדת שלנו. אבל אתם לא השארתם לאנשים ברירה, הבאתם אותם לייאוש. הבאתם את האנשים לייאוש. אם לאנשים אין תקווה לחיות בכבוד, אדם עובד, לא אדם פרזיט, זוג עובדים, שכר מינימום, זוג עובדים עם שכר יותר ממינימום, לא מצליחים לגמור את החודש. ויש שתי אוכלוסיות שאתם מדברים שלוש שנים, נדמה לי שבעניין זה כולנו אשמים, או כל אלה שהיו בממשלות. אני לא מדבר כרגע על הסיעות הערביות ועל מרצ, לא, לא, לא, תסלח לי, אשם מי שהיה שר האוצר. ב-15 השנים האחרונות ההגה של האוצר בידיכם. האם אין אחריות משותפת של כל שרי הממשלה? סליחה, בטח שיש אחריות משותפת. כל הכבוד, בטח שיש אחריות משותפת. אבל איזו אחריות משותפת? כולנו אשמים בכך שפה אישרנו את החוק, איזו אחריות משותפת? ש"עמיגור" יכולה לקבל את הכסף. אני שומר לך את הזמן. איזו אחריות משותפת, כשנתתם לעמיר פרץ, לחצו אותו מכל כיוון לקבל את תיק הביטחון ולא לקבל את האוצר? איזו אחריות משותפת? הקופה, תמיד רציתי, בידיים לאלה שהם מנהיגי העם בתחום הכלכלי-חברתי. איזו? עם כל הכבוד, אדוני היושב-ראש, אני לא אומר לך שזה תוצר של הליכוד בלבד. אבל הליכוד נמצא ליד ההגה מאז שנת 1977. אנשים מתבלבלים לפעמים, שוכחים, לא שמים לב שהליכוד, היו הפסקות שניתן היה לתקן. 80% מהזמן, ב-1999 העבודה היתה, דרך אגב. אמרתי ש-80% מהזמן, מ-1977, אתם ליד ההגה. הדוקטרינה הזאת, אדוני השר, להעשיר את העשירים ושהעניים יעבדו אצל העשירים, והקפיטליזם החזירי, איך שהגדירו אותו, זה תורתו ומשנתו של ראש הממשלה היום, שר האוצר בעבר. אתם אומרים את זה בגלוי, אתם מיישמים את זה, אתם לא מנהיגים מדיניות כלכלית-חברתית שוויונית לסגירת פערים. הפער הולך וגדל. אני בחלומות הכי קשים שלי חלמתי שיום אחד יבוא מצב במדינת ישראל שהפער בשכר יהיה בין מיליון ורבע שקל לחודש לבין 4,500 שקל? היתה תמיד במדינת ישראל שכבה קטנה של עשירים, שכבה קטנה של עניים, והיתה באמצע שכבת הביניים, שהיתה הרוב המוחלט. אתם מחקתם את השכבה הזאת. היא לא קיימת. היא לא נמצאת. יש אוכלוסייה, הנה, אני אומר לך, יש אוכלוסייה שרוצה לעבוד, יש עשרות אלפים אקדמאים מובטלים. נכון שנעשה בזמן האחרון, לשפר את המצב, אבל עשרות אלפים אקדמאים וצעירים רוצים לעבוד, לא נותנים להם לעבוד. תנו להם לעבוד. העבודה הזאת מביאה לך צמיחה. כל מי שמצטרף למעגל העבודה, יש לו סיכוי להיות מעל לקו העוני. עכשיו, אתם יודעים את הדברים, לא שאתם לא יודעים. אתם יודעים, אבל זה נוגד את תפיסת העולם הכלכלית-חברתית שלכם. מה לעשות? זה נוגד את התפיסה הכלכלית-חברתית שלכם, ואתם אומרים את זה בגלוי: לנו יש תפיסה כלכלית-חברתית שונה. אנחנו יודעים את זה, אתם אומרים את זה, אנחנו שומעים את זה כל היום. נכשלתם בתפיסה הכלכלית-חברתית הזאת. ת��נו, תחשבו. זה לא בושה להגיד: נכשלנו, בואו נשנה, משהו אחר. לא בושה להגיד: קרה כאן דבר שלא תואם את החברה הישראלית, שהיא חברה ייחודית. אולי זה מתאים לאמריקה, אולי זה מתאים למקומות אחרים, אנחנו צריכים לבנות תפיסת עולם כלכלית-חברתית, מדיניות כלכלית-חברתית, ראויה, מתאימה לחברה שלנו, כי אנחנו חברה, אני חושב בכל אופן, חברה ייחודית. לכן, אדוני השר, אני אומר לך את זה ביושר, גם התשובה הכי יפה שתיתן, ותהיה אמן הכי טוב בתשובה שלך, לא תבוא במקום מציאות. המחאה החברתית, ניסיתם בכל מיני דרכים ובכל מיני שיטות ובכל מיני, ועדת-טרכטנברג, ועדה כאן, ועדה שם, להוסיף כאן. ניסיתם קוסמטיקה כושלת. לא יכולתם לתת מענה, עד שהתפרץ המצב, ועכשיו הוא הולך ומחמיר. ואתם עוד לא הסקתם מסקנה. אתם עוד לא הגעתם למסקנה שהמדיניות הזאת נכשלה וצריך לשנות את זה. וזה הכי חמור. המחאה החברתית הולכת וגדלה. המחאה הולכת וגדלה, כי היא אמיתית. אין מאחוריה מניעים פוליטיים ומפלגות וכל מיני שיקולים. זאת מחאה אמיתית, והיא גם לא הגיעה עדיין להתחלה שלה. תאמין לי, אתה תראה את זה עוד יותר חמור, כי זה אמיתי, כי לאנשים באמת אין אפשרות לחיות בכבוד. זה הדבר המינימלי. מה, אני עכשיו אתחיל לצטט לך את ז'בוטינסקי, המנהיג שלך, הרוחני, מה הוא אמר על זכות קיום לאדם בחמשת, המ"מים. המ"מים? אני לא צריך לצטט אותו. אתה לבד יודע את זה, יותר טוב ממני. זה לא יכול להימשך, ואתם צריכים לעצור. עכשיו, חשבתם שבקואליציה יותר רחבה תפתרו את הבעיה של כל מיני דברים בצורה קוסמטית, מחוק טל עד לשינוי שיטת הממשל. אי-אפשר בקוסמטיקה לבוא ולפתור בעיות אמיתיות, מהותיות, לטובתה של חברה. צריך להביא את הפתרונות האלה בכלים ראויים ונכונים, לא בקומבינות, לא בקוסמטיקה, לא בצורה שהיא לא ראויה. ואי-אפשר להחליף מדיניות מושכלת ונכונה בהחלטות שהן מלאכותיות. אי-אפשר. אי-אפשר. הגיע הזמן, ואתם עושים לנו עכשיו, כאופוזיציה, אומנם אנחנו אופוזיציה קטנה, אבל אתם עושים לנו את החיים יותר קלים. אנחנו לא צריכים הרבה להתאמץ בשביל לשכנע כמה אתם לא טובים וכמה אנחנו יכולים להיות אלטרנטיבה. אתם נותנים לנו את כל הכלים. איך אני אומר? ברוך השם, תודה לאל, נותנים לנו את כל הכלים, את כל ההזדמנות, את כל האפשרות להוכיח שאנחנו אלטרנטיבה טובה, יכולה לבוא במקום המדיניות הכושלת הזאת. ואני אומר ביושר: אזרחי ישראל התעוררו, מוטב מאוחר מאשר בכלל לא, והיום עומדים על דעתם, לא יכולים יותר לאפשר לממשלה להנהיג מדיניות של הגדלת פערים במקום סגירת פערים, מדיניות שהכלכלה בה הולכת, ואתה מזהה כל יום שקו העוני עולה, ולא יורד, האנשים הולכים ונהיים מנוכרים עוד יותר מהחברה שלהם, שהם רוצים לחיות בה בכבוד. כל זה מביאה מדיניות כושלת גם בתחום הכלכלה וגם בתחום החברה. זה לא יכול להימשך, אדוני היושב-ראש, ואני חושב שאתה יודע לתת עצות טובות, לא באופן פומבי. לנו יש עניין בתוצאות, אין לנו עניין, אני לפעמים נותן עצות, אני לא יודע אם הן טובות, אבל לא תמיד שומעים לי. קודם כול, הם מקשיבים לך. זה שלא שומעים יכול להיות, במקרים מסוימים לא. יכול להיות שכן. אבל תן עצה טובה למי שתופס בהגה, שאי-אפשר להמשיך במצב הזה. בסופו של דבר זו החברה שאנחנו רוצים כולנו לחיות בה. אם לא תהיה לנו תקווה לחיות בכבוד כבני-אדם, אנשים שיוצאים לעבוד. אני לא מדבר עכשיו על, שר האוצר צמצם בכל מיני דרכים את האבטלה, ואִפשר ליותר אנשים ללכת לעבודה. אז תנו להם לחיות בכבוד, לאלה שהולכים לעבודה. אלה שנתתם להם לעבוד, תנו להם לחיות בכבוד לפחות. על כן אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, טוב יעשה, טוב יעשה ראש הממשלה, כי אני לא מתכוון לומר מלה אחת רעה על שר האוצר. אתה יודע למה? כי המדיניות של האוצר מונהגת על-ידי שר-העל הכלכלי, ראש הממשלה. זו האמת. ולכן אני לא אלך לפתגם הערבי שאומר: אִדַ'א בְּתִקְדַרְש לִלְגַ'מַל עֻצְ' אל-בַּרְדַעַה, אם אתה לא יכול לתקוף את ראש הממשלה אז תלך לתקוף את שר האוצר. לא, אני הולך לראש, לא לזנב, לא לאמצע. אני הולך לראש, ואני אומר לראש הממשלה: אי-אפשר להמשיך במדיניות הכושלת הזאת. צריך לשנות אותה ולהתאים אותה לחברה הישראלית במצוקתה. תודה רבה. השאלה היא אם הכנסת יכולה להתגבש על סדרי עדיפויות, כי יש תקציב אחד ונצטרך לקבוע את סדרי העדיפויות, אם להיות עם יד על הלב. ייתכן מאוד שסדרי העדיפויות צריכים להשתנות. השאלה אם יכולים, למשל, להקל בנושא הביטחון. זאת שאלה רצינית ביותר, כי אנחנו, אני אומר לך, אדוני יושב-ראש הכנסת, אם הממשלה תיגש להתמודד עם הבעיה של החברה הישראלית, כלכלית-חברתית, באומץ לב, ביושר, בלי כל מיני טריקים, ותמצא אופוזיציה, לפחות בעבודה ובמרצ, תמצא אופוזיציה אחראית שמוכנה להושיט יד לטובת החברה הישראלית כולה וכדי לאפשר לאזרחי ישראל לחיות בכבוד. קשה לפני בחירות לראות אופוזיציה שמשתפת פעולה. זה נוגד את השכל הפוליטי. איזה בחירות? אה, אם אין בחירות אתה צודק מאה אחוז. איזה בחירות? ברור, ברור, איפה הבחירות ואיפה אנחנו בכלל? אדוני היושב-ראש, למחרת הבחירות מתחילים לדבר על בחירות. איזה בחירות? לא לא, למחרת הבחירות הציבור לא מוכן לשמוע על בחירות, ואז ראש ממשלה יכול לקבוע באמת סדרי עדיפויות, והוא אחר כך נותן דין-וחשבון לציבור. אם צועקים הוא יכול עוד שנתיים-שלוש להוכיח לציבור שאולי הוא צדק. אם הוא לא צדק, בלאו הכי רחאת, אז מה, הוא עובד תחת לחץ של הציבור ושל הברומטר של הציבור, או מה טוב לציבור? אני לא יודע איך ראש הממשלה עובד. הוא חף מכל לחץ. אבל אני, למשל, כפוליטיקאי, כאשר אני אומר את דברי, דברי אמת שאני מאמין בהם והציבור לא אוהב אותם, כנראה לא יבחרו בי עוד פעם. אני בזה לא אומר את דעתי. בין שאני אפחד ובין שאני לא אפחד. אנחנו אתך. אני בזה לא אומר את דעתי, כי אתה מכיר את ראש הממשלה יותר טוב ממני. תודה רבה. אני מאוד מודה לחבר הכנסת מג'אדלה על דבריו. אנחנו נשמע את השר משיב על כל הצעות האי-אמון, ולכן אני מעביר את רשות הדיבור לסיעת רע"ם-תע"ל, ינמק חבר הכנסת אחמד טיבי, והוא מבקש להביע אי-אמון בממשלה בעניין נטל השוויון או השוויון בנטל? החלת גיוס או שירות לאומי מעצימה את הפער החברתי-כלכלי בין יהודים לערבים. יבוא ויעלה חבר הכנסת אחמד טיבי, אהלן וסהלן. בבקשה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, רבותי חברי הכנסת, אכן, שוויון בנטל או שוויון בזכויות, נטל לכולם או שוויון לכולם. ראש הממשלה הואיל להתקשר אלינו לפני שבוע, בשיחה טלפונית, ואמר: המדינה השתנתה, העולם השתנה, ואני אומר לכם את מה שאני אומר לחבר'ה החרדים, כך אמר, חייבים להשתתף בנטל כולם. אמרתי לראש הממשלה: אתה ראש הממשלה של כלל האזרחים, כך ממשלה מתפקדת, גם אלו שהצביעו נגדה, אפילו, או לא הצביעו עבורה, למה שלא תדבר על שוויון לכולם, לכלל האזרחים? למה, למשל, אחרי יותר משישה עשורים, אדוני היושב-ראש, התושבים בטייבה ��ואלים למה בכוכב-יאיר, שרק הוקמה לפני שניים-שלושה עשורים, התשתיות, הסביבה, התנאים, המצב, הם מקדימים את טייבה בשלושה עשורים מבחינת תשתיות, שלושה עשורים, וטייבה קיימת עוד מלפני קום המדינה. שואל איש אום-אל-פחם, למה במי-עמי, ליד, מצב התשתיות טוב יותר מאשר באום-אל-פחם? כי שם קודם הוקמו תשתיות ואחר כך הוקמו הבתים. את זה צריך להבין. אנחנו פה צריכים לפעול, לחפש, ואז, ידעתי שיושב-ראש הכנסת יענה לי כך, ואני תוהה למה מאז, 64 שנים, לא הוקם ולו יישוב ערבי אחד. אתה צודק. זה, אתה צודק. הוקמו מאות התנחלויות. הנה, פה אני מסכים אתך. טוב שהוקמו התנחלויות, והיה צריך להקים עיר ערבית נוספת, היושב-ראש צודק בהחלט שהוקמו התשתיות ואחר כך הוקמו היישובים. אבל לכן הפרויקט הזה צריך לקחת חמש שנים, אתה צודק במאה אחוז. 20 שנה, 30 שנה, לא 60. 40 שנה, 50 שנה, כמה? זה בעיה, נכון. ואני תוהה למה לא הוקמה אף עיר ערבית, אף יישוב ערבי, עזוב עיר, כמו שאני מגיש הצעת חוק כל קדנציה, והיא נופלת, כי הממשלה מתנגדת, הקמת עיר ערבית חדשה, שכונה חדשה, שכונה להקים. במשרד השיכון מקימים שכונות חדשות? שכונות חדשות. למה אצל הערבים מתדיינים בממשלה כל כמה שנים, להקים שכונה חדשה, לא להקים שכונה חדשה, וממשיכים להתדיין? ולכן, לגיטימי שתושב טייבה, אום-אל-פחם, כפר-קאסם, ישאל את השאלה הזאת, למה אנחנו לא שווים? יבוא מישהו, לאחרונה הבון-טון הזה קיים, ויגיד: אין חובות, אין זכויות. לא היה דבר הבל כזה במדינה, בדמוקרטיה ליברלית, מאז המשפט הזה. המשפט הזה הוא ניגוד מוחלט לתורת היחסים הבין-לאומיים והחוק הבין-לאומי וכללי קיומן של דמוקרטיות ליברליות. זכויות אינן קשורות למה שקרוי חובות. בצרפת, בשבדיה, בבריטניה, בארצות-הברית, שאליהן ישראל מסנפת את עצמה, מדינות דמוקרטיות, לא קונגו-ברזוויל, לא לוב, כמו שכל שני וחמישי, או סוריה, מטיחים בנו, לא דיקטטורות, אלא מדינות דמוקרטיות, לא מתנים זכויות של כל אזרח לא בשירות צבאי ולא בתכתיב של מה שקרוי שירות לאומי או שירות אזרחי. אין דבר כזה. כאשר אתה אזרח, ההנחה היא שהממשלה אמורה לדאוג לך. במיוחד אם אתה מקיים את החוק, משלם מסים ומשתתף בנטל הזה. מה המדינה, לגבי ה"משלם מסים" למה אתה אומר את זה? אתה רשאי לענות לי אחר כך, אני אשמע את התשובה שלך, אבל הרוב המוחץ של האזרחים הערבים משלמים מסים. עכשיו, תוכל להגיד לי, אבל יש ערבים שלא משלמים ארנונה. יש גם יהודים. אדוני השר, אדוני השר גלעד ארדן, אני לא עושה, אדוני השר גלעד ארדן, אי-תשלום מסים על-ידי ארנונה של אזרחים פשוטים ביישוב ערבי הוא פחות מ-1% מההברחות וההתחמקות מתשלום מסים על-ידי טייקונים יהודים ויישובים יהודים גדולים. אז אנא, שים דברים בפרופורציה. ושם אף אחד לא אומר שהאנשים האלה, מכיוון שהם מתחמקים מתשלום מסים של מיליארדי שקלים, בסופו של דבר, סך הכול בכלל הארץ, לא בונים להם תשתיות. ולכן אני אומר, אם הנטל הוא קיום חוק, תשלום מסים, רוב האזרחים עומדים בכך. אבל אם הנטל הוא השתתפות בצבא שהתפקיד העיקרי שלו זה שימור הכיבוש, כיבוש על עם שהוא עם שלנו, מישהו יכול, מוסרית, לבקש מאתנו להשתתף בנטל הזה? מה אתה רוצה, מה, אתם, לא עם שלנו? מה, אנחנו נפלנו מהשמים? אנחנו בני העם הפלסטיני. נקודה. אנחנו פלסטינים. אתה רוצה שכל הערבים יהיו אנט חאסכייה כדי שתמחא להם כפיים? תופעה הזויה. פתאום יש לכם תופעה הזויה שאתם יכולים עם פיצוח גרעינים בערב שבת להגיד: וואי, יש ערביי�� נחמדה, שהבנים שלה יורים בערבים. אז תבין, אתה צריך לכבד ערבים אותנטיים שמתנגדים לדעות שלך, או מתריסים, כדי לבקש את הזכויות שלהם, גם אם אנחנו לא נחמדים, גם אם הדרישות שלנו מקוממות, גם אם הדרישות שלנו מתריסות. מה אנחנו מבקשים? להיות שווים. שיהיה בית-חולים ממשלתי אחד ביישובים הערביים, אחד. למה אין? למה אין אוניברסיטה ביישובים ערביים? בנצרת, למה? למה כל בתי-החולים בנצרת הם בתי-חולים פרטיים, בית-חולים איטלקי, בית-חולים צרפתי, בית-חולים אנגלי, בית-חולים ישראלי אי-אפשר? מה, נצרת היא לא חלק ממדינת ישראל? אתם כל הזמן שולחים לשם פאשיסטים כדי להפגין, כדי שיגידו לתושבי נצרת: תתגייסו או תשרתו שירות לאומי כדי שהחיילים שלנו יוכלו ללחום. זה מה שאמרו הפאשיסטים אתמול בנצרת. ולכן, הדרישה לשוויון היא העיקר. עכשיו באה טענה שכל הזמן אומרים, אם תשרתו תהיו שווים. זה המשפט השני המטופש והלא-אמיתי שמתרסק על העובדות. איזה עובדות? הדרוזים, משרתים. הם שווים? חלק מהיישובים של הדרוזים שמשרתים בצבא פחות מפותחים מכפר במשולש. גם בהם אין, ממשלתי. איפה הם שווים? בבתי-הקברות. יש לכם בתי-קברות יפים, חבר הכנסת שכיב שנאן. אבל מפעלים אין לכם. תשתיות כמו ליישובים היהודיים אין לכם. בדואים שמתנדבים, מתנדבים, לפחות אצלכם זה חובה, בדואים שמתנדבים, כשהוא חוזר בסוף השבוע לפחון שלו בכפר הלא-מוכר, אין מים, אפילו שהוא משרת. ולכן, זו הטענה השנייה שמתרסקת. הטענה השלישית, ששירות לאומי מקדם שוויון. קשקוש. נקודת הזינוק, אדוני היושב-ראש, של צעיר ערבי בתחילת חייו, בגיל 18, היא חמש דרגות מתחת לנקודת זינוק של צעיר יהודי, מכל הבחינות, כל תחומי החיים. ולכן הוא צריך לעבוד פי-כמה, כדי, לא להיות שווה, כדי לצמצם את הפער הכלכלי, כדי להיות שווה. באים ורוצים להטיל עליו עוד בזבוז של שנתיים מחייו בפרויקט שאנחנו מתנגדים לו. כן, מתנגדים למה שקרוי שירות לאומי בכפייה. לא רק שאנחנו לא מתנגדים לערך ההתנדבות כערך תרבותי, אנחנו לא מחכים שהממשלה תטיף לערבים להתנדב, מתנדבים על בסיס פרסונלי, עמותות אזרחיות וכדומה, אבל לא על בסיס שהשר שטייניץ אמר: זאת התנדבות בעלת ערך ביטחוני. ביטחוני, מה זה קשור אלינו? אנחנו מתנגדים, הרי, לכל דבר שיש בו צבא וביטחון. מה, זה חדש? המדינה ואנחנו נפגשנו באמצע בלי להיפגש, בשנות ה-50. המדינה פטרה את הערבים משירות חובה, ואנחנו לא רוצים לשרת. אנחנו גם לא רוצים תחליפים ביטחוניים או צבאיים. אנחנו רוצים להיות שווים. כאשר אתה יוצר חברה שוויונית, האווירה אחרת, אדוני היושב-ראש, מצב הרוח אחר. ולכן במקום לכפות עלינו דברים בשיחת טלפון, בנאום טלפוני, בואו נדבר על מה שאני אומר, ליצור אמנה עם המיעוט הערבי, שמבוססת על שוויון, על העובדה שמדובר באזרחים באותה מדינה, שתמיד היו פה ותמיד יישארו פה. הפריעו לך, אני נותן לך עוד שתי דקות. תודה רבה, אדוני. 50% מהצעירים היהודים לא מתגייסים. 53% מהצעירים של תל-אביב לא מתגייסים, ובכל זאת רוצים להטיל על הערבים. לא כי אוהבים ערבים, רוצים להעניש אותם. מי מטיף לגיוס של ערבים? ישראל ביתנו ומתלהמי הליכוד, דנונים למיניהם. זה מאהבת ערב? זה משנאת ערב. ולכן צריך להביט בחשדנות בכל הדרישות האלה, והתשובה שלנו היא לא. התשובה שלנו היא: הדרישה להיות שווה היא לא התרסה, היא זכות. וכאשר אנחנו תובעים לפתוח את שערי התעסוקה, זו השתתפות בנטל. פיתוח כלכלי. אומר שר האוצר שהשירות האזרחי הלאומי הוא נטל כלכלי. שר, קולגה שלך, שר האוצר אמר שהשירות של חרדים, שירות אזרחי של חרדים וערבים, ללא תועלת כלכלית. נהפוך הוא, הוא נזק כלכלי. אני אומר, תפתחו את השערים לערבים שרוצים לעבוד. יש אנשים שלא רוצים לעבוד, מקבלים תקציבים. הערבים רוצים לעבוד. במקום השתתפות בתל"ג של 7%, כאשר תעלה את השיעור שלהם ל-20% בתעסוקה או יותר, אומרים כלכלנים בכירים בישראל שהתוספת לתקציב המדינה, להכנסות המדינה, היא עשרות מיליארדי שקלים כתוצאה מהגברת התעסוקה של ערבים. ה-OECD קבע שצריך לפתוח את השערים ושזה יעזור למשק ולכלכלה. נא לסיים. הנה זכות שאנחנו דורשים, והזכות הזאת, כאשר תתממש, היא תביא תועלת לכולם. ולא תעסוקה של ערבים ביישובים יהודיים. להקים מפעלים ביישובים הערביים כדי שנשים יוכלו לפעול ביישובים הערביים, אדוני היושב-ראש. אזרחים, אדוני היושב-ראש, וֶנדֶטה אמר, לא צריכים לחשוש מממשלותיהם, ממשלות צריכות לחשוש מהאזרחים. על כן כל ה"עליהום" הזה לאחרונה, גם על החרדים, גם על הערבים, הוא תוצאה של ניגוח פוליטי ערב הבחירות. ובמקום לומר את האמת, שמדיניות הממשלה היתה במשך 60 שנה נטל על הערבים, אדוני ראש הממשלה, בניגוד לדעת כל אחד מאתנו, אין חבר כנסת שהמדינה לא הפקיעה ממנו, מאבא שלו, מאמא שלו, מההורים שלו, מאות דונמים של קרקעות. איך קמה המדינה הזאת, אם לא על האדמות שלנו? זה נטל או זה לא נטל? בכפייה, בעל כורחנו, גזלתם את אדמותינו. אתם מדברים על נטל? המדינה הזאת היתה נטל על הערבים, מאז שהיא קמה עד עכשיו. אז לפחות תשנו את המדיניות. תתייחסו אל האזרחים כאל שווים, אחרי שגזלתם את כל האדמות שלהם. מה נשאר? 3% תודה רבה. מהאדמות הפרטיות בחזקת ערבים, אחרי ש-85% היו בבעלות ערבים. תודה רבה, אדוני. תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, מעניין אותי, חבר הכנסת דורון אביטל, מה היה קורה אם אזרחי ישראל הערבים היו כולם מתגייסים לצבא, אם כולם היו מבקשים להתקבל ליחידה, לצנחנים, לגולני, לגבעתי, מה היתה ההתלבטות אז? היו באים ראשי הקהילות הערביות, המנהיגות של האזרחים הישראלים הערבים, הפלסטינים הישראלים, והיו אומרים: לא, אנחנו רוצים. לא רוצים שירות אזרחי, רוצים להתגייס לצה"ל. הדברים הם דברים שמצריכים, כאן היה גם נאום פוליטי. אני רק שואל באמת אותנו, את הרוב היהודי, מה היה קורה. היו באים ואומרים: שוויון, מאה אחוז, אנחנו רוצים להתגייס ולהשתתף, אנחנו מבקשים שוויון בנטל מהערבים. אתה הבנת אותי, חבר הכנסת. יש לנו בעיה. אם אני הייתי חבר כנסת ערבי פלסטיני, אני יהודי פלסטיני, הייתי אומר פה מעל הבמה: למה שוויון? שוויון בכול. אני רוצה להתגייס לצנחנים. יש לנו בעיה, הרי. בסופו של דבר צדק בדבר אחד חבר הכנסת טיבי, שבשנות ה-50, עם הקמת המדינה, היה הסכם בין שתי האוכלוסיות שרצו ליצור את החוויה הישראלית, למרות התנגדותם המוחלטת להקמתה של מדינת ישראל, בוודאי כמדינה יהודית. נוצרה איזו הבנה שאנחנו מבינים את הקונפליקט, רוצים לפתור אותו, הלוואי שכבר נפתור אותו. אם לא נפתור את הקונפליקט הזה פה, איך נגיע לשלום? היתה שאילתא של שני חברי כנסת, איך נגיע לשלום, מג'אדלה אחי, איך? אדוני היושב-ראש, היתה שאילתא של שני חברי כנסת ערבים, השאילתא היא טובה.  ושר הביטחון וראש הממשלה, אני כבר מכיר את חבר הכנסת טיבי בירושלים. אומנם הוא יכחיש שאני מכיר אותו 40 שנה, כי הוא פחות מ-40, ד"ר טיבי. אבל אני אומר לך שאני כבר מכיר אותו 40 שנה. אנחנו דיברנו על הקונפליקט הזה לפני 40 שנה, לפני איזה 20 שנה. איזה 20 שנה? אני כבר 25 שנה פה בכנסת, ו-20 שנה לפני שנכנסתי לכנסת אני הייתי אתך בקפה, מה שנקרא, קפה, תיאטרון. כן, כן, בקפה תיאטרון. אתה היית ח"כ, אני לא הייתי ח"כ. אני לא הייתי ח"כ אז, אני הייתי חבר מועצת העיר ירושלים. וזה גם היה כבר לפני 50 שנה. תודה רבה. רבותי, יש הצעת אי-אמון נוספת, של סיעת חד"ש, ויעלה ויבוא חבר הכנסת מוחמד ברכה על מנת לנמק את הצעת האי-אמון מטעם סיעת חד"ש, והיא אומרת: כישלון הממשלה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי. חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. אני יכול להבטיח לך שעשר הדקות שלך יהיו לא פחות מעשר הדקות של אחמד טיבי. אם יהיה צורך. אם יהיה צורך, בוודאי. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה אני רוצה להביע הסכמה לדברים שאמר חבר הכנסת טיבי לפני, אבל דבר אחד לא היה מדויק, שהוא אמר שאין חבר כנסת שלא הפקיעו ממנו אדמות. לך לא היו אדמות? לא, את ביתו, גירשו והרסו. תן לי. משלי, מהמשפחה שלי לא הפקיעו אפילו דונם אחד, אלא הרסו את הכפר. וזה חשבון היסטורי שהוא מאוד רלוונטי לצורך העניין, אבל אני אולי אחזור לזה בהמשך. הפקיעו 100% האדמות. בימים האלה אנחנו מציינים שנה לפרוץ תנועת המחאה בישראל, תנועת המחאה החברתית, שהוציאה מאות אלפי אזרחים, יהודים וערבים בישראל, לרחובות בדרישה לצדק חברתי. היו כל מיני נושאים, נושאי משנה, שהעיקרי בהם היה הדיור, אבל בעצם הכותרת העיקרית היתה צדק חברתי. מדינת ישראל מככבת בשנים האחרונות, בהרבה מהשנים האחרונות, בראש רשימת המדינות שיש בהן פער חברתי בין עושר לעוני. יש עשירים יהודים, יש עשירים ערבים. אומנם טייקונים, אין ערבים, אבל יש עשירים. ויש עניים יהודים ויש עניים ערבים. אבל בעצם, אדוני היושב-ראש, לעושר במדינת ישראל יש תווי פנים לאומיים, הוא עושר יהודי, והעוני, יש לו תווי פנים לאומיים שהוא ערבי. הרוב המוחלט של העוני, של האבטלה, הוא בקרב הציבור הערבי. מובן שלא העניים לבדם צריכים ללחום את מלחמתם לצדק חברתי, אלא גם אנשים בעלי מצפון ממעמדות אחרים צריכים להיות שותפים למאבק הזה. בעקבות או במהלך המחאה החברתית הממשלה הקימה ועדת ספיגה, שקראו לה ועדת-טרכטנברג, וועדת-טרכטנברג הוציאה מתחת ידיה דוח שהוא מעט מאוד לעומת דרישת הצדק החברתי. אפילו הדוח שלה, שנתן תשובות מוגבלות לדרישות של מעמד הביניים, מוגבלות מאוד אפילו, בעצם לא נגע כהוא-זה בשכבות החלשות. כהוא-זה. והנה, שנה לאחר מכן, אחרי שהדוח הזה אומץ על-ידי ממשלת ישראל, מספרים לנו שרק 20% מהדוח של טרכטנברג, שהוא המעט-מדי, יושם הלכה למעשה. לכן, מה הפלא שתנועת המחאה תפרוץ שוב? אבל הפלא הוא האטימות בעקבות ההפגנה של השבת האחרונה, האטימות שבה מתייחסים לאותו אזרח אומלל, משה סילמן, שהצית את עצמו, והוא נאבק על חייו, ואנחנו מאחלים לו החלמה, ואני חושב, לפחות בעניין הזה, כולנו מאחלים החלמה לאותו אזרח, שמנסים לצמצם את העניין לאיש עצמו, ולומר גם שהאיש עצמו היה תימהוני במידה מסוימת, והקריאות שהיו ברחובות הערים בישראל אתמול ושלשום, שמשה סילמן אינו תימהוני, הוא אתה ואני. על אירוע כזה, בעקבות מחאה כזו, ממשלות נפלו מכוח ההמונים ומכוח המחאה. על דבר כזה ממשלה מתפטרת ולא מחפשת תכמונים ותרגילים איך לצלוח את התקופה. ולפחות לאנשי קדימה, שהם לא יושבים כאן, אחד מהם יושב כאן, לפחות אם לא מתפטרת הממשלה, לא מצטרפים אליה. ממשלה שמנציחה את הפערים החברתיים ואת המצוקה ונותנת לב��לי ההון ולטייקונים את כל מה שהם רוצים, את כל ההקלות. גם כשדובר עכשיו, בשבועות האחרונים, על הורדת נטל המס, מושג שאני דיברתי עליו אולי מיליון פעם, שהורדת נטל המס ממעיטה את הכנסות המדינה, ואז היא לא יכולה למלא תפקידים סוציאליים, והן, ההקלות במס, נחלתם של אותם עשירים, לא של העניים שלא מגיעים אפילו לסף המס. אבל גם כשדובר על הפחתת נטל המס, או העלאת המסים, עכשיו בשבועות האחרונים, העלאת מסים, דיברו על העלאת מסים כמעט בכל דבר, כולל מס ערך מוסף, להעלות אותו ב-1%, שזה מושת על כל האזרחים, אבל בתחום אחד לא דובר על העלאת מסים, מס חברות. הוא יוצא מן הכלל. זה מצביע על האידיאולוגיה, על המהות ועל הזהות של הממשלה הזאת. ממשלה שמשועבדת להון הגדול ולמען זה רוצה לשעבד את כלל האזרחים. אגב, גם העניין של השירות הלאומי והשירות האזרחי לא נעדר את המרכיב ואת המוטיב הזה, שבמקום שהממשלה תמלא את מטלותיה ואת תפקידיה כלפי האזרחים, היא רוצה לחמוק ולפטור את עצמה מאלה, ולהטיל סוג של עבדות על אזרחים ועל צעירים כשלא צריך וכששר האוצר אומר אפילו שזה, הוא מתפנק, זה עולה לגייס אותם. אני לא רוצה לחזור על הדברים. אבל בעקבות השנה של המחאה, כמה חודשים לפני אישור התקציב, או לפני הניסיון לאשר תקציב חדש למדינה, אני אומר לכם, ואני אחראי לדברים שלי: התקציב של 2013 לא יאושר ב-2013, אלא יהיה אמתלה ללכת לבחירות, ואז במקום לעשות את הגזירות שמבטיחים לנו נציגי הממשלה וראש הממשלה, מעבירים את זה לבחירות, ואחרי הבחירות הממשלה הבאה היא שתעשה את זה. גם היום כשמדובר על אחוז הצמיחה, היום הורידו את הצפי של הצמיחה בשנה הזו ל-2.7%, וגם זה ישליך על הצדק החברתי וכו', על הדרישות לצדק חברתי או על המימוש של הצדק החברתי. זה גם בגלל המשבר הבין-לאומי. נכון, נכון. אבל, אדוני, יש משבר בין-לאומי, אבל יש גם משבר פנימי, בתוך ישראל, שההון, שהצמיחה שאנחנו מדברים עליה, ששנה אחת, לפני שנה-שנתיים, היתה 5%, הלכה לאותם כיסים של העשירים, שיש להם, והאומללים והנחשלים המשיכו לדרוך ולבוסס בבוץ של העוני ושל המצוקה. ופתאום יש לנו שרים שהם כול-יכולים, הם כמעט אלוהים, פתאום יש הבטחות לכסף, למכללה באריאל שטייניץ מוכן להעביר 20 מיליון שקל מאחורי הגב של הוות"ת, ועדת התקצוב והתכנון של המועצה להשכלה גבוהה. יש לו כסף. בכלל, שר החינוך הוא עכשיו ממלא התפקיד של המל"ג לבדו, הוא רוצה להכיר או לא להכיר במוסד אקדמי, ושר האוצר רוצה להיות הוות"ת. ואז הוא רוצה להעביר את הכספים שלא מהדלת העיקרית, הרגילה. יש פה ציניות מהסוג הנמוך ביותר, אדוני היושב-ראש, אדוני השר. ציניות של פשוט לסובב את האזרחים ולחשוב שיש לממשלה הזאת נתינים שהם מורכבים מחבורה של אידיוטים שמקבלים כל דבר. ואחר כך באים, נוסף על כל הדברים האלה, ומדברים על השוויון בנטל. אני לא רוצה לחזור על הדברים שאמר חבר הכנסת טיבי, גם אמרתי דברים דומים לפני כמה שבועות. אבל אני אגיד לכם, ויכול להיות שהדבר הזה יקומם גם, אני אומר לכם: מדינת ישראל צריכה אלף שנים לפחות כדי לפצות אותנו על הנטל שהיה מנת חלקנו מאז קום המדינה עד היום. אלף שנים. על קרובי המשפחה והמשפחות שנקרעו, וחלק מבני משפחותינו הפכו לפליטים, ואנחנו כאן, על הכפרים שנהרסו, על האדמות שהופקעו, על התשתיות הרעועות, הירודות, על האפליה בעבודה, על אחוזי האבטלה, על אחוזי העוני. אני מוסיף שתי דקות. אנחנו  מישהו צריך להטיף לנו על הנטל? הגב שלנו התעקם כמעט לגמרי מכובד הנטל שהוטל עלינו, מושת עלינו, מאז קום המדינה ועד היום. אנחנו לא מקבלים, אדוני היושב-ראש, ששער הכניסה לאזרחות הוא דרך השירות הצבאי. אנחנו לא מקבלים את המשוואה הזאת. לא מקבלים את המשוואה הזאת. שער הכניסה של האזרחות הוא היותך אזרח. וזה הדבר העיקרי. על כן, הממשלה הזאת, לא מהסיבה החברתית, ולא הפוליטית, עכשיו יש סיפורי מגרון, ויש סיפורי האולפנה, וכאילו המדינה הזאת חיה מחוץ לעולם, העניין של השלום תקוע, העניין של הצדק החברתי תקוע, העניין של השוויון בזכויות תקוע, האפליה והגזענות פורחות, החקיקה הגזענית פורחת כאן. באים לספר לנו על הנטל? אני מבקש שהממשלה, אם היא עוד יכולה ליטול קורה מבין עיניה במקום לדבר על הדברים האלה, ואולי עדיף שהיא תסתלק רק בגלל הסיבה, לא בגלל 64 השנים, לא בגלל המצוקה, לא בגלל האפליה, לא בגלל הגזענות, אלא כדי להגיד שהיא רגישה למחאה ורגישה לאותו אדם שהגיע לאותה מסקנה, לשרוף את עצמו. תודה רבה, אדוני. תודה רבה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. היו שלוש הצעות אי-אמון, והשר ישיב על שלושתן. אני מזמין את השר גלעד ארדן לענות על כל אותם דברים שהוא חושב שצריכים תשובה. לאחר מכן אנחנו נתחיל בדיון הכללי, וחברת הכנסת ליה שמטוב תחליף אותי ב-17:00. אדוני היושב-ראש, תודה, אני אנסה להשיב בקצרה על שלוש הצעות אי-האמון. כיוון שנאמרו כאן דברים מאוד מאוד קשים כלפי מדינת ישראל וממשלת ישראל, ואדוני בטח שם לב למתינות שבה הדברים התקבלו, הייתי מבקש שגם יאפשר לי לומר את הדברים שאני חושב, בלי כל ספק. אוקיי. אז קודם כול אני רוצה לומר, במלוא, בלי לבטל שום טענה מהטענות שנטענו כאן לגבי האי-שוויון והצורך בצדק חברתי, והעובדה שבעמדותי האישיות, ואני חושב שזו גם עמדת הממשלה בעניין הזה, אין שום התניה או חיבור בין זכותו של אזרח לקבל מהמדינה זכויות שוויוניות ותשתיות שוויוניות, וכמובן נדבר גם על כך, ואני אומר את זה כמעט בכל שבוע, אדוני היושב-ראש, אתה עד לכך, שבהחלט ביישובים רבים במגזר הלא-יהודי יש פיגור גדול מאוד בתחום התשתיות, בין שזה תשתיות ביוב, תשתיות פסולת, לפעמים במערכת החינוך, אני יכול להמשיך ולספר על כך שאני בהחלט שותף לעמדתך, אדוני היושב-ראש, שיש צורך ביישובים חדשים למגזר הלא-יהודי, וגם בהרחבות בחלק נכבד מהיישובים, אבל בין כל הטענות האלה, הכי חשוב שאנחנו נתחיל לקרוא למגזר הלא-יהודי "המגזר הערבי". שלא תהיינה לנו עכבות. כי המגזר הערבי הוא מגזר מאוד מכובד. ברגע שאנחנו אומרים "המגזר הלא-יהודי", זה דבר שהוא, השאלה אם כל אחד מהמגזרים שהוא לא יהודי רוצה להיקרא "המגזר הערבי". אם כן, אז, אתה יכול לומר "המגזר הערבי, הדרוזי והצ'רקסי". אוקיי, בסדר, אז מאה אחוז. אז כך אתבטא. אני מציע, פשוט מתוך זה שאתה כמו אחי הצעיר, לא, מאה אחוז. אני שמח לקבל עצות.  אני יודע שאתה אחד מנאמני תלמידי ז'בוטינסקי. לכן אני אומר לך, "ערבי" זה לא דבר שאתה צריך לא לומר אותו. "ערבי" זה דבר מאוד מכובד. זו הגדרה על דרך השלילה. אני אומר: יש יישוב יהודי, יש יישוב ערבי, יש יישוב דרוזי, יש יישוב צ'רקסי. קודם כול, אני, במחילה, אדוני היושב-ראש, אני יותר למדתי מהרב קוק מאשר מז'בוטינסקי, כי אני סך הכול בוגר ישיבה תיכונית, ואת הפערים בתחום ז'בוטינסקי השלמתי רק בשנים האחרונות. דרך אגב, לא כל מי שהיה תלמידו של ז'בוטינסקי, זה מחייב שהוא דבק בדרכים ובאמונות שלו. אין על כך ויכוח. הרב קוק לא היה רחוק, אז זה שיודעים לצטט אותו עוד לא הופך אף אדם לליברל, לדמוקרט, לא, בכלל לא.  או לשום דבר אחר. בכל אופן, עוד הפעם, אני חושב שמה שחשוב זה לא הטרמינולוגיות, אלא העמדות. בעמדות, אני אמרתי, ואני אחזור ואומר: חלק נכבד מהדברים שנאמרו כאן על-ידי חברי הכנסת הערבים, שהם גם לא יהודים, שלא יחשדו בהם, והנה אמרתי גם את זה, מאה אחוז. חלק נכבד, אם לא כל הדברים, בעניין הפערים, נכון, אמיתי, ראוי לטיפול, ואני, בתחום שלי, חושב שרוב שרי הממשלה, אם לא כולם, חלקם אולי באמת כתלמידים של ז'בוטינסקי, אני סתם כי אני חושב שזה צודק, מנסים לטפל בכל אותם פערים, ולהדביק אותם, ולתת העדפה בקולות הקוראים או בתקציבים שהמדינה, הממשלה, מקצה, אם כי, יש לומר ביושר, לא עושים את זה בקצב שיכול לפתור את כל הבעיות בשנה או שנתיים, כי, מה לעשות, אם חברינו חברי הכנסת הערבים היו ממנפים את היכולות האינטלקטואליות והמנהיגותיות שלהם גם, למשל, כדי לקדם את תהליכי השלום עם אויבינו, ולא רק לחדד את המחלוקות והפערים, יכול מאוד להיות שהיינו יכולים להעביר תקציב גדול מאוד ממערכת הביטחון, ובשנה אחת לשפוך אותו על הקטנת הפערים. בינתיים זה לא קורה, ואפילו מנהיגים של מפלגת העבודה, כמו עמיר פרץ, כשהם מגיעים, לא משנה, אני לא אתווכח עם חבר הכנסת מג'אדלה, ידידי, אם האשם זה מי שלחץ עליו לקבל את תיק הביטחון או האשם זה מי שקיבל את הלחצים ונכנע ולקח את תיק הביטחון, כשבעצם בכוחו היה למנוע את הקמת הממשלה בשנת 2006, כי הוא הפך את זה לטיעון נגד מי שדרש ממנו לקבל את תיק הביטחון, אבל אפילו מנהיגים בעבר, שניהם. לא משנה. הוא עדיין אתך באותה מפלגה, ואתה מציג בשמכם את הצעת האי-אמון. אפילו מנהיגי מפלגת העבודה בעבר, כמו עמיר פרץ, לא מנהיגים שניהלו פה את המדינה ב-1999, שמאז הם עברו מפלגות, כשהם הגיעו לשאת באחריות הביטחונית למדינת ישראל, אני לא זוכר אותם אומרים למשרד האוצר: תשמע, קח 3-2 מיליארד, תן את זה לצמצום פערים חברתיים, לא משנה כרגע אם לטובת היישובים הערביים, או לטובת היישובים הדרוזיים, או סתם לטובת יישובים חלשים, תאמינו או לא, יש גם יישובים יהודיים שיש בהם בעיות תשתיתיות קשות ובעיות אחרות. אבל עם כל, עדיין, מה שאמרתם, דבר אחד אני אומר לכם בצורה הכי חדה, הכי בוטה והכי נחרצת: אין, ופשוט אני אומר את זה כיוון שהזעם, אני מרגיש: שנאה, אבל יכול להיות, תקנו אותי אם אני טועה, הזעם והשנאה שחלק מהדוברים כאן אמרו כלפי מדינת ישראל, אני לא מוצא להם מקום, כיוון שאני לא חושב שיש שום מדינה, ערבית, אחרת שבה הערבים שגרים תחת אותה מדינה ערבית מקבלים את התנאים, אפילו עם האי-שוויון ועם הכול, לא מקבלים את התנאים שאתם, כערבים, מקבלים כאן, במדינת ישראל. ושוב אני מדגיש, זה בלי למעט מאחריותנו לצמצם את הפערים ולתקן את האי-שוויון. אתם קצת מתעלמים מעובדות היסטוריות שאי-אפשר להתעלם מהן, אני שוב פעם אחזור ואומר שהנכד שהיום גדל ביישוב ערבי צריך לקבל בדיוק את מה שמקבל ילד שגדל בתל-אביב, אבל כשמסתכלים אובייקטיבית איך התפתחו אותם פערים לאורך השנים אי-אפשר להתעלם מהעובדות ההיסטוריות ולנפנף אותן כאילו לא קרה כאן שום דבר, כאילו האו"ם לא החליט איזו החלטת חלוקה בין מדינה יהודית ומדינה ערבית, כאילו לא היה צד אחד שקיבל את אותה החלטה וצד שני שהחליט שלא לקבל אותה אלא לשתף פעולה עם צבאות ערב כדי להשמיד את היהודים שחיים כאן, בארץ-ישראל, אז באמת זה נורא-נורא מפתיע שבשנים הראשונות של ��מדינה לא בטחו בערבים כאן, שרק דקה לפני ניסו להשמיד אותנו, ולא שפכו עליהם תקציבי ענק כדי להקים להם מערכות מפוארות. באמת, אני ממש מתפלא על היישוב היהודי בעת הקמתו. באמת נורא ואיום. חברות וחברים, השאלה, אם רוצים להנציח את הסכסוך, אם רוצים להנציח את הפערים, או שרוצים לבנות כאן עתיד משותף ושכנות טובה. אני אומר, ואני חושב, שהדבר הנכון זה להסתכל על העתיד, איך משפרים את תנאי החיים, איך דואגים לשוויון, איך דואגים לכך שלא תהיה אפליה במקומות עבודה, יש אפליה, אני מסכים אתך, אבל הסגנון שבו אתם מתבטאים, הצורה שאתה אומר לנו, עוד אלף שנה אתם צריכים לעבוד בשבילנו כדי לתקן, את מה לתקן, שניסיתם לרצוח פה את כל היהודים בתקופת הקמת המדינה? על זה לא צריך לתקן כלום, ידידי. את זה לא צריך לתקן. לנו יש חובה היום, לנו יש חובה אזרחית דמוקרטית היום לטפל בפערים. אני מסכים אתך. הוא ניסה, ? אבל חלק מהדמוקרטיה, ידידי, חבר הכנסת טיבי, שבשבתך כאן אתה מחזק אומנם את הדמוקרטיה הישראלית, ועל כך אני מודה לך, כמו שאני מודה לכולכם כל שבוע, אבל חלק מהדמוקרטיה זה גם הזכות, חבר הכנסת טיבי, אני הייתי בירושלים כשהמופתי של ירושלים, עם משפחתו, באמת, חיינו בשלום, יהודים וערבים, עד שהוא הגיע, ביקש לתכנן עם הנאצים את בואם לכאן כדי לגמור את כל יהודי ירושלים, ובירושלים היו היהודים רוב. האם זו סיבה לפרק את היישוב סאפורי או לגרש אותם? לא לא לא, אבל היהודים קמו להגן על נפשם. היתה פה מלחמה קשה ביותר, שמישהו החליט שצריך לפתור את הבעיה היהודית. אתם מתווכחים עם העובדה שהיו לנו אדמות ואין לנו היום? לא לא, אני לא מתווכח, אבל אתה מבין, כאשר קורה, היו גם להרבה יהודים אדמות בארצות ערב והן אינן. לא שמעתי אתכם מעלים את הנושא הזה אי-פעם בכזאת חמת זעם. אני מציע שהיהודים יחזרו למדינות ערב ויקבלו את האדמות שלהם. חבר הכנסת טיבי, חבר הכנסת טיבי, הצחקת את מדינות ערב. לא אותי. לא, יש מדינות ערב שביקשו מאתנו, לא לא לא, כן כן, אל תסמוך עליהן. אל תסמוך עליהן. טוב, ברגע זה, תשמעו, כשמתחילים חשבונות היסטוריים, מה שצודק השר, ומה שצודקים כולנו, ואתם, פה, בעיקר, בתוך המערכת הזאת צריכים לצפות פני עתיד ולראות איך אנחנו מתגברים על משאות העבר. אבל משאות העבר הם קשים לשני, אצלי בבית ישבו אנשים ממעלה-החמישה ומגוש-עציון. אצלנו בבית ישבו. אבל משאות העבר הם קשים לשני, אצלי בבית ישבו אנשים ממעלה-החמישה ומגוש-עציון. אצלנו בבית ישבו. אבל משאות העבר הם קשים לשני, אצלי בבית ישבו אנשים ממעלה-החמישה ומגוש-עציון. אצלנו בבית ישבו. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אבל משאות העבר הם קשים לשני, אצלי בבית ישבו אנשים ממעלה-החמישה ומגוש-עציון. אצלנו בבית ישבו. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לכן, אמרנו לשר ולממשלה, אבל משאות העבר הם קשים לשני, אצלי בבית ישבו אנשים ממעלה-החמישה ומגוש-עציון. אצלנו בבית ישבו. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לכן, אמרנו לשר ולממשלה, אבל משאות העבר הם קשים לשני, אצלי בבית ישבו אנשים ממעלה-החמישה ומגוש-עציון. אצלנו בבית ישבו. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לכן, אמרנו לשר ולממשלה, היו"ר ראובן ריבלין: אבל משאות העבר הם קשים לשני, אצלי בבית ישבו אנשים ממעלה-החמישה ומגוש-עציון. אצלנו בבית ישבו. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לכן, אמרנו לשר ולממשלה, היו"ר ראובן ריבלין: תשמע, המצב ב-1947, 1948, 1946, 1945, 1929, 1939, היה קשה בארץ, קשה, ולא בגלל היהודים. בבקשה. תאמין לי, אבל אני מבין מה שאומר ��רכה. תשמע. אתם נולדתם לנכבה שהבאתם על ראשכם, זה הכול. כולנו, זה הכול. אבל משאות העבר הם קשים לשני, אצלי בבית ישבו אנשים ממעלה-החמישה ומגוש-עציון. אצלנו בבית ישבו. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לכן, אמרנו לשר ולממשלה, היו"ר ראובן ריבלין: תשמע, המצב ב-1947, 1948, 1946, 1945, 1929, 1939, היה קשה בארץ, קשה, ולא בגלל היהודים. בבקשה. תאמין לי, אבל אני מבין מה שאומר ברכה. תשמע. אתם נולדתם לנכבה שהבאתם על ראשכם, זה הכול. כולנו, זה הכול. אבל משאות העבר הם קשים לשני, אצלי בבית ישבו אנשים ממעלה-החמישה ומגוש-עציון. אצלנו בבית ישבו. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לכן, אמרנו לשר ולממשלה, היו"ר ראובן ריבלין: תשמע, המצב ב-1947, 1948, 1946, 1945, 1929, 1939, היה קשה בארץ, קשה, ולא בגלל היהודים. בבקשה. תאמין לי, אבל אני מבין מה שאומר ברכה. תשמע. אתם נולדתם לנכבה שהבאתם על ראשכם, זה הכול. כולנו, זה הכול. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אבל משאות העבר הם קשים לשני, אצלי בבית ישבו אנשים ממעלה-החמישה ומגוש-עציון. אצלנו בבית ישבו. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לכן, אמרנו לשר ולממשלה, היו"ר ראובן ריבלין: תשמע, המצב ב-1947, 1948, 1946, 1945, 1929, 1939, היה קשה בארץ, קשה, ולא בגלל היהודים. בבקשה. תאמין לי, אבל אני מבין מה שאומר ברכה. תשמע. אתם נולדתם לנכבה שהבאתם על ראשכם, זה הכול. כולנו, זה הכול. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אנחנו, אבל משאות העבר הם קשים לשני, אצלי בבית ישבו אנשים ממעלה-החמישה ומגוש-עציון. אצלנו בבית ישבו. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לכן, אמרנו לשר ולממשלה, היו"ר ראובן ריבלין: תשמע, המצב ב-1947, 1948, 1946, 1945, 1929, 1939, היה קשה בארץ, קשה, ולא בגלל היהודים. בבקשה. תאמין לי, אבל אני מבין מה שאומר ברכה. תשמע. אתם נולדתם לנכבה שהבאתם על ראשכם, זה הכול. כולנו, זה הכול. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אנחנו, אבל משאות העבר הם קשים לשני, אצלי בבית ישבו אנשים ממעלה-החמישה ומגוש-עציון. אצלנו בבית ישבו. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לכן, אמרנו לשר ולממשלה, היו"ר ראובן ריבלין: תשמע, המצב ב-1947, 1948, 1946, 1945, 1929, 1939, היה קשה בארץ, קשה, ולא בגלל היהודים. בבקשה. תאמין לי, אבל אני מבין מה שאומר ברכה. תשמע. אתם נולדתם לנכבה שהבאתם על ראשכם, זה הכול. כולנו, זה הכול. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אנחנו, היו"ר ראובן ריבלין: אבל משאות העבר הם קשים לשני, אצלי בבית ישבו אנשים ממעלה-החמישה ומגוש-עציון. אצלנו בבית ישבו. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לכן, אמרנו לשר ולממשלה, היו"ר ראובן ריבלין: תשמע, המצב ב-1947, 1948, 1946, 1945, 1929, 1939, היה קשה בארץ, קשה, ולא בגלל היהודים. בבקשה. תאמין לי, אבל אני מבין מה שאומר ברכה. תשמע. אתם נולדתם לנכבה שהבאתם על ראשכם, זה הכול. כולנו, זה הכול. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אנחנו, היו"ר ראובן ריבלין: השר ארדן, בבקשה, כי אנחנו צריכים בכל זאת כבר, בבקשה, אתה יכול. אבל משאות העבר הם קשים לשני, אצלי בבית ישבו אנשים ממעלה-החמישה ומגוש-עציון. אצלנו בבית ישבו. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לכן, אמרנו לשר ולממשלה, היו"ר ראובן ריבלין: תשמע, המצב ב-1947, 1948, 1946, 1945, 1929, 1939, היה קשה בארץ, קשה, ולא בגלל היהודים. בבקשה. תאמין לי, אבל אני מבין מה שאומר ברכה. תשמע. אתם נולדתם לנכבה שהבאתם על ראשכם, זה הכול. כולנו, זה הכול. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אנחנו, היו"ר ראובן ריבלין: השר ארדן, בבקשה, כי אנחנו צריכים בכל זאת כבר, בבקשה, אתה יכול. אבל משאות העבר הם קשים לשני, אצלי בבית ישבו אנשים ממעלה-החמישה ומגוש-עציון. אצלנו בבית ישבו. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לכן, אמרנו לשר ולממשל��, היו"ר ראובן ריבלין: תשמע, המצב ב-1947, 1948, 1946, 1945, 1929, 1939, היה קשה בארץ, קשה, ולא בגלל היהודים. בבקשה. תאמין לי, אבל אני מבין מה שאומר ברכה. תשמע. אתם נולדתם לנכבה שהבאתם על ראשכם, זה הכול. כולנו, זה הכול. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אנחנו, היו"ר ראובן ריבלין: השר ארדן, בבקשה, כי אנחנו צריכים בכל זאת כבר, בבקשה, אתה יכול. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: אבל משאות העבר הם קשים לשני, אצלי בבית ישבו אנשים ממעלה-החמישה ומגוש-עציון. אצלנו בבית ישבו. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לכן, אמרנו לשר ולממשלה, היו"ר ראובן ריבלין: תשמע, המצב ב-1947, 1948, 1946, 1945, 1929, 1939, היה קשה בארץ, קשה, ולא בגלל היהודים. בבקשה. תאמין לי, אבל אני מבין מה שאומר ברכה. תשמע. אתם נולדתם לנכבה שהבאתם על ראשכם, זה הכול. כולנו, זה הכול. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אנחנו, היו"ר ראובן ריבלין: השר ארדן, בבקשה, כי אנחנו צריכים בכל זאת כבר, בבקשה, אתה יכול. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: אדוני לקח את רוב נאומי. אבל משאות העבר הם קשים לשני, אצלי בבית ישבו אנשים ממעלה-החמישה ומגוש-עציון. אצלנו בבית ישבו. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לכן, אמרנו לשר ולממשלה, היו"ר ראובן ריבלין: תשמע, המצב ב-1947, 1948, 1946, 1945, 1929, 1939, היה קשה בארץ, קשה, ולא בגלל היהודים. בבקשה. תאמין לי, אבל אני מבין מה שאומר ברכה. תשמע. אתם נולדתם לנכבה שהבאתם על ראשכם, זה הכול. כולנו, זה הכול. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אנחנו, היו"ר ראובן ריבלין: השר ארדן, בבקשה, כי אנחנו צריכים בכל זאת כבר, בבקשה, אתה יכול. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: אדוני לקח את רוב נאומי. אבל משאות העבר הם קשים לשני, אצלי בבית ישבו אנשים ממעלה-החמישה ומגוש-עציון. אצלנו בבית ישבו. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לכן, אמרנו לשר ולממשלה, היו"ר ראובן ריבלין: תשמע, המצב ב-1947, 1948, 1946, 1945, 1929, 1939, היה קשה בארץ, קשה, ולא בגלל היהודים. בבקשה. תאמין לי, אבל אני מבין מה שאומר ברכה. תשמע. אתם נולדתם לנכבה שהבאתם על ראשכם, זה הכול. כולנו, זה הכול. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אנחנו, היו"ר ראובן ריבלין: השר ארדן, בבקשה, כי אנחנו צריכים בכל זאת כבר, בבקשה, אתה יכול. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: אדוני לקח את רוב נאומי. היו"ר ראובן ריבלין: אבל משאות העבר הם קשים לשני, אצלי בבית ישבו אנשים ממעלה-החמישה ומגוש-עציון. אצלנו בבית ישבו. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לכן, אמרנו לשר ולממשלה, היו"ר ראובן ריבלין: תשמע, המצב ב-1947, 1948, 1946, 1945, 1929, 1939, היה קשה בארץ, קשה, ולא בגלל היהודים. בבקשה. תאמין לי, אבל אני מבין מה שאומר ברכה. תשמע. אתם נולדתם לנכבה שהבאתם על ראשכם, זה הכול. כולנו, זה הכול. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אנחנו, היו"ר ראובן ריבלין: השר ארדן, בבקשה, כי אנחנו צריכים בכל זאת כבר, בבקשה, אתה יכול. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: אדוני לקח את רוב נאומי. היו"ר ראובן ריבלין: כמה שאתה רוצה, אדוני. אבל משאות העבר הם קשים לשני, אצלי בבית ישבו אנשים ממעלה-החמישה ומגוש-עציון. אצלנו בבית ישבו. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לכן, אמרנו לשר ולממשלה, היו"ר ראובן ריבלין: תשמע, המצב ב-1947, 1948, 1946, 1945, 1929, 1939, היה קשה בארץ, קשה, ולא בגלל היהודים. בבקשה. תאמין לי, אבל אני מבין מה שאומר ברכה. תשמע. אתם נולדתם לנכבה שהבאתם על ראשכם, זה הכול. כולנו, זה הכול. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אנחנו, היו"ר ראובן ריבלין: השר ארדן, בבקשה, כי אנחנו צריכים בכל זאת כבר, בבקשה, אתה יכול. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: אדוני לקח את רוב נאומי. היו"ר ראובן ריב��ין: כמה שאתה רוצה, אדוני. אבל משאות העבר הם קשים לשני, אצלי בבית ישבו אנשים ממעלה-החמישה ומגוש-עציון. אצלנו בבית ישבו. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לכן, אמרנו לשר ולממשלה, היו"ר ראובן ריבלין: תשמע, המצב ב-1947, 1948, 1946, 1945, 1929, 1939, היה קשה בארץ, קשה, ולא בגלל היהודים. בבקשה. תאמין לי, אבל אני מבין מה שאומר ברכה. תשמע. אתם נולדתם לנכבה שהבאתם על ראשכם, זה הכול. כולנו, זה הכול. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אנחנו, היו"ר ראובן ריבלין: השר ארדן, בבקשה, כי אנחנו צריכים בכל זאת כבר, בבקשה, אתה יכול. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: אדוני לקח את רוב נאומי. היו"ר ראובן ריבלין: כמה שאתה רוצה, אדוני. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: אבל משאות העבר הם קשים לשני, אצלי בבית ישבו אנשים ממעלה-החמישה ומגוש-עציון. אצלנו בבית ישבו. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לכן, אמרנו לשר ולממשלה, היו"ר ראובן ריבלין: תשמע, המצב ב-1947, 1948, 1946, 1945, 1929, 1939, היה קשה בארץ, קשה, ולא בגלל היהודים. בבקשה. תאמין לי, אבל אני מבין מה שאומר ברכה. תשמע. אתם נולדתם לנכבה שהבאתם על ראשכם, זה הכול. כולנו, זה הכול. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אנחנו, היו"ר ראובן ריבלין: השר ארדן, בבקשה, כי אנחנו צריכים בכל זאת כבר, בבקשה, אתה יכול. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: אדוני לקח את רוב נאומי. היו"ר ראובן ריבלין: כמה שאתה רוצה, אדוני. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:  לקצר. לא, אתה רשאי. יש לך שלוש הצעות. אתה יכול לדבר. איך אפשר, באמת, מבחינת היושר האינטלקטואלי. הנכבה, באמת, תעזוב עכשיו את ההתנגחות הפוליטית, אבל אתה מתייחס לזה. לא. קודם כול, אני לא אומר בנרטיב שלא היתה נכבה. חבר הכנסת ברכה, אני לא אומר. הרי בעניין זה יש בינינו מחלוקת קשה. הרי המחלוקת הזאת היא ברורה, רק אנחנו מסכימים לקיים את הדיאלוג תוך מחלוקת. אנחנו הפקענו את האדמות שלנו עצמנו, לא, לא, לא. הנכבה היא לא הפקעת האדמות, הנכבה היא שהפסדתם את המלחמה. זאת היתה הנכבה. שלנו עצמנו, האנשים שלנו. כל מי שהפסיד דינו מוות? מה קרה? מה קרה? לא, חס וחלילה. חס וחלילה, אני לא אומר. רק היה דברים, מי שהפסיד עושים לו ארדיקציה של 450 כפרים? 450 כפרים. תשמע, זה לא הוויכוח כרגע. אבל לבוא ולומר, כשאומר חבר הכנסת מוחמד ברכה ואומר זאת וזה לא ימצא חן בעיני כמה, הוא כמובן התכוון גם ליושב-ראש. כאשר הוא אומר, אלף שנה אתם צריכים לשלם על מה שעשיתם לנו, זה אמירה, אמירה שנאמרת מתוך נימי נפשו ומתוך הרגשתו. ואני אומר לו שזה לא אנחנו עשינו לכם. היה לו יישוב ואין, היתה לו משפחה ואין, אני לא אמרתי לך. מה, אתה, אתה רוצה שאני אמנה לך כמה משפחות יהודיות נרצחו כאן בגלל אלימות ותוקפנות ערבית? נתחיל להקריא שמות גם כן. לא ניכנס כרגע. רבותי, למה להיכנס? אני מזמין את ברכה בכל רגע להיכנס אלי ואני יכול לדבר אתו על כל ההיסטוריה. רק אני אומר, אני אומר לכם, אני רואה בכם ערבים גאים ואני גם יהודי גאה, ואני יהודי גאה על זה שחזר לארצו ולמולדתו. זאת מולדתי. נכון, אלפיים שנה. לי זה לקח הרבה יותר מהר להגיע, אבל אלפיים שנה לא היינו פה. אבל זאת מולדתנו וזאת בעיה. כשאתה הגעת אנחנו היינו פה, אדוני. בוודאי, אין ספק. אין ספק. אני לא מדבר, אני לא מדבר. שוכחים את זה. אני לא אמרתי שלא, רק אני חזרתי למולדתי אף שאתה היית פה. אבל אני מכבד. זאת מולדתך כי נולדת פה וזאת מולדתי, מולדת עמי, ובעניין זה יש לנו, אז בוא נהיה שותפים. על זה קמו שבע מדינות ערב וכתוצאה מכך נגרם סבל גדול לכל יושבי הארץ הזא��. אז בוא נהיה שותפים באזרחות שווה, זה מה שאנחנו מבקשים, אין על זה, אני לא התווכחתי אתך על זה.  אם שמת לב, אחרי שאתה גמרת לדבר, שאלתי, דיברתי עם חברי, אחד ממפקדי היחידות היותר מעולות, אם הוא מוכן לקבל אותך או את בתך ליחידה. נדמה לי שהוא יאמר לי שהוא לא רוצה להקשות עליך. אגב, אתם לא תסכימו לתת, חבר הכנסת טיבי, אבל אנחנו לא מקיימים דיון בינינו עכשיו. זה לא ישיבת ועדה. כיוון שהפריעו לך אני מוסיף לך שתי דקות, אדוני היושב-ראש. אתם יכולים, כבוד השר, בבקשה להמשיך. חברת הכנסת ליה שמטוב, מייד אחרי שהשר יגמור, כי אני לא רוצה, כאילו אני מתחמק מהמאבק. אני, מה שניסיתי לומר ואני מנסה, חושב לומר את זה גם בשמו של היושב-ראש, שטיעונים על איך נוצר המצב שנוצר אחורה, אני בטוח שיש טיעונים לשני הצדדים. השאלה היא האם הטיעונים הללו יפתרו את הבעיות שאתם מצביעים עליהן ושלגביהן גם אנחנו מקבלים שהבעיות הללו קיימות במדינת ישראל. הרי לא עלה כאן נציג ממשלה, וזה לא קשור רק אלי, ואמר: אה, זה שטויות, אין פערים, אין בעיות, אין אי-שוויון. יש, יש. אני אומר את הדברים. אם ראש הממשלה לא היה חושב שצריך לקבל החלטות ממשלה ספציפיות על השקעות של מיליארד שקלים, או לא זוכר, 800 מיליון במגזר כזה, ו-670 במגזר הדרוזי, וכן הלאה, זה נעשה מתוך הבנה שקיימות בעיות וקיים פיגור בתשתיות וקיים אי-שוויון. עכשיו, אפשר להתווכח האם זה מספיק, האם זה לא מספיק, מה עוד אפשר לעשות, על חשבון מה אפשר לעשות את הדברים הללו. אבל מה אתם באים ואומרים בסב-טקסט של הצעות האי-אמון שלכם? יש אי-שוויון ויש פערים, ושוב אני אומר, אני חושב שגם לנו יש טיעונים לא רעים לגבי מקור הפערים הללו ואיך המצב הזה נוצר. אבל אתם אומרים: דמוקרטיה זה טוב לצד אחד. דמוקרטיה, עם כל הכבוד, חברי חברי הכנסת, זה גם הזכות של הממשלה ושל הכנסת גם מעבר למחויבות, קודם כול, כלפי האזרחים, גם מה לדרוש מהאזרחים. ואם יש לנו היום, אגב, אתם מדברים על חלוקת הנטל. ואני לא נכנס עכשיו בעובי הקורה לגבי האם זה כלכלי, חבר הכנסת טיבי, או לא כלכלי, ומה אומר שר האוצר ולא אומר שר האוצר. אתה עוד לא התחייבת כאן לקבל כל עמדה של שר אוצר. אם תתחייב, יכול להיות שאני אשנה את עמדתי בקשר לאימוץ הנוכחי של עמדתו. אבל בקשר לזכותה של הממשלה לבוא ולומר, ודרך אגב, וזה אני חושב מה שהתכוון ראש הממשלה, ככל שחלקה של החברה החרדית ושל החברה הערבית כחלק מכלל אזרחי מדינת ישראל הוא חלק שהולך וגדל, זכותה של הממשלה וזכותה של הכנסת לקבוע באופן דמוקרטי באיזה חובות או באיזה שירות כזה או אחר כלפי הצרכים של מדינת ישראל, זה יכול להיות כלפי הקהילות עצמן, זה יכול להיות בהסתכלות כזאת, זה יכול בהסתכלות אחרת, ועדיף שזה יהיה תוך כדי הידברות ותוך כדי הסכמות. אבל לבוא מראש בצורה המתריסה ולומר: לא, אל תדברו אתנו עד שלא, יש כמה לוחות זמנים. יש אלף שנה ויש לוח זמנים לא ברור שאתה הכתבת, שאומר: עד שאני, אחמד טיבי, אודיע לכם שיש שוויון. זה דמוקרטיה? מתי תודיע לנו? אני לא יודע. יש ממשלה. חלק מהזכות שלה זה לקבוע סדרי עדיפויות והיא צריכה, מה לעשות, לחלק את עוגת התקציב. היא לא יכולה להחליט שהכול הולך ובתחום אחר פוגעים לגמרי. אין לה אותה יכולת שיש לחברי כנסת לדבר על כסף כאילו ניתן להדפיס אותו. ופה אני רוצה לסיים ולדבר ולענות על מה שאמר חבר הכנסת מג'אדלה, ושמעתי הערה שהיא מוצדקת לגבי חוק הדיור הציבורי. אין ספק שהיתה כאן טרגדי�� נוראית וכל אחד מאתנו צריך לעשות את חשבון הנפש איך מגיע אדם למצב כזה. לדידי, זה באמת לא רלוונטי. ואם היו טענות כאלה לגביו הן הרי בטח לא באו מהממשלה, וכל אחד עושה את חשבון הנפש. אני כיושב-ראש ועדת הכלכלה לשעבר, לי יש הדעה שלי, ואני בהחלט חושב שבתחום הדיור הציבורי במדינת ישראל בהחלט יש מחדל ארוך ומתמשך, רב-שנים, שצריך לטפל בו. מכאן ועד לומר שמדינת ישראל היא מקום שנורא ואיום לחיות בו והפערים כאן הם כאלו שפשוט אי-אפשר להבין איך הציבור ממשיך ולא יוצא כדי להפר את הסדר ולהפיל את הממשלה בכל דרך שהיא, אז מי שאומר את זה, לדעתי, מונע מאינטרס פוליטי, או שהוא לא מבין בכלכלה, או שהוא לא רואה מה קורה בעולם סביבנו. מה שקורה בעולם סביבנו, ואני לא אחזור על הסקירה השבועית שלי, זה שכל הכלכלות שהתנהגו בצורה שמציעים כאן חלק מחברי הכנסת הגיעו לפשיטת רגל שהרעה באופן הרבה יותר משמעותי את מצבם של האזרחים שחיים בהן. מדינת ישראל היא לא פחות מאשר פלא כלכלי, פלא כלכלי. מדינה שב-64 שנים, עם כל ההוצאות שלה על ביטחון ועל מלחמות ועל גדר הפרדה, ועל קליטת עלייה, נושאים שאין עליהם הוצאות כאלו לשום מדינה בהיקף הזה, מצליחה למרות זאת לקיים כאן רמת חיים ואיכות חיים ואיכות בריאות ותוחלת חיים שהיא בין הגבוהות בעולם. ועם כל ההוצאות האלו, היא לא אוטמת את עצמה והיא לא אומרת, אין כאן פערים ולא מעניין אותנו, אלא היא מקימה ועדה. אני לא סומך את ידי על הנתון של 20% מימוש בלבד. אני לא מכיר את הנתון ואני לא יודע מאיפה הוא בא, אולי הוא בא מעוד איזה מכון שיש לו גם איזו אג'נדה, אבל הכוונה של הממשלה היא לממש ולקיים את כל מה שנאמר בדוח-טרכטנברג, בין שזה הנושא של בניית הגנים, שכבר נמצאת בעיצומה, שתביא למימוש של חוק חינוך חינם ותחסוך 800 שקלים לחודש בממוצע להורים עם ילדים קטנים, בין שזה הנושא של פרק המיסוי שכבר מומש בתחילת שנה זו והכניס לתוקף הטבות משמעותיות של מאות שקלים להורים, אבות, אמהות, עובדות, עובדים, שיש להם ילדים קטנים, בין שזה ההתמודדות שלנו עם גביית תשלומים מאוד מאוד משמעותיים מאותם אלה שמכונים טייקונים, בין שזה הטיפול בריכוזיות, גבייה של מיליארדים מהם לשיקום ים-המלח, או הגבייה מהם של תמלוגי המס דרך יישום דוח-ששינסקי  אני יכול לתת עוד הרבה מאוד דוגמאות של צעדים שהממשלה הזאת נקטה, שמעולם, מעולם לא ננקטו על-ידי שום ממשלה קודמת, אחרת. וזה עוד לפני שדיברתי על הרפורמות בתחום הסלולר שגרמו לחיסכון של מאות שקלים בחודש לכל משק-בית, טיפולי שיניים חינם עד גיל 12, הרחבת סל התרופות, גידול בקצבאות הזיקנה, ועוד ועוד צעדים רבים, וכמובן לא נשכח, בלי לומר גם מלה על כך שגם אותו שכר מינימום, שהוזכר, ואני בהחלט מסכים שהוא צריך להמשיך בכיוון מעלה, גם הוא בתקופת הממשלה הנוכחית גדל באופן משמעותי יותר ממה שהוא גדל בממשלות הקודמות, וגם הנושא של מס הכנסה שלילי. וכנראה לא בכדי, כאשר יש ניהול זהיר ואחראי של הכלכלה הישראלית, והביצועים שלה הרבה יותר טובים משל כל מדינה, או מרוב מדינות המערב האחרות, אז אתה רואה גם שהמשקיעים הזרים, וזה על-פי דוח שהאו"ם פרסם בשבוע שעבר, מגיעים לכאן, והכפילו את ההשקעות שלהם בשנה האחרונה, והתוצאות ניכרות גם באחוזי האבטלה, שהולכים ויורדים כמעט באופן עקבי לאורך כל הקדנציה, פרט לכמה חריגות, ואני מקווה שהתוואי הפוחת יימשך. לכן, גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבקש לדחו�� את שלוש הצעות האי-אמון. תודה רבה. תודה רבה לשר גלעד ארדן. עכשיו אנחנו עוברים לדיון הסיעתי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת דניאל בן-סימון ממפלגת העבודה. לרשותך שלוש דקות. גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, ברכות, זו הישיבה הראשונה? לא לא לא. אה, חשבתי להתנהג יפה, ככה, בשביל הישיבה הראשונה, אבל זו לא הישיבה הראשונה. אבל אני מוכנה לקבל ברכות, זה בסדר. כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר ארדן, האמת היא שהדברים שלך משכנעים, ואני אומר את זה בכנות, יש צד יפה לחברה הישראלית, שנותנת אפשרויות שבשום מדינה לא מוצאים אותן, את האפשרויות האלה, לכן יש בזה משהו, כמעט אפשר לומר חברה שעדיין משתדלת לתת תחושה של שוויון, אם לא יותר מזה. לגבי השתדלות, אני מאוד מעריך את זה, אבל אני חייב לומר לך, אדוני השר, בנימה כמעט אישית: אני עליתי לארץ בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים, בגיל 16. והייתי נער, המדינה היתה נוכחת כמעט בכל צעד שעשיתי. כעבור שנים הגיעו ההורים שלי, בני המשפחה שלי, והמדינה דאגה לביטוח הרפואי, לדיור של "עמידר", לשים את האחים שלי בבתי-ספר, והיתה לך תחושה שיש לך בן-לוויה קבוע, המדינה. אותה מדינה, שהיתה חסרת אמצעים לפני מלחמת יום הכיפורים, נתנה לך תחושה יוצאת דופן שאתה נמצא בחברה שערבה לחייך, לזיקנתך, לביטחונך. והנה, כעבור 30 שנה, אנחנו באחת החברות, פר-קפיטה, הכי עשירות בעולם, ועדיין, אדוני השר, מאות אלפים יוצאים כדי למחות. מה זה המחאה הזאת? זה להשמיע זעקה. לא כי אין כסף, אלא כי יש תחושה שהמדינה שינתה את תפקידה, שינתה את הייעוד שלה. היא כבר לא מה שהיתה פעם, שהיא נתנה לך תחושה שכשאתה לבד, כשאתה בודד, כשאתה חולה, כשאתה זקן, או אתה נכה, המדינה נמצאת שם. היא נמצאת שם כשאתה נוקש בדלת, היא פותחת ומאפשרת לך, אתה יודע, איזה מגע אנושי, גם ברגעים הקשים ביותר. אדוני השר, היתה תקופה כזאת. היה פחות כסף, היתה פחות, באמת, ההתעשרות הגדולה הזאת. לא היו הפערים האלה. היתה תחושה שכל אחד יכול איכשהו להגיע, עם מאמץ. ואתה רואה היום שיש הכול, אנחנו מעצמה כלכלית, ועדיין, אתה מסתכל על הפערים האלה, שנוצרו, ואומר: אלוהים אדירים, מה יהיה עתידו של אותו ילד שאיתרע מזלו ונולד למשפחה או להורים שאין להם יכולת? מה הסיכוי שלו לצאת מהעוני? מה הסיכוי שלו לשרוד את הקשיים האלה? של להגיע לאותה רמת השכלה שתאפשר לו להגיע למכללה? לאוניברסיטה? מה הסיכוי שהוא יעבור ממעמד נמוך למעמד בינוני, ומה הסיכוי שהוא יטפס ממעמד בינוני למעמד גבוה? היתה פעם אפשרות כזאת, וכל המתעשרים של היום עברו את התהליך ההוא בשנות ה-70 וה-80, וזו היתה באמת ממשלת העבודה, אחר כך ממשלת הליכוד, של מנחם בגין, והיתה תחושה טובה בחברה הישראלית. מאות אלפים לא ירדו לרחובות, כי כל אחד ראה את עצמו וראה את המדינה, לא מאות אלפים, מיליונים. ולכן, אדוני השר, אתה יודע, אתה צודק, אבל גם המחאה, הזעקה הזאת, הפנימית, של מאות אלפים, של אותם צעירים, צריך להקשיב להם. ואתה הדגשת, והדגשת חזור והדגש, שהפערים האלה יכולים למוטט חברה, כי הם נוגעים בנכס הגדול ביותר, בהון האנושי. גם העשירים, כצל'ה, לא ייהנו מאותה נפילה חברתית, כי גם הם ייפגעו. כשחברה קורסת, היא קורסת על כולם. כשחברה מיטלטלת, היא מיטלטלת על כולם, כולל אלה מהפיננסים, אלה שעשו הון, אלה שחיים בכלל בספירה אחרת. ולכן, כולנו באותה סירה. כולנו באותה סירה. אני מסיים. אדוני השר, אתה דיברת על הצד היפה של הירח, אני מדב�� על הצד האפל, ואנא שימו לב, כשעשרה אנשים יורדים לרחוב, יכול להיות שזה לא מספיק. אבל כשחצי מיליון איש זועקים: אנא קצת יותר מדינה, קצת יותר סולידריות, קצת יותר שוויון, זה לא לכיס האישי שלהם, אלא לדמותה של החברה, לזהות שלה, למראה שלה, לאופי שלה, למדינה שנשאיר לילדים שלנו. תודה רבה לך. תודה לחבר הכנסת דניאל בן-סימון. הדובר הבא, חבר הכנסת יואל חסון מקדימה. בבקשה. לרשותך שלוש דקות. גברתי היושבת-ראש, ברכות, פעם ראשונה שאני תחת הנהגתך פה במליאה. חברי חברי הכנסת, ראינו, לצערי, בסוף השבוע האחרון את משה סילמן, אותו איש, אותו אדם, שלדעתי אין אזרח היום שלא מכיר אותו ולא מכיר את קורות חייו, שהביא את עצמו למצב אמיתי של ייאוש שהביא אותו להעלות את עצמו באש. אם שמתם לב מה סיפור חייו מייצג, או מה היה הקושי האמיתי שעליו הוא דיבר, זה הנושא של המענה בדיור. הוא פחד להיות הומלס. הוא חשש מהסיטואציה הזאת, שהוא ימצא את עצמו ברחוב, הומלס, כי לא ניתן לו הפתרון, או הדרך שבה הוא יכול לחיות בכבוד בדיור ציבורי. אדוני השר, כבר שלוש שנים מדברים בכנסת הזאת על להעביר את החוק, חוק הדיור הציבורי, הגדלת מלאי הדירות. מדינת ישראל בשנים האחרונות מכרה דיור ציבורי בהיקף של מיליארדים. של מיליארדים. הכסף הזה כולו, במקום להיאסף ולהיות מועבר לטובת בניית דיור ציבורי למספיק אנשים שצריכים את זה, הכסף הזה הלך לכל מיני פתרונות אחרים, ולא נתן מענה, ומדינת ישראל דיללה עצמה מדירות ציבוריות, מהאפשרות לתת לאזרחיה שלא מסוגלים פתרון דיור. אין אף מדינה בעולם, גם מהמדינות החזקות ביותר, שמרשה לעצמה לוותר על האופציה שיהיה בידיה דיור ציבורי שייתן מענה למי שידם אינה משגת דיור באופן עצמאי. ואיזה עוז, איזה אומץ יש לממשלה שלנו שהיא לא מעמידה דיור ציבורי, ובכלל לא מתכננת לייצר דיור ציבורי? אני העליתי הצעת חוק שהיתה אמורה לעלות להצבעה, על הגדלת מלאי הדירות הציבוריות, היתה אמורה לעלות, גברתי היושבת-ראש, להצבעה לפני חצי שנה. פנה אלי אז שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס ואמר לי: אני תומך בהצעה שלך, אני מאמין בדבר הזה. תן לי את ההזדמנות להגיש ערר ואני אתן שוועדת שרים לחקיקה תאשר אותה. אני מאוד מכבד את השר אטיאס, קיבלתי את עמדתו, חיכיתי. עברו שבועיים, לא הוגש ערר, חיכיתי חודש, חודשיים, שלושה חודשים, חצי שנה. היום אומרים לי מלשכת השר שהוא יבקש דיון מחודש בוועדת שרים לחקיקה. ואני אומר משהו אחד פשוט: אם הצעת החוק הזאת היום, של הגדלת מלאי הדירות הציבוריות, היתה אפילו אחרי קריאה טרומית, אולי היתה נותנת תקווה למשה סילמן? אולי היתה נותנת לו תקווה שהנה, או-טו-טו יהיה דיור ציבורי עכשיו? הוא היה בקריטריון, אין לו תקווה, אתה יודע מה זה תקווה, חבר הכנסת מטלון? אתה יודע מה זה תקווה? לאיש הזה לא היתה תקווה. האיש הזה שרף את עצמו כי הוא היה נטול תקווה. כבר לא היו לו תקווה ולא אמונה, והוא לא חשב ולא האמין בשום רגע שהוא יראה דיור ציבורי. יכולנו לעשות את זה, ואנחנו עדיין יכולים לעשות את זה, כי הצעת החוק הזאת תעלה. היא תעלה, וכל אחד מאתנו שיבוא ויצביע נגד הצעה זאת, שיחשוב על משה סילמן, שחשש להיות הומלס. גברתי היושבת-ראש, ברשותך, צריך לומר גם על האיש הזה משהו. הוא לא היה נזקק, הוא לא היה נצרך, הוא לא היה מאלה שבונים על זה שיחיו על קצבאות של המדינה. הוא נפל, הוא נפל בעסקים שלו, ביטוח לאומי לא ייכנס לסיפור, אבל הוא לא היה נזקק. הוא לא ��חד שמיומו הראשון בחיים חשב שהמדינה צריכה לתת והוא צריך לקבל. זה יכול לקרות לכל אחד. בדיוק, זה יכול לקרות לכל אחד. לכן, חברי חברי הכנסת, לסיום, הממשלה הזאת חייבת לטפל בנושא הדיור בכל המרחבים שלו, מפתרון למי שרוצים לקנות דירה, ועד פתרון של דיור ציבורי למי שלא יכול. והכסף הזה, המיליארדים האלה שהגיעו לקופת המדינה ממכירת הדיור הציבורי, ולא הועברו לבניית דיור ציבורי, זה המחדל הגדול. ואני מצטער לומר, כחבר קואליציה בעל כורחי, אני חייב לומר: זאת אחריות, לא מאמין, זאת אחריות של הממשלה הזאת, זו אחריות של הממשלה הזאת שלא לקחה אחריות. זו אחריות של שר השיכון שלו, של ש"ס, מי שהכי אמורה לדאוג לאנשים האלה, ומשאירה אותם נטולי קורת גג, ללא דיור ציבורי, ורק בידיה היה לתקן את זה. תודה רבה. אין, תודה לחבר הכנסת יואל חסון. הדובר הבא, משה מוץ מטלון מישראל ביתנו. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, בראשית דברי אני מבקש לשלוח ברכת החלמה מהירה לאותו יהודי יקר, משה סילמן, שניסה לשים קץ לחייו. אני מכיר את מצבו הקשה, חוויתי את זה אצל סגני לשעבר, שעבר את אותה רמת כוויות כשהתנכלו והתנקשו בחייו, והוא לא שרד. אנחנו כולנו מתפללים במקרה הזה לשלומו ונקווה שהוא יצא ממצבו הקשה, אף שהסיכויים באמת הם לא רבים כל כך. אבל מחובתנו, קודם כול כחברי כנסת וכאזרחים, להתפלל לשלומו. כמדי שבוע אנו מתכנסים כאן לשמוע קולות מרירים, תסכולים, של חברי כנסת שיושבים באופוזיציה, מה הפעם? הפעם עולה הטענה כי החלת הגיוס או שירות לאומי או שירות אזרחי מעצימה את הפער החברתי-כלכלי בין יהודים לערבים, לבני מיעוטים. גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי, השוויון אינו ססמה ולא מועדון חברים, זה ערך חברתי הנושא בחובו חובות חברתיות ואזרחיות. אינכם יכולים לזעוק חמס בשם השוויון כקוזק נגזל. שוויון בתעסוקה משמעו הצטרפות למעגל התעסוקה, למעגל הנושאים בעולה של כלכלה. שוויון חברתי וכלכלי משמעו השתלבות בחברה הישראלית על כל המשתמע מכך. רבותי, שוויון ונשיאה בנטל הינם הצעד לצמצום פערים חברתיים. ביטול חוק טל הינו הצעד הראשון בדרך לשוויון אמיתי ונשיאה בנטל הביטחוני והכלכלי של המדינה. ביום רביעי נצביע כולנו על הצעתה של סיעתי, סיעת ישראל ביתנו, לשוויון בגיוס ולקידום המאבק לשוויון בנשיאה בנטל. אנו מדברים על גיל 18 כגיל גיוס זהה לכולם. כל חלופה אחרת, רבותי וגבירותי, תבטל את ערך השוויון, ואף תוביל לנטל כלכלי גדול יותר הן על הצבא, הן על האזרחים משלמי המסים, אותו מעמד בינוני שהולך ונשחק. אם אתם מעוניינים באמת בשוויון, מאמינים בקידום השוויון, זה הזמן לעשות מעשה. זוהי שעתנו לקחת אחריות ולהחיל שוויון על כלל אזרחי ישראל ללא הבדל דת גזע ומין, שוויון אמיתי ללא הנחות, שוויון אמיתי ללא פשרות, שוויון שבו מי שתורם למדינה ללא הבדל דת, גזע ומין אינו מרגיש פראייר אלא חלק מרקמה חברתית חזקה ובריאה. גברתי היושבת בראש, חברותי וחברי חברי הכנסת הנכבדים, יש לנו הזכות לגעת בסוגיה שנוגעת אך ורק לחברה הישראלית. איננו תלויים בגורמים חיצוניים, במדינות שכנות ומדינות רחוקות, ובהלכי רוח של ארגונים ומנהיגים כאלה ואחרים. מדובר פה אך ורק בנו, אך ורק בחברה שבה אנו חיים, חברה חפצת חיים. נשיאה בנטל, רבותי, לטובת המדינה, היא זכות, היא כבוד, היא הוקרה ומקור גאווה לכל אזרח באשר הוא אזרח. תודה. תודה רבה ל��בר הכנסת משה מוץ מטלון. הדובר הבא, חבר הכנסת יצחק וקנין מש"ס. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, חברי יואל חסון, תראה, הקל ביותר זה לעמוד פה ולהגיד לך שמי שהיה בשלטון לפני שלוש שנים, זו היתה קדימה. אצל מי היה משרד השיכון בכל הקדנציה? אצל קדימה. אני, ככה, במחי יד יכול לגלגל עליכם את הכול ולהגיד בדיוק מה עשיתם, אבל באמת זו לא הבעיה, זה לא משנה אם קדימה או ש"ס. אני חושב, אני בין אלה בבית הזה שזעקו הכי הרבה על נושא השיכון, אפילו הגשתי הצעת חוק בנושא של השיכון, בוועדת הכספים זעקתי יום ולילה. אתה יודע מה, אני אומר לך יותר מזה: אני אישית נפגשתי עם ראש הממשלה לפני שנה וחצי, עוד לא היו מהומות במצרים, היו רק בתוניס. ישבתי עם ראש הממשלה, כולם יודעים שאני לא ממציא דברים. אמרתי לו, תדע לך, הדבר המרכזי שהממשלה שלך צריכה לטפל בו זה השיכון, זו בעיה שהתנפחה מעבר לכל פרופורציה. לא בנו בתים ב-20 השנה האחרונות כמו שבנו בשלוש השנים האחרונות שמשרד השיכון בידיים של ש"ס. אני אומר זאת באחריות, תבדוק את הדברים, אני יכול לתת לך מספרים, ואני מכיר את המספרים. אמרתי לראש הממשלה: תהיה לך מחאה חברתית, אל תתפלא, התחילה המחאה. לפני חמישה חודשים, אף שאנחנו לפני המחאה החדשה, שאנחנו כבר רואים אותה, היתה כתבה בעיתון, שאני אומר שהמחאה בקיץ הזה לא תהיה המחאה של הקיץ הקודם, שעברה כך בקלות, אמרתי, תהיה מחאה מאוד אלימה. ואני אומר לראש הממשלה פה, שהמחאה תגיע לממדים שאוי לנו אם אנחנו לא נעצור אותה. אם הממשלה הזאת, וראש הממשלה ביבי נתניהו רוצה להמשיך להיות ראש הממשלה, יש לו תנאי אחד, אני אומר לך את זה, הוא לא יטפל בשיכון? אמרתי לו את זה בארבע עיניים: הוא לא יישאר ראש ממשלה. זה לא יעזור לו, גם אם כל הסקרים יראו שהוא לוקח את השלטון, מכיוון שהמציאות, רבותי, היא קשה. לא יכול להיות שזוג צעיר קונה דירה מ-700,000 עד 1.4 מיליון בכל נקודה בארץ. קח את חולון, קח את האזורים שאני גר בהם, הפריפריה, שלומי, דירה שעלתה 250,000 עולה עכשיו 600,000, או בכלל שלא נדבר על דירות קרקע, או באזורים שלי, במושב שלי, בג'בלאות של לבנון, דירה שהיתה עולה 450,000 עולה 1.1 מיליון. מאיפה זוג צעיר יכול לקחת את זה? מישהו צריך להבין, נתנו פתרונות, הממשלה חייבת לבוא ולטפל בשיכון כמו שהיא מטפלת בתחבורה ובתשתיות. היא צריכה לשים 4-3 מיליארד שקל בשנה לטובת הדיור. אבל כולם מגלגלים עיניים, את זה אני אומר כל הזמן, וזה לא ש"ס ולא קדימה, אני לא אזרוק את הרפש עליך. הקל ביותר זה לעמוד פה, כי מה שעשה אריאל אטיאס כל השרים שלכם יחד לא עשו. תודה. תודה רבה לחבר הכנסת יצחק וקנין. הדובר הבא, חבר הכנסת סגן שר הבריאות יעקב ליצמן מיהדות התורה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי הכנסת, אני חושב שאנחנו מאחלים, כולנו, רפואה שלמה, על מה שקרה במוצאי-שבת. אני מסכים עם הדוברים הקודמים שנושא הדיור זה הנושא הקריטי, וחבר הכנסת וקנין, אני מתפלא עליך, למה לא פנית לפלסנר? הוא היה פותר לך את זה בתוך שבועיים. עכשיו הייתי, אתה מבין? בתוך שבועיים הוא היה נותן לך פתרון. גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להסביר לכם מה זה פלָסנר, מה זה הדוח. פלֶסנר. פלֶסנר או פלָסנר? פלֶסנר. פלֶסנר. מה שקורה כאן, היה, אתם זוכרים שהיה דוח-וינוגרד? כמה זמן לקח לחבר את הדוח הזה, שנתיים? היה דוח על הכבאות עכשיו, מבקר המדינה, כמה זמן לקח לו לבדוק מה שקרה, שנה? פלוס? איך יכול להיות שבן-אדם, חבר כנסת, הגאון הכי גדול, בעיה של 60 שנה יכול לפתור בתוך שבועיים, אם לא היו מסקנות מוכנות לפני כן? שהוא עילוי. עילוי? שילך לברק, הוא המומחה לעילויים. ברק יודע כמה עילויים, הוא למד תורה, הוא למד פסוקים, הוא יודע בדיוק מה זה עילוי. הוא אומר: 10%, אני אומר: 98%. מה הוא יודע בעילויים? אבל בלי להיכנס לזה. אם לא היה הדוח מוכן והמסקנות מוכנות לפני כן, מה זה דוח-פלסנר? מה זו ועדת-פלסנר? מה זה בכלל? עצם הדבר שלכל גוף, מה שקורה כאן, לוקח שנתיים לבדוק, איך אפשר להגיע לריב של 60 שנה, לוויכוח, לא ריב, 60 שנה, לפתור את זה בתוך שבועיים? מישהו יסביר את זה, אם זה לא מכור מראש. והשתתפו אנשים, וישבו, אפילו לא ישבו כל יום. אז זו פיקציה. לפי הקצב הזה אפשר לשלוח אותו לתווך בין אירן לארצות-הברית, יש הרבה דברים שאפשר לשלוח אותו, הוא יודע, הוא מומחה, איך אמרת, עילוי? אני לא ארצה להיכנס לגופו של בן-אדם, אני רוצה להיכנס לגופו של עניין. הכול ג'ובים. תרשמו טוב-טוב. בהתחלה רצו מישראל ביתנו, אחר כך באו לש"ס וליהדות התורה  ג'ובים. וג'ובים זה דין אחר לגמרי. זה פוליטיקה. הוא ידע גם כן שאי-אפשר לגייס, ולא הולכים לגייס, ולא יכניסו את כולם לבית-סוהר, עם כל הכבוד. ג'ובים. רצו להוציא אותנו מהקואליציה, אנחנו לא נצא. אני חייב להבהיר שוב לראש הממשלה, אני לא יודע חוכמות. החוזה, אין אף אחד בבית הזה שיכול להגיד שחוזה לא צריך לכבד. הוא חתם אתנו חוזה, ראש הממשלה חתם חוזה, הוא צריך לקיים את החוזה. אין מצב, בבקשה לסיים. אני מסיים. אין מצב כזה שבן-אדם יגיד: חתמתי, אבל אי-אפשר כך. אבל פעם שמעתי מחבר הכנסת לשעבר, הייתי עוזר שלו, אברהם שפירא, זיכרונו לברכה, שאמר לי שכאן במדינה אחרי שחותמים חוזה מתחיל משא-ומתן. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת יעקב ליצמן. הדובר הבא, חבר הכנסת שכיב שנאן, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, גם אני רוצה להתחיל את דברי בתפילה לשלומו של משה סילמן ולאחל לו החלמה מלאה. אבל אני רוצה להגיד שסילמן הזה יכול היה להיות סלימן, או סלמן, או כל האחרים שלא החליטו בינתיים לעשות מעשה כזה גדול ולשרוף את עצמם אל מול המצוקה האמיתית שהם סובלים ממנה מבחינת הדיור. כשהולכים לנושא של זוגות צעירים במגזר הערבי בכלל, מוצאים שם את הצרה האמיתית של הזוגות הצעירים, במיוחד כשסופרים  אני מציע שמישהו ילך לעשות בדיקה על ההבדלים רק בענישה, מה גובה הקנס שמשלם זוג צעיר ערבי כשהוא בא לבית-המשפט, בהשוואה לזוג צעיר אחר. רק לאחרונה, והזכרתי את זה גם בשבוע שעבר, ומרוב כאב אני חוזר על זה פעם נוספת היום, סנ"צ בפנסיה נשפט על זה שבנה בית לבן שלו, 400,000 שקל קנס, שזה, איפה חבר הכנסת וקנין? יצא  שזה בעצם 50% מעלות הבית של חבר הכנסת וקנין במושב שלו, וזה בדיוק יישוב סמוך לכפר שאני גר בו. ואני שואל את עצמי עוד פעם, עד מתי יימשכו הזלזול וחוסר היחס בכל מה שקשור לבעיית הדיור של הזוגות הצעירים במגזר הערבי. ואני שואל שאלה יותר קשה: איך המדינה, הממשלה, יכולה להמשיך להשלים עם מצב שתוכניות המיתאר במגזר בכלל תקועות בחלק הקל 20 שנה, ובחלק הכבד 40 שנה, וכיום באים לעשות "קו כחול" חדש, להוציא אזורי שיפוט חדשים, או אזורי מיתאר חדשים, ומחליטים, אחרי 30 שנה, כמו בירכא, להשאיר 130 בתים מחוץ לתוכנית המיתאר, בכפר חורפיש 114 בתים מחוץ ל"קו הכחול", מחוץ לתוכנית המיתאר. ואם אני אעבור יישוב יישוב, עיר עיר, בכל היישובים, ב��ל הערים שיש, כולם סובלים מאותה בעיה, ומשרד הפנים נותן תשובות שאני לא יודע אם בכלל אפשר או שווה לחזור עליהן, כי זה פשוט לעג לאינטליגנציה, לעג לאנשים שמנסים להגיד: רבותי, עד איפה ועד מתי יימשך חוסר השוויון הזה ומתי יגיע מצב שזוג צעיר ישראלי ערבי שגר, לא משנה, בצפון או בדרום, יהיה זכאי לקבל היתר בנייה ולבנות על אדמתו את ביתו, שלא לדבר על קרקע שהמדינה צריכה לתת לאותם זוגות צעירים. לכן אני באמת כואב את הדבר הזה, ומקווה שיבוא יום ונגיע לפתרון. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת שכיב שנאן. הדובר הבא, חבר הכנסת מסעוד גנאים מסיעת רע"ם-תע"ל. ח'לצת, שכיב? ג'אי אסמע. בדכ תרג'ע? תפאדל, לפחות שאנחנו נבין מה אתם אומרים. תפאדל. אם אתה רוצה לחזור כדי שחבר הכנסת טיבי ישמע אותך, אז בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.  אל-מרה אל-ג'איה. אל-מרה אלג'איה. למה מדברים, בסדר. אל-מרה אל-ג'איה. אנחנו יכולים לדבר בערבית. הערבית זו שפה רשמית. אחנא נקדר נחכּי באל-ערבּי יעני. זה לא לפרוטוקול, טיבי, גברתי היושבת-ראש, כבוד השרה, חברי חברי הכנסת, יש לי חדשות לכבוד השר והיושב-ראש, כאשר היה ויכוח, גברתי היושבת-ראש, הדרוזים, הבדואים, מוסלמים, נוצרים, כולם ערבים. יש לי חדשות לכבוד השר, אה, חבר הכנסת בילסקי. יש לי חדשות לשר, ולכולם, הם ערבים בשפה, בלאום, במוצאם. אז להפסיק לפלג, לחלק, למיין לעדות, לגיאוגרפיה, לאקולוגיה, לאנתרופולוגיה. זה בפני עצמו נטל. כי המונופול שלוקחת המדינה למיין אותנו כפי שהיא רוצה, זה בפני עצמו נטל עלינו. נטל עלינו כערבים. גברתי היושבת-ראש, כאשר המדינה או הממשלה דורשת מה שמכונה "השוויון בנטל", או "הנשיאה בנטל", האם היא לא צריכה, אני מתכוון לממשלה, לשאול את עצמה למה הערבים סובלים מאי-צדק, מאי-שוויון ומאפליה? זה בגלל מוצאם. כי הם ערבים. האי-שוויון זה בגלל מוצאם הלאומי של הערבים. כי בעיניה של הממשלה והממשלות, הם האויבים שהארץ הזו היתה שלהם, והם נשאו בנטל הנכבה שחוללה מדינת ישראל עליהם. כבוד השר דיבר על העתיד. תדברו על העתיד, למה אתם מדברים רק על העבר? גברתי היושבת-ראש, אי-אפשר לבנות את העתיד בלי להסתכל באומץ במראה של ההיסטוריה ושל העבר. בלי ללמוד מההיסטוריה ולהודות במה שקרה, ובטעויות, את העתיד שאנחנו רוצים לבנות, או כבוד השר שמבקש מאתנו לבנות, העתיד הזה לא יבוא, משום שהוא לא יהיה בנוי על הטעויות של העבר. גברתי היושבת-ראש, כאשר דורשים מאתנו שוויון בנטל, האם אנחנו שותפים במשאבי המדינה? בהון שלה? ועל איזה חובות מדברים בממשלה? הם מדברים רק על חוב אחד. לא על מסים, לא על שום דבר, אלא על הגיוס. באשר לגיוס לצבא, אני חושב שאם אנחנו מחליטים היום כערבים, כן, אנחנו כולנו רוצים ללכת לצבא ולהתגייס, המדינה תסרב. והם יודעים למה, ואנחנו יודעים למה. גברתי היושבת-ראש, כאשר באים לכפות עלינו, הם מדברים על אזרחות ועל שוויון, אבל המטרה היא לא השוויון ולא האזרחות, אלא מה שמכונה, גברתי היושבת-ראש, הנאמנות מבית-מדרשו של יושב-ראש המפלגה שלך ליברמן, שהיא אזרחות מעוותת. גברתי היושבת-ראש, אני חושב, וכולנו חושבים  שכל ההתגוששות הזו על השוויון בנטל, על השירות האזרחי, אלה מלחמות של היהודים ולא של הערבים, משום שבגלל הקולות, בגלל התחרות על הקולות ועל הבחירות, עושים מהערבים שק חבטות. זה לא עניינם של הערבים, אלא אלה מלחמות של היהודים. תודה, גברתי היושבת-ראש. תודה רבה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. הדובר הבא, חבר הכנסת בן-ארי, בבקשה, מסיעת האיחוד הלאומי. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, בהערת אגב, תמיד כשהאויבים שלנו מדברים על שוויון, הם אומרים על שוויון תיתנו לנו, תיתנו לנו. לתת, מאן דכר שמיה, מי בכלל מזכיר את זה? למה אנחנו צריכים לתת משהו? אנחנו צריכים רק לקבל. אבל הנושא הרבה יותר משמעותי, ואני רוצה להעיר לחבר הכנסת שכיב שנאן, שדיבר על המקרה של משה סילמן, אי-אפשר לקרוא לזה "הדבר הגדול". התאבדות זה דבר נורא. זה דבר נורא ואיום. אנחנו לא יכולים לקרוא לזה "דבר גדול". אנחנו כחברה אנושית צריכים לעשות ככל שביכולתנו שאנשים לא יראו בזה דבר גדול. ואחד הדברים שאני תמה עליו, הרי היתה לו חברה, "החזית החיפאית", ידעו שהאיש במצוקה. למה לא סייעו לו? למה לא הוציאו אותו מהמצב שלו? אבל אני רוצה לדבר כן על המצוקה, על המצוקה המאוד מאוד קשה, שהיא עובדתית. אני אתן רק דוגמה קטנה. לפני שבוע היה לנו דיון פה בוועדת הכלכלה לגבי אחד מהדברים העושקים שקיים בתוך מה שנקרא "הבנקים". זה נקרא "עמלת פירעון מוקדם". אדם שלקח הלוואה, זוג צעיר שלקח הלוואה, משכנתה מהבנק, התחייב ל-25 שנה, כי הוא ידע שזה מה שהוא יכול להרוויח. כשהוא בא לפרוע את חובו יותר מוקדם, ולא להיות עבד ולשלם על 500,000 שקל שהוא לקח כמה מיליונים, אומרים לו: תשלם עמלת פירעון מוקדם. וישנם מחקרים חשובים ביותר שאומרים שהבנקים לא יפסידו כלום, לא יפסידו שום דבר אם הם לא יגזלו באופן כזה את הלווים המסכנים. אבל הם בשלהם. אני לוקח את המקרה הזה של סילמן, המקרה הקשה, קשה, נורא, בלתי נסבל לחשוב עליו, שאדם מבעיר את עצמו, למציאות המאוד קשה שהוא נמצא בה כרגע, ואנחנו מתפללים להחלמתו, זו מציאות יומיומית, שאנשים נורמטיבים, נורמטיבים לחלוטין, אנשים יצרניים, אי-אפשר להגיד על האיש הזה שהוא בטלן. היתה לו חברה. היתה לו חברה. אני מכיר, יש לי חבר כזה, היתה לו חברה. איש מוכשר, כל דבר שהוא שם את היד, הוא מצליח. הוא לא המנהל הכי גדול בעולם. הגיע למצב שהיה צריך לקחת הלוואה מהבנק של 60,000 שקלים. היום הוא חייב לבנק לא 300,000 שקלים, פי-חמישה, לא 600,000 שקלים, פי עשרה. הוא חייב לבנק 2.5 מיליון שקל. אין לו בית, אין לו עבודה, אין לו חשבון בנק. גם אם איזו עמותה רוצה לסייע לו ולרשום צ'ק לתת לו, אין אפשרות. הבן-אדם גמור, מחוסל. אז הוא, למזלו, יש לו חברים טובים שעוזרים לו מפה, ועוזרים לו משם, שלא ישלח יד בנפשו. אבל אדם שאין לו התמיכה, אין לו המשפחה, אין לו החברים, בא הבנק, עושק את נשמתו עם הריבית הקצוצה המטורפת. וכאן, לצערי הרב, עוד לא קם, ואני רוצה לשבח פה את השר כחלון. ברשותך, עוד משפט אחד. הנושא הזה שאנשים הגיעו לחובות אדירים, אדירים, עם חשבון הטלפון הנייד. דברים לא ייאמנו. נתנו להם מכשיר ביד ועשקו את הכסף דרך המכשיר הזה. בלי אזהרות, בלי התראות. בן-אדם הגיע לסכום מסוים, תחזירו לו את הקו. אבל הם נהנו מזה. יגיע לחובות אדירים. אז נברך מפה את השר כחלון, שחנק את הברז הזה ונתן נשימה לאזרחי ישראל. אבל הגיע הזמן גם לחנוק את הבנקים שחונקים את הציבור. זה לא פופוליסטי מה שאני אומר, זאת מציאות כואבת. והגיע הזמן שנשנס מותניים בוועדות הנכונות, לחנוק אותם במקומות שבהם הם חונקים את הציבור. כי אם אנחנו לא נעשה את זה לבנקים, לצערנו הרב המקרה הזה של סילמן, שלא יקרה נוסף, הוא מקרה שהוא לא בלתי אפשרי שיקרה. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. הדובר הבא, חבר הכנסת חנא סוייד מסיעת חד"ש. בבקשה. שלו�� דקות. גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, רבותי חברי הכנסת, זכותו וחובתו של כל אזרח במדינת ישראל לדאוג גם להווה שלו וגם לעתיד שלו בצל מדיניות כלכלית, חברתית, מדינית של הממשלה הנוכחית. אבל לפני שאבהיר את דברי אני רוצה להזכיר כאן את הצרה של כלל האזרחים במדינת ישראל. אנחנו, כאזרחים ערבים, כשהיינו מוחים נגד האפליה ונגד התנאים הקשים שהאזרח הערבי חי בהם במדינת ישראל, הממסד היה אומר לנו: שקט, תשוו את עצמכם לאזרחים של מדינות ערב, לכו תראו מה שיש בתימן, ומה שיש בירדן, וזה. עכשיו מה שקורה הוא שכל קול של מחאה במדינת ישראל, הממשלה, מה היא אומרת לציבור? שקט, תראו מה שקורה באירופה, אין זמן עכשיו, תשתקו, אנחנו אחראיים ואנחנו כלכלה אחראית. אני לא אומר את הדברים האלה מתוך שמחה לאיד, אלא מתוך העיקרון שאסור לשפוט את הדברים האלה תמיד בהשוואות נלוזות, שאין להן כל בסיס. התנאים ביוון הם שונים מהתנאים כאן, וצריך לשפוט כל כלכלה לפי המאפיינים שלה. אני דיברתי על כך שאנחנו צריכים לדאוג לא רק להווה, אלא לעתיד. השבוע התפרסם שחברות הביטוח בישראל בעצם שמעו בבהלה על כך שתוחלת החיים במדינת ישראל הולכת ומתארכת, ולכן זה יפגע בפנסיה של כלל האזרחים במדינה. יש סוגי ביטוח מסוימים שכבר לא משווקים אותם, וזה עלול בסופו של דבר לפגוע בפנסיה שכל אחד מאתנו יקבל מחברת הביטוח, וחברות הביטוח כבר ירשמו הפסדים גדולים במאזנים שלהם בשנה הזאת, ובסופו של דבר אנחנו, כמשלמי מסים, נשלם את זה. תראו, זה בא בהפתעה כאילו. תוחלת החיים, שכל הזמן הממשלה מדברת ומתפארת בשירותי הבריאות במדינת ישראל, שהאינדיקטור שלהם תוחלת חיים ארוכה, זה בא במפתיע, גם לאוצר וגם לחברות הביטוח, ולכן עכשיו צריך להחריב את כל המשק ואת העולם בשביל לטפל בבעיה האקטוארית הזאת. זו בעצם תולדה של מדיניות הממשלה, שבעצם נסוגה מכל העניין של הפנסיה. אי-אפשר להפקיד את העתיד של כל האזרחים במדינת ישראל בידי חברות ביטוח שבעצם עושות מניפולציות פיננסיות בכספים של הפנסיה שלנו. המדינה צריכה לחזור להבטיח את הפנסיות ואת העתיד ואת הזיקנה של כל האזרחים במדינת ישראל. אני אומר, גם אם המדינה תגיע למצב בעייתי עם הפנסיות של האזרחים, האזרח יבין שהמדינה לא רוצה לנשל אותו, אבל מחר יבואו חברות הביטוח כולן, יגידו: אין לנו כסף ואנחנו נפגע בפנסיות של האזרחים, ובמקום שאתה בונה על פנסיה של 10,000 שקל לחודש, אתה תקבל 4,000, כי החברה הזאת עשתה מניפולציות, הפסידה כסף בבורסה, ואז אנחנו נשלם על זה. אין מנוס מלהיכנס ולהחזיר מדיניות של אחריות חברתית ופיננסית ופנסיונית של הממשלה, על-ידי כך שהממשלה היא הכתובת לפנסיה של כלל האזרחים. תודה רבה. תודה רבה לחברת הכנסת חנא סוייד. ועכשיו הודעה של סגן מזכירת הכנסת. ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 21), התשע"ב 2012, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 71), התשע"ב 2012, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה. תודה. הדובר הבא, חבר הכנסת ניצן הורוביץ מסיעת מרצ. בבקשה. שלוש דקות. גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אני לא רוצה לדבר על המקרה הנורא שקרה בסוף ההפגנה, אני רוצה לדבר על ההפגנה עצמה, שבה השתתפתי, ושבסיומה שרף את עצמו משה סילמן. ההפגנה הזאת התקיימה במלאות שנה בדיוק לתחילת המחאה החברתית, 14 ביולי 2011, שנה בדיוק. זאת היתה הפגנה מאוד מאוד מרגשת, מאוד מוצלחת ומאוד גדולה. אני בכלל מוצא את עצמי כאן מדי שבוע מספר לכם על מה שקרה באמת בהפגנות של המחאה החברתית, כי לצערי הסיקור התקשורתי, אם מכאן ואם מכאן, לוקה ולעתים גם מוטה בצורה קיצונית. ואני, בצער, אני אומר לכם, שפעם אחר פעם אני רואה הבדל עצום בין מה שאני ראיתי ברחוב לבין מה שקראתי למחרת בעיתון, וגם הפעם הזאת זה היה כך. אני רוצה לומר לכם, חברי חברי הכנסת, שבהפגנה הגדולה, שהסתיימה ממש דקות לפני שסילמן שרף את עצמו, היו אנשים מכל הסוגים, מכל המגזרים, מכל רמות ההכנסה, מכל הסוגים של תאים משפחתיים, מכל המינים והסוגים. באמת. היו שם מהייטקיסטים, כאלה שמרוויחים גם 20,000 ו-30,000 שקל בחודש, ועד אנשים שכמו סילמן כבר כמה שבועות גרו שם במאהל ארלוזורוב, מול הרכבת בתל-אביב, ובמאהלים אחרים, אגב, חלקם מאהלים, כמו בקריית-שמונה, שלא פורקו מאז השנה שעברה, והאנשים האלה מייצגים את כל פניה של החברה הישראלית. אני יודע, ואני רואה את זה בצער, שלקראת ההתחדשות של המחאה הקיץ יש מי שמנסים לעשות לה שוב, אגב, כמו שעשו לה בשנה שעברה, דה-לגיטימציה. ראיתי את זה חזק מאוד באותו לילה שנשברו זגוגיות בבנק, ולמחרת היו פה כותרות על אנרכיה ומחאה אלימה ודברים מהסוג הזה, וראיתי את זה גם עכשיו. אני רוצה להגיד לכם שהמחאה הזאת, המחאה החברתית, היא הדבר היפה והחשוב ביותר שצמח פה בארץ זה שנים רבות. זאת מחאה שמבטאת תסכול עמוק של שכבה ענקית בחברה הישראלית, שגם עובדת, וגם תורמת, וגם משתדלת ומשקיעה מאמץ עצום, אבל היא לא רואה עתיד לפניה. וכשבא אלי זוג, זה היה בשבת, בערך חצי שעה לפני מקרה השרפה, ואומר לי: שנינו עובדים, ואנחנו כבר בני 40, ועדיין משלמים דמי שכירות על דירה, ואין לנו שום סיכוי בחיים לקנות דירה, כי אנחנו צריכים לבוא לבנק עם לפחות 40% מהכסף מהבית. זאת אומרת, במחירים של דירות באזור המרכז, ולאו דווקא בצפון תל-אביב, אנחנו צריכים לבוא עם חצי מיליון שקל מהבית. אין לנו. וכמה שאנחנו עובדים, אנחנו בקושי נושמים בסוף החודש. וזה בצמרת הסולם. ובאים האלה שלמטה, כמו סילמן, וראיתי אותם לאורך כל השנה, הם באו לכל ההפגנות, הם היו שם, והם אחר כך נשארו לישון על ספסל, או חזרו לאיזה אוהל או שק שינה. הוא אומר: אין לי מקום לישון בלילה. אין מוסד כזה. אתם יודעים את זה, חברי הכנסת, אין, שירותי הרווחה במדינת ישראל לא מספקים מוסד ללינת לילה או לאיזו ארוחה למי שהוא לא מאושפז או משהו כזה. אין בתי-מחסה שכאלה. ובאים אלי עם הפתקים האלה מהסוג שסילמן השאיר לפני ששרף את עצמו ושכולנו כאן מקבלים בדואר כמה פעמים בשבוע. הם באים, ו"תעזור לי", ואני מראש יודע שהתור לדיור ציבורי בחיפה, אני כבר מכיר את זה, איפה שגר סילמן, זה שש שנים. שש שנים. אז אני אומר לו: תראה, אני יכול להשתדל, אבל אני מראש אומר, אין פה שום סיכוי. והסיוע, גברתי, בשכר דירה, אני מכיר כבר את הסכומים, זה 700 שקל בחודש. מה כבר אפשר לעשות? לכן אני אומר לכם, חברי חברי הכנסת, אני מאוד מקווה שלא תהיה אלימות. אני קורא למפגינים לא לנקוט שום אלימות, זה פסול בעיני, אבל צריך להבין שהדברים האלה יוצאים ממעמקי הנפש ומעומק הלב, ותקשיבו למחאה הזאת, אין אותנטית ואין צודקת ממנה. תודה. תודה רבה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. בבקשה, הדובר האחרון, חבר הכנסת איוב קרא, סגן השר. בבקשה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית כול, אני רוצה להשתתף בצער כל מי שראה את משה סילמן בסיטואציה כמו שהוא היה, ולאחל לעצמנו שלא יקרו מצבים כאלה. משה סילמן היה איש עסקים גדול והידרדר. זו לא אשמתו של איש, אבל אנחנו צריכים לקוות שאנשים שמגיעים למצוקה, אנשי מקצוע שאמורים או אמונים על הדברים הללו ידעו להוציא אותם ממצוקתם. חברי, הממשלה הזאת קיבלה מדינה בפשיטת רגל ב-2009, אלה שמלינים על המצב הקשה, פשיטת רגל אמיתית. היו רשויות שכ-20 משכורות לא שילמו ב-2009. אתמול ביקרתי בכפר כאבול בגליל, 16 משכורות לא היו לו, והיום הרשות המקומית מתפקדת בצורה הכי טובה. כל המשכורות שולמו, פרויקטים נפתחו. יש דברים לתפארת בתקופה הזאת של שלוש-ארבע השנים האחרונות. וכך אני יכול למנות עוד הרבה מאוד כפרים שהיו בסיטואציה קשה ובתקופת הממשלה הנוכחית עשו כברת דרך של קדמה. ואי-אפשר, הכול בארכיון העיתונים, אפשר לזהות, לראות כל מלה שנאמרת כאן. ולכן, אני גאה על כך שלא רק נושא הרשויות זה עניין שוויוני, שלא הדברים שבהם אנחנו מתעסקים בכסף זה דבר שוויוני. אנחנו נמצאים במדינת ישראל, שבה יש הרבה זכויות, ואני גאה על כך שאני חי בה, ולא אצל השכנים כאן, כי מי שרואה מעבר לגבול מה שקורה, זה הרבה זכויות לכל אדם שחי כאן. זה, אין ערך לחיים, אין ערך לבני-אדם, גופות נזרקות לרחובות, איש לא אכפת לו, ארגוני זכויות אדם לא יכולים להיכנס לראות את הזוועה שם, הם לא יכולים להיכנס לבתי-כלא, אפילו הצלב-האדום מנוע מלהיכנס לשם. ורק במדינת ישראל אנשים נלחמים על זכויות אדם. אלה שנלחמים על זכויות אדם, שיעברו את הגבולות הללו, שילכו לשם להילחם, שם צריך להעלות את הנורמה הזאת. במדינת ישראל יש מספיק זכויות אדם, יש זכות לחופש, יש זכות לחופש הביטוי, ואי-אפשר למרוח וכאילו אלה לא זכויות. יש הרבה זכויות סוציאליות, של הביטוח הלאומי ואחרים, ואי-אפשר רק למנות אם מועצה כזאת במצוקה ומועצה אחרת לא במצוקה, גברתי היושבת-ראש. ולכן, אני גאה על כך ששירתתי את מדינת ישראל, ואיבדתי את שני אחי למען מדינת ישראל, ואני הלום קרב ממלחמות של ישראל, ואני אשלח את הבן שלי ואקריב אותו כדי שמדינת ישראל תמשיך להתקיים, כי אני צריך את הזכויות הדמוקרטיות הבסיסיות, שהן קיימות רק במדינה הזאת, ואי-אפשר לזרות חול בעיני אנשים כאילו זה לא זכויות, ולפגוע באנשים. צריך שוויון בחובות. בעקרון השוויון צריך להתחיל בזכויות ובחובות יחד, ולקבוע נורמה, כדי שכל אזרח בישראל, ערבי כיהודי, יוכל לחיות כאן בשוויון. והשוויון בחובות ובזכויות מחויב המציאות. תודה. תודה לסגן השר איוב קרא, ויסכם את הדיון השר גלעד ארדן. בבקשה. אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, כנראה גם בקואליציה של 94 צריך לסכם את הדיון. זה, לא ברור לי איך זה. לא, כי היו, ב-94 הם אמורים לדעת למה צריך לתמוך בממשלה, אני לא צריך לסכם כדי לשכנע אותם. כולם ראו את הדיון דרך ערוץ הכנסת, כמובן, אבל אתה  יכול להיות שיש כאלה שהיו בדרך או זה, אתה מסכם את הדיון. אתה מסכם אותו במידת הזמן שאתה צריך, ואני בטוח שאתה תאריך בדברים כדי שכולם יבינו, ויחד עם זה לא תאריך בדברים כדי שכולם יתכנסו לכאן. אני דווקא רציתי לחסוך מהכנסת את דברי. בבקשה. משום מה הקואליציה חושבת שחברי הכנסת לא הפנימו את התשובה הראשונית, ולכן יש צורך לסכם כדי לשכנע את 94 חברי הכנסת שחברים בקואליציה שלא להפיל אותה היום. זה באמת דבר מוזר, אבל כיוון שאני חייל נאמן בקואליציה אני עושה כמצוותה. ובכ��, אדוני היושב-ראש, אנחנו שמענו היום שלוש הצעות אי-אמון שהעלו חברי הכנסת טיבי, ברכה ומג'אדלה, אני לא מציין את זה לפי סדר החשיבות, כמובן, רק באופן מקרי. ההצעות בעיקרן דיברו גם על הנושאים החברתיים, גם על הפערים הקיימים בין התשתיות או תחומים נוספים ביישובים הערביים, הדרוזיים, הצ'רקסיים, יישובי המיעוטים בישראל, הפנמתי כבר את הלקסיקון החדש, זה לא לקסיקון חדש. זה האמת האמיתית. בסדר, את הלקסיקון הנכון, אני מתכוון. מאה אחוז.  ועל הנושאים שקשורים באמת למחאה החברתית שעלו בימים האחרונים. אני אומר בכנות וביושר שאני באמת סבור שבתחום של הדיור הציבורי אני חש שיש כאן מחדל מתמשך, רב-שנים, שגם הכנסת וגם הממשלות שותפות לו, ואני באמת חושב שגם הממשלה והכנסת צריכות לעסוק בתיקונו. למיטב זיכרוני, אנחנו עסקנו בכך רבות בוועדת הכלכלה, אבל כידוע לכולנו, לעתים בין החלטות שמתקבלות בכנסת לבין היישום הממשלתי רב המרחק. וגם אותם חברי כנסת שבזמנם, כשהובילו את מבצעי המכירה בדיור הציבורי, הכוונות שלהם היו טובות, שהכסף באמת יושקע בחזרה בבינוי של דיור ציבורי, אז האוצר, המכירה התבצעה, באמת הרבה אנשים קיבלו דירות לבעלותם, אבל המדינה בעצם איבדה את הנכס שהיה לה, שבעזרתו היא היתה מסוגלת להציע פתרונות רבים ומגוונים יותר לאנשים שהגיעו לסיטואציה כפי שהגיע, לצערנו הרב, של כולנו, הסיטואציה שאליה נקלע אותו אזרח, שלא ברצונו, שהצית את עצמו, וכולנו כמובן מתפללים להחלמתו. אמרתי כאן, אדוני היושב-ראש, שאני בהחלט מכיר בפערים ובאי-שוויון, אבל אי-אפשר לומר ולטעון שהממשלה בשלוש השנים שחלפו, ושלושת החודשים, לא פעלה, פעלה רבות, כדי לא רק לפעול לכך שהכלכלה תמשיך להיות יציבה ויתווספו מקומות עבודה למשק והאבטלה תפחת, אלא גם שתהיה השקעה, יושב-ראש הקואליציה, אומנם אתה ממהר, אבל תאפשר לו למצות את הדיון, הוא הרי לא עומד פה לפיליבסטר, הוא עומד פה בשביל,  לא לא, בסדר גמור, הם השתכנעו, אבל הוא רוצה להרחיב את הדיבור.  אלא גם כדי שאותם פערים חברתיים הקיימים בישראל יצטמצמו. ואני תיארתי גם החלטות ממשלה ממוקדות ביישובים שבהם יש קושי רב יותר ועוני ופערים גדולים יותר, וגם החלטות ממשלה כמו בתחום התקשורת, הרפורמות במס, בתחום הבריאות, טיפולי שיניים, ועוד החלטות רבות נוספות שממוקדות בעיקר באוכלוסיות חלשות, והמטרה של ההחלטות היתה לצמצם את הפערים החברתיים, לעודד יציאה לעבודה ולעודד כלכלית את אותם אלה שיוצאים לעבודה כדי שההוצאות שלהם יקטנו. ולכן, כאשר אנחנו רואים שהממשלה בהחלט פועלת לצמצום הפערים החברתיים, וההישגים שלה, הכלכליים, הם אולי טובים יותר מברוב מדינות המערב, לא מצאתי לנכון שיש להצביע אי-אמון בממשלה. ובהקשר של חלוקת הנטל, הסברתי ולא אחזור על הטיעון, שבמדינה דמוקרטית, כשמדברים על ערכי הדמוקרטיה כל כך הרבה, אז הדמוקרטיה זה לא רק הזכות של האזרח לדרוש מממשלתו שוויון בהקצאות שלה ובתנאים שמועמדים לזכותו של האזרח, אלא זו גם זכותן של הכנסת ושל הממשלה להחליט, לעתים בהתאם למאפיינים ייחודיים של אוכלוסייה כזו או אוכלוסייה אחרת, מה יהיו תרומתה או חלקה בנשיאה בנטל. וכידוע לכולנו, הנטל במדינת ישראל בגלל הצרכים הביטחוניים, גם הנטל הכלכלי המשקי וגם הנטל האישי, הוא גדול יותר מברוב מדינות המערב. ולכן, כאשר הממשלה נוהגת בצורה כזו אחראית וזהירה ופועלת כדי לחלק את הנטל באופן שוויוני, יש לדחות את הצעות האי-אמון ולאפשר לה להמשיך לקדם את התהליכים החשובים הללו. תודה. אני מאוד מודה לשר גלעד ארדן על תשובתו הממצה ויחסית הקצרה. רבותי השרים, שר התחבורה, אתמול היינו בצפון. בבקשה, המשנה. רבותי, נא לשבת. לפנינו שלוש הצעות אי-אמון, והראשונה שבהן היא הצעת האי-אמון של סיעות העבודה ומרצ כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, שכותרתה: אוזלת ידה של ממשלת נתניהו בתחום המדיני, החברתי, והכלכלי. על כך הוגשה הצעת אי-אמון ואני מזמין את חברי הכנסת להצביע, מי בעד האי-אמון? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצעת סיעות העבודה מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. חבר הכנסת מג'אדלה, הצעת האי-אמון שלך לא נתקבלה. 12 היו בעד, 63 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון לא נתקבלה. ואנחנו עוברים להצעת אי-אמון מטעם סיעת רע"ם-תע"ל, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת אחמד טיבי, שכותרתה: נטל השוויון או השוויון בנטל? החלת גיוס או שירות לאומי מעצימה את הפער החברתי-כלכלי בין היהודים לערבים. ובכן, הצעת אי-אמון, נא להצביע, מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצעת סיעת רע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. בצירוף קולו של סגן ראש הממשלה דן מרידור, 65 נגד, שמונה בעד. הצעת האי-אמון של סיעת רע"ם-תע"ל, שנומקה על-ידי חבר הכנסת אחמד טיבי לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון מטעם סיעת חד"ש, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת מוחמד ברכה, שכותרתה: כישלון הממשלה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי. רבותי חברי הכנסת, נא להצביע, מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצעת סיעת חד"ש להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. 67, בצירוף קולו של סגן ראש הממשלה דן מרידור, הצביעו נגד, בעוד שעשרה הצביעו בעד, אין נמנעים. חבר הכנסת ברכה, הצעת סיעתך, סיעת חד"ש, לא נתקבלה. רבותי, תמו הצעות האי-אמון ואנחנו ממשיכים בסדר-היום. אבל לפני כן, הודעות ליושב-ראש ועדת הכנסת, הודעות שאינן מצריכות הצבעה. ולאחר מכן, מייד יעלה ויבוא יושב-ראש ועדת הכספים, שיהיה כבר מוכן. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, להלן הודעות מטעם ועדת הכנסת שאינן מחייבות הצבעה. בהתאם להוראת סעיף 103(א) (ב) לתקנון הכנסת, אני מתכבד להודיע בזאת על הוספת ממלא-מקום קבוע בוועדת החוץ והביטחון, חברת הכנסת פניה קירשנבאום תכהן כממלאת-מקום קבועה מטעם סיעת ישראל ביתנו. אדוני היושב-ראש, על הודעה הזאת צריך יהיה להצביע. אה, אז צריך הצבעה. כן, מינוי ממלא-מקום, רבותי, נא לשבת. הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת מחייבת את אישור המליאה, ולכן אנחנו נצביע, אני אוסיף את קולך, אנחנו נצביע אם לאשר או לא לאשר את הודעת ועדת הכנסת כפי שהיא הובאה על-ידי יושב-ראש הוועדה. רבותי, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. אדוני יוסיף את קולי. ודאי, ודאי, ודאי. האם אני עכשיו מצביע? בסדר. הצעת ועדת הכנסת בדבר השלמת הרכב ועדות הכנסת נתקבלה. 48, בצירוף קולו של יושב-ראש הוועדה, הצביעו בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהודעת יושב-ראש הוועדה נתקבלה. כל מי שלא הספיק להצביע או לא הצביע, אני אבדוק את זה בפעם הבאה. מה קרה?  ואת שתי ההודעות שאינן מחייבות הצבעה כדלקמן, חברת הכנסת שמאלוב-ברקוביץ מודיעה שהיא הצביעה ממקומו של? לא, לא, זה לא. עדיין כתוב "אי-אמון" למעלה. ההצבעה היא לא על האי-אמון, בסדר. נא לשנות, אדוני המזכיר, פה מתחיל, גם קודם לכן אני הצבעתי בשם ליה שמטוב, וליה שמטוב לא יכלה להצביע בשמי כי עדיין לא החלפנו. ולכן אני מודיע שאני הצבעתי במקרה זה נגד אי-אמון בשלושת המקרים, אבל אני לא סופר את קולי.  לא, לא, לא. תחליף למעלה, תראה: הצעת אי-אמון. תוריד את זה. עכשיו יש הודעות יושב-ראש, הוא אמר שאין הצבעות. יש הצבעות, לכן היה צריך, יש הצבעה אחת, היה צריך להוריד את הכותרת. בבקשה, חבר הכנסת יריב לוין, הודעה שנייה. כן, הודעה שנייה והודעה שלישית שאינן מחייבות הצבעה. אני מודיע בזאת על חילופי אישים בוועדות מטעם סיעת ישראל ביתנו, כדלקמן: בוועדת החוץ והביטחון, במקומו של חבר הכנסת דוד רותם שכיהן כממלא-מקום קבוע יכהן חבר הכנסת אלכס מילר כממלא-מקום קבוע, ובוועדת הפנים והגנת הסביבה, במקום חברת הכנסת פניה קירשנבאום יכהן חבר הכנסת אלכס מילר. תודה. תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת. הודעה זו אינה מצריכה הצבעה.  יושב-ראש ועדת הכספים יעלה ויבוא ויגיע וייראה ויציג את הצעת חוק מס הכנסה (פטור ממס לקופות גמל על הכנסה מדמי שכירות בשל השכרת דירות מגורים לטווח ארוך) לקריאה שנייה ושלישית. להצעה זאת אין מתנגדים, אין דוברים, ולכן נצביע עליה מייד לאחר הצגתה.  יש מסתייגים? אין מסתייגים. אדוני יושב-ראש הכנסת, רבותי השרים, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק מס הכנסה (פטור ממס לקופות גמל על הכנסה מדמי שכירות בשל השכרת דירות מגורים לטווח ארוך), התשע"ב 2012. הצעת חוק זו היא מיזוג של שתי הצעות חוק ממשלתיות, האחת, הצעת חוק מס הכנסה (פטור ממס לקופות גמל על הכנסה מדמי שכירות בשל השכרת דירות מגורים לטווח ארוך), התשע"ב 2012, והשנייה, חלק שפוצל מתוך הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 71), התשע"א 2011. מטרתה של הצעת החוק היא לקדם פתרונות לדיור באמצעות מתן תמריצים בתחום מערכת המס. בחלקה הראשון של הצעת החוק מוצע לתמרץ קופות גמל להשקיע בפרויקטים של השכרה לטווח ארוך על-ידי מתן פטור ממס על הכנסה מהשכרת דירות מגורים בידי קופת הגמל. לפי ההצעה, קופת גמל תהיה פטורה ממס על הכנסה של דמי שכירות מהשכרת דירות מגורים בבניין להשכרה, אם מתקיימים בבניין התנאים הבאים: הוא מבנה של קבע, יש בו שש דירות מגורים לפחות בכל דונם, ואם הוא בנגב או בגליל, שתי דירות מגורים לפחות, הוא נבנה על קרקע שנרכשה במסגרת מכרז שפורסם על-ידי מינהל מקרקעי ישראל עד יום 31 בדצמבר 2015, או שנבנה על קרקע שלא נרכשה במסגרת מכרז כאמור והתוכנית החלה על הקרקע מייעדת אותה להשכרה למגורים בלבד לתקופה של 20 שנים לפחות ואושרה עד יום 31 בדצמבר 2017, וכל הדירות בבניין משמשות להשכרה למגורים. כמו כן, כדי שקופת הגמל תהיה פטורה ממס עליה להיות הבעלים של 100 דירות מגורים לפחות בבניין להשכרה, ואם הבניינים להשכרה הם בנגב או בגליל, 50 דירות לפחות. משרד האוצר רואה חשיבות במתן הפטור הזה לקופת גמל כתמריץ לעידוד בניית דירות להשכרה. בדיונים בהצעת החוק בוועדת הכספים סברנו, חברי הוועדה ואני, שלא יהיה נכון לפעול במישור אחד בלבד לקידום פתרונות הדיור, ועל כן פנינו אל נציגי משרד האוצר בבקשה לקדם תיקונים נוספים בחוק לשינוי נטל המס ובחוק מיסוי מקרקעין, אשר יביאו להשלמת המהלך. ואכן, בחלקה השני של הצעת החוק נוספו שני תיקונים נוספים וחשובים. האחד, עניינו הארכת הוראת השעה שנקבעה בסעיף 8 לחוק שינוי נטל המס (תיקוני חקיקה), התשע"ב 2011, קובע כי שיעור הריבית לגבי הלוואות לזכאי משרד השיכון יופחת ל-3% עד לעלות נוספת בשיעור שבו ההטבה נקבעת על-ידי ועדת הכספים במסגרת חוק שינוי נטל המס. לאחר יישום החוק התברר כי מדובר בהטבה מוצלחת. כאשר אנחנו העברנו את החוק הזה בחוק שינוי נטל המס, עד העברת החוק הזה זכאי משרד השיכון לא לקחו הלוואות, מכיוון שהיו יכולים ללכת לבנק ולקחת הלוואה מסחרית. שאלנו את נציגי משרד השיכון בוועדה מה קרה מאז חקיקת החוק, התברר שמספר הזכאים הוכפל, וההערכה של משרד השיכון היא שבמהלך השנה רבים מאוד ייקחו את המשכנתאות הללו, מכיוון שהן משכנתאות טובות יותר מאשר ההלוואות המסחריות, ועל כן ביקשנו מאגף התקציבים במשרד האוצר להאריך את תוקף הוראת השעה. הטבה זו היתה צריכה לפקוע בחודש דצמבר 2012, ועתה אנו מאריכים אותה בשנה נוספת, עד לתום שנת הכספים 2013. מאבק לא קל, אדוני יושב-ראש הכנסת. לא היה פשוט עם אגף התקציבים. לפי התיקון השני תבוטל הוראת השעה שנקבעה בתיקון מס' 71 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג 1963. בהוראת השעה נקבע כי מיום 1 בינואר 2013 ועד יום 1 בינואר 2021, מכירת דירה תהיה פטורה ממס שבח אם המוכר לא מכר בשמונה השנים שקדמו למכירה דירת מגורים אחרת בפטור ממס. לאחר התיקון המוצע, שאנחנו מביאים עכשיו למליאת הכנסת, תחזור לתוקפה ברירת המחדל של מכירת דירה בפטור ממס שבח אחת לארבע שנים. אם אדם יש לו דירה שנייה, כדי שהוא יוכל להוציא את הדירה הזאת למכירה, ואנחנו חוזרים למצב, אם מליאת הכנסת תאשר את הצעת החוק, שבו הפטור ניתן אחת לארבע שנים. הארכת המועד למתן פטור ממס שבח לשמונה שנים נעשתה כדי לעודד, כהוראת שעה בשנת 2012, מכירת דירות מגורים. כיוון שהחמרה זו לא הוכיחה את עצמה, סברנו שיהיה זה נכון לשמור על ודאות בשוק הדיור ולא לטלטל אותו, כך שהחמרה זו תישאר על כנה. ביטול ההחמרה מחזיר את הדין למצב ששרר קודם לכן. מדובר בהצעת חוק חשובה, אשר יחד עם התיקונים הנוספים בה, שעליהם התעקשנו, חברי ועדת הכספים ואני, עשויה לסייע באופן ממשי לשוק הדיור, לזוגות צעירים, למשפחות, המעוניינים לרכוש דירה ולקחת הלוואה בסיוע, וכן לאלה המעוניינים למכור את דירת המגורים שלהם, ובכלל זה אנשים מבוגרים שלהם דירות נוספות לצורכי חיסכון. אדוני שר האוצר, החוק שאני מביא עכשיו בשמך לגבי הנושא של המוסדיים, של דירות שיוצאו להשכרה, זאת אומרת שהם ישקיעו בדירות להשכרה, 50 דירות בנגב ובגליל ו-100 דירות במרכז הארץ, אמרתי למליאת הכנסת, אתה לא הקשבת, שזאת הצעת חוק חשובה, עם כל התיקונים, ונעשתה בתיאום אתך, ואני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. תודה רבה. אין הסתייגויות וגם אין בקשות לרשות דיבור. לכן כשיגיע יושב-ראש ועדת הכספים למקומו אנחנו נצביע על הצעת החוק מקשה אחת בקריאה שנייה, ולאחר מכן, אם תהיה הסכמה של יושב-ראש הוועדה, נצביע גם בקריאה שלישית. הצעת חוק מס הכנסה (פטור ממס לקופת גמל על הכנסה מדמי שכירות בשל השכרת דירות מגורים לטווח ארוך), התשע"ב-2012, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. סעיפים 1 7 נתקבלו. 41 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה. יושב-ראש הוועדה, הרב גפני, נו, אתה רוצה שאני, אתה העברת אותי מקום. כן, להצביע בקריאה שלישית. אולי אתה לא שם לב, אתה היחיד שנשאר באותו מקום. לא, אני הייתי שם. לא חשוב, אבל באותו אגף. באותו אגף. לקרוא בקריאה שלישית. הצעת חוק מס הכנסה (פטור ממס לקופת גמל על הכנסה מדמי שכירות בשל השכרת דירות מגורים ��טווח ארוך) נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? בקריאה שלישית. נא להצביע. חוק מס הכנסה (פטור ממס לקופת גמל על הכנסה מדמי שכירות בשל השכרת דירות מגורים לטווח ארוך), התשע"ב 2012, נתקבל. הבית מאוחד בהחלטת האוצר לשנות חזרה את המדיניות, ואנחנו קובעים כי 42 הצביעו בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים, והצעת החוק, חוק מס הכנסה (פטור ממס לקופת גמל על הכנסה מדמי שכירות בשל השכרת דירות מגורים לטווח ארוך) עברה בקריאה שלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. זאת הצעת חוק ממשלתית. אתה רוצה לומר משהו? אתה, יש לך עוד מעט נאום ארוך. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, התשע"ב 2012. יציג אותה יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן. בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת החוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, התשע"ב 2012, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. מדובר בהצעת חוק ממשלתית שהתקבלה בקריאה ראשונה ב-19 במרס 2012, ובהתחשב בהיקף במורכבות של ההצעה אני חייב לציין כי הגענו למוצר מוגמר, להצעת החוק המונחת עתה בפניכם, במהירות יחסית, לאחר שוועדת הכלכלה קיימה דיונים אינטנסיביים וארוכים תוך שמיעת כל הגורמים הרלוונטיים להצעה זו, וכאלה היו רבים. מטרת החוק המוצע היא לקבוע הסדרים לעניין טיפול סביבתי בציוד אלקטרוני וחשמלי, בסוללות ומצברים, כדי לעודד שימוש חוזר בציוד חשמלי ואלקטרוני, לצמצם את כמות הפסולת הנוצרת מציוד חשמלי ואלקטרוני ומסוללות ומצברים ולהקטין את ההשפעות הסביבתיות והבריאותיות השליליות של פסולת כאמור, בין השאר באמצעות עידוד שימוש בחלופות להטמנה, כמו שימוש חוזר ומיחזור, ובתוך כך להפוך פסולת זו למשאב כלכלי. בתרבות הצריכה המודרנית, אדוני היושב-ראש, עולה בקרב הצרכנים השימוש במוצרים חשמליים ואלקטרוניים, וכן עולה תדירות החלפתם במוצרים בטכנולוגיה מתקדמת יותר. הדבר מביא לכך שנוצרת כמות גדלה והולכת של פסולת ציוד חשמלי ואלקטרוני. פסולת הציוד החשמלי והאלקטרוני היא הטרוגנית, וכוללת מכשירים שונים, כגון מכונות כביסה, מקררים, מחשבים, טלפונים ניידים, מצלמות, שעונים וכיוצא באלו, ומורכבת ממרכיבים רבים, כברזל ופלדה, פלסטיק, לרבות מעכבי בעירה, מתכות אחרות ומעגלים מודפסים. הרכב הטרוגני זה מצריך התייחסות מיוחדת לציוד החשמלי והאלקטרוני ולפסולת הנוצרת מציוד זה, כדי לצמצם את השפעתם הסביבתית והבריאותית. קיימות בעולם, במיוחד במדינות העולם השלישי, תופעות של פירוק וטיפול בפסולת ציוד אלקטרוני לצורך מיצוי מרכיבים בעלי ערך שבפסולת באופן לא מוסדר, בלי תשתיות סביבתיות ובטיחותיות הנדרשות למניעת זיהום הסביבה ופגיעה בעוסקים בכך. כדי להמחיש את היקף הבעיה אציין כי משקל פסולת הציוד האלקטרוני והחשמלי בישראל מוערך ב-85,000 טונות לשנת 2010, ושיעור הגידול בכמות זו משנה לשנה גבוה משיעור העלייה הכולל בכמות הפסולת המוצקה בישראל. פסולת זו תופסת נפח רב באתרי ההטמנה, דבר הגורם לבזבוז משאבי קרקע יקרים ולפליטה מוגברת של גזי חממה. אנו מצפים שחוק זה, יחד עם חוקי המיחזור הנוספים, שכבר התקבלו ואלה שעוד יתקבלו, ייתן תנופה אדירה לתחום המיחזור במדינת ישראל ויביא לתוספת מקומות עבודה במפעלי מיחזור שיקומו. מכאן שההשלכות הכלכליות שלו, גם מול התעשייה, גם מול הרשויות המקומיות וגם מול המשק בכלל, הן השלכות כלכליות רוחביות בעלות משמעות רבה. להלן אתייחס להסדרים העיקריים שבהצעת החוק. כאמור, מטרת החוק המוצע היא לקבוע הסדרים לעניין טיפול בפסולת הנוצרת מציוד חשמלי ואלקטרוני וסוללות ומצברים, וזאת באמצעות הסמכת השר להגנת הסביבה לקבוע הסדרים לעניין קידום נקיטת אמצעים להפחתת כמות פסולת ציוד חשמלי ואלקטרוני וסוללות ומצברים ותכולת חומרים מסוכנים בהם, כבר בשלב ייצורם, עידוד לשימוש חוזר, יישום העיקרון של הטלת אחריות מורחבת על יצרנים ויבואנים של מוצרים אלו למיחזור של פסולת הציוד החשמלי והאלקטרוני והסוללות והמצברים שייצרו או שייבאו, לרבות קביעת יעדים מחייבים למיחזור. כמו כן, החוק המוצע כולל הסדרים מפורטים לעניין אופן התאגדות של היצרנים והיבואנים לקיום חובותיהם על-פי החוק המוצע, הגדרת חובות הרשויות המקומיות וגורמים נוספים האחראים לפינוי פסולת, ומתן סמכויות בידי המשרד להגנת הסביבה לעניין יישום ההוראות לפי חוק זה, לרבות הטלת עיצומים כספיים. הצעת החוק מתייחסת לחובות חדשות שיחולו על רשויות מקומיות, הנובעות מהפרדת פסולת הציוד החשמלי והאלקטרוני ופסולת הסוללות מזרם הפסולת הכללי, כגון התקנת מכלי אצירה ספציפיים לפסולת זו, התקשרות עם גוף יישום מוכר, הסברה ופרסום. כמו כן, הצעת החוק מתייחסת לחובת משווק המוכר ציוד חשמלי ואלקטרוני המתאים גם לשימוש ביתי, לאפשר לקונה או למי מטעמו למסור לו, ללא תשלום, במועד המכירה או במועד האספקה, פסולת ציוד חשמלי ואלקטרוני דומה. כמה פרטים לגבי הנקודות שהזכרתי עתה. לעניין אחריות יצרן מורחבת: החוק המוצע כולל הסדרים, המבוססים בין השאר על עיקרון מרכזי של אחריות יצרן מורחבת, שמשמעותה הטלת האחריות על היצרן או על היבואן לטפל בפסולת הציוד החשמלי והאלקטרוני ובפסולת הסוללות והמצברים המיוצרים או המיובאים על-ידיו לשם מכירה בישראל, ונשיאה בעלויות הכרוכות בכך. לעניין יעדי מיחזור מחייבים: בהתאם להצעת החוק, יצרנים ויבואנים של ציוד חשמלי ואלקטרוני יהיו חייבים, החל משנת 2021, לעמוד בשיעורי מיחזור שנתיים של 50% לפחות מסך משקל הציוד החשמלי והאלקטרוני שמכרו באותה שנה, ואילו יצרנים ויבואנים של סוללות ומצברים יהיו חייבים, החל משנת 2019, לעמוד בשיעורי מיחזור שנתיים מינימליים הנעים בין 25% ל-35% מסך משקל הסוללות או המצברים שמכרו באותה שנה, וזאת כתלות בחומר שממנו עשויים הסוללות או המצברים. עוד נקבעו בהצעת החוק יעדי ביניים הדרגתיים לתקופה שמתחילת שנת 2014 ועד לשנים שציינתי קודם. אדוני היושב-ראש, לעניין התאגדות יצרנים ויבואנים: כדי לאפשר להם לפעול לקיום חובותיהם לפי החוק, כפי שמקובל במדינות שבהן קיים הסדר של אחריות יצרן לגבי פסולת ציוד כאמור, ובשל המספר הרב של יצרנים ויבואנים שהחוק המוצע יחול עליהם, מוצע לקבוע כי יצרנים ויבואנים יהיו חייבים, לשם קיום חובותיהם, להתקשר עם חברה שקיבלה הכרה מהגורם המוסמך במשרד להגנת הסביבה, ובלשון החוק: גוף יישום מוכר. כל עוד התקשרות זו עומדת בתוקפה, גוף היישום המוכר יהיה אחראי לקיום חובותיהם של אותם יצרנים או יבואנים, ולשם כך יתקשר גוף היישום המוכר עם מפעילים של מרכזי איסוף, מרכזי מיון, מרכזי הכנה לשימוש חוזר ומתקני טיפול. יודגש כי יצרן או יבואן יהיה חייב בקיום חובות אלה בעצמו, בכל עת שבה הוא אינו קשור בחוזה התקשרות עם גוף יישום מוכר. רשויות מקומ��ות, כנובע מאחריות של כל רשות מקומית לטיפול בפסולת הנוצרת בתחומה, ומתוך עיקרון של שיתוף הציבור, מוצע לקבוע כי כל רשות מקומית, וכל גורם נוסף האחראי על-פי דין לטפל בפסולת המצטברת בתחומו, הקרויים בחוק "אחראי לפינוי פסולת", יקבעו הסדר לעניין הפרדת פסולת ציוד חשמלי ואלקטרוני ופסולת סוללות ומצברים בתחומו, וכן הסדר לעניין איסוף ופינוי של פסולת ציוד חשמלי ואלקטרוני ופסולת סוללות ומצברים שהופרדה. כמו כן, מוצע להסדיר בחוק את יחסי הגומלין בין גוף היישום המוכר לבין האחראים לפינוי פסולת, כך שחובה על כל גוף יישום מוכר להציע לכל רשות מקומית להתקשר עמו לשם איסוף ופינוי של פסולת ציוד חשמלי ואלקטרוני ופסולת סוללות ומצברים, וחובה משלימה, שלפיה כל רשות מקומית תתקשר עם גוף מוכר אחד לפחות לשם ביצוע איסוף ופינוי של הפסולת המופרדת בתחומו. חברי הכנסת, כפי שציינתי, ועדת הכלכלה קיימה דיונים אינטנסיביים בהצעת החוק במשך כחודש. גם בלוח זמנים קצר זה הקפדנו, כפי שאנו נוהגים תמיד, על שמיעת טענותיהם של כל הצדדים הנוגעים בדבר. השתדלנו לשמור על איזון ראוי בין המטרות הסביבתיות של הצעת החוק לבין אינטרסים לגיטימיים של היצרנים והיבואנים שעליהם מוטלות חובות לפי הצעת החוק, לרבות החובה לממן את עלויות הטיפול בפסולת כאמור. במסגרת זו החליטה הוועדה לקבל הצעות לתיקון החוק שהגישו חברי הכנסת מיכאל בן-ארי ויוליה שמאלוב-ברקוביץ, בתיקונים שהצעתי אני, בנושא איסור העסקת זרים בגוף היישום המוכר ובגופים שעמם הוא מתקשר לשם ביצוע חובותיו. אדוני היושב-ראש, הצעתי היתה שגוף יישום מוכר המתקשר עם רשויות מקומיות וכן עם מפעילים של מרכזי איסוף, מרכזי מיון, מתקני טיפול ועוד, על מנת לבצע את חובותיו על-פי הצעת החוק, לנוכח בעיית המסתננים והעובדים הזרים שממנה סובלת מדינת ישראל בשנים האחרונות ולנוכח הגידול בשיעורי האבטלה בחודשים האחרונים, החליטה הוועדה כי ייאסר על גוף היישום המוכר, וכן על כל גוף שעמו הוא מתקשר כאמור, להעסיק עובדים זרים, אפילו אם ניתן להם היתר העסקה, והם יהיו חייבים להעסיק רק אזרחים ישראלים או תושבי ישראל. ביחס להוראה זו הגיש שר התמ"ת הסתייגות, שאותה אני מבקש לדחות. בנוסף, החליטה הוועדה בשיתוף השר להגנת הסביבה על תיקונים נוספים בהצעת החוק, ואעמוד על חלקם. יעדי המיחזור, בנוסח המונח לפניכם נפרסו יעדי הביניים למיחזור על-פני שבע שנים, במקום שש שנים בהצעת החוק הממשלתית, ונקבע כי חובת המיחזור תחל בשנת 2014, ולא 2013 בהתאם להצעה המקורית. חובת דיווח, הצעת החוק קובעת כי יצרן ויבואן של ציוד חשמלי ואלקטרוני ושל סוללות ומצברים, וכן גוף יישום מוכר והמפעילים השונים, חבים בחובת דיווח למנהל בתדירות חצי שנתית. בעקבות טענות נציגי התעשייה על סרבול מעבר לנדרש, הוספה הוראה שלפיה לאחר שנתיים יהיה רשאי המנהל לצמצם את חובת הדיווח למשרד להגנת הסביבה מדיווח חצי שנתי לדיווח שנתי. אדוני היושב-ראש, ביחס לחובת המימון שחלה על יצרנים ויבואנים, על מנת לצמצם חילוקי דעות אפשריים בין יצרנים ויבואנים לבין הרשויות המקומיות בנושא מימון העלויות הנובעות מהטיפול בפסולת הציוד החשמלי והאלקטרוני ובפסולת הסוללות והמצברים, הוספו להצעת החוק הוראות המפרטות מהן עלויות ההפרדה והאיסוף שבהן יישאו היצרנים והיבואנים. העסקת עובדים עם מוגבלות, להצעת החוק הוספה הוראה שלפיה גוף יישום מוכר יפעל לק��דום הייצוג ההולם של אנשים עם מוגבלות בקרב עובדיו ובקרב המפעילים השונים שעמם הוא מתקשר. יש לציין כי חובה זו לא תחול על הרשויות המקומיות. הוראות ביחס לעיצומים כספיים, נקבע כי גובה העיצום הכספי שניתן להטיל בשל כל טון של פסולת כאמור שלא מוחזר לפי היעד יעמוד על 3,000 ש"ח במקום 5,000 ש"ח. כמו כן, נקבע כי בשלוש השנים הראשונות לאחר תחילתו של החוק יהיה גובה העיצום הכספי כאמור נמוך אף יותר, ויעמוד על 2,000 ש"ח בשנתיים הראשונות ועל 2,500 ש"ח בשנה השלישית. סוגיה נוספת שהוועדה דנה בה בהקשר של העיצומים הכספיים מתייחסת לפרסום על הטלת עיצום כספי. בהתאם להצעת החוק, המנהל רשאי לפרסם את דבר הטלת העיצום הכספי, סכומו, שמו של המפר, מהות ההפרה ועוד. אין ספק שהוראה גורפת כזו עלולה לפגוע באדם, ואני מדבר כאן על יחיד, לא על תאגיד או עסק, באופן בלתי מידתי, שכן באמצעי החיפוש העומדים בעולם הטכנולוגי שלנו, העובדה שהוטל על אדם עיצום כספי עלולה לרדוף אחריו שנים רבות ואף לפגוע בסיכוייו להשתלב בשוק העבודה. לפיכך אישרה הוועדה נוסח מתוקן הקובע, בין היתר, כי ככלל, פרסום בדבר הטלת עיצום כספי ייעשה על-ידי המנהל באתר האינטרנט של המשרד, כי משך הפרסום יהיה מוגבל בזמן וייקבעו הוראות לעניין אופן הפרסום, כדי למנוע ככל הניתן את העיון בפרטים שפורסמו בתום תקופת הפרסום, וכי לא יפורסם שמו של יחיד שהוטל עליו עיצום כספי, אלא אם כן סבר המנהל כי הפרסום נחוץ לשם אזהרת הציבור, והעיצום הכספי הוטל בשל הפרה הקשורה למתן שירות לציבור על-ידי המפר. בהזדמנות זאת ראוי להזכיר, כי בדומה לחוקים אחרים הקובעים עיצומים כספיים, גם בחוק זה הוסמך השר, בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדת הכלכלה, לקבוע תקנות בדבר הפחתת סכומי העיצומים. תחילת הפרק שעניינו עיצומים כספיים תידחה עד להתקנת התקנות האמורות. איזה שר יקבל את, השר להגנת הסביבה בהסכמת שר המשפטים. השר להגנת הסביבה. הוראה חשובה נוספת שהוספה במהלך דיוני הוועדה היא ההוראה המצמצמת את יכולתו של המנהל לפנות למסלול של אכיפה פלילית לאחר שבחר במסלול של אכיפה מינהלית, כך שאם שילם המפר עיצום כספי בשל הפרה שביצע, לא יוגש נגדו כתב-אישום בשל אותו מעשה, אלא אם כן נתגלו עובדות או ראיות חדשות המצדיקות זאת. לסיכום, אדוני היושב-ראש, נוסף על התועלות הסביבתיות מהחוק המוצע אפשר לציין גם תועלות כלכליות משמעותיות הצפויות ממנו, כמו חיסכון בעלויות הישירות של הטיפול בפסולת הציוד החשמלי והאלקטרוני ובפסולת סוללות ומצברים, סיוע לרשויות המקומיות לאמץ מודלים מתקדמים של טיפול בפסולת זו, עידוד ופיתוח תעסוקה מקומית בתחום המיחזור, ייעול וחיסכון בתהליכי הייצור בתעשייה ושיפור מעמדה של התעשייה הישראלית על-ידי התאמתה לסטנדרטים בין-לאומיים. חברי הכנסת, הצעת החוק המונחת בפניכם מהווה צעד משמעותי בצמצום הפערים הקיימים בינינו לבין מדינות מפותחות אחרות בתחום המיחזור והטיפול המתקדם בפסולת מוצקה, והיא תתרום תרומה ממשית הן להתפתחותה הכלכלית של מדינת ישראל והן לשיפור איכות החיים והסביבה בישראל. כפי שציינתי קודם, השתכנענו. השתכנעת ברגע זה? השתכנעתי להצביע בעד. טוב, אתה חבר ועדת הכלכלה. אתה גם היית שותף לכל התהליכים. כפי שציינתי קודם, להצעת החוק הוגשה הסתייגות מטעם שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, ואני מבקש שתדחו אותה ותקבלו את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח הוועדה. פשוט, הסתייגות שר התמ"ת נוגדת את עמדת הממשלה המוצהרת להיאבק בתופעת המסתננים והעובדים הזרים הבלתי-חוקיים, ולכן, מן הראוי לדחות את ההסתייגות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה. רק לסיים בדברי תודה, למנהלת הוועדה, הגברת לאה ורון, ליועצת המשפטית, המשנה ליועץ המשפטי לכנסת, עורכת-הדין אתי בנדלר, ולצוות עוזרי המסור, לבנת נזרי, דרור נאור ואורי חונה, שהיו כאן גם בימי הפגרה וגם בשעות ערב מאוחרות כדי להשלים את החקיקה הכל-כך חשובה הזאת. תודה רבה. תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכלכלה כרמל שאמה-הכהן. אדוני השר המקשר, יש כאן הסתייגות של השר שמחון. אם הוא לא נמצא, הוא לא יכול להביא אותה, ולכן יש לי שתי שאלות: האם יש מישהו מהשרים שרוצה לנמק את הסתייגותו?  היא לא עומדת. והדבר השני הוא, האם אתם עומדים על כך שנצביע? כי אם הוא לא נמצא פה, ואתה לא תודיע, או השר איתן, שאתם עומדים על כך שההסתייגות תוצבע, היא לא תוצבע. למה צריך להצביע? עצם נוכחות שר. אבל השר לא נוכח. לכן אני שואל אותו. תראה, בדרך הטבע שר מנמק את הסתייגותו כדי שתישמע. אם הוא לא נמצא פה, אני יכול להצביע על ההסתייגות אם אתה מבקש ממני להצביע על ההסתייגות. אני מציע שיצביעו על ההסתייגות. אני יודע, כדי להפיל אותה. כדי להפיל אותה, אני מבין. יושב-ראש הקואליציה מודיע לי שהממשלה הודיעה לו, אני מציע בכלל לממשלה לצרף אותך לממשלה, ובזה נגמר. כי אני לא יכול לשאול אותך, אתה מבין? אתה נציג הקואליציה, אתה לא נציג הממשלה. לכן אני שואל את השר ארדן, כי אני לא רוצה לסבך את מיקי. אדוני היושב-ראש, לא, נצרף אותו לממשלה. לי אין בעיה עם זה, ואז הוא יוכל לדבר בשם הממשלה. תגידו לי מה לעשות. אני לא מבקש, מיקי, יש פה שלושה שרים. עצם ישיבתו של שר מחייבת אותי לשאול האם אתם רוצים להצביע בעד ההסתייגות. לא, לא רוצים. חייבת להצביע, אלא אם כן הם מסירים את ההסתייגות. אוקיי. אני לא יודע. הפרשנות שלי, כרגע, בהתאם להצעתו של המשנה למזכירת הכנסת, היא שכאשר נוכח שר והשר המסתייג אינו נמצא, מצביעים על ההסתייגות. אפילו אני לא יכול לשאול אתכם אם אתם מבקשים להסיר. זה הכול. אני אומר לך בשם הממשלה שאני לא מבקש להצביע.  טוב, אני שמעתי, הבנתי, כרמל, רק אני רוצה לומר לכם שזכותו של יושב-ראש ועדת הכנסת, יש לנו תקנון מאוד מסודר. אני לא זוכר את מספרי התקנון, אבל אני אומר לכם מה כתוב בסעיף, מה כתוב בסעיף 90(ז): "נעדר מסתייג מאולם המליאה, לא יצביעו על הסתייגותו, היו כמה מסתייגים להסתייגות אחת ונעדרו כולם, לא יצביעו על הסתייגותם, הוגשה הסתייגות בידי שר או סגן שר, יצביעו על ההסתייגות רק אם נוכח באולם המליאה אחד השרים או סגן השר, כאמור בסעיף קטן (ב)". אחד השרים נמצא פה. נאמר לי, אם כל השרים יבואו ויאמרו לי: אנחנו מבקשים להסיר את הסתייגותו, או לצאת החוצה. הם לא יכולים, או לצאת החוצה, או לומר לי שאתם לא נוכחים. כך כתוב. אני מציע, דרך אגב, בעניין זה, לערער בערעור, האם הדברים שאמר, וכך היו לפני כן, כרמל שאמה, לא מחייבים התייחסות שנייה לנושא הזה. רבותי, אם אתם נוכחים פה אני מצביע. חבל על הזמן. שמעתי. לפני שאנחנו מצביעים, אין נימוקים להסתייגות, ולכן רשות הדיבור לחבר הכנסת דב חנין. עומדות לרשותו עד חמש דקות. זאת אומרת שחבר כנסת יכול להסיר הסתייגות אבל ממשלה  לא, לא, לא. אם השר שמחון, לכן הוא לא בא. אתה צודק. דרך אגב, בזמנו, כאשר שר לא היה מתייצב לנמק את הסתייגותו ולא היה נוכח, דינו ה��ה כמו חבר כנסת מסתייג. אתה צודק, חבר הכנסת ארדן, אבל היום התקנון שונה, וכך נאמר. השר עצמו. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. רבותי, השרים אלא אם כן אתם תודיעו לי לפני כן שאתם מעבירים את סמכויותיו למיקי איתן, ואז הוא יכול להסיר. ואז אני יכול לצאת. רבותי, בבקשה. תצאו החוצה אז לא יצביעו על ההסתייגות. לא, הם היו בדיון. לא חשוב. הוא לא נוכח. בבקשה. הוא לא נוכח בזמן ההצבעה.  רבותי, הם צודקים כי אחרת אנחנו נימצא פה, לא, הסגן שר זה רק סגן שר ממשרדו. אני מציע שכל הקואליציה תצא, למען הביטחון. כולל יושב-ראש הקואליציה. סגני השר, אם הם לא סגנים במשרדו, יכולים להישאר. בבקשה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להתייחס לשני עניינים. העניין הראשון הוא החוק, החוק עצמו. עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה התחיל את דרכו מהצעות חוק פרטיות שלי, עבדכם הנאמן, ושל חבר הכנסת ניצן הורוביץ. אני שמח שהממשלה בחרה לאמץ את הצעות החוק האלה ולקדם הצעת חוק ממשלתית. אומנם, למען הסדר אני רק אומר שהיה לנו סיכום בעל-פה עם הממשלה שכשתובא סוף-סוף הצעת החוק הממשלתית, היא תאוחד עם הצעות החוק הפרטיות. אבל לא הסתייע העניין ואנחנו לא דקים בפרטים כרגע. מבחינתנו, עצם העברתו של החוק הזה היא חשובה וראויה. טיפול בציוד חשמלי אלקטרוני, סוללות, הוא חשוב, הוא חיוני. הפסולת האלקטרונית היא לא חלק גדול מאוד מבחינת נפחה ומשקלה בסך כל הפסולת, אבל יש לה משמעויות מאוד גדולות מבחינת ההשפעה שלה וההשלכות שלה. קדמיום, מתכות כבדות אחרות, חומרי התכה כימיים שונים, כל החומרים שנמצאים בפסולת אלקטרונית, כאשר הם נכנסים לתזרים הפסולת הכללי שלנו הם יכולים ליצור נזקים קשים למי תהום, לייצר זיהומי קרקע ולייצר זיהומים רבים נוספים. ולכן, טוב אנחנו עושים כשאנחנו מאמצים היום חוק שממקם את מדינת ישראל יחד עם מדינות תרבות אחרות בעולם, במקום של מדינות שיודעות לטפל בפסולת אלקטרונית, יודעות להתמודד עם הפסולת האלקטרונית, ומתמודדות עם הפסולת האלקטרונית בגישה שמבוססת על עקרון המזהם משלם, הטלת אחריות על היצרנים, והטלת אחריות באופן כזה שייצר את האינטרסים גם במיחזור וגם בהפחתות במקור. אני רוצה להקדיש כמה מלים לסוגיה הזו של הפחתות במקור, כי צריך לדעת ולהבין שמיחזור איננו חזות הכול. לא את הכול באמת אפשר למחזר, ולא את הכול אפשר למחזר בצורה מספקת. ולכן, חלק עיקרי מהמטרה של הצעת חוק כמו החוק הזה, היא להפחית שימושים. להפחית שימושים בחומרים, להפחית שימושים ברכישות מיותרות, להפחית שימושים בהחלפות של מוצרים שלא חיוני באמת להחליף אותם, מוצרים של חשמל, מוצרים אלקטרוניים וסוללות. ישנם היום פתרונות שמאפשרים שימוש במוצרים לטווח ארוך יותר, וזו הגישה הסביבתית הנכונה. לא גישה של "השתמש וזרוק", ואחר כך לקוות שכשזרקנו מיחזרנו, אלא גישה של להשתמש לטווח ארוך, ובנה מראש את המוצרים שלך כך שיתאפשר בהם השימוש לטווח הארוך. הרעיון הזה הוא רעיון שמחייב שינוי תרבותי, חברתי וכלכלי. כדי שהמהלך הזה יצא אל הפועל, כדי שהמהלך הזה יתממש, אנחנו צריכים את העיקרון הזה, של אחריות היצרן, את החזרה למי שבעצם ייצר את המוצר, מי ששיווק את המוצר, מי שמכר את המוצר. אם עליהם תוטל האחריות, ייווצר אצלם האינטרס המקביל בהפחתת שימושים ובהפחתת חומרים במוצרים שהם מייצרים ומשווקים.  אבל אני רוצה להקדיש את הדקה האחרונה לסוגיית הסתייגותו של שר התמ"ת, שהיא הסתייגות נכונה. צר ל�� שהממשלה כולה ברחה מהדיון כדי שההסתייגות הזאת לא תוצבע, כי לא היתה שום סיבה ושום הצדקה להכניס את העניין הזה, של עובדים שאינם ישראלים, לחוק שעניינו מיחזור. אפשר לעסוק בסוגיה הזאת בחקיקה, אבל לא צריך להכניס את זה לחוק הזה. זה לא ממין העניין. צר לי שיושב-ראש ועדת הכלכלה, שעשה עבודה טובה בחוק הזה, התפתה לאותה הסתייגות מיותרת ואימץ אותה, אני מבין אפילו בהתלהבות, וכך אנחנו הכנסנו לתוך חבית הדבש כפית של זפת. אבל גם עם כפית הזפת הזאת, זאת עדיין חבית של דבש. תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין, שגם דייק בשניות שעמדו לרשותו. אנחנו עוברים להצבעה. רבותי חברי הכנסת, מדובר כאן בהצעת חוק,  היושב-ראש, האם לא חייב שיהיה שר במליאה? חייב, אבל הואיל והם יוצאים, סגן שר, סגן שר, סגן שר נמצא, השר כהן נמצא. קודם כול, אתה צודק. אבל אם השר, כדי לא להצביע על הסתייגות, יוצא מהמליאה, כמצוות התקנון, השר נהרי, אם תהיה פה אנחנו נצטרך להצביע, כך כתוב בחוק. אני מבין את זה. יש לנו סגן שר לא ממשרדו של שר המסחר והתעשייה, ולכן אנחנו יכולים. שר האוצר, אם יימצא פה, נצביע על, אם שר האוצר יימצא, אנחנו נצביע על ההסתייגות. הוא גם יוצא. רבותי, רבותי, מצוות, זה אבסורד. אתה צודק, אבל צריך לתקן את התקנון. אם יהיה פה, אני חייב להצביע, כך כתוב בתקנון. חבר הכנסת הורוביץ, אני מציע שגם באבסורדים נקפיד, כי אחרת יתחיל מסחרה בכל התקנון. אני מכיר את חברי. כולם היו בני, כולם יושבים על-תנאי, תאמין לי. עכשיו אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק טיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני, שנומקה וסופרה והוסברה על-ידי יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת כרמל שאמה. אחרי זה אני אקרא לך, עמוד בצד כדי שלא, אם אין שר במליאה אתה עלול לסגור את המליאה. לא לא לא, אני הודעתי ששר נמצא במליאה, רק אני, אלא אם כן אתה רוצה שנצביע על, זהו. רבותי חברי הכנסת, אנחנו מצביעים בקריאה שנייה. אין הסתייגויות, מקשה אחת. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. סעיפים 1 74 נתקבלו. אדוני היושב-ראש, אם, לא לא לא, יש כאן, יושב-ראש ועדת הכנסת נמצא פה, הוא לוקח לתשומת לבו, ובוודאי אנחנו נביא לידי תיקון התקנון, משום שיש בכך משום אבסורד. יכול שר לומר: אנחנו מבקשים לא להצביע, ובזה נגמר עניין. תודה רבה. אנחנו בקריאה שנייה, 38 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק, חוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, עברה בקריאה שנייה. האם מכיוון שאין שר,  על ההסתייגות. על ההסתייגות לא היה צריך להצביע, כי אין שר נוכח. היא לא נומקה, ואין שר נוכח. יש כאן סגני שרים, אבל הם לא מאותו משרד. להצביע בקריאה שלישית? בבקשה. חבר הכנסת שאמה, יושב-ראש הוועדה, מבקש ממני להצביע בקריאה שלישית על הצעת החוק. נא להצביע. הצעת חוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? בקריאה שלישית. אפשר לקרוא לשר ארדן להיכנס כדי להודות. חוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, התשע"ב 2012, נתקבל. אני יכול להיכנס כבר? אתה יכול להיכנס, לא תגורש מבית-הספר. אבל עשו לי את זה, בבקשה. אבל השר ארדן ביקש כמובן לנמק, והוא יכול להיכנס. רבותי, 35 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות עברה בקריאה שלישית והחוק ייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. יעלה ויבוא השר ארדן, שהוא השר אשר הוביל את החוק, יחד עם חברי הכנסת. כבוד השר ארדן, השר ארדן, ��אם אתה מבקש להודות או להתייחס? שרים יכולים לחזור? אפשר. יושב-ראש הוועדה לא ביקש קודם? אבל יושב-ראש הוועדה הודה מראש לכולם. הוא הודה מראש, וטוב עשה. איציק, עוד מעט אתה מחליף אותי, בעוד כמה דקות. ראיתי, ראיתי את כל ההסתייגויות. יש הסתייגויות רבות. כבוד השר. אדוני היושב-ראש, תודה, לצערי נמנע ממני לתמוך בהצעת החוק שכל כך עמלנו כדי להעביר אותה, אבל טוב, בסדר, מצוות התקנון חזקה יותר מכל היגיון. אני רוצה, קודם כול, להודות לחברי הכנסת ניצן הורוביץ ודב חנין, שיש להם חלק חשוב גם ביוזמה, גם ברעיון שמאחורי הצעת החוק וגם בדחיפה שלו, כמובן-כמובן להודות לידידי יושב-ראש ועדת הכלכלה כרמל שאמה, שישב שעות ארוכות והשקיע, וגם הוסיף דברים חשובים לחוק בנושא העסקת בעלי מוגבלות ומניעת העסקת עובדים זרים, ובאמת תרם תרומה גדולה ומשמעותית. ואי-אפשר בלי להזכיר את הצוות המקצועי, שגם אם הרבה פעמים יש לי חילוקי דעות אתו, אבל הוא באמת זה שתורם והופך את החוק למאוד מאוד מקצועי ובר-יישום, למנהלת הוועדה לאה ורון, ליועצת המשפטית של הוועדה אתי בנדלר ולעורכת-הדין אביגל כספי, שהשקיעה המון שעות כדי שבזמן די קצר הצעת חוק כל כך ארוכה ומורכבת תובא לכאן לאישור. אז שוב, תודה. וברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רק אסביר, במלה קצרה, שהחוק הזה הוא חלק ממערך שלם של חוקים והחלטות שהמשרד להגנת הסביבה, זה יהיה קצר, דודו רותם, אל תתייאש. אל תתייאש. אולי גם תשמע משהו שתלמד ממנו. שמעתי את כרמל. כרמל, אבל, פירט עד כדי כך שאני מפחד שהדברים המרכזיים לא הובנו. חוץ מזה, לפעמים בסיעה שלך צריך יותר מפעם אחת. דע לך שפה אנחנו מקדימים את העולם. פה אנחנו מקדימים את העולם, תדעו את זה. אדוני היושב-ראש, צריך להבין שהיום במדינת ישראל כל הטיפול בפסולת מתבצע, מעבר לזה שזה אנטי-סביבתי, זה גם אנטי-חברתי. למה זה אנטי-חברתי? יש כאן תאגידים רבי-עוצמה שמשדלים את כולנו כל הזמן לשדרג. הם המציאו, לשדרג, להחליף מוצרים. כל שלושה חודשים מוסיפים כפתור, ומי שלא קונה את המכשיר החדש הוא כבר לא in. טוב, זה החלטות של הציבור אם להיענות או לא, אבל זה גם יוצר הרבה מאוד זבל ופסולת, ומי שמשלם את הטיפול בפסולת זה כמובן אזרחי המדינה, שהטיפול בפסולת הזאת מחולק ביניהם שווה בשווה, על-ידי חשבונות הארנונה שהם מקבלים. ואנחנו אמרנו: לא עוד. גם נדרוש שלא להשליך את הפסולת הזאת ולגרום לזיהום של מי התהום או לפתיחה נוספת של מטמנות, שגורמות לנזק סביבתי, וגם לא נמשיך לאפשר לגלגל את עלויות הטיפול בפסולת על כלל אזרחי המדינה, כך ששכונה חלשה, שלא קונים בה כמעט מכשירי חשמל, תממן בארנונה שלה את השכונה החזקה, שמייצרת הרבה יותר פסולת. מי שצריך לממן את כל התהליך אלו יבואני ויצרני האלקטרוניקה. כך עשינו גם בכל האריזות, כי הפסולת הזאת יכולה להפוך להיות משאב כלכלי, ואם לא נטיל את האחריות על מי שמרוויח כסף מהייבוא והשיווק, זה לעולם לא יקרה, וזה העיקרון שמקופל כאן, בהצעת החוק. כעת בתהליך הדרגתי יבואני ויצרני האלקטרוניקה בישראל יהיו מחויבים להקים מרכזי מיחזור לפסולת אלקטרונית בכל עיר ועיר. זה לא יוטל על עירייה חלשה או חזקה, שהיא תיאלץ להתמודד עם זה, אלא היבואנים, שמרוויחים את הכסף, הם יממנו את זה. זה יתרום גם להעסקה ולפיתוח של תעשייה חדשה של מפעלי מיחזור. אומנם אנחנו זקוקים להיי-טק, אבל אנחנו זקוקים גם ל-low-tech, שאנשים בעלי מוגבלות או אנשים כאלה ואחרים גם י��כלו להשתלב במקומות עבודה כאלה. לא רק היי-טק מתאים לכל אחד. זה יוצר גם תעסוקה חדשה.  יש בחוק הרבה מאוד עקרונות חברתיים, כמו למשל שהיום, כשאתה תקנה מכשיר חשמלי חדש, מקרר או מזגן, מי שמכר לך אותו יהיה מחויב גם לאסוף ללא תשלום את המכשיר הישן מביתך. דיברנו על יוקר המחיה, גם העיקרון הזה מגולם בהצעת החוק, ולא שהעלות של פינוי המקרר הישן תגולגל על העירייה, שהיא תצטרך לשאת בעלויות ולגלגל את זה לאזרחים בארנונה. לכן יש כאן בשורה גם סביבתית, גם חברתית, ואני מודה לכנסת על התמיכה בחוק. תודה רבה. תודה רבה לשר. חבר הכנסת חנין, אנחנו באמת מקדימים את העולם כולו בנושא זה. זה נושא חשוב מאוד. גם חבר הכנסת הורוביץ, שיתוף הפעולה, שכחתי, שכחתי, היועץ המשפטי שליווה מטעם המשרד להגנת הסביבה, עורך-הדין ג'וש פדרסן, את כל הליך החקיקה, וכמובן את עוזרתי, מירי שאול, שבלעדיה החוקים לא היו מתקדמים בוועדות בכלל. תודה. תודה רבה לשר.  רבותי, בהתאם לבקשתו של, אדוני שר האוצר, בהתאם לבקשתו של יושב-ראש הקואליציה שינינו את סדר-היום. אני רציתי לשבת כאשר מוצג החוק החשוב שאדוני עתיד להציג. אני רק רוצה, כדי שתדע, מה לוח הזמנים. חבר הכנסת חנין, חבר הכנסת ברכה, אתה מדבר. חבר הכנסת עפו אגבאריה, אתה מדבר? לא מדבר. זאת אומרת, שניים זה עשר דקות. יעלה ויבוא יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט לחוק הנזקים האזרחיים. סוייד ואגבאריה ביטלו את בקשתם להסתייג, אבל יש לנו כמה בקשות לרשות דיבור. זהבה, את תדברי? בבקשה. חבר הכנסת הורוביץ, אתה תדבר? לא, לא מדבר. ואכרם חסון, האם אדוני רוצה לדבר בנושא החוק? ויתרתי. הוא דיבר אתי יפה אז ויתרתי. אני בטוח שהציבור רוצה לשמוע אותך, אבל אם אתה מוותר הפעם, תירשם לסעיף הבא. חבר הכנסת חסון, אתה האחרון שנכנס לכנסת, בכנסת לא מוותרים כל כך מהר. אני לא יודע, חבר הכנסת דיכטר יסביר לך את זה. הוא למד את זה מהר מאוד. לא מוותרים כל כך מהר. תודה רבה. אדוני יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. חברי, ממלא-מקומי חבר הכנסת יצחק וקנין. אני יכול לדבר במקום כל מי שלא רוצה לדבר, אדוני היושב-ראש. אתה יכול לדבר כל הזמן, אבל לא מעל הבמה. אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, השר המתאם, סגן השר במשרד האוצר, על דעת ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 8), התשע"ב 2012. התפיסה המשפטית המקובלת בישראל ובעולם כולו היא כי דיני הנזיקין הרגילים אינם מתאימים למצב של לחימה, בשל הייחודיות של הסיטואציה המלחמתית. ברוח זו, החוק הקיים מכיל פטור מאחריות בנזיקין למדינה כאשר הנזק נגרם כתוצאה מ"פעולה מלחמתית". הצעת החוק מבקשת להבהיר ולחדד את ההגדרה של "פעולה מלחמתית" ברוח הפרשנות שניתנה למונח זה בפסיקת בית-המשפט העליון. התיקון המוצע להגדרה מעגן את התפיסה שלפיה יש לראות גם בפעולה לשם מניעת טרור, מעשי איבה או התקוממות, שהיא בעלת אופי לוחמתי, בהתחשב במכלול הנסיבות שבהן היא נעשתה, כ"פעולה מלחמתית" שפוטרת את המדינה מאחריות נזיקית. כן, אדוני, למה הפסקת? אני לא רוצה להפריע לשר. אתה לא מפריע לי. לא לך, אני אומר: לשר אני לא רוצה להפריע. נוסף על כך, מוצע לקבוע כי מקום שבו תטען המדינה, כטענה מקדמית, כי הפעולה שבגינה היא נתבעת היא בגדר פעולה מלחמתית, יידרש בית-המשפט לדון בטענה לאלתר. בשל העובדה שטענת "פעולה מלחמתית" היא במהותה טענת חסינות, מן הראוי לדון בה כטענה מקדמית ולא לד��ות את הדיון בה לסוף ההליך, מכיוון שקבלת הטענה מייתרת את הצורך לדון בתביעה לגופה. הוספת הוראה זו לחוק תוביל לחיסכון בזמן שיפוטי יקר. כיום קובע החוק כי המדינה אינה אחראית לנזק שנגרם לנתין של מדינת אויב. הצעת החוק מבקשת להרחיב הוראה זו כך שתחול גם על תושביו של שטח שמחוץ למדינת ישראל, שהממשלה הכריזה עליו כשטח אויב. הוראה זו תחול על מעשה שאירע אחרי 12 בספטמבר 2005, שהוא המועד שבו תם יישום תוכנית ההתנתקות. להוראה זו תהיה משמעות מעשית רק במידה שהממשלה תחליט להכריז על רצועת-עזה כשטח אויב. כמו כן מוצע לקבוע כי תובענות שעניינן נזקים שנגרמו על-ידי צה"ל יוגשו לבית-המשפט המוסמך במחוז הקרוב ביותר למקום המעשה שבשלו תובעים, מבין המחוזות ירושלים והדרום. כך, תביעות שיוגשו על-ידי תושבי עזה יוגשו לבית-המשפט המוסמך במחוז הדרום, ותביעות שיוגשו על-ידי תושבי יהודה ושומרון יוגשו לבית-המשפט המוסמך בירושלים. לא תהיה יותר אפשרות לעשות fishing for judges. זאת אומרת, לא יהיה אפשר לחפש את השופטים הנוחים. יש שופטים נוחים? הצעת החוק כוללת גם את ביטולו של סעיף 5ג לחוק הקיים וההוראות הקשורות אליו, זאת בשל העובדה שבית-המשפט העליון הכריז על סעיף זה כבטל. מה שאלת, חבר הכנסת ברכה? אתה חושב שיש שופטים נוחים שלא שופטים, חיפשו שופטים במקומות אחרים, אם זה מה שהתכוונת לשאול, כן. ואחר כך אני יכול לתת לך רשימה שלהם. במחוז הדרום ובמחוז ירושלים אין שופטים נוחים? לא. להצעת החוק מצורפות הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש מחברי הכנסת לדחות, לדחות, את ההסתייגויות ולאשר את החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח המוגש על-ידי הוועדה. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת דוד רותם, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. ראשון המסתייגים, חבר הכנסת דב חנין, ואחריו, חבר הכנסת ברכה מסתייג. יושב-ראש ועדת החוקה אמר שיש שופטים נוחים ולהם הגישו תביעות. האם זה ייתכן? כן, זה ייתכן. אין שופטים בירושלים? אם את רוצה אני אתן לך אחר כך את הרשימה של השופטים האלה. אני יכול להגיד לך,  אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה הוא חוק רע. הוא חוק רע מכמה וכמה בחינות, ואני אנסה לסקור בפניכם, עמיתי חברי הכנסת, למה החוק הזה הוא חוק רע ולמה חשוב שנדחה אותו ולא נאמץ אותו. החוק הזה הוא חוק רע קודם כול מכיוון שהוא חוק עוקף-בג"ץ. בג"ץ הרי פסל את החקיקה הזאת, והיום מנסים להחיות אותה ולהחזיר אותה מחדש. אבל זה, עמיתי חברי הכנסת, רק הנימוק הראשון. החוק הזה הוא חוק רע, מכיוון שברמה המוסרית יש בו משהו מאוד מאוד לקוי, מאוד מאוד מקולקל. על מה אנחנו מדברים, עמיתי חברי הכנסת? אנחנו מדברים על מצב שבו עקב פגיעה של צה"ל או כוחות ביטחון, לא במסגרת של פעולה מלחמתית, לא במסגרת של פעולה מלחמתית, לא במסגרת של פעולה מלחמתית, נפגע, שלא בצדק, אזרח, יכול להיות ילד, יכולה להיות ילדה, אשה מבוגרת, אדם זקן, שלא בצדק, בשטחים הכבושים. אותו אדם, לפי המצב הקיים היום, לא קראת את דוח-לוי? לשעבר. לשעבר. לפי המצב המשפטי שהיה קיים עד החוק הזה, עד חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) הבסיסי, אנשים כאלה, שנפגעו שלא במסגרת פעולה מלחמתית, היו יכולים להגיש תביעת נזיקין, וללכת לבית-משפט, ולתבוע שם את עלבונם, לתבוע שם את נזקם, להיאבק שם על הצדק שלהם. האפיק הזה, עמיתי חברי הכנסת, נסגר. האפיק הזה נסגר, ואותו זקן, שנפגע לא בפעולה מלחמתית, על שום עוול בכפו, נפגע מפעולה של צה"ל בשטחים, איננו זכאי עוד לשום סעד מבית-משפט ישראלי, כי האפיק הזה נסגר בפניו. האם יש הצדקה מוסרית לכזאת הוראה? האם יש הצדקה מוסרית לזה שמי שנפגע שלא בצדק, לא במסגרת פעולה מלחמתית, לא יוכל לתבוע, לא יוכל לקבל מענה כלשהו לנזקים שנגרמו לו? לכן, עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה, מעבר לזה שהוא אולי לא חוקתי, זה מה שאמר בית-המשפט העליון, הוא קודם כול לא מוסרי. הוא לא מוסרי כי אנשים הגונים לא יכולים להתנהל כך, ומדינה הגונה לא יכולה להתנהל כך. אבל החוק הזה, עמיתי חברי הכנסת, הוא חוק שיפעל נגד יוזמיו ונגד הכוונות שעומדות ביסודו. הסיבה לכך היא מאוד פשוטה: אנחנו, עמיתי חברי הכנסת, נמצאים היום במצב שבו הולך ומתחזק המשפט הבין-לאומי. מערכות השיפוט הבין-לאומיות, שבעבר היו מערכות תיאורטיות, המשפט הבין-לאומי שהיה משפט שהיה כתוב על ספר, אבל בעצם אין לו הרבה שיניים, ואין לו הרבה יישום במציאות, הולך והופך להיות מיושם יותר ויותר. העקרונות שקבע בית-המשפט הבין-לאומי הפלילי בפרשת משפטי נירנברג הופכים להיות עקרונות מנחים של המשפט הבין-לאומי, והם מנחים את בית-הדין הפלילי הבין-לאומי שקם, הם מנחים בתי-משפט בין-לאומיים אחרים, הם מנחים בתי-משפט במדינות שמפעילות, כמו שישראל, אגב, מפעילה, סמכויות שיפוט אוניברסליות. אותן סמכויות שיפוט שאומרות: אנחנו לוקחים על עצמנו ליישם ולממש את כל מה שהמשפט הבין-לאומי מורה, ואם יגיע לתחומנו אדם שעבר עבירה מבחינת המשפט הבין-לאומי אנחנו נעמיד אותו לדין אצלנו, כי אנחנו רואים את עצמנו כזרוע של המשפט הבין-לאומי. המשפט הבין-לאומי הפלילי והמשפט הבין-לאומי האזרחי, כי אנחנו הרי עוסקים פה בסוגיות אזרחיות, הולכים ומתחזקים, והיכולת לתבוע בגינם הולכת והופכת להיות יותר אפקטיבית. והנה, בא החוק הזה ונותן סיוע משמעותי ליכולת להגיש תביעות נגד קצינים ישראלים, נגד אנשי צבא ישראלים בחוץ-לארץ. איך הדבר הזה קורה? אני מפנה אתכם, עמיתי חברי הכנסת, לפסק-הדין שהוציא לפני שנתיים בית-המשפט האירופי לענייני זכויות האדם בעניין תביעת הרכוש של קפריסאים יוונים שהגישו עתירה לקבל מחדש את רכושם שנמצא בשטחי קפריסין הטורקית, מה שנכבש על-ידי הטורקים בשנת 1974. בית-המשפט האירופי דחה את התביעה של אותם אזרחים יוונים לקבל מחדש את רכושם על בסיס של טענה אחת ויחידה, והטענה האחת והיחידה היתה שהרשויות בקפריסין הצפונית הכבושה על-ידי הטורקים הקימו מערכת פנימית של בירור, של תביעות של יוונים לגבי הרכוש שלהם. בית-הדין האירופי אמר: ברגע שישנה מערכת פנימית שמאפשרת לאנשים להגיש את התביעות שלהם ולברר את התביעות שלהם בתוך המערכת הפנימית הזאת, אנחנו, בית-הדין האירופי, לא נושיט סעד. אם מדינת ישראל היתה באמת מתאפיינת במערכת של ייעוץ משפטי רציני, או אם סגן שר החוץ, שנוכח כאן, היה מפנה אולי את תשומת לבם של הגורמים הרלוונטיים לאותו פסק-דין של בית-הדין האירופי, המסקנה הראשונה מזה היתה שאת החוק הזה צריך לבטל, כי הטענה, טענת ההתגוננות המשמעותית היחידה שאנשי צבא ישראלים, קצינים ישראלים, יוכלו להעלות בתביעות מן הסוג הזה, תביעות נזיקיות מהסוג הזה, היתה יכולה להיות רק שיש בית-משפט בישראל שהוא פתוח לתביעות נזיקין של פלסטינים שנפגעים. את הערוץ הזה אתם סתמתם, את הערוץ הזה אתם ממשיכים לסתום היום. התוצאה המעשית של החוק הזה תהיה, באופן טבעי, שפלסטינים שנפגעו בוודאי לא יישְנו על העוול שנגרם להם, בוודאי לא ישלימו עם הנזק שנגרם להם, בוודאי לא יקבלו את הנכויות שנגרמו להם. והם יגישו תביעות. סגרתם בפניהם את הערוץ הישראלי, יגישו תביעות במקומות אחרים. זו התוצאה של החוק שלכם. רק אל תבואו אחר כך בצביעות ותבואו בטענות, כי אתם בעצמכם ייצרתם את המנגנון הזה, אתם ייצרתם את המנגנון הזה במו-ידיכם. לכן, אדוני היושב-ראש, אני מסכם ואומר: שלוש פעמים צריך להתנגד לחוק הזה. פעם ראשונה צריך להתנגד לחוק הזה כי הוא חוק בלתי מוסרי, כי חברה הגונה והוגנת לא יכולה להתנהל כך, לא יכולה להתנהג כך, גם עם אנשים שהיא כבשה, וגם עם תושבים של שטחים כבושים. פעם שנייה צריך להתנגד לחוק הזה, מכיוון שהוא עוקף פסק-דין של בית-המשפט העליון. פעם שלישית צריך להתנגד לחוק הזה, מכיוון שהוא מחליש את מערכות המשפט בישראל, והופך את האופציות הבין-לאומיות לאופציות היחידות שפתוחות בפני מי שנפגע מקצינים או אנשי צבא ישראלים. אגב, אני רוצה לומר למען הסדר והצדק, אני חושב שהערוץ הזה, הבין-לאומי, פתוח בפני תובעים גם אם הערוץ הישראלי היה פתוח בפניהם, אבל האפקטיביות של התביעות הבין-לאומיות תהיה ללא ספק הרבה יותר גדולה, ובצדק, כאשר אין שום אפיק ישראלי לשום בירור. בישראל, לפלסטינים אתם אומרים: לא יהיה שום צדק ולא יהיה שום משפט צדק, אפילו אם ברור שנגרם להם עוול. אתם מפנים אותם למקומות אחרים. הצדק לא ימתין למשפט הישראלי ולחוק הישראלי, בוודאי לא לחוק הזה. תודה לחבר הכנסת דב חנין. יעלה חבר הכנסת מוחמד ברכה. אחריו, יש בקשות לרשות דיבור. הראשונה תדבר חברת הכנסת זהבה גלאון. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, החוק הזה אומר בפשטות שיש מקום, תחת הגדרה שהכובש קובע, להכשיר פשעים, ועל הפשעים אי-אפשר לבוא לערכאה, אפילו לערכאה ישראלית. אדם שנפגע בגופו או ברכושו, או שאיבד את חייו, לא יכול לבוא ולדרוש ממערכת השיפוטית של הכובש אפילו שהיא תדון ושהיא תחליט על זכויותיו. זה חוק להכשרת פשעים. הכיבוש כשלעצמו הוא פשע. אין זכות לישראל לפעול, לא ברצועת-עזה ולא בגדה המערבית, כי אלה שטחים שהם מחוץ לריבונות הישראלית. המושג והמובן של הגנה הוא הגנה על ישראל ועל הגבולות הריבוניים המוכרים, וכאן הכובש נותן לעצמו קודם כול את הזכות לפעול מחוץ לגבולות המדינה, אחר כך נותן לעצמו את הזכות להגדיר את הפעילות הזאת כפעילות שמתנגדת לטרור או כפעילות מלחמתית. הדבר השלישי, הציני והטרגי ביותר בו-זמנית, הוא שאנשים חפים מפשע, שבמהלך הפעילות המלחמתית כביכול הזאת מאבדים את חייהם או נפגעים, הם מנועים מלבוא לערכאה כלשהי כדי לדרוש צדק. זה דבר שהוא בלתי נתפס לחלוטין, זה דבר שהוא פשוט ביטוי של רודנות הכובש, שחושב שהוא יכול לתפור את המציאות על-פי מידותיו. כנראה הממשלה פשוט מכינה זאת לעוד פעולות כאלה שבמהלכן ייפגעו אנשים. אני מכיר את אותה ילדה שדיברנו עליה פעמים רבות מעל דוכן הכנסת, שבמהלך הפצצה של חיל האוויר בעזה הפכה למשותקת בכל הגוף, מריה אמן מעזה, הפכה למשותקת למעט הראש, והיא עדיין מטופלת במוסדות רפואיים כאן בישראל. במקרה שהדבר הזה קורה שוב, כמו משפחת הד"ר אבו אל-עייש, הם לא יכולים לתבוע את הצדק. בעצם זה הביטוי הקיצוני ביותר של קהות החושים שהיא פועל יוצא של הכיבוש ושל המשך הרצון לשלוט על העם הפלסטיני. אבל כאן שמענו מיושב-ראש ועדת החוקה דבר שהוא פשוט בעצם ערעור מוחלט על אמות המידה של הצדק. ויכול להיות, בהמשך ��דבריו של חברי, חבר הכנסת דב חנין, שחקיקת החוק הזו פותחת את הפתח לתבוע קצינים וחיילים מחוץ לגבולות המדינה או בערכאות משפט בין-לאומיות. יכול להיות שזה מה שנחוץ, מה שדרוש בהתאם להגדרתו של יושב-ראש ועדת החוקה, ששני המחוזות במערכת המשפט שאמורים לטפל בעניינים האלה הם מחוז הדרום ומחוז ירושלים כדי שלא לדרוש ללכת להישפט בפני שופטים נוחים  בנצרת. בחיפה, אני יודע. ובעצם הוא, יושב-ראש ועדת החוקה, בעצם עוקר את מובן הצדק המוחלט שאמור להנחות את מערכת המשפט, ואומר שיש שופטים נוחים ושופטים לא נוחים. ואם יש שופטים שהם לא נוחים, שרוצה ביקרם דוד רותם, אז באמת עדיף ללכת לערכאה בין-לאומית, זה מצוין. אבל מעבר לזה, האיש הזה הוא גם חבר הוועדה לבחירת שופטים. זאת אומרת, זה מהווה קריטריון אצלו איך לבחור שופטים, שופטים שהכישורים שלהם הם לא ידיעת המשפט, לא הניסיון, לא היכולת, אלא הכישור שלהם להיות קהה חושים, אנשים ללא חוש צדק, ללא חמלה על אנשים חפים מפשע שנפגעים. זו דמותה בעצם של הכנסת, זו דמותה של הממשלה, זו דמותו של יושב-ראש ועדת החוקה וחבר הוועדה לבחירת שופטים. אבל נלך, אדוני היושב-ראש, צעד נוסף לכיוון אחר. אם הולכים לאותה הגדרה שהפעילות של ישראל היא פעילות מלחמתית ועל כן אי-אפשר לדרוש נזיקין לאותם אנשים שנפגעים במקרה או שהם חפים מפשע ונפגעו, אם הולכים להגדרה הזו אז תלך עד הסוף. בפעילות מלחמתית לא תופסים בני-אדם ומביאים אותם למשפט בתוך הצד הלוחם. זה החוק הבין-לאומי, אדם שנתפס הוא שבוי מלחמה. ו-8,000 אסירים פלסטינים נמצאים תחת ההגדרה של מתנגדים לכיבוש בצורה זו או אחרת, יש רבים שאני לא מסכים לאופן פעולתם ויש כאלה שמתנגדים התנגדות לגיטימית לכיבוש, כל אלה לא נחשבים לשבויים. המערכת השיפוטית בישראל נותנת לעצמה את הזכות לשפוט אותם מעבר למה שמותר לה על-פי החוק הבין-לאומי של פעילות מלחמתית. בעצם יש פה לא איפה ואיפה, איפה ואיפה, זה נשמע מלה אפילו יפה לצורך העניין. יש משהו מאוד גס, מאוד בוטה, מאוד אכזרי, שעוולות הכיבוש הן מוצדקות יהיה אשר יהיה, אם לצורך ההרג זה מוצדק, ואם לצורך תביעת הנזיקין זה לא מוצדק, ואם זה לצורך השפיטה זה מוצדק, לשפוט את אותם אנשים במערכת המשפט הישראלית, אם זה צבאית או אזרחית, זה מוצדק, ולא ללכת על-פי הדין הבין-לאומי, להתייחס אליהם כשבויי מלחמה. זו, לדעתי, זו לא החקיקה או החוק הגרוע ביותר שהובא לכאן. זה לא החוק הגרוע ביותר, אבל זה החוק הבוטה ביותר שיכול להראות ולהמחיש את ההידרדרות המוסרית של מערכת החקיקה במדינת ישראל, ששולטת בממשלה ושולטת בוועדת החוקה. ההידרדרות המוסרית, קהות החושים, הצביעות, הציניות. ולכן אין מקום לחקיקה כזו בחברה קצת נורמלית, אני לא מבקש שתהיו הכי נורמלים אבל קצת. תודה. תודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. אנחנו עוברים לבקשות רשות דיבור. ראשונת הדוברים,חברת הכנסת זהבה גלאון, אחריה, אחרון הדוברים, חבר הכנסת אילן גילאון, ואם הוא לא יהיה, אנחנו מייד ניתן אפשרות ליושב-ראש הוועדה לסכם את הדיון. אדוני היושב-ראש, דיברו כאן קודם חברי על הצעת החוק המתועבת, כך אפשר וצריך לקרוא לה, הצעה שנועדה לחסום תביעות פיצויים נגד המדינה בעיקר של תושבי שטחים. בכלל השטחים זה אקסטריטוריה. מדובר בהצעה עוקפת-בג"ץ, אחרי שבג"ץ פסל אותה כחוק לא חוקתי. החוק הזה נחקק לפני כמה שנים. בעצם ההצעה הזו אומרת שכוחות הביטחון הם מעל החוק ובתי-המשפט לא יכולים לבק�� את כוחות הביטחון, ואם יש מישהו שרוצה להגיש בקשה לפיצוי נזיקין, בכלל הוא צריך להוכיח שהוא נפגע במקרה, וגם אז רוצים לשלול ממנו את האפשרות להגיש תביעת פיצויים. אני רוצה, חברי חברי הכנסת, לספר לכם סיפור, ואני חושבת שהסיפור הזה צריך להיות לקח מאוד מאוד משמעותי לנו, במדינת ישראל, למה שעשוי להיות כאן בעוד כמה שנים. לסיפור אני קוראת "מיסיסיפי בוערת". חברי חברי הכנסת, בשנת 2005, לפני כשבע שנים, הורשע בדין אמריקני בן 80, הוא היה בן 80, קוראים לו אדגר ריי קילן. הוא הורשע בהריגה על רצח שהתקיים כ-60 שנה או 50 שנה קודם לכן במיסיסיפי. הוא ועוד כמה חברים היו שותפים לרציחתם של שלושה פעילי זכויות אזרח שחורים במיסיסיפי. ההרשעה שלו ב-2005 גרמה לדיון מאוד מאוד נרחב בארצות-הברית, איך כל כך הרבה שנים אחרי, 60 שנה אחרי הרצח הזוועתי הזה במיסיסיפי, האיש הזה הורשע, ובגיל 80 הלך לכלא. וההרשעה הזו היתה הרשעה משמעותית שאמרה שמיסיסיפי בוערת גם אחרי 60 שנה. והמשמעות של זה, חברי חברי הכנסת, שימו לב היטב, שלזיכרון יש ערך, והזיכרון הוא משמעותי, ואנשים לא שוכחים, וגם אם ימנעו מהם עכשיו בהצעות חוק מתועבות שמכתימות את ספר החוקים הישראלי להגיש תביעות נזיקין, החוק הזה, שבעיני הוא עוול היסטורי, אנשים לא ישכחו, אנשים לא יסלחו. אומנם מדינת ישראל ממהרת לסלוח, חוששת לחקור, מבקשת לקבור את התביעות, אבל כמו שפרשת מיסיסיפי, חברי חברי הכנסת, היתה פצע שסירב להגליד בנפש האמריקנית, מיסיסיפי תמשיך לבעור בישראל. ואנשים שנפגעו, שרכושם הושמד, שנפגעו בגופם ובנפשם, שביתם נהרס, אנשים שנושאים בלבם פצע מדמם, זה לא יישכח, זה לא ייסלח, זה ידמם שנים. וגם אם עכשיו תבוא הכנסת, ויעמוד כאן על הדוכן יושב-ראש ועדת חוקה ויסביר לנו באותות ובמופתים למה ההצעה הזו חשובה, למה הממשלה מבקשת חסינות גורפת מתביעות של פלסטינים, הם בכלל אשמים שהם נפגעו בטעות. הם בכלל אשמים. על זה שהם נשארו בחיים הם צריכים להגיד תודה. אני אומרת לכם, חברי חברי הכנסת, אנשים לא ישכחו. יש להם היום מסלולים שהם לא במדינת ישראל, דיבר על זה קודם חבר הכנסת דב חנין, על כל בתי-הדין הבין-לאומיים, אנחנו בעולם גלובלי. מיסיסיפי תמשיך לבעור בלבם של אלה שהיום ממשלת ישראל, בחקיקה מתועבת, משוקצת, שמכתימה את ספר החוקים הישראלי, היא תמשיך לבעור, והדבר הזה לא יעבור מסדר-היום. תודה רבה. תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. יסכם את הדיון חבר הכנסת דוד רותם, יושב-ראש הוועדה, ועדת חוקה, חוקה ומשפט. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כן, מיסיסיפי תמשיך לבעור. מיסיסיפי תמשיך לבעור משום שמישהו הבעיר את התבערה. מי שחושב, ואני חושב שהוא לא הבין מה כתוב בחוק, ולכן הוא קורא לחוק הזה חוק מתועב, חוק שמכתים את ספר החוקים. מה אומר החוק, חברת הכנסת גלאון? החוק אומר שיהיו שני בתי-משפט שיעסקו על מנת שלא יהיה אפשר לבחור בית-משפט שבו אנחנו רוצים להגיש את התביעה. החוק אומר שכאשר מדובר בפעולה מלחמתית, ומישהו רוצה לתבוע בגינה, הוא יכול לתבוע, אלא שבית-המשפט יבדוק האם מדובר בפעולה מלחמתית. בכל מדינה בעולם יש דבר שנקרא מעשה מדינה, Act of State, וכאשר יש מעשה מלחמתי בכל מדינה בעולם, המדינה לא משלמת פיצוי בגין כך. אתה גם מרמה. אתה גם מרמה בהצגת החוק. אדוני, חבר הכנסת, אני אגיד לך, אילו הייתי חושב שאתה בכלל מבין על מה אתה מדבר, ואתה מכיר את החוק, או שהיית מכיר משהו במשפט הבין-לאומי, הייתי עונה לך. א��ל מכיוון שאני יודע שאתה לא מבין כלום, למה שאני אתווכח אתך?  רבותי, חבר הכנסת כהן, אני בדרך כלל לא מגן על הנואמים ולא רוצה להתערב, אבל, זו שחצנות. לא, לא, רבותי, זו לא שחצנות. אדוני, זו שחצנות.  חבר הכנסת מוחמד ברכה, אתה גם התבטאת כלפיו לא בצורה, לדעתי. אני חושב שהפנייה שלך אליו לא היתה בסדר. הוא ענה לך באותו מטבע. גם פאשיסט וגם שקרן. טוב. אתה רואה? הוא גם פאשיסט וגם שקרן. אז אתה קורא לו שקרן, נכון. ולפני כן אמרת ביטוי לא יפה שאני לא רוצה לחזור עליו. אתה צודק, אבל אני לפחות, אבל הוא מרמה. אני לפחות לא טיפש.  אדוני, אדוני. אני לפחות לא טיפש. חבר הכנסת מוחמד ברכה. אני לפחות לא טיפש. אדוני, חבר הכנסת דוד רותם, תאפשר לי רגע אחד.  לבית-המשפט מה זה פעילות מלחמתית. חבר הכנסת ברכה, הוא לא אומר את זה, עם כל הכבוד, הוא לא אומר את זה, הוא מרמה. לא, אבל אם אתה אומר לו משם, ממקומך: אתה מרמה, אז מה אתה מצפה שהוא ישיב לך? אני לא טוען נגד הדברים שהוא אומר, שיגיד מה שהוא רוצה. זו הרמה שלו. טוב. אם זה הדו-שיח שאתם רוצים לנהל, לדעתי, זה לא מכבד אותך ולא מכבד אותו. אדוני היושב-ראש, הוא אומר שיש שופטים נוחים ויש מחוזות נוחים, ובחוק לא נוחים. זו פגיעה במערכת המשפט כולה. הוא יודע מה הוא אומר. תודה, חבר הכנסת ברכה. והוא גם מכוון למה שהוא אומר. עכשיו, חבר הכנסת דב חנין מאיים עלינו במשפט  זה לא אני מאיים. לא, לא, לא, אני אומר, אתה רק מסביר לנו שיפנו לערכאות בחו"ל, וכל הדברים האלה. יש לך רק טעות אחת: לא נעלתי את הדלת בפני תביעות בישראל. אפשר יהיה לתבוע בישראל, אלא בית-המשפט יצטרך קודם כול להחליט האם זו פעולה חסינה, או זו לא פעולה חסינה. אני רוצה להודות למנהלת הוועדה, ליועץ המשפטי אלעזר שטרן, לעוזרי,  לחבר הכנסת ברכה, שעכשיו ילך הביתה וילמד את החוק, ויבין אותו. אני מבקש לדחות את ההסתייגויות, אני בטוח שאתה מכיר את החוק. אני מכיר, תאמין לי. אתה מכיר אותו, ואתה מכיר אותו בצד הכי מכוער שלו. אני תמיד מכיר את הצדדים המכוערים. הצד הכי מכוער. תמיד אני מכיר את הצדדים המכוערים. והצד הכי מכוער של החוק זה אתה. נכון. בוא נאמר, ואתה הצד היפה של משהו. תודה רבה. אני מבקש לדחות את ההסתייגויות ולאשר את החוק בקריאה שנייה ושלישית. תודה. תודה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם. רבותי, אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגויות. הסתייגויות, רבותי, להצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 8), התשע"ב 2012. לשם החוק, רבותי, אין הסתייגויות. אנחנו מצביעים על שם החוק, כהצעת הוועדה. רבותי, מי בעד? מי נגד? שם החוק נתקבל. 30 בעד, שבעה נגד, אין נמנעים. אם כן, רבותי, שם החוק נתקבל בקריאה שנייה. רבותי, אני עובר להסתייגויות לסעיף 1. חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה, קבוצת חד"ש, מציעים תיקון. רבותי, אני מצביע על ההסתייגות לסעיף 1. רבותי, מי בעד? מי נגד? ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 1 לא נתקבלה. 30 נגד, שישה בעד. אם כן, רבותי, ההסתייגויות לסעיף 1 לא נתקבלו. אנחנו מצביעים על סעיף 1 כהצעת הוועדה, רבותי. מי בעד? מי נגד? סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. 30 בעד, שבעה נגד. סעיף 1 נתקבל, כהצעת הוועדה. לסעיף 2, רבותי, הסתייגויות של קבוצת חד"ש. רק לחלופין. אתה רוצה שנצביע רק על ההסתייגות לחלופין. אם כן, רבותי, אנחנו מצביעים רק על ההסתייגות לחלופין בסעיף 2. מי בעד? מי נגד, רבותי? ההסתייגות לחלופין של קבוצת סי��ת חד"ש לסעיף 2 לא נתקבלה. 32 נגד, חמישה בעד. אם כן, רבותי, ההסתייגות לחלופין לסעיף 2 לא נתקבלה. אנחנו מצביעים על סעיף 2, כהצעת הוועדה, רבותי. מי בעד? מי נגד? סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. 32 בעד, שישה נגד. אם כן, רבותי, סעיף 2 נתקבל, כהצעת הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה. לאחר סעיף 2, רבותי, ישנה הסתייגות. להצביע, חבר הכנסת, אנחנו מצביעים, רבותי, על ההסתייגות לאחר סעיף 2. מי בעד, רבותי? מי נגד? ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לאחר סעיף 2 לא נתקבלה. 32 נגד, חמישה בעד. אם כן, רבותי, גם לאחר סעיף 2, ההסתייגות לא נתקבלה. לחלופין, לא להצביע? אם כן, רבותי, סעיף לחלופין, ההסתייגות יורדת. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 3, רבותי. הסתייגויות של קבוצת חד"ש לסעיף 3, רבותי. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 3 לא נתקבלה. 32 נגד, חמישה בעד. אם כן, ההסתייגות לסעיף 3 לא נתקבלה. לחלופין, רבותי, הסתייגות לחלופין. מי בעד, רבותי? מי נגד? ההסתייגות לחלופין של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 3 לא נתקבלה. 32 נגד, ארבעה בעד. אם כן, גם ההסתייגות לחלופין לא נתקבלה. אם כן, רבותי, אנחנו מצביעים עכשיו, רבותי, תקשיבו, על סעיף 3, 9-4. מכיוון שאין הסתייגויות לסעיפים 9-4, אנחנו מצביעים על סעיפים 3, 4 9, כהצעת הוועדה. רבותי, מי בעד? מי נגד, רבותי? כהצעת הוועדה. סעיפים 3 9, כהצעת הוועדה, נתקבלו. 31 בעד, שישה נגד. אם כן, רבותי, סעיפים 3 ו-4 9 נתקבלו כהצעת הוועדה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים, רבותי, לקריאה שלישית. היושב-ראש, לפני כן, אדוני היושב-ראש, אנחנו יכולים להצביע בקריאה שלישית? כן, כן. הצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 8), התשע"ב 2012, קריאה שלישית, רבותי, מי בעד? מי נגד? חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 8), התשע"ב 2012, נתקבל. 31 בעד, שישה מתנגדים. אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.  אנחנו ממשיכים בסדר-היום, רבותי. הצעת חוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות, התשע"ב 2012, קריאה ראשונה, רבותי. יציג את הצעת החוק שר האוצר, השר יובל שטייניץ. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש לי הזכות להציג לבית-המחוקקים הישראלי את אחת מהצעות החוק החשובות ביותר, התקדימיות ביותר, הנועזות ביותר, מבחינה כלכלית, שהוצגו אי-פעם בכנסת הזאת ובפרלמנטים בכלל. ההצעה לצמצום הריכוזיות אני אומר את זה כאן בצורה חדה וברורה: התהליך שאנחנו מתחילים הערב ייצור עידן חדש בכלכלת ישראל, תהיה כלכלת ישראל עד לחוק הריכוזיות, וכלכלת ישראל במבנה אחר, בדינמיקה אחרת, מחוק הריכוזיות והלאה. אדוני היושב-ראש, זה מהלך נועז ואפילו חסר תקדים בקנה-מידה עולמי. אנחנו היום מתחילים בתהליך חקיקה שבסופו אנחנו נרסן ונגביל את הריכוזיות בישראל בכמה מהלכים תקדימיים, שלא נוסו, חלקם לא נוסו, בשום מדינה אחרת בעולם, ולכן אני ניצב כאן גם בגאווה וסיפוק, אבל גם בחשש מסוים, כיוון שאנחנו צועדים אל הבלתי-נודע. אבל דווקא מכיוון שכך, אדוני היושב-ראש, אנחנו לא באנו לכנסת לאחר שניים-שלושה דיונים, לאחר שזיהינו שיש בעיה של ריכוזיות מוגזמת, או עודפת, במשק הישראלי, של קבוצות כלכליות גדולות מדי, רבות כוח, החלטנו, ראש הממשלה בנימין נתניהו ואנוכי, בשיתוף עם הנגיד סטנלי פישר, לפני כשנה וחצי, להקים ועדה לבחינת הריכוזיות והתחרותיות, ועדת מומחים, ועדה רחבה, גדולה, עם מיטב המומחים מכל זרועות הממשלה, בראשות מנכ"ל האוצר דאז חיים שני ��מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז אייל גבאי, שתבחן את הנושא. החלטנו לפעול לצמצום הבעיה, אבל מתוך אחריות וזהירות, בצד הנועזות. הוועדה ישבה על המדוכה שנה וחצי. מאות ישיבות. עשרות ומאות ישיבות, גם של צוותי משנה. עשתה שימועים. אני עקבתי אחרי עבודת ועדת הריכוזיות באופן צמוד, וגם הופעתי בפני הוועדה כמה פעמים כדי לגבות אותה. ולאחר שנה וחצי, במרס 2012, כן, הוועדה מונתה באוקטובר 2010, דרך אגב, אני אומר בהערת אגב, מינינו את ועדת הריכוזיות הרבה הרבה, לפני הרבה חודשים, לפני המחאה החברתית. הוועדה מונתה באוקטובר 2010, והגישה את הדוח הסופי, היה גם דוח ביניים באמצע, במרס 2012, לפני כמה חודשים. הוועדה הגישה דוח עם מסקנות דרמטיות. בחודשיים שחלפו אנחנו ניסחנו ועיבדנו את הדוח של הוועדה לחקיקה מקפת ומקצועית. העברנו אותו קודם בממשלה, ואחר כך בוועדת שרים לחקיקה. אני רוצה לגעת בהמלצות הוועדה, ואני רוצה, אבל, לומר עוד הפעם, ולהדגיש את הדבר הזה: כשאני אומר "עידן חדש בכלכלת ישראל", אני מתכוון לכך שבתוך מספר שנים לא רב תהיה לנו כלכלה בריאה יותר, לטובת האזרחים, לטובת הכלכלה, וגם לטובת הדמוקרטיה הישראלית. אני אגע עכשיו בקצרה בשלושת המישורים של המלצות ועדת הריכוזיות. מישור הפעולה הראשון נוגע בסוגיה של פירמידות שליטה בכלכלה הישראלית, של אותו מבנה מורכב שקיים בעוד כמה מדינות בעולם, אבל גם רווח בישראל, של פירמידות שליטה של חברות-בנות, ונכדות, ונינות, וגם מעבר לזה, של חמש ושש שכבות. אני לא אפרט את כל הבעיות והפגמים שמצאנו בפירמידות שליטה גדולות מדי ומורכבות מדי, אני רק אציין שהוועדה ממליצה, החוק שאני מגיש מציע, להקטין את גודלן של הפירמידות, ולהגביל את עומקן, עד שייוותרו שתיים או שלוש שכבות בלבד, כלומר או חברות וחברות-בנות, ובמקרים מסוימים גם חברות נכדות, הכול לפי העניין, אבל לא יותרו פירמידות שמעבר לשתי רמות, ובמקרים מסוימים שלוש רמות. כמו כן, יש שינויים במשטר התאגידי שנוגעים לחברות-בנות וחברות נכדות, כדי להפחית את החשש לפגיעה במשקיעים, או במיעוט במבנה אחזקה פירמידלי, גם בזה שיישאר לאחר החוק. אם כך, המישור הראשון, ואול החשוב מכול: מדינת ישראל הולכת, בתהליך החקיקה הזה, להיות המדינה הראשונה בעולם המפותח, המערבי, שמגבילה את גודל ועומק הפירמידות, את מספר השכבות שבעלי שליטה יכולים, שפירמידות עם חברות שליטה או בעלי שליטה יכולים להחזיק. מישור הפעולה השני, חשוב לא פחות, קובע הפרדה בין גופים פיננסיים, בין החזקה בגופים פיננסיים, למשל בנקים, חברות ביטוח, בתי-השקעות, קרנות פנסיה, לבין אחזקה בנכסים ריאליים, בגופים ריאליים, למשל חברות היי-טק, חברות תעשייה, מלונאות, מסחר וכדומה. הבעייתיות היא כמובן בעניין הקצאת האשראי, ולכן החוק אוסר על תאגיד ריאלי משמעותי או על השולט בו, מי ששולט בו, להחזיק בשיעור העולה על 10% או במקרים מסוימים גם שיעור נמוך יותר, שלא יעלה על 5% בגוף פיננסי משמעותי. דהיינו, מי שיש לו חברה תעשייתית או כלכלית גדולה, לא יוכל להחזיק בבנק. לא יוכל להיות בעל מניות משמעותי, קל וחומר בעל שליטה, בבנק, וגם ההיפך. נוסף על כך, החקיקה מטילה הגבלות על כהונה של דירקטורים בין חברות פיננסיות לחברות ריאליות, שוב, כדי ליצור הפרדה בתחרות. הצעד השלישי נוגע להפרטות, או להקצאה אחרת מסוג כלשהו של נכסים של המדינה. רבותי חברי הכנסת, בעבר, כשמדינת ישראל הפריטה או נתנה זיכיונות או רשיונות או מכרזים, כל המרבה במחיר היה המשובח. כך קרה לעתים שגוף גדול מאוד זכה, רכש, על-פי הדין, על-פי החוק, רכש גופים שהמדינה הפריטה, גופים כלכליים גדולים או נכסים גדולים שהמדינה הפריטה, והפך לעוד יותר גדול, משמעותי ושולט במשק. המישור השלישי של החוק הזה, של החקיקה הזאת, בא למנוע פגיעה בתחרות ולהפחית את הריכוזיות על-ידי זה שאנחנו מקנים לרגולטורים השונים, הרגולטורים של המדינה, את הסמכות לשקול גם שיקולים של ריכוזיות ותחרותיות, כלומר, לא רק המרבה במחיר. אם המרבה במחיר הוא למשל הגדול מסוגו במשק, אז ייתכן שזה יהיה שיקול למנוע ממנו את הזכייה במכרז, לא רק במכרז, רבותי, לא רק בהפרטות ומכירת נכסים של המדינה, גם בזכויות, רשיונות ועוד מהלכים. אם פירטתי עד עכשיו את שלושת המישורים העיקריים שבהם הצעת החוק הזאת משנה את מבנה הכלכלה והמשק, מקטינה את הריכוזיות ומגדילה את התחרותיות במדינת ישראל, אני רוצה עכשיו לגעת בתוצאה, באפקט של החוק, למי החוק מועיל. ראשית, מבחינת הצרכנים אזרחי מדינת ישראל. כל תחרות בין ספקי סחורות, מוצרים או שירותים, כל תחרות, מוזילה מחירים ומשפרת את השירות. לכן הגברת התחרותיות והקטנת הריכוזיות יובילו בטווח הארוך, אני רוצה לציין שזה תהליך של כמה שנים. אני לא אומר ולא רוצה לפתח אשליות שאת האפקט הזה נרגיש מייד מחר בבוקר. בתהליך של כמה שנים תהיה לכך השפעה משמעותית על יוקר המחיה והמחירים במדינת ישראל, כי הגברת התחרותיות תוביל לשווקים פתוחים יותר, להורדת מחירים ולשיפור השירות. עכשיו אני רוצה לציין במאמר מוסגר: ממשלת ישראל הנוכחית פועלת לא רק באמצעות הקטנת הריכוזיות והגברת התחרותיות. אנחנו פועלים גם בטווח הקצר להורדת מחירים מיידית. רק לפני כמה ימים חתמתי על צו שמוריד מכסים ומסי קנייה על מאות מוצרים, שבתוך כמה שבועות עד חודשיים שלושה, ישפיעו על הורדת מחירים לצרכן במאות מוצרים. אם אני לוקח גם את החבילה הקודמת שחתמתי עליה בחודש ינואר, מדובר על מעל 1,000 מוצרים שמחירם יוזל, או סוגי מוצרים. מבחינת מוצרים זה אלפי מוצרים, מבחינת קטגוריות של מוצרים, מעל 1,000 מוצרים שמחירם יוזל. זה צעד בטווח הקצר שנועד להוביל להורדת מחירים מיידית. מה שאנחנו עושים כאן בהגברת התחרותיות זה צעד עומק לטווח הארוך, שמתווסף על הצעדים לטווח הקצר, ואת האפקט שלו אנחנו נראה במהלך השנים הקרובות. הוא יוביל להפחתת מחירים ולשיפור השירות לציבור. המישור השני, שהוא הדרמטי והחשוב ביותר, זה התרומה, נוסף על התרומה לאזרחים להורדת יוקר המחיה, התרומה לכלכלת ישראל, ליעילות הכלכלית של המשק הישראלי ומדינת ישראל. באמצעות החקיקה הזאת אנחנו עומדים ליצור כלכלה בריאה יותר, הבנויה על יסודות יציבים ואיתנים יותר, שתהיה בה תחרות אמיתית יותר בכל ענפי המשק. שלא יהיה ספק, אדוני היושב-ראש, כשיש גופים גדולים מדי, יש פגיעה בתחרותיות. כשמישהו מתחזק, על-פי הדין, אבל כשגורם מסוים הופך לחזק מאוד מאוד בתחום מסוים, או במשק בכלל, גורמים חלשים יותר, קטנים יותר, בינוניים יותר, חדשים יותר, מתקשים להתחרות נגדו. התחרות היא לא תחרות חופשית רק לפי פרמטרים כלכליים. ישנם גם מקרים שחברות חדשות, גופים חדשים או קטנים יותר, חוששים לפעמים להתמודד במכרזים מול הגופים הגדולים ביותר במשק בגלל עוצמתם. אנחנו בעד תחרות, אבל תחרות באמת חופשית ובאמת יעילה. וכדי להשיג תחרות חופשית ויעילה צריכים לפעמים לקבוע ה��בלות לגודל וחוקי משחק, כדי לאפשר תחרות של משק חופשי, תחרות אמיתית, תחרות שלא מוכרעת על-ידי הכוח של הגוף שמתחרה, האם הוא גדול יותר, חזק יותר, שולט ביותר גופים אחרים, אלא על-ידי היעילות הכלכלית שהוא מציג, על-ידי הפרמטרים הכלכליים, ולא על-ידי הפרמטרים הכוחניים. ולכן, לחקיקה הזאת תהיה תרומה מרכזית לשכלול ויעילות ושיפור הכלכלה הישראלית. איך אמרתי בפתח דברי? חוק הריכוזיות, עידן חדש בכלכלת ישראל. דרך אגב, יהיו חבלי לידה. זה לא פשוט, אבל אני משוכנע שבתוך כמה שנים אנחנו נראה שאנחנו שיפרנו את היעילות הכלכלית במדינת ישראל, הגברנו את התחרותיות, והבאנו עוד חברות זרות להשקיע בישראל בזכות הפתיחות והתחרותיות. נקודה שלישית, שהיא לכאורה לא ממין העניין, כי ענייננו הוא בחוק כלכלי, שעוסק בכלכלה, בחברות, באזרחים, בלקוחות, ביוקר המחיה, בתחרות, אבל אני רוצה להגיד מלה על הדמוקרטיה, הדמוקרטיה הישראלית שיקרה לכולנו, שהיא הבסיס המשותף שמאחד אותנו על אף כל ההבדלים והבדלי הדעות והמנהגים והעדות והמפלגות. הבסיס הדמוקרטי הוא שמאחד את כולנו, הוא שמאפשר לנו לחיות בשלום ביחד ולשתף פעולה ולהתגבר על חילוקי הדעות, תוך כדי שאנשים נשארים בדעתם. חילוקי הדעות נשארים, אבל הפעולה היא פעולה מאוחדת של ממשלה, של כנסת, של מדינה. החקיקה הכלכלית הזאת שאנחנו מביאים היום, יש בה בעיני, אדוני יושב-ראש הכנסת, שתמיד מדגיש את הכנסת כמקום המקדש של הדמוקרטיה הישראלית, תרומה גם לחיזוקה וחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית. כאשר גופים מסוימים, או אישים מסוימים, צוברים עוצמה גדולה ומרוכזת מדי, יש לכך אפקט שלילי על הדמוקרטיה. ולכן, משק שיש בו יותר תחרות ויותר ביזור, ושאין בו ריכוז עצום של כוח כלכלי ביד אחת או במספר ידיים מצומצם, הוא לא רק משק בריא יותר, הוא מאפשר חברה דמוקרטית בריאה יותר, דמוקרטיה בריאה יותר. אנחנו ראינו כמה דמוקרטיות, לא אנקוב בשמות, שבהן כן היה ריכוז טבעי של כוח כלכלי בידי אדם מסוים או גוף מסוים, שלא ביטל את המבנה הדמוקרטי אבל פגע בו. את הדבר הזה אנחנו היום מבטיחים למנוע. ולכן, אם אני אסכם את דברי, יש כאן תרומה גדולה לאזרחים מבחינת טיב השירות והורדת יוקר המחיה, יש פה תרומה גדולה, ענקית, לכלכלת ישראל מבחינת התחרות החופשית והיעילות הכלכלית, ויש פה גם תרומה שאסור לזלזל בה לדמוקרטיה הישראלית ולחוסנה. זה חוק שאפשר לראות בו גם אלמנט של הגנה על הדמוקרטיה הישראלית. אדוני היושב-ראש, החוק שאנחנו מגישים היום תואם ב-99% את מסקנות ועדת הריכוזיות. ערכנו שינויים קלים שמשנים את הפרקטיקה אבל לא את המהות. אני רוצה להתייחס רק לאחד השינויים שקיבל תשומת לב, וזה השינוי שמכירת החברות, הארכנו אותה לאחר דיונים, גם דיונים פנימיים בממשלה ובוועדת השרים לחקיקה, מארבע שנים לשש שנים. זה לא משנה את מהות החוק, אבל קבענו שהתהליך כולו, במקום להיות מושלם כולו בארבע שנים, הוא יתפרס על שש שנים.  למה עשינו כך? מסיבה אחת פשוטה, כי נכנעתם ללחצים. שום לחצים, גברת גלאון. נכנעתם ללחצים. שום לחצים. כמו שבפרשת ששינסקי לא נכנענו ללחצים, גם כאן, זהבה גלאון, חברת הכנסת גלאון, את ראשונת הדוברים. עשינו כך מסיבה אחת: אנחנו לוקחים פה היום סיכון עצום. אני רוצה גם להגיד את זה לכנסת. אתם יודעים מה? אולי אני אשווה את זה לוועדת-ששינסקי. כשהובלתי את המאבק, שתיכף אני אגיד עליו מלה, בנושא הגז והנפט ואוצרות הטבע של מדינת ישראל, הרגשתי שאנחנו עושים מהפכה, וזה היה קרב גדול, אבל שאנחנו הולכים פחות או יותר על קרקע בטוחה וסלולה. מדוע? כי בסך הכול מה שעשיתי, הסתכלתי על מה שקורה בחלק ממדינות המערב המתוקנות, בארצות-הברית וקנדה והולנד ובריטניה, ואמרתי לעצמי: מה שקורה שם הוא בסיס. עשינו את השינויים ואת ההתאמות הנדרשות, אבל זה בסיס שאפשר ללמוד ממנו ולהפיק ממנו לקחים למדינת ישראל ואפשר להסתמך עליו. כאן אנחנו הולכים, ראש הממשלה, אנוכי, הנגיד, הממשלה, הכנסת, בארץ לא נודעת, כי חלק גדול מהאלמנטים כאן הם חדשניים בקנה-מידה עולמי. אף מדינה עוד לא ניסתה. אף מדינה מערבית לא הגבילה את גודלן ועומקן של הפירמידות, למשל, ואנחנו עושים את המהלך הזה, שאני משוכנע שהתיאוריה מאחוריו, שפיתחנו, היא נכונה, אבל אנחנו עושים את המהלך הזה בתקופה של משבר עולמי ענק, שמאיים על כל העולם, על כלכלת כל העולם, וגם על המשק שלנו. המהלך הזה, אנחנו בעצם מאלצים מכירה, מחייבים מכירה של חברות בסכומים של עשרות מיליארדי שקלים. זאת אומרת, אם בדרך כלל יש איזון במשק בין מוכרים לבין קונים, גם בתחום החברות, גם בבורסה, גם בתחום החברות, יש כאלה שמוכרים חברות, יש כאלה שקונים חברות, כאן אנחנו באים ואומרים, אנחנו לא מביאים עוד קונים במהלך הזה, אבל אנחנו באים ואומרים: תמכרו עוד 50 או 100 מיליארד, תלוי איך מסתכלים על זה, אבל אלה בערך סדרי הגודל, 80 מיליארד, אנחנו אומרים: תמכרו במהלך השנים הקרובות, נוסף על קצב המכירות הרגיל חברות, בעוד עשרות מיליארדי שקלים. לכן, כדי שהתהליך הזה יהיה שקול ומאוזן ולא יוביל לקריסה, שזה גם חסכונות הפנסיה של כולנו בשוק ההון, החלטנו לפרוס אותו על שש שנים. כשעושים מהלך כל כך נועז וחדשני, יש מקום גם לגדר אותו בטיפה זהירות. הזהירות כאן מחייבת. והוועדה לא, חברת הכנסת זהבה גלאון, תראי, אם את שואלת את השר שאלות, אז הוא יאריך ועוד יאריך, ואנחנו לא נסיים את הנושא. הזהירות כאן מתחייבת. אני מעדיף שתאמרי את מה שאת רוצה מעל הדוכן. והאחריות, גם כשאני מקים ועדה מקצועית, כמו ועדת-חודק, כמו ועדת-ששינסקי וכמו הוועדה הזאת, או כשראש הממשלה מקים ועדה, כמו ועדת-טרכטנברג, כמו הוועדה הזאת שהקמנו ביחד, גם כשאנחנו מקימים ועדה, אם ראש הממשלה ואם ראש הממשלה בשיתוף אתי, או אם אני, האחריות בסוף היא על ראש הממשלה ועלי בתחום הזה, ועל הממשלה. בוועדה הנושא הזה היה שנוי במחלוקת. חלק מחברי הוועדה הבכירים חשבו שצריך להאריך את התקופה לשש שנים, ובסוף בנושא הזה קיבלנו את דעתם. אני רוצה אבל להדגיש: זה לא משנה את המהות. אנחנו פשוט קבענו שאנחנו הולכים למהלך הנועז הזה בזהירות המתחייבת ופורסים את זה על שש שנים. אני רוצה לומר גם את הדברים הבאים: בתקופת הכנסת הנוכחית והממשלה הנוכחית עשינו הרבה צעדים חשובים, חלקם פורצי דרך, אבל בתחום הכלכלי יש שני צעדים היסטוריים, היסטוריים, במדינת ישראל, בלי חס וחלילה להמעיט בערכה של שום ועדה אחרת ושום צעד אחר, שני צעדים ענקיים שמשנים ממש את מבנה המשק והכלכלה. האחד זה הצעד שיזמתי בהקמת ועדת-ששינסקי, שהושלם פה בכנסת בחקיקה לפני כשנה, קצת יותר משנה, השני זה ועדת הריכוזיות שאנחנו עכשיו פותחים את תהליך החקיקה של מסקנותיה בכנסת. יש איזה קשר בין שני הצעדים. בשני הצעדים יש איזו הגבלת כוח של הגופים הכלכליים החזקים, הגבלה מידתית מחושבת. מה שעשינו בנושא משאבי הטבע של מדינת ישראל, זה גם ועדת-ששינסקי בנ��שא הגז והנפט, אבל גם מה שעשינו בים-המלח ומקומות אחרים, קבענו עיקרון שלא היה ברור 64 שנים, מאז הקמת המדינה, שארץ-ישראל שייכת לעם ישראל, ואוצרות הטבע שבארץ-ישראל או במים הכלכליים שלה בים התיכון או בים-המלח שייכים בראש ובראשונה למדינת ישראל ולאזרחיה. ובאמצעות המהלך שהתחיל בהקמת ועדת-ששינסקי והסתיים כאן בחקיקה בקריאה שנייה ושלישית במליאה, סיימנו את המהלך העצום הזה בהצלחה. זה היה קרב על 300 מיליארד שקל. התוספת שאזרחי מדינת ישראל יזכו לה בשניים שלושה העשורים הקרובים, בזכות המהלך של הקמת ועדת-ששינסקי ואחר כך הובלת החקיקה בממשלה ובכנסת, היא 300 מיליארד שקלים, שמתפרסים על שניים שלושה עשורים, שלא היו מגיעים למדינה ואזרחיה לולא המאבק האדיר הזה והמהלך הזה בוועדת-ששינסקי. זה סימל דרך חדשה שבה אנחנו אומרים: גם כאשר חברות מנצלות את משאבי הטבע, מדינת ישראל ואזרחיה הם הנהנים העיקריים. כאן אנחנו עושים מהלך ענק והיסטורי אחר: אנחנו משנים את מבנה המשק, מגבילים את הגודל של הריכוז הכלכלי, של החברות הכלכליות, במבנה המשק. אלה שני שינויים אדירים, שינויי קונספציה, בלי לפגוע ביעילות. להיפך, בשני המקרים אנחנו משפרים את היעילות של הכלכלה, נזהרים לא להרחיק משקיעים. אני זוכר את האזהרות בפני ועדת-ששינסקי, איך הזהירו אותי שאני ארסק את קידוחי הגז והנפט וכל החברות יברחו מכאן. אף חברה לא ברחה. הכול המשיך. ההפחדות, אנחנו רואים איפה הן היום. אותו דבר כאן. אני מבקש מהכנסת, לסיום, רק דבר אחד: אל תיכנעו ללחצים, לא מצד זה ולא מצד זה. אם בוועדת-ששינסקי, כשהבאתי את החקיקה לממשלה ולכנסת, חששתי שתהיה כניעה רק ללחצים של בעלי ההון והחברות הגדולות, היום אני חושש מלחצים משני הצדדים, גם מצד זה של בעלי ההון והחברות הגדולות וגם מצד הלכי רוח פופוליסטיים, תקשורת, מחאה חברתית. הכנסת, אדוני היושב-ראש גפני, צריכה לעשות את הדבר הנכון. יש כאן הצעת חוק, דרך אגב, אחודה, משולבת, אי-אפשר להפריד אותה לחלקיה. יושב-ראש ועדת הכספים, גפני, אי-אפשר להפריד אותה לחלקיה. היא מקשה אחת, גם אם יש בה כמה חלקים. אבל אדוני יודע שחוק בדרך כלל נכנס לכנסת בצורה מסוימת, ולא תמיד הוא יוצא כפי שהוא נכנס. דווקא בנושא הזה אני לא בטוח שהחוק הזה ייכנס כמו שהוא ייכנס ויצא כמו שהוא נכנס. אדוני היושב-ראש, מקובל עלי, אם יהיו תיקונים, בהתאמה, אם יחשבו שיש דברים שצריך לשנות לטובה, בתיאום אתנו, זה בסדר גמור. אני אומר שמצד אחד אסור להיכנע להלך רוח פופוליסטי שאומר: מהלך היסטורי, אז תעשו כבר פי-שלושה, סיכון, תיקחו פי-ארבעה, ולא להיכנע להלכי רוח אחרים של לחצים שיזהירו אותנו שתהיה פה איזו פגיעה נוראית במשק. החוק מצוין ומידתי וצריך להשתדל לקבל אותו כמו שהוא. תודה רבה, היושב-ראש. החוק הזה, אין חוק בכנסת הנוכחית שעבדו עליו יותר, ששקלו אותו יותר, ולכן אני חושב שאנחנו מביאים מעשה משמעותי לכנסת. סוף מעשה במחשבה תחילה. אין לי ספק שהכנסת תאשר אותו ולא תיכנע ללחצים משני הצדדים, לא מצד המחאה ולא מצד בעלי ההון. לסיום, אני חייב להודות ל-11 האנשים שישבו ימים ולילות, בדרך כלל לילות, במשרד האוצר עד שהשלימו את עבודת הוועדה. קודם כול, לשני היושבים-ראש, אייל גבאי וחיים שני, שעמדו בראש הוועדה החשובה הזאת, לחבריה, פרופסור עודד שריג ופרופסור יוג'ין קנדל, שניהלו גם את העניינים בשלב האחרון של החקיקה, לעורך-דין אבי ליכט ממשרד המשפטים, לד"ר קרנ��ת פלוג מבנק ישראל, לפרופסור שמואל האוזר מהרשות לניירות ערך, שהחליף את פרופסור זוהר גושן, לממונה על התקציבים גל הרשקוביץ שהחליף את ד"ר אודי ניסן, לפרופסור דוד גילה, הממונה על ההגבלים, שהחליף את רונית קן, לדודו זקן, המפקח על הבנקים, שהחליף את רוני חזקיהו, לד"ר גיתית גור, לפרופסור אריה בבצ'וק, שהיה יועץ אקדמי לוועדה, ואחרון חביב, למר יואב אורון ממשרד האוצר, שריכז את עבודת הוועדה החשובה הזו. רבותי חברי הכנסת, זו חקיקה היסטורית, זה מהלך היסטורי. הגבלת הריכוזיות והגברת התחרותיות מסמלות עידן חדש בכלכלת ישראל לטובת הכלכלה, לטובת האזרחים, לטובת הדמוקרטיה ולתפארת מדינת ישראל. תודה רבה. תודה לשר האוצר יובל שטייניץ. הודעה לסגן מזכירת הכנסת, ומייד אחרי כן נעבור לרשימת הדוברים על הצעת החוק. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בנושא: עיכוב בבניית כיתות נוספות לשם יישום חוק חינוך חינם מגיל שלוש משנת הלימודים הקרובה, של חברי הכנסת אלכס מילר, אורית זוארץ ודניאל בן-סימון. מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בנושא: מחלפים בכביש 85 הפוגעים קשות באדמות תושבי נחף, של חבר הכנסת טלב אלסאנע. תודה. תודה לסגן מזכירת הכנסת. אם כן, רבותי, נרשמו כמה חברי כנסת לדיון בהצעת החוק. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת זהבה גלאון, ואחריה, חבר הכנסת אילן גילאון, ואם הוא לא יהיה, חבר הכנסת ניצן הורוביץ. אם גם הוא לא יהיה, אדוני היושב-ראש, שים לב לחיבוק המיניסטריאלי, שר האוצר וסגן שר האוצר. הם חשים רגע של התעלות היסטורית. עמד כאן השר ודיבר על תפארת מדינת ישראל. אני מבינה את ההתרגשות, ומגיעות הרבה ברכות. אין ספק. יש צוות חזק במשרד האוצר. מגיעות ברכות. אני רואה את החיוך, ככה, נסוך על פניהם של שני הג'נטלמנים שעומדים כאן. באמת, כמו שאמר השר, מדובר בשינוי, אני מצטטת אותו, במבנה המשק. זה מאוד משמעותי. נעשה כאן מהלך מאוד מאוד משמעותי. ואחרי שאמרתי את הברכות, רבותי, מלומדי, ניכנס לכוננות. היכנס לכוננות ספיגה. אני באמת מתכוונת לזה, באמת מגיעות ברכות. זה לא מהלך פשוט, שמגיעה הצעה לצמצם את הריכוזיות במשק, לשנות את המבנה, לשנות כאן את ההסדרים. אנחנו היינו רגילים לאיזו סיטואציה שיש כאן קבוצה של אנשים בעלי הון, המכונים טייקונים, שחיים בגדול, חייבים בגדול, וכל השאר שקופים, והמדינה ככה אפשרה להם להחזיק גם באחזקות פיננסיות וגם באחזקות ריאליות. אני מאוד מאוד מאמינה שכדי להפריד בין היד של הטייקונים לכיס של הציבור היה צריך להפריד בין האחזקות הריאליות לפיננסיות, אבל, אדוני השר, היה צריך להפריד ביניהן מהשקל הראשון, מהשקל הראשון, ולא כפי שהמליצה הוועדה. ולכן, באיזה אופן ההמלצות החשובות שמובאות לכאן, הייתי קוראת להן, הן קצת המלצות "דיאט", הן קצת המלצות רזות. כשהשר עומד כאן על הדוכן ואומר: תראו, העובדה שאנחנו החלטנו לדחות את היישום מארבע שנים, בניגוד להמלצת הוועדה, לשש שנים לא משנה את המהות, אני אומרת לך, אדוני השר: זה משנה את המהות, ואני רוצה לנמק למה זה משנה את המהות. הוועדה ישבה על המדוכה ודנה בסוגיה הזאת, ובתזכיר המקורי שהופץ, הזמן שהוקצה ליישום ההמלצות האלה, להפרדת האחזקות הפיננסיות והריאליות וגם לכל מה שקשור בהגבלת גובהן של הפירמידות, הוועדה אמרה ארבע שנים. ואני שואלת. ואני אומרת, אדוני השר, שז�� משפיע על המהות. זה לא רק עניין טכני שהחליטו לדחות, שוועדת השרים לחקיקה, בהצעה שהיא מביאה היום לכנסת, החליטה לדחות את היישום מארבע שנים לשש שנים. זה לא עניין רק טכני. בעיני זו כניעה ללחצים של בעלי הון ששולטים בחברות שמושפעות מההמלצות החשובות האלה. אל תטעו לרגע, אני חושבת שמדובר בהמלצות חשובות. אבל החברות טענו, ואנחנו שמענו את הטענות האלה תחת כל עץ רענן, שהן יתקשו לבצע את המכירה. יש שוק עולמי, ואמר את זה השר, השוק העולמי שרוי במיתון. למה הטיעון הזה לא הושמע במסגרת ההליכים של הוועדה שישבה על המדוכה? היו הליכים ראויים. למה הטיעון הזה לא הושמע? הרי ברור שזה טיעון משולל כל יסוד. זה מתבסס על הנחה כלשהי שבשנים 2016 2018 מצב השווקים ישתפר, ואז לשינוי הזה תהיה השפעה על היכולת של אותן חברות למכור אחזקות פיננסיות או ריאליות. אני לא מבינה, אדוני השר, אני אומרת את זה בכל הרצינות. מה פתאום ועדת השרים לחקיקה קיבלה את הטיעון הזה? וגם אם היה בו היגיון, אדוני השר, אני ממש אומרת, וזה למהות, לא ברור למה יש לתת עדיפות לאותם אנשים על-פני האינטרס הציבורי המובהק שביישום מהיר ככל האפשר של ההמלצות האלה. אני מכירה מומחים שהופיעו בפני הוועדה ואשר חשבו שגם בתוך שנתיים אפשר היה ליישם את ההמלצות האלה. לא ארבע שנים, גם שנתיים. לכן אני חושבת, חברי חברי הכנסת, ואני מקווה שחברי בוועדת הכספים, אני חושבת שדחיית היישום המשמעות שלה היא נזק נוסף לציבור בישראל ותוספת רווח לאותם בעלי שליטה. הם יוכלו להמשיך וליהנות מהעובדה שהם מחזיקים באחזקות צולבות ומבנים פירמידליים באופן שפוגע בשוק ההון, חברי חברי הכנסת. זה פוגע גם בפעילות הכלכלית בישראל. ממש לא היתה הצדקה לתת להם עכשיו את הבונוס הזה של עוד שנתיים, תמשיכו להרוויח על חשבון הציבור ועל חשבון האינטרס הציבורי. אני חושבת, אדוני השר, עם כל ההערכה למהלך החשוב הזה, ובאמת התחושה הזאת של ההתעלות, שהגענו כאן לאיזה סיטואציה, מפרידים אחזקות פיננסיות וריאליות, ויש כאן דירקטורים שלא יוכלו להמשיך ולשבת ולא יהיו כאן מהלכים צולבים, עם כל התחושה הזאת, לא הייתם צריכים להיכנע. אני כבר שומעת, תודה. רגע, אדוני, עוד משפט אחד. מה רגע? נתתי לך חמש דקות ורק שלוש מגיע לך. אוקיי, אדוני, תתחשב בי עוד שנייה. אדוני, אני כבר שומעת שיש חברי כנסת שמדברים על זה: למה שש שנים? למה לא שמונה שנים? אני רוצה להזכיר, חברי הכנסת, יש לי שורה של הערות, ואני אומר אותן בוועדת הכספים. אני רק רוצה להזכיר שחברי היושב בראש הישיבה, סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת וקנין ואני העברנו רק לפני כמה ימים את חוק התספורות כדי למנוע מאותם בעלי הון וטייקונים לעשות הסדרי חוב על חשבון כספי הפנסיה שלנו, על חשבון הציבור. דחיית היישום של החוק מארבע שנים לשש שנים מאפשרת לאותם אנשים להמשיך ולחגוג על חשבון הציבור. בכל אופן, אדוני, אחרי שאמרתי את כל הביקורת הזאת, אני אתמוך וסיעת מרצ תתמוך ביישום המלצות ועדת הריכוזיות. תודה רבה. תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. יעלה חבר הכנסת אילן גילאון, איננו, חבר הכנסת ניצן הורוביץ, איננו. חבר הכנסת ישראל אייכלר, ואחריו, חבר הכנסת דב חנין. שלוש דקות לרשותך, ואם תחרוג טיפה אני אתחשב גם בך. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, באופן עקרוני אנחנו מאוד בעד ביטול הריכוזיות, שגורמת להרבה עיוותים במשק. אני כבר שנים מבכה את החנויות הקטנות, בעלי המכולת. בשעתי ניסיתי לאר��ן אותם וראיתי שהם פשוט מחוסלים בזה אחר זה בגלל כוחות השוק האכזרי של הריכוזיות במשק, שטייקונים יכולים לאכול את כולם לארוחת בוקר, וזה גרם נזק גדול מאוד לחברה. אבל כשאני מדבר על הצעה של האוצר, אני חייב, אף שזה כואב לי, אף שאני מעריך את שר האוצר, ודאי את סגנו, חבר הכנסת הרב יצחק כהן: האוצר הפך, אני לא רוצה להשתמש במלים חריפות, למסכסך ולמפלג והמפריד בעם, ונציגי האוצר מנצלים את מעמדם, שהם שולטים היום בכל משרדי הממשלה, ומפנים את זעם הציבור מקבוצה אחת לקבוצה אחרת. שיא השפל היה כאשר נציגי האוצר באו לוועדה למלחמה בחרדים בארץ-ישראל, שנקראת ועדת-פלסנר, והם התנהגו שם בצורה הכי הכי עוינת, ולפעמים יועצים של שר האוצר יוצאים בכלי התקשורת נגד עצם לידתם של ילדים חרדים, שהם מהווים נטל בארץ-ישראל. בכך הפך האוצר לאשם מרכזי בבעיה חברתית. הנה, השבוע מישהו שרף את עצמו, הצית את עצמו. אסון נורא וגדול שאדם צריך להגיע לשפל כלכלי וחברתי בצורה כזאת שהוא יבוא להצית עצמו. אני רוצה לומר ולקבוע, עם כל הצניעות, שגם בחברה החרדית יש אנשים שנופלים כלכלית, אבל כל בנק יודע שגם אם האיש נפל, יש רב, יש קהילה, יש חברה, יש משפחה שיעמדו לצדו ולא ייתנו לו ליפול. ואנשי האוצר, עם אנשי טרכטנברג וכל אלה עם הגזירות שלהם, גזירות האוצר נגד קבלת אנשים לעבודה, במכרזים לא נותנים עדיפות לאנשים שמעסיקים אנשים חרדים, או ערבים, או כל אלה שנקראים "השתתפות נמוכה במעגל העבודה". האוצר מוציא הודעות בכל המדינה במשך שנתיים שמשקיעים כל כך הרבה כסף לשלב את החרדים בתעסוקה, וכשהוא מגיע למעשה, בפועל אנחנו רואים שמעט מאוד מהכסף, מדברים על הרבה הרבה כסף, מעט מאוד עוזר לאנשים למצוא מקומות תעסוקה. יהודי חרדי, גם אם הוא למד, עם כל התארים, לא יכול להתקבל לשום מקום. ולכן, כאשר מקימים כזאת ועדת-טרכטנברג, שכל מהותה זה גזירות נגד אותן אוכלוסיות עניות, אוכלוסיות שאין להן פרנסה, מונעים מהם פרנסה ואחר כך אומרים: לא מגיעות להם זכויות. נציגי האוצר לא מתביישים להגיד בוועדות הכנסת שהמדינה איננה חייבת לתת קורת גג. בשעתם בן-גוריון, ז'בוטינסקי, כולם אמרו שקורת גג ומלבוש וכל הדברים האלה זה, משפט אחרון. משפט אחרון. כשפקידי האוצר יודעים שהם מחר הולכים לעבוד אצל הטייקונים, שום חוק לביטול הריכוזיות לא ימנע מהם להמשיך ולהגיד שהמדינה לא אחראית לתת קורת גג, לא אחראית לתת תעסוקה. היא אחראית רק לסכסך את העניים בעשירים, את החרדים בחילונים, את האנשים האלה באחרים. עד כדי כך ששמעתי היום, ובזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש, מישהו התראיין וסיפר כמה עולה לו שכר דירה. אז הוא אמר: קומה ראשונה, טייקון, קומה שנייה, חרדי, קומה שלישית, אני לא יודע מי, רק בקומה רביעית אני משלם 3,600. זאת אומרת, הציבור החרדי, שהוא הכי נרדף ואין לו איפה לגור, ילדים נולדים במחסנים, וסליחה שאני אומר משהו אישי: לי נולדה השבוע נכדה שגרה במחסן. בימי מפא"י לא גדלתי במחסן כשגדלתי במאה-שערים, אבל הנכדה שלי, תודה, אדוני. שאבא שלה עובד ואמא שלה עובדת, תגדל במחסן, כי האוצר אומר: המדינה לא אחראית שתהיה קורת גג למישהו. כל החוקים וכל הטרכטנברגים זה איך למנוע מחיר למשתכן מאנשים חרדים. אז אתם הלכתם לעבוד, תודה, תודה. אדוני סיים. ולכן אני בא ואומר, אדוני היושב-ראש: האוצר, אסור שיהיה כל כך מעורב, בוודאי לא בלסכסך ציבורים בציבורים. תודה. ואם פקידי האוצר ימשיכו להתנהג כך, הם ראויים לבוז ולזעם שיש בציבור נגד האוצר. תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר, אבל אני רוצה לענות לך, גברתי השרה. תשמעי טוב מה שאני אומר. אני מאלה שלא, לא אמרתי את הדברים היום ולא אתמול, אלא אמרתי אותם לפני שנתיים ושלוש שנים. אם האוצר, ואני אומר את זה לשר האוצר ולראש הממשלה, לא יטפלו בנושא הדיור, הליכוד יפסיד את השלטון. זו הבעיה החברתית המרכזית של מדינת ישראל. אין בעיה אחרת. זו הבעיה המרכזית, ולא מטפלים בה. ועם כל הכבוד, זה לא שייך למגזר החרדי, מכיוון שהציבור החילוני במדינת ישראל, שלפי ההשקפה שלי, גם שלך, עושה צבא, לא מסוגל לקנות דירה, לא מסוגל לקנות דירה במדינת ישראל היום. אם האוצר לא יטפל, כמו שהוא מטפל בתחבורה, בתשתיות, בנושא של השיכון, תפסידו את השלטון. תרשמי את מה שאני אומר. אדוני, יעלה חבר הכנסת דב חנין. גם נושא הדיור מטופל. לא מטופל. שיפסידו. מבחינתי, אם דירה עולה לזוג צעיר מיליון ו-400,000 שקל, ועלתה לפני שנתיים 700,000 שקל, בחולון, אין לאף זוג צעיר אפשרות לממן את זה. אין לאף זוג צעיר אפשרות לממן את זה. הוא משלם היום לשכירות פי-שניים מלמשכנתה שיכול היה לשלם כשהדירה היא שלו. לזה אנחנו צריכים לתת תשומת לב, רבותי. זה לא יעזור. אדוני חבר הכנסת דב חנין. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, יש קשר ישיר, אדוני היושב-ראש, בין הדברים שלך עכשיו לבין הנושא שאנחנו דנים בו, חוק הריכוזיות וכוחם של הטייקונים בחברה הישראלית. אנחנו עוסקים הרבה בשאלות של עוני ומצוקה, אבל, עמיתי חברי הכנסת, תמיד צריך לזכור שמול העוני יש עושר ומול מי שמפסיד ונשחק יש מי שמרוויח. בחברה הישראלית, עמיתי חברי הכנסת, הרוב מפסיד. בחברה הישראלית העניים נדחקים למצוקה, שכבות הביניים הולכות ונשחקות. הסיפור של משה סילמן הוא רק דוגמה לאנשים שעמדו על רגליהם, ניסו להקים עסק, נאבקו, וראו בסופו של דבר את כל הדלתות נסגרות בפניהם. אבל מול המצוקה הזאת, מול העוני הזה, מול השחיקה הזאת של שכבות הביניים, יש כאלה שממשיכים להתעשר, יש כאלה שממשיכים להתחזק, ולכן ההתמודדות עם שאלת העושר היא הצד השני של בעיית העוני והפתרון לה. קידום התחרות וצמצום הריכוזיות. עמיתי חברי הכנסת, יש מיתולוגיה שאומרת שבחברה קפיטליסטית יש תחרות חופשית ויש שוק חופשי. המציאות רחוקה מאוד מהחזון או מהחיזיון הזה. בחברה קפיטליסטית בדרך כלל יש כרישים גדולים, יש תנינים בינוניים ויש גם דגיגים קטנים, וכולם חופשיים לשוט במים, הדגיגים בצד הכרישים. החופש לשוט ניתן לכולם. בחברה הישראלית רמת הריכוזיות, רמת השליטה של מספר מצומצם של טייקונים, של בעלי הון על המשק, גדולה ומסוכנת. השופט האמריקני המנוח ברנדייס אמר בזמנו: אתה יכול שיהיה לך ריכוז של הכסף בידיים מעטות ואתה יכול גם שתהיה לך דמוקרטיה פוליטית, אבל אתה לא יכול שיהיו לך שני הדברים יחד. ולכן צדק שר האוצר כשאמר בנאום הצגת החוק שלו שלחוק אמיתי שיתמודד עם שאלת הריכוזיות ויפרק את מוקדי ריכוז ההון והשפעתם על השלטון תהיה תרומה לא רק כלכלית ולא רק חברתית אלא תהיה גם תרומה לדמוקרטיה הישראלית. עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שהצעת החוק הזאת היא הצעה במקומה ובזמנה, אבל אני מצטער על תהליך הדיאטה שהיא עברה, אני מצטער על השחיקה של כמה מהרעיונות שעלו בוועדה שהכינה את המתווה, אני מצטער שלאחר שהוועדה סיכמה את המתווה שלה, הממשלה כרסמה בהם עוד ועוד. על הדברים האלה, עמיתי חברי הכנסת, נצטרך להיאבק כדי להבטיח חקיקה אמיתית שמצמצמת את הריכוזיות, מצמצמת את כוחם של הטייקונים, אם אפשר, משפט אחרון. מצמצמת את כוחם של בעלי ההון בחברה הישראלית, למען החברה, למען הכלכלה ולמען הדמוקרטיה. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת דב חנין. יעלה חבר הכנסת שלמה מולה, ואחריו, חבר הכנסת בן-ארי, ואם הוא לא יהיה, חבר הכנסת אופיר אקוניס, ואם הוא לא יהיה, חבר הכנסת איתן כבל. איתן כבל פה, ואולי אני בסופו של דבר אאפשר לחברי חבר הכנסת מגלי והבה. אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, כבוד שר האוצר, אין ספק, הצעת החוק הזאת היא הצעה טובה מאוד וצריך לתמוך בה. אני חושב שתחרות זה דבר נכון. התחרות חייבת להיות הוגנת, בהחלט, כדי לא לקבע את המשק וגם לא לאפשר מונופול רב מדי. מעט מאוד משפחות שולטות במשק הישראלי, ויצירת ריכוזיות במשק איננה מייצרת תחרות. אין ספק שחוסר התחרות מגדיל גם את יוקר המחיה, ואין ספק שבחברה הישראלית, מי שייפגע בעיקר, אדוני היושב-ראש, מחוסר התחרות זה דווקא משפחות חלשות, משפחות עניות. היכולת שלהן לעשות השוואת מחירים היא פחותה. אבל התחרות, שכולנו מייחלים לה, לפעמים מייצרת את הדבר שנקרא הפרטות. בעיקר, ההפרטה היא פרי יצירה שבסופו של דבר גם פוגעת באוכלוסיות החלשות. חובת התחרות, והאפשרות להפריט כל דבר, בעיקר את השירותים החיוניים, מייצרות קשיים רבים מאוד שמהם האוכלוסיות נפגעות. אני חושב שהמדיניות הכלכלית הזו של "מפריטים הכול" בעיקר את השירותים החיוניים, השירותים הציבוריים, לפעמים גם בשם התחרות, איננה הוגנת, איננה נכונה. תחרות עם בלמים, כן, מתן שירותים חיוניים בידי המדינה, כן. לא כל דבר צריך להפריט. גם כאשר מפריטים, אדוני היושב-ראש, לפעמים שוכחים דווקא את המייצרים, דווקא את האדם העובד. האדם העובד, מעמדו בדרך כלל נפגע כתוצאה מהתחרות בין גופים. כשאתה מפריט, הוא בא ואומר: תשמע, עכשיו אני בעצם זכיתי במכרז, ואני עכשיו מתחיל את הכול מחדש. אני רוצה לתת לך דוגמה, אדוני היושב-ראש, אפילו אצלנו פה בכנסת. תראה מה קורה כל הזמן פה במזנון בכנסת. מפעיל אחד מגיע, לוקח את מי שהוא רוצה, ואת השאר, הוא שולח אותם הביתה. תזכור את שירה, את אלכס, לדוגמה. זאת אומרת, אנחנו נותנים את הכול, מפריטים, וכן הלאה. אני יכול להבין שהכנסת לא רוצה שיהיו לה עובדים שעוסקים במאכל, באוכל, בחדר האוכל, אבל בסופו של דבר, אדוני היושב-ראש, תחרות הוגנת זה נכון, והפרטה מידתית בהחלט כן, אבל לא להתעמר בעובדים. אלה דברים שפוגעים באוכלוסיות החלשות.  תודה לחבר הכנסת שלמה מולה. יעלה חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, עם הטלפון ביחד. אם אפשר, לסגור אותו. יש הוראות, אני רואה. הוראות תפעול. אחריו יעלה חבר הכנסת אופיר אקוניס. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אני שומע פה את הדיונים שמנסים לראות, ריכוזיות, הפרטה, חופש. מנסים מכאן ומכאן לראות איך יוצרים חברה שיש בה הגינות, חברה שיש בה ערבות הדדית. מי שלמד קצת חומש יודע שחלק מהמצוות, נאמר עליהן: "ויראת מאלוקיך, אני ה'". אתה יכול לעשות כל מיני חוקים, אבל אם אין ביטול של "ויראת מאלוקיך, אנוכי ה'", ובמיוחד ביחסים שבין אדם לחברו ובדברים שאפשר להסתיר אותם, ואפשר לומר: אני צדיק, אז בסופו של דבר אתה יכול לעשות ככל העולה על רוחך. "אם אין יראת ה' במקום הזה והרגוני" ככה אומר אברהם אבינו. בהזדמנות הזאת, ממש בשתי דקות, אני רוצה לספר סיפור קצר על ערבות הדדית. סיפר לי את זה השבוע, וגם קראתי על זה, ידידי ברוך מרזל. לפני 30 שנה, מלחמת לבנון. ברוך, ביחד עם חבריו לגדוד 195, נמצא בבחמדון. אז חיילים נכנסו לכל מקום. גם אנחנו היינו שם, מרג'-עיון, נכנסנו לחנויות. אז קיבלו אותנו יפה, עוד לא זרקו טילים, רק אורז ודובדבנים. הוא אומר: נכנסתי לחנות של שעונים, והשען עושה לי ככה: תחכה, תחכה. הוא אומר לי: תמתין, עם היד. יצאו כל הלקוחות, ואז הוא מדבר אתי בעברית. הוא מספר, אני אספר את זה בקיצור, יהודי, שגר שם בקהילה היהודית בבחמדון. הוא אומר: הרשעים האלה הרסו לנו את בית-הכנסת, אבל בית-הכנסת, מילא, אפשר להתפלל באיזה בית אחר. אבל הרסו גם את המקווה. נשים, אין להן מקווה להיטהר, וזה דבר מאוד מאוד קשה. הוא אמר, ברוך: עכשיו הוא גלגל את כל זה עלי. מה אני אעשה? הוא אומר: לימים, נסענו משם לכפר אבו-ריש, אני חושב, כפר ששם אחר כך נחטפו החיילים מהנח"ל, שלושה טנקים, מחלקה של טנקים. פתאום אני רואה טנק של חב"ד. היו טנקים של חב"ד, של הרב נחשון מנצרת-עילית. אני קפצתי מהטנק ואמרתי: תעצרו. הלכתי ואמרתי להם: תשמעו, בבחמדון יש בעיה, אין מקווה. הבן-אדם הזה, ברחוב הזה והזה, וכו'. היהודי הזה שנמצא שם יכול לבנות מקווה? שלח לרבי מלובביץ' שיש מקרה כזה בבחמדון שיהודים נמצאים במצוקה ואין להם מקווה. מספר הרב לוי ביסטריצקי מצפת, שהיה בזמנו היה אצל הרבי, הוא אומר לו: עכשיו אתה עוזב הכול, נוסע, זיכרונו לברכה, אני חושב, הרב ביסטריצקי. כבר נפטר, הרב ביסטריצקי. אני לא יודע. רבה של צפת נפטר. בקיצור, מכל מקום, שלח אותו לבחמדון לסדר שם את המקווה כדי שיהודיות יוכלו לטבול ולהיטהר. זו ערבות הדדית. כל אחד היה יכול לזרוק את זה, להגיד: ההוא יעשה, ההוא יעשה, מה אכפת לי? אני אומר: אם אין ערבות הדדית, אם אין אכפתיות של אחד מהשני, אם כל אחד חי לעצמו, שום חוקים לא יעזרו לנו. "ויראת מאלוקיך, אני ה'" ביחסים ההדדיים שלנו. אם אין יראת ה' במקום הזה, אז כל הבולענים למיניהם יבלעו אחד את השני, ומה שנקרא "איש את רעהו חיים בלעו". אז בואו נחזור ל "ויראת מאלוקיך, אני ה'". תודה רבה. תודה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. יעלה חבר הכנסת אופיר אקוניס, ואחריו, חבר הכנסת איתן כבל. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, המעטים שנותרו פה, בדיון החשוב הזה, גברתי השרה, זה ללא ספק אחד הדיונים החשובים שמקיימת הכנסת השמונה-עשרה בענייני כלכלה ובענייני חברה. שר האוצר, שהציג את ההצעה קודם, ודאי יסכים אתי שקרו בכלכלה הישראלית דברים גדולים גם לפני החוק הזה. הוא אמר שהכלכלה הישראלית היא עד החוק הזה ומהחוק הזה. אני מסכים אתו שזה חוק חשוב מאוד, חיוני מאוד, אבל כבר היו דברים חשובים בכלכלה הישראלית במרוצת 64 השנים. עובדה שעשינו משהו עד היום. פירוק הריכוזיות, אדוני, הוא הנוסחה הנכונה ביותר, הצודקת ביותר, המוסרית ביותר, כדי להכניס למשק הישראלי, ודווקא בתקופה לא פשוטה בעולם, שעלולה להביא לתקופה לא פשוטה בישראל. כדאי לזכור את הדבר הזה, להכניס למשק שלנו עוד גורמים שיפתחו, שיתחרו, שירצו להיות טובים יותר כדי שנשתמש בשירותים שלהם. קוראים לזה היוזמה הפרטית, משק חופשי, פתוח, שיש בו הרבה שחקנים, הרבה יותר שחקנים ממה שיש היום. אגב, היום יש הרבה יותר שחקנים מאשר שהיו לפני 20 שנה. אז לא היו בעלי הון במשק הישראלי. היה טייקון אחד במשק הישראלי, וקראו לו הממשלה. זה היה בעל ההון הגדול ביותר. קראו לו הממשלה. לפעמים הממשלה וההסתדרות חילקו ביניהן את השליטה במשק. אני לא חושב שזה דבר נכון שממשלה מתעסקת בעסקים פרטיים, וודאי לא ההסתדרות. עובדה שב-20 השנים האחרונות יש התפתחות אדירה בכלכלה הישראלית, והמשק החופשי, התחרותי, היוזם, הוא שמביא לצדק חברתי. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, היוזמה הפרטית איננה מלה גסה. היא לא מלה גסה. רק כאשר היא מרוכזת בידיהם של קבוצה קטנה מאוד, בזה צריך לטפל. זאת בדיוק הנוסחה. אני מוכרח להגיד לך, אדוני, אתה השתתפת אתי בשנה וחצי הראשונות לכהונתה של הכנסת הזאת בסדרת ישיבות מרתקות, חשובות, אתה יודע מה? הייתי אומר אפילו דרמטיות, שעשו, לא דיברו, עשו את מה שאנחנו מדברים עליו עכשיו, שיבוא לידי ביטוי גם בחוק הזה, וזה פתיחת שוק הסלולר לתחרות. היה לי הכבוד לעמוד בראשות ועדת הכלכלה בתקופה הזאת. שר התקשורת הוביל את המהלך על-פי מדיניות הממשלה, ואתה סייעת לי בנדיבותך, יחד עם עוד חברים. בדבר הזה היו לחצים אדירים, לא פשוטים. מה רצו בעלי ההון? הם רצו שהשלושה הקיימים יישארו קיימים גם עד היום, הטריאופול הסלולרי הנודע. מה קרה מאז שפתחנו את השוק לתחרות? אגב, הדבר הזה בא לידי ביטוי בימים אלה ממש, בימים אלה ממש. כאשר מדברים על המפץ הסלולרי מדברים על דברים שעשינו כאן באביב 2009 ובקיץ 2010, לפני המחאה החברתית, אדוני, וכמובן אפילו לפני החוק הזה. זה דבר חשוב וזה דבר צודק וזה דבר חברתי. נא לסכם. אדוני, אני אומר את הדבר הבא. את הדוגמה של שוק הסלולר שהכנסת הזאת עשתה, באמת זה הישג אדיר, כל הדבר הזה צריך להתרחש בשוק הבנקאות, ראינו היום את דוח המפקח על הבנקים, צעד בכיוון הנכון, לא מספיק, בשוקי הביטוח והדלק, ברשתות השיווק, בתחבורה, במה לא? פתיחת ריכוזיות, ריבוי תחרות, חופש, יוזמה, כלכלה חופשית אמיתית מביאה לצדק חברתי אמיתי, במעשים ולא בדיבורים, והצעת החוק הזאת תביא לדבר הזה. תודה לחבר הכנסת אופיר אקוניס. יעלה חבר הכנסת איתן כבל, ואחריו, אחרון הדוברים, חבר הכנסת מגלי והבה. שלוש דקות לרשותך. תודה. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אני קודם כול אומר שאני מתכוון לתמוך בהצעה הזאת. בשאלה הזאת אני חושב שזה חשוב שייאמר. עם כל הבעיות, עם כל ההסתייגויות, עם כל האמירות, עדיף שתהיה הצעת חוק כזאת, שתיהפך לחוק במדינת ישראל, מכלום. מנקודת המבט שלי זאת קפיצת מדרגה מאוד גדולה, והייתי מוכן לקבל את הצעת החוק הזאת כבר לפני הרבה שנים. היא היתה מסדרת ופועלת באופן כזה שהיה מסדיר את המשק בצורה הרבה יותר טובה. כי אין לי שום ספק, עם כל ההסתייגויות שלי, שחלק גדול, אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, נובע מחקיקה, ואני מקווה שזה לא יקרה במקרה הנוכחי, שהרגולציה בשלב כזה או אחר תיעלם לה. אני רוצה להזכיר: כשהתחילו כל ההפרטות הגדולות, וכולנו דיברנו גבוהה-גבוהה, וחלקן אפילו הצליחו. זאת אומרת, אבוי. אני אומר, חלק מההפרטות הצליחו, בתקשורת וכו'. אבל אני רוצה להזכיר לכם, כשהתחילה ההפרטה של עולם התקשורת שהיה יותר זול לטוס לארצות-הברית מאשר לדבר בטלפון לארצות-הברית. כולנו יצאנו לדרך, ולכאורה לרגע היה נדמה שיש מהפכה גדולה, והיתה מהפכה גדולה, ואף אחד, לא באולם הזה ולא מחוצה לו, לא יכול להתעלם מכך שהיתה מהפכה גדולה בעולם התקשורת אז, הן הסלולר, אני כבר הודעתי, אדוני השר, שאני אתמוך בהצעה. בכל מקרה, מה שאני מנסה לומר כאן, שוב, אני אומר את זה לך, אדוני השר, מה יקרה מבחינת הפיקוח? האם נמצא את עצמנו שוב שיש לכאורה שלוש חברות תקשורת, כמו עוד לפני שנכנס השר כחלון? היתה לכאורה תחרות, אבל, אפס תחרות. האם אנחנו נמצא את עצמנו עם חוק שפועל ואמור לטפל בכל נושא הריכוזיות, אבל בסופו של עניין לא יהיה מי שידאג, יפקח, יטפל, ושוב נמצא את עצמנו בעולם של "מונסטר"? אתה מדבר על ענף הכדורסל? רק תמצא תרופה,  תודה. זה, איך אומרים, יריב? זה היה בקטנה.  את השיחות הבין-לאומיות, זה הייתי אני, כל הכבוד לך, אני אומר. גם הכדורסל,  עם הכדורסל יהיה לך קצת קשה, אבל בואי. יהיה יותר קשה מאשר עם עולם הסלולר. אני מקווה שתהיה תחרות מול "מכבי תל-אביב", אבל שהיא תהיה אלופה תמיד. לגופו של עניין, אני רוצה לחזור ולומר, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, שהצעת החוק היא נכונה. חשבתי בהתחלה לעלות ולהתפלמס על סעיף כזה, להתפלמס על סעיף אחר, אבל בסופו של עניין אני אומר שאני מברך על החוק, עם כל המגבלות ועם כל הטענות שיכולות להיות לי או למי מחברי, ואם זה ארבע שנים או שש שנים. יש ויכוח אמיתי, כמו שאמרה חברת הכנסת חברתי חברת הכנסת גלאון. זה ויכוח אמיתי, אבל בכל מקרה יש לכם רוב, אז מה נתווכח על זה? תודה. אני אומר את זה במובן הזה שיש שלב, בעיקר כשאנחנו כמעט הנציגים הבודדים של האופוזיציה כאן בתהליך. נציגים בכירים, אני חייב להגיד. אני מסיים, משפט אחד. אני שוב אומר לך, אדוני השר, אתה מוביל פה מהלך שהוא, באמת הקשבתי לך רוב קשב, מאוד גדול, מאוד חשוב, מאוד דרמטי, אבל החוכמה היא לא רק להעביר אותו היום, אלא גם לדאוג שאכן הוא יבוצע כמו שאתה התכוונת, כמו שהוועדה התכוונה. תודה. תודה לחבר הכנסת איתן כבל. רבותי, אחרון הדוברים, ומייד אחרי כן אנחנו נעבור להצבעה בקריאה הראשונה. חבר הכנסת מגלי והבה, לרשותך שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, השרים, חברי חברי הכנסת, אין ספק, א. אני רוצה להודות לך על שאפשרת לי להתבטא בחוק הזה, כי שנינו ישבנו שעות רבות בוועדת הכספים, ובהתחלה היה נדמה לנו, אדוני שר האוצר, שאנחנו מדברים על ססמאות. לא צריך לשכוח את העובדה שהמשק הישראלי, ואנחנו משק צעיר, באמת נבנה על ריכוזיות, על אותן משפחות, על אותן חברות שהובילו את המשק והיו להן הישגים. אבל ברגע שהריכוזיות הזאת מביאה אותנו למצב שהמשק יפסיד כספים, ובעיקר האזרחים שאמורים ליהנות מהתוצאה ומהתוצרת של המדינה הזאת בכל התחומים, אז הגיע הזמן באמת שהחוק ייחקק ויובא לקריאה ראשונה. צריך לזכור, כשמסתכלים ב-64 שנות קיום המדינה על החברות הגדולות, ואני מכבד את כל בעלי החברות הגדולות, אבל אנחנו יודעים בדיוק מה קרה בבתי-הזיקוק, ואנחנו יודעים בדיוק מה קרה ב"מפעלי ים-המלח", ואנחנו יודעים בדיוק מה קורה בכל חברות הקומוניקציה, בבנק הפועלים. הגיע הזמן שתהיה חקיקה שמטרתה להוציא את הריכוזיות הזאת ולפעול למען באמת רווחת האזרחים.  אני גם שמעתי את חברי קודם. אנחנו ראינו בנושא התחרותיות את כל מה שקרה בענף הקומוניקציה, את כל מה שקרה בנושא הפלאפונים, הטלפונים הסלולריים. אם אדוני שר האוצר היה אוסף את הכספים שנשפכו לאזרחי ישראל במשך אותן השנים שלא היתה תחרות, יכול להיות שלא היתה לנו בעיה במשק, כי כל כך הרבה כספים האנשים שילמו, ופתאום מתחילים לראות קבלות על פלאפונים, שפעם היו באלפי שקלים, למאות שקלים ולשקלים בודדים. זה מוכיח שתמיד תחרותיות היא הדבר הנכון, בתנאי שהתחרותיות הזאת תבוצע הלכה למעשה. נכון שזה קריאה ראשונה. אני בטוח שיהיו לנו הזדמנויות להתמקד בחוק הזה, בעיקר בוועדת הכספים, ולוודא שאכן החוק יושתת על המטרה שלמענה הוא קם. צריך להזהיר שאנחנו תומכים, כפי שאמרתי, בכך שהחוק לא רק יהיה עוד חוק בספר החוקים של מדינת ישראל, אלא יהיה מי שיפקח על יישומו וביצועו. תודה, אדוני. תודה לחבר הכנסת מגלי והבה. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות, התשע"ב 2012, בקריאה ראשונה. רבותי, מי בעד? מי נגד? ההצעה להעביר את הצעת חוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות, התשע"ב 2012, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. 28 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. רבותי, הצעת החוק תועבר להכנתה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת הכספים של הכנסת. מישהו אמר לי כלכלה. כספים. כספים, כלכלה, אם כן, רבותי, זה יועבר לוועדת הכנסת. תראו, רבותי, מישהו מהקואליציה צעק לי כלכלה. אני הכרזתי ועדת הכספים, לפי מה שכתוב לי. רבותי, חבר הכנסת כרמל שאמה, יושב-ראש ועדת הכלכלה, ביקש שזה יעבור. אם כן, רבותי, זה יעבור לוועדת הכנסת, והיא שתכריע להיכן תועבר הצעת החוק להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. אני מודה לשר האוצר ולסגנו. הודעה למזכירת הכנסת. תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק המאבק בתוכנית הגרעין של אירן, התשע"ב 2012, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון. תודה. תודה למזכירת הכנסת. רבותי, סעיף 7 בסדר-היום: הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 24), התשע"ב 2012, לקריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק השרה לימור לבנת, בשם שר המשפטים. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשם שר המשפטים אני מתכבדת להציג את הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 24). הצעת החוק הזאת נועדה לערוך כמה שינויים חשובים בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה 1975. השינויים האלה נועדו להבטיח כי החוק ישמש לתכליתו העיקרית, היינו פיצוי הוגן ומהיר, בהליך יעיל, לנפגעים בתאונות דרכים. זאת, מאחר שהתיקון המרכזי הקודם, תיקון מס' 8 משנת 1990, הביא לריבוי התדיינויות סביב השאלה אם האירוע נושא התובענה הוא תאונת דרכים או לא, בניגוד לתכליתו המקורית, דבר אשר ייקר את עלות ההתדיינות והאריך את ההליכים על-פי החוק יתר על המידה. בין היתר מציעה הצעת החוק: 1. למחוק את החזקות המרבות הקבועות כיום בהגדרת "תאונת דרכים" בחוק, ולהותיר על כנו רק את החלק הראשון של ההגדרה, המכונה בפסיקה "ההגדרה הבסיסית", שלפיה תאונת דרכים היא "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". כך, האירועים הכלולים בהגדרה זו יהוו "תאונת דרכים" במובנו הפשוט של מונח זה.  2. בנוסף, מוצע לשנות את החזקה הממעטת העוסקת בזכאותו לפיצויים של מי שנפגע מתאונת דרכים כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון, כך שתיווצר הבחנה בין במי שנפגע משימוש מכוון בכלי הרכב לבין מי שנפגע משימוש אקראי בכלי הרכב. 3. מוצע לתקן את ההגדרה "שימוש ברכב מנועי" בכמה שינויים על מנת לשים קץ להתדיינויות המרובות בשאלה זו. 4. שינוי מהותי נוסף מצוי בסיפא של ההגדרה. מוצע לשנות את מקומה של הסיפא של ההגדרה הקובעת כי טעינה ופריקה של מטען כשהרכב עומד לא תיכנס בגדרי ההגדרה "שימוש ברכב מנועי" ולהחילה על כל החלופות המוצעות בהגדרה. 5. מוצע להרחיב את רשימת הכלים שלא ייכנסו בגדר ההגדרה "רכב" או "רכב מנועי" לצורך החוק, ולפיכך אירוע שבמסגרתו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש בהם למטרת תחבורה לא ייחשב "תאונת דרכים". ההנחה היא שהכלים שיפורטו בתוספת המוצעת הם כלים שנשקף מהם סיכון תחבורתי נמוך, ולכן החוק לא צריך לחול עליהם. מוצע להרחיב רשימה זו בתוספת שתיווסף לחוק.  6. לשם גמישות בעדכון רשימת הכלים המנויים בתוספת המוצעת, בהתאם לשינויי הזמן וההתפתחויות הטכנולוגיות, מוצע להסמיך את שר המשפטים, בהסכמת שר האוצר ובהתייעצות עם שר התחבורה והבטיחות בדרכים, לשנות בצו את התוספת. נוכח כל האמור, הכנסת מתבקשת לתמוך בהצעת החוק האמורה בקריאה הראשונה ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. תודה. תודה לשרה לימור לבנת. רבותי, אנחנו עוברים לדיון בהצעת החוק. ראשון הדוברים, חבר הכנסת ישראל אייכלר, אינו נוכח, חבר הכנסת דב חנין, אינו נוכח, חבר הכנסת שלמה מולה, אינו נוכח, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, אינו נוכח, חבר הכנסת יעקב כץ, אינו נוכח. חבר הכנסת מגלי והבה, מוותר? אני מוותר. מוותר. חבר הכנסת שכיב שנאן, מוותר? תודה. חבר הכנסת אברהם מיכאלי, ביקשת לדבר? רצית להצביע מהר, אז אתה עולה? אתה מוותר, חבר הכנסת מיכאלי? לא. שלוש דקות, ומייד לאחר מכן אנחנו נצביע. אדוני היושב-ראש, מגיעים חוקים שהם חוקים חשובים מאוד, ולכן ביקשתי להתייחס לכך בכמה מלים. תיקון בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אדוני היושב-ראש. מדובר בחוק ישן מאוד, משנת 1975, והפרקטיקה לגבי הפיצויים שנפסקים לנפגעי תאונות דרכים, במשך שנים רבות הועילו הרבה מאוד לנפגעים שבעצם לא נזקקים היום לאותה שיטה ישנה של פקודת הנזיקין, שכל אחד היה צריך להוכיח את האחריות לגבי הפוגע, ומכך הרבה מאוד אנשים שלצערם נפגעו בתאונות דרכים, לפחות לפיצוי זכו במסגרת החוק החדש. לכן, מצד אחד אני חושב שזה הגיוני שהממשלה באה ויוזמת פה חשיבה מחדש בכמה וכמה דברים. אני לא רוצה כרגע להתייחס לכל פרט שהוזכר פה בהצעת החוק, כפי שגברתי השרה ציטטה אותם. יחד עם זאת, אני חושב שאנחנו צריכים להיות מאוד מאוד ערים לזה, שלא נשפוך את מי האמבטיה עם התינוק, לתיקונים שהם מהותיים לגבי פסיקת פיצויים לנפגעים. מדובר פה באנשים שיש להם ביטוח, והביטוח הוא שמכסה בדרך כלל את אותם פיצויים שאנשים זכאים להם. אני מאמין שכשנגיע לזה בוועדת החוקה נצטרך לבחון כל פרט לגופו, ואז לאשר או לא לאשר, אפילו שזה חוק ממשלתי. תודה. תודה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 24), התשע"ב 2012, בקריאה ראשונה. רבותי, מי בעד? מי נגד? ההצעה להעביר את הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 24), התשע"ב 2012, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. 19 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. חוקה. חוקה? רבותי, הצעת החוק תועבר לוועדת הכנסת, ושם יוחלט לאיזו ועדה היא תועבר.  כתוב לי בסדר-היום, רבותי, מה שכתוב, הכרזתי. הוא אמר מה שאמר, ולכן זה יועבר לוועדת הכנסת ושם נחליט. אני מבין את אדוני. רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר היום: הצעת חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים (תיקון מס' 22) (ביטול פרק שני 3), התשע"ב 2012, לקריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק השרה לימור לבנת, בשם שר הביטחון. ובכן, מכובדי, אדוני יושב-ראש הישיבה, חברי הכנסת, אני מתכבדת להביא לאישור מליאת הכנסת בקריאה ראשונה את הצעת חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים (תיקון מס' 22) (ביטול פרק שני 3), התשע"ב 2012, סייגים לעסקאות בציוד צבאי. עכשיו אני מדברת בשם שר הביטחון. בר��ע שארד מהדוכן, אני אחתום על כל התב"עות ביו"ש לבנייה. שימו לב לכל מה שאני עושה עכשיו, תשומת לב, ככה מיוחדת. אנחנו עוקבים. בדיוק. הפרק שמוצע לבטלו קובע פיקוח של משרד הביטחון על סוכנים העוסקים בייבוא של ציוד צבאי לצה"ל באמצעות רישומם במערכת פיקוח על עמלות שהם מקבלים ושיעורן. פרק זה נחקק בשנת 1976 על רקע האווירה ששררה בארץ אחרי מלחמת יום הכיפורים ובהתחשב בעלייה התלולה בהוצאת הרכש של משרד הביטחון אחרי המלחמה. מטרתו היתה להסדיר את נושא העמלות על ציוד צבאי שרכש משרד הביטחון בעבור צה"ל. באותם זמנים עיקר הרכש הביטחוני בחוץ-לארץ התבצע מארצות-הברית באמצעות סוכנים ישראלים של החברות בארץ, ולא ישירות מהחברות כפי שנהוג ומקובל היום. חבר הכנסת כבל, אני כמעט לא עומדת בפיתוי להגיד עכשיו כמה דברים שאתם לא תשימו לב ותצביעו עליהם אחר כך. אני מודה שאני בקושי רב עומדת בפיתוי עכשיו, כי אני רואה שהם לא כל כך עוקבים אחרי. אתם יכולים להמשיך לדבר, זה לא מפריע לי. מאז אמצע שנות ה-80 של המאה שעברה חלו שינויים יסודיים בתהליכי הרכש בארצות-הברית: הוחמרו חוקי הרכש במימון כספי סיוע מארצות-הברית והודק הפיקוח עליהם, נאסר תשלום עמלות לסוכנים ישירות מכספי העסקה הממומנת בכספי הסיוע, וכל חברה שמוכרת לישראל או למדינות הנהנות מכספי סיוע אמריקני הצהירה בפני רשויות ארצות-הברית כי כספי העמלות משולמים ממקורות עצמיים של החברה ולא מכספי הסיוע. הרכש באמצעות סוכנים הופסק כמעט לחלוטין, והוא החל להתבצע ישירות מהחברות בחוץ-לארץ. אומנם קיימות עדיין עסקאות בודדות של רכישת ציוד צבאי בחוץ-לארץ באמצעות סוכנים, בעיקר עקב אילוצי רכש שונים, אולם כמותן שוליות ביחס לכלל העסקאות, והן אינן מצדיקות את הביורוקרטיה הרבה הקבועה בפרק ואת הפגיעה בזכות הקניין ובחופש העיסוק של הסוכנים. פגיעה זו עולה על הנדרש במצב המשפטי הקיים, לאור העובדה שקיימים כלים חלופיים להשגת מטרות ההסדר המקוריות. כמו כן, במהלך השנים פותחו כלים ותבחינים אחרים לקביעת שיעור העמלה הראוי, ובדיקת התרומה של הסוכן לעסקה והוראות משרד הביטחון בנושאי רכש בארץ ובחוץ-לארץ ומערכת היחסים העסקית בין משרד הביטחון לבין הספקים העיקריים בחוץ-לארץ מאפשרות להפוך את שיעור העמלה לנושא הנתון למשא-ומתן עסקי רגיל. ואכן, רכישת הקרקעות במגרון על-ידי אלה שרכשו אותן הופכת את המקום בהחלט לשאלה, את תשובת המדינה לבג"ץ, לשאלה מרתקת במיוחד, ואני מקווה שאכן התשובה תהיה ראויה. בסיכומה של עבודה שנעשתה במשרד הביטחון נמצא כי יש מקום לבטל את ההסדר, חוץ מהשר מיכאל איתן אף אחד לא שם לב מה אני מדברת, הרי, בסיכומה של עבודה שנעשתה במשרד הביטחון, אני רק רציתי לבדוק את ההאזנה של האנשים פה, נמצא כי יש מקום לבטל את ההסדר. לפיכך, ומשום שמתייתר כאמור, אני קורא את דוח אדמונד לוי, את יכולה לקרוא איזה שיר של אורי צבי גרינברג באותה הזדמנות. מגרון והעובדה שנעשתה, מאה אחוז. בבקשה, גברתי. הם סומכים על היושב-ראש. כן, זה בדיוק העניין. לכן באמת דוח אדמונד לוי הוא דוח שראוי להתייחס אליו בצורה הנאותה והראויה. אני עונה בשם שר הביטחון, זה בדיוק העניין, היא הנותנת מה שנקרא. דוח שראוי להתייחס אליו בצורה הראויה. אני שמחה שאתה קורא אותו, אני עוד לא הספקתי להתחיל. הוא נמצא אצלי ביד, ואני מתכוונת לעשות את זה בהמשך. ובכן, בסיכומה של עבודה שנעשתה במשרד הביטחון, אני מקווה שתיעשה גם בעניין דוח אדמונד לוי, נמצא כי יש מקום לבטל את ההסדר. לפיכך, ומשום שמתייתר כאמור הצורך בהוראות הפרק האמור לעניין עסקאות בציוד צבאי, מוצע לבטלו. אני מבקשת כי הכנסת תאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה, ומאחר שמדובר בעסקאות רכש ביטחוני, אני מבקשת שההצעה תועבר להכנה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, שאמונה על, כתוב "נושים אלה", אבל אני אבקש "על נושאים אלה". תודה. תודה רבה, גברתי. אבל לפי מה שכתוב לנו כאן, ועדת כלכלה. ועדת חוץ וביטחון, אדוני. תודה רבה. אנחנו עוברים לדיון. ראשון המתדיינים, חבר הכנסת ישראל אייכלר, איננו. הבא בתור הוא חבר הכנסת דב חנין, איננו. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, אלא אם כן אתה מוותר. אם לא, אז בבקשה. בבקשה, אדוני, לרשותך שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, אני חייב להסביר לך למה אני כן מדבר. שלוש דקות. יש בכנסת דבר שנקרא ערוץ-99, שיש חברי כנסת שמופיעים שם שלוש פעמים ביום ויש חברי כנסת שלא מופיעים שם בכלל. אני מאלה שלא מופיעים שם בכלל. זאת ההזדמנות. תגיש תלונה ליושב-ראש הערוץ. הוגשה תלונה מסודרת. אנחנו לקראת עתירה משפטית נגד ערוץ-99. ברשותך, דברים חשובים לגבי חוק הרכש וכו'. קונים הרבה דברים לצבא. הייתי לפני שבוע בסיור של ועדת החוץ והביטחון בצפון, ומאוד התרשמתי מההיערכות של צה"ל לקראת תרחישים אפשריים. אבל אני פעמים רבות בתחושה שמרוב שאנחנו נערכים טכנית, שכחנו את התוכן הפנימי, בשביל מה אנחנו כאן ולשם מה אנחנו כאן. אני אספר סיפור מהשבוע האחרון. ביום רביעי האחרון הוזעקתי ליישוב שנקרא גבעת-הראל, שנמצא בעמק שילה, מזרחית לנחל שילה. נחל שילה זורם מלב גבול בנימין ואפרים עד ראש-העין, נחל מאוד חשוב, מאוד מרכזי. גבעת-הראל נבנתה על שמו של הראל בן-נון, שנרצח ביחד עם שלמה ליבמן על-ידי רוצחים ביישוב יצהר לפני כעשר שנים, מעט יותר. פתאום המינהל האזרחי שלנו מאפשר לערבים מכפר סינג'יל לבוא לחרוש אדמות שלא נחרשו מעולם. הייתי שם, היו שם שמונה טרקטורים עם מחרשות, ועוד טרקטור אחד כזה שחופר, מכין את התשתיות, מסלק סלעים שקודם היו שם והוא בא לסלק אותם שם. באנו שם לחסום את הפעולה הנפשעת הזאת של גזלת האדמות. באים לשם אנשי המינהל ואומרים: זה אדמות שלנו. אני אומר להם: סליחה, יש פה גבולות, היה פה דיון. מישהו פה הוכיח בעלות על האדמות האלה? מסתבר שלא מיניה ולא מקצתיה. אתמול בא המינהל האזרחי עם כוחות וכו'. מצד אחד מאפשר לבוא להשתלט על אדמות, אגב, זה אדמות סקר, אדמות שלא הוכחה עליהן מעולם בעלות על-ידי אף אחד, אבל באו האירופים, שילמו לערבים בכפר סינג'יל כסף לעבד את האדמות האלה, והמינהל האזרחי, ללא דין וללא דיין, מאפשר להם לבוא ולעבד את האדמות האלה, ובאותו יום באים ומחרימים טרקטור של יהודי, של אסף אזולאי, ביישוב אחִיה, בצד המזרחי של נחל-שילה. אז אני שואל את עצמי: יהיו לנו טנקים, נעשה רכישות צבאיות, אבל על מה אנחנו נלחמים? אנחנו מאבדים את הארץ שלנו במו-ידינו. בשביל מה אנחנו פה? איפה המפעל הציוני? זה מופנה לשולחן הממשלה הזאת. רבותי, מרוב שאנחנו עוסקים בטכני, שכחנו, אדוני היושב-ראש, את המהות שלנו. אני רוצה להצדיע פה לתושבי גבעת-הראל, שגואלים את אדמות הארץ הזאת. חבל שהממשלה שלנו נלחמת בהם. תודה רבה. האמת, ניסיתי למצוא את ההקשר בין הרכש ומשרד הביטחון. עוד שתי דקות ואסביר לך את ההקשר. תודה רבה. סיימת את זמנך. הדובר הבא, חבר הכנסת מגלי והבה. בבקשה, אדוני. אחריו, חבר הכנסת שכיב שנאן. מאחר שאתם נמצאים באגף הרחוק, אני כבר מודיע לכם מראש שמי שרוצה לדבר, שיתקרב, כדי שנוכל לשחרר את חברי הכנסת הביתה בזמן. חברי הכנסת נהנים מהשהייה. בבקשה, אדוני, לרשותך שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, השרה, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לפנות אליך, אדוני היושב-ראש, וכבר העלינו את ההערה הזאת יותר מפעם אחת. לא יכול להיות ששר שיש לו הצעת החוק או שצריך לענות על הצעה לסדר-היום יעביר את החומר שלו לשר אחר ואז השר האחר יבוא ויציג. אני גם רואה את יושב-ראש ועדת הכנסת מהנהן בראשו. זה לא נגדך, גברתי השרה, להיפך. אני זוכר, אני מסכימה אתך. מאה אחוז. אני רק רוצה לציין אותך לטובה. בכל פעם שיש משהו בנושא התרבות והספורט את באה ועונה. דרך אגב, היא באה ועונה. מותר שהיא תהיה פעם אחת שרת ביטחון. גם כשהייתי שרת החינוך. ואני אפילו אומר את זה, לא יכול להיות, להוציא לנו את הדברים האלה. מאה אחוז. יש לנו תפקיד, יש לכם תפקיד, צריך לעשות את הדברים האלה. נכון. אני חושב שפעם אחת נעשה חרם על השרים, אני יכול לומר לך, חבר הכנסת והבה, בבקשה. הזמן, הוא ייתן לי אותו.  אני מעכב בוועדת הכנסת הצעות חוק של משרד הביטחון שהגיעו אלי, בין היתר מהסיבה הזאת, משום שבעיני זה זלזול בזכות הזאת בכנסת, כן. האמת היא, אני רוצה להגיד לך, אדוני, אנחנו לא ראינו אף פעם את שר הביטחון משיב, לא על שאילתות, לא על הצעות לסדר-היום, לא מציג הצעות חוק. יש לנו בעיה עם שר הביטחון. זה דבר מאוד מאוד ידוע. מי אנחנו לעומתו? אני מדבר גם על השרים האחרים. זה נראה מאוד מאוד לא בסדר, אבל אני מציע, חבר הכנסת שכיב שנאן, שאתה מסיעתו אומנם, שכשהכנסת אומרת מה שהיא אומרת, לא מפני שהוא שר הביטחון, אלא מפני שהוא חייב דין-וחשבון לכנסת, והוא לא עושה את זה. בבקשה, אדוני. כן. אדוני היושב-ראש, אני באמת רוצה להתייחס להצעת החוק, לכל הנושא הזה של הפיקוח על מצרכים ושירותים. טוב שבאמת בא החוק הזה, ומוציא את הדברים שהם לא אקטואליים ולא רלוונטיים. אבל כל הסוגיה, סוגיית הרכש, אני לא רוצה להתעמק בה, כי היו לנו מספיק בהיסטוריה של מדינת ישראל כל מיני דברים שהם באמת הלכו על הצד הטוב ביותר, והיו לפעמים עסקאות שהלכו לצדדים אפלים, ואני לא רוצה להתייחס אליהן. אני רוצה לנצל את ההזדמנות, וטוב שיש פה יותר משר אחד. הנושא של הפיקוח על המחירים היה פעם נר לרגלי כל ממשלה, שנים רבות. אני מדבר אפילו על מצרכים בכל מיני מקומות, והראו לי דוגמה, דרך אגב, כל, אני מוסיף לך דקה בגלל שהפרענו לך. תודה. היום הרגליים על הנר. בהחלט. אני מדבר, חבר הכנסת פיניאן, שנינו נוסעים רחוק במדינה. תנסו להיכנס לתחנת דלק או למקומות האלה, שפעם היה גם המחיר נקוב וגם ידענו שיש פיקוח על המחירים. הבעיה שנוצרה, אנחנו פה בכנסת במו-ידינו הסרנו את הפיקוח הזה, ונוצר מצב של ניצול, במצב הכלכלי הקשה של האזרחים, ואני לא מרחם על חברי הכנסת, שהמחירים מגיעים ממש לרמות שהאזרח לא יכול לעמוד בהם. יכול להיות שמה שהיה טוב פעם, והוכיחו את זה, אני גם, בשביל הגילוי הנאות, כשהייתי סטודנט, דרך אגב, כאן, באוניברסיטה העברית, אחת התעסוקות שלי, הייתי מפקח על מחירים. אני רוצה להגיד לכם שהיינו מגיעים לכל הסופרמרקטים, לכל החנויות, לכל המקומות, ומביאים בעלי חנויות ששיחקו במחירים או לא עמדו במחיר הנקוב, שמשרד המסחר והתעשייה נקב. היום אין פיקוח. המחירים האמירו, ואני מדבר בדיוק על האוכלוסייה החלשה, שאין באפשרותה לפעמים, הרבה פעמים, לקנות את המצרכים האלה, ויש אחוזי רווחים שממש לא מתיישרים עם המחיר הנורמלי. כשאתה, אדוני, נכנס לקנות בקבוק מים ואומרים לך 20 שקל או 25 שקלים, זו הפקעת מחיר גבוהה, ואני לא מדבר על מצרכי יסוד, שהמחירים לא מתיישרים עם הפיקוח המתחייב. ולכן, אני חושב, אנחנו נבדוק את הדרך. אני פניתי, דרך אגב, למשרד המסחר והתעשייה ואמרו לי: יכול להיות שצריך לחדש את החקיקה על הפיקוח על המחירים. טוב. לא כל יום, לא, אני מדבר על המחירים, בהחלט, יש, והורידו הרבה מן הרשימות. רצינו ליצור, טוב. כן, במשפט אחד. תחרותיות על מנת להוריד את המחיר, מה שנעשה הפוך על הפוך, והמחירים, אני בטוח שכל אחד נתקל ושומע מאזרחים, מפני שאנשים רוצים שהמצב ישתנה ויהיה פיקוח על המחירים. תודה רבה. נבדוק את זה, וניתן אולי לחוקק חקיקה שתחזיר פיקוח על כמה מהמצרכים החשובים. תודה. מאה אחוז. מה שהכי חשוב, שיהיו עוד הרבה פקחים. בהחלט, שסטודנטים יעבדו. תודה, אדוני השר. תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת שכיב שנאן, בבקשה, אדוני. מי אמר ששר הביטחון לא מופיע? הנה. לא. בינתיים חבר הכנסת שכיב שנאן הוא חבר כנסת, הוא איננו שר ביטחון. הוא אומנם מסיעתו של שר הביטחון. הוא בדרך. הוא בדרך, טוב. בבקשה, אדוני. חבר בסיעתו. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני בעונג רב עולה להגן על שר הביטחון, ומתפלא איך חבר הכנסת מגלי והבה והיושב-ראש נהנים ומתענגים לתת ביקורת רק כשמדובר בשר הביטחון, כאשר כל הזמן יש מצבים, זו לא פעם ראשונה ששר עולה להציג חוק במקום שר שלא נוכח במליאה. שר הביטחון, תאמין לי, לא יושב כעת בבית ורואה טלוויזיה. אני מבטיח לך שהוא יושב בלשכתו ועובד, והוא לא היה פה כי היה בפגישה עם שרת החוץ, לא נטען, דרך אגב. לא נטען שהוא לא עובד. נטען שהוא צריך לבוא לדיונים בכנסת. של ידידתנו הגדולה. חבר הכנסת שנאן, זה לא חד-פעמי. זה מצב שהוא שיטתי. זה לא על חשבון הזמן שלי, נכון? הוא יכול לדבר כמה שהוא רוצה. אני מצלצל אליו הביתה. אני רוצה לראות. באופן שיטתי, לאורך כל הקדנציה, שר בממשלה מתעלם מהכנסת. איננו מגיע, אל תשכח שבמשרד הביטחון היה שר נוסף, השר לענייני העורף, השר מתן וילנאי. הוא עדיין שם, וכל השאילתות שהופנו למשרד הביטחון נענו לאורך כל הזמן על-ידי השר לענייני העורף מתן וילנאי, ולא היה מצב שמשרד הביטחון חס וחלילה מתעלם מהכנסת. כל שאילתא שהופנתה אל משרד הביטחון נענתה, ותבדוק את זה בצורה מסודרת. חבר הכנסת שנאן, על זה אין ויכוח. אבל יש מצבים, אני מבין ששר הביטחון לא כל שני וחמישי יתייצב, אבל יש מינימום של כבוד כלפי הכנסת, שאחת לאיזו תקופה יבוא השר, תן לי להסביר את דברי. טוב, נוסיף לך דקה, בסדר? לא, שלוש דקות. הוא דיבר, אני לא דיברתי. בבקשה, אדוני. זהו, נגמרו חילופי הדברים. עכשיו בבקשה תמשיך. דיברנו על זה היום דווקא בישיבת הסיעה. שר הביטחון מודע ומכבד את הכנסת ואת נבחריה אחד-אחד, ואני מתחייב גם מעבר לזה להעביר אליו את הביקורת המיוחדת של חברי חברי הכנסת יריב לוין. תגיד לי, יריב, איזה שאילתות שאלת ולא  לא, לא, חבר הכנסת שנאן. אני קיבלתי תשובות מהשר וילנאי, אבל כאשר אני מקבל תשובה של מנכ"לית במשרד הביטחון ואני רוצה לשאול שאלה נוספת, אני רוצה לשאול שאלה נוספת את שר הביטחון. אז לא תמיד הוא יכול לבוא, אני מבין, הרבה פעמים הוא לא יכול לבוא, אני גם מבין. אף פעם? ��ני לא מקבל את זה. אני חושב שזה לא בסדר. בבקשה, אדוני. אלה הדברים שבעצם, אוקיי, אני מתחייב מעל הבמה הזאת להעביר את זה בצורה מסודרת ומכובדת. אני חושב שביקורת כזאת ראוי שהיא תישמע, אף שכולנו צריכים להבין את הסיטואציה המיוחדת ששר הביטחון נמצא בה ואת גודל האחריות שמונחת על כתפיו, וכולנו צריכים לאחל לו רק שיצליח וימשיך להצליח, כפי שהוא עושה את זה בצורה מצוינת עד עכשיו בתפקידו כשר הביטחון. אין ספק ששביעות הרצון של עם ישראל בכלל מתפקודו כשר ביטחון והאמון הרב שהוא מקבל בקרב הציבור בתור שכזה זה דבר שצריך, גם לך, ידידי, ולכל חברי הכנסת והשרים, להיות דבר שכולנו נכבד ונמשיך לתת גיבוי וכתף אחד לאחר. למרות זאת, אני מכבד את הביקורת, והיא תישמע. תודה רבה. תודה רבה לך. אנחנו אכן עוברים להצבעה, חברי חברי הכנסת. אנחנו רק נאפשר לחבר הכנסת שנאן להגיע למקומו. נא להצביע. בבקשה. ועדת החוץ והביטחון, ביקשה השרה. ההצעה להעביר את הצעת חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים (תיקון מס' 22) (ביטול פרק שני 3), התשע"ב 2012, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. אם כן, בעד, 13, אין מתנגדים. הצעת חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים (תיקון מס' 22) (ביטול פרק שני 3), התשע"ב 2012, התקבלה בקריאה ראשונה. על-פי בקשת השרה, היא תידון בוועדת חוץ וביטחון. אומנם כתוב לנו ועדת כלכלה, אבל את ביקשת, אז אנחנו מעבירים את זה לוועדת חוץ וביטחון. אנחנו ממשיכים בסדר-היום. בבקשה, הודעה למזכירת הכנסת. בבקשה, גברתי. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע"ב 2012, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. תודה רבה. אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הנושא הבא הוא הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 68) (סמכויות מעצר ועיכוב), התשע"ב 2012, לקריאה ראשונה. גם את הצעת החוק הזאת תציג השרה לימור לבנת בשם שר הביטחון. בבקשה, גברתי. ההערה הקודמת תקפה גם להצעת החוק הזאת. בבקשה, גברתי. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להצטרף להערה של קודמי. אני משיבה כאן, או לא אני משיבה, אלא מציגה הצעת חוק, במקום שר הביטחון. אני רוצה כאן להעיר שאני עושה את זה כי אני שרה תורנית, יעני חניך תורן, אבל בכל תפקידי המיניסטריאליים הקפדתי מאוד, גם כשהייתי שרה הרבה יותר עסוקה מבתפקיד שלי היום, כשהייתי שרת חינוך, והייתי אחר כך שרת חינוך, תרבות וספורט, גם היתה תקופה מסוימת שהייתי שרת חינוך, מדע, תרבות וספורט, אני תמיד הקפדתי להגיע למליאה, להשיב על שאילתות, על הצעות לסדר-היום, על הצעות חוק, להציג הצעות חוק. מעולם לא הפקדתי את זה בידי שר אחר. תודה רבה. אני חושבת שזה דבר מאוד מאוד חשוב. זה ממש כלל יסוד בעבודת הגוף המחוקק ומול הרשות המבצעת. כך אני רואה את הדברים. אני חושבת שההערה היתה הערה מאוד במקומה, וגם ההערה של יושב-ראש ועדת הכנסת. בכל אופן, כך הוטל עלי, אז אני אמלא את תפקידי. ובכן, הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 68) (סמכויות מעצר ועיכוב) מאז חקיקתו של חוק השיפוט הצבאי בשנת 1955 עולה מדי פעם בפעם הצורך בעדכונו ובהכנסת תיקונים ושינויים בו, הן בשל השתנות הנסיבות והצרכים והן לאור תיקוני חקיקה שהתקבלו במסגרת הדין הכללי הנוגעים בעיקרם לתחום סדר הדין הפלילי ולתחום דיני הראיות. בתחום המשפט הפלילי המהותי מכיל החוק הסדרים מפורטים ומיוחדים בדבר עבירות ועונשים צבאיים. כמו כן ישנה תחולה נוספת של דיני הע��נשין, הן הכלליים, דוגמת ההגנות על חשוד ונאשם, והן הספציפיים, כגון פקודת הסמים המסוכנים. בנוסף, מוחלים על מערכת המשפט הצבאי דיני הראיות החלים במערכת המשפט הכללית, האזרחית והפלילית, בהיעדר הסדר מיוחד בחוק. ישנם תחומים שבהם נקבעו בחוק הסדרים ייחודיים לאור טיבה ואופיה של מערכת השיפוט הצבאית. כך, למשלף בכל הקשור לסוגיית המעצרים, פסלות שופט צבאי שאינו שופט צבאי, משפטאי, הליכי האישום וכיוצא באלה. ואולם, מנגד, קיימים תחומים חשובים אחדים שאינם מוסדרים כלל בחוק, כגון גביית עדות מוקדמת, למה זה נשמע לי מוכר? עיון בראיות התביעה, עיון בעדויות מומחים של ההגנה ועוד. ככלל, המגמה היא האחדה והשוואה של דיני הראיות, דיני המעצר וסדרי הדין הנהוגים במערכת הצבאית לאלה הנוהגים במערכת הפלילית הכללית, למעט במקרים הנוגעים לתחומים צבאיים ייחודיים, אשר לגביהם ראוי לקבוע הסדרים מיוחדים, בהתחשב בצרכיה המיוחדים של המערכת הצבאית, והכול תוך התאמה להוראות סעיף 9 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, המתיר הגבלה והתניה על זכויותיהם של המשרתים בצבא-הגנה לישראל בתנאים מקלים לעומת תנאי ההגבלה בנוגע לזכויותיהם של כלל אזרחי מדינת ישראל מכוח סעיף 8 לחוק-היסוד. אני לא יודעת מה יש כאן, אבל אני מקווה שלפחות בגביית עדות מוקדמת בעניין הזה ינהגו משנה זהירות. טוב, הצעת החוק שלפנינו היא תוצר של ועדה שמונתה לפני שנים בפרקליטות הצבאית ואשר נועדה לבחון את הצורך בבחינת הסדרי הפרוצדורה הפלילית ודיני הראיות בדין הפלילי הצבאי, תוך שמירה על האיזון הראוי שבין הצורך בהשוואת דינם של חיילי צבא-הגנה לישראל המובאים לדין בפני ערכאה שיפוטית צבאית לזה של אדם המובא לדין בפני ערכאה אזרחית, לבין הצורך לשמר הסדרים הכרחיים לתפקודה התקין והשוטף של מערכת השיפוט הצבאי. שתי הנחות יסוד עמדו בפני הפרקליטות הצבאית במסגרת גיבוש המלצותיה: 1. הצורך בהאחדת הפרוצדורה הפלילית בין מערכת השיפוט הצבאית ובין מקבילתה האזרחית, 2. הותרת הסדרים ייחודיים הקיימים במערכת השיפוט הצבאית על כנם, תוך בחינתם לאור הוראות חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. בהצעת החוק מוצע ליישם את עיקרי המלצותיה של הוועדה בדרך של התאמת הוראות החוק בענייני הפרוצדורה הפלילית להסדרים הקבועים בחוק הסדר הדין הפלילי, בשינויים המחויבים לפי העניין, למעט בעניינים שהם ייחודיים למערכת השיפוט הצבאי, אשר לגביהם מוצע להותיר את ההסדרים הקבועים בחוק על כנם ולעגן בחוק הסדרים ייחודיים שנקבעו בהלכה הפסוקה. הצעת חוק בנושא נדונה בכנסת השש-עשרה, וכן בכנסת השבע-עשרה, אך כיוון שהליכי חקיקתה של הצעת החוק לא הושלמו במהלך הכנסת השבע-עשרה היא מוגשת מחדש. מפאת היקפה הנרחב פוצלה ההצעה לשני חלקים. החלק שלפנינו עוסק בהתאמת דיני המעצרים לדיני המעצרים הנוהגים במערכת האזרחית, ואילו החלק העוסק בהתאמת סדרי הדין ודיני הראיות בחוק השיפוט הצבאי לסדרי הדין ודיני הראיות במערכת האזרחית אושר אשתקד בקריאה ראשונה בכנסת וממתין להמשך הדיונים בו. הצעת החוק עוסקת בנושאים רבים בתחום סמכויות העיכוב והמעצר שלא כאן המקום לפרטם. אני מציעה שהמליאה תאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ותעביר אותה להמשך דיון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. תודה. תודה רבה, גברתי השרה. בהצעת החוק הזאת יש כמה דוברים. אם הם יהיו כאן, ידברו. חבר הכנסת ישראל אייכלר, איננו, אורי אריאל, לא נמצא, דב ח��ין, אני לא רואה אותו, חבר הכנסת בן-ארי, איננו, יעקב כץ, איננו, מגלי והבה, איננו, חבר הכנסת שכיב שנאן, אתה מוותר. מצוין. אז אנחנו עוברים להצבעה.  נכון. כן. נכון. נא להצביע. בבקשה. ההצעה להעביר את הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 68) (סמכויות מעצר ועיכוב), התשע"ב 2012, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. בעד, 9, אין מתנגדים. הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 68) (סמכויות מעצר ועיכוב), התשע"ב 2012, עברה בקריאה ראשונה, והיא תעבור להמשך דיון והכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת חוץ וביטחון. אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הנושא הבא הוא בקשת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה להעביר את סמכות שרת התרבות והספורט לפי סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה 1985, לעניין קביעת מבחני תמיכה בתחום התיאטרון או תיקונם לשר המשפטים. העברת סמכויות. העברת סמכויות, אמרתי. אמרת? לא שמעתי, סליחה. בבקשה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבקשת להודיע לכנסת שהממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לשר המשפטים את סמכות שרת התרבות והספורט לפי סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה 1985, לעניין קביעת מבחני תמיכה בתחום התיאטרון או תיקונם. תוקף העברת הסמכויות, עד יום 1 בינואר 2014. בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, מבקשת הממשלה שהכנסת תאשר את ההחלטה הנ"ל. טוב. אני מבין שזה בדרך כלל כשיש ניגוד עניינים או משהו, או שזה לא? למה הממשלה מבקשת להעביר? זה לא מנומק מספיק. לא, אני אסביר. מעבר לצורך הנדרש, מכיוון שכבר שאלת, מדובר בשרת התרבות.  יש לי הסדר ניגוד עניינים בעניין זה. אוקיי. אני, על-פי הסדר העניינים, לא חייבת להעביר את סמכויותי, אוקיי. אבל אני ביקשתי בכל זאת להעביר את סמכויותי לשם מראית עין שבמראית עין. יפה. ביקשתי להעביר את סמכויותי בכל זאת, אף שלא היועץ המשפטי של הממשלה ולא היועצת המשפטית של משרדי סבורים שאני צריכה להעביר את סמכויותי, לשם מראית עין שבמראית עין, בלי להיכנס לפרטים כאן, ביקשתי להעביר את סמכויותי. תודה רבה. כל הכבוד. נרשמו כמה דוברים. חבר הכנסת ישראל אייכלר, איננו, חבר הכנסת דב חנין, איננו, חבר הכנסת בן-ארי, איננו. לכן אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה, נא להצביע. הודעת הממשלה על העברת סמכויות משרת התרבות והספורט לשר המשפטים נתקבלה. בעד, 9, אין מתנגדים. לכן בקשת הממשלה אושרה. אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הנושא הבא הוא הצעת חוק בתי-הדין הדתיים הדרוזיים (תיקון מס' 19), התשע"ב 2012, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת יריב לוין, יושב-ראש ועדת הכנסת. בבקשה, אדוני. אין לך זמן מוגבל. אני אשתדל לקצר. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק בתי-הדין הדתיים הדרוזיים (תיקון מס' 19), התשע"ב 2012, שהכינה ועדת הכנסת. את הצעת החוק יזמו ידידי חברי הכנסת שכיב שנאן וחמד עמאר, ואליהם הצטרפו חברי הכנסת סעיד נפאע ומגלי והבה. הצעת החוק נועדה לתת עדיפות לחברי הכנסת על פני מי שאינם חברי הכנסת כנציגי הכנסת בוועדת המינויים לקאדים מד'הב ולמנוע מצב שבו חבר כנסת מתמודד בבחירות הנערכות בכנסת מול מי שאינו חבר הכנסת. כידוע, אדוני היושב-ראש, לכנסת יש שני נציגים בוועדת המינויים לקאדים מד'הב, שהם הקאדים של העדה הדרוזית, בדומה לוועדת המינויים לדיינים, לקאדים, שבה יש שלושה נציגים, ולוועדה לבחירת שופטים. החוק מחייב כי שני הנציגים יהיו דרוזים, אולם בהתאם לתנאים המפורטים כיום בחוק, הם אינם חייבים להיות חברי הכנסת, בשונה מיתר הוועדות שהזכרתי. בהתאם להצעת החוק המונחת בפניכם, נציגי הכנסת בוועדת המינויים לקאדים מד'הב ייבחרו קודם כול מקרב חברי הכנסת, ורק אם אין שני חברי כנסת דרוזים המעוניינים וכשירים לכהן כנציגי הכנסת, או שהכנסת לא בחרה בשני חברי כנסת לכהן בוועדה, תוכל הכנסת לבחור, בבחירות נפרדות, אדם שאינו חבר הכנסת כנציג הכנסת בוועדת המינויים. בכל מקרה, כאמור, תמיד יהיו בחירות לנציגי הכנסת, אולם לא יתמודדו חברי כנסת ומי שאינם חברי הכנסת באותן בחירות, וקודם כול יתאפשר לחברי הכנסת להתמודד על התפקיד. עוד קובעת ההצעה כי כאשר בחרה הכנסת נציג בוועדת המינויים שאינו חבר הכנסת ולאחר מכן החל לכהן בכנסת חבר כנסת דרוזי, או שחבר כנסת דרוזי הפך כשיר לכהן בוועדה, למשל אם חדל לכהן בממשלה, ייערכו בתוך 60 ימים בחירות לבחירת נציג הכנסת במקום מי שאינו חבר כנסת. בבחירות אלו יהיו רשאים להתמודד כל חברי הכנסת הדרוזים הכשירים לכהן בוועדה. ההצעה אף חוזרת על הוראות שהיו קיימות בנוסח הקודם, למשל לעניין חשאיות הבחירות ולעניין משך כהונת נציגי הכנסת בוועדה. עוד אזכיר כי תקנון הכנסת בנוסחו החדש, שהכינה ועדת הכנסת, קובע הוראות משלימות לעניין דרך עריכת הבחירות החשאיות, שיחולו כמובן גם לעניין זה, ועוד. נוכח העובדה שכיום מכהן כנציג הכנסת בוועדת המינויים, לצדו של חבר הכנסת חמד עמאר, אדם שאינו חבר כנסת, מר והבה והבה, התלבטה ועדת הכנסת בשאלת מועד תחילתו של החוק. לבסוף, ולאחר דיונים ופשרה שהיה שותף לה גם חבר הכנסת דוד אזולאי, ובהסכמת כל חברי הכנסת שהשתתפו בדיון, לרבות המציעים, הוחלט כי תחילתו של החוק תהא ביום 1 בינואר 2013, ובתוך 30 ימים לאחר מועד זה תיערכנה בחירות לבחירת חבר הכנסת כנציג הכנסת בוועדה במקום מי שאינו חבר כנסת. אני שמח לומר שלמרות שהחוק הזה, אדוני, יש בו רגישות, הצלחנו באווירה טובה לגבש הסכמה, כך שהחוק מובא כאן ללא הסתייגויות. תגיד בזכות מה. בזכות נכונות ורצון טוב, בפרט של היוזמים של הצעת החוק, חבר הכנסת שנאן וחבר הכנסת חמד עמאר, וגם כמובן של חבר הכנסת דוד אזולאי, שהיה שותף פעיל לדיונים. אני שמח שהצלחנו להגיע למצב שבו החוק הזה מובא ללא הסתייגויות, ואני כמובן מבקש מחברי הכנסת לאשר אותו בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שהכינה ועדת הכנסת. תודה. תודה רבה, אדוני. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק. אין מסתייגים וגם אין בקשות לרשות דיבור. אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע. בבקשה. סעיפים 1 2 נתקבלו. בעד, 9, אין מתנגדים. הצעת חוק בתי-הדין הדתיים הדרוזיים (תיקון מס' 19), התשע"ב 2012, עברה בקריאה שנייה. אדוני היושב-ראש, האם להצביע בקריאה שלישית? כן. בבקשה, נא להצביע בקריאה שלישית. אפשר, אדוני היושב-ראש, להודות? כן. חוק בתי-הדין הדתיים הדרוזיים (תיקון מס' 19), התשע"ב 2012, נתקבל. בעד, 9, אין מתנגדים. הצעת חוק בתי-הדין הדתיים הדרוזיים (תיקון מס' 19), התשע"ב 2012, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, והיא תיכנס לספר החוקים. יוזם הצעת החוק, חבר הכנסת שנאן, יברך בשמו ובשם היוזם השני, חבר הכנסת חמד עמאר, והמצטרפים, חבר הכנסת מגלי והבה וסעיד נפאע. בבקשה, אדוני. הוא יודה לכל העושים במלאכה גם בשמי. ברור. אני רואה אותם שם בפינה מחייכים, ואני אוהב את החיוך, וזה בסדר. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, בשמי ובשם חברי, חבר הכנסת מגלי והבה, חבר הכנסת חמד עמאר וחבר הכנסת סעיד נפאע, אנחנו מבקשים להודות לוועדת הכנסת, ליושב-ראש שלה וליועצת המשפטית, על כל התמיכה והסיוע והסבלנות שגילו ועל הגיבוי שנתנו. תודה מאוד מיוחדת ליועצת המשפטית, שבאמת יזמה את זה בצורה מכובדת. אני לש"ס לא מתכוון להודות, כי המלה "תודה" לא מספקת. בסוף זה עבר באווירה חיובית ונחמדה והכול. גם הסיכום על תחולת החוק, חבר הכנסת דוד אזולאי. אני רוצה גם מראש להודות למר והבה והבה, הנציג שמכהן כרגע, על התקופה שהוא כיהן. אני מקווה שהתודה תוכל להיות בשם כל הכנסת, ולקוות שבעתיד, בכל פעם שיהיה צורך באדם שיבוא וימלא את התפקיד, לש"ס יהיה מועמד טוב, ואנחנו גם נתמוך בו בעתיד. תודה רבה לכולם. תודה רבה, אדוני. אני מודה לך.  הצעת החוק הבאה היא של חבר הכנסת, יציג אותה חבר הכנסת זאב בילסקי. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 100) (חובת התקנת מערכת סולרית), התשע"ב 2012, קריאה ראשונה. אני מוכרח להגיד לך, אדוני, כל פעם שאני יושב פה אתה מעביר חוקים. זה נכון. יש פה משהו, עד עכשיו יש לך אצלי, אני הצעתי רעיון, שבקדימה לא יעשו עין הרע. בבקשה, אדוני.  ועד עכשיו יש לי אתך ניסיון טוב של 100%. אף פעם לא קרה שהצעת החוק לא עברה כשאתה היית היושב-ראש. טוב, אני רוצה לספר לך, אדוני היושב-ראש, סיפור שאתה לא תאמין. לפני כמה חודשים הייתי בישיבה של ועדת הפנים, והגיעו לשם נציגים מהטכניון. תוך כדי דיבור, מישהו מספר שבמדינת ישראל יש הרבה שמש, שזו היתה עובדה שידועה לכולם, נכון. ושכדאי לחמם מים בקולטי שמש, כי השמש לא עולה כסף. נכון. אבל יש חוק שעד תשע קומות צריך לשים דודי שמש. אם יש לך עשר קומות, לא שמים בכלל. ואני, אתה יודע, אדם סקרן מטבעי. אז שאלתי. אמרתי: לא יכול להיות, בטח יש איזו טעות. כי נניח עד תשע קומות שמים. אז אם נניח יש עשר קומות אז ישימו רק עד תשע. נניח, תשע קומות ולמעלה, מסכן, יחמם בחשמל. אבל מסתבר שחכמי הדור פה אף פעם לא נתנו את דעתם שמאז שנות ה-50 עלו הבניינים, 10, 12, 15, "מגדלי אקירוב", וכל המגדלים האלה, אין בהם אפילו דוד שמש אחד. למה? כי פשוט אף אחד לא חשב על זה. הרבה מהצעות החוק, אני כל פעם, תמיד, אני אומר לעצמי: בילסקי, למה אתה צריך להציע? יש משרדים, יש אנשים שזה, אבל מסתבר אפילו ברעננה בנו מגדלים גבוהים. אפילו ברעננה, לא שמתי לב. אתה יודע, אתמול היינו בביקור של ועדת חוץ וביטחון, היינו בביקור בבסיס צבאי גדול מאוד בארץ, וכמובן, מדברים על ענייני צבא וביטחון. ואני, מה אני שואל? מפקד הבסיס, אני אומר, תגיד לי, יש לך פה דודי שמש? הוא אומר לי: לא. אמרתי לו: למה? הוא אומר: אין בצבא. ואז מסתבר שיש, למשל, "קאנטרי קלאב" ברחבי הארץ. ואתה יודע, בני ישראל, המים עולים ביוקר, אז כשהם באים ל"קאנטרי קלאב", יאללה, עלא טול, אתה יודע, מבזבזים את המים, עומדים שעה. והמים חמים. מאיפה החום של המים? מהחשמל. למחרת אתה שומע ברדיו שיושב-ראש חברת החשמל אומר: תעשו טובה, אל תצרכו במכשירים זוללי חשמל בין 12:00 ל-17:00. נעשה הפסקות יזומות. אמרתי: תגיד לי, איך יכול להיות, אדוני היושב-ראש, שאנחנו חיים, בצד אחד יש שמש, תיקח כמה שאתה רוצה, בחינם, עולה 3,500 ש"ח, דוד שמש. לא, תשע קומות. ואז הגשתי הצעת חוק והייתי בטוח שכולם ירוצו לעזור לי. חה חה. משרד הפנים מתנגד, משרד השיכון. שאלתי את משרד הפנים: למה אתם מתנגדים? אומרים: בילסקי, תשמע, אם בונים בניין גבוה, למעלה שמים פנטהאוז. אם שמים פנטהאוז, אין מקום לקולטי שמש. אמרתי: אחי, אז אל תשים פנטהאוז. לא שווה האנרגיה של מדינת ישראל לעומת הפנטהאוז? אבל אחר כך למדתי עוד דבר: יש היום טכנולוגיה חדשה, נקראת משאבות חום. למשאבות חום לא צריך מקום כמו לדודי שמש, וזה צורך שליש מדוד חשמל. אז למה אתם לא עושים? לא, לא עשינו. אדוני היושב-ראש, היו ימים, כשהייתי ברעננה, אם היה לי רעיון כזה בשמונה בבוקר, בעשר בערב כבר היה הכול מבוצע, הולך קדימה, מקדמים משהו. ככה שנינו עשינו גם בסוכנות היהודית. אבל פה אנחנו מגיעים לארץ אוכלת יושביה. קשה, קשה פה. כל דבר קשה. כן. צריכים להתאמץ ולשכנע אנשים. אבל בסיכומו של דבר זה היום עשה השם נגילה ונשמחה בו. ועדת השרים אישרה את הצעת החוק שלנו שב-15 קומות יחוממו המים על-ידי דודי שמש. אבל מה? המהפכה פה שזה גם מלמעלה וגם מלמטה, יעני, אם יש לך בניין 40 קומות, 15 עליונות  דודי שמש. אחר כך נדבר. ולכן, כדי להגיע לפה, אני שמח שאני 20 שנה ומעלה בפעילות ציבורית. נזקקתי לכל כך הרבה כישורים כדי לשכנע כל כך הרבה אנשים להגיע לפה, ושמחתי כל פעם כשראיתי שהאולם מתרוקן, כי הסתכלתי מי נשאר. ואני תמיד רגיל להישאר, אתה יודע, עם אותם צדיקים שיושבים פה, אתה יודע, אברהם מיכאלי, שתמיד מצביע אתנו, ומגלי והבה, ועכשיו שנאן גם כן, ומיקי איתן תמיד גם כן מצביע אתנו, והיושב-ראש. אז לכן אני עשיתי חשבון וראיתי שהסיכויים שלי להעביר את הצעת החוק היום גבוהים. אף-על-פי שאין כאן מניין של חברי כנסת, אחד לכל קומה של החוק שלך. זה נכון, אתה צודק. אתה צודק, אני חושב על זה. אבל למרות זאת, הסביר לי היושב-ראש, שלפי החוק גם בפחות ממניין החוק עובר. נכון. ולכן אנחנו, אני מקווה, כמה קומות הבניין צריך? 15. אנחנו עולים ל-15 קומות. אני אומר אין כמניין הקומות. אני יודע, אני יודע. אבל חברי הכנסת שנשארו, כל אחד שווה לפחות שלוש קומות. כלומר, סך הכול במאה אחוז אנחנו, כי אנחנו מדברים על איכות של אנשים, והאנשים שנשארו פה נשארו מתוך אחריות לחקיקה למען מדינת ישראל. הם שווים כ-18 קומות. לא כל אחד מחברי הכנסת חש אחריות למחסור באנרגיה במדינת ישראל. ולכן אני רוצה לבשר לך, ידידי, השר עוזי לנדאו, שנשארו פה אחד, שניים, שלושה, ארבעה, חמישה, גם היושב-ראש, טוב, אתה חייב להישאר, אבל אני יודע שנשארת מפני שזה היה חשוב לך. גם השר חייב להישאר, אבל אני יודע שנשארת, אני לא חייב. אבל אנחנו נשארנו פה כי זה חשוב לנו. אדוני היושב-ראש, אנחנו מביאים היום בשורה לעם ישראל, ואני מקווה שאנחנו, חמשת חברי הכנסת שנשארו פה, נעביר את זה בקריאה שנייה ושלישית.  נעביר את זה ונביא בשורה לעם ישראל. נחסוך חשמל, ננצל את השמש ולא נצטרך לבזבז כל כך הרבה כסף על דודי חשמל כשיש, אבל הם גם לא פולטים קרינה. בוודאי, בוודאי. זה פשוט לא ייאמן. אבל אנחנו באנו היום, ואני כבר חושב על הצעת החוק הבאה שלי, אדוני היושב-ראש, שתחייב את כולם, כל קומה. יש היום טכנולוגיות חדשות. לא צריך לשבת ולבזבז חשמל כשאפשר להשתמש באמצעים טכנולוגיים חדשים. אז אני מקווה, אדוני היושב-ראש, שמליאת הכנסת תאשר היום את הצעת החוק שלי ואני אוכל לנסוע לרעננה שמח וטוב לב ולספר לכל חברי שם, איזה חוק זה? מה מספר החוק הזה שאתה מעביר? הצעת החוק האחרונה. אני הייתי בטוח שאתה נשאר רק מפני שאתה יודע איזו הצעת חוק, שהתעמקת, ואני גם שיבחתי אותך, חבר הכנסת שנאן, בפני כולם. השאלה שלך עכשיו מחזירה אותי אחורנית. לא, חלילה, אני מאחל לך ש��היו עוד. בסדר. זאת הצעת חוק לגבי דודי שמש, שעכשיו אנחנו ב-15 קומות, וידוע לי שנושא האנרגיה חשוב לך ואתה נשארת במיוחד בשביל הצעת החוק הזאת. אני מעריך את זה ומברך את כולם. תודה רבה. תודה רבה, אדוני. בהצעת חוק זאת יש כמה נרשמים לדיבור אבל אני לא רואה אותם. אני אקרא את שמותיהם: חבר הכנסת אייכלר, איננו, חבר הכנסת דב חנין, איננו, חבר הכנסת בן-ארי, איננו. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. אדוני, אני רק מחכה שתגיע למקומך כדי שתוכל להצביע. נא להצביע. בבקשה. ההצעה להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 100) (חובת התקנת מערכת סולרית), התשע"ב 2012, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. בעד, 6, אין מתנגדים. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 100) (חובת התקנת מערכת סולרית), התשע"ב 2012, של חבר הכנסת זאב בילסקי, עברה בקריאה ראשונה, והיא תעבור להמשך דיון ולהכנה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת הפנים והגנת הסביבה. אם כן, רבותי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ"ז בתמוז התשע"ב, 17 ביולי 2012, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. 
\ No newline at end of file