diff --git "a/14304/raw.transcript.txt" "b/14304/raw.transcript.txt"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/14304/raw.transcript.txt"
@@ -0,0 +1,2421 @@
+בסיוון תשע"א, 27 ביוני 2011 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת הראשונה לשבוע זה. 
+
+הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה, גברתי.
+
+
+ ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
+
+ לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 12) (פרסום בקשות פטנט), התשע”א–2011; הצעת חוק הליכי תכנון ובנייה להאצת הבנייה למגורים (הוראת שעה), התשע”א–2011; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 13), התשע”א–2011; הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר (הוראת שעה) (תיקון), התשע”א–2011.
+
+ לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון מס' 16) (העדפת מי שסיים שירות סדיר), התשע”א–2011, של חברי הכנסת חמד עמאר, דוד רותם ואלכס מילר; הצעת חוק הגבלת פרסומים (גופים ציבוריים) (תיקון) (איסור פרסום – מודעת תמיכה בבעל תפקיד ציבורי), התשע”א–2011, של חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון מס' 4) (פיצוי למניעת חסרון כיס לעסק שהעתיק את פעילותו), התשע”א–2011, של חבר הכנסת זאב אלקין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 4) (זכויות בעת פירוד), התשע”א–2011, של חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא.
+
+ לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/3329/18 וכלה בהצעת חוק פ/3354/18 – הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2002) (תיקון – מימון הגנות חוף בים המלח), התשע”א–2011, מאת חבר הכנסת משה מטלון; הצעת חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם (תיקון – יום ראול ולנברג וחסידי אומות העולם), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת מרינה סולודקין ומיכאל בן-ארי; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (תקציב דו-שנתי) (הוראת שעה), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת זאב בילסקי, זבולון אורלב, יריב לוין ויעקב אדרי; הצעת חוק החומרים המסוכנים (תיקון – פרטי התקשרות למרכז רעלים), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה) (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה) (תיקון – הארכת תוקף הוראת שעה), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת כרמל שאמה ושלי יחימוביץ; הצעת חוק חובת פרסום בעיתונות בשפה הרוסית או בשפה האנגלית, התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב ושי חרמש; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – העברה מכהונה של סגן ליושב-ראש הכנסת), מאת חבר הכנסת יריב לוין; הצעת חוק המים (תיקון – איסוף מי גשמים), התשע”א–2011, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק איסור ההונאה בכשרות (תיקון – הצגת מוצר ככשר) התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת יעקב כץ, נסים זאב וציפי חוטובלי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון – הוספת נציג החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית העולמית בוועדה הבין-משרדית), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב ודוד רותם; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור נשיאת דברים במוסד חינוך למי שהורשע בסיוע לטרור), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת אלכס מילר, רוברט אילטוב, דוד רותם, יריב לוין וציפי חוטובלי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – משך ההמתנה למענה אנושי), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, כרמל שאמה ויוליה שמאלוב-ברקוביץ; הצעת חוק זיכיון ים המלח (תיקון – קרן לשיקום ופיתוח אזור ים המלח), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת משה מטלון, דוד רותם ואלכס מילר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון – אי-תחולה של סעיף 33 על עבודה במשטרת ישראל ובשירות בתי הסוהר), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת אריה ביבי ואיתן כבל; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מתן שירותי הבריאות לתלמיד בידי משרד הבריאות בלבד), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, חיים כץ, משה מטלון, שלמה מולה, יצחק וקנין, דב חנין ואריה אלדד; הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון – הגבלת שכר טרחת עורך-דין), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת זבולון אורלב, אורי אורבך, זאב בילסקי, ציפי חוטובלי ועתניאל שנלר; הצעת חוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) (נציג נוסף בוועדה המייעצת), התשע”א–2011, מאת חבר הכנסת סעיד נפאע; הצעת חוק העמותות (תיקון – איסור תמיכה של ישות מדינית זרה בעמותות פוליטיות בישראל), התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת אופיר אקוניס, רוברט אילטוב וציפי חוטובלי; הצעת חוק שמירת זכויות אזרחי ישראל שהמשפט הישראלי לא חל עליהם, התשע"א–2011, מאת חבר הכנסת נסים זאב; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – עידוד העסקת עובדים עם מוגבלות), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת רוחמה אברהם-בלילא, זבולון אורלב, אילן גילאון ומשה מטלון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – עידוד העסקת עובדים מאוכלוסיות ייחודיות), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת רוחמה אברהם-בלילא, זבולון אורלב, אמנון כהן, שלמה מולה, אורי מקלב, רוברט אילטוב וציון פיניאן; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – עידוד העסקת עובדים בני מיעוטים), התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת רוחמה אברהם-בלילא, מגלי והבה ואחמד טיבי; הצעת חוק מעונות יום לילדי עובדי חינוך, התשע”א–2011, מאת חברי הכנסת זבולון אורלב וציפי חוטובלי; הצעת חוק משרת עובדת הוראה, התשע"א–2011, מאת חברי הכנסת רונית תירוש, משה גפני, עינת וילף, ציפי חוטובלי ואורי מקלב; הצעת חוק העונשין (תיקון – ידיעות כוזבות), התשע”א–2011, מאת חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ; הצעת חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה) (תיקון – איסור על התבטאויות פומביות ותקשורתיות), התשע”א–2011, מאת חבר הכנסת רוברט טיבייב. 
+
+החלטת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר חלוקת הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 8), התשע”א–2011. 
+
+ מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בנושא: הכרייה בחולות סמר, הצעתו של חבר הכנסת איתן כבל; מסקנות ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום בנושא: עשרים שנה ל"מבצע שלמה", של חבר הכנסת שלמה מולה. תודה.
+
+
+ תודה רבה למזכירת הכנסת. 
+
+
+
+ רבותי, היום יום שני, היום הראשון בשבוע, ולכן אנחנו עוסקים קודם, על-פי חוק הכנסת, בהצעות האי-אמון. הוגשו לנו שלוש הצעות אי-אמון שהראשונה שבהן של סיעת קדימה, וכן הוגשו הצעות אי-אמון של סיעות מרצ והעבודה ושל סיעות בל"ד, חד"ש ורע"ם-תע"ל. ראשונת ההצעות היא ההצעה של סיעת קדימה בכותרת: כישלון ממשלת נתניהו במתן מענה למצוקת הדיור של אזרחי ישראל ובפרט של הזוגות הצעירים. ישיב כבוד שר השיכון והבינוי, השר אריאל אטיאס, הנוכח באולם. אני מזמין את חבר הכנסת יואל חסון לבוא ולעלות על מנת לנמק את הבקשה להביע אי-אמון בממשלה. בבקשה, אדוני. לרשותך עשר דקות מלאות.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, שרי הממשלה, חברי חברי הכנסת, קשה לקנות דירה היום בישראל, אדוני היושב-ראש. קשה מאוד היום לזוג צעיר, למי שבתחילת דרכו – אפילו לזוג שהוא לא כל כך צעיר – להשיג דירה במדינת ישראל, לקנות דירה במדינת ישראל. 
+
+ בשנת 2009 התחלפה הממשלה במדינת ישראל. ב-2009 גם היה קשה לקנות דירה, אבל היה קצת פחות קשה לקנות דירה. משבר הנדל"ן, כפי שאנחנו מכירים אותו היום בעוצמתו, התחיל לקראת סוף שנת 2008 כשהמחירים התחילו להיות גבוהים בפריפריה וגם במרכז הארץ. 
+
+ אדוני שר השיכון, נבחרתם למשבר. כשנבחרתם והרכבתם את הממשלה הזו, ואתה נכנסת לתפקידך, וראש הממשלה התחיל להוביל את הממשלה הזאת – הוא כבר נבחר למציאות שבה משבר הנדל"ן הוא בשיאו. מה שאני הייתי מצפה, מה שאנחנו היינו מצפים בקדימה, זה שממשלת נתניהו, דבר ראשון שהיא תעשה ותוביל זה תוכנית לאומית להתמודדות עם משבר הנדל"ן ועם עליית מחירי הנדל"ן. לא ראינו תוכנית לאומית. ראינו בעיקר הצהרות, רפורמות מדוללות, תוכניות של טלאי על טלאי – כל אחד קם בוקר אחד עם תוכנית. שום הכוונה – שנתיים הלכו לאיבוד. 
+
+ השנתיים האלה הלכו לאיבוד בעיקר לאותם אנשים שאתם היום מנסים לסייע להם בכל מיני תוכניות שאני תיכף אתייחס אליהן. כי אותם אנשים ששנתיים לא עשיתם שום דבר אתם חווים מציאות של עלייה של 29% בממוצע במחירי הנדל"ן בישראל בשנתיים האחרונות. זה אומר שאם הייתם עושים משהו אמיתי, אז בתוכנית לאומית, ולא טלאי על טלאי ולא כל מיני רעיונות ששום דבר לא יצא מהם, לא היינו מגיעים למציאות שגם אם היום יוצאת לדרך איזו תוכנית מאוד חלקית ונוגעת לאוכלוסיות מסוימות ולאזורים מסוימים – כבר מהיום אותם 60,000 שקל מבורכים, אדוני שר השיכון, שאתה מנדב היום ומסייע לזוגות הצעירים – קשה לי לקרוא להם מעבר לכינוי כמעט – אתה יודע מה, לא "טיפה בים" – "כמה טיפות בים". 
+
+אדוני שר השיכון, אתה יושב כאן, ואני מעריך שבאת לדיון הזה, ובוודאי תתגאה בתוכנית שנלחמת עליה – – –
+
+
+– – –
+
+
+לא, באת לדיון הזה ספציפית. 
+
+
+ – – – את ועדות הכנסת.
+
+
+ בסדר, אני מכבד את זה שהוא בא לדיון שעוסק בנדל"ן. אני אומר רגע, ואני מזכיר לך, אדוני שר השיכון, שגם התוכנית שהולכת לעבוד שבועיים מהיום, גם אותה העברת בלחץ פוליטי. לא היו לראש הממשלה מוטיבציות יתר, וזה גם אתה בוודאי לא תכחיש, אדוני השר – לא היתה לנתניהו מוטיבציית יתר לסייע לזוגות הצעירים במדינת ישראל. אתה פשוט הצבת לו תנאי; אמרת לו, או שתיפול הממשלה שלך או שאתה תעביר את ההצעה שלי לטיפול בבעיה הזאת.
+
+
+ – – – אדוני השר, זה לא היה קורה.
+
+
+ – – –
+
+
+כל מי שמאיים מקבל – – –
+
+
+ יחד עם כל העניין הזה אני בכל זאת מסתכל על התוכנית הרחבה, ואתה באמת, אדוני, תדבר על זה ותהיה גאה בתוכנית שלך. אבל בוא נדבר על שאר אזורי הארץ, מעבר לאזור הזה שאתה יודע – גם היום לעודד בנייה בפריפריה – גם אותם אנשים שירצו להשתמש בתוכניות שלכם, מדובר בסך הכול, בטוב, ב-1,500 דירות שיוכלו לקנות. אין בנייה בפריפריה. אין בנייה בפריפריה. אין פרויקטים שמתחילים בפריפריה. הרי – תקן אותי אם אני טועה, אדוני השר, התוכנית הזאת היא רק לדירות חדשות. ודירות חדשות זמינות בשוק יש היום באזורים הללו כ-1,500, לא יותר. אז אולי תגיד לי 3,000 – עדיין זה טיפה בים, וזה לא עושה את השינוי. 
+
+ אבל אני רוצה לתת לכם דוגמה מה היה קורה אם היתה באמת – – –
+
+
+אולי במקרה אתה יודע מה היה קצב הבנייה השנתי – לא נחשוב על ממשלה כזאת, ממשל�� אחרת – בעשר השנים האחרונות?
+
+
+ לא, רק בירידה. דיברתי על זה, אתה לא היית כאן. דיברתי קודם על מה קרה בין 2008 להיום. לא היית כאן.
+ 
+
+ אדוני השר וחבר הכנסת חסון, בוודאי תשמחו לשמוע שביציע האורחים נמצאים תלמידי כיתות ה' של בית-הספר "אל-נור" מג'דיידה. 
+
+
+ ברוכים הבאים.
+
+
+ ברוכים הבאים.
+
+
+אם היתה, לדוגמה, תוכנית לאומית אמיתית, ולא תוכנית של טלאי על טלאי או תוכניות שבאות מתוך לחץ פוליטי הישרדותי ופחד מובנה שראש הממשלה שלנו חי בו ביום-יום, אז לדוגמה לא היינו יכולים לראות מציאות שבה נתניהו מדבר על ה"סופר-טנקר" של הנדל"ן שהוא מוביל, והוא דיבר על התוכנית שלו להקים, לדוגמה, שכונה חדשה בקיבוץ גליל-ים – מי שלא יודע, סמוך להרצלייה – וגם שם, כשהתוכנית הזאת תהיה מוכנה, היום מומחים יודעים להעריך אותה, יודעים להעריך שדירת שלושה חדרים במסגרת של דיור בר-השגה תעלה 1.5 מיליון שקל. 1.5 מיליון שקל.
+
+
+ למה אתה לא מדבר על ירוחם, מה קרה שם, כשהפשירו אדמות – מה קרה למחירים?
+
+
+ נגיע גם לזה.
+
+
+ אף צעיר לא יכול לקנות שם דירה.
+
+
+ נכון. גם ה-60,000, אמרתי קודם, זה יהיה כנראה טיפה בים, התועלת הזאת שהם מביאים. אבל – – –
+
+
+ חבר הכנסת חסון, כשהשר יאמר לך, או השרים, אני כמובן אוסיף זמן. כשחבריך לסיעה – אני לא אוכל להוסיף זמן.
+
+
+ לכן – אתה יודע, אני מסתכל באמת על הפרויקט הזה של גליל-ים, ואמורות להיבנות שם אלפי דירות. ומהי הצעת המינימום לשלושה חדרים? 1.5 מיליון. זאת תקווה לזוגות צעירים בדיור בר-השגה, 1.5 מיליון? האם התוכנית הזאת לדוגמה – חשבתם לבוא ולהגיד, אם הולכים על גליל-ים אז מדינת ישראל, לדוגמה, תוותר על אחוזים מסוימים במיסוי של הקרקע או בפיתוח שם, בגליל-ים או במקומות אחרים? אבל אתם החלטתם עכשיו שאתם מעודדים בפריפריה. גם בפריפריה, מעבר לעובדה שאי-אפשר להגיע אליה בגלל בעיית תשתיות, עדיין בפריפריה אתה הגעת, בגלל ההזנחה של השנתיים האחרונות, הגעת למצב שעלות הדיור היום בפריפריה היא גבוהה, וגבוהה מאוד. 
+
+ היום אפילו זוג צעיר שאומר לעצמו: בסדר, לא יכולתי לקנות בתל-אביב, אני ברמת-גן כבר לא יכול, בגבעתיים, בראשון-לציון אני גם כבר לא יכול, אז אולי אני אדרים לנס-ציונה, אבל אני גם לא יכול, אז אולי אני אדרים לרחובות, אבל אני גם כבר לא יכול, אז היום כבר מדרימים ליבנה, וגם ביבנה כבר לא יכולים, כי במעט הקרקעות שאתם מפשירים, כל בנייה ביבנה, כל דירה מתחילה שם במינימום של 1.2 מיליון שקל, אדוני שר השיכון.
+
+
+תנסה לקנות בדימונה ובירוחם מחר.
+
+
+ גם. אין שם הקצאות בכלל. רמת ההקצאות, שלא לדבר על שחרור ההקצאות והקרקעות. וגם אם תשחררו עכשיו, עד שייבנה ועד שזה יהיה. לכן אני רוצה לומר לכם – – –
+
+
+איפה רפורמת המרפסת של ראש הממשלה?
+
+
+ היא רלוונטית? אתה עוד בונה עליה, על הרפורמה הזאת? אין רפורמת מרפסת. מילא – זוגות צעירים חולמים על דירה, מרפסת הם לא יקבלו אפילו בתוכניות של ראש הממשלה.
+
+
+חולמים על מרפסת שלצדה – – –
+
+
+ אבל הממשלה הזאת – הממשלה הזאת מבטאת מציאות שבה בכל תחום במדינת ישראל היום הרבה יותר יקר לחיות תחת שלטון נתניהו. זאת עובדה. מה שקרה במדינת ישראל בשנתיים האחרונות זה שבכל התחומים, גם בתשלומי מדינה, שירותים ציבוריים, מזון, מים, דברים בסיסיים, הכול הפך להיות הרבה יותר יקר. 
+
+ ויותר מזה, היום גם פרסם, אדוני היושב-ראש, משרד האוצר – לא קדימה, לא האופוזיציה – משרד האוצר פרסם היום דוח מיוחד שח��שף את העלייה הדרמטית בגבייה של מסים עקיפים וירידה במסים הישירים. קיבלנו תעודה, חותמת, למדיניות – לאידיאולוגיה הכלכלית הקיצונית של נתניהו של מסים עקיפים על הציבור, בדוח של משרד האוצר.
+
+
+ מינהל הכנסות המדינה.
+
+
+ מינהל הכנסות המדינה.
+
+
+ זה לא האוצר.
+
+
+ לא, באוצר. לא אנחנו אמרנו. כל מה שאנחנו זועקים כאן שנתיים, כשאנחנו אומרים לראש הממשלה: האחוז הזה, המסכן, שאתה מוריד לנו ממס הכנסה, שבממוצע נותן אולי 150 שקלים לאדם, אולי, בנטו, לוקחים מאזרחי ישראל במקרה הטוב מאות שקלים בחודש בהתייקרויות כלליות, שרובן ממסים עקיפים.
+
+
+רק על הדלק, על כל ליטר – – – משלמים לו בלו.
+
+
+ והמים, והדלק, וכל הדברים האלה.
+
+
+הבלו זה הבלוף.
+
+
+איך בכלל היום – איך בכלל היום אפשר לייצר מציאות שבה אנשים, זוגות צעירים, משלמי מסים, יכולים בכלל להגיע ולקיים את עצמם באופן מכובד? הכול עולה הרבה הרבה יותר ביוקר. וכן, עכשיו אתה שר השיכון. באמת, אני גאה בך שניצלת את הכוח הפוליטי שלך וכנראה תעזור לכמה מאות משפחות. כנראה. וזה טוב, וזה מבורך. אנחנו מברכים על זה, אבל זאת לא בעיה של מאות משפחות, וזה גם בעיה שדרוש לה טיפול עכשיו. ואני אומר לכם, שרי הממשלה שיושבים כאן: תביאו תוכנית לאומית אמיתית, אמיצה, לפתרון בעיות הנדל"ן במדינת ישראל, כולל הפשרת קרקעות, ביטול המע"מ על קניית דירה ראשונה. 400 מיליון שקל אמר שר האוצר שזה עולה – – –
+
+
+ ההפרעות שאני מתחשב בהן הן שתי דקות, והנה אני מוסיף לך.
+
+
+ אני מודה לך. 400 מיליון שקל אמר שר האוצר שזה עולה, בשנה, לתת פטור ממע"מ בקניית דירה ראשונה. תיתנו את זה. זה חלק מרפורמה מקיפה. תפשירו קרקעות, תשנו את שיטת החישוב של מינהל מקרקעי ישראל במכירת האדמות שלו, שלנו. אבל קשה, זה לא פשוט. יש כאן אידיאולוגיה, תפיסה, פקידות אוצר שמזכירה לכולנו, וגם לשרי הממשלה, וגם לך, אדוני שר השיכון, מזכירה לך שמדינת ישראל מכניסה הכנסות גדולות מאוד מאוד ממשבר הנדל"ן הזה. המסים שנגבים בעקבות עליית מחירי הנדל"ן הם עצומים במדינת ישראל. הם עצומים. 
+
+גבינו אותם. אתם יודעים מה, חמש שנים היה פה טירוף של מחירים, גבו כאן מסים עצומים. בואו ניקח אותם, בצורה מושכלת, לתוכנית לאומית בתחום הבנייה, ונשקיע אותם בדיור בר-השגה לאנשים, בביטול המע"מ על הדירה הראשונה, בהכרה על ריבית, ריבית המשכנתאות, כהוצאה מוכרת, שזה נטו תועלת לאלה שעובדים ומשלמים מס, לקבוצה היצרנית במדינת ישראל. 
+
+ולכן, בשורה התחתונה, שר השיכון יציג לנו תוכנית שהיא חשובה, אבל היא חלק קטן. היא עדיין לא משפיעה על רוב האנשים, היא לא עושה שינוי מציאות ברוב חלקי הארץ, היא לא תשפיע במהרה גם במקומות שבהם היא אמורה לצאת לדרך, כי אין שם בנייה חדשה מספקת, ועד שתהיה בנייה חדשה המחירים יעלו עוד יותר כי אין מספיק קרקע. ומצד שני – ופה אני מסיים, אדוני היושב-ראש, וחשוב להזכיר – מצד שני, כששר השיכון יוצר את הרפורמות והתוכניות ומנסה לדחוף תוכנית בלחץ פוליטי, שר האוצר הולך בתוכנית אחרת, שמעודדת עכשיו מכירת דירות שניות ופינוי משרדים – –
+
+
+ – – –
+
+
+ אני מסיים. – – ואז יגידו הקבלנים: רגע, אם עכשיו יוצף השוק בדירות יד שנייה, יקרה מה שקרה ב-2002, יחשבו פעמיים אם להתחיל בנייה בכלל, ולקנות, כי הם יפחדו להישאר עם מלאי של דירות. למה? כי זה טלאי על טלאי, ואין תוכנית לאומית. ואם ראש הממשלה הזה, אדוני השר, היה אכפת לו, היה ממנה אותך לראש הקמת התוכנית הלאומית לפתרון מצוקת הדיור במדינת ישראל, ואז כולנו כאן בכנסת היינו עוזרים לו – אופוזיציה-קואליציה – למען הדור הצעיר במדינת ישראל.
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת – – –
+
+
+ בינתיים, לצערי, אין תקווה. תודה רבה.
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. אני מזמין את שר השיכון והבינוי, חבר הכנסת והשר אריאל אטיאס. בבקשה, אדוני. אדוני לא מוגבל בזמן.
+
+
+ אני לא אטריח אתכם הרבה. 
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, נושא מצוקת הדיור של זוגות צעירים עולה – בצדק – בדיון של מליאת הכנסת פעם אחרי פעם, ואני חושב שמפעם לפעם אנחנו יכולים להציג את השינויים שקורים, אומנם לא בקצב שאנחנו היינו רוצים, בוודאי לא כפי שהזוגות הצעירים בישראל היו רוצים, אבל הנושא המרכזי הזה הוא על סדר-יומה של הממשלה, הוא בוודאי על סדר-יומי כשר הבינוי והשיכון ויושב-ראש מועצת מקרקעי ישראל, והוא גם על סדר-יומו של ראש הממשלה. 
+
+נושאים מורכבים מאוד שלא טופלו עשרות שנים לא יכולים להיגמר באבחת תוכנית אחת. אכן, יש ריבוי תוכניות, כפי שאמר חבר הכנסת יואל חסון, לא את הסגנון ואת הדרך של כל התוכניות – ייתכן שלא היו צריכים לעשות אותן באותה צורה; יכול להיות שהיה צריך לרכז אותן בפעם אחת בתחילת הדרך, אבל אני תמיד אומר, למי שאומר לי, למה לוקח כל כך הרבה זמן להעביר רפורמה במינהל מקרקעי ישראל, ולמה הרפורמה בתכנון לא מתקדמת – נכון, אפשר לבקר את זה, אדוני היושב-ראש, אבל האם עדיף מה שהיה בעבר, שלא עושים שום דבר, ואז אין מה לבקר, למה זה לא קורה, או שמתחילים לבצע מהלכים מאוד קשים, מורכבים, ביורוקרטיים, שיש להם הרבה חסמים בדרך, וזה מתקדם לפעמים בקצב גם לא כמו שאני רוצה ולא כמו שהממשלה רוצה, אבל לפחות אנחנו נמצאים בדרך נכונה, והדברים מתקדמים בקצב, לא כפי שאנחנו רוצים, כי תמיד בנושא של הדיור – בכלל, עולם הנדל"ן, ועוד יותר בישראל, הוא נושא מאוד מורכב וקשה.
+
+עכשיו אתן לכם קצת את הנתונים, כפי שעולים ממה שקורה אצלנו, ולא מקריאה בעיתונים ולא מססמאות. אם אני אמצה את זה, למה יש מצוקת דיור בישראל – שתי סיבות מרכזיות: הגדולה ביניהן היא מחסור בהיצע הקרקעות, שלא קרה לפני שנתיים, גם לא לפני ארבע. עשור שנים כל הממשלות ומי שעסק בתחום הזה, לא היתה מדיניות אחת מכוונת שאומרת מה הצרכים של מדינת ישראל בגידול הטבעי שלה – בואו נכין מלאי של תכנון זמין, וכשנצטרך, נוכל לשווק, ולא ניתקע בחסמים, והדבר הזה של מחסור בהיצע מעלה מחירים בכל פרמטר, בכל מוצר – גם במוצרי חלב וגם בדיור: כשיש מחסור בהיצע, המחירים עולים. ההבדל הקטן, שהוא ההבדל הענק בין דיור לבין מוצרי מזון למשל, שכשיש מחסור בהיצע, להדביק את הפיגורים של המחסור זה לא איזה מפעל שעושים בו כמה משמרות, או פותחים ייבוא, ופתאום יש פה דירות; לוקח זמן לאשר תוכניות, לייצר את הדירות האלה. 
+
+ אני רוצה לומר גם לכם כחברי כנסת שעוסקים בתחום, או שוודאי זה מעניין אותם, שיש גידול מאוד משמעותי בהתחלות הבנייה; אם בישראל צריכים כ-40,000 יחידות דיור בשנה, עד 2009 היינו מקבלים פחות מ-20,000 יחידות דיור במכרזים של מינהל מקרקעי ישראל. ואני לא אתנצח אתך, חבר הכנסת חסון, ואגיד לך, ואתם ישבתם במשרדים האלה, כי הדיון בינינו צריך להיות הרבה יותר ענייני מאשר להתחיל להיכנס להכפשות – אתם עשיתם, אנחנו עשינו. עזוב, יש בסוף אזרחים בבית, זוגות צעירים, שרוצים לדעת מה הבניין הזה או מה הממשלה עושה עבורם. אכן מחסור של עשר��ת שנים, עד 2009. כשנכנסתי לתפקידי, מינהל מקרקעי ישראל, הממוצע שלו היה 20,000 יחידות דיור בשנה, כשצריך 40,000 – השוק הפרטי תרם את חלקו, אבל זה לא מספיק. 
+
+מה קרה מאז – אתן לך נתונים, והכול אפשר לבדוק: בשנת 2010 שיווקנו 34,000 יחידות דיור. ברבע הראשון של 2011 – 10,000 ברבעון. תמתח את זה – תראה כמה זה בשנה. גידול מאוד משמעותי. ולכן התחלתי עם זה, וזה לא שאתה מחליט לפתוח את השוק ופתאום נהיה. כשאומרים לי: המינהל אצלך; מדוע לא משווקים יותר קרקעות? מינהל מקרקעי ישראל לא משווק אדמה אלא קרקע עם תוכנית, שאפשר להוציא ממנה היתר בנייה, ואם אי-אפשר להוציא מזה היתר בנייה, אין טעם בשיווק, כי אדם יחזיק את הקרקע, והוא לא יכול לבנות. לכן יש כאן שילוב של תוכניות, וקראת לזה הרבה תוכניות. פעם אחת רפורמה בתכנון, שראש הממשלה ראה שזה נתקע, כי זה נושא מאוד מורכב, שלא טופל עשרות שנים, עשו כביש עוקף – קראתי לזה נתיב תחבורה ציבורית; כפי שיש נתיב תחבורה ציבורית, שבו נוסעים רק אוטובוסים, לפי כל חוקי התנועה, יש נתיב – מי שרוצה יקרא לזה "סופר-טנקר", וד"לים, מה זה חשוב איך קוראים לזה – נתיב תחבורה מיוחד, שבו יש רק התוכניות של הממשלה, איננו ממתינים בתור עם תוכניות אחרות. אני כבר העברתי לוועדות האלה 113,000 יחידות דיור, מתוכן 50,000 באזורי הביקוש, כדי להתחיל לאשר אותן.
+
+אז אם אתה רוצה לדעת מה נעשה בשנתיים האחרונות – כמה מהלכים במקביל: הראשון שבהם זה הגדלת היצע הקרקעות – במקום 20,000 בשנה אנחנו כבר ב-10,000 ברבעון; התחלות בנייה – היו פחות מ-30,000 התחלות בנייה בשנה בעשור האחרון, ואני מפנה אותך, חבר הכנסת חסון, לנתוני הלמ"ס מלפני שבועיים, שהיקף התחלות הבנייה בישראל ב-2011 – הגבוה ביותר בעשור האחרון – 45,000 התחלות בנייה. לראשונה בעשור האחרון התחלות הבנייה פגשו את הביקושים האמיתיים: צריכים 40,000 – יש כבר התחלות בנייה של 45,000. ב-2008 צריכים 40,000 – יש 30,000 התחלות בנייה. אז אנחנו כבר מדביקים את הפיגורים. וכפי שאמרתי בהתחלה, זה לוקח זמן. זה לא מאפיית לחם וזה לא מחלבה, שעושים עוד כמה משמרות ומטפלים בזה.
+
+ דבר שלא התייחסת אליו, והייתי מצפה כמי שמחזיק ממך ודאי כאיש מוכשר, שעושה עבודה יסודית כשהוא מנתח – ודאי במהלכים כלכליים, זה הריבית. אי-אפשר לא להתייחס לריבית הנמוכה ההיסטורית שהיתה בישראל ב-2009 ובתחילת 2010 – 0.5% ריבית, משולה ככסף בחינם, שדחפה משקיעים פנימה, וגם אנשים שלא חלמו בכלל לקנות דירה – כשריבית נמוכה פוגשת מחסור בהיצע, זה התנגשות; זה דלק על המחירים. זה היה לתקופה ארוכה מאוד, וכשזה התחיל לעלות, זה עלה בצורה זוחלת – עוד רבע אחוז ועוד רבע אחוז. אני בזמנו הצעתי לנגיד בנק ישראל: אתה רוצה לשמור על המשק – שני סוגי ריבית, אתה יכול: ריבית לדיור, ריבית למשק. זה כסף בשביל לעשות צמיחה, ולא לייצר הפוך. הרי צריך לזכור, ש-25% – – –
+
+
+ את זה היינו מוכנים להכניס בחוק ההסדרים בזמנו.
+
+
+ מסכים. והמדד שעולה, למעלה מ-20% ממרכיב המדד הוא סעיף הדיור. בעצם כאילו הרווחנו מזה שהריבית נמוכה, ואז אנחנו נותנים חמצן למשק, אבל אם היו עוצרים ועושים משקולות בעניין הזה, היה קצת שונה כל העסק הזה, כי תחשבו מה קורה, קחו לכם כלל אצבע – כל 100,000 שקל הלוואה שווה ל-20 שנה 680 שקל בחודש. אתה יודע כמה "קוטג'ים" אפשר לקנות ב-680,000 שקל?
+
+
+ איזה סוג של "קוטג'"?
+
+
+ תשאל איזו חברה.
+
+
+ 100,000 בדיוק.
+
+
+ מה זה אומר – שאנחנו בסוף התמודדנו עם שני דברים במקביל: ריבית נמ��כה ומחסור בהיצע. הריבית כבר לא כמו שהיתה. אודה ולא אבוש, שלא אהבתי, ועדיין אני חושב שנגיד בנק ישראל היה צריך לפצל את הריבית בין ריבית למשקיעים לבין ריבית לרוכשי דירה ראשונה. צריך לעשות הפרדה לאורך ולרוחב כל הדרך בין דירה ראשונה לדירה שנייה. 
+
+ כשאומרים זוגות צעירים, יש דברים שאמרת בביקורת שלך, שאני מסכים אתם לחלוטין, ואמרתי אותם פה מעל במת הכנסת יותר מפעם אחת. למשל, הכסף שהמדינה גובה – אמרת מיליארדים – אני אגיד לך מספר: בשנת 2010 מינהל מקרקעי ישראל העביר לאגף תקציבים 6 מיליארד שקלים מקרקעות. ולכן עשינו את המאבק, להחזיר חלק, שיגיע לפריפריה. אני מעולם לא חשבתי, וגם עכשיו אני לא חושב שזה פותר את הבעיה; זה צעד משלים. להגדיל את היצע הקרקעות זה הדבר המרכזי, לטפל בריבית זה דבר נוסף. שני הדברים האלה יחד לאט-לאט גורמים לשינוי המגמה, ואכן יש שינוי במגמה, לפי כל המדדים. מדד של הדירות להשקעה, יש לנו ירידה של 10%, לפי התקופה המקבילה אשתקד ברכישת דירות להשקעה. אתה יודע כמה זה ביחידות דיור – פחות 11,000 יחידות דיור נרכשו על-ידי משקיעים. אם כל דירה כזאת הגיעה לזוגות צעירים – וזה לא דירות בפריפריה, זה באזורי הביקוש, הדירות להשקעה, עוד נדבך ועוד נדבך, ודרך זה אנחנו פורצים דרך ההר הזה, ונגיע לתוצאה שאנחנו מסייעים, ונסייע, לזוגות צעירים.
+
+
+ אז אולי תהיה מפולת?
+
+
+ אני לא נביא ולא בן נביא, אני לא חושב שנגיע לדבר הזה. הרעיון שעומד מאחורי זה, זה לייצר התמתנות ואחרי זה ירידה. כל מה שאנחנו עושים זה להגדיל את היצע הקרקעות. ואני רוצה לתת לך עוד נתון, חבר הכנסת חסון, כדי שבפעם הבאה שתגיש פה את האי-אמון בנושא הדיור, שזה יהיה לך בראש: יש לנו היום 74,000 יחידות דיור בבנייה פעילה בשלבים שונים – הנתון הגבוה ביותר בעשור האחרון. כלומר מהמחצית הראשונה של 2010 עד עכשיו כל המדדים שפעילים בשוק לגבי איפה השוק הזה הולך – עלייה בהיצע, עלייה בהתחלות הבנייה וירידה משמעותית בהיקף הדירות להשקעה. זה לא בא כתוצאה מססמאות, זה לא בא כתוצאה ממסיבות עיתונאים, זה לא בא כתוצאה מכותרות ותוכניות. זה בא כתוצאה מביצוע אגרסיבי של מהלכים שלא נעשו בעשור האחרון. 
+
+
+שוק הדיור להשקעה – – – 
+
+
+ אני רוצה להתייחס לזה, הערת הערה נכונה. איננו רוצים לחסל את שוק הדיור להשקעה, אנחנו רוצים לאזן את הפרמטרים של המשקיעים. בשנת 2008 היקף הדירות להשקעה היה 15% מהשוק ובתוך שנה וחצי פתאום הגענו ל-33%. בסוף 2010 זה היה ההיקף. 33% דירות להשקעה, זה אומר 35,000 יחידות דיור שנרכשו כדירות להשקעה. חלקם זה אנשים שרוצים לקנות דירות, בקנייה, זה השוק שלהם, יש להם הון עצמי. מפני שהמחיר פתאום קפץ למעלה, הם יצאו מתוך הרוכשים, עברו לשוק השכירות. שוק השכירות גם הוא נבנה מהיצע וביקוש, השר איתן, הוא לא מנותק מהיצע וביקוש. כשיש הרבה יחידות דיור בשוק, שוק השכירות מתחיל לרדת. כשיש מחסור בהיצע, זה משפיע, זה אחד לאחד. 
+
+במקביל, עשינו מהלכים ונמשיך לעשות אותם לגבי דיור להשכרה. אם יש משהו ששר האוצר יכול לעשות – חוץ ממשחקי המס מהסוג הזה של הדירות – זה להוריד את המסים עבור חברות נדל"ן, שבמקום להשקיע רק בנדל"ן מניב, רק בקניונים, רק במטרים להשכרה למשרדים, ישקיעו גם בדירות למגורים. יש שם כסף במיליארדים. המוסדיים מסתובבים עם הרבה כסף, מחפשים איפה להשקיע. למה הם לא משקיעים? שני דברים מרכזיים: במס, לא משתלם לחברות; דבר נוסף, אין מספיק הגנה. הרי זה ש��וכר את הדירה, בדרך כלל הוא חלש יותר מזה ששוכר חנות בקניון, שהכסף ממנו הרבה יותר בטוח, יותר ודאי, יותר קל לפנות אותו; ולמטר רבוע הם עושים הרבה יותר כסף. איך אפשר לפצות על מטר בנייה בשכירות למשרדים או לקניונים במטר בנייה במגורים? דרך אחת – דרך המסים. אם יוכר במס התהליך הזה – זה דבר שמצריך מאבק, הוא מתנהל, ייתכן שננצח בו בסוף. 
+
+דבר אחרון שאני רוצה להתייחס אליו, אדוני היושב-ראש, במקביל להערות ולברכות של חבר הכנסת חסון על הרפורמה – הנה הפתעתי אותך, חבר הכנסת חסון, היית בטוח שרק על זה אדבר, אז אני לא דיברתי על זה. רוב מה שדיברתי היו הנושאים הכי מרכזיים בנדל"ן, אבל זה נושא משלים. אנחנו אכן הצבנו דרישה חד-משמעית למשרד האוצר ושר האוצר, שאנחנו רוצים לסייע בצורה אקטיבית לזוגות צעירים, להכניס את היד לכיס ולסייע להם בהון העצמי. אם זוג צעיר צריך, בעיקר בעקבות הדרישות של נגיד בנק ישראל, להגיע ל-30% הון עצמי, לפעמים ל-40% הון עצמי, ככל שההלוואה יותר מסוכנת – הוא עשה את זה כדי לשמור על הבנקים ולא כדי לשמור על הזוגות הצעירים – אז אנחנו צריכים להכניס את היד לכיס. 
+
+ לכן אמרתי, מינהל מקרקעי ישראל העביר למשרד האוצר 6 מיליארד שקלים, ראוי שחלק מזה ילך לזוגות צעירים שזו הדירה הראשונה שלהם. אכן, יש גם סיעות מהקואליציה שנרתמו אתנו לעסקה – ללכת נגד עמדת משרד האוצר כדי לסייע לזוגות הצעירים. הצלחנו להעביר החלטה, היא לא תוכנית, חבר הכנסת חסון, היא כבר בביצוע, מ-10 ביולי, ביום ראשון בעוד שבועיים, כל זוג צעיר שקונה דירה ראשונה בחייו באזורי עדיפות, בבנייה רוויה, יכול לקבל מענק בצ'ק וסבסוד פיתוח בהיקף של 100,000 שקל ויותר; ככל שזו דירה ראשונה שלו, ללא תלות במבחני הכנסה, ללא תלות במספר ילדים, לא של ההורים ולא של שני הצדדים ולא של אף אחד. חסרי דיור בהגדרה, מי שלא היתה ברשותו דירה מימיו, יקבל את המענק הזה, 60,000 צ'ק מזומן ביד ומייד – זה מוריד ממנו את ההון העצמי שהוא צריך להביא – והנחה בפיתוח שיכולה להתחיל ב-40,000, יכולה להיגמר גם ב-60,000, ככל שהטופוגרפיה באזורי הפיתוח מחייבת מעל 100,000 שקל ליחידת דיור. 
+ 
+מדובר בהטבה, לפי עבודה שעשה אגף התקציבים במשרד האוצר, לשיטתם – ויש להם עניין קצת להקטין – עם התמריצים האלה יכולים להגיע כ-4,000 זוגות צעירים לערים האלה שנבחרו. אתם יודעים מה זה 4,000? זה היקף של עיר קטנה. זה יותר גדול מכל נתיבות. זה המושגים, בשנה. הלוואי שנגיע לזה. יעלה כסף? שיעלה. 
+
+ זה לבד לא מביא אנשים לפריפריה. נכון, צריך תחבורה, והממשלה עושה רפורמה, ייקח זמן כי זה תחבורה, זה לא "קוטג'", דיברנו על זה. ייקח זמן להביא תעסוקה, נכון. אבל אני, שאחראי לדיור, שם את הדגל על הדבר הזה. כן, אני לא מתבייש, ש"ס כתנועה פוליטית הפעילה מנופים, בגלל זה אנחנו פה, להביא את הדבר הזה, והבאנו אותו. אמרנו כבר פעם שאם נעשה פעם משבר, זה יהיה על הדיור. אני שמח שהדבר הזה צלח, זה כבר לא בתיאוריה, זה במציאות, זה מתחיל ב-10 ביולי, אנחנו גם נמסור על זה הודעות מסודרות לציבור. 
+
+
+אפשר שאלה? כמה פרויקטים של בנייה יש בערים האלה שבתוכנית? 
+
+
+ אני אגיד לך מה הרציונל של התוכנית ואני אענה לך על זה. הרציונל של התוכנית אומר, שבכל מקום שיש בו היצע קרקעות, שלפחות 250 יחידות דיור זמינות לשיווק עכשיו, אנחנו ניתן את התמריץ הזה. כי ברגע שאתה נותן כסף לזוג צעיר, אתה בעצם מעלה את הביקושים. כשאתה מעלה את הביקושים, אתה מעלה את המחירים. כדי לאזן את הדבר הזה, אנחנו משווקים במקביל – תראה שבשבוע הבא אנחנו נוציא אלפי יחידות דיור ברוב הערים האלה ששמנו אותן בתוכנית הזאת. 
+
+ בבדיקה מדויקת, בכל הערים האלה יש 40,000 יחידות דיור בתב"ע מאושרת, שאפשר לשווק אותה מזמן. חלקה התחלנו לשווק ב-2010 ואף אחד לא בא לקחת. קח עיר כמו בית-שאן – איפה חברת הכנסת לוי? לא פה. היא שאלה אותי על בית-שאן כמה פעמים – בעשור האחרון לא שווקו יחידות דיור בבית-שאן בבנייה רוויה. בשבוע הבא אנחנו נשווק 200 יחידות דיור. אני משוכנע שיזמים ייקחו את זה מפני שעכשיו זוגות צעירים רוצים ללכת לשם, הם מקבלים כסף. קח את המרחקים בין הקריות לעכו, נהרייה, מעלות, שנמצאים בתוך הטבעת הזאת, רבע שעה נסיעה. מי שגר בקריות לא יקבל, מי שגר בחיפה לא יקבל. מי שיגור בעכו, יקבל. מי שיגור בנהרייה, יקבל. מי שיגור במעלות, יקבל, כדי לדחוף קדימה. 
+
+ אני לא משלה את עצמי שתושבי תל-אביב פתאום ילכו לגור במקומות האלה, אבל הדבר הזה הוא חשוב מאין כמוהו, והממשלה עושה את זה. נכון, ש"ס, מגיע לה קרדיט, אנשים עבדו פה קשה, אבל הממשלה בסוף מסמנת "וי", משלמת מהמסים של האזרחים, מ-6 מיליארד שקלים שאנחנו נתנו, זה הדבר המרכזי. 
+
+
+למה אתה דואג רק ליהודים, מה עם האוכלוסיות האחרות? 
+
+
+ איך ייתכן שאתה לא ראית את התוכנית ויש לך מה להגיד? לא מתאים לך, חבר הכנסת מגלי והבה. 
+
+
+ אני אגיד לך, אין לנו בנייה רוויה, אין לנו בנייה על קומות, איפה אגור, על הירח? 
+
+
+ לא מתאים לך מה שאמרת. 
+
+
+ מתאים לי, ודאי שמתאים לי. 
+
+
+ אז אני אענה לך. 
+
+
+ העיקר לבקש קולות לש"ס, זה כן אתה יודע לעשות.  
+
+
+אם ש"ס תקבל מזה קולות, זה גם בסדר. 
+
+
+העיקר להביא עוד מנדט. 
+
+
+ אני רוצה לענות לך. לא מתאים לך מה שאמרת; אתה בדרך כלל יסודי ויודע על מה אתה מדבר. 
+
+
+האמת קשה, גם לי וגם לך. תגיד לי, בעשר השנים האחרונות מאיזה מקורות נתת חלקה לחייל משוחרר בבית-ג'ן לדוגמה? 
+
+
+אני אענה לך, חבר הכנסת והבה. ב-30 היישובים שנבחרו יש שמונה יישובים של בני מיעוטים – בדואים, ערבים ודרוזים. בכל המקומות האלה יש תב"עות של לפחות 250 יחידות דיור לבנייה רוויה, שנצא למכרזים. עכשיו, אתה יודע שחלק גדול מהיישובים לא רוצים בנייה רוויה, רק צמודי קרקע. אמרתי כאן בתשובה על הצעה לסדר-היום של חברת הכנסת חנין זועבי בשבוע שעבר: חברים יקרים, הגיע הזמן שתתחילו לגור בקומות כמו הציבור הכללי בישראל. אין לנו קרקע בלתי מוגבלת, הקרקע היא משאב מוגבל. אם מסתכלים כמה שנים קדימה או עשרות שנים קדימה – אי-אפשר לתת לכולם צמודי קרקע. כמו שהזוגות הצעירים בישראל חיים בבנייה לגובה, גם אתם; רוצים – טוב, לא רוצים, גם טוב, לא תקבלו מענק. זה הכול. יש לכם תב"עות, אתם יכולים לגור שם, אנחנו נוציא את זה למכרזים. 
+
+
+ אתה עכשיו מתחכם. 
+
+
+ חבר הכנסת והבה, אם אתה דואג לאזרחים שלך, תעניין את היזמים שילכו להתמודד שם למכרזים במקומות האלה שיש שם בנייה רוויה.
+
+
+כבר 62 שנים אין בנייה רוויה, אתה רוצה עכשיו בנייה רוויה? 
+
+
+ כמו שהציבור היהודי גר בבנייה רוויה, תואילו גם אתם לגור בבנייה רוויה. אם תרצו לגור לנצח בצמודי קרקע, לא יישארו לכם יותר קרקעות וזו תהיה בעיה שלכם. 
+
+
+תגיד – איפה יגורו? 
+
+
+ ברגע שעדתנו תזכה, תפרח ותתרבה, נצטרך גם למצוא דרך בבנייה רוויה. 
+
+
+לא אמרתי שלא, אבל לא לזרוק ססמאות. 
+
+
+ חבר הכנסת מגלי והבה, אני חשבתי שהשר יאמר לך שבעשר השנים האחרונות אנחנו היינו יחד בממשלה, מ-2001 – – – 
+
+
+אני בא בטענות לכל הממשלות, לא רק אליו. 
+
+
+ מ-2001 עד 2011, שמונה שנים היתה מפלגתנו הנכבדה. אני מתכוון לאריק שרון ואולמרט.
+
+
+ הוא פרש – – – ב-2001.
+
+
+ ב-2001 עוד היינו יחד; ב-2004 היינו עוד יחד. אחר כך – – – 
+
+
+ עד עכשיו אנחנו יחד, הבעיה היא שאי-אפשר לבוא ולהציג לכנסת עובדות שאינן נכונות. 
+
+
+ השר צודק. אנחנו צריכים להבין, גם עדתנו הנכבדה, העדה הדרוזית, צריכה להבין – כל הבנייה הכפרית, כל הבנייה – שלא יכולים לאחוז את המקל בשני קצותיו. יש שינוי באופי החיים בישראל. נושא הבנייה הכפרית מחייב אותנו להחליט – או שאנחנו חיים או שלא. בית-ג'אלה – בית-ג'ן זה מקום כמו בית-ג'אלה בעצם, מקום מאוד יפה, יש בו אווירה פסטורלית, אבל אם אנחנו רוצים שיהיה לעדה מתפתחת – צריכים להתחיל לבנות ולראות בדרך של שינוי אופי החיים. זה דבר לא פשוט.
+
+אני  מזמין את חבר הכנסת ניצן הורוביץ לבוא ולעלות ולהציג את הצעת האי-אמון מטעם סיעות מרצ והעבודה בנושא שכותרתו: כישלון הממשלה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי. לאחר מכן תעלה חברת הכנסת חנין זועבי ותציג את הצעת בל"ד, חד"ש ורע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה. על שתי ההצעות יחד ישיב כבוד השר מיכאל איתן. אדוני, עשר דקות לרשותך. 
+
+
+ תודה רבה. 
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני חייב התייחסות לדיון הקודם – – – 
+
+
+ חבר הכנסת הורוביץ, תרשה לי, לפני שאתה מתחיל, אני מוכרח לתקן דבר בפרוטוקול. בשבוע שעבר אדוני הגיש הצעת חוק פרטית, שאדוני כמובן תמך בה והיו כמה חברים שתמכו בה. הגעתי הנה ממשרדי בריצה, משום שהקואליציה קראה לי לבוא ולדחות את בקשתך. לצערי הרב, התכוונתי להצביע נגדה ונרשם שכאילו הצבעתי בעדה. דבר כזה לא נורא אם הדבר לא נוגד את מצפוני. אני, כיהודי, חושב שצריך לשמור על השבת, שלא כמו כל חברי.
+
+
+ זה היה אצבע אלוהים, שתדע לך. 
+
+
+ בהחלט אני מאמין גם באלוהים ובכל הנושאים האלה, אני רק מתנצל בפניך – כל חיי לא תמכתי בהצעת חוק כזאת, ובגילי המופלג אני כבר לא משנה את דעתי בנושא זה. לכן הצבעתי היתה הצבעה שגויה; לא משנה את ההצבעה. 
+
+
+ אבל אתה לא צריך להתנצל בפני, אתה צריך להתנצל בפני תושבי ישראל שנמנע מהם השירות החיוני של תחבורה ציבורית בשבת. 
+
+
+ זה עניין אחר. 
+
+
+ אתה יודע מה, בוא נתחיל בזה. בוא נתחיל בזה, היות שנגעת בעניין. אני רוצה להבין את אותם מטיפים שבשצף קצף יוצאים נגד חילולי שבת למיניהם, אבל נורא נוח לעצום עיניים ושבתי-החולים יפעלו, ושהמשטרה תפעל, וצה"ל יפעל, ומכבי אש יפעלו, ומד"א יפעל, ומלונות יפעלו, וכל מגוון השירותים יפעלו בשבתות וחגים וניתן להזדקק להם בכל רגע ורגע. כמובן, הם מופעלים על-ידי אזרחים אחרים, לא על-ידי אלה שצועקים נגד חילולי השבת. כל המערכת פועלת – החשמל, והמים, והטלפון, והטלוויזיה, והרדיו, ושירותי החירום ושאינם חירום. הכול פועל. המדינה לא נעצרת בשבת. אבל מה? אנחנו יוצאים נגד חילול השבת. צביעות. שקר. אחיזת עיניים. 
+
+עכשיו, כשמדובר בתחבורה ציבורית, הרי איש אינו מכריח אותם או אותך או כל מישהו אחר, לנסוע בשבת. אתה לא צריך לנסוע. זה שיש לי תחבורה בשבת לא גורע דבר מזכויותיך ומאורח חייך. וכבר אמרתי כאן שבחיפה יש תחבורה ציבורית בשבת מאז קום המדינה. בחיפה יש קהילה חרדית ודתית גדולה מאוד. שערה הרי לא נופלת מראשם בכך שאוטובוסים משרתים את הציבור החילוני או את הערבים או את מי שרוצה. אז מה הצביעות הזאת ביחס לתחבורה ציבורית? 
+
+ אומרים לי: סטטוס קוו. מה סטטוס קוו? הרי הסטטוס קוו הזה היה פה פעם ומאז השתנו פני המדינה. 300,000 מכוניות חדשות עולות מדי שנה על הכבישים בישראל. 800 מכוניות ביום. אין אפשרות לכבישים להכיל עומס כזה. הערים שלנו מתפוצצות. הדרך היחידה היא תחבורה ציבורית – – – 
+
+
+ כמה מכוניות עולות – – – 
+
+
+ מדי שנה.
+
+
+ מדי שנה?
+
+
+ מדי שנה. 300,000 מכוניות. כן, יש עלייה ברמת החיים. 
+
+ אתה גם לא נותן לאנשים אופציה לתחבורה ציבורית, אז איך בן-אדם ייסע בשבת לבקר את אמו או לים או עם ילדיו לטיול? איך? אגב צביעות, אדוני היושב-ראש, בשבת האחרונה ביקרתי בגן הלאומי בקיבוץ יחיעם. יש שם מבצר מאוד יפה. הגן הלאומי של רשות הטבע והגנים פתוח בשבת ועובדת שם אשה בקופה וכן כל צוות העובדים. זה פתוח בשבת, זה גוף ממלכתי, אבל להגיע בתחבורה ציבורית לשם? לא. זה רק אם יש לי רכב פרטי. אתה יכול להסביר לי למה? למה, אני רוצה להבין. 
+
+ אתם רוצים להיות עקביים? תסגרו את המדינה בשבת ואז שלכל החכמים בלילה האלה, שפיקוח נפש יקר להם, לא יהיה אמבולנס לצלצל אליו, לא יהיה חדר מיון שיפעל, לא יהיו שידורים ברדיו, לא יהיה שום דבר. לא יגיע המזון ביום ראשון, כי לא יהיה מספיק זמן להכין אותו בשבת. כן, מפעלים עובדים בשבת בארץ. כל המיתממים האלה – "שלושת הקופים" קראתי להם – לא רואים, לא שומעים, לא יודעים. אבל מה, בחייך, המדינה לא עוצרת בשבת, רק ממני מונעים להשתמש בתחבורה ציבורית ועוד משתמשים בלוקש החבוט הזה של הסטטוס קוו. 
+
+ עכשיו, גם נוסף עוד עניין – במסגרת הרפורמה בתחבורה הציבורית בגוש-דן היו במסגרת הסטטוס קוו – אולי אתה לא יודע את זה, אדוני – כמה קווים שהתחילו לנסוע בשבת אחר-הצהריים, לפני צאת השבת. והיה פרסום – שאחר כך משרד התחבורה הכחיש חלק ממנו – שגם הקווים האלה יצאו רק אחרי צאת השבת. באיזה קווים מדובר? למשל קווים שמגיעים לבית-החולים "איכילוב"; קווים מחולון לתל-אביב; קווים משכונת-התקווה למרכז העיר. קווים של אנשים שצריכים תחבורה ציבורית ואין להם אופציה אחרת, למה אין להם 50 שקל לשלם למונית ספיישל. אז את זה לוקחים.
+
+לכן, כל חיזוק השבת וצביונה – השבת יקרה לי לא פחות מאשר לך או לחבר'ה האלה. אני אומר לך, גם בעיני השבת היא מיוחדת. אם אתם רוצים לשמור על צביון השבת, אז תורידו את העומס בכבישים בשבת. תנו תחבורה ציבורית, אז לא יהיו כל כך הרבה תאונות בשבת, לא יהיה גודש כזה של פקקים בכניסות לערים, באתרי הבילוי ובכל המקומות שאנשים נוסעים בשבת. אבל נוח – וזאת גישה שבעיני כשלעצמה כבר מזיקה – לעצום את העיניים ולהגיד, מה שנקרא "אדם משתכשך בטהרנותו" ואומר: אני שומר את השבת. תשמור שבת. אני לא אומר לך איך לחיות, אבל אל תגיד לי איך לחיות. אם אני רוצה בשבת לנסוע לים, אז אם יש לי אוטו אני יכול, ואם אין לי אוטו אני לא יכול. זו מדינת ישראל. אבל אין דבר. 
+
+ אמרתי כאן בשבוע שעבר, ולא ביחס להצבעתך, שאם היו מביאים את הדברים להכרעה חופשית ומצפונית של כל אחד מהאנשים כאן, אין לי ספק מה בכלל היתה התוצאה אם לא היה הסיפור הזה של קואליציה מעל הראש. אבל גם זה ישתנה, כי כבר אין ברירה ושום רפורמה בתחבורה הציבורית – כמו שעכשיו מביאים בגוש-דן או בצורה אחרת של רכבות קלות או אמצעי תחבורה אחרים – לא תצלח אם תחבורה ציבורית מושבתת יום וחצי בשבוע. אין כזה דבר בעולם. אין תחבורה ציבורית שעובדת כך. זה לא יעזור, אנשים לא יוותרו על האוטו. שמעתי את השר ארדן קורא לציבור לשקול לוותר על המכונית ולעבור לתחבורה ציבורית, כי זה יותר טוב לסביבה, וגם שר התחבורה רוצה. מי יוותר על האוטו כשביום החופשי שלו הוא לא יכול לנסוע? אני לא אוותר על האוטו וגם אף אחד אחר לא יעשה את זה. זה בעניין התחבורה הציבורית בשבת. 
+
+ חוץ מהעניין הזה – שאנחנו כמובן נמשיך אותו, כי אין שום סיבה שבחיפה יהיה סידור אחד ובמקומות אחרים סידור אחר – אני רוצה להתייחס לקרקס שהתנהל פה היום בוועדת החוקה, חוק ומשפט בהנהגתו של חבר הכנסת דוד רותם. מעבר לצורת ניהול הדיון, שהיתה מבזה, מגוחכת, שמה ללעג ולקלס את כל הליכי הדיונים – אני אפילו לא משתמש במושג "פרלמנטריזם" כי אפילו דיון בכיתה ז' באיזה מתנ"ס לא מתנהל בצורה כזאת – אני אדבר לגופו של עניין. 
+
+ החוק הזה, שאושר היום לקריאה שנייה ושלישית, הוא אולי גולת הכותרת של החוקים האנטי-דמוקרטיים שהקואליציה הזאת – אם ישראל ביתנו, אם הליכוד או גורמים אחרים – הביאה על הכנסת הזאת. ואני, אדוני, אני רוצה להגיד לך, עניין אישי אני מדבר – – – 
+
+
+ איזה חוק?
+
+
+ חוק החרם. חוק החרם. אתה יודע מה זה חוק החרם? חוק החרם אומר – ואני מקריא מהנוסח שאושר היום לקריאה שנייה ושלישית, אגב, בהתנגדות משרדי הממשלה. ישבו שם נציגי משרד המשפטים, נציגת משרד החוץ שאמרה שהחוק יגרום נזק מדיני כבד לישראל. נציגת משרד החוץ, המשרד של ליברמן; לא אני – היא אמרה. נציגת משרד התמ"ת, נציג משרד האוצר, התאחדות – כולם היו נגד והחוק עבר. 
+
+ אגב, זה מאוד מעניין, כי כשאנחנו מביאים כל מיני חוקים סביבתיים קלושים כאלה, קטנים, על איזה עניינים דלים, מספיק שאיזה פקיד באיזה משרד יגיד "לא", ומייד טראח, החוק נופל בוועדת שרים לחקיקה. פה, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, היועצת המשפטית של משרד החוץ, כולם, האחד אחרי השני, אמרו: זה חוק רע. חוק רע, ועובר. 
+
+
+ היועץ המשפטי לכנסת. 
+
+
+ היועץ המשפטי לכנסת, היועצת המשפטית של ועדת החוקה סיגל קוגוט, ואחרים. 
+
+ מה אומר חוק החרם? כתוב ככה, הנה אני קורא לך, חבר הכנסת אדרי. מה זה חרם, קודם כול הגדרה מה זה חרם. "'חרם' – הימנעות במתכוון מקשר כלכלי, תרבותי או אקדמי עם אדם או עם גורם אחר, רק מחמת זיקתו למדינת ישראל או למוסד ממוסדותיה או לאזור הנמצא בשליטתה", זאת אומרת הימנעות במתכוון מקשר תרבותי. אוקיי. דבר שני, מי שמפרסם ביודעין קריאה פומבית להטיל חרם על מדינת ישראל, ושוב ההגדרות של "חרם" – מה שקראתי קודם. קשה להעלות על הדעת דבר גורף מהדבר הזה. זו תהיה עוולה אזרחית. עוולה אזרחית, זאת אומרת שכל בן-אדם יוכל להגיש תביעה – בין שזה ישראלי – – –
+
+ זו עבירת מוסר.
+
+ מוסר, עבירה פלילית, אבל – – –
+
+
+ מוסר.
+
+ מוסר, אבל זו עוולה אזרחית עם פיצויים עונשיים – –
+
+
+ ברור, ברור, ברור.
+
+
+ – – ולכן יש לזה אופי עונשי. זאת אומרת, בין שזה ישראלי, או זר, באיזה עיתון בצרפת, פה, כל מיני ארגונים יגישו נגדו תביעות, וכו'. 
+
+ומה הסנקציה? מה הסנקציה? למשל, מי שחתם על עצומה כזאת, אפשר יהיה למנוע ממנו להשתתף במכרז על שירותים של המדינה, אפשר יהיה לשלול ממנו מענקים והכרה, וזה מעבר לפיצויים שבית-המשפט יוכל לפסוק נגדו. אגב, הפיצויים לא ילכו למדינה או למישהו כזה. לכל מי שיתבע. 
+
+חברים, אנחנו בהסתייגויות ביקשנו שהחוק הזה ייקרא חוק נגד פעולה אזרחית, חברתית וצרכנית; אני אפילו מסרב לקרוא לזה חרם. ההגדרה כאן חלה על כל פעולה, התארגנות של קבוצת אנשים נגד עניין מסוים. זה הדבר הבס��סי והלגיטימי ביותר בחברה דמוקרטית, שאתה יכול לפעול נגד עניין כלשהו. עכשיו זה "קוטג'", פעם בנק מזרחי, פעם נופשונים בטורקיה, פעם "אלקטרה" כי היא הוציאה עצמות מהאדמה ואז נטורי-קרתא החרימו אותה. אני לא יודע, כל דבר אחר שעושים זה התארגנות אזרחית, חברתית וצרכנית, וזה החוק. שימו לב – "הימנעות במתכוון מקשר כלכלי, תרבותי או אקדמי עם אדם או עם גורם אחר". זאת מדינת ישראל. 
+
+אדוני, לסיום אני רוצה להגיד לך משהו. אני כחבר כנסת – – –
+
+
+ על חשבון השבת, אני נותן לך – אני שאלתי ואתה ענית לי – אני נותן לך שלוש דקות מלאות. 
+
+
+ אני מודה לך. אני חייב להגיד משהו. אני כחבר כנסת, באמת כמעט לא עובר יום שלא מבקשים ממני – קשרי חוץ פה, משרד החוץ, כל מיני שגרירויות, גופים – שאני אבוא ואדבר עם כל מיני משלחות בארץ, בחוץ-לארץ, אתראיין, אסביר להם – אסביר להם מה? למה אני? הרי הסיעה שלי פה זה לא בדיוק הסיעה הדומיננטית בכנסת – כמה המדינה הזאת היא דמוקרטית, כמה היא ליברלית, כמה היא פתוחה, כמה היא סובלנית. זה מה שישראל מוכרת לעולם. היא מנסה למכור את זה בצדק, כי הרי זו מהות קיומנו כאן. אנחנו אומרים "מדינה יהודית ודמוקרטית". מה מותר ישראל מהשכנות? שאנחנו בדמוקרטיה. זה הרי הנכס הכי – לא רק לצורכי הסברה, זה באמת הנכס שעליו מושתתים חיינו כאן. 
+
+אבל, אדוני, כשעובר היום חוק כזה בכנסת, אני לא יכול – – –
+
+
+ גם המבקרים הגדולים ביותר שלנו מכבדים את הדמוקרטיה. אתה צודק. 
+
+
+ אבל, אדוני, אני כישראלי לא יכול לבוא ולהגן על הדמוקרטיה הישראלית כשבמדינת ישראל עובר חוק שלא מאפשר לאדם להימנע מקשר עם אדם אחר. הרי זו זכותי. תראה, אני למשל אבחר לא לבוא למקום מסוים, אני לא ארצה לנסוע למקום מסוים – זכותי, נכון? לא. לפי החוק הזה, זה אומר שאני עושה חרם, אפשר לתבוע אותי בבית-משפט והשופט רשאי להטיל עלי פיצויים שאינם תלויים בנזק. הנה כתוב: פיצויים שאינם תלויים בנזק. פיצויים, לדוגמה, בלי הוכחת נזק. בלי הוכחת נזק.
+
+
+ פיצויים per se, מה שנקרא.
+
+
+ מה זה הדבר הזה? אני לא מבין את זה. איפה עוד יש חוק כזה? אומרים – – –
+
+
+זה קנס. זה לא נזק. 
+
+
+ מה זה קנס? קנס על מה? על זה שיש לי דעה? שאני מביע אותה? הרי אתה, נסים זאב, דווקא מצדכם, הרי כמה חרמות ונידויים – אני אפילו לא מדבר על כל הפולסות עם הנרות וכל הדברים – אבל כמה קריאות. הרי כל פשקוויל שני שם – אל תקנו פה ואל תעשו את זה ואל תעשו את זה, זה חלק מהחיים. אז מה, אני אומר לכם לא לעשות את זה ואני אומר לכם תפסיקו? זאת זכותכם. אתה לא רוצה לקנות בחנות כי היא מחללת שבת – אל תקנה. בסדר, לגיטימי, אני מכבד את זה. אז מה אתה רוצה ממני? אני לא רוצה לקנות. 
+
+ואני אגיד עכשיו לאדוני את המלה המפורשת. אני לא רוצה – נגיד, אני או מישהו אחר – לא רוצה לקנות מוצרים שיוצרו בהתנחלויות. למה זו לא זכותי לבחור כשאני בא לסופר איזה מוצר אני רוצה לקחת? אני רוצה לקחת יין כזה ולא יין אחר, למה שאני לא אעשה את זה, מה יש לך?
+
+
+ החוק לא מתייחס לאדם שרוצה לקנות – – –
+
+
+ החוק לא – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ אדם או גורם אחר, רק מחמת זיקתו למדינת ישראל, מוסד ממוסדותיה או אזור הנמצא בשליטתה, ועכשיו אתה יודע היטב מה הרקע להגשת החוק הזה. החרם – – –
+
+
+ זה שאתה נמנע באופן אישי – – –
+
+
+ אתה יכול – – – אבל לא לומר – – –
+
+
+ אבל אם ההימנעות היא במתכוון, אני רוצה להודיע כאן – – –
+
+
+ מה שאומר לך חבר הכנסת הורוביץ – אתה יכול לא לקנות, אף אחד לא אמר לך, אל תקנה – –
+
+
+ הוא לא אמר את זה.
+
+
+ – – אתה לא יכול לומר למה אתה לא קונה.
+
+
+ הוא לא אומר את זה. 
+
+
+ למה? הוא אומר. הוא רוצה לומר – – –
+
+
+ זה הניסוח, אני קורא מהנוסח. 
+
+
+ נו באמת. הוא מתאר בן-אדם – – –
+
+
+ חבר הכנסת זאב, אם אתה תאמר לא לקנות מחנות של קהילת ההומו-לסביות, אתה עלול גם כן פה לשלם קנס.
+
+
+ מפני שאין להם חנויות. 
+
+
+ אתה עלול לשלם קנס.
+
+
+ אתה הולך שמה במאה-שערים – – –
+
+
+ לא על זה מדובר. מדובר על יצרנים. 
+
+
+ על כל מאה-שערים. אני הולך – הזדעזעי ירושלים, פריצות, אל תקנו פה, אל תקנו שם. כל זה, זה חלק מתרבותנו. 
+
+
+ אבל לא מדובר ברמה הפרטנית. 
+
+
+ ובכן, לסיכום הדברים. 
+
+
+ לסיכום הדברים, אדוני, אני מאוד מצטער שהדבר הזה עבר. לו היית רואה את זה בעצמך, אני מבטיח לך שהיית מסכים אתי. עצם זה שראינו את הדרך שבה זה עבר היום, זה היה מספיק בשביל להבין במה מדובר. זה עבר בצורה שמבזה את הכנסת, מבזה – גם מבחינת הדרך שזה עבר ובטח מבחינת המהות – אושר לקריאה שנייה ושלישית, בטח זה יגיע לכאן בשבוע הבא. זה דבר, ואני אצטט שוב את היועצת המשפטית של משרד החוץ, של שר החוץ ליברמן: חוק שיגרום נזק כבד לישראל, וזה מהממשלה אומרים, לא אני, ועל אחת כמה וכמה אני אומר. תודה.
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. ישיב השר לאחר שנשמע גם את חברת הכנסת חנין זועבי, שכן הצעות האי-אמון נוגעות לאותו עניין, והשר המשיב הוא מיכאל איתן. אנחנו מזמינים את חברת הכנסת חנין זועבי להביע אי-אמון בממשלה, בכותרת: מדיניות הסירוב של הממשלה להגיע להסכם שלום, של סיעות בל"ד, חד"ש ורע"ם-תע"ל. כן, חבר הכנסת מג'אדלה.
+
+
+ הם רוצים מדינה דמוקרטית שבה אנשים לא ידברו, לא יגיבו. זה מה שהם רוצים. הממשלה הזאת רוצה מדינה דמוקרטית שבה אנשים לא ידברו.
+
+
+ זאת לא בעיה שהממשלה לא רוצה זאת. הכנסת רוצה את זה.
+
+
+ תשמע, הכנסת, יש בה רוב לממשלה. אל תוציא דיבה על הכנסת – – –
+
+
+ אתה רוצה להגיד, הממשלה ניחא, אבל הכנסת?
+
+
+ הממשלה מובילה את הכנסת ברוב שלה. 
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת מג'אדלה. פה הרוב מכריע. הוא לא צריך להיות עריץ, אבל הרוב מכריע ופני הכנסת הם פני הרוב. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי הכנסת, בדרך כלל – בעצם לא בדרך כלל, תמיד, במאה אחוז של המקרים אנו מוחים ונאבקים נגד אפלייתם של האזרחים הערבים. היום ברצוני להציג אי-אמון בגין האפליה נגד האזרחים היהודים. אני מאמינה במדינת כל אזרחיה, ובעיני האזרחים היהודים שווים לאזרחים הערבים, ואני חייבת להגן גם על הזכויות שלהם, כמו שאני מגינה על הזכויות של הערבים.
+
+אני מוחה על הזלזול באינטליגנציה של האזרחים היהודים, אדוני השר; אני מוחה על הדיכוי של חופש הבחירה שלהם; אני מוחה על החלשתו של האזרח היהודי. 
+
+ ולכן, הפעם אני מציגה אי-אמון בשם האזרחים היהודים. מדובר במדיניות כוללת, שיטתית, עקבית, מתמשכת מזה 60 שנה, שמשתתפים בה כל מוסדות המדינה, לדכא את חופש המחשבה והבחירה של האזרחים בכלל ושל האזרחים היהודים בפרט, בכל הנוגע לעתיד שלהם. 
+
+אני מוחה נגד מדיניות שהופכת את הפוליטיקה להכרח אחד ויחידי, במקום למערך של אופציות מסועפות ושונות שהאזרח בוחר מביניהן לפי הבחירה החופשית והמושכלת שלו. אני אדבר על תרגיל העורף שהיה לפני שבועיים. ואני רוצה לשאול – – –
+
+
+ בשבוע שעבר היה תרגיל העורף.
+
+
+ בשבוע שעבר, בימים שלישי ורביעי. אני רוצה לשאול, מי לא רואה בתרגול מ��חקי המלחמה משחק מסוכן בחיי האזרחים? אני חושבת שאין סיבה שהאזרחים היהודים יהיו עבדים למדיניות זו ואין סיבה להפיכת הפחד של האזרחים היהודים לתסריט החיים המרכזי. 
+
+ הצבת האיום הזה במרכזה של מדיניות הממשלה היא כנראה הכלי שבאמצעותו הממשלה משכנעת את האזרחים בצדקת דרכה. ואני רוצה לשאול: האם שמעתם פעם על ביטחון – על מדיניות ביטחון שכל המטרה שלה היא שהאזרחים לא יהיו בטוחים לעולם לגבי העתיד שלהם? האם שמעתם על מדיניות ביטחון שתפקידה דווקא לוודא כי האזרחים לא יהיו בטוחים ברמת היום-יום ויחיו חיים של פחד ודאגה? האם קוראים לאסטרטגיה זו "אסטרטגיה ביטחונית"? האם הדרך הכי יעילה להתמודד עם המלחמה היא להכין את עצמנו למלחמה, או להביא את המדינה להימנע ממלחמה? האם להשקיע במערכת חינוכית שלומדת את האחר ולומדת על האחר אינה השקעה טובה יותר מאשר להתמודד עם האחר? אינה השקעה טובה יותר בלהתמודד עם האחר מאשר להכין מקלט לקראת הפגישה אתו?
+
+בתי-הספר נהפכים לכלי מיליטריסטי שמחנך לזיהוי אויבים. הכנסת הופכת לגוף מיליטריסטי שבו חברי כנסת שחושבים אחרת הופכים לאויבים ולאיום. כל מי שמביע ביקורת נחשב לאויב. כל מי שחורג מהקונסנזוס נחשב לאויב. אני מוחה נגד הפיכת האזרחים היהודים – למה האזרחים היהודים? כי האזרחים הערבים לא פוחדים מתסריטי האימה והמלחמה הזאת. כי המדיניות הזאת לא עובדת על האזרחים הערבים. לכן אני עכשיו דווקא מייצגת את האזרחים היהודים, ואני מוחה נגד הפיכת האזרחים היהודים לצבא אחד גדול. 
+
+זה כבר ידוע שישראל היא אחת המדינות המיליטריסטיות ביותר בעולם, אבל זה מגיע לנקודה קיצונית בהצהרת השר – ומנהל הגנת העורף שמפקח על התרגיל כאשר אמר כי "רמת המוכנות האזרחית תהיה קרובה לזו הצבאית". כבר רוצים למחוק לגמרי את הגבול בין חברה אזרחית לבין מוסדות הכוח של המדינה. כבר רוצים למחוק לגמרי את ההבדל בין האזרחי לבין הצבאי. 
+
+האזרחים הערבים של מדינות ערב, שמולם אתם מתחמשים, ומתרגלים, ומתכננים, ונבהלים, מתרגלים שם ומבצעים מהפכות למען דמוקרטיות, למען שלטון נאות, למען שוויון הם נאבקים – –
+
+ כמו בסוריה למשל.
+
+
+ – – –
+
+
+– – למען קדמה, למען תעסוקה. על זה הם נאבקים. אתה לא צריך להמתין, על זה הם עכשיו נאבקים. למען שוויון, למען קדמה, למען תעסוקה, למען גאווה.
+ 
+– – –
+
+גם בסוריה הם נאבקים למען דמוקרטיה. גם בסוריה – אנחנו תומכים במאבק שלהם ובמהפכה שלהם למען שלטון נאות, נגד דיכוי, למען שוויון, למען קדמה, ותעסוקה, גאווה ופתיחות.
+
+
+ איך זה יכול להיות?
+
+
+ ואתם כאן מכריחים את האזרחים שלכם – – –
+
+
+ מדינת כל אזרחיה בכל מקום – מדינת כל אזרחיה בכל המזרח התיכון.
+
+
+גם בסוריה.
+ חבר הכנסת זחאלקה, אתה מפריע לחברת הכנסת חנין להסביר למה אנחנו כל כך שקטים, למה אנחנו לא צריכים לחשוש מטילים וכל הדברים האלה.
+
+ שם הם נאבקים לדמוקרטיה ולשוויון – – –
+
+אנחנו רוצים דמוקרטיה בכל מקום, גם בישראל. גם בישראל מגיעה לאזרחים דמוקרטיה במסגרת מדינת כל אזרחיה.
+
+
+ תודה. שמענו.
+
+
+ גם במצרים, גם בלבנון, גם בסוריה.
+
+
+חבר הכנסת זחאלקה, אתה מפריע לחברה מהסיעה שלך.
+
+
+ מי שרוצה – – –
+
+ שם האזרחים נאבקים למען דמוקרטיה ושוויון, ופה מכריחים את האזרחים בכל שיטות התעמולה, שמתחילה בבתי-ספר ולא נגמרת בשום מקום, לתרגל מוכנות למלחמה כימית, לנפילת טילים, להתרסקויות של מטוסים, להתפרצויות של חומרים מ��וכנים. זה ההבדל – מול אווירת מהפכות האזרחים הערבית, שפותחת את האופק, אתם שמים את האזרחים במלכודת של כוננות האימה. העולם הערבי חווה שיעור אחד גדול בדמוקרטיה, כאשר המסקנה היחידה שלו היא ששוויון וחירות הם הדרך היחידה להבטחת קיומם האנושי והאזרחי. ופה מתרגלים את האזרחים למלחמות, ולא את – – –
+
+
+ איפה שוחטים – – –
+
+
+ בנצרת לא נפלו טילים במלחמת לבנון השנייה?
+
+ – – – איפה שוחטים, לא בלוב? בסוריה?
+
+ אוקיי. ופה, מול אווירת המהפכות שם, אתם שמים את האזרחים במלכודת של כוננות האימה. לא השארתם כלום מחוץ למלכודת הזאת. לא ילדי בתי-ספר, לא קשישים בבתי-אבות, ואחרי תרגילים כאלה כבר לא צריכים שיעורים בהיסטוריה, המעוותת ממילא, בשביל להבהיר לילדים עד כמה הערבים מסוכנים, ועד כמה כל תרחיש פוליטי במדינה יוביל למלחמה. 
+
+בתוך כל הפחד הזה, שהממשלה מנסה להנחיל לאזרחיה, היא שכחה להנחיל להם את הדבר החשוב ביותר: את הרצון לחיות בשקט, ללא איום; את הרצון להגיע להסכם שלום אמיתי, כלומר שלום צודק. את זה אתם חייבים להנחיל לאזרחים, ואת זה עכשיו אתם צריכים ללמוד מהעולם הערבי.
+
+
+ תודה לחברת הכנסת חנין זועבי. ישיב השר מיכאל איתן.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נראה לי – – 
+
+
+ שהתבלבלו היוצרות.
+
+
+ – – שהשפע בהזדמנויות להביע אי-אמון בממשלה – יש עודף של היצע, ובגלל זה יש גלישה לכל מיני נושאים, שחלקם ראויים וחלקם אינם ראויים, והדיונים הולכים ומתפתחים לכל מיני כיוונים שאנחנו צריכים כרגע להשיב עליהם, ואנחנו נשיב עליהם, אבל אני בספק אם זאת בדיוק היתה הזירה הנכונה לדון בהם.
+
+אני אשיב תחילה על הערות שהשמיע כאן נציג מרצ חבר הכנסת ניצן הורוביץ באי-אמון לממשלה. הוא התחיל בעניין השבת והמשיך אחר כך בעניין שלא נוגע ישירות באי-אמון, בהחלטה שעברה בוועדת החוקה. אז החלטה שעברה בוועדת החוקה, שיכול להיות שיש לו טענות מוצדקות נגדה, הופכת – אתמול או היום, אני לא יודע בדיוק מתי היא עברה – – –
+
+
+ היום בבוקר.
+
+
+ – – – היום בבוקר, הופכת להצעת אי-אמון, סיבה לאי-אמון, היום בצהריים. מה ההיגיון? מה הקשר? מה עשתה הממשלה מהיום בצהריים, בזמן שהוא היה בוועדת החוקה, ועד היום אחרי-הצהריים, כשהוא הביע כאן מייד אי-אמון?
+
+
+ הממשלה נותנת גיבוי – – –
+
+
+ אבל נניח לדברים האלה. אני שואל את עצמי. באת הנה נרעש ונרגש, ואמרתי, יכול להיות שיש צדק בדבריך, לא דנתי בהם לגופם, אבל אמרתי שאנחנו נמצאים באיזו פרוצדורה של אי-אמון, שכבר יש הצעה, הוגשה הצעת אי-אמון, ועכשיו מחפשים תוכן, אז היום – ההצעה הוגשה כבר בשבוע שעבר – היום נוצר תוכן חדש, מוסיפים אותו.
+
+ אבל אני רוצה להשיב על דברים לגופם, כי הדיונים האלה הם בעיני דיונים חשובים. הם נוגעים גם בהצעת האי-אמון הראשונה וגם בהצעת האי-אמון השנייה בנושאי יסוד שנוגעים בזהות של מדינת ישראל. אנחנו יכולים לראות בשני המציעים ובשני הנושאים את השסעים המרכזיים בזהות שאנחנו רוצים לגבש למדינת ישראל, והשאלה היא – איזו מדינת ישראל.
+
+אני דוגל ומטיף ונאבק להיותה של מדינת ישראל מדינה יהודית דמוקרטית, וחברת הכנסת חנין זועבי רוצה שמדינת ישראל תהיה מדינת כל אזרחיה, והשסעים עוברים דרך שני הביטויים האלה, ודרך שני המביעים אי-אמון בממשלה. הראשון – השסע בין היהודים החילונים ליהודים הדתיים, המסורתיים, כלומר איך אנחנו מפרשים את הזהות של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית על בסיס היותה מדינה יהודית, והיותה גם מדינה דמוקרטית. והשסע השני זה השסע – לא הייתי אומר בין ערבים ויהודים, כי יש ערבים רבים מאוד שמוכנים לקבל את היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית – ערבים רבים מאוד, אבל יש כאלה שאומרים: מדינה יהודית זה לא יהיה, אנחנו לא יכולים לחיות במדינה יהודית, אנחנו רוצים שהמדינה תהיה מדינת כל אזרחיה. 
+
+כרגע זהו עיקרון שנמצא מחוץ לעקרונות הקונסטיטוציוניים של מדינת ישראל, ואם יום אחד תהיה חוקה, אני מקווה מאוד שגם שם הוא יהיה בחוץ. מדוע? משום שיש מדינות – אני לא חושב שצרפת היא לא מדינה צרפתית דמוקרטית עם מחויבות לשמירה על ערכים תרבותיים צרפתיים ושמירת התרבות הצרפתית. המדינה ההונגרית היא מדינה הונגרית ודמוקרטית עם הכרה בעקרונות ובערכים לאומיים הונגריים. המדינה האיטלקית היא מדינה איטלקית ודמוקרטית עם הכרה בערכים איטלקיים ותרבות איטלקית. ומדינת ישראל יכולה בהחלט, בהחלט, בלי שום בעיה, להיות מדינה יהודית ודמוקרטית, שיש בה הדגשה של ערכים יהודיים, אבל היא דמוקרטית, כדי שכל אזרחיה יוכלו להגשים את מאווייהם, שהחוקה שלה תבטיח להם את הזכויות – לא רק הזכויות של כל אחד ואחד מהם בשוויון לפני החוק, אלא גם בזכויות של מיעוטים לקיים את המורשת הקולקטיבית, כשם שהרוב יקיים את הצביון היהודי של המדינה, בהיותה מדינה יהודית, היא צריכה להעניק, על-פי החוקה, גם את – מה אתם מחפשים שם?
+
+
+ הפלאפון שלך מצלצל. הוא צלצל כרגע, אמרתי להם – – –
+
+
+ יכול להיות. תודה. אני מתנצל.
+
+בכל מקרה, נחזור לענייננו. אני רק לא יכול להבין דבר אחד מהאמירות הגדולות האלה של חברת הכנסת זועבי, פשוט לא הבנתי את התחכום הזה. מה היא רוצה לומר? איזה מין רעיון מתוחכם זה היה, היא באה היום לדבר בעד הציבור היהודי – היא מייצגת את אזרחי ישראל היהודים, במה? שומו שמים – ממשלת ישראל ערכה תרגיל עורף, תרגיל שנועד להכין את אזרחי ישראל מפני סכנת מלחמה. ומה היא אומרת? אני רוצה להגן על אזרחי ישראל היהודים מפני הממשלה שלהם, שמכינה אותם לתרגיל של הגנה מפני התקפות מבחוץ, כי זאת מניפולציה; לא צריך את כל התרגילים האלה. 
+
+ אני חושב שזה מגוחך, הרעיון. אני חושב שאפשר לקיים דיונים, אבל להשתמש בטיעון – סליחה שאני אומר את זה – ברעיון כזה כדי לבוא ולומר: אני מגינה על אזרחי ישראל, תנו בי, אזרחי ישראל היהודים – אני אגן עליכם מפני הממשלה שקוראת לכם להתגונן מפני ההתקפות המאיימות – של מי? של ה"חמאס" בעזה – של ה"חמאס" בעזה, שאומר: אנחנו לא מוכנים להכיר במדינת ישראל, מדינת ישראל היא אויב, אנחנו לא מוכנים בשום פנים ואופן לנטוש את דרך מאבק המזוין, אנחנו נילחם בה – נילחם – ונלחמו – בפלסטינים שמחפשים דרך להגיע להסדר. אלה שמפגיזים את אזרחי ישראל – בישראל לא צריך להתגונן, ישראל לא צריכה להכין את עצמה, הם לא סכנה. מה"חיזבאללה" בצפון, שמצייד את עצמו במאות ובאלפי כני שיגור, לא צריך להתגונן. אל תשתפו פעולה, ממשלת ישראל עושה הצגות כאילו יש סכנה, תסמכו עלי, על חנין זועבי, זה הכול תרגילים. 
+
+ואירן? מה, זה המצאה בכלל. מה, אני רק שואל את חברת הכנסת זועבי, את ייצגת את האזרחים היהודים – אני מייצג עכשיו את האזרחים היהודים וגם את האזרחים הערבים, ואני שואל אותך שאלה: כשתיפול פצצה, כשייפלו טילים, תהיה הבחנה בין יהודים לערבים?
+
+
+ תעשה הסכם שלום – – 
+
+
+ עזבי אותי עכשיו מהסכמי השלום. הסכם שלום זה הסכם שלום – –
+
+
+– – שלום, לא מלחמה.
+
+
+ – – יהיה שלום. למגינת לבך יהיה שלום – – 
+
+
+ – – –
+
+
+ – – אבל הדרך – יהיה שלום, אבל אויבי השלום אומרים לנו – הם מייצרים, הם, אויבי השלום, שאומרים במפורש:  צריך להשמיד את מדינת ישראל, שמייצרים נשק גרעיני כדי – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ חברת הכנסת זועבי, אפשרתי לך פעם, פעמיים, זו הפעם האחרונה שאת תפריעי לו. 
+
+
+ אבל הוא שאל אותי. 
+
+
+ את לא תצעקי. את דיברת פה וגם עלייך שמרתי, שלא יפריעו לך. אני מבקש, את – פעם אחת, פעמיים, תשמעי את מה שהוא אומר. 
+
+
+היא לא מפריעה, תן לה.
+
+
+ היא מפריעה. אתה רוצה שאני אאפשר לה להמשיך לצעוק? אין בעיה. 
+
+
+ היא לא מפריעה, אין עם זה שום בעיה. 
+
+
+ שלא ישאל אותה שאלות.
+
+
+ תסלח לי, להגיד לשר, אתה אויב השלום זה תשובה?
+
+
+המדיניות שלו. כן, המדיניות שלו – – – 
+
+
+אבל זה לגיטימי, הוא שאל אותה.
+
+
+ לגיטימי, בסדר. רבותי, אני מנהל את הישיבה, ואני לא אאפשר שיפריעו לשר.
+
+
+ היא לא מפריעה. 
+
+
+ חברת הכנסת זועבי. 
+
+
+ אני אמרתי: תתכונן לשלום, אל תתכונן למלחמה – – 
+
+
+ כדי שיהיה שלום צריך להתכונן למלחמה. 
+
+
+ – – להתכונן לשלום, זו התשובה שלי.
+
+
+ את החלטת לנאום מהמקום?
+
+
+ אל תעשי מעצמך צחוק, תעשי לי טובה. 
+
+
+ – – –
+
+
+ אל תעשי צחוק. את עושה מעצמך צחוק. תראי, אני יכול להתווכח אתך.
+
+
+ – – –
+
+
+אני יכול להתווכח אתך על המדיניות שאת חושבת לבטא. אני לא אלעג לה, אני אלחם בה עד – ככל יכולתי. אני יכול לשמוע מה שאת אומרת שיש בו איזה היגיון. אבל כשאת באה ואומרת לאזרחי ישראל היהודים, אני מגינה עליכם על-ידי זה שאני מגנה את תרגיל העורף שנועד להגן על ביטחונכם, זה כבר אבסורד. 
+
+אני רוצה להזכיר לך שאזרחי ישראל הערבים, בצדק, עתרו לבג"ץ כאשר לא סיפקו להם את מסכות האב"כ, את זוכרת את זה? את זוכרת, היית גם בין העותרים? למה הם עתרו? זה הכול בלוף, זה הכול המצאה של ממשלת ישראל, לא צריך להתגונן, אין סכנה. פשוט פרדוקס. 
+
+ואני רוצה לומר לך, הוויכוח יכול להימשך, והוא יימשך, והדרך לשלום, היא תהיה ארוכה, וייתכן שבדרך יהיו עוד מעשי איבה, אני מאוד מתפלל שלא. אבל לא יעזור לך שום דבר; אנחנו, בממשלת ישראל – אנחנו במדינת ישראל, כמדינה יהודית ודמוקרטית, מחויבים גם לביטחון שלך, ואנחנו נמשיך לעשות תרגילים, ונמשיך להיות מוכנים גם להגנה, ואת יודעת מה? גם להתקפה, וגם להתקפה, על מנת לשמור על הביטחון שלנו. הביטחון שלנו הוא הביטחון, בסופו של דבר, גם שלך, אם את רוצה או לא רוצה. ואנחנו לא צריכים אותך שאת תבואי הנה ותקראי לאזרחי ישראל היהודים לגנות את הממשלה על כך שהיא מבצעת תרגילי התגוננות אזרחית מפני איומים שקיימים. 
+
+ אנחנו צריכים נכונות והבנה שתלכי לשם ותאמרי להם, תטיפי להם לחפש את דרך השלום, ולא את דרך הטרור ופשעי המלחמה שהם מתכננים בנשק גרעיני, באב"כ, בנשק אטומי, ביולוגי וכימי, בטילים מכוונים אל ערים. תלכי לשם, תשכנעי אותם ללכת בדרך השלום, ואחר כך תוכלי לבוא הנה ולהטיף כאן מוסר.
+
+אני רוצה לחזור להצעת האי-אמון השנייה, שגם היא נוגעת באמת ליכולות שלנו לנהל את מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אמרתי קודם באשר לבני-המיעוטים במדינת ישראל, ובמיוחד לערבים שהם המיעוט הגדול ביותר, שאני בתוקף ההכרה הליברלית שלי, הליברלית-לאומית, חושב שאם תהיה לנו מדינה עם חוקה שדוגלת בקיומה של מדינה יהודית דמוקרטית, החוקה הזאת צריכה להבטיח זכויות לערבים, לא רק כ��זרחים, אלא גם כקולקטיב, על מנת שיוכלו לשמר את התרבות, את השפה, את החגים, מורשת, מסורת, ולחיות כאן בתחושת שותפות מלאה במדינת ישראל. אבל מדינת ישראל תהיה מדינה יהודית כי זה ה-raison d’être שלה, זו המהות הקיומית שלה. כמו שהם נלחמים שתקום מדינה פלסטינית, כמו הדוגמאות האחרות שהבאתי, צריכה להיות מדינה יהודית שבה יהיו מאפיינים של העם היהודי.
+
+וכאן אני נכנס עוד פעם לשדה שלם של מחלוקות. אני מסכים שאי-אפשר להכתיב, שאי-אפשר לבוא ולומר במסגרת של חוקה לקחת ולקבוע דרך מאוד מאוד ספציפית שבה אדם יגיד: אני מרגיש כיהודי, וכל מי שלא מרגיש כמוני אין לו אפשרות להתקיים כאן. אני לא חושב כך. אני חושב שבצד ההגדרה של מדינה יהודית ודמוקרטית יש ערכים בסיסיים שצריכים להיות מוגנים על-ידי החוקה, ויכולים להיות מוכתבים גם על-ידי חקיקה רגילה, שחלקם בגלל שהם יהיו מעוגנים רק בחקיקה רגילה יכולים להשתנות מעת לעת על-ידי הרוב שיקבע. אבל יש דברים מסוימים שאנחנו צריכים לקבל ברמת העיקרון שלהם, על מנת שבאמת המדינה הזאת תהיה מדינה יהודית. 
+
+ נאמר על השבת: יותר מששמרו בני ישראל על השבת, שמרה השבת על בני ישראל. מה המשמעות של המשפט הזה? זה לא משפט בהכרח דתי. הוא התחיל בגרעינו להיות דתי, כי השבת התחילה כערך דתי, סוציאלי; אבל היא באה מהאמונה הדתית. אבל במשך השנים אחד הסימנים הגדולים לזהות הקולקטיבית היהודית של יהודים שהיו במקומות שונים תחת השפעות תרבותיות שונות, דיברו שפות זרות שונות, לא יכלו לדבר האחד עם השני – אבל היו להם כמה ערכים משותפים, והבולט ביניהם הוא השבת. 
+
+ לסוגיה הזאת נזקק גם בית-המשפט העליון, הבג"ץ בשבתו כבג"ץ, במדינת ישראל בשנים האחרונות, והוא גם, כחלק מתוך הפסיקה שלו, של עיגון עקרונות יהודיים במתכונת של קונסטיטוציה, במתכונת חוקתית והכרה בערך חוקתי של השבת, למשל, שגובר על עקרונות אחרים כמו חופש העיסוק, כי אדם יכול להגיד: אני, מה אתם רוצים ממני? אני רוצה לפתוח את החנות שלי בשבת. איך אמרת קודם? אני רוצה תחבורה ציבורית בשבת, זה לא מפריע לאף אחד. בעסק עוד פחות אולי, כי אם מישהו פתח עסק בשבת בחברה כזאת או בחברה אחרת, מה זה מפריע – בשדה התעופה, בלוד? 
+
+
+ הוא פתוח בשבת.
+
+
+לא.
+
+
+שדה התעופה בלוד – – –
+
+
+ שדה התעופה. אבל לא החנויות שמופעלות שמה, לא החנויות שמופעלות שמה.
+
+
+ אבל תחבורה ציבורית היא שירות חיוני. זה לא דבר של מותרות. זה לא חנות.
+
+
+ אני לא רוצה להתווכח. ניצן, חבר הכנסת ניצן הורוביץ, אני לא רוצה להתווכח אתך ברמת הדוגמה שאתה הבאת. אני רוצה לומר לך מה דעתי ברמת הדוגמה. אבל אני רוצה כן לבוא ולומר בלי כרגע להיכנס למסמרות לגבי הנושא של החקיקה – – –
+
+
+מיקי, אדוני השר, אמרו לי: כמה זמן מיקי יכול לדבר. אמרתי: 11 שעות מינימום.
+
+
+ לא, אני לא אעשה את זה עכשיו. אני לא אעשה את זה. אני כבר אסיים.
+
+
+ – – –
+
+ אני רוצה לומר שהנושא של תחבורה ציבורית בשבת בעיני באופן אישי – א. אני אומר, השבת היא עיקרון שעליו יש לשמור, ומפני שזאת מדינה יהודית, יהיו דברים מסוימים שנוגדים אולי את הפן של הדמוקרטיה – –
+
+
+ – – –
+
+
+ – – ואת החופש – איך אמרת? מדינה חופשית שכל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה. תהיינה מגבלות מסוימות שנשלם על מנת למצוא את האיזון הנכון בין יהודית ודמוקרטית, נצטרך למצוא את האיזון הזה, ונצטרך לשלם מחיר מסוים.
+
+ 
+אני מסכים. 
+
+ 
+ אני שמח שאתה מסכים על העיקרון הזה. עכשיו השאלה שאני שואל היא, באיזה רמה, ואיך יהיה המנגנון שיקבע איפה עוברת נקודת האיזון. אז אני מניח שיהיו נקודות איזון שונות, עם דעות שונות, ועם גוונים שונים, ואני חושב שבסופו של דבר, הרוב מעת לעת יוכל לקבוע ולנווט בין תחומים שבהם באה נקודת האיזון, ומאזנים. במקרים מאוד חיוניים יגידו, או מקרים שנוגעים, שיש בהם אינטרס ציבורי רחב מאוד, והם מגיעים לפגיעה מהותית בדמוקרטיה – אני אתן דוגמה. הדתיים יכולים להגיד, מבחינתם, והם היו רוצים מאוד שזה יהיה – חלקם לפחות – שלא תהיה בכלל תנועה בשבת. הם לא רוצים שיהיה – שיהיה בשבת כמו ביום כיפור. אז אנחנו מרגישים באיזה מקום שהפגיעה הדמוקרטית בעניין הזה סוחפת אתה קבוצות עצומות של אוכלוסייה, ואנחנו אומרים שזו פגיעה קשה מאוד ברצון הדמוקרטי.
+
+
+ ומי שאין לו אוטו, ומי שאין לו אוטו – –
+
+
+ חבר הכנסת ניצן חן, זה לא שעת שאלות.
+
+
+ אני, תן לי. אני שמעתי את כל הנימוקים שלך.
+
+
+– – או שהוא תייר, או שהוא לא יהודי.
+
+
+ אני שמעתי את כל הנימוקים שלך. במקומות שבהם יש ריכוזים של לא-יהודים יש גם היום תחבורה ציבורית בשבת, ואף אחד לא מתנגד לכך. יש בנצרת ויש בחיפה. אתה הזכרת את זה, ולכך אף אחד לא מתנגד. נמצאים גם כל מיני סידורים אלטרנטיביים שהם לא דתיים, והדתיים אולי לא מאושרים מהם, וגם לכך החיים שלנו – הם מתקיימים. אני גם מוכן להיות ביקורתי כלפי עצמי. שמעתי חלק מהטיעונים שלך. אתה אומר: תשמע, מיכאל איתן; אתה אמרת: הצביעות – לא שלי, לא התכוונת אלי אישית. אמרת: או שסוגרים הכול, אז אני אהיה מוכן לקבל את זה ולהבין את זה; אני לא מוכן איך אנשים עושים כאן פשרות, וזה כן וזה לא. הדמוקרטיה היא הפשרה, דמוקרטיה מורכבת מפשרות. אתה מסכים אתי שאנחנו נמצאים במקום שגם אתה אומר שצריכים לעשות פשרות – –
+
+
+ – – –
+
+
+ – – גם אתה אומר, גם אתה אומר. עכשיו, יש ויכוח בינינו איפה צריכה לבוא הפשרה. אני חושב – אני רוצה לראות את השבת, להרגיש שאני לא עם ככל העמים. יכול להיות שאני שמרן, יכול להיות שאני מאוהב בהיסטוריה היהודית, יכול להיות שיש לי איזה שיגעון גדלות שהעם היהודי יש לו תכונות מיוחדות, והוא יכול להוציא מעצמו הרבה יותר דברים, והוא לא צריך להיות – – –
+
+
+ אני אתך לגמרי בעניין.
+
+
+ יכול להיות שאני איזה חולם על כך שבאנו הנה – – – 
+
+
+ – – – הספרדים או האשכנזים – – –
+
+
+ – – – שבאנו הנה על מנת להמשיך מסורת – יכול להיות. אבל אני אומר – בסופו של דבר, אני רוצה לראות את השבת בישראל שונה משבת או אפילו מיום ראשון שאנשים מדמיינים, עושים השוואות ליום ראשון במקום אחר, שבת בישראל – לא רוצה את זה. רוצה לראות שבת כפי שאני רואה אותה. 
+
+
+ – – –
+
+
+ואתה אומר: אני מוכן לראות את השבת, אני רוצה לראות אותה כפי שאני רואה אותה. אז לזה יש בדמוקרטיה מנגנון, איך לפתור זאת. וזה מה שאני מנסה בכל התשובה הארוכה שלי להסביר – להסביר לך אישית. יש רוב ויש מיעוט. יש דברים שגם הרוב לא יכול לכפות על המיעוט. והנושא הזה, של שבת יהודית ודמוקרטית, אם אנחנו מקבלים את נקודת המוצא, שאנחנו נמצאים במדינה שהמאפיינים שלה זה משטרה הדמוקרטי ואופיה היהודי, ואנחנו משאירים לרוב ולמיעוט לקבוע את גבולות הפשרה וגבולות האיזון, אז אנחנו עומדים משני הצדדים של המתרס בשאלה האם צריך להביא גם תחבורה ציבורית כדבר נוסף שבעיני יטשטש את הזהות של השבת, וייתן יתרונות, אולי, כפי שאתה ציינת, לקבוצות כאלה, או לאיכות הסביבה – מצאת כל מיני נימוקים – –
+
+
+ תאונות דרכים. תאונות דרכים זה – –
+
+
+ נא לא להפריע. נא לאפשר לשר לסיים. ניצן, ניצן, זה הפך להיות דו-שיח בינך לבין השר, ואני חושב – – – 
+
+
+ – – –
+
+
+אני רוצה לסיים. אני רוצה לסיים – – –
+
+
+רבותי, רבותי, תאפשרו לשר לסיים. 
+
+
+מה הבעיה? על מה הם קובלים, החברים? 
+
+
+ הם רוצים שתמשיך, כנראה זה מוצא חן בעיניהם – – –
+
+
+ לא קובלים, אנחנו מברכים – – –
+
+
+ לא, זה באמת דיון חשוב. 
+
+
+ דיון חשוב, אבל תראו – – –
+
+
+ אני חס על זמנכם, גם כן. אני רוצה לסיים.
+
+
+ לא, אנחנו מברכים. 
+
+
+ – – –
+
+
+ אדוני, חבר הכנסת חנא סוייד. תאפשר לשר לסיים. 
+
+
+אני מניח שאנחנו לא נפרדים ואנחנו נמשיך לבלות כאן בכנסת ימים, חודשים, ואולי גם קדנציות נוספות, והדיון הזה בטח לא יסתיים היום. המתכונת הזאת לא כל כך הוגנת כי אני משיב ואתם לא יכולים להביא את דעתכם. אני הייתי שמח מאוד להקשיב ולענות גם לכם, אבל תהיה לי בטח עוד הזדמנות. בכל מקרה, אני מבקש לדחות את הצעות האי-אמון. 
+
+
+ תודה לשר מיקי איתן. 
+
+
+
+
+ הודעה למזכירת הכנסת. 
+
+
+ ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק לביטול תשלום חלקי של דמי הבראה בשירות הציבורי בשנת 2010 (הוראת שעה), התשע"א–2011. הצעה זו היא מיזוג של שתי הצעות חוק – מטעם הממשלה ומטעם הכנסת. החזירה אותה, ללא הסתייגויות, ועדת הכספים. תודה. 
+
+
+ תודה למזכירת הכנסת. 
+
+
+
+
+ אנחנו עוברים, רבותי, לדיון הסיעתי. הדובר הראשון מסיעת קדימה – חבר הכנסת מגלי והבה. שלוש דקות, רבותי, לכל דובר. נא להקפיד על הזמנים. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, השר מיקי איתן, חברי חברי הכנסת, אין ספק שהאי-אמון על מצוקת הדיור שהצגנו היום הוא כל כך מוצדק, ומה שחורה לי בכל העניין הזה – – – 
+
+
+ השיב על זה כבר השר אטיאס – – –
+
+
+ כן, בהחלט. אתה בסדר גמור. אתה השבת על מה שהיית צריך להשיב. לצערי, לא היית בדיון, אבל אם תשמע את ההמצאה החדשה של שר השיכון אולי גם אתה תשכיל. 
+
+אנחנו יודעים על מצוקות הדיור של כל אזרחי ישראל, ולאחר, באמת – שנתיים הממשלה הזאת מתפקדת, בא שר השיכון – אדוני היושב-ראש, אני יודע איזה מאמצים אתה עשית, בוועדת הכספים ובוועדות אחרות, שיהיו כאן סיוע וסובסידיה לאנשים שצריכים וזקוקים לדיור, אם זו דירה ראשונה, אם זה בפריפריה, אם זה אזרחים בצפון, בדרום – בכל מקום. ובא השר עם הצעה. הוא אומר: אני באתי עם פתרון לסייע לכל מי שקונה את הדירה הראשונה שלו.
+
+
+ – – –
+
+
+חברים, אני צריך לדבר פה, לא לנהל את הישיבה. ואנחנו באמת באים ורואים שהוא אומר – אני רוצה לתת סיוע, 100,000 שקל לאותם אנשים, לאותם יישובים שנקבעו, שנקבעה בהם בנייה רוויה. זאת אומרת, מראש הוא יוצא מנקודת הנחה שמי שאין לו בנייה רוויה לא יוכל לקבל את הסיוע. זאת אומרת, הוא מוציא אוכלוסייה שלמה מתוך ההחלטה שלו. אף אחד לא ישכנע אותי, איך ממשלה, איך שר שיכון, כשהוא בא ואומר: אני רוצה לסייע בבנייה רוויה לכל האזרחים, לכל הזוגות הצעירים שרוצים לקנות דירה ראשונה – 60,000 שקל במזומן ואחר כך 40,000 שקל בכל מיני הטבות, ולעודד אותם לגור בפריפריה, וזה כשלעצמו אולי מסייע עוד יותר להקלת מצוקת הדיור של אזרחי ישראל, אבל לא יכול להיות ששר בממשלת ישראל מתעלם מאוכלוסייה שלמה. 
+
+והוא ממציא פטנט חדש. מה הוא אומר? כן, אם אתם צריכים לקבל את הסיוע הזה – אני מדבר על כל האוכלוסייה הלא-יהודית – אתם תצטרכו לבוא לגור בבנייה רוויה או שתתחילו לבנות בנייה רוויה. זאת אומרת, אתה מתנה לי בכלל מראש; אין לי בנייה רוויה, אז אני לא מקבל את הסיוע. אתה אומר לי: בשביל לקבל את הסיוע – לך תתחיל בנייה רוויה. האם זו באמת ממשלה רצינית, שיכולה להתייחס ברצינות לנושא הזה? 
+
+
+ והיושב-ראש נושא בחלק מהאחריות, כי בהתחלה הוא הוביל את החוק הזה בצורה נאותה ושוויונית, אבל ברגע שהוא שם את זה בצד, והשר – – – 
+
+
+ שלא יהיו אי-הבנות – אני מוסיף דקה, ובתוך הדקה מסיימים. אני לא יכול לענות, כי אז אני אקח את זמנו. 
+
+
+ תגיד מלה, נו. 
+
+
+ אני חושב שיש איזה עיוות בסיכום הזה, לדעתי. אין ספק. זה לא הסדר שמניח את הדעת. היה צריך לפתוח את זה גם לבנייה לא רוויה באותם אזורים, אחרת לא עשינו כלום, לדעתי. 
+
+
+ למה לא עשינו כלום? הוא מגזים עם מה שהוא אומר. 
+
+
+ השר איתן, אם אתה אומר: אוקיי, אני עושה לאלה שזקוקים במקומות שעושים בנייה רוויה – זה דרך הסיוע, ואני, במקביל, נותן סיוע אחר לאלה שזקוקים – – –
+
+
+כל היישובים, ידידי, כל היישובים שהם צמודי גדר, שהם פריפריה אמיתית, שהם מרוחקים, יישובי הספר למיניהם, אינם זכאים לקבל את המענק הזה. הם משלמים היום פיתוח במאות אלפי שקלים באזורים הרריים, שהעלויות – אני נתתי את הדוגמה של היישוב שלי, ואני אומר את זה כל הזמן; אצלו זה בטח אותו הדבר. ולכן אני חושב שזו החלטה – היא טובה, אולי, לאותם היישובים. היא לא טובה לאזור הפריפריה, האזור המרוחק. 
+
+
+ אבל אתה צריך לעשות הבחנה, כי ביישובים האלה, כשיש בנייה רוויה, הולכת לשם אוכלוסייה יותר חלשה. לא, אתה לא רוצה לעודד – אתה רוצה לעודד שם. במקומות שאין בנייה אתה יכול להכניס תיקון נוסף, אבל המטרה של החוק הזה – זה נועד למקומות שבהם יש אלטרנטיבות, שאנשים ילכו גם לרוויה. זו גם בעיה של קרקעות במדינה, חוץ מזה. 
+
+
+ כן, אני חושב שאנחנו – זו דוגמה בדיוק – לא יודעת מה שיד שמאל עושה. 
+
+
+ אתה מסכים אתי, ידידי חבר הכנסת מיקי איתן, שבמושב זרעית או בבית-ג'ן לא יבנו איזה גורד שחקים או בית דירות של 12 קומות. לא יבנו. 
+
+
+ אוה. תודה ליושב-ראש. הוא מנסה להסדיר בעיה קיימת בכל היישובים. הממשלה רוצה להגיד: אוקיי, חברים, תבנו בנייה רוויה. אז תכינו תוכניות. אל תמנע ממני מה שמגיע לי עכשיו, ואתה אומר לי: חכה עד שתהיה בנייה רוויה. וזה – לקחת לי את הדקה, אבל זה חשוב. כשאני מדבר אליך, השר מיקי איתן, יש הבדל בין שר שגדל בשטח ובא לממשלה לבין אלה שגדלו עם כפית כסף ובאו לממשלה. אז תתעוררו, לא יכול להיות – אנחנו היום בפני פצצת זמן. אנשים רוצים לבנות, אין להם סיוע, אין להם סיוע למקום, אין להם הקצאה למגרשים לבנייה, אפילו רגילה, אין להם תקציב לכך, ובאים אומרים: אתם יוצאי דופן, לא נטפל בכם. 
+
+
+ משפט אחרון, מגלי. 
+
+
+ אין מספיק תוכניות ואישורי בנייה – – – 
+
+
+ אני הצגתי דווקא שבאזורים שאנחנו מדברים עליהם, הבאתי תרשים לראש הממשלה ושר האוצר – כמה יחידות דיור אפשר לבנות היום לו היו נותנים מענקים. רק בצפון 19,000 יחידות דיור, 9,000 בבנייה בלתי רוויה ו-9,000 בבנייה רוויה. זאת אומרת, זה דבר שהיה יכול לקדם את הדברים בצורה משמעותית מאוד. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אנחנו בוועדת הכספים מלווים את הבעיה, מלווים את הסוגיה. לא יכול להיות – אני אומר לך, אתה השר שמייצג את הממשלה כרגע – לא יכול להיות שתמשיכו לקבל החלטות פופוליסטיות – יכול להיות שעוזרים לח��ק מהאנשים – שלא פותרים את הבעיה לאוכלוסייה. הנה, עמדת פה ואתה רוצה דמוקרטיה ואתה רוצה שוויון, אתה רוצה מדינה יהודית, אבל אי-אפשר – – –
+
+
+ דמוקרטית. 
+
+
+ דמוקרטית. אבל לא יכול להיות שאנחנו נמשיך לחיות באגם הזה, הגדול, של האפליה המתוכננת, של חוסר התחשבות באוכלוסייה שמגיע לה והיא לא מקבלת, ואנחנו נגיד שהכול בסדר. 
+
+
+ תודה, חבר הכנסת מגלי והבה. אני מודה לחבר הכנסת מגלי והבה. יעלה חבר הכנסת אלכס מילר, ולאחריו – חבר הכנסת נסים זאב. 
+
+
+ מי השר?
+
+
+ השר פה. השר מיקי איתן פה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שמעתי את כל מי שנימק כאן את הצעות האי-אמון, ומאוד הופתעתי מהנימוק של סיעת קדימה. מילא אם היינו עכשיו במצב שסיעת קדימה, כמו סיעות של המפלגות הערביות, או כמו סיעת מרצ, שיושבים כבר עשור שלם כמעט באופוזיציה, וכמובן, כל אחד בדרכו בא להסביר ולנמק את עמדותיו, אבל סיעת קדימה רק לפני שנתיים עמדה בראשות ממשלת ישראל. כל אותם הדברים שהיום אני מעלה על סדר-היום, אני רואה בכך אי-אמון בנושא פתרונות הדיור, איפה הם התחילו? הם התחילו בדיוק לפני תקופה לא ארוכה, כשלוש-ארבע שנים. איפה כדור השלג הזה התחיל להתגלגל? ואותו חבר כנסת יואל חסון, שנימק היום את האי-אמון, שימש אז כיושב-ראש השדולה לדיור לצעירים – המון הצעות, המון פתרונות, מה בסופו של דבר נעשה? כלום. 
+
+עכשיו, מובן שאנחנו יודעים שקשה מאוד לטפל בבעיה כאשר היא כבר מגיעה לממדים כאלה ענקיים. וכל מי שמנסה להציע פתרונות, אני רוצה לומר שהפתרונות לא צריכים להיות בצורת כיבוי שרפות. הרי אנחנו יודעים שבעניין הדיור אי-אפשר לכבות את השרפה; זה לא שהיום השקעת ומחר תראה כבר ירידה דרמטית בנושא הנדל"ן. אנחנו פשוט נגיע למצב שכל השוק קורס. צריך לחשוב כמה צעדים קדימה, לעשות תוכניות, ואם יש לבצע תיקונים, כמו שנאמר כאן על-ידי השר מיקי איתן, או על-ידי חברי הכנסת מקדימה – אפשר לעשות זאת במסגרת כל אותן ועדות שקיימות – מכאן ועד הבעת אי-אמון בממשלה, אדוני היושב-ראש, אני חושב שבסיעת קדימה יש אבססיה מטורפת – –
+
+
+ אובססיה.
+
+
+ אובססיה, סליחה. – – אובססיה להפיל שלטון. 
+
+
+ "אבססיה" זה פצע. 
+
+
+ עכשיו, אני יכול להבין –  אני יכול להבין את סיעת קדימה – – –
+
+
+ "אבצס" זה מורסה, ו"אובססיה" זה מה שאתה מתכוון אליו.
+
+
+ תודה. 
+
+
+רגע של עברית.
+
+
+ של רופא. 
+
+
+ כן. חבר הכנסת מילר ימשיך. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אני מסתכל בכל אותם מאמרים וראיונות שנותנים חברים שונים מסיעת קדימה, שנותנים פרשנות על כל מה שקורה במפלגה הזאת. עם כל הכבוד, אדוני היושב-ראש, מצד אחד אני רואה אנשים שבאים ומפרגנים, ומהצד השני אני רואה אנשים שיום-יום מתעסקים בקיטורים, ובסופו של דבר מה התוצאה? התוצאה היא הגשת אי-אמון על כל נושא אפשרי, גם אם יש פתרונות, העיקר מבחינתם – להגיע למצב של בחירות. 
+
+ אדוני היושב-ראש, מפלגה שרוצה לנהל תקציב של מדינה ונמצאת בעצמה בגירעון של עשרות מיליוני שקלים – על מי בדיוק עובדים כאן? אדוני היושב-ראש, עם כל הכבוד, אני חושב שמדובר רק באותה אובססיה – תודה לחבר הכנסת בן-סימון – להביא להפלת השלטון. אנחנו כולנו יודעים שאחרי הבחירות המצב לא ישתנה. לדעתי זה בסופו של דבר עניין – – 
+
+
+ משפט אחרון.
+
+
+  – – של לעשות בתוך מפלגת קדימה מול אותם אנשים שלא כל כך מסכימים עם המדיניות הכללית של המפלגה הזאת. תודה רבה. 
+
+
+ תודה לחבר הכנסת אלכס מילר. יעלה חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חבר הכנסת דניאל בן-סימון. שלוש דקות. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, זה פשוט לא ייאמן. אני שומע את חברת הכנסת זועבי שנותנת לנו מוסר מה זה דמוקרטיה, מה שהולך לקרות בעולם הערבי; אנחנו מתכוננים למלחמה, והם כרגע נפתחים לעולם הנאור, לדמוקרטיה. מה, היא לא רואה מה הולך מסביב? מה הולך בסוריה? איזו שחיטה יש שם? בלוויות; רק אתמול בשאר אסד רצח כמה עשרות – יוצאים ללוויות ויורים עליהם ממטוסים ושוחטים בהם. זה הדמוקרטיה של בל"ד. זה דמוקרטיה. אנחנו דמוקרטים? אנחנו לא מבינים בדמוקרטיה. שם נמצאת הנאורות. 
+
+אדוני היושב-ראש, שלא נשכח, ולא נלך בעיניים עצומות. תופעת גיוס הערבים הישראלים על-ידי גורמי "חיזבאללה" ו"חמאס" – תזכרו את מעצרו של אמיר מח'ול, שזה איש בל"ד שמסר מידע לגורמי "חיזבאללה"; הפעילות של גורמי השמאל הקיצוני. נתחיל במשטים להסרת המצור מול רצועת-עזה; כל שבוע בנעלין, בבילעין, בנבי-סאלח – מה ההפקרות הזאת? כל שבוע אתה רואה את ההתארגנות מחדש של השמאל הישראלי, שותף מלא להסתה נגד מדינת ישראל, שותף לאויב, לאויבי ישראל.
+
+
+ הם יחידים, נכון? 
+
+
+ צריך להסיר את החרפה הזאת מעלינו.
+
+
+ – – – השמאל הישראלי בוגד.
+
+
+ איך יכול להיות שטייס בשם שפירא – –
+
+
+ אולי נעשה להם – – –
+
+
+ – – מקיא רעל – רעל הוא מקיא נגד מדינת ישראל. 
+
+
+ – – –
+
+
+ איך, אדוני היושב-ראש, הצליחה המדינה הזאת – –
+
+
+ עפו אגבאריה, אפשרתי לך הערה – עוד אחת, עוד אחת, אבל לא – – –
+
+
+ – – איך הצלחנו להוציא פירות באושים כאלה? איך? זה פשוט לא ייאמן. לא נשכח, יותר מ-2,200 פיגועי טרור היו במשך השנתיים האחרונות. אומנם זה היה בקבוקי תבערה, ירי – לא היו הרבה טילים, אבל בסך הכול אנחנו רואים שהפעילות הטרוריסטית בירושלים, בנצרת, בכל מקום – ההתארגנות הערבית הישראלית צריכה לתת למדינת ישראל ולשלטונות את הדעת למשוך ולעשות את הכול כדי לבלום, הייתי אומר, את העניין של ההתחזקות של ה"חיזבאללה" וארגוני האסלאם שחודרים לתוך מדינת ישראל ומשפיעים על ערביי ארץ-ישראל.
+
+עכשיו משפט אחד בנושא הדיור הציבורי, אדוני.
+
+
+ משפט אחרון.
+
+
+ אני חייב לומר. דיברו כאן על נושא הדיור, ואני מסכים שיש בעיה. אבל תראו מה קורה בכל המקומות בעולם, אם זה בארצות-הברית, באירופה: אף אחד לא רץ לקנות דירה. המדינה עושה הכול – המדינות בארצות-הברית, תראו, רובם המכריע חיים בשכירות, והמדינה מסבסדת, אדוני היושב-ראש, את אותן משפחות ברוכות ילדים, את אותם מעוטי יכולת, והקריטריון הוא המדד של ההכנסה של אותה משפחה. 
+
+ אנחנו, מה שעשינו לפני כמה שנים, בעקבות הנושא של הדיור – חוק הדיור הציבורי, מדינת ישראל נישלה את עצמה מהנכסים שהיו לה, ואפשרה לאותם מחזיקי הדירות לקנות את הדירות. מה שקרה בפועל – המשפחות, הבנים, קנו את הדירה, ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אני יודע על מקרים שהבנים קנו את הדירה וזרקו את אבא שלהם אחר כך מהדירה. הם חילקו פשוט את הירושה, הם ירשו את אביהם בחייו. זה מה שקרה. 
+
+
+ משפט אחרון.
+
+
+ ואני חושב שזוהי טעות. לפחות היתה הבטחה אחת, שהכסף, ההכנסות, שזה בין 20% ל-25%, יהיה עבור קניית דירות לאותם מעוטי יכולת. את זה האוצר לא עשה, ואנחנו צריכים לעמוד על זה, אדוני היושב-ראש. אנחנו בקואליציה עם הממשלה הזאת – –
+
+
+ תודה.
+
+
+ – – לפחות ההבטחה הזאת, את אותם הסכומים, את אותם כספים, מאות מיליונים שהאוצר קיבל בגין אותן דירות, צריך להחזיר לאותן משפחות ברוכות ילדים שזכאיות או לדירת נ"ר או לדירה בשכירות, זה תלוי בקריטריון, ולפי המצב הכלכלי-הסוציאלי של אותה משפחה. ואני מקווה שיש הבטחה. אני שמעתי את שר השיכון אומר שהמדינה עושה והמשרד שלו עושה – –
+
+
+ תודה. משפט אחרון.
+
+
+ אני מסיים. – – ואני מקווה שזה כפי שהוא אמר. כל פעם אנחנו שומעים דברים חדשים ואנחנו באמת רוצים את החדשות האלה.
+
+
+ תודה.
+
+
+ אם הכספים האלה יבואו לייעודם, אין לי ספק שהפתרונות יימצאו. 
+
+
+ תודה לחבר הכנסת נסים זאב. יעלה חבר הכנסת דניאל בן-סימון, ואחריו – חבר הכנסת אורי מקלב. אם הוא לא יהיה – תעלה  חברת הכנסת עינת וילף.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני חושב שאנחנו יודעים, אנחנו נתקלים באותן בעיות כולנו, וההבדל בינינו, בין אלה שיושבים פה לאלה שיושבים פה, או בין האגף הימני לאגף הפחות ימני, הוא בדרך, איך פותרים את הבעיות האלה – איך ניגשים לפתרון למשל של בעיית המשט, כשכל גאוני הדור יושבים יום ולילה וחושבים איך עוצרים כמה סירות. כל סיפורה של מדינת ישראל מתמקד בזה שיושבים מאות אנשים וחושבים איך עוצרים כמה סירות. והולכים שוב לפתרון הפרימיטיבי, הברוטלי – איך כל היחידות הולכות לעצור כמה סירות בכוח. ואתה אומר, אלוהים אדירים. הרי על זה המחלוקת. או למשל, ספטמבר. ניגשים בספטמבר, כבוד שר התחבורה, לקראת הבעיה הגדולה הזאת. ומה עושים? יושבים כל המומחים: מערכת הביטחון, מערכת משרד החוץ והדיפלומטיה – איך ניגשים כדי להדוף את המחאה הפלסטינית. 
+
+ והרי הקמנו מדינה, אנחנו בני 63, אנחנו כבר לא וילה בג'ונגל, אנחנו כבר לא בפעולות תגמול של ה-101, אנחנו פה גם כדי לחשוב. מדינה צריכה לחשוב, לא רק להכות בברוטליות. וכשאתה חזק, אתה צריך לגלות נדיבות; כשאתה חלש תיאבק, אבל כשאתה חזק, כשאתה מעצמה, לא רק אזורית, אלא עולמית, תצא מהגטו המנטלי ותחשוב בגדלות רוח. ולכן, ההבדל הוא באמת בגישה – איך פותרים את הבעיות. בסופו של דבר כל הרגעים הגדולים שהיו לנו היו כשהשתמשנו בשכל, במוח, ובאנו זה לקראת זה. 
+
+ הרי אבו מאזן יושב 15 דקות נסיעה מכאן. מה יקרה אם ראש הממשלה, במקום נגיד לדבר שיחה בטלה עם שר הביטחון או עם שר החוץ שלו, יצלצל לאבו מאזן וינסה להגיע לאיזו פשרה לפני שכל הכוחות יגיעו לקראת ספטמבר – ואנחנו נהדוף אותם, והם יבואו, ואנחנו נירה עליהם ונפעיל את כל היחידות; או המשט הזה. 
+
+ ולכן אני אומר: האי-אמון הזה הוא לא נגד משהו ספציפי, אלא נגד ממשלה שראשיה לא התבגרו. הם עדיין בשלב האינפנטילי, שאתה נותן לי מכה, אני מחזיר לך מכה. והרי אנחנו מדינה. מדינה זה אומר אחריות, זה אומר בגרות, זה אומר בשלות, זה אומר לגשת לדברים בצורה אחרת. מה שהיה טוב בשנות ה-50 וה-60 כבר לא טוב היום. ואתה יודע שזה לא רק עניין הלכתי, זה עניין מוסרי, וזה מראה על בגרות ועל גדלות רוח. ולצערי, ראש הממשלה הזה, "ראש ממשלת מצדה", שמוביל אותנו בדרך של גם כוח וגם ייאוש, ואין שילוב קטלני יותר כשאתה משלב כוח יתר עם ייאוש יתר – שניהם יכולים להוביל למהלך רע מאוד. ואני בטוח שאתה מסכים אתי, אדוני חבר הכנסת. שילוב של כוח וייאוש יכול להוביל למצב קטסטרופלי. חבר הכנסת דורון אביטל, האם אתה מסכים אתי?
+
+
+כמעט כמו חריצות וטמטום ביחד.
+
+
+ יכול להיות. אדוני כבוד היושב-ראש, אני מאוד מעריך אותך ומכבד אותך, וזה באמת לא עניין של ימין ושמאל, אלא איך ניגשים. לפעמים בדרך ארץ, כמו הרב עובדיה בשנות ה-80. לפעמים פותרים בעיות בדרך ארץ, ויכול להיות שכוח היתר שלנו מחייב אותנו גם להפעיל את הראש ולא רק את הנשק ולא רק את הכוח ולא רק את הברוטליות. וצר לי שהשילוב הזה של ראש ממשלת מצדה ושר ביטחון לחשן, שמסית אותו כל הזמן למאבקים אלימים – –
+
+
+ משפט אחרון.
+
+
+ – – יכול להוביל אותנו למשהו לא טוב. לכן, אדוני, האי-אמון הוא בעצם לא רק על בעיה ספציפית, אלא על הגישה כולה, של ממשלה שעולה למצדה במקום לרדת ממנה. תודה רבה.
+
+
+ תודה לחבר הכנסת דניאל בן-סימון. יעלה חבר הכנסת אורי מקלב, ואחריו – חברת הכנסת עינת וילף.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, הצעת האי-אמון של קדימה בנושא הדיור לזוגות צעירים – נשאלת רק שאלה אחת, מה זה נקרא ומי נקרא זוג צעיר? אנחנו יודעים מה נקרא הגיל הרך, מה נקרא ילד, איזה גיל זה נוער, מבוגרים יותר, קשישים. מה זה זוג צעיר? זוג צעיר זה שנתיים אחרי החתונה שלהם, שלוש שנים אחרי החתונה? כשיש להם ילד אחד? עד מתי הוא נחשב זוג צעיר? אני מבין שזוג צעיר נחשב כל זמן שהוא צריך לבסס את מעמדו, עדיין צריך להתבסס, לקנות את ביתו. במדינה הזאת באמת זוג צעיר יכול להיות כזה גם עשר שנים, הוא יכול להיות גם עם שלושה ילדים. וזה המצב היום, שגם שלוש שנים אחרי נישואיהם, חמש שנים ועשר שנים, עם שלושה וארבעה ילדים, עדיין הוא ייחשב זוג צעיר, מכיוון שעדיין הוא לא יכול לבסס את מצבו הכלכלי, הוא לא יכול להתבסס כדי אחרי זה להעניק למשפחתו, והיום זה התעצם יותר. 
+
+ הופתענו לשמוע בוועדת הכנסת היום ובשבוע שעבר גם במליאה, שהיום אתה כבר צריך להשקיע משלך בחינוך הילדים מגיל אפס – חוץ מזה שאתה משלם למעון, אתה צריך גם לשלם עבור העשרה במעון סכומים של מאות שקלים, אתה כבר חייב להעניק יותר, אתה צריך לקנות לבריאות, ועוד, ואתה עדיין לא ביססת את מעמדך.
+
+אם אנחנו מדברים אמת, הקושי של זוגות צעירים – וזה לא זוגות צעירים, אלא רוב האנשים שהתחתנו בשנים האחרונות – שהם לא הצליחו להגיע לדירה משלהם. רוב האנשים. הנתון הזה הוא נתון ברור: רוב האנשים שנישאו בשנים האחרונות לא הגיעו לדירה משלהם, וגם לא נראה באופק שיגיעו. והיום, בתקופה האחרונה, בנק ישראל קיבל שלוש החלטות קשות שהשפיעו באופן דרמטי על אותם הזוגות הצעירים.
+
+שלוש ההחלטות האלה: להעלות את הריבית על המשכנתאות; לשנות את התמהיל בנושא הריבית על משכנתאות, שהריבית המשתנה, לקבוע שהיא תהיה רק חלק מהמשכנתה, ורובה צריכה להיות ריבית קבועה, שהיא הרבה יותר יקרה; והנושא הזה שאנשים צריכים להביא הרבה הון מעצמם ולא יכולים לקבל משכנתה של יותר מ-60% ממחיר הדירה. זה השפיע באופן דרמטי גם על אלה שהיום רוצים לקחת משכנתה, על אלה שרוצים להגיע לדירה משלהם. 
+
+ומה המטרה של התקנות האלה וההחלטות האלה? ההחלטות הן בכמה דברים: ראשית, למנוע ספקולציה בדירות, שאנשים לא יקנו דירה שנייה; להקשות עליהם בזה. למה צריכים להיפגע בהזדמנות הזאת כל אלה שרוצים לקנות דירה, הראשונה שלהם, גם דירות זולות יותר? למה לא הגבילו את הנושא הזה? למה לא הגבילו כך שאנשים שרוצים לקנות דירה ראשונה יוכלו לקנות, לקבל יותר? זה נקרא מלחמה בספקולציה? ואנשים שרוצים להילחם – – 
+
+
+ משפט אחרון.
+
+
+ – – בסאב-פריים שהיה בארצות-הברית, על-ידי זה שמעלים גם לכל אלה שקנו, כל אלה שלקחו משכנתאות, אנשים שלקחו בשנים האחרונות, מעלים להם את הריבית, ההחזרים גדלים באופן דרמטי. אנשים יגיעו למצב, לא רק שלא יוכלו ל��נות דירה, אלא ייקחו את הדירות שהיו להם עד עכשיו, שהם משלמים עליהן משכנתאות כמה שנים, והם לא יוכלו לעמוד בהחזרים, כשכל 1% בריבית מעלה את ההחזר החודשי ב-5% ואחרי זה ב-2% ו-10%. אנשים לא יכולים באופן דרמטי להחזיר היום את המשכנתה שהם לקחו כשההחזרים היו הרבה יותר נמוכים.
+
+לכן, לפני שאנחנו מדברים על כל הבעיות של נדל"ן ובועת הנדל"ן – אין מקום ציבורי אחד, אין מקום שההחלטות של בנק ישראל מגיעות לידי ביטוי אצלנו. אנחנו מקבלים את זה בשוויון נפש, אנחנו לא יכולים להגיד שום דבר. ואנחנו את הזעקה של הזוגות הצעירים האמיתיים – אנחנו לא יכולים להביע. תודה.
+
+
+ תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. תעלה חברת הכנסת עינת וילף, ואחריה – חבר הכנסת טלב אלסאנע.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, השר, חברי חברי הכנסת, האמת היא שאני רואה בהצעות האי-אמון האלה סך הכול הזדמנות לא רעה להעלות נושאים בפני השר התורן. בסך הכול אמון הציבור בממשלה כרוך גם בכך שדאגותיהם של אזרחים עולות בפני הגורמים האחראים לכך. 
+
+אז ראשית אני רוצה להביא כאן נושא שעלה בפני, של אזרחית בשם דורית אורן מקריית-טבעון, שמבקשת להלין על – או לפחות להעלות לדיון – מערכת כבישים דרמטית ומשמעותית שנבנית או מתוכננת בימים אלה באזור בית-שעריים, ויש סימני שאלה משמעותיים לגביה ולגבי שאלות בריאותיות שהיא יכולה – נזקים בריאותיים שעלולים להיות באזור, ובקשה לשקול בצורה רצינית את האפשרות של מנהרה. אז אני מבקשת, השר, להעלות זאת בפניך בהזדמנות זו.
+
+דבר נוסף הוא שאלת המהירות בכבישים, שאף היא באחריותך. כאן זו גם בקשה אישית שלי, אבל יש, אני בטוחה, אזרחים רבים – יש תחושה שמכיוון שאפשר למדוד מהירות אבל אי-אפשר למדוד בעיות שאכן גורמות לתאונות, כמו אי-שמירת מרחק, אז מודדים מהירות, ומקבלים קנסות אדירים על מהירות, גם אם זה ב-03:00 במקום שאינו ידוע בכך שיש בו תאונות בשל בעיות מהירות. לכן, עשית אומנם מעשה חשוב בכך שהעלית את האפשרות לנסוע מהר בכבישים. אני מבקשת ממך לבחון – קצת להקל את האופן שבו מטפלים בנושא הזה, שזה לא יהיה בשעות מסוימות, שיסתכלו על זה בצורה קצת יותר מורכבת, רק באותם כבישים שבאמת הוכח שהמהירות שם היא בעיה, ולא רק כי קל למדוד ולהשיג מכך כספים.
+
+הדבר האחרון שאני רוצה להעלות – אמרתי שמרכיב אחד באמון של ממשלה הוא היענותה לבקשות האזרחים, או לפחות הקשבתה לצורכי האזרחים ולמה שכואב להם. מרכיב שני באמון בממשלה זה בעצם שאלת החזון. הרבה פעמים מהצד של האופוזיציה מדברים על היעדר חזון. חזון, אני חושבת, יש לו היבטים שונים, ובוועידת הנשיא האחרונה ראש הממשלה הציג בפנינו חזון מרתק, שבו מדינת ישראל, באמצעות פיתוח משמעותי של נמל אילת, נמל אשדוד ומסילת רכבת בין השניים, בעצם מייצרת חלופה לתעלת סואץ. זו בדיוק החשיבה שאנחנו זקוקים לה בתקופה הזאת. אין איש יודע לאן הולך האזור שלנו, לאן יובילו הדברים – האם לטוב, האם לרע; מה שבטוח הוא שבתקופה הזאת ישראל צריכה לבנות את עוצמתה. לכן החזון הזה, של בניית מסילה, של יצירת אלטרנטיבה לתעלת סואץ, הוא חזון מרתק, חשוב, ואני בהחלט גם אשמח לשמוע על כך יותר ולראות את החזון הזה מתממש במהרה בימינו. תודה רבה לך.
+
+
+ תודה לחברת הכנסת עינת וילף. יעלה חבר הכנסת טלב אלסאנע – איננו, אני מבין. חבר הכנסת אריה אלדד, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. אני אומר לחברי הכנסת שלא נמצאים, שאני לא אאפשר – אני רואה שגם דב חנין איננו.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בחודש האחרון אנחנו עדים לגל קשה, איום ונורא, של מעשי רצח – כעשרה איש נרצחו בחודש האחרון, יריות בצהרי היום בלב ערים מיושבות, ודווקא על רקע קשה זה אני מבקש לברך את משטרת ישראל על ההישג היוצא מן הכלל שהיה לה היום בצהריים במלחמה בפשיעה, במלחמה בפשע העברייני הקשה: הצליחו לעצור את הרב דב ליאור בכביש המנהרות. אני מניח שמדובר במעקב ממושך, שהשתמש בכל אמצעי המעקב הטכנולוגיים, עם סוכנים סמויים, ובסופו של דבר הצליחו לשים את ידם על הרב ליאור, ועצרו אותו לחקירה.
+
+מדובר בחשד לכאורה, שכמובן לא הוכח עד תום, שהרב ליאור נתן הסכמתו לאיזה ספר הלכתי. בלי קשר למי שמסכים או לא מסכים עם תוכנו של הספר, הרי חתימתו של הרב לא טעונה חקירה מאיזה סוג – לא על-ידי סוכנים סמויים ולא על-ידי סוכנים גלויים, ומי שרוצה לדבר על חופש דיבור במדינת ישראל, ועל חופש התבטאות וחופש ביטוי באקדמיה – אני באמת מצפה לאיזה יושר ציבורי של הפרקליטות, ובייחוד לצוות מיוחד בפרקליטות שהוקם שם, בראשותו של שי ניצן, שהחליט לשים כמטרה את הפשיעה המאורגנת והמתארגנת, החתרנית, בימין – בימין התורני בישראל, ולכן צריך להזמין רב בישראל לחקירה על הסכמה מפורשת, גלויה, כמו מאמר בעיתון או בעיתון מדעי, שהאקדמיה הישראלית משופעת בהם, בדברים שאותי מקוממים לחלוטין, אבל בפרקליטות לא חשבו שיש צורך להזמין לחקירה או להעמיד לדין על מישהו שכתב הסכמה לדבר מופרך לחלוטין כזה או אחר שעלה בדעתו של מישהו מהשמאל הקיצוני, מהשמאל האנטי-ישראלי, האנטי-ציוני, האנטי-יהודי, לפרסם ולכתוב. 
+
+ אבל כאמור עצרו את הרב ליאור, הרב ליאור זומן לחקירה, הוא אמר שאין שום צורך בחקירה וסירב להתייצב אליה, הספר גלוי ופתוח, ואם היועץ המשפטי לממשלה חושב שראוי להעמיד לדין על זה, בבקשה, נראה אותו. שיעמיד לדין, שיהיה פעם אחת משפט פתוח. מאז "קול העם" ב-1950, או משהו כזה, לא היה משפט מסודר על חופש הביטוי במדינת ישראל. בבקשה, שיעמיד אותו למשפט, אבל עד אז שלא ינסו להתעלל ברב בישראל כדי לחקור אותו אם החתימה בשולי כתב ההסכמה היא אכן שלו. תודה רבה.
+
+
+ תודה לחבר כנסת אריה אלדד. יעלה חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת אילן גילאון. שלוש דקות לרשותך.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, הממשלה הזאת מצליחה בכל שבוע למצוא נימוקים חדשים למה ראוי להביע אי-אמון בה. הנימוקים החדשים כמובן מצטרפים לנימוקים הישנים. צריך להזכיר את הנימוקים הישנים, כי הם נימוקים חשובים. 
+
+ היה לנו תרגיל עורף, שהזכיר לכולנו בצורה מאוד חדה את המציאות המסוכנת שהממשלה הזאת מגלגלת אותנו אליה. הרי תרגיל העורף מסמן סכנת מלחמה – סכנת מלחמה חדשה, נוראה, איומה, שתפגע לא רק בחזית אלא גם בעורף, ותפגע בחיים, בבריאות, של הרבה מאוד אזרחים בישראל. המלחמה הזאת היא לא גזירה משמים, היא לא גזירת גורל; היא תולדה של מדיניות, שבאופן עקבי מסרבת ללכת להסדרים מדיניים, מסרבת ללכת להסדר עם הפלסטינים על בסיס הפרמטרים שבעולם כולו מבינים שרק באמצעותם אפשר להגיע להסדר – –
+
+
+ מה הקשר?
+
+
+ – – מסרבת ליוזמת השלום הערבית, שנמצאת על השולחן כבר קרוב לעשור.
+
+
+ מה הקשר?
+
+
+ חבר הכנסת דוד רותם, השאלה ברורה.
+
+ מסרבת. במקום ללכת להסדרים עם הפלסטינים, עם העולם הערבי, מכינים תוכניות מלחמה כאלה או אחרות – מלחמה מיותרת, נוראה. וזו הה��דמנות לקרוא לציבור הישראלי להשמיע את קולו נגד המלחמה הזאת, לפני שהיא מתרחשת.
+
+נושא נוסף של אי-אמון הוא מצוקת הדיור, וגם כאן הממשלה, במקום לבנות דיור ציבורי בהיקף גדול, קודם כול דיור להשכרה – במקום לעשות את הדבר הזה, הממשלה ממשיכה עם מהלכים שונים, חלקם משונים, שלא יצליחו לפתור את מצוקת הדיור הקשה שציבור מאוד מאוד גדול בישראל נתקל בה, ופוגעת במיוחד בצעירים.
+
+ועוד סיבה לאי-אמון בממשלה הזאת, סיבה שסיפקה לנו הממשלה רק בשבוע שעבר, נוגעת להתייחסותה של הממשלה לאזרחים הערבים, והפעם לאזרחים הערבים הבדואים. הועלתה תוכנית ממשלתית לפתרון כזה או אחר של הבעיה הקשה של הכפרים הבלתי-מוכרים בנגב. אבל עוד לפני בכלל להגיע להגיד משהו על התוכנית הזאת לגופה, מסתבר שהתוכנית הוקפאה כי היא צריכה חוות דעת של ראש המועצה לביטחון לאומי. כי כמובן כשמדברים על אזרחים ערבים בדואים בנגב, לא מדברים על אזרחים ולא על זכויות של אזרחים, אלא מדברים על סיכון ביטחוני, ולכן רק טבעי – – 
+
+
+ חבר הכנסת דב חנין, אם אפשר, משפט אחרון. 
+
+
+ – – שהאלוף עמידרור הוא שישקול ויגבש ויחווה את דעתו בעניין. 
+
+ולכן, עמיתי חברי הכנסת, הממשלה הזאת ראויה לאי-אמון גם במישור המדיני, גם במישור הכלכלי-חברתי, גם במישור של השוויון והדמוקרטיה בתוך ישראל. אני קורא לכם, חברי הכנסת, להצביע אי-אמון בממשלה. 
+
+
+ תודה לחבר הכנסת דב חנין. יעלה חבר הכנסת אילן גילאון. ואחריו – חבר הכנסת אורי אורבך. לרשותך שלוש דקות. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כבוד השר, שר התחבורה, חברי וחברותי חברי הכנסת, אדוני, אתה יודע, אתה עדי, אלוהים עדי, אני מחפש כל פעם סיבה להביע אמון דווקא בראש הממשלה ובממשלה, ותאמין לי, אני לא מצליח למצוא. אני מזדהה עם מה שאמר בזמנו אריק שרון בוועידת הליכוד, אני לא יודע אם הוא בא לתמוך בידי השמאלית או בידי הימנית – הזיכרון שלי לא ממש חזק, גם בגלל הגיל – ממה שאני זוכר, אני זוכר טוב מאוד את המשחק ששיחקנו בשכונה "ים–יבשה", קופצים פנימה, יוצאים החוצה. מקפיאים את ההתנחלויות, מפסיקים את הדבר הזה; ים, יבשה. מחליטים מע"מ על פירות וירקות, אחרי זה מבטלים את זה; ים, יבשה. מס בצורת. רפורמת המרפסות. 
+
+
+ דווקא מס הבצורת מתאים ל"ים–יבשה". 
+
+
+ אבל אני לא יודע במה לתמוך, אני מחפש את הסיבה לאמון ואני לא יודע במה לתמוך, אני רוצה לתמוך. "ים–יבשה". חוק הגיור, "ים–יבשה".
+
+ויש כאן בעיה מאוד רצינית, אדוני, כאשר באים משטים מן הים, זה מאוד מסוכן, כי אי-אפשר לשחק את המשחק הזה. אבל שתדע לך, אדוני, שזה הרבה יותר מסוכן, שבספטמבר יבואו רגלית פה רק ביבשה, לא יהיה ים, עשרות אלפים שיתקדמו כאן ללא נשק חם, בצורה פסיבית, לכיוון הגבולות של מדינת ישראל, כדי לציין את מה שבעצם יכולנו להקדים כתרופה למכה. 
+
+ לו אני בנימין נתניהו, אדוני, אתה יודע מה הייתי עושה לשיטתו? קודם כול הייתי מתקשר כמובן – אמר מקודם חבר הכנסת בן-סימון, 15 דקות מכאן יש רמאללה – לאבו מאזן ואומר לו: בוא נשב, נדבר, נקבע את הגבולות ואחרי זה נפתור את שאר הבעיות. וזה גם מקובל עליהם, כי אנחנו תמיד אומרים, לטנגו דרושים שניים, אבל יש תמיד אחד שמוביל. זה דבר ראשון שהייתי עושה. 
+
+ ולו לא הייתי מספיק לעשות את הדבר הזה, ויש לי חשש שלא נספיק לעשות את הדבר הזה, הייתי מצביע בעצרת האו"ם, הייתי נותן הוראה לשר החוץ שלי – אם בכלל יש לי סמכות על שר החוץ שלי – שייתן הוראה לנציג שלי באומות המאוח��ות, לשגריר שלנו באו"ם, שיצביע בעד הקמה של מדינה פלסטינית. זה מה שהייתי עושה כדי למנוע מעצמי את הסכנה האיומה והנוראה הבאה, שאני לגמרי לא סומך שמי שמשחק "ים–יבשה" ידע להתמודד אתה. 
+
+
+איזה מזל שאתה לא יודע לשחק "ים–יבשה". 
+
+
+תאמין לי, אתה עוד תאכל את הכיפה שלך במה שאתה אומר איזה מזל. 
+
+
+ ואתה תאכל את הידיים. 
+
+
+ לצערי, זה לא מזל גם שלך. זה מה שהייתי הולך לעשות. אבל אני פה לא יכול לבקר ולא יכול להצביע אמון או אי-אמון, כי אני לא יודע במה, כי כל שבוע יש לי אפיזודה אחרת, וראש הממשלה, כמו שאמר בזמנו אריק שרון, אינני יודע אם הוא מחזק את ידנו הימנית או את השמאלית, וזה תלוי בנסיבות ובעיקר במי שאחרון צעק עליו והפחיד אותו. וחבל, חבל מאוד, כי התפקיד של אנשים בהיסטוריה זה לקצר תהליכים ולחסוך זמן. כי קיצור של תהליכים כאלה חוסך חיים של אנשים וחוסך אסונות והרבה מאוד טרגדיות שאנחנו חיים אתן. 
+
+
+ תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. יעלה חבר הכנסת אורי אורבך. אחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אחרי חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה יעלה חבר הכנסת טלב אלסאנע. שלוש דקות לרשותך. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היו בעבר בדיחות מכוערות על משטרת ישראל. כשרצו להלעיג על השוטרים אמרו: למה שוטרים הולכים בזוגות – זה בדיחות כאלה של שנות ה-60 ו-70 – שוטר אחד שיודע לקרוא ושוטר אחד שיודע לכתוב. היה בזה אלמנטים של התנשאות כלפי המשטרה, ואני גם חושב שזה לא יפה לעשות הכללות כאלה על כוח-אדם של המשטרה. אבל בכל מדינה, גם במדינות דמוקרטיות, יש בדיחות על חשבון הממשל בכלל ועל המשטרה בפרט. ואני שמח שהבדיחות האלה די – – – 
+
+
+ יש בדיחות על דתיים וחילונים, תפסיק עם הבדיחות על המשטרה. 
+
+
+ אתה גם מקשיב לנאום או שאתה נכנס ויוצא? 
+
+
+ לא, אני מקשיב.
+ 
+
+ פעם שוטר, תמיד שוטר. 
+
+
+ חבר הכנסת ביבי, יש לי הצעה בשבילך. אם אתה תשב, תקשיב לנאום שלם, ולא תיכנס משם, תשמע קטע ותצא משם, יכול להיות שתקבל רעיון שלם. 
+
+
+ אתה ממליץ לי? אז אני מעדיף לראות אותך בטלוויזיה. 
+
+
+ בסדר, ניתן לך קלטות. אלה בדיחות מכוערות והתגובה הזאת לא מוסיפה כבוד לשוטרים, גם לשעבר. 
+
+ מה שקרה היום לא מחזיר אותנו חלילה לבדיחות האלה, אלא אני חושב שאלמנט אחר חסר לנו במשטרה, לפני ההתנהגות של היום. חסר לנו השוטר שחושב. שוטרים ומפקדיהם, בעיקר מפקדיהם, עוצרים באמצע הכביש רב מכובד מאוד – הרבה רבנים נכבדים מאוד, אבל באמת רב עם תלמידים רבים – מפני שהוא כתב כתב הסכמה לספר. 
+
+
+הוא גם כתב כתב תמיכה בנשיא קצב. 
+
+
+ גם על זה לא עוצרים בן-אדם. אני לא נתתי כתב הסכמה על הספר הזה – – – 
+
+
+ אבל תגיד כל מה שהוא כתב. 
+
+
+ עשה הרבה דברים שלא מוצאים חן בעיניך, וכמה דברים שגם בוודאי לא מוצאים חן בעיני, אבל עדיין לא עוצרים במדינת ישראל אנשים על הסכמה רבנית לספר, גם אם היא מאוד לא מוצאת חן בעינינו. וגם אם עוצרים, וגם אם מזמנים, יש איזה דרך, יש איזה היגיון, יש איזה שכל ישר שאותו צריך להפעיל. מה ביקשנו? שכל ישר, זו לא דרישה מוגזמת; את השוטר החושב. הרי השוטרים שלנו – וחבל שחבר הכנסת אריה ביבי יצא, רק שמע והלך, פגע וברח – הרי יש שוטרים טובים במדינת ישראל, יש כוח אדם משתפר, נעשות יוזמות כדי להשביח את כוח האדם של המשטרה.  
+
+
+ הכתובת זה הפרקליטות, לא המשטרה. 
+
+
+ חבר הכנסת בן-ארי, אתה לא יושב במקומך. 
+
+
+ אני לא בא בתלונות לשוטר הספציפי; קיבל הוראה ומילא את הפקודה שהוא קיבל. אבל אם הפר��ליטות, ששם אפילו הציפיות שלי מופחתות מאשר מהמשטרה, אבל יש מפקדי משטרה שצריכים, כששוטר בכיר במשטרה אומר לפרקליטות, תשמעו לי, עזבו, הניחו ידיכם מהשטות הזאת, אפילו לשיטתה של הפרקליטות – – – 
+
+
+ משפט אחרון.
+
+
+ משפט אחרון. לשיטתה של הפרקליטות – היינו הרי בפרשת קורח; אומרים: קורח שפיקח היה, מה ראה לשטות זו? אתם, הפרקליטות – אני לא רוצה לעשות הכללות ולהגיד שאתם פיקחים, יש ויש, כמו בכל מגזר. אבל אתם, שנחשבים פיקחים, מה ראיתם לשטות זו, לשיטתכם? הרי אתם, לשיטתכם, מחזקים את אלה שאתם קוראים להם "קיצונים" ואת אלה שהם אתכם בעימות, ואתם משחקים לידיהם של הקיצונים, והרבנים שאתם הכי נגדם – מה עבר בראש של הפרקליט ושל הקצין הבכיר כשהוא עצר את הרב דב ליאור בדרך הזאת? האם מישהו יוכל להסביר לי?
+
+
+תודה. תודה לחבר הכנסת אורי אורבך. יעלה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע. שלוש דקות.
+
+
+ כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, סיעתי, יחד עם סיעות אחרות, הגישה הצעת אי-אמון בממשלה, כשאני המועמד להרכיב את הממשלה, והנושא הוא מדיניות הסירוב של הממשלה, סירוב לשלום. נכון שכל ממשלות ישראל בעשור האחרון, בעשורים האחרונים, נקטו מדיניות שבשורה התחתונה, לאחר כל התירוצים וכל ההסברים המפולפלים, בעצם טורקים את הדלת בפני האפשרות להגיע להסדר מדיני, לרגיעה ולשלום אזורי. 
+
+האזהרות של ראש המוסד לשעבר הן נורה אדומה. בעצם צריך לקחת את הדברים שלו ברצינות, מעבר לוויכוחים מה כוונותיו הפוליטיות, לא הפוליטיות. הוא הצביע על סכנה חמורה ביותר, קטסטרופה שמתקרבת. לכן נעשה מאמץ אדיר לטשטש את הדברים החמורים שהוא אמר. הוא אמר שהמופקדים על מדיניות החוץ והביטחון בממשלת ישראל, מר בנימין נתניהו ומר אהוד ברק, שר הביטחון, הם אנשים הרפתקנים שעלולים להוביל למלחמה אזורית. 
+
+ יש היגיון בדברים, כי כל האסטרטגיה הישראלית נבנתה על כך שיש קואליציה ישראלית עם המחנה המתון בעולם הערבי נגד אירן, כשבמרכז מצרים. הלכה מצרים – זה שינוי אסטרטגי גדול מאוד, זה רעידת אדמה אדירה. והפחד שלו – שהמסקנה של בנימין נתניהו ושל אהוד ברק תהיה להגדיל את הסיכויים, או את הסכנה, שתהיה הרפתקה צבאית נגד אירן, שתוביל למלחמה אזורית שהקורבנות שלה יהיו גדולים מאוד. 
+
+השר מיקי איתן, שענה לחברתי חנין זועבי, התחמק מהשאלה הזאת והתקיף אותה – למה עושים את התרגיל. עושים את התרגיל כי מתכוננים למלחמה. זה הבעיה. הבעיה היא לא התרגיל עצמו, היא ההתכוננות למלחמה, ותפקידנו להזהיר ממלחמה, ולהזהיר מממשלה שהיא סרבנית שלום. זה האינטרס של האזרחים, גם היהודים וגם הערבים. אנחנו מגינים על חיי האזרחים. הממשלה מסכנת את חייהם ביודעין. תודה רבה.
+
+
+ תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חבר הכנסת טלב אלסאנע, ואחריו – האחרונה בדוברים, חברת הכנסת ציפי חוטובלי. כן כן, נא לצלצל. שלוש דקות, חבר הכנסת. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מודה לך, היושב-ראש, שאפשרת לי לפנים משורת הדין. אני מצטרף, בשם סיעתי רע"ם-תע"ל, לבקשה להביע אי-אמון בממשלה ובעומד בראשה. 
+
+רק היום היו לנו כמה דוגמאות מדוע אין לנו אמון בממשלה ואין לנו אמון במדיניות שהיא מובילה. הצעות חוק שהיא מקדמת הן הצעות חוק אנטי-דמוקרטיות בעליל. הצעת חוק אחת שאוסרת עניין של חרם כהבעת מחאה. אנחנו יודעים את החשיבות של חרם כדי לתקן עוולות, כמו כאשר העולם הוביל את החרם הבין-לאומי נגד דרום-אפריקה בזמן האפרטהייד, דבר שגרם לתיקון המעוות. זו אחת הדרכים לתקן את המציאות הקשה כאשר הממשלה הזאת מאבדת את דרכה. הדרך הטובה להחזיר אותה למוטב, למסלול הנכון, היא לחץ בין-לאומי כאשר אין לה מעצורים פנימיים. לכן חשוב מאוד שיהיה גורם חיצוני שידרבן ויוביל. 
+
+הנושא הנוסף, רבותי חברי הכנסת, הוא האיסור על מתן רשות למוסלמים באזור הנגב להשתמש במסגד. מסגד זה קיים מאז 1906, מזמן העות'מאנים, גם בזמן המנדט הבריטי הוא שימש לייעודו ושירת את הקהילה המוסלמית באזור. רק בתקופת המדינה, המדינה הדמוקרטית, מדינת ישראל, שאמורה להוות אור לגויים, כך אומרים, ולאפשר גישה, וחופש דת ופולחן, דווקא בעידן מדינת ישראל נאסר על המוסלמים להשתמש במסגד בבאר-שבע. אלפים מגיעים לבאר-שבע, נאלצים להתפלל במקומות – בשטחים ציבוריים, אבל במסגד אסור להם להתפלל. ולכן – אני חושב שהסוגיה הזאת היא סוגיה מהותית, בסיסית, לא פוליטית, אלא היא נוגעת בעצם ההגדרה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית ובעקרון חופש הדת והפולחן.
+
+הסוגיה הנוספת שאנו עדים לה בימים האחרונים, שמצביעה על ההידרדרות בכללים, בגישה האזרחית, והצביעות שמובילה את הממשלה, כאשר ראש הממשלה בנאומו בקונגרס התגאה בפני העולם על האזרחים הערבים היחידים בעולם שנהנים מדמוקרטיה וזכויות אזרח. ומה עושים לאותו מיעוט, מיליון וחצי אזרחים ערבים – – 
+
+
+ מכיוון שהתחלפתי יש לך עוד דקה, אבל לא יותר. 
+
+
+ תודה רבה. – – מתוך 300 מיליון, אדוני היושב-ראש? לגביהם ממנים את מי שיטפל בעניינם, אלוף במילואים יעקב עמידרור, שאנחנו יודעים מה הדעות שלו, מה תפיסת עולמו. אבל כנראה בממשלה הזאת לא יודעים, אדוני היושב-ראש, שהממשל הצבאי הסתיים ב-1966, ולא מבינים שהאזרחים הערבים הם גם אזרחים, ולא מבינים שהממשלה שנבחרה כדי לשרת את כלל האזרחים, משרתת לא רק את המתנחלים, משרתת גם את האזרחים הערבים. ומקימים ועדה שעמד בראשה לא בדואי, אלא השופט בדימוס גולדברג. ואנחנו תלינו אז הרבה תקוות, כאשר ראינו את המגמה למנות שופט במעמדו, במחויבות שלו לזכויות, כדי לגשר ולפשר. היה שיתוף פעולה מעולה, הוא שמע הרבה עדים, המון עדים – – –
+
+
+ תודה רבה. לפרוס את היריעה זה עניין לדיון ארוך.
+
+
+ ולכן, אדוני היושב-ראש – משפט אחרון – ההחלטה למנות את יושב-ראש המועצה לביטחון לאומי היא החלטה שגויה, היא החלטה לא נכונה, יש בה מסר שלילי, מגמה לא לטפל בבעיה אלא להעמיק אותה, ולכן אנחנו מתנגדים למינוי הזה. זה מצטרף לנימוקים מדוע צריך להצביע אי-אמון בממשלה. 
+
+
+ חבר הכנסת טלב אלסאנע, אני רק רוצה להעיר לך. שנינו מכירים את הנושא, ודאי יש חילוקי דעות. לא היתה תוכנית כל כך מגובשת וטובה, שהיתה מחייבת גם את הציבור הבדואי לבוא ולומר: רוצים אנחנו, כי – באמת, פעם ראשונה הממשלה הביאה תוכנית מעולה, שהיתה יכולה להיות, באמת, בהבדלים קטנים, בסיס לביצוע. חבל, חבל שהגענו לקטע שבו יש עוד פעם איזו – – –
+
+
+ תמיד יש מקום לדיון, מקום לשיפור, אבל אי-אפשר במקום לשפר לעשות רגרסיה. 
+
+
+ צריך להבין. תשמע, הרוב לא יכול בעריצות לכפות על המיעוט, אבל גם המיעוט לא יכול לכפות בעריצות את דעתו על הרוב. צריך תמיד לזכור.
+
+
+ אין לנו אפשרות לכפות את דעתנו. 
+
+
+ אין לך אפשרות, אבל נדמה – – –
+
+
+ אנחנו את דעתנו מוכנים לנהל. אדוני היושב-ראש, אנחנו ראינו בהצעה בסיס להידברות.
+
+
+ אני לא רוצה להוסיף פרטים.
+
+
+ כן. בסיס להידברות, אבל ההחלטה ה��את, שהיתה – – 
+
+
+ האמן לי, לפעמים – – –
+
+
+ – – היא חזרה מכל ההליכים שקדמו.
+
+
+ מנהיגים צריכים לפעמים לדעת מתי הרגע להחליט גם בשביל הציבור ששלח אותם להנהיג, כי הם שלחו אותך להנהיג כדי שבזמן וברגע שבו צריך להחליט ולהכריע, תאמר להם: זה טוב. אומנם יכול להיות יותר טוב, אבל זה טוב.
+
+
+ לכן אנחנו אמרנו שהעניין של גולדברג זה צעד נכון, צעד חשוב.
+
+
+הצעד החשוב הזה בא – – –
+
+
+ את פראוור יש מקום לשפר וצריך לשפר, אבל לא משמעו לוותר על כל ההליכים שקדמו. 
+
+
+ אני לא מתווכח אתך; לא מתווכח אתך, אני אומר לך: אנשים אובייקטיביים ראו את התוכנית, אני לא אומר לך – גמרו את ההלל, לא גמרו – כולל אתה. לא אומר לך גמרו את ההלל. 
+
+
+ גם התוכנית הזאת – יש לנו הרבה טענות, ביקורת לגבי התוכנית. 
+
+
+ התוכנית הזאת היתה רצינית. ודאי שיש. 
+
+
+ יש לנו הרבה טענות לגבי התוכנית של פראוור.
+
+
+ ודאי שיש. ודאי שיש לי. כששולחים אותי – – –
+
+
+ וזה לגיטימי מאוד שלא נסכים ויש לנו מחלוקת לגבי התוכנית של פראוור.
+
+
+ כששולחים אותי לגן-עדן יחד אתך – אני רוצה גם את מגלי אתי כשאני מזהה גן-עדן עלי אדמות. 
+
+
+ נכון. ברגע שאתה הצעת היתה נכונות. יש מחלוקת, ביקשנו לראות כבסיס לדיון.
+
+
+ חבר הכנסת, להבא – שמע ממני, האויב של הטוב הוא הטוב ביותר, אבל לפעמים לא משיגים לא את זה ולא את זה, ובעזרת השם ניפגש עוד.
+
+
+ אסור לשאוף לטוב ביותר?
+
+
+ תמיד צריך לשאוף, אבל מנהיג צריך לדעת מהו הדבר הכי טוב שהוא יכול להביא, ואני מדבר על שני הצדדים. תודה רבה. אני מתנצל שאנחנו גזלנו מזמנכם על ויכוח שלפי דעתי הוא דבר שאנחנו צריכים לפתור אותו. צריכים לפתור אותו, וזה דבר שמחייב, אדוני שר התחבורה, מנהיגות, ולך יש. אנחנו צריכים לפתור את הבעיה הזאת. תודה רבה. האחרונה בדוברים, חברת הכנסת ציפי חוטובלי, ולאחר מכן השר ישראל כץ יעלה.
+
+
+ – – –
+
+
+ אלא אם כן אתה תטיל על שר אחר. תוכל לעלות, כי מייד לאחר שחברת הכנסת חוטובלי – – – 
+
+
+ – – –
+
+
+ השר בני בגין פוטר אותך. מייד לאחר שחברת הכנסת חוטובלי תסיים את דברה, יסכם את הדיון – – –
+
+
+ אני מתקשה להגן על הממשלה ללא התרעה.
+
+
+ אנחנו סומכים עליך. על כל פנים, מייד לאחר מכן יסכם את הדיון חבר הכנסת בגין, ולאחר שהוא יסיים את דבריו אנחנו עוברים להצבעה. חברת הכנסת חוטובלי, כמה זמן עומד לרשותה? שלוש דקות.
+
+
+ תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
+
+
+ כבר אני נותן לך ארבע דקות בגלל הפרעות.
+
+
+ תודה רבה. חברי חברי הכנסת, כבוד השרים, נראה לי שהיום הגענו לשפל חדש של משטרת ישראל, אבל אני לא רוצה להטיל את האשמה בש"ג – השוטרים הם הש"ג בעניין הזה – מעצרו השערורייתי של הרב דב ליאור.
+
+אדוני היושב-ראש, אנחנו מחנכים את עצמנו מגיל אפס שאנחנו מדינה יהודית ודמוקרטית, ואבן-יסוד של הדמוקרטיה זה חופש ביטוי, אבל במדינת ישראל כנראה המושג "חופש ביטוי" שייך לחלק מסוים מהציבור. במדינת ישראל – – 
+
+
+ אבל הוא מוזמן לחקירה כמו כל בן-אדם, מה קרה? 
+
+
+ – – כשד"ר אייל ניר מאוניברסיטת בן-גוריון קורא לשבור את מפרקותיהם של החוגגים את יום ירושלים, ממש לא מזמן, לפני חודש, זה חופש ביטוי. זה בסדר, זה לגיטימי, אף אחד לא מזמן את ד"ר ניר לחקירה. כשפרופסור זאב שטרנהל אומר שיש הבחנה בין פגיעה בתושב תל-אביב לבין פגיעה במתנחל מחרחר מדון בתל-רומיידה או ביצהר – אחרי רצח של מתיישבים מיצהר, זה חופש ביטוי; אף אחד לא מזמן את פרופסור שטרנהל לחקירה, כי ז�� חופש ביטוי. 
+
+ואני חושבת שהשיא היה בשבוע שעבר, כשזומן לחקירה גדעון ספירו, עיתונאי שכותב באופן מפורש שיש להצדיק פגיעה במתנחלים כי הם חמושים, אז כשפוגעים בהם זה בסדר גמור. אז כשעוצרים אותו על הסתה, מתקשר שי ניצן בכבודו ובעצמו כדי לשחרר אותו, כי זה חופש ביטוי וזה מותר וזה לגיטימי. 
+
+ אבל חופש הביטוי לא יכול להיות חד-צדדי, אדוני היושב-ראש. חופש ביטוי זה דבר שמדינה דמוקרטית צריכה להתהדר בו לכל מי שרוצה לומר דברים במדינה הזאת, ולא יכול להיות שרבנים לא יעמדו ולא יחסו תחת ההגנה הזאת, של חופש ביטוי. 
+
+עכשיו, לקחת אדם מכובד, מתקרב לגיל 80, ניצול השואה, בצהרי היום, ולעצור אותו כאחרון העבריינים, זה מחזה שמדינה דמוקרטית צריכה להתבייש בו; צריכה להתבייש במחזה הזה, כי זה מחזה מביש.
+
+
+ חברת הכנסת חוטובלי, אני רוצה אפילו – – –
+
+
+ אנחנו חברי כנסת, צריכים לשמור על החוק.
+
+
+ אין על זה ויכוח. 
+
+
+ אולי תלמד אותי על איזה חוק עבר רב שפסק הלכה – – –
+
+
+ הוא הוזמן כמה פעמים – – – ואנחנו כשרים נחקרנו ושווים בפני החוק – – –
+
+
+ על מה אתה מדבר, אתה מכיר – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ חבר הכנסת אדרי, בא אדם מבוגר, אומר: אני חתמתי, אני חתום על הספר, תעמידו אותו לדין; מה אתה צריך לחקור אותו? מה אתה צריך לעצור אותו? 
+
+
+ מה זה, אבל הוא צריך להתייצב. 
+
+
+ רגע, נגיד הוא אומר: אני חתמתי, מה אתה רוצה. עכשיו השאלה היא אם זה עבירה או לא עבירה. בכל זאת, אנחנו לא נלך וניכנס. יש איזה כבוד, יש דברים שאין צורך בהם. זה לא שהוא עבריין נמלט. הוא אומר: אני חתמתי, מה אתם רוצים.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, מי שראה את המחזה היום – – –
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חקרו פעם אחר פעם את ראש הממשלה, חקרו שרים, חוקרים חברי כנסת, הם חייבים להתייצב. פה אומרים: בוא – – –
+
+
+ סליחה, סליחה, אדוני היושב-ראש, חופש ביטוי – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ אין על זה ויכוח. ראש הממשלה שחוקרים אותו, יש לו מה לענות; הוא בא ואומר: על מה אתם חוקרים אותי, חתמתי. אני חתמתי, מה אתם רוצים ממני יותר?
+
+
+ הם רוצים לשאול את השאלות. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, מי שראה את המחזה הזה היום – – 
+
+
+ אתה חושב שצריך להעמיד אותו לדין, תעמיד אותו לדין, למה לך לעצור אותו? 
+
+
+ – – היה בטוח שמדובר לפחות במרגל או במבוקש מספר אחת – – 
+
+
+ תעמיד אותו לדין.
+
+
+ – – כאילו למשטרה אין מה לעשות; תמו העבריינים במדינת ישראל, וזה מה שיש לה – לרדוף עבריינים לא, לרדוף רבנים כן. והדבר הזה מקומם, והוא צריך לקומם לא רק את מי שאכפת לו מכבוד התורה ומי שאכפת לו מכבוד רבנים – מי שאכפת לו מחופש ביטוי במדינה דמוקרטית, וזה המאבק שלנו. 
+
+ואני חושבת שהשערורייה הזאת, צריכים למחות עליה – כן, גם אתה, חבר הכנסת אדרי. גם אתה צריך למחות עליה.
+
+יש כאן דרישה מוסרית משר המשפטים להסתכל פנימה על הצוות שלו, על הצוות של שי ניצן, שעושה איפה ואיפה, שהמושג "חופש ביטוי" הופך למרמס כשמדובר באנשי רוח שמגיעים מהצד הלא-נכון, כנראה, של המפה הפוליטית, והאנשים האלה נעצרים לאור יום כאילו מדובר בעבריינים שמסכנים את ביטחונה של מדינת ישראל. 
+
+הדבר הזה הוא שערורייתי, הדבר הזה, צריך למחות עליו. כל מי שאכפת לו במדינה הזאת חייב למחות על הדבר הזה. 
+
+ואני רוצה לומר שקבוצת חברי כנסת כאן התארגנו, ופנינו לשר המשפטים – לסגור את תיק החקירה הזה באופן מיידי, כדי שלא נעמוד בפני מצבים כאלה בעתיד. לרבנים יש זכות מלאה לומר את עמדתם, לרבנים ��ש זכות מלאה להשמיע את עמדותיהם במסגרת חופש הפעולה שלהם כרבנים. אחרת אפשר לסגור את מוסד הרבנות – – 
+
+
+ רק תיזהרי. חברת הכנסת חוטובלי – – 
+
+
+ – – מדינת ישראל תהיה המדינה הראשונה שלא תאפשר לרבנים להתבטא בסוגיות של הלכה.
+
+
+ – – חברת הכנסת חוטובלי, אחר כך גם אימאמים, יהיה מותר להם לומר – הרב ליאור לא הכחיש את העובדה; אם הפרקליטות רוצה, תעמיד אותו לדין, לא צריך לעצור אותו. לא צריך. בכל זאת בן-אדם, באמת – – –
+
+
+ אבל ממתי מתן הסכמה לספר הוא בגדר עבירה פלילית? ממתי?
+
+
+ בסדר, אבל תיזהרי במה שאת אומרת. אם מותר לכל אחד לומר, כי הוא רב, אז בסופו של דבר יבוא אימאם ויאמר: אני יכול לומר מה שאני רוצה, כי הוא רב – – –
+
+
+ אדוני היושב-ראש, זה במסגרת תחום הפסיקה ההלכתי. 
+
+
+ אז לזה תקראי כך. חבר הכנסת אדרי, היא צודקת, רק אני אומר לך. חבר הכנסת אדרי, אתה כראש עיר, או כשר המשטרה, השר לביטחון פנים, לעולם לא היית מבקש לעצור מנהיג ציבור, רב, כאשר הוא מודה. הוא אומר: אני חתמתי, מה אתם רוצים? מה אתם רוצים יותר? מה אתם רוצים לחקור אותי, אם חתמתי? אני אומר לכם: חתמתי, אני חתמתי על הספר הזה. נא לסיים.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסיים ולומר – מי שלא מבין מה פירושה של הסכמה, לא מבין מהי העשייה של רבנים. זה דבר של יום ביומו, ואי-אפשר להעמיד רבנים לדין על פעילות שהיא במסגרת לב העשייה הרבנית שלהם. הדבר הזה מסכן את חופש הפעולה שלנו במדינה דמוקרטית ואת אבן היסוד של הדמוקרטיה, שהיא חופש הביטוי.
+
+
+ תודה רבה לחברת הכנסת חוטובלי. 
+
+
+ תודה רבה.
+
+
+ רבותי, יסכם את הדיון השר בני בגין. אדוני השר יעלה לדוכן הנואמים ויבוא ויביע את עמדת הממשלה בסיכום הדיון. מייד בתום נאומו ותשובתו של השר בגין אנחנו נעבור להצביע על שלוש הצעות האי-אמון. נא לצלצל.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הוגשו שלוש הצעות אי-אמון בממשלה, בנושאים מגוונים. תחילה אשוב ואביע את דעתי הקבועה בנושא זה, כפי שהבעתי אותה באחד הדיונים הקודמים, לפני זמן קצר: הגשת הצעות אי-אמון על בסיס שבועי, שתיים-שלוש הצעות אי-אמון בכל שבוע – – –
+
+
+ לא שומעים אותך – – –
+
+ אם לא שומעים זה לא נורא, אין חידושים בדברי.
+
+
+ אם היה צריך להגן עליו, הייתי מגן עליו.
+
+
+ בסדר, אם זה נרשם, זה לא חשוב.
+
+
+ הכול נרשם.
+
+
+ כן, כן, אבל אני לא רוצה להשלות את עצמי. אני מאוד מודה לצוות על הפניית תשומת הלב, אבל אנחנו לא נשלה את עצמנו בצד הזה של האולם, כשאין מקשיבים לא חשוב שלא שומעים. אבל אין לי שום טענה, זו דרך העולם ודרכו של הבית ברגעים המכריעים האלה, לפני הצעות האי-אמון, בניסיון לשמור על יציבותה של הממשלה.
+
+מכל מקום, אחזור לרעיון המרכזי שניסיתי להביע קודם. הצעות סיטוניות של אי-אמון בממשלה מוזילות מאוד את ערכה של כל אחת מהן. אני חושב שהדבר מעיד קודם כול על מידה של עוני ביכולתה של האופוזיציה לעורר תשומת לב ציבורית לעמדותיה. כל שבוע שתיים-שלוש הצעות אי-אמון, זה מרחיק לכת. אני חושב שגם החברים באופוזיציה, בייחוד הוותיקים שבהם, זוכרים ימים אחרים, שבהם ניתנה איזו חשיבות ציבורית, ולכן היה גם הד ציבורי, בגלל הנדירות של הגשת ההצעות האלה. אני מוכן לפנות לחברת הכנסת דליה איציק, לשעבר יושבת, יושב-ראש הכנסת – את מעדיפה "יושב-ראש" או "יושבת-ראש"?
+
+
+ יושבת-ראש.
+
+ יושבת-ראש. יפה. אני ניסיתי לשכנע את חברייך, אבל אני פונה אלייך עקב תפקידך הרם באופוזיציה, שלא יוגשו באו��ן סיטוני בכל שבוע הצעות אי-אמון, פעולה שמאוד מוזילה את ערכן, גורמת לזילותן הציבורית, ולכן גם לתשומת לב מופחתת, גם מצד חברי הכנסת וגם מצד הציבור. זו הצעתי. אני הייתי באופוזיציה שנים לא רבות. את זוכרת שלא סבלתי שם, אבל בכל זאת, אני מציע לשים גבולות סבירים למשחק הפרלמנטרי, לא מבחינת הקואליציה – היא תשרוד את ההצבעה היום – אלא מבחינת כבודה של האופוזיציה. וכיוון שכבודה של האופוזיציה יקר לנו, חשוב לנו, אני מציע, להבא, שאולי תקבלו את הצעתי ותדללו קצת את התכיפות של ההצעות לאי-אמון בממשלה.
+
+אני אבקש, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – – –
+
+
+ השר בגין, מי כמוך יודע – מה, אז נסתום את הפה וזהו? מה בדיוק אתה מצפה מאתנו, שמה? שנשב ונצדיע לדרך הכושלת שלכם? שמה? זה הכלי היחידי, להגיש אי-אמון.
+
+ חברתי חברת הכנסת אברהם-בלילא, הבנתי. אני רק – אני אוכל לומר שאני, לפחות, זוכר ימים אחרים, של אופוזיציה אחרת, לוחמת, הייתי אומר, באמת לוחמת, שלא התייחסה כך להצעות אי-אמון. הגישו הצעת אי-אמון, יזכיר לי אדוני היושב-ראש, כל שלושה-ארבעה חודשים, והיה אכן הד ציבורי לכך. תבדקי – תבדקי את ההד הציבורי של הדיונים הסיטוניים האלה. תבדקי – – –
+
+
+ אומר לך מה הבעיה העיקרית – – –
+
+
+תאמרי לי מה הבעיה העיקרית. בכבוד, בכבוד, ברשות היושב-ראש.
+
+
+ אתם רוצים – ואת עוזרת לו.
+
+ זה בסדר גמור. אם ירשה היושב-ראש, חברת הכנסת אברהם-בלילא מסבירה את האידיאולוגיה של הצעות סיטוניות של אי-אמון.
+
+ אחת הבעיות של – – – העובדים בממשלה, ולכן לא נוח להפריע לכם להסתובב בחוסר מעש במסדרונות אלא לבוא לכאן ולנסות להתמודד עם הטיעונים שאנחנו מעלים, וזה בסדר.
+
+
+ אני חושב שאנחנו גם מתמודדים בהצלחה, אבל האחריות היא שלכם ועליכם. אני מפנה את תשומת הלב. לפעמים גם כדאי להתחשב בהצעת אנשים שהרי הם כבני 70 שנה.
+
+מכל מקום, אדוני היושב-ראש, אני אבקש להתייחס לאחת מההצעות – –
+
+
+ אדוני הוא כבן 70 שנה. אני כבן 20 שנה, כי אני בן 70 שנה. אתה עוד צעיר, אבל...
+
+
+ ואיש מאתנו, כך או כך, לא ידמה לרבי אלעזר בן עזריה, שהוא הבעלים של האמירה הזאת, על-פי מיטב זיכרוני, אבל אנחנו נוהגים כך, בגילנו – אתה כבר חצית אותו – להשתמש בביטוי הזה. 
+
+ מכל מקום, חברי הכנסת, אני אבקש להתייחס להצעת האי-אמון השלישית: מדיניות הסירוב של הממשלה להגיע להסכם שלום. אבקש להביא בפני הכנסת, וגם כיוון שאולי מצלמים אותנו, בפני הציבור, את הנתונים החדשים הבאים; מקורם בשני ראיונות מרתקים שהעניק לעיתונות הערבית אחד ממנהיגי אש"ף הידוע ברבים כאחד מן המתונים שבהם, ידוע כך גם במזרח התיכון וגם בארצות הים. 
+
+ נביל שעת' נתן ריאיון אחד ל"אל-קודס", ב-13 בחודש זה, וריאיון אחד ל"כל אל-ערב", כאן, בארץ, ב-10 במאי, והוא הודיע, וזה היה בבחינת חידוש כאשר קראתי את ראשית הדברים, שאש"ף מוכן לשנות מטעמו, לשנות את עמדתו, ובכל זאת לקבל את הנוסחה שדחה עד עכשיו: שתי מדינות לשני עמים. אלא – בהמשך הריאיון מתברר מהי פרשנותו החדשה של הארגון לשחרור פלסטין מן הנוכחות היהודית לביטוי "שתי מדינות לשני עמים". 
+
+וכך מודיע לנו נביל שעת': נהיה מוכנים לקבל את הנוסחה הזאת בתנאי שיהיה מדובר בעם הפלסטיני ובעם הישראלי, הכולל מוסלמים, נוצרים ויהודים, כשם שהעם הפלסטיני כולל מוסלמים, נוצרים ו–; חבר הכנסת אפללו, תנחש, מהי המקבילה ליהודים במקום השלישי בתור הזה? מוסלמים, נוצרים ושומרונים. זוהי המקבילה. זה תפקי��נו כיהודים בארץ-ישראל, להיות המקבילה של הקבוצה המכובדת אבל קטנטנה – –
+
+
+ יש לכם רוב, יש רוב – – – 
+
+
+ – – בכל זאת, אם כבר, של השומרונים. ובריאיון ב"כל אל-ערב", שלושה ימים קודם, הוא אומר: שיכירו בתושבים המקוריים, האמיתיים, של פלסטין, הלוא הם, כדבריו, המוסלמים והנוצרים.
+
+והוא מוסיף ואומר בתשובה על שאלה של "כל אל-ערב": נולדת בצפת, עברתם כמשפחה ליפו, התגוררת ארבע שנים ביפו. אתה רואה את עצמך חוזר ליפו? מודיע נביל שעת': ודאי שאני רואה את עצמי חוזר ליפו, למה לא? אבל, הוא אומר: בין שאני ברמאללה או בעזה אפעל למען יפו, ירושלים וכל פלסטין. 
+
+ הרי לכם בקליפת אגוז תמצית ההשקפה של הארגון המתון. אני חוזר על הגדרתו, על-פי הדברים האלה בוודאי – הארגון לשחרור פלסטין מן הנוכחות היהודית, ועל רקע זה, אדוני היושב-ראש, להגיש הצעת אי-אמון ולטעון שממשלת ישראל מסרבת להגיע להסכם עם ההנהגה של השכנים הערבים שלנו בשומרון ביהודה ובחבל-עזה, אחרי שני הניסיונות, בשנת 2000 ובשנת 2008, על רקע כל הוויתורים האלה, אני חושב שההצעה הזאת מופרכת לא פחות משתי ההצעות האחרות, אבל כאן ניתנה לנו הזדמנות לומר את הדברים החדשים, כפי שהגיעו לידיעתנו בשבוע, עשרת הימים האחרונים. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש.
+
+
+ תודה רבה לשר זאב בנימין בגין. 
+
+
+אני מתכבד להציע בשם הממשלה ה-32 שאני חבר בה לדחות את שלוש ההצעות.
+
+
+ תודה רבה לשר זאב בנימין בגין. אדוני יגיע למקומו. אנחנו עוברים מייד להצבעה, ולא תישמע טענה מצד איזה שר או חבר כנסת שלא הספיק להגיע. 
+
+ רבותי, שלוש הצעות אי-אמון בפנינו. ההצעה הראשונה היא הצעתה של סיעת קדימה להגיש אי-אמון בממשלה, בנושא: כישלון ממשלת נתניהו במתן מענה למצוקת הדיור של אזרחי ישראל ובפרט של הזוגות הצעירים; הצעה שהוצגה על-ידי חבר הכנסת יואל חסון ונענתה מצד הממשלה על-ידי שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס. נא להצביע. מי בעד? מי נגד האי-אמון? נא להצביע.
+
+הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
+
+
+ 30 בעד, בעוד 40 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעת קדימה כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת יואל חסון לא נתקבלה. 
+
+חבר הכנסת פלסנר, אני באמצע ההצבעות, לא להפריע. 
+
+ אנחנו עוברים להצעת האי-אמון של סיעות מרצ והעבודה כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת ניצן הורוביץ, בכותרת: כישלון הממשלה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. 
+
+
+הצעת סיעות מרצ–העבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
+
+
+27 בעד, 43 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון לא נתקבלה; הצעת האי-אמון שנומקה על-ידי חבר הכנסת ניצן הורוביץ ונענתה על-ידי השר מיכאל איתן.
+ אנחנו עוברים להצעת אי-אמון של סיעות בל"ד, חד"ש ורע"ם-תע"ל כפי שנומקה על-ידי חברת הכנסת חנין זועבי, שכותרתה: מדיניות הסירוב של הממשלה להגיע להסכם שלום. רבותי חברי הכנסת, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. 
+
+הצעת סיעות בל"ד–חד"ש–רע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
+
+
+ 17 בעד, 45 נגד, אין נמנעים. אני קובע שגם הצעתן של סיעות בל"ד, חד"ש ורע"ם-תע"ל כפי שנומקה על-ידי חברת הכנסת זועבי ונענתה על-ידי השר מיכאל איתן לא נתקבלה. 
+
+ אנחנו ממשיכים בסדר-היום, רבותי חברי הכנסת.
+ 
+
+ [מס' מ/589, פ/2765/18; "דברי הכנסת", חוב' ל"ג, עמ' 20339 ועמ' 20341; נספחות.]
+
+
+ אנחנו עוברים להצעת חוק לביטול תשלום חלקי של דמי הבראה בשירות הציבורי בשנת 2010 (הוראת ש��ה), של יושב-ראש ועדת הכספים. יעלה ויבוא יושב-ראש ועדת הכספים. 
+
+האם אתם מתנגדים? זה לא היה בסדר-היום. 
+
+
+ – – – עם דליה איציק.
+
+
+ אם אתם מסכימים, בסדר, כי הוא בא להתלונן. אם יש הסכמה כן, אם לא, עובר לסוף סדר-היום. בבקשה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אם זה לא יאושר היום, יקזזו את דמי ההבראה ב-1 ביולי.
+
+
+ לכן יש הסכמה, מה קרה? בשביל מה להתווכח. חבר הכנסת חסון הזדרז לשאול מה קרה. הסברתי לו שכנראה יש הסכמה. בבקשה. 
+
+ אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני ראש הממשלה, השרים, חברי הכנסת, אני מתכבד להגיש בפני הכנסת הצעת חוק לביטול תשלום חלקי של דמי הבראה בשירות הציבורי בשנת 2010 (הוראת שעה), התשע"א–2011.  מדובר על מיזוג של שתי הצעות חוק. האחת היא הצעת חוק – – –
+
+
+ איפה 2009? איפה הוא?
+
+
+ נגיע לזה.
+
+
+טוב, שמענו, חבר הכנסת אפללו.
+
+
+לא, זה מקומם אותי. 600 מיליון – – –
+
+
+ חבר הכנסת אפללו, אמרת איפה 2009, אבל למה לא הסתייגת?
+
+
+ אתה צודק, נגיע לזה. 
+
+
+ אני צודק. איפה שר האוצר?
+
+
+ הצעת החוק הפרטית הוגשה על-ידי חברי ועדת הכספים – חברי הכנסת משה גפני, יעקב אדרי, אורי אורבך, אורי אריאל, יצחק וקנין, שי חרמש, שלי יחימוביץ, אמנון כהן, גאלב מג'אדלה, אלכס מילר, ציון פיניאן, פניה קירשנבאום, מירי רגב ורונית תירוש. 
+
+הצעת החוק הממשלתית נדונה בכנסת בקריאה הראשונה ביום י"ח בסיוון התשע"א, 20 ביוני 2011. באותו מועד, לפניה, אושרה הצעת החוק הפרטית. אדוני היושב-ראש, זאת הצעת חוק שאושרה במליאת הכנסת ביום שני בשבוע שעבר, והיא מובאת לאישור היום לקריאה השנייה והשלישית. 
+
+אני מבקש להסביר לחברי הכנסת על מה מדובר. הממשלה הביאה יחד עם חוק ההסדרים בשנת 2009 הצעה לקזז את דמי ההבראה מהעובדים במגזר הציבורי; מחצית מדמי ההבראה ב-2009 ומחצית מדמי ההבראה ב-2010. יחד עם הצעה זאת, עם הסעיף של הקיזוז של דמי הבראה בחוק ההסדרים, נדרשו העובדים במגזר הפרטי לתרום יום עבודה שהוא מקביל לדמי הבראה של המגזר הציבורי, כאשר הכסף הזה היה מיועד להקמת קרן לסיוע לעסקים במצוקה. אני מבקש להכניס את חברי הכנסת לאותו מועד. אנחנו מדברים על מחצית 2009, מחצית שנת 2009 כשהמצב הכלכלי היה בכי רע. היה קשה מאוד, הגיעו לוועדת הכספים התאחדות התעשיינים, ראשי מפעלים שעמדו בפני קריסה מוחלטת, והיה פחד והיתה חרדה מפני העתיד לקרות בכל הנושא של התעסוקה. היה מאוד קשה, והעובדים גם הסכימו לזה. היתה הסכמה על קיזוז דמי ההבראה על מנת להקים את הקרן של הסיוע לעסקים במצוקה. 
+
+ והנה, לאחר זמן לא רב, התהפך המצב, והמצב הכלכלי של מדינת ישראל ברוך השם נהיה מצוין. אנחנו במהלך 2010 בוועדת הכספים קיימנו שני דיונים – למה לא מוקמת הקרן לסיוע לעסקים במצוקה? 
+
+
+איפה הכסף?
+
+
+ ומאחר שלא קיבלנו תשובה ברורה על השאלה הזאת, או בעצם לא היתה תשובה, הנחנו, חברי ועדת הכספים, הצעת חוק על שולחן הכנסת שבה אנחנו מבקשים להחזיר את דמי ההבראה, ומהכסף של 2009 שכבר קוזז להקים את הקרן לעסקים במצוקה.
+
+הממשלה קיבלה את עמדתנו באופן חלקי, וקיבלה החלטה והגישה הצעת חוק שלפיה מחזירים למי שקיזזו ממנו ב-2010 את דמי ההבראה. אנחנו דרשנו שזה יהיה צמוד, ובתוך ארבעה חודשים, ועמדתנו התקבלה בוועדת הכספים. ואלה שאמורים לקזז ב-1 ביולי 2011, שזה בעוד כמה ימים – יבוטל הקיזוז; וזאת בעצם הצעת החוק. הממשלה התנגדה לחלק של הקמת הקרן לסיוע למפעלים במצוקה והתנגדה להחזר של 2009. פיצלנו את הצעת החוק מכיוון שאני התחייבתי בפני הממשלה שאנחנו נלך יחד עם הצעת החוק הממשלתית בניסוח.
+
+
+אבל איך אתה מסכים ל-2009?
+
+
+ לא מסכים.
+
+
+זה 600 מיליון – הממשלה לוקחת כסף למען משהו – – –
+
+
+ לא מסכים. עכשיו אני רוצה – – –
+
+
+חבר הכנסת אפללו, אם אתה מבקש ממני אני אקרא אותך לסדר, אבל אני לא יכול, קשה לי.
+
+
+ אבל חבר הכנסת אפללו צודק. 
+
+
+ בסדר.
+
+
+ בסדר, עכשיו אני אדבר. 
+
+ תענה לו.
+
+
+ כן, אני אדבר.
+
+
+אני שאלתי שאלה. 
+
+
+ אפילו אני שמעתי, שאני כבד – – –
+
+
+ עכשיו אני רוצה לומר, הממשלה היתה צריכה להגיע לוועדת הכספים בפנים נפולות, בנמיכות קומה. למה? קיזזתם 600 מיליון שקל מהעובדים תמורת הקמת קרן לסיוע למפעלים במצוקה; לא עשיתם את זה, גזלתם את הכסף של העובדים.
+
+
+כל הכבוד. איפה שר האוצר?
+
+
+ לקחתם כסף לא שלכם. שיקרתם – – –
+
+
+ אתה רוצה להסתייג?
+
+
+ שיקרתם לכנסת. אז יפה, את 2010 מחזירים, ומחזירים צמוד למדד, ומחזירים מהר. אבל למה 2009? 600 מיליון שקל עבור מה?
+
+
+זה מקומם, אדוני היושב-ראש.
+
+
+ הגיעו לוועדה נציגי הממשלה והתווכחו אתנו על הניסוח המשפטי של החוק. אני רוצה להסביר, מכיוון שכאן מונח דבר שאני מזהיר את הכנסת. אנחנו ביקשנו שהניסוח יהיה כמו הצעת החוק הפרטית, שמבטלים את החוק הזה. החוק הזה מיועד לשנתיים, כך כתוב בחוק – 2009, 2010; היום אנחנו ב-2011, מבטלים את החוק. התעקשו נציגי הממשלה שלא יבטלו את החוק, אלא – –
+
+
+האוצר.
+
+
+– – זאת תהיה הוראת שעה, ובהוראת השעה יהיה כתוב: על אף האמור בחוק ההוא – – –
+
+
+ מה החלטתם אתם?
+
+
+ אנחנו מקבלים. אני התחייבתי שאני מקבל את ההצעה הזאת. הניסוח לא משנה שום דבר. אבל זה הניסוח.
+
+
+ אבל איך אתה מקבל את זה? תגיד לציבור, תגיד לציבור שהאוצר גנב את הכסף.
+
+
+ עכשיו אני רוצה להסביר לכנסת למה עשו את זה. אני שברתי את הראש למה הם מתווכחים אתי על העניין הזה שאין לו שום בסיס משפטי. הרי החוק הוא לשנתיים. התאריך עבר, הממשלה מחזירה את הכסף של 2010, מה אכפת להם שיהיה כתוב שהחוק בטל? מכאן ולהבא. עכשיו אני אסביר לכם למה הם עשו את זה. עד שתפסתי את הפרינציפ שלהם – באמת אנשים חכמים. אין להם בעיה לבוא ב-2013, ב-2014, לכנסת לחדש את החוק הזה. אין להם בעיה. הכנסת – אחת מהשתיים: חברי הכנסת יהיו חזקים – לא יאשרו את זה; יהיו חלשים – יאשרו את זה.
+
+
+ נכון.
+
+
+ מה הבעיה שלהם? הבעיה שלהם בממשלה – עכשיו תראו מה הם עושים בממשלה. אני אתן לכם דוגמה. הם קיבלו החלטה, בממשלה, בחוק ההסדרים, שכדי לעודד נשים לצאת לעבודה הולכים על-פי סולם השקילות הישראלי – זאת ההחלטה שהתקבלה בממשלה. עכשיו, אם אני הייתי שר בממשלה הייתי תומך בזה, למה לא? רוצים לעודד נשים לצאת לעבודה – כדי לסבסד את מעונות-היום צריך ללכת על-פי סולם השקילות הישראלי. למה לא? זה כחול-לבן. הלכתי לבדוק מה זה סולם השקילות הישראלי, והתברר ככה – – –
+
+
+ כל הכבוד.
+
+
+ – – – והתברר שעל-פי סולם השקילות הישראלי שהיה במחקר שעשו ב-1968, הבעל נחשב לא נפש אחת, אלא 1.25 נפש; יותר מנפש. למה? מפני שהוא קונה את הדירה אז הוא שווה יותר.
+
+
+ – – – נשמה יתירה.
+
+
+ האשה שווה רק 0.75. היא לא נפש שלמה, האשה, לפי סולם השקילות הישראלי. למה? מפני שהדירה כבר מוכנה. מה צריך לעשות כשהאשה מגיעה? לקנות פריג'ידר. 
+
+
+ אני – אם אני הייתי מרגיש בבית 0.25, הייתי מאושר.
+
+
+ אבל אצל האוצר – – –
+
+
+ ואז, כשהבעל והאשה מתחתנים, ביחד הם שווים שתי נפשות – זה סולם השקילות הישראלי. הבעל הוא 1.25, האשה – 0.75. ביחד הם שניים שלמים. ואז בדקתי בסולם השקילות הישראלי מה קורה כשנולד ילד וצריך לשלוח אותו למעון. הילד שווה על-פי סולם השקילות הישראלי 0.65. 
+
+
+ תלוי אם אמא שלו מורה.
+
+
+ לא חשוב. את האמא המורה נשאיר, זה עוד סיפור.
+
+
+זה סיפור – – –
+
+
+ למה 0.65? בגלל שדירה יש, רהיטים יש, פריג'ידר יש, תנור יש. נשאר רק לקנות מיטת תינוק, אז 0.65. קיבלה ממשלת ישראל החלטה שאם לזוג נולד ילד שהיום הוא זכאי לסבסוד במעון, הוא מקבל לפי שלוש נפשות. לפי סולם השקילות הישראלי הוא שווה פחות. הוא שווה 2.65, והוא יקבל פחות סבסוד. וזה עבר בהחלטת ממשלה, ואף אחד לא התנגד. כולם היו בעד.
+
+
+ כי הם לא הבינו.
+
+
+לא הבינו. 
+
+
+ אף אחד לא הבין.
+
+
+ אני אמרתי בוועדה שאם יהיו שני שרים שיבואו ויגידו שהם הבינו על מה הם הצביעו, אני תומך בזה.
+
+
+זה בהחלטת ממשלה מאיזה שנה?
+
+
+ מעכשיו, מחוק ההסדרים.
+
+
+ חוק ההסדרים האחרון.
+
+
+ האחרון. לא חוק שהגיע לכנסת, החלטת ממשלה.
+
+
+ אדוני מתכוון לחוק ההסדרים הדו-שנתי?
+
+
+ הדו-שנתי. החלטת ממשלה, זה לא הובא לכנסת. מה עושה עכשיו משרד האוצר? הוא מתווכח עם ועדת הכספים והוא אומר: אני לא רוצה לבטל את החוק של דמי ההבראה, אלא אני רוצה שיהיה: על אף האמור בחוק ההוא, מכאן ואילך זה לא חל. ב-2013 הם יבואו לממשלה ויגידו: אנחנו רוצים לחדש את החוק של דמי ההבראה – אז הם לא יגידו בנוסח הזה. אם היינו מבטלים את החוק הם היו צריכים לעשות את הכול מחדש. היו מביאים לממשלה שצריך להוריד דמי הבראה, היו קמים השרים והיו אומרים: לא. הם יבואו עכשיו לממשלה והם יגידו: אנחנו מאריכים את המועד של מה שהוחלט אז בחוק ההסדרים – זה הכול; שורה אחת תהיה בהחלטת הממשלה.
+
+
+ למה הסכמתם?
+
+
+ לא, כיוון שאני התחייבתי, אחרת לא היינו מקזזים את דמי ההבראה. זה לא משנה. משפטית.
+
+
+ – – – אבל, משרד האוצר לא עשה את זה.
+
+
+ משפטית זה לא משנה כלום, מכיוון שבטל החוק. על אף האמור אנחנו – – –
+
+
+ – – – לתקציב הבא.
+
+
+ אם יחליט משרד האוצר או אי מי מאגף התקציבים להביא לממשלה ב-2013, מה שהוא צריך לעשות – הוא אחרי זה צריך את הכנסת עם כל הקריאות. ואם יהיו פה חברי כנסת, אם אנחנו נזכה להיות פה אז, אנחנו לא ניתן להם. אבל אותם לא מעניין הכנסת, אותם מעניין להעביר את זה בממשלה. והממשלה – רק בשורה אחת, כמו בסולם השקילות. זה התחכום של אנשי אגף התקציבים.
+
+
+ אבל אם זו החלטת ממשלה – – – 
+
+
+ כן. 
+
+
+ ממילא – – –
+
+
+ לא. אבל אם היינו מבטלים עכשיו את החוק הם היו צריכים להביא תזכיר – – –
+
+
+ היום זה לא החלטת ממשלה. השר איתן, היום זה לא החלטת ממשלה. היום זה חקיקה.
+
+
+ – – – בחוק ההסדרים – – –
+
+
+ היום הוא לא צריך החלטה כזאת. 
+
+
+ לא, לא. החלטת הממשלה זה רק סולם השקילות. זה חוק. 
+
+
+ דרך אגב, גפני צודק. אבל כל ממשלה היתה עושה אותו הדבר, כי אגף תקציבים היה מציע לכל ממשלה לעשות את זה.
+
+
+זה חייב חקיקה ראשית, למה? – – 
+
+
+ למה לאוצר לבוא לכנסת? הכנסת תבוא לאוצר.
+
+
+ – – כי דמי ההבראה זה זכויות מוקנות של העובדים. אי-אפשר להעביר את זה בהחלטת ממשלה. צריך לזה חקיקה עם כל הקריאות.
+
+
+לכן הם לא מבטלים.
+
+
+ כן. לפי הניסוח גם שלנו, וגם של הממשלה, יצטרכו חוק בכל הקריאות.
+
+
+ הוראת השעה היא להשהות את החוק, ולא לבטל אותו.
+
+
+ יצטרכו חוק בכל הקריאות. השאלה היא, איך זה עובר את הממשלה? לפי הנוסח הזה בממשלה – – –
+
+
+ אני הייתי – – – והשר אפללו היה עושה אותו הדבר. 
+
+
+ לפי ההצעה הזאת, לפי הניסוח הזה, לממשלה הם ��ריכים להביא שורה אחת: מאריכים את המועד ל-2013, 2014 – אגב, הם לא צריכים להאריך את זה לכל 2013, 2014.
+
+
+ הכול ברור עכשיו. אבל אתה ממליץ להצביע.
+
+
+ אני ממליץ להצביע מפני שאחרת – – –
+
+
+ בוא נצביע. אתה מוכן לצלצל? אנחנו מצביעים. 
+
+
+ ולכן, אני אומר – באמת, אני למדתי בשנתיים וחצי שאני בוועדת הכספים, אנשי אגף התקציבים הם אנשים מאוד מאוד חכמים, מאוד מאוד חכמים. הם התווכחו עם יושב-ראש ועדת הכספים ועם חברי הוועדה יומיים על הנוסח.
+
+
+ השר, אני מתכוון להצביע. תצלצל, אתה תצלצל. 
+
+
+ אמרנו, מה זה משנה? אמרנו, מה זה משנה? מה אכפת לכם הנוסח הזה? הרי זה לא משנה כלום. אמרו: לא, אתה התחייבת ללכת על-פי הנוסח הממשלתי. אמרתי: נכון, ואני אצביע בעדכם. אבל תגידו למה, למה. הם לא נתנו הסבר.
+
+
+ אדוני – – –
+
+
+ 600 מיליון.
+
+
+ אתה רוצה שהוא ימשיך לדבר? אני רוצה להצביע. אם אתה רוצה שהוא ימשיך לדבר – – 
+
+ אני אומר לכם את ההסבר. 
+
+
+ – – אבל לא אפריע לך. לא יכול להיות כך.
+
+
+ ההסבר הוא תחכום, והם עושים את זה כל הזמן. הם יורים את החץ ומסמנים את העיגול.
+
+
+ אבל יש לך – – –
+
+
+ אני מבקש, אני מבקש מחברי הכנסת – – –
+
+
+ רבותי, אני הולך להצביע, כבוד סגן שר האוצר, תדעו את זה. 
+
+
+ אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת. היא לטובת העובדים – מחזירים את דמי ההבראה של 2010. ראוי וצריך לתמוך. צריך לפקוח עיניים מה הם יעשו עם זה לקראת תקציב 2013. תודה רבה.
+
+
+ יישר כוח, גפני.
+
+
+ יושב-ראש ועדת הכנסת, אני מצביע בהתאם לתקנון. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקש מכולם לשבת על מקומותיהם, בין שהם מהקואליציה ובין שהם מהאופוזיציה. 
+
+ רבותי חברי הכנסת, הצעת חוק לביטול תשלום – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ חבר הכנסת אפללו, אני מצביע – הצעת חוק לביטול תשלום חלקי של דמי הבראה בשירות הציבורי בשנת 2010 (הוראת שעה). הוראת השעה היא לבטל את זה. נא להצביע. בבקשה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? כולם יצביעו בעד.
+
+
+ גנבו 600 מיליון – – –
+
+
+ חבר הכנסת אפללו, לא מפריעים בזמן הצבעה.
+
+
+ 600 מיליון – – –
+
+
+ אבל לא מפריעים בזמן הצבעה, חבר הכנסת אפללו.
+
+סעיפים 1–8 נתקבלו.
+
+
+ 34 בעד, אחד נגד ואחד נמנע. אני קובע שהצעת החוק לביטול – – –
+
+
+ למה? – – –
+
+
+ חבר הכנסת אפללו. אני קובע שהצעת החוק לביטול תשלום חלקי של דמי ההבראה עברה בקריאה שנייה. 
+
+אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, האם אדוני מבקש שנצביע בקריאה שלישית עכשיו?
+
+
+ כן, כן. 
+
+
+ תודה רבה. 
+
+ אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית של הצעת חוק לביטול תשלום חלקי של דמי הבראה בשירות הציבורי בשנת 2010 (הוראת שעה). נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
+
+חוק לביטול תשלום חלקי של דמי הבראה בשירות הציבורי בשנת 2010 (הוראת שעה), התשע"א–2011, נתקבל.
+
+
+
+ אדוני היושב-ראש – – – איך זה יכול להיות?
+
+
+יש גבול. אם הייתי יודע שקריאותיך כרגע מוסיפות לעוצמתך הפוליטית, הייתי נותן לך. אבל, הן גם לא מוסיפות כרגע.
+
+
+– – –
+
+
+ הבנתי. אבל אמרת את כל מה שהיה.
+
+31 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק לביטול תשלום חלקי של דמי ההבראה בשירות הציבורי בשנת 2010 (הוראת שעה) עברה בקריאה שלישית, והחוק ייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל כהוראת שעה. כהוראת שעה, אדוני שר האוצר. תודה רבה. 
+
+ אנחנו ממשיכים.
+
+
+ רגע, רגע. אפשר להוסיף – – –
+
+
+ חברת הכנסת תירוש מבקשת שנוסיף אותה. אני רושם שהיא מבקשת להוסיף אותה. אינני משנה את ההצבעה. תודה רבה.
+
+
+ [נספחות.]
+
+
+ החלטת הוועדה לענייני ביקורת המדינה, לפי סעיף 9(6) לחוק מבקר המדינה, בדבר העמדת תאגידי המים והביוב לביקורת מבקר המדינה – הצבעה. אבל גם כמובן זה ההודעה. ההצבעה מאפשרת דיון או לא מאפשרת? נרשמו. לא נרשמו, אוקיי. בבקשה, אדוני.
+
+
+אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מונחת בפניכם הצעת החלטה שיזמה הוועדה לענייני ביקורת המדינה בדבר העמדת תאגידי המים והביוב לביקורת המדינה. סעיף 9 לחוק מבקר המדינה, התשי"ח–1958 [נוסח משולב], קובע את הגופים אשר יעמדו לביקורתו של מבקר המדינה. נוסף על כל הגופים המצוינים מפורשות כגופים העומדים לביקורת מעצם טיבם ומהותם, כגון משרדי הממשלה, מוסדות המדינה, רשויות מקומיות ועוד, סעיף 9(6) לחוק הביקורת קובע שהביקורת תחול על כל אדם, מפעל, מוסד, קרן או גוף אחר שיעמדו לביקורת על-פי חוק, על-פי החלטת הכנסת או על-פי הסכם ביניהם ובין הממשלה. 
+
+כל עוד שירותי המים והביוב ניתנו על-ידי הרשויות המקומיות, עמדו פעולות הרשויות בתחום זה לביקורת המדינה כחלק מפעילות הרשות המקומית. אולם חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א–2001, קובע כי אספקת שירותי המים והביוב תועבר מידי הרשויות המקומיות לידי חברות שיקימו הרשויות המקומיות. החוק אף מאפשר, בתנאים מסוימים ובדרכים שנקבעו בו, להעביר את השליטה בחברות כאמור לגופים אחרים. 
+
+החלת ביקורת המדינה על גופים פרטיים, או שעשויים להיות כאלה בעתיד, אינה דבר של מה בכך, והיא צריכה להיעשות רק במקרים שבהם לגופים אלה יש זיקה חזקה לאלמנטים הנוגעים בכלל הציבור, כגון אספקת שירותים חיוניים. בכל הקשור לתאגידי המים והביוב, אין ספק כי מטרתם של גופים אלה היא מטרה ציבורית – אספקת שירותי מים וביוב בתחום הרשות המקומית. אין ספק גם, חברי חברי הכנסת, שמדובר בשירותים ציבוריים חיוניים ביותר, ונוסף על כך יש לזכור כי תאגידים אלה הם למעשה מונופול בתחום הרשות שבה הם פועלים, ולצרכנים – לצרכנים אין אפשרות לבחור בספק אחר. 
+
+לאור האמור לעיל החליטה הוועדה לענייני ביקורת המדינה בישיבתה ביום י"ד בסיוון התשע"א, 13 ביוני 2011, להמליץ לכנסת לקבל החלטה לפי סעיף 9(6) האמור לחוק מבקר המדינה, שלפיה כל תאגידי המים והביוב שהוקמו ויוקמו בעתיד על-פי חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א–2001, יועמדו לביקורת מבקר המדינה. 
+
+לדעתי, חברי חברי הכנסת, לנוכח מה שקרה בשנים האחרונות עם התאגידים, ולנוכח העובדה שהתאגידים היום לא מספיק שקופים ומבוקרים, בהחלטה זו יש עניין ציבורי רב, שלציבור כולו, וגם שלנו חברי הכנסת, שהתאגידים האלה, מעצם טיבם ומהותם, יהיו נתונים לביקורת מבקר המדינה, לבירור תלונות הציבור. 
+
+ העמדת התאגידים האלה לביקורת כאמור תגביר את השקיפות בפעילותם, תביא לייעול בתפקודם של התאגידים, ואף תביא לשינוי לטובה ברמת האמון של הציבור בגופים הללו. לכן אבקשכם, חברי חברי הכנסת, לאשר את ההצעה שמציעה הוועדה לענייני ביקורת המדינה. 
+
+
+ תודה רבה. להודעה זו של הוועדה לביקורת המדינה לא נרשמו חברים, לכן אני קובע שהרשימה סגורה, והואיל ואין חברים שנרשמו, אנחנו נעבור להצבעה. 
+
+לפני כן תרשו לי, חברי הכנסת, לברך את סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר על הולדת שני נכדיו, נכדה ונכד, לפני שעה קלה. בשעה טובה, אדוני סבא, הסבא נאזם. כל טוב, באמת, ובהצלחה. 
+
+
+ – – –
+
+
+ נצביע על כך שהם נולדו, בשעה טובה. רבותי חברי הכנסת, נא לשבת. 
+
+ אנחנו עוברים להצבעה על הודעת הוועדה לענייני בי��ורת המדינה המעמידה את תאגידי המים לביקורתו של מבקר המדינה. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. 
+
+החלטת הוועדה לענייני ביקורת המדינה בדבר העמדת תאגידי המים והביוב לביקורת מבקר המדינה נתקבלה.
+
+
+ 20 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהודעת הוועדה לביקורת המדינה כפי שנוסחה על-ידי יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת יואל חסון, נתקבלה ואושרה על-ידי הכנסת.
+ 
+
+ [נספחות.]
+
+ אני מזמין את חבר הכנסת מגלי והבה, שהיה שליחנו בפורום מדינות הים התיכון, להביא דיווח חשוב על הישיבה שנתקיימה ועל עמדתה של מדינת ישראל באמצעות הכנסת, שכן זה פורום בין-פרלמנטרי. בבקשה, חבר הכנסת מגלי והבה, אדוני, סגן יושב-ראש הכנסת. בבקשה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להגיש לכם את הדוח המסכם של ישיבת האספה הפרלמנטרית הים-תיכונית, מה שנקרא ה-PAM. 
+
+אדוני היושב-ראש, אני זוכר, לפני כחצי שנה, עת היינו יחד במרוקו, ומדינת ישראל יוצגה על-ידיך ועל-ידי בפורום המכובד הזה, עם ראשי פרלמנטים, היה גם שם נציגות בכירה ביותר של הרשות הפלסטינית, ושם נקבע תקדים היסטורי חשוב, שכנסת ישראל תהיה מיוצגת ברמה הבכירה ביותר, של סגן נשיא האספה הפרלמנטרית, והיה לי הכבוד להיבחר וכמובן לשאת באחריות בתפקיד הזה. 
+
+אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני למדתי, בכינוס האחרון, שיש אמירה חשובה שכנראה רבים מראשי המדינות של האזור מכירים אותה – אני לא הכרתי אותה – שהים התיכון לא מפסיק להדהים. כמה האמירה הזאת היא נכונה – לפני פחות מחצי שנה הצונאמי שבא אלינו, למזרח התיכון, לאגן הים התיכון, לאותן מדינות שחיו במשטרים שלהן בשלווה, ובלילה אחד ראינו מה שמתחולל בתוניסיה ובמצרים – אני מדבר רק על מדינות אגן הים התיכון, ומה שמתחולל היום בסוריה, בתימן ובלוב – כל המדינות האלה, שהיו מיוצגות – כולנו חיכינו בכיליון עיניים לכינוס שהיה מתוכנן, ועוד התקיים, בעצם, בקרואטיה, בדוברובניק. עמדתי אנוכי בראשות משלחת הכנסת, ואתי חבר הכנסת דב חנין, שזו היתה הפעם הראשונה שהוא משתתף, כי הוא רצה לייצג את הכנסת בנושא איכות הסביבה. 
+
+הנושאים הרבים שעלו בנושא הכינוס הזה הם בוודאי חשובים, אבל אני בחרתי להתמקד בשלושה נושאים שהם חשובים לנו, למדינת ישראל, ולתהליך השלום. אין ספק שמה שמתרחש באביב העמים הערבי, במדינות המזרח התיכון, במדינות האחרות, שראינו את השינויים, הם קצת הדחיקו את הסכסוך הישראלי-פלסטיני ברמת הדיונים וההתעניינות, ובכל שני ימי הדיונים לא היינו בראש הכותרות; לא בדיוני הוועדה הפוליטית, לא בדיוני הוועדות האחרות, שתמיד היינו מותקפים בהן. ואני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, החמימות שהרגשנו כחברי הכנסת הישראלים, ובמיוחד בשלושת הנושאים החשובים, שדברינו התקבלו, וכאן החשיבות שלהם. 
+
+ סיכום – הוועדה המדינית הפוליטית שם קיבלה החלטה, כמעט הייתי אומר תקדימית, שיש בה קריאה, על דעת הרשות הפלסטינית ונציגי מדינות ערב, קריאה ל"חמאס" להכיר במדינת ישראל, להכיר בהסכמים שנחתמו עם הרשות הפלסטינית ולהכיר בתנאי הקוורטט, וכמובן להפסיק את הטרור. הקריאה הזאת, כמובן, כאשר היא מעוגנת אצל ראשי פרלמנטים, חברי פרלמנטים שהצביעו עליה, של מדינות אגן הים התיכון, היא דחיפה לכל אלה שרוצים את המשא-ומתן לשלום ואת החזרה לתהליך השלום ללא תנאים מוקדמים, היא קריאת עידוד, בלי להתחשבן אתנו. 
+
+ ואני אומר לך, אד��ני היושב-ראש, וגם חברי חברי הכנסת, נותנים לנו את פסק הזמן לשלושה חודשים, עד ספטמבר. אני לא יודע מה זה יביא עלינו, כי אמרנו, האמירה הזאת: הים התיכון לא מפסיק להדהים. אז אני מקווה ששלושת החודשים האלה, עם הדחיפה של ראשי פרלמנטים של אגן הים התיכון לחזור לתהליך השלום, בלי תנאים מוקדמים, על-ידי שני הצדדים – וזו אמירה שהיא כשלעצמה חשובה. 
+ 
+ הנושא השני שרציתי להתמקד בו, ואני אומר אותו בקצרה – הנוכחות של הנציג המצרי. אומנם אין להם פרלמנט, אבל הם שלחו את סגן שר החוץ המצרי, אשרף חמאדי, ונהניתי לשמוע את הנאום שלו, כי הוא מייצג את המשטר החדש. הוא אמר – הדברים החשובים מבחינתנו – שגם המשטר החדש במצרים מחויב לתהליך השלום, מחויב לכל ההסכמים שמדינת ישראל חתמה אתם. והאמירה הזאת, שנרשמת בפרוטוקול של הפרלמנט הים-תיכוני, גם זו אמירה שיש בה מסר, כי כולנו חוששים, לא יודעים מה מהות השינוי, אבל כשנציג בכיר של אותו שלטון חדש מתחייב לנו, לאותו פרלמנט, ואני מעביר את זה לכנסת ישראל, כשלעצמו זה דבר חשוב ובהחלט ראוי לציון. 
+
+ הנקודה השלישית שרציתי להתייחס אליה, אדוני היושב-ראש, היא הנושא של שיתופי הפעולה בנושא איכות הסביבה. לחבר הכנסת דב חנין, בדיונים בוועדה – אפילו שזאת היתה הפעם הראשונה שלו – נתנו לו להציג את שתי הבעיות העיקריות: הסכנות במזרח התיכון מבחינת איכות הסביבה בשל התפרצות גז או נפט באגן הים התיכון, שהטיפול בה יחייב שיתוף פעולה. כי אמריקה, ארצות-הברית הגדולה, לקח לה לטפל במשבר שהיה במקסיקו – –
+
+
+ מקסיקו.
+
+
+ – – כמעט חצי שנה. אז שערו בנפשכם שזה יקרה באחת ממדינות אגן הים התיכון, לאיזה מצבים אנחנו נכנסים. לשמחתי, קיבלנו שם החלטה שיתחילו לבחון את שיתופי הפעולה. ראינו – אנחנו, כמדינת ישראל, התנסינו בזה באירוע הכרמל, שאין מה להשוות אותו מבחינת הנזק האקולוגי ובכלל למה שקורה, והצלחנו בהסכמה הזאת לפתוח דף חדש לשיתופי פעולה, שגם הכנסת – ואני מניח שהיושב-ראש, שתמיד מעודד את המפגשים האלה – ללכת צעד אחד קדימה לשיתופי פעולה.
+
+ וחשוב, כשאני מדבר על שלושת הנושאים האלה, לסכם ולומר שגם הייצוג שלנו, גם ההתעקשות שלך, אדוני היושב-ראש, אז, במרוקו, שאנחנו בפנים, וחלק מהנשיאות של הפרלמנט הזה – זה מוכיח את עצמו כל רגע וכל שעה. כל ההתנהלות, דרך אגב, אני אומר את זה מעל בימת הכנסת – כל פרק הזמן של ההתייעצות והמעקב אחר השינויים שחלו ומתרחשים במדינות ערב – דאגה למה שקורה מבחינת חיי אדם שמקפחים אותם, על לא עוול בכפם, היא דאגתם של כל הפרלמנטים. כמובן, הם שוב אמרו שישראל צועדת בכיוון הנכון מהבחינה של הדמוקרטיה והיציבות, ואם שלוש הנקודות האלה נתנו לנו לנשום שלושה חודשים אוויר, ויכול להיות שהממשלה תעשה בזה שימוש ואולי תשכיל להבין את הרמז העבה – אולי נוכל לדאוג שהכנסת – וזה הוכחה, דרך אגב, כי התיאוריה של – מה שאתה עושה, אדוני היושב-ראש, לעודד גם השתתפות. אני רואה פה את מאיר שטרית – על הפעילות שלו ב-IPU – –
+
+
+ פלסנר. פלסנר.
+
+
+ – – והשילובים – גם פלסנר וגם אחרים – כמה זה תורם, במיוחד – אני לא רוצה למתוח ביקורת – אנחנו רואים מה מצב משרד החוץ בהתייחס לנושאים האחרים – – –
+
+
+ גם עינת וילף.
+
+
+ – – – גם עינת. הפכנו להיות משרד החוץ של מדינת ישראל.
+
+
+ – – –
+
+
+ על כך אני רוצה להודות לכולם, ויישר כוח לאלה שעוסקים במלאכה. תודה, אדוני, שנתת לי את ההזדמנות להעביר את הסיכו�� הזה לכנסת ישראל.
+
+
+ אנחנו מאוד מודים לך, סגן יושב-ראש הכנסת, סגן השר לשעבר. אתה עושה עבודה מצוינת למדינת ישראל ביחסי החוץ שלך עם כל הפרלמנטים במסגרת תפקידיך. אנחנו מאוד מודים לך. 
+
+אדוני, השגריר הנודד, אילטוב, אתה אחראי לצד המזרחי של אירופה. אתה רוצה להתייחס? תודה רבה. 
+
+
+ [מס' מ/559, כ/228; "דברי הכנסת", חוב' כ"א, עמ' 17735; מושב שני, חוב' ל"ב, עמ' 11105; נספחות.]
+
+
+ אנחנו עוברים להמשך סדר-היום, ואני מזמין את ממלאת-מקום יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, סגנית יושב-ראש הכנסת, לעלות ולהציג את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 48), התשע"א–2011. 
+
+
+ תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, באמת הדברים שאני נושאת הם בשם יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, אבל לכבוד הוא לי להציע את הצעת החוק הזאת. 
+
+אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבדת להביא בפניכם לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 48). הצעת חוק זו היא מיזוג של שלוש הצעות חוק: 1. הצעת חוק פרטית שיזם חבר הכנסת זבולון אורלב שאושרה בקריאה הראשונה בכנסת השבע-עשרה והוחל עליה דין רציפות בכנסת הנוכחית; 2. הצעת חוק פרטית שיזם חבר הכנסת עתניאל שנלר שאושרה בדיון מוקדם; 3. הצעת חוק ממשלתית.
+
+ בהזדמנות זו אני מבקשת לברך את חברי הכנסת זבולון אורלב ועתניאל שנלר על יוזמתם הברוכה. 
+
+ חוק עבודת נשים, התשי"ד–1954, מגן על זכויות הורים בעבודה בתקופות של היריון, לידה וטיפולי פוריות, מאחר שבתקופות אלה העובדים חשופים יותר לפיטורים ולפגיעה בתנאי העבודה. מוצע להחיל את הזכויות וההגנות שבחוק עבודת נשים גם על הורים מאמצים, הורים מיועדים, דהיינו הורים שהתקשרו עם אם פונדקאית לצורך הולדת ילד, ועל הורים במשפחות אומנה. 
+
+ יצוין כי כבר היום קובע החוק כי חלק מההוראות שבו יחולו על הורים מיועדים והורים מאמצים, אך החלה זו כפופה לשינויים שייקבעו בתקנות, ובפועל לא הותקנו תקנות כאמור. 
+
+ אפרט את הזכויות העיקריות שמוצע להעניק להורה מאמץ, הורה מיועד והורה במשפחת אומנה: 1. חופשת לידה; הארכת חופשת הלידה במקרה שבו נולד יותר מילד אחד או במקרה של אשפוז היילוד; שמירה על הזכויות התלויות בוותק במהלך חופשת הלידה; 2. הזכות להיעדרות מהעבודה שעה אחת ביום לאחר תום חופשת הלידה במשך ארבעה חודשים, המכונה "שעת הנקה", וזכותה של עובדת לצאת לחל"ת בתום חופשת הלידה; 3. איסור העסקת עובדת בחופשת הלידה; 4. הגנה מפני פיטורים מהמועד שבו ניתנה למעביד הודעה על כוונה לשמש כהורה במשפחת אומנה, הודעה על כוונה לאמץ או הודעה על הריונה של אם פונדקאית, כמפורט בחוק המוצע, ועד יום קבלת הילד או עד תום תשעת החודשים מאותו מועד, לפי המוקדם, כמובן, ולגבי אימוץ בין-ארצי גם במשך תקופה ארוכה יותר מתשעה חודשים, בדומה להגנה הניתנת לעובדת בהיריון; 5. איסור פיטורי עובדת במהלך חופשת לידה ובחופשה ללא תשלום ובתקופה של 60 ימים לאחר מכן; 6. איסור פגיעה בהיקף המשרה או בהכנסה של עובדת במהלך התקופות המוגנות מפני פיטורים; 7. זכאות לדמי לידה בתקופת חופשת הלידה. 
+
+ בתא משפחתי שבו שני בני-הזוג הם הורים מאמצים, הורים מיועדים או הורים במשפחת אומנה, יחולו הזכויות האמורות רק על אחד מבני-הזוג, לפי בחירתם, ואולם הם רשאים להתחלק בחופשת הלידה, בחל"ת שלאחר חופשת הלידה ובשעת ההנקה כך שכל אחד מהם ינצל את הזכות בחלק מהתקופה. במקרה שבן-זוגו של הורה שכיר שהוא עובד עצמאי יחולו הזכויות האמורות על ההורה שהוא עובד שכיר אם בן-זוגו העצמאי לא ניצל את הזכות האמורה. 
+
+ מוצע כי הוראות החוק האמורות יחולו רק לגבי אימוץ ואומנה של ילד שגילו פחות מעשר שנים, ולגבי הורים במשפחות אומנה מוצע לקבוע כי חופשת הלידה לגבי ילד שגילו מעל שלוש שנים תהיה ארבעה שבועות בלבד.
+
+ מוצע כי הזכויות האמורות יינתנו בעת קבלת הילד לביתו של ההורה המאמץ, ומכאן שעובד שהיה הורה במשפחת אומנה ואחר כך אימץ את אותו ילד לא יהיה זכאי פעם נוספת לזכויות האמורות, כלומר הוא יוכל לנצל את הזכויות פעם אחת. הגיוני. 
+
+ עוד מוצע לקבוע כי עובדים הנמצאים בהליך של אימוץ בין-ארצי יהיו זכאים להיעדר מעבודתם בלא תשלום לתקופה שעד 45 ימים לכל הליך אימוץ, לשם נסיעות למדינת חוץ לצורך הסדרת האימוץ. בתקופה זו יהיו מוגנים שני ההורים מפני פיטורים בדומה להגנה הניתנת לעובדת בעת הריונה. 
+
+ לסיום, אני רואה חשיבות רבה בהצעת חוק זו, אשר תסייע להורים במשפחות אומנה אשר לקחו על עצמם מלאכת קודש, ולהורים המבקשים לממש את זכותם להורות בדרך של פונדקאות או בדרך של אימוץ בארץ או בחו"ל, בהגנה על זכויותיהם במקום העבודה. 
+
+ נוסף על כך, חשיבותה של הצעת חוק זו היא בכך שהיא מקדמת את רווחתם וטובתם של ילדים בכלל ושל ילדים שנמסרו לאימוץ ולאומנה בפרט; ילדים במשפחות אומנה הם על-פי רוב ילדים שהיו במצבי סיכון בבית הוריהם, ולכן חשובה הצעת החוק הזאת כלפיהם בעיקר. תהליך ההתקשרות של ילדים אלו למשפחות האומנה הוא תהליך ארוך ומורכב, בשל החוויות הקשות שעברו ובשל המשבר שנגרם להם עם העברתם למקום חדש ולא מוכר והניתוק מהוריהם. דברים אלו נכונים גם לגבי חלק מהילדים שנמסרים לאימוץ. החוק המוצע יאפשר בין היתר להורה לשהות עם הילד עם קבלתו לביתו וליצור אתו קשר משמעותי אשר יקל את קליטתו של הילד במשפחת האומנה או במשפחה המאמצת. 
+
+אני רוצה להודות לצוות הלשכה המשפטית של הוועדה, לעורכת-הדין נועה בן-שבת, לעורכת-הדין שמרית שקד, שהשתתפה בדיוני הוועדה, לצוות הוועדה, ולמנהלת, כמובן, הגברת וילמה מאור, ולמזכירות הוועדה: מעיין, אתי וענת, ולעוזרים הפרלמנטריים: איילת השחר ואילן ולי, שעסקו במלאכה ותרמו לקידומה של הצעת החוק. 
+
+הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, למעט הסתייגויות דיבור. אני קוראת לכם לאשרה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה לכם.
+
+
+ תודה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. ינמקו שתי הסתייגויות – אני מבין שאתם לא – – –
+
+
+– – –
+
+
+ אתם רוצים לברך? אז אתם לא תנמקו. מקובל גם על חברי עתניאל שנלר? אתה מוותר על זכות הדיבור?
+
+
+לא, אני רוצה לדבר.
+
+
+ בבקשה. יש לך חמש דקות לנמק את ההסתייגות.
+
+
+אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כנסת נכבדה, החוק הממשלתי הזה, שחבר לחוק מצוין שחבר הכנסת זבולון אורלב יזם וטרח לקדמו, וההצטרפות לחוק שיזמתי לפני יותר משנתיים – מה שמעניין הוא התהליך, איך החלק שלי בחוק נוצר.
+
+ובכן, קיבלתי לפני שנתיים טלפון מהחוג לסיעוד באוניברסיטת חיפה, מסטודנטית שמספרת שהם עושים עבודת השוואה בין הורים מאמצים מהארץ להורים שעוברים הפריה מלאכותית, או הפריה בדרך כזאת או אחרת, והם רואים שיש פער גדול בין מאמצים לבין היריון רגיל; יותר מזה, לגבי מאמצים מחו"ל נוצר פער גדול מאוד. 
+
+אז רק בשביל הסיפור על תהליך חקיקה – שוחחתי עם הבנות, ולא רק בנות, היו שם גם סטודנטים, בראשות פרופסור דפנה כרמל��, מאוניברסיטת חיפה, במשך שעה תמימה, ויחד אתם גיבשתי את החוק. לקחנו את הפערים, ראינו מה הבעיות באימוץ, לקחנו את האימוץ מחוץ-לארץ, ואמרנו: בואו נראה איך אנחנו מסוגלים לייצר כאן משהו משותף. ולכן אני רוצה להגיד תודה רבה מאוד על העבודה של הסטודנטים – המגבשים חוק. 
+
+החוק הזה, מבחינתי, הוא לא רק מה שצוין, מיותר לחזור על הדברים, הוא דבר מהותי בשני היבטים. האחד, אין הבדל – אין הבדל, חברי חברי הכנסת, בין לידה טבעית, הפריה מלאכותית ואימוץ – מבחינת הזכות להורות. היא אותה זכות בדיוק. חייב להיות בחוק, וכך מופיע בחוק, שאין הבדל בין הגבר לאשה – יש שוויון בתהליך ההורות. להיות אבא או אמא זה לא משנה, יש שוויון באחריות ובתהליך ההורות. והדבר השלישי, אין נפקא מינה מהותית איזה סוג תא משפחתי – משפחה רגילה, או משפחה חד-הורית, או משפחה מסוג אחר. כל תא משפחתי, יש לו זכות משפחתית להורות. בזה אני רואה חשיבות גדולה מאוד בחוק. הוא מבהיר שאין בהקשר הזה שינוי. בעיני החוק מבטא את השוויון הנדרש בחברה מודרנית, תוך כיבוד הזכות להורות של כל אדם באשר הוא אדם. זאת בעצם מהות החוק מבחינתי.
+
+אני רוצה להודות בעיקר לסטודנטים, וכמובן לחברי הכנסת ששיתפו פעולה, לוועדה כולה, על כל העוסקים, לצוות, וכמובן ליושב-ראש הוועדה, אבל בעיקר להודות לאותם – אני לא חושב שאני מגזים אם אומר – יותר מעשרה זוגות של הורים מאמצים מכל מיני סוגים, אשר יחד אתי תיאמו את תהליך ניסוח החוק כדי לעלות על כל הליקויים שהתגלו עד היום. 
+
+אני שמח שחוקקנו – נחוקק, בעזרת השם, עוד חוק בהסכמה מלאה של כל חלקי הבית, לשוויון מלא בין המשפחות, בין המינים, בחברה כולה, על הזכות להורות. תודה רבה.
+
+
+ תודה לחבר הכנסת עתניאל שנלר. רבותי, אם כן, ההסתייגויות היו הסתייגויות דיבור בלבד, לא הסתייגויות לעצם החוק. 
+
+ אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 48), התשע"א–2011, קריאה שנייה. מי בעד? מי נגד?
+
+סעיפים 1–7 נתקבלו.
+
+
+ 19 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. רבותי, הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה. 
+
+ אנחנו עוברים לקריאה שלישית. הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 48), התשע"א–2011 – קריאה שלישית, רבותי. מי בעד? מי נגד?
+
+חוק עבודת נשים (תיקון מס' 48), התשע"א–2011, נתקבל.
+
+
+ 23 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
+
+אנחנו עוברים – – –
+
+
+הצעת חוק ההוצאה לפועל.
+
+
+ אורלב רוצה לברך. ודאי. אני יכול לדלג עליך, אדוני?
+
+
+אין שום סיכוי בעולם.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בראש ובראשונה אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת חיים כץ, ולממלאת-מקומו חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, על הצגת החוק, על המסירות; להודות למנהלת הוועדה, לווילמה, האחת והיחידה, שיודעת לתמרן. 
+
+היום, אדוני היושב-ראש, היה דיון בוועדת העבודה והרווחה בהצעת חוק של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – –
+
+
+גם שלך.
+
+
+ – – ובהצעת חוק שלי בנושא השמה חוץ-ביתית של ילדים. מוסכם על כולם שאם יש ילד שהוא כבר בקצה בקצה, ואין שום אפשרות לטפל בו בקהילה, הפתרון הטוב ביותר מחוץ לביתו זה משפחה אומנת, כיוון שמשפחה אומנת, יש בה יכולת לתת משהו מהמשפחתיות, מתשומת הלב לילד. 
+
+ דא עקא שלאורך שנים שירות האומנה נאבק על מתן זכויות לאותן משפחות, שעושות מלאכת קודש. זה הכול מתוך רצון, מתוך בחירה חופשית, זה לא עסק, זה לא רווחים, זה הרבה מאוד אנושיות. וזו ההזדמנות באמת להודות לאותן אלפי משפחות שנותנות את השירות הזה עם הרבה נשמה והרבה לב. 
+
+אני חושב שהכנסת עשתה היום צעד חשוב מאוד לעודד, לטפח, להרחיב את מעגל משפחות האומנה כחלופה המועדפת על פנימיות, על מוסדות, על מקומות שבהם הילד לא תמיד זוכה לקבל את תשומת הלב האישית. שוב, תודה רבה.
+
+
+ תודה לחבר הכנסת זבולון אורלב.
+
+
+ [נספחות.]
+
+ אנחנו ממשיכים בסדר-היום: החלטת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר חלוקת הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 8), התשע"א–2011. תציג את ההחלטה חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס בשם יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, תודה רבה, שוב, אני מדברת בשם יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת ובשם הוועדה כולה. 
+
+על-פי הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות מחליטה הכנסת, לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת, להרשות לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לדון ולהביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית חלק מהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 8), התשע"א–2011, כך שחלק ההצעה שיובא בפני הכנסת בשלב זה לא יכלול את סעיף 1, שעניינו תיקון סעיף 35 לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט–2009. 
+
+ עכשיו אני אסביר לכם. הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 8), התשע"א–2011, נדונה בכנסת בקריאה ראשונה ביום י"ח בסיוון התשע"א, 20 ביולי 2011, והועברה לוועדת הכספים. ביום כ' בסיוון התשע"א, 22 ביוני 2011, החליטה הכנסת, לפי הצעת ועדת הכנסת, להעביר את הצעת החוק לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
+
+סעיף 2 להצעת החוק עוסק בדחיית מועד התחילה של הוראות לעניין מיזוג קופות גמל מאותו סוג אצל חברה מנהלת אחת מיום כ"ט בסיוון התשע"א, 1 ביולי 2011, ליום ו' בטבת התשע"ב, 1 בינואר 2012. בגלל סמיכות המועדים לתחילה כאמור, יש צורך לאשר את הדחייה כאמור באופן מיידי. 
+
+ לעומת זאת, נוכחה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות שניתן לדון במועד מאוחר יותר בסעיף 1 להצעת החוק, שמבקש לתקן את סעיף 35 לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט–2009, באופן שמחריג מההוראות המחייבות למעשה מיזוג קופות גמל מאותו סוג אצל חברה מנהלת אחת, את קופות הגמל המרכזיות לפיצויים.
+
+ על כן מציעה הוועדה להביא את סעיף 1 להצעת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית במועד מאוחר יותר, וזאת על מנת שנוכל לעשות את העבודה בצורה הטובה ביותר, ויותר מכך – שנוכל לאכוף את החוק בשלמותו. תודה.
+
+
+ תודה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. רבותי, אין חברי הכנסת שביקשו לדבר בגין החלטת הוועדה. 
+
+ אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד החלטת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר חלוקת הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010)? מי נגד?
+
+הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר חלוקת הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 8), התשע"א–2011, נתקבלה.
+
+ 17 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הכנסת אישרה את החלטת ועדת העבודה והרווחה. 
+
+
+ [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/596).]
+
+
+ רבותי, הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 34), התשע"א–2011, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק בשם שר המשפטים – השר בנימין זאב בגין.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, תודה, אני מבקש להביא בשם שר המשפטים לקריאה ראשונה את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 34) – סדרה של תיקונים. 
+
+לפני כשלוש שנים, בשנת 2008, הוקמה רשות האכיפה והגבייה, ובמרוצת פעולתה הצטברו לקחים. הוקמה הוועדה לשיפור ולייעול הליכי האכיפה והגבייה בישראל, שגיבשה המלצות שהוגשו לשר המשפטים, החל מהשנה שעברה. עבודת הוועדה – ממרס 2010. התיקונים הם לא מעטים, ואני מבקש להביא בפני המליאה את התיקונים העיקריים.
+
+1. על-פי החוק, בהוראת שעה קיים מסלול מקוצר לגבייה, בהתאם לבקשת הזוכה. המסלול הזה אמור היה לאפשר גבייה יעילה יותר ומהירה יותר של חובות, והניסיון המצטבר בהשוואה למסלול החלופי אכן הוכיח את התקפות של אותה הנחה, ולכן ההצעה היא עכשיו לקבוע את המסלול המקוצר בחוק, ולא כהוראת שעה.
+
+2. תיקון אחר חשוב – קיצור הזמן להגשת בקשה לביצוע פסק-דין בהוצאה לפועל. כיום נדרש הזוכה להמתין 30 יום לפני פתיחת תיק בהוצאה לפועל, ועל-פי ההצעה החדשה, שמוגשת כאן לקריאה ראשונה, הזוכה יוכל להגיש בקשה כזאת לפתיחת תיק כבר בחלוף 14 ימים בלבד מיום שזכה בפסק-דין.
+
+התיקון השלישי נוגע לאפשרות, לחשש, לסכנה שהחייב שהפסיד בדין עומד להבריח נכסים, ולעתים, אפילו לפני כן. אם לפני כן מתעורר חשש כזה, מוצע לאפשר לזוכה אשר רואה לנגד עיניו חשש של הברחת נכסים, לפתוח תיק, להגיש בקשה לעיקולים עוד לפני מתן אזהרה, אם אכן רשם ההוצאה לפועל החליט שהעיכוב בפתיחת התיק בהוצאה לפועל עלול באמת לסכל את ביצוע פסק-הדין.
+
+ובהמשך, עוד תיקונים אחדים הנוגעים לסמכויותיו של רשם ההוצאה לפועל – הסמכות להטיל הוצאות על הצדדים להליך; להטיל הוצאות על זוכה שמקבל תקבול מהחייב ואיננו מדווח על כך בתוך שבעה ימים להוצאה לפועל. כמו כן מוצע להסמיך את רשם ההוצאה לפועל לזמן לחקירה גורם שנדרש להעביר מידע על-פי צו, ואיננו ממלא אחר הצו הזה. 
+
+על כן הממשלה רואה בהצעת החוק הזאת חלק מתהליך מתמשך של ייעול ושיפור הליכי הגבייה בהוצאה לפועל, ובגלל האופי החיובי של הצעת החוק אני מבקש מחברי הכנסת לאשר אותה בקריאה ראשונה, ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה, אדוני היושב-ראש.
+
+
+ תודה לשר זאב בנימין בגין. רשימת הדוברים לדיון בנושא הצעת החוק – חברי הכנסת מיכאל בן-ארי, יעקב כץ, ישראל אייכלר ונסים זאב. אני נועל את הרשימה, רבותי. ראשון הדוברים – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי.
+
+
+  אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מסתבר שאנחנו לא צריכים בכלל את ההוצאה לפועל – יש לנו שר המשפטים, שיש לו המשנה לפרקליט המדינה שי ניצן שעוסק בהוצאה לפועל, לחטוף רבנים באמצע הדרך, להיכנס לרכב במרמה, להסיט את הרכב, לחטוף אותו, להגיד שלוקחים יהודי בן למעלה מ-80, לוקחים אותו לנסיעה של כמה דקות, ולחטוף אותו לנסיעה למעלה משעה, בלי שתהיה לו אפשרות להתקשר לעורך-דין, בלי שתהיה לו אפשרות שמישהו מקרוביו ילווה אותו. ומה פשעו ומה חטאתו של הרב? פשעו וחטאתו של הרב, אדוני היושב-ראש, על זה שהוא אמר את התורה, על זה שהוא מוסר את התורה. 
+
+אני רוצה לומר את מה שכל ילד אצלנו משנן: משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרו לאנשי כנסת הגדולה. ומכאן המסורת של ההלכה עוברת מדור לדור על-ידי חכמי ישראל, רבני ישראל האמיתיים. אין שום שאלה שמגדולי הדור הרב ליאור, שעלה לכאן בגיל צעיר, כפליט מהשואה, ללא משפחתו, ומספרים עליו שבזמן שלמד בישיבה לא עזב את הישיבה מעולם, כי כשכל הבחורים הצעירים היה להם לאן ללכת בשבת, היה להם לאן ללכת בחופשות, המשפחה של הרב דב ליאור היתה הגמרא שלו, ולכן, אתה יודע, ידידי חבר הכנסת כץ, שבחתונתו הרב צבי יהודה הכהן קוק רקד ושר: 'דב לי דב לי תורת פיך' – כך שר לו הרב צבי יהודה בחתונתו, ביום חתונתו של הרב ליאור. 
+
+ אבל על מה הטירוף הזה? היתה פה שאלה? יש פה מה לחקור? הכול כתוב – הוא כתב הסכמה לספר. לפני שנה עצרו את הרב יצחק שפירא באמצע הלילה,, שמו אזיקים בידיו, ברגליו, השב"כ. האם ידוע לך אם עד היום ההוצאה לפועל של אדון שר המשפטים הגישה כתב-אישום? אין כתב-אישום; יש רדיפה, יש רצון לומר: אנחנו העליונים, אנחנו נרמוס אתכם. תורה – אתם קטנים, אנחנו נרמוס אתכם, נעצור את הרבנים שלכם באזיקים, בידיים, ברגליים, ניקח את גאון ישראל, הרב ליאור, נעצור אותו באמצע הדרך. 
+
+ בושה וחרפה. ביזיון התורה. איך אפשר לשתוק על כזה דבר? לא מבינים את העלבון, לא מבינים. לאן נוליך את החרפה הזאת? איפה שר המשפטים? היכן הוא בורח? שיבוא וייתן ויסביר את זה. אנחנו יכולים לעבור לסדר-היום על זה? לקחת את התורה ולרמוס אותה? חזרנו לימי הצאר הרוסי? זה המצב כאן, זה הרצון. עומד ד"ר באוניברסיטה, אומר: לשבור מפרקות; עומד שטרנהל, אומר: לירות במתנחלים – איש לא חוקר אותו. על הסכמה לספר? היכן הגענו?
+
+ רבותי חברי הכנסת, צריך לצאת מפה קול זעקה ומחאה על החרפה הזאת. תודה רבה.
+
+
+ תודה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. חבר הכנסת יעקב כץ. חבר הכנסת בן-ארי, אמרת את הדברים מעל הדוכן, דבריך נשמעו. אם לא – המשמעות שלהם. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גם אני רוצה להצטרף להודעה ולקריאה שבאמת יש דין לייעל את הליכי האכיפה והגבייה. ולצערנו הרב, בימים האחרונים אנחנו רואים, היכן שצריך לאכוף, אדוני היושב-ראש, לא אוכפים. 
+
+אתמול, או שלשום, יהודי נכנס בטעות לשכונת עיסאוויה, מרחק חמש דקות נסיעה מפה, וכמו בגרמניה הנאצית, אחד מהילדים, כפי שהוא תיאר היום ברדיו, ילד בן 11 זיהה שמדובר ביהודי – אנחנו מדברים על חמש דקות נסיעה מפה, מהכנסת, שבע דקות נסיעה – אומר: יהוד, ובתוך שנייה – מספר הבחור שטעה בדרך למעלה-אדומים – התנפלו עליו מאות, עשרות אנשים, "אטבח אל-יהוד", "אטבח אל-יהוד", ואילולא היה שם איזה בחור ערבי שהציל אותו, היו טובחים בו כמו שטבחו ביהודים במהלך הדורות באירופה. 
+
+"אטבח אל-יהוד" במדינת ישראל, כבוד ראש הממשלה. "אטבח אל-יהוד", חמש דקות מהכנסת, כבוד ראש הממשלה, ואין דין ואין דיין, הגברת חוטובלי. ראש הממשלה שלך אדם עלוב, מבזה ומשפיל את מדינת ישראל. בושה וחרפה. אלקין, תקשיב, בושה וחרפה שראש ממשלה מאפשר לערבים לרצוח יהודים חמש דקות מהכנסת. 
+
+
+ כצל'ה, לאט לאט. 
+
+
+ חבר הכנסת כץ, אתה הצעת היום אי-אמון ולא הצלחת, מה אתה רוצה? 
+
+
+ ההודעות המסחררות על המחבלים שנמצאים בכלא, על ההנאות שהם נהנים, וכל הודעות השווא שלו, הזחוחות, שאין מאחוריהן שום דבר. אני הראשון שאכיר במדינה פלסטינית, הראשון שאמכור את ארץ-ישראל. ארץ-ישראל שלי, ארץ-ישראל של אבא שלו, ארץ-ישראל של סבא שלו, ארץ-ישראל של כל הדורות כולם, היא שלנו, אבל אם תהיה מדינה פלסטינית, ואתם תכירו בעם היהודי, שזו המדינ�� שלו פה, בתחומי הגטו, בגבולות אושוויץ, אני הראשון שאתמוך במדינה פלסטינית. לבושתנו ולחרפתנו. 
+
+והיום, היום, לעיני כול, לעיני מצלמות, כמו בימי לנין וסטלין, חוטפים רב יהודי בן 80, לא את הרב שך, ולא את הרב עובדיה יוסף, ולא את הקאדי, להבדיל אלף אלפי הבדלות, שאומר וקורא לרצח יהודים, אבל רב בן 80, שנתן הסכמה לספר, לבושתנו ולחרפתנו, במדינת ישראל. תתבייש לך, ראש הממשלה. תתבייש לך, ראש הממשלה, שאתה מחזיק שר משפטים כזה, שהכיפה היא שקר על ראשו לאורך כל הדרך. משתף פעולה עם הדברים הכי רעים, נאמן. שקר וכזב, נאמן, אתה לא שר משפטים – – – רודף יהודים. בושה וחרפה לעצור רב יהודי בן 80 על הסכמה לספר. בימי לנין וסטלין ככה עשו ליהודים. ופה, במדינת ישראל. תתבייש לך, נתניהו. 
+
+
+תודה לחבר הכנסת יעקב כץ. חבר הכנסת ישראל אייכלר. 
+
+
+ למה אדוני תוקף את שר המשפטים? מה אתה רוצה משר המשפטים? 
+
+
+ הוא חבר שלך. 
+
+
+ אתה צריך להגן עליו. אם אתה לא תגן עליו, אני אגן עליו. חבר הכנסת בן-ארי דיבר באמת בכאב, אתה רק עושה הצגה. 
+
+
+ כבר שכחת מה זה כאב. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לסערת הרוחות שיש פה עכשיו בכנסת – אני לא יכול לעמוד ברף הזה, של הזעם, המוצדק והצודק. יום היסטורי היום בארץ-ישראל; רב נעצר כאחד הפושעים, באותה עיר שלא נעצר אפילו מחבל אחד, בעיסאוויה, שאתמול כמעט טבחו שם יהודי. אף חשוד אחד לא נעצר, בתוך ירושלים, ורב מחברון, גדול בתורה, בן 80, ניצול השואה, נעצר. גיבורים על מי? 
+
+אני לא יכול – יש הבדל בין חברי הכנסת יעקב כץ ומיכאל בן-ארי לבינינו מבחינה השקפתית. לפי השקפתו של הרב דב ליאור, שדינא דמלכותא דינא שייך גם בארץ-ישראל וגם על מלכות חילונית, הוא היה צריך לקיים את החוק. אבל אני לא נכנס לעניין הזה, כי מעבר לוויכוחים האידיאולוגיים וההשקפתיים, יש עניין של כבוד לתורה, ויש ביזיון לתורה, ויש לגיטימציה בשלטון במלכות הרשע והזדון לפגוע ברב, מה שלא היה מעזים לעשות לפרופסור מחוגי השמאל, לא היו מעזים לעשות למופתי ממסגד אל-אקצא, וכן – גיבורים על הרב ליאור. 
+
+אותו הדבר יש השבוע בעניין של פרובוקטורית בשם – גברת אלוני, שהלכה ועלתה על אוטובוסים כדי ליצור פרובוקציה, להראות שנשים נפגעות באוטובוסים "מהדרין". ברוך השם, הציבור החרדי הוא ציבור בוגר, ואף אחד לא פגע בה ואף אחד לא העיר לה. על מי אתם גיבורים? על חרדים ועל רבנים. פה הם מרגישים שהם מגשימים את הריבונות הציונית על ארץ-ישראל. כשמדובר מול האויב הערבי שרוצה לחסלנו הם ממש מתחננים לשלום – גם אנחנו רוצים שלום. אבל עם היהודים שומרי התורה והמצוות הם מחפשים כל דרך שאפשר לעשות מלחמה. 
+
+
+ לא, גם שלום. 
+
+
+ לא, רק מלחמות רוצים. רק אנחנו אומרים – אנחנו מקבלים את עול החוקים של המדינה, ואנחנו  מכבדים את החוקים שלכם, אז פתאום מחפשים לעשות פרובוקציות באוטובוסים. 
+
+ היום ועדת שרים לענייני חקיקה דחתה הצעה שלי לאפשר לאנשים חרדים לומדי תורה להתקבל למשרות ולהכיר בהשכלה תורנית כהשכלה כללית – לגבי תואר שאיננו רלוונטי. הממשלה דחתה את זה, אותה ממשלה שאנחנו שותפים לה. אין זכות ליהודי חרדי להתקבל, אבל באים עוד להעליל בכל העולם כולו שהחרדים לא רוצים לעבוד, שהחרדים רוצים להתפרנס על חשבון הציבור, בשעה ש-700,000 אנשים מתפרנסים מכספינו, ממסינו. 
+
+אני חושב שהיום זה יום מכריע. מדברים הרבה על התקוממות ה"קוטג'". אני קורא לכל הציבור הדתי המסורתי וציבור אוהב ישראל להתקומם נגד המעצר של הרב ליאור, כי זו רק סנונית ראשונה. זה ממש כמו בימי סטלין, כמו ברוסיה, שבאות מכוניות שחורות ועוצרות רבנים. לא יעלה ולא יבוא. יש עדיין רוב יהודי גדול בארץ-ישראל, חילוני ודתי, שלא ירשה את הדבר הזה, ובעזרת השם, מי שעשה את ההחלטה הזאת חייב לבוא על עונשו. 
+
+
+ תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב, אחרון הדוברים. 
+
+
+אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מי שהכיר את הרב שפירא – אני הכרתי אותו אישית בעקבות אירוע שהיה לי באיתמר; אני הייתי המוהל והוא היה מקדש על מערכת הקידוש. הוא נתן לי את הספר "תורת המלך", אמר לי: אני מבקש ממך, תעיין בספר. תגיד לי איפה ההסתה בספר הזה? תאמינו לי, ישבתי שעה שלמה וחיפשתי איפה הוא כתב שאפשר להרוג גויים, שאפשר לרצוח ערבים. אז אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד. מאיפה המשטרה הזאת, או משרד המשפטים החליטו שיש פה הסתה לרצח? רק מפני שהתקשורת או איזה שטן החליט שצריכים עכשיו לקטרג ולעמוד על ימינו לשטנו? מה קרה פה? מה ההתלהמות הזאת?
+
+
+ – – – 
+
+
+חבר הכנסת דוד רותם. החלטת להפריע לכולם היום. 
+
+
+ אני אומר לכם, יש הרב שפירא, אבל יש הטייס שפירא. אתם שמעתם על הטייס שפירא? ראיתם אתמול את הכתבה? האיש שמסית ומדיח נגד מדינת ישראל בכל העוצמה שלו. מה הוא לא עושה, מסתובב בעולם כולו ואומר: אני הייתי טייס. הוא גאה בזה שהוא טייס, אבל הוא רוצה להטיס את המדינה. 
+
+ואני רוצה לומר לכם, אם אנחנו לא נהיה מספיק חכמים להבין ולדעת – ראה נתתי לפניך את החיים ואת המוות, את הטוב ואת הרע, ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך – אם לא תהיה לנו ההבחנה להבחין מה זה טוב ומה זה רע, ונשאיר את ההפקרות הזאת וההשתוללות הזאת, שיבוא מאן דהוא ויחליט מה זה נקרא הסתה בלי שהוא מבין בספר – אני אומר לכם, מי שקיבל את ההחלטה הזאת לא יודע לקרוא ספר, לא יודע הלכה, הוא בור ועם הארץ, שלא יהיה לכם ספק, והוא מקבל החלטה כזאת שצריכים קודם כול לעצור את הרב שפירא, באזיקים לכבול את ידיו ואת רגליו באמצע הלילה. הוא סיפר לי את זה. פשוט מזעזע. אז שם לא היתה הסתה, אבל אלה שחתמו לו הם מסיתים ומדיחים והם מסיתים לרצח? 
+
+
+ משפט אחרון. 
+
+
+אני לא יודע מאיפה עלילת הדם הזאת. אדוני היושב-ראש, יש פה עלילת דם. מעבר לזה שבאים ועוצרים את הרב דב ליאור, שזה ביזיון למדינת ישראל, בושה וכלימה, אבל עלילת הדם הזאת – איך אפשר כשאנחנו מדברים על עלילות הדם שהיו בסוריה, שהיו באירופה, ועכשיו אנחנו באים ומאמצים את זה פה במדינת ישראל. 
+
+
+ תודה. 
+
+
+ לכן, הסר השטן מלפנינו ומאחרינו.
+
+
+תודה לחבר הכנסת נסים זאב. 
+
+ אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה – – 
+
+
+ – – – שיהיה ברור שאנחנו מצביעים על החוק הזה. 
+
+
+ – – על הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 34), התשע"א–2011, קריאה ראשונה. רבותי, מי בעד? מי נגד?
+
+ההצעה להעביר את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 34), התשע"א–2011, 
+לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. 
+
+16 בעד, שניים נגד, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. 
+
+
+
+
+רבותי, הודעה לסגן מזכירת הכנסת.
+
+
+ ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – 
+
+ לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 7), התשע"א–2011, שהחזירה ועדת הכספים; הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 12), התשע"א–2011, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה. 
+
+
+ תודה לסגן מזכירת הכנסת. 
+
+
+
+
+ אם כן, רבותי, אנחנו עוברים לסעיף האחרון בסדר-היום: הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר את שטח הפעולה של החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית העולמית ממשרד החקלאות ופיתוח הכפר למשרד ראש הממשלה. ימסור את ההודעה השר בנימין זאב בגין. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבקש להודיע לכנסת כי הממשלה החליטה, בהתאם לסמכותה לפי סעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר את שטח הפעולה של החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית העולמית ממשרד החקלאות ופיתוח הכפר למשרד ראש הממשלה. בהתאם לסעיף 9(א)(11) לחוק-יסוד: הממשלה, התשס"א–2001, מבקשת הממשלה להודיע על החלטתה לכנסת. 
+
+אבקש להוסיף, אדוני היושב-ראש, כי על-פי החלטת הממשלה, פעולתה של החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית תיעשה בתיאום עם שר הביטחון, ואנחנו מתכוננים אכן לצקת תוכן לביטוי הזה, "בתיאום", על-ידי מנגנון פשוט של ישיבות, דיונים עתיים במזכירות הממשלה, אצל מזכיר הממשלה, של הנוגעים בדבר. תודה, אדוני היושב-ראש. 
+
+
+תודה לשר בנימין זאב בגין. אם כן, רבותי, מכיוון שעל הודעה זו אין הצבעה, אין גם דוברים, וההודעה נתקבלה. 
+
+בעצם סיימנו את סדר-היום. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ"ו בסיוון התשע"א, 28 ביוני 2011, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. תודה. 
+
+הישיבה ננעלה בשעה 20:06.
+