diff --git "a/13281/normalized.transcript.txt" "b/13281/normalized.transcript.txt"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/13281/normalized.transcript.txt"
@@ -0,0 +1 @@
+רבותי השרים, רבותי חברי הכנסת, היום יום רביעי, ז' באייר תשע"א, 11 במאי 2011 למניינם, ואני מתכבד לפתוח ישיבת כנסת מיוחדת אשר נתבקשתי לכנסה על-פי דרישתם של 40 חברי כנסת, אשר שישה מהם אני רואה כאן לפני ואני מברך אותם. רבותי, כבוד השרים, אנחנו ביקשנו לזמן אתכם על-פי בקשת 40 חברי כנסת, תיכף נברר מי מה-40 שביקש לכנס את הישיבה אפילו לא מצא לנכון להגיע לכנסת, על מנת שהעם ידע. חברי הכנסת ביקשו ואני הייתי במשא ומגע גם עם חבר הכנסת הנכבד יואל חסון. הוא חשב שחשוב מאוד שהכנסת תתכנס וקיבלתי את דעתו. יחד עם זה, כמובן, אותם חברים שתמכו בהצעה החשובה לסדר-היום בנושא מדיניות המסים של נתניהו המעלה את מחירי הדלק לשיאים חדשים, מס' 5479 ו-5480. אני מזמין את חבר הכנסת יואל חסון, ואחריו, את חבר הכנסת שלמה מולה, לבוא ולשאת דברים. אני מקווה שהחברים שחתמו על מנת לכנס את הישיבה, אתם חתמתם והדבר כאש בעצמותיכם, אבל גם אותם אלה שחתמו ואפשרו את קיום הישיבה הזאת נמצאים בבניין. שאם לא כן, נברר אצל ועדת הכנסת איך אנחנו מסדרים שמי שמבקש לכנס בדחיפות את מליאת הכנסת, יראה לפחות בבקשתו החשובה דבר שהוא עומד מאחוריה, כי אנחנו כמובן נעמוד מאחוריה. אני כיבדתי את רצונך, חבר הכנסת יואל חסון, וקיבלתי את דעתך וזה לכבוד הכנסת. אני מזמין אותך לדבר על הנושא אשר ביקשת לכנס את הכנסת לשמו. בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, בתחילת דברי אני רוצה להודות לך על שנענית לבקשה לכנס את הדיון הזה, כי אני חושב שבנושא הזה של עליית מחירי הדלק וההתייקרויות הכלליות במשק ונושא מדיניות המסים של ראש הממשלה, אני חושב שנכון שהכנסת, גם אם זה בעת פגרה וגם אם זה כינוס שהוא כינוס מיוחד, חשוב שהכנסת תציג לציבור את העובדה שיש רגישות, שהכנסת רגישה ומודעת למה שקורה היום ברחוב, למה שקורה היום במשק. לכן אני חושב, אם אני יכול לקרוא לזה התעקשות, אדוני היושב-ראש, או הניסיון לשכנע אותך כן להיענות לבקשתנו, היו מתוך הכוונה להסביר את הצורך, שהכנסת צריכה להראות שהיא רגישה למה שקורה היום ברחוב, ואני רוצה להסביר. רק עכשיו סיימנו את חגיגות העצמאות, יום העצמאות ה-63 של מדינת ישראל. חגגנו עצמאות של מדינתנו ושלנו כעם, אבל אני לא יכול לומר, אדוני היושב-ראש, שחגגנו את העצמאות הכלכלית של הרבה מהאנשים שחיים במדינה הזאת. העול הזה, העול הזה שהולך וגדל, ומשפיע ומכריע את מעמד הביניים, את האנשים שעובדים, את משלמי המסים, את השכבות החלשות, ואדוני היושב-ראש, אני רוצה להסב את תשומת לבך: במשך 13 שנים, משנת 1996 ועד שנת 2009, שום ממשלה לא העלתה את מחירי הדלק. הרבה פעמים אנחנו שומעים אנשים מהממשלה כאן שאומרים: הממשלה הקודמת עשתה ככה, והקודמת של הקודמת, ואנחנו עושים מה שהקודמים שלנו עשו. הנה, מ-1996 שום ממשלה לא ראתה בדלק כלי לגיוס הון מהציבור. לא ראו בכלי הזה כלי שנכון לשחק בו, בין השאר, אדוני וחברי חברי הכנסת, כי ידעו שברגע שמעלים את מחירי הדלק, מביאים למעשה לגל של התייקרויות במשק, שמשפיע גם על האינפלציה. אז אפשר לדבר עכשיו גבוהה-גבוהה על האינפלציה ועל ההתייקרויות, אבל אני רוצה לדבר על האנשים, אני רוצה לדבר על חברים שלי, אני רוצה לדבר על בני-משפחה שלי, על השכנים שלי. אני רוצה לדבר על כל אחד מאתנו שמכיר אנשים שפשוט לא עומדים בזה, לא עומדים בנטל הדלק, בעלויות הדלק. אגב, ככל שהן עולות בעולם תקבולי המדינה מהמסים רק עול��ם, ולכן המס מכניס יותר כסף למדינה ומייקר את הדלק יותר. בתחילת הדברים צריך קודם כול לומר, נכון, אנחנו האופוזיציה ביקשנו את הדיון, אבל אם אתה שואל אותי, אדוני היושב-ראש, זה לא עניין של אופוזיציה וקואליציה, זה באמת לא עניין של אופוזיציה וקואליציה. זה באמת שהכנסת הזאת צריכה לבוא ולהגיד לראש הממשלה: המדיניות שלך בנושא מיסוי הדלק לא מקובלת, היא קשה מדי, היא גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה, היא גם לא נכונה והיא גם תביא לעול כבד על אנשים ומביאה אנשים אל סף עוני ואל סף צמצום. תראה דבר מעניין, אני לא יודע אם חברי חברי הכנסת יודעים את זה: מתחילת השנה מדינת ישראל בגבייה עודפת של מסים. מדינת ישראל, בחודשים האחרונים, בחמשת החודשים האחרונים, בגביית יתר של מיליארדים של מיליארדים של מיליארדים של שקלים. אפילו בדלק הגבייה היא הרבה יותר ממה שהממשלה צפתה. האם שמענו את ראש הממשלה מנצל את ההזדמנות הזאת ואומר: גבינו מספיק מס, אני יכול להקל את המס על הדלק, אני יכול להוזיל? ממש לא. שוב חוזרים למדיניות האידיאולוגית הקשה, המאוד ברורה, של נתניהו, שגם כשיש יתרות בגביית המסים לא מקלים על הציבור, לא משקיעים בתשתיות, לא משקיעים בחינוך, אלא לוקחים את כל המיליארדים ומכסים את הגירעון. לכסות גירעון זה נכון, אבל אתה לא לוקח את הכול. גם אתה, במשק הפרטי שלך, משק הבית הפרטי שלך, כשאתה יודע שיש לך הכנסות מעבר למה שצפית, נכון, אתה יכול לכסות את הגירעון הפרטי שלך, אבל אתה משאיר קצת להשקעה בילדים, לחינוך, לעוד חוג. כל הכסף, לפי מדיניות נתניהו, הולך לכיסוי גירעון, ומצד שני ממשיכים להטיל עומס אדיר אמיתי על הציבור, והציבור פשוט לא עומד בזה. הציבור פשוט לא עומד בזה. והשקר הגדול מכולם, אדוני היושב-ראש, וזה דבר שבאמת קשה לשאת, כי גם בשיח שלך בין אופוזיציה לקואליציה ובין הממשלה אתה מצפה מהממשלה לפחות שלא לנסות, מצטער לומר, לעבוד על הציבור. כי הממשלה אומרת, או נתניהו אמר בקולו, ובוודאי, אגב, שר האוצר, הם אמרו: חבר'ה, זה לא אנחנו, זה העולם, יש התייקרויות כלליות במשק, חבית הדלק רק עולה ועולה, עלותה רק עולה ועולה. אני רוצה לומר לכם, חברי חברי הכנסת, זה לא קדאפי, זה ביבי. זה לא קדאפי, זה ביבי. ביבי הוא האשם היחיד והבלעדי בהעלאת מחירי הדלק. בשנת 2008 חבית דלק עלתה 147 דולרים, הדלק היה זול בכמעט 20%, פחות. היום חבית דלק עולה בממוצע 105 דולרים והדלק יקר בעשרות אחוזים, מסיבה פשוטה, חברי חברי הכנסת, שכולנו יודעים: המס על הדלק עומד היום על כמעט 60%, 58%. והמדיניות האגרסיבית הזאת של להמשיך להטיל את המס הזה ולבוא ומצד אחד להגיד לציבור: אני מוריד מסים, אבל להעלות במס העקיף, בוועדה לביקורת המדינה אמר מנכ"ל האוצר בצורה ברורה: ראש הממשלה, במדיניות שלו, ביקש להוריד את המסים הישירים, מס הכנסה ומס חברות, המדינה היתה צריכה להשלים חוסרים של מיליארדים, הלכנו לאופציה של הדלק. אני מזכיר עוד פעם: שום ממשלה, אדוני השר, השר שמחון, שום ממשלה לא העלתה את מחירי הדלק משנת 1996 ועד היום, מעולם לא השתמשה בדלק ככלי לגיוס הון. ונתניהו מנסה להציג לנו תדמית ציבורית שהוא מוריד מסים, שהוא מקל על הציבור. מה בדיוק עוזר למשפחה הישראלית הממוצעת שנתניהו נתן לה בתוספת מס הכנסה בממוצע 150 שקלים לנטו, אבל מצד שני גובה ממנה מאות שקלים יותר על דלק? מה זה עשה למשפחה הישראלית אם לא להוריד אותה עוד יותר למטה, אם לא להגביר את הנטל עליה? מדוע זה היה הכרחי? מדוע היה צריך לעשות את הדבר הזה? שוב, מתוך אידיאולוגיה ברורה מאוד של נתניהו, שהיא בעיקר אידיאולוגיה כלכלית נוקשה, אבל גם אידיאולוגיה תדמיתית מאוד מאוד חרוצה. הוא בא ואומר: אני מוריד מסים. אין כאן שום הורדת מסים, יש כאן בעיקר עבודה בעיניים, יש כאן בעיקר נטל גדול ביותר על הציבור, ולדבר הזה צריך לשים סוף. אדוני היושב-ראש, אני אניח על שולחנה של הכנסת הצעת חוק, בגלל הצעקות הבלתי פוסקת מספסלי הליכוד, אני נותן לך עוד שתי דקות... אני מודה לך על הזמן. אבל אנחנו צריכים אותם, אנחנו צריכים את עזרתם, ואני מקווה מאוד שכל חברי בליכוד ובקואליציה, שעמדו אתי, יחד עם החברים שיושבים כאן ביציע האורחים והיו אתנו ברחובות, בצמתים ובתחנות הדלק, והם היו יחד אתנו, חברי הכנסת של הליכוד וחברי הקואליציה, אני מקווה שהם גם יהיו אתנו בפעילות שאנחנו נעשה במושב הבא, בקידום הצעת החוק שאנחנו יזמנו להגבלת יכולת הממשלה במיסוי הדלק. אנחנו קבענו בהצעת החוק שזה צריך להיות עד 30%, שהממשלה לא יכולה לגבות מס על הדלק מעבר ל-30% סך הכול המע"מ והבלו ביחד. נהיה מוכנים להתפשר גם על 40%. אבל מה הצעת החוק אומרת למעשה? הצעת החוק לא מאפשרת לממשלה יותר להשתמש בדלק ככלי לגיוס כסף מהציבור. כל שינוי, כל שינוי, אין ממשלה בעולם, אין ספק. אני לא אומר לך: אל תמסה את הדלק. אדוני השר, אני לא אמרתי: אל תמסה את הדלק. אני אמרתי: אל תשתמש בדלק, כמו שלא השתמשו בזה מ-1996, וברוב מדינות העולם. אני מציע לך ללכת למחלקת המחקר בכנסת והם יגידו לך שמדינות בעולם לא משנות כל חודש, כל חודשיים, את המיסוי שלהן על הדלק. ודאי שיש מיסוי על הדלק. אבל הן לא, ברגע שהן צריכות לכסות גירעון, או ברגע שהן צריכות לשלם על הסכמים קואליציוניים, הן לא הולכות לדלק. אתה יודע למה הן הולכות, השר שמחון? הן הולכות למע"מ, לדוגמה. למע"מ. אתם תעשו את זה חוק-יסוד, שיחול על כל הממשלות? אני, קודם כול, אמרתי בצורה ברורה: שום ממשלה משנת 1996 לא עשתה את זה. שום ממשלה. אנחנו לא עשינו את זה ואנחנו לא תומכים בזה. אנחנו גם לא נעלה את מחירי הדלק ולא נשתמש בדלק לגיוס הון מהציבור. ואני אומר לך יותר מזה: אל תעשה את זה. שאלתך ברורה, חבר הכנסת רותם. הבנתי. כשאתה משתמש במע"מ לצורך העניין, ועשו את זה, אגב, בממשלות אחרות, מע"מ זה מס צריכה שהוא מס צריכה מבוקר ומנוהל. הציבור קובע את רמת הצריכה, והצריכה היא רחבה. יש אומנם צריכה מינימלית, אבל צריכה היא רחבה. ולכן, במע"מ יש לזה יותר השפעה ויותר שליטה. אגב, 0.5% במע"מ משפיע על כל משק, על כל משק בית בישראל, הרבה פחות מאשר העלייה בדלק, ולכן, אם היית נוגע במע"מ, זה היה דבר שהוא יותר מובן. אבל מילא אם היו מעלים את מחירי הדלק והמס הגבוה הזה עוד יותר, והיו משקיעים בתחבורה הציבורית. אבל היום התחבורה הציבורית בישראל יותר יקרה בגלל שמחיר הדלק עולה ובגלל שהיא לא יעילה. היום, יותר מזה, הסיטואציה המשמעותית היא גם שגל ההתייקרויות במשק, הרי עליית מחירי הדלק מביאה לגל התייקרויות במשק, מה שאתה מנסה להסביר לציבור. אומרים לך, היינו השבוע בפעילות ברחוב, ואומרים לך אנשים: אה, אין לי בעיה, אין לי רכב. אבל אנשים לא מבינים שגם מי שאין לו רכב משלם מחיר יקר מאוד על העליות האלה של מחירי הדלק. מה היה קורה אם הדולר היום היה 4.5 או 4.7? אתה מתאר לך לאיזה מחירים היינו מגיעים? נכון, ובתוספת המס זה היה משפיע הרבה יותר. אין ספק. אגב, נגעת בנקודה חשובה, אדוני היושב-ראש. הדלק, הרי כל הזמן יש בו תנודות, במחיר העולמי. אז יכול להיות שבעוד שבוע מחיר הדלק ירד, ובעוד שבועיים מחיר הדלק יגיע גם ל-10 שקלים, ואחוזי המס יישארו אותו הדבר ויכניסו יותר כסף למדינה. לכן הדבר צריך להיות יותר מבוקר. אין שאלה שאפשר להשתמש בדלק ושהדלק צריך להיות משהו שממסים אותו, אבל צריך להיות לזה גבול. וכאן אני בא לתפקידה של הכנסת. הצעת החוק שלי באה ואומרת, מה שקיים, אגב, בהרבה נושאים אחרים, הצעת החוק באה ואומרת דבר פשוט: 30% מס, וכל תוספת נוספת יידרש עבורה אישור של ועדת הכספים. זה דבר שיכול ליצור את האיזון הנכון בין הצורך של הממשלה לבין הצורך הציבורי. לסיכום, מלה אחרונה, ברשותך. אני בא ואומר עוד פעם: אני מקווה מאוד שחברי, גם בקואליציה וגם באופוזיציה, יתגייסו להצעת החוק הזאת. הכנסת היא שצריכה להעביר את המסר לציבור, והיא שצריכה לשים את ידה על קו הגבול שאומר: עד כאן, הציבור לא יכול לעומד בזה. מחירי הדלק עולים בצורה שפוגעת קשות בציבור, והכנסת צריכה להגיד לממשלה: עד כאן, הגזמתם. העול הוא כבד מדי. ואנחנו מכאן יוצאים לדרך למשימה הפרלמנטרית הזאת, ואני מקווה למצוא בה שותפים רבים שייתנו מענה לצורך הזה להוריד את מחירי הדלק מייד, להקל על הציבור, להקל על מעמד הביניים, להקל על השכבות החלשות, ובעיקר גם, אדוני, כשמדברים הרבה על מאיפה להשיג את המיליארדים, אם יורידו את מחיר הדלק, את המיליארדים אפשר להוסיף, אפשר להשיג אותם גם מגביית יתר המסים וגם משינוי סדרי העדיפויות של הממשלה הזאת, שיכולים להשקיע יותר בציבור ופחות בעצמה. תודה רבה, אדוני. תודה רבה. אני מזמין נואם נוסף, אשר ביקש להעלות את הנושא על סדר-היום, וזה חבר הכנסת שלמה מולה. כבוד השר, אתה משיב. כי העירו לי שהשר יצחק כהן צריך להשיב. אמרתי: לא, השר שמחון ישיב. שר האוצר צריך להשיב. יש שרים שהם שרי-על. אתה אחד מהם. אין כל ספק שהדבר הוא באופן מפורש שייך לאוצר, אבל כמובן הממשלה, יש בה אחריות קולקטיבית, והשר שמחון לקח על עצמו את האחריות הקולקטיבית. הוא בוודאי ישיב את התשובה כפי שהוא רואה אותה גם במסגרת שלו. אין לי ספק. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת, אדוני היושב-ראש, שיש טעם בהערה שלך, כשחותמים 40 חברי כנסת או 25 חברי כנסת, ראוי שיהיו נוכחים במליאה, אבל מה שאנחנו מבינים, שיש שתי ועדות שפועלות אחרי 11:00, אחת שאני מבין שהיא סיימה, וועדת הכספים ממשיכה להתקיים, אבל זה לא סותר בהחלט את ההערה שלך. לעצם הדיון, שוב, תודה רבה על זה שאפשרת לנו לקיים את הדיון. בתשע-עשר הדקות שיש לי אני פשוט רוצה להראות לציבור, וגם לחברי הכנסת, ושוב להגיד לראש הממשלה כמה שהוא לא דובר אמת, כמה שהוא לא דובר אמת כלפי אזרחי מדינת ישראל, כשהוא בא ואומר לנו: אנחנו מעלים את מחירי הדלק בגלל שמחירי הדלק עולים בעולם. רק דבר אחד שכחו ראש הממשלה ושר האוצר ואחרים שמשתתפים בפסטיבל הזה של לנשל את אזרחי מדינת ישראל: כאשר מחיר חבית הדלק הוא 100 שקלים, וצריך לזכור, הדולר בארץ נמצא בירידה, לא בעלייה. בכל העולם. בכל העולם. אני מדבר כרגע עלינו. זאת אומרת, אם הדלק נמכר לפי דולר, ואצלנו בארץ הוא נמצא בירידה, השקל הוא חזק, זה טוב, סוף-סוף שטר היהודים הוא חזק. זה גם טוב. אז מה אומר לנו ראש הממשלה? אני מעלה את מחיר הדלק. בשביל מה ולמה? הוא מעלה לנו פעמיים את המחיר, גם בבלו, וגם במע"מ. ממשלת נתניהו, הממשלה הזאת קיבלה את המע"מ ב-15%. היא כרגע עומדת על 16.5%. הב��ו, אדוני היושב-ראש, היום מ-7.62 ש"ח, אנחנו משלמים, אזרחי ישראל, 3.97 שקלים, זאת אומרת, 3.97 זה מס. זה כמעט חצי. למה? ראש הממשלה, אם הוא היה משמעותי, היה בא ואומר: אני רוצה להעלות את המסים הישירים. נראה איך אתה מתמודד מול אזרחי מדינת ישראל. אבל כדי לייצר עוד ספין הוא מסוגל לבוא ולהגיד לנו, להעלות את המחירים בצורה עקיפה. אין הצדקה. זה לא נבון, זה לא חכם. מה שראש הממשלה עושה, בעצם, הוא שוב משקר לציבור בזה שהוא מעלה את המחירים בעקיפין. מה קרה? הוא לא יוכל לבוא ולהגיד: אני מעלה את המחירים. כשהוא לא יכול להעלות את המחירים הוא נותן ל"דלק" להעלות את המחירים בצורה דרסטית, בעקיפין, עוד פעם. את המוצרים הבסיסיים, את הלחם, את הדברים היותר-חשובים, אפילו, אתה יודע מה? כל המסים שמוטלים על אזרחי ישראל בעקיפין, אנחנו יודעים בדיוק איך זה קורה. אנחנו שואלים שאלה פשוטה. הנה, השרים שהיו, שטרית, דיכטר, יכולים להעיד, ב-2008, ב-2008 מחיר חבית הדלק הגיע כמעט ל-147 שקלים. הדולר באותו זמן היה יותר גבוה מבתקופה הזאת. אז מה קרה? עדיין, בממשלת אולמרט, מחיר הדלק היה 6.23. מה קרה היום, כאן? גם הדלק, לכאורה, על-פי הדולר, ירד, וגם שילמנו יותר. למה זו המדיניות הכלכלית של ראש הממשלה? אדוני יושב-ראש הכנסת, אני רוצה לשאול באמת שאלה פשוטה. כל מי, אלה שיבואו ויאמרו: אנחנו חיים בפריפריה, אנחנו רוצים לעודד את הפריפריה. איך ייסעו אזרחי ישראל? מי שנוסע היום, נוסע לעבוד, לחפש עבודה, מקריית-שמונה לתל-אביב, או לבוא לירושלים מטבריה לכאן, כמה הוא משלם על דלק? אנחנו שואלים שאלה פשוטה. אז יבואו ויגידו לנו: יש פה ממשלה חברתית. יספרו לנו כמה הממשלה הזאת היא ממשלה שמסייעת לאוכלוסיות החלשות. איך בדיוק היא מסייעת לאוכלוסיות החלשות, אדוני היושב-ראש? איזה חברתי? הממשלה הזאת היא ממשלת הליכוד. האמת היא שמה שהכי מפלה אותנו זה שתיקתם הרועמת של אנשי ש"ס. האמת היא שש"ס היא אנטיתזה בכלל לבעיה החברתית. קיומם מנציח את העוני, אבל לפחות תצדיקו ותאמרו: העלאת המחירים פוגעת באוכלוסיות החלשות. הרי אתם לא אומרים את זה. אתם משתתפים בפסטיבל הזה. אנחנו עושים, אם זה היה נושא שקשור למתן קצבאות לתלמידי ישיבות, הייתם מזדעקים. אבל אנחנו לא רואים אתכם מזדעקים. מה יכול להיות דבר יותר כוללני, קולקטיבי, מזה שהמחירים עולים והאוכלוסיות החלשות נפגעות? אתם רואים רק את הסקטור שלכם, את הדבר הצר הזה שבו הציבור משרת אתכם? למה אתם נבנים על זה, על האוכלוסיות החלשות? אחר כך יבואו ויגידו לנו: זאת ממשלה חברתית. הנה, כנסת חברתית. הסתה. הסתה. בוודאי הסתה. ודאי שכן. כשאומרים לכם את האמת,  דברי הבל, כבוד השר ישב. כשאומרים לכם את האמת, אתם לא אוהבים לשמוע את האמת. חבר הכנסת נסים זאב, שמענו אותך. אתם צריכים לשמוע את האמת. זאת האמת. את האמת צריך תמיד לומר לכם, גם כשאתם רוצים להסתיר אותה מתחת לשולחן. כל אחד יש לו האמת שלו. של כולם. חבר הכנסת נסים זאב, תירשם להצעה אחרת. כבר תירשם. חבר הכנסת נסים זאב ביקש הצעה אחרת. אדוני היושב-ראש, אנחנו דיברנו על השחיקה של מעמד הביניים. מעמד הביניים נושא במסים, נושא בעול החברתי. כשמעלים את מחירי הדלק, האדם ממעמד הביניים לא מקבל כמעט שום דבר מהמדינה, חוץ מלתת, ובצדק, וטוב לתת למדינה: ללכת לשרת בצבא, לעשות מילואים, ללכת לעבוד, לעבוד שעות נוספות. לאשה במעמד הביניים אין השתתפות במעונות. היא משלמת את הכול. האיש ממעמד הביניים לא מקבל הנחה בארנונה ובמים. אבל מה שקורה הוא שכשמעלים את מחירי הדלק, כשלשני בני הזוג יש כלי רכב כדי שיספיקו להוציא את הילדים מהמעון, ורוצים ללכת לעבוד ולקום בבוקר וללכת ולהספיק, לוקחים מהם עוד פעם מס. מי שנפגע הוא מעמד הביניים. מעמד הביניים הולך ומתכווץ. אדוני היושב-ראש, כשמעמד הביניים הולך ומתכווץ, זה הופך להיות בעיה חברתית ממדרגה ראשונה. הכנסת הזאת ממשיכה, ובעיקר ראש הממשלה ממשיך, לפגוע גם במעמד הביניים במסגרת העלאת מחירי הדלק. האמת היא שאנחנו דיברנו, כל הזמן סיפרו לנו על כל הבעיות של הממשלה הזאת, ומאשימים את הממשלה הקודמת. אדוני היושב-ראש, כבר חצינו את השנתיים. הממשלה הזאת, גם הטענה הזאת לא עומדת לזכותה. היא לא יכולה לבוא ולהגיד: אנחנו, מה עם ש"ס? מה עם ש"ס? שנייה, רגע. כבוד השר, שר לא יכול לקרוא קריאת ביניים. מה עם ש"ס? שר לא יכול. הוא לא מסוגל. אנחנו לא שומעים אותך, כי אתה שר. אתה לא יכול לקרוא קריאות ביניים. א. לא אמרתי ש"ס. אם כבר אמרתי ש"ס, אמרת, אמרת. אם אמרתי ש"ס,  קודם אמרת. קודם אמרת ש"ס. ש"ס. אני בא ואומר עוד פעם ש"ס, אם אתה רוצה. הרי אתם נהנים מכל השותפות שלכם בממשלות ישראל כל הזמן. נראה אתכם שתהיו באופוזיציה אולי פעם אחת, ואז אנחנו נראה בדיוק מה אתם שווים. היינו בסרט הזה. על כל פנים, על כל פנים, מה שאני רוצה לבוא ולהגיד סגן השר איציק כהן, אני אומר לך: תחזור לסורך. תחזור, תחזור. אנחנו שמענו אותך בשביתת הרופאים. אנחנו שומעים אותך במחירי הדיור שעולים ובמחירי הדלק שעולים ובכל ההתייקרויות. נשמע אתכם קמים ואומרים: אנחנו מפלגה חברתית. אני, סגן שר האוצר, יודע לומר שאנחנו עושים טוב לאוכלוסיות החלשות. נראה אותך. תלך ותסתובב ברחובות, תלך ותסתובב בעיירות הפיתוח, תסתובב בשכונות במצוקה, ותאמר: הנה, מה עשינו לכם. תאמין לי שהם ישלחו אותך הביתה, ואתה תחזור למשרד האוצר. כשתהיה בשכונות תקרא לי. אדוני היושב-ראש, האמת היא שהממשלה הזאת טובה לחבריה. הממשלה הזאת מתדלקת על חשבון הציבור. זאת האמת. הרי היא לא משלמת, הציבור משלם לה. מה הסיפור? הממשלה אמורה לשרת את הציבור, ולא שהציבור ישרת את הממשלה. אדוני היושב-ראש, במקרה דנן, גם שרים, גם סגני שרים, כל החבורה הזאת של הממשלה הזאת, הציבור משלם לה. מתדלקים, נוסעים, יש נהגים, אז למה לא? ניקח מהציבור עוד, עוד שלל, עוד שלל. לפני שמטילים מסים, צריך לחשוב האם זה נכון, האם זה נבון, האם זה לא פוגע באוכלוסיות החלשות, האם זה שוויוני, האם זה חברתי. את השאלה הזאת אף אחד לא שואל. מאחר שאנחנו יודעים שאף אחד בממשלה הזאת לא שואל את השאלה הזאת, אנחנו נשאל אותה. אתה מקבל שתי דקות נוספות: דקה אחת, על ההפרעות של ש"ס, ודקה אחת, על ההפרעות של הליכוד. בבקשה. האמת היא שהליכודניקים כנראה מסיירים עכשיו בשטח. מאחר שהם מסיירים בשטח ונפגשים עם האנשים שיש להם באמת מצוקות חברתיות, יכול להיות שאין להם זמן, פשוט. הם מסבירים את המדיניות של הממשלה, כמה קשה להיות בכנסת. האמת היא שחלקם כנראה יושבים במשרדיהם. הם נוסעים על חשבון הציבור, אז למה לא? לפחות הם אולי עובדים במשרדים. אדוני היושב-ראש, מה שאני רוצה לבוא ולומר לגבי הממשלה הזאת הוא, שאין לה שום בשורה: לא בתחום הכלכלי, לא בתחום החברתי, ובוודאי ובוודאי היא דוחקת את מדינת ישראל לקיר במדיניות החוץ שלה. אני יודע שידובר בנושאים שיעלו גם על סדר-היום, במסגרת הסכם "פתח" "חמאס" שיהיה, אבל אנחנו פשוט שואלים שאלה: כשהמדינה נמצאת כרגע במצב כזה, ראש הממשלה, במקום לשלוח לנו קלטת תגובה, אנחנו היינו רוצים שראש הממשלה ייקח אחריות ויבוא ויגיד: אני גרמתי להסכם הזה להיחתם. אז, יכול להיות שאזרחי ישראל היו אולי יותר נותנים בו אמון. אבל גם בעניין הזה כנראה שהציבור לא ייתן בו אמון. אדוני היושב-ראש, בעניין הדלק, אני חושב שצריך להפסיק לחשוב אפילו במונחים של קואליציה ואופוזיציה. צריך להסתכל בעיניים של אותו הציבור ששלח אותנו. הוא בא ואמר שאנחנו ניקח את אותה עוגה ונחלק אותה בצורה שוויונית. אדוני היושב-ראש, רק ממסים על הדלק יש מדי חודש עודף גבייה של יותר מ-7 מיליארד שקל, עודפי גבייה. אם יש עודפי גבייה, מה ההיגיון, מה השכל, שבאה הממשלה, ובמקום לקחת את אותו עודף גבייה שיש  אנחנו נוריד? ראש הממשלה נמצא בלחץ. הוא לא עומד בלחץ, ואז, עוד פעם הוא יכנס מסיבת עיתונאים או יעשה, ייצר לנו, איזה ספינים. התוצאה היא אותה תוצאה. לא משנים דבר וחצי דבר. הציבור ממשיך לסבול במחיר הדיור, במחירי הדלק. עוד תוכנית חברתית שיביא לנו עכשיו כדי להוריד את מחירי הדיור, כנראה זה לא יעבוד. לכן, הממשלה הזאת פשוט צריכה ללכת הביתה, כי אין ברירה. ראש הממשלה, שמשקר לעמו, צריך ללכת הביתה. אדוני היושב-ראש, תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת מולה. החברים מקדימה, אני בהחלט מכבד את חתימתכם ואת נוכחותכם. כל הכבוד. רבותי, אני מזמין את השר שלום שמחון לבוא, לעלות ולהשיב. האם אדוני מעלה על דעתו שכשאדוני משיב, הוא לא יהיה באולם כשהוא שומע את האחרים? זה לא עולה על הדעת. אני אפילו לא חושב שאדוני חשב דבר כזה. אדוני היושב-ראש, ברשותך, אני לא עונה על מחירי הדלק. אני עונה על ההעלאה, או, אם אדוני לא רוצה לענות על מחירי הדלק, לא. מחירי הדלק, יש פה את סגן שר האוצר. אז, אדוני, אני מבקש, אתה לא יכול לענות. אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות, אדוני, אני הזמנתי אותך כי שאלתי אותך אם אתה משיב, לא.  על ההצעות לסדר-היום. אתה משיב על הצעות לסדר-היום בנושא הבא. אדוני יושב-ראש הכנסת, אני רוצה לנצל את ההזדמנות שכבר עליתי ולהגיד לך שני דברים. סגן שר האוצר, תהיה רגע בהקשבה. עזוב את זה רגע. אני בכלל חושב שעל שני הנושאים היה צריך להשיב שר האוצר. מזכירות הכנסת הכריעה שבנושא העלאת המחירים יענה שר התמ"ת. אני מרים את החבילה הזאת ומוכן לענות על עניין העלאת המחירים. אבל, אני חושב שההכרעה של מזכירות הכנסת מי צריך לענות על העלאת המחירים במשק היא שגויה. על נושא מחירי הדלק, כבוד השר, תרשה לי להגן על מזכירות הכנסת. גם ראש האופוזיציה נמצאת פה. תגן כמה שאתה רוצה. צודק או לא צודק? היית שר אוצר. אדוני השר, שכבר זכה לקיים ולהיות בעל תפקיד ברבים ממשרדי הממשלה, הממשלה היא המחליטה מי השר העונה מטעמה, כי יש אחריות קולקטיבית של שרי הממשלה. אנחנו לא נקבע מי ישיב. אנחנו מודיעים לממשלה שיש הצעה לסדר-היום של חבר הכנסת יואל חסון וחבר הכנסת מולה, הממשלה אמרה כך. שאלתי את אדוני השר. אם הייתי יודע שהשר יצחק כהן צריך לענות לא הייתי מתחיל את הדיון עד אשר הוא לא יהיה נוכח. אדוני אמר שהוא משיב אז אני אמרתי, אני אומר אבל על מה. אני משיב, עדיין לא הגענו לסעיף זה, כבוד השר. אבל כבר העלית אותי, אז תן לי רק להגיד לך שההכרעה מי יענה מטעם הממשלה, למרות מחלוקת משפטית בין משרד התמ"ת לבין משרד האוצר, התקבלה על-ידי מזכירות הכנסת, לא על-ידי הממשלה. אני צודק בעניין הזה, אין מה לעשות. מזכירות ��כנסת, כאשר הממשלה לא מחליטה. הממשלה מודיעה לנו. לא נכון, אני אומר לך עוד פעם. אדוני השר, אני אתך מנהל משא-ומתן באופן ישיר, אבל עם הממשלה אני מנהל רק דרך מזכיר הממשלה. נראה לי שהממשלה מבולבלת. האם אדוני לא רוצה להשיב? אני רוצה להשיב על חלקי. חלקך יהיה אחרי שיבואו ויטענו. עוד מעט יעלו שני חברי כנסת, אם יהיו נוכחים כמובן, והם יעלו בפניך, אני עונה על עליית המחירים. אני רק אומר לך, שאתה תדע להבא, שמי שהכריע זה מזכירות הכנסת, לא הממשלה. תודה רבה. אם מזכירות הכנסת הכריעה אז השר יצחק כהן יעלה וישיב. איפה הוא עכשיו? יצא לי מפה? עכשיו השר יצחק כהן, כאשר הוא שמע שהוא צריך להשיב, אז הוא הלך לממשלה לשאול אותה מה להשיב. אתה רוצה שאשיב? לא, חלקך לא יכול להיות לפני שעולים האנשים האחרים. מולה דיבר בעיקר על עליית המחירים. בהחלט, אבל בהתייחס למחירי הדלק. אדוני היושב-ראש, אם ההצעה של השר שמחון היא שמזכירות הממשלה לא קובעת אז צריך לאמץ אותה באופן קבוע, שמזכירות הכנסת תחליט מי ישיב. דרך אגב, אני אשמח מאוד לקבוע שאנחנו נקבע מי משיב. לצערי הרב, הממשלה היא זו שקובעת, בגלל האחריות הקולקטיבית. השר יצחק כהן נמצא? כי הוא היה במליאה ומשום מה אני לא, הבנתי. מייד השר כהן יבוא וישיב. אני מציע כך, שאנחנו נשמע את שתי ההצעות, גם על זאת וגם על זאת, וישיב השר כהן, אם ירצה. אם לא, ישיב השר שמחון על כל ההצעות גם יחד, ואז באופן פורמלי נפתור הכול. רבותי, אני מבקש להזמין את המבקשים הבאים. הצעות לסדר-היום בנושא: עליות המחירים במשק עקב המדיניות הכלכלית הכושלת, שאליהן נרשמו שני חברי כנסת, מס' 5481 ו-5482. חבר הכנסת שנוכח כאן הוא חבר הכנסת יעקב כץ, שבדרך כלל נוכח, ואנחנו נשמע אותו. מודיע לנו השר שמחון שאתה צריך לענות על ההצעות הראשונות, או שהוא יענה על כל ההצעות יחד וגם יתייחס לנושא המיסוי. אני מציע שתחלקו את העבודה ביניכם. בבקשה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי מכובדי השרים, ראשית הייתי רוצה להודות לחברת הכנסת דליה איציק, יושבת-ראש סיעת קדימה, שאפשרה לי לדבר על חשבון הסיעה. אני לא יודע איפה היא, אבל תודו לה בשמי. כיוון שמדובר על עליית מחירים, והיושב-ראש שמע אותי פעמים מספר מדבר על נושא הבנייה, מי שהקשיב לחדשות היום, התבשרנו, במובן שלילי, לא חיובי, שברבע הראשון של השנה לעומת הרבע הראשון אשתקד מחירי הבנייה עלו בלמעלה מ-12%. ב-25% בחיפה. מחירי הדירות עלו ברבע הראשון של השנה לעומת הרבע הראשון אשתקד בלמעלה מ-12% בממוצע ארצי. כפי שהיושב-ראש אמר, בחיפה בלבד, בלמעלה מ-25%. אני עומד ומתריע כבר זמן רב, ואמרתי את זה גם בפגישות רבות שביקשתי להיפגש עם שר האוצר במשרדו, לא רק בצורה אקראית פה בכנסת, וגם בפגישות עם פרופסור אקשטיין, סגן הנגיד, וגם בשיחות אקראיות עם הנגיד עצמו. אמרתי שעם כל ה-IQ הגבוה של מקבלי ההחלטות, לפעמים אדם יכול להיות עם IQ גבוה אבל אין לו שכל. צריך גם שכל, לא רק IQ. בלשון הגמרא, במסכת ברכות: "פוק חזי מאי עמא דבר" לך תראה ברחוב מה העם חושב. כל התרגילים הפיננסיים לא יועילו אם ראש ממשלת ישראל, אדוני היושב-ראש, יורה על הקפאת בנייה מכוונת. כשיש הקפאת בנייה מכוונת, אדוני היושב-ראש, וכשבצורה מלאכותית אין בנייה, זה מביא אוטומטית לדברים הנוראים האלה, ופה אני רוצה לצאת ידי חובה של הדבר הזה. כיוון שנשארו לי עוד דקות רבות, יושב-ראש הכנסת התבטא היום ושמענו את התבטאותו בנושא משפחת שליט, נושא כאוב מאוד ה��א הנושא של שבייתו של שליט על-ידי ארגון הטרור "חמאס". רציתי קודם כול לומר שמשפחת שליט צודקת בדרישתה מממשלת ישראל להכביד את ידה על ארגון הטרור הנקרא "חמאס". לצערנו הרב, ראש הממשלה, ובעצם זה שר הביטחון, שהוא בעצם מנהל את המדינה בפועל ולא ראש הממשלה, אף ששר הביטחון אין לו לא מפלגה, או יש לו מפלגה אבל אין לו מצביעים ולפי כל הסקרים הוא לא מקבל אפילו מנדט אחד בבחירות הבאות, אבל הוא עדיין נואם נאומים ועדיין הוא יושב על אוזנו ועל עורקו של ראש הממשלה. התנהגותה של ממשלת ישראל בנושא ה"חמאס" היא מבישה, היא מביישת, היא משפילה, והיא בעצם הראשונה שגורמת לכך שגלעד שליט עדיין בכלא, משום שאפשר היה לגרום לכך ש"חמאס" יזחלו על הברכיים כדי לבקש לשחרר אותו, וממשלת ישראל, בנושא הזה, לא עושה דבר. אבל אני רוצה להוסיף עוד מלה, אולי קצת בשונה מהסגנון שהתראיין בו היום יושב-ראש הכנסת. אני לא חושב שיש קונסנזוס לאומי, מעולם לא היתה הצבעה בעם ישראל, על הדרך שבה צריך לטפל בנושא של גלעד שליט. משפחת שליט לא נבחרה לנהל את מדינת ישראל. היא, כמו משפחות רבות, נדרשת לפי החוק, כמו שכולנו נדרשים לפי החוק, לשלוח את ילדינו לשרת בצבא ולשרת במיטב היחידות. מוטלת על מדינת ישראל החובה לעשות את כל המאמצים לשחרר גם חייל שנשבה. אבל לפני ממשלת ישראל הנבחרת, השב"כ, המוסד, ונמצא פה ראש שב"כ, עומדים שיקולים ונתונים, שחובתם לחשוב בצורה כוללת, או, בלשון המקראית, בצורה אסטרטגית ארוכת טווח, ולא מהמותן, על מכלול הנושאים שמדינת ישראל נדרשת אליהם. זה לא נושא למשאל עם וזה לא נושא לאווירה תקשורתית, ומעולם עם ישראל לא נדרש, לא הביאו אליו את הנתונים, זו לא היתה הצבעה, ואמרו לו שבמידה שישחררו את גלעד שליט עבור המרצחים האלה והאלה יקרה כך וכך לעם ישראל בעתיד, יקרה כך וכך לעם ישראל בהווה. ויכול להיות שעם ישראל אז היה מקבל החלטה שונה ממה שהתקשורת משדרת היום. יכול להיות. הוא לא היה רוצה שמדינת ישראל אולי תושמד או תיעלם. אנחנו יודעים שארצות-הברית של אמריקה, שאנחנו כל כך שומעים לה, וזה נראה לפעמים שראש הממשלה עושה רק מה שאובמה אומר לו, ממשלת ארצות-הברית מעולם לא נכנעה לארגוני טרור, גם כשהם שובים את חייליהם. היא לא מנהלת אתם משא ומתן. אני אומר, שאם משפחת שליט החליטה שהיא מנהלת את המדינה והיא רוצה לנהל את המדינה ומדינת ישראל חייבת לעבוד לפי הרצונות והרעיונות של משפחת שליט, תקים מפלגה, או, כמו שעכשיו ברק השתלט על מפלגה, תודיע למפלגת קדימה שהיא המייצגת אותה, אני לא יודע, שתחבור אליה יחדיו, כשהנושא המרכזי בבחירות הבאות יהיה שחרורו של גלעד שליט בכל תנאי, לא משנה האיומים האסטרטגיים, לא משנה ההרוגים, לא משנה הנפגעים. שום שיקול לא עומד, חוץ משחרורו של גלעד שליט, ונראה מה עם ישראל יחליט. אבל, עם כל הכבוד לנועם שליט, עם ישראל לא בחר בו לנהל את המדינה, ואין רשות למשפחה, ככל שהיא תהיה החשובה ביותר, להשתלט על המדינה ולבוא ולומר: אתם תנהלו את הדברים כפי שאנחנו רוצים ויהי מה. על זה אני מדבר, וזה מדינה דמוקרטית. סליחה, סליחה. ולכן, אני טוען שאומנם אנחנו דורשים מראש הממשלה לפעול ולהכביד את ידו. לא נעשה דבר לגבי ה"חמאס" עד יום זה, עד רגע זה, בהכבדת התנאים כלפי ה"חמאס". הם חוגגים בכלא, הם לומדים, הם אוכלים, הם שותים, נהנים וחוגגים, וממשלת ישראל עושה אין, מחולשה, מעליבות, ממסכנות, גם בתקיפת המחבלים, גם בשביית המרצחים, גם בשב��ית המנהיגים, גם במחיר אחר. שום דבר לא נעשה. ולכן, בזה משפחת שליט צודקת. אבל אין, משפחת שליט לא יכולה לבוא ולומר לעם ישראל ולממשלת ישראל: זאת דרכנו, או שתקבלו אותה, או שאנחנו נהפוך את המדינה. הם לא נבחרו לכך. ואם הם רוצים ככה, הם צריכים להביא את זה לבחירות, או לאמץ כמה מפלגות ולהביא את זה לדיון ציבורי, והציבור יחליט אם הוא חפץ בכך או לא חפץ בכך. כפי שהיושב-ראש תמיד אומר: אנחנו חיים במדינה דמוקרטית, לא מדינה טוטליטרית, לא טוטליטרית, לא על-ידי תקשורת, ולא על-ידי משפחה, ולא על-ידי טייקונים, ולא על-ידי מישהו שהוא בעל כוח, איזה כוח שלא יהיה, גם אם היסוד של הדברים הוא מוסרי. את זה רציתי להגיד ליושב-ראש. בנושא נוסף רציתי לומר, התבטא אתמול נשיא מדינת ישראל בפגישתו עם אנשי הסגל הדיפלומטי של המדינות. הסגל הדיפלומטי. הסגל הדיפלומטי. והוא הזכיר ואמר שאם, והזכירו את זה בחדשות פעם אחר פעם, שעה אחר שעה. חברי חברי הכנסת, סגן השר איציק כהן, כדאי שתקשיב. אז אמר הנשיא והזכיר, ורציתי לשאול באמת את סגן יושב-ראש הכנסת אם הוא בקי בתורה ובהלכה ובאגדה, הזכיר ואמר שהגדה המערבית, במידה שהיא תהיה שקטה, אז הדין שלה יהיה כזה, ובמידה שהיא לא תהיה, דיבר על ארץ-ישראל וקרא לה הגדה המערבית. אני אמרתי הרבה פעמים וכתבתי מכתבים והודעתי לנשיא מדינת ישראל שברגע שהוא נהיה נשיא, הוא לא חבר קדימה, והוא לא מייצג מיעוט בעם. הוא מייצג את כלל ישראל לדורותיו, בוודאי את עם ישראל בדור הזה, באיזו אמירה קונסנזואלית שמייצגת את עם ישראל. ארץ-ישראל, אני חיפשתי גם בגימטריות, מולה. חבר הכנסת מולה, חיפשתי גם בכתבים שלכם באמהרית אם מופיע בספר כלשהו יהודה ושומרון בשם "הגדה המערבית". לא.  בתורה כולה, בתלמוד, במדרשים, בספרי הציונים, חבר הכנסת כץ, הגדה המערבית זה שתי גדות לירדן. כן. שתי גדות לירדן, זו שלנו, זו גם כן. או הגדה המערבית של המיסיסיפי. לא מופיעות המלים "הגדה המערבית". אני קורא את הספרים של הנשיא לשעבר, עליו השלום, ויצמן, בדיוניו עם סר בלפור, ועם כל, מעולם לא הופיעו המלים "הגדה המערבית". ודאי שכשעומד הנשיא, אני בוודאי חושב שהוא לא רשאי לדבר על פירוק יישובים. אני חושב שהנשיא, הוא התראיין לעיתון "מעריב", והוא מייצג את כולנו, הוא מייצג גם אותי. וכשהוא מדבר על פירוק יישובים, ואני חושב שאם הוא היה מדבר, למשל, כבוד השר לשעבר דיכטר, אם הנשיא היה אומר, למשל, שכדי לעשות שלום צריך לפרק יישוב ערבי בן 20 משפחות, או צריך לגרש 5,000 מסתננים שהגיעו זה עתה מסודן, הוא היה מועמד אל הקיר. היו אומרים עליו שהוא גזען. איך זה,  לא, אני רוצה לגמור, השר שטרית. השר שטרית לשעבר, השר שטרית, ואולי גם השר בעתיד, עם ממשלה כמו שיש לנו, ואני מדבר על הזמן של קדימה עכשיו, ואני מאחל לך. אז אני אומר: איך יכול להיות שנשיא מדינת ישראל מדבר בקלות כזאת, בפשטות כזאת? ואני רציתי פה לקרוא על איזה יישובים הוא מדבר, שלא נמצאים בגושים, סתם לתת לכם אינפורמציה. יש לנו היישוב איתמר שעכשיו רק נרצחו שמה כמה ילדים, יש שם 939 אנשים. כבוד הנשיא פרס מדבר על גירוש של 939 אנשים כדי להביא שלום? כמה יש לי? עוד חמש דקות? כן. יש לי שלוש דקות בגלל הליכוד ועוד שתי דקות בגלל קדימה. כשנסיים את הישיבה אני ארשה לך לעמוד פה כמה שעות שאתה, כן, אז אני רציתי לקרוא שיש סך הכול בגושים שנשיא מדינת ישראל מדבר על הפירוק שלהם, על הרס ושרפת בתי-כנסיות. הוא לא היה מציע לעולם לשרוף מסגד. חלילה. הלוא ראינו מה קרה לבתי-הכנסת בגוש-קטיף, כולם עלו באש. בזה נסכם. בגוש צפון השומרון יש לנו, וזה מקום שאמור להימסר לידיים נוכריות לפי דברי פרס, וזה לא בגושים, בסוף דצמבר 2010: 2,336 יהודים, גברים נשים וטף, כבוד הנשיא פרס. בגוש השומרון, כבוד הנשיא פרס, אנשים, נשים וטף, ילדים ותינוקות, 28,294 נפש שמיועדים לגירוש. בגוש בנימין, הנשיא פרס, יש לנו 67,617, אלפי בתי-כנסיות, מלא מוסדות. כולם, גברים, נשים וטף, אמורים להיות מגורשים כמו בגירוש ספרד. בגוש הר חברון, חברון עיר האבות, 14,608 יהודים בסוף דצמבר, לא בגושים המוכרים. מגורשים, אמורים להיות מגורשים. מדוע הזילות הזאת ביהודים? אם היה מדובר על ערבים היו אומרים עליו גזען. איך יכול להיות שנשיא מדינה של יהודים, אני לא יודע אם הוא אמר את זה.  ביום העצמאות מתראיין ואומר: לגרש 130,000 יהודים שלא נמצאים בגושים, לשרוף אלפי בתי-כנסיות, להרוס מוסדות חינוך? לא יעלה על הדעת, ועל זה אני מוחה. כבוד חבר הכנסת כץ, זאת פרשנות שלך לדברי הנשיא. חופש הדיבור בכנסת הוא חופש מלא, וכל אחד מדבר על אחריותו. אבל, כיוון שזה נעשה, כבוד היושב-ראש, אבל "נשיא בעמך" כיוון שכבר גורשו 10,000 יהודים בגוש-קטיף, וגורשו יהודים כשהוא היה בממשלה, והוא נתן לזה יד, תודה. תודה רבה.  ועד היום אנחנו רואים את בעיות הנפש של העם כולו כתוצאה מכך, את כל אלה שפשעו בחטא הזה, להציע עוד פעם גירוש, של 130,000 יהודים, ביום העצמאות, כשהוא נשיא והוא מייצג גם אותי, תודה רבה לחבר הכנסת, זו בושה וזו חרפה לנשיא מדינת ישראל. לא, לא. את הסוף, חרפה לנשיא, אתה תיקח את הדברים בחזרה. אז אני, לפי הצעת היושב-ראש, נשיא בעמך לא תאור.  אני אומר, ואני מצטער אם כך צריך היה לומר, אבל הוא נשיא מדינתנו. נכון, נכון. תודה רבה. יחי נשיא מדינת ישראל. נכון, תודה רבה. רבותי, תודה רבה. חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ תעלה ותבוא, ותהיה הנואמת השנייה בקשר לעליית המחירים, וחבר הכנסת כץ בראשית נאומו קצת סטה מהנושא. אבל הוא הזכיר אותו. הוא הזכיר אותו. אין אדם מוגבל בדבריו בהצעה לסדר-יום, אבל רצוי שמציעים מציעים, מדברים לגופה. חברת הכנסת שמאלוב-ברקוביץ, בבקשה, גברתי. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי הכנסת מקדימה, אני לא מוסיף לנאומים אם אתם מפריעים. כשהליכוד מפריע אני מוסיף, כשש"ס מפריע אני מוסיף. אדוני, הלוואי שהליכוד היה מפריע. אני הוספתי לך. אתה ראית שכשהם הפריעו אני הוספתי לך שתי דקות בגלל ההפרעות שלהם. לא תמיד הפרוטוקול הוא הפרוטוקול המצולם, אז אני הצלתי את כבודו של הליכוד. אדוני היושב-ראש, נוכחות קדימה מרשימה מאוד. אני ציינתי זאת ואמרתי זאת לשבח. הסיעה כמעט כולה היתה פה כאשר היא חתמה על בקשה לכינוס. סיעת מרצ, זה לא חוכמה. הם תמיד פה. בבקשה. תודה רבה. זה לא כל כך הרבה, אז זה לא, בבקשה, בבקשה. חברת הכנסת ברקוביץ, בבקשה. אדוני יושב-ראש הכנסת, אני באמת רציתי בתחילת הנאום שלי לשבח דווקא את האופוזיציה, את חברי קדימה, שכמעט 23 מתוכנו נמצאים. נכון. 20 נמצאים בכנסת, שלושה נשלחו לחו"ל בגלל, בוועדת חוץ וביטחון. נכון, בוועדת חוץ וביטחון. אין ספק.  חלק מאלה שלא נמצאים כאן נמצאים בוועדות שלצערי הרב מתנהלות כרגע, למרות שאני חושבת שהדיון מאוד חשוב ואולי עדיף היה שכולם יהיו כאן. אבל מה שמאוד מוזר לי, אדוני היושב-ראש, שלמעט יושב-ראש הכנסת, אין פה אף אחד על ספסלי הליכוד. ואני שואלת: מה קורה לכם? איך יכול להיות? הרי אתם עושים רושם שגם לכם מפריעה עליית מחירי הדלק, ויש כביכול חברי כנסת חברתיים. מה זה, דיון של אופוזיציה? זה דיון של כנסת ישראל. לאן הם נעלמו כולם? אולי זו הדרך שלהם להביע מחאה, שהם לא הגיעו. מחאה? שלהם מחאה? שיעשו את מה שאני עשיתי. הלכתי ארבעה ימים עם האנשים שעשו מחאה, ממגדל-העמק עד תל-אביב, זאת מחאה. זאת לא מחאה, זה זלזול. זה להגיד לנו ולעם ישראל: לא אכפת לנו, לא מכם, לא מהכנסת, ובטח ובטח זה מראה על חוסר חמלה משווע מצד הקואליציה. עכשיו אני אחזור, בבקשה, לנאום הכתוב. אדוני היושב-ראש, גבירותי ורבותי חברי הכנסת, במשך שנים אנחנו מדברים על שחיקה של מעמד הביניים, כאשר כבר מזמן מעמד זה נעלם. שמתי לב שלאחרונה, בכל פעם שמישהו מדבר בכנסת, אומרים: אני כבר לא מדבר, או אני כבר לא מדברת, על השכבות החלשות, עכשיו אני מדבר, או מדברת, כבר על שכבות הביניים. מה זה אומר? שהשכבות החלשות כבר לא קיימות? ויתרנו? הרמנו את הידיים ועכשיו אנחנו מנסים, בשנייה האחרונה, להציל את שכבות הביניים? אני חושבת שכולנו צריכים לשבת ולחשוב על הנקודה הזאת ולחשוב גם שאותן שכבות הביניים, אדוני היושב-ראש, הפכו היום לשכבות החלשות במדינת ישראל. שכבות הביניים, על-פי הסטטיסטיקה, אם אני לא טועה, זה בן-אדם שהשכר שלו מגיע ל-6,000 שקל נטו. זה שכבות ביניים? זה כבר שכבות מתחת לקו העוני, כי אני רוצה לראות משפחה אחת במדינת ישראל שיכולה להחזיק שני ילדים, לא ארבעה, לא חמישה, עם 6,000 שקל. אז זה שכבות ביניים? אז אני חושבת שצריך לעשות פה כמה תיקונים סמנטיים. בעצם, כשאנחנו מדברים על שכבות ביניים אנחנו מתכוונים לשכבות החלשות, כי שכבות ביניים אינן במדינת ישראל. אין שכבת ביניים יותר. יש העשירים ויש העניים. ביניים, לא קיימים, וצריך לשים את הדברים. הם קיימים לצורכי מס. הם קיימים לצורכי מס, אבל עוד מעט גם לא יהיה ממי לקחת, כי אותם ביניים, גברתי הנכבדה חברת הכנסת אורלי לוי, הם, לצערי הרב, כדי לשרוד, פשוט מאוד, ואני מתנגדת לזה ואני יודעת, אדוני היושב-ראש, שמאוד קשה לך לשמוע את זה, וגם אני, מאוד קשה לי לשמוע כשמישהו אומר: אם לא טוב פה אז אני אעזוב. אבל אנחנו רואים מה קורה עם שכבות הביניים. איפה הרופאים? הם עוזבים. איפה המהנדסים? הם עוזבים. איפה המדענים? הם עוזבים. הם כולם עוזבים, ויש עכשיו 700,000 יהודים שהיו שכבות ביניים ועזבו את מדינת ישראל, והם חיים בגולה. מדינת ישראל דוהרת במדרון קיטוב המעמדות בשוכחה כי מי שמניע את גלגלי המשק הפך, כמו שאמרתי, לזן נכחד. כולם שתו מהכוס הזאת? לא, לא, היא שלך. כל פעם ממלאים אותה מחדש. רציתי לדעת שגם החיידקים יהיו משותפים. בימי עבדותו של העם היהודי במצרים, אני רוצה לתת דוגמה מאוד קשה, ואני מניחה שבעיקר שרי ש"ס וחברי הכנסת מאגודה יתחברו לדוגמה שלי, ואני מקווה שאחרי הנאום שלי משהו ייעשה אצלכם ותתחילו לחשוב למה בעצם אתם יושבים פה. בימי עבדותו של העם היהודי במצרים, שריו של פרעה ובראשם בלעם יעצו לפרעה לשעבד את עם ישראל, ככתוב: "וישמו עליו שרי מסים למען ענֹתו בסבלֹתם". אין בדברי כדי להשוות את ראש הממשלה לפרעה, אולם עושה רושם כי יועציו, וכנראה גם שר האוצר, פועלים כדי להביא לשעבודו הטוטלי של עם ישראל. במדינת ישראל של 2011 מוטלים על הציבור השכם והערב היטלים שאין הציבור יכול לעמוד בהם. לא יכול להיות כי הכנסתו הפנויה של אזרח ישראלי תעמוד על 30%, אחרי שנלקחו ממנו קרוב ל-70% ולדעתי אף יותר, במסים ישירים ומסים עקיפים. במשך כהונתה של הממשלה הנוכחית הועלו מסי הבלו שבע פעמים בשנתיים האחרונות. ב-2008, אני רוצה דקה לעצור פה: שבע פעמים להעלות את מסי הדלק זה בעצם לגרום ליוקר המחיה במדינת ישראל. כי זה נורא נוח, כמו גנבים בלילה, להעלות את מחיר הדלק. כי לא יעזור כלום, עליית מחיר הדלק גוררת אחריה עליית מחירים של הרבה מאוד מוצרים, מוצרים בסיסיים. אז במקום להראות שהממשלה הזאת היא ממשלה שמעלה כל פעם מחיר של מוצר זה או אחר, היא פשוט מטילה מס על הדלק, וכל השאר הולך אחריו, בשקט. כי יש תירוץ: עליית מחיר הדלק. ב-2008 מחיר של חבית עמד בשיאו על 147 דולר, לעומת היום, שהמחיר נע סביב 100 דולר. ועדיין, מחיר ליטר בנזין היה נמוך כשהוא היה 147 דולר לעומת היום. עושה רושם כי הממשלה מצאה לעצמה תרנגולת המטילה ביצי זהב. הרי לא משנה כמה תעלה את מחיר הדלק, הציבור אינו יכול שלא לצרוך בנזין. הדלק הפך למוצר צריכה בסיסי, בלעדיו לא ניתן לקיים חיים סדירים, בלעדיו אי-אפשר להגיע לעבודה ולשנע את הילדים. אנחנו רוצים לגור בפריפריה? רוצים לפתח פריפריה? רוצים שאנשים יזוזו מהמרכז? כדי לזוז מהמרכז צריך שבן-אדם ייקח את הילד שלו לבית-ספר. אם החלטנו שכל עם ישראל הולך לעשות ספורט לאומי כל בוקר, ובפרברים ייקחו את הילדים כל יום במשך 40 דקות לגני-ילדים ולבתי-ספר, בסדר, בוא נחליט שזה מה שהפך להיות עכשיו המטרה הלאומית של עם ישראל, שכולם ילכו ברגל, אבל יש לי תחושה שלא לזה התכוונו. הדלק הפך למוצר צריכה בסיסי, כפי שאמרתי, ובלעדיו אי-אפשר לשנע שום דבר. אחת הגזירות הראשונות של ממשלת ישראל היתה העלאת המע"מ מ-15.5% ל-16%. זאת היתה, כנראה, הסנונית הראשונה, שדיברה בעצם על הבאות, והיינו צריכים להבין לאן מכוונת ממשלת ישראל. לצערי הרב, ראש הממשלה לא נמצא פה, אבל אני רוצה לפנות אליו, אם הוא עכשיו רואה או מסתכל בחדרו בטעות על הדיון הזה, כי הציבור קורס תחת נטל המסים והופך לעבד תחת שעבודכם. ממשלת ישראל, אזרחי מדינת ישראל הפכו לעבדים מודרניים. אנחנו עבדים מודרניים. אתם יושבים פה כולכם, אני מסתכלת עליכם ואני אומרת: איזה לב יש לכם לצאת החוצה ולראות שיש פה משפחות שלא מסיימות את השבוע, לא את החודש, את השבוע. יש איזושהי אמרה, אדוני יושב-ראש הכנסת, שהטלת מסי דלק זה מעשה ירוק. לא יהיה לנו זיהום אוויר יותר. איזה יופי. יפה, אבל האם יש לנו תחבורה ציבורית מספקת, שיכולה לתת היום אלטרנטיבה לאותן המשפחות שאומרות: אוקיי, אני לא יכול לשלם, אז אני אגיע באוטובוס? לאן הוא יגיע באוטובוס? בכל קו אנחנו צריכים לחכות חצי שעה, רבע שעה, 20 דקות. לאן הוא יגיע? רק רכבת בירושלים, בבירת עם ישראל, עושים עשר שנים, ובמהלך כל שנה שמו 44 סנטימטר. הרכבת שלקחה עשר שנים זה צרה צרורה, אבל לאן היא תיקח אותנו, הרכבת, אני לא יודע. בדיוק, נראה לי, זאת בעיה הרבה יותר קשה. בסדר, עולים על הרכבת, אבל לאן מגיעים? אדוני היושב-ראש, אני חושבת, ירושלים, אז יש כאלה שפונים לארצות אירופה, אומרים להם להסיר את תמיכתם ואת העזרה שלהם, כי זה עובר בירושלים. כן, נו, זה ברור. בינתיים בנינו את הארץ עם כל מה שאמרו, ברוך השם. אדוני היושב-ראש, יש לי תחושה, לאלה שניחנו ביכולות חיזוי ולאלה שרואים קצת את העתיד, השאלה שלך מאוד מאוד ברורה, לאן הרכבת הזאת מובילה אותנו, אם לא נתעשת ולא נפתח את העיניים ולא נפקח את העיניים. שתי דקות. רציתי לומר שבעצם הצעת החוק הזאת, עליית המסים על הדלק, כן, אדוני השר. לא נעים לך לשמוע אותי? מאוד נעים לי לשמוע אותך. קשה לשמוע את הדברים הקשים? לא, לא. אני נתתי לך זמן לא בשביל שתתווכחי עם השר. כבוד השר, אני אגן עליך. גברתי, אנחנו נתנו לך עוד שתי דקות. תגן עליו. הממשלה הזאת, זכותך להגן עליה. לא, אני מגן עליו, לא מגן על הממשלה. אני מגן עליו, כמו שאני אגן עלייך בחירוף נפש. בבקשה. בזה אין לי ספק, לפחות לגבי, אדוני היושב-ראש. בבקשה. אז החליטה הממשלה להפחית את זיהום האוויר? בבקשה. תורידו לאפס מיסוי על מוצרים ירוקים, תורידו לאפס מיסוי על מכוניות חשמליות, על מכוניות על גז. לא, אני יודעת שיש 30% גם במקרה הזה. אתם רוצים לחסוך זיהום אוויר? תעלו את התחבורה הציבורית. יותר חשוב, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסכם בכך שיש תחושה שלממשלה הזאת, ואולי גם לממשלות קודמות, היה נוח לעשות, אבל הממשלה הזאת, במיוחד בשנתיים האחרונות. כי התחושה היא שלציבור יש זיכרון מאוד מאוד קצר, וגם רואים ששום דבר לא מתפתח, שום הפגנה, שום מחאה. הציבור נותן לחי אחת, אחרי זה  כמו אשה מוכה. הוא כל פעם מסביר: זה בגלל קדאפי, זה בגלל שהמצב קשה. אבל אני חושבת שאחד הדברים שצריך לעשות זה לפקוח את עיני הציבור, ואני הולכת להגיש הצעת חוק צרכנית שתחייב את מדינת ישראל, ואני חוששת מאוד ששרי האוצר  שרי המסים, סליחה, לא יסכימו להצעה הזאת, תודה רבה. משפט אחרון. לפרט בכל חשבונית לא רק את המחיר הסופי אלא את היטלי המס העקיפים. שהציבור ידע שהוא חי במדינת מסים והוא הפך להיות לעבד מודרני. אולי כשנפקח עיניים משהו ישתנה פה. תודה רבה. תודה רבה לחברת הכנסת שמאלוב-ברקוביץ. אני מזמין את כבוד השר לענות על כל ארבע ההצעות לסדר, הצעותיהם של חבר הכנסת יואל חסון, חבר הכנסת שלמה מולה, חבר הכנסת יעקב כץ וחברת הכנסת שמאלוב-ברקוביץ, כולן בנושא הדלק ועליית המחירים. אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת המציעים, בנושא מחירי הדלק אני עונה את התשובה בשם שר האוצר. העלייה האחרונה במחירי הדלק נובעת, מה, אין לך שכנים, אין לך חברים? אני אענה אחר כך על שלי. אין לך דעה, אדוני? הוא מביע את עמדת הממשלה. הוא יכול אחר כך להביע, תשמע, הוא עונה פה בשם הממשלה. זה הנוהל. אתה יכול לשאול, והשאלה היא לגיטימית. מותר לך לעשות מה שאתה רוצה. אתה רוצה לעשות עלי סיבוב? בבקשה. השאלה שלו לגיטימית. אתה תענה את תשובת הממשלה. גם התשובה היא לגיטימית. אני עונה את התשובה של משרד האוצר בנושא מחירי הדלק. זה הכול. העלייה האחרונה במחירי הדלק נובעת בעיקרה מעליות מחירי הנפט בעולם, וזאת כתוצאה מהאירועים האחרונים בעולם הערבי. לא חל כל שינוי בשיעור הבלו, שהוא המס המוטל על בנזין, אלא נערך עדכון של 3 אגורות לליטר, הנובע מהתאמות המס למדד המחירים לצרכן. עדכון זה נעשה בקביעות בהתאם לחוק אחת לארבעה חודשים, ונועד למנוע שחיקה בסכום המס, שהוא שקלי ולא אחוזי. ועל כן, חבר הכנסת חסון, אם אתה רוצה אתה יכול לשנות את החוק. זאת התשובה. תשנה את החוק. אתה יודע מה, זו פשוט בושה שזו תשובת שר. תודה. תודה. תשנה את החוק. מותר לך. חברים, העיתונות מחכה. תיתנו ציונים לעיתונות, מה אתם רוצים פה? הוא עונה לך. לך אחר כך, תכנס אספת עיתונאים, תאמר מה שאתה רוצה. חבר הכנסת אייכלר יאמר עוד מעט. על החלק השני, על עליית מחירי מוצרים בישראל בשנה האחרונה, אני אענה תשובה יותר מפורטת, ואני מקווה שיהיה לכם זמן להקשיב לי. אכן, בשנה האחרונה אנו עדים לכך שהאינפלציה הרימה ראש, לאחר תקופה ארוכ�� מאוד של יציבות יחסית במחירים. על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנה האחרונה, בין מרס 2010 למרס 2011 עלה מדד המחירים לצרכן ב-4.3%. אני רוצה להדגיש שעיקר העלייה נרשם בסעיפי ירקות ופירות, ששם יש גידול של 13.7%; הלבשה והנעלה, גידול של 11%; דיור, ואני עוד אחזור אליו הרבה, גידול של 6.4%, ומזון, גידול של 4.2%. העלייה במדד המחירים בשנה האחרונה מבטאת סטייה מיעד האינפלציה שנקבע על-ידי הממשלה, אשר עומד על בין 1% ל-3%. על-פי בדיקות שערכנו, שיעור עליית המחירים בשני העשירונים התחתונים בשנה האחרונה היה 4.8%, לעומת שיעור העלייה של שני העשירונים העליונים, שעמד על 3.9%. ואללה, חסון, יואל, אני התאמצתי בשבילך, בחייאת רבאק. בוא הנה, שב. חסון, ענית לו. הוא שואל איך מחשבים את האינפלציה. אמרתי פה עכשיו נתון שאתה צריך לקפוץ עליו. הוא אומר שקודם הוא הביע את עמדת הממשלה, עכשיו הוא מביע את דעתו. עכשיו אני מתעסק עם עצמי. שזה יפה. אמרתי שעליית המחירים בשנה האחרונה לעשירונים התחתונים היתה יותר גדולה מאשר לעשירונים העליונים. ציפיתי שאתה תקפוץ, תגיד ישר, מה אתה עושה עם זה, אבל? מה אתה עושה עם הנתונים האלה? בסדר, לאט-לאט. רק התחלתי, אתה שר בממשלה. אבל רק התחלתי את התשובה. סבלנות. אני חושב שגם כשאתה בונה נאום, יש לו התחלה ואמצע וסוף. תהיה סבלן. יש גם דרך שלישית. תהיה סבלן, כן. האזרח הפשוט, תאמין לי, לא מבין את כל המספרים שאתה אמרת. יש גם דרך שלישית, לצאת לעצמאות. ויש גם דרך שלישית לעצמאות. מכאן שעליית המחירים בשנה האחרונה פגעה יותר באוכלוסיות בשכבות הנמוכות, והדבר נובע מהמשקל הגדול יותר שתופסים מוצרי המזון, הפירות והירקות, בסל ההוצאות של העשירונים התחתונים. אגב, אני אומר לך רק במאמר מוסגר, שתדע, שלהם החלק הזה נוגע יותר מהקרב שאתה עושה על הדלק. שתדע. לכן העלייה במע"מ, שדיברת עליה, פוגעת באוכלוסיות האלה הרבה יותר מאשר עליית מחירי הדלק. ואני לא אומר שמחירי, אבל אתה חקלאי, וכשהובלת ירקות ופירות עולה יותר כסף זה מושת על האזרח בסוף, על הצרכן. אני, אגב, לא אומר שלא צריך לטפל בעניין הדלק. אני רק אומר לך שתדע. חשוב שנבין את המקורות לעליית המחירים במשק הישראלי, כדי שנדע כיצד לפעול. העלייה במחירים במשק בשנה האחרונה נבעה משני גורמים עיקריים. הגורם הראשון והעיקרי, לא יעזור לאף אחד כלום, הוא לא הדלק ולא המזון, הוא שוק הדיור. פה נרשמו עליות מחירים ניכרות בשנים האחרונות. הגורם השני הינו התייקרות חדה בעולם במחירי הסחורות. בשנה האחרונה עלו מחירי הנפט בכ-40%, מחירי החיטה ב-60%, מחירי התירס ב-60%, מחירי הסוכר ב-70%, מחירי הכותנה ב-80% אבל יש הרבה יתרות בקופת האוצר. שיסתכלו קצת. הכול נכון. מחירי הנחושת ב-25%. כמו שאתם יודעים, כל המוצרים האלו ישנם בשפע במדינת ישראל, רק צריך לקטוף אותם מהעצים... הכול זה יבוא. לא, לא צריך לקטוף אותם מהעצים, צריך לקנות אותם. הכול זה יבוא. אולי אתה קוטף מהעצים. חבר הכנסת חסון, אתם תרשו לי לאפשר לשר לענות לכם. היתה לי סבלנות. כי אם לא עונים למישהו, זה מעליב אותו. חבר הכנסת נסים זאב, מייד נשמע מה יש לך לומר. מייד. אדוני היושב-ראש, זו הערה חשובה, כי הוא אמר "לקטוף". ספר לי מי קוטף. לקטוף אותם. בסדר. קודם הוא מדבר על עובדות, אחר כך על דעות. כרגע הוא מדבר על עובדות. אי-אפשר לכפות עליהם, חבר הכנסת נסים זאב, אנחנו כולנו משתוקקים לשמוע מה יש לך לומר. אבל למה כשבליכוד מפריעים אתה לא אומר להם שום דבר היום? שלום, אדוני. ברגע שזה יגבר אני אעשה את הכול. כל הליכוד בשקט. קודם כול, העלייה בהשתתפות חברי הליכוד כרגע, ב-100% עלתה. זה נכון. גם באיכות וגם בכמות. באיכות הרבה יותר, לדעתי. חבר הכנסת בילסקי, לפי דעתי העלייה במחירי הדירות נבעה בעיקר מהריבית הנמוכה במשק, שאפשרה לציבור לקחת משכנתאות גבוהות יותר, וגררה עליות מחירים ניכרות. הריבית הנמוכה מאוד במשק אפשרה לציבור לקחת באותו החזר חודשי משכנתה גדולה הרבה יותר ועל-ידי כך אפשרה עליות מחירים חדות. הריבית הנמוכה והיעדר אפשרויות השקעה בטוחות בעלות תשואה עודדו משקיעים רבים להצטרף לשוק הנדל"ן, אני עושה לך שיעור בכלכלה, חבר הכנסת מולה, מה אתה רוצה? אני רק מדבר על הריבית. כל כך סיפורים לכישלון חברתי. תודה, תודה לכם. חבר הכנסת מולה, תודה, עכשיו השר מדבר. אולי נעשה שיעור בכלכלה? חברת הכנסת שמאלוב-ברקוביץ, אבל את דיברת הרגע. את לא רצית שיפריעו לך ולא נתתי. להפסיק את ההפרעות. הקשבתי לך בקשב רב, יושב-ראש הכנסת נתן לך עוד 25% זמן לדבר, אז תני גם לי. לא שכחתי להיות חבר כנסת, אני תמיד זוכר מאיפה אני בא. משקיעים רבים הצטרפו לשוק הנדל"ן ועל-ידי כך תרמו להגדלת הביקוש ועליית המחירים. הסבר להתייקרות הניכרת של מחירי הסחורות הינו הריבית האפסית השוררת במרבית המשקים המרכזיים בעולם, גם בארצות-הברית, גם באירופה וגם בבריטניה, והזרמות הכסף הגדולות מאוד לשווקים הפיננסיים שנעשות על-ידי הבנק המרכזי האמריקני. הריביות הנמוכות מאוד, שנוטות במקרים רבים לעמוד על אפס, והכסף הרב המוזרם לשווקים גורמים לשחיקה בערכו של הדולר ולעלייה ברצון של משקיעים לחפש נכסים אחרים, כמו סחורות ומניות. זוהי הסיבה לכך שנרשמו עליות חדות בסחורות ובתשומות הבסיסיות בשנה האחרונה. המגמות הללו עודדו גם עלייה חדה במסחר הספקולטיבי בסחורות. אנחנו צריכים להבין כי העליות הניכרות במחירי הסחורות מתגלגלות לעליות ניכרות במחירים לצרכן, וזאת משום שהיצרנים אינם יכולים לספוג עלייה כה חדה במחירי התשומות ומגלגלים זאת למחירים הסופיים לצרכן. כך, למשל, עלייה במחירי הנפט תורמת לעלייה מיידית במחירי הדלק ולעלייה של כל עלויות השינוע וההובלה שמייקרות את העלויות של מרבית המוצרים המיובאים. באופן דומה, עליות מחירי החיטה מתגלגלות לעליית מחירי הלחם בישראל. אף שמחיר הלחם מפוקח אין מנוס מלהתאים את מחירו מעת לעת, זאת כתוצאה מעלייה במחירי החיטה. צריך להדגיש שהירידה בשער החליפין של הדולר מול השקל בשנה האחרונה בכ-10% תרמה למיתון מסוים של מגמת העלייה במחירים, שכן במונחים שקליים היתה העלייה של מחירי הסחורות נמוכה יותר. ללא הירידה בשער החליפין של השקל היינו רואים עלייה חדה הרבה יותר במחירים במשק. למה המדינה קונה דולרים? כדי למתן. הירידה בשער החליפין של השקל נגרמה בעיקר מפער הריביות החיובי של השקל מול הדולר, שהחל להתרחב בשנה האחרונה והביא, רבותי, אתם לא מבינים מה שהשר עונה לכם?  שביקש ליהנות מפערי ריביות לטובת, אתם רוצים שאני אשחרר את השר מהתשובה לכם? אתם לא תפריעו לו, אני לא מבין. אני רוצה להגיד לכם משהו. אתם החלטתם לכנס את הכנסת באופן מיוחד, נכון? החלטתם, מה לעשות. חברת הכנסת אורית זוארץ, את לא מבינה מה אני מדבר? אני מבינה. תנו לשר. אתם רוצים עוד שאלות לשר, אני אתן לכם אחר כך. כל מה שאנחנו אומרים, חבר הכנסת מולה, אני הרי לא באתי היום פעם ראשונה לכנסת ואני אפילו ��תכם מכיר כבר, מספיק. זה בידיים שלכם. הקשבתי לכם שעה שלמה, תנו לי להשיב. נכון. אבל אתה נותן לנו הרצאה במיקרו כלכלה. מה אתה מעדיף, הרצאה או דמגוגיה על הדוכן? אדוני, מדהים שזה המסר שלכם לציבור. חבר הכנסת חסון, חברת הכנסת ברקוביץ, מרגע זה אני מתחיל לקרוא לסדר. שמע, לי אתמול בבוקר אמרו שהכריעו שאני עונה על הדבר הזה. במקום לבלות על המנגל כמו הרבה אחרים, ישבתי והכנתי חומר, מה אני יכול לעשות. יש לי פה עשרה עמודים ואני אקרא אותם.  זה מה שעשיתי במהלך החג, מה אני יכול לעשות. אותך אנחנו מעריכים. חבר הכנסת טיבייב, חברת הכנסת זוארץ, זאת פעם אחרונה, זה הכול. לסיכום, מרבית עליות המחירים בשנה האחרונה נובעות מהתפתחויות בשווקים הבין-לאומיים והן חלק מהמשך המשבר הכלכלי האחרון. מדינות רבות בעולם עדיין לא פתרו את הבעיות הכלכליות שלהן, וניסיונן להתמודד בשוק הפיננסי וכן בשוק הריאלי משפיע על מדינות אחרות, לרבות ישראל. לשמחתי, הכלכלה הישראלית גילתה יחסית יציבות גבוהה בשנה האחרונה ויחסית ניזוקה רק מעט מההתפתחויות הכלכליות הבין-לאומיות. יתירה מכך, העוצמה של הכלכלה הישראלית מושכת לא מעט תנועות הון לעברה, דבר המשפיע על שער החליפין בישראל. בתנאים האלה חשוב שנבין במה הממשלה יכולה להתערב ובמה איננה יכולה להתערב. בהתייחס להשלכות שמקורן במצב הכלכלי הגלובלי, קשה לצפות שנוכל להתערב ולמנוע לאורך זמן את ההשלכות השליליות על המשק. כלומר, מכיוון שמחירי הסחורות נקבעים בשווקים בעולם, אין לישראל כל יכולת השפעה עליהם, ועד שייפסקו הזרמות הכסף המסיביות על-ידי הבנקים המרכזיים והריביות הנמוכות בעולם, סביר כי נמשיך לחזות במחירים גבוהים של סחורות, אולי גם גבוהים יותר מהמחירים הנוכחיים. פירושו של דבר, שכל זמן שהכלכלה העולמית לא מתגברת על המשבר אנחנו צפויים להמשיך ולהיות מושפעים מכך. באופן כללי, תפקיד הממשלה בכל שוק הוא לטפל בכשלי שוק היכן שקיימים ובשאר המקרים להניח לשוק לעשות את שלו. מכאן נובעת כל מדיניות פעולת המשרד לא להתערב בפעילות השוק. צריך להדגיש, התערבות ממשלתית היא מסוכנת. תפקידנו להסיר את המכשולים בשוק כדי לאפשר לו לפעול בצורה יעילה. גם אם אתה לא אוהב אותו, מה לעשות. אבל להסיר אחריות מאזרחים. יש מדיניות שאתם יכולים לשנות, יש משאבים, רבותי, השר צריך לסיים את דבריו. חברת הכנסת זוארץ, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אכן, מה שממשלת ישראל עושה ואמורה לעשות גם בעתיד הוא לנסות להתרכז בהגנה על קבוצות האוכלוסייה החלשות שהן הנפגעות הגדולות של עליות המחירים באמצעים הבאים: 1. העלאת שכר המינימום במשק. כידוע שכר המינימום יגדל בשנה הקרובה לסכום של 4,300 שקל. לגידול יש חשיבות רבה, מפני ששכר המינימום מגן במיוחד על השכבות החלשות. מלבד העלאה זאת של שכר המינימום שאושרה בממשלה, את שרגא ברוש, אתם מנהלים את הממשלה. חברת הכנסת זוארץ. בסוף, עם העובדות אי-אפשר להתווכח. גם שרגא וגם עופר עיני יכולים להחליט ביחד מה שהם רוצים, אבל בלי הממשלה אי-אפשר לעשות את זה. אני נוגע בנקודה הראשונה שעליה החליטה הממשלה ביום ראשון, וזה יגיע לחקיקה מייד בפתיחת מושב הכנסת בשבוע הבא. אנחנו מעלים את שכר המינימום, זאת פעולה ראשונה, מעבר לעדכון השוטף. הנושא השני הוא עדכון קצבאות המוסד לביטוח לאומי. קצבאות המוסד לביטוח לאומי הן קו ההגנה המרכזי לאוכלוסיות החלשות, וגם אותן אנחנו מעדכנים מדי שנה. כל העדכונים האלו נבנו מתוך גישה כי עליות המחירים במשק הישראלי הן נמוכות יחסית. אולם, אם עליות המחירים תהיינה הרבה יותר משמעותיות מכפי שהיה בשנים האחרונות, ייתכן שנצטרך כממשלה לבחון מחדש את מנגנון עדכון הקצבאות ושכר המינימום. העניין השלישי הוא פעולות בעניין מחירי הדיור. בנק ישראל החל בחודשים האחרונים להטיל הגבלות רבות על לוקחי המשכנתאות ולהעלות את הריבית במשק מתוך רצון לצמצם את הביקוש למשכנתאות ועל-ידי כך את הביקוש לדיור. בצד ההיצע, על הממשלה לפעול להפשרה מסיבית של קרקעות ולביטול חסמים שונים שיקלו על תכנון ובנייה מהירים יותר. הפעולה הרביעית היא פעולה לטווח הארוך. חשוב שנבין כי כל הפעולות הללו הן פעולות מאוד סלקטיביות ומתייחסות לאוכלוסיות מסוימות. לא נוכל באמצעותן להגן על השכבות המבוססות יותר בישראל, מה עוד שבשנה האחרונה השכר הממוצע של אוכלוסיות אלה עלה בצורה ריאלית. עלינו להבין שהניסיון להגן על האוכלוסיות המבוססות יחסית עלול לפגוע בצמיחה במשק בטווח הארוך, הואיל ומשאבים שאמורים להיות מושקעים בצמיחה בת-קיימא לטווח הארוך יופנו להגנה על אוכלוסיות מבוססות בטווח הקצר והבינוני. חשוב לנו מאוד שתקציבים יופנו להאצת הצמיחה לטווח הארוך באמצעות השקעות בכלל ובמחקר ופיתוח בפרט, כמו גם בהשקעות בתשתיות ובהשקעות בטיפוח ההון האנושי. הנושא החמישי, אדוני השר, תציין, גם את זה. הנושא החמישי הוא סיוע, תשמע, בפעם הבאה אל תגיש הצעה כזאת יום אחרי יום העצמאות. הנושא החמישי שהממשלה פועלת בו הוא סיוע למפעלים. הממשלה תמשיך לפעול לחזק את ההגנה על המפעלים המתקשים בשל קשיי הכלכלה באמצעות כלי סיוע לעסקים, כמו למשל הלוואות, הרחבת קרנות קיימות וסיוע למפעלים קטנים ובינוניים, יצירת קרנות חדשות וכן מתן סיוע בחונכות למפעלים תוך פעולות לשיפור יכולות הניהול בהם. אני כמובן יכול להגיד פה עוד הרבה מאוד דברים, אבל אני לא אלאה אתכם, כי אני מבין שהבנתם את השיעור בכלכלה. אני יכול לומר לך, אדוני השר, לא, אם אתם לא רוצים אני ממשיך פה. אנחנו מקשיבים בקשב רב. תודה רבה. הם לא רוצים לשמוע אותך, חבר הכנסת נסים זאב, אדוני, אם אתה תשאל שאלות אני אאפשר להם לענות תשובות. אדוני השר, עם כל הכבוד לך, למה יש,  טוב, תודה רבה. אי-אפשר לקרוא קריאות ביניים במקהלה, אף אחד לא שומע אתכם, זו סתם קקופוניה. אנחנו מפלגה מאוד, אבל לא יכול להיות, חברת הכנסת ברקוביץ,  אבל את לא מבינה מה שאני אומר לך? אני רק רוצה לנצל את ההזדמנות שאנחנו נפגשים פה כדי להגיד לכם כמה דברים על נושא המחירים במשק. באופן עקרוני, למעט כמה מוצרים חקלאיים, רמת המכסים בארץ נמוכה. המטרה שלנו היא לספק את הביקושים במשק, ובמידה שאין אנו יכולים, להשתמש במכסות פטורות ממכס או במכס מופחת. כל מי שחבר בוועדת הכספים, או שהיה חבר בה, מכיר את התהליך הזה. שי חרמש, אתה יודע, שי, חבר הכנסת חרמש, הוא לא שומע.  צריך לזכור שאנחנו חלק ממערכת הסכמים בין-לאומיים. אנחנו לא יכולים לעשות כל מה שעולה על רוחנו בנושא הפטורים, אבל עדיין ישנה אפשרות להגן על חלק מהמוצרים. אגב, אני באופן אישי, למרות העובדה שאני בא מאזור שמבחינה סוציו-אקונומית נחשב מאוד חלש, לא מאמין בפיקוח על מחירים. אני חושב שהשוק צריך לעשות את שלו. בסופו של דבר זה יותר טוב לצרכן. לכן גם בנושא הלחם וגם בנושא מחירי החלב תמיד חשבתי שצריך להוציא אותם מפיקוח. אנחנו מדינת עלייה, אי�� לנו הפריווילגיה הזאת, כבוד השר. אנחנו לא סקנדינביה. חבר'ה, די לרחם על עצמנו, אנחנו לא סקנדינביה, אנחנו לא אירופה. בסוף היום לילד יותר חשוב מחשב מאשר לחם. די, צריך לשנות את הראש, ללכת למקום אחר, להבין שהיום סולם הצרכים של האדם הוא אחר ממה שהיה בשנות ה-50.  סולם הצרכים הוא סולם הצרכים, כבוד השר. אבל די, אני לא מוריד לו שום בסיס, חברת הכנסת זוארץ, אני קורא לך לסדר פעם שנייה.  חברת הכנסת לוי, אני לא מוריד לו שום בסיס. תאמיני לי, אני גם זוכר את המאבקים החברתיים הגדולים של אביך, גם כחבר כנסת וגם כאדם לפני שהיה חבר כנסת. אני חושב שגם את וגם אני מבינים שאנשים כמוך וכמוני, שגדלו בפריפריה, מבינים שסולם הצרכים של האדם השתנה והוא נמצא במקום אחר. היום הוא צריך יותר חינוך, הוא צריך יותר תעסוקה, הוא צריך מחשב, הוא צריך דברים שהם לא קשורים רק ללחם ולמקרר. כאשר מדברים אתי על הלחם והמקרר זה מעליב אותי, כי חושבים שנשארתי תקוע שם, במקום ההוא, ואני כבר לא שם ולשמחתי גם את כבר לא שם. יש לי שאלה שאני לא מצליחה לקבל עליה תשובה, מה השאלה, מה השאלה? אנחנו מדברים עכשיו על קורת גג. השאלה שלי היא, עם כל הכבוד לממשלה, ישנו איזשהו פתרון לדיור הסוציאלי שהולך ומתרסק, אנשים שלא רק להורים שלהם, גם לנכדים שלהם, תודה רבה. כל נושא הדיור הסוציאלי עומד על סדר-יומנו 20 שנה כבר ולא השכלנו לפתור אותו. 20 שנה. באופן עקרוני, אני חושב שהנושא שאת מעלה עכשיו הוא נושא ראוי לסדר-היום הציבורי, מאה אחוז. וצריך להזמין הנה את שר השיכון, נכון מאוד. ולדבר אתו על העניין הזה. עם כל הכבוד, אני לא חושב שאני יוכל לענות כמעט על כל דבר, אני רק מסביר את המגמות של עליית המחירים במשק ומה גרם להן, בסופו של יום מה גרם לכל דבר. שום דבר, למרות העובדה שחבר הכנסת יואל חסון דיבר על 13 שנה אחורה, שום דבר לא התחיל בממשלה הנוכחית. נכון. הכול הוא רצף של זמן, לאורך זמן. לא היתה שום ממשלה בישראל,  מספיק, חברת הכנסת לוי. אתה רוצה, תעלי הצעה אחרת לסדר-היום. משנת 1996, חבר הכנסת חסון, נא לשבת. נא לשבת. חבר הכנסת נסים זאב, מה קרה? אני רוצה, חבר הכנסת נסים זאב, עד כאן. עוד רגע אתה מדבר. יואל, תאמין לי, הרבה יותר נוח לי להגן על מי שאתה רוצה להגן. יחד עם זאת, אין שום ממשלה שמחירי הדלק לא היו חלק מההכנסות שלה. כל ניסיון לומר שזה התחיל פה, התחיל שם, משנת 1996 לא העלו את מחירי הדלק כמו שאתם העליתם. עובדתית, אי-אפשר להתווכח, די, זה הכול, חבר הכנסת חסון, אתה הבהרת את דבריך בצורה, אני חושב שאפשר להסתפק בדיון בוועדת הכספים. אדוני מציע להעביר לוועדה. תודה רבה. אני מאוד מודה לאדוני על התשובה המאוד מפורטת בשני הנושאים, גם את עמדת הממשלה וגם את עמדת המשרד שלך באופן יותר ממצה. רבותי חברי הכנסת, יש הצעה של הממשלה להעביר את הנושא לדיון בוועדת הכספים. חבר הכנסת חסון, האם אתה מסכים להעביר לוועדה? כן. חבר הכנסת מולה, האם אתה מסכים? כן, אני מסכים. תודה רבה. חברת הכנסת שמאלוב-ברקוביץ יוליה, איננה. חבר הכנסת כץ, אז מה שמציעה הממשלה הוא להעביר את הצעותיהם של חבר הכנסת חסון וחבר הכנסת מולה לוועדת הכספים. חברים שאינם נוכחים, הצעותיהם, הנה יוליה. האם גברתי מסכימה לוועדת הכספים? כן. מסכימה. ובכן, שלוש ההצעות תעבורנה לוועדת הכספים במידה שהכנסת תאשר אותן. אבל לפני שנצביע על להעביר לוועדת הכספים או להסיר מסדר-היום, אני מזמין שני חברי כנסת שביקשו להביע עמדה אחרת. הראש��ן הוא חבר הכנסת אייכלר שביקש אחרון, ואחרון הוא זה שמדבר תמיד אחרון בדיונים בכנסת, חבר הכנסת נסים זאב. בבקשה, אייכלר. זה כבר חוק של הכנסת. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לך על נאומך המרגש בפתיחת יום העצמאות, זה לא על סדר-היום. אותו שמעתי ברדיו. הבהרת היטב שלבעלי ההגמוניה השלטת אין מונופול על לאומיות ישראלית. בשם המיעוטים המודרים מן הקונסנזוס התקשורתי, יהודים, ערבים, עולים חדשים ובני היישוב הישן הוותיקים בארץ-ישראל, אני מודה לך על הדברים. עכשיו לעניין של המסים. אתמול, בתחנת הדלק ביציאה מירושלים, ראיתי דבר שאין כמוהו בעולם. אשה ניגשה לחלון הרכב בבקשת תרומה של דלק עבור מכוניתה המקרטעת, כי אין לה דלק להגיע הביתה. זה היה פה, ביציאה מירושלים. לאן הגענו? בשנים עברו מכונית היתה מותרות. היום מכונית לכל פועל אינה מותרות. התחבורה הציבורית גם אז היתה מעטה. היום אנשים מטיילים והדלק הוא מוצר חשוב מאוד, כי תקופת הצנע כבר עברה. ולמרות זאת, המסים על דלק ורכב ודירות הפכו למסחטת כספים לניהול עסק כלכלי שנקרא "בנק ישראל" ו"משרד האוצר". הגיע הזמן להבין שמדינה איננה חברה כלכלית שתפקידה למקסם רווחים. אנחנו צריכים לדעת שהמסים על הדלק מייקרים את כל המוצרים הבסיסיים, ובעיקר את ענף הבנייה, הקורס מעליית מחירים וגורם לזוגות צעירים שלא יוכלו להגיע לדירה. אני מבקש שהכנסת תחוקק חוק שיגביל את האוצר באחוז המסים שמותר לו לשים על הדלק. תודה. תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב. אדוני היושב-ראש, אני פונה לחבר הכנסת מולה: יש משהו שקורה בעולם שלא קשור לש"ס? אני לא מכיר. יש. אני אומר לך, לא הצונאמי ולא ההוריקן שהיה בארצות הברית, שום דבר, הכול קשור לש"ס. מעניין, לוקחים את נושא הדלק ומבעירים פה הסתה נגד תנועת ש"ס. תהיה ענייני. אני רוצה להתייחס עכשיו לדלק ולומר גם סניגוריה על הממשלה הזאת, אתם חברים בממשלה הזאת, מצדי תמחקו את כל המסים, מה הבעיה? זו גזירה, בוא תשמע, תשמע, אתה מומחה לענייני דלק, אתה מומחה לתבערה נגד החרדים, אבל בוא אני אגיד לך משהו גם בנושא הדלק. אדוני היושב-ראש, מישהו יש לו מושג? בממשלת קדימה, באפריל 2009, כבר לא היינו, חבר הכנסת נסים זאב, אני רק רוצה להזכיר לך שאתה לא משיב בשם הממשלה כרגע, אלא רק, אני לא משיב, רק בשם עצמי. בסדר גמור. אז אני רק רוצה לומר. לפני הממשלה הזאת, באפריל 2009, מספיק, רבותי. אני עכשיו אומר לך, הוא אומר את דעתו, זה הכול. מספיק. בבקשה. אתה יודע מה, לא קדימה, קדימה, ממשלת ש"ס, בסדר? הלוא הכול קשור לש"ס. בממשלת ש"ס, באפריל 2009, מחיר הדלק היה 5.59 שקלים, וזה עלה, תן לי לסיים. תן לי לסיים. זה עלה, עד השנה האחרונה, עד מאי האחרון, ל-6.82 שקלים. כמה זה באחוזים, סניור חסון, המומחה לענייני המומחים? זה 14%, נכון? בשנה האחרונה, אדוני היושב-ראש, מ-6.82 שקלים ל-7.75 שקלים, נכון? כמה זה באחוזים? כמה זה באחוזים? 11%. למישהו יש מושג כמה זה עלה בשנה האחרונה בארצות-הברית? יש לכם מושג? כן. תגיד לי בבקשה. שלוש נקודה, ב-56%. אין בור ירא חטא, אבל גם בור לא יכול להיות כל כך חכם ולהיות מומחה לענייני דלקים ולהבעיר פה את המדינה. לכן, אדוני היושב-ראש, זה עלה, אין להם את ש"ס. תן לי לסיים. זה עלה מ-2.75 דולר ל-4.29 דולר. זה 56%. בסך הכול, מדינת ישראל העלתה ב-11%, 12% גג, יופי, אז, אז לכן, יש לכם ביקורת, זה טוב, אבל קצת תסתכלו מסביבכם, תראו קצת מה קורה בעולם, תודה רבה.  ואני בעד הורדת המסים, אדוני, שלא יהיה ספק. אני בעד שכל ש��ל שעולה בדלק, להוריד 2 שקלים במסים, למה לא? תודה רבה. בוא, אנחנו בעולם של סבבה. חבר הכנסת נסים זאב, אני מאוד מודה לך. חשבון בבתי-ספר, רבותי, אולי אתם לא מבינים, טעית בחישובים, חבר הכנסת חסון. חבר הכנסת חסון, תוציאו הודעה לעיתונות. אתם אף פעם  חבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת חסון. חבר הכנסת חסון, אתה לא שומע מה אני, חבר הכנסת נסים זאב. רבותי, אני עובר להצבעה. אני עובר להצבעה. חבר הכנסת חסון, אני לא מבין מה זה, חבר הכנסת חסון, אם היה הדבר הזה עכשיו קורה בוועדה לענייני ביקורת המדינה, מזמן אדוני היה מפסיק את הישיבה. בושה, הרב נסים, הוכחת בבית הזה שאתה חזק באחוזים. מספיק. אנחנו עוברים להצבעה. כל מי שמסכים להעביר את הנושא לוועדת הכספים יצביע בעד, מי שרוצה להסיר מסדר-היום יצביע נגד. נא להצביע על הצעה לסדר-היום: עליית המחירים במשק עקב המדיניות הכלכלית הכושלת, והנושא שחוּבר יחדיו: מדיניות המסים של נתניהו מעלה את מחירי הדלק לשיאים חדשים. נצביע על שני הנושאים יחד ושניהם יעברו, על שלושת המציעים, אם אכן הכנסת תאשר, לוועדת הכספים, אדוני היושב-ראש. נא להצביע, מי בעד? מי נגד? מי נמנע? השר שמחון, בשם הממשלה, ביקש לתמוך בהעברה לוועדת הכספים. ציפי חוטובלי, איפה כולם, אדוני היושב-ראש? רק ציפי חוטובלי, חבר הכנסת מולה, אם כולם היו פה עוד היו יכולים להפוך את תוצאות ההצבעה. אדוני, אפשר אי-אמון בממשלה בהזדמנות זו? ההצעה להעביר את הנושאים לוועדת הכספים נתקבלה. אין בעניין זה, רק 61 בפגרה יכולים לבקש. 36 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע ששתי ההצעות אשר עלו לדיון כאן יועברו כמקשה אחת לוועדת הכספים כדי לקיים בהן דיון בהשתתפות שר האוצר ושר המסחר, התעשייה והתעסוקה. תודה רבה. אנחנו עוברים לנושא הבא. חלק מהנושא אני אנהל, ולאחר מכן, חבר הכנסת וקנין, ממלא-מקום יושב-ראש הכנסת. ראשון הדוברים, חבר הכנסת רותם, בנושא, אני מתנצל. הצעות לסדר-היום: הסכם "פתח" "חמאס", מס' 5489 ו-5490, שביקשו להעלות על סדר-היום חברת הכנסת ציפי חוטובלי, הראשונה, בבקשה, גברתי. גם המבקש השני היה נוכח באולם, אני לא מקריא את שמו עד אשר הוא יגיע. כן כן, השר, המשנה לראש הממשלה, סילבן שלום, ישיב על כל ההצעות, שכן כולן, אני רוצה, לפני שחברת הכנסת חוטובלי תעלה את הנושא: הסכם "פתח" "חמאס", יש לנו גם: השתתפות חברי כנסת ישראל בטקס האיחוד שבין ארגון הטרור "חמאס" לבין הרשות הפלסטינית, של חברי הכנסת דוד רותם ואחרים, וכן באותו נושא: הסכם בין הרשות הפלסטינית ל"חמאס", בלי תארים, של חבר הכנסת גילאון וחבר הכנסת דניאל בן-סימון, ובסופו של דבר הצעה לסדר-היום בנושא: הסכם בין הרשות הפלסטינית ל"חמאס", של חברי הכנסת אחמד טיבי ואחרים. מי זה "אחרים"? אני, עד שהם לא נמצאים באולם, לא מלבין את פניהם. אחרי זה, אם זה קשור לש"ס, אני לא רוצה להגיד. לעת עתה, חבר הכנסת אחמד טיבי פה. אני אומר, על כולם ישיב, מקשה אחת, השר סילבן שלום, שכן כולם נוגעים, מעניין לעניין באותו עניין. בבקשה, גברתי חברת הכנסת חוטובלי, הזמן העומד לרשותך הוא עשר דקות תמימות, ואם קדימה תפריע לך אנחנו נוסיף לך שתי דקות. בבקשה. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אתמול, אני רק רוצה, ברשותך, עוד דבר שהוא לכאורה משני, אני רוצה לברך את סיעת קדימה אשר חתמה על בקשה לכנס את הכנסת בפגרה ו-24 מחבריה, מתוך 28, היו כאן, ושלושה אחרים נמצאים בשליחות הכנסת בחוץ-לארץ, ואני מסיר את הכובע. חבל על הזמן. תודה רבה. חברת הכנסת חוטובלי. האנשים שחתמו כדי לקיים את הכנס שבו את מבקשת, את נוכחת פה, ואני מכבד אותך, אבל יחד עם זה ראוי שמי שמבקש לכנס את הכנסת יהיה גם נוכח. אני ער לכך שהם ביקשו לכנס את הכנסת רק משום שנתבקשו על-ידי האופוזיציה. בבקשה. תודה רבה. מכאן אין יותר הערות. של הליכוד, תודה רבה. בבקשה. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אנחנו נמצאים היום, יום אחרי יום העצמאות ה-63 של מדינת ישראל, ואנחנו נמצאים בעיצומם, לא שומעים. תדברי למיקרופון או תגבירו את, עכשיו את שומעת? בבקשה. אדוני היושב-ראש, מקווה ששומעים את דברי. כן, כן. אנחנו נמצאים היום בתקופה שבה היסטוריה מתרחשת במזרח התיכון. בעוד שבועיים יעמוד ראש ממשלתנו בפני נשיא ארצות-הברית ויישא נאום שכולם מחכים וסקרנים לדעת מה ייאמר בו. ואני רוצה לפנות מעל במת הכנסת לראש הממשלה, קודם כול, אדוני היושב-ראש, אתה אמרת בעבר שראוי שנאומים מדיניים יינשאו קודם כול בפני כנסת ישראל, ומבקשת לומר לראש הממשלה: אנחנו מחכים לשמוע את הדברים שאתה רוצה לומר קודם כול כאן, בבית הזה. אם מבקש ראש ממשלה לדבר על עתידה של ארצות-הברית, ראוי שידבר בארצות-הברית, אין לי ויכוח. נראה לי, אני הערתי את זה רק לגבי עניינים שנוגעים במדינת ישראל. נראה לי שמדובר בעניינים שנוגעים לעצם קיומנו כאן, ויש כאן עניין אחד חשוב שברצוני לומר לראש הממשלה מעל הבמה הזאת. אדוני ראש הממשלה, אתה עומד לפגוש נשיא אמריקני כשמאז ביקוריך הקודמים חלו שני שינויים מרכזיים. עניין אחד הוא כמובן ההישג ההיסטורי של הנשיא הזה בחיסולו של גדול המרצחים, אוסמה בן-לאדן. אתה עומד לפגוש נשיא אמריקני שמבין היטב את משמעות המושג מלחמה בטרור, ואתה עומד להגיע לנשיא ארצות-הברית כשבמזרח התיכון, מעבר לשינויים הדרמטיים שמתרחשים בכל המדינות שהן שכנות לנו, במזרח התיכון התרחש הסכם בשבוע שעבר, הסכם פיוס בין "פתח" ל"חמאס". ויש כאן הזדמנות, אדוני ראש הממשלה. יש כאן הזדמנות, ראש הממשלה, שאומנם לא נמצא, לא נוכח כאן, אבל בכל זאת יש אפשרות להעביר לו מסרים מהבמה הזאת, יש כאן הזדמנות היסטורית לשנות את כללי המשחק, כי כללי המשחק השתנו ברגע שארגון ה"פתח" חבר ל"חמאס". ההצגה המזרח-תיכונית הקבועה, שבה היתה חלוקה בין מתונים לבין ארגון הטרור "חמאס" ההצגה הזאת נגמרה. ואתה יכול היום לומר לנשיא ארצות-הברית, יש לנו כללי משחק חדשים. הם בחרו לשבור את הכלים. אמרת יפה: הרשות צריכה לבחור בין "חמאס" לבין ישראל. ובכן, הרשות בחרה, הרשות בחרה לחבור ל"חמאס", הרשות בחרה להצטרף אל אלו שלא רק שאינם מכירים במדינת ישראל אלא מבקשים כדבר גלוי להשמיד את מדינת ישראל. וכשזאת המציאות, אדוני ראש הממשלה, אתה יכול לומר לנשיא ארצות-הברית, שכל תפיסת העולם שעליה מושתתת הבקשה החוזרת ונשנית מישראל לסגת, החוזרת ונשנית מישראל לחלק את הארץ הזאת, כל תפיסת העולם הזאת תם זמנה. אבל יש במדינה הזאת מי שחושבים שלא תם זמנה. אתמול היה זה שר הביטחון, שבקריה אמר, לא פחות ולא יותר, שיש לחזור לאותה תפיסת עולם קלוקלת שאומרת, חלוקת הארץ על בסיס קווי 67' וחלוקת ירושלים, אדוני היושב-ראש. אתה, שכל כך נשבע בשמה של ירושלים, שמדבר פעם אחר פעם על זכותנו ההיסטורית, אדוני ראש הממשלה, לא יכול להיות ששר ביטחון בממשלתך יאמר דברים שהם מנותקים מהמציאות, לא רק מתפיסת העולם ומקווי היסוד של הממשלה הזאת. וכששר הביטחון הזה אומר את הדברים האלה, הדברים האלה מנוגדים לעצם עקרונות היסוד שבשמם נבחרה הממשלה הזאת.  רגע, נגיע גם אליכם, חבר הכנסת מולה. יש לכם הוגה דעות מדיני דגול, חבר הכנסת מולה, אתה רוצה לאפשר למישהו לנאום פה? יש לכם הוגה מדיני דגול, חבר הכנסת שאול מופז, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, שנדהמתי לראות, באמת שיא חדש בטירוף, שהוא מוכן לדבר עם "חמאס". יפה מאוד, באמת כל הכבוד. אני חושבת שהרצון להשיג כותרת במסגרת פריימריס בקדימה באמת מקדש את כל עקרונות היסוד של מדינת ישראל. יש כאן איוולת, אתה יודע, יש ז'אנר כזה של בדיחות משוגעים, ובמסגרת הבדיחות האלה יש משוגע תורן שהוא חושב הפוך מכולם, אז אומרים, אה, הוא לא משוגע, הוא חושב שפוי. ואז מגלים שהמשוגע הזה גדול יותר מכל המשוגעים האחרים. ובכן, חברים, המציאות במזרח התיכון השתנתה וזאת לא סיבה להתאבד. היו לנו מספיק מהלכים שהביאו את מדינת ישראל לעברי פי פחת, אנחנו לא צריכים לחזק את המהלכים האלה. יפה עשתה הממשלה שהחליטה להפסיק את העברת הכספים. אבל למה באופן זמני? ארצות-הברית אומרת היום שהיא מתלבטת אם להמשיך להעביר את הכספים או לא. עיניה של ארצות הברית נשואות אלינו. אם אנחנו נאמר לעולם בקול צלול שארגון טרור לא זכאי לקבל כספים, הרי ברור לחלוטין שארצות-הברית מסתכלת, היא לא יכולה להיות יותר קדושה מאתנו בעניינים האלה. וכשאירופה ממשיכה להזרים כספים לרשות, שהיא היום ארגון טרור לכל דבר ועניין כי היא חברה ל"חמאס", אני חושבת שברור שממשלת ישראל צריכה להשמיע קול שאומר, אנחנו לא מספקים יותר כסף לארגון טרור כי אנחנו יודעים לאן הכסף הזה הולך. הכסף הזה הולך אך ורק לדבר אחד, לשימון מכונת המלחמה נגד ישראל. נמצא כאן השר סילבן שלום. אדוני השר, אתה עשית דברים חשובים מאוד בהקשר של ההסכם הזה, בהצהרות הפומביות, אבל הממשלה צריכה ללכת אפילו צעד אחד קדימה ולשקול מחדש את נושא הזרמת הכסף, לא רק את נושא הזרמת הכסף אלא גם את נושא אספקת החשמל והמים לעזה. כל כך הרבה שנים מאז ההתנתקות, ואנחנו ממשיכים להיות הפטרון בכל מה שנוגע לתשתיות בעזה. מדוע ולמה? וכשמדובר בנושא כל כך לאומי כמו גלעד שליט, חברת הכנסת חוטובלי, כל אלה שחולמים על שלמות הארץ צריכים לדאוג שאנחנו נוכל לספק חשמל בכל הארץ. אדוני היושב-ראש, כל עוד אנחנו לא שולטים בעזה וכל עוד שולט ארגון טרור בעזה, אני לא רוצה לספק לו, לא חשמל ולא מים. ואתה יודע מה, אם נקים מחדש את גוש-קטיף, אני מוכנה בהחלט שאנחנו נהיה בעלי-הבית, אבל עד שנחזור להיות בעלי-הבית, אני לא חושבת, צריך רק להאמין. אנחנו מאמינים. דווקא יש לי סיפור יפה בשבילך על העניין הזה. אני רוצה לחזור רגע למשפחת שליט. שמעתי אותך היום בבוקר מדבר על המחאה של משפחת שליט. ישבתי בטקס הדלקת המשואות וראיתי לנגד עיני את יואל שליט עומד ומתפרץ. הצדק אתך, אדוני היושב-ראש, לא כך ראוי לנהל מחאה ציבורית בנושא כל כך חשוב. מי את שתשפטי אותו? אבל הצדק עם משפחת שליט בכך שהיום יש הזדמנות, יש כבר כתובת, יש בית. אם עד עכשיו אמרנו, ה"חמאס" הוא לא כתובת, יש היום כתובת, הרשות וה"חמאס" חד הם. וכשהם דבר אחד, אפשר בהחלט לדרוש היום באופן ברור את החזרת גלעד שליט מהגוף המאוחד הזה. יותר מזה, הסנקציות הכלכליות שממשלת ישראל יכולה לנקוט עומדות לרשותנו בצורה הרבה יותר חריפה. ולכן, הפסקת העברת הכספים הזמנית חייבת להיות הפסקת העברת כספים קבועה. אנחנו לא נספק יותר כסף לארגון טרור. לא נספק יותר את ההבחנה המ��אכותית הזאת ונאמר, אלה כספים שלהם. סליחה, הכספים האלה מגיעים בסופו של דבר לארגון טרור. ולכן אנחנו לא נהיה היד הארוכה שמספקת את הכסף. וגם בעניין הסיכולים הממוקדים, ארצות-הברית לא יכולה יותר לומר שממשלת ישראל לא יכולה לנקוט את הדרך הזאת כשהיא בעצמה עומדת בחזית המאבק בטרור בדרך הזאת. אמריקה לא אמרה, יש כאן הזדמנות אמיתית לשנות את כללי המשחק, גם בנושא גלעד שליט, גם בנושא הצרות המדיניות שלנו, ואני חושבת שאם ההזדמנות הזאת תוחמץ לא תהיה הזדמנות נוספת, כי זאת הנסיעה הראשונה של ראש הממשלה שלנו אחרי שהמציאות כאן השתנתה ואחרי שאנחנו יודעים שאין לנו אפשרות להמשיך יותר באותה הצגה ובאותו משחק. אתמול ביקרתי, ביום העצמאות, במקום יפהפה בארץ, אני מזמינה את כולכם לבקר בו, חולות חלוצה. חולות חלוצה בנגב המערבי, מקום שאליו הגיעו מגורשי גוש-קטיף והקימו שם מכינה קדם-צבאית, המכינה הקדם-צבאית "עצמונה". הגעתי לאירוע של המכינה וראיתי איך החלוציות הציונית לא נגמרה. החלוציות הציונית לא נגמרה אף שניסו לגדוע אותה במעשה העקירה של גוש-קטיף. ניסו לומר שהחזון הזה של התיישבות באזורים מסוימים בטל ומבוטל. החזון הזה לא נגמר. יש רוח של אנשים שעומדים ומיישבים את הארץ הזאת גם בחולות חלוצה. אבל כל מי שממשיך לדבר באותה שפה לא רלוונטית של הקמת מדינה פלסטינית, הוא זה שמטרפד את הרוח הציונית הגדולה הזאת, הוא זה שממשיך את אותה טעות נוראית שמדינת ישראל עשתה ב-2005. ואנחנו, מכאן, קוראים לראש הממשלה להמשיך ברוח הציונית הגדולה, ברוח של חולות חלוצה, ברוח שאומרת, אנחנו לא נעמוד מול העולם בהצגה, אנחנו נעמוד מול העולם ונאמר אמת. נאמר אמת כי אם אנחנו לא נאמר אותה, העולם בוודאי לא יאמר אותה. ותמיד אמרו שיש חלוקה בין אלה שאומרים, זכותנו על הארץ, וכולם מסכימים שיש לנו זכות על הארץ, לבין אלה שאומרים, אבל יש קהילה בין-לאומית ויש לחצים. זאת ההזדמנות שלנו לומר, אין כאן באמת שניות, אלו הרוצים לומר, יש לנו זכות על הארץ, ואלו שרוצים לדבר בפני הקהילה הבין-לאומית. כי הקהילה הבין-לאומית חייבת להבין, שבעולם שבו "פתח" ו"חמאס" חוברים יחד, אין יותר מקום לדבר על מדינה פלסטינית, אין יותר מקום לדבר על חלוקת הארץ, אין יותר מקום להעביר כספים ולהיות יד ארוכה של ארגוני הטרור, אין יותר מקום לפעילות סלחנית ולדיבורים על שחרור אסירים כדי לשחרר את גלעד שליט. אלה הדברים שהשתנו.  ובהקשר הזה יש כאן שתי הצעות חוק חשובות שחברי כנסת חתומים עליהן וכדאי שהכנסת הזאת תאשר אותן. אחת, בנושא של הרעת התנאים של אסירי ה"חמאס". נראה לי שיותר מדי זמן נהגנו בסלחנות כלפי הצעות החוק האלה ואמרנו שיש לחכות אתן. אין מה לחכות אתן, צריך לשנות את כללי המשחק בכל מה שנוגע לתנאי הכליאה של אסירי ה"חמאס". והעניין השני הוא, להפסיק באופן מיידי את העברת הכספים לארגוני הטרור שבגבולנו הדרומי, להפסיק את העברת הכספים ל"חמאס" והיום אפשר לומר, ה"פתח" וה"חמאס" אחד הם, להפסיק את העברת הכספים באופן קבוע ולא רק באופן זמני. תודה רבה. תודה רבה לחברת הכנסת חוטובלי. חבר הכנסת אורי אורבך שני במדברים בנושא זה אשר אושר על-ידי הנשיאות על-פי בקשתם של 25 חברי כנסת. אחריו, אנחנו נעבור לנושא הבא וחברי הכנסת רותם ופניה קירשנבאום ינמקו את ההצעה. ולבסוף, חבר הכנסת אחמד טיבי וחברת הכנסת חנין זועבי. ולאחר כולם יעלה המשנה לראש הממשלה, השר סילבן שלום. בבקשה, אורי. ��דוני היושב-ראש, חברי הכנסת, משחק ההונאה העצמית נמשך. כששמעתי על הסכם ה"פתח" וה"חמאס" נזכרתי בימים רחוקים בשירות הסדיר כשהיינו עומדים בכל מיני צמתים נידחים בצפון, ולא היו עוצרים לנו טרמפים. אם היה לנו מזל היתה אתנו איזו חיילת מצודדת. מה היינו עושים? החיילת היתה יוצאת לחזית כדי לעצור את הטרמפים, וכשנהג, איכשהו היו עוצרים לחיילות יותר מאשר לחיילים, אני לא יודע למה, אז שלושת החבר'ה המיוזעים עם הצ'ימידנים היו ישר קופצים גם הם לתוך המכונית וממשיכים לדרכם לאכזבתו של הנהג, בדרך כלל. ה"פתח", נעבעך, במציאות המדינית שלנו, זו אותה בחורה מצודדת. אש"ף, ה"פתח", הרשות הפלסטינית. הם המתונים. כבר התרגלנו שאתם אפשר לעשות עסקים, אתם אפשר לדבר. והנה, בעוד אנחנו עוצרים טרמפ ל"פתח", פתאום קופץ לנו איזה מחבל גדול מה"חמאס", עם הצ'ימידן, ומצטרף. הרי אתם כבר נוסעים לאותו כיוון? למה שלא ניקח טרמפ ביחד? רק שאנחנו לא מבינים, או לא רוצים להבין, שה"פתח" מצטרף להסכמים אתנו כדי להביא את ה"חמאס", כדי להקים פה מדינה פלסטינית "פתחית"-"חמאסית". ועוד אני משועשע ומודאג כאחד מההסכם הזה, ולהערכתי, אגב, לא רוצה להרגיע אתכם, אבל להערכתי הוא לא יחזיק יותר מדי ימים בגלל ענייניהם שלהם, אני קורא ריאיון עם כבוד נשיא המדינה ב-Ynet. אני מצטט לכם. וכשאני לא יודע אם לבכות או לצחוק אני מעדיף, בזמן האחרון, לבכות. שואלים אותו, את נשיא המדינה, מה לגבי שיחות עם "חמאס", האם הוא בעד או נגד, והוא אומר: הכול פתוח, "גם כשהתחלתי את המשא-ומתן עם ערפאת אמרו שאין שום סיכוי. אותו הדבר אני חושב לגבי ה'חמאס'". אוה. הוכחה. כשהתחלתי לדבר עם ערפאת אמרו שאין סיכוי, והנה. והנה מה? אלו שאמרו שאין שום סיכוי עם ערפאת, הם צדקו, אדוני הנשיא. זו לא הוכחה שעם ה"חמאס" אפשר לדבר. זו הוכחה שגם עם ה"חמאס", קל וחומר, אי-אפשר לדבר, כי לא הגענו להישגים מרחיקי לכת בשיחות המדיניות שלנו עם ערפאת. אני כבר לא מדבר על העובדה שנשיא המדינה לא צריך להתערב בדברים האלה. כבר התעייפתי מלהעיר לשמעון פרס לא להתערב בפוליטיקה. בכל זאת, אדם שהיה כל כך הרבה שנים בפוליטיקה, להגיד לו בגיל מבוגר, עד מאה-ועשרים, להיגמל, זה קצת קשה. אבל בסדר. אבל זו ההוכחה. ובאיזה ביטחון. כאילו הסכמי אוסלו והשיחות עם ערפאת זה השוס של המאה, זו הצלחה כל כך גדולה. השיחות עם הפלסטינים, בכל התצורות, עם ה"פתח" ועם ה"חמאס", ועם "הג'יהאד האסלאמי", ועם "המדוכאים עלי אדמות", וכל פעם יש ארגון חדש שאתו, פתאום הוא פורע את הסדר שרק הרגע השגנו, לא יצלחו משום שלא מדובר במי שרוצה להיות שכן שלנו אלא במי שרוצה להיות תחתנו, להיות במקומנו. ולכן, לא ה"פתח" ולא ה"חמאס" ולא ההסכמים האלה יובילו אותנו להסכמים של שלום. אבל ההונאה העצמית נמשכת. אנחנו נהנים מזה. ואכן אמרה קודם הדוברת הקודמת, חברת הכנסת חוטובלי, הערה נכונה מאוד. האם האחדות הזו, שבעיני היא מדומה, אבל בעיניהם היא אמיתית, או הפיוס הזה בין ה"פתח" ל"חמאס", האם יש לו רק צד אחד, רק הצד של לנהל ביחד את המדינה הפלסטינית העתידית? הרי יש גם דרישות, כשאנחנו מעבירים כסף, כשאנחנו דורשים את החייל השבוי שלנו. זה כמו שאנחנו נגיד לפלסטינים עכשיו: מדינת ישראל לא מחזיקה אסירים פלסטינים, זה גולני לקחו אותם. חטיבת גולני, ופה ושם הסיירת, ועוד כמה, השייטת, הם לקחו, תדברו אתם. אנחנו אומרים שהם מקום מסודר, מצפים מהם שהם יהיו רשות, מדינה, שאפשר יהיה לדבר. אבל כשהם עושים קואליציה, הסכם עם ארגון טרור, עם ארגון של פורשים שלהם, עם ארגון שעשה מרד ברצועה, פתאום זה לא שייך. זה לא העסק של ה"פתח", זה ה"חמאס". אם יש לכם פיוס עם ה"חמאס" אז השבוי שלנו הוא שבוי של כולכם ומידי כולכם אנחנו נדרוש אותו, מידי אבו מאזן, מידי מי שעומד בראש הרשות הפלסטינית. אבל הם תמיד אוהבים ללכת לשחק על שני מגרשים. לצורך האחדות הם, כמובן, ישות אחת, או עומדים להיות. אבל לצורך משא-ומתן יש להם איזו חטיבה נפרדת, מורדת, שנקראת ה"חמאס", שמה לעשות? הם לא בשליטה. לכן, גם אלה שמאמינים בהסכמים פנים-פלסטיניים בין ה"חמאס" ל"פתח" צריכים, לשיטתם, לדרוש מה"חמאס" וה"פתח" את הדרישה שהם מעידים על עצמם שהם ראויים שנדרוש ממנה, עניין גלעד שליט. הערה לסיום, בעניין, גם אני הייתי. הילדים שלי רוצים לראות את רובי ריבלין בכל שנה. לא מעניין אותם המצעדים. ואנחנו הולכים למפגן היפה הזה של המשואות, וראינו את המחאה של בני משפחת שליט ואת התמיכה התקשורתית הצפויה, המופרזת, והטיפה ילדותית. ואני, מבלי למתוח ביקורת אבל עם קצת נימה של ביקורת אומר שאנחנו קצת מרשים לפראות, גם כשהיא מוצדקת, בקעה גדולה מדי להתגדר בה. כי הרי יש עוד מקרים, שאני עצמי דיברתי, נגד הפגנות בזמנן, לקראת ההתנתקות, הערות בחידון התנ"ך, שזה אירוע פחות ממלכתי ורשמי. ויש המון עניינים צודקים, אולי פחות, שאנשים יכולים לנצל או לבוא לעצרת האבל ביום הזיכרון לחללי צה"ל ולמפגן הזה, ולאירועים רבים מאוד, לא רבים, לאירועים אחדים, רשמיים, לבוא ולהתפרץ בעניינים צודקים מאוד. אז מה? שוב, אני לא חושב שצריך לעצור את האנשים כמו שהיו עושים למישהו אחר, אולי, על עניין אחר, יכול להיות שהמשטרה היתה עוצרת מישהו ל-48 שעות. אני לא חושב שצריך להחמיר יותר מדי. אבל כל ההתפעלות הזו, מה אתם הייתם עושים אם הילדים שלכם, יש אחריות שאנחנו דורשים מהאנשים גם בשעתם הקשה ביותר. והם נמצאים בשעה קשה ביותר. ואפשר להתווכח אם בכל מחיר או לא בכל מחיר, כן. יש דברים שלא ראוי לעשות. חמש שנים מפקירים אותם, למדינת ישראל יש הזכות והסמכות לנהל משא-ומתן על שבוייה. חמש שנים, חמש שנים ו-50 שנה, משום שצריך לנהל את חיי האזרחים ולשמור על שלומם. זו אחריות. בסוף אני מקווה ומאחל ומייחל שתימצא הנוסחה ונשלם מחיר שאפשר לעמוד בו, אבל אי-אפשר לשלם מחיר מסוכן. איזה מחיר יש לילד? ילד לא, תודה רבה, תודה רבה. לא נעשה עכשיו דיון, רבותי, הזעקה היא כלפי העולם כולו. אומר אורי אורבך את הדברים, כל אחד מכם יכולה להיות לו, אין מחיר לילד, וגם לא לילדים שחלילה עלולים למות בגלל רוצחים משוחררים. אם הייתי אומר, האם מישהו פה מעלה בדעתו לשחרר את שני הרוצחים מאיתמר שנלכדו? מישהו מעלה פה בדעתו לשחרר אותם? פה מדובר בשחרור של מחבלים מהסוג הזה, שפשוט עברו יותר שנים. תמיד שחררנו, זה לא משהו, רבותי, רבותי. אני מבקש. אני תמיד, לא יכולים לקיים פה דיון שעות. הוא מדבר בנושא מאוד רגיש. כל אחד יכול לבקש לדבר על העניין הזה. אני אומר שזה ויכוח, ואני אומר שראש ממשלה ושר ביטחון גם סוברנים להחליט החלטה כזו או אחרת. אבל המחשבה שבכל מחיר, ואם ככה אז אנחנו מתפרצים לטקס, אני לא אומר, אפשר לשאת את זה ולסבול את זה, וגם התייחסו אליהם בהגינות בסך הכול. אבל אני חושב שכן, מותר להגיד שיש מקומות ששם אתה לא עושה את ההפגנה שלך. ובאותו טקס, אגב, וזה משהו מסוג אחר, גם האיש המכובד שהדליק את המשואה, חסיד חב"ד, שהיו מחאות נגדו בתוך חסידות חב"ד, כן להשתתף בטקס הציוניסטי כל כך או לא להשתתף, והוא הוסיף את "לתפארת מדינת ארץ-ישראל" אני אומר לכם שבאופן אישי, מי שלא רוצה להדליק משואה ביום העצמאות, לא חובה. זו לא חובה, נדמה לי, בחוק. נכון? לא כפו על הבן-אדם. יש מקום גם לנימוסיה של מדינה. נכון, אבל זה לא בר-השוואה. זה לא בר-השוואה, אני אומר, מעניין לעניין באותו טקס. הוא לא אמר לעניין, לא, אני מדבר על הטקס הזה. אני אגיד לך מה כן בר-השוואה. זה בר-השוואה במובן הזה שכל אחד אצלנו, צודק ככל שיהיה, חושב שהכול אפשרי כי הוא נורא צודק, והוא יש לו הניואנסים שלו, ואת הדקויות שלו ואת האמפתיה הציבורית. אני אומר שגם למדינה יש הכבוד שלה והדברים החשובים שלה, ואנחנו מחנכים ילדים שמותר להפגין וצריך להפגין ויש מקום להזדהות ואפילו שהמפגינים צודקים. אבל לא כל דבר מותר בכל מקום, בכל זמן ובכל שעה. מותר להגיד את זה, ולא כל חרדת הקודש המזויפת הזאת. אבל צריך להגיד, למשפחת שליט נמאס. הם היו אנשים מאוד שלווים, מנומסים, נמאס להם. צריך להבין גם את זה. אני אומרת לך שאני הייתי נשכבת בפתח ביתו של ראש הממשלה ובשפכטל, לבית הנשיא. אז מה אתה בכלל מטיף להם מוסר למשפחת שליט? יש רגעים שדי זה די. גם אם צריך לכבד את המדינה, המדינה לא מכבדת אותם. אתה לא תטיף להם מוסר? האם יש דבר, גברתי, שהיית אומרת למשפחת שליט במסגרת מחאה והפגנה שלא לעשות, כי אני יכול לתת עוד רעיונות? אני לא במצב היום להגיד להם לא לעשות. אז את לא במצב, אז את לא תעלי ואל תגידי את זה. המדינה מפקירה אותם ואנחנו נותנים לזה יד בזה שאנחנו לא עושים, אני אומר את עמדתי לגבי מקומות שבהם אפשר למחות ולגבי מקומות שבהם ראוי שלא למחות. זה לא פופולרי, אני יודע. הם הלכו מביתם לירושלים ברגל, צעדו, לא הפריעו לאף אחד. יושבים בשקט, הם מוחים בשקט. הממשלה וראש הממשלה לא שומעים אותם. אדוני, אני מכבד מאוד את משפחת שליט, את הצעדה, את המאהל ואת ההפגנה, ומבחינתם הם צודקים. אבל אני לא מדבר מבחינתם עכשיו. יש גם מישהו שידבר פה מבחינתה של מדינת ישראל ומבחינתו של יום העצמאות? מישהו צריך לדבר גם בשם זה? אז הנה, אני מתנדב להגיד את הדבר הזה. יש פה ראש ממשלה שלא שומעים אותו. בסדר. זאת הערתי גם לגבי הדבר היותר משמעותי וגם לגבי הדברים הקטנים. גם למדינת ישראל, לסמליה ולטקסיה יש משמעות. אני יודע שהיום סמלים וטקסים ופתוס ולתפארת מדינת ישראל, עם ישראל וארץ-ישראל, תמיד מביאים אותם במלה אחת כדי להפגין שאנחנו מעל הדברים הלאומיים וההמוניים האלה ואנחנו בזים להם בלבנו. לא, אני לא בז בהם בלבי אלא אני חושב שאלו דברים שהם עדיין המשותפים לכולם. גם חופש הביטוי וחופש ההפגנה משותף לכולם. לפעמים צריך להגיד לאנשים, גם אם זה בעדינות ובנימוס, שכאן זה לא המקום. אדוני, זה הילד של עם ישראל, הוא חייל. ברור שהוא ילד של עם ישראל. הוא חייל, לא רק ילד. הוא חייל שנשלח בשליחות עם ישראל ונחטף על-ידי אנשי ה"חמאס" מתוך שטחה הריבוני של מדינת ישראל, ברור. אנחנו רוצים בשחרורו, ואני גם חושב שתהיה עסקה או הסכם, או איך שתקראו לזה, שבסופו ישוחררו כמה מחבלים רוצחים. אני מקווה וחושב שצריך משא-ומתן על כל אחד ואחד, ולא להגיד: מה זה משנה, 300, 400 ערבים, הם כולם אותו דבר. לא, משא-ומתן על כל אחד ואחד. זה כבר סגור, הוויכוח הוא לא המספר ולא מי ישוחרר. הדיון היום הוא לאן ישחררו אותם. גם זה דיון חשוב כי אנחנו אחראים, זה הדיון. זה דוחה את כל השחרור, בואו נשים את זה על השולחן. כי אנחנו אחראים שרוצח פלוני מפיגוע לא אלמוני, לא ישוב ליהודה, לשומרון או לשאר שטחי הגדה הישראלית, זה השם שצריך לקרוא לזה, ויפגע שוב ויהרוג ילדים אחרים או מבוגרים אחרים. מה, זה לא ברור לכם שצריך משא-ומתן? זה לא ברור לכם שצריך להתעקש? לי זה ברור ואני חושב שזה צריך להיות ברור לכולם. אבל כאמור, כמו שאמרתי בהתחלה אני אומר גם בסיום, מי שרוצה לרמות את עצמו ולהיות טוב עם כולם ובסדר עם כולם, בסופו של דבר מתאכזר לבני עמנו שלנו. תודה לחבר הכנסת אורי אורבך. יעלה חבר הכנסת דוד רותם, ואחריו, חברת הכנסת פאינה קירשנבאום, הצעות מס' 5483 ו-5484. מה סדר הדברים, אדוני היושב-ראש? תגידו, אני עוד לא עליתי, אתם כבר מתחילים עם קריאות הביניים שלכם? אל תיקח את זה אישית, חבר הכנסת רותם. זה לא אישית נגדכם. הגיע הנה, הם כבר מתחממים. מה יש ליושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט להגיד על ההסכם עם "פתח"? אין לו. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת מולה, אני אגיד לך את האמת. אני לא הולך לדבר על ההסכם משום שאני, עם כל הכבוד, לא פוחד לא מה"פתח" ולא מה"חמאס". כמו שאמר ראש הממשלה השבוע לאויבי ישראל: דעו לכם, נכה אתכם בכל מקום שהוא, ננצח אתכם בכל מקום שהוא ואנחנו לא מפחדים מכם. בינתיים זה לא קורה. לצערי, אבל זה יקרה. דרך אגב, אתם הבטחתם להפיל את שלטון ה"חמאס" שנתיים, חבר הכנסת מולה, הוא אפילו עוד לא התחיל לדבר. כל מלה שנייה שלו אתם מעירים. תנו לו לדבר. אבל אני רוצה לומר לכם דבר אחד. בין יום הזיכרון לשואה ולגבורה ובין יום הזיכרון לחללי צה"ל התכנסו להם אויבי ישראל, הגוף האנטישמי הזה שנקרא ה"חמאס", גוף שבאמנה שלו יש קריאה להשמדתה של מדינת ישראל. אם לא כבודה של הכנסת הייתי מצטט פה סעיפים, אבל יש דברים שגם כשאני כועס אני לא מוכן להזכיר אותם. אני לא אתן את הכבוד שאני אקרא סעיפים של אמנת ה"חמאס" בבית הזה. יש להם פה נציגים, הם יעשו את זה כבר. ובאותו זמן שארגון טרוריסטי, שהוכרז על-ידי אומות העולם כגוף טרוריסטי, מתאחד ויוצר הסכם פיוס עם אבו מאזן מכחיש השואה, באים חברי כנסת מישראל לחגוג יחד אתם. אני שואל את עצמי, מה חשבו לעצמם אותם חברי כנסת? האם הם זכרו שהם נבחרים לכנסת ישראל? האם הם תומכים ושמחים שגוף שקורא להשמדתה של מדינת ישראל מתאחד עם הרשות הפלסטינית או עם ה"פתח" והם מסתובבים להם בהרגשה, בעזה הקמנו את מדינת פלסטין. אני שואל את עצמי: נגיד שזה נכון, מה זה מפריע לך שיש פיוס פלסטיני? מה זה צריך להפריע לך? מה זה מדאיג אותך? נא לא להפריע לו. אני לא מתכוון לענות לשונאי ישראל, הם לא מעניינים אותי. אני רק מבקש מחברי הכנסת לזכור שה"חמאס" חטף חייל ישראלי. דיברו פה קודם על המחאה. חבל שיושב-ראש הכנסת לא נמצא. הוא נותן את מקומו לסגן יושב-ראש הכנסת שנוסע לחגיגות של איחוד ה"חמאס" עם ה"פתח". זה אותו ארגון "חמאס" שמחזיק את גלעד שליט, שאת הרגש ההומניטרי הקטן ביותר, לתת ל"צלב האדום" לראות אותו הוא לא מוכן. ונוסעים נבחרים מכנסת ישראל חגוג יחד אתו. אני חשבתי, בטח הם ידברו שם, רבותי, תהיו בני-אדם, קצת הומניטריים, תנו לראות את גלעד שליט. זה לא עניין אותם. מה הם אמרו ? שאלת אותם? אתה לא מדבר אתם. חבר הכנסת מולה, מה שהם אמרו, אתה אומר שאתה לא מוכן לדבר אתם, תשאל אותם, אולי בכל זאת הם אמרו. אם הם היו אומרים מלה הם היו דואגים לפרסם. אל תדאג, הם לא אמרו. עכשיו, חברי הכנסת, אני מבקש להפנות אתכם לכללי האתיקה לחברי הכנסת. אז אם אנחנו הולכים לנוסח החדש, "חבר כנסת ימלא את תפקידו מתוך נאמנות לערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, יקפיד לקיים את דיני המדינה, ישמור על כבוד הכנסת וכבוד חבריה, ינהג בדרך ההולמת את מעמדו כחבר הכנסת ויפעל להגברת אמון הציבור בכנסת". זה הנוסח החדש. גם הנוסח הישן לא מתעלם מהדברים האלה. בנוסח הישן נאמר ש"חבר הכנסת ימלא את תפקידו מתוך נאמנות לערכי היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, יקפיד לקיים את דיני המדינה, ויפעל לקדם את עקרון שלטון החוק, ימלא את שליחותו בכנסת באחריות, ביושר ובהגינות, ". עכשיו, אני שואל אתכם, האם נסיעה של חבר כנסת, של סגן יושב-ראש כנסת, חבר נשיאות הכנסת, יושב-ראש הוועדה לשילוב ערביי ישראל, ועדה שלא עושה שום דבר, לא היה צריך להקים אותה, אבל הקימו אותה, זה שמירה על כבוד הכנסת? זה פעילות תוך נאמנות לערכי היסוד של מדינת ישראל? אבל על זה נאמר, רבותי: לא לחינם הלך הזרזיר אצל החזיר, אלא מפני שהוא בן מינו. צריך לזכור את זה. אצל העורב. אדוני לא יתקן אותי, אני החלטתי לתקן את הגמרא. עכשיו, רבותי, מה קורה כאן? יושבים בכנסת ישראל אנשים שהולכים לחגוג עם ה"חמאס" ועם ה"פתח" בשעה שהם מתאחדים, אינם מוכנים להכיר במדינת ישראל, קוראים להשמדתה של ישראל, ואלה הם חברי כנסת. האם ועדת האתיקה לא צריכה להתערב? לא הזכרתי את שמותיהם ולכן אין להם זכות תגובה. אתה מכיר את התקנון טוב, כנראה. אני מכיר את התקנון טוב ולכן נזהרתי, כדי שלא תהיה להם זכות תגובה. לא הזכרתי את שמותיהם. סגן יושב-ראש יש רק אחד. סליחה, אתה טועה. יש שבעה סגנים ליושב-ראש הכנסת. אבל ערבי, רק אחד. חבר הכנסת מולה, לא לנהל ויכוח. אני דיברתי על ערבי? אני הזכרתי את המלה "ערבי"? חבר הכנסת דוד רותם. אני לא מבין את זה. זה לא לכבודך. מה לא לכבודי? המשפט שאמרת. תודה רבה לך על שאת שומרת על כבודי. תאמיני לי שעל כבודי אני יודע לשמור לבד. אני לא צריך עזרה. אתה מתחכם אבל. אני מתחכם, זה נכון, אבל אני מכיר את התקנון ולכן עשיתי את מה שעשיתי בכוונה תחילה. עכשיו, רבותי חברי הכנסת, מה הכנסת צריכה לעשות במקרה כזה? אז אילו אני הייתי יושב-ראש הכנסת, אני לא הייתי נותן לאותו סגן שלי, שמתגאה בזה שהוא נסע כסגן שלי, לנהל את ישיבות הכנסת. פשוט לא הייתי נותן לו. אני גם הייתי מגיש תלונה לוועדת האתיקה נגדו. מכיוון שהיושב-ראש לא יעשה את זה, אז אני אגיש תלונה לוועדת האתיקה, ואני רוצה לראות איך הכנסת שומרת על כבודה ולא נותנת לאנשים כאלה להמשיך ולקלקל אותה. מה כבודה? טוב שאני לא חייב לענות לך. אתה יודע, לפי התקנון אני לא חייב. אדוני סיים את דבריו? תודה לחבר הכנסת דוד רותם. תעלה חברת הכנסת פאינה קירשנבאום. גם לך יש עשר דקות. כבוד יושב-ראש הכנסת, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, כפי שאתם יודעים, זאת הקדנציה הראשונה שלי בכנסת, וכשהגעתי לפה הייתי משוכנעת שכל חברי הכנסת החברים במשכן יש להם שליחות, הגיעו לפה כי מוטלת עליהם שליחות ציבורית, מכל המפלגות, מכל הקצוות של הקשת הפוליטית, כמובן, לעשות את המיטב לציבור שבחר בהם, וכמובן, למדינת ישראל, שאותה הם מייצגים. אבל מה לעשות, התבדיתי כאן. מאז עבר זמן והתפכחתי מתפיסה זו. קשה לומר שנוכחותם של חברי הכנסת הערבים בטקס הפיוס בין ה"פתח" וארגון הטרור ה"חמאס" הפתיעה אותי. אני יכולה להגיד בלב שלם שישנם בכנסת הנוכחית חברי כנסת שעצמאות מדינת "חמאס" חשובה להם יותר מעצמאות מדינת ישראל, ואפילו יותר מרווחת תושבי עזה, בין אם מדובר בחברת כנסת שמעדיפה לשוט בספינת טרור שמשייטת מול חופי ישראל נגד החוק הבין-לאומי מאשר לדאוג לחינוך הילדים בוואדי-עארה, למשל, או חבר כנסת שהתרפס לפני רגלי המרצח, שליט לוב מועמר קדאפי, והיום מחליף את פטרונו לאסמאעיל הנייה, אך אינו דואג לדיור בר-קיימא לאוכלוסייה הבדואית בנגב, למשל. מי שמע בכלל על פרלמנטרים בעולם שכל מה שהם מבקשים לקדם זה את זכויותיו של האויב ולא נוקפים ולו אצבע לשפר את איכות החיים של אותם אנשים שאותם הם מייצגים? עם זאת, אין ספק שהשתתפות של חברי הכנסת הערבים בטקס הפיוס של ה"פתח" וארגון הטרור ה"חמאס" הינה עליית מדרגה מסוימת. התמיכה הנלהבת בארגון אשר שולל את זכות קיומה של מדינת ישראל, להזכירכם, אותה מדינה שהנכם חברים בפרלמנט שלה, ומוגדר על-ידי רוב מדינות המערב כארגון טרור, מהווה חציית קו אדום אפילו עבור אותם חברי כנסת ומעמידה את נאמנותם בסימן שאלה. האם ברור לכל יושבי הבית הזה שחברי כנסת שהגיעו לכבוד אותו אדם שביכה את מותו של אוסמה בן-לאדן וקרא לו "מנהיג גדול" האם ברור ליושבי הבית הזה שחברי כנסת מכבדים את ארגון "חמאס", אשר דם של ילדים ואזרחים חפים מפשע מרוח על ידיהם? האם ידוע לחברי הבית הזה שיום העצמאות, שאותו חגגנו אתמול, הוא יום אבל לחברי הכנסת האלו? אמרתי זאת בעבר ואומר זאת שוב: אם אינכם רואים את עצמכם כחלק מהפרלמנט הזה, כחלק ממדינת ישראל, הדלת פתוחה ואתם מוזמנים להמשיך את פעילותכם המבורכת למען ה"חמאס", בפרלמנט הפלסטיני כמובן. לא ניתן שמבית, מתוכנו, יפעלו נבחרי ציבור המבקשים לפגוע ולפורר את עצמאותה ושלמותה של מדינת ישראל. אם חברי הכנסת הערבים היו באמת מעוניינים לסייע לעם הפלסטיני להתקדם לקראת הסדר שלום ואוטונומיה, היו צריכים למנוע את האיחוד בין "פתח" לארגון הטרור, ארגון הטרור "חמאס", המחזיק בחייל החטוף גלעד שליט ומנסה לסחור בו לשם שחרור מרצחים אכזריים אשר פגעו בחפים מפשע ונגזרו עליהם עונשי מאסר כבדים, ארגון אשר אינו מהסס לירות על אוכלוסייה אזרחית במשך שנים, ארגון אשר מסרב להכיר בקיומה של מדינת ישראל אף שהקוורטט הורה לו להכיר במדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי, להימנע מאלימות, להכיר בהסכמים קודמים שנחתמו עם מדינת ישראל. האם באמת אינכם מבינים את הנזק הנגרם כאן לציבור הפלסטיני? יש אלימות יותר, אבל, כאמור, איני מופתעת שחברי הכנסת הערבים לא מבינים. נדמה לי, כשאני מסתכלת על ההיסטוריה הקרובה והרחוקה של יחסי כנסת ישראל עם חברי הכנסת הערבים, שאין ממה להיות מופתעת. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא ביקורם של חברי הכנסת, לפני שש שנים, את מועמר קדאפי, כאשר ישבו באוהל שלו ואמרו כמה הוא מארח נחמד ואפילו הצטלמו והביאו תמונות לילדים הביתה, והיום אנחנו רואים את הרודן והמציאות בלוב. ולמה הם יעשו זאת? התשובה פשוטה, כי עבורם כל רודן הופך לגיבור כל עוד הוא מביע דעתו האנטי-ישראלית. אנחנו הפרלמנט היחיד בעולם שיש בו חברים שמוכנים לסלוח על כל דבר, על דיכוי, על פגיעה בזכויות האדם ואפילו על רצח, והפשע היחיד שעליו לא יסלחו הוא אהדת מדינת ישראל, אשר בבית-המחוקקים שלה, אני שוב מזכירה, הם יושבים. בכנסת ישראל יושבים חברים שלעתים קשה שלא לחשוד שהם מזדהים עם אויביה של המדינה ורוצים בהצלחתם יותר ממה שהם רוצים בהצלחת מדינתם. חלק ניכר מאותם חברי כנסת צבועים, אבל הצביעות הזאת היא קודם כול בינם ובין עצמם, כי הרי כיצד הם יכולים לכהן בפרלמנט של מדינה שבשעת מבחן גם הם יודעים שבלבם פנימה ירצו בתבוסתה? השנאה היוקדת למדינה לא רק הביאה חלק מחברי הכנסת הערבים לצקת מים על ידיהם של רודנים דוגמת קדאפי, אלא אף הסיטה אותם מתפקידם המרכזי כנציגי הציבור, המגזר הערבי, בכנסת, כי בין ביקור אצל קדאפי לשיט תענוגות ב"מרמרה" לא נותר הרבה זמן לעסוק בייצוג האוכלוסייה הערבית בישראל. שורת חברי הכנסת הערבים שהתרגשו כל כך לבקר את קדאפי ולשאת בשבחו, וכל מה שאמרתי כבר, היו צריכים בזמן הזה באמת לטפל בחינוך, בכלכלה, בפיתוח האוכלוסייה שהם אמורים לייצג, ואם יחליטו לשמש נציגים של המגזר שבחר אותם, לפעול למענם, למענו, ולחוקק חוקים המיטיבים עמו, כמו גם עם כלל אזרחי ישראל, כמו החוקים של ישראל ביתנו. ובמקביל ידעו לעשות זאת, החוקים שלכם, חבר הכנסת טלב אלסאנע, ההבחנה בין ביקורת להסתה, הרי שאין, החוקים של ישראל ביתנו, אמרת את הדבר פעם אחת. הסתה פרועה נגד הציבור הערבי. חבר הכנסת. אם תדע, באופן שיטתי אין לכם מה לעשות חוץ מ חבר הכנסת טלב אלסאנע. זה מה שאתם עושים באופן שיטתי, אם תדע לייצג את הציבור שלך, חבר הכנסת, דבר אחד עשיתם, אדע להעריך אותך כחבר כנסת של מדינת ישראל. פאינה, חברת הכנסת פאינה, תני לי דקה אחת. אויב של, חבר הכנסת טלב אלסאנע, המפלגה הזאת היא האויב הגדול של הדמוקרטיה. אתה רוצה שאני אקרא אותך לסדר? באופן שיטתי, הסתה פרועה, חסרת אחריות. סיימת את דבריך? מה, אנחנו צריכים לקבל אישור, סיימת את דבריך? חבר הכנסת טלב אלסאנע, תראה כמה סבלנות יש לי כלפיך, אני אפילו לא קראתי אותך לסדר. כל הנאום שלה זה הסתה. חבר הכנסת טלב אלסאנע, הרי אנחנו, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. ישראל ביתנו. תמשיכי בבקשה.  מה אנחנו צריכים, אך אם ימשיכו להתרכז בפעילות המעודדת דה-לגיטימציה שיש מי שמנסים לעשות למדינת ישראל, לעמה ולמנהיגיה, אתם עושים, הרי מן ההגינות יהיה, המעמד, חבר הכנסת טלב אלסאנע, אם אתה רוצה שאני אוציא אותך רק תגיד לי שאני אעשה את זה, אבל, זה לא מכובד. אני רוצה להגיד דברים שלי. או שאני אגיד אותם מכאן או שאני אגיד אותם משם. אתה תחליט. אם לא היה חבר מהסיעה שלך יכול להיות שהייתי שוקל שיקול דעת בנושא. אבל, יש. חבר הכנסת אחמד טיבי הולך לדבר תיכף, ולכן אני לא יכול לאפשר לך לדבר. תמשיכי. הרי מן ההגינות יהיה אם, יש תקנון, אדוני היושב-ראש. יש תקנון. אני הולך, האמן לי, לפי התקנון. אני האדם האחרון שיסטה מהתקנון. אז בבקשה תאפשר. יש, דיון אישי. בוא, זה לא דיון ביני ובינך. תאפשר לה לסיים את דבריה. קודם כול, תאריך לי בבקשה, כבוד היושב-ראש, את הזמן, על כל העניין. אני אאריך לך. בבקשה. עוד דקה. אני בדברי לא גרמתי לשום הסתה, חוץ מכך שציינתי את ההתנהלות שהתקיימה פה בזמן האחרון, ופירשתי אותה כפי שאני מבינה, פרשנות שלך. ופירשתי אותה כפי שאני מבינה, ויעלה חבר שלך ויפרש אותה אחרת, ואם הוא יגיד שהוא לא תומך ברודנים ששונאים את מדינת ישראל ומנסים לפגוע בביטחונה, אני אקח את דברי בחזרה. אבל אם אתה לא רואה,  את החשיבות של העם הבדואי שפה נמצא בפזורה במדינת ישראל, ואתה לא דואג לו, טלב אלסאנע. טלב.  ואתה דואג למועמר קדאפי יותר, מי ש, טלב אלסאנע, אני, זה הממשלה שאת יושבת בה. יש לטלב אלסאנע תקציבים והוא לא מעביר? מה זה ה מי שהורס את הבתים של, אחמד טיבי, אתה תיכף תעלה, ואני מבטיח לך שתגיד את כל מה שאתה חושב. טלב אלסאנע, תראה, עד כמה שאני יודעת, אני,  אני קורא אותך לסדר, קורא אותך לסדר פעם שנייה.  מי הרס, אל תיתן לי להוציא אותך. מי הרס, אל-עראקיב, אתה רוצה שאני אוציא אותך?  או הממשלה שלה? שהיא תודה שהם הרסו את הכפר אל-עראקיב, אתה רוצה, אני שואל אותך, טלב אלסאנע, אתה רוצה שאני אוציא אותך?  מדינת, תגיד לי. מה זה קשור? מה? אתה מפריע לדבר. הוא חושב ש זה שיש לי אורך רוח כלפיך זה לא אומר שאתה צריך להמשיך להפריע. אני בסופו של דבר, אני בסופו של דבר,  אז אני נותן לך התראה אחרונה. עוד פעם אחת אתה תפריע לה, אתה תצא בחוץ. אני אומר לך את זה מראש. עדיף שתתאפק עוד דקה, היא תסיים את דבריה. תתאפק. קודם כול, מדינת ישראל שומרת נאמנה על 140 הדונם שקיבלת ממנה כעסקה לחתימת הסכם, ואת זה ידעת להשיג יפה מאוד. אם היית דואג להשיג את זה לשאר הבדואים היה יותר טוב, ולא רק לחמולה שלך. אז ככה, הרי מן ההגינות יהיה שאם אתם לא תומכים במדינת ישראל ולא דואגים לציבור שמייצג אתכם, אז תפרשו לאלתר מבית-המחוקקים של המדינה,  שנגדה אתם פועלים, טלב, אני עוד מעט, ותפנו את מקומכם לנציגים אחרים, שיפעלו למען המגזר שלכם ולמען החיים יחד בשכנות טובה. תודה. תודה לחברת הכנסת פאינה קירשנבאום. יעלה חבר הכנסת אילן גילאון. מאחר שהדיון הזה הוא דיון משולב, אנחנו ממשיכים בשאר הדוברים: אחריו יעלה חבר הכנסת דניאל בן-סימון. הצעות לסדר-היום מס' 5485 ו-5486. בסוף כל הדיון ישיב השר סילבן שלום. חבר הכנסת טלב אלסאנע, אל תנהל לנו את הדיון, בבקשה ממך. שב במקומך, ובשום פנים ואופן אני לא אתן לך להתפרץ. אני מנהל את הישיבה, ואני אחליט אם אתה תדבר או לא תדבר. זה לפי התקנון, ואני לא אסטה מהתקנון. בבקשה. היא לא הזכירה את שמו. היא לא הזכירה את שמו. בבקשה, חבר הכנסת אילן גילאון.  רבותי, רבותי, בואו, אני לא אעשה איפה ואיפה, תיתנו לי לנהל את הדיון הזה בצורה חוקית, בהתאם לתקנון. אדוני היושב-ראש, כבוד שר הדתות, חברי וחברותי חברי הכנסת, ראשית אני מבקש, אדוני, להידרש למחאה של משפחת שליט, שצפיתי בה על מרקע הטלוויזיה לפני יומיים, בטקס הדלקת המשואות, ומעולם לא הרגשתי הזדהות כל כך קרובה, אני חושב שאני אומר את הדברים האלה, כמובן, בשם כל חברי סיעתי, הזדהות גופנית, עם המחאה של יואל שליט ויערה חברתו, שלא היה מתאים ממנה במקום מתאים ממנה, בטקס הדלקת המשואות, כי גלעד שליט הפך ללפיד בוער בלבה של האומה. הוא צודק. ולכן, לא היה דבר צודק ממנו לעשות, מה שאנחנו קוראים לו enough is enough. יש דברים שכבר אי-אפשר לשאת אותם, וכאן נעשה מעשה שאנחנו צריכים לתמוך בו. אבל לעניין עצמו, שמעתי את שר הביטחון אומר שהוא מבין את יואל שליט. אבל אני לא מבין את שר הביטחון, זה שלפני חודש בחר לעמוד חמש דקות כדי להשתתף במחאה הקונסנזואלית, הדביקה, שמסוכמת על-ידי כולם כאן, אבל שר הביטחון וראש הממשלה צריכים להבין יותר מכל אחד אחר שיש כאן, לדבר הזה, מחיר, והמחיר הזה הוא נקוב. יש לו שמות של אנשים, של רוצחים איומים ומתועבים, עם דם על הידיים, ועל האוזניים, ועל הציפורניים, ואנחנו גם החזרנו כאלה בעבר, וזאת היא מציאות חיינו, וצריך להבין אותה. וכאשר שר הביטחון בוחר להשתתף במחאה של חמש דקות עמידה, שבהן אני לא עמדתי, כי חבל על חמש דקות, כי אפשר להחליט בדקה, הרי המחיר הוא נקוב, מספיק לדבר על "כל מחיר". זה לא "כל מחיר", זה מחיר קשה ביותר ומסוכן ביותר, שצריך ללכת ולשלם אותו ולגמור עם זה. וכן, על החבילה הזאת הייתי סוגר עוד שניים וקושר אותם בסרט ונותן אותם בתור מתנה כדי לסיים את העניין. צודק. זה לאשר את גלעד שליט. לא משטים ולא עפיפוניאדות יחזירו את הילד הזה הביתה. והדבר הזה הוא לפיד בלב האומה, כמו שאני אומר. לכן צריך להחזיר את הרשימה. עכשיו לעניין ההסכם. אני הבנתי שקודם דנו בהסכם בין הכנסת לחברי הכנסת הערבים. אני רוצה להגיד משהו על ה"חמאס". ה"חמאס" is not my cup of tea. לא הייתי מתחתן אתם, בוודאי שלא. אני זוכר עוד דיבורים כאלה שהיו על ה"פתח". הם היו ארגון טרור נקלה ומתועב, אבל הם האנשים שיושבים שם. עכשיו, תגידו לי אתם, הרי כל הזמן אמרו שאין עם מי לעשות, אין לנו פרטנר, האיש הזה לא שולט בשום מקום. האיש הזה מנסה להגיע לשליטה יותר רחבה. אבל עכשיו הוא שולט, תעשה לי טובה, חבר הכנסת זאב. חבר הכנסת נסים. נסים. לו היו באים ואומרים לך, אבו מאזן היה בא ואומר לביבי, לראש הממשלה, סליחה, אתה העדפת לבחור בין השלום לבין ליברמן, אז תחשבו, כתרגיל מחשבתי, שהם הלכו עם "פלסטין ביתנו" לעשות קואליציה עכשיו. רגע, מה, הם לפחות לא ימנו את "פלסטין ביתנו" להיות שר החוץ שלהם, שאומר ככה, וראש הממשלה אומר ככה. מי קודם דיבר על כך שפה, במסווה של נערת פיתוי? חבר הכנסת אורבך. נערת פיתוי. אז מי נערת הפיתוי בממשלה הישראלית? זה שאומר שלא נסכים, לא לשלושה חודשים, לא לשלושה שבועות, לא לשלוש דקות, זאת אמירה של שר החוץ של מדינה דמוקרטית במדינת ישראל. אז מה, אתם מאבדים את כל הפרופורציות? חוץ מזה, סוף מעשה במחשבה תחילה, הרי. למה לקפוץ? למה קודם כול לקפוץ, במקום לבחון את האפשרויות שגלומות בתוך המאמץ הזה? יש הרבה מאוד סכנות והרבה מאוד סיכונים, ואני מבין את הדאגה, אבל כאשר אתה דואג, אתה, ראש הממשלה, קודם כול תגיד: בואו נראה, בואו נבחן את הסיכויים שיש בדבר הזה. יש דוח, אני קראתי עליו בעיתון אז אני מניח שכל אחד יודע עליו, של חטיבת קביעת מדיניות במשרד החוץ, שקובע שבתוך ההסכם הזה גלום פוטנציאל של סיכויים טובים. טובים מאוד. כי, מה לעשות, יכול להיות שפעם אחת גם נפל לצד שלנו המזל. העולם הערבי השתנה, אולי לטובה, אולי לא מכל דבר צריך לעשות אימה ופחד ולאיים על כולם. יכול להיות שה"חמאס", בלית ברירה, לא משום שהוא רקדנית בלט במחול של "בולשוי"; מסיבות אחרות, גם הוא מבין שהמציאות שלו משתנה, ובתוך מציאות משתנה צריך להתחיל לחשוב לא בתוך הקופסה אלא בתוך חשיבה משתנה. במקום לפחד כל כך מספטמבר השחור, בואו נתכונן לדבר הזה. הרי בסופו של דבר הוא יקרה. למה מדינת ישראל צריכה לעשות את מה שהמדינות הערביות עשו ב-47' אני מתכוון באותו מעמד שהוכרזה מדינת ישראל? לקח כל כך הרבה שנים כדי להבין שזאת מציאות. למה אנחנו צריכים לעשות את אותה הטעות? וקופץ ראש הממשלה בראש. הדבר היחיד שיש לו להגיד, שהוא פוסל את ההסכם. בוא נבחן אותו על קרקע המציאות. בבקשה. מדברים על גלעד שליט, הוא שולח קלטת לתקשורת מרוב לחץ. הוא לא יודע מה לעשות. חבר הכנסת מולה, אני יכול להבין שאנשים חוששים, אבל זאת לא מדיניות, נכון. זו איננה פוליטיקה. החששות האלה אינם פוליטיקה. אז במקום לעשות להיפך, במקום להקדים את העניין של ספטמבר ולבוא בתור מדינת ישראל ולהגיד: וואלכ, אנחנו באים ל-after party הזה, אנחנו בעד הדבר הזה, הרי מה יותר גרוע יכול לקרות? את המכה תמיד יש, את האופציה הצבאית, את המלחמה, יש למדינה תמיד אפשרות לקיים אותה. אין לה שום בעיה. אבל אם יכול כאן לעלות איזשהו סיכוי, לבוא לקראת יוזמה שמדינת ��שראל בה יוזמת, היא כאן לא נגררת, אני, כן, אני רוצה לשמוע מראש הממשלה שהוא הולך להתוות עכשיו תוכנית שנקראת "תוכנית ירושלים". שיוזם תוכנית, שלא מצפה להגיב על משהו אחר, ועוד בפחד. שאומר: תוכנית ירושלים, הרי כולם מבינים שבסופו של דבר הפתרון יהיה פחות או יותר על חלוקת הארץ, האהובה כל כך, כל כך אהובה עד שאנחנו מוכנים להסתפק בחלק ממנה, פחות או יותר על קווי המיתאר של גבולות 67', וכן, בסופו של דבר תהיה בירה משותפת בירושלים. נקודה. הוא מפחד מליברמן. זה כולי עלמא מבין. כולי עלמא מבין, חוץ ממי שבא כאן לזרות משטמה ושנאה, אתה צודק, ואתה רוצה לעזור ל"חמאס". אתה רוצה שירושלים תחולק? לא אמרתי. חוץ ממי שחושב שהוא פטריוט, והוא משתמש באמצעים של שנאה כדי להביע את הפטריוטיות שלו, חברת הכנסת פניה קירשנבאום. למה אתה חושב שה"חמאס" יסתפק בזה? פניה קירשנבאום, שמביאה לנו, תודה לאל, את יודעת, אני הבנתי שאובר-פטריוטיזם הוא לפעמים נורא מסוכן, ואני מציע לכם מאוד להיזהר מהתכונה הזאת. ולכן, כאשר אני אומר: בוא תהיה פרקטי, תהיה אמיץ, תהיה יצירתי, תבנה שלושה צוותים, אחד שהוא מדיני, לגבי קביעת גבולות הקבע של המדינה הפלסטינית לצד מדינת ישראל, הצוות השני חייב להיות צוות אסטרטגי, כן, אני חושב שבני-אדם בנויים על אותן תכונות, הם רוצים להרבות שמחה ולהמעיט כאב. יש מיעוט של אנשים בעולם הזה שהם מרבים שמחה על חשבון צערם של אחרים. עם אלה יש לנו מלחמה, אבל זאת מלחמה משותפת שיש לנו עם אותם אנשים שעושים את המהפכה בכיכר תחריר, ועם אחרים, מול רודנות, מול אנשים ששואבים את סיפוקם ממצוקתם של אחרים. אני מברך על מה שקרה עם בן-לאדן, כל הכבוד, ובירכתי את נשיא ארצות-הברית ואת האומה האמריקנית ואת כולנו, כי העולם נראה יותר טוב בלי אנשים כאלה. צריך שיהיה ברור לחלוטין ולגמרי. אבל מכאן לברוח מהמציאות ולהפוך את הפחד למדיניות, זאת בעיה. והצוות השלישי, שיהיה צוות כלכלי, שייתן לדמיון לפרוץ מה יכולה להיות היכולת שלנו, הסינרגטית, להרוויח יחד עם פלסטין. אני אגיד לך מה, בנמל משותף, בקביעת פרויקטים גדולים, בבניית תוכנית בת-קיימא של המקום הזה, ביצירת מציאות שבתוכה יהיה לאנשים מה להפסיד, כי מקום שלאנשים אין מה להפסיד הוא מקום שכולו ממוקש בשנאה ומשטמה, וטבעת הדמים נמשכת. אני לא יכול לצאת פטור לעניין הזה בלי להגיד לראש הממשלה: אתה באמת לא רוצה להוכיח שרק הליכוד יכול? חבל, כי אנחנו כבר התחלנו להתרגל לרעיון שאולי באמת הדיאלקטיקה כאן עובדת, ורק הליכוד יכול, אבל אתה לא מוכיח את זה. יש לך הזדמנות היסטורית, במקום לפחד, להמשיך בדרכי גדולים. הוא מפחד מליברמן. אתה יכול להיות בגין, אתה יכול לעשות מעשה. משפט אחרון. אל, ואל תפחד, אילן, משפט אחרון. משפט אחרון הוא, שיש לגזור את כל המציאות הכלכלית והחברתית במדינת ישראל, בקשור לכל מה שאמרתי כאן עכשיו, שזה נובע מתוך אותו מנוע חיפוש של מדינה שלא רוצה להיות אחראית לאזרחיה ולתושביה ורוצה להשתחרר מאחריויותיה. היא נוהגת כך וכך. אני את תפיסתי המדינית, אדוני, יונק מתוך תפיסתי החברתית, ותפיסתי החברתית אומרת שהאדם הוא תכלית הכול. ומי שמאמין שהאדם הוא תכלית הכול, הוא יודע שהדבר הקדוש היחיד הוא קדושת החיים. ובזה זה משפט אחרון. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. יעלה חבר הכנסת דניאל בן-סימון, ואחריו, חבר הכנסת אחמד טיבי ינמק. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני שאני אדבר על הפיוס אני רוצה מלה אחת, אפשר להגביר? אפשר להגביר קצת? לא, להרים את הדוכן הוא מתכוון. שלום, אדוני סגן ראש הממשלה, אני שמח שאתה כאן. אני רוצה לומר מלה אחת על ראש הממשלה, מלה אחת של אדם שצפה בו בשני נאומים, אחד נאום הפיוס ואחד הנאום ערב יום השואה, ולנסות להשליך מאישיותו של ראש הממשלה על מצבנו היום. אני ראיתי אותו בנאום הראשון, ושוב, מדבר אדם שעסק שנים בראש הממשלה כדי לפענח את החידה שנקראת בנימין נתניהו. לא רק אני, קטונתי, אבל גדולים ממני ניסו לפענח את אישיותו של האיש הזה, שקיבל פעמיים מנדט מהציבור ותקע את המדינה בצורה שהיא לא הגיונית, ולמרות הכול הוא עדיין אוחז בהגה השלטון. ושואלים מה סוד כוחו, מה סוד קסמו. אני בטח לא אשאל אותך, אדוני סגן ראש הממשלה, התשובה שלך עשויה להיות דומה לשלי, אבל זה לא המקום לשאול אותך. לא, אתה אמרת שהוא השתנה. אני אמרתי אז, ואני חוזר בי. ואני חוזר בי. ולכן אני רוצה לומר, יצא, היה הסכם פיוס, ואז, כמו בסרט מתקופת שנות ה-50, הופיע ראש הממשלה כולו, הייתי אומר, ככה מבולבל, טרוט שינה כאילו, ואתה מצפה, אדוני סגן ראש הממשלה הפכתי להיות משנה, אתה משנה? ממתי? סליחה. אדוני המשנה לראש הממשלה. מיום הקמת הממשלה. משנה. בסדר גמור. משנה. אגב, טוב, לא נדבר על זה. Vice Prime Minister, כן? זה משנה לראש הממשלה. Senior. Senior. כן. הופיע ראש הממשלה, והופיע כאילו היסטרי. עיניו ככה מתרוצצות לכל כיוון, ואתה מצפה, אזרח שרואה ראש ממשלה, לאי של יציבות. דודו רותם, אני אדבר אתך: אם ראית את ההופעה ההיא, ההופעה המבהילה ההיא, הוא היה בפניקה מהסכם שהציבור עוד לא ידע אותו. כעבור כמה ימים הוא הופיע, בערב יום השואה, ופירט בפני כולנו את הלקחים שלו מיום השואה. עכשיו, כל אחד זכותו להוציא לקח מיום השואה. הלקח שלי הוא שהיהודים חייבים להושיט יד לקהילה הבין-לאומית כדי להיות חלק ממנה. החריגות היהודית היא בעוכרינו. כמו שכשצ'כוסלובקיה הגישה יד לאומות העולם, להגן עליה. אדוני, אדון רותם,  גם צריך ללמוד. הלקח שלי הוא שתפסיק, החריגות היא בעוכרינו. בוא נתאחד ונושיט יד. אנחנו חריג. אין לנו ברירה אלא להיות חריגים. והוא בא עם הלקחים שלו, עם לבדד ישכון.  והוא בא לכיוון של "עם לבדד ישכון". ואמרתי: אוי ואבוי. הלך עלינו. כלומר, התפיסה הזאת, 63 שנה אחרי שבנית מדינה, מעצמה כלכלית שמצליחה להוציא מתוכה את פאר היצירה בהמון תחומים, עדיין אותה תפיסה גטואית של היהודי הנרדף שרואה בכל מקום אויבים. אני אומר: מאיפה זה בא, השדים האלה שרודפים את האדם הזה? הוא קרא את אמנת ה"חמאס", מה שאתה אולי לא קראת, אני הרי לא מסכים אתך.  והוא ראה שם, דוד רותם, אל תפריע. חבר הכנסת דוד רותם, אפשרתי לך הערה אחת, אבל לא דו-שיח. לכן, אני אומר: אתה יודע, כואב לי שבגיל כזה, אנחנו בני 63, נקלענו לאיזו סגפנות מדינית צבאית, כל העולם נגדנו, ומעולם ישראל לא היתה במצב טוב כמו היום. לעשות חוזה שלום מנקודת מבט, אנחנו לא יום לפני ששת הימים, לא יומיים לפני שכולם חשבו ששואה חדשה מתרחשת, אלא מעולם מצבנו, אני אומר, מבחינה מדינית וצבאית, לא היה כל כך טוב, וזה הזמן להפגין עוצמה. במקום זה אנחנו מפגינים פחדנות. לכן, אני אומר לממשלה, חבל שהמשנה יצא, לממשלה שלא יזמה, אני פה. איפה אתה? אני דווקא צריך אותך עכשיו. אני הולך להגיד מלה על נתניהו. דווקא עכשיו, אתה יודע, במצב שכל העולם יוצא עם יוזמות ויש טלטלה בכל העולם, הערבי, המערבי, גוש היורו הזה, ארצות-הברית במצוקה, סין עולה, והנה אנחנו מתנהגים, הודפים כל דבר. במקום לבוא עם רעיון, עם יוזמה. היוזמה היא פיוס "חמאס" "פתח"? זו היוזמה שלנו. ספטמבר מתקרב, הצונאמי ששר הביטחון האופורטוניסטי יצא אתו? זו היוזמה שלנו. במקום זה, קדרות ותוגה אנחנו מפזרים בקרב היהודים. לְמה? למה? למה לעשות את זה? למה להכניס פחד כשלא צריך? למה לא לנטוע תקווה בהסכם שאולי יתפתח לכיוון הנכון? אבל בהיעדר יוזמה, בשיתוק מוחלט, כמעט שיתוק מוחין, הייתי אומר, אני אומר לך, אדוני המשנה, אם לא הייתי מכבד אותך, הייתי אומר שצריך להקים ועדה קרואה לממשלה הזאת. ועדה קרואה שתטפל במדינה. כי מה ראש הממשלה צריך להסתתר כל הזמן? תצא עם יוזמה. אז הוא הולך בעוד שלושה שבועות לארצות-הברית, לחברים הרפובליקנים שלו, כדי להדוף את היוזמה. אני אומר לך, כאזרח, ואני אדם אופטימי: אתה לא יכול לבוא לציבור רק עם קדרות, תוגה וייאוש. תבוא עם מסר של תקווה. איפה התקווה לעם הזה? למה אתם כל הזמן משחירים את העתיד? אגב, העבר היהודי, לא חסרים בו חורים שחורים. אבל עכשיו יש מדינה, יש ממלכתיות, יש צבא, יש מקומות מרהיבים במדינה הזאת, יש נוער חדש, יש תקווה. במקום זה, אתם שומעים אותו בערב יום השואה חוזר, כאילו אנחנו במינכן 1938, וזה לא בסדר. אני באמת אומר שזה לא בסדר מבחינתו. מנהיג לא יכול להקרין ייאוש לעם שלו. גם ברגעי הייאוש מנהיג צריך להתרומם. אבל הוא נבנה, לכן, אני אומר: לקראת ספטמבר, במקום לשבת, נבנה על הייאוש.  כל חכמי המדינה הזאת, כל חכמי הממשלה הזאת, שמעטים בה, ולנסות לבדוק איך אנחנו באים עם תקווה. הרי אנחנו הסכמנו על שתי מדינות. הסכמנו לשבת. מה חשבתם? שהמשפחה הפלסטינית תתפלג לנצח? מה חשבתם? באמת צריך להיות נאיבי כדי להבין שהמשפחה הזאת, שהתפלגה על רקע, לא חסר רקע לפילוג, אבל היא מצאה לנכון להתאחד: אחים, בני דודים, בני משפחה. ואנחנו רואים בזה אסון. אדוני המשנה, מה חשבת? הרי אני הופעתי עם כל מיני אנשים מהימין שאמרו: איך נוכל להקים שלוש מדינות? יש מדינה בעזה, ביהודה ושומרון וישראל, הם לא מאוחדים. עכשיו הם מאוחדים. אז בוא וננסה למצוא את האפשרות שהם יכירו בישראל, שיהפוך באמת נמר את חברבורותיו ויראה, אולי אם יש הכרה ויש הפסקת טרור אז זה סיפור חדש. ואתה מכניס את המדינה למצב של אולי. עכשיו, אני לא אומר: בוא ונסגור עסק עכשיו, אבל בוא וניתן טווח של זמן ובוא ונפגין לציבור איזו תחושה של אופטימיות, איזו תחושה, שוב, שלא הכול שחור, לא הכול קודר, שלא צריך להסתתר. אני אומר לך: מבחינה מנהיגותית, זה מסר לא נכון. תפגין איזו אופטימיות. אבל בהכירי את ראש הממשלה, אני לא רוצה להגיד: כתבתי ספר עליו, אולי בזבזתי ספר עליו, זה אותו אדם. הוא לא השתנה, ואני רק תוהה מה הוא מסתיר, איך הוא מצליח להסוות את הייאוש הזה, שרובץ בתוכו, מהציבור הכללי, כי הציבור הישראלי הוא ציבור אופטימי. לכן, עלול להיות מצב, חלילה, שהעולם יתכנס בספטמבר ויגזור דין לבעיה הפלסטינית. הממשלה תהיה נגד והציבור הישראלי יישאל והוא יאמר: אתם יודעים מה, אולי כן. למה ליצור את החיץ הזה בין הרצון הכללי של הישראלים לראות בפתרון הסכסוך לבין אישיותו הבעייתית, אני אומר בלשון המעטה, של ראש הממשלה? מי שקורא את הספרים של אביו ומי שנכנס לתקופת האינקוויזיציה מבין מאיפה זה בא. אבל למה אנחנו צריכים לסבול? למה אנחנו צריכים לסבול מהשלכת האינקוויזיציה על ימינו? ימינו הם לא ימי האינקוויזיציה. אנחנו לא במינכן 1938. זו טעות כמעט פושעת לשים את ישראל כמו אותם יהודים נמלטים בגטו ורשה או לפני השואה, איך אפשר לעשות דבר כזה? ולטעת פחד וייאוש. בסופו של דבר, אני מאוד מקווה שדווקא האופוזיציה, בחודשים הקרובים, חבר הכנסת מולה, תציב את העניין של ספטמבר, של שתי מדינות, בצורה הברורה ביותר, כדי להוות אלטרנטיבה. אתם לא יכולים להגיד רק מה לא. תגידו מה כן. אני מת לשמוע אותך אומר: כן, על משהו: והיה ותעשו זה וזה זה, אנחנו נלך על זה. אבל לא יכול להיות שנגיד: לא ולא ולא. אבו מאזן אמר: תקפיאו התנחלויות, מחר אני בא לדיון. ספטמבר לא יהיה, אם ניכנס למשא-ומתן. מה יותר מזה? נכון. ואנחנו ישבנו ברמאללה, אדוני היושב-ראש, משפט אחרון, והיושב-ראש אמר: אנחנו לא נקים מדינה בלי הסכמת ישראל, ואנחנו רוצים לעשות את זה במשא-ומתן. אז, תיכנסו. תיכנסו. לְמה אתם מחכים? נכון. אין לי מלה טובה להגיד על ראש הממשלה אולמרט, אבל בתקופתו 11 פעמים התנוסס הדגל הפלסטיני בפתח ביתו בארוחת ערב עם אבו מאזן. אז אולי זה לא הסתיים טוב, אבל תהליך היה, תהליך שנתן תחושה שאנחנו בכיוון הנכון. תחזרו, אנא ממך, 95% מהאוכלוסייה, זמנך, אני אסיים. אולמרט. מה הוא עשה? למה? 95% רק לשלום, אדוני המשנה לראש הממשלה, מה שאני מבקש הוא להגיד: כן, בתנאי ש, ולא רק: לא, לא ולא. ותיתנו תקווה, אם אתם רוצים לזכות באמון הציבור. תודה לחבר הכנסת דניאל בן-סימון. הדובר הבא הוא חבר הכנסת אחמד טיבי. גם לך עשר דקות. אחריו? אחריו חברת הכנסת חנין זועבי, והיא אחרונת הדוברים. אף אחד לא אמר לי שזה ייקח יותר שעות, אני אאפשר הנמקה מהמקום לך, חבר הכנסת ברכה, כי בכל מקרה אם אתה תצטרך לדבר, תצטרך לדבר אחרי ההצבעה. אני מעדיף שהמשנה לראש הממשלה ישמע את הדברים, לכן אני אתן לך הנמקה מהמקום לפני ההצבעה, אז הוא יהיה עדיין, אני לא יכול, הצעות לסדר-היום באותו נושא, מס' 5487 ו-5488. חבר הכנסת אחמד טיבי, לרשותך עשר דקות. תודה רבה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני כמה ימים היינו בקהיר, חברי הכנסת מוחמד ברכה, טלב אלסאנע ואנוכי, וחבר הכנסת לשעבר ואסל טאהא, כחברי ועד הנאמנים של המרכז על שם יאסר ערפאת. יממה לאחר מכן, חבר הנאמנים, יממה לאחר מכן התקיים טקס הפיוס בין שני הפלגים העיקריים בעם הפלסטיני, בפלגים הפלסטיניים. אין דבר יותר טבעי מכך שניטול חלק בטקס הזה ובהצהרה שמדברת על תחילת דרך של אחדות פלסטינית שבאה לסיים את אחד הפרקים החשוכים בתולדות התנועה הלאומית הפלסטינית, הקרע שגבה מחיר קשה ביותר, גם מחיר דמים, אבל גם בעיקר ריסוק אחדות, ריסוק פסיפס פלסטיני, ריסוק משפחות, ומחיר מדיני ודיפלומטי כבד ביותר, שהוביל לרגרסיה במעמד של העניין הפלסטיני. וכמי שהמצע הפוליטי שעליו נבחרו חברי הכנסת, מדבר גם על אחדות, גם על סיום הכיבוש, גם על התנגדות תקיפה למדיניותה של ממשלת ישראל, מה עם התנגדות ל"חמאס"? יש לך? התנגדות ל"חמאס" יש לך? חבר הכנסת דוד רותם.  הדבר הטבעי ביותר היה שנעלה על נס את האחדות הזאת, שבאה לסיים את הפרק הזה. גם אם ה"חמאס" זה לא מעניין אותך. חבר הכנסת דוד רותם, הערת את הערתך והיא מובנת. עכשיו, היו רבים, אתה אחד מהם, היו רבים, מראש הממשלה, כולל דוברים של כל המערכת הפוליטית בישראל, שיצאו מכליהם כדי להתנגד ולתקוף את עצם ההחלטה, הן של הנשיא אבו מאזן, הן של ח'אלד משעל, יושב-ראש הלשכה המדינית של "חמאס", לשוב לשבת יחד ולהתחיל דרך של אחדות. ישראל היא אחת המדינות המקדשות את ערך האחדות הלאומית. אתם כל הזמן זוחלים על ארבע כדי להתאחד, ליכוד, קדימה, ויש מין אחדות של הימין בממשלה הזאת, ליכוד וישראל ביתנו. אבל כאשר הדבר מגיע לצד הפלסטיני, והם מתאחדים אחרי פרק קשה וכאוב, אתם מתנהגים כמו פיל בחנות חרסינה, מי מתאחד, אלה שרוצים להשמיד אותנו? אלה שמחזיקים את גלעד שליט?  ואומרים לפלסטינים: אל תתאחדו, תישארו מפורקים, מרוסקים, חלשים. לא לא, זה לא נכון, לא אומרים לא להתאחד. מדובר בצביעות וחוצפה ישראלית. חברי הכנסת, רוברט, חבר הכנסת רוברט טיבייב, נא לא להפריע לו. מדובר ביהירות של כל מי שהתנגד והתערב. מה זה עניין שלכם? מה זה עניין שלכם בכלל? לא אומרים לא להתאחד. לא אמרנו לא להתאחד. מה זה עניין שלכם אם הם מתאחדים או לא, איזה ממשלה תהיה שם? אבו מאזן מתערב בקיום או בנוכחות ממשלה פאשיסטית בתוך הממשלה הזאת? הוא קובע מי יהיה סגן ראש הממשלה? הוא קובע מי יהיה שר x ושר y? הוא קובע מי יהיה יושב-ראש ועדת החוקה? אנשים שעל-פי כל הגדרה, הם עונים על הגדרה של חברי כנסת פאשיסטים ומפלגות פאשיסטיות, שלא מכירים במושג עם פלסטיני, בממשלת ישראל קיימים גורמים שלא מכירים בזכות הגדרה עצמית של העם הפלסטיני, ואתם תובעים מהם: קודם תכירו בא', תכירו בב'. למה, הליכוד מכיר בעם הפלסטיני? הליכוד לא מכיר. ממשלת ישראל הכירה בהסכם בילטרלי עם אש"ף, הכרה בילטרלית. אף אחד לא תבע מהליכוד, למה לתבוע מ"חמאס" כמפלגה? ה"פתח" לא מכיר במדינת ישראל, רבותי, אתם לא יודעים. אף אחד לא תבע ממנו. תבעו מאש"ף, אש"ף הוא הגוף המייצג של העם הפלסטיני. אתה צודק, אבל לליכוד אין נשק. סליחה? לליכוד יש צבא שהורג אנשים, מפציץ אותם מהאוויר, הורס אלפי בתים. מה זה "לליכוד אין נשק" לליכוד אין שבויים. פה אתה לא צודק, אחמד, סלח לי. מה, אין אזרחים פלסטינים שנהרגים? לא נופלים אזרחים? לא נהרגים אזרחים? לא מרסקים שכונות שלמות? למפלגת הליכוד, אין מונופול על הכאב, אין מונופול על הדם, חבר הכנסת מולה. אני מסכים. הוא לא צריך מיליציות, הליכוד. הוא צריך מיליציות? אני אומר שלמפלגה פוליטית לא יכול להיות צבא, זה מה שאני אומר. יש לו צבא כיבוש. אבל, תראו, אחרי שקמה מדינת ישראל, תנועות שאני מגדיר אותן, העולם הגדיר אותן, ארגוני טרור, אצ"ל, לח"י, פלמ"ח, "ההגנה" צורפו מייד לממשלה, ואנשים יצאו לרקוד ברחובות. מה, רק לכם מותר לרקוד ברחובות לגבי אחדות? מה לגבי אחדות פלסטינית? מה, הפלסטינים הם יצורים שבאו, חייזרים? רק לכם מותר להיות מאוחדים, כדי שהפלסטינים יהיו מרוסקים ותוכלו להגיד להם: אה, יש לכם מחווה של רצון טוב, הזזנו שני מחסומים?  על האיחוד הזה, מה אתה צועק? ולכן, אדוני היושב-ראש, מדובר ביהירות. טרור, חבר הכנסת נסים זאב. מדובר ביהירות. שב במקומך, שב, אל תעמוד ותצעק. אבל תשב ותדבר, למה אתה עומד וצועק? וחברי הכנסת שנטלו חלק עשו זאת במסגרת החסינות המהותית שלהם. בשביל זה יש חסינות מהותית. למה יש חסינות מהותית לחברי הכנסת? כדי שיעשו דברים שאזרח רגיל לא יכול לעשות. זו הסיבה. אלא אם כן אתם חושבים שרק לחברי כנסת יהודים מותר שתהיה חסינות מהותית. ולמה יש אופוזיציה בפרלמנטים? כדי שיתנגדו למדיניות של הממשלה. מה, אני צריך להמתין שממשלת ישראל, כמו שאמר הנשיא פרס, תסכים להכיר ב"חמאס", ורק אחר כך אני אברך? כבר היינו בסרט הזה. אמרתם על אש"ף שהוא ארגון טרור, אחר כך הכרתם, ובצדק, הכרתם בו, נפגשתם אתו. כך צריך. אגב, יש קולות עכשיו שמדברים באופן חיובי על המגעים עם "חמא��". השר לשעבר שאול מופז אומר: הזדמנות פז, על הסכם הפיוס. אלי ישי, מה אמר אלי ישי? מה אמר אלי ישי, אנשי ש"ס, על "חמאס"? הוא לא אמר שהוא מוכן להיפגש עם ח'אלד משעל בשביל גלעד שליט? מה עושה ממשלת ישראל? מה עשה השליח הישראלי לפני שנה בקהיר? ישב בחדר במלון, נציג ה"חמאס" ישב בחדר אחר, והשליח הגרמני עבר ביניהם. זה משא-ומתן או לא משא-ומתן? מותר לקיים משא-ומתן עם "חמאס" על גורלו של אדם אחד, של חייל, וחשוב לסיים את הפרק הזה של חילופי השבויים ושל העסקה, אנחנו בעד, כולנו בעד, מאוד בעד שכל אחד יחזור לחיק משפחתו, גם החייל וגם אלפי האסירים הפלסטינים, מותר, זה לגיטימי לנהל משא-ומתן על חייל אחד, למען עתידו של חייל, אבל לא לגיטימי לנהל משא-ומתן על עתידו של עם שלם? של האזור? לגיטימי או לא? ועכשיו, מדינת ישראל, עם מי ניהלה משא-ומתן לגבי ה"תהדיה"? עם מי? עם חייזר? "חמאס" שנפל מהשמים? עם "חמאס". ניהלו משא-ומתן לא ישיר לגבי ה"תהדיה". מי ניהל את המשא-ומתן? נתניהו וברק, ברק ונתניהו. מה, להם מותר ולי, מכיוון שקוראים לי אחמד, או לו קוראים מוחמד או טלב, אסור? מי אמר? אנחנו גאים שאנחנו בדברים האלה מובילי דרך. תבדקו את ההיסטוריה. בסופו של דבר, אגב, יש רבים, דיברו על מנהיגים וכו'. הרי אתם זוחלים על ארבע כדי להיפגש עם מנהיגי מדינות ערב. זוחלים, על ארבע, כדי להיפגש. גם אז וגם היום. גם אז וגם היום. אתם מטיפים לנו מוסר? אתם מטיפים לנו מוסר? מי שמכם? ואני רוצה לגלות למשנה לראש הממשלה, לגבי הפיוס, אדוני השר. בשיחות אנאפוליס, שאני התנגדתי להן, תוך כדי השיחות, זה לא פורסם, הוזמן סאיב עריקאת אל אחד החדרים, מרתף, אחד המרתפים בבניין, על-ידי אנשי הממשל האמריקני, והודיעו לו בצורה אולטימטיבית: הסכם קבע לא יהיה כל עוד הגדה המערבית ועזה הן לא מאוחדות. חבר הכנסת טיבי, זמנך תם. מי, אז אבקש, משפט אחרון. האמריקנים הודיעו לרשות באופן הרשמי ביותר, אדוני השר, שהסכם אחדות, חשוב שתדע את זה, אדוני היושב-ראש, לא יהיה כל עוד הגדה המערבית ועזה לא מאוחדות. מה עשה אבו מאזן? מתי זה היה? באנאפוליס. הזמינו אותו למרתף למטה, הנה, אני מגלה לכם, ואמרו לו את הדברים האלה בצורה אולטימטיבית. תודה. ולכן, אדוני היושב-ראש, אנא, היות שגם חברי ברכה ואלסאנע, ואנוכי, היינו יעד להתקפות, דברים קשים נאמרו פה, גם אם לא נאמר השם המפורש, כי כמה חברי כנסת בדואים יש בבניין? כמה, חבר כנסת ערבי שהיה בפיוס, התקנון הוא תקנון. כמו חבר הכנסת ברכה, וכמה סגני יושב-ראש היו בישיבה? אבל התקנון הוא תקנון. הוא דיבר על שלושתנו באופן ישיר. למרות זאת אמרתי שאני אאפשר להם לדבר מהצד. למרות העניין. אני נותן לכל אחד שתי דקות מהצד. היושב-ראש, מגיעה לו עוד דקה, כי חברי הכנסת של הליכוד כל הזמן הפריעו לו. הצעה אחרת, ישנה אפשרות. לפי מנהג הבוקר, הוא מדבר כבר מעל שתי דקות. האמן לי, אני לארג'. לפי מנהג הבוקר, צודק חבר הכנסת מולה, אז אני אומר לך, הוא מדבר כבר מעל שתי דקות. לא, אבל אי-אפשר ככה. ההפרעות האלה של חברי הליכוד, איזה ליכוד, אין אף אחד פה. אין אף אחד, זו הבעיה, חבר הכנסת זאב בילסקי, חוש ההומור שלך מיוחד. אדוני היושב-ראש, נאמר כאן שעצם הפגישה בטקס, אחמד טיבי, ממש משפט אחרון. עצם הפגישה בטקס מקעקעת את יסודות מדינת ישראל. כאלה חלשים אתם, מפחדים מפגישה ב-reception, בקבלת פנים, של שלושת חברי הכנסת? כאלה חלשים אתם? תודה, תודה, נא לסיים. אנחנו מפחדים, כור גרעיני יש לכם. מפחדים מפגישה, מקע��ע את יסודות, אגב, אני בהחלט, חבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת דוד רותם, תן לי לנהל פה את הישיבה. אני בהחלט מתעב את הכיבוש. אני רוצה שהוא יחוסל. אני בעד חיסול הכיבוש. חבר הכנסת אחמד טיבי. העם רוצה שהכיבוש יחוסל. אנחנו בעד חיסול הטרור. אתה מדבר כבר שלוש דקות מעל הזמן. שלוש דקות מעל הזמן, לאף אחד לא אפשרתי. הכיבוש הוא המקור של כל רע. חברת הכנסת אורית זוארץ, תני לו לסיים את דבריו. משפט אחרון, אני מבקש, אני לא אאפשר לך יותר. אל תנצל את זה יותר מדי. אדוני היושב-ראש, שלא תבואו בהאשמות שווא כלפינו. ידינו נקיות. תמיד התנגדנו לפגיעה באזרחים באשר הם. אני לא מרגיש צורך להצטדק. כבר אמרנו את זה בעבר. מי שמטיף לנו מוסר, מי שתקף אותנו, הם נציגים של מפלגה שמדברים על הצורך לטרנספר אוכלוסייה שלמה, שקר. תן לו לסיים. מדברים על הצורך לטרנספר אוכלוסייה שלמה. תן לו לסיים, נו. מקבעים, מקדשים את ערך הכיבוש ושלטון זר על עם פלסטיני. אין ברירה, גם לך אני אומר, גם לכם, וכדאי שתשמעו את זה טוב יותר: הדיקטטורות נופלות והמשטר הדיקטטורי ביותר הוא הכיבוש, חבר הכנסת טיבי, חבר הכנסת טיבי, תקשיב, אתה מנצל את הזמן, למה אתה מפריע לי באמצע המשפט? אני מפריע לך? אתה כבר ארבע דקות אחרי הזמן. אתה לא נמצא פה לבד. אבל משפט אחרון, אתה פה לא לבד, אתה לא מנהל את הדיון. אל תיתן לי להוריד אותך. זה משפט אחרון. הנה. משפט אחרון. סגן היושב-ראש, ולכן, אדוני היושב-ראש, גם גורלכם יהיה כגורל של כל משטר דיקטטורי. הכיבוש הוא המשטר הדיקטטורי ביותר, ורק אנשים שאין להם ביטחון עצמי בעצמם מפחדים, חבר הכנסת דוד רותם, תן לו להגיד את המשפט האחרון. מפגישה ומקבלת פנים בקהיר שהיא חלק מהמהות שלנו, מהזהות שלנו, מהמצע הפוליטי שלנו. תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. תעלה אחרונת הדוברים, חברת הכנסת חנין זועבי.  לך לכל הרוחות, חבר הכנסת דוד רותם וחבר הכנסת ברכה, אנא מכם. אתה צריך להוציא אותו מהישיבה. רבותי, חבר הכנסת ברכה, לא, זו חוצפה. תקשיב, אתה, מי שלא מוצא חן בעיניו שילך לכל הרוחות. אתה ראשון. איפה שהוא רוצה. מה זה הדבר הזה? אדוני הנכבד, אתה דיברת יותר מכל חברי הכנסת. סליחה, סליחה, אני לא סתמתי לך את הפה. גם אתה אמרת את הדברים שלך, אז אנא ממך, אל תטיף לי מוסר. אתה תוקע סכין בגב, סתום את הפה, סתום את הפה. בבקשה, חבר הכנסת ברכה, אנא ממך.  מספיק. אתה אומר לו משהו, זה עדין לעומת מה שהוא אמר. עדין מאוד. לא שמעתי מה שהוא אמר. לא שמעתי. אז אני מבקש מכם, נא להרגיע את המצב.  אדוני, לא שמעתי את מה שהוא אמר. אני בינתיים שומע אותך ואני מבקש משניכם להפסיק את הדו-שיח ביניכם. בבקשה, חברת הכנסת חנין זועבי. תודה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, ידוע לכולנו עד כמה מתייחסת מדינת ישראל לפילוג של העם הפלסטיני כנכס אסטרטגי. אנחנו מדברים על פילוג של עם, וכאשר אנחנו מדברים על פיוס, אנחנו מדברים על פיוס בתוך העם ולא רק על פיוס בין שני הפלגים. כמו כן, ברור לנו שהמטרה העיקרית, החשובה ביותר בקיום משא-ומתן של הממשלה הזאת עם הרשות הפלסטינית, היא אינה להגיע להסכם שלום אלא דווקא לחזק את הפילוג, ולחזק את הבדידות, ולחזק את המצור על עזה. היתה זו דווקא ראש האופוזיציה בעצמה שאמרה: צריכים לדבר עם רמאללה כדי שנוכל להמשיך את המצור על עזה. עם רמאללה, לא עם "חמאס". חברי הכנסת, אחדותו של כל עם צריכה להיות המצב הנורמלי, הטבעי והבריא, אך ככל הנראה אחדותו של העם הפלסטיני היא מצב חריג ��עיני הישראלים, היא מצב שדורש גינוי ואף ענישה. אחדותו של העם הפלסטיני כנראה מאיימת על ישראל. אתם יודעים את המשמעות של העניין הזה? אם האחדות מאיימת כי היא מעצימה ומחזקת את הפלסטינים, אז בטח ההכרה בזכויותיו של העם הפלסטיני תאיים על ישראל, אז בטח סיום הכיבוש יאיים על ישראל, אז בטח, ועוד איך, השלום יאיים על ישראל. אלא אם, חס וחלילה, ישראל מאמינה שהיא יכולה להגיע לשלום בלי ריבונות, בלי הכרה בזכויות, בלי אחדות, בלי סיום הכיבוש. אז אל תאמינו לאשליה הזאת, שאולי חלק מהממשלות טיפחו. יש זכויות, לך אין זכויות, בגלל שאין לה זכויות, חברת הכנסת יוליה שמאלוב, נא לא להפריע לה. תגידו ישר, לעיני כל העולם, שזה לא "חמאס" שמאיימת, זה השלום שמאיים. זה כנראה העתק מהמצב הפוליטי בתוך ישראל. זה לא הערבים שמאיימים, אלא זו התביעה שלהם לשוויון ולצדק שמאיימת על מדינת ישראל. האם יש לראות בפלסטינים טרוריסטים רק משום השאיפה לאחדות העם שלהם? עמים רבים, משחר ההיסטוריה, נאבקו, נלחמו ואף איבדו רבים מבניהם תוך כדי שימוש במלחמות ובמאבקי כוח, אך ורק כדי להגיע לאחדות. אז כיצד תוכלו לומר שחתירת העם הפלסטיני לאחדות שונה מכל העמים האלה? האחדות היא כוח? כן, בטח, והיא תנאי לקיומו של העם. עצם הדבר שמדינת ישראל אינה מעוניינת באחדות זו, משום שהיא מנוגדת לאינטרסים שלה, אינו מספיק על מנת לתייג את האיחוד כאקט טרוריסטי. טעיתם. עוד פעם טעיתם ופעם אחר פעם אתם טועים, ובנימה הזאת ייתכן שתמשיכו לטעות. תזכרו כי אחדותו של העם הפלסטיני, מאבקו, שאיפותיו, כל אלה צריכים להימדד בראש ובראשונה על-פי האינטרסים של אותו עם, של העם הפלסטיני, ולא לפי האינטרסים של זה שכובש אותו. החולשה, הכניעה, הפילוג, הם אולי אמצעים שמשרתים את מדיניות הכוח הישראלית ולישראל יש אינטרס לשמר אותם, אך זה אינו האינטרס של העם הפלסטיני. האם חברי הכנסת, שרי הממשלה ומקבלי ההחלטות הידרדרו עד כדי כך לאטימות מוחלטת או לשיגעון עליונות עיוור, עד כדי כך שהם נחושים בדעתם לשמר את הפילוג? אתם חושבים שאתם יכולים להתערב בכל העניינים הפלסטיניים ואף לשכנע את הפלסטינים עצמם ואת העולם כי הפילוג לא משרת את האינטרס של העם הפלסטיני? חברי הכנסת, חברות הכנסת, אולי אינכם יודעים, אולי גם אינכם מכירים בכך, אך העולם יודע שלא הייתם כועסים כל כך על אחדותו של העם הפלסטיני אם פניכם היו לשלום. אם באמת הייתם מעוניינים בפיוס כן, המושתת על הכרה מלאה בזכויותיהם של הפלסטינים, אז הייתם גם כן מעוניינים באחדותו של העם הפלסטיני. העולם יודע ששלום אמיתי אפשר לעשות רק עם עמים מגובשים, עם עמים מאוחדים, לא עם פלגים ומנהיגויות חצויות המתקוממות זו כנגד זו. האם תוכלו להשלות את עצמכם ולהמשיך להאמין כי ניתן יהיה להגיע להסדר כלשהו עם אחד הצדדים בלבד, וכי להסדר הזה יהיה תוקף ואפקטיביות כלשהם כלפי כלל האוכלוסייה הפלסטינית? במידה שמי מכם היה מכיר ביכולותיו, בעמידותו, בכוחו הרב של עם גיבור זה, העם הפלסטיני, במידה שלא הייתם מזלזלים במאבקו נגד מציאות של מצור ונגד מציאות של דיכוי, אז לא הייתם כועסים ולא הייתם מופתעים מיכולתו ליצור אחדות כנגד כל הקשיים שהצבתם בפניו. ואל תאיימו, אל תאיימו בהפסקת המגעים עם הרשות הפלסטינית. הרי אלה היו המגעים שאפשרו את הפילוג, היו אלה המגעים שאפשרו את המצור. עוד פעם, את זה אמרה ראש האופוזיציה ולא רק ראש הממשלה. ועל איזה שלום אבו מאזן מוותר? על איזה שלום? איזה שלום הצעתם לרשות הפלסטינית? שלום שבסופו של דבר מציעים מקסימום שלטון עצמי, כמעט באותה מתכונת של הכיבוש. מה עוד תעשו? מה עוד ישראל תעשה? תמשיך לשדוד את הכספים של הפלסטינים? תפסיקו לזלזל. תפסיקו לזלזל בעם הפלסטיני ותפסיקו גם לזלזל בנו, אנחנו, חברי הכנסת הערבים. אתם כועסים על כך שבחרנו להזדהות עם האחדות של העם שלנו? זה מה שאנחנו. זה לא כל כך רלוונטי איך תגיבו. אל תעשו הפרדת זהויות. זה מה שאנחנו. אנחנו חלק מהעם הפלסטיני. כל עיוות היסטורי, כל צנזורה וכל האיסורים לדבר על האמת וכל מדיניות ההפחדה הזו לא יעזרו, לא יסתירו, לא יטשטשו ולא ימחקו את העובדה ההיסטורית הזו. אנחנו חלק מהעם הפלסטיני. אבל, להבדיל מרבים פה, אנחנו לא מעמידים זהות זו בסתירה עם האזרחות שלנו. זה הפרויקט שלנו, זה המאבק שלנו. אדרבה, אנחנו אלה שמציעים את הפיוס בתוך המקום הזה, אנחנו מציעים פיוס בין האזרחות שלנו לבין הזהות הלאומית שלנו, וזו המדינה, זו המדינה שמתעקשת להעמיד את הזהות שלנו בסתירה מוחלטת עם האזרחות שלנו. וצריכים לזכור טוב-טוב שאזרחות זו אינה תוצאה ממעשה של הגירה, אינה תוצאה מאקט של הגירה, היא תוצאה הכרחית וטבעית מהיותנו ילידי הארץ הזאת. לכן זה טבעי ולכן זה מוסרי ולכן זה אנושי שחברי הכנסת הערבים גם יביעו את שמחתם לנוכח אחדות עמם וגם ישתתפו בכל הטקסים הרלוונטיים, ואף יש לנו תפקיד לחזק את האחדות הזאת ולחזק את המאבק של העם שלנו נגד הכיבוש ונגד המאבק, ואת המאבק שלנו נגד הכיבוש ונגד הדיכוי. כן "חמאס", לא "חמאס". כל עוד "חמאס" מייצג חלק מהעם הפלסטיני, צריכים להכיר בו, אחרת תכריזו על כל העם הפלסטיני כעם טרוריסטי, תכריזו על העם הפלסטיני כארגון טרוריסטי. והאם אתם משוכנעים, חברי הכנסת, כי עלינו, אנחנו, חברי הכנסת הערבים, לאבד את זהותנו, את גאוותנו הלאומית משום שבחרנו לשבת פה בכנסת? בגלל המושבים פה אנחנו ניכנע לכוחנות ולהסתה המופעלות נגדנו יום-יום, שבוע-שבוע? האם לדעתכם אנחנו יושבים כאן בגלל תעודות כשרות פוליטית שאנחנו מחכים לה מחברי הכנסת והממשלות ומקבלי ההחלטות? לא, אנחנו יושבים על כיסאות כדי לייצג את העם שלנו שנולד כאן, כדי לייצג פרויקט של שוויון, של צדק, של אזרחות נורמלית, של מדינה שפויה. איננו מבקשים שתעריצו אותנו, גם כן איננו מבקשים את התמיכה שלכם. אדרבה, הינכם מוזמנים להביע את חוסר התמיכה ואת חוסר ההסכמה שלכם אתנו, אבל אין שום צורך לצעוק ולייצר דרמות ואין שום צורך בפוליטיקה של נקמנות ובפוליטיקה של שנאה, כל פעם "חציתם קו אדום", כל פעם "חציתם קו אדום". הרי לא ייתכן שכל השטח מורכב מקווים אדומים, צריכים קצת מרחב לתמרן. אי-אפשר כל פעם להגיד "חציתם קו אדום", אז כל השטח מורכב מקווים אדומים, אז להגדיר מחדש מה זה קו אדום, משפט אחרון. שנייה. האם גם הדבר הזה, הכעס הזה, ההסתה הזאת, נובעים מזלזול? זה גם כן נובע מזלזול? ואתם לא יכולים להפחיד אותנו. סתירה מוחלטת, ואני מסיימת, בין זהותם וערכיהם הלאומיים לבין הערכים האזרחיים זה משחק מסוכן. הסתירה הזאת שהכנסת הזאת מתעקשת להציב, בין הערכים האזרחיים לבין הזהות הלאומית, זה משחק מסוכן. אנחנו, כמו שאמרתי, עשינו את הפיוס שלנו. אנחנו אמרנו, אין אזרחות בלי נאמנות. אין אזרחות בלי נאמנות לאדם, אמרתי לה משפט אחרון והיא כבר מסיימת. משפט אחרון. ולערכיו של האדם. זו הנאמנות שמתבקשת מכל בני-האדם, זו משוואת הנאמנות אזרחות שאנחנו מציבים כאן בתוך הכנסת. ולפני ליברמן, לפני המשוואה הפאשיסטית של ליברמן, הנאמנות היא לערכים, הנאמנות היא לבן-אדם. תודה. ואם אינכם חושבים שיש מקום למשוואה הזאת, אז אלו אינם חברי הכנסת הערבים שמהווים בעיה. זו המדינה והמדיניות של מדינה זו שמהוות בעיה. משפט אחרון. אם אתם חוששים, משפט אחרון, וחושבים שיש מקום לפחד אז זה נכון, אבל אין מה לפחד מאחרים. אין מה לפחד מהפלסטינים, אין מה לפחד מהעם שזה עתה הצליח לאחד את עצמו. הממסד חייב לפחד מעצמו, מהכוחנות שבו, מהעוינות שהוא מציג כלפי חוץ. בקרוב ובתקווה שההסכם יחזיק מעמד ויחזק את המאבק נגד הכיבוש, יתברר סוף-סוף כי המכשול האמיתי העומד בפני השלום הוא הממשל הישראלי ולא שום גורם אחר. תודה לחברת הכנסת חנין זועבי. כרגע צריך להשיב השר, אבל אני, בהתאם לסיכום עם חבר הכנסת ברכה, מאחר שהנושא נגע לסיעה שלך ולעניינך האישי, לך אני אאפשר שלוש דקות מעל הדוכן, או לחלופין, אם תרצה, עשר דקות אחרי סיום ההצבעה. אני מאפשר לך עכשיו. אחרי כן, אחרי דבריו של השר, אני אאפשר לָךְ הצעה אחרת, ולחבר הכנסת טלב אלסאנע הצעה אחרת, כיוון שחבר סיעתך דיבר. אם לא, הייתי מאפשר לך עשר דקות בסיום ההצבעה. הוא ביקש שלוש דקות, אני מאפשר לו את זה. במקום נחמן אפשר, נחמן איננו. אם הוא יהיה פה, אז אפשר להתחלף. יכולים להירשם אחרים. אין לי בעיה. תירשמו. אבל אני אפשרתי כבר לשניים, לזוארץ, והכרזתי, תענה במקום השר. לא. לא, לא, לא. הוא פה. הוא פה. מה שאני מבקש, חבר הכנסת ברכה, יש לך שלוש דקות, תנצל אותן. אדוני היושב-ראש, אדוני המשנה לראש הממשלה, רבותי חברי הכנסת, בונים לנו כלוב ואנחנו מסרבים להיכנס לתוך הכלוב הזה. גם אם זה יהיה כלוב שעשוי מזהב או עשוי מחומר שנקרא קונסנזוס, אנחנו לא חלק מזה. ולכן אני עומד כאן, אדוני היושב-ראש, בעקבות דברי הנאצה וההסתה, ומודיע שאני גאה, כאדם, כערבי, כפלסטיני, כאזרח מדינת ישראל וכחבר הכנסת, גאה בכך שהשתתפתי עם חברי אחמד טיבי וטלב אלסאנע, וחבר הכנסת לשעבר ואסל טאהא, באירוע האחדות במצרים. עם שסובל מכיבוש ומפליטות, עם שסובל מסגר ומגירוש, הדבר האלמנטרי ביותר הוא שיהיה מאוחד. הזעקה של ממשלת ישראל כנגד האיחוד היא זעקת הקוזק הנגזל שלקחו לו קלף מנצח. לממשלות ישראל לקחו קלף מנצח בדמות הפילוג על מנת לבוא ולהגיד לעולם: עם מי נדבר, הפלסטינים מפולגים, ואז, כשהקלף הזה נשמט, כאילו חרב עליהם עולמם. אני גאה בכך שהייתי שם, ולא רק, אדוני, אני מודיע כאן למי שלא יודע, שאני וחברי פעלנו, אני פעלתי, גם ציבורית וגם באמצעות מגעים, על מנת לקדם את האחדות הפלסטינית כדי להגיע ליום הזה. היתה לנו תרומה צנועה. כשהיה צורך לבקר את הרשות הפלסטינית, עשיתי את זה, גם בפניו של הנשיא אבו מאזן. וכשהיה צריך לבקר את "חמאס", עשיתי את זה קבל עם ועולם. אבל אחדות העם הפלסטיני היא דבר שנוגע לסבלו של העם הפלסטיני שאני נמנה עם בניו. ולכן, הצרחות והנביחות שיוצאות מאנשים מתוסכלים, אנשים שיש להם סדר-יום של דמים, הן לא מזיזות כהוא-זה אצלי בהמשך הדרך. הכלוב שאתם בונים, אנחנו לא ניכנס אליו. אני רוצה להגיד עוד משהו, אדוני. אנשים שמים "טייטל", שמים כותרת, ולא מתייחסים לתוכן. אף אחד לא מתייחס לתוכן דבריו של ח'אלד משעל בקהיר. הוא אמר דברים חסרי תקדים, אני עצמי הופתעתי לשמוע אותם. ראש הלשכה המדינית של "חמאס" מדבר על מדינה פלסטינית בגדה המערבית ורצועת-עזה, ובירתה ירושלים המזרחית, אחת, הוא מדבר על כך, שעל אף האכזבה מדרך המשא-ומתן במשך שנים, הוא מוכן לתת הזדמנות למשא-ומתן, זאת אומרת, לא לנקוט שום פעולה אלימה בתקופה הזאת. וכשיגיעו למסקנה שהדרך של משא-ומתן נסתמה, הוא לא אומר: אני לוקח את הנשק ויורד לרחוב, אלא אומר: אנחנו ננהל דיאלוג פנים-פלסטיני וערבי ואסלאמי עם כל המדינות על מנת לראות איך אנחנו מתקדמים. והדבר הרביעי, הוא אומר, שהוא מחויב לתוצאות הבחירות הפנימיות ברשות הפלסטינית. אלה דברים שצריך להקשיב להם ואלה דברים שאני חושב ואני קורא מכאן, מעל בימת הכנסת, אם מישהו ביום מן הימים, בארצות-הברית או בכל מקום אחר, שם את "חמאס" ברשימת הטרור, אלה הדברים שצריכים להוציא את "חמאס" מרשימת הטרור. אלה, אלה הדברים. תודה. ולעומת זאת, מדינה שמנהלת טרור של מדינה, מטילה מצור על מיליון וחצי פלסטינים בעזה, מפקיעה קרקעות ובונה התנחלויות, בונה גדר של גזענות ורודפת אנשים, ממשלה כזו היא היא שראויה להיכנס לרשימת ארגוני הטרור. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת ברכה. יעלה השר סילבן שלום להשיב על כל ההצעות לסדר-היום. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, רבים תקפו את ראש הממשלה על תגובתו המהירה להסכם הפיוס בין ה"חמאס" לבין ה"פתח" ואמרו, מדוע הוא קופץ? מדוע הוא לא ממתין? מדוע הוא לא מחכה לראות לאיפה זה מתפתח? בצדק. העולם כולו אוהב פיוס. מי מאתנו לא אוהב פיוס? אצלנו היהודים, הרי בקש שלום ורודפהו. אנחנו אומרים את המלה שלום בכל תפילה עשרות פעמים. אבל כשאתה לא אומר כלום, העולם עוד יכול לחשוב שממשלה כזאת היא לגיטימית. אומרים אבל לא עושים. אומרים שלום ולא עושים. אבל, מה לעשות, שממשלה כזאת שמוקמת היא ממשלה שחלק מרכזי שלה קורא להשמדת מדינת ישראל. מה אתם חושבים, שאנחנו עיוורים, שאנחנו מטומטמים, אנחנו לא רואים את הדברים, אנחנו לא יודעים מה כתוב באמנה של ה"חמאס"? הרי הדברים האלה ברורים לכולם, לא רק לנו. אז מה רוצים שיקרה? העולם לא ידבר עם ה"חמאס", אבל ממשלת ישראל היא זאת שתדבר. את ההיגיון הזה אני לא יכול להבין.  חבר הכנסת טלב אלסאנע, אתה כנראה לא רוצה לדבר היום. ברמה העובדתית עוד לא קמה ממשלה, חבר הכנסת מולה, נא לא להפריע לשר. חבר הכנסת מולה, תקשיב לי טוב, אתה יודע מה כתוב באמנת ה"חמאס"? אני יודע. מה זה חשוב. מה זה חשוב. לא רק שישראל אין לה זכות להתקיים, זה ברור. זה רק תירוצים. הם אומרים שהשטח של מדינת ישראל לא שייך לפלסטינים. זה מה שאמרה ציפי חוטובלי. חבר הכנסת טלב אלסאנע. כתוב שזה אפילו לא שייך לערבים, זה שייך לווקף, לכל מוסלמי באשר הוא בעולם. לכן אין מוסלמי, יהיה זה נשיא, מלך, ראש ממשלה, שיש לו זכות לוותר על מילימטר מהאדמה הקדושה.  חברת הכנסת חנין זועבי, תקשיבי, את עמדת על הדוכן 11 דקות ואף אחד לא הפריע לך. אני אסביר לך למה היא כועסת, היא לא הוזמנה לקהיר, היא בלחץ. הוזמן טלב אלסאנע, הוזמן אחמד טיבי, הוזמן ברכה, היא לא הוזמנה. אתה לא מבין את הלחץ? תבין את זה. אל תסכסך בינינו, אנחנו מסתדרים יופי. הם מסתדרים. הם בעד הסכם הפיוס. לא שמעתי על פיוס בין אחמד טיבי לבין ברכה. לא שמעתי על פיוס בין אחמד טיבי לבין בשארה, או לבין זחאלקה, ואפילו לא חברת הכנסת חנין. אבל פיוס שם, זה כן. אנחנו שנתיים ימים מבקשים לדבר עם הפלסטינים, שנתיים. אתה מייחל לזה? חבר הכנסת טלב אלסאנע. בא מחמוד עבאס ואומר, אני לא יכול לדבר אתכם אלא אם תקבלו את העיקרון שקיבלו כל הממשלות הקודמות. אומרים לנתניהו, אם ל�� תקבל את עקרון שתי המדינות שקיבל אולמרט, קיבל שרון, קיבל ברק, לא נוכל לדבר אתך. נשא נתניהו את נאום בר-אילן. אמרתי שלא יצא מזה כלום, למה? כי היה ברור שזה תירוץ. כי יש להם מסלול ברור חד-צדדי ללכת עד לספטמבר 2011. ולכן אחרי זה המציאו תירוץ נוסף. אמרו, אוקיי, נאום בר-אילן זה בסדר, אבל אם לא תקפיא את ההתנחלויות, לא נדבר אתך, דרישה שלא הוצבה בפני אף ראש ממשלה בעבר, לא בפני אולמרט, לא בפני שרון, לא בפני ברק, לא בפני נתניהו, לא בפני רבין. לא ערפאת ולא אבו מאזן, זה לא מנע מהם לדבר אתם פעם אחר פעם. דרך אגב, זה גם לא מנע מראשי ממשלה ישראלים להגיע להסכמים ולהציע הצעות מרחיקות לכת שלחלקן אני מתנגד. אבל הדרישה הזאת היתה תירוץ נוסף. איך אני יודע? כי הוחלט על עשרה חודשים, בניגוד לדעתי. כי זה להתעסק באזוטרי, זה להתעסק בקטן, במקום ללכת להתעסק בגדול. אבל עשרה חודשים היתה הקפאה, אז הם באו ודיברו? ודאי שלא, כי לא היתה להם שום סיבה לדבר, הם מנסים לנצל כביכול את העובדה שהם יכולים להציג את הממשלה הזאת כממשלה ימנית ולא לדבר. למה? כי יש להם מסלול שהם רוצים להגיע לספטמבר 2011. מה כל העניין בזה? ליברמן שר החוץ. ראש הממשלה אפשר להאמין לו? אתה יודע, חבר הכנסת מולה, הם כל הזמן אומרים, כל מה שקרה בעזה, זה אשמת הישראלים. למה אשמת הישראלים? אתה מדבר דמגוגיה. אתה נסחף אחרי ליברמן, חשבתי שתהיה יותר פרגמטי. חבר הכנסת עפו אגבאריה. הם באים ואומרים, כל מה שקורה עכשיו בעזה, הפלסטינים אומרים, זה אשמת הישראלים. למה? כי הלכתם למהלך חד-צדדי, רק בהסכם אפשר להגיע להבנות. רק דרך הסכם ניתן להגיע למנוחה ולנחלה. והנה פתאום, לא צריך הסכם, לא צריך משא-ומתן, הולכים להכרה חד-צדדית באו"ם. כשחד-צדדי לא מתאים, לא צריך חד-צדדי. כשחד-צדדי מתאים, פתאום רק חד-צדדי. הרי אתם אמרתם, רק בהסכם. אתם אלה שאמרתם, כל דבר חייב להיעשות בהסכם, מהלך חד-צדדי אין לו סיכוי להצליח. ואני אומר לכם, גם כאן אין לזה סיכוי להצליח. אין לזה שום סיכוי להצליח, שום סיכוי שבעולם. אבל שמעת שאבו מאזן אמר את זה. מזה אתה מתעלם. בכלל, צריך להבין, העולם עכשיו אולי פוקח את העיניים, כי לפני כן היתה איזה אווירה של אופוריה, הולכים להקים מדינה פלסטינית, משהו וירטואלי כזה, משהו צודק. אבל עכשיו מבינים שעלולים בעצם להכיר במדינה שתהיה ישות "חמאסית". הרי הבחירות הן בינואר 2012, ותיכף אתייחס גם אליהן, אבל מי יודע מי ינצח בבחירות. הרי יכול להיות שה"חמאס" ינצח, והפעם זה לא רק לפרלמנט, הפעם זה גם לנשיאות. אז מה יקרה? נותנים לאירן להיכנס בדלת הראשית. הרי כל מה שקורה עכשיו במזרח התיכון, כל רעידת האדמה מביאה למאבק אדיר בין כוחות האור לכוחות החושך, בין המערב לבין אירן, מי ישתלט על המזרח התיכון, מי ישלוט על כל עתודות הנפט ב-150 השנים הבאות. וזה המאבק האמיתי. ולכן, העניין הזה הוא הדבר שצריך להנחות את כולם. מה אתם ממהרים להכיר בספטמבר, הרי בינואר 2012 בכלל יכולה להיות ישות "חמאסית" לכל דבר. אבל הבחירות עצמן הן דבר שערורייתי כשלעצמו. וזה למה? כי בהסכמי אוסלו כתוב בצורה מפורשת שארגון שקורא להשמדת ישראל לא יכול להשתתף בבחירות. חתם על זה ערפאת במו ידיו, יחד עם מחמוד עבאס. אבל לא. עכשיו זה בסדר, אפשר להשתתף. בינואר 2006 היו בחירות. ואז ראש הממשלה שרון אמר שלא יהיו בחירות בירושלים. בשביל עבאס זה היה הדבר הכי טוב בעולם, כי הוא היה מוצא את הסיבה הכי טובה להגיד שאין בחירות, ואין בחי��ות, ה"חמאס" לא משתתף. אבל האמריקנים במשטר הקודם, הרפובליקני, חשבו שהם יכולים להראות לעולם עוד הליך דמוקרטי אחד במזרח התיכון. ולכן הם באו עם התיאוריה שקראו לה "30 something", 30 ומשהו, כמו סדרת הטלוויזיה: נאפשר בחירות, ה"חמאס" יקבל 30 ומשהו, ה"פתח" עדיין ינצח, והנה, נראה עוד הליך דמוקרטי אחד במזרח התיכון. אבל מה לעשות שהבוחרים חשבו אחרת וקלקלו את כל התוכניות ופתאום ה"חמאס" ניצח? אבל העולם התעשת, מייד. וזה למה? כי העולם היה מחויב להחלטה קודמת שלו, שהצלחנו אז, כשהייתי במשרד החוץ, להכניס את ה"חמאס" לרשימת ארגוני הטרור. אין זרוע מדינית וזרוע צבאית, הכול, חד הם, זה היה אותו יאסין. וכשהם קיבלו את ההוכחות שזה אותו יאסין ואין שום הבדל, הכניסו את ה"חמאס" לרשימת ארגוני הטרור. גם באיחוד האירופי, בקנדה, אוסטרליה, יפן וכמובן ארצות-הברית. וכאשר זה קרה וה"חמאס" ניצח, הם הציבו את אותם שלושה תנאים שהם כל כך בסיסיים, הרי על מה אתם מדברים בכלל? הרי התנאים האלה אומרים הכרה בישראל. אתם מתנגדים? אתם, חברי כנסת בישראל, מתנגדים להכרה בישראל? הדבר השני זה התנערות מטרור. אתם מתנגדים להתנערות מטרור? והדבר השלישי זה קבלת הסכמים קודמים שנחתמו בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית. אתם מתנגדים לזה? מקבלים את זה, מצוין. אבל ה"חמאס" לא מקבל את זה. אבל ה"חמאס", טלב.  אותך הזמינו, תירגע, טלב. אותך הזמינו. טלב אלסאנע. אתה לא צריך להוכיח. אותך הזמינו לקהיר, היית שם. אתה לא צריך להוכיח כלום. אתה רוצה להמשיך להפריע? טלב אלסאנע, החלטת היום להפריע בכל הדיון. שאלה פשוטה. למה, שר החוץ, שאלה פשוטה. מכבדים הסכמים או לא מכבדים הסכמים? הוא היה רוצה להיות שר. מה אתה בא בטענות ל"חמאס" אם אתה לא מכבד הסכמים? אתה רוצה להמשיך לנאום, אני מבין. תראה מה זה. העולם כולו מציב דרישות בסיסיות: שיכירו בישראל, יתנערו מהטרור ויכירו בהסכמים קודמים. ומי לא מקבל את זה? חברי כנסת בכנסת ישראל. מקבלים. אז אם ה"חמאס" לא מקבל את זה, איך אתה יכול להגיד שה"חמאס" יכול להיות פרטנר? אם ה"חמאס" לא מקבל את זה? תראה, אין בזה שום היגיון. אי-אפשר לאחוז את המקל בשני הקצוות. אם אתה מקבל את שלושת התנאים האלה, וה"חמאס" לא מקבל אותם, אתה לא יכול לתמוך בדיבור עם מי שלא מקבל אותם. הרי זה בלתי אפשרי, זה לא הגיוני. מה לעשות? יש פה היגיון בשיגעון הזה.  ואם ה"חמאס" יקבל אותם? אם ה"חמאס" יקבל אותם הוא לא יהיה "חמאס". הרי אמר על זה פעם מנחם בגין הדגול, ראש ממשלתנו הדגול, כששאלו אותו מה יקרה אם אש"ף יבטל את האמנה הפלסטינית, הוא אמר: אם אש"ף יבטל את האמנה הפלסטינית הוא לא יהיה אש"ף. בואו ניתן להם צ'אנס. מה זה, שיבטלו את העניין, שיכירו. שיכירו בשלושת התנאים האלה. שיכירו בך, אורית. הרי הם לא מוכנים אפילו להכיר בך. להכיר בקיומך.  אבל את תרוצי לדבר אתם, כמו היהודי הכנוע של אלפיים שנות גלות, שאומרים לו: אנחנו נהרוג אותך, אבל סִידִי. אַלְלַה יְבַּארֵכּ פִיכְּ סִידִי, אַיְוַא סִידִי. אַלְלַה יְבַּארֵכּ פִיכְּ סִידִי. אין דבר כזה. אני אסביר, בעניין של אַיְוַא תרגום: כן, הוד מעלתו, אדוני הגדול, אלוהים יברך אותך הוד מעלתו. או אני לא יודע מה. אין דבר כזה. טוב, רבותי, רבותי. מה אתה מדבר אתי עכשיו על שנות ה-80? אני מדבר אתך על 2011. ב-2011 אתה, חבר הכנסת גילאון, הרי נמצא במצב של דיסוננס פנימי שלך. הרי אתה מקבל את תנאי הקוורטט, שיכירו בישראל, שיתנערו מהטרור ויקבלו הסכמים קודמים. ה"חמאס" ��א מוכן להכיר בזה אבל אתה רוצה שאני אדבר עם ה"חמאס". תסביר לי את ההיגיון, אלוהים אדירים, איך זה יכול להיות? אבל הלאה, עזבו את זה. רבותי, רבותי. זה לא איזה דו-שיח עכשיו. אני לא אאפשר את הדו-שיח. אני מבקש לאפשר לשר לסיים כי אנחנו צריכים לסיים את הישיבה. עכשיו, יש הסכם. וכולם שואלים, חבר הכנסת טיבי, אני לא אאפשר, לא אאפשר. בשום פנים ואופן אין שאלות יותר. זה לא שעת שאלות עם השר. כולם שואלים איך יכול להיות שההסכם הזה נחתם עכשיו, ערב ההכרזה בספטמבר. הרי אין היגיון. הם הלכו על שטיח אדום כביכול, ופתאום יורים לעצמם בראש? איך זה יכול להיות? אין היגיון ישראלי, יש היגיון פלסטיני. אין היגיון לאף אחד בעולם. אבל אני אסביר לכם. הכול הרי נובע משיקולים פוליטיים אישיים אינטרסנטיים, לא ענייניים. ואני אסביר את העניין. אבו מאזן וה"חמאס", כל אחד היה לו האינטרס שלו. ממשלת ישראל היום, אין לה שיקול פוליטי? ה"חמאס" נבהל מהרעיון שבספטמבר ה"פתח" יביא את ההכרה במדינה. הוא לא שותף. הוא חייב להיות שותף. הוא חייב שבהיסטוריה יהיה כתוב שגם הוא היה. טוב מאוד. מצוין. אבל אבו מאזן, מה האינטרס שלו? מה, שיכירו ב"חמאס"? לא. האינטרס שלו היה אחר. אם יש ההכרה בספטמבר, זה רשום על שם מישהו אחר. זה רשום על שם סלאם פיאד, זה לא רשום על שמו. הוא חייב שזה יהיה רשום על שמו. זה הכול נובע משיקולים אחרים, לא ענייניים, משיקולים לא ענייניים, משיקולים לא ענייניים, חברי הכנסת.  של ממשלת ישראל? משיקולים שבינם לבין העניין אין כלום. חברי הכנסת. חבר הכנסת ברכה. חבר הכנסת ברכה. אוי, אין דבר. מה שקורה, הרי עכשיו מזיזים את סלאם פיאד הצדה. פתאום האיש, לפני שנה היו צריכות להיות בחירות מוניציפליות, יומיים לפני הבחירות ביטלו אותן. כל הפרשנים מפרשנים: חששו מעליית ה"חמאס". אתם יודעים מה הסיבה שביטלו את הבחירות? יומיים לפני הבחירות פתאום גילה אבו מאזן שכל המועמדים העצמאים בכל רחבי יהודה ושומרון הם בכלל לא עצמאים. הם כולם של סלאם פיאד. ברגע האחרון התחוור לו שהמזימה להשתלט דרך אותם מועמדים, קודם כול על השלטון המקומי ואחרי זה על השלטון הכללי, הולכת, קורמת עור וגידים. ואז אבו מאזן החליט לבטל את הבחירות הפנימיות, יומיים לפני הבחירות.  כשהוא גילה פתאום את מה שקורה. חבר הכנסת מולה, אני לא אאפשר לכם. תיתנו לנו לסיים את הדיון הזה. זה לא,  לא, אני לא מאפשר לך. לא מאפשר לך, חבר הכנסת מולה. אל תפריע לו. אל תפריע לו. אם הוא היה שר החוץ עד היום, לא, הוא לא רציני. אתה רציני. אתה רציני. אתה רציני. כל אחד שהגיע לכנסת לפני שנתיים הוא רציני. אבל זה בסדר, אין שום בעיה.  חברי הכנסת. רבותי, רבותי, תאפשרו לשר לסיים.  חבר הכנסת ניצן הורוביץ. גם אתה מצטרף?  סלאם פיאד, חבר הכנסת אילן גילאון. אתה החלטת, חבר הכנסת אילן גילאון, החלטת להפריע לי היום. אילן, אותו עשרות פעמים. גם כשר אוצר, כשהייתי שר אוצר. הוא היה ראש ממשלה, הייתי שר החוץ. אבל מה שקרה הוא, הוא לקח ברצינות, סלאם פיאד, את ההצהרה של אבו מאזן שהוא הולך לפרוש. זה היה לפני שנתיים. ומאז עבר לפסים לאומניים מוחלטים. לא נפגש עם ישראלים, מקים יחידה מיוחדת למלחמה בסחורות של ההתנחלויות, מקים יחידת פיקוח שעוברת מסופרמרקט לסופרמרקט, מדליק מדורות וזורק מוצרים ישראליים פנימה. כאשר מדברים על הפיכת מערת המכפלה לאתר מורשת הוא רץ לתוך חברון, לתוך מערת המכפלה, ועושה ישיבת ממשלה. הכול בגלל העובדה שאומרים לו: א��ה לא יכול להתמודד, אתה לא חבר באש"ף. אז הוא חייב להוכיח שהוא יותר פלסטיני מפלסטיני, כי אומרים עליו, הרי, שהוא משתף פעולה אמריקני. אומרים עליו שהוא משתף פעולה אמריקני, הוא חייב להוכיח את עצמו. לכן, עכשיו, האיש הזה שעשה את כל הדרך, פתאום ברגע האחרון מזיזים אותו הצדה. אבל הוא השתנה לחלוטין. מה לעשות? פעם זה היה אחרת, פעם זה היה שונה.  משנה לראש הממשלה, מה זה? חבר הכנסת ברכה, אל תחלק ציונים. משנה לראש הממשלה, גובה הרצפה. אנא ממך, אל תחלק ציונים לאף אחד. גובה הרצפה. זה לא מכובד. באים ואומרים שאת הכסף חייבים להעביר. חייבים. קודם כול, כשהייתי שר האוצר חלק גדול מהזמן לא העברתי כסף. הישיבה הזאת מתקדמת, למה לא העברתי כסף? כי התברר לנו שהכסף הזה הולך, על-ידי ערפאת, לתשלום למשפחות השהידים, ומשלמים כסף למי שרצח ישראלים. אז כשהיו פיגועים גם לא העברנו כספים הרבה זמן. אבל עכשיו אומרים: חייבים להעביר את הכסף, הכסף הוא שלהם. לפי מה? לפי פרוטוקול פריס. מה זה פרוטוקול פריס? פרוטוקול פריס זה הנספח הכלכלי של הסכמי אוסלו. אז, אחת משתיים: או שהסכמי אוסלו תופסים, או שהם לא תופסים. אם הם תופסים צריך להעביר את הכסף, אבל צריך גם למנוע מה"חמאס" להשתתף בבחירות, כי כתוב שארגון שקורא להשמדת ישראל לא יכול להשתתף בבחירות. אבל אם הם לא תופסים אז הם לא תופסים, אי-אפשר לאחוז את המקל בשני הקצוות. אי-אפשר לבוא ולהגיד: אני רוצה את החלק שנוח לי בהסכמי אוסלו ואת החלק שלא נוח לי אני לא רוצה. זה לא יכול לעבוד. צריך להבין. זה לא הכסף שלכם. מה דעתך על הנאום של ח'אלד משעל? אדוני השר, אם אפשר לסכם. אני מסכם. חבר הכנסת טיבי, ברגע שה"חמאס" יאמר את מה שאתה מצפה שהוא יאמר, הוא כבר לא יהיה "חמאס". אז הוא אמר. אבל הוא לא אומר את הדברים. הוא אמר. הוא אמר? הוא אמר שהוא מכיר בישראל?  את רמאללה לדחוף לעזה? הוא אמר שהוא מכיר בישראל? הוא אמר שהוא מקבל את ההסכמים הקודמים? הוא אמר שהוא מתנער מהטרור? אה, כן. אני רק שמעתי אותו, גם אני שמעתי וגם הוא התראיין שהדרך המזוינת היא הדרך שתיבחר, חבר הכנסת אילן גילאון, תאפשרו לשר לסכם את הדיון. ממשלה אנאלפביתית, לא יודעת קרוא וכתוב? אתה יודע. אתה יודע. מה היה בקהיר, שם? למה התעכבו כמה שעות? מה היה בקהיר? למה לא רצו להגיע לאותה חתימה? מה היה? מי ישב ליד מי, מי יעמוד, מי לא ישב, מי כן ישב, זה רציני? כבוד השר, בממשלת נתניהו, חברת הכנסת זוארץ. אני לא אאפשר יותר, רבותי, אני חייב לסכם את הדיון. אם אפשר לסכם, אדוני. אני מסכם אותו. אנחנו מדברים על הצעות לסדר בנושא של שיתוף פעולה בין ה"חמאס" לבין ה"פתח". שיתוף פעולה בין ארגון שקורא להשמדת ישראל באופן מוצהר, ארגון שקרא להשמדת ישראל בעבר, חתם על הסכם אוסלו ומאז היה אמור להיות פרטנר. ארגון ששנתיים מסרב לדבר עם ממשלת ישראל הנבחרת, שמוצא כל תירוץ שבעולם כדי לא לדבר עם ישראל, בגלל העובדה שבמשא-ומתן יש לא רק משא אלא גם מתן, ואין לו תשובות על השאלה המרכזית מה עם זכות השיבה או טענת השיבה, הרי אבו מאזן, בקהיר, צעקו לו מהקהל: מה עם זכות השיבה? הוא אמר: אתם מדברים אתי? אני פליט, אני, בשבילי זה הנושא הראשון, אתם בכלל אזרחים, ואלה הם האנשים שרוצים לעשות אתם את אותו הסדר. כאשר כל העולם לא מכיר באפשרות לדבר עם ה"חמאס" אנחנו יכולים להיות אלה שמדברים אתו? זה פשוט תרתי דסתרי, זה דבר שאין לו שום היגיון פנימי, זה דבר שצריך לדחות אותו על הסף. רק בדרך הזאת אנחנו אולי נאפשר לאבו מאזן להתעורר, או, אם הוא לא יתעורר, והוא יעדיף את ההישרדות שלו, בגלל כל המהפכות שיש היום אולי הוא חושב שעדיף לו לדבר עם ה"חמאס", כי זה ישמור על שלטונו ולא יזיז אותו הצדה. אז אנחנו צריכים להגיד לעולם שבעצם מדינה כזאת, שתוכר על-ידיו, אם תוכר, בספטמבר 2011, עלולה להיות בינואר 2012 מדינת חסות אירנית, מדינה שתאפשר לאירן להמשיך ולהגביר את השפעתה במזרח התיכון, להמשיך ולהשתלט על המזרח התיכון. אתה נשמע כמי שמאיים, אני חושב שהעולם בעניין הזה הרבה יותר חכם מחלק מהאנשים שיושבים כאן. אדוני השר, מה אדוני מציע? ועדת חוץ וביטחון. לקיים דיון במליאה, מה שרוצים, אין שום בעיה. אני אשמח מאוד לקיים דיון במליאה על אמנת ה"חמאס" פעם נוספת. רבותי, נרשמו להצעה נוספת חברת הכנסת אורית זוארץ, דקה בלבד, רבותי. אני לא אאפשר יותר מדקה. ראשית, אני מוחה על דבריו של חבר הכנסת אחמד טיבי נגד חיילי צה"ל, חיילי צה"ל מעולם לא כיוונו נשק על אוטובוס צהוב של תלמידים. הירי מכוון למקורות ירי, ולפעמים הירי נעשה מתוך שכונות אזרחיות ומוסדות חינוך, ו-צריך לדייק. אני מוחה על מה שנאמר. כבוד השר, איפה כבוד השר? לאן הוא נעלם? כבוד השר, כמה אנרגיות אתם מבזבזים על הסוגיה הזאת, במקום להתמקד בעצמנו? בעיני הסכם הפיוס בין ה"חמאס" ל"פתח" מחדד את החובה שלנו להתמקד בעצמנו ובאינטרסים של מדינת ישראל, לא לבחוש בעניינים פלסטיניים פנימיים. אם ה"חמאס" ואם ורק אם, ה"חמאס" יקבל את תנאי הקוורטט, כפי שאמרת, אין שום מניעה, הוא יכיר במדינת ישראל, הוא יזנח את דרך הטרור והוא יקבל עליו הסכמים, אין שום מניעה להיכנס אתם להידברות. אני חושבת שהיום, אחרי מעשה, המיקוד שלנו צריך להיות בתביעה ובלחץ שלנו על הזירה הבין-לאומית להפעיל לחץ על הרשות הפלסטינית, שהגיעה להסכם פיוס עם ה"חמאס", שהצלב-האדום יגיע מיידית לגלעד שליט, ולא, דמו בראשם. לא שמעתי את ראש הממשלה, או שר החוץ, או שר אחר מקרב הממשלה, מתייחס לסוגיה הזאת. אנחנו צריכים להתמקד בעצמנו, באינטרסים שלנו ובמה שמקדם את התהליך המדיני לטובת מדינת ישראל. תודה לחברת הכנסת אורית זוארץ. חבר הכנסת טלב אלסאנע. דקה. אמרת שתי דקות. כן, אמרת שתי דקות. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני הבנתי שהזמנו את שר החוץ, קיבלנו את אבי יששכרוף, הכתב לענייני פלסטינים בשטחים, שמתייחס לעניינים, מה קורה ומה לא קורה. לא קיבלנו שום תשובה עניינית משר החוץ. לדעתי, אני רוצה לציין שהעם היהודי, שכל הזמן מדבר אחווה, על שבת אחים גם יחד וערבות הדדית, גם הפלסטינים יש להם ערבות הדדית. מכאן אני רוצה לברך את העם הפלסטיני על אחדותו. לדעתי הצעד הזה זה צעד חשוב להקמת מדינה פלסטינית. אפשר לומר שבקהיר קמה המדינה הפלסטינית. הנוכחות שלנו שם זה לדעתי כבוד גדול, כי מי שרוצה בשלום אמיתי צריך לברך על אחדות, אחדות מתוך רצון ומתוך אחדות עם העם הפלסטיני, ולא עם חלקים ממנו. מה עם גלעד שליט? אני רוצה לציין, רבותי, שאי-אפשר, אין אף פלסטיני אחד, לא "חמאס", לא "פתח" כל העם הפלסטיני, אין פלסטיני אחד שתומך בכיבוש הישראלי. כל הפלסטינים מתנגדים לכיבוש הישראלי, וכל הפלסטינים תומכים בשלום המבוסס על סיום הכיבוש. משפט אחרון. אדוני היושב-ראש, הגיע הזמן שממשלת ישראל תכיר בתנאי הקוורטט, תכיר במדינה פלסטינית, תגנה את הטרור האמיתי באזור שהוא הכיבוש וגם תכיר בהסכמים הבין-לאומיים. (אומר בערבית: למרבה הצער הממשלה הישראלית לא מכירה בתנאי הקוורטט, לא מכירה במדינה פלסטינית, לא מגנה את הטרור וגם לא מכבדת את ההסכמים, ) תודה. תכבו לו את המיקרופון. (אומר בערבית: ואנחנו מברכים מפה את העם הפלסטיני על ההישג הגדול הזה.) תודה. חבר הכנסת נחמן שי, תודה, אחרון. חבר הכנסת דוד רותם. חבר הכנסת טלב אלסאנע. חבר הכנסת טלב אלסאנע, אתה רוצה שאני אוציא אותך? חבר הכנסת טלב אלסאנע, אני אוציא אותך. דקה לפני ההצבעה אני אוציא אותך. אתה מנצל את המצב הזה שאני באמת עם אורך רוח אליך. אתה מנצל, אתה עומד וצועק. שב. תודה. אני לא מנצל שום מצב. תודה. חבר הכנסת נחמן שי. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו יצאנו מיום העצמאות הזה חזקים יותר, בטוחים יותר, הייתי אומר, מלאי אמון בעצמנו, ביכולתנו. יושב פה יושב-ראש הכנסת, שנשא נאום חשוב, וגם ראשי המדינה האחרים. אני אומר, קחו את נקודת ההתחלה הזאת, צאו בביטחון, תציגו תוכנית, תיקחו יוזמה. למה להתגונן? למה לחשוש? ממה מדינת ישראל חוששת? אוקיי, הם רוצים לבוא ביחד, שיבואו ביחד. נבדוק אחר כך אם ה"חמאס" שינה או לא. נקודת המוצא שלנו צריכה להיות הרצון לשלום והנכונות להתקדם אליו. את זה ראש הממשלה אינו עושה, וזה, בעיני, הדבר הכי חשוב. ועכשיו, כשהוא עומד בפני הביקור שלו בארצות-הברית, ואני מקווה שהוא יבוא קודם לבית הזה, קודם לבית הזה ואחר כך ימשיך לעבר עצרת האו"ם, הוא צריך לבוא עם תוכנית ועם יוזמה, לא להתגונן. ליזום, לתקוף, וכך אנחנו נוביל. תודה. תודה לחבר הכנסת נחמן שי. אם כן, רבותי המציעים, השר הציע מליאה. דוד רותם, מה אתה מציע? מקבל. השר לא יכול להציע מליאה. המציעים הציעו והוא הסכים. הסכים למליאה. דוד רותם מסכים. חבר הכנסת אילן גילאון, איננו. דניאל בן-סימון יש מישהו, רבותי, שמציע אחרת? אין. אם כן, רבותי, ההצעה של השר וגם של המציעים  חוץ וביטחון. חברת הכנסת זוארץ מציעה חוץ וביטחון. אם כן, רבותי, אנחנו מצביעים הצבעה ראשונה. אתם מסכימים לוועדה? לא מסכימים לוועדה. אם כן, מי שמצביע בעד זה מליאה, מי שמצביע נגד, להסיר מסדר-היום. אם כן, רבותי, אני מסירה. היא מסירה. אם כן, רבותי, מה שנשאר זה בעד ונגד דיון במליאה. מי בעד? מי נגד? מי שבעד זה בעד דיון במליאה, מי שנגד, להסיר מסדר-היום. ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. 15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, ההצעה תידון במליאת הכנסת. רבותי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, 
\ No newline at end of file