diff --git "a/63254/raw.transcript.txt" "b/63254/raw.transcript.txt"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/63254/raw.transcript.txt"
@@ -0,0 +1,3261 @@
+בהצעה לסדר-היום. 
+
+הודעה לסגן מזכירת הכנסת. בבקשה, אדוני. 
+
+
+ ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – 
+
+ לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 116), התשע"ו– 2016, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה.
+
+ לוח תיקונים להסתייגויות ולבקשות רשות דיבור להצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 61), התשע"ז–2017.
+
+ עוד אודיעכם כי חבר הכנסת יואל חסון ביקש להסיר את שמו מהצעת חוק שימור פוריות לנשים עגונות ומסורבות גט, התשע"ז–2017, שמספרה פ/4059/20.
+
+ כמו כן, הונחו היום על שולחן הכנסת – 
+
+ ההסכמים האלה: מזכר הבנות בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת רפובליקת אזרבייג'ן בדבר הקמת ועדה משותפת; הסכם שירותי אוויר דו-צדדי בין ממשלת מדינת ישראל לבין הרפובליקה של ארגנטינה; פרוטוקול לתיקון ההסכם בדבר שירותי אוויר בין ישראל לבין תאילנד; פרוטוקולים לתיקון סעיף 50(a) וסעיף 56 לאמנת התעופה האזרחית הבין-לאומית.
+
+ הודעת שר התחבורה והבטיחות בדרכים, חבר הכנסת ישראל כץ, על מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יעל גרמן, אוסאמה סעדי, אכרם חסון וחמד עמאר בנושא: אוזלת ידו של משרד התחבורה בטיפול בכביש 89 – כביש הדמים המסכן את חייהם של מאות אלפי תושבי הגליל המערבי.
+
+ הודעת שר החינוך, חבר הכנסת נפתלי בנט, על מסקנות הוועדה המיוחדת לזכויות הילד בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מאיר כהן, יעקב אשר, מסעוד גנאים, זוהיר בהלול ואכרם חסון בנושא: דוחות המועצה לשלום הילד.
+
+ מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מאיר כהן, אלי אלאלוף וסתיו שפיר בנושא: עצירת התמיכה למדרשת שדה-בוקר מעמידה אותה בסכנת סגירה; בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת טלב אבו עראר, בנושא: אלפי תלמידים בדואים ללא מסגרות חינוכיות ולא מוצע להם שום פתרון. תודה. 
+
+
+ תודה לסגן מזכירת הכנסת. 
+
+
+ [מס' מ/1074; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ו, עמ' 16505; נספחות.]
+
+
+אם כן, אנחנו נעבור לסעיף הבא בסדר-היום: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 116), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה, והונחה כנדרש על שולחן הכנסת. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אמסלם. בבקשה, אדוני. בבקשה, אדוני יושב-ראש הוועדה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת היא שבדרך כלל – אני רוצה לפתוח דווקא בתודות, כי בדרך כלל אני גם שוכח את זה בסוף, אז בואו נתחיל. 
+
+הרקע לחוק הזה – קודם כול, מדובר בחוק באמת כבד. אנחנו בוועדה דנו בו, לדעתי, כחודש וחצי. עשינו עשרות ישיבות. זה חוק של כמעט 100 עמודים, מורכב, ולכן אני רוצה – – –
+
+
+ 79.
+
+
+ 79. ספרת אחד-אחד. עבדאללה קרא כל מילה, ספר כל שורה. ובאמת, קודם כול אני רוצה לפתוח בתודות, מפני שהיו פה מאמצים, לדעתי, על גבול מה שנקרא המעטפת. אז אנחנו נתחיל. קודם כול, אני רוצה להודות לארז קמיניץ ממשרד המשפטים, שהוביל את הנושא הזה. הוא והצוות שלו עשו עבודה מדהימה כאן; בת-אור כהנוביץ – גם ארז ציין שמדובר פה בשיתוף פעולה כמעט נדיר בין האגף האזרחי בפרקליטות לבין המחלקה הפלילית; את עמית, אשר, דוד, אבי כהן, מנהל יחידת האכיפה הארצית, ויוחאי, הסגן שלו; כמובן, בוועדה שלנו יש לנו תומר, רוני, לירון וגלעד, היועצים המשפטיים הנפלאים שלנו. אני באמת אוהב אתכם. אני חושב שעשיתם פה דברים שהם באמת מחוץ – כמו שאמרתי, בדרך כלל לא שגרתי בכנסת לעבוד, לא בשעות שעשיתם ולא בלחצים – בחוק הזה; אני גם רוצה להודות לשירה ברנד, ממלאת-מקום מנהל מינהל התכנון; כמובן לערן ניצן ממשרד האוצר; אוֹרי וסיגלית מהמשרד לביטחון פנים; כמובן, לבנות של הוועדה: ללאה, מנהלת הוועדה, לשוש, ליאת, רחלי ואיה, שבאמת עבדו בקצב מטורף בעניין הזה, יום ולילה, והכול ביחד. כמעט לא ראינו לא יום, לא לילה; וכמובן, לצוות שלי, ליפית, לנמרוד ודוד עמר – בהזדמנות זו אני גם רוצה לאחל לך רפואה שלמה. 
+
+ אני מתכבד להביא לפניכם לקריאה שנייה ולקריאה שלישית – מה?
+
+
+ תודה לטייס שלקח אתכם – – –
+
+
+ אני מבטיח לך, בעזרת השם, בטיסה הבאה נזמין גם אותך. יש לך בעיה, הבנתי, עם אותו טייס. לא זוכר את שמו, אבל אני מודה גם לו. 
+
+אני רוצה לציין עוד שני חברי כנסת שבאמת ליוו את החוק הזה מתחילתו ועד סופו בצורה מעוררת כבוד, ומבחינתי גם הרבה כבוד לכנסת – זה חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף וחבר הכנסת אוסאמה סעדי. באמת – – – 
+
+
+ שמתנגדים לחוק. 
+
+
+ בוודאי. אבל הם היחידים מהרשימה – אני מודיע: היחידים מהרשימה המשותפת שבאו מהבוקר אתי. היינו מגיעים לפה ב-07:00, בבוקר, ואם היה צריך עד הלילה – הם היו נשארים. לא זזו. חוץ משירותים – לא יצאו. 
+
+
+ הם נציגי הרשימה המשותפת. 
+
+
+ נכון, והם באו והכינו. היו באים עם השיעורים מהבית. קרי, בלילה, במקום לישון הם היו עוברים על החוק. וכפי שאמרתי – זה לא בצחוק – עבדאללה באמת קרא שורה-שורה, ספר מילה-מילה. 
+
+
+ אז חבל שלא קיבלת את דעתם, אם הם כל כך – – – 
+
+
+ אני אגיד לך משהו, יוסף. הרי אתה באת, אמרת את המשפטים שלך, הוצאתי אותך פעמיים מפני שהפרעת, והלכת. אבל אתה לא מבין כמה הערות שלהם הטמענו בחוק. הם ישאלו אותך, הם לימינך. אז לכן, המטרה שלך לא הייתה לתקן את החוק אלא להתלהם ובעצם לבוא – כפי שאמרתי, חלק מהאנשים ברשימה המשותפת נהגו בחוסר אחריות בעניין הזה ובעיקר הלהימו את האוכלוסייה שלהם במקום להתמקד בחוק ולנסות ללטש אותו ולהביא אותו למקום יותר טוב. 
+
+ אני מתכבד להביא בפניכם לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 116), התשע"ז–2017, שיזמה הממשלה. זה חוק ממשלתי. 
+
+ הצעת החוק נועדה לתקן את פרק האכיפה והעונשין בחוק התכנון והבנייה ולבצע תיקונים בכמה חוקים נוספים, באופן שיביא להגברת האכיפה בעבירות תכנון ובנייה. עבירות על חוק התכנון והבנייה הן בין העבירות הנפוצות ביותר, ומבוצעות בידי כל מגזרי האוכלוסייה, בכל שכבותיה. בתי-המשפט התבטאו לא פעם כי מדובר במכת מדינה, ויש להילחם בה ולמגר אותה. 
+
+ דרך אגב, זה לא חוק שמיועד לערבים. לאורך כל הדרך זה מה שטענתם – רצתם בבוקר, כל הרשימה, כאילו מדובר בחוק שמדובר רק בפגיעה בערבים. זה שקר וכזב, כרגיל; אתם הרבה פעמים לא אומרים את האמת, אומרים חצי ממנה, וזה כדי להכפיש, בעצם, את הממשלה או בכלל את הציבור היהודי. 
+
+
+ בזה אתה מכפיש אותנו. בזה בדיוק אתה מכפיש אותנו. 
+
+
+ אני רוצה לומר – יש לך גם זמן אחרי זה לדבר ולהשיב לי, כרגיל – אבל אני רוצה לומר לכם את הדבר הזה: באופן מעשי זה נכון, רוב הציבור הישראלי היהודי שומר את החוק ומקפיד עליו, ומי שלא, אוכפים את החוק עליו במהירות. אני יכול לספר לכם, אני עבדתי עשרות שנים בעיריית ירושלים – מי שבנה מרפסת, אחרי שבוע בא אליו הפקח, אחרי שבועיים ה"באגר", ואחרי שלושה שבועות הוא היה בבית-משפט וקיבל את הקנס. אבל אתם מייללים, כרגיל. 
+
+
+ אבל הוא, יש לו תוכנית. 
+
+
+כן, אני מכיר. יוסף, גם זה לא נכון. 
+
+
+ – – – 
+
+
+ אבל יוסף, הרי אם אתה תמשיך את לספר את השקר, לא נאמין לו. אם תספר אותו הרבה פעמים, אז בסוף אתה חושב שמישהו יאמין לך. 
+
+
+ חבל שאתה לא – – – 
+
+
+ אז לכן, בסופו של עניין זה באמת בא לידי ביטוי בעיקר – במגזר הערבי, בעצם – – 
+
+
+ לשקר שלך – – – הוקם צוות – – – 
+
+
+ – – יש איזו נטייה לחשוב שהחוק זה המלצה. החוק זה המלצה, אז אם אנחנו יכולים להוציא אישור – אחלה, ואם לא – גם בסדר. אני רוצה לומר לכם, דרך אגב, שבעבירות האלה העבריינים גם לא משלמים לא ארנונה, לא אגרות לעירייה. העירייה אחרי זה באה לבכות לכנסת שאין לה כסף, אז הם צריכים מענקי איזון, כי הם בסוציו נמוך. 
+
+
+ אפשר גם – – – 
+
+
+ וזה בעצם כל הבלוף. אני ציפיתי שאתם תבואו, תעמדו בוועדה ותגידו: רבותי, דודי, אנחנו רוצים שכל האזרחים ישמרו על החוק. אבל אתם באתם בבוקר, ראיתי אתכם כאילו מגויסים למשימה, כאילו היהודים הולכים לעשות משהו נגד הערבים. 
+
+
+ אף פעם לא עשו. אף פעם לא עשו. אף פעם.
+
+
+הרי אתם יודעים שזה שקר, אבל מה זה משנה? הרי כרגיל, מה זה משנה לכם? אתם לעולם לא נצמדים לעובדות. מה שמעניין אתכם זה להקצין את המצב. אתם תמיד מקצינים, יותר מהאוכלוסייה שלכם – – 
+
+
+ שכחת להגיד מתלהמים. 
+
+
+– – וזה כדי לקבל עוד כמה קולות. כל אחד פה מקצין יותר מחברו, להראות שהוא יותר פטריוט, כאילו. בושה וחרפה. 
+
+
+ עכשיו אתה מתלהם. 
+
+
+טוב. אתה יודע שזו האמת. אני הרי אמרתי לך את זה גם בוועדה. אתה גם הפרעת בוועדה, כי רציתם שאני אעכב את החוק הזה כדי שייכנס לפגרה ונעביר את זה למושב הבא, ואני לא הסכמתי. זה היה כל התפקיד שלך. הרי אתה לא באת כדי לתקן את החוק, אתה באת להפריע לי. 
+
+
+ כי אתה רוצה – – – 
+
+
+ אתה באת להפריע לממשלה בחקיקה. זו כל המטרה שלך. 
+
+
+ נכון, נכון, אתה צודק. 
+
+
+ אז לכן הוצאתי אותך, כי לא נתתי לך להפריע. אז לכן אל תספר לי עכשיו – – – 
+
+
+ אבל זה לגיטימי. זה לגיטימי. זה לגיטימי, אמסלם, זה תפקידו של חבר כנסת מהאופוזיציה – לעכב דיון. 
+
+
+נכון, אבל אני אסביר. אבל אי-אפשר לבכות – אתה יודע, זה מזכיר לי את אותו אחד שרוצח את הוריו ובסוף הוא בוכה שהוא יתום. הרי בסופו של עניין אני אומר, בגדול – – 
+
+
+ – – – 
+
+
+ – – המטרה של הממשלה – וזה מה שהפריע לי כאן לאורך כל הדרך; אני מצפה שחברי כנסת יבואו ויטיפו, כאנשי ציבור, לאוכלוסייה לשמור על החוק. יש חוק. 
+
+
+ אבל לא יכולים. 
+
+
+ אבל אתם לא. אתם לא. אצלכם, כמה שלא שומרים על החוק יותר טוב. אתם באתם – רק זה – – 
+
+
+ אבל איפה תוכניות מתאר? תפסיק. 
+
+
+ – – תשמע, אין תוכניות, מה פתאום להרוס. אתה יודע שזה שקר. אתה יודע שזה שקר. 
+
+
+ תבוא לאום אלפחם, אני אראה לך. 
+
+
+דרך אגב, חלקם בנו על תשתיות לאומיות, חלקם בנו בכלל על מגרשי ציבור, ואני אמרתי את זה. אתם דופקים את האוכלוסייה הערבית, אני אגיד לך גם למה. 
+
+
+ 99% – – – 
+
+
+זה הצביעות שלכם, אני אסביר לך למה. לפני שנכנסתי לחקיקה הזאת עשיתי ארבעה סיורים, כולל אחד במסוק – שאתה אוהב, אתה מת על הסיור במסוק – ואני בדקתי, ואני הגעתי למסקנה כזאת: האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל לא תסלח לכם. למה? במקום שאין תכנון, אין איכות חיים. ואני אקח אותך. אני הייתי בראמה, הייתי בתמרה – – 
+
+
+ – – – 
+
+
+ תקשיב. – – לא ראיתי פארק אחד, אין שם קניון אחד, למה? כולם בונים איפה שהם רוצים.
+
+
+ למה אין תכנון?
+
+
+ אבל כשאתה בא לעיר מתוכננת, מודרנית, אז יש גנים, יש כבישים רחבים, יש מגדלים, גרים ברבי-קומות. אז לכן, רק שתבין, במקום שאין תכנון, אין איכות חיים. אנחנו רוצים שהאוכלוסייה הערבית תחיה בכבוד, בניגוד למה שאתם רוצים – – 
+
+
+ זה לא החוק הזה. 
+
+
+– – ולכן אנחנו רוצים תכנון. אנחנו רוצים שיהיה סדר. אני גם, דרך אגב, מאמין שאזרח שרואה שהוא יכול לעבור על החוק בעבירת בנייה, למחרת הוא עובר על החוק בעוד הרבה דברים. למה? הוא מבין שהחוק זה המלצה, אז לא חייב. אז לכן אני חושב שהגיע הזמן שממשלת ישראל תעשה סדר בעניין, ואני שמח על החוק הזה, ולכן רצינו להביא אותו ולסיים אותו כמה שיותר מהר. זאת הסיבה. 
+
+
+ דודי, שאלה חברית. 
+
+
+ כן. 
+
+
+ אתה תקפת את חברי הרשימה המשותפת ואמרת שהם – – – 
+
+
+ לא כולם. אבל אני יודע שהתלהמו, בעיקר. 
+
+
+אוקיי. איך אתה מסביר את העובדה שיש חברי כנסת דרוזים מהקואליציה שמתנגדים לחוק ולא יצביעו?
+
+
+ מה זה קשור? מה זה קשור?
+
+
+ מה זאת אומרת? שזה פוגע בכל היישובים הערביים והדרוזיים, וגם במגזרים יהודיים. 
+
+
+ אז אני מודיע לך: זה פוגע, בעיקרון, במקום שיש עבירות בנייה. אני כחבר כנסת לא יכול להסכים לזה שאזרח יעבור על החוק ואנחנו נעצום את העיניים – גם אם האזרח צודק, דרך אגב. לכן, אני עושה את ההפרדה. תראה, שומעים אתכם אנשים נוספים, אזרחים, ילדים; כל אחד לוקח את זה לכיוון שלו. אז אחד חושב: אם בא יוסף ג'בארין ואמר: מותר, לא צריך להרוס, מותר לבנות, אין ברירה, למה שלא יעבור באדום, גם? הרי הוא ממהר לבית-הספר, הוא לא רוצה – למה? הרי הוא לוקח את זה לאן שהוא רוצה. ואתם לא מבינים את זה. 
+
+
+ – – – זה העניין. 
+
+
+ – – – 
+
+
+ אתם לא מבינים שאתם עושים את הנזק הכי גדול לאוכלוסייה הערבית, ולכן זה מפריע לי. 
+
+
+ אתה מעוות את המציאות. 
+
+
+ אני רוצה לומר משהו. מדינת ישראל השקיעה – תראה, זה היה אחד הדיונים הכי מעמיקים שעשינו בחוק. אנחנו הבאנו את כל מינהל התכנון, עברנו יישוב-יישוב. אני העברתי לכם את כל הנתונים. ישבנו, אפילו קראתי לכל ראשי הערים שלכם, ישבתי אתם. אנחנו סיכמנו גם את מדיניות האכיפה שהתעקשתי שהיא תיכנס, חלק מהחוק. ישבנו, נתנו אופק. דרך אגב, אני אספר לכם מה קרה באופק. הרי אתם יודעים את זה, הרי רוב הקרקעות במגזר הערבי, ביישובים, הן קרקעות פרטיות. 
+
+
+ למי זה מפריע?
+
+
+הרי אתם לא מוכרים את הקרקע אחד לשני. יש שם כאוס. הרי יש שם בן-אדם, במרכז הכפר או במרכז העיר, יש לו עשרה דונם, יש לו ילד אחד – אחלה. לידו, שכן שלו, יש לו עשרה ילדים ויש לו חצי דונם; הילדים שלו מתחתנים, אין לו איפה לשים אותם. הוא לא מוכר. מה הם אומרים? תביאו קרקע מדינה. כאילו מה ששלכם – שלכם, מה שלא שלכם – המדינה תביא. אבסורד. רבותי, אין דבר כזה. 
+
+
+ 3% – – – 
+
+
+יש תכנון אורבני נורמלי. בגלל זה, כשאני עובר בכפר או בעיר, אני רואה קרחת פה, קרחת שם. הכול פרטאץ', הכול בלגן. לכן אני חושב שחלק מהצביעות היא אצלכם. הרי בסופו של דבר ראש העיר לא מתמודד עם זה, לא רוצה להתמודד עם זה, ומגלגל את הכול על המדינה, כי זה נוח תמיד להתקיף את היהודים, שהם נגד הערבים. 
+
+
+ – – – 
+
+
+אז אני אומר לאוכלוסייה הערבית ששומעת אותי – האזרחים, לא חברי הכנסת: אנחנו הולכים לסדר לכם את החיים. אנחנו הולכים להעלות את רמת החיים שלכם. תאמינו לי, אנחנו רוצים תכנון – – 
+
+
+ – – – 
+
+
+ – – שילד ערבי יוצא בבוקר, שתהיה לו מדרכה. רוב הכפרים, בכ��ל אין בהם מדרכה אפילו – – 
+
+
+מה הם מקבלים מהחוק?
+
+
+– – כי אתם בונים על קווי אפס, אתם בונים על כבישים, אתם בונים על מגרשי ציבור, ולכן אחרי זה אתם שואלים: חבר'ה, למה אין לנו? למה אין לנו? אתם אשמים. אתם הראשונים. 
+
+
+ – – – 
+
+
+במקום שאתם תבואו ותגידו – אתם ראיתם ראש עיר יהודי אחד, ראש עיר יהודי אחד, שבא לוועדה ואמר: רבותי, אני לא מסכים שאתם תעשו עבירות בנייה? אבל אתם, כולכם, באתם עם ראשי הערים שלכם. אתם – תשמעו, אני לא מבין לאן אתם רוצים ללכת. ואני אומר לך את זה באופן חד-משמעי: אין תכנון – הילדים שלכם לא יסכימו. תאמינו לי – – 
+
+
+ – – – 
+
+
+ – – בעוד 30 שנה הילדים שלכם לא יסכימו לחיות כמו שהם חיים היום, כי אם לא יהיה תכנון, לא תהיה בנייה לגובה – – 
+
+
+ – – – 
+
+
+ – – אין איכות חיים. זה לא יעבוד ככה, רבותי. אז הגיע הזמן שתפסיקו להיות פופוליסטים לרגע, להרוויח כמה קולות מכל מיני קיצונים שאומרים שאתם באמת נלחמים ביהודים, ותתחילו לדאוג באמת לאוכלוסייה הערבית, באמת. בשביל זה הם שלחו אתכם לפה, לא לעשות פוליטיקה בגרוש. וזה מה שאני מצפה מכם לעשות. 
+
+
+קראת את ההמלצות 30 יום?
+
+
+חודש וחצי זה מה שעשיתם בוועדה; מהבוקר עד הלילה עשיתם משמרות. חוץ משני חברי הכנסת שהזכרתי, אחד היה הולך אחד בא; אחד הולך אחד בא. עשיתם משמרות. בושה וחרפה. באתם רק להפריע לנו. 
+
+
+ אתה רוצה לקיים דיון? קראת את ההמלצות? 
+
+
+ אגב, אני קראתי את הכול. אתה יודע שאני עשיתי עבודת עומק. אני שמעתי אתמול את פריג' בטלוויזיה. 
+
+
+ ראית איך קוראים – – – 
+
+
+הבן-אדם לדעתי לא מכיר את החוק. לא קרא אותו. אתם רובכם לא מכירים את כל החוק. 
+
+
+ אם היית קורא את ההמלצות – – – 
+
+
+ אז לכן אני אומר לכם, אתם באים, צועקים, כדי שהאוכלוסייה שלכם תשמע בטלוויזיה שאתם נגד היהודים, הכול בסדר, ואחרי זה הלב שלכם מתנפח, עשיתם את שלכם והולכים הביתה. 
+
+
+ אם היית קורא את ההמלצות – – – 
+
+
+ בושה וחרפה. אני התעקשתי – קראנו למינהל התכנון, קראנו לאוצר. אנחנו הקצבנו כסף ספציפי לנושא של התכנון רק לאוכלוסייה הערבית.
+
+
+ – – –
+
+
+ כל עיר יהודית רגילה, אם היא רוצה לקדם תוכנית מתאר – –
+
+
+ – – –
+
+
+ – – היא עושה את זה על חשבונה; אצלכם לא, לכן הסכמתי. קראנו לאוצר, אמרנו: רבותי, תשימו כסף ייעודי לעניין הזה. ועוד אתם מתלוננים? כל היום אתם מתלוננים. אין נושא שאתם לא מתלוננים עליו.
+
+
+ כי יש אפליה.
+
+
+ לכן, אני מצפה מכם ללכת עם הממשלה בעניין הזה – –
+
+
+ כי יש אפליה.
+
+
+ – – לחזק את ראשי הערים שלכם בנושא הזה, ומי שעבריין, בסופו של דבר צריך לטפל בו כמו בכל עבריין, ומבחינתי זה עבריין, לא חשוב אם זה יהודי או ערבי. לי זה לא חשוב.
+
+
+ כולל עבריינים בסיעה שלך? כולל עבריינים בסיעת הליכוד?
+
+
+ באיזה מובן?
+
+
+בכל המובנים.
+
+
+ אחמד, אני לא מבין על מה אתה מדבר.
+
+
+ אתה נתת תיאור סטריאוטיפי על הערבים – "הערבים". מה זה הדבר הזה? 
+
+
+ בהקשר הזה.
+
+
+ מה זה הדבר הזה? אתה יושב-ראש ועדת הפנים.
+
+
+ אחמד, אתה היית בוועדה. אני, חודשיים דנתי בעניין הזה, ובכל פעם השתוממתי וגם כעסתי עליכם בדיונים על זה. לכן הוצאתי את יוסף ג'בארין, שלא הבין איך אני רואה חבר כנסת, בא ב-09:00, בבוקר, רב אתי – על מה? צריך לעבור על החוק.
+
+
+– – –
+
+
+ אני מצפה שהוא יגיד: רבותי, מי שעבריין, צריך לטפל בו וכו'.
+
+
+ למה אתה מסלף?
+
+
+ הוא הפריע לי – – – אתה גינית אותו.
+
+
+ למה אתה מסלף?
+
+
+ אמרת לי למה אני מ��ציא אותו.
+
+
+ למה אתה מסלף?
+
+
+ בגלל אני מצפה שחבר כנסת לא יטיף לעבור על החוק – חוץ מכם; זה מה שקורה פה. זה לא ייאמן.
+
+
+ למה אתה מסלף? למה? קראת המלצות צוות – – –
+
+
+ קראנו אותן. קראנו את כל ההמלצות.
+
+
+ קראת אותן?
+
+
+ כן, בוודאי.
+
+
+ כי לו הבנת אותן, לא היית מדבר ככה. 
+
+
+ תודה רבה, חאג' יחיא. תודה לך.
+
+
+ לא הבנת אותן או שהתכוונת לא להבין אותן.
+
+
+ לתופעות הבנייה הבלתי-חוקית יש גורמים רבים: ראשית, במקרים לא מעטים התוכניות שמכוחן אפשר לבנות כדין אינן עדכניות או אפילו לא קיימות כלל, ולכן נאלצים התושבים לבנות שלא כחוק. שנית, הליכי התכנון והוצאת היתר בנייה הם איטיים ובלתי יעילים, ובמקרים רבים נמשכים שנים רבות. דבר זה גם הוא תורם לבנייה הלא-חוקית, במידה רבה. 
+
+ גם מאמצי האכיפה נתקלים בקשיים רבים. רשויות האכיפה נתקלות בקשיים רציניים במימוש מדיניות האכיפה בתחום זה: הימשכות ההליכים, ענישה מקילה, היעדר אכיפה ביחס לביצוע צווי ההריסה הכלולים בגזרי-הדין ומשך הזמן הנדרש להוצאה לפועל של פסקי-דין הכוללים צווי הריסה. 
+
+ הרי הבעיה המרכזית בכל העניין הזה – גם פה אתם לא החלטתם איפה אתם תופסים את המקל. אתה יודע, לי אין בעיה כשמישהו תופס איזה עיקרון והולך אתו, גם אם אני לא מסכים לעיקרון, אבל לא יכול להיות שהוא משנה את העיקרון לפי האטמוספרה שלו. בהתחלה אמרתם את הדבר ההגיוני: למה אתה בא אחרי שהבניין כבר בנוי, ארבע קומות, והורס אותו? תבוא בשלב היסודות. כשרצינו לבוא בשלב היסודות אמרתם: למה אתם באים בשלב היסודות, שלוש שנים לפני הבנייה? תנו לו עוד קצת זמן.
+
+ רבותי, אני מאמין שאם פועלים במהירות, בווקטור קצר, בלי עיכובים, בלי צווים ובלי כל מיני עיכובים אחרים, בסופו של דבר באמת אני מאמין שבשלב הראשוני זה הדבר הכי נכון לעשות. מי שעשה עבירת בנייה – בשלב היסודות צריך לעצור אותו. אבל אתם נלחמתם כל הזמן לתת לו עוד זמן, ועוד זמן, ועוד ערעור, ועוד זמן. הרי מה קורה בפועל היום? הוא הולך לבית-המשפט, יש לו איזה 20 הליכים שהוא מוציא: צו עיכוב ביצוע, צו זה, עולה, מערער לשלום, מהשלום למחוזי, מגיע לעליון, שוב לשלום. אחרי 20 שנה הבן-אדם אומר: מה, עכשיו אתם באים להרוס לי? 
+
+
+ מה הבעיה?
+
+
+ עכשיו? אני כבר גר 20 שנה. זה מה שהחוק בא למנוע. אגב, זה מה שאמרתי גם – – –
+
+
+ אתה נגד בית-המשפט?
+
+
+ לא, זו הדוגמה שנתתי לך. בית-המשפט, גם פה – אנחנו הגבלנו גם את סמכות בית-המשפט בעניין הזה. דרך אגב, בית-המשפט כפוף לחוק, והכול בסדר. עובדים לפי החוק. 
+
+
+ אתה נגד בית-המשפט.
+
+
+אנחנו חושבים שחלק מהסיפור של עבירות הבנייה שהתפתחו זה כל העיכובים וכל ההליכים המשפטיים שהלכו ונמרחו, הלכו ונמרחו. לכן, זה דבר שבאנו להסדיר בעניין הזה.
+
+ נדבך מרכזי בהצעת החוק הוא עדכון ההוראות העונשיות והגברת הסנקציות שאפשר להטיל על עברייני תכנון ובנייה, בעיקר בדרך של החמרת הענישה והחמרה ניכרת של הענישה הכלכלית, היות שמניע מרכזי בביצוע עבירות בנייה הוא הרווח הכלכלי שאפשר להפיק מכך. 
+
+ עשינו הפרדה גם בין בנייה למגורים לבין בנייה עסקית. חלק גדול מאוד – וזה, חבר הכנסת יוסף ג'בארין, אתה אוהב סיפורי המסוק. אני טסתי מעל האזור הזה שם – – –
+
+
+ "רגבים"?
+
+
+ לא. אגב, אתם שומעים "רגבים", עכשיו כאילו אנחנו מדברים נהיים ב"חיזבאללה". "רגבים" זה תנועה חשובה מאוד במדינת ישראל, ציונית – לצנינים בעיניכם – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ התנועה האסלאמית זה ��ותר טוב מ"רגבים" אצלכם.
+
+
+ אם "רגבים" – – –
+
+
+ הרי אתם כל הדיון, רק ראיתם "רגבים" – השתגעתם. מה קרה? למה, על מה אנחנו מדברים? מה? אזרחים ישראלים צדיקים, ציונים – – 
+
+
+ "רגבים" – – –
+
+
+ – – עושים עבודת קודש.
+
+
+ – – –
+
+
+רק אתה רואה אותם, אתה משתגע.
+
+
+– – –
+
+
+ לכן אני אומר, עשינו באזור ראש-העין – יש שם אזורי תעשייה שלמים לא חוקיים. לא חוקיים. לכן, עשינו הבחנה בין מה שנקרא – –
+
+
+ – – –
+
+
+– – עבירת מגורים לבין עבירת תעשייה, כי בעבירת תעשייה הרווח הכלכלי זה האינסנטיב המרכזי לעבירה. לכן אנחנו גם בחוק, גם בחוק, הגברנו גם את הקנסות המינהליים לגבי הנושא של עבירות כלכליות; קרי, ראינו שם איזה מישהו פותח אולם בתוך שטח חקלאי, אולם אירועים. הוא אומר לעצמו: אני מוכן לשלם כל יום 1,000 שקל, כאן, כשההכנסה שלי היא 100,000 שקל. לכן חשבנו שהוא צריך לקבל קנס כזה שלא יהיה כדאי לו – לא רק שלא ירוויח, כל יום הפעלה גם יפסיד, וכך לא יהיה לו כדאי לפתוח.
+
+
+ – – –
+
+
+ נוסף על כך, הצעת החוק נועדה לעדכן ולייעל את הכלים המינהליים המאפשרים סילוק של הבנייה הבלתי-חוקית והפסקת השימושים האסורים, הן בדרך של טיוב הליך הוצאת צווים מינהליים ושיפוטיים, הן בדרך של הענקת סמכויות לרשויות האכיפה לבצע צווים בעצמן והן בדרך של צמצום האפשרות להותיר על כנה בנייה בלתי חוקית ושימושים אסורים למשך פרקי זמן ארוכים. כך, למשל, החליטה הוועדה לכלול בהצעת החוק כלי חדש שמאפשר תפיסת כלים המשמשים לבנייה בלתי חוקית ואיסור השימוש בהם לפרק זמן קצוב.
+
+ דרך אגב, גם אפשרנו כניסה לתוך מבנים גם – מה שנקרא – ללא אישור. היום פקח לא יכול להיכנס – אם יש שם שער, הוא לא יכול לפתוח את השער, אז אנחנו כמובן אפשרנו את זה. המקום היחיד שעצרנו זה השימוש בכוח כלפי אדם; שם ביקשנו שזה יהיה עם שוטר.
+
+ ככלל, אני לא רוצה להאריך בהצעת החוק; אתם מכירים אותה. זה, בגדול, הנושא. יש פה שלושה דברים – אני רוצה לסכם את זה ברמת ה-highlights; יש שלושה נושאים חשובים בהצעה: 1. אנחנו אפשרנו כלים מינהליים כדי בעצם לאכוף את עבירת הבנייה וגם להרוס את עבירות הבנייה, גם בנושא של שימוש וגם בנושא של הריסה. כנ"ל, אנחנו לא אפשרנו – החוק מצמצם יחסית למצב היום את כל ההליכים המשפטיים וכו', ואנחנו אפשרנו גם קנסות מינהליים, כדי שנשתמש בכלי המינהלי בעבירות כלכליות. אני חושב שבאמת הקנסות הכלכליים באים לפתור את הנושא של עבירות כלכליות.
+
+ אני רוצה לסכם, ואומר שוב לאוכלוסייה – לנציגים הערבים: החוק הזה נועד לפתור בראש ובראשונה את איכות החיים של האוכלוסייה הערבית. הגיע הזמן שהם יעבדו לפי החוק, ובתכנון יהיו להם גם פארקים, גם כבישים רחבים, גם מדרכות, גם תאורה, כמו שצריך, ולא רק בתים; בית ובית, וכל אחד בונה איפה שהוא רוצה, גם על מגרשי ציבור, גם על מגרשים חומים, בכלל, על שטחים אדומים, על כבישים, על תשתיות לאומיות. היום, היום, בתשתית הלאומית של חברת חשמל, מתחת – אני לא מאמין – בתים מתחת לקו מתח עליון, שמי שגר מתחת חשוף לסרטן באופן ודאי, אבל זה לא מעניין את האנשים. לכן, הגיע הזמן לעשות סדר, כמו כל מדינה בעולם. אני לא מאמין שאיזה ערבי היה נוסע עכשיו לארצות-הברית, מחליט שהוא בונה איפה שהוא רוצה ועושה מה שהוא רוצה.
+
+
+ – – –
+
+
+רק שנייה, דקה. טלב, טלב, אני יודע שנתת הנחיה לבנות, כולם, ולא לעשות חשבון. אמרת את זה גם בוועדה.
+
+
+ תמשיך, תמשיך.
+
+
+ הנה, בבקשה. לכן אני או��ר – הגיע הזמן – אנחנו מתכוונים לעשות סדר אחת ולתמיד. האוכלוסייה הערבית תתחיל להתנהג כמו כל אוכלוסייה.
+
+
+ – – –
+
+
+ גם תבנה לפי חוק, גם תשלם ארנונה, גם תשלם על מים – לא ש-50% ישלמו על מים. אני הולך לשפרעם, לתאגיד המים; מספר לי: השתפרנו. אני אומר לו: כמה? אומר לי: משלמים כבר 50%. זאת אומרת, 50% לא משלמים על מים בכלל. 
+
+
+ דודו. 
+
+
+כנ"ל ארנונה. נגמר. אני טוען: עבירה גוררת עבירה. נגמר הסיפור הזה. האוכלוסייה הערבית, נוח לה להנציח את המצב הזה. 
+
+
+ – – – 
+
+
+אנחנו חושבים שאזרח ערבי הוא בדיוק כמו אזרח יהודי. הוא ישלם ארנונה, ישלם מים, יעבוד לפי החוק, וגם יקבל קופת-חולים וביטוח לאומי כמו כל אזרח. תודה רבה לכולם. 
+
+
+ תודה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אמסלם. 
+
+חברי הכנסת, יש לא מעט הסתייגויות לחוק. הוגש לי דף עם חלוקת הזמן. חבר הכנסת טלב אבו עראר, לפחות בישיבה. לפחות תפריע בישיבה, לא בעמידה. 
+
+
+ גם סמוטריץ, חבר הכנסת, יושב בבית לא חוקי. שיהרוס אותו. בית לא חוקי. 
+
+
+יקבל זכויות? יקבל הפשרת בנייה? זאת השאלה. 
+
+
+ אתה נרשמת עם ההסתייגויות שלך, לנמק אותן? אני, תאמין לי, מאמין שאתה תגיד את הדברים האלה לתוך המיקרופון. 
+
+ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. 15 דקות לרשותו. אחריו – יעל כהן-פארן, מטעם המחנה הציוני, עם עשר דקות, ולפי הרשימה: עפר שלח, עיסאווי פריג' וכן הלאה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי כנסת נכבדים, כבוד השר אלי כהן, בתחילת דברי אני מאחל חג פסח שמח לכולם, בריאות שלמה ושמחת חיים, (אומר בערבית: ולבני העדה הנוצרית – חג פסחא שמח, שקט ורגוע,) ונקווה שבשנה הבאה יהיו בשורות של שלום ושוויון. 
+
+אנחנו באווירה של חגים, אבל הממשלה הימנית בראשותו של בנימין נתניהו החליטה לכער ולקלקל את האווירה של החג. בזמן הפגרה ובצל החגים היא מחליטה לחוקק חוק דרקוני, אכזרי, שמכוון במיוחד נגד האזרחים הערבים כמיעוט לאומי בארץ הזאת, שחייב להיות שווה זכויות, כמו כולם. החוק הזה מפריד אותנו רק חמישה ימים מיום האדמה. ביום חמישי שעבר, ב-30 במרס 2017 השנה, ציינו, אזרחי המדינה הערבים, את השנה ה-41 ליום האדמה. ולמי שלא יודע או מי שלא מודע או מי שלא רוצה לדעת מה היה יום האדמה, אז ב-30 במרס 1976, בצל המשך ההפקעות וגזלת האדמות של האזרחים הערבים, במשולש יום האדמה, כמו שאנחנו קוראים לו – בסח'נין, עראבה ודיר-חנא – נפלו שישה חללים מהאזרחים הערבים שהתנגדו לגזלת האדמות ולהמשך ההפקעות של אדמותיהם הפרטיות. החללים האלה, שאנחנו כל שנה מציינים את זכרם: חדיג'ה שואהנה, רג'א אבו ריא וח'דר ח'לאילה מהעיר סח'נין, ראפת זוהיירי מנור-א-שמס, ח'יר יאסין מעראבה ומוחמד טאהא מכפר-כנא. 
+
+יום האדמה הזה אז, ב-30 במרס 1976, היה יום מאבק ויום היסטורי בחייהם ובמאבקם של האזרחים הערבים. למה אנחנו ואני מזכירים את היום הזה? כי בלי להזכיר מה המצב של האזרחים הערבים, שהם בעלי אדמות, שעד אז ועד שנות ה-70 היו להם 90% מהאדמות שבמדינה ועכשיו כ-3%, ההפקעות נמשכות ואין איפה לבנות. ותחת הכותרת "תירוץ", "תירוץ", פיתוח הגליל אז, ב-1975, הממשלה החליטה להמשיך בגזלת האדמות. כמובן, זה לא היה לא פיתוח ולא בטיח, לא אבטיח ולא פיתוח של הגליל; תחת תירוץ הלחימה נגד מה שנקרא "המאזן הדמוגרפי שבגליל", תושביה הערביים יותר מ-50%. 
+
+ואז החליטה הממשלה לגזול עוד 21,500 דונמים מהכפרים – אז הם היו כפרים – עראבה, דיר-חנא וסח'נין, ולכן, תחת הובלתה ובהנהגתה של המפלגה הקומוניסטית הייתה שביתה כללית, וזה נהפך ליום מאבק לאומי של האזרחים. אז נפלו החללים עקב הירי של כוחות הביטחון, שאז עשו סגר על הכפרים האלה מאז. 
+
+ולכן, המצב הזה, שקיים מאז ועד עכשיו, הכריח את האזרחים הערבים – אין להם אדמות, אין תוכניות בנייה, אין איפה לבנות – אכן לבנות על אדמותיהם הפרטיות, איפה שהם צריכים לבנות, בצל זה שלמדינה לא הייתה יוזמה בכלל לאשר תוכניות, אף שיש תוכניות בנייה. שלטונות התכנון והבנייה לא אישרו שום תוכנית, ולא חשבו בכלל אפילו לחשוב – אני בטוח שלא, זה באוטופיה – לבנות או לייסד יישוב ערבי חדש בכל מקום שהוא לאזרחים הערבים בישראל. זה לא נעשה, ולכן יש מה שנקרא בנייה לא חוקית. אין מושג כזה "בנייה לא חוקית"; יש בנייה לא מוסדרת, ועל השלטונות של התכנון והבנייה אכן להסדיר את הבנייה הזאת, הלא-מוסדרת. 
+
+במשך עשרות שנים לא היו תוכניות; במשך עשרות שנים לא אושרו תוכניות אף שהוגשו תוכניות. במשך עשרות שנים האדמות נגזלו והופקעו. לכן, צריך להעמיד לדין ולמשפט את שלטונות התכנון והבנייה, שלא אישרו תוכניות בנייה ולא נתנו אפשרות לאזרחים לבנות על אדמותיהם הפרטיות, שלהם, ולא עשו תוכניות מפורטות ותוכניות מתאר לכל היישובים הערביים. 
+
+אני אביא כמה דוגמאות לכמה אדמות היו בכמה יישובים ערביים – אלה רק דוגמאות – וכמה נשארו: קלנסואה – לפני הגזלה ולפני ההפקעות היו 28,000 דונם, ועכשיו נשארו רק 8,000 דונם; בא-טירה היו 32,000 דונם, ועכשיו רק 11,000 דונם – אלה רק דוגמאות; ירכא – 60,000 דונם, ועכשיו רק 14,000–15,000 דונם; ג'וליס – היו 15,000 דונם, ועכשיו רק 4,000; אום-אלפחם – 141,000 דונם, ועכשיו רק 20,000 דונם; א-ראמה – 25,000 דונם, ועכשיו רק 6,000 דונם; בענה – 17,000 דונם, ועכשיו רק קרוב ל-3,500 דונם; מג'ד אל-כרום – 21,000 דונם, ועכשיו רק 9,000 דונם. ועוד ועוד הרבה דוגמאות: דיר-חנא – 16,000 דונם, ועכשיו רק 8,500 דונם; עראבה, איפה שהיה יום האדמה, 34,000 דונם, ועכשיו 9,200; סח'נין – 67,000 דונם, ועכשיו רק 9,000 דונם. אלה רק דוגמאות קטנות. למשל, דבורייה – 18,000, ועכשיו רק 5,700; כפר-כנא – 20,000, ועכשיו רק 10,000.
+
+במצב הקיים הזה רוצים למנוע מהאזרחים הערבים לבנות את בתיהם על אדמותיהם שלהם; מהאזרח הערבי, שלא רוצה כמובן להפר את החוק, שאין לו איפה לגור. מה משתמע מכל המדיניות הזאת, שלא לתת לבן-אדם לבנות את קורת הגג שלו, שהיא זכות בסיסית מחויבת לפי החוק? אז בבקשה, תעזוב את הארץ, תעזוב את המדינה מרצונך – מה שנקרא טרנספר. לא מדובר על הריבוי הטבעי שישנו ומה שצריך. ושום תוכנית מהממשלה, גם לא לדיור ציבורי, לא הייתה. 
+
+לכן האזרחים הערבים נאלצים לבנות באופן שהם רואים לנכון על אדמותיהם, בשביל שתהיה להם קורת גג. המצב הזה ממשיך ומתמשך, וסוף-סוף – לא יודע למה – הממשלה מחליטה לבדוק את העניין. אנחנו יודעים למה. לפני שנתיים, שנתיים וחצי, אולי יותר, הוקם צוות ה-120 וגם צוות של הבנייה לבדוק את עניין הבנייה וכל מה שנקרא בנייה לא מוסדרת אצל האזרחים הערבים, לבדוק מה המצב. בדקו הרבה חודשים, ובמקום לבוא עם מסקנות שיתאמו את המלצות הצוות של ה-120, כמו שצריך – אנחנו אמרנו: בסדר, ההמלצות מקובלות, עם כל ההסתייגויות, עלינו, כולל הרחבת "הקו הכחול", תמ"א 35. לא רק 2.5%. אנחנו ביקשנו אז 8%. ואם הממשלה ושלטונות התכנון והבנייה היו עונים, והייתה היענות מהם, אכן להרחיב את תמ"א, הקו הכחול – 8% זה לא הרבה, לא רק 2.5%. אנחנו, יכול להיות שעכשיו לא היינו בבעיה, והחוק הזה – אין לו מקום בכלל. אבל בכל זאת, המדינה התעקשה, ראש הממשלה התעקש ומינה צוות, ואמר ליועץ המשפטי, אז, בחודש פברואר 2015: בוא, תעשה ועדה, תבדוק מה שקורה אצל האזרחים הערבים בעניין הבנייה הלא-מוסדרת – קוראים לזה בנייה לא חוקית, אבל עוד פעם אני אומר: אני לא מכיר במושג הזה, "בנייה לא חוקית"; בנייה לא מוסדרת אצל האזרחים הערבים.
+
+ובינואר 2016 הוועדה הביאה את מסקנותיה, אבל צריך כאן לשים לב לנקודה חשובה מאוד: בצל ההידברות בצוות 120 – ואנחנו תמיד אמרנו: בואו נעשה פסק זמן, שנתיים וחצי שלוש שנים, נעשה מיפוי שלם לכל הבנייה הלא-מוסדרת. נראה מה יש. אנחנו כמובן לא תמימים, ולא מדברים על שטחים שהם על אדמות מדינה – שיהיה מובן לכולם, ולא להגיד הסתה ודמגוגיה, שהבתים הם על אדמות מדינה. רוב הבתים – 99.9% – הם על אדמות פרטיות. נדבר ונראה מה הולך. וכמובן, לא על תשתיות לאומיות, ולא שאי-אפשר להסדיר אותם. בוא נעשה הידברות במשך שנתיים וחצי שלוש שנים. הרבה ישיבות היו, הרבה מאמצים. נראה מה הולך ונסדיר את מה שקיים, ואחר כך נתחיל דף חדש – זו הייתה הפנייה שלנו, של חברי הכנסת של הרשימה המשותפת, של כל הצוות שהיה בצוות 120, של ראשי הרשויות המקומיות של התושבים הערבים, של ועדת המעקב לענייני האזרחים הערבים. זו הייתה הבקשה, הלגיטימית ביותר, שבמשך עשרות שנים הממשלות הפנו גב לאזרחים הערבים, ועכשיו הגיע הזמן שאכן, בואו נעשה דבר וצעד נכון, הגיוני.
+
+הייתה היענות חלקית ביותר – ביותר – שהרשימה המשותפת הייתה שותפה לה, עוד לפני שמסקנות קמיניץ הועלו, שעם חוק התקציב, בנובמבר 2015, עם התקציב, חוק ההסדרים, הצלחנו להביא תיקון לפי המלצות צוות 120, לפי המלצות הממשלה, גם – תיקון לחוק התכנון והבנייה, שאכן ייתן, אולי, איזושהי תקווה קטנה להסדיר את הבניינים הקיימים. ובחוק אנחנו התעקשנו שנתחיל מאפס, וכל הבניינים שייבנו מהתחלת – מ-1 בינואר 2016. הממשלה אז, ושלטונות התכנון – ומשרד המשפטים התעקש, אמר: אני רוצה שנתחיל מ-2011. אחר כך הגענו לפשרה. את זה אני אומר לזכות מה שהיה, לזכות – אנחנו רוצים לדבר. ואז הגענו להסכמה שהבתים שנבנו עד 1 בינואר 2014 ייכנסו להסדר. ופתאום – בסדר, על זה הסכמנו. אפילו שנתיים לא נכנסו הבתים שנבנו אחרי 1 בינואר 2014. אנחנו הסכמנו, מכוונות טובות מאוד, ללכת, להתחיל צעדים ראשונים. 
+
+ אבל הממשלה – אנחנו בטוחים שהממשלה הימנית הזאת, בראשותו של בנימין נתניהו, בהנצחתם של הבית היהודי, לא מוצא חן בעיניהם הסדרים. ובאו ההמלצות של קמיניץ איך לעשות הגברת אכיפה אצל – מה שנקרא הבנייה הלא-חוקית – אצל האזרחים הערבים. במקום, אכן, שהחוק ההוא, שחוקק עם חוק ההסדרים, שתוקן עם חוק ההסדרים, אכן יצא לפועל – שאנחנו היינו בעד – באו לחסום את החוק הזה, ובאו עם המלצות שהן דרקוניות, אכזריות, איך לעשות, איך, מה שנקרא, לאכוף את החוק, תחת הכותרת "עבריינות". ואני לא רוצה לחזור על מילים שמנכ"ל משרד ראש הממשלה אמר בוועדה, מה שאמר: מערב פרוע. אלה מילים שהוא חייב לחזור בו ולהוציא מהפרוטוקול. האזרחים הערבים לא עבריינים, ואין מערב פרוע. הם שומרי חוק, והם רק רוצים לבנות ולקבל קורת גג. אני חוזר על זה שוב ושוב. ובאופן חפוז מאוד, מאוד מאוד, הממשלה מחליטה לקבל, לאמץ, את המלצות קמיניץ, ולהנחית את החוק הזה בקריאה ראשונה באוגוסט שנה שעברה – וכולכם עדים לזה – כמובן בצורה חפוזה ביותר. 
+
+ וניכנס לחוק הזה, האכזרי, לסעיפי החוק, שהם – קודם כול צריך לציין שאפילו הסנגוריה הציבורית, הסנגוריה הציבורית, מסתייגת מהחוק. ואנחנו ביקשנו – – –
+
+
+ גם לשכת עורכי-הדין.
+
+
+ גם לשכת עורכי-הדין, אבל אני אומר, הסנגוריה הציבורית מסתייגת מהחוק, וביקשנו שיבואו ויביעו את דעתם בוועדה, לפני הוועדה. כמובן, לצערי הרב, הם לא הגיעו, כי הם שייכים למשרד המשפטים. ומה עוד? אנחנו יודעים שכל עניין התכנון והבנייה שייך – למי? לשר האוצר, לכבוד השר משה כחלון; הוא אחראי לתכנון ובנייה, ואין לו שום נגיעה לחוק הזה. נכון שהממשלה אחראית ויש לה זכות לחוקק מה שהיא רוצה. זה מה שאמרנו מלכתחילה. אבל לעקוף את מי שאחראי לתכנון והבנייה, את שר האוצר, ולהגיד לו: תשתוק – סליחה על הביטוי – אל תתערב? ולצערי הרב, הוא לא התערב בכלל בחקיקה – בכלל במהלך החקיקה. כאחראי זה גם אומר דורשני. ובא החוק הזה, על כל סעיפיו. מלכתחילה אנחנו אמרנו: אנחנו עקרונית מתנגדים לחקיקת החוק הזה. קודם כול, צריך להסדיר את כל הבנייה הלא-מוסדרת אצל האזרחים הערבים, ואחר כך לבוא עם חוק. עוד שנתיים, עוד שלוש, עוד ארבע, עוד חמש, תחוקקו כל חוק שאתם רוצים, אבל קודם צריך להסדיר, ללכת כמו שצריך.
+
+ובא החוק האכזרי הזה – מה שמשתמע ממנו – אני אשאיר את הדברים לעמיתי, לחברי הכנסת מהרשימה המשותפת, לדבר על החוק מבחינה חוקתית, אבל ניתן שתי דוגמאות: החוק הזה, קודם כול, הוא חוק שלא עומד בבג"ץ. למה? כי הוא לא רק, לפעמים, הולך רטרואקטיבית. הוא נותן אפשרות לצווים מינהליים לעקוף בית-משפט, לחסום בית-משפט, לחסום את האפשרות של האזרח להגיע לבית-המשפט, בכל מיני תירוצים ודרכים לא חוקתיים, שהאזרח לא יכול לערער – – 
+
+
+ נא לסיים, אדוני.
+
+
+ – – שהאזרח לא יכול לערער.
+
+החוק הזה מרשיע את כל מי שמעורב בבנייה. בסדר, רוצים לעשות סדר, אבל הוא מרשיע אנשים חפים מפשע: גם קבלן העבודה, גם הפועלים, גם מי שיש לו איזו זכות או איזו נגיעה לאדמה, גם המשאיות שמביאות חומרי בניין, גם בעלי הקרקעות, גם המהנדס – כולם. ומה עוד? הוא מאפשר כפל קנסות, שמגיעים ליותר מחצי מיליון שקל. דרך אגב, עכשיו, נכון שיש קנסות, יש עכשיו, אבל ההפעלה של הצווים המינהליים בצורה הדרקונית הזאת אומרת דורשני. ולכן, כמובן, החוק לא יעמוד בפני בג"ץ. אומנם אנחנו בעירבון מוגבל מתייחסים לעניין של כל מיני – של הבג"צים ושל בית-המשפט, עם כל הכבוד, אנחנו עם הערכה גדולה, אבל החוק הזה רצה לחסום, רצה להגיד לבית-המשפט: זה לא עניין שלכם, אל תתערבו, תשתקו ותעמדו בצד – –
+
+
+ תודה.
+
+
+ – – וגם החוק, מהמבט הזה, החוק הזה לא חוקתי בכלל.
+
+ולכן אנחנו מתנגדים לחוק בכללו, אף-על-פי שאנחנו נאבקנו בצורה איתנה שהחוק הזה יחול אך ורק על בניינים חדשים. אומנם זה היה כאילו אנחנו כן ניכנס לחוק או לא ניכנס לחוק; מבחינה עקרונית אנחנו נגד החוק, אבל אנחנו חייבים, כמה שאפשר, למזער את הנזק שיהיה מהחוק הזה, הנזק האדיר שיהיה, הנזק הדרקוני שיהיה. ולכן, בכל זאת, אפילו שאנחנו במידה מסוימת הצלחנו למזער את הנזק שיכול להיות לאזרחים הערבים, אנחנו מתנגדים לחוק בכללו. אנחנו מקווים שהכנסת לא תאשר אותו, כי זה יהיה יום שחור לדמוקרטיה, יום שחור לזכויות האדם, לזכויות האזרחים הערבים, ונקווה שהכנסת לא תאשר אותו, ותחשוב פעמיים, שלוש, ארבע, חמש – תיתן פסק-זמן של שנתיים וחצי, שלוש שנים, כמו שהצענו, תרחיב את התמ"א ל-8%, רק 8%, ואז אנחנו נדבר על מה שאפשר לדבר. תודה רבה.
+
+
+ תודה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, יש לך עשר דקות – עד עשר דקות – לנמק את ההסתייגויות לחוק.
+
+
+ תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברות וחברי הכנסת, השר אלי כהן, יושב-ראש הוועדה דודי אמסלם, כנראה התגעגעתם. אני באמת שואלת מה בער להביא את החוק היום, דווקא היום, באמצע הפגרה. אתם יודעים, דיוני פגרה מיוחדים להעביר תקציב אני עוד יכולה להבין – להעביר דברים דחופים, שגם אם אני מתנגדת אליהם, כמובן, אני יכולה להבין שאולי יש דחיפות. מה דחוף בהעברת החוק הזה ובכינוס שלנו פה במליאה היום? אני בטוחה שכולם היו צריכים לפנות מהיומנים העמוסים שלהם, כי מי שחושב שפגרה זו חופשה, אולי כדאי שיסתכל ביומנים שמפורסמים באינטרנט. אבל באמת, באמת קשה לי להבין למה הגענו לפה היום להצביע בקריאה השנייה והשלישית. 
+
+ תראו, החוק הזה – באמירה של "אנחנו רוצים שתהיה זו מדינת חוק, ומדינה שהחוק בה נאכף", הכול טוב ויפה; גם אני רוצה שלא תהיה בנייה לא חוקית ושחוקים במדינת ישראל ייאכפו. אבל בחוק הזה, בתוך החוק הזה יש חוסר מידתיות מופרע בצורה – ואני באמת אומרת: לא יכול להיות במדינת ישראל בשנת 2017, עשרות-אלפי בתים שנבנו בבנייה שהיא מחוץ לחוק – לא יכול להיות שיראו את כל האנשים בהם עבריינים, פושעים. הם הרי לא פושעים, ואנחנו יודעים שבמיוחד, כמובן, מדובר פה על המגזר, על האוכלוסייה הערבית, על החברה הערבית, שיש לה בעיות רציניות של תכנון ובנייה, שלא מקודמות תוכניות. חוקי התכנון והבנייה בעצם מבוססים על זה שיש תכנון ויש אכיפה. אבל כשאין תכנון, אז איך תהיה אכיפה, כשהתכנון כל כך לוקה, כמו ביישובים הערביים, כשאין תוכניות מתאר, כשמי שאמור להביא את תוכניות המתאר לא מביא את התוכניות שאמורות להסדיר ואמורות לעבוד ולשרת את האוכלוסייה בכל ישראל. 
+
+ עכשיו, כל כך הרבה שנים קיים הפער הזה, כל כך הרבה שנים לא הוסדרו הדברים, והדברים האלה עלו במיוחד בשנים האחרונות, לנוכח הריסת הבתים, לנוכח ההתנהלות שכל כך הרבה בתים לא מחוברים לחשמל, מחוברים בצורה לא חוקית ומסוכנת, וגנרטורים מסוכנים מסכנים את החיים של האנשים. ברור שצריך להביא פה הסדרה. אבל החוק הזה, חוק שכל כך בוער לממשלה להעביר אותו – לא ברור לי איזו הסדרה הייתה לכם בראש כשהבאתם את החוק כאן, לשולחן הכנסת. 
+
+עכשיו, תראו, יש פערים חברתיים אדירים בין המגזרים, בין האוכלוסייה היהודית לערבית בישראל. על זה אני לא ארחיב כאן את הדיבור. אלה דברים שאנחנו חיים אותם וחווים אותם כאן יום-יום. מה שאתם עושים בחוק הזה זה להפר את האיזון העדין שעוד קיים בין האוכלוסיות, את האיזון העדין כל כך של חיים משותפים, עם כל הקושי שבהם, שעוד קיימים פה, בארץ. פשוט, הדרך היחידה שאני יכולה להבין מדוע החוק הזה עולה היום – הוא פשוט לשים אצבע בעין לכל האוכלוסייה הערבית בישראל; הוא פשוט לבוא ולשרת את הבוחרים שלכם, של הליכוד, של הבית היהודי. ועמותת "רגבים" הייתה מאוד פעילה בקידום של החוק הזה, ומשרד המשפטים בראשות איילת שקד בעצם הוא שהוביל את החוק הזה. לבוא ולהוסיף עוד שמן למדורה, להוסיף עוד עצים למדורה כדי להבעיר – זו הדרך היחידה שבה אני יכולה לראות את זה, ושגם מצדיקה את ההבאה שלו, כנראה, היום באמצע הפגרה. 
+
+תראו, אנשים שבנו בתים בצורה לא חוקית וללא היתר לא עשו את זה כי הם רוצים להיות עבריינים; הם עשו את זה, בדרך כלל, כי פשוט לא הייתה להם שום ברירה; כי זאת הייתה הדרך היחידה להשיג קורת גג מעל ראשיהם וראשי הילדים שלהם. לראות אותם כעבריינים, זה הופך את כל הממשלה הזאת, בעיני, לעבריינית. 
+
+עכשיו, תראו, שני הדברים המרכזיים הבעייתיים מאוד מאוד בחוק הובאו גם במכתב של הסנגוריה הציבורית, שבאופן מדהים – היא שייכת למשרד המשפטים, ומשרד המשפטים, ארז קמיניץ, המשנה ליועמ"ש היה המקדם של החוק הזה המכונה "חוק קמיניץ" – משרד המשפטים כנראה התעלם מהשלוחה הזאת שלו, שיש בה הסתכלות קצת אחרת. לדעתי, אם הם קראו את המכתב הזה – שאני הולכת להביא ממנו כעת – אולי היו משנים שם משהו. תראו, מכתב שהופנה ליושב-ראש הוועדה אמסלם עוד בסוף ינואר, אבל הוא לא הוצג בוועדה – לבקשתי, שהסנגוריה הציבורית תציג את עמדתה; יכול להיות שהם לא רצו, משיקולים פנימיים של המשרד, להילחם באנשים ובשרה שלהם, אבל הם לא הציגו בוועדה את העמדה שלהם. 
+
+הסנגוריה הציבורית באמת מתריעה על שני דברים עיקריים: קודם כול, שהחוק הזה מרחיב את מעגל האחריות הפלילית, ובעצם אין כאן מידתיות: כל עבירת בנייה נראית אותו הדבר, עבירה קלה כחמורה, בלי שום שיקול דעת. מי שסגר מרפסת ומי שבנה ארמון – בשניהם אותה מידה של הפרת חוק, ואין כאן הסדרה של הענישה לפי החומרה. בעצם יש החמרה של הענישה באופן גורף. אני מקריאה כמה קטעים מהמכתב של הסנגוריה, כי אני חושבת שהם מביעים את הדברים בצורה כל כך חדה: מניסיוננו המצטבר בטיפול בעבירות תכנון ובנייה – כן, הסנגוריה מגינה על אזרחי ישראל שלא יכולים להביא עורך-דין פרטי – עולה כי רבים מהעוברים עבירות על חוק התכנון ובנייה אינם מבצעים את העבירות ממניעים כלכליים בהכרח, אלא מדובר באזרחים נורמטיביים ביסודם, אשר נואשו מטיפול הרשויות בעניינם, אנשים קשי-יום הנאנקים תחת עול החיים ונאבקים בקשיי קיום ופרנסה, שביצעו עבירות מתוך הכרח קיומי בסיסי. כך, למשל, מדובר בנאשמים שמתגוררים באזורים שבהם לא קיימת כלל הסדרה תכנונית או באזורים שבהם ההסדרה אורכת שנים רבות והרשויות אינן נותנות מענה לצרכים הבסיסיים של האזרחים המתגוררים בתחומן ונמצאים במצוקה הולכת וגוברת. 
+
+ הדברים האלה שעולים – באמת, בסוף מגיעים תיקים לבתי-משפט, והסנגוריה הציבורית מגינה על האנשים שעומדים בפני רשויות החוק. אני אביא ציטוט משופט ששמע תיקי בנייה רבים, מדבריו של כבוד השופט טורס באחת הוועדות לתכנון ובנייה בלב הגליל: "בעניין זה אעיר כי כשופט השומע תיקי תכנון ובנייה רבים, יכול אני לומר כי ענף זה של המשפט לוקה לא אחת בהגשת כתבי אישום ללא תשתית ראייתית איתנה וללא בירור מעמיק בדבר טענות החשודים. כך, בתיקים רבים, מועתקת זירת הבירור מחדרי החקירות לאולם בית-המשפט, כאשר במסגרת משא-ומתן בין הצדדים – לאחר הגשת כתב האישום – מתוקן כתב האישום לאחר שהמאשימה למדה מהנאשם עובדות שלא ידעה קודם לכן – – – טענות אשר ניתן היה לברר בחקירה פשוטה של הנאשם". 
+
+עכשיו תראו. בהצעת החוק הזאת עבירות לפי חוק התכנון והבנייה יהיו עבירות של אחריות קפידה, זאת אומרת, הן לא דורשות אפילו, מצד התביעה, איזו הוכחת יסוד נפשי, וההגנה המשפטית שתעמוד לנאשמים על מנת להתגונן תהיה מצומצמת ביותר – יותר מצומצמת ממה שהיא כיום. אז יש כאן הרחבה של מעגל האחריות הפלילית, שתעמיד הרבה מאוד אנשים נורמטיביים כעבריינים, וכמובן – העלאת רף הענישה. ואולי הדבר הבעייתי ביותר הוא צמצום שיקול הדעת השיפוטי והרחבת שיקול הדעת המינהלי. שתבינו, בחוק, גם אם צו מינהלי כבר יושם ונגיד הרסו את הבית, עדיין הנאשם יכול לעבור הליך פלילי. זה משהו – כבר עשית את הצעד המרחיק ביותר שהחוק מאפשר לך, הרסת את הבית, הסרת את עבירת התכנון והבנייה, ועדיין העבירות הפליליות יושתו על הנאשמים. והמגמה הכי הכי בולטת שבאה בהצעת החוק נוגעת לצמצום שיקול הדעת השיפוטי. גם פה אני רוצה לצטט מהמכתב: הסנגוריה הציבורית סבורה כי החמרה נוספת של הענישה בד בבד עם צמצום שיקול הדעת השיפוטי יביאו לכך שבתי-המשפט יהיו כבולים להוראת החוק באופן שלא יוכלו לתת משקל מתאים למאפיינים הייחודיים של העבירה או של הנאשם, דבר שעלול לפגוע בזכויות האזרחים להליך ראוי בעניינם ולמשפט הוגן וצודק, וכן, לערער את אמון הציבור בבתי-המשפט. 
+
+ אני חושבת שהדברים האלה מדברים בעד עצמם. אני חושבת שהחוק הזה הוא לא ראוי, הוא יפגע באמון בבתי-המשפט, הוא יפגע במרקם החיים הכל-כך כל כך עדין שיש לנו כאן בין החברה היהודית לערבית, הכל-כך רגיש גם ככה, והוא רק ישרת את האינטרסים הפוליטיים שלכם – של ראש הממשלה, של הליכוד, של הבית היהודי. וכמובן, אנחנו לא ניתן לו יד, אנחנו מתנגדים, ואני קוראת גם לכל מי שעיניו בראשו ורואה לאן החוק הזה הולך לקחת אותנו, גם מהקואליציה, להתנגד לחוק. תודה רבה. 
+
+
+ תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חבר הכנסת עפר שלח – בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך. 
+
+
+תודה, אדוני. חברי חברי הכנסת, החוק שמונח בפנינו איננו חוק רע מיסודו, ומי מאתנו לא בעד הקפדה על חוקי התכנון והבנייה, מי מאתנו הוא לא בעד חוק וסדר, כולל הביטוי שלהם בכך שלא תהיה בנייה לא חוקית ושהחוקים והכללים בתחום הזה ייאכפו. 
+
+אלא שיש שתי מגרעות בעצם העובדה שאנחנו מתכנסים לדבר עליו ברגע הזה. הראשונה היא שכל מה שנוגע לחוקי התכנון והבנייה במגזר הערבי לא נעשה באמת כדי לאכוף את חוקי התכנון והבנייה במגזר הערבי, כי אם הכוונה הייתה שאכן יהיה סדר ואכן תהיה בנייה, אז היו גם תוכניות מתאר במגזר הערבי, והיו גם מהלכים אמיתיים כדי ליצור מצב שאזורי תעשייה במגזר הערבי, או בנייה פרטית במגזר הערבי, לא יהיו מותנים בכל כך הרבה כללים ולא יינגסו מכל כך הרבה כיוונים, שלא יהיה אפשר לסדר את זה. 
+
+ בלי זה, חבר הכנסת אמסלם, החוק הופך להיות בסך הכול עוד אמירה שאנחנו הולכים לאכוף שם מה שאנחנו לא הולכים לאכוף. 
+
+
+– – – הרבה מאוד כספים, במה שאתה אומר, וגם מדיניות האכיפה שסיכמנו עליה בוועדה, היא בוודאי תומכת. 
+
+
+ בסדר. בואו נראה שאכן הכספים יושקעו ואכן תוכניות המתאר ייעשו, ואז נראה. בינתיים, אני מזכיר לך, חבר הכנסת אמסלם, את מה שאתה לא צריך אותי בשביל להיזכר, שכשהוגשה תוכנית האוצר על – לא יודע, 15 מיליארד זה איזה מספר שהופרח באוויר – על הרבה מיליארדים למגזר הערבי, מייד היו שרים שקמו ואמרו: כן, ואנחנו עכשיו צריכים לדאוג להריסת בתים במגזר הערבי במסגרת חוקי התכנון והבנייה. 
+
+אבל זו המגרעת הקטנה של העובדה שאנחנו מתכנסים כאן לדיון פגרה מיוחד בחוק הזה, ותודה גם אתה – ואני מברך על עבודתך בתחום הזה ובכלל – תודה גם אתה: אין בו דחיפות במובן הזה שצריך לעשות אותו ממש לפני הפסח או לפני יום העצמאות או במהלך פגרת הכנסת. אנחנו מתכנסים על זה בזמן שאיננו מתכנסים לדון בדברים החשובים שעומדים על סדר-היום. אנחנו לא מתכנסים כדי לדון במה שקרה אתמול בסוריה, שמחייב את מדינת ישראל לנקיטת עמדה מוסרית – שאנחנו איננו נוקטים כבר שש שנים – בטבח העם שמתחולל מעבר לגבולות שלנו, לפעולה בין-לאומית. אני לא אומר שאנחנו צריכים להתערב בכוח בסוריה, חס וחלילה לנו הדבר הזה, אבל גם בפעולות הומניטריות גדולות יותר וגם בפעולה בין-לאומית, אנחנו, מדינה שהוקמה על זיכרון השואה, מדינה שבה שואלים עד היום איך העולם שתק – אנחנו שותקים, אבל אנחנו מתכנסים כדי לדון על חוקי התכנון והבנייה במגזר הערבי. 
+
+והממשלה הזאת, שאיננה עושה את הדבר הזה ואיננה דנה בדבר הזה, הביאה אותנו – ראש הממשלה הזה הביא אותנו בשבועות האחרונים למה שכונה על-ידי חברי כנסת מהקואליציה, לא על-ידינו מהאופוזיציה, כטרלול מוחלט בסוגיה של תאגיד השידור הציבורי; אל ספן של בחירות שיעלו מיליארדים – ואגב, איפה המיליארדים האלה כשנרצה לשים אותם בתשתיות במגזר הערבי או בכל מקום אחר? בדברים האלה אנחנו מתעסקים, לדברים האלה אנחנו מתכנסים. 
+
+
+ אתם נגד הקדמת הבחירות? אני שואל, אתם נגד הקדמת הבחירות?
+
+
+ אנחנו?
+
+
+ כן. תגיד כן. 
+
+
+ אנחנו אומרים מה שאומר כל אזרח – – – 
+
+
+אתם נגד הקדמת הבחירות? זה עולה כסף. 
+
+
+ חבר הכנסת אמסלם, שאלת שאלה. אנחנו אומרים מה שאומר כל אזרח במדינת ישראל: אם אנחנו על הנושא הזה, על הטרלול המוחלט הזה של התאגיד, שכבר עולה לנו מיליונים ויעלה לנו עוד מאות מיליונים; על זה שראש הממשלה משנה את דעתו ארבע פעמים ב-48 שעות ופעם יהיה תאגיד ופעם רק עוד חצי שנה ופעם נעשה אותו, אבל בלי חדשות ותחקירים, ופעם נעשה אותו אבל נחבר אותו לרשות השידור ונקים בכלל משהו חדש.
+
+– – –
+
+
+אם אנחנו על זה מגיעים לספן של בחירות, אף – – 
+
+
+ עזוב, עזוב את זה. אתם נגד הקדמת הבחירות?
+
+
+ – – אזרח במדינת ישראל שמסתכל על הדבר הזה לא – חושב שמדובר פה בממשלה שיצאה מדעתה ואיבדה את ברגיה, ודיון הפגרה הזה על הנושא הזה הוא רק חלק מזה. תודה רבה, גברתי. 
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת עפר שלח. הדובר הבא – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. לרשותך 20 דקות, אדוני. 
+
+
+ גברתי היושבת-ראש, חברים, אומנם חברי עפר שלח לקח לי את הדברים שרציתי להתחיל בהם, אבל בכל זאת אני אחזור ואומר. חבר הכנסת אמסלם, שבוע מאז שהודיעו לנו שיש דיון, אמרתי לעצמי: דיון פגרה על חוק קמיניץ, דיון פגרה על חוק קמיניץ. התחלתי לחשוב מכל מיני כיוונים למה ואיך. בפגרה מביאים את חברי הכנסת לדיון על קמיניץ. הרצתי כמה שאלות, לא הצלחתי למצוא תשובות מלבד תשובה אחת, שאתם כל כך, ברמת החשיבה שלכם – יש לכם ציבור ערבי, ואין יותר טוב מלכנס מליאה כדי לקחת את שק החבטות הזה שנקרא הציבור הערבי ולחבוט בו: זה משרת אותנו פוליטית. להביא שיח, לחבוט בציבור הזה – איך לחבוט בו? נביא למליאה הריסה בלתי חוקית. 
+
+
+ ואם היינו עושים את זה בעוד חודש? ואם היינו עושים את זה עוד חודש?
+
+
+ אתמול התראיינתי יחד עם חבר הכנסת אמסלם בערוץ הכנסת, והוא אמר לי: תראה, זה שרוצים לתקוף תמיד – איפה כתוב שהחוק הזה מכוון נגד ערבים? תגיד, אתה טיפש? לא. אני מכיר אותך, אתה חכם. אתה מנסה לטמטם? לאן אתה רוצה להגיע? לאן אתה רוצה? ומה אמסלם ממשיך ואומר: אתם לא משלמים ארנונה, אתם לא משלמים מים. 
+
+יעני, המנטרה הזאת שלמדתם, כשאתם מביאים חקיקה נגד ערבים, למדתם בבית-הספר של ראש הממשלה: אתם לא משלמים ארנונה, לא משלמים מים, המנהיגים מושחתים, חמולות, אתם בונים בלתי חוקי. אתה לוחץ על הכפתור וזה משתחרר לך, וזה משתחרר לך, כמו לרבים. 
+
+
+ אני אומר עובדות, עובדות. אני הייתי בשפרעם – – – המים, אתה לא היית – – – אחוז לא משלמים מים – – – אתה מעולם לא דייקת בעובדות. אתה, העובדות לא מעניינות אותך. 
+
+
+ מאז הדיון הלכתי ובדקתי עובדות. כל העובדות שאמרת – שקר אחד גדול. הארנונה בחברה הערבית בעלייה מטאורית.
+
+
+ מה זה עלייה? מ-10% ל-20%.
+
+
+ עברה את ה-85%. לך תעשה שיעורי בית ותבוא. 
+
+
+ אני אביא לך את הנתונים. אתה יודע שזה לא נכון. 
+
+
+ – – –
+
+
+ אז שאלתי את עצמי, הזילות שלכם, להביא אותנו – אתה, עזוב, אתה לא מעודכן, אתה מעודכן במה שאתה רוצה.
+ 
+
+ אני אביא לך את הנתונים, גם בפירוט. 
+
+
+עכשיו לעניין עצמו. אני, כששאלתי את עצמי – אני עליתי לכאן, וחברים, אני מרגיש בושה. אני אמשיך את מה שאמר עפר לפני: מתחוללת לידינו זוועה של רצח עם, זוועה בלתי נסבלת שזה שש שנים משתוללת לידנו, גוג ומגוג. אנשים חסרי מוצא, חיות של אדם, החל מהמשטר עד כל המיליציות, נלחמים אחד בשני, והילדים של העם הסורי, זה שש שנים, משלמים את המחיר של האינטרסים הכלכליים האסטרטגיים של כל המדינות – מהדוב הרוסי ועד האמריקני – שיש להם באזור, והעם ממשיך לשלם. כל ההיסטוריה, ההיסטוריה של שנות ה-30 וה-40, של זוועות ושואה שהתחוללה שם – והעולם אז חשב באותו קו, השתדל להסיט את מבטו מזוועות או גילה אדישות. מה השתנה מאז ועד היום, חברים? מה השתנה? לפני חצי שנה בא נשיא רוסיה ל"יד ושם" וכתב – לפני חצי שנה, נשיא רוסיה; רוסיה, ששולטת בכל אבן שזזה שם. מה הוא הוא כתב ב"יד ושם"? מה שקרה בשואה צריך להיות שיעור לכל האנושות, להיות חקוק – מה, אמר את זה – הזיכרון הזה צריך להיות חקוק בתולדות האנושות לנצח. זה נשיא רוסיה, רוסיה שאנחנו רואים אותה בסוריה. 
+
+חברים, הזוועה שמתחוללת בסוריה, ורצח העם – אני אומר ומדגיש – מהמשטר עד כל המיליציות, וכל הילדים הסורים והמשפחות שמשלמים את המחיר, זה אות קין על מצחה של האנושות, והעמדה והשתיקה של העולם – והשתיקה של העולם היא חלק מאות קין; מה עושה העולם? ביד אחת מביא נשק וביד השנייה מביא עזרה הומניטרית. איזה צחוק זה? איזה צחוק זה? יד נותנת במקל, ויד בגזר. הסיוע ההומניטרי שבא אחרי הסיוע בנשק – לזה אנחנו קוראים עולם? זה אותו קין.
+
+ אני, ברשותכם – עם כל הזוועות האלה אנחנו צריכים להתכנס כאן ולהתעסק עם איך עוד מרביצים לשק החבטות הזה שנקרא הציבור הערבי. יושבים אתנו באולם גם תלמידי תיכון, אני רואה, ויושבים ובאים לשמוע. אהלן וסהלן לכנסת. תקשיבו, חברים, אתם באים לשמוע במליאה חוק על אכיפה שוויונית נגד הבנייה הבלתי-חוקית. כולנו נגד בנייה בלתי חוקית. אין אף אחד בבית הזה שהוא בעד בנייה בלתי חוקית. כולנו. ואני אומר לכם: כולנו. אבל מה הכותרת של החוק? "אכיפה שוויונית". כשאומרים "אכיפה שוויונית", ומזכירים את המילה "שוויון" – אתם לא מתביישים להשתמש במילה "שוויון" במעמד הזה? 
+
+ אני שואל כמה שאלות: מי דוחף את האזרח הערבי לבנות בנייה בלתי חוקית? בוא נשאל את עצמנו. הרי הבנייה הבלתי-חוקית פוגעת גם בנו, בציבור הערבי – בתכנון, ברחובות, במרחב הציבורי. אז מי דוחף את האזרח הערבי לבנות בנייה בלתי חוקית? מאז קום המדינה עד היום היישובים הערביים מחזיקים בבעלות פרטית ב-3% מקרקעות המדינה, מאז קום המדינה. ומאז קום המדינה עד היום, תוכניות המתאר, האזורים שאפשר להתפתח ולבנות בהם, נספרים על כף היד. אז אני שואל – אזרח, אני רואה את האוכלוסייה שלי, כל בנייה בלתי חוקית פוגעת בי, אבל בא האזרח ��זה ואומר: אין ליישוב קרקעות מדינה. הוא לא יכול לתכנן. אני, אין לי תוכניות מתאר; רוצה לבנות, רוצה להתפתח, מה לעשות? האוכלוסייה הערבית במדינה מאז קום המדינה עד היום גדלה פי-שבעה, גדלה. גם היא, כמו אוכלוסייה אחרת, רוצה התפתחות. ותהליך הבנייה – אם הערבים – ואני אומר את זה, משפט – תקשיבו לי, חברי, וחברי בני בגין, תקשיב טוב: אם הערבים לא היו בונים בנייה בלתי חוקית מאז 48', לא היו מתפתחים היישובים הערביים. זאת העובדה.
+
+ במקום לשאול את השאלה הזאת, באים בתהליך של חוק אכיפה שוויונית, שכולם בעדו, והם מכנסים את המליאה – תקשיב, חברי – והם מכנסים את המליאה, ועושים תהליך חקיקה מהיר לאכיפה כזאת – והיא צריכה להיות. אז אני אומר: אם התהליך קיים, למה אי-אפשר לעשות את זה – להביא תהליך חקיקה מהיר לתוכניות מתאר לפיתוח היישוב הערבי? לקבל את ההחלטה שהיישוב הערבי הוא חלק מהציבוריות הישראלית, חלק מהחברה הישראלית? מה מונע מכם? מה מונע? למה האזרח הערבי, במשך 50 שנה, 70 שנה, יש לו תחושה שהוא נלחם בטחנות רוח, יש לו תחושה, והוא רואה את זה, שהממסד נגדו בכל תחום ותחום? למה התחושה הזאת? 
+
+ ראש הממשלה, כשהיה פיגוע בדיזנגוף, אמר: אנחנו לא נרשה מדינה בתוך מדינה, ועל שום כך אנחנו רוצים אכיפה שוויונית. יפה. אני, כששמעתי אותו, אמרתי: בתוך חודש-חודשיים לא יהיה שום כלי נשק במגזר הערבי. חשבתי שהוא הולך להילחם בנשק הבלתי-חוקי במגזר הערבי. מאז אמר את זה ראש הממשלה, כמות הנשק במגזר הערבי הולכת וגדלה; הקלות של השגת נשק הולך וגדלה. אז מה עשית?
+
+אני רוצה אכיפה שוויונית בהריסת בתים. היום, על-פי הערכות, חברים – ואין הערכות מדויקות – מדברים על קרוב ל-50,000 בתים שבנויים בצורה בלתי חוקית ביישוב הערבי. 50,000.
+
+
+ ומה אתה חושב שיהיה?
+
+
+ שנייה. נהרוס את ה-50,000.
+
+
+באמת?
+
+
+ לא באמת נהרוס. אני שואל: נהרוס את ה-50,000? 
+
+
+נו, אתה – חברי, נו.
+
+
+ נהרוס את – – –
+
+
+לא. תאמר שאתה יודע שאין שום כוונה לטפל ב-50,000 בתים כאלה, נכון? אז תאמר את זאת.
+
+
+ אני אומר את זה. נכון, על-פי הצעת החוק, 50,000 הבתים – כמעט לא ניגע בהם, אבל נשאיר אותם, כאילו, במצב – על תקן בנייה בלתי חוקית לא מוסדרת.
+
+
+ לא, לאו דווקא.
+
+
+  החוק מדבר על העתיד, שנתיים אחורה וקדימה – בסדר. בני, אנחנו לא חלוקים שאסור שתהיה בנייה בלתי חוקית. המחלוקת שלי – כשאנחנו מזכירים שוויון, אני רוצה שוויון בבנייה, ולא רק שוויון באכיפה. 
+
+
+בסדר.
+
+
+לפני שאתה מביא את המקל, תן את הגזר לאזרח, את הגזר הזה שהאזרח, 70 שנה מחכה לו. הוא לא רואה אותו. הוא לא רואה אותו. 
+
+הדבר השני שאני מוחה – לכנס אותנו – – – 
+
+
+לא, זו לא הכוונה, עיסאווי. לא עומדים להניף מקל על 50,000 בתים. אתה יודע זאת. צריך לומר את זה, בסדר?
+
+
+ אני יודע את זה ואני אומר את זה, כן. לא עומדים להניף מקל על 50,000 הבתים.
+
+
+ אני מודה לך.
+
+
+ לא לא, זה ברור לי. המחלוקת שלי – – –
+
+
+ לא לא, זה לא ברור לאחרים.
+
+
+ לא לא לא, זה ברור לי. זה ברור לי. יש ויכוח שזה שנתיים אחורה מאז 2014, שמספר הבתים ידוע – זה ידוע לי. המחלוקת והצעקה שאנחנו משמיעים – על הדחף הזה להעביר את החוק בפגרה, בפגרה לכנס כנס פגרה מיוחד בשביל להעביר: קמיניץ. 
+
+והדבר השני שמקומם אותי, כשאתה אומר "אכיפה שוויונית" אחרי עמונה, אז אני אומר לך: אני רוצה שוויון בבנייה, שוויון בוועדות התכנון, שוויון ביחס. הגיע הזמן שנתייחס לציבור הערבי, שהוא ציבור שיש לו צרכים ויש לו דרישות ו��ש לו התפתחויות. אתם לוקחים את השלילה שבשלילה. לזה אני מתכוון.
+
+ חברים, אני נגד. אני המלצתי, ואני נגד, וההיגיון אומר נגד הצעת החוק שמועלית כאן. הצעת החוק הזאת לא באה להוסיף כלום. הצעת החוק הזאת נועדה להגיד לאזרח הערבי: אני בא לתת לך עוד יותר הרס ועוד יותר הרס ועוד יותר הרס.
+
+ אנחנו מצפים מהממשלה שתביא הצעות חוק לבנייה, לבנייה, ולא להרס, כי אתה לא יכול להאשים את העני בעוני. האזרח הערבי שבונה בנייה בלתי חוקית, כי אין לו ברירה אחרת – אתה לא יכול גם להאשים אותו. יש ממסד, יש מדינה, ויש לה מחויבות לתכנון, מחויבות כלפי אזרחים שלה. אני לא יכול – במשך 70 שנה זורקים את האשמה על האזרח, על האזרח: אתה אשם. האזרח, יש לו חלק באשמה, אבל החלק הגדול הוא של המדינה שלו, שמחויבת לתת לו פתרונות. להביא הצעות חוק של הרס – אתה אומר לאזרח: אני – אצבע בעין. מכיוון שאתה ערבי, קל לי לעשות את זה.
+
+ לזה אנחנו מתנגדים, וקוראים לכל החברים: פעם אחת צריך להיות עם מציאות שהיא יותר חזקה מכל דבר אחר. אפשר להתקדם ולפתור את כל הבעיה הזאת, לא בשיטה של עקשנות וכוחנות. צריך להתנגד לחוק הזה. תודה, גברתי.
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת איימן עודה – בבקשה, אדוני, לרשותך עד חמש דקות. רשום אצלי חמש, אבל אתה יודע, חבר הכנסת פריג' קצת קיצר, אף שאתם בסיעות שונות. 
+
+
+ אבל שנינו ערבים.
+
+
+את זה אתה אמרת, לא אני. 
+
+
+ גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, לבי דואב על הילדים הנרצחים בסוריה, כמו שהוא נכלם למראות הילדים הנרצחים גם בתימן, גם בעזה. צריכה להיות עמדה ערכית נגד פגיעה – – 
+
+
+ זה "חמאס". בעזה זה על-ידי "חמאס".
+
+
+ – – נגד פגיעה באזרחים. כל האזרחים, ובעיקר ילדים – – 
+
+
+ אז תגיד מי עושה את זה בעזה. 
+
+
+  – – ולא חשוב מה הצבע, מה הדת, מה הלאום. ילד זה ילד בכל מקום. 
+
+גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני לא מתכוון לדבר היום אל חברי הכנסת, בעיקר מהקואליציה, אלא אל הציבור הרחב דרך הבמה הזאת. חשוב לי להסביר לציבור הרחב את הסוגיה. אנחנו נגד בניית בניין אחד ללא היתר, לא חוקי; אנחנו נגד שמישהו יבנה על המדרכה – אנחנו רוצים מדרכה בשביל הילדים שלנו; אנחנו נגד שבן-אדם יבנה על שטח ירוק – אנחנו רוצים שטח ירוק בשביל הציבור שלנו. הבעיה היא יותר עמוקה ויותר מורכבת. מה הסיפור? טוב שהציבור הרחב יבין שמדינת ישראל, משנת 48' עד 66', הפקיעה 5 מיליון דונם אדמה מהאוכלוסייה הערבית. 5 מיליון דונם אדמה. חשוב שהציבור כולו יבין שמדינת ישראל, מאז 48' עד עכשיו, בנתה 700 יישובים חדשים, כולם, גברתי היושבת-ראש, כולם ליהודים, ואפס לערבים. חשוב שהציבור הרחב יבין שיש במדינת ישראל 934 ישובים שהאזרח הערבי לא יכול לגור בהם בגלל ועדות הקבלה.
+
+ חשוב שהציבור יבין שיש 40 כפרים בלתי מוכרים, כלומר כל בנייה בתוכם היא בנייה לא חוקית לפי החוק הישראלי. הכפרים הללו נמצאים מלפני קום המדינה. חשוב שהציבור בישראל יבין שמדינת ישראל כמעט ולא מאשררת תוכנית מתאר בכפרים הערביים ולא מרחיבה אזורי שיפוט. פעם דיברתי על ילד בן עשר שקנו לו חליפה, אבל היום הוא בן 30 ורוצים להלביש לו את החליפה בכוח, אז היא תיקרע מפה ותיקרע משם. זה מצב היישובים הערביים עם תוכניות המתאר. 
+
+ חשוב לי גם להגיד לציבור הרחב שאנחנו גם יודעים להגיד כן. אנחנו היינו חלק מצוות ה-120 – ופה אני קורא לממשלה ליישם את תוכנית ה-120 שהיא זנחה. חשוב לי לומר שהייתה תוכנית ��יש בה כל כך הרבה מרכיבים חיוניים – אני מדבר על תוכנית 922 – אבל הממשלה לא מיישמת את מה שצריך. 
+
+גם אנחנו הגשנו הצעה: אמרנו שנקרא לציבור שלנו שלא יבנה בצורה לא חוקית במשך שנתיים, ושהממשלה לא תהרוס בתים במשך שנתיים, ונקדם תוכניות מתאר, נרחיב אזורי שיפוט. אני פונה מפה לשרים בממשלה: אני רוצה שאחד יעמוד פה ויגיד שמה שאני אומר אינו נכון. השר דרעי אמר שזו החלטה והצעה אובייקטיבית; השר גלנט הוציא הודעה לעיתונות ואמר שזו הצעה אובייקטיבית. אני בעצמי פניתי אליהם. הם אמרו לי שראש הקודקוד, נתניהו, לא מסכים. נתניהו, שדיבר על אכיפה שוויונית. אז אני קורא לבנייה שוויונית; אני קורא להקמת יישובים לערבים; אני קורא להרחבת אזורי שיפוט ותוכניות מתאר; קודם כול בנייה שוויונית, יחד עם אכיפה שוויונית. אבל בנייה לא שוויונית עם אכיפה כביכול שוויונית – פה אני רוצה לומר שזו לא אכיפה שוויונית, כי אני שמעתי את ראש הממשלה וכל הציבור שמע אותו כשהוא מדבר על הריסות בעמונה והריסות אצל ערבים. הרי כולנו שמענו אותו אחרי הריסת הבתים בקלנסואה, כשהוא מדבר על כוחותינו שהורסים בתים של ערבים. כולנו ראינו איך ראש הלשכה שלו אלי גרונר בא בעצמו לישיבת ועדת הפנים ופתח אותה בדיבור רק אל האוכלוסייה הערבית. חשוב לי לומר לכם שראש הממשלה בעצמו הוא שמקדם את הישיבה הזאת בפגרה. 
+
+ אני רוצה לפנות עכשיו אל חברי הכנסת הערבים שנמצאים בקואליציה. פעם עמד באותו מקום, על במה זו בדיוק, חבר הכנסת לשעבר תופיק טובי. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן וחבר הכנסת דב חנין, אתם זוכרים את תופיק טובי, שעמד על הבמה הזאת בתקופת הממשל הצבאי ושני חברי כנסת ערבים הצביעו בעד הממשל הצבאי? מה הוא אמר להם? הוא אמר להם (אומר בערבית: תתביישו לכם במה שעשיתם) – כך הוא אמר להם בשפה הערבית, וכך אנחנו פונים עכשיו לחברי הכנסת הערבים שנמצאים בקואליציה – – 
+
+
+ אני מבקשת לסיים.
+
+
+  – – ויתמכו בהצעת חוק זו. 
+
+ גברתי היושבת-ראש, אני לא אקרע את החוק הזה, כי אני לא פופוליסט – כבר קרענו חוק – אבל אנחנו לא נקיים את החוק הזה, (אומר בערבית: אפילו אם תרכבו על הסוס הגבוה ביותר שלכם.) תודה רבה. 
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת איימן עודה. חבר הכנסת איתן ברושי – בבקשה, אדוני, לרשותך עד עשר דקות.
+
+
+ גברתי היושבת-ראש, השר אלי כהן, חברי הכנסת, גם אני רוצה לפתוח במילת גינוי וביקורת חריפה על מה שקורה בסוריה השכנה ולקרוא לישראל לתת סיוע רפואי, בוודאי לילדים שנפגעו, להמשיך את הסיוע ההומניטרי לפצועים ולהיות שותפים למהלך בין-לאומי – לא רק לגינוי אלא כל מה שאפשר לעשות כדי להפסיק את הטבח הזה כאן, לידנו.
+
+אני מבקש להביא בפניכם את ההסתייגויות ולשאת את הדברים הבאים בשם ההתיישבות העובדת, המושבים והקיבוצים ומאות-אלפי תושבי המועצות האזוריות. ההסתייגויות שלי מצטרפות כמובן למה שהגישו המחנה הציוני ומפלגות נוספות, כפי שהוגש לוועדת הפנים והגנת הסביבה.
+
+אני רוצה גם להודות שנעשה כאן מאמץ, גם של ארז קמיניץ וגם של חברי אמסלם וחברים נוספים, אבל יש בחוק הזה הרבה מאוד בעיות, ויש לנו חצי שנה ליישום שלו, וצריך יהיה לבחון חלק מהדברים ובמידת הצורך גם לתקן ולהשלים. 
+
+אני חושב שצריך להבחין בין אין-ברירה ובין הפרה בוטה ביודעין של החוק – ואנחנו כמובן תמיד אמרנו שאנחנו רוצים לשמור על החוק. יש כאן גם הזדמנויות, אבל אנחנו במידה רבה נשארים עם האיומים. אני חושב שצר��ך לעודד בנייה וצמיחה והתחדשות, וככל שאפשר להימנע מהריסות מיותרות. גם אנחנו יודעים שצריך לשמור על חוקי התכנון והבנייה. עם זאת, אנחנו מסמנים כאן לא מעט תקלות ושגיאות, שחלקן, לפי דעתי, נובעות מאי-הבנה של המציאות במרחב הכפרי, וחלקן גם מתוך עוינות שקיימת בממסד, שהולכת ומצטרפת לתחושת מחנק על ההתיישבות והחקלאות. 
+
+אנחנו רואים כאן מצד אחד החמרה קיצונית של צעדי האכיפה והענישה, תוך צמצום מסיבי של המעורבות השיפוטית בתהליך ותוך הקניית סמכויות מינהליות בהיקף שאינו תואם מדינה ומדיניות דמוקרטית. מצד שני הצעת החוק מתעלמת מהכשלים ומהקלקולים בהליך המייגע של התכנון והוצאת ההיתרים בישראל – במיוחד ככל שהדברים אמורים במגזרים כמו המגזר החקלאי, הנתון במשטר קרקעי רגולטורי משולש, הן של דיני התכנון והבנייה, הן של הביורוקרטיה של רשות מקרקעי ישראל והן של הרגולציה החקלאית. 
+
+ זאת ועוד, בניגוד למטרות תיקון 101 לחוק התכנון והבנייה, המאציל ומעצים את הוועדות המקומיות על מנת לחזק את הדמוקרטיה, לבזר סמכויות ולצמצם ביורוקרטיה, בא התיקון שבנדון ופועל בסתירה גמורה לכך על-ידי צמצום סמכויות הוועדות המקומיות אל מול גוף האכיפה הארצי, שנקבע בהצעת החוק שבפנינו. הצעה זו של נטילת סמכויות מהמישור המקומי למישור הארצי עלולה להיות פגיעה גסה בסמכויות הוועדות המקומיות והתערבות של השלטון הארצי בשיקול הדעת של השלטון המקומי.
+
+אנו מבקשים לציין שהכשלים המרכזיים של הצעת החוק אל מול המגזר החקלאי בפרט והציבור הרחב בכלל – הכשלים רבים. אנו מבקשים לקבל פסק זמן ולדחות – כמו במגורים – בשנתיים גם את העסקים והפעילות הלא-חקלאית על מנת להשלים את המהלכים שאנו נמצאים בעיצומם.
+
+ניתן, ונוכל, להכניס למסלול שימושים רבים אשר אינם מוסדרים היום ולאפשר את ביצוע החוק באזורים רחבים, בעיקר בדרום. כיום אין הסדרה מבאר-טוביה דרומה, כולל עוטף-עזה, ורק עכשיו עוסקים באזורים הללו בוועדות המחוזיות. קיימת אכיפה על-פי הכללים הישנים, אבל עכשיו מדובר על החמרה שלעתים אינה מידתית לנוכח תופעות רבות של חריגה, בעיקר באזורים של יישובי הגבול, אזורי הדרום ואזורי עימות נוספים. חוסר התכנון הוא בדרך כלל באשמת המדינה, ולא באשמת היישובים. מדובר בפרנסה, לעתים גם בפנסיה, של החקלאים שנפלטו מהחקלאות על-כורחם בשל מדיניות ממשלתית שגויה. מדובר על תהליך ארוך של הסדרה, וללא הסדרה החקיקה לא תוביל לשום מקום.
+
+ואני אפרט כמה כשלים נוספים: יש למנוע את המצב שבו אין אפשרות למי שחוכר קרקע ממקרקעי ישראל, בעיקר במגזר החקלאי, להסדיר תוכניות והיתרים, ובשל זכויות הווטו הבלתי-מידתיות הנתונות לרשות מקרקעי ישראל, שנשארה גוף עוין לחקלאות ולהתיישבות. במצב הזה הופכים החוכרים לעבריינים בעל כורחם, בשל הסרבול הביורוקרטי ומערכת של כללים סותרים.
+
+הקניית סמכויות להפסקת שימוש ולסגירת בניין בצו מינהלי היא מרחיקת לכת. צו מינהלי נועד לשמר מצב קיים, ואילו הפסקת שימוש היא שינוי המצב הקיים, וזאת – ללא מעורבות שיפוטית. צו כזה, מן הראוי שייעשה בכפוף לביקורת שיפוטית אמיתית. יש לבטל את הסמכות לכלול הפסקת שימוש בצו הריסה מינהלי.
+
+מן הדין לקבוע בכל הסעיפים הרלוונטיים כי הגשת בקשה לבית-משפט לביטול הצו מעכבת את ביצוע הצו. יש לאפשר לבתי-המשפט לעכב ביצוע בנסיבות המתאימות ומשיקולים שיירשמו, וזאת במיוחד לגבי צווים מינהליים. לא ייתכן לתת סמכויות מינהליות ונרחבות בצווים חד-צדדיים בלי פיקוח שיפוטי, ומצד שני – לכבול את הפיקוח השיפוטי בלי שלאזרח תהיה אפשרות לקבל סעד.
+
+בהתייחס לעבירות בנסיבות מחמירות, יש להשמיט את המילים "במקרקעין שהוכרזו כקרקע חקלאית", על-פי התוספת הראשונה לחוק, ומשום שההכרזה הזאת היא רחבת היקף, וחלה גם על שטחים רבים שהם שטחים בנויים או שטחים שאינם משמשים בפועל לחקלאות, כתוצאה ממציאות משתנה. לא סביר שהעונשים על שימוש אסור הם כה חמורים ואף זהים לעונשים על בנייה אסורה. זה לא אותו דבר.
+
+לעניין עבודה או שימוש לפי היתר שאינו תואם תוכנית, לא ייתכן שיינתן עונש כבד כזה בצורה מאוד קשה ללא הוכחת ידיעה וללא כוונה פלילית. יש לקבוע עונש מקסימלי לתאגיד של כפל קנס לכל היותר, כמו בחוקים אחרים, ולא פי-ארבעה או פי-שלושה, כפי שמוצע. עניין זה חמור במיוחד במגזר החקלאי, לאור האופי המיוחד של הקואופרציה החקלאית, המאוגדת באגודות שיתופיות, ולא באופן פרטי. אין לאפשר הריסה עקב שימוש אסור במקום שבו חלה התיישנות על הבנייה עצמה. יש לאפשר מתן ארכה לפי שיקול דעת של בית-המשפט, בהתחשב בהליכי הרישוי המסורבלים – והכול בהתחשב בטעמים שיירשמו.
+
+בנוגע לצמצום שיקול דעת הוועדות המקומיות, בהצעת החוק מנגנון שבו סמכויות האכיפה – קביעת נהלים והנחיות לאכיפה, הכשרת פקחים והפעלתם, מעקב ובקרה, והריסה בפועל – עלולות לעבור לידי מנהל היחידה הארצית לאכיפת חוקי התכנון, וזה פוגע בתפיסה שלנו, המרחבית. זאת, בהתייחס להצעה שאם מצאו מנהל היחידה הארצית ומנהל המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין כי ועדה מקומית אינה ממלאת את תפקידי האכיפה המוטלים עליה, הם יוכלו ליטול ממנה את הסמכויות.
+
+ בהתחשב בהיקף, בקיצוניות ובהשלכות הרחבות של הצעת החוק, לרבות תחולה רטרואקטיבית, יש לאפשר תקופת התארגנות ראויה, הן של מוסדות התכנון והאכיפה והן של האזרחים. לפיכך, יש לקבוע כי התיקונים הכלולים בה ייכנסו לתוקפם בתוך תקופה שלא תפחת משנתיים ממועד כניסת החוק לתוקף. אנחנו מבקשים כלים, זמן והזדמנות לפעול על-פי החוק ולשמור על החקלאים וההתיישבות. 
+
+ ואני חוזר על מה שאמרתי, אם יש כאן מי ששומע מהממשלה – אלי כהן יושב שם: צירוף ההחלטות והמדיניות הפוגעות בהתיישבות ובחקלאות יוצר תחושה של מחנק ואיום על המפעל כולו. הממשלה חייבת לבחון את דרכה, ודאי גם במקרה הזה. ולסיכום, התיקון הזה מהווה מיני חוק תכנון ובנייה בנושא אכיפה, עם הרבה סמכויות של "האח הגדול". יש הרבה סעיפים שעלולים להביא להתעמרות מינהלתית באזרחים.
+
+אני רוצה, למרות הכול, ולקראת חג הפסח, לאחל לכולם חג פסח, חג אביב, כשר, חג שבו – וגם אחרי החג, כמובן – יהיו בנייה רחבה וחוקית וצמיחה והתחדשות בכל מקום בארץ. תודה.
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת חיים ילין – בבקשה, אדוני. גם לרשותך עד חמש דקות. אחריו – חברת הכנסת תמר זנדברג. 
+
+
+ כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אתמול קיבלתי החלטה לקחת את הצוות שלי לעוטף-עזה ובמשך שעה וחצי קיבלנו סקירה על מעבר כרם-שלום, איך המשאיות עוברות ואיך אנחנו מעבירים סחורה. 850 משאיות ביום אנחנו מעבירים לעזה כדי שהכלכלה שלהם תפרח, כדי שה"חמאס" ימצא דרך אחרת, לא דרך הטילים והמלחמה. אני אומר את זה ואני גם אכתוב את זה. 
+
+ למה בחרתי את הנאום הזה? כי תוך כדי הסיור היה טבח בסוריה; תוך כדי שאנחנו רואים איך 850 משאיות עוברות לרצועת-עזה, טובחים א��ד בשני. ואיפה הלב היהודי? אנחנו מסוגלים להעביר 850 משאיות ביום לרצועת-עזה, לאותם אנשים שיורים עלינו טילים – לא כולם, המיעוט – לאותו טרור שחופר מנהרות, ולא מנהרות שלום ולא מנהרות תחבורתיות – מנהרות שבאות לפגוע בנו ובחיילי צה"ל. ואנחנו מעבירים להם את זה כי אנחנו יודעים שאם הם יחיו במצב טוב יותר יהיה פחות טרור. אנחנו מבינים. 
+
+ למה לא מבינים בצפון? למה לא מבינים בסוריה שחצי מיליון חפים מפשע שנהרגו עד עכשיו זאת שואה? איפה העולם נמצא? איפה מדינת היהודים, שאיבדה שישה מיליון יהודים בשואה? איך אנחנו שותקים? לא רק הכנסת, ממשלת ישראל. לא מספיק שאנחנו מטפלים ב-2,500–3,000 פצועים בבית-חולים בנהריה – שגם לא מעבירים להם כסף והם כמעט על סף פשיטת רגל שם; זה לא מספיק. אלא שגם מתעסקים בתאגיד. אם מספר הפגישות שהיו על התאגיד בין שר האוצר לראש הממשלה היה מתקיים על המצב הפנימי, בתוך מדינת ישראל, ועל מה שקורה בסוריה ועל מה שקורה בעזה, היינו בחזון אחר, היינו אולי בעתיד טוב יותר.
+
+ כשרוצים לבוא ולסתום את הפיות לדמוקרטיה, לתקשורת, בגלל שהיא שמאלנית או בגלל שהיא ימנית – יש לי חדשות: אין שמאל וימין בתקשורת; יש בעד ביבי ויש נגד ביבי, ולא משנה מי יהיה באיזה צד, או משמאל או מימין, וזה מה שרוצים להשתיק. חברים יקרים, אני רוצה להגיד לכם משהו, כי זה משפט שמבחינתי הוא משפט מפתח להבנה איך שאני תופס את התקשורת. כאחד שחי בדיקטטורה, שסתמו לו את הפה, שעיתונים היו הופכים את עורם כדי לשרת את השלטון הדיקטטורי בדרום אמריקה, על כל המדינות, אני מודיע לכם שאנחנו מתקרבים למקום הזה. לא רק שאנחנו מתקרבים למקום הזה, אלא שדמוקרטיה זה לא רק ללכת לבחירות; זכות הבחירה היא לא הגישה העליונה של הדמוקרטיה, אלא אחד הדברים החשובים ביותר זה חופש הדיבור, חופש הדעה. החופש הזה, שהדמוקרטיה נותנת לך, שאתה יכול להגיד את מה שאתה חושב בלי שיירו לך כדור בראש – זה המהות. מי שלא מבין את מה שאני אומר עכשיו לא יכול להבין מה המשמעות של מה שכנראה עוברים שם בסוריה, לא יכול להבין למה מושקע כל כך הרבה כסף בדיונים פנימיים, ולמה ראש הממשלה מסוגל, מסוגל להפיל את הממשלה וללכת לבחירות רק מהסיבה הזאת. 
+
+
+ הוא לא מסוגל – – – 
+
+
+ איפה אנחנו חיים? מה המציאות הזאת? לפעמים אני אומר: תחזיקו אותי. אני כנראה נמצא בבועה לא מובנת. פשוט ולעניין.
+
+כבוד היושבת-ראש, גם את חווית את הדיקטטורה. אין כמעט בן-אדם שבא מדרום אמריקה או מברית-המועצות, על כל המדינות, שלא יודע על מה אני מדבר. אבל איפה הייתם? איפה הזעקה שלכם? לא הזעקה למען החזקת השלטון, למען החזקת הממשלה הזאת; הזעקה של חופש הדיבור וחופש התקשורת. המילה הזאת, "חופש", היא המילה היקרה ביותר שיש כנראה בכל מדינה שחפצה בדמוקרטיה, בשמירה על הדמוקרטיה. ביום שהחופש הזה ייגמר, אנחנו כבר לא נהיה בדמוקרטיה. תודה רבה. 
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת חיים ילין. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת מסעוד גנאים. לרשותך, תמר זנדברג, עד עשר דקות. בבקשה. 
+
+
+ תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אנחנו מכונסות ומכונסים פה לדיון פגרה מיוחד לא כי יש איזה משהו דחוף על הפרק; לא כי חס וחלילה הכנסת הזאת נדרשת להצביע על איזה מהלך מדיני; לא התכנסו להעלות את קצבאות הנכים ולהשוות אותן לשכר המינימום לפני חג הפסח. את יודעת מה? גם לא בגלל משבר התאגיד. אפילו את חוק התאגיד, את הפשרה הרקובה, העקומה וההזויה הזאת שאתם הגעתם אליה – אפילו לזה לא התכנסנו כאן, כי לא הצלחתם להגיע לניסוח כלשהו, ולא בטוח שתצליחו, ובצדק, כי כנראה אי-אפשר לרבע מעגל כזה ששולח אנשים הביתה, מחסל חטיבת חדשות, מחסל את השידור הציבורי ומזרה אימה על כל התקשורת החופשית במדינת ישראל אם לא תתייצב לפי גחמותיו של ראש הממשלה. אי-אפשר לעשות את זה באיזה חוק כזה שיעבור כאן כאילו מדובר בתהליך נורמלי. ולכן, כל זה – לא. 
+
+ למה התכנסנו? התכנסנו כדי להצביע על חוק הריסות בתים, בעיקר לערבים, שיזמה עמותת "רגבים", עמותת ימין גזענית, ובשביל זה היה צריך דיון פגרה מיוחד. אחרי הידברות שהייתה כאן, בסוף מושב החורף, שהסתיים לפני כמה שבועות, הוסכם בין הקואליציה לאופוזיציה לדחות את הדיון הזה לאחרי הפגרה. אז מה היה כל כך דחוף? אני רוצה לספר לכם. ואגב שאני עושה את זה, אני רוצה להפריד בין מהלך החקיקה עצמו, של החוק, שהיו מעורבים בו המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, קמיניץ – שעל שמו גם נקרא החוק הזה, חוק קמיניץ – ואפילו חברי כנסת, אגב, כולל מהקואליציה, כולל יושב-ראש ועדת הפנים, דודי אמסלם; ואני חייבת כאן גם להחמיא לחברי, בעיקר מהרשימה המשותפת, אוסאמה סעדי, עבדאללה אבו מערוף ואחרים – סליחה אם לא הזכרתי את כולם – שבאמת היו מעורבים בפרטי ובסעיפי החוק, והשיגו הרבה מאוד הישגים, וככה הצליחו להפוך את החוק הזה ממשהו מאוד מאוד דרקוני וקשה ובלתי נסבל למשהו קצת פחות כזה. אבל אני רוצה להפריד בין כל התהליך המקצועי שהתרחש – חקיקת החוק והעבודה על סעיפיו – לבין הכוונה וההליך הפוליטי שהתבצע כאן. 
+
+ כי אומנם החוק הזה הוא חוק מאוד מפורט ועם הרבה מאוד סעיפים, ונוגע באכיפה בבנייה, אבל בדחיפה שלו ובמהות שלו, אני רוצה להגיד לכם, הוא לא שונה הרבה מחוק המואזין. גם זה וגם זה, הכוונה הפוליטית שמאחוריהם, והדרך שבה הייתה דחיפה – למרות הסיכומים שהיו לדחות את זה לאחרי הפגרה – והצורך שלא להגיע להידברות ולהבנות, אלא כן ללכת ולדחוף חוק כזה, שהוא ממש סטירה בפנים של ציבור שגם ככה מופלה לרעה, ובאה – וממשלת ישראל, דרך אגב בקדנציה הזאת, הלכה מול הציבור הזה, מול הציבור הערבי, עם תוכנית, לראשונה בתולדות המדינה, עם השקעה כספית, עם כוונה ליצור תוכניות מתאר ולענות על הדברים – על הבעיות ועל האתגרים הכי הכי קשים, בעיקר בהקשר הזה, בתחום התכנון והבנייה, בהרבה מהיישובים הערביים ובחברה הערבית. אבל בסופו של דבר, המהלך הראשון שרואה כאן אור ואנחנו רואים אותו בחקיקת חוק זה חוק הריסות בתים. 
+
+ אז מה המסר מזה? מה הכוונה שאנחנו מבינים מדחיפה מכוונת של לשכת ראש הממשלה – שהייתה מעורבת בדיונים האלה, ואנשיה, ככה, התהלכו והסתובבו סביב ועדת הפנים כשהיא דנה, ולחצו להביא את זה מהר, ולעזוב את ההסכמות והדיונים שהיו, וכן ללכת ולקדם במהירות את החוק הזה. ואם, דרך אגב, הביקורת מימין – ידידי חבר הכנסת בני בגין, אתה יושב כאן. אני בטוחה שמוכר לך מהעבר הדפוס הזה, שכשהממשלה רוצה לעשות איזשהו מהלך נכון לטובת אוכלוסייה, אזרחי המדינה, קופצים חברי כנסת או שרים, לפעמים, מהימין, ואומרים: אם זה משהו לטובת הערבים, אנחנו מתנגדים. לא משנה אם זה העברת תקציבים – ראינו בממשלה שרים ושרות, לצערנו, שאם צריך להעביר תוכנית לטובת החברה הערבית – חס וחלילה, שומו שמים – אז לא, אל תיתנו לערבים.
+
+
+ אבל?
+
+
+ לא אבל. זה מצב מאוד מאוד מצער, ואני אומרת – – – 
+
+
+ אבל אני שואל: קראתי על הערות כא��ה בממשלה, כשהובאה לדיון החלטה 922, אבל היא עברה – היא עברה ברוב גדול, והיא מקוימת, נכון, לטובת היישובים הערביים במדינת ישראל. היו קולות כאלה, וההחלטה עברה.
+
+
+אז אני חושבת שהקולות האלה הם קולות – – – 
+
+
+לכן לא הבנתי את הלקח. 
+
+
+ אז אני מייד אגיד. אני רק רוצה כן שנתעכב על הנקודה הזאת, כי אני ממש לא חושבת שאפשר ככה לדלג. הקולות האלה הם קולות בזויים, הם קולות שמונעים מגזענות ותו לא, כאילו אם עושים משהו לטובת הערבים זה בהכרח לרעת מישהו אחר, ולא בדיוק להפך. אותם קולות – וזה הנמשל, זה הלקח – אותם קולות נשמעו כאן. אפילו שהחוק הזה הוא חוק רע, והוא חוק בעייתי, והוא חוק שמונע מכוונות פוליטיות לא נכונות ולא טובות, אחרי העבודה שנעשתה, והשיפורים והפשרות שנעשו בחוק הזה, גם לכאן הגיעו חברי כנסת מהימין לוועדה, ואמרו: רגע, מה פתאום? אנחנו רוצים להחמיר, אנחנו רוצים להחזיר את הגזירות הדרקוניות, ואפילו איימו – או הבטיחו, תלוי איך אתה מסתכל על זה – שיגישו הצעות חוק פרטיות כדי להחזיר את הדברים הקשים שבחוק. אני שואלת אותך: זה מקובל עליך? אנחנו נראה. 
+
+
+ התוצאה היא נוסח החוק. 
+
+
+ התוצאה היא נוסח החוק כרגע, שהוא גם – שוב, אני אומרת, אני באמת מפרידה פה בין העבודה המקצועית שנעשתה, לרבות הפשרות, ובין הכוונה הפוליטית שהייתה מאחורי דחיפת החוק הזה, שבאה לידי ביטוי בין היתר בביקורת כביכול מימין. 
+
+אז אני לא יודעת: או שיש פה איזו טקטיקת השוטר הטוב והשוטר הרע, מי יביא פשרות ומי ילך ויאגף מימין וכל הזמן יזכיר לנו שאוי אוי אוי, אם מנסים להגיע לאיזה שיפור אז זה דבר לא טוב, וצריך ללכת ולהחמיר וצריך ללכת לצד הדרקוני שלו. אני חושבת שזה דבר שאתם, כמחנה ימין, צריכים לדחות אותו מכול וכול ולגנות אותו. 
+
+
+ נכון שיושב-ראש הוועדה חבר הכנסת דודי אמסלם קיבל את רוב ההצעות לתיקון, לריכוך – את אמרת: פשרות טובות. את יודעת שזה נכון. 
+
+
+ אני אומרת שוב: אני הפרדתי כאן בין התהליך שנעשה ובין הכוונה הפוליטית מאחורי החוק הזה – – 
+
+
+ אבל אם כוונות פוליטיות לא מתממשות, אז תגידי גם זאת. 
+
+
+ – – שהיוזמה שלו הייתה בעמותת "רגבים", שהדחיפה שלו הייתה על-ידי ממש לא כוחות פשרניים ושוחרי שלום, אלא בדיוק להפך. לצערי, זה התהליך, כך הוא נראה. שוב ושוב, במקום ללכת במסגרת תוכנית רחבה שתסתכל על הצרכים של האוכלוסייה, ובצד זה תגבה אותה באכיפה כשצריך – ובהחלט צריך, כשצריך – היא עושה להפך; היא מחוקקת חוקי אכיפה, ואת ההשקעה, את האתגרים שצריך לפתור – שוב, ולא בפעם הראשונה – היא משאירה הרחק בתחתית סדר העדיפויות, אם בכלל. 
+
+זאת לא הדרך לנהל את יחסי המדינה עם אוכלוסייה, בטח לא אוכלוסיית מיעוט מופלה. לצערי זאת הפכה להיות דרכה הכמעט-בלעדית של הממשלה הזאת, ואת התוצאות אנחנו רואים. הן שליליות מאוד, ואנחנו רואים אותן פעם אחר פעם. 
+
+
+תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן. עד חמש דקות לרשותך, אדוני. בבקשה. 
+
+
+ גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, באמת, אני מצטרף לאלה השואלים ותוהים: מה בוער? מה בוער להקים, להזמין לישיבה בפגרה כדי לאשר את החוק הזה? לא הייתה הממשלה יכולה להמתין עד המושב הבא, עד מושב הקיץ, ולפתוח את מושב הקיץ באישור החוק?
+
+ יש שר או אין שר? אה, יש שר, בצד שם. 
+
+
+ השר אלי כהן אתנו.
+
+
+ שר הכלכלה. בסדר. 
+
+אז אני מצטרף לאלה התוהים ושואלים מה בוער, באמת? הבוע�� – זה בוער לנתניהו. משום – מאיפה זה בא? כל עניין הצעת החוק הזאת – מאיפה היא בא? היא באה כאשר ראש הממשלה עמד בדיזנגוף, אפילו לפני זה, ואמר שיש מובלעות, כאילו – שזה החברה הערבית – שאין בהן חוק. הוא השריף שרוצה לעשות סדר, לכן הוא זירז את הישיבה, והוא רוצה לאשר את החוק הזה במהירות כדי שיתחיל את הקמפיין החדש שלו בבחירות הבאות – שהתחיל אותו ב-2015 ב"ערבים נוהרים" – כדי שיתחיל אותו ב"ראיתם? הראיתי לערבים. עשיתי אבו עלי על הערבים. הנה, עשיתי סדר" כדי שגם יגרוף קולות של הימין, שימחאו לו כפיים: הנה בא השריף, הגיבור הזה, והראה לערבים מה זה סדר. 
+
+ גברתי היושבת-ראש, מי לא רוצה תכנון? מי לא רוצה סדר נכון? כולנו רוצים. יש לי חדשות גם בשבילכם. יש כאלה שחושבים שראשי רשויות, חברי כנסת, מנהיגות האוכלוסייה הערבית, מאשרים או נותנים לגיטימיות לכל מי שרוצה לבנות באיזה כביש או רחוב או על חשבון שטח או קרקע המיועדים לתוכנית ציבורית. זה לא נכון. כולנו נגד זה. כולנו רוצים בנייה מסודרת ומתוכננת. אבל תנו לנו לעשות את זה. 
+
+ אני קורא לממשלה – הממשלה צריכה ליזום, צריכה לתכנן, צריכה לאשר תוכניות מתאר – שתאשר את התוכנית והבקשות להרחבת שטחי השיפוט של היישובים הערביים. בהכבדה ובענישה לא פותרים בעיה, אבל בתכנון כן. מי מונע מראש הממשלה לעשות סדר בפשע ובאלימות המשתוללת ביישובים הערביים? כל בוקר אנחנו קמים לפשע מסוים, להרג, לרצח. רק לפני יומיים נרצחו שתי נשים ערביות, אחת בראמה והשנייה בלוד, רק ביום אחד. מי לא רוצה התערבות כדי למנוע את ההרג ואת הרצח האלה? אף אחד לא מנע, ראש הממשלה ומהממשלה. להפך, אנחנו מזמינים את זה, אנחנו רוצים שיעשו סדר; אנחנו רוצים שיפקיעו את כל הנשק המשתולל בחברה הערבית, שיענישו את כל הפושעים, שיתפסו את כל הכנופיות האלה. 
+
+
+ – – – 
+
+
+ מי לא רוצה? מי אמר לא? מי עצר בעדם?
+
+
+ התושבים לא משתפים פעולה עם הדבר הזה. הם רוצים שהמשטרה תיכנס, ואחר כך חנין זועבי תירק על השוטרים. 
+
+
+זה עוד שקר. 
+
+
+ היא תקרא להם משת"פים. שאזרחים ערבים יתגייסו למשטרה. 
+
+
+ האזרחים לא רק משתפים אלא הם מזמינים. הם הפונים למשטרה שתבוא: פלוני ואלמוני ונשק פה. 
+
+
+ ואחר כך הם רוצים שהמשטרה לא תתערב. 
+
+
+המשטרה היא המתעכבת, המשטרה, שעד היום לא עושה הדרוש ממנה כדי להחזיר את הביטחון לרחובות שלנו.
+
+ מילה, משפט אחרון, גברתי היושבת-ראש, על מה שקורה בסוריה: אין בן-אדם שיש בו טיפת רגש אנושי שלא מגנה את הזוועה, את מעשה הפשע האחרון ואת שאר מעשי הזוועה והטבח בסוריה. אין בן-אדם שיש בו רגש אנושי שלא מגנה את זה ולא זועם ולא מרגיש עצב על מה שקורה, אם זה בסוריה ואם בשאר מדינות ערב. כי פוליטיקאי – פוליטיקאי זה לא מכונה; פוליטיקאי זה גם בן-אדם. פוליטיקה בלי רגש אנושי זאת לא פוליטיקה, לפי דעתי. לפי דעתי, גברתי היושבת-ראש, זאת העמדה הערכית שלנו, המוסרית שלנו: נגד הרג, נגד רצח נשים, ילדים ותינוקות, בסוריה ובכל מקום בעולם. תודה. 
+
+
+ אין ויכוח. 
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת זהבה גלאון. חמש דקות לרשותך. בבקשה. 
+
+
+ גברתי היושבת בראש, עמיתי השרים, כן, יש נושא שהכנסת לא התכנסה לכבודו, וזה הנושא של מה שקורה בסוריה. אני מודה, אני מגיע עכשיו מ"יד ושם", מהרצאה לפני משלחת של "עדים במדים" שיוצאת לפולין, וההרצאה היא לא אותה הרצאה, והשיחה היא לא אותה שיחה, ואני באמת שוא�� את עצמי מה אנחנו עושים. 
+
+אני יודע שיש דיון בין השכל לבין הרגש, ומי שיגדיר את זה שהרגש אומר להתערב והשכל אומר לא להתערב, ואני לא רצה להיכנס לדיון הזה; אני רוצה לסמוך – ואני אחזור לזה מייד – על ראש הממשלה, ועל הקבינט, אם יש קבינט, שידע להיכנס לזה. אבל אין לי ספק שגם מי שחושב שלא צריך להיכנס לעניין הזה לא חושב שעמדתה של מדינת ישראל היא עמדה רק של שכנה, אפרופו מה שקורה בגבול הצפוני; מדינת ישראל היא לא עוד מדינה כשמשתמשים בגז כלפי עם אחר. מדינת ישראל היא מדינה שאין עם בעולם שסבל, או שהגז יוצר אצלו הקשרים כאלה עם סבל ועם אובדן של כל כך הרבה בני משפחה ובני העם. והשאלה היא מה אנחנו עושים, ואני חושב שהשאלה היא לא אם אנחנו מקיימים דיון, אלא השאלה היא מה אנחנו עושים.
+
+ כאן אני מוכרח לומר שיש שיקולים שלא להתערב פיזית: יש שם מעצמות, ויש אמריקה, ויש רוסיה, והם בפנים, ואל לנו לשים שם חייל באופן ישיר או באופן עקיף. אבל האם אנחנו מגייסים את כל העולם כמו שאנחנו אולי יודעים לגייס? והאם אנחנו קוראים לשגרירים ואומרים: מדינת ישראל לא יכולה לעמוד בצד? ולא לעמוד בצד זה לא רק לשלוח מטוסים; לא לעמוד בצד זה האם ראש הממשלה ביטל את סדר-היום שלו, קורא לשגרירים ועושה טלפונים למנהיגי עולם ואומר: אנחנו, מדינת ישראל, לא יכולה לעמוד מנגד; אני, ראש הממשלה, לא יכול לעמוד מנגד כאשר כל כך קרוב אלינו – וגם אם לא כל כך קרוב אלינו – משמידים אנשים בגז.
+
+ואני, לא בפנייה חדה ולא באופן מלאכותי, רוצה לקוות שראש ממשלת ישראל יקדיש לנושא הזה של סבלו של העם הסורי מגז שמינית ממה שהוא מקדיש לתאגיד. כן. האם השעות שראש הממשלה מקדיש לדיונים, האם נקראו שר החוץ – שהוא ראש הממשלה – או שר הביטחון או שגרירי ישראל בעולם לשיחת ועידה עם ראש הממשלה לראות מה ניתן לעשות? האם יש מישהו משרי הממשלה, מחברי הכנסת, שהיו כל כך עסוקים בחוק – שאף אחד לא מבין אותו, את המוטיבציה אליו, של התאגיד הציבורי, ואת הטירוף הזה שאחז בנו – האם המוטיבציה הזאת, האם התזזיתיות הזאת, נהפוך אותה אולי לתנועתיות חיובית, ונלך עכשיו, כאשר עם שכן סובל ככה? לצערי, אני לא רואה את זה. 
+
+אני רוצה להזכיר לכולנו, אפרופו פסח, שמשה רבנו התערב גם כאשר היה ריב של רועים לא מהעם שלנו, אלא הוא רק ראה עוול שנגרם. רק אחרי זה הוא נהיה למנהיג. כאשר הרועים מול בנות יתרו, משה רבנו התערב, קודם שהוא נבחר למנהיג. זאת אומרת, עוול במקום אחר – אנחנו, העם היהודי, מתערב. ובערב פסח אני רוצה להגיד שאני מקווה שכולנו נזכור את מה שאנחנו מצווים כל כך הרבה, ש"גרים היינו בארץ מצרים": איך אנחנו מתייחסים לגר שחי בתוכנו; איך אנחנו מתייחסים לגרים שבאים להתגייר, אבל גם לאלה שלא באים להתגייר. ובמצרים היינו גרים לא בגלל שניסינו להיטמע – בגלל ששמרנו על זהותנו. ועל היחס הזה אנחנו מצווים לשמור. את היחס הזה אנחנו מצווים לזכור – איך אנחנו מתייחסים למי שהוא לא בן העם שלנו אבל חי יחד אתנו. 
+
+ואני אסיים, גברתי, וכמובן, אנחנו נאחל לעצמנו חג חירות שמח, ובעוד שבועיים נגיד עוד פעם "חג עצמאות שמח", ונשאל את עצמנו למה יש לנו שני חגי עצמאות, ונדע שכנראה לא ידענו לשמור על חג עצמאות אחד; בגלל שלא זכרנו שהיינו גרים, בגלל שלא זכרנו את המשמעות של אין-עצמאות. ומה המחיר, עד חג העצמאות הבא? זה יום השואה. ובזה אני סוגר. ואם צריך לזכור גם את יום השואה, אז אני מאחל לעצמנו שלא נשאל את עצמנו כל כך הרבה שאלות מה זה אומר לנו, כמי שחוו את השואה, מה שקורה בסוריה, אלא נקום ונעשה על מנת לעזור, לצערי, הרבה יותר ממה שאנחנו עושים. תודה וחג שמח. 
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. בבקשה, גברתי, עד חמש דקות לרשותך. 
+
+
+ גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הקואליציה כינסה היום את הכנסת באופן דחוף-בהול בפגרה כדי להעביר עוד הצעת חוק גזענית נגד אזרחי ישראל הערבים, בחוק שמכונה "חוק קמיניץ". איפה הקואליציה? איפה הקואליציה, שכל כך מיהרה כדי להגיש את החוק הזה? 
+
+אבל אני לא יכולה שלא לומר, חברי חברי הכנסת, כמה מילים על מה שקורה בסוריה, על הזוועה, על הזוועה של השימוש בגז כימי. אנחנו מדברים על רודן ששנים טובח בבני עמו. שנים. ואני לא חושבת שהמורדים לא עושים פעולות איומות, המורדים נגד ממשל אסד, אבל 70% מהאזרחים שנהרגו בסוריה נהרגו על-ידי אסד. הוא מפציץ ילדים; הוא הפציץ אתמול את בתי-החולים שהיו אמורים לקבל את הפצועים. 
+
+ וחברי חברי הכנסת, במקום שבימין ובשמאל יהודים וערבים יתאחדו לפחות למול הזוועה הברוטלית הזאת, אני רוצה לייחד את דברי לאנשים בימין שאומרים שירה. פשוט מזעזע, חברי חברי הכנסת. אני מצטערת שאני נאלצת להיתלות בהם, אבל פשוט זה מעלה בי קבס לשמוע את האמירות האלה. חבר הכנסת לשעבר ינון מגל הסביר שאין לו שום בעיה עם מות ילדים, והוא מאחל לשני הצדדים בהצלחה, והוא גם קרא לזה "מסר יהודי". ואחר, אריה יואלי, שהוא עורך האתר "סרוגים", הוא בכלל בא לחזק; הוא הסביר – ואני מצטטת – ש"חובה עלינו לשמוח כשרשעים מתים". ושמעון ריקלין לעג ל"הארץ" שהקדיש לסיפור כותרת ראשית. והלל גרשוני מאתר "מידה", הוא החליט שהסיפור הזה זה בכלל קונספירציה של המורדים. 
+
+ עכשיו אני אומרת, חברי חברי הכנסת: מה צריך לעבור בראש של האנשים האלה, אנשי ימין, חלקם דתיים, קלריקלים מטורפים, כדי להגיד את הדברים האלה? מה זה קשור בכלל עכשיו? איך אנשים מעזים לומר – כשאנחנו רואים ילדים נהרגים, ילדים שמקבלים את הגז הכימי הזה, את גז הסארין הזה – איך אפשר לומר את זה, שחובה עלינו לשמוח כשרשעים מתים? מה מתרחש בראש שלהם? מה עבר להם בראש כשהם אמרו את זה? לראות ילדים מתים מגז ולהחליט שהדבר היהודי, לא פחות מזה, זה לחגוג. 
+
+ובכלל, אני רוצה להזכיר לכם: אני שמעתי פעם את ינון מגל אומר שהוא קודם כול יהודי ואחר כך הוא ישראלי. אז אני אומרת לכם: יהודי הוא בטוח לא וישראלי הוא בטוח לא, אבל הוא בעיקר לא בן-אדם, וזה לא משנה כמה "שמע ישראל" הוא יגיד – גם הוא וגם יואלי וגם ריקלין וכל החבורה הזאת, חבורה מתועבת של אנשים, שמה שקרה להם זה התבהמות, אין לי דרך אחרת להגדיר את זה. 
+
+חברי חברי הכנסת, אנחנו בשמאל מתחנו בזמנו ביקורת על חברים טובים שלנו, גם בחד"ש וגם במק"י, על הגיבוי שהם העניקו לאסד במשך כל השנים הנוראיות האלה. זוועה בעיני. ואני מכירה את כל הוויכוחים: האם צריך להתערב, האם צריכה להיות התערבות בין-לאומית, והאם האמריקנים הם השוטר של העולם והאם צריך להיכנס. ואני לא יודעת אם צריך לעשות את זה, אבל גם לעמידה מנגד, עמידה מנגד וחוסר גינוי, יש מחיר. אבל לחגוג על רצח ילדים? את זה עוד לא שמעתי. עם כל המחלוקת עם החברים בחד"ש ובמק"י, לא שמעתי שחגגו על רצח ילדים. להפך, גינו את זה. איך אפשר לעבור לסדר-היום כשהם אומרים לנו לשמוח כשרוצחים ילדים?
+
+חברי חברי הכנסת, אני חייבת ל��מר, ממש לא משנה באיזו אידיאולוגיה אתם מחזיקים ולא משנה אם אתם יהודים או ערבים, ימין, שמאל או מרכז, אבל ברגע שתמונות של ילדים מתים מעוררות בכם שמחה, אני אומרת לכם, משהו בכם מת. ואני לא יודעת אם זה יותר מכעיס או יותר עצוב, אבל זה בעיקר דוחה וזה בעיקר בהמי, ואני מתביישת במי שמרשה לעצמו בריש גלי לכתוב את הטוויטים האלה, להתראיין באופן הזה, ולהגיד: כשהאויבים שלי רבים ביניהם – שיישרפו. כבר שכחנו, אמר חבר הכנסת שטרן, בצדק: אנחנו בפתחו של יום השואה. ואני לא משווה, אבל אנחנו, שעברנו את מוראות השואה והתקוממנו שהעולם עומד מנגד ואנשים מפנים לנו עורף, אנחנו יכולים לשמוח כשטובחים אלו באלו וילדים מתים? תודה, גברתי. 
+
+
+ תודה רבה לחברת הכנסת זהבה גלאון. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת איל בן ראובן. עד חמש דקות לרשותך, אדוני. בבקשה. 
+
+
+ גברתי היושבת-ראש, גבירותי ורבותי חברי וחברות הכנסת, אנחנו נקראנו לכינוס פגרה בגלל החוק הקרוי "חוק קמיניץ". הסיבה לכך, כנראה, כנראה – חשש מהקדמת הבחירות. אני לא מפרשן אלא אומר דברים ששמעתי ושמענו ממשרדו של היועץ המשפטי לממשלה ומאנשים שונים שעסקו בהכנת החוק, שאמרו: צריך להעביר את החוק הזה מהר ככל האפשר, כי יש חשש שיהיו בחירות. אני תוהה אם האנשים שאמרו את הדברים האלה יודעים דברים שאנחנו לא יודעים. יכול להיות שנפלה איזו החלטה, כי מי שדיבר, הוא דיבר ממשרדו של היועץ המשפטי לממשלה, ויכול להיות שהם יודעים דברים שאנחנו לא יודעים. 
+
+וכמובן, אם מקדימים בחירות, צריך להיערך. וחלק מההיערכות לבחירות זה לתקוף את הערבים; זה לתת ביטוי ברוטלי ככל האפשר לעוינות כלפי הציבור הערבי, כי זה מביא קולות, זה מבטיח הצלחה בפריימריז, זה מצטלם טוב בתקשורת הישראלית. תתקוף ערבי ותקבל קולות; פוליטיקה של שנאה בזויה ונמוכה, ובדיוק מכאן באה הצעת החוק הזאת. היא הצעת חוק במוצהר נגד הציבור הערבי. גם כאן אני לא אומר את זה מנהמת לבי או שזה איזה ניתוח שלי – זה בדיוק מה שאמר מנכ"ל משרד ראש הממשלה. הוא אמר: אצל הערבים זה מערב פרוע, וצריך לסדר את הדברים. הוא והשריף נתניהו, הגיבורים מסרטי המערב הפרוע, יבואו וישליטו סדר נגד הפורעים הערבים. זה בדיוק מי שאמר – לא פוליטיקאי, אלא נציג רשמי של המדינה, אחד הפקידים הבכירים ביותר, מה שנקרא סגל א' של המדינה, ואמר את זה נגד הציבור הערבי. 
+
+המהות של הצעת החוק היא נטילת סמכויות מהרשות השופטת, ובעצם גם מהכנסת, והעברתן לרשות המבצעת. ככה נאמר אפילו בתקציר שחולק לנו. כל מיני דברים שבית-המשפט טיפל בהם, שהיו בסמכות בית-המשפט, הם עכשיו בוועדת התכנון הארצית, בוועדת התכנון המחוזית, המרחבית, רשויות מקומיות, רשות אכיפה – כל מיני רשויות יש. נוטלים סמכויות משופטים ומעבירים אותן לפקידים – פקידים, כמובן, שפועלים על-פי חוק דרקוני. ולא רק מעבירים לפקיד את הסמכות, אלא גם נותנים לו סמכות עוד יותר קשה, נותנים לו סמכות יותר רחבה מזו שהייתה נתונה עד היום לבית-המשפט, ובמיוחד בכל הקשור לענישה. 
+
+אנחנו הצענו כמה הצעות או כמה הסתייגויות, שלפחות יהיה איזשהו פיקוח פרלמנטרי על המעשה הזה. הרי נעשה מעשה זוועה פה; דברים שהם במוצהר – כל השנים ככה זה היה וככה צריך להיות – בסמכות בית-המשפט, מעבירים לפקידים; לפחות שיהיה על הפקידים איזשהו פיקוח פרלמנטרי. ההסתייגויות האלה נדחו על-ידי הרוב האוטומטי שיש בוועדת הפנים ושיש בעצם בכנסת. 
+
+ המדינה נגד הציבור הערבי – זו בעצם מהות החוק. אנחנו – אני חושב שצריך להעמיד את המדינה לדין. המדינה היא העבריינית – המדינה שמונעת מאנשים לבנות בית; המדינה שלא בונה יישובים ערביים לציבור הערבי; המדינה שלא מציגה לנו – – 
+
+
+ נא לסיים, אדוני. 
+
+
+ – – תוכניות מתאר, שלא נותנת סיוע בדיור, שאין דיור ציבורי. פשוט, המטרה המוצהרת שלה ושל החוק היא לחנוק אותנו. תודה רבה. אנחנו, אם חונקים אותנו, אנחנו בדרך כלל בועטים. תודה רבה. 
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חבר הכנסת איל בן ראובן – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת מיכל רוזין. לרשותך עד חמש דקות, אדוני. בבקשה. 
+
+
+ כבוד היושבת-ראש, חברי וחברות הכנסת, אם כבר הגענו הנה היום בדחיפות כזאת בפגרה למליאה, הרי אני רוצה לדבר בפתח דברי על נושא דחוף בהרבה מהחוק הרע הזה שאנחנו עוסקים בו היום. ילדים נרצחו אתמול במתקפת גז של חיות אדם. הממשל הסורי האחראי לכך ראוי לענישה חמורה, עד לכדי – סימבולית – עמוד התלייה. 
+
+ אין זו הפעם הראשונה שממשל אסד פועל בדרך זו, ומאחר שההרתעה נכשלה בעבר, הרי שפעולה וענישה קשה מחויבות המציאות. מנהיגי העולם, ובראשם הנשיא טראמפ והנשיא פוטין, חייבים לפעול, וממשלת ישראל, ראוי שתקרא בקול רם לפעולה, והיא יכולה גם להיות חלק מפעולה, גם אם לא באמצעות מטוסי חיל האוויר שלנו, דוגמת טיפול בנפגעים ואפשרויות נוספות שלא כאן המקום לפרט. מדינת ישראל חייבת להיות אקטיבית ופועלת, הן מהפן המוסרי – ואולי הוא החשוב ביותר – והן מהפן המבצעי-אסטרטגי, אם רוצים לשמור על איזשהם כללי משחק במלחמות. לצערי, אנחנו בפרונט וחייבים לדחוף לפעולה. אני, כאב לילד בן ארבע, ילדה בת שבע וגדולים יותר – הרי אפשר להשתגע; הלב נשבר והמוח מתפוצץ למראה תמונות הילדים המתים. ראוי שהאחראים לכך ישלמו מחיר מלא וקשה ביותר, מחיר שיבהיר שפעולות כאלה – לא במקומותינו וגם לא במקומותיהם. 
+
+ החוק הזה שמועלה כאן היום – אני אצביע נגדו. חברי הכנסת, ביום שני האחרון ביקרתי בבית-הספר הטכנולוגי-מדעי-חקלאי בכפר ראמה שבגליל. מצאתי תלמידים ומורים ערבים ישראלים מדתות שונות – מוסלמים, נוצרים, דרוזים – לומדים ביחד, שעל אף הקושי לחיות כערבי ישראלי, ובייחוד בימים של חוק המואזין ותופעות קשות של שנאת האחר, הם מוצאים לעצמם מקום ודרך אחרת; שואפים למצוינות, לחיים משותפים, לקיום חברה שוויונית הפועלת בערבות הדדית בתוך החברה הישראלית. 
+
+החוק הזה הוא חוק דרקוני, ששם דגש מוחלט על אכיפה, ענישה, ומשכך, מן הסתם גם הפעלת כוח. היגיון אכיפת החוק במהותו הוא נכון, אבל כאשר הוא פונה באופן מובהק כנגד אוכלוסיית מיעוט, וברצף של חוקים ואירועים דוגמת חוק המואזין, אירועי אום-אלחיראן – בצורה שכזאת אין לו מקום בספר החוקים של מדינת ישראל. חוק שכזה עומד בניגוד מוחלט לרצון אמיתי וכן לשילוב נכון של החברה הערבית בתוך החברה הישראלית ומתוך רצון הדדי, הן של החברה היהודית והן של החברה הערבית, לחיים משותפים במדינת ישראל. 
+
+ ואני שואל, חברי הכנסת: האם אנחנו רוצים עוד ועוד אירועי אום-אלחיראן? האם ננקטו כל הפעולות למנוע הריסת בתים, שרבים מהם על אדמות פרטיות והם תוצר של שנים שבהן לא התבצעו תוכניות מתאר ופיתוח ביישובים הערביים, הדרוזיים והבדואיים? אינני רוצה לעסוק עכשיו בהאשמות מדוע הגענו לתוצאה שכזאת שאלפי בתים נבנו ללא היתר, אבל ברור לכולנו שאכיפה דרקונ��ת והפעלת כוח כדרך פעולה מובילה אינן הפתרון הנכון. 
+
+ ומאחר שברור שתושבי קלנסואה ותושבי חורפיש שבתיהם כבר נהרסו – להם לא יימצא פתרון דוגמת תושבי עמונה, הרי הפתרון לכל אותן אלפי משפחות שחיות היום בבתים ללא היתר חייב להיות רחב בהרבה מאכיפה, הרס וכוחניות. הפתרון, ראוי שיפנה לכיוון של מימוש מהיר של תוכניות המתאר והפיתוח ביישוב הערבי במסגרת הקצאת המשאבים הרחבה לאוכלוסייה הערבית, יצירת הקלות בכל מקום שאפשר כדי להביא לאישור בנייה שכבר קיימת והכנסתה לתוכניות המתאר הקיימות בתוך זמן סביר. זהו הבסיס הראוי למימוש תוכניות המתאר, ורק אחריהן יש לעבור להפעלת דרכי אכיפה וכוח. 
+
+ אני קורא מכאן לחברי הכנסת, אני קורא לכם: אל תיתנו יד לבניית עוד שלבים בחומות ההפרדה בתוך החברה שלנו. אל תסייעו לעוד אחד מסדרת חוקי ההצתה – בצד"י – שמפרידים ומפלגים בין חלקיה של החברה הישראלית. תודה רבה. 
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת איל בן ראובן. חברת הכנסת מיכל רוזין – אני לא רואה אותה – אינה נוכחת. חבר הכנסת אחמד טיבי – בבקשה, אדוני. לרשותך עד חמש דקות. אחריו – חבר הכנסת איציק שמולי. 
+
+
+ גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, נושא התכנון והבנייה הוא אחד הנושאים הכואבים, החשובים, הקריטיים, של המיעוט הערבי במדינת ישראל. אדמה היא אבן הנגף ביחסים בין המדינה לבין האזרחים הערבים, ואין ספק שהתכנון במדינת ישראל הוא תכנון אידיאולוגי; א. ייצוג הערבים במועצה הארצית לתכנון כמעט ולא קיים – – 
+
+
+ נכנס עכשיו ביטן. עכשיו פסק זמן. 
+
+
+ – – ולכן, כאשר אזרח ערבי נאלץ לבנות ללא היתר – נאלץ, על קרקע פרטית שלו, לא על קרקע ציבורית; אם יש קרקע ציבורית שמתוכנן להקים עליה בית-ספר ומישהו משתלט עליה, זה סיפור אחר, לא על זה אנחנו מלינים, לא על זה אנחנו מדברים. מדברים על קרקע פרטית, שיש היתכנות תכנונית שהיא תהיה חלק מתוכנית המתאר המורשית או המופקדת של כל יישוב ויישוב. 
+
+יש בעיה. אין ערבי שבונה ללא היתר כי בא לו, נותנים לו היתר והוא לא רוצה והולך לבנות. זה לא המצב. המצב הוא שבחלק גדול מאוד מהיישובים אין תוכניות מתאר, אין הרחבת תחומי שיפוט, ולכן הוא נאלץ לבנות ללא היתר. בא החוק הזה, "חוק קמיניץ", בעידוד, תמיכה וייזום של משרד ראש הממשלה והעומד בראשו, הרי הוא ראש הממשלה – שכנראה לפי החקירות הוא עבריין על החוק, בנושאים אחרים – ובא להטיף מוסר לערבים ולהאיץ באמצעות החוק את האפשרות של הריסות, או להעלות את הקנסות. הדבר מכביד על מיעוט שלם, שמבקש את זכותו בתכנון עתידי, למען ילדיו. 
+
+ ואז בא חבר כנסת כמו יושב-ראש הקואליציה, עם הגב הרחב, חבר הכנסת ביטן, ומאיץ יחד עם אמסלם, לפי הוראות של לשכת ראש הממשלה ומנכ"ל משרד ראש הממשלה, גרונר, שהגיע לוועדה. הם חושבים שזה הישג פוליטי של ראש הממשלה. הוא יגיד בבחירות – שכנראה יהיו קרובות: הנה, לימדתי את הערבים לקח. תראו מה אני עושה, אבו עלי, אבו עלי. לכן, אנחנו זועקים את זעקת האזרח הערבי, שרוצה – אני אומר בפעם המיליון – אפשרות, אופציה, להתרחב, על-פי חוק – יש ריבוי טבעי – לבנות יישובים ערביים חדשים, עיר ערבית חדשה; לבנות בית-חולים ביישוב ערבי, לבנות אוניברסיטה ביישוב ערבי. למה רק ליהודים מותר? למה הדברים האלמנטריים האלה קורים רק ביישובים היהודיים? 
+
+ולכן אנחנו נתנגד, והנציגים שלנו – חבר הכנסת אוסאמה סעדי וחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, שחבר הכנסת ביטן מעסיק אותם כ��ו שהוא מעסיק אחרים עכשיו, ומונע ממני אפילו לראות אותם – (אומר בערבית: אוסאמה, אתה ועבדאללה. הרי אני מדבר. לך, התרחק, אני רוצה לראות אותם.) 
+
+ביטן, לא מספיק שאתה דוחף את החוק, אתה גם מונע ממני קשר עין עם חברים שלי? 
+
+
+ לא, אני מסתיר את כולם. 
+
+
+ עם שני הח"כים שעבדו קשה בוועדה הזאת?
+
+
+ – – –
+
+
+ אני אסיים, גברתי היושבת-ראש, בנושא אחר. ביטן – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ גברתי היושבת-ראש, עיסאווי, יא זלמי – – – 
+
+
+ חבר הכנסת ביטן, עד שהגעת התנהלנו כל כך יפה, אז – – –
+
+
+ תני לו עוד חמש דקות. 
+
+
+ חמש דקות אני לא אתן, אבל חצי דקה אני אתן, בגלל ההפרעות. 
+
+
+ גברתי היושבת-ראש, התמונות של ילדים שנטבחו על-ידי גזים באדלב הן תמונות קורעות לב; לא רק קורעות לב – הן מפלה מוסרית של העולם כולו, ובעיקר של אלה ששלחו מטוסים כדי לטבוח באזרחים, לרבות ילדים. זה הוא פשע מוסרי ופוליטי-מדיני ממדרגה ראשונה. מדובר בפשע מלחמה נתעב, ומי שעומד מאחורי הפשע הזה חייב לתת את הדין. אמרנו זאת בעבר. בסוריה על כל חלקיה מתבצעים פשעי מלחמה, פעם באמצעות הצד הזה, פעם באמצעות הצד האחר – –
+
+
+נא לסכם. 
+
+
+– – והנכבה של העם הסורי – הגיע הזמן לשים לה קץ. זה הוא אות קין על מצחה של האנושות כולה. תודה רבה. 
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה. 
+
+ חברים ברשימה המשותפת, אם אפשר – לדבר קצת יותר בשקט. זה יותר מכבד את הנואמים. 
+
+
+בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חייב להתחיל בטבח שהיה בסוריה. כל בן-אדם, כל בן-אנוש, צריך להוקיע את המעשה הזה. אפילו אם הוא תומך בזה נגד זה, המעשה, לפחות המעשה הזה, הלא-אנושי, צריך לגנות אותו, ולא רק לגנות אותו – יש הרבה מדינות בעולם שהמעשה הזה נעשה בחסותן או בשתיקתן, והאסון הזה, אסור לשתוק עליו, כי זה יהיה הקדמה לבאות, וזה מאוד קשה. מזה אני מזהיר. 
+
+ לחוק. גברתי, לאורך כל הדיונים בוועדת הפנים יושב-ראש הוועדה אמר שהחוק הזה לא מיועד לערבים, אבל כשהוא עלה לדוכן והציג את החוק הוא הציג אותו דווקא בכיוון ברור, חד-סטרי, נגד הערבים. והחוק הזה – קראו לו תיקון חוק התכנון והבנייה, אבל זה לא חוק תכנון ובנייה, אלא התיקון הזה הופך אותו לחוק הריסת בתי ערבים וטרנספר, ואני אסביר בהמשך. 
+
+חברי, בנייה לא חוקית היא בנייה על אדמת הזולת ובשטח כבוש. זו ההגדרה הנכונה לבנייה ללא היתר. אבל מי שבונה על האדמה שלו בגלל שהממשלה והמדינה לא רוצה לאשר לו תוכניות מתאר, אז הוא בונה לפי החוק; לפי הצדק, לפחות. ואנחנו לא רוצים לבנות ללא היתר. אנחנו רוצים תוכניות מתאר; אנחנו רוצים אישורים שאנחנו נבנה לפי היתר, כי אנחנו רוצים בנייני ציבור, רוצים כבישים רחבים, רוצים בנייה מסודרת ורוצים לקבל את כל השירותים ואת כל התשתיות.
+
+ ראש הממשלה מבקש אכיפה שוויונית גם לערבים. הוא טועה ומטעה. ממחקר של מרכז המחקר של הכנסת עולה: בשנת 2014, 51% מצווי ההפסקה המינהליים היו במגזר הלא-יהודי; בשנת 2013 – 66%, ובשנת 2012 – 79.4%. אבל ראו זה פלא: ההריסות – 97% מההריסות היו ביישובים הערביים. זו האפליה, זה השקר של ראש הממשלה, זה השקר של יושב-ראש הוועדה וזה השקר המתוכנן של המדינה. אלה לא נתונים שלי אלא של מרכז המחקר של הכנסת, ואתם יכולים לקבל אותם ולראות אותם.
+
+ עכשיו, אנחנו רוצים אכיפה שוויונית, אבל רוצים גם תכנון שוויוני. בואו נראה להמשך: הממשלה הק��מה, אותו ראש ממשלה, בסוף 2014 הקימה צוות 120 יום כדי לבדוק – זה המינוי שלו – את מצוקת הבנייה ביישובים הערביים. זו הכותרת, זה המנדט שהם קיבלו. ומה התוצאה הייתה? שעד שנת 2000 לא היו ליישובים הערביים תוכניות מתאר מעודכנות. תוכניות המתאר היו לא מעודכנות ולא מתאימות. מספיקה הדוגמה של קלנסואה, ואני אתן את הדוגמה של קלנסואה, שהרסו בה 11 בתים. היישוב הזה, יש לו תוכנית מתאר שאושרה רק לפני חודשיים, והיעד שלה הוא 2020. אז עד 2020 – כי צריך להכין תוכניות מפורטות ותשריטי חלוקה ולתכנן את הבתים – לא יקבלו אפילו היתר בנייה אחד. עד 2020. זו תוכנית המתאר שמדברים עליה. השאלה היא, האם המדינה מתחילה לתכנן עד 2040 כדי שלא תהיה בנייה ללא היתר בהמשך? ולא רק זה – יש 600 בתים מחוץ לקו הכחול הזה, המאושר. מה יעשו אתם? יהרסו את כולם?
+
+ יושב-ראש ועדת הפנים אמר מעל דוכן הכנסת כי החוק הזה בא להגביל את סמכויות בתי-המשפט, כלומר, אין משפט הוגן; אין אפשרות ללכת לבית-המשפט; בכוונה הדמוקרטיה רוצה להגביל בתי-משפט. החוק הזה בא להטיל קנסות על השימוש – 700 שקל ליום. אנשים שמעל 52% מהתושבים, האזרחים הערבים, הם מתחת לקו העוני – אתה רוצה להטיל 700 שקל על כל שימוש, על כל יום שימוש בבית? למי יש מאות-אלפי שקלים לשלם בשנה? אז זה טרנספר. מה שלא נעשה עם המטוסים, עם הטנקים, עם הירי, עם הרצח, ב-48', אתם רוצים לעשות דרך החוק הזה?
+
+יושב-ראש ועדת הפנים מדבר על תשלומי ארנונה. אין קשר בחוק בין תשלומי ארנונה לבין היתרי בנייה. אבל בדהמש לא רצו, המועצה האזורית עמק-לוד, כי הם לא רצו ערבים בתחום השיפוט שלהם, למרות שהכפר דהמש נמצא בתחום השיפוט שלהם. החוק הזה נותן סמכויות של מושל צבאי למפקחים – הם יכולים לחקור, יכולים לעצור, יכולים להחרים דברים כמו משאבות בטון, כמו טרקטורים, כמו כלים, כמו ציוד.
+
+
+נא לסיים, אדוני.
+
+
+ גברתי, אנחנו הגשנו לממשלה תוכנית מסודרת. שלחתי אותה ביוני 2015, גם לשר האוצר, בכתב, גם לשרה גילה גמליאל, והיא פשוטה מאוד: לתת אפשרות להקפאת הריסות מול תכנון לתקופת זמן מוגבלת, מול תכנון הצרכים של היישובים הערביים וקו כחול חדש. ואז אנחנו רוצים שתהיה אכיפה, במידה שזה יהיה. אבל הבנייה קיימת – –
+
+
+ תודה.
+
+
+ – – בגלל אי-תכנון של המדינה. אי-אפשר להרוס, כי זה יהיה פשע.
+
+
+תודה רבה לחבר הכנסת חאג' יחיא. חבר הכנסת עמר בר-לב – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. חמש דקות, אדוני, לרשותך.
+
+
+גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, לפעמים נדמה שנגמרו כבר המילים. מה אפשר עוד להגיד על הממשלה הזאת? מה עוד אפשר להגיד שלא אמרנו עד עכשיו? כמה עליבות, כמה כוחנות, כמה שנאה, כמה הסתה. והפעם הקורבן המיועד הוא הציבור הערבי והדרוזי, כמו בפעמים הקודמות והאחרות. כשאין מדיניות ואין חזון, מפנים את תשומת הלב מהעניינים שבאמת חשובים, ותוך כדי כך פוגעים באופן מכוון בציבור הערבי והדרוזי במדינת ישראל. 
+
+את הממשלה הזאת זה כנראה ממש לא מעניין. מבחינתם מדובר באזרחים סוג ב', אזרחים שרק צריך לדאוג שלא ינהרו לקלפיות. מבחינתם מדובר בקבוצה זניחה – בסך הכול 20% מאוכלוסיית אזרחי מדינת ישראל, רק 20%, שלא אחד ולא שניים מחברי הקואליציה מעוניינים לשלול מהם בכלל את האזרחות הישראלית. ושמענו את זה לא פעם מכאן, מעל בימת הכנסת. קבוצה שכל כך קל ונוח להפנות כלפיה את האש.
+
+הממשלה הזאת בנויה על מאה אחוז הפחדה, על קריעת החברה הישראלית לגזרים ועל פירוק הדו-קיום, והיא בנויה גם על אפס חזון, אפס מדיניות, אפס מנהיגות ואפס סובלנות. לאחר חוק המואזין, הנה עוד הצעת חוק של הממשלה שזורעת פירוד ושנאה, ומגיע החוק הזה, שמתאר בצורה מושלמת את קווי האופי של הממשלה הזאת – ממשלה שמשקיעה את כל המאמצים בהרס במקום בתכנון ובנייה, ולא רק של בתים, אלא גם של עתיד משותף, בעיקר של עתיד משותף – אזרחי ישראל היהודים לצד אזרחי ישראל הערבים, הדרוזים, הצ'רקסים וכל מי שאיננו יהודי. מה קרה לכם, שרים וחברי הכנסת מהימין? לאן נעלם עמוד השדרה המוסרי שלכם? מה עוד נשאר מהכבוד והממלכתיות, שמסתלק ומתפוגג בכל סבב חדש של שיגעון פוליטי וחקיקה רעה ולעומתית?
+
+חברי חברי הכנסת, אני רוצה להגיד משהו, שיהיה ברור: הרעיון של חיזוק שלטון החוק לא זר לי, וכמובן אני תומך בו בכל מאודי. אני מאמין שכל ממשלה צריכה לפעול כדי לחזק את שלטון החוק ולהבטיח את עליונותו; אני מאמין שבמקומות שבהם יש עבריינות שיטתית צריך לייצר הרתעה, אכיפה וסדר. אני גם יודע שלפחות חלק מהחוק נולד מתוך עבודה מקצועית, ואולי פה ושם אפילו איזושהי כוונה טובה. אבל אסור שנתבלבל. בשום פנים ואופן אסור לנו להתבלבל. אסור לנתק את החוק מההקשר שלו, מההקשר הפוליטי. כי החוק הזה לא נוצר ולא נחקק מתוך כוונות טהורות; החוק הזה נולד בחטא; החוק הזה בושל קודם כול על-ידי הממשלה, ובראשה עומד מי שמחפש כל דרך אפשרית להפריד ולהפחיד, כל דרך שתעזור לקושש עוד מנדט או עוד שניים מהימין הקשה; ראש ממשלה שמתכופף מול כל גחמה של הלובי של סמוטריץ והימין ההזוי; ראש ממשלה שכמו בכל דבר אחר, משקיע את רוב המאמצים בהרס במקום בתכנון ובנייה. 
+
+ אנחנו לא עיוורים, ממש לא עיוורים. אנחנו יודעים שהחוק הזה הוא לא יותר ממסך עשן – מסך עשן שהתפקיד שלו להשכיח את העובדה שהממשלה הימנית הזאת והלאומית הזאת, ממש זאת שפינתה את עמונה – ואני מוכרח לומר שפינתה את עמונה ברגישות אנושית ראויה לשבח – אבל אותה ממשלה ואותו כוח משטרתי הוא ממש אותו כוח משטרתי שפינה כמה ימים קודם לכן את אום-אלחיראן באלימות קשה, בחוסר רצון להשלים את השיח הראוי שהחל עם התושבים וכמעט הושלם ערב קודם. ועוד לפני שהושלם הפינוי יצא השר לביטחון פנים גלעד ארדן, וגם מפכ"ל המשטרה, בטענות מופרכות כנגד יעקוב אבו אלקיעאן, שנהרג באירוע. ממשלה לאומית שמדברת על סיפוח, אבל בפועל תמשיך את מדיניות ריסון הבנייה בתוך השטחים ואת הרס הבנייה בתוך קווי הקו הירוק. ככה זה – ממשלה שיצרה את הפער הגדול ביותר – –
+
+
+ סיכום, בבקשה. 
+
+
+– – בין הדיבור הבריוני למציאות בשטח, שלא באמת השתנתה. 
+
+ ואני מתקרב לסיום. אבל אולי אפשר להתעודד בדבר אחד. חייבים לומר משהו חיובי לקראת הסוף: הציבור הישראלי לא טיפש. הציבור מבין שיש לו עסק עם ממשלה פחדנית ולא יציבה, והציבור יהיה זה שבקרוב מאוד – –
+
+
+ תודה. 
+
+
+– – באמת, באמת הפעם ינהר לקלפיות כדי להחליף את ההנהגה הרעה הזאת. תודה רבה. 
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת עמר בר-לב. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יחיאל חיליק בר, אם יהיה באולם. בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך.
+
+
+ תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש. אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, ביום הזה אני פותח בתמונות האיומות מסוריה. אני רוצה להביע את הזעזוע הקשה שלי מהתמונות הקשות האלה, את הכאב ואת הצער. העמדה שלנו ברורה: כל פגיעה מכוונת באזרחים היא פשע, בכל מקום שבו היא נעשית, ובוודאי ששימוש בנש�� כימי הוא פשע מלחמה, ולכן נדרשת חקירה אמיתית של האירוע והבאת האחראים למה שקרה שם לדין. 
+
+ עמיתי חברי הכנסת, החוק שלפנינו איננו חוק של מאבק בבנייה ללא רישיון, כי יש דרך אחת מאוד פשוטה להיאבק בבנייה ללא רישיון, והיא לאפשר לאנשים לקבל רישיון לבנייה. הרי זוהי הבעיה ביישובים הערביים. למה אנשים בונים ללא רישיון, ללא היתר? כי אין דרך לקבל היתר. אין דרך לקבל היתר. ולמה אין דרך לקבל היתר? כי אין תוכניות מתאר. מי אחראי לזה שאין תוכניות מתאר? האם האזרח הוא שיכול לכתוב את תוכנית המתאר ולאשרר אותה? מי שאחראי להיעדר תוכניות המתאר זה הממשלה, ולכן מי שצריך לעמוד לדין על בנייה ללא היתר זה הממשלה; היא גורמת למצב שאנשים בונים ללא היתר. 
+
+הרי לכולנו ברור. אומרים: ביתו של האדם הוא מבצרו; כל אדם היה שמח מאוד, רוצה, מעוניין, שהבית שלו יהיה מקום בטוח. מי רוצה שביתו יהיה בסכנת הריסה בגלל שיש בעיה עם ההיתר? ברור לכולם שאנשים שניתנת להם האפשרות לבנות במסגרת מסודרת וחוקית יעשו את זה. הממשלה היא שלאורך שנים, כחלק ממדיניות האפליה נגד היישובים הערביים, כחלק ממדיניות של מצור תכנוני ומחנק תכנוני כנגד היישובים הערביים ונגד הציבור הערבי, הממשלה היא שאחראית לכך שאין תוכניות מתאר, ולכן אנשים רבים, רבים מאוד, נאלצו לבנות ללא היתר. אז החוק הזה, עמיתי חברי הכנסת, לא יעשה מאבק בבנייה ללא היתר, כי בנייה ללא היתר תימשך ותתקיים כל עוד לא יהיו תוכניות מתאר וכל עוד לא ייווצרו המסלולים החוקיים, התקינים, הראויים, הנדרשים גם ביישובים ערביים לבנות בצורה מסודרת. 
+
+אז אם המטרה איננה מאבק בבנייה ללא רישיון, מהי מטרתו האמיתית של החוק הזה? מטרתו האמיתית של החוק הזה, עמיתי חברי הכנסת, היא מלחמה באזרחים הערבים, ואני אומר את הדברים הקשים האלה באחריות. אני נזכר בדבריו של ראש הממשלה נתניהו אחרי הפיגוע הנורא בדיזנגוף. מה קרה אז, עמיתי חברי הכנסת? במקום להרגיע, במקום להסביר שהיה מעשה של פשע, אבל האזרחים הערבים והיהודים במדינה הזאת צריכים ורוצים להמשיך לחיות יחד, מיהר ראש הממשלה לקחת את הדוכן שלו, הציב אותו באמצע רחוב דיזנגוף, ושם הסביר לציבור שיש קשר בין אותו אדם שעשה את מעשה הפיגוע לבין כל האזרחים הערבים במדינת ישראל, שכביכול חיים במשטר ללא דין וללא חוק, והראיה – הם בונים ללא היתר. ואז אמר ראש הממשלה: אני, את המצב הזה אסיים; אני, את המצב הזה של מציאות שבה אנשים בונים ללא היתר, אני הולך לסיים, ואני הולך לסיים את זה בכוח ובעוצמה. והנה, ראש הממשלה נתניהו מגשים את הבטחותיו. זה חמור וזה מסוכן. 
+
+ יש לנו כאן ממשלה שנלחמת באזרחים; יש לנו פה ממשלה שמסמנת את המיעוט הלאומי כמטרה למתקפה, וזה לגמרי קשור בזה שלממשלה הזאת אין תשובה על שום בעיה אמיתית של הציבור בישראל, לא של היהודים ולא של הערבים: אין פתרונות למצוקת הדיור, אין פתרונות למשבר הבריאות, אין פתרונות לקושי של ציבורי נכים וקשישים במדינה הזאת. ולכן, כשאין פתרונות, מסמנים שעיר לעזאזל: האזרחים הערבים, תוקפים את התקשורת – – 
+
+
+ סכם, בבקשה. 
+
+
+ – – נכנסים לסחרור אין-סופי של מלחמה נגד שידור ציבורי. עמיתי חברי הכנסת, זה הכול חלק מאותה בעיה – בעיה ששמה "ממשלת נתניהו". 
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת זוהיר בהלול, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת בני בגין. עכשיו לרשותך עד חמש דקות, אדוני. לא, סליחה, יש לרשותך עד עשר דקות. 
+
+
+ אני מודה לך, גברתי היושבת-ראש, על סבלנותך ועל דרך הארץ שלך. תודה רבה. אני רוצה לומר לך, גברתי היקרה והנכבדה, שאני כאן, בכנסת ישראל, כבר גייסתי את כל הרטוריקה שבקרבי, כבר שריינתי את כל הטכניקות שאני יכול לייצר, את כל האמנויות, את כל היכולת האקספרסיבית שבתוכי; אני רוקנתי את כל מחסניותי האינטלקטואליות; אני השתמשתי כמעט בכל הארסנל שבן-תמותה ניחן בו, ואני אפילו – ואת יכולה להעיד כאלף עדים שאני סחטתי כלימון את כל רגשותי בלא מעט הזדמנויות, ותמיד אצרתי, ואפשר גם לומר עצרתי, את גחמותי ואת כעסי, ואפילו, מר בגין, את זעמי הרב שבקרבי, כדי להצטייר בפני הציבור הישראלי כבן-שיח. אבל כל זאת כדי לייצר מציאות אחרת, מציאות שבה אפשר להידבר, מציאות שבה אפשר להתדיין, מציאות שאפשר לראות בנו צלם אנוש. 
+
+ ולצערי הרב, שום דבר – ואני אומר זאת בלב דאוב וכאוב, גברתי היושבת-ראש – ללא תוצאות. כי הממשלה הזאת דוהרת ללא מעצורים. היא דורסת ברגל גסה כל אפשרות לכינון של רקמות חיים אמיתיות בין ערבים לבין יהודים. זו ממשלה שכאשר מדובר בעמונה, ראש הממשלה מחפש, נלחם עד זוב דם למצוא אלטרנטיבה, וכאשר מדובר בציבור הערבי, הציבור הזה מוקצה מחמת מיאוס. 
+
+ אז יופי, מן הלשון אל החוץ, כך נוהגים לומר – מן השפה אל החוץ, כך נוהגים לומר – הצד השמאלי שלי, שהוא הימני של המפה הפוליטית בישראל, הצד הזה מוקיע אכזריות, מגנה פשעים, ממהר לומר שמדובר בפשעי מלחמה, ובצדק, בסוריה, בפשעים נגד האנושות. ואני לא עושה פרפרזה צינית לחלוטין, וגם לא הקבלות, אבל אני משייט לי בעולם האסוציאציות ואני אומר: הרי העם הזה חווה את הקשה ביותר בהיסטוריה המודרנית, העם היהודי שילם את המחיר היקר באנושות העכשווית, שישה מיליון בני-אדם, בשואה אכזרית, בלתי מפוענחת, נתעבת, מלאת רשע, באמצעות הנאציזם הארור. העם הזה, העם היהודי, חוגג בעוד יום-יומיים את יום היציאה מעבדות לחירות. 40 שנה כיתתם רגליים בדיונות של סיני ורציתם לממש את זכותכם לחירות, ובצדק. הארץ המובטחת נגלתה אל מול עיניכם ומימשתם את חלומותיכם, גם כאשר באתם אחרי אלפיים שנות גולה. 
+
+אבל רחמנא ליצלן, וריבונו של עולם, מדוע אינכם חומלים על אלה שנמצאים בקרבכם, על אלה שנולדו מרחם האדמה ורוצים רק קורת גג? מה אנחנו רוצים? מה אנחנו רוצים, גבירותי ורבותי? מה אנחנו רוצים, כאשר – אני עכשיו שוב סוחט את רגשותי כלימון אל מול מושבים ריקים, דוממים ואילמים, ואני אומר למושבים האלה, שיאוישו על-ידי אנשים שאיבדו צלם אנוש, שהתנערו מערכים אוניברסליים, שלא מסוגלים להבין שחמלה היא זכות של האחר, שהוא גר, זו בעצם מצווה אלוקית שמוטלת עליכם. אין לכם ברירה, אחי היהודים ואחיותי היהודיות, אין לכם ברירה אלא להישען על מה שעשה אתכם, על מה שבאמצעותו כוננתם את חלומותיכם, אין לכם בלתו, אין לכם, כיוון שאתם לא יכולים להתנער מהיהדות שלכם, שהיא חמלתית. אבל מה שאתם עושים זה הרשע שבאדם, זה הרשע שבאנושות; אתם רוצים למנוע מאתנו קורת גג לנו ולילדינו. 
+
+ אני מביא לך, גברתי היושבת-ראש, שתי סצנות שנגלו לנגד עיני בתקופה האחרונה. הסצנה היותר-אקטואלית נגלתה לנגד עיני הבוקר הזה, כאשר ביקרתי במחלקת פה ולסת ברמב"ם בחיפה, שם אני לעתים מטופל, והיום ביקשו ממני להרצות בפניהם על היחסים המורכבים בין ערבים ובין יהודים. מי ישב מולי? רופאים ערבים עם רופאים יהודים, אחים ערבים עם אחיות יהודיות, שכם אל שכם, נפש אל נפש, נשימה אל נשימ��, ואפילו רשף מהעיניים אל רשף מהעיניים האחרות; אנשים שמגלמים בצורה נשגבה את החיים המשותפים ואת הדאגה לאחר. הם מצווים, הם ואחרים באותם בתי-חולים, להציל חיי אדם, וערבים, על-פי שבועת הרופא, מטפלים ביהודים, ויהודים מפקידים את גופם היקר מפז בידי אותם רופאים ערבים, ולא ממצמצים. אבל ברגע שיוצאים למרחבים, שוכחים אפילו לרגע אחד שזה שהציל את נפשי ואת גופי, והפך אותי מחולה לבריא, אותו איש זכאי שהילדים שלו, תהיה להם קורת גג. 
+
+ אבל מה האמביוולנטיות הזאת, מה הסכיזופרניה הזאת, שהחברה בישראל סובלת ממנה בייסורים, ולפעמים אפילו משתעשעת בה? אתם ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד. אני שומע את חברי באופוזיציה ואני נפעם. אני מחבק אותם על נאומים ערכיים, נשגבים, שהם עילוי שבעילוי של האנושות. אלא מאי? גם הם כבר סחוטים, גם הם כבר גמורים, גם הם כבר מאוידים, גם הם כבר חסרי תוחלת, מכיוון שזו ממשלה שחושבת שבאמצעות אקטיביזם חקיקתי היא יכולה להשתלט על בתי-המשפט בישראל ולמנוע שיח וחיים בגובה העיניים. אוי לחברה הישראלית שמאבדת את ערכיה ומתאיידת מנשגבותה. 
+
+ חברות וחברים, הסצנה השנייה שרציתי להביא בפניכם היא מאום-אלחיראן. כשהיה המעשה הנפשע, אבו עראר ידידי חברי ורעי, לא במקרה דנן, אלא במקרה של ההריסות שהיו שם, אני הגעתי ברכבי, התפתלתי בג'בלאות עד שהגעתי אל מבואות אום-אלחיראן. באחד הפיתולים נגלו לנגד עיני שלושה ילדים, עלמים. הם הסתכלו, ואני לא יכול עד יום פרידתי מן העולם הזה לשכוח את המחזה הזה: הם הביטו בעיניים שכולן זעם על הרכב, מכיוון שזיהו רכב ישראלי. האם אתם, גברותי ורבותי, רוצים לחנך ילדים לא רק שיזעמו על מדינת ישראל אלא שיתעבו את מדינת ישראל, ומכאן אפילו מכוח היכולת, הייתי אומר, הפסיכולוגית, אולי אפילו יתעבו יהודים? אנחנו הרי מטיפים לדו-קיום, לחיים משותפים. אני נאבק עד זוב דם כדי ליצור את המרקמים האלה, באמצעות חברים, והמכונות והבולדוזרים האלה, שהרסו בית אחר בית באום-אלחיראן, גרמו לילדים האלה להיות שונאי מדינת ישראל, ואולי, רחמנא ליצלן – ואני מתפלל שלא – שונאי יהודים. בעוד עשר שנים הם ינהלו מלחמה נגדכם. לזה אנחנו מטיפים? הטיפו למדינה ולחברה היגיינית, דמוקרטית, אמיתית, אבל שוויונית, שלא נקבל חלילה מלחמות אזרחים כאן, במדינה, כי אנחנו לא רוצים; אנחנו רוצים צלם אנוש, רוצים זכויות, רוצים שוויון ותו לא, ונהיה נאמנים לחוקי שיתוף הפעולה והחיים המשותפים בין ערבים לבין יהודים. לא נולדנו מחרחרי מדון, נולדנו שואפי שלום. תנו לנו את ההזדמנות. 
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. חבר הכנסת בני בגין – בבקשה, אדוני. גם לרשותך עד עשר דקות. 
+
+
+ גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, החוק הזה שאנחנו מביאים היום לקריאה שנייה ושלישית אין מקורו במזימה, כפי ששמעתי במהלך הדיון הזה, או ברצון רע. הוא תוצאה חשובה של עבודה של ועדה חשובה, בראשותו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה עורך-דין ארז קמיניץ, שהגיש את מסקנותיה בינואר 2016. ומכיוון ששמעתי במהלך הדיונים בוועדה גם הטחת האשמות אישיות כלפי עובד המדינה החשוב והיקר הזה, אני מבקש לציין שאני מכיר אותו שנים אחדות, עבדתי אתו שנים אחדות, והאיש הזה נוהג באחריות, במתינות, בהבנה אנושית, והוועדה בראשותו עשתה עבודה חשובה מאוד. 
+
+ הבעיה הניצבת בפנינו היא אמיתית, ממשית. אין להתעלם ממנה. עבירות בנייה של יחידים פוגעות בקהילה כולה ובאפשרות התפתחותה, ואת ז��ת יש למנוע. עם זה אין להשלים. המצב הקיים ידוע. אכן, בייחוד ביישובים הערביים, רבבות בתים פרטיים נבנו במהלך השנים ללא היתר, בעיקר על קרקע פרטית הרשומה על שם הבונים. הם בנו כך כי אכן, לא היה מבחינתם מנוס, לא הייתה אפשרות אחרת – לא היו תוכניות מתאר מפורטות. גם לו רצו, לא היה אפשר לקבל היתר בנייה. 
+
+ רבבות בתים כאלה נבנו, ידוע לנו, ידוע לכולנו, ואין שום כוונה – כמעט הייתי אומר, ייתכן שאין אפילו יכולת – לטפל דווקא בהם, להתנפל עליהם, לאכוף עליהם, אחרי כל השנים האלה, חוק חדש. הרי לא זו הכוונה, כפי שנאמר פה, כפי שהודה, אם אפשר לומר כך, חברנו חבר הכנסת עיסאווי פריג' בתשובה כל קריאת הביניים שלי. אכן, אין הכוונה להניף מקל על 50,000 בתים שכך נבנו. החוק הזה כונה כאן בדיון הזה וגם בדיונים אחרים "חוק הריסת בתים". אני חושב שצריך לומר באופן עובדתי: אין החוק הזה מכוון נגד יישובים ערביים. כוונת החוק הזה – ואני מקווה שייושם כהלכה – דווקא לאפשר את התפתחותם הבריאה בעתיד של יישובים רבים, בעיקר עקב התקלות הרבות, כפי שציינתי, באותם יישובים ערביים. 
+
+ כפי ששמענו במהלך דיוני הוועדה, ביקשנו וקיבלנו וצורף לפרוטוקול הוועדה גם מסמך המתאר את מדיניות האכיפה בשאלות אלה באופן כללי, וגם במגזר הערבי. אז הכוונה היא לא לאפשר עוד, במידת האפשר, בנייה פרטית, פיראטית, בשטחים המיועדים להתפתחותם של היישובים, שטחים ציבוריים המיועדים להתפתחות – – –
+
+
+ שטחים ציבוריים, הרבה פעמים הזכרתם את זה. אבל אין תכנון של שטחים ציבוריים. אנחנו מדברים על מקומות שאין בהם תכנון בכלל – – – על שטחים ציבוריים, עם כל הכבוד.
+
+
+ זה נכון, ובכל זאת צריך לאפשר לכפרים האלה, ליישובים האלה, להתפתח. אבל החוק הזה כפי שסוכם, כפי שברור, כפי שדיברנו עליו בוועדת הפנים, החוק הזה ודרכי האכיפה המסומנות בו, מכוון מעתה ואילך, ויישומו נדחה עוד – – –
+
+
+ אבל אם לא – – –
+
+
+ סלח לי.
+
+
+סליחה. נא – – –
+
+
+ תאריך יישומו נדחה בשישה חודשים כדי לאפשר, במקום שדרוש – – –
+
+
+ – – – גם התכנון לשישה חודשים – – –
+ 
+
+ תאפשר לי.
+
+
+ אני מבקש.
+
+
+ במקומות רבים – ואת זה אני רוצה לכוון עכשיו גם בתשובה על שאלתך, או על הערתך – ביישובים ערביים רבים תוכניות מתאר שנעדרו, קיימות או מצויות לקראת סיום. וגם כאשר הן אינן תוכניות מפורטות ולא יהיו תוכניות מפורטות, כנראה, בשנים הקרובות, ביישובים לא מעטים, כבר בתוכנית הכללית ניתן לסמן, ניתן לראות, מהם השטחים המיועדים לפיתוח, להעברת קו חשמל, להעברת צינור ביוב, להעברת כביש, לבניית בית-ספר, מרפאה. את כל זה נדע כבר עכשיו, ולכן אין טעם להמתין, אין צורך להמתין. 
+
+וכאשר אני שומע את הדוברים – בייחוד מחברי הרשימה המשותפת מצד אחד, ושמעתי את חברנו חבר הכנסת ברושי מלין על הפגיעה החמורה שיש בחוק הזה כלפי מושבים וקיבוצים, דהיינו, יישובים שבהם מתגוררים בעיקר יהודים – אז אני צריך להניח שהממשלה, כל ממשלה, והממשלה הזאת, הגיעה לרמת תחכום כזאת, עד כדי כך שהמזימה, "המואאמרה", היא כל כך מסודרת מראש: פוגעים בקיבוצים ובמושבים כדי להסוות את הכוונה העיקרית – לפגוע, חלילה, ביישובים הערביים.
+
+ אני השתתפתי בדיוני ועדת הפנים על החוק הזה. למרות לחץ הזמן, נכון, הם היו בכל זאת מפורטים מאוד. יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת דוד אמסלם פינה את הזמן ולא קיים דיונים אחרים. יושב-ראש הוועדה, כידוע לכל מי שהשתתף בדיונים, ויעיד – א��ל אני לא רוצה להכביד עליך – חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, האורולוג שגילה במהלך הדיונים בקיאות מפתיעה מאוד וראויה לשבח ולהערכה בכל תג ותג, כל סעיף, כל מילה בהצעת החוק הזאת, הוא יעיד שיושב-ראש הוועדה נהג במתינות, ברוחב לב, בהקשבה, ברצון טוב, והטמיע תיקונים רבים שאתה הצעת וחברים אחרים בסיעה הערבית המשותפת הציעו. כך זה היה. והוא נהג – אני מודה לך, חבר הכנסת אבו מערוף. הנהונים אינם נרשמים בפרוטוקול, אז אני אציין לפרוטוקול – – 
+
+
+ אמרתי "נכון". 
+
+
+– – שאתה הנהנת בהסכמה לדברי.
+
+
+אתה לא שמעת. אמרתי "נכון, מסכים".
+
+
+ אני מודה לך.
+
+ וחבר הכנסת אמסלם הפסיק את הדיונים לעתים די קרובות כדי להיוועד בלשכתו, מאחורי חדר הוועדה, עם נציגי הממשלה ולהשפיע עליהם ולשכנע אותם עוד לשנות, עוד לרכך, עוד לאפשר קבלה יותר קלה של הצעת החוק הזאת בקרב חוגים רחבים ככל האפשר של אזרחים, כדי להפיג חששות, גם אם הם אינם מוצדקים. אני חושב שחברנו דודי אמסלם ראוי לשבחים רבים על הדרך שבה הוא ניהל את הדיונים ועל התוצאה שהוא הביא לפנינו היום הזה. 
+
+ חבר הכנסת זוהיר בהלול, חברנו, התלונן. ייחל להידברות. הוא היה בחלק מן הדיונים. הוא יודע שהייתה הידברות. היו דיבורים. נדברנו, הסכמנו, גם כשהיה לא קל לנציגי הממשלה לקבל חלק מן התיקונים המוצעים. התוצאה טובה, החוק ראוי לתמיכה רחבה ככל האפשר, ואני מקווה שנצא לדרך שתאפשר התפתחות בריאה של כל היישובים במדינת ישראל, ואכן, דווקא באותם יישובים המצויים במצוקת התפתחות, אלה היישובים הערביים במדינת ישראל. 
+
+תודה רבה, אדוני היושב-ראש. נדמה לי שזה היה בדיוק עשר דקות.
+
+
+תודה, אדוני. אמת, תודה, אדוני חבר הכנסת מנחם בגין – בני בגין. חבר הכנסת זוהיר בהלול. אה, טלב אבו עראר? החלפתם? 
+
+
+ זוהיר דיבר. 
+
+
+ אה, זוהיר דיבר. לא רשום פה. צודק, צודק, צודק. בבקשה, אדוני. עד חמש דקות לרשותך.
+
+
+ תודה. מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בתחילת דברי אתייחס לטבח ולברוטליות נגד העם שמתרחשים לא הרחק מכאן, בסוריה, שהנשק כימי כנגד ילדים היה כנשק העיקרי שהשתמשו בו. המשטר בסוריה, מכובדי היושב-ראש, הוא אינו משטר שרואה בני-אדם שנבראו בצלם אלוהים ומבדיל אותם מהאויב העוין. לכן, מהבימה הזאת, וכשליח המונים מבני עמי, אני קורא ומגנה את הנעשה שם. זוהי תוצאת הגזענות שמתגלמת מהאליטה השולטת כלפי עם מוחלש. רוצח ילדים באשר הוא, ערבי, יהודי, אמריקאי, מכל העולם – רוצח ילדים, מקומו אפילו לא בכלא, גם בכלא לא; מקומו רק בקבר. כך אני מאמין וזה מה שצריך להיות.
+
+לעניין השני – לענייננו, לחוק הזה. השבוע, מכובדי היושב-ראש, התכנסה ועדת הפנים בזמן הפגרה ביוזמת היושב-ראש דוד אמסלם, כדי לזרז קבלת חוק שמפלה את האוכלוסייה הערבית ברוב המשתמע מסעיפיו, והוא חוק על שמו של אחד מאנשי החוק שעמלים על הצדק שבא מאחורי חקיקת כל חוק – קמיניץ. "חוק קמיניץ". חוק זה הוא חוק שנוגד כל צדק משפטי, כל צדק משפטי ואנושי, זכות ילידי הארץ או כל ארץ שבה מתקיימים חיים. 
+
+ חייהם של הערבים הבדואים בנגב, מכובדי היושב-ראש, בעיקר בדרום, בהרבה מהמקרים דומה לחיי יהודי הגטאות. אנחנו צריכים פתרון דיור ומחיה במדינה דמוקרטית. איננו חפצים שתקום מלחמת אזרחים בעוד כמה שנים, ולא במדינה נוספת בתוך המדינה. אנו צריכים שקמיניץ יחשוב על דרכים חוקיות להכרה ביישוב, ולא לסנקציה על היישוב. 
+
+מכובדי היושב-ראש, מרוב הגזענות ומסע ההסתה שמובילה הממשלה הזאת ומי שעומד בראשה, מר בנימין נתניהו, אין שבוע שהגזענות לא עולה לכותרות. הפעם, אחד מנתיני השר אורי אריאל, יושב-ראש מינהלת הבדואים – שמעת על זה, מכובדי היושב-ראש – –
+
+
+ אמת. שמעתי.
+
+
+ – – שקוראים לו יאיר מעיין, מחליט להוריד את הכפפה ולקרוא לבדואים גנבי קרקעות, שודדים, גנבים, יעני בערבית: לֻס'וּס'. הוא מתראיין לעיתון גרמני וטוען שהמוסר חסר ערך בעיניו. אני כאן באמת שואל: האם יאיר מעיין, שהוא מייצג את עמותת "רגבים" שם, לא מייצג את המדינה, לא מייצג את הממשלה; הוא מייצג את "רגבים", שכל מה שמעסיק אותה, כל האג'נדה שלה היא איך להשתלט על הקרקעות של הבדואים בנגב. זו מלאכתה. לכן, אריק שרון, מקברו יכול להעיד עד כמה חזק הגרעין של היישוב הבדואי, שמפוזר על פני כל אדמות הנגב. גדולי הדורות ילמדו אותך, יאיר מעיין ומי שדומה לו, גם מיהם התושבים המקוריים בנגב. הביטו, הם היו בנגב לפני שתקום עיר, לפני שיבוא מהגר. אנחנו ילידי הארץ. אנחנו ילידי הנגב – לא מעיין, ולא מי שמופקד עליו, ולא מי ששלח אותו לשם. 
+
+זה, מכובדי היושב-ראש, לא תחביב בשבילנו לבנות בתים ללא היתרים. אבל המדיניות הננקטת, המכוונת נגד האוכלוסייה הערבית, נגד הבדואים בנגב, שהם לא מרחיבים תחומי שיפוט – – 
+
+
+ נא לסיים.
+
+
+  – – לא מכירים ביישובים. התוכניות כולן, כל-כולן – להריסות, לא מיועדות לבנייה. זו המדיניות. לכן, אנחנו בונים את הבתים שלנו כדי לחיות בכבוד על האדמות שלנו. אף אחד לא עושה לנו טובה. לכן אני פונה אל כל חברי, כל חברי הבית הזה, להתנגד לחוק גזעני זה. 
+
+
+ תודה, חבר הכנסת אבו עראר. חבר הכנסת אראל מרגלית – בבקשה, אדוני, עד חמש דקות. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, החוק הזה חייב לתת אופק לבנייה ותוכניות מתאר כדי שהכפרים והיישובים הערביים והדרוזיים ואחרים יוכלו להגיע לכך שהם יכולים לתת תשובה אמיתית לצעירים שלהם, כמו במגזרים האחרים. 
+
+ אבל אני רוצה לדבר היום על מהלך שהתחלתי כדי לעשות שני דברים בתור הפרלמנט: האחד – חבר הכנסת נחמן שי ואני, שאנחנו חברים במשלחת ל-IPU, איגוד הפרלמנטים הבין-לאומיים, פנינו הלילה גם ליושב-ראש, לנשיא ולנציג המדינות הערביות בפרלמנט בבקשה דחופה לקיים ב-171 הפרלמנטים ברחבי העולם דיון על רצח העם בסוריה והרצח הנתעב של ילדים סורים, שאני חייב לומר – זה קרוב לגבול שלנו. אני אומר לכם, רוצחים ילדים בגז פחות משלושה שבועות לפני יום השואה שלנו, במאה ה-21. 
+
+אתמול, כשהעליתי את הפוסט בפייסבוק כדי לגייס תרומות, גם לגייס שמיכות ואוכל וציוד רפואי, וגם אני בעצמי תרמתי וחברים שלי תרמו, חלק מהתגובות על הפוסט הזה היו תגובות מפחידות: שיסבלו הערבים האלה, מה אכפת לי מהם? שייחנקו, כתבו לי; בהצלחה לכל הצדדים, שיהרגו אחד את השני. אלו אמירות מסוכנות בחברה דמוקרטית, לחברה הישראלית, למוסר היהודי, למדינת היהודים. אבל הקללה והתגובה הבעייתית ביותר הייתה: שמאלני זבל, שמאלני מניאק, שימותו הסורים וימותו השמאלנים. אני אומר לכולנו, ימנים, שמאלנים, אנשים במדינת ישראל שרואים ילדים שנטבחים בגז לא רחוק מהגבול שלנו, אם לגלות חמלה כלפי ילדים שרוססו בנשק כימי זו קללה של להיות שמאלני, אז אני שמאלני גאה; אם לא לעצום עיניים מול שואה ליד הגבול של מדינת ישראל זאת שמאלנות, אז אני שמאלני גאה; אם חסד ומזור וכאב ואנושיות כלפי ילדים זאת שמאלנות, אז אני מציע שכולנו נהיה שמאלנים. 
+
+אבוי לו לאדם ולאיש פוליטי שנרתע מחמלה, גם כשהיא חמלה כלפי ילד שכן שאינו יהודי ויכול להיות שהוא חי במדינה שהיא מדינת אויב למדינת ישראל. יהודי, כי הוא פוחד שיקראו לו שמאלני, אז הוא מפחד לגלות חמלה? לי כבר הצמידו מאבטחים, ואני לא אשתוק ואני מציע גם לכולנו שלא לשתוק ולהגיד את מה שעל לבנו. 
+
+ דווקא הימין, שזועק כל הזמן "מדינה יהודית", צריך להיזכר בערכי היהדות של "כולנו נבראנו בצלם" ו"לא תעמוד על דם רעיך" ובלקח שתיקת העולם בשואה. אסור לנו לשכוח מה זה להיות ישראלים; אסור לנו לשכוח מה זה להיות יהודים או ערבים או דרוזים במדינת ישראל, שמסתכלים מסביב ומגלים אמפתיה לסבל של האחר. 
+
+אני אומר בקול מלא: אני קורא לפרלמנטים בעולם לקיים דיון חירום על כל מה שקורה בסוריה. אני קורא לפרלמנט שלנו לקיים דיון חירום אחרי חצי מיליון ועוד ילדים שנהרגו עכשיו בהתקפה הכימית – לקיים את הדיון, להוקיע ולעשות מה שאנחנו יכולים לעשות ברמה הביטחונית וברמה הדיפלומטית כדי לעצור את הרצח המתועב הזה של נשים, ילדים ואזרחים חפים מפשע. תודה. 
+
+
+ תודה, אדוני, חבר הכנסת מרגלית.
+
+
+
+
+ תודה לסגן מזכירת הכנסת.
+
+
+ ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – 
+
+ מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מיקי לוי, יעקב אשר, אוסאמה סעדי ועיסאווי פריג' בנושא: חשש כבד כי בשל המחלוקת בין המפקחת על הבנקים לממונה על שוק ההון המשכנתאות יתייקרו; בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מיקי רוזנטל וזהבה גלאון בנושא: דרישת החשבת הכללית היוצאת למכרז פתוח על זיכיון משאבי ים המלח.
+
+עוד הונח היום על שולחן הכנסת הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של קניה בדבר שיתוף פעולה בנושאי ביטחון הציבור. תודה.
+
+
+ תודה רבה.
+
+
+
+
+ חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה.
+
+
+ כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אין כמו מילותיו של מחמוד דרוויש, המשורר הפלסטיני והעולמי, לתאר את תמונת המצב בדיון על החוק הזה, שמבקש להחמיר את מדיניות הריסת הבתים, בעיקר אל מול הציבור הערבי והיישובים הערביים: (אומר דברים בשפה הערבית ומתרגמם:) תרשום / אני ערבי. / אתה גזלת את הפרדסים של אבותי / ואת האדמה אשר עיבדתי / אני וכל ילדי / ולא הותרת דבר לנו ולצאצאינו / מלבד האבנים האלה... / האם השלטון ייקח אותן / כפי ששמענו אומרים?
+
+
+ אז אתה בעד בנייה בלתי חוקית?
+
+
+ אני בעד תכנון ובעד קידום של תוכניות מתאר שיאפשרו לאנשים לבנות באופן חוקי.
+
+
+ נו, הלוואי. הלוואי.
+
+
+ כפי שאת בטח יודעת, השטח המוניציפלי של היישובים הערביים כיום הוא בקושי 2.5% מהקרקע במדינה. וכפי שאת בטח גם יודעת – –
+
+
+ אני יודעת שצריך בנייה רוויה.
+
+
+– – יותר מ-50% מהקרקע שנותרה בידי האזרחים הערבים אחרי קום המדינה הופקעו על-ידי המדינה, ומה שנותר ליישובים הערביים זה אותם צפיפות ומצב סוציו-אקונומי ירוד ועוני. הרבה מהיישובים שלנו היום הם כמו גטו של עוני ושל הדרה – –
+
+
+ כדאי שלא תדבר במונחים של גטו. 
+
+
+ – – ושל הפקרה של הרשויות.
+
+
+הממשלה הזאת נתנה 14 מיליארד דולר.
+
+
+ תודה.
+
+
+ הטענה שלנו בנושא הזה היא מאוד ברורה: תופעת הבנייה ללא היתר היא תוצאה בלתי נמנעת של הכישלונות הרבים של הגורמים הפוליטיים, התכנוניים והביורוקרטיים, שאינם מפתחים את היישובים הערביים. המדינה לא מקדמת פתרונות תכנוניים הולמים לחברה הערבית, ולכן לא חוקי ולא מוסרי כיום השימוש ��סמכויות האכיפה ובסמכויות הענישה. המדינה לא מסתפקת בסמכויות האכזריות שכבר קיימות היום, והיא מבקשת אף להחמיר את הסמכויות האלה.
+
+שואלים אותנו: זה כאילו אמור לחול על כולם, למה אתם אומרים שזה נגד היישובים הערביים ונגד האזרחים הערבים? כשאני בודק ורואה את צווי ההריסה התקפים כיום, אני מוצא שהרוב המוחלט, הרוב המוחלט של צווי ההריסה התקפים כיום הם בתוך החברה הערבית. אז איזו עובדה נוספת אתם צריכים כדי להמחיש את המטרה המאוד-ברורה של פגיעה בהתפתחות היישובים הערביים ושל פגיעה בציבור הערבי ובאזרחים הערבים?
+ 
+ אני רוצה לומר: יסוד התופעה של הבנייה הלא-מוסדרת, הבנייה ללא היתר, אינו בדפוס עברייני של האזרחים הערבים, כפי שניסה היום יו"ר ועדת הפנים, חבר הכנסת אמסלם, לטעון. יסוד התופעה – ללא היתר – טמון במכשולים מוסדיים, תכנוניים ומשפטיים, אשר אונסים את התושבים הערבים לבנות ללא היתר מחוסר ברירה וכדי לספק זכות בסיסית של קורת גג. אני שב ומדגיש: זה לא יכול להיות אנושי ולא יכול להיות מוסרי לתת לאזרחים הערבים לבחור בין שתי חלופות גרועות – או להישאר ללא קורת גג או לבנות ללא היתר.
+
+ אני אתן לכם את הדוגמה של העיר שממנה אני בא, היישוב אום-אלפחם. היישוב אום-אלפחם לפני 48' היה על שטח של יותר מ-140,000 דונם – –
+
+
+ נא לסיים, בבקשה. משפט אחרון.
+
+
+– – יותר מ-140,000 דונם. כיום פחות מחמישית מהשטח הזה נשאר בגבולות היישוב שלנו. פחות מחמישית.
+
+
+ תודה, אדוני.
+
+
+ אבל כנראה, כפי שאמר דרוויש, גם את זה לא משאירים לנו. תודה רבה.
+
+
+ אני מודה לך, חבר הכנסת ג'בארין. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, ואחריו – חברת הכנסת מיכל בירן. בבקשה, נכבדי. עד חמש דקות.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – שר בממשלה יש לנו? אני כל פעם פותח אם יש שר או אין שר.
+
+
+ בשביל מה?
+
+
+ אז תעצור את הזמן בינתיים, אדוני. זה מקובל, כמו שאתה יודע.
+
+
+ תכניסו. תכניסו, בבקשה. דבר. עצרתי.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אני קודם כול רוצה לנצל את ההזדמנות ולהביע את הזעזוע ממה שקורה בסוריה. מוטלת עלינו האחריות, כעם היהודי, בגלל ההיסטוריה שלנו, לזעוק את זעקתם של מי שקולם נדם. אסור לנו להמשיך הלאה, גם במחיר של ויכוח עם בעלות-ברית שלנו בקהילה הבין-לאומית. מה שאנחנו רואים בסוריה, האכזריות הזאת של מנהיגות או מנהיגים כלפי האזרחים שלהם, זה דבר שאנחנו לא יכולים לשאת ולא יכולים לקבל, ואי-אפשר שלא להגיד שעל הרבה פחות מזה יודעים לבקר – על הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה פחות מזה יודעים לבקר את מדינת ישראל. 
+
+
+ – – – להגיד את זה בנשימה אחת, חבר הכנסת חסון.
+
+
+ נכון, אני מסכים. 
+
+
+כי זה עושה לנו רע. 
+
+
+ זה משהו בלתי נתפס. 
+
+
+ והנשק הזה, אגב, יועד ליפול על ראשי ילדינו – – – חבר הכנסת חסון – – –
+
+
+ השר – – – 
+
+
+ חבר'ה, מה אתם רוצים ממני? 
+
+
+ אין בעיה, ניפגש בשטח. 
+
+ 
+ ניפגש בשביעיות? לא הבנתי, מה אתה רוצה?
+
+
+לא רוצה כלום. תמשיך אתה, אני אמשיך, הכול יהיה בסדר. 
+
+
+ אני בטוח שתעמוד בזה, אדוני. 
+
+
+ אני אעמוד בזה. לא בטוח שאתה תעמוד במה שאני אוכל לעשות. 
+
+
+ לא יודע, לקרוא לאבטחה, אדוני? כאילו, מה קורה? אדוני השר, אתה עצבני, אני רואה.
+
+
+לא, לא, אני רגוע. 
+
+
+ אתה לא נראה רגוע. 
+
+
+תאמין לי, לא ראית אותי כשאני לא רגוע. 
+
+
+ קודם כול, ראיתי אותך. כזכור לך, יש לנו היסטוריה ארוכה. אז ראיתי אותך. ובאמת, אם אתה ממש מרגיש שאתה רוצה לצאת, אתה יכול לצאת. 
+
+
+אני לא מרגיש כלום. אני לא זקוק לשום חסד מבן-אדם. 
+
+
+ הוא אלוף, הוא לא צריך שיחתמו לו על הפס, חבר הכנסת חסון. 
+
+
+ טוב, אני חושב שלקחת קצת קשה. זה עניין פרלמנטרי, אדוני, זה לא עניין אישי. לקחת את זה כאילו זה עניין אישי. 
+
+
+הכול בסדר גמור. גם בין פרלמנטרים יש יחסי אנוש, תמיד תזכור את זה. 
+
+
+ אבל תגיד, מה, אני קובע את הכללים בכנסת? צריך להיות שר במליאה. אני צריך לדאוג לזה שאתה תאכל או לא תאכל? 
+
+
+ אני כאן, בהתאם לכללים. 
+
+
+ אפשר לאפשר. אם זה בסדר מבחינתך, אפשר לאפשר לו.
+
+
+ אני מאפשר לו לצאת, מאה אחוז. 
+
+
+ אדוני השר, אם אתה רוצה לנשנש משהו בחוץ, בכיף. 
+
+
+לא, אני לא מעונין. תודה. ניתן לחבר הכנסת חסון לדבר. 
+
+
+ באדיבותו של חסון.
+
+
+ לא, עכשיו זה על המצפון שלי שהוא לא אוכל. עוד יגידו ש"מחיר למשתכן" לא עובד כי הוא לא אוכל.
+
+
+ עובד, עובד, עובד טוב. 
+
+
+ אני ממשיך לך את הזמן, הוא רק נעצר עד עכשיו. 
+
+
+ תודה רבה. אדוני, שוב אנחנו שומעים על מתווה, מתווה נוסף של ממשלת נתניהו. אחרי שנתיים של ממשלה רעה, ברור היום ש"מתווה" הוא שם קוד להליך מבזה. ראינו את מתווה הגז, מתווה עמונה, ועכשיו זה מתווה התאגיד.
+
+ כשאתם אומרים "מתווה" אתם מתכוונים, אדוני השר, אדוני ראש הממשלה, אתם מתכוונים לקריצת עין במחשכים, לכניעה לגחמות של הימין הלאומני בעמונה, או של ראש הממשלה היוצא נתניהו, שיושב בבלפור אבל לבו נמצא עמוק בצוללות, בסיגרים ובחקירות. המתווים האלה שנתניהו טווה לעצמו הם ניסיון נואש לתפור לעצמו רשת ביטחון רגע לפני שהכהונה הבלתי-נסבלת שלו באה אל קצה. 
+
+ממש כמו החוגגים המדושנים על ה"טיטניק", כך בממשלה המתרסקת של נתניהו, הימין הלאומני חוגג וצוהל. מייד עם תום מושב החורף ראינו מבול של הצעות חוק הזויות, חסרות אחריות, חסרות ראייה למרחוק ולא מציאותיות וחסרות כל היגיון. ראינו סיפוחים שונים ביהודה ושומרון, חוק ה-D9 להריסת בג"ץ ועוד. אבל את תואר – חברי הכנסת, תקשיבו טוב – את תואר אשת החיל של הימין הסהרורי לשנת 2017 קטפה ללא ספק, וללא יותר מדי מאמץ, חברת הכנסת שולי מועלם. 
+
+חברת הכנסת שולי מועלם, לא רק שהיא מבקשת לספח למדינה היהודית מיליוני פלסטינים במקום להפריד ביננו לבינם, היא דורשת לבטל את ההתנתקות מצפון השומרון. בלי למצמץ ובלי להתבייש טענה חברת הכנסת מועלם שהשיבה של המתנחלים לצפון השומרון תשיב את הביטחון ותתקן את הטעות המדינית והאסטרטגית. ואני רוצה לשאול את חברת הכנסת מועלם: אין לך שום בושה? אין לך שום רגש מינימלי של אחריות לביטחון מדינת ישראל? הרי מה מבקשת חברת הכנסת מועלם? בשביל עוד גבעת טרשים ועוד מאחז עם שלושה קרוואנים, חברת הכנסת מועלם רוצה להחדיר לתוכנו ולאמץ אל תוך מדינת ישראל את תושבי ג'נין, רוצה לחלק תעודות זהות כחולות לתושבי הכפר בירקין.
+ 
+  מדינת ישראל, בהתנתקות מצפון השומרון, יצרה חיץ בין הישראלים לפלסטינים על מנת לשמור על מדינת ישראל נקייה מטרור, שהגיע לפני 15 שנה מאיו"ש, ועוד יותר – במטרה לשמור על ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. ואתם, חברי הקואליציה, שותקים; אתם חדלי אישים אל מול הימין הקיצוני, שמאיים להחריב את הבית הלאומי שלנו. ורק על השתיקה הזאת אתם צריכים לקום ולהתפטר. אין לכם שמץ של פטריוטיות. אתם מסכנים את מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית בשביל עוד כמה קולות בפריימריז. אתם גם, חברי בליכוד, תזנחו ותרמסו את תורת ז'בוטינסקי, גדול הדמוקרטים, רק כי זה יביא לכם עוד כמה קבלני קולות מההתנחלויות.
+
+ למדינת ישראל יש תפיסת ביטחון אחת ברורה: עדיפה מדינה יהודית ודמוקרטית על פני שלמות הארץ במדינה פלסטינית עם מיעוט יהודי. זאת הדרך שבה ישראל חייבת ללכת ולצעוד בה. לא עוד קיפאון מדיני, אדוני היושב-ראש – ואני מסכם – לא עוד קיפאון מדיני, כמו שאנחנו רואים בעשור האחרון, אלא אומץ מדיני שמחזיר את נוסחת שתי המדינות לשולחן; אומץ מדיני שמחזק את ציר המדינות המתונות, כפי שאנחנו רואים היום שמצרים וירדן מבקשות לקדם – היה עם אובמה, רואים את זה גם עכשיו עם הנשיא טראמפ. פספוס ההזדמנות הזאת יהיה בכייה לדורות. זאת האחריות שלנו בכנסת: לא לבזבז הזדמנות ולא ללכת שבי אחרי המנהיגות הנוכחית של ראש הממשלה, שמפזרת פחד ותבוסתנות. הגיע הזמן להתעורר ולהחזיר את ישראל למסלול האומץ של יוזמה מדינית. תודה רבה. 
+
+
+ תודה, חבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת מיכל בירן. עד חמש דקות, אדוני. זה הנאום הראשון שלך?
+
+
+ תודה רבה. זה הנאום הראשון.
+
+
+ אחרי נאום בכורה. 
+
+
+ כן. לצערי אבל אני כנראה מדבר למושבים. צריך להתרגל למושבים. 
+
+
+ א. תתרגל; ב. מברוכּ. בהצלחה.
+
+
+ תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנמצאים והשר הנמצא, אני רוצה לדבר על נושא שאני חי אתו, בעצם. קודם כול, אני רוצה לגנות, להצטרף לחברי שמגנים רצח ילדים, לא משנה איפה – אם זה בסוריה, בכל מקום אחר, בעזה; אני מגנה אותו בלי שום קשר. 
+
+ זכות לגיטימית של כל אדם, איך שהוא, לקורת גג, בכל העולם. כמו שזכותך לנשום אוויר, זכותך לזכות בקורת גג, ולא משנה איפה. אני חושב שמה שקורה ב"חוק קמיניץ", שכינסו את הכנסת גם בפגרה – ואני רוצה לברך את חברי עבדאללה אבו מערוף ואוסאמה סעדי על העבודה היפה שעשו. אני חושב שהחוק הזה הוא בעצמו לא חוקתי; החוק הזה הוא פגיעה בערכאות משפטיות ובבית-המשפט בכלל. ומי שאומר לדוד אמסלם – שלא נמצא פה באולם – שהחוק הזה לא נעשה כביכול לערבים, עצם העובדה שהוא התחיל את הסימפוזיון שלו והתקיפה על הרשימה המשותפת ועל הערבים, אומר דרשני. 
+
+ רציתי להגיד שבמשך שנים רבות ממשלות ישראל העוקבות לא מתכננות, ומונעות הרחבת תוכניות מתאר ליישובים הערביים. אחרי אולי 40 השנה האחרונות, אני רוצה לשאול את השר: נצרת קיימת 68 שנים ולא התרחבה סנטימטר אחד, אדוני היושב-ראש. כפרים ערביים, כפרים בלתי מוכרים בנגב, שקיימים עוד לפני קום המדינה – לא מספיק ש-68 שנה לא נתנו שירות, לא חשמל, לא מים ולא חינוך כמו שצריך, היום נגזרת עליהם גזירה של הריסות. אום-אלחיראן – הולכים להרוס אותה. אז כפרים לא מוכרים בנגב – הכפר אום-אלחיראן הולך להיעקר, ובמקומו, בדיוק באותו מקום, הולך לקום כפר שנקרא חירן, לאנשים, מתנחלים, שבאו להתנחל שם, בדיוק באותו מקום. 
+
+אנחנו באנו ובדקנו עם מודדים ומהנדסים. מסביב לאום-אלחיראן יש 74,000 דונם ריקים; אין אפילו זבוב שם, זבוב, חוץ מכמה עצים של קרן קיימת. אני חושב שזה שיא במדינה דמוקרטית – שאמורה להיות דמוקרטית ונאורה. זה לא צריך להיות. הכפר אל-זרנוג הולך להיהרס, ובמקומו, בדיוק באותו מקום, הולכת להיבנות התנחלות שנקראת עומרית ב'; יש עומרית א' בשטחים, והולכים לעשות שם עומרית ב'. הכפר אל-פורעה, אדוני היושב-ראש – הולכים לעקור אותו, להעביר אותו ליישוב קיים, על מנת להקים שם מכרה של פוספט. 
+
+ואני אומר שבשנת 2017, ריבונו של עולם – מתי אנחנו אמורים להתעורר ולהסתכל אל האנשים בעיניים ולראות איך אפשר – ויש מקום, תאמין לי. יש 11,750,000 דונם בנגב, אפשר לבנות עוד 50 יישובים. גם יש מקום ליהודים וגם יש מקום לערבים. מדוע העמידה הזאת? אחרי בדיקה, הגעתי למסקנה שעל מנת לשמור על הקואליציה הזאת, שנתמכת מהימין הקיצוני, כמו שאמרו חברי, מוכנים לשלם כל מחיר. ואולי דוד אמסלם – אדוני לא יסכים אתי, אבל מה לעשות, זאת המציאות. אנחנו בסך הכול – אני חושב שאחד היסודות של הדמוקרטיה זה שמירה על זכויות המיעוט דווקא, לא על זכויות הרוב, אדון אמסלם. ואנחנו בסך הכול רוצים לבנות על-פי חוק, בסך הכול רוצים לבנות על-פי חוק, אבל מי שמנעו מאתנו לבנות על-פי חוק הם ממשלות ישראל העוקבות; לא טרחו להרחיב, לא טרחו להתייחס אלינו אפילו כאזרחים. הנגב עובר – בכלל, כל הארץ עוברת הרחבה של תשתיות – –
+
+
+ נא לסכם.
+
+
+ – – והרבה פיתוח, אבל מתעלמים מקיומנו, כאילו אנחנו לא נמצאים שם. 
+
+ואני דווקא רוצה לקרוא מכאן לראש הממשלה, שהוא – – –
+
+
+ אבל במשפט סיכום. 
+
+
+ סליחה, עדיין אין – – –
+
+
+ בסדר, אדוני, בגלל זה הוספתי לך דקה, אבל לסכם. אין בעיה, אני מוסיף לך דקה. 
+
+
+ אז אני קורא למר ביבי נתניהו, ראש הממשלה, שאולי יפקח את העיניים ויפתח אותן – אפשרי, עדיין לא מאוחר. תודה רבה. 
+
+
+ תודה, אדוני, חבר הכנסת אזברגה. ואני שוב מברך אותך לרגל נאומך הראשון שהוא לא נאום בכורה. בהצלחה. חברת הכנסת סלימאן, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת נחמן שי, אם יהיה פה. בבקשה, גברתי, עד חמש דקות.
+
+
+ תודה, כבוד היושב-ראש. אני עומדת פה ומסתכלת על האולם, על המליאה, ומנסה לראות איפה הקואליציה, שהיה לה כל כך חשוב לקטוע את הפגרה, לכנס אותנו לחוקק את החוק הזה – ואף אחד לא נמצא פה. היה אפשר לחשוב – – –
+
+
+ אני אף אחד?
+
+
+ אתה חייב. אתה יושב-ראש הוועדה, הובלת את כל הדיונים.
+
+
+ אמרת "אף אחד" – הסתכלתי, אולי אני לא נמצא. 
+
+
+ הנה גם השר נכנס, מהקואליציה. בינתיים אתה – – –
+
+
+ שנינו פה. מה היית עושה אם דודי אמסלם – – –
+
+
+גם אם רק זהבה הייתה פה היית צריכה להגיד – – –
+
+
+ נכון. אפילו אם יש אדם אחד במליאה, היושב-ראש לבד, הייתי צריכה לנאום, כי באמת, החוק הזה חשוב. ואני לא חושבת שבגלל החשיבות של החוק הזה והדרקוניות שלו הוא הובא כדי לקטוע את הפגרה, שעוד לא התחילה כמעט. יש הרגשה של בהילות, יש הרגשה שהממשלה הזאת היא אחד משניים: או שהיא חושבת שהיא לא תחזיק מעמד עד שתביא את החוק הזה לתהליך חקיקה רגיל, בימים רגילים של הכנסת, כלומר, לאחר הפגרה; או שהחוק הזה כל כך דרקוני שצריך להעביר אותו מהר מהר, לפני – שאף אחד לא ישים לב עד כמה החוק הזה הוא אנטי-דמוקרטי, הוא פוגע ביסודות הדמוקרטיה שאמורה להתקיים במדינה הזאת. 
+
+ כנראה המטרה העיקרית – לא כנראה. המטרה העיקרית היא מטרה פוליטית, בדיוק כמו שהממשלה מנסה כל הזמן, בזמן השאול שנשאר, להכתיב כל מיני דברים, גם בשטחים, כדי ליצור עובדות בשטח; היא רוצה עכשיו – והעתיקה את הגישה הזאת גם לתוך המדינה – ליצור עובדות בשטח. ואם חס וחלילה נלך לבחירות – כמובן, חס וחלילה, אני מדברת בשפה של הממשלה; בשבילי, אני מקווה מאוד שנלך מאוד בקרוב לבחירות ולא יהיו בממשלה – אז זרעו את הזרע שרצו, הכתיבו את העובדות בשטח, ולכו תשברו את הראש עם החוקים האנטי-דמוקרטיים האלה, כל מי שיבוא אחר כך. כנראה זאת הגישה. זאת הגישה היום, וזאת תהיה הגישה ב-19 לחודש, כאשר נכונס עוד פעם באופן חריג, בפגרה, כדי להעביר עוד חוק אנטי-דמוקרטי כזה. 
+
+הממשלה טוענת היום שהחוק הזה בא להסדיר ולעשות סדר בתכנון ובבנייה; איפה היו ממשלות ישראל בעשרות השנים הקודמות – כולל הממשלה הזאת, כולל ראש הממשלה הזה, מר ביבי נתניהו, שהכניס את הראש שלו ואת הידיים שלו עמוק עמוק בלדחוף את החוק הזה – איפה הם היו כאשר היה צריך באמת לתכנן למען התפתחות האוכלוסייה הערבית, כאשר הוגשו תוכניות מתאר שלא אושרו והתמהמה האישור שלהן? מה חשבו, שניעלם? חשבו שהאוכלוסייה הערבית תיעלם ולא יהיה צורך לתכנן עבורה ולא יהיה צורך לבנות עוד בתים?
+
+אז נו, אנחנו לא עוזבים, אנחנו נמצאים פה, ואנחנו נמשיך להיות פה ואנחנו נמשיך להתפתח. אז לא היה קצת שכל? מישהו שיתפכח בממשלה הזאת ויגיד: אתם יודעים מה? התוכנית הזאת, שהציעה מנהיגות האוכלוסייה הערבית יותר מפעם אחת, שבאה להגיד: בואו נסדיר את התכנון והבנייה; זה לא רק מטרה שלנו, זה לא רק רצון שלנו, אלא זה אינטרס שלנו, כדי שנוכל להתפתח כמו שצריך – אף אחד לא היה מוכן להסכים אפילו לשבת ולהתחיל באמת לאשר את התוכניות ולעצור את העניינים של ההריסה. למה? כי ראש הממשלה כנראה אוהב לראות הרס ועימותים עם האוכלוסייה הערבית. זה כנראה מה שדוחף. 
+
+ואני אומרת לכם, החוק הזה דוחף לעימות ישיר עם האוכלוסייה הערבית, עם כל אחד שירגיש שהחלום שלו שתהיה לו קורת גג מעל הראש יתנדף בהוראה מינהלית של איזשהו פקיד. החוק הזה – מדברים הרבה על עוקף בג"ץ; החוק הזה עוקף את הערכאות המשפטיות. עד היום היה אפשר לפנות לערכאות המשפטיות. באים ומקצצים, אומרים: לא, אי-אפשר לבנות כמה שאתה רוצה, כאילו לא סומכים על בתי-המשפט שהם יעשו את השיקולים; באים ואומרים: אפשר פעם אחת לפנות לערכאה המשפטית ולערער על צו הריסה. 
+
+
+ נא לסיים. 
+
+
+ ומעל הכול, באים ואומרים: דמי שימוש – 700 שקל ביום. תגידו, יש למישהו קצת חמלה, והבנה שאתם מובילים למצב כזה של עימות עם האוכלוסייה הערבית? ואם זה לא עניין פוליטי, אז אני לא מבינה כלום. לכן אולי כדאי, אם כבר מעבירים את החוק הזה ואם כבר תנהרו למליאה בזמן ההצבעה, שתשנו את השם של החוק הזה, ואל תקראו לא "תכנון" ולא "בנייה". 
+
+
+ תודה, גברתי. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת גרמן. 
+
+
+ אדוני, חברי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתמול בבוקר הלכתי יחד עם מתנדבי ארגון בשם "דור לדור" לראות מה הם עושים. אני מכיר אותם, הם היו פה בכנסת לא מזמן כשקיימנו מפגש של השדולה. ארגון "דור לדור" – 300 מתנדבים הלכו לשפץ 50 דירות בתל-אביב. בתוך הדירה של פנינה – אתם לא הייתם רוצים להיות בה – יש הרבה דברים, יותר מדי דברים. לא היו בה מים זורמים ויש בה בקושי חשמל. אין בה שירותים. אין בה שירותים. פנינה לבד, אין לה משפחה. הבית הרוס והיא גרה בו. אין לה מקום אחר. 
+
+השישייה של המתנדבים, אחד מקצוען והיתר פשוט עם ידיים טובות ועם ראש, ובעיקר עם רצון והתלהבות, עמדו ושיפצו את הדירה של פנינה בשלושה ימים. זה לא יהיה ארמון וזו לא תהיה דירה מפוארת, אבל לפנינה תהיה קורת גג סבירה לקראת חג הפסח. כך הם עשו גם בדירה של ליזיקה, שגם אליה הלכנו, וכך הם עשו בעוד 48 דירות באזור תל-אביב, בתיאום עם מחלקת הסעד או מחלקת הרווחה של עיריית תל-אביב. זאת הדרך הנכונה, שאנחנו צריכים לכבד את האחר, את החלש המוחלש, את השונה, את הזקן בקרבנו. אנחנו צריכים להגיע אליו או אליה ולסייע, ו"דור לדור" עושים באמת עבודה נפלאה בתחום הזה, ואני מפה שולח להם תודה גדולה – לניר, למורן, לכולם. 
+
+הבדידות, חברות וחברים, היא האויב הגדול ביותר של האוכלוסייה המבוגרת, של האזרחים, הגמלאים והגמלאיות בגילים היותר-מבוגרים. הם לבד. למעלה מ-40% מהם ציינו בסקרים שזה הדבר שמעסיק אותם. לפעמים יש להם חשמל, יש להם מים, יש להם מקרר עם אוכל, אבל הם לבד, ואין מי שבא לדבר אתם, ואין מי שמטלפן ואין מי ששואל ואין מי שאכפת לו. והאחריות שלנו כחברה היא להגיע אליהם ולדבר אתם ולשבור את הבדידות הזאת, שהולכת ומתעצמת דווקא ערב החגים. כשהבתים של מרביתנו מתמלאים באור ובשמחה ובילדים ואביב וצבעים ולבן וכולנו חוגגים, יש הרבה בתים שיש בהם חושך ושהאנשים נמצאים בהם, גם פיזית וגם נפשית, לבד. 
+
+ הממשלה עומדת להעלות את קצבאות הנכים שניתנות עבור נכות, ואני מאוד מקווה שכך היא תעשה, ואני מקווה שהיא תמצא את הסכום הכי גבוה. אני רוצה להציע שיעלו באותה העת גם את קצבאות האזרח הוותיק, ואם לא ניתן להעלות לכולם, ולא צריך להעלות לכולם, אז להעלות למי שנזקקים. חמישית, חמישית מהאזרחים הוותיקים במדינת ישראל הם מתחת לקו העוני. 200,000. אפשר וצריך לתת להם יותר. 
+
+אני לא מאלה שחוגגים על הכסף של "מובילאיי". לא. יש כסף, וטוב שיש, והוא בא מאלה שיש להם, והוא צריך ללכת לאלה שאין להם. ככה נוהגת מדינה שרואה לפניה את הערכים החברתיים, את הצדק הסוציאלי. ואני קורא מפה להצמיד את הקצבאות למדד – סליחה, לא למדד; לשבור את הקיפאון שישנו ולהצביע להצמיד לשכר הממוצע במשק, כמו שאנחנו נהנים ממנו. לפחות אותם מקבלי הקצבאות ידעו שהסכום לא נשאר יציב. זה כנראה הדבר הכי יציב פה. ההצמדה למדד היא אסון. צריך לשפר את מצבם הכלכלי. 
+
+ואני אומר שדרך שני המנופים האלה – שיפור המצב הכלכלי מכאן ושיפור היחס החברתי אליהם משם, מה שעושים "דור לדור" – יהיה אור בבתים האלה ותהיה שמחה, ואנשים ירגישו שהם חלק מהחברה ולא מוקעים ממנה ולא מודרים ממנה ולא מוצאים ממנה, ולא מסתייגים מהם, אלא הם חלק בלתי נפרד ממנה. וכך יהיה לנו, לכולנו, חג שמח. תודה לך. 
+
+
+ תודה רבה. תודה רבה לך, חבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, נכבדי, חברי חברי הכנסת, קשה לי להשתחרר מן ההרגשה שהחוק הזה הוא עוד חוק שבא למעשה לממש מדיניות ארוכת טווח של הממשלה הזאת, שבמשך שנתיים עושה שני דברים: פוגעת בחברה הערבית ומנסה לקעקע את אושיות המשפט, את בית-המשפט העליון ואת בתי-המשפט בכלל. 
+
+חוק התכנון והבנייה – אין ספק שהוא זקוק לרפורמה. אני אולי אחת הראשונות שיכולות להודות בזאת, כמי שהייתה ראש עיר, כמי שעמדה בראש ועדת תכנון ובנייה, כמי שיודעת עד כמה העבריינות בתכנון ובנייה מסכלת יכולת של תכנון נכון. ותכנון נכון הוא עניין של אינטרס ציבורי, הוא עניין של אינטרס פרטי, הוא עניין של אינטרס עירוני; הוא שומר על הקניין הפרטי והוא שומר על החוק. אבל רפורמה לא עושים בבהילות. לא מבהילים בשעת פגרה את חברי הכנסת כדי להצביע על חוק שעדיין לא גובש ובאמת לא מיצו את האפשרות לעשות אותו הכי טוב. 
+
+אני מחזיקה פה בידי את המסמך של מי שעל שמו נקרא החוק – עורך-הדין, המשנה ליועץ המשפטי ארז קמיניץ. החוק הזה נקרא על שמו, "חוק קמיניץ", למרות שזה תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה. והוא כותב כאן, הוא אומר את הדברים המובנים מאליהם. הוא בא ואומר עד כמה חשוב שבאמת ישמרו על חוק התכנון והבנייה, אבל הוא גם בא ואומר באותה נשימה את הדבר��ם הבאים: "לא אוכל להתעלם מן התחושה, שלראשונה מזה שנים רבות, קיימת התגייסות משמעותית מצד מנהיגי הציבור הערבי המבקשים להביא לפתרון נכון". איזו ציניות. הרי החוק הזה מכוון בראש וראשונה – 90% ממנו מופנה כלפי החברה הערבית, בין שעשו את העבירות בשוגג ובין שלא בשוגג, מכך שאין להם ברירה או יש להם ברירה. אבל זה מכוון נגד החברה הערבית, אז אתה בא ואתה אומר שאתה מרגיש שיש שיתוף פעולה? אם יש שיתוף פעולה, מדוע אתה לא מקיים אותו? מדוע אתה ממהר להביא חוק שהוא לא על דעת החברה הערבית? מדוע אתה ממהר להביא חוק שבראש וראשונה, ברגע שהוא יחוקק הוא יופנה כנגד החברה הערבית? ואתה מדבר על שיתוף פעולה אתם? בושה וחרפה. אבל כן, כמו שאמרתי, זה מממש את המדיניות של ההסתה נגד החברה הערבית, של כל החוקים שהם נגד החברה הערבית, וזה עוד צעד ועוד מסמר בארון – שרוצים לסגור ולבודד ולהדיר ולהפלות את החברה הערבית. 
+
+ אבל לא פחות מזה, החוק הזה פוגע בבתי-המשפט. הוא בא ובריש גלי, לראשונה, שם גבול לשיקול הדעת של בית-המשפט. מה זאת אומרת כאשר בסעיפים מסוימים באים ואומרים לבית-המשפט: אתם לא יכולים לפסוק יותר מאשר שנה? איפה שמעתם על חוק שבו אומרים לבית-המשפט מה הוא יכול לפסוק ומה הוא לא יכול לפסוק? איזו חוצפה זאת? מה זה הדבר הזה, שבאים ואומרים בסעיף 229: "לא יבטל בית-המשפט צו מינהלי"? מה זה "לא יבטל בית-המשפט צו מינהלי"? זה בדיוק התפקיד שלו – לבטל צווים מינהליים. "אלא אם כן הוכח שהעבודה או השימוש בוצעו כדין" – איזה מין דברים אלה? ומה אם הבן-אדם שקיבל את הצו המינהלי היה חולה אנוש בבית-חולים ולא היה יכול לטפל בענייניו? בית-משפט לא יכול לשמוע אותו? ומה אם התוכנית, שבאמת פעלו כנגדה, מה אם יש איזושהי תוכנית עתידית, ויודעים שיש תוכנית עתידית, שתאפשר את הכשרת הבנייה? בית-המשפט לא יכול לטפל בזה? זה לא יעלה על הדעת שחוק יבוא ויצמצם את שיקול הדעת של בית-המשפט. 
+
+ אבל, כמו שאמרתי, אני לא מתפלאת, מפני שהממשלה הזאת באה ומדברת גבוהה על כך שהיא רוצה לשלב את החברה הערבית, שהיא רוצה לשמור על החוק, אבל בפועל היא מזלזלת בחברה הערבית, היא פוגעת בה, היא רוצה להראות אולי לתושבי עמונה שלא רק שם הורסים, ויכול להיות שהיא מחפשת עילה כלשהי להרוס כמה שיותר בניינים. והיא רוצה לפגוע בבית-המשפט, כי בית-המשפט הוא שומר סף, והממשלה הזאת פוחדת משומרי הסף ממש כפי שהיא פוחדת מהתקשורת. 
+
+ ואם אנחנו כבר מגיעים לשומרי הסף ולתקשורת, אני רוצה להזכיר לכם ולשאול אתכם: מי זוכר מי אמר – תכף נמצא – שהתקשורת שומרת על הדמוקרטיה? מי עמד פה ודיבר על חוק השידור הציבורי – על חוק התאגיד הציבורי – ובא ואמר שזה חוק, שזו רפורמה מתבקשת, שחייבים להעביר אותה, והיה גאה בכך שהוא מעביר אותה? מי אם לא ראש הממשלה – ראש הממשלה שאמר שזה שמירה על הדמוקרטיה. אותו ראש ממשלה בא ואמר שזה חמק לו ב"צוק איתן". הוא אפילו לא הסתכל על התאריך שבו הוא העביר את החוק, תאריך שקדם בשלושה חודשים ל"צוק איתן". אלא שראש הממשלה, ממש כפי שהוא רוצה לערער את בית-המשפט העליון ואת בתי-המשפט בכלל, הוא רוצה גם לשלוט בתאגיד התקשורת ורוצה לשלוט בתקשורת. והתאגיד, שעלול היה להיות באמת עצמאי, שראשיו הוכיחו עצמאות רבה, הפחיד אותו. 
+
+ אז באים ואומרים לנו: מה אתם דואגים? בכלל לא מנסים לפגוע בתהליך הבחירה של הדירקטוריון של תאגיד החדשות החדש שיקום. כן, את זה לא שינו, רק אף אחד לא אומר ל��ו מתי אותה חטיבת חדשות חדשה תוקם, כי בינתיים, חברים יקרים, לקחו את התאגיד ועקרו ממנו את הלב – עקרו ממנו את חטיבת החדשות, עקרו ממנו את היכולת לדבר על אקטואליה. ומה השאירו לו? אני באמת לא יודעת. על מה ומה התאגיד הזה ישדר אנחנו נראה, אבל את החדשות והאקטואליה בינתיים מוציאים ממנו. 
+
+ כן, מדברים על כך שברבות הימים – אולי בעוד חצי שנה, אולי בעוד שנה, אולי בכלל לא – תקום איזושהי חטיבת חדשות, ואז יבחרו אותה באמת כמו שצריך, תוך ניתוק של הדרג הפוליטי. אבל מתי זה יקום – מישהו אמר לנו? ואולי מישהו כאן, מחברי היקרים, יכול לומר לי מי יהיה ממונה על הגוף החדש הזה, שנוצר בן-רגע, שנקרא חטיבת חדשות? מי? אני חושבת ששר התקשורת; אז איפה ההפרדה בין הדרג המדיני-פוליטי לבין התקשורת? אין הפרדה. מרמים אותנו, מנסים לבוא ולזרות חול בעינינו, לבוא ולומר: לא שינינו שום דבר, החוק נשאר. אבל בפועל יצרו גוף חדש שאף אחד לא יודע מי הוא ומה הוא, ואף אחד גם לא יודע כמה הוא יעלה. 
+
+ אומר לנו שר האוצר שהוא רוצה לדאוג לתקציב. איך הוא ידאג לתקציב? איך הוא ידאג לתקציב כשהוא יצטרך עכשיו לשלב את העובדים של רשות השידור – ואני שמחה מאוד שישלבו אותם – בתוך תאגיד החדשות החדש, בתוך חטיבת החדשות? איך הוא יוכל לשמור על התקציב כאשר הוא יצטרך לפטר משהו כמו 160, 200 או 300 עובדים ולשלם להם פיצויים ראויים? איך הוא ישמור על התקציב כאשר 160 מיליון שקל שהושקעו עד עכשיו בחטיבת החדשות ירדו לטמיון? אי-אפשר לשמור על התקציב. זאת אומרת, לא שומרים על ההפרדה בין הדרג המדיני לבין התקשורת. לא שומרים, דרך אגב, גם על התקציב כפי שאמרו, ורק זורים חול בעינינו. 
+
+ ממשלה שמזלזלת בציבור כולו – גם בזה שבחר בה וגם בזה שלא בחר בה – שמדברת על ערכים, דמוקרטיה, שמירה על החברה הערבית, על שילוב החברה הערבית והחרדית, ומצד שני, בפועל, מזלזלת בחוק אחר חוק, פוגעת בדמוקרטיה הישראלית שלנו. 
+
+
+ תודה רבה, חברת הכנסת יעל גרמן. בצלאל – למרות שסתיו פה. 
+
+
+ בסדר – – –
+
+
+ בסדר. רוצים הגרלה? בבקשה, חבר הכנסת סמוטריץ. מגולח, מסודר, מסופר. היה לך זמן בפגרה. 15 דקות, אני מקווה שתהיה מעניין מספיק. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שמעתי קודם שחברת הכנסת תמר זנדברג אומרת שאת החוק הזה חוקקה תנועת "רגבים". אז יש בזה מידה מסוימת של ציניות, אבל יש בזה גם מידה מסוימת של אמת. אני חושב שלתנועת "רגבים" יש תרומה גדולה, שלא לומר מכרעת, בהעלאת הסוגיה החשובה והכואבת הזאת – שבתי-המשפט הגדירו אותה לאורך שנים כבר כמכת מדינה – על סדר-היום, והצורך לתקן אותה. 
+
+ אני חושב שהאתגר הגדול שאתו היינו צריכים להתמודד בתנועת "רגבים" לאורך השנים – אני שמח שהגענו בעניין הזה להצלחות, ואני חושב שהחוק הזה הוא באמת פריצת דרך גדולה – זה להתמודד מול נרטיב שקרי שהציבור הערבי במדינת ישראל בנה והציב. וכדרכם של שקרים, כאשר חוזרים עליהם עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם אז הם לא הופכים לאמת, אבל יש מי שחושב שהם הופכים לאמת, או מרגיש שהם הופכים לאמת. 
+
+הנרטיב הזה, שעוד מעט אני אעמוד עליו, יצר דה-לגיטימציה למערכות האכיפה לטפל בעבירות הבנייה במגזרים שלמים בחברה הישראלית. והאמת היא שמדובר על אסטרטגיה עוד הרבה הרבה יותר כוללת מאשר סוגיית הבנייה הלא-חוקית. אני חושב שהאסטרטגיה, בה"א הידיעה, של ערביי ישראל בשנים, בעשורים האחרונים, כלפי מדינת ישראל, כלפי העם היהודי במדינת ישראל, היא ��ניסיון לייצר לנו, לחברה הישראלית, לחברה היהודית, רגשות אשמה ונקיפות מצפון, כאילו שאנחנו לא בסדר, כדי לקבל עוד ועוד ועוד. והאמת היא – לא כדי לקבל שוויון אזרחי, לא כדי לקבל הטבות אזרחיות, אלא כדי לקבל הישגים לאומיים. דרך הניסיון לייצר אצלנו רגשות אשמה ונקיפות מצפון ולומר כביכול שאנחנו לא בסדר ואנחנו מדירים, אנחנו מקפחים, אנחנו מתעמרים – עכשיו אפשר לפתוח פתח ולשים דרישות על השולחן. אם אתם לא בסדר, אז עכשיו תנו לנו ותפצו על זה. 
+
+ברוך בואך, אדוני היושב-ראש החדש. 
+
+
+ תודה, אדוני. 
+
+
+ ובשאלת הבנייה הלא-חוקית זה בולט בצורה יוצאת מגדר הרגיל. אז בונים נרטיב, והנרטיב אומר שמדינת ישראל לא מתכננת ולא מאפשרת לבנות באופן חוקי; ואם היא לא מתכננת ולא מאפשרת לבנות באופן חוקי אז אין ברירה וצריך לבנות באופן לא חוקי. ואז, כשאין ברירה ובונים לא חוקי, אז המדינה הרעה, הרשעה הזאת, המערכות האטומות והאכזריות האלה עוד הולכות והורסות. 
+
+זה קמפיין שמובל כאן במשך שנים, עם הרבה מאוד עמותות, עם הרבה מאוד כסף – דיברנו כאן לא פעם, על הדוכן הזה, על מקורות המימון של הארגונים האלה – והוא מתנהל בזירות שונות ובמדיות שונות, ובסוף הוא מייצר דה-לגיטימציה למערכת האכיפה. מכיוון שאף אחד במערכות האכיפה, בכל השרשרת, מהפקח, דרך המנהל, דרך השוטר, דרך השופט, דרך הפרקליט, לא אוהב להיות האיש הרע, בטח לא האיש האכזרי; לא אוהב את התמונות שלו בסרטונים, מעל הדמגוגיה והשקרים האלה.
+
+ועכשיו, בואו נפרוט את השקר הזה לפרוטות. הטיעון הראשון זה: מדינת ישראל לא מתכננת. אז אני שואל אותך, חבר הכנסת בהלול: איפה מדינת ישראל מתכננת? איפה השלטון המרכזי מתכנן? מי בדרך כלל יוזם תוכניות במדינת ישראל? יש מעט מאוד מקומות. אגב, אחד הבודדים שבהם זה המגזר הערבי, שהמדינה, השלטון המרכזי הוא שמתכנן. בכל המקומות הנורמליים במדינת ישראל מי שמתכנן זה או רשויות מקומיות שיש להן אינטרס בזה או יזמים שיש להם אינטרס. ולמה הרשויות הערביות לא מתכננות? עוד רגע נדבר על הקשיים התכנוניים במגזר הערבי, אבל בין השאר מכיוון שאין להן כסף. למה אין להן כסף? מכיוון שאנשים לא משלמים ארנונה. ומכיוון שבונים לא חוקי ואז אין בכלל מרשם של הנכסים, אז אי-אפשר לגבות ארנונה. ביצה ותרנגולת. 
+
+אז נורא נורא קל להאשים את המדינה. אגב, נורא קל גם להאשים את המדינה בריבוי מקרי הרצח והנשק הלא-חוקי. נגלגל את האחריות. אני שומע פה את המנהיגים של המגזר הערבי מגלגלים את האחריות על המדינה. המדינה לא בסדר. הם לא יפעלו לשינוי של התרבות, לשינוי של המנטליות; העיקר להאשים את המדינה. זה נהדר. אז המקום היחיד כמעט שהמדינה, מיוזמתה ועל חשבונה, כשלטון מרכזי מתכננת זה למגזר הערבי.
+
+הלאה. למה קשה לתכנן? דוגמה: מדובר בהרבה מאוד קרקעות פרטיות. ויש מנטליות, יש תרבות, שאני מאוד יכול להעריך אותה ברמה הערכית, שלא מוכרים קרקע. אז יכול להיות כפר, עיר שיש בה מרכז, שטח מאוד גדול ששייך לפלוני, והוא לא ימכור אותו. אין לו. יש לו עשרה ילדים – הוא ישמור את זה לנכדים ולנינים ולבני הנינים. הוא לא יעביר. אז זו מצוקת קרקע. הלאה. הוא גם לא מוכן, ואף אחד גם לא מוכן, שייקחו לו 40% שטחי ציבור. אין תוכנית נורמלית במדינה מערבית מתוקנת שיכולה להתקיים בלי 40% שטחי ציבור. אז מה עושים במדינת ישראל המתוקנת? פשוט לא שואלים אף אחד. חמי – החליטו שמפקיעים לו חלק מהמגרש. יש לו איזו חנות בפתח-תקו��ה. מה, מישהו שאל אותו?
+
+
+ – – –
+
+
+ רוצים לעשות כביש. עשו לו טובה, פיצו אותו בכמה גרושים. הרי אתם יודעים שפיצויי הפקעה זה גם לא, בדרך כלל לא נותן את השווי האמיתי של הדבר. אבל במגזר הערבי אני רוצה לראות שהמדינה תעשה בכוח. אז אף אחד לא מוכן שמתוך השטח שלו ייקחו 40% לשטחי ציבור. אז אחר כך באים בטענות שאי-אפשר לתכנן. 
+
+עוד בעיה – אתה יודע את זה מצוין, חבר הכנסת בהלול – המבנה החמולתי בהרבה מאוד מהמועצות. אז נבחר עכשיו ראש מועצה מחמולה מסוימת והוא בונה תוכנית. ה-40% כמובן בחמולה של השנִיים. השנייה. ומה לעשות? הליכי התכנון במדינת ישראל לא לוקחים שנה-שנתיים, זה יכול לקחת כמה שנים. באמצע מתחלף ראש מועצה, והוא עכשיו מהחמולה השנייה. אז הוא מתחיל את כל התהליך מחדש, והוא כמובן מתכנן אחרת. הוא עכשיו צריך שכל שטחי הציבור יהיו על החמולה השנייה. אין רציפות. אין יציבות. אז המדינה כבר משלמת, אז אי-אפשר לייצר שטחי ציבור, וכשכבר מצליחים לייצר משהו, אז מתחלפת רשות. עכשיו הוא בטח מתחיל את כל התוכנית מחדש.
+
+אתם רוצים עוד נתון? בנייה לגובה. מדברים על מצוקת קרקע – לא מוכנים לבנות לגובה. אתם יודעים שבמגזר היהודי במדינת ישראל, אדוני היושב-ראש, 80% מהשיווקים של רשות מקרקעי ישראל – אני מניח שערוץ הכנסת מצלם אותך עכשיו אם אני פונה אליך.
+
+
+ לא, לא, אני – עכשיו קלטו אותך – – – בגללך קלטו – – –
+
+
+ 80% מהשיווקים במדינת ישראל במגזר היהודי הם לבנייה רוויה, ורק 20% לבנייה צמודת קרקע. במגזר הערבי, אני מניח שאני לא אפליא אותך, אני לא אחדש לך אם אני אומר שזו ממש תמונת ראי: 80% מהשיווקים הם לבנייה צמודת קרקע, 20% לבנייה רוויה, וגם הבנייה הרוויה שם לא מתקרבת למה שאנחנו קוראים בנייה רוויה במגזר היהודי. אז אי-אפשר לטעון שיש מצוקת קרקע ושאין איפה לבנות.
+
+עכשיו, גם במגזר היהודי יש אנשים שחיים בבנייה צמודת קרקע, אבל כמה אחוזים? 5%, 10%, חיים ביישובים כפריים? בשכונות קצת יותר – שיש בהן בנייה צמודת קרקע?
+
+
+ אני מברך אותך על – – – הסלקטיבי.
+
+
+אבל הרוב הגדול, הרוב הגדול בונים בבנייה רוויה, חברים. ביום שהמגזר הערבי יתחיל לבנות בנייה רוויה, מצוקת הדיור תרד פלאים.
+
+בואו נלך הלאה. אז אמרנו: המדינה מתקצבת, למרות שבמקומות אחרים היא לא אמורה לתקצב. ולכן יש – אגב, תראו, אנחנו בדקנו, לפני שנתיים. עשינו דוח. שנתיים וחצי. שלוש שנים אולי. בכל היישובים הערביים בצפון יש תוכניות מתאר בתוקף שמתוכננות לקיבולת אוכלוסייה של 2030 לפי נתוני הלמ"ס. בצפון. מחוז חיפה ומחוז הצפון של משרד השיכון. חסרות תוכניות מפורטות, מה שאמרתי קודם: כיוון שהרשות לא עושה את זה, כי אין לה שטחי ציבור, כי אף אחד לא מוכן לוותר; כי מתחלפים כל פעם ומתחילים את התוכנית מההתחלה. 
+
+עכשיו, אני אומר יותר מזה: יש הרבה מאוד מקומות שיש תוכנית. המדינה שילמה עליה, גם על התוכנית המפורטת, כמו שהיא לא משלמת בשום מקום אחר. ויום אחרי – והתוכנית, אגב, מלבינה את רוב הבינוי הקיים – ויום אחרי שהתוכנית הזאת מאושרת, בונים מחוץ לתוכנית. אתה רוצה דוגמאות? אין-ספור תוכניות מתאר, שכשאתה מסתכל על תוכנית המתאר אתה רואה ש-30%, 40%, 50% מהמגרשים עדיין לא מנוצלים, והאנשים יוצאים לבנות בחוץ. למה? ככה. אתה יודע למה, חבר הכנסת בהלול? כי כשצריך לבנות חוקי אז צריך לשלם אגרת בנייה, כשמגישים תוכנית בנייה; כמובן, צריך לשלם כסף לאדריכל, למהנדס; ואחר כך משלמים ארנונה; ויש לך אחוזי בנייה מותרים וקווי מגרש שאתה צריך לשמור. אתה לא יכול לבנות איזה בניין שמתחשק לך; וצריך ממ"ד, וזה עולה כסף. כמו שבונים במדינה מתוקנת. הרבה יותר זול, הרבה יותר נוח, הרבה יותר מהר, הרבה יותר פרקטי לצאת החוצה מחוץ לגבולות התוכנית – זה יכול להיות שמורת טבע, זה יכול להיות יער, מעניין את הסבתא – ולבנות. ואז, כשהמדינה באה להרוס ביישוב שיש לו תוכנית מתאר, ויש לו למעלה מ-30% מתוכנית המתאר ריקה ואפשר לבנות בפנים, ומישהו עושה דין לעצמו בגלל כל השיקולים שמניתי עכשיו והולך ובונה בחוץ, אז המדינה סוף-סוף הולכת והורסת לו. ותאמינו לי, זה קורה אחת ל-. אין כמעט הריסות. אתם יודעים, ההריסה האחרונה שהייתה במחוז צפון הייתה ב-2012. זה נתון מזעזע.
+
+אז המדינה הורסת, ואז שלושה ימי שביתה, הפגנות, חסימות כבישים. כל הריסה הופכת למבצע אופרטיבי מטורף: 700 שוטרים – כל המחוז במשטרה לא יכול לעבוד. אז מתחילים משחקים איך לטרפד את האכיפה. אז כבר מחליטים שעושים איזה מבצע אכיפה וגמרו את כל הסאגות המשפטיות, ומכינים את 700 השוטרים ומכינים את הטרקטורים ומשלמים לקבלן, ואז העבריין, רגע לפני שבאים להרוס לו, רץ לבית-המשפט ומוציא צו מניעה במעמד צד אחד. כל הכוחות הלכו. עכשיו, כמה אתם חושבים שמפקד מחוז נורמלי יכול להרשות לעצמו לעשות דבר כזה? כל יום? יש לו עוד איזה שתיים וחצי משימות במחוז שהוא צריך לטפל בהן.
+
+מה בסך הכול עושה החוק הזה? החוק הזה שאנחנו מביאים היום נותן כלים למערכות האכיפה לאכוף את החוק ואת הריבונות. חברים, תראו, ריבונות זה לא עניין תיאורטי. אם היא לא נאכפת, היא לא קיימת. וצריך להודות על האמת: הריבונות של מדינת ישראל באזורים שלמים במדינה לא קיימת. זה מערב פרוע. אנשים עושים מה שהם רוצים. ולהחזיר את הריבונות זה להחזיר את האכיפה שלה וזה להחזיר את החוק. וכדי להחזיר את החוק צריך לתת כלים וצריך שלא לאפשר לעבריינים לעשות שימוש לרעה, לנצל באופן ציני זכויות שהמשפט מעניק להם – זכות טיעון, זכות שימוע, זכות גישה לערכאות – ולהשתמש בזה בצורה מניפולטיבית, ובעיקר, כמו שאמרתי, לטפח את הנרטיב השקרי הזה. חברים, אמרתי, מדינת ישראל בונה ומתכננת ומאפשרת בנייה חוקית למי שרוצה, ואם יש בעיה, זו בעיית מנהיגות ביישובים הערביים, שלא מסוגלים לייצר תוכנית ולהתמיד בה וללכת אתה עד הסוף, ולייצר את אותם 40% של שטחי ציבור ולדאוג שביום שאחרי לא בונים מחוץ.
+
+אני אתן לך דוגמה קטנה, אדוני היושב-ראש: לדאלית-אל-כרמל אושרה לפני, נדמה לי, שלוש או ארבע – אל תתפוס אותי במילה – תוכנית מתאר נהדרת ומפורטת; הלבינה את כל מה שאפשר היה להלבין. יום אחרי שהתוכנית הזאת מאושרת – אגב, התוכנית השאירה, מכיוון שדאלית-אל-כרמל יושבת בתוך השמורה של הכרמל, אז התוכנית השאירה מסביב לאזור המבונה רצועה חקלאית שתתווך בין האזור המבונה לבין שמורת הטבע של היער של הכרמל. הגיוני. עקרונות תכנוניים של שכל ישר. יום אחרי שהתוכנית הזאת אושרה התחילה בנייה מטורפת בשטח החקלאי הזה, מאורגנת – אני מדבר אתך על שכונה של 80 יחידות דיור, לא אחד ספורדי שעשה דין לעצמו – ועכשיו רוצים להגיש תוכנית. אתה יודע, שם זה לא חוק התכנון והבנייה, זה חוק הבנייה והתכנון: בונים, ואחר כך המדינה תלבין לנו. למה המדינה תלבין לנו? כי אנחנו נצעק שאין לנו איפה לבנות. רגע, אבל מה אתה עושה בזה שבדאלית-אל-כרמל יש לך איפה לבנות, ויש תוכנית מתאר, ויש מגרשים ריקים, הר��ה מאוד, שלא נוצלו, בתוך דאלית-אל-כרמל? ואז עוד אומרים לנו, בצדק: תראו, האוכלוסייה הדרוזית נאמנה למדינה, משרתת בצבא. מה זה קשור? מה, תושב תל-אביב שעשה צבא, קצין במילואים, יכול לבנות לא חוקי? הרי אתם יודעים שתוך יומיים יהרסו את המרפסת שהוא בנה או את הפרגולה שהוא בנה. אז מכיוון שהוא שירת בצבא יש לו עכשיו איזה זכויות עודפות? הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה? 
+
+ חברים יקרים, את הקשר הזה צריך לפוצץ. מי שרוצה לבנות באופן חוקי, יכול, ומי שרוצה להיכנס לתהליכי הסדרה, יכול. מי שרוצה, בצורה שקרית ומניפולטיבית, לזרוק את האחריות על המדינה, ליצור אצלנו, אצל המדינה, את אותן נקיפות מצפון, רגשות אשמה, כדי שאפשר יהיה אחר כך לעשות דה-לגיטימציה לאכיפה וליצור לגיטימציה להשתוללות ולעבריינות – זה לא יעבוד. 
+
+אני באמת שמח – שמח על הזכות שנפלה בחלקי להיות חלק מתנועת "רגבים", שמח על הזכות שלנו וההצלחה שלנו לשים את הסוגיה הזאת – זה לקח עשר שנים, זה לא לקח יום – לשים אותה על השולחן; לחשוף את השקר הזה, לשים את האמת על השולחן, להחזיר את הלגיטימציה, את התמיכה, את המוטיבציה, אצל גורמי המקצוע, אצל רשויות האכיפה, לאכוף את החוק, ולתת להם את האפשרות, את הכוח, את הלגיטימציה הציבורית, להביא חוק כזה, שממפה היטב את הכשלים ואת הקשיים שיש במערכת. 
+
+ עכשיו אני אומר במשפט אחרון: החוק הזה לא מושלם. לצערי הרב, מכיוון שהיה רצון להגיע להבנות, בין היתר עם חברי הכנסת הערבים, ולהגיע פה להסדרי דיון, לא מעט אלמנטים חשובים יצאו מהחוק הזה. אני מודיע כאן, בעזרת השם, שאני בתחילת המושב אגיש, כהצעה פרטית, הצעה לתיקון החוק הזה, כדי שאנחנו נחזור – אני לא הולך לחדש שום דבר, אני הולך לחזור – לדברים שהיו בהצעת החוק הממשלתית – כמה מהאלמנטים, לא כולם, כמה מהאלמנטים החשובים שיצאו החוצה במהלך הדיונים, שנכון להחזיר אותם כדי שאכיפת החוק תהיה נכונה יותר, יעילה יותר ושוויונית יותר. תודה. 
+
+
+תודה רבה לך, חבר הכנסת סמוטריץ. חבר הכנסת חיליק בר – בבקשה, אדוני. חמש דקות עומדות לרשותך. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אני מתנצל בפניך מראש שאני לא אדבר על תכנון ובנייה ביום הזה. קצת קשה לי להתרכז, אחרי שלא ישנו בלילה בגלל התמונות המזעזעות של נשים, גברים ובעיקר ילדים שנרצחו באכזריות באמצעות גז כלור וגז חרדל קילומטרים בודדים מגבול מדינת ישראל. אנחנו יושבים פה, דנים בחוקים חשובים ומתעסקים בדברים מאוד חשובים, גם ככנסת, גם במפלגה. את יודעת, סתיו, היה לנו דיון חשוב אתמול אם לדחות את הוועידה בגלל בריטני ספירס או שלא לדחות את הוועידה בגלל בריטני ספירס – – 
+
+
+ הבעיה היא שהחלטתם לדחות. 
+
+
+ – – וזה בהחלט נושא אקוטי. 
+
+
+זה שיא השיאים של גינס. 
+
+
+ נושא אקוטי. 
+
+ חבר הכנסת ברושי, אני בדיוק אומר שאנחנו צריכים פחות להתעסק בבריטני ספירס ויותר להתעסק בזה שנטבחים ילדים בגז כלור ובגז חרדל. 
+
+
+ לא, אבל חבר הכנסת בר, אני לא יודע אם הוא בכלל יודע מי זו בריטני ספירס. 
+
+
+ התשובה היא לא. 
+
+
+ידעתי. אני אקנה לך דיסק של בריטני ספירס. 
+
+
+ אם הייתי יודע בטח לא הייתי מסכים. 
+
+
+ אני אבקש מזהבה להזכיר לנו לקנות לכבוד חבר הכנסת ברושי דיסק של בריטני ספירס, כדי שידע מי זאת האושיה שבגללה נדחתה ועידת מפלגת העבודה. בריטני ספירס היא האלטרנטיבה האמיתית. 
+
+
+ למי, לגבאי? 
+
+
+לא לא, אתה לא יודע, הם רוצים להריץ אותה מולך בתק"ם, איתן. 
+
+
+ יותר הפתעה לא יכולה להיות. 
+
+
+ הם רוצים להריץ אותה מולך בתק"ם, תתכונן. אני חוזר לנושא, ברשותכם. 
+
+
+ תחזור לנושא הקשה. 
+
+
+אני לא רוצה שמדינת ישראל תתעורר יום אחד ותשאל את עצמה איפה היא, מדינת העם היהודי – ואני אף פעם לא אעשה השוואות בין שום דבר ובין מה שקרה בשואה במאה הקודמת – אבל איפה היה העם היהודי, איפה הייתה מדינת ישראל, איפה הייתה הקואליציה, אדוני יושב-ראש הקואליציה – ביטן, אתה רואה, שבוע לא היית ב"שבתרבות", שכחתי את השם שלך לשנייה – כשילדים, ונשים וגברים שרועים על הרצפה בתמונות מזעזעות בגלל גז כימי, ואנחנו דנים פה אם יש לנו זכות מוסרית להתערב או אין לנו זכות מוסרית להתערב. 
+
+אדוני, חבר הכנסת ביטן, אנחנו לא צריכים, אני כבר אומר, להתערב במלחמה בסוריה. יש שם רעים נגד רעים, ואנחנו עוד לא יודעים לגמרי מי הטובים. דבר אחד אני יודע: שישראל לא יכולה להיאלם דום, אדוני היושב-ראש, לנוכח התמונות האלה, שמעלות לכולנו זיכרונות ופלאשבקים של דברים מאוד נוראים שקרו בהיסטוריה. ואני אומר את זה כנכד לניצול השואה – לחשוב מה אנחנו עושים יחד עם הקהילה הבין-לאומית, יחד עם ארצות-הברית, יחד עם הנשיא החדש שלה, שהוא חבר טוב של ראש הממשלה שלנו, יחד עם אירופה – שאוהבת לדבר על זכויות אדם, בעיקר כשזה נוגע בישראל – כדי להפסיק את הזוועה הזאת, ולא משנה אם זה נעשה על-ידי המורדים או שזה נעשה על-ידי אסד. וכן, אם ישראל צריכה להיות חלק מקואליציה שתפעל צבאית – לא בשליחת צבא לסוריה – כדי לנטרל, חברי זוהיר, מתקנים כימיים שאסד הבטיח באותו הסכם שהוא חתם עליו שהוא ינטרל, אז ישראל צריכה להיות חלק מזה. 
+
+ אני לא מדבר על זה – אתה יודע, אנחנו יכולים להיות הבאים בתור; אם לסוריה יש נשק כימי ברמה כזאת מסוכנת, היום היא מפנה אותו נגד האזרחים שלה, באופן פושע, פשעי מלחמה שאי-אפשר לתאר, ולא משנה מי עשה אותם, ומחר היא תפנה אותם ליישובי הצפון, שההורים שלי גרים שם, ומחרתיים זה יגיע בקלות לתל-אביב. אבל גם אם לא, אנחנו לא יכולים לעמוד בשקט כשהם מפנים את זה לילדים ואזרחים חפים מפשע – ששרועים על הרצפה בתמונות מזעזעות אחרי שנפגעו ונרצחו בברוטליות מגז כימי. 
+
+אני קורא לממשלת ישראל, ואני בטוח שבנושא הזה היא תקבל את הגב והרוח הגבית מכולנו באופוזיציה, מ-120 חברי כנסת, לעשות מעשה, בין טקטי בין צבאי ובין דיפלומטי, יחד עם קהילת האומות המאוחדות, שצריך לשאול – מאוחדות סביב מה אם לא סביב הצלת נפשות בטבח נורא במלחמה הנוראה הזאת, שכבר גבתה מאות, מאות-אלפי חיים ונפש, גם אם זה נפש של האויב שלנו. וסוריה היא אויב מר של מדינת ישראל, וזה כנראה לא ישתנה גם אם נתערב וגם אם לא נתערב שם. אבל אני קורא לנו, אדוני היושב-ראש, לעשות מעשה, להתערב באופן אקטיבי מול הקהילה, גם כשכנה המיידית של סוריה וגם כמי שרואה בעצמה מדינת העם היהודי, עם אותו מצפן מוסרי שאנחנו רוצים תמיד להגיד שיש לנו. המצפן המוסרי הזה יישבר ויינתץ אם אנחנו לא ניתן את דעתנו, ואולי אפילו את כוחנו, כדי למנוע בכל דרך אפשרות של שימוש בגז כימי כזה או אחר מול כל אזרח בעולם, ובטח אם הוא מעבר לגדר שלנו, ויפה שעה אחת קודם. תודה, אדוני היושב-ראש. 
+
+
+ תודה רבה לך, חבר הכנסת חיליק בר. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה. 
+
+
+ תודה רבה, אדוני היושב-ראש. הדיון המיוחד הזה שזימנה הממשלה בפגרה, רגע לפני פסח, לא זומן כדי לדון בנושאים המרכזיים שהיו צריכים לעלות על הפרק היום. הוא לא זומן כדי לדון בהתמודדות של מדינת ישראל עם התופת שיש עכשיו בסוריה, של רצח אנשים חפים מפשע בגז, מרחק כמה שעות נסיעה מהמקום שבו הקמנו אנחנו בית, מקלט לעם היהודי, שצריך להיות היום המגן הראשון, החזק, הברור ביותר, נגד עוולות איומות ופשעים איומים כאלה נגד אוכלוסייה חפה מפשע. לא בזה דנה הכנסת. לא על זה כינסה הממשלה את הדיון. היא גם לא כינסה את הדיון כדי לדאוג להעלאת קצבאות הנכים; היא גם לא כינסה את הדיון הזה כדי לדאוג להעברת הכספים לתוכנית החשובה לחיזוק הצפון ולחיזוק הפריפריה; והיא לא כינסה את הדיון כדי לפנות ליוזמת השלום האזורית ולהגיב וליזום ולהתמודד ולבנות. לא. היא כינסה את הדיון הזה כדי לזרוק עוד גפרור למדורה, כדי להסית עוד קצת כנגד הציבור הערבי בישראל, כדי לשתול עוד קצת שנאה בלבבות. כאילו שלא ראינו מספיק שנאה; כאילו שהחברה הישראלית לא סובלת מספיק מגלי השנאה הפנימיים האלה. 
+
+ זה מה שיש לנו. יש לנו ממשלה שהיא נרקומנית של שנאה. יש לנו ראש ממשלה שהוא נרקומן של שנאה, אדם שכל מעשיו – וזה כבר ממש לא עניין של ימין ושמאל, וזה כבר ממש לא עניין של עמדה אידיאולוגית – שכל מעשיו לפורר ולקרוע את החברה הישראלית לגזרים, לגרום לנו לשנוא אחד את השני, לתעב אחד את השני. העיתונאים רבים ביניהם ומתגוננים על כך שהם לא שמאלנים, והם בתאגיד בכלל ימנים או דתיים או חרדים, והם בסדר, ואזרחים טובים, צריכים להסביר שהם בסדר, הם נורמליים. אל מול מה? את ביבי לא מעניין אם עיתונאי התאגיד הם שמאלנים או ימנים. זה לא מעניין אותו. הוא רוצה שהציבור הישראלי פשוט ישנא את כולם, שיחשוב שכל העיתונאים מרמים אותו. הוא רוצה את זה כדי להמשיך לברוח מהחקירות; הוא רוצה את זה כדי להמשיך ולשלוט בלי להגיע להישג אחד לטובת החברה הישראלית, אבל שאף אחד לא יוכל לעולם לבקר את זה.
+
+ כשאנחנו יצאנו למחאה החברתית הופתענו מאוד לראות כמה ממשלת ישראל השקיעה בלהכפיש ולהמציא עלינו שקרים. לא האמנו, איך יכול להיות שראש הממשלה וצבא הדוברים שלו – אנשים כמו מירי רגב ואחרים – יצאו למסע של הכפשה נגד מאות-אלפי הישראלים שיצאו לרחוב כדי לדרוש צדק חברתי, זכויות, נורמליות, שפיות. אנשים טובים שמשרתים במילואים, שעובדים קשה, שמנסים לסגור את החודש, ולא הבנו איך יכול להיות שהממשלה הזאת יוצאת ומכפישה. גילינו אפילו שראש המשלה הקים צבא של טוקבקיסטים כדי להשמיץ את המחאה ברשתות החברתיות, בתשלום. לא הבנו איך זה יכול להיות. איזו תמימות שלא הבנו את זה אז. 
+
+ על זה הממשלה הזאת חיה. שמונה שנים ואפס הישגים, אפס הצלחות: כישלון מוחלט בפתרון בעיית הדיור; מקום ראשון בשיעור העוני בעולם המערבי; מקום ראשון בפערים החברתיים בעולם המערבי; חוסר יוזמה מדינית ותקיעה של מדינה שלמה תחת גלים חוזרים ונשנים של טרור; חוסר רצון להוביל ולפתור את המצב הזה אחת ולתמיד; מנסים להוביל אותנו – ממשלה שמובילה אותנו למצב של מדינה דו-לאומית, של קרוב ל-3 מיליון פלסטינים שיהיו חלק ממדינת ישראל, וסוף לפרויקט הציוני, למעשה סוף למדינת ישראל. והממשלה הזאת, בלי פתרונות מדיניים, בלי פתרונות חברתיים, בלי פתרונות לאתגרים הכלכליים הגדולים ביותר שעומדים כאן, עושה הכול כדי לגרום לנו לא לדבר על זה, לפחד, לשנוא אחד את השני, לחפש את האויבים מבפנים, במקום להתמודד עם האויבים מבחוץ, האויבים עלינו והאויבים על העולם הדמוקרטי והליברלי בכלל. הממשלה הזאת רק מחפשת אויבים מבפנים. שופטים, עיתונאים, זמרים, אמנים, שחקנים, חברי כנסת, אפילו ראשי מוסד וראשי שב"כ לשעבר, אפילו סגן הרמטכ"ל והרמטכ"ל בעצמו – כולם במסע ההכפשה של הממשלה הזאת. נגד כולם שרי הממשלה האלה, שאפילו לא יושבים פה היום, בדיון המיוחד שהם זימנו, נגד כולם יצאו בהכפשות. תסתכלו מסביבכם: אתם מכירים אזרח אחד שלא הוכפש על-ידי הממשלה הזאת? אחד. אתם מכירים אדם אחד שעוד נחשב בסדר?
+
+
+ נא לסכם.
+
+
+ רק מי שסותם את הפה נחשב בסדר על-ידי ממשלת נתניהו. רק מי ששותק. רק מי שפוחד.
+
+
+ נא לסיים.
+
+
+ סליחה, אדוני. היה פה המון המון רעש. אני מבקשת עוד דקה, בבקשה.
+
+
+ איזה רעש? היה פה שקט מופתי.
+
+
+ בסדר, היא מסכמת, תודה. נא לאפשר לה לסיים, בבקשה. תודה.
+
+
+ מדינת ישראל הוקמה על יסודות אחרים לגמרי. היא הוקמה על יסודות של אומץ; חלום גדול שהסבים והסבתות שלנו היו אמיצים ונחושים מספיק להגשים בשביל כולנו. היו פה מנהיגים גדולים מימין ומשמאל, מנהיגים גדולים שייזכרו על ההיסטוריה שהם עשו. בן-גוריון ייזכר על הקמת המדינה, על הניצחון במלחמת העצמאות.
+
+
+ סיעת הבית היהודי – – –
+
+
+ תודה, חברת הכנסת מועלם.
+
+
+ בגין ייזכר על עסקת שלום ועל פרויקט שיקום שכונות.
+
+
+ מה את רוצה עוד לספח?
+
+
+ הסכם השלום.
+
+
+ לקח זמן. שלוש דקות.
+
+
+ ביבי ייזכר על מה? על שקרע את החברה הישראלית לגזרים. כל חבר כנסת בקואליציה שמוכן לשבת בשקט כשהדבר הזה קורה לחברה הישראלית חוטא לשליחות הציבורית שלו. כל אזרח ישראלי שמוכן לשתוק כשהדבר הזה קורה לנו – הרס הדמוקרטיה והרס המרקם האדיר שמחזיק בינינו – חוטא לשליחות שלו. אסור לנו לשתוק. אסור לנו לפחד. אסור להתגונן. זה כבר באמת לא עניין של ימין ושמאל, זה עניין של שפיות וזה עניין של החלטה איזו חברה אנחנו רוצים להיות, איזו מדינה אנחנו רוצים להיות.
+
+
+ תודה.
+
+
+ ייקח הרבה זמן לאחות את הפצעים שנגרמים לנו בגלל היותר-מדי-שנים שהאיש הזה בשלטון, שהממשלה הזאת בשלטון ותומכת בו. ייקח זמן, אבל אנחנו ננצח בסוף – –
+
+
+ תודה.
+
+
+ – – כי החברה הישראלית הרבה יותר חזקה מהדבר הזה.
+
+
+ תודה רבה לחברת הכנסת סתיו שפיר. יסכם חבר הכנסת דודי אמסלם. אה, סליחה, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. לא ראיתי אותו ברשימה. יש לו עד עשר דקות, ואחרי זה יסכם חבר הכנסת אמסלם ונעבור להצבעות. נא לשמור קצת על השקט, תודה רבה. קצת.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני פונה ביום הזה בעיקר לצד השמאלי, לקואליציה, לשרים, למפלגות הקואליציה, ובעיקר למפלגת כולנו. אני פונה אליכם, גם אל חברי יו"ר ועדת הפנים וגם אל שר השיכון שיושב לידך ולחבר הכנסת בני בגין, ואני אומר לכם: אתם עושים פשע נורא לחברה הערבית. ואתם יודעים שאנחנו חודש ימים, אדוני יושב-ראש ועדת הפנים, עבדנו שעות על שעות והתרענו מפני החוק החמור הזה. אל תספרו לנו סיפורים שמדובר באכיפה, ואכיפה שוויונית, וזה לא מיועד לערבים, וזה מיועד לכולם. הרי מנכ"ל משרד ראש הממשלה, שהגיע לפתיחת הדיונים בוועדת הפנים – סליחה, חבר הכנסת אמסלם – בא ואמר במפורש: יש מערב פרוע במגזר הערבי, ורוצים לשים קץ לתופעה הזאת.
+
+
+ תיאר מצב נכון.
+
+
+ נכון. אבל למה הגענו למצב הזה? למה? עשרות שנים כל הדוחות של המדינה, כל הדוחות של הממשלה, אמרו שיש אפליה מובנית, אפליה ממסדית, מתמשכת, והכירו באפליה הזאת. עכשיו, במקום לבוא ולטפל בבעיה אתם יוצרים עוד בעיות. אתם חושבים שהחוק הזה יפתור את הבעיה? דוד, אתם יוצרים עוד בעיות, אתם לא מביאים פתרונות. אם הייתם מביאים פתרונות, הייתם אומרים: למגזר הערבי חסרות עשרות-אלפי יחידות דיור, אדוני שר השיכון, אז בואו נעבוד יחד. 
+
+
+ אתה יודע שהוספנו.
+
+
+ למגזר הערבי אין תוכניות מתאר, אתה יודע את זה. יש בערך 40–50 רשויות שאין בהן תוכניות מתאר מאושרות. יש 50–60 בתהליך. אז במקום שאתם תבואו ותגידו: אנחנו רוצים קודם כול לפתור את הבעיה, למצוא את מקור הבעיה, למה הערבים בונים בלי היתר – אתם חושבים שזה משהו תורשתי? שיש לנו גנים שאנחנו קמים בבוקר ואומרים: ואללה, בא לי היום לבנות בלי היתר? אתם יודעים שמשלמים עשרות-אלפי ומאות-אלפים שקלים קנסות? אנשים נכנסים לכלא, אנשים לא ישנים בלילה, וכל הזמן רק חולמים על הסיוט הזה – מתי יבוא הדחפור והבולדוזר ויהרוס לי את הבית. 
+
+ אז במקום שאתם תבואו – כמו שעכשיו אתם עושים עם חלק מהרשויות המקומיות, עם חלק מהעיריות; אתם אומרים בעצמכם: עכשיו יש דור חדש של ראשי רשויות, של ראשי עיריות, שבאים באמת, ועובדים על תכנון ועל ותמ"לים ומנסים להכין תוכניות מתאר ולדחוף ולקדם, ואתם באמת הגעתם להסכם ביישובים האלה. אז אותו דבר הצענו לכם, דוד: בוא נעשה את זה בכל היישובים. כל ראשי הרשויות מתחננים, מתחננים, וכמה באו אליך – עשרות באו אליך, אומרים לך: בוא ננסה, בוא נקדם. אנחנו רוצים לקדם תוכניות מתאר, אנחנו רוצים להרחיב שטחי שיפוט, אנחנו רוצים להרחיב את שטחי הבנייה. ואז, אחרי שאתם יוצרים את התשתית לאנשים האלה, אתם מאפשרים להם לבוא ולהגיש בקשות ולקבל היתרים. 
+
+ אז אני מסכים אתך שצריך לאכוף ולא צריך לבנות בכל מקום, וכמובן לא צריך לבנות איפה שיש כבישים ואיפה שיש קרקע שמיועדת לתשתית לאומית, ולא לבנות על קרקע – אלא לבנות על קרקע פרטית. אבל אני אומר לכם – וזה נתון שאתה יכול לבדוק אותו: יותר מ-95%, אפילו יותר מ-98% מהבנייה הזאת שאתם קוראים לה בנייה לא חוקית, היא על קרקע פרטית. אנחנו לא פולשים לקרקע של המדינה, לא פולשים לקרקע של הזולת, ואם יש מקרים כאלה אז אנחנו כמובן בעד אכיפת החוק. אבל כאשר אתם לא נותנים אפשרות לאזרחים הערבים לבנות, להתפתח, להתקדם, אז כמובן, האנשים והחיים ימשיכו, והחיים יותר חזקים מכל חוק שאתם תחוקקו. אי-אפשר לחוקק חוק שהאנשים לא יכולים לעמוד בו. תקנה שהציבור לא יכול לעמוד בה היא בלתי מוסרית, בלתי חוקית, בלתי חוקתית, ושאף אחד לא יצפה שאנשים יצייתו להוראה כזאת. אנשים רוצים לחיות. איפה יחיו – על הירח?
+
+מאז קום המדינה לא הוקם אף יישוב אחד. 600 יישובים יהודיים הוקמו. תגידו לי, איפה הקמתם יישובים – חוץ מהנגב, שרציתם לרכז את כל הכפרים הבלתי-מוכרים בכמה יישובים, אבל תלכו ותראו מה המצב שם. אנחנו צריכים וזקוקים ל-13,000 יחידות בשנה. כמה יחידות נבנו? כ-7,000. ראשי הרשויות – במקום להתמודד עם הבעיה, אתם מחמירים אותה: במקום להידבר עם ראשי הרשויות הערביות, להעביר שטחים לאחריותן, להכין תוכניות מתאר, לאשר בנייה, אתם מנסים לחנוק עוד יותר חזק את האוכלוסייה הערבית. ובסוף זה יתפוצץ לכולנו בפנים. מה אתם מצפים, שאנשים לא יבנו? יבנו. היה צוות 120 הימים. אתם, במקום שתבואו ותגידו: קודם כול ניישם את המלצות צוות 120 הימים ונאשר תוכניות מתאר לכל המגזר הערבי, אתם באים ומתחילים הפוך: קודם כול ענישה, קודם כול אכיפה. 
+
+ אנחנו באמת מודים לך על הקשב הרב שגילית בוועדה ועל כך שהרבה דברים באמת הוכנסו לחוק. קודם כול, לא מדובר בחקיקה רטרואקטיבית, על מה שהיה, עכשיו מדובר על בנייה חדשה, ולא בנייה ישנה. זה בסדר, אבל זה אחד מעקרונות היסוד שלא מדובר ואין לאפשר חקיקה רטרואקטיבית. 
+
+
+ די כבר לדבר שטויות. 
+
+
+דיברנו על זה שתחילת החוק – ביקשנו שהיא תהיה עוד שנתיים. מה ביקשנו? ראשי העדה הדרוזית נפגשו עם ארז קמיניץ. ארז קמיניץ, אתה תיזכר לרעה בתולדות ובהיסטוריה של מדינת ישראל, שחוק גרוע כזה, חוק חמור כזה, ייקרא על שמך. ביקשנו שתחילת החוק, חבר הכנסת אלי אלאלוף, תחול עוד שנתיים. אתם אומרים שאנחנו צריכים עוד שנתיים – – – 
+
+
+ למה הגיע מנכ"ל משרד ראש הממשלה? לחקור?
+
+
+ איפה הוא? 
+
+
+ הנה הוא. 
+
+
+ אה. אז הוא הגיע גם לישיבה הראשונה. דוד אמסלם, אתה רואה למה אני אומר לך? זה חוק שמיועד – – – 
+
+
+ הוא מפריע לישיבה. 
+
+
+ הוא כל הזמן מפריע. הוא כל הזמן מפריע, לא רק לך. נוכחותו מפריעה – – – 
+
+
+ אתם כל היום מדברים שטויות. אתה לא יכול להפריע למישהו שמדבר שטויות. 
+
+
+ בושה וחרפה. 
+
+
+ זה לא נקרא להפריע כשמישהו מדבר שטויות. 
+
+
+הגיע מנכ"ל משרד ראש הממשלה – לא ידעתי אפילו שהוא נמצא עכשיו – הגיע לישיבה הראשונה אצלך, ועכשיו הוא הגיע לפקח שהכול בסדר, וכנראה לקראת החגים, באמת לנצל את ההזדמנות ולהגיד חג שמח. 
+
+
+ תודה רבה. 
+
+
+ אבל זה חג לא שמח לאוכלוסייה הערבית – – 
+
+
+ זה לא חג שלכם. 
+
+
+ – – שאתם חוגגים את חג החירות, חג החירות, ובמקום זה מנכ"ל משרד ראש הממשלה – – 
+
+
+ אוסאמה, זה לא חג שלכם. 
+
+
+ – – מגיע עכשיו למליאת הכנסת, והוא נמצא פה לפקח על אחד החוקים הגזעניים החמורים ביותר בתולדות מדינת ישראל. זו בושה וחרפה. במקום שראש הממשלה יתעסק בבעיות האמיתיות של החברה הערבית – לקדם תוכניות מתאר, למצוא פתרונות – אתם באים עם חוק כזה, עוד אכיפה, עוד ענישה, עוד מאסר, עוד קנסות. אתם יודעים, דוד, אין בעולם – תחפש בכל המדינות שבעולם ולא תמצא מדינה אחת שיש בה שורה של קנסות מכל הסוגים: קנס כפל שווי, היטלים, קנס מתמשך, אגרה – מה עוד? מה אתם רוצים מהאזרח הפשוט? מה רוצים מהאזרח הפשוט? 
+
+
+ שישמור על החוק. 
+
+
+תנו פתרון לאזרח הפשוט – תאמין לי, אף אחד לא יבנה בלי היתר. אבל אם אתם לא פותרים את הבעיה, לא מאשרים את תוכניות המתאר, לא מרחיבים את שטחי השיפוט, גם אם תעשו 1,000 חוקים – האזרח רוצה לחיות. תנו לאנשים לחיות. אתם כל הזמן טוענים ומכתימים אותנו: אנחנו לא מתעסקים בבעיות של החברה הערבית, בבעיות של האזרחים; היום הכרזנו על מבצע גדול לכלל האוכלוסייה, לרבות האוכלוסייה החלשה, לרבות המגזר הערבי: 50% הנחה בארנונה, ואני עובד שנה וחצי על זה. אז אנחנו עובדים קשה בשביל האזרחים שלנו על מנת לפתור את הבעיות שלהם, את בעיות היום-יום, אבל זה אחד הדברים הקשים ביותר שהמגזר הערבי מתמודד אתם, הבנייה בלי היתר. ואם אתם לא עוזרים לנו, לא עוזרים לרשויות, אז לא תעזרו לעצמכם גם עם 1,000 חוקים כאלה. מה שתעשו – קנסות ומאסרים – זה לא יעזור. בואו ביחד נחפש פתרונות. תנו שהחוק הזה יחול עוד שנתיים, ובינתיים בואו נעבוד ביחד, נאשר תוכניות מתאר ונמצא פתרונות אמיתיים בדיור בחברה הערבית. 
+
+
+ תודה, אדוני. עד כאן הדוברים. יסכם את הדיון חבר הכנסת דודי אמסלם – בבקשה, אדוני – ואנחנו נעבור להצבעות. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה להתייחס לדבר חיובי שעשה חבר הכנסת אוסאמה סעדי. אוסאמה, היום שאפו על כל המבצע שעשית עם שר הפנים אריה דרעי, במה שנקרא הנחת מחילת חובות ארנונה, 50% הנחה בגין כל אותם חובות, מה שנקרא "מבצעים", כמו שבזמנו עשו על החניה. 
+
+
+ גם אני.
+
+
+ גם נורית קורן הייתה בעניין. אז באמת שאפו לכם. אני רואה את זה כדבר מאוד חיובי, מאוד חשוב. זה גם יכניס כסף לרשויות וגם יוריד חלק גדול מהנטל על בעלי החוב. 
+
+ חבר הכנסת אוסאמה, אתה דיברת פה בפתוס גדול ובהרבה רגשות, אבל אתה יודע שהרבה פעמים אין קשר בין העובדות לבין מה שאתם אומרים. בוא נתחיל. כפי שאמרתי, אני חושב שהחוק הזה – לאוכלוסייה הערבית הוא אחד החוקים הכי צודקים והכי נכונים. אני משוכנע. אתה מכיר אותי, אני לא פועל איפה שאני לא מאמין. אני חושב שהסדר והתכנון יביאו קדמה ואיכות חיים לאוכלוסייה הערבית. אני מבקר בהרבה מקומות באוכלוסייה הערבית, בכפרים, בערים. אין תכנון, כפי שאמרתי קודם, אין שטחים ירוקים, אין מבני ציבור, אין שום דבר; אין אפילו מרחב תנועה נורמלי, אין מדרכות, וכל זה בגלל שכל המרחב הציבורי כמעט לא קיים. יש שם בנייה רק של בתים – כל אחד בונה את הבית שלו. ולכן, בעצם, כשאין תכנון, בסופו של דבר אין איכות חיים. אני חושב שהגיע הזמן שמדינת ישראל סוף-סוף תיקח אחריות לנושא ותקדם את כל סוגיית התכנון במגזר הערבי. 
+
+ אני חושב שזה אינטרס של הציבור הערבי. אני אמרתי קודם, לא בטוח שזה האינטרס של חברי הכנסת הערבים, בגלל שהם צריכים להתפרנס ממשהו, אבל בגדול, אני משוכנע לחלוטין שאחרי שהעסק הזה יתאזן, הערים הערביות והכפרים בסך הכול ירוויחו מכך. 
+
+ אני רוצה לומר לך עוד דבר מאוד חשוב, גם בהיבט של התכנון: באוכלוסייה היהודית היום כמעט אין בנייה צמודת-קרקע. המשאב שהיום הכי חסר במדינת ישראל זה קרקע. במגזר הערבי, מה שקורה זה שכמעט אין בנייה רוויה. כל מי שרוצה, בונה צמוד קרקע, ואם אפשר גם גינה של כמה דונם עם איזה כרם ענבים מעל, ככה שיוכל לשבת מתחת, זה אהלן וסהלן. והבעיה הכי קשה שיש בהיבט הזה זה שרוב השטחים בתוך היישובים הערביים, כפי שאמרת, הם שטחים פרטיים, ובעלי הקרקע לא מוכרים לשכנים שלהם את השטחים. ולכן, מה המצב האבסורדי שקורה? שחלק גדול מהאוכלוסייה הערבית, באמת אין לה איפה לבנות. אז הם באים למדינה ואומרים: תקשיבו, מה ששלנו – שלנו, אנחנו לא נותנים, אבל מה של המדינה – גם שלנו, אנחנו צריכים שהמדינה תעביר לנו. לכן אתה הולך לתוך הערים ואתה רואה קרחות של תכנון. אני נוסע, אני פתאום רואה איזה חמישה, שישה דונם באמצע העיר סתם. אני שואל: למה? מה, זה לא לבנייה? אומרים לי: לבנייה. אני אומר: ולמה לא בונים? אומרים: לא, בעל הקרקע לא בונה, הוא לא צריך עכשיו. בעיר נורמלית התכנון הוא תכנון סדור, והוא לא מאפשר דברים מהסוג הזה. ולכן הצעתי – אני גם אשוחח אתך על זה, אוסאמה, בגלל שאני רואה את זה כבעיה קשה. אני גם אמרתי את זה באחד מחוגי הבית שעשיתי בטמרה. יכול להיות שאנחנו נחשוב גם להגיש הצעת חוק כדי שדווקא באוכלוסייה הערבית, מי שלא ירצה לשחרר את הקרקעות שלו לטובת הכלל ולמכור אותן, יכול להיות שהמדינה תפקיע לו אותן ותשלם לו את זה במחיר שמאות ותוציא את זה למכרז לכלל הציבור הערבי. 
+
+ עכשיו אני רוצה לומר משהו עקרוני בעניין הזה לחברי חברי הכנסת הערבים: הרי אתם מבינים לבד, חבר הכנסת אוסאמה – הרי אף אחד לא מתכוון כאן להרוס בית של ערבי ולהביא יהודי לשם. הרי זה ברור לך שכל הכוונה פה זה להיטיב דווקא עם האוכלוסייה שגרה שם. הרי אתם זורים חול בעיני האנשים. אנחנו רוצים להיטיב עם מי שגר שם, עם מי שבנה לפי ��חוק. למה זה שבנה לפי החוק צריך לסבול, לפחד מזה שבנה לידו שלא לפי החוק – גם מצפצף עליו, גם סוגר לו את כל הנוף, סוגר לו את האוויר, מפריע לו במעבר – בגלל שבעצם הקרקע היא שלו? ואם הקרקע הזאת מיועדת לכביש, אז מה? 
+
+
+ אתה לא יודע על מה אתה מדבר. 
+
+ אדם בנה שם – אף ראש עיר כמעט לא הורס לו. אין כביש, אין גן-ילדים. לכן אני חושב שהגיע הזמן במדינה דמוקרטית, במדינת חוק, לבוא ולעשות סדר בעניין. 
+
+ אני חוזר ואומר: מה שהפריע לי לאורך כל הדיון הזה – שעשינו אותו כמעט חודשיים – מה שהפריע לי בכל דיון זה שבאו חברי הכנסת הערבים וכל הזמן ניסו להפריע בחקיקה, משום שכנראה כל התפקיד שלהם היה כנראה להגן על פורעי החוק ועל כל אלה שעוברים על החוק. אצלכם, כנראה אתם מקדשים את אי-שמירת החוק. אני לא האמנתי באיזו התלהבות הגעתם וכל הזמן הגנתם על עבירות בנייה. אני לא ראיתי ראש עיר יהודי אחד שבא לוועדה ואמר: חבר'ה, אנחנו רוצים להגן על עבירות הבנייה. לכן, דרך אגב, אני חושב, כמו שאמרתי קודם, שזה בעצם נועד בעיקר, בראש ובראשונה, לטובת האוכלוסייה הערבית. 
+
+ אנחנו עשינו מדיניות תכנון – לא כפי שאמרת, אוסאמה – אנחנו במדיניות התכנון סיכמנו שכל הערים שיש להן קו כחול עם תוכניות מתאר מאושרות, אנחנו נתייחס לקו הכחול, והאכיפה תהיה מחוץ לקו הכחול, האכיפה של היחידה הארצית. זה מה שסיכמנו. מי שיש לו תוכנית מתאר, מה שנקרא, בהתהוות, אנחנו נתייחס לקו הכחול כאילו הוא כבר אושר, וערים שאין להן קו כחול – אנחנו ביקשנו שלא להתעסק בנושא של אכיפה אתן עד שיהיה להן קו כחול. 
+
+ לכן, כל מה שאמרת, חבר הכנסת אוסאמה, אתה יודע שזה לא נכון. אתה היית בוועדה, אתה שמעת את הכול, ואתה יודע שבסוף האכיפה היא רק על בסיס קו כחול סופי. אתה יודע את זה. אתה יודע גם שאמרנו למינהל התכנון להכיל את מקסימום עבירות הבנייה. אתה יודע גם את זה, אבל מה זה משנה? הרי עובדות לבד והסתה לבד. אתם לא מתייחסים בכלל לעובדות. אתם לא מספרים את העובדות האמיתיות. 
+
+ לכן, אני רוצה לסכם. אני רואה בזה בשורה גדולה של הממשלה, סוף-סוף. אני שמח שהממשלה וראש הממשלה קידמו את זה – בעצם זו יוזמה של הממשלה וראש הממשלה. אני חושב שהגיע הזמן שבאוכלוסייה הערבית תהיה התייחסות לחוק בדיוק כמו באוכלוסייה היהודית בכל נושא ונושא, גם בחובות וגם בזכויות. אתם תשלמו גם ארנונה, גם מים, גם לא תבנו לא חוקי וגם תקבלו בריאות כמו כל היהודים, בדיוק כמו כל היהודים. 
+
+
+ – – –
+
+
+מי שמקופח במדינת ישראל זה היהודים, לא הערבים.
+
+
+ אתם צריכים, לא אנחנו. 
+
+
+אבל אתם הורסים את הכול. מה אכפת לכם – – –
+
+
+ – – –
+
+
+אתם מתפרנסים רק מהסתה, מהבוקר עד הלילה.
+
+
+ – – –
+
+
+ אתה מכיר את זה, הרי היית אתנו בדיונים. אז לכן, אני שמח שהחוק הזה הגיע, ובעזרת השם, אני מבקש מכל חברי הכנסת באמת לתמוך בהצעת החוק החשובה הזאת. תודה רבה. 
+
+דרך אגב, בהזדמנות הזאת, לפני שאני יורד, אני מבקש לאחל לכל עם ישראל ולכל חברי הכנסת פסח כשר ושמח. 
+
+
+ תודה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אמסלם. 
+
+ חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו מתחילים להצביע. כאמור, יש לא מעט הסתייגויות להצעת החוק, הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 116), התשע"ז–2017. לסעיפים 1– 3 אין הסתייגויות. לכן נצביע סעיפים 1–3, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. 
+
+סעיפים 1–3 נתקבלו. 
+
+
+ חברי הכנסת, בעד – 42, נגד – 32, אין נמנעים. סעיפים 1–3 אושרו, כנוסח הוועדה. 
+
+לסעיף 4, לעומת זה, יש הסתייגויות רבות. אני מבין שחבר הכנסת אוסאמה סעדי מרכז את ההסתייגויות, אז נעבוד מולך. אם יהיה שקט, גם נשמע אחד את השני. לסעיף 4, הסתייגות 1, של חברי הכנסת איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, דב חנין, טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, אוסאמה סעדי, עבדאללה אבו מערוף וג'מעה אזברגה – להלן: קבוצת סיעת הרשימה המשותפת; חברי הכנסת יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן ויעל כהן-פארן – להלן: קבוצת סיעת המחנה הציוני; וחברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין ותמר זנדברג – להלן: קבוצת סיעת מרצ. נצביע, אדוני? אנחנו מצביעים על הסתייגות 1, לסעיף 4, מי בעד? מי נגד? הסתייגות מס' 1. 
+
+ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה.
+
+
+בעד ההסתייגות – 34, נגד – 42, אין נמנעים. הסתייגות מס' 1 לא התקבלה. 
+
+2, אדוני?
+
+
+ כן. 
+
+
+ מצביעים על הסתייגות מס' 2. מי בעד ההסתייגות? מי נגד?
+
+ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה.
+
+
+ חברי הכנסת, בעד – 33, נגד – 44, אין נמנעים. הסתייגות מס' 2 לא התקבלה. 
+
+
+3? מסירים.
+
+
+ – – –
+
+
+ 3, 4, 5 ו-6 מוסרות, שזה מביא אותנו להסתייגות מס' 7. 
+
+אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 7, לסעיף 4. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הסתייגות מס' 7, לסעיף 4.
+
+ההסתייגות (7) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה.
+
+
+ חברי הכנסת, 31 בעד, 44 מתנגדים, אפס נמנעים. ההסתייגות מס' 7 לא התקבלה.
+
+
+ 8, 9 – – –
+
+
+ 8, 9 – מסירים. גם לחלופין אחרי 9 הסרנו.
+
+הסתייגות מס' 10, לסעיף 4 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד?
+
+ההסתייגות (10) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה.
+
+
+ 31 בעד ההסתייגות, 44 מתנגדים לה, אין נמנעים. הסתייגות מס' 10 לא התקבלה.
+
+חבר הכנסת סעדי. 
+
+
+ כן.
+
+
+ מצביעים על הסתייגות מס' 11. מי בעד ההסתייגות? מי נגד?
+
+
+ההסתייגות (11) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה.
+
+
+ חברי הכנסת, 33 בעד, 44 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 11 לא התקבלה.
+
+
+ – – –
+
+
+ חברי הכנסת, אני לא שומע את חבר הכנסת סעדי. בסוף יהיו פה התבלבלויות.
+
+
+ – – – מסירים.
+
+
+ הסתייגויות 12, 13, 14. זה מביא אותנו להסתייגות מס' 15, לאותו סעיף – 4. מי בעד ההסתייגות? מי נגד?
+
+
+ההסתייגות (15) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה.
+
+
+ בעד – 33, נגד – 44, אין נמנעים. הסתייגות מס' 15 לא התקבלה.
+
+
+ 16 להצביע.
+
+
+ אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 16. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? 
+
+
+ההסתייגות (16) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה.
+
+
+ חברי הכנסת, בעד ההסתייגות – 33, נגד – 43, אין נמנעים. הסתייגות מס' 16 לא התקבלה.
+
+לחלופין, אדוני?
+
+
+ להסיר.
+
+
+ לא להצביע לחלופין. 17, 18, 19 ו-20 הוסרו. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 21 לחוק, לאותו סעיף 4. מי בעד ההסתייגות? מי נגד?
+
+
+ההסתייגות (21) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה.
+
+
+ 31 בעד, 44 מתנגדים, יש נמנע אחד. הסתייגות מס' 21 לא התקבלה. 
+
+ אדוני?
+
+
+ – – –
+
+
+ 22 הוסרה, 23 – אנחנו מצביעים. מצביעים על הסתייגות מס' 23. מי בעד? מי נגד? 
+
+
+ההסתייגות (23) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה.
+
+
+ בעד ההסתייגות – 33, נגד – 44, אין נמנעים. הסתייגות מס' 23 לא התקבלה.
+
+לחלופין, אדוני?
+
+
+ – – –
+
+
+ 23 – – – כן, להצביע.
+
+
+ אה, זה 23? אנחנו עכשיו מצביעים על לחלופין א'. לחלופין א' – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע.
+
+
+ההסתייגות לחלופין (23א) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה.
+
+
+ לחלופין א' בהסתייגות 23: בעד – 33, נגד – 44, אין נמנעים. לא התקבלה.
+
+
+ – – – לחלופין ג' – מצביעים. 
+
+
+ מסירים לחלופין ב', מצביעים על לחלופין ג'. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות?
+
+
+ההסתייגות לחלופין (23ג) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה.
+
+
+ בעד – 33, נגד – 44, אין נמנעים. לחלופין ג' לא התקבלה. 
+
+ 24, אדוני?
+
+
+ 24 – להסיר – – – 
+
+
+ חברי הכנסת, אני כבר לא בן 20, וגם לא שירתי בתותחנים, אבל אני לא שומע מילה אחת. כן, אדוני.
+
+
+ – – – מסירים – – –
+
+
+ 24, 25, 26 – מסירים. 27 – אנחנו מצביעים. מי בעד?
+
+
+ לא, לא. 26 להצביע.
+
+
+ סליחה, עצרנו.
+
+ 20 – – –
+
+
+ ושש.
+
+
+ אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 26. תכף. אנחנו סיימנו – רגע. הסתייגות מס' 26 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע, 26. 
+
+
+ההסתייגות (26) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה.
+
+
+ חברי הכנסת, 30 בעד, 44 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגות 26 לא התקבלה.
+
+
+ 27, 28, 29, 30, 31. 32 – מצביעים.
+
+
+ מ-27 עד 31, כולל, הסרנו. הסיר חבר הכנסת אוסאמה סעדי. 32 – אנחנו מצביעים. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע.
+
+
+ההסתייגות (32) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה.
+
+
+ חברי הכנסת, 33 בעד, 43 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 32 לא התקבלה.
+
+
+ 33, 34, 35 – להסיר. להצביע על 36. 
+
+
+ 33, 34, ו-35 – הסרנו. 36 – אנחנו מצביעים. הסתייגות מס' 36, לסעיף 4 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות?
+
+
+
+ההסתייגות (36) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה.
+
+
+ 31 בעד, 44 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 36 לא התקבלה. האם על לחלופין נצביע? לא.
+
+
+ להסיר עד 40. להצביע על 40, שזו הסתייגות של חברת הכנסת יעל גרמן.
+
+
+37, 38, ו-39 אנחנו מסירים. מצביעים על ההסתייגות של חברת הכנסת יעל גרמן, מס' 40, נכון?
+
+
+כן, כן.
+
+
+ הסתייגות מס' 40 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
+
+
+ההסתייגות (40) של חברת הכנסת יעל גרמן לסעיף 4 לא נתקבלה.
+
+
+חברי הכנסת, 33 בעד, 44 נגד, אפס נמנעים. הסתייגות מס' 40 לא התקבלה. 
+
+
+ להצביע על 44.
+
+
+ 41, 42, 43 – הוסרו על-ידי חבר הכנסת אוסאמה סעדי. 44 – אנחנו מצביעים. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? 
+
+
+ההסתייגות (44) של חברת הכנסת יעל גרמן לסעיף 4 לא נתקבלה.
+
+
+ – – – אני מבקשת להצביע. זה הסתייגויות שלי, מצטערת.
+
+
+ חברי הכנסת, בעד – 32, 43 מתנגדים, אפס נמנעים. הסתייגות מס' 44 לא התקבלה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש – – –
+
+
+ לא שמעתי, גברתי.
+
+
+ על ההסתייגויות שלי אני מבקשת שתצביע.
+
+
+ נאמר לי על-ידי האופוזיציה שחבר הכנסת אוסאמה סעדי מרכז את ההסתייגויות, כמקובל.
+
+
+ – – – אבל במקרה הזה אני רציתי להצביע על ההסתייגות. 
+
+
+ טוב, למען האמת לא נתקלתי בזה בניהול הישיבות, אבל ודאי. גברתי, בבקשה. הצבענו על 44. עכשיו הסתייגות מס' 45. להצביע על 45?
+
+
+ כן.
+
+
+כן. הסתייגות מס' 45. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
+
+ההסתייגות (45) של חברת הכנסת יעל גרמן לסעיף 4 לא נתקבלה. 
+
+
+ חברי הכנסת, 32 בעד, 43 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 45 לא נתקבלה. 
+
+ גברתי, 46?
+
+
+ מחזירה לאוסאמה.
+
+
+ חבר הכנסת אוסאמה סעדי?
+
+
+ להצביע על 55.
+
+
+ מ-46 עד 54 כולל, הוסרו. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 55. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? 
+
+ההסתייגות (55) של חברת הכנסת יעל גרמן לסעיף 4 לא נתקבלה. 
+
+
+ בעד ההסתייגות – 33, נגד – 44, אין נמנעים. הסתייגות מס' 55 לא נתקבלה. 
+
+
+ עד 65. 
+
+
+ מ-56 עד 64, כולל, ההסתייגויות הוסרו על-ידי חבר הכנסת אוסאמה סעדי, אז אנחנו מצביעים על 65. מי בעד ההסתייגות? מי נגד?
+
+ההסתייגות (65) של חברת הכנסת יעל גרמן לסעיף 4 לא נתקבלה. 
+
+
+ חברי הכנסת, בעד – 32, נגד – 42, אין נמנעים, הסתייגות מס' 65 לא התקבלה. 
+
+ הסתייגויות מס' 67, 68 הוסרו. אנחנו מצביעים על 69. הסתייגות 69.
+
+ההסתייגות (69) של חברת הכנסת יעל גרמן לסעיף 4 לא נתקבלה. 
+
+
+ בעד – 32, נגד – 43, אין נמנעים. הסתייגות 69 לא התקבלה. למען הסר ספק, ב-65 היה גם לחלופין. לא ביקשת להצביע – הוסר. 
+
+
+  – – – 
+
+
+ לא שומע.
+
+
+  71 – להצביע. 
+
+
+ 70 הוסרה. 71, של קבוצת הרשימה המשותפת, קבוצת המחנה הציוני, קבוצת מרצ וחברת הכנסת יעל גרמן. אנחנו מצביעים. מי בעד ההסתייגות? מי נגד?
+
+ההסתייגות (71) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וחברת הכנסת יעל גרמן לסעיף 4 לא נתקבלה. 
+
+
+ חברי הכנסת, 33 בעד, 41 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 71 לא התקבלה. 
+
+
+ 83.
+
+
+ הצבענו על 71. 72 מסירים כולל לחלופין ו-73 מצביעים. הסתייגות מס' 73. 
+
+
+
+ 83.
+
+
+בבקשה? 83. חברים, ההצבעה הזאת לא תקפה. זאת לא הצבעת אמת. שמענו מחבר הכנסת סעדי שהוא מסיר את ההסתייגויות עד 82, כולל, לכן אנחנו נצביע על – – – 
+
+
+ יש שם הסתייגויות של סמוטריץ, מ-75.
+
+
+ אתה צודק. ההסתייגויות של חבר הכנסת סמוטריץ הוסרו, נכון? הוסרו. אז עד 83 הכול הוסר. הסתייגות מס' 83 – אנחנו מצביעים. מי בעד ההסתייגות? מי נגד?
+
+ההסתייגות (83) של קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה. 
+
+
+בעד – 30, נגד – 43, אין נמנעים. הסתייגות מס' 83 לא התקבלה. אני גם חוזר ואומר למען הסר ספק, כי יש הערות מהייעוץ המשפטי – 65 אנחנו הצבענו. 66, 67 ו-68 הוסרו, נכון? 66 הוסרה. 67 הוסרה. הצבענו עכשיו על 83.
+
+
+ 97.
+
+
+ עד 97. אז אנחנו מ-84 עד 96, כולל, שמענו שכל ההסתייגויות מוסרות, ועל 97 אנחנו מצביעים. חברי הכנסת, אנחנו פעמיים טעינו רק מסיבה אחת, רק מסיבה אחת: בגלל הדברנים. נכון, חבר הכנסת מוטי יוגב, אתה בשידור חי? 
+
+אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 97. חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הסתייגות מס' 97.
+
+ההסתייגות (97) של קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה. 
+ 
+
+ בעד ההסתייגות – 30, נגד – 44, אין נמנעים. הסתייגות מס' 97 לא התקבלה. 
+
+
+ 101.
+
+
+ מ-98 עד 100, כולל, חבר הכנסת סעדי מסיר. 101 – אנחנו מצביעים. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע.
+
+ההסתייגות (101) של קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה. 
+
+
+ בעד – 33, נגד – 44, אין נמנעים. הסתייגות מס' 101 לא התקבלה. 
+
+
+ 106.
+
+
+ 102, 103, 104, 105 הוסרו. אנחנו מצביעים על 106. מי בעד ההסתייגות? מי נגד?
+
+ההסתייגות (106) של קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה. 
+
+
+ בעד – 33, נגד – 44, אין נמנעים. הסתייגות מס' 106 לא התקבלה.
+
+
+ 112.
+
+
+ מ-107 עד 111, כולל, ההסתייגויות הוסרו. אנחנו מצביעים על 112. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
+
+ההסתייגות (112) של קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה. 
+
+
+ בעד – 33, נגד – 44, אין נמנעים. הסתייגות מס' 112 לא התקבלה. לחלופין גם הסרנו, נכון?
+
+
+ כן. עד 117.
+
+
+ אז 113, 114, 115, 116 הוסרו. מצביעים על 117. מי בעד ההסתייגות? מי נגד?
+
+ההסתייגות (117) של קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה. 
+
+
+בעד – 33, נגד – 44, אין נמנעים. הסתייגות מס' 117 לא התקבלה. 
+
+
+ 123.
+
+
+ 118 עד 122, כולל, הוסרו. 123 – אנחנו מצביעים. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
+
+ההסתייגות (123) של קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה. 
+
+
+ בעד – 31, נגד – 41, נמנע אחד. הסתייגות 123 לא התקבלה. 
+
+
+ 127.
+
+
+ 124, 125, 126 הוסרו. מצביעים על 127. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות?
+
+ההסתייגות (127) של קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה. 
+
+
+ בעד – 33, נגד – 44, אין נמנעים. 127 לא התקבלה. 
+
+ מ-128 עד 136 – הוסרו ההסתייגויות. 137 – אנחנו מצביעים. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? 137.
+
+ההסתייגות (137) של קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה.
+
+
+בעד – 33, נגד – 43, אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגות 137 לא התקבלה. 
+
+ הסתייגויות 138–150 הוסרו, ואנחנו מצביעים על הסתייגות 151, של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וחברת הכנסת יעל גרמן. 151 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד?
+
+ההסתייגות (151) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וחברת הכנסת יעל גרמן לסעיף 4 לא נתקבלה.
+
+
+ בעד – 32, נגד – 44, אין נמנעים. 151 לא התקבלה. 152?
+
+
+ מסירים.
+
+
+ אחר כך, חבר הכנסת בגין מסיר את 153, 154 ו-155. 156?
+
+
+  – – –
+
+
+ אכרם חסון.
+
+
+ איננו.
+
+
+ איננו אז זה לא רלוונטי. אתם מסירים.
+
+
+ לא, אבל יש לנו גם של הרשימה המשותפת.
+
+
+ זה מה שאני שואל – מה להצביע. 
+
+ 156 – אנחנו מצביעים על 156, לסעיף 4. מי בעד ההסתייגות? מי נגד?
+
+ההסתייגות (156) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה.
+
+
+ בעד – 27, נגד – 44, אין נמנעים. הסתייגות 156 לא התקבלה. 
+
+ לחלופין, אדוני? מסירים לחלופין. אנחנו הסרנו את ההסתייגויות לסעיף 4. לסעיפים 5–9 אין הסתייגויות, ולכן אנחנו נצביע על סעיפים 4–9, כולל, כנוסח הוועדה.
+
+סעיפים 4–9, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
+
+
+ סעיפים 4–9, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה – התוצאה: בעד – 44, נגד – 33, אין נמנעים. אושרו כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. הסתייגות 157?
+
+
+ להצביע.
+
+
+ נצביע על הסתייגות 157, לסעיף 10. מי בעד? מי נגד ההסתייגות?
+
+ההסתייגות של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 10 לא נתקבלה.
+
+
+ חברי הכנסת, בעד ההסתייגות – 33, נגד – 44, אין נמנעים. הסתייגות מס' 157 לא התקבלה. 
+
+ לסעיף 10 אין יותר הסתייגויות. לסעיף 11–15 מלכתחילה לא היו הסתייגויות. סעיפים 10–15, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. 
+
+סעיפים 10–15, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
+
+
+ בעד – 44, נגד – 33, אין נמנעים. סעיפים 10–15 אושרו בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. 
+
+ לסעיף 16, 158, אדוני? 
+
+
+ לא.
+
+
+ 158 – אתם לא מבקשים להצביע על ההסתייגות עצמה, אבל על לחלופין א' אנחנו מצביעים.
+
+ההסתייגות לחלופין (158א) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת מרצ וחברת הכנסת יעל גרמן לסעיף 16 לא נתקבלה.
+
+
+ בעד – 32, נגד – 43, אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגות לחלופין א' ל-158 לא התקבלה.
+
+
+ ב' – להסיר.
+
+
+ ב' – להסיר. 159?
+
+
+ להצביע על 159.
+
+
+אנחנו מצביעים על הסתייגות 159, של המחנה הציוני. מי בעד ההסתייגות? מי נגד?
+
+ההסתייגות (159) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 16 לא נתקבלה.
+
+
+ בעד – 33, נגד – 44, אין נמנעים. 159 – ההסתייגות לא התקבלה. 
+
+ חבר הכנסת סמוטריץ?
+
+
+ להוריד את כל ההסתייגויות.
+
+
+ אז 160 הוסרה. 
+
+ אנחנו מצביעים על הסתייגות 161, של קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ. מי בעד? מי נגד? 161.
+
+ההסתייגות (161) של קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 16 לא נתקבלה.
+
+
+ בעד – 33, נגד – 44, אין נמנעים. הסתייגות 161 לא התקבלה. 
+
+ לסעיף 16 אין יותר הסתייגויות. אנחנו נצביע על סעיף 16, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד?
+
+סעיף 16, כהצעת הוועדה, נתקבל.
+
+
+ בעד – 45, נגד – 32, אין נמנעים. סעיף 16 אושר בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. 
+
+ לסעיף 17 – הסתייגות 162?
+
+
+ הסתייגות אחרונה.
+
+
+ מסיבת סיום, כן. לסעיף 17, קבוצת המחנה הציוני וקבוצת מרצ – 162. מי בעד ההסתייגות? מי נגד?
+
+ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 17 לא נתקבלה.
+
+
+ בעד – 33, נגד – 44, אין נמנעים. הסתייגות מס' 162 לא התקבלה. 
+
+ לסעיף 17 אין יותר הסתייגויות, ל-18–20 לא היו הסתייגויות, ולכן נצביע על סעיפים 17–20, כולל, בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד?
+
+סעיפים 17–20, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
+
+
+ בעד – 46, נגד – 30, אין נמנעים. אני קובע כי סעיפים 17–20 התקבלו כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. 
+
+ כל החוק התקבל בקריאה שנייה, ללא הסתייגויות, ולכן אנחנו עוברים לקריאה שלישית. חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 116), התשע"ז–2017, בקריאה שלישית, כנוסח הוועדה. נא להצביע.
+
+חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 116), התשע"ז–2017, נתקבל.
+
+
+ חברי הכנסת, בעד – 43, נגד – 33, אין נמנעים. החוק אושר כנדרש בשלוש קריאות. 
+
+ בשם הממשלה מבקש ראש הממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו, להודות לאלה שעסקו במלאכה. בבקשה, אדוני.
+
+
+ תתבייש לך. מה אתה עושה? תתבייש לך. אתה ראש ממשלה? 
+
+
+ – – –
+
+
+ חברי הכנסת.
+
+
+ – – –
+
+
+ חבר הכנסת זחאלקה.
+
+
+ – – –
+
+
+ זחאלקה, הוא רוצה להביא משהו לחקירה.
+
+
+ – – –
+
+
+ זהו? נרגענו או שנתחיל לקרוא לסדר?
+
+
+ – – –
+
+
+ חבר הכנסת זחאלקה, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
+
+
+ אולי ראש הממשלה רוצה להגיש עוד מתווה.
+
+
+ – – –
+
+
+ מתווה עמונה, מתווה התאגיד – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ חבר הכנסת טלב אבו עראר, לא שכחתי אותך. גם אותך אני קורא לסדר פעם ראשונה. חבר הכנסת זחאלקה, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה.
+
+
+ – – –
+
+
+ חבר הכנסת חזן, גם אותך אני קורא לסדר פעם ראשונה. לא שכחתי גם אותך.
+
+
+ זהו, עוד מישהו רוצה להירשם בפרוטוקול?
+
+
+ – – –
+
+
+
+ בבקשה, חברת הכנסת זהבה גלאון, נו, באמת, מה זה? את כבר לא בתחרות הזאת. את כבר ותיקה כאן, את יושבת-ראש מפלגה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, בושה שראש הממשלה – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ טוב, נרשם. אני קורא גם אותך לסדר בפעם הראשונה. אני קורא גם אותך לסדר בפעם הראשונה. חשבתי שאת כבר מעל זה.
+
+
+ אל תחלק לי ציונים.
+
+
+ טוב. בסדר גמור. תסתכלי באיזו חבורה את, טוב. 
+
+
+– – – 
+
+
+ בושה וחרפה – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ חבר הכנסת טלב אבו עראר, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. זהו. עוד מישהו? לא. 
+
+אדוני ראש הממשלה, בבקשה. 
+
+
+ ראש המסיתים, לא ראש ממשלה – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ראש המסיתים – – – 
+
+
+ חבר הכנסת זחאלקה, בבקשה, הנה השלישית, אתה יכול לצאת. בבקשה. אתה יכול לצאת, אדוני. 
+
+(חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה יוצא מאולם המליאה.)
+
+
+ – – –
+
+
+ בבקשה, אדוני ראש הממשלה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבקש קודם כול להודות לחבר הכנסת דודי אמסלם, שהוביל את המלאכה בוועדה, וכמובן גם שמע את כל החברים כאן, התייחס להסתייגויות ונושאים שונים. אני גם רוצה להודות למנכ"ל משרדי, אלי גרונר, שהוביל את המהלך הזה. 
+
+
+ מה התכלית שלך? 
+
+
+ מושחת, מושחת, מושחת. 
+
+
+ ואני רוצה להגיד מה התכלית. 
+
+
+ – – –
+
+
+ מושחת, אתה מושחת – – – 
+
+
+ חבר הכנסת איימן עודה, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. 
+
+
+ – – –
+
+
+ מושחת – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ חבר הכנסת איימן עודה, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. 
+
+
+ איימן עודה, אולי – – –
+
+
+ השר אריאל, לא צריך לעזור לי. לא צריך לעזור לי. 
+
+
+ לך – – – עוף לחברים שלך, יאללה, עוף לסוריה, עוף. 
+
+
+ – – – מה התכלית? 
+
+
+ – – –
+
+
+ אדוני היושב-ראש, הממשלה בראשותי השקיעה ומשקיעה יותר מכל ממשלה אחרת – –
+
+
+ בהסתה.
+
+
+– – במגזר הערבי – – 
+
+
+ – – –
+
+
+ – – בתשתיות, בחינוך, ברווחה, בתרבות, וכן גם בדיור, במטרה לצמצם את הפערים. 
+
+
+ – – –
+
+
+ שמפניה ורודה, שמפניה – – –
+
+
+ – – –
+ 
+
+ חברי הכנסת. 
+
+
+ כולנו רוצים לראות את אזרחי ישראל הערבים – – 
+
+
+ אדוני, רק רגע, אדוני. חבר הכנסת איימן עודה. 
+
+
+ – – – ולכן אתה מסית כל הזמן. 
+
+
+ – – לא הולכים בדרך הזאת שלכם – – 
+
+
+ – – –
+
+
+ אדוני ראש הממשלה. 
+
+
+ – – אלא במה שאני שומע מהם. הם רוצים להיות חלק ממדינת ישראל; הם רוצים להיות חלק מההצלחה של כלכלת ישראל. 
+
+
+ – – – 
+
+
+ הם רוצים להיות חלק מהעתיד של מדינת ישראל, של כל אזרחי ישראל. ולכן, אנחנו משקיעים כפי ששום ממשלה לפנינו לא השקיעה. 
+
+
+ – – – שקר. 
+
+
+אנחנו רוצים את השילוב של הציבור של ערביי ישראל במדינת ישראל, אבל זה אומר להשתלב גם בחוקי מדינת ישראל. 
+
+
+ – – – 
+
+
+ אנחנו עושים כאן היום תיקון היסטורי – –
+
+
+ – – –
+
+
+ – – תיקון היסטורי של היעדר אכיפה שוויונית בחוקי הבנייה. 
+
+
+ – – –
+
+
+ אנחנו עושים את זה לא רק לגבי המגזר הערבי, אלא הגברת האכיפה בכל חלקי הארץ ולכל אזרחי המדינה. מדינה אחת, חוק אחד ואכיפה אחת. 
+
+
+ – – –
+
+
+ זה מה שעשינו היום, ואני מודה לכם על ההעברה של החוק החשוב הזה. תודה רבה. 
+
+
+ – – –
+
+
+ תודה לראש הממשלה. 
+
+ חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. 
+
+
+ – – –
+
+
+ אנחנו ממשיכים בסדר-היום. 
+
+
+ – – –
+
+
+בבקשה, אדוני. חבר הכנסת דוד אמסלם, יושב-ראש הוועדה, רוצה להודות לצוות הוועדה לאחר קבלת החוק. 
+
+
+ תודה, אדוני היושב-ראש. דרך אגב, כשאתם צועקים תמיד אני יודע שנעשה דבר חיובי. איימן עודה, אני חושב שאתה – תהיה קצת צנוע. אתה חצוף וגס רוח, ואתה מבקש תמיד שנתייחס אליך בכבוד. לא מגיע לך כבוד. 
+
+
+ – – – 
+
+
+ אני רוצה להודות לכל האנשים שעסקו בחוק המורכב הזה. צריך להבין, מדובר בחוק כמעט בן 80 עמודים, מורכב, מסובך. ישבנו עליו כחודשיים ימים. זה דבר מאוד מקצועי. רוב אלה שצעקו כאן ברשימה המשותפת לא השתתפו בדיונים ולא מכירים את החוק, אבל התפקיד שלהם זה לצעוק, ככה הם נוהגים, וזה בסדר. 
+
+
+ – – –
+
+
+ אני רוצה להודות, קודם כול, בראש ובראשונה, מבחינתי בוועדה, ליועצים המשפטיים של הוועדה: לתומר רוזנר, לרוני, ללירון, לגלעד. באמת, תומר, אני חושב שעשית פה עבודה מדהימה. הובלת את זה בגאון, באמת, בעבודה יום ולילה. תבינו, אני לא נתקלתי בדבר כזה. החבר'ה של הוועדה עבדו באמת מהבוקר עד הלילה. באמת, תודה רבה לכם מקרב לב. 
+
+ אני רוצה להודות למשרד המשפטים – לארז קמיניץ, שבעצם הוביל את זה מטעם המדינה, לבת-אור, לעמית וכל שאר החבר'ה; ליוסי כהן מיחידת האכיפה. כמובן, אני רוצה להודות גם למשרד ראש הממשלה – לגרונר ולאורן. אורן באמת השתתף בכל הדיונים. באמת, שאפו, אורן. תודה גם על כל העבודה שעשית. גם לך, אלי, אבל יש לך עוזר נאמן שהשתתף והשקיע המון שעות בעניין, אז תן לו נשיקה ממני. אני רוצה גם להודות לאוצר – לערן ניצן, שהשתתף. 
+
+ אחרונות חביבות, אני רוצה להודות לצוות הוועדה – ללאה קריכלי, מנהלת הוועדה, לשושי, איה, ליאת ורחל. באמת, היה פה צוות גדול מאוד מאחורי הקלעים, והוא לא נחשף. באמת, תודה רבה לכם על כל העבודה המדהימה שעשיתם, המאומצת. חג שמח לכולם. 
+
+
+ תודה לחבר הכנסת דוד אמסלם, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. 
+
+
+ [מס' מ/1062; "דברי הכנסת", חוב' כ"א, עמ' 21510.] 
+
+
+ חברי הכנסת, לפני שנעבור לסעיף הבא, שהוא הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מסי 61), התשע"ז–2017. אני מודיע את ההודעה הבאה: ביום שני, כ"ב באדר תשע"ז, 20 במרס 2017, הצביעה הכנסת בקריאה השנייה על הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מסי 61), התשע"ז–2017. 
+
+להצעת החוק הוגשו הסתייגויות, ועקב טעות שבהיסח הדעת לא צוין שלסעיף 42, שהוא הסעיף האחרון בהצעת החוק, אין הסתייגויות, ולכן המליאה לא הצביעה על אותו סעיף בקריאה השנייה ועברה מייד להצבעה על הצעת החוק בקריאה השלישית. לפיכך, המליאה מתבקשת להצביע על סעיף 42 של תיקון מסי 61 בקריאה השנייה, ועל תיקון מסי 61 כולו בקריאה השלישית שוב. זה ההסבר להצבעה הבאה. 
+
+אם כן, אנחנו נצביע על הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 61), התשע"ז–2017, בקריאה השנייה, על סעיף 42, כולל לוח התיקונים. דרך אגב, אני מציין שמצורף כאן מכתב של היועץ המשפטי לכנסת המופנה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – נמצא לפני. 
+
+קריאה שנייה, סעיף 42 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. 
+
+סעיף 42 נתקבל.
+
+
+ חברי הכנסת, בעד – 24, נגד – 2, אפס נמנעים. אני קובע כי אישרנו את סעיף 42 לחוק בקריאה שנייה, כנדרש. 
+
+עכשיו אנחנו נצביע על כל החוק: הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 61), התשע"ז–2017, בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. כולל לוח התיקונים. קריאה שלישית על כל החוק, כולל לוח התיקונים. 
+ 
+חוק ניירות ערך (תיקון מס' 61), התשע"ז–2017, נתקבל.
+
+
+ בעד – 26, נגד – 2, אפס נמנעים. אני קובע כי אישרנו את תיקון הטעות שבהיסח הדעת. תיקנו את הטעות שבהיסח הדעת כפי שכתוב וכפי שהסברתי, ואישרנו את הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 61), התשע"ז–2017, בשלוש קריאות על כל סעיפיו, כנדרש. 
+
+
+
+
+ הודעה לסגן מזכירת הכנסת. 
+
+
+ תודה, אדוני. אבקש להודיעכם כי לאחר שהונחה הצעת חוק ניירות ערך בשם תיקון מס' 61, התקבלו בקריאה שנייה ובקריאה שלישית שני תיקונים נוספים לחוק ניירות ערך, תיקון מס' 62 ותיקון מס' 63, ואולם, בשל הצורך בהצבעה על סעיף 42 של תיקון מס' 61 בקריאה שנייה והצבעה על תיקון מס' 61 כולו בקריאה שלישית שוב, התפרסמו תיקון מס' 62 כתיקון מס' 61 ותיקון מס' 63 כתיקון מס' 62. לפיכך, הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 61), התשע"ז–2017, תפורסם כתיקון מס' 63. תודה. 
+
+
+ תודה לסגן מזכירת הכנסת. 
+
+
+
+
+ חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום בנושא: ניסיונות השתלטות של ראש הממשלה מר בנימין נתניהו על התקשורת בישראל, מס' 6660 ו-6657, של חברי הכנסת יצחק הרצוג וזהבה גלאון. לאחר מכן, באותו נושא – של חברי הכנסת אילן גילאון ונחמן שי, מס' 6658 ו-6659. ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת יצחק הרצוג, ראש האופוזיציה. בבקשה, אדוני. 
+
+
+ תודה, אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, כמובן, אחרי מופע האימים של ראש הממשלה שראינו – אני אתייחס לכך בהמשך, אבל ראשית לכול תרשו לי להצטרף לכל מי שהביע כאן היום במליאה צער עמוק כלפי האזרחים, הילדים, הנשים והקשישים הסורים שקיפדו אתמול את חייהם או נפגעו בפעולה רצחנית של הדיקטטור הקצב מסוריה, שלא בוחל בשום אמצעי במלחמה הארורה המתרחשת אצל שכנתנו מצפון. 
+
+ מה שמתרחש בסוריה הוא פשע נגד האנושות, של משטר רצחני שאיבד כל צלם אנוש. ארצות-הברית והעולם החופשי כולו, אסור שיעמדו מנגד מול הזוועות, ועל כולנו יחד, כקואליציה בין-לאומית, לנקוט צעדים מעשיים לעצירת הטירוף הזה. אני מקווה מאוד שהנשיא טראמפ בכל זאת ינקוט צעדים ויוביל מדיניות תקיפה ואקטיבית להגנה על חפים מפשע. כל לגיטימציה למשטרו של אסד היא מתן תמיכה למשטר רצחני המבצע פשעים חמורים ובלתי מתקבלים על הדעת נגד חפים מפשע. 
+
+מכובדי, שמעתי את ראש הממשלה בימים האחרונים מדבר על כך שהתקשורת, לדבריו, עוסקת בתעשייה של דכדוך. באותה נשימה שמעתי אותו מתעלם – או בואו נגיד, שמעתי שראש הממשלה לא מצליח לראות דבר מהקשיים, הבעיות, המהמורות והצרכים שאנשים רגילים בעמנו נדרשים להם בחיי היום-יום שלהם.
+
+ אני רוצה לספר לך, ראש הממשלה – וחבל שיצאת, אחרי מסע ההסתה של נאומך האחרון – אני רוצה לספר לך על התלאות שאתה והממשלה שלך גורמים לאזרחים ההגונים במדינה שלנו. ייתכן שחומת ההדחקה מונעת ממך לראות, ייתכן שאתה אדיש מלשמוע, אולי אתה פשוט לא מעוניין. אני אשתדל לספר לך. 
+
+ בזמן שאתה מתעלל בחדווה בעובדים מסורים ברשות השידור – ואתה עושה זאת כבר שנים – ובעובדים חרוצים בתאגיד; בזמן שיו"ר הקואליציה שלך מתראיין בכל תוכנית בוקר ומתייחס בזלזול לפרנסתם של מאות אזרחים – –
+
+
+ אה, אני מבקש, הוא מכבד אותך, תכבד אותו. 
+
+
+ – – בזמן הזה שאתה עושה בתקשורת הציבורית כבתוך שלך, מרכיב פרופילים של עיתונאים לפי מידת התאמתם לעמדותיך ולמידת החיבה שלהם אליך – באותו זמן ממש, מאות משפחות חיות באי-ודאות, מאות אנשים לא יודעים מה ילד יום והיכן יעבדו מחר, מאות רבות של אנשי מקצוע מכאן ומשם הוכפשו ובוזו בידי חבורת מדקלמי דפי המסרים שלך. מיליוני אזרחים מבינים שאתה עסוק בעצמך, במה יכתבו ובמה יאמרו עליך, לא בדאגה להם, לא בדאגה לחייהם ולעתידם. אתה רואה את עצמך, דואג לעצמך ועושה למען עצמך, ואחריך המבול, שהרי מהי מדינת ישראל ומיהם בכלל אזרחיך כאשר על כף המאזניים מוצבים להם שאול אמסטרדמסקי אחד – או אמסטרדם, כפי שקורא לו יו"ר הקואליציה – וגאולה אבן אחת?
+
+רבותי חברי הכנסת, לא פשרה הושגה אלא חרפה. הפשרה לא תיושם. היא בלתי חוקית ובלתי אפשרית. התאגיד קום יקום, וכעת מוטלת החובה לדאוג לעובדי רשות ��שידור. בעודפי הגבייה האדירים ממסים אפשר וחייבים לדאוג לפרנסתם העתידית של מאות עובדי רשות השידור שטרם נקלטו בתאגיד. 
+
+ בזמן שאצלך, ראש הממשלה, הכול ורוד, ואתה עסוק מבוקר עד ליל בפגישות אין-סופיות כדי לתפור תאגיד שידור למידותיך והעדפותיך, לא מצאת זמן לכנס דיון אחד, ישיבה אחת, של המטה החברתי-כלכלי שלך, או של מליאת הממשלה, או פורום שרים, לעיסוק דחוף בהפגנת ציבור הנכים ומחאתם בכיכר רבין או בחרפת קצבת הנכות. נמצא פה חבר הכנסת אילן גילאון, שמנסה בכוח לקדם את החוק בנושא הזה. ואתה אינך יודע – אתה, ביבי, אינך יודע להתקיים מקצבה של 2,342 שקלים. אינך יודע באמת איך זה נראה. זה לא באמת מעניין אותך. אין לך זמן לאנשים חלשים; אתה אוהב אותם חזקים, עשירים ומשפיעים. אין לך זמן לאנשים מדוכדכים, אנשים שלא גומרים את החודש, שבקושי מתקיימים, שאין להם כסף למנה חמה, לתרופה ולחיים עצמם. 
+
+בזמן שמחלונות רכבך הכהים הכול נראה פורח, אנשים בצפון ובדרום ממתינים לזכותם הבסיסית לרפואת חירום, לגילוי מוקדם של מחלות הסרטן, לזמינות של תור רפואי. אין להם פרוטקציה ואין להם מקצרי תורים או קשרים. איש לא מחכה להם. במשקפיים הוורודים שאתה מרכיב לא רואים את הפחד שיצרת, לא רואים את הייאוש מאובדנה של חברת מופת, חברה חופשית, סובלנית ומכבדת, והנאום שלך אך לפני דקות אחדות מראה עד כמה איבדת את זה. במשקפיך הוורודים לא רואים את ההסתה של קבוצה נגד קבוצה שאתה יזמת, את השנאה שיצרת, את הקיטוב והמחנק שהובלת. במשקפיים שלך יש נתניהו אחד, מדינת ביבי, ואחריך המבול. 
+
+ ואנחנו, בניה ובנותיה של הארץ הזאת, לא מוכנים לאבד את התקווה – את התקווה לחיים טובים יותר, את התקווה לשפיות, את התקווה שמנהיגות תעשה למען שולחיה ולא למען עצמה, את התקווה שיהיו כאן חיים יחד, ולא יד איש באחיו. אנחנו מאמינים שהייאוש הוא מפלטם של מי שמפחדים לקחת את גורלם בידיהם, ופחד איננו מתכון למנהיגות. אנחנו מאמינים בגדולה האנושית של הישראלים. אנחנו מאמינים בציונות מגשימה שמעצבת מציאות, מכירה במגבלות הכוח ונשענת חזק חזק על הביטחון, אבל מחפשת מוצא לשלום וחותרת לצדק חברתי ודמוקרטיה תוססת. אנחנו לא מבוהלים – לא מבוהלים מאתגרים, לא מבוהלים מקשיים, לא מבוהלים מעוצמת המטלות. אנחנו גם לא מבוהלים מביקורת ולא מאבדים את חוש ההתמצאות, גם כאשר מגישה בטלוויזיה כזאת או אחרת מסרבת לדקלם את דף המסרים שהפיץ "דוברנו".
+
+ולכן, אדוני ראש הממשלה, אני לא יודע מיהם המודלים שלך וממי אתה לוקח דוגמה. איש ממנהיגי האומה לא היה נוהג כמוך. איש ממנהיגי הציונות והיהדות לא היה פועל בשיטותיך. 
+
+ערב חג הפסח תשע"ז אנחנו מבקשים ממך, נתניהו: צא לחירות ותוציא אותנו לחירות. שחרר אותנו מעולך. 
+
+
+ חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה. 
+
+
+ לא הבנתי למי בוז'י דיבר. יצחק, כשאתה נוכח, כשאתה מדבר – – – משנים את הטונציה של הנאום. 
+
+
+ קודם כול, אורן, יפה מאוד שאתה יושב ושומע את דברי יושב-ראש האופוזיציה. 
+
+
+ אתה היחיד. אתה היחיד. 
+
+
+ אני הקשבתי בקשב רב, שתדע. באמת. 
+
+
+ אנחנו מעריכים את זה. באמת. 
+
+
+ אני אגיד רק משפט אחד, אגב משקפיים ורודים – – –
+
+
+ חברי חברי הכנסת, יו"ר הקואליציה נתן הוראה לקואליציה לצאת מהדיון. שמעתי את זה במו-אוזני. כל הקואליציה בחוץ, כשהדבר הכי דרמטי על סדר-היום, שמשגעים אותנו כבר חודשים – כשקורים כאן דברים דרמטיים באמת – הדבר הכי דרמטי מבחינתו של ראש הממשלה זה העיסוק האובססיבי, הפרנויה שלו בעניין השידור הציבורי, רשות השידור ותאגיד השידור הציבורי. 
+
+אבל אי-אפשר להתעלם, חברי חברי הכנסת, ממופע האימים של ראש הממשלה נתניהו, שטרח לבוא למליאה עכשיו ולעלות לדוכן – זה "הערבים נוהרים לקלפיות" גרסה שנייה. איך הוא אמר? מדינה אחת, חוק אחד, אכיפה אחת. 
+
+
+ הוא מעולם לא אמר את זה. די לשקרים ולהסתה, זהבה. 
+
+
+ חברי חברי הכנסת, אני אומרת לכם, יש לנו ראש ממשלה אובססיבי. פשוט אובססיבי. כל הקואליציה משועבדת לאובססיביות שלו, והציבור משלם את המחיר. 
+
+הייתה מחלוקת עמוקה מאוד בין שר האוצר לראש הממשלה וגורמים שונים לגבי גורל רשות השידור וגורל התאגיד, ונחתמה פשרה רקובה שהוכשרה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה – שהפך להיות היועץ המשפחתי לממשלה, הייתי אומרת. שום יועץ משפטי לא היה מכשיר את השרץ הרקוב הזה, שאחרי שסגרו את רשות השידור – והתנגדנו – ואחרי שפתחו את התאגיד והשקיעו מיליונים, אז עיתונאית אחת, מוכשרת, לא באה טוב בעין לראש הממשלה, אז פתאום לבו נקרע על עובדי רשות השידור. כן, צריך להיקרע הלב על עובדי רשות השידור, על ההתעללות בהם, אבל מי נקרע לבו? ממתי הוא גילה שיש לו לב? מי? ראש הממשלה, שרק לפני שנתיים אמר על עובדי רשות השידור שהם "חמאס". כך הוא כינה אותם. אתם זוכרים את הכינוי הזה? 
+
+אז מה הפשרה שהושגה, חברי חברי הכנסת? אז יהיה תאגיד ותהיה רשות שידור, אבל יהיה תאגיד בלי חדשות. ואני אומרת לכם שתאגיד בלי חדשות זה ברווז צולע, וחטיבת חדשות זמנית זה בלוף. את מי אתם חושבים שאתם מרמים, אדוני השר? הרי מה ראש הממשלה רוצה לעשות? הוא רוצה לשלוח להרדמה, הוא רוצה להכניס להסגר את כלב השמירה על הדמוקרטיה. מזמן הוא הפך אותו לפודל, לא לבוקסר ולא לכלב שמירה. אחר כך הוא מספר לכם על מתווה פשרה, שזה יצא לפועל. 
+
+ החטא הקדמון – אני חוזרת ומדגישה ואני מציינת – החטא הקדמון היה ביטול האגרה וההחלטה לסגור את רשות השידור. חברי ואני בסיעת מרצ הצבענו נגד סגירת רשות השידור לא כי חשבנו שהיא מושלמת; הייתה לנו ביקורת על הנהלה מסואבת, שקיבלה את המסרים שלה היישר מלשכת ראש הממשלה באמצעות שרים שיושבים כאן בכנסת. אבל לסגור את כל רשות השידור כשיש שם עובדים נהדרים ועיתונאים מצוינים ומוכשרים? והחליטו על הסגירה, והקימו את התאגיד, ואז הדבר הזה לא הסתדר להם, שהקימו את התאגיד. כי איך אמרה מירי רגב? מה שווה התאגיד אם אנחנו לא יכולים לשלוט בו? אם אנחנו לא יכולים למנות את האנשים שלנו כאן?
+
+אבל אני רוצה לומר, חברי חברי הכנסת, משהו הרבה מעבר לפשרה שהושגה עכשיו בעניין התאגיד ובעניין רשות השידור. תראו, אנחנו רואים כאן באופן עקבי מהלך של ראש הממשלה שמבקש לרסק את שומרי הסף. זה נגד בית-המשפט העליון; זה נגד יחידת החקירות "להב 433"; זה נגד מבקר המדינה, שמתח ביקורת על ראש הממשלה על "צוק איתן"; זה נגד הפרקליטות – נגד כולם. יש לנו כאן ראש ממשלה שמבקש לחסל את שומרי הסף, והתקשורת היא אחד משומרי הסף – זה נורא מפריע לי – בגלל שאתם לא רוצים תקשורת נשכנית שמבקרת את פעילות השלטון.
+
+
+ האמת, שאנחנו פשוט לא רוצים אתכם. 
+
+
+ יש כאן תקשורת שאתם רוצים שהיא תהיה צייתנית ומסורסת, והיא לא תבקר אתכם ולא תעשה תחקירים, ואז לא יהיה תיק 1000 ולא תיק 2000 ו-3000 ומי יודע כמה, וזה כבר מגיע ל-6000, אני לא יודעת כמה. המאבק בתקשורת הוא לא רק על התכנים ולא רק על הקביעה מי ישדר ומי יגיש את החדשו�� ואלו חדשות. אנחנו רואים כאן מאבק מתמשך. תראו את הפרשה שנחשפה עם מו"ל "ידיעות אחרונות", איך ראש הממשלה נתניהו נפגש אתו ומבקש סיקור אוהד בתקשורת תמורת מכירת האינטרסים של הציבור; תראו מה הוא עשה עם שאול אלוביץ' עם בזק ואתר "וואלה": אני אתן לך צ'ופרים ב"בזק" ואתה תיתן לי סיקור אוהד ב"וואלה"; ושלא נדבר על "ישראל היום". ועכשיו אנחנו בקרב בין התאגיד לרשות השידור. 
+
+חברי חברי הכנסת, זה לא התאגיד, וזה לא רשות השידור, וזה לא רק "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום"; זה חלק מקרב גדול של החלטה להכתיב לציבור מה יהיה כאן. ואני אומרת לכם, חברי חברי הכנסת: שלטון שמבקש להכתיב לציבור מה לראות ומה לשמוע זה שלטון שירצה להגיד לציבור מה לחשוב. ויש לנו כאן ראש ממשלה – ראינו אותו עכשיו, לפני דקה, איזה מופע אימים. חוסר בושה, להזמין אותנו לכאן – – – 
+
+
+ תודה. 
+
+
+ אני מסיימת, אדוני. 
+
+
+ זהבה, את ממחזרת. את ממחזרת חומרים. 
+
+
+ חוסר בושה להזמין אותנו לכאן – –
+
+
+ גם נגמר הזמן וגם את חוזרת על עצמך. 
+
+
+ – – בפגרה לדיון על איך חונקים את היישובים הערביים, ואחר כך עומדים כאן ומתגאים. וכשדנים, הכנסת מתכנסת לדון על זה שיש לנו ראש ממשלה שכדי להימנע מהחקירות שלו היה מוכן לשגע את כל המדינה על תקשורת – – 
+
+
+ היושב-ראש, היא חוזרת על הדברים. זה משעמם. 
+
+
+ – – אז ראש הממשלה, לא היה לו האומץ להתייצב ולעמוד כאן מולנו. 
+
+
+ אם היה מעניין, מילא. 
+
+
+ שלח את הזנבנב שמצרצר שם בצד. 
+
+
+ תודה, גברתי. תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. 
+
+
+ הו, הו, הו, הו. כתבת את זה לבד, זהבה'לה? 
+
+
+ תודה רבה. הדובר הבא – מי הדובר הבא?
+
+
+ אה, זהבה'לה? כתבת את זה לבד?
+
+
+ מי הדובר הבא?
+
+
+ יש לי עשר דקות. למה הורדת אותי?
+
+
+ נגמר לך הזמן. 
+
+
+ לא. הוא לא שם את השעון. 
+
+
+ יש לי עשר דקות. 
+
+
+ הוא לא שם לה שעון? 
+
+
+ טוב, לא משנה. 
+
+
+ יאללה, בוא נמשיך, יואל. 
+
+
+ את רוצה להוסיף משהו?
+
+
+ לא, מיציתי. מיציתי. 
+
+
+ אז למה לא אמרתם את זה בזמן אמת?
+
+
+לא משנה. 
+
+
+ אני החלפתי, אני לא ראיתי. אני לא ידעתי. 
+
+
+ אני לא שמתי לב. 
+
+
+ יואל, זה בסדר. תמשיך. 
+
+
+ מאה אחוז. חבר הכנסת נחמן שי – בבקשה, אדוני. אחריו – אילן גילאון, ואחריו – השר הנגבי. 
+
+
+ מכבים את האורות? המשמר הולך או מה?
+
+
+ אוקיי, נקפיד על הזמנים. כמה זמן יש לכל דובר? עשר, כי אחרת הוא לא ישיב. אנחנו רוצים לשמוע את תשובתו. 
+
+
+ אני לא יודע אם אני אהיה יותר. אני קורא משהו. 
+
+אני רציתי לדבר על התאגיד, אבל אני חושב שיש דברים יותר חשובים בעולמנו, דברים שמעכירים אותו, דברים שמחייבים אותנו לחשיבה אחרת, אנושית ומוסרית, חשיבה על העולם שסביבנו ועלינו בפרט. אני מדבר על מה שקרה אתמול בצפון-מערב סוריה. דיברו על זה כבר לפני. פשע מלחמה. המטוסים של אסד תקפו, הרגו מן האוויר בנשק כימי 150 איש, פצעו מאות. העולם גינה, כדרכו, ובכך יצא ידי חובה, ועוד יום חלף. וכך כבר שנים מתנהלת המלחמה בסוריה. מאות-אלפים נהרגו, מיליונים נעקרו מבתיהם, והעולם מדבר, מילים, מילים. אבל מילים לא יכולות להחזיר אנשים מן המקום שאין חוזרים ממנו, ואינן יכולות לרפא פצועים בבתי-חולים שבהם כבר אזלו התרופות והציוד הרפואי. 
+
+ישראל היא המדינה המערבית הקרובה ביותר לסוריה. הערכים שלנו והמשטר שלנו שונים משל כל מדינה אחרת במזרח התיכון, וכמובן, סוריה בראשן. אנחנו איננו יכולים להסתפק, חברי, במילים. שמענו את הנשיא, את ראש הממשלה. הם אכן דיברו. אבל אנחנו רוצים לר��ות פעולה, ואנחנו צריכים לעשות בעצמנו את מה שאנחנו יכולים. העם היהודי אינו יכול לעבור לסדר-היום על רצח עם, בייחוד כשהוא מתבצע כמטחווי שמיעה או ראייה מאתנו. נכון, להתערב במשבר הסורי לא רצינו, ואולי גם איננו יכולים; זוהי עמדה נבונה. אבל הצענו עזרה הומניטרית, והיא נענתה בחלקה. עלינו להציע אותה שוב. עכשיו במיוחד אנחנו יכולים להציע גם מקלט זמני לאותה אוכלוסייה נרדפת ומוכה, לפחות כמחווה סמלית שתעיד על כך שאנחנו נוהגים אחרת. אולי לא נשנה את המצב בסוריה, מדינה שהחליטה להתאבד התאבדות קבוצתית, אבל לפחות נזכור לעצמנו כי ידענו לשמור על צלם אדם גם כשהעולם שתק. 
+
+הבוקר, ביוזמתו של חברי חבר הכנסת אראל מרגלית, שלחנו אראל ואני – מי שמשמש גם כראש משלחת ישראל לאיגוד הבין-פרלמנטרי – מכתב לנשיא האיגוד, ובו דרשנו ממנו לקיים דיון דחוף של האיגוד, למעלה מ-170 מדינות, ואמרנו: זוהי חובתנו כחברי האיגוד לגנות התקפות ברוטליות אלה, אשר אכן, מדרדרות את האנושות 70 שנה לאחור. היום שבו אמצעים של השמדה המונית מופעלים כנגד אנשים הוא היום שבו אנחנו, חברי פרלמנטים, חייבים לעמוד נחושים בקו האש ולבלום את האימה. לאיגוד יש האמצעים לנקוט פעולות אשר ימנעו את ההידרדרות ההומניטרית. 
+
+חברי חברות וחברי הכנסת, אנחנו ממשיכים לעסוק גם בשאלה הפנימית, החשובה אומנם, אבל חסרת כל – גם ביחס לנושא שפתחתי בו וגם ביחס לעניינים שמעסיקים בעת הזאת את מדינת ישראל. השידור הציבורי הוא חשוב; הוא מביא לידי ביטוי את חופש הביטוי, יסוד מוסד של הדמוקרטיה. אין דמוקרטיה ללא חופש ביטוי. ממשלת נתניהו בגלגולה הקודם החליטה לסגור את רשות השידור ולהקים במקומה תאגיד שידור ציבורי חדש. זו הייתה החלטה מטופשת, חסרת אחריות, בלתי שקולה. רשות השידור הסתאבה. צריך היה לרענן אותה ולערוך בה רפורמות יסודיות. שנים ארוכות, כולל בתקופתי כיושב-ראש רשות השידור, דובר על הרפורמות האלה. קווי המתאר היו ידועים, ונדרשו קודם כול ומעל הכול נכונות ומחויבות ונחישות לשינוי הנדרש. אבל אלה תכונות שממשלת ישראל חסרה. היא בחרה בדרכה, בדרך הקלה. השר ארדן ואחריו שר האוצר לפיד התאהבו ברעיון של הקמת רשות חדשה על חשבון הישנה, והקטסטרופה יצאה לדרך, מתנדנדת לה בתנועות נחמדות. איזה יופי. 
+
+ כבר שלוש שנים שהרעיון הזה נחבט והולך, מתקדם ונסוג, ואינו מגיע לשום מקום. בסוף ראש הממשלה קיבל רגליים קרות. בעולמו, התקשורת היא האויב שיש להתמודד אתו ולהכניע אותו. משהו רע קורה שם. מה שקרה הוא שמה שקרוי "התאגיד" יצא משליטה. של מי? של הממשלה, של ראשה ושריה, או כפי שאמרה חברתי השרה רגב במשפט בלתי נשכח: מה אנחנו צריכים תאגיד אם אנחנו לא שולטים בו? או בהחלפה: מה אנחנו צריכים מדינה אם אנחנו לא שולטים בה? התאגיד אינו שונה מרשות השידור, ולא במקרה, כי שידור ציבורי הוא שידור ציבורי הוא שידור ציבורי. מה שחסר בו – וזה היה בעבר – הוא השליטה והשפעה שהייתה לפוליטיקאים על התנהלות הארגון. וגם כאן היא הייתה בהרבה מקרים אשליה, כפי שניסיוני לימד אותי; גם שם לא הייתה כל כך הרבה שליטה. 
+
+חודש לפני העלייה לשידור, לסגור את תאגיד השידור הזה הוא מחדל לאומי ממדרגה ראשונה – גם כלכלי, גם ערכי, גם מוסרי וגם אנושי. בכל אחת מן המערכות הללו ראש הממשלה ושריו הדוממים-להחריד כשלו. הם שולחים מאות – ושוב, שלא לצורך – אנשים הביתה, בערב חג, ללא ידיעה מה יקרה ביום שלמחרת. 
+
+הממשלה הזאת, ובראשה ראש הממשלה ושר האוצר, שמנהלים ביניהם גם איזה שיח פנימי מרתק, לא יודעים מה הם רוצים. הם לא יודעים גם מה הם לא רוצים. הם לא יודעים. אם רשות השידור הייתה רעה כל כך – תפרקו אותה. אז למה היא חוזרת? אם התאגיד כל כך רע – תפרקו אותו. אז למה הוא נשאר? תחליטו. מה אתם רוצים פה בכלל לעשות? אבל רק באמצע, אמרתי, אני חוזר ואומר, כי אני רואה את העיניים של האנשים. הם עמדו אתמול לידינו באירוע של מפלגת העבודה, ואתה רואה – אני רואה את המאפרת, ואני רואה את מנהל הבמה, ואני רואה את חברי הכתבים מסתכלים עלי ושואלים: מה אתם הולכים לעשות אתנו? מה גורלנו? הם מדברים אתנו גם. ואני מסתכל עליהם – מה קרה פה? הם טובים? הם רעים? הם מתאימים? הם לא מתאימים? וככה מטלטלים אותם כבר שלוש שנים. מה נשאר פה במונחים של היגיון ושכל ישר? אי-אפשר להבין מה קורה פה. אולי רק במונחים של אמוציות; אולי רק של עויינות גדולה של ראש הממשלה לתקשורת – כל התקשורת: הפרטית, הציבורית, הכתובה, המודפסת, האינטרנטית ומה לא. 
+
+50 שנה אני עוסק בתחום הזה, אולי כבר יותר, ואני אומר לכם באחריות מלאה: התקשורת הישראלית היא מגוונת, היא עשירה בתכנים, היא מלאה בכישרונות, וממלאת את תפקידה כפי שנדרש ממנה במשטר דמוקרטי. כל אחת ואחד יכול למצוא בה את הפינה שלה או שלו. העליהום הזה שהממשלה מפילה עליה היא המצאה, היא ניפוח, היא בלון, היא חלום – והיא תתפוצץ. לא תהיה תקשורת אחרת, כי אין, כי אי-אפשר. אפילו בעיתון, העיתון הזה, "ישראל היום", שראש הממשלה מחזיק מאוד ממנו – גם שם נמתחת עליו ביקורת, והוא כבר לא בעל הבית שלו. אז מה רוצים מהקולות האחרים בזירה התקשורתית? 
+
+ חברותי וחברי חברי הכנסת, בהיסטוריה תמיד מסתכלים אחורה. היסטוריונים מסתכלים אחורה ומנסים לבדוק מה בדיוק קרה שם ולמה. אני רוצה להיות ההיסטוריון שישאל בעוד 100 שנים או 50 שנה: מה היה במדינת ישראל של 2015, 2016 ו-2017? איזה טירוף פקד את המדינה היהודית? מה העסיק אותה – הזעזועים הפוליטיים בעולם? הטרור חסר הגבולות? הכלכלה העולמית המיטלטלת, או חלילה ענייני הפנים – העוני, שליש מהילדים מתחת לקו העוני, חמישית מהאזרחים הוותיקים מתחת לאותו קו? פערים חברתיים? פריפריה? אולי התהליך המדיני, לשם שינוי? אולי איזשהו הסדר שיכול לצאת פתאום לדרך? מה קורה פה? מה העסיק את המדינה? היום תשאלו – אחורה: התאגיד הציבורי. ישאל ההיסטוריון: מה זה התאגיד הזה? מהו תאגיד השידור הזה? כך תזכור אותנו ההיסטוריה. בזבזנו את הזמן שלנו. ואני מתבייש בימים האלה. 
+
+אני קורא מפה לממשלה. האולם הזה כבר ריק לא למחצה – כמעט כולו; יושב פה רק חברי השר צחי הנגבי. אני קורא מפה לממשלה להסיר את ידיה מהשידור הציבורי. תעזבו אותם. תנו להם לצאת לדרך. אני מבטיח לכם, אם זו תהיה רשות השידור, אם זה יהיה התאגיד, אם זה יהיה שניהם ביחד באיזשהו הרכב שיאפשר להם לפעול – תנו להם לעשות את העבודה שלהם, ואתם, לכו ותעסקו במדינת ישראל. ויש שם מה לעשות. תודה.
+
+
+ תודה רבה לך. אדוני חבר הכנסת גילאון, בבקשה. אחריו ישיב השר הנגבי. גילאון, בבקשה.
+ 
+
+ אדוני היושב-ראש, החרם הזה על האופוזיציה, בדיון הכי חשוב, שאין ספק שמעיבות עליו גופות קטנטנות של ילדים שחייהם נקטעו בגלל פשע לאומי, שמי שצריך לתת עליו את הדעת – ונדמה לי שגם ישראל, אף שפוטין הוא דמות התייחסות עבור כמה מנהיגים אצלנו – צריך, אדוני השר, אולי לתת את הדין, וישראל צריכה לומר את דברה ��לגנות אותו, כי תחת אחריותו ותחת המגף שלו הדברים קורים.
+
+ אנחנו ביקשנו את הדברים האלה בטרם הפרעות בסוריה, משום שאדוני היושב-ראש, הסיפור של רשות השידור, כמו הסיפור של התאגיד, הוא הסיפור של המציאות והחיים שלנו כאן; סיפור של אנשים שהם בני-ערובה במדינתם, ומי שעומד בראשה, בציניות, באינסטרומנטליות – אדוני השר, אפילו אתה רוצה לצאת? טוב, בסדר גמור. אתה יודע מה? תאמין לי, הכנסת נראית נהדר בלעדיכם.
+
+
+ לא, הוא לא יוצא. הוא דווקא פה.
+
+
+ עושה שימוש אינסטרומנטלי, שקשה, אדוני, להסביר אותו במונחים של היסטוריונים או במונחים של פרשנים פוליטיים, כאילו מדובר במערכת סאדו-מזוכיסטית בין ראש ממשלה לבין האנשים שמינו אותו שם, ומגיע להם הרבה הרבה יותר טוב; אחד שמשתמש בהפחדה והפרדה כדי כל הזמן לפצל בין בני-האדם ולמשול בהם. הוא לא נמצא פה, אבל אני מקווה שהוא שומע את מה שאני שואל אותו: כמה אנשים, אדוני ראש הממשלה, עוד תצטרך לאמלל? כמה מערכות תצטרך לנתץ כדי לקבל את הפריים הכי טוב במצלמה שאתה יכול? אני יודע שדמויות ההתייחסות שלך הן פוטין מצד אחד וארדואן מהצד השני, ועכשיו מצאת לך שלל רב באטד החדש שנמצא בארצות-הברית. נראה לי שאתה מתחזק בדוגמה שאתה לוקח ממנו; לפחות על-פי התסרוקת שלך זה נראה. כמה אינסטרומנטליים יכולים להיות? 
+
+ואולי מדובר, השר צחי הנגבי – תסלח לי, לבי אתך, כי אני יודע שאתה כלי, ובדיוק מה אתה צריך לשרת ואיזה קולט ברקים אתה, וחבריך הפחדנים האחרים – שבאחריות שלהם מתחיל כאן הכול. בעטייה של המערכה ב"צוק איתן" היה צריך לרוץ מהר לספר לחבר'ה איך ביטלנו להם את אגרת הטלוויזיה של שקל אחד ביום. באיזו מדינה, אדוני, שאיננה מדינת בננות, מי שעושה נזק כזה, של 1.2 מיליארד; שמאמלל 2,000 משפחות, אלה אחרי אלה; שאין לו שום אחריות, כי זה לא מעניין אותו, כי אנשים לא נחשבים בתפיסה האינסטרומנטלית שלו – באיזה מדינה מתוקנת אדם כזה היה נשאר עוד חמש דקות בשלטון? אבל כאן זה יכול לקרות, משום שהשימוש בכלים האלה – תאמין לי, אתה יודע, אני נזכר שאתה ואני למדנו את הסוגיה הזאת באותה כיתה, אדוני השר. מקיאוולי היה מחוויר, היה מתבייש, כי יש לו עוד הרבה הרבה הרבה מה ללמוד. איך היית קורא לדבר הזה: נקמה בציונות? התעללות במדינה שלך, במקום שהאנשים לא נחשבים בעיניך? 
+
+לכן אני אומר, הסיפור של רשות השידור הוא הסיפור של ההתייחסות לאחרון האנשים במדינה הזאת; הוא ההסתכלות הכוללת על המדינה הזאת ככלי שרת. ואז אני שומע את נאום האופטימיות הגדול של ראש הממשלה, שבא ואומר לכם: במקום שהם רואים את הפקקים אני רואה את המחלפים; ובמקום שהם רואים את הגז בים אני רואה את הגז ביבשה; ובמקום שהם רואים את מדינת ישראל קורסת אני רואה אותנו ככוח עולה וכמעצמה. יכול להיות שזה נכון, אבל אני רואה אותנו כמדינה גוועת מבחינת היחס שלה לערך הכי חשוב בה – לבני-האדם שבתוכה, שאינם נחשבים. 
+
+ ולכן, בקליפת אגוז, זאת רשות השידור, רשות השידור, שנמצאת בסעודה האחרונה שלה בגלל החלטות בלתי אחראיות של מנהיגים פופוליסטים, מסוגלת לתת שידור? רשות השידור, שהיא הציפור הפצועה, על אנשים מוגבלים – שידור עמוק, כפי שהם רגילים תמיד לעשות – כי הם מטפלים בציפור פצועה אחרת. מה שיש בהם באצבע הקטנה של הרגל לא יהיה בראש הממשלה כולו אף פעם. 
+
+ואז אתה עושה את המעשה הנואל הזה ומקים את התאגיד, ואז אתה חוזר לסורך – ומה זה משנה? אנחנו נשנה חקיקות – ומאמלל אנשים נוספים. אם היו אנשים מושחתים ברשות השידור – מה לעשות, אני בא ממקום שאני יודע שאם דברים מתקלקלים, מתקנים, לא זורקים – נדמה לי שהם כבר לא שם. ואם היו אנשים שסרחו בתאגיד, בגלל צוק העתים והרוח החדשה, של לקנות כמה שיותר עובדים בכמה שיותר זול – וכמובן, מה זה שווה אם אין לנו שליטה בהם? הם לא צריכים להיות שם. אבל כל שאר האנשים שנמצאים עכשיו ברשות השידור ובתאגיד החדש, יש למישהו אחריות עליהם? אבל אתם לא יודעים לשלם על שום דבר. העיקרון "שברת – שילמת" לא קיים כאן, כי אין אחריות לכלום, כי מותר, מה לעשות? מותר לעשות את הדברים האלה – לקחת אנשים, לעשות בהם שימוש, להעיף אותם; לא לחשוב אף פעם על אחרונת המאפרות, על הגריפ הזה, על נערת המים. מה היא חשה? מה היא מרגישה כאשר היא נותנת עיניה בילדיה והיא לא יודעת מה הולך לקרות אתה, או אתו? 
+
+מנהיג, נדרשות ממנו, כבוד השר, כמה תכונות, אבל התכונה הזאת, של יכולת להיכנס למקומם של האנשים בממלכה שבה הוא מושל, היא התכונה המרכזית; מלבד התכונה הזאת עוד כמה תכונות. ותראה מי מנהיג אותנו היום כאן. ונניח שלא היו בקבוקים, ולא היו צוללות, ולא היו נעליים, ולא היה חשמלאי ביום כיפור, ולא היה אב בית, ולא היה שום דבר – נניח שלא, כי אין כלום כי לא היה כלום – אבל די בכך, ממה שראש הממשלה מעיד על עצמו, שאני אומר לך שאדם נורמטיבי, לו היו אומרים עליו פרומיל אחד מן הדבר הזה הוא היה קובר את עצמו 50 מטר באדמה ולא היה יוצא 30 שנה מפאת הבושה, שאיננה קיימת כאן. ואז הוא אומר, אדוני היושב-ראש, בבית-המשפט – בחקירה במשטרה הוא אומר: לעתים לקחתי כסף מקרוב משפחה כדי לקנות לעצמי סיגריות. אדוני היושב-ראש, אתה מסכים? אדם שלא נגוע בפלילים, אדם כמעט בגיל 70, עדיין דוד שלו קונה לו סיגריות? הוא איש שתמיד שוכח את הארנק שלו באוטו ואיננו יודע להפעיל כרטיס אשראי? זה אדם בנורמות המקובלות כאן, שצריך להוביל את המדינה הזאת – מדינה שמתעצמת, כביכול, ואיננה קורסת? 
+
+ אבל היא קורסת, משום שהיא נמצאת במקום הכי רחוק מקווי המתאר שעליהם היא נוסדה, אדוני. ומה לעשות, אני בא מבית-מדרש שבו האדם הוא תכלית הכול, והחיים שלו הם קדושים, והוא איננו מכשיר, ולפעמים אני מרגיש שלעומת הסרט "לכשכש בכלב" אנחנו – זה כלב קטן לעומת מה שקורה אצלנו, מבחינת המניפולציות והאינסטרומנטליות, ההכרה שחבורה של סוכני מכירות השתלטו כאן על המדינה והם משעבדים את אזרחיה לטובתם ולעינוגם העצמי, תסלח לי על הביטוי, כי אין לי – לכנות את זה אחרת. 
+
+לכן, הפתרון הוא לא אצל האנשים הללו, כי האנשים הללו אינם חשים, זאת אומרת, אם היו הצעירים צריכים לשאול את ראש הממשלה, השאלה הכי מתאימה שהייתה לשאול אותו זה: מה אתה חש? מה אתה חש? הפתרון הוא אצל אזרחי מדינת ישראל. מגיע לכם הרבה יותר טוב מזה, ואם אתם רוצים לקיים את האתוס של המדינה הזאת, ואת קווי היסוד שעליהם היא נבנתה, ואת חזון נביאי ישראל, עליכם לשאול את עצמכם פעם ביום מה אתם נותנים למדינתכם, אבל אתם חייבים לשאול את עצמכם פעם ביומיים מה המדינה שלכם נותנת לכם בחזרה, ועל-פי כך לעשות את ההחלטות שלכם. 
+
+ אדוני, אני פה מסיים, ואני אומר לך, ערב הפסח, חג החירות: גם בהגדה של פסח מי שדופק את הסיסטם זה לא החכם, לא התם ולא הרשע, אלא זה שאינו יודע לשאול את השאלות האלה. פעם אחת ביום, כל יום: מה אני נותן למדינה שלי, לסולידריות, לחברה שלי, שהולכת ומתפוגגת? פעם ביומיים: מה מגיע לי ומה א��י מקבל בחזרה?
+
+
+ תודה. 
+
+
+ אם השאלה הזאת תיפתר, תאמינו לי, אף סאדו-מזוכיסט לא יהיה כאן. 
+
+
+ תודה רבה לך, חבר הכנסת גילאון. השר הנגבי, בבקשה, ישיב מטעם הממשלה – שר התקשורת. בבקשה, אדוני. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, האופוזיציה ביקשה בקשה ייחודית וחריגה בפגרה, לקיים דיון מיוחד בנושא מרכזי שעל סדר-היום, שמסעיר את השיח הציבורי, שמהדהד בכל החברה הישראלית, אבל נראה לי שהנושא הזה לא מעניין את האופוזיציה. 
+
+
+ את הקואליציה בטוח הוא לא מעניין. 
+
+
+ הקואליציה החליטה להחרים את הדיון. 
+
+
+ דיון של הכנסת להחרים, אדוני השר?
+
+
+ כן. 
+
+
+ זה לגיטימי בעיניך?
+
+
+ לגיטימי לחלוטין. 
+
+
+ באמת?
+
+
+ בוודאי.
+
+
+ להחרים דיון בכנסת – – –
+
+
+ אדוני, אל תתווכח אתי. 
+
+
+ אני שואל. 
+
+
+ אז שאלת, ואני השבתי. 
+
+
+ – – – 
+
+
+ תודה. אני רואה שלא מוכנים לקיים דיון, רק להשתלט בכוח. 
+
+
+ אתם החרמתם דיון? זה מעשה אלים, זו החלטה אלימה, להחרים דיון של האופוזיציה. 
+
+
+ טוב. שמענו התייחסות עמוקה של השר לעניין הזה. 
+
+
+ אל תהיה חצוף. אתה הפרעת. 
+
+
+ אני לא הפרעתי, שאלתי שאלות. יושב-ראש יכול לשאול שאלות, עם כל הכבוד לך. 
+
+
+ זה עדיין לא טורקיה, השר הנגבי. 
+
+
+ תקרא את עצמך לסדר. 
+
+
+ לא, אתה תקרא את עצמך לסדר, שאתה קורא ליושב-ראש ישיבה חוצפן. באמת, זה לא ראוי לך, צחי, ולא מתאים לשר בממשלה בוודאי. באמת. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, נצביע.
+
+
+אנחנו נצביע כרגע. יש לך הצעה? תציע לנו גם לוועדה או משהו. 
+
+
+ לא לא, דיון במליאה. 
+
+
+ דיון במליאה לא יקרה אף פעם. טוב, מאה אחוז, קדימה. אני נותן לך דקה. 
+
+ עבדאללה אבו מערוף, בבקשה. 
+
+
+אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים שנשארו – ואין עם מי לדבר, אין עם מי לדבר בממשלה שברחה עכשיו. ראש הממשלה לא רק מנסה להשתלט על התקשורת – כי הוא כבר השתלט, לצערנו, עליה, בלי מישהו שיגיד לו: לא, נייט – הוא עכשיו מנסה לשלוט על המוחות שלנו, של האזרחים, בשיטה הדמגוגית שלו, שנמשכת שנים על שנים. במיוחד הוא לא מחמיץ אף הזדמנות להסית נגד האזרחים הערבים. מה שעשה עכשיו כאן ראש הממשלה, שעלה לדוכן לברך על מה שנקרא "חוק קמיניץ", שהוא מכוון במיוחד כחוק גזעני אכזרי נגד האוכלוסייה הערבית, זה אכן חלק מההסתה הגזענית של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמשתלט על המוחות. אבל יש פתגם שאומר: אפשר לרמות חלק מהאנשים כל הזמן, אפשר לרמות את כל האנשים חלק מן הזמן, אבל אי-אפשר לרמות את כל האנשים כל הזמן. 
+
+
+ נכון. תודה. 
+
+
+אני חושב שהגיע הזמן שראש הממשלה יבין שהוא דמגוג גדול ומסית, וצריך לשים קץ לזה. 
+
+
+ תודה. תודה רבה לך, אדוני. אנחנו נצביע בעד דיון במליאה – – –
+
+
+ לא, לא. ועדת כלכלה. 
+
+
+ – – –
+
+
+ ברושי מציע לוועדת הכלכלה. חבר'ה, מצביעים על ועדת כלכלה. 
+
+ מי שבעד להעביר את הדיון לוועדת הכלכלה – שיצביע בעד; מי שנגד – נגד. בבקשה. 
+
+ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. 
+
+
+ תשעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה תועבר לדיון בוועדת הכלכלה. 
+
+
+
+
+ הודעת סגן מזכירת הכנסת. בבקשה. 
+
+
+ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת דוח מבקר המדינה בנושאים שלהלן: 1. הרפורמה בניהול ההון האנושי בשירות המדינה; 2. הטיפול בעבירות משמעת בשירות המדינה; 3. הטיפול המערכתי בעבירות שוטרים; 4. הטיפול בעבירות משמעת במוסדות להשכלה גבוהה. תודה. 
+
+
+ תודה רבה לך, אדוני. 
+
+חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום, הישיבה הבאה תתקיי�� ביום שני, י"ב באייר התשע"ז, 8 במאי 2017, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. 
+
+הישיבה ננעלה בשעה 17:22.
+