diff --git "a/26569/raw.transcript.txt" "b/26569/raw.transcript.txt"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/26569/raw.transcript.txt"
@@ -0,0 +1,832 @@
+בוקר טוב. היום יום רביעי, ג' באדר תשע"ג, 13 בפברואר 2013. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
+
+ אנחנו פותחים, כבכל יום רביעי, בשאילתות דחופות. לאחר מכן, בסביבות השעה 12:00, נציין מלאות 21 שנים לפטירתו של ראש הממשלה מנחם בגין, זכרו לברכה, ולאחר מכן – נאומי בכורה של חברי כנסת חדשים ונאומי ברכה של חברי כנסת ותיקים.
+
+ שר הפנים, מר אלי ישי, אני מזמין אותך לעלות להשיב על שאילתה של חבר הכנסת אורי אורבך. בבקשה, אדוני חבר הכנסת אורבך. 
+
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אדוני השר, למשרד החינוך ולרשויות המקומיות אחריות משותפת להפעלת לימודים בחופשות לתלמידים אוטיסטים. משרד החינוך פרסם את הנחיותיו בנושא, אך משרדך טרם פרסם נהלים בדבר אחריות הרשויות המקומיות. ההורים חוששים שהעיכוב יפגע בילדים.
+
+ רצוני לשאול:
+
+ האם ומתי תוסדר אחריות הרשויות המקומיות?
+
+
+כפי שגם אמרת בשאילתה, משרד הפנים הוא לא הכתובת אלא משרד החינוך. יחד עם זאת, אני מציע שנציגי אלו"ט ייפגשו עם נציגי מינהל השלטון המקומי במשרד הפנים על מנת ללבן את הסוגיה ולראות כיצד משרד הפנים יכול לסייע למרות ההנחיות של משרד החינוך. במסגרת תפקידי כשר הפנים, במסגרת האחריות לשלטון המקומי, לצד הנחיות של משרד החינוך, אני מאוד מקווה שיימצא פתרון, כי הבעיה היא לא כל כך מורכבת ומסובכת וניתן לגשר ולהגיע להבנות. תודה. 
+
+
+ זאת שאלה תקציבית. 
+
+
+ חברת הכנסת גרמן, אני אגיד את הנוהל. הנוהל הוא שחבר הכנסת השואל את השאילתה יכול לשאול שאלת המשך את כבוד השר – כל שר – ולאחר מכן שני חברי כנסת נוספים שנרשמים אצל מזכירת הכנסת יכולים גם כן לשאול שאלת המשך. נדמה לי שחברת כנסת אחת כבר נרשמה, חברת הכנסת גלאון. אם את רוצה את יכולה להירשם אצל המזכירה ואת תשאלי את השאלה השנייה. בבקשה, חבר הכנסת אורבך.
+
+
+אדוני השר, תודה על התשובה, אבל העניין הזה שזה ילובן – אנחנו כבר אחרי הליבונים. יש לי כאן תכתובת שלמה בין אנשים ממשרדך האחראים לעניין. בעבר היו תקלות חמורות בכמה רשויות מקומיות, שמשרד החינוך אכן רצה לתת את מה שבאחריותו, אבל הרשויות המקומיות לא שיתפו פעולה כפי הנדרש וילדים נשארו בבית, ילדים אוטיסטים. לכן, לא צריך ללבן את זה בעתיד אלא צריך להכריע בסוגיה הזאת. 
+
+
+תראה, תוך כדי התשובה שלי חברת הכנסת יעל גרמן, שהייתה ראש עיר – אני מוכרח לומר כשר הפנים בשתי קדנציות וחבר ממשלה בכמה ממשלות, שהיא מראשי הערים היותר מוצלחים, טובים ומעולים, שעשתה הרבה למען תושבי הרצלייה, בשוויון מלא. זה מקצת שבחה של יעל גרמן. אני באמת מלא הערכה עצומה להישגים המרשימים שלה בהרצלייה ועל הפעולות שלה. 
+
+ תוך כדי הדברים היא אמרה שזאת בעיה תקציבית בעיקר, וזה נכון. ברגע שזאת בעיה תקציבית, פה אתה בעצם נכנס לבעייתיות. משרד החינוך מתקצב, כמו שכולנו יודעים, את התקציב שלו, ורשויות מקומיות חזקות יכולות להשלים. הרצלייה השלימה מעל ומעבר למען החינוך ועשתה רבות למען החינוך. רשויות חלשות פחות יכולות, כי יש להן מגבלות תקציביות ועלויות רבות. 
+
+אני אומר שאני מנסה למצוא פתרון, אף שזה במשרד החינוך ולא במשרד הפנים, כי כשר הפנים, בפרט בנושא הרגיש של ילדים אוטיסטים, אני מנסה להגיע להבנה ולתקצוב נוסף עד כמה שאפשר, כי גם אצלנו הכול בנוי מקריטריונים. לצערנו הרב, אין גמישות כמו שהייתה פעם. אני מוכרח לומר לחברי הכנסת החדשים, אלה שגם יהיו שרים בהמשך, שיבינו את הדברים. יש פה עו�� ראש עיר, מאיר, שמכיר את זה מקרוב. 
+
+נעזוב רגע את הסוגיה. אולי בשבוע הבא, כשניתן את הסקירה על משרד הפנים, אני אכנס גם לסוגיות האלה. כרגע מנסים להגיע להבנה יחד עם אלו"ט לפתור את הבעיה. תודה. 
+
+
+ תודה. חברת הכנסת גלאון, בבקשה. חברת הכנסת גרמן, את ביקשת או לא ביקשת?
+
+
+ לא. 
+
+
+ על זה נאמר: בטרם אקרא ואני אענה. 
+
+
+ את מוותרת על שאלה מהצד, תודה. 
+
+
+ איך שהיא קראה כבר עניתי לה. 
+
+
+ לפנים משורת הדין, בגלל הנוהל הלא-מוכר עדיין של שאילתות – מציע לך את עזרתי. 
+
+
+ תודה. 
+
+
+ אין על מה. חברת הכנסת גלאון, ואחר כך – חבר הכנסת הורוביץ. 
+
+
+ אדוני השר, מכיוון שהשר לביטחון פנים החליט לבטל את בואו למליאת הכנסת – באופן תמוה, הייתי אומרת – אני רוצה לשאול את כבוד השר: האם אתה מודאג מכך שבישראל של שנות האלפיים אנשים מוחזקים בכלא ומתים בו בלי שהציבור או נבחריו יודעים על כך?
+
+
+ תודה. 
+
+
+ עוד שאלה?
+
+
+ אתה רוצה לענות?
+
+ אני אענה בסוף. 
+
+
+ אתה רוצה לתת עכשיו את התשובה או קודם חבר הכנסת הורוביץ? 
+
+אתם באותה סיעה, אני רוצה לשמור על האחדות.
+
+
+ זה נכון. חבר הכנסת הורוביץ, בבקשה, ואתה תענה לשניהם ובזה נסיים. 
+
+
+ מאותה סיעה ובאותו נושא, אדוני. כבוד שר הפנים, לפני שלוש שנים שיגרתי מכתב ליועץ המשפטי לממשלה והתרעתי על כך שיש דיווחים על אסיר שנמצא במחשכים ללא כל פיקוח ושליטה. מטעם היועץ המשפטי לממשלה, ביוני 2010, הובטח לי שהעניין תחת פיקוח ותחת שליטה. מהפרטים שנודעו הבוקר ושהותרו לפרסום עולה שאותו אסיר מצא את מותו כמה חודשים לאחר שאני התרעתי על כך בפני היועץ המשפטי לממשלה. אדוני, כמי שחבר בממשלה הזאת ומופקד על מערכות חשובות, האם אין כאן כשל בסיסי של מערכת אכיפת החוק על אנשים שנתונים לשליטתה ולחסותה? מה גם שהכול נעשה תחת איפול גורף, הייתי אומר, אפילו דרקוני, שאין לו מקום במשטרים דמוקרטיים. תודה. 
+
+
+ גם לשאלה הראשונה וגם לשאלה השנייה, אף שאני יכול להגיד שזה לא מעניין השאילתה ואני יכול לא לענות – אני לא נותן סיכוי לזה שזה יחזור למהדורת החדשות כמו שזה היה אתמול. נראה לי שזה לא יקרה. 
+
+אני לא מכיר מדינה דמוקרטית במזרח התיכון, אפילו בעולם כולו, כמו מדינת ישראל, שפועלת באופן חוקי ודמוקרטי, שמדינות רבות בעולם יכולות לחקות אותה, או להתקנא בדמוקרטיה של מדינת ישראל בכל התחומים ללא יוצא מן הכלל. אפשר להתגאות בכך. במדינת ישראל העם היהודי עושה את זה בצורה כל כך מכובדת ודמוקרטית, ואני מברך על כך. תודה. 
+
+
+ אני מאוד מודה לך. תודה רבה לשר הפנים. 
+
+
+
+
+לפני שנעבור לשאילתה של חבר הכנסת מרגלית, חבר הכנסת אלקין, יש לך הודעה ואני מבקש שתודיע את הודעתך, שאינה דורשת הצבעה. 
+
+אחר כך השאילתה, חבר הכנסת מרגלית. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, הוועדה המסדרת החליטה בתוקף סמכותה לפי סעיף 2א(ה) לחוק הכנסת לבחור שתי ועדות זמניות, לענייני כספים ולענייני חוץ וביטחון, עד לבחירתן של ועדות קבועות על-ידי הכנסת. שתי הוועדות תהיינה בנות 17 חברים, בהרכב הבא: 
+
+ועדת הכספים הזמנית: מסיעת הליכוד – ישראל ביתנו, חברי הכנסת חיים כץ, זאב אלקין, יריב לוין, פניה קירשנבאום ורוברט אילטוב; מסיעת יש עתיד – חברי הכנסת מאיר כהן, יעל גרמן וקארין אלהרר; מסיעת העבודה – שני חברי הכנסת, השמות יימסרו בהמשך; מסיעת הבית היהודי – חברי הכנסת ניסן סלומינסקי ואורי אריאל; מסיעת ש"ס – חברי הכנסת אמנון כהן ודוד אזו��אי; מסיעת יהדות התורה – חבר הכנסת משה גפני; מסיעת התנועה – חבר הכנסת עמיר פרץ; מסיעת מרצ – חבר הכנסת אילן גילאון. 
+
+ועדת החוץ והביטחון הזמנית: מסיעת הליכוד – ישראל ביתנו, חברי הכנסת אביגדור ליברמן, ראובן ריבלין, צחי הנגבי, זאב אלקין ורוברט אילטוב; מסיעת יש עתיד – חברי הכנסת יעקב פרי, עפר שלח ומיקי לוי; מסיעת העבודה – שני חברי הכנסת ששמותיהם יימסרו בהמשך; מסיעת הבית היהודי – חברי הכנסת נפתלי בנט וזבולון קלפה; מסיעת ש"ס – חברי הכנסת נסים זאב ואריה דרעי; מסיעת יהדות התורה – חבר הכנסת אורי מקלב; מסיעת התנועה – חבר הכנסת עמרם מצנע; מסיעת מרצ – חברת הכנסת זהבה גלאון. 
+
+עוד אביא לידיעתכם, כי הוועדה המסדרת החליטה להמליץ כי בראש ועדת הכספים הזמנית יעמוד חבר הכנסת משה גפני ובראש ועדת החוץ והביטחון הזמנית יעמוד חבר הכנסת אביגדור ליברמן. יושבי-הראש ייבחרו בידי הוועדות הזמניות עצמן בישיבתן הראשונה. תודה רבה.
+
+
+ אני מאוד מודה לך. 
+
+
+
+
+כבוד סגן שר האוצר יעלה כדי להשיב על השאילתה של חבר הכנסת מרגלית. אני מברך אותך, חבר הכנסת מרגלית, על השאילתה הראשונה, אני רק מזכיר שהנוהל הוא שאתה מקריא את השאילתה כפי שנכתבה, ואחר כך, אם יש לך שאלות נוספות זה כבר בעל-פה על-פי נוסח שאתה ממציא בעל-פה, אבל – להיות צמוד בתחילה לשאילתה הראשונה, לנוסח שהעברת למזכירות. בבקשה, אדוני.
+
+
+
+ תודה רבה. 
+
+ לנוכח ההחטאה בתחזית הגירעון השנתי ואי-עמידה דרמטית בהכנסות, רציתי לשאול: 
+
+מה ייעשה כדי לחזור לתקציב חד-שנתי על-פי חוק-יסוד: משק המדינה, התשס"ב–2002?
+
+
+ אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חבר הכנסת אראל – ברכות. לתקציב הדו-שנתי יתרונות פיסקליים רבים, כפי שאתה יודע. הוא הוכיח את עצמו בשנים 2009–2010 וכן בשנים 2012-2011. אני לא זוכר ממשלות, אראל, שהביאו ארבע שנות תקציב רצופות. חפש אחורה, לא תמצא את זה.
+
+ נכון להיום, מבחינה חוקית, כדי להמשיך את התקציב הדו-שנתי יש ליזום הארכה של הוראת השעה. מה שאומר שזה חוזר לבית הזה.
+
+משרד האוצר בוחן בימים האלה יחד עם משרד המשפטים את האפשרות של תקציב דו-שנתי גם לשנים 2014-2013, ובכל מקרה הממשלה החדשה והכנסת יכריעו בנושא.
+
+יש היגיון רב בתקציב דו-שנתי לשנים 2014-2013, מאחר שאנחנו כבר כעת נמצאים בתוך שנת 2013. אם נשוב למתכונת חד-שנתית, אזי תקציב 2013 יאושר בחודשים הקרובים ומייד לאחר מכן תחל העבודה על תקציב 2014, וזמן רב, גם של תכנון וגם של ביצוע, ירד לטמיון, וחבל.
+
+
+ תודה. חבר הכנסת מרגלית, אם יש לך שאלת המשך, זה הזמן. 
+
+
+ אני רק מעיר את תשומת לבו של כבודו, שאנחנו כרגע מתנהלים על-פי תקציב 1 חלקי 12 של 2012, כלומר דה-פקטו, מכיוון שתקציב 2011 ו-2012 הוכן לפי תחזיות המקרו באמצע 2010, אז, רבותי, אנחנו מתנהלים ב-2013 על-פי תחזיות המקרו והמיקרו של 2010, וזה אבסורד מוחלט ברמה הכלכלית.
+
+
+ על-פי החוק, אתה יודע, כשאין תקציב מאושר אז התקציב הוא חלוקה תקציבית של 1 חלקי 12 של התקציב המאושר מהשנה הקודמת, ויש כמה דרגות, קודם כול הסכמים, אמנות בין-לאומיות, פעולות המשכיות, פעולות מיוחדות, לוועדת חריגים, זה החוק לגבי 2014-2013. אני מאוד מקווה, אישית, שזה יהיה דו-שנתי, מכיוון שזה נותן אופק תכנון למנכ"לים ולביצוע מדיד. תראה, הביצוע הוא כמעט מושלם. 
+
+
+ אתה יודע, במקום שממנו אני בא, כשחברה לא עומדת בתחזיות שלה בצורה כל כך דרמטית, לא נותנים לה טווח ארוך יותר לתכנון מול ביצוע, אלא טווח קצר יותר. ממשלת ישראל הגיעה לגירעון הגדול ביותר שהיא הייתה בו מעודה, בלתי מתוכנן ב-2012, ואני קורא לכם לחזור לתקציב החד-שנתי, כמו שקובע חוק-היסוד.
+
+
+ אני אמרתי וחוזר ואומר, בסופו של דבר הבית הזה יחליט. אבל אני גם רוצה להזכיר לך שבארבע שנות – 2009, 2010, 2011, 2012 – ישראל הגיעה לתוצאות מרשימות במקרו-כלכלה. הנתונים הכלכליים מאוד מרשימים גם בירידת יחס חוב–תוצר, גם בצמיחה, גם ביצירת מקומות עבודה. דרך אגב, הגירעון הזה נצפה כבר לפני כמה חודשים – עובדה שפרק המסים ל-2013 כבר חוקק בבית הזה ברבעון האחרון של 2012; כך שהכלכלה הישראלית מאוד הצליחה. 
+
+
+ הגירעון הזה לא נצפה.
+
+
+ אראל, הגירעון הזה נצפה. 
+
+
+ באמצע שנת 2012 הגיע שר האוצר יובל שטייניץ לכנסת וקיבל מהכנסת את הרשות להגיע ל-3% גירעון – –
+
+
+ אתה מדבר – – –
+
+
+ – – ובפועל הגענו ליותר מ-4% גירעון – אנחנו רק שישה חודשים לאחר מכן. 
+
+
+ אתה מדבר על תכנון גירעון של 2013. 2012 – ידענו שיש ירידה בהכנסות. מול כל זה יש תוצאות מאוד מרשימות לכלכלה הישראלית, אחת הכלכלות הטובות בעולם. אגב, זו הכלכלה היחידה בעולם, בעולם המערבי, שקיבלה בדירוג האשראי העלאה, מה ששאר המדינות לא. אז תסתכל על כל הנתונים, על הכול – – 
+
+
+ אני אסתכל על כל הנתונים, אני רק – – –
+
+
+ – – ובתור אחד שמבין בעניין הזה – – –
+
+
+ תודה. הערה אחרונה, בבקשה. חבר הכנסת מרגלית.
+
+
+ עוד הערה אחת. מדינת ישראל היא המדינה היחידה – כי אתם אמרתם, יובל שטייניץ אמר שיבואו ללמוד פה על מה זה תקציב דו-שנתי – זאת המדינה היחידה, חוץ מבחריין.
+
+
+ יש עוד אחת.
+
+
+ תודה.
+
+
+ בחריין וישראל. זהו. תודה רבה.
+
+
+ תודה רבה, חבר הכנסת מרגלית. תן לי לתת לך עצה קטנה: תשאיר משהו – חבר הכנסת מרגלית, תשאיר משהו לנאום הבכורה, זה מתקרב, ממש כמעט הבא בתור. בבקשה.
+
+
+ אראל, זה לא הדבר היחידי הטוב שהנחלנו לעולם. גם זה. 
+
+
+ בבקשה, אדוני הסגן, אתה רוצה להוסיף משהו?
+
+
+ כן. אני לאחרונה שומע יותר מדי אמירות על שוויון בנטל, שוויון בנטל, מין איחוד מאוד מעניין של נוער הנרות עם נוער הגבעות, שזה משהו שפשוט מחמם את הלב, כאשר החרדים מאחדים את שני הקצוות האלה. אבל אני אומר לבית הזה, הגיע הזמן גם לבדוק את הנטל. סתם דוגמה קטנה, כדוגמת ייחוס, בואו ניקח את הנטל שהיה 30 שנה בגוש-קטיף. אנחנו היינו נגד ההתנתקות, כן, ובסופו של דבר החיבור של ממשלת לפיד המנוח עם אפי איתם מהבית היהודי לשעבר גרם לכך שהייתה פלטפורמה להתנתקות שהייתה אחרי 30 שנה של נטל, ולא נטל – אבל הגיע הזמן לבדוק את הנטל עצמו. הרב בן-דהן, אוקיי, אתה כל בוקר אומר "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" – תחשבו על זה, אולי השלום יוריד את הנטל, מכיוון שתלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. תודה רבה. 
+
+
+ תודה רבה, סגן שר האוצר, אני מאוד מעריך את זה, מאוד מודה לך.
+
+
+
+
+ אנחנו סיימנו את השאילתות ואנחנו עוברים עכשיו לנאומי בכורה לפי הסדר שנקבע על-ידי המזכירות. נאום הבכורה הראשון לבוקר זה – של חבר הכנסת מאיר כהן. בבקשה, אדוני יתפוס את מקומו על הדוכן. יברך אותך, אדוני, חבר הכנסת ישראל חסון. בבקשה, אני מברך אותך על נאומך הראשון כחבר הכנסת, אחרי נאומים רבים כראש עיריית דימונה – וטובים. בבקשה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, ברצוני לשלוח תנחומי לחבר הכנסת ראובן ריבלין במות אחיו.
+
+שמי מאיר כהן, הייתי ראש עיריית דימונה עד לפני כשבועיים. לפני שש שנים לערך נפגשתי לראשונה עם סופר ועיתונאי מוכשר וידוע, נעים הליכות וחדור להט, שאמר לי בזו הלשון: "מאיר, מוכרחים לעשות משהו, חייבים לשנות". היום אני יכול להשיב לך, חבר הכנסת יאיר לפיד, כאן, מעל בימת הכנסת המכובדת, כי הקבוצה הנהדרת שהקמת כבר כאן, והיא ניצבת כולה לצדך, כדי לשנות. 
+
+הכנסת התשע-עשרה מביאה עמה אופטימיות רבה בקרב מיליוני אזרחי ישראל. כנסת זו ניצבת בנקודת פתיחה טובה ומבטיחה; יש בה יותר נשים, יותר צעירים, יותר אנשי חינוך, יותר אנשי חוק, ובעיקר חברי כנסת חדשים חדורי מוטיבציה ורצון לשנות. 
+
+על הכנסת הזאת, כמו על קודמותיה, מוטלות משימות רבות וחשובות הנוגעות בעתידה של מדינת ישראל, שהפכה בזמן קצר לאחת המדינות המצליחות בעולם. ואולם, חברים, המשימה החשובה ביותר המוטלת על כתפינו היא השבת אמון הציבור, שאבד, בנבחריו. זהו לבה של הדמוקרטיה, זוהי בעצם כל מהותה. עלינו מוטלת החובה לשנות את פניה של הפוליטיקה הישנה, שבה מאסו אזרחי ישראל, ולהציג בפני הציבור פוליטיקה חדשה, סובלנית, הוגנת וטובה יותר. 
+
+בטור שפרסמתי לפני כשנתיים, בהיותי יושב-ראש מטה המאבק של מרכז השלטון המקומי, אמרתי כי העם בישראל מבקש סדר-יום אזרחי. אמרתי את הדברים מתוך ידיעה ברורה ומתוך הכרת האמת שעלתה מהשטח. הייתי שם כראש עיר במשך תשע השנים החולפות. נגעתי באנשים, הובלתי הצלחות, אך גם פגשתי, כמו כל חברי ראשי הערים, בגוף ראשון וללא מתווכים, את המצוקה והתסכול הגדולים. 
+
+ הבחירה שלי לעבור מכורסת ראש העיר לחברות בכנסת לא הייתה קלה. מי שעשה זאת יבין אותי ואת תחושותי. יחד עם זאת, אני שמח וגאה שנפלה בחלקי הזכות להיות אחד מ-120 נציגי העם בכנסת. 
+
+חברים, חלק גדול מחברי הכנסת הוותיקים והשרים מכירים אותי כראש עיריית דימונה. לרובכם היה חלק בעשייה ובהתפתחות של דימונה בתשע השנים האחרונות. ואולם, המשימה לא הייתה קלה. לצערי הרב, את מרבית השינויים המשמעותיים שהצלחתי לחולל עשיתי – לא תאמינו – באמצעות פילנתרופיה. בניתי חדר מיון לתושבי דימונה ולפזורה הבדואית באמצעות פילנתרופיה, הקמתי תיאטרון, מרכז לגיל הרך, סינמטק ופארקים ברחבי העיר באמצעות פילנתרופיה; דאגתי לחמם בתי קשישים בחורף ודאגתי לטיפולי שיניים למשפחות קשות יום באמצעות פילנתרופיה; הקמתי מכון לטיפול בחולי דיאליזה באמצעות פילנתרופיה; וחוללתי מהפכה בחינוך, שעליו מופקדת המדינה, בעזרת פילנתרופיה. 
+
+ ואני שואל אתכם, חברי חברי הכנסת, האם שכחנו את תפקידה של המדינה? האם ראוי שהממשלה תמשוך ידה ממתן שירותים בסיסיים לאזרח ואת מקומה יתפסו נדבנים מרחבי העולם, שלעתים ובערים מסוימות הם הופכים מבעלי המאה לבעלי הדעה? זהו מצב בלתי נסבל. זוהי פשיטת רגל חברתית, ואנחנו, חברי הכנסת, חייבים לעמוד על המשמר ולוודא שממשלת ישראל אינה מתנערת מחובותיה הבסיסיות לאזרחים שאותם אנחנו מייצגים.
+
+ אני מתחיל היום את מסעי החדש כנציגם של האנשים החיים בגליל, בנגב ובפריפריה החברתית, חבלי ארץ שבהם חיים מיליוני אנשים מתוך בחירה ומתוך אהבת הארץ. אנשים אלה, ובתוכם הורי, שעלו ממרוקו, עולים ותיקים ועולים חדשים כאחד, הם בעיני נושאי דגל הציונות המתחדשת של המאה ה-21. אני מתכוון להיאבק את מאבקם בצורה נחושה ובלתי מתפשרת, כפי שעשיתי זאת כמנהיגה של העיר דימונה. 
+
+ נכון, זהו זמן של נאומים טקסיים ולא של הצהרות, אך אני מודיע שאני וחברי, אנשי יש עתיד, לא ניתן לבטל את הטבות המס לנגב ולגליל. אנחנו כאן, ושידע זה שרוחש את המזימה הזאת, שאנחנו נילחם בכל דרך שלא לפגוע בהטבות המס – לא לגליל, לא לנגב ולא לעוטף-עזה. אנחנו כאן כדי להילחם את מלחמתם של מיליוני האזרחים המלינים, ובצדק, על מחירי המים המטורפים, כשלצערי הכנסת היוצאת לא מצאה מקום להוביל תיקון צודק ונכון זה. אנחנו כאן כדי לתת תקווה למאות-אלפי משפחות המבקשות לרכוש לעצמן בית במחיר שפוי ואפשרי. אסור למדינה לספסר בקרקעותיה, ואוי לה למדינה שבניה ובנותיה העמלים והנושאים בנטל אינם יכולים לרכוש קורת גג בלי להיות עבדים לבנקים ולמשכנתאות.
+
+ כחלק מהתפיסה של מפלגתי יש עתיד אני כאן כדי לפעול ולקדם משימה שהתחלתי בתפקידי כראש עיריית דימונה, והיא חלוקת הקרקעות ותיקון הגבולות המוניציפליים במדינת ישראל. יהיה זה תיקון עוול היסטורי שראשיתו בשנות ה-50 ואחריתו במציאות שבה מועצות אזוריות מקבלות ארנונה של עשרות-מיליוני שקלים ממפעלים ושטחי תעשייה שבהם עובדים ועמלים גם תושבי ערים, מקריית-שמונה ועד אילת. אני כאן כדי לדאוג שבכל יישוב בישראל יקבלו התושבים בישראל שירות רפואי מציל חיים, ולהפסיק את החרפה שבשעות הלילה ביישובים רבים בפריפריה, מושבים, קיבוצים, עיירות ויישובים בדואיים, תלויים התושבים בחסדי שמים. היעלה על הדעת שחוק ביטוח בריאות ממלכתי לא מכיר בשירותי רפואת חירום בשעות הלילה? אנחנו כאן כדי לשנות את המציאות הזאת.
+
+ אדוני היושב-ראש, נסעתי לאורכה ולרוחבה של המדינה הזאת ופגשתי בגליל ובנגב צעירים הכמהים להיאחז ביישוביהם, ובפיהם בקשה אחת: תעסוקה. לצערי, ממשלת ישראל נהגה במדיניות של הסתר פנים, ולא הבינה שכדי להביא יזמים לאזורים אלה, במיוחד בתחומי ההיי-טק, יש לייצר סל הטבות ייחודי. יזמים ומשקיעים לא יגיעו למצפה-רמון, לא למעלות, לא לירוחם ולא לקריית-שמונה אם לא ננקוט מדיניות של העדפה מתקנת וברורה, מדיניות שבה ידע כל יזם כי הקמת מפעל בנגב ובגליל אינה רק מעשה ציוני אלא גם השקעה כלכלית טובה ומשתלמת. 
+
+ כמחנך ומנהל בית-ספר במשך שלושה עשורים נשביתי בקסם המיוחד הכרוך בלהיות איש חינוך בפריפריה. הדיאלוג עם התלמידים הנפלאים ותחושת השליחות של אנשי החינוך, שלעתים עושים יש מאין, הבהירו לי שהדבר החשוב ביותר בשיח החינוכי הוא איכות המורים. כדי שמורים טובים ואיכותיים יגיעו למערכות החינוך בפריפריה וירצו להישאר בה, צריך לדאוג לתגמל אותם באופן משמעותי ודיפרנציאלי. צריך לדאוג לשמור את המורים הטובים שבפריפריה ולחזקם באנשי חינוך שכאמור יתוגמלו ביד נדיבה.
+
+ כראש עיר דאגתי לחבר את החינוך והרווחה, ובכך הצלחנו ליצור שוויון מקסימלי ולהעניק מענה והזדמנות שווים לתלמידים ממשפחות קשות-יום. אחוזי הבגרות הגבוהים שהשגנו, וחשוב מכך – אחוזי הגיוס הגבוהים עוד יותר, יעידו כי עשינו זאת בהצלחה.
+
+ אדוני היושב-ראש, בשעה שאני נואם כאן יושבים חברי ראשי הערים בנגב לישיבת חירום, ועל הפרק: מכירת כי"ל ו"מפעלי ים-המלח" ליזמים סינים וקנדים. לא די שהמדינה מכרה את משאביה בנזיד עדשים; כעת מרחפת סכנה אמיתית על ראשיהם של עשרות-אלפי עובדים המהווים את עמוד השדרה הכלכלי של הנגב כולו. הייתכן שמדינה תמכור את מחצביה העיקריים לגורמים זרים? אני קורא לכל חברי הכנסת להצטרף למפלגת יש עתיד בהתנגדותה הנחרצת למהלך הזה. 
+
+ לחברי ראשי הערים, אתם הנמצאים בחזית השירות הציבורי, אתם הנאלצים להתמודד יום-יום עם מיליוני התושבים בכל תחומי החיים – חינוך, בריאות, איכות חיים, רווחה, תעסוקה, תרבות ומה לא: הגיע הזמן שממשלת ישראל וכנסת ישראל יבינו שאתם הזרוע המבצעת של השלטון המרכזי, שאתם אלה שבידיכם להפוך את מחוזותינו לטובים יותר. צר לי לראות את הטובים שבכם פושטים יד לשולחן הממשלה כי שר זה או אחר החליט שאתם הבעיה ולכן יש לקצץ בתקציביכם. לכל שומעי אני מבהיר: השלטון המקומי הוא הפתרון, ולא הבעיה. אני כאן כדי להבטיח שלא יקצצו את תקציבי האיזון. אנחנו כאן כדי להבטיח שלא יפגעו בתקציבי הרווחה והחינוך, ושכבודכם כראשי הערים וכשליחי הציבור יהיה לנגד עינינו תמיד. הגיעה העת שממשלת ישראל תקבע סל שירות בסיסי לכל אזרח במדינה, שימנע אחת ולתמיד את חוסר השוויון בין רשויות מבוססות לאלה הנאבקות על חייהן שעה-שעה.
+
+ חברי חברי הכנסת, אומר לכל אחד ואחת מאתנו: אנא, בהולכנו במסדרונות הכנסת הממורקים והנעימים, השקטים והממוזגים, בדרכנו לחדרינו הנוחים והמרווחים, נזכור את אלה ששלחו אותנו לכאן, נשמע את קולם של אלה שתולים בנו את תקוותם שנעשה ונפעל ליצירת חברה המכבדת את אזרחיה, לחברה שוויונית הנותנת שכם וכתף לחלש ובמה לצדק ושוויון חברתי לכל אזרחי המדינה, יהודים וערבים כאחד.
+
+ לסיום, הרשו לי לקרוא בפניכם מכתב ששלח דוד בן-גוריון לדב יוסף באוקטובר 1960 – הוא סייר בדימונה, והוא כתב כך: "חזרתי עכשיו מביקורי הראשון בדימונה, ואני שיכור מהתפעלות על מה שראיתי. ישראל מלאה פלאים, דימונה היא פלאי-פלאים. הצמחייה המהירה, היציבות של העולים, הסידורים הנאים – – – מיזוג גלויות זה, מפעל מוצלח באופן שלא ייאמן, ונזכרתי מייד בך, שהנחת יסוד למפעל פלאי זה, ותבוא עליך הברכה. צריך" – ממשיך בן-גוריון ואומר, ותשימו לב – "להביא כל תייר לדימונה, לראות מה עשו יהודי מרוקו ויהודים ישראלים במדבר השומם. אשריך שזכית לייסד מפעל מבורך זה. שלך, דוד בן-גוריון".
+
+כדי שכולנו נמשיך את דרכו של המנהיג הדגול הזה, ראוי שכל אחד ואחת מאתנו ישימו על לוח לבם את הפריפריה על הצלחותיה וקשייה. אני מקווה שחזונו של בן-גוריון יהיה נר לרגלי הממשלה החדשה שעתידה לקום. 
+
+ היו מאושרים ושנראה ברכה בשליחותנו הפרלמנטרית. תודה רבה. 
+
+
+ תודה רבה לך. תודה, חבר הכנסת כהן. חבר הכנסת ישראל חסון, שזו לו תחילתה של הכנסת השלישית, אם אינני טועה, יעלה לברך אותך. 
+
+
+מאיר, יש לך המון משימות בכנסת הזאת. אני אגיד לך, זה חייב להסתיים בקדנציה אחת. אדוני היושב-ראש, תגיד לו שיש לו המון משימות על-פי מה שהוא הקריא פה לכנסת. 
+
+
+ בבקשה, חבר הכנסת חסון, נדמה לי שהסתיימו החיבוקים. לא, חבר הכנסת רוזנטל, לא – חבק, בבקשה. בבקשה, אדוני. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מודה על הזכות שיש לי, מאיר, לעלות ולברך אותך. אני מוכרח להודות שכשקראתי את קורות חייך – באופן מוזר גם אני לא נולדתי בארץ, נולדתי בסוריה. גם אני עליתי בגיל שבע. גם אני הגעתי לשכונת – אתה הגעת לעיירת פיתוח, אני הגעתי לשכונת מצוקה מאוד קשה פה בירושלים, קטמון ט'. ואני מקשיב ואומר, אני מסתכל, לכמה אנשים יש הזכות הזו להציג מסלול כזה ועשיה כזאת כפי שאתה הצגת פה. 
+
+ אני חושב שמי שעסק בחינוך בהצלחה כל כך גדולה ומי שניהל ופיתח עיר בישראל, עומדת לו זכות גדולה מאוד, מסלול חיים מפואר, ואני בטוח שזה בעצם החלק הקטן של מה שעוד מחכה לנו, כי שמעתי אותך בקשב רב. אני מאחל לך שתוכל לעשות את זה בכמה קדנציות ולא בקדנציה אחת, כי אם אתה הולך להעס��ק אותנו בזה בקדנציה הזאת, אנחנו כנראה לא נגיע הביתה בארבע השנים הקרובות. 
+
+אז אני מאחל לך הצלחה. אני מברך אותנו ואותך על כך שזכינו בך פה, ושתוכל להביא לביטוי את כל אותם דברים שכבר הוכחת שיש לך ושיהיו נחלת כל עם ישראל. בהצלחה, ובמה שנוכל לעזור – נעזור, ובמה שנצטרך להפריע – נפריע. בסדר?
+
+
+ תודה. תודה לך, חבר הכנסת ישראל חסון. אגב, יש לו יותר מארבע שנים. הבחירות הבאות על-פי החוק הן בנובמבר 2017, זה כמעט ארבע שנים, וכמעט חמש שנים אפילו. לידיעת חברי הכנסת. אין לאן למהר, יש הרבה זמן. 
+
+בבקשה, חבר הכנסת אראל מרגלית, נאום הבכורה, ויברך אותו היושב-ראש בנימין בן-אליעזר, שעכשיו גם יחליף אותי בניהול הישיבה. בבקשה, חבר הכנסת מרגלית. 
+
+
+ יש לי העונג המיוחד לנהל את הישיבה הזאת בנאום הבכורה שלך. בבקשה. 
+
+
+ תודה רבה. 
+
+ כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חייב להגיד שאני נרגש. אני יזם ירושלמי. נולדתי בקיבוץ נען וגדלתי בנען, בכרמיאל ובירושלים. אני נשוי לדבי אשתי, שהיא ציירת מדהימה, ויש לנו שלוש בנות: תאיר, שגמרה את הצבא והיא עכשיו בתל-אביב, עדן, שלומדת עכשיו בתל-חי, ומאיה, שנמצאת בי"ב ומתכוננת לשירותה הצבאי. ואני נרגש להיות פה היום. 
+
+אני מצטער להיות תקליט שבור, אבל נראה לי שזה מה שאני אעשה פה בתקופה הקרובה. אני רוצה לדבר על התקציב. אנחנו נמצאים פה 43 יום לאחר 31 בדצמבר, שאז היינו צריכים לקבל ולאשר ככנסת תקציב – עוד לא היינו. בלי תקציב ואפילו לא קרובים להגשת תקציב או לאישורו. 
+
+תקציב מדינה זה תוכנית עבודה. ברגע שאין תקציב ותוכנית עבודה, קשה מאוד למדינה להתנהל. אני בטוח שאחד הדברים הראשונים שהממשלה, אם וכאשר היא תורכב, תעשה – היא תביא הוראת שעה כדי להאריך את הזמן. כי בעצם, אם עד 31 במרס לא מאושר תקציב בישראל, אזי הממשלה מתפרקת. וזאת לא תהיה הוראת השעה הראשונה. הוראת השעה שעל-פיה אנחנו עובדים כבר ארבע שנים זו אותה הוראת שעה של תקציב דו-שנתי. 
+
+והנה, בזמנו חבר הכנסת רוני בר-און, שהיה גם שר האוצר, עתר נגד התקציב הדו-שנתי. הרבה מכם – חברת הכנסת שלי יחימוביץ וחבר הכנסת גפני ואחרים – רבים דיברו רבות נגדו. ובתשובה בעתירה בבית-המשפט העליון נאמר, נציג האוצר אמר שבעצם אנחנו עושים פה ניסוי, ושהניסוי הזה – היו נסיבות מיוחדות, ולכן יש הוראת שעה. יובל שטייניץ, שר האוצר, אמר ב-1999, כשברק לקח את חוק-היסוד של 18 שרים לממשלה, הוא אמר שהוראת שעה שמבטלת חוק-יסוד זאת שערורייה, אבל הנה, אנחנו מתנהלים על-פי אותה הוראת שעה. 
+
+הניסוי, רבותי, כשל כשל חרוץ; א. התחזיות. כשאתה עומד שנתיים לפני הזמן, הרבה יותר קל לך לתת אותן בצורה אופטימית. אנחנו יודעים את זה ממקורות אחרים. והממשלה לא עמדה בשום תחזיות של ההכנסות שלה. יתרה מזאת, היא גם כל הזמן תיקנה את ההוצאות שלה, ובאמצע 2012 בא יובל שטייניץ וביקש להגדיל את הגירעון ל-3%. הסוף ידוע, ובסופו של דבר הגירעון הגיע ללמעלה מ-4% – 40 מיליארד שקל גירעון, הגדול ביותר שהיה למדינת ישראל מעודה. והנה אנחנו עומדים פה שוב והולכים לעשות לנו את הניסוי הזה בשלישית. 
+
+ תחשבו מה היה קורה אם ביוני–יולי 2011 לא היינו באמצע שנתיים של תקציב דו-שנתי. המחאה החברתית שחברי לספסל של הכנסת, סתיו שפיר, איציק שמולי ואחרים, הובילו, הוציאה אז לרחובות 450,000 צעירים ומבוגרים שאמרו בקול גדול, כאילו בת-קול ירדה מהשמים: לשנות את סדרי העדיפויות במדינת ישראל. 
+
+ אבל באותה שנה הכנסת לא הייתה צריכה לאשר, הממשלה לא הייתה צריכה להרכיב את התקציב, כי היה אז תקציב דו-שנתי. מה זה עשה לפוליטיקאים בישראל? הפוליטיקאים בישראל באותה שנה היו מיותרים, כי הם לא היו שם כדי לפקח על סדרי העדיפויות של הממשלה כשהיא קובעת את התקציב החדש. כנסת ישראל היא הכלי ששולחי העם נותנים כדי לפקח על סדרי העדיפויות, ותקציב דו-שנתי שוב מייתר אותנו והופך אותנו לבלתי רלוונטיים. ולא רק שזה פגיעה בדמוקרטיה, זאת פגיעה בכלכלה הישראלית, כי אנחנו יודעים שכשמישהו לא עומד בתחזיות לא עושים פגישות לעתים יותר נדירות, אלא עושים את הפגישות בצורה יותר תכופה. 
+
+ ומה אמרו אז החבר'ה של המחאה? מה הם אמרו והם עדיין אומרים היום? מה הם ביקשו, נדבות? מה הם אמרו, אותם חבר'ה במאהלים בקריית-שמונה, בירושלים, בתל-אביב, בבאר-שבע? לא נדבות הם ביקשו. בקריית-שמונה החברים של הבת שלי אמרו את הדבר הבא: יותר ממה שאנחנו זקוקים לקריית-שמונה, קריית-שמונה זקוקה לנו, כדי להגדיר את האמירה היצירתית שלה. אבל כדי שאנחנו נישאר פה אנחנו רוצים עבודה ברמה שלמדנו במכללת תל-חי למשל. אנחנו רוצים דיור בר-השגה בצפון, כי אנחנו אוהבים את הצפון, ואנחנו לא מבקשים דירה בלב מנהטן או בלב תל-אביב. אנחנו רוצים מערכת חינוך שאנחנו יכולים לשלוח אליה את הילדים שלנו ולגדל אותם בחינוך הציבורי בקריית-שמונה, כדי להיות גאים לשלוח אותם לבית-ספר במקום שבו אנחנו בוחרים לגור. אנחנו רוצים מערכת בריאות שבמסגרתה אנחנו לא צריכים לחכות 24 חודשים כדי להגיע ל-MRI, ואנחנו לא רוצים שתוחלת החיים בצפון תהיה חמש שנים פחות מתוחלת החיים במרכז. ואתם יודעים מה עוד אנחנו רוצים? אנחנו רוצים תיאטרון, ושיהיה בית-קולנוע אחד בגליל, כי אנחנו לא סוסים שרק עובדים וישנים. אנחנו רוצים לחיות פה מתוך בחירה, ולהגדיר את החיים היצירתיים שלנו פה בצפון, או שם בבאר-שבע, או בכל מקום אחר. 
+
+ אבל את הוויכוח הזה לא היה אפשר לנהל. שלחו את ועדת טרכטנברג כדי שתשים טלאי ושיהיה PR, כדי שלא יצטרכו באמת להתמודד עם סדרי העדיפויות האמיתיים של התקציב, והגיעו למצב שבו בעצם היה נתק, נתק גדול, בין העם לבין הממשלה, על-ידי זה שייתרו את הכנסת. 
+
+ ואני שואל אתכם, האם זה צריך להישאר כך? האם זה צריך להיות שמצד אחד במדינת ישראל, בסקטור שאני הייתי חלק ממנו ובסקטורים אחרים, יש עוצמה כלכלית מהמובילות בעולם, ומצד שני יש פערים בחברה הישראלית שהיא מהמובילות במדינות ה-OECD, וקבוצות שלמות, ילדים, נערים ונערות, שהחינוך בעבורם הוא חינוך אחר מהחינוך במרכז הארץ או בשכונות המתקדמות או בשכונות יותר מבוססות מבחינה סוציו-אקונומית? איך אנחנו, כחברה, בתקופה שבה יש כל כך הרבה כוח בחברה הישראלית, מוכנים לחיות עם כזה עוני בחברה הישראלית? באיזה זכות מוסרית אנחנו מרשים את זה לעצמנו? 
+
+ וזה צריך להיות צו השעה. אתם יודעים איזה הזדמנויות יש פה בהובלה אחרת ובראש אחר? באר-שבע, יש לנו שם ראש עיר – כן, אנחנו גאים, רוביק דנילוביץ, מפלגת העבודה. החליטו החלטה נכונה, להעביר לשם, לנגב, את הצבא. במקום לדבר על הדרום ועל באר-שבע כמקום רחוק ושכוח-אל שצריך לתת לו איזה נדבה, בואו נשנה את הראש; בואו ניקח את אותה אוניברסיטה מדהימה בבאר-שבע, שעברה בעשר השנים האחרונות מ-5,000 תלמידים ל-20,000, עם הצבא שעובר לשם, ועם טכנולוגיה חדשה, ונהפוך את באר-שבע למקום – ולהזדמנות הכלכלית המובילה בישראל בעשר השנים הבאות. ככה הישראלים אוהבים, כי הם לא רוצים להרגיש פראיירים, הם רוצים להיות חלק מהצמיחה הזאת.
+
+ אותו דבר בתחום התוכנה בכרמיאל. אותו דבר בתחום של הביו-טכנולוגיה בגליל העליון, ועד צפת, שפותחים שם את הפקולטה לרפואה. אותו דבר במגזר הערבי, אותו דבר בירושלים; אותו הדבר בשדה-בוקר, עם אנרגיות חלופיות. 
+
+ אבל לא רק נושאים חדשים וגיאוגרפיות חדשות; אנחנו פונים גם לאוכלוסיות חדשות שאנחנו רוצים שישתתפו בצמיחה בישראל. ערביי ישראל, רגילים לדבר אליהם – בפוליטיקה רגילים לדבר אליהם בתא המסרים של בעיות. אני אומר לכם, הגיע הזמן לדבר לערביי ישראל בתא המסרים של הזדמנויות. מעולם לא ראיתי קבוצת אנשים צעירים כל כך מוכשרים, כל כך משכילים, כל כך רוצים, כל כך מוכנים להיות חלק מהחברה היצירתית בישראל. בואו נארגן את אותן הטבות ואת אותן מסגרות לסקטור העסקי – כן, שירוויח, שירוויח מזה שהוא מזמין אותם לתוך הכלכלה החדשה, ושהם מצטרפים; בצפון, במשולש ובדרום. 
+
+ הדרוזים, אולי הגיע הזמן שחוץ מלתת להם את כל הכבוד ביום הזיכרון כל שנה אנחנו ניתן להם את הגשר לתוך הכלכלה החדשה בישראל? אין עוד אוכלוסייה כזאת בישראל, בעיקר אפשר לראות את זה בגליל המערבי, שבו נשים דרוזיות פתאום נהפכות למשכילות ונכנסות לתוך החברה הישראלית – שעסקים קטנים קמים ופתאום לאישה דרוזית יש גם רישיון נהיגה וגם חשבון בנק וכל הסיפור שם משתנה לחלוטין. יש היום הזדמנות אדירה לתת להם את היד ולהכניס אותם לתוך השיח היצירתי בישראל בצורה דרמטית יותר. 
+
+ ועכשיו לגבי המגזר החרדי. רבים פה מדברים על הנושא הזה, של השוויון בנטל. רבים פה מדברים על זה שצריך להכניס את החרדים לצבא. אני לא תל-אביבי, אני ירושלמי. אנחנו חיים פה עם החרדים הרבה שנים. ואני צריך להגיד לכם: יש שינוי דרמטי במגזר החרדי על גווניו. אם לפני עשר ו-15 שנים החרדים והחילונים בירושלים, הסמל של זה היה כביש בר-אילן בשבת, או הפגנות כאלה ואחרות, היום זה לא המצב. בתיאטרון שאני הקמתי, ב"זאפה" – אתם מוזמנים, חברי כנסת חדשים, יושבים אצלנו בקהל דתיים וחרדים לשמוע מוזיקה ולראות הצגות; תאמינו או לא. ואני אומר לכם שחל שינוי גדול בחברה החרדית. אני מסכים שצריך למצוא את הדרך כדי שגם הם ישרתו, ויעשו שירות לאומי, אבל אני אומר לכם, בשש השנים האחרונות אני באופן אישי הייתי מעורב בהעסקה של אלפי חרדיות בעיקר בהיי-טק הישראלי. ואני אומר לכם שהדגם הזה יכול להמשיך בצורה דרמטית, והוא נכנס היום גם לגברים חרדים. אנחנו היינו שולחים את פיתוח התוכנה שלנו להודו ולסין. היום כמעט את כל התוכנה מפתחים פה בארץ, עם נשים חרדיות, עם גברים חרדים, וזאת הזדמנות כלכלית – לא רק חברתית, כלכלית – אדירה למדינת ישראל. 
+
+ אז אני מציע מתווה, ואני מקווה שמפלגת העבודה תוביל אותו, שהוא תעסוקה, אחר כך שירות לאומי, ואחר כך שירות צבאי. 
+
+ אבל אני רוצה להגיד משהו גם לכם, החרדים; אין פה הרבה היום. בסוף המאה ה-18 החת"ם סופר סגר את הקהילה החרדית, אף-על-פי שהרבה אנשים רצו לצאת החוצה. בתחילת המאה ה-20 היו מיליון יהודים בניו-יורק, ומקווה אחד. גם התנועה החרדית צריכה לפקוח את העיניים ולראות שהאנשים לא יוצאים מהחצרות שלהם ומתפקרים לגמרי, כי ההתבוללות הגדולה בעם היהודי הייתה במאה ה-19 ובמאה ה-20, כי המגוון החרדי לא הצליח להכיל את העם. ואנחנו חילונים, אבל גם לנו יש התייחסות ליהדות. אנחנו רואים את היהדות כמקור השראה ולא מקור סמכו��, ואנחנו רוצים את הגשר – לא שיגידו שאנחנו אפיקורסים מוחלטים – ואת הגשר הזה אנחנו רוצים להתחיל לבנות בכנסת הנוכחית.
+
+נדבר לבסוף על הנושא המדיני. אי-אפשר לבנות פה מציאות חדשה בלי הסדר מדיני אמיתי. תנועת העבודה, בן-גוריון, יצחק רבין, הובילו את התפיסה של הציונות של הפשרה. הפשרה הזאת היא גם פשרה מוסרית. זה נכון שזאת ארץ אבותינו, אבל חי פה כשחזרנו עם אחר, ואנחנו לא רוצים לשלוט בו קודם כול ברמה המוסרית, כי זה משחית, אבל גם ברמה הפרגמטית, כי אנחנו רוצים פה מדינה יהודית דמוקרטית; שגם האוכלוסייה הערבית, האוכלוסייה הנוצרית, האוכלוסייה הלא-יהודית יוכלו להצביע. הדרך שבה הממשלה הקודמת הובילה אותנו זו דרך בטוחה למדינה דו-לאומית, שאותה אנחנו לא רוצים.
+
+לבסוף אני אתן לכם מטפורה קטנה. אחת החברות שלנו, בחברה הקודמת שלי, פיתחה את אחד ממשחקי המחשב המובילים בעולם. היא פיתחה את משחק המחשב של הסרט "משחקי הרעב" – מי שראה אותו. זה סרט מאוד פוליטי וקשה. נערה בת 17 שם מלמדת את השליט פרק חשוב שאולי גם כדאי שאנחנו נלמד. בעצם במשחק יש 24 נציגים וצריך להישאר רק אחד, והורגים את כל שאר השחקנים. באיזשהו רגע במשחק המפיק אומר לשליט: בוא ונשאיר שני שחקנים, בחור ובחורה. אז הוא אומר לו: מה פתאום? הוא אומר לו: מבחינת הרייטינג. יש רק משחק אחד שהוא יותר חזק ממשחק המלחמה, וזה המשחק שנותן תקווה. בואו, שהכנסת התשע-עשרה תשחק את משחק התקווה. תודה.
+
+
+ אני מודה לך. אחרי הנישוקים והחיבוקים אני אומר כמה מילים לטובתך. חבר הכנסת אראל מרגלית, תואיל לשבת. 
+
+ מכובדי, נדמה לי שאני לא צריך להרבות במילים אחרי שהכנסת שמעה את חבר הכנסת אראל מרגלית. יש לי הכבוד המיוחד לומר עליו כמה מילים. אני כבר מלווה את אראל בפוליטיקה הישראלית ובמפלגת העבודה למעלה משנתיים, ואני מאוד גאה על נאום הבכורה שלו, שבעצם משקף את הפוטנציאל, את היכולות ואת החלומות של האיש הזה. 
+
+ אראל מהווה בעצם את הישראלי הצבר בכל רמ"ח איבריו, מחינוכו בבית הוריו, דרך שירותו הצבאי, לימודיו האקדמיים ופעילותו העסקית, שלוותה לאורך כל הדרך בפעילות חברתית. אראל נושא את נס הדגל בתחום היזמות, ההיי-טק והפיתוח העסקי לא רק בחברה הפרטית שלו, אלא בעיקר בעידוד צעירים מוכשרים אחרים – שמעתם אותו – למצות את הפוטנציאל שיש בהם ולהצליח בעולמות אלו. קידום ישראל כאומת היי-טק היה מטרה שהוא מוביל לאורך השנים, ואני בטוח שהוא ימשיך בה גם ממושבו בכנסת ישראל.
+
+נושא נוסף שקרוב ללבו של אראל, ואני שותף לו בתחושה, הוא העיר ירושלים. אראל שם לו למטרה להצעיר את העיר ירושלים, להקים בה מרכזי צעירים ונוער ולהוסיף מקומות עבודה. ראויה במיוחד בעיני הקמת עמותת "בקהילה", עמותה שנועדה לצמצם את הפער החברתי בין ילדים ובני-נוער בירושלים ולקדם את צמיחתם האישית.
+
+אני חוזה לך עתיד גדול. רק תזכור את מה שאמרתי לך לפני שנתיים: אין קיצורי דרך. אבל התחלת נהדר, ואני מאחל לך רק הצלחה. אני מודה לך.
+
+
+
+
+אני מבקש לעשות הפסקה בנאומי הבכורה. 
+
+ מכובדי, היום אנחנו מציינים 21 שנים לפטירתו של ראש הממשלה מנחם בגין, זיכרונו לברכה, ואני מבקש לומר כמה דברים – – –
+
+
+ איפה כל חברי הליכוד? מה קורה כאן? אנחנו נציין את יום השנה והם לא יהיו כאן?
+
+
+אנחנו מכבדים. אנחנו מכבדים.
+
+
+ לא מספיק שצריך להזכיר להם את חמשת המ"מים שוב ושוב ושוב, גם צריך להזכיר להם את יום הזיכרון של מנחם בגין?
+
+
+ אני מ��דה לך, חברת הכנסת שלי יחימוביץ.
+
+
+ – – –
+
+
+ – – –
+
+
+– – – לא צודקת – – –
+
+
+ טוב שאתם כאן.
+
+
+ ממתינים רק לבני בגין.
+
+
+ – – –
+
+
+ מכובדי, תולדות חייו של מנחם בגין – – –
+
+
+ – – – שום דבר – – –
+
+
+חברת הכנסת מירי רגב, אני מבקש לכבד את האירוע.
+
+תולדות חייו של מנחם בגין עשירות ומרתקות, ואפשר לדבר עליהן שעות ארוכות, אבל אינני רוצה לדבר כאן על ההיסטוריה של האיש הדגול הזה אלא על מנחם בגין האדם ועל החלטותיו המרכזיות ומה אנחנו יכולים וחייבים ללמוד מהן לעת הזו.
+
+ אני עצמי לא נמניתי עם מחנהו הפוליטי של מנחם בגין, וראייתי את הפתרונות לסכסוך בארץ-ישראל שונה מזו שהייתה לבגין. יחד עם זאת, אני רואה ותמיד ראיתי במנחם בגין את אחד מהאבות המייסדים של מדינת ישראל ומהבולטים והחשובים ממנהיגיה, בשורה אחת עם דוד בן-גוריון ויצחק רבין.
+
+מנחם בגין הוא איש של מילים גדולות, אבל גם איש של מעשים גדולים והחלטות היסטוריות, ואלה היו שזורים כחוט השני לכל אורך חייו הציבוריים. כמפקד האצ"ל הורה על ביצוע מאות פעולות נגד הבריטים בארץ-ישראל במטרה להחזיר את מולדת היהודים לידי היהודים. בגין איחד סביב מנהיגותו רבים מאוד מהיישוב בישראל, אשר נדבקו באמונתו הלוהטת והלכו אחריו ללא פקפוק בכל אשר החליט. גם אם רוב היישוב בישראל לא דגל בשיטותיו של בגין, אין מחלוקת כי לאצ"ל בפיקודו היה חלק חשוב ביותר בכינונה לבסוף של המדינה.
+
+ מנחם בגין אהב את ישראל עוד מצעירותו, ואהב אף יותר את היהודים, חרד לגורלם ורצה באחדותם. וכך, כמפקד האצ"ל לאחר פרשת "אלטלנה", כאשר אך כפסע היה שזו תוביל למלחמת אחים בארצנו, התעלה בגין על כל שיקול וכל רגש ובהחלטותיו ובמנהיגותו עצר את הסכנה הזו ומנע טרגדיה אשר מי יודע לאיזה קרע עמוק ומתמשך הייתה עלולה להוביל בקרב עמנו. 
+
+במשך שנים ארוכות ולא פשוטות עמד מנחם בגין בראש האופוזיציה בבית הזה. זה לא היה קל לו ולא לחברי הכנסת שלו ברשימת חרות, ובוודאי היה לו קשה במיוחד יחסו של בן-גוריון אליו, אבל גם במצב זה הפגין בגין את גדולתו כדמוקרט בכל רמ"ח איבריו וידע לנהל אופוזיציה אחראית שאף ידעה לעמוד לצדה של הממשלה בתקופות קשות ובוודאי בעתות מלחמה.
+
+ גם כראש האופוזיציה הפגין מנחם בגין מנהיגות וכריזמה יוצאות דופן, אשר סחפו אחריו המונים מאזרחי ישראל, צעירים ומבוגרים כאחד. בגין בלט במיוחד בעצרות ההמונים שאליהן היו נוהרים המונים מכל חלקי מדינת ישראל. מנהיגות זו היא היא אשר הבקיעה לבסוף את השלטון ההיסטורי של מפלגת העבודה, המערך, למה שהפך למהפך בשנת 1977. 
+
+ כראש הממשלה בלט מנחם בגין בשני תחומי חיינו המרכזיים – החברתי והמדיני. לבגין הייתה רגישות יוצאת דופן לחלשים שבעם, והוא שהוביל את הפרויקט החברתי הכל-כך חשוב של שיקום השכונות. העם ברובו הגדול אהב את בגין, אבל עבור החלשים שבעם הוא היה אבא של ממש.
+
+ מנחם בגין, שהיה ידוע כמיליטנט, הדהים את אזרחי ישראל ואת העולם כולו כאשר הגיע להסכם השלום עם נשיא מצרים אנואר סאדאת והסכים למחיר שבו זה היה כרוך – החזרת סיני כולו. ספק רב אם מנהיג אחר בימין היה מסוגל להעביר החלטה היסטורית כזאת, החלטה שהביאה לחזית שקטה עם מצרים וללא ספק חסכה לעמנו מלחמות נוספות וקורבנות נוספים. 
+
+ מנחם בגין היה איש של ערכים ומצפון. הוא החליט על היציאה למלחמת "שלום הגליל", מלחמת לבנון, כאשר האמין שזה הדבר שהכרחי לעשות כדי להביא שקט לתושבי צפון הארץ, אך ההסתבכות בלבנון והנופלים הרבים במלחמה זו גבו גם מבגין מחיר כבד, עד שפרש מכהונתו לביתו באומרו: איני יכול עוד.
+
+ דרכינו נפגשו כמה פעמים. בפעם הראשונה, בשלהי 1967, מלחמת ששת הימים, עת שירתי כמג"ד שקד, לקחתי אותו לסיור לאורך התעלה. יצאנו מבלוזה ועברנו מוצב-מוצב, ותחת אש תופת סירב האיש לעצור ולחזור. לא היה מוצב שלא ביקר בו, לא היה לוחם שלא דיבר אתו, לא היה מפקד שבגין לא עודד אותו. יותר מאוחר, בפעם השנייה, עת שירתי כמפקד יהודה ושומרון ב-1978–1982, ובפעם השלישית עת נקראתי על-ידו לחזור לתפקיד מתאם הפעולות בשטחים, אז זכיתי להכיר את האדם שבו. הדבר המדהים הוא כמה כשאתה עובד ליד האיש הזה אתה מתחיל להכיר את הרגישות שלו, את יחסו לחוק, את יחסו לכבוד האדם ואת יחסו אל העמים. 
+
+ הייתי יכול להמשיך ולדבר במנחם בגין עוד רבות ונכבדות, אבל די במה שאמרתי לשקף מי היה האיש הזה. יש לכולנו מה ללמוד ממנחם בגין, הן בחמלה ורגישות חברתית והן בתעוזה מדינית.
+
+אני מבקש להזמין את חבר הכנסת אופיר אקוניס לומר כמה דברים לזכרו של מנחם בגין. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי השרים, ראשית, אדוני היושב-ראש, אני מבקש להודות לך. אני מודה לך על שנענית לבקשתי לציין במליאת הכנסת את יום השנה לפטירתו של מנחם בגין, ראש הממשלה השישי, שיחול מחר, ד' באדר.
+
+הבית הזה, אדוני, הכנסת, היה ביתו. במשכן הזה הוא פעל בשירות העם 35 שנים ברציפות. באולם הזה, מעל הדוכן הזה, נשא את נאומיו הגדולים. מנחם בגין אהב את הכנסת, וגם לאחר שנבחר לתפקיד ראש הממשלה הקפיד להגיע לכאן בתדירות גבוהה. הוא העריך וכיבד את הבית, ואני נרגש שהיום, לראשונה מאז נפטר ב-1992, הבית הזה, למעשה מליאת הכנסת, חברי הבית, מכבדים אותו. שוב, תודה רבה, אדוני היושב-ראש. 
+
+ ידידי, 21 שנים חלפו מאז נפטר מנחם בגין, ראש הממשלה השישי של ישראל. נדמה שהזמן שחולף לא רק שאינו מקהה את הגעגועים אליו, הוא רק מעצים אותם. 
+
+לא בכדי נבחר מנחם בגין שוב ושוב כראש הממשלה האהוב והמוערך ביותר; קובעים זאת משאלי דעת קהל שנערכים מעת לעת ובוחנים את יחסו של הציבור הישראלי לראשי המדינה בעבר. מנחם בגין, שהיה דחוי, לעתים שולי, בקרב חלקים מסוימים בציבור הישראלי במשך 29 שנותיו כראש האופוזיציה, התמיד והחזיק בתפיסותיו גם בימים קשים, גם בימים שבהם הותקף, לעתים באכזריות, על-ידי מתנגדיו. הוא המתין בסבלנות עד אשר קיבל בפתק הבוחר את אמון הציבור.
+
+ כאשר נבחר במאי 1977 לראשות הממשלה, לאחר שנות דור באופוזיציה ולאחר שכבר הוספד, אפילו בתוך מפלגתו, כבש מייד לבבות רבים. קשה לשכוח את כניסתו הצנועה למשרד ראש הממשלה ביום הראשון לכהונתו ואת התשובה הספונטנית על שאלת העיתונאים: באיזה סגנון אתה מתכוון להיות ראש ממשלה? והוא ענה בפשטות: בסגנון יהודי, טוב.
+
+פועלו, אדוני היושב-ראש, כפי שציינת, היה עצום, וכדי לעמוד עליו נדרשים ימים ארוכים: החל מפיקודו על הארגון הצבאי הלאומי; שירותו בממשלת האחדות, שבימיה אוחדה ירושלים ושוחררו חבלי ארץ היסטוריים; פועלו לצדק חברתי אמיתי, שבא לידי ביטוי בזקיפת קומתן של עדות שלמות בישראל שעד בחירתו הודרו מהזרם המרכזי של הציבוריות הישראלית וזכו לכינוי המעליב כל כך, הבוטה כל כך, המתנשא משהו, "ישראל השנייה"; יחסו לדמוקרטיה, לזכויות אדם באשר הוא וכיבוד שלטון החוק. 
+
+אבל, אדוני היושב-ראש, שלוש החלטות דרמטיות במהלך חייו הציבוריים הפכו אותו למנהיג לאו��י בעל שיעור קומה היסטורי. כדי לקבל כל אחת מהן נדרשת תכונה אחת שהופכת פוליטיקאי למנהיג – אומץ לב. 
+
+הראשונה – מניעת מלחמת אחים. זו הייתה – אם אינני טועה, חבר הכנסת לפיד התייחס לכך בנאומו הראשון – זו הייתה קרובה יותר מאי-פעם לאחר הטבעתה של "אלטלנה" מול חופי תל-אביב, ב-22 ביוני 1948. לימים יאמר מנחם בגין באחת מישיבות הממשלה של ממשלתו השנייה: "אחרי מותי אני מקווה שאזכר מעל הכול כמי שמנע מלחמת אחים. זה חשוב בעיני יותר מהפיקוד על המחתרת, מראשות הממשלה, מחוזה השלום ומחוק רמת-הגולן".
+
+ההחלטה השנייה – חתימת חוזה השלום עם מצרים. כדי לחתום על ההסכם הזה, אדוני היושב-ראש, מנחם בגין היה זקוק להרבה אומץ. שנים התריעו מתנגדיו, מבית ומחוץ, שכאשר יעלה לשלטון תהיה חלילה מלחמה. בגין, בעיקר מול גרעין תומכיו הבסיסי ביותר, שראו בנסיגה מסיני צעד המנוגד לתפיסת עולמו, הפגין אומץ והוביל את מדינת ישראל לשלום הראשון בתולדותיה. 
+
+ההחלטה השלישית היא כמובן הפצצת הכור בעיראק ב-1981. מנחם בגין ניצב מול התנגדות עזה של ראשי זרועות הביטחון, גם של ראש האופוזיציה דאז, שהמליצו לו לא לתת הוראה להשמדת הכור. הוא התייעץ, שמע, שקל והחליט: משמידים. כמנהיג, הוא זיהה את הסכנה ובחר להתמודד אתה. כבר היו בהיסטוריה העולמית עמים ומנהיגים שלא זיהו סכנות. גרוע מכך – היו כאלה שזיהו סכנות והעדיפו שלא להתמודד אתן. אבל בגין היה מנהיג מסוג אחר, והכריע. 
+
+ אדוני היושב-ראש, אלה הן שלוש החלטות מתקופות שונות בתולדותיה של האומה, שהרלוונטיות שלהן לימינו מופלאה בדמיונן. מורשתו של מנחם בגין, שהיא מגדלור של מנהיגות: מלחמת אחים, יהיה הוויכוח נוקב ככל שיהיה, לעולם לא; עשיית שלום כאשר מתייצב בצד השני מנהיג שרוצה בכך; זיהויה של סכנה אסטרטגית שמרחפת מעל שמי המזרח התיכון. 
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אלה הם ימים ראשונים של הכנסת התשע-עשרה. חברות וחברי הכנסת נושאים כאן נאומי בכורה נרגשים, מרגשים, לעתים נוקבים. לפני ארבע שנים לערך עמדתי על הדוכן הזה, באותו מעמד, ואמרתי שבכוונתי לפעול כאן ברוח משנתו של מנחם בגין, כפי שבאה לידי ביטוי בנאומו הראשון לאחר הכרזת המדינה. וכך אמר אז: "ובמדינתנו פנימה יהיה הצדק השליט העליון, השליט גם על שליטיה. לא תהיה רודנות – – – בל תהיה טפילות. בל יהיה ניצול"; "יהיו נושאי המשרה משרתי החברה ולא רודיה – – – וצדק צדק תרדוף – צו עליון יקבע את יחסינו בין איש לחברו". אדוני היושב-ראש, אפשר להסכים עם משנתו של מנחם בגין, אפשר לחלוק עליה, אבל קשה למצוא תיאור חד כל כך, בהיר ורהוט כל כך של התפקיד המוטל על נבחרי הציבור ושלוחיו. 
+
+ חברי הכנסת, בשלום כמו במלחמה, בשליחותו הציבורית מנהיג איננו אחד העם, הוא איננו פרשן. הוא נדרש להחליט, הוא נדרש לאומץ לב, הוא נדרש לרגישות. כזה היה מנחם בגין. יהי זכרו ברוך.
+
+
+ אני מבקש להזמין את חבר הכנסת מאיר שטרית. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לברך את כל חברי הכנסת החדשים על נאומי בכורתם ומאחל להם הצלחה; לכל אחד מהם הצלחה בתפקיד והצלחה למדינה כולה, כי הדבר תלוי באמת בנו, בחברי הכנסת. אנחנו מגיעים לפה לא בשביל שכל אחד יוכל להשיג כל מה שהוא רוצה אלא כדי לעשות שינוי, ואני מקווה באמת שכל אחד יתרום את החלק שלו לשינוי. 
+
+ ברשותכם, אי-אפשר כמובן לשבת מן הצד ביום שבו מעלים את זכרו של מנחם בגין ולא להתייחס לכך. הכרתי את מנחם בג��ן בתור ראש עיר צעיר בן 25, כשנבחרתי לראשות מועצת יבנה. אחרי הבחירות פגשתי את מנחם בגין בפעם הראשונה ב"מצודת זאב", בקומת ההנהלה. בן-ציון קשת, זיכרונו לברכה, הציג אותי בפניו; הוא היה אז ראש האגף המוניציפלי. חברי פה בחרות זוכרים את האנשים הללו. בישיבת ההנהלה בן-ציון קשת אמר: הנה, זה מאיר שטרית, שכבש את יבנה. הייתי אז ראש המועצה היחידי של חרות בישראל 1974. בגין קם ואמר: אתם רואים את הילד הזה? הוא אמר: בוא, בני. זה הביא לנו את יבנה וחכמיה. כך הכרתי את מנחם בגין בפעם הראשונה באופן אישי, אבל עבדתי אתו גם כחבר כנסת וממשלה בשתי ממשלות שלו, או ממשלה וחצי, וגם בהיותו באופוזיציה.
+
+אני חושב שאי-אפשר שלא להתגעגע לדמות של מנחם בגין, אי-אפשר שלא לאהוב אותו. בגין קידש את המלחמה בעוני, ואני אומר את זה לחברי חרות דהיום. הכנסת שעברה לא הייתה לתפארתה של תנועת החרות, בעיני. הוא קידש את המלחמה בעוני, וכשנבחר לראשות הממשלה הוא גם קיים. הוא יזם את מפעל שיקום שכונות, שהביא ברכה רבה על הרבה מאוד אנשים בישראל, והוא באמת שינה את חייהם לטובה בצורה משמעותית ביותר. 
+
+ לא רק זאת, אלא גם בתור ראש ממשלה הוא הראשון שפרץ את הגדר שבה שמו את יוצאי עדות המזרח בתור "פרענקים" תורנים; שר הדואר או שר המשטרה, אלו היו התפקידים המסורתיים לפני בגין. בגין, לדעתי, היה הראשון ששבר את הגדר הזאת ומינה שרים בתפקידים משמעותיים – את דוד לוי בתור שר השיכון, לאחר מכן שר החוץ, ועוד אחרים, ולאחר מכן את אוזן ואבוחצירא בתפקידים במשרדים משמעותיים. 
+
+הוא קידש את הדמוקרטיה ואת החוק. אני באמת לא מכיר דמוקרט כל כך אדוק בשמירת הדמוקרטיה כמו בגין. ואפילו שהייתה לו אוטוריטה פנטסטית, שקשה היה להיאבק או להילחם נגדו, גם בתוך התנועה או בתוך הסיעה – ואני זוכר מלחמות בוועידות חרות למיניהן – הוא שמר על כללים בצורה יסודית ודקדקנית, וכנ"ל את הדמוקרטיה כמנהיג, כראש מדינה. הגישה של "כל יחיד הוא מלך" של ז'בוטינסקי הייתה נר לרגליו. הוא לא היה מעלה על הדעת לעשות חוק שיחקור את ארגוני השמאל. לשמחתי, גם בנו, בני בגין, שייבדל לחיים ארוכים, הולך בעקבותיו. גם בכנסת הזאת, כשהביאו את החוק, לנסות לעשות ועדת חקירה לארגוני השמאל בכנסת, גם בנו הלך נגד זה. ובצדק, כי כך צריך לנהוג, כך נוהגת חרות, כך נהג ז'בוטינסקי. זוהי תורת הליכוד, שכל יחיד הוא מלך, ולפעמים שוכחים את זה. 
+ 
+ הוא קידש את המנהיגות. כמה מנהיגים אתם מכירים שיכולים לקום ולהגיד: אנחנו שינינו את דעתנו? והדוגמה הבולטת ביותר היא, כמובן, הסכם השלום עם מצרים. אם מישהו היה מעלה בדעתו לפני הבחירות להציע להחזיר את סיני למצרים – היה נמחק מחרות. ובגין, בהיותו ראש ממשלה, אף שכל התעמולה הייתה הפחדה של העם שהוא יכריז מלחמה, ונלך בכובעי פלדה ונהיה במקלטים, ממש בשנה הראשונה הוא כבר חתם על הסכם שלום עם הגדולה במדינות ערב. הוא שינה את דעתו כי הבין מה שמבינים כשמגיעים לכיסא הזה של ראש הממשלה: שאתה לא לבד על המגרש ושאתה תלוי בעולם, ואין לנו ברירה אלא לנסות לחיות בשלום. הוא היה מוכן להחזיר את כל סיני, עם כל המשתמע מכך, בשביל להשיג הסכם שלום עם מדינה אחת. צריך לומר "שאפו" ו"כל הכבוד" למנהיג שמקבל החלטה כזאת. אני אומר בצער, לכן אני מתגעגע למנהיג מסוג זה, שלא מפחד לקבל החלטות, ואנחנו זקוקים לזה היום אולי יותר מאשר בעבר. יותר מאשר בעבר. מצבנו הבין-לאומי היום הוא פחות טוב מאשר היה בעבר. אנח��ו זקוקים למנהיגות כזאת. 
+
+הוא קידש את האחריות האישית. כמה מנהיגים אתם מכירים – כשעברנו את מלחמת לבנון וקרה מה שקרה, הוא פרש מהחיים הפוליטיים ולא רצה עוד. הסתגר בביתו כמעט עד סוף חייו, כמעט לא יצא מהבית. כמה אנשים לוקחים אחריות כזאת? הוא לקח. הוא לקח על כתפיו את האחריות, אפילו שלא תמיד הוא היה אחראי לכל דבר שנעשה באותו זמן, בשנת 1982. הוא לקח את האחריות על עצמו. 
+
+ את הצניעות – אני זוכר את ביתו ברחוב רוזנבלום בתל-אביב עוד בהיותו באופוזיציה. שלושה חדרים – – –
+
+
+ רוזנבאום. 
+
+
+ רוזנבאום. בית של שלושה חדרים. הייתי אצלו בבית פעם או פעמיים, בבית הקטן ההוא, ואחר כך כראש ממשלה, עם פרישתו. 
+
+ את טיסותיו – כולם זוכרים את התמונה איך הוא קושר את הנעליים לעליזה בגין, זיכרונה לברכה, במטוס. הוא טס במחלקה הראשונה ב"אל על". טיסות של ראש ממשלה לא עלו 1.5 או 2 מיליון דולר. אני רוצה לומר, זה מקומם אותי ממש העניין הזה, שאנשים לא יכולים לטוס ב"אל על". אנחנו לא אמריקה ולא צריכים Air Force 1, לא 2Air Force ולא 3Air Force . זה בזבוז כסף מיותר, ובגין היה דוגמה קלאסית לכך. בגין, שמיר כשהיה ראש ממשלה, שר החוץ, טסו כולם בטיסות אזרחיות סדירות. 
+
+קבורתו – ביקש להיקבר ליד עולי הגרדום, כמי שהזדהה עם מאבקם להקמתה של המדינה הזאת. 
+
+ והדבר האחרון, אי-אפשר שלא להתגעגע ליכולת הנאום שלו. היינו יושבים פה בכנסת, אופוזיציה כקואליציה, שותים בצמא את דבריו, רואים את יכולת הנאום, שהייתה – מי שהכיר אותו מקרוב – מדוקדקת עד לתנועה הכי קטנה ועד לבדיחה או לחידוד או לכל דבר. זה פשוט לא ייאמן, היכולת שלו לרתק את הקהל בתפיסת עולם מאוד חכמה, פיקחית, גם מצחיקה לפעמים, עם הומור ולעתים גם עם ירידה על אחרים, שהוא עשה את זה פעמים רבות על כמה אנשים פה בכנסת, ולשמחתם של רבים מחברי הכנסת. 
+
+ אז אין לי אלא רק לומר, אדוני, שחבל על דאבדין ולא משתכחין. אני מתגעגע לבגין, אני מתגעגע למנהיגים בדמותו של בגין, וחבל, חבל, חבל, שתנועת החרות דהיום, שאני לא בטוח אם הוא היה מכיר אותה היום, אם הוא היה חוזר לחיים אם הוא היה מכיר אותה היום, חבל שתנועת החרות לא שומרת על העקרונות הללו שהוא הלך לאורם.
+
+
+ טוב שאתה מטיף לנו מוסר.
+
+
+ דבר אחד בטוח, אם הוא היה עדיין בליכוד, אני בטח לא הייתי עוזב את הליכוד אף פעם.
+
+
+ טוב לנו שאתה מטיף לנו מוסר במקום שהגעת אליו.
+
+
+ אני חושב שכאשר תנועת הליכוד בבחירות האחרונות סילקה משורותיה את בני בגין ואת דן מרידור ואת מיקי איתן – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ – – – ואת מיקי איתן, זה מראה לך מה קורה לתנועה הזאת, ואני חושב שז'בוטינסקי ובגין מתהפכים בקברם, חלילה וחס.
+
+
+אתה זוכר בכלל באיזה תנועה אתה, מאיר?
+
+
+ אז אני מאחל לעצמנו שיהיו לנו מנהיגים דומים לבגין, כי בגין היה באמת מנהיג – אחד הטובים שהיו בדורנו. תודה רבה.
+
+
+ אני מודה לך. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת שמעון סולומון לומר כמה דברים לזכרו של מנחם בגין.
+
+
+ בושה. לא מתבייש.
+
+
+ להתבייש על מה? תתביישו אתם – – –
+
+
+ תתבייש. אתה מנצל דברים לזכר בגין כדי לתקוף חברי ליכוד. לא ראוי.
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי כנסת יקרים, אני רוצה להאיר צד אחד שלא הוזכר, שהוא דבר חשוב מאוד עבור הקהילה, שבעצם מי שהחליט באופן פורמלי החלטה אמיצה, כשאני חייב לציין גם שהרב עובדיה יוסף פסק, אבל באופן מעשי מי שהחליט, והאמרה המפורסמת שלו, "הביאו לי את יהודי אתיופיה", כמו יציאת מצרים, זה מנחם בג��ן, שבזכותו – בלי לבטל את המאמץ האדיר וההקרבות הגדולות שהקרבנו בדרך, ההחלטה הפורמלית, האמיצה, כשלפני כן היו הרבה התמהמהויות, לא הייתה החלטה בעצם, ובשביל זה המשכנו בגלות. ואני צריך לציין שזאת הזכות, ומנחם בגין, בקרב הקהילה, נחשב לאדם גדול. בכל בית היו שמים את התמונה שלו, והוא איש גדול בכל המובנים. תודה רבה.
+
+
+ אני מודה לך. אני בטוח שאם הוא היה שומע אותך נואם הוא היה גאה בך. תודה רבה. יש עוד מישהו? 
+
+
+
+
+ אנחנו ממשיכים בנאומי הבכורה. אני מתכבד להזמין לנאום בכורה את חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה.
+
+
+ אין יותר טוב מלעלות אחרי חברי שמעון. 
+
+ אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי כנסת נכבדים, קלות רגלי וידי אך לבי כבד משמחה, התרגשות ואחריות. אני עומדת כאן ביראת כבוד כחלק מ-120 חברי הבית הזה וכמי שניתנה לה הזדמנות לעצב את דמותה של החברה הישראלית בשנים הקרובות יחד אתכם. 
+
+ תחילה אומר תודה לציבור אשר שלח אותי באמונה רבה לכאן עם 18 חברי הכנסת של יש עתיד. 
+
+ ברצוני לשתף אתכם בתמונות ילדות המלוות אותי מאז היותי בת שלוש, זיכרונות מעורפלים בין תקווה לייאוש. שתיים מהתמונות צרובות בזיכרוני. האחת, חיילי צבא הגנה לישראל מחלקים במטוס "הרקולס" שקיות מים וסוכריות, ואני ילדה קטנה, פעורת עיניים, כנראה מבוהלת ממעמד עלייתי ארצה, ב"מבצע משה" בשנת 1984. תמונה נוספת, על מרפסת קרוון, אני עומדת ומתפללת בשפתם של ילדים לבוא אמי שנותרה מאחור במחנה הפליטים אמרה-קובה במדבר סודאן. 
+
+ תמהילם של שני זיכרונות אלה מלווה אותי עד עצם היום הזה. סיפור של מבצע ישראלי נועז אל מול שבר קליטה והקרבה לצורך עלייה. והנני כאן, 28 שנים אחרי, עומדת בבית-המחוקקים, בת ישראל, בת גאה לקהילת יהדות אתיופיה המפוארת. אישה, יהודייה, שחומת עור, ודמותי עוצבה במעגלי מגדר אלה. 
+
+ שליחותי וייעודי בבית-המחוקקים הזה אינם מובנים מאליהם. עברתי את תחנות חיי כשבכל אחת מהן יד מכוונת מלמעלה אפשרה לי להגשים את שאיפותי ולשנות במקומות שאליהם הגעתי. בתחנות אלה נחשפתי לעולמות שונים: קליטה – היותי בת מהגרים; פנימיות, שכונות מצוקה, נוער שוליים, התקלות באופן אישי ורחב באפליה וגזענות, עובר דרך חלומות שהתגשמו מעבר לחסמים בעולם המשפט, התקשורת וההסברה של ישראל. 
+
+בדרכים הרבות פגשתי לא מעט אנשים שאמרו לי: פנינה, המתיני עוד דור, זה בטח יחלוף. מעולם לא השלמתי עם משפטים מסוג זה. לכן אני עומדת כאן. תשובתי להם הייתה שזה משפט לחסרי אמונה הדבקים בעצלות, המובילים למחדלים וגוזלים חלומות של דור קיים ושל אלפי ילדים. על כן, כשאני עומדת כאן, שליחותי היא בהכרח עבור ילדים שנקודת הפתיחה שלהם נמוכה; ילדי עולים, פריפריה ושכונות מוחלשות וילדים חסרי ישע.
+
+ הפערים החברתיים והכלכליים בחברה הישראלית בשנת 2013 עמוקים וגדולים. החזק שורד, והחלש הופך לחלש יותר. אנחנו, היושבים בבית זה, האמונים על המלאכה – לאחות את השברים ולצמצם פערים, אל לנו להותיר מלאכתנו לאחרים, אל לנו למצוא פתרונות מתפשרים וקלים אל מול האתגרים, כי זה, במפורש, גזל עתיד הציבור וחלומותיו הרבים.
+
+התמזל מזלי וחונכתי על-ידי שני הורים, מזל טדלה ומנשה וורקו תמנו – שהקדוש-ברוך-הוא ישלח להם בריאות ואריכות ימים – אוהבי ישראל, ציונים אמיתיים, אך בראש ובראשונה אוהבי אדם. הם נתנו בידי מפתח חשוב, שבפשטות וערכים של נתינה ודאגה לאחר, מתוך אחריות וערבות הדדית הנטועות בשורשים עמוקים של ערכים יהודיים, אפשר לשנות מציאות, ועדיף עם שותפים טובים לדרך.
+
+ בשבת לפני שבועיים קראנו את פרשת יתרו, שבה מסופר על מעמד הר-סיני. בתיאור הגעתו של עם ישראל נאמר: "ויחן שם ישראל נגד ההר". השימוש בלשון יחיד, כאשר נמצאים שם מאות אלפי ואולי מיליוני בני-אדם, תמוה ביותר, ובייחוד כאשר כל הפעלים הקודמים בפסוק מופיעים ברבים: "ויסעו", "ויבואו", "ויחנו". על השימוש בלשון יחיד ברגע המכונן ההוא כותב רש"י בשם המדרש: "כאיש אחד, בלב אחד, אבל שאר כל החניות – בתרעומת ובמחלוקת". יש רגעים שיש להניח בצד את התרעומות והמחלוקות שהיו ושעוד יהיו, ולדעת כי כולנו שותפים לשיפור מציאותה של החברה הישראלית. 
+
+ מאז תום הבחירות אמרתי לעצמי שראוי שבכל יום, בכל צעד ושעל, אזכיר לעצמי שלא "כוחי ועֹצם ידי" הם שהובילו אותי עד הלום, אלא השליחות הציבורית שבה אני נתונה, לשנות חוליים ועיוותים רבים בחברה שלנו, ששורשם באי-שוויון, ואת זה עלינו לשנות. עיניהם ותקוותם של רבים נשואות אלינו לכאן, לכנסת ישראל, בהם גם בני קהילתי, שבשנה האחרונה נאלצו להתמודד עם לא מעט תופעות של הדרה וגזענות מכוערת. אני מצהירה בבית זה שעדיין יש ילדים אתיופים שלא רצויים במוסדות חינוך רק בשל צבע עורם, שעדיין צעירים לא יכולים להתחתן בכבוד ולקבל שירותי דת הולמים. רוב בני הקהילה מדדים מאחור ברמה הכלכלית, כולל אקדמאים מוצלחים עם בעיות תעסוקה חמורות, ועוד סוגיות רבות.
+
+ אך זהו יום חגיגי עבורי ועבור חברי חברי הכנסת החדשים, ולכן אסכם בנושא זה לעת עתה ואומר ששגשוג מיעוטים בחברה הישראלית הוא אבן יסוד לשגשוג החברה בכללותה, ורבים מכם צריכים להיות שותפים למיגור אפליה וגזענות. בכנסת זו רוח חדשה מנשבת, הזדמנות אמיתית לשינויים ולהפיכת ארץ-ישראל למקום שטוב יותר לחיות בו. 
+
+ את המסע הציבורי שלי התחלתי עם לידת בני השני לפני כמה חודשים – אוֹרי. ביש עתיד מצאתי בית לראשונה, נטול חסמים וסקטוריאליות, המדגיש את היותנו נתונים לגורל משותף. יש עתיד בעבורי היא ההוכחה שיש נקודות זמן שבהן האנושות מתעלה על עצמה ומתכנסת לגיבוש אופייה מחדש.
+
+ כולי תקווה, כמחוקקת חדשה בכנסת התשע-עשרה, שהחוקים אשר יונחו על שולחן מליאה זו לא יסיימו את דרכם מנוסחים היטב ובקפידה בספר החוקים, אלא יהיו להם העוצמה והאמת כדי לשנות מציאות.
+
+ אסיים בברכת תודה: ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. 
+
+
+ תודה רבה, ואני מאחל לך הצלחה מעומק לבי. 
+
+ אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת מירי רגב לומר כמה מילים לטובת נאום הבכורה של חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. בבקשה. 
+
+
+כבוד היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה היקרה, מאוד ריגשת אותי – האמת היא. דיברת ממקומות אמיתיים, אותנטיים, וזה בסוף מה שהולך – האמת. מול האמת אף אחד לא יכול להתמודד. משמח אותי מאוד ומרגש אותי, ואת יודעת שאת היחידה שביקשתי לברך אותך בכנסת הזאת בברכת "ברוכה הבאה לכנסת". 
+
+ מזכיר המדינה המיתולוגי של ארצות-הברית וזוכה פרס נובל לשלום, הנרי קיסינג'ר, אמר פעם כי תפקידו של מנהיג הוא להוביל את ההולכים אחריו מהיכן שהם נמצאים אל מקום שלא היו בו מעולם, ובתור היהודי הראשון לכהן בעמדה בכירה של מזכיר המדינה האמריקני הוא ידע על מה הוא מדבר. בכך שנבחרת להיות האישה האתיופית הראשונה לכהן כחברת הכנסת בישראל, הראית לנשות העדה האתיופית כי אין גבול למה שהן יכולות ל��שות, כבר הוכחת את עצמך כמנהיגה. הבאת את המקומות ואת הקולות שלך לכאן. את מהווה השראה לעשרות אלפי ילדות אתיופיות, ערביות, מזרחיות ואשכנזיות כאחת, שבבוא היום יגדלו להיות חברות הכנסת בכנסות הבאות, בתקווה שעד אז אנחנו, הנשים, לא נהיה מיעוט בכנסת. 
+
+המאבקים הציבוריים שהובלת עד היום בעד שוויון ונגד אפליה מוכיחים לכולנו שהגעת למקום הנכון. בכנסת יש אתגרים רבים להתמודד אתם, אבל כאן יש גם את היכולת לטפל באתגרים אלו ולהשפיע על מדינת ישראל. עם ישראל צריך עוד מנהיגים שיודעים להבין את הרגישות והמורכבות של מצב סוציולוגי קשה. בתור אישה ואימא, בתור בת למשפחה קשת-יום אך גאה, כפי שאת עצמך אמרת והתראיינת, שסבלת מאפליה ומגזענות, ונאלצת לצאת לעבודה בגיל צעיר, אין מתאימה ממך להילחם עבור הנושאים האלה. 
+
+ גם אני מקדמת במשך שנים רבות את הנושא של שוויון חברתי, של שוויון הזדמנויות. היה לי מאוד קל להתעסק בנושאים שהתעסקתי בהם בצבא; דוברת צה"ל לשעבר, צנזורית צבאית ראשית – מה יותר טוב מלשבת בוועדת החוץ והביטחון? זה לא in להתעסק בנושאים החברתיים-הכלכליים של החלשים, זה נורא out. ה-in הוא להיות עם החבר'ה החזקים. החלטתי לקחת את ה-out ולהפוך אותו ל-in. יחד אתך, ועם חברות כנסת וחברי כנסת אמיצים, שיש להם אומץ, חמלה, צניעות ואמת, ולעולם לא ישכחו מאיפה באו ומאיפה באנו, אני מאמינה שנצליח לקדם הרבה מאוד נושאים בכנסת הזאת. 
+
+ לפני ארבע שנים נאמתי כאן את נאום הבכורה שלי בכנסת. התרגשתי עד מאוד. אני זוכרת שאמרתי משפט שמלווה אותי גם לאורך הכנסים שלי, הפוליטיים: אני באתי לייצג בכנסת את הקולות של האנשים שבחרו בי. לא באתי להיות בובה של אף אחד בכנסת הזו. כל אחד מאתנו בא לכנסת כדי לעשות דברים שהוא מאמין בהם. אני נותנת לך טיפ קטן: זה לא פשוט. נורא קל לנו להיות חלק מקבוצה שנותנת לנו כאפה, שאומרת לנו: את עלא כיפאק. קשה מאוד לעשות דברים שאתה מאמין בהם ואתה לבד. אבל זאת העוצמה שלנו, להגיע לכנסת הזאת, להיות בין 120 חברי כנסת שמאמינים שהם נבחרו כדי להביא את הקולות של מי שבחר בנו לכנסת, ולא להסביר אחרי ארבע שנים למה לא הצלחנו לעשות את זה, כי סיבות ותירוצים יש המון, וספרי ההיסטוריה מלאים בהם. 
+
+ פעלתי לפי צו מצפוני ולבי, לפי אותם ערכים שעליהם גידלו אותי הורי, שעלו ממרוקו, בקריית-גת, בשכונת מצוקה, עם אהבת האדם, אהבת הארץ ואהבת המסורת. אין לי ספק כי את, פנינה, מאמינה באותם ערכים שאני גדלתי על-פיהם, שחברה חזקה היא לא רק חברה חברתית חזקה, אלא גם חברה ברמה הביטחונית והלאומית. את בוודאי לא היית מצטרפת לחברתך בסיעה שדיברה על כך שיש להוציא את המילה "יהודי" משירת "התקווה". את בוודאי לא היית מצטרפת לשלושת חברי הכנסת שפעלו אתמול כנגד נושא שנמצא תחת איסור ביטחוני, לא מפני שאנחנו רוצים לסתום פיות, אלא מפני שאנחנו מאמינים שעלינו לשמור על עם ישראל, על ארץ-ישראל ועל תורת ישראל. 
+
+
+ – – –
+
+
+בתור נכדה – לסיום, בתור נכדה לאחד המנהיגים הרוחניים של יהדות אתיופיה ובת למשפחה דתית, אני מקווה שתזכרי שארץ-ישראל שייכת בסופו של יום לעם היהודי, שתשימי את ארץ-ישראל ואת העם היהודי מול עינייך במהלך ארבע שנות הכהונה – לא רק בנושאים החברתיים, גם בנושאים הלאומיים ובנושאים הביטחוניים. 
+
+ אני מאחלת לך המון הצלחה בדרך. הצלחתך היא הצלחה וגאווה של הקהילה האתיופית, של נשים במדינת ישראל, של עם ישראל ושל הכנסת כולה, ואני אש��ח תמיד להיות לשירותך. ברוכה הבאה. 
+
+
+ תודה רבה לך.
+
+
+
+
+ חבר הכנסת חיליק בר ביקש לומר כמה דברים לזכרו של מנחם בגין, ואנחנו מייד נחזור לסדר-היום. בבקשה. 
+
+
+ טוב, זה לא נאום הבכורה שלי – הוא יהיה ביום רביעי הבא – אבל היה חשוב לי, גם כחבר כנסת ממפלגת העבודה ואפילו כמזכ"ל מפלגת העבודה, להגיד דברים לזכר מנחם בגין. אני אגיד לכם למה. אני הזכרתי את מנחם בגין פעמיים בראיונות בתקשורת בתקופה האחרונה. 
+
+ בפעם הראשונה שאלו אותי: איזה שלושה אנשים אתה מעריץ, או שהיו מודל לחיקוי עבורך? אמרתי שאני מעריץ את דוד בן-גוריון, את יצחק רבין ואת מנחם בגין. ואני לא גדלתי על משנתו של מנחם בגין, גדלתי על משנתם של ברל כצנלסון ודוד בן-גוריון, אבל מנחם בגין היווה מבחינתי אדם אמיץ שחסר כמותו בפוליטיקה הישראלית בגלל שני דברים עיקריים. האחד זה היכולת שלו לזהות שלטון שהוא טיפה מדושן מדי, טיפה מסואב מדי, טיפה מובן מאליו לו העם, שלטון מפא"י, המפלגה שאני שייך אליה, ולבוא לעם ולהגיד: צריך לשנות, צריך לשנות בשביל השכבות החלשות, בשביל שכונות המצוקה, צריך לחזור אל העם. והוא שינה, והוא עשה את המהפך של 1977. הפעם השנייה שהיה לו אומץ גדול כמנהיג, זה להגיד – הרי פעם הייתה האגדה הזאת שרק הימין יכול להביא שלום, פעם זה הוכח כנכון ופעם לא, אבל זה להגיד: אני, כמנהיג הימין הגדול, המפואר, לוקח את האחריות להבין שרק אני יכול, שרק אנחנו יכולים, ולצאת למבצע הכל-כך חשוב וגדול הזה של הבאת השלום עם מצרים. 
+
+ והפעם השנייה שהזכרתי את בגין בריאיון, בשבוע שעבר, הייתה כשאמרתי שראש הממשלה שלנו, בנימין נתניהו, שגם הוא מנהיג הימין הבלתי-מעורער, אם אפשר להגיד היום, יכול היה להיות מנחם בגין, אבל הוא לא בחר להיות מנחם בגין, הוא בחר להיות משה פייגלין. 
+
+ואני קורא לראש הממשלה, דווקא בעת הזאת, שאנחנו כל כך צריכים לעשות את שני הדברים שבגין עשה, לחזור לעם ולשרת אותו ולחזור ולשרת את ערך השלום, לבחור להיות מנחם בגין, ללמוד מהאיש הענק הזה, ששינה סדרי עולם גם בחברה ובכלכלה וגם בשלום, ולעשות את אותו מעשה ולהוכיח מנהיגות, כי היכן ישנם אנשים – אפשר להגיד על שלושה אנשים שאני בדרך כלל אומר את זה עליהם, על בן-גוריון, על יצחק רבין ועל מנחם בגין – הם דוגמה לכולנו. הוא דוגמה גם לי כדור צעיר של מנהיגות, ובהחלט יהי זכרו ברוך. 
+
+
+אני מודה לך. 
+
+
+
+ אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת דב ליפמן. בבקשה. 
+
+
+כבוד היושב-ראש, צהריים טובים, שרים נכבדים, חברות וחברי הכנסת, לפני שמונה שנים אני ואשתי לקחנו את ארבעת ילדינו, חיבקנו את הורינו ואמרנו שלום לכל בני המשפחה והחברים, ועלינו על טיסת עולים חדשים מארצות-הברית של ארגון "נפש בנפש". התיישבנו במקומותינו והקברניט התחיל לתת פרטים על הטיסה. בסיום דבריו הוא אמר: תנוחו, תירגעו ותיהנו מהטיסה, אני לוקח אתכם הביתה. אני לוקח אתכם הביתה. אחרי אלפיים שנה היינו בדרך הביתה, לארץ-ישראל, למדינת ישראל.
+
+הגענו עם רוח של ציונות ותקווה לחיים יהודיים טובים יותר. החלטנו לעזוב את ארצות-הברית מתוך בחירה להיות חלק ממפעל היהדות הציונית – מדינת ישראל. מצאנו מדינה מדהימה ומיוחדת, אבל אי-אפשר להתעלם מהבעיות שיש לנו פה בבית. 
+
+ לפני כ-70 שנה סבתא שלי, מרת עטיל קליינמן שתחיה, יצאה ממחנה ההשמדה אושוויץ והתחילה חיים חדשים יחד עם סבי ז"ל, שאחיו, הדוד צבי, נמצא אתנו באולם היום. בהרבה עבודה קשה, ולא מעט נסים, שניהם זכו להקים משפחה לשם ולתפארת.
+
+ סבתא שלי סיפרה לי שבמחנה ההשמדה לא היו מגזרים; לא דיברו שם על חילונים, מסורתיים, דתיים או חרדים. הנאצים יימח שמם לא ייחסו חשיבות לשוני בין המגזרים. מבחינתם כולם היו יהודים בני אותו גורל אכזר. בשעה הכי חשוכה וכואבת שלנו כעם הראינו את היכולת להיות מאוחדים. עצוב לי שדווקא עכשיו, עם חזרתנו לארץ-ישראל, אין מספיק אחדות, וכל סקטור דואג לעצמו בלי לחשוב על טובת הכלל.
+
+ כשנאבקתי בבית-שמש על ביטחון וזכויות של כלל התושבים ספגתי קללות, חטפתי יריקות, נרגמתי באבנים ואפילו קיבלתי איומים על חיי. כל אלה כאבו לי מאוד, אך יותר מכול כאב לי לדעת שזה בא מיהודים אחרים. חוויתי גם הרבה הצלחות שלנו כאשר התאחדנו יחד, מחילונים ועד חרדים, כמו שפעלנו בבית-שמש בהפגנה הענקית לפני שנה, ושם צעקתי בקול גדול שהגיע הזמן להרוס את החומות שהקמנו בינינו ולחזור לאחד ולעבוד ביחד על מנת לשפר את העתיד שלנו כחברה, כמדינה וכעם.
+ 
+מפלגת יש עתיד והעומד בראשה יאיר לפיד לקחו את הצעד החשוב והאמיץ של לא רק להבין שהגיע הזמן לאחדות ושבירת הסקטוריאליות בפוליטיקה ובחברה הישראלית, אלא שהגיע הזמן לעשות משהו אמיתי ומעשי. אני גאה לעמוד פה כרב, כחרדי וכחבר כנסת מטעם מפלגת יש עתיד.
+
+ אני חייב קודם כול להודות לאשתי דינה על תמיכתה בכל הפעילות הציבורית שלי בשנים האחרונות, שכללה זמן רב מחוץ לבית, וגם לילדי, שלמה, דבורה, חיה מרים וזהבה. בנוסף, אני מבקש להודות לאמי, לאה ליפמן זייגר, שעלתה ארצה לפני כמה חודשים, ולבעלה אלן זייגר. בלי תמיכתכם ועזרתכם לא הייתי עומד כאן היום.
+
+ קשה לי להאמין שאני עומד פה בלי אבי, השופט רון ליפמן, זיכרונו לברכה, שנפטר לפני שמונה שנים. אבל אני מרגיש את אבי, אני יודע שהוא מלווה אותי באופן יומיומי. הדוגמה האישית שלו מלווה אותי ומדריכה אותי, במיוחד בשותפות שלי עם יש עתיד. אבי ז"ל כיהן כשופט פדרלי בארצות-הברית. הוא ידע לשלב לימוד תורה ושירות לעם ישראל ולמדינתו. הוא הראה את היפה והמאחד באורח חיים דתי, עם השתלבות בעבודה ובחברה, וכל זאת תוך כדי שמירה על יהדות מתונה שבה האחד מכבד את השני.
+
+ חשוב לי להדגיש: זה לא הפטנט של אבי אלא הדרך היהודית לאורך כל הדורות. בתורה עצמה כתוב "ששת ימים תעבד". ב"ספר מצוות גדול" כתוב שזאת אחת מתרי"ג המצוות – לצאת לעבוד ולפרנס את המשפחה. המשנה מלמדת ש"כל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון", בעוד הגמרא מלמדת ש"חייב האב ללמד את בנו אומנות". הרמב"ם מלמד אותנו שכל מי שמחליט ללמוד תורה ולכפות על אחרים לפרנס אותו מחלל את השם "ואין לו חלק בעולם הבא". ה"שולחן ערוך" מלמד במפורש שכל בוקר מתפללים, לומדים תורה ואחר כך יוצאים לעבוד. ולכן, אבי ז"ל הלך לפי המסורת שלנו, של שילוב תורה ועבודה. הגיע הזמן שאנחנו, חברי כנסת ישראל, נעזור להחזיר את הערך הזה לארץ, ובני תורה לא יהיו עניים כל חייהם. הם ילמדו תורה, יפרנסו את משפחותיהם בכבוד ויביאו רק קידוש השם למדינת ישראל.
+
+ בסוגיית שירות שווה לכולם – כשכמה משבטי ישראל ביקשו להישאר בצד המזרחי של נהר הירדן ולא להיכנס לארץ-ישראל על מנת להילחם יחד עם שאר העם, משה רבנו הגיב: "האחיכם יבֹאו למלחמה ואתם תשבו פה?" כולנו מכירים ומזדהים עם הערך "כל ישראל ערבים זה לזה". לא חייבים לדרוש שכל בחור ישיבה ישרת בצה"ל, אלא שיהיו גם תוכניות לשירות אזרחי בבתי-חולים, במד"א, בשמירת שכונות ובעזרה לנ��צולי שואה – מצוות ומעשים שאף רב לא יכול להגיד שהולכים בניגוד לערכי התורה. כל אחד, כולל בני-ישיבה, מחויב לתרום למדינה בשירות צבאי או אזרחי. 
+
+ אני גאה להיות חבר כנסת ממפלגה בעלת מנהיג עם חזון, שמבין שהגיע הזמן להחזיר את המסורת האמיתית של היהודים של שילוב תורה עם עבודה. 
+
+ כרב בוגר ישיבות חרדיות אני מבקש לנצל הזדמנות זו על מנת לפנות באופן אישי וישיר לאחי ואחיותי החרדים: אין אנחנו ואתם, אין שני צדדים. אנחנו אחים, כולנו יהודים, ומתוך אמונה זו עלינו לשתף פעולה, לעבוד ביחד ולהביא לגישור הפערים בינינו. אני רוצה לבקש מאחיותי ואחי החרדים: הסתכלו לילדיכם בעיניים. אתם יודעים שרובם לא באמת מסוגלים ללמוד רק תורה כל היום וכל הלילה לאורך כל חייהם.
+
+ אני ומאות אלפי חרדים נוספים בארצות-הברית למדנו בישיבות והלכנו לאוניברסיטה. אין סתירה בין השניים. ולא רק שזה לא פגע בלימוד התורה, ההפך – זה רק חיזק את התורה. למדנו שאפשר להיות בני תורה, תלמידי חכמים, חרדים לדבר השם, אך גם מוכנים לשוק העבודה ולפרנס את משפחותינו בכבוד.
+
+ כאיש חינוך אני גאה להיות חבר כנסת במפלגה שחורתת על דגלה להביא למהפך במערכת החינוך ולהחזיר אותנו להיות המובילים בעולם בחינוך.
+
+כעולה חדש, יחסית, כואב לי לראות עולים שלא מקבלים את מה שמגיע להם. הייתי מדריך בחבר המדינות בתחילת שנות ה-90, וראיתי אנשים שסבלו רק בגלל היותם יהודים. איך יכול להיות שאותם אנשים עלו ארצה ועכשיו הם סובלים כי הם לא יהודים על-פי ההלכה, אף שהם מזרע ישראל? חייבים לתת להם את היכולת להתגייר בכבוד, ואנו יכולים לעשות זאת אפילו על-פי ההלכה האורתודוקסית.
+
+התנדבתי באופן יומיומי, כשהייתי בחור ישיבה, כשהגיעו העולים מאתיופיה ב"מבצע שלמה". ראיתי את הברק בעיניהם בימים הראשונים שלהם בארץ. כיום, כואב לי לראות איך הם סובלים מאפליה וגזענות, דבר שלצערי הרב אני רואה באופן יומיומי בעירי, בית-שמש. אני מתכוון לפעול באמצעות חקיקה על מנת להדיר אפליה וגזענות נגד לא-יהודים ויהודים כאחד.
+
+כואב לי לראות יוצאי צבא וזוגות צעירים שעובדים קשה ולא יכולים לקנות דירה. בגבעות של רמת בית-שמש בונים עשרות אלפי יחידות דיור, וילידי העיר ונכדי מייסדי העיר לא יכולים להרשות לעצמם לקנות שם דירה. הגיע הזמן שהמדינה תעזור להם לקנות דירה.
+
+אני גאה להיות חבר כנסת מטעם מפלגת יש עתיד, מפלגה שמזדהה עם כל מה שאמרתי, וקמה לטפל בבעיות בתוך החברה הישראלית, כולל מה שכבר הזכרתי וגם שינוי שיטת הממשל, תמיכה בעסקים קטנים, הורדת יוקר המחיה, מאבק בכפייה דתית, והכי חשוב – ליצור אחדות אמיתית בעם. ההצלחה שלנו כעם וכמדינה תגיע רק בזכות האחדות שלנו, הן מבחינה רוחנית והן מבחינה מעשית.
+
+ בנוסף, אני גאה להיות הנציג בכנסת של מאות אלפי העולים מארצות דוברי האנגלית, שגם להם מגיע ייצוג הולם. בתור אזרח אמריקני לשעבר, אני מתכוון לפעול על מנת להמשיך ולקדם את הקשר בין יהדות התפוצות לעם היושב בציון.
+
+ פתחתי את דברי עם מסר מסָבָתי, ואסיים עם מסר נוסף ממנה: כשהתקשרתי אליה להגיד לה שאנחנו עולים ארצה, הכנתי את עצמי לכעס ועצבנות על כך שאנחנו לוקחים לה את הנינים לצד השני של העולם. הופתעתי. במקום לכעוס היא אמרה: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". היא הסבירה לי: כשהיינו באונייה, בדרך לארצות-הברית מאירופה, שאלתי את עצמי, איך יכול להיות שאנחנו לא הולכים לארץ-ישראל? ועכשיו אתם מגשימים את חלומי הגדול.
+
+ קל מאוד לשכוח שבניית מדינת ישראל, שלכולנו יש בה חלק, היא הגשמת החלום לפי דוד המלך: "שיר המעלות, בשוב ה' את שיבת ציון, היינו כחֹלמים". כעולה חדש, יחסית, אני עדיין מרגיש את גדלות הגשמת החלום, והגיע הזמן להחזיר רוח ציונות זו לכלל אזרחי ישראל. הרוח הזו דורשת שכל עם ישראל ישתתפו ביחד להמשיך ולבנות את מדינת ישראל, להיות המדינה המובילה בעולם בכל התחומים, וכל זאת על בסיס ערכי היהדות ומימוש השליחות שלנו כאור לגויים.
+
+עכשיו, כשאני עומד פה, רק שמונה שנים אחרי עלייתי ארצה, כחבר בכנסת ישראל, כשותף למהפכה לנסות לתקן ולשפר את מדינתנו ולהחזיר את רוח הציונות לאזרחי המדינה, אני אלך בדרך של סבתי, וגם אברך את אלוקים על המעמד המרגש הזה: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".
+
+ תודה רבה. שאלוקים יברך את הבית הזה ואת מדינת ישראל. תודה.
+
+
+ אני מאחל לך הצלחה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אני אמור לברך אותו.
+
+
+ אני יודע.
+
+
+ אתה רוצה שאני אחכה? נחכה כמה דקות.
+
+
+ תחכה. תחכה שייגמרו הנישוקים.
+
+
+ השר מיסז'ניקוב, אני פה, פה. אני רוצה להגיד עליך מילה. בוא, שב.
+
+
+ – – –
+
+
+ גם. כן, מותר לי, לא?
+
+
+– – –
+
+
+ לא, אבל מותר. אני ראיתי את סטס, אנחנו חברים.
+
+
+ מכובדי, לסיים את הנישוקים ואת החיבוקים. אני מזמין את חבר הכנסת יצחק הרצוג לומר כמה דברי הערכה לנאומו, נאום הבכורה, של חבר הכנסת דב ליפמן.
+
+
+ מכובדי היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, לפני דברי הברכה לחבר הכנסת ליפמן אני רוצה להגיד מילות פרידה והערכה לידידנו שר התיירות היוצא, חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב. ולא בכדי. אני חייב להגיד, על שני דברים פה אנשים זוכרים: את הכהונה שלך כיו"ר ועדת הכספים; ואני אומר לך, כמי שעוקב אחרי הנושא של עולם התיירות, גם את כהונתך כשר התיירות, שהגיעה לשיאים בהרבה תחומים בעולם התיירות. ואני מאחל לך, סטס, הרבה הצלחה בדרכך החדשה.
+
+חבר הכנסת ליפמן היקר, הרב דב ליפמן, אני מודה לך שזיכית אותי בזכות לברך אותך, ואני חייב לומר שאני יודע שזה לא בכדי. אתה מייצג זרם חשוב מאוד בעולם היהודי, של יהדות חרדית שבאה מהארצות האנגלו-סקסיות – ארצות דוברות אנגלית – שהיא הולכת לאורו של הרב משה פיינשטיין זצ"ל ועוד רבנים גדולים אחרים; שמבינה את הסינתזה בין העולם המודרני, על כל מורכבויותיו, לבין היהדות במובנה הרחב והעמוק, גם היהדות ההלכתית. זה אתגר לא פשוט; אתגר מורכב מאוד, שנמצא ביסוד הוויכוחים הפנימיים בעולם היהודי, על כל הסוגיות שעל הפרק, כולל הסוגיות שהבית הזה יצטרך להכריע בהן.
+
+יורשה לי להחמיא לסיעת יש עתיד בכך שהיא מגוונת את השיח בתחום הדתי בצורה כל כך רחבה.
+
+מכל מקום, אני מאחל לך הצלחה כמי שרואה בך ממשיך של נציגי אותה יהדות של ארצות דוברות אנגלית בכנסת, שהאחרונים שבהם היו אבי, זכרו לברכה, חיים הרצוג, ודודי, זכרו לברכה, אבא אבן. וגם בכך שהרב הראשי הראשון של מדינת ישראל, סבי, הרב הרצוג זצ"ל, דגל, באמת ובתמים, ביהדות מתונה, בדרכי נועם, וסבל לא מעט מהקצנה חזקה וחריפה בעולם החרדי, שהביאה לו, לעתים, לדאבון לבו.
+
+ואני אומר את זה מכיוון שאני יודע איפה אתה נמצא. אתה נמצא בעיר בית-שמש, שהיא עיר ישראלית חשובה, שבמרכזה יש מתח לא פשוט בין קבוצות שונות, ובמיוחד קבוצות של ציבור חרדי מסתגר, שהיה נכון שייפתח, ישתלב, ויהיה מעורב בכל מעגלי החיים, בהרבה הערכה וכבוד.
+
+וכאן אני רוצה לציין את פעילותך – שם הכרתי אותך – פעילותך החברתית בעיר בית-שמש; פעילות שכל-כולה עשייה למען הזולת, השתלבות, פתיחות. והעובדה שאתה בא מעולם חרדי מובהק וטהור, כבנו של שופט פדרלי בבית-המשפט של ארצות-הברית, מדברת בעד עצמה – שאפשר גם אחרת.
+
+והמאבק שאני רוצה לשבח אותך במיוחד עליו זה המאבק של הילדה נעמה מרגוליס ובני משפחתה כנגד הדרת הנשים, שעלה לכותרות לפני למעלה משנה, ולצערי, בכנסת הקודמת, בעקבות היוזמה והמהלכים שהובלת ניסיתי להוביל כאן מהלכי חקיקה בנושא הזה – והם נבלמו. אני מקווה שכולנו יחדיו נוכל להוביל למהלכי חקיקה שימנעו ויעלימו את התופעה הזאת לחלוטין מהשיח הציבורי הישראלי, מה גם שהיא מצריכה לעסוק לא רק בחקיקה כנורמה חברתית אלא גם בחינוך, דיבור, שכנוע ותהליך של שינוי חברתי.
+
+לכן, אני מאחל לך הצלחה גדולה בפעילותך בכנסת. מי ייתן ותישא חן וחסד בעיני אלוהים ואדם. תודה.
+
+ אני מודה לך. אני מתכבד להזמין לנאום בכורה את חברת הכנסת עליזה לביא. בבקשה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, אבקש ממך, אלוקי שרה, רבקה, רחל ולאה, היה נא מצליח דרכי אשר אני הולכת ועומדת. פרפראזה זו על תפילת שליחי ציבור בימים הנוראים עומדת לנגד עיני, שהרי כמו בבית הכנסת, כך אנו במשכן הכנסת: שליחי ציבור אנחנו. מכוחו של הציבור אנו באים ובשמו אנו פועלים. 
+
+הציבור בישראל הוא למוד תלאות אך גם מרובה תקוות. משימתנו היא כעת לחדד את התקווה כך שתגבר על הדאגה, ואת זה נשיג רק אם נלמד לשוחח זה עם זה, וחשוב עוד יותר – להקשיב זה לזה, להכיר בכך שיש דעות שונות, לכבד את דעת עמיתי, עמיתותי, כשם שאני רוצה מבקשת שיכבדו את דעתי שלי; לחפש את המשותף מבלי לוותר על הייחוד, לעשות מאמץ להגיע לעמק השווה. ומעל לכול, להבין שאנו עם אחד אבל לא עם אחיד.
+
+ אדוני היושב-ראש, כאשר אני מסתכלת על שורשי משפחתי, אני מוצאת שבאתי לעולם בדיוק בזכותה של תפיסה זאת. בימים שלפני ההשבעה מצאתי את עצמי חושבת על שתי הסבתות שלי; נשים שבנסיבות היסטוריות רגילות לא היו נפגשות. סבתי חנה משיח, אם-אבי, עלתה מאפגניסטן, וכציונית לפני קום המדינה, וכגבירה, עלתה לארץ וחוותה בארץ המובטחת שכול ועוני. סבתי רוזה יוספזון, אם-אמי, עלתה מבוקרשט למדינה הצעירה כי לא היה לה מקום אחר ללכת אליו. סיפורי החיים של הסבתות שלי הם סיפורה של המדינה: געגוע ואכזבה, כמיהה ומועקה, אך מעל לכול תקווה וביטחון. אבא שלי, מנשה, בנה של סבתא חנה, ואימא, מרים, בתה של סבתא רוזה, הקימו משפחה ישראלית, אך האם בדורנו הייתה מתאפשרות אחדות שכזאת? 
+
+ החברה הישראלית הולכת ומתחלקת בחזרה לשבטים, כאשר כל שבט הולך ומתכנס בתוך עצמו ורואה לנגד עיניו את האינטרסים המצומצמים שלו. המכנה המשותף הזה זז הצדה ופינה את מקומו לטובת הבדלים ומחלוקות, ימניים מול שמאליים, דתיים מול חילונים, אשכנזים מול ספרדים, מרכז מול פריפריה, עולים מול ותיקים. הליך הפירוק לגורמים שעובר על החברה הישראלית יוצר לעתים את התחושה שאנו הולכים והופכים לשני עמים, שלושה ואפילו יותר. הורגלנו כולנו לפוליטיקה של מגזרים – נציגים שנשלחים לכאן, לבית הזה, על מנת שידאגו לאינטרסים שבדרך כלל מתנגשים עם האינטרסים של היושבים לצדם.
+
+ מבלי להפחית בחשיבותן של המחלוקות, מבלי לוותר על הדעות, אנו חייבים לעצור את מגמת ההיפרדות. תפקידנו לשמר את מה שהורינו, ההורים שלנו, עמלו כל כך קשה על בנייתו. עמל מלווה בדם, יזע ודמעות. צפויים לנו וי��וחים רבים, חלקם יהיו אף סוערים ויצריים, אבל אסור לנו, אסור לנו לשרוף את הגשרים ולנתק את הקשרים. עלינו לפעול לאיחוי הקרעים, והדבק הזה, של חלקי הפאזל המרכיב את החברה בישראל, ושימורם תחת קורת גג אחת.
+
+ האם עלינו להגיע לפי תהום רק משום שמעטים וקיצוניים פיתחו עיוורון לאפשרות של חיים משותפים על אף הניגודים והסתירות? רוב הישראלים אומרים "לא" לקיצוניות הקורעת ונענים לאתגר של חיים בתוך השוני. כולנו הגענו לכאן על מנת לקדם את העקרונות שבהם אנו מאמינים אך בה בעת גם לקבוע קווים אדומים וברורים שישמרו את היחד הישראלי, על אף השוני ועל אף ההבדל. 
+
+ המתח בין הדתי לדמוקרטי נובע מוויכוח על הסמכות בישראל: האדם לעומת האל, ההלכה מול החוק, הכנסת או בית-הכנסת. הכשל בנוסחאות הללו הוא מחשבת ה"או-או". אבל למה לא לשלב? על החלופה להיות "גם וגם". גם דתייה וגם דמוקרטית. הדתייה שבי היא הקשר לעבר ולמסורות שבו; הדמוקרטית שבי היא הגשר לכל בני-האדם השונים ממני: דתיים מזרמים אחרים, חילונים ואלה שאינם בני עמי אבל הם אנשים טובים באשר הם.
+
+במשך שנים רבות הייתה לי הזכות לתרום בתחומי החברה והתרבות לשם בניית גשר במפגש שבין הישראליות ליהדות ובהתמודדות אל מול השסע המעמיק שבין דת ומדינה. עסקתי רבות בניסיון לבנות גשר יציב בין הישראליות ליהדות. אספתי תפילות, כיסופים ומנהגים של נשים יהודיות בעבר הרחוק והקרוב ולמדתי שהמשותף רב על המפריד, שהתפילה האנושית חוצה דורות, מקומות, עדות וגם דתות. חמושה במטען הזה הסתובבתי בשביליה הראשיים של החברה הישראלית, כמו גם במשעולי העם היהודי על זרמיו. והנה, באתי ללמד ונמצאתי למדה. גיליתי שאם מקלפים מעט את שריון הציניות והאינטרס הפרטי שהתעטפנו בו בשנים האחרונות, מתגלה המכנה המשותף במלא עוצמתו, ואת זה, את זה מצאתי ביש עתיד ואצלך, יאיר לפיד.
+
+ סוגיות רבות ניצבות לפתחן של המדינה והחברה ובהן לא מעט שאלות קיומיות. אני מבקשת להפנות את תשומת הלב לאחת שאינה זוכה לרייטינג, שאינה עושה כותרות, שאינה מוכרת עיתונים, אבל אני התחייבתי אליה, היא בנפשנו, וזו סוגיית הגיור, סוגיה שאנו מפקירים אותה ומשאירים אותה לילדים שלנו – סוגיית הגיור בכלל ושל העולים מברית-המועצות לשעבר בפרט. הסוגיה הזאת היא מראה שמשקפת את פניה של החברה בישראל. אלו שמסתגרים, שבחרו מרצונם לחיות בגטאות חברתיים סקטוריאליים, מובילים עמדה נוקשה בעניין, שחשיבות פתרונו אינה עומדת בכלל בראש מעייניהם. הרוב הדומם, לצערי אדיש להתעסקות הזאת. אלו הכואבים את נושא הגיור, ועוד יותר מכך, כואבים את הגרים כבני-אדם, הקשובים למצוקה ולמועקה, מכירים את טבעה של היהדות ואת עולמם של חכמים ורוצים לפעול לשינוי. הללו מגלים את הקושי האין-סופי לעמוד מול מערך כה אטום ובטוח בצדקתו. וכך, בין חומרה לחומרה ובין עיכוב הליך גיור אחד לרעהו, הלכו המועמדים לגיור ונשחקו. הביורוקרטיה הישראלית, יחד עם החומרות ההלכתיות הדרקוניות, יצרו מסלול מכשולים שהיה מרפה אפילו את ידיו של מי שנולד כאן, בישראל, ומכיר על בוריים את הוויית החיים הישראלית ואת נפתוליה. וכך, באופן הדרגתי ואטי, הלכה והתגבשה בקרב שיעור הולך וגדל של עולים ובני משפחותיהם הדעה כי אין טעם לנסות ולהתגייר, וכי למעשה אין בכך כל צורך.
+
+אדוני היושב-ראש, אנו חייבים למצוא בהקדם פתרון שיסדיר את מצוקתם של מאות אלפי המבקשים להתגייר החיים יחד אתנו, כחלק בלתי נפרד מהחברה בישראל. הפתרונות ההלכתיים קיימים, כפי שהראו גדולים וטובים, גם בשנים שעברו וגם בתקופתנו אנו. מה שחסר הוא אומץ לב פוליטי וציבורי. מה שחסר הוא הנכונות לקום ולומר: אחינו אתם. מה שחסר הוא הנכונות לחבק את מי שנקרעו מן היהדות בעשרות שנים של נאציזם וקומוניזם. מה שחסר הוא הנכונות לעשות את המעשה שאין יהודי ממנו, לקבץ את נידחי ישראל על אדמת ישראל. אם סארטר מכנה את היהודים שהוא נפגש עמם בסביבתו האינטלקטואלית בפריז שבין מלחמות העולם "יהודים בחסר", כלומר יהודים נעדרי כל מטען תרבותי, הרי המתגייר היהודי בן-זמננו מעניק הגדרה של מכלול תרבותי ערכי ושל געגוע מבית סבא וסבתא.
+
+ מורי ורבותי, בעיית הגיור היא במידה רבה בעייתן של נשים; רוב המתגיירים הם מתגיירות, המוצאות את התהליך קשה ומפרך עוד יותר מאשר הגברים. במציאות הקיימת רות המואבייה לא הייתה מתקבלת לעם היהודי. 
+
+ בעוד עשרה ימים נקרא את מגילת אסתר. אסתר המלכה החליטה ללכת אל אחשוורוש ביוזמתה, ללא הזמנה, אך ראשית היא דורשת – ומתנה זאת בתמיכה, בתמיכה של כל העם, בתפילה ובצום. היא יוזמת כינוס – את כינוס העם, ואת הצום בן שלושת הימים, בניגוד לדעתו של מרדכי. גזירת המן נגזרה יומיים לפני חג הפסח. צום שלושה ימים משמעותו הייתה לבטל את ליל הסדר, ויש הרי חובת אכילה בליל הסדר. ויש חילופי דברים מאוד קשים בין מרדכי לבין אסתר, והוא אומר לה: אם נצום, לא נחגוג את ליל הסדר, נבטל את המצווה; והיא עונה לו, בוויכוח הלכתי נוקב היא אומרת לו: עדיף שנבטל ליל סדר אחד כדי שנוכל לחגוג לילות סדר רבים. 
+
+ אומץ הלב של אסתר ומנהיגותה, וגם הידע התורני שלה, שאנחנו למדים, אינם מסתיימים בחצר אחשוורוש. חכמינו מספרים לנו שאסתר שכנעה את מנהיגי הדור לכלול אותה ולקבוע בתנ"ך את המגילה שנושאת את שמה, והם התנגדו. הם התנגדו, הם לא רצו לכלול את מגילת אסתר, ובין מועדי ישראל את החג שמנציח את פועלה. למרות ההתנגדות, מגילת אסתר נכללה, והיא ניצחה. היא ניצחה אז, אבל היא גם תנצח בעתיד. אתם יודעים למה? משום שעל-פי המסורת בימות המשיח עתידים כל ספרי הנביאים להתבטל, חוץ ממה? חוץ ממגילת אסתר.
+
+ מאוחר יותר למדתי מעדויות של נשים אנוסות מספרד ומפורטוגל, שהדמות היחידה שהייתה להן למודל חיקוי זאת דמותה של אסתר המלכה. היא זו ששימשה להן, וההזדהות הייתה כלפיה. היא, שחיה בדיוק 2,000 שנים לפני האסון שנחת עליהן, היא קשורה בהסתרת היהדות שלה; היא, זו הזרה, שהסתירה, נשארה והייתה בפניהן מודל החיקוי. גם בתפילות האנוסות – אנחנו מוצאים שהתפילה שהם נשאלים עליה בעדויות באינקוויזיציה, זה גם צום אסתר המלכה וגם התפילה, תפילת אסתר. 
+
+גם בתחום הזה אנחנו צריכים לגלות אומץ ולשנות: אין להשלים עם המצב שבו במדינה דמוקרטית מודרנית נשים משתכרות עשרות אחוזים פחות מגברים; אין להשלים עם מצב שבו במעצמת היי-טק עולמית נשים עדיין צריכות להיאבק כדי שלא יפטרו אותן לאחר חופשת לידה; אין להשלים עם כך שבמדינה המערבית הראשונה שהעמידה אישה כראש הממשלה, נשים הן עדיין מיעוט מבוטל בקרב מנהלי המגזר העסקי, ואין להשלים עם כך שבמדינה החוגגת את חגה של אסתר המלכה נשים עדיין הופכות להיות אסירות בנישואים אומללים ולעתים אלימים.
+
+  אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי, התורה נקנית ב-48 דברים, ואנו 48 חברי כנסת חדשים. ולוואי שיהיו בנו, בכולנו, חדשים כוותיקים, כמה מאותן תכונות עילאיות שמנו חכמינו בפרקי אבות: בינת הלב, יראה, ענווה, שמחה, דקדוק חברים, ארך אפיים, לב טוב, הכרת מקומנו, שמחה בחלקנו, אהוב, אוהב את הבריות, אוהב את הצדקות, מתרחק מן הכבוד, נושא בעול עם חברו, מכריע את חברו לכף זכות. אם ברוח זו נפעל, תהיה הכנסת הי"ט למופת. תודה רבה.
+
+
+ אני מזמין את חבר הכנסת נחמן שי לומר כמה דברי ברכה לכבודה של חברת הכנסת עליזה לביא. חכה, שיתנשקו קצת.
+
+
+ שיגמרו להתנשק.
+
+
+ אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת נחמן שי לשאת דברו.
+
+
+אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האתגר לבוא בעקבות חברת הכנסת ד"ר עליזה לביא הוא בהחלט גדול, ואני שמח, עם זאת, על הזכות שניתנה לי, לברך אותה על נאומה הראשון. 
+
+אני מוכרח לציין, חבר הכנסת לפיד, שאני יושב ומאזין לחבריך, לחברינו החדשים, וזאת קבוצה יוצאת מן הכלל – את זה אני אומר כברכה גנרלית, אבל אין ספק שעליזה מוסיפה, מכל היבט שהוא, לקבוצה של יש עתיד ולכנסת בכלל.
+
+ חיפשתי משהו מהמקורות, כמובן, זה הכי מתבקש והכי טריוויאלי, והלכתי למשלי ומצאתי שם את אותו פסוק שאומר "חכמות נשים בנתה ביתה" – "חצבה עמודיה שבעה", ומייד אחר כך התחלתי לקרוא פרשנויות וידעתי שאני אסתבך, אז החלטתי לא להמשיך, אבל אין ספק שהרבה דברים חכמים והרבה חוכמות, עליזה, את מביאה לכנסת הזאת, מאותם מעגלים שמהם את באה, אבל את חוצה אותם בקלות וברכות אל מקומות חדשים, אל קבוצות חדשות, אל עולמות חדשים, ולא נשארת בשום פנים ואופן באותה נקודת מוצא שבה היית. 
+
+ואם באמת אני מסתכל ושואל את עצמי מי הייתי רוצה שישמש כגשר כל כך חשוב בעולמנו, אז זה בוודאי אַת, והחברים שלך, שרואים – וגם, דיבר על זה יאיר, בנאום הראשון שלו – רואים בשילוב ובאינטגרציה את לב העניין, ולא בפירוד ובהפרדה.
+
+ ראיתי שהם קוראים לך "חברת כנסת סרוגה". אני למדתי על ה"סרוגים", לא ידעתי שיש גם "סרוגות". אז אני שמח שיש "חברת כנסת סרוגה" שהיא גם סופרת, גם אשת תקשורת, גם פעילת ציבור וגם עשתה דוקטורט באוניברסיטה שכמוך יש לי אליה הרבה אהבה, אוניברסיטת בר-אילן. 
+
+הספר שלך, הראשון, הספר שבו פרצת, ואחר כך המשכת וכתבת ספרים אחרים, באמת הצליח מאוד. יש בו, עוד הפעם, אותה שרשרת, אותה המשכיות מדור לדור שכולנו מרגישים כשאנחנו באים לבניין הזה ועומדים במקום הזה – העברת הידע, הניסיון, החוכמה מנשים אחת לרעותה, מאימא לבת, מסבתא לנכדה – זו בעצם השרשרת היהודית שכולנו שייכים לה וחיים בה.
+
+אני בטוח שנמצא בך בכנסת שותפה להרבה מאבקים שהיו ושיהיו פה. המאבק על הגיור בעיני הוא מאבק חשוב ביותר. יותר מ-300,000 לא-יהודים חיים אתנו, והלוא הם מתפקדים כישראלים, כאנשים בתוך החברה, ויחד עם זאת הם מודרים ממנה, ושמחתי לראות שהיית בקו הראשון ושתמשיכי להיות. החיבור בין חילונים לדתיים הוא בוודאי קשר חשוב, החיבור בין נשים לגברים, וכן הלאה, הרבה הרבה תרומות אני חושב שאנחנו נקבל ממך, ועל כן אני רק יכול עוד פעם להודות לך. 
+
+ אני שמח מאוד שהצטרפת, גם ליש עתיד, גם לכנסת, ואני בטוח שכולנו נתברך בכישרונותייך פה. כל טוב.
+
+
+אני מודה לך. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת משה פייגלין לעלות לבמה.
+
+
+ כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השתדלתי לשבת בפינתי ולהקשיב לכל הנאומים הראשונים, ואני מוכרח לומר שאלו היו נאומים יפהפיים, חשובים, מהנים, מלמדים, בין שהסכמתי לכולם ובין שלא הסכמתי, ובתוכם כמה נאומים וירטואוזיים של ממש. 
+
+אבל היה נאום אחד שריגש אותי במיוחד, והיה זה דווקא נאומו של אדם שהתרגלתי לראותו מן העבר השני של המתרס – אני מדבר עליך, ניצב מיקי לוי. התרגלתי להיות המפגין ואתה השוטר, והנה אנחנו שנינו כאן חברי כנסת בכנסת ישראל. 
+
+לפתע אמרת משהו ולבי החסיר פעימה. סיפרת על אחיך פיני, השם ייקום דמו, שנהרג בבקעת-הירדן. ובאותו רגע, אני לא רוצה להפריז במילים גבוהות, אבל אפשר לומר שחשך עלי עולמי. אני רוצה לספר לך, מיקי, ולכם, חברי הכנסת, סיפור שאני לא גאה בו. אפשר לומר שאת חטאי אני מזכיר היום. כשהייתי מפקד מחלקה צעיר בגדוד מילואים, עושה כל שנה את ה-30 יום קו ועוד איזה שבוע-שבועיים אימון, הגיע לגדוד שלנו מג"ד חדש ופיזרו אותנו בבקעת-הירדן. קיבלתי תחת אחריותי את אחד ממוצבי הבקעה, מוצב שצופה אל אחד מגשרי הירדן, מוצב שיש לו גם מה שנקרא בעגה הצבאית "קיפוד" – זאת אומרת מין מוצב כזה, בן של המוצב, שעוד יורד ממש אל הגבול עצמו. בחרתי למקם את עצמי כמפקד המחלקה שם, בנקודה שראיתי כחשובה ביותר, והתארגנו לקראת תפיסת הקו. בערב הופיע המג"ד, עובר בכל המוצבים השונים שהגדוד תפס ושואל אותי: נו, פייגלין, מה אתה אומר, הכול בסדר? אמרתי לו: לא. אמר לי: מה הבעיה? אמרתי לו: תראה, אתה רואה את הגשר הזה? אין שום בעיה למי שרוצה – יש פה ציר נסתר – הוא יכול לחצות פה בלי שאף אחד יוכל להבחין בו, הוא יכול לעבור. הוא יכול כאן, תחת קפל הקרקע הזה, לאגף את המוצב, לבוא מאחורה ו"לתפור" את כולם בלי שאף אחד בכלל ישים לב. לתדהמתי, המג"ד, במקום לרשום את העניין ולטפל בו, נזף בי קשות לעיני החיילים ועזב את המקום. ואני חטאתי, פשעתי, ובמקום להקים צעקות ולעזוב את המוצב ולרוץ אל המח"ט ולא משנה מה ולעמוד על כך שהדברים יטופלו, אמרתי: טוב, אולי דברים שרואים משם לא רואים מכאן, אולי הוא יודע משהו שאני לא יודע.
+
+המילואים נגמרו, חזרתי לביתי, למשפחתי, לעסקי. כעבור פחות או יותר שנה, בדיוק מה שחששתי ממנו קרה. וכאן, בכנסת התשע-עשרה, בנאומי הפתיחה שלנו, מיקי היקר, המעגל נסגר. הצביטה שחשתי באותו רגע ששמעתי בחדשות את מה שקרה לא עוזבת אותי מאז, אני זוכר אותה מצוין.
+
+החלטתי אז, עדיין כאדם פרטי שאף אחד לא מכיר, שאין דבר כזה "דברים שרואים משם לא רואים מכאן", ומה שאני רואה זאת האמת, זאת המציאות, ואני לא מקבל "לא" כתשובה. ואולי הלקח הראשון של כולנו כאן כנבחרי ציבור צריך להיות, חברי כנסת יקרים, שמה שאנחנו רואים כאן זאת המציאות – שאף אחד לא יספר לנו סיפורים.
+
+בדרך כלל, הסיפורים הללו: יש דברים שאתם לא יודעים כי אסור לכם לדעת – בדרך כלל הם מכוסים בתירוצים ביטחוניים. יש דברים שאסור לספר לכם – בואו נלמד כל אחד ואחד לעצמו, כל אחד ואחד עם השקפת עולמו, כל אחד ואחת עם האג'נדה המסוימת שלו, שמה שאנחנו מאמינים בו הוא בסמכותנו, הוא באחריותנו ואנחנו אחראים לטפל בו ולקדם אותו.
+
+שנים אחדות אחרי המקרה הזה, והצביטה הזאת עדיין נמצאת באיזה מקום בבטן או בתת-התודעה שלי, באו לעולם הסכמי אוסלו. שוב ראיתי לנגד עיני כאור בצהריים את האסון הממשמש ובא, ראיתי את אלפי ההרוגים, ועוד חמור מזה – את אובדן הלגיטימציה הבין-לאומית לעצם קיומנו כמדינה.
+
+ כי הרי אם אתה מכיר בארגון לשחרור ארץ-ישראל מיהודיה, והרי מה זה ה-PLO: Palestine Liberation Organization; ארגון, אגב, שהוקם לפני 67'. הכוונה הייתה לשחרר את ארץ-ישראל מיהודיה בתל-אביב ובחיפה. אם אתה מכיר בארגון שרוצה לשחרר את ארץ-ישראל מיהודיה, מה כבר נותר לך לטעון? אנא בטובכם, קבלו את שגזלנו מכם ב-67' תמורת ויתור על גזלת 48'? כמה זמן יוכל טיעון מעוות שכזה להחזיק מעמד? כמה זמן נוכל, כמה זמן תוכל מדינת ישראל להיכון ולהתקיים על בסיס מין טיעון שכזה? הבינו, חברי חברי הכנסת, היום זו ההסברה הישראלית. כל מה שאנחנו אומרים כל הזמן לא מחזיק מים, כשלמעשה בפועל זאת המשמעות של מעשינו. 
+
+הפעם לא שתקתי. מדינה שלמה עמדה והריעה לבגדיו היפים של המלך העירום, ואני התעקשתי לומר את האמת. ולא שלא היו הפגנות לפני – היו גם היו – אך הן הוסתרו והוגחכו בעיני הציבור. כלבי השמירה של הדמוקרטיה מעלו בתפקידם והפכו לכלבי ההשתקה.
+
+החלטתי לפעול על-פי עקרונות המרי האזרחי הבלתי-אלים. הקמתי את תנועת "זו ארצנו", וב-8 באוגוסט 1995 יצאו רבבות ישראלים, כ-100,000 איש, בני-אדם בכל רחבי הארץ, כשידיהם קשורות, כדי להפגין התנגדותם לאלימות, והתיישבו על הכבישים בכל רחבי הארץ. היה זה מפגן החירות והדמוקרטיה הגדול ביותר שידעה ישראל מעודה.
+
+את אוסלו לא הצלחתי לעצור. הוא ממשיך לכרסם בנו כתולעת. חורבן גוש-קטיף כבר הוכיח שאין מדובר בשלום או בביטחון. מחורבות הגוש מטווחת כיום תל-אביב, ובכל זאת אנו רצים כמוכי בולמוס ומחריבים היום, ביום זה ממש, את מעלה-רחבעם – יישוב יהודי שהוחרב היום – בניסיון נואש לזכות במעט לגיטימציה לזהות החדשה שאנו מנסים לייצר כאן בארץ-ישראל. 
+
+ את אוסלו לא עצרתי, כל תחזיותי השחורות התגשמו אחת לאחת, אולם מסלול חיי השתנה מן הקצה אל הקצה. 
+
+ הרשו לי לספר לכם מעט על עצמי. שמי משה זלמן, בנה של אסתר, תיבדל לחיים ארוכים, ובנו של יעקב צבי פייגלין, זיכרונו לברכה, שנפטר לפני פחות משנה ולא זכה להגיע, לעומק הצער, לרגע הזה. הנני נצר לאדמו"רי חב"ד ולאנשי העלייה הראשונה שעלו לארץ בשנות ה-80 של המאה ה-19. סבא, זיכרונו לברכה, היה התינוק הראשון שנולד במטולה. אבותי, ממייסדי המושבה משמר-הירדן הישנה – מי שמזדמן לו, ככה, בדרך לגשר בנות-יעקב, יכול להציץ בשלט של משמר-הירדן הישנה ולראות שם את בתי פייגלין. רק על עצמי לספר ידעתי, וגם במושבה כינרת הכתה המשפחה שורש. הספר "גיא אוני" – זה הסיפור של המשפחה שלי. 
+
+ שירתי בצבא; זימן לי הבורא את הטובה, היפה והמיוחדת שבנשים; זכיתי להקים משפחה לתפארת, להקים חברה משגשגת, לבנות את ביתי בשומרון וליהנות מאלמוניותי. עד שבן-לילה הפכתי לדמות ציבורית מוכרת בעקבות "זו ארצנו" – מוכרת לטוב או לרע, כמובן בעיני המתבונן. 
+
+ כשהצלחנו, כנגד כל הסיכויים, להחזיר ב-1996 את הליכוד והמחנה הלאומי לשלטון, התברר שגם לימין אין באמת אלטרנטיבה של ממש לדרך אוסלו. או אז הבנתי שהציר שעליו הוויכוח מתנהל אינו באמת הציר של ימין מול שמאל; הוויכוח אינו ויכוח טריטוריאלי, זהו ויכוח זהותי. לא ימין מול שמאל, אלא סוג של יהודי מול ישראלי. ומעניין, ולא בכדי, שבבחירות האחרונות הנושא הזה צץ ועלה ובא לידי ביטוי בצורה מאוד בולטת בכך שקמו שתי מפלגות צעירות, רעננות וחדשות – הבית היהודי ויש עתיד, שמייצגות למעשה סדר-יום אזרחי, הייתי אומר, מול סדר-יום "זהותי", אם אני יכול להגדיר זאת נכון, ולא שבאחת אין נושא של אזרחות ובשנייה אין סדר-יום של זהות, ועוד איך יש, ראינו זאת בנאומים, אבל בוודאי ששני האלמנטים הללו, שהם אלמנטים שסובבים סביב הזהות, ולא סביב הימין והשמאל, שצמחו להם משני עבריה של התנועה הלאומית, של מפלגתי, של הליכוד – משקפים נאמנה שאכן זהו הציר שבו סובב הוויכוח בחברה הישראלית. 
+
+ התברר שעליי�� הימין לבדה אינה מסוגלת לעצור את ההידרדרות, ויש צורך ביציקת משמעות יהודית לזירת ההנהגה של המחנה הלאומי. אתם מבינים, מה שקרה הוא שמסע החירות המופלא שהחל בו אברהם אבינו ונמשך ביציאת מצרים ובכינון מלכות ישראל והמקדש למלך מלכי המלכים בהר-הבית בירושלים – מסע החירות הזה נדם כשחרב המקדש. מסר החירות שלשמו נברא עם ישראל אינו יכול להמשיך להתבשר כאשר איננו בני-חורין, כאשר אנו עבדים – במקום למלך מלכי המלכים לבדו, עבדים לעבדים. ובאמת, כדי להוכיח שהרעיון הבסיסי של היהדות ושל עם ישראל, המסר הבסיסי שלנו, הוא רעיון החירות – כמו כדי להוכיח, כל רודן שביקש להשתלט על העולם כולו, מפרעה ואחשוורוש והמשך בהיטלר, יימח שמו, וסטלין, הגיע למסקנה שהוא צריך להשמיד את היהודים, כי את היהודים אף פעם אי-אפשר לשעבד באמת, ליהודים כבר יש מלך, מלך מלכי המלכים. אבל עכשיו את מסר החירות מן הגלות אי-אפשר להפיץ בעולם.
+
+ ובכן, טיכסו חכמי ישראל עצה, איך עם ישראל, מנותק מהרעיון הבסיסי שלו, מנותק, בלי בית-מקדש, בלי טריטוריה, בלי יכולת לתקן עולם במלכות שדי, להמליך את מלך מלכי המלכים בבית-המקדש בירושלים ולבשר את בשורת החירות לעולם כולו – איך יכול עם ישראל להמשיך לחיות. טיכסו חכמי ישראל עצה והקימו את הסטרט-אפ המוצלח ביותר שקם בהיסטוריה. הסטרט-אפ הזה היה הדת היהודית. פתאום יכולנו לקחת את הרעיון הכולל של תרבות יהודית שלמה בת-חורין מתפתחת בארצה שבית-המקדש במרכזה, לצרור אותו אל תוך ממדים שאינם טריטוריאליים, רלוונטיים רק ליחיד, למשפחה, קצת לקהילה; לצרור אותו על מקל הנדודים, ובכל פעם שיש פוגרום, לא עלינו, אפשר לעבור לקהילה אחרת, תחת שלטון מלך אחר. הסטרט-אפ הזה, הפטנט הזה, של הדת היהודית, הצליח לשמר אותנו בצורה מופלאה במשך 2,000 שנות גלות, אבל כשהגיע הזמן לחזור אל ארץ-ישראל, חבל ההצלה הזה – חבל הצלה מדהים, נס לא ייאמן – עם ששורד כנגד כל הסיכויים, נגד כל חוקי ההיסטוריה – חבל ההצלה הזה הפך להיות מעין – כביכול – חבל תלייה. אנרגיות אדירות של רצון לשוב לעצמנו, לשוב למולדתנו, לשוב לזהותנו, למי שאנחנו, הלכו ובעבעו מבפנים, והפטנט הזה, הסטרט-אפ הזה, שאמור היה להחזיק אותנו במסגרת של דת בלבד, ולא במסגרת של תרבות כוללת בארצה, עיכב בעדנו. 
+
+ לכן, כדי לחזור לארץ-ישראל, לחזור אל הריבונות היהודית, חשו החלוצים הראשונים צורך לנתק את החבל, להיפטר מהדת שזוהתה, ובצדק, עם מארת הגלות. ולפתע הייתה שוב קרקע יצוקה תחת רגליהם. חזרנו להיסטוריה, יש לנו אדמה מתחת לרגליים. בלי האנרגיות הללו מן הסתם לא הייתה קמה מדינת ישראל. אומנם המשפחה שלי עלתה לארץ אך ורק בזכות האמונה, אבל במשמעות הלאומית המדינית, ככל הנראה, לא היה אפשר לחזור אל הקמת מדינת ישראל בלי ניתוק אותם כבלים שכבלו אותנו אל דת הגלות. 
+
+ בסיפורו "הדרשה" מתאר הסופר חיים הזז את נאומו של יודק'ה, החלוץ העברי. אגב, הסופר חיים הזז, סופר העלייה השנייה, אם אני לא טועה, היה אביו של זוזיק, השם ייקום דמו, שנהרג במלחמת השחרור. זוזיק היה החבר הכי טוב של אבא שלי, זיכרונו לברכה, בגימנסיה "הרצלייה", יחד עם נתיבה בן-יהודה. מעניין, מעגלים נסגרים. 
+
+בסיפור "הדרשה" שם חיים הזז בפיו של יודק'ה, החלוץ העברי, את המילים האלה: "'אתה יכול לקרוא לי יהודי', אומר יודק'ה בנאום נמלץ, 'אבל אני כבר לא יהודי, אני ציוני'". שנים רבות אחרי זה אומרת הסופרת דורית רביניאן: "'אוסלו' עבורי הוא ל��כוח שאתה יהודי"; כך אומרת הסופרת רביניאן. תהליך מסירת הארץ הוא ניסיון נואש לשוב ולבנות בציפורניים זהות חדשה. "אוסלו" לא היה תהליך אנטי-ציוני – צדק השמאל; "אוסלו" היה ניסיון נואש להגשים את הצד הזה של הציונות.
+
+ חברים יקרים, החברה הישראלית עומדת כיום מול שוקת מוסרית שבורה. אין לנו עוד יכולת להצדיק את קיומנו הריבוני בארץ הזאת בלי אבינו מלכנו שהשארנו שם בגלות. עלינו לשוב ולהתחבר לזהותנו. רק מתוך השיבה אל עצמנו נוכל באמת לתת את מלוא החירות וזכויות האדם לשכנינו ולמגזרים השונים. עלינו להרים שוב את נס החירות לעם ולעולם. 
+
+ רבים מדברים כאן על זכויות אדם. אני אתכם, רבותי. אתם לא יודעים כמה שאני אתכם, רץ לפניכם, בכל נושא החירות ובכל נושא זכויות האדם. אם שמתם לב, הדבר הראשון שעשיתי בכנסת היה להקים את השדולה הליברלית בדיוק למטרה הזאת. אבל אני לא מאמין בחירות ובזכויות אדם שבאות מתוך טשטוש של זהות. ההוכחה הברורה ביותר לכך היא שרוב הנושאים ברמה של רעיון זכויות האדם נאלמו דום ואף הצטרפו לשלילה הגדולה ביותר של זכויות אדם שהייתה במדינת ישראל – ואני מדבר על העוול הנורא שנעשה בגוש-קטיף. כל חוק זכויות האדם וחירותו הפך לחוכא ואטלולא; זכויות הקניין, זכויות העבודה – מה שאתם רוצים; הכבוד – מה שאתם רוצים – נרמס ונדרס, על-ידי מי? על-ידי מי שדיברו כל השנים על זכויות האדם וחירויות הפרט.
+
+ כשאני אני – אומר הרבי מקוצק – כשאני אני ואתה אתה, משום שאני אני ואתה אתה, אז אני אני ואתה אתה. אבל כשאני אני כי אתה אתה, ואתה ואתה כי אני אני, אז אני לא אני ואתה לא אתה. 
+
+
+ תחזור על זה.
+
+
+ לחזור על זה, אין בעיה. כשאני אני כי אני אני, ואתה אתה כי אתה אתה – כל אחד מאתנו יש לו הזהות שלו, ואז הכול בסדר – אז אני, ואתה אתה. אבל אם אני כי אתה אתה, ואתה ואתה כי אני אני – לא ברור לנו מי אנחנו, אנחנו מסתבכים עם הזהות שלנו – אז הכול אבוד. אז אני לא אני ואתה לא אתה.
+
+ בנקודה הזאת נמצאת כיום מדינת ישראל. כאשר נשוב ונתייצב מאחורי זהותנו הברורה, נוכל לשוב ולשאת בגאון את אותו מסע חירות היסטורי של עם ישראל, את אותו נס חירות היסטורי של עם ישראל, את בשורתנו לעצמנו ולאנושות כולה, תוך מתן חירות של אמת וזכויות אדם אמיתיות גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ. 
+
+ אני מתפלל כי ייתן לי אלוהים את הכוח לחבר בין חזון למציאות, להשיב את מדינת ישראל אל עצמה ואל ייעודה בשירות עם ישראל, ולפי חזון הנביאים – לתקן עולם במלכות שדי. תודה רבה.
+
+
+
+ תודה רבה. אני מאוד מודה לך, חבר הכנסת משה פייגלין. מברכת אותך חברת הכנסת ציפי חוטובלי. בבקשה, גברתי. הנוהג הוא שאחרי אחרון המחבקים או המחבקות את מדברת. נמצה, גברתי, את החיבוקים עד – – – 
+
+פעם עשו פה – אני זוכר בכנסת הקודמת היה החיבוק הגדול, זה היה פרויקט של "גלי צה"ל", אם אינני טועה. אני לא זוכר מה היו התוצאות, כמה מתוך ה-120 התחבקו, אני לא זוכר, אבל זה נראה לי גובר, המספר פה. בבקשה, חברת הכנסת חוטובלי.
+
+
+ ברוך בואך לכנסת ישראל, משה פייגלין. אני שמחה להיות בעלת הכבוד לברך אותך כמי שהיא חברה במפלגתך. 
+
+ מעטים האנשים שמגיעים לכנסת ישראל כמותג פוליטי עוד לפני שהם מגיעים לשבת בספסלי המליאה. אתה הגעת כמותג פוליטי. יש פייגלין המותג, שהיה יותר חזק ממשה פייגלין האדם. יש ה"פייגליניזם" שהדביקו לך. אני רוצה רק להתחיל ולומר, אל תיבהל מהאשמות של משיחיות, כי גדול המנהיגים שלנו, דוד בן-גוריון, הכריז ואמר, ועד היום זה תלוי בחדר סיעת העבודה, שהציונות היא תנועה משיחית. אז כל מי שנמצא בחדר הזה שהוא ציוני ומגדיר את עצמו כציוני, כנראה יש בו מן החיידק הזה של המשיחיות, כי אחרת היינו בברוקלין או במקום פסטורלי אחר, ולא היינו בוחרים את ארץ המאבק הזאת.
+
+ אני רוצה לברך אותך שתמצא את הכוחות להמשיך במימוש החזון הגדול. יש הרבה מאוד סוגים של פוליטיקאים בבית הזה. יש אנשים שהם מחוקקים נהדרים, יש אנשים שהם אנשי ביצוע טובים, יש אנשים שהם אלופי העולם בלהעביר כסף מוועדת הכספים למקומות הנכונים, יש לקוות. אבל מעטים האנשים שיכולים לזכות בשני הכינויים שאני הולכת לכנות אותך בהם. אחד, זה אנשי חזון – אתה איש חזון גדול מאוד, והבית הזה זקוק לאנשי חזון, שידברו על פוליטיקה לא רק בשפת ההישרדות. הגיע כבר הזמן, אני חושבת, אחרי מספיק שנות קיום, 64 שנים, שמדינת ישראל תתחיל לדבר על התוכן. יש אנשים שמדברים על קיום כלכלי, יש אנשים שמדברים על קיום במובן הביטחוני, אבל שיח הזהות שאתה הגדרת אותו טרם נפתח באמת במדינת ישראל. אני מאוד שמחה שבכנסת הזאת יש מספיק אנשים ששיח הזהות יקר ללבם, ולא משנה אם הם ישבו בצד הזה של המליאה או בצד הזה של המליאה. יש כאן מספיק אנשים שאפשר לנהל אתם את שיח הזהות. 
+
+ הכינוי השני שאני רוצה לכנות אותך בו הוא המהפכן. לא קל להיות מהפכן, משלמים הרבה מאוד מחירים. יותר קל לחייך, להיות נחמד, ליהנות מחיבוקו של ה"מיינסטרים". המהפכן תמיד מקבל קיתונות של בוז. תשאל את הרצל איך זה הרגיש להיות זה שצועק שהעם היהודי צריך לחזור לארצו, ומוקע מכל כנס כמי שהוא המשוגע של העיירה. בהתחלה מתחילים כמשוגע של העיירה, אחר כך קמה מזה מדינה. 
+
+לכן, אני חושבת ששתי התכונות האלה נדרשות לבית הזה, ואתה מביא אתך את התכונות האלה. 
+
+ אני יכולה להעיד ברמה האישית שהרבה מהיכולת שלי להשתלב במפלגת השלטון נבעה מהחזון הגדול של "מנהיגות יהודית" שאתה הקמת ב-1996. אתה בעצם ראית את הציונות הדתית כמי שהיא איננה סקטור, כמי שהיא איננה זקוקה למפלגות נישה כדי להשפיע על הזהות של המדינה הזאת, אלא כמי צריכה לעמוד בחזית יחד עם המפלגה שהיא בעצם המפלגה של עם ישראל, מפלגת הליכוד. אני מאוד גאה, מאוד גאה על זה שאתה היום, כמי שהקים את הגוף הזה שנקרא "מנהיגות יהודית", חלק אינטגרלי של המפלגה, ואתה יושב כאן כחלק מאתנו. 
+
+ אני רוצה להגיד משהו קצת ברמה האישית. יצא לי לבקר בבית שלך כמה פעמים. פעם אחת בנסיבות לא משמחות, ניחום אבלים, ופעם אחת כשביקרתי בשבת בבית שלך. לא מקובל אולי לומר, אבל בכל זאת אני אגיד. מאחורי הרבה מאתנו יש בני-זוג, יש אנשים שבעצם הם הכוח של המשפחה. מאחורי משה יש צפורה, ציפי פייגלין הנפלאה. אני שולחת לה כאן חיבוק גדול שאומר: כל הכבוד לך שהיה לך כל השנים האלה הכוח לשאת את החזון הגדול הזה, את האי-פשרה, את היכולת, באמת, לצעוד קדימה למרות הרבה מאוד מאבקים שלא תמיד צלחו. יש לך עכשיו את הנחת לראות את בעלך יושב בכנסת ישראל. אז כל הכבוד לציפי שנשאה אתך בנטל הזה כל השנים. וגם לילדים המקסימים. אני יודעת איזו התמודדות אישית אתם עברתם עם הסיפור של דוד, ואני חושבת שגם הסיפור הזה הוא חלק ממסע הגבורה שלכם כמשפחה. 
+
+ אני רוצה להגיד שיש תמונה אחת ששבתה את לבי כשהייתי אצלכם בבית. יש תמונה מהמושבה כינרת, צילום בשחור-לבן של ילדים יפהפיים שיושבים על שפת הכינרת. זאת תמונה שבעיני, לפחות, מסמלת את החזון ��ציוני שלכם. הציונות שלך לא שונה מהציונות של אותם חלוצים במושבה כינרת. אתם חלק מאותם אנשים שהאמינו בארץ הזאת, שהאמינו בקיומה של המדינה הזאת, שיודעים שעכשיו הגיעה העת לדבר על התוכן, לדבר על חזון מדינת היהודים.
+
+עכשיו, בקדנציה הזאת – במשמרת שלנו, כפי שמכנים את זה – זה האתגר הכי גדול שלנו. ואני שמחה שיחד אתך יש הרבה שותפים שיעזרו לך לממש את החזון. ברוך הבא וברכת הצלחה. 
+
+
+ תודה רבה לחברת הכנסת ציפי חוטובלי.
+
+ תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, ח' באדר התשע"ג, 18בפברואר 2013, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
+
+הישיבה ננעלה בשעה 13:47.
+