diff --git "a/56364/raw.transcript.txt" "b/56364/raw.transcript.txt"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/56364/raw.transcript.txt"
@@ -0,0 +1,1185 @@
+תשע"ז, 22 בנובמבר 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. 
+
+ הודעה למזכירת הכנסת. 
+
+
+ תודה. 
+
+ ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת דוחות מבקר המדינה על הביקורת בשלטון המקומי לשנת 2016, כרך ראשון וכרך שני. תודה. 
+
+
+ תודה למזכירת הכנסת. 
+
+
+
+
+ חברי הכנסת, נאומים בני דקה. מי שמעוניין להשתתף יכול להצביע לצורך הרשמה. ההצבעה החלה. חברי הכנסת, אנחנו היום נתחיל עם חבר הכנסת חמד עמאר, ואחריו – חבר הכנסת חיים ילין. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתמול דיברתי בנאומים בני דקה על הריסת הבית בחורפיש כאשר רציתי לדבר על הביקור שלי ביישוב ירכא. ביקרתי בשכונת רוע'ב, שכונה שמונה יותר מ-100 בתים, אדוני היושב-ראש – ללא תשתיות, ללא כבישים, לא מחוברת למערכת הביוב, אין רשת חשמל שם. רוב הבתים אין להם רישיונות בנייה; בעצם כל הבתים ללא רישיונות בנייה. 
+
+השכונה קיימת שנים רבות. ואני אספר לכם סיפור של איש אחד שפגשתי וישבתי אתו. עשה שירות צבאי שלוש שנים, שירת במילואים עד שנפצע, ונפצע קשה בתאונת דרכים. הוא מרותק לקביים, מתהלך עם קביים, עם 94% נכות מהביטוח הלאומי. היה חייב לבנות בית מתאים לנכות שלו. בנה את הבית לפני יותר מעשר שנים, כמעט 15 שנים. הוא מתרוצץ בבתי-משפט. מריצים אותו מבית-משפט לבית-משפט. עד עכשיו הוא לא הצליח להוציא רישיון בנייה, כי אין תוכנית מפורטת. מה הוא אשם? צריכים לפתור את הבעיה הזאת, אדוני היושב-ראש. תודה. 
+
+
+ תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת חיים ילין – בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת מירב בן ארי. 
+
+
+ כבוד היושב-ראש, תודה, אני בא כרגע מישיבת ועדת חוקה בנושא חוק ההסדרה. אני לא אתייחס לחוק, אני אדבר על למה נולד החוק הזה ומה דעתי. ממשלת ישראל העכשווית זאת ממשלת הימין שכולם חלמו עליה בהתיישבות. בהיעדר קבלת החלטה של ראש הממשלה עם הממשלה נוצר מצב שחברי כנסת לוקחים את החוק, וזה לגיטימי לחלוטין – תפקידנו לחוקק. בוועדת שרים לחקיקה השרים מרימים את היד בעד החוק, אבל עושים במכנסיים מול ראש הממשלה בתוך הממשלה. 
+
+כבוד היושב-ראש, אני אומר משהו שהוא באמת ביקורת, אבל ביקורת – שמי שמשלם את המחיר זה דווקא המתיישבים, וכולנו כעם: בהיעדר קבלת החלטה על סיפוח יהודה ושומרון, או אי-סיפוח יהודה ושומרון, או רק את הגושים, או את החוקיים – בהיעדר שיח מדיני לאן מדינת ישראל רוצה ללכת, לאן ראש הממשלה וממשלת ישראל מובילים, נוצרים אותם חוקים שבסופו של דבר – שימו לב – היועץ המשפטי לממשלה אומר: זה לא חוקי, אבל חברי כנסת באים לחוקק. הסתירה הלוגית הזאת קורעת את העם, ממשיכה לקרוע את העם. 
+
+אני קורא פה לראש הממשלה ולממשלת ישראל: קחו אומץ. נבחרתם כדין – מדינה דמוקרטית. תספחו את מה שאתם רוצים, ואל תיתנו לאוכלוסייה ביהודה ושומרון להמשיך לסבול, וזה כולל גם את הפלסטינים היושבים שם. 
+
+
+ תודה רבה, חבר הכנסת ילין. חברת הכנסת מירב בן ארי. אחריה – חבר הכנסת מסעוד גנאים. 
+
+
+ תודה. 
+
+ אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להתייחס למה ששמענו בימים האחרונים, בעיקר ביומיים האחרונים, מכל מיני אנשי צבא לשעבר לגבי התפקיד של הנשים. בעיקר שמענו על חיל השריון. אני חייבת לומר שהאמרות האלה הן לא רק מבישות, הן בעיני חשוכות. כל הצבאות, אם לא רוב הצבאות המתקדמים בעולם, גם באוסטרליה, גם בבריטניה, גם בגרמניה, פתחו את כל מקצועות הלוחמה לנשים – כמובן, ללא הבדל מאיזה מין אתה. המקצוע פתוח, ולאישה לפחות יש אפשרות לגשת. 
+
+אני חושבת שכולנו צריכים לשים מאחור לרגע את האמרות החשוכות, לחשוב על קדמה, על שוויון, לשים מאחור את השוביניזם, ולתת לנשים לפחות את האפשרות הברורה להתמודד לתפקידים בדיוק כמו גברים בצה"ל. 
+
+ והאמרות המגוחכות האלה, שכל פעם שחיילת וחייל נמצאים ביחד זה זרע הפורענות – פשוט התביישתי לשמוע את הדברים הקשים האלה. תודה רבה. 
+
+
+ תודה, חברת הכנסת מירב בן ארי. חבר הכנסת מסעוד גנאים – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת יעל כהן-פארן. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אחרי שפורסם בכלי התקשורת שהמניע לתמיכתו הנלהבת של ראש הממשלה נתניהו בחוק האד'אן, או המואזין, הוא בנו יאיר, דמיינתי לעצמי את המחזה או השיח הבא: יאיר קם בבוקר: אבא, האד'אן הזה מג'סר-א-זרקא או מפוריידיס עושה רעש ומאוד מפריע לי, מעורר אותי משנתי מוקדם בבוקר. אני רוצה שתפעל להשתיק אותו, לא יודע איך; אולי בחוק, גם זה טוב, אבל תעשה משהו. האבא נתניהו: תשמע, יא יאיר, אתה יודע, זה הכול דמיוני. אתה יודע שבמדינה שלנו יש בני עם אחר, דתות אחרות ועדות אחרות. יש מגוון דתי ולאומי ולכל מיעוט או דת יש הייחוד שלו. לא כולם יהודים כמונו, וגדולתנו, הגדולה של הרוב, כרוב וכדמוקרטיה, זה לכבד האחר, לתת לו לחיות לפי עולם המנהגים והמצוות שלו. זה נקרא פלורליזם. יאיר הבן: אבל, אבא, זה עושה לי ג'נאן בראש. נתניהו האבא: אולי אני אתן לך שיעור באזרחות ובסובלנות. דמוקרטיה זה לא רק שלטון הרוב או שלטון החוק שמחוקק הרוב. זה גם להכיר באחר ולא לפגוע באמונה וברגשות שלו. ולא הכול צריך לפתור בכוח, אם פיזי ואם כוח החוק. הבן יאיר: אבל אני סובל, זה כואב לי. נתניהו האבא: יא אִבני, הסובלנות היא מהסבל, מהכאב. לכן אתה צריך לסבול את האחר, כי זו המצווה שלו. למה הם מכבדים אותנו? ביום כיפור, למשל, הם לא נוסעים ולא עוברים ממקום למקום. חוץ מזה, הם סבלו בגללנו ועדיין סובלים, וצריך להתחשב בזה. בסוף האבא נתניהו מה אומר לבנו יאיר: יא אִבני, אנחנו יכולים להגיע להבנה עם שכנינו בהידברות, דיאלוג, מתוך התחשבות באמונה ובייחוד שלהם. יאללה, תתלבש, יא אבני יאיר, נלך ביחד לג'סר-א-זרקא, למוראד עמאש, ונדבר אתו. 
+
+דבר כזה יכול לקרות? תודה. 
+
+
+ תודה, חבר הכנסת מסעוד גנאים. חברת הכנסת יעל כהן-פארן. 
+
+
+ תשאל אותו אם הוא יכול להופיע בקריית-ארבע. 
+
+
+ אנחנו נפתח כאן חוג לדרמה. זאת לא הפעם הראשונה. אחרי חברת הכנסת כהן-פארן – חברת הכנסת ענת ברקו. 
+
+
+ תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה. 
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לדבר על השעות האחרונות ברחבי הארץ. מהלילה, מהבוקר משתוללות שרפות – בוודאי כולכם עוקבים אחרי החדשות – בזיכרון, שגם קרובה למקום מגורי ויש לי שם חברים רבים, בנשר, בנווה-שלום באזור לטרון. אני רק מקווה שבזמן שאני מדברת לא נשמע, חס וחלילה, על עוד מוקד. אבל באמת אני מאחלת לכל לוחמי האש שכולם יצאו מזה בשלום, לפצועים שיירפאו במהרה, ובאמת שנכבה את השרפות ולא נסבול מהן יותר. 
+
+אני רוצה להביא באמת את העניין. כולנו שומעים על השרפות ואומרים: אוי, אוי, אוי, גזירת גורל, זה משמים. תשמעו, הכול קשור לנושא מאוד מאוד כאוב, שלא עולה פה כמעט לשיח הציבורי ולשיח בכנסת, והוא משבר האקלים, שאנחנו חווים כאן בארץ כמו בכל העולם; תופעות של מזג אוויר קיצוני שמביא בדיוק לדברים האלה – לשרפות, לבצורות. בארץ אנחנו עוברים את נובמבר החם ביותר – אנחנו עוד לא גמרנו אותו – אבל עם גלי החום הרבים ביותר. כל שנה כל נובמבר הוא החם ביותר שנמדד אי-פעם. עוד לא סיימנו אותו, אבל הוא כבר מסתמן ככזה. וגם חזאי מזג האוויר ומומחי מזג האוויר אומרים: זה הכול קשור לתופעות מזג האוויר. אנחנו כבר בסוף נובמבר ועוד לא חווינו גשם רציני אחד. 
+
+זה קצת מזכיר לי את דצמבר 2010, את השרפה בכרמל. היה כל כך יבש – גם היום כל כך יבש – הכול נשרף כל כך בקלות. אנחנו חזרנו, משלחת של הכנסת – אדוני היושב-ראש, אתה אישרת את המשלחת – היינו בוועידת האקלים של האו"ם; לפני שבוע היא הסתיימה. כל העולם נרתם בכל מאודו להתמודד עם התופעות, לצמצם את משבר האקלים, ואנחנו צריכים לפעול בכל המרץ יחד אתו. תודה רבה. 
+
+
+ תודה לחברת הכנסת כהן-פארן. חברת הכנסת ענת ברקו – בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת עליזה לביא. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום יום המאבק באלימות נגד נשים. אני רוצה לספר על הודא, אם לארבעה ילדים מיפו, שנרצחה על-ידי אחיה. הוא ברח. אמרו עליו שהוא לא שפוי, הוא מג'נון, לא התכוון לעשות את זה, אבל שוב אנחנו חוזרים לסיפור של רצח על רקע "כבוד המשפחה" – במירכאות כפולות. אין כבוד בדבר הזה, אבל נשים נרצחות. ואני רואה את זה גם בתחום המחקר שלי, תחום הטרור. בהרבה מאוד מקרים מציעים לנשים מהסוג הזה, שכביכול, מבחינתם, חרגו מנורמות ההתנהגות המקובלות בחברה, מסלול היטהרות דרך עשייה טרוריסטית: תעשי משהו, ואנחנו נסלח לך; או: תעשי משהו, ונזדכה עלייך, כי ממילא תמותי. גם זו אלימות כלפי נשים. 
+
+אני חושבת שאם מדברים על אלימות כלפי נשים, אדוני היושב-ראש, זו העבירה הסמויה בעולם; היא קיימת בכל מקום, בכל מגזר, בכל דת. צריך להיאבק בה, לא להיות סלחניים גם למאפיינים תרבותיים; לא לצבוע את זה בכל מיני צבעים. אני חושבת שצריך לעשות את זה. גם במקרים של טרור – להצביע על הגורם האמיתי, ולא לדחוק נשים לפינה כך שהדיכוי המגדרי הופך להיות כפול: גם חברתי, וגם לכיוון אישי. 
+
+
+ תודה.
+
+
+ תודה. 
+
+
+ תודה לחברת הכנסת ברקו. חברת הכנסת עליזה לביא – בבקשה, גברתי. ואחריה – חבר הכנסת אכרם חסון. 
+
+
+ תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מבקשת לפנות מכאן, מבית-המחוקקים בישראל, כאן בירושלים, לראש בית-הדין הרבני, לרב הראשי הרב יצחק יוסף. לפני כתשע שנים היינו כולנו עדים לסיפור טרגי של גבר שבעקבות תאונת דרכים הפך לצמח. לאחר שבע שנים האישה שלו קיבלה, בפסק-דין אמיץ ביותר, גט; באמת פסק-דין אמיץ. אבל, לצערי הרב, לאחרונה נודע שהרב הראשי מבקש לכנס את בית-הדין העליון, בית-הדין הגבוה, בית-הדין הרבני, כדי לדון מחדש בהחלטה, שנתיים אחרי שהאישה קיבלה גט. אסור לנו לעשות את זה. פסק-דין הלכתי, אמיץ, של הדיין לביא מבית-הדין בצפת, שמשחרר את האישה, היא שנתיים אישה לא נשואה, וכעת שמענו שיש כוונה לדון בערעור שמבקש לשנות את ההחלטה. 
+
+ אני מבקשת לפנות כאן אל הרב הראשי לחשוב על האישה הזאת, שקיבלה את הגט לפני כשנתיים ופתחה בחיים חדשים. כל המתיר עגונה אחת כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים העליונה. תודה, אדוני.
+
+
+ תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. חבר הכנסת אכרם חסון – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת איתן ברושי. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשבוע שעבר עבר בקריאה טרומית כאן בכנסת חוק ההסדרים בעניין עמונה. כמובן, לא הצבעתי בעד ולא השתתפתי, אבל ראיתי שהייתה משמעת קואליציונית: ��ל חברי הקואליציה הצביעו בעד, כולל שני חברי כנסת דרוזים, סגן השר איוב קרא וחבר הכנסת חמד עמאר. 
+
+
+ – – –
+
+
+ חוק ההסדרה.
+
+
+ חוק ההסדרה. אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, אני נגד הריסות גם אצל היהודים, גם אצל הערבים, גם אצל הדרוזים. אני בעד מתן פתרונות. לא יעלה על הדעת שלמתנחלים יהיה חוק, והדרוזים, שיושבים על אדמה פרטית, לא על אדמה פלסטינית, אנחנו לא נקבל שוויון. אנחנו מחכים לפתרון בעיית החשמל, בעיית הבתים הלא-חוקיים. ולכן אני מודיע לך כאן, ואני מודיע לכל חברי הכנסת: אני אצביע גם נגד החוק הזה כל עוד אין חוק הסדרה כזה לעדה הדרוזית. מגיע לנו שוויון בזכות. אנחנו לא ניתן יותר לאף אחד לדרוך עלינו. ולכן אני מבקש מכבודך, ודורש ממך כיושב-ראש הכנסת: תעשה את הכול שיימנעו הריסות בכפרים הדרוזיים. זה לא מכובד, זה לא מתאים לדמוקרטיה הישראלית, ולא מתאים להתייחס ככה לאנשים שנותנים את הדם למען המדינה. תודה רבה.
+
+
+ תודה לחבר הכנסת אכרם חסון. חבר הכנסת איתן ברושי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אוסאמה סעדי. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, גם אני רוצה להתייחס, בזמן שעומד לרשותי, לשרפות של הימים האחרונים, שמשתוללות גם בזיכרון-יעקב, וגם – מה שהיה כאן – באזור בית-שמש או בדרך לירושלים. אני רוצה לומר שאני לא מציע לחכות להפחתת גזי הפליטה, או החממה. אני מגיש בשעה זו הצעה דחופה לסדר-היום. פניתי גם ליושב-ראש ועדת הפנים, לקיים בהקדם דיון ולבדוק אם יושמו כל הלקחים. אתם יודעים שלשירות כיבוי האש אין מפקד כרגע? קשה לתאר איך מדינה מתנהלת כשאין מפקד לשירות כזה חיוני. אני מקווה שהפעילות היא תקינה. אני רוצה לומר שצריך לבדוק אם יושמו כל הלקחים של שרפת הכרמל, שעוד זכורה לנו. הייתי שם כל הימים, ליוויתי את השרפה מקרוב בתפקידי הקודם. 
+
+ אני רוצה, כמובן, לאחל החלמה לנפגעים, ויש נפגעים, ולאחל שהשרפות יסתיימו במהרה. אבל ברור שאם לא ננקטים כל הצעדים, כולל פסי בידוד, כולל ריכוז מאמצים וכוחות – אנחנו עדים לשרפות ששורפות בתים. אם נשרפים בתים, זה לא בעיה של ועידות בין-לאומיות, זו לא בעיה של נסיעות לחוץ-לארץ, זו בעיה של מה שקורה כאן: האם מיישמים והאם פועלים נכון. משום שבימים האחרונים כנראה אנחנו עדים לתקלות, ואני מקווה שלא יותר מכך. קודם כול שלא יהיו נפגעים; ב. הנזקים כבר נגרמו, ובעיקר צריך למנוע תופעות כאלה גם בימים הקרובים. אני פונה אליך, אדוני היושב-ראש, צריך לתת לזה זמן וחשיבות בכנסת עכשיו. 
+
+
+ תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום מציינים בכנסת את יום הבטיחות בדרכים וגם את יום המאבק הבין-לאומי באלימות כלפי נשים. שלשום העולם ציין את יום הילד הבין-לאומי, Universal Children's Day, שנועד לקדם את המודעות לזכויות הילדים, בריאותם, ולשיפור רווחתם של כל ילדי העולם. ב-20 בנובמבר 1959 הכריז האו"ם על הצהרת זכויות הילד. ב-1989 אימצה עצרת האו"ם את אמנת זכויות הילד. מדינת ישראל, אדוני היושב-ראש, הצטרפה וחתמה על האמנה בשנת 1991. האמנה מפרטת את כל הזכויות המגיעות לילדים. 
+
+ על-פי נתוני דוח ה-OECD, ישראל נמצאת בתחתית הרשימה בתחום רווחת ילדים, וקיימת עלייה בשיעור הילדים העניים. מהנתונים של הביטוח הלאומי עולה כי בישראל חיים בעוני יותר מ-1.7 מיליון אנשים, ובהם יותר מ-770,000 ילדים. כל ילד ערבי שלישי הוא עני. (אומר דברים בערבית: הילדים הם אבן היסוד בעתיד של כל חברה. עלינו לפעול להגן עליהם ועל זכויותיהם. אם אנחנו רוצים להגיע לשלום ולביטחון בעולם, עלינו להתחיל בילדים.) תודה, אדוני.
+
+
+ תודה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתמול התקיים משחק כדורגל משמעותי – כך שמעתי – בין שתי קבוצות. במזנון פנו אלי כמה חברי כנסת בשאלה מה דעתי לגבי תוצאות המשחק. השבתי להם כי אני לא מבין בזה, ומחליט שלא להתערב. זו גישה טבעית וראויה, לדעתי. אם כן, אני תמה מדוע בענייני הלכה גרידא, כגון שירת נשים בצה"ל, אשר נמצאים בתחום סמכותה הבלעדית של הרבנות הצבאית ובידה לקבוע את הפסק ההלכתי בנדון, בכל זאת מתערב בג"ץ, בעניינים לא לו.
+
+ אתמול הורה בג"ץ להשהות את מינויו של הרב אייל לרב הצבאי הראשי משום שפסק פסקים הלכתיים. ואני שואל שאלה: מה לבג"ץ ולהלכה? איך זה היה נשמע אילו הרב הראשי לישראל היה מביע את דעתו בעניין רכש הצוללות על-ידי צה"ל? תודה רבה. 
+
+
+ אתה רואה, הכול בגללך. אילו היית עונה על כדורגל אולי היה סדר אחר. 
+
+ חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת יעקב אשר. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר ליצמן, אני וחברי כנסת רבים דיברנו אתמול על הריסת הבית בכפר חורפיש. וכעת אני שוב מפנה את תשומת לב הכנסת לעניין החשוב ביותר – לפי הגדרה של הממסד הישראלי – שהוא היחס כלפי העדה הערבית הדרוזית בכלל. 
+
+בזמן הקמת המדינה בא הממסד אל העדה הערבית הדרוזית ואמר: בואו נהפוך אתכם מהעדה הערבית-דרוזית לעדה הדרוזית. אתם תהיו הטובים, ונדאג לכפרים שלכם כמו שאנחנו דואגים לאזרחים היהודים וליישובים היהודיים, תחת הכותרת "זכויות מול חובות", אבל הכוונה הסמויה הייתה, כמובן, הפרד ומשול. השנים חלפו תחת הכותרת הזאת, והתוצאות הן מדיניות של קיפוח ואפליה כלפי בני העדה הערבית-הדרוזית כמו כלפי שאר הערבים האזרחים במדינה הזאת. מה שמקומם זה שחלק מחברי הכנסת ניסו להכשיר הריסת בתים של אזרחים במדינה הזאת, ערבים בישראל שהם לא במשוואה הזאת, ההזויה – חובות מול זכויות או להפך. 
+
+ הריסת הבית בחורפיש באה להוכיח את השקר והאשליה שמשתמעת מאחורי הכותרת ההזויה הזאת. העולם משתנה, היישובים היהודיים משתנים, מתפתחים, והערבים הדרוזים לא משתנים בכלל, אלא הבטחות אחרי הבטחות. 
+
+
+ תודה. 
+
+
+ באו הבחירות, יבואו הבחירות כל כמה זמן, ויבוא שר או חבר כנסת ויבטיח שהוא המלאך שיציל את העדה הדרוזית ואת הכפרים, ויום אחרי הבחירות, כמובן, הוא יפנה גב וישכח; ידאג רק להסדרת ההתנחלויות, כולל ההסדרה בעמונה, וישכח בכלל שקיימים כפרים ערביים דרוזיים – או כפרים דרוזיים, לפי ההגדרה שלהם. 
+
+
+ תודה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, שוב אני אומר: אין בנייה לא חוקית; יש בנייה לא מוסדרת, ועל השלטונות להסדיר את כל הבנייה. ואכן, הגיע הזמן להיות אמיצים ולהגיד לממשלות ישראל, בשם העדה הערבית הדרוזית: שוויון מלא לחלוטין; שוויון מלא, או כל אחד בדרכו. (אומר בערבית: או שתנהגו עמנו בלי משוא פנים או שנלך בדרכנו.)
+
+
+ תודה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חבר הכנסת יעקב אשר – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, אתמול החלה ועדת הכספים לדון בחוק ההסדרים לגבי הנושא של מס על דירה שלישית וכו'. אני רוצה לנצל את הבמה הזאת ולבקש ולומר לחברינו בקואליציה ולשר האוצר: אנחנו אומנם חלק אחד ובקואליציה אחת, ואין שום עניין של כוחנות או כיפוף ידיים בעניין, אבל צריך לעשות איזה פסק זמן ולבדוק אם בסופו של דבר החוק הזה, שמצויר כאילו מדובר כאן בטייקונים או באנשים שמגלגלים מיליונים או מיליארדים במדינת ישראל – מדובר בהרבה מאוד אנשים שחסכו ונכנסו לחובות או למשכנתאות כדי שיהיה להם איזשהו ביטחון לחתן את ילדיהם בהמשך הדרך; ואני מדבר על כל המגזרים, ולא רק על מגזר מסוים. 
+
+אני חושב ששר האוצר – שהוא בהחלט רגיש, וראינו גם את התקציב שהוגש השנה; אי-אפשר להשוות אותו למה שהיה בקדנציה הקודמת, הזכורה לרעה. תקציב חברתי ורגיש. אנא, אדוני שר האוצר, תבדוק עוד פעם ותבקש מהפקידים לבדוק ולהעיף איזשהו מבט על מי זה הולך להשפיע ואיך זה הולך להשפיע. לא מדובר כאן לא על טייקונים ולא על אנשים עשירים; מדובר על אנשים שחסכו בשביל ילדיהם, והיום הם עלולים להיפגע. תודה רבה. 
+
+
+ תודה לחבר הכנסת יעקב אשר. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יהודה גליק. 
+
+
+ בסם אללה א-רחמאן א-רחים. 
+
+ כבוד היושב-ראש, היום השתוללו כמה שרפות בכמה מקומות בארץ ופונו בתים בנווה-שלום, בזיכרון-יעקב ובכל מיני מקומות. יש מקומות שאפילו בתים נשרפו. צוותים גדולים, עשרות צוותים של מכבי אש הגיעו למקומות האלה בעזרת מטוסים, כיבו חלק מהן, ועדיין מכבים במקומות אחרים. 
+
+ אבל מה שלא הוזכר בכלי התקשורת – שאתמול בלילה נשרף בית בטייבה. שמונה אנשים נפצעו משאיפת עשן. שני שוטרים היו בין הפצועים; היו בסיור, היו קרובים, עזרו בהצלת המשפחה, וגם הם נפצעו משאיפת עשן. השאלה: מתי הגיעה ניידת כיבוי אש? אחרי שכל העניין של השרפה הסתיים, כי כל השכנים באו לכבות. 
+
+ המרחק של מכבי האש מהיישובים הערביים הוא די גדול, הכבישים שמובילים למקומות הם לא הכי טובים, ולכן מתעכבים. 
+
+ הגיע הזמן להקים תחנות כיבוי אש גם ביישובים הערביים. לא יכול להיות שטייבה – יותר מ-40,000 איש – וטירה וקלנסואה, שהמרחק ביניהן קטן מאוד, והן מונות יחד יותר מ-80,000 איש, אין להן תחנת כיבוי אש. 
+
+
+ תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת יהודה גליק – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר. 
+
+
+ אדוני יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יולי אדלשטיין, כבוד השר ליצמן, חברי וחברותי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, יהודים ושאינם יהודים – – 
+
+
+ פעם אחת תגיד מתוקות ומתוקים. 
+
+
+ – – – יושב-ראש הכנסת והמתוקים. 
+
+
+ תודה. – – בתאריך י"ח בתשרי, 20 באוקטובר, נהרג נער בן 15, ח'אלד אל-באחר, מירי חיילי צה"ל באירוע של זריקת אבנים בכביש 60, ליד הכפר בית-אומר. מאז צה"ל מחזיק בגופת הנער. משפחת הנער מבקשת להשיב להם את גופת בנה על מנת להביאו לקבורה ולהתאבל עליו לפי דתם, אולם הצבא מסרב. הנער בן ה-15 – גם בהנחה שהוא היה מעורב בהפרות הסדר, את עונשו הוא כבר קיבל. משפחת הנער ידועה כמשפחה ששותפה בשיח ולא בטרור. כעת השאלה: אני רוצה לדעת, האם אנחנו רוצים לחזק את הקיצוניים או את המתונים? פניתי אל שר הביטחון והוא התעלם מבקשתי, ואני מבקש ממנו לשקול דרכים אחרות להילחם בטרור ולא להשתמש בגופה של נער בן 15 כדי לאיים במלחמה ולהשתמש בה ככלי במאבק בטרור. זה לא מוסרי, זה לא נכון, זה לא צודק. תודה. 
+
+
+ – – – 
+
+
+ תפרגן לו. 
+
+
+ המשפחה ��תחננת שישחררו אותו – – – 
+
+
+– – – ארבעה חודשים על – – –
+
+
+ מה אתה משווה בכלל?
+
+
+ חבר הכנסת טלב אבו עראר – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת נחמן שי. 
+
+
+ מכובדי היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, בעבר אמר חבר הכנסת יוגב שצריך לעלות על בג"ץ ב-9D, וכנראה הגיע הזמן שתעלו על בג"ץ ב-9D אחר, מסוג אחר, כי החלטות בג"ץ, כשהן מכוונות נגד יהודים, כבר רומסים אותן או באמת עולים עליהן ב-9D.
+
+
+ או עוקפים. 
+
+
+ או עוקפים. נדחה פינוי מבנים בלתי חוקיים ביער יתיר בדרום הר-חברון, שהיה מתוכנן להיום, יום שלישי, למרות שבג"ץ הוציא פסק-דין לפינוי ולהריסת הבתים. עם זאת, בשל ערעור – חבר הכנסת אוסאמה, ערעור על החלטת בג"ץ. אני למדתי משפטים, וגם כבודו יודע משפטים, בקי – ערעור על החלטת בג"ץ הוגש, לכן מועד הפינוי נדחה. אני לא הבנתי את המשפט הזה. איך מערערים על החלטת בג"ץ אם אין נסיבות חדשות, דברים חדשים? 
+
+ לכן, מכובדי, למה הכנסת מתערבת בכך שהיא גם עוזרת לאלה, הקיצוניים, שלא לכבד אלא לפגוע בבג"ץ, בהחלטותיו, ולכן מחוקקים חוק – חוק ההסדרה? איזה חוק ההסדרה? חוק המסחרה. תודה רבה. 
+
+
+ תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. חבר הכנסת נחמן שי – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים בתקופת בין הערביים או הדמדומים בממשל בארצות-הברית. בין ממשל יוצא לממשל נכנס נהוג לראות את הנשיא המסיים את תפקידו כברווז צולע. זו לא מילת גנאי; זה מין תחושה כזאת שיכולותיו מוגבלות והוא יכול לעשות מעט, וכמובן, מישהו כבר מתכונן על הקווים כדי להיכנס למגרש.
+
+זה זמן שכל אחד מבין שאסור לעשות בו איזושהי פעולה שתעורר התנגדות, שתגרור לחץ ושתביא כלפינו פעולות כאלה ואחרות. והלוא לא חסרים סיבות וקהלים בארצות-הברית שהיו רוצים בכך. היחסים בין ישראל לארצות-הברית הם כאלה שהם נמדדים במשקלים קלים. אסור, פשוט אסור לשחק לידיהם של הגורמים האלה.
+
+ מה שקרה בשבועיים האחרונים – פעם אחת חוק ההסדרה ופעם אחרת ההחלטה לבנות בירושלים. אני מאלה שגורסים שצריך לבנות בירושלים כל הזמן ובכל ירושלים. זו דעתי, לא מהיום ולא מאתמול. אבל אני חושב שברגע הקריטי הזה עדיף להוריד פרופיל. שמעתי שבעיריית ירושלים כבר פתחו בקבוקים ואמרו: זהו, עכשיו יוצאים לדרך. אז זה יהיה בדיוק הדבר ההפוך.
+
+
+ פתחו גם – – –
+
+
+ פתחו כל מיני דברים לא טובים.
+
+אני בעד – אני אומר את זה פה לחברי – אני בעד בנייה בירושלים. אני חושב שצריך לבנות בירושלים בכל מקום שניתן. יש לי הסתייגות מבנייה בתוך שכונות. אבל למה עכשיו צריך לאשר תוכניות בנייה? כנ"ל חוק ההסדרה, שדיבר עליו חברי. תמתנו את זה, חכו עם זה. יש לי המון ביקורת על החוק, אבל יש גם איזושהי תבונה של מקום וזמן, מה עושים. זאת תמיד הייתה התבונה שלנו. 
+
+
+ תודה.
+
+
+ היא נעלמה. תודה.
+
+
+ תודה, חבר הכנסת שי. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת באסל גטאס.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות או המתוקות והמתוקים – תודה רבה, חבר הכנסת גליק, שאתה מזכיר לנו את זה – היום אנחנו מציינים במליאה את יום המלחמה בתאונות הדרכים. 328 אנשים נהרגו עד היום, אדוני היושב-ראש. אני היום בוועדת המשנה – – –
+
+
+ 356, לצערי, לפי הסטטיסטיקה ששמענו באירוע ביום הזה.
+
+
+ אה, בכנס?
+
+
+ כן.
+
+
+ כי אתמול בוועדת הכלכלה אמרו 327, ואני כבר ידעתי שזה 328. הפער��ם פה הם קצת מוזרים, אז אני כמובן אחרה אחרי אדוני. אנחנו מדברים על מספר תקדימי. 
+
+ היום בוועדת המשנה למלחמה בתאונות הדרכים בראשות חבר הכנסת יעקב אשר העליתי את האפשרות, אדוני היושב-ראש, שהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים פשוט לא ממלאה אחר ייעודה. ואני חושבת שכנסת אחראית וגם הממשלה צריכות לבחון אם זו הדרך הטובה ביותר להילחם בתאונות הדרכים.
+
+אתמול ביקר פה בני עם כיתתו ועם הכיתה המקבילה, וחבר הכנסת ביטן, שהתארח אצלנו – שאלנו אותם: איזה חוקים אתם הייתם מגישים? אדוני היושב-ראש, 80 ילדים, מתוכם דיברו 20, ודיברו רק על דבר אחד: על הפחד שלהם מאופניים חשמליים. כלומר – –
+
+
+ נכון. צודקים.
+
+
+ בדיוק. – – העניין הזה כבר שקע, ובסופו של דבר אנחנו זקוקים לילדים שיחנכו אותנו, אבל אנחנו מבינים שמשהו לא טוב קורה כאן. אנחנו חייבים להידרש לשאלה איך עושים את המהפכה. הממשלה חייבת לקחת את העניין הזה כמשימה לאומית. תודה רבה, ושלא יהיו הרוגים.
+
+
+ תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. תכף, בעוד כמה דקות, נעבור לציון היום החשוב אבל גם העצוב הזה כאן במליאה. חבר הכנסת באסל גטאס – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יוסף ג'בארין.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אדוני השר, לפני כמה שבועות העליתי כאן את פנייתן של שלוש צעירות ערביות שהיו קורבן להתעללות ממשית, גם נפשית וגם גופנית, בחזרתן לארץ במטוס "ארקיע". והנה, השבוע קיבלתי פנייה נוספת מקבוצת צעירים מהאזור, משפרעם בעיקר, שעברו את אותה חוויה במטוס "אל על".
+
+כמובן, הדבר הראשון שאני אומר במקרה הזה לצעירים שלנו: למה אתם טסים ב"אל על" וב"ארקיע"? ואני באמת חושב, מכל בחינה שהיא: מי שלא נותן לי את הכבוד הראוי כאזרח שווה, כבן-אדם שווה, לא ראוי שאשתמש בשירותים שלו. זה לא חרם, זו לא קריאה לחרם בכלל; זו קריאה לכבוד עצמי, לכבוד לאומי. מי שמתייחס אלי ככה בגלל שאני ערבי או נראה כמו ערבי, הוא לא ראוי לכסף שלי ולא ראוי שאסע אתו. אבל לא רק את זה – ואני מכאן חוזר על הקריאה הזאת – אבל לא רק את זה: ברגע שאני טס ואני משתמש בשירותים, זכותי המלאה להיות מטופל בצורה אחרת לגמרי.
+
+
+ תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – בבקשה, אדוני.
+
+
+ כבוד היושב-ראש, היום בוועדת הכספים היה לנו דיון מאוד חשוב על שירותי בריאות ועל בתי-החולים – אני רואה שהשר ליצמן נמצא – ועלה נושא האפליה כלפי היישובים הערביים בשירותי הבריאות: העובדה שעד היום לא הוקם בית-חולים ממשלתי ביישוב ערבי, וגם ההיקף המצומצם יחסית של קופות-החולים. נתתי את הדוגמה של אום-אלפחם, עיר של יותר מ-50,000 תושבים, ואי-אפשר שם לקבל צילום CT בתוך העיר וצריך לנסוע לעפולה או לחדרה.
+
+התברכנו, לעומת זאת, בשלושה בתי-חולים כנסייתיים בנצרת, שבעצם נותנים שירות לכלל האוכלוסייה בצפון, אבל ראינו – ונציגי בתי-החולים דיברו על כך באופן ברור – שבתי-החולים הללו סובלים מאפליה בתקציבים, ועכשיו היא יכולה לסכן את היכולת הפיננסית שלהם. לכן, אני מנצל את ההזדמנות שהשר ליצמן נמצא, וקורא לו לפעול לכך שגם בתי-החולים הללו יקבלו את התקציב הראוי, ויקבלו תמיכה ממשלתית שתאפשר להם להמשיך ולתת שירותי בריאות ברמה הנדרשת ולפצות על היעדר שירותי בריאות ממשלתיים או של הקופות. תודה.
+
+
+ תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. עד כאן נאומים בני דקה.
+
+
+ מותר לי לענות, אדוני, על – – –
+
+
+ כן, בבקשה. השר יכול לענות בכל נושא שהועלה במהלך נאומים – לא, לא, אדוני יכול מן הדוכן – דבר שקורה מפעם לפעם, כשהשר התורן ערני ומקשיב לנואמים. אנחנו מברכים על הרצון שלו להתייחס לחלק מן הדברים.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, תודה על האפשרות. המגזר הערבי לא מקופח, וגם אסביר לכם. נתתי הרבה דברים לנצרתים. דרשתי איחוד – איחוד של שלושה בתי-חולים. לצערי הרב, אני לא מצליח; הבטיחו לי, חתמו לי, ולא קיימו את זה. זו בעיה אחת. למה איחוד?
+
+
+ זה לא קשור לנוסחאות – – –
+
+
+ תן לי. זה לא יעזור לך אם תצעק לי, כי אגיד את האמת אם תרצה או לא תרצה. אבל תן לי לסיים את מה שיש לי להגיד.
+
+ הדבר השני – קשה להחזיק בית-חולים עם 100 מיטות. אי-אפשר. 3 כפול 100 זה 300 מיטות אולי; זה פחות, יש אפילו פחות. אבל אי-אפשר להחזיק בתי-חולים ככה.
+
+
+ 400 פלוס.
+
+
+ דרשתי, עמדתי על זה, והבטיחו לי שיקיימו את זה. הבטיחו לי, חתמו לי. ותמורת זה נתתי להם צנתורים, כל מיני דברים החרגתי ונתתי להם בתנאי שיתאחדו, ולא קיימו.
+
+ הדבר השני – אני לא מנעתי מהם MRI. אדרבה, אפילו הקצבתי כסף. הם לא עושים את זה. אני מוכן לתת להם MRI, מה הבעיה? MRI אחד לשלושה בתי-חולים. אבל מה? אני אפילו משתתף ב-3 מיליון שקל, חצי מהעלות, אבל הם צריכים לקיים את חלקם. לא מקבל היענות. אני מחייב את כל בתי-החולים ב-MRI. אז למה צריך לרוץ למקומות רחוקים ל-MRI? ולכן, כל הדברים האלה – תנו לי עוד רגע, לא סיימתי.
+
+ הדבר הנוסף – אנחנו בהחלט הולכים לפתוח עוד בתי-חולים: בית-חולים נוסף לבאר-שבע, בגלל האוכלוסייה, הבה"דים, כל הדרום, ובית-חולים נוסף לצפון, עוד לא החלטנו איפה זה יהיה. זה נוסף לבית-חולים באשדוד, שייפתח בעוד ארבעה-חמישה חודשים, בעזרת השם. זה נותן מענה לכל הדברים.
+
+אבל חוץ מכל מה שאמרתי לכם, פתחתי במגזר הערבי – פתחתי חדרי מיון קדמיים. פתחתי.
+
+
+ איפה?
+
+
+ אין לי את הרשימות. כל המקומות. נדמה לי, אם אני לא טועה, כולל אום-אלפחם. אבל אני לא רוצה לפרט, כי זה לא יהיה נעים לכם. אני לא רוצה לפרט, כי במקומות מסוימים שפתחתי לא קיימו בדיוק את מה שחתמו לנו, ואני לא רוצה לפרט דברים חמורים מעל דוכן הכנסת. ולכן אני מציע לכם, רבותי: תשמחו, לא מקפחים אתכם – בנושא הזה לפחות. תודה רבה.
+
+
+ תודה לחבר הכנסת יעקב ליצמן, שר הבריאות. חברי הכנסת, עד כאן נאומים בני דקה.
+
+ הודעה למזכירת הכנסת – רק הנחה, סליחה. אין צורך להכריז, רק הונח כאן איזה דבר פיצול. 
+
+
+
+
+ חברי הכנסת, אנחנו עוברים לציון יום מיוחד, לציון יום הבטיחות בדרכים – הצעות לסדר-היום מס' 4767, 4877, 5000, 5065, 5067, 5094 ו-5109 – המצוין היום גם כאן, בכנסת, ביוזמת חברנו חבר הכנסת חמד עמאר, ואנחנו ודאי מודים לו על ההתמדה בנושא הזה. הנושא נדון גם בוועדות ועמד במוקד כנס מיוחד שהתקיים בצהריים באודיטוריום.
+ 
+ רבותי, מאז קום המדינה ועד היום נהרגו בתאונות דרכים בישראל יותר מ-32,000 איש. זהו נתון בלתי נתפס, ואסור לאיש מאתנו להשלים עם ההיקף האדיר הזה של אובדן חיים בכבישי הארץ. יום זה חייב להיות עבור כולנו תמרור אזהרה: כך אסור להמשיך. זהו גם רמזור אדום הקורא לנו לעצור, לחשוב, לתת את הדעת למגפה זו ולהפנים שלא מדובר בכוח עליון שאין לנו שליטה עליו, אלא באתגר שההתמודדות אתו היא בידינו. 
+
+שני גורמים מרכזיים משפיעים על הבטיחות בדרכים: תשתית נאותה ותרבות נהיגה. התשתיות מצויות בפיתוח מואץ, כפי שרואה כל נהג בכבישי ישראל בשנים אלו, ואני משוכנע שהרבה עוד ייעשה. אולם ועדות שישבו על המדוכה כבר לפני למעלה מעשור המליצו כי לצד א��ו, השיפור בתרבות הנהיגה בישראל עשוי להתרחש באמצעות מערכת יעילה, המשלבת הסברה, חינוך, אכיפה וענישה. הניסיון מלמד כי שימוש מושכל באמצעים אלו עשוי לחולל שינוי.
+
+ לכולנו מטרה משותפת: לצמצם את מספר ההרוגים והנפגעים, את הצער ואת הכאב הנורא הנגרמים להם ולבני משפחותיהם, לצד נזקים כלכליים וחברתיים למשק ולחברה הישראלית. הבה נגדיר נושא זה כיעד לאומי, ויפה שעה אחת קודם. אני מקווה שיום זה יעלה את תרומתו לכך. תודה לכל היוזמים ובראשם חבר הכנסת עמאר. תודה לשר התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת ישראל כץ, שנמצא אתנו.
+
+ אנחנו נעבור להצעות לסדר-היום בנושא. חבר הכנסת חמד עמאר, אתה ראשון הדוברים. אחריו – חברי הכנסת איימן עודה, עליזה לביא, תמר זנדברג, מיכאל מלכיאלי, מירב בן ארי, איתן כבל, וודאי, לאחר מכן ישיב לכולם השר ישראל כץ.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד שר התחבורה, היום ציינו את יום הבטיחות בדרכים. זו השנה השמינית שאני מוביל את היום הזה. אני, קודם כול, רוצה להודות לעובדי הכנסת, לסדרנים, לכל אחד ואחד ממי שלקחו חלק ביום הזה. הם עשו עבודה טובה, התחילו אתנו בוועדות, וגם באירוע המרכזי בשעה 14:00. אני רוצה להודות לך, אדוני היושב-ראש, שהשתתפת אתנו באירוע באודיטוריום בשעה 14:00. היום הזה הוא יום חשוב.
+
+ התחלנו את היום הזה בוועדות. דנו בוועדת הכלכלה בנושא האכיפה – והכנסת יכולה להשפיע. אנחנו העלינו את הנושא של האכיפה ומספר הניידות והשוטרים עשרות פעמים כאן בכנסת, גם בוועדות. יש החלטה של השר – ראינו את זה בתקציב אתמול, של המשרד לביטחון פנים – להגברת ניידות והוספת ניידות. קרוב ל-170 ניידות, הבטיח השר לביטחון פנים, יהיו בסוף 2017, ואני מקווה שהוא יעמוד בזה ואני מאמין שהוא יעמוד בזה. היום, אדוני היושב-ראש, אנחנו עומדים על 70 ניידות במשמרת, וזה מה שנאמר על-ידי השר לביטחון פנים אתמול. במדינת ישראל, בכל מדינת ישראל, רק 70 ניידות עובדות במשמרת. הצורך שלנו הוא 450 ניידות, אבל נסתפק עכשיו ב-170, ואנחנו מקווים שב-2018 יוסיפו עוד 170 ונגיע ליעד של 450 ניידות.
+
+המשכנו לוועדת המדע: ריכוז מידע, מרכז מידע אחד אחד ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים, שיכלול את כל הנתונים על תאונות הדרכים. היום אין לנו את זה, יש לנו רק נתונים של המשטרה ועוד של בתי-חולים; אין לנו נתונים של מד"א, אין לנו נתונים של כיבוי אש, אין לנו נתונים נוספים. אני מקווה שמרכז המידע יוקם. 
+
+ קיימנו דיון חשוב מאוד גם בוועדת החינוך בנושא מעורבות המשפחה בבטיחות בדרכים. ואני חושב שהמשפחה, האבא והאימא, כשהם עולים להגה ויושבים והדבר הראשון שהם עושים הוא שהם שמים את החגורה, ומתנהגים בזהירות בנסיעה שלהם – הילדים שלהם, שיושבים מאחור, גם הם ישימו את החגורה וילמדו מהם. הם יכולים לשמש להם דוגמה הכי טובה שיש.
+
+ בקדנציה הראשונה שלי, בכנסת השמונה-עשרה, הביאו את החוק של הורדת הקסדות, לנסוע על אופניים בלי קסדות, כי אמרו שרוצים לקדם השכרת אופניים בתל-אביב. אני היחידי שהתנגדתי שם, ואחת הטענות שלי הייתה: ההורים הם הדוגמה. לא יכול להיות שהורה יכול לעלות על אופניים בלי קסדה והבן שלו יצטרך לשים קסדה. התנגדתי, אבל הצליחו להעביר את החוק, והורידו את הקסדה מההורים, ואני חושב שזו דוגמה רעה של התנהגות של ההורים מול הילדים.
+
+ אנחנו דנים פעמים רבות כאן בכנסת בנושא הבטיחות בדרכים, ואני קורא הרבה מחקרים, אני קורא הרבה נתונים. כל תאונת דרכים שקורית במדינת ישראל – אני מעודכן באופן מיידי. הדבר הראשון שאני עושה כשאני פותח את האימייל שלי בבוקר – אני בודק את מספר ההרוגים בתאונות הדרכים. זה קשה. זה כואב. אתה מצפה שלא לראות עוד הרוג, ואתה רוצה שזה ייעצר, ואתה רואה שכל יום יש לנו תוספת של הרוג. 
+
+ אתה דיברת על מספר ההרוגים. לפי הסטטיסטיקה שלנו, כמעט כל יום נהרג בן-אדם בתאונת דרכים במדינת ישראל; אני לא רוצה לדבר על הפצועים, על בן-אדם שנפצע, על בן-אדם שנהיה מרותק לכיסא גלגלים, בן-אדם שנהיה מרותק למיטה, על הריסת משפחות שלמות בגלל תאונות דרכים. לכן, אנחנו צריכים לעשות הכול, אבל הכול, כאן בכנסת, על מנת להוריד את מספר ההרוגים בתאונות דרכים.
+
+ וניקח את המגזר הערבי כדוגמה, ובכל מקום שאני מדבר אני לוקח את המגזר הערבי: מהמגזר הערבי 16% מהנהגים, ומעורבותו בתאונות דרכים – קרוב ל-30%. אנחנו מדברים על קרוב לכפול ממספרם באוכלוסייה. אם אנחנו מצליחים להוריד את מספר ההרוגים בתאונות דרכים במגזר הערבי לפי מספרם באוכלוסייה, אדוני היושב-ראש – הממשלה קבעה יעד להוריד מתחת ל-300; רק בנושא של המגזר הערבי אנחנו מגיעים ליעד של פחות מ-300 הרוגים. כי היום יש לנו 68 הרוגים במגזר הערבי – היום, ועוד לא הסתיימה השנה. וניקח את הולכי הרגל, שהם קרוב לשליש מההרוגים בתאונות דרכים. אנשים נהרגים במעברי חציה. יש לו אור ירוק, והמקום שלו הוא הכי בטוח ובו הוא צריך לעבור, ויש לנו הרוגים גם במעברי חציה.
+
+ לכן, אני מצפה מכולם להתגייס. אני מצפה משר התחבורה – ואני יודע שהוא עושה עבודה טובה מאוד במשרד התחבורה; אנחנו רואים את ההתפתחויות, אנחנו רואים את התשתיות, רואים את הרכבות. אני גר בצפון, ואני נוסע משפרעם לירושלים ומירושלים לשפרעם לפחות שלוש פעמים בשבוע. אני רואה את הכול בדרכים, ואני מקווה שזה יעזור לנו להוריד את מספר ההרוגים בדרכים. תודה רבה.
+
+
+ תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת איימן עודה – בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת עליזה לביא.
+
+
+אדוני היושב-ראש, מכובדי השר ישראל כץ, חברי הכנסת וחברות הכנסת, יום שלישי, תחילת חודש פברואר של השנה שעברה, אוטובוס עם נשים שחוזרות מתפילה בירושלים נוסע על כביש 31, אחד הכבישים היותר-ידועים-לשמצה: כביש עם נתיב אחד לכל כיוון, ללא הפרדה קשיחה שיכולה למנוע תאונות חזיתיות, השוליים צרים מאוד והכניסות והיציאות מסוכנות ולא מסודרות. משאית שמגיעה מהצד השני עם מטען חורג מאבדת שליטה ונכנסת באוטובוס, ולנהג אין שום אפשרות להתחמק מהפגיעה. שמונה הרוגות, 29 פצועות, כל אחת עולם ומלואו, ויחד אתה משפחה ששום דבר בה לא יהיה אותו דבר אחרי הרגע הנורא ההוא: נורא אלאטרש, זינה אבו טראש, מנווא אבו אלקיעאן, פאטמה אבו אלקיעאן, קיפאיא אלעסיבי, נעמה אבו שחיטה, סמירא אלנבארי, קיפאיא אבו שאקרא אלסייד. 
+
+ שליש מההרוגים בתאונות הדרכים הם ערבים. שליש.
+
+
+ 30% – – –
+
+
+ כשציבור מסוים נפגע בשיעור כל כך גבוה בהשוואה לחלקו באוכלוסייה ולאורך שנים רבות, זה מצביע בצורה ברורה על המחדל ועל הבעייתיות בהיקף ההשקעה ובאפקטיביות שלה. יש צורך דחוף בהשקעה מסיבית בשני תחומים: תשתיות וחינוך; חינוך ותשתיות. כמחצית מהנהגים הצעירים שאיבדו את חייהם על הכביש הם מהציבור הערבי. כמחצית מהצעירים הם ערבים. הנתון הבלתי-נתפס הזה הוא אות קלון לכל מי שיושב פה.
+
+כחלק מהעבודה על התוכנית הכלכלית נחשפו נתוני החשיפה של ילדים ונוער בציבור הערבי לתוכניות של משרד החינוך בתחום הזהירות בדרכים, והנתונים בלתי-מתקבלים על הדעת: בגיל הגן רק 43% לומדים על זהירות בדרכים, ובכיתות ט' וי' המצב מתדרדר עוד יותר ורק 11% לומדים על הנושא.
+
+חברי הכנסת וחברות הכנסת, מכובדי השר, אני מדבר הרבה מעל הבמה הזאת על כך שהאינטרסים של ערבים ויהודים במדינה הזאת הם משותפים. בתחומים מסוימים זאת נקודה שאני צריך להסביר ולהוכיח, אבל כשאנחנו מגיעים לתחום הזהירות בדרכים זה אמור להיות מובן מאליו. זאת משימה שכולנו צריכים להתגייס אליה ביחד. חייבים להוביל שינוי תודעתי עמוק ולעצור את הכאב הכל-כך מיותר הזה של משפחות רבות כל כך.
+
+מכובדי השר, ביקשתי פגישה אתך. אני מבקש שוב שאנחנו נשב בהקדם האפשרי ונשנס מותניים לעשות הכול בשביל להמעיט כמה שאפשר את התאונות, את הכאב הנורא הזה. תודה רבה.
+
+
+ תודה לחבר הכנסת איימן עודה. חברת הכנסת עליזה לביא – בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת תמר זנדברג. 
+
+ צירוף מקרים מצמרר. דיברת על העגונה. היא עגונה כתוצאה מתאונת דרכים.
+
+
+ תאונת דרכים לפני תשע שנים, אדוני. כן.
+
+אדוני היושב-ראש, אדוני שר התחבורה, השר כץ, חברותי, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת עמאר, אני רוצה לברך אותך על היום החשוב הזה ועל הדיון ועל כל מה שהיה כאן היום בבניין. חשוב חשוב חשוב חשוב לכולנו. 
+
+המאבק בתאונות הדרכים – המאבק הוא של כולנו. חלה החמרה, כמו שפירטו קודמי, בתאונות הדרכים. שנת 2015 היא אחת השנים הקטלניות ביותר בתאונות הדרכים בשנים האחרונות. מספר ההתנגשויות בין כלי רכב עולה ב-10% בשנה – כל שנה עוד ועוד מכוניות מתנגשות אחת בשנייה.
+
+הנתונים שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – כן, בכל יום בשנת 2015 נפגעו בממוצע 64 בני אדם ב-34 תאונות עם נפגעים. אנחנו נוהגים לכאן, כל יום עומדים שעות בפקקים, עדים לתאונות דרכים, לנפגעים. הנתונים האלה לא זרים לנו. רואים אותם, לצערי הרב, יום-יום.
+
+עוד עולה מהנתונים שמספר ההרוגים בחציון הראשון של שנת 2015 זינק ב-27%. אלה נתונים סטטיסטיים אבל אלה לא מספרים; אלה שמות, פנים, זה כאב, משפחות, זה ליווי לבתי-חולים והרבה מאוד ניסיונות של חזרה לחיים רגילים. המספרים האלה קורעים משפחות, קורעים בני-אדם; הרבה מאוד פציעה, שכול. אנחנו חייבים, חייבים לעצור את זה.
+
+כן, הנתונים, אדוני היושב-ראש, שאתה הבאת – למעלה מ-32,000 בני-אדם נהרגו מאז קום המדינה, יותר מבכל מערכות ישראל – –
+
+
+ כל מערכות ישראל גם יחד.
+
+
+ – – גם יחד. נכון. אז אנחנו באמת צריכים לבוא ולשאול את עצמנו, כנבחרי ציבור: האם אנחנו פועלים מספיק? 
+
+לדעתי יש ארבעה מישורים שצריך לבוא ולראות איך מתקדמים בהם. הדבר הראשון שיש לנו כמדינה זה הראש שלנו. יש פה הרבה מאוד חדשנות, אדוני השר, הרבה מאוד אפשרויות לשימושים טכנולוגיים ולהתאמה שלהם – ולעודד גם חברות וגם סטודנטים במקומות השונים לבוא ולמצוא איך עושים את זה יותר נכון. יש היום טכנולוגיות שמאפשרות, ואנחנו רואים איך מתרגמים את זה לשדות אחרים. אז כן, אפשר באמצעות טכנולוגיה לראות אם רכבים עושים עצירה חדה, להעביר את המידע בין רכבים, בין נהגים, התראות, סוגים של אפליקציות. יש היום שפות חדשות שאנחנו נעזרים בהן להעברה של מידע, אז למה לא כאן, בשדה הזה? וכן צריך לעודד ולשים כסף ממשלתי ובקרנות כדי לעודד צעירים מוכשרים, סטודנטים ואנשי פיתוח ומדע לבוא ולעזור בכל מה שיש בידם כדי לקדם, ולעודד את זה בכסף, בתקציבים. יש ידע טכנולוגי שיכול לסייע למגר את התופעה הזאת.
+
+הנקודה השנייה היא חקיקה – חקיקה ואכיפה של החקיקה. גם כאן אנחנו צריכים לראות איך עושים את זה טוב יותר וללמוד ממדינות שכשאנחנו נוסעים לטייל בהן אנחנו נזהרים שבעתיים, כי פרוסות מצלמות, כי לא רוצים לחזור הביתה עם דוחות, כי, כי, כי, וכולנו מכירים ומכירות את המדינות הללו; וכאן בישראל אנחנו לא עושים מספיק.
+
+כן, חבר הכנסת איימן עודה, חינוך, חינוך, חינוך. המספרים שאתה הצבת כאן קורעים את הלב, בטח הפילוח שאתה הצגת כאן בפנינו. זה חינוך, וזו מודעות, הסברה, זו אחריות של המשפחה, של הקהילה, של בתי-הספר ושל כל הגופים שאמורים לעשות את זה.
+
+וכן – תשתיות. אדוני השר, פה המקום לברך אותך על העבודה הנהדרת שאתה מוביל בשנים האחרונות, אבל כנראה אנחנו צריכים עוד ועוד כדי לעשות את זה. רק לפני יומיים אנחנו רואים תאונה, שוב של אוטובוס – שאמור להקטין את הצפיפות בכבישים, אבל האוטובוס מעורב בתאונה. והזכירו פה חברי תאונות דרכים נוספות: הייתה תאונה בכביש 1 של אוטובוס. אבל השבוע, 61 אנשים נפצעים באורח קל עד בינוני, ביום ראשון האחרון. ככל הנראה נהג האוטובוס איבד את השליטה. וכשאוטובוס מאבד שליטה, כשאוטובוסים מעורבים בתאונות דרכים, כשאוטובוסים בתחבורה הציבורית, אוטובוסים ונהגים, נהגים שהם נהגים אזרחיים מסיעים חיילים וחיילות, אוטובוסים מסיעים את הילדים והילדות שלנו לבית-הספר, אין לנו בכלל את המקום הזה של הפיקוח, וגם של ההבנה. 
+
+ תחשבו רגע מה קורה בארצות-הברית ובמדינות אחרות כשרואים אוטובוס של ילדים: קודם כול הוא צהוב, הוא מסומן; אנחנו יודעים לזהות את זה. יש הבנה שהוא צריך לחלוף לפנינו. אז הצעתי עם עמיתים נוספים לחייב את נהגי האוטובוסים ואת נהגי ההסעות להתקין מערכת מלווה של נהג אלקטרוני שעוקבת אחר הנהיגה של נהג הרכב. אני מקווה מאוד שמשרד התחבורה יתמוך בהצעת החוק הזאת, אדוני השר, ואולי יהיה בה כדי לסייע, במספרים הקשים הללו. תודה, אדוני היושב-ראש. תודה, אדוני השר.
+
+
+תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. חברת הכנסת תמר זנדברג – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי.
+
+
+ תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היום הזה מצוין לא בפעם הראשונה ולא רק היום, אלא באמת זה נושא שהכנסת כאן עוסקת בו כל הזמן. הטרגדיות, גם האנושיות וגם הקולקטיביות, וגם האמצעים שצריך לעשות ולנקוט הוזכרו ומוזכרים שוב ושוב, למעט החשוב ביותר. 
+
+כבר הפנמנו שתאונות דרכים והקטל, ההרוגים, החיים שנלקחים, אם ניקח את זה למילה קצת יותר מוחשית מקטל, הם לא גזירת גורל. אבל על האמצעי החשוב ביותר, שיכול להפחית בצורה דרמטית ובעשרות אחוזים את מספר ההרוגים בתאונות הדרכים ואת מספר התאונות הקטלניות, אף פעם לא מדובר. מדברים על הטכנולוגיות, מדברים על התשתיות ומדברים על הגורם האנושי, אבל הגורם האחד שיש בכוחו, שהוא הקסם, השפן מהכובע של תאונות הדרכים, הוא התחבורה הציבורית. 
+
+ הדיון בתחבורה הציבורית מתנהל כאילו במנותק מהדיון בתאונות הדרכים, אבל האמת היא, אדוני היושב-ראש, שבשנים 2014 ו-2015, מבין תאונות הדרכים שהתרחשו במדינת ישראל – שכזכור לנו גבו 356 הרוגים רק השנה, בשנה האחרונה – 92% מהן היו בכלי רכב פרטיים ורק 8% בתחבורה הציבורית. האמת היא שבישראל, מתוך 3 מיליון כלי רכב על הכבישים, 2.5 מיליון הם כלי רכב פרטיים, וכמעט – למעלה מרבע מיליון כלי רכב פרטיים חדשים עלו על הכביש רק בשנה ��חולפת. כלומר, אנחנו מעלים על הכביש באופן יזום וכמעט מרצון את מכונות ההרג בזמן שיש אלטרנטיבה. 
+
+ והנתונים מהעולם וגם מישראל הם די מדהימים בהקשר הזה של הקשר שבין תאונות דרכים לתחבורה ציבורית. למשל, במחקר חדש שהתפרסם עכשיו, בספטמבר 2016, של ארגון נוסעי התחבורה הציבורית האמריקני, עלה שהסיכוי להיהרג בתאונת דרכים לנוסעי התחבורה הציבורית נמוך ב-90% מהסיכוי להיהרג בתאונת דרכים ברכב הפרטי; ממחקר של הרשות הלאומית הישראלית לבטיחות בדרכים עלה שלנוסע בודד ברכב פרטי יש סיכוי גבוה פי-20 להיהרג או להיפצע בתאונת דרכים בהשוואה לנוסע באוטובוס שבו 50 נוסעים; במקסיקו-סיטי, בשנים שבהן סללו 1,000 קילומטר של מערכת BRT, מערכת תחבורה ציבורית מתקדמת, באותם כבישים מספר הנפגעים בתאונות דרכים ירד ב-40%. כלומר, הנתונים הם דרמטיים; מדובר כאן על עשרות אחוזים. ובאותו הזמן השימוש ברכב הפרטי בישראל עולה, ואתו עולה מאז 2012 מספר ההרוגים בתאונות הדרכים כל שנה. 
+
+ משרד התחבורה העלה כבר לפני כמה שנים על ראש שמחתו את עידוד התחבורה הציבורית, ושם לו למטרה להסיט את התקציבים – וזה אחד המשרדים המשופעים ביותר בתקציבים. יש לו תקציב תשתיות מאוד גבוה; משרד מאוד כבד מבחינת ההשקעה בתשתיות – שם לו למטרה להסיט את עוגת התקציבים כך שחלק הארי יושקע בתחבורה ציבורית על חשבון הכבישים והמחלפים. אבל זה לא קורה, וזה לא קורה מספיק מהר. 
+
+לעומת זאת, חשיבות המשימה הזאת באמת עולה לכדי משימה לאומית, לא פחות מזה. אני לא מדברת על החיסכון בפקקים, על החיסכון באנרגיה, על החיסכון בזמן בכבישים. לפי נתוני "אור ירוק", אם רק 10% מנוסעי הרכב הפרטי יעברו לתחבורה הציבורית ייחסכו למשק 5.5 מיליארד שקל רק מהפחתת הפקקים – רק זה, ללא עלויות זיהום האוויר, ללא העצבים וכל מה שזה מוביל אתו. 
+
+אבל ביום הזה שבו הכנסת מציינת את המלחמה בתאונות הדרכים אני רוצה להדגיש שמעבר לתחבורה ציבורית פשוט מציל חיים, פשוטו כמשמעו. ונאמר כאן כמה כל אחד מההרוגים הוא עולם ומלואו, שלא לדבר על הפצועים, שצריכים תהליך שיקום ארוך, ויש בכוחם – זה מקרין על משפחות שלמות ובתי אב שלמים סביב פצוע אחד בלבד, בתהליך שיקום של פצוע קשה. אז תחבורה ציבורית היא לא רק צורך השעה מבחינה חברתית, מבחינה סביבתית ומבחינה עירונית; תחבורה ציבורית פשוטו כמשמעו מצילה חיים. ולכן, זאת עוד סיבה לקחת יותר ברצינות את ההשקעה בדבר החשוב הזה. תודה. 
+
+
+ תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת מירב בן ארי.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אנחנו מציינים את יום הבטיחות בדרכים. אין ספק שזו אחת היוזמות היותר-חשובות של הכנסת, שמפעם לפעם קובעת ימים מיוחדים. ולמה זו חשובה יותר מהרבה אחרות? פשוט מאוד כי מדובר פה בדיני נפשות, בחיי אדם. כמו שאמרו חז"ל, חייו של אדם זה עולם ומלואו. 
+
+במאמר מוסגר, מדברים כולם על הקטל בדרכים. צריך לזכור שגם התאונות שבהן לא נרשמו אסונות בנפש אלא רק, רק פצועים, הן אסונות קשים. פצוע אחד זה אומר סבל נורא לאותו פצוע, ובדרך כלל כאב ונזק לכל הסובבים אותו, למשפחה ולכל החברים. אלפי פצועים בדרגות שונות.
+
+ צריך, לעניות דעתי, לבחון לעומק את הסיבות לתאונות הדרכים. מדברים על כבישים אדומים, כבישים משובשים. ברור שזה גורם מרכזי, והאצבע המאשימה במקרה הזה היא כלפי כל הממשלה. יש טענה שחסרות ניידות משטרה בכבישים. רק בשבוע שעבר פורסם ריאיון עם ראש אגף התנועה של משטרת ישראל, ניצב ירון בארי, ששיבח את השר לביטחון פנים ואת המפכ"ל, אבל בד בבד דיבר על מצוקה של כוח-אדם באגף, מצוקה וקושי של מחסור בניידות, ובכלל מחסור בכוח-אדם. אין כל ספק שככל שהאכיפה תגבר כך יצומצמו התאונות בדרכים. אין חולק שככל שיהיו יותר ניידות משטרה בכבישים וככל שהן ייראו יותר בחוצות הערים, כך הנהג הישראלי יחשוש יותר לבצע עבירות. ובזה אשמים כולנו. חובה להקצות משאבים רבים יותר למשטרת התנועה. 
+
+ אבל לא רק הכבישים ולא רק הניידות הם גורם מרכזי. לכל הדעות, הגורם העיקרי הוא הגורם האנושי, כלומר נהג קל דעת, נהג שמזלזל בחיי אדם. אם נהג עוקף בפס לבן וסומך שלו זה לא יקרה או שהוא מהמר, הוא לא מהמר רק על עצמו ועל חייו אלא גם על חיי זולתו. אומרים שהפלאפון הוא אחד הגורמים כיום. נכון, זו קללה מקללות הקדמה, אבל כאן מדובר גם על נהג שמחזיק את הפלאפון הזה, והוא לא מסכן רק את עצמו אלא מסכן גם את מי שנמצא מולו.
+
+ אדוני היושב-ראש, כשאנחנו בוחנים את הסוגיה ומגיעים למסקנה שיש כאן זלזול בחיי אדם, אנחנו עוברים למגרש אחר לגמרי: זה לא רק נושא תחבורתי אלא זה נושא ערכי, נושא של חינוך. זלזול בחיי אדם מעיד על תהום מוסרית. הפתרון במקרה הזה הוא חיזוק עניין קדושת חיי האדם. 
+
+ בשולי הדברים תרשו לי הערה ירושלמית: ביום שני האחרון נפצע תלמיד ישיבה ברחוב גולדה מאיר בירושלים; ביום שני שעבר נפצע ילד בדרכו לתלמוד-תורה, גם הוא בשדרות גולדה מאיר בירושלים. מדובר בכביש מסוכן ביותר בירושלים, שאירעו בו מאות תאונות; מאות תאונות בכביש אחד. חברי לסיעת ש"ס בעבר, הרב שלמה בניזרי ונסים זאב, וחברי הכנסת יואב בן צור ויגאל גואטה, העלו אין-ספור פעמים את הבעיה ודרשו פתרון. בין היתר הועלתה הטענה שנתיב התחבורה הציבורית לא רק שלא פותר בעיות אלא יוצר בעיות בגלל נפגעים רבים מהולכי הרגל. מדובר במחדל גמור. וכאן אני פונה גם לשר לביטחון פנים וגם לשר התחבורה ולכולם: למה אנחנו מחכים? הכביש הזה גובה קורבנות על בסיס קבוע. מה עוד צריך לקרות על הכביש הזה כדי שנתעורר? תודה רבה. 
+
+
+ תודה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. חברת הכנסת מירב בן ארי – בבקשה, גברתי, ואחריה – אחרון המציעים הצעות לסדר-היום יהיה חבר הכנסת איתן כבל.
+
+ 
+ אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס בנושא של בטיחות בדרכים לנושא שאני עוסקת בו כבר מהיום שהגעתי לכנסת: האופניים החשמליים. לפני הכול אני רוצה להגיד תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. הייתי היום בכינוס החשוב והמרתק הזה, וגם בכלל תודה לך ששמונה שנים אתה מוביל נושא. אני לא יודעת אם יש – בטח לא בפורום הזה, שבו רובנו חדשים – אם יש חבר כנסת שמוביל ככה כל כך הרבה שנים, אז כל הכבוד. היה גם מרגש, אני מוכרחה לציין, בעיקר הנושא של המשפחה, וזה שכל חברי הכנסת השתתפו, וזו גם הזדמנות להגיד תודה. גם אני השתתפתי, עם אחיינים שלי, בנושא של המשפחה. רכבנו על אופניים – הם רכבו, אני עמדתי לידם – אבל יצאה תמונה יפה. זה חשוב, וחשוב שכולנו השתתפנו בזה. 
+
+ אני רוצה להגיד משהו על רוכבי אופניים חשמליים, גם כי אני רוכבת בעצמי על אופניים חשמליים, וגם כי לצערי המספרים עולים. אני רק אומר שבשנת 2014 נהרגו שני רוכבי אופניים, ב-2015 נהרגו כבר ארבעה, ומתחילת שנת 2016, שתכף מסתיימת, נהרגו כבר תשעה רוכבי אופניים. אני גם חייבת להזכיר את איאל סלומון, שהוא ההרוג האחרון מאופניים חשמליים. הוא בן 16, מפתח-תקווה. עד היום אני זוכרת את זעקות הכאב של המשפחה והחברים שלו, האבלים. זה היה פשוט מזעזע, כי בסופו של דבר הוא היה רק בן 16 והחיים שלו נקטעו. 
+
+ אני קידמתי כאן הצעת חוק שלי שמוזגה בהצעה ממשלתית – יחד עם המשרד לביטחון פנים ועם משרד התחבורה. ההצעה פשוטה: היא נתנה סמכויות לפקחים העירוניים. אין ספק שמשטרת ישראל, מוטל עליה הרבה, הרבה אחריות, והיא לא עומדת בלחץ הזה, ולכן חייבת להיות סמכות לפקחים. 
+
+ אדוני השר, אני יודעת כמה אתה מעורב, וגם שמעתי אותך היום. אני יודעת שהחוק עוד לא יצא לפועל, ואני כמובן אשמח אם בדבריך תתייחס ותאמר מתי הפקחים ברשויות יוכלו לקבל את הסמכויות, כי בעיני זה כל כך קריטי. הם נמצאים בכל מקום. אני רואה אותם גם בעיר שלי, תל-אביב, שיש בה הכי הרבה רוכבי אופניים חשמליים ובמקביל גם הכי הרבה פקחים. 
+
+ אני רוצה לומר שאני בעד רכיבה על אופניים. אני רוכבת בעצמי, אמרתי. גם חברת הכנסת זנדברג – היא אומנם התייחסה לתחבורה ציבורית, אבל היא מתייחסת הרבה גם לאופניים. זה פחות זיהום אוויר, זו כמובן פעילות גופנית, סביבה ירוקה. גם באופניים חשמליים אפשר לדווש, וגם זה פעילות גופנית. אני חושבת שיש לנו גם הרבה בעיות ספציפיות של תשתיות. לא יכול להיות שהתשתית לאופניים תהיה רק בערים גדולות. אני לא מדברת על כפרים ועל יישובים, אבל גם בערים קטנות – שרוכבי אופניים יוכלו להתנייד. אין את זה, לצערי. זה לא קיים היום, וזה חבל מאוד. 
+
+ אני רוצה לומר גם לנהגים: רוכבי האופניים הם חלשים, הם פגיעים. הם נוסעים עכשיו בכביש, כי החוק החדש גם העלה את הגיל, ובצדק, לגיל 16. בצדק עשה משרד התחבורה שהעלה את הגיל. אבל ברגע שהורדנו אותם לכביש, גם נהגי המכוניות חייבים, חייבים לשים לב לרוכבי האופניים. אני עצמי נדרסתי פעמיים, וזה כשעברתי במעבר חציה. דיברת על זה, חבר הכנסת חמד עמאר: אנשים וגם רוכבים עוברים במעבר חציה בירוק, זאת אומרת, יש להם ירוק, הם עוברים, ועדיין הם בסכנה, כי באות מכוניות, אם זה באותה פנייה, ומסכנות את החיים שלהם. 
+
+ אני קוראת מפה להורים: אנחנו יכולים לחוקק חוקים, ומשרד התחבורה והמשרד לביטחון פנים, ואפילו פקחים. אבל אם הורה קונה היום מתנת בר-מצווה לילד, או לבת-מצווה, אופניים חשמליים, לא רק שזה אסור לפי החוק – אנחנו מסכנים את החיים של הילדים שלנו. 
+
+משהו אחד, כי אני שומעת הרבה – הרבה הורים פונים אלי בגלל שאני מעורבת בנושא האופניים החשמליים. אנחנו חייבים – חייבים – שגם ההורים ייקחו אחריות. אי-אפשר להפיל את זה רק פה – רק על החקיקה ורק על נהגי מכוניות. צריך שגם ההורים ידעו לשים לב. הרבה בתי-ספר היום אוסרים בכלל להגיע עם אופניים חשמליים, כך שמראש אפשר למנוע את זה. וכמובן – לחנך את הילדים. זה חשוב לרכוב על אופניים, אבל בצורה בטוחה, וכמובן בצורה שלא מסכנת חיים. תודה רבה. 
+
+
+תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. חבר הכנסת איתן כבל – בבקשה, אדוני. הייתי מציע אולי לאסוף גם סטטיסטיקה הפוכה. אולי זה לא חס ושלום אובדן נפשות, אבל כמה אנשים נפגעו מן הרוכבים בצורה לא חוקית באופניים חשמליים, כולל נגד כיוון התנועה ועל המדרכות. 
+
+
+ אלה רוב הבעיות שיש היום. 
+
+
+ פחד, פשוט. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רשמת פרלמנטרית, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני קודם כול מודה לחבר הכנסת חמד עמאר – שהוא גם פעיל מאוד בוועדה, הוא גם ראש השדולה – על היום הזה. אני אישית מתנצל על שלא הגעתי, אבל אני חושב שהפעילות שלי היא בתוך הבית הזה, בהעלאת הנושא על סדר-יומה של הכנסת, וועדת הכלכלה מביאה את זה יום-יום. יום-יום. 
+
+אדוני היושב-ראש, אני יכול לומר לך שלכבודה של ועדת הכלכלה הוא השימוע שעשינו – שכמו שאמרתי, זה באמת ייהפך למוסד בוועדה, ואנחנו מתכוונים להכניס נושאים נוספים – למעלה מעשרה דיונים, מהמעמיקים ביותר. כשהגיע דוח מבקר המדינה, אחד הדברים שעניינו אותי זה לראות האם באמת מביא אתו מבקר המדינה משהו חדש. ואני יכול לומר לך בגאווה שהדוח שלנו היה עוד הרבה יותר מעמיק, משמעותי ורציני, חמד עמאר, מאשר הדוח שהובא על-ידי – זאת גאווה גדולה שאפשר לעשות דברים מאוד משמעותיים. 
+
+ אני רוצה לומר בעניין הזה כמה דברים. תראי, המצב מאוד קשה. הנה, יושב פה חברי השר ישראל כץ, שלצערו הוא שר התחבורה – – 
+
+
+ והבטיחות בדרכים. 
+
+
+ – – והבטיחות בדרכים. אני אומר את זה – יש לי ביקורת עליו בכמה עניינים, אבל בנקודה הזאת, של המאבק בקטל בדרכים, שבו מתקיימת חלוקת סמכויות, במה שנוגע לתשתיות – – – 
+
+
+ זה לא אותו שר. 
+
+
+ שמע, בסוף המאבק בתאונות דרכים מורכב מכמה חלקים: יש תשתיות, יש אכיפה, יש חינוך ויש שפיטה. אני אומר שאילו ההשקעה באכיפה, בחינוך ובשפיטה הייתה כמו ההשקעה בתשתיות, חבר הכנסת נחמן שי, הרבה דברים היו נראים אחרת. 
+
+
+ אני אומר שיש שני שרים: יש שר התחבורה, שהוא קליבר, ויש השר לבטיחות בדרכים – – – 
+
+
+ אבל אני אגיד לך איפה הבעיה. 
+
+
+ אבל הוא ישיב לנו תכף. 
+
+
+ לא, הוא ישיב. חשוב שתתמקד בעניין הזה – להבין את ההבדל הגדול. כי בסוף הוא – השפעה שלו. 
+
+
+ איתן, אתה לא מצליח להבין מחבר סיעתך. אמרת שיש חלוקת סמכויות. 
+
+
+נכון, זה בדיוק מה שאני אומר. 
+
+
+ אתה לא מפנה אלי – – – 
+
+
+ אני פתחתי, כיוון שהכותרת היא שהיא מונחת לפתחך, בסופו של עניין. זה מה שאני מנסה להסביר לך כבר הרבה זמן. למה אני ביקשתי שראש הממשלה יעמוד, אדוני היושב-ראש, בראש ועדת שרים? לא בשביל שהוא יכנס עכשיו דיונים ויבקש מסמכים. הכול כתוב; צריך רק לעשות. חשבתי שבנושא מן הסוג הזה ראוי שהסמכות העליונה, ולו רק כמי שמניף דגל של מפקד בנושא הזה – ובסוף יוצאת הודעה משותפת של השר ושלו על הקמת ועדת שרים, ולאחר מכן מחליטים על הקמת ועדת מנכ"לים, וזו לא כונסה עד היום.
+
+ אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני חוזר על המשפט שאני אומר כמעט יום-יום בוועדה: אם היה בא רמטכ"ל לשר הביטחון או לראש הממשלה ואומר לו שבשנה הבאה ייהרגו 357 אזרחים כתוצאה מפיגועים, הוא לא היה נשאר בתפקידו ולו דקה אחת. וזה עובר עלינו יום-יום, שנה-שנה. ואומר לך, אילו הייתי חושב שזו גזירת גורל – ולא היא. ב-2012 הצליחה הממשלה להוריד את מספר ההרוגים בתאונות הדרכים בהשקעות מסיביות אל מתחת ל-300 הרוגים. ואנחנו מדברים, חבר הכנסת פריג', כאילו זה עניין שמשוחחים עליו. כל המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם מלא; סנהדרין שהוציאה להורג פעם ב-70 שנה נקראה סנהדרין רוצחת. ופה, עשרות אנשים, מאות אנשים נהרגים מדי שנה. אנחנו כבר היום עומדים אל מול אותו תאריך אשתקד ב-11 הרוגים יותר. האכיפה כמעט אפס. מישהו פגש ניידת לאחרונה? שפיטה. בתי-המשפט – אלפים על אלפים. 
+
+ ודרך אגב, יש ויכוח גדול, ונחשפנו אליו גם בוועדה, סביב השאלה, נחמן, האם החמרת הענישה תפתור את הבעיה. יש ויכוח, ודרך אגב, זה לא בטוח – ואני כבר מסיים, אדוני – כי רוב אלה שמבצעים את התאונות הם אנשים שקמים בבוקר, יוצאים מהבית שלהם למקום העבודה שלהם, ואין להם תוכניות לעשות, חס וחלילה, את התאונה. כי דווקא אלה שהם בעייתיים, יש לגביהם רשימה של חקיקה. דרך אגב, החוק האחרון, בשיתוף פעולה עם השר ישראל כץ יחד אתי מול משרד המשפטים: עד היום הזה – ואני מסיים בזה, אדוני – מי שהתקבל לעבודה להיות נהג משאית או נהג אוטובוס, אסור היה לבקש ממנו את גיליון ההרשעות שלו. בכל פעם היינו מוצאים את עצמנו בתאונות הקשות מופתעים איך זה, וברוך השם, שינינו את זה. 
+
+אני אומר לכם, חברותי וחברי חברי הכנסת, זה נושא שצריך להעמיד אותו יום-יום, שעה-שעה, לפתוח אתו את הדיונים פה, לפתוח אתו את הדיונים פה. אין כאן ימין, שמאל, יהודים, ערבים, דתיים, חילונים. כולם בתוך הסיפור הזה. 
+
+
+ תודה לחבר הכנסת איתן כבל. 
+
+
+ – – – תקציב. 
+
+
+ נכון. 
+
+
+ אני מתכבד להזמין את שר התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת ישראל כץ להשיב לכל המציעים. בבקשה, אדוני השר. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להשיב על הצעות לסדר-היום במסגרת יום הבטיחות בדרכים בכנסת. אני מברך על היום הזה, שמתקיים פעם בשנה. מטרת היום הזה היא לחדד ולהעלות למודעות הציבור את המאבק בתאונות הדרכים. אני חייב לציין, אדוני היושב-ראש, שאני לא מאשים אותך בעובדה שהנוכחות כאן כל כך דלה. כשאנחנו מדברים על מודעות ציבורית – וגם חברי הכנסת הם חלק מהציבור – אז הדבר הבסיסי הוא שיהיו כאן 120 חברי כנסת, אולי לפחות כמו באי-אמון דרמטי על קיומה של הממשלה. 
+
+
+ חזון למועד. 
+
+
+ אני מקווה שלפחות כל השואלים נמצאים כאן, כל המציעים. אני לא בודק את הדברים. 
+
+ אני רתום לדבר הזה כבר למעלה משבע וחצי שנים, מדי יום ביומו, ואני חש, מרגיש ומשוכנע שאני, והמערכת שקשורה אלי, עושים ככל שניתן כדי לטפל בנושא הערכי הזה – לצמצם, לחסוך, למנוע. אני בהחלט אפרט כאן את הדברים. 
+
+חבר הכנסת כבל, אני לא מקבל כל ביקורת שהוא משמיע – דרך אגב, לא עלי – אני לא חייב להסכים לכל ביקורת; אבל הדיון שהוא עשה גם העלה את המודעות, אבל גם, לדעתי, חידד לו עצמו ולמי שהשתתף – ואני התעניינתי והתעמקתי – איך הנושא הזה בנוי, איך הממשלה מטפלת, מה קורה בכל התחום הזה ואיך כל אחד צריך לפעול. תמיד, מה שנמצא באחריותי האמיתית – דבר שנמצא בסמכותי הוא גם באחריותי, ואני פועל בו. 
+
+ כהקדמה אומר שהייתה יוזמה ציבורית בשנת 2003, נדמה לי, של תנועות חוץ-פרלמנטריות, תנועה אחת, להקים את הרשות לבטיחות בדרכים. זה דבר נכון שיהיה גוף אחד מרכזי. אבל בחקיקת חוק הרשות – מלכתחילה הוא היה חוק חסר במובן זה שלא רצו להעביר לה סמכויות.
+
+
+ הטילו עליה משימות, ולא סמכויות. 
+
+
+ המקום היחידי שבו אין לרשות שום בעיה זה משרד התחבורה, כי עובדים יחד, בין שהיא חלק מהמשרד ובין שהיא נפרדת וכפופה לי כשר. אבל העבודה שלה מול כל משרד אחר היא מאוד בעייתית. אז המציאו פטנט – חשבו שממציאים פטנט, אבל אנחנו מכירים את פקידי האוצר, אי-אפשר לעבוד עליהם: הרשות תקבל תקציב – אמרו 550 מיליון שקלים; מעולם לא היה תקציב כזה, עוד כשהוכרז לא הוצע מעולם משהו קרוב לסכום הזה – והרשות תהיה גוף שמתגבר בתקציבים את הגופים שעוסקים בבטיחות בדרכים, חוץ ממשרד התחבורה: את משטרת ישראל – המשרד לביטחון הפנים; את מערכת המשפט – בתי-הדין לתעבורה; את מערכת הבריאות – גופי ההצלה – – –
+
+
+ מהתקציב שלה? 
+
+
+ לא, מהתק��יב שמשרד האוצר מעביר דרכה. לא מתקציב משרד התחבורה, צריך להבין. זה לא שיש לי קופה ואני אומר: אני אתן דרך הרשות לבטיחות, או שאסלול עוד כביש. לא. תקציב הפיתוח של המשרד הוא תקציב סגור, הוא לפי קריטריונים. ברוך השם, אנחנו חינכנו את הפקידים ללכת לפי הקריטריונים שאנחנו רוצים, אחרי הרבה מאבקים. זה לא כלל פרויקטים בגליל ובנגב – הצלחנו, עשינו. אין סמכות לשר התחבורה להעביר מיליארדים, עשרות מיליונים, מאות מיליונים או גם מיליון אחד מתוך תקציב הפיתוח; אגב, אני גם מעולם לא נאבקתי על התקציב השוטף של משרד התחבורה, שהוא די מצומצם – –
+
+
+ אתה קובע – – –
+
+
+ – – תקציב המנגנון. אני פשוט מסביר לכם את מה שאיתן כבר יודע, כי הוא ישב בראש ועדה שהתעמקה בנושא הזה. חשוב שהדברים ייוודעו, לא מבחינת הורדת אחריות – אין לי בעיה להיות אחראי לכל דבר. איך אמר נחמן? לצערך אתה גם השר לבטיחות בדרכים. אני גאה שאני גם שר הבטיחות בדרכים; בטיחות בדרכים זה התשתיות, בטיחות הרכב והכשרת הנהג. אלה הדברים שכשר תחבורה יש לי נגיעה אליהם.
+
+ אתמול התבשרנו בשורה מאוד חשובה, שבג"ץ – והנה, משבחים אותו כאן – –
+
+
+ – – –
+
+
+ – – פסק ודחה את העתירה נגד הפרטת מבחני הנהיגה המעשיים. נימק, דבר דבור על אופניו, דחה את כל הססמאות האלה. הוא הבין שאנחנו רוצים לשרת מאות-אלפי צעירים וצעירות, רובם לפני גיוס, שצריכים לגשת תוך שלושה ימים למבחן, או שבועיים, אם הם נכשלים, ולא אחרי שלושה, ארבעה וחמישה חודשים.
+
+
+ – – –
+
+
+ הייתה כאן פסיקה חשובה, ואנחנו נפעל לתרגם אותה במהירות. וכך בכל אחד מהתחומים אנחנו פועלים, ואני יכול לפרט: בתחום התשתיות, בטיחות הרכב – כל הדברים. 
+
+היום עמד השר לביטחון הפנים, בכנות, ביושר ובנטילת אחריות בכנס שהיה – והוא גם אמר את זה אצלכם בוועדה, איתן; הוא גם אומר את זה, יש לו מודעות לבטיחות בדרכים. הוא אמר: אני אחראי לאכיפה – אני זה הוא – אני אחראי למשטרה, לאגף התנועה; אני צריך לקבוע את חלוקת המשאבים בין התחומים בתוך המשטרה. הוא יתגבר ניידות ויעשה דברים. כשהקימו את הרשות הלאומית ולא ציידו אותה בסמכויות האלה ולא בתקציב קבוע, מוגן – בעצם לדברים האלה עשו כאן עוול. אפשרו לגורמים להסתתר מאחורי הרשות, כולל חברי כנסת, לצערי, ואני מקווה שמי שהשתמש בטיעונים, זה היה מחוסר ידיעת העובדות. העובדות הן מאוד ברורות, וזאת הדרך שהייתה. 
+
+אנחנו הפסקנו את הדבר הזה. אני מיניתי את האלוף במילואים גיורא רום. אני מיניתי שלושה אנשים לראשי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים: את אוריאל לין – לא כי הוא היה חבר כנסת מהליכוד, אלא כי הוא אדם מאוד רציני; נכון שאם הוא היה בליכוד, זה ודאי כבר מעיד על רצינות – את זה אני אומר בחיוך. הוא היה ראש הוועדה לבטיחות בדרכים בכנסת, אדם מעמיק – – 
+
+
+ הוא היה מהליברלים. 
+
+
+ – – והוא כבר לא בחיים הפוליטיים. זה לא היה מינוי פוליטי. ביקשתי ממנו, הוא נרתם, ויש לו תפקידים אחרים. כעבור זמן הוא אמר: אני לא יכול להקדיש לזה את הזמן, והוא פרש. מיניתי את ד"ר יעקב שיינין, שעמד בראש ועדה שהגיעה לתובנות ודברים. מיניתי אותו לעמוד בראש הרשות. נתתי להם יד חופשית. עכשיו מיניתי את האלוף במילואים גיורא רום, שהיה ראש מינהל התעופה האזרחית ועשה עוד דברים בעבר – היה טייס בכיר בחיל האוויר – –
+
+
+ הוא איש יוצא דופן – – –
+
+
+ – – והוא בנה שיטה מתודית ומסודרת לטיפול בבטיחות של התעופה כרגולטור. בי��שתי ואמרתי: בוא, קח את התחום הזה, חצי בהתנדבות; ארגנו לו שיוכל להיות עסוק יותר, אפילו בחצי משרה בעניין הזה. והוא יעזור לבנות את חוק הרשות המעודכן – לא חוק שהוא לא רלוונטי – ובמה הרשות צריכה לעסוק. אני יושב אתו, ויש לו משנה סדורה שהוא בונה, והוא יביא הצעה לחקיקה. כל מי שהוא המליץ עליו להיות דירקטור אני אישרתי. אמרתי לו: תמצא אנשים – נשים, גברים – מכל התחומים, מי שירצה להיות מנכ"ל כשזה עוזב – גם כן הוא מוביל את התהליך. כך אנחנו עובדים בנושאים האלה, וזאת לא המציאות שמצאתי כשנכנסתי לתפקידי. אני לא עושה שום מינוי פוליטי שם, משום שיקולים פוליטיים, אלא את האנשים הטובים ביותר. 
+
+אבל יש משהו בשיטה שהוא לא מוסדר. עכשיו, אני אומר לכם בכנות: אם אתם חושבים שהחוק שגיורא יגבש ייתן לרשות סמכויות על חשבון המשטרה, משרד הבריאות ומשרד המשפטים או מערכת המשפט והחוק הזה יאושר, יש לי חדשות בשבילכם: הוא לא יאושר. 
+
+
+ לא, השאלה היא אם זה יהיה – – – 
+
+
+הוא לא יאושר – סליחה – כי הוויכוח הזה היה כבר בשנת 2003 או 2007, לא זוכר בדיוק מתי. היה ויכוח, והמשרדים סירבו להעביר את הסמכויות שלהם. ואני אומר לכם את האמת: אני לא רואה את עצמי נותן הוראות למשטרה. אני לא רואה את עצמי, כשר תחבורה ובטיחות בדרכים, נותן הוראות והנחיות; אפילו השר לביטחון פנים, סמכותו מוגבלת בעניין הזה מול סמכויות המפכ"ל והסמכויות הפיקודיות של המשטרה.
+ 
+אני בהחלט שואף ששר החינוך ייקח אחריות על החינוך התחבורתי; ששר הבריאות – גופי ההצלה הם בלאו הכי קשורים אליו; ששרת המשפטים תיקח אחריות על התורים הארוכים שיש בבתי-הדין לתעבורה, והיא, בחלוקת המשאבים הפנימית של משרד המשפטים, תקצה למאבק בתאונות הדרכים ותהיה שותפה בחקיקה ובשאר הדברים. צריך להיות גורם מתכלל. הרשות הלאומית, באופן איכותי – במחקרים, בגיבוש קונספציות, בנתונים – בהחלט יכולה להיות גוף שמתאם, גוף שקשור, גוף שעושה. היא לא גוף שייטול סמכות, היא לא גוף שייטול סמכות מהמשרדים האלה. ואני חושב שהקביעה הזאת, שאפשרה לכל מיני גורמים שלא להתייצב ולעשות את העבודה שלהם, הייתה דרך לא נכונה עד עכשיו, ואני שמח שהפרטנר המרכזי, השר לביטחון פנים – שעסק בזה עוד כחבר כנסת ויו"ר ועדת הכלכלה ויזם חוקים – הבין את זה מהרגע הראשון. יש 11 מיליארד שקלים לתקציב המשטרה, אם אני לא טועה; יש חצי מיליארד שקלים לתקציב אגף התנועה. והחלוקה צריכה להיות פנימית והאחריות צריכה להיות של כל אחד ואחד. 
+
+המאבק בתאונות הדרכים הוא אחת המשימות החשובות בכל מה שקשור לאכיפה של משטרת ישראל, וכך נושא החינוך התחבורתי וכך הדברים האחרים, ואנחנו נהיה שותפים לכל דבר בחקיקה משותפת ובדברים אחרים.
+
+לגבי הדברים שאני באמת מטפל בהם ואחראי להם, אני לא חושב שאני צריך לשכנע כאן שנעשית פעילות בקנה מידה חסר תקדים בכל התחומים האלה. כל אחד רואה מה קורה בנושא התשתיות. אני שומע שלפעמים אומרים: מה פתאום אתה משקיע בכבישים ולא בבטיחות בדרכים? אני עוד לא ראיתי אבסורד יותר גדול מזה. כל אחד מכם גר באיזשהו מקום – זה יכול להיות פריפריה, זה יכול להיות מרכז, בכל מקום. מה זה, ראש עיריית ערד לשעבר, שהתחלנו עוד ביחד פרויקטים בזמנו; הנחנו אבן פינה לכביש המשוכלל, האוטוסטרדה מערד. כשאנחנו גמרנו את חלקנו היה קטע אחד שבו עיכבו לנו את ההפקעה, ועכשיו משלימים גם אותו. כביש 31 שדובר עליו, שהייתה בו תאונה מחרידה עם שמונה נשים שחזרו מתפילה, שהיו בו תאונות אין-ספור, גם בגלל תנאי הכביש וגם בגלל סוג הנהיגה, מוחלף בכביש חוצה-ישראל, שהושלם. או-טו-טו, בתחילת החודש הקרוב, גם התנועה לכיוון באר-שבע כבר תהיה לא מרומזרת, אפילו עם המחלף, וב-13 בדצמבר – גם מכיוון באר-שבע. מיקנעם עד אחרי מחלף שוקת, צומת שוקת – ללא אף רמזור. אוטוסטרדה. 
+
+ אגב, גם הכניסות שדובר עליהן קרויות על שם היישובים; יש בזה עניין סמלי וגם עניין מעשי. יש מחלף ליד כל אחד מהיישובים הבדואיים וליד כל אחד מהיישובים היהודיים, וכל דבר קרוי בשמו. אגב, ברהט יש מחלף שמוכן, והם לא עשו את הכביש שמחבר אותם לכביש 6 בבית-קמה. מאחר שהם התקשו בהפקעות, אני הנחיתי את צוות המשרד, את החברה: לכו ותתחילו לסלול לפני ואחרי השטח שצריך להפקיע אותו; כי לחבר את רהט שלא דרך מחלף להבים, דרך צומת להבים, ישירות לכביש הזה, עם אזור התעשייה, עם כל הדברים, זו בטיחות וזו קדמה, זו כלכלה, זה הכול. היא עיר גדולה. כלומר, אנחנו אפילו מעבר לרשויות, הרבה פעמים, פועלים ועושים.
+
+היום ישבתי עם שלושה ראשי רשויות מהמגזר הערבי. אני אומר את זה כי דיברתם על התחום הזה, ויש כאן בעיה. ואני שואל כל אחד – אגב, אנשי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים שותפים לכל פגישת עבודה; גם חברת "נתיבי ישראל", מע"צ לשעבר, והרכבת, וכל החברות ופקידי המשרד והתחבורה הציבורית, הרשות לתחבורה – כולם שותפים לפגישות, וגם אנשי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. וכשעולים נושאים לדיון אחרי שמכינים אותם, כל אחד מביא תשובות ומקבלים דוח. ואני שאלתי את שלושת ראשי הרשויות ושאלתי את אנשי הרשות: מה קורה שם בנושא הבטיחות בדרכים? האם יש שיפור? האם יש הרעה? ויש פעילות. שמחתי גם לראות שרוב ראשי הרשויות מחויבים במובן של חינוך, לעבור בין התלמידים ולהסביר. שאלתי גם איפה תחנה המשטרה הקרובה שמטפלת – האם יש ביישוב או האם יש תחנה ליד. אנחנו יודעים הרי שאין מספיק תחנות משטרה ביישובים הערביים. אנחנו יודעים את זה. הנושא הזה הוא בגדר החלטות, תוכניות. השר לביטחון פנים מקדם. יש החלטות עקרוניות. 
+
+אני רוצה לומר לכם, מעבר לבעיות הפשיעה והגנת זכויות האזרחים וכל הדברים האחרים, לחוק ולסדר יש משמעות גדולה מאוד בנושא המאבק בתאונות הדרכים. אם צעירים נוסעים ללא רישיון ברחובות, כמו שהיה פעם, אתם זוכרים, בכל מיני מקומות – את עוד צעירה, חברת הכנסת איילת, אבל נחמן עוד זוכר; אנחנו הגברים כבר התבגרנו, אתן נשארתן צעירות – זוכרים את ה"חראקות" של פעם בכל מיני מקומות? כל מיני דברים.
+
+
+ – – – גם בתקופה שלנו. 
+
+
+ – – – אני לוקחת את המחמאה, מקבלת אותה, אבל זה קיים גם היום. 
+
+
+– – – לא בכבישים.
+
+
+ בסדר, קחי את זה רק כמחמאה.
+
+ אם אין חוק וסדר ואין אכיפה, מעבר לחינוך, שהוא חשוב – והמשפחה ודאי שהיא המחנכת העיקרית, והתנהגות ההורים ונהיגת ההורים ודאי שהן פקטור מרכזי – אם אין אכיפה ומשמעת, יש תאונות דרכים; יש נהיגה אלימה, שפוגעת קודם כול בנוהג עצמו.
+
+ אתם ציינתם כאן את המספרים, אני לא רוצה לטעות, אני מעודכן ללפני כמה ימים. אבל הנתונים – 16% מקרב הנהגים, זה נכון, 15%, 16%. זה לא 20% כמו באוכלוסייה, כי יש הרבה צעירים. ומספר ההרוגים הוא בערך שליש, ויש בין הצעירים אפילו יותר. כלומר, יש כאן עניין של חוסר משמעת, של אי-רצון, אי-רצון לנהוג בהתאם לכללים, דבר שפוגע קודם כול באנשים האלה עצמם, במשפחות שלהם.
+
+  אמרת, חבר הכנסת עמאר: אם היינו מורידים את הסטטיסטיקה במגזר הערבי לסטטיסטיקה הרגילה, היינו כבר מתחת 300, אף שיש מאות-אלפי רכבים חדשים בכל שנה. א. אנחנו לא מורידים כלום כי אנחנו מחויבים לכול. אמרת את זה באופן סטטיסטי. אבל זה אומר – ואכן, גיורא, בתוכנית שהוא מגבש, גם בנושא המגזר הערבי, גם בנושא הולכי רגל ואוכלוסייה קשישה, מקומות שהם נקודות תורפה – בהחלט להפגין עוצמה. וחלק מהדבר, כמו ששאלתי את ראשי הרשויות שרוצים בזה, זה אכיפה. אתם יודעים, למשל – דבר שהוא לא קשור לאכיפה אלא רק למודעות: יש בכל שנה 14–15 מקרים, וזה הכי נורא בעולם, דרך אגב – כל מוות הוא נורא – של דריסה בנסיעה לאחור, וההורה בדרך כלל דורס את ילדו הקטן במכונית שלו. אתם מבינים את המשמעות של הדבר הזה? אתם מבינים? 
+
+
+ זה קורה במגזר – – –
+
+
+ זה נקרא תאונות חצר, תאונות חצר. זה לא קשור לאכיפה וזה גם לא קשור לתשתיות, כי אם היישוב הוא הררי או זה, הוא יישאר הררי. זה קשור להרבה מודעות, הרבה הסברה.
+
+חבר הכנסת עודה, אמרת שאתה רוצה להתייצב – – 
+
+
+ אדוני השר, זה גם תשתיות וגם חינוך – – – 
+
+
+ שנייה, שנייה. – – להתייצב בדברים שהם משותפים ובמאבק הזה. יש משמעות שהנהגה דתית ורוחנית, שהנהגה פוליטית מרכזית והנהגה מקומית מתייצבות – ביחד עם זרועות האכיפה, עם גורמי ההסברה – הסברה גם בערבית וגם בעברית. אגב, עושים, ואני שואל כל פעם ובודק בכל פגישה ברמת הפרט, מול כל ראש רשות; העבודה מתבצעת, שאף אחד שלא יחשוב שהיא לא מתבצעת.
+
+אני רוצה להגיד לכם, בתחילת השנה הזאת הייתה ירידה עד אמצע השנה. איתן, כשאתה קיימת את הדיונים, באותו זמן הייתה ירידה של עשרות אחוזים במספר ההרוגים בשנה הזאת, רק שתדעו, למרות שהתרעתם והתרעתם. אבל מגמר הדיונים, בחצי השני, מהקיץ, הייתה עלייה דרמטית, דרמטית, ואני אומר לכם את זה – כמעט כולה מהתנהגות פרועה, התנהגות פרועה, אלימה, מפרת חוק, על הכבישים: רמזורים אדומים, U-turn בפס לבן והמכוניות מתנגשות. 
+
+ אני רוצה להביא לכם כאן דוגמה. יש מושב בשם בית-חלקיה, מושב חרדי. נדמה לי שהוא היה שייך לזרם של פועלי אגודת ישראל; לא חשוב. הייתה שם תאונה והיה שם הרוג. היה לחץ מצד חברי הכנסת החרדים: מה קורה ומה קורה. אנחנו פעלנו לפי הקריטריונים, עד שהוקם רמזור; זה לא קרה תוך יום. הוקם רמזור. אני נוסע שם ליד ורואה שם איזו תאונה ושומע אחרי זה בחדשות, ואחרי זה אני בודק: ברמזור, מכונית נוסעת באור אדום ומתנגשת באוטובוס, ויש הרוג. אז בסופו של דבר היכולת למצוא פתרונות – מוצאים פתרונות. 
+
+ יש כ-500 צמתים, אגב – איתן מכיר, כולכם מכירים – שאני קורא לזה פניות שמאלה, מתוך היישוב ולתוך היישוב; הכביש הופך לאוטוסטרדה ואין רמזור ואין מחלף ואין איזה כביש מחבר עם רמזור. אז החציה היא מאוד מסוכנת בפנייה שמאלה, כי אתה חייב לחצות מסלול ולהיכנס. אני הנחיתי כבר לפני יותר משנתיים לתכנן ולקדם – אני בוויכוח עם האוצר, ואנחנו עכשיו לקראת התקציב הרב-שנתי, מהשנה הקרובה – לתכנן את כל המקומות האלה ולטפל בהם לפני שתהיינה תאונות. ההנחיה שלי היא שכל מוקד סיכון שמאותר – לתכנן אותו ולבצע אותו, בעדיפות, לפני כל הדברים האחרים, כי זה בתוך תקציב הפיתוח. את כל הכבישים אנחנו עושים. הכנסנו עכשיו עוד כבישים אדומים לתוך החומש: הכביש מבית-שאן לכיוון עפולה, מעפולה לגולני; עובדים על הכביש הבריטי הישן מאשקלון לכיוון קסטינה, קצת לפני; הכביש לבית-שמש, כביש עוקף זה וחוצה זה – אני פשוט לא אגיד כאן את כל השמות, יש המון כבישים; טייבה. כל מיני מקומות שהובטחו בעבר ולא קרו – אנחנו מטפלים בהם. 
+
+ מסילות הרכבת החדשות, בייחוד באזורי הפריפריה, הן עבור כל התושבים: יהודים, ערבים, בני קיבוצים, מושבים, עירוניים. כולם משתמשים ברכבת הזאת. כמובן, חיילים וסטודנטים וכל האחרים. זה יותר בטוח. זה נכון, תחבורה ציבורית יותר בטוחה, אבל תחבורה ציבורית זה גם בנתיבות, שדרות ואופקים, וגם בעפולה, בית-שאן, מגדל-העמק ומועצה אזורית עמק-יזרעאל וכל המועצות האזוריות, וביישובים הערביים ובכולם. אנחנו הבאנו לשם רכבות, ואנחנו הולכים להוסיף ולהביא. כרמיאל – באמצע השנה הבאה. מה זה כרמיאל? בכרמיאל התחנה היא בקצה היישוב, והיא תחנה של כל היישובים שם לא פחות מאשר של כרמיאל. 
+
+
+ כבוד השר, מתי תהיה תחנת רכבת בעיר ערבית? תגיד רק – – – 
+
+
+ א. יש תשובה; ב. הרגע הסברתי – ואמרתי גם בבאר-שבע. הייתי היום במפגש והיה שם ראש עיריית רהט. באחד הטלפונים הראשונים שעשיתי אמרתי לו: אתה יודע שבשלושה חודשי הנסיעה חינם שאנחנו עושים בתחנה חדשה בעיר, שאין בה תחנה, גם רהט נוסעת חינם מתחנת אופקים. הוא אמר: לא ידעתי. 
+
+המחוגה היא שוויונית. אם התחנה נפתחת בכרמיאל, אז כולם נוסעים בה. קודם כול, מחלפי הכבישים, כל מחלף קרוי על שם העיר שלו. יש הרבה מחלפים שקרויים בשמות של היישובים הערביים.  
+
+
+ יש תחנה אחת בנצרת. 
+
+
+ יש רכבת קלה בנצרת ובנצרת-עילית שאנחנו מוציאים לדרך. 
+
+
+ רק תחנה אחת. 
+
+
+ עוד פעם אתם מקופחים, בסדר. אבל אתם לא מקופחים. 
+
+
+ זה לא עניין של קיפוח – – – 
+
+
+ עוד פעם את מקופחת. לפחות תדעי להצביע על הדברים. 
+
+
+ – – – 
+
+
+אני אסביר לך למה את לא מקופחת. אני לא אומר שנקודת המוצא הייתה טובה, אבל בשבע וחצי השנים האלה זה רחוק, זה בדיוק ההפך בפעילות – ואני אגע גם בתחבורה הציבורית – שאני, איש הימין, איש הליכוד, לראשונה מקום המדינה הכנסתי ליישובים הערביים. לא היה כמעט יישוב אחד שהייתה בו תחבורה ציבורית. על זה הייתם צריכים לדבר, לא על קדאפי ועל אסד, כשהוא עוד היה חזק. כל פעם היו יוצאות משלחות לקדאפי: אתה מלך המלכים. אני זוכר: אסד, יא יקירנו. אז עוד לא הייתם מאוחדים. אז עוד לא הייתם מפלגה אחת. אחד נסע לאסד – – 
+
+
+ מה זה שייך?
+
+
+– – ההוא שברח בינתיים. 
+
+
+ זה שייך לנושא תחבורה ציבורית? – – –
+
+
+ אני, מעבר לססמאות, במדיניות מכוונת, שוויונית – לא כמו המפלגות הסוציאליסטיות ששלטו כאן והשמיעו הרבה ססמאות אבל עשו מעט מעשים. איך שרון היה מספר?
+
+
+ כבוד השר, מה הקשר?
+
+
+ היו מניפים ביום דגלי אחווה ושוויון ובלילה מורידים את הדגלים ועושים מה שרוצים, וביום מניפים את הדגל ומבטיחים עוד פעם. אנחנו לא. מה שאומרים – זה מה שעושים. היום יש מהפכה ענקית בתחבורה הציבורית בתוך היישובים הערביים, בכל יישובי המיעוטים. אני בודק את זה מול כל רשות. דברים מדהימים. דברים מדהימים. וזה באמצע עשייה, עם העדפה מתקנת ענקית, כי האינטרס של היישוב, הצדק והאינטרס של כל מדינת ישראל הם שתהיה תחבורה ציבורית, שנשים יוכלו לעבוד, שגברים, שיוכלו ללכת ולצרוך כל דבר שהם רוצים – בריאות, תרבות, חינוך. 
+
+ ברהט יש עכשיו למעלה מ-7,000–8,000 אנשים ביום שנוסעים בתחבורה הציבורית. היו אפס כשנכנסתי. תבדקי באום-אלפחם, בכפר-קאסם, תבדקי ביישובים הדרוזיים. 
+
+
+ שאלתי שאלה – – –
+
+
+ בכפר-קאסם – אני מודה, בכפר-קאסם תמיד מלא. 
+
+
+מודה שהממשלה עושה משהו טוב. זה דבר חריג. 
+
+
+ – – – 
+
+
+ בסדר, אתה מכיר. 
+
+
+ כבוד השר, שאלתי שאלה ממוקדת. 
+
+
+טוב, חברים, השר עונה בפרוטרוט. אני חושב שהשר צריך לסיים, יש עוד נושא. 
+
+
+ אבל אני באמצע התשובה. אנחנו מחברים בתשתיות את כל הארץ, ובכל הארץ גרים כולם. מאחר שהגליל והנגב, ובייחוד בגליל, בהקשר הזה – גרה שם מרבית האוכלוסייה הערבית, אז החיבור הזה נוגע בעצם באוכלוסייה הזאת, בכבישים ורכבות. אבל יש את המסילה המזרחית, וזה עונה על השאלה – אני לא יודע מי שאל מתי תהיה תחנה וכו'. המסילה המזרחית בין לוד לחדרה, שגם תמשיך הלאה עד מסילת העמק, היא מסילת אורך נוספת, והיישובים הערביים במשולש – יהיו שם תחנות רכבת: בטייבה, בטירה, ביישובים הערביים. ליד היישוב תהיה תחנת רכבת שקרויה על שמו. 
+
+
+ מתי זה יהיה?
+
+
+ הרי הרבה – רק כדי שתהיה מרוצה, אנחנו נקרא לתחנה שסמוכה לכוכב-יאיר "תחנת השומרון–טירה", ביחד. שבת אחים גם יחד. אני בטוח שתיהנה מהשם הזה. 
+
+
+ זה חשוב מאוד. 
+
+
+ זה חמש דקות מהשומרון, וזה גם ליד טירה. 
+
+
+ מתי יקרה זה של טירה? מתי? 
+
+
+ הפרויקט הזה אושר. לשאול אותי – תראה, אני אף פעם לא נותן מועד סיום. פעם ראש הממשלה ואני שמנו את השמות שלנו על שלטים: אנחנו מתחייבים שכאן תוקם רכבת העמק, כאן תוקם תחנה בעפולה. 
+
+
+ אבל השלטון הוא לא נצחי. 
+
+
+ במקום להגיד: כל הכבוד, תראו איך מתחייבים, כל מה שהאופוזיציה עשתה זה לפעול עד שכיסו את השלטים האלה בבדי יוטה שחורים כאלה, בדים שחורים, שלא יראו את השמות שלנו. אבל הפרויקטים כבר קיימים. הרכבות נוסעות, המחלפים קיימים. אלה היו המועדים שנתנו. הפרויקט הזה של המסילה – – – 
+
+
+ אדוני השר, יש משהו מאוד חשוב – – – 
+
+
+ תקשיב. 
+
+
+ יש משהו – – – 
+
+
+ אם תקבל תשובה טובה, תצביע אמון בממשלה?
+
+
+ בשנה האחרונה קידמנו 35 – – – 
+
+
+ אני אעדכן אותך. 
+
+
+ אתה מקדם דברים טובים. השאלה – – – 
+
+
+  המסילה המזרחית – זה בשבילי נקרא פרויקט בטוח; אני לא מאלה שאוספים פרוטוקולים של הבטחות שאני מבטיח. בדקתי, אדוני היושב-ראש: היו ערימות פרוטוקולים כשנכנסתי, מקודמי – אני לא אומר שרק מאחד. אמרתי שצריך לעשות מחקר קטן לגבי התאריכים. אומרים: אבל הקודם הבטיח לנו. אמרתי: הוא תקצב את זה? זה נכלל? לא, אבל הוא הבטיח. בדקתי, כל פעם סמוך לבחירות – לא חיצוניות, בחירות פנימיות – היו הרבה פרוטוקולים. 
+
+ אני לא מבטיח דבר שהוא לא מגובה. כשאני אומר שהולכים לבצע את המסילה המזרחית, היא מאושרת, היא בשלבי קידום ותכנון מתקדמים, הפקעות והכול, והיא מתוקצבת. התקציב הוא הרבה מאוד מיליארדים. זה פרויקט שכבר קורה, יוצא לדרך; עכשיו זה הביצוע. אנחנו נמשיך את המסילה הזאת כחלק ממערך המסילות, ויצא שהיישובים הערביים, שהם הדומיננטיים בציר הזה – לידם יהיו התחנות. אנחנו לא עושים כאן דברים על רקע פוליטי. כמו המחלפים בכביש 6, איפה שיש מחלף – באקה-אלע'רביה, כי זה ליד היישוב, אז זה מחלף באקה-אלע'רביה, גם כשחיברנו את כל הכביש הזה עכשיו לחדרה ולמקומות אחרים. אל תחפשו כאן אפליה. יש כאן בדיוק ההפך. 
+
+ אנחנו משקיעים גם בתשתיות, ולכן, מה שאני אומר: נכון שנקודת המוצא הייתה פיגור גדול – אין טעם לייפות את זה – גם בתשתיות, ודאי בתחבורה הציבורית. אבל לבוא ולהגיד שאין משמעות לתרבות הנהיגה, לאחריות של המנהיגות מול הצעירים, בעיקר, ואחרים, לגבי הנהיגה – זאת תהיה טעות גדולה מאוד. כי קודם כול מי שמשלם את המחיר זה הנהגים עצמם, והמשפחות שלהם וכלל הציבור. אבל אני לא אומר שזה רק כאן; זה בכל הארץ. המודעות – אמר את זה יושב-ראש הכנסת בסגנונו שלו, וזה גם קרוי "יום המשפחה": חייבים לוודא שכל אחת מזרועות הממשלה מבצעת את תפקידה. 
+
+אני מרגיש – תמיד אפשר עוד – שאנחנו עושים מעל ומעבר בתשתיות, בבטיחות הרכב. אמרתי כאן שצריך מערכות התרעה, מהמתוחכמות האלה, שהראש הישראלי מוביל. והצלחתי תוך כדי התקציב גם להתחיל בסכומים משמעותיים – לא רק ברכב החדש לתת תמריץ אלא ברכבים המשומשים, ודיברנו על זה. עכשיו אנחנו פותחים, מהשנה הקרובה, בתמריץ להתקין על רכב משומש, בהשתתפות של הממשלה, מכשור, כי המכשור הזה מציל חיים, בין 80% ל-30% – אני מוכן להיות אי-שם באמצע מהבחינה הזאת שרכבים שיש את זה עליהם – אוטובוס, משאית, רכב פרטי – חוסכים תאונות, ונותנים עוד התראה לנהג אם הוא עשה טעות ולא שם לב ופעל בהיסח הדעת. 
+
+ כך שבכל התחומים האלה אנחנו פועלים. אנחנו משדרגים, חברת הכנסת זנדברג, את התחבורה הציבורית. אני רגוע לחלוטין, א. כי אין לי כוונה לעזוב את תפקידי, אז אני לא צריך עכשיו לדבר על דברים שאני לא אחווה אותם. אני אחווה אותם, בעזרת השם, אומרים אצלנו. כמו שבתשתיות הצגתי תוכנית לפני למעלה משבע שנים, והיא נראתה דמיונית וכולה מתבצעת, תוסיפו לזה שני נמלים, תוסיפו שדות תעופה ותוסיפו הכול. בתחום התחבורה הציבורית הפעילות – אתם יכולים למדוד את זה בסעיף כזה, סעיף אחר. יש לי כבר מזמן עם משרד האוצר, עם הפקידות – אני, לא מעניין אותי כמה רושמים; שירשמו, שידווחו מה שהם רוצים. אני עובד לפי פרויקטים. כל הפרויקטים שאני מכניס ונכנסו לשלב הביצוע – מה אכפת לי מה רושמים בתקציב? והפרויקטים של תחבורה ציבורית, אף פרויקט אחד לא מעוכב בגלל תקציב. היו דברים שהיו תקועים, כמו הרכבות בתל-אביב, כמו כל הנתיבים של תחבורה ציבורית – לקחנו אחריות. 
+
+ גוש-דן זה המקום הכי בעייתי והכי מפגר, אגב, מכל מיני סיבות. אנחנו הולכים להשקיע, מתוקצב במיליארד שקלים, בנתיבי תחבורה ציבורית בתוך רשת הערים של גוש-דן. העברנו את האכיפה לעיריות, אכיפה אלקטרונית; עשינו את זה בכנסת, בחקיקה. אני בעד להעביר, יחד עם המשרד לביטחון פנים, שהם מובילים את החוק, אכיפה על אופניים ועל כל שאר הדברים, וגם להעביר לידי הרשויות המקומיות את הדברים האלה. 
+
+אנחנו הולכים לעשות רשת של נתיבי תחבורה ציבורית עם אכיפה אפקטיבית, וזה יביא, לצד מה שאנחנו עושים, עם שדרוג האוטובוסים ועם כל המערכות המתוחכמות, למצב שאני מעריך שבסוף 2018 רמת האוטובוסים בישראל בריכוזים האלה היא תהיה זהה לרמה האירופית המתקדמת, ואוטובוס גם יגיע במהירות ממקום למקום – מה שהיום הוא מתקשה לעשות. על זה תוסיפו את הרכבות הקלות, תחתית, עילית – כל המערכת הזאת שפרוסה בכל הארץ. אנחנו הופכים את ישראל למדינה מודרנית שהיא גם הרבה יותר בטוחה. הרבה יותר ייסעו בתחבורה ציבורית. 
+
+אני אמרתי – ושימו לב: מינואר, שאז הוצאנו רפורמה בתעריפים, רפורמה בתחבורה הציבורית, היה גידול של 9%, אדוני היושב-ראש, בשימוש באוטובוסים. כשוועדת טרכטנברג קמה באמצע המחאה החברתית, הוא אמר וקבעו שכל 1% שעובר להשתמש בתחבורה ציבורית זה 400 מיליון שקלים תועלת למשק. 9% כפול 400 – תעשו את החישוב כמה תועלת מלבד התועלות שמדברים, של הצלת חיים ושל שדרוג הכלכלה והאצת הכלכלה. ברכבת הייתה עלייה של קרוב ל-17%, ואיפה שאפשר יש כרטיס משולב של אוטובוס ורכבת. באירופה זה מובן מאליו, אבל כאן זה לא היה. בתקופתי בכלל הכנסתי את ה"רב-קו". כפיתי על חברות התחבורה הגדולות להכניס את זה, והן אמרו שהן לא מסוגלות להתארגן. כלומר, הדברים קורים במקטעים, אבל המקטעים האלה, כשהם מתחברים, נותנים את התוצאה המוחלטת – בפריפריה, במרכז, בכל מקום. ואנחנו עושים את זה.
+
+ועדיין, אחרי כל זה, אני אומר: האחריות היא על הנהג. אמרו כאן: כביש שיש בו רק שני מסלולים, אין חומת הפרדה באמצע. אני לא מטייל הרבה בחו"ל, אבל הייתי כמה פעמים בארצות-הברית. אתם יודעים כמה כבישים כאלה יש בארצות-הברית ובכל העולם? למה בשווייץ אין כבישים הרריים שיש בהם הפרדה וארבעה מסלולים? מה, אם הכביש הוא מסלול ומסלול צריך להתנגש? לא צריך לנהוג בזהירות? 
+
+ אין סיכוי שהתשתיות ימנעו, ייתרו את הצורך של הנהג לנהוג בזהירות, לנהוג באחריות, גם אם יש רמזור, גם אם אין רמזור – איפה שיש פניות שמאלה אנחנו מטפלים. וכל זה – אגב, מכשירי התרעה הם גורם מסייע. הרכב האוטונומי – ואני משוכנע שבתוך חמש שנים נראה יותר ויותר רכבים אוטונומיים ללא נהג כאן בכבישי ישראל – יוביל אותנו לשלב הבא, וזה שלב אמיתי; הוא לא דמיוני. בשנת 2020, 2021, אלה יעדים שאנחנו כממשלה וממשלת ארצות-הברית – אנחנו פועלים בשיתוף, במחקר, בניסוי. אבל אתם יודעים מה, עזבו את הממשלות. אנחנו צריכים לעשות רגולציה. החברות הרציניות ביותר בעולם, חברות הרכב, וחברות ענק כמו "גוגל", וכל החברות הדומות, נכנסו לתוך התחום הזה וקבעו יעד של רכב אוטונומי ב-2020, 2021, ומשקיעים שם סכומים עצומים. כל נושא הנהיגה עומד להשתנות, וכל השימוש ברכב עומד להשתנות, וכל נושא הנהגים יהיה פחות ופחות רלוונטי; הם יהיו רלוונטיים לדברים אחרים. 
+
+ אבל עד שנגיע לזה, אנחנו צריכים כולנו לעשות בחינוך, בהסברה, בתשתיות, באכיפה, בגופי ההצלה, במערכת בתי-המשפט – לעשות בהחלט את הדברים בצורה נמרצת. אני עוד פעם פונה לכולכם, ודרככם לכל הציבור, וגם באופן ישיר לציבור, לפנות לנהגים לנהוג בזהירות, כי בסופו של דבר ההגה נמצא בידי הנהג. תודה רבה. 
+
+
+תודה. מה אדוני מציע לעשות עם ההצעה? 
+
+
+ – – –
+
+
+ להסתפק בדברי השר. המציעים מסכימים להסתפק בדברי השר. תודה, אדוני השר. אם מסתפקים אז לא צריך הצבעה. 
+
+
+
+
+ ציון היום הבין-לאומי למאבק באלימות כלפי נשים, במסגרת הצעות לסדר-היום מס' 4875, 4980, 5068, 5087, 5093 ו-5108.
+ 
+חברות וחברי הכנסת, אנחנו פותחים דיון מיוחד בהצעות לסדר-היום בנושא האלימות נגד נשים, כחלק מהיום הבין-לאומי למאבק באלימות כלפי נשים, שהוכרז על-ידי האו"ם בשנת 1999 וחל השבוע. חבר הכנסת איימן עודה, חברת סיעתך מובילה את היום הזה. אני לא חושב שאתה רוצה להפריע לה. 
+
+ אף-על-פי שאנחנו חיים בעידן שבו ערך השוויון, ובכלל זה השוויון המגדרי, נישא בפי כול, עדיין אנחנו נדרשים למאבק כנגד התופעה הנפסדת והכואבת של אלימות מכל הסוגים כנגד נשים, ובכלל זה אלימות המתרחשת בתוך המשפחה, בהיקף נרחב ומדאיג.
+ 
+ אכן, גם בחברה מודרנית ומשכילה כשלנו נשים עדיין פגיעות יותר ומועדות יותר לפורענות. בשנים האחרונות נרצחו בארץ עשרות נשים, רובן המכריע בידי בן-הזוג. אלפי מקרים של נשים או נערות שהותקפו מדווחים במערכת הבריאות בשנה. גם שיעור הנשים שנפלו קורבן לאלימות מינית הוא פי כמה משיעור הגברים.
+ 
+ כל אלימות היא רעה חולה. זו תופעה שסממניה ניכרים בכל מקום: בכביש וברחוב, בבתי-הספר, בשיח הציבורי וברשתות החברתיות. אבל כשהיא מגיעה לידי מקרי הטרדה, אונס ואלימות פיזית כלפי אישה באשר היא אישה, תוך ניצול חולשה או פערי מעמד וכוח, התוצאות הכואבות מחייבות אותנו לשֹימת לב מיוחדת.
+
+יש לברך את שרי הרווחה וביטחון הפנים ואנשי משרדיהם, שגיבשו תוכנית למיגור האלימות בתוך המשפחה. בין היתר, כך התבשרנו, יוקמו מרכזי אבחון שיספקו הגנה ראשונית לנשים שנפגעו, כך שיתאפשר להן להגיע בכל שעות היממה ולקבל מענה מיידי; תגובש תוכנית ליווי ויוקמו מערך כוננויות ברשויות המקומיות וקו חירום ייעודי במוקד 118 של משרד הרווחה. אני מקווה שהמספר הזה ישונן בקרב כל מי שצריך אותו ומי שצריכה אותו, בתקווה שלא נצטרך.
+
+ המאבק הזה חייב להיות שילוב של חינוך ותודעה ושל הרתעה וענישה, וכמובן – טיפול ושיקום בעת הצורך. יש לתת לנשים שסבלו או סובלות מאלימות מענה ראוי והגנה מפני תוקפים פוטנציאליים, כי לאף אחד ולאף אחת אסור לחיות בפחד ולא תחת איומים או פגיעה נפשית וגופנית, ללא הבדל מוצא, דת או שיוך אחר. הרמת ידיים היא פסולה, נקודה. אסור שזו תהיה בכלל אופציה. 
+
+אני מקווה שהדיון, גם בנושא הכואב הזה, יתרום למאבק בתופעה הנפסדת של אלימות נגד נשים. 
+
+ אני מודה לכל אלה שהציעו את ההצעות לסדר-היום, ומזמין קודם כול את יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, לפתוח את הדיון. אחריה – עליזה לביא, יעקב מרגי, שולי מועלם-רפאלי, מירב בן ארי ונחמן שי.
+
+
+ תודה, כבוד היושב-ראש. אני חושבת שביום הזה הפסקנו לשאול את עצמנו למה אנחנו מציינים את יום המאבק באלימות נגד נשים. יש הרגשה שהנושא כבר ברור, ואנחנו יודעים את הממדים של התופעה, הבעיה החשוכה הזאת. כשאנחנו מדברים על אלימות, אנחנו מדברים ומדברות על אלימות לכל סוגיה. ואנחנו מדברות על חיי הנשים ומשפחותיהן והילדים שלהן, שחיים בפחד ובסבל נוראי.
+
+אנחנו מציינות את היום הזה גם כדי לציין, לכבד ולהעריך את כלל המאמצים שמושקעים במאבק בתופעה, וגם את המאמצים של הנשים עצמן, שנאבקות יום-יום כדי להתגבר על הסבל שהן נמצאות בתוכו. ואנחנו מציינות את היום הזה כדי להזכיר שישנן נשים שלצערנו הרב לא הצליחו לצאת ממעגל האלימות, והן נמצאות עמוק עמוק באדמה. אני חושבת שאנחנו גם נרצה לציין כל שנה את היום הזה כדי להעביר מסר ברור לכלל הנשים: אתן לא צריכות לקבל על עצמכן להמשיך לחיות במעגל האלימות ולסבול בשקט בכל אמתלה שהיא, ושלא ישכנעו אתכן שאתן צריכות להמשיך כדי לשמור על המשפחה, כי משפחה שנמצאת בתוכה אלימות כזאת לא מקיימת חיי משפחה אמיתיים.
+
+היום בוועדה לקידום מעמד האישה קיימנו שתי ישיבות חשובות. גם אתמול היה דיון מאוד חשוב על הדיווח של איגוד מרכזי הסיוע, הדיווח השנתי. שם נחשף עד כמה התופעה הזאת של הטרדות וניצול מיני רווחת, לצערנו, בחברה הישראלית. אבל כנראה לא היינו צריכים סטטיסטיקה כדי להבין בימים האלה, בימים שמתחזק בהם השיח ששם את התשתית העיקרית שעליה צומחת האלימות נגד נשים – האלימות נגד נשים היא לא הבעיה. אלימות נגד נשים היא אחד הסימפטומים, שחי על כל השיח והפרקטיקות שמחפיצות נשים, שמורידות מערכן, שמתייחסות אליהן לא כאל בני-אדם או בנות-חווה שווים. זהו הבסיס האמיתי של האלימות. 
+
+אתמול דיברנו על הטרדות מיניות, והיום דיברנו וקיבלנו דיווח מוועדת המנכ"לים למיגור תופעת האלימות במשפחה והקשבנו בקשב רב לתוכנית. ובפעם הראשונה – לאורך כל השנ��ם שאני מטפלת בנושא הזה, 30 שנה, לא ראיתי עדיין גורם ממשלתי, ואני חייבת להגיד את זה, ששם לעצמו תוכנית כל כך ברורה, שמטפלת בנקודות העיקריות והבעייתיות ביותר בנושא אלימות. כפי שציינתי – ואני עדיין מדברת על התוכנית; אני אגיע גם ליישום שאנחנו נרצה לראות – אבל בפעם הראשונה יש דיבורים על אכיפה מוגברת, ואני אומרת את זה במיוחד בימים האלה, כאשר השאלות של משפחות של נשים שנרצחו, גם בשנה הזאת וגם בשנה שעברה, עדיין מהדהדות בראשי. הם לא שואלים: מי רצח את הבת שלנו, כי הם יודעים מי רצח את הבת שלהם, אלא: למה הוא עדיין מסתובב חופשי בחוץ? משפחתה של סוהא מנסור שואלת את השאלה הזאת, ומשפחתה של דועאא אבו שרך שואלת את השאלה הזאת, וס', שנתנה עדות אצלי בוועדה, עדיין שואלת: למה מי שמאיים עלי יום ולילה, והמשטרה אומרת לי שהוא מסכן את חיי, עדיין מסתובב חופשי? אני רוצה לראות שהתוכנית הזו ששמענו עליה אכן תתבצע, אבל, לצערי הרב, עדיין לא בטוח שהתקציב שמחויב בתוכנית כזאת, שיכול באמת לגרום לעגלה הזאת לנוע – הוא עוד לא אושר.
+
+ואני מנצלת את ההזדמנות הזאת לקרוא לכל השרים להתגייס באמת ולהעביר את התקציב שצריך כדי לבצע את התוכנית.
+
+
+ תודה רבה.
+
+
+ אני אסיים במשפט אחד: היום שמענו מהוועדה שהם מכירים בצורך בגוף שיתכלל את כלל המאמצים למיגור תופעת האלימות נגד נשים. זו הזדמנות לקרוא לוועדה ולשרים לתמוך בהצעת החוק שקוראת להקמת רשות לאומית למאבק באלימות נגד נשים. אם יש רשות נגד תאונות דרכים, אז כדאי מאוד שתהיה גם רשות לטפל בחצי מאוכלוסיית מדינת ישראל לפחות. תודה.
+
+
+ תודה רבה לך, חברת הכנסת תומא סלימאן. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. חמש דקות.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, תודה, גברתי השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל, חברותי וחברי חברי הכנסת, אנחנו מציינים פה במליאת הכנסת את יום מיגור האלימות, יום המאבק באלימות נגד נשים. גם אני שמחתי, אחרי שנתיים, לראות את התוכנית הנהדרת של הוועדה, והייתה לי הזכות להוביל את היוזמה של הוועדה הזאת לתכלול עבודת המשרדים.
+
+ מה שקורה במדינת ישראל בסוגיה הזאת של אלימות נגד נשים, נערות, ילדות, זה שעל-פי רוב יד ימין לא יודעת מיד שמאל. אני לא אשכח ביקור שלי במקלט לנשים מוכות שבו קרע את לבי מקרה של אישה שנאלצה להחליט אם היא נשארת במקלט או מוותרת על להיות עם הילדים שלה, כי – גילינו – מקלטים במדינת ישראל לא מאפשרים לנשים להיכנס עם ילדים, בנים, מעל גיל 11. ובו-במקום, לשמחתי הרבה, הובלנו את האפשרות שזה כן יהיה. 
+
+ ובאמת צמחה מהבקשה הזאת העבודה שהוגשה היום בוועדה בראשות חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, ובאמת ראינו את הרצינות, המקצועיות, שיתופי הפעולה. אנחנו נמצאים ערב תקציב, תקציב לשנתיים. אם התקציב לא יאפשר – העבודה יורדת לטמיון. יש הבנה, יש ניסיון, יש ידע. צריך תקציב כדי לעצור את המגפה הנוראית הזאת של אלימות כנגד נערות ונשים. 
+
+עברנו כברת דרך, אבל ברגע שאנחנו פותחים עיתון בבוקר יום אנחנו רואים פעם אחר פעם שממש – אני נותנת לכם דוגמאות אקראיות מהעיתון, ממש עכשיו: אז לפחות ארבע נשים מתלוננות נגד אלון קסטיאל, אותו סיפור מזוויע שמעורר אצלי לפחות זיכרונות, קונוטציות, למה שנראה כמו שימוש בסם האונס – אותה שאילתה שאני מפנה לשר לביטחון פנים, ועדיין לא קיבלנו תשובה איך מזהים ואיך פועלים, ואנחנו רואים את נושא הסם הזה חוזר ועולה. אביגדור קהלני נגד שילוב נשים בשריון. אי�� הוא אומר? אני מצטטת: התפקיד שלהן להיות אימהות. דיקן בבן-גוריון מועמד לדין משמעתי על הטרדה מינית של סטודנטית ונענש בנזיפה; האוניברסיטה מערערת, וגם המרצה מערער. תושב יפו מואשם שרצח את אשתו בחבטות אבנים ובדה כי אלמונים שדדו אותה באלימות בשטחים. אדוני היושב-ראש, ממש עמוד אחד בעיתון והידיעות האלה רצות. וזה רק יום אחד, עמוד אחד, עיתון אחד. 
+
+
+ ושדר רדיו בכיר שהסביר למה הן משתכרות ונוסעות עם מי שאונס אותן. 
+
+
+ לגמרי, לגמרי, לגמרי. אבל אני באמת רוצה להקריא את הציטוט הזה, שמשך את עיני, ואני לא יכולה שלא לקשור אותו לדברים של אדם שיש לי הערכה רבה כלפיו, תת-אלוף במיל' אביגדור קהלני, שבאמת יש לו הרבה מאוד זכויות. בסופו של דבר הוא אומר: התפקיד של האישה הוא להיות אימא ולהביא ילדים לעולם. וכאן, בישראל 2016, בטח שהתפקיד שלנו הוא להיות אימהות, סבתות, אוהבות ילדים ונכדים. כיף גדול, שמחה גדולה, אבל גם אחריות. אחריות, אחריות, אחריות, אחריות. ויש קשר בין הצורך הזה באחריות להגנה על הילדים שלנו, מר קהלני. יש קשר. הדברים קשורים, כי הנורמות בחברה שלנו והשיח שאנחנו מקיימים גם מתווים מציאות, בסופו של דבר. ובמקום שבו ניתן לגמד את מעמדה של האישה ומקומה בחברה, יש גם שמבינים מכך שאלימות נגד נשים היא דבר טריוויאלי, ושאפשר להתייחס ולהמשיך להתייחס לנשים כאל פחותות, כאל מי שיכולות לספוג חבטות ואלימות. 
+
+ ואם נלך כמה ימים אחורה ניזכר, כמובן, בהסכם השתיקה בבנק הפועלים, שבו אדם בכיר מאוד מקיים יחסים תוך ניצול מרות עם עובדת ובהליך לא שקוף נסגר פיצוי במיליונים על חשבון ציבור. ורק בכנסת הקודמת אנחנו מעיפים את התופעה הנוראית הזאת של נבחרי ציבור שלוקחים כל מיני יוזמות מהביטוח ופוליסות ביטוח, גברתי השרה, שמגינות עליהם מהטרדות מיניות. והנה, לא במקרה גם בחברת "מקורות" אנחנו רואים – שוב גוף ציבורי גדול, שוב יחסי מרות, שוב הסכמי שתיקה במיליונים, שוב על חשבון הציבור.
+
+אז כל זה, גבירותי ורבותי, חברי חברי הכנסת וחברותי, סיכום של חודש אחד בישראל של שנת 2016. אתם רוצים נתונים? אז מדי 16.5 ימים בממוצע נרצחת אישה בישראל על-ידי אחד האנשים הקרובים לה ביותר – בן-זוג, אח, אבא, בן או דוד. אז כן, הרצח של נשים במשפחה הוא תופעה חברתית שנוגעת לכולנו. 
+
+
+ נא לסיים. בבקשה. 
+
+
+ זאת לא תופעה רומנטית ולא תופעה שמעוררת כבוד. אז רצח נשים חייבים למגר. חינוך, מודעות, והרבה מאוד, הרבה מאוד הבנה שיש לנו היכולת. ויש התוכנית הנפלאה הזאת שהוגשה הבוקר. תקציב מציל חיים; מודעות מצילה חיים. 
+
+ הדרך עוד ארוכה, אדוני היושב-ראש, אבל – – 
+
+
+ תודה. 
+
+
+ – – אני רוצה לסיים בנימה אופטימית. אנחנו בעיצומו של תהליך ריפוי. יש היום בשלות והבנה שאי-אפשר להמשיך, וקשר השתיקה נשבר. אני רוצה מכאן לחזק מתלוננות ומתלוננים לבוא, להגיש תלונה – יש כמה דרכים שהחוק מאפשר – וגם באמת לברך את השר ארדן על תמיכתו בחוק האזיקונים שאני מבקשת לקדם בכנסת, כאן, כדי לבוא ולראות איך נשים כן תוכלנה להישאר בבית, בעבודה, ומי שבעצם מקבל גם את הטיפול וגם יעזוב זה הגבר. תודה, אדוני היושב-ראש. 
+
+
+ תודה, גברתי. אני ממש מבקש מכולם להקפיד על הזמנים. יעקב מרגי – אינו נוכח. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, בבקשה. בבקשה, גברתי, עד חמש דקות.
+
+
+ תודה, אדוני. 
+
+ אדוני היושב-ראש, חברתי השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל, יושבת-ראש הוועדה חברתי עאידה תומא סלימאן, חברות�� וחברי חברי הכנסת, סלמאוויט גברמסקל, בת 29, מתל-אביב; אירנה בונגרט, בת 30, מפתח-תקווה; בהיא מנעא, בת 22, מבאר-שבע; רחל אמזלג, בת 45, ממושב רחוב; מארין חאג' יחיא, בת 32, מאשקלון; סלמלק טסרה, בת 35, מנתניה; אולגה מכניצקי, בת 31, מבת-ים; ויקטוריה שטיינגרדט, בת 38, מלוד; סוהא מנסור, בת 39, מטירה; אמנה דאר נאפע אלעביד, בת 30, מתל-אביב; ליובוב שקרוב, בת 38, מאשדוד; תסנים אבו קווידר, בת 22, מכפר בדואי סמוך לדימונה; ראידה ניג'אם, בת 42, מבית-ג'ן; נארמין אלמוגראבי, בת 50, מרמלה. 
+
+הן צעירות ומבוגרות, מהפריפריה ומהמרכז, יהודיות, בדואיות, דרוזיות, ערביות, עולות וותיקות. כל כך הרבה שוני במספר כל כך מועט של נשים. הייתי רוצה לספר לכן שהמשותף לכל הנשים הללו הוא העובדה שכולן, למשל, אימהות, או שכולן עובדות. אבל האמת היא שלא כולן אימהות ולא כולן עובדות. חלקן חלמו להביא חיים לעולם, חלקן חלמו על עבודה משמעותית. לצערי, מה שמשותף לכולן הוא שהן נרצחו באכזריות על-ידי בני-הזוג או בני משפחה במהלך שנת 2015. 15 נשים בשנה אחת. 
+
+המספרים הם בלתי נתפסים. בין השנים 2004 ו-2014 נרצחו במדינת ישראל 176 נשים. 126 מהן נרצחו על-ידי בני-הזוג שלהן ו-50 על-ידי בני משפחה אחרים. אבל בעיני נתון מדאיג נוסף הוא ההבנה שיותר מ-50% מאלה שנרצחו לא פנו מעולם למערכות הרווחה במדינת ישראל ולא חשפו את היותן מאוימות או קורבנות לאלימות. ביקרתי, אדוני היושב-ראש, ביום חמישי שעבר במקלט לנשים מוכות של עמותת "בת מלך" בבית-שמש. מולי ישבה בחורה צעירה שסיפרה על חמש שנים, מיום למחרת החתונה ועד היום שהיא בחרה לקום וללכת, חמש שנים של אלימות בלתי פוסקת; חמש שנים שאף אחד לא שמע ממנה על האלימות הקשה שהיא חווה – אלימות פיזית, אלימות מילולית, אלימות כלכלית, אלימות חברתית. 
+
+ המשמעות של זה ש-50% מהנשים האלה לא פונות ולא מספרות היא שאנחנו כחברה לא יכולים לדעת ולא יכולים לעזור. ועל זה אני מבקשת לדבר, כדי להעלות את הסיכוי שנשים ששומעות אותנו עכשיו, אותן נשים יבחרו שלא להישאר לבד במערכה. אני רוצה לבקש מכל הנשים האלה שקירות הבית שנועדו להגן עליהן הופכים לחומות, שתדעו שאתן לא לבד, ואל תחשבו פעמיים לפני שאתן מבקשות עזרה. תנו לנו הזדמנות לשאת אתכן את המשא. אני רוצה לבקש מכן שלא תאבדו את התקווה לעתיד טוב יותר, שלא תאבדו את האמונה בזכות שלכן להיות מאושרות – זכות ולא חסד. 
+
+כשאני שמעתי את הסיפורים הקשים שהבחורה הצעירה סיפרה לי, חשבתי על עצמי בתור כלה צעירה, איך החיים שלי נראו אחרת לגמרי; איך החיים של כולנו נראים אחרת לגמרי. ושלהן – לא. לצערנו, בשנת 2016 במדינת ישראל עדיין אנחנו צריכים יום לציין מאבק באלימות נגד נשים. כולנו מייחלים ליום שבו יבוטלו ימים כאלה, אבל עד אז, חובה עלינו לעשות כל שלאל ידנו כדי לעזור לנשים האלה. מאתנו אני דורשת מודעות ביום-יום; לפתוח את העיניים ואת הלב ולשים לב למה שקורה מסביבנו, כן, במקומות הכי קרובים. זו לא רק שאלה של חיים, זו גם שאלה של מוות. 
+
+ ואני מבקשת לסיים בהקדשה של המילים של יהונתן גפן לכל הנשים היקרות: "עולם חדש וטוב אני אתן לך. / כבר במבט כחול את מגלה, / כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח / קורץ צהוב צהוב מתוך האפלה"; בתפילה שאף אחת לא תישאר באפלה, שכל אחת ואחד מאתנו יוכלו להיות קרן האור בשבילן. תודה רבה.
+
+
+ אמן ואמן. תודה רבה, חברת הכנסת שולי מועלם, על הדברים החשובים. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת נחמן שי, ��חרון הדוברים. תשיב השרה גילה גמליאל. תודה לשולי על העמידה בזמנים. זה היה מדויק להפליא.
+
+
+ תודה רבה. 
+
+ אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי וחברותי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה להודות לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן על הדיונים היום ועל העלאת הנושא, לא רק מהמקום המקצועי שלך היום, אלא גם מהמקום המקצועי שלך בעבר. אין ספק שאת יודעת היטב במה מדובר, ואין ספק שהגישה שלך לעניין הזה הביאה את התוכנית הכה-מפורטת הזאת שהוצגה היום. זה ראוי לציון. 
+
+ אני רוצה לספר על אישה צעירה ויפה, עם בן-זוג. יש לה שני ילדים מתוקים וחלומות גדולים, אבל היא מתה מפחד. היא לא ישנה והיא לא מתפקדת. היא יודעת שהוא לא ירפה, והיא שומרת את זה בלב. כולם יודעים – המשטרה כבר קיבלה כמה תלונות, השכנות שמעו את הצעקות, והמשפחה שלה לא מצליחה להרפות. מה אנחנו הצענו לה? אדוני היושב-ראש, אנחנו יכולים להציע לה לברוח למקלט לנשים מוכות, או שהפקיד המשטרתי יבוא אליה הביתה, או שהיא תלך ותגיש תלונה, שזה בכלל אירוע נדיר. אבל בסוף אנחנו רואים בעיתון את התמונה, ואת האישה הזאת, שדמה הפקר, יכולנו להציל, אבל לא היו לנו השכל, ההיגיון והרגש לקרוא את הכתובת שהייתה על הקיר. כנראה את אלה שאת השמות שלהן הקריאו כאן אנחנו כבר נשכח מחר, והרצח יהיה עוד טרגדיה – עוד אישה נרצחה. ובמקום שזו תהיה קריאת השכמה מזעזעת לנו, התרגלנו ואנחנו אדישים. 
+
+אני חייבת לומר שבסוף השבוע האחרון פורסמה כתבה על גברים שמתאבדים. קראתי את הכתבה הזאת. כתבה מזעזעת בעיני – אדם שלוקח את חייו בשל צרות אישיות זה מזעזע, מה שהביא אותו לכך. אבל היה שם משפט שקומם אותי. בכלל, אחרי השבועיים שעברנו, זה בטח עוד יותר יטריד אותך. היה שם משפט – אתה יודע מה הם אומרים? הם אומרים שם – אני לא יכולה לשכוח את המשפט הזה: איך המדינה שופכת כספים – קראת את זה? – על מקלטים לנשים מוכות. ואמרתי לעצמי: נכון, זו בעיה קשה שגברים מתאבדים, זו בעיה נוראית, אבל מה הקשר בין זה לבין לומר ששופכים – מי שביקר במקלט לנשים מוכות יכול לומר שנשפכים שם מיליונים? הרי זה אבסורד. בואו נדבר על 2 מיליון השקלים האחרונים של מסל"ן – כמה היינו צריכים לעבוד בשביל 2 מיליון שקל למרכזי הסיוע. מנהלת המרכזים לקחה הלוואות אישיות – הלוואות אישיות על שמה – בשביל מי? בשביל לטפל בנשים של מדינת ישראל. כמה נאבקנו על 2 מיליון שקל. ברוך השם, גם זה כבר מאחורינו. אבל לומר הערה כזאת? 
+
+ אני נכנסתי למקלט לנשים מוכות בחיפה. לא רוצה לדבר על צניעות, כמעט עוני. כמעט עוני. והדבר הכי נורא בעיני – ואמרת את זה כשדיברת על הנשים הערביות שנרצחו – הוא הולך חופשי, גם אצלנו, במגזר היהודי. הוא משוחרר, והאישה בורחת ונכנסת למקלט, לפעמים עם הילדים, לפעמים בלי הילדים. עולמה חרב עליה. ואני חייבת לומר עוד משהו: לפני יומיים דובר בחדשות ערוץ 2 על המתלוננות – אחת נגד אלון קסטיאל ואחת נגד הרב, שכחתי את שמו. מה צרם לי בכל העניין הזה? שתמיד הנשים הן המוחשכות, הן עם הקול המוזר והמעוות הזה, שהוא אפילו קצת מטריד, איך שהן מדברות. והגברים – תמונות; תמונות גוף, תמונות פנים, כולם יכולים לראות ולהסתכל, ואת אותן נשים אנחנו שמים במחשכים. נשים צריכות לבחור בין גלות, להיות מנותקות מהילדים ומהמשפחה במעון מרוחק, או לחיות באימה, ובסוף אפילו להירצח בבית שלהן. 
+
+אני שמעתי על התוכנית, ואנחנו מאוד מאוד מאוד מקוות שהתוכנית הזאת תצא לפועל. אבל הנחת המוצא במדינה חייבת להשתנות. במקום לנטרל את התוקף, אנחנו כל הזמן מענישות – ומענישים בעיקר – את הקורבנות, שבדרך כלל הם נשים. ומילה אחרונה לסיום: כשמדינת ישראל רוצה להתעמר במישהו, היא יודעת לעשות את זה טוב; גם בהוצאה לפועל, גם עם גופים שמטפלים במשפחות פשע. למה במקרה של גברים מכים המדינה לא גורמת לו, או ממררת את חייו מספיק, כדי שלא ישתלם לו להתעמר באישה חפה מפשע? תודה רבה.
+
+
+ תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה; אחרון הדוברים. לאחר מכן נקשיב לתשובת השרה. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות. 
+
+
+ תודה. 
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הדיון הזה הוא לא לנשים בלבד. הוא לא – – –
+
+
+ אתה הנציג.
+
+
+ סליחה?
+
+
+ אתה הנציג שלהם.
+
+
+ מוכן. מוכן בשמחה. הוא לא לנשים בלבד; הוא לכלל החברה הישראלית. לכל אחד מאתנו יש אימא, בת-זוג, ילדים, ילדות, משפחה. כל אחד שחרד לדמותה של החברה הישראלית צריך להרגיש היום רע מאוד. אני שמח שהכנסת מקדישה יום לנושא הזה של האלימות כלפי נשים, אבל אני מצטער צער גדול על כך שהנתונים שהוצגו לנו במהלך היום בישיבה המיוחדת של הוועדה, וגם אתמול, בישיבה אחרת של הוועדה שמתחברת בדיוק לנושא הזה, מראים עלייה אטית ומדורגת באלימות – גם של נפגעות תקיפה מינית וגם של אלימות כלפי נשים.
+
+ אנחנו רשמנו לפנינו היום את הנתונים. הרצח, כמובן, הוא הגרוע מכול. 21 נשים רק במהלך השנה היוצאת; שליש מהן, אגב, ערביות, ותכף אני אדבר על זה. המשטרה – קרוב ל-7,000 מעצרים על אלימות בין בני-זוג. 74% הם כמובן תלונות של נשים. למעלה מ-3,600 תיקים בגין תלונות על עבירות מין כלפי נשים, שליש כלפי קטינות. שליש כלפי קטינות. אלימות במשפחה – 2,062 אסירים בעלי פרופיל של אלימות במשפחה, 98% גברים. ובסך הכול קרוב ל-20,000 תיקים בגין תלונות על אלימות בין בני-זוג, ומהן הרוב המכריע, כמובן, הן תלונות של נשים. זאת תמונה קשה מאוד, שמוכיחה את מה שאנחנו חוששים: שהחברה הישראלית הולכת ונעשית אלימה יותר. 
+
+ אבל אני רוצה לומר את מה שהוא סוד גלוי בקרב כל האנשים שעוסקים בתחום הזה, וזה החלק החשוך – התלונות שאנחנו לא יודעים עליהן. זו האלימות שאיננה מדווחת. כי אם יש ערך ליום הזה, ולדיונים האלה, ולסיפורים האישיים שהביאה אתמול חברתי עאידה תומא סלימאן לוועדה שלה, זה שהתייצבו גבר ושתי נשים וסיפרו את סיפורם האישי בפנים גלויות, מול מצלמות, כדי שהציבור כולו ידע שנפגעת בעבירת מין היא לא עבריינית. היא לא עשתה שום דבר רע; אותה לא צריך לבודד; כלפיה לא צריך להפעיל שום סנקציה. ההפך, הן צריכות לשאת את המסר הזה; הן לקחו על עצמן לשאת את המסר הזה כלפי החברה כולה, וזה מעשה אמיץ ממדרגה ראשונה. 
+
+ אנחנו חייבים לעודד, בכל אירוע של תקיפה בתוך המשפחה, לבוא לתחנת המשטרה ולהתלונן, או לפחות לעובדת סוציאלית – שתהיה כתובת. לא צריך לפחד ולא צריך לחשוש. אבל קל להגיד את זה מהדוכן. כשזה קורה, במשפחות רבות, הרבה יותר מאשר מדווח, מעדיפים לסגור את זה בבית, לא לדבר על כך, לא לקלקל – כי זה לא נעים; כי זה דימוי של המשפחה; כי זה עלול לפגוע במישהו. אז הולכים לחברים ולידידים, לפעמים גם הולכים לרב, או אולי הולכים לאיזושהי דמות אחרת בעלת סמכות שתסדר את הדברים. לא זה הכיוון. לא זה הכיוון. הכיוון הוא להופיע, להתייצב, לומר, להיות אמיצים. 
+
+כאן, כמובן, יש מערכות אחרות שצריכות להיכנס לפעולה: מערכות המשטרה, מערכות אכיפת החוק, מערכות הצדק והמשפט, כדי לוודא שמי שהיה מעורב במעשה של אלימות בתוך המשפחה ייענש. ייענש – ולא לטאטא את זה מתחת לשטיח. 
+
+ ראינו היום את מסקנות הצוות המיוחד שמינתה הממשלה בשעתו. הוצגו לפנינו דברים מאוד יפים. אני מכיר את זה, הייתי שם – בהרבה ועדות, בהרבה צוותים. השקפים יודעים לספוג הכול והניירות יכולים לגרור מה שהם רוצים. חברות וחברים, אין לזה שום ערך; אין לזה שום ערך עד שממשלת ישראל תחליט לאמץ תוכנית לאומית למניעת אלימות בתוך המשפחה, לאמץ אותה ולממן אותה, כי בסוף זה מגיע לכסף. ואם הממשלה תחליט כך, לא רק שהיא תקבל את גיבוים המוחלט של הכנסת ושל הציבור, אלא היא תעשה את המעשה הנכון ביותר מבחינה ציבורית ומוסרית, ואני מצפה שאת זה תעשה ממשלת ישראל; לא שקפים, לא מצגות, אלא פשוט לקבל את ההחלטה להזרים את המשאבים. 
+
+ יושבת פה השרה גילה גמליאל. אני מקווה שזה ייפול עליה, כי היא שרה בעלת יכולת, היא יודעת לעשות את זה, ואם לא – לפחות שתוביל את הפרויקט הזה, ושזו תהיה גולת הכותרת של הממשלה ושלך בקדנציה הנוכחית. תודה רבה. 
+
+
+ תודה רבה, חבר הכנסת נחמן שי. גברתי השרה גילה גמליאל – בבקשה – תשיב בשם הממשלה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, המזכירה שלנו, חברות וחברי הכנסת, אנו מציינים היום בכנסת ישראל את יום המאבק באלימות כלפי נשים. המטרה של היום הזה היא לעורר את המודעות, להגביר חקיקה, לאכוף חוקים וענישה הולמת ולעודד נשים לפנות לעזרה.
+
+ואני אומרת כאן, לכל מי שנמצא פה היום ולכל מי ששומע אותנו ורואה אותנו: האלימות, לצערנו, נמצאת בכל מקום – כנגד נשים, כנגד ילדים, כנגד חברה שלמה במדינת ישראל. וחובתנו בבית הזה להיות המודל למשהו האחר, כי לעתים גם כאן אנחנו רואים בשיח אלימות מילולית קשה מאוד, שמשליכה בסופו של יום על כל מי שצופה בנו. זוהי חובתנו להתנהג בצורה ראויה ולשמש מודל ודוגמה. 
+
+ אלימות, לצערנו, היא דבר שנמצא בכל מקום בחברה הישראלית. אנו עדים לאלימות כנגד נשים כמעט כל יום: הן מוכות, נאנסות, נרצחות, ומקלטי הנשים מלאים עד אפס מקום. גילוייה של האלימות אינם פוסחים על שום שכבה באוכלוסייה. הסכנה קיימת בכל מקום, ולצערנו, גם בתוך המשפחה. 
+
+ מאחורי הנתונים – כמו שאמר כאן נחמן שי, הנתונים שמציגים כל הזמן, היבשים – יש ערפל של שתיקה, חיים שנגמרו או השתנו לנצח ומעגלים נוספים שחשופים לאלימות, ובתוכם ילדים וילדות, בני ובנות נוער, אשר עדים לאלימות בבית בין ההורים, נפגעים פגיעה נפשית ולעתים קרובות אף פגיעה פיזית. מדובר בתופעה קשה ביותר, שמצריכה שילוב זרועות, עבודה שמשלבת היבטים של מוסר, חוק, חינוך וטיפול. תופעת האלימות נגד נשים היא נגע חברתי חמור ביותר שמחייב טיפול דחוף ויסודי. אני נוטה להסכים לדברים שנאמרו כאן קודם על-ידי חברי: זה מחייב אותנו, כממשלה, להכין תוכנית לאומית, ואפשר בגינה גם לשקול הקמת רשות לטיפול באלימות. הדברים האלה צריכים לבוא לידי ביטוי, כי אנחנו רואים רצח של נשים, ומספרן רק הולך וגדל. 
+
+ על-פי נתוני האו"ם, כל אישה שלישית בעולם חוותה אלימות מצדו של אדם הקרוב אליה; על-פי נתוני משרד הרווחה, עד 15% מהנשים בישראל סובלות מאלימות במשפחה. ואני הייתי אומרת שאלו בעצם נתונים על התלונות המוגשות, בעיקרם. אנחנו ממש לא יודעים כמה תלונות לא מוגשות, כמה נשים יושבות בבית וסובלות אלימות ובוחרות להתמודד עם זה לבד. 
+
+ האלימות באה לידי ביטוי במגוון דרכים: אלימות פיזית, אלימות מילול��ת, אלימות נפשית ואלימות כלכלית. נשים נפגעות אלימות במשפחה חשות השפלה, סבל, חרדה, לחץ, עד כדי איבוד צלם אנוש. זה מה שמציגים לפנינו כל המחקרים, כל העדויות. 
+
+יום המאבק באלימות נגד נשים הוא יום חשוב בראש ובראשונה לחברה הישראלית – חברה שחרתה על דגלה את השוויון המגדרי כבר בהכרזת העצמאות, שבכנסת הראשונה חוקקה את חוק שיווי זכויות האישה. אנחנו חברה שמתקשה לעמוד בהבטחות שלנו לנשים לנהוג בהן בשוויון אמיתי. עדיין, לצערנו, לצד ההכרה בזכות הנשים לשוויון ברמה פורמלית, אנחנו כל העת רואים נשים מאוימות, נשים שסובלות מאלימות בכל הרבדים שהצגתי כאן. 
+
+החברה הישראלית כיום אכן מפגינה אפס סובלנות לתופעה. האלימות נגד אישה בידי בן-זוגה, גם בתוך ביתה פנימה, הפכה לעניין שלציבור כולו יש אינטרס במיגורו. בכך בא לידי ביטוי חוסנה החברתי של החברה הישראלית. אבל עלינו לזכור שחובתנו להסתכל על החברה בכללותה. אנחנו רואים שנשים בחברה הערבית נרצחות כל הזמן; הן חשופות ממש לפגיעה אנושה, מבחינתן, בלא מענה מצד מערכת אכיפת החוק. זו טרגדיה לחברה הישראלית. 
+
+ אני רוצה לומר שבהקשר הזה, לצערנו, כלל הנשים בישראל מוצאות את עצמן בסיטואציה שבה הן לא מקבלות את המענה. אני המתנתי לוועדת השרים שמטפלת בנושא, ואני חושבת שמכאן אנחנו צריכים לפעול בשיתוף פעולה עם הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בכנסת, ועם כל הנוגעים בדבר שנמצאים כאן מבין חברי וחברות הכנסת, שרואים לנכון ושיש להם היכולת לבוא ולקדם את הדברים בצורה של שיתוף פעולה. אנחנו נעשה זאת ביחד; אנחנו נפנה את הזמן ואת המשאבים לכך, על מנת להוביל, בתקווה, לעתיד אחר. 
+
+ אני רוצה לומר שבעניין הזה אני עמלה, ביחד עם שרת המשפטים וביחד עם חברת הכנסת גלאון, לחוקק חוק שנגיש לממשלה. הוא כבר עבר את הבחינה של הציבור, והוגשו הרבה מאוד הסתייגויות לחוק. ההצעה מדברת על הכרה באלימות כלכלית בחוק, בסעיף שייתן מענה לנשים להתמודד עם מצבים כל כך קשים, שממדרים אותן, שפוגעים בהן וביכולת שלהן לחיות בכבוד. מבטלים אותן לחלוטין בחוסר יכולת להתנהל מבחינה כלכלית. הנושא הזה יגיע לפתחה של הכנסת בקרוב, לאחר כל הליך הבחינה של כל התלונות שהגיעו וכל הדרישות לשינוי, כל התייחסות. חשבתי שנספיק להגיש את זה היום, אבל מפאת הכמות המאוד-גדולה של ההתייחסויות זה לוקח יותר זמן, מבחינת ההליך הפרוצדורלי המשפטי. החוק הזה יגיע לכאן על מנת לתת את המענה בנקודה מאוד מאוד כואבת של השליטה בכל הנושא של המשאבים הכספיים: ההכנסות של נשים, שהולכות לעתים לגבר באופן ישיר, וכך נמנעת מהן, למרות רצונן, האפשרות להתנהל – על-ידי השתלטות, כשפועלים נגדן בסוגיה הזאת.
+
+ אני רוצה לציין שמבחינתי כל ההיבט הזה הוא עוולה שנובעת, בין היתר – הייתי אומרת שסוגיית האלימות גם מושפעת מהיחס הכללי כלפי נשים שקיים בהרבה מאוד רבדים. אנחנו רואים מצד אחד התקדמות גדולה בעשור האחרון בשוויון הזדמנויות בין נשים לגברים, אבל אנחנו גם עדות ועדים לכך שעדיין יש כאלה ששבויים בתפיסות אנכרוניסטיות ומיושנות. אנחנו שומעים את הדברים. שמענו את זה לאחרונה באמירות לגבי פתיחת הצבא עבור נשים, שיוכלו לבוא ולהיכנס לכלל התפקידים הפתוחים, כולל בטנקים ובשריון. ואני אומרת בצורה חד-משמעית ובאופן ברור: נשים במדינת ישראל – בכל תפקיד שפתוח לגברים, תינתן גם להן האפשרות להתמודד. גם בצבא. בקוקפיט זה כבר קיים, ואין סיבה שזה לא יהיה קיים בטנקים.
+
+ אני רוצה לומר לכם בצורה חד-משמעית: אנחנו כאן, בכנסת ישראל, 33 חברות כנסת שמשתפות פעולה רוב הזמן לגבי כל פעילות שאנחנו רואות לנכון לקדם, ולקדם את הנושא של השוויון המגדרי. ואני קוראת לכולכם להירתם גם כאן על מנת לפעול להוביל תוכנית לאומית ממשלתית, ביחד אתכם, על מנת למגר את התופעה. כולי תקווה שנצליח להוציא ולקדם תוכנית, עם המשאבים הראויים, על מנת שבשנה הבאה נהיה עם יותר בשורות. תודה רבה.
+
+
+ תודה. כבוד השרה – מה מציעה כבודה? להסתפק?
+
+
+ מה שהן רוצות. מה המציעות רוצות? מבחינתי – – –
+
+
+ עאידה – – –
+
+
+ אני חושבת שתסתפקו בדברי, כי היה היום יום ארוך של – – –
+
+
+ נסתפק בדיון הזה. ממילא זה ימשיך להתנהל בוועדות.
+
+
+ תודה רבה.
+
+
+ אז אנחנו נסתפק בדברי השרה.
+
+
+ כן. אני רוצה בהזדמנות הזאת לברך את חברת הכנסת רוזין על הצעת החוק שהיא הולכת להציג בפני הכנסת. יישר כוח. חוק מאוד מאוד חשוב, שייתן מענה להרבה מאוד נשים שהיום נמצאות במצב שאין להן אפשרות לבוא ולפטור את המדינה ואת החברה מאותם אנשים שפגעו בהן פגיעה מינית. תינתן להן האפשרות לבוא ולהציג את הדברים, להציף אותם. ושכל אחד במדינת ישראל יבין שאין דבר כזה שבסופו של יום יפגעו בנשים ולא ישלמו על כך. תודה רבה.
+
+
+ תודה, גברתי השרה.
+
+
+
+
+ הודעה למזכירת הכנסת.
+
+
+תודה. 
+
+ ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת הכספים בדבר פיצול סעיף 57 בהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות 2017 ו-2018), התשע"ז–2016. תודה.
+
+
+ תודה, גברתי המזכירה.
+
+
+ [הצעת חוק פ/2578/20; נספחות.]
+
+
+ אנחנו עוברים להצעת חוק העונשין (תיקון – הרחבת הגדרת בן משפחה לעניין התיישנות עבירות מין במשפחה), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת מיכל רוזין. תעלה להציג את ההצעה – זה הנמקה מהמקום, סליחה. הנמקה מהמקום, אכן. תשיב השרה גילה גמליאל – לא?
+
+
+ – – – 
+
+
+ אה, אורי משיב בשם – השרה גמליאל, את משיבה בשם שרת המשפטים על ההצעה הזאת? אז נא לקרוא לשר אריאל. בבקשה, חברת הכנסת רוזין, הנמקה מהמקום.
+
+
+ איך הוא ידע אם לתמוך אם הוא לא – קודם כול, תודה לשרה גילה גמליאל, שגם תמכה בהצעת החוק. 
+
+ אני גאה לעמוד פה ולהיות חלק מהמהפכה הפמיניסטית במדינת ישראל. אני גאה בנשים האמיצות שחושפות את החוויות האישיות והאינטימיות ביותר שלהן כדי להיאבק בתרבות האונס, בהשתקה. אני גאה להיות שותפה לארגונים הפמיניסטיים בעשייה לקידום שוויון מגדרי ובמאבק באפליה ובאלימות נגד נשים.
+
+ הצעת החוק הזאת שיזמתי, בשיתוף איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית – ותודה ליועצת המשפטית ליאת קליין המדהימה – מרחיבה את תקופת ההתיישנות גם בפגיעה מינית על-ידי בן-דוד, ובאמת מאפשרת לנשים רבות שחוות גילוי עריות בילדותן ולוקח להן זמן להתמודד – יש מנגנון הבשלה מורכב, ולוקח זמן להגיע למצב שבו את מרגישה שאת מסוגלת להגיש תלונה; לפעמים מדובר בתהליך של עשרות שנים, במיוחד כשמדובר בפגיעה מינית שבוצעה בידי בן משפחה קרוב. קיים קושי גדול בדיווח, שנובע מעצם הקרבה והתלות שמאפיינים את התא המשפחתי, ולכן זה מעכב את הדיווח.
+
+אני רוצה להודות לשרה איילת שקד, שהקשיבה באמת לבקשות ולפניות רבות שהגיעו אליה, ביניהן מא"ל המדהים, שאחיו נפגע על-ידי בן-דודו, והוא נפטר מסרטן, והוא המשיך את המאבק שלו להכרה בכך שגם פגיעה על-ידי בן-דוד היא פגיעה בתוך המשפחה, שמערערת את האמון בדבר הכל-כך בסיסי, שהוא המשפחה שלנו, מקור האמון שלנו בעולם בכלל. תודה רבה לשרים – גם אתה, השר אורי אריאל – תודה לכם על שתמכתם בכך בוועדת השרים לחקיקה. זו בהחלט הצעת חוק חשובה, ואני מודה לכם. נפגעים ונפגעות רבים, אני בטוחה, מודים לכם. תודה.
+
+
+ תודה, חברת הכנסת רוזין. תשיב השרה גמליאל.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אקריא את התשובה מטעם משרד המשפטים: הצעת חוק העונשין (תיקון – הרחבת הגדרת בן משפחה לעניין התיישנות עבירות מין במשפחה), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת מיכל רוזין, מבקשת לתקן את חוק העונשין ולקבוע כי תקופת ההתיישנות המיוחדת הקבועה לעבירות מין מסוימות שנעברו בקטין בידי אחראי עליו או בידי בן משפחה תחול גם כאשר הפוגע בקטין הוא צאצא של דוד או של גיס של הקטין שמלאו לו 15 שנים.
+
+ חוק העונשין קובע כי בעבירות מין שבוצעו בקטין תחל תקופת ההתיישנות מיום שמלאו לו 18 שנה. אולם בעבירות מין במשפחה או בעבירות מין שבוצעו בידי אחראי לקטין, תקופת ההתיישנות ארוכה יותר ומתחילה כאשר מלאו לנפגע 28 שנים. כיום, צאצא של דוד או של גיס אינו נכלל בהגדרת בן משפחה, ולכן, כאשר קטין נפגע בידי קרוב משפחה זה מתחילה תקופת ההתיישנות מיום שמלאו לו 18 שנה, ולא 28 שנים.
+
+ תקופת ההתיישנות המיוחדת בעבירות מין מבטאת את הרציונל שבמערכות יחסים במשפחה או בין קטין לאחראי עליו יש לקטין קושי להתלונן נגד הפוגע בו, ולפיכך במקרים רבים מוגשות תלונות על-ידי הנפגעים שנים רבות לאחר הפגיעה. תקופת ההתיישנות המיוחדת מאפשרת לנפגע משך זמן משמעותי הנדרש לו על מנת להתנתק מהתלות בפוגע, לעמוד על דעתו, להבין את מהות הפגיעה בו ולגייס את הכוחות ולדווח עליה. הארכת תקופת ההתיישנות בעבירות אלו מאפשרת את מיצוי הדין עם הפוגע, אשר לא רק ניצל את מערכת היחסים המיוחדת בינו ובין הנפגע כדי לבצע את העבירות אלא ניצל גם את הקושי הנעוץ בגיל הצעיר או במערכת יחסים זו כדי לחמוק מאחריות בגין העבירות שביצע.
+
+אנו סבורים כי כאשר מבוצעות עבירות מין בקטין בידי קרוב משפחה שהוא בן-דוד עלול להתעורר אצל הנפגע קושי דומה לדווח על המקרה. בבדיקת משרד המשפטים עם איגוד מרכזי הסיוע הובאו דוגמאות של מקרי עבירות מין שבוצעו בנפגע על-ידי בן-דודו שבהם לא ניתן היה להעמידו לדין עקב התיישנות. בחלק מהדוגמאות עלה כי הפוגע עבד לאחר האירוע בתפקיד שבו הוא בא במגע עם קטינים או חסרי ישע. דוגמאות אלו מעלות את הצורך בהרחבת ההתיישנות גם מטעמים של הגנה על ביטחון הציבור ומיצוי הדין עם הפוגע על מנת למנוע ביצוע עבירות מין נוספות. 
+
+ עם זאת, יש לבחון במהלך הליך החקיקה את ההצדקה להרחבת התיישנות גם לגבי צאצא של גיס, על מנת לוודא שאכן קיים קושי המצדיק תיקון כאמור. 
+
+ כמו כן, יש לשקול תיקוני נוסח נוספים והתאמה של ההגדרה להגדרות הקיימות.
+
+ נוכח האמור לעיל, הממשלה תומכת בהצעת החוק, בתנאי שנוסח ההצעה והמשך הליכי החקיקה יהיו בהסכמת משרד המשפטים והמשרד לביטחון הפנים, ובתיאום עם משרד הרווחה ומשרד הבריאות. זה מקובל על המגישה, ועל כן אנחנו תומכים.
+
+
+ חברת הכנסת רוזין מסכימה לתנאים.
+
+אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק העונשין (תיקון – הרחבת הגדרת בן משפחה לעניין התיישנות עבירות מין במשפחה), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת מיכל רוזין. אני מפעיל את ההצבעה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
+
+ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון – הרחבת הגדרת בן משפחה לעניין התיישנות עבירות מין במשפחה), התשע"ו–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
+
+
+ 14 בעד, ללא מתנגדים וללא נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה, ותעבור לוועדת החוקה להמשך דיון ולהכנתה לקריאה ראשונה.
+
+
+[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/665); נספחות.]
+
+
+ אנחנו עוברים להצעת חוק להחלפת המונח מפגר (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2016, של חברת הכנסת מירב בן ארי וקבוצת חברי הכנסת, קריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת בן ארי.
+
+
+ – – –
+
+
+ כן, תישאר ותתמוך. תודה. 
+
+ אדוני היושב-ראש – –
+
+
+ בבקשה, גברתי.
+
+
+– – אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני אעשה את זה קצר אבל קולע. הצעת החוק טיפול במפגרים – הצעת החוק להחלפת המונח מפגר (תיקוני חקיקה). הצעת החוק בעצם מתקנת 23 חוקים: חוק הירושה, חוק ביטוח בריאות, חוק בית-משפט לענייני משפחה – 23 חוקים שכללנו בוועדת העבודה הרווחה, ואנחנו מחליפים את המילה מפגר, או פיגור, בצירוף "עם מוגבלות שכלית-התפתחותית".
+
+ את הצעת החוק הגשתי לאחר פסק-דין חשוב מאוד שבו נאמר במפורש שהמילה מפגר, שחוקקה כאן בשנת 1969, צריכה אף היא לצעוד ולהתקדם לעבר ימינו. כבר לפני 20 שנה קבע המחוקק שיש להגן על כבודו של אדם עם מוגבלות, ואף עיגן את הזכות שלו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, תוך שהוא הצהיר שזכויות אלו ומחויבות החברה אליהן מושתתות על ההכרה בעקרון השוויון, על ההכרה בערך האדם שנברא בצלם ועל עקרון כבוד הבריות. ואולם, התאמה של המונח מפגר נשכחה מלב. זאת אומרת, אנחנו קיבלנו על עצמנו לבוא ולקבל אנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית, ולמרות זאת לא שינינו את השם שלהם.
+
+ אני רוצה להגיד שני דברים אישיים. 1. לפני שבוע סיירתי במפעל מע"ש "דנאל" בקריית-גת ופגשתי שם חבר'ה עם מוגבלות שכלית-התפתחותית וחבר'ה עם אוטיזם. היה לי סיור מדהים, אבל מה שהיה הכי מדהים בעיני, מעבר לפעילות, זה שישבנו שעה שלמה בדיון ולא העלנו אף פעם אחת את המילה מפגר. זאת אומרת, כל אנשי הרווחה, כולם דיברו על אנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית. אז אולי הדיון לקח קצת יותר זמן, אבל הפסקנו עם המילה הזאת.
+
+ ואני רוצה להגיד עוד משהו שאמרתי גם בקריאה הטרומית – ישבו אנשים בבית, ראו את הצעת החוק הזאת והגיבו בציניות ובארסיות, ואני חייבת לומר משהו אחד – וכתבתי את זה גם אצלי – – – 
+
+
+ נכון, זה נורא.
+
+
+ אני לא מצליחה להבין מה העניין. אתם רוצים להגיד למישהו מפגר? תגידו לו. אנחנו לא עוצרים אתכם. זו לא משטרת מחשבות. אבל כן, אנחנו נעצור את זה בחקיקה, וב-23 חוקים בקרוב מאוד זה ייפסק. אז יכול להיות שהדור של עכשיו, אתה יודע, אדוני היושב-ראש, דור שלם ימשיך להשתמש בזה, אבל הדור הבא לא. אז אם בזה הצלחנו, דיינו.
+
+ ואני רוצה לומר לכם שגם אני וגם חבר הכנסת איציק שמולי חטפנו מכל הכיוונים – ואני אמשיך להגיד את זה גם בקריאה השנייה והשלישית, להזכיר את אותם אנשים קטנים שבאו ועשו לנו את זה, ולבוא ולומר לכם: זה באמת לא מעניין אותנו. מה שמעניין אותי – שבסוף המילה הזאת תימחק ותצא מהלקסיקון שלנו ומהתרבות שלנו, כי אלה אנשים נאורים, וחכמים, ומצליחים, ולא מגיע להם שיקראו להם במילה הנלעגת והמבזה הזאת.
+
+ אני מודה לכם. אני רוצה להודות כמובן ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, ליועצת המשפטית של ועדת העבודה והרווחה וכמובן לחברים שתמכו בהצעה. אני רוצה להודות כמובן גם לצוות שלי, ואני רוצה להודות לכל אנשים בעלי המוגבלות השכלית-התפתחותית. אני מודה לכם. אתם חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית שלנו. תודה רבה.
+
+
+ תודה, חברת הכנסת בן ארי. יש רשימה ארוכה של דוברים, אבל כנראה רובם אינם פה, אז אני אקרא, ומי שפה שיאמר: יוסף ג'בארין; עבד אל חכים חאג' יחיא; יהודה גליק; ישראל אייכלר; עבדאללה אבו מערוף – מבקש לדבר.
+
+
+ אני אדבר מכאן, שלא לעכב אתכם.
+
+
+ מהצד מותר? כן, בבקשה.
+
+
+ אני יודע שממהרים, אך הצעת החוק ראויה, אכן, שנדבר בעדה. 
+
+ כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים וכבוד השר, המושג הזה, ניסינו כמה פעמים – אני בתור רופא – להשתמש בו עוד לפני הרבה שנים, וטוב שעכשיו יש חוק, והוא מבורך. זה מסר חברתי-תרבותי, לא רק רפואי, לחברה, שאכן אנחנו נתייחס בצורה המתאימה והנכונה והנאורה מבחינה חברתית-תרבותית, ולא רק רפואית. ואכן, אני מברך על השינוי הזה בכל המונחים ובכל המושגים, שהמילה מפגר תימחק, ואכן נשתמש במושג החדש, הנכון מכל הבחינות. תודה. אני תמכתי בזה גם בוועדה.
+
+
+ תודה. תודה, אדוני. חבר הכנסת ברושי; סלימאן; זחאלקה; גרמן; סויד – לא; גלאון; מרגלית; לוי; כהן-פארן – מוותרת; אכרם חסון; זנדברג; טיבי; נחמיאס ורבין?
+
+
+ אני אשמח לומר מילה.
+
+
+ בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות. את יכולה לעלות. תעלי למעלה. חבר'ה, צריך לעלות למעלה. כבדו את הדיון.
+
+
+ בסדר, אנחנו מנסים – – –
+
+
+ עבדאללה, ויתרנו לו. הוא בפריפריה הרחוקה, ויתרנו, אבל את כבר פה. 
+
+
+ טוב, אני בפריפריה הקרובה.
+
+
+ סליחה?
+
+
+ אמרתי – בפריפריה הרחוקה, אז ויתרנו לו.
+
+
+ אבל את אלה עוד יותר גבוה אתה צריך לעלות.
+
+
+ ברור.
+
+
+ אני מקבל את זה.
+
+
+ חברי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – 
+
+
+ אין תחבורה, פשוט.
+
+
+ – – אני באמת רוצה לברך מקרב לב על המהלך הזה, היוזמה הזאת. במידה מסוימת אני מוכרחה להגיד לך אפילו משהו שהוא לא מקובל – אני ממש מתקנאת בזה שאתם הובלתם את החקיקה הזאת. הייתי שמחה להיות חלק ממנה. הייתי מעורבת הרבה מאוד שנים במקום מדהים שנקרא "אלין בית נועם" – נדמה לי שיצא לי לספר עליו כאן. זה שינה לי את כל עולם המושגים. אצלי אין יותר אנשים עם נכויות; יש אצלי מקסימום אנשים עם מוגבלות, ואפילו, אם אפשר, אנשים עם לקות. אני חושבת באמת שבהקשר הזה השפה משנה את התפיסה, ואנחנו נהיה אנשים שיותר מסוגלים להתמודד עם הכלה ולהפסיק עם ההדרה המכוערת הזאת. האנשים האלה, ההבדל בינם לביננו הוא שהמוגבלות שלהם נראית לעין והמוגבלות שלנו פשוט נסתרת. תודה רבה.
+
+
+ תודה, גברתי. חברי הכנסת חנין; מוזס; אוחנה; טרכטנברג; מרגי; בהלול; שלח; אבקסיס; רוזין, רוזין – לא; שטרן; אמסלם; נחמן שי; אורן אסף חזן; מסעוד גנאים; עמר בר-לב. אם כן, אין תשובה. 
+
+צריך לציין את חבר הכנסת שמולי, כמובן, שאומנם לא ידבר, אבל הוא ממובילי החוק החשוב הזה. נברך גם אותך.
+
+ אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק להחלפת המונח מפגר (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2016, של חברת הכנסת מירב בן ארי וקבוצת חברי הכנסת. אני מפעיל את ההצבעה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה. 
+
+ ברכות לחברת הכנסת בן ארי וחבר הכנסת שמולי.
+
+ההצעה להעביר את הצעת חוק להחלפת המונח מפגר (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
+
+
+ 12 בעד, ללא מתנגדים ונמנעים. אני קובע כי הצעת חוק להחלפת המונח מפגר (תיקוני חקיקה) עברה בקריאה ראשונה, ותחזור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית.
+
+ חברות וחברים, תם סדר-היום, הישיבה הבאה תתקיים, בעזרת השם, מחר, יום רביעי, כ"ב בחשוון תשע"ז, 23 בנובמבר 2016, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
+
+הישיבה ננעלה בשעה 18:59.
+