diff --git "a/32960/raw.transcript.txt" "b/32960/raw.transcript.txt"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/32960/raw.transcript.txt"
@@ -0,0 +1,861 @@
+' בטבת תשע"ד, 10 בדצמבר 2013 – תודה למזכירת הכנסת. 
+
+ אנחנו נעבור לנאומים בני דקה. מי שמעוניין להירשם, בבקשה. 
+
+
+ ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – 
+
+לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 47), התשע"ד–2013. 
+
+לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק משפחות חד-הוריות (תיקון מס' 4) (החלפת מונח), התשע"ד–2013, של חבר הכנסת מאיר שטרית. תודה.
+
+
+
+
+ אנחנו נעבור לנאומים בני דקה. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה. את יום זכויות האדם נציין בסוף הנאומים בני דקה, ודאי.
+
+
+ כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, היום קמנו אל עוד טרור, עוד פשע שמכונה "תג מחיר", הפעם בכפר עכברה, ליד צפת, בצפון. נכתבו שם כתובות גזעניות מלאות שנאה נגד ערבים ונוקבו גלגלי עשרות רכבים ומכוניות. לפני יומיים הפשע הזה התבצע גם בעיר באקה-אלע'רביה, נגד מסגד "אלהודא", ושם נכתבו כתובות נאצה על קירות המסגד, וגם נופצו והושחתו רכבים. בכפר עכברה זאת לא הפעם הראשונה, זאת הפעם השנייה, אולי תוך פחות משנה. 
+
+ האשם הראשון בפעולות או בפשעים האלה, לפי דעתי, זו האידיאולוגיה הקיצונית שרואה בערבים לא לגיטימיים, שאין להם מקום בארץ, שהארץ היא רק ליהודים, ולא רוצים לראות ערבים בה. האשם השני הוא הממשלה והמשטרה. כי הכישלון בתפיסת הפושעים – אני מתכוון לכפר עכברה, שהיו בה גם פעולה וגם פשע "תג מחיר" לפני שנה. לא תפסו את הפושעים מלפני שנה, לכן הם עודדו אותם, והם חזרו פעם שנייה. לכן לפי דעתי האשם – במיוחד בעכברה, וגם בכל הפעולות האלה – זו המשטרה, שצריכה לפעול ברצינות ובכוח. תודה. 
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, תמי שמע, שמדברת אתנו בשפת הסימנים, שלום לך. אני רוצה, ברשותכם, לנצל את ההזדמנות כאן, כיוון שאין לי זכות דיבור, ולהעלות על נס את שני האירועים שמתקיימים היום בכנסת; את ציון יום זכויות האדם הבין-לאומי ואת ציון היום הבין-לאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. לצערי זה יום שלישי, שבו חברי הכנסת לא בדיוק ממלאים את האולם. אבל עצם העלאת שני הנושאים האלה מראה גם את החשיבות ואת היחס שלנו לשני הנושאים האלה. תודה. 
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. 
+
+ לפני שנמשיך באמת נזכיר: לקראת ציון היום הבין-לאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, יש לנו פה שתי שותפות שמתרגמות לשפת הסימנים: תמי שמע ופייגי טרואופיאנסקי. תודה רבה. חבר הכנסת משה זלמן פייגלין מוזמן, בבקשה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, לאשתי יש פרקינסון. בכל בוקר היא מתעוררת, במאמץ אדיר מאכילה את הילדים, עושה הרבה חסד עם השכנים ועם הסביבה, מעודדת אנשים. כל יום בשביל אשתי הוא ניצחון אדיר; ניצחון אדיר של החיים בתנאים כמעט בלתי אפשריים. אבל היום אשתי בסערת נפש, משום שאתמול בערב ערוץ 2 הקרין סרט על יהודי יקר בשם מתי מילוא, שנמצא במצב דומה מאוד למצב שלה – היה, זיכרונו לברכה – והחליט לשים קץ לחייו. ובסרט הזה, בסרט של – –
+
+
+ "עובדה".
+
+
+ – – "עובדה", המעשה הזה מוגדר כניצחון. ואני שואל, האם אין גבול לפופוליזם? האם אין גבול לצורך לזכות ברייטינג בכל מחיר? האם לא מבינים שם, בערוץ 2, שהמעשה הזה עשוי בהחלט לעודד התאבדויות? לראות את הניצחון במוות במקום את הניצחון של ההתמודדות עם החיים? ואני מבקש מכאן מערוץ 2 להקרין עכשיו סרט נוסף על אותם אלו שבחרו בחיים מתוך אותו מצב. והחיים הם הניצחון שלהם, ולא המוות. 
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת משה זלמן פייגלין. חברת הכנסת רינה פרנקל, בבקשה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום אני רוצה לדבר על התעשייה בצפון. אני סיירתי בסוף השבוע שעבר במפעל בצפון, "טרלידור", שנמצא בכרמיאל, מפעל שעוסק בתעשיית מתכת. זה סיפור הצלחה שהתחיל בארבעה פועלים והתפתח למפעל גדול של 450 עובדים, שמעסיק את כל המגזרים בצפון – עולים חדשים מחבר המדינות, מאתיופיה, ותיקים, ערבים, דרוזים. כל המגזרים עובדים במפעל הזה באווירה משפחתית. אני עבדתי 20 שנה בתחום התעסוקה ואני יודעת מה צריך מפעל כדי להתפתח. שמעתי גם מהמפעל הזה וגם ממפעלים אחרים שהם לא מקבלים סיוע מהמדינה, אפילו שקל אחד, למרות שהם מעסיקים מאות עובדים, וזה סיפור הצלחה ושגשוג לפריפריה במובן הכלכלי. המפעלים האלה לא עומדים בקריטריון. אז מה הקריטריון? לא ברור שם, ואם ברור, אז הם פשוט מסרבים לתת את הסיוע. 
+
+ דבר שני, המעסיקים האלה נדרשים, כדי להתפתח, לבצע הכשרה מקצועית. בתחום של ההכשרה המקצועית הם גם כן לא מקבלים את הסיוע הנדרש, והם מתייאשים ממילוי הטפסים שנדרשים על-ידי משרד הכלכלה. אז אני שואלת את משרד הכלכלה: מה באמת הקריטריונים ולמי מגיעים המענקים האלה אם לא למפעלים חיוניים בפריפריה שמעסיקים מאות עובדים, מביאים את השגשוג הכלכלי למדינת ישראל וגם משלמים מיליונים במסים למדינת ישראל? תודה רבה. 
+
+
+תודה רבה לחברת הכנסת רינה פרנקל. חברי חברי הכנסת, רשימת הדוברים מתארכת. נא להקפיד על הזמנים. חבר הכנסת שמעון אוחיון, בבקשה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אדוני השר, בדקה שיש לי אני רוצה לצטט דברים שנאמרו אמש באולם הזה, בדיון על חוק ביטול הריכוזיות. וכך נאמר: "תחילתה של דרך חדשה לישראל", "גאווה לכנסת", "בשורה של ממש", "מאוד חשוב ומתמודד עם דברים שבעבר לא התמודדו", ו"זה יוביל לצמצום פערים". בשעה שכולנו היינו פה אמש, בתחילתו של לילה ארוך, וחברי כנסת אמרו את הדברים הללו, התבשרנו על מהלך נוסף נגד ריכוזיות, שחשוב לעתיד המדינה לא פחות מהחוק הכלכלי, ואני מדבר על הריכוזיות בחינוך, במבחני הבגרות ובאפשרות לקבלה ללימודים גבוהים באוניברסיטה. אני מדבר על הרפורמה בבגרויות, ובמקביל על אמצעי הערכה חלופי לבחינה הפסיכומטרית שפותח לאחרונה באוניברסיטת בן-גוריון. זו אוניברסיטה שהניפה את הדגל ואמרה: יש חלופה לפסיכומטרי. 
+
+ אני מברך על השינויים הללו, ואני מקווה ששינויים אלה, שהתחלנו להתבשר עליהם, אכן יצאו לפועל במלואם. ילדי ישראל לא יעמדו יותר מול מבחן קבלה כמעט בלעדי ללימודים באוניברסיטה – שהוא המבחן הפסיכומטרי. תלמידי ישראל ייבחנו בבחינות הבגרות וישקיעו בלימודים לקראת הבחינות הללו, אבל הבחינות לא תהיינה כפולות ומכופלות ומרובות בשאלוני מבחן כמו שהמצב כיום. 
+
+ ואם אכן הדיווחים ששמענו עליהם אתמול הם מדויקים, הרי שיש לנו לברך על שקולם של אנשי חינוך, מחנכים ומורים לגבי מעמדה של השפה העברית אכן נשמע. לימוד השפה העברית לא יאוחד עם לימוד מקצועות אחרים, ובכך יישמר מעמדה של הלשון העברית כשפת התרבות, התקשורת והיצירה של הלאום היהודי במדינת ישראל. 
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת שמעון אוחיון. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בבקשה. 
+
+
+אדוני היושב-ראש, בשבוע שבין 3 בדצמבר ועד 10 בדצמבר היו חמש תאונות קטלניות שבהן ��הרגו חמישה בני-אדם. ביום שלישי, 3 בדצמבר, נהרגה יסמין שמשון, בת 31, תושבת מצפה-שלם, בתאונה חזיתית בין אוטובוס לרכב פרטי. התאונה התרחשה בכביש 90 סמוך לעין-גדי, ומותה נקבע במקום. באותו יום נהרג גבר בן 85 בתאונה בשדרות גולדה מאיר בירושלים. ביום רביעי, 4 בדצמבר, נהרגה אישה בת 50 בהתנגשות בין שני כלי רכב בסמוך להתנחלות בית-חגי שבדרום הר-חברון. ביום שישי, 6 בדצמבר, נהרג ולדימיר צ'צ'יק, בן 58, תושב כרמיאל, בהתנגשות רכב פרטי במשאית בצומת המוביל בכביש 79. ביום שני, 9 בדצמבר, נהרגה אישה בת 65, גם כן בהתנגשות רכב פרטי במשאית, הפעם בכביש 1. 
+
+ השבוע אנחנו מציינים את היום הבין-לאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, ותודה למתרגמות כאן. 
+
+ כדי לספק מענה הולם לבעיית הנגישות בתחבורה הציבורית מתוכננים כמה פרויקטים אשר אמורים להתבצע ברשויות המקומיות, וביניהם הקמת רמפות מיוחדות בתחנות האוטובוסים, שיאפשרו כניסה וירידה קלה מהתחנה לאוטובוס, ומעברי חציה מלווים ברמקולי שמע לאנשים בעלי לקויות ראייה. לצערנו, הפרויקטים עדיין לא מבוצעים ברמה מספקת ובהתאם לצרכים של בעלי המוגבלויות. נוסף על כך, במדינת ישראל אין מספיק אוטובוסים בין-עירוניים נגישים, ורבים היישובים שבהם נכים פשוט לא יכולים להתנייד בתחבורה הציבורית. גם רכבת ישראל מהווה מכשול. כאשר אדם נכה עם כיסא גלגלים מעוניין להשתמש ברכבת, עליו להתקשר מראש ולתאם זאת עם עובדי התחנה. מסיבות אלה ועוד רבות אחרות בעלי מוגבלויות רבים נמנעים משימוש בתחבורה ציבורית. עלינו לדאוג לכך שגם בעלי המוגבלויות יוכלו לנהל אורח חיים סדיר ורגיל, ובכלל זה גם להשתמש בחופשיות בתחבורה הציבורית. תודה. 
+
+
+ תודה לחבר הכנסת בועז טופורובסקי. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, בבקשה. דקה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, תודה, בתוכנית בשם "המערכת" בטלוויזיה הובא תחקיר כביכול אובייקטיבי על פלישת החרדים לערים החילוניות, כאילו כובשים זרים הגיעו לכבוש ערים אלו. אני רוצה לשאול, עד לאן הידרדרנו בשיסוי והסתה נגד הציבור החרדי? האם היו מעזים נגד כל מגזר אחר? האם תחקיר כזה היה עובר בשקט אילו היו כותבים על התפשטות המגזר הערבי? על המגזר של אלה שעלו מרוסיה? על המגזר האתיופי? האומנם להשניא את החרדים זו מטרה? 
+
+ אני רוצה לומר לכם, אגב, חלק מהערים האלה שהראו בתחקיר, אלו נבנו והוקמו וייסודן היה על-ידי ציבור חרדי. הם הקימו, הם אלה שהניחו את אבן הפינה לערים האלה. לבוא היום ולהציג את זה כאילו זה משהו, איזו מחלה מתפשטת בערים האלה, וזאת רק בגלל מצוקת הדיור שממנה סובל ציבור זה – בגלל זה זה קורה. אף אחד לא בא לחפש דווקא לגור במקום זה או אחר. מספיק פטנטים עושים כדי שהציבור החרדי חלילה לא יזלוג מבני-ברק לרמת-גן. אם תראו, על כל הגבול בונה עיריית רמת-גן בניינים בני 20–25 קומות, כי יודעים שהציבור החרדי לא יכול לבוא לגור שם, ובזה מונעים את הזליגה. 
+
+אז אנא, תפסיקו עם השיסוי הזה, ונאמר לטלוויזיה ולכל התקשורת: הציבור הזה זכאי לגור כמו כל אחד אחר במדינת ישראל. תודה. 
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת אליעזר מוזס. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, היום השתתפתי, יחד עם חברי כנסת אחרים, בהפגנה של אנשים עם מוגבלויות מול משרד ראש הממשלה. המחאה הייתה כנגד מה שהם מכנים "המחירון של המוגבלויות" מצד המוסד לביטוח לאומי. היה חשוב שכולנו נשתתף, כדי להשמיע קול זעקה ואמפתיה לדרישות הצודקו�� של אנשים עם מוגבלויות בארץ. 
+
+ נקודה מעניינת פגשתי היום בבוקר בזמן ההפגנה. לראשונה, אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני השר, אני, כחבר כנסת ערבי וכאזרח מפגין, חסמתי כביש, ציר מרכזי, בלי ששברו לי שעון, שפגעו ביד שלי או שעצרו אנשים. וזה לא היה סתם ציר. זה היה ציר מרכזי – הכניסה, כאן, לבניין הכנסת, הצומת של משרד האוצר, הכביש המוביל למשרד ראש הממשלה. אין ציר שהוא יותר רגיש מזה. יחד עם האנשים עם המוגבלויות המשטרה סגרה את הכביש, ליוותה כל חבר כנסת שרצה להגיע, פתחה לו צירים. יחס, כאילו נפל מהשמים. רק לפני שבוע ניסו מפגינים, ניסו, לסגור כביש בחורה – ואללה לאפרג'יכּו שו צאר – רק תארו לעצמכם מה קרה. בטח ראיתם: אלות, פרשים, זרנוקי מים, אלימות, מסתערבים שהפנו אקדח לראש של נער בן 13, ראאד אל-סייד, השתמשו באלימות. כולה, למה? אמרו לי במשטרה: ניסו לחסום ציר. וואלכ, ניסו. אז מה? לחסום ציר זה דבר לגיטימי. היום, מול משרד ראש הממשלה חסמו ציר בעזרת המשטרה. 
+
+אז תוכל להגיד לי, אדוני השר, מה ההבדל בין ערבי שחוסם ציר לבין יהודי שחוסם ציר, או בין אבן שזורק ערבי לאבן שזורק יהודי? אגב, אני מודע לעובדה שהכנסת הגדירה את מדינת ישראל כמדינה יהודית, אבל זה קשור גם לאבן ולסגירת צירים? 
+
+
+ תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לחזור ולחזור שוב על סוגיה שעולה מדי פעם בכנסת, וזאת סוגיית חלוקת ערכות המגן. לפני חודשיים–שלושה קבע בג"ץ שעל המדינה להשיב תוך זמן מסוים מדוע אינה מחלקת ערכות מגן ל-40% מהאוכלוסייה; לא מייצרת וממילא אינה מחלקת. ואז התפרסם שבעצם יש גורמים במשרד הביטחון שאומרים שבכלל אין צורך עוד בערכות המגן. סוריה כבר סיימה את הפוטנציאל הביולוגי-כימי שלה, ואנחנו בכלל יצאנו לעולם חדש, משוחרר מחומרי לחימה מיוחדים. נהדר. אבל מחר יש בירושלים תרגיל של לחימה בנשק כימי; מחר, בירושלים. קיבלנו הודעה על זה: צריך להיזהר לא לעבור ברחוב הזה, לא לעבור ברחוב ההוא, יש הגבלות וכן הלאה.
+
+ השבוע, השבוע התפרסם שגורמים בפיקוד העורף, כנראה גורמים בכירים – אני רואה את חבר הכנסת אלעזר שטרן שם, אז הוא יודע מי הם הגורמים הבכירים האלה – חוזרים ואומרים שאין כוונה להפסיק בזמן הקרוב את חלוקת ערכות המגן, מהלך שעליו המליצה לפני כחודש מערכת הביטחון. זאת אומרת, מי בעל הבית פה, שר הביטחון או פיקוד העורף? והם חושבים שכן צריך להמשיך לחלק – אבל מה הם יחלקו? כי לא מייצרים יותר, אז אין מה לחלק. בקיצור, הסוגיה הזאת מחייבת הכרעה, וההכרעה היא להשלים את חלוקת ערכות המגן לכל האוכלוסייה ולסיים פעם אחת ולתמיד את הסאגה הזאת. תודה.
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת דוד צור, בבקשה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, בהמשך לדברים של ידידנו אחמד טיבי, חבר הכנסת טיבי, בעניין סגירת הצירים – אבל לא מהזווית שאחמד אולי חושב, דווקא בגלל שנמצאים אתנו פה החברים בעלי המוגבלויות. אתמול דיבר חבר הכנסת דרעי בנאום שלו על חברת "call יכול", שמעסיקה 200 מוגבלים בעבודה, וגם חברת הכנסת קארין אלהרר, שבאמת בקיאה בעניין, הייתה שם. גם אני ביקרתי שם וגם השר בנט הגיע לשם, ואפילו הכיר – לבקשתי, אגב, כי באמת היה חשוב שיסתכל בזה ויראה שאכן מדובר במפעל מיוחד שמעסיק 200 מוגבלים. המפעל הוא מפעל מרוויח – רק אם בסופו של דבר יאפשרו לו באמת את ההקצאה של הכספים להתאמות. השר בנט הכיר ברוב הבקשות. אני מבין שהוא עסוק ביצירת שותפויות כלכליות מאוד חשובות גם במזרח, אבל פה יש לנו בעיה אקוטית שהמקום הזה אמור להיסגר היום או מחר. הוא כבר הכיר בצורך להעביר את הכספים האלה וזה לא קורה; הפקידות איכשהו לא מצאה עדיין את הצינור לעשות את זה. 
+
+ אני פשוט זועק את זעקתם בפעם השנייה או השלישית בכנסת הזאת. הגשתי גם שאילתה לשר שמחון עוד בכהונתו, בשלהי כהונתו, וגם אז זה לא הסתייע. ואני אומר: למה זה צריך לקחת כל כך הרבה זמן, אחרי שכבר כולם מבינים ומכירים? 200 המשפחות האלה ייפלו אחרי זה על הביטוח הלאומי ועל קצבת נכות, שלא נדבר על הנזק הנפשי. זו סוגיה שהיא כל כך אקוטית. אני הבנתי שהשר בנט נחת. אני בטוח שהוא יטפל בה מייד עם נחיתתו. תודה.
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת דוד צור. חבר הכנסת אברהים צרצור, בבקשה.
+
+
+ כבוד היושב-ראש, אני חייב להגיד שאני לא הופתעתי מהבלבול של קברניטי מדינת ישראל בדבר ההשתתפות, כן או לא, בהלוויה של גיבור המלחמה באפרטהייד נלסון מנדלה. אי-אפשר לחבר בין המצב הזה לבין העובדה שממשלת ישראל, ממשלות ישראל לדורותיהן, תמכו במשטר האפרטהייד. גם כועסים על נלסון מנדלה על כך שהוא עמד לימינו של העם הפלסטיני במאבקו הלגיטימי להגשמת מטרותיו הלאומיות בהקמת מדינה עצמאית ככל מדינות העולם, ככל עמי העולם, ליד מדינת ישראל.
+
+ בהזדמנות זו אני גם חייב להזכיר לכולנו שפגיעה בזכויות אדם היא לא משהו פשוט, משהו טריוויאלי. פגיעה בזכויות אדם – זה אומר בהכרח פגיעה בבני-האדם עצמם, ועל כן אני מבחין בפער הקיים בין לדבר על זכויות האדם לבין לפעול במציאות, על הקרקע, למען יישום מטרות נשגבות כאלה. לצערי הרב, ישראל עדיין נמצאת במצב של פער אדיר בין לדבר על זכויות האדם לבין לפעול למען הגשמת חלומותיהם של כל העמים בכך שהם יחיו בכבוד ובחירות הראויה. תודה.
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת אברהים צרצור. חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח.
+
+
+
+
+ חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לציון שני ימים משמעותיים שצוינו באותו היום: יום זכויות האדם הבין-לאומי והיום הבין-לאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. 
+
+ אנחנו מציינים את היום הזה, את יום זכויות האדם הבין-לאומי, ברוח הכרזת האו"ם לפני 65 שנים, אשר מעגנת את המחויבות הבין-לאומית לכבוד האדם באשר הוא. ב-1948 קיבלו כל המדינות החברות באו"ם, קפיטליסטיות וקומוניסטיות, את תוקפה של ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, וקראו למדינות החברות לקדם זכויות אלו באופן ממשי. ההסכמה הבין-לאומית הרחבה על החשיבות העיונית והמעשית של זכויות האדם נבעה מלקחי ההיסטוריה המשותפים, שאף הובעו בהקדמה להכרזה הבין-לאומית. 
+
+ ברגעים אלה ממש עיני העולם כולו נשואות ליוהנסבורג, לטקס אשכבתו של נלסון מנדלה, ונוכחת שם משלחת ישראלית בראשות יושב-ראש הכנסת. נלסון מנדלה הוא דמות שמזוהה עם המאבק לזכויות אדם, עם מלחמה בדיכוי ובעוול, אסיר מצפון ולוחם חופש. אך ייחודו האנושי בא לידי ביטוי לא רק בדברים שבהם הוא נלחם אלא באופן שבו הוא קידם את תפיסותיו, בכך שזנח את דרך האלימות ואימץ את ההתנגדות הלא-אלימה למשטר האפרטהייד. המעבר להתנגדות לא אלימה הוא קשה ולא פשוט, אבל נלסון מנדלה ידע שאי-אפשר לתקן עוול אחד תוך כדי עשיית עוול אחר, ועל כך במיוחד ראוי הוא להוקרה.
+
+ חברי חברי הכנסת, המחויבות לזכויות האדם צריכה לבוא לידי ביטוי בהענקת שוויון בפני החוק, בפני הצדק, לכלל בני-האדם, ללא הבדל של לאום, דת, מגדר, תפיסות פוליטיות, אמונות ודעות. הדברים אמורים לא רק כלפי הפרות בוטות של זכויות האדם בזירה הבין-לאומית אלא גם כלפי פנים. מתיישבי יש"ע ומגורשי גוש-קטיף אינם צריכים להיות מופלים לרעה בשל עמדותיהם הפוליטיות, ממש כפי שהבדואים בנגב זכאים לבירור מעמיק של זכויותיהם אל מול התהליך החוקתי ההולך ומתגבש, יהיו אשר יהיו אופיו וגבולותיו.
+
+ חברי חברי הכנסת, מוטלת עלינו החובה לבחון, לבדוק ולהתריע מפני פגיעה אפשרית בזכויות האדם באשר הוא אדם. עלינו לזכור כי שיח זכויות האדם איננו שיח פוליטי; הוא לא שייך לימין יותר מאשר לשמאל. הוא שיח כחול-לבן. לצערנו, לא פעם משתמשים בשיח הזכויות כדי לטשטש את ערכי המסורת והזהות היהודית של ישראל, וכאן חשוב להיזהר. שיח אמיתי על זכויות האדם אמור להכיל איזונים ובלמים, להיות ויכוח מכבד שצריך להתנהל ברצינות הראויה, ולא תוך כדי הסתה וחרמות. באופן הזה, ורק באופן הזה, ניתן באמת לקדם זכויות אישיות ומגזריות בעולם מרובה שסעים ומאבקים. תודה רבה. 
+
+ חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון – הצעות לסדר-היום מס' 1077, 1139, 1747, 1751, 1802 ו-1812 בנושא: ציון יום זכויות האדם הבין-לאומי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מיקי רוזנטל, בבקשה. חמש דקות. בבקשה.
+
+
+ אדוני בעד התנגדות לא אלימה? אתה תומך בהתנגדות לא אלימה?
+
+
+ ודאי.
+
+
+ כל הכבוד. זה חדש.
+
+
+ תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. תודה רבה לחברי חברי הכנסת וגם לתמי שמתרגמת – אה, זה כבר לא תמי – פייגי שמתרגמת לנו לשפת הסימנים. היום, לרגל יום זכויות האדם, בחרתי שלא לדבר על מנדלה, כי כולם מדברים על מנדלה, וגם לא לדבר על אנשים עם מוגבלויות, שעליהם אני מדבר כל השנה, אז אתם תסלחו לי. אני רוצה לדבר היום באמת על יום זכויות האזרח הבין-לאומי. 
+
+ הזכיר היושב-ראש שהיום לפני 65 שנה אימץ ארגון האומות המאוחדות את ההכרזה האוניברסלית הזו על זכויות האדם. זה קרה באמת שנתיים אחרי מלחמת העולם השנייה והשואה. זה קרה אחרי אחת מתקופות השפל הנוראיות ביותר בהיסטוריה האנושית. האדם, צלם האדם, זכויותיו הבסיסיות ביותר, נדרסו ברגל גסה על-ידי קלגסים. המעשים הנוראיים האלה, הם שהולידו בעצם את הרעיון ואת הצורך למסד מצב בין-לאומי להגנה על זכויות האזרח ועל החירויות הבסיסיות שלו. ההכרזה האוניברסלית הזו על זכויות האדם הייתה ממש הכרחית, כי העולם היה זקוק אז לתקווה. והייתה שעת רצון טוב אחרי המלחמה, שגרסה שאם נרחיב את הזכות האנושית לזכויות מעבר לגבולותיה של מדינה מסוימת או של לאום מסוים, ונהפוך את הזכות הזאת לזכות בסיסית, אוניברסלית, אז האנושות עשויה להיחלץ מתוך החור השחור, האפל, שבמרחבו היא חיה בתקופת המלחמה, ובחור האפל הזה נרמסו זכויותיהם של בני-אדם באופן שיטתי ונוראי.
+
+הכרזת הזכויות של האו"ם הייתה דרמטית ומהפכנית. זאת אומרת, אנחנו חיים היום במקום אחר ובתקופה אחרת, אבל אז היא ביקשה להבטיח פשוט עולם טוב יותר לבאי העולם. ולראשונה היא גם הרחיבה את זה ודיברה על זכויות כלכליות ועל רווחה של בני-אדם. במגילת הזכויות הזאת יש הגדרות לחיים בכבוד, כאמור גם בתחומים של רווחה, של כלכלה, ומה הם חיים נאותים וצודקים לבני-אנוש.
+
+וכאמור, עברו 65 שנה, וחלק מן ההבטחות האלה, לצערי, נותר על הנייר בלבד. ובאמת כדאי לעלעל בנייר הזה, וראוי מאוד להיאבק על הכתוב בו. ואני קראתי בו, וסעיפיו מפרטים באמת מגוון רחב של זכויות וחירו��ות. למשל, חירות ושוויון מתוארים בו כזכויות טבעיות, וכתוב כך: "כל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם. כולם חוננו בתבונה ובמצפון. לפיכך, חובה עליהם לנהוג איש ברעהו ברוח של אחווה". ועוד ציטוט אני מרשה לעצמי: "כל אדם זכאי לזכויות ולחירות שנקבעו בהכרזה זו ללא אפליה כלשהי מטעמי גזע, צבע, לשון, דת, דעה פוליטית או דעה אחרת, בגלל מוצא לאומי או חברתי, קניין, לידה או מעמד אחר". זה מזכיר במידה רבה גם את הכרזת העצמאות של מדינת ישראל.
+
+ובאמת אלו הן הצהרות וכוונות נהדרות. וכאמור, אני מנסה בקצרה, בזמן הקצר שניתן לי, לבחון את מאזן ההישגים של ההצהרה הזאת, גם בארץ וגם בעולם. לצערי, אני אצטרך לומר רק דברים קצרים. בצד החיובי אפשר בוודאי למנות את העובדה שמדמוקרטיה, או מדמוקרטיות ומזכויות אדם נהנים רבים יותר ויותר מתושבי כדור-הארץ. רוב המדינות השתחררו מעריצות. ברוב המדינות מדברים היום על זכויות אדם, והעולם מתקדם לעבר שלטון החוק. ויש גם חקיקה נרחבת ומתקדמת של זכויות אדם, גם בעולם וגם אצלנו. 
+
+ אז מה חסר, אם כך? בעיקר אכיפה. רוב החוקים שנחקקו בעולם וגם אצלנו נותרו הצהרת כוונות בלבד. יש לנו קושי עצום ליישם את החוקים הנפלאים, בעיקר בתחומים החברתיים והכלכליים; כאמור, גם אצלנו וגם בעולם. ואלה חוקים נהדרים, אבל הם בעצם מהווים כסות לאפליה קשה ומתמשכת נגד כל הקבוצות המוחלשות בחברה: אפליה נגד אנשים עם מוגבלויות, אפליה נגד נשים, אפליה נגד פליטים ואפליה נגד מיעוטים.
+
+בפועל, הזכות לחיות בכבוד והזכות לחיי רווחה נדרסות ברחבי העולם אל מול תאוות בצע כסף, ותעלולי אידיאולוגיה ניאו-ליברלית, שמבקשת להסיר את האחריות של המדינה מתושביה. האידיאולוגיה הזאת, שמבטיחה לכאורה רווחה לכולם, בפועל מעשירה בודדים. ולכל בני-האדם היא מבטיחה אומנם תקווה, אבל עבור רוב תושבי העולם זו נותרת רק הבטחה. הבטחה בלבד. הבטחה לא מקוימת. הזכות הבסיסית לחיים בכבוד.
+
+זה קורה, כאמור, בכל העולם, וזה קורה ביתר שאת אצלנו. בשלושת העשורים האחרונים, באופן שיטתי, המדינה מקטינה את ההוצאות החברתיות, והיא מגדילה בכך את הפערים בנגישות לדיור, בנגישות לבריאות ובנגישות לחינוך. בני-האדם מעצם בריאתם אינם דומים ואינם שווים, אבל הם אמורים להיות שווים בערכם. רובנו כבר מבינים, בחלוף 65 שנים מאז הצהרת הזכויות הבין-לאומית, שלא שוויון אנחנו מבקשים אלא בעצם צדק. צדק משמעותו שהכול שווים לפני החוק, וזכאים ללא אפליה להגנה שווה של החוק; אבל אצלנו, לצערי, יש שווים לפני החוק ויש שווים יותר. צדק משמעותו משפט הוגן; במקומותינו בתי-המשפט מייסרים את הבאים בשערם, והפסיקה נגועה בדעות קדומות ובגזענות בתוך הקו הירוק, לעתים, ומעברו השני, כשיטה המפלה בין דם לדם ובין אדם לאדם. אחד נולד לאם עברייה, ואחר לאם ערבייה. מרגע יציאתם מהרחם הם בני-אדם. אבל גורלם של בני-האדם האלה תלוי במידה רבה בשאלה היכן הם נולדו ולמי הם נולדו. אכן, כמו שאמרתי, בני-האדם אינם שווים, אבל לפחות מגיע להם סיכוי שווה. סיכוי שווה יכול להיות מושג בישראל רק, ואך ורק, אם נחוקק, סוף כל סוף, חוקה למדינת ישראל. הגיע הזמן. די לדחיות. די לתירוצים.
+
+כמובן, יש אמצעי נוסף להשיג את היעד הנכסף הזה, וזה באמצעות הקמת נציבות זכויות אדם בישראל. נציבות כזו תצמצם את הפער בין החוקים הטובים שאנחנו מחוקקים בבית הזה לבין המצב העגום בכנסת – בשטח, סליחה. ואני קורא לכנס�� ישראל לאשר את החוק להקמת נציבות זכויות אדם בישראל. תודה.
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה.
+
+
+ סליחה, סליחה, אני – – – להיות עכשיו.
+
+
+ בסדר, לא קרה – – – זה – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ לא מופיע לי – חבר הכנסת מסעוד גנאים, אני טעיתי. ברשותך, חברת הכנסת אורית סטרוק.
+
+
+ – – – ובכל זאת, כבוד אדם. בבקשה.
+
+
+ היום זה יום מיוחד. בבקשה.
+
+
+ תודה רבה. 
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום הזה הוא יום זכויות האדם הבין-לאומי, ומקובל שלקראת היום הזה מכינים ארגונים שונים דוחות על מצב זכויות האדם במקומות שונים, בתחומים שונים. ואני רוצה לדבר על דוח מיוחד, דוח זכויות אדם נוקב מאוד, מצד אחד, מאיר דרך, מצד שני; דוח שממשלת ישראל עצמה הזמינה. הוא פורסם לפני כשנה וחצי, והממשלה מקפידה להתעלם ממסקנותיו והמלצותיו.
+
+ואני מדברת על הדוח הזה, דוח ועדת השופט אדמונד לוי, שהוא דוח זכויות האדם של יהודה ושומרון. מחברי הדוח סקרו בראשיתו את השאלה אם לעם היהודי וליהודים באשר הם יש או אין זכות, על-פי המשפט הבין-לאומי, להתיישב, להתגורר באזורי יהודה ושומרון. ומסקנתם הייתה: "על-פי הדין הבין-לאומי הקיים, זכותו של יהודי להתיישב בכל יהודה ושומרון, ולמצער, בשטחים הנתונים לשליטתה של ישראל". 
+
+ לאור הקביעה הזאת סקרו מחברי הדוח את מצב היחסים בין השלטונות ובין התושבים היהודים ביהודה ושומרון, שכאמור מתגוררים במקום כחוק – גם לפי החוק הישראלי וגם לפי החוק הבין-לאומי. והם חושפים תמונה קשה מאוד של הפרת זכויות שיטתית של התושבים היהודים באזורים האלה. 
+
+ אני אתן כמה דוגמאות שמובאות בדוח. הדוגמה הראשונה והקשה מכול היא שלילת הזכות למשפט הוגן. מחברי הדוח כותבים משפט שהוא לכאורה פשוט ותמוה כאחד. הם כותבים: "לרוב, סכסוכי קרקע מובאים בשיטות משפט מתוקנות להכרעתו של בית-משפט". מה יותר פשוט מזה? שני אנשים יש להם סכסוך על קרקע, הם הולכים לבית-משפט, והוא יכריע של מי הקרקע. אולם באזור יהודה ושומרון המצב שונה. וכאן הם באים וחושפים מערכת שלמה של צווים ונהלים שבמסגרתם מי שקובע למי הקרקע הם קציני צבא. הם קובעים את זה באופן קבוע תוך אפליית היהודים לרעה. הדוח מתייחס, לדוגמה, לצו מסוים שנקרא "צו בדבר שימוש מפריע", וכותבים שם מחברי הדוח: "צו זה הנו דרקוני. שיטת משפט מתוקנת, אסור לה שתשלים עם קיומו". והם חוזרים ואומרים את המובן מאליו: "סכסוכי קרקעות הם מתחום המשפט הפרטי ואל להן לרשויות להתערב בהם".
+
+שנה וחצי חלפה, אדוני היושב-ראש, מאז שהדברים פורסמו בדוח הזה, ושום דבר לא קרה. עולם כמנהגו נוהג. אותו דבר לגבי הזכות להתגונן מפני עוולות שלטוניות. בכל מקום במדינת ישראל, אדם שנגרם לו עוול על-ידי השלטונות יכול ללכת ולקבול על העוול הזה, לנהל הליך משפטי ולהוכיח את צדקתו. ביהודה ושומרון המתיישב היהודי נשלח לוועדת עררים. הוא יכול להשקיע בדיון שם את כל הונו ואת תשומת הלב שלו, ולהביא את עורך-הדין המוכשר ביותר ולזכות ולהצליח ולהוכיח שהוא הצודק ושנגרם לו עוול. אבל אז מסתבר שההחלטה של ועדת העררים היא בגדר המלצה בלבד. השלטונות יכולים לזרוק אותה לכל הרוחות, וזה קורה פעם אחר פעם. האזרח מנצח, לכאורה, בבית-המשפט את השלטונות, אבל השלטונות ממשיכים לצפצף עליו. זאת מציאות בלתי אפשרית מבחינת זכויות אדם אבל זה מה שקורה וזה מה שכתוב בדוח שלפנינו.
+ 
+ אותה בעיה לגבי זכות הקניין. כולנו שמענו לפני שלושה חודשים שראש הממשלה אמר שאת בית-המכפלה בחברון יש לאכלס לאלתר, ובכל זאת הוא עומד עד היום בשיממונו. למה? כי ליהודים ביהודה ושומרון אין זכויות קניין. ערבי יכול ללכת, לקנות בית בחברון ופשוט להיכנס לגור, אבל יהודי, הוא צריך לעבור שבעה מדורי גיהינום ורק לאחר שנים אולי הוא ייכנס לבית. מחברי הדוח כותבים שהדבר הזה פוגע בזכות יסוד, הלוא היא זכות הקניין; לוקה באפליה ממניע פסול, הלוא הוא המניע הלאומי, גזעני או איך שאני רוצה לקרוא לזה, של אפליית היהודים דווקא לרעה; ולכן, הם אומרים שאין להשלים עם קיומו. ובכל זאת, ממשלת ישראל משלימה עם קיומו. 
+
+ועוד ועוד ועוד. הדוח חושף מציאות קשה מאוד של רמיסה שיטתית, רחבת היקף ומכוונת של זכויות היסוד של ציבור גדול ונאמן, ציבור שהוא שותף מלא לכל החובות האזרחיות, ואין שום הצדקה להפלות אותו לרעה. לפני כשנה אמר שר הביטחון, שמופקד על האזור שעליו אנחנו מדברים, שליבת הדוח כבר אומצה על-ידי הממשלה. הוא התכוון להחלטת ממשלה מס' 5251 שקובעת שלעם היהודי יש זכות טבעית, היסטורית וחוקית במולדתו, ומזכירה גם את האזורים השנויים במחלוקת בארץ-ישראל, קרי את יהודה ושומרון. ואז אמר שר הביטחון בריאיון לתקשורת: "ההחלטה העקרונית כבר התקבלה, ועכשיו כל השאר הוא עניין של יישום באחריות משרד הביטחון מטעם הממשלה". אנחנו עדיין מחכים ליישום. אנחנו מחכים לזכויות האדם שלנו. תודה רבה.
+
+
+ תודה רבה לחברת הכנסת אורית סטרוק. אני רק יכול להעיד שחברת הכנסת אורית סטרוק הקימה ארגון מדהים לזכויות אדם ביהודה ושומרון, שנותן שירות לכל המעוניין.
+
+ חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה.
+
+
+ כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני לא יודע איך ביום זכויות האדם, שמציינים בו את ההכרזה החשובה ביותר, מצטטת חברת הכנסת סטרוק את אחד הדוחות שבאים להצדיק את הכיבוש, את גזלת אדמתם של הערבים הפלסטינים.
+
+
+ זהו, שלא היה כיבוש, זה העניין.
+
+שם זה שטח כבוש, ואם מדברים על זכויות אדם וזכויות אדם בשטחים כבושים, אז כדאי לדבר על ההתקפות של המתנחלים, על שרפת השדות, הרכבים, על כל הדברים שעושים המתנחלים בגדה המערבית ובשטחים הכבושים. 
+
+כבוד היושב-ראש, הדבר המהפכני והחשוב שהביאה ב-10 בדצמבר 1948 ההכרזה בדבר זכויות האדם זה שהיא אמרה דבר פשוט – שזכויות אדם אינן עניינה הפרטי של המדינה, של כל מדינה; הן דבר אוניברסלי, הן עניינו של כל העולם. ובנוסף לזכויות הטבעיות בחיים של חירות, חופש ביטוי, דת, מצפון, היא הוסיפה גם את הזכויות האזרחיות והחברתיות של חינוך, של עבודה, של תעסוקה באופן שווה ובאופן הגון. וכל מדינה נמדדת לפי כללים אלה. 
+
+לא יודע מי אמר על מדינת ישראל, שהעולם ישפוט אותה לפי התייחסותה ולפי התנהגותה כלפי המיעוט הערבי-פלסטיני שחי בה. אם שופטים את מדינת ישראל לפי האמרה הזאת, אם היא הולכת לפי זכויות אדם, אזרח, או אפילו לפי אחד הסעיפים של מגילת העצמאות – בלי הבדל גזע ומין ודת – היא נכשלה במבחן הזה.
+
+ אדוני היושב-ראש, לפני המהפכה הצרפתית במאה ה-18, והאמריקנית, גם כן במאה ה-18 – יש ח'ליף. הח'ליף עומר אבן אל-ח'טאב, הח'ליף השני במדינה המוסלמית, הייתה לו אמרה חשובה מאוד, שבה הוא התנגד להתקפה ולעושק של אחד המושלים, המושל של מצרים, שבנו הכה את בן המיעוט הקופטי, והוא אמר את האמרה המפורסמת: מתא אסתעבּדתם א-נאס וקד ולדתהם אמהאתהם אחרארן – מתי שעבדתם את האנשים, מתי הפכתם אותם לעבד��ם, והם לחופשי נולדו. זה לפני המהפכה הצרפתית ולפני האמריקנית ולפני ג'ון לוק והובס ורוסו ומונטסקיה ואחרים.
+
+ אדוני היושב-ראש, כאשר האדם, לפי הפילוסופים, היה במצב הטבע, היו לו חופש וחירות אבסולוטיים. אבל כאשר הוא התארגן, כי בעל כורחו הוא היה חייב לחיות חיי קבוצה וחברה כדי להגן על עצמו מעצמו ומאחרים, הוא ויתר על קצת מחירותו לטובת הכלל. והמדינה, אחר כך, היא נהפכה לכלי כדי לשמור ולאזן בין שני הדברים האלה: לשמור את הזכויות הטבעיות שלו – חופש, חירות, חופש הביטוי, חיים; ובהיותו אזרח יש חוקים שהוא פועל תחתם. כל מדינה צריכה לשאול את עצמה, מדינת ישראל, שגם היא הוקמה באותה שנה, 1948, היא צריכה לשאול את עצמה כאשר היא מתפארת וגאה בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון – אבל היא ממש באותה מהירות סותרת את עצמה כאשר היא גם מתגאה שהיא המדינה היהודית היחידה בעולם. 
+
+ מה שקורה היום, אם אני מביא דוגמה ממה שקרה היום בכפר עכברה, בצפון, ליד צפת, הפשע של "תג מחיר"; מה שקרה לפני יומיים בבאקה-אלע'רביה, ריסוס כתבי נאצה וכתובות גזעניות נגד הנביא מוחמד עליו השלום על מסגד והשחתת רכבים שם. זה נובע מאידיאולוגיה גזענית שאומרת שהלגיטימי פה הוא רק היהודי, והערבי אין לו לגיטימיות פה. הדבר הבסיסי, לפי דעתי, שגורם לכל האפליה וההדרה של הערבים הפלסטיניים, הוא אי-הכרה בשוני שלהם מהרוב. ואם באמת רוצים להתגאות בדמוקרטיה, אז שתהיה דמוקרטיה אמיתית, לא על תנאי ולא בעירבון מוגבל. תודה.
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה.
+
+
+ מכובדי היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אחת התרומות החשובות ביותר של המונותיאיזם – ויש לו הרבה תרומות לתרבות האנושית – היא המצאת מושג האדם, המצאת ההומניזם, כי הוא מניח שלכל בני-האדם מקור אחד; יש להם לא רק אותה ביולוגיה אלא גם אותה זכות קיום. על המסד הזה נוצר המושג של האדם – אנחנו מדברים על זכויות האדם. אחר כך זה התפתח לאדם השווה, לא לאדם ההייררכי – the equal man . בתרבות האנושית המודרנית המושגים של צדק – בעיקר צדק – תורגמו לשורה של זכויות קונקרטיות, חלקן בעלות אופי משפטי, שאנחנו מדברים עליהן היום, ביום זכויות האדם.
+
+אני באתי עכשיו מתל-אביב. הייתי בשגרירות דרום-אפריקה ומסרתי את ניחומי, יחד עם חברי לסיעה באסל גטאס ומזכ"ל המפלגה עווד עבד אל-פתאח, על מותו של נלסון מנדלה, אחד הלוחמים הגדולים למען זכויות האדם. מאבקו של נלסון מנדלה היה מאבק בעל אופי כפול: שלילי, במובן הטוב של שלילי, כלומר נגד גזענות, לביעור הגזענות, לחיסול הגזענות, ובעד האדם. הוא דיבר על זכויות שוות לכולם – לכולם יש את הזכות לחיות, לקבל את הזכויות שלהם – וזה בעצם סוד הצלחתו של נלסון מנדלה וסוד ההערצה של כל כך הרבה אנשים כלפיו.
+
+בעיני, השיעור הגדול ביותר ממאבקו של נלסון מנדלה הוא שגזענות צריך לחסל, גזענות צריך להביס, לא להתפשר אתה; לא חצי גזענות, לא רבע גזענות. כי מי שלא יודע, אנחנו מכירים את התוצאה הסופית בדרום-אפריקה, אבל בדרך היו הרבה הצעות של compromise, ונלסון מנדלה וחבריו טבעו את המושג בן-האלמוות: Racism should be defeated – not compromised. את הגזענות צריך לחסל; לא לחפש פשרות אתה, לא להתפשר אתה.
+
+אי-אפשר לדבר על זכויות אדם בקונטקסט שלנו בלי לדבר על גזענות. אי-אפשר לדבר על זכויות אדם ולחלק את בני-האדם לשני סוגים מבחינת זכויותיהם, כפי שקיים היום בארץ. אני אביא רק שתי דוגמאות קצרות מאוד על ��גיעה בזכות הקניין של הציבור הערבי, של האזרחים הערבים. יותר מ-75% מהאדמות שלנו הופקעו, ותמיד ההפקעה הייתה בכיוון אחד. הרבה מדינות מפקיעות, דרך אגב, אבל כאן ההפקעה הייתה כל כך גדולה והלכה בכיוון אחד: לקחו מערבים והעבירו ליהודים. אף פעם לא בכיוון ההפוך. תמיד. אני בא מהיישוב כפר-קרע: 28,000 דונם לפני 1948, היום – 7,500 דונם. לאן הלכו האדמות? תסתכלו סביב: הלכו לקיבוצים, הלכו למושבים, הלכו למחנות. היום אני רואה את היישוב בעוד 20, 30 שנה; מה יהיה מצבו כאשר לקחו לו את האדמה? הייתה כאן פגיעה מכוונת, מרושעת, בזכות הקניין, שהיא זכות יסוד. ועכשיו לא מנסים לתקן את העוול – כי ביהדות, כפי שאני מבין אותה, יש העניין הזה של תיקון – – –
+
+
+ תיקון עולם.
+
+
+ תיקון עולם. גם תיקון של עוולות – זו כמעט מצווה בכל מערכת אתית, של אתיקה: לתקן עוול, לא להמשיך את העוול. רוצים להמשיך את העוול על-ידי תוכנית פראוור.
+
+ פגיעה שנייה – למשל בזכות להקים משפחה. אפילו – אני מסיים – אפילו בדרום-אפריקה, כבוד היושב-ראש, יש החלטה משנת 1983 של בית-המשפט העליון של דרום-אפריקה שקבע מפורשות שהזכות להקים משפחה היא זכות מקודשת, וכל חוקי הגזע וההפרדה הגזעית, אסור שיפרידו משפחות – בעל מאשתו או אישה מבעלה או מילדיה או אב מבנותיו. בארץ עושים את זה בחוק שעבר בכנסת, חוק איסור איחוד משפחות. זו פגיעה שאפילו משטר האפרטהייד בדרום-אפריקה התנגד לה. בית-המשפט העליון בישראל הכשיר את השרץ הזה, ובית-המשפט העליון של משטר האפרטהייד בדרום-אפריקה התנגד לדבר הזה.
+
+לכן, כשמדברים על זכויות אדם, זה לא צריך להיות מסע של גלגול עיניים. תסתכלו בעיניים על מצבן, על המצב הקשה של זכויות האדם. אני חושב שקודם כול תכירו באזרחים הערבים כבני-אדם, ואז אולי, אולי, תתחילו לחשוב על הזכויות שלהם. תודה.
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. ישיב לדברים השר עמיר פרץ בשם שרת המשפטים. בבקשה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראשית אני רוצה להודות לתמי שמע ולפייגי שנמצאות כאן, אבל אחר כך נודה להן. בנושא הבא נרחיב את התודה על הנוכחות שלהן, שהיא בהחלט סמלית מאוד. 
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ביום הזה, יום זכויות האדם הבין-לאומי, אין בכלל ספק שלא ניתן להתעלם מכך שאנו מציינים את היום הזה על רקע ימי האבל על נלסון מנדלה. יותר מכולם נלסון מנדלה מסמל את המאבק לזכויות האדם, לחירות האדם – חירותו הפוליטית, חירותו האזרחית, חירותו הכלכלית. אבל החירות החשובה ביותר מתחילה בראש ובראשונה בהשתחררות מהשנאה והפחד. ואני מביא כמה ציטוטים מדברי נלסון מנדלה. הראשון: מי ששולל מן הזולת את חירותו, שבוי בידי השנאה, הדעות הקדומות וצרות האופק. ועוד ציטוט: כדי לעשות שלום עם האויב צריך לעבוד אתו יחדיו, והוא יהפוך לבן-בריתך. ועוד ציטוט: אני מתעב את הגזענות, משום שאני רואה בה תופעה ברברית אם היא מגיעה מצדו של בן-אדם, שחור או לבן. ואחרון: אינני חופשי באמת ובתמים אם אני שולל את חירותו של מישהו אחר. 
+
+ אין ספק כי כאן, במדינת ישראל, אנו צריכים להגדיר את זכויות האדם בישראל. ואין הדברים מובנים מאליהם, כי הגדרה של זכויות אדם יכולה להסתפק בכך שלאדם יש זכויות פוליטיות, חירויות מסוימות, ובזה מסתכמת ההגדרה כולה. 
+
+ ראשית צריך להזכיר, כפי שהזכירו חברי הכנסת קודם, שלצערנו הרב אין חוקה בישראל, וזה פגם עצום. נכון שיש זכויות בסיסיות שהוגדרו בחוקי-יסוד, אבל יש זכויות אחרות שא��נן מוגדרות עדיין. יש חוקי-יסוד שמדברים על כבוד האדם וחירותו, חוקי-יסוד שמדברים על חופש העיסוק. אבל אחד מחוקי-היסוד החשובים ביותר, חוק-יסוד: זכויות חברתיות, לצערנו הרב עדיין איננו קיים, ושום קואליציה עוד לא הצליחה להגיע להסכמה שתהיה בהחלט תמיכה מקיר לקיר, למרות שאני חושב שאנחנו בהחלט קרובים לרגע הזה. כי היו בהחלט זמנים שדווקא המפלגות החרדיות התנגדו לחוק-יסוד: זכויות חברתיות, ואני מעריך שהיום יש סיכוי גדול ליצור קונסנזוס סביב החוק הזה. 
+
+ אבל מבחינתי, זכותו של אדם להיאבק הִנה בראש ובראשונה אם אנחנו מצליחים להבטיח לו את הזכות לעבוד בכבוד, להתפרנס בכבוד. כאשר 30% מהאוכלוסייה הישראלית נמצאת מתחת לקו העוני, אף-על-פי שחלקם הם ציבור עובדים – לפחות מפרנס אחד, לעתים שני מפרנסים, ולמרות הכול הם מתחת לקו העוני – עבורי אדם שנאבק על פת לחמו מבוקר עד ערב ומוצא את עצמו לעת ערב עייף, מותש, ללא כל יכולת לקיים זמן איכות עם משפחתו, ללא יכולת לדבר על חופש, על חירות, כי הוא חסר אותה; אדם החי באימה מפיטורים מעל ראשו הוא אדם שחירותו מוגבלת; אדם שחי באימה שמא לא יוכל לקבל שירותי בריאות באופן מלא הוא אדם שחירותו מוגבלת; אדם שלא בטוח שאם יפרוש יהיו לו מספיק זכויות לכלכל את משפחתו בזיקנתו הוא אדם שחירותו מוגבלת. 
+
+ החקיקה הישראלית היא חקיקה מתקדמת, אך היא אינה חקיקה מושלמת. לשמחתנו, יש יותר הגנה בתחומים ממוקדים וחשובים כמו זכויות נשים, זכויות ילדים, זכויות של אוכלוסיות מיעוטים, אך עוד ארוכה הדרך, כי לעתים התחושה של הפער, של קיפוח קיימת, ולצערי הרב היא גם מאוד מוצדקת. 
+
+ אני רוצה לומר כמה משפטים על חופש הדת, חופש הפולחן. אני חוזר מסיור שקיימתי היום בבאקה-אלע'רביה. ביקרתי בעירייה, בבתי-הספר, במכללה. ראיתי מהפכה בתחום ההגנה על הסביבה. ראיתי גישה חדשה ומהפכנית לאיכות הסביבה, אך לא יכולתי להתעלם מאירוע שהתרחש לפני יומיים ואשר העיב על הסיור כולו, ולצערי אירוע דומה מתרחש גם ביום הזה. האירוע שבו רוסס מסגד הוא אירוע שאסור, קודם כול למי שמרגיש שהוא יהודי, לעבור עליו לסדר-היום. אני חושב שהתופעה הזאת של פגיעה במקומות קדושים, לא חשוב לאיזו דת, יהיה אדם מוסלמי, יהיה אדם נוצרי, יהיה יהודי, זו פגיעה שאסור למדינת ישראל לעבור עליה לסדר-היום. מה היינו עושים אילו היינו רואים היום בית-כנסת מרוסס – לא בישראל, אפילו במקום אחר בעולם? היינו מתקוממים כולנו, לא מסכימים להשלים עם זאת. זה מבחן חשוב. 
+
+אם רוצים שרוב יהודי יביט באופן הכי ישיר בעולם כולו ויאמר: יש לנו הזכות להיות רוב יהודי – הוא צריך להוכיח שהוא מסוגל גם להגן וגם לתת זכויות מלאות למיעוט שחי בתוכו, יחד אתו. כי מבחנו של רוב הוא לא בזה שהוא מגן על הרוב; מבחנו של רוב הוא בראש ובראשונה כיצד הוא מצליח להגן על מיעוט שחי ביחד אתו. אין מבחן חשוב יותר למדינה דמוקרטית. ואני מאוד מקווה שאכן המשרד לביטחון פנים, עם כל הגורמים, וגורמי החקירה, לא ירפו בשום פנים ואופן עד שיביאו לידי מיצוי הדין את אותם אנשים שמסתתרים מאחורי הכותרת הזאת של "תג מחיר", שהיא פשוט דבר שאסור להשלים אתו, לא בשטחים ולא מחוץ לשטחים. 
+
+ אני רוצה לומר כי המשא-ומתן לשלום נותן לנו סיכוי להשתחרר מכבלים של השליטה על עם אחר. הנסיבות חשובות, אך מבחינה היסטורית – לא בטווח של 50 שנה אלא בטווח של מאות שנים – הפרק הארוך הזה של השהייה ביהודה ושומרון תוך שליטה על עם אחר ותוך פגיעה יומיומית בבני-אדם אחרים, המציאות הזאת היא מציאות שפוגעת באופן קשה ביותר בנפשם של צעירינו המשרתים בשטחים. אני יודע שיש מי שיאמרו כי מדובר בנסיבות שאי-אפשר להתעלם מהן, בנסיבות קיומיות, בנסיבות ביטחוניות. אבל יום אחרי שייחתם הסכם השלום, כל אחד מאתנו יבכה על הימים המיותרים שבהם שלחנו את צעירינו להסתובב באותם מחסומים, שלעתים משחיתים נפשו של אדם, לעתים מביאים אותו לידי עימות, לידי חיכוך, ולאחר מכן החיכוך הזה משליך על אורח חייו לשנים רבות. 
+
+ ולכן אני בא ואומר: זו מציאות שחייבים לשנות אותה. מי שמדבר על זכויות אדם, מי שמדבר על חירויות פוליטיות, מי שמדבר על זכות להגדרה עצמית, מוכרח להבין ולומר: אנחנו מוכרחים לסיים את המשא-ומתן עם הפלסטינים. ואין מה לעשות, כל אלה שמדברים במושגים: מה הם נותנים לנו? למה אנחנו צריכים לתת להם? כי אנחנו הצד החזק. אנחנו צריכים לומר לעצמנו: טוב שכך, טוב שאנחנו הצד החזק, שלא צריך לקבל אלא יכול רק לתת. וזו שעה שהיא שעה חשובה ביותר, ואני מקווה שמדינת ישראל לא תיתן לה לחמוק מידינו, כי שעות כאלה לא חוזרות על עצמן. אני יודע שיש הרבה מאוד סקפטיים, הרבה מאוד פסימיים, הרבה מאוד כאלה שלא מאמינים, ומדינת ישראל מתחלקת בין מחנה הפחד למחנה התקווה; בין אלה שרוצים לנהל את הסכסוך לאלה שרוצים לפתור את הסכסוך. וביום הזה, היום שבו אנו מדברים על חירויות, מחובתנו לבוא ולדבר על תקווה ועל הסיכוי לפתור את הסכסוך. תודה. 
+
+
+ תודה, כבוד השר. אני מבין שהמציעים מסתפקים בתשובת השר. אני צודק? אם כך, נאפשר לחבר הכנסת ברכה, שלא נכח קודם לכן, לפנים משורת הדין, לתת עמדה נוספת מהמיקרופון. בבקשה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, הייתי מאוד רוצה שהעמדות שביטאת מעל הדוכן יהיו העמדות של הממשלה, אבל כידוע אתה עוף זר ומוזר בתוך הממשלה הזאת, ולכן לא הייתי אומר שמה שאמרת משקף את דעות הממשלה, על אף אי-אלה הסתייגויות מהדברים.
+
+ אגב, לקראת הדיון הזה חזרתי על ההכרזה בדבר זכויות האדם, שאושרה ב-10 בדצמבר 1948, והיום, 10 בדצמבר, זה יום זכויות האדם הבין-לאומי. באותה הכרזה, אדוני היושב-ראש, יש 30 סעיפים. ניסיתי למצוא סעיף אחד שמדינת ישראל אינה מפרה אותו, ואני אומר לכם, לא הצלחתי. לא הצלחתי למצוא אף סעיף מתוך ה-30 שמדינת ישראל אינה מפרה, החל מהסעיף הראשון, שכל בני האדם נולדו חופשיים ושווים – בזמן שילדים ערבים נקראים כאן "סכנה דמוגרפית", ועד: אדם לא ינושל בצורה שרירותית מרכושו, וכו' וכו' – כל פראוור וכו' וכו', וחוק ההסתננות. בעצם כל הסעיפים, כל הפרקים של האמנה בדבר זכויות האדם, מופרים על-ידי חקיקה. לא על-ידי פרקטיקה ממשלתית אלא על-ידי חקיקה בראש ובראשונה. ולדעתי, אם צריך, אדוני השר פרץ, אם צריך להסיק מזה משהו, אני חושב שטוב ללמוד את האמנה, את ההכרזה, ולראות את מבול הכישלונות של מדינת ישראל בכל מה שקשור לזכויות אדם.
+
+
+ תודה.
+
+
+ אני חושב שזה יהיה הביטוי האמיתי של העלאת הצורך במחויבות לזכויות אדם ולא במילים כלליות. תודה רבה.
+
+
+ תודה, חבר הכנסת ברכה.
+
+אנחנו הסכמנו, אם כן, להסתפק בתשובת השר, כן? תודה.
+
+
+
+
+ אנחנו עוברים לציון היום הבין-לאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. יושב-ראש הבית נמצא בהלווייתו של נלסון מנדלה וביקש ממני להקריא את הנאום שהוא הכין לכבוד היום הזה. אז אני קורא עכשיו את דבריו של יושב-ראש הכנסת.
+
+
+ למה דווקא אתה, אדוני היושב-ראש?
+
+
+ תאמין לי שגם לי היו אי-אלו הערות להעיר במהלך הנאומים האחרונים ושמרתי אותן לעצמי, אז גם אתה יכול לנהוג בצורה דומה.
+
+ חברי הכנסת, אנו מציינים היום את היום הבין-לאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, והתחושה ביום זה היא מעורבת. מצד אחד, אנחנו יכולים להביט בסיפוק על ההתקדמות הרבה ברמת המודעות והחקיקה. מצד שני, המלאכה עוד רבה. כל אחד מאתנו נתקל לעתים קרובות במקומות שבהם אין לנכים דריסת רגל. פעמים רבות אתה צועד ברחוב כהולך רגל, נאלץ לפלס את דרכך בין מדרכות הרוסות, מדרגות תלולות, עמודי חשמל ועצים החוסמים את המעבר, לצד מכוניות החונות על המדרכה. בזווית העין אתה רואה אימהות עם עגלות ילדים הצועדות על הכביש חשופות לסכנה. אט אט מחלחלת בך ההכרה שאילו היית נכה היו המעבר ברחוב הזה, הגישה למסעדה הממוקמת בו, או לבית-הכנסת הנמצא בו, חסומים עבורך. אתה מבין שאנשים נכים ומוגבלים מודרים ממקומות רבים, מקומות רבים מדי, שמהווים אקסטריטוריה עבורם. 
+
+  אנשים עם מוגבלויות מולדות או נרכשות מתמודדים בכבוד עם מוגבלויותיהם. הם מתמודדים בכבוד עם האתגר המונח לפניהם. הילד כבד-הראייה, הילדה הזקוקה לקביים והנערה המתקשה בשמיעה מתמודדים עם קשייהם באופן יומיומי ומכובד. אבל החברה איננה מתמודדת עם מגבלותיה. אנחנו לא מתמודדים עם המכשולים המיותרים, נראים ובלתי נראים, שאנחנו מעמידים בדרכם של בעלי המוגבלות. הקושי הגדול העומד בפני בעלי המוגבלויות אינו המגבלה אלא ההתמודדות עם חברה אדישה ועיוורת למגבלותיהם.
+
+ חברי הכנסת, הדוברים הטובים ביותר לאנשים עם מוגבלויות הם האנשים בעלי המוגבלות עצמם. בכנסת הנוכחית ישנם דוברים טובים ממני שידעו לתאר באופן נכון יותר ואמין יותר את הדברים שעוד צריכים להיעשות על מנת שנפרע את שטר ההתחייבות למלוא שוויון הזכויות וההזדמנויות לאנשים עם מוגבלויות. חברי הכנסת הללו פועלים באופן רציף ולאורך שנים לשינוי מצבם של האנשים בעלי המוגבלויות, ובמיוחד לשינוי הסטריאוטיפ והתדמית השגויה שלהם בעיני החברה, תוך מתן דוגמה אישית של ההתמודדות שלהם עם מגבלותיהם.
+
+חברי הכנסת הללו עומדים בחזית של מהלכים חברתיים ואחרים שמטרתם הענקת שוויון זכויות והזדמנויות לאנשים עם מוגבלויות. לפני שנשמע אותם, ובמיוחד את יוזם הדיון, חבר הכנסת אילן גילאון, אני רוצה לשבח אותנו, את הכנסת, על תהליך ההנגשה שהיא עוברת בשנים האחרונות ואף בשנה האחרונה. רק לאחרונה חנכנו מעלונים נוספים בטרקלין שאגאל ובמזנון הכללי, מתוך מטרה להנגיש חלקים נוספים של הבניין הישן של הכנסת. 
+
+הכנסת תעשה כל מאמץ להיות נאה דורשת ונאה מקיימת. כיושב-ראש הכנסת אני פתוח לרעיונות נוספים, שיביעו באופן המלא ביותר את היותה של הכנסת בית נגיש לכל תושבי מדינת ישראל.
+
+עד כאן דבריו של יושב-ראש הכנסת יולי אדלשטיין.
+
+ נעבור עכשיו להצעות לסדר-היום מס' 1746, 1750, 1752, 1790, 1816 ו-1820 בנושא: ציון היום הבין-לאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, כבוד השר להגנת הסביבה, חברי חברי הכנסת, תודה ליושב-ראש הכנסת על דבריו הנכוחים והחמים; הוא נמצא כעת בהלווייתו של נלסון מנדלה, שהוא עצמו כותרת נאותה לדיון ביום כזה, יום זכויות האדם הבין-לאומי והיום הבין-לאומי לזכויות אנשים עם מוגבלויות, שזה היינו הך בעצם, זה אותו הדבר.
+
+ הנגישות, אדוני היושב-ראש, זה state of mind, וקודם כול דרך חשיבה. זו פילוסופיה של חיים, זה מדד לטיבה של חברה. מדי שנה אנחנו מציינים, אדוני – פעם קראנו לזה יום הנכה הבין-לאומי, אבל איננו משתמשים עוד במונח "נכה"; אנחנו מדברים על "בעלי מוגבלויות" משום שנכות היא עניין אינדיבידואלי, פסיכולוגי, ואילו מוגבלות היא עניין אוניברסלי, ואתו אנחנו צריכים להתמודד כאשר אנחנו מגדירים בצורה מדויקת את תפקידה של החברה ואת תפקידו של הפרט, ועוד אומר דבר או שניים על כך. 
+
+ השנה בחרנו להקדיש את היום הבין-לאומי לאדם עם מוגבלות למוגבלות שהיא סמויה מן העין, אדוני, אולי המוגבלות הסטיגמטית ביותר, כזאת שאנחנו לא רוצים לגעת בה, והיא המוגבלות הנפשית. אם שאר המוגבלויות נראות לעין, אדוני, וכאשר אנחנו מנגישים אנחנו משתמשים בטכנולוגיה, המוגבלות הזו, אנחנו לא נוגעים בה, למרות שהיא נוגעת לספקטרום שכל אחד מאתנו חליפות יכול להימצא שם מאוד בקלות, לעתים לפרקים, לעתים בצורה ארוכה, לעתים בצורה מז'ורית, לא עלינו, והיא משפיעה באופן חזק מאוד על התפקוד שלנו. 
+
+ אבל בחרנו היום להוציא מן הארון את הבושה מפני הפגיעות הנפשית. יש אנשים שמעדיפים לקרוא לזה מוגבלות פסיכיאטרית. אני אומר לך, פצע נפשי. כל אחד מאתנו, אני רוצה להעיד על עצמי: גם אני חולה בנפשי מדי פעם. אני חושב שגם אדוני, וכל אחד מאתנו. יש לכל אחד מאתנו ימים כאלה, שבהם אנחנו קצת חלשים ואומרים לעצמנו: יאללה, נכסה את ראשנו בשמיכה ולא בא לנו לקום אל יומנו. קורה, לא פעם. והגבורה העילאית הגדולה היא שאנחנו כן קמים ואנחנו כן מתמודדים כל פעם מחדש, אבל על כך אנחנו צריכים לדבר. ולכן, קיימת רקמה אנושית, אדוני, הביחד שלנו, שצריך לעזור לנו, כי אנחנו – במובן הזה המשמעות של כוח משותף להתמודד.
+
+הנגישות, אדוני, היא מגדירה באופן מדויק את מערכת היחסים בין הפרט לכלל, כאשר תפקידו של הכלל להנגיש ותפקידו של הפרט לגשת. והיא אומרת שכל אדם – וזו בעצם המשמעות של זכויות אדם, זו בעצם המשמעות של חירות, זו בעצם המשמעות של הגדרה עצמית – המשמעות שהאדם הוא תכלית הכול, הפרט הוא תכלית הכול, ולכל פרט יש הזכות להגיע למחוז חפצו בצורה מכובדת ועצמאית. 
+
+זה מין חשיבה כזאת, אדוני היושב-ראש, לא של כלכלנים ולא של פוליטיקאים ולא של מדינאים; זו חשיבה של סנדלרים, שחושבים כל העת איך הם יתפרו את הסוליה הנוחה והטובה ביותר והנעל הטובה ביותר לזולתם כדי שיגיעו אל מחוז חפצם, וזולתם חוזר חלילה, תופר את זה להם. זה סוד הסינרגיה למעשה. זה הכוח האמיתי של חברה. ואם אתם תנסו לקחת את מדד הנגישות, אתם תראו שהוא מדד לאיכות חיים בחברה, מדד לתוצר גולמי לאומי, שהוא מדד לקו עוני. הוא מדד לכל דבר אחר, כי בחברה שכל הזמן שמה בראש מעייניה את הרצון לאפשר לפרט להגיע למחוז חפצו בצורה מכובדת ועצמאית, גם שאר הדברים נראים טוב. 
+
+ אני לא יודע אם אתה רואה, אדוני, לפעמים ראיתי בטלוויזיה ולא הבנתי בדיוק את המשחק הזה. זה משחק עם מין כדור כזה עם ידית, שמחליקים אותו על קרח, ולפניו יש שני אנשים שכל הזמן מטאטאים את הקרח. לא הבנתי למה הדבר הזה קורה. הדבר הזה נעשה כך, כי הם רוצים להחליק את הקרח לכדור, כדי שיוכל להגיע בקלות אל השער. זו תנועה מתמדת, שאותה אנחנו מקיימים כל הזמן. הביטוי הפילוסופי, הביטוי state of mind, בסופו של דבר מסתכם ומסתיים בקביעת סדר העדיפויות. 
+
+ בניגוד למה שחושבים, אין דבר כזה אנשים מוגבלים ואנשים בלתי מוגבלים. לא, אדוני. כולנו או מוגבלים או נשאי מוגבלות, או היינו מוגבלים לפרקים, וודאי הדבר נכון כאשר אנחנו מאריכים את תוחלת החיים. ודאי ובוודאי – לפעמים אני אוהב לראות כיצד זוג קשישים יורד יד ביד על הרמפה של עגלת נכים ולא במדרגות, כי המדרגות תלולות, ומדרגה אחת עבור אדם מסוים יכולה לשנות את אורחות חייו, יכולה לשנות את כל החיים, ויותר נוח להם לרדת בהתוויה הזאת, כי זה פחות תלול. וזה אומר בעצם שמה שעלינו לשנות זה את נגישותן של המערכות אל בני-האדם, ולא את בני-האדם אל המערכות, כי אין בחברה האנושית אנשים לא מתאימים; יש חברה לא מתאימה, יש מקומות לא מתאימים. ולכן המעשה המתמיד שלנו הוא להתאים את המקומות אל האנשים.
+
+ אם אני צריך לעשות פרפראזה על דברי קורצ'אק, שהוא אחד האנשים שהכי הערצתי, אני חושב, בכל חיי. פעם שאלו אותו מה הם ילדים; הוא אמר: ילדים הם כמו אנשים מבוגרים, רק יותר נמוכים. ואם תשאלו אותי מה הם ילדים מוגבלים, אומר לכם שילדים מוגבלים הם כמו כל האנשים, רק שהם גם יותר נמוכים וגם יותר אטיים. היכולת של החברה להמתין להם בסבלנות לעלות לאט-לאט אל מעלה הגבעה היא למעשה המדד לטיבה של החברה.
+
+ אומר ביום הזה, אדוני, שמסקנתי היא מסקנה פשוטה. לקיתי בגיל שבעה חודשים בשיתוק ילדים, ובערך בגיל 11 הייתי חניך בתנועת "השומר הצעיר". הייתי צריך ללכת בטיול מים אל ים, ובאתי לאמי ואמרתי לה: איך אני אלך עכשיו? 40 ק"מ זה הרבה בשבילי. ואימא אמרה לי: כמו שיש אנשים שהולכים עם שתי רגליים 80 ק"מ, אתה תלך עם רגל אחת 40 ק"מ. עשיתי את זה "ראס בין עינו" – עם הג'ריקן, אגב – והגעתי לתובנה ולמסקנה שהיא תובנת חיי, שעל הפרט לעשות הכול, ולעשות עם מה שיש לו, ולהתקדם, שאין לו שום הנחות, ועלינו כחברה להנגיש לו כל הזמן את המסלול כדי שיגיע אל מחוז חפצו, מכובד ועצמאי. זה כל מה שנדרש מחברה, אדוני. אני מאוד מודה לכם.
+
+
+ תודה לך, חבר הכנסת אילן, על דבריך המרגשים. נראה לי שאני יכול להוסיף שאתה הגעת רחוק בזכות אימא שלך. הדובר הבא, חבר הכנסת באסל גטאס, בבקשה. חמש דקות.
+
+
+ כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מודה לקודמי אילן גילאון על הנאום המרגש והאמיתי. 
+
+בתחילת דברי אני רוצה לברך את הגברת תמי שמע, שמתרגמת את דברינו לשפת הסימנים, שעוזרת לנו להשמיע את דברינו לאלה שלא יכולים לשמוע אותנו, חירשים וכבדי שמיעה. אני רוצה גם לברך את כל בעלי המוגבלויות הנמצאים ושהיו אתנו במשך היום בוועדות ובהפגנה שהייתה מול משרד האוצר. במיוחד אני רוצה לברך את חברי הנמצא אתנו ביציע כאן, עורך-דין עבאס עבאס, ואת המלווה שלו. עבאס הוא עיוור שהצליח, נוסף על כל הלימודים האקדמיים, להקים עמותה, עמותת "אלמנארה", שעוסקת בהנגשת שירותים ובהגנה על הזכויות של בעלי המוגבלויות בחברה הערבית; ולחברי מאום-אלפחם, מבית אל-נצ'אל, מבית המאבק, שגם נמצאים אתנו כאן, והשתתפו בהפגנה, ולכל חבריהם הנמצאים כאן.
+
+ אני רוצה לדבר על כמה נושאים; יש המון מה להגיד בעניין הזה. באופן כללי, המצב של בעלי המוגבלויות לא משתנה באופן משביע רצון, למרות כל החוקים הסוציאליים, למרות קיומו של הביטוח הלאומי. לא מובנים מאליהם בחברה הישראלית ובמערכת השלטון הישראלית קיומו, זכויותיו, עולמו של בעל המוגבלות. הוא צריך להיאבק, הוא צריך להוכיח. הוא בחזקת נאשם, עד שהוא מוכיח את חפותו. ככה לפחות, גם אם אי-אפשר לתמוך את זה במספרים, הגישה כלפיו, בעיקר במוסד לביטוח ל��ומי, המומחים שלו והוועדות: שהוא בא לגזול, והוא שצריך לעבוד קשה כדי להוכיח שמגיע לו. הגישה הזאת צריכה להשתנות, וצריכה להשתנות מהיסוד, באופן שהחברה תכליל, תקבל, תעניק, תנגיש, תעזור, תסייע. לא מספיק שהבן-אדם סובל ועובר את כל מה שהוא עובר? ויש דוגמאות למכביר. לא מספיק – בשביל שנקשה עליהם יותר, בשביל שנמרר את החיים שלהם יותר, וכל הישג, כל דבר, כל זכות, הוא צריך לעמול ולהפגין ולהוכיח עד שישיג אותם. הסיפור הזה צריך לבוא לקצו.
+
+ ואם החיים קשים, בלי שניכנס למספרים ולעובדות לגבי כל המגזר של בעלי המוגבלויות, ואם המצב קשה לכל בעלי המוגבלויות, באופן כללי, המצב קשה שבעתיים כשבעל המוגבלות הוא ערבי, פלסטיני, שגם סובל מאותן תופעות שדיברתי עליהן כרגע מול המערכת השלטונית והמערכת הכללית והרשמית וכל הבעיות הכלכליות וכו', והוא סובל עוד פעם, ולא בפחות קושי, מהדרה ומאי-הכרה בחברה שלו.
+
+ואם מדברים על הנגשה וסובלים מהנגשה, תלכו למגזר הערבי, תלכו לעיריות, תלכו לכל מקום, ותראו מה זה הנגשה לנכים.
+
+
+ אני מבקש לסיים.
+
+
+ הבעיות שם הן הרבה יותר חמורות, הרבה יותר גדולות. וגם מבחינת מספרים, היום, רק להאיר את העיניים – אני מבקש דקה תוספת זמן.
+
+
+ תזדרז.
+
+
+ יש 400,000 ערבים – כשליש, קצת פחות משליש של החברה הערבית – המוגדרים כבעלי מוגבלויות מכל הסוגים. לפני שנתיים וחצי באה אלי אישה מאוד גדולה – – –
+
+
+ אני מבקש לסיים. לא להתחיל נושא חדש.
+
+
+ כן, כן. אני מדבר על יוזמה. אז אני גם רוצה להכיר תודה למי שהתחילה אותה, גברת תמי ברנע מה"ג'וינט", שעשו והשקיעו בפרויקט שנקרא "מסירה", ושתכף המימון שלו יסתיים, כי ה"ג'וינט" תומך לתקופה מסוימת. אז היא באה ואמרה, מה אנחנו יכולים לעשות – היא מכירה אותי שנים, אני מהווה יועץ בשבילה בהרבה דברים. אז אני אמרתי לה, בואי נהפוך את "מסירה" לקרן, קרן ראשונה מסוגה במגזר הערבי, בחברה הערבית, שתתמחה ותתמקד בסיוע לבעלי מוגבלויות. "מסירה" נולדה, אומנם בהרבה קשיים. היום היא קורמת עור וגידים, מתחזקת. סומכת בהכנסותיה על חברות ועסקים ובעלי ממון ערבים, ולא רק עליהם, וזה החידוש הגדול. אלא, מסתכלים על החברה הערבית, לא כשבעל החברה מכניס את היד לכיס הפרטי ומוציא כסף ותורם, כי עומדים בתור אצלו אנשים שנזקקים, אלא כל החברה מתגייסת, כל החברה, על כל עובדיה, וזה מביא, וככה מתמרץ בעל העסק את העובדים שלו. אני שמח להגיד ש"מסירה" היום הופכת להיות הקרן הראשונה שאוספת כסף ותרומות מתוך החברה הערבית לסיוע לבעלי מוגבלויות. אולי זה הדבר החיובי, האור בקצה המנהרה, שאני יכול לבשר ולהגיד על מצבם של בעלי המוגבלויות בחברה הערבית. 
+
+ וכמובן, אני שוב משבח ומהלל את אותם בעלי מוגבלויות, שבשבילי ובעיני הם באמת-באמת אנשים אמיצים, הירואיים, גיבורים, שמגיע להם כל הכבוד, שהגיעו לאן שהגיעו, ושנאבקים. אתם מהווים בשבילנו דוגמה בשביל להמשיך להאמין ביכולת שלנו לשנות את הדברים ולהביא לחיים יותר טובים, לכם ולכל חברה. תודה.
+
+
+ תודה, חבר הכנסת גטאס. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. חמש דקות. בבקשה.
+
+
+ תודה רבה. 
+
+ מכובדי היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מכובדי השר, אני רוצה לפתוח בברכה לחברי העורך-דין עבאס עבאס, המנהל הדינמי של עמותת "אלמנארה", יחד עם חברו, יחד עם כל האנשים, גם מאום-אלפחם, חברינו שהשתתפו, השתתפנו יחד בהפגנה מול משרד האוצר הבוקר, ויחד עם כל האנשים עם מוגבלויות מהארץ, יהודים וערבים כאחד. המאבק הוא משותף, המאבק חייב להיות משותף, למרות קשיי יתר של אנשים עם מוגבלויות בחברה הערבית בישראל.
+
+אני רוצה להתחיל בסמנטיקה, כי בכל פעם שאני רושם סטטוס בפייסבוק עם "אנשים עם מוגבלויות" – אל-אשח'אץ, אצחאבּ אל-אעאקאת, ד'וו אל-אעאקאת – מייד קופץ מישהו או מישהי ואומרים, "בעלי צרכים מיוחדים" – ד'ווי אחתיאג'את ח'אצה. מוחים על הסמנטיקה – – –
+
+
+ לא תצא מזה.
+
+
+ נכון. הרגשתי לאחרונה שאני לא אצא מזה. אני רוצה להסביר את מה שהסבירו לי, ותודה, עבאס, וזה גם מה שמופיע בספרות המקצועית. לפי האמנות הבין-לאומיות, גם האנשים עצמם החליטו שכך הם רוצים להיקרא: אנשים עם מוגבלויות. הם לא מתביישים במוגבלות שלהם, זה חלק מהזהות שלהם. אנשים עם צרכים מיוחדים – מי מאתנו הוא לא עם צרכים מיוחדים? לכל אחד יש צרכים מיוחדים. 
+
+
+ – – –
+
+
+ ולכן הביטוי הנכון הוא אנשים עם מוגבלויות, וצריך לכבד את הרצון של אנשים עם מוגבלויות להיקרא כך. וזה מזכיר לי, רבותי, קארין, את הססמה שכולם מכירים:Nothing about us without us – שום דבר עלינו בלעדינו. כלומר, להשמיע קול, להשפיע ולהכריע בדברים של חיי היום-יום של כל האנשים עם מוגבלויות.
+
+ אני קיבלתי נייר עמדה מקצועי מ"אלמנארה" שנערך על-ידי חברי עבאס עבאס, ואני אצטט חלק ממנו גם בהמשך.
+
+האמת היא שהסבל של אנשים עם מוגבלויות בארץ הוא סבל רב. אין הקשבת יתר של האוכלוסייה לצרכים, אבל בעיקר של המדינה, של השלטון המרכזי. זה הופך להיות חמור יותר כאשר מדובר בצרכים של האוכלוסייה הערבית, אנשים עם מוגבלויות מהאוכלוסייה הערבית. אין העדפה מתקנת. בלאו הכי אנשים נורמטיביים, אזרחים ערבים, יש בעיה לקלוט אותם, יש בעיית תעסוקה. אנחנו 20% מהאוכלוסייה, ורק 7.8% מהמועסקים בשירות הציבורי, רבותי חברי הכנסת.
+
+אני רוצה לומר שלמרות החוק ולמרות אמנות רבות ורוח האמנה, אנשים עם מוגבלות בחברה הערבית ובני המשפחות שלהם מדווחים כי אפשרות התעסוקה העומדת בפני החברה הערבית מצומצמת למדי, כפי שאמרנו, ועל אחת כמה וכמה לגבי אנשים עם מוגבלות; אין מקומות עבודה מתאימים, אין די הסעות מותאמות לאדם עם מוגבלות למקומות העבודה. המעסיקים אינם קולטים אנשים עם מוגבלות בשל דעות קדומות וחשש מפגיעה בתהליך העבודה.
+
+יצוין כי שיעור המועסקים בחברה הערבית אינו עולה על 21%, ו-73% אינם משתתפים בכוח העבודה בכלל, לעומת שיעור של 49% שיעור המועסקים בחברה היהודית. כלומר, הדרישה היא להעדפה מתקנת. אין העדפה מתקנת. 
+
+ יש כמה תחומים ששזורים אחד בשני בחיי האנשים עם מוגבלויות: חינוך, תעסוקה והנגשה.
+
+הנגשה, חברי עפו – תמיד יש בעיה בערבית מה להגיד, מה המילה; יש אל-מנאליה – אבל זה קשה; אל-עטאאה – בערבית זה יותר קל.
+
+
+ אני מבקש לסיים.
+
+
+ תודה רבה.
+
+ואל-עטאאה – הנגשה – יש שני סוגים: יש הנגשה פיזית למקומות, למבנים ציבוריים, ויש הנגשה שהיא הנגשה של מידע. גם זה כמעט לא קיים, גם זה כמעט לא קיים.
+
+אנחנו, חברי כנסת, כולנו עובדים בבית הזה. גם לסמנטיקה יש חשיבות. ציין את זה חבר הכנסת גילאון. יש כאן מקומות שנדמה לי שכתוב עליהם: "כניסה לנכים", או "כניסה לנכה". נדמה לי שהגיע הזמן שהדברים האלה יחלפו להם.
+
+
+ חניה לנכים. כניסה לנכים.
+
+
+ חניה לנכים, כניסה לנכים – זה צורם. צריך לשנות את זה.
+
+ דיברנו, בזה אני אסיים, אדוני היושב-ראש – – –
+
+
+ לשנות למה? לשנות למה? במקום "חניה לנכים", שיהיה כתוב מה?
+
+
+ אנחנו צריכים לשבת, לטכס עצה. מה, לא נו��ל למצוא מילה מתאימה שתהיה Nothing about us without us? בלי להתייעץ אתם? משהו, משפט מתאים. הרי אי-אפשר להגיד "הנכים בישראל", כי לא אומרים. אומרים "אנשים עם מוגבלויות", כי חשבו שזה השם המקצועי המתאים ביותר, המתאר את הזהות, את החוויה היומיומית. אני חושב שגם אם הביטוי הוא ארוך יותר, ולא רק מילה אחת כדי לפשט, אפשר להגיע לעמק השווה ולשים שלטים מתאימים. 
+
+ אני אסיים. דיברנו על הערבי כאדם שמוצא מכשולים כדי להיכנס לשוק העבודה. אחר כך דיברנו על ערבי עם מוגבלות. הקושי הוא כפל כפליים. ותאר לעצמך אישה ערבייה עם מוגבלות. אז האישה הערבייה מופלית פעמיים, גם בגלל שהיא ערבייה וגם בגלל שהיא אישה, פנימית. אישה ערבייה עם מוגבלות – השמים הם הגבול לדמיון שלכם. הגיע הזמן שנאתגר את עצמנו, כדי שהקול של הנשים האלה יהיה קול רם, צלול, עם הקשבה של כולנו. תודה רבה. 
+
+
+ תודה, חבר הכנסת אחמד טיבי. נא לא למחוא כפיים באולם. תודה, חבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת עפו אגבאריה, בבקשה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כנראה השבוע אנחנו מציינים כמה ימים בין-לאומיים, וכנראה זה לא צירוף מקרים שדווקא ביום האשכבה של נלסון מנדלה אנחנו מציינים את שבוע זכויות האדם. וכידוע, נלסון מנדלה – אחד הלוחמים הדגולים והגדולים ביותר למען זכויות האדם. 
+ 
+ השבוע הנוסף שאנחנו מציינים הוא שבוע המאבק בנגע הסמים. לצערי הרב, הנגע הזה מתחיל להתפשט בין האוכלוסיות הצעירות, מהפיצוציות והסמים הקלים עד הסמים הגדולים. וכל זה, כנראה, בגלל שעמום של הצעירים, היות שאין תוכנית של הממשלה לתת לצעירים האלה איזו תוכנית אחרי הלימודים, הלימודים הפורמליים. אז השעמום גורם להם גם להיות קורבנות לסמים ולמחלות נפשיות אחרות. 
+
+אנחנו גם מציינים את שבוע האנשים עם מוגבלויות. עצם העניין שהמילים נכים ונכות כבר ירדו מהלקסיקון, גם בעיתונות וגם בכנסת – אבל חבל שזה עדיין קיים בכנסת. 
+
+ אני מצטרף לחברי שקדמו לי ואני מברך את העמותות ואת החברים שעובדים בעניין אנשים עם מוגבלות. כל שנה אנחנו מציינים את היום הזה, וכנראה בסופו של דבר נתחיל להשיג עוד הישגים, וזאת בגלל עמידתכם האיתנה, למרות המגבלות. אנשים חושבים שיכולה להיות מגבלה, אבל כנראה זה לא נכון. יש פתגם בערבית שאומר: כּל ד'י עאהה ג'בּאר – כל האנשים שיש להם מוגבלות יכולים להיות גם גיבורים גדולים. 
+
+אז בעניין הזה אנחנו היום דנו גם בוועדה, וטוב שאנחנו דנים במקום הזה. וכשאנחנו חושבים על הנגישות – דיברו חברי על ההנגשה במגזר הערבי, אבל אני רוצה לדבר בכלל. אני, הייתה לי הזכות שנפגשתי עם אנשים ועם נכים, לא רק כאלה שנולדו נכים אלא גם כאלה שנהיו נכים כתוצאה מתאונות, מתאונות עבודה או מתאונות גופניות – גם שבץ מוחי זה תאונה גופנית – או מתאונת דרכים; ומתאונות דרכים, לצערי הרב יש לנו הרבה. מי שנפגע בראש ובראשונה זה בחורים צעירים. 
+
+ריבוי הנכויות מצריך תשומת לב מיוחדת של הביטוח הלאומי ומשרד הרווחה. כי בדרך כלל מחשיבים כיוון מסוים, נכות מסוימת, שהיא הנכות הדומיננטית אצל האדם, ושאר הנכויות הן כאילו פחות. 
+
+הולכת להיות עכשיו רוויזיה בנכויות, של הרשימה וספר הנכות של אנשים עם מוגבלות. מה שאנחנו פוחדים הוא שברשימה הזו יהיה איזשהו דבר שיפגע בדיוק בשכבות האלה, שאין להן בנכות אחת את הסעיף המרכזי והגדול שיכול להקנות להם את הנכות הדרושה כדי שיקבלו את הטיפול מהביטוח הלאומי, אלא יש להם במצט��ר, מכמה נכויות. לכן הבקשה שלנו, גם ממשרד הרווחה וגם מהביטוח הלאומי – שהרשימה החדשה, שנדונה עכשיו, תהיה שקופה יותר ותהיה אפשרות לאנשים לדון בה יותר. 
+
+ כפי שאמרו, גם אני חושב שהחברים מהעמותות עשו עבודה טובה. והחבר עבאס עבאס, העורך-דין, הסב את תשומת לבי לדבר מאוד מעניין. הכוונה להתריע בפני הגורמים הרלוונטיים – תשמע, אילן – –
+
+
+ להתחיל לסיים. בבקשה. 
+
+
+ אילן, תשמע. בסדר, תודה. – – על האפליה המובהקת בתקנה 13, אשר מקנה הטבה של פטור בהמתנה בתור לאנשים עם מוגבלות שכלית. ידוע לך על זה? כן. זה בדרך כלל בספקטרום האוטיסטי. 
+
+
+ גם. 
+
+
+ לא רק. 
+
+
+ תשמע. בנוסף, ובעלי תעודת נכה שהנפיק האגף לשיקום במשרד הביטחון – זאת אומרת, אנשים עם מוגבלות כתוצאה משירות הביטחון. זאת אומרת, ששאר האנשים עם מוגבלות אין להם הפריבילגיה הזו: או שהם כולם צריכים להיות נכים מבעיה שכלית או שיש להם אישור נכות ממשרד הביטחון. אני חושב שזו אפליה מאוד זועקת, ועלינו ועליך מוטלת האחריות לתקן את העוול הזה ולתת את האפשרות. דווקא לגבי אנשים עם מוגבלות אין מקום לאפליה. וזה נראה באמת אפליה. 
+
+
+ תודה. תודה רבה. 
+
+
+ גם אני חושב ככה בדיוק. 
+
+
+ גם אתה חושב?
+
+
+ בדיוק ככה. 
+
+
+ יפה מאוד. אז אנחנו תמימי דעים פה וביחד – לתקן את זה. 
+
+
+ תודה רבה, חבר הכנסת אגבאריה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה. 
+
+
+ תודה רבה. 
+
+ אדוני היושב-ראש, כבוד השר עמיר פרץ, חברי חבר הכנסת אילן גילאון, המתורגמניות פייגי ותמי, שעושות עבודת קודש, היום מציינים בכנסת את היום הבין-לאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. אז הדבר טוב ויפה, אבל אני רוצה שתדעו שאנשים עם מוגבלויות מציינים בכל יום ויום את העובדה שהם אנשים עם מוגבלויות, והם זקוקים לשוויון הזה, המילה הגדולה שכולנו מדברים עליה. 
+
+ גם אני נמנית עם הקבוצה של האוכלוסייה הזאת, ואנחנו כוללים, כולנו ביחד – ההערכות הן בין 800,000 למיליון איש בישראל בלבד. 
+
+ אני מאוד שמחה שיש לי זכות גדולה להיות כאן ולדבר על החשיבות של הנגישות והשוויון, המוגבלות ושאלת האחריות של המדינה לשילובם של אנשים עם מוגבלויות בחברה. זה נושא מאוד רחב ומאוד גדול, והזמן קצר מלדבר על הנושא כולו. 
+
+ אבל כן חשוב לציין דבר מאוד קשה: בישראל של כמעט 2014 – אנחנו או-טו-טו בפתחה של שנה חדשה – הסיכויים של אדם עם מוגבלות להשתלב בחברה הישראלית עדיין, לצערי, לא גבוהים מספיק. השיח הגדול הזה שאנחנו קוראים לו "זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות", מילים גדולות כמו שילוב, שוויון, שבוודאי שמעתם היום לא מעט בדיונים בוועדות, הם בסך הכול תיאור של הדברים הפשוטים שאדם ממוצע חווה יום-יום. היכולת של אדם לחיות את חייו כשווה בין שווים – לקום בבוקר, ללכת לבית-ספר, לאוניברסיטה, לעבודה, לנהל חיי זוגיות, משפחה, ולפעמים, מה אתם יודעים? רוצים גם לצאת ולבלות – לנו זה ברור, לנו, האנשים שעושים את הדברים האלה. להרבה מאוד אנשים שחיים בישראל זה לא ברור בכלל, ופה הנקודה הכואבת.
+
+ בשנים האחרונות נעשו לא מעט שיפורים: אנחנו חוגגים היום 15 שנים לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, ובאמת עשינו כברת דרך ארוכה בעניין וחל שיפור; אשררנו אמנות, כתבנו חוקים, אבל עדיין לא עשינו את הדבר שהוא בעיני החשוב ביותר – לא שינינו את התודעה עד הסוף. 
+
+ השילוב, כמו שאמרתי, נוגע לכל תחומי החיים. מאחר שלא אוכל לעסוק בכל תחומי החיים, אני רוצה להתייח�� לנקודה אחת חשובה: תעסוקה, אותו עניין שנותן לנו סיבה לקום בבוקר; העבודה, שנותנת ביטוי ליכולות שלנו, שיוצרת לנו שגרה מצד אחד ומאתגרת אותנו מצד שני; הדבר הזה שנותן לנו ביטחון, היכולת שלנו לפרנס את עצמנו, להגביר את תחושת העצמאות שלנו, השילוב שלנו במעגל החברתי. כל הדברים האלה יוצרים עניין ויוצרים הנאה. 
+
+ נתונים שנאספו לאחרונה על-ידי מכון ברוקדייל וה"ג'וינט" מראים לנו תמונה קשה, שרק 50% מהאנשים עם מוגבלויות בישראל חיים ועובדים, לעומת 72% שמועסקים בקרב שאר האוכלוסייה. 44%, כמעט מחצית מכלל האנשים עם מוגבלויות בישראל שלא מועסקים, דיווחו על רצון מאוד גדול לעבוד. אבל מה הפלא שהם לא מוצאים עבודה אם רק 5.4% מהמעסיקים בישראל דיווחו שהם מעסיקים אנשים עם מוגבלויות? גם כאשר אדם עם מוגבלות כבר מצא עבודה, השכר הממוצע שלו יהיה נמוך ב-1,400 שקלים מזה של אדם ללא מוגבלות, וזה בממוצע. וראוי מאוד שנדגיש שבהרבה מאוד מקרים אין קשר בין המוגבלות של האדם לבין היכולת שלו למלא את כל דרישות המשרה. 
+
+ למרות שדווקא עבור הדור הצעיר קיימת תשתית חוקית וטכנולוגית שאמורה לאפשר שילוב רחב יותר בשוק העבודה, המגמה המדאיגה נמשכת, ו-45% מהצעירים בני 23–26 עם מוגבלות פיזית, שכלית, חושית או נפשית אינם עובדים ואינם לומדים. רק 10% מכלל הצעירים עם מוגבלות קיבלו שירותי שיקום תעסוקתי או הכנה לחיי עבודה. 
+ 
+הנתונים והמספרים האלה מדאיגים ברמה הערכית, ברמה החברתית וגם ברמה הכלכלית. אבל מה שהכי מדאיג ומכאיב הוא הסיפור שמאחורי הנתונים והמספרים. אני אתייחס לגברת לזמי, בחורה צעירה שסיימה בהצטיינות תואר שני בייעוץ חינוכי באוניברסיטת בר-אילן, ושוקדת בימים אלה על עבודת הדוקטורט, אבל לא מצליחה למצוא עבודה. אתם יודעים למה? כי היא מתניידת באמצעות כיסא גלגלים ואינטונציית הדיבור שלה שונה במעט מהנורמה. אני אדבר על מר פאוזי, עיוור, שלמרות ניסיונות חוזרים ונשנים לא מתקבל לעבודה כנציג מכירות בטלפון; ואורן, שסיים תואר במשפטים, אבל לא מקבל אישור לבצע התמחות שתותאם לצרכים שנובעים מהמוגבלות הפיזית שלו, ואתו עוד רבים ואחרים. 
+
+ללשכה שלי מגיעות כל יום פניות של אנשים מוכשרים, משכילים, עם מוטיבציה, שרוצים, יכולים לעבוד, לפרנס את עצמם, אנשים שמקבלים מדי יום סירוב אחרי סירוב, ולעתים הם מתייאשים, מוותרים ונשארים בבית. הם מודרים, הם מתוסכלים, הם נאלצים להסתמך על קצבאות ועל סיוע של הרווחה, של המדינה. לעתים קרובות המחסום הגדול ביותר שעומד בפני אדם עם מוגבלות הוא לא המדרגות למבנה או השלט שלא מלווה בכריזה, כי אם החשש החברתי, הסטיגמה, הסטריאוטיפים, או ההנחה הראשונית הבסיסית הזאת: נו, הוא אדם עם מוגבלות, הוא לא באמת יכול, הוא יספק לנו הרבה פחות ממה שאנחנו צריכים. 
+
+ משרד הכלכלה הגדיר בעבר, ומנהל גם היום, תוכניות שנועדו לשלב אנשים עם מוגבלויות בשוק התעסוקה, וביניהן כיסוי עלויות ההתאמות למעסיקים וחוק לרון, שמאפשר למקבלי קצבאות נכות לעבוד עד תקרת הכנסה מסוימת ללא אובדן הזכויות. אבל ברור שלמרות כל הדברים האלה המצב הנוכחי מחייב בחינה מחודשת של הכלים והאמצעים שננקטים לקידום המטרה הכל-כך חשובה הזאת. כי העובדה שבישראל חיים מאות אלפי אנשים עם מוגבלות שלא מממשים את הפוטנציאל התעסוקתי שלהם פוגעת בהם, פוגעת בכבודם, בביטחונם האישי, ופוגעת בנו כמדינה. במקום לבצע השקעה ראשונית לטווח ארוך אנחנו יוצרים בעצמ��ו תלות בקצבאות, אנחנו פוגעים בעצמנו כחברה – חברה שהייתה רוצה לראות את עצמה נאורה ושוויונית. 
+
+ברור שתשתית חוקית היא תנאי סף, אבל דעו לכם שהיא לא מספיקה. תארים מתקדמים והכשרה מקצועית הם בסיס חשוב, אבל הוא לא יכול לצמוח בלי שמעסיקים את האנשים, בלי שנותנים להם את ההזדמנות. כדי להביא לשילוב אמיתי יש להשקיע יותר משאבים בחינוך, בהסברה, בתמריצים האמיתיים למעסיקים, אשר יתגברו על החשש הראשוני שלהם וישלבו אנשים עם מוגבלויות. 
+
+והדבר החשוב ביותר – ואת זה אני רוצה להגיד מהלב ולא מהדף: תראו, העניין הוא שינוי גישה. העניין הוא שזה לא חסד, אנחנו לא עושים לאף אחד טובה. יש פה זכות, והיינו רוצים לממש אותה. תודה. 
+
+
+ תודה רבה, חברת הכנסת אלהרר. הדוברת האחרונה – חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש – – – 
+
+
+ סליחה? 
+
+
+ – – – בתוך הבית – – – היא צריכה לעשות סיבוב שלם, כדי להיכנס רק משם, דרך העמדה של – – – לעשות עוד פעם סיבוב כדי לחזור.
+
+
+ – – – אפשר להגיע לשולחן הממשלה עם עגלת נכים, אי-אפשר לצאת משם. 
+
+
+לדעתי קארין פספסה את ההצעה, אילן. 
+
+
+ אם נחזור רגע לנימה רצינית: לי הפריע – – –
+
+
+ עכשיו הבנתי למה אתה לא יושב שם. עכשיו הבנתי. 
+
+
+ חבר הכנסת צור, לי הפריע שחברת הכנסת אלהרר לא יכלה לדבר בדיוק מאותו מקום שממנו מדברים חברי הכנסת האחרים, אם כי אין ספק שנעשה כאן ניסיון מאוד רציני לאפשר לנכים לדבר מעל הדוכן כחברי כנסת אחרים. 
+
+
+ גם ברגישות יש מידתיות – – –
+
+
+ תודה. בבקשה, חברת הכנסת מועלם. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, זה מרגש בשבילי לדבר אחרייך, קארין. חשבתי שאולי כדאי שאני אעלה, אשתוק שלוש דקות – ונפנים את מה שאמרת. גם בזכות ההיכרות האישית יותר עם אנשים כמוך, אני חושבת שאנחנו עושים את התהליך הזה שדיברת עליו מהלב, ולא רק מהנייר.
+
+ אני רוצה לברך את חברי חבר הכנסת אילן גילאון על היוזמה של היום הזה, על הקידום שלו ועל ההובלה שלו בשנים האחרונות. הבוקר, כשהגענו לכנסת, היה עומס רב במיוחד, וזה דבר גדול בעיני שהכנסת מזמינה ומאפשרת הגעה של אנשים; והיה צריך לשנות לא רק את השיח אלא גם את התודעה כדי שהם ייכנסו, כדי שתהיה הנגשה, כדי שתהיה אפשרות להגיע לכל מקום, כדי שאפשר יהיה לתרגם את השיחות – כמו כאן, שפייגי ותמי מאפשרות את התרגום לשפת הסימנים. אז אני מברכת אותך על היום הזה ועל בכלל, כמובן. 
+
+ חבר הכנסת גילאון אמר שהיום בחרו בכל הוועדות – בשבע ועדות התקיימו היום דיונים שנגעו לנכי נפש, לאנשים שהם מוגבלים נפשית. ישבתי בכמה ועדות, ואף ניהלתי את הישיבה באחת מהן, ואני רוצה להאיר לכם – בוועדה לזכויות הילד ביקש את רשות הדיבור בחור צעיר. הוא סיפר שהוא מתנדב ועושה הסברה בתוכנית "עמיתים" לנוער – על נערים ונערות שהם נכי נפש עם משברי חיים. ילדים ונוער, אנחנו משתדלים לא להגדיר ולא לאבחן אלא לדבר על משברי חיים. הוא דיבר ודיבר על נערים ועל מה שהם עוברים, ואז, לשאלתה של יושבת-ראש הוועדה חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס על הילד שהוא תיאר – שאלה אותו חברת הכנסת לוי: איפה עומד הנער הזה שאתה מספר לנו עליו היום? והוא אמר: הוא מדבר בפנייך עכשיו. זה ריגש מאוד את כל הנוכחים. הוא דיבר באמת על דברים מאוד מאוד משמעותיים, על תהליכים שעוברים נערים ונערות, וחיבר אותנו לשני נערים שבשבוע שעבר בחרו לשים קץ לחייהם בגלל קושי חברתי מאוד גדול ומשבר שהם חוו. הוא בעצם ביקש מאתנו, אחרי דיבור מאוד משמעותי, להפסיק לראות בבני-אדם שקופים; להתחיל להתייחס לכל אחד שאנחנו פוגשים כעולם שלם. ואני חושבת שזאת גם מטרה של היום הזה: היכולת הזאת לעשות את השינוי לא רק בשיח אלא גם בעיניים, ודרכן במוח ובלב. פשוט לראות בני-אדם, להפסיק להתייחס לאנשים כשקופים.
+
+ אני כתבתי בהתחלה דברים אחרים, אבל היום בצהריים, באירוע באודיטוריום שסיכם את היום הזה, פתאום שמעתי את ד"ר שגית מור מאוניברסיטת חיפה מדברת בכלל על משהו אחר, על דרך אחרת להסתכל על אנשים עם מוגבלות. היא דיברה על זה שאנחנו מכירים היום את הגישה המסורתית, את הגישה שמדברת על זה שהאדם הוא מקור הבעיה, האדם הוא המוגבל, ולכן כל תיקון ושיקום ידבר על האדם: מה תוכנית השיקום שלו ואיך נשלב אותו ובמה הוא יעסוק. היא הציעה לנו הסתכלות חדשה, הסתכלות שהיא קראה לה "גישה ביקורתית על אנשים עם מוגבלות". היא התחילה לדבר על זה שאנחנו צריכים להבין שהמוגבלות היא לא גורל אכזר והיא לא אסון טבע והיא לא נחיתות טבועה באדם עצמו, אלא היא מבקשת מאתנו להסתכל על המוגבלות כתוצר של הבניה חברתית, ומזה בעצם אנחנו נוביל תיקון חברתי. ואם אנחנו רוצים לעשות תיקון, אז הוא כבר לא ידבר על האדם המוגבל, הוא ידבר על תיקון החברה – התיקון החקיקתי שיצא מהבית הזה וממקומות נוספים, התיקון המחשבתי, התיקון הפנימי שכל אחד מאתנו יעשה. 
+
+ היא דיברה גם על זה שאנשים עם מוגבלויות הם חלק מהמגוון האנושי של החברה שאנחנו חיים בה. החברה שלנו מורכבת מכל מיני גוונים, ואנשים עם מוגבלויות הם עוד גוון במגוון האנושי. זו הסתכלות אחרת לגמרי, אם אנחנו מסתכלים על חברה שיש בה גברים, נשים, מבוגרים, צעירים, מוגבלים ולא מוגבלים. זאת הבקשה שלה מאתנו, פשוט להתחיל להסתכל על האנשים עם מוגבלויות כעל חלק מהמגוון האנושי שאנחנו חיים בו. 
+
+ ובעיקר, והזכיר את זה חבר הכנסת אחמד טיבי, אגיד את זה בעברית – היא דיברה על זה שאסור לנו, אסור לנו – זה לא סוד שאני באה מעולם הבריאות – פעם פעם פעם אנשים, רופאים ואנשי בריאות, דיברו מעל לראש של המטופלים או הלקוחות או החולים, והיא בעצם דיברה על זה שהמשפט הוא: שום דבר עלינו בלעדינו. אין יותר: אנחנו מדברים מעל לראש של האנשים עם מוגבלויות. כל תיקון חברתי, כל שינוי, חייב להיעשות ביחד עם האנשים עם המוגבלויות, ביחד, ובעיקר מתוך מה שהם מביאים, מניסיון החיים שלהם. כל ניסיון שלי לתקן משהו בשביל קארין, לדעתי יהיה ניסיון עקר. אני מעולם – – –
+
+
+ קארין יכולה לתקן בשבילנו. 
+
+
+ בדיוק, בדיוק. כל ניסיון כזה יהיה עקר, כי אני חושבת שהתיקון האמיתי של אותה הבניה חברתית חייב לבוא מהאנשים עצמם.
+
+ אנחנו דיברנו כל היום הזה על איסור אפליה ועל נגישות ועל התאמות מידתיות ולא מידתיות והקשבה ושיתוף, ובסוף, לדעתי, המטרה שלנו צריכה להיות: שירותים חברתיים שישקפו תפיסה ערכית. בשנים האחרונות ובחודשים האחרונים – ובכל פעם יש איזה מבחן שכולנו מדברים עליו, על מצוינות, ואיפה אנחנו נמצאים כפרטים וכחברה, ואנחנו מאמינים שאנחנו חייבים כחברה להביא למיצוי ומצוינות של כל אחד. אבל אני חושבת שחלק מהשינוי בשיח ידבר על מצוינות ערכית, ידבר על יכולת של חברה לקבל כל אחד, ובעיקר לאפשר לכל אחד להביא ליד ביטוי ולממש את היכולת האישית שלו. אני מציעה שאנחנו נתחיל להיות חברה שהמצוינות הערכית שלה היא היצירה הזאת של הזדמנויות שוות לכולם, להביא לידי ביטוי את האישיות שלהם באופן המרבי. תודה.
+
+
+ תודה רבה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש – – 
+
+
+ כן.
+
+
+ – – רק משפט אחד, כיוון שאני לא יכול, נבצר ממני – – –
+
+
+ אבל קודם כול – תודה רבה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. קודם כול, תודה רבה. 
+
+
+ תודה.
+
+
+עכשיו, מה המשפט?
+
+
+תודה רבה. אה, אתה צודק, סליחה. אני חושב שבאמת בדברים החשובים שנאמרו – – –
+
+
+ אם אתה מדבר, לא במקום, אם כבר אתן לך דקה – – –
+ 
+
+ אחרי השר יש אפשרות לדעה אחרת.
+
+
+ הוא יכול ללכת רבע דקה. אני לא יודע מה הוא רוצה, אולי עוד הצעה לסדר.
+
+
+ אני אעשה את זה פחות מדקה. אני חושב שבדברים החשובים שנאמרו פה יש נקודה אחת שלא נאמרה, והיא על התרומה של האנשים עם המגבלות לחברה עצמה. אני רק אצטט – פעם חבר שלי, אלוף דורון אלמוג, כשהוא קיבל את דרגת האלוף, וכולנו היינו חנוקים שם, אז הוא אמר משפט, שיש לו ילד עם אוטיזם מתקדם מאוד, שהוא לא הצליח להחליף אתו מילה אחת. הוא היה בן 17, ערן, זיכרונו לברכה. הוא לא הצליח להחליף אתו אפילו מילה אחת כל החיים, אבל ממנו למד הכי הרבה על משמעות החיים. אז לימוד זה דבר אחד, אבל העוצמה של התרומה שלנו, של החיבור ושל היחס השווה ככל שאפשר לאנשים בעלי המוגבלויות, אני חושב שיותר משאנחנו נותנים, גם במקרה הזה אנחנו מקבלים, גם באופן פרטי וגם כחברה. תודה, וגם תודה על האפשרות לדבר. 
+
+
+ תודה רבה. ועכשיו כבוד השר ישיב להצעות לסדר-היום בשם שרת המשפטים, אבל גם בשמך אתה יכול. 
+
+
+ אני תמיד משיב רק בשמי.
+
+
+ כן, נכון, אבל חשוב לציין את זה. אתה תמיד יותר ככה. 
+
+
+גם בשם שרת המשפטים, בסדר גמור. אני מחליף היום את שרת המשפטים וזה בסדר גמור. 
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראשית, אני שמח לעשות ספירה באולם ולראות שיש עשרה חברי כנסת יחד אתך ואתי, ומתוכם ארבעה חברי התנועה. זה 40% מהנוכחים כאן, וזה בהחלט משמח אותי. אני חושב שזה דבר – – –
+
+
+ היום זה היום גם לכאלה שהתנועה קשה להם, זה דווקא היום.
+
+
+ זה גם נכון, אבל בכל זאת חשוב להדגיש זאת.
+
+
+ אני שמח שהרוב עדיין בתנועה בכלל.
+
+
+ חשוב להדגיש זאת.
+
+
+ – – – 
+
+
+ חברי חברי הכנסת, ראשית אני באמת רוצה שוב לברך את תמי שמע ואת פייגי טרואופיאנסקי, שבאות הנה ועושות לנו את התרגום לשפת הסימנים. מדוע אני כל כך מדגיש זאת? כי ב-2002 התקיים אחד ממאבקי הנכים, אולי מהגדולים ביותר שהיו במדינת ישראל, במשך 77 ימים. הוא נקרא אז "מאבק 77 הימים". הנכים על כיסאות גלגלים, נכים עם מוגבלויות שונות, ישנו שם במשרד האוצר, פשוט השתלטו על משרד האוצר ולא משו. אלה היו ימי חורף קשים עם שלג, עם דרמות ששנים לא ראו במדינת ישראל. ואני זכיתי להיות שם. זכיתי להיות יחד אתם ימים ולילות. היו ימים רבים שישנתי ביחד אתם, וכמו שאמרו פה חברים, יותר מאשר אתה מעניק להם, הם מעניקים לך. 
+
+ יצא לי להכיר חלק מהנכים באופן אישי, ואני אומר זאת – גם אני נכה לכאורה, אבל אין מה להשוות. נכה צה"ל אל מול אנשים עם מוגבלויות, זה סיפור אחר. הלוואי שהמעטפת שמקבלים נכי צה"ל תהיה המעטפת שיעתיקו אותה כחלק מהמודל שבו יטפלו בכל אותם אזרחים עם מוגבלויות.
+
+ אבל, למשל, נחשפתי למה זה להיות אדם ששמיעתו לקויה, או שאינו שומע בכלל. אתה לא מבין את הצרכים, את הקשיים, את ההתמודדות, עד שאתה לא חודר לעניין. פתאום מסתבר לך שעבורנו, כשמישהו מצלצל בדלת, הפעמון מצלצל – זה בסדר, שומעים שמישהו ממתין על סף הדלת. אבל אצל אדם ששמיעתו לקויה, כל הבית מלא מנורות, בכל חדר יש מנורה שמהבהבת כשאתה מצלצל, כדי שמישהו ידע שמישהו עומד בפתח הבית. אז בדיוק הייתה תקופה שנכנסה הפקסימיליה. זה היה מהפך, מהפך אמיתי בשביל אנשים עם חירשות, כי נוצר פתאום מכשיר טכנולוגי שנתן להם יכולת לתקשר, כי עד אז היו רק טלפונים. בשבילם זה לא היה שירות. פתאום הפקסימיליה הפכה כלי, ודרכה הם יכולים להתכתב, דרכה הם יכולים לתקשר עם אנשים. זה היה מדהים. ואז הפקסימיליה הייתה מכשיר מאוד יקר, ובאנו ובאמת תבענו מהמדינה שאכן תיתן סבסוד מיוחד לאותם חירשים. 
+
+אבל המאבק הזה הסתיים עם הסכם, אולי מההסכמים החשובים ביותר שהיו. הסכם, שדרך אגב – אני אומר זאת בצניעות – כתבתי אותו במו ידי. זה ההסכם הראשון שהממשלה אישרה שהוא הסכם שכתוב בכתב יד, כמעט 40 עמודים כתובים בכתב יד. בשעה 08:00 הייתי אצל ראש הממשלה אריק שרון, אמרתי לו: או שאתה מאשר את זה ב-09:00 בממשלה, או שאנחנו חוזרים למאבק. לזכותו של אריק שרון, שהוא אכן לקח את ההסכם כמו שהוא, לא אפשר לשום מערכת של פקידות ומשפטיזציה לבוא ולחטט ולהפוך, ואישרו אותו. 
+
+ זהו באמת הסכם שמשמש עד היום בסיס לחלק גדול מהזכויות של הנכים, בעיקר הנכים הקשים. אבל, לצערי הרב, הסכמים שלא מתעדכנים דינם להישחק. אין מה לעשות. מי שחושב שהישג בזמן מסוים הוא הישג שיכול לשמור על עצמו, טועה לחלוטין. 
+
+ אני רוצה לומר לכם שאני הכרתי שם אנשים גיבורים. חלק מהם, לצערי הרב, כבר נפטרו. אריה, שניהל את המאבק, כבר איננו. היה אחד האנשים שפשוט נאבק בגבורה. הייתה שם גם אחת בשם עלית, עלית שמואלי, שניהלה את המאבק למען הילדים. הבת שלה, שמחה, הייתה בת שלוש, היום היא בת 17. איך אמרה קארין? אתה מתחבר לזה, משהו מהנשמה – אני כל הזמן אתה. כל שנה אני הולך ליום ההולדת שלה, כל שנה הולך לבית-הספר שם בעפולה כדי לראות מה קורה עם הילדים, איך הדברים מתפתחים. זה מדהים לראות ילדה במצב – לכאורה חברה שלמה מרימה ידיים, אבל משפחה אוהבת נותנת עוצמה כל כך קשה. 
+
+ אבל אנחנו מתחברים לחוק המאוד מאוד מאוד אקטואלי, של שר"מ לילדים. אני אומר לך, אדוני סגן שר האוצר, זו אחת החקיקות החשובות ביותר שהאוצר עוצר בשל מגבלה תקציבית. זה לא הוגן – כלפי הילד, קודם כול, אבל גם לא הוגן כלפי ההורים. ההורים גם רוצים להתפתח, רוצים לממש את עצמם, יש להם שאיפות, והם מעניקים אהבה שאין לה מחיר, אין לה פשוט מחיר. אני בהחלט חושב שאם יש חקיקה שאנחנו צריכים לדבר בה, זו באמת החקיקה הזו. לעבור לשלב נוסף, לראות איך באמת נותנים זכות לאדם עם מוגבלויות לממש את עצמו, אבל איך נותנים זכות גם למשפחה, לקרובים, שמוכנים לעשות הכול, ובכל זאת, אם החברה תאפשר להם, יהיה להם מספיק מרווח כדי לעשות גם דברים לעצמם. 
+
+ אני מתחבר באמת למשפט שנאמר כאן, שקארין ביטאה אותו כל כך טוב, שאסור לנו להביט פה על מערכת – גם שולי אמרה זאת – שכאילו אנחנו באים פה לחמלה. זה לא מערכת של חמלה, עם כל הכבוד. יש פה אנשים שאיתרע מזלם והם נולדו עם מגבלה מסוימת, הם לא בחרו זאת. לא שפר גורלם, ויש מגבלה מסוימת. האם בשל כך החברה הישראלית יכולה להרשות לעצמה להביט עליהם בחמלה כזו? 
+
+אני ממליץ לכל חברי הכנסת, המלצה: מי שיש לו אורח מחוץ-לארץ והוא מחפש מסעדה טובה, לכו למסעדת "נא לגעת" ביפו. לכו לשם. 
+
+
+ יש גם "נא לתת".
+
+
+ נכון. אבל לכו ל"נא לגעת". הייתי שם לפני זמן מה. אני לא הולך למסעדות בדרך כלל, אבל אם אני כבר משתכנע, אני אומר: אתה יודע מה? יש לי אחלה בילוי בשבילך. בוא נלך קודם לתיאטרון, נראה את ההצגה שמציגים שם העיוורים – מדהים, פשוט מדהים. גם שילוב של אוכלוסיות – ערבים, עולים חדשים, ותיקים. הצגה מדהימה, אתה יוצא מרותק מההצגה הזאת. אבל אחר כך אתה הולך למסעדה. מוציאים לכם את השעונים, אם יש לך טבעת – אין דבר כזה, שום דבר נוצץ אתה לא יכול להכניס אתך. אתה נכנס, אתה אוחז בכתפיים של עיוור או עיוורת שלוקחת אותך לשולחן. אתה לא רואה כלום. אתה יושב מול אשתך ולא רואה אותה. זה לא דבר טריוויאלי, כן? אתה לא רואה, אתה לא רואה כלום. אתה ממש, כמו שאומרים, לא רואים – – –
+
+
+ אבל אתה מגלה חושים אחרים. 
+
+
+ ואז אתה מגלה כמה חיים יש בתוך העולם הזה – – 
+
+
+ – – – בחושך. 
+
+
+ סליחה. – – כמה חיים מדהימים. איך פתאום תוך כמה דקות התמונה מתבהרת לך; איך פתאום, למרות שאתה לא רואה, אתה מצליח לתפקד; איך פתאום אתה מצליח לתקשר. ואתה גם יוצא ואומר: ואללה, זו המסעדה שהכי נהניתי בה, איך למדתי כל כך הרבה. אתה רואה פתאום איך עיוורים מתפקדים בצורה בלתי רגילה, הולכים בין האורחים, מזהים כל אורח, יודעים מה כל אחד הזמין. זה נראה לכם דבר של מה בכך. אני אומר לכם, אני ממליץ לכם. מי שלא עבר את החוויה הזו, זו חוויה מעצבת, מעצבת, ואני ממליץ על זה בכל לב. 
+
+אני חושב שאנשים שהם לקויים פיזית, ובאמת יש דברים – כל מי שאתנו כבר משרת ציבור הרבה שנים, יודע מה אנחנו עוברים. לפעמים אתה עומד חסר אונים. אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת ברכה, יום אחד הייתי בסיור בפזורה. הגעתי לשם, והיה שם אוהל, וילד קשור אליו בשרשרת, שרשרת ארוכה. ואני שאלתי את המשפחה: תגיד, מה זה? אמרו לי: שמע, הוא נפגע מוחי. אם נשחרר אותו הוא יאבד את מקומו במדבר, וחלילה, הוא יכול למות, או שיקרה לו משהו. אז אנחנו קושרים. אנחנו צריכים ללכת לעבוד, יש לנו לפרנס משפחה, אין לנו ברירה. לא היה מוסד לילדים מוגבלים באותה תקופה בנגב כולו. אני זוכר איך חברי הכנסת כולם כאן הזדעקו והזדהו כל כך עם המאבק הזה. לשמחתי, זה חצה את כל העניין הזה של יהודים וערבים והייתה פה התייצבות מלאה, והקימו מוסדות גם ברהט וגם ביישובים הסמוכים. דברים, כמו שאמרו כאן חברים, רק כשאתה נפגש אתם, כשאתה מרגיש אותם, אז מסתבר לך שאתה בהחלט יכול גם לייצר כאלה עוצמות שמביאות לשינוי. 
+
+ אני רוצה לומר שבנושא אחד יש התקדמות, כמו שציינו חברים. נושא ההנגשה עבר מהפכה. יש בהחלט הרבה מאוד שיפורים, שנותנים הנגשה מאוד גדולה, והנגישות הופכת לנושא. אבל זו אחת מנקודות האור שמביאות אותך לראות כמה דברים, אתה זקוק להם. זאת אומרת, כבר נתת להם הנגשה, תעבור עוד שלב: תן להם להשתלב, כי גם בחוקי ההנגשה יש כל מיני מגבלות. למשל, הנגשה של בית-העלמין: אדם חייב שבית-העלמין יהיה מונגש, כך שתהיה לו יכולת צפייה לכיוון מקום הקבורה. זאת אומרת, לא מחייב שהוא יצליח להגיע לקבר. החוק מחייב אותך לייצר הנגשה כזאת שנותנת לו צפייה מגבעה מסוימת, או אני לא יודע מאין. או הנגשה של חופים – הנגשה של חוף היא הנגשה שאומרת שחייבים לייצר בחופים הנגשה לאתרים יבשים. רק אחד מארבעה חופים אתה חייב שגם תהיה בו הנגשה עד לקו הרטוב. כל מיני דברים. 
+
+
+ חמישה אפילו. 
+
+
+ מכל ארבעה חופים אחד, יכול להיות שהחשבון שלך יוצא טוב. 
+
+אבל אני חושב שכל הגישה, שהיא גישה חשובה מאוד, לתת לאנשים להרגיש שהם חלק מהאוכלוסייה, הם חלק מהחברה הישראלית – היא דבר טוב מאוד. 
+
+ אני גם רוצה לומר, אחד הדברים שמתרחש פה, מה ��משרד המשפטים מנסה לקדם, חוק שחבר הכנסת אילן גילאון יזם, החוק שנוגע להנגשת יצירות אמנות ויצירות ספרותיות לנכים, במסגרת חוק זכות יוצרים. אני חושב שיש בזה גם תפיסה מאוד רחבה. כל הכבוד לחבר הכנסת גילאון. אני מקריא לך התחייבות של משרד המשפטים, שמתחייב לקדם את החוק הזה, שהוא פרי יצירה שלך. זה חוק שיאפשר לנכים להרגיש שהם חלק מתרבות שלמה, חלק ממצב שבו הם שותפים גם בעולם התרבות, גם בעולם רכישת הידע, גם בהגברת חופש המידע, גם בהגברת חופש הביטוי שלהם. אני בהחלט מברך אותך, חבר הכנסת גילאון. 
+
+ אני רוצה להתייחס לעוד נקודה אחת, כי אני חושב שהנקודה המרכזית היא היכולת שלנו לשלב אנשים עם מוגבלויות להיות יצירתיים בחברה. כמו שציינו כאן: עבודה, עבודה, עבודה, פרנסה, תעסוקה. ואפשר לעשות זאת. אי-אפשר לומר שזה בלתי אפשרי. אני ראיתי מקומות. לצערי הרב, הרבה מאוד מקומות עבודה שאולי בהתחלה נראו מקומות עבודה שהם בלתי כלכליים וצריך לסבסד אותם – לצערי הרב חלק גדול ממקומות תעסוקה כאלה נסגרו, ולא נמצאו תחליפים. אבל אני אומר שאם יש יעד מרכזי, וגם אם יש צורך לתת סבסוד כלשהו, הסבסוד ראוי. יש מקומות שאולי לא צריך לסבסד, אבל יש מקומות שכן צריך לסבסד. 
+
+פעם אני הייתי צריך לבנות גדר אצלי בבית. פתאום קראתי באיזה מקום שיש בקריית-מלאכי מפעל שמעסיק רק מוגבלים שבונים גדרות. הלכתי לשם, ויותר מאשר באתי לגדר, כבר התחלתי להכיר שם כל אחד. והמדהים היה שכל אחד עמד – היה שם בחור אוטיסט ברמה מסוימת, שידע בדיוק שהאוטובוס יוצא ב-07:00 ומגיע ב-07:15. הוא יודע בדיוק באיזה שביל הוא מגיע, והוא בדיוק מגיע למכונה שהוא מפעיל. והוא מפעיל במשך כמעט שש שעות מכונה, שהיא מהמסובכות ביותר שיש במפעל, ומייצר מתוך המכונה הזאת, עם איזו תוכנת מחשב שנמצאת שם והוא מפעיל אותה – פשוט יוצא מן הכלל. זה דבר מדהים לראות אדם שחי בזכות. 
+
+אז יכול להיות, כמו שאמרו כאן, שלקח לאותו מעסיק זמן מסוים עד שהוא הצליח לשלב אותו. יכול להיות שהסבלנות של החברה – אנחנו לא נותנים מספיק ציון לשבח לאלה שמוכנים לגלות סבלנות. אני אתן לך רק דוגמה נוספת – – –
+
+
+ יש לנו מחר חוק לעידוד מעסיקים של בעלי מוגבלויות. אולי הממשלה תשמח – – – 
+
+
+ הלוואי. הלוואי. איך אמר חברי מוחמד ברכה? שאני עוף מוזר. אז אני מקווה שכעוף מוזר, מפעם לפעם אני אצליח יחד אתך למשות עם המקור איזה דבר שיהיה לטובת תפיסת העולם שלנו בנושא הזה. 
+
+
+ השר, העופות הסטרייטים לא תומכים. 
+
+
+ מה אמרת?
+
+
+ שהעופות הסטרייטים לא תומכים. 
+
+
+ עכשיו אני רוצה רק לומר עוד דבר אחד שקשור למשרד שלי. יש החוק להפרדת פסולת, ואנחנו נכנסים עכשיו לשלב של מה שנקרא הפרדת פסולת אלקטרונית. סיימנו את כל התקנות לפני כמה שבועות. החוק נכנס לתוקף כבר בימים אלה. אנחנו פרסמנו קול קורא בסכומים מאוד גדולים לסייע למפעלים – כאלה שיקימו את אותם מפעלים להפרדת פסולת אלקטרונית. יש מפעל אחד כזה בכרמיאל, שמועסקים שם רק, רק אנשים עם מוגבלויות. רק אנשים עם מוגבלויות. דרך אגב, הוא כלכלי. מעבר לסבסוד הראשוני ולעזרה הראשונה שהוא קיבל, הוא מפעל כלכלי. אתה רואה שם דברים יפים מאוד. מי שירצה, שילך לבקר שם. אני מאוד מקווה שתוך פרק זמן קצר אנחנו נקים עוד שלושה מפעלים כאלה, שייצרו עוד לפחות כמה מאות מקומות עבודה לאנשים עם מוגבלויות. 
+
+ אבל מה שחשוב, שמייצרים מקומות עבודה שפרט לדחיפה הראשונה, הם הופכים לעסק כלכלי לכל דבר, וכל אדם עם מוגבלות שמגיע לשם מצדיק את הנוכחות שלו שם, מצדיק את הפרנסה שלו, כמו שאומרים. זו לא פרנסה בחסד, זו פרנסה בזכות. ואני מאוד מקווה שכל משרד ממשלתי, כמו שהיה פעם, ייקח על עצמו x, ייקח על עצמו מספר מסוים ויתחייב שבתוך המערכות שלו הוא מייצר מצב שבו הוא מתנה – אין משרד שלא מייצר מקומות עבודה בתחומו. חייבים להכניס את זה כחלק מהמחויבות החברתית שלנו, כפי שציינו כאן חברי כנסת רבים. 
+
+אני אסיים בכך שאני אודה לך, חבר הכנסת גילאון, ולכל חברי הכנסת שיזמו את הדיון הזה. יכולתי להמשיך ולהפליג. יש לי סיפורים אין-ספור במפגשים האלה, וכל סיפור הוא חוויה בפני עצמה. אולי אני אספר לכם רק סיפור אחרון, שהוא, מה שנקרא, טיפה יותר פיקנטי. אחרי שסיימנו את מאבק החירשים, באנו להרים כוסית. ואז החירשים אמרו לי: תשמע, יש לנו עוד בקשה אחת. אמרתי: קיבלתם הכול, כל מה שביקשתם הבאתי. הם אמרו: לא, אנחנו רוצים שתקצץ את השפם. היה לי אז שפם גדול. אמרתי: למה? הם אמרו: אנחנו לא מצליחים לקרוא את השפתיים שלך בטלוויזיה. את השפתיים שלך אנחנו לא קוראים. אז מי שמחפש את הסיבה – למה קיצצתי את שפמי, זאת גם סיבה חברתית מאוד. תודה רבה לכם. 
+
+
+ זה נקרא שאתה בן-אדם מונגש. 
+
+
+ תודה רבה, אדוני. מה אדוני מציע לגבי ההצעות לסדר-היום? 
+
+
+ מה שחברי הכנסת ירצו. או להסתפק בדברי או לעשות – – –
+
+
+ או להסתפק בנאום המיוחד הזה של השר. 
+
+
+ שהשר יקצץ את השפם. 
+
+
+ זהו, אין יותר לאן, אתם רואים?
+
+
+ אנחנו מסתפקים בהודעה של השר. באמת, זה היה נאום מיוחד ומרתק. ברשותכם, חברים – – –
+
+
+ – – – זה מה שאנחנו צריכים, תאמין לי. 
+
+
+
+
+ הכרזה למזכיר הכנסת. 
+
+
+ ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – 
+
+ מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בנושא: הפסקת השירות הרפואי לחיילי צה"ל, הצעתו של חבר הכנסת נחמן שי. 
+
+ מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בנושא סכנת הסגירה של מפעל "שנת השירות – שנת ההתנדבות של צעירים לפני גיוס", הצעתם של חברי הכנסת אראל מרגלית ורות קלדרון. 
+
+ מכתבה של מזכירת הכנסת בדבר המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הכרזה על מצב חירום. תודה. 
+
+
+ תודה לסגן מזכירת הכנסת. 
+
+
+
+
+ אנחנו נעבור להצעה אחרונה שעל סדר-היום, של חבר הכנסת מוחמד ברכה, בנושא ציון שבוע המאבק בנגע הסמים; הצעה מס' 1743, כיושב-ראש ועדת הסמים. בבקשה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, בהמשך לנושא הקודם, נעלמה – אני לא יודע אם נעלמה, אבל היה לדעתי צריך להתייחס, אדוני סגן שר האוצר, גם לעובדה שוודאי מוכרת לך, שמפעל "call יכול" בראשון-לציון, שרוב עובדיו הם אנשים בעלי מוגבלות, עומד להיסגר בשבועיים, שלושה הקרובים. מחר בבוקר אני אהיה שם כדי לראות מה קורה. אבל אני יודע שגם חברים מהמפלגה שלך היו שם, ממפלגת יש עתיד. בסופו של דבר, לדעתי, הצלת המפעל הזה היא גם מסר חברתי, אבל היא גם מסר כלכלי, כי אם האנשים שעובדים שם ילכו לאבטלה, או לאי-תעסוקה, בסופו של דבר זה יעלה יותר. אני שמתי לב לדבריה של חברת הכנסת קארין אלהרר, והיא התמקדה מאוד בנושא התעסוקה, ולכן אני מאוד מבקש שהנושא יעמוד לנגד עיניכם – לראות איך אפשר להציל את המפעל הזה ולהציל את מקום העבודה של כ-200 עובדים שעובדים שם. 
+
+אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, היום קיימתי, כיושב-ראש הוועדה למאבק בנגע הסמים, דיון, אחד המרתקים שהיו בוועדה זה תקופה ארוכה; אני משמש בתפקיד הזה כמעט שתי קדנציות. הייחוד היה שרוב הדוברים היו נערים ונערות שדיברו על החששות, על הדיכאונות ועל השעמום, על הדיפרסיה שיכולה להוביל אנשים צעירים לשימוש בדברים ממכרים, אם זה אלכוהול ואם זה סמים. כמי שניתנה לו הזכות לעמוד בראש הוועדה למאבק בנגע הסמים בכנסת ולתרום מניסיוני רב השנים למען החינוך, אני מבקש להציג כאן פן אחד ולשים דגש על שורש הבעיה, והצעה לפתרון שבוודאי יהיה מקובל על כולם. 
+
+ כמובן, ההצעה לסדר-היום באה לרגל השבוע הבין-לאומי למאבק בנגע הסמים. מצד אחד, כיום החברה נמצאת בשיאם של תהליכי התפתחות וקדמה, ושפע, בכל תחומי החיים: מבחינה מדעית, טכנולוגיה משוכללת, תקשורת פתוחה ונגישה לכל דורש, וכלכלה מפותחת. מנגד, אנו, וכל העולם, עדים להתפשטות נגעי ההתמכרויות לסמים ואלכוהול. התפשטות זו מהווה סכנה מיידית וקיומית לעתידה של החברה שלנו, הילדים, הנוער שלנו והאנושות כולה. עם זאת, החיים מורים לנו שבזמן של נתינה, אהבה והשפעה, האדם יכול ליהנות מבלי להסתבך. במאבקנו בנגע הסמים נראה לי כי למרות כל הכוח המושקע בעניין, אנחנו עדיין רחוקים מלראות את הסמים מחוץ לחיינו, וחמור מכך, אנו עדים לתופעה שגיל המשתמשים הולך ויורד. למרות שאנו במירוץ נגד הזמן ועושים הכול כדי להילחם בנגע הסמים הממאיר, אנו עדיין איננו רואים את הסוף. 
+
+ כך, למשל, מבצע האכיפה נגד סמי הפיצוציות, בעקבות תהליך חקיקה שקיימנו בכנסת הקודמת. החקיקה הזו היא מוצלחת מאוד, והיא כמעט מחסלת את התופעה של סמי פיצוציות, אבל המבצע הזה בעצם העתיק את זירת הפשע והביא לשגשוג תופעת הסחר והפצת הסמים באמצעות האינטרנט, שפורצת היום גבולות, כי העבירה מתבצעת בכמה מדינות בעת ובעונה אחת, ולכן נדרש תיאום פעולות ושיתוף פעולה בין-לאומי למאבק יעיל יותר בתופעה, מבלי לפגוע בריבונות של המדינות המעורבות וגם מבלי לערבב את האסור במותר ומבלי לפגוע בפרטיות. 
+
+ מחר אני אפגש עם ד"ר ג'ילברטו גרה, נציג האו"ם בווינה, אגיש את ההמלצות לשיתוף פעולה בין-לאומי כחלק מהמאבק בסחר ובהפצה של סמים באמצעות האינטרנט. 
+
+ אנחנו קיימנו בוועדה – זו ועדה, ככה, נידחת, אבל עושה עבודה חשובה מאוד, לדעתי – אנחנו קיימנו קרוב לשלוש ישיבות ודנו דווקא בסוגיה הזו של הפצת סמים באינטרנט. התמקדנו גם בפן המקומי ואחר כך בפן הבין-לאומי וגם בפן המשפטי. כמו כן, כמענה להצעת החוק הממשלתית בדבר הגבלת שימוש – ואני כאן פונה אליך, אדוני השר, ודרכך לשרת המשפטים – בדבר הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות, תיקון מס' 2, הגבלת גישה לאינטרנט ותיקונים שונים – דבר שעכשיו שוקדים עליו במשרד המשפטים, אבל למרבה הצער, מה שהגיע לאוזנינו הוא שמדובר על חסימת אתרים שמפיצים סמים אבל למעט אתרים המציעים חשיש ומריחואנה, ואני חושב שזה דבר שאין לו מקום. אני מקווה שהמידע הזה לא נכון, אבל אני קיבלתי את המידע הזה בוועדה מאנשים במשרד המשפטים. גם יושב-ראש הרשות למלחמה בסמים, מר צבי הנדל, היה בקשר אתי בעניין הזה. אני חושב שאין – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ שכאילו יש איסור כללי – למעט. ההחרגה הזאת אינה מתקבלת על הדעת. אני רוצה לומר כאן לכנסת ולציבור: אני יודע שהיה דיון על הקנאביס והקנאביס הרפואי, וכל הדברים האלה. אני, מניסיוני, לא מכיר במושג הזה "סמים קלים". אין סמים קלים וסמים קשים. מה שקרוי ��מים קלים זו ההקדמה על מנת להסתבך בדברים הקשים, ולכן אין להקל ראש בנושא הזה, לא בחקיקה, לא באכיפה, לא בחינוך ולא בשום מקום אחר. 
+
+ אדוני היושב-ראש, אנחנו במרדף קשה אחר העבריינים שעוסקים בלי מעצור במציאת סם חדש שאינו כלול בפקודת הסמים הפרטנית. מדובר על עניין חמור מאוד, שבו הצעיר אינו נחשב אפילו לעובר על החוק עד שאנו מעדכנים את פקודת הסמים הפרטנית בפרטי הסם החדש, ואז זה כבר מאוחר מדי, וישנו בשוק סם חדש שאינו עומד בקריטריונים של פקודת הסמים הפרטנית. השר פרץ, תקשיב. 
+
+
+ אני פה, אני פה. אני לא הולך. 
+
+
+ תיקח את המשפט הזה. זו בקשה נוספת ממשרד המשפטים. לכן עלינו לשנות את פקודת הסמים לאנלוגית. מה זאת אומרת? כפי שנהוג בבריטניה ובארצות-הברית, אנחנו נצביע על נגזרות כימיות אפשריות של הסם שהן אסורות, ואז לא כל פעם צריך לעדכן את הרשימה מחדש, להגיד – הנה. אז אתה אומר שזה אסור, ואחר כך המפיצים והסוחרים עושים תרכובת אחרת וקוראים לזה בשם חדש, ואז אתה צריך להכניס את זה לתוך המערכת וכך הלאה. אתה נמצא במרדף בלתי פוסק ובלתי נגמר. לכן צריך לעשות את פקודת הסמים לאנלוגית. 
+
+ דרך פעולה זו תעזור לנו רק באכיפת החקיקה, אך לא במיגור התופעה. עלינו לתקוף את הבעיה מהשורש, וכדי לעשות זאת עלינו להבין מה עובר על הנוער שלנו ומדוע הם פונים לסם. מצב זה מחייב אותנו לדון בבעיה ובפתרון המתאים לה. כפי שאומרים הרופאים: אבחון נכון של המחלה הנו מחצית הריפוי. כאשר ארגון הבריאות העולמי מודיע לנו כי מחלת הדיכאון התפשטה כל כך עד שבקרוב מאוד תעמוד בראש רשימת המחלות הנפוצות ביותר, אנו צריכים להתחיל לפעול במהירות. 
+
+ הנוער אינו מסופק. הוא מרגיש ריקני ואבוד, ואין לו לאן ללכת. כאשר יש מי שמרגיש שהחברה מסביב אינה מבינה אותו, והכול נראה כבר כחסר תועלת, כל שנשאר לו לעשות כדי לא להתמודד יותר עם הכאב, עם השעמום ועם הדיכאון, הוא לברוח. לברוח למציאות אחרת, דמיונית ומנותקת מהמציאות, לשימוש בסמים ובאלכוהול, שבאמצעותו הכאב והסבל כביכול נעלמים, אפילו אם לזמן קצר, אך באותו זמן הוא מרגיש חופשי, ללא דאגות כביכול. החלל הריק שהיה פעור בלבו של אותו נער או צעיר נסתם כעת, והוא מרגיש מאושר במציאות השקרית שאופפת אותו. לכאורה. הוא לא צריך להילחם יותר בכאב. אנו צריכים לעזור לנערים הללו למצוא את דרכם, לתת להם את ההדרכה ואת הכיוון, שיבינו מה מקומם בחברה שלנו. עלינו לתת להם הזדמנות למצוא טעם לחיים שלהם. הם דור העתיד, הם המשכנו, וזוהי חובתנו. 
+
+ ואני כאן, בישיבה של היום, אני חושב שהדבר המשמעותי ביותר הוא לא לשחק את התפקיד של המטיף אלא של המקשיב, של המבין. אנחנו לא רוצים להגיד להם איך לחשוב, לאותם בני-נוער, אלא לעזור להם להביע את מה שהם רוצים ולעזור להם במציאת פתרונות. הנוער שבע מהטפות מוסר, קורא תיגר על המסרים ההרסניים שהוא מקבל מאמצעי המדיה ודורש דוגמה אישית מהמבוגרים, שגם הם שבויים במסרים השליליים. כך, בהיעדר חינוך ראוי הילדים מחקים את צורת החיים המקובלת, כשהוא מגובה בדעת קהל סוחפת שיונקת את ערכיה משלטי חוצות ואמצעי תקשורת. והתוצאה היא שהילדים, כמו גם הגדולים, ניזונים מסביבה שמעודדת פערים, תחרות וניצול הזולת כמודל לחיקוי. 
+
+ גם ה-OECD מזהה בעשור האחרון עלייה בשימוש בתרופות נוגדות דיכאון במדינות העשירות בעולם. המספרים, רבותי, מראים שבחלק מהמדינות רופאים רושמים את התרופות לשיעור גבוה של אנשים – יותר מאדם אחד לכל עשרה מבוגרים, כאשר איסלנד, אוסטרליה, קנדה ומדינות סקנדינביה מובילות את הרשימה. בארצות-הברית הנתונים מצביעים על כך שיותר מ-10% מהמבוגרים משתמשים בתרופות. בסין שוק התרופות נוגדות הדיכאון צמח בשיעור של 20% בכל אחת משלוש השנים האחרונות. עלייה זו אינה מלווה בעלייה של כמות האבחונים בעולם, ולכן פסיכיאטרים מביעים חשש לגבי שימוש יתר על המידה בתרופות. 
+
+ ה-OECD הוסיף כי ייתכן שלמשבר הכלכלי הייתה יד בעלייה האחרונה בשיעור השימוש, וציין כי בספרד או פורטוגל, למשל, מספר המרשמים לתרופות זינק ביותר מ-20% בחמש השנים האחרונות. לטענת רוב המומחים, אדוני היושב-ראש, התרופות אכן פועלות, אבל לא מרפאות את העצב. בקרב חלק מהאנשים יש שימוש יתר בתרופות, בעוד שבקרב האחרים יש שימוש חסר. רופאים רושמים יותר מדי מרשמים לתרופות נוגדות דיכאון כדי להיפטר מהעצב, אומר פרופסור טים קנטופר, פסיכיאטר מבריטניה. הרופאים המטפלים נוטים לרשום תרופות במקום להעניק טיפולים כגון טיפול קוגניטיבי-התנהגותי. פרופסור טים קנדאל, ראש המרכז לשיתוף פעולה לאומי בתחום בריאות הנפש בבריטניה, אמר: אני תוהה אם במדינות הנחשקות יותר, כמו המדינות שחברות ב-OECD, אין לנו זמן להיות מדוכאים, ולכן אנחנו מחפשים פתרונות כימיים כדי להיפטר מהדיכאון.
+
+ המסקנה הסופית שמקובלת על רוב העוסקים בתחום היא שבדרך כלל תרופות נוגדות דיכאון אכן פועלות, אבל רק במקרים של דיכאון קליני אמיתי, מהסוג שכולל הפרעה כימית במוח לצד מגוון רחב של תסמינים פיזיים. הן לא עוזרות לטיפול באומללות, צער או דיכאון שהם תוצאה של שימוש בתרופות, ואם נוטלים את התרופות באופן לא סדיר או לתקופה קצרה מדי הדיכאון חוזר. 
+
+ למרות שבבתי-הספר אנחנו מחנכים את הילדים כאילו לוותר, להיות אדיבים ולקשור קשרי חברות מתוך הבנה והרגשה שיחס יפה לזולת מגן על האדם, יותר ויותר אנשים מגיעים להרגשה של היעדר אושר, ריקנות ודיכאון, ושואפים לכבות את ההרגשה הזאת באמצעות סמים ואלכוהול. בקרב בני-נוער אנו רואים זאת בעיקר כפי שהם בעצמם מעידים: יש הרגשת ריקנות. הם זקוקים לריגושים, חסרים להם אתגרים, חסרות הגבלות מסוימות. קיים בקרבם הצורך באטרקציה בתוהו ובוהו שאנו חיים בו, בקצב המטורף של הריצה להשיג בחיים. היום, אגב, באותו דיון שדיברתי עליו בהתחלה, המילה שחזרה על עצמה לאורך כל הדיון היא המילה "שעמום", והשעמום זה מין פתח ושער כדי להצדיק כל מיני התנהגויות שאנחנו לא יכולים לקבל.
+ 
+ אדוני היושב-ראש, ידוע כי האדם נמצא בעל-כורחו תחת שליטת דעת החברה באופן מוחלט, ולמדיה יש השפעה גדולה על קביעת רצונותיו, טעמיו, ערכיו ומטרת חייו, כך שהאדם הוא תוצאה של הסביבה שבה הוא גדל ומתפתח, ובכלל זה משפחה, בית-ספר, חברים, אמצעי תקשורת. יש בעיה של לחץ חברתי שפועל נגד הרצון ושיקול הדעת, כי אדם שבוי בערכים שהחברה מכתיבה לו ומוכן לעשות הכול כדי למצוא חן בעיני חברים. לפיכך, כל תשומת הלב חייבת להיות בחינוך הילדים וביצירת הסביבה שהילדים נמצאים בה ביום-יום, כי כל העתיד של הילד תלוי בחברה שבה הוא נמצא היום.
+
+ לנוכח זאת, אדוני היושב-ראש, עלינו לגבש מערכת שתכלול את שני המרכיבים: הרצון שבאדם והמערכת שסובבת אותו, ותשלב אותם יחדיו בדרך הראויה והטובה ביותר לבני-הנוער. ועלינו מוטלת המשימה לבנות סביבה טובה ומתאימה לבני-הנוער, שתהיה מושתתת על ערכים חברתיים שוויוניים, אוניברס��יים, ועל מתן יחס טוב אחד לשני מתוך אחריות הדדית, וכך היא תעזור להם למצוא את מקומם בחברה.
+
+ אגב, אחד הדברים שמלווים אותי בעבודה בוועדה הוא – נכון שיש חשיבות למערכת החינוך ולמה שקורה בה, אבל מסתבר שההשפעה הגדולה ביותר על הנוער היא מצד בני גילם, ולכן השילוב בין הסביבה לבין מערכת החינוך הוא דבר מאוד קריטי ומשמעותי. חובתנו לעסוק בבניית תרבות פנאי איכותית לבני-הנוער, משום שהגיעו למסקנה שהחברה היא הכלי שגורם לאדם להשתנות; האדם הוא יצור חברתי והוא מושפע מהחברה. 
+
+לפיכך, עלינו להיות קשובים לדור הצעיר, שזקוק לריגושים כי הוא מרגיש ריקנות, ולתת להם כלים להתמודד. יש לשתף בני-נוער ולבדוק ביחד אתם את השפעת הפרסומות בחוצות או במדיה או במערכת החברתית והפוליטית בכלל; לרתום גם את אמצעי התקשורת, שמשפיעים על דעת הקהל ומחנכים בדפוסי התנהגות מקובלים ומנגד – לא פופולריים. עלינו לטפל בשורש הבעיה במקום בכיבוי שרפות, שלא די שהוא לא מונע את ההתגברות וההתפשטות ההרסנית, אלא גרוע מכך – גורם נזקים אדירים ומסכן את עתיד ילדינו ועתיד החברה כולה. ילדים הם האוצר של כל חברה, הם דור ההמשך, וחובתנו לחנכם בחוכמה ולתת להם כלים מתאימים להתפתחותם, כדי שיצליחו לבחור בדרך שתבטיח להם סיפוק, מילוי אושר ושגשוג והגשמה עצמית. 
+
+ אדוני היושב-ראש, אני מסיים. צריך לבנות מהילד אישיות אנושית, לעזור לו להתמצא בחיים ולמצוא את מקומו בחברה, כדי שיהיה יצרני ויתרום לחברה במקום לנצל אותה לרעה. חשוב לתת להם הרגשת שייכות וידע איך להתמודד במציאות של כפר גלובלי, שבה יש תלות הדדית בינינו ובין המדינות האחרות. לאור זאת, הפתרון הטבעי שורשו בחינוך על-ידי דוגמה אישית ויצירת דעת קהל תומכת וסוחפת. צריך לפתוח לאדם אופק חדש, שיש בשביל מה לחיות וכדאי לבחור בחיים. כך החינוך יעודד את הילדים לקבלת האחר מעל השוני ומעל ההבדלים – כתרופה לחינוך שהורגלנו בו, שבו בולט החיסרון של החלק שמחנך לסובלנות הדדית וכבוד הדדי.
+
+ אדוני היושב-ראש, אדוני השר, לסיום, אני מציע שהיום נקיים מעין הצבעת אמון מלא בנוער. דווקא בתקופה של מבוכה, של ערכים לא ברורים, של חומרנות ונהנתנות, תקשורת ואינטרנט, אינדיבידואליזם ומטריאליזם, אני חושב שיש מקום לתת אמון בנוער ולספק לו את הכלים לגבש את אישיותו בלי להזדקק ולהידרש לאמצעים שפשוט מביאים קטסטרופה על עתידו האינדיבידואלי והחברתי. בתקופה הזאת יש להביע אמון מלא ברצונו של הצעיר להיות שוקל, מתלבט, שוגה ולומד, נהנה וכואב, תוך שמירה על חירותו, עצמאותו וכבודו העצמי. כדאי להיות קשובים לצורך של התלמידים הצעירים הקוראים לנו, המבוגרים, ולאנשי מערכת החינוך והקהילה, לתת מול כל אלה כלים וידע אמין, כדי שידעו לבחור בחיים וללכת הליכה נכונה בזרמי החיים, ללא מקסמי שווא – לא סמים, לא התמכרות לאלכוהול ולא שום תחליפים להתמודדות אמיתית עם בעיות החיים. תודה רבה, אדוני.
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. נתנו לנושא הזה אולי זמן כפול מהמקובל בגלל חשיבות הנושא. אנחנו נבקש מהשר עמיר פרץ – – – 
+
+
+ זה לא היה עשר דקות.
+
+
+ זה היה כפול, היה כפול זמן, אבל זה היה נושא חשוב והיו דברים חשובים וערכיים ביותר. אתה אמרת: הנוער הם העתיד שלנו. בבקשה, אדוני, אני כבר לא אומר לך – – –
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אני הייתי מסתפק בדבריו של חבר הכנסת מוחמד ברכה, שהציג לנו פה משנה סדורה למדי בכל מה שקשור בכותרת שהוא נתן להצעה לסדר-היום שלו, שסמים אינם תגובה לדיפרסיה. זאת בהחלט כותרת מאוד מעניינת, מרתקת, כי זה באמת מעמיד את כל ההתמודדות של הוועדה למלחמה בסמים, ודאי של הרשויות, של הרשות למלחמה בסמים, אבל ועדה בכנסת שמפקחת עליה, זה ודאי מעמיד אותה באתגר גדול.
+
+ אני מדבר בשמו של השר לביטחון פנים. אומנם קיצצתי חלקים גדולים מהנאום שנמסר לי, כי בהחלט – יש דברים שאני לא אומר; אני אומר רק דברים שאני מאמין בהם. אז אני קודם כול אעביר לך את תשובתו של השר לביטחון פנים, ואחר כך אומר לך שניים, שלושה משפטים על הדברים שאתה אמרת, כי ציינת פה נקודה מאוד חשובה של ההשפעה של הרשתות החברתיות, וכאן זה לא כל כך מופיע.
+
+ ההתמכרות לסמים מסוכנים או לכל חומר אחר אינה תרופה לדיכאון. ישנן הוכחות מדעיות לכך ששימוש בסמים גורם להתעוררות מחלות נפש, בעיקר בקרב המשתמשים הצעירים, החשופים בשיעור גבוה לנזקים פיזיולוגיים, בריאותיים ונפשיים. בני-נוער וצעירים הם דור העתיד, ושאיפתנו עבורם היא שימצו את מלוא הפוטנציאל הטמון בהם. כחברה אנו משקיעים בילדים ובבני-נוער את המיטב כדי לציידם בארגז הכלים הטוב והיעיל ביותר, שיסייע להם בחיים הבוגרים. לסמים אין מקום בארגז הכלים הזה. בחינוכם של ילדינו אנו מקדמים את החינוך לבריאות. אנו מדגישים השכם והערב את החשיבות של אורח החיים, אורח חיים בריא כמפתח לבריאות גופנית ולבריאות נפשית.
+
+ המאבק הלאומי בנגע הסמים הוטל על הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול, שעושה עבודה חשובה לקידום המאבק בסמים ובאלכוהול, וכתנאי הכרחי לשיפור איכות חיי תושבי המדינה. הודות לפעילות הרשות, היקף השימוש בסמים ובאלכוהול בישראל הנו מהנמוכים במדינות המערב. אני מקווה שבשנים הקרובות נתוני השימוש ישמרו על מגמת ירידה.
+
+הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול מתאמת את כל פעילות הממשלה. פעילותה של הרשות הנה פעילות רב-תחומית, הכוללת חינוך, הסברה, מתן מידע, טיפול ושיקום, פיתוח סגלים מקצועיים, פעילות קהילתית ב-100 רשויות.
+
+מדינת ישראל שותפה באמנות בין-לאומיות שמדגישות את החשיבות במלחמה כלל-עולמית בסחר ובשימוש בסמים מסוכנים, אשר כשמם כן הם – מסוכנים.
+
+ילדים ובני-נוער המשתמשים בסמים עלולים להרחיק לכת אל מחוזות רחוקים של התמכרות, היפלטות הדרגתית ממעגל החיים הנורמטיבי והתחברות לגורמים עברייניים. תפקידנו הוא לעצור את השימוש והסחר בסמים למען עתידם של ילדינו.
+
+אני מדגיש כאן, מעל בימת הכנסת, כי נמשיך להילחם בנגע השימוש בסמים ללא פשרות ונפעל להמשך מגמת הירידה במספר המשתמשים בסמים.
+
+אני רוצה להוסיף ולומר לך, חברי חבר הכנסת מוחמד ברכה: גם אני בתחילת דרכי בכנסת הייתי חבר בוועדה למלחמה בסמים, שהייתה ועדה בתחילת דרכה, בחיתוליה. ואין ספק שאז הנושאים היו נושאים שטבענו בתוכם. אבל לפי הדוח שמסרת – אתה למעשה לא הגשת היום הצעה לסדר-היום; אתה מסרת דוח מפורט, שמנתח את המצב הלאומי והבין-לאומי, מציג את הזירות השונות שבהן מתמודד הצעיר הישראלי בעידן הזה, שלא כולל רק מפגש מקרי עם איזה עבריין, סוחר סמים שפיתה אותו, אמר לו: הנה, קח סמים חינם. נתן לו פעם, פעמיים, שלוש, חינם, ואחר כך הוא התמכר, ואז הוא התחיל לשלם, מה שנקרא כפל כפליים. כמו שאנחנו יודעים, בשנות ה-50, שנות ה-60, שנות ה-70, זו הדרך שבה יכול נער ליפול לסמים. ואם המשפחה הייתה מבודדת אותו, ומצליחה לשמור עליו, ולהרחיק אותו, אז ברוב ה��קרים היא גם הייתה מצליחה למנוע את אותה נפילה.
+
+אבל אתה הצגת פה דבר שהוא, כמו שאומרים, מפיל חומות, מגיע למשפחות. לעתים ההורים אפילו אינם מודעים לעובדה שהבן שלהם נמצא בתוך המערך האינטרנטי הזה של מה שנקרא הצורך להיות כמו החבר שלי; הצורך, כמו שאתה תיארת את ההשפעה ההדדית בכל המסגרות הקהילתיות של אותם בני-נוער.
+
+אני חושב שהגישה שהצגת כאן היא גישה חשובה ביותר. אני בטוח שהדברים האלה שהעלית כאן, אתם תעלו אותם בצורה מסודרת ותעבירו אותם כמסרים גם לשר לביטחון פנים, גם לשרת המשפטים. אין לי ספק שהשאלה שהעמדת כאן, לסגור את הפרצות – לסגור את הפרצות, מה זה נקרא? מישהו הגדיר שסם, כל עוד הוא לא נחשב לדבר מותר, הוא לא יכול להיות חלק מפרצה. לא יכול להיות שבאינטרנט מישהו ייקח לעצמו את הזכות להחליט שמריחואנה או סם אחר זה סם שמותר להפיץ באינטרנט, וסמים אחרים לא. אני חושב שמה שקבעת כאן הוא קביעה בלתי רגילה.
+
+אני בהחלט חושב שההתמודדות הזאת על הקנאביס הרפואי היא התמודדות. אני מאלה שכן תומכים גם בהגדלת מספר הרופאים וגם בעשיית השימוש בקנאביס רפואי נגיש יותר, כדי שהוא אכן ישרת את אותם חולים שבאמת זקוקים לזה כל כך. אבל – – –
+
+
+ על-פי חוות דעת רפואית מוסמכת.
+
+
+ ברור. ברור. אני מדבר על קנאביס רפואי. אני לא מדבר על חוות דעת של חבר מביא חבר. ברור. אנחנו בהחלט נצמדים להגדרה הזאת.
+
+אני מברך אותך, ואני מודה לך, ואני חושב שהצגת לנו פה עמדה מרתקת ותוכנית עבודה, שכל ממשלה הייתה צריכה להודות לך על כך שמתוך דבריך אפשר בהחלט להביא תוכנית עבודה סדורה למלחמה בסמים, בעיקר בקרב בני-הנוער, שכמו שאתה אמרת, זה העתיד של כולנו. תודה רבה.
+
+
+ תודה רבה לשר עמיר פרץ. אנחנו מסתפקים בהודעה הזאת. אתה גם תוכל תמיד לקיים דיון. אתה מקיים כל הזמן דיונים בנושאים האלה – – –
+
+
+ לא. יש להדגיש שהעלאת הנושא הייתה לרגל השבוע הבין-לאומי למלחמה בסמים. זה הכול.
+
+
+ אז אני באמת, אני מסכם את ההצעה לסדר-היום של חבר הכנסת מוחמד ברכה, שעומד בראש הוועדה למלחמה בנגע הסמים, לציון השבוע הבין-לאומי למאבק בנגע הסמים. לפני שנסיים, אנחנו גם מודים לשר עמיר פרץ. 
+
+ לפני שנסיים אנחנו רוצים להודות לפייגי ולתמי, המתרגמות לשפת הסימנים, על עבודתן הנאמנה. למדנו את הדברים, גם כן, איך עושים את זה. איזו מיומנות, איזו מסירות, איזה קשב, גם ביחד, גם להביע את זה על-ידי שפת הידיים.
+
+ואנחנו מגיעים לסוף סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, אם ירצה השם, מחר, יום רביעי, ח' בטבת התשע"ד, 11 בדצמבר 2013, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
+
+הישיבה ננעלה בשעה 18:55.
+