diff --git "a/3363/normalized.transcript.txt" "b/3363/normalized.transcript.txt"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/3363/normalized.transcript.txt"
@@ -0,0 +1 @@
+ראשי ועדות שונים, את חוק ההתייעלות במשק. הוא יציג בפנינו את חוק התקציב, שכולו חוק של ועדת הכספים, ללא סייג וללא שיור, נכון? אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בוקר טוב. אני מתכבד להציג בפני הכנסת את חוק התקציב לשנות הכספים 2009 ו-2010. בשנת 2009 יעמוד התקציב על סכום של 316,553,346 אלף שקל, לשם הדיוק, בשנת הכספים 2010 התקציב יעמוד על 325,287,959 אלף שקל. אני מבקש לומר: אנחנו הגדלנו את יעד הגירעון מ-1.7% שקיים היום ל-6% בשנת הכספים 2009. זה יפחת באופן מדורג בכל שנת כספים: ב-2010, 5.5%, ועד שנת 2014 ומאז ואילך יעד הגירעון יהיה 1%. האמת היא שאני עד עכשיו לא הבנתי מה זה יעד הגירעון. אני לא מצליח להבין, מה זה יעד הגירעון? מה זה, אנחנו נביאים? אנחנו קובעים בחוק שיעד הגירעון הוא 6%? אין כאן עניין של נביאים. אנחנו יוצאים מתוך הנחה, ועל ההנחה הזאת בנוי התקציב. זה לא יעד, זאת התקרה. כל 1% הוא 3 מיליארד, אם אתה שם לב. יעד הגירעון הוא בעצם הערכה, אנחנו קובעים אותו בחוק, ובחוק צריך להיות דבר מוחלט. יעד הגירעון הוא התקרה. בממשלה אבל, חבר הכנסת אריאל, יעד הגירעון הוא 6%, אנחנו הולכים לאשר את זה בחוק. ומה אם יתברר חס וחלילה שהצפי של הכנסות המדינה יקטן? אז ועדת הכספים תתכנס ותצטרך לחוקק חוק חדש. או שהיא תתכנס או שהיא לא תתכנס, או שהיא כן תחליט או שהיא לא תחליט. חבר הכנסת אריאל, קודם כול הממשלה תתכנס ותחליט על קיצוץ רוחבי, כן, עכשיו אני מגיע לזה.  כי פעמים, אנחנו יודעים שהיו ממשלות ששכנעו את הממונה על הכנסות המדינה או את ראש רשות המסים לבוא ולומר שהציפייה שלו היא שהוא יגבה מהציבור 100 מיליארד, כאשר הוא אפילו לא חלם לגבות באותה שנה 60 מיליארד. רק כדי לצמצם. מה שאני מתכוון להגיד, מה זה יעד הגירעון? יעד הגירעון תלוי בקדוש-ברוך-הוא, זה לא תלוי בידי אדם. הכול בידי הקדוש-ברוך-הוא. אבל זה ברור, אנחנו אומרים מראש: זה יעד הגירעון. מה, אנחנו יודעים מה יתפתח? מה שכן, ברור יעד ההוצאות. הוועדה החליטה שזה 3.05%. זה גידול בהוצאות מ-1.7% ל-3.05%. אני מאוד תומך בעניין הזה. היינו יכולים להגיע למצב שבו היות שאנחנו נמצאים במיתון ובנתוני אבטלה קשים, אנחנו במשק עולמי שנמצא במשבר, וגם אנחנו, היינו אומרים: בואו נתכנס בתוך עצמנו. היינו עוצרים את הצמיחה בעצם העובדה שהיינו אומרים שאין לנו מספיק כסף, וכתוצאה מזה שאין לנו מספיק כסף אנחנו גם מוציאים פחות הוצאות. אם היתה מתקבלת החלטה כזאת זאת היתה החלטה שגויה. ההיפך הוא הנכון: מדינות בעולם, גם ארצות-הברית, גם אירופה, גם מדינות אחרות, הזרימו הרבה כסף למשק כדי לפתח אותו, כדי לעשות שתהיה צמיחה, כדי שלאנשים יהיה כסף לרכוש מוצרים, כדי שמפעלים יעבדו ולא יפטרו עובדים, כדי שהתהליך הזה של הגדלת ההוצאות יניע את המשק באופן כזה שלא יכניס אותו למיתון עמוק יותר. ההחלטה הזאת היא החלטה נכונה. אנחנו אומנם לא ארצות-הברית, שאנחנו באמת יכולים להגיע לאחוזים הרבה יותר גבוהים, אבל החוב שלנו איננו דומה לחוב של ארצות-הברית. המדינה שלנו היא לא כמו ארצות-הברית. לכן, ההחלטה הזאת היא החלטה נכונה, ואת זה אנחנו מביאים בפני הכנסת. הייתי יכול לדבר פה, אדוני היושב-ראש, על המשנה הכלכלית שנהגו בה יושבי-ראש ועדות הכספים לדורותיהם, אני לא הולך לעשות את זה. הנושא ברור. אנחנו במצב של מיתון, אנחנו רואים את ניצני היציאה מן המיתון, אנחנו רואים סימני צמיחה, אנחנו רואים גם בעולם וגם אצלנו התחזקות של הפעילות במשק. אומ��ם אחוז האבטלה הוא גבוה, הוא נורא ואיום, צריך להתמודד אתו, אבל אנחנו רואים ניצני צמיחה. אנחנו שוב מתפללים לקדוש-ברוך-הוא שהתהליך הזה יגבר ושנצא מהר מהמיתון, ואני מקווה שאכן כך יהיה. אני רוצה לומר לכנסת בגילוי לב: אני מביא לפניכם לאישור את תקציב המדינה לשנתיים, זאת אומרת, יותר נכון, לשתי שנות תקציב. אבל לא התקיים דיון בוועדת הכספים על הנושא הזה, שלא תהיה טעות. אנחנו הספקנו לדון עם שישה, שבעה משרדים, לא הספקנו יותר. לא היתה מציאות, כשחוק ההסדרים הונח לפתחנו, חוק הסדרים ענק, שאומנם שינינו אותו, הוצאנו ממנו דברים, שינינו כמעט בכל סעיף, ובאמת הדיונים היו קשים מהירים אומנם, אבל ירדנו לגופו של עניין. אין מציאות, אדוני יושב-ראש הכנסת, אין מציאות לאשר חוק תקציב וחוק הסדרים בתהליך כזה. זה פשוט מבזה את הכנסת. נכון, אלא שיש בכל זאת איזו הנחה, והיא האילוץ הקבוע בחוק שאם ממשלה מתכוננת, ובשנת תקציב שלא אושר בה תקציב היא צריכה בתוך 45 יום, נכון. אני אומר את זה כדי ללמוד מזה להבא. הרי אני מבקש מהכנסת לאשר את זה. אני אומר מה הבעיה, ואני מבקש לאשר בדיוק בגלל מה שאמרת, אדוני היושב-ראש. אנחנו נקלענו למצב שבו הלכו לבחירות, אנחנו יכולים לחוקק חוק, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, שמדבר על התקציב כוותיק ויודע ולא מקריא מן הנייר. כל הכבוד, כי בכל זאת, חבר הכנסת אמנון כהן, חבר הכנסת גפני הוא יושב-ראש ועדת כספים טרי שמתנהג כבר כבן 70 שנה, ותיק. יכול להיות שאנחנו צריכים להגיש הצעת חוק האומרת שלא תעביר הכנסת ולא תאשר הכנסת הצעת חוק תקציב, אלא אם כן הוא מונח על שולחנה 60 יום לפני התאריך הקובע להצבעתה. החוק היום יכול לאפשר לממשלה להביא אותו בתוך 30 יום, והיא אומרת שבאילוצים שמחייבים אותה להגיש תקציב, וכל הקקופוניה הזאת עוברת והופכת, וכל אחד מעביר את השרביט. אדוני היושב-ראש, לא יכול להיות מצב שהכנסת לא תקבל לפחות 60 יום לפני חוק התקציב השנתי, לא הדו-שנתי. אני, דרך אגב, חשבתי להפוך את ועדת הכספים לוועדת התקציב, כי עד חודש יולי היא יכולה לשמש כוועדת תקציב, לא רק כוועדת הכספים. על כל פנים, אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על הדברים שרציתי לומר אותם. קודם כול, אני מדבר על עכשיו. עכשיו לא היתה ברירה. היתה מערכת בחירות, הכנסת לא עבדה זמן רב, תקציב לא היה. במצב כלכלי כזה בעולם ואצלנו, כשאין תקציב זה דבר נורא ואיום. המציאות הזאת שבה צריך לאשר תקציב עכשיו זה דבר חד-משמעי, מכיוון שאם לא מאשרים את התקציב, המשמעות של העניין היא שהולכים שוב לבחירות. אנחנו מכניסים את מדינת ישראל למצב שלצערי הרב עלול להיות בלתי הפיך מבחינת הנושא הכלכלי. חייבים לאשר את התקציב. עשינו כמיטב יכולתנו. אני משבח את חברי הוועדה, שעשו עבודה נאמנה ועשו כמיטב יכולתם בכל עת שהוזמנו. זה היה יכול להיות בשעות לא רגילות, במקומות לא רגילים, במציאות לא רגילה. כולם התייצבו, ועשו את עבודתם מתוך אחריות למדינה. מכאן ואילך נגמר העניין. ברגע שמליאת הכנסת תאשר, אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לקבוע אתך פגישה, אני רוצה שיהיה יושב-ראש הקואליציה, אני רוצה שיהיה מישהו מהאופוזיציה. שר האוצר. אפילו ברמה של ראש הממשלה. אי-אפשר לבזות את הכנסת, אי-אפשר להמשיך את התהליך הזה. זאת מציאות שהיא בלתי מתקבלת על הדעת. אנחנו קיימנו דיון באחד הימים על הנושא של הכנסות המדינה, דיון שצריך היה לקיים אותו לפי דעתי יום שלם. קיימנו אותו שעה וחצי. זה דבר שהו�� בלתי מתקבל על הדעת. אני לא מדבר על חוק ההסדרים, על היטל הבצורת, חבר הכנסת אמנון כהן, מן הראוי שעל דבר כזה נקיים דיון לפחות במשך חודש, לא תוך כדי חוקים אחרים. המציאות הזאת היא מציאות בלתי נסבלת. קיימנו דיון על חלק ממשרדי הממשלה, לא נכנסנו לפרטים. אני אומר את זה מכיוון שאני לא רוצה לטייח. אני רוצה להגיד את האמת. עשינו מלאכה נאמנה לפי הנתונים מבחינת הזמן שהיה לנו, לא יותר מזה. אם מישהו חשב שחברי ועדת הכספים הם מלאכים שיכולים לעשות דברים, באחד הדיונים, אגב, כשמשרד האוצר התערב בנושא של בתי-הספר וקצבאות הילדים, אני לא זוכר אם בעוד נושאים הוא התחיל להגיד עמדות מקצועיות, שאלתי אותו מה עמדת משרד האוצר לגבי הפצצת הכור באירן. אין נושא שמשרד האוצר לא מכניס בתוך חוק ההסדרים. מה הוא אמר? הוא לא ענה, בגלל שלא אפשרתי לו לענות. הוא עוד היה מסוגל לתת לי תשובה ולהגיד לי מה הוא הולך לעשות. תאר לעצמך מה היה קורה אז. לא אפשרתי לו לענות. זה הופך להיות לא תקין, מבזה את הכנסת, והתוצאה היא שבאים ואומרים שהקואליציה מצביעה כך כמו מכונה והאופוזיציה מצביעה כך כמו מכונה. אני יכול להגיד לך בוודאות, אדוני היושב-ראש, ולחברי הכנסת, שיש סעיפים רבים שבהם חברי האופוזיציה בוועדה היו יחד אתנו והם היו חייבים להצביע נגד. אותו דבר אני, יש דברים שהייתי צריך להצביע על-פי מצפוני. אתמול על חלק מהסעיפים הייתי מצביע נגד. אין ברירה במצב הזה. זה צריך להיעשות בוועדה שהתפקיד שלה לעסוק בחוק מסוים. מביאים שם לידי ביטוי את דעת האנשים שעוסקים בעניין, את דעת החברים בוועדה, קואליציה, אופוזיציה, ואז גם יכול לעלות חוק שהוא מוסכם, שהוא לא תלוי תקציב, שהוא לא בא במקשה אחת, אלא הוא נדון באופן מסודר, הוא מכבד את הכנסת. זה התפקיד שלנו. עם כל הכבוד לממשלה ועם כל הכבוד לאנשי משרד האוצר, אגב, הם אנשים חכמים, אני לא בעד ההתקפות עליהם, הם עושים מלאכה נאמנה, אנחנו אלה שצריכים בסופו של דבר לאשר את החוקים, אנחנו צריכים להביא אותם, אנחנו צריכים לתמוך בהם או להתנגד להם. זה לא יכול להיעשות בדרך הזאת. אני מסכים לחלוטין, אנחנו צריכים לעשות חוק שתקציב המדינה, שבו באמת תלוי מעמדה של הממשלה, חוק התקציב קובע שהממשלה מחויבת עד השבוע האחרון באוקטובר להניח את הצעת התקציב על שולחן הכנסת, זאת אומרת, היא נותנת 60 יום מלאים ותמימים. כאשר מדובר על ממשלה שנתכוננה בשנה שאין בה תקציב והיא חייבת, אז אנחנו נכנסים למצוקה. הממשלה היתה יכולה להגיש לנו את התקציב ל-30 ימים כרונולוגיים, שבהם היינו צריכים להסתפק ב-17 ימי עבודה. נכון. אני מודאג מעוד דבר שעלול להיות בסוף שנת 2010. אני מתריע על זה קודם. לקראת תקציב 2011 משרד האוצר או הממשלה יראו כי טוב והם יביאו שוב תקציב דו-שנתי. אני מתנגד לזה מכול וכול. הייתי מהחסידים הנלהבים של כך שעכשיו צריך תקציב דו-שנתי. אנחנו באמצע יולי. לדון היום על תקציב 2009 ובעוד חודש-חודשיים להתחיל לדון על 2010, אני חושב שזה צחוק. היה אסור לעשות את זה. זה שהאופוזיציה התנגדה לכך, אני חולק עליה. לקראת 2011 יבוא משרד האוצר או הממשלה ויאמרו: עכשיו נתחיל עם תקציב דו-שנתי. אני מתנגד לזה מכול וכול. אני חושב שאסור לעשות את זה. צריך לשבת באופן מסודר על כל הדיונים. עכשיו צריך לדעת. אם הולכים לבחירות או לא הולכים לבחירות, אם הממשלה נופלת או הממשלה לא נופלת, זה תלוי רק בתקציב, זה לא תלוי בחוק ההסדרים. הנושא הוא התקציב, זה מה שקבוע בחוק, אין שום דבר אחר. אדוני יושב-ראש הוועדה, זה נכון באופן תיאורטי. חוק התקציב, אם אין לו מקורות אז הוא לא שווה את הנייר שהוא כתוב עליו. חוק ההסדרים שמביא מקורות הוא הדבר האמיתי. הלוואי שלא היו מקורות והיה תקציב ברור. התקציב יאושר היום, בעזרת השם. יש לממשלה שנה וחצי להביא סדרה של חוקים כאלה ואחרים, כלכליים, בנושא של תקשורת, בנושא של בזק, בנושא של עורכי-דין. זה "ממש" תלוי בתקציב אם עורכי-דין זרים יוכלו לייצג לקוחות כאן או לא. הם מנצלים את העניין הזה ומביאים כל מיני סדרות של חוקים שאין להם שום קשר לתקציב. לחוק התקציב או לתקציב עצמו צריכים להיות נלווים חוקים במספר מצומצם שהמשמעות התקציבית שלהם היא ברורה, היא גדולה, היא חד-משמעית. כל מה שנעשה מסביב הוא דבר שמבזה אותנו. אני סבור, אדוני היושב-ראש, שאתה יכול להוביל את זה, אתה צריך להוביל את זה. אולי בעקבות הנאום שלי עכשיו יחליפו אותי ממשרד האוצר לקראת התקציב של 2011. האופוזיציה לא תיתן. זה לא תלוי בהם, זה תלוי ברב שלנו. אדוני היושב-ראש, אני מבקש מהכנסת לאשר את התקציב. אני פונה אל האופוזיציה ואל מי שנמצא ממנה כאן במליאת הכנסת. הדיון היום הוא דיון עקר, אין לו ערך, מכיוון שכל מה שתגידו יהיה נכון וכל מה שאנחנו נגיד יהיה נכון. אנחנו את הדיונים האמיתיים צריכים להתחיל מחר. אבל יש לו השפעה על הציבור. חבר הכנסת חרמש ידבר לא רק אל הממשלה והקואליציה, הוא ידבר גם אל הציבור. בסדר. אני רק אומר שנדע כולנו שהדיונים הללו הם דיונים שהם הכרח. לא כך היה צריך להכין תקציב. במצב הנוכחי, במסגרת הכוללת, שהגדילו את יעד ההוצאה ואת יעד הגירעון, שהוא דבר שהוא לערך, במצב שמאפשרים לממשלה להזרים כסף להוצאות שהן הוצאות חיוניות כדי שהמשק לא ייעצר ולא ייכנס למיתון עמוק. אנחנו כבר עכשיו רואים את התהליך הזה של הצמיחה. אגב, הממשלה עשתה כמה דברים שהם חשובים בנושא של התעשיינים, בנושא של ערבויות מדינה, בנושאים שונים שגורמים להאצת הצמיחה במשק. כפי שאמרתי, אנחנו גם רואים את הניצנים של העניין הזה. הממשלה לא תיבחן בתקציב הזה, אם הוא יעבור או לא יעבור, הממשלה תיבחן החל ממחר, האם באמת התהליך יהיה תהליך נכון כדי להוציא את מדינת ישראל מהמיתון, אפשר לעשות את זה, האם הפעילות תהיה פעילות. נכנסים שרים חדשים למשרדים, עכשיו יהיה להם תקציב, והם יצטרכו להתחיל לפעול. אני לא בטוח שהם מסוגלים לפעול. אני לא בטוח שהפקידים, עם כל הכבוד, ואנשי המקצוע שנמצאים בכל המשרדים, יושב יועץ משפטי, יושב חשב, יושבים אנשים שהם ותיקים במשרד. אתה מדבר על ההגבלות שהצוות המקצועי מטיל על עבודת השר? כן. השר בא עם מדיניות, הוא שר חדש, יש לו תקציב, הוא רוצה לבצע מדיניות. יכול לבוא פקיד בדרג לא גבוה, או שיכול לבוא יועץ משפטי ולהגיד לו: אדוני השר, אני, על-פי השקפת עולמי, חושב שאסור לך לעשות את זה, כי השקפת עולם ניתנת לציבור לבחור את האנשים שינהלו את המדיניות. יש דבר שנקרא הבטחה שלטונית. אתה מייד תענה לחבר הכנסת טיבייב, אבל אני רוצה להדגיש דבר של חבר הכנסת נחמן שי, כחבר כנסת חדש, הוא לא צעיר, כי הוא בן-אדם שעמד על דעתו כבר בתפקידים ציבוריים חשובים בעבר, שלא במסגרת הכנסת. אם שר מגיע לאיזשהו מקום בארץ, בביקור שר, והוא רואה שם איזה דבר שזועק לשמים ומשווע, והוא אומר: אני נותן לאזור קו העימות, הוא נפגש עם חרמש שם, אני נותן למיגון 1 מיליון שקל מתקציבי. באים אליו היועצים ��משפטיים ואומרים לו: מי שמך? מה זה "מי שמי"? שם אותי הציבור. מה זה "מי שמך"? והנה ראה נא, דברים שמתגלגלים, ואומרים: פה אתה צריך קריטריונים. השאלה אם זה חוקי או לא חוקי. היתה לי בעיה כזאת בלוד, שבא שר, ראש ממשלה הבטיח לך.  ואמר לי: אתה צריך לשפץ מקום מסוים, אני לא רוצה להגיד איפה, מה ומי. בדקתי את זה, וזה לא היה חוקי. אז אמרתי לו: עם כל הכבוד שאתה נותן 1.2 מיליון, לא, לא חוקי, על זה אין ויכוח. כן, על זה אין ויכוח. אפילו לא רמזתי על לא חוקי. מדיניות. אני יכול להביא דוגמאות, ממש יסמרו שערות הראש. בכלל, בעשר השנים האחרונות נהייתה תופעה שלא היתה קיימת קודם, ואני מכיר את המערכת גם קודם. היתה מדיניות של ממשלה, היתה מדיניות של שר, אני לא מדבר על לא חוקי. לא חוקי זה ברור, אין על זה ויכוח, מדיניות, השקפת עולם, תעדוף מה שנקרא היום, בעברית החדשה. נכון. מתקציב המשרד, כן. זה דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת, וצריך למצוא לעניין הזה פתרונות. תאמר רמלה: למה נתת ללוד ולא לי? כן, נכון. רבותי, הביורוקרטיה היא לא פשוטה. יש גם צדק בה, אבל לא צריך להביא לאבסורד. חבר הכנסת טיבייב רצה לשאול את יושב-ראש ועדת הכספים. תיגש לרמקול, כי אחרת לא שומעים. תודה, אדוני היושב-ראש. שאלה לי ליושב-ראש ועדת הכנסת, הרב גפני. ועדת הכספים. זו גם ועדה של הכנסת, ועדה של הכנסת לענייני הכספים. אני מתנצל מראש ואומר מראש שהשאלה היא לא פרובוקטיבית, כי עוד מעט נדון בתקציב. כמו שאנחנו מכירים אותך, כמו שאני מכיר אותך, אני מאופקים וגם אתה מאופקים, ואני יודע מה האנשים שם חושבים עליך, מתוך תוכך, מה אתה חושב על הגשת תקציב דו-שנתי? עוד פעם, זו שאלה לא פרובוקטיבית. אני אמרתי, אמרתי באופן חד-משמעי. הוא אמר בצורה מפורשת שהוא לא יסכים. אני נגד, נגד, נגד. אני סבור שהפעם היה צריך לעשות את זה, בגלל הנסיבות שאמרתי בתחילת דברי. הנסיבות הפעם הן נסיבות מיוחדות בכמה וכמה דברים, שמניתי אותם: הבחירות, המצב הקשה, אנחנו נמצאים באמצע יולי ועכשיו להתחיל לדון על תקציב 2009 ובעוד חודש על 2010 זה פשוט לעג לרש, זה צחוק, אי-אפשר לעשות את זה. אמרתי שאני מתנגד, מתנגד, מתנגד. לא אסכים לעניין הזה. יפה. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה למיקרופון, כי לא שומעים אותך בשידור, ואז יוצא מצב שיושב-ראש ועדת הכספים עונה על שאלה שהציבור לא קלט אותה. חבר הכנסת נסים זאב, הקדמתי אותך היום. כשהגעתי הנה בשעה 09:00 אתה לא היית. זו היתה בשבילי הפתעה גדולה. בבקשה, חבר הכנסת שי. הסיטואציה שתיארת, היושב-ראש, מוכרת לי מהתקופה ששימשתי כמנכ"ל של משרד ממשלתי. בדיוק היה מצב דומה, שבו שר ביקר במקום שביקר ופנה אלי ושאל: מה אפשר לתת להם? אפשר לתת להם גינה? אמרתי: לא, אפשר לתת להם ספרייה. הוא אמר: ספרייה? אבל הם לא קוראים. אמרתי: זה כבר משהו אחר, אבל ספרייה מותר לך לתת להם. אבל אשמח לדעת מה הדרכים, בזמנו בגן-החיות בירושלים, בסנהדריה, היו נותנים לאריות בוטנים משום שהם ישבו על תקן של קופים. שם גדלתי, באזור ההוא. אשמח לשמוע את דעתו של היושב-ראש, איך אתה יכול לתת לשר ולצוותו, כולל המנכ"ל, את חופש הפעולה כדי שבאמת הם יצליחו להוציא את המדיניות לפועל מבלי שהם יופרעו, ויחד עם זאת שיעשו את עבודתם באופן תקין, כי זה הצד השני של המטבע. הפכת לאדמו"ר, חבר הכנסת גפני, כי עכשיו שואלים אותך שאלות בנושאים חוקתיים. אני, כמו שאתה, בעניין הזה, אנחנו נצטרך ליזום הליכים חוקתיים, כפי שאומר היושב-ראש, תהליך חקיקה שבו מצ�� אחד העובדים במשרד לא יהיו במשרות אמון, שהשר אומר להם מה לעשות כמו שהוא אומר לעוזר הפוליטי שלו או למי שהוא מביא כמשרת אמון. אבל מצד שני, צריך להגביל את היכולות שלהם, ויש לי דרכים לכך. חלק, אני הולך להליך חקיקה, חלק, אני רוצה להידבר עם שאר הגורמים. אנחנו עברנו לצד השני. קודם היה נראה שהשר יכול לעשות מה שהוא רוצה, כמו שהיה לפני 30 40 שנה, הפכנו את זה לצד הקיצוני, שהשר לא יכול לעשות כלום. כפי שהרמב"ם אומר, צריך ללכת בדרך הממוצעת. מצד אחד, שזה לא יהיה במשרות אמון. הם עובדי מדינה, הם צריכים לעשות את עבודתם. שוב, אני לא מדבר על הנושא החוקי, הנושא החוקי הוא ברור, זה בכלל לא משנה אמון לא אמון. אני מדבר על מדיניות, אני מדבר על דרך שבה המשרד צריך להתנהל. חלק צריך להיעשות בחקיקה, בחלק צריך להגיע לאיזושהי הסכמה. זה לא נוגע גם לקואליציה ואופוזיציה. כשנבחרתי לכנסת אמרתי לאנשים: תדעו שהבניין הזה, מבחוץ אתם לא רואים אותו נכון. הוא לא כמו שהוא נראה, הוא עגול. היום אתה למטה, מחר אתה למעלה, אתה כל הזמן מסתובב פה. צריך לדעת שתהליכים מהסוג הזה צריכים להיעשות בהסכמה, בהסכמה רחבה, ולא בתהליכים של חוקי משילות או דברים מהסוג הזה. בדרך הזאת הציבור מאבד את האמון בנבחריו, ואני לא מדבר על דברים שהם דברים פליליים. דברים פליליים, אז זה ברור, זה לא קשור לעניין הזה. צריך לשדד מערכות, צריך לשנות את סדרי השלטון מבחינת היכולת של שרים ושל נבחרי ציבור לשלוט. על כל פנים, אני מבקש, אדוני היושב-ראש, מהכנסת לאשר את התקציב הזה, גם לשנת 2009 וגם לשנת 2010. אני רוצה לומר לכנסת: אנחנו בוועדת הכספים קבענו, אמרתי את זה אתמול ואני חוזר אומר את זה גם היום, שבמעברים בין 2009 ל-2010, בעודפים, בהעברות תקציביות, בניגוד לשנה רגילה, יצטרכו את האישור של ועדת הכספים, כמו שצריך בתקציב רגיל, כדי שיהיו ביקורת ופיקוח של הכנסת על עבודת הממשלה במהלך השנתיים האלה. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, ואני מבקש את אישור הכנסת לחוק התקציב. אנחנו מודים לך. למרות הקשיים הרבים, הזמן המצומצם ומידת הביקורת הרבה, שקיימת גם מצד הציבור וגם מצד חברי הכנסת, כלפי הזמן המועט שניתן בכלל לדון, חבר הכנסת אורון, נדמה לי, עשה חשבון שעל כל סעיף אנחנו יכולים לדון דקה בערך, כל סעיף שמדבר על מיליארדים. אני מאוד מודה ליושב-ראש הוועדה. בוודאי תהיה לו עוד הזדמנות לברך את כל העושים במלאכה. דקה בתנאי שמדברים לעניין. רגע, משפט אחד. בחוק ההסדרים בירכתי את עובדי ועדת הכספים ואת היועצים המשפטיים, שבאמת עשו מלאכתם נאמנה. אבל אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לברך את עובדי הכנסת, את סדרני הכנסת. הייתי פה גם בלילות וראיתי את עבודתם. באמת, הכנסת העמידה לרשות הוועדות, לרשות חברי הכנסת, את היכולת, במסגרת הזמן הקצר הזה, להביא תקציב, להביא חוק הסדרים, ואני מברך את עובדי הכנסת, אותך, אדוני היושב-ראש, את המזכיר, את סגנית המזכיר, את סגני המזכיר, את העובדים, את הסדרנים, את כולם. כולם יבואו על הברכה. תודה רבה. אפשר לברך גם את מנכ"ל הכנסת. מנכ"ל הכנסת, סליחה. אפשר. הוא לא רואה בזה את הדבר החשוב, הוא רואה בעבודתו את הדבר החשוב. אבל אולי התרגלו כבר לברך, את מנכ"ל הכנסת, ידידי דן לנדאו, אני מברך גם כן, ואת מי ששכחתי אני אברך כשאסכם, בעזרת השם, את הדיון. תודה רבה. תודה רבה. רבותי, מרגע זה אנחנו חייבים להקפיד על הזמנים, שכן אחרת לא נגמור את הדיון עד התאריך הקובע. סיעת קדימה מיוצגת על-ידי חבר הכנסת שי חרמש, שהוא נציגה הבכיר בוועדת הכספים, או שאסור לי לומר דבר כזה, שהוא נציגה בוועדת הכספים, כדי למנוע כל דברים. עשר דקות עומדות לרשותך. שמעון פרס אמר פעם שמעטפה שהולכת לקלפי ומלה שיוצאת לאוויר אי-אפשר להחזיר. אמרתי, אמרתי. כבוד היושב-ראש, מכובדי השר לביטחון פנים, חברי הכנסת, אם לא הייתי נוקט את המידה הפרלמנטרית, בעצם הייתי מוותר על זכות הדיבור ואומר שכל מה שאמר יושב-ראש ועדת הכספים, שאני חבר בה כבר קדנציה שנייה, הם בעצם דברים מגרוני, מלבי ומדם לבי. אני חושב שאם יש דבר שמלכד את הבית הזה, נדמה לי מקיר לקיר, זה באמת התחושה של מה שביטא כרגע יושב-ראש ועדת הכספים, גפני. לראשונה טרחתי, בגלל מגבלת הזמן, להכין את הדברים כתובים ולא להיגרר לפינות אחרות, להקריא את זה מהכתב, מה שאני בדרך כלל משתדל לא לעשות. ובכן, מכובדי, הוויכוח על תקציב המדינה לשנים 2009 ו-2010 הוכרע אמש כאן במליאה. הסוס הטרויאני המכונה בעגה הפרלמנטרית חוק ההתייעלות הכלכלית צלח את כל המכשולים והגיע, אומנם חבול, קצוץ ומושמץ, אולם עדיין עם כוח הרס רב, אל חוף המבטחים של החקיקה. בבטנו של אותו סוס יווני הוחבא מארז עב כרס של מה שמכונה התקציב הדו-שנתי. לא בכדי נבלעו עשרות החוברות העמוסות באלפי נתונים סתומים במקום חשוך, אטום ונסתר מעין רואה, והכול במטרה שחלילה לא תשזוף אותו עין המחוקק. רב הסתום בו על הגלוי, אולם הזמן לא נתן להפריד את הבר מן התבן וללמוד את נפלאותיו. הוויכוח תם אמש, ומה שאמור להיות העיקר יידון כאן היום בשעות ספורות. את הזמן היקר השקענו בסוס, ולא באלה שיובלו על-ידו ב-17 החודשים הבאים. עקבתי אחריכם, חברי בקואליציה, עת ישבתם בחוסר נחת על מושביכם בוועדת הכספים, עגומים, מתלבטים, נוקטים שפה כפולה, מין אפולוגטיקה, ומצביעים ביד רועדת על דברים אשר כלל וכלל לא האמנתם שאי-פעם תידרשו לתמוך בהם. הולדתו של היצור הדו-שנתי לוותה, מה לעשות, בלידה קשה, אולם שמחה לא היתה בה. שנת 2009 בוזבזה, במקום להופכה למכשיר להתמודדות עם משבר עמוק ומתמשך, הקפאתם אותה הקפאה עמוקה, בטמפרטורה של 1 חלקי 12. הזוכה הגדולה, היום כבר ברור, תהיה קופת האוצר, אשר תקלוט אליה בליל ה-30 בדצמבר בסוף השנה, עודפים תקציביים שהזמן הקצר שהותרנו למשרדים ולשרים לא יאפשר את השימוש החיוני בהם. ובמקום זאת, תפרתם תחזית לשנת 2010, בעולם דינמי ומשתנה, שבו כל מנהיג אמיתי מעדכן כל העת, יום יום, שעה שעה, משנה, מתקן, משפר, מעדכן. אתם, כולכם, ניחנתם בחוש נבואי. אתם כבר יודעים את הנולד. את אשר נעשה קשה להשיב. תפילתנו, ואולי כחקלאי אומר, שגשמי החורף אפשר שיחסכו מאתנו תשלום 1.8 מיליארד ש"ח מס בצורת, אלא מה? אליה וקוץ בה: המס שהושת הוא גם מקור תקציבי, ואוי לנו ואללי אם חלילה ירדו גשמי ברכה וביום שאחריהם יבוא האוצר לחפש בכיסינו תשלום חלופי למס הבצורת, והכול למען הגירעון. נתפלל שהעולם ישתנה, נבואות הזעם יתחלפו והצמיחה בוא תבוא. ואם לא, את 17 החודשים שנותרו אפשר שנצלח בשלום. 14 מיליארד שקל המסים העקיפים החדשים שהשתתם עלינו, בדמות מסי מע"מ, דלק, תוספות, דמי הבראה, סיגריות, מה עוד שם מופיע, בהטלות האלה, של 14 מיליארד שקל, קוזזו אומנם, בהקלות לחזקים שבחבורה, במסים הישירים לפרטיים ולחברות. אומנם, אומר ביושר ולמען הגילוי הנאות, תוכניתו של שר האוצר לירידה תלולה בהנחות המס האלה נבלמה מעט. אלה מגובים ב-80 מיליארד, שימו לב למספר, 80 מיליארד חובות חדשים שיגייס האוצר בארץ ובחו"ל כדי לאפשר לממשלה לעמוד בתקציב שקצבה לו. אולם יקירי, כולל השר לביטחון הפנים, מה קורה ביום שלמחרת, כבוד השר? לפחות שהממשלה תקשיב, חבר הכנסת חרמש, גם לשר יש חסינות, הוא יכול מפעם לפעם לומר איזו מלה, מפעם לפעם שיקשיב לדובר. אתה יודע מה הוא אמר לי? כדאי לך לשמוע: הוא אמר לי שאתה אחד הנואמים הכי טובים. אנחנו מגינים עליו. השר מייצג את כל הממשלה. אומר לך, כבוד השר וידידי, הימים שאחרי, הבוקר שיפציע ב-1 בינואר 2011 יהיה עבור כולנו בוקר שונה. ביום זה יתגלה כי כל מה שנעשה עד כה היה בסך הכול גלגולו של משבר, העצמתו לפתחו של התקציב הבא, תקציב 2011. תקרת ההוצאה, ואתם החלטתם על כך, תקטן ב-1.7%. המקורות יצטמצמו בכמעט 3 מיליארדים ואף יותר. המע"מ, תוספת חד-פעמית לשנה וחצי תבוטל. מקור הכנסה של 4 מיליארדים גם הוא ייגמר. הנחות מס הכנסה ליחידים ולחברות, או, זה, יקירי, אל תדאגו, זה יחזור ויתחדש. גם זה ישתה מתקציב המדינה מקור הכנסה של עוד 4 מיליארד. העובדים, בהסכמתו של עופר עיני, ויתרו על 50% מדמי ההבראה, גם זה ייגמר ב-31 בדצמבר 2010 ויותיר חור של 1.7 מיליארד. לשמחתי הרבה, מס ההכנסה השלילי ותוכנית ויסקונסין, שכאמור היה מובטח כי ייפרסו פריסה ארצית השנה, יידחו, למתי? ל-1 בינואר 2011. אגב, תוכנית נהדרת, רעיון מצוין, הגדלת שיעור ההשתתפות בעבודה במשק. אלא מאי? גם זה עולה כסף. ועוד לא דיברנו על ההחלטה מאתמול על הפשרה בעניין ההחלטה לגבי אמהות עובדות, גם זה יעלה 300 400 מיליון שקל. ולא שכחנו, גשמים בעתם ירדו, וגם היטל הבצורת לא יגיע, והנה התקצץ עוד 1.8 מיליארד. והגידול בקצבאות הילדים, הרי תמכתם בעניין הזה, מ-159 שקלים ל-259 שקלים, אמנון כהן, לא היום, ב-1 בינואר 2011, גם זה יעלה עוד 1.5 מיליארד. נטל הריבית על הגירעון של השנתיים האלה, 80 מיליארד נוספים, כל מתמטיקאי ובנקאי ובעל אוברדרפט יודע, הוצאה נוספת של עוד 5 מיליארדים, ועוד לא דיברנו על הסיגריות, על הדלק וכהנה וכהנה. אנחנו פותחים את 2011 בחור של 21 מיליארד שקל, סדר גודל של כמעט 8% מכל מסגרת התקציב, במצב שבו אין הגדלה. מציאות כזאת איננה מציאות שאפשר להתעלם ממנה, איננה מציאות שאפשר להגיד היום, כמו אותם שלושה קופים, אינני רואה, אינני שומע. אם אינך רואה ואינך שומע, בוא לפחות נדבר ונאמר את זה בגלוי. 1 בינואר 2011 הוא אירוע משמעותי, מכונן ובעל השפעה לטווח הארוך על כלכלת ישראל, על תושבי מדינת ישראל ועל כל מה שמחכה לנו בהמשך. דחיקת הקץ היא אולי המותג שהייתי נותן לתקציב הדו-שנתי הזה. מכאן ואילך אנחנו מתרחקים מהיעד שכל כך חתרנו אליו. זכור, היושב-ראש, כשישבנו יחד בוועדת הכספים, על מה דיברנו, על צמצום היחס חוב-תוצר. ארבע השנים הקודמות, אודה ביושר: לא רק בגלל הממשלה המופלאה שהיתה לפניכם, גם בגלל מציאות גלובלית, בואו נהיה הגונים, אנחנו דנים בכלכלה, פחות פוליטיקה כרגע, הביאו אותנו אל קרבה מאוד נוגעת ונושקת לסטנדרטים של ה-OECD. המהלך שאנחנו נוקטים כרגע הוא מהלך שכבר ודאי שב-1 בינואר 2011 ישים אותנו הרחק לגמרי, ולפי נוסח ובדיקה שעשתה מחלקת המחקר של בנק ישראל  הואיל וניסיון העבר, אומר בנק ישראל, מלמד כי הסיכוי שהוצאות הממשלה יגדלו לאורך זמן בשיעור נמוך, כפי שמכריזה הממשלה היום, איננו רב, כי בנק ישראל נוקט תמיד אנדרסטייטמנט בדברים האלה, נראה כי הרפורמה במסים מגדילה את הסיכון ארוך הטווח של המשק הישראלי. את זה אומר בנק ישראל, לא אומר את זה פוליטיקאי פה. את זה אומרת מחלקת המחקר של בנק ישראל, ואם לא נדע להביט רחוק קדימה, ניפול מהר מאוד ברגע שנגיע למהמורה. ומלה קצרה לשר האוצר, הבטחתי לו לומר מלה קצרה, חבל שהוא לא פה, אצטט מאותו שיר שאומר "אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת". שר האוצר, מעל במה זו, כי איך אמרת, היושב-ראש: כחבר ותיק בוועדת הכספים, אני אתך. המשימה שהטילו עליך ל-17 החודש האלה איננה משימה פשוטה כלל ועיקר. חוק התקציב, הנקרא חוק ההתייעלות, הוא עם גזירות קשות, אשר אתה, כקברניט ורב החובל, תידרש לממשן. לא נהיה נוקמים ונוטרים. לא יהיה בנו שמץ של שמחה לאיד, אלא רצון כן ואמיתי, אחריות אישית, לפחות שלי, אני מצהיר מעל הבמה הזאת, ולאומית, להבטיח שתצא ברכה ברך שרק נולד. לא נכשיל אותך, נבקר, נעקוב, נעיר, נשמע, נשמיע, הכול כדי שיום יבוא והארץ המובטחת תחזור להיות ארץ זבת חלב ודבש. תודה, אדוני. תודה רבה. אני בהחלט חושב שראוי שדבריך יימסרו לשר האוצר, בכלל דוגמה לאחריות ממלכתית. תודה רבה. חבר הכנסת רוברט אילטוב, יושב-ראש סיעת ישראל ביתנו, בשם ישראל ביתנו. גם לחבר הכנסת אילטוב עשר דקות תמימות. כבוד יושב-ראש הכנסת, בוקר טוב, בוקר טוב. כבוד השר, חברי חברי הכנסת, חברי האופוזיציה, בראשית דברי אני רוצה להגיד שלמפלגת קדימה היתה אפשרות לעשות תקציב, והם לא קיבלו על עצמם את האחריות הזאת. הם שוב זרקו את האחריות הזאת במערכת הבחירות והשאירו את זה איך שזה, איך שזה שט באמצע האוקיינוס, באמצע המשבר הכלכלי העולמי העמוק, ולא קיבלו על עצמם אחריות. גם אחרי זה החליטו לא לקחת אחריות, כמפלגה הגדולה ביותר בכנסת הזאת, וללכת לאופוזיציה. למה? כי קשה. זה קשה מאוד לבוא, לחשוב על התקציב, להיות שותף בזמן הקשה, כשיש משבר עולמי כלכלי ויש גם משבר פוליטי, תאמין לי, ללכת לקואליציה, זה היה, היה יותר קל ללכת לאופוזיציה ולבוא ולתקוף מכל מקום, מכל חזית, אדוני, ללכת לקואליציה זה היה הרבה יותר קל מאשר ללכת לאופוזיציה. דרך אגב, אני הבאתי את הזמן שיפריעו לי בחשבון, אז אני אסתדר, החלטנו להיות יותר אחראיים. אני מקווה שאני אסתדר בזמן של עשר דקות. תודה רבה, חבר הכנסת ביבי. תודה רבה. בבקשה. לא היה קל ללכת לאופוזיציה. אנחנו, ישראל ביתנו, העמדנו רף של אחד לשלושה, ואני תקפתי את הנושא של הממשלה, שהנוסחה הזאת היתה צריכה לעבוד. אנחנו העמדנו רף של אחד לשלושה, שר אחד לשלושה חברי כנסת, וזה נפרץ כתוצאה מהאילוצים הפוליטיים, כתוצאה מכך שמפלגת קדימה החליטה לזרוק את כל האחריות על ביבי במקרה הזה וללכת הצדה. על ראש הממשלה נתניהו אתה מדבר. כן, כבוד ראש הממשלה נתניהו. ביבי, יש לנו חבר כנסת ביבי פה. הוא הלך. אנחנו מדברים עכשיו על קדימה או על התקציב? אני מדבר על הכול. מותר לי לדבר על הכול, גברתי. חברת הכנסת אדטו, אולי אתם לא יודעים, אבל יש רק נושא אחד בכנסת שבו חבר הכנסת מוגבל בדבריו, וזה כאשר הוא מתנגד להצעת חוק פרטית, ההתנגדות שלו צריכה להיות לעניין. בכל שאר המקרים, כל אדם חופשי לדבר על מה שהוא רוצה. דרך אגב, זה מאוד מתקשר לתקציב. בלי ספק. בלי ספק. אם חברת הכנסת אדטו עדיין לא קישרה את הדברים, אני אגיע לזה. אני רוצה גם להודות לנגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, שבזמנים קשים אלה ידע לנהל ולנווט את האונייה הזאת ששטה לעצמה באוקיינוס הסוער, והוא ידע לבנות את המדיניות הכלכלית של בנק ישראל בצורה כזאת שהמשק ייפגע כמה שפחות, והוא ידע לשמור על הבנקים והוא ידע לשמור על כ�� המערכת הפיננסית. בנוגע לתקציב הדו-שנתי, איך הוא נולד: הוא נולד בדרישה של ישראל ביתנו בהסכם הקואליציוני ובמשאים-ומתנים קואליציוניים, כתוצאה מכך שאין פה יציבות של הממשל ואי-אפשר לתכנן פה דברים, והבעיה שבכל שנה אנחנו נכנסים לאותו סחרור של מלחמה על תקציב חד-שנתי. אנחנו דרשנו בהסכמים הקואליציוניים, וקיבלנו את העובדה הזאת שקוראים לה תקציב דו-שנתי. אנחנו באמת חושבים שבתקציב דו-שנתי אפשר לבוא ולתכנן, ואפשר גם לתכנן שנתיים אחרי זה, ואני רוצה להגיד פה מעל דוכן זה לחבר הכנסת, יושב-ראש ועדת הכספים, גפני, הוא חתום על הסכמים קואליציוניים. כתוב שם תקציבים דו-שנתיים, וזה יהיה גם בעוד שנתיים, בעוד שנה וחצי, וגם אחרי זה. לכן, ההצהרות של יושב-ראש ועדת הכספים הן הצהרות, יכול להיות שאנחנו נשקול אותן, נראה איך הדבר הזה עובד. זה תקדים. זה תקדים, רגע, יש הסכם גם על 2011 ו-2012, רוברט? כל ההסכמים כולם הוצגו. יש הסכם על 2011 2012, ? כל ההסכמים הוצגו בפני הכנסת. כל ההסכמים הוצגו. גם חבר הכנסת שי חרמש בטח קרא את ההסכם, לא, לא, לא. באינפורמציה,  קרא בעיון רב את ההסכם והבין את ההסכם, ואם הוא לא הבין את ההסכם אני אפרש לו אותו. חשוב שתחזור על זה. אני אמרתי לך. אני אשמח מאוד לבוא ולפרש לך את ההסכמים הקואליציוניים אם עדיין לא הבנת אותם. בכל מקרה, הנושא של תקציב דו-שנתי, זו מדיניות של הממשלה הזאת ואנחנו נמשיך במדיניות הזאת, אלא אם כן היא תיכשל לחלוטין. אבל אנחנו לא ראינו שהמדיניות של תקציב חד-שנתי היתה הצלחה אדירה בכלכלה, כזאת שאי-אפשר להחליף אותה. אבל למה זה נולד תקציב דו-שנתי, חבר הכנסת שי חרמש? תקציב דו-שנתי נולד בגלל שבמדינת ישראל אין יציבות שלטונית, אין קביעת רפורמות מראש, אין דברים שאפשר לבוא ולתכנן אותם לטווח ארוך. אפשר הכול לתכנן לשנה אחת, וזאת הבעיה. הבעיה נובעת לא רק מהמצב הכלכלי העולמי והישראלי הפנימי, אלא גם מהיציבות הפוליטית היום, שכל שנה וחצי מתחלף שר. הוא לא יכול לתכנן, יש לו את הבעיות הפנימיות במשרד, והפקידים מתחילים להסביר לו שהוא לא צודק ומתחילים בכלל לנווט אותו, והוא לא יכול לקבוע את התוכנית ואת המדיניות של המשרד שלו כי בעוד שנה הוא צריך להתחלף, ובאמצע השנה הזאת יש לו פעמיים בחירות, אחת מוניציפלית, אחת לכנסת, ויש לו גם בחירות פנימיות בתוך המפלגה. לכן, לבוא ולתכנן זה לא בדיוק התפקיד שלו. זה אולי התפקיד של המנכ"ל, במקרה הטוב, שהוא מינה אותו, ולא בטוח שהוא מנכ"ל מקצועי במקרה הזה. לכן אנחנו באים ואומרים: בואו נעשה קצת סדר. אנחנו באים וקוראים לכנסת: בואו נשב על חוקי המשילות, בואו נשב על שיטת הממשל שיש לנו במדינת ישראל, בואו נתכנן את מדינת ישראל כפי שמדינה צריכה להיות מתוכננת, ולא איזה כפר נידח באוקיאניה. לכן אנחנו באים ואומרים: בואו נעשה סדר במהלכים, בואו נקבע את כללי המשחק של ממשלת ישראל והמשילות הישראלית. ממה נולד חוק ההסדרים? בדיוק מאותה נקודה, שיש לנו אי-יציבות פוליטית. רק חוק דרקוני שיכול לשנות כמה חוקים תוך שבוע-וחצי שבועיים, רק זה מה שיכול לעבוד בשיטת הממשל הנוכחית. לכן אנחנו באים ואומרים: יכול להיות שחוק ההסדרים צריך ללכת מהעולם, אבל לפני שהוא ילך מהעולם צריך לבוא ולעשות את ההסדר של המשילות במדינת ישראל, וההסדר הזה צריך לבוא עם כל סיעות הבית. לישראל ביתנו יש הישגים רבים בתקציב ובחוק ההסדרים. אנחנו נלחמנו כמעט על כל סעיף וסעיף, ולא עשינו את ז�� בתקשורת. אנחנו נלחמנו בוועדות והצלחנו להגיע להרבה מאוד הישגים באופן ראוי, שקט ומסודר, גם בתוכנית ויסקונסין, גם בנושא המע"מ על תיירות וגם בנושאים שונים רבים אחרים שקשורים לתקציב המדינה. גם לנכים הצלחנו לעשות הרבה מאוד מחוות, כדי שלא ייפגעו מהגזירות הקשות, ויש גזירות קשות. אי-אפשר לבוא ולהתעלם, כאילו אין פה משבר פיננסי עמוק, גם בישראל וגם בעולם. זה לא שאנחנו בחרנו להיכנס אליו, אנחנו נקלענו אליו. ובמסגרת הזאת חייבים לקבל, למזלנו, המשבר הפיננסי לא הגיע לישראל בעוצמה שהוא הגיע לעולם. אבל הוא יגיע. אני תיכף אגע בכמה נקודות שדווקא לדעתי הממשלה פה קצת מפספסת, אבל עדיין אפשר לתקן אותן ולסדר אותן תוך כדי התהליכים שקורים בכנסת ובממשלה. בנוגע למשרדים שאנחנו עומדים בראשם, אני רוצה לבשר לחברי הכנסת שבכל הנושא של המשרד לביטחון הפנים, ואנחנו יודעים היום שבממשלות הקודמות הדבר הזה הוזנח והפשיעה הגיעה לממדים שהם חסרי תקדים בישראל, אנחנו הוספנו עשרות מיליוני שקלים לתוספת כוח-אדם, עשרות מיליוני שקלים לבניית תשתיות ראויות, תשתיות אלקטרוניות ואחרות, ציוד, קניית ציוד, רכישת ציוד. גם למשרד התיירות הוספנו תקציבים לפרסום של מדינת ישראל בעולם כדי להביא לפה יותר תיירים. זה כסף מיידי שיכול להיכנס לקופת המדינה. אנחנו יודעים שכל 100,000 תיירים מכניסים 4,000 מקומות עבודה נוספים. אני חושב שזו התשובה החשובה ביותר בתעשייה, חוץ מתעשיות ההי-טק, שהן המנוע הכלכלי העיקרי, ותיכף אני אגע בו. בנושא משרד הקליטה: אנחנו רואים חשיבות במדיניות של משרד הקליטה, לקלוט במדינת ישראל הרבה מאוד עולים. זה גם תנופה לכלכלת ישראל, ואנחנו ראינו איך מדינת ישראל התפתחה, גם כלכלית, גם תרבותית וגם בנושאים אחרים, מכל גלי העלייה בשנות ה-90. בנושא משרד החוץ, המיתוג של מדינת ישראל והפעילות של משרד החוץ בעולם: אנחנו מחזקים את המשרד הזה. וכמובן, משרד התשתיות, על כל רפורמות המים ופיתוח תשתיות לייצור המים, זה דבר חשוב, שיביא ידיים עובדות נוספות למדינת ישראל וגם יפתור את בעיית המים ואת בעיית התשתיות. הנושא של היי-טק: אני חושב שפה נעשו דברים בכמה נקודות, לדעתי לא מספיק, אבל ניתן לשנות תוך כדי, ולשנות סעיפים תקציביים. יש סעיפים תקציביים ורזרבות בתקציב, ואני אנסה לשכנע את משרד האוצר ואת משרד התמ"ת, וגם את ראש הממשלה, שחייבים להשקיע בתחום ההיי-טק, כי זה המנוע הכלכלי ומנוע הצמיחה העיקרי. ההיי-טק היום מהווה כ-50% מהייצור הישראלי, ושם חייבים לעשות שינויים רבים. ההיי-טק בעצם הוא איזושהי שרשרת, שבאה מהאקדמיה, התעשייה, ואחר כך מסים, וזה חוזר. זאת אומרת, זה מהחינוך עד התעשייה. בכל שרשרת המזון הזאת חייבים לבוא ולהשקיע כסף. ואין ברירה אחרת, זה הנפט הישראלי, התשתית האנושית שלנו. אני מודה לך, כבוד היושב-ראש. אני מקווה שלא גלשתי מעבר לזמן. לא, לא. הפריעו לך מעט בהתחלה, ולכן קיבלת את הזמן. תראה באיזו משמעת זמן התחלת. אם כולם יעמדו ככה, מאה אחוז ותודה רבה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ כנציגת סיעת העבודה בוועדת הכספים, בבקשה, גברתי. גם לרשותה של חברת הכנסת יחימוביץ עשר דקות. אחריה, חבר הכנסת אמנון כהן. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כה אמר חוזה המדינה בנימין זאב הרצל: העם יהיה לא רק המייסד, אלא גם בעליו של הקרקע לצמיתות. על-ידי זה אי-אפשר יהיה ליחידים להשתמש בו ברצון עצמם באופן שאינו מתאים עם כוונותיו של המ��יסד. עלינו לדאוג גם להבא כי יהיה הרכוש הזה, הקרקע, נשמר באמונה הכי גדולה, וכי יתנהגו בו בצמצום, בפחד, יותר מאשר בעוז. כך נאמר בנאומו של הרצל בקונגרס הציוני החמישי ב-1901. לכולנו יש האימג' של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל כשהוא רוכן מעל המרפסת בבאזל. אפשר לראות את החזון נשקף מעיניו, את החזון שהביא לכך שאנחנו נמצאים עכשיו כאן בכנסת ישראל, במדינת ישראל הריבונית. אבל מתברר שלכל מנהיג יש חזון משלו, וכל מנהיג צריך מרפסת משלו. וגם לראש הממשלה בנימין נתניהו יש מרפסת משלו. יש נאום המרפסת, הנאום שבו הוא מבטיח לאזרחי מדינת ישראל שלכשיתגשם חזונו הם יוכלו לסגור מרפסת. זה החזון של הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל. והוא עומד, והוא מסביר לאזרחי מדינת ישראל איזו ישועה גדולה תהיה להם עכשיו, כשיוכלו לסגור מרפסת בלי בעיות. זה יקרה אחרי שתעבור הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל. בזה מתמצה בעיניו כרגע חזונה של מדינת ישראל. לי הזכיר הנאום הזה במשהו את הנאום של יעקב מרידור על הנורה שתאיר את כל רמת-גן, או לחלופין המדבקה של אריק קליין, עם אמצעי הפתע והקסם האלה שיפתרו את כל בעיותינו עלי אדמות, לסגור מרפסת. הרפורמה הזאת תועיל לציבור הרחב בדיוק כמו הנורה ובדיוק כמו המדבקה. מה אכפת לאדם שמתגורר בדירת שיכון אם הקרקע שעליה ממוקם הבניין רשומה בחכירה או בבעלות? הרי אין לזה שום משמעות. ערך הדירה שלו יעלה בשקל? לא. שום דבר. מה הקשר בין המרפסת ובין מינהל מקרקעי ישראל? שום קשר. 70% מחוכרי המינהל ממילא מתגוררים בערים הגדולות. הם בכלל לא נזקקים לשירותי המינהל, אף פעם לא יפנו אליו כדי לסגור מרפסת. מדובר בלא יותר מסלוגן קליט ושקרי, שנועד לאפשר לנתניהו להיחלץ מרצף המבוכות שהוא חווה ב-100 הימים הראשונים לכהונה שלו, ובעיקר לממש את חלומו ולבצע את ההפרטה הגדולה והמסוכנת ביותר בתולדות המדינה, הפרטת קרקעות המדינה ומכירתן לכל המרבה במחיר. שיוך הדירות לבעליהן, המעבר מחכירה לבעלות, הוא זניח לחלוטין ברפורמה. הוא בכלל לא הליבה שלה. הליבה היא השיווק, הפרטת הקרקעות העירוניות ומכירתן. כל הדיבורים על לכאורה עזרה גדולה לציבור הרחב, אין בהם שחר. הרפורמה הזאת לא קשורה לציבור הרחב. היא קשורה רק לספסרי הקרקעות ולבעלי ההון שיעשו הרבה הרבה מאוד כסף מקניית אדמות המדינה ומכירתן. עכשיו אנחנו שומעים, צפירת הרגעה, על המזעור של נזקי הרפורמה, ועל כך שהשגנו כך והשגנו אחרת. חברים יקרים, זו צפירת שווא. הרפורמה הזאת נותרה מסוכנת ומאיימת כשהיתה. כמי שהיתה שותפה לכל סעיפי המזעור האלה, אני מודה: ישבתי בוועדת הכלכלה עד 03:00 והייתי שותפה למאבק על כל סעיף וסעיף, והשתתפתי בעצמי באותו מזעור שאנחנו כל כך מתגדרים בו. דווקא כמי שהיתה שותפה, אני מסרבת לנחם את עצמי במזעור הזה, ואני אומרת שוב: הרפורמה הזאת מסוכנת ומאיימת ממש כשהיתה. למשל, מרגיעים אותנו שרק, שימו לב, "רק" 4% משטחי המדינה יימכרו. אתם יודעים מה הם אותם 4%? מדובר על 800,000 דונם בשטחים עירוניים, בלב לבה של המדינה. זה השלב הראשון של הרפורמה. בשלב הראשון של הרפורמה מוכרים את הקרקעות הכי יקרות ערך במדינה, בלב האזורים העירוניים. רק 800,000 דונם, רק 800,000 דונם ששייכים היום לנו, לציבור הרחב. ואל מי הקרקעות האלה הולכות לעבור? הקרקעות האלה הולכות לעבור אל כל המרבה במחיר, פשוט מאוד. סחר-מכר בקרקע של כולנו. פעם הן היו בבעלות כולנו, עכשיו יעברו לידיים של קומץ בעלי הון. אז כן, הצלחנו במהלך הלילה הזה של הדיון על הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל לייצר מגבלה, וגם זה בדם, יזע ודמעות, שלא יוכל בעל הון אחד לרכוש מגרש שגודלו יותר מ-16 דונם. שתבינו, 16 דונם זה בערך מגרש כדורגל. וגם זה, בתחנונים הצלחנו להכניס את הדבר הזה, בתחנונים, וליצור מגבלה כלשהי, שאולי תהיה פעם, ואולי השר יחוקק אותה, שלא אדם אחד יוכל להשתלט על כל קרקעות המדינה, גם כאן עשינו מאמץ גדול. אבל קצה נפשי באותן נחמות מדומות שאנחנו משיגים אחרי לילה שכזה, של מזעור נזקים וריכוך רעות חלות, כי את הרעה החולה הזאת לא הצלחנו לרכך. אם אנחנו רוצים להתנחם, אנחנו בכלל יכולים ללכת למה שכתב צוות 100 הימים. צוות 100 הימים, בחזונו על הרפורמה, כתב, וחבל שאין לי הציטוט המדויק, אבל סמכו עלי שזה מה שכתוב, יראה אדם קרקע במדינת ישראל, בשטחי מדינת ישראל, יפנה אל הרשויות ויברר אם יש לרשויות כוונות לגבי הקרקע. אם אין להן כוונות, הוא יוכל לתבוע פשוט להוציא את הקרקע הזאת למכרז. קום והתהלך בארץ, קח לך אדמה ותקנה אותה. אז כן, הדבר הזה לא נמצא ברפורמה. אבל בכמה נחמות מדומות אנחנו יכולים להתנחם? בעלות המדינה על הקרקע מעולם לא היוותה חסם בפני הכלכלה הישראלית, והפרטת הקרקע לא תייצר מנוע צמיחה חדש. שוק הנדל"ן בישראל הוא מהבודדים בעולם שצמח בשנה החולפת. בחודש שעבר היה גידול של יותר מ-30% במכירת דירות חדשות ביחס לשנה שעברה. הקרקע היא משאב במחסור אצלנו, והביקוש למשאב הזה הולך וגדל. הפרטת הקרקע תחמיר את המצב, מפני שהיא תאפשר לאינטרסים הפרטיים לספסר בה למטרות רווח ותייקר עוד יותר את הדירות. הנפגעים הראשונים יהיו בדיוק אותם זוגות צעירים שלהם הרפורמה הזאת מתיימרת לדאוג. ולמה בחרתי דווקא בנושא הזה בבואי לדבר על התקציב, אדוני היושב-ראש? אני מודעת לכך שבתבונה, ובאופן הנכון ביותר, דאגת אתה שההחלטה ההיסטורית והדרמטית הזאת תוצא מחוק ההסדרים. כדי שלא יהיה מורא על חברי הכנסת להצביע עבור דבר אם הם אינם מאמינים בו, שהוא מביא לפיזור הכנסת. גם מהסיבה הזאת, וגם מהסיבה שההחלטה ההיסטורית החשובה ביותר בתולדות המדינה, ההפרטה הגדולה ביותר שנעשתה אי-פעם, אם כל ההפרטות, לא יכולה להיכנס כסעיף בחוק ההסדרים, הרי זה דבר אבסורדי. ויש הרבה סיבות טובות לפיצול הזה. אבל לצערי, אדוני היושב-ראש, היו כאלה שניסו להערים עליך, ולצערי גם הצליחו, והרפורמה הזאת בוצעה בנוהל חוק ההסדרים, ונאמר בריש גלי על-ידי יושב-ראש ועדת הכלכלה אופיר אקוניס שהפיצול הוא וירטואלי, וכל הרעות החולות שמאפיינות את חוק ההסדרים אפיינו גם את הדיון ברפורמה הזאת. חברת הכנסת יחימוביץ, אתמול שאלתי את יושב-ראש ועדת הכלכלה. על כל פנים, הוא הסתייג מההתייחסות לאמירה שהוא אמר, או התנצל עליה אם נפלטה לו אמירה כזאת, וראוי היה שאם נפלטה, שיבהיר בצורה חד-משמעית. עם זה, בכל זאת יש שינוי. אנחנו לא יכולים לשלוט בראשי הוועדות כי אין בנשיאות הכנסת, להחליף את ראשי הוועדות, אבל בכל זאת יש איזה הבדל דרמטי, במובן החוקתי: אם החוק הוא לא חלק מחוק ההסדרים, מצביעים עליו בנפרד. כל חבר כנסת יצטרך כמובן, לפי מיטב מצפונו, להצביע בעד חוק זה על כל סעיפיו. דרך אגב, שמחתי לשמוע הבוקר שוועדת הכלכלה תפתח בכל זאת את דיוניה בנושא ערעור שהגישה, על כל פנים לגבי נושא אחד שהוכנס מאוחר יותר ולא ניתנה אפשרות מתחילת הדרך לדון בו. אתמול קיימנו ישיבה אצלי בלשכה, ושמחתי לשמוע שהם החליטו לפ��וח את הדיון, אבל כמובן ההערות שלך והביקורת שלך היא ביקורת שלא רק שאת רשאית לומר, את חייבת לומר. אדוני היושב-ראש, אם לרגע השתמע מדברי שאני חושבת שהחלטה שלך אינה נכונה, אני חייבת להדגיש שההחלטה שלך היתה מבורכת ואני מעריכה אותה. אני רוצה לומר כאן, כדי להסיר כל ספק: החזרה של יושב-ראש ועדת הכלכלה מהאמירה שהפיצול הוא וירטואלי היתה חזרה מהפה ולחוץ. עצם החזרה מהאמירה היתה חזרה וירטואלית, כי בפועל מה שראינו היה דיון בנוסח חוק ההסדרים, דיון שמתקיים בבהילות, בלחץ, חברי הכנסת מובאים להצבעה באונס ומצביעים על דברים שאינם יודעים מה הם כלל. והחלטות באישון לילה. רק להבהיר לך את עוצמת הבהילות שבה נדונה הרפורמה ההיסטורית הזאת, בדיון אחד נדונו שלוש סוגיות בבת אחת: ערבי ישראל והרפורמה, סוגיות פיתוח בר-קיימא ואיכות סביבה וההתיישבות הכפרית והרפורמה. הרי כל דבר כזה הוא עולם ומלואו, זה חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, מההיסטוריה שלה, הבעיות הן רבות מספור. בדיון אחד של כמה שעות, אחת, שתיים, שלוש, סימנו "וי" על שלוש בעיות מרכזיות, שכל אחת מהן ראויה לחודש של דיונים, אתה יודע מה, לשנים של דיונים. אדוני היושב-ראש, אני שמחה בשבילך שלא ראית איך הדיונים האלה התנהלו, עם כל זילות הדיון. ברגע שחבר כנסת ניסה לקיים דיון עמוק על הסתייגות, צעקו לעברו כמה פעמים: זה לא המקום, לך תסגור את זה בחדר בצד, תן לנו להתקדם, לא זה המקום לדון בזה. לא זה המקום? אז איפה המקום? האם לא הכנסת היא המקום? גברתי הנכבדה, הזמן הסתיים, אבל הפרעתי לך, אני נותן לך עכשיו עוד שתי דקות. אני אנסה להסתפק בזה. על כל פנים, הדרמה הזאת הועברה בנוהל חוק ההסדרים ובמקביל לדיוני חוק ההסדרים, שממילא לא אפשרו לנו לעבוד באופן תקין. אני רוצה שתדעו שהבוננזה הגדולה של מכירת הקרקעות, הראשונה ככל הנראה, תהיה בפי-גלילות. 1,800 דונם בלב המדינה יועברו לידי בעלי הון. ולא רק זה, גם פארק תמנע, גם מצדה, גם חוף פלמחים, גם הם יוכלו להימכר לבעלי הון, כי הייעוד שלהם הוא תיירות, וגם תיירות כלולה ברפורמה. וגם את חוף חיפה, שמאוחסנות בו מכולות והוא מוגדר תחת הייעוד תעסוקה, אפשר יהיה למכור. אתם מבינים, את מצדה אפשר יהיה למכור. מה נמכור בפעם הבאה, את הכותל המערבי? אין גבול? זה אתר מורשת, אז לא ימכרו. תראו, על כך שהביורוקרטיה במינהל דורשת פתרון ניהולי יסודי אין, אם המורשת היא תיירותית אז אנחנו בצרה, חבר הכנסת רותם. גם מורשת היא חלק מהתיירות, חברת הכנסת יחימוביץ מביאה בדרך האבסורד דבר שמבחינה חוקתית יכול להיות אפשרי. זה לא אפשרי, כי ברגע שזה אתר מורשת שהוכרז כשמורה, כמו פארק תמנע וכמו מצדה, אז הוא לא יכול להיכנס, אדוני יושב-ראש ועדת חוקה, אני אשמח לשבת אתך ולהבהיר לך אילו סעיפים מפלצתיים עברו ברפורמה הזאת. אני חוזרת ואומרת שכל שטח שמוגדר כשטח תיירותי הוא בר-מסחר ואפשר למכור אותו לאדם פרטי. זה עולה מהרפורמה. זה כל כך דמיוני. עוד אתמול הלכתי שוב למי שניהל את הדיונים, יש חוק אחר שמונע את זה. חבר הכנסת רותם, מי יחליט אם מצדה הוא עניין מורשתי או עניין תיירותי? אם אני ואתה נחליט, אז בא לציון גואל, אבל מה יקרה אם מישהו אחר יחליט? יעבירו בחוק ההסדרים. יש שם הכרזה, חברת הכנסת יחימוביץ, נדמה לי שבשבוע הבא יהיה לך זמן רב מאוד, על-פי ההסתייגות שלך, אבל עכשיו שתי הדקות שלי נגזלו ממני. על כך שהביורוקרטיה במינהל דורשת פתרון ניהולי אין חולק, אבל הרפורמה במינהל אינה רפורמה מינהלית, אל תשלו את עצמכם לרגע, והיא גם לא רפורמה להקמת פרגולות חופשי-חופשי, כמו שמנסים להציג אותה. מדובר בדרמה בתולדות המדינה, בהכרעה שיש לה השלכות ציוניות, לאומיות, מוסריות, סביבתיות, חברתיות, כלכליות. מדינת ישראל הופכת לבנק לסחר בקרקעות. והבעיה עם הסחורה שהבנק הזה סוחר בה, שהיא נגמרת. זה לא מים שאפשר להתפיל, זה לא כסף שאפשר למחזר. נמכור אותן וגמרנו למכור את המדינה. אני רוצה לחזור לבנימין זאב הרצל, חוזה המדינה. כשהרצל עמד על המרפסת הוא ראה בחזונו את מדינת ישראל. כשביבי עומד על המרפסת, סליחה, כשראש הממשלה בנימין נתניהו עומד על המרפסת הוא חושב איך לסגור אותה בזיל הזול ובלי ביורוקרטיה. כשהרצל חזה את המדינה הוא דאג מראש וחשב על כך שאנחנו צריכים לשמור על המדינה ועל קרקעותיה. כשנתניהו 2009 בא עם חזון סגירת המרפסת והפרגולה שלו אין בבסיס החזון הזה אלא מכירת המדינה, כי נתניהו אולי לא יחלק את ירושלים, אבל הוא ימכור אותה לכל המרבה במחיר. תודה רבה. תודה. חבר הכנסת אמנון כהן, בשם סיעת ש"ס, גם לו עשר דקות. אחריו, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, אם יימצא פה, בשם יהדות התורה, ואחריו, חבר הכנסת אחמד טיבי. פשוט אני מכריז כדי שידעו האנשים שאם תורם יגיע והם לא יהיו פה, הרי זמנם יבוטל. חבר הכנסת כהן, בבקשה. אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לומר משפט אחד על נושא המינהל שהעלתה חברת הכנסת שלי יחימוביץ. אכן נושא מורכב. אני חושב שהמינהל, בביורוקרטיה שיצר שנים רבות, הביא על עצמו איזו רפורמה, שבכלל רצו לתקן משהו והביאו משהו עמוק וקשה. אכן, היו דיונים מרתוניים בוועדת הכלכלה. השתדלתי להיות שם כמה שיותר, כי אנחנו מחולקים לכמה ועדות והדיונים היו באותו זמן. היה הרבה חומר ללמוד והיו הרבה התנגדויות של הגופים. באמת כל נושא הוא עמוק ביותר, ובאמת בדיונים המרתוניים שהיו עד השעות הקטנות של הלילה היו הסתייגויות שהן קנטרניות והיו הסתייגויות שהן מהותיות. לגבי הסתייגויות קנטרניות כמובן אמרנו שסתם מושכים את הזמן של הוועדה והנושא הוא עמוק. ואם יש הסתייגות שהיא חשובה וטובה, ואפשר לשכנע את החברים כמובן, אמרנו שצריך לשכנע עוד לפני כן ולא למשוך את הזמן. לפעמים על ההסתייגות אחת ישבנו כמה שעות, עמוק. אז אמרנו, אולי נעשה איזו עבודת צוות, נשב יחד, באמת מהותי, ונפתור את הבעיה. אבל זה כמובן הולך תמיד למקומות אחרים, וחושבים שכאילו אומרים שלא צריך להכניס הסתייגויות. אני אגיד שהוועדה ניסתה בזמן שעמד לרשותה לעשות דיונים מעמיקים, ובאמת הסתייגויות שהיו חשובות, היתה מגבלת זמן? לא היתה מגבלת זמן. אם הסעיף הוצא מחוק ההסדרים, לא היתה מגבלת זמן. מה זה "הזמן הקצר שעמד לרשות הוועדה" אני לא נכנס לשיקוליו של יושב-ראש הוועדה, מה ההתחייבויות שלו כלפי הממשלה, אבל עם זאת אני חושב, חבר הכנסת אמנון כהן היה זמן רב יושב-ראש לתפארת של ועדת הכלכלה. את חוק התקשורת, למשל, אנחנו ניהלנו במשך ארבעה חודשים בישיבות יומיות, יום-יום.  בתום תשעה חודשים בוועדת הכלכלה, אבל את האדמות, יש לחץ. תצטרך להוסיף לי אחר כך זמן. ודאי, ודאי. אנחנו בתקציב המדינה, לא מדברים על ממ"י עכשיו. ממ"י זה מינהל מקרקעי ישראל, לא ממי. אני חושב שנושא מינהל מקרקעי ישראל הוא חשוב והיה היגיון לפצל אותו מחוק ההסדרים, אבל לא היה צריך להביא אותו בזמן של חוק ההסדרים. אפשר היה לקיים אפילו בתקופת הפגרה כמה דיונים, וכשחוזרים מהפגרה, בחודשים אוקטובר-נובמבר, היינו מסיימים אותו ולא היה קורה כלום. כל חברי הכנסת היו מגיעים למרות הפגרה. אני לא יודע מה היו השיקולים, אבל בזמן הקצר שהיה חברי הכנסת עשו עבודה מעמיקה עד כמה שאפשר. אדוני היושב-ראש, אני חושב שבתקופה כזאת של משבר פיננסי עולמי, שגם משליך על מדינת ישראל, בקדנציה הקודמת, כחברי ועדת הכספים ביקשנו משר האוצר לשעבר שייערך וימצא פתרונות כדי שלא נגיע למצב שקרה בעולם, שבו כמה בנקים גדולים נפלו, עסקים עמדו להיסגר, מפעלים עמדו להיסגר כי הגיעו פחות ופחות הזמנות. אנחנו הרי בעולם גלובלי ואנחנו עובדים מול כל העולם. אני אגיד לך, אדוני היושב-ראש, היית שותף לדיונים עם שר האוצר הקודם וביקשנו ממנו שיביא איזו תוכנית פעולה בגלל הכאוס העולמי. ביקשנו פעם ועוד פעם ועוד פעם, אבל אין שום תוכנית. אין שום תוכנית עד שהמצב הביא לכך שהיו בחירות. בתקופה כה קצרה הממשלה הגישה תוכנית דו-שנתית, כי עבר זמן והיו צריכים לעשות את הדבר הזה. הגענו כבר לאמצע השנה. מצד אחד התקציב הוא דו-שנתי ומצד שני, לראות איך אפשר לסייע לאותם מפעלים כדי שלא יקרסו. ראית יותר ויותר אנשים נכנסים למעגל האבטלה, וצריך לתת פתרונות. אט-אט התעשתו והתחילו לעשות את העבודה. אני שמח שלאט-לאט נצעיד את המשק הזה בשנה וחצי הקרובות לעידן שבו כל המובטלים יחזרו למעגל העבודה. אני רוצה לציין שביטחון סוציאלי חשוב לא פחות מהחוסן הלאומי, ולכן הנושא הזה צריך להילקח בחשבון. ראיתי שנתנו לזה מענה בתקציב, עד כמה שאפשר. אני רוצה לציין את ההישגים של סיעת ש"ס גם בנושא ההסכמים הקואליציוניים וגם בנושא ההידברות על קצבאות הילדים. מחקרים הוכיחו שיותר מ-800,000 ילדים הם מתחת לקו העוני וההורים לא תמיד יכולים לצאת לעבוד, או אחד מהם לא יכול לצאת לעבוד. הילד לא אשם. הוא צריך להגיע לבית-הספר, הוא צריך להגיע לבית-הספר עם סנדוויץ', עם אוכל. בשיתוף פעולה עם סיעות הבית הגענו למצב שאנחנו מגדילים את קצבאות הילדים ומגדילים את הקצבאות של הקשישים והפנסיונרים כדי שיוכלו לחיות בכבוד. זה עדיין לא מספיק, אבל זה המעט שאפשר היה להוציא ולתת באילוץ הזה. אדוני היושב-ראש, אנחנו עדיין צריכים להגדיל את תקציב מענקי האיזון במשרד הפנים לטובת הרשויות המקומיות, וכבר התחילו לעשות את המהלכים האלה. התקציב יאושר היום בלי הגדלת מענקי האיזון, אבל חייבים לתת על זה את הדעת. אנחנו לא רוצים לראות שרשויות מקומיות דרוזיות או אחרות קורסות ולא משלמות שכר. אנחנו לא רוצים להגיע למצב הזה. המצב קשה, אבל הפגיעה במענקי האיזון היא משהו לא פרופורציונלי, 80% 90% בתקופה קצרה. לכן, חייבים להחזיר את הנושא הזה. בנושא משרד השיכון, המשרד, כשמו הוא, צריך לדאוג לקורת גג לזוגות צעירים. במשך שנים רבות התקציבים של המשרד הזה מדולדלים משנה לשנה והוא לא מגיע ליעד שלו. לא יכול להיות שהמדינה לא תיתן מענה לזוג צעיר. יכול להיות שזה חייל שהשתחרר ולאחר כמה שנים הוא רוצה להקים משפחה, להקים בית, והמדינה לא יכולה לבוא ולעזור לו לפחות בקורת גג ראשונה, בבית הראשון, בדירה הראשונה, כדי שיקים משפחה. חייבים לתת איזה מענק או לבוא עם איזה פטור או סיוע. המטרה היא שזוג צעיר שרוצה להקים בית ראשון יקבל הנחה או סיוע כדי שיוכל להגיע לשלב הזה, ולא משנה באיזה זוג צעיר מדובר. בדירה ראשונה של זוג צעיר, צריך לעזור לו. שר השיכון החדש, שהוא מסיעת��ו, עושה את המהלכים האלה ובודק מה אפשר לעשות. המטרה היא באמת לאפשר בנייה, כי המדיניות של מינהל מקרקעי ישראל בהתחלות בנייה, הן יורדות משנה לשנה. אם יש בנייה זה באזור המרכז, שבו הדירות מאוד יקרות, וזוגות צעירים לא יכולים להגיע לשם. לכן, אני חושב שכמדיניות צריך לטפל בנושא הזה ולדאוג לכך שלכל זוג צעיר תהיה קורת גג. אני מזדהה עם יושב-ראש ועדת הכספים בדבריו שמפאת חוסר הזמן לא היו דיונים מעמיקים בתקציב. לא כל משרדי הממשלה באו לדיונים ולא שמענו את טיעוניהם. מדובר גם בשרים חדשים, שבאמת רוצים לבוא עם רעיונות חדשים או עם מדיניות חדשה. אני לא יודע אם הם יוכלו לעשות את זה, כי לא שמענו אותם. אני אבקש מיושב-ראש ועדת הכספים שלאחר שיעבור התקציב נקיים דיונים עם מספר רב של משרדים שאתם עוד לא ישבנו. כל המשרדים שיהיו בהם קיצוצים רוחביים יגיעו אחד אחרי השני לוועדת הכספים. אני מסכים, כי יהיו קיצוצים רוחביים, והם תמיד פוגעים במקומות הכי רגישים. הם לא יגרמו להתייעלות בתוך המשרדים אלא יפגעו בפרויקטים חברתיים, נניח במתנ"סים, ברווחה חינוכית, בנוער במצוקה. אולי זאת הטקטיקה שלהם כדי שאנחנו ניחלץ לעזרתם ונסייע בידם לגייס תקציבים מסעיף לסעיף. כמובן, אי-אפשר לפרוס את המסגרת הקיימת, ולכן נצטרך לנייד תקציב מסעיף לסעיף. בנושא חוק ההסדרים, שעליו דיברנו אתמול והצבענו, יש לנו עכשיו שנה וחצי שבהן אנחנו יכולים להיערך לכך שבשנה הבאה לא יהיה חוק ההסדרים. שיואילו בטובם הממשלה והאוצר ויגידו לנו מה התוכניות שלהם ל-2011. יותר טוב תעשה הכנסת אם היא תואיל בטובה לחוקק חוק שאומר שאין חוק הסדרים. או כך או כך. בלי לתת מענה אני לא רוצה להוריד את הכוח. לכן אני אומר שאנחנו, חברי הכנסת ויושב-ראש הכנסת, נשב עם האוצר, נשב עם הממשלה, נראה מה הרפורמות החשובות שהם רוצים להעביר בדיונים בוועדות הכנסת. אנחנו, כחברי הכנסת, נהיה אחראים, נלמד, נקיים דיונים ואפילו נעביר בלוח זמנים שנקבע מראש, כדי שזה ישליך כבר על התקציב הבא שאנחנו נכין, ולא יהיה חוק ההסדרים. ניתן להם את הכלים האלה. אם יהיה צורך בחוק או שניים בחוק ההסדרים בשנה הראשונה, ניתן להם, אבל לא יהיה מצב שבו תהיה כזאת חוברת עם 300 עמודים שאי-אפשר ללמוד אותם, וצריך אחר כך להוציא ממנה סעיפים. אי-אפשר לדעת איזה חוק בתוך חוק ההסדרים הוא חוק חשוב, איזו עז הכניסו וצריך אחר כך להוציא אותה. מה שיהיה מהותי מבחינת תקציב ומשליך על תקציב המדינה ל-2011, שיביאו עכשיו. נלמד אותו, נקיים דיונים, כי הרי יש לנו זמן ואנחנו יכולים לקבוע את הזמנים האלה. אנחנו צריכים לתת להם את הכלים ולומר להם שאנחנו לא הולכים לאשר את חוק ההסדרים, אלא אנחנו באים בטוב לבנו לעשות את העבודה הזאת. ניתן להם בשנה וחצי הזאת כל מה שהם רוצים, תקשורת, כלכלה, בוועדת הכלכלה, בוועדת הכנסת, בוועדת הכספים, בוועדת העבודה והרווחה, כל רפורמה שהם ירצו להעביר, וכתוצאה מכך לא יהיה חוק ההסדרים. אנחנו נעמוד לרשותם. אני חושב שגם האופוזיציה תירתם לזה, וכן כל סיעות הבית. יש חוקים כל כך חשובים ורפורמות כל כך עמוקות, שמשליכות לשנים רבות אחר כך. חוק הבצורת, הקמנו ועדת משנה, ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, שרק שמע הציבור שיש ועדת משנה, היו אין-ספור פניות אלינו, גם מהציבור וגם מהארגונים, בתוך זמן קצר. עבדנו במקביל עם ועדת הכספים, ואסור היה לפספס משהו. השקענו כל כך הרבה בחוק הזה, ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, שאני עוד לא יודע מה יהיו ההשלכות שלו, איזו מכה האזרחים יקבלו פתאום, כשהם יבואו עם היטל כל כך קשה, ואנחנו נצטרך לעמוד ולתת תשובות. אני לא יודע מה עוד יכול להיות. זאת גזירה כל כך קשה, יותר קשה ממע"מ. חבר הכנסת אמנון כהן, הואיל והיית יושב-ראש ועדת המשנה, הרי החוק הזה הוא דו-ראשי: אם אנשים לא יבזבזו מים, לא יהיה תקציב, אם אנשים יבזבזו מים, לא יהיו מים. השאלה, מה החוק הזה ביקש, לחסוך במים או להכניס משאבים? ההתלבטות הזאת היתה לנגד עינינו, האם זה חיסכון או שוב מס על האזרח. אם הציבור יבין באמת שצריך לחסוך מים, אנחנו נימצא ב-2 מיליארדי שקל גירעון בתקציב, ופירושו של דבר שנצטרך לעשות קיצוצים במשרד לביטחון פנים, אשר אוזר היום כוח להילחם בפשיעה. בוודאי, אבל עם זאת, זה חוק, וחוק קשה לשנות כל יום. את הדברים האלה אפשר היה לעשות במתינות, לפני כן, להכין את עצמנו. היו החלטות בשנת 2000 לעשות התפלה של המים, ולא היינו מגיעים לזה. אלה מחדלים של הממשלה, ובסופו של דבר הציבור שוב משלם את המחיר. אני סיימתי את זמני, ולכן אני תפילה לקדוש-ברוך-הוא שנעבור את התקופה הזאת, שנה, שנה וחצי של מיתון עולמי, שנעבור את זה בשלום והקדוש-ברוך-הוא ייתן לנו שפע ברכה וייתן לנו גם שנה גשומה. שייתן לנו שנה גשומה, אדוני היושב-ראש. בחוק כתוב שאם תהיה שנה גשומה ומבורכת החוק יתבטל מאליו. אני רוצה לבקש שעם ישראל יתפלל שהישועה תבוא מהקדוש-ברוך-הוא. תודה. ונתת גשמים בעתם. תודה רבה לחבר הכנסת אמנון כהן. אני מזמין את חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס בשם יהדות התורה. גם לו עשר דקות. אחריו, חבר הכנסת אחמד טיבי, ואם לא יהיה, חבר הכנסת אורי אריאל, ואם לא יהיה, חבר הכנסת מוחמד ברכה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להתחבר לדברי קודמי, אמנון כהן והגברת שלי יחימוביץ. גם אני השתתפתי באותם דיונים על מינהל מקרקעי ישראל, ואני מסכים לחלק נכבד מהדברים. דיון על דבר כזה, היה צריך להיות לו הרבה הרבה יותר זמן, וגם להיות יותר ממצה, אף-על-פי שהוקדשו לכך כמה ישיבות, אבל את זה היו צריכים להכין עוד הרבה קודם. אני אומר את זה מנקודת מוצא אחרת לגמרי. אני אומר את זה כי אני לא רואה את הפתרון שיימצא כאן למצוקת הדיור. התפתח היום שוק של דיור תת-קרקעי, של מחסנים, של סגירת חניונים, של סגירת אשפתונים. הופכים את זה לדירות. משלמים 500 דולר בשביל מחסן, דברים ממש מסוכנים. הכול בסדר, אבל אין קשר לרפורמה. כל הטענות שלך, אין להן שום כל קשר לרפורמה. אתה כל הזמן חוזר על זה, אבל זה לא קשור לרפורמה. חברת הכנסת יחימוביץ, הוא מתייחס עכשיו לדברים שאת אמרת. נשמע. אמרתי שאני מתחבר ושאני לא מרוצה מנקודת מוצא אחרת, כי אני לא רואה איך זה יביא את הפתרון. אגף התקציבים באוצר אמר לנו, וכך היה כתוב בדף של משרד האוצר, וביבי נתניהו ראש הממשלה לא אמר את זה מעצמו, הוא ציטט את משרד האוצר, ותראו מה כתוב כאן. בהסבר של אגף התקציבים נאמר שהמצב היום הוא שפקידי מינהל מקרקעי ישראל עסוקים באישורים לסגירת מרפסות ופרגולות, ושלא לדבר על כך שעל כל משכנתה שמוציאים צריך לקבל אישור ממינהל מקרקעי ישראל. כך כתוב בדברי ההסבר, תסתכלו שם בבקשה. מה יהיה אחרי הרפורמה? אותם פקידים, שהרי אנחנו לא נפטר אותם, יוכלו עכשיו לתת את הדעת לשיווק קרקעות. במקום לעסוק במרפסות ובפרגולות הם ייתנו את הדעת על שיווק קרקעות ולצאת מהמצוקה הזאת. את התשובה הזאת לא קיבלתי, מכיוון שהתוכנית עכשיו היא שאותם פקידים יעסקו עכשיו בהעברת 800,000 יחידות דיור מחכירה לבעלות. הם יהיו עסוקים בדברים האלה, איך יהיה להם זמן להתעסק בשיווק קרקעות? מה הועילו חכמים בתקנתם? זאת שאלה שלא קיבלתי עליה תשובה, לא בישיבות הוועדה וגם לא כשהיתה ישיבה עם ראש המינהל ועם האוצר ועם כל הצוות באחד הערבים בוועדת הכלכלה. את לא השתתפת, הגברת יחימוביץ. זאת היתה התשובה, זאת אומרת, אם אותם פקידים לא יצטרכו לאשר פרגולות ומרפסות, יהיה להם זמן לשיווק דירות. המציאות היא שהם הולכים עכשיו לעבוד בהעברת קרקעות. איפה שיווק הקרקעות המסיבי שיכול לתת פתרון למצוקת הדיור? הרי זה לא סוד שיש המון קרקעות, ואני אקח לדוגמה את בית-שמש. בבית-שמש יש מקום לבנייה רוויה של יותר מ-1,000 יחידות דיור. מי מטפל בזה? מי משווק את זה? הם לא עוסקים בזה בכלל, כי הם עסוקים, וזאת היתה הטענה. אני לא רואה מי יטפל בזה עכשיו. אחרי שזה יעבור לבעלות, האנשים שלך לא יוכלו לקנות שם דירות יותר לעולם. הדירות יתייקרו הרבה יותר. אני רוצה לומר לך, גברת יחימוביץ. את אמרת: האנשים שלכם, ואני רוצה לומר שאלה לא רק האנשים שלנו אלא כלל ישראל. אתמול קראתי ב"דה מרקר" ואני לא יודע אם שמת לב, שביריד הדירות שהתקיים בסוף השבוע בגני-התערוכה התבטאו זוגות צעירים ואמרו שהם מחפשים דירה במחיר של מיליון שקלים בערך. כמה כאלה יש? כמה כאלה? הם אומרים שהם לא יכולים להגיע בכלל לדירה. חברים רבים שלי יורדים מהארץ ובורחים רק בגלל הקושי בהשתעבדות למשכנתה ל-20 שנה. את זה אומרת מי שבעלה עורך-דין והיא עובדת היי-טק. אתמול פרסם בעיתון השמאי לוי יצחק על רחוב פרישמן בתל-אביב. דירה זניחה, אני מצטט מלה במלה: "ברחוב פרישמן בתל-אביב נמכרה דירת חדר ב-730,000 שקלים, יחס של 5,400 דולר למטר". אם נכפיל את זה ב-100 מטר? "ברחוב רש"י נמכרה דירה מוזנחת בת שניים וחצי חדרים ללא מעלית וללא חנייה במחיר של 1.110 מיליון שקלים". היחס הוא של קרוב ל-5,000 דולר למטר. אלה מחירים לא הגיוניים, מחירים לא רציונליים. חבר הכנסת מוזס, למה אתה נותן להאכיל אותך בלוקש שזה קשור למינהל מקרקעי ישראל? יש לי כלל שאומר, שכאשר משווקים כמויות אדירות של מגרשים, כשהיצע גדול, הביקוש יורד. אין בעיה, אבל הקבלנים לא לוקחים את המגרשים האלה, כי אין להם מי שיקנה בתים במחיר שהם בונים. לא יסבסדו את הדיור. אתם הולכים לקרקע. אני מגיע לזה עכשיו. לא, הלכת לפינה הזאת. אתה מקדים את דברי. אתה בבחינת חכם עדיף מנביא. אני בא עכשיו לסעיף שאומר: הפתרון הראשון הוא שיווק מסיבי של קרקעות לדירות חדשות, הקבלנים לא,  יחד עם הורדה דרסטית של נטל המס על דירות חדשות. אתמול פורסם גם זה: "מתחשיבים שנערכו עולה כי כמעט 60% ממחירה של דירה חדשה חוזרים לקופת המדינה. במחירים נכללים היטלי השבחה, 12%, אגרות בנייה ופיתוח, 3.5%, מס קנייה ובלו, 9%, מס שבח, 11%, מס רכישה, 3%, מע"מ, 16.5%. על זה מתווספים המסים שמשלמים לעובדי הבנייה, לספקים וכן הלאה". זאת כבר הבעיה השנייה. "ג' העמדת ערבויות מדינה לבנקים, כדי שייתנו הלוואות בקלות יתר ובריבית נמוכה יותר ליזמים, קבלנים ורוכשים". שלושת הדברים האלה כמקשה אחת יכולים לתת את הפתרון, ולא שמעתי עדיין את הפתרון בתקציב החדש, אבל אני מקווה ששר השיכון הנוכחי, שמדבר על זה הרבה מאוד, יצליח. השם יעזור ויהיה בעזרתו כדי שהוא באמת יוכל להצליח לטובת כולנו. הנושא השני שאני רוצה לדבר עליו הוא בעיית החינוך. במוסדות החינוך החרדי חסרות כ-6,000 כיתות לימוד תקניות. בירושלים לבד, אמר ראש העיר כאן בוועדת החינוך, חסרות כ-1,200 כיתות. אתם קיבלתם בבחירות המוניציפליות. אני לא שמעתי מזה. אני שומע את זה ממך. אני לא שמעתי שיש פתרון לכיתות. יועץ ראש העיר היה רק לפני שבועיים בוועדה. חייבים לתת את הדעת לפתרון משמעותי לבניית כיתות לתלמודי החינוך החרדי, ואין שום סיבה להפלות בין ילדים לילדים. הילדים הם אותם ילדים, לכולם מגיעים אותם התנאים החומריים. הסעיף השלישי, אני רוצה לסיים בנושא התחבורה. מתחילת השנה נהרגו בכבישי הארץ 181 בני-אדם בתאונות דרכים. רובן של התאונות הן או מהסיבה האנושית, נהיגה בשכרות או עייפות, או מתשתיות לקויות של הכבישים. ואני רוצה להתייחס לכביש 38, כביש שער-הגיא בית-שמש, שמאז 2003 היו בו 163 תאונות שבהן נהרגו 23 אנשים ונפצעו מאות. רק ביום שישי האחרון נהרגו על הכביש שישה בני-אדם וביום ראשון נפצעו זוג הורים והתינוקת שלהם. לו היה כביש רחב, עם שני נתיבים בכל צד וגדר הפרדה באמצע, ייתכן שהתוצאה הקטלנית היתה נמנעת. אמר לי אלכס ויז'ניצר, שהוא ראש מע"צ והוא היה בוועדה: אומנם הוקצה תקציב לתכנון כביש 38 מחדש, אך בפועל, עד שיתחיל ביצוע העבודות בשטח, זה ייקח עוד שנתיים לפחות. למה? כי רק לפתור את הבעיות הסטטוטוריות על כביש 38 ייקח לו בערך שנתיים. השאלה אם בגלל דמים, בגלל דברים כאלה, חלילה, לא נמנע שפיכות דמים. אותו הסיפור היה בכביש 444. נהרגו כ-20 איש בשנים האחרונות. 443, אתה מתכוון. אני מדבר על 444, כביש שוהם, אלעד ולוד. נהרגו כ-20 איש בשנים האחרונות. לפני כחודש היתה תאונה מחרידה, ונהרג על הכביש הרב ישראל וינטר, אב שחיתן את בנו ולאחר החתונה נהרג. ולמה? כי לא היתה גדר הפרדה, ובאה מכונית מכבי-אש ממול והחליטה לעשות פרסה, והוא היה בנסיעה שלו, וכך התנגשו, והוא השאיר בית עם עשרה ילדים. ממש מחריד. מי שרק חושב מה זה עשרה ילדים שנשארים בלי אבא, בלי שיוביל אותם לחופה, יכול להבין. יותר מזה, אמרו שבעצם כל החומרים נמצאים במחסן של מע"צ, רק צריכים כל מיני אישורים כדי לשחרר. שומו שמים. והרי כבר למדנו, אמרו חז"ל: כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא. תודה רבה. תודה רבה. בסנהדרין. חבר הכנסת ברכה התחלף עם חבר הכנסת טיבי, אז אנחנו מחליפים בין הסיעות. חבר הכנסת מוחמד ברכה, ולאחריו, חבר הכנסת אורי אריאל. בבקשה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, אתמול אישרה הכנסת את חוק ההסדרים, ועל אודותיו אמרנו מה שאמרנו אתמול ושלשום. במדינה יש עיתון, אדוני היושב-ראש, שנקרא "עיתון לאנשים חושבים", והיום הוא מפרסם כתבה על אישור חוק ההסדרים. בתוך הכתבה אין שום מלה של מהות, רק ניסיון לחפש משהו שערורייתי. יש עיתון לא של אנשים חושבים, וטוב שנגיד את זה. ב"ידיעות אחרונות" יש רבע עמוד על מה עוזרים אומרים על חברי כנסת, וחוק ההסדרים כולו הוא בפינה כזאת, שהוא עבר, בעמוד 17. אני מוסיף את הדברים של חבר הכנסת אורון למה שאני אומר, ברשותו כמובן. שני עיתונאים בעלי שם, לא אזכיר את שמותיהם בשביל לא להביך אותם מעבר לזה, נותנים, אדוני היושב-ראש, תמונות: תמונה בעמוד הראשון של חבר כנסת שמדבר בפלאפון, כדי להראות כמה אנחנו לא רציניים ואנחנו לא מבינים על מה אנחנו מדברים, ובעמוד פנימי נותנים שלושה חברי כנסת: חבר הכנסת משה גפני, יושב-ראש ועדת הכספים, שהוא בהחלט לא יודע על מה הוא מצביע, חבר הכנסת יואל חסון, שהוא בהחלט לא יודע כלום, והשר מיכאל איתן, לא פחות ול�� יותר, שהוא גם לא יודע שום דבר בפרלמנטריזם. ויש עוד אחד שזכה בכבוד להופיע בעמוד הראשון, והוא אני, שאני, בוא נניח שאני לא יודע באמת. זה פשוט לעג, מאוד צורם. מאוד צורם ומאוד לא עיתונאי ומאוד לא מקצועי. אם זה העיתון של האנשים החושבים, אני חושב שהוא יהפוך לעיתון לא חשוב, שאנשים לא חושבים לקרוא אותו. חבר הכנסת ברכה, אתמול חשבתי שכאשר מרתקים את כל חברי הכנסת בהצבעות, זו היתה החלטה שלך, אנחנו לא עשינו משהו. נכון. לא יכולים למנוע מהציבור להתקשר אתם, כאשר הדברים ידועים. ועשיתי זאת ביודעין ומתוך כוונה לאפשר את הקשר המתמיד עם הציבור. בדרך כלל אסור לדבר בטלפונים, ואדוני מקפיד על כך, לא לדבר בטלפונים. אתמול נתתי אישור, משום שבאמת אני ריתקתי את כל חברי הכנסת לבית כמעט 17 שעות, והדברים האלה, כמובן, מחייבים אותי לאפשר להם בכל זאת גם לאכול וגם להיות בקשר עם הציבור. ואני גאה על כך שקיבלתי את ההחלטה הזאת, מתוך אחריות ציבורית מלאה. אני מברך אותך, אדוני, על זה שקיבלת את ההחלטה. זו היתה החלטה נכונה ובמקומה, שמאפשרת לחברי הכנסת גם להיות במליאה ולהיות מרותקים לכיסאות וגם לא לפספס דברים שהם לא צריכים לפספס. אפשר גם לטעון נגד דעתך, אבל לעשות את זה בצורה מכובדת, לא איך שעשו את זה כאן. בלי כל ספק. בכל אופן, אני מקווה שהדברים האלה ייקלטו באיזשהו מקום. באמת אותם אלה שצולמו הם לא היחידים, אבל הם בין הבקיאים בחברי הכנסת. לקחת את גפני ואת מיקי איתן ואת יואל חסון, ואני, בצניעות. נכון מאוד. היו צריכים להוסיף רק את חיים אורון ואת שלי יחימוביץ, והכול היה מושלם. בהחלט. אדוני היושב-ראש, בדיון על הצעת התקציב יש הפיתוי ללכת לפרטים ולמשרדים, לדבר על ראשי הרשויות הערביות שיפגינו מול הכנסת בשעה 11:00, שהם עומדים על סף התמוטטות. אני מקווה שהפגישה שתתקיים היום בין שר הפנים לבינם בשעה 14:00 תביא לתוצאות. יש פיתוי לדבר על סל הבריאות המדולדל, יש פיתוי לדבר על המחסור בכיתות לימוד ועל מצב החינוך, יש פיתוי לדבר על תשתית הדרכים ועל תאונות דרכים ויש פיתוי לדבר על התיעוש במגזר הערבי ועל חוסר השוויון המוחלט וכו' וכו'. אבל אני בחרתי לדבר על דבר שכבר נאמתי עליו כמה פעמים בכנסת, ולדברים האלה אני מבקש שאתה תקשיב, אדוני היושב-ראש, ותחשוב אם אין מקום לעשות משהו מרחיק לכת בעניין הזה. דיוני התקציב במדינת ישראל הם דיונים שמתנהלים על עוגה שקבעה הממשלה. הממשלה מתכנסת ביולי-אוגוסט, מאשרת תקציב לקריאה ראשונה, אחר כך מביאים את זה לקריאה ראשונה בכנסת ולשנייה ושלישית. אין דיון מקדים על יעדי התקציב, על ההיבט האידיאולוגי של התקציב, אתה מנקודת ראותך כאיש ימין, אני מנקודת ראותי כאיש שמאל. הפרלמנט במדינת ישראל, הכנסת במדינת ישראל, אין לה האפשרות לנהל את הדיון העקרוני, איך יהיה התקציב, מה גודלו, נכון. מה יעד האינפלציה, מה יעד התעסוקה, מה יעד הגירעון של התקציב, מה יעד הצמיחה. בכנסת השש-עשרה, חבר הכנסת ברכה, הבאתי את כל יושבי-ראש הסיעות, ואנחנו הצענו להקים ועדת תקציב, שתלווה את תכנון התקציב. אדוני, זה עשר שנים יש לי הצעת חוק שמונחת על שולחן הכנסת בעניין הזה. לצערי הרב חברי דווקא התנגדו לכך, משום שהם ראו בכך פגיעה בוועדת הכספים. היום, חבר הכנסת דאז ישראל כץ היה שותף בעניין הזה, שהכנסת ראויה וצריכה לנהל, וגם חבר הכנסת אורון, אם אני לא טועה, להיות שותפה לסדר העדיפויות. כן. זאת אומרת, הממשלה קובעת את העוגה, וכל מה שעושה הכנסת הוא לקחת מכאן ולשים כאן. האם יעד הגירעון הוא נושא טכני, נושא שרק נוגע לשיקולים כלכליים של התנועה הפיננסית? האם יעד האינפלציה הוא רק עניין של הבנקים או שזה גם נושא חברתי? יעד הצמיחה, איך משיגים צמיחה, האם דרך מתן קרן אשראי של קרוב ל-20 מיליארד דולר לבנקים, כפי שעשו בתקציב הזה, או להזרים 20 מיליארד דולר ליצירת מקומות עבודה ולהיטיב עם השכבות החלשות וכך להגדיל את כוח הקנייה, וכוח הקנייה יגרום לצמיחה כלכלית במקום שהכסף ילך לבנקים ולבעלי ההון ישירות? זה דיון שצריך להתנהל בבית הזה. לא יכול להיות שהכנסת ממודרת לחלוטין מהדיון העקרוני על התקציב. זה כאילו יש אנשים שיש להם אינטרס כלכלי, שקשורים לכוחות השוק, שקשורים בבנקים, בתעשייה ובהון הגדול ויש להם גישה לאוצר ולמה שקרוי פקידי האוצר ולמשרד האוצר, ואז הכול נתפר לפי מידותיהם, וכל מה שאנחנו באים לעשות כאן, לבוא ולהגיד שאם אנחנו נגדיל את סל הבריאות, ממה נוריד? הרי העוגה קבועה. אתה יכול לקחת את החלק הזה מכאן לכאן, לא להוסיף ולא לקבוע מראש את הגודל של העוגה. אבל זה תלוי בנו. זה תלוי בנו. בגלל זה הפניתי את תחילת הדברים שלי ליושב-ראש. אני חושב שהגיע הזמן שבכנסת השמונה-עשרה תיעשה, חבר הכנסת ברכה, אנחנו על הסעיף הזה לא הצבענו. ג'ומס, אתה יודע איך זה מתקיים. יש הצעה על סעיפי התקציב, ואחר כך יש עמוד בסוף, שמצביעים עליו, שזה התקציב, הדף הזה, שאתה יכול להגיד "כן" או "לא". אתה לא שותף בשום דבר בקביעת גודלו וכו'. השיטה מסרסת, תסלח לי על הביטוי, את האפשרות שהכנסת תהיה שותפה פעילה בקביעת סדר העדיפויות, בקביעת יעדי התקציב. השיטה פגומה מיסודה. בכל מקום יש ועדת כספים ויש ועדת תקציב. אני לא רוצה לפצל את ועדת הכספים, בסדר? אבל מה ייגרע מהכנסת אם במהלך חודש יולי, החודש הזה, לפני שהממשלה תבוא בחודש הבא לדבר על הצעת התקציב של השנה שלאחריה, הממשלה תבוא ותגיד לכנסת: אלה יעדי התקציב שלי, ואני רוצה לשמוע מה הכנסת חושבת על העניין הזה. האם הצמיחה היא ביטוי של תמיכה בהון או תמיכה בשכבות החלשות, וכך להגדיל את התנועה הכלכלית ואת המעגל של התנועה הכלכלית בתוך המדינה? זו שאלה עקרונית. מי מפריע לקיים את הדיון הזה בוועדת הכספים או במליאה? לא, הממשלה צריכה להביא את יעדיה, את הראייה האידיאולוגית שלה לכנסת, כדי שהכנסת תחווה את דעתה ותגיד: זה כן וזה לא, ואחר כך להחזיר את העניין לממשלה. הממשלה, כשתבוא לאשר את התקציב, תביא בחשבון את החלטות הכנסת על יעדי התקציב. אנחנו יכולים לזמן אותה. זה נכון. אתה היית עושה זאת גם בתקציב צה"ל בזמנו. אבל תשמע, אז אתה תעשה לפי האידיאולוגיה שלך ולפי החשיבה האידיאולוגית שלך. אני יודע שהקשר לכנסת הוא לא לטובתי, ולכן יכול להיות שההצעה שלי לא לטובתי, אבל חשוב לנהל את הדיון העקרוני בעניין הזה. אני גם לא רוצה, חבר הכנסת אריאל, שהכנסת תהפוך לרשות המבצעת. הכנסת היא הרשות המחוקקת, בכל זאת. היא לא תנהל את עבודת הממשלה, אבל את המינימום. תעיר את הערותיה. תעיר את הערותיה. יעדי התקציב, הכנסת היא מחוץ לדיון הזה? מחוץ להתדיינות החברתית, כלכלית, עסקית? מה מעמדו של החינוך במדינת ישראל, מותר לי לומר? ולא רק לבוא ולהגיד שחסרות 5,000 כיתות לימוד במגזר הערבי, ואני חושב שצריך לארגן את התקציב, שיכול להיות שיהיה על חשבון סל הבריאות או על חשבון הכבישים, כי העוגה נקבעה מראש. אני חושב שהגיע הזמן לעשות חשיבה אסטרט��ית מרחיקת לכת בעניין הזה, שחברי הכנסת לא יהיו כפי שאמרה חברת הכנסת שלי יחימוביץ הבוקר בתוכנית רדיו מסוימת, שחברי הכנסת יהיו מכונות הצבעה. מטבע הדברים יש קואליציה ויש אופוזיציה ויש את המאבק הזה של המחויבות להתנגד והמחויבות לתמוך. יש את הדבר הזה. אבל לפחות כשמדברים על התקציב זה יהיה דיון אחר, לא דיון של אינטרסנטים נקודתיים, לא דיון של הסכום הזה מכאן לכאן, אלא דיון של הראייה, דיון עקרוני, ערכי, אם תרצו, אף-על-פי שיש מי שחושב שערכים וכלכלה, הכלכלה כשלעצמה היא ערך. אני חושב שהאדם הוא הערך והכלכלה צריכה להיות כפופה לצרכים של האדם ושל האזרח, ולא להכפיף ולגרום לאזרח לכרוע ברך בפני עקרון הכלכלה החופשית, כי מי שאומר את זה, זה פוגע בצמיחה ובהון. וכל החשיבה על צמיחה היא חשיבה איך לתמוך בהון הגדול ולא לתמוך באדם הפשוט ולאפשר לו חיים של כבוד, חיים של רווחה, ושיהיה זקוף קומה. ואז, מטבע הדברים, כפי שאמרתי קודם, זה יביא למצב שהתנועה הכלכלית בחברה תהיה יותר גדולה, ואז הצמיחה מטבע הדברים גם היא תהיה יותר גדולה. לא שאני מתנגד בגלל העיקרון הזה להשקיע בתשתיות ובפרויקטים לאומיים גדולים, אבל אני חושב שההשקעה העיקרית צריכה להיות באדם. אני חושב שהכנסת, אדוני היושב-ראש, כבית-המחוקקים, ראויה לנהל את הדיון הזה ושתהיה לה הזכות לנהל את הדיון הזה ושלא כל הקלפים בעניין הזה יהיו בידי הממשלה. תודה רבה. חבר הכנסת ברכה, כאדם אידיאולוגי המשתייך לתנועה הקומוניסטית המסורתית, אני רוצה לומר לך שבתנועת ז'בוטינסקי, ז'בוטינסקי, שהיה מאוד לאומי, אמר "בראשית ברא אלוהים את האדם". חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה. אחריו, חבר הכנסת אחמד טיבי, שכן הוא התחלף עם סיעת חד"ש, ואם הוא לא יהיה, חבר הכנסת חיים אורון. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להצטרף לדברי קודמי על סדר הדיונים פה, בבית שלנו, שבו אנחנו יכולים להשפיע על סדר הדיונים. ראוי שזה יהיה יותר טוב מאשר היום. יש שיפורים, והיושב-ראש הזכיר את הצעתו לוועדת תקציב. ההצעה הזאת, כמו הצעות אחרות, צריכה להתגשם, ואני רוצה לזרז את המזורזים אתך, היושב-ראש, להשקיע בזה מאמץ מיוחד ולשפר את כל המערך, כי, כפי שאמר יושב-ראש ועדת הכספים בעצמו, לא היה דיון רציני בתקציב. אלה דבריו. הוא אמר אותם יותר בחריפות מאשר אני אומר. עכשיו, אני רוצה לחשוף לפניכם איך מתנהל הדיון בוועדה המשותפת לתקציב הביטחון. שם בכלל אין דיון. מה זאת אומרת אין דיון? שלא יובן לא נכון: היושב-ראש, חבר הכנסת צחי הנגבי, כינס ארבעה דיונים ארוכים. הגיע כל מי שהוזמן, משר הביטחון והרמטכ"ל דרומה, כולם התייצבו. ציינו כאלה שהיו בעבר שרים בקבינט, שהחומר שנמסר לוועדה עולה לעתים על החומר שנמסר לקבינט הביטחוני. מה היו תוצאות הדיון? לא הוזז שקל אחד מתקציב הביטחון. לא שלא הועבר למשרד אחר, לא הוזז מסעיף לסעיף בתוך תקציב הביטחון שקל אחד. זו הצבעתם של חברי הכנסת. אני מדבר רק עלינו. למה שאני אבוא בטענות למישהו? אבל אם היו חברי הכנסת ברוב, היו מוכנים להזיז. נכון. אם היו רוצים והיו יודעים במשך כל השנה מה מתרחש, זה עניין אחר, לזה אני מסכים. בוא נדבר רק עלינו, מה כדאי לנו. אני אומר את זה בגדר הצעה, לא תלונה או כעס על מישהו. אני מציע לעצמנו, כפי שאתה בכל פעם אומר וגם עושה, להשתפר. אי-אפשר לבוא לקראת התקציב ולדון בכ-50 מיליארד שקל בתקציב הביטחון, ובערבית אומרים את זה, חבר הכנסת ברכה, קליינעקייט, דבר קטן, שולי. 50 מיליארד. אתה בכלל לא נחשפת לזה, וגם אחרים לא. בגלל זה אני לא יודע איך קוראים לזה בערבית. אני אלמד אותך אחרי זה. בוועדה לתקציב הביטחון, בהגדרתה לפי החוק, זו לא ועדת משנה, זה ועדה סטטוטורית. יושבים נציגים בוועדת הכספים ובוועדת החוץ והביטחון ורק הם דנים על 50 מיליארד. מכובדי היושב-ראש, איך הם יגישו הסתייגויות למליאה? נניח שאני רוצה לשכנע את חבר הכנסת ברכה שאפשר לדחות איזו עסקת נשק בשלוש שנים. אני אגלה סוד ידוע, אתה לא צריך לשכנע אותי. אז אני רוצה לשכנע את חבריך האחרים, אולי הם רוצים להקדים. אגלה סוד ידוע: כמה עולה מטוס קרב אחד עתידי של מדינת ישראל? המטוס, עם הסובבים אותו, קרי האחזקה וכל הדברים, עולה כ-110 מיליון דולר למטוס. איך אומרים בערבית, ברכה? קליינעקייט. זו המלה. 110 מיליון דולר, בעברית שלנו: כ-430 מיליון שקל. עכשיו מתווכחים בוועדת הכספים, האם במשרד הרווחה, עוד 2 מיליוני ש"ח לאיזשהו נושא. מתווכחים כי אין כסף. האוצר מסביר, מנמק. מכובדי היושב-ראש, ראוי שאנחנו בביתנו נעשה יותר טוב. מה שנעשה, ברוך השם, ומה שעוד לא, ודאי ישתפר. ודאי שאי-אפשר לדון כפי שזה היה השנה הזאת. זה פשוט צחוק מעבודה, זו המלה, ולכן אני לא רוצה להמשיך בעניין הזה יותר. תרשו לי רגע לקפוץ לעניין אחר. אני מקבל עכשיו ידיעה ששי דרומי זוכה במשפטו, מי שהואשם בהריגה. אני רוצה לברך אותו ואת בני ביתו על הזיכוי הזה, ואני מקווה שהחוקים שהוצעו לכנסת בעניין הזה ייושמו, ויבוא קצת יותר שקט בתחום הזה. חזרה לעניין התקציב. יש תמיד שאלה, אתה מציע להוסיף לדבר זה ולדבר אחר, מה מקורות התקציב? איפה אתה מוריד? מאיפה אתה מביא כסף? אני רוצה להתחיל בזה, כי אחרי זה אני אעבור לשאלה איפה צריך להוסיף כסף. אני רוצה להציע שני מקומות מיידיים שאפשר להביא מהם הרבה מאוד מאות מיליוני שקלים, אולי גם מיליארדים. האחד הוא הבזבוז המשווע, הנורא, הפוגע, שמוציאים על גדר הביטחון מאות מיליוני שקלים כל שנה: בטונים, ברזלים, כל מיני דברים מיותרים שאינם מסייעים, לפי עניות דעתי, דבר וחצי דבר לביטחון, אלא נועדו לשרת דברים אחרים, שאינם ביטחון, ונושאים את שם הביטחון לשווא. זה מאות מיליוני שקלים, שהם מיותרים. גם עכשיו, אגב, אפשר להפסיק את זה, כי האישור להוציא את זה בתקציב, כל ספר התקציב שאנחנו אמורים לאשר היום הוא אישור להוצאה. הוא לא חובה להוצאה. אפשר לא להוציא את זה, ולקחת את הכסף הזה לדברים הרבה יותר חשובים, שתיכף ניגע בהם. הדבר השני, בלי להיכנס לפרטים, בתקציב משרד הביטחון אפשר וגם צריך להתמודד ולהגיע למצב שמעבירים בתוכנית רב-שנתית, ככל שאפשר, כסף מהביטחון לצרכים האזרחיים. הביטחון הלאומי שמושתת על ההון האנושי, על החינוך, על הלימודים הגבוהים, על האוניברסיטאות, בעיקר על החינוך, יותר חשוב מחלק מהדברים שקורים במערכת הביטחון. אלה מקורות התקציב שאני הייתי מציע לעצמנו ולממשלה לקחת ולהעביר אותם לדברים יותר נחוצים. היינו לפני כמה ימים, חברי ואני, בביקור במקלט לנשים מוכות. אתה רואה עבודת קודש של יותר מ-1,000 נשים מתנדבות, עם ארגון מאוד קטן, מאוד מצומצם, של מקבלי שכר, גם כן, שכר זעום, חלקי משרה, עושים עבודת קודש בהצלת נשים, זה מזמן כבר התרחב גם לילדים, ולגברים, ולכל הצרות האפשריות, לא עלינו ולא על בני ביתנו. תקציבם הוא כ-12 מיליון שקל בשנה, מטפלים בעשרות אלפי פניות כל שנה, יותר. יש מקלט לנשים מוכות דתיות דווקא, כי זה ג��ון מסוים, יש מקלט לנשים מוכות ערביות, כי זה גוון אחר. הטיפול הוא כולל, בכל האוכלוסיות, ללא הבדל. כמה ממשלת ישראל משלמת מתוך זה? 30%. למה 30%? הרי בכלל הממשלה היתה צריכה לעשות את זה. אלא שקמו נשים רחמניות והקימו ארגון לתפארת. אני אשתמש בזה כמשל, כי יש כאלה עוד ארגונים, שהממשלה רק משתתפת. היא לא רואה עצמה אחראית באופן מלא, כי אין כסף במשרד הרווחה. זאת התשובה. התקציב הזה לא גדל כבר במשך כחמש שנים. הרי יש התייקרויות, יש נפילה בכל שוק התורמים, הפסיקו לתרום בגלל הבעיות הכלכליות העולמיות, אבל משרד הרווחה לא מצא עוד 3 4 מיליוני ש"ח תקציב לתת להם. אני פונה אליך, היושב-ראש, אולי בהשפעתך, אולי בהשפעתנו, אינני יודע, נמצא דרך לסייע להם. אני יודע, יש עוד מצוקות, אבל אני התרשמתי מזו יותר מאחרות, וזה לא סכום דמיוני שאי-אפשר לטפל בו. זה דבר שאפשר לעזור בו, והלוואי שנצליח במשך השנה. הדברים שאני רוצה למנות אותם בקצרה, בזמן שנשאר, מעבר לדברים שכבר עולים פה מאנשים שונים, מכיוונים שונים, הם הדברים הבאים: 1. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אין תקציב, והאוצר מודיע שלא יהיה תקציב מבחינתו גם במשך השנה, כי אנחנו הרי יודעים שלעתים זה לא בספר התקציב אבל מביאים את זה אחרי זה, אין תקציב מבחינת משרד האוצר למפוני גוש-קטיף. לפי דעתי, אם מותר לי להגיד כך, משמאל ומימין, בכל שדרות הבית הזה, יש הסכמה שיש תיקונים שצריך לעשותם, בלי להיכנס לפרטים, אבל הם לא עולים חצי מיליון שקל. הם נעים בין, מישהו יגיד 150, מישהו יגיד 650, זה לא סכומים קטנים. אבל האוצר ממאן. בערך 300. היושב-ראש אומר כ-300. בסדר. אני לא רוצה להיכנס לזה. הרי ראש הממשלה לפני הבחירות אמר: עלי. אני אתמודד עם זה. אני אפתור את כל הבעיות האלה. האם לא הגיע הזמן אחרי ארבע שנים? חבר הכנסת אריאל, אתמול היתה לי שיחה עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה. הוא הבטיח לי עד סוף השבוע לתת לי תשובה מלאה על השאלות שאתה מעלה. אז אני אמתין לתשובת מנכ"ל משרד ראש הממשלה. לפחות בהתרשמות שלי משיחות עם בכירים מאוד במשרד ראש הממשלה, אין בכוונתם להוסיף שקל אחד לעניין הזה, וזה ראוי לטיפול, ותודה על טיפולך, היושב-ראש. הדבר השני שאין לו ביטוי בתקציב זה הבנייה ביהודה ושומרון. המצב הנוכחי, שלא נותנים אישור לבנות אפילו בית אחד ביהודה ושומרון, הוא התעללות, הוא אפליה של אזרחים, תהיה דעתם של כל אחד מהיושבים פה ואלה שאינם יושבים פה בצד המדיני ככל שתהיה. מישהו יכול להגיד: אל תבנו הרבה. מישהו יכול להגיד: תבנו הרבה מאוד. להגיד פה, במדינת ישראל העצמאית, שלא יבנו בית אחד בביתר, ולא יבנו בית אחד בשילה, ולא יבנו בית אחד בחברון, ולא זאת אף זאת, יהרסו את הבית של משפחת קליין, של רועי קליין, השם יקום דמו, השר אהרונוביץ, אני אומר לך באחריות, לא מתוך כעס, זאת התעמרות. זאת התעללות. כך לא מתנהגים יהודים. כך לא מתנהגים יהודים בארץ-ישראל. כך לא מתנהגים יהודים בארץ-ישראל במדינה ריבונית. ואני אומר לך את זה כי זה גם באחריותך, בשבתך כשר בממשלת ישראל. זה לא אחריותך הישירה, זה אחריות של שר הביטחון וראש הממשלה. אני פונה אליך, כמו לאחרים: תתנהגו באנושיות, תתנהגו כמו יהודים. אני אומר עוד פעם: אפשר להתווכח כמה, איפה. לא בצורה הזאת. אני רוצה לציין שמשרד האוצר הסכים השנה להכניס את התקציב לישיבות בבסיס התקציב, כלומר במקום לנהל על זה כל שנה מלחמה כאילו זה לא בתקציב, הרי כל אחד יודע שישלמו את זה, ההוצאה תהיה, השנה משרד האוצר הכניס את זה בבסיס התקציב, וראוי לעשות את זה גם לגבי בנות שירות לאומי וגם לגבי גרעינים תורניים, וכן הלאה וכן הלאה, אוסף שלם של דברים שהם לטובת המדינה ואזרחיה, להביא את זה למצב נורמלי, כמו כל סעיף בתקציב. לסיכום, אומר כך: סיעת האיחוד הלאומי תצביע נגד התקציב הזה, שהוא תקציב שאיננו עושה טוב לעם היושב בציון, וראוי לשנות אותו, וראוי שיהיה אחר מבסיסו. תודה. תודה רבה לחבר הכנסת אורי אריאל. חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו, חבר הכנסת חיים אורון. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אומנם עסקינן בנושא התקציב, אבל מעניין לעניין כמעט באותו עניין. אני הופתעתי לגלות, אדוני היושב-ראש, גם בתור חבר הכנסת, גם בתור סגן, שמחר, יום חמישי, למחרת הדיון על התקציב, ועדת כנסת משותפת מכונסת כדי לדון בחוק רמת-הגולן, משאל עם. בעניין רציפות. לא רציפות. זה כבר לא יהיה רציפות מחר. אדוני היושב-ראש, גברתי היושבת-ראש, לקיים דיון בהול יום אחרי התקציב, ביום חמישי, שהוא לא יום פרלמנטרי, בוועדה משותפת  כנסת-חוקה, על חוק רמת-הגולן, זה תמוה, זה מוזר, זה לא צודק, זה לא קולגיאלי. יש לי הסבר. הם כל כך לא מאמינים בראש הממשלה, שהם רוצים לנעול אותו על הבוקר, כי זאת התוכנית מה יקרה ביום ראשון. הוא יכול עד יום ראשון לוותר על רמת-הגולן, אז צריך ביום חמישי. זה הסבר.  זאת הקואליציה שלו. הם רוצים לסנדל או למנוע כל אפשרות של הסדר עם הסורים על רמת-הגולן. זה מוכיח שהכנסת הזאת והממשלה הן לא שותפות לשום תהליך, לשום הסדר  לא פלסטינים, לא סורים. ואם היה סכסוך עם קונגו-ברזוויל, גם שם אי-אפשר היה להגיע להסכם. בלתי אפשרי. לכן, אדוני היושב-ראש, נדרשת התערבות שלך. גם עם מיקרונזיה  נדרשת התערבות שלך. אני רוצה להשתתף בדיון, ואני לא יכול, יש לנו ועדת מעקב באותה שעה. אני רוצה להשתתף בדיון. אני חבר. חבר הכנסת טיבי, אתמול קיבלתי מכתב ממך, וראיתי באמת חובה לברר, ובאמת הוועדה מחדשת את דיוניה בנושא שאתה הערת, ואנחנו קיבלנו בהסכמה, כי הבינו שצריך לפתוח דיון מחדש. ראשי הוועדות, כאשר מועבר אליהם חוק, הם סוברנים להחליט, אי-אפשר שיושב-ראש הכנסת יתערב בכל דבר. אתם תבואו ותדחו את העניין הזה, אני בטוח. אני טועה כשאני חושב שיש רוב של שרים על החוק הזה, זה עניינה של הממשלה. אני לא אחראי לערעור שרים. שני השרים שערערו, הם צריכים לבוא ליושב-ראש הקואליציה ולומר לו: ראה נא, יש ערעור בממשלה. עד שהערעור לא נשמע הקואליציה לא צריכה  אבל יושב-ראש הקואליציה בא אלי, אבל זה לא תפקידו של יושב-ראש הכנסת. אדוני היושב-ראש, יושב-ראש הקואליציה בא אלי ואל חברי הכנסת כל שבוע באמירה נורא פשוטה: השר נהרי ערער על החוק הזה, השר הזה ערער על החוק הזה, הוא לא שולח אותי אל השרים, והשרים לא רודפים אחריו להגיד לו. במקרה פה מדובר באותו אדם עצמו שיודע שיהיו שרים, אני רוצה להבהיר לך, חבר הכנסת אורון, ולך, חברי חבר הכנסת אחמד טיבי, שאני לא שר כי לא רציתי להיות שר, אנחנו שמחים שאתה יושב-ראש הכנסת. ולכן אני לא, מצטער, אני עצרתי את הזמן, חבר הכנסת טיבי, כי זה היה דיון חשוב, אבל, אנחנו נמשיך ללבן את הנקודה הזאת, חבר הכנסת אורון, עם היושב-ראש ועם יושב-ראש הוועדה, אלקין. אני מציע שתגיד מעל הדוכן איזה blackmail הציעו לך, אל תעשה "אאוטינג" להצעות האלה. סוף-סוף נהיה מעניין, אנחנו שמחים לשמוע. תגיד, עכשיו זה מעניין. הציעו גם לך. לסיים את הדיון מוקדם, אז זה ��א יהיה ביום חמישי. אה. מזל שלא אמרו שיסגרו את המזנון. על עניין זה אני מוכן להתערב. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, התבשרנו לפני שעה קלה שבית-המשפט בבאר-שבע זיכה את שי דרומי, האיש שידיו מגואלות בדמו של ח'אלד, שעל פניו פרץ לביתו. ברוך השם. ח'אלד נורה בגב בשעת לילה. זה היה יכול להיות גם משה, זה לא חייב להיות ח'אלד. אם משה, אז שי דרומי לא היה מזוכה. חד-משמעית. חד-משמעית הוא לא היה מזוכה. כי שוטר בחדרה לפני כמה שבועות ירה במישהו יהודי, והשוטר ובדרך כלל בתי-המשפט באים לקראת מערכת אכיפת החוק, לא זוכה. הורשע. לא התקבלה טענה של הגנה עצמית, על-ידי שוטר, לא שי דרומי. הרי כאן הוא ידע, גם היתה תמיכה מסיבית ביישום חוק. אגב, לא השתמשו בחוק, מה שאומר את מה שאני טוען כל הזמן: בלי חוק דרומי, שנתן הכשר להרוג פורצים על עבירת רכוש, לא על סכנת חיים, זה נורא, מערב פרוע, החוק היום מאפשר להרוג, והשופטים מאפשרים לזכות. סוג כזה של שופטים. נשיא בית-המשפט התחיל בפתוס, שמעתי דיווח, בהתרגשות, את הסבריו ואת פסיקתו בהסבר מהמשנה ומהמקרא. הביא דוגמות מהמשנה ומהמקרא. יותר מאשר תמוה, יש שופט אחד שהרשיע. נשיא בית-המשפט זיכה מחמת הספק והשתמש במשנה ובמקרא. האמת היא שיש פרה קדושה, היא לא כל כך קדושה, שקוראים לה מערכת בתי-המשפט. מציגים אותה, משווקים אותה, כמערכת שוויונית. עלק שוויונית. איזו שוויונית? בכל מבחן ביקורתי, מדעי, בכל מחקר, פרופסור אריה רטנר מאוניברסיטת חיפה, בהשוואה בין 100,000 תיקים על אותה עבירה, בין יהודים לבין ערבים, גנב יהודי, גנב ערבי, פורץ יהודי, פורץ ערבי, אנס יהודי,אנס ערבי, יש החמרה נגד הנאשם הערבי ב-40% יותר. גם חרדים באותה קטגוריה. כנראה. אתה צודק. לא לא, לא באמת. הוא מדבר שטויות. אגב, גם נגד אתיופים יש בעיה. יש דעות קדומות. לכן הגזענות, אני טוען שיש אסכולה שהפכה להיות מנגנון הגנה עצמית לקוי של רבדים רחבים בחברה הישראלית, מוטיב אנטי-ערבי. מוטיב אנטי-ערבי בחברה הישראלית לא מתפרש כגזענות. מפרשים אותו כהגנה עצמית. הישרדות. גם כשיש לך טנק, גם כשיש לך F-16, כשיש לך כור בדימונה, כשיש לך רובה, כשאתה יורה בגב, תמיד אתה הקורבן. לא ההרוג. לכן ההחלטה הזאת היא אות קין על מצחה של מערכת המשפט בישראל. החלטה מקוממת, מבישה. נשיא בית-המשפט נכנע לפופוליזם כאן, וברחוב, ובשיכון ד' בבאר-שבע. אולי הוא לא נכנע, כי הוא חלק מהפופוליזם הזה, השופט הזה. מה הוא חושב, שחייו של ערבי אינם שווים? חייו של ערבי בדואי הם עוד פחות שווים? פעם קושרים את הקצבאות בחיסונים, כי ככה פוגעים בבדואים, יש 9% בלי חיסון. בדואים וחרדים. 6% חרדים. אבל החרדים קיבלו צימוק: ביטלו להם את הקשר עם מוסדות החינוך.  גזענים הם בדרך כלל פרימיטיבים, אבל פרימיטיביות כזאת? לומר "ברוך השם" על רצח? לכן אני תמה, האם יהיה ערעור, כפי שהיה ערעור לגבי דריסתו של האזרח האתיופי? האם בית-המשפט יהפוך את ההחלטה הנוראה הזאת, המבישה, הפופוליסטית? תארו לעצמכם שהפורץ היה יהודי, והפורץ היהודי היה נורה בגב. אגב, פורצים יש לשלוח לכלא, חד-משמעית. אבל לא להוציא נגדם גזר-דין מוות בשדה, כל אחד יכול לירות. עכשיו, לפי חוק דרומי, שלא היה בו שימוש בגזר-הדין הזה, אפשר לירות אם מישהו בא אליך לחצר ורוצה לגנוב לך את הרכב, על עבירות רכוש. יש גבול לכל תעלול גזעני. האווירה הזאת, שאתה יורה בגב, בגב, רבותי, הפורץ נס. ומה הסביר השופט? שזה היה בלילה. לכן המלצת נשיא בית-המשפט: אם אתה רוצה להרוג ערבי, תעשה את זה בלילה. אפילו בגב מותר לירות. בלילה מותר להרוג ערבים. אגב, מתברר, היסטורית וסטטיסטית, שגם ביום מותר, אבל בלילה תקבל על זה הכשר משפטי. זמנך תם, אף-על-פי שהוספתי לך דקות מספר. תודה, גברתי. אני אסיים.  נחכה לערעור, אם יבוא. נחכה. במשפט אחד, היום ראשי הרשויות הערביות, גברתי היושבת-ראש, שובתים כאן שביתת שבת, מול הכנסת, בעקבות הגזירות הקשות של התקציב הזה, וההשלכות החמורות על השלטון המקומי באופן כללי, אבל על הרשויות הערביות. כידוע לך, עם הזמן הפך ראש המועצה להיות כמעט לפקיד של משרד הפנים: נטול סמכויות, בלי תקציב, בלי מענקי איזון כמעט, ובלי עזרה ישירה של משרד הפנים ומשרד האוצר. יש צורך למחוק חובות, לדרג את החובות האלה, אם המדינה רוצה להציל את הרשויות ולהציל את השירותים לאזרח, והיא לא עושה זאת. לכן, זה הזמן ששר הפנים, שר האוצר, הכנסת, הממשלה, יקשיבו קשב רב לתביעות הצודקות של ראשי הרשויות הערביות. תודה, גברתי. תודה. הודעה למזכיר. בבקשה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע כי הונחו היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 42 והוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשס"ט 2009, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. בקשת השר להגנת הסביבה להניח פרוטוקול תיקון נספח ב' לפרוטוקול קיוטו (הוספת בלרוס) במזכירות הכנסת. חבר הכנסת המגלה עניין בפרוטוקול שבנדון יוכל לעיין בו במזכירות הכנסת במהלך שעות העבודה בשבועיים הקרובים. תודה. תודה רבה. חבר הכנסת חיים אורון ממרצ. עשר דקות. בבקשה. גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, בשלב הקודם של הדיון חבר הכנסת ברכה הלין על כך שהדיון המהותי בתקציב המדינה אינו מתקיים, משום שהשאלה המהותית והמרכזית, של גודלו של התקציב, לא נדונה. ראשית, היא נדונה אתמול בסוף ההצבעה. במסגרת הפרק שבגלל השעה המאוחרת לא פירטו אותו, הופיע הנושא שקשור לגודל התקציב, גם השנה, גם בשנה הבאה וגם בשנים הבאות. זה עבר ככה, כמובן, בהצבעה אוטומטית. אדוני השר, למיטב ידיעתי, ככה זה, פחות או יותר, גם בממשלה. הדיון על גודל התקציב, שהוא באמת הדיון המהותי, והשקלול של כל הפרמטרים המקרו-כלכליים, מובא לממשלה בדרך כלל איפשהו באוגוסט, השנה הכול התאחר, הוא מובא בהתחלה. השרים, שעדיין לא יודעים את המשמעות של ההחלטה שלהם על משרדם, ואיך זה בסוף יגיע לקיצוץ, ועוד כל מיני גזירות אחרות, בסוף מקבלים. אין ברירה, אסור להעלות, כל הדיבורים האלה. כעבור חודשיים, כשמביאים את התקציב כולו, מתחילות הזעקות הגדולות, ואז מתחילים הפטנטים. האוצר אומר: סוגרים את מסגרת התקציב. חלק מהפטנטים שהיו בשנים הקודמות, קראו להם "קופסאות". אתה זוכר, אדוני השר? אגב, לא רק הממשלה הזאת, כמה ממשלות, ההינתקות היתה קופסה, מלחמת לבנון היתה קופסה. הפעם האוצר היה יותר חכם. הוא אמר: אם אני אביא קופסה אחת, יביאו לי חנות קופסאות, אז הוא אמר: אין קופסה. הכול בתוכו. הגדילו את התקציב בשנה אחת, ובשנה הבאה מורידים אותו, ובכך נגמר העניין. אבל מה קורה עכשיו? הכנסת לא קיימה שום דיון רציני על התקציב. אומנם שר האוצר משתבח ומשתבח, איך כתוב שם? ישתבח שמו, אבל יש כבר גבול. הוא מביא תקציב חד-פעמי לשנתיים, שלא דנו בו בשום מקום, במקום שבו היו צריכים לדון בו לא דנו. יכול להיות שיש פה איזה חדר נסתר, שיושב-ראש הקואליציה מתכנס בו לישיבות ליליות בהרכב ועדה שלא ידוע, ושם דנו בתקציב. במקום שבו צריך על-פי החוק לדון בתקציב, ועדת הכספים, לא דנו השנה בתקציב. דנו בשלושה-ארבעה משרדים, חלקם, אגב, לפני שהקופסאות היו מונחות על השולחן, כי היושב-ראש, מתוך רצון, איכשהו, אמר: שמע, בואו נדון בתקציב משרד החקלאות כשעוד אין תקציב, כי הרי אנחנו יודעים מה יהיה. בתקציב משרד החינוך דנו. מה התברר כשדנו בתקציב משרד החינוך, אדוני השר? שכל הבלוף של גידול בחינוך הוא לא נכון. אין שום גידול בחינוך. הכניסו 516 מיליון שקל של תקציבי הישיבות, שבדרך כלל היו חלק מהסחר-מכר, לבסיס התקציב. גידול טבעי של 230, אני אומר מספרים מתוך הזיכרון, אבל אלה סדרי הגודל  ואף הוא לא מלא. ואף הוא לא מלא, אומרת שרת החינוך לשעבר, והיא יודעת מה היא אומרת. הרפורמה זה אולי הגידול היחידי, 200 ועוד משהו מיליון שקלים, וזהו. עכשיו, כשישב מנכ"ל המשרד בוועדה, והוא מצוי במספרים, אבל גם השר, אני אומר לזכותו, כשאמרתי את הדברים האלה, שניהם אמרו ככה, נענעו בראשם. אמרו: נכון, לא העלו את תקציב החינוך, למרות כל הדיבורים על תקציב החינוך, ששר האוצר מתפאר בכך ורב ריב פנים-מפלגתי עם שר החינוך, שפתח על זה מלחמת עולם גדולה ולקח על זה הרבה קרדיט. קצת פחות קרדיט הוא לקח כשהוא התקפל בשקט ועבר את זה בשלום. אבל זאת רק דוגמה למשרדים אחרים. עכשיו אנחנו מגישים פה ערימה של הסתייגויות, חברי הכנסת, כל סיעות הבית. חלקן באמת במאות מיליונים, אבל המון הסתייגויות, 4 מיליון שקל לרשות למלחמה בסמים, 6 מיליון שקל למעונות לנשים מוכות, 10 מיליון שקל לאחת הקרנות לנוער בסיכון וכו'. זה לא מתנהל. זה לא מתנהל. והקואליציה, שמתחלף הרכבה, אדוני השר, מקבלת את זה כפשוטו. מה עוד שהפעם באמת לא היה מתי לדון על זה. אבל מה? אנחנו נצביע עכשיו. היום. חברי הכנסת צריכים להיות מודעים לעניין, כל עמוד הוא כפול, 2009 ו-2010, 2009 ו-2010. אגב, אני לא יודע מי מצליח לעקוב אחרי זה, מי מצליח להבין את זה, אבל את העניין הזה נעזוב לדיון אחר. ואז הוויכוח המהותי על התקציב, שבעצם קובע מדיניות, הוא קובע מדיניות, גם אותו אנחנו מצליחים להפוך לשום דבר במדינה הזאת. ואז יש רק ויכוח של מחפשי קרדיטים. שר האוצר מחפש קרדיט, על מה בדיוק? אדוני השר, בתחום שאתה אחראי לו, הרפורמה ברשות השידור, אין פה שום דבר. לוחשים לך, לחשו גם לי, אני מודה, אם זה ילך, יבוא הכסף. אל תדאג. דיבר פה חבר הכנסת אורי אריאל על הגדר. הגדר לא מופיעה. אם נחליט, אל תדאג. יהיה כסף. מה בעצם עולה מכאן? הוותיקים בינינו יודעים את זה, יש פה בורות בלי סוף. חלקם, אני אגלה לך סוד, סליחה, אני בטוח שאתה יודע אותו, של פקידי האוצר כלפי השר, חלקם של שר אוצר מצוי, אני לא בטוח של שר האוצר יובל שטייניץ, כלפי ראש הממשלה והממשלה. חלקם ב"שירקס" בין ראש הממשלה והשר כלפי השרים. הרי איך הם באים ואומרים לך: אנחנו יכולים להבטיח לך מיליארד שקל לרשות השידור, וזה לא מופיע פה? והם אמרו אמת. הם לא שיקרו. אני גם יכול להצביע לך על הסעיפים. זה לא חדש. לפני 13 שנה, כשבפעם הראשונה הייתי שר, שאלתי את כל השאלות האלה. אתה, למיטב זיכרוני, פה, כמה? 20 שנה? רגע, אדוני השר, לא מדובר פה בנושאים קטנים. מה הטענה, הרי לגיטימי לגמרי, ואתה יודע שאני תומך ברפורמה ברשות השידור, אני יכול לבוא ולהגיד, סליחה, עכשיו אני משנה את הכובע, במקום לשפוך מיליארד שקל ברשות השידור, אני רוצה את המיליארד שקל האלה להתנחלויות, או אני רוצה את המיליארד שקל, למה מיליארד, בוא נדבר על 100 מיליון, בוא נדבר על מיליון אחד, אבל זה לא מתנהל ככה. איפה זה מתנהל? כאשר ועדת הכספים כולה מתלכדת סביב נושא מסוים, תוסיפו 40 מיליון שקל למעונות לנשים מוכות. אומרים, תגידו מאיפה, ואז אתה אומר להם, כשתחליטו לתת 400 מיליון שקל, תמצאו אותם. תגידו לנו רק איפה הם. גם אנחנו יודעים איפה הם, אבל אנחנו לא יכולים להתקרב אליהם, כי המודל הוא כזה, האולם הזה הוא כמו הוועדה הסודית של יושב-ראש הקואליציה. לאולם הזה יש מפתח אחד, בידי ראש אגף תקציבים או בידי שר האוצר, הוא יודע לפתוח אותו, ואז נכנסים לאולם שמתברר שיש בו כסף. ואז מתברר פתאום, גברתי היושבת-ראש, שבתקציב להחזר חובות יש 2 מיליארד שקל. לפחות. ואז מה שאנחנו מאשרים פה היום ונריב על זה, שזה תחזית בלבד, מותר לי לשאול אותך שאלה, כי אתה בקי גדול ויודע, על איזה שער דולר הם חישבו השנה את החובות? אני מתאר לעצמי שחישבו על שער דולר של 4. אני לא רוצה להגיד, ומובן שהמשחקים האלה בדולר, גם בסיוע האמריקני, הם אחת הדרכים לשחק בעניין הזה. בסדר, אבל זה בדיוק מה שאני טוען. מה שאני אומר, יש פה קומה על קומה בניסיון להפוך את הספר לאות מתה. איפה הוא לא אות מתה? כאשר שר או ועדה בכנסת או חבר כנסת נאבק על משהו, אומרים: מה אתה רוצה, זה חוק. אתה רוצה, תבוא בשלוש קריאות ותציע תוספת. אדוני השר, אתה צודק, שום דבר לא חדש. באחד הפרקים הראשונים בדיאלקטיקה שפעם למדתי, פרופסור יולי תמיר, לצורך העניין הזה היא פרופסור, היא בטח תדע בדיוק איפה, על הכלל שכמות הופכת לאיכות בדיאלקטיקה. נכון שאין הבדל בין אחד לשניים, בין שניים לשלושה ובין שלושה לארבעה, אבל בין אחד למאה, אומנם אין הבדל, אבל כנראה בכל זאת יש הבדל. והכמות שהופכת לאיכות אחרת מופיעה פה כל הזמן.  לכן הטענה, שאגב מושמעת כל הזמן על-ידי הממשלה, בעיקר בשנה הראשונה אחרי החילופין, מה אתם רוצים, אתם עשיתם אותו הדבר, סליחה: א. מה לעשות, אני בדרך כלל מסתכל על זה מהצד, אבל אני רואה את השכבות ואני רואה איך תופעות, אי-אפשר להמציא פה שום דבר חדש. מי שימציא משהו חדש בכנסת הזאת, לא רק בענייני תקציב, צריך לקבל פרס נובל. אבל ההצטברות, הכמות, העוצמות, זה סוג של שמחה בטשטוש הזה, באי-בהירות הזאת, בהעברה ב-12 יום תקציב לשנתיים. זה מה שהיה לוועדת הכספים לדון בתקציב לשנתיים. 12 יום. זה לא פגם אסתטי. זה לא פגם טכני. זה יורד לשורשו של העניין, וזה יוצר מצב מאוד בעייתי בין הבית הזה ובין הרשות המבצעת. והמתח שקיים בבית הזה, כולל בנושא שהעלה קודם אחמד טיבי, שאגב, עד עכשיו לא ברור לי, כי אני הייתי מאוד מעורב, אני בלמתי את הדיון במשאל עם ביום שני, כשהתכוננו בתוך דיוני התקציב להתחיל לדון בחוק משאל עם. אני גם לא יודע כלפי מי זה, אם זה כלפי ביבי, כי למה צריך את הביטחונות האלה, מה, לא סומכים עליו? אני לא מבין, אתם לא סומכים על ראש הממשלה? כנראה לא סומכים על ראש הממשלה. כבר למדו. לכן, חברי הכנסת, אני יודע שבשעה 15:00 נתחיל בריטואל, ויגידו: תפסיקו כבר, תקצרו, תקצרו. חבל, שום דבר לא משתנה, ובספר הזה, שככה, בספירה לא רצינית, יש בו אולי 10,000 הסתייגויות, אבל אנחנו מוזילים את התהליך הזה משנה לשנה. הוא נראה לא טוב, והפעם הוא נראה לא טוב בחזקה, לא במכפלה, כי הוא תקציב לשנתיים, שלא נדון ברצינות בשום מקום, ונועל את המערכת לשנתיים, עד הרגע שמישהו, לא תהיה לו ברירה, יביא את המפתח ויפתח, וזה ייראה כמו תקציב נוסף, וזה ייראה כמו קיצוץ flat באמצע השנה, כי התברר שהמקורות קטנים מדי, או שהצרכים לא חושבו נכון, וזה יתברר כמו החלטות לא רציניות וקצרות מועד, ומה שהוצג פה, תכנון לשנתיים, אין פה שום תכנון לשנתיים, יש פה רישום סעיפים באופן אוטומטי, לא שנה אחת, אלא שנתיים. תודה רבה לך, חבר הכנסת אורון. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, בשעה זו מתקיימת הפגנה של ראשי הרשויות המקומיות הערביות במחאה על מצבן הכספי הרעוע, עיכוב העברת כספים, קיצוצים ומצב משברי מתמשך, כל כך משברי עד שחלק גדול מהרשויות האלה פוטרו על-ידי שר הפנים, ובמקומן יש ועדות קרואות.  ההפגנה קשורה לתקציב. אין בתקציב שום בשורה לפתרון הבעיות של רשויות אלה, של השלטון המקומי. ההיפך הוא הנכון. לא רק שאין תוכנית להוציא את הרשויות האלה ממצבן הקשה, אלא שבסופו של דבר יהיה קיצוץ גם במענקי האיזון ומצבן יחמיר עוד ועוד. יש סיבות רבות למשבר הזה, אבל המשבר הנוכחי נגרר מאז שנת 2003, גברתי היושבת-ראש. גברתי היושבת-ראש, אני מברך אותך, פעם ראשונה. אני רגיל לראות אותך במקומות חשובים, במשרד החינוך. תודה רבה. זה מקום מאוד חשוב. גברתי היושבת-ראש, מה עשו ב-2003? כשמדברים על קיצוץ, בדרך כלל אומרים שזה יחסוך כסף, אבל הנה לך קיצוץ שמשלמים עליו ריבית דריבית. החליטה הממשלה בשנת 2003, על כן היא נושאת באחריות לחלק גדול מהמשבר, על קיצוץ במענקי איזון ב-50%. היא הטילה על הרשויות המקומיות לתת יותר שירותים לאזרח, היא העבירה להם יותר שירותים שהם צריכים לתת. התוצאה היא צבירה של חובות שהתנפחו עם ריביות, עם הלוואות מהבנקים, עם חובות, עם קנסות, עם בתי-משפט. החוב של הרשויות תפח. עכשיו משלמים על אותו קיצוץ. אם קיצצו ב-100 מיליון, עכשיו משלמים אותו ב-200 250 מיליון. בלי הגזמה. אני מקווה שגם שר הפנים וגם שר האוצר, דרך אגב, זאת בעיה: אם אתה מדבר עם שר האוצר, הוא אומר לך ששר הפנים אשם, אם אתה מדבר עם שר הפנים, הוא אומר לך שהאוצר אשם, שישבו יחד וייתנו פתרון לבעיה. אין שר, אין ממשלה. אני מציע שנצביע אי-אמון בממשלה ונגמור את העסק. כרגע זה לא עומד על סדר-היום. אם זה עומד על סדר-היום, רק שנינו נוכל להצביע. הגברת תמיר, יש שניים להפלת הממשלה. זה לא מספיק. אנחנו כידוע לא יכולים לעשות את זה, אבל שאיפתך נרשמה על סדר-יומה של הכנסת. גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להתייחס. יודעים שיש משבר. יודעים שהדברים לא ייפתרו מאליהם. דרך אגב, אני מאשים את משרד הפנים במשבר הנוכחי. נוסף על זה שקיצצו, והקיצוץ הפך בריביות, והחובות תפחו, משרד הפנים, במינהל תקין, לא היה צריך לתת לרשות להגיע לידי משבר עמוק, קריסה, אלא לתת תמרור אזהרה. אני הצעתי את זה לפני כמה שנים לשר הפנים. אתה רואה שרשות מגיעה לגבול מסוים של חובות, אתה צריך להאיר לה אור אדום, לעצור כאן, לא להרשות יותר. אם רשות יכולה לחיות עם חוב של 30-20 מיליון, בסדר, אבל לא לתת לחוב הזה לתפוח עד 150 מיליון. מי שמשלם את העניין הזה זה האזרחים. בבקשה שתהיה הקפדה יותר גדולה בעניין של מינהל תקין. אלה כולם פתרונות קטנים. הפתרון האמיתי העמוק הוא פיתוח. הסיבה המבנית העמוקה של המשבר של הרשויות המקומיות היא שהרשות המרכזית, השלטון מעביר לרשויות המקומיות שירותים שהם צריכים לספק ואין להם כסף לספק, אין תקציב לספק, והחוב תופח. הארנונה ברשויות המקומיות הערביות היא 88% מגורים, 12% מסחר ותעשייה. במגזר היהודי זה להיפך: 75% מסחר ותעשייה, ורק 25% מגורים. פה כל ההבדל. שלא יבואו ויעלו כאן שרי הממשלה, יגלגלו עיניים ויגידו: אתם לא גובים. נכון, יש בעיה, אבל היא שולית. הבעיה העמוקה, הגדולה, היא שמקורות ההכנסה של הרשויות המקומיות הערביות הם דלים ביותר, והם עוד יותר דלים אם ניקח בחשבון את מצבן הסוציו-אקונומי. ידוע שההכנסה הגדולה של רשויות היא מארנונה של מסחר ותעשייה, לא ממגורים. אנחנו לא רוצים מענקי איזון, אנחנו מוכנים לוותר על כל מענקי האיזון אם תיווצר תשתית להכנסה עצמית ממסחר ותעשייה, כמו הרשויות היהודיות, שחלקן יש להן עודף תקציבי גדול מאוד, כי יש מסחר ותעשייה. הרי התקציב הוא תמצית המדיניות הכללית של הממשלה. אני לא רואה בתקציב, ולא בחוק ההסדרים, או בכל מה ששמענו בימים האלה, שום בשורה לאזרח הערבי, שהוא הנפגע העיקרי, שהוא נפגע הכי הרבה מהמשבר הכלכלי. כשמפטרים, מפטרים את הערבי ראשון. המשבר הכלכלי פוגע בשכבות החלשות. יותר ממחצית הציבור הערבי הוא מתחת לקו העוני. באים ופוגעים בו יותר בחוק ההסדרים ובתקציב הנוכחי, כי האידיאולוגיה מאחורי חוק התקציב וחוק ההסדרים היא האידיאולוגיה שצריך להגן על בעלי ההון. זו האידיאולוגיה. זו לא מדיניות. יש אלטרנטיבות אחרות. כאן, בתקציב הזה, לא ראינו את האלטרנטיבה האחרת, האמיתית, שיכולה להציל את מי שנפגע באמת מהמשבר הכלכלי. לא לנצל משבר כלכלי כדי להעביר אידיאולוגיה כלכלית חברתית שלפיה מה שמציל את הכלכלה ומה שמציל את החברה אחר כך לטווח רחוק זה עזרה לבעלי ההון, כי יהיה להם יותר כסף, ישקיעו יותר כסף, תהיה יותר עבודה. אני מכיר את הסיפור הזה. זה שקר. זה התמוטט בכל העולם. תאצ'ר מתביישת בו. זה אחד המקומות היחידים בעולם שחוזרים אחורה לניאו-ליברליזם ולתאצ'ריזם. תאצ'ריזם נוסח ישראל, שהוא יותר גדול, יותר גרוע מהתאצ'ריזם של תאצ'ר בבריטניה. יש אלטרנטיבה אחרת כדי להגן על האזרחים מפני המשבר הכלכלי. האלטרנטיבה היא ליצור מקומות עבודה. אני הצעתי, ואני שוב מציע, ואני אמשיך להציע, יש משבר כלכלי? הרי ידוע שהממשלה תשפוך כסף, כל ממשלה במשבר כלכלי תצטרך לשפוך כסף, כדי להניע את גלגלי הכלכלה. השאלה היא לאן שופכים אותו. כאן, בתקציב, ובחוקים האלה, מקצצים, מורידים מס הכנסה לעשירים, ומוסיפים מסים עקיפים, שפוגעים בשכבות החלשות. האלטרנטיבה האמיתית זה להשקיע למשל בתשתיות. אני הצעתי את זה קודם. אני אחזור על עצמי, כי חשוב לחזור על זה, גברתי היושבת-ראש. אני רוצה שגם את אישית תקשיבי למשפט אחד, שהוא משפט סיכום: אני קורא לממשלה לנצל את המשבר הכלכלי, מעז יצא מתוק. כלומר, להשקיע בתשתיות הרעועות ביישובים הערביים. ככה יהיו יותר מקומות עבודה, יצמצמו את האבטלה ויפתרו בעיה כרונית, שבה ההבדל בתשתיות בין היישובים הערביים ליישובים היהודיים הוא בסכום, הערכה כללית גסה, של 30 מיליארד. לפחות שיתחילו במשהו. מתי תיפתר הבעיה הזאת? אני חושב שצריך לנצל את המשבר כדי ליצור מקומות עבודה, כמה שיותר, באמצעות השקעה בתשתיות וגם אמצעים אחרים. תודה. תודה רבה לך. חבר הכנסת זאב אלקין. כמו לכולם.  כן. אני מתנצל בפני חבר הכנסת דוד רותם, אבל מה לעשות, זו החלטת הסיעה וזה הזמן של סיעת הליכוד. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, דרך אגב, למה את חושבת שזה מקום של האופוזיציה? לפי מיטב זיכרוני, זו קואליציה. כמו שנאמר פה בשקט, שיש לו רגשי גדלות, הוא חושב שהוא מנהל סיעה. אוקיי. זה כן. זה שהוא מנהל את כולנו זה בטוח. חברי חברי הכנסת, למעשה, הדיון הזה הוא השלבים הסופיי�� של דיונים מרתוניים שהיו כאן על חוק ההסדרים והתקציב, ועכשיו אנחנו עוסקים בפרק התקציב, וכבר נאמר כאן כמעט כל מה שאפשר להגיד בעד ונגד התקציב הזה, עד כדי כך שניסיתי להאזין, נדמה לי שאז דווקא חבר הכנסת דוד רותם היה במליאה, וצפיתי בדיון הער שהיה כאן בבוקר אתמול וחברי כנסת כבר לא ידעו על מה לדבר ואז הם דיברו על מי היה כאן בשעה 01:00, מי היה בשעה 03:00, מי היה בשעה 07:00 ומי השר שהחליף את מי. זה רק מראה שחלק מאוד משמעותי מהדיון המרתוני שהיה כאן, במקום להיות דיון אמיתי על חוק ההסדרים והתקציב הוא היה דיון לשמו. חוששני שגם הדיון הזה בהסתייגויות לתקציב המדינה נועד בראש ובראשונה להיות דיון לשם הזמן ולשם ההסתייגויות שרוב רובם של חברי הכנסת, אם היו מעלים בדעתם שההסתייגויות שהגישו לתקציב יעברו, יכול להיות שהיו חושבים פעמיים אם להגיש את ההסתייגויות או לא. אני חייב להגיד שאני מצר על כך, כי התקציב הזה באמת ראוי לדיון משמעותי. התקציב הזה נולד בתקופה מאוד לא פשוטה, בתקופה של משבר כלכלי, והוא מהווה ניסיון מאוד נועז ומאוד משמעותי של הממשלה מצד אחד להניח על שולחן הכנסת תקציב שמגובה כמובן ברפורמות כלכליות של חוק ההסדרים, שאמורות להוציא את המשק מהמשבר ואמורות לבנות תקציב במצב שבו הכנסות המדינה הולכות וקטנות. זה לא סוד שברגע שיש משבר ההכנסות ממסים יורדות באופן דרמטי. והממשלה הזאת נאלצת להתמודד עם הירושה שנותרה לה מהממשלה הקודמת, של גירעון עצום בתקציב המדינה. למה? כי למישהו לא היה זמן לטפל במשבר הכלכלי. הוא חיכה קודם לשאלה מה יקרה בחקירות האלה, אחר כך הוא חיכה מה יקרה במשא-ומתן המדיני עם אבו מאזן, אחר כך הוא חיכה מה יקרה במשא-ומתן על הגולן, אחר כך הוא חיכה, האם הכנסת תפזר את עצמה או לא, ואחר כך חיכה האם מישהו יקים ממשלה או לא. כך עברו חודשים על גבי חודשים של משבר כלכלי, וכשבסופם הסתיימו הבחירות והוקמה ממשלה חדשה היא מצאה לעצמה ירושה מצוינת עם בור תקציבי גדול מאוד שצריך לכסות אותו. התקציב הזה בא מצד אחד כניסיון לכסות את הבור ולהניח על שולחן הכנסת תקציב אחראי, ומצד שני, להניח על שולחן הכנסת תקציב חברתי. על פניו זה בלתי אפשרי. בדרך כלל מקובל שכשיש משבר כלכלי לא ניתן לבנות תקציב חברתי ולא ניתן להוסיף לתקציבים חברתיים. כולנו זוכרים מה התקציב שהכנסת נאלצה להצביע בעדו, כי לא היתה ברירה, באמת, לא היתה ברירה, בשנים של המשבר הכלכלי הקודם שנבע מסיבות פנימיות דווקא במדינת ישראל, מהסיבות של אינתיפאדה, המשבר של 2002 ו-2003. כאן מונח לפנינו תקציב, שכל מי שמתבונן בו רואה שהוא תקציב חברתי. על הפלא הזה של איך מצד אחד בונים תקציב בצמצום הכנסות ומצד שני כן מצליחים להגיע לתקציב שמוסיף לשכבות החלשות אנחנו לא מדברים, כי יש לנו הסתייגויות, פיליבסטר, ויש לנו כך וכך ויש לנו נושאים להתווכח עליהם. אז למה לדבר על עיקר הדברים? תסתכלו על התקציב הזה ומה יש בתוכו. יש בתוכו הגדלה של קצבאות ילדים ודווקא הגדלה של קצבאות ילדים למשפחה ישראלית ממוצעת של שניים עד ארבעה ילדים, ולא דברים שהיו כאן פעם, של הגדלת קצבאות ילדים אך ורק למשפחות ברוכות ילדים. זו תוספת משמעותית לכל משפחה ובוודאי למשפחות החלשות. זו תוספת שנאבקו עליה שנים, והנה זה מגיע דווקא בשנים של המשבר הכלכלי. מה עוד יש כאן? בתקציב הזה יש תוספת משמעותית לקשישים, ולא רק לכל קשיש וקשיש, אלא בתקציב הזה יש גם תוספת מיוחדת לקשישים הנזקקים, אלה שמקבלים השלמת הכנסה יחד עם קצבת הזיקנה. אגב, זה ההישג הגדול של הכנסת. זה קרה כאן בכנסת. דווקא בתקציב שהגיע לכאן מהממשלה היתה תוספת אחידה לכל הקשישים, והכנסת, ובוועדת העבודה והרווחה, החליטה והתאחדה סביב ההחלטה הזאת, שכשיש מצב בשינוי מסוים להביא לתוספת גדולה לקשישים נזקקים, סדר-גודל של כ-150 שקל לקשיש, בממוצע. זו תוספת משמעותית מאוד לאנשים האלה. סכום של 100 150 שקל בחודש זה חלק מאוד גדול מהתקציב שלהם, שממנו הם מתקיימים. זה מה שהובילה הכנסת הזאת בתקציב, וזה מגיע לכאן דווקא בשנים של המשבר הכלכלי. בתקציב הזה ובחוק ההסדרים הזה יש קרן סיוע למפעלים במצוקה, שאמורה לעזור למפעלים לשמור על מקומות עבודה של אנשים. אפשר להמשיך את הרשימה הזאת סעיף אחרי סעיף. התקציב הזה מביא אתו בשורה חברתית דווקא בשנה שהיא קשה מאוד. כמובן שיש לכך מחיר. כל אחד שמתבונן בתקציב המדינה רואה: אי-אפשר גם להניח על שולחן הכנסת תקציב חברתי וגם לשמור על יעדי גירעון סבירים. אף אחד מאתנו לא חולם על יעדי גירעון נורמליים למדינת ישראל. 5.5% או 6% הם יעדי גירעון קשים, אבל הם עדיין במסגרת הסביר. אם היינו פורצים את זה, היינו מגיעים כאן למשבר ענק. איך עושים את זה? כמובן המחיר המסוים שנאלצים לשלם זה הקיצוץ במשרדי הממשלה. נכון שכל מי שמסתכל כאן בתקציב רואה שיש קיצוצים במשרדים כאלה או אחרים, קיצוצי flat, קיצוצים רוחביים, שדרך אגב גם הם יכלו להיות הרבה יותר קשים. דרך אגב, אין לי ספק שחלק מהקיצוצים האלה ידרשו טיפול לאחר מכן. אף אחד כאן לא בא להגיד שהתקציב מושלם. זה ברור וזה קורה כל שנה. יש עוד נושאים שידרשו את הטיפול של הממשלה, נמצא כאן השר אדלשטיין, וידרשו את הטיפול של הכנסת גם לאחר אישור התקציב. למשל נושא שמדובר בו רבות בימים האחרונים הוא קליטת מדענים עולים, קמ"ע, שבאופן מסורתי מדי שנה, מלבד בסיס התקציב, דורש השלמה במהלך השנה כדי לשמור על התוכנית הזאת. אין לי ספק שדווקא, חבר הכנסת אלקין, אם תרשה לי, דווקא בנוכחות השר אדלשטיין, נראה לי שזה אולי אחד הדברים הכי מפתיעים שלא תוקנו עוד לפני שהתקציב עבר, כי כמו שאתה יודע האנשים האלה נמצאים בחוסר ודאות לגבי המשך העסקתם בשנה הבאה, ואם זה יטופל בעוד שמונה או שישה חודשים מצבם,  לא. אין לי ספק שזה לא יטופל בעוד שמונה חודשים. דרך אגב, גברתי היושבת-ראש, דווקא את כשרת הקליטה לשעבר יודעת היטב שבסעיף הזה כבר שנים רבות בסיס התקציב מביא רק חלק מהתקציב, אבל כל שנה מצליחים לפני חידוש ההעסקה של המדענים לחדש את זה. נכון, ואין לי ספק שזה יקרה גם הפעם. יושב כאן השר אדלשטיין, שבזמן כהונתו כשר הקליטה הושקה התוכנית הזאת והופיעה לאוויר העולם. אין לי ספק שבתור חבר הממשלה הוא גם ידאג לכך שהיא תוכל להתקיים. אין לי ספק שגם ראש הממשלה, שבזמן כהונתו כראש ממשלה התוכנית הזאת הופיעה למעשה, ידאג להמשך קיומה. אני בטוח שהממשלה בשבועות הקרובים תמצא לכך פתרון. דרך אגב, לתומי חשבתי שיש פתרון, כי בהסכם הקואליציוני בין הליכוד לישראל ביתנו שמונח על שולחן הכנסת מופיע שצריכה להופיע שם השלמה. אבל אם זה לא יספיק או שישראל ביתנו תחליט שיש צרכים אחרים שהיא תרצה להפנות אליהם את הכסף הקואליציוני, אין לי ספק שראש הממשלה והממשלה ידעו לטפל בבעיה הזאת ותוכנית קמ"ע לא תיסגר. אפשר להביא עוד דוגמאות. דבריך נרשמים בפרוטוקול. בוודאי. חשיבותם רבה. יש עוד דוגמאות שבוודאי ידרשו את הטיפול גם לאחר אישור התקציב כאן בכנסת. אבל כאשר אני מביט בהסתייגויות הרבות לתקציב הזה, אני שואל את עצמי: יכול להיות שאנחנו צריכים לשנות קצת את הצורה של הגשת הסתייגויות. מה קורה? כמעט כל הסתייגות כאן היא להוסיף, להוסיף פה ולהוסיף שם ולהוסיף פה ולהוסיף שם. אף אחד לא מציע מאיפה לקחת. בסופו של דבר, גבולות התקציב אינם גומי. הפעם הממשלה הביאה לכנסת הצעה, שאם היו מביאים לפני שנה או שנתיים האופוזיציה היתה אומרת: אם רק יעשו את זה, אנחנו כולנו נתמוך בתקציב. כולנו זוכרים כאן את הוויכוחים שהיו לגבי כמה תוספת וכמה גידול יהיו בתקציב של הצעות ממשלה. אמרו 1%, ואמרו, יהיה 1.7%, וזה מהפך וזה יספיק להכול, נלך על זה. הממשלה הקודמת הגיעה ל-1.7%, ואמרו, 1.7% לא מספיק. אם נגיע ל-2% ומשהו, זה יהיה חלום ונוכל לכסות את כל הצרכים. הממשלה הקודמת הגיעה ל-1.7% פלוס קופסה שהביאה אותו ל-3% פסיק משהו. קופסה של הוצאות המלחמה. זה לא עזר לצרכים החברתיים דאז. אבל זה, גם הפעם יש, כאן, בתקציב הזה, מביאים לנו, ומזמן חצו את ה-2%. הממשלה הזאת הגיעה ל-3% בגידול הוצאות הממשלה. והנה פלא, שוב היא מותקפת על כך שזה לא מספיק לצרכים חברתיים. הרי זה הסוד של התקציב הזה. הסוד של התקציב: איך הצליחו להגיע לתקציב חברתי בתקופה של המשבר? הגדילו את קצב הגידול של הוצאות הממשלה. והנה זה מגיע לכנסת, וזו מהפכה של הממשלה הזאת, וכל מי שקם וצעק שנים רבות: אם זה יקרה, כולנו נצביע בעד התקציב, ואני זוכר את חבר הכנסת חיים אורון נלחם על המספר הזה מלחמת קודש, הנה זה מגיע, ולא שמעתי שהוא מדבר על זה. לא שמעתי דברי שבח לממשלה. זה נעלם לאן שהוא. אז כדאי שנהיה כנים עם עצמנו. כדאי שנראה את המהפכות החברתיות שיש כאן בתקציב הזה, וכדאי שכשאנחנו כאן מנהלים ויכוחים ומלחמת קודש ואומרים, הנה, רק אם זה יקרה, כולנו נהיה בעד, כדאי שנזכור שלפעמים מגיעה ממשלה שגם עושה את זה, ואז עומדים חברי כנסת מהאופוזיציה וכבר לא יודעים את מה לבקר, ואז מגישים אין-ספור הסתייגויות שאף אחת מהן לא אומרת מאיפה לקחת. אף אחד מהם לא חולם איפה זה יעבור. גברתי היושבת-ראש, דרך אגב, יש פה סעיף אחד שאמרו מאיפה לקחת. כמה חברי כנסת הציעו לקצץ בתקציב הכנסת בכל מיני סעיפים, למשל בסעיף נסיעות לחו"ל של חברי הכנסת. אני דווקא שוקל שאולי כדאי לתמוך, ואני רק מפחד שהם עצמם ימשכו מייד את ההסתייגות אם זה יקרה. בואו ונהיה רציניים. בואו ונקיים דיון רציני על התקציב. המדינה צריכה תקציב. נשמור את הפיליבסטר להזדמנויות נאותות יותר. תודה רבה. דיברת בשכנוע עצמי רב. חבר הכנסת נחמן שי מסיעת קדימה. שבע דקות. בבקשה. הסעיף הזה יכול להביא, לשרים. כל השרים יתמכו בסעיף זה. אז, אפשר, דרך אגב, לממשלה לתמוך בהסתייגות. אם הם יתמכו, איך הם יתקזזו? זה לא כל כך פשוט. תמיד תחשוב צעד אחד קדימה. את יודעת מה זה. באמת. אני חוזר בי. ראית כמה מהר שכנעתי אותו לחזור בו? גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הנס כריסטיאן אנדרסן נולד באפריל 1805. הנס כריסטיאן אנדרסן הוא סופר דני ידוע. הוא חי 70 שנה וכתב סיפורים נפלאים. אחד הסיפורים שלו נקרא "בגדי המלך החדשים". הוא מספר על מלך שאהב מאוד בגדים חדשים, ושני רמאים התבקשו לתפור לו איזושהי חליפה חדשה: חליפה מיוחדת, שרק האנשים החכמים והרגישים ביותר יוכלו לראותה. אבל למעשה הם לא טוו לו שום חליפה, והם רק שלחו אותו, לא נעים לומר, עירום. אבל גם כל היועצים לא רצו לספר לו מה מצבו, כי הם חששו שיאמרו שהם טיפשים, כי הם לא רואים את הבגד המיוחד שעשו עבורו. וכך המלך לבש את הלא-בגדים שלו ויצא לתהלוכה ברחובה של עיר. כולם מחאו כפיים, כי אסור להגיד שלא רואים שום דבר, והיו בטוחים שמי-יודע-מה. רק ילד אחד נחמד, תמים, אמר פתאום: אמא, המלך לא לובש בגדים בכלל. המלך הוא עירום. אני מניח שהיושבת-ראש מכירה את הסיפור הזה. האופוזיציה היא הילד החכם, במקרה הזה, חבר הכנסת נסים זאב, לך יש ניסיון עם ילדים עירומים, לפעמים, בהקשר אחר. אז אני רוצה לומר לכם שהכנסת היא עירומה. אם זה נקרא דיון על תקציב, מוטב שנקרא לזה בשמו האמיתי של העניין: המלך הוא עירום. פה אין דיון תקציב. יש נטייה בכנסת, ואני שמח על ההזדמנות שיש לי לומר אותה, לעצור בדרך כלל בשלב הזה, שאני נמצא בו, ולהגיד: אבל, אתה, אדוני המכובד, חבר כנסת חדש, אתה צנחת אתמול מאיזשהו כוכב לכת מרוחק, אתה באמת לא יודע, אז עכשיו נסביר לך, ומתחיל איזשהו הסבר ארוך. היה לי גם שיעור כזה קצר הבוקר עם יושב-ראש הכנסת. גם הוא הפסיק את הדיון ולימד אותי איך נעשה תקציב של משרד. אבל מה לעשות שעבדכם הנאמן כבר שימש פעם מנכ"ל של משרד ממשלתי, ועשר שנים הייתי מנכ"ל של רשות ממשלתית, הצניחה מהירח לא היתה מגובה רב, היא מגובה קטן. אני מבין שניים-שלושה דברים בכך. אני אומר לכם שאני נדהם לגלות שבתקציב השנה הבאה, שהוא במקרה התקציב לשנתיים הבאות, שנה וחצי, לא היה שום דיון בשום מקום. חשבתי שאולי לא הייתי פה בזמן האחרון, ובדקתי. אני מגיע לבית הזה בין הראשונים, ויוצא בין האחרונים, כל יום עד היום הזה. לא היה דיון. אז איך הכנסת תאשר היום את תקציב המדינה? איך היא תקבע את המדיניות הכלכלית של מדינת ישראל לשנתיים הקרובות? איך? הרבה אנרגיה הושקעה בשבועות האחרונים בחוק ההסדרים. אני מתחיל לחשוב שחוק ההסדרים הוא אחת ההטעיות הכי מעניינות שיש. מכוְונים את כל האנרגיה לפינה אחת מסוימת, והכול הולך לשם, ובינתיים, בשקט, מחליק מתחת לבטן תקציב המדינה. אתה מתעורר בבוקר ואתה אומר: וואו, הנה עכשיו הגיעה שעת תקציב. מה נעשה אתו? מי מסוגל לקרוא את הספרים האלה? מי מסוגל להבין מה כתוב בהם? כך הם נשלחים לדרך. גברתי היתה שרה שהחזיקה, נדמה לי, את התקציב השני בגודלו, אז אני מניח שהיא היתה שותפה לזה, אבל גם אני לא מניח שהיא היתה יכולה להשתלט על מלוא היקפו של התקציב העצום הזה. אבל הכנסת הזאת היום תאשר את התקציב, כי מכונת המלחמה הזאת, שהקואליציה בנתה, תאשר כל דבר. היא תאשר אותו מהמלה הראשונה עד המלה האחרונה, וגם כנראה מהמלה האחרונה עד הראשונה, והכול יהיה בסדר. ומי בסוף ייתן דין וחשבון על זה? למה אף אחד לא אומר את האמת, שהמלך הוא עירום? האמת היא שזה לא נכון, עמדו קודם לפני שניים, יושב-ראש ועדת הכספים, שבעצמו, אני צריך להודות, הודה שהוועדה שלו לא עשתה שום דבר בעניין הזה. בקושי שישה-שבעה משרדי ממשלה ביקרו אצלה. אחר כך עלה חיים אורון, והוא חבר בית-הלורדים, יש פה גם כנסת וגם בית-לורדים, וגם את זה גיליתי, וכשחבר בית-הלורדים חיים אורון אומר, צריך להאמין לו. אז הוא אמר: לא היה שום דיון על תקציב המדינה. נכון שהשעון מתקתק, ו-15 ביולי מגיע ומוכרחים להחליט. לא היה דיון. זו בושה שאני לא יכול למצוא לה מלים מתאימות. לכן הבאתי את האגדה הנחמדה של הנס כריסטיאן אנדרסן, שכנראה לפני 140 או 150 שנה ידע לומר את מה שאני מתקשה לומר לכם, שהמלך הוא עירום. המלך הוא עירום. יש לי עוד שתי דקות לומר עוד שני עניינים שעלו פה לאחרונה, ואני חושב שלא אצא פטור אם לא אומר זאת. אחד בהקשר הזה של לזרות חול בעיני הציבור, כולל בעיני הכנסת, וזה סיפור המטפלות והנשים העובדות. המדינה הזאת לא באמת רוצה שיהיה שוויון לנשים. היא רק ממלמלת כל מיני הבטחות. אם היא היתה רוצה היא גם היתה משלמת 2 מיליארדי שקלים, כמו שהיא עושה להקצבות לילדים, ואת זה עושים מייד, ולא דוחים את הנשים העובדות בתירוצים לא תירוצים לשנה, שאני מבטיח לכם, אם כולנו נזכה להיות בכנסת, שאז הפעלת הדבר הזה תידחה, ובינתיים הנשים צריכות לממן מכספן את המטפלות ואת הילדים שלהן אם הן רוצות לעבוד. זה בדיוק הדחף ההפוך ליציאה לעבודה. זה לומר להן: אל תלכו לעבוד. תישארו בבית. כשאתן נשארות בבית, לעולם לא תגיעו לא למשכורת של 10,000 ולא למשכורת, הכי מצחיק הוא שמעל 20,000 שקל נותנים להן הטבות רציניות. מי מגיעה בכלל למשכורת של 20,000 שקל? ואיך הן יגיעו למשכורת של 20,000 שקל אם לא יתחילו ב-5,000? צר היה לי לראות שגם יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האשה תמכה בזה באיזשהו טריק שנעשה עם שר האוצר, והעניין הזה נמחק, וגם צפצפו באותה הזדמנות על בג"ץ, ויצאו לדרך. זה דבר אחד שעשו בהסכמה מלאה. הדבר השני הוא הפרטת הקרקעות. אני רוצה להקריא לכם מכתב שקיבלתי הבוקר. קיבלתי מאות אימיילים, כמוכם, ואני עונה על כולם, ובאופן אישי. אקרא לכם, ואז אברח מהדוכן, וזה ייקח עוד עשר שניות: "שמי מורן אלמוג, בן 31, טייס במילואים בחיל האוויר וכיום סטודנט לרפואה. מצד אבי אני דור רביעי בארץ. סבו של אבי היה חלוץ בעלייה השלישית וממקימי קיבוץ עין-חרוד. מצד אמי אני דור שלישי לשואה. סבי זיכרונו לברכה שרד את מחנה דכאו ואף זכה ללוות אותי במסע חזרה לזוועות במסגרת משלחת צבאית פתחתי בנימה זו מכיוון שבכל נימי נפשי אני קשור למדינה הזאת, אוהב אותה, משרת אותה ותורם לה. גדלתי על סיפורי הפלמ"ח ותרתי את הארץ לאורכה ולרוחבה, כיום, כשממשלת ישראל מנסה להעביר חוק אשר יאפשר הלכה למעשה למכור את המדינה שלי לידי ידיים פרטיות, אני פונה אליך בתחינה, הצבע נגד. אם נותרה עוד טיפה של שפיות במציאות הבלתי-אפשרית של הפוליטיקה הישראלית, מי ייתן שזו תהיה העת בה היא תתגלה. אסור שהחוק יעבור. בברכה, מורן אלמוג". תודה רבה. תודה רבה לך. חבר הכנסת דוד רותם. חמש דקות. הבנו מי הילד. לא הבנו מי המלך. הממשלה היא המלך. אני מוכרחה להגיד שזה דיון מאוד ספרותי. קיבלנו את אבן ח'לדון, הרמב"ם, סילברסטיין, אנדרסן, אנחנו, רק על התקציב עוד לא שמעתי. כן, אבל העשרנו את עולמנו הספרותי ביומיים האחרונים. גברתי, כבר עברה לי דקה. נשיב לך את הדקה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני הייתי רוצה להתחיל דווקא בדברים שסיים בהם חבר הכנסת נחמן שי בנושא הפרטת הקרקעות. חבר הכנסת שי, אי-אפשר מצד אחד לבוא ולומר שקרקעות ישראל שייכים לכל אזרחי מדינת ישראל ולתמוך בפסקי-דין שמחייבים את הקרן הקיימת לבוא ולהעביר את קרקעות העם היהודי לכל אזרח במדינת ישראל, וזה על-פי עקרון השוויון, ומאידך גיסא לבוא בטענות ולומר, לא צריך להפריט את הקרקעות. משום שאם הקרקעות אינן שייכות לעם היהודי, למה צריכה מדינת ישראל להחזיק קרקעות? למה לא יבואו כל אזרחי מדינת ישראל ויקבלו את הקרקעות? למה אני צריך, כאשר אני רוצה למכור את הבית שלי, לפנות למינהל מקרקעי ישראל ולשלם דמי הסכמה? אחר כך אני צריך ללכת ולעבור את כל הפקידים, על כל פרגולה, על כל מרפסת ועל כ�� העברה, אין בזה היגיון. אני מסכים שאסור להפריט את קרקעות המדינה. אני חושב שאסור להפריט את אדמות המדינה, משום שאדמות המדינה, אדמות העם היהודי, הן הנכס האסטרטגי שיאפשר לנו לשמור על מדינת ישראל כמדינה יהודית. ולכן אני חושב שאסור, ולא מפני שאני חושב שלאזרחי מדינת ישראל יהיו קרקעות, ולא בגלל בעלי ההון, אלא מפני שאני חושש מהשתלטות עוינת על אדמות המדינה. בסדר. ולכן אני טוען שצריך היה לחשוב היטב איך לשים מגבלות על כך שבאמת רק אזרחים במדינת ישראל יוכלו ליהנות מהבעלות, ולא בעלי הון, לא בעלי עסקים, ולא לפגוע הן בנכס האסטרטגי הזה והן באיכות החיים של כולנו, בשורה התחתונה אני מסכים. בשורה התחתונה אני מסכים אתך ולא מטעמך. בסדר, יש פה מגוון של טעמים. בסדר. היו בוועדת הכלכלה בדיונים עשרות נציגים של ארגונים מכל קצווי הקשת הפוליטית. אני מסכים. כולם התנגדו. אני מסכים. אף שאפשר היה לפתור את הבעיה, ואני חושב שאפשר לפתור את הבעיה, על-ידי כך שאנחנו נקבע שגם בחכירה אפשר להעביר את הזכויות לאזרח ישראלי אחר ללא דמי הסכמה וללא הסכמות, ואפשר לקבל רשיונות והיתרי בנייה בלי צורך בהסכמות. לא מוכנים לפשרה הזאת. האם תצביע נגד לכן? אני עוד לא יודע איך אני אצביע. הרי זה לא היום, זה רק ביום שני, ואני מקווה, הם לא מוכנים לרעיון הזה שלך בשום פנים ואופן. כשאת אומרת לי: הם לא מוכנים, מי, הם זה אומר ראש הממשלה בנימין נתניהו, שההצעה הזאת הובאה לפניו והוא פסל אותה על הסף. אז אני חושב שהוא טועה, מה אני יכול לעשות. קואליציה נדירה שאולי תביא לשינוי. תעזור לנו. יש דבר נוסף שאני רוצה לומר בנושא התקציב. יש בתקציב הזה דברים חיוביים, ואי-אפשר להסתכל עליו כמקשה אחת ולהגיד: הכול לא טוב. יש בו דברים חיוביים. אני חושב שיש בו כמה נושאים שיקדמו את התעסוקה, יש נושאים שיקדמו את הפריפריה, וגם עליהם צריך לדבר ולהסתכל עליהם בעיניים אמיתיות ולדון לכף זכות. אבל יש דבר אחד שמפריע לי בתקציב הזה, וזה חוסר ההבנה לגבי מערכת המשפט. אני לא רוצה להתייחס באופן כללי, אבל אני חושב שכמות השופטים, המקומות שבהם יושבים השופטים ומבני בתי-המשפט, חסרים במדינת ישראל. אני רוצה להתייחס רק במשפט אחד, כי לא נשאר לי עוד הרבה זמן, לדברים שאמר פה חבר הכנסת אחמד טיבי. מותר לבקר פסקי-דין של בית-משפט. אבל, גברתי היושבת-ראש, צריך לבקר אותם לפחות אחרי שקוראים אותם. הרי חבר הכנסת טיבי עמד כאן, הפעיל לחץ מוסרי כביכול על אנשי הפרקליטות, תגישו ערעור, כשהוא לא קרא את פסק-הדין. הוא קרא באינטרנט כותרת ראשית, ומייד הוא תוקף את בית-המשפט. יש לו כבר טענות שבית-המשפט הוא גזעני, וזה דבר שהוא פסול. אם היה חבר הכנסת טיבי קורא את פסק-הדין והיה אומר, טעה השופט בזה, מקובל עלי. מותר לתקוף. אבל חבר הכנסת טיבי אפילו לא קרא את פסק-הדין, והוא כבר תוקף את מערכת המשפט. אני חושב שמערכת המשפט בישראל נמצאת במצב שאסור לנו לתקוף אותה רק כדי לתקוף אותה, ורק כדי שאנחנו נוכל להגיד: אנחנו מגינים בפני גזענות. אין בפסק-הדין הזה גזענות. פסק-הדין הזה, יכול להיות שאפשר לחלוק עליו, אבל פסק-הדין הזה ניתן על-ידי שלושה שופטים מתוך החומר שעלה בפניהם. לא צריך להפעיל לחץ פיזי לא מתון ולא לא-מתון על פרקליטות המדינה, כדי שתגיש ערעור. צריך לזכור שיש מדינות מאוד מתוקנות בעולם שבהן המדינה לא יכולה לערער על זיכוי. יכול להיות שגם במדינת ישראל הגיע הזמן שנאמץ את הגישה הזאת. תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת דוד אזולאי. שלוש דקות. גברתי היושבת-ראש, עמיתי חברי הכנסת, בחרתי לדבר בזמן הקצר שיש לי על שני נושאים חשובים: האחד, נושא החינוך והשני, שירותי הדת היהודיים. אנחנו נמצאים בתקופה כל כך קשה, וכמעט אפשר לומר, בכל פעם שמדברים על תקציב, אנחנו יודעים שחלק הארי של התקציב הולך לנושאי ביטחון. המדינה נמצאת במצב של עימות עם שכניה. המדינה נמצאת במתח ביטחוני לאורך כל השנים. אבל עם זאת, אסור לנו להתעלם מהצרכים החברתיים, כאשר אנחנו שומעים השכם והערב על אלימות בבתי-ספר, על אלכוהול, סמים. אתה שואל את עצמך, לסדום היינו, לעמורה דמינו? לא, אל תעליב את סדום ועמורה. אתה אומר, סדום ועמורה, שם עוד נחשב טוב לעומת מה שקורה אצלנו היום. אני שמח, אדוני שר האוצר לשעבר, שאנחנו במצב יותר גרוע ממה שבסדום ועמורה. אני שמח שאתה מקבל את הפירוש שלי, אבל באמת, הנושא עצוב. בכל מקרה, שמחה גדולה אין כאן. ודאי. אף אחד לא יכול להתפאר, כי כאשר האש מתפשטת, היא פוגעת בכולם ללא הבחנה. ולכן, אני חושב שהגיע הזמן שמדינת ישראל תשנה את העדיפויות שלה ותקבע שהחינוך הוא בראש מעיינינו. כאשר מדובר על חינוך במדינת ישראל, צריך להיות קודם כול חינוך יהודי לערכים יהודיים. אני חושב שזה אחד הדברים שאנחנו צריכים לטפח כאשר בני-נוער גדלים ואינם מכירים את המסורת של היהדות, אינם מכירים את עברנו המפואר. אני חושב שזה אחד הדברים שצריך להדאיג את כולנו, מפני שלא יעלה על הדעת שתלמיד שלומד בבית-ספר תיכון, וכאשר מגיעים לתוצאות הבגרות אנחנו רואים את הירידה הדרסטית בתוצאות מבחני הבגרות. אותם תלמידים שאנחנו שואלים אותם, מי היו האבות הקדושים? מי היו 12 השבטים? מה זה "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"? כאשר תלמידים כאלה, לצערנו הרב, לא מתמצאים ואינם בקיאים בנושאים האלה, אני חושב שזה צריך להדאיג כל אחד ואחד מאתנו, ולא חשוב מהי השקפת עולמו. מפני שגם אלה שאינם שומרים תורה ומצוות, אנחנו מכירים אותם, אבל יש להם ערכים כלשהם שעוד קיבלו מבית אבא. אבל הדור הצעיר גדל בלי שום ערכים, בלי שום דברים שקיבל מבית אבא. אלו דברים שצריכים להדאיג אותנו. אנחנו צריכים לראות איך אנחנו דואגים לתת עוד כוח למשטרה כדי שתפעיל כל מיני תקנות, כל מיני חוקים, חבר הכנסת אזולאי, דבריך חשובים, אבל זמנך, אני כבר מסיים. אנחנו עושים הכול על מנת שאותם גורמים יפעלו כדי למנוע את האלימות, כדי למנוע את הסמים, כדי למנוע את האלכוהול. אבל אנחנו צריכים לעסוק בעיקר. העיקר הוא לא לבנות בית-חולים על-יד הגשר, אלא לבנות גשר חדש, על מנת שנוכל לגדל פה דור של נערים שיש להם זיקה ליהדות. תודה רבה, גברתי. תודה רבה. חבר הכנסת טלב אלסאנע, לא נמצא. חבר הכנסת יעקב כץ. חמש דקות. בבקשה. מזכירות הכנסת אולי תודיע לחברי הכנסת הרשומים שזמנם קרב ובא. לוח הזמנים הלוא מתקצר, ואנשים לא ממש יודעים מתי, גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, גם אני רוצה לברך את שי דרומי, ולומר לו, הזיכוי שלך בבית-המשפט היום בבאר-שבע הוא זיכויה של מדינת ישראל כולה. כולנו מתפללים שבתי-המשפט בישראל ימשיכו לשפוט משפטי צדק, כמו שמסתיים פרק א' בפרקי אבות: על שלושה דברים העולם קיים, על האמת, על הדין ועל השלום. סיעתנו, האיחוד הלאומי, הגישה הסתייגות מיוחדת בנושא מגורשי גוש-קטיף בתקציב משרד השיכון, סעיפים 70 71, להגדיל את הסכומים המיועדים לשיכונם ולשיקומם של אלפי היהודים שנפגעו בגירוש האחרון. אנחנו עוד מעט, עוד כמה שבועות, עוד שבועיים, מציינים ארבע שנים לגירושם ולעקירתם של אלפי היהודים מגוש-קטיף. אני רציתי לומר שבצורה פרדוקסלית, אני לא יודע למה אריק שרון, ראש הממשלה לשעבר, שהיה יהודי שהיה בקי בתאריכים, התעקש לגרש את היהודים דווקא ממש, הוא רצה לעשות את זה בהתחלה בתשעה באב, אבל לאחר מכן הוא דחה את זה ליום אחד לאחר מכן. כל כך הרבה דברים רעים קרו לנו בתשעה באב, חמישה דברים. גם חרב הבית, גם חטא המרגלים, דברים רעים שקרו לנו בשבעה-עשר בתמוז. יכול להיות שעכשיו שאנחנו נמצאים בימים של בין המצרים, אולי זו הזדמנות, במקום שקלקלנו לתקן, אחרי שראינו מה שקרה למגורשים בשנים האחרונות, ההתפרקות של רבות מהמשפחות, מצב הילדים, המצב הנפשי, המצב הכללי שלהם. אנחנו מצפים שסיעות הליכוד והבית היהודי וש"ס ואגודה, כולן יחברו אלינו לתיקון הסעיף הזה, ושנוכל להגדיל במקצת את הסכומים כדי שנוכל להרבות שמחה אצל המשפחות הללו. תודה. תודה רבה. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, בבקשה. חמש דקות. גברתי, תודה, חברי חברי הכנסת, יום הגשת התקציב לאישור מליאת הכנסת אמור להיות השיא של עבודת בית-המחוקקים, בית-הנבחרים במדינה דמוקרטית מתוקנת. לצערי, היום הזה מציין יותר מכול את השפל בעבודת בית-המחוקקים ובעבודת הכנסת, ולאו דווקא בגלל הכנסת. אני מציע לך שלא תתפאר שזה השפל, אתה טוען שעוד יבואו שפלים נוספים. אתה איש אינטליגנטי עם דמיון עשיר, אבל המציאות פה חזקה מכל דמיון. לצערי, אני חושב שיש משקל לחשש הזה. ובכל זאת, אולי אני נאיבי, אבל היו לי ציפיות שבנושא כל כך גורלי, מכריע, כמו תקציב המדינה, שהוא הכלי המרכזי בגיבוש מדיניות בכל מדינה, יהיה דיון קצת יותר רציני, דיון קצת יותר מעמיק. אני רק יכול לצטט את יושב-ראש ועדת הכספים גפני בעצמו, שאמר שלהכנסות המדינה הוקדש דיון של שעה וחצי, ומבחינת תקציבי המשרדים השונים שאנחנו אמורים לאשר היום, ועדת הכספים הספיקה לקיים דיון רק עם שישה שבעה משרדי ממשלה, לא יותר. הנה, פשוט ציטוט שלו, של יושב-ראש ועדת הכספים מהקואליציה: אין מציאות לאשר חוק תקציב וחוק הסדרים בתהליך כזה. זה פשוט מבזה את הכנסת. את זה לא אני אומר, אמר את זה יושב-ראש ועדת הכספים גפני. אחרי דברים כאלה, זה אחרי שהם שדדו מהקונסטיטוציה עוד 70 יום בחוק-היסוד הזה, שעשה מ-45, 111. נכון, ביקשו הארכה. כמה שירותים שהאזרחים לא קיבלו בכל הזמן הזה שהתקציב לא עבר. הדברים האלה חמורים במיוחד כשמדובר בעצם בתקציב לשנתיים. בשנה הבאה לא תהיה לנו הזדמנות לדון בתקציב הזה. אני פשוט חושב שזו יריקה בפרצופם של אזרחי ישראל. אמרו פה הרבה דברים, אני לא רוצה לחזור. אבל התנהלות כזאת היא פשוט מבזה, מבזה את הציבור, וזה לא מה שמגיע לאזרחי ישראל. הדיון הזה הוא פארסה. אפשר אפילו פה לצחוק. אני יודע שבמהלך הלילות פה מספרים סיפורים וצ'יזבטים, וכל מיני בדיחות, אבל האמת שזה בכלל לא מצחיק. יש לנו בעיות חברתיות כל כך גדולות, יש כאן כאלה עיוותים. מילא אם התקציב היה הולך לאיזשהו כיוון ברור, אפילו לשיטתו הכלכלית של ראש הממשלה, תקציב קפיטליסטי של שוק חופשי, של מתן עידוד להון, של יוזמה פרטית, ניחא. היה הולך בכיוון אחר, חברתי, ניחא. אבל זה תקציב מבולבל. אין כאן שום מסר, אין כאן שום כיוון. זה פשוט מעציב אותי מאוד. משום כך אני רוצה לייחד את הזמן הקצר שנשאר לי לדבר על סוגיה שתעלה כאן על סדר-היום במדינה בצורה חזקה מאוד בחודשים הקרובים, והי�� עוסקת בגירוש של משפחות של עובדים זרים, על ילדיהם. בניגוד לחוק במדינת ישראל ובניגוד לאמנה הבין-לאומית בדבר זכויות הילד, שאוסרת כליאת ילדים קטינים, בחוק הכניסה לישראל אין שום הבחנה בין קטינים לבגירים. וכך יוצא מצב שילדים שלא חטאו ולא פשעו, ילדים בני שש, ובני שבע, ובני שמונה, נלכדים בגני-ילדים, נלכדים בבתי-ספר או ברחובות על-ידי אנשי משטרת ההגירה, רשות ההגירה, ופשוט מוכנסים לבית-סוהר, מתקני כליאה של שירות בתי-הסוהר. זה דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת. אלו לא, חבר הכנסת הורוביץ, תשאל את שרת החינוך היוצאת מה עשינו במשרד הפנים כשהוא לא נמסר לש"ס. אנחנו טיפלנו בעניין הזה בדיוק לפני שלוש שנים. כל ילדי המהגרים, בדקנו את זה, נדברנו, נתנו להם סטטוס, נתנו להם אזרחות. נתנו אזרחות גם להורים שלהם כדי שהם לא יעמדו פה לבדם.  אותם גם, אבל, מי שנותן את משרד הפנים לש"ס, יודע שזאת תהיה התוצאה. אני חושב שאתה צודק שוב. תראה, יש כאן מצב שמדובר בכמה מאות ילדים שנולדו בארץ, שגדלו בארץ. הם לומדים בבתי-ספר ישראליים. הם בעצם ישראלים לכל דבר. אין שום הבדל. מי שטוען שהם לא יהודים, אני אגיד לו: יש גם לא יהודים בארץ. מי שיגיד לי: אבל, הם אפריקנים, ואני שומע גם טיעונים כאלה, אז אני אגיד: גם יש אפריקנים בישראל. להכניס ילדים לבית-כלא, לבית-כלא, ושאלתי את נציגי שירות בתי-הסוהר בדיון שקיימנו, בוועדה לעובדים זרים בראשות חבר הכנסת כצל'ה, או שזה היה, כמדומני, בוועדה לזכויות הילד: מדוע אתם בשירות בתי-הסוהר מקבלים למתקני כליאה של בתי-הסוהר ילדים בני שש ושבע, מה אתם בדיוק עושים אתם? הרי הם לא עבריינים. אתם אמורים לטפל באסירים שהורשעו בבית-משפט. ואני חייב להגיד שלא היו להם תשובות טובות. הם גמגמו, הם הודו שזה לא תפקידם. בעיית היסוד היא שהילדים האלה לא בחרו להיוולד פה, אמת. הם נושאים את חטא הוריהם. אין להם תרבות אחרת, סליחה. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, זכית בעוד חמש דקות, אז אתה יכול להמשיך לדבר. חבר הכנסת גילאון איננו באולם. מאה אחוז. כי זה נושא ראוי. נושא חשוב מאוד, אתה יכול להמשיך. אתה צודק. אין להם תרבות אחרת. הם גדלים כאן, הם מדברים רק עברית, הם חוגגים רק את חגי ישראל, הם הולכים לצופים, הם רוצים להתגייס לצבא, אבל הצבע שלהם והעובדה שההורים שלהם פעם חטאו גורמים להם להיות מה שהיו אבותינו בזמן השואה. צריך להגיד את זה ביושר, על השולחן. נכון. מעבר לזה, הגירושים האלה הם עוול גדול, משום שברוב המקרים לאנשים האלה אין לאן לחזור. נכון. והילדים האלה מעולם לא הכירו שום ארץ אחרת חוץ ממדינת ישראל. אין שפה אחרת. והם דוברי עברית, והם רוצים להישאר כאן. איזה נזק כבר ייגרם למדינת ישראל אם היא תקלוט אנשים שמרכז חייהם כאן, שהם ישראלים לכל דבר? אני פגשתי אותם, אלה ילדים ישראלים. אגב, מכל מיני צבעים. לא שזה משנה לי, אבל זה פתיר, זה כבר נפתר. יש מודל, יש מנגנון לפתור את העניין הזה, נכון, אבל כשבאים בגישה, זה רק עניין של רצון של הממשלה. נכון, אבל כשבאים בגישה גזענית, ואני אגיד את זה כאן, מעל דוכן הכנסת, כשבאים בגישה גזענית, ורואים בילדים האלה איזשהו איום, איזשהו פגע רע, איזה משהו שמאיים עלינו באיזושהי צורה, אז אנחנו מגיעים לתוצאה הזאת של כליאת ילדים בבתי-סוהר. אני שומע על מקרים שבהם נכנסים לגן-ילדים, עוצרים איזשהו ילד זר, ואז דרכו תופסים את ההורים, כי הם באים לחפש אחריו. או שעוצרים הורים, וההורים, מהפחד, לא אומרים ש��ש להם ילדים. הילדים חוזרים הביתה, ההורים אינם בבית, והילד נשאר מופקר, בלי נפש חיה. ילדים לא עצרו. לא עצרו ילדים. תשמע, דני, אני ממש שמעתי עדויות, הרי בזה מטפל החוק הזה שאני מבקש ליזום. הם עוצרים ילדים, ואז כשההורים באים לברר או לשאול הם עוצרים גם אותם. לנו בוועדה אמרו שמעולם לא עצרו ילד ללא הוריו. זה נושא ראוי מאוד לבדיקה. אני שמעתי אחרת. אני אשמח אם אתבדה, אבל יש עדויות מפורשות, חבל שלא הבאתי, אבל ממש עם שמות וכתובות, ממש מהימים האחרונים בתל-אביב. אני חושב שזה תעודת עניות למדינת ישראל. אני חושב שזה נוגד את הערכים האנושיים הבסיסיים ביותר. אני חושב שילד, המקום שלו הוא לא בבית-כלא, ואני מצפה שגם אם יש בעיה עם זרים במדינת ישראל, ואני לא בעד לעודד הגירה בלתי חוקית, ואני לא בעד שזרים ייקחו מקומות עבודה מישראלים וממובטלים, אבל אנשים שנולדו כאן, ילדים שחיים כאן אתנו, שאין להם שום מקום אחר, אני לא חושב שזה הפתרון. ואני הרי פשוט יודע מה יקרה: בעוד כמה שבועות, כשיתחילו התמונות האלה של ילדים וילדות בוכים, שגוררים אותם ומכניסים אותם לכל מיני ניידות, והזעקה שתפרוץ כאן, הדברים יגיעו, ואז יעשו תיקון. אז אני חושב שבאמת, ואני פונה פה למצפון של כולנו, לפני שקורים הדברים האיומים האלה, ולפני שיגיעו התלונות, וילד חלילה יקרה לו משהו, אם בבית-הכלא או במהלך המעצר וכו', אני מבקש להפסיק את המעצרים האלה ולטפל בעניין הזה בדרך אחרת. וודאי שכל עוד החוק לא משתנה, ויש סמכות לעצור ילדים, אין שום ספק שאפשר למצוא חלופה הולמת, כגון בכפרי-נוער, משהו יותר אנושי, יותר מכבד, ולא להכניס ילדים קטנים לבית-הסוהר. אני מודה לכם. תודה. תודה רבה. חבר הכנסת חנא סוייד. יש לך ארבע דקות. בבקשה. גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני חושב שמה שמאפיין בעיקר את השבועיים האחרונים ואת כל הדיונים סביב עניין התקציב זה הרצון של האוצר להלאים את כל הסמכויות שיש במדינה, לרבות קביעת סדר העדיפויות של כלל הציבור ושל כל המדינה. אני חושב שכאן עיקר הבעיה, ואני משווה את זה בעצם להרגשת ה"פרוזאק". זו מדיניות של "פרוזאק". זו מדיניות של הרגשת כוח, ושתלטנות, וחוסר רגישות, בשום פנים ואופן, לדעה אחרת או להצעה אחרת, או אפילו לצורך לקיים דיון רציני ואמיתי. זה עיקר הבעיה. אני מדבר על ההדרה הכמעט-מוחלטת של הכנסת מקבלת החלטות, כולל, לרבות, חברי הכנסת מהקואליציה, שכנראה מוותרים על הזכות האינדיבידואלית לטובת הגאווה הקולקטיבית. כאילו הקואליציה, אני חלק מהקואליציה, אנחנו מחליטים, אנחנו עושים מה שאנחנו רוצים. אבל אני יודע שאצל רבים מחברי הקואליציה יש גם התמרמרות על העדר יכולת להשפיע בשום צורה שהיא. יש מגמה באוצר לנהל את המדינה, וזה כבר גורם לשרים רבים ולרשויות אחרות במדינה להרגיש גם חולשה מול האוצר, וגם חלק מהשרים התחילו לחשוב שצריך להילחם במגמה הזאת, כי בסופו של דבר לא צריך גם שר פנים ולא צריך שר שיכון. יש שר האוצר, והוא הHigh-Commissioner, הוא יעשה מה שהוא רוצה. אחת הבעיות העיקריות שאנחנו רואים בתקציב השנה זו הטענה שאין כסף. אני חושב שזו הטענה המטופשת ביותר שאפשר לשמוע במשטר קפיטליסטי חזירי מהסוג שאנחנו חיים בו, אין כסף. העובדה והנכון הוא שיש הרבה כסף. הבעיה היא לא הכסף והימצאות הכסף, אלא איך אנחנו קובעים סדר עדיפויות ואיך אנחנו מחלקים את הכסף הזה. אני נתתי בנאום שלפני הנאום הזה דוגמה אחת, מה יקרה לביטחון מדינ�� ישראל אם יהיה פחות מטוס אחד, שהעלות שלו מוערכת ב-200 מיליון דולר, שבימים טובים זה משהו כמו מיליארד שקל. אנחנו מתדיינים פה ולפעמים רבים על מיליון שקל, 2 מיליון שקל, איזו תרופה פה, תרופה שם, אפילו בסכומים פחות גדולים. אבל מישהו מחברי הכנסת, גם מהשרים, אגב, גם מהאוצר, מעז לשאול איש צבא שבא בשם העם ובשם הביטחון הקדוש, לשאול אותו: אולי אפשר בלי המטוס הזה? אני לא שמעתי. ולהיפך, שמעתי מחברי הכנסת בוועדות הסודיות האלה, שהם גם לא מעלים את הנושאים האלה בכלל. ואנחנו פה באים ומתייפייפים, ועושים ויכוחים, ועושים דיונים, ונואמים ככה בפתוס על המחויבות החברתית. אני חושב שהפרות הקדושות האלה, אם אנחנו לא נוגעים בהן, אנחנו בעצם לא מגיעים אפילו לנתח את העניין האמיתי. אני לא רוצה לסיים את דברי לפני שאגיד שאני כרגע בא מההפגנה של ראשי הרשויות ועובדי הרשויות המקומיות הערביות, שמפגינים מחוץ למשכן. שמעתי סיפורים מאוד קשים, על יישובים ללא מים, על יישובים שהאשפה בהם מצטברת, על כך שעובדים לא מקבלים משכורות ועל עוד כהנה וכהנה בעיות חמורות ביותר. אם מישהו חושב שהרשויות המקומיות הערביות הן בשולי השוליים, ושאי-אפשר ולא צריך לדאוג לבעיות שלהן, לבעיות הקיומיות והיומיומיות ולכך שיהיו שירותים סבירים ויהיה שיתוף פעולה בין הממשלה לבין ההנהלות של אותן רשויות מקומיות, הוא מחטיא את המטרה, ובעצם עושה פשע גדול. אי-אפשר להשאיר אוכלוסייה כזאת בלי טיפול אמיתי ויסודי, ואני לא מדבר כאן רק בלשון של התחננות. אני חושב שלאט לאט בסופו של דבר זה יביא למצב קשה. אי-אפשר להשאיר 20% מהאוכלוסייה צמאים למים. זה יביא להשלכות מאוד קשות ומאוד חמורות, שישליכו גם על זה שגר בבניין הכי גבוה בתל-אביב. תודה רבה. תודה רבה לך. חבר הכנסת דני דנון. שש דקות. בבקשה. אני אקרא את רשימת הדוברים הבאים, כדי שידעו: חברי הכנסת דניאל בן-סימון, זאב בוים, אלכס מילר, אופיר פינס וחיים אמסלם. גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, לא קל לחבר קואליציה להצביע על תקציב. יודעים זאת חברי מהאופוזיציה, שעשו זאת אך לפני כמה חודשים. אבל יש נושא אחד שהוא מקומם, והוא נושא האסירים הביטחוניים בבתי-הסוהר בישראל. בימים אלה אני מקדם הצעת חוק לאיסור ביקורים אצל אסירי "חמאס" שמחזיקים בגלעד שליט. בעקבות זאת קיבלתי מכתבים מאסירים. כותב לי אסיר יהודי ומספר לי עדויות חיות, כמו שאומרים, ממה שקורה בתוך בית-הסוהר, וזה מכספי משלם המסים, מתקציב 2009 ותקציב 2010. מה מקבל אסיר ביטחוני לעומת אסיר יהודי, או אסיר שאינו ביטחוני שנמנה עם ארגון טרור, קרי "חמאס" או "הג'יהאד האסלאמי": קודם כול, הוא מקבל קילו בשר לשבוע, ירקות ללא הגבלה, היה פה דיון על המע"מ על הפירות והירקות, אז אסירים ביטחוניים מקבלים ירקות ופירות ללא הגבלה, שמן זית, שקי אורז, ספרי חינוך ולימוד חינם, טיפול רפואי, וזה מוצדק, פלטות חמות בחדרים, וידיאו, די.וי.די.; ביגוד חופשי, שאין לאסירים היהודים. הוא מספר על בזבוזי מים, על כך שמשאירים את הברזים במקלחות פתוחים כל הלילה, על מנת לפגוע במשלם המסים. ופה אני פונה לשר לביטחון הפנים, שיש לו תקציב חשוב, ואומר שיש דברים שלא מצריכים חקיקה. הנושא של הביקורים יעלה לוועדת שרים השבוע, ואני מקווה שהכנסת תאשר אותו, אבל מה שקורה בתוך בתי-הסוהר, הבזבוז המשווע של כספי ציבור, יש לשים לזה סוף. בנוסף על סכומי העתק שאנחנו משקיעים באסירים הביטחוניים, אותם אסירים מקב��ים קצבה מארגוני הטרור ששלחו אותם, ואני אפרט: אם נשפטת לעונש מאסר של 25 שנה, אתה מקבל 4,200 שקל בחודש לקניות בקנטינה של בית-הסוהר. זה לא מכספי משלם המסים, זה מגיע בעקיפין, כי יש לנו העברות מס כאלה ואחרות, מהרשות הפלסטינית, בהעברה לכלא, ושם לאותו אסיר יש בשק"ם. עכשיו, מה שקורה, מכיוון שהוא מקבל מהמדינה את כל מה שפירטתי, בשר, אבטיח, שמן זית, אורז, חומוס, אז יש חגיגות וארוחות. הוא לא משתמש ב-4,200 שקל שהוא מקבל מהרשות. אז מי שבא לבקר אותו, ילדיו, משפחתו, חבריו, יוצא עם ממתקים וחוזר הביתה. זה דבר שהוא שערורייתי, הוא מוכיח, האינפורמציה הזאת נשמעת לי מופרכת לחלוטין. זה מופרך וזה אמיתי. שמע, המספרים של הקנטינה הם, מרכז המידע של הכנסת הפיק לי דוח, ואני אעביר לך אותו, שמפרט את תנאי האסירים בבתי-הסוהר. הדוח התקבל לפני חודש. הוא מפרט את הסכומים שמועברים מהרשות הפלסטינית, לא מכספי משלם המסים, לטובת האסיר. ככל שהעונש שלו יותר חמור הוא מקבל קצבה יותר גדולה, ויש גם התחשבות במספר הילדים. יש להם מפתחות של משך המאסר ומספר הילדים. הגבוה ביותר הוא 4,200 שקל בחודש, אין לאסיר מה לעשות עם זה, הוא לא יכול לקחת ולחסוך את זה בבנק, לכן מה שהוא עושה, הוא פשוט מושך את הממתקים ומעביר את זה לילדיו ומשפחתו שעוברים ומעבירים את זה חזרה. גם לפי מספר הילדים של אסיר, כדי שאסיר יוכל לעשות איזושהי מחווה כשבאים הילדים לבקר אותו, הוא יכול לתת להם חבילת "במבה". אני לא חושב שמדינת ישראל צריכה להילחם בדבר הזה. כשאתה מדבר על 4,200 שקל בחודש קנטינה לאסיר, זה נראה לי מופרך. אני לא רוצה להתווכח אתך, אבל יכול להיות שמישהו מכשיל אותך. חבר הכנסת בר-און, זו המציאות, ולמדינת ישראל אין שליטה על כך, מכיוון שזה כסף שמועבר על-ידי הרשות הפלסטינית לאסירים. אין לנו שליטה, יכול להיות גם 40,000 שקל. הקנטינה מנוהלת על-ידי שירות בתי-הסוהר, הם לא יקבלו הפקדה כזאת. פה אני בא ואומר שהשר לביטחון פנים חייב לעשות מעשה. הוא חייב לעשות מעשה קודם כול בתנאים שאנחנו נותנים מכספי משלם המסים, להפסיק את ההפקרות הזאת, להפסיק את המצב, בלי להתייחס לנושא של גלעד שליט. אף אחד מאתנו לא יודע מה התנאים שהוא מקבל ומה הוא לא מקבל. אבל כזו הפקרות בתוך בתי-הסוהר, שאנחנו לא יודעים ברגע מסוים מי האסיר ומי הסוהר, אני גם מקבל פניות מסוהרים שאומרים: אנחנו לא יכולים לדבר, אבל אנחנו מפחדים בתוך בתי-הסוהר שאנחנו מנהלים אותם, שאנחנו אמונים על הביטחון בהם. בנושא הזה של ההטבות שאנחנו נותנים, שירגישו כאסירים, שירגישו שהם נמצאים במאסר. אני לא צריך לבוא ולפרט על מה האנשים האלה יושבים בבתי-הסוהר. הם לא יושבים על עבירות של צווארון לבן. הם רוצחים בדם קר, אנשים שתכננו פיגועים, אנשים שביצעו פיגועים. ולכן אני חושב שהחובה שלנו היא קודם כול לפעול להפסקת העברות הכספים שמקבלים מהרשות הפלסטינית, ושהשר לביטחון פנים יפסיק את תנאי הקייטנה, את תנאי ה-VIP. יש לנו היום בתקציב, ולצערי לא הצלחנו, גברתי היושבת-ראש, לשפר את התנאים של חיילים משוחררים, שיקבלו הטבות מס, שיקבלו הטבות באוניברסיטה. לא הצלחנו מספיק ואנחנו נמשיך להיאבק על זה. היום, חייל משוחרר, שמשתחרר מצבא-הגנה לישראל, משירות קרבי, אתם אפשרתם קיצוץ בקרן סיוע לחיילים משוחררים והחזרת הכספים לאוצר. זו שערורייה בפני עצמה. אמרתי שהנושא הוא בעייתי ולא נעשה מספיק. אם ניקח את התנאים של האסירים ונשווה אותם לתנ��ים של חיילים משוחררים, כל חייל משוחרר ישמח לקבל תואר ראשון מהאוניברסיטה הפתוחה בחינם, לקבל ספרי לימוד שמקבלים האסירים הביטחוניים בחינם, לשבת בבית-הסוהר ולחיות את החיים הנוחים. בחינם. הם עושים את זה בחינם, כן. גם בבית-הסוהר יושבים בחינם. הם עשו כמה דברים כדי לשבת שם. לסיום אני אומר שראש הממשלה הקודם, אהוד אולמרט, ניסה בשלהי הקדנציה שלו לעשות מעשה חשוב לשחרורו של גלעד שליט. מי שעצר את העסקה היה ארגוני האסירים מתוך בתי-הסוהר, שטענו שההסכם לא מספיק טוב. אני אומר לעצמי, שכשהם יושבים בתנאי ה-VIP האלה, יושבים בקייטנה ונהנים מכל התנאים, אז ייתכן שהם טוענים שאפשר להתמקח ואפשר לעשות דברים בצורה כזאת שיהיה להם יותר טוב. תודה רבה. תודה רבה לך. חבר הכנסת דניאל בן-סימון. שתי דקות. ראיתי ששני חברי כנסת חזרו לאולם, הם יקבלו אחר כך את זכות הדיבור. גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, שתי דקות, זמן ענק כדי לברך את המועצה להשכלה גבוהה על שאישרה אתמול פתיחת בית-ספר למשפטים במכללת "ספיר". זה קשור לתקציב, אדוני, זה כמו הנושא הקודם. אני רוצה באמת לברך, זו הזדמנות יוצאת מן הכלל. דווקא זאב בוים, איש הדרום, בפעם הראשונה פותחים פקולטה למשפטים בשדרות מוכת האסונות של השנים האחרונות. זה סימן יוצא מן הכלל, אולי צעד קטן למדינה אבל צעד ענק למי שגר בדרום. זה אולי ישאיר את האנשים שם. זה לקח יוצא מן הכלל. אני ממש מברך את פרופסור זאב צחור וחברים במועצה להשכלה גבוהה, שמצאו לנכון לפתוח שם בית-ספר למשפטים. אני חושב שבוגר שדרות יהיה שונה מבוגר המכללה הבין-תחומית. אני לא רוצה להעליב את הבוגרים של המכללה, אבל יש עורכי-דין שיש להם קצת נטייה להתעשר מעבר למינון הסביר. יכול להיות שמי שלומד בסביבה שיש לה תחושה קהילתית חזקה, יכול להיות שזה ייטע בתוכו גם את השירות לציבור ואולי יוריד את המינון-יתר שיש לנו להתעשרות, דווקא במגזרים מסוימים. לכן אני מנצל את הזמן כדי לברך את המועצה ואת שדרות ואת המכללה, בימים אחרים אולי היית מברך גם את שרת החינוך היוצאת, שעשתה את רוב העבודה כדי שהמהלך הזה יעבור. לא ידעתי. אודליה ביטון, העוזרת שלי, אמרה לי שחשוב לדבר על זה. היא לא ציינה אותך, ואני חושב שזה לא במזיד.  רק בשבועיים האלה. אז גברתי, שרת החינוך לשעבר, אני מוריד את הכובע על היוזמה. לא ידעתי, ואני מתנצל על כך. תודה רבה לכם. תודה רבה. חבר הכנסת סעיד נפאע. יש לך חמש דקות. בבקשה. גברתי, תודה, אני מאחל לך הצלחה גם בתפקיד. אתמול אני וחברי, שכני לכיסא, תהינו האם באמת מה שהיה אתמול ומה שצפוי להיות היום הוא חגיגה דמוקרטית, או שלמעשה זה בזבוז כסף שצריכים אותו במקומות אחרים. לפי הערכה של חבר הכנסת סוייד, שהוא כלכלן וגם מהנדס, כל סעיף כזה שהצבענו עליו והזמן האבוד עולה לפחות 5,000 שקלים. אז בוא נתאר לעצמנו, אם נכפיל את זה בכמה סעיפים שאישרנו אתמול והולכים לאשר היום. את הדברים האלה אני אומר, למעשה, כדי לנסות ולבדוק אם התקציב הזה אכן יכול, על-פי מה שמוצע, לכסות כל כך הרבה דברים חמורים וחמורים ביותר. יצא לי לטפל בששת החודשים האחרונים בבעיה אנושית ממדרגה ראשונה של כפר בדואי בנגב, אגב כפר מוכר, לא מהכפרים הלא-מוכרים, שמתברר שכל נפש בו מקבלת לחודש 1.6 מטר מעוקב מים, כאשר הממוצע הארצי הוא 9 מטרים מעוקבים מים לנפש. אני חייב להודות לשר, שהתערב די מהר בנושא הזה והורה ל"מקורות" לפתור את הבעיה, ואכן הורו שיש צורך מיידי להחליף את צנרת המים שם כדי שאנשים יקבלו לא את כל הממוצע שזוכה לו כל אזרח במדינה, אלא לפחות חלק מהממוצע הזה, כדי להיטיב אתם. אני רק מקווה שלא תבוא "מקורות" אחר כך ותגיד שאין לה הכסף הזה, כי בתקציב הזה אין הכסף הזה. כולנו שמענו בשבוע שעבר על ההישגים שהיו, וזה קשור באיזו מידה לגברתי היושבת-ראש, בתוצאות בחינות הבגרות, שיש נסיגה רצינית לאחור בהישגי התלמידים במגזר הערבי. אני חושב שהדבר לא קשור בגנים, אלא בהעדר תקציבים. הרי אחד הדברים שאמר שר החינוך בתגובה, שיש צורך בהכשרת אלפי מורים כדי שההישגים אכן ישתפרו. שוב, השאלה אם אכן יימצא הכסף הזה כדי להכשיר את המורים. היום גם גילה לנו חבר הכנסת אריאל סוד שהוא לא סוד, שעלותו של מטוס עתידי אחד, על-פי הדיונים שהיו בוועדת החוץ והביטחון, הוא 110 מיליון שקלים חדשים. דולר. 110 מיליון דולר. מי גילה לך את זה? גילה את זה בכנסת, פה על הדוכן הזה, חבר הכנסת אורי אריאל. זה 440 מיליון שקל למעשה. כולכם שמעתם, כאמור, שאתמול התבשרנו באיזה מקום כאילו היה איזה הסכם עם הרשויות המקומיות הדרוזיות, שכל הגירעון של כל הרשויות זה פחות מעלות מטוס אחד. ועל-פי מה ששמענו, ההסכם היה יותר מלל מאשר דברים רציניים כדי לפתור את הבעיה, ונשמע עוד מעט מה יצא מהפגישה המתוכננת של ראשי הרשויות הערביות עם שר הפנים. לפני יומיים היתה לנו ישיבה, שר הפנים הואיל בטובו וקיבל אותנו לישיבה. ישבנו, העלינו כל מיני נושאים הקשורים למגזר, ואחד הדברים החשובים שנאמרו שם, שאין כסף כדי לקדם את הדברים שהועלו. ולא הועלו שם דברים שעלולים לפגוע, חס וחלילה, ולגרום לפיצוץ התקציב של המדינה, אלא, אביא רק דוגמה אחת. ידועה היטב הבעיה של העדר תוכניות מיתאר במגזר הערבי. כל שבוע אנחנו שומעים על הריסת בתים כתוצאה מזה. לא מזמן גם העליתי את נושא שלושת הבתים בכפר שאני גר, בית-ג'ן, וצווי ההריסה והקנס הלא-תקדימי אשר הוטל שם, שמתקרב לחצי מיליון שקל על שלושה צווים, והכול בהעדר תוכנית מיתאר. לציין, האנשים האלה לא בנו על אדמות מדינה ולא פלשו לאדמות של מישהו, אלא בנו על אדמות שלהם, הבתים מרוחקים מטרים ספורים, עשרות מטרים מתוכנית המיתאר, בהעדר תוכניות מיתאר. למעשה מזה שנים רבות לא מאושרות תוכניות כאלה. שוב, ולבסוף, גברתי, אני תוהה אם אכן תקציב כזה, והצורה שאנחנו מעבירים את התקציב הזה, לא היה מן הראוי שהכספים האלה אכן יופנו למקומות אשר יש צורך להפנות אותם. תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת אורי מקלב. שש דקות. בבקשה. גברתי היושבת-ראש, שר האוצר לשעבר, בהעדר שר אחר, חברי חברי הכנסת, ההרגשה שאני מסתובב אתה, וודאי שהיא הרגשה של רבים מאתנו, היא שהדיון על חוק התקציב במתכונת הזו הוא לא דיון אמיתי. נאמר לפרוטוקול שהשר חזר. מכובדי אדוני השר, זה דיון בעצם מנוטרל. מנוטרל משתי סיבות: מנוטרל כי אנחנו מותשים אחרי שבועיים או שלושה שבועות של דיונים על חוק הסדרים, עם עזים או בלי עזים. חוק שחלק מהדיונים בו הוא קודם כול מה כן דנים, מה לא דנים. והגם שהוא חוק הסדרים מצומצם ומצומק, עדיין נשארו נושאים רבים וחשובים מאוד שדנים בהם בחטף, דנים בהם לא בצורה יסודית. הוועדות השונות שדנות בחוק ההסדרים, גם לאחר פירוקו, דנו בו באותו זמן ועדות שונות. כך שאין ספק שאחרי הכול, אחרי שבאים היום לדון בדיוני התקציב, באמת כך זה נראה, וזה לא דיון אמיתי שיכול לתת תמונה שאנחנו באמת היינו צריכים להתייחס לתקציב. אני אומר את זה מתוך ד��ון בסעיף בחוק ההסדרים שאני הייתי שותף בו, חוק מס הבצורת. ראיתי כמה פרטי פרטים יש בכל נושא. חוק שהוא אחד מני רבים. אומנם הוא חשוב מאוד, ויכול להיות שההשלכות שלו היו השלכות קשות. ומדוע הוא צריך להיות מחוקק, גם אין על זה ספק, ויש על זה הסכמה מדוע צריך לחוקק חוק שישפר את מאזן המים הגרוע, שיציל את מצב המים שאנחנו נמצאים בו. אבל גם אחרי זה וגם אחרי כל הדיונים מתגלה שעל הרבה דברים לא חשבנו. הציבור מעורר, האחרים מעוררים. לא יכלו לדון בפרוטרוט על כל אחד. ולא זו אף זו, אלא שבסופו של דבר מודיעים ואנחנו שומעים שאמורה להיות רפורמה במים ב-2010, וזה בכלל לא יגיע לדיונים לא של הוועדות ולא של המליאה. זה חוק שחוקק בעבר, והחוק הזה משנה את כל המצב ואת כל ההתנהלות של משק המים. והתוצאה של החוק הזה, שאם באמת אזרחי ישראל יחסכו במים, והלוואי שיחסכו במים, מי שישלם את המחיר זה אותו ציבור שחסך, מכיוון שברגע שחוסכים מים ההכנסות של ספקי המים ושל תאגידי המים קטנות, ומי שישלם זה אותו אזרח, ובסופו של דבר מחיר לקוב יימדד לפי ההוצאות ולפי ההכנסות שיש לתאגיד המים. כך זה נראה בזה וכך זה נראה בדברים אחרים. צר לי להגיד שזה לא נראה לי תקלה, אלא זה נראה לי שיטה. בכל אופן, כן צריך להגיד שמגיע כאן תקציב, אומנם אחרי ששונו דברים, ואין ספק שבתקציב הזה יש מגמה אחרת. אבל עדיין נשארים דברים רבים ודברים מאוד מאוד עקרוניים וחשובים, כמו בחינוך, שעשרות אלפי ילדי ישראל לומדים בתנאים-לא-תנאים, לא בכיתת לימוד ולא בצורה שאפשר ללמד ואפשר ללמוד, אלא בקרוונים ובמקלטים, ואף פחות מכך. במסגרת הזמן הקצר, הזמן המוגבל, כל נושא הדיור לא קיבל מענה, על אף הרפורמה, והרפורמה המצומצמת והשלמה. עדיין לא רואים תוכנית שתביא מענה, אפילו קטן, לבעיית הדיור הקשה שצריכים להתמודד אתה גם משפחות ברוכות ילדים וגם זוגות צעירים. אין איפה לגור. גם מחסנים כבר אין. לא ירחק היום, אם לא יהיה שיפור דרמטי, שאנשים יחפשו אוהלים כדי לגור בהם. בחוקים שכן מחוקקים, ואני רוצה לציין זאת במליאה בפעם השנייה, מכיוון שהתשובות שקיבלתי מהאוצר היו תשובות לא מדויקות, אם חוקקו חוק שצריך להיות חוק טוב, שכן מגיע למשפחות ברוכות ילדים, ואדוני שר האוצר לשעבר היה שותף לזה, מס הכנסה שלילי, אני מודיע לך שאלפי זכאים לא יכולים לקבל את זה. מדוע? כי יש איזו שביתה במס רכוש שנמשכת שנה, ושנה שלמה אי-אפשר לתת אינדיקציה אם מגיע או לא מגיע, בגלל אחד מהפרמטרים שהם צריכים לראות, שאין שתי דירות, ומישהו עשה איזה תהליך, ועדיין לא קיבלו את התשובה. שנה שלמה אלפי אנשים לא יכולים לקבל. יהיה בסדר. עכשיו בעסקת החבילה הכול ירוץ כמו המים שאין בנחלים. בעזרתך ובעזרת השם. אני רוצה להגיד לך שאני לא חושב שמישהו מטפל בזה, לא ההסתדרות ולא אף אחד. השביתה מתמשכת, וזה לא משנה לאף אחד. אם זו היתה שאלה של הכנסות למדינה, מישהו כבר היה מטפל בזה והיה צועק. אבל כשאחרים צריכים לקבל, אף אחד לא מטפל בזה. בכל אופן, אנחנו כן צריכים להגיד מלה טובה על מה שנעשה בחוק ההסדרים. אני רוצה לציין את יושב-ראש ועדת הכספים, ואת השרים, שעשו עבודה מיוחדת, עבודה שהשקיעו בה, וניסו להביא לקו, ולמשהו מאוזן יותר שאפשר לחיות בו. אבל אחרי הכול, מה שאנחנו כן מקווים, ואנחנו רוצים לקוות, שהנושאים ששמנו עליהם דגש, וכן מדברים עליהם, אם זה נושא של חינוך, ואם זה נושא של שיכון ואם זה נושא של תחבורה ציבורית, שכל זה יבוא לידי ביטוי. את המגמה והרצון אנחנו משבחים. המעש, על זה אנחנו צריכים לברך ולאחל. תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת זאב בוים. שבע דקות. בבקשה. אם תחרוג אני אעלים עין. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, כאיש קריית-גת הרבה שנים, עיר שתמכה במכללת "ספיר" במערב הנגב, גם אני רוצה להצטרף לברכות על פתיחת הפקולטה למשפטים. אפשר להתווכח, נדמה לי שיש יותר מדי מוסדות שמכשירים משפטנים, וכולם רוצים להיות עורכי-דין, ובסוף חלק גדול מהם לא מוצאים את מקומם במקצוע דווקא, אבל זאת סוגיה אחרת. אני רוצה לברך אותך ולשבח אותך, גברתי היושבת-ראש, בתפקידך בממשלה הקודמת כשרת החינוך, שעמלת כדי שבאמת אזור הנגב המערבי, אזור שדרות ועוטף-עזה, ייהנה עכשיו מפקולטה למשפטים, ובני הדרום לא יצטרכו לכתת רגליהם אל המוסדות להשכלה גבוהה במרכז הארץ. על זה צריך לברך, ואמת, מעניין שמישהו שכח לציין מי עשה את העבודה הזאת. אז היינו חושבים שאולי לא זוכרים, וזה שכחה וכדומה, אבל הזיכרון הזה, או השכחה, הם סלקטיביים. זאת אומרת, כשצריכים לזכור אז זוכרים. זאת אומרת, כשבוחנים את הישגי בחינות הבגרות, קודם כול הם מנערים את חוצנם, זה לא אנחנו, מה שנכון, דרך אגב, אבל לא משנה. זוכרים יפה מאוד איזה שר היה זה שבשעת כהונתו או בתקופת כהונתו נפלו ציוני הבגרות. זאת בעיה בתרבות הפוליטית שלנו, שלא יודעים בדיוק לפרגן, ואנשים לוקחים לעצמם דברים שלא עשו, ושאחרים עשו, רק משום שפתאום נכנסו לתוך הפוקוס הציבורי, הדוגמה הזאת למשל. אני יכול לתת לכם דוגמה מהעניין שסיימנו אתמול, הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל. זה עסק מאוד כבד וגדול. אני כבר אומר שיש דברים מאוד חשובים ברפורמה הזאת, שאני הולך אתם. אני התעסקתי בזה, הייתי יושב-ראש מועצת מקרקעי ישראל בתפקידי כשר הבינוי והשיכון בממשלה הקודמת. והנה בא ראש הממשלה נתניהו ומדבר על הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, על הצורך לבצע את הרפורמה, ומביאים את הרפורמה, ובעצם עם ישראל לא בדיוק זוכר שהרפורמה הזאת היא לא בהכרח פרי מעשה של נתניהו ושל הממשלה הזאת. מה שעבר פה עכשיו, חלקים ממנו הם דברים שלמעשה יצאו לפועל בממשלה הקודמת, במיוחד בממשלה הקודמת, החל באימוץ דוח ועדת-גדיש, משנת 2006, בממשלת אולמרט, וכלה בפעולות העברת בעלות מחכירה לבעלות. אלה דברים שקודמי בתפקיד, אז השר מאיר שטרית, חבר הכנסת מאיר שטרית, התחיל לבצע. כשאני נכנסתי לתפקיד המשכתי במדיניות הזאת, והיום כ-250,000 בתי-אב במדינת ישראל, עקב התהליך הזה, יש להם בעלות, אחרי תהליך של היוון שנעשה, שזה מרכיב חשוב מאוד במה שמוצג עכשיו כרפורמה. אז את הדבר הזה, למשל, מישהו בכלל מזכיר? הכול נוטלים לעצמם, כאילו שהם המציאו את הגלגל וכאילו שהם גם סובבו אותו. יושב פה שר האוצר לשעבר, חבר הכנסת רוני בר-און, שעמל קשה כדי להשיג הסכם עם קרן קיימת לישראל ומינהל מקרקעי ישראל, הסכם שמקבל עכשיו את התוקף של החוק במסגרת חוק ההסדרים. גם זה ראוי לציון, שאף אחד לא טרח לציין אותו. אז הנה לך דוגמאות, חבר הכנסת בוים, אני חושבת שלא ידו של שר החינוך היתה במעל, אלא של חבר הכנסת בן-סימון. שלא יישמע כאילו אנחנו מתגוללים על השר שלא עשה את הדבר האמור. בסדר, אני מקבל את ההערה הזאת. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מה שאותי מדאיג זה שצריך להיות מודאגים ממה שקורה במה שאנחנו עוסקים בו, חוק ההסדרים שהסתיים אתמול ותקציב המדינה. מעבר לוויכוח, יש פה הרבה ויכוחים על ה��קציב, על היקפו, על מרכיביו, מה הוא מקפל בתוך המספרים הרבים שנמצאים בו, יותר מכול צריך להיות מודאגים מההתנהלות של הממשלה בכלל, ובמיוחד של ראש הממשלה. אנחנו ראינו את התהליך הזה של הזיגזגים האלה, הלוך וחזור, והאמת היא שזאת לא הפעם הראשונה. המצבים האלה, של הצורך לייצר תקציב, הם כמעט built in בתוכם, מחויבים לאותם תמרונים פוליטיים שנדרשים כדי להעביר את התקציב. תמיד זו זירה למאבקי כוח, ודאי בין אופוזיציה לקואליציה, אבל גם בתוך הקואליציה, בין השרים ובין פקידי האוצר, ובעניין הזה אין חדש, אולי הנפח, אולי האינטנסיביות, אבל הדברים האלה הם כורח כמעט לא יגונה. אבל מה כן יגונה? מה שצריך לגנות זה משהו בסיסי בהתנהגותו של ראש הממשלה. ראש הממשלה משדר לאורך כל הדרך, מהקמת הממשלה, סוג של חוסר אמינות, שכל כך נדרשת, סוג של העדר מנהיגות, שכל כך צריך אותה, במיוחד ממי שעומד בראש מדינת ישראל. בכלל ממנהיג, בכל מערכת, וודאי ממי שעומד בראש הממשלה. אז ראינו את הקדנציה הראשונה של ביבי, וגם זכרנו, אבל אמרו לנו: נתניהו השתנה. אמרו לנו שביבי נתניהו למד, הפנים, הפיק לקחים, הרחיב את ידיעותיו בתחומים שונים, ערך סמינרים על נושאים כבדים, כמו החינוך. הבנתי שזמנך תם, אבל אאפשר לך עוד דקה. יש לנו קצת ויכוח על הזמן שלי, אבל בסדר, אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. מבחינה זו אמרו לנו, למשל, אחד הדברים, אפרופו התקציב, נאמר לנו על-ידי נתניהו עצמו, שהוא ידאג להפחית מסים. ואני שואל, וצריך לבדוק את זה, איפה יש פה הפחתת מסים? אז באים ואומרים: יש משבר כבד, יש חור שחור בהכנסות המדינה כתוצאה מהמשבר הזה, ואכן יש. אבל מה, ראש הממשלה לא ידע את זה קודם? בנימין נתניהו לא ידע על המשבר, על קיומו? הוא לא הכיר את העובדות האלה לפני כן? שר האוצר הקודם לא הזמין אותו, לא ישב אתו ולא פרס בפניו, עם צמרת המשרד, בטרם נכנס לתפקידו, את המציאות כפי שהיא? ידע, ובאותה עת אמר: אני אפחית את המסים. אז אפשר להתווכח על המסים הישירים ועל המסים העקיפים, אבל גם על המסים הישירים, הוא כבר לא מפחית את המסים הישירים, שלא לדבר על המסים העקיפים, שהוא מעלה אותם בצורה כזו שפוגעת באוכלוסיות החלשות ביותר, ואליבא דמומחים שבאים ואומרים, תודה, חבר הכנסת בוים. הוספתי דקה וחצי ואני מבקש ממך לסיים.  העלאת המסים העקיפים היא סגולה להחמרת המשבר. זה דבר שצריך להדאיג יותר מכול את כולנו, ובזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש: חוסר האמינות, הזיגזגיות הזאת, הפליק-פלאק לאחור עם בורג צוקהרה מצד ראש ממשלה שצריך להנהיג מדינה בישראל. תודה לחבר הכנסת זאב בוים. יעלה חבר הכנסת אלכס מילר, ואחריו, חבר הכנסת טלב אלסאנע, הבנתי שזה לפנים משורת הדין. לרשותך, חבר הכנסת אלכס מילר, חמש דקות. אדוני היושב-ראש, תודה, חברי הממשלה, חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אתמול בירכתי את שר האוצר, את ראש הממשלה, את ממשלת ישראל על התקציב. אני חושב שבסופו של דבר אנו רואים תקציב מאוזן, וזו בשורה טובה למדינה שמעבירה תקציב. כמובן, היינו רוצים לראות דברים בתוך התקציב, אותם נושאים שדיברנו עליהם גם בוועדת הכספים ובשאר הוועדות בצורה שונה, בצורה קצת יותר רחבה, מבחינת ההשקעות, מבחינת הסיוע לשכבות החלשות, ואני מאמין שבסופו של דבר כשאנו מדברים על המשבר, אולי תפרט לנו מה הסיוע לשכבות החלשות. מאזני איזון, באותן חמש דקות שיש לי אני אתייחס לנושאים שרציתי לדבר עליהם. אני מבקש לא להפריע לדובר. תגיד לנו מה הסיוע לשכבות, לא מעט דברים גם יש בתקציב. אם זה מעניין אותך, אשמח לשבת אתך על כל משרד ומשרד. אני טוען שלא עזרו לשכבות החלשות. בשביל זה יש שר האוצר, שיכול להגיע לכאן, וכשהוא מפרט את משנתו ואת תקציב המדינה הוא מתייחס לכל דבר ודבר לעניין. אדוני היושב-ראש, אני דווקא רוצה להתייחס לנושא שכן דובר בוועדת הכספים, גם היית באותה ישיבה. אני מדבר על הערבויות שנתן משרד הבינוי לקבלנים לבנייה של 1,000 יחידות, שנועדות למעמד הביניים, במחירים מוזלים מבחינת המחיר למטר מרובע. ואז אמרתי שאני לא חושב שזה בסופו של דבר נותן פתרון לאותו מעמד ביניים, כי מי שרוכש את הדירות האלה זה המשקיעים, והם משכירים את הדירות. אני גם הצעתי פתרון שלי, איך אני רואה את העניין הזה, ואני מקווה מאוד שבזמן הפגרה אוכל לגבש הצעת חוק שתפתור את המשבר שקיים ברכישת דירות לזוגות צעירים. אתייחס לזה בכמה נקודות. אני חושב שהבעיה היום נמצאת אצל אותם אנשים שיוצאים ממסגרת של השכלה גבוהה, מקבלים תואר, נכנסים לעבודה, אך הם לא יכולים לרכוש דירה, כי אין להם הון עצמי. אנו יודעים שהיום במדינת ישראל אי-אפשר לרכוש דירה ללא הון עצמי. צריך לפחות איזשהו סכום. פעם נתנו 90% משכנתה, היום אנו מגיעים ל-60% 70%. מה שקורה הוא שאותם חבר'ה צעירים, אותם זוגות צעירים, הם מוצאים עצמם בשכירות, וכמובן, קשה מאוד היום לחסוך כסף בשביל לרכוש דירה. ואני חושב שגם המדינה לא מרוויחה מזה כלום. אותו אדם ששוכר דירה, המדינה מבחינתה יודעת שאין מה לעשות עם זה, וגם לא נותנת פתרונות. אני הצעתי שכאשר אנו מדברים על רכישת דירה ראשונה, אני מדבר על גובה של 1 מיליון ש"ח, 1.2 מיליון, המדינה יכולה לתת ערבות לסכום שחסר מרכישת משכנתה לאותו זוג צעיר, וכך גם היא תרוויח, כי יש מסים על רכישת דירה. ואותו זוג צעיר משלם הרי אותו כסף, היום אנחנו כבר כמעט לא רואים הבדל בין שכירות למשכנתה חודשית, אבל לפחות תהיה לו דירה משלו. דבר שני, כמובן, כשאנחנו מדברים על זוג צעיר שעובד, ויש לו את הכסף לשלם מדי חודש או משכנתה או שכירות, אני חושב שלמדינה הרבה יותר משתלם שהוא ישלם משכנתה ושתהיה לו דירה משלו. ואני גם מאמין שכאשר אנו מסתכלים על ההפרש, על אותה ערבות שהמדינה תיתן לסכום שחסר, לסכום שאותו אדם צריך להביא מהון עצמי, אם להשוות את זה למסים שהמדינה מקבלת מרכישת דירה, אני חושב שבסופו של דבר המדינה תרוויח. וגם אנו נרוויח כאזרחים, כי אנו יודעים בוודאות שאותם אנשים שרוכשים דירה נקשרים לאזור שהם חיים בו. אנו מפתחים את הפריפריה, כי אנחנו יודעים שהסכומים שאני מדבר עליהם לא קיימים במרכז הארץ, היום אי-אפשר לרכוש דירה במיליון שקל במרכז הארץ. אנו גם מודעים למחירים, אז אנו יודעים שמדובר גם על הפריפריה, ששם תהיה ההשקעה. בעזרת השם, כשנגיע למצב שהחוק הזה שאני רוצה להגיש יקודם, אני מקווה מאוד שגם האוצר וגם משרד הבינוי יחשבו היטב על אותו הרציונל שאני רוצה להביא, ונצליח להעביר את החוק, וזוגות צעירים יוכלו ליהנות מדירה משלהם ולא להתחתן עם השכירות. תודה, אדוני. תודה לחבר הכנסת אלכס מילר. יעלה ויבוא חבר הכנסת טלב אלסאנע, ואחריו, חבר הכנסת אופיר פינס. אם הוא לא יהיה נוכח, אחריו, חבר הכנסת חיים אמסלם. לרשותך, חבר הכנסת אלסאנע, שבע דקות. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר, אני חזרתי עכשיו מהפגנה של ראשי הרשויות הערביות מול הכנסת. הם באים להשמיע את הזעקה והצעקה של הרשויות המקומיות, של היישובים והתושבים הערבים, שבמהלך מערכת הבחירות שרים ואפילו מועמדים לתפקיד של ראש הממשלה ביקרו, סיירו והבטיחו הבטחות, אמרו שאנו מתביישים במציאות הקשה ביישובים הערביים, במצב הכבישים, והבטיחו הרים וגבעות. היום זה הזמן לפירעון אותן הבטחות. מה שיש בתקציב זה דבר שיבוצע, מה שאין, זה דבר שיישאר בגדר הבטחה. אם אנחנו בוחנים ובודקים, אנחנו רואים שיש הרבה כסף. אדוני היושב-ראש, זה מאות מיליארדי שקלים. הבעיה איננה עם הסכומים, הבעיה היא עם סדר העדיפויות. בתקציב הזה האדם, האזרח, הוא בסוף סדר העדיפויות, כאשר מעמידים בראש סדר העדיפויות שיקול פוליטי של כבישים בשטחים, של התנחלויות, להשקיע באנשים שיש להם ולשלול מאנשים שאין להם, ומעבירים מטלות קשות על השלטון המקומי. מחוקקים כאן חוקים, גוזרים גזירות ומוחאים לעצמנו כפיים, אבל מי שצריך לבצע זה הרשות המקומית, וכאשר לא מתקצבים אותה היא עומדת בפני דילמה, או שהם מפירים את החוק, לא מקיימים אותו, או שהם מקיימים את החוק ונכנסים לגירעון. אם הם נכנסים לגירעון אומרים שהרשות המקומית נכשלה ומעיפים את ראש הרשות שנבחר כדין וממנים ועדה קרואה בצורה לא דמוקרטית ולא חוקית. השיקול של המינוי הוא פוליטי בדרך כלל, לא מביאים את האדם הכי מוכשר, אלא מביאים את האדם המקורב ביותר לשר הפנים. הסוגיה השנייה, רבותי, אדוני שר המשפטים, אני רוצה לומר לך, כבוד שר המשפטים, שיש משהו רקוב במערכת המשפט בישראל. רק בשבוע האחרון המקרה הראשון היה של הקופאית האתיופית, האברך שדרס אותה. אנחנו קוראים בפסק-הדין של שופט בית-משפט מחוזי שהיא הגיעה למצב שהתייחסו אליה כמו אל כלב, ולאחר מכן נתנו לה יחס של בן-אדם. אולי בסופו של פסק-הדין בית-המשפט צריך לגזור עליה שהיא צריכה לשלוח זר פרחים לאותו דורס שהעלה את המעמד שלה ממעמד של חיה ושל כלבים למעמד של בני-אדם. עם תפיסת עולם כזאת במערכת המשפט  אוי ואבוי לבושה. הדבר החמור יותר, אדוני שר המשפטים, מה שהיה היום בבאר-שבע, המקרה של שי דרומי שעלה לכותרות. בעל חווה בדרום ירה בשני פורצים כשהיו במנוסה, ירה חמישה כדורים שכולם כוונו לגופם של שני צעירים, ואחד קיפח את חייו. אני לא בא להגיד מלה טובה על פריצות ועל גנבות, וצריך להעמיד אותם לדין ולמצות עמם את הדין. אבל מכאן להגיע למצב, לזכות יורה והורג? להגיע למצב בחוק שאין הוצאה להורג אבל אפשר להוציא להורג ללא משפט? להפוך את שי דרומי לתובע ולשופט ולמוציא לפועל? להפוך אותו לשופט ולתליין? זה מרשם בטוח למערב פרוע, מרשם בטוח לכל אדם שיש בידו נשק לירות, ולהגיד שהייתי בסכנת חיים. אבל חמור יותר, כבוד שר המשפטים, הוא הנימוק של השופט פלפל. אני לא יודע מה קורה בבתי-משפט, כולם מתייחסים לכלבים. הוא אומר ששי דרומי עבר מסכת התעללויות. לבנו עליו. ואם מישהו גנב ממנו צריך להעמיד את הגונבים לדין, ואם המשטרה התרשלה, צריך לנזוף במשטרה ולהקצות לה תקנים. אבל מי אמר שאלה היו אחראים לאותם מקרים קודמים? הוא מזכיר באמפתיה רבה את הכלב של שי דרומי שהורעל. הוא לא מזכיר בשום אמפתיה, סימפתיה או התייחסות ולא מגלה שום הזדהות עם הקורבן, עם הצעיר שקיפד את חייו. הוא בא להרוג אותו. ואחר כך השופט בא ואומר שהיה לשי דרומי חשש שהוא בסכנת חיים. איזה סכנת חיים איזה עמייאת? הילד במנוסה, והוא לא ירה שום ירייה באוויר ולא נשקפה לו שום סכנת חיים.  ואני שואל אתכם בהן צדק, רבותי, אם המקרה היה הפוך, ��בר הכנסת אמסלם, אם היורה היה ערבי שירה בגבם של שני צעירים יהודים חמישה כדורים, אחד מהם נפצע קשה, והשני נהרג, והיו מעמידים לדין את היורה כאשר הוא מחזיק נשק שהוא,  אתה היית מגנה את זה, חבר הכנסת אמסלם, לא להפריע לדובר, אתה מייד אחריו. אותו פסק-דין זה שיא הצביעות. אני נגד ירי גם של ערבים וגם של יהודים, ואנחנו צריכים לקדש את החיים מעבר לכל דבר אחר. גם זה שירה בראש הממשלה יצחק רבין, לא חיסלו אותו, העמידו אותו לדין. רצח ראש ממשלה. כאן מדובר על ניסיון גנבה, עבירה חמורה. אבל החוק חל ומעניק הגנה גם לגנבים. או שאנחנו אומרים שדין גנבה הוא הוצאה להורג או דין גנב או מנסה לגנוב הוא הוצאה להורג. או שאנחנו אומרים שיש שופטים, שיש מערכת אכיפת חוק, שצריך להפקיד בידיהם לעשות דין, ולא כל אחד ייטול את החוק לידיים ויעשה דין לעצמו. בהזדמנות הזאת אני רוצה לברך שופט שנתן פסק-דין בדעת מיעוט, ומן הראוי לצטט חלק מדבריו, שלדעתי משקפים את האיזון. אפשר לעשות את האיזון הנכון. השופט אריאל ואגו אומר בדבריו: "אין לי ספק שהירי לא נעשה מתוך תכנון להריגה. מדובר באירוע קשה בו עמד דרומי זועם ומתוסכל על רקע פגיעות חוזרות ונשנות כשחש ששלטונות החוק לא מצליחים לספק את ההגנה". "דרומי" הוא אומר, "מלח הארץ" אני אומנם לא מסכים אתו, כי יש לו רקורד, אבל זה לא העניין, "אך" וזה המשפט החכם והחשוב ביותר, "קדושת החיים היא ערך בסיסי" רבותי, קדושת חיים לא רק של יהודי, גם של ערבי, "דרומי ירה חמישה כדורים שפגעו במטרתם, כשברור שירי מטווח קצר יכול לגרום אף למוות של הקורבן." אדוני שר המשפטים, זאת האחריות שלך לשמור על מערכת המשפט. מערכת בתי-המשפט, אין להם רוויזיות, הם שואבים את הכוח שלהם לא בגלל שהם צבא, הכוח שלהם נובע מהאמון שהציבור רוחש להם. פסקי-דין כאלה של שי דרומי ואחרים ושל הקופאית האתיופית מחסלים את הענף שעליו יושבת מערכת המשפט, הם גורמים לחוסר אמון של הציבור במערכת המשפט. כאשר אין אמון, כל אחד יעשה דין לעצמו, לא יפנו לבתי-משפט. זה מרשם פרוע ובטוח למערב פרוע שאף אחד לא רוצה בו. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת טלב אלסאנע. יבוא חבר הכנסת חיים אמסלם. היית אומר גם כמה מלים על התקציב. זאת הפריווילגיה שיש. לא נשנה הרבה ממה שיש. אחריו, חבר הכנסת מסעוד גנאים. לרשותך, חבר הכנסת אמסלם, שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אנו עומדים בפני הישורת האחרונה של המירוץ לתקציב, ובמירוץ כמו במירוץ הפרטים שאנחנו חולפים על פניהם מטושטשים ונשכחים זמן קצר לאחר שראינו אותם. שר אחרי שר במשרד החינוך מבטיחים גדולות ונצורות: תוכניות, רפורמות, שינויים מפליגים בנכס החיוני הזה. הגיע הזמן שתודו בפה מלא: נכשלתם. נכשלתם, ובגדול. האופק החדש אינו נראה באופק, ועדת-דברת והמלצותיה וסערותיה כבר מזמן נשכחו. ובכל זאת לא עובר שבוע שכולנו לא מזדעזעים ומצקצקים בלשוננו על עוד מקרה מזוויע של אלימות ילדים. כולם מדברים על חינוך, אבל אף אחד לא מדבר על ערכים, ערכי אמת ונצח. אומרים חינוך ומתכוונים להישגים, אומרים חינוך ומתכוונים לציונים, אומרים חינוך ומתכוונים למבחני מיצ"ב ולדירוגים עולמיים, חינוך למספרים. קחו למשל את בעיית האלימות בבתי-הספר. תופעת האלימות בבתי-הספר היא בעיה קשה וחמורה, ובהתייחס לעצם הצורך המתעורר לפעמים בהרחקת תלמיד, אכן הדילמה היא תמיד קשה. אתן לכם דוגמאות, אם תרצו: היו כאלה שהורחקו ופספסנו אותם ודורדרו לדברים רעים יותר. אנחנו כל הזמן רועים בשדות זרים לנסות ליצור תכנים חינוכיים בתלמידי בית-הספר. אנחנו מסתכלים על האומות לראות מה הם עושים, בבחינת "לחצוב להם בארות בארות נשברים אשר לא יכילו המים", כמאמר הנביא. ואכן, אנחנו נמצאים בפני שוקת שבורה: בית-הספר הפך לבית משפח, האלימות, הסמים, החוצפה, חוסר דרך ארץ מקננים להם בבתי-הספר, והחכמים, קצרה ידם להושיע. אני מציע פעם אחת ולתמיד להעז ולהישען על שלנו, על מקורות הנצח של עמנו המפואר, פעם אחת לתת הזדמנות גם למה שיש לאבותינו להציע, ולהקים ועדה שבה אנשי תורה ובקיאים במקורות יביאו ויביעו את דרכי החינוך על-פי התורה. ותאמינו לי, יש למורשתנו מה להציע. פעם אחת אולי תטו אוזן גם לחוכמת ישראל סבא. איך כתוב בדברי הנביא הושע: ואמרה, אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה. ההיבטים של החינוך אינם רק בהתייחס לתלמיד, אלא בעיקר למורה ולמלמד, שידע ויפנים שהוא עוסק במלאכת שמים, ועל זה נאמר בתלמוד במיוחד: "ארור עושה מלאכת השם רמייה". וכשבאו רבותינו ז"ל להגדיר מיהו הרב, המורה והמחנך, המליצו את הפסוק: כי שפתי כוהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא. אם הרב דומה למלאך ה' יבקשו מפיהו, ואם לא, אל יבקשו מפיהו. המושגים הנובעים מהמקורות המלמדים על הזהירות בכבוד התלמיד, ומאידך מהתלמיד כלפי רבו, הם הם שיכולים להוות פתרון. אבקש להשתדל לסיים. אדוני, אני מסיים. המשך ניפוחו של תקציב החינוך באין חינוך אמיתי לערכים דומה לזריקת כסף אל תוך שק ריק שעד שלא יתוקן הוא לא יתמלא והכסף יאבד. הפתרון היחיד אינו בחקיקה אלא בהעמקת החינוך לערכים. אני אסיים במילותיה של אמנו לאה בקריאתה לבנה הבכור ראובן: ראו מה בין בני לבין בן-חמי, בין ראובן לבין עשו. אדוני היושב ראש, תרשה לי במשפט אחד, משפט אחרון. משפט קצר לסיום: אפרופו דבריו של הדובר הקודם, חבר הכנסת טלב אלסאנע, לגבי פסיקתו של בית-המשפט בהתייחס לדרומי. אני חושב שהיום הוא יום חג למשפט בישראל. אני חושב שחוק דרומי, כמו שהוא נקרא, הוא חוק נכון וצודק והוא חוק ברוח ישראל בבחינת הבא להורגך השכם להורגו. אדוני, תודה. אתה איש, הוא לא בא להרוג. זו עבירת רכוש. תודה לחבר הכנסת אמסלם. יעלה חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואם הוא לא נמצא, חבר הכנסת אריה אלדד. חבר הכנסת אלדד, בבקשה. איך אתה מדבר? אתה רב. מי שבא לגנוב תפוח, אתה הורג אותו? מי שבא אליך הביתה עם נשק, הוא לא בא עם נשק. הוא בא עם נשק. הוא לא בא עם נשק. הוא בא לגנוב רכוש. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, מאות רבות, אלפים רבים של סעיפים בספר התקציב, ואלפי סעיפי הסתייגויות לתקציב, וכללי המשחק ברורים. הדיונים יסתיימו והיום נצביע, כי נרצה לומר לציבור בישראל מי תומך ומי מתנגד באותם סעיפים, מי מתנגד לאותן הסתייגויות שבאו לנסות להקל על ציבורים שונים שהם המקופחים יותר, הנפגעים יותר, ואלה שאינם זוכים לתמיכה בתקציב הנוכחי. אני מבקש להידרש לנקודה אחת בספר התקציב, וזה נושא הטיפול במים. יש חוברת שלמה בספר התקציב שבה המדינה מצהירה על כוונתה להשקיע כספים במים, במים מושבים, ואיך היא מתייחסת להתפלת מי-ים. אבל, אתמול בחוק ההסדרים, בחוק ההתייעלות, גם למדנו שבשל מחדלי ממשלות קודמות מתכוונים להטיל קנסות על האזרחים. מאות המיליונים שהתחייבו ממשלות קודמות להשקיע בהתפלת מי-ים לא הושקעו כי ירדו גשמי ברכה בשנה נתונה והאוצר קיצץ את התקצי��ים. אני מבקש להזכיר לחברי הכנסת ולציבור בכלל שני נתונים: התפלת קוב מי-ים שאפשר יהיה לשתות אותם עולה בערך 2.5 שקלים. אזרח שמהיום שותה קוב מים יותר ממה שמתירים לו בחוק ההסדרים האחרון ובחוק התקציב האחרון ישלם 28 שקלים. התפלת קוב מים עולה 2.5 שקלים, ואזרח שצורך קוב מים יתר על ה-4 שנותן לו חוק ההסדרים ישלם 28 שקלים, כשידוע שהממוצע הארצי הוא 5 קוב. כשידוע שהממוצע הארצי הוא 5 קוב לאדם וכשידוע שהיכולת של משפחות מרובות ילדים, משפחות חלשות, לצמצם את הצריכה הזאת היא אפסית. הדבר הזה יוטל בפירוש על אלה שלא חטאו, ואלה שהתעלמו מכך באוצר בשנים קודמות, בממשלות קודמות, אינני יודע אם הם באמת מצפים לחיסכון במים אבל ודאי שהם מצפים לרווח של כ-700 מיליון שקלים מהקנסות שיוטלו על אלה שיצרכו עודפי מים. לא הבנתי מחבר הכנסת טלב אלסאנע לפני, מדוע הוא מעלה בכלל במסגרת דיוני התקציב את נושא פסק-הדין שניתן היום במשפטו של שי דרומי. מה עניין שי דרומי לדיוני התקציב?  אבל בסוף מצאתי תשובה. הלוא מי שנוסע במישורי הנגב ורואה את היישובים שנקראים "הפזורה הבדואית", שרובם השתלטו על אדמות לאום ולקחו רכוש לא להם, חייב לשאול את עצמו ממה מתפרנסים האנשים הללו. ממה הם מתפרנסים? הסבירו לי שקצבאות ילדים הן מקור הכנסה חשוב ביישובי הבדואים, ומרעה, ככל שהמרעה דל ואינו מכניס הרבה, הוא מספק קצת מקורות הכנסה. מה הם מקורות ההכנסה של הבדואים? מישהו פעם עשה מחקר? אולי מתוך היחלצותו של חבר הכנסת טלב אלסאנע להגן על עבריינים ופורצים לבתים אפשר להבין שיש לעניין הזה השלכה על דיוני התקציב, ולמה הוא ביקש דווקא בדיוני התקציב לבוא ולהגן על ציבור עברייני. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת אריה אלדד. יעלה חבר הכנסת דב חנין, ואחריו, חבר הכנסת עפו אגבאריה. כך שכבר הודעתי. אחר כך אני? אחריו, מסעוד ע'נאים. אז תתקנו את זה. ע'נאים, כמו שצריך. נכון. אמרת בול. אני משתדל. אדוני המזכיר, אם אפשר לעדכן את זה כדי שאראה. חבר הכנסת חנין, לרשותך ארבע דקות. אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, בשעה זו שאנחנו מנהלים את הדיון הזה כאן, מתנהלת בחוץ הפגנה שהיא מן הצודקות ביותר שאפשר להעלות על הדעת. נמצאים בחוץ עובדי הרשויות המקומיות הערביות ויחד אתם מנהיגי וראשי הציבור הערבי בארץ, ראשי עיריות ורשויות מקומיות. כמה מאתנו, חברי לסיעת חד"ש וחברי כנסת נוספים, השתתפנו, חבר הכנסת אלדד, אני מבקש. חברים, אתם מפריעים לחברכם מהסיעה. מה שעשית לבדואים היא לא מתאימה אפילו לך, עם כל הגזענות שלך. אדוני, זה לא על-חשבון זמני. אוסיף לך את הזמן. תודה רבה. ההפגנה הזאת היא הפגנה צודקת. היא הפגנה שתובעת בעצם את הדברים הבסיסיים המובנים מאליהם. על הרשויות המקומיות מוטלות אחריויות רבות. על הרשויות המקומיות הערביות, שבדרך כלל ממוקמות ביישובים עניים, מוטלות אפילו אחריויות יותר גדולות. אבל היכולת שלהן לתת פתרונות מוגבלת ומצומצמת מאוד כאשר אין להם קודם כול את התקציבים הנדרשים המינימליים, הבסיסיים, כדי לתת פתרונות ומענה לצרכים המאוד מאוד דוחקים של הציבור. לכן, אדוני היושב-ראש, אני מנצל את ההזדמנות מעל הבמה הזאת כדי לקרוא לממשלה לחשוב על המצוקה הזאת וכדי לקרוא לממשלה להתמודד עם המצוקה הזאת.  נמצאים אתנו גם כמה מראשי הרשויות המקומיות הערביות וכמה מהפעילים המרכזיים של הציבור הערבי בישראל. אני מברך אותם ומאחל לכם ולכולנו שהמאבק שלכם, המאבק הצודק הזה, י��ליח, וסוף-סוף נגיע למצב שהרשויות המקומיות הערביות בישראל תזכינה לשוויון. תודה רבה, חברי חבר הכנסת ברכה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס לשאלות של הוצאה ציבורית מול הוצאה פרטית. בחוק הבריאות אנחנו הגענו למצב מאוד קשה. ההוצאה הפרטית לנפש הולכת ועולה משנה לשנה, וההוצאה הציבורית הולכת ויורדת. אותו דבר בתחום החינוך: הוצאה פרטית עולה והוצאה ציבורית יורדת. החינוך האפור, הבריאות האפורה, הולכים וכובשים את מקומם של הבריאות הציבורית והחינוך הציבורי. אבל חינוך אפור הוא תמיד חינוך לעשירים, חינוך לאלה שידם משגת, חינוך שאיננו נותן תשובה אמיתית לכלל הציבור. אותו דבר, אדוני, קורה גם בתחום התרבות. המדינה מממנת היום רק 3.6% מהוצאות התרבות בישראל. 96.4% מהוצאות התרבות בישראל ממומנות מכיסים פרטיים. מצב זה לא ייתכן ולא אפשרי. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר קצת על ענייני סביבה בתקציב הזה. הסביבה היא ודאי קורבן של התקציב הזה. אפשר להתחיל כמובן מהתקציב העלוב של המשרד להגנת הסביבה, תקציב של סדר גודל של 200 מיליון שקל. אני חושב שזה מגוחך. התקציב הזה הוא תקציב שאיננו מאפשר למשרד להתמודד עם בעיות, איננו מאפשר למשרד לבצע את תפקידיו, איננו מאפשר למשרד להגן על הציבור, איננו מאפשר למשרד להתמודד עם תפקידיו, איננו מאפשר למשרד להגן על הציבור, איננו מאפשר למשרד להתמודד עם בעיות של חומרים מסוכנים, של זיהומים, של זיהום אוויר, זיהום מים, זיהום קרקעות. אבל הבעיות הסביבתיות לא נעצרות רק בתקציב המשרד להגנת הסביבה. בכנסת הזאת התאגדנו קבוצה של חברי הכנסת והגשנו יחד קבוצה של הסתייגויות בנושאים סביבתיים חברתיים, ואנחנו מתעסקים לא רק בתקציב המשרד להגנת הסביבה אלא גם בנושאים אחרים, נושאים כמו תקציבים לתחבורה ציבורית. התחבורה הציבורית בישראל מוזנחת. יש סקטורים שלמים בציבור הישראלי, כמו למשל הציבור הערבי, ששירותי התחבורה הציבורית בו חלקיים וכמעט לא קיימים. אנחנו מציעים יותר אוטובוסים חדשים, לממן אוטובוסים, יותר תקציבים לסבסוד תחבורה ציבורית ולפריסה יותר נכונה של התחבורה הציבורית בארץ. נקודה אחרונה בתחום הסביבתי, אדוני היושב-ראש, אנרגיה. ההצעה שלנו פה עולה כסף, אבל היא חוסכת הרבה יותר כסף. כולם מדברים על ייעול השימוש באנרגיה, אבל התקציבים שמדינת ישראל מקצה לתחום הזה רק יורדים משנה לשנה. בשנה שעברה היו 4 מיליון, והשנה יש קצת יותר ממיליון שקל לייעול השימוש באנרגיה. לכן הדרישה שלנו היא להכפיל פי-עשרה את התקציבים לייעול השימוש באנרגיה. זאת לא רק הוצאה כספית, אלא זה גם חיסכון כספי אמיתי. אבל זה מחייב, אדוני היושב-ראש, מדיניות אחרת של הממשלה בתחום החברתי והסביבתי, ובתחום הפוליטי. תודה רבה, אדוני. תודה לחבר הכנסת דב חנין. יעלה חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו, חברת הכנסת חנין זועבי. לרשותך שש דקות. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, ברוכים הבאים לכולם, ראשי הרשויות הערביות וכל האורחים. אדוני היושב-ראש, לפי מה שקראתי מהתקציב, בין כל סכומי הכסף אני עדיין לא ראיתי איפה אנחנו, איפה אנחנו, כערבים, בתקציב. אני חושב שהממשלה נתנה בתקציב ביטוי לססמה: לא חשוב השוויון, אלא חשוב כמה אתה שווה. לפי התקציב הזה, האוכלוסייה הערבית, בעיני הממשלה, כנראה לא שווה. איך אפשר שנהיה שווים כאשר רק מתקציב הפיתוח 5% למגזר הערבי? מתקציב משרד התחבורה, והשר עכשיו עסוק במלחמה על השפה ��ערבית בשלטים, בכבישים, רק 2% למגזר הערבי. בחקלאות, אוי, זה רק 0%. 0% חקלאות למגזר הערבי. 53% מהאוכלוסייה הערבית היא מחוץ לאזורי העדיפות הלאומית. ממה שקראתי ואמרו לי, הדבר היחיד שעלה בתקציב והוא שייך למגזר הערבי זה השקעה בתקציב הביוב. אז כאשר קראתי, זה הזכיר לי, כאשר הייתי חבר עירייה בשנת 2003, אני יודע שעיריית סח'נין, למשל, ביקשה להרחיב את שטח השיפוט משנת 1999, ועד עכשיו לא הסכימו להרחבה. אבל בשנת 2003, כאשר ביקשנו מהמינהל להקצות קרקע או אדמה לבית-קברות, הם במהירות נענו. אז זאת שאלה: לבית-קברות הם נענים, תשתיות לביוב מעלים, אבל מה עם החינוך? מה עם הבינוי? מה עם כל הדברים האלה? אדוני היושב-ראש, המגזר הערבי והאוכלוסייה הערבית צריכים תוכנית חירום, וועדות בין-משרדיות, כדי לטפל בבעיות ובסוגיות הקשות שעומדות בפניהם. המגזר הערבי סובל מאפליה מתמשכת. היום חייבים להזכיר ששר התחבורה רוצה לתת לאפליה הזאת ביטוי גם מעל השלטים. האוכלוסייה הערבית, שסובלת גם מממדי עוני גבוהים, יותר מ-50% חיים מתחת לקו העוני, אחוזי אבטלה גבוהים. אני חושב שגם תוצאות מבחני הבגרות מעידות על מידת האפליה וההזנחה שהמגזר הערבי סובל מהן. אדוני היושב-ראש, במקום להעלות את חלקם של התושבים הערבים בתקציב, כדי שלפחות יתקרב לאחוז שלהם באוכלוסייה, כמה שרים מאשימים את האוכלוסייה הערבית בכל הבעיות שהיא סובלת מהם, כדי לברוח ולהתנער מאחריות. זה מזכיר לי את הפתגם הערבי "דָרַבַּנִי וַבָּכַּא, סָבַּקַנִי וַאשְתַכַּא" "הכני ובכה, הקדימני והתלונן". אני הקורבן. אני. אתה גם מאשים אותי? לפי דעתי העניין הוא לא רק עניין של כסף. סכומי הכסף שמחלקים מבטאים מנטליות מסוימת, היגיון מסוים. אז העניין הוא לא רק עניין של כסף. העניין החשוב הוא ההכרה והכבוד, כי לפני הדרישה שלי להיות שווה, אני רוצה שיכירו בי כשונה. ומשום שלא רוצים להכיר בי כשונה, לא נותנים לי להיות שווה. אני לא יודע את המלה הזאת, אולי גם נשיא המדינה אמר אותה, כי הוא טוב תמיד במלים, נשיא המדינה. אני חושב ששניהם הולכים יחד, להכיר בי כשונה זה הקדמה לשוויון. לצערי הרב, הממשלות בישראל עדיין לא מכירות, לא רואות את האוכלוסייה האזרחית בעין אזרחית, אלא בעין ביטחונית. לכן יש לי הצעה לכל משרדי הממשלה, למה יש לנו משרד ביטחון אחד? שיוסיפו את השם "ביטחון" לכל המשרדים. אז יהיה משרד ביטחון האוצר. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. תעלה חברת הכנסת חנין זועבי. אחריה, חבר הכנסת יריב לוין, ואחריו, חבר הכנסת אופיר פינס. חברת הכנסת זועבי, לרשותך חמש דקות. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ברור שאין קונספציה חברתית לממשלה הזאת. אבל גם, תרשו לי, האם היתה קונספציה חברתית לממשלת קדימה? דווקא גם כן לא. אבל אני גם כן רוצה ללכת צעד אחד קדימה, ולצערי לא משנה אם לממשלה יש קונספציה חברתית או אין קונספציה חברתית בשביל לקבל מדיניות שתוצאתה היא פגיעה בערבים. גם את זה חשוב להגיד. ואני כמעט לא יכולה להצביע על ממשלה אחת אשר שמה לה למטרה את שיפור המצב הכלכלי ואת השמירה על הזכויות החברתיות והכלכליות של החברה הערבית. לא אני ולא אתם יכולים להצביע על ממשלה כזאת. במובן הזה אני לא בדיוק אופוזיציה. כלומר, אני כן אופוזיציה שמבקרת את השלטון, אבל אני לא יכולה להצביע על אלטרנטיבה שלטונית אחת שמולה אני יכולה להפסיק להיות אופוזיציה. השיח שלי הוא שיח אידיאולוגי טהור, שאין בו שום חתירה לשלט��ן. אנחנו הערבים איננו חלק משום שלטון פוטנציאלי. לצערי, בגלל זה אנחנו גם איננו אופוזיציה מזדמנת, אנחנו אופוזיציה כמעט עקבית. במובן הזה, כל קואליציה וכל ממשלה, וכל ראש ממשלה, חייבים להקשיב לנו ברצינות רבה, מחוץ למיקוחי השלטון. לצערי, אני כן מסכימה חלקית עם הממשלה הזאת, כאשר היא אומרת שזה כמה שנים שממשלות ישראל מנהלות מדיניות כלכלית עקבית. יש אמת באמירה הזאת, אבל גם כן יש שקר חלקי באמירה הזאת. בשביל אוכלוסייה ש-50% ממנה מתחת לקו העוני, זה לא מספיק, כמה הממשלה יש לה קונספציה חברתית או אין לה קונספציה חברתית. אנחנו גם כן צריכים ממשלה עם קונספציה ברורה של איך לשנות בצורה דרמטית את מצבם ומעמדם הכלכלי של הערבים. אני אומרת את זה כי המשמעות של לעקוב אחרי המדיניות הממשלתית ויישום המדיניות של הממשלה, זה נעשה בשביל חברי הכנסת הערבים לאחת המטרות הכי חשובות בעבודתנו הפרלמנטרית. זו כמעט המטרה העיקרית של העבודה הפרלמנטרית של המפלגות הערביות, לעקוב אחרי השלטון, כאשר המטרה של להיות חלק מהשלטון איננה בכלל מטרה עבורי. אנחנו לא יכולים להיות חלק מהשלטון, אז זה עיקר הפעילות הפרלמנטרית שלנו. לצד עניין בניית התקציב ומטרות התקציב, חשובים לנו שני דברים בצורה קריטית. הראשון, הפירוט בתוך התקציב, החלוקה הלאומית בתוך התקציב. דבר שני, דוחות מעקב שנוגעים לביצוע התקציב, שקיפות ניהול התקציב. עבורנו, זה נהפך לדבר מהותי וקריטי. בספר התקציב דובר על תקציב, למשל, לקרן לעסקים קטנים. אני צריכה לדעת: מה מתוך התקציב הזה מיועד, כמה מתוך התקציב הזה מיועד לעידוד העסקים בחברה הערבית הענייה? זאת אינפורמציה קריטית בשבילי, ואין לי אותה. וכאשר אין לי אותה, אני לא יכולה לעקוב אחרי ניהול התקציב. אני לא יכולה לעקוב אחרי התקציב. אני לא יכולה לבקר את התקציב, גם. התקציב גם כן מדבר על 2.5 מיליארדי שקלים לתשתיות פיזיות ופיתוח בפריפריה. אני צריכה לדעת כמה מהם מוקצים ליישובים הערביים, שהתשתית שלהם אחראית בצורה דרסטית למוות של עשרות ילדים ערבים כל שנה, ואשר העדר הפיתוח שלהם וההזנחה שלהם חוסמים אפשרויות של תעסוקה והתקדמות חינוכית כמעט בצורה טוטלית. מדובר, גם כן, בספר התקציבים על 400 מיליון שקלים לבניית כיתות לימוד. יש מחסור של 9,000 כיתות לימוד בחברה הערבית. אז כמה מתוך ה-400 מיליון האלה מוקצים לבניית כיתות ערביות בבתי-הספר הערביים? בקשר לתעסוקה, ספר התקציב מזכיר מפורשות ששתי האוכלוסיות שבהן שיעור ההשתתפות הוא הנמוך במיוחד הן נשים ערביות וגברים דתיים. למרות הקביעה החשובה הזאת, אין בתקציב תוכנית או אפילו יעד ספציפי מפורט. אני מוסיף לך עוד דקה. תודה רבה. אין בספר התקציב אפילו יעד ספציפי מפורט להעלות את רמת התעסוקה בקרב הנשים הערביות או הגברים הדתיים. אז אם אתה כבר נקבת בעובדה החשובה הזאת, אז איפה התוכנית לגבי שתי האוכלוסיות האלה? יש לכם  מה עושה הממשלה עם מציאות כזאת, שבה 80% מהנשים הערביות לא עובדות? ולמה ספר התקציבים בכלל מזכיר עובדה כזאת, אם הוא לא מתכוון לפעול בנדון? אדוני היושב-ראש, יש לי שלוש דרישות שעודן תקפות גם אחרי העברת התקציב, והן קשורות לחלוקה, כמו שאמרתי, לחלוקה הפנימית של תקציב המשרדים השונים, והן תוכנית טיפול מיוחדת לתעסוקת נשים ערביות וחלוקה פנימית של התקציב, עכשיו, לפי הלאום. אני צריכה, כמו שאמרתי, את החלוקה הזאת בשביל העבודה שלי. אנחנו גם צריכים דוחות מעקב אחר ביצוע התקציב. אני צריכה לדעת איך מתנהל התקציב. אנו בוחרים בשלטון, ובין בחירה לבחירה, אנחנו מפקחים על השלטון. נכון, אז אותו עיקרון תקף לגבי התקציב. אנו בוחרים בתקציב, מצביעים נגד התקציב או בעד התקציב. אבל כאן לא מסתיימת העבודה שלנו בנוגע לתקציב. בדיוק כמו שאני צריכה לעקוב אחרי הממשלה, אני גם כן צריכה לעקוב אחרי ביצוע או ניהול התקציב. בשביל זה אני צריכה שקיפות מלאה וצריכה דוחות שמאפשרים לי לעקוב ולנסות להשפיע, אני יכול לשאול אותך שאלה קטנה אחת? אני מבקש. הוספתי לה דקה, והיא כבר בדקה השנייה. זה פשוט מעכב את הכול. היה בכנסת דיון שיזם חבר הכנסת טיבי עם שר האוצר. באה כל הנציגות הערבית של האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל לדון על נושא התקציב, וזה נמשך לפחות ארבע שעות, והעלו את הסוגיות האלה. היחידים, דרך אגב, מכל המפלגות הערביות שלא הגיעו הם בל"ד. תן לי את התוצאה של הדיון הזה. יש תוצאה קובעת. אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת והבה, המשפט שלך, ההערה שלך כל כך מיותרת, ואין לה שום, סליחה, חברת הכנסת חנין. אני לא רוצה דיונים. אנחנו מעורבים בהרבה דיונים. אנחנו צריכים החלטות בממשלה. אני פה מדברת על, את כבר מדברת, מקשקשת כל היום. מבלבלת את המוח, וכשיש דיון שנוגע לאוכלוסייה, היא לא באה. אנחנו צריכים, בשביל לנהל ולעקוב אחר התקציב, היא מבלבלת את המוח. כשיש דיון למה היא לא באה? אנחנו מבקשים גם כן, חבר הכנסת מגלי והבה, אתה מפריע לדוברת. באמת, ההערה שלך כל כך מיותרת, חבר הכנסת. היא לא מביאה שום תועלת. אני לא יכולה לעשות כל שימוש בהערה שלך, חבר הכנסת מגלי. אני לא מבקש שתעשי שימוש. זו המלצה. אל תנהלו משא-ומתן ביניכם. היא צריכה לסיים לדבר. אתה גורם לכך, אני לא מכיר, אני מסיימת. אלה דרישות פרקטיות, שמאפשרות לנו לעקוב אחרי התקציב, והפעולה שלנו בנוגע לתקציב לא מסתיימת היום, אף-על-פי שאנחנו, כמובן, מצביעים נגד התקציב. תודה.  תודה לחברת הכנסת חנין זועבי. יעלה חבר הכנסת יריב לוין. אחריו, חבר הכנסת אופיר פינס. אני מבקש מהדוברים להשתדל לעמוד בזמנים. לרשותך, חבר הכנסת יריב לוין, שש דקות. חבר הכנסת מגלי והבה, אתה מפריע לי לנהל את הדיון. אבל היא באה אלי, מה אתה רוצה? לא משנה. אתה הערת לה הערה וכנראה זה ממשיך. זו הערה צינית היתה. בבקשה, חבר הכנסת יריב לוין. לשתף פעולה.  חברת הכנסת מרינה סולודקין, זה מפריע לדיון. בבקשה מכם לנהל את הדברים מחוץ למליאה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת זועבי,  חברת הכנסת זועבי, בבקשה ממך. חברת הכנסת זועבי, אני האזנתי לדברים, אני נגד הממשלה לא פחות ממך.  של חברת הכנסת זועבי, של חבר הכנסת מסעוד גנאים ושל חבר הכנסת דב חנין. אני מוכרח לומר לכם, ואני רוצה לומר את זה, היו קודם גם ראשי הרשויות. אני חושב שלפני שבאים בדרישות ובאים בטענות, קודם כול צריך לבוא אחרי שאתם עשיתם את מה שאתם צריכים לעשות בתוך הבית שלכם פנימה. קודם כול תתחילו לגבות ארנונה, כי אם יגבו ארנונה ואם התושבים ישלמו, יהיה הרבה יותר קל. לפני שרצים הנה ודורשים לקבל תקציבי יתר על חשבון אחרים, זאת אוכלוסייה סוציו-אקונומית מאוד קשה. נותן להם אפילו פטור, אני רוצה לומר לכם, חבר הכנסת אגבאריה, אני רוצה לומר לכם שוב, גם בגילוי לב. העלה פה חבר הכנסת והבה והעלה חבר הכנסת חמד עמאר את סוגיית הרשויות המקומיות הדרוזיות והצ'רקסיות. נדמה לי שדנו בזה כאן לפני כחודש. אני מוכרח לומר שלבי יצא אלי��ם, משום שלהם יש בעיות אמיתיות, אבל הם גם תורמים למדינה ועושים, ולכן מגיע להם לקבל. עובדה שהם שירתו. עד אתמול הם שירתו. כי מי שתורם ומי שעושה, צריך לקבל. ואני מסכים אתך, חבר הכנסת אגבאריה, שההתייחסות של המדינה לרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות היא לא ראויה, ואני מברך על כך שהושג עכשיו הסכם שיתחיל לתקן את העוול, לא יסיים את תיקונו, אחרי 60 שנה. כי כדי לתקן אותו, יש לנו עוד דרך ארוכה. או, זו בשורה בשבילך. ואני אומר לכם, אני אומר לכם, אתם עסוקים כאן כל השנה, במקום בלטפל בצורכי ציבור אמיתיים, אתם עסוקים רוב הזמן בלטפל בצורכי הציבור בעזה, בסוריה ובכל מיני מקומות אחרים. לא נכון. עכשיו דיברנו, על מה דיברנו עד עכשיו? תתייחס למה שדיברנו. וכאשר אתם תשנו את הגישה ותתחילו לראות את עצמכם שותפים, ואנחנו, לבניין מדינת ישראל כפי שהיא, כמדינה יהודית, ואתם, כמיעוט שחי במדינה יהודית. ביום שתכירו בזה ותקבלו את זה, תגלו גם שתקבלו יחס אחר. אבל כל עוד אתם עומדים כאן ומעל כל במה ומסבירים לנו שאנחנו מדינת כיבוש, והקיום הציוני הוא מנוגד לכל דין של זכויות אדם בכל מקום, וכאשר אתם יוצאים במשלחות לחוץ-לארץ אתם מכפישים אותנו, אתם לא יכולים לצפות שפתאום, ביום דיוני התקציב, כולנו נהיה קשובים לצרכים, שחלקם צרכים אמיתיים. עד מתי תעבדו ככה על הציבור? עכשיו אני רוצה לומר משהו בהקשר הכולל של התקציב, ואני אענה לך, חבר הכנסת חסון. בדיוק שאלה שהגיעה בזמן. שמעתי כאן חלק מהדברים של דוברי האופוזיציה. זה מדבר, ובצדק, על הצרכים של מערכת הבריאות, וצודק, יש שם צרכים חשובים מאוד, האחר מדבר על בעיות השיכון, וגם הן חשובות, השלישי מדבר על הרשויות המקומיות, ושם יש מצוקה קשה. אני אבל רוצה לומר לך, חבר הכנסת חסון, שהתפקיד של האופוזיציה הוא לא להגיד שהכול חשוב, כי זה כולנו יודעים, זו גם לא חוכמה. מה שלא שמעתי מאף אחד כאן זה איך בתוך הדברים החשובים האלה, איפה בא סדר העדיפויות, ועל מה אתם הייתם שמים דגש ועל מה הייתם מוותרים. הסיבה שלא שמענו את זה היא מאוד פשוטה, משום שגם אתם יודעים שאנחנו ירשנו קופה מחוררת, ירשנו מדינה שנמצאת באמצע צונאמי כלכלי, ששוטף את כל העולם, אנחנו לא יודעים את זה. זה לא נכון.  כאשר במשך חודשים הממשלה שלכם לא נקטה שום צעד שהיתה צריכה לנקוט כדי להתמודד עם המשבר הזה. ועכשיו, כאשר עשרות מיליארדים חסרים בקופה, אנחנו צריכים לעשות סדרי עדיפויות. העובדה שאין לכם אף מלה לומר על סדרי העדיפויות היא, נדמה לי, הראיה הטובה ביותר לכך שבתנאים הקשים שישנם, מוצג פה תקציב שבסופו של דבר הוא תקציב מאוזן, הוא תקציב הוגן, הוא תקציב שכל אחד מאתנו היה רוצה לראות בו שיפורים או שינויים כאלה או אחרים, אבל בסך הכול הכללי, לא בתוך הרצוי אלא בתוך המצוי, שהוא מוגבל, הוא נותן מענה שיאפשר למדינת ישראל לעשות שני דברים, שהם בעיני החשובים ביותר: האחד, לשמור על התעסוקה ולמנוע הידרדרות לאבטלה המונית, והשני, להציב את המשק בנקודת הפתיחה הטובה ביותר, על מנת שכאשר יסתיים המשבר הנוכחי אנחנו נהיה הראשונים לצמוח, ולעשות את זה בקצב מהיר. אתם יודעים את זה, לכן הביקורת שלכם היא ביקורת שמאוד קל לומר אותה, שלכאן צריך להוסיף ולכאן צריך להוסיף, רק אף פעם בלי להגיד על חשבון מה. אני מציע שנקיים דיון ענייני בסדרי העדיפויות, ואז יכול להיות שיהיו גם דברים שראויים לשינוי או לתיקון. תודה לחבר הכנסת יריב לוין. הודעה למזכיר ה��נסת. בבקשה, מזכיר הכנסת. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונח היום על שולחן הכנסת לוח תיקונים מס' 2 להסתייגויות להצעת התקציב לשנות הכספים 2009 ו-2010. תודה. תודה. בבקשה, חבר הכנסת אופיר פינס. לרשותך שתי דקות. אדוני היושב-ראש, תודה. ראשית, אני רוצה לדבר על הפרוצדורה, לפני התוכן. חבר הכנסת מגלי והבה, אתם מדברים בקול רם וזה מפריע לדובר. הפרוצדורה לאישור תקציב המדינה ל-2009 2010 היא כל כך עלובה, היא כל כך מבזה, היא כל כך משפילה, היא כל כך לא רצינית, שזה פשוט לא ייאמן. אני שנים רבות חבר בכנסת הזאת, אדוני היושב-ראש, אנחנו כבר מוותיקי הכנסת, מעולם לא עליתי לדיון במליאה והוקצבו לי שתי דקות. מעולם. מעולם בכנסת ישראל, אוסיף לך עוד שתי דקות. לא, זה בסדר. זה בדיוק נראה ככה. מעולם בכנסת ישראל לא אישרו דיבור במליאה פחות משלוש דקות. תראו כמה זה עלוב. מה אפשר לומר באמת בשתי דקות על תקציב המדינה? תראו איזו פרוצדורה היתה מההתחלה: תקציב דו-שנתי, הכול חאפ-לאפ, הכול חפיף, הדיון בוועדת הכספים, אמר יושב-ראש הוועדה ביושר שהספיקו לדון רק בשישה משרדי ממשלה. כל היתר, עלא באב אללה, אלוהים יודע אם מישהו מבין בכלל מה כתוב שם. אדוני היושב-ראש, יש לי שתי דקות, גם את זה אתה רוצה לקחת? לא צריך עזרה, הדברים מדברים בעד עצמם. פשוט בושה וחרפה. איך אתם רוצים שהציבור יתייחס ברצינות לבית הזה אם הבית הזה לא מתייחס ברצינות לעצמו? פשוט בושה. בסדר, חברים בקואליציה. אז צריכים להיות סמרטוטים בקואליציה? צריכים להיות עלובי נפש? צריכים להיות בלי עמוד שדרה? צריכים להיות רובוטים? צריכים להיות "יס-מנים"? איך אתם נראים? פשוט ביזיון, לא ראיתי דבר כזה. עכשיו הערה אחת לגוף העניין. דיברו בראשית הדרך ראש הממשלה, שר-העל לענייני אלוהים-יודע-מה, ושר האוצר על משהו שהם קראו לו תוכנית כלכלית שנקראת בלימה ותנופה. אתם מכירים? בלימה ותנופה. בסדר, נחיה ונראה. המראה, המראה. אדוני היושב-ראש, אנחנו נראה אם תהיה המראה ואם תהיה צניחה. אני מוכן להתערב, עצירה. אני מוכן להתערב עם שר האוצר, אני אומר לכם, תזכרו את הדברים שלי פה, בשנת 2010, קרי בשנה הבאה, שר האוצר יבוא לבית הזה ויבקש תקציב חדש ל-2010. תזכרו מה אני אומר לכם. אנחנו נאשר היום תקציב ל-2009 ול-2010 ושר האוצר יבוא לכאן במהלך 2010 ויגיד: סליחה, טעיתי, הנה אני מבקש תקציב נוסף. נראה וניווכח מי צודק ומי לא. שיהיה לנו בהצלחה. זה ברור לגמרי. אין ספק אפילו. תודה לחבר הכנסת אופיר פינס. תעלה חברת הכנסת רונית תירוש, ולאחריה, חברת הכנסת פניה קירשנבאום. לרשותך שש דקות. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה ככל שאנחנו מייחלים לה להיות נכבדה, ברשותך, אדוני היושב-ראש, הכנתי כמה דברים שאני רוצה להתעכב עליהם, אבל בכל זאת אני רוצה להעיר לדוברים לפני. יריב לוין כבר עזב את האולם, אבל הוא שאל, הוא בעצם אמר, מה השארנו לו, מה לא השארנו לו. אני רוצה לומר לו שמבחינה תקציבית דווקא השארנו קופה יחסית מאוזנת תקציבית, תוך שמירה על המגמה של הקטנת הגירעון והמשך החזרת חובות, עובדה שמוקמנו גבוה יותר בחברות דירוג האשראי. את כל זה הורשנו, וטוב היה אם המדינה היתה מצליחה להמשיך במגמה הזאת. אני לא אאשים את שר האוצר הנוכחי ולא את ראש הממשלה בכך שאנחנו הולכים לאבד גם את מיקומנו הגבוה בחברות דירוג האשראי, משום שיש משבר עולמי וכולם מתמודדים אתו בצורה מאוד-מאוד קשה, ואנחנו בתוכם. אז שלא יאשימו סתם, ואנ�� גם לא אאשים אותם. יחד עם זאת, הוא דיבר על סדרי עדיפויות. אז בהחלט היו סדרי עדיפויות, ודובר, ואני חושבת שגם ראש הממשלה הנוכחי נופף בזה לקראת הבחירות, הוא דיבר על ביטחון קודם ועל חינוך קודם. אז אינני יודעת ואינני בקיאה מספיק בנושאי ביטחון, אבל אני יכולה לומר שאני מאוד התאכזבתי מהתקציב שיוגש היום לאישור ומחוק ההסדרים שליווה אותו אתמול באשר לחינוך, ובהמשך דברי אתייחס לזה. אז כששואל יריב לוין אילו סדרי עדיפויות, אז היו סדרי עדיפויות, רק הם נמוגו. אני רוצה בכל זאת להתייחס לפסק-דין דרומי, המשפט שהיה לדרומי, שעורר כאן סערה אתנית באולם ואולי גם מחוצה לו. כדרכם, חברי הכנסת מהמגזר הלא-יהודי, הערבים, מחפשים איך להתסיס את החברה, איך אולי לעורר אינתיפאדה שלישית, והנה הם מצאו הזדמנות. מישהו ראה שהפורץ הוא ערבי או יהודי? אספר לכם מקרה מאוד-מאוד אישי, של קרוב משפחה מאוד-מאוד קרוב. בשעה 04:00, לפנות בוקר, הוא היה לבדו, הוריו היו באירוע. הוא שמע קולות, הוא ירד למטה וראה פורץ שמתכוון לבצע פריצה. הוא היה מאוד נסער, טלפן למשטרה 100, ובמקביל להוריו. המשטרה לקחה פרטים, הוריו הצליחו כבר להגיע. כמובן, הוא הדליק אורות, הפורץ ברח. אבל מה שקרה, ב-06:00 טלפנו מהמשטרה לשאול אם הכול בסדר, וההורים ענו כבר, כמובן. אז זהו, אז כך נראית המשטרה, ולכן לא ייפלא שאדם כמו דרומי, או לחלופין, נעזוב את דרומי, פורצים פוטנציאליים אומרים: רשויות האכיפה במדינת ישראל מאוד חלשות, אין אכיפה, בואו ננצל את הפרצה ונגנוב, נגנוב מה שאפשר. עכשיו, ביתו של אדם מבצרו, כך אמור להיות. בן-אדם מרגיש מאוים, ולא אחת קרה שפורץ גם נבהל וירה במי שהוא הלך לגנוב ממנו. אז מה, הוא יסכן את חייו? אז הוא ירה. כשהוא ירה, הוא ידע שזה ערבי או יהודי? מה ההתלהמות הזאת, מה הניסיון להגיד שבגלל שזה ערבי אז דמו מותר? רבותי, אני עומדת כאן על הדוכן, דמם של פורצים מותר מהיום ואילך, על-פי פסק-הדין, וטוב שכך, כי ידע כל גנב כי דינו לתלייה. שידע. אם זה מה שירתיע אותו, אז שלא יפרצו, לא יגנבו ולא יהיו עבריינים בתוכנו. לפחות שידעו מהם כללי המשחק. לא כל גנב. כל גנב שיכול לסכן חיים. כל גנב סופו לתלייה, שלא ייכנס לרשות הפרט. מה זאת אומרת? בוודאי שהוא מסכן חיים. גנב שגונב בסופר, התוספת היא נכונה. מי שגונב עגלה בסופר, אתה תצא אליו עם רובה? אני לא אמרתי לירות באף אחד. אני לא אמרתי לירות ואני מאוד מצרה על כך שהפורץ נהרג, אני הייתי רוצה לראות אותו נרקב בכלא. אני לא בעד להרוג, לא בעד שיהיו בינינו כלי נשק, אבל אני אומרת כמאמר חז"לנו, חז"ל: כל גנב סופו לתלייה, תרתי משמע. סנהדרין שהיתה מוציאה להורג אחת ל-70 שנה, מבחינתי, שתלייה תהיה גם במובן הזה שבית-המשפט יחרוץ את דינו ויאמר: ישב האדם בכלא. גם כך מבחינתי זו תלייה. לא התכוונתי ממש הרג. תלוי ועומד. תלוי ועומד, תודה רבה, הרב זאב. הדבר השני שאני רוצה להתייחס אליו, ברשותכם, זה נושא האכיפה. עברנו שבוע, כמו שבועות אחרים, מאוד קשה בנושא אי-בטיחות בדרכים, הרבה מאוד הרג בדרכים. זה הפך להיות משהו כזה שאנחנו שומעים, אנחנו כואבים, מצטערים, וממשיכים הלאה. אין הדבר דומה למקרה של נפגעים בעת פיגוע, בעת מלחמה, אז היינו הרבה יותר נרעשים. לא שאז לא היינו עוברים לסדר-היום, אבל היה לוקח לנו עוד כמה ימים. פה אנחנו אחרי תאונת דרכים מאוד קשה, ותוך יום אנחנו כבר לא מדברים על זה. אני רוצה להציע דבר שהוא בבחינת ניסוי לשר התחבורה ישראל כץ. הייתי מציעה, זה אפרופו עניין של אכיפה, קח את כל שוטרי ישראל מכל המחלקות, לא רק שוטרי תנועה, תכריז על שבוע מסוים שזה שבוע הבטיחות בדרכים, תפזר על הכבישים של ישראל, בכל כמה מטרים שאפשר, על-פי מצבת כוח-האדם שלך, כל השוטרים שיצאו לכבישים, שיעזבו הכול, שיעזבו את הטיפול בפריצות, ממילא שם לא קורה כלום, צאו לכבישים. שיראה כל נהג בכל מטר שוטר. תאמין לי, זה יעשה משהו. אם זה יעזור ונעבור שבוע כזה ללא תאונות דרכים, נבוא ונאמר לראש הממשלה, אפרופו חבר הכנסת לוין, הנה הפתרון, בוא נשים בצד תקציבים לטובת דברים אחרים, קח תקציבים, תעביר לשר התחבורה או לשר המשטרה, אני מבקש לסיים. לא, תן לי עוד דקה כי עניתי, כבר נתתי לך דקה, אבל עוד כמה שניות. תודה. אם זה יצלח ויצליח, הנה הפתרון. אנחנו גם נסיט לשם תקציבים. אם לא יצליח, נבין שיש בעיה ושצריך עוד לפתור אותה, אבל בתחושות שלי זה עשוי להצליח. הדבר האחרון שברשותך אני רוצה להתייחס אליו ממש במהירות זה נושא התקציב עצמו, שהרי לשמו אנחנו עומדים כאן. אני רוצה לומר לכם, שאני לא שמחה עם ההחלטה להרים שוב את גובה המסים למעמד הביניים. היה ניסיון להוריד את המסים ב-2%, אחר כך הוחלט 1%, בגלל מע"מ על פירות. אני רוצה לומר משהו, ואת זה אני רוצה לומר לעם ישראל: מאוד פופולרי ואולי פופוליסטי במידה מסוימת לתקוף את העשירים. אגב, עשירים, על-פי האוצר, זה ממשכורת 7,000 שקל ומעלה, זה העשירים. אתה יודע שב-7,000 שקל משלמים משכנתה, ארנונה ומים ונגמר ה-7,000 שקל, אבל אלה העשירים. אז הלכו לקראתם בצדק ואמרו: זה המעמד שנושא בנטל, הולך ומתגייס לצבא, משרת את האומה, משלם ארנונה, אפרופו המגזר הלא-יהודי ששם מתקשים לגבות ארנונה, עושים מאמצים לשאת בנטל החברתי, הלאומי והביטחוני והכלכלי. בואו נקל עליהם. מה גם שאומרים, שככל שמורידים מסים, יש סיכוי שתבואנה השקעות. אני חושבת שזאת היתה טעות לפגוע במעמד הזה. זה אולי כדי למצוא חן בעיני מי שחושב שאנחנו רק דואגים לחלשים. אנחנו דואגים לחלשים, אבל בואו לא נשכח את מעמד הביניים. תודה. לסיום, כי אתה לא מאפשר לי להמשיך ואני מודה לך על מה שאפשרת, אני רוצה לומר שאני עדיין ממשיכה לשאת בכאבן של הנשים העובדות שעדיין לא מיצבו את עצמן במשרדי האוצר במקום הראוי להן, וזו תהיה בכייה לדורות שלא מאפשרים לנו להביא לידי גמר את החקיקה שלפיה הוצאה על מטפלת תוכר לצורך ניכוי במס, כשם שארוחה עסקית היא הוצאה מוכרת לצורכי מס. תודה לחברת הכנסת רונית תירוש. תעלה ותבוא חברת הכנסת פניה קירשנבאום. אחריה, חבר הכנסת איתן כבל. לרשותך שני דקות, אבל אני אתחשב בזמן. אצלנו אומרים שתי דקות. שלוש דקות. אה, ראית איך עולה חדשה מתקנת? אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הנכבדים, בחודש האחרון ראינו במסגרת כל הוועדות שבהן נדון התקציב תהלוכה של השלטון המקומי, שהגיעה לפה כדי להציג את הבעיות התקציביות. לא פעם כבר דיברתי מהדוכן הזה על קריסת מערכת השלטון. מאז 2003 מענקי האיזון של השלטון המקומי קוזזו באופן רציני, ואנחנו רק עדים בכל תקציב איך נופל עליהם קיצוץ נוסף. כשדנים בוועדות או בוועדת הכספים על התקציבים של המשרדים השונים, אנחנו שוב נוכחים לדעת איך קוצץ תקציב הרשויות במשרדים השונים. מה שקורה, היינו אפילו צפויים לאיזה שביתה של משאיות הזבל שעמדו להגיע לירושלים ולחסום את כל הכבישים. למזלנו הרב הדבר הזה נחסם או נמנע על-ידי כך שבאמצע הלילה הגיעו לפשרה, ראש הממשלה ושר האוצר, ועל כך אני מודה לשניהם, שמצאו אצלם אוזן קשבת לפתור את הבעיה. אבל עד מתי אנחנו ניאלץ לשמוע שוב ושוב את הפזמון החוזר הזה? עד מתי נצטרך, כמחוקקים, לנווט בין מספרים סותרים, נבואות שחורות, חקיקה מפוזרת? פה אני רוצה להתייחס ולחזור שוב לנושא החוק. כפי שידוע לכם, חברי הכנסת, השלטון המקומי עדיין מתפקד על-פי החוק המנדטורי. בחוק המנדטורי הזה לא הוסדר היחס בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי. אני מוסיף לך עוד דקה. אני כבר מסיימת. בכנסת הקודמת היה ניסיון לחוקק חוק, שסוף סוף יסדיר את היחס הזה. החוק עבר בקריאה ראשונה, ירד לדיון בוועדת הפנים, ולצערי הרב לא קיבל דין רציפות בכנסת הזאת. בעצם אפשר להגיד, שהוא נקבר בבית-קברות לחקיקה במדינת ישראל. אני רוצה לסכם ולהגיד שאני מקווה מאוד שבדיון בתקציב השנה הבאה או ב-2011 אני לא אעמוד על הדוכן הזה ושוב אגיד שהשלטון המקומי נמצא בקריסה ובבעיה. אני מקווה מאוד שבשני המושבים האלה נעלה את החוק הזה וסוף סוף נסדיר את היחס בין השלטון המרכזי לבין השלטון המקומי. אני מקווה מאוד שהזכויות של השלטון המקומי יישמרו בחקיקה הזאת ושגם מבחינת התקציבים נדאג להם. בסך הכול, הציבור שבוחר בנו, דבר ראשון מקבל שירות מהשלטון המקומי. תודה. תודה לחברת הכנסת פניה קירשנבאום. יעלה חבר הכנסת איתן כבל. אחריו, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. לרשותך ארבע דקות. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת פניה קירשנבאום, את יכולה לשמור את הנאום שלך לפעם הבאה, כי הרבה לא יקרה. אבל זה בסדר, כבר חסכת לך נאום לחוק התקציב 2011. איתן, אתה יודע, כשדיברתי על כך שלממשלה תהיה מדיניות חוץ, אמרה לי האופוזיציה שלא תהיה. אבל שמענו את הנאום של בנימין נתניהו ויש לנו מדיניות. מי יודע? יש לנו עוד תקווה שגם את הבעיה הזאת נפתור. חברי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח ולומר שחברי לקבוצת הארבעה ואני לא נשתתף היום בהצבעה. אנחנו נהיה נוכחים כאן, אני רק מקווה שמדיניות הפנים לא תהיה כמו מדיניות החוץ. חבר הכנסת זאב בילסקי, גם ככה, דגימת מזון יש לי לדבר פה, וגם את זה אתה לוקח לי? תוסיף לו עוד דקה. חברי חברי הכנסת, היום, חברי לקבוצת הארבעה - חבר הכנסת עמיר פרץ, חבר הכנסת אופיר פינס, שגם דיבר כאן, וחברת הכנסת יולי תמיר, ואני לא נשתתף בהצבעה. נהיה כאן בכל הדיונים, ונצביע לגופו של עניין בכל נושא ונושא. אנחנו לא מצביעים נגד, אף-על-פי שאנחנו חושבים שראוי להצביע נגד. יחד עם זאת, יש עדיין כללים וחוקים. אנחנו חברים במפלגת העבודה, ואנחנו לא ניתן לאף אחד את הכלים לתפוס אותנו במקום שלא ראוי ולא נכון לתפוס. יחד עם זאת אני רוצה, ברשותכם, לומר באופן ברור, שגם לי, כמי שהתנגד לכניסתה של מפלגת העבודה לממשלה, ויחד עם זאת אני חוזר ואומר, היו ציפיות מאוד גדולות שהדברים ייראו אחרת. גם כי מדובר בראש ממשלה שזה לו מועד ב', וגם היה שר האוצר, והוא מכיר את העבודה ויודע אותה. החמור מכול, אתה אמרת שר האוצר? הוא היה גם שר האוצר. הוא היה גם שר האוצר, בנימין נתניהו, ואנחנו זוכרים אותו בליל ההזעה המפורסם. אני חשבתי על שר האוצר הנוכחי. כן כן, היו מאז מספיק. לגופו של עניין, ברשותכם, אם יש משהו שהוא מבחינתי הפספוס הגדול ביותר של התקציב הזה, הוא קשור לעובדה שאינני זוכר כבר שנים רבות שהציבור במדינת ישראל היה מוכן לשאת בנטל ולהיות חלק מהפתרון של המשבר הכלכלי, כיוון שיותר מבעבר, הציבור רואה, שומע, קורא, גם בגלל הכבלים, הלוויין, החדשות, הוא נגיש יותר לאשר קורה בעולם, והוא מבין את אשר קורה. אבל כל התקווה הזאת של הציבור נגדעה באותו יום, וגם סופה של הממשלה בעצם נגזר, כשראש הממשלה נלחץ, והקים ממשלה של 30 שרים, ובה שמונה או תשעה שרים בלי תיק, שישה או שבעה סגני שרים, ובעצם הציבור אמר: קשוט עצמך בטרם תקשוט אחרים. אין לממשלה שום זכות, ובוודאי לא לעומד בראשה, לתבוע מהציבור לשאת בנטל ולדבר במושגים של "עת צרה היא ליעקב" ואם ניוושע, זה לא מהמדיניות של הממשלה ושל העומד בראשה. כי הדרך היא דרך לא נכונה. ממשלה והעומד בראשה שאינם יודעים להוות דוגמה לציבור אינם יכולים לבוא בתביעה, ואז כל דאלים גבר, ומי שיכול היה חטף, ולא משנה מה שמו, והכול בשם הצורך, האובססיבי כמעט, לשמור על הכיסא, גם במחירים שאנחנו משלמים בטווח הקצר ונשלם אותם אף יותר בטווח הארוך. ולסיום, אדוני היושב-ראש, נקודה נוספת שמעיבה על התקציב הזה, כמו על תקציבים אחרים, אבל אנחנו עוסקים בתקציב הזה, אין שום תפיסה ושום ראייה לאן המדינה הזאת הולכת בעוד 30-20 שנה. הכול נבנה טלאי על טלאי. תודה. חבר הכנסת נסים זאב, רצית להגיד משהו? לשאול אותך. כן, ברשותך. אתה דואג לעוד 30-20 שנה, או שאתה דואג לשנה הזאת? יקירי, אני רוצה להזכיר לך: אני עדיין איש צעיר, ויש לי ילדות צעירות. אני צריך לדאוג גם להן, מה לעשות, תודה. קודם כול. תודה. תודה לחבר הכנסת איתן כבל. יעלה חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. אני דואג לשנה הזאת, חבר הכנסת נסים זאב, למה כבודו מפריע לנו? אחריו, חבר הכנסת עפו אגבאריה. אמרת את זה בדיוק. מכובדי היושב-ראש, אדוני השר, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, תענוג לשמוע את חבר הכנסת כבל, הגרסא דינקותא שלך יוצאת לך מכל כיוון אפשרי. לרשותך ארבע דקות. רבותי חברי הכנסת, תקציב המדינה הוא בעצם החמצן שמניע את המערכות כולן, וכולנו מבינים שללא התקציב המכונה הגדולה הזאת, שמכונה מדינת ישראל, תישאר כמו מכונית שנשארת ללא דלק, וצריך ונכון להעביר את תקציב המדינה. ואני, אין לי ספק, וכבר אמרתי את זה בלילה שלפני הקודם, שאם המציאות הפוליטית היתה הפוכה, היינו מקבלים את אותה אדרת בשינוי הגברת, יכול להיות שלא, יכול להיות שכן, אין לי ספק שזה היה כמעט, כמעט אותו הדבר. הנאומים רק היו מתהפכים בין האנשים. אבל אני רוצה לעמוד כאן על בעיה קשה. מכונה יש, ותוך כמה שעות גם יהיה דלק למכונה הזאת. השאלה שנותרה לנו היא לאן המכונית הזאת נוסעת. כשאנחנו מדברים על מבשרי הציונות, מדברים על חוזה המדינה, הם עסקו לא רק במכונה, אלא גם בתכלית, בערכים, בחזון של שיבת ציון, וברבות השנים הסתבר ששכחנו את התכלית, שכחנו את הכיוון, שכחנו את המפה, לאן אנחנו הולכים. אנחנו לא יודעים לאן לנסוע. דלק יש, מכונית יש, אבל לא יודעים לאן לנסוע. אני שואל לפעמים אנשי חינוך מה עולם הערכים, אז עונים לי: חינוך לדמוקרטיה. רבותי, דמוקרטיה זה אמצעי שלטוני נהדר, אבל זו לא תכלית, זה לא ייעוד. זה אמצעי שלטוני נכון, אבל זה לא תכלית. אתה לא יכול להגדיר את זה כמקום שאליו אנחנו חותרים. זה כמו שאני אוכל ושותה, אז יש לי גם דמוקרטיה, אבל מהי בעצם התכלית? אני רוצה להגדיר את זה וללכת בסגנונו של חבר הכנסת כבל, שתמיד מכניס איזה פסוק או איזו אמרת חז"ל, דברי הרמב"ם. הרמב"ם אומר שהעולם מורכב מחומר וצורה, זה משהו שמקביל לעולם האידיאות של אפלטון. חומר זה החומר, וצורה היא בעצם התכלית. אם יש לפני מיקרופון, הוא נועד להגביר את קולי. זאת המטרה שלו, זאת התכלית שלו. לא כדי שאני אעשה אתו משהו אחר. ואנחנו שואלים את עצמנו: מהי התכלית? לאן המדינה הזאת נוסעת? לאן התקציב הזה יניע את המערכת הזאת שאנחנו נמצאים בה? שמעתי לפני שבועיים, או לפני שבוע וחצי, יחד אתכם, את ראש הממשלה אומר שההישג הגדול של ממשלת נתניהו, וקודם שמעתי את חברת הכנסת פניה קירשנבאום, הרי יש לנו כבר מדיניות חוץ. ומה מדיניות החוץ? שיש קונסנזוס על שתי מדינות לשני עמים. רבותי, זה היעד של שיבת ציון? רבותי, ההתקפלות שלנו בפני הדרישות של אומות העולם, של המדינות, שלא רק הקיום של מדינת ישראל הוא מבחינתן לא מי-יודע-מה משמעותי, אלא גם הקיום היהודי בכלל לא מי-יודע-מה חשוב להן? וראינו את הדברים לא לפני הרבה שנים. אתמול עלה לכותרות הסיפור הנורא של אשה, שוב, זה תקשורתי, אנחנו לא יודעים בדיוק מה הדברים, של אשה, אמא, שעשתה את הדבר הכי בלתי מתקבל על הדעת והרעיבה את הילד שלה. היא סובלת מאיזו מחלה, אנחנו לא נעסוק בדבר הזה עכשיו, אבל מה נגיד על ממשלה, אדוני היושב-ראש, שעוסקת במחנק ההתיישבות? לא מזמן הייתי ביישוב שנקרא רחלים, יישוב שהוקם על-ידי ממשלת ישראל. נולדים שם ילדים, תינוקות, הם צריכים מעון. המעון צר עליהם, עכברושים אוכלים את הקירות, כל המלחמה שם במזיקים האלה לא מועילה, ומדינת ישראל לא מאשרת מבנה למעון. אז מה ההבדל בין אמא שמרעיבה את הילד שלה לבין מדינה שמתנכלת לאזרחיה, למי שמקיים בעצם את החזון הציוני ואת שיבת ציון בגופו ממש? מה ההבדל בין זה לזה? רבותי, תוך כמה שעות המכונית תהיה מלאה דלק, יש לנו את כל המכשירים, תודה. אני אסיים בעוד דקה אחת, פחות מדקה. אני הייתי מאחל לממשלה הזאת שתמצא את המפה אחרי אובדן הדרך, כי אחרת אנחנו מידרדרים אל התהום. אני הייתי מצפה שהממשלה, שגילתה כישורים נהדרים להעביר את כל מלאכת החקיקה וההסתייגויות וחוק ההסדרים וחוק ההתייעלות, ומה שאתם רוצים, תוך זמן כל כך קצר, שגם תמצא את אותם כישורים להמשיך את החזון הציוני, ולא לחנוק אותו ולא לייבש אותו ביהודה ושומרון בכלל ובירושלים בפרט, כמו שאנחנו רואים שנוהג בימים אלה ראש ממשלה שלצערנו הרב הפנה את הגב לייעוד שלו. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. יעלה חבר הכנסת עפו אגבאריה. אחריו, חבר הכנסת אופיר אקוניס. לרשותך חמש דקות. חבר הכנסת כצל'ה רצה שאדבר פרוסקי. (אומר בשפה הרוסית: את הולכת, אז איך אני אדבר רוסית ולמי?) אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לצערי הרב, אני מוכרח להתחיל בדבר של השבוע, והיום הזה, לדעתי, הוא יום שחור למערכת הצדק במדינת ישראל. אני לא רוצה לדבר על הפרשה של הנערה האתיופית ולא על הזיכוי של שי דרומי, זה הכול באותו יום, וביטול אישום נגד מתנחל שצולם יורה בפלסטיני והרשעת שוטר שרמס מפגין בעמונה. זה מביא אותי לסיפור שיושבים בבית-כלא שלושה אנשים שעשו עבירות, שני בחורים יהודים ואחר ערבי. אחד אומר: למה אתה יושב? והוא אומר: דפקו לי שנתיים, כנראה השופט קם על רגל שמאל. מה עשית? ענה: שוד מזוין. פצע את הפקידה, לקח את הכסף, והשופט לא התחשב ודפק לי שנתיים. לשני הוא אומר: מה עשית? והוא אומר: מצאתי את אשתי בוגדת בי, הרגתי אותה ואת החבר שלה ודפק לי חמש שנים, בטח הוא קם על רגל שמאל. לערבי הוא אומר: על מה אתה יושב? והוא אומר: עשר שנים קיבלתי. על מה? בחורף יש חוק לא לנסוע בלי אורות, ואני נסעתי בלי אורות. אז אומר לו: באמת? אומר לו: כן, ביום ולא בלילה, אז הוא קיבל עשר שנים. מוסר ההשכל זה מכל הדברים שאמרתי קודם. לגבי התקציב, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חושב שכשמסתכלים על התקציב ומסתכלים על הנתח שאמור לתקן את העוול שנעשה לאוכלוסייה הערבית במשך 60 שנה, שכל הזמן כל ראש ממשלה ואפילו נשיא המדינה, כשהוא מבקר במגזר הערבי, אז הוא אומר: נעשה עוול וצריך לתקן אותו, נעשה עוול וצריך לתקן אותו. אנו רואים שהדבר הזה לא הולך ולא מיתקן, ולפי התקציבים, ראיתם: בפיתוח, 5%, בתחבורה, 2%, בחקלאות, 0%, כאשר את האדמות האלה יכלו האנשים האלה לעבד ולהיות במצב כלכלי יותר טוב, כך שגם מצבן של העיריות יכול היה להיות יותר טוב. עכשיו ראינו את ההפגנה של ראשי העיריות. למה הם מפגינים? לא בגלל שהם פשוט מאוד רוצים להפגין נגד המדינה ונגד הממשלה, אלא בגלל המצוקה הכלכלית הקשה שלהם, שרוב האוכלוסייה שלהם היא מתחת לקו העוני, ולא מקבלת את האפשרות לחיות בכבוד, ואז גם הארנונה שהם יכולים לגבות היא מוגבלת. אין אזורי תעשייה, אין להם היי-טק, אין שום אפשרות להגדיל את התקציבים של העיריות מהגבייה שיכולים לעשות אצלם. זה כאילו לדחוק אותם לפינה של אין ברירה. אז מצד אחד לא מאפשרים להם להתפתח, ומצד שני יורדים עליהם: למה אתם לא גובים ואין גבייה? ומצד שלישי אין להם ולא משחררים תקציבים. בגלל זה אנו רואים את התשתיות במגזר הערבי, ואם אתה רק יכול להשוות, לך מצד אחד לנצרת ומצד שני לנצרת-עילית. רק מעבר לכביש אתה תראה את התשתיות, את הרחובות ואת המצב העגום, ותראה איך זה בנצרת-עילית, או בכפר-קאסם, כשממול זה ראש-העין, וממול כפר-קאסם. זה אותו דבר. תראה שם את המדרכות, את הרחובות הגדולים, את עצי הנוי ואת הדברים הטובים. אז איך אנשים יכולים במצב כזה להסתכל על השכנים והם במצב כזה גרוע? זה מביא אותי למה שאמר אחד הפילוסופים, אבו ד'ר אל ע'פארי, (נושא דברים בשפה הערבית) שאנשים לא יכולים למצוא אפילו לאכול, ולא יוצאים וזועקים את הזעקה שלהם ומוחים את המחאה שלהם על הדבר, העוול הזה שנגרם להם. אדוני היושב-ראש, אני חושב שדחיקת האוכלוסייה הערבית למצב כזה יכולה להביא אנשים לייאוש. אנשים שלא יכולים להביא בסוף היום אפילו אוכל לילדים שלהם, ואתם יודעים שמעל 50% מהאוכלוסייה הערבית הם מתחת לקו העוני, אני חושב שדבר כזה יכול להיות מתכון למהומות, מתכון לאלימות ומתכון לדבר שאנחנו לא רוצים בו. אנחנו רוצים לחיות באדמה שלנו, במדינה שאנחנו אזרחיה, להיות שווי זכויות. אני מקווה שכל אלה שמדברים על שוויון הזכויות באמת יעמלו על זה ושהממשלה תסתכל בעין קצת יותר טובה, כי כשלאנשים יותר טוב הם גם יהיו פחות קיצונים, לפי הגדרות הממשלה. לכן, אנחנו לא יכולים לתמוך בתקציב שמפלה אותנו כל כך לרעה, ואנו חושבים שהממשלה הזאת היא רעה לא רק למגזר הערבי, היא רעה גם להרבה מגזרים יהודיים: גם חרדים, גם מזרחים וגם אנשים מדוכאים בחברה הזאת. תודה. תודה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. יעלה חבר הכנסת יעקב אדרי, ואחריו, חבר הכנסת נסים זאב. לרשותך שש דקות. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זה התקציב השביעי, למעשה השמיני, כי השנה זה תקציב דו-שנתי, שאני שותף לו, פעם כסגן שר, פעם כשר, והפעם כחבר הכנסת. כל תקציב, היתה לו ייחודיות משלו. ב-2003 אני זוכר את הגזירות הקשות, אבל היה כיוון: להוציא את המדינה ממשבר כלכלי חריף וחמור. התקציבים הבאים, חלק היו עם בשורות בנושא החינוך, תקציב לנושא התשתיות, חלק היה לעלייה. וחיפשתי בתקציב הדו-שנתי משהו, איזו בשורה מביא לנו התקציב. אז יש בשורה אחת, שזה תקציב דו-שנתי. רבותי, מי שחושב שזה רווח גדול, אני חושב שניווכח, והלוואי שאני טועה, שנצטרך להביא תקציב אחר תקציב, תיקוני תקציב שייעשו במהלך השנה וחצי הקרובות. יש משבר עולמי שגם על מדינת ישראל יש לו השפעה, גם אם כרגע עדיין אנו במצב לא הכי גרוע, אך הגירעון, מי ששם לב למספרים המדהימים של הגירעון בהכנסות המדינה, צריך להבין שזה עניין של זמן עד ששר האוצר יביא לנו תיקוני תקציב פעם אחר פעם. היתה גם בשורה, שאני באופן אישי תמכתי בה, להעלות את תקרת ההוצאות מ-1.7% ל-3%, אדוני היושב-ראש. אמרנו: מה טוב, זה ילך לאפיקים טובים וחשובים כמו חינוך, תשתיות ופריפריה. אבל כאשר נכנסים לתקציב רואים שזה איזה אוסף, מצבור, של נושאים שחיברו אותם לתקציב מדינה, ואני לא רואה לא בשורה ולא עתיד עם התקציב הזה. גם ב-2003 היה תקציב קשה, ואני זוכר, אדוני היושב-ראש, כמה נקרענו עם העניין של התקציב של 2003, כולל אדוני היושב-ראש וסיעתך ואני ועוד כמה חברים שהנושא החברתי נוגע ללבם. אבל התקציב הזה, יחד עם הנושא של ההסדרים, אגב, חיפשתי את המלה. למה קוראים לזה הסדרים? פשוט מאוד: מהמלה, מסדרים אותנו. פשוט. מתכמנים אותנו. אני מוכרח לומר, הייתי בוועדת הכספים וראיתי איך יושב-ראש הוועדה מתייסר פעם אחר פעם. אני רוצה להזכיר לידידי היושב-ראש, מר וקנין, את הדברים שאמרת בפתח הדיונים על תקציב המדינה בוועדת הכספים, איך התייסרת ואמרת מלים מאוד מאוד קשות. אני לא רוצה לומר את הדברים שאמרת, דברים שיצאו מהלב. אמרתי. בנושא המע"מ אמרתי דברים קשים מאוד. לא רק בנושא המע"מ. גם בנושאים אחרים, נכון. אני שמח. ואני אומר שוב, נפלה בחלקו של הרב גפני זכות מפוקפקת לטפל בתקציב שהוא לא היה פשוט, מאוד לא פשוט. אני יודע כמה הוא התייסר יחד אתנו. השתדלנו לשנות, ולמתן. בחלק מהדברים האוצר הלך לקראתנו. אבל, למרות הכול היה מאוד מאוד לא פשוט. אני חושב שבהמשך, ואמרתי את זה, אדוני שר האוצר, תצטרך להביא עוד תיקוני תקציב פעם אחר פעם, שלא באשמתך. אבל זה יהיה. זה המשבר העולמי, פלוס הגירעון בהכנסות המדינה, שהוא מבהיל. אני חושב שבסופו של דבר תצטרך לבוא פעם אחר פעם לכאן, ולתקן את זה. בכל מקרה, הרב גפני, שלא נמצא כאן, השתדל לעשות עבודת קודש ממש. אני אומר את זה לשבחו. עם זה, הוא אמר כמה דברים מאוד לא פשוטים, גם הבוקר: תקציב המדינה נעשה בחופזה רבה, בלי דיונים מעמיקים. נאלצנו לעשות את זה חאפ-לאפ. אני חושב שזה לא ראוי ולא נכון. אני גם רוצה בכל זאת להזכיר משהו ששמעתי הבוקר, והמביא דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם. שמעתי עיתונאי בשם צבי זרחיה. הוא אמר, נדמה לי שזו היתה הצעה שלך, יובל, הצעה טובה, שהממשלה החליטה לקצץ את השכר של כל שרי הממשלה ב-5%. נתקבלה החלטה, משום מה זה לא מופיע בשום מקום. זה לא מבוצע. ואני אומר שוב, אני מצטט את מה ששמעתי. זה חמור מאוד. תרשה לי לתקן אותך שההצעה הזאת הונחה כבר על שולחן ועדת הכספים. מתי? יכול להיות הלכה, היום. לא, לא. אני חתמתי עליה. אבל בגלל הצורך להתמקד בדיוני התקציב, ועדת הכספים הודיעה שהיא תאשר אותה מייד אחרי דיוניה. אז הנה נתתי לך גם הזדמנות להבהיר את העניין, כי הבוקר דיברו על זה ברדיו, ודיברו ארוכות, כי זה נראה ממש ממש לא טוב שהשרים מחליטים, מצביעים, ושום דבר לא נעשה. אני מאוד מקווה, ובאמת אין לי ספק בדברים שאמרת. בסופו של יום, הגזירות בסופו של דבר ייפלו על השכבות החלשות. זה מה שמטריד אותי, ואני בטוח שזה מטריד אותך. זו בעיה קשה מאוד. ראינו את זה במים, ראינו את זה בבריאות. הרי עוד מעט יש תגובות שרשרת. נושא הדלק, כשעולה הדלק, הכול עולה, חשמל, מים. אני כבר מחכה לחשבונות המים ולזעקות הראשונות שיהיו מכל עבר, ויהיו זעקות, והרב גפני אמר את זה במלים קשות מאוד כאשר הצבענו על חוק הבצורת. זה יביא לדברים מאוד מאוד לא פשוטים. אני רוצה לסיים את הדברים שלי ולומר שבתקציב, לצערי הרב, שוב אין בשורה. יובל, אדוני השר שאני מאוד מכבד, חלק גדול מתקציב הפריפריה נעלם, וזה בנפשנו. הנושא של הפריפריה הוא נושא מאוד חשוב. אני יודע שהשר סילבן ניהל קרב בעניין הזה. חלק סייעת בעניין. אבל בסופו של יום זה עדיין נשאר עם בעיות לא פשוטות. אני אסיים. אני מאוד מקווה שלמרות הכול נעבור את התקופה הזאת בשלום. אבל שוב, אני בטוח שבקרוב מאוד נצטרך לדון שוב על תקציב נוסף. תודה לחבר הכנסת יעקב אדרי. יעלה ויבוא חבר הכנסת נסים זאב. מאחר שהקצו לחבר הכנסת נסים זאב שתי דקות, אני נותן לך שתי דקות ממני, מחשבון הזמן שלי. אני דובר אחריך. אחריו יעלה חבר הכנסת שלמה מולה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חשבתי, למה שתי דקות? הלוא אנחנו בתקציב דו-שנתי, אז דקה אחת לכל שנה, זה מספיק לדבר על תקציב. רעיון טוב. כשזה יהיה תלת-שנתי, ייתנו לנו גם שלוש דקות לדבר. אבל מכיוון שזה רק שתי דקות אני אומר רק שני פסוקים, כי אפילו פרק תהילים אי-אפשר לקרוא בשתי דקות. אומר את הפסוק של פרשת השבוע שהיה. כתוב: יפקוד ה' אלוהי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יצא בפניהם, ואשר יבוא בפניהם, ואשר יוציאם, ואשר יביאם, ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה. מה משה רבנו בעצם מבקש? שיופקד על העדה מנהיג אמיתי. מה זה מנהיג אמיתי? שהוא לא הופך פניו להביט אל העם, ואומר להם בעצם תנהיגו אותי. אני יוצא לפניהם, לא אחריהם. צריך להבין שזה תפקידו של מנהיג. אבל מה המבחן של מנהיג גם כן? המבחן של המנהיג הוא כאשר הוא פרנס שכל מגמתו אך ורק לטובת הציבור. ומי שאינו כך, הוא לא יכול להיות פרנס, ולא יכול להיות מנהיג. יש שני סוגים של רועים. יש רועה שהוא רועה צאן של עצמו, אז גם כאשר הוא לוקח את הצאן למרעה דשן וטוב, המטרה שלו היא מטרה אישית, להשמין, להשביח את העדר שלו. אבל כאשר אדם לוקח את הצאן של האחר, של הזולת, והוא שומר על הצאן, זה מראה שהוא נוהג מתוך אחריות. אני רוצה לומר לכם, לפחות מגיע קצת לסנגר על הממשלה הזאת. הרועה שלנו זה הממשלה, זה ראש הממשלה. איזה אינטרס יש להם לפגוע בציבור? כמה קיתונות של שופכין ורותחין אפשר לזרוק על הממשלה הזאת? וכאילו יש פתרונות, וכאילו אנחנו נמצאים באיזו בועה, אין משבר כלכלי עולמי, לא קרה דבר, ויש כל כך הרבה תקציבים שאנחנו בעצם לא יודעים במה להשתמש, ומה לעשות בהם. אז אני אומר את הפסוק השני כדי שזה ישלים, וייתן תשובה: מאין לי בשר לתת לכל העם הזה, כי יבכו עלי לאמור בשר תנה לנו ונאכלה. אין מספיק, מה לעשות? אז בזמן משה רבנו הקדוש-ברוך-הוא שלח להם את המן, ואז אכלו העם לשובע. אבל היום אין לנו מן שירד מהשמים. גם אין לנו משה רבנו. הבעיה זה חלק מהעדר למרעה דל, וחלק מהעדר למרעה שמן. לא, אז אני אומר לך, שלך. הבעיה הכי גדולה, שאין לנו משה רבנו. אגבאריה, אני רוצה לומר לך באמת, על הדוגמה שהבאת לנו, על שלושה מסכנים שהיו בכלא ואחד מהם ערבי שדפקו אותו בעשר שנים על זה שנסע בלי אורות ביום, או בלילה, זה מוסר הש��ל. באמת, אל תהפוך את ערביי ארץ-ישראל כל כך מסכנים. אני רוצה לומר לך שערביי עזה היו מתים להיות היום בתחומה של מדינת ישראל. ולא רק ערביי עזה, אנחנו מדברים, תראה מה עושים הבדואים בנגב, לוקחים ארבע נשים, ושש נשים, מתחתנים אתן, וכולן עזתיות, רק כדי לזכות להיות באדמת ארץ-ישראל עם עם ישראל. אתה מקנא, תראה את כולם, משכם, מג'נין, מקלקיליה. מאין הם לא באים? רק כדי להיות בתחומי מדינת ישראל. למה אתם לא רואים את מה שמדינת ישראל בונה לערביי ארץ-ישראל. במשך עשרות שנים כמה כספים הושקעו רק במזרח-ירושלים, מיליארדים. איפה? איפה? תודה רבה. אתה לא רואה? תגיד לי איך קיבלנו את ירדן, איך קיבלנו את ארץ-ישראל, סליחה, ואת ירושלים המזרחית אחרי 67'? תראה היום איך היא פורחת ומשגשגת. למה אתם לא רואים את הצד החיובי, את הצד הטוב? ידידי, זמנך תם. למה לראות רק את הרע? למה ללכת עיוורים ובחשכה? חבר הכנסת זאב, נתתי לך שתי דקות ממני. לא, אני חשבתי שזה לא נגמר. נגמרו ארבע דקות. אתה רוצה עוד דקה? אני אתן לך ממני. אז אני אשאר עם שלוש דקות. תסיים. אז אני רק רוצה לומר שהממשלה, נכון, היתה לה איזו תוכנית כלכלית מסוימת, מע"מ על פירות וירקות, הנושא של מס בצורת. צריך להבין, זו לא היתה התקפלות. זו היתה באמת ראייה מפוכחת תוך כדי התדיינות, מתוך אכפתיות, מתוך רגישות, מתוך אחריות לאומית, ללכת לקראת אותם האנשים שעלולים היו להיפגע, ודווקא בעניין השכבות החלשות. מס בצורת לא, בסדר, אבל בפחות, בקובים בוודאי הוסיפו. בוודאי אין מס.  תשמע, אדוני, חבר הכנסת מאיר שטרית, אני חושב שמבחינת הצריכה היומיומית לא נפגעה משפחה ממוצעת, אלא אם כן תהיה איזו הגזמה מבחינת, תודה, חבר הכנסת נסים זאב. אני מציע לך, תבדוק את חשבון המים, אני בדקתי. קיימנו דיון מיוחד, חבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת נסים זאב. עכשיו, אדוני, אתה כבר לקחת ממני שלוש דקות. לא, אני לא לוקח לך שום דבר. כבר לא נשאר לי מה לדבר. אני מודיע שאני מחזיר לך אותן בחזרה. תודה לחבר הכנסת נסים זאב. יעלה חבר הכנסת שלמה מולה, ולאחריו, חבר הכנסת מגלי והבה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, דווקא מאחר ששר המשפטים נמצא כאן, אני חושב שזו ההזדמנות להזכיר עוד פעם לבית-המשפט שאנחנו מצפים שבמשפט ייעשה משפט צדק. אדוני היושב-ראש, היום התבשרנו שניתן פסק-דין בפרשת שי דרומי. אף-על-פי שהפרשה היא פרשה קשה, אף-על-פי שאף אחד מאתנו לא רוצה להגן על פורצי בית, אבל כשבית-המשפט בא לשפוט הוא צריך לאזן את הערכים של המדינה כמדינה דמוקרטית. אדוני היושב-ראש, אני חושב שבית-המשפט טעה שוב בזה שלא הרשיע אותו. חבל שבית-המשפט לא קיבל את דעת המיעוט שכן סבר שהיה צריך להרשיע אותו. יש איזשהו קשר, אולי אפילו לוגי, לאותה בחורה מדוברת, יוצאת אתיופיה, שבית-המשפט, בפסק-דינו של השופט דרורי הוא לא הרשיע את האברך כי הוא אולי יהיה דיין בבית-דין רבני. אני חושב שזו טעות וזה הזמן למחות גם על פסק-הדין של שי דרומי, כי יש בהחלט איזשהו דמיון בין שני פסקי-הדין. אבל לגופו של עניין, אדוני היושב-ראש, אנחנו באים לדון בתקציב המדינה. בדרך כלל אני לא בא לקדש את הסקטוריאליות בחברה הישראלית, אבל דווקא במקרה הזה אני רוצה לדבר על תוכנית שנקראת "תוכנית חומש לקליטת עולי אתיופיה". מאחר שהיו הרבה מאוד הפגנות, קשיי הקליטה של עולי אתיופיה הם רבים, יום-יום, התכנסה ועדה בין-משרדית. שיתפו את ארגוני עולי אתיופיה, כמו האגודה הישראלית למען עולי אתיופיה, ואמרו: בואו נחשוב יחד, אולי לעשות איזושהי תוכנית שתיטיב את קליטתם של יהודי אתיופיה. התוכנית הזאת, אדוני היושב-ראש, תוכננה לחמש שנים, בעלות של 800 מיליון שקל לחמש שנים. הנה לכם, הממשלה הקודמת הקצתה בתקציב סדר גודל של 113 מיליון שקל. התקציב הזה נשאר במשרד הקליטה, כל הגופים הגישו את התוכניות שלהם, ואז האנשים יכלו ליהנות מהתוכנית. באה הממשלה הזאת וביטלה את זה בהינף יד, לא השאירה כלום. ואמרו: בואו תלכו עכשיו ותחפשו את סעיפי התקציב במשרדים השונים. זאת אומרת, הממשלה הזאת יודעת לבוא, להגיד לעולי אתיופיה: תבחרו בנו. לקחת את הילד האתיופי, ראינו את ראש הממשלה בנימין נתניהו מצטלם אתו, ובא ואומר: אני עכשיו רוצה לתת לכם תקציבים, אני אשפר את הקליטה שלכם. אדוני היושב-ראש, אני שואל איפה היה ראש הממשלה כשקיבלו את ההחלטה הזאת, שבאה ואומרת שאין תוכנית לקליטת עולי אתיופיה. אני חושב שהצביעות הזאת היא צביעות שפשוט אי-אפשר, חוגגת יום-יום, לילה-לילה. אדוני היושב-ראש, אני יודע, פה אני רוצה להגיד לך ששרת הקליטה כן ניסתה, אני יודע שהיא מתאמצת. עוד פעם אמרו לה: תשמעי, בואי נעביר את התקציב, אחר כך נכנס ועדת שרים מיוחדת. כלומר, הרכבת כבר הלכה, הגיעה ליעדה, ואז אנחנו נקיים דיון עוד פעם. ואני אומר לך: אל תעבדו על הציבור. עולי אתיופיה לא מאמינים לממשלה הזאת, ארגוני העולים שהיו שותפים לא מאמינים לממשלה הזאת, כי הדברים מדברים בעד עצמם. אז מה לעשות? הממשלה הזאת, דובריה, עם כל המרכיבים של הקואליציה, כולם חברתיים. אבל כשאתה מגיע לשעת האמת, מה שגובר, אדוני היושב-ראש, זה ההסכם הקואליציוני. יש לך הסכם קואליציוני? אין בעיה, אתה יכול לאיים על הממשלה ואין בעיה, אתה תקבל עוד. אתה רוצה שיושב-ראש ועדת הכספים יעביר את התקציב? אתה מבטיח לו להביא חקיקה שמרוקנת מתוכן את התקציבים של הרשויות המקומיות, מאיפה שאין להן. למה? אתנן פוליטי אפשר לתת, אבל כשאתה מגיע לנקודות החשובות, כמו להילחם בעוני, לעשות צדק חברתי, זה לא קיים. אדוני היושב-ראש, הדובר הקודם, השר לשעבר יעקב אדרי, דיבר על התקציבים שאינם, תקציבים לאזורי עדיפות כמו הנגב והגליל, בלי להבדיל בין האוכלוסיות, ערבים, יהודים, כל האזרחים. לשם יש אפס תקציב, אדוני היושב-ראש. אני עברתי על כל ספר התקציב, אבל כאשר מדובר מעבר ל"קו הירוק", לאזור שבמחלוקת, מיליונים, מיליארדים. כאשר מדובר בישיבות, הקופה פתוחה. אדוני היושב-ראש, אני חושב שדובר על כך שלא נעשה דיון מעמיק, לא אפשרו לנו לקיים דיון אמיתי על סעיפי התקציב, על קביעת סדר עדיפויות, שייטיב עם האוכלוסייה, עם האוכלוסיות הרבות. זה לא נעשה וזה לא קרה. אדוני היושב-ראש, אני חושב שלפעמים יש איזושהי קוטביות, קואליציה אופוזיציה, אבל כשצריכים לבוא להחלטות האמיתיות שעושות סדר עדיפויות בתקציב, כולם נאלמים, הפוליטיקה מנצחת את הממלכתיות, אדוני היושב-ראש. לכן זה שאין תקצוב לתוכנית חומש לקליטת עולי אתיופיה, זה בעוכריה של הממשלה הזאת. אני מקווה שראש הממשלה יתעשת, בגלל הצילום שלו עם הילד יוצא אתיופיה, אחרת כל הזמן אנחנו נזכיר לו את הילד שהוא הצטלם אתו. תודה לחבר הכנסת שלמה מולה. יעלה חבר הכנסת מגלי והבה, ולאחריו, חברת הכנסת יולי תמיר. אם חברת הכנסת יולי תמיר לא תהיה, ידבר חבר הכנסת זאב בילסקי. אדוני היושב-ראש, מכובדי שר המשפטים, חברי חברי הכנסת, אתמול, בשעה טובה, חתמנו הסכם עם הרשויות הדרו��יות והצ'רקסיות. כמובן, לאחר מאבק של כמעט חודש וחצי של שביתות נגד האטימות של הממשלה, של משרד הפנים. לאחר מאמצים רבים נחתם הסכם אתמול עם שר הפנים, עם ראש הממשלה, שר האוצר. הייתי שם ובירכתי על ההסכם. מה שמטריד אותי, חברי חברי הכנסת, ואמרתי את זה גם בישיבה וגם לראש הממשלה, זה היישום, כי ישנן הרבה החלטות ממשלה שנשארו על הנייר. כשאנחנו באים ליישם את התוכניות האלה, אנחנו רואים כמה פער יש בין ההחלטות לבין היישום. אני יכול להביא לך הרבה דוגמאות, אדוני היושב-ראש  אני שמח ששר האוצר נמצא כאן, כי הוא גם שמע את הדברים אתמול, שאנחנו מברכים על המוגמר, אבל אנחנו מבקשים את היישום. הסעיפים השונים שנחתמו, הייתי אומר שהם הרע במיעוטו, כי זה לא פתר את הבעיה היסודית של המון פערים ובעיות שקיימים במגזרים האלה, אלא פתר בעיה של הרשויות המקומיות בנושא הגירעונות, בנושא החוב המתגלגל, בנושאים מהותיים, שהרשויות האלה יכולות להמשיך ולהתקיים. דרך אגב, אני ציפיתי שהממשלה, היא לא היתה צריכה לחכות, למרות המגעים שנעשו גם מול המנכ"ל וגם עם ראש הממשלה, שלא ייתנו לאוכלוסייה לסבול שביתה ארוכה כזאת. אבל כפי שאמרתי, לשמחתי הגענו להסכמה על הנושא הזה. היום התבשרנו שהרשויות הערביות שובתות ושהם הפגינו בחוץ. אחת הטענות, שאני שומע מכמה דוברים, היא שהרשויות האלה לא מסוגלות לגבות ארנונה. רבותי, זאת טעות ביסודה, כי כל הרשויות האלה גובות ארנונה, אבל השאלה היא אם הארנונה הזאת מספיקה כדי לכסות על הפערים ומה שקיים שם. התשובה היא לא. מי שיושב על כיסא הממשלה, ושר האוצר, שנמצא כאן, צריך למצוא את הפתרון לכל הרשויות, ומהר. ברשותך, היושב-ראש, אני רוצה לעבור לנושא התקציב. השתתפתי בכמה דיוני תקציב כחבר בוועדת הכספים. אני חבר ממלא-מקום בוועדה, ואהיה חבר קבוע ביום שני. נמצאת פה חברתי שלי, חברה קבועה. אני לא ידעתי שלא כל תקציבי משרדי הממשלה נדונו. היה לוח מפורסם, שהיינו רושמים עליו מה החוסרים ומה הפערים של כל משרד ומשרד, אבל היום הלכנו לאיבוד, כי רק חלק מהמשרדים קיימו דיונים. השתתפתי בדיון אחד, והלב נחמץ. הדיון על משרד השיכון. התקלה היא שלא נדונו כל תקציבי משרדי הממשלה בוועדת הכספים. אי-אפשר לבכות על חלב שנשפך, אבל זאת עובדה שלא מראה על רצינות שלנו, ככנסת, לפקח על פעילות הממשלה ועל התקציבים שלה. התחלתי לדבר על תקציב משרד השיכון וראיתי את אחד הסעיפים החשובים. שמעתם על המושג "שיקום שכונות"? כולנו התברכנו וראינו איך זה שינה את המצב ביישובים שונים בארץ. 2 מיליוני שקלים, אדוני שר האוצר. למה יספיקו 2 מיליוני שקלים בשיקום שכונות? השר אומר: מה אתם רוצים? תרשמו על הלוח שזה מה שהצלחתי להשיג. הצרה היא שאנחנו לא מצליחים לדון בתקציבים השונים, וזאת תקלה שאנחנו צריכים לנסות לתקנה. מטרידים אותי, רבותי, כמו את כל אזרחי ישראל, התקציבים העקיפים. נכון, הובטח לנו שיהיו הורדות מסים, והיתה התוכנית הגדולה של ראש הממשלה להוריד את המסים שמשולמים היום מ-46% ל-33%. אחר כך הוא אמר: השנה נוריד 2%, ובסוף הורידו 1%. יכולנו, אדוני שר האוצר, לוותר על ה-1% הזה, אבל העלינו את המע"מ ב-1%. לא צריך להיות כלכלן בכיר ולהבין את השוק במדינת ישראל או את השוק בעולם. המשבר העולמי תקף אותנו כצונאמי מאוגוסט עד מאי, ואנחנו רואים השתפרות בעולם, אבל זה שאנחנו מעלים את המע"מ בישראל, המשמעות היא שאנחנו מעלים את המחירים של הדלקים. תודה. אני מבקש לסיים. ברשותך, אני אסיים. הם הפריעו לי. שנינו שתקנו והסתכלנו עליהם. רבותי, כשאנחנו מעלים את המחירים, זה משפיע על כוח הקנייה של האנשים. אין להם ממה לקנות ואיך לקנות. כשאנחנו עושים את כל הדברים האלה יחדיו, אנחנו גורמים למיתון במשק, שההשלכות שלו ידועות. אני מסכם במשפט אחד, ועדת הכספים והכנסת לא הצליחו לדון בכל התקציבים של משרדי הממשלה, וזאת תקלה, אדוני היושב-ראש, שאנחנו חייבים לתקן אותה. הממשלה הולכת להעביר תקציב עם רוב דורסני, ואין לנו הרבה ברירות, אבל אנחנו יודעים שהתקציב הזה הוא רע לכל האוכלוסייה החלשה במדינת ישראל. תודה. תודה לחבר הכנסת סגן יושב-ראש הכנסת מגלי והבה. יעלה חבר הכנסת זאב בילסקי. אם אפשר, נא להחליף אותי לחמש דקות. בבקשה, אדוני. תודה רבה. 45 דקות? אני יושב עכשיו על כיסא היושב-ראש, ולכן אני צריך לפעול לפי הכללים. הזמן שמגיע לך, אדוני, הוא שש דקות. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, יושב פה ידידי שר המשפטים, והוא לימד אותי שלא צריך לעבור יום בלי שייאמרו דברי תורה, ולכן אני רוצה לפתוח דווקא במדרש תנחומא. שם נאמר: שלושה שמות ניתנו לו לאדם, השם שנתנו לו אביו ואמו, השם שמכנים אותו חבריו והשם שקונה הוא לעצמו. ועוד נאמר במדרש תנחומא: עולה על כולם השם שקונה הוא לעצמו. חברי בצד הימני, אתם מפריעים דווקא לדובר. חבר הכנסת שטרית, השר לשעבר. אדוני, אנחנו בבעיה. אם יש בעיה, אני מוכן להקשיב לבעיה. יש בעיה שנוגעת לניהול הישיבה. אני אסביר לך במה העניין. הודיע לי יושב-ראש הכנסת לפני רגע, הרי ועדת הכנסת החליטה שמתחילים את ההצבעות בשעה 15:00, וברור לך שזה כבר לא יקרה, כי מסתבר שהרבה אנשים לא דיברו. התחילו את הדיון בכנסת ב-11:55 במקום ב-11:00, מכיוון שיושב-ראש ועדת הכספים דיבר יותר מחצי שעה. עכשיו יש קבוצה שלמה של אנשים שלא דיברו. עד 15:30 ברור לי שלא יסיימו, הרשימה פה לא תסתיים עד 15:30, בעיקר כי לא מקפידים על לוח הזמנים. ב-15:30 אמורה לעלות יושבת-ראש האופוזיציה ולדבר, אחריה שר האוצר, ואז יתחילו ההצבעות. אין לי בעיה, אתם רוצים שנמשוך את ההצבעות עד מחר בבוקר? אני חופשי, אתם יכולים לדבר כמה שאתם רוצים. אני מציע לך, היושב-ראש, להקפיד על לוח הזמנים שכתוב. גומרים לדבר, תוריד את הדובר. לפחות בואו נצמצם למינימום את הזמן שיהיה עד ההצבעה, וננסה לראות עם היושב-ראש איך אפשר לסדר את העניין. אני יושב-ראש מחליף, אבל אני ודאי אקפיד על לוח הזמנים. אני אבקש גם מהמחליף שלי להקפיד על לוח הזמנים. אולי שכל אחד יוותר על שתי דקות. נציע את זה. אתה יכול למחוק מהרשימה את רחל אדטו. היא ביקשה בעצמה. סליחה? לא לא, אני ביקשתי והיא הסכימה. שמענו, אדוני. נא לשבת ולא להפריע. מאיר, אני באמת לא מבין אותך. מאתמול אני יושב, מתכונן לנאום של 45 דקות, צמצמו אותי לשש. אתה יודע מה? נישאר בדברי שבח. תמחק את מה שאמרתי. היא מדברת. מאיר, אתה משפיע עליה בצורה לא נאותה. אדוני, עזוב אותו. נתקדם. לאחר שראיתי פה בפעם הראשונה כיצד התקציב עובר, יש לי תחושה מאוד מאוד לא נוחה, ואני חושב שמדרש תנחומא לא התקיים על אותם אנשים, שהם אלה שמביאים לפה את התקציב לאישור. נאלצנו תוך דקות לאשר סעיפים שנוגעים למיליארדים ולאיכות החיים של כל תושבי מדינת ישראל. לכן, אדוני היושב-ראש, אני באמת חושב שטוב תעשה הממשלה אם תשקול שוב ותנסה אולי בזמן הקרוב לתקן חלק מהעוולות שבהגשת התקציב הזה. על-פי בקשתו של ידידי מאיר שטרית אני אסיים את דבר�� פה. לפחות דברי תורה אמרתי, וכל השאר ממילא לא משהו מיוחד. תודה, ואני מקווה שתשמש דוגמה לאחרים. אני מברך את שר המשפטים מעל במה זו. הוא בירך אותך, ואני מרשה לעצמי, כיושב-ראש, לברך אותך, ושיהיה לנו נעים בחברתך. הדוברת הבאה היא הגברת רחל אדטו, שהסכימה לקצר. שר המדע, אני ממש אודה לך אם תקשיב. אדוני שר המדע, אנחנו נבקש ממך להישאר. כמה זמן את צריכה, שלוש דקות? אני לא ארחיב. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בדרך לכאן היום עברנו ברחוב שליד קריית-הממשלה, וראינו חבורה שנראית קצת שונה מהחבורות הרגילות שעומדות ושובתות מול משרד האוצר. היתה זו חבורה של מדענים רוסים, כולם דוקטורים ופרופסורים בגילים 30, 40 ו-50. עצרנו, דיברנו אתם, זאב בילסקי, רוברט טיבייב, אני, מיכאל בן-ארי ומרינה סולודקין, ומייד אני אזכיר את תרומתה הגדולה כשרת הקליטה לשעבר. אמרתי להם: עכשיו אנחנו מעלים את זה מעל במת הכנסת. והסיפור הוא, שכל אלה הם קבוצה של מדענים, כולם מחבר המדינות, שהגיעו לארץ באמצעות הסוכנות, ובהסכם שהיה עם משרד הקליטה בזמנו, מרינה סולודקין תמכה בדבר הזה, הם קיבלו תוכנית שקוראים לה תוכנית קמ"ע. זאת תוכנית שבה משרד הקליטה תומך באותם מדענים. וזה הלך, והאנשים האלה תורמים את תרומתם. אלה 200 מדענים עולים, שתורמים תרומה אדירה למחקר של האוניברסיטאות במדינת ישראל, ועל זה אין בכלל חילוקי דעות. ב-8 ביולי, הווי אומר לפני שבוע, התקיים בין המדענים האלו לבין שרת הקליטה דיון, והיא הודיעה להם שלפי החלטת משרד הקליטה נעצרת התוכנית הזאת, והמימון הבסיסי שלהם יקוצץ מ-90 ל-61 מיליון שקלים, הווי אומר פיטורים של 151 משתתפים מתוכנית קמ"ע, אנשים שכולם עלו למדינת ישראל לפני 15 20 שנה והם עשר שנים עובדים באוניברסיטאות בארץ. אין מה לדבר, זו התשתית, זה ההון האנושי שלנו. עושים הכול כדי להביא את המדענים האלה לארץ, והנה אנחנו, בהינף יד, בפליטת קולמוס, בלי חשיבה מעמיקה, מוכנים להפסיד את האנשים האלה, לשלוח אותם מהאוניברסיטאות ולתת להם לעשות דברים אחרים. איפה הם ימצאו עבודה? מדענים בני 50, איפה ימצא מדען כזה עבודה? לכן צריכים לעשות הכול. בחוץ-לארץ מעריכים אותם. אחר כך יחפשו תוכניות איך להביא מדענים חזרה לארץ, כשאנחנו במו ידינו זורקים את המדענים שלנו החוצה. לכן צריכים לעשות, ולכן, אדוני שר המדע, אני שמחה שאתה כאן. אני יודעת שאוזנך קשובה לדברים האלה. אני קוראת לך בתחינה, ואני לא צריכה לשכנע אותך, כי אתה בוודאי מבין את הדבר הזה, לעשות הכול עם משרד הקליטה, או להוציא את העניין הזה ממשרד הקליטה אליך ולעשות הכול. הנה, הגיעה גם שרת הקליטה. רוברט, אתה תשלים את זה. לעשות הכול כדי שהמדענים האלה, לא יגדעו את הענף שעליו הם יושבים. את כנראה לא כל כך בעניין, מה זה להוציא אותם ממשרד הקליטה? שרת הקליטה שמה את הנושא על שולחן הממשלה בישיבת הממשלה האחרונה, וראש הממשלה התחייב אישית שהנושא יטופל. חבל שזה מגיע לזה שהם עומדים בחוץ. כל האנשים הנכבדים האלו עומדים בחוץ, עם שלטים. לפני שנואמים בכנסת כנראה צריכים גם ללמוד את הדבר. אני הייתי שם. שנים רבות ממשלת ישראל לא תקצבה את זה נכון, ומי שעשה את זה, ישראל ביתנו. אבל זה בהחלט לא יכול להיות שזה על הכתפיים של מפלגה ולא על הכתפיים של ממשלה. זה לא קשור בכלל למפלגה. אני יכולה להגיד לך באותה מטבע, שגם ציפי לבני, בהיותה שרת הקליטה, ומרינה סולודקין, הן נשים שתמכו ועשו הכול לעזור להם. זה לא מפלגתי כרגע, זה לא קשור למפלגה. תודה, גברתי. אני מציע לך שאת השיחה תמשיכי עם השרה אחר כך. אני מזמין את חבר הכנסת רוברט טיבייב. יש לך שתי דקות, אדוני. בבקשה. אדוני היושב-ראש, אנחנו מדברים היום על התקציב. בעיני הדבר הכי חשוב בתקציב זה ממש תוכנית קמ"ע, שהוקמה בעזרת חברי כנסת דוברי רוסית, בתוכם מרינה סולודקין. היוזמה היתה ברוכה, ויש להם פוטנציאל. התוכנית מיועדת למדענים עולים חדשים שהגיעו ארצה, והם תרמו תרומה ענקית לחברה, לחינוך, להשכלה ולמדע. אנחנו צריכים לנצל את הנס שהגיע עם העלייה. לצערנו הרב אנחנו פשוט מבזבזים הכוח הענק. בעיני זו תוכנית נטו כלכלית, שכל שקל שאנחנו משקיעים בתוכנית קמ"ע יחזור אלינו פי-עשרה. בסביבות 150 או 200 מדענים, שאנחנו לא השקענו בהם שום דבר, רובם דוקטורים. אנחנו קיבלנו אותם מהשמים. אני מסכים עם רחל אדטו: אם התוכנית היא במסגרת של משרד הקליטה ואין למשרד הקליטה שיניים להחזיק אותה, צריך להעביר אותה פשוט למשרד אחר. התוכנית מאוד חשובה, גם למדינה, גם לחברה וגם להשכלה. אני מציע להעביר את זה למשרד המדע. תודה רבה. תודה, אדוני. חבר הכנסת עתניאל שנלר. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, סברתי, מה אני אנאם היום, כשאו-טו-טו מצביעים על התקציב? במקום להכין נאום כתבתי מכתב ליושב-ראש הכנסת, ובכוונתי לקרוא את המכתב. מכובדי יושב-ראש הכנסת, לצערי אין דיוני תקציב ראויים בכנסת ישראל. בימים אלו, כשאנו נאלצים להצביע בעד או נגד חוק ההסדרים וחוק התקציב ועיני כולם נשואות לצג הצבעוני המראה את תוצאות ההצבעה, עיני צופות לילדי, לשכני ולציבור שסומך עלינו, על כולנו כחברי הכנסת. מצפים שנחשוב, נשקול ונכריע בפרטי חוק התקציב. הציבור אינו יודע שיש נתק, פשוט נתק מוחלט בין הראש, ההבנה, האמונה ותפיסות העולם לבין המכונה האנושית הנקראת "רובוט היד", הנדרש בשם המשמעת הסיעתית להצביע על-פי צבע הכפתור ולא על-פי תוכנו. דומה כי אין בתיאור זה כדי לחדש דבר, כי הרי כולם בקיאים ורגילים לאורך השנים במחזה הטכנולוגי המביש המתרחש מדי שנה במליאת הכנסת. דיברתי על כך אתמול, על כיוון חדש שאני רוצה להציע, ועל מנת לקצר אגש מייד למה שכתבתי במכתב לגבי איך אני רואה את הדברים. שלושה שלבים צריכים להיות באישור התקציב. השלב הראשון, אישור מסגרת התקציב. מייד לאחר אישור הממשלה את מסגרת התקציב, יעדי הגירעון והצמיחה ושאר היעדים הכלכליים, אדוני שר האוצר, אז צריכה הממשלה להביא לכנסת את אותה מסגרת, כך שנוכל לדון באותה מסגרת, כי שם אפשר יהיה לבטא את הרעיונות, את תפיסת העולם, את האידיאה, את סדרי העדיפויות, מבלי להזדקק לחקור כל דבר ודבר לגופו בכל משרד ומשרד. בצורה הזאת נוכל לעשות דיון אידיאולוגי-כלכלי, והכנסת תידרש כשלושה חודשים לפני ההצבעה על התקציב לאשר את המסגרת, כולל היעדים הכלכליים. זה יחייב את כולם  זה יחייב את הממשלה, זה יחייב גם את הכנסת, ואז לא נחזור כל פעם ל-square one, למעגל על היעדים הגדולים, אלא זו המסגרת שהכנסת אישרה, לאור החלטת הממשלה. ואז נעבור לשלב שני, שהוא שלב חוק ההתייעלות. חוק ההתייעלות צריך להידון במנותק מחוק התקציב, ואין מה לפחד. חודש וחצי ידונו הוועדות רק בחוק ההתייעלות. איזה שיתוף פעולה גדול יוכל להיות בין ועדות הכנסת השונות לאוצר, לממשלה, למשרדי הממשלה, וידונו באמת במהות החוק, אדוני השר, ולא ידונו באיזה מין מכלול גדול שעובר על יד חוק התקציב. נדמה לי שאז כל חבר כנסת ידע שה��א אוחז ביד אחת בתכנים שהוא עבד עליהם כל השנה. כי אם אני חבר ועדת החוץ והביטחון, אני רוצה לדעת את המהות של החוץ והביטחון, אבל אני אדע גם ביד השנייה לחשוב על אילוצי התקציב, מה קיים ומה לא קיים. וכך הדיון בחוק ההתייעלות בתוך הוועדה עצמה יוכל להיות הרבה יותר אמיתי. אישור חוק ההתייעלות צריך להיות מנוהל כמו היום, ריכוז מאמץ של הקואליציה על מנת להעביר אותו, כי ככלות הכול הם צריכים לשלוט, וזה בסדר, ריכוז מאמץ ביום אחד נאומים בהצבעות, אבל ביום מנותק מיום אישור התקציב. ואז עוברים לשלב האחרון, השלב של אישור חוק התקציב. חוק התקציב צריך להידון, אני רוצה להציע, בשונה מהיום בצורה כדלהלן: היום חבר כנסת, שכל השנה לומד את הנושאים שבהם הוא עוסק, כלומר בוועדת החינוך ובוועדת העבודה והרווחה, לא קשור בכלל לתקציב שלו. יש איזה נתק מובנה, אתה תתפלסף ותחוקק בתחום הוועדה שלך, אבל אין לך השפעה על המהות התקציבית שלו. לכן הצעתי, אדוני שר האוצר, שכל משרד יקיים פעם בשנתיים דיון לעומק על מסגרת התקציב שלו בוועדה המקצועית, בוועדות המשותפות שבהן יש גם חברי ועדה מקצועית של אותה ועדה וגם חברי ועדת הכספים, ובשנה לאחר כך, מי מפריע לוועדות לקיים את הדיון שאתה אומר? מסיבה מאוד פשוטה, כי דיוני התקציב נעשים רק בוועדת הכספים. אני מדבר על חוק התקציב. פעם אחת בשנתיים חוק התקציב צריך להידון בכל ועדה, בוועדה משותפת של ועדת החינוך וועדת הכספים, אבל רק אחת לשנתיים תכנון ארוך-טווח, לשנתיים, ושנה אחת דיון רגיל. בצורה הזאת יהיה שיח יותר עמוק, יותר אמיתי, שיקשר בין שני עולמות תוכן נפרדים, בין מה שאתה מאמין בצד התוכני לאילוצים הנכונים שיש במשק. יש פרלמנטים בעולם, אני מציע המון שנים שבוועדת הכספים תהיה ועדת כספים וועדה פיסקלית, חבר הכנסת שנלר תיכף מסיים, אז תוכל להמשיך את הדיון. אולי גם זאת הדרך. על כל פנים, מה שאני רוצה לומר, שהדרך הזאת תמצא את הגשר בתוך הכנסת בין הקואליציה לאופוזיציה, בין האילוץ המקצועי לאילוץ התקציבי, כי בסופו של דבר יש רק מדינה אחת כאן, למעט חריגה של ועדת החוץ והביטחון, שבה צריכים בכל שנה לקיים דיוני עומק, גם בחוץ וגם בביטחון. נדמה לי שבדרך הזאת נוכל לתת לדיוני התקציב עומק מקצועי, על מנת שהדיונים כאן יהיו לא רק אוטומטיים, אני באופוזיציה והיום אלחץ כל הזמן על הכפתור האדום, אני נגד, למה אני לא יודע, אבל אני חייב כי אני חבר באופוזיציה. ואילו כאן, הקואליציה, אתם מצביעים ירוק בלי שאתם מסכימים, בלי שאתם יודעים למה, כי אתם חברי קואליציה, כי כולם צודקים. חברים, אני מציע שנישא באחריות האמיתית ונצביע לפי התוכן. להצביע לפי התוכן זה אומר לעזוב את המשמעת הסיעתית בהקשר הזה ולדבר אל אזרחי ישראל אחרי למידה לעומק, חשיבה משותפת, כי יש לנו רק מדינה אחת. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת שנלר. אני מזמין את חברת הכנסת מרינה סולודקין. שש דקות, גברתי. אודה לך אם תקצרי. תודה ליושב-ראש. אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי הכנסת, אני רוצה לומר לכם שהתקציב שאנחנו מצביעים עליו הוא תקציב שונה מפני שהכנסת עשתה הרבה עבודה. חלק מהדברים הכי לא נכונים הוצאו מהתקציב, חלק של החוקים הוצאו מהתקציב, ואני מברכת על כך שכנסת ישראל היא לא חותמת גומי במדינת ישראל, שהכנסת היא ריבון, ובתקציב הזה ראינו שכך זה קורה. למרות זאת, הצעת התקציב הינה עדיין הצעה בעייתית מאוד. הבעיה העיקרית היא קונספציית מסים שגו��ה, הגדלת מיסוי עקיף במקביל להקטנת מיסוי ישיר. חייבים לקחת בחשבון שאנו נמצאים בתקופת המשבר העולמי הכלכלי הקשה ביותר ב-80 השנים האחרונות. לא במקרה יש השוואה בין המשבר הזה למשבר של שנות ה-20 וה-30. בישראל לא קיימים חלק מהמסים הישירים שהמדינות המפותחות ביותר כגון ארצות-הברית ובריטניה הוציאו לפני עשרות שנים. אני מתכוונת למשל למס העיזבונות הגדולים. הנה המקור להכנסה, ולא מיסוי עקיף, כמו שעשו במיסוי של ירקות ופירות, ואתמול ראינו את ההצבעה בנושא הזה שכמעט כל הכנסת, לרבות שר האוצר, 90 איש, הצביעו נגד המיסוי של הירקות והפירות. אני רוצה לומר לכם שכל התקציבים שלנו בשנים האחרונות שגויים באידיאולוגיה שלהם. הרי אנשים שמכלכלים את כלכלת מדינת ישראל שייכים לאסכולה ניאו-ליברלית שפשטה את הרגל בשנים האחרונות. נציגי אסכולה זו גורשו בבושת פנים ממשרדי האוצר והבנקים המרכזיים במדינות המערב. למרות זאת, משרד האוצר שלנו ממשיך בעקשנות מגונה לדבוק בקונספציה ארכאית זו. בזמן שמדינות אחרות מנסות להתגבר על המשבר ולמזער את הנזקים באמצעות הגדלת ההתערבות הממשלתית בכלכלה וחיזוק הרגולציה, אצלנו הלכו בכיוון הפוך. כשאני רואה שבבריטניה יש עכשיו מיסוי של המשכורות הגבוהות, 50% תומכים, לא רק ה"לייבור", תומכים גם השמרנים שלהם. ואצלנו תכננו והכנסת לא נתנה להפחית מיסוי מהמשכורות שהן יותר מ-240,000 לשנה. הפוך בכל הכיוונים. בגלל זה אני לא מצביעה בעד התקציב הזה, ואני מאוד ממליצה לשנות את הקונספציה. זה חשוב מאוד. תודה. תודה, גברתי. חבר הכנסת מולה, יש משהו מצחיק שאתה רוצה לספר לנו? חבר הכנסת יואל חסון. אודה לך, אדוני, אם תקצר. שש דקות. אדוני היושב-ראש, שר האוצר, שרת הקליטה, חברי חברי הכנסת, נהוג בדרך כלל להתייחס לנושא של ההסתייגויות רק ככלי אופוזיציוני, של האופוזיציה, שבו בדרך הזאת אנחנו באים לידי ביטוי. אני חייב לומר שהחלטתי להתייחס לכלי הזה של ההסתייגויות קצת יותר ברצינות. ואני רוצה לעזור לך, אדוני שר האוצר. אומנם זה אולי קצת מאוחר כי את הכספים האלה כבר נשפוך לפח הזבל, אבל תדע לך, אני עברתי על התקציב שאני בטוח שעברת עליו הרבה יותר ממני, וגיליתי בכל מיני סעיפים, אני אומר לך, אדוני שר האוצר, מיליארדים של שקלים שיכולת, לדעתי, אם היית מעביר מסעיף לסעיף, אם היית עושה את אותן העברות, לדעתי היית חוסך שעות ארוכות של דיונים בוועדות הכנסת. גם ציבורית היית יוצא הרבה יותר טוב. מאות מיליוני שקלים, אדוני השר, על משרדים לשום דבר, על משרדים לכלום. מאות מיליוני שקלים. ואתה יושב בוועדת הכלכלה או בוועדת החינוך או בוועדת העבודה והרווחה ואתה מגלה שמקצצים 10 מיליוני שקלים בתקציב למתנ"סים ולמעונות למפגרים ועוד 5 מיליונים במערכת החינוך ומורידים כיתות, ואתה אומר: רגע, אבל הכסף הזה ישנו. הכסף הזה נמצא, הוא קיים. השנה יהיו פחות כיתות למפגרים כי יש יותר לשכות לשרים. זאת האמת. היום יהיו פחות כיתות במערכת החינוך לאוכלוסייה מוחלשת כי יש יותר שרים ויותר משרדים לשום דבר. אתם, השרים הנכבדים, התמזל מזלכם לא להיות שרים לשום דבר, אבל רבים לידכם הם שרים לשום דבר. ואני אומר: מה נגיד לאותה אמא שהבן שלה הוא תלמיד חלש, מוחלש, הוא צריך כיתה טיפולית, והיא תבוא בספטמבר ותרצה להכניס את הבן שלה למערכת החינוך, אדוני שר האוצר, אופיר אקוניס, אתה מפריע לשר האוצר וזה לא בסדר, הוא נורא רוצה להקשיב לי, חבר הכנסת אקוניס. ��ותה אמא תבוא בספטמבר ויגידו לה: אנחנו מצטערים, אין לנו מקום לבן שלך כי השנה אפשר לפתוח רק כיתה אחת ולא שתי כיתות. אני אומר: איפה המצפון של האנשים פה? הרי אתה יודע, אדוני שר האוצר, אני חייב לומר שאני דווקא מאלה שמכירים אותך ומכבדים אותך, אתה באמת אדם רציני ומעמיק, ואני גם עבדתי אתך לפני שנים מספר ואני מכיר אותך. אתה באמת לקחת על עצמך משימה, מייד לאחר היוודע תוצאות הבחירות, והקמת את אותו צוות 100 הימים, או נתניהו הקים ואתה עמדת בראש צוות 100 הימים. ולכאורה, אתה אדם רציני, אתה יודע מה עמד לפניך ומה זה 100 הימים הקרובים. מה באמת קרה עם אותן המלצות? הרי המלצות 100 הימים, לא תוכלו להגיד לי עכשיו: אלו דברים שנעשה במהלך הקדנציה. זה 100 ימים. אפילו הלכתם כל כך רחוק שהחלטתם להקים ב-15 ערים משטרות עירוניות תוך 100 ימים. לא משטרה, ואפילו לא נקודת משטרה, שלא נדבר על סיור של משטרה. 100 ימים. כל מה שיצא מאותו ספר עב-כרס זה שכרתו פשוט יותר מדי עצים בשביל להדפיס אותו. שום דבר לא נעשה משם. התקציב הזה הוא דוגמה באמת, באמת, אדוני שר האוצר, ואתה יודע את זה, אתה בתוך תוכך יודע את זה, שלא רק שהתקציב הזה לא מתאים ולא נכון, התקציב הזה לא יהיה בסופו של דבר התקציב שעל-פיו מדינת ישראל תעבוד. אתה יודע שלתכנן תקציב בעת כזאת לשנתיים קדימה זה דבר שאי-אפשר באמת לעשות. אגב, המצאה ישראלית. אנחנו בדרך כלל מתגאים בהמצאות הישראליות, אבל הנה, המצאה ישראלית שאנחנו פחות מתגאים בה. הרי אתה יודע, שר האוצר, שבעוד חודשים מספר אתה תבוא לכאן עם תיקון נוסף לתקציב הזה, ועם גזירות נוספות ועם שינויים, כי אתה, יותר טוב מכולנו, אתה רואה בדיוק את הכנסות המדינה, ואתה רואה את הכנסות המדינה יורדות. הן יורדות, בין השאר, כי התקציב שלכם הוא לא בשורה. כמו שאמרתי בדיוני חוק ההסדרים, התקציב הזה, לא רק שהוא לא מנוע צמיחה, כמו שאמר ראש הממשלה "מנוע סילון" זה גם לא מנוע "פייפר". זה לא יצמיח שום דבר באמת. שום דבר באמת זה לא יצמיח, אדוני שר האוצר. ואין משטרות עירוניות ואין שום דבר. ומאיפה כל זה מתחיל, אדוני שר האוצר? מזה שראש הממשלה הוא נסחט סדרתי. אתה יודע שהוא נסחט סדרתי, כי אותך הוא השפיל בדרך לשם. ראש הממשלה הזה הוא נסחט סדרתי כי הוא חסר ביטחון, הוא יודע שהוא ראש ממשלת אינטרסנטים, הוא יודע שהוא ראש ממשלה שהוקמה בקומבינה, והוא גם יודע שהוא לא זכה בבחירות האלו. הוא יודע שהדבק של הממשלה הזאת שמחבר אותה זה דבר של אינטרסנטים, אנשים שעשו הסכמי טרום-בחירות ויושבים על כיסאות, שאני אומר לכם שהם מתנדנדים היום, יתנדנדו בעתיד, כי הבלוף הזה, גם כדוגמת התקציב וגם כדוגמת הדברים בעתיד  יתגלה וכבר מתגלה לציבור הישראלי. אדוני היושב-ראש, אני רוצה, ברשותך, עוד עשר שניות לומר לך: אנחנו, חברי הכנסת באופוזיציה, כשעבדנו על התקציב הזה, אז כל מי שעשה פה עבודה קשה, יושבת-ראש הסיעה, כל חברי הכנסת שרואים כאן, מאיר שטרית וכולם, את כולנו רואים בתקשורת ואת כולנו שומעים. אבל אני חייב, אדוני היושב-ראש, בשם יושבת-ראש הסיעה ובשם כולם לציין את עובדי סיעת קדימה, שעבדו לילות כימים על ההכנה ועל העבודה של האופוזיציה כאן בסיעה: קודם כול מנהלת הסיעה, לימור ברמן, שהנהיגה את העניינים יחד עם כולם, היועץ המשפטי של הסיעה סהר פינטו, אתי קלימי בצוות הסיעה, שמוליק דהן, דובר סיעת קדימה, שכמו שכולכם הרגשתם העביר את המסר לציבור,  צריך לתת גם קרדיט, אדוני השר. זה ��מו באוסקר. להמשיך? אתה רוצה? צריך לתת קרדיט. שמאושר התקציב ראש הממשלה יודה להם, למה אתה לוקח, גלית חזקיה בצוות הדוברות ואורית רימוק בצוות של הסיעה. אדוני השר, אני רוצה שתדע שבזכות האנשים האלה הצלחנו להעביר לציבור ולשכנע את הציבור עד כמה התקציב הזה רע למדינת ישראל. תודה רבה. תודה, חבר הכנסת חסון. אני מזמין את חבר הכנסת שאול מופז. לפני שאתה יושב אתה צריך לדבר. אם אתה מוותר אנחנו נמשיך הלאה. שבע דקות, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנו עומדים היום בפני ימים קשים, ימים של הכרעה מדינית, אבל לא פחות, ימים של הכרעה כלכלית. הצעת התקציב, כפי שהונחה על-ידי הממשלה בפנינו, חברי הכנסת, מובילה להודעה אחת: ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה על ניתוקה מאזרחיה והפקרתם בידי יועצים ופקידי אוצר, אתם מדברים על יועצים? הרי הם מכתיבים לכם כל דבר. חבר הכנסת אקוניס, צהריים טובים. כל דבר, כל דבר. תתחיל להירגע, חבר הכנסת אקוניס.  תשמע, תשמע, חברי חברי הכנסת, אני מבקש מכם להתאפק.  חבר הכנסת אקוניס. מה שנעשה, חבר הכנסת אקוניס, אתה רוצה להצביע על התקציב? אתה רוצה להצביע על התקציב? אז בוא נאפשר לחבר הכנסת מופז לדבר.  כואבות לך האוזניים. חברי סיעת קדימה, אתם מפריעים לחבר הכנסת מופז לדבר. הוא כבר לא דובר של ביבי. הוא שכח את זה. מה אפשר לעשות? אתה כבר לא דובר של ביבי. תודה. חבר הכנסת אקוניס, לא מתאים לך. עיינתי בתקציב וחיפשתי חמלה, חיפשתי עתיד ותקווה לצעירים ומזור לאזרחינו הוותיקים. אך מה שנגלה לנגד עיני הוא גזירות, גזירות ויותר גזירות, ואם אפשר, עוד קצת גזירות. הצעת התקציב לשנים 2009 ו-2010 מצביעה על גידול בהוצאות הממשלה, עקב הסכמים קואליציוניים שטווה ראש הממשלה עם סיעות הקואליציה, וירידה בהכנסות ממסים. למרות הירידה המסתמנת, שמקורה במיתון עולמי, מבקש האוצר להמשיך במדיניות של הפחתת המסים. אך אליה וקוץ בה: הפחתת המיסוי תיטיב עם בעלי השכר הגבוה, שיזכו לתוספת שנתית ניכרת במשכורתם הגבוהה גם כך, ואינה מסייעת לבעלי השכר הנמוך למלא את המקרר. הפסד ההכנסות ממסים ישירים הוביל את הממשלה להעלאה של המסים העקיפים, שפוגעים בעיקר בשכבות החלשות ומגדילים את הפערים המעמדיים בחברה הישראלית. חברי חברי הכנסת, הצעת התקציב של האוצר אכן הינה היסטוריה למדינת ישראל. בפעם הראשונה זה שני עשורים גביית המסים העקיפים גבוהה מההכנסות ממיסוי ישיר. אך אוי לה לאותה היסטוריה חסרת החמלה שמכתיבה ממשלת ישראל. הרשויות המקומיות שמהוות זרוע שלטונית באזורי מגורינו הוזנחו אחר כבוד, מענקי האיזון קוצצו במיליוני שקלים, קיצוץ שאותו נרגיש בפתח ביתנו. חברי חברי הכנסת, הרשויות המקומיות אינן בנות חורגות שלנו, אלא חלק בלתי נפרד מזרועותיו של השלטון המרכזי, והקיצוץ שמציעה ממשלת ישראל בתקציבן הינו בבחינת סתימה של העורק המרכזי של המדינה בשירותים שהיא מספקת לאזרח. רק בשבוע שעבר עדים היינו כי בעיר-הכרמל, אזרחיה בני העדה הדרוזית, שממלאים את חובותיהם למדינה, שואבים מים מהבאר, מאחר שנותקה אספקת המים מבתיהם. כאחד שלחם עשרות שנים כתף אל כתף עם אחינו הדרוזים והבדואים, אני שואל את שר האוצר: את החובות בקרב הדרוזים והבדואים ממלאים היטב, ככלל האזרחים, אלו שמשרתים, אך האם שכחת את חובתך לדאוג להם למים בברזים? האם אתה באמת מאמין שההפקרה של אזרחים סוג א' לחסדיהם של פקידיך לא תתפוצץ לחברה הישראלית בפרצוף? יתירה מכך, ב��שויות מקומיות אחרות לא שולם שכר לעובדים במשך חודשים. ראשי ערים אינם מסוגלים לפתח תשתיות, לספק שירותים סוציאליים ופסיכולוגיים לאוכלוסייה. מערכות הביוב קורסות, והקיצוץ רק ילך ויגדיל את הנתק בין האזרח למדינה. מדוע שהרשות המקומית לא תשלח לכל אזרח הביתה, עם חשבון הארנונה, הודעה: תושב/תושבת יקרים, אף-על-פי ששילמתם את חשבון הארנונה והמים לא נוכל לעזור לכם אם תזדקקו לנו? התקציב הממשלתי לפיתוח תשתיות ברשויות ספג פגיעה קשה, שפירושה פחות פיתוח של כבישים ברשויות ושל בנייה, פחות מוסדות לרווחת הציבור ופחות הקמה של בתי-ספר וגנים. נושא הבטיחות בדרכים ייעלם מסדר-יומה של הרשות המקומית יחד עם ירידה באיכות החיים. התוצאה של תהליכים אלו תביא לחוסר הזדהות עם המדינה ועם מוסדותיה. הממשלה הזאת מנותקת ומתנתקת יותר ויותר מיום ליום מאזרחיה. צמצום ההוצאה הממשלתית לנפש תגרום להפרטת השירותים הממשלתיים מבית היוצר של פקידי האוצר והעומדים בראשו. זה אומר הגדלת מספר העובדים המועסקים על-ידי חברות כוח-אדם, ניצול מחפיר של עובדים בתנאי ההעסקה, מספר רב יותר של תלמידים בחינוך הפרטי ובמכללות הבלתי-מתוקצבות, צמצום שירות התעסוקה והפניית מחוסרי העבודה לגורמים פרטיים. אבל שרים יש למכביר, ברוך השם. בזה הממשלה עוד לא מצאה את המקום לקצץ. חברי חברי הכנסת, הגדלת המיסוי על סיגריות אין בו כדי לפתור משבר כלכלי בקנה מידה עולמי. העלאה של 1% במע"מ ומיסוי רגרסיבי אינם מתכון לפתרון ארוך טווח, אלא אקמול לתוכנית רעה במחלה ממאירה. אני שמח כי קריאתי, כמו גם קריאת שאר חברי האופוזיציה, לא להטיל תשלום מע"מ על פירות וירקות, הגיעה לאוזנו של ראש הממשלה, והוא אומנם הורה לא להטיל על עגבניות ועל אפרסקים את נטל המע"מ. אתמול היינו עדים לתהליך מבזה, חוק הסדרים בהיקפו הנוכחי ותהליך אישורו אינם קיימים בשום פרלמנט אחר. בחנתי את הליך אישור התקציב, הדיון השטחי בממשלה ובמשרדי הממשלה, ומצאתי מאפיינים של תהליך ריכוזי וכמעט חשאי. גם כוחה היחסי של כנסת ישראל בתהליך התקצוב קטן מדי. ועדת הכספים של הכנסת כמעט שאין לה יכולת להתמודד עם מורכבותו של תקציב המדינה, וסדרי אישור התקציב מקטינים את מידת מעורבותם של חברי הכנסת בשלב העיצוב והחקיקה ובקביעת סדרי העדיפויות של החברה הישראלית. יש לבחון עיצוב מחדש של תהליך התקצוב בישראל, שבכוחו לייעל את אספקת השירותים הציבוריים לאזרחי ישראל, לשקף באופן דמוקרטי את סדרי העדיפויות של החברה ולהגן על היציבות הכלכלית. נושאים כגון מסגרת התקציב, גודל הגירעון, יעדי הצמיחה, האינפלציה וצמצום האבטלה, יש לדון עליהם בכנסת, ולהפסיק את הסאגה המבישה של בעד ונגד לאורך שעות, שאינה מוסיפה כבוד לתהליך ולמעמדו של הבית הזה. תודה. אני רוצה לסכם, אין לך זמן לסכם. אתה כבר שתי דקות אחרי הזמן. שבסיכום של הקומדיה שהתנהלה סביב אישור התקציב למדו מדינות ערב האויבות והידידותיות לנו כי למדינת ישראל ראש ממשלה לחיץ, שאינו מסוגל לקבל החלטות, לא רק בנושאים מדיניים וביטחוניים אלא אף בנושאים כלכליים. בנימין נתניהו נבחר לפני שלושה חודשים על-ידי אזרחים שהובטחה להם הורדת מסים. הוא נבחר על-ידי מורים שהובטח להם תקציב חינוך גדול יותר, על-ידי מטפלות שעושים עליהן קומבינה כדי לא לשלם להן שכר ראוי, על-ידי בעלי הבסטות בשוק, שהוא התעלל בהם, על-ידי אמהות חד-הוריות שלא חומלים עליהן. מסתבר שנתניהו היה ראש הממשלה של פקידי האוצר, ונשאר ראש ממשלה של פקידי האוצר. תודה, חבר הכנסת מופז. חברת הכנסת שלי יחימוביץ. יש לך שתי דקות. אדוני היושב-ראש, חברי השרים וחברי הכנסת, אנצל את שתי הדקות הנוספות שניתנו לי כדי לדבר על מה שמאפיין יותר מכול את התהליך המסוכן הזה שאנחנו נתונים בו, והוא ההפרטה הגדולה ביותר בתולדות המדינה, אם כל ההפרטות, המכונה הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל. למה אני מדברת על הרפורמה הזאת, הרי היא לא בתקציב והיא לא בחוק ההסדרים? אבל כל הרוח הרעה של אופן ניהולו של התקציב ושל חוק ההסדרים שורים עליה, מקרינים עליה ומראים עד כמה האופן שבו אנחנו מקבלים החלטות כלכליות הרות גורל בתקציב ובחוק ההסדרים משחית את כל המערכת, משחית ומפורר אותה, ופוגם בהליכי קבלת ההחלטות באופן שמובא לידי אבסורד באותה רפורמה במינהל מקרקעי ישראל. זה היה אמור להיות סעיף בחוק ההסדרים. בסעיף בחוק ההסדרים מקבלים החלטה היסטורית בתולדות המדינה, שבה עוברות קרקעות המדינה מבעלות הלאום לבעלותם של פרטים, של יחידים, שיש להם מספיק כסף לקנות קרקעות יקרות בלב המדינה. החלטה שיש לה משמעויות פוליטיות, היסטוריות, לאומיות, ציוניות, סביבתיות, חברתיות וכלכליות, החלטה שהמשמעות שלה מקרינה לדורי דורות, דוחפים אותה לחוק ההסדרים. אחר כך, בהתערבותו המבורכת של יושב-ראש הכנסת, היא הוצאה מחוק ההסדרים, אבל אז, במהלכים של מרמה וכחש, היא טופלה בדיוק כמו שמטופלים סעיפים בחוק ההסדרים: בלחץ, בבהילות, בשטחיות, בלי מידע, בלי לשמוע את כל הקבוצות הגדולות במדינה הזאת שההחלטה הגורלית הזאת נוגעת לגורלן. ההחלטה הזאת היא החלטה לדיראון עולם. אמרתי כאן הבוקר, כולנו זוכרים את דמותו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל, כשהוא רוכן מעל המרפסת בבאזל ומסרטט לנגד עיניו את החזון של המדינה הציונית מעל אותה מרפסת בבאזל. כל מנהיג צריך מרפסת. המרפסת של בנימין נתניהו, הוא ראש הממשלה, היא המרפסת שהוא יסגור בקלות, לכאורה, הודות לרפורמה במדינת ישראל. זה חזונו. חזון המרפסת של נתניהו לעומת חזון המרפסת של בנימין זאב הרצל, והפער העצום בין שני החזונות האלה, מראים לאיזה שפל הגענו נוכח הקלות הבלתי-נסבלת שבה אנחנו מפריטים את המדינה, והאופן שבו טופל המהלך הזה, הצורה השערורייתית שבה הוא טופל היא תוצאה ישירה של ההרגלים הרעים שרכשנו לעצמנו בשנות חוק ההסדרים הרבות מדי. תודה רבה. תודה. חבר הכנסת רוני בר-און, ואחריו, גברתי יושבת-ראש האופוזיציה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני שר האוצר, הם שוב השאירו אותך לבד, שר האוצר, הא? חברת הכנסת יחימוביץ, את טועה בעניין המרפסת. המרפסת שבנימין נתניהו כל כך רוצה לסגור זאת המרפסת בכיכר-ציון. לא רציתי להגיד את זה. אז הנה, אני אמרתי. לא אמרתי. התקציב הזה, אדוני שר האוצר, הוא מה שהזהרנו מפניו במשך שלוש השנים האחרונות, וגם שילמנו מחיר על זה שלא נכנענו, ערבוב של כלכלה ופוליטיקה. אני מקווה שאתה כבר יודע שערבוב כלכלה ופוליטיקה זה עניין הרסני, שכאשר לוקחים את כל ההשפעות ואת כל הצרכים הפוליטיים, את כל האילוצים, את כל הפחדנות, את כל הסחטנות, הכלכלה מתרסקת. את הלקח הזה, צריך לומר ביושר, אנחנו למדנו בקדימה, בממשלת קדימה, ושילמנו מחיר לא פשוט, שילמה הגברת לבני באוקטובר ובפברואר, ושילם ראש הממשלה הקודם, אולמרט, ביוני 2008. אבל לממשלת נתניהו, לממשלת שר-העל לענייני כלכלה, אין שום עכבות. יש לו רק מנטרה אחת: ממשלה בכל מחיר. כל דכפין ייתי ויסחט. התקציב הזה, אם מתאמצים אפשר למצוא בו איזשהו חלק כלכלי קטן, וכל כולו פוליטי. בחלק הכלכלי עשיתם בסדר. שמעתם מה שאמרו לכם אנשי המקצוע באוצר. לקחתם גם את תקציב 2009, שאנחנו הכנו. על כך מגיעה לכם ברכה. אבל בחלק הפוליטי התנהגתם כמו בעלים של חנות מכולת קטנה, בעלים של בסטה, שכל בריון בשכונה עובר, דופק על הדלת, נכנס ודורש דמי חסות, ואתם נסחטתם, מבוהלים, נידפים ברוח. כל בריון שכונתי או פוליטי יכול לסחוט אתכם. איך היה התהליך? ש"ס שחטה את שר-העל שלך כבר בקיץ שעבר, בקצבאות, בישיבות, ביטלתם את ויסקונסין, פירקתם את שוק העבודה, ואחר כך באו ההסתדרות והתעשיינים, בצדק מבחינתם: אם אתם משלמים, למה לא לקחת? ונכנעתם בלי תנאי, אבל בעיקר נכנעתם בלי תמורה. הבטיחו לכם עסקת חבילה, הקפאת שכר. יפה, 4, 5 מיליארדי שקל חיסכון. מה קיבלתם? עסקת חבלה קיבלתם, לא עסקת חבילה. חבלה, חבלה במשק. מה נתנו לכם? מיליארד, מיליארד ו-200 מיליון שקל על קיצוץ דמי הבראה? עוד פעם החלשים משלמים? מה נתתם? הכול נתתם. אף אחד בהסתדרות, אף חלום שהיה אי-פעם להסתדרות, אף חלום פרוע של תאוותנות הכי גדולה לא חסכו מכם. את הכול הביאו, ואתם שילמתם, לא אתה, ראש הממשלה שלך, באותה אשמורת הבוקר של הדיון במרכז העבודה על ההצטרפות לממשלה, בין 03:00 ל-05:00, נכנע כניעה מוחלטת. את הכול הוא שילם. אני במו-עיני ראיתי את האס.אם.אס שמגדיר במלה אחת, על-ידי היועץ המיוחד שלו מבחוץ, את מה שהוא עשה שם בין 03:00 ל-05:00. אני לא משתמש במלה "שואה". זה מה שהיה כתוב באס.אם.אס. על כל העקרונות ויתרת, שר-על לענייני כלכלה. לא אליך אני מדבר. מי שלח את האס.אם.אס? אני אמרתי מספיק. ויתרת על האחריות התקציבית ועל המשמעת הפיסקלית שהיה לך חלק לא מבוטל במיצובה. ויתרת על האמירה הנכונה שאין דוגמתה שמהעוני יוצאים בעבודה ולא בקצבאות, וויתרת על הכלל שהצבת שאת ההסתדרות מרחיקים מהשליטה במשק. את הכול ריסקת, שר-על לענייני כלכלה. לצורך הדיון ההזוי הזה שמתקיים בתקציב המדינה אומר גפני שעל המקורות, אדוני שר האוצר לשעבר, מר סילבן שלום, על הכנסות המדינה דיברו שעה וחצי. בלילה הראשון שהכנסת הזאת התכנסה שדדתם מהקונסטיטוציה הישראלית עוד 70 יום לצורכי דיון בתקציב הזה. במה עסקתם בתקציב הזה? רק בצד השימושים. טיפלתם רק בצד ההוצאות. לא נגעתם, לא קיימתם שום דיון בעניין המקורות. שום אומץ אין כאן, שום יצירתיות אין כאן, ושום דיון בסדרי עדיפויות. נכנעתם לביטחון כי זה ברק, נכנעתם להסתדרות כי זה עופר עיני / ברק, ונכנעתם לחרדים כי זה סקטורים. היחיד שלא נכנעתם זה לליברמן, כי לליברמן לא צריך להיכנע. בעצם, הוא בעל-הבית של הממשלה הזאת.  לאיזה פתרונות הלכתם במקורות? הבטחתם, אני אומר: הבטחת. לא אשתמש בלשון רבים. אדוני ראש הממשלה, שר-על לענייני כלכלה, הבטחת שתוריד מסים. ידעת שאתה לא אומר אמת כשהבטחת את זה, כי אני אמרתי לך. פתאום הם מופתעים שחסר בתקציב. אני אמרתי לך פעם אחת, פעמיים ושלוש פעמים, שלושה חודשים לפני הבחירות, שהולך להיות כאן חוסר ב-40 מיליארד שקל. ישבת בלשכת ראש הממשלה אולמרט וממני שמעת את זה. איך העזת להבטיח לעם הורדת מסים? מאיפה הבאתם את המקורות? עוד הפעם קיצצתם בשירותים, בשירותים החברתיים, וברווחה ובחינוך ובמענקי האיזון. זה כבר היה קונסנזוס שלא נוגעים בדברים האלה. אתם מקצצים את זה ותקצצו את זה בעוד 14%. אתה יודע שתקצצו את זה ב-14% flat במ��לך השנה וחצי הזאת. אני אזכיר לך שעמד פה פעם צ'רלי ביטון ואמר דבר שצריך לזכור, שהכלכלה הישראלית זה כמו ברית-מילה: הגדולים אוכלים בכל פה ולקטנים מקצצים. גם אתם עושים אותו דבר. הגדולים אוכלים אצלכם בכל פה, ולקטנים ולחלשים אתם מקצצים. לסיכום, התקציב הזה הוא תקציב שאין בו עקרונות אבל יש בו אלתורים. אין בו שום חזון, והוא אפור כמו קלף ישן. זה תקציב שאין בו בשורה. הוא עלוב. הוא כולו תקציב של ייאוש. אין בו יציבות, הוא רעוע והוא מתפתל ומאלתר, ואין בו אומץ, והוא תקציב של כניעה ופחדנות. תודה. אדוני ראש הממשלה, משפט לסיכום. אדוני ראש הממשלה, בדיוק כמו התוכנית המדינית שלך, תוכנית של פחדנים, תוכנית כמו של חיה שניצודה באלומות האור של ארצות-הברית מכאן ושל הקהילה הבין-לאומית מכאן והיא רק מבקשת להתחמק ולברוח, ובמקרה הטוב להגיב, בדיוק אותו דבר התוכנית הכלכלית שלכם והתקציב שלכם. הכול אלתור, טלאי על טלאי, חסר חוט שדרה לחלוטין, בדיוק כמו כל הממשלה הזאת. תודה לחבר הכנסת בר-און. אני מזמין את יושבת-ראש האופוזיציה, חברת הכנסת ציפי לבני. גברתי, לרשותך עשר דקות. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הכנסת עומדת לאשר עוד מעט תקציב לשנתיים בצירוף שורה שלמה של חוקים שהועברו בחטף בחסות חוק ההסדרים תחת הכותרת שאין צינית ממנה: חוק ההתייעלות הכלכלית. הכנסת הזאת ראתה מזה שנים את התהליך הפרלמנטרי של אישור התקציב. צריך לומר מייד שהתהליך מורכב מדי, ושנים נעשה שימוש בחוק ההסדרים מעל הנדרש. אבל מה שקרה כאן בזמן האחרון עם התקציב הזה וחוק ההסדרים הזה, הכנסת הזאת לא ראתה ולא ראו כנסות ישראל מעולם. התקציב הזה יעבור עוד מעט. יש רוב. אבל, החרפה הזאת תישאר, על ראשכם. החרפה הזאת גדולה במיוחד כשמדובר בתקציב שאמור להתמודד עם משבר כלכלי שפוקד את כל מדינות העולם, וישראל, תודה לאל, נכנסה אליו חזקה יחסית, כשכל הנהגות העולם פועלות בהיגיון כלכלי מסוים, נוקטות ופועלות באחריות נדרשת של ממשלה כלפי אזרחיה, ורק בישראל הכול הפוך. הממשלה פועלת בניגוד לְחוק שהיה קיים, בניגוד להיגיון, בניגוד לאחריות כלכלית בעת משבר. את החוק תיקנתם בלילה אחד בתחילת כהונתה של הכנסת כדבר שהסתבר אחר כך כמדיניות מובנית של הממשלה: לעזאזל החוק, העיקר ההישרדות, בכל מחיר, בכל תנאי, על-חשבון הדמוקרטיה בישראל, ובעיקר כשמדובר בתקציב, על-חשבון הציבור. אז מה אם יש חוק-יסוד שהתקציב הוא חד-שנתי? ומה אם יש סיבה לגמור ולהגיש את התקציב בתוך פרק זמן קבוע מראש? ומה אם יש סיבות שהדמוקרטיה הישראלית קבעה לעצמה את התהליך הזה והקפידה עליו כל שנה? ומה אם יש היגיון פשוט שכשאתה נמצא בפני משבר כלכלי אתה צריך תמרון וגמישות בהתאם להתנהלות המשבר לאורך זמן? אבל בישראל, כשראש הממשלה בעצם חושש לכיסאו, התשובה פשוטה: התקציב לשנתיים. נדחה את תהליך הגשתו. תודה שהזכרת לנו שנדרשו כל כך הרבה שנים כדי לדון בזה כלאחר יד. מה היה קורה אם היו מקבלים 100 ימים ולא 70? כל זה בעידן של משבר כלכלי ואי-ודאות, כשצריך, אדוני שר האוצר, להתאים את הכלים הכלכליים למצב המשתנה. כך נוהגים בכל העולם. אבל, המצב המשתנה שמטריד את הממשלה הזאת הוא, כאמור, יציבותה הפוליטית והספירה היומית של האצבעות שתומכות בה. למה להכין תוכנית חדשה שתצטרכו להביא אותה שוב לכנסת, אם אפשר לחסוך את הריטואל הזה ולא לעמוד בביקורת של הכנסת, משל הכנסת הזאת לא היתה המוסד הנבחר על-ידי הציבור? ראש הממשלה מכיר קודם כול את עצמו, והוא מכיר את חולשותיו. לכן הוא מנסה, והצליח, להימנע מאישור תקציב נוסף בכנסת. אבל אתה יודע מה הבעיה? היום, מה שראש הממשלה יודע על עצמו ברור וידוע לכל ילד. כל אחד יודע מי יילחץ, מי ייסחט ומי ייכנע, ולעזאזל המשק והאזרחים. מה שהחל במחטף חוקתי מסתיים היום במחטף של אישורים של חוק ההסדרים שהכנסת הזאת מעולם לא ראתה כמוהו, מנופח, מיותר, עבה, עם כותרות שאין בהן ממש. תהליך אישור התקציב וחוק ההסדרים היה אבן הבוחן הראשונה של הממשלה הזאת. סליחה, זה לא היה אבן הבוחן הראשונה אלא השנייה. הליך הרכבת הממשלה היה אבן הבוחן הראשונה, וזאת היתה השנייה, ובשתיהן, שתי אבני הבוחן האלה, מה-זה כישלון. את המלים של ראש הממשלה שאני לא יכולה לשכוח, טקסט שאומר ראש ממשלת ישראל לפני הבחירות, שמלים הן דבר הפיך. את המחיר של ראש ממשלה כזה, את המחיר של ראש ממשלה שגם פועל בהתאם לטקסט הזה, את המחיר של ראש הממשלה שמתנער מכל מה שהבטיח לבוחרים שלו, שמתנער בלי להסס ובלי אפילו לנמק, את המחיר הזה כולנו משלמים, כל הכנסת הזאת. ראש הממשלה בונה כנראה על זה שהזיכרון של הציבור קצר. כאילו, מי זוכר היום את החיילים והסטודנטים שהבטיחו להם שנת לימודים ראשונה חינם? זוכרים. ורפורמה במס? זוכרים. טוב שהזכרת. ומי זוכר את ההבטחה לשמור על הגירעון? עמדו בהבטחה הזאת בהצבעה אחת בממשלה, אחר כך "פארטו", ותקרת ההוצאה. ומי זוכר את המעמד הבינוני, שתרומתו היומיומית למדינה לא מוטלת בספק והוא נושא על גבו את מי שלא? ומי זוכר את ההבטחות לעולים? ומי זוכר בכלל היום בפוליטיקה במדינת ישראל שהבטחות צריך לקיים? אז אנחנו זוכרים. ואנחנו נזכיר את זה לממשלה, ואנחנו נזכיר את זה לציבור, וגם זה בין היתר התפקיד החשוב שלנו. התקציב הזה גם מחדד את מה שהציבור צריך להקיא פעם אחת ולתמיד, וזה הצביעות הפוליטית של מפלגות בישראל, שמדברות על לדאוג לחלשים, מניפות את הדגל הזה ערב בחירות, אבל אחריהן מסתבר שיש חלשים ויש חלשים. יש חלשים שמצביעים למפלגה, ויש חלשים שלא אכפת מהם. המפלגות דואגות לכאורה לחלשים, אבל בעצם, מפלגה צועקת שהתקציב פוגע בחלשים ומאיימת שלא תצביע בעד התקציב, אבל ברגע שמתקבל הצ'ק לסקטור הספציפי של החלשים שהצביעו עבור המפלגה, בין אם הוא מאפשר, אם הצ'ק הזה מאפשר להעביר החלטות במרכז המפלגה, ובין אם הוא מממן את המצביעים הפוטנציאליים, אז פתאום המפלגה הזאת בעד התקציב. אז התקציב לא פוגע בחלשים? במי יפגעו העלאת המסים, מס הדלק, הסיגריות, ההיטל הבלתי מיומן על המים? את מי מממנים כל הכספים האלה שהציבור כפוף תחת הנטל שלהם? במקום להקל על שכבות הביניים והשכבות החלשות, היתה לראש הממשלה תוכנית, שגם אותה הוא לא מקיים, אבל זה יצא לטובה: להקל את נטל המס לעשירים דרך מימון עוד מסים עקיפים, והמע"מ בכלל זה. תודה לאל שחלק שונה, אבל גם כאן, לא מתוך איזו תוכנית מוגדרת ומסודרת אלא חלק מהלחץ. אבל סך הכול נטל המסים העקיפים על הציבור היצרני בישראל הוא בלתי נסבל. ויש גם התנהלות, ושלא תגידו לי שהמבחן הוא מבחן התוצאה. יש גם התנהלות שצריכה להיבחן. למדנו בתקציב הזה, שר האוצר, שזה מצער, אבל משרד האוצר זה סתם עוד שלב בדרך, שקביעות של בעלי מקצוע שרואים את טובת הציבור והקופה הציבורית זה בגדר המלצה בלתי מחייבת, וזה שהתקציב לא מוסכם, אני לא רוצה להגיד אולי אפילו על שר האוצר, כי אני מניחה שתצביע עוד מעט בעדו, אבל זה לא מספי�� חשוב, כי התקציב הזה הגדיר מחדש את כל מה שחשוב באמת לממשלה הזאת. אני גם רוצה לומר, שמילא אם הממשלה מדלגת על הכנסת ועושה תקציב לשנתיים, ומשנה חוקי-יסוד בלילה אחד משל הכנסת היא לא הרשות הנבחרת, ומילא, לא רואים, ולא רואים ממטר, או לא סופרים את משרד האוצר ואנשי המקצוע, ומילא, מעבירים את התקציב ואת חוק ההסדרים בהליכים מחופפים, תסלחו לי על ביטויים כאלה. אבל מה הקשר בין התקציב הזה וחוק ההסדרים הזה לבין צורכי מדינת ישראל בעת הזאת? אין שום קו מנחה, אין בו השקפת עולם. אין כאן תוכנית שצריכה ואמורה להתמודד עם המצב. התקציב לא משקף סדר עדיפויות ציבורי נדרש, הוא משקף סדר עדיפויות פוליטי שאיננו רצוי. הוא לא משקף את הצפי לגידול באבטלה ואת הירידה המשמעותית שכבר קיימת בגביית המסים. אבל שמעתי גם את הניסיון להסביר. אז אפשר להסביר איך בנוי התקציב הזה. דרך אגב, לא צריך לשכור חברות שיסבירו את זה. ואלה היסודות שעליהם נשען תקציב מדינת ישראל. האחד, תשלומים קואליציוניים מופקרים לכל דורש, בצורה שמעודדת אבטלה ועוני, ובטח לא מתמודדת עם המצב והאבטלה. הדבר השני, הכבדת היד ונטל המס על השכבות החלשות, ונראה שכמעט כלום לא שכחו: דיברנו על דלק, סיגריות, אקדמאים, משקי-בית, חיילים משוחררים, מדענים עולים, ארנונה, מע"מ, אני עושה הנחה עכשיו, על הפארסה על המע"מ. דיברנו על זה מספיק. בשביל זה לא צריך אותי. הדבר השלישי, מראית עין של רפורמות, שיותר משהן מקילות על האזרח, הן חסרות אחריות ונועדו רק לייצר ססמאות וכותרות שראש ממשלת ישראל כל כך אוהב. רבותי חברי הכנסת, מדינת ישראל זקוקה היום יותר מתמיד לתקציב מאוזן שיטפל בבעיות המרכזיות במשק הישראלי, ויכול היה להיות כזה, תקציב שבמקום לממן תשלומי העברה ותשלומים קואליציוניים, ישקיע משאבים בפרויקטים נרחבים של תשתית שיעודדו צמיחה, יספקו מקומות עבודה, ובכך יעזרו למנוע את הגידול הצפוי באבטלה, וסוף-סוף יעשו גם את מה שנדרש כאן מבחינה חברתית. יכול היה להיות תקציב של ממשלה שעושה גם רפורמות אמיתיות. רפורמה במינהל מקרקעי ישראל של שירות לציבור, כן, ועוד איך, הגיע הזמן, מכירת קרקעות הלאום לכל דורש, לא ולא. וזה עוד ביטוי נוסף של לקחת עיקרון ולנסות ליישם אותו בלי שום אינטרס לאומי, בלי שום רשת ביטחון. השוק יקבע, אבל יש דברים שממשלה צריכה לקבוע, ובין היתר, מה יהיה ייעודן של קרקעות הלאום. היא צריכה לקבוע ולהחליט את זה, אבל בשביל זה צריך ראש ממשלה שמוכן לקבל החלטות, ומוכן לקבל אחריות גם להחלטות שהוא מקבל. אבל אין כזה ראש ממשלה בישראל. וגם אני מכניסה את הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל כאן כי היא הוצאה כאילו מחוק ההסדרים כדי להעביר אותה באותה דרך מחטפית. תהליך אישור התקציב גם יכול היה לשקף דיאלוג אמיתי עם ההסתדרות, כדי להביא להתייעלות פעם אחת ולתמיד של המגזר הציבורי, של האיש השמן, כדברי ראש הממשלה. במקום זאת, קיבלנו כפייה של ההסתדרות על העובדים. חוקים חדשים שרק מקשים בעת הקשה הזאת על עסקים קטנים ובינוניים ומקבעים את העיוותים שקיימים בשירות הציבורי, במקום לצמצם אותם. היתה צריכה והיתה יכולה להיות ממשלה שקובעת עקרונות. מהי רשת הביטחון שהממשלה אחראית לה? בשבוע הבא נציין את יום השנה לז'בוטינסקי, נחזור כולנו על חמשת המ"מים: המזון, המעון, המלבוש, המרפא והמורה. ואיפה, מה בין זה לבין מה שאנחנו רואים היום בתקציב המדינה. ממשלה שקובעת מה האחריות שלה, והאחריות שלה זה לא רק להזרים כסף לעמותות, ומה האחריות של השלטון המקומי ואיך מסדרים ואיך מתבצעת חלוקת הנטל. הממשלה יכלה להביא לכאן תקציב של ממשלה שמחויבת לאזרח, שמבינה איך המשבר משפיע על החלשים קודם כול, שפועלת בעת הזאת ישירות לאזרח, לעובד, ולא להסתדרות, לעסקים קטנים ולא למפלגות הקטנות. היתה יכולה להיות כאן ממשלה, במקום לעודד אבטלה על-ידי הגדלת קצבאות למי שלא יוצא לעבודה ולא תורם קודם כול לעצמו ואחר כך למשק הישראלי, ממשלה שמיישמת את מס הכנסה שלילי, שמעודדת יציאת אנשים לעבודה ומבטיחה ביטחון סוציאלי לנזקקים. והיתה, וגם אם הושגה פשרה, וטוב שמעבירים גם היום כספים למעונות, עדיין כל אדם שיוצא לעבודה זכאי לכך שהוצאות המטפלת יוכרו על-ידי מס הכנסה. והיתה יכולה להיות גם ממשלה שמחייבת את לימודי הליבה בכל בתי-הספר, ולא מוכרת את העתיד המשותף של כולנו בשביל מפגן האצבעות שעוד מעט נראה כאן. כל זה רק בשביל הישרדות, ולעזאזל עם העתיד של כולנו. אבל אין ממשלה כזאת בישראל. במקום זה, יש ממשלה שמכבידה את הנטל על החלשים כדי לממן תקציבים מנופחים וממשלה מנופחת וסקטורים פוליטיים, שמשלמת כדי להחזיק את הראש מעל המים. ומה זה משנה אם הבטחתם דבר אחד ועשיתם הפוך, תגידו שזאת הפוליטיקה. זה לא, זה אתם, ואפשר אחרת. כשרואים תקציב כזה, אי-אפשר שלא לחשוב על העבר הלא-רחוק של הנפשות הפועלות. ואני דווקא זכיתי לראות את המדיניות הכלכלית שראש הממשלה הנוכחי באמת מאמין בה, לטעמי. דרך אגב, היא צריכה לעבור התאמות חברתיות מהותיות. אבל אז ראיתי את נתניהו שידע לגבש תוכנית כלכלית. אבל אז היה מעליו ראש ממשלה שנתן לו גיבוי. ואז היה ראש ממשלה שידע לעמוד מול לחץ. התקציב הזה הוכיח שלבד נתניהו לא יכול. הקואליציה הזאת של לאחר התקציב היא כבר לא הקואליציה של לפני התקציב, כי כולם יודעים היום איך זה עובד עם ראש ממשלת ישראל. זה היה שלב ראשון במסכת, שעוד נראה אותה גם אחרי אישור התקציב, כל פעם שמישהו ירצה לעצמו משהו. ואם אמרתי שהתקציב הוא אבן הבוחן של הממשלה, צריך שוב להזכיר את ההתנהלות. כי מול האתגרים שבפניהם ניצבת המדינה, והם קיימים, גם כלכליים, גם ביטחוניים, גם אחרים, הממשלה נכשלת במבחן הבסיסי ביותר של התנהלות נאותה ושל יכולת לעמוד מול לחץ. ובעיקר, גם במבחן התוצאה, התוצאה גרועה, מעבר לדרך, דרך שאין בה חזון ויש בה זיגזוגים ומלים שאין להן ערך, ורק תחשבו מה חושב על הממשלה הזאת לא רק כל אזרח בישראל, אלא גם כל מי שנמצא מחוץ לגבולותיה של מדינת ישראל. אין מנהיגות, אין חזון, יש רק ממשלה חלשה. רבותי חברי הכנסת, לסיום, התקציב הזה יעבור, אבל החרפה שלו תישאר, והיא תצטרף לשורה ארוכה ובלתי נתפסת כמעט של מה שעושה הממשלה הזאת כדי לשרוד, עוד כמעט לפני שהיא קמה. החלק העצוב יותר בעיני, זה שמדובר בהישרדות בלי מטרה. והבית הזה הוא שקוף, מסתכלים עליו, מסתכלים עלינו, והציבור בוכה. התקציב יעבור, אין ספק. יש רוב, קנוי אומנם, אבל רוב. האופוזיציה, לעומת זאת, התנהלה בימים האחרונים במיוחד בצורה מעוררת כבוד. נאומים של תוכן ואמונה, של חברי כנסת חדשים וותיקים, שנמצאים כבר הרבה שנים בכנסת הזאת, ראו תקציבים, ומעולם לא ראו כדבר הזה, שרי אוצר שידעו גם להתמודד עם לחצים וידעו למי אומרים לא ומתי אומרים לא, שרואים את טובת הציבור מול עיניהם. אנחנו כאן, בין היתר, היום, גם כשהתקציב יעבור, כדי לומר שאפשר אחרת, כי אתם כופים היו�� על הציבור לשלם את מחיר החולשה שלכם. אנחנו נעשה את מה שנכון, וזה דאגה לפרט החלש ולא לממשל חלש. הזמן הזה שבו ייושם מה שנכון על-ידינו יהיה מוקדם, רציתי לומר ממה שאתם חושבים, אבל אני יודעת שגם אתם כבר יודעים את האמת, מוקדם יותר מה שאתם רוצים. תודה ליושבת-ראש האופוזיציה, חברת הכנסת ציפי לבני. יעלה ויבוא כבוד שר האוצר על מנת להשיב, ויסכם את הדיון יושב-ראש ועדת הכספים ואז נעבור להצבעות. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, העברת התקציב הדו-שנתי הראשון בהיסטוריה של מדינת ישראל, וככל הנראה הראשון גם בהיסטוריה של העולם המערבי כולו, היא יום חג לאזרחי ישראל, לכולנו. יום חג? יום אבל לאזרחי ישראל. ממשלת ישראל וכנסת ישראל, רבותי חברי הכנסת, אני לא ראיתי ולא שמעתי ולא אפשרתי איזושהי קריאת ביניים בשורה הראשונה, כשיושבת-ראש האופוזיציה דיברה ודיברה, כי לא היו אנשים. אני מבקש לא להפריע לי כשאני מדבר. רבותי חברי הכנסת, מי שיפריע, אנחנו פשוט נקיים את תקנון הכנסת.  יבשו המלים כבר. אתה עוזר לי עכשיו? גברתי יושבת-ראש האופוזיציה, הקשבתי, תתייחס למה שאמר שר האוצר לשעבר. חברת הכנסת רוחמה אברהם, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. גברתי יושבת-ראש האופוזיציה, הקשבתי קשב רב לדברי רבים מאנשי האופוזיציה, ובעיקר לדברייך. שמעתי את אווירת הנכאים, ואענה לך, לפחות על מקצת הדברים. אבל דבר ראשון צריך לציין, זהו יום חג למדינת ישראל, כי ישראל הוכיחה היום, הממשלה והכנסת, שיש בה אומץ, שיש בה רעננות מחשבתית, שיש בה מנהיגות כלכלית. מנהיגות כלכלית, הצחקת אותנו. עוד, חברת הכנסת רוחמה אברהם, אני קורא לך לסדר פעם שנייה. מנהיגות כלכלית כזאת ואבדנו. חברת הכנסת בלילא, אני קורא לך לסדר פעם שנייה. מדינת ישראל הוכיחה היום שיש לה עדיין כושר תמרון, היא יוצרת תקדים עולמי, שהוא כורח הנסיבות. במקום להגיש שני תקציבים בשנה וחצי היא מגישה תקציב דו-שנתי ראשון בהיסטוריה. אני זוכר, גברתי היושבת-ראש, איך בצוות 100 הימים שקלנו את הדבר הזה. שר-העל. חברת הכנסת בלילא, אני קורא לך פעם שנייה. קודם קראתי לרוחמה אברהם, עכשיו אני קורא לך פעם שנייה, ובזה מסתיימים השמות. מגיע לה עוד אחד בשם אברהם. חבר הכנסת בר-און, לך יש שם אחד. אדוני היושב-ראש, ישבתי כאן והקשבתי בשקט, ללא קריאות ביניים, לנאומי האופוזיציה, ואני מבקש אותו דבר. מאה אחוז. גם אתה משיב. גברתי, יושבת-ראש האופוזיציה, ממשלת ישראל הנוכחית הוכיחה תעוזה, כושר ביצוע, כושר קבלת החלטות. אני רוצה לספר לכם היכן עמדנו לפני שלושה וחצי חודשים, כשסיכמנו את עבודת צוות 100 הימים, והפרק הראשון במסמך 100 הימים הוא ההמלצה ללכת לגבש, להגיש ולהעביר, בפעם הראשונה בהיסטוריה, תקציב דו-שנתי. ראשית, היה צורך לשכנע את ממשלת ישראל. הממשלה השתכנעה. שנית, ראיתי צורך לשכנע את בנק ישראל, שבהתחלה הסתייג קצת מהתהליך. אבל לאחר שיחות ארוכות עם בנק ישראל, שהוא היועץ הכלכלי של הממשלה, בנק ישראל תמך במהלך. גם רוב אנשי הכלכלה, אנשי האקדמיה וראשי המשק תומכים היום במהלך של העברת תקציב דו-שנתי, תקדים היסטורי כחול-לבן. אדוני היושב-ראש, רק גורם אחד עדיין לא השתכנע, לצערי, האופוזיציה ויושבת-ראש האופוזיציה. הממשלה, הכנסת ברובה, ועדת הכספים, בנק ישראל, אנשי האקדמיה, ראשי המשק, כולם קיבלו ואימצו, אני אומר זאת לשבחם, את המהלך הנועז הזה, התקדימי, של תקציב דו-שנתי למדינת ישראל. זו פעם עשירית שאתה אומר את זה. ורק האופוזיציה, במקום להבין שמדובר ביום חג, שמוכיח שכוחה של ישראל, יום חגא, לא יום חג. יום חג, שמוכיח שבכוחה של ממשלת ישראל ושל מדינת ישראל, חברת הכנסת זוארץ. לאמץ מחשבה חדשה, תהליך חדש, דרך חדשה, וליצור תקדים היסטורי, שבעולם כולו מתבוננים בו. בכנס שרי האוצר של ה-OECD רבים כבר מברכים עליו, כולל מזכ"ל ה-OECD, הארגון הכלכלי החשוב בעולם, אנחל גורייה. רק האופוזיציה עדיין מסרבת להכיר בחשיבות המהלך, בפריצת הדרך שבו. רוצים ללמוד. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר עוד מלה ליושבת-ראש האופוזיציה, ציפי לבני. קל לי לענות על חלק מדבריה, כי אני שמעתי חלק מדוברי קדימה. מצד אחד, יושבת-ראש האופוזיציה הלינה על הדיון המהיר בתקציב. לא רק היא, גם חברים אחרים. כיצד בשלושה חודשים, פחות מזה נשאר לכנסת, כחודש וחצי. הכנסת היתה צריכה לדון ולהשלים את הדיונים בתקציב ובחוק ההסדרים. אדוני היושב-ראש, יושבת-ראש האופוזיציה שכחה שהם התנגדו לשינוי החוק, חוק-יסוד: תקציב המדינה, שאני הובלתי כאן בכנסת, שהאריך את משך הדיונים בסיטואציה הזו, של תקציב אמצע-שנתי, מ-45 ימים ל-106 ימים. אולי אדוני ידבר על התוכן של התקציב? אלמלא הארכתי את משך הדיונים היה נשאר לכנסת שבוע, אז מוזר ובלתי מובן כיצד האופוזיציה יכולה להתנגד לחקיקה שמאריכה את משך הדיונים בתקציב מ-45 יום, שזה היה המצב החוקי קודם, ל-106 ימים, אדוני שר האוצר, זה מה שיש לך לדבר על התקציב? אולי תדבר על תוכנו? חבר הכנסת בוים, האם אדוני חושב שאנחנו יכולים לעשות צנזורה לדוברים? שר האוצר הוא גם חבר כנסת. אני מכבד את יושבת-ראש האופוזיציה ומשיב על דבריה, ואני חושב שראוי שאני אשיב על דברי יושבת-ראש האופוזיציה. אי-אפשר, גברתי, גם להלין על קוצר הזמן של הדיונים, ובאותו זמן להתנגד ולהלין על החקיקה שהאריכה את משך הזמן מ-45 יום ל-106 ימים, שהכפילה אותו ומעלה מכך. אדוני היושב-ראש, יש לנו כאן תקציב חדשני, שהוא סופר-כלכלי, ואני אסביר את זה מייד, וגם סופר-חברתי. אני רוצה לרגע לגעת במסגרת הכללית, קודם כול, הנתונים, כבוד השר, אני רוצה לדעת, כי צלצלתי ואני רוצה להודיע שאנחנו מתעכבים עם ההצבעות, אם אדוני מתכוון להסביר את כל פרטי התקציב ולא לסכם, אז, לא את כל פרטי, רק את הדברים המרכזיים. לא הגבלתי את יושבת-ראש האופוזיציה ולו בדקה או בשנייה בדבריה, חלילה, וגם השר יוכל לדבר כמה שהוא רוצה, רק רציתי לדעת. קודם כול, תקציב המדינה לשנת 2009 יעמוד על 316.5 מיליארד שקלים. לשנת 2010, 325.2 מיליארד שקלים. לתשלום קואליציוני לש"ס. חבר הכנסת בר-און, ביקש הרגע חבר הכנסת בוים שהוא יעסוק בתוכן ולא בעניינים. הנה, הוא עוסק בתוכן, עכשיו אתה אומר, מה אתה רוצה עכשיו? מספיק, חבר הכנסת בר-און. תקציב 2009 ותקציב 2010 גדלים מעבר לשיעור הקבוע של 1.7%, שזה השיעור הטבעי של גידול באוכלוסייה, ב-1.35% נוסף. ההגדלה החד-פעמית והממוקדת הזאת נועדה כל-כולה להמרצת הפעילות הכלכלית בסך 7 מיליארדי שקלים. מדוע אני מדגיש זאת? כי אמר חבר הכנסת מופז שבתקציב יש ירידה בהוצאה לנפש מול הגידול. כמובן שההיפך הוא הנכון, אבל להגיד לא עולה כסף. אנחנו שומרים על מסגרת הגירעון לנוכח המשבר העולמי. זה תקציב עם אחריות פיסקלית, עם מתווה גירעון פוחת. הגירעון התקציבי מוגבל ל-6% ב-2009, ל-5.5% ב-2010, ובהמשך הוא פוחת ל-3.5% ב-2011, ובתוך שנתיים לאחוז בודד. אדוני היושב-ראש, כאשר קיבלתי את משרד האוצר, כאשר הממשלה הזאת נכנסה לתפקידה לפני 105 ימים בדיוק, קיבלנו מצב קשה: ירידה של 70 מיליארד שקל בתחזית הכנסות המדינה ל-2009 2010, צמיחה שלילית ברבעון הראשון של שנת 2009. אבל זה היה חדש בשבילכם? הרי הציגו את הנתונים האלה, זה משבר כלכלי עולמי. חבר הכנסת בוים, אני קורא לך. אדוני היושב-ראש, צריך לומר באיזה מצב הממשלה הקודמת העבירה לנו את המשק, ולא הכול באשמתה, חלק גדול באשמת המשבר הכלכלי, מה הבשורה שלכם? קיבלנו מדינה עם ירידה חסרת תקדים של כ-70 מיליארד שקל בהכנסות המדינה לשנתיים, עם צמיחה שלילית, עם גידול באבטלה. ובגלל זה הורדתם מסים. קיבלנו מדינה ללא תקציב וללא תוכנית כלכלית מקיפה. מה שאנחנו עשינו כאן בשלושה חודשים הוא חסר תקדים. הם לא עשו בשלוש שנים. סליחה, נא לדייק. יש תקציב דו-שנתי למדינת ישראל בפעם הראשונה בהיסטוריה. במשבר כלכלי קשה זה חוסר אחריות. חבר הכנסת בוים, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. חבר הכנסת בן-ארי, אני מבקש לא להרבות בקריאות ביניים. אדוני היושב-ראש, בשלושה חודשים הממשלה החדשה גיבשה תקציב דו-שנתי ראשון בהיסטוריה. אדוני שר האוצר, תדייק, קיבלתם תקציב מהממשלה, חבר הכנסת דיכטר, השר בוחר עכשיו להציג, זאת זכותו המלאה, אבל אני מבקש מכם, אנחנו צריכים לצאת, אבל הוא משקר לציבור. חברת הכנסת בלילא, אני קורא אותך לסדר. לראשונה מאז 1984, מזה 26 שנים, התקציב הזה מגיע משולב בעסקת חבילה בין ההסתדרות, למעסיקים ולממשלה, שילוב ידיים חיובי, נכון, בין כל הגורמים במשק. בעסקת קנייה. שילוב ידיים בין המעסיקים לבין העובדים. שלא יכול על עופר עיני. שילוב ידיים שמבטיח שקט תעשייתי, שילוב ידיים שהקנה לממשלה תוספת של 2.2 מיליארדי שקל, קודש למלחמה באבטלה ולצמיחה. כולם משלבים ידיים במשבר, כולם חוץ מהאופוזיציה. האופוזיציה לא מבינה את גודל השעה, מעדיפה לנגח, מעדיפה למחות במקום לשלב ידיים. אתה היית שותף בהצעת התקציב? אורי יוגב הכין את התקציב. אדוני היושב-ראש, התקציב הזה הוא קודם כול סופר-חברתי. נכון, יש בו מסים, העלאת המע"מ  שהחברה משלמת. חברת הכנסת זוארץ.  ומס מים שמתבקש בגלל המשבר החמור במשק המים, אבל את קצבאות הזיקנה הגדלנו ב-130 200 שקל לחודש. כל קשיש במדינת ישראל יקבל בהבשלה מלאה 1,500 2,400 שקל תוספת כל שנה. כל הכבוד. זה תקציב חברתי. וכמה הורדתם? חבר הכנסת מולה, השר מבקש להתפלמס, מותרות קריאות ביניים, אחת-אחת, אבל אתם לא תפסיקו אותו, הוא ידבר פה עד שהוא יסיים לדבר. גם אם נחליף יושבי-ראש, אנחנו נמשיך ונאפשר לו לקיים,  אין שאלות, אני לא עונה על תשובות. חברת הכנסת זוארץ, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אדוני היושב-ראש, אמרו פה דוברי האופוזיציה, שהתקציב אינו חברתי. ואני שואל אתכם, גברת לבני, עד לפני שלושה-ארבעה חודשים את היית ממלאת-מקום ראש הממשלה, מדוע לא העליתם את קצבאות הזיקנה? מדוע לא הוספתם אתם בין 1,500 ל-2,400 שקלים לכל קשיש במדינת ישראל, בהבשלה מלאה, כפי שאנחנו עושים? זה תקציב חברתי. זה התקציב החברתי ביותר בעשור האחרון. איזה חברתי? חבר הכנסת בוים, ביקשת שהוא יעסוק בפרטים ובתוכן, הוא עוסק. זה לא על דעתך, אני מתאר לעצמי, אבל הוא אומר את דבריו. בקצבאות הילדים, משפחה בת ארבע נפשות, בהבשלה מלאה, אדוני השר, אתה יודע, איננו מגבילים שרים בזמן. שאלתי, עד מתי הממשלה תשרוד? הוא עולה עכשיו והוא מדבר עד מחר בשתיים-עשרה בלילה. עד מחר בשתיים-עשרה בלילה. השר איתן, זמננו לעת עתה בידינו, עד מחר בשתיים-עשרה בלילה. אדוני היושב-ראש, תן לי להמשי�� בבקשה. בבקשה. השר איתן, לא להפריע לשר האוצר. הוא הבעיה שלך, ראש הממשלה לא סופר אותך. חבר הכנסת חסון. אדוני היושב-ראש, משפחה עם ארבעה ילדים, בת שש נפשות, תקבל תוספת לקצבאות עד 3,600 שקל בשנה, בהבשלה מלאה. והיא תשלם מע"מ, והיא תממן את, חבר הכנסת חסון, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. איפה הייתם? למה לא הוספתם אתם לקצבאות הילדים, לקצבאות הזקנים והקשישים? כמה היא תשלם, חבר הכנסת בוים, זאת קריאתי האחרונה אליך. בתקציב הזה תוספת של מעל 400 מיליון שקל לסל התרופות, אנחנו הוספנו. איפה הייתם שלוש שנים, ארבע שנים? חברת הכנסת בלילא, נגמרו לי הקריאות. אדוני היושב-ראש, הרחבנו את ערבויות המדינה לכמעט 30 מיליארד שקל, לתמוך ביצוא ובעסקים. זה פתקים מנתניהו? חבר הכנסת חסון, אני קורא אותך פעם שנייה. ראש הממשלה נותן לו הוראות. אנחנו חוגגים היום תקציב שהוא סופר-כלכלי, עם תוכנית כלכלית מעולה שתבלום את האבטלה ותזניק את המשק קדימה, ותקציב שהוא סופר-חברתי, הרבה יותר חברתי מהתקציבים בשלוש השנים של קדימה. זו ממשלה חברתית, זו ממשלה כלכלית, זו ממשלה שמרעננת ומחדשת ברפורמות, בתקציב דו-שנתי, בתוכנית כלכלית מעולה. זו ממשלה שהמשק כולו, האקדמיה, התעשיינים, אנשי העסקים, תומך במדיניות הכלכלית שלה. הכנסת כולה, חוץ מאנשי האופוזיציה, שבמקום לשלב ידיים בשעה הרת-גורל זו אתנו ולתמוך בתקציב הכלכלי והחברתי הזה איזה חברתי? הוא אפילו לא חברותי. חבר הכנסת חסון, הוא לא מדבר מה שאתה רוצה. הוא מדבר מה שהוא רוצה. מעדיפים להמשיך במחאות הטיפשיות, בניגוח השטחי, ולא יודעים להתעלות לגודל השעה. אזרחי מדינת ישראל, אנחנו היום יוצרים תקדים היסטורי: תקציב מצוין, תוכנית כלכלית מצוינת, תקציב דו-שנתי ראשון בהיסטוריה, תקדים היסטורי שהוא כולו כחול-לבן, תקציב טוב למדינת ישראל. תודה רבה. תודה רבה לשר האוצר.  אדוני יושב-ראש הוועדה, לפני שאתה תסכם ותאפשר לנו להצביע על פרטי חוק התקציב, אני מזמין את שר המשפטים, ולאחריו, את יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, להצהיר הצהרות על כוונה לקיים דין רציפות. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, שר האוצר  חבר הכנסת חסון. השר מדבר.  על-פי חוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג-1993, אני מתכבד למסור לכנסת על רצונה של הממשלה להחיל את רציפות הדיון על הצעות החוק הבאות: 1. הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 34), התשס"ח-2008, 2. הצעת חוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) (מס' 3), התשס"ו-2006, 3. הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 7), התשס"ז-2007. תודה. אלה כולם חוקים, חבר הכנסת בר-און, שנדונו בכנסת הקודמת באופן ממושך, ואם לא יכריזו דין רציפות, יצטרכו את כל הקריאות מחדש.  אדוני יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, הכרזה על דין רציפות. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הודעה על החלטת הוועדה לעניין דין רציפות בהצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 30) (ביטול שלילת תגמולים לאלמנה שנישאה), התשס"ט 2008. הריני מתכבד להודיעך כי בהתאם להוראות חוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג-1993, החליטה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, בישיבתה ביום כ"א בתמוז התשס"ט, 13 ביולי 2009, להודיע לכנסת על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת החוק שלהלן. שם הצעת החוק: הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 30) (ביטול שלילת תגמולים לאלמנה שנישאה), התשס"ט 2008. הצעת החוק פורסמה בחוברת הצעות חוק הכ��סת 261. מספרי הצעות החוק: פ/1980/17, פ/3633/17, פ/3806/17. ההצעה נדונה בקריאה הראשונה בכנסת היוצאת ביום ז' בחשוון התשס"ט, 5 בנובמבר 2008, והועברה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אודה לך אם תואיל להעמיד את הודעת הוועדה על סדר-יומה של הכנסת. תודה. יש שלוש. עוד אחת, בבקשה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הודעה על החלטת הוועדה לעניין דין רציפות בהצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 105) (ביטוח אבטלה לעובד עצמאי), התשס"ח-2008. הריני מתכבד להודיעך כי בהתאם להוראות חוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג-1993, החליטה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, בישיבתה ביום כ"א בתמוז התשס"ט, 13 ביולי 2009, להודיע לכנסת על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת החוק שלהלן. שם הצעת החוק: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 105) (ביטוח אבטלה לעובד עצמאי), התשס"ח-2008. הצעת החוק פורסמה בחוברת הצעות חוק הכנסת 195. מספר הצעת החוק: פ/495/17. ההצעה נדונה בקריאה הראשונה בכנסת, אתה יכול לומר רק את שם החוק, לא צריך יותר. גם את התוכן, הצעת החוק נדונה בקריאה הראשונה בכנסת היוצאת ביום א' בשבט התשס"ח, 8 בינואר 2008, והועברה לוועדת העבודה והרווחה. גם אותה אודה אם תעמיד. הודעה על החלטת הוועדה לעניין דין רציפות בהצעת חוק איסור קבלת ביטחונות מעובד, התשס"ח-2008. שם הצעת החוק: הצעת חוק איסור קבלת ביטחונות מעובד, התשס"ח-2008, כ/222. מספר הצעת החוק: פ/1230/17. ההצעה נדונה בקריאה הראשונה בכנסת היוצאת והועברה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה רבה לך. אדוני מבקש על שלושת החוקים האלה להחיל דין רציפות. מבקש על שלושת החוקים האלה להחיל דין רציפות. לסיעות הבית יש הזדמנות תוך 14 יום להגיש התנגדות להחלת דין רציפות וגם לנמק. אם לא, אחרי 14 יום נוכל להצביע בעד החלת דין רציפות או נגד. או בעד או נגד ההתנגדויות, אם יהיו כאלה. אני מודה לך. יושב-ראש ועדת הכספים, אחרון הדוברים, ועד שהוא יעלה, הודעה למזכיר הכנסת. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 15), התשס"ט 2009. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 11) (דרכי ההשתתפות של רשות חינוך מקומית בתקציב של מוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים), התשס"ט 2009. של ועדת החינוך? תודה רבה. כבוד יושב-ראש ועדת הכספים, אדוני, הבמה שלך. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שרים, ראש הממשלה, אני הצגתי את התקציב לשנים 2009 ו-2010 בבוקר בשעה 09:00, הצגתי את עמדתה של ועדת הכספים ואת עמדתי האישית. אני לא רוצה לקחת את הזמן של החברים. אני מבקש,  חברת הכנסת דליה איציק, אני אמרתי את זה. אמרתי גם בתקשורת, שהיה חוק הסדרים, אני לא אחזור על העניין הזה, היה חוק הסדרים מאוד מצומק בזמן שלך. אני הסברתי למה הפעם אנחנו חייבים להצביע על זה. דיברתי על השנה הבאה, בעזרת השם. אני לוקח את כל האשמה עלי, זה בסדר. לא, לא. לא. אני, אני. אסור לי? לא. אמרתי בבוקר, מותר לו, מה אתה אוסר עליו. ואני לא הולך לחזור על הנאום הזה. יש, אני לוקח. מה, אני, אסור לי? מה, אתה לוקח לו אשמות? הוא רוצה. חברת הכנסת דליה איציק, הסברתי בבוקר. יש הכרח שלא יגונה, הכול לעומת מי. בבקשה. יש הכרח שלא יגונה, קראתי את ההגיגים שלך ב"מעריב". כן. יש הכרח שלא יגונה. המציאות הזאת, שהממשלה נכנסה למצב שבו יש משבר כלכלי עולמי, משבר כלכלי בארץ, לא היה תקציב, הממשלה לא היתה יכולה לפעול, זה היה בושה בעצם, אפילו בגדר זה שאי-אפש�� לחתום חוזים, אי-אפשר לעשות דבר וחצי דבר, יש קופה ריקה, המדינה עמדה בפני שוקת שבורה, כאשר בכל העולם פעלו על מנת להתמודד עם המשבר הכלכלי העולמי, וכאן, מה אתה מבלבל את המוח, של הכנסת שלא הצליחה להביא את התקציב, נכון, אני הייתי בעד. בשם הממשלה. אני הייתי בעד, חבר הכנסת בר-און. לפני שנה, בסדר, אני הייתי בעד. אתה רוצה, נתחיל לשחזר את ההיסטוריה? התקציב הזה, אני הייתי בעד, אבל זאת המציאות. לכאן נקלענו. מה זה משנה, יש רוב בכנסת. הרוב בכנסת החליט לא לאשר תקציב, זאת היתה המציאות, כמו שעכשיו, יש אופוזיציה, יש קואליציה. בסדר. חלק גדול ממה שאנחנו מאשרים עכשיו, חבר הכנסת רוני בר-און, זה מה שאתם הכנתם. חלק ממה שמאשרים עכשיו. אין ויכוח לגבי העניין הזה שצריך שיהיה תקציב למדינה. האם יושב-ראש ועדת הכספים רוצה להתחיל את כל הדיון מחדש, אחרת ניתן לחבר הכנסת בר-און להשיב. אתה רוצה לענות ולהשיב ולסיים את הדיון? לכן, אדוני היושב-ראש, אתה רוצה לענות ולהשיב ולסיים את הדיון, או אתה רוצה, כי אז אני אתחלף, כדי שיהיה לי כוח אחר כך. לכן, אדוני היושב-ראש, אני מבקש מהכנסת להצביע בעד התקציב כמו שהוא, ולדחות את כל ההסתייגויות. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, שכחתי בבוקר להודות למחלקת הפרוטוקולים, שעושה עבודה נאמנה, נוסף על כל התודות. תודה רבה. תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכספים. ובכן, רבותי, אנחנו עוברים לפרק המסיים. אנחנו עוברים להצבעות. מי שיפריע, תהיה לי בעיה. חברת הכנסת בלילא, אנחנו עוברים כרגע להצבעות, אין הפרעות. ובכן, נא לשבת. נא לצלצל, לחכות דקה. בעוד דקה אנחנו נתחיל להצביע. אני מצלצל, יש אנשים שלא ידעו, לא יכלו לחזות מתי יסיימו הדוברים את דבריהם. בבקשה, חבר הכנסת אחמד טיבי, עד שההצבעה תבשל. אדוני היושב-ראש, לאור השקט מסיעות הקואליציה, יש שמועות שהיו הסכמים בעל-פה בין ראש הממשלה, יושב-ראש הקואליציה ושתי סיעות לפחות. הסכם כזה מחייב, הסכם בכתב מחייב הנחה על שולחן הכנסת. אתה רוצה לדעת אם היו הסכמים. ברשותך, אני אנסח את זה: האם ראש הממשלה הבטיח וסיכם עם אחת מסיעות הבית משהו שקשור לתקציב המדינה? תודה רבה. ראש הממשלה מודיע שלא היו הסכמים בכתב ולכן הם לא הוצגו, וגם לא היו הסכמים בעל-פה ולכן אין לו מה להודיע. אז כנראה הם קיבלו את כל מה שהם רוצים, אדוני. מתברר שהסיעות קיבלו את כל מה שהן רוצות. אדוני סגן יושב-ראש הכנסת, שאלתך נרשמה והתשובה נרשמה בפרוטוקול. רבותי חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו מבקשים להתחיל להצביע על חוק התקציב. אנחנו מתחילים עם סעיף 01, שהוא לשכת נשיא המדינה. יש לנו כאן הסתייגויות, יש קבוצות הסתייגויות, ואני מצביע על כל קבוצה יחד. לא היתה כרגע הצבעה, זו היתה טעות במחשב. רבותי חברי הכנסת, יש קבוצות הסתייגויות. כל קבוצת הסתייגויות תוצבע פעם אחת בהתאם לתקדים שהיה בתקציב הקודם. אם יש מישהו שרוצה להבליט אחת מתוך ההסתייגויות, יודיע לי. הדבר השני, הואיל ואנחנו מצביעים על כל שנה באופן נפרד, אנחנו נאשר את הסעיף התקציבי קודם ל-2009 ולאחר מכן את אותו סעיף תקציבי ל-2010, ולכן תהיינה שתי מערכות הצבעות, אחת ל-2009 והשנייה ל-2010, על-פי סעיפי התקציב, שכן כך הוכן התקציב ואין לנו דרך אחרת לבוא ולקבוע אותו. זה יהיה תקדים עולמי היסטורי. התקדים שעליו בירך שר האוצר. אפשר להצביע על תקדים היסטורי? כל אחד יחוש איזו הרגשה שהוא רוצה בזמן הצבעתו. סעיף ראשון הוא סעיף לשכת נשיא המדינה לשנת 2009. האם להצביע על הסתייגויותיך, חבר הכנסת אדרי? אלקטרוני. ההסתייגויות של חבר הכנסת אדרי ל-2009, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של חבר הכנסת יעקב אדרי לסעיף 01, נשיא המדינה ולשכתו, לא נתקבלה. 40 בעד, 63 נגד, אין נמנעים. הסתייגויותיך, חבר הכנסת אדרי, לא התקבלו. חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, סעיד נפאע וחנין זועבי, להלן קבוצת סיעת בל"ד, אתם מורידים את ההסתייגויות? מצביעים אלקטרונית עד להודעה חדשה. בבקשה, חבר הכנסת, זכותך המלאה. הצבעה אלקטרונית. מי בעד הסתייגויות בל"ד? מי נגד? ההסתייגויות (קבוצה ראשונה) של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 01, נשיא המדינה ולשכתו, לא נתקבלו. 40 בעד, 64 נגד, אין נמנעים. הסתייגויותיה הראשונות של בל"ד הוסרו. קיימות עוד הסתייגויות של קבוצת בל"ד, ואני מצביע עליהן בהצבעה אלקטרונית. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? ההסתייגויות (קבוצה שנייה) של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 01, נשיא המדינה ולשכתו, לא נתקבלו. 40 בעד, 65 נגד, אין נמנעים. ההסתייגויות לא התקבלו. הסתייגותו של חבר הכנסת יואל חסון, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? ההסתייגות של חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 01, נשיא המדינה ולשכתו, לא נתקבלה. 41 בעד, 65 נגד. איך יכול להיות שזה לא עבר? אני מבקש לא להפריע לי בזמן ההצבעה. איך אתה יודע שזה לא עבר? אני צריך להכריז. 41 בעד, 65 נגד, אין נמנעים, ההסתייגות לא נתקבלה. אני מבקש שלא לשתות במליאה. חבר הכנסת אחמד טיבי, האם להצביע על ההסתייגויות? להצביע. ההסתייגות של חברי הכנסת אחמד טיבי, טלב אלסאנע, אברהים צרצור ומסעוד גנאים, להלן קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? ההסתייגויות של רע"ם-תע"ל נמצאות בלוח התיקונים. ההסתייגות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף 01, נשיא המדינה ולשכתו, לא נתקבלה. ובכן, 36 בעד, 64 נגד, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה, כמו כל ההסתייגויות כולן. ולכן אנחנו מצביעים על סעיף 1 לשנת 2009 כהצעת הוועדה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? סעיף 01, נשיא המדינה ולשכתו, לשנת 2009, כהצעת הוועדה, נתקבל. 64 בעד, 40 נגד, אין נמנעים. אני קובע שתקציב לשכת נשיא המדינה ל-2009 אושר. אנחנו עוברים לתקציב לשכת נשיא המדינה 2010. הסתייגותו של חבר הכנסת בוים, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? ההסתייגות של חבר הכנסת זאב בוים לסעיף 01, נשיא המדינה ולשכתו, לא נתקבלה. 43 בעד, 66 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהסתייגותו של זאב בוים לא נתקבלה. הסתייגות בל"ד, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? ההסתייגויות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 01, נשיא המדינה ולשכתו, לא נתקבלו. 30 בעד, 63 נגד, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגויות לא נתקבלו. אני רוצה להצביע על סעיף 9, הלשכה של קצב. האם אתם מסירים התנגדות? בקבוצת ההסתייגויות של בל"ד מבקשים להצביע על הסתייגות אחת באופן ספציפי. בפעם הבאה אני מבקש לומר לי את זה קודם, כי ברגע שנפלו כולם אתה לא יכול להחיות אותו, אבל אני אתן לך זאת. אתה לא יכול להצביע עכשיו, הצביעו על כולם. חבר הכנסת זחאלקה, אני לא רוצה לפגוע בתקנון הכנסת ובעבודה המסודרת. בפעם הבאה תודיע לי, אני אצביע קודם כול על אחד ואחר כך על כולם. כי ברגע שהיא הוסרה, היא לא קיימת. תודה רבה. חבר הכנסת יואל חסון, הסתייגות. נא להצביע. ההסתייגות של חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 01, נשיא המדינה ולשכתו, לא נתקבלה. 42 בעד, 68 נגד, אין נמנעים. הסתייגותו של חבר הכנסת חסון לא נתקבלה. הסתייגותו של חבר הכנסת פלסנר, כל הקבוצה יחד. מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של חבר הכנסת יוחנן פלסנר לסעיף 01, נשיא המדינה ולשכתו, לא נתקבלו. 41 בעד, 67 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהסתייגויותיו של פלסנר לא נתקבלו. הסתייגותו של חבר הכנסת מאיר שטרית, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? ההסתייגות של חבר הכנסת מאיר שטרית לסעיף 01, נשיא המדינה ולשכתו, לא נתקבלה. 39 בעד, 66 נגד, אין נמנעים. הסתייגותו של חבר הכנסת שטרית לא נתקבלה. אני מצביע על ההסתייגות של רע"ם-תע"ל, כפי שמופיע בלוח התיקונים. נא להצביע על הסתייגות רע"ם-תע"ל ללשכת הנשיא ל-2010. ההסתייגות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף 01, נשיא המדינה ולשכתו, לא נתקבלה. 36 בעד, 65 נגד, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגויות לא נתקבלו. לכן אני מצביע על לשכת נשיא המדינה לשנת 2010 כהצעת הוועדה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? סעיף 1, נשיא המדינה ולשכתו, לשנת 2010, כהצעת הוועדה, נתקבל. 68 בעד, 38 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת הוועדה נתקבלה לגבי לשכת נשיא המדינה לשנת 2010. אנחנו עוברים לסעיף 2. הסעיף השני הוא הכנסת. לשנת 2009 יש הסתייגויותיו של חבר הכנסת יעקב אדרי. נא להצביע, מי בעד? מי נגד? מי נמנע? ההסתייגויות של חבר הכנסת יעקב אדרי לסעיף 02, הכנסת, לא נתקבלו. 37 בעד, 64 נגד, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגויות לא נתקבלו. הסתייגות רע"ם-תע"ל, כפי שמפורסמת בלוח התיקונים, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? ההסתייגות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף 02  הכנסת, לא נתקבלה. 34 בעד, 66 נגד, אין נמנעים. ההסתייגויות לא נתקבלו. לכן אני מצביע על תקציב הכנסת לשנת 2009, כהצעת הוועדה. נא להצביע, רבותי חברי הכנסת. סעיף 02, הכנסת, לשנת 2009, כהצעת הוועדה, נתקבל. 66 בעד, 36 נגד, אין נמנעים. אני קובע שתקציב הכנסת ל-2009 נתקבל. תקציב הכנסת ל-2010. הסתייגויות בל"ד, מי בעד? מי נגד? מי נמנע? מסיר את כולן. מסיר את כולן. תודה רבה. הסתייגויות חבר הכנסת גדעון עזרא, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? ההסתייגות של חבר הכנסת גדעון עזרא לסעיף 02, הכנסת, לא נתקבלה. 34 בעד, 64 נגד, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות של חבר הכנסת גדעון עזרא לא נתקבלה. הסתייגויות פלסנר לתקציב הכנסת ל-2010, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של חבר הכנסת יוחנן פלסנר לסעיף 02, הכנסת, לא נתקבלו. 38 בעד, 65 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהסתייגויות פלסנר לא נתקבלו. הסתייגות נחמן שי, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? ההסתייגות של חבר הכנסת נחמן שי לסעיף 02, הכנסת, לא נתקבלה. 37 בעד, 63 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעתו של חבר הכנסת נחמן שי להוסיף לתקציב הכנסת לא נתקבלה. אני מצביע על תקציב הכנסת לשנת 2010 כהצעת הוועדה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? סעיף 02, הכנסת, לשנת 2010, כהצעת הוועדה, נתקבל. 67 בעד, 37 נגד, אין נמנעים. אני קובע שתקציב הכנסת ל-2010 אושר. אנחנו עוברים לסעיף השלישי, חברי ממשלה. רבותי חברי הכנסת, יש הסתייגות של יעקב אדרי. נא להצביע. מי בעד? מי נגד הסתייגויותיו של חבר הכנסת אדרי? ההסתייגויות של חבר הכנסת יעקב אדרי לסעיף 03, חברי ממשלה, לא נתקבלו. 39 בעד, 63 נגד, אחד נמנע. אני קובע שהסתייגויותיו של חבר הכנסת אדרי לא נתקבלו. אנחנו עוברים להסתייגויות בל"ד. אנחנו מצביעים עליהן. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? ההסתייגויות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 03, חברי ממשלה, לא נתקבלו. 39 בעד, 63 נגד, אחד נמנע. אני קובע שהסתייגויות בל"ד לא נתקבלו. הסתייגותו של חבר הכנסת חסון, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? ההסתייגות של חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 03, חברי ממשלה, לא נתקבלה. 42 בעד, 60 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות חד"ש, חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד, דב חנין ועפו אגבאריה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 03, חברי ממשלה, לא נתקבלה. 39 בעד, 62 נגד, נמנע אחד. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה. הסתייגותו של חבר הכנסת אופיר פינס-פז, האם להצביע, אדוני? כן. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? ההסתייגות של חבר הכנסת אופיר פינס-פז לסעיף 03, חברי ממשלה, לא נתקבלה. 43 בעד, 61 נגד, אחד נמנע. הסתייגות פינס לא נתקבלה. יש לנו הסתייגות הרביעייה, האם להצביע אותה? תודה. נא להצביע על הסתייגות חברי הכנסת עמיר פרץ, איתן כבל, אופיר פינס-פז ויולי תמיר, להלן קבוצת הארבעה. ההסתייגות של קבוצת הארבעה לסעיף 03, חברי ממשלה, לא נתקבלה. 42 בעד, 62 נגד, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה. חבר הכנסת אחמד טיבי, האם להצביע על ההסתייגות? לא להצביע. תע"ל-רע"ם מסירה את הסתייגותה לתקציב חברי הממשלה 2009. הואיל ואין הסתייגויות בתוקף וכולן נדחו, אני מבקש להצביע על תקציב חברי הממשלה לשנת 2009 על-פי הצעת הוועדה. נא להצביע. סעיף 03, חברי ממשלה, לשנת 2009, כהצעת הוועדה, נתקבל. 63 בעד, 41 נגד ואין נמנעים. אני קובע שהצעת התקציב לשנת 2009 לחברי הממשלה אושרה על-ידי הכנסת. חבר הכנסת בר-און, אני רוצה להפנות את תשומת לבה של האופוזיציה לכך שאם היו מתקבלות הסתייגויות, היו כמה חברים שלא היו יכולים לצאת את הארץ, כאלה שהם לא חברי הממשלה.  תודה רבה. אנחנו עוברים לתקציב 2010 לחברי הממשלה. חברת הכנסת אברהם-בלילא, להצביע? כמובן. נא להצביע. ההסתייגות של חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא לסעיף 03, חברי ממשלה, לא נתקבלה. 41 בעד, אולם 61 נגד ואין נמנעים. ההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו מצביעים על הסתייגויותיו של חבר הכנסת יעקב אדרי. נא להצביע. ההסתייגויות של חבר הכנסת אדרי לסעיף 03, חברי ממשלה, לא נתקבלו. 42 בעד, 61 נגד ואחד נמנע. אני קובע שההסתייגויות של חבר הכנסת אדרי לא נתקבלו. אני עובר להצבעה על הסתייגויותיו של חבר הכנסת בילסקי. ההסתייגויות של חבר הכנסת זאב בילסקי לסעיף 03, חברי ממשלה, לא נתקבלו. 41 בעד, 60 נגד ונמנע אחד. ההסתייגויות של חבר הכנסת בילסקי לסעיף 03 לא נתקבלו. אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגויות של בל"ד. נא להצביע. ההסתייגויות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 03, חברי ממשלה, לא נתקבלו. 35 בעד, 61 נגד ונמנע אחד. אני קובע שההסתייגויות של בל"ד לא נתקבלו. אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות של האיחוד הלאומי. ההסתייגות של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 03, חברי ממשלה, לא נתקבלה. 40 בעד, 58 נגד ואין נמנעים. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגותו של חבר הכנסת יואל חסון. נא להצביע. ההסתייגות של חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 03, חברי ממשלה, לא נתקבלה. 42 בעד, 60 נגד ואין נמנעים. אני קובע שהסתייגותו של חבר הכנסת יואל חסון לא נתקבלה. נא להצביע על הסתייגויות קבוצת חד"ש. ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 03, חברי ממשלה, לא נתקבלה. 40 בעד, 61 נגד ואין נמנעים. אני קובע שההסתייגות של סיעת חד"ש לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגותו של חבר הכנסת אופיר פינס. ההסתייגות של חבר הכנסת אופיר פינס-פז לסעיף 03, חברי ממשלה, לא נתקבלה. 43 בעד, 60 נגד ואין נמנעים. אני קובע שהסתייגותו של חבר הכנסת אופיר פינס לא נתקבלה. כבוד סגן השר וילנא��, האם אדוני מצביע או שהוא פשוט נח? שאני לא אטעה. לא מצביע. תודה רבה, תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגותו של חבר הכנסת יוחנן פלסנר. ההסתייגות של חבר הכנסת יוחנן פלסנר לסעיף 03, חברי ממשלה, לא נתקבלה. 39 בעד, 59 נגד ואין נמנעים. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה. רבותי, יש ארבעה חברי כנסת שמעתה נקרא להם קבוצת הארבעה והם חבר הכנסת פינס, חבר הכנסת כבל, חבר הכנסת פרץ וחברת הכנסת תמיר. מעכשיו לא אזכיר את שמכם יותר ואתם להלן קבוצת הארבעה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות שלהם. נא להצביע. ההסתייגות של קבוצת הארבעה לסעיף 03, חברי ממשלה, לא נתקבלה. 42 בעד, 58 נגד ואין נמנעים. אני קובע שההסתייגות של ארבעת חברי הכנסת לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויותיו של חבר הכנסת מאיר שטרית. נא להצביע. ההסתייגויות של חבר הכנסת מאיר שטרית לסעיף 03, חברי ממשלה, לא נתקבלו. 39 בעד, 59 נגד ואין נמנעים. אני קובע שההסתייגויות של חבר הכנסת מאיר שטרית לא נתקבלו. לאחר שנדחו כל ההסתייגויות אנחנו עוברים להצביע על תקציב חברי הממשלה לשנת 2010 לפי הצעת הוועדה. נא להצביע. סעיף 03, חברי ממשלה, לשנת 2010, כהצעת הוועדה, נתקבל. 61 בעד, 43 נגד ואין נמנעים. אני קובע שתקציב חברי הממשלה לשנת 2010 אושר על-ידי הכנסת. אדוני, תעבור להצבעה ידנית עד להודעה חדשה. בסדר. אנחנו עוברים למשרד ראש הממשלה. חבר הכנסת יעקב אדרי הגיש שורה של הסתייגויות לתקציב משרד ראש הממשלה לשנת 2009. נא להצביע. ההסתייגויות של חבר הכנסת יעקב אדרי לסעיף 04, משרד ראש הממשלה, לא נתקבלו. תודה. ההסתייגויות לא נתקבלו. היו פה 43 הסתייגויות. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויות קבוצת בל"ד. ההסתייגויות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 04, משרד ראש הממשלה, לא נתקבלו. תודה. ההסתייגויות של קבוצת בל"ד לא נתקבלו. אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגויות של חבר הכנסת יואל חסון. ההסתייגויות של חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 04, משרד ראש הממשלה, לא נתקבלו. ההסתייגויות לא נתקבלו. חבר הכנסת שי חרמש לא נמצא ולכן לא מצביעים על הסתייגויותיו. הסתייגויותיו מבוטלות. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויותיה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ. ההסתייגות של חברת הכנסת שלי יחימוביץ לסעיף 04, משרד ראש הממשלה, לא נתקבלה. תודה. ההסתייגות של חברת הכנסת שלי יחימוביץ לא נתקבלה. חבר הכנסת אמנון כהן, אדוני מסיר? כן. מסיר. האם ש"ס מסירה את כל הסתייגויותיה? תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגויות של קבוצת חד"ש. ההסתייגויות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 04, משרד ראש הממשלה, לא נתקבלו. תודה. ההסתייגויות של קבוצת חד"ש לא נתקבלו. אופיר פינס-פז, מי שבעד ירים את ידו, מי נגד? תודה. ההסתייגות של חבר הכנסת אופיר פינס-פז לסעיף 04, משרד ראש הממשלה, לא נתקבלה. קבוצת הארבעה: מי בעד, ירים את ידו. מי נגד? תודה. ההסתייגות של קבוצת הארבעה לסעיף 04, משרד ראש הממשלה, לא נתקבלה. על מעמד האשה הצבעה אלקטרונית. יפה. לקבוצת מרצ כמה הסתייגויות. הם מבקשים את ההסתייגות הראשונה להצביע הצבעה אלקטרונית, ועל שאר ההסתייגויות מוותרים. תודה. נא להצביע על ההסתייגות הראשונה בקבוצת ההסתייגויות של מרצ. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 04, משרד ראש הממשלה, לא נתקבלה. 36 בעד, 53 נגד, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגויות, למרות צמצום הפער, לא נתקבלו. הסתייגות מאיר שטרית: מי בעד, ירים את ידו. מי נגד, ירי�� את ידו. ההסתייגות של חבר הכנסת מאיר שטרית לסעיף 04, משרד ראש הממשלה, לא נתקבלה. מי בעד ההסתייגויות של עתניאל שנלר, ירים את ידו. מי נגד? ההסתייגויות של חבר הכנסת עתניאל שנלר לסעיף 04, משרד ראש הממשלה, לא נתקבלו. מי בעד הסתייגויותיה של חברת הכנסת תירוש, ירים את ידו. ההסתייגויות של חברת הכנסת רונית תירוש לסעיף 04, משרד ראש הממשלה, לא נתקבלו. ההסתייגויות לא נתקבלו. מי בעד ההסתייגויות של קבוצת רע"ם-תע"ל, ירים את ידו. ההסתייגויות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף 04, משרד ראש הממשלה, לא נתקבלו. ההסתייגויות לא נתקבלו. אני מצביע על הסתייגותה של חברת הכנסת מרינה סולודקין. מי בעד, ירים את יוד. ההסתייגות של חברת הכנסת מרינה סולודקין לסעיף 04, משרד ראש הממשלה, לא נתקבלה. ההסתייגות של חברת הכנסת סולודקין לא נתקבלה. קבוצת מרצ: מי בעד, ירים את ידו. מי נגד? ההסתייגות הראשונה של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 04, משרד ראש הממשלה, לא נתקבלה. הסתייגות נוספת של קבוצת מרצ: מי בעד, ירים את ידו. מי נגד? ההסתייגות השנייה של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 04, משרד ראש הממשלה, לא נתקבלה. ההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו עוברים לתקציב המדינה לשנת 2009, תקציב משרד ראש הממשלה ל-2009. מי בעד, ירים את ידו. מי נגד? סעיף 04, משרד ראש הממשלה, לשנת 2009, כהצעת הוועדה, נתקבל. אני קובע שתקציב המדינה למשרד ראש הממשלה לשנת 2009 אושר. אנחנו עוברים לתקציב המדינה לשנת 2010. הסתייגות חבר הכנסת יעקב אדרי: מי בעד, ירים את ידו. מי נגד? ההסתייגות של חבר הכנסת יעקב אדרי לסעיף 04, משרד ראש הממשלה, לא נתקבלה. ההסתייגות לא נתקבלה. שורת הסתייגויות של חבר הכנסת זאב בוים: מי בעד, ירים את ידו. מי נגד? ההסתייגויות של חבר הכנסת זאב בוים לסעיף 04, משרד ראש הממשלה, לא נתקבלו. קבוצת הסתייגויות של חבר הכנסת בילסקי, מי בעד, מי נגד? ההסתייגויות של חבר הכנסת זאב בילסקי לסעיף 04, משרד ראש הממשלה, לא נתקבלו. אנחנו עוברים להסתייגויות קבוצת בל"ד. מי בעד, מי נגד, ירים את ידו. ההסתייגויות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 04, משרד ראש הממשלה, לא נתקבלו. לקבוצת בל"ד 100 הסתייגויות שלא נתקבלו כולן. אנחנו עוברים לקבוצת האיחוד הלאומי. ההסתייגות של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 04, משרד ראש הממשלה, לא נתקבלה. אנחנו עוברים להסתייגותו של חבר הכנסת מגלי והבה. מי בעד, מי נגד, ירים את ידו. ההסתייגות של חבר הכנסת מגלי והבה לסעיף 04, משרד ראש הממשלה, לא נתקבלה. אורית זוארץ מסתייגת, מי בעד ההסתייגות? מי נגד? ההסתייגות של חברת הכנסת אורית זוארץ לסעיף 04, משרד ראש הממשלה, לא נתקבלה. חבר הכנסת יואל חסון מבקש הצבעה אלקטרונית על הסתייגויותיו. נא להצביע, מי בעד, מי נגד, מי נמנע? ההסתייגויות של חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 04, משרד ראש הממשלה, לא נתקבלו. בעד, 41, נגד, 58, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגויות לא נתקבלו. אנחנו עוברים להסתייגות של שי חרמש, אינו נוכח. שלי יחימוביץ, אינה נוכחת. אמנון כהן, מוותר. קבוצת חד"ש, נא להצביע מי בעד, מי נגד. ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 04, משרד ראש הממשלה, לא נתקבלה. חבר הכנסת שלמה מולה מבקש שהסתייגויותיו יוצבעו בהצבעה אלקטרונית. נא להצביע, מי בעד, מי נגד ההסתייגויות? ההסתייגויות של חבר הכנסת שלמה מולה לסעיף 04, משרד ראש הממשלה, לא נתקבלו. בעד, 39, נגד, 54, אין נמנעים. אני קובע שהסתייגויותיו של שלמה מולה לא נתקבלו. חברי הכנסת, הסתייגויות חבר הכנסת גדעון עזרא, מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של חבר הכנסת גדעון עזרא לסעיף 04, משרד ראש הממשלה, לא נתקבלו. אנחנו עוברים להסתייגויותיו של חבר הכנסת אופיר פינס-פז. מי בעד, ירים את ידו. מי נגד? ההסתייגות של חבר הכנסת אופיר פינס-פז לסעיף 04, משרד ראש הממשלה, לא נתקבלה. אנחנו עוברים להסתייגויות של חבר הכנסת פלסנר יוחנן. מי בעד הסתייגויותיו? מי נגד? ההסתייגויות של חבר הכנסת יוחנן פלסנר לסעיף 04, משרד ראש הממשלה, לא נתקבלו. אנחנו עוברים להסתייגויות קבוצת הארבעה. מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של קבוצת הארבעה לסעיף 04, משרד ראש הממשלה, לא נתקבלו. הסתייגויותיה של קבוצת מרצ, מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 04, משרד ראש הממשלה, לא נתקבלו. הסתייגויותיו של חבר הכנסת מאיר שטרית, מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של חבר הכנסת מאיר שטרית לסעיף 04, משרד ראש הממשלה, לא נתקבלו. חבר הכנסת נחמן שי מסתייג. מי בעד, ירים את ידו. מי נגד? ההסתייגויות של חבר הכנסת נחמן שי לסעיף 04, משרד ראש הממשלה, לא נתקבלו. אנחנו עוברים להסתייגויות של חבר הכנסת שנלר. מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של חבר הכנסת עתניאל שנלר לסעיף 04, משרד ראש הממשלה, לא נתקבלו. אדוני רצה משהו, חבר הכנסת שנלר? נא להודיע לי מבעוד מועד. אנחנו הצבענו על שנלר. נא לעשות זאת מבעוד מועד כפי שהיטיב לעשות זאת חבר הכנסת מולה וחבר הכנסת יואל חסון. פניתי למזכיר.  האם היית לפני שהצבעתי? אתה צודק. אני מבקש להעיר את תשומת לבי או להעיר את תשומת לבו של המזכיר לפני כן. אנחנו נמצאים בשורה של הצבעות ידניות. אני מבטל את ההצבעה הקודמת, כי היתה טעות בידי להצביע אותה, משום שחבר הכנסת שטרית פנה אלי לפני שהצבענו ולא ידעתי מה הוא רצה, ואני, בפזיזותי, כדי להתקדם, עשיתי טעות ואני מבטל את ההצבעה. חבר הכנסת שנלר מבקש, בתמיכתם של 22 חברי כנסת, להצביע מתוך סדרת ההסתייגויות שהגיש על עניין פעולות מינהלת סל"ע, הסתייגות מס' 9 בעמוד 29, לגבי משרד ראש הממשלה. אדוני המזכיר, נא להפעיל את ההצבעה השמית, נא להקריא את שמות החברים. הנושא הוא מינהלת סל"ע. (קורא בשמות חברי הכנסת) רוחמה אברהם-בלילא, בעד עפו אגבאריה, אינו נוכח רחל אדטו, בעד יולי יואל אדלשטיין, נגד יעקב אדרי, בעד יצחק אהרונוביץ, נגד אורי אורבך, נגד חיים אורון, נגד זבולון אורלב, נגד דוד אזולאי, נגד אריאל אטיאס, נגד דניאל אילון, נגד רוברט אילטוב, אינו נוכח דליה איציק, בעד מיכאל איתן, נגד אריה אלדד, בעד טלב אלסאנע, אינו נוכח זאב אלקין, נגד חיים אמסלם, נגד אלי אפללו, אינו נוכח אופיר אקוניס, נגד גלעד ארדן, נגד אורי אריאל, בעד זאב בנימין בגין, אינו נוכח זאב בוים, בעד אריה ביבי, בעד זאב בילסקי, בעד בנימין בן-אליעזר, נגד מיכאל בן-ארי, אינו נוכח דניאל בן-סימון, אינו נוכח רוני בר-און, בעד אבישי ברוורמן, אינו נוכח מוחמד ברכה, אינו נוכח אהוד ברק, אינו נוכח אילן גילאון, בעד גילה גמליאל, נגד מסעוד גנאים, אינו נוכח משה גפני, נגד אברהם דיכטר, בעד דני דנון, נגד ניצן הורוביץ, אינו נוכח צחי הנגבי, בעד יצחק הרצוג, נגד דניאל הרשקוביץ, נגד מגלי והבה, אינו נוכח מתן וילנאי, נגד יצחק וקנין, נגד נסים זאב, נגד אורית זוארץ, בעד חנין זועבי, אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה, אינו נוכח ציפי חוטובלי, נגד דב חנין, אינו נוכח יואל חסון, בעד ישראל חסון, אינו נוכח שי חרמש, אינו נוכח אחמד טיבי, אינו נוכח רוברט טיבייב, בעד שלי יחימוביץ, נגד משה יעלון, נגד אליהו ישי, אינו נוכח איתן כבל, בעד אמנון כהן, נגד יצחק כהן, אינו נוכח משה כחלון, אינו נוכח חיים כץ, נגד יעקב כץ, בעד ישראל כץ, אינו נוכח ציפי לבני, בעד לימור לבנת, נגד אורלי לוי אבקסיס, נגד יריב לוין, נגד אביגדור ליברמן, אינו נוכח יעקב ליצמן, אינו נוכח עוזי לנדאו, נגד סופה לנדבר, נגד מנחם אליעזר מוזס, אינו נוכח שלמה מולה, בעד שאול מופז, בעד משה מטלון, נגד אברהם מיכאלי, נגד אנסטסיה מיכאלי, אינה נוכחת אלכס מילר, אינו נוכח סטס מיסז'ניקוב, אינו נוכח אורי מקלב, נגד יעקב מרגי, אינו נוכח דן מרידור, אינו נוכח משולם נהרי, אינו נוכח אורית נוקד, נגד לאה נס, אינה נוכחת סעיד נפאע, אינו נוכח בנימין נתניהו, נגד חנא סוייד, אינו נוכח מרינה סולודקין, אינה נוכחת גדעון סער, נגד גדעון עזרא, אינו נוכח חמד עמאר, נגד ציון פיניאן, נגד אופיר פינס-פז, אינו נוכח יוסי פלד, נגד יוחנן פלסנר, אינו נוכח מאיר פרוש, נגד עמיר פרץ, אינו נוכח אברהים צרצור, אינו נוכח פניה קירשנבאום, אינה נוכחת איוב קרא, אינו נוכח מירי רגב - חברת הכנסת רגב הצביעה? אמרה "כן"? אמרה "נגד". היא אמרה "כן". כל עוד הוא נמצא פה, גם אם את תטעי, אני אתן לך לחזור כי גם על המצג יכולים. נגד מה זה היה? לא לשאול שאלות, אני שואל. לא, רציתי רק לשאול, נגד מתנחלים. (קורא בשמות חברי הכנסת) דוד רותם, נגד ראובן ריבלין, נגד כרמל שאמה, אינו נוכח יובל שטייניץ, אינו נוכח מאיר שטרית, בעד נחמן שי, בעד סילבן שלום, נגד יוליה שמאלוב-ברקוביץ, בעד שלום שמחון, נגד ליה שמטוב, נגד עתניאל שנלר, בעד רונית תירוש, בעד יולי תמיר, אינה נוכחת אשוב ואקרא בשמות חברי הכנסת שלא נכחו בסיבוב הראשון. עפו אגבאריה, אינו נוכח רוברט אילטוב, אינו נוכח טלב אלסאנע, אינו נוכח אלי אפללו, אינו נוכח לא, הוא פה. חבר הכנסת אפללו, אתה לא רוצה להצביע? אלי אפללו. חבר הכנסת אפללו, אתה רוצה להצביע? אז תגיד לי, בעד או נגד? "בעד" הוא אמר. (קורא בשמות חברי הכנסת) אלי אפללו, בעד זאב בנימין בגין, אינו נוכח מיכאל בן-ארי, בעד דניאל בן-סימון, נגד אבישי ברוורמן, נגד מוחמד ברכה, אינו נוכח אהוד ברק, אינו נוכח מסעוד גנאים, אינו נוכח ניצן הורוביץ, אינו נוכח מגלי והבה, אינו נוכח חנין זועבי, אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה, אינו נוכח דב חנין, אינו נוכח ישראל חסון אינו נוכח שי חרמש, אינו נוכח אחמד טיבי, אינו נוכח אליהו ישי, נגד יצחק כהן, נגד משה כחלון, נגד ישראל כץ, אינו נוכח אביגדור ליברמן, אינו נוכח יעקב ליצמן, נגד מנחם אליעזר מוזס, אינו נוכח אנסטסיה מיכאלי, אינה נוכחת אלכס מילר, נגד סטס מיסז'ניקוב, נגד יעקב מרגי, נגד דן מרידור, נגד משולם נהרי, נגד לאה נס, נגד סעיד נפאע, אינו נוכח חנא סוייד, אינו נוכח מרינה סולודקין, בעד גדעון עזרא, בעד אופיר פינס-פז, נגד יוחנן פלסנר, בעד עמיר פרץ, אינו נוכח אברהים צרצור, אינו נוכח פניה קירשנבאום, נגד איוב קרא, נגד כרמל שאמה, נגד יובל שטייניץ, נגד יולי תמיר, אינה נוכחת הסתיימה קריאה שנייה. חבר הכנסת מגלי והבה אתה לא היית, בעד או נגד? בעד. חבר הכנסת מגלי והבה, בעד. האם יש פה עוד חברי כנסת שלא הצביעו, לא בסיבוב הראשון ולא בסיבוב השני? תודה רבה. נא לצלצל בפעמון. עוד שלוש דקות מתחילים את ההצבעות מחדש. נא להעביר לי את תוצאות ההצבעה. קיבלתי אימייל מעניין, ואני אודיע לפני ההצבעה, חבר הכנסת פינס. באימייל נאמר שבסין היתה בזמנה חבורת שלטון שנקראה "The gang of Four", או כנופיית הארבעה. האם אתם התכוונתם לאמץ את השם מהמסורת הסינית? הודעתי להם חד-משמעית שאין לי שום זיקה לקביעת קבוצת הארבעה לנושא הזה, כפי שהוא בא בסין. אין שום אנלוגיה וגם שום דבר שהיה באיזו דרך במוחי כאשר קבעתי את קבוצת הארבעה.  אמרתי שלוש דקות. רבותי, יש חוקים למשחק ואני חושב שלא משנים חוקים בזמן, צריך לזרז תהליכים. ובכן, רבותי חברי הכנסת, בעד ההסתייגות, 32, בעוד שנגדה, 65. אני קובע שהסתייגותו של חבר הכנסת עתניאל שנלר לא נתקבלה. חבר הכנסת שנלר, אתה רוצה שאני אצביע על כל שאר ההסתייגויות פעם נוספת, או שאתה מוותר? במקרה הזה אני מוותר. תודה רבה. חברי חברי הכנסת, אימייל רודף אימייל. אדוני חבר הכנסת פינס, אומרים לי, להבדיל אלף אלפי הבדלות, יש בתל-אביב, כמובן, רחוב הארבעה על-יד הקריה או בתוך הקריה. רחוב הארבעה הוא על שם לוחמי "ההגנה" בלינקוב, הר, אהרן ידידיה ואריה קסלמן, והדוגמה הזאת היא בהחלט דוגמה יותר מתאימה, אבל גם עליה לא חשבתי. יש קריית-ארבע. קריית-ארבע זה על שם נפילי ארץ-ישראל. תודה רבה. ובכן, אנחנו חוזרים, נא לשבת. אנחנו ממשיכים להצביע בהרמת יד. מצביעים ידנית. רבותי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בהצבעה על ההסתייגויות ואישור התקציב על-פי נוסח הוועדה. נא לשבת. אנחנו עוברים להסתייגותה של חברת הכנסת רונית תירוש. היתה הצבעה רק על הסעיף הראשון. חבר הכנסת עתניאל שנלר הסיר את ההסתייגות. הוא היה פייר כי אנחנו כבר הצבענו, אז בסדר גמור. אני לא הייתי כועס אם לא היית פייר אתי. תודה רבה. אין לי בעיה, אני ראיתי וגם ניחשתי. חברי הכנסת, הסתייגויותיה של חברת הכנסת רונית תירוש, אינה נוכחת. חברת הכנסת רונית תירוש אינה נוכחת. הסתייגויות רע"ם-תע"ל, מי בעד? מי נגד? הצבעה אלקטרונית. אוקיי, נא להצביע אלקטרונית. רע"ם-תע"ל, הסתייגויות, מי בעד? מי נגד ההסתייגויות? מי נמנע? ההסתייגות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף 04, משרד ראש הממשלה, לא נתקבלה. 23, בעד, 53 נגד, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה. הסתייגויותיה של מרינה סולודקין, מי בעד? מי נגד? ההסתייגות של חברת הכנסת מרינה סולודקין לסעיף 04, משרד ראש הממשלה, לא נתקבלה. תודה. לא נתקבלה. קבוצת סיעת מרצ: מי בעד, ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 04, משרד ראש הממשלה (תמיכות לקבורה אזרחית, סעיף חדש), לא נתקבלה. לא נתקבלה. קבוצת מרצ, הסתייגות נוספת. מי בעד, ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 04, משרד ראש הממשלה (תוכנית החומש לקליטת בני העדה האתיופית, סעיף חדש), לא נתקבלה. לא נתקבלה. ובכן, כל ההסתייגויות לגבי משרד ראש הממשלה לשנת 2010 לא נתקבלו. לכן אני מציע להצביע על הצעת הוועדה לתקציב משרד ראש הממשלה לשנת 2010. מי בעד הצעת הוועדה, ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? סעיף 04, משרד ראש הממשלה, לשנת 2010, כהצעת הוועדה, נתקבל. אני קובע שתקציב משרד ראש הממשלה ל-2010 אושר. אנחנו עוברים לתקציב משרד האוצר. עכשיו אנחנו נדון בהסתייגויות לתקציב המשרד ל-2009. חבר הכנסת אדרי יעקב. חבר הכנסת אדרי לא נמצא פה. הוא לא נמצא פה, לא מצביעים על הסתייגויות חבר כנסת שלא נמצא. הלאה. בל"ד, חברת הכנסת זועבי נמצאת. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? ההסתייגויות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 05, משרד האוצר, לא נתקבלו. לא נתקבלו. אלקטרוני. חבר הכנסת יואל חסון מבקש הצבעה אלקטרונית. נא להצביע על הסתייגותו של חבר הכנסת חסון. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? ההסתייגות של חבר הכנסת ��ואל חסון לסעיף 05, משרד האוצר, לא נתקבלה. 22 בעד, אולם 52 נגד, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה. עכשיו אנחנו עוברים להסתייגויות קבוצת חד"ש. מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 05, משרד האוצר, לא נתקבלו. תודה. לא נתקבלו. קבוצת הארבעה: מי בעד ההסתייגות, ירים את ידו. מי נגד? ההסתייגות של קבוצת הארבעה לסעיף 05, משרד האוצר, לא נתקבלה. ההסתייגות לא נתקבלה. קבוצת מרצ: מי בעד, ירים את ידו. מי נגד? ההסתייגויות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 05, משרד האוצר, לא נתקבלו. לא נתקבלו. הואיל ולא נותרו הסתייגויות בתוקף, אני מצביע את הצעת הוועדה לתקציב משרד האוצר לשנת 2009. מי בעד? מי נגד? סעיף 05, משרד האוצר, לשנת 2009, כהצעת הוועדה, נתקבל. אנחנו עוברים להסתייגויות על תקציב משרד האוצר לשנת 2010. הסתייגויות זאב בוים, אינו נוכח, ולא מצביעים. הסתייגות חבר הכנסת בילסקי: מי בעד הסתייגותו, ירים את ידו. מי נגד? תודה רבה. ההסתייגות של חבר הכנסת זאב בילסקי לסעיף 05, משרד האוצר, לא נתקבלה. לא נתקבלה. קבוצת בל"ד, חברת הכנסת זועבי פה. מי בעד הסתייגות קבוצת בל"ד, ירים את ידו. מי נגד? ההסתייגויות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 05, משרד האוצר, לא נתקבלו. לא נתקבלו. הסתייגות חבר הכנסת חסון: מי בעד, ירים את ידו. מי נגד? ההסתייגות של חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 05, משרד האוצר, לא נתקבלה. לא נתקבלה. הסתייגות קבוצת חד"ש, נמצאים. מי בעד, ירים את ידו. מי נגד? ההסתייגויות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 05, משרד האוצר, לא נתקבלו. לא נתקבלו. הסתייגות חבר הכנסת שלמה מולה, מי בעד ההסתייגות של שלמה מולה? מי נגד? תודה רבה. ההסתייגויות של חבר הכנסת שלמה מולה לסעיף 05, משרד האוצר, לא נתקבלו. לא נתקבלו. חבר הכנסת גדעון עזרא: מי בעד הסתייגויותיו, ירים את ידו. מי נגד? תודה. ההסתייגויות של חבר הכנסת גדעון עזרא לסעיף 05, משרד האוצר, לא נתקבלו. לא נתקבלו. קבוצת הארבעה: מי בעד ההסתייגויות, ירים את ידו. מי נגד? תודה. ההסתייגויות של קבוצת הארבעה לסעיף 05, משרד האוצר, לא נתקבלו. לא נתקבלו. קבוצת מרצ: מי בעד ההסתייגות, ירים את ידו. מי נגד? תודה. ההסתייגויות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 05, משרד האוצר, לא נתקבלו. לא נתקבלו. חבר הכנסת מאיר שטרית: מי בעד, ירים את ידו. מי נגד? תודה. ההסתייגויות של חבר הכנסת מאיר שטרית לסעיף 05, משרד האוצר, לא נתקבלו. ההסתייגויות לא נתקבלו. רבותי, אם מישהו רוצה שאני אצביע על נמנעים, שיודיע. עתניאל שנלר: מי בעד, ירים את ידו. מי נגד? תודה. ההסתייגות של חבר הכנסת עתניאל שנלר לסעיף 05, משרד האוצר, לא נתקבלה. לא נתקבלה. קבוצת רע"ם-תע"ל, מי בעד? מי נגד? ההסתייגות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף 05, משרד האוצר, לא נתקבלה. לא נתקבלה. לא נותרו הסתייגויות בתוקף, ולכן אני מצביע את הצעת תקציב משרד האוצר לשנת 2010 לפי הצעת הוועדה. מי בעד, ירים את ידו. מי נגד? תודה. סעיף 05, משרד האוצר, לשנת 2010, כהצעת הוועדה, נתקבל. אני קובע שהצעת הוועדה אושרה, ותקציב משרד האוצר ל-2010 מאושר. לא יהיה משרד אוצר ב-2010. ב-2010 אין משרד האוצר. לא ניתנה בירושלים נבואה אלא, אני יכול להבטיח לך שיהיה שר אוצר אחר. זה ייכנס לפרוטוקול. חברת הכנסת שלי יחימוביץ מסירה את הסתייגויותיה מכאן ועד סוף התקציב. אדוני סגן ראש הממשלה, השר אלי ישי, אנחנו עוברים לתקציב משרד הפנים, ואנחנו עוסקים בהסתייגויות לשנת 2009. הסתייגויותיו של חבר הכנסת יעקב אדרי, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של חבר הכנסת יעקב אדרי לסעיף 06, משרד הפנים, לא נתקבלו. לא נתקבלו. הסתייגויות בל"ד, חברת הכנסת זועבי פה. מי בעד הסתייגויות בל"ד? מי נגד? תודה. ההסתייגויות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 06, משרד הפנים, לא נתקבלו. לא נתקבלו. הסתייגותו של חבר הכנסת מוחמד ברכה, מי בעד? מי נגד? תודה. ההסתייגות של חבר הכנסת מוחמד ברכה לסעיף 06, משרד הפנים, לא נתקבלה. לא נתקבלה. חברת הכנסת יחימוביץ הורידה. קבוצת חד"ש, מי בעד ההסתייגויות? מי נגד? תודה. ההסתייגויות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 06, משרד הפנים, לא נתקבלו. לא נתקבלו. קבוצת מרצ, בבקשה. קידום תוכניות מגזריות, אלקטרוני. אז אתה רוצה שנצביע קודם, והשאר להוריד. זה מרצ? זה של מי? של קבוצת חד"ש? בתוך הסתייגויות של מרצ ולא קבוצת חד"ש, בעמוד 38, סעיף 1, אנחנו רוצים הצבעה שמית. יש סעיף דומה לקבוצת חד"ש. חבר הכנסת ברכה, יש סעיף דומה לסיעת חד"ש, אף שההצבעה לא היתה שמית, אם תתקבל הסתייגות חד"ש, אני כמובן מחזיר את ההסתייגות שלך לתוקפה. שם שונה. הם שונים?  שונים. אוקיי. חבר הכנסת שטרית, הצבעה שמית, והשנייה, תעשה הצבעה אלקטרונית. הצבעה שמית. האם הצבעתי כבר על חד"ש או עדיין לא? יפה. קבוצת חד"ש, אם הצבענו, אני חוזר בי מהצבעתי, שכן הגישו לי פה בקשה. מבקשים בקבוצת חד"ש את סעיף 4 בעמוד 38, בתוך הסעיפים שמתחילים מעמוד 37. ההצבעה היא על הסתייגות קבוצת חד"ש בעניין מגזרי המיעוטים, תוצבע בהצבעה שמית. אדוני המזכיר, נא להצביע. (קוראת בשמות חברי הכנסת) רוחמה אברהם-בלילא, בעד עפו אגבאריה, אינו נוכח נוכח. בעד. (קוראת בשמות חברי הכנסת) עפו אגבאריה, בעד רחל אדטו, בעד יולי יואל אדלשטיין, נגד יעקב אדרי, בעד יצחק אהרונוביץ, נגד אורי אורבך, נגד חיים אורון, בעד זבולון אורלב, נגד דוד אזולאי, נגד אריאל אטיאס, נגד דניאל אילון, נגד רוברט אילטוב, אינו נוכח רוברט נוכח. למה לא? (קוראת בשמות חברי הכנסת) דליה איציק, בעד מיכאל איתן, נגד אריה אלדד, אינו נוכח טלב אלסאנע, אינו נוכח זאב אלקין, נגד חיים אמסלם, נגד אלי אפללו, בעד אופיר אקוניס, נגד גלעד ארדן, נגד אורי אריאל, אינו נוכח זאב בנימין בגין, נגד זאב בוים, בעד אריה ביבי, אינו נוכח זאב בילסקי, בעד בנימין בן-אליעזר, אינו נוכח מיכאל בן-ארי, אינו נוכח דניאל בן-סימון, נגד רוני בר-און, בעד אבישי ברוורמן, אינו נוכח מוחמד ברכה, בעד אהוד ברק, אינו נוכח אילן גילאון, בעד גילה גמליאל, אינה נוכחת מסעוד גנאים, בעד משה גפני, נגד אברהם דיכטר, אינו נוכח דני דנון, נגד ניצן הורוביץ, בעד צחי הנגבי, בעד יצחק הרצוג, נגד דניאל הרשקוביץ, נגד מגלי והבה, בעד מתן וילנאי, נגד. (קוראת בשמות חברי הכנסת) מתן וילנאי, נגד יצחק וקנין, נגד נסים זאב, נגד אורית זוארץ, בעד חנין זועבי, אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה, אינו נוכח ציפי חוטובלי, נגד דב חנין, בעד יואל חסון, אינו נוכח ישראל חסון, אינו נוכח שי חרמש, אינו נוכח אחמד טיבי, אינו נוכח רוברט טיבייב, בעד שלי יחימוביץ, אינה נוכחת משה יעלון, נגד אליהו ישי, אינו נוכח לא. הוא פה. (קוראת בשמות חברי הכנסת) אליהו ישי, נגד איתן כבל, בעד אמנון כהן, נגד יצחק כהן, נגד משה כחלון, נגד חיים כץ, נגד יעקב כץ, אינו נוכח ישראל כץ, אינו נוכח ציפי לבני, בעד לימור לבנת, נגד אורלי לוי אבקסיס, נגד יריב לוין, נגד אביגדור ליברמן, אינו נוכח יעקב ליצמן, אינו נוכח עוזי לנדאו, נגד סופה לנדבר, נגד מנחם אליעזר מוזס, אינו נוכח שלמה מולה, אינו נוכח שאול מופז, אינו נוכח משה מטלון, נגד אברהם מיכאלי, אינו נוכח אברהם מיכאלי? נגד. (קוראת בשמות חברי הכנסת) אברהם מיכאלי, נגד אנסטסיה מיכאלי, אינה נוכחת אלכס מילר, נגד סטס מיסז'ניקוב, אינו נוכח אורי מקלב, נגד יעקב מרגי, נגד דן מרידור, נגד משולם נהרי, משולם נהרי? נגד. (קוראת בשמות חברי הכנסת) משולם נהרי, נגד אורית נוקד, נגד לאה נס, אינה נוכחת סעיד נפאע, בעד בנימין נתניהו, נגד חנא סוייד, אינו נוכח מרינה סולודקין, בעד גדעון סער, נגד גדעון עזרא, בעד חמד עמאר, נגד ציון פיניאן, אינו נוכח אופיר פינס-פז, בעד יוסי פלד, נגד יוחנן פלסנר, בעד מאיר פרוש, נגד עמיר פרץ, בעד אברהים צרצור, אינו נוכח פניה קירשנבאום, נגד איוב קרא, נגד מירי רגב, נגד דוד רותם, נגד ראובן ריבלין, נגד כרמל שאמה, נגד יובל שטייניץ, נגד מאיר שטרית, בעד נחמן שי, בעד סילבן שלום, אינו נוכח יוליה שמאלוב-ברקוביץ, אינה נוכחת שלום שמחון, נגד ליה שמטוב, נגד עתניאל שנלר, בעד רונית תירוש, בעד יולי תמיר, אינה נוכחת נקריא קריאה שנייה של שמות אלה שלא השיבו. כבר יגיעו. מהר מאוד יגיעו לשמךּ. (קוראת בשמות חברי הכנסת) אני חוזרת: רוברט אילטוב, אינו נוכח אריה אלדד, אינו נוכח טלב אלסאנע, אינו נוכח אורי אריאל, אינו נוכח אריה ביבי, אינו נוכח בנימין בן-אליעזר, נגד אבישי ברוורמן, נגד אהוד ברק, נגד גילה גמליאל, אינה נוכחת אברהם דיכטר, אינו נוכח חנין זועבי, בעד ג'מאל זחאלקה, אינו נוכח יואל חסון, בעד ישראל חסון, אינו נוכח שי חרמש, אינו נוכח אחמד טיבי, בעד שלי יחימוביץ, אינה נוכחת יעקב כץ, אינו נוכח ישראל כץ, נגד אביגדור ליברמן, אינו נוכח יעקב ליצמן, אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס, אינו נוכח שלמה מולה, בעד שאול מופז, אינו נוכח אנסטסיה מיכאלי, אינה נוכחת סטס מיסז'ניקוב, אינו נוכח לאה נס, נגד חנא סוייד, אינו נוכח ציון פיניאן, נגד אברהים צרצור, אינו נוכח סילבן שלום, אינו נוכח יוליה שמאלוב-ברקוביץ, בעד יולי תמיר, אינה נוכחת ובכן, רבותי, שני סיבובי הצבעה הסתיימו. האם יש חבר כנסת הנמצא כאן במליאה שלא הצביע? אין. לכן אני מבקש את תוצאות ההצבעה ומצלצל, שכן אנחנו ממשיכים בהצבעות. למה אתם לא קשובים? תהיו קשובים. אנחנו ממשיכים את ההצבעות בעוד שתי דקות. תודה. ובכן, תוצאות ההצבעה, חבר הכנסת ברכה, 36 בעד, 62 נגד. ההסתייגות לא נתקבלה. חבר הכנסת ברכה, אני הצבעתי קודם בטעות. האם אתה רוצה הצבעה חוזרת או מסיר? מסיר. מסיר. תודה רבה. מייד כאשר נתחיל, נתחיל בהסתייגות מרצ לאותו סעיף תקציבי. רבותי, נא לשבת, אנחנו מתחילים בעוד דקה. מצליפי המחנות, אני מתחיל בעוד דקה את ההצבעות. אולי לא ברור לכם העניין די צורכו. אולי משעמם לכם, אתם רוצים לחזור לוועדה אחרי זה. ובכן, נא לשבת כי אנחנו מתחילים בהצבעות. אנחנו דנים בתקציב משרד הפנים, בהסתייגות האחרונה לשנת 2009. רבותי, נא לשבת. אני רואה שחברים נכנסים, אני לא מאיץ כדי שלא תקרה תקלה חלילה. הם יכולים להיתקל אחד בשני וליפול, זה לא טוב. תודה רבה לכם. נא לשבת. יושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת מאיר שטרית, מוכן. נא לשבת. עכשיו אנחנו עוברים להצבעה אלקטרונית לניסיון לאחר פסק הזמן. אנחנו נצביע אלקטרונית על הצעת חברי הכנסת של מרצ על אותו סעיף שהוא סעיף קידום המגזר, הסתייגות מס' 4, בהצבעה אלקטרונית. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע.  ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 06, משרד הפנים (קידום תוכניות במגזרי), לא נתקבלה. 32 בעד, אולם 52 נגד. ולכן, ההסתייגות לא נתקבלה. על שאר ההסתייגויות באותו סעיף תקציבי, אני מצביע ידנית: מי בעד, ירים את ידו. תודה. נא להוריד. מי נגד? תודה. נא להוריד. ההסתייגויות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 06, משרד הפנים (משרד הפנים, שלטון מקומי, תוכניות מיתאר, ועדת תכנון לתשתיות, נציבות כבאות והצלה, שירותי דת לעדות לא, מבני דת לא יהודים), לא נתקבלו. לא נתקבלו. ובכן, חברי הכנסת, ההסתייגויות לתקציב משרד הפנים לשנת 2009 נסתיימו ללא הצלחה. ולכן, אין הסתייגויות. אני מצביע על תקציב משרד הפנים לשנת 2009 לפי הצעת הוועדה. מי בעד, ירים את ידו. מי נגד? תודה רבה. סעיף 06, משרד הפנים, לשנת 2009, כהצעת הוועדה, נתקבל. אני קובע שתקציב משרד הפנים ל-2009 אושר. אנחנו עוברים עכשיו להסתייגויות לתקציב משרד הפנים לשנת 2010. הסתייגויות חבר הכנסת זאב בוים: מי בעד, ירים את ידו. מי נגד? תודה. ההסתייגויות של חבר הכנסת זאב בוים לסעיף 06, משרד הפנים, לא נתקבלו. לא נתקבלו. הסתייגותו של חבר הכנסת בילסקי: מי בעד, ירים את ידו. תודה. מי נגד? תודה. ההסתייגות של חבר הכנסת זאב בילסקי לסעיף 06, משרד הפנים, לא נתקבלה. לא נתקבלה. הסתייגויות בל"ד, נמצאים. מי בעד, ירים את ידו. מי נגד? תודה. ההסתייגויות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 06, משרד הפנים, לא נתקבלו. לא נתקבלו. ההסתייגות הוסרה, חברת הכנסת יחימוביץ הסירה. הסתייגויות חד"ש: מי בעד, ירים את ידו. מי נגד? תודה. ההסתייגויות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 06, משרד הפנים, לא נתקבלו. לא נתקבלו. הסתייגויות שלמה מולה: מי בעד, ירים את ידו. אלקטרוני אתה מבקש? בבקשה. הסתייגויות חבר הכנסת מולה יוצבעו בהצבעה אלקטרונית. מי בעד ההסתייגויות? מי נגד? נא להצביע.  ההסתייגויות של חבר הכנסת שלמה מולה לסעיף 06, משרד הפנים, לא נתקבלו. 33, בעד, 58, נגד, אין נמנעים. לא נתקבלו הסתייגויות מולה. קבוצת הארבעה: מי בעד, ירים את ידו. תודה. מי נגד? תודה. ההסתייגות של קבוצת הארבעה לסעיף 06, משרד הפנים, לא נתקבלה. לא נתקבלה. קבוצת מרצ, מי בעד? מי נגד? נא להוריד. ההסתייגויות של קבוצת מרצ לסעיף 06, משרד הפנים, לא נתקבלו. לא נתקבלו. עתניאל שנלר: מי בעד, ירים את ידו. תודה. מי נגד? ההסתייגות של חבר הכנסת עתניאל שנלר לסעיף 06, משרד הפנים, לא נתקבלה. לא נתקבלה. רע"ם-תע"ל לפי לוח התיקונים: מי בעד ההסתייגויות של רע"ם-תע"ל, ירים את ידו. מי נגד? תודה. ההסתייגות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף 06, משרד הפנים, לא נתקבלה. לא נתקבלה. לכן, לא נותרו הסתייגויות. אני מצביע על תקציב משרד הפנים לשנת 2010 לפי הצעת הוועדה. מי בעד הצעת התקציב? מי נגד? תודה. סעיף 06, משרד הפנים, לשנת 2010, כהצעת הוועדה, נתקבל. אני קובע שתקציב משרד הפנים לשנת 2010 נתקבל על-פי הצעת הוועדה. אני מבקש מחבר הכנסת טיבי לבוא ולהחליף אותי כאשר אנחנו מתחילים בסעיף תקציבי של המשרד לביטחון פנים. חבר הכנסת טיבי, פעם ראשונה שעולים מצד שמאל לבמה. זו הפקרות, מה זה? יום היסטורי, יום חג לכנסת. רבותי חברי הכנסת, תקציב המשרד לביטחון הפנים לשנת 2009. קבוצת אדרי, הצבעה. ההסתייגויות של חבר הכנסת יעקב אדרי לסעיף 07, משרד לביטחון פנים, לא נתקבלו. אדוני היושב-ראש, הצבעה ידנית.  קדימה מידרדרת, אוקיי. היות שבאמצע ההצבעה ביקשו לשנות את צורת ההצבעה, אנחנו מצביעים מחדש על קבוצת אדרי, ידנית. הסתייגויות אדרי, בבקשה. אדוני היושב-ראש, זה נפל. מה זה? שטרית, אם אתה לא מדבר, אני עושה מה שאני רוצה, אני אומר לך. כל אחד מהאנשים שלך אומר לי משהו אחר. אדוני ישאל אותי. אוקיי, אז למה כל הזמן עם פרץ? לא, רק עכשיו. אני קורא לך, אתה לא עונה. אני עכשיו מצביע על ההסתייגויות של אדרי, ידנית. בבקשה. מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של חבר הכנסת יעקב אדרי לסעיף 07, משרד לביטחון פנים, לא נתקבלו. נראה לי שזה לא עבר. ההסתייגויות של אדרי לא התקבלו. קבוצת בל"ד, ידנית, מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 07, משרד לביטחון פנים, לא נתקבלו. ההסתייגויות לא התקבלו. הסתייגויות יואל חסון. אלקטרוני, אדוני. אלקטרוני. הצבעה. ההסתייגויות של חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 07, משרד לביטחון פנים, לא נתקבלו. בעד, 34, נגד, 60, ההסתייגויות של חבר הכנסת יואל חסון לא התקבלו. חברת הכנסת שלי יחימוביץ מחקה. קבוצת חד"ש, הצבעה ידנית. מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 07, משרד לביטחון פנים, לא נתקבלו. ההסתייגויות של קבוצת חד"ש לא התקבלו. חבר הכנסת אופיר פינס-פז, מי בעד? מי נגד? ההסתייגות של חבר הכנסת אופיר פינס-פז לסעיף 07, משרד לביטחון פנים, לא נתקבלה. ההסתייגויות של אופיר פינס-פז לא התקבלו. קבוצת הארבעה, הסתייגויות, מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של קבוצת הארבעה לסעיף 07, משרד לביטחון פנים, לא נתקבלו. ההסתייגויות לא התקבלו. אני מבקש על הרשות למלחמה בסמים, אלקטרונית. קבוצת מרצ, הצבעה אלקטרונית על הרשות למלחמה בסמים, בבקשה. ההסתייגות של קבוצת מרצ לסעיף 07, משרד לביטחון פנים (רשות למלחמה בסמים), לא נתקבלה. בעד, 31, נגד, 57. ההסתייגות הזאת לא התקבלה. ידנית על שאר ההסתייגויות של מרצ, מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 07, משרד לביטחון פנים (כוח אדם במטה הארצי, כוח אדם לאכיפת חוקי, המטה הארצי, שירות בתי-הסוהר), לא נתקבלו. כל ההסתייגויות של מרצ לא התקבלו. רונית תירוש, הסתייגויות, ידני, אלקטרוני. בבקשה. מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של חברת הכנסת רונית תירוש לסעיף 07, משרד לביטחון פנים, לא נתקבלו. בעד, 31, נגד, 58. אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. כל ההסתייגויות לא התקבלו. לכן, אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 07, משרד לביטחון פנים, לשנת 2009, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? סעיף 07, משרד לביטחון פנים, לשנת 2009, כהצעת הוועדה, נתקבל. כשאני אומר מי בעד, אני מתכוון מי בעד. כשאני אומר מי נגד, אני מתכוון מי נגד. אני נאלץ להסביר פעם שנייה בתוך 24 שעות. מי שבעד, מצביע בעד, מי שנגד, מצביע נגד. זה יום לימודים ארוך, חבר'ה. אנחנו חוזרים על ההצבעה. אנחנו מצביעים על סעיף 07, משרד לביטחון פנים לשנת 2009, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? סעיף 07, משרד לביטחון פנים, לשנת 2009, כהצעת הוועדה, נתקבל. תודה רבה. הסעיף התקבל כהצעת הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף 07, ביטחון הפנים, לשנת 2010. הסתייגות חבר הכנסת אדרי, הצבעה ידנית. מי בעד? מי נגד? ההסתייגות של חבר הכנסת יעקב אדרי לסעיף 07, משרד לביטחון פנים, לא נתקבלה. לא התקבלה. יעקב, אני מתנצל. מגלי והבה, מי בעד? מי נגד? ההסתייגות של חבר הכנסת מגלי והבה לסעיף 07, משרד לביטחון פנים, לא נתקבלה. ההצעה לא התקבלה. חברת הכנסת זוארץ, הצבעה ידנית. מי בעד? מי נגד? ההסתייגות של חברת הכנסת אורית זוארץ לסעיף 07, משרד לביטחון פנים, לא נתקבלה. לא התקבלה. יואל חסון, מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 07, משרד לביטחון פנים, לא נתקבלו. לא התקבלה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ הורידה את ההסתייגות שלה. קבוצת חד"ש, אלקטרונית? הר��ות למלחמה בסמים, הצבעה אלקטרונית על ההסתייגות של קבוצת חד"ש. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 07, משרד לביטחון פנים (רשות למלחמה בסמים), לא נתקבלה. בעד, 34, נגד  61. ההסתייגות הזאת לא התקבלה. שתי הסתייגויות נוספות של קבוצת חד"ש, נא להצביע ידנית. מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 07, משרד לביטחון פנים (כוח-אדם לאכיפת חוקי, תוכנית למאבק בפשיעה), לא נתקבלו. ההסתייגויות לא התקבלו. שלמה מולה, הצבעה ידנית. מי בעד? מי נגד? ההסתייגות של חבר הכנסת שלמה מולה לסעיף 07, משרד לביטחון פנים, לא נתקבלה. לא התקבלה. גדעון עזרא, הסתייגות אחת. מי בעד? מי נגד? ההסתייגות של חבר הכנסת גדעון עזרא לסעיף 07, משרד לביטחון פנים, לא נתקבלה. לא התקבלה. אופיר פז-פינס, הסתייגות אחת. מי בעד? מי נגד? ההסתייגות של חבר הכנסת אופיר פינס-פז לסעיף 07, משרד לביטחון פנים, לא נתקבלה. לא התקבלה. קבוצת הארבעה, מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של קבוצת הארבעה לסעיף 07, משרד לביטחון פנים, לא נתקבלו. לא התקבלה. אדוני, מתי תהיה קבוצת החמישה? אם מישהו רוצה לענות, אני מאפשר זאת. קבוצת מרצ, הצבעה ידנית. מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של קבוצת מרצ לסעיף 07, משרד לביטחון פנים, לא נתקבלה. לא התקבלה. הסתייגות חבר הכנסת שי נחמן, מי בעד? מי נגד? ההסתייגות של חבר הכנסת נחמן שי לסעיף 07, משרד לביטחון פנים, לא נתקבלה. לא התקבלה. עתניאל שנלר, מי בעד? מי נגד? ההסתייגות של חבר הכנסת עתניאל שנלר לסעיף 07, משרד לביטחון פנים, לא נתקבלה. לא התקבלה. תמו ההסתייגויות, לא התקבלה אף הסתייגות, ולכן אנחנו עוברים להצבעה, כהצעת הוועדה, על סעיף 07, המשרד לביטחון פנים, לשנת 2010. נא להצביע ידנית. מי בעד? מי נגד? סעיף 07, משרד לביטחון פנים, לשנת 2010, כהצעת הוועדה, נתקבל. ההצעה התקבלה, כהצעת הוועדה. תודה. אנחנו עוברים לסעיף 08, משרד המשפטים, לשנת 2009. קבוצת אדרי, הסתייגויות. אדוני היושב-ראש, אנחנו מורידים את ההסתייגויות עד עמוד 58 למעלה. אתם מורידים את ההסתייגויות עד עמוד 58. קבוצת חד"ש? מוריד, מוריד. הוא מדבר רק בשמו? לא, לא, בשם כולם. אז שואלים גם אותי, אני מסכים. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, עד סוף ההצבעה, חבר הכנסת שטרית מדבר בשם האופוזיציה. תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה ידנית על סעיף 08, משרד המשפטים, ללא הסתייגויות, כהצעת הוועדה, לשנת 2009. סעיף 08, משרד המשפטים, לשנת 2009, נתקבל. סעיף 08, משרד המשפטים, לשנת 2009, התקבל כהצעת הוועדה. גם בסעיף 08, משרד המשפטים, לשנת 2010, ההסתייגויות הורדו. לכן, מצביעים כהצעת הוועדה, ידנית. מי בעד? מי נגד? סעיף 08, משרד המשפטים, לשנת 2010, כהצעת הוועדה, נתקבל. הסעיף התקבל, כהצעת הוועדה. אני ער לעובדה שהשר ארדן, המקשר, רוצה להקל על השרים דרך ההצבעה. תודה רבה. סעיף 09, משרד החוץ, לשנת 2009. אין הסתייגויות. מי בעד הסעיף, כהצעת הוועדה? מי נגד? סעיף 09, משרד החוץ, לשנת 2009, נתקבל. תודה רבה. הסעיף התקבל, כהצעת הוועדה. סעיף 09, משרד החוץ, לשנת 2010, ללא הסתייגויות. מי בעד? מי נגד? סעיף 09, משרד החוץ, לשנת 2010, נתקבל. סעיף 09, משרד החוץ, לשנת 2010, התקבל כהצעת הוועדה. סעיף 10, מועצה לאומית לביטחון, לשנת 2009, ללא הסתייגויות. מי בעד? מי נגד? סעיף 10, מועצה הלאומית לביטחון, לשנת 2009, נתקבל. הסעיף התקבל, כהצעת הוועדה. המועצה הלאומית לביטחון, שנת 2010, סעיף 10, ללא הסתייגויות. מי בעד? מי נגד? סעיף 10, מועצה הלאומית לביטחון, לשנת 2010, כהצעת הוועדה, נתקבל. הסעיף התקבל, כהצעת הוועדה. סעיף 11 לא להצבעה. סעיף תקציבי 12, גמלאות ופיצויים, שנת 2009. אין הסתייגויות. מי בעד? מי נגד? סעיף 12, גמלאות ופיצויים, לשנת 2009, נתקבל. סעיף 12, גמלאות ופיצויים, לשנת 2009, התקבל כהצעת הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף 12, גמלאות ופיצויים, שנת 2010. אין הסתייגויות. מי בעד? מי נגד? סעיף 12, גמלאות ופיצויים, לשנת 2010, נתקבל. סעיף 12, גמלאות ופיצויים, שנת 2010, התקבל כהצעת הוועדה. סעיף 13, הוצאות שונות, ל-2009. אין הסתייגויות. מי בעד הוצאות שונות כסעיף? לא, לא. אמרתי עד עמוד 58. פה יש הסתייגויות. בסדר. קבוצת אדרי, ידנית, כל ההסתייגויות. מי בעד? ההסתייגויות של חבר הכנסת יעקב אדרי לסעיף 13, הוצאות שונות, לא נתקבלו. הסתייגויות אדרי לא התקבלו. הסתייגות קבוצת בל"ד, מי בעד? מי נגד? ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 13, הוצאות שונות, לא נתקבלה. הסתייגות קבוצת בל"ד לא התקבלה. יואל חסון, הסכמים קואליציוניים, הצבעה אלקטרונית בבקשה. יואל חסון, הצבעה אלקטרונית. בבקשה. יש שמית. לא, לא רוצה שמית. ההסתייגות של חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 13, הוצאות שונות (הסכמים קואליציוניים), לא נתקבלה. בעד, 34, נגד, 56. ההסתייגות של יואל חסון לא התקבלה. שלי יחימוביץ הורידה. קבוצת חד"ש, הסתייגויות. מי בעד? מי נגד? בבקשה. ההסתייגויות של קבוצת חד"ש לסעיף 13, הוצאות שונות, לא נתקבלו. הסתייגויות חד"ש לא התקבלו. קבוצת הארבעה, הסתייגות. מי בעד? מי נגד? ההסתייגות של קבוצת הארבעה לסעיף 13, הוצאות שונות, לא נתקבלה. הסתייגות קבוצת הארבעה לא התקבלה. קבוצת מרצ הסתייגויות. מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 13, הוצאות שונות, לא נתקבלו. ההסתייגויות לא התקבלו. אחרי שלא התקבלו ההסתייגויות לשנת 2009, סעיף 13, הוצאות שונות, מצביעים על הסעיף כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? סעיף 13, הוצאות שונות, לשנת 2009, כהצעת הוועדה, נתקבל. סעיף 13, הוצאות שונות, לשנת 2009, התקבל כהצעת הוועדה. סעיף 13, 2010. חברת הכנסת רוחמה אברהם? אלקטרונית. אלקטרונית, בבקשה. ההסתייגות של חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא לסעיף 13, הוצאות שונות, לא נתקבלה. נגד ההסכמים הקואליציוניים המופקרים. זה ייכנס להיסטוריה, בעד ההסתייגות על ההסכמים הקואליציוניים, 36, מתנגדים, 59. ההסתייגות לא התקבלה. אדרי יעקב, הסתייגות. ידנית. הצבעה ידנית. מי בעד? מי מתנגד? ההסתייגות של חבר הכנסת יעקב אדרי לסעיף 13, הוצאות שונות, לא נתקבלה. ההסתייגות לא התקבלה. חבר הכנסת זאב בילסקי, הצבעה ידנית. מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של חבר הכנסת זאב בילסקי לסעיף 13, הוצאות שונות, לא נתקבלו. ההסתייגות לא התקבלה. חבר הכנסת יואל חסון, הסעיף הראשון ידני. מי בעד? מי נגד? ההסתייגות של חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 13, הוצאות שונות (השתתפויות ותרומות), לא נתקבלה. הסעיף לא התקבל. עכשיו, לגבי הסעיף השני, הסכמים קואליציוניים, מצביעים יחד על הסעיפים. אדוני, הודיעו לי שזאת הצבעה שמית. לא. של חבר הכנסת מולה ולא של, של מולה. אנחנו מצביעים גם על ההסתייגות השנייה של חבר הכנסת יואל חסון. מי בעד? מי נגד? ההסתייגות של חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 13, הוצאות שונות (הסכמים קואליציוניים), לא נתקבלה. גם השנייה לא התקבלה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ הסירה. קבוצת חד"ש, מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של קבוצת חד"ש לסעיף 13, הוצאות שונות, לא נתקבלו. קבוצת חד"ש, ההסתייגות לא התקבלה. שלמה מולה, הסכמים קואליציוניים, הצבעה שמית. (קוראת בשמות חברי הכנסת) רוחמה אברהם-בלילא, בעד עפו אגבאריה, בעד רחל אדטו, בעד יולי יואל אדלשטיין, נגד יעקב אדרי, בעד יצחק אהרונוביץ, נגד אורי אורבך, נגד חיים אורון, בעד זבולון אורלב, נגד דוד אזולאי, נגד אריאל אטיאס, אינו נוכח דניאל אילון, נגד רוברט אילטוב, אינו נוכח דליה איציק, בעד מיכאל איתן, נגד אריה אלדד, בעד טלב אלסאנע, בעד זאב אלקין, נגד חיים אמסלם, נגד אלי אפללו, בעד אופיר אקוניס, נגד גלעד ארדן, נגד אורי אריאל, אינו נוכח זאב בנימין בגין, נגד זאב בוים, בעד אריה ביבי, אינו נוכח זאב בילסקי, בעד בנימין בן-אליעזר, נגד מיכאל בן-ארי, בעד דניאל בן-סימון, נגד רוני בר-און, אינו נוכח אבישי ברוורמן, נגד מוחמד ברכה, בעד אהוד ברק, נגד אילן גילאון, בעד גילה גמליאל, אינה נוכחת מסעוד גנאים, בעד משה גפני, נגד אברהם דיכטר, בעד דני דנון, נגד ניצן הורוביץ, בעד צחי הנגבי, בעד יצחק הרצוג, נגד דניאל הרשקוביץ, נגד מגלי והבה, בעד מתן וילנאי, נגד יצחק וקנין, נגד נסים זאב, נגד אורית זוארץ, בעד חנין זועבי, אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה, בעד ציפי חוטובלי, נגד דב חנין, בעד יואל חסון, בעד ישראל חסון, אינו נוכח שי חרמש, אינו נוכח אחמד טיבי, בעד רוברט טיבייב, אינו נוכח שלי יחימוביץ, נגד משה יעלון, נגד אליהו ישי, נגד איתן כבל, בעד אמנון כהן, נגד יצחק כהן, נגד משה כחלון, נגד חיים כץ, אינו נוכח יעקב כץ, אינו נוכח ישראל כץ, נגד ציפי לבני, בעד לימור לבנת, נגד אורלי לוי אבקסיס, נגד יריב לוין, נגד אביגדור ליברמן, אינו נוכח יעקב ליצמן, נגד עוזי לנדאו, נגד סופה לנדבר, נגד מנחם אליעזר מוזס, אינו נוכח שלמה מולה, בעד שאול מופז, אינו נוכח משה מטלון, נגד אברהם מיכאלי, נגד אנסטסיה מיכאלי, אינה נוכחת אלכס מילר, נגד סטס מיסז'ניקוב, אינו נוכח אורי מקלב, נגד יעקב מרגי, אינו נוכח דן מרידור, נגד משולם נהרי, נגד אורית נוקד, אינה נוכחת לאה נס, נגד סעיד נפאע, אינו נוכח בנימין נתניהו, נגד חנא סוייד, אינו נוכח מרינה סולודקין, אינה נוכחת גדעון סער, נגד גדעון עזרא, אינו נוכח חמד עמאר, נגד ציון פיניאן, נגד אופיר פינס-פז, אינו נוכח יוסי פלד, נגד יוחנן פלסנר, בעד מאיר פרוש, נגד עמיר פרץ, אינו נוכח אברהים צרצור, אינו נוכח פניה קירשנבאום, נגד איוב קרא, נגד מירי רגב, נגד דוד רותם, נגד ראובן ריבלין, נגד כרמל שאמה, אינו נוכח יובל שטייניץ, נגד מאיר שטרית, בעד נחמן שי, אינו נוכח סילבן שלום, אינו נוכח יוליה שמאלוב-ברקוביץ, בעד שלום שמחון, נגד ליה שמטוב, נגד עתניאל שנלר, בעד רונית תירוש, בעד יולי תמיר, אינה נוכחת אחזור שוב על השמות של מי שלא היו במליאה. אריאל אטיאס, אינו נוכח רוברט אילטוב, אינו נוכח אריה ביבי, אינו נוכח אורי אריאל, בעד רוני בר-און, אינו נוכח גילה גמליאל, אינה נוכחת חנין זועבי, אינה נוכחת ישראל חסון, אינו נוכח שי חרמש, אינו נוכח רוברט טיבייב, בעד חיים כץ, נגד יעקב כץ, אינו נוכח אביגדור ליברמן, אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס, אינו נוכח שאול מופז, אינו נוכח אנסטסיה מיכאלי, אינה נוכחת יעקב מרגי, נגד סטס מיסז'ניקוב, נגד אורית נוקד, אינה נוכחת סעיד נפאע, אינו נוכח חנא סוייד, אינו נוכח מרינה סולודקין, בעד גדעון עזרא, אינו משתתף בהצבעה חבר הכנסת גדעון עזרא, אני מבקש ממך לשתות קפה לא בתוך המליאה. (קוראת בשמות חברי הכנסת) אופיר פינס-פז, אינו נוכח עמיר פרץ, בעד אברהים צרצור, אינו נוכח כרמל שאמה, נגד נחמן שי, בעד סילבן שלום, אינו נוכח יולי תמיר, אינה נוכחת האם יש מישהו במליאה ששמו לא הוקרא או ששמו הוקרא ולא הצביע? (קוראת בשמות חברי הכנסת) רוני בר-און, בעד חבר הכנסת בן-ארי הצביע בעד, אבל הוא ביקש למחוק את הצבעתו. הוא לא משתתף בהצבעה. אחמד, תן צלצול שידעו, מי שבעד בעד, ומי שנגד נגד. אני אשנה את המשפט הזה, יש שינויים במשפט הזה. יש שינויים לוגיים. תיכף אתה תשמע ושאר חברי הכנסת. תרשום עליו פטנט. יש שינוי לוגי במשפט הזה, כי הוכח שהוא לא "אפליקבילי" כאן, לא יישומי. ובכן, רבותי, להלן התוצאות: 62, 37. כלומר  ספירה חוזרת, אפשר? כלומר, 62 נגד ההסתייגות, 37 בעד ההסתייגות, ולכן ההסתייגות של חבר הכנסת שלמה מולה לא התקבלה. מאוד חבל. אנחנו נחכה עוד דקה וחצי כדי להיות הוגנים. ואז הצבעה אלקטרונית. כן. קבוצת הארבעה. אדוני, עברה כבר דקה. נשארה חצי דקה. ובכן, רבותי, אמרת דקה וחצי, עברה חצי דקה. לא, לא. עברה דקה וחצי. קדימה, אדוני היושב-ראש, הצבעה עכשיו. כשראש הממשלה ישב, אני אתחיל את ההצבעה. רבותי, נא לשבת במקומות, אנחנו ממשיכים בתהליך ההצבעה על תקציב המדינה. ההצבעה תהיה אלקטרונית על ההסתייגות של קבוצת הארבעה לסעיף 13, הוצאות שונות, 2010. הצבעה על ההסתייגות. ההסתייגות של קבוצת הארבעה לסעיף 13, הוצאות שונות, לא נתקבלה. בעד, 20, נגד  46. הסתייגותה של קבוצת הארבעה לא התקבלה. קבוצת מרצ, הסתייגויות, ידני. מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 13, הוצאות שונות, לא נתקבלו. לא התקבלו. נחמן שי, הסתייגות, ידני. מי בעד? מי נגד? ההסתייגות של חבר הכנסת נחמן שי לסעיף 13, הוצאות שונות, לא נתקבלה. ההסתייגות לא התקבלה. עכשיו מצביעים, לאחר שלא התקבלו ההסתייגויות, על סעיף 13, הוצאות שונות, 2010, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? סעיף 13, הוצאות שונות, לשנת 2010, כהצעת הוועדה, נתקבל. הסעיף התקבל, כהצעת הוועדה. סעיף 14, בחירות ומימון מפלגות. אדוני, אנחנו מבקשים לבטל את ההסתייגויות עד עמוד 63, עד רשויות מקומיות. להתחיל מאדרי יעקב?  היות שאין הסתייגויות, רבותי, אנחנו מצביעים על סעיף-סעיף, כהצעת הוועדה.  לא. סעיף-סעיף. אין קולקטיבי. אני רוצה להדגיש, רבותי, כי נשאלתי שאלה על-ידי חברים. חבר הכנסת כרמל שאמה, הכנסת בנויה על הסכמים, ממשלה בנויה על הסכמים קואליציוניים. לכן, אני משנה את מה שאני אמרתי. מי שאומרים לו להצביע בעד, מצביע בעד. מי שאומרים לו להצביע נגד, מצביע נגד. לא כל אחד יצביע איך שהוא רוצה. סעיף 14, בחירות ומימון מפלגות, כהצעת הוועדה, לשנת 2009. מי בעד? מי נגד? סעיף 14, בחירות ומימון מפלגות, לשנת 2009, נתקבל. הסעיף התקבל, כהצעת הוועדה. סעיף 14, בחירות ומימון מפלגות, 2010, ללא הסתייגויות, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? סעיף 14, בחירות ומימון מפלגות, לשנת 2010, נתקבל. הסעיף התקבל, כהצעת הוועדה. לסעיף 15 אין הסתייגויות, 2009, תקציב משרד הביטחון. מי בעד? מי נגד? סעיף 15, משרד הביטחון, לשנת 2009, נתקבל. הסעיף התקבל, כהצעת הוועדה. סעיף תקציבי 15, משרד הביטחון, 2010. מי בעד? מי נגד? סעיף 15, משרד הביטחון, לשנת 2010, נתקבל. הסעיף התקבל, כהצעת הוועדה. סעיף 16, הוצאות חירום אזרחיות, 2009, אין הסתייגויות. מי בעד? מי נגד? סעיף 16, הוצאות חירום אזרחיות, לשנת 2009, נתקבל. הסעיף התקבל, כהצעת הוועדה. סעיף 16, 2010, הוצאות חירום אזרחיות. מי בעד? מי נגד? סעיף 16, הוצאות חירום אזרחיות, לשנת 2010, נתקבל. הסעיף התקבל, כהצעת הוועדה. סעיף 17, תיאום הפעולות בשטחים, 2009. מי בעד? מי נגד? סעיף 17, תיאום הפעולות בשטחים, לשנת 2009, נתקבל. הסעיף התקבל, כהצעת הוועדה. סעיף תקציבי 17, 2010. מי בעד? מי נגד? סעיף 17, תיאום הפעולות בשטחים, לשנת 2010, נתקבל. הסעיף התקבל, כהצעת הוועדה. אנחנו עוברים לדף 63, אדוני. אנחנו עוברים לסעיף 18, רשויות מקומיות, 2009. ההסתייגות של יעקב אדרי, מי בעד? מי נגד? ההסתייגות של חבר הכנסת יעקב אדרי לסעיף 18, רשויות מקומיות, לא נתקבלה. ההסתייגות לא התקבלה. ההסתייגות של קבוצת בל"ד, אנחנו מצביעים על ארבע הסתייגויות של הקבוצה ידנית, ועל החמישית נצביע שמית. על הסתייגויות 1, 3, 4 ו-5 נצביע ידנית. מי בעד? מי נגד? ההסתייגות של קבוצת בל"ד לסעיף 18, רשויות מקומיות (העברות לרשויות מקומיות, מענקים לרשויות מקומיות, מענקים מיועדים לרשויות ושירותי דת לעדות לא), לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצבעה שמית על סעיף 2 בהסתייגות של בל"ד, מענקים שוטפים לרשויות. בבקשה. נא להתחיל לקרוא בשמות. (קוראת בשמות חברי הכנסת) רוחמה אברהם-בלילא, בעד עפו אגבאריה, אינו נוכח רחל אדטו, בעד יולי יואל אדלשטיין, נגד יעקב אדרי, בעד יצחק אהרונוביץ, נגד אורי אורבך, נגד חיים אורון, בעד זבולון אורלב, נגד דוד אזולאי, אינו נוכח אריאל אטיאס, אינו נוכח דניאל אילון, נגד רוברט אילטוב, אינו נוכח דליה איציק, בעד מיכאל איתן, נגד אריה אלדד, נגד טלב אלסאנע, אינו נוכח זאב אלקין, נגד חיים אמסלם, נגד אלי אפללו, בעד אופיר אקוניס, אינו נוכח גלעד ארדן, נגד אורי אריאל, אינו נוכח זאב בנימין בגין, נגד זאב בוים, בעד אריה ביבי, אינו נוכח זאב בילסקי, בעד בנימין בן-אליעזר, נגד מיכאל בן-ארי, אינו נוכח דניאל בן-סימון, נגד רוני בר-און, בעד אבישי ברוורמן, נגד מוחמד ברכה, בעד אהוד ברק, אינו נוכח אילן גילאון, בעד גילה גמליאל, אינה נוכחת מסעוד גנאים, בעד משה גפני, נגד אברהם דיכטר, בעד דני דנון, נגד ניצן הורוביץ, בעד צחי הנגבי, בעד יצחק הרצוג, אינו נוכח דניאל הרשקוביץ, נגד מגלי והבה, בעד מתן וילנאי, נגד יצחק וקנין, נגד נסים זאב, נגד אורית זוארץ, בעד חנין זועבי, בעד ג'מאל זחאלקה, בעד ציפי חוטובלי, נגד דב חנין, בעד יואל חסון, אינו נוכח ישראל חסון, אינו נוכח שי חרמש, אינו נוכח אחמד טיבי, בעד רוברט טיבייב, אינו נוכח שלי יחימוביץ, אינה נוכחת משה יעלון, נגד אליהו ישי, נגד איתן כבל, בעד אמנון כהן, נגד יצחק כהן, נגד משה כחלון, נגד חיים כץ, נגד יעקב כץ, אינו נוכח ישראל כץ, נגד ציפי לבני, בעד לימור לבנת, נגד אורלי לוי אבקסיס, נגד יריב לוין, אינו נוכח אביגדור ליברמן, אינו נוכח יעקב ליצמן, נגד עוזי לנדאו, נגד סופה לנדבר, נגד מנחם אליעזר מוזס, אינו נוכח שלמה מולה, אינו נוכח שאול מופז, אינו נוכח משה מטלון, נגד אברהם מיכאלי, נגד אנסטסיה מיכאלי, אינה נוכחת אלכס מילר, נגד סטס מיסז'ניקוב, אינו נוכח אורי מקלב, נגד יעקב מרגי, נגד דן מרידור, נגד משולם נהרי, נגד אורית נוקד, אינה נוכחת לאה נס, נגד סעיד נפאע, אינו נוכח בנימין נתניהו, נגד חנא סוייד, אינו נוכח מרינה סולודקין, בעד גדעון סער, אינו נוכח גדעון עזרא, אינו נוכח חמד עמאר, נגד ציון פיניאן, נגד אופיר פינס-פז, נגד יוסי פלד, נגד יוחנן פלסנר, בעד מאיר פרוש, נגד עמיר פרץ, בעד אברהים צרצור, אינו נוכח פניה קירשנבאום, נגד איוב קרא, נגד מירי רגב, אינה נוכחת דוד רותם, נגד ראובן ריבלין, נגד כרמל שאמה, אינו נוכח יובל שטייניץ, נגד מאיר שטרית, בעד נחמן שי, בעד סילבן שלום, אינו נוכח יוליה שמאלוב-ברקוביץ, בעד שלום שמחון, נגד ליה שמטוב, נגד עתניאל שנלר, בעד רונית תירוש, בעד יולי תמיר, אינה נוכחת אני חוזרת על שמות חברי הכנסת שלא נכחו. עפו אגבאריה, אינו נוכח דוד אזולאי, נגד אריאל אטיאס, נגד רוברט אילטוב, אינו נוכח טלב אלסאנע, אינו נוכח אופיר אקוניס, אינו נוכח אורי אריאל, אינו נוכח אריה ביבי, אינו נוכח מיכאל בן-ארי, אינו נוכח אהוד ברק, אינו נוכח גילה גמליאל, אינה נוכחת יצחק הרצוג, אינו נוכח יואל חסון, אינו נוכח ישראל חסון, אינו נוכח שי חרמש, אינו נוכח רוברט טיבייב, בעד שלי יחימוביץ, אינה נוכחת יעקב כץ, אינו נוכח יריב לוין, נגד אביגדור ליברמן, אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס, אינו נוכח שלמה מולה, בעד שאול מופז, אינו נוכח סטס מיסז'ניקוב, נגד אנסטסיה מיכאלי, אינה נוכחת אורית נוקד, נגד סעיד נפאע, אינו נוכח חנא סוייד, אינו נוכח גדעון סער, נגד גדעון עזרא, אינו נוכח אברהים צרצור, אינו נוכח מירי רגב, נגד כרמל שאמה, נגד סילבן שלום, אינו נוכח יולי תמיר, אינה נוכחת רבותי חברי הכנסת, האם יש מישהו באולם ששמו לא הוקרא או ששמו הוקרא קודם ולא הצביע? חבר הכנסת סעיד נפאע. בעד. חבר הכנסת אופיר אקוניס. נגד. מישהו אחר? תמה ההצבעה. ובכן, התוצאות: בעד, 34, נגד, 63. ההסתייגות לא התקבלה. בעוד חצי דקה אני מחדש את ההצבעה. אנחנו ממשיכים, רבותי. באותו סעיף 18, רשויות מקומיות, 2009. לחבר הכנסת יואל חסון יש שתי הסתייגויות. ידני. מי בעד? אלקטרוני. אלקטרוני. בבקשה. ההסתייגויות של חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 18, רשויות מקומיות, לא נתקבלו. סליחה, לחצתי במקום, בעד, 23, נגד, 50. חברת הכנסת קירשנבאום אומרת שהיא הצביעה בטעות פעמיים, פעם בשם עצמה, שזה מתקבל, ופעם בשם שכנה מצד שמאל. נא להוריד אחד מההצבעה. למרות זאת, ההסתייגות לא התקבלה. שלי יחימוביץ הורידה. קבוצת חד"ש, ידני. מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 18, רשויות מקומיות, לא נתקבלו. הסתייגויות חד"ש לא התקבלו. מרינה סולודקין, מי בעד? מי נגד? ההסתייגות של חברת הכנסת מרינה סולודקין לסעיף 18, רשויות מקומיות, לא נתקבלה. לא התקבלה. קבוצת מרצ, מי בעד? מי נגד? מי נמנע? ההסתייגויות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 18, רשויות מקומיות, לא נתקבלו. לא התקבלו. עכשיו אנחנו מצביעים על סעיף 18, שנת 2009, כהצעת הוועדה, רשויות מקומיות. מי בעד? מי נגד? סעיף 18, רשויות מקומיות, לשנת 2009, כהצעת הוועדה, נתקבל. הסעיף התקבל כהצעת הוועדה. היות שזה משודר בערוץ הכנסת, אנשים אומרים: למה חברי כנסת מדברים בנייד? אני אומר לצופים: יש אישור של היושב-ראש, באופן חריג, להשתמש בטלפונים סלולריים בשל התארכות הדיונים. באותה הזדמנות אני רוצה לבשר לחברי הכנסת, שתוך שבוע-שבועיים, ליד כל מושב יהיה שקע חשמל. אני רוצה להודות למנכ"ל על היעילות, אחרי הרשת האלחוטית. זה ללפטופים, ניידים, מטענים וכדומה. זו הבקשה היחידה של האופוזיציה שהתקבלה. יש מאבק על הקרדיט בקשר לשקעי החשמל במליאה. לא, אמרנו אופוזיציה, אז גם אתה באופוזיציה. סעיף תקציבי 18, רשויות מקומיות, 2010, בעמוד 65. הסתייגות של זאב בוים, מי בעד? מי נגד? ההסתייגות של חבר הכנסת זאב בוים לסעיף 18, רשויות מקומיות, לא נתקבלה. ההסתייגות לא התקבלה. בילסקי, מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של חבר הכנסת זאב בילסקי לסעיף 18, רשויות מקומיות, לא נתקבלו. ההסתייגויות לא התקבלו. בל"ד, מי בעד? מי נגד? ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 18, רשויות מקומיות, לא נתקבלה. ההסתייגות לא התקבלה. יו��ל חסון, מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 18, רשויות מקומיות, לא נתקבלו. ההסתייגויות לא התקבלו. שלי יחימוביץ הסירה. קבוצת חד"ש, מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 18, רשויות מקומיות, לא נתקבלו. ההסתייגויות לא התקבלו. שלמה מולה, מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של חבר הכנסת שלמה מולה לסעיף 18, רשויות מקומיות, לא נתקבלו. ההסתייגויות לא התקבלו. מרינה סולודקין, מי בעד? מי נגד? ההסתייגות של חברת הכנסת מרינה סולודקין לסעיף 18, רשויות מקומיות, לא נתקבלה. ההסתייגות לא התקבלה. גדעון עזרא, מי בעד? מי נגד? ההסתייגות של חבר הכנסת גדעון עזרא לסעיף 18, רשויות מקומיות, לא נתקבלה. ההסתייגות לא התקבלה. קבוצת מרצ, מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 18, רשויות מקומיות, לא נתקבלו. ההסתייגויות לא התקבלו. נחמן שי, מי בעד? מי נגד? ההסתייגות של חבר הכנסת נחמן שי לסעיף 18, רשויות מקומיות, לא נתקבלה. לא התקבלה. עתניאל שנלר, מי בעד? מי נגד? ההסתייגות של חבר הכנסת עתניאל שנלר לסעיף 18, רשויות מקומיות, לא נתקבלה. ההסתייגות לא התקבלה. עכשיו אנחנו מצביעים על סעיף 18, רשויות מקומיות, 2010, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? סעיף 18, רשויות מקומיות, לשנת 2010, כהצעת הוועדה, נתקבל. התקבל כהצעת הוועדה. אדוני היושב-ראש, אני מסיר את ההסתייגויות עד עמוד 78א'. על תנועות הנוער, הצבעה שמית. עד עמוד 78א'. תנועות הנוער, שמית? קודם נצביע.  קבוצת הארבעה, אתם רוצים באופן חריג הצבעה אלקטרונית על סעיף אחד במסגרת העמודים שהוא הוריד. מדע. אוקיי. מדובר על סעיף תקציבי 19, משרד המדע, משרד התרבות. קבוצת הארבעה, הצבעה אלקטרונית. נא להצביע. ההסתייגות של קבוצת הארבעה לסעיף 19, משרד המדע, התרבות, לא נתקבלה. 24 בעד, 53 נגד ואין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 19 לשנת 2009 כהצעת הוועדה, ללא הסתייגויות. הצבעה ידנית. סעיף 19, משרד המדע, התרבות, לשנת 2009, כהצעת הוועדה, נתקבל. ההסתייגויות לא התקבלו. הסעיף התקבל כהצעת הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 19, משרד המדע, משרד התרבות, לשנת 2010, כהצעת הוועדה, ללא הסתייגויות. סעיף 19, משרד המדע, התרבות, לשנת 2010, נתקבל. סעיף 19 לשנת 2010 התקבל כהצעת הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 20, משרד החינוך, לשנת 2009, ללא הסתייגויות. סעיף 20, משרד החינוך, לשנת 2009, נתקבל.  סעיף 20, משרד החינוך, לשנת 2009, כהצעת הוועדה, התקבל. אנחנו מגיעים עכשיו למה שביקש חבר הכנסת שטרית. עמוד 78א' תנועות הנוער. הוא לא יכול. קבוצת מרצ, סעיף תנועות הנוער, ההסתייגות תעבור להצבעה.  נושאים. לא, לא. הוא לא יכול.  הוא לא יכול. כבוד היושב-ראש, הצבעת על הסעיף כהצעת הוועדה. רבותי, אומנם הצבענו על הסעיף כהצעת הוועדה ללא הסתייגויות, אבל זו היתה טעות בשל העובדה שחבר הכנסת מאיר שטרית ניגש לכאן והגיש בכתב בקשה להצבעה שמית. לכן, אנחנו נחזור לסעיף בעמוד 78א' קבוצת מרצ, תנועות הנוער, להסתייגות, בהצבעה שמית. בבקשה. אבל הסעיף אושר.  לא חשוב. יש הצבעה שמית  נכון. אבל, לפני עמוד 78 יש משרד חינוך. אתה מצביע רק על, אתה לא יכול להצביע, הוא צודק. צודק. בלאו הכי לא היתה הכרזה על, משרד החינוך. לכן, עוברים להצבעה שמית. בבקשה. על ההסתייגויות. הסתייגות שמית אחת, משרד החינוך ב-2009, תנועות הנוער. אפשר גם אחרי זה. אני אומר בפעם השנייה: קבוצת מרצ, הסתייגות, שמית. מזכיר הכנסת, נא להתחיל. (קורא בשמות חברי ה��נסת) רוחמה אברהם-בלילא, בעד עפו אגבאריה, אינו נוכח רחל אדטו, בעד יולי יואל אדלשטיין, נגד יעקב אדרי, בעד יצחק אהרונוביץ, נגד אורי אורבך, נגד חיים אורון, בעד זבולון אורלב, נגד דוד אזולאי, נגד אריאל אטיאס, נגד דניאל אילון, נגד רוברט אילטוב, אינו נוכח דליה איציק, בעד מיכאל איתן, אינו נוכח אריה אלדד, בעד טלב אלסאנע, אינו נוכח זאב אלקין, נגד חיים אמסלם, נגד אלי אפללו, אינו נוכח אופיר אקוניס, נגד גלעד ארדן, נגד אורי אריאל, אינו נוכח זאב בנימין בגין, נגד זאב בוים, בעד אריה ביבי, אינו נוכח זאב בילסקי, בעד בנימין בן-אליעזר, נגד מיכאל בן-ארי, אינו נוכח דניאל בן-סימון, נגד רוני בר-און, בעד אבישי ברוורמן, נגד מוחמד ברכה, בעד אהוד ברק, אינו נוכח אילן גילאון, בעד גילה גמליאל, אינה נוכחת מסעוד גנאים, בעד משה גפני, נגד אברהם דיכטר, בעד דני דנון, נגד ניצן הורוביץ, בעד צחי הנגבי, בעד יצחק הרצוג, אינו נוכח דניאל הרשקוביץ, נגד מגלי והבה, אינו נוכח מתן וילנאי, נגד יצחק וקנין, נגד נסים זאב, נגד אורית זוארץ, בעד חנין זועבי, בעד ג'מאל זחאלקה, אינו נוכח ציפי חוטובלי, נגד דב חנין, בעד יואל חסון, בעד ישראל חסון, אינו נוכח שי חרמש, אינו נוכח אחמד טיבי, בעד רוברט טיבייב, בעד שלי יחימוביץ, אינה נוכחת משה יעלון, נגד אליהו ישי, אינו נוכח איתן כבל, בעד אמנון כהן, נגד יצחק כהן, נגד משה כחלון, נגד חיים כץ, נגד יעקב כץ, אינו נוכח ישראל כץ, נגד ציפי לבני, אינה נוכחת לימור לבנת, נגד אורלי לוי אבקסיס, נגד יריב לוין, נגד אביגדור ליברמן, אינו נוכח יעקב ליצמן, נגד עוזי לנדאו, נגד סופה לנדבר, אינה נוכחת מנחם אליעזר מוזס, אינו נוכח שלמה מולה, בעד שאול מופז, אינו נוכח משה מטלון, נגד אברהם מיכאלי, נגד אנסטסיה מיכאלי, אינה נוכחת אלכס מילר, נגד סטס מיסז'ניקוב, נגד אורי מקלב, נגד יעקב מרגי, נגד דן מרידור, נגד משולם נהרי, אינו נוכח אורית נוקד, אינה נוכחת לאה נס, אינה נוכחת סעיד נפאע, בעד בנימין נתניהו, נגד חנא סוייד, אינו נוכח מרינה סולודקין, בעד גדעון סער, נגד גדעון עזרא, בעד חמד עמאר, נגד ציון פיניאן, נגד אופיר פינס-פז, בעד יוסי פלד, נגד יוחנן פלסנר, בעד מאיר פרוש, נגד עמיר פרץ, אינו נוכח אברהים צרצור, אינו נוכח פניה קירשנבאום, אינה נוכחת איוב קרא, אינו נוכח מירי רגב, אינה נוכחת דוד רותם, אינו נוכח ראובן ריבלין, נגד כרמל שאמה, אינו נוכח יובל שטייניץ, נגד מאיר שטרית, בעד נחמן שי, בעד סילבן שלום, אינו נוכח יוליה שמאלוב-ברקוביץ, בעד שלום שמחון, נגד ליה שמטוב, נגד עתניאל שנלר, בעד רונית תירוש, בעד יולי תמיר, אינה נוכחת אשוב ואקרא בשמות חברי הכנסת שלא נכחו בסיבוב הראשון. עפו אגבאריה, אינו נוכח רוברט אילטוב, אינו נוכח מיכאל איתן, אינו נוכח טלב אלסאנע, אינו נוכח אלי אפללו, אינו נוכח אורי אריאל, אינו נוכח אריה ביבי, אינו נוכח מיכאל בן-ארי, אינו נוכח אהוד ברק, אינו נוכח גילה גמליאל, אינה נוכחת יצחק הרצוג אינו נוכח מגלי והבה, בעד ג'מאל זחאלקה, אינו נוכח ישראל חסון, אינו נוכח שי חרמש, אינו נוכח שלי יחימוביץ, אינה נוכחת אליהו ישי אינו נוכח יעקב כץ אינו נוכח ציפי לבני, בעד אביגדור ליברמן, אינו נוכח סופה לנדבר, נגד מנחם אליעזר מוזס, אינו נוכח אני רוצה להצביע, אדוני. (קורא בשמות חברי הכנסת) בפעם השלישית. שאול מופז, אינו נוכח אנסטסיה מיכאלי אינה נוכחת משולם נהרי, נגד אורית נוקד, אינה נוכחת לאה נס, נגד חנא סוייד, אינו נוכח עמיר פרץ אינו נוכח אברהים צרצור, אינו נוכח פניה קירשנבאום, נגד איוב קרא, נגד מירי רגב, נגד דוד רותם, נגד כרמל שאמה, אינו נוכח סילבן שלום, אינו נוכח יולי תמיר, אינה נוכחת האם יש מישהו באולם שלא הצביע? כן. (קורא בשמות חברי הכנסת) אלי אפללו, בעד אליהו ישי, נגד כרמל שאמה, נגד טלב אלסאנע, בעד יש עוד מישהו שלא השתתף בהצבעה? תודה רבה. בעוד דקה ו-20 שניות, רבותי, אני עומד לחדש את ההצבעה. ובכן, התוצאות: בעד, 37, נגד, 59. על כן, אני קובע קטגורית שההסתייגות לא נתקבלה. עשר שניות כדי לשבת, רבותי. אנחנו עוברים להצבעה אלקטרונית. אנחנו מצביעים על ההסתייגות של קבוצת מרצ, תקנת הש"ש. נא להצביע. ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 20, משרד החינוך (תקנת הש"ש, סעיף חדש), לא נתקבלה. בעד, 28, נגד, 42, אין נמנעים. לכן, ההסתייגות הזאת לא נתקבלה. אנחנו מצביעים על סעיף 20 כולו, ללא הסתייגויות, משרד החינוך 2009, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? סעיף 20, משרד החינוך, לשנת 2009, כהצעת הוועדה, נתקבל. התקבל הסעיף, 2009, משרד החינוך, כהצעת הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף 20, 2010, משרד החינוך. מאיר, סעיף משרד החינוך, 2010, להתחיל להצביע? להתחיל להצביע. הסתייגות של זאב בוים, מי בעד? מי נגד? ההסתייגות של חבר הכנסת זאב בוים לסעיף 20, משרד החינוך, לא נתקבלה. לא התקבל. ההסתייגויות של מגלי והבה, מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של חבר הכנסת מגלי והבה לסעיף 20, משרד החינוך, לא נתקבלו. לא התקבלו. ההסתייגויות של יואל חסון, מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של חבר הכנסת יואל חסון לסעיף 20, משרד החינוך, לא נתקבלו. לא התקבלו. שלי יחימוביץ הסירה. אמנון כהן הסיר. קבוצת חד"ש, מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 20, משרד החינוך, לא נתקבלו. לא התקבלו. שלמה מולה, מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של חבר הכנסת שלמה מולה לסעיף 20, משרד החינוך, לא נתקבלו. לא התקבלו. מרינה סולודקין, מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של חברת הכנסת מרינה סולודקין לסעיף 20, משרד החינוך, לא נתקבלו. לא התקבלו. גדעון עזרא, מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של חבר הכנסת גדעון עזרא לסעיף 20, משרד החינוך, לא נתקבלו. לא התקבלו. אופיר הודיע שהוא מסיר את כל ההסתייגויות האישיות שלו מפה ועד לסוף התקציב. קבוצת הארבעה, מי בעד? מי נגד? אין ארבעה. אין ארבעה, ולכן לא מצביעים על ההסתייגויות שלהם. קבוצת מרצ, מי בעד? מי נגד? לא להקל ראש בהיעלמות הקולקטיבית הזאת, כי הם יכולים להיות חמישה מאחורי הגב. אל תזלזלו בדברים האלה. אל תשמח ככה באופן מוקדם.  קבוצת מרצ, מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 20, משרד החינוך, לא נתקבלו. לא התקבלו. שי נחמן, מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של חבר הכנסת נחמן שי לסעיף 20, משרד החינוך, לא נתקבלו. לא התקבלו. עתניאל שנלר, מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של חבר הכנסת עתניאל שנלר לסעיף 20, משרד החינוך, לא נתקבלו. לא התקבלו.  רונית תירוש, מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של חברת הכנסת רונית תירוש לסעיף 20, משרד החינוך, לא נתקבלו. לא התקבל. רע"ם-תע"ל, מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של קבוצת רע"ם-תע"ל לסעיף 20, משרד החינוך, לא נתקבלו. סעיף פעולות בחינוך הערבי היה אמור להיות בהצבעה שמית, ואני מבטל את ההצבעה השמית.  לכן, קבוצת מרצ, כל ההסתייגויות ביחד, מי בעד? מי נגד? ההסתייגויות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 20, משרד החינוך, לא נתקבלו. לכן אנחנו עוברים להצבעה על הסעיף כולו, סעיף 20, משרד החינוך, 2010. מי בעד כהצעת הוועדה? מי נגד? סעיף 20, משרד החינוך, לשנת 2010, כהצעת הוועדה, נתקבל. לכן, הסעיף התקבל, כהצעת הוועדה. עוברים לסעיף 21, השכלה גבוהה, 2009. תעבור לדף 200. דף 200, רבותי. רבותי, תקשיבו טוב, אדוני ראש הממשלה, נא לעבור לדף מס' 200. קופצים ישר מ-87 ל-200.  חכה, אבל בתווך אנחנו מצביעים על כולם ללא הסתייגויות. אדוני, אני רואה שהקואליציה מוחה על זה. אני מבקשת להחזיר את זה. אוקיי. אנחנו בעמוד 87, בהשכלה הגבוהה. יש הסתייגות אחת של חנין שהוא מבקש עליה הצבעה אלקטרונית. אין בעיה. האם אנחנו מסירים את כל ההסתייגויות למעט אחת עד עמוד 200? יפה. אז אני רוצה להצביע על כל דבר שאפשר להצביע, לפי הוועדה. תצביע על ההסתייגות של חנין, ואם היא לא תעבור, תצביע על כל הסעיפים. עד סעיף 200 אני לא יכול להצביע על הסתייגויות. אני עובר על הסעיפים עכשיו. אני אצביע על הסתייגות חנין במועד. תודה רבה. אלקטרוני, אני מודה לאדוני, ואנחנו נעשה את הכול. רק נעשה את זה דבר דבור על אופניו. זאת אומרת, כל דבר בעתו. סעיף 21, השכלה גבוהה, על-פי נוסח הוועדה המאשרת את תקציב ההשכלה הגבוהה ל-2009: מי בעד, ירים את ידו. תודה רבה, נא להוריד. מי נגד? תודה. סעיף 21, השכלה גבוהה, לשנת 2009, נתקבל. אני קובע שתקציב ההשכלה הגבוהה ל-2009 התקבל כנוסח הוועדה. תקציב ההשכלה הגבוהה לשנת 2010, כהצעת הוועדה, מי בעד? תודה. מי נגד? תודה. סעיף 21, השכלה גבוהה, לשנת 2010, נתקבל. אני קובע שתקציב ההשכלה הגבוהה ל-2010 אושר. סעיף תקציבי 22, אין לו שם, והוא גם לא מתוקצב, ואין עליו הסתייגויות. זה כדי לקיים את הסעיף הזה במידה שהממשלה תרצה להעביר אליו כספים במשך שנת התקציב. מי בעד כנוסח הוועדה ל-2009? מי נגד? תודה רבה. סעיף 22, לשנת 2009, נתקבל. תודה. סעיף תקציבי 22 לשנת 2009 אושר כהצעת הוועדה. עכשיו נצביע על סעיף תקציבי לשנת 2010, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? תודה. סעיף 22, לשנת 2010, נתקבל. תודה רבה. אושר סעיף 22 לשנת 2010, כנוסח הוועדה.  עכשיו נצביע על סעיף 23, משרד הרווחה, 2009. אין הסתייגויות, לכן, כהצעת הוועדה. מי בעד הסעיף התקציבי? מי נגד? תודה רבה. סעיף 23, משרד הרווחה, לשנת 2009, נתקבל. הסעיף התקציבי של משרד הרווחה לשנת 2009 אושר.  משרד הרווחה, לשנת 2010, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? תודה. סעיף 23, משרד הרווחה, לשנת 2010, נתקבל. הסעיף התקציבי של משרד הרווחה לשנת 2010 אושר. סעיף תקציבי 24, משרד הבריאות, לשנת 2009. אין הסתייגויות. מי בעד הסעיף התקציבי של משרד הבריאות לשנת 2009? מי נגד? תודה. סעיף 24, משרד הבריאות, לשנת 2009, נתקבל. הסעיף התקציבי של משרד הבריאות לשנת 2009 אושר. אין הסתייגויות לשנת 2010, לכן אני מצביע על הסעיף התקציבי ל-2010, משרד הבריאות, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? תודה. סעיף 24, משרד הבריאות, לשנת 2010, נתקבל. הסעיף אושר.  סעיף תקציבי 25, תגמולים לנכים ל-2009. מי בעד? מי נגד? תודה. סעיף 25, תגמולים לנכים, לשנת 2009, נתקבל. סעיף תקציבי לנכים לשנת 2009 אושר. סעיף תקציבי 25 לשנת 2010, תגמולים לנכים, מי בעד, כהצעת הוועדה? מי נגד? תודה. סעיף 25, תגמולים לנכים, לשנת 2010, נתקבל. הסעיף אושר לשנת 2010. המשרד להגנת הסביבה, אדוני השר להגנת הסביבה, אין הסתייגויות. יש הסתייגות אחת של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חד"ש? לא, זה קבוצת סביבתי-חברתי. זה ל-2010. אני מדבר על תקציב המשרד להגנת הסביבה לשנת 2009, אין הסתייגויות. מי בעד אישור תקציב המשרד להגנת הסביבה? לא. יש הסתייגות. ההסתייגות היא ל-2010, חבר הכנסת דב חנין. ההסתייגות שלך כתובה ומצוינת לשבח בעמוד 122. כנראה יהיו חברים שיצביעו בעדו, אבל לעומת זאת יהיו חברים שיצביעו נגדו, אבל הוא לא קובע דבר לגבי 2009. לכן, חובתי, כיושב-ראש הכנסת ומנהל הישיבה הזאת, להצביע לפי הסדר ולא לקפוץ, כי אחר כך יהיו אנשים שיוכלו להתבלבל, ואני חלילה לא רוצה שאיש יתבלבל. אנחנו מצביעים על תקציב המשרד להגנת הסביבה לשנת 2009, על-פי נוסח הוועדה שלו אין הסתייגויות. מי בעד, ירים את ידו. מי נגד? סעיף 26, המשרד להגנת הסביבה, לשנת 2009, נתקבל. אני מתנצל. תקציב 2009 עבר כהצעת הוועדה. הגענו לתקציב המשרד להגנת הסביבה ל-2010. לתקציב זה קיימת בעמוד 122 הסתייגות של חבר הכנסת דב חנין שעליה אנחנו נצביע. כותרתו: סביבתי-חברתי. מי בעד ההסתייגות ומי נגדה? נא להצביע בהצבעה אלקטרונית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? ההסתייגות של קבוצת סביבתי-חברתי לסעיף 26, המשרד להגנת הסביבה, לא נתקבלה. 29 בעד, חבר הכנסת חנין, 52 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא נתקבלה. חבר הכנסת שטרית, כל שאר ההסתייגויות הוסרו. לכן, אנחנו יכולים להצביע על תקציב המשרד להגנת הסביבה לשנת 2010, על-פי נוסח הוועדה. מי בעד, ירים את ידו. מי נגד? סעיף 26, המשרד להגנת הסביבה, לשנת 2010, כהצעת הוועדה, נתקבל. אני קובע שהכנסת אישרה את תקציב המשרד להגנת הסביבה לשנת 2010. סעיף תקציבי 27, ביטוח לאומי. אין הסתייגויות ל-2009 וגם ל-2010 אין. נצביע קודם, על-פי נוסח הוועדה, על תקציב 2009. מי בעד? מי נגד? סעיף 27, ביטוח לאומי, לשנת 2009, נתקבל. אני קובע שהתקציב לשנת 2009 אושר. אנחנו עוברים לאותו סעיף תקציבי של הביטוח הלאומי לשנת 2010 כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? סעיף 27, ביטוח לאומי, לשנת 2010, נתקבל. אני קובע שגם התקציב לשנת 2010 עבר את אישורה של הכנסת. אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 28, שהוא סעיף תקציבי ללא שם וגם ללא תקציב אבל הוא סעיף תקציבי שהממשלה יכולה לעשות בו שימוש על-ידי העברת כספים אליו במשך השנה. מי בעד, לפי נוסח הוועדה? סעיף 28, לשנת 2009, נתקבל. אושר התקציב לשנת 2009. סעיף 28, אנחנו מתבקשים גם לאשר את הסעיף לשנת 2010. מי בעד? מי נגד? סעיף 28, לשנת 2010, נתקבל. אני קובע שהתקציב לשנת 2010, שהוא סעיף תקציבי 28, ללא סכום, אושר גם לשנת התקציב 2010. סעיף תקציבי 29, משרד הבינוי והשיכון, אין הסתייגויות. לכן, אני מבקש מהכנסת לקבוע אם היא מאשרת את הסעיף התקציבי למשרד השיכון ל-2009. מי בעד? מי נגד? סעיף 29, משרד הבינוי והשיכון, לשנת 2009, נתקבל. אני קובע שהסעיף התקציבי של משרד השיכון ל-2009 קיבל את אישורה של הכנסת. אותו סעיף תקציבי ל-2010, משרד השיכון. מי בעד תקציבו ל-2010, ירים את ידו. מי נגד? סעיף 29, משרד הבינוי והשיכון, לשנת 2010, נתקבל. הסעיף התקציבי של משרד השיכון, שהוא סעיף תקציבי מס' 29, קיבל את אישורה של הכנסת. תודה רבה. סעיף 30, המשרד לקליטת העלייה, השרה סופה לנדבר. אין הסתייגויות גם למשרד זה. אני שואל את הכנסת: מי בעד אישור התקציב לשנת 2009? מי נגד? סעיף 30, המשרד לקליטת העלייה, לשנת 2009, נתקבל. אני קובע שהתקציב של המשרד לקליטת העלייה לשנת 2009 עבר את אישורה של הכנסת. 2010 אלקטרוני. אישור התקציב ל-2010 למשרד לקליטת העלייה, מתבקשת הצבעה אלקטרונית. לכן, רבותי חברי הכנסת, מי שלא יושב על כיסאו, ישב על כיסאו. נא להצביע. מי בעד אישור התקציב על-פי החלטת הוועדה ומי נגד אישור התקציב? סעיף 30, המשרד לקליטת העלייה, לשנת 2010, נתקבל. 54 בעד, 30 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהכנסת אישרה את התקציב של המשרד לקליטת העלייה גם לשנת 2010. תודה רבה. הסעיף הת��ציבי הבא הוא סעיף 31, ללא שם וללא סכום, ובכל זאת ביקשה הוועדה לאשרו על מנת שאפשר למלא אסמו למשך השנה, לשנת 2009. מי בעד אישור התקציב הזה? סעיף 31, לשנת 2009, נתקבל. אני קובע שהסעיף התקציבי 31 קיבל את אישורה של הכנסת ל-2009. עכשיו נאשר את אותו סעיף תקציבי ל-2010. מי בעד סעיף אישור התקציב ל-2010 לסעיף תקציבי זה, ירים את ידו. מי נגד? סעיף 31, לשנת 2010, נתקבל. הסעיף אושר גם לשנת 2010. אנחנו עוברים לסעיף תמיכות שונות שהוא סעיף תקציבי מס' 32. מי בעד אישור הסעיף הזה לפי החלטת הוועדה ל-2009, ירים את ידו. סעיף 32, תמיכות שונות, לשנת 2009, נתקבל. אושר סעיף תמיכות שונות ל-2009. אותו אישור מתבקש גם לשנת 2010. מי בעד אישור לשנת 2010? סעיף 32, תמיכות שונות, לשנת 2010, נתקבל. אני קובע שסעיף תמיכות שונות אושר גם לשנת הכספים 2010. אנחנו עוברים לסעיף תקציבי של משרד החקלאות, סעיף 33. אין הסתייגויות. אנחנו מבקשים את אישור הכנסת לתקציב משרד החקלאות לשנת 2009. מי בעד? מי נגד? סעיף 33, משרד החקלאות, לשנת 2009, נתקבל. אני קובע שהכנסת אישרה את התקציב של משרד החקלאות לשנת 2009. אותה דרישה קיימת גם לגבי 2010. מי מחברי הכנסת בעד תקציב משרד החקלאות ל-2010? סעיף 33, משרד החקלאות, לשנת 2010, נתקבל. אני קובע שתקציב משרד החקלאות ל-2010 קיבל את הרוב הדרוש בכנסת, והוא מאושר על-ידי חברי הכנסת ברוב מול מיעוט. אנחנו עוברים למשרד התשתיות הלאומיות, השר עוזי לנדאו. אנחנו לא רואים כאן הסתייגויות קיימות. לכן, נצביע על תקציב משרד התשתיות הלאומיות לשנת 2009. מי בעד? מי נגד. סעיף 34, משרד התשתיות הלאומיות, לשנת 2009, נתקבל. תקציב התשתיות הלאומיות לשנת 2009 אושר. ההסתייגות היא על יעילות השימוש באנרגיה. מאה אחוז. ל-2010 קיימת הסתייגות שעליה חתום חבר הכנסת דב חנין, והיא מדברת על יעילות השימוש באנרגיה. אתה מבקש להצביע אלקטרונית? כן. נא להצביע אלקטרונית, מי בעד ההסתייגות ומי נגד ההסתייגות? נמנעים, אין ההסתייגות של קבוצת סביבתי-חברתי לסעיף 34, משרד התשתיות הלאומיות, לא נתקבלה. 30 בעד, 50 נגד. אני קובע שהסתייגות לא נתקבלה. אנחנו נצביע על תקציב משרד התשתיות הלאומיות לשנת 2010 לפי נוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? סעיף 34, משרד התשתיות הלאומיות, לשנת 2010, כהצעת הוועדה, נתקבל. תקציב משרד התשתיות הלאומיות לשנת 2010 אושר על-ידי מליאת הכנסת.  אנחנו עוברים לסעיף תקציבי מס' 35, הוועדה לאנרגיה אטומית, לשנת 2009. אין הסתייגויות. מי בעד התקציב של הוועדה לאנרגיה אטומית, ירים את ידו. מי נגד? תודה רבה. סעיף 35, הוועדה לאנרגיה אטומית, לשנת 2009, נתקבל. אני קובע שהתקציב לשנת 2009 של הוועדה לאנרגיה אטומית נתקבל. אותו אישור דרוש גם לשנת 2010. מי בעד אישור תקציב הוועדה לאנרגיה אטומית לשנת 2010, ירים את ידו. מי נגד? תודה. סעיף 35, הוועדה לאנרגיה אטומית, לשנת 2010, נתקבל. אני קובע שגם לשנת 2010 אושר תקציבה של הוועדה לאנרגיה אטומית. אנחנו עוברים לסעיף תקציבי מס' 36, תקציבו של משרד התעשייה והמסחר. אפשר לאשר תקציב אם השר לא נמצא פה? לא. שר האוצר מייצג אותו. אפשר. שאלתי, אבל אפשר. אמרו לי שאפשר. אני מציע לך לעשות את זה עם שר אחר. אפשר. רבותי, אפשר. עובדה. אתם תראו תיכף שעובדה שאפשר כי נאשר את זה, וזה הכול. אנחנו נצביע על תקציב משרד התעשייה והמסחר לשנת 2009. מי בעד? מי נגד? תודה. סעיף 36, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, לשנת 2009, נתקבל. אני קובע שתקציב משרד התעשייה והמסחר, ועבודה, נכון? אושר לשנת 2009. אותו אישור דרוש גם ל-2010. מי בעד התקציב ל-2010, ירים את ידו. מי נגד? תודה רבה. סעיף 36, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, לשנת 2010, נתקבל. אני קובע שתקציב משרד התעשייה והמסחר אושר לשנת 2010. השר ביקש להודות. סגן שר האוצר, השר יצחק כהן, ביקש להודות בשם שר התעשייה, המסחר והתעסוקה. תודה רבה.  הסעיף הבא הוא סעיף התיירות, השר מיסז'ניקוב. אין הסתייגויות ואני מבקש מהכנסת להצביע. מי בעד תקציב משרד התיירות ל-2009, ירים את ידו. מי נגד? תודה. סעיף 37, משרד התיירות, לשנת 2009, נתקבל. תקציב משרד התיירות אושר לשנת 2009. עכשיו מתבקשת הכנסת לאשר את תקציב משרד התיירות ל-2010. מי בעד התקציב, ירים את ידו. מי נגד? סעיף 37, משרד התיירות, לשנת 2010, נתקבל. אני קובע שתקציב משרד התיירות לשנת 2010 אושר. הסעיף התקציבי הבא מספרו 38 ונושאו: תמיכות בענפי המשק. מי בעד אישור התקציב לעניין זה, בסעיף 2 מחקר ופיתוח. זה בשנת 2009? 2009. יש ב-2010, ותצביע אותו הדבר. תודה רבה. אותו דבר. קודם כול, ל-2009, מהו הסעיף? לאיזה עמוד אדוני מתייחס? 162. הסעיף האחרון בדף. זה מחקר ופיתוח תעשייתי. הנה, השר הגיע. השר הגיע להודות. אדוני השר, כצדיק, מלאכתך נעשתה על-ידי אחרים. אני מודה לך. אני מודה לך על שהואלת להודות לנו. תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, הסתייגות מרצ ל-2009 בנושא מחקר ופיתוח תעשייתי. זה אלקטרוני? אלקטרוני. אלקטרוני. מצוין. ואז לא טועים. הצבעה אלקטרונית על ההסתייגות. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. ההסתייגות של קבוצת מרצ לסעיף 38, תמיכות בענפי המשק (מחקר ופיתוח תעשייתי), לא נתקבלה. בעד, 30, נגד, 51, ואין נמנעים. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה. לכן, אין הסתייגות לסעיף תמיכות בענפי המשק ל-2009. אני מבקש לאשר את התקציב של התמיכות לשנת 2009. מי בעד, ירים את ידו. מי נגד? תודה. סעיף 38, תמיכות בענפי המשק, לשנת 2009, כהצעת הוועדה, נתקבל. תמיכות לשנת 2009, אושר התקציב, על-פי רוב חברי הכנסת. אנחנו נצביע על 2010, ויש גם שם הסתייגות. חבר הכנסת אורון? כן, אבל אל תצביע עליה. אם כן, אתה מסיר את ההסתייגות. לכן, אין הסתייגות לתקציב 2010 של התמיכות השונות. לכן, מי בעד התקציב לשנת 2010, ירים את ידו. מי נגד? תודה. סעיף 38, תמיכות בענפי המשק, לשנת 2010, נתקבל. אני קובע שתקציב התמיכות, תמיכות בענפי המשק, ל-2010 אושר על-ידי מליאת הכנסת. הסעיף הבא הוא סעיף מס' 39, השר כחלון, תקציבו של משרד התקשורת. אין הסתייגויות. ולכן אני מבקש מחברי הכנסת: מי בעד תקציב משרד התקשורת לשנת 2009, ירים את ידו. מי נגד? תודה. סעיף 39, משרד התקשורת, לשנת 2009, נתקבל. אני קובע שהתקציב של משרד התקשורת ל-2009 אושר. הוא הדין לגבי 2010 שגם בו מתבקש האישור של הכנסת. מי בעד תקציב משרד התקשורת ל-2010, ירים את ידו. מי נגד? תודה. סעיף 39, משרד התקשורת, לשנת 2010, נתקבל. תקציב משרד התקשורת לשנת 2010 הושלם ואושר. אנחנו עוברים לסעיף התקציבי הבא, סעיף השר ישראל כץ, תקציב משרד התחבורה. אין הסתייגויות לגבי משרד התחבורה. לכן, אני מבקש את אישור הכנסת. מי בעד תקציב משרד התחבורה לשנת 2009? מי נגד? תודה. סעיף 40, משרד התחבורה, לשנת 2009, נתקבל. תקציב משרד התחבורה ל-2009 אושר. מי בעד תקציב המשרד ל-2010? נא להרים את היד. מי נגד? תודה. סעיף 40, משרד התחבורה, לשנת 2010, נתקבל. תקציב משרד התחבורה אושר גם לשנת 2010. אנחנו עוברים לסעיף התקציבי הבא, סעיף מס' 41, הרשות הממשלתית למים. אין הסתייגויות. לכן, הרשות הממשלתית למים, תקציבה ל-2009, מי בעד? מי נגד? תודה. סעיף 41, הרשות הממשלתית למים, לשנת 2009, נתקבל. אני קובע שהתקציב של הרשות למים לשנת 2009 אושר. עכשיו, אני מבקש את אישור הכנסת לשנת 2010, התקציב לרשות המים. מי בעד, ירים את ידו. מי נגד? תודה. סעיף 41, הרשות הממשלתית למים, לשנת 2010, נתקבל. אני קובע שהתקציב לשנת 2010 של רשות המים, גם הוא אושר. אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 42, מענקי בינוי ושיכון. אין הסתייגויות. לכן, תקציב מענקי בינוי ושיכון לשנת 2009 כהצעת הוועדה: מי בעד, ירים את ידו. מי נגד? תודה. סעיף 42, מענקי בינוי ושיכון, לשנת 2009, נתקבל. התקציב לשנת 2009 אושר. עכשיו, נעשה את אותה ההצבעה לגבי 2010. מי בעד התקציב ל-2010? מי נגד? תודה. סעיף 42, מענקי בינוי ושיכון, לשנת 2010, נתקבל. אני קובע שתקציב מענקי בינוי ושיכון לשנת 2010 אושר אף הוא. אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 43, המרכז למיפוי ישראל. אין הסתייגויות. מי בעד תקציב המרכז למיפוי ישראל, ירים את ידו. מי נגד? תודה. סעיף 43, המרכז למיפוי ישראל, לשנת 2009, נתקבל. שנת 2009, אושר תקציב המרכז למיפוי ישראל. אנחנו עוברים להצבעה על התקציב ל-2010. מי בעד אישור התקציב ל-2010, ירים את ידו. רבותי השרים, אתם לא רוצים? תודה. מי נגד? תודה. סעיף 43, המרכז למיפוי ישראל, לשנת 2010, נתקבל. אני קובע שתקציב המרכז למיפוי לשנת 2010, גם הוא אושר. אדוני, הוא לא אושר. הצביעו רק ארבעה שרים. האם את רוצה הצבעה חוזרת? אלקטרונית. ממרומי, לא ממרומיי, הכיסא ראיתי בצורה מפורשת שאומנם השרים קצת עסוקים בעניינים אחרים, אפשר לעשות שמי. אבל אם יש מישהו שמערער, רק יאמר. אני לא אקבל את הערעור, אבל אעשה הצבעה חוזרת. האם חברת הכנסת, הצבעה. מבקשת הצבעה. אני מבקש הצבעה אלקטרונית על מנת להיות בטוח וגם לרענן את הרוב. אנחנו מצביעים על המרכז למיפוי ישראל ל-2010. מי בעד אישור התקציב ומי נגד? בהצבעה אלקטרונית. מי שהוא בעד, יצביע בעד, ומי שהוא נגד, יצביע נגד. סעיף 43, המרכז למיפוי ישראל, לשנת 2010, נתקבל. אני קובע שברוב של 52 מול 32 התקציב אכן אושר, וכנראה המבט שאני קלטתי היה פחות או יותר מדויק.  ההפרש הוא באמת קטן. סעיף תקציבי 44, סבסוד אשראי. אין הסתייגויות לעניין זה. מי בעד התקציב של סעיף זה לשנת הכספים 2009, ירים את ידו. מי נגד? תודה. סעיף 44, סבסוד אשראי, לשנת 2009, נתקבל. אני קובע שתקציב סבסוד אשראי ל-2009 אושר. תקציב שאין בו כסף, מצביעים עליו? כן. אני גם יכול להזכיר לחברי הוותיק, וחבר ועדת הכספים הנצחי של הכנסת, שיש סעיפים תקציביים שאפשר לעשות אליהם העברות שמאושרות על-ידי ועדת הכספים. אפשר לפתוח חשבון בנק  השר ארדן נתן דוגמה טובה. הוא אמר: זה כמו לפתוח חשבון בנק בלי לשים. אבל, אני לא בטוח שבנקים פותחים חשבון בנק בלי שאתה שם אפילו משהו. זה זמן פציעות, אותו דין לגבי סבסוד אשראי ל-2010. מי בעד, ירים את ידו. מי נגד? תודה. סעיף 44, סבסוד אשראי, לשנת 2010, נתקבל. אני קובע שגם ל-2010, סבסוד אשראי, הסעיף אושר, גם אם אין בו כסף כרגע. סעיף 45, תשלום ריבית ועמלות. אין הסתייגויות ל-2009. מי בעד הצעת הוועדה? תודה. מי נגד? תודה. סעיף 45, תשלום ריבית ועמלות, לשנת 2009, נתקבל. אני קובע של-2009, אושר הנושא. אנחנו עוברים לאותה הצבעה על אותו סעיף: תשלום ריבית ועמלות לשנת 2010. מי בעד? מי נגד? תודה. סעיף 45, תשלום ריבית ועמלות, לשנת 2010, נתקבל. גם ל-2010 אושר הסעיף. אנחנו עוברים לסעיף הבא. מה הסכום של הריבית בעמלות? כמה זה? 38 מיליארד. עלה משנה לשנה ב-3 מיליארדים. הלוואי שזה יהיה מה שהם עשו שם. הלוואי. כל מגמתו וכוונתו הן לצמצם. זה דווקא סעיף מבורך מאוד, אדוני. תבוא הברכה שלך. אמרתי, זה הארכה. הארכה היא מאוד מצומצמת. הארכה היא מצומצמת ומוגבלת. תודה רבה. סעיף 46, חוק חיילים משוחררים. האם יש הסתייגויות? יש הסתייגויות, בבקשה. יש. אלקטרוני, על ההסתייגות הראשונה. יש הסתייגות מרצ, 1. אנחנו מצביעים בהצבעה אלקטרונית. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? ההסתייגות מס' 1 של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 46, חוק חיילים משוחררים, לא נתקבלה. 30 בעד, נגד, 56, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה. לכן אנחנו עוברים להצביע על הסעיף עצמו, על הסעיף התקציבי עצמו לשנת 2009. מי בעד הצעת הוועדה? מי נגד? סעיף 46, חוק חיילים משוחררים, לשנת 2009, כהצעת הוועדה, נתקבל. אני קובע שהסעיף התקציבי חוק חיילים משוחררים, ל-2009, אושר. אותו דין אנחנו מבקשים לעשות לגבי 2010. יש הסתייגויות? לא הצבעת על עמלות של 2010. אני הצבעתי על הריבית והעמלות. אני שאלתי שאלה וענית על השאלה, וגם לא הצבעת, הצבענו. חבר הכנסת, אם אתה צודק, נצטרך לחזור הנה. חשוב שהצבענו, הם לא טועים. אם הם טועים, מישהו ישלם על הטעות הזאת. הפנקס פתוח. תודה רבה. אנחנו עוד לא הצבענו, חוק חיילים משוחררים, 2010. מי בעד התקציב? מי נגד? תודה. סעיף 46, חוק חיילים משוחררים, לשנת 2010, נתקבל. חוק חיילים משוחררים, התקציב אושר גם לשנת 2010. תודה. סעיף 47, הרזרבה הכללית. אין הסתייגויות לגבי סעיף זה, ולכן אנחנו נצביע על הצעת התקציב לפי נוסח הוועדה. מי בעד הצעת התקציב? מי נגד? סעיף 47, רזרבה כללית, לשנת 2009, נתקבל. אני קובע שלשנת 2009 אושר סעיף הרזרבה. אותה הצבעה מתבקשת גם לגבי 2010. מי בעד סעיף הרזרבה, 2010, סעיף הרזרבה? מי נגד? סעיף 47, רזרבה כללית, לשנת 2010, נתקבל. הרזרבה הכללית לשנת 2010, גם היא אושרה על-ידי הכנסת. אנחנו עוברים לסעיף 48, שגם הוא, חבר הכנסת אורון, ללא שם וללא סכום. בכל זאת, מבקשים אנחנו על-ידי הצעת התקציב לאשר אותו. מי בעד אישור הסעיף? מי נגד? סעיף 48, לשנת 2009, נתקבל. אני קובע שגם סעיף 48 לשנת 2009 אושר. אני מבקש לעשות את אותה פעולה לגבי 2010, ולשאול את חברי הכנסת: מי בעד אישור סעיף תקציב זה ל-2010? מי נגד? סעיף 48, לשנת 2010, נתקבל. אני קובע שסעיף תקציב זה אושר גם ל-2010, שהוא סעיף התקציב 48, ללא שם וללא סכום. מדוע אנחנו לא מצביעים על סעיף 50? כי אין סעיף 50. מסעיפים 48 51 נפלו לנו שלושה סעיפים בדרך, ואנחנו לא מצביעים עליהם. אנחנו עוברים לסעיף 51, הדיור הממשלתי. מי בעד אישור התקציב ל-2009? מי נגד? סעיף 51, הדיור הממשלתי, לשנת 2009, נתקבל. אני קובע שסעיף הדיור הממשלתי קיבל את אישור הכנסת ל-2009. באותו עניין אנחנו נצביע גם לגבי 2010. סעיף הדיור הממשלתי, מי בעד אישור התקציב? מי נגד? סעיף 51, הדיור הממשלתי, לשנת 2010, נתקבל. גם לשנת 2010 אושר סעיף תקציב הדיור הממשלתי. אנחנו עוברים לסעיף 52: משטרה ובתי-סוהר. משטרה, אדוני השר אהרונוביץ. מי בעד אישור התקציב של המשטרה ובתי-סוהר לשנת 2009? מי נגד? סעיף 52, משטרה ובתי-סוהר, לשנת 2009, נתקבל. אני קובע שתקציב המשטרה ובתי-הסוהר אושר ל-2009. הוא הדין לגבי 2010. גם כאן אני מבקש את אישור הכנסת. מי בעד? מי נגד? סעיף 52, משטרה ובתי-סוהר, לשנת 2010, נתקבל. גם תקציב 2010 של המשטרה ובתי-הסוהר אושר בסעיף 52. סעיף 53, בתי-משפט. רבותי חברי הכנסת, אין הסתייגויות. מי בעד אישור תקציב בתי-המשפט? מי נגד? סעיף 53, בתי-משפט, לשנת 2009, נתקבל. אני קובע: 2009, תקציב בתי-המשפט אושר. לגבי 2010, אני שואל את הכנסת: מי בעד אישור תקציב בתי-המשפט ל-2010? מי נגד? סעיף 53, בתי-משפט, לשנת 2010, נתקבל. אני קובע שגם ל-2010 אושר תקציב בתי-משפט. סעיף תקציבי 54, רשויות פיקוח. הסעיף לשנת 2009. מי בעד אישור הסעיף על-פי הצעת הוועדה? מי נגד? סעיף 54, רשויות פיקוח, לשנת 2009, נתקבל. הסעיף אושר לשנת 2009. לגבי 2010, מי בעד? מי נגד? סעיף 54, רשויות פיקוח, לשנת 2010, נתקבל. פואד, הצבעת פעמיים. הצבעתו של השר בן-אליעזר, הסעיף אושר. יש פה בעיות, אושרו התקציבים של רשויות הפיקוח לשנים 2009 ו-2010, כדי להסיר כל ספק מלב. אנחנו עוברים לסעיף התקציבי הבא. אנחנו בסעיף 55, האוצר. לא משרד האוצר אלא אוצר. זה שם סעיף התקציב. אין הסתייגויות. מי בעד אישור הסעיף התקציבי אוצר לשנת 2009? היה פעם אוצר העם היהודי, אבל זה לא זה. זה סעיף 55, וכך הוא מוגדר: אוצר. מי נגד? סעיף 55, אוצר, לשנת 2009, נתקבל. אני קובע: ל-2009 סעיף אוצר אושר. ל-2010, מי בעד סעיף אוצר? מי נגד? סעיף 55, אוצר, לשנת 2010, נתקבל. אני קובע שגם לגבי 2010 אושר סעיף אוצר, שהוא סעיף 55. סעיף 56, עד עמוד 200, עד עמוד 200 סעיף 2, אנחנו ממשיכים באותו קצב. לא. נציבות שוויון זכויות למוגבלים. בסדר. אנחנו נגיע. לכן, לא רציתי קודם לעשות את מה שהיה והלכתי שלב-שלב. אנחנו נצביע על ההסתייגות שלו כשנגיע אליה. עכשיו. עכשיו מתחילים. חברי הכנסת, אנחנו דנים בסעיף 56: נציבות שוויון הזכויות, כך זה נקרא: נציבות שוויון זכויות ולא כתוב "לנכים". לסעיף זה יש הסתייגויות של קבוצת מרצ. חבר הכנסת אורון, האם אדוני מבקש ידנית או אלקטרונית? אלקטרונית. אנחנו מצביעים על ההסתייגות של מרצ לסעיף זה. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 56, נציבות שוויון זכויות, לא נתקבלה. 31 בעד, 50 נגד, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה.  לכן, לא נותר לנו אלא לבחון אם יש רוב להצעת הוועדה. אני שואל את חברי הכנסת: מי בעד תקציב נציבות שוויון, כהצעת הוועדה, ירים את ידו, מי נגד? סעיף 56, נציבות שוויון זכויות, לשנת 2009, כהצעת הוועדה, נתקבל. זה היה ל-2009. תשאל: מי נמנע? אתה רוצה להימנע. מי נמנע? לא. לא. אוקיי. אמרתי והודעתי לחברי הכנסת, שמי שמבקש הצבעה על הימנעות, אנחנו נעשה. אנחנו אישרנו את תקציב נציבות שוויון לשנת 2009. אני שואל את הכנסת: 2010, מי בעד אישור התקציב של הנציבות לשוויון? מי נגד? תודה. סעיף 56, נציבות שוויון זכויות, לשנת 2010, נתקבל. אני קובע שהתקציב לנציבות שוויון אושר גם לגבי שנת 2010. סעיף 57, הרשויות המקומיות. אין הסתייגויות. לכן, מי בעד הצעת הוועדה לאשר תקציב ל-2009? מי נגד? תודה. סעיף 57, רשויות מקומיות, לשנת 2009, נתקבל. הרשויות המקומיות, אושר התקציב ל-2009. כמה התקציב? התקציב הוא אפס, אבל אפשר יהיה כמובן לעשות העברות תקציביות אליו. לא לזלזל בעניין זה, שכן כל הדיונים שנערכו היום תלויים אחר כך באפשרות שיהיה סעיף תקציבי, כי אחרת אנחנו בבעיות. אנחנו מאשרים את הסעיף התקציבי ל-2010. מי בעד, ירים את ידו. מי נגד? תודה. סעיף 57, רשויות מקומיות, לשנת 2010, נתקבל. אני קובע שסעיף זה אושר גם לשנת 2010, אף שהוא סעיף שאין בו עדיין סכום. מי המציא את האפס, אדוני היושב-ראש? את האפס המציא מישהו שהיה גאון. אבל זה לא אפס. הסביר השר ארדן שזה כמו לפתוח חשבון בנק, עדיין זה אפס. בסדר. הבנו את מחאתך. אבל, אל תפריע לי בזמן הצבעה כי אני עלול להתבלבל. ראש הממשלה יודע מי המציא את האפס. סעיף 58, תאגידים עירוניים למים. מי בעד אישור התקציב של תאגידים אלה ל-2009, ירים את ידו. מי נגד? תודה. סעיף 58, תאגידים עירוניים למים, לשנת 2009, נתקבל. 2009, אושר התקציב לתאגידי מים. גם ל-2010 דרושה הסכמתכם. מי בעד, ירים את ידו. נא להרים את היד, חברי הממשלה. תודה. מי נגד? תודה. סעיף 58, תאגידים עירוניים למים, לשנת 2010, נתקבל. אני קובע שגם לגבי 2010, תאגידי המים, אושר תקציבם. סעיף תקציבי 59, ללא שם וללא סכום, ובכל זאת מבקשים מאתנו להצביע בעדו. מי בעדו, כהצעת הוועדה, ירים את ידו. מי נגד? תודה. סעיף 59, לשנת 2009, נתקבל. הסעיף אושר לשנת 2009. סעיף תקציבי 59 לשנת 2010: מי בעד, ירים את ידו. תודה. נא להוריד. מי נגד? סעיף 59, לשנת 2010, נתקבל. סעיף תקציבי 59 ל-2010, ללא שם וללא תקציב, אושר גם הוא. השר סער, אנחנו עוברים לתקציב משרד החינוך. אה, זה תקציב חינוך. תקציב נוסף על זה שאישרנו קודם, אני, זה כמו תקציב "אוצר". יש תקציב "חינוך". רבותי, חבר הכנסת בר-און, אתה רוצה הפסקה? אתה רוצה? כן. אתה רוצה, נכון? אתה ביקשת ממני, נכון? לא מאשר.  רבותי, סעיף חינוך. אין הסתייגויות. מי בעד, כהצעת הוועדה? זה ל-2009. מי נגד, 2009? תודה רבה. סעיף 60, חינוך, לשנת 2009, נתקבל. אני קובע שסעיף חינוך, לשנת 2009, אושר על-ידי מליאת הכנסת. 2010, יש הסתייגות? שר החינוך, אתה לא יכול להתנגד, השר בר-און, לא להפריע בזמן הצבעה. אני מדבר עם חבר הכנסת אורון. תוכנית פיתוח בחינוך. לשנת 2010, יש הסתייגות של קבוצת מרצ: תוכנית פיתוח חינוך. לכל המבקש להסתכל עליה, היא נמצאת בעמוד 209. עכשיו אני שואל: אלקטרוני? אלקטרוני. אלקטרוני, ברצון. אני שואל את חברי הכנסת: מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? נא להצביע בעד או נגד ההסתייגות. ההסתייגות של קבוצת מרצ לסעיף 60, חינוך, לא נתקבלה. 34 בעד, 51 נגד, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה. לכן, לגבי 2010, אני שואל: מי בעד הצעת הוועדה? חבר הכנסת בר-און, לא להפריע בזמן ההצבעה. מי בעד הצעת הוועדה ל-2010, סעיף חינוך? מי נגד? תודה רבה. סעיף 60, חינוך, לשנת 2010, כהצעת הוועדה, נתקבל. תקציב חינוך אושר לשנת 2010, והוא סעיף 60. אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 67 שהוא תקציב סגן השר, שהוא כולו השר, ליצמן, תקציב משרד הבריאות. מי בעד תקציב משרד הבריאות לשנת 2009, ירים את ידו. מי נגד? תודה. סעיף 67, משרד הבריאות, לשנת 2009, נתקבל. תקציב משרד הבריאות ל-2009 אושר. נמנע. אתה נמנע. סליחה, עדיין לא אישרתי. מי בעד ראיתי, מי נגד ראיתי, מי נמנע? אני. תודה. בהצבעת רוב חברי הכנסת ובמיעוט מתנגדים, ונמנע אחד, חבר הכנסת אפללו, אני קובע שהתקציב לשנת 2009 אושר. הוא הדין לגבי 2010. מי בעד אישור תקציב משרד הבריאות ל-2010, ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? אני. סעיף 67, משרד הבריאות, לשנת 2010, נתקבל. אני קובע שבהימנעות אחת,  אפללו, זו הפרת הסכם לאופוזיציה. חבר הכנסת זחאלקה, במקום לשאול כל כך הרבה שאלות, אני מרשה לו, ואני חוסך לך זמן. חוסך לך זמן. זה בניגוד לסיכומים. חבר הכנסת זחאלקה, לא להפריע לי בזמן ההצבעה. תודה. חברי הכנסת, תקציב משרד הבריאות לשנת 2010 אושר. סעיף 68, רשות האוכלוסין, ההגירה. מי בעד התקציב לשנת 2009, ירים את ידו. מי נגד? תודה רבה. סעיף 68, רשות האוכלוסין, ההגירה, לשנת 2009, נתקבל. אני קובע שתקציב רשות האוכלוסין, ההגירה, אושר לשנת 2009. ל-2010, אישור אותו תקציב לאותה רשות הגירה. מי בעד, ירים את ידו. מי נגד? תודה. סעיף 68, רשות האוכלוסין, ההגירה, לשנת 2010, נתקבל. רשות האוכלוסין, גם תקציבה ל-2010 אושר. חבר הכנסת רותם, לא להפריע לי בזמן ההצבעה. אנחנו עוברים לסעיף 70 שהוא סעיף שיכון, עמוד 214. מי בעד הצעת הוועדה לסעיף 70, ירים את ידו. מי נגד? סעיף 70, שיכון, לשנת 2009, נתקבל. אני קובע שסעיף שיכון לשנת 2009 אושר. עכשיו נעבור לשנת 2010. מי בעד אישור תקציב שיכון ל-2010, ירים את ידו. מי נגד? סעיף 70, שיכון, לשנת 2010, נתקבל. אני קובע שסעיף שיכון לשנת 2010 אושר. סעיף 72, ללא שם וללא סכום: מי בעד אישור הסעיף התקציבי הזה, ירים את ידו. מי נגד? סעיף 72, לשנת 2009, נתקבל. אני קובע שהסעיף אושר לשנת 2009. לגבי 2010, אישור אותו סעיף תקציבי: מי בעד, ירים את ידו. מי נגד? סעיף 72, לשנת 2010, נתקבל. אני קובע שגם לשנת 2010 אושר סעיף 72 להצעת התקציב. אנחנו עוברים לסעיף 73, מפעלי מים. התקציב לשנת 2009: מי בעד, כהצעת הוועדה, ירים את ידו. מי נגד? סעיף 73, מפעלי מים, לשנת 2009, נתקבל. אני קובע שסעיף 73 לשנת 2009 אושר. לגבי 2010 בסעיף מפעלי מים, יש הסתייגות של חבר הכנסת יעקב אדרי שנושאה סיוע לעיר שדרות בנושא זה. אתה מוריד? הצבעה שמית. חבר הכנסת שטרית, או להוריד או שמית. הצבעה שמית, בבקשה. אדוני המזכיר, נא לבצע את ההצבעה השמית האחרונה להערב. לא, יש עוד אחת. בבקשה לבצע את ההצבעה השמית. (קורא בשמות חברי הכנסת) רוחמה אברהם-בלילא, בעד עפו אגבאריה, אינו נוכח רחל אדטו, בעד יולי יואל אדלשטיין, נגד יעקב אדרי, בעד יצחק אהרונוביץ, נגד אורי אורבך, נגד חיים אורון, בעד זבולון אורלב, נגד דוד אזולאי, נגד אריאל אטיאס, אינו נוכח דניאל אילון, נגד רוברט אילטוב, אינו נוכח דליה איציק, בעד מיכאל איתן, אינו נוכח אריה אלדד, בעד טלב אלסאנע, בעד זאב אלקין, נגד חיים אמסלם, נגד אלי אפללו, בעד אופיר אקוניס, נגד גלעד ארדן, נגד אורי אריאל, אינו נוכח זאב בנימין בגין, נגד זאב בוים, בעד אריה ביבי, אינו נוכח זאב בילסקי, בעד בנימין בן-אליעזר, נגד מיכאל בן-ארי, אינו נוכח דניאל בן-סימון, נגד רוני בר-און, בעד אבישי ברוורמן, נגד מוחמד ברכה, אינו נוכח אהוד ברק, נגד אילן גילאון, בעד גילה גמליאל, אינה נוכחת מסעוד גנאים, אינו נוכח משה גפני, נגד אברהם דיכטר, בעד דני דנון, אינו נוכח ניצן הורוביץ, בעד צחי הנגבי, בעד יצחק הרצוג, אינו נוכח דניאל הרשקוביץ, נגד מגלי והבה, בעד מתן וילנאי, נגד יצחק וקנין, נגד נסים זאב, נגד אורית זוארץ, בעד חנין זועבי, אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה, אינו נוכח ציפי חוטובלי, נגד דב חנין, בעד יואל חסון, בעד ישראל חסון, אינו נוכח שי חרמש, אינו נוכח אחמד טיבי, בעד רוברט טיבייב, אינו נוכח שלי יחימוביץ, אינה נוכחת משה יעלון, נגד אליהו ישי, נגד איתן כבל, בעד אמנון כהן, נגד יצחק כהן, אינו נוכח משה כחלון, אינו נוכח חיים כץ, אינו נוכח יעקב כץ, בעד ישראל כץ, אינו נוכח ציפי לבני, בעד לימור לבנת, אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס, נגד יריב לוין, נגד אביגדור ליברמן, אינו נוכח יעקב ליצמן, נגד עוזי לנדאו, נגד סופה לנדבר, נגד מנחם אליעזר מוזס, אינו נוכח שלמה מולה, בעד שאול מופז, אינו נוכח משה מטלון, נגד אברהם מיכאלי, נגד אנסטסיה מיכאלי, אינה נוכחת אלכס מילר, אינו נוכח סטס מיסז'ניקוב, אינו נוכח אורי מקלב, אינו נוכח יעקב מרגי, נגד דן מרידור, נגד משולם נהרי, נגד אורית נוקד, אינה נוכחת לאה נס, נגד סעיד נפאע, אינו נוכח בנימין נתניהו, נגד חנא סוייד, אינו נוכח מרינה סולודקין, אינה נוכחת גדעון סער, נגד גדעון עזרא, אינו נוכח חמד עמאר, נגד ציון פיניאן, נגד אופיר פינס-פז, אינו נוכח יוסי פלד, נגד יוחנן פלסנר, אינו נוכח מאיר פרוש, נגד עמיר פרץ, אינו נוכח אברהים צרצור, אינו נוכח פניה קירשנבאום, אינה נוכחת איוב קרא, נגד מירי רגב, נגד דוד רותם, אינו נוכח ראובן ריבלי��, נגד כרמל שאמה, נגד יובל שטייניץ, נגד מאיר שטרית, בעד נחמן שי, אינו נוכח סילבן שלום, אינו נוכח יוליה שמאלוב-ברקוביץ, אינה נוכחת שלום שמחון, נגד ליה שמטוב, נגד עתניאל שנלר, אינו נוכח רונית תירוש, בעד יולי תמיר, אינה נוכחת אשוב ואקרא בשמות חברי הכנסת. עפו אגבאריה, אינו נוכח אריאל אטיאס, נגד רוברט אילטוב, אינו נוכח מיכאל איתן, אינו נוכח אורי אריאל, אינו נוכח אריה ביבי, אינו נוכח מיכאל בן-ארי, בעד מוחמד ברכה, אינו נוכח גילה גמליאל, אינה נוכחת מסעוד גנאים, אינו נוכח דני דנון, אינו נוכח יצחק הרצוג, אינו נוכח חנין זועבי, אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה, אינו נוכח ישראל חסון, אינו נוכח שי חרמש, אינו נוכח רוברט טיבייב, אינו נוכח שלי יחימוביץ, אינה נוכחת יצחק כהן, אינו נוכח משה כחלון, נגד חיים כץ, נגד ישראל כץ, אינו נוכח לימור לבנת, נגד אביגדור ליברמן, אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס, אינו נוכח שאול מופז, אינו נוכח אנסטסיה מיכאלי, אינה נוכחת אלכס מילר, נגד סטס מיסז'ניקוב, נגד אורי מקלב, נגד אורית נוקד, אינה נוכחת סעיד נפאע, אינו נוכח חנא סוייד, אינו נוכח מרינה סולודקין, בעד גדעון עזרא, בעד אופיר פינס-פז, אינו נוכח יוחנן פלסנר, אינו נוכח עמיר פרץ, אינו נוכח אברהים צרצור, אינו נוכח פניה קירשנבאום, נגד דוד רותם, נגד נחמן שי, אינו נוכח סילבן שלום, אינו נוכח יוליה שמאלוב-ברקוביץ, אינה נוכחת עתניאל שנלר, בעד יולי תמיר, אינה נוכחת טוב, רבותי, מי מחברי הכנסת הנמצא באולם לא הצביע? השר כץ הצביע? השר כץ לא הצביע. אתה בעד או נגד? נגד. השר ישראל כץ נגד. חבר הכנסת יואל חסון, אתה הצבעת? כן. הצבעת. יש מישהו פה שלא הצביע? נא להעביר אלי את התוצאות ולצלצל. בעוד שלוש דקות ממשיכים בהצבעות. להביא את האנשים, אני מזהיר את כל הנוגעים בדבר. יוליה הגיעה, אבל תם המועד. להלן תוצאות ההצבעה על ההסתייגות של חבר הכנסת יעקב אדרי: בעד, 30, נגד, 58, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות לסיוע מיוחד למפעלי מים לא נתקבלה. ההסתייגות לא נתקבלה. עוד דקה אני חוזר להצבעות, ואני מבקש מכל חברי הכנסת לשבת במקומותיהם. כל השרים וחברי הכנסת, יכול להיות שההצבעה הראשונה היא אלקטרונית, לכן צריך לשבת במקום.  זה בטוח, אבל רצוי שהוא ישב. זר לא ישב, זה בטוח. אבל, שהוא ישב.  טוב. אוקיי. זאת אומרת, תמיד לפי נקבה בספירה. הבנתי. יש המקפידים לפי הסעיף. אתה אומר "סעיף תקציבי מספר". זה לא אקדמיה.  כי זה סעיף. אם אני סופר "אחת, שתיים, שלוש". אבל, אם אתה אומר "סעיף תקציבי", אתה חייב לומר את זה בזכר בוודאי ובוודאי. אבא שלי היה באקדמיה ללשון העברית, ולמדתי. פעם היה ועד הלשון, והוא היה גם בוועד הלשון וגם באקדמיה. רבותי חברי הכנסת, השרים, נא לשבת במקומותיכם. ההסתייגות של חבר הכנסת יעקב אדרי לא נתקבלה, ולסעיף זה אין עוד הסתייגויות, נכון? הסתייגות לסעיף מפעלי מים. הצבעה אלקטרונית. כרגע, אני במפעלי מים לשנת 2010. האם לעניין זה יש עוד הסתייגות? הצבעה אלקטרונית אחת. קבוצת מרצ, תוכנית צפון ודרום, הצבעה אלקטרונית. אוקיי. רבותי, נא לשבת. ההצבעה הראשונה תהיה אלקטרונית. רבותי, אנחנו מצביעים על הסתייגות מרצ בעמוד 224 בעניין מפעלי מים, לשנת 2010, בנושא תוכנית צפון ודרום. נא לשבת, רבותי השרים, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה אלקטרונית, מי בעד ההסתייגות ומי נגדה. נא להצביע. ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 73, מפעלי מים (תוכנית צפון ודרום), לשנת 2010, לא נתקבלה. 24 בעד, 48 נגד, ההסתייגות לא נתקבלה. רבותי, אנחנו ממשיכים ועוברים, אדוני היושב-ראש, אנחנו מסירים את ההסתייגויות עד הסוף. האופוזיציה מודיעה שהיא מסירה את כל ההסתייגויות עד הסוף, ולכן אנחנו נצביע בזה אחר זה על כל סעיפי התקציב, בבת-אחת. לא בבת-אחת. נצביע סעיף-סעיף. אדוני, סעיף-סעיף. טוב. קודם כול, נצביע על מפעלי מים, כי היו הסתייגויות שנפלו, ולכן אני שואל את הכנסת: מי בעד אישור תקציב 2010 למפעלי מים? מי נגד? נא להצביע. סעיף 73, מפעלי מים, לשנת 2010, כהצעת הוועדה, נתקבל. אדוני, 2009 קודם. 2009 הצבענו כבר. הצבענו, הצבענו. עכשיו הצבענו על 2010. אני קובע שהכנסת אישרה את התקציב ל-2010. ההסתייגויות היו,  שמעתי, אבל אמר, בשביל זה אני שואל. חבר הכנסת חנין, אדוני עומד על הסתייגותו, נכון. באחד השלבים, אז אנחנו נעשה את זה שלב-שלב. זאת אומרת, יש הודעה גורפת של חבר הכנסת הנכבד, השר לשעבר מאיר שטרית, הקובעת שההסתייגויות הוסרו, אבל יש הסתייגות אחת בדרך שעדיין לא הוסרה, ולכן אנחנו נמשיך לאשר את התקציבים.  עכשיו אנחנו עוברים לסעיף תקציבי מס' 76, תעשייה. אין הסתייגות. מי בעד התקציב ל-2009? מי נגד? תודה. סעיף 76, תעשייה, לשנת 2009, נתקבל. התקציב ל-2009 לפיתוח תעשייה אושר. אותו תקציב מתבקש להיות מאושר ל-2010. מי בעד? מי נגד? סעיף 76, תעשייה, לשנת 2010, נתקבל. פיתוח תעשייה אושר גם ל- 2010, על-פי הצעת הוועדה. אנחנו ממשיכים הלאה. אנחנו עוברים לסעיף 78, תיירות. מי בעד אישור התקציב לסעיף 78 ל-2009? מי נגד? תודה. סעיף 78, פיתוח תיירות, לשנת 2009, נתקבל. הסעיף אושר ל-2009. ל-2010, מי בעד? מי נגד? תודה. סעיף 78, פיתוח תיירות, לשנת 2010, נתקבל. גם ל-2010 סעיף 78 אושר. אנחנו עוברים לסעיף 79, פיתוח התחבורה. הואיל ואין הסתייגויות, מי בעד אישור התקציב ל-2009? מי נגד? סעיף 79, פיתוח התחבורה, לשנת 2009, נתקבל. הסעיף אושר ל-2009. סעיף 79, פיתוח התחבורה, ל-2010. מי בעד? מי נגד? תודה. סעיף 79, פיתוח התחבורה, לשנת 2010, נתקבל. גם ל-2010 אושר סעיף 79, פיתוח התחבורה. אנחנו עוברים לאישור סעיף 80, שהוא סעיף ללא, האופוזיציה, להצביע בעד האפס, שזה הממשלה. תודה רבה על הערתך. ההסתייגות, יש לך הסתייגות? חבר הכנסת חנין, אני לא שומע. יש לך הסתייגות לסעיף זה? היתה הסתייגות לסעיף 79, לשנת 2010. אין הסתייגות לסעיף הזה. סעיף 80, מי בעד אישור תקציב ל-2009? מי נגד? תודה. סעיף 80, לשנת 2009, נתקבל. אני קובע שסעיף 80 אושר לשנת הכספים 2009. לשנת הכספים 2010, מי בעד סעיף 80? מי נגד? תודה. סעיף 80, לשנת 2010, נתקבל. גם ל-2010 אושר סעיף 80. רגע, רגע. אפשר לשאול שאלה? בהחלט. חבר הכנסת חנין ביקש, ואני לא שמתי לב. רבותי, אני חוזר לעמוד 232. אין שום חוכמות פה, אנחנו ממהרים כולנו. עם זה, הסדר צריך להתקיים ולהימשך. אני חוזר לעמוד 232, המדבר על סעיף פיתוח התחבורה לשנת 2010, ושם יש הסתייגות של חבר הכנסת חנין. לכן, האישור לא יכול היה להתקבל, קיימת עדיין הסתייגות שלא הצבענו עליה. הוא מכוון לסעיף ההסתייגות של קבוצת סביבתי-חברתי. אלקטרוני, כן? אלקטרוני. מי בעד ההסתייגות של חבר הכנסת חנין לסעיף תקציבי פיתוח התחבורה? נא להצביע, מי בעד, מי נגד ההסתייגות? ההסתייגות של קבוצת סביבתי-חברתי לסעיף 79, פיתוח התחבורה, לא נתקבלה. 26 בעד, 52 נגד. אני קובע שהסתייגותו של חבר הכנסת חנין לא נתקבלה. לכן, אני חוזר כרגע על ההצבעה של סעיף פיתוח התחבורה ל-2010. מי בעד אישור? מי נגד אישור? תודה. סעיף 79, פיתוח התחבורה, לשנת 2010, כהצעת הוועדה, נתקבל. אני קובע שגם לאחר ההסתייגות של�� נתקבלה, אושר תקציב פיתוח תחבורה, שהוא סעיף 79, על-ידי הכנסת. כל שאר הדברים שהצבענו עליהם שרירים וקיימים. עכשיו אנחנו עוברים לסעיף 81. חבר הכנסת גילאון, בבקשה. חוזרים ומופיעים הסעיפים האלה ללא שם וללא כתובת, כמו הסעיף האלמוני, למה כמה פעמים? מה זה, זה סעיפים של קופת רבי מאיר בעל הנס? מה זה הסעיפים האלה, למה הם משמשים, אדוני? תודה רבה. אף שאינני שר האוצר, מידיעותי כחבר ועדת הכספים בתקופות רבות אני יכול לומר לך. יש סעיף תקציבי שקיים כבר מזה שנים. אם לא יאשרו אותו היום הוא ייעלם מהתקציב ואז הוא לא יהיה יותר בבסיס התקציב. הממשלה, לשנה זו, לא רוצה לקבוע סכום לגביו, אבל בהחלט, אם יהיה צורך, הסעיף התקציבי יאפשר העברה לאותו סעיף, שאם הוא לא יהיה קיים, לא יהיה אפשר להעביר את הכסף שאליו הוא מיועד. מהו הסעיף, חברי ועדת הכספים בוודאי נתנו את דעתם, ואני בטוח שאם יושב-ראש הוועדה הביא לאישורה של הכנסת את הסעיף הזה, הוא יודע על מה מדובר. בוודאי, חבר הכנסת גילאון, שחבר הכנסת חיים אורון היה מגיש הסתייגות אם הוא לא היה רוצה את הסעיף. למה להביך את גפני? למה להביך אותו? אדוני היושב-ראש, אתה רוצה, מולה, שאני אשאל אותך על כל מה שהולך בסוכנות? אני לא בטוח שתוכל לענות לי. אדוני היושב-ראש, אמרתי לחבר הכנסת,  אני מוריד את ההסתייגות הזאת. אין הסתייגות, חבר הכנסת גילאון. היה אפשר לבוא. למשל, בתקציב הקודם שהגיש השר בר-און, אני, בשם חברי בליכוד, הגשתי הסתייגויות על עניין זה. אמרתי שאני לא רוצה שיהיה התקציב הזה קיים עוד. אני הייתי בטוח שאני יודע? לא הייתי בטוח. מאוים על-ידי גורמים בימין, עד כאן, תם הדיון ביני לבין גילאון. זה היה "הכה את המומחה". אינני מומחה וגם לא הכית אותי. תודה רבה. רבותי, אנחנו ממשיכים. סעיף 81 ל- 2009: מי בעד אישור התקציב לסעיף 81 ל-2009? מי נגד? סעיף 81, לשנת 2009, נתקבל. אני קובע שהתקציב אושר ל-2009. אותו סעיף 81, ל-2010: מי בעד, ירים את ידו. מי נגד? תודה. סעיף 81, לשנת 2010, נתקבל. אני קובע שגם ל-2010 אושר הסעיף התקציבי הזה. תודה רבה. סעיף 83, הוצאות פיתוח אחרות. מי בעד אישור התקציב ל-2009, ירים את ידו. מי נגד? תודה. סעיף 83, הוצאות פיתוח אחרות, לשנת 2009, נתקבל. אני קובע שהתקציב אושר ל-2009. סעיף הוצאות פיתוח אחרות לשנת 2010: מי בעד, ירים את ידו. מי נגד? תודה רבה. סעיף 83, הוצאות פיתוח אחרות, לשנת 2010, נתקבל. אני קובע שגם ל-2010 אושר תקציב זה, סעיף 83, כהצעת הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף 84, שהוא סעיף תשלום חובות. מי בעד אישור תקציב תשלום חובות ל-2009, כהצעת הוועדה, ירים את ידו. מי נגד? סעיף 84, תשלום חובות, לשנת 2009, נתקבל. אני קובע ש-2009, תשלום חובות אושר. ל-2010, תשלום חובות: מי בעד, ירים את ידו. מי נגד? תודה. סעיף 84, תשלום חובות, לשנת 2010, נתקבל. אני קובע שגם ל-2010 אושר התקציב. חבר הכנסת זחאלקה, אם יש לך שאלות, כמה הסכום? זה מה שכתוב. אין הסתייגויות. השאלה היא שלי. כן, חבר הכנסת ברכה. מה הסכום? 76 מיליון, מיליארד. אה, זה באלפים, אתה צודק. 76 מיליארד. שהצופים בבית ידעו על מה מדובר. אני אחרי 3,000 כבר לא יודע לספור. זה 76,760 אלפים. אתם תעשו את החשבון. בשפת העם, 77 מיליארד, שפת העם, 77 מיליארד. מרובים חובות מדינת ישראל. רבותי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים. סעיף תקציבי 85 ללא סכום וללא שם, מי בעד אישורו ל-2009? מי נגד? סעיף 85, לשנת 2009, נתקבל. אושר סעיף זה ל-2009. מי בעד אישור סעיף זה ל-2010? מי נגד? סעיף 85, לשנת 2010, נתקבל. אני קובע שסעיף 85 אושר תקציבית גם לשנת 2010. סעיף 89, מפעלי משרד ראש הממשלה, לשנת 2009: מי בעד? מי נגד? סעיף 89, מפעלי משרד ראש הממשלה, לשנת 2009, נתקבל. אני קובע כי סעיף זה ל-2009 מאושר. אדוני היושב-ראש, אני חושב שנפלה טעות. בדף המסכם אין סעיף 89. אולי שר האוצר יסביר לנו למה פה יש ופה אין. הוא לא יודע. אולי סגן שר האוצר יודע. חבר הכנסת אורון, אתה נחשב בתור בן-אדם, זה התיקונים, אתה צודק. לא, לא, לא, זה התקציב שהוגש, ופה זה נגמר ב-84. אם הוא יגיד את התשובה, אנחנו מצביעים בעד תקציב המדינה, ויש תשובה. ואני אתן לך את התשובה. אתה לא, אתה יודע. אבל אני רוצה להיות בטוח עם הייעוץ המשפטי של הוועדה. אני יודע. כפי ששר האוצר לשעבר יודע, בתקציב המדינה, הצעה לשנות התקציב, בעמוד 26, כאשר אנחנו מדברים על הצעת תקציב המפעלים העסקיים לשנת הכספים 2009 ו-2010, אנחנו רואים פה את הסעיף התקציבי הזה ולכן הוא לא הופיע אצלו בסיכום, כי בסיכום נמצא זה. זו לא התשובה. זו לא התשובה. זה לא חלק מתקציב המדינה. זה תקציב המדינה אצלך, אבל פה אנחנו מבקשים לאשר את התקציב כפי שהוועדה הביאה בפנינו. זה לא נכון, זה לא סעיף תקציבי. בטח שזה סעיף תקציבי, במאה אחוז. סעיף 89 ל-2009 אישרנו. סעיף 89 ל-2010, מי בעד? מי נגד? סעיף 89, מפעלי משרד ראש הממשלה, לשנת 2010, נתקבל. אני קובע שגם ל-2010 אושר סעיף 89, התקציב למפעלי משרד ראש הממשלה. אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 91, סעיף ללא שם וללא סכום. מי בעד אישור סעיף 91? מי נגד? סעיף 91, לשנת 2009, נתקבל. אני קובע שסעיף 91 לשנת 2009 אושר. סעיף 91 לגבי שנת 2010, מי בעד? מי נגד? סעיף 91, לשנת 2010, נתקבל. גם סעיף 91 אושר לשנת התקציב 2010. אנחנו עוברים לסעיף 94  בתי-חולים ממשלתיים. אין הסתייגויות. מי בעד סעיף 94, בתי-חולים ממשלתיים, כהצעת הוועדה? מי נגד? סעיף 94, בתי-חולים ממשלתיים, לשנת 2009, נתקבל. אני קובע של-2009 אושר סעיף 94, בתי-חולים ממשלתיים. השרים הנכבדים, אתם מפריעים לאנשים בכירים באופוזיציה להתרכז בהצבעה. יש לנו שם אכסדרה, כל מי שרוצה יכול לשבת, הכיסאות די נוחים. סעיף 94, בתי-חולים ממשלתיים, לשנת 2010, כהצעת הוועדה: מי בעד? מי נגד? סעיף 94, בתי-חולים ממשלתיים, לשנת 2010, נתקבל. אני קובע שבתי-חולים ממשלתיים, סעיף 94, אושר גם ל-2010. סעיף 95, נמל חדרה, לפי הצעת הוועדה: מי בעד? מי נגד? סעיף 95, נמל חדרה, לשנת 2009, נתקבל. אני קובע שסעיף 95, נמל חדרה, ל-2009, אושר. אותו סעיף ל-2010, מי בעד? מי נגד? סעיף 95, נמל חדרה, לשנת 2010, נתקבל. סעיף 95, נמל חדרה, אושר גם לגבי 2010. סעיף 96, הוצאות בנק הדואר, ל-2009. מי בעד אישור הוצאות בנק הדואר, לשנת 2009? מי נגד? סעיף 96, הוצאות בנק הדואר, לשנת 2009, נתקבל. אושר תקציב הוצאות בנק הדואר ל-2009. לבנק הדואר דרוש תקציב גם ב-2010. מי בעד אישור תקציב ל-2010? מי נגד? סעיף 96, הוצאות בנק הדואר, לשנת 2010, נתקבל. בנק הדואר זכה באישורה של הכנסת גם ל-2010. אנחנו מגיעים לסעיף 98, הוצאות מינהל מקרקעי ישראל, ל-2009. מי בעד הצעת הוועדה? מי נגד? סעיף 98, הוצאות מינהל מקרקעי, לשנת 2009, נתקבל. התקציב של הוצאות מינהל מקרקעי ישראל, אדוני היושב-ראש, גם זה סעיף תקציבי? זה לא סעיף תקציבי. אתה כל הזמן חוזר ואומר "סעיף תקציבי". אלה לא סעיפים תקציביים. מינהל מקרקעי ישראל הוא לא סעיף תקציבי. בואו נתחיל הכול מן ההתחלה. קודם כול, בהצעה של ועדת הכספים כתוב "סעיף תקציבי". זה לא תקציבי.  עם כל הכבוד לשר במשרד האוצר לשעבר, נהרי, נדמה לי שבנק הדואר הוא נותן לתקציב ולא לוקח מהתקציב. אותו דבר המינהל. אני יודע, ובכל זאת זה מופיע בהצעת התקציב, והסעיף התקציבי, לפי הדברים שלך, הוא לא הביטוי שמשתמש בו יושב-ראש ועדת הכספים שהוא מביא לנו את ההצעה. אדוני היושב-ראש, ל-2010, הצבעה אלקטרונית. הצעת התקציב היחידה היא זו, ולכן אתה מצביע על זה ולא רואה הסתייגויות. אתה מצביע על זה, ופה לא 89 ולא 94. הם מופיעים במקום אחר, תודה על הערתו של חבר הכנסת חיים אורון, שאני מחשיב את דעתו מאוד. חברי הכנסת, כדי שלא תיפול רוחכם ולא תיכנסו לבהלה, אנחנו כאן בכנסת מאשרים את החוברת שהונחה על שולחן הכנסת ולא ביטויים כלשהם שאולי שגורים בפי האנשים המומחים. אנחנו מצביעים על ההצעה שהוגשה לנו על-ידי ועדת הכספים, והיא הונחה על שולחן הכנסת, ואני מצביע אותה דף אחרי דף, והיא מוצבעת כחוק ומאושרת כחוק. אם תהיה למישהו טענה כלשהי בעתיד, אני בטוח שהוא ימצא את הדרכים על מנת לבוא ולראות אם צדקנו או טעינו. אבל אנחנו מצביעים על הצעת התקציב כפי שהיא מובאת בפנינו על שולחן הכנסת, ואין בלתה. ובכן, הוצאות מינהל מקרקעי ישראל, סעיף 98 ברשימת גפני, לא קכל ולא בשום רשימה מוזיקלית. סעיף 98 ברשימת גפני ל-2009, מי בעד? מי נגד? סעיף 98, הוצאות מינהל מקרקעי, לשנת 2009, נתקבל. לגבי 2010, אנחנו מתבקשים להצביע הצבעה אלקטרונית. 2009 אושר. כן, 2009 אושר. אני מאוד מודה לסגן ראש הממשלה, השר דן מרידור. הוצאות מינהל מקרקעי ישראל ל-2009 אושרו. עכשיו אנחנו עוברים ל-2010, על מנת לאשר, אם בכלל, את הוצאות מינהל מקרקעי ישראל. אנחנו נבחן את התוצאה במבחן אלקטרוני, שכן ביקשנו הצבעה אלקטרונית. נא להצביע, חברי הכנסת, מי בעד הצעת הוועדה? מי נגד? סעיף 98, הוצאות מינהל מקרקעי, לשנת 2010, נתקבל. 56 בעד, 32 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת הוועדה לשנת 2010, מינהל מקרקעי ישראל, סעיף 98 ברשימת גפני, אושרה. אנחנו עוברים לסעיף האחרון. עדיין לא נסתיימה המלאכה כי יש לנו את הצעת החוק, החלק המילולי. אנחנו מצביעים על סעיף 99, שהוא סעיף ללא שם וללא סכום, ובכל זאת אנחנו מתבקשים לאשר. כל מי שלא רוצה ומתנגד לסעיף הזה, בוודאי יצביע נגד. מי בעד הצעת הוועדה? מי נגד? סעיף 99, לשנת 2009, נתקבל. אף-על-פי שלא מעטים מצביעים נגד, אני בטוח שהרוב הוא בעד, ולכן אני מאשר את סעיף 99 כהצעת הוועדה, כפי שהוגשה ל-2009 על-ידי יושב-ראש הוועדה. זה מאה ימים, אפס הישגים. אל תפריע. מותר להפריע רק אם יש הסתייגות. ל-2010, מי בעד הצעת הוועדה? מי נגד? סעיף 99, לשנת 2010, נתקבל. תודה. אני קובע שהוועדה זכתה ברוב קולות חברי הכנסת לגבי אישור סעיף 99 לשנת הכספים 2010. רבותי, תמו ההסתייגויות בחלק זה. עכשיו אנחנו מצווים לאשר את הצעת חוק התקציב לשנות הכספים 2009 ו-2010, הצד המילולי שבו. כי פה היה עד עכשיו הצד הכספי שבו. יש לכך הסתייגויות. אני מוריד את ההסתייגויות. יפה מאוד. הואיל וכל ההסתייגויות הוסרו ואין מי שאומר שהדבר הוא לא כך, אנחנו נצביע על כל הצעת החוק כמקשה אחת בקריאה שנייה, ואחרי זה בקריאה שלישית על כולם. כדי שלא תהיה אי-הבנה וכדי שהפרוטוקול יבין את מה שאני אומר, ההצעה הזאת היא חלק מהתקציב. אנחנו קוראים אותה בקריאה שנייה ומאשרים. בקריאה שלישית אנחנו מאשרים את הכול, התקציב כולל הדבר הזה, שכן ברגע שאישרנו אותו בקריאה שנייה אנחנו מצרפים אותו גם לתקציב. מה זה "הדבר הזה"? אתה צודק. אנחנו מבקשים לאשר את סעיפים 8-1 בקריאה שנייה. קריאה שלישית תהיה לגבי הצד הכספי והצד המילולי גם יחד. תודה רבה לשר איתן על הערתו שהיתה חשובה. רבותי חברי הכנסת, הצעת חוק התקציב לשנות הכספים 2009 ו-2010, סעיפים 8-1, קריאה שנייה, נא להצביע. מי בעד, ירים את ידו. תודה. מי נגד? סעיפים 8-1 נתקבלו. אני קובע שסעיפים 8-1 להצעת חוק התקציב לשנות הכספים 2009 ו-2010, התשס"ט 2009, אושרו על-ידי מליאת הכנסת בקריאה שנייה. עכשיו אישרנו בקריאה שנייה את כל התקציב על כל צדדיו, המילולי והמספרי. לפני שאני שואל את יושב-ראש ועדת הכספים אם הוא מסכים שאצביע בקריאה שלישית על תקציב המדינה, אני מבקש לשמוע את חבר הכנסת שטרית. אדוני היושב-ראש, אני מבקש, לפי סעיף 36, לראות בהצבעה על חוק התקציב כאי-אמון בממשלה. בסדר. אתה מבקש לראות בו אמון, להצביע עכשיו. המועמדת פה, היא בוודאי תיתן את המכתב. בדרך כלל, אם אתה קורא את הסעיף טוב, אתה צריך הסכמה. אני מסכימה. אני מוכנה לתת מכתב. היא נותנת לי את ההסכמה. אני קיבלתי אותה בכתב. אדוני ראש הממשלה, אתה מבקש להצביע, יש כמה מועמדים כאן. יש כמה מועמדים. חברים, אי-אפשר לבלבל אותי, אפילו אם אני מתבלבל בשנייה הראשונה. מי שביקש לראות בזה הצבעת אי-אמון זאת סיעה, שהיא נכבדה בכנסת, וחבר הכנסת מאיר שטרית, בשם סיעת קדימה, ביקש להביע אי-אמון באמצעות ההצעה הזאת. כל סיעה רשאית. אם ירצה חבר הכנסת אחמד טיבי גם, הוא ודאי יגיש לי מועמד. חבר הכנסת ברכה יגיש לי מועמד. חבר הכנסת זחאלקה יגיש לי מועמד. אני אראה כמועמד נכבד מאוד את חבר הכנסת אורון, כאשר הוא יגיש לי את השם שלו. חבר הכנסת כצל'ה גם הוא יגיש. כרגע עומדת בפני בקשה אחת, של מאיר שטרית. המועמדת מטעמו הביעה את הסכמתה ושולחת לי מכתב, ובזה נגמר העניין והכול יפה ונפלא. עכשיו אני שואל, אדוני ראש הממשלה, אם אין 61, הממשלה נופלת. אני יודע, אנחנו מביאים זאת בחשבון. כבוד ראש הממשלה, ביקשה סיעה לראות בהצבעה אי-אמון. יש לכך שתי השלכות. אם אתה לא תבקש ממני להצביע אמון עכשיו, נצטרך לדחות זאת ליום שני הבא. לעומת זאת, אנחנו רק מזהירים, שאם ההצבעה על החוק נופלת, גם הממשלה נופלת, גם אם אין 61. בזוכרך את אשר אירע, כמובן, לממשלות אחרות, אתה לוקח את הסיכון על עצמך? הצבעה עכשיו. אני מאוד מודה לאדוני. הצבעה אלקטרונית. בוודאי אלקטרונית. אני צריך לדעת מי הצביע בעד ומי נגד.  רבותי חברי הכנסת, הגענו לרגע דרמטי.  בוודאי. בוודאי. אתה רוצה משהו? בבקשה.  רק רגע. אני עוד לא מצביע. מה תעשה מפלגת העבודה אם זה לא יעבור? לא הבנתי. אני מודה שאני קצת עייף. לך לשם. אני רואה שהמצב-רוח אוחז בחברי הכנסת, והם רואים בזה שעת התרוממות הומור. להפסיק לצעוק, כל אחד פה. מה אתם חושבים שזה? קיבלתי בקשה. לא להעיר הערות עוד. אני כרגע עומד בבקשתו של חבר הכנסת מאיר שטרית, ואני אמלא אחריה בדקדוקים. אתה ביקשת אי-אמון, ראש הממשלה מבקש אמון. אני צריך עוד לשאול אם בכלל להצביע. יושב-ראש הוועדה עוד לא נתן לי רשות. אתה הזדרזת. אני יודע את עבודתי. נא לשבת. קיבלתי את בקשת קדימה. חבר הכנסת אחמד טיבי, רצית משהו? ויתרתי. האם למישהו יש עוד מה לומר? תודה רבה. חברים, התרוממות נפש כזאת או אחרת, מסיבות כאלה או אחרות, היא רצויה לפעמים, אבל לא במידה מוגזמת. אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, להצביע בקריאה שלישית? כן, אדוני. יפה. יש לנו פה הצבעה, ויכולה ליפול איזו טעות אצל החברים על מה מצביעים, האם מצביעים על התקציב או מצביעים אי-אמון. לכן אני מודיע לכם, שלא נקיים שתי הצבעות, אלא נקיים הצבעה אחת. ההצבעה האחת היא על החוק ועל הצעת האי-אמון גם יחד. מי שמצביע בעד, מצביע בעד הצעת החוק ונגד האי-אמון. מי שמצביע נגד, מצביע נגד החוק ובעד האי-אמון. אנחנו מצביעים על תקציב המדינה. כל המצביע בעד, מצביע בעד תקציב המדינה, שהיא גם דחיית הדרישה לאי-אמון. לא נכון. האמן לי. אם אני טועה, לכו לבג"ץ. חבר הכנסת ברכה, אני מכבד אותך. למה שרק אתה תתבלט? אסור לתת לחבר הכנסת ברכה? חבר הכנסת ברכה, בבקשה. אני לא שומע אותך. אתה תשמע אותי. היות שראש הממשלה ביקש לראות בהצבעה אמון, אז זו לא הצבעה על אי-אמון. זה לא אמון. הוא רואה בזה לא הצבעת אמון, אלא הוא מבקש להצביע עכשיו. זה תיקון בר-און-סער לתקנון הכנסת. כדי להסיר כל ספק, ראש הממשלה לא רוצה לראות בזה אמון, כי הוא כבר קיבל את אמון הכנסת. מה שהוא מבקש, להצביע מייד. זאת אומרת, הוא לא מפחד מהצבעת האי-אמון.  מספיק, מספיק, מספיק. תודה רבה.  אני חוזר להצבעה בקריאה שלישית. הואיל ומדובר פה בדיני ממשלה, הצבעה אלקטרונית. מי בעד הצעת החוק? מי נגד? נא להצביע. חוק התקציב לשנות הכספים 2009 ו-2010, התשס"ט 2009, נתקבל. בעד הצעת החוק, מה זה, רבותי? עוד לא הודעתי על תוצאות ההצבעה. מה ההשתוללות הזאת? חבר הכנסת טיבי, אוי לי היה, אם היו מפריעים לך כמו שאתה מפריע לי. יום שחור לכנסת. יום שחור? עוד מעט נגיע. רבותי חברי הכנסת, ברוב של 58, נגד, 36, אושר תקציב המדינה ונדחתה הצעת האי-אמון. אני קובע שהצעת חוק תקציב המדינה עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. חוק התקציב לשנות הכספים 2009 ו-2010, התשס"ט 2009, עבר. רבותי חברי הכנסת, תרשו לי להודות למזכיר הכנסת איל ינון ולעובדי מזכירות הכנסת, לסגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ, לסגן מזכיר הכנסת נאזם בדר, למנהלים ולמנהלות של ועדות הכנסת ולעובדי הוועדות, ליועצים המשפטיים, עורכת-דין ארבל אסטרחן, עורכת-דין דפנה ברנאי, עורך-דין עידו עשת וכל עובדי הלשכה המשפטית, לדרורה רשף ולכל עובדי מחלקת הפרוטוקולים, לשלמה לוי ולכל עובדי מחלקת הדפוס, לאנשי משמר הכנסת, לסדרני הכנסת, אביגדור, אמיר, שמואל וכל צוות המליאה, לעובדי המשק והתחזוקה, למיכאל ולעובדיו, לעובדי מזנון הכנסת ולשירה, לצוות המחשוב ולבני שיינין, לצוות ערוץ הכנסת ולמנכ"ל הכנסת דן לנדאו. יבואו כולם הברכה. אני מודה, כמובן, ליושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני על עבודתו המסורה, שעשה בשבועות האחרונים לילות כימים על מנת להעביר את התקציב. אני מודה לכל חברי הכנסת ולכל יושבי-ראש הוועדות. רבותי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, כ"ח בתמוז תשס"ט, 20 ביולי 2009 למניינם, בשעה 16:00. ישיבת כנסת זו נעולה. 
\ No newline at end of file