diff --git "a/26652/raw.transcript.txt" "b/26652/raw.transcript.txt"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/26652/raw.transcript.txt"
@@ -0,0 +1,3093 @@
+אחר-צהריים טובים, אני פותח את ישיבת מליאת הכנסת. היום יום שני, ח' באדר התשע"ג, 18 בפברואר 2013. אני מתכבד לפתוח את ישיבת מליאת הכנסת. 
+
+ הודעה למזכירת הכנסת. 
+
+
+ ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – 
+
+ החלטת הוועדה המסדרת בדבר ישיבות הכנסת בשבוע שבו חל חג הפורים. 
+
+ הסכם תעופה בין ממשלת מדינת ישראל לבין האיחוד האירופי והמדינות החברות בו. תודה. 
+
+
+ תודה למזכירת הכנסת. 
+
+
+
+
+ רבותי, אנחנו מתחילים בסדר-היום. אנחנו פותחים בדיווח של שר הפנים וסגן ראש הממשלה, השר אלי ישי, על פעילות משרדו בממשלה ה-32. אדוני שר הפנים, רשות הדיבור שלך.
+
+
+אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זו הייתה קדנציה מלאה, אפשר לומר; מזה כמעט שני עשורים שלא הייתה כמוה – שבאמת אפשר היה סוף-סוף לעשות דברים. מטבע הדברים, כששר נכנס למשרד והתקופה היא קצרה, אז הוא כמעט לא מספיק, הייתי אומר לא מספיק בכלל; בהתחשב בביורוקרטיה הנוראה, שחלק מהחברים החדשים פה, שאני מאחל להם להיות בממשלה הבאה, יבינו עד כמה הדברים מורכבים ומסובכים, ועד כמה, לצערי הרב, עם הביורוקרטיה שצריך באמת להתמודד אתה – עד כמה לא פשוט לבצע דברים, גם כשאתה רוצה ואתה באמת מייחל לעשות אותם. 
+ 
+ אחד הדברים המשמעותיים שתפסו אותנו, את כל אזרחי מדינת ישראל, הוא תופעת המסתננים. אני מוכרח לומר שעוד בקדנציה הקודמת, כשאני באתי למשרד הפנים, התנהלתי בצורה מאוד ברורה וחדה ואפילו חריפה על מנת לתת את הטון ואת הקו ולעורר חלק מחברי הממשלה, הייתי אומר את רובם, וודאי גם הרבה מבין חברי הבית הזה. אז היו כאלה שנהנו מאוד מהתקפות נגד שר הפנים, אבל אני הצהרתי פה, על הדוכן, אמונים למדינת ישראל ולא לכלי התקשורת ולא לכאלה מתייפייפים, וידעתי שאם אני לא אהיה נחוש במאבק, ובדרך למאבק, הרי לא נצליח. 
+
+ ואז דיברו – להעניק אזרחויות לילדים וכדומה. אני זוכר ביקור ב"סהרונים". ראיתי שם אנשים שחצו את הגבול כמה ימים קודם – הביקור היה לפני כשנתיים – יחד עם ילדים. שאלתי אותם: איך אתם באים לפה עם ילדים קטנים – בני שנה, שנה וחצי – ואת בהיריון? את לוקחת סיכון גדול מאוד. והיא אומרת לי: אמרו לי שברגע שבאים לפה עם ילדים, יש גם אזרחות. לכן ההתמודדות הייתה באמת קשה; כפי שאמרתי, מורכבת מאוד. 
+
+ לקח לי זמן לשכנע את כל הממשלה ואת הכנסת, וברוך השם אני חושב שבהתנהלות מאוד מהירה, חדה וברורה ותקיפה, הצלחנו לבנות את הגדר. גדר זה קרוב למיליארד שקל. לא קל להשיג כסף בתקופת קיצוצים, תקציב של כמעט מיליארד שקל; ולבנות גם מתקני שהייה. התוכנית הייתה מאוד מפורטת, מאוד ברורה: א. לבלום את ההסתננות לארץ על-ידי בניית הגדר; ב. מתקני שהייה; ג. הצעת חוק שכל מי שמגיע לארץ נכנס לבית-סוהר, מאחורי סורג ובריח, ואז זה חלק מרכזי, מרכיב מאוד משמעותי בהורדת מספר המסתננים לארץ. לא רק הגדר, אלא העובדה שמי שמגיע לארץ לא מקבל עבודה ונכנס לבית-הסוהר, זה הוריד באופן מאוד משמעותי את מספר המסתננים. כבר לא משתלם לו להגיע. 
+ 
+ אגב, לסבר את האוזן, משכורת של חודש ימים בישראל שווה למשכורת של שנתיים באריתריאה. שנתיים באריתריאה – למה שלא יגיעו? אז גם החוק, שעבר פה אחרי הרבה הרבה מאבקים – באמת לא היה פשוט לשכנע את הבית הזה ולהעביר את זה בממשלה, כמו כל דבר שהוא מורכב ומסובך. אבל היו פה הצלחות מרשימות. 
+
+ אני בפירוש אומר, לולא העמידה האיתנה והנחישות והתקיפות, ל��א גמגום, בעניין הזה, לא הייתה גדר, לא היו מתקני שהייה ולא הייתה חקיקה, והיינו מוצאים פה את עצמנו עם עוד 100,000–200,000 מסתננים, ועוד, השם ישמור, היד נטויה. 
+
+ אני זוכר שביקרתי את מובארק בימים הטובים, עוד בממשלת אולמרט; הייתי שר התמ"ת, לא הייתי שר הפנים. ביקש ממני אולמרט לבקש מהנשיא לשעבר מובארק לעשות מרדף חם אחרי המסתננים. אתם יודעים מה הוא ענה לי, בהומור? הוא אמר לי: אתם משוגעים. אמרתי לו: למה אתה אומר כך? הוא אומר לי: מדינה שקולטת אותם לעבודה – למה באים בטענות למה הם מגיעים? לא תקלטו אותם למקומות עבודה, הם לא יבואו. אתם קולטים אותם, הם יגיעו. הוא צדק. לכן הייתה החקיקה של מאסר. 
+
+ החוק שעבר, חלקו יתוקן כבר בכנסת הזאת, וזה אכיפה מאוד משמעותית, קשה וכואבת כנגד המעסיקים. את זה יהיה אפשר לעשות רק אחרי שמתקן השהייה יתחיל לעבוד. אתה לא יכול לאכוף, על-פי משרד המשפטים, על-פי החוק הבין-לאומי, כך שלא יהיה לו מה לאכול, איפה לישון, לא יהיו לו כרית ומיטה. לכן ברגע שיש מתקני שהייה אתה גם יכול לאכוף, ומי שיעסיק ישלם את המחיר, ומחיר כבד. כך שיבואו לשם אלפים. אני מאוד מקווה שבסוף, אחרי שהצלחנו לבלום את המסתננים לארץ, נצליח גם להחזיר אותם בחזרה לארצם; להחזיר אותם לארצם באמצעות מתקני השהייה. מתקן שהייה, אכיפה תביא את המסתננים למתקני שהייה, והם יעזבו מרצון. 
+
+ אני רוצה לומר עוד דבר. אנחנו שמענו הרבה מאוד שאי-אפשר להוציא ואי-אפשר לגרש. שמעתי כל הזמן שאי-אפשר לבנות גדר, כי גדר של 12 מטר – יש סולם של 13 מטר. נכון. שמעתי כל הזמן איך אי-אפשר להתגבר ולהתמודד עם הבעיה. אבל שמעתי את זה ולא הקשבתי לזה. הקשבתי למה שצריך לעשות ולא למה שאומרים. ולכן עשינו את הכול, כולל גם מה שאני אומר היום. כשאומרים לי שאי-אפשר להחזיר אותם לחוץ-לארץ, בחזרה לארצם ולמולדתם, התשובה היא: כן אפשר. כן אפשר. ברגע שלא יהיו להם מקומות עבודה, הם יהיו במתקני שהייה – עובדה, מסתננים מדרום-סודאן חזרו הביתה בלחיצות ידיים. תקפו אותנו. הם חזרו הביתה בלחיצות ידיים ואמרו לנו תודה רבה. קיבלו גם מענק. כנ"ל חוף-השנהב. אמרו: לצפון-סודאן אי-אפשר להחזיר ולאריתריאה אי-אפשר להחזיר. אין הבדל בין צפון-סודאן לדרום-סודאן לאריתריאה. אין שום הבדל. אני לא רואה שום הבדל. זה יגיע גם כן לבג"ץ.
+
+ אני אספר לכם פה דבר שלא פורסם בתקשורת, כמדומני; אולי כן פורסם, אני לא יודע, לא עקבתי. הוצאנו מרצון למעלה מ-1,000 מסתננים לצפון-סודאן. מרצון. אי-אפשר להוציא כרגע שלא מרצון, רק מרצון. וגם עשרות, אולי אפילו יותר כבר, לאריתריאה, מרצון. כמו שאפשר מרצון אפשר גם שלא מרצון. או ברצון עם מענק, למדינה שלהם או למדינה אחרת, שלישית. וגם פה אמרו לי: אין סיכוי למדינה שלישית. אני מודיע לכם שבסוף יימצא פתרון של מדינה שלישית. הכול מתחיל ונגמר ברצון ובנחישות. אם אנחנו מבינים שזה המפעל הציוני שלנו שיכול ללכת לאיבוד, שאנחנו יכולים לאבד את המפעל הציוני שלנו – כשזו ההבנה אתה מוצא את כל הפתרונות. כשאתה לא רוצה להבין את זה, כשאתה לא מבין ואתה לא מעוניין להבין את הסכנה הטמונה פה, ובהחלט סכנה קיומית למפעל הציוני שלנו – מי שלא מבין את זה, גם לא ימצא פתרונות. 
+
+ אני שמח שהבנתי את זה בהתחלה ויצאנו לדרך. אנחנו היום באמת, אני יכול לומר פה, בעשייה מרשימה. אגב, הרבה טועים. אני מציע פה לחברי הכנסת החדשים לא להתבלבל בין מסתננים לבין פליטים. מדובר במסתננים מהגרי עבודה, לא בפ��יטים. מי שהוא פליט מקבל הכרה; וגם פה עשינו מאמצים אדירים. בכל מה שקשור לטיפול בפליטים עשינו פה מאמצים אדירים ויש הישגים מרשימים. פעם זה היה שנתיים – הוא יכול היה להסתובב שנתיים-שלוש בארץ עד שאתה מביא אותו לוועדה לקבל החלטה. היום זה ימים ספורים. לכן, מדובר במהגרי עבודה מסתננים ולא בפליטים. מי שהוא פליט – אין כמו המדינה היהודית, ושאף אחד לא יטיף לנו מוסר, אין כמו המדינה היהודית שמתמודדת ומטפלת בפליטים. לא היה פליט אחד שהוועדה הכירה בו וסירבתי לאשר לו מעמד. פליט אחד לא היה. אין הרבה, כמו שאומרים, אבל לא היה אחד שהוועדה המקצועית שהקמתי אישרה אותו כפליט ולא קיבל מעמד. ושאף אחד לא יטיף לנו מוסר, ובטח גם לא לי במקרה הזה, איך מתייחסים כעם יהודי עם כל עברו. העם היהודי עם עברו צריך לשמור ולהיזהר לא לאבד את המדינה שהקמנו אחרי כל כך הרבה שנים. 
+
+ גם פה הייתי אומר: כמעט תם אבל לא נשלם. תמה הגדר – כמעט; מתקני שהייה – כמעט; לא נשלם הטיפול והחזרתם לארץ מוצאם או למדינה אחרת. אנחנו נעשה את זה במלוא העוצמה והנחישות. 
+
+טיפול במניעת סחר בבני-אדם ובקורבנותיו – קיבלנו באמת ציון מאוד גבוה בארגון בארצות-הברית, באו"ם, שישראל הייתה בין המדינות ששיפרו שיפור מרשים. גם פה עמדנו על כך. הנה, כשמדברים על העם היהודי – הנה העם היהודי. עמדנו על כך וצמצמנו באופן משמעותי את הסחר בנשים והגענו להישגים מרשימים. 
+
+ יש כמה נקודות נוספות חשובות מעבר למסתננים שאפשר לדבר עליהן פה עוד הרבה שעות; במשרד הפנים יש עוד הרבה מאוד דברים. המשרד הזה מטפל – ברגע שאדם נולד, במספר תעודת זהות שלו, ועד מאה-ועשרים עם תעודת הפטירה. פה היה שיפור שירות בצורה דרמטית. רשות ההגירה והאוכלוסין קלטה גם את כל מעברי הגבולות. מי שלא יודע, מעברי הגבולות היו במשטרה ובמשמר הגבול. כל מעברי הגבולות – אוויר, יבשה, ים – הכול עבר למשרד הפנים. פה גם המקום לשבח את עובדי רשות האוכלוסין וגם את אמנון בן-עמי, המנכ"ל הנמרץ, שעשה עבודה יוצאת מן הכלל. פה אנחנו בשינוי משמעותי עם שיפור מאוד מיוחד. 
+
+ שיפור השירות – במסגרת שיפור השירות, אחד הדברים שהגענו אתם לכנסת, לבית הזה פה, זה העניין של זכאי שבות. נמצאת פה שרת הקליטה, היא ישבה אתי לא פעם על כך, יחד עם שרנסקי, יושב-ראש הסוכנות. אנחנו מכירים את הבעיה האמיתית. אדוני יושב-ראש הכנסת לשעבר – בעתיד, בקרוב – פה העברנו חוק. חבר הכנסת מיכאלי, אתה נמצא פה, כדאי שתשמע גם את הדברים. העברנו חוק – לתת אשרות לזכאי שבות. כל זכאי השבות שבאים לבקר בארץ כתיירים, נאלצים לעמוד בתור, בסבל נורא, כאילו הם מסתננים שעומדים באותם תורים ארוכים כדי לקבל אשרה לעוד שבוע. מצאה חן בעיניו מדינת ישראל והוא רוצה עוד שבוע להיות פה, רוצה עוד חודש להיות פה, הוא רוצה שבת-זוגו תעבוד פה, הוא רוצה ארכה או שהוא רוצה אישור לעבודה – תורים ארוכים וסרבול וטרטור גדול מאוד. נפגשנו ודיברנו על זה, ויזמתי קודם כול תקנות שמאפשרות שהות של שלוש שנים לכל זכאי שבות שהוא תייר. הוא נקרא עדיין תייר, זר, כי הוא לא אזרח ישראל. אבל עצם העובדה שהוא זכאי שבות – בעיני הוא בפוטנציאל להיות תייר, והוא קיבל אשרה לשלוש שנים, כולל עבודה, וחוסך גם את התור וגם את כאב הראש וגם את הסבל ואת הטרטור בשדה התעופה ובמרשם האוכלוסין. זה הוריד מידה רבה של עומס. חבר הכנסת מיכאלי תיקן את החוק – אופציה לחמש שנים. זה חוק יוצא מן הכלל, חבר הכנסת מיכאלי. גם פה, בעיני, כל זכאי שבות, ללא יוצא מן הכלל, הדלת פתוחה בפניו. החלום שלנו, השאיפה שלנו שהוא יהיה בסוף אזרח מדינת ישראל; למה נטרטר אותו בביורוקרטיה ובפרוצדורה? שיבוא לפה ויתקבל בסבר פנים יפות. אגב, אם הוא היה עולה הוא היה מתקבל פה בחיבוק גדול. ברגע שהוא רק תייר, מתנהגים אליו כמו אל כל התיירים. אסור שזה יקרה, וזה בעצם שונה בצורה מאוד משמעותית. 
+
+ הבאת אחרוני בני הפלאשמורה – גם פה הייתה עבודה קשה מאוד. אני זוכר גם את המאבק שלי, כי הייתי שר הפנים לפני עשר שנים, והתחלנו לשחרר אותם והבאנו עוד קבוצה. ישבנו באופוזיציה – נעצר כל הפרויקט; חזרנו לקואליציה – במאבק גדול ועיקש עם האוצר, עם כל מיני תירוצים שבעיני לא מוסיפים לנו כבוד, אני לא אכנס לזה – תקציבים וכדומה – הצלחנו לפרוץ את הדרך, והבאתם מתבצעת בקצב טוב, והם בדרך הביתה עד האחרון שבהם. 
+
+ הבאתם של בני מנשה – גם פה הדברים האלה נבדקים. נשלחו שליחים מהרב הראשי לישראל הרב שלמה עמאר; דיינים חשובים יצאו לבדוק את החיים שם, את אורח החיים שם, ואני שמח שגם זה כרגע מתחיל, בשלבים, לצאת לדרך, ואנחנו נראה בקרוב את ההצלחה בתחום הזה. 
+
+ הענקת אזרחות כבוד לחיילי מלחמת הקוממיות ומלחמת העצמאות – מדובר באלפים שלא קיבלו את האזרחות תוך כדי הגעתם לארץ וגיוסם למערכות שונות במלחמות – צה"ל וארגונים נוספים – ולא הייתה להם תעודת זהות. באמת מהלך חשוב. סיפור קשה וכואב. גם זה עבר בהצלחה רבה במהלך הקדנציה הזאת; דבר שהיה צריך לעבור לפני עשרות שנים, אבל מה לעשות – טוב מאוחר מאשר בכלל לא. הדבר הזה – – –
+
+
+ הבחירות לרשויות המקומיות יתקיימו במועדן? 
+
+
+ אתה רוצה שאני אעבור ישר לרשויות המקומיות? – – – לרשויות המקומיות.
+
+
+ בשלב השני יש שאלות של חברי כנסת. יכול להיות – אם אדוני חבר הכנסת עמיר פרץ רוצה לשאול שאלה, אנחנו נאפשר לך. 
+
+
+ כבוד היושב-ראש, קצת כבוד – – – הוא לא יכול להתעלם מזה לחלוטין. 
+
+
+ אתה יכול לעשות את זה במסגרת שאלה. אני אאפשר לכבודו להעלות במיקרופון – – –
+
+
+ – – – 
+
+
+ מכל מקום אני אמור לדבר על השלטון המקומי בסעיף הבא. לכבודו של חבר הכנסת עמיר פרץ אני אתחיל עם השלטון המקומי. 
+
+ לשאלתך – קודם כול, הבחירות לרשויות המקומיות יתקיימו במועדן. גם אם בסוף לא יהיה אפשר להקים קואליציה, ויכול להיות – אולי זה נראה היפותטי כרגע, אבל אי-אפשר לדעת – יכול להיות שראש הממשלה יבוא לנשיא המדינה ויגיד, לא הצלחתי להרכיב קואליציה; לא הצלחתי. הברית בין יש עתיד לבין הבית היהודי חזקה מדי, ואני לא מצליח להרכיב קואליציה. והוא הולך לנשיא; הנשיא יכול להטיל על מישהו אחר, שגם הוא לא יצליח מן הסתם, או לא להטיל על מישהו אחר – לשיקול דעתו – והולכים לבחירות. ואחרי שלושה חודשים בחירות – עדיין זה לא יפגע בבחירות לרשויות המקומיות והן יתקיימו במועדן. 
+
+
+ גם בלוד. 
+
+
+ מה? 
+
+
+ בלוד. 
+
+
+ גם בלוד. 
+
+
+ גם בחריש. 
+
+
+ כנראה כן. אני אומר, כנראה כן; זה שונה מלוד. כנראה כן. 
+
+
+ גם בטייבה. 
+
+
+ רבותי, זה הפך להיות דו-שיח כזה שכנראה כל אחד מכם רוצה להתמודד ב-4 – – – 
+
+
+ התחלנו לדבר על השלטון המקומי, ופה המקום לומר – תאמינו לי, חברים, חברי כנסת ותיקים, חדשים, השלטון המרכזי במדינת ישראל הוא שלטון מרכזי שאנחנו נתפאר בו. במדינות המערב בעולם יכולים להתגאות או לחקות את השלטון המקומי במדינת ישראל. אני זוכר שבאתי לממשלה ולכנסת וכולם אמרו, שלטון מקומי, שחיתויות, חגיגות. חברים, השלטון המקומי בשנים האחרונות הוא מהשלטונות המקומיים הטובים ביותר בעולם המערבי. ותאמינו לי, גם לשלטון המרכזי יש מה ללמוד מהשלטון המקומי בהתנהלות ובהתייעלות. יש פה גם שני ראשי ערים לשעבר: יעל גרמן מהרצלייה; בשאילתה הקודמת באתי והיללתי את ההתנהלות המיוחדת מאוד וההצלחה הרבה של יעל כראש עיר; גם של מאיר, ראש עיריית דימונה, שעשה עבודה מצוינת בעיר. אתם מכירים את זה היטב, אתם מבינים טוב מאוד מה אני אומר. יכול להיות שיש פה חברי כנסת שמבינים פחות מה אני אומר. 
+
+ היום הגענו למצב של כמעט יש מאין. אם הגזירות הכלכליות או הקיצוצים שאמור האוצר להשית על השלטון המקומי יהיה כמו שהם באמת מתכוונים, תאמינו לי – לא יהיה אפשר להשאיר את השלטון המקומי, לא יהיה אפשר לנהל את השלטון המקומי. במקרה הזה אני אסכים עם השלטון המקומי שיקום ויאמר, קחו את המפתחות, תנהלו את זה אתם. אין כזה דבר. הרשויות המקומיות יצטרכו לעשות יש מאין. אבל פה בדיוק מתאים הסיפור של הסוס הסקוטי. אתה מרגיל אותו לא לאכול, ואתה נהנה, ואתה מחייך, ואתה מבסוט, והנה הוא הולך והוא דוהר עד שברגע אחד הוא שובק חיים. אנחנו נמצאים כבר ככה, במצב שהוא בלתי נסבל, קשה; יותר מזה – הוא יהיה קטסטרופה. 
+
+השלטון המקומי עשו כברת דרך מאוד ארוכה, הן בהתייעלות, הן בשינויים מבניים וארגוניים, רגולציה מאוד כבדה, חזקה וקשה; הייתי אומר שהיא אפילו קצת מוגזמת. כל הדברים האלה נעשו, ולכן השלטון המקומי היום – כשר פנים אני יכול לומר – זאת הפעם השנייה שאני שר פנים, הייתי גם שר הפנים ב-2000–2003, וכבר אז התחיל השינוי. אני שמח להיות שר הפנים של מדינת ישראל, להיות אחראי על השלטון המקומי, כי באמת אפשר להתגאות בעבודה המיוחדת שלהם. יש עוד הרבה מה לעשות שם. 
+
+ חוק השלטון המקומי, צריך לשנות אותו, בעקבות דרישה של השלטון המקומי, ובצדק, לשמור את הסמכויות לנבחרי הציבור. כי מה שאנחנו כשרים מרגישים – כמעט – ואני לא רוצה להישמע מקטר, אבל סמכויות עברו מנבחרי ציבור יותר לדרג המקצועי. יש מקומות שזה נכון, יש מקומות שזה צריך להיות החלטה של הדרג המיניסטריאלי; הוא צריך לקבל את ההחלטה לכאן או לכאן, טוב או לא טוב, והוא ייתן את הדין אצל הבוחר, אם הוא התנהל נכון או לא. חלילה וחס, אני לא מדבר על ניהול לא תקין, שפה יש משטרת ישראל. 
+
+ולכן, בשלטון המקומי צריך להשאיר את הסמכויות בידי נבחרי הציבור. וגם פה אתם הולכים כברת דרך ארוכה לקראת איזו שלילת סמכויות באופן מאוד מאוד משמעותי, כך שזה מקשה מאוד את התפקוד. גם פה התעקשנו, יחד עם השלטון המקומי, והם קיבלו את הגיבוי שלי, להביא לשינוי, לשינוי החקיקה, ואני מאוד מקווה שבמהלך הקדנציה הנוכחית החקיקה תשתנה כך שיהיה גם תיקון לחוק מזמן המנדט, שהוא מחייב ומחויב המציאות, ושלא נתקן אותו אחרי כמה חודשים. כבר למדנו בכנסת הזאת ובכנסות אחרות שחוקים עברו – ותוך שנה-שנתיים שוב תיקון. יש חוקים שמזמן המנדט עוד לא תוקנו, ויש פה חוקים שתוקנו ואחרי שנה-שנתיים מתקנים אותם שוב כי מצאו ליקויים או כי לא עשו את זה נכון. פה, בשלטון המקומי, אם כבר עושים שינוי כל כך משמעותי, כל כך מרחיק לכת, חשוב שהוא ייעשה בתיאום ובהסכמה מלאה עם השלטון המקומי, כמה שרק אפשר. בסופו של דבר הכנסת מחוקקת, אבל חוק שנוגע בשלטון המקומי חשוב מאוד שיהיה בתיאום עם השלטון המקומי, והכנסת פה תחליט ותקבע איזה חוק יעבור ואי��ה חוק לא יעבור. 
+
+הגדלת מלאי יחידות הדיור, והתכנון – גם פה, במסגרת הווד"לים – במסגרת הווד"לים – מי שזוכר, היו ול"לים, לפני יותר מ-20 שנה, בתקופת העלייה, בג"ץ ביקר באופן קשה מאוד את הוול"לים, פסל את כל התהליך של הוול"לים, ובממשלה הזאת אמרנו: נעשה לו גם שינוי השם. שינוי השם גם כן מביא ברכה. במקום ול"לים, וד"לים. אבל שינוי השם, הוא לא בא רק כשינוי של שם, אלא גם בא בעקבותיו שינוי משמעותי בהליך החקיקה, כך שמצד אחד זה לא יפגע בכל הליכי התכנון ובכל מה שמסביב – לא תהיה פגיעה קשה כפי שבג"ץ טען; ומבקר המדינה דאז ביקר באופן מאוד מאוד קשה את הוול"לים. זה עבר בצורה מאוד מקצועית – "ועדה לדיור לאומי"; כמו שהיה "תשתיות לאומיות", עכשיו זה "דיור לאומי", וזה גם כן יצא לדרך. כתוצאה מכך יש עלייה משמעותית ביותר במספר אישורי הבנייה. לא מספיק. לא מספיק, צריך להאריך את תוקף הווד"לים וצריך כמובן להביא רפורמה. 
+
+ועכשיו אני אגש לרפורמה. רפורמה בתכנון זה גם חוק משמעותי מאוד. מאוד מאוד משמעותי, נוגע בכל אחד ואחד מאתנו. הסרבול והביורוקרטיה היום, הן בשלטון המקומי והן במשרדי הממשלה השונים – בסוף זה נתפס במשרד הפנים, משום שראש המחוז הוא משרד הפנים, הממונה על המחוז הוא משרד הפנים. אבל בוועדה יושבים נציגי משרד התיירות, החקלאות, הגנת הסביבה, הביטחון, ממ"י, התחבורה, הבריאות – כל משרד בתורו הוא תוקע, שלא בכוונת מכוון לתקוע, תוקע בתורו הוא. אין ביוב שם – אז משרד הבריאות מתנגד, בצדק מבחינתו, אבל זה תקוע. צריך עוד עשרות מיליוני שקלים, בינתיים התוכנית הזאת לא תצא לפועל. ואז מתפלאים למה שבע שנים ו-12 שנים התוכנית לא מאושרת. כנ"ל מחלף כזה או אחר של משרד התחבורה. הוא לא מאשר, אם לא, שלא יהיה צוואר בקבוק, אז עוד חמש שנים עיכוב. כנ"ל משרד הביטחון, כנ"ל הגנת הסביבה. ראינו את כל העיכובים בכביש 6, ועוד. שורה ארוכה של טענות שרובן – הייתי אומר רובן ככולן – מוצדקות. נו, אז מה? בסוף אין רישיון, צריכים לחכות חמש שנים ושבע שנים. 
+
+ צריך לתקן את זה ולייעל את זה. יש תוכניות רבות. יש חילוקי דעות סביב שולחן הממשלה איך זה צריך להיות. גם לוועדת הפנים של הכנסת זה הגיע. היה דוד אזולאי, יושב-ראש הוועדה, שעשה עבודה מצוינת, אחריו – אמנון כהן, שעשה גם הוא עבודה מצוינת. אבל בסוף זה לא עבר, מסיבות של מאבקים פנימיים: מה נכון – הייתי אומר ויכוחים צודקים, ככה הייתי מגדיר את זה – מה נכון מה לא נכון להיות. 
+
+תאמינו לי – אני אספר לכם סיפור אישי. סיפור אישי. אני התחלתי בהליך תכנון – תוספת חדר בבית. המשפחה גדלה, צריך להוסיף חדר. לסגור מרפסת – – 
+
+
+ – – –
+
+
+ – – לסגור מרפסת, אדוני שר הפנים לשעבר, לסגור מרפסת – – 
+
+
+ הייתי מאשר לך – – –
+
+
+ – – ולעשות חדר, ולעשות מרפסת נוספת לסוכה. תאמינו לי, כמעט חמש שנים. אני לא התערבתי. העדפתי לסבול. העדפתי לסבול. אמרתי לשכנים שלי: חבר'ה, אני לא בתוכנית. אתם עושים את התב"ע, תרוצו לבד. שימו גם אותי בתוך הבניין, כי אני לא אזיק לכם. אני לא אתערב, לא בוועדות המקומיות על-ידי נציגי ש"ס, ולא בוועדה המחוזית. הייתי אז שר התמ"ת, ולאחר מכן גם שר הפנים. היו בטוחים שאם אני שר הפנים אני מייד מסדר את זה. אמרתי: אני לא מתערב, אל תתבלבלו. אני רוצה להרגיש מה שכל אזרח במדינת ישראל עובר. אז עוד שנה, ועוד שנה, ועוד שנה, כמעט חמש שנים. לסגור חדר ולהוציא מרפסת – זה עוד קצר, זה לא מאות יחידות דיור. להוציא חדר; לסגור מרפסת, יותר נכון. באמת לא מוסיף כבוד. ועד כדי כך, כשזה הגיע לעירייה, לוועדה, וראו שם את השם – בכוונה לא שמתי את שמי, אשתי הגישה את זה על שמה, ולא על שמי. אז מישהו מחברי המועצה זיהה: מישהו גר בהר-נוף, הגברת ישי, אז אמר: אולי זה אשתו של אלי ישי. התקשרו. אמרתי: אני מזהיר אותך לא להתערב. ולא רק זה: כשזה יגיע לוועדה – לא יודע מתי ואל תגיד לי מתי – תהיה בחוץ. עד כדי כך. כך נהגתי. 
+
+
+ כמה ויכוחים היו בין משרדי הממשלה – – –
+
+
+ למה אני מביא את הדוגמה הזאת? למה אני מביא את הדוגמה הזאת? רבותי, בסוף, כל הבית הזה יֵשב לנסות לתכנן ולהעביר חוק ורפורמה. וזה יעבור. השאלה איזו רפורמה תעבור. ויֵשבו פה אנשים, וייצגו גופים כאלה ואחרים, ארגונים כאלה ואחרים, ולחצים, וויכוחים, ואינטרסנטים. תזכרו בסוף מה טוב לאזרחי מדינת ישראל. אפשר לעשות את הכול, אבל את הכול, ולעבור את כל התהליכים, ואת כל התהליכים המורכבים והמסובכים, אבל בדרך מהירה ביותר. לא שנים. לא שנים. לקחת – אני כרגע לא אכנס לאיך עושים את זה. באמת, אני יכול לדבר פה עוד שעות, אבל אני אתמצת את עיקרי העבודה וההישגים של המשרד, והפעולות של המשרד. ולכן פה אני אומר לכולם: עוד נגיע ליום הזה – וזה לא משנה אם אנחנו נהיה בקואליציה או באופוזיציה באותו יום – נשב פה ונסביר לכולם, וכדאי מאוד להקשיב, להקשיב טוב מאוד לאזרחי מדינת ישראל, כמה הסבל הוא נורא, כמה הכאב הוא עצום, וכמה טרטור וביורוקרטיה. 
+
+ תמ"א 38, גם פה היה הישג משמעותי – פָּתַח את זה למאות ולאלפים, אבל לא מספיק. גם פה לא מספיק. תמ"א 38 זה אינטרס של מדינת ישראל. אם חס וחלילה – תרחיש של רעידת אדמה, או תרחיש ביטחוני כזה או אחר; אם אנחנו נאפשר בהליך מזורז, בסיוע, בסבסוד – הקלנו באופן משמעותי היטלים ואגרות – כל מי שלא מתמצא בתמ"א 38 – אחוזי בנייה משמעותיים, כדי שיהיה תמריץ וקטליזטור לכל דיירי השכונות ודיירי הבניינים, ובכלל לאזרחי מדינת ישראל, ללכת ולהתקדם בתמ"א 38, כי בסוף זה כולנו. אם אנחנו נציל אלפים, מאות ואלפים, ואולי גם רבבות, מפגיעה כזאת או אחרת בנפש, ברכוש או בחיים, תאמינו לי, דיינו. ולכן מדינת ישראל צריכה לעשות הכול, אבל הכול, כדי להקל, ולתקצב, ולממן, ולסייע, ולסבסד משפחות חלשות, כדי שיוכלו כן להגיע לשיפוץ ולחיזוק מבנים ולתמ"א 38.
+
+ יש באמת נושאים רבים מאוד ומגוונים, אני מניח שיהיו הרבה שאלות, ואני אתייחס אליהן תוך כדי זה, אבל נקודה נוספת שחשוב מאוד להדגיש: מינהל החירום במשרד הפנים – גם פה יש כמעט סיכום דיון בממשלה איפה זה יהיה ואיך זה יהיה. מי שזוכר, ארגון פס"ח – פינוי סעד חללים, אז פינוי זה כבר עולם אחר; סעד זה רווחה; חללים זה בדרך כלל משטרת ישראל עם משרד הדתות. גם פה עושים שינויים מאוד משמעותיים. 
+
+ הפקת לקחים ממבצע "עמוד ענן", שהתחילה עוד עם "עופרת יצוקה", אז הייתי שר התמ"ת, גם פה היה מנהל אגף חירום בשם שמעון יפרח, אלוף-משנה, שעשה עבודה יוצאת מן הכלל, התחבר יפה מאוד לכל השלטון המקומי, והצלחנו לעשות דברים מאוד משמעותיים.
+
+ארנונה. ארנונה – אי-אפשר לדלג על ארנונה. זה באמת אחד הדברים הכואבים. היה לי ויכוח לא פעם עם השלטון המקומי, וסירבתי לחתום על עלייה בארנונה. לא בכל מקום הסכמתי. חברים, אי-אפשר לקצץ, ולקצץ, ולקצץ, לקצץ בשלטון המקומי, ואחר כך, בדרך אחרת, להכניס את הידיים לכיס של האזרחים, לממן את הגירעונות שנוצרו מהקיצוצים שהממשלה משיתה על השלטון המקומי, ואז – מי צריך לשלם את זה? אזרחי מדינת ישראל. 
+
+ זה גם מס. אומנם ב-OECD זה לא מוגדר כמסים, אבל אם אתה מעודד את מדינת ישראל – איך היא מתנהלת כלכלית – אז בוודאי זה לא נקרא מסים. לכן, אין בעיה להעלות שם הרבה. הדבר הזה הוא דבר לא נכון. אני חושב שאנחנו נמצאים בין המקומות הגבוהים בעולם – המערבי, אני מתכוון – בתשלומי ארנונה. גם פה המאבק לא היה קל, לא היה פשוט, ולא מיהרתי לעשות את זה.
+
+ המאגר הביומטרי – גם כן דבר שיצר חילוקי דעות לא מעטים בחברה הישראלית. בסוף בסוף בסוף יצאנו לפיילוט. החוק עבר, תקנות עברו. זה ממש בהבשלה מלאה. בפיילוט מי שרוצה יעשה, מי שלא רוצה לא יעשה. הכנסת הזאת תכריע בסופו של דבר על הפיילוט: הצליח, איך הצליח, לא הצליח – אני מניח שהוא יצליח; אם זה בחובה, לא בחובה, ומה ההשלכות לכאן ולכאן. הדבר הזה הוא חיוני מאוד בהיבט הביטחוני של מדינת ישראל – שיהיה ברור לכולנו.
+
+ אדוני היושב-ראש – – –
+
+
+ אפשר לעבור לשאלות, אדוני.
+
+
+ אני אומר, כן, אני אומר רק כמה משפטים לסיום ואז אפשר יהיה לעבור לשאלות.
+
+ אנחנו באמת לקראת הקמת קואליציה חדשה – בתקווה שהיא תוקם בהקדם האפשרי. בדרך כלל זה אורך כמעט עד הימים האחרונים, כך גם יהיה פה. זה סוג של משא-ומתן קואליציוני שלא היה בעבר, משום שנוגעים בנושאים מאוד מאוד עקרוניים. לא כולם מכירים את כל הפרטים היטב. חברי כנסת חדשים, סיעות חדשות, לא מכירים את זה היטב, ולכן אני אנסה להסביר כמה דברים בהזדמנות הזאת על מנת שננצל את ההזדמנות ונבין קצת יותר טוב.
+
+ אז אני פונה גם לאחי ואחיותי היקרים בבית היהודי ואחי ואחיותי היקרים בבית הזה, כולם, בכלל: כשמתחילה הסתה נגד הציבור החרדי, זה אחר כך עובר גם לאחינו ואחיותינו בהתיישבות; כשמתחילה הסתה וגלי הסתה, זה מתחיל לחצות זרמים ולהגיע לכולנו. אני רוצה להזהיר את כולנו, להזהיר את כולנו מסטריאוטיפים, מסטיגמות, מלשלול אוכלוסייה כזאת או אחרת בחברה הישראלית מישיבה בקואליציה או באופוזיציה. 
+
+ אני זוכר את הממשלה השנייה של שרון. היה טומי לפיד, זיכרונו לברכה, היה אורלב במפד"ל, מה שנהיה לימים הבית היהודי, הברית החדשה דאז, וישבו ועשו קואליציה. מפה, מדוכן הכנסת, הבאתי ציטוט מדברי חז"ל, ושם נאמר – בתנא דבי אליהו: אם ראית עיירות נתלשות, דע לך שלא החזיקו בשכר סופרים. שאלתי את עצמי: מה זאת אומרת "עיירות נתלשות"? לא הבנתי את המדרש הזה. איך אפשר לקחת עיירה ולתלוש אותה? הבנתי לראשונה מה זה עיירות נתלשות בתקופת ההתנתקות, וזה בדיוק מה שקרה כתוצאה מהברית החדשה אז. פגעו במכוון בלומדי התורה, לצערי הרב, וההתנתקות לא איחרה להגיע. 
+
+ כאחד שאכפת לו מארץ-ישראל ומעם ישראל ותורת ישראל, ואין קיום לעם היהודי בלי תורת ישראל, אני רוצה לומר כמה דברים לכולנו פה. אני מכיר את השסעים בחברה ואת חילוקי הדעות שיש בחברה הישראלית ואיך צריכים ליישב אותם. דבר אחד אני רוצה לומר: גם כשעושים מהפכה היא לא ב"זבנג וגמרנו"; היא בתהליך. ויש באוכלוסייה החרדית תהליכים מאוד מאוד משמעותיים. מי שחושב שאפשר יהיה לעקור את לומדי התורה או לסגור את עולם הישיבות – ולא משנה מה אומרים בסוף, אלא משנה מה בסוף התוצאה שהחקיקה עלולה לעשות; מי שחושב שהוא עושה את הדבר הזה, ולא משנה באיזה סגנון, אז א. זה לא יקרה, כי העם היהודי מסר את הנפש אלפי שנים. נזכיר לכולנו פה, לבית הזה, לחברי הכנסת, להזכיר לכולם שעוד לפני שהוקמה המדינה, מאז חורבן הבית ה��ני, 1,800 שנים ועד להקמת המדינה, העם היהודי בכל התפוצות, בכל העולם, בכל המקומות בעולם, גם במרוקו, גם באיראן, גם בעיראק, גם באתיופיה, גם בתוניסיה, גם ברומניה, גם בפולין וגם בגרמניה, בכל המקומות בעולם, גם בהולנד, בכל המקומות בעולם, וגם בתימן, היהודים ישבו ולמדו תורה, וזה היה הקוד שהציל את העם היהודי. לא היינו מקימים מדינה – ומי שיש לו שאלות ומחשבות – לא הייתה מוקמת מדינת ישראל אם לא היה הבסיס של העם היהודי. מצאת יהודים בכל המקומות בעולם. באת לתימן מצאת יהודים, באת למרוקו מצאת יהודים, באת לאיראן מצאת יהודים, באת לסודאן מצאת יהודים, באת לאתיופיה מצאת יהודים, באת לרומניה מצאת יהודים. והיהודים האלה עברו תלאות, תלאות, והאחרונה שבהן השואה, השם ייקום דמם של כל ההרוגים. אינקוויזיציה, גירושים, עברנו בזמנו את המן הרשע ועברנו את היוונים, והעם היהודי שרד בזכות תורת ישראל. זה העם היהודי. ולכן, יש פה הבדלי תפיסות. אי-אפשר לנתק את העם היהודי מלימוד התורה. 
+
+ עכשיו, תפרידו בין תורתו-אומנותו לבין חרדים. אני שירתי בצה"ל שלוש שנים. חברי, רוב חברי ככולם שירתו בצה"ל, רובם שירות מלא של שלוש שנים. חלק מחברי הכנסת שלנו, כן, גם הילדים שלהם משרתים בצה"ל. לשאלות: האם הילדים שלכם משרתים? חלק מהם כן.
+
+ עכשיו, מה בעצם השאלה? האם אנחנו צבא העם או לא צבא העם? האם אנחנו רוצים שכל חייל דתי שרוצה לשרת בצה"ל יהיו לו כל התנאים המתאימים לכך? לכן צריך אוכל כשר, צריך תנאים מתאימים, שורה ארוכה שמבקר המדינה הצביע עליה, קבע, בדוח מבקר המדינה, שהצבא, משרד הביטחון, לא עמדו בכללים ובהתאמות לציבור החרדי בצבא. יש "שח"ר כחול", יש "שוחר טוב", יש שורה ארוכה של מסגרות של נח"ל חרדי, של שירות של בני-נוער, בתי-ספר טכנולוגיים. אנחנו פתחנו בתי-ספר טכנולוגיים, בתי-ספר טכנולוגיים דרך אמי"ת, דרך "אורט", דרך "עמל". בכוונה אמרתי נפתח, אפילו אשתי פתחה בתי-ספר כאלה. אמרתי לה: אל תפתחי דרך רשת חרדית, שלא יגידו אנחנו הולכים דרך רשת חרדית; מייד יגידו: הנה, מנסים לקחת כסף. לא, דרך רשתות קיימות, מקצועיות ומיומנות. אלפי תלמידים כאלה מסתובבים בחוץ ועדיין מחפשים קורת גג. אפשר לאכלס מסגרות מקצועיות טכנולוגיות באלפי תלמידים, ואחר כך הם יתרמו לצבא גם כן, יישאו בנטל וגם יתרמו כתורמים, כעובדים מוכשרים בהכשרה מקצועית כזאת או אחרת.
+
+ יש כמה מסלולים: שירות אזרחי, שירות צבאי, נח"ל חרדי וגם לא נח"ל חרדי. אני מכיר הרבה מאוד מהציבור החרדי שמשרתים בצה"ל ושירתו בצה"ל שלא במסגרת הנח"ל החרדי. חבר הכנסת איציק כהן, סגן השר, יש לו תלמיד, זיכרונו לברכה, נתנאל, שנהרג ביוני האחרון בגבול עזה. למד בתלמוד-תורה. הוא התגייס לצה"ל במסגרת גיוס רגיל, ולא נח"ל חרדי. חייל נוסף נהרג – נחמן, כמדומני, מעמנואל, השם ייקום דמו – ב"עמוד ענן". הוא לא התגייס דרך הנח"ל החרדי, דרך גיוס רגיל. שני הרוגים רק השנה, נקווה שלא יהיו יותר בכלל. 
+
+יש הרבה מאוד חיילים שמתגייסים גם בשירות רגיל, גם בשירות של נח"ל חרדי, גם בשירות אזרחי. כל השאלה היא – נפגשתי פעם עם השופט טל – כל השאלה היא לא אם חוק טל נכון או לא נכון, טוב או לא טוב. חוק טל היה חוק טוב – הממשלה לא עמדה ביעדים. הממשלה לא עמדה ביעדים. היה ויכוח בין משרד האוצר למשרד הביטחון על הגיוס והיקפי הגיוס, ובכלל כמה צריכים חרדים. ומשרד הביטחון לא רוצה הרבה חרדים בצה"ל, כולנו יודעים את זה, אף אחד פה לא חולק על כך. הם לא ��וצים שישנו את האופי של צה"ל – מבחינת הציבור החרדי – וכולם מבינים. לכן, גם כן הרבה הצעות שמוגשות ומוצעות – – – 
+
+
+ – – –
+
+
+ הרבה הצעות שמוגשות לצבא – אתה הרי יודע שהצבא לאחרונה, ואתה מכיר את החברים הטובים שלך גם מחוץ-לארץ שמתחננים לגייס גדוד נוסף ולא – – –
+
+
+ זה לא נכון, זה לא נכון.
+
+
+ אני אגיד לך – – –
+
+
+ זה לא נכון.
+
+
+ – – –
+
+
+ טוב, רבותי.
+
+
+ – – –
+
+
+ חבר הכנסת. חבר הכנסת נסים זאב. רבותי – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ חברים, חברים, אני אומר דבר פשוט, אני אומר דבר פשוט: מי שיושב ולומד תורה – זה הקיום שלנו, ככה חיה המדינה שלנו, וזה הוכיח את עצמו. זה הוכיח את עצמו 1,800 שנים – גם בלי מדינה. זה הוכיח את עצמו – שאנחנו חיים וקיימים ונמצאים פה והקמנו מדינה. לא היינו מקימים מדינה אם לא היה העם היהודי שמסר את הנפש. חבר הכנסת יאיר, שלא יפריעו לך. לא הייתה מדינת ישראל אם לא היו אותם יהודים, מיליוני יהודים בתפוצות, עברו תלאות רבות ומסרו את הנפש על תורת ישראל. לא היינו מקימים פה מדינה היום אם זה לא היה קורה, אם לא הייתה מסירות הנפש הזאת.
+
+ עכשיו, כמו שאני שירתי בצה"ל – ותפרידו בין תורתו-אומנותו לבין חרדים. חלק גדול מאוד מהחרדים, הייתי אומר אפילו רוב החרדים, בסוף, בסוף התהליך, חלקם יהיו בהכשרה מקצועית, חלקם בשירות של נח"ל חרדי, חלקם בשירות צבאי רגיל, חלקם בשירות אזרחי, חלקם באקדמיה, חלקם בעבודה ובתעסוקה. בסופו של דבר, הרוב הגדול יוצא לתעסוקה ולעבודה; הרוב הגדול יוצא לתעסוקה ולעבודה.
+
+אם הייתי אומר לכם, חברי חברי הכנסת, לפני עשר שנים – אם הייתי אומר לפני עשר שנים שתראו חרדים באקדמיה, אף אחד לא היה מאמין לי. אני זוכר את נחמיה לבציון, זיכרונו לברכה, ראש הוות"ת, שבא אלי, הייתי אז שר עבודה ורווחה צעיר, לפני יותר מעשור, הרבה יותר אפילו, אני חושב 15-14 שנים, ואמר לי: יש סיכוי לפתוח כיתה אקדמית לחרדים? אמרתי לו: כן. אמרתי לו: כן. הוא לא האמין לי. אמרתי לו: בוא נתחיל. התחלנו עם כיתה, לפני יותר מעשור, של 24 תלמידים. היום, 10,000 תלמידים באקדמיה, לדעתי כבר 3,000 סיימו, 7,000 ומשהו עדיין בלימודים, ועוד היד נטויה. 
+
+ זאת אומרת, ככה – אם רוצים ללכת פה בייקוב הדין את ההר, הכול או לא כלום, בסוף יהיה כלום. אני לא מכיר מישהו שיודע לגייס חרדים בכפייה. אין מצב כזה. ואני אומר לכם: תנצלו את האפשרויות, את המסלולים הקיימים. אתם רוצים, תחזקו אותם, תממנו אותם. מי שילך על גיוס בכפייה, לצערי הרב, יביא לקרע בעם, וזה לא יצלח. אף אחד גם לא מתכוון לעשות את זה, כי מי שיעשה את זה בכפייה – אותם עשרות, או מאות, או אלפים, או רבבות, ישבו – אין בתי-כלא לכולם – כולם ישבו, יפתחו שם בתי-מדרשות וישיבות, ושם ישבו וילמדו תורה. או – ללכת על המסלול בהבנה, בהידברות. וזה לא משנה קואליציה או אופוזיציה, ממש לא משנה קואליציה או אופוזיציה. יש חיים גם אחרי הקואליציה, אני רוצה לומר את זה פה לחברים שנמצאים באופוזיציה, וגם לאלה שרוצים להיכנס לקואליציה. יש גם חיים אחרי הקואליציה. היינו באופוזיציה בממשלת שרון השנייה שלוש שנים – – – 
+
+
+ אדוני השר, סליחה שאני מפריע, יש לנו יותר מעשרה חברי כנסת שאמורים לשאול. הייתי אומר שבמסגרת השאלות אני מאמין שאתה גם תכניס את מה שתרצה.
+
+
+ אני מסיים, אדוני היושב-ראש. שלוש שנים היינו באופוזיציה – להזכיר לך, חבר הכנסת וקנין, כולנו היינו פה – היינו באופוזיציה עם 11 מנדטים – – 
+
+
+ אולי, אדוני ��שר, נפסיק לדבר על הנוער החרדי ונתחיל לדבר על הנוער החילוני, שלא יודע להסתכל בגמרא – – –
+
+
+ אדוני יושב-ראש ועדת הכספים – – –
+
+
+ הייתי בטוח שאתה שואל אותי – – –
+
+
+ – – – למה צועקים?
+
+
+ חבר הכנסת גפני – –
+
+
+ גמרא הוא לא יודע.
+
+
+ – – הייתי בטוח – הייתי בטוח שאתה שואל אותי – – –
+
+
+  – – –
+
+
+ אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני.
+
+
+ חבר הכנסת גפני, הרב גפני, הייתי בטוח שאתה שואל אותי מה עם המשתמטים בציבור הלא-דתי, כמה אחוזים בציבור הלא-דתי, שזה לא תורתו-אומנותו, לא מתגייסים לצה"ל. תבדוק גם את זה. את זה לא בדקו.
+
+
+– – –
+
+
+ רבותי, רבותי, אדוני השר, במחילה, אני מדבר גם עם יושב-ראש ועדת הכספים, אנחנו פותחים את הדיון הזה, והוא נפתח יותר מדי. אני חייב לעצור את הדברים כדי ללכת בסדר ולא לפתוח את זה יותר מדי.
+
+
+ לסיום, לסיום. היינו באופוזיציה עם 11 מנדטים, קדנציה לאחר מכן קיבלנו 12 מנדטים, כמעט 13, כך שאפשר גם להתחזק באופוזיציה, וזה לא הבעיה. הבעיה היא, או הנקודה המרכזית והחשובה בעיני היא למנוע את הקרע בעם וליצור פלטפורמה מתאימה, בהסכמה, כדי שהחברה בישראל תמשיך לחיות כחברה בריאה ויציבה. הרי במסגרת הנשיאה בנטל אין בדיוק שוויון בנטל, כי גם בין מי שמתגייסים לצה"ל יש כאלה שהם ג'ובניקים, רובם, קרוב ל-90%, ו-10% קרביים. אז גם שם, ודאי, זה לא שוויון בנטל. יש נשיאה בנטל, גם בשירות, גם בהתנדבות וגם בתעסוקה. בעניין הזה תמצאו את הציבור החרדי פרטנרים. את הציבור החרדי תמצאו פרטנרים גם בשמירת עולם התורה, שזה הקיום של עם ישראל, וגם בנשיאה בנטל, שזה דבר חשוב, ומצווה חשובה מאוד, הן לתרום, לשרת, והן, כמובן, להתפרנס בכבוד. כל הדברים האלה הם מצוות חשובות. אף אחד שלא ילמד אותנו שזה לא מצווה או כן מצווה, זו מצווה חשובה. אבל אל לנו לנגוע – ובזה אני מסיים – אל תיגעו במשיחי. אל תיגעו בעיקרון של תורתו-אומנותו של לומדי התורה. אלה שלומדים תורה ורוצים ומוכנים להגיע למה שהמשנה אומרת באבות: פת במלח תאכל, מים במשורה תשתה, חיי צער תחיה ובתורה אתה עמל. האנשים האלה שמוכנים לשלם את המחיר הזה, תאפשרו להם, כי זה שמירה על העם היהודי, ועל ארץ-ישראל, ועל כולנו. תודה רבה.
+
+
+ תודה, אדוני שר הפנים, על החלק הראשון. רבותי, אנחנו עוברים – – –
+
+
+ רגע, לחלק השני? לחלק השני לא?
+
+
+ החלק הראשון זה החלק הזה. עכשיו אנחנו מתחילים בחלק השני של שאלות חברי הכנסת לשר. ראשונת השואלות היא חברת הכנסת יעל גרמן, לשעבר ראש העיר הרצלייה. 
+
+
+ ברשות היושב-ראש, כבוד השר, וכמובן חברי, אני חוזרת לענייני הפנים, לא הפוליטיקה. העברת תאגידי המים מאחריותן וניהולן של הרשויות המקומיות הביאה, לטעמי, לעלויות מיותרות ולניתוק מלאכותי ולא רצוי מהרשויות. מערכת שהייתה בתוך הרשויות ונהנתה מהתקורות של העירייה, כמו גזברות, מנכ"ל, פניות ציבור, משרדים, ארנונה, חשמל ועוד, הוקמה מחדש, על כל העלויות המיותרות הכרוכות בכך. מדוע לא יוחזרו תאגידי המים לניהול הרשויות האיתנות, אותן רשויות שתעמודנה בתבחינים שייקבעו מראש?
+
+שאלה שנייה: אחת הבעיות הבוערות בחברה שלנו היא בעיית הדיור בכלל ובעיית הדיור לזוגות צעירים בפרט. אם אפשר היה לבנות על שטחים חומים ברשויות המקומיות, הרשויות היו יכולות להקים ולנהל את הנושא שנקרא "דיור בר-השגה להשכרה", לאו דווקא לזוגות צעירים. על-פי סעיף 188 לחוק התכנון והבנייה, כבוד שר הפנים יכול להוסיף תכ��ית לשטחים החומים, המיועדים לבניית בנייני ציבור – לשב"צים. מדוע לא נוספה תכלית – דיור בר-השגה להשכרה כחוק?
+
+שאלה נוספת – – –
+
+
+ חברת הכנסת גרמן, בדרך כלל אני לא נוהג לעצור בשאלות הראשונות. אני מבקש: תתמקדו בשאלה אחת, כדי שנזרום. אחרת, רבותי, אנחנו לא נסיים את השאלות.
+
+
+ יש לי עוד שתי שאלות מאוד חשובות. דיברנו על הפליטים, ופירטת וסיפרת על הוועדה שהקמת. למיטב ידיעתי, הוועדה הכירה בכ-13 פליטים מתוך אלפים – –
+
+לא לא, הרבה יותר.
+
+
+ – – ובמדינת ישראל חיים עדיין אלפי אריתריאים וסודאנים שישראל מכירה בהם כבני-הגנה ומפעילה את עקרון האי-החזרה בגינם. ואני רוצה לדעת, האם יש מישהו במדינה שמטפל בנושא? האם יש לנו מידע היכן הם ישנים? האם הם עובדים? האם יש להם מה לאכול? מה קורה לילדים שלהם? האם יש בכלל תוכנית של המדינה לטיפול בהם כל עוד הם אורחים שלנו במדינה?
+
+ובנושא רעידות אדמה – וזה הנושא האחרון.
+
+
+  – – –
+
+
+ סליחה, אדוני, חבר הכנסת נסים זאב. אם לי יש סבלנות, לך צריכה להיות סבלנות.
+
+
+ אבל לא יותר מעשר שאלות...
+
+
+ רבותי – – 
+
+
+ בנושא רעידות האדמה – – –
+
+
+ – – תיתנו לי, היא חברת כנסת חדשה, לאט לאט ובנימוס רב, לא בהתפרצות.
+
+
+ ביקשתי ממך – – –
+
+
+ הרב נסים זאב, היא גם הייתה ראש עיר, ראש עיר חשובה.
+
+
+ – – –
+
+
+ חבר הכנסת נסים זאב, אתה לא חייב להעיר לכל אחד.
+
+
+ בנושא רעידות אדמה, האם התחילו לחזק את מבני הציבור בפני רעידות האדמה? האם יש תוכנית עבודה בנושא, ואיזה סיוע ניתן לרשויות המקומיות? בנושא תמ"א 38 – כמה אישורים ניתנו עד כה לתמ"א ואיזה אחוז הם מהבניינים שנמצאים באזורים המועדים לפורענות, כמו טבריה ובית-שאן? 
+
+ ובהזדמנות זו, תודה על שיתוף הפעולה רב-השנים ועל כך ששיתפנו פעולה בהקמת בית-קברות אזרחי – לא אזרחי, בית-קברות שהוא בתפעול של תאגיד עירוני ציבורי, כמו שבתי-קברות צריכים להיות בארץ. תודה.
+
+
+ תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. ישיב שר הפנים וסגן ראש הממשלה.
+
+
+ טוב, חברת הכנסת יעל גרמן, כפי שאמרתי, היית ראש עיר מצוינת, עשית עבודה מצוינת, את מכירה היטב את הפרטים, ואני אתייחס אחד לאחד. 
+
+ לגבי תאגידי מים, בעיני זה אחד הדברים – לא רוצה להגיד את המילה "פשע", זה לא פרלמנטרי, לא הגון לומר, אולי לא נכון לומר את זה – אחד הדברים הקשים והחמורים שממשלות ישראל, בהובלה של האוצר, עשתה. בהקמת התאגידים הייתה כוונה לקחת ולהכניס הרבה יותר כסף לאוצר. למשל, כשזה גוף עירוני לא משלמים מע"מ. כשזה נהיה תאגיד, אתה משלם מע"מ. מדינת ישראל הרוויחה פה – "הרוויחה" – האוצר הרוויח, המדינה הפסידה, האזרחים הפסידו – כמיליארד שקל, פלוס מינוס; אל תתפסי אותי במילה, כי אני לא מכיר את המספר המדויק. כוח-אדם, עובדים, יועצים משפטיים, משרדים, רכבים, חברי דירקטוריון, שכר – פשוט הזוי לחלוטין.
+
+ יכול להיות, אם תרצו, שתהיו בקואליציה, ואם תהיו בקואליציה ותבינו שאין אדם נפטר מן העולם וחצי תאוותו בידו, ותצטרכו להתפשר, ואז תוכלו להיות בממשלה, וכאשר תהיו בממשלה תהיו במשרדים חשובים, מן הסתם, כי אתם 19 מנדטים. אם אנחנו נהיה באופוזיציה אולי את תהיי שר הפנים, לא יודע, ואז תביני כמה קודם כול זו טענה צודקת. אני מאוד מקווה שנצליח לעשות את זה, אם אנחנו נהיה בקואליציה ואתם באופוזיציה, או אם שנינו יחד נהיה בקואליציה, דבר שלא נראה לי כל כך, כי אתם לא רוצים את החרדים בקואליציה כנראה. ואם יהיה מצב שאתם בקואלי��יה, זה האתגר הראשון שלך; ואם אני אהיה באופוזיציה אני אעזור לך מהאופוזיציה לשנות את הדבר הזה, כי באמת זה מחויב המציאות. ואני אברך אותך על כך – אם תצליחי לעשות את זה.
+
+
+ למה לא – – – קודם, למה חיכית לה?
+
+
+ חבר הכנסת חנא סוייד – – –
+
+
+כשיגיע תורך תשאל. אני מקווה מאוד שהיא תצליח. אני מודה, אני מודה, הרבה מאוד הצלחנו. הרבה מאוד הצלחנו – – 
+
+
+ אדוני, אני יכול – – –
+
+
+ – – יש עוד כמה דברים שעדיין לא הצלחנו, אבל הרבה מאוד הצלחנו.
+
+
+ – – –
+
+
+ אדוני השר, במה שהוא שואל, אני יכול להגיד דבר אחד: מאחר שהחקיקה הזאת, של תאגידי המים, עברה בוועדת הכלכלה של הכנסת כשאנחנו אפילו לא היינו בממשלה הזאת, היינו באופוזיציה, ומי – זאת ממשלת שרון, אחריו הייתה ממשלת אולמרט, שהמשיכה את חקיקת תאגידי המים, ואדוני חנא סוייד יודע את זה; אני ואתה ישבנו בוועדת הכלכלה.
+
+
+ אוקיי. מכל מקום, אדוני היושב-ראש, יש דברים רבים, והרבה מאוד הצלחנו, יש עוד כמה דברים שלא הצלחנו לעשות, ואנחנו נעשה אותם בעזרת השם עכשיו. לכן באנו עוד פעם לכנסת הזאת, להשפיע, לתקן ולשנות עוד דברים.
+
+ לגבי דיור בשטחים כתומים – דיור בר-השגה, וגם במסגרת הרפורמה, גם זה היה חלק מהתהליך שעבר בקריאה ראשונה, הגיע לוועדה, לא הסתיים, הכנסת הזאת תסיים את זה, וזה ברכה עצומה, ברכה עצומה. כפי שאמרתי, זה אחד האתגרים שהכנסת הזאת – הממשלה הזאת תצטרך להתמודד אתם ולעשות אותם.
+
+
+ זה גם לא נכון, זה לא ברפורמה.
+
+
+ דיור בר-השגה זה בתוך הרפורמה.
+
+
+ לא.
+
+ כן.
+
+
+ לא – – –
+
+
+ כן. כולל זה, כולל שטחים חומים. עוד לא הסתיימה הרפורמה, ואתה אומר: היא לא ברפורמה. 
+
+  דבר נוסף, רעידת אדמה – הצטרפו – אני משיב לך; לגבי רעידות אדמה, תמ"א 38 – בשינוי האחרון שעשינו זה עלה במאות אחוזים. את שואלת אותי אם זה משביע את רצוני ואם זה מספיק – לא, זה צריך להגיע לעשרות אלפים ולמאות אלפים. לכן צריך לשנות את זה באופן כזה שגם יהיו הקלות משמעותיות בהיטלים, באגרות, וסיוע, מענקים וסבסוד משפחות שזקוקות לזה, כדי שהחלק הגדול במדינת ישראל יהיה מעוגן במסגרת תמ"א 38. זה מורכב ומסובך. אני – זה לא יהיה לייגע אתכם, אני אומר, הלוואי שחלק מהדברים שאנחנו מדברים עליהם היום, כרגע פה, יתממשו בקדנציה הזאת, כבר זה יהיה הישג גדול, כי אנחנו הולכים לקראת קיצוץ – הממשלה הולכת, הממשלה שתקום – האוצר מכין קיצוץ כל כך גדול שאני מייחל שחלק מהדברים האלה כן יצליחו לעבור. 
+
+ לגבי הנושא של המסתננים – קודם כול, הם גרים פה בתנאים, בלי גוזמה, עשרות אחוזים או מאות אחוזים יותר טוב מהמקום שהם באו, מבחינת הבתים שלהם, כי התנאים פה, במדינת ישראל, אין מה להשוות אותם במדינה מפותחת לאריתריאה, סודאן וכדומה. 
+
+
+ הם חיים בגנים ציבוריים – – –
+
+
+ רגע, רגע, רק רגע. רק רגע.
+
+
+ לא כולם.
+
+
+ הם עובדים ומשכירים דירות – שוכרים דירות, וגרים פה, ורובם עובדים.
+
+ אני כן נחוש, יעל, אני מאוד מאוד נחוש לסיים את הקמת מתקני השהייה, להעביר אותם למתקני שהייה, לאסור עליהם את העבודה במסגרת אכיפת החוק, ולהחזיר אותם לארצם או למדינה שלישית, למדינה אחרת. סיימנו את הגדר בהצלחה רבה, הקמנו את מתקני השהייה, תיקנו את החוק כך שמי שבא לפה לא יקבל עבודה – כל החדשים כבר לא מקבלים עבודה. 
+
+
+ – – – יש מישהו – – –
+
+
+ בכל הרשויות המקומיות מטפלים בהם, תאמיני לי, יוצא מן הכלל. אבל אני מטפל בהם בטיפול הכי טוב. הטיפול הכי טוב הוא להחזיר אותם לארצם, זה הטיפול הכי נכון. אבל כשהם נמצאים פה בארץ, הרשויות המקומיות עושות עבודה רבה ונותנות להם את השירות, את השהות, בתנאים, תאמיני לי, שאין במדינות שלהם; במאות אחוזים הרבה יותר טובים. את יכולה להסתובב ולראות, הם גרים בתנאים קשים – – –
+
+
+ 50 מיליון שקל במתקני השהייה, כאבן שאין לה הופכין.
+
+
+ במתקני השהייה יושקעו מאות מיליונים, לא 60 מיליון, והכוונה היא להעביר את המסתננים למתקני השהייה, ומשם שיעזבו מרצון, או שלא מרצון, לארצם ולמולדתם. מרצון – על-ידי מענקים. סיפרתי פה כשאתה לא היית, מסתננים מדרום-סודאן חזרו הביתה בשמחה וברצון, מרצונם, עם מענקים. מחוף-השנהב, שלא ברצונם, חזרו לארצם. צפון-סודאן ואריתריאה, לשם עדיין לא מחזירים – עזבו מרצונם יותר מ-1,000 מצפון-סודאן ועשרות מאריתריאה. עזבו מרצון, והם יעזבו גם שלא מרצון, כדי לשמור על המפעל הציוני. 
+
+ זה קשה, זה כואב, אני מודה שלקחתי על עצמי תפקיד קשה, מורכב ולא פשוט. הותקפתי יום-יום בעניין של המסתננים, הצמיחו לי קרניים, הפכו אותי לגזען חשוך, אבל אני הייתי נחוש, ואני נחוש, אני אומר לך שאני נחוש, ואני אמשיך בפעולות האלה, מהקואליציה או מהאופוזיציה – מהקואליציה אני אוכל כמובן יותר – עד שאחרון המסתננים יחזור לארצו ולמולדתו, או יצא למדינה אחרת. אנחנו רוצים לשמור על המפעל הציוני. אז גדר זה דבר ראשון – בחקיקה – לכל המסתננים החדשים. דבר שני, הם כבר לא באים, לא רק בגלל הגדר; כי אין להם מקומות עבודה, כמעט לא מגיעים. דבר שלישי, מתקני שהייה. להחזיר אותם, ולאכוף מול המעסיקים, שלא יהיה משתלם להעסיק אותם, ומי שלא יהיה מועסק – הוא לא יחזור. 
+
+ חבר הכנסת מיקי לוי, שכר עבודה בישראל במשך חודש אחד שווה לשנתיים משכורת באריתריאה. למה שהם לא יבואו? שנתיים; למה שהם לא יבואו? ולכן צריך לפעול בצורה נחושה: גם גדר, גם מתקני שהייה, גם אכיפה, גם חקיקה. את כל זה עשינו. את רוב העבודה עשינו. תם ולא נשלם, יותר נכון, עוד לא תם וגם לא נשלם. עוד לא תם כי את מתקני השהייה צריכים לסיים, ולאכלס אותם, ולהחזיר אותם. זאת המדיניות שממשלת ישראל צריכה לקבל על עצמה, גם אם היא ממשלה אחרת. אחרת אנחנו מאבדים את הזהות היהודית ואת המפעל הציוני שלנו.
+
+
+ תודה ליעל גרמן. תודה לשר הפנים. רבותי, לפני שאני עובר לשואל הבא אני אומר מראש: שאלה אחת בלבד, קצרה, כדי שנוכל להמשיך. רבותי, הרשימה ארוכה. אני סגרתי את רשימת השואלים. יש לנו יותר מ-15 שואלים, ולכן לא נאפשר את זה. השואל הבא – בועז טופורובסקי. שאלה קצרה, ואני מקווה גם תשובה קצרה. 
+
+
+ שלום, כבוד השר, אני שואל בנושא הארנונה. יש חוסר שוויון בארנונה בין מה שמשלמים אברכים לבין מה שמשלמים סטודנטים במעונות סטודנטים. אברכים בעצם לא משלמים, יש להם פטור. הפטור נובע מחוזר מנכ"ל שמנוגד לחוק יסודות התקציב. והשאלה היא למה חוסר השוויון הזה, במיוחד שאנחנו יודעים שהרבה יותר אברכים מסטודנטים מקבלים את הפטור. 
+
+
+ אוקיי, קודם כול אברכים משלמים, אין להם פטור. הם משלמים על-פי מבחני הכנסה. על-פי מבחני הכנסה.
+
+
+ אדוני חבר הכנסת יוכל לשבת במקומו. 
+
+
+ גם אברכים וגם מעוטי יכולת וגם מקבלי הבטחת הכנסה מקבלים את ההנחה; לא בהיותם אברכים, אלא על-פי ההכנסות שלהם. לגבי הסטודנטים, אני בתהליך מורכב, שעדיין לא הסתיים, עם היועץ המשפטי של המשרד שלי, לפטור – אכן, אני מסכים אתך – לפטור את הסטודנטים כליל מתשלומי ארנונה. הי��עץ המשפטי לא מאפשר זאת במסגרת החקיקה הקיימת; ייתכן מאוד שצריך חקיקה נוספת בעניין. במקרה הזה נהיה אתך ונצביע אתך על פטור מארנונה לסטודנטים.
+
+
+ תודה לחבר הכנסת בועז טופורובסקי. אנחנו עוברים לשואל הבא, חבר הכנסת גטאס באסל. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רציתי לשאול אותך לגבי דעתך והרגשתך, אם היית אזרח במדינת ישראל – – 
+
+
+אני אזרח.
+
+
+זה לא בשביל להטיל דופי בעניין, אלא לעשות תזה מסוימת. 
+
+
+ שר הפנים לא יכול להיות בלי אזרחות. שר הפנים לא יכול להיות בלי אזרחות.
+
+
+ – – אזרח מדינת ישראל שגר בבית שבנה בעצמו, על-פי היתר בנייה, בשכונה, נגיד, בעיר כמו כרמיאל או בנצרת-עילית, וקם בבוקר ומוצא ששר הפנים שלו שינה את הגבול כך שהשכונה הזאת פתאום שייכת לדיר-אלאסד, או למג'ד-אלכרום; וזה עדיין מקרה טוב, כי במקרה אחר הוא עלול להעביר את הגבול כך שהוא יהיה שייך לטול-כרם או למשהו מעבר לקו הירוק. זה נעשה בטייבה, בעיר בישראל, שכונת מגורים שלמה שיש בה תוכנית מפורטת, בתים שנבנו על-פי היתר הוצאו מחוץ לגבול העיר, וגם למחצית מאזור תעשייה. מה דעתך על זה? עוד שאלה לגבי – – –
+
+
+ אמרתי שאאפשר שאלה אחת בלבד. סליחה. לא נוכל לסיים כך את הדיון.
+
+
+ אתה תלמד את זה, מן הסתם, במהלך השהות שלך פה בכנסת; יהיו לך לא מעט שאילתות והצעות לסדר-היום מול שר הפנים ושרי ממשלה אחרים. 
+
+ בכל מה שקשור לוועדת גבולות, שר הפנים מוסמך להקים ועדה על-פי חוק ולקבוע גבולות שונים, מחודשים, מתוקנים, על מנת ליצור גם הגדלת יישובים, גם חלוקה צודקת של הכנסות ושל אוכלוסיות. וכששר הפנים קובע את זה, אחרי שהוא מקבל חוות דעת או המלצה של ועדה מקצועית שהוא הקים – יכול לקבל, יכול לא לאשר את ההמלצה; ברגע שמאשר את ההמלצה, עושים את החלוקה ואת הגבולות. גבולות – תמיד זה לטובת הערים. זה יוצא מהמועצות האזוריות, עובר למועצות המקומיות ולערים, תמיד זה לטובת היישובים החדשים. וגם כשעושים סדר בתוך יישובים מעורבים, כמו בטייבה, כמו שאתה מדבר, יש מה שנקרא ביגמיה גם ביישובים. הקמנו ועדה, יותר נכון השר הקודם הקים ועדה – עשרות רבות, למעלה מ-80, 90 יישובים בארץ שעשו אצלם תיקוני גבולות. יש הבדל בין העברת שטח לרשויות, להגדיל את היישוב, ויש הבדל בין ביגמיה, לעשות סדר, לבין החלוקה – אחד של השני. אז עושים עבודה מקצועית ומחלקים, מפרידים. לפעמים זה באמת פוגע באמצע רחוב, אך עושים את זה בצורה הכי מקצועית, הכי נכונה, הכי טובה שיכולה להיות. כך נעשה בעשרות רבות של מקרים. לא היה כמעט מקרה שזה לא היה בהסכמת היישובים עצמם. היו מקרים בודדים שזה לא בהסכמה, אבל ככה זה בחברה הישראלית, ככה זה בחברה בעולם כולו.
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת באסל גטאס. יעלה חבר הכנסת דב חנין.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, שאלתי במובן מסוים ממשיכה את שאלתה של חברת הכנסת גרמן, אבל נוגעת למקרה מאוד קונקרטי. בימים אלה אני שומע שבכלא "סהרונים" כלואה קבוצה של אריתריאים, והם מדווחים שאנשי רשות ההגירה מציעים להם, ואפילו מפעילים עליהם לחצים, לעזוב את הכלא ולעבור או לנסוע או להיות מוסעים לאוגנדה. השאלה שלי היא, אילו הסכמים ערכה מדינת ישראל עם אוגנדה, ואילו ערובות ניתנו כדי להבטיח את מעמדם של מבקשי המקלט האריתריאים באוגנדה? תודה.
+
+
+ אין דבר כזה. אין דבר כזה. מסתננים מצפון-סודאן ומאריתריאה – יש עזיבה מרצון, ואני שמח שיש עזיבה מרצון. למעלה מ-1,000 – אמרתי – מצפון-סודאן, מאריתריאה, עשרות, אני מקווה שזה יהיה עשרות-אלפים; גם מצפון-סודאן וגם מאריתריאה מרצון. אם זה לא יהיה מרצון, זה יהיה שלא ברצון או למדינה שלהם או למדינה שלישית, אחרת. עדיין אין מדינה שלישית, אחרת, שנחתם אתה הסכם, אבל אני מאוד מקווה שאכן יימצאו מדיניות שלישיות, אחרות, שאתן יהיה הסכם ונוכל להעביר את המסתננים מכאן, מארץ-ישראל, או לארצם או למדינה אחרת; מרצון או שלא ברצון – כולי תקווה שזה יהיה ברצון, אבל נמשיך במדיניות הזאת, כפי שאמרתי, בנחישות רבה.
+
+
+ תודה לחבר הכנסת דב חנין. השואלת הבאה – חברת הכנסת פניה קירשנבאום.
+
+
+ שלום, כבוד השר. יש לי שתי שאלות, ושתיהן נוגעות למצב ביישוב חריש, כפי שכבר הבנת משאלתי הקודמת. השאלה הראשונה: היישוב הוא לא חרדי היום, ויש כל מיני משפחות, אבל בוועדה הקרואה שמינית – – –
+
+
+ לא אני מיניתי. הממשלה הקודמת, שר הפנים הקודם מינה.
+
+
+ נכון. אתה היית אמור בשנת 2011 או להחליף אותם או לקיים בחירות, ואתה זה שהאריך את הכהונה של הוועדה, שבעצם מונה חמישה רבנים. השאלה שלי אליך: האם אתה מתכוון לקיים – אני רוצה לשמוע אותך – את הבחירות בנובמבר, כמו בכל הרשויות? ושאלה שנייה: היישוב תוכנן כיישוב חרדי. היום, אחרי שהמכרזים שם שונו ובוטלו, האם אתה נתת הוראה למינהלת התכנון, שנמצאת תחת המשרד שלך, גם לבדוק את השינוי בתכנון של היישוב?
+
+
+ לגבי השאלה השנייה, בכלל לא עלה על שולחני, אז אני לא יכול לתת הוראה לדבר שלא קיבלתי ולא עלה על שולחני ואני לא יודע ממנו.
+
+ לגבי הבחירות, אני מאוד מקווה שבסופו של דבר נמצא פתרון, כי אנחנו נמצאים בדין ודברים עם בג"ץ, וגם בג"ץ עצמו קבע וביקש בחירות מוקדם ככל האפשר. אנחנו המתנו למכרזים ולתוצאות של המכרזים. המכרזים הסתיימו, התוצאות ברורות. אני אמור לקיים דיון מקצועי עם הצוות המקצועי של המשרד, כולל המשפטנים, לראות כיצד לנהוג בעניין, איזו החלטה לקבל בהתחשב בטענות של העותרים ובדרישות של השופטים, בית-המשפט העליון. אני לא רוצה לומר מה אני שוקל, כי הדיון הזה הוא דיון משפטי, שאמור להיות אצלי במשרד. אני בזמנו המלצתי להמתין ולא להקדים את הבחירות, כפי שהרבה רצו. חשבתי שזה לא נכון, וזה באמת לא נכון להקדים את הבחירות שם. האם הבחירות יהיו במועדן, הבחירות המוניציפליות שאמורות להיות באוקטובר – כן או לא – אני אקבל את ההחלטה לאחר הדיון שיהיה במשרדי.
+
+
+ תודה רבה לחברת הכנסת פניה קירשנבאום. השואל הבא – חבר הכנסת חמד עמאר.
+
+ 
+ כבוד השר, ברצוני לשאול אותך – קודם כול, אני רוצה להגיד לך לגבי נושא התכנון והבנייה במגזר הדרוזי. אני העליתי בכנסת השמונה-עשרה את הנושא הזה כל שבוע. לא ראינו שום התקדמות בנושא הזה. אלפי בתים ביישובים הדרוזיים לא מחוברים לחשמל. אני רוצה לשאול אותך: בארבע השנים האחרונות שום תוכנית מתאר לא אושרה במגזר הדרוזי; מה המשרד שלך עשה כדי לקדם את התוכניות במגזר הדרוזי? והאם אני אראה בקרוב יישוב אחד שתוכנית המתאר שלו מאושרת? כי אנשים שם משלמים מיליוני שקלים. העדה הדרוזית משלמת קנסות באי-קידום תוכניות המתאר. 
+
+בנושא החשמל, אתה מתנגד לחיבורים, ואתה מבקש טופס 4; משרד הפנים מתנגד. אם לא רוצים לחבר, אז בוא נהרוס אלפי בתים במגזר הדרוזי ונגיד: אנחנו לא יכולים להתקדם בנושא הזה, ולא יכולים לחבר את הבתים לחשמל. השאלה שלי היא גם שלי וגם של יושב-ראש הכנסת הקודם.
+
+
+ תודה לחבר הכנסת חמד עמאר.
+
+
+ לגבי תוכנית מתאר, לצערי אתה טועה בנתונים. הושקעו עשרות רבות של מיליוני שקלים לתוכניות מתאר במגזר בני המיעוטים, במגזר הדרוזי, כנ"ל. בבני המיעוטים, יש עשרות תוכניות מתאר שהמשרד כבר מימן וביקש שהמועצה המקומית תאשר. לצערי הרב – – –
+
+
+ אין להם ועדות.
+
+
+ לצערי הרב, בחלק קטן מאוד המועצות המקומיות הסכימו לאשר אותן. בלי שהמועצה תאשר אי-אפשר יהיה להוציא את זה לפועל. צר לי שלא כל הרשויות המקומיות מוכנות לאשר אותן, מכל מיני סיבות שאנחנו מכירים, בעיות – – –
+
+
+ עוספיא ודאלית-אל-כרמל.
+
+
+ מוכר מאוד – קבוצות של חמולות, מי רוצה, מי לא רוצה – אנחנו מכירים את זה. אנחנו, תאמין לי, יותר מאשר העגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להיניק. האינטרס שלנו – לאשר תוכניות מתאר. ותקשיב טוב למה שאני אומר עכשיו – אני בעד לאשר אפילו בדיעבד, מה שקוראים להלבין, את הבנייה הבלתי-חוקית. אני מוכן – ועל זה היה לי ויכוח עם משרד המשפטים, ואני מקווה שהם יסכימו – לאשרר אלפי יחידות דיור – תקשיב טוב למה שאני אומר – ומי שיבנה ללא רישיון יהרסו לו, ובלבד שהדברים האלה יותאמו לתוכניות המתאר.
+
+ לגבי חיבור חשמל ומים – לא תלוי בי, תאמין לי. לתת אישור לחיבור לחשמל כשאין היתר בנייה – מי שעושה את זה עובר על החוק, אז הוא לא יכול לעבור על החוק; או שתביא פה חוק חדש, שאפשר יהיה לאשר גם אם אין אישור בנייה. אני לא יכול לעבור על החוק. גם אם אני אגיד לאיזה פקיד לעבור, הוא לא ישמע לי, ובצדק רב. ולכן האינטרס שלנו, וזה לא משנה מי יהיה שר הפנים, האינטרס של מדינת ישראל – אינטרס גדול מאוד – הוא לאשר תוכניות מתאר ולאשרר אפילו בנייה בלתי חוקית – תשמע, זה דבר לא פשוט ששר אומר את זה מעל דוכן הכנסת – לאשרר אלפי יחידות דיור, לא רוצה להגיד עשרות, אלפים רבים – אלפים רבים – לאשר אותן במסגרת תוכנית המתאר, להלבין אותן, כפי שקוראים לזה, הלבנה, ובלבד שמכאן ולהבא חושבנא טבא.
+
+
+ אתה לא לחצת – – – אתה לא לחצת כלום – – –
+
+
+ רבותי, זה לא יהיה עם שאלות נוספות.
+
+
+ – – –
+
+
+חבר הכנסת, חבר הכנסת חנא סוייד. רבותי, בואו נשאיר – אתם שואלים, הרי אני יכול להשאיר פה את שר הפנים שלוש שעות ולא נסיים את השאלות אליו, תאמינו לי.
+
+
+לא כל מה שביקשת אושר, וטוב שכך. מה לעשות? מה לעשות?
+
+
+ – – – למה אתה מגן עליו? הוא עובד קשה, הוא ימשיך לעבוד קשה.
+
+
+ אני מוכן לענות על שאלות.
+
+
+ חבר הכנסת נחמן שי, לי יש סדר-יום, ואני לא יכול לאפשר את המצב הזה – – – 
+
+
+ חבר הכנסת נחמן שי, אני מוכן לעמוד פה ולענות עד הבוקר. אין לי בעיה.
+
+
+ את זה תגיד ליושב-ראש.
+
+
+ רבותי, תאמינו לי – – – 
+
+
+ אני לא מנהל את הישיבה. אני מוכן, ואם מישהו פה התעייף – – –
+
+
+ בואו תשבו במקומי ותנהלו את הישיבה.
+
+
+אם מישהו פה התעייף ומבקש לעשות הפסקה ולהמשיך היום ב-12 בלילה, אני גם מוכן.
+
+
+ רבותי, צריך להיות איזה סדר בכל זאת. אי-אפשר – אתה שואל שאלה, הוא שאלה. יש לי איזה סדר פה, רבותי. אני מודה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת ישראל אייכלר – השואל הבא, ואחריו – חבר הכנסת ניצן הורוביץ.
+
+
+ כבוד השר, אדוני היושב-ראש, אחת הבעיות המרכזיות של מדינת ישראל היא בעיית הדיור, פשוט אין דירות. מינהל מספסרי ישראל גורם לייקור הדירות; ב-40% עלו מחירי הדירות בימיו של סטנלי פישר, שהולך להיות נציב הבנק הפדרלי של ארצות-הברית, אני מקווה שהוא ייקר שם את הדירות קצת.
+
+אני הצעתי בכנסת הקודמת הצעה של פיצול דירות, וכבודו, כבוד ��שר, גם הוציא תקנות בעניין הזה. ההבדל היה אחד, שלפי התקנות של כבודו העירייה צריכה לאשר את פיצול הדירה, וראשי עיריות הודיעו כבר אז שהם לא ירשו פיצול דירות, כי להם יש דירות נרחבות, לראשי הערים, ולא אכפת להם שאנשים גרים במחסנים ובעליות גג ואין להם איפה לגור.
+
+לכן שאלתי היא, אדוני: בשעתו הצעתם לי להכניס את זה לרפורמה, והכנסנו את הצעתי לרפורמה, אבל הרפורמה נתקעה; האם שר הפנים – האם משרד הפנים יתמוך בהצעת חוק פיצול דירות שלפיה האזרח לא יצטרך אישור של העירייה ושל הביורוקרטיה, של מהנדסי הערים שלא רוצים פיצול דירות, אלא תהיה לו זכות, בתנאים מסוימים, אם יש לו דירה מספיק גדולה ויש לו צורך מספיק גדול, לפי התנאים שכתבנו בחוק? האם משרד הפנים יתמוך בחוק פיצול דירות כדי לשחרר לשוק, גם שוק השכירות וגם שוק המכירה, אלפי-אלפי דירות וכדי שאנשים יקבלו פתרון לבעיית הדיור? תודה.
+
+
+ יש חוק.
+
+
+ כפי שאמרת, באמת אישרתי תקנות, גם זה אחרי באמת, הייתי אומר, ויכוח לא קל עם הדרג המקצועי, והאישור לפיצול דירות יצא לדרך. 
+ 
+אתה מדבר על הצעת חוק שאתה הגשת. בוועדת שרים לחקיקה הייתה התנגדות אליה. אני תמכתי בה, ואני עדיין תומך בה. שיהיה במסגרת חקיקה גם פיצול דירות. גם בקשה והצעה שהגישה חברת הכנסת יעל גרמן – – –
+
+
+ יש חוק לפיצול דירות – – –
+
+
+ לא לא, יעל, יש תקנות שאני אישרתי כשר הפנים במסגרת תקנות – – –
+
+
+ כן, לפיצול.
+
+
+ – – – וברוב הרשויות אכן זה קורה. הרב אייכלר, חבר הכנסת אייכלר, זה לא נכון שהשלטון המקומי לא מוכן, ברובן זה מתקיים ומתקדם יפה, בחלקן אולי לא, אבל אתה מדבר על חקיקה, לא רק על תקנות; חקיקה שתהיה הרבה יותר מורחבת, הרבה יותר פשוטה. גם התקנות הן לא מורכבות, אבל בוא נאמר, אתה רוצה לראות שזה יהיה הרבה יותר גמיש, נקרא לזה ככה, והרבה יותר רחב, הרבה יותר מקיף. אני בעד הצעת חוק כזאת, אני בפירוש בעד, אני בעד הצעת חוק שתוכל לקדם סיוע לזוגות צעירים, גם בשטחים כתומים, כפי שהציעה חברת הכנסת גרמן, גם בדיור בר-השגה. יהיו פה ויכוחים לא קלים, בכנסת הזאת, עם האוצר ועוד, ואנחנו פה נעמוד במבחן, אם יש רוב להעביר את הדברים האלה או לא.
+
+הצעת החוק שלך לא עברה בוועדת שרים לחקיקה, אף-על-פי שאני כשר הפנים תמכתי בזה.
+
+
+ תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר.
+
+ לפני שאני אקרא לחבר הכנסת ניצן הורוביץ אני רוצה לברך תלמידות של מועדונית "שלווה" שנמצאות ביציע האורחים. הן באו לביקור בכנסת בעקבות לימוד על הדמוקרטיה והבחירות. נא לא למחוא כפיים. אני מברך אתכן, עלו והצליחו.
+
+חבר הכנסת ניצן הורוביץ.
+
+
+ אדוני שר הפנים, יש לי שתי שאלות. השאלה הראשונה נוגעת בתחומי שיפוט של מועצות מקומיות ערביות. אנחנו יודעים שאחת הבעיות המרכזיות בשלטון המקומי ובמצבו של המגזר הערבי זה ששטחי השיפוט של המועצות הערביות מוגבלים לאזורי המגורים, ומסביב יש שטחים של מועצות אזוריות. היו ועדות חקירה ושינוי גבולות. אני שואל אותך, אדוני, האם יש מצב שאתה נמנע מלחתום על שינוי גבולות של שטחים של מועצות ערביות משום שאולי יש בזה בבחינת – אני לא יודע, יש מי שרואה בזה העברת שליטה של קרקע מיהודים לערבים או משהו מהסוג הזה? זאת השאלה הראשונה. זאת אומרת, אני אחדד: האם על שולחנך מונחות בקשות לשינוי גבולות של מועצות מקומיות ערביות שאתה אינך חותם עליהן?
+
+שאלתי השנייה נוגעת באותה אוכלוסייה של אנשים מאפריקה – – –
+
+
+ לא, אדוני. אדוני, שאלה אחת בלבד.
+
+
+ אה, שאלה אחת בלבד?
+
+
+ בלבד.
+
+
+ טוב, אז אני אסתפק בשאלה הזאת, ואני שוב מדגיש: האם יש על שולחנו של כבוד שר הפנים בקשות לשינוי גבולות שעברו ועדות של משרדו והוא אינו חותם עליהן? תודה.
+
+
+ תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ.
+
+
+ אני חושב שאתה מכיר את התשובה. אישרתי – אישרתי העברת גבולות מהסוג שאתה מדבר עליו. אתה גם יודע שאישרתי. אבל אני לא מאשר את זה בכל מקרה. אני לא אאשר את זה על-פי – – –
+
+
+ אין לו זמן – – –
+
+
+ שורה ארוכה – כפר-קאסם, אתה דיברת על זה, עוד הרבה, שורה ארוכה. אני יכול להעביר לך רשימה מסודרת של מה שאושר, ואתה יודע את זה. לא זו הנקודה. אני לא אאשר בכל מקום, בפירוש לא. אני אעדיף – כמו שגרים ובונים בכל הארץ בנייה לגובה, גם אתם תבנו לגובה.
+
+
+ לא לא, הוא מדבר על ועדות שאתה – – –
+
+
+ חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
+
+
+ רגע, רגע, רגע.
+
+
+ – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
+
+
+ – – –
+
+
+ חבר הכנסת, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
+
+
+ לא נכון. כולם אומרים שאתה נותן להם צו הארכה. מי נתן לך צו הארכה?
+
+
+ חבר הכנסת, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
+
+
+ מי נתן לך הארכה – – –
+
+
+ חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, תאפשר – – –
+
+
+ איך אתה נהנה לצעוק על דבר שאתה אפילו לא מתכוון אליו.
+
+
+ אני יודע הכול, אני דיברתי ראשי ערים, הם מפחדים ממך – – –
+
+
+ אתה אפילו לא מתכוון.
+
+
+ – – –
+
+
+ אז תמשיך לצעוק. לא רע, זה נשמע לא רע מפה.
+
+
+ גם צועק, גם צודק.
+
+
+ תמשיך לצעוק, אבל אתה לא צודק. אתה יכול להמשיך לצעוק, אני, יש לי סבלנות.
+
+
+ אני רוצה שתחתום – – –
+
+
+ חבר הכנסת.
+
+
+ זה נראה מאוד רע, אבל אני אענה לך.
+
+
+ אני רוצה שתחתום – – –
+
+
+ אני אענה לך. אני אענה לך. חתמתי הרבה במקום שהחלטתי לחתום, ולא חתמתי במקום שהחלטתי שלא לחתום. ואני אסביר: במקום שנכון לחתום אני חותם ואני מעביר. במקום שאני מבקש מכם לבנות לגובה ואתם מסרבים לבנות לגובה, אני לא אחתום. שם אני לא אחתום.
+
+
+ מה זה "מכם"? מהוועדה, הוועדה – – –
+
+
+ חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – –
+
+
+ למה אתה צועק?
+
+
+ – – אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. חבר הכנסת נסים זאב, אל תעזור לי. אל תעזור לי.
+
+
+ – – –
+
+
+ חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.
+
+
+ אני צועק מתוך כאב, מתוך כאב. מתוך כאב אני מדבר.
+
+
+אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. אל תפריע לישיבה. אל תיתן לי להוציא אותך, באמת.
+
+
+ כשכואב לא צועקים, בוכים.
+
+
+ אתה צועק כדי – לא לא, הוא צועק כדי שיוכל לבוא לומר ביישוב שלו שהוא צעק, והוא תקף את שר הפנים, ותהיה לו כותרת מזה. מה לעשות. אבל מי שמבין בזה, והאוכלוסייה שלכם מבינה בזה היטב, והחברים שלך פה מבינים היטב – חתמתי, חתמתי לא מעט, אם תרצה תקבל – לא מעט יישובים שנחתמו, כן, למרות ההערה שכאילו יש נקודה הלכתית, אז אני אומר לך שבפירוש אפשר, וחתמתי. אוקיי?
+
+ עכשיו, איפה אני חותם? במקום שצריך לחתום. איפה אני לא חותם? במקום שלא צריך לחתום. איפה לא צריך לחתום? במקומות שמעדיפים שנרחיב גבולות ויבנו דירות צמודות קרקע ולא יבנו לגובה. אני רוצה פתרון לכל הזוגות הצעירים, גם במגזר הערבי; שיבנו לגובה. גם ברמאללה בונים לגובה, וגם בעזה בונים לגובה. אין מושג כזה שלא יבנו לגובה, אני לא מקבל אותו, ואני לא ארחיב יישוב שלא בונים לגובה, וכשיבנו לגובה אני ארחיב יישוב במקום שצריך להרחיב יישוב, אחרי שמיצו את מלאי התכנון לגובה.
+
+
+ רבותי, אני רוצה להגיד משהו לפני שהשר ימשיך לשואל הבא: הרבה מבקשים ממני להמשיך ולשאול – רבותי, אני סגרתי את הרשימה מזמן.
+
+
+ מחר, מחר – – –
+
+
+ רבותי, אם אני לא סוגר את הרשימה זה לא ייגמר מחר בבוקר, אני אומר לכם. אנא, אל תחשבו שאני לא רוצה. אחמד טיבי, אתה מבקש ממני, לפניך ביקש ממני מסעוד גנאים, וגם לו אמרתי לא. אני לא יכול להגיד לאחד כן ולאחד לא, רבותי. 
+
+
+ – – –
+
+
+ בסדר, אני אאפשר לכם. אוקיי. רבותי, השואל הבא – חבר הכנסת עפו אגבאריה. לאחריו – חברת הכנסת קארין אלהרר. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כבוד השר, ברצוני לשאול על תפקוד משרד הפנים במגזר הערבי. ידוע לך שהיישובים הערביים הם כבר כל כך גדולים – של 40,000, 50,000 ו-60,000 תושבים – כמו סח'נין, אום-אלפחם ורהט. במקומות האלה אין אפילו לשכה של משרד הפנים, והאנשים חייבים לנסוע לפחות 10, 15, 20 קילומטר כדי להחליף תעודת זהות. האם למשרד הפנים יש תוכנית לעשות לשכות במקומות וביישובים כאלה גדולים?
+
+השאלה השנייה באותו עניין. לאחרונה נפתחה לשכת משרד הפנים בכרמיאל, כי כל האזור היה אמור לקבל את השירות בעכו. אבל משום מה הלשכה הזאת שנפתחה בכרמיאל משרתת רק את היישוב כרמיאל ואת היישובים היהודיים במשגב, ולא נותנת שירות לכפרים הערביים מסביב, כמו ראמה, מג'ד-אלכרום, נחף, דיר-אלאסד ובענה. מדוע האנשים האלה – וכרמיאל נמצאת בטווח של קילומטר אחד והיא נבנתה על האדמות שלהם – לא יכולים לקבל את השירות בכרמיאל וחייבים לנסוע לעכו כאשר יש שם לשכה? 
+
+
+ תודה. 
+
+
+ אותו דבר בסח'נין, אותו דבר באל-שגור – – –
+
+
+ תודה, אדוני. תודה. 
+
+
+תודה. 
+
+
+ תודה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. 
+
+
+ אדוני, השירות השתפר בצורה משמעותית מאוד ברשות האוכלוסין. נפתחו – וייפתחו – עוד סניפים של רשות האוכלוסין על-פי קריטריונים שנקבעים. מטבע הדברים, אי-אפשר לפתוח בכל מקום. נקבעים כללים וקריטריונים ברורים של גודל האוכלוסייה. כפי שנפתח בכרמיאל, נפתח גם בעוד יישוב ערבי, אני לא זוכר את שמו, לאחרונה. ייפתחו, אני מקווה, בעוד שורה ארוכה של מקומות סניפים כאלה. זה דבר מבורך. זו אחת המטרות החשובות של רשות האוכלוסין וההגירה – עם הפנים לאזרח, לסייע ולהקל. הדבר הזה הוא מאוד משמעותי ומאוד חשוב. אני מודה לך על השאלה. 
+
+
+ – – –
+
+
+ תודה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. 
+
+ הוא לא השיב לי.
+
+
+ רבותי, השר לא חייב להשיב לכם על כל השאלות, שיהיה ברור. 
+
+
+ – – – הם לא יכולים לקבל את השירות בכרמיאל. על זה אתה צריך לענות. 
+
+
+ אדוני, זו תשובתו של השר, ואני איני יכול להורות לו לעשות אחרת בתשובות שלו. רבותי, אנחנו – – –
+
+
+ אתה לא השבת. 
+
+
+ אמרתי לך, נפתחו בהרבה מקומות. ייפתחו בעוד הרבה מקומות, על-פי קריטריונים. 
+
+
+– – – למה צריכים לנסוע לעכו? את זה תסביר לי. תסביר לאנשים. 
+
+
+ אני לא יודע. אני מוכן לבדוק את זה, למה לא. אני לא יודע לומר לך. אני חושב שכן אפשר. אם לא, אני מוכן לבדוק את זה. 
+
+
+ אנחנו עוברים לשואלת הבאה, חברת הכנסת קארין אלהרר. 
+
+
+ אגב, לגבי השאלה הקודמת, לגבי תוכניות מתאר – יש לי פה את הנתונים, אני לא זוכר אותם בעל-פה – ל-90% מהיישובים הערביים הוכנו תוכניות מתאר. 90%. ל-90% במגזר הערבי הוכנו – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ רגע. 70% מהם בשלבים מתקדמים. וחלק גדול מה-70% – תוכניות שכבר אושרו. לצערי הרב, הרבה מאוד ברשויות המקומיות לא מאשרים. אז אני חושב שהישג של 90% שהוכנו, למעלה מ-70% כבר בשלבי תכנון ואישור, חברים, זה הישג יוצא מן הכלל בקדנציה הזאת. וזה רק מעיד עד כמה האינטרס שלנו גדול יותר מאשר האינטרס שלכם בעניין הזה. 
+
+
+ תודה לשר הפנים. רבותי, השואלת הבאה – חברת הכנסת קארין אלהרר. בבקשה. 
+
+
+ כבוד השר, שמחתי מאוד לשמוע שמה שצריך לאשר אתה מאשר. אני פונה ושואלת אותך, מדוע עדיין לא נחתמו תקנות נגישות למקום שאינו בניין? אני אזכיר לאדוני שנערכו דיונים ארוכים ורבים עם נציגים ממשרדך, ובסופו של דבר החלטת, משיקוליך, שלא לחתום. אני יודעת שבפני אדוני הונחו עלויות שהן מאוד מאוד גבוהות. אבל אם בודקים את העלויות לאמיתו של דבר, רוב העלויות הן עלויות שאין צורך באמת לשאת בהן, משום שמדובר בנגישות שכבר נעשתה, כמו למשל נגישות של צמתים. אז אני אשמח לדעת את עמדתו של אדוני. 
+
+
+ תודה. 
+
+
+ אני רוצה לנצל את ההזדמנות של השאלה הזאת – גם על זה תכננתי לדבר – היום נפטר עורך-הדין יונתן דוידוביץ. בשעות אלה מתקיימת ההלוויה, או שהסתיימה. עורך-דין שעשה עבודת קודש. עבודה יוצאת מן הכלל. הוא ייצג את ארגוני הנכים מול משרדי הממשלה, מול בית-המשפט. הוא הצליח בעתירות רבות. אני יכול לומר פה שנתתי לו דלת פתוחה במשרד שלי, אמרתי לו: למרות שאתה עותר נגד המשרד, אתה עושה עבודה מצוינת. גם כשהמשרד ואנשי המקצוע אצלי חושבים אחרת ממך, אני מסכים עם מה שאתה מוביל. תמכתי בו בשורה ארוכה של דברים, בניגוד לעמדות המקצועיות במשרד שלי. 
+
+ איך אני יכול לעשות בניגוד? הרי אסור לי. כשיש עתירה לבג"ץ, הרשיתי לו לומר את העמדה שלי כשר הפנים בבית-המשפט. אפילו פעם אחת פקססתי תוך כדי דיון בבית-משפט, כשלא רצו לאשר את מה שהוא ביקש. נטישה – באמת, זה סיפור שאת מכירה היטב. זה סיפור מורכב. הלכתי פה יד ביד עם ארגון הנכים. לכן אני מזכיר אותו פה היום, זיכרונו לברכה, שעשה עבודה באמת עצומה. אני לא יודע מי יכול להיכנס לנעליים שלו ולהמשיך לסייע ולעזור להם. היו מקרים שפניתי לבית-המשפט במכתב רשמי – יותר נכון ליועץ המשפטי לממשלה, עם העתק לעותר – והוא לקח את המכתב הזה והציג את זה לשופט על מנת שהוא ישמע מה עמדת שר הפנים. כי עמדתי לא יכולה להישמע ישירות לשופט, אלא באמצעות משרד המשפטים. 
+
+ חרגתי מהנוהג ששר צריך לנהוג בו במדינת ישראל – אך ורק דרך הפרקליטות, דרך משרד המשפטים. כתבתי מכתב ליועץ המשפטי שדוידוביץ צודק, שהטענות צודקות. ובאמת, אכן היו שינויים גדולים מאוד, גם במסגרת של נטישה. כל הסיפור של הנטישה, כל הסיפור של העובדים הזרים שמאשרים – לא מאשרים על-פי פרמטרים כאלה ואחרים, קריטריונים שצריכים להשתנות. שינינו הרבה מאוד בחקיקה. לא מספיק. לא מספיק. וגם פה, במה ששונה, היה לי מאבק קשה. התעקשתי לתקן יותר. דרך בית-משפט הצלחנו, לשמחתי, לעשות כמה דברים. אז זה המקום להזכיר אותו. 
+
+לגבי התקנות. יש לך בסיעה שלך שני ראשי ערים, ובאמת מוכשרים. תשאלי אותם מה הם חושבים לגבי התקנות – עלויות של מאות מיליונים. למרות שאני כבר יכול להרגיע אותך, בכוונתי לאשר את התקנות. בכוונתי לאשר את התקנות, זה קודם כול – – 
+
+
+ ובא לציון גואל. 
+
+
+ – – אבל שתביני שזה מאות מיליוני שקלים שמשיתים על השלטון המקומי. גם מאיר כהן לא יוכל לעמוד בהוצאות; אתה תוכל לעמוד בהוצאות האלה? הוא לא יוכל לעמוד בהוצאות, תשאלי אותו. הוא לא יוכל לעמוד, כי זה מיליוני שקלים ממה שאין לו, ממה שמקצצים לו. אבל למרות הכול, בגלל שזה כל כך חשוב, אני מתכוון לאשר את זה. 
+
+
+ תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר. תודה לשר. חברת הכנסת איילת שקד מתכבדת לשאול את השר. ולאחריה – יוני שטבון. ירדנה, מיקרופון. זה בסדר, את יכולה לשאול משם. פשוט לא פתחו לך את המיקרופון. 
+
+
+ ראשית, קודם אמרת שאתה לא יודע על אחוזי הגיוס בציבור החילוני, אז אני רק יכולה לספר לך שבבית-הספר שלי, בעירוני ד' בצפון תל-אביב, מתגייסים 94%. 
+
+ שנית, אני רוצה להביע את הערכתי הרבה לכך שאתה בעצם היחידי שלקחת את נושא המסתננים ברצינות. היית לבד חשוף לקמפיין תקשורתי. אני באותה תקופה ניסיתי לעזור לך מבחוץ, אבל הרבה אנשים מעם מישראל מחזקים את ידך ומודים לך, כי עבדת פה די לבד. 
+
+באותו נושא, אני רוצה לשאול, מחר יש הפגנה של תושבי דרום תל-אביב בעניין העסקים הבלתי-חוקיים של המסתננים. מדוע המדינה לא אוכפת את החוק גם עליהם? 
+
+ושאלה בנושא הבדואים – – –
+
+
+ אני לא הבנתי, על מי היא לא אוכפת?
+
+
+ כן, את החוק, על עסקים בלתי חוקיים. 
+
+
+ של המסתננים? 
+
+
+ כן. 
+
+
+ אוקיי. 
+
+
+ ובעניין הבדואים, לפני שבועיים – – –
+
+
+ שאלה אחת בלבד. שאלה אחת. 
+
+
+ ליעל גרמן נתת כמה. 
+
+
+ היא הייתה הראשונה, ואחריה עצרתי. 
+
+
+ לגבי אחוזי הגיוס, אני מאוד שמח, הנתונים הם הרבה יותר מורכבים ממה שאני שומע ממך, מאותו בית-ספר שאת מכירה, אבל לא זו הנקודה. אני מאוד מקווה שגם פה הדברים יבואו לידי ביטוי ונראה את הנתונים בכל המגזרים. 
+
+ לגבי המסתננים, אני באמת פעלתי כך ואמשיך לפעול כך, ואני שמח שאת רואה את זה אתי עין בעין.
+
+ הנקודה של האכיפה, באזורים מסוימים בדרום תל-אביב, במגורים או שלא במגורים, עסקים נפתחים שלא כדין. אני אספר לך פה סיפור מוזר: באחד המקומות שביקשתי לאכוף, ואכן אכפו, הגיעו לבית-משפט, והשופט פסק שזה טריטוריה בפני עצמה. את מרימה גבה? כן, כן, זה מפתיע את כולם. כולם מתפלאים, גם אני – טריטוריה בפני עצמה, ולא צריך, או אי-אפשר, לאכוף שם. ביקשתי מהיועץ המשפטי לממשלה בדיון בממשלה להגיש ערר על כך. הגישו ערר, אנחנו ממתינים לתשובה. זה דבר נורא לומר שזו טריטוריה בפני עצמה. כולם – הנה, גם רובי, חבר הכנסת רובי ריבלין, קשה להבין את זה, מה לעשות. 
+
+
+ – – – עד שמגיע החוק הבין-לאומי.
+
+
+ לא לא לא, הוא דיבר על עסק והוא אמר על זה: טריטוריה בפני עצמה. זה מדהים, אפשר להביא לפה את פסק-הדין. אני לא תופס את זה. בכל מקרה, ביקשתי להגיש על כך ערר. צריך כן לאכוף, לאכוף בכל המקומות, בכל המישורים, בכל התחומים, בכל הנושאים ללא יוצא מן הכלל. יד קשה עם נחישות בעניין הזה. כפי שאמרת, הרבה מאוד הצלחנו, יש עוד הרבה מה לעשות שם.
+
+
+ תודה לאיילת שקד. השואל הבא – חבר הכנסת יוני שטבון, ואחריו – ג'מאל זחאלקה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כבוד השר, באמת רציתי לחזק אותך בשני דברים מרכזיים שעליהם דיברת. הראשון, כמו שחברתי איילת דיברה בצורה ברורה, על סוגיית המסתננים, על המדיניות שלך, הברורה, למרות כל הלחצים, כאלה ואחרים. והסוגיה השנייה, שאני רוצה לחזק אותך בה, וחזרת עליה חזור ושנה, לגבי אחדות עם ישראל, שיח השטנה ושיח השנאה. 
+
+ רק שאלה אחת בנושא – אני אשמח שדווקא לאור הדברים שכבוד השר אמר, אולי ננצל את ההזדמנות הציבורית, אחרי שנאמרו דברים לא נעימים בכלל כלפי ציבור גדול, הציונות הדתית, הבית היהודי, בשיח של גויים ושיח כזה ואחר, ואני פונה בזה, במלוא הכבוד, אבל עם דרישה, לשמוע, כיושב-ראש מפלגת ש"ס, מה דעתך על הסוגיה הזאת והאם אולי הגיע הזמן גם להתנצל.
+
+
+ לגבי ההערה הראשונה, בהקשר של המסתננים, כפי שאמרתי לחברת הכנסת שקד – אגב, גם ��ה כתבתי מכתב, הגשתי מכתב רשמי לכל הרשויות המקומיות ללא יוצא מן הכלל, לאכוף. כשר הפנים דרשתי וחייבתי את השלטון המקומי, את הרשויות המקומיות, לאכוף, וזה באמת מתבצע בצורה טובה, עם מגבלות כוח-האדם שיש להם.
+
+ לגבי ההערה השנייה, אמרתי את זה גם כן במסגרת ראיונות בכלי התקשורת השונים, שהכאב האמיתי של גדול הדור, הרב עובדיה יוסף, אדם מורם מעם, ועל זה אין ויכוח גם בבית הזה, ואתה מסכים אתי, אומר בכאב, כשמדובר על נישואים אזרחיים – כך דובר לפחות בחלק מהראיונות אצלכם במפלגה, גם נישואים אזרחיים, או תחבורה בשבת, או גם זה וגם זה – הרב דיבר רק על העובדה של תחבורה בשבת ונישואים אזרחיים, שזה לא הבית היהודי שאנחנו באמת חפצים. אני מניח שגם אתה רוצה לשמור על הבית היהודי, נישואים כדת וכדין, שמירת שבת כדת וכדין, בטח בפרהסיה, על זה גם אתה תסכים אתי. תודה.
+
+
+ תודה לחבר הכנסת יוני שטבון. אנחנו עוברים לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו – חבר הכנסת דב ליפמן. 
+
+
+ כבוד השר, אני רוצה לשאול שאלה מאוד ספציפית. יש 12 ועדות שאתה הקמת, שהמשרד שלך הקים, ועדות גבולות. לא אני הקמתי, הן לא מייצגות אותי ולא את הרשות המקומית, משרד הפנים החליט על הקמת ועדות. הוועדות האלה הגישו מסקנות, המסקנות הונחו על שולחנך, ואתה סירבת לחתום. אל תדבר אתי על הרחבת גבול פה בשביל בית-עלמין, או שם. אני מדבר ספציפית על המלצות ועדות הגבולות של משרדך. אתה רמזת בדבריך שיש בעיה הלכתית בעניין, אני מבקש שתפרט.
+
+
+ לא, לא רמזתי. לא רמזתי ולא אמרתי, ואני גם לא אומר.
+
+
+ אמרת, יכול להיות שמצאת פתרון.
+
+
+לא אמרתי. לא אמרתי.
+
+
+ אני מוכן להתערב על פרוטוקול, על פרוטוקול הישיבה.
+
+
+לא אמרתי.
+
+
+ אדוני השר, תאפשר לו לסיים את השאלה.
+
+
+ אני מוכן להעמיד בפני חברי הכנסת את שמות 12 היישובים עם הוועדות, ואתה לא חתמת. על זה אני רוצה תשובה, לא על דברים אחרים. תודה רבה.
+
+
+ תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
+
+
+ קודם כול, לא אמרתי שיש בעיה הלכתית, ואין בעיה הלכתית. זה – אחד. שניים – – –
+
+
+ בעיה – – –
+
+
+תקשיב טוב, אם אתה מעוניין. דבר שני, נכון שלא אישרתי בהרבה מקרים, ואני לא מתכוון לאשר במקום שלא מבצעים את המדיניות של בנייה לגובה. אני חוזר ואומר עוד הפעם, מי שיבנה וימצה את הבנייה לגובה יקבל אישור, מי שלא יבנה לגובה לא יקבל אישור.
+
+
+ אבל זה משרד – – –
+
+
+ חבר הכנסת ניצן הורוביץ. אנא מכם.
+
+
+ זו פררוגטיבה שלי כשר הפנים להחליט איפה כן ואיפה לא, ואני מממש אותה. תודה.
+
+
+ זה הפרופסורים מהטכניון. 
+
+
+ תודה. רבותי, תודה. 
+
+
+ זה הפרופסורים מהטכניון, מה, אתה מטיל דופי בהם? 
+
+
+ תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
+
+
+ הם מבינים בעניין יותר ממני ויותר ממך.
+
+
+מה לעשות – אבל מה לעשות שהחוק מקנה לשר הפנים לקבל את ההחלטה – – –
+
+
+ זה ההסבר היחיד – – –
+
+
+ תודה רבה.
+
+
+– – – לשר הפנים לקבל את ההחלטה מה נכון בעיניו ומה לא נכון בעיניו ומה צודק ומה לא צודק, וזו הדמוקרטיה, וכשתבנו לגובה יימצא פתרון. אם אתה חושב שתמשיך לבנות ללא רישיון ובשטחים שאסור לבנות שם, ותבקש על זה הרחבת גבולות, אתה טועה, וזה לא יהיה.
+
+
+ תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חבר הכנסת דב ליפמן, ואחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן.
+
+
+ אדוני השר, דיברת על תורה כקיום העולם היהודי בארץ-ישראל, ואני מסכים לחלוטין. שאלה: לדעתך, אם כל הבחורים היו משלבים לימוד תורה עם שירות צבאי או אזרחי, או לומדים תורה בבוקר לפני העבודה, ברכבת בדרך לעבודה או מאוחר בלילה אחרי יום של עבודה, והיינו דואגים שכל הזמן יהיו לומדי תורה בתוכניות האלה, האם לדעתך אלו שהולכים בעקבות רבי יוחנן הסנדלר, שמעון הפקולי, הרמב"ם ורש"י, האם הם היו שומרים על ארץ-ישראל והעולם היהודי, או לדעתך אם זה היה המצב לא הייתה לנו שמירה של התורה?
+
+
+ גם ההלכה – גם ההלכה – אין לי פה כל הציטטות – גם בגמרא, גם ב"שולחן ערוך", לגבי לומדי תורה, לגבי החובות שלהם והמסים שלהם, שומרי ירושלים, כולל מדרש שמדבר על אברהם אבינו, שאומרים כביכול שהוא נענש על "וירק את חניכיו", שהוא הוציא אותם למלחמה בזמן שהם ישבו ולמדו תורה – אני חוזר על מה שאמרתי: מי שבמסגרת תורתו-אומנותו – "אל תיגעו במשיחי". לגבי תורתו-אומנותו – – –
+
+
+ שומרים או לא שומרים? זו השאלה.
+
+
+ לגבי החרדים, שחלק גדול מאוד מהם, חלק גדול ורובם, בסופו של דבר משתלבים בשירות בהתנדבות, בתעסוקה או בהכשרה כזאת או אחרת, הם עושים את זה. מי שלומד תורה, ומתקיים מלימוד התורה, יותר נכון מוסר את נפשו על קיום תורה, כמו שאומרת המשנה באבות: מים במשורה תשתה, לחם במלח תאכל ובתורה אתה עמל – – –
+ 
+
+– – – 
+
+
+ אני מסביר, אני מנסה להסביר לך את זה. מים במשורה תשתה ובתורה אתה עמל. יש גם כאלה שכל כולם מתמסרים. תבין, אתה לא מוכן לחיות כמוהם, אני אפילו לא מסוגל, ואני לא מכיר הרבה אנשים שמסוגלים לעשות את זה ולקיים את המשנה באבות.
+
+
+ הם לא היו, הם לא היו – – –
+
+
+ אני עונה לך אבל, אני עונה לך.
+
+
+ אתה לא עונה.
+
+
+ אדוני, זה לא שאלות ותשובות, זה לא סימפוזיון. שאלת שאלה, הוא לא חייב לענות בדיוק כמו שאתה רוצה. 
+
+
+הוא לא עונה, הוא לא עונה. בסדר – – –
+
+
+ אני אענה, אני אענה לך, אל תפריע לי. אתה מפריע באמצע התשובה שלי. קורה, אתה חדש, יש כאלה שגם כוותיקים הם מפריעים, בשבילך זה בסדר גמור. זה מאוד מובן לי, אני אפילו מקבל את זה. 
+
+
+ אני מחכה לתשובה – – –
+
+
+ אני חוזר ואומר, כל מי שבמסגרת תורתו-אומנותו אפשר לשמור עליו, לשמר אותו, הוא פטור מכל דבר אחר, כל עוד הוא יושב ולומד תורה. ומי שלא יושב ולומד תורה, או לומד תורה אבל לא יום שלם, לא תורתו-אומנותו, כמוני וכמו אלפים ורבבות ומאות אלפים בציבור החרדי, שהם עובדים, וחלקים גדולים היום גם משרתים וגם עוברים הכשרה – אני, כשר התמ"ת לשעבר, הכשרתי רבבות מהציבור החרדי, רבבות, בהכשרה מקצועית. שילבנו והשתלבו אלפים, הן בשירות הצבאי הרגיל, הן בשירות נח"ל חרדי והן בשירות אזרחי, ואלפים רבים באקדמיה; ואני אומר בצורה מפורשת, בצורה ברורה: עוד היד נטויה. השאלה היא אם הממשלה רוצה באמת לאפשר להם את זה, או שהיא רוצה לאפשר משהו אחר: לסגור את עולם התורה, את עולם הישיבות, והיה לא תהיה. תודה.
+
+
+ שילוב, שילוב.
+
+
+ תודה לחבר הכנסת דב ליפמן. השואל הבא – חבר הכנסת אלעזר שטרן, ולאחריו – חבר הכנסת אילן גילאון.
+
+
+ אדוני השר, את המחמאות על ההגירה אני מבין ומצטרף. אני רק, בהערת ביניים, אני מקווה שהוא לא נלחץ יותר מדי. אני אומר גם על סוגיה של עזרה להורים שכולים בתוך סך המסגרת הזאת.
+
+ אבל אני רוצה ללכת לנושא שאתה בחרת להעלות כאן, ולומר שגם אני מכיר את שתי האמירות לגבי חשיבות לימוד התורה, וגם לגבי הקושי. אז באמת, ואני מבקש, כיוון שבחרת להגיד את זה, תסביר, אם זה כל כך קשה, איך אנחנו, בגדוד הנח"ל החרדי – לא אלפים שאתה מדבר עליהם, ואני לא פגשתי אותם בחיים; לא מאות שאתה מדבר עליהם, ואני לא פגש��י אותם בחיים.
+
+
+ איך, אלפים במצטבר?
+
+
+ אפילו לא עשרות.
+
+
+אלפים במצטבר?
+
+
+ השר, השר.
+
+
+ אתה סיפרת לי על זה.
+
+
+ השר, רק רגע. השר, רק רגע. אפילו לא עשרות מחכים בתור. וגם הגדוד היחיד שמצליחים להחזיק אותו בשיניים, נאלצים לקחת אוכלוסיות אחרות כדי לאכלס אותו. זאת האמת.
+
+ ואני מחבר לשאלה הזאת: כשר בממשלת ישראל, בהסדרים האלה של גיוס החל מגיל 21 – גם אלה שבאים בכל מיני שח"רים לצבא, בגיל 22, ל-08:00 עד 17:00, בלי תורנויות בערבים, בלי שבתות; איך יכול להיות שהם מקבלים מעל 5,000 שקל בחודש, וחייל לוחם בגבעתי לא מקבל אפילו 750 שקל, והכסף הוא כסף של כולנו, גם לפני הפתרונות החדשים שאנחנו מוציאים. תודה.
+
+
+ תודה.
+
+
+ והוא משקר – – –
+
+
+ תודה. חבר הכנסת אייכלר – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ אייכלר, לא נהוג שאתה תעמוד ותדבר. שב במקומך ותן לנו – – –
+
+
+– – –
+
+
+ אתה יכול – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ אדוני, זה לא פרלמנטרי. זה לא פרלמנטרי להגיד לו שהוא משקר.
+
+
+ הוא משקר.
+
+
+ אנא – – –. טוב.
+
+
+טוב.
+
+
+– – –
+
+
+ לא, לא. זו לא רשות הדיבור שלך.
+
+
+ – – –
+
+
+ חבר הכנסת אייכלר, רשות הדיבור לא שלך.
+
+
+ אני מתפלא, אני מתפלא עליך משום שאתה היית ראש אכ"א. ולגבי השכר, לא השכר – אתם בצבא, בצה"ל, החלטתם את ההחלטות האלה. ואתה, כראש אכ"א לשעבר – – –
+
+
+ הכסף הוא מחוץ לצבא. הכסף – – –
+
+
+ אתה, אתה – – – אוקיי, אתה כראש – – –
+
+
+ חבר הכנסת – –
+
+
+את ה-5,000 – – –
+
+
+ – – שטרן, שטרן – –
+
+
+אתה, אתה כראש אכ"א – – –
+
+
+ – – סיימת את השאלה.
+
+
+ אתה כראש, אתה כראש אכ"א לשעבר – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ אתה כראש אכ"א לשעבר היית צריך להילחם ולהיאבק, לא לשלם את זה. זה – אחד. שתיים, אתה אומר עשרות בודדות. רק בגיוס האחרון התגייסו 200 לנח"ל החרדי. 200.
+
+
+ – – –
+
+
+ אתה אומר עשרות בודדות. צר לי, צר לי, אבל מאוד צר לי שחבר כנסת נכבד כמוך אומר את הדברים האלה. במצטבר, במצטבר, אתה אמרת לי שיש אלפים שהתגייסו וסיימו.
+
+
+ אמרת שלא רוצים לגייס – – –
+
+
+ רגע, תקשיב טוב. תקשיב טוב. אתה אמרת שיש אלפים במצטבר. והפלוגה הכי גדולה בצה"ל – בנח"ל החרדי. הפלוגה הכי גדולה בצה"ל – בנח"ל החרדי. אלפים במצטבר התגייסו לנח"ל החרדי. אתה הרי לא האמנת שיהיו אלפים – נכון, במצטבר. נכון, במצטבר. מאה אחוז נכון. יש אלפים שממתינים גם לשירות צבאי וגם לשירות אזרחי. תקשיב טוב, תקשיב טוב עד הסוף. תקשיב טוב. יש אלפים שממתינים גם לשירות הצבאי וגם לשירות האזרחי. כמה בכל קבוצה וכמה בכל אוכלוסייה? אני לא יודע. דבר אחד אני יכול לומר לך, דבר אחד אני יכול לומר לך: אם תאפשרו, אם תאפשרו מסלולים נוספים, לא רק תותחנים, גם חילות יותר מאתגרים לציבור החרדי – ניקח תקופה, תקים גולני לציבור החרדי. הנה, אני מאתגר אותך. פנו אלי הרבה חרדים שרוצים ללכת לגולני, ורוצים דווקא במסגרת הנח"ל החרדי.
+
+
+ גולני – – –
+
+
+ רוצים גם גולני.
+
+
+ רק למה שאין.
+
+
+ מה לעשות, גם. למה אין? למה שלא יהיה?
+
+
+ שיבואו – – –
+
+
+ למה שלא יהיה? למה לא יהיו יחידות קרביות נוספות? למה לא? למה לא? הם רוצים, למה לא? הם רוצים, למה לא? לא, אתה פוסל אותם? אז, אוקיי. אז אמרתי: הפלוגה הכי גדולה בנח"ל החרדי, עכשיו התגייסו. לא מזמן. הגיוס האחרון היה כ-200, ולא עשרות. במצטבר היו אלפים. ותאמין לי, אתה יודע: זה בהדרגה. ואתה יודע היטב, ואתה יודע היטב שאם הצבא יְפַתֵח יותר מסלולים, משרד הביטחון יְפַתֵח יותר מסלולים: גם של שירות אזרחי, גם של שירות צבאי. וגם תספרו, גם תספור, אלעזר שטרן, תספור גם את המתגייסים שלא במסגרת הנח"ל החרדי. חברי הכנסת של ש"ס, 100%, 100% הח"כים של ש"ס התגייסו לצה"ל. 100%. כולם התגייסו. כולם התגייסו לצה"ל. וחלק מהח"כים שיושבים פה, גם הבנים שלהם משרתים בצה"ל, מתגייסים לצה"ל או לשירות אזרחי.
+
+
+ למה לא מגייסים את – – –
+
+
+ והם נמצאים שם. ואם תפתחו יותר מסלולים, תקבלו יותר. אבל למי שחושב – תקבלו יותר – למי שחושב שאפשר לכפות עליהם אורח חיים – –
+
+
+ – – –
+
+
+ – – פשוט טועה ומטעה.
+
+
+ יש בנח"ל החרדי – – –
+
+
+ טועה ומטעה.
+
+
+ יש בנח"ל החרדי תנאים שאין בבני-ברק, ולא באים לשם.
+
+
+ באים – – –
+
+
+ אפילו בבני-ברק אין תנאים – – –
+
+
+ באים – – –
+
+
+ וגם לא במאה-שערים – –
+
+
+ באים – – –
+
+
+– – ולא באים.
+
+
+ באים. ואם תפתחו יותר מסלולים, יבואו. ואל תקטלג אותם רק למסגרת של תותחנים או משהו אחר. פתח להם גם עוד יחידות. הנה, אני מאתגר אותך. למה אתה לא מוכן גולני? למה אתה ישר אומר לא? מה קרה, חרדים לא יכול להיות בגולני?
+
+
+ הם יכולים להיות בכל מקום – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ יפה מאוד. אז תקים עכשיו, תקים עכשיו גדוד חרדי גולני. תתחיל לעשות רישום.
+
+
+– – – גדוד חרדי. שילכו לכל מקום – – –
+
+
+ פואד, אדוני היושב-ראש.
+
+
+ כן. אילן, חבר הכנסת אילן גילאון.
+
+
+ תודה רבה, אדוני היושב-ראש. האמת היא שאני נאלץ לשאול את השאלה בצורה – – –
+
+
+ מה הם היו עושים בלי החרדים? מה היו עושים?
+
+
+ מה היינו עושים בלעדיך, נסים זאב.
+
+
+מה הייתם עושים בלי החרדים?
+
+
+ היו עושים מליאה, היו עושים מליאה פעם בשבוע ושעה.
+
+
+ הנח"ל היה אכזב, תאמין לי.
+
+
+ – – – קיימת, לא הייתה המדינה.
+
+
+ הנח"ל היה אכזב בלי החרדים.
+
+
+ אנחנו לא מתפללים? לא לומדים?
+
+
+ ברוך השם, יש חרדים.
+
+
+ לא היה אקשן.
+
+
+ נסים, אתה נותן לי לשאול איזו קושיה את השר?
+
+
+ לילדים שלנו היו דירות.
+
+
+ – – –
+
+
+ חבר הכנסת נסים זאב, אמרת את שלך.
+
+
+ – – – לדבר אתך.
+
+
+ חבר הכנסת נסים זאב, אנא.
+
+
+ נסים זאב, זו שאלת בכורה, מה שנקרא, עכשיו אני שואל. מה אתה מפריע לי באמצע השאילתה שלי?
+
+
+ אתה נראה – – –
+
+
+ בבקשה, חבר הכנסת – – –
+
+
+ אני נראה כמוך, קצת יותר טוב. בסדר.
+
+אדוני השר, אני למעשה שואל את השאלה וגם רוצה לחזק את השאילתה של חברתי, קארין אלהרר, משום שלי יש כמה נתונים שאדוני השר התעלם מהם. ולו התקשורת המקובלת בין הכנסת לבין משרדך הייתה מתנהלת כשורה, לא היינו מגיעים לכאן.
+
+ ביולי 2011 העבירה הוועדה בראשותי אליך תקנות לגבי נושא של בניין קיים, ואתה התעקשת באותה תקופה לתת פטור לערים לא איתנות מהדבר הזה. במילים אחרות אומר, שאם אתה אדם מוגבל וגם גר באופקים, אכלת אותה פעמיים בעצם. מתוך נימוקים, שהיו נימוקים שונים, חזרת בך, בסופו של דבר, ואני מברך אותך.
+
+השנה, באוגוסט 2012, העברנו לכבודו את התקנות אחרי מאמץ רב, שבהן, בכתיבתן, השתתף גם המשרד שלך, נציגי משרדך, לגבי מקום ציבורי שאיננו מבנה. זה קרה באוגוסט. ארבעה חודשים לאחר מכן פניתי אליך שוב כדי לדעת מה קורה. אני רוצה להזכיר שבתקופה שאתה חוכך בדעתך, מיליון וחצי אנשים מוגבלים במדינת ישראל לא יכולים לגשת, לא לחופי הרחצה, לא לבתי-הקברות, לא לגינות הציבוריות.
+
+אדוני, השאלה שלי – – –
+
+
+ חבר הכנסת אילן גילאון, שאלה קצרה.
+
+
+ כן, כן, השאלה היא קצרה, האמן לי. והרבה זמן אני ממתין לתשובה הזאת.
+
+ השאלה היא מתי – או שאדוני, איך אומרים? הוא סתם "נכה-פוב", או נאמר את זה בעברית פשוטה: שונא נכים. כי אחרת אני לא מבין את המדיניות של המשרד שלך.
+
+
+ אוקיי. תודה רבה.
+
+
+טוב, מי שהקים את הגוף הזה במשרד המשפטים היה עבדכם הנאמן כשהייתי שר העבודה והרווחה לפני למעלה מעשור; 12–13 שנים. אז אם אתה מדבר על דאגה לנכים, ברזומה שלי – – –
+
+
+ בנציבות?
+
+
+  בנציבות, הנציבות. הנציבות לאנשים עם מוגבלות. מי שהקים – – –
+
+
+ אתה הקמת את הנציבות?
+
+
+מי שהקים אותה זה היה אני.
+
+
+ – – –
+
+
+עם שר המשפטים, עם שר המשפטים – אילן, תקשיב.
+
+
+ – – –
+
+
+ לא אני הסתדרתי במקום – – –
+
+
+עם שר המשפטים דאז, כמדומני זה היה צחי הנגבי. הקמתי את זה. ואני שמח ומאושר על כך. יש לי רגישות עצומה לנכים. יש לי גם גיס כזה. ואני בכל אופן הובלתי מאבק. בכל הנושאים, בכל התפקידים שכיהנתי – – –
+
+
+למה אתה לא חותם, ריבונו של עולם?
+
+
+בכל התפקידים שכיהנתי אמרתי תמיד לכולם: מי שלא מבין מה זה נכה, שישב על כיסא גלגלים 48 שעות או 24 שעות, ואז יבין בדיוק מה זה. ולכן אל תטיף לי בעניין הזה – – –
+
+
+מתי אתה חותם?
+
+
+ לכן אל תטיף לי. 
+
+
+ – – –
+
+
+עשיתי הרבה יותר ממך – – –
+
+
+ – – – 
+
+
+עשיתי הרבה יותר ממך בחיים בנושא הזה. כפי שאמרתי, גם את הנציבות הקמתי. והייתי – – –
+
+
+מתי אתה – – – במדינה, מתי אתה חותם?
+
+
+ והייתי שותף גם כן למינוי הראשון בנציבות – גברת נכבדה מאוד שעשתה עבודה מצוינת; אדם שמכהן היום גם עושה עבודה מצוינת.
+
+
+ – – –
+
+
+ ואני מאוד שמח על כך. 
+
+ ולגבי התקנות – דיון ארוך, ממושך, מורכב, עם עלויות של מאות מיליוני שקלים שמושתות על השלטון המקומי, שהאוצר מסרב להכיר בהן. למרות הכול, למרות הכול – בשונה ממך ובשונה מחברים רבים שמעדיפים – – –
+
+
+ בשונה ממני, אדוני?
+
+
+ כן.
+
+
+ אדוני יודע בכלל במה אני עוסק בארבע שנים האחרונות ואדוני מעכב? אתה יודע בכלל?
+
+
+ אני אומר – בשונה ממך – – –
+
+
+ שכל התקנות שמצטברות – – – אתה המעכב הראשי שלהן.
+
+ אני אומר – בשונה ממך – – –
+
+
+איזה חוצפה יש לך.
+
+ 
+ אני אומר – בשונה ממך – – –
+
+
+ חצוף.
+
+
+ אני אומר – – –
+
+
+ אתה המעכב הראשי של תקנות הנגישות – יותר מכל משרד ומכל שר אחר.
+
+
+ אני אומר "בשונה ממך" בצורה מפורשת. אתה מדבר ואני עושה. זה כל ההבדל – אם תקשיב עד הסוף. 
+
+
+ – – – אתה עושה.
+
+
+ תקשיב עד הסוף.
+
+
+אתה כבר – אם אתה לא מתייחס – – –
+
+
+למרות שאתה מתנהג בחוצפה, אני לא אגיד לך "חצוף".
+
+
+תאמין לי – – –
+
+
+ למרות שאתה מתנהג בחוצפה אני לא אגיד לך "חצוף", כי יש לי קצת דרך ארץ; בשונה ממך, מה לעשות.
+
+
+ – – –
+
+
+ יש לי יותר דרך ארץ, כנראה.
+
+
+ דווקא מכל מי – – –
+
+
+ אני לא אגיד לך "חצוף", מה לעשות. אני לא אגיד לך "חצוף", למרות שאתה מתנהג כך.
+
+
+ הוא לא למד את הליבה.
+
+
+ ליבה, ליבה.
+
+
+ ליבה? אה, ליבה.
+
+
+ מכל מקום – – –
+
+
+ אה, ליבה. 
+
+
+ מכל מקום, תפסיק להטיף, תפסיק להטיף – – – 
+
+
+– – – לחתום ואל – – – 
+
+
+ תפסיק להטיף – – 
+
+
+ תחתום ואל תבלבל את המוח.
+
+
+– – ותקשיב עד הסוף. תקשיב. צעקת – שמענו אותך.
+
+
+ תחתום – – –
+
+
+  התחצפת – שמענו אותך. אתה לא נוהג בדרך ארץ – הבנו, אז תקשיב, מותר. אחרי ההתנהגות, אחרי הסגנון – מותר גם להקשיב.
+
+
+ – – –
+
+
+ אז תשב ותקשיב, מותר לך.
+
+
+אני יושב ומקשיב.
+
+
+אתה עוד מפריע. 
+
+
+ בינתיים – – – אני יושב ומקשיב.
+
+
+אתה אל תפריע לי, תקשיב טוב, תשמע טוב.
+
+
+ מתי אתה חותם?
+
+
+ כשאני אסביר לך ותשמע, אני אענה לך. 
+
+
+– – – אני כותב ל��ועדה, הוא לא – – –. שבעה חודשים הדברים האלה מוכנים ואתה מעכב אותם.
+
+
+ שבעה חודשים – – –
+
+
+ אתה מעכב אותם – – –
+
+
+ שבעה חודשים, נכון. שבעה חודשים – – –
+
+
+ – – –
+
+
+מי שבסופו של דבר עשה ודאג – – –
+
+
+ אנא, כבוד השר – – 
+
+
+ מי – – –
+
+
+– – תתחיל – – –
+
+
+ לא, אז אולי תוציא אותו כי הוא מפריע ורוצה להגיד לי – – – 
+
+
+ אני מבקש – – –
+
+
+עם כל הכבוד – – 
+ 
+
+ חבר'ה, אי-אפשר, אי-אפשר – – –
+
+
+– – אדם מתנהג בחוצפה, אדם מתנהג בחוצפה, ואתה אומר "אי-אפשר"? 
+
+
+ אני מבקש להתחיל לסגור את השאלה הזו.
+
+
+ אז אני, ברשותך, אשיב כפי שאני מוצא לנכון. אני מצר על העובדה שחבר כנסת אומר דברים לא נכונים וגם מדבר בסגנון חריף, ואפילו מתנהל בצורה מאוד לא ראויה.
+
+
+לא – – –
+
+
+ כן, אני אמרתי לך, אני לא אגיד לך "חצוף", למרות שאתה אמרת. זו לא דרכי. 
+
+
+ – – – 
+
+
+ אני לא אגיד לך "חצוף", למרות שאתה אמרת את זה.
+
+
+למה אתה לא מסוגל לענות עכשיו? מתי ענית – – –
+
+
+אז הנה אני עונה לך. 
+
+
+ – – –
+
+
+למה אתה לא מסוגל לשמוע משפט או שניים ולשבת – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ למה אתה לא מסוגל לשמוע משפט אחד בשקט?
+
+
+ – – – לענות.
+
+
+ למה אתה לא מסוגל לשתוק דקה אחת?
+
+
+ חבר הכנסת אילן גילאון – – 
+
+
+ – – –
+
+
+ – – אני מבקש ממך, תמתין.
+
+
+ למה אתה לא מסוגל לשתוק 30 שניות?
+
+
+ דבר, דבר – – –
+
+
+אני לא רוצה להגיד לך "תשתוק". אני לא רוצה להגיד לך "תשתוק", אבל אם תשתוק 30 שניות אתה תשמע את התשובה. אז אני הקמתי את הנציבות, ואני גם אחתום על התקנות, ונלחמתי ונאבקתי מול האוצר לתקציב לטובת השלטון המקומי בגין התקנות. והאוצר לא מממן את השלטון המקומי בגין התקנות, ולמרות הכול, ברוך השם, אחרי עבודה משותפת, כמו שאתה אמרת, עם משרד הפנים, אנחנו נחתום, אנחנו נעשה מה שאתה לא עשית. אתה תדבר ואנחנו נעשה. תודה. הנה, עניתי לך.
+
+
+ תודה רבה. אני מזמין את – – –
+
+
+ למרות הכול, למרות הכול, חבר הכנסת גילאון, תאמין לי – – –
+
+
+– – – 
+
+
+ תאמין לי, למרות הכול אני סולח לך. 
+
+
+ אתה אדם – – – 
+
+
+ למרות הכול אני סולח לך, מה לעשות.
+
+
+– – –
+
+
+ שבכל הקדנציה הקודמת דיברת בחוצפה.
+
+
+ חבר הכנסת אילן גילאון.
+
+
+ – – –
+
+
+ גם עכשיו בחוסר תרבות. 
+
+
+אתה שונא נכים.
+
+
+ גם בחוסר תרבות, מה לעשות. 
+
+
+ – – –
+
+
+ אתה מתנהג בחוסר תרבות. 
+
+
+ – – –
+
+
+ אתה מתנהג בחוסר תרבות. אתה מתנהג בחוסר תרבות, וזה לא יעזור לך, מה לעשות.
+
+
+– – – תשאל את הרב שלך – – – מדאורייתא, תשאל אותו. אל תשים מכשול בפני עיוור – – –
+
+
+ אני מודה לך, חבר הכנסת אילן גילאון.
+
+
+ולכן, אנחנו היחידים שדאגנו, ואנחנו הקמנו את הנציבות, ואנחנו אלה שפעלנו יותר ממך בוודאי.
+
+
+ – – –
+
+
+ ואני שמח שעוד הרבה שותפים בממשלה – – 
+
+
+אני מבקש – – –
+
+
+– – ובכנסת – שותפים רבים יש – – 
+
+
+ זה לא – – –
+ 
+
+ – – לנציבות; שותפים רבים יש לתקנות – – – 
+
+
+ – – –
+
+
+ כבוד השר – – –
+
+
+ שותפים רבים, ברוך השם, גם – – – 
+
+
+ כבוד השר, נא לא לענות יותר.
+
+
+ אתה – – – ככל שאנשים יהיו יותר במצוקה – – –
+
+
+ למה? למה? אני תפקידי לענות. תפקידך או להרגיע אותו או להוציא אותו החוצה, מה לעשות. 
+
+
+ אני לא אוציא אותו החוצה. 
+
+
+ אם אתה לא מצליח להרגיע אותו, תוציא אותו החוצה.
+
+
+אני מבקש ממך לא לענות לו יותר.
+
+
+ אני, אדוני היושב-ראש – – –
+
+
+ אני מזמין את חבר הכנסת מאיר כהן לשאול.
+
+
+אדוני היושב-ראש, אני מלומד בשונה ממנו, ��אני אענה למי שאני מוצא לנכון לענות. 
+
+
+ בסדר. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.
+
+
+ במסגרת התקנון וגם מעבר לזה.
+
+
+ חבר הכנסת אילן גילאון עשה הרבה – – – נכים. 
+
+
+ כן. אני חושב שהוא מדבר בחוצפה כזאת – – –
+
+
+ – – – 
+
+
+הוא יותר דיבר, הוא לא עשה. 
+
+
+ חבר'ה – – –
+
+
+הוא לא עשה. הוא יותר דיבר. לצערי הרב הוא יותר דיבר מאשר עשה. 
+
+
+ – – –
+
+
+ אני יכול לומר שחברים רבים בכנסת עשו, שרים רבים עשו. ואני חושב – – –
+
+– – – 
+
+
+ אני, לא פחות מאף אחד – בהקמת הנציבות ובאישור התקנות. תאמין לי שאני עשיתי גם יותר ממנו – –
+
+
+ הוא דיבר אתך בחוצפה – – –
+
+
+ – – מתוך רגישות.
+
+
+ הוא דיבר אתך – – –
+
+
+ רגישות אמיתית. מתוך רגישות אמיתית.
+
+
+ הוא דיבר אתך בחוצפה, אבל הוא לא יכול לעבוד.
+
+
+ בינתיים אנשים סובלים – – 
+
+
+ אני מבקש ממך, חבר הכנסת. 
+
+
+ – – אבל זה לא מעניין אותך בכלל.
+
+
+ אילן, חברים יקרים, תנו לנו לנהל את הדיון. אי-אפשר להחזיק כנסת שלמה – – –
+
+
+ הייתי בטוח שבכנסת הזאת קצת התבגרת וקצת שינית – – 
+
+
+ כבוד השר, אתה מוכן – – –
+
+
+– – –
+
+
+ – – מדעתך. הייתי בטוח שאתה מתנהג קצת יותר טוב. מה לעשות, טעיתי, טעיתי.
+
+
+ אתה – – –
+
+
+ בסדר, אני, אוקיי – – –
+
+
+ טעיתי במחשבה. מותר גם לי לטעות. מה אני אעשה. 
+
+
+ – – – טוב – – –
+
+
+ טעיתי כי חשבתי – טעיתי בזה שחשבתי שאתה תהיה יותר מתורבת. 
+
+
+ – – –
+
+
+ מה לעשות, טעיתי. 
+
+
+ תודה רבה לך. חבר הכנסת – – –
+
+
+ טעיתי, אתה לא יותר מתורבת בקדנציה הזו. טעיתי.
+
+חבר כנסת מאיר כהן, בבקשה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש – – –
+
+
+אבל אני סולח לך.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, השר אלי ישי, שר הפנים, בואו, בשם החדשים, אני רק מבקש מכם, תכניסו אותנו לאט-לאט. אנחנו קצת – לאט-לאט. בבית-הספר שניהלתי הייתי כבר מזמין הורים מזמן, אבל בסדר. 
+
+אדוני השר, איזה – – –
+
+
+ יש כאלה שרוצים לדבר אתך מהר מאוד, מה לעשות. קורס קצר ביותר. 
+
+
+ חבר הכנסת ניצן, שתנוח דעתך, לא רק על המלצות של ועדות חקירה של גבולות במגזר הערבי השר לא חותם, גם אצלי – – –
+
+
+ ברמת-נגב, במועצה אזורית תמר. 
+
+
+ ברמת-נגב, במועצה אזורית תמר – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ אני רוצה לשאול אותך, אדוני השר, מדוע – אני חייב להגיד לזכותך, שאת שאלת הקמ"ג אתה פתרת, אבל כבר חמש שנים יושבת על שולחנך המלצה של הוועדה של פרופסור ביגר לחלק הכנסות וקרקעות; מדוע אתם לא חותמים על הוועדות? מה קורה? מה כל כך מפחיד את משרד הפנים לקבל החלטה אמיצה ולקבל את ההמלצות של הוועדות? אגב, לחברי חברי הכנסת הערבים, יש בתוך ההמלצות גם חלוקת ארנונה וקרקעות ליישובים בדואיים בנגב. אנא ממך, אדוני השר, עדיין לא מאוחר, תעשו את זה. 
+
+
+ יש בהחלט ועדות רבות, חבר הכנסת מאיר כהן, אתה גם זכית לקבל את הארנונה מקמ"ג, אמרת את זה פה, חתמנו על זה, אישרנו את זה. מה לעשות, מוקמות הרבה ועדות בצדק, ויוקמו גם בעתיד הרבה ועדות. משרד הפנים אמור לקבל החלטה מה לאשר ומה לא לאשר. אתה מכיר ועדות שבבג"ץ כבר כמעט עשר שנים. כמעט עשר שנים. מועצות אזוריות, גם דימונה ויישובים אחרים מסביב, ואין הכרעה אפילו בבג"ץ, או שבג"ץ מבקש דיון נוסף או ועדה חדשה, ואתה מכיר איך מתפתלים בלמצוא פתרון. בכל מקום שיש בו סיכוי לבג"ץ והדבר ייתקע יותר, אני מעדיף להגיע להבנה. כשמנסים להגיע להבנה, מטבע הדברים, ואתה יודע היטב, יושבים ומקיימים דיונים. רק עכשיו, לאחרונה, קיימו סדרה של דיונים גם אתכם – דווקא אתה היית יותר פרגמטי – עם יישובים רבים מסביב, שעדיין לא הגיעו להבנה. 
+
+גם לגבי ארנונה, שיהיה ברור. אני, למשל, לא מוכן שאתה תשלם ארנונה – בוא נאמר, נקרא לזה ככה: שמועצה אזורית תיתן הכנסות ליישוב שלא משלם ארנונה, תיתן ארנונה מאזור תעשייה שלו ליישוב אחר שלא משלם ארנונה.
+
+
+ במקרה הזה אזור תעשייה זה מחצבים של מדינת ישראל; זה לא אזור תעשייה.
+
+
+ יפה, יפה, לא משנה, לא משנה, אני אשלם, אני אעביר גם את המחצבים, וגם אם אני צריך לעשות חלוקת הכנסות צודקת. יש חלוקת הכנסות צודקת, ואני בעד כן לחזק יישובים חלשים בחלוקת הכנסות צודקת יותר. גם במקרים האלה אני לא אתן ליישובים שלא משלמים ארנונה, למשל, ואני לא רוצה להיכנס לפרטים ולריב בעניין. 
+
+ חלק גדול מאוד מהוועדות אושרו, חלק עדיין שנויות במחלוקת. אני מעדיף להגיע להבנות ולא להגיע לבג"ץ. אם נגיע להבנות, בסוף זה ייגמר יותר מהר, וגם בית-המשפט העליון יבין שעשו דיונים ושמעו את כל הצדדים שוב ושוב, והבג"ץ, אני מניח, בסוף ייגמר הרבה יותר טוב. ולכן, מה שמונח על שולחני כרגע הוא לקראת פתרון; לקראת פתרון, אחרי דין ודברים ממושך מאוד עם שותפים, עם רשויות נוספות באזור. אני מקווה מאוד שגם זה ייחתם, בנוסף ליישובים ולוועדות רבות שאני רואה בזה זכות – זכיתי לחתום ולאשר אותן. אני מקים את הוועדות על מנת לאשר אותן, לא על מנת לא לאשר אותן. חלק גדול מהמקרים, וברוב המקרים, גם אישרנו, וזו בעיני בשורה טובה. זה שקיבלתם בזמנו את קמ"ג, עד היום אתה נהנה מהארנונה הזאת, ואני מאושר מזה. אתה נהנה, התושבים נהנים. כך שהמדיניות הזאת תימשך. 
+
+
+ אני מודה לך. אני מזמין את חבר הכנסת מסעוד גנאים. בבקשה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כבוד השר, תחילה, הפתגם הערבי אומר: "אמר מבכיאתכ וא אמר מצ'חכאתכ". פרשנות: מי שגורם לך לבכות – יותר מזה שגורם לך לצחוק. אנחנו פה כדי לבקר. כדי לבקר את משרדך ואת העבודה שלך. 
+
+
+ טוב מאוד. תפקידכם, זה חשוב. 
+
+
+ לכן, ביקורת ראשונה: זה המשרד, לא אומר היחידי, אבל מבין היחידים שכל התלונות לאדוני היושב-ראש רובי ריבלין – על האיחור בתשובות. תשובה לשאילתה שלי, למשל, שנה שלמה עד שקיבלתי תשובה ממשרדך, כבוד השר. אני מקווה שתבדוק – – – 
+
+
+ אני לא מכיר דבר כזה. 
+
+
+ לא מכיר? אני מכיר. 
+
+
+ אני אשמח לבדוק. אתה ודאי מכיר. 
+
+
+ 2009 עד סוף 2010, תשובה לשאילתה שלי. 
+
+
+ אם זה היה מגיע אלי היית מקבל תשובה מיידית. 
+
+
+ בסדר. שנית, שתי נקודות שאני רוצה להעלות. האחת – – – 
+
+
+ אגב, סליחה דקה. אתה פוגש אותי פה הרבה, למה אתה לא אומר לי את זה? מעניין. אם היית אומר לי היית מקבל תשובה במקום. 
+
+
+ כבודו, אני אמרתי לך. 
+
+
+ הייתי קורא לעוזר שלי והייתי מטפל בזה מיידית. 
+
+
+ ואללה, אמרתי לך. 
+
+
+אתה מחכה שנה? אם באמת זה הגיע – – – 
+
+
+ לא מחכה, אני לא חיכיתי.
+
+
+ אם זה הגיע אלינו ולא קיבלת תשובה, זה לא בסדר. ויותר לא בסדר שאתה פה מסתובב אתי שנה שלמה ואתה לא אומר לי את זה אפילו. 
+
+
+ לא, לא, לא. בסוף קיבלתי תשובה. לא תשובה הכי, משום – – – 
+
+
+ אתה תקבל את התשובה. גם אם היא נראית לך או לא, אתה תקבל את התשובה שאני מוצא לנכון להגיד. 
+
+
+ אני לא יודע. יש חברי כנסת חדשים – אז לא תמיד לשאילתה שאתה שואל אתה מקבל תשובה, או התשובה שאתה מצפה. כבוד השר חופשי להשיב איזו תשובה שהוא רוצה, ולא בהכרח על אותה שאלה.
+
+
+ נכון. 
+
+
+ אני חושב שזה – – – 
+
+
+אפילו לחדשים אתה לא מחדש. 
+
+
+ יופי. למדנו בכנסת. 
+ 
+ שתי שאלות. אחת, ��בוד השר, לפני יותר משנתיים הייתה הצעה של כל חברי הכנסת הערבים, של ועד ראשי הרשויות הערביות, כדי לפתור את בעיית כל צווי ההריסה במגזר הערבי, את הבתים, וכל הבעיות של בקשות הרחבת שטחי שיפוט, תוכניות מתאר, ובהצעה הזו נאמר ככה: משרד הפנים יקפיא את צווי ההריסה לשנה וחצי; שנה וחצי כל ראשי הרשויות הערביות לא ירשו לאף אחד לבנות מחוץ לגבולות המתאר, אבל תוך שנה וחצי משרד הפנים יאשר את כל הבקשות של הרחבת שטחי השיפוט של היישובים הערביים וגם של תוכניות המתאר. הבקשה הזו, או ההצעה הזו, נענתה בזמנו בשלילה, לצערי הרב. שאלתי, למה?
+
+ השנייה, בקשר לבנייה לגובה, כבוד השר, ואני מבקש את תשומת לבך. ישראל היא מבין המדינות היחידות אולי בעולם שהדרך איך לגור בה, איך לבנות בה, זה כבקשתך, או לפי האידיאולוגיה שלך. אתה סוציאליסט? תפאדל, יש קיבוצים. 
+
+
+ במסגרת החוק, אדוני. מאה אחוז, במסגרת החוק. זה לא בניגוד לחוק. 
+
+
+ רק רגע. במסגרת החוק, יופי. אז תן לאנשים לכבד את החוק, אל תכריח אותם להיות עבריינים. תאשר את בקשות שטחי השיפוט. 
+
+
+ חבר הכנסת מסעוד גנאים. 
+
+
+ בזה אני מסיים. 
+
+
+ בסדר, חבר'ה, אבל אל תלמדו את חברי הכנסת החדשים שבמקום שאלה קצרה אתם נותנים נאום שלם. בחייך. 
+
+
+ בסדר, הערה אחרונה. 
+
+
+ חבר'ה, תפסיקו לפגוע באינטליגנציה של הח"כים החדשים. הם צפו בנו בטלוויזיה והם ראו בדיוק איך מתנהגים פה בכנסת. הם למדו את זה עוד לפני שבאו לפה. 
+
+
+כבוד השר, רק תקשיב לי. תשומת לבך. 
+
+
+זה זלזול באינטליגנציה שלהם. 
+
+
+ בישראל צורת הדיור היא כבקשתך. למה כוונתי? אתה קיבוצניק, אתה סוציאליסט. יש יישובים קהילתיים, יש יישובים חרדיים. למה רק לגבי היישובים הערביים אתה אומר: הבעיה בתרבות הבנייה שלכם? עיר שלמה אתה בונה בוואדי-עארה. חריש, עיר שלמה שהיא חרדית, אתה מכבד את האידיאולוגיה, את תרבות הבנייה שלהם, את דרך החיים שלהם. למה רק אצלנו אתה מתנה את זה: תבנו לגובה? תודה. 
+
+
+ טוב, עכשיו אני אתן לכם תשובה. 
+
+
+ לחבר הכנסת נסים זאב, אני גם למדתי ליבה בבית-ספר. 
+
+
+ אני – – – אדוני, כל הכבוד. 
+
+
+ אתה עכשיו תקבל תשובה שתגיד עוד פעם שהיא לא מספקת אותך. מה לעשות, אני אתן לך תשובה. אני גם משוכנע שהיא לא תספק אותך. אבל אני מבטיח לך שהתשובה שאני אענה לך פה, כל שר במדינת ישראל, או כל שר פנים במדינת ישראל, יענה את אותה תשובה. 
+
+ מדינת ישראל היא מדינת חוק, מדינה דמוקרטית, ויש בה תכנון מסודר ותוכניות מתאר, תמ"אות, ואף אחד לא מעל החוק. ובמגזר היהודי אוכפים ללא פשרות, ללא פשרות, והורסים ללא פשרות. במגזר בני המיעוטים אוכפים פחות. מגלים הבנה יותר, וצריך שוויון. למה אתה לא דורש ממני שוויון גם פה? למה אתה לא דורש שוויון גם באכיפה, גם בצווי הריסה, ושוויון גם בבנייה חוקית? היקף הבנייה הבלתי חוקית במגזר הלא-יהודי הוא גדול מאוד. 
+
+ אמרתי, ל-90% מהיישובים הוגשו תוכניות מתאר; מתוך 70%, בהליכי אישור סופי, עשרות אחוזים כבר אושרו. ואיפה שאושר, חלק מהמקומות ברשויות המקומיות מסרבים להעביר את זה במועצה. מה אתה מצפה, שאני אענה לך בשאילתה או בהצעה לסדר-היום או היום בשאלה, שאני אתן לך פריבילגיה שלך מותר לבנות בצורה בלתי חוקית, גם בניגוד לחוק, גם על שטח פתוח, גם על שטח ירוק, ואחר כך תבקש שאני אאשר חשמל שם, ותבקש לאשרר את זה, ותתקוף אותי למה לא מאשרים חשמל, ותתקוף ותצעק למה אנחנו לא מאפשרים לכם לבנות בשטח פתוח, ותבוא ותאמר למה לא עושים צמוד�� קרקע? מה, במדינת ישראל אין צמודי קרקע? יש. יש חוק. יש מדינת חוק ויש סדר. תקשיב טוב, יש סדר. ובמסגרת הסדר הזה בונים גם לגובה וגם צמודי קרקע. במסגרת תוכניות מתאר שיש בהן צמודי קרקע, יאושרו צמודי קרקע. תוכניות מתאר שמאשרים בהן לגובה – יאושר לגובה. 
+
+ אתם מעדיפים, חלק מכם בוודאי מעדיף, לא לבנות לגובה, צמודי קרקע, בחלק גדול מאוד מהמקרים בלי רישיון, ואחר כך תצעקו מדוע לא מאשרים לכם את החשמל ומדוע לא נותנים רישיונות. קמתי ואמרתי דבר חריג, קמתי ואמרתי דבר שלא מאפשרים את זה אפילו במגזר היהודי, שאני מוכן – ובאתי בדין ודברים עם אנשי המקצוע במשרד – לאשרר, מה שנקרא להלבין, מילה לא יפה, אלפי יחידות דיור שנבנו בצורה בלתי חוקית ולפתוח דף חדש. לצערי הרב, למרות אישורים רבים של תוכניות מתאר שהמועצה לא מאשרת, למרות כל המאמצים שמדינת ישראל עושה, ופה כל שרי הפנים ללא יוצא מן הכלל עשו מאמצים אדירים, בקדנציה הזאת הצלחנו לממש והבשלנו את רוב התוכניות האלה. אבל יש כאלה שמעדיפים לבנות בלי רישיון, יש כאלה שמעדיפים לבנות בניגוד לחוק גם על שטחים פרטיים, גם על שטח ירוק ועוד. הדבר הזה לא יהיה, ואני מודיע לך שזה לא יהיה. 
+ 
+ דבר נוסף, תאמינו לי, תדאגו לתושבים ולאזרחים במקום. האוכלוסייה רוצה פתרון לזוגות צעירים. תבנו לגובה, כפי שבונים בכל הארץ, כפי שבונים בכל המדינות המפותחות בעולם. תבנו לגובה, אני אאשר לכם אחוזי בנייה, תאמין לי, שאין כמותם בשום מקום. אני אבוא לקראתכם בצורה מאוד מאוד חריגה. תנו את הפתרון, תאפשרו לנו להוציא לדרך, אל הפועל, את תוכניות המתאר, את הבנייה הרוויה, את הבנייה לגובה. יהיו פתרונות לכל הזוגות הצעירים. תפסיקו להיות נעולים ומקובעים רק בבניית צמודי קרקע. זה לא ילך. 
+
+ ולכן, מי שחושב שעל-ידי הצעקות או השאילתות אני אשנה את דעתי ואת דרכי, הדרך הנכונה והצודקת, לאפשר הרחבת גבולות או לאשר דברים שהם לא כדת וכדין, הוא פשוט טועה. אני מוכן להגמיש, אני מוכן להיות גמיש, אני מוכן לבוא לקראתכם, גם באחוזי בנייה, גם באישורי בנייה לבנייה שלא כדין; אני מוכן לבוא לקראת מה שאף שר פנים, תאמין לי, לא בא לקראתו – אולי כן, אני לא יודע. אבל אם לא תיקחו את היוזמה הזאת ותיישרו קו עם המדיניות הזאת, אתם פשוט תפגעו בציבור שאתם מייצגים. 
+
+
+ תודה רבה לך. 
+
+מכובדי, חברות וחברי הכנסת, לפני שאני אקרא לשואל האחרון, אני מבקש להסב את תשומת לבכם לחוות הדעת של היועץ המשפטי של הכנסת בנושא גבולות חסינות חברי הכנסת בעניין התבטאויות המהוות עבירה, שהונחה על שולחנכם. תודה רבה לכם. 
+
+השואל האחרון – עכשיו תראו איך מציגים שאלה בקצרה – חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, מכובדי השר ישי, אני, כתושב העיר טייבה, כבר פניתי אליך כמה פעמים בבעיות מספר הנוגעות בעיר הנמצאת במצוקה קשה. א. זאת עיר שנמצאת תחת ניסיון, שדה ניסויים – גם ראש ועדה ממונה וגם נאמן זה כמה שנים. אני מעביר לך את שאלת כל ילד בטייבה: מתי יהיו בחירות דמוקרטיות, שבהן אנשים מטייבה ינהלו את העיר טייבה באופן דמוקרטי? זה אולי מוזר למשרד הפנים, אבל גם בטייבה רוצים התנסות דמוקרטית. זה – אחד.
+
+ הנושא השני זה תוכנית מתאר – תוכנית מתאר, כאשר מציגים אותה, מטרתה לפתח את היישובים, לעזור להם להסתגל לצרכים עתידיים. למשל עכשיו הציעו תוכנית מתאר שיש בה רגרסיה מההצעה הקודמת – פוגעת באזור התעשייה, מכניסה מאות בתים כאילו הם בלתי חוקיים תחת צווי הריסה היפותטיים. ונשאלת השאלה, האם מותר לתושב טייבה להתפתח כמו שבכוכב-יאיר, למשל, השכנה, בהרצלייה, ברעננה, כאשר תוכנית המתאר מביאה בחשבון את הצרכים? האם מותר לתושב טייבה, למשל, לצאת כל יום בבוקר – אם יפתחו את תוכנית המתאר יחד עם החלטות של משרד הפנים והתחבורה – את כביש הגישה לטייבה, שכל יום בבוקר יש פקק של שעה וחצי, לכל פועל, ובחזרה אחרי-הצהריים יש פקקים של שעתיים. גם בכפר-קרע, אדוני השר, יש אותו דבר. זאת חובה שלך ושל משרד התחבורה יחד, לא רק של משרד התחבורה.  
+
+ דיברת על פתרון הגובה. באסל העיר לי, ובצדק. אגב, אדוני, הצפיפות ביישובים הערביים היא פי-שניים מאשר בכל יישוב יהודי שאתה הזכרת שבונה לגובה. אבל תגיד לי, במועצות אזוריות יש בנייה לגובה? בקיבוצים יש בנייה לגובה? בכפרים יהודיים – כפר יהודי הוא משהו "דליקטס"; כפר ערבי הוא משהו שעונה להגדרה: הכול מזופת חוץ מהכבישים. ולכן, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, האם אתה כופה רעיונית על הערבים בלבד – לא על החרדים, כפי שאמר מסעוד, לא על הקיבוצניקים, לא על המושבים, לא על תושבים במועצות האזוריות – סגנון חיים? אגב, בנצרת ערבים בונים לגובה; בחיפה ערבים גרים לגובה. אותם ערבים, אותו מגזר – התנאים שונים. בטייבה יש כאלה שבונים לגובה, יש כמה בניינים. בג'לג'וליה אולי ירצו; בקלנסואה אולי ירצו. אבל הם רוצים בנייה כפרית, כמו בכל כפר. גם עיר ערבית, אדוני, שנקראת "עיר" לפי החלטת משרד הפנים, נשארת מבחינת השירותים והתשתיות כפר, כלומר לא מפותחת מספיק. זאת אחריות שלך, אדוני השר. האם אתה מתכוון לאשרר תוכניות מתאר כמו טייבה, בלי רגרסיה, בלי הצטמקות וחניקה, אלא התפתחות והתרחבות? או בכפר-קרע, ב-1983, 1,000 בתים – – –
+
+
+ זאת שאלה? שאני אבין. 
+
+
+ אני יודע שהארכתי – – –
+
+
+ לא לא, זאת שאלה? 
+
+
+ אני יודע שהארכתי, וזה מפריע לחלק מחברי הכנסת – –
+
+
+ לא לא, בכלל לא. אמרתי, אני מוכן להישאר פה עד הבוקר אם יש בעיה. 
+
+
+ – – אבל אלה החיים של תושבי טייבה, אדוני. 
+
+
+ אני מוכן לאפשר – – 
+
+
+ אנחנו חייבים להמשיך עם סדר-היום. אי-אפשר. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אני מוכן לאפשר עוד שאלות, גם אם נסגרה הרשימה – –
+
+
+ לא לא, אי-אפשר. 
+
+
+ – – אני מוכן לאפשר לכולם לשאול עד הבוקר. אני פה נשאר ועומד ומוכן לענות לכולם. 
+
+
+ אם תפתרו את הבעיות של טייבה אני אפסיק לשאול על טייבה, אדוני היושב-ראש. וזאת הבטחה. 
+
+
+ ואם זה לא מספיק היום, אני מוכן עוד יום. 
+
+
+  אבל אני מצפה לתשובת אדוני. 
+
+
+ תודה על הנאום. עכשיו אתה מצפה לתשובה, ותקבל תשובה. 
+
+קודם כול לגבי טייבה – מגיע להם בחירות כמו כולם. הבחירות יהיו במועדן, בבחירות לרשויות המקומיות. 
+
+ביישוב שלא מתנהל נכון, לא מתנהלים כדין – מה לעשות – במדינה דמוקרטית אנחנו, השלטון המרכזי, קרי משרד הפנים, צריך לדאוג לאזרחי מדינת ישראל לקבל את השירות הטוב. חברי במשרד, השר הקודם מאיר שטרית, כשר הפנים, פיזר 40 יישובים – 40 יישובים – בוועדה קרואה. 40. זה בממוצע שניים בשנה, אחד לשנה – אחד לחודש, סליחה. אחד פלוס לחודש. אני, שלא כמוהו – שניים, כי אני חושב שצריך לעשות הכול, למצות הכול, לפני שמפזרים. אבל, חבר הכנסת אחמד טיבי, כשיישוב לא מתנהל נכון, ויש שם גירעונות, ואזרחים סובלים, צריך לפזר אותו ולשלוח את ראש הרשות הביתה. אני לא עשיתי את זה בחיפזון, לא מיהרתי ולא הייתי שש לעשות זאת, אבל עשיתי במקום שצריך. יש שרים, כמו שאמרתי, ��עשו הרבה יותר ממני, פיזרו הרבה יותר.
+
+
+ – – –
+
+
+ רגע, רגע, רגע, רגע, רגע. סליחה, אתה נתת נאום גדול, תן לי להשיב. 
+
+
+ אנחנו עכשיו בפתיחת כביש 6. 
+
+
+ תן לי להשיב. ואני, כפי שאתה אומר, לא פיזרתי את טייבה, אבל יחד עם זאת לא יכולתי לקבל החלטה על בחירות בטייבה עם הגירעונות ועם ההיקפים הנוראים שהיו בטייבה, לצערי הרב. יש הרבה יישובים שמתנהלים לא נכון. כל יישוב שיתנהל לא נכון, נפזר אותו ונקים ועדה קרואה, כי אני דואג לאזרחים. אני שוב אומר – אני גם לא ממהר לעשות זאת, אבל כשצריך אני אעשה זאת. 
+
+
+ הבחירות באוקטובר 2013? 
+
+
+ הבחירות יהיו במועד של הבחירות לרשויות המקומיות.
+
+לגבי תוכניות המתאר – יש התקדמות יפה. וגם בתוכניות מתאר, סליחה, אני מגלה לך עוד סוד – לא רק שר הפנים יכול להחליט לבד. יש דרגים מקצועיים, ויש גם מקרים ששר הפנים אפילו לא יכול להתערב בהם, מה לעשות. כל מה שתלוי בי, בסמכויות שלי כשר לאשר תוכניות מתאר ולקדם אותן, כולל בטייבה, שיש בה התקדמות גדולה מאוד – אנחנו נעשה את זה בשמחה. תאמינו לי, הגיע הזמן שתאמרו את האמת גם לתושבים שלכם וגם פה בכנסת ומעל גלי האתר: מדינת ישראל עשתה הרבה מאוד, וחפצה לעשות הרבה מאוד, הרבה יותר מאשר אתם חפצים לעשות, בטח לא פחות, סליחה, לפחות לא פחות, למען המגזר הערבי. עשינו הרבה. בקדנציה הזאת הממשלה הזאת עשתה רבות, בכל משרדי הממשלה. אני יודע להצביע על משרד הפנים – הישגים רבים, מרשימים. ככל שתשתפו פעולה יותר ייטב יותר לאזרחים במקום. 
+
+ולך אני אומר, גם בטייבה, כמו ביישובים אחרים, תושבים רבים במגזר הערבי, וגם בטייבה, ביקשו לפזר את המועצה, ביקשו שלא ללכת לבחירות. כמו שכל ילד קטן מבקש לדעת מתי הבחירות, הרבה ילדים קטנים ביקשו שלא יהיו בחירות לפני שנה-שנתיים. הרבה מאוד ביקשו שלא יהיו בחירות, כי רצו מינהל תקין ומינהל טוב, מה לעשות. בסופו של דבר מתקבלות ההחלטות הרצויות והנכונות, שהן תחת ביקורת ציבורית, וגם ביקורת של בג"ץ, וברוך השם, החלטות טובות התקיימו והתקבלו. 
+
+
+ תודה רבה. אני מודה לך, ואני מאחל לך הצלחה בהמשך דרכך. 
+
+
+
+
+ יש לי הכבוד להזמין לנאום בכורה את חבר הכנסת שמעון אוחיון. בבקשה.
+
+
+ – – –
+
+
+ אני סיימתי, אדוני. זה היה מעניין, זה היה חשוב.
+
+
+ – – – שזה הנאום הראשון שלהם. תנו להם את ההזדמנות לנאום. בבקשה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אחרי – באמת – דיון ממושך, ומתיש במידת מה, בוודאי, לעבור לחלק הטקסי יותר, ולנאומי הבכורה, זה באמת מעבר קצת חד, ואני מקווה שנהיה מספיק חגיגיים. 
+
+ אפתח בדברי הודיה לבורא עולם, שהחייני, קיימני וזיכני להגיע לזמן הזה ולהיות אחד מ-120 נבחרי העם המייצגים את תושבי המדינה בכנסת ישראל. הורי היקרים, משה וחנה אוחיון, זיכרונם לברכה, שעלו ממרוקו, צופים הם מלמעלה, עם חמי וחמותי, אברהם ולאה גרובר, זיכרונם לברכה, ומלווים, ודאי יחד, את בנם וחתנם בברכה להצלחה, כפי שעשו זאת בימי חייהם, ועודדו אותי בפעילותי החינוכית ומעורבותי הציבורית למען החברה בישראל. וייבדלו לחיים טובים וארוכים רעייתי רג'ינה וילדי אורית, חנן וטל ובני משפחותיהם, שעמדו לימיני ותמכו בי לאורך כל הדרך בהחלטה על מעורבותי הפוליטית והשתלבותי בישראל ביתנו בכנסת ישראל. 
+
+ אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חוסנה וביטחונה של מדינת ישראל אינם נקבעים ואינם נמדדים רק על-פי מידת היערכותה, הכשרתה, של המדינה בעזרת צבא מצויד ומכשור טכנולוגי חדיש ��מתקדם המאפשרים לה לעמוד מול איומים וסכנות ביטחוניות. חוסנה וביטחונה של החברה בישראל נקבעים בראש ובראשונה על-פי מערכות חברה וחינוך המלוות במסגרת של ערכים לאומיים וחברתיים ומספקות תשתית חינוכית וחברתית לאומית להתנהלות תקינה. זו התנהלות המציגה אמונה בצדקת הדרך ומכשירה את החברה ומציידת אותה בכלים נאותים המסייעים לקיומה ולהתפתחותה. 
+
+ בכוונתי, כחבר כנסת חדש, לפעול בתחום החינוך ולהשקיע בו חלק ניכר מזמני, למען קידומן של מערכות חינוך; ואם אהיה ספציפי יותר, בכוונתי לפעול לחיזוק מעמד מקצוע ההוראה במדינת ישראל. כמי שהיה קרוב לתחום החינוך וההכשרה בתחום זה במשך יותר מ-30 שנה, במסגרת בית-הספר לחינוך של אוניברסיטת בר-אילן, עקבתי מקרוב אחרי הקשיים ההולכים ומתגברים בגיוס בוגרי אוניברסיטאות ובניסיון למשוך אותם להצטרף אל עולם ההוראה והחינוך במדינת ישראל. ואכן, מערכת החינוך משוועת כיום לכוחות חדשים, בעלי השכלה אקדמית רחבה, אשר יתמחו בתחומי ידע שונים, במדעי החברה והרוח, אך בפרט – ואני מדגיש: בפרט – במדעי הטבע ובמדעי החי. 
+
+ לצערנו, מקצוע ההוראה אינו נחשב מקצוע אטרקטיבי בעבור סטודנטים רבים, למרות האתגרים והשליחות החינוכית שהוא מציב בפניהם. סטודנטים רבים המגלים יכולות מפותחות מעדיפים כיום להצטרף אל עולם התעשייה, וההיי-טק בפרט, המעניקים להם סטטוס ויוקרה מקצועית המלווים כמובן בתגמולים שונים ובשכר שראוי להתכבד בו. דווקא בתחום המופקד על עיצוב דור המחר, חינוכו והכשרתו, בבחינת מה שאמר המחנך הדגול יאנוש קורצ'אק: "הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, והדואג לדורות מחנך אנשים" – דווקא תחום זה, המופקד על עיצוב דור המחר, סובל מהיעדר סטטוס ויוקרה, שהם מקור משיכה למקצוע. ומצער לראות שתחום האמור להצמיח לנו את מדעני המחר ולטפח יכולות של יצירה, הובלה ומנהיגות בתחומי חברה וכלכלה, דווקא הוא אינו נהנה ממידה של תגמולים כמקובל בעיסוקים אקדמיים בחברה ובכלכלה. ועוד יותר מצער שבתחום האמור למשוך אליו דמויות מובילות שעשויות לשמש דוגמה ומופת באישיותן ובכישוריהן לבני-הנוער בהשתלבותם לחברה, דווקא תחום זה אינו זוכה לתגמול אטרקטיבי ומיוחד. 
+
+ על כן, אם חפצי חיים אנחנו, ורואים בזה את עתיד ילדינו, עלינו להתגייס לשינוי העשוי להביא לחיזוק מעמדו של מקצוע ההוראה במדינת ישראל. ולשם כך אנחנו לא צריכים להסתמך רק על תוכניות להסבה מקצועית, תוכניות הנעשות בדיעבד בלבד, אלא זקוקים אנחנו לתוכניות שמלכתחילה מושכות צעירים וצעירות בעלי יכולות ונתונים גבוהים, גם בקני המידה המקובלים כיום, של בגרות גבוהה וציון פסיכומטרי גבוה במיוחד, צעירים וצעירות בעלי תודעת שליחות חינוכית וציונית, כושר מנהיגות והובלה, אשר יקבלו בסופו של דבר את מלוא הסיוע ממוסדות המדינה להכשרה מקצועית ברמה גבוהה וגם לשכר המסוגל להתחרות עם מקצועות מקבילים בעולם ההיי-טק והתעשייה. 
+
+עד לפני כמה ימים זכיתי לעמוד בראש תוכנית חדשה באוניברסיטת בר-אילן, שהיא פרי שיתוף פעולה של משרד החינוך, משרד הביטחון והקרן להכוונת חיילים משוחררים ועל-פי יוזמתה של סגן-אלוף במילואים ד"ר ענת ברקו. היא יזמה תוכנית שקראנו לה "נחשונים להוראה". זוהי תוכנית המגייסת מועמדים מקרב קצונה צעירה בעיקר, שזה עתה השתחררה מן השירות הסדיר בצה"ל, צעירים בעלי נתונים גבוהים במיוחד, בעלי ניסיון בהדרכה וכושר מנהיגות ומוטיבציה לשרת בשדה החינוך. בתוכנית הזאת לומדים לקראת תואר ראשון ושני ותעודת הוראה בארבע שנים מרוכזות, ובין המוסדות האחראים קיים שיתוף פעולה שמאפשר להם ליהנות מפטור משכר לימוד וממלגת קיום. קבוצה זו גם עוברת הכשרה מיוחדת לטיפוח מנהיגות, והיא תצא להוראה ותתחיל ללמד בכיתה רק לאחר קבלת תואר שני ותעודת הוראה.
+ 
+ אך כדי להשלים את המלאכה, אני קורא לחברי הכנסת להצטרף אלי ולהתגייס יחד כדי להבטיח להם שכר ראוי בצאתם להוראה; שכר שיעודד רבים בעלי יכולת להצטרף לקבוצות מעין התוכנית הזאת, הנקראת "נחשונים להוראה". 
+
+ פתיחתה של תוכנית במסגרת האוניברסיטאות בארץ עשויה לתת לשדה החינוך לא רק מענה הולם על החוסר המשווע במורים בתחום מדעי הטבע, אלא תוספת משמעותית של בעלי כישורים בולטים האמורים להוביל את הדור הצעיר במדינתנו ולהכינו לקראת אתגרים במערכות החברה והחינוך שהמדינה מעמידה בפנינו. 
+
+נושא נוסף שאני רוצה להעלות בפניכם הוא הנושא של חיזוק הזהות היהודית ומורשת קהילות ישראל. לפני כשבועיים האזנתי לתוכנית רדיו ב"גלי צה"ל" שעסקה בהשתלבות בני הקהילה האתיופית בשירות בצה"ל. לאחר הקדמה שציינה את המוטיבציה הגבוהה של בני העדה לשרת בצבא, סיפרה אחת הקצינות על עבודתה עם החיילים מבני העדה, במסגרת תפקידה, ותיארה גם את פעולותיה. והנה, באחד המפגשים, היא מגיעה לכלא צבאי ופוגשת שם את אחד החיילים, והיא שואלת אותו: מה קרה למוטיבציה שלך לשרת בצה"ל? היא מתעניינת במצבו האישי, במצבו המשפחתי, ורוצה להבין מה גרם לו להגיע לכלא הצבאי. ואותו חייל משיב – ואני מצטט ממש לא מילה במילה – בעניין הזה הוא אומר: מעולם לא הייתי עם אנשים שאינם מבני קהילתי. אני רגיל אך ורק לאנשים שהם בני קהילתי, רק שם אני מרגיש בנוח. הזעקה הזאת, שנשמעה מפי אותו חייל, מבטאת גם את זעקתם של אחרים כמוהו, של בני-נוער החווים חוויה דומה ואומרים: למעשה אנחנו חשים שאין לנו מקום ושייכות בתוך ההוויה החברתית הישראלית. ואכן, זעקה זאת ראויה להתייחסות מעמיקה וטיפול בהיבטים שונים, כדי למנוע את תחושת הניכור, את תחושת הזרות והבדלנות, העולה ממנה.
+
+ אני רוצה להצביע על כיוון חשוב שאף הוא עשוי לתרום את חלקו בהתמודדות עם הזעקה המבטאת חוסר שייכות, זרות וניכור. ב-14 השנים האחרונות, בתפקידי כראש מרכז דהאן באוניברסיטת בר-אילן, שעסק במורשת קהילות ישראל, עסקתי רבות בארגון ימי עיון, כנסים, כנסים ארציים, כנסים בין-לאומיים, בסך הכול כ-120 כינוסים, שכללו גם כינוסים בחוץ-לארץ, באוניברסיטת סורבון, בולוניה, נווארה, מרילנד, סאו-פאולו בברזיל ועוד. כולם עסקו בחקר ובחשיפה של מורשת קהילות ישראל, וכל כינוס התמקד לרוב בקהילה אחת. בעקבות הכינוסים הללו יצאו כמובן ספרי מחקר רבים, וקובצי מאמרים, ואנחנו צופים שבתוך שלוש-ארבע שנים נשלים כ-20 ספרים על קהילות רבות, כמו תוניסיה, מרוקו, תימן, צרפת, איטליה, לוב, קווקז – היינו הראשונים שהוציאו ספר על יהודי קווקז בדור האחרון, בשנים האחרונות. עוד ספר, על המוזיקה של יהודי בוכרה, וכמובן גם ספרים על האישה במזרח, "האישה ממזרח", ועוד ועוד ועוד אחרים. 
+
+ הכינוסים האקדמיים הארציים היו פתוחים גם לקהל הרחב, וזה נהר בהמוניו לשמוע וללמוד על מורשת קהילתו, על יוצריה, על חכמיה, על סופריה, על משורריה, ובפרט על תרומתה למפעל הציוני והעלייה לארץ. רבים מן השומעים, שהיו מבני קהילות שונות, היו ניגשים אלינו ��סוף הכינוסים הללו באוניברסיטה ואומרים לנו בזו הלשון: זקפתם את קומתנו, חשפתם וסיפרתם את חלקנו בתולדות עם ישראל ואת תרומתנו למורשת העם היהודי. עד עכשיו הרגשנו כעומדים מן הצד, מבוישים במידת מה, צופים באחרים ושומעים בעיקר את סיפורן של קהילות אחרות, שהם הם התורמים, הם העושים, הם היוצרים, ועל כן סיפורם הוא סיפור המסופר ונלמד, אבל כעת אנחנו חשים שבעזרת המחקר, העשייה והחשיפה שלכם, נתתם לנו מקום ושייכות במכלול ההוויה התרבותית המתגבשת כאן, בישראל. 
+
+זכינו לקיים ימי עיון וכנסים בין-לאומיים, ואני רוצה לציין דווקא בהקשר של הקהילה האתיופית, שפתחתי באותה דוגמה, באותו מקרה, ולאחרונה גם היה כינוס שעסק במורשת הרוחנית של העדה, ובמרכז הדיונים עמדה עבודת הדוקטורט של רב העדה, הרב שרון שלום. בהרצאות ובדיונים נכחו צעירים רבים מבני העדה, ואנחנו באוניברסיטה, ושותפינו במשרד החינוך, חשנו יחד עמם סיפוק וגאווה בלימוד ובדיון, שביטאו נתינת מקום ושייכות במכלול ההוויה התרבותית בישראל.
+
+ אין לי ספק שנתינת מקום ושייכות לכל קהילה וקהילה לא רק תעמיק את ההיכרות והידע שלנו ותחזק את הזהות היהודית, אלא בעיקר תמנע את התופעה של תחושת זרות, ניכור ובדלנות ותילחם בבורות שמביאה להתנשאות ולהיווצרות דעות קדומות על קהילות וקבוצות בחברה שלנו. 
+
+ וכשאני מדבר על מורשת אינני מתכוון להסתפק באותה מגמה שפשטה בצורה עממית לאחרונה ועסקה בעיקר בארגון ערבים למאכלי עדות. לא שאני מזלזל חלילה בהיבטים קולינריים של מטבח זה או אחר או בתרומתו לקירוב בין האנשים, אבל אני לא חושב שתרבותה ומורשתה של קהילה מתחילות ונגמרות בשולחן עשיר במגוון סלטים ותבשילי קדירה, יהיו מעודנים וערבים כמה שיהיו, ובמיוחד יש סכנה שלזה מצטרפות כל מיני אמירות סטריאוטיפיות ודעות קדומות שכאילו באמת אין שום דבר אחר מלבד זה הקשור למטבח. כשלא מציגים את תולדותיה של קהילה, את יצירתה – לא התרבותית, ולא הרוחנית בפרט, לא סופריה ולא חכמיה – מפנים את המקום בוודאי גם לסטריאוטיפים ודעות קדומות. על כן, מערכות חינוך וחברה בישראל חייבות להתגייס ולהילחם בתופעות כאלה, ואני מקווה ורוצה, בעזרת השם, להשקיע גם מזמני לטיפוח ולעידוד הלימוד וההכרה של מורשת קהילות ישראל, גם למען חיזוק הזהות היהודית, ובכלל למען המורשת הלאומית של עם ישראל.
+
+ נושא נוסף המטריד אותי הוא מעמדה של הרבנות הראשית לישראל כרבנות ממלכתית וציונית, רבנות הקשובה לכל קהילה וקהילה, צרכיה, בעיותיה ואתגריה. גדלתי וצמחתי במסורת הרואה ברב הקהילה מנהיג רוחני של הקהילה כולה, קשוב ומעורב בין הבריות, מתמודד עם בעיות השעה ועם אתגרים שמציגים לפניו כלל חברי הקהילה, משרת לא רק את שומרי המצוות המקפידים קלה כחמורה, אלא יוצר לו מסגרת שבה הוא מכיל את כולם, ובעיניו גם אלה שאינם מקפידים בשמירת המצוות הם חלק מבני קהילתו, והוא חש אחריות כלפיהם במידה שווה. ובמאמר מוסגר, אולי זאת אחת הסיבות – אולי, אחת הסיבות, מעבר, כמובן, להסברים סוציולוגיים שתרמו לכך – אולי זו אחת הסיבות לכך שבקהילות הספרדיות לא נוצרה אותה חלוקה של קונסרבטיבים, רפורמים ואורתודוקסים, אולי אותה מנהיגות רוחנית תרמה לשמירת אחדותה של הקהילה מעבר להיבטים סוציולוגיים אחרים.
+
+ בשעה זו, שבה עם ישראל ניצב בפני אתגרים לאומיים וחשובים, יש לחתור למינוי רבנים שהגישה הממלכתית והציונית היא נר לרגליהם, ולא חלילה למינוי רבנים הבאים מתוך גישה צרה, מחנאית וכיתתית. אלה צריכים להיות רבנים המוכנים להתמודד עם בעיות השעה הלאומיות, דוגמת בעיית הגיור של אלפי עולים שהגיעו לארץ, המעוניינים לעבור תהליכי גיור אך נתקלים בפיקוח קפדני מגביל ומחמיר בגישתו הביורוקרטית שאינו מתחשב ברגשותיהם, מערים קשיים ויוצר הכבדה רבה שהופכת לתחושות של דחייה כלפי מוסדות הדת.
+
+ כאן המקום לשבח את היוזמה הברוכה של הצעת החוק, הנקרא "חוק רותם", להסדרת מערך הגיור, יוזמה שמאחוריה עומדת פעילות אינטנסיבית של יותר משנתיים של חברי הכנסת אביגדור ליברמן ודוד רותם, שעמדו בקשר עם הרבנים ראשיים, הרב הראשי שלמה עמאר שליט"א, הרב בקשי-דורון שליט"א והראשון לציון הרב עובדיה שליט"א, כדי לקדם את הטיפול במערך הגיור במדינת ישראל. הרעיון המרכזי המתלווה לחוק הוא הקמת בתי-דין לגיורים בכל הערים המרכזיות בארץ, כדי להתמודד עם הבעיה ולזרז את ההליכים לאותם עשרות אלפים המעוניינים בגיור, להקל את מצוקתם ולסייע להם.
+
+ אנחנו זקוקים היום לרבנות ממלכתית ציונית, שתראה את צורכי כלל ישראל ותקבל על עצמה מהלכים אמיצים – והיו לנו בעם ישראל רבנים ומנהיגים רוחניים שתיקנו תקנות וקיבלו על עצמם מהלכים אמיצים – ועל-ידי כך נתרום, בעזרת דרכי נועם ודרכי שיח שמסביר פנים, גם לקבלת המסורת היהודית וכלל מנהגיה, ונמנע בעיקר את אותן תחושות של דחייה וניכור כלפי מוסדות הדת ומוסדותיה בכלל.
+
+פעם ראשונה, למרות הניסיון, בכל זאת מתרגשים.
+
+
+ זה לא עובר, אל תדאג.
+
+
+ לסיום אבקש להתייחס לסוגיית השוויון בנטל. רבות כבר נאמר כאן בעניין זה, ואני לא מתכונן להאריך. ב-13 השנים האחרונות הייתה לי ההזדמנות, במסגרת תפקידי בבית-הספר לחינוך באוניברסיטת בר-אילן, לעבוד מול מכללות חרדיות בבני-ברק ובירושלים, והייתי שותף לקידום תוכניות להכשרה מקצועית ולהשכלה אקדמית לבני המגזר החרדי, גברים ונשים, כאשר בתוכניות האלה לוקחים חלק מאות מדי שנה בשנה. אין לי ספק שבתחום זה נעשה צעד חשוב ומשמעותי, שתורם לרבים להשתלב במעגל התעסוקה, לשרת את קהילתם ולהתפרנס בכבוד. יתרה מזאת, עצם הלימודים במסגרת אוניברסיטאית – ורובם ככולם לומדים קורסים בפסיכולוגיה, סוציולוגיה, סטטיסטיקה ואנגלית, בהקפדה שידיעת האנגלית תגיע לרמה אוניברסיטאית – כל זה נותן פתח לתקווה שבוגרים אלה ישמשו שליחים בקהילותיהם להחדרת הלימוד של מקצועות הליבה והדגשת חשיבותם להשתלבות במערכות חברה וחינוך בפרט ובמערכות החיים בכלל. עלינו לעודד את המהלך הזה, להרחיבו ולהעמיקו, ולהביא את ההשכלה הגבוהה לכלל המגזר החרדי, ולא רק לקבוצות נבחרות וייחודיות. 
+
+ אולם מוטרד אני עדיין מסוגיית שוויון הנטל בכל מה שקשור להשתלבות משמעותית בשירות בצבא ובשוויון בנטל המתבטא גם בשירות לאומי ובכל שירות למען הקהילה. על ההנהגה בקהילות החרדיות, ובמיוחד החברים המייצגים אותם כאן, בכנסת, להקשיב לרחשי הלב בחברה, לתלונות ההולכות וגוברות על חוסר שוויון בנטל, תלונות המעידות על פצע ההולך ומעמיק בין חלקים בעם, ולומר: הגיעה השעה להפנים את הדברים ולעשות מעשה, תוך אימוץ מתווה מעשי ומזורז שיביא לשילוב אמיתי, ולא חיקוי שלו, של אנשים מהמגזר החרדי בנטל הצבאי ובנטל הקהילתי.
+
+הציבור בישראל אמר את דברו בבחירות האחרונות, דרישתו היא דרישה צודקת החייבת לבוא לידי ביטוי בהסדר להקמת הקואליציה הבאה. לא אהיה כאן מטיף, אך אזכיר דבר אחד, את דרישתו של משה רבנו משבט גד, ראובן ומנשה בכניסה לארץ: "האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה?" ולא ציינתי עדיין, ולא ציטטתי, את דברי ההקדמה של משה רבנו לאותם שבטים על הניסיון במעשיהם. 
+
+ אבל, קריאתי לשוויון בנטל מופנית לא רק אל המגזר החרדי, כפי שחלק מקודמי, לצערי, הסתפקו ועשו; קריאתי מופנית אל כל המגזרים בחברה הישראלית: יהודים וערבים, נוצרים ומוסלמים. על כולם מוטלת החובה לשוויון בנטל, אם במערכות צבא ואם במערכות אזרחיות של שירות לאומי.
+
+ואסיים את דברי בתודה אישית למפלגת ישראל ביתנו, ששילבה אותי במסגרת מועמדיה לכנסת. ידוע שרוב בניינה ומניינה של מפלגת ישראל ביתנו מתבסס על קולותיהם של יוצאי חבר העמים. ובכל זאת, כאן המקום להודות, להכיר טובה ולהוקיר את הנהגת ישראל ביתנו, שבגישתה הממלכתית, ובניגוד לדעה הקדומה הרווחת – אני מדגיש, בניגוד לדעה הקדומה הרווחת כלפי מפלגת ישראל ביתנו – יש בה ארבעה חברי כנסת ילידי הארץ, ארבעה חברי כנסת יוצאי חבר העמים, יש בה חברי כנסת דתיים, יש בה חברי כנסת חילונים ומסורתיים, יש בה חברי כנסת אשכנזים וספרדים – ספרדים בלשון רבים – ויש בה גם בן יקיר אחד בן העדה הדרוזית. מותר לי לומר בענווה ובצנעה: אשרי הכנסת שמפלגה זו בתוכה.
+
+אסיים בתפילה לבורא עולם, שאזכה יחד עם כלל החברים החדשים בכנסת למלא את שליחותי למען החברה והעם בישראל, שלא תצא תקלה מתחת ידינו, ונראה את ברכת השם בכל עמלנו. אמן ואמן.
+
+
+ אני מאחל לך מלוא ההצלחה.
+
+לפני שחבר הכנסת דוד רותם יבוא ויאמר כמה מילים, אני מבקש להדגיש בפני הח"כים החדשים שעולים לבמה לנאום הבכורה: קודם כול להזכיר לכם – יש לכם ארבע שנים לדבר, זה הרבה זמן. דבר שני – נאום בכורה זה בין שלוש דקות לעשר דקות, ולא שעתיים; אז אנא מכם, אם אתם לא רוצים לגמור מחר בבוקר עם תפילת שחרית. בבקשה. תתחיל לדבר.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת שמעון אוחיון, אני רוצה לברך אותך קודם כול על זה שידעת לבחור במפלגה הנכונה. זה לא דבר פשוט, וצריך הרבה שכל ואומץ לעשות את זה.
+
+עקבתי בדריכות אחרי נאומך, אתה ניחנת בידע ובניסיון בנושאים מאוד חשובים, בנושאי חינוך, בנושאי מורשת ישראל ובנושאים של קירוב לבבות. אם אתה תרצה לטפל בכל מה שהזכרת כאן, נצטרך קדנציה של עשר שנים לפחות.
+
+
+ מינימום.
+
+
+ מינימום.
+
+
+ רק בשביל לשמוע אותו?
+
+
+ לא, רק בשביל הנושאים שהוא רוצה לטפל בהם. הקדנציה, שמעון, היא בסך הכול ארבע שנים. אי-אפשר להספיק – – –
+
+
+ מקסימום.
+
+
+ לא, לא. אנחנו עוד עשויים לשנות את החוק ולקבוע שהקדנציה תהיה ארוכה יותר.
+
+ היא כפולה. בדיוק. כמו תקציב המדינה. בדיוק. כפול.
+
+
+ אבל בסופו של דבר צריך להתרכז בנושא או שניים, להעמיק בהם. יש לך הכישרון לכך, ואני בטוח שאתה יכול להצליח בכך. הרבה הצלחה.
+
+
+ אני מודה לך מאוד. יש לי הכבוד המיוחד להזמין את חבר הכנסת עפר שלח לשאת את נאום הבכורה שלו. בבקשה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ב-4 במרס 1933, לפני 80 שנה חסר שבועיים בדיוק, הושבע פרנקלין דלאנו רוזוולט לנשיאה של ארצות-הברית. הימים ימי עננים קודרים מבית וסערה מתרגשת מבחוץ, רק חודש קודם לכן עלה היטלר לשלטון בגרמניה, אמריקה עצמה הייתה נתונה במשבר הכלכלי החמור בתולדותיה. רוזוולט, אדם שידע את מגבלות הגוף וגם את עוצמתה הבלתי-מתפשרת של הנפש, עתיד ב-12 השנים הבאות להוביל את ארצו לשגשוג ואת הע��לם החופשי לניצחון. את זרעי המעשים הגדולים האלה זרע כבר בנאום ההשבעה, שהמילים הבאות לקוחות מהפסקה הראשונה שלו: "הדבר היחיד שעלינו לפחוד ממנו הוא הפחד עצמו, פחד ללא שם, ללא היגיון והצדקה, המשתק את המאמצים החיוניים להפוך נסיגה להתקדמות. בכל שעה קודרת בחיינו הלאומיים מנהיגות כנה ונמרצת נתמכה בהבנת העם שהיא חיונית לניצחון".
+
+ בשעה זו, כמו בכל שעה ב-65 שנות קיומה, ישראל נתונה במבחן; אויבים מבחוץ מאיימים על שלומה, מחלוקות של זהות משסעות אותה מבפנים, חשרת עב כלכלית מרחפת מעליה. אבל בשעה זו, עוד יותר מבשעות קודמות בחיינו כאן, מילותיו האמיצות של רוזוולט נכונות לגבינו ביתר שאת: הדבר היחיד שעלינו לפחוד ממנו הוא הפחד עצמו. 
+
+ שנים רבות מדי השלטון בישראל מספסר בפחד כדי להצמית את האזרח למקומו הכנוע. המדינה החזקה ביותר במזרח התיכון מכריזה על כל אויב כעל היטלר חדש, ובכך מצדיקה כל מעשה כוחני והימנעות מתעוזה מדינית ומשינויים חברתיים נחוצים. תודעת הפחד שולטת במה שילדינו לומדים ואינם לומדים בבית-הספר, באמות המידה הציבוריות הקלוקלות שלנו, בדרך שבה השלטון מעדיף לקנות סקטורים בכסף ובטובות הנאה פוליטיות במקום לפעול למען הכלל. היא שגורמת לכך שהצדק שלנו, שפעם היה בהיר ונהיר לעולם ולנו עצמנו, הפך להתכנסות עצמית יבבנית, בעוד מעמדה של ישראל בעולם מתקרב לזה של הבזויות שבאומות. הגיע הזמן להביט בראי ללא פחד ולשנות את התמונה הנשקפת ממנו. 
+
+ אדוני היושב-ראש, ביום הזה ובמקום הזה, כמו בכל יום ובכל מקום, אני נושא עמי את אהובי שעודם אתי, ואת אלה שאינם עוד; אני נושא את המורשת הגאה והקשה של המקום הזה שבו נולדתי והייתי למי שאני. כשהיה אבי המנוח מפקד פלוגה בגדוד הנח"ל המוצנח, תחת פיקודם של אריאל שרון ומוטה גור, שירתו תחתיו שלושה מפקדי מחלקות שגדלו והיו לקצינים רבי עלילה: אסא יגורי בעל עיטור המופת, נפל בקרבות שיח' עבד-אלעזיז במלחמת ששת הימים; עוזי יאירי – נהרג בראש לוחמי סיירת מטכ"ל בפריצה למלון "סבוי"; מוני ניצני, בעל עיטור הגבורה ועיטור המופת, נפצע קשה בקרבות הבלימה בסיני במלחמת יום הכיפורים, מלחמה שפרצה אחרי שדרג מדיני עיוור ושיכור כוח סירב להושטת יד של האויב והתרברב שטובה לו פיסת אדמה בלא שלום משלום ללא אותה פיסת אדמה. 
+
+שני עשורים אחר כך הייתי אני מפקד מחלקה בגדוד 202 של הצנחנים, תחת פיקודו של חבר הכנסת שאול מופז. תחתי שירתו שלושה מפקדי כיתות שגדלו והיו לקצינים מצטיינים: אהובי עופר שטרנברג ורון הרגיל נהרגו עם הצנחנים בדרך לביירות במלחמת לבנון הראשונה; רוני סאיג, השלישי, וגם אני, נפצענו באותה מלחמה. אבל פצעי הגוף היו קשים הרבה פחות מן הקרע בתודעה. למדנו אז, אני ובני דורי, כיצד יכול שלטון חמוש בכוחו של הפחד, להוציא אותנו לקרב נואל ושקרי, תוך שילוב הרסני של רטוריקה שואתית ויומרה יהירה להשכין בכוח הזרוע סדר חדש במדינה ערבית. 
+
+ מהו הלקח שצריך בני הצעיר, המתגייס בחודש הבא לשירות קרבי, לשאת אתו מן המורשת האישית והמשפחתית הזאת? ראשית, כדבריו של משה דיין על קברו של רועי רוטברג, שזו בררת חיינו: אנו נדרשים להגן על פיסת הארץ שלנו בנחישות, איש בתורו, איש בדורו; אבל לא פחות מזה, הלקח הוא ששלטון עיוור מיוהרה וסומא מחרדה יכול להשתמש במשאב היקר מכול הזה, בנכונותם של צעירים ישראלים להרוג ולהיהרג, לא רק לשם הגנה עצמית, ולא רק כמוצא אחרון, שני התנאים היחידים שבהם מותר להשתמש בו. הלקח הוא שאם לא נתגבר על הרטוריקה של הפחד אנחנו עלולים למצוא את עצמנו נגררים שוב ושוב למלחמות שולל ולמבצעי ראווה כושלים ועקובים מדם. 
+
+ הדבר היחיד שעלינו לפחוד ממנו הוא הפחד עצמו. הפחד לבחון את המצב לאשורו, בקור רוח ומתוך הכרת עוצמתנו מחד גיסא ומגבלות הכוח מאידך גיסא. הפחד להושיט יד באומץ אל האויב ולשאת ולתת אתו מתוך כוונה כנה להגיע להסדר שאת מתווהו ואופיו יודעים כולם, אבל טרם נמצא בנו או בהם האומץ לדלג מעל תהום האי-אמון ולהגיע אליו. המורא המונע מאתנו להגשים את הצורך העילאי להגדיר את עצמנו, את גבולותינו, את זהותנו. האימה הגוררת אותנו למהלכים חסרי היגיון ורבי-נזק בשם מניעתה של שואה שנייה. היראה שמתוכה אנחנו מתקרבים לסיומו של עשור חמישי לכיבוש, ועדיין רואים בכוח, חסר שחר ותוחלת ככל שיהיה, את הפתרון היחיד לכל בעיה. החרדה שמכוחה אנחנו הופכים את האויב לעמלק, את הצורך בהגנה עצמית לשנאה למי שאיננו אנחנו, את המוסר למס שאנחנו משלמים לעולם העוין ולא לציווי פנימי עמוק המגדיר אותנו ואת התנהגותנו הראויה.
+
+ חברי חברי הכנסת, בקיץ 2011 קם הציבור הישראלי לומר די לפחד. המחאה החברתית זעקה על יוקר המחיה וקראה לצדק חברתי, אבל לא פחות מזה היא אמרה שלא ייתכן עוד שהצורך להצטופף יחד אל מול האיום החיצוני יהיה הצידוק היחיד לכל פעולה ומחדל. היא זעקה שיש לכתוב מחדש את החוזה בין האזרח הישראלי למדינתו, שעוות וטושטש בכוונת מכוון על-ידי שלטון מפלג. וככה ייכתב בו: הרוב המכריע של הישראלים יהיו שותפים מלאים לחיים בישראל. לא עוד העדפות סקטוריאליות והסדרים פוליטיים מעוותים שהפכו ציבור שלם, שלא בטובתו, לאזרחים שאינם שותפים לערך השירות ומשא העבודה. לא עוד שלטון המפריד ומושל, מפצל לשבטים וטוחנם זה בזה. לא עוד הפחדות על מלחמת אחים, המונעות את פתרונן, הניתן להשגה, של בעיות התוססות תחתינו כבר עשרות שנים. לא עוד מערכת חינוך מפוצלת ופחדנית, הנמנעת מדיון על ערכים ומוציאה מתוכה רבבות שאין להם כישורי חיים ראויים לעולם של ימינו. לא עוד תרבות של הצלחה חומרית בכל מחיר, הפרטה בכל תנאי, בוז למשפט ולצדק ולאמות המידה המתבקשות בין אדם לאדם ובין אדם לשלטון, שאותו בחרנו כדי לשרת אותנו ולא כדי שימשול בנו בכוח ההפחדה. 
+
+מפלגתי, יש עתיד, קמה כדי לכתוב מחדש את החוזה הזה ולהשיב אותנו לימים שבהם הסולידריות ותחושת הצדק הפנימי שלנו היו מובנות מאליהן. היא קמה כדי להגשים את מילותיו של רוזוולט, להיות מנהיגות כנה ונמרצת, להפוך נסיגה להתקדמות, לגרש את הפחד. 
+
+ היא קמה כדי לייצג את כל הישראלים – יהודים וערבים, דתיים וחילונים, תושבי פריפריה ומרכז. נילחם למען הזוג הצעיר מכפר-סבא, שני אנשים עובדים שאינם רואים עתיד שבו יוכלו לרכוש דירה או אפילו לסיים את החודש, ממש כשם שנפעל למען הזקנה מבאר-שבע, שקצבתה המקוצצת מספיקה למזון או לתרופות, אבל לא לשניהם. נייצג באמונה את תושב טייבה, שמעט האדמה של אזור התעשייה הדל של עירו עומדת בסכנת הפקעה, ממש כמו את המפונה מגוש-קטיף שטרם מצא לו מנוח ומקום עבודה, או את ההורה מבני-ברק שבנו יוצא ממערכת החינוך עם כישורי עבודה של מי שלמד פחות מארבע כיתות. 
+
+ נגן על חירותן וכבודן של מערכת אכיפת החוק והתקשורת החופשית. נפעל בשם האינטרס המשותף לתושב רעננה ושדרות, טירה ומאה-שערים ומעלה-אדומים, להיות אזרח גאה, תורם ופעיל המקבל ממדינתו ש��רות ראוי, אזרח השואל את עצמו, במילותיו של ג'ון קנדי וגם בהיפוכן, לא רק מה הוא יכול לעשות למען מדינתו, אלא לא פחות מכך איך היא, המדינה, תורמת לאיכות חייו ולמשמעותם.
+
+ אדוני היושב-ראש, תפילת שליח הציבור לפני תפילת מוסף של ראש השנה ויום הכיפורים נפתחת במילים הידועות – "הנני העני ממעש". אני בא אל הבית הזה, שבו נקבעים גורלות, עני ממעש אך נחוש לעשות מעשה. מלא יראת כבוד, אך ללא יראה. אני וחברי באים בכוח הרבבות אשר שלחונו וביקשו מאתנו ליצור פה חברה טובה יותר, צודקת יותר, רודפת שלום ושוויון ושגשוג. אנחנו באים לומר לכם שזה אפשרי. אנחנו באים לומר, כמו הנשיא בכיסא הגלגלים לפני 80 שנה חסר שבועיים, שאסור שיהיה בלבנו, אלה היושבים כאן ואלה ששלחונו לכאן, מורא אלא תקווה בלבד. הדבר היחיד שעלינו לפחוד ממנו, חברי חברי הכנסת, הוא הפחד עצמו.
+
+
+ אני מאחל לך בהצלחה. אני מזמין את חבר הכנסת איתן כבל לומר מילות ברכה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – ניתן להם, ניתן להם. אני אמתין בסבלנות. סבלנות יש לי. יש מי שרוצה לחשוב שיש ארבע שנים, יולי. 
+
+
+ חבר הכנסת כבל, בבקשה.
+
+
+ תודה. 
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, עפר שלח, אני יכול לומר לך, אח שלי עפר, ולא אח במובן של בנט, אלא באמת אח, אח שלי לנשק, שכשאני עומד כאן בהתרגשות רבה אחרי הדברים המאלפים שלך, כמו תמיד, ואני נזכר בימים שאתה ואני התגייסנו יחד באותה פלוגה – אתה מחלקה 2, של החכמים, ואני מחלקה 3, של האהבלים, אלה שכל היום רצים ומטורטרים, ואיזו כברת דרך מדהימה, כשעמדנו בסנור, בקולה, בתוך כל אותם מסלולים, ובאמת זה היה נראה דמיוני, ואנחנו עומדים כאן, בבית-המחוקקים של מדינת ישראל, שני חברים לפלוגה, פלוגה א' של ערן, ואם אנחנו כבר אומרים, נמצא אתנו גם בן מחזור שלנו – אנחנו פיזרנו את העוצמות שלנו – ונמצא אתנו גם דודי צור, ואנחנו כאן, כשאלעזר שטרן – רק שנדע, לסגירת המעגל – גייס את שלושתנו בבקו"ם.
+
+
+ – – –
+
+
+ גם זה יגיע. וכמובן, לא אוסיף את מרדכי יוגב, וזה הסיפור שלנו.
+
+עפר, הכנסת תתברך בך. אני אומר את זה בלי טיפת מליצה. היית צריך להיות כאן כבר מזמן, ואני שמח שאתה מגיע לכאן בבשלות מלאה, ואין לי ספק שהציבור במדינת ישראל יזכה לפגוש אדם מלא מטען אישי, מלא יושרה, מלא יכולות, שיעמיד את עצמו בראש ובראשונה למען אלה ששלחו אותו. ואני בטוח שהנאום שנאמת כאן הוא תחילתה של דרך, של ה"אני מאמין", שאין לי ספק, מההיכרות רבת השנים שלי אתך והאהבה שלי אליך, שגם תדע לעמוד בכך. בהצלחה לך, באהבה גדולה.
+
+
+ תודה לך. כצעד חריג אנחנו מזמינים את חבר הכנסת שאול מופז לומר גם כמה מילות ברכה לעפר.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, במסכת סנהדרין כתוב שאין אדם מתקנא לא בבנו ולא בתלמידו, והערב אנחנו יכולים להוסיף, אחרי הדברים הנפלאים של עפר ושל אחרים: גם לא בפקודו. 
+
+ אני רוצה לומר הערב, אדוני היושב-ראש, שעפר הוא לוחם שמכיר את מגבלות הכוח, מוכן להושיט יד, ואני מאמין שמרבית חברי הכנסת של הכנסת התשע-עשרה הם במקום הזה. 
+
+ אוסיף ואומר שהוא הצליח בשדה התקשורת בזכות הסקרנות, הדעתנות, העובדה שיש לך יכולת ההעמקה, ואני בטוח שתדע לתרום מכל היכולות האלה לכנסת ישראל ולמדינת ישראל.
+
+ יש עוד שני דברים שלא נאמרו עליו: האיש יודע לכתוב – הוא כתב ספרים, ואדוני היושב-ראש, הוא רץ מרתון. הוא רץ מרתונים, לא רק של ה-40 פלוס, אלא שמעתי, ואני יודע שהוא רץ גם 70 ויותר. התכונה הזאת נדרשת בפוליטיקה הישראלית. לכן, כרץ מרתון, אני מאחל לך הצלחה גם בחיים הפוליטיים, ואני בטוח שתוסיף לעוצמתה, לביטחונה ולביסוסה של מדינת ישראל, ששנינו כל כך אוהבים. בהצלחה רבה.
+
+
+ אני מודה לך. אני מתכבד להזמין לנאום בכורה את חבר הכנסת יעקב אשר. בבקשה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, ידידי חברי הכנסת, אני עומד כאן בפניכם כחבר כנסת חדש בנאומי הראשון. לכהונתי זאת כחבר הכנסת אני מגיע לאחר 24 שנים שבהן הייתה לי הזכות לשרת את הציבור בתפקידים שונים בתחום המוניציפלי, ובשיאן ארבע השנים האחרונות, שבהן כיהנתי כראש עיריית בני-ברק. 
+
+ אני מגיע מעולם של עשייה. אני מגיע ממקום שבו נדרש להציג קבלות של מעש ועשייה, הן ברמה היומיומית והן בטווח הארוך. לא יעזרו לו לראש עיר יכולות נאום מרשימות וסוחפות ככל שיהיו אם לא יעמדו מאחוריהן פעולות ומעשים לטובת העיר ולטובת תושביה; לא יעמדו לו לראש עיר תעודות כאלה ואחרות המעידות על מומחיותו בנושאים שונים, אם מומחיות זו לא תבוא לידי ביטוי בשפת המעשה. 
+
+אדוני היושב-ראש, באותו עולם של עשייה שממנו אני מגיע ראיתי תמיד חובה לעצמי לשרת את כל מגוון האוכלוסיות בעירי באחדות ובהרמוניה וללא כפייה וריב. הקפדתי תמיד להעניק יחס שוויוני וזהה לכל המגזרים, ולהשקיע את המשאבים העירוניים לרווחת כלל התושבים ללא הבדל דעה או מגזר זה או אחר. כאלף עדים יעידו על כך תנופת הפיתוח ושיפור פני העיר, וכן תוכניות חינוכיות ייחודיות שהתפרסו בכל השכונות, ולא פסחו על שכונות בעלות צביון אורח חיים שאינו דתי; גם שכונות אלה זכו לתשומת לב, השקעה ושדרוג. כך, בגישה זו של עשייה אמיתית וכנה, ללא חיפוש כותרות או פופוליזם, בני-ברק הפכה, ברוך השם, מעיר נכשלת ומקרטעת מבחינה תקציבית לעיר מתקדמת ועצמאית העומדת על רגליה, המתנהלת באופן אחראי מכל בחינה שהיא ומעניקה לתושביה את השירות שלו הם ראויים.
+
+ חברי הכנסת, אין חולק על כך שגבולות הגזרה שבין השלטון המקומי לשלטון המרכזי אינם מוגדרים כיאות וכתוצאה מכך נוצרים לא מעט עיוותים. השלטון המקומי ניצב בחזית האזרחית והחברתית אל מול התושב, וראשי הרשויות שיש להם מגע ישיר עם האזרח מבצעים את תפקידם באופן אשר לעתים אינו זוכה לכבוד והערכה שלהם הם ראויים. לא מעט פעמים נוצרים מצבים הדורשים פתרון עמוק ומקיף, אולם אז אנו מגלים כי בעוד שהאחריות מוטלת לפתחנו, לפתחם של ראשי הרשויות, הרי שהסמכות והיכולת מצויות בידי השלטון המרכזי.
+
+יחד, בעבודה משותפת, עם עמיתי חברי הכנסת החדשים, יעל גרמן ומאיר כהן מיש עתיד, וגם הוותיקים שהיו ראשי רשויות וחברי מועצות שקיימים כאן – אבל יעל ומאיר הם מראשי הרשויות הטובים שידע השלטון המקומי, ויחד אתם נעשה כל מאמץ להוביל ולקדם חקיקה אשר תסדיר באופן ברור והגיוני את יחסי הגומלין בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי.
+
+ אגב, יעל ואני ישבנו ארבע שנים בוועדה המחוזית בתל-אביב, גם על ענייני עירנו וגם על ענייני גוש-דן כולו, ואני חושב שעבדנו ביחד במקצועיות לטובת עם ישראל. ואולי, חבר הכנסת שלח, כשדיברת קודם על כישורים של ילד חרדי שיוצא אחרי שנות הלימוד, כישורים של ארבע כיתות בקושי – אני חושב ששיחה קצרה עם יעל תשנה לך גם את התזה הזאת.
+
+חברי הכנסת, אנו חיים במדינה שבה מדברים על שוויון בנטל, אבל אין שוויון בהזדמנויות. ילד שהתמזל מזלו להיוולד ולגדול בעיר חזקה ועשירה מקבל הרבה יותר חינוך פורמלי ולא-פורמלי, הרבה יותר רווחה, הרבה יותר חוגים, הרבה יותר תרבות, הרבה יותר תמיכה. ילד זה מקבל הרבה יותר לעומת ילד הגדל בפריפריה, שבה העירייה חלשה יותר תקציבית, ומשום כך אינה יכולה להוסיף תקציבים ממשאביה העצמיים מעבר לתקצוב הממשלתי על מנת לתגבר פעילויות אלו. באומרי "פריפריה", אדוני היושב-ראש, כוונתי גם לפריפריה חברתית וגם לפריפריה גיאוגרפית. בערים אלו ההזדמנויות לחינוך ולתעסוקה הן פחותות מאשר בערים הגדולות והחזקות. בערים אלו נקודת הפתיחה של נער או נערה היא נמוכה משמעותית משל אלה המתגוררים בערים חזקות ומבוססות. כך נוצר מצב שבו יש שני סוגים של אזרחים, שני סוגים של ילדים, כאלה עם הזדמנויות רבות יותר וכאלה שלא. עלינו לעשות רפורמה בתקצוב הרשויות המקומיות, ובמיוחד בחינוך וברווחה. עלינו לייצר שיטת תקצוב דיפרנציאלית בין סוגי הערים, ובכך ייעשה צדק חברתי והכרחי של שוויון הזדמנויות.
+
+במסגרת תפקידי כראש עיר שימשתי כחבר בוועדות ציבוריות ובדירקטוריונים שונים. בין השאר, כיהנתי כחבר דירקטוריון בפארק אריאל שרון, אשר הנו אחד מהפרויקטים הלאומיים הגדולים והחשובים שמדינת ישראל מקדמת. כמו כן, כיהנתי בדירקטוריון מפעל הפיס, בוועדה הממשלתית לקידום הרכבת הקלה בגוש-דן, וכן כחבר פעיל בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז תל-אביב ובהנהלת מרכז השלטון המקומי. שמחתי להיווכח כי בכל המסגרות הללו עבדתי כתף אל כתף עם עמיתי בשלטון המקומי, חובשי כיפה וכאלו שאינם, גברים ונשים. עסקנו יחדיו בעשייה ובקידום תוך שימת דגש במכנה המשותף של כולנו, השליחות הציבורית, העבודה המקצועית, ומעל הכול – רווחת התושב. עסקנו בזאת יחד בשותפות מתוך שליחות ואחריות.
+
+אני נמצא ימים ספורים בזירה הציבורית החדשה, כאן בכנסת. הספקתי לשמוע וככל הנראה אף אשמע נאומים עם הרבה חזון והמון רצון טוב וכן לשנות. רוממות השלמות הנכספת באה לידי ביטוי בנאומים אלה. כאדם מעשי וריאלי אני מנסה לרדת מאולימפוס השלמות ולשאוף להתקרב לקרקע המציאות המעשית. נכון שבנאום ראשון אנו, חברי הכנסת החדשים, מרגישים ש"אני ואתה נשנה את העולם". אולם תרשו לי, כאיש פרגמטי, להאמין שלא נצליח לשנות הכול בארבע שנים, וגם לפי התגובות של היושב-ראש קודם, גם ארבע שנים זה לא דבר כל כך בטוח. לא נפתור את כל הבעיות היסודיות החוצות את עמנו. ולכן בואו ונרחיק מחלוקות קשות ובלתי פתורות. בואו נתרכז באותם נושאים בוערים שכולנו יכולים לראותם עין בעין ולשנותם. בואו נפעל לשפר את חייהם של האזרחים ולתקן עיוותים ולהפוך את חייהם לקלים יותר.
+
+לא כדאי להתעקש ולהתחפר בנושאים שנויים במחלוקת, אשר לכל היותר יביאו כותרות ויעמיקו את הקרע בעם, ובסופו של דבר לא יובילו לפתרון אמיתי ומעשי, ואני אסביר למה אני מתכוון. במהלך התקופה האחרונה, ככל שהתקרבנו לבחירות, במהלכן ואף עכשיו, מתנהל קמפיין מתוזמר היטב אשר כותרתו היא מילות הקסם: שוויון בנטל. בלהט אידיאולוגי, כביכול, החל מסע של דה-לגיטימציה נגד הציבור החרדי. הרצון לצייר את הציבור הזה, היקר והגדול הזה, כסחטן, כמשתמט, הפך להיות כלי פוליטי לבריתות משונות בין מפלגות שונות, כטקטיקה בהרכבת ממשלה וכאסטרטגיה בשיפור עמדות במשא ומתן קואליציוני.
+
+חברי, הקמפיין שאנו חווים בתקופה האחרונה עבר את גבול הטעם הטוב. נדמה לי שפתאום גם הדיבור האובססיבי על הדרת נשים חוזר. אני מתנגד לכל אלימות, פיזית או מילולית, כמובן, אבל אני מת��גד גם להסתה תקשורתית נגד הציבור שלי. לא כל מקרה צריך להפוך לתופעה. הרי לא כל נפגע אלימות ברחוב הישראלי הופך לכותרת ראשית וזוכה לחיזוקים מחברי כנסת ומשרים. מעניין שרק במקרים מסוימים זה כך, מקרים מסוימים מאוד.
+
+אני חושש מתוצאות כלפי הדור הבא. לצערי גדל כאן דור שעבורו חרדי הוא מסית, אלים, יורק וקיצוני. אני חושש, אני חושש באמת, שבדור הבא ילד ישראלי יחשוב שחרדי זה דמות מעוררת פחד.
+
+הניסיון לפגוע בציבור לומדי התורה שתורתו-אומנותו ותורתו היא אמונתו, הניסיון הזה הוא מיותר וחסר סיכוי. אך חמור מכך, להניח בצד את כל הבעיות הביטחוניות והמדיניות, הכלכליות והחברתיות, שאתן עלינו להתמודד, ולהשתמש במילת הקסם הזאת כאילו היא חזות הכול, זה דבר לא אחראי. האם על-ידי שוויון בנטל נעזור לאותה קשישה במסדרון ונפתור את בעיות הצפיפות בבתי-החולים? האם על-ידי שוויון בנטל ירדו מחירי המים המאמירים? האם על-ידי שוויון בנטל נדאג לפתרון דיור בר-השגה לזוגות הצעירים? וכשיגיע הנשיא אובמה לביקורו הקרוב כדי לדון בנושא האיראני ובחידוש המשא-ומתן המדיני, האם נגיד לו, רגע, אדוני הנשיא, עכשיו מטפלים בשוויון בנטל?
+
+אדוני היושב-ראש, כאדם המעורה בחברה הישראלית, כאדם שעתיד החברה ודמותה חשובים לו, שתמיד מקשיב ומכבד כל דעה באשר היא, ככזה אני עומד היום מעל דוכן זה ואומר לכם: זכות התורה ולומדיה, זאת תמצית אמונתנו. הציבור הזה, שלקח מהתנ"ך ומהתלמוד את החובות של תרי"ג מצוות ולא רק את הזכויות שהתנ"ך מקנה לנו, האם עליו אפשר לומר כי הוא ציבור שחי על חשבון השני? האם מי שלומד תורה עושה זאת בגלל שיקולי נוחות? האם הציבור החרדי הוא נהנתן? האם הוא חי חיי פאר? האם הציבור הזה שיודע לצאת ולהפגין בהמוניו כשפוגעים בציפור נפשו או כשמנסים לפגוע בדמותה היהודית של המדינה, יצא ולו פעם אחת לכיכרות על נושאים שאינם נושאים עקרוניים שברוח? הציבור החרדי ידוע בעזרה הדדית ובעזרה לכל אדם באשר הוא אדם. רוב עמותות החסד וארגוני הסיוע בארץ הוקמו ומופעלים על-ידי אנשים מקרב הציבור החרדי. צאו לבתי-החולים ותראו כמה מתנדבים, ומאיזה ציבור. 
+
+ נכון שלא כולם מאמינים שהתורה היא כיפת הברזל הכי חזקה שיש לעם ישראל, אבל אנחנו מאמינים בזה ויודעים זאת ללא כל ספק, ומכאן האחריות שלנו להתעקש ולשמור על התורה ועל לומדיה מכל משמר. אין כאן שיקולי נוחות או כל שיקולים זרים אחרים. יש כאן אך ורק מחויבות ואחריות חברתית ולאומית. יש לנו תפקיד לשמר את עברנו ולשמור את התורה, שהיא בעצם זכות קיומנו כעם יהודי כאן, בארץ האבות. זהו נטל כבד, ואנחנו גאים לשמור עליו. לשאת בנטל.
+
+ "אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם – – – ונתתי שלום בארץ" – זהו הפסוק שבחרת, אדוני היושב-ראש, לצטט בנאום הפתיחה שלך בכנסת זו, וזוהי ההבטחה ההיסטורית שבה אנו מאמינים ועל-פיה אנו חיים לא שנה ולא שנתיים, אלא אלפי שנים, מאז נהיינו לעם. 
+
+ בשבוע שעבר אמר עמיתי חבר הכנסת יאיר לפיד מעל דוכן זה, כי לא תהיה מלחמת אחים כי 10% מהאוכלוסייה לא יכולים לאיים על 90%. יש כאן, לצערי, שתי טעויות. ראשית, יש כאן טעות קטנה במספרים, שגם אני, בצניעות ובענווה, כאדם שלא השלים לימודי ליבה, בכל זאת שמתי לב אליה: הציבור החרדי הוא יותר מ-10%, ואפשר לעשות את החשבון רק לפי תוצאות הבחירות. אולם הטעות השנייה היא טעות חמורה יותר. אני אומנם מקווה שמדובר בטעות, שכן כאן, מעל דוכן זה, עמדת וקראת ��עצם לאיזושהי מחיקה של מיעוט ולאי-התייחסות למיעוט. זוהי, אדוני, קריאה למלחמת אחים, לא משהו אחר. 
+
+לא משנה אם אנחנו 10%, 20% או 30%; אי-אפשר למחוק את אמונתנו, הנשענת על שורשים מוצקים של עברנו ההיסטורי. אנחנו לא יכולים להתכחש למחויבותנו בלימוד התורה כלפי העם היהודי כולו. מיעוט יכול, וזו גם חובתו, לדרוש: הכירו בחשיבות העליונה שאנו מייחסים לתורה וללומדיה. 
+
+ האמירה שייחסו לך בתקשורת – אם אצטלם בבית הנשיא ליד שרים חרדים הקריירה שלי הסתיימה – מעליבה אותי. הנה, אני כאן, נעים מאוד. אני לא יודע אם נצטלם יחד, אבל אני מציע לפעול יחד ולא אחד נגד השני. 
+
+ אדוני היושב-ראש, הדיון והמבחן שלנו, חברי הכנסת – האם נוכל לעזוב את יפייפות הנפש והרצון הגובר והולך בפופולריות ונוכל להתמקד בנושאים האקוטיים והרי הגורל שבהם צריכים אנו לעסוק? האם נשכיל לחדול מנאומי כיכרות משולהבים ולתת את דעתנו על פתרון אמיתי למצוקות ולקשיים של החברה הישראלית? האם נוכל להתמקד במאחד, ולא במפלג? האם נעשה את הדבר הנכון, ולא את כותרת העיתון? 
+
+ידידי חברי הכנסת, מעמד היסוד של העם היהודי, שבו נהיינו לעם, היה מעמד מתן תורה. דווקא במעמד זה, שבו התורה מבססת את הנורמות המשפטיות והמורשת החוקתית של העם, כותבת התורה: "ויחן שם ישראל נגד ההר" – כאיש אחד, בלב אחד. ואם אכן נפעל כאיש אחד, אשר אכפת לו ממשנהו ומהשונה ממנו, ובלב אחד, ואם נשמע לקול לבנו ולקול מצפוננו, ונעשה את הנכון והראוי, אזי אין כל ספק כי נוכל לעמוד איתנים ומלוכדים אל מול האתגרים האמיתיים והרציניים העומדים לפתחנו. 
+
+ אני מאחל לכולנו עבודה פורייה ומוצלחת. תודה רבה. 
+
+
+ אני מאחל לך הצלחה. אני מזמין את חבר הכנסת הרצוג לומר כמה מילות ברכה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, חבר הכנסת אשר היקר, לפני כשנתיים הוצאתי לאור ספר שכל כולו עיסוק בתמונת המצב החברתית של מדינת ישראל, "תוכנית עבודה: מתכון לרווחה כלכלית". כשהשקתי את הספר אמרתי לעצמי, את מי אני יכול להביא להשקת הספר, שיציג משהו אחר ממה שאנחנו שומעים בשטנץ של החברה הישראלית? ונזכרתי ביעקב אשר, ידידי, שזכיתי להכירו בין היתר כראש עיריית בני-ברק, והזמנתי אותו לשאת דברים. וכמו שראיתם, הוא פולמוסן חריף, הוא מעניין, הוא מרתק, והוא יתרום לבית הזה רבות. 
+
+ כשביקרתי אותו כשר הרווחה והשירותים החברתיים כמה פעמים בעיר החרדית הגדולה במדינה, העיר עם הצפיפות הגדולה במדינה, עם התשתיות עם העומס הגדול ביותר במדינה, ועם אתגרים לא פשוטים בכלל, מצאתי בפני ראש עיר שהוא מנהיג. ראש עיר שבאמת יש לו לב זהב, אבל גם ידי זהב. הוא לא רק מדבר, הוא יודע לעשות. כמו שכבר ראיתם בנאום, הוא גם איש מעשה. וביקשתי ממנו ללכת ולפגוש את כל העובדות והעובדים הסוציאליים בבני-ברק. הגענו למרתף, שזאת לשכת הרווחה, שמנוהלת ביד רמה על-ידי אישה נהדרת, מנהלת המחלקה, ועברנו עובד ועובדת. ואז אתה רואה בפועל את סיפורה של בני-ברק, סיפור של עיר שמנסה לצאת מעוני, שיש בה אתגרים לא פשוטים, וגם יעקב אשר, אם אני לא אעמיד אותו לבוא ולהגיב על דברי, גם הוא יודע שהעולם החרדי חייב לעבור שינוי דרמטי בכל מה שקשור ליציאה מהעוני, גם בתעסוקה, וגם בעובדה שבהרבה מאוד מסתורי כביסה היום, בעיר בני-ברק, רואים גם מדים. 
+
+ולכן, העובדה שאתה פה, חבר הכנסת אשר, היא מבטאת יותר מכול, לדעתי, את השינוי העמוק שעובר על החברה החרדית, שינוי שכולנו היינו רוצים לראות כחלק מהיציאה מהעוני, מההשתלבות בכל מעגלי החיים של החברה הישראלית, וגם בוויכוח – שהוא ויכוח אמיתי – על הנשיאה בנטל ועל התרומה הייחודית לעם ולמדינה, שאני מאמין שהיא קיימת בעולמם של האזרחים החרדים. וכמי שהיה לפני כמה שבועות בביקור אצל מורך ורבך הרב שטיינמן שליט"א, אני יודע שאתה יודע על מה אני מדבר. אבל כנראה חלק מהתהליכים הללו הם תהליכים אבולוציוניים, לא תהליכים של כפייה ולא תהליכים של לעומתיות. 
+
+ אני מאחל לך, באמת, שבכנסת הזאת תשכיל לתרום את תרומתך, כמו שתרמת בבני-ברק בהקמת מרכז עסקים אדיר, וכמו שתרמת בבני-ברק לעיצוב התקציב שלה והוצאתה מגירעון ומהתמוטטות, אני בטוח שאת תרומתך תתרום פה, גם בידע וגם במעשה. ומי ייתן שייאמר עליך: וכל העוסקים בצורכי ציבור באמונה, הקדוש-ברוך-הוא ישלם שכרם. תודה רבה.
+
+
+ אמן. 
+
+
+
+
+ יש לי הכבוד המיוחד להזמין את השר לביטחון פנים, חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ, שידווח לכנסת על פעילות משרדו בממשלה ה-32. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, א. אני רוצה באמת לקנא בחבר הכנסת איתן כבל. הזכרת את כולם, או את חלקם, בתור של עפר, ויש פה עוד כמה צנחנים, עוד כמה מגדוד 202, גם מיקי ידידי וגם אני וגם עוד כמה אנשים, בטח לא נמנה את כולם.
+
+
+ יש גם "שקדניקים".
+
+
+יש גם הרבה. אני עוד לא הגנתי, אני לא רוצה להזכיר את כולם, אבל אני כן רוצה להזכיר פה שלושה ניצבים שנמצאים פה אתנו. דוד צור ידידי, שעשה רבות עבור היחידה המיוחדת ללוחמה בטרור, וכמובן מפקד משמר הגבול מפקד מחוז תל-אביב; את משה מזרחי, שהיה ראש אגף החקירות ויאחב"ל ועוד כמה תפקידים, ומיקי לוי, שגם הוא עשה תפקידים רבים במשטרה, והתפקיד האחרון – מפקד משטרת ירושלים. זאת גאווה גדולה למשטרת ישראל שהיום נמצאים ארבעה ניצבים פה, בבית הזה, ואין לי שום ספק שהם יתרמו תרומה חשובה מאוד לאיכות החברים פה.
+
+ לפני שאסקור את עשיית המשרד לביטחון הפנים בארבע השנים האחרונות, איני יכול להתעלם מהפרשה אשר תפסה את הכותרות. חבר הכנסת הרצוג – היושב-ראש, אני מבקש את העזרה שלך שם.
+
+
+ חברים, מי שרוצה לדבר יכול לצאת החוצה. אנחנו מאזינים לדבריו של שר מכובד מאוד בפרשייה מאוד מסובכת, אז אנא. 
+
+
+ אתה לא תדע – – –
+
+
+ איני יכול להתעלם מהפרשה אשר תפסה את הכותרות בימים האחרונים, התאבדות עצור ב-5 בדצמבר 2010. הנני מתכוון להציג בפניכם את העובדות הידועות לי והמותרות לפרסום בעת הזאת של האירוע הספציפי, זאת בלבד, ואין בכוונתי וביכולתי לחרוג מצו איסור הפרסום הקיים. התייחסותי תינתן עם סיום סקירת עשיית המשרד לביטחון הפנים, ואני אתייחס בסוף דברי. 
+
+ הנני מתכבד להציג בפניכם בתמצית את המשרד לביטחון פנים, עיקרי העשייה בארבע השנים האחרונות. ראשית אדגיש כי המשרד בתקופה זו הרחיב פעילותו, אחריותו ועיסוקו בהיקף חסר תקדים, ואני אציין את זה בהמשך הסקירה. משטרת ישראל מונה כ-28,000 שוטרים, חיילי משמר הגבול, מערך של 35,000 מתנדבים, שוטרי חובה שנמצאים גם במשמר הגבול וגם במשטרת ישראל. שירות בתי-הסוהר מונה כ-8,300 סוהרים, והוא מופקד על 22,000 אסירים ועצורים, כ-2,100 מסתננים וכן אסירים המרצים עונשם כעובדי שירות שנמצאים תחת שירות בתי-הסוהר. הרשות הלאומית לכיבוי אש והצלה מונה כ-2,300 איש, מתוכם 1,675 לוחמי אש ובהם 310 לוחמי אש שגויסו לאחרונה. מערך של מאות מתנדבים נמצא בהקמה ובהרחבה בימים אלו. 
+
+הרשות להגנת עדים – בנובמבר 2008 עבר בכנסת החוק ��הקמת הרשות, אשר החלה לפעול מבצעית בתחילת 2010. הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול הועברה לפני ארבע שנים ממשרד ראש הממשלה למשרד לביטחון הפנים. הרשות לרישוי כלי ירייה עברה ממשרד הפנים במרס 2011. אגפים ייעודיים שנבנו במהלך התקופה, פרויקט "עיר ללא אלימות", שיטור עירוני, אכיפת דיני מקרקעין בדרום – אני אתייחס בהמשך. חקיקה רבה נעשתה במשרד. רווחה ושכר השוטרים והסוהרים, הכבאים והגמלאים, גם על זה אני אגיד מספר משפטים. 
+
+ במהלך העשורים האחרונים גבר מאוד משקלו של ביטחון הפנים במשוואה של החוסן הלאומי של מדינת ישראל, וזאת בעקבות תופעות כגון אלימות בכלל ובקרב בני הנוער בפרט, עבריינות ופשיעת רחוב, התנהגות אנטי-חברתית, פשיעה מאורגנת, סחיטת דמי חסות, שחיתות ציבורית, סחר ושימוש בסמים ושתייה בלתי אחראית של אלכוהול, בריונות בכבישים ועבירות תנועה חמורות בכלל ותופעות של בריונות בכבישים. תופעות אלו נוספו ונתפסות כיום כאיום חמור ביותר על החברה הישראלית. 
+
+ במקביל, נמשכים ומתעצמים איומי האויב לטרור ומלחמות, אשר הופכים את העורף בכלל ואת ציבור האזרחים בפרט למאוימים יותר. עיסוק זה מציב את המשרד לביטחון הפנים וזרועותיו בחזית העשייה לפיקוד, שליטה בנושאי חילוץ, הצלה, שמירה על הסדר הציבורי, טיפול בזירות אירוע, התקפות טילים, פיגועי טרור בשגרה ובחירום, כפי שראינו באירועים האחרונים בדרום. 
+
+ בדקות הקרובות אני אסקור בפניכם, חברי חברי הכנסת, את עיקרי הפעילות אשר נעשתה במשרד לביטחון הפנים בארבע השנים האחרונות, פעולות מהותיות שתכליתן חיזוק המענה הקיים אל מול האיומים הללו ומתן מענה הולם לתחושת הביטחון של תושבי מדינת ישראל. בין אלו ניתן למנות את העברת האחריות של הרשות הלאומית לכיבוי אש והצלה והעברת הרשות לרישוי כלי ירייה. גיבוי של הפעלת תוכנית השיטור העירוני ב-17 רשויות מקומיות, שכבר פועלת. הרחבה משמעותית של תוכנית "עיר ללא אלימות" ל-120 ערים ורשויות, עשרות "מוקדים רואים" המפעילים אלפי מצלמות הממוקמות היום בערים למניעת אלימות, פשיעה, ונדליזם במרחב העירוני. גיבוש ויישום תוכנית לאומית לצמצום הצריכה הבלתי אחראית של אלכוהול בכלל. זו חקיקה משמעותית שהביאה לצמצום.
+
+ הרחבה ומיסוד הפעילות המבצעית של הרשות להגנת עדים, שמהווה כלי אסטרטגי למלחמה בפשיעה החמורה. גיבוש והפעלת תוכנית לשיפור הביטחון האישי, שכולל בשלב ראשון הפעלת ארבעה מתחמים של פעילות משטרתית שאנחנו קוראים להם "אורגנים", בתחנות נצרת והאזור, טייבה והאזור, עיירות וכל האזור שם, ועכשיו האורגן הרביעי, בימים אלו הולך ונשלם, באזור כרמיאל. זה חיזוק הביטחון וחיזוק הנוכחות המשטרתית באותם איים שכמעט – אני לא רוצה להגיד שלא היו, אבל היו פחות שוטרים שם – וזה לתת את התחושה, א. שהתושבים רוצים אותה, וב. שנוכחות משטרתית זה כוח משטרתי, שאני אתייחס אליו, שהוא לא קשור לקרקע ופועל שם ועושה עבודה מצוינת. זה לא היה לפני כן, בארבע השנים האחרונות, וכל מי שמדבר פה על ההיסטוריה – ושמעתי כל מיני נאומים – זו היסטוריה. היום אנחנו נמצאים שם וצריך להמשיך, ויש תוכנית מובנית לאורגנים עצמם, של עוד אורגנים, ללכת ולהמשיך אתם.
+
+ הקמת יחידות ייעודיות לתיאום ואכיפה של חוקי המקרקעין בדרום הארץ. הקמת יחידה ייעודית לטיפול בפשיטה הלאומנית – דבר שראינו, חווינו פה בשנה-שנתיים, גם באירועים של השבוע האחרון, במחוז שומרון, גם במחוז יר��שלים וגם בארץ – שעיקר משימתה טיפול משולב עם השב"כ, צה"ל, פרקליטות, באותם פורעי חוק הפועלים בעיקר בשומרון, יהודה וירושלים. זה לא היה, הכוח הזה כרגע נמצא בהקמה והוא יתחיל לעבוד כבר בחודשים הקרובים. זה כוח נפרד שאנחנו מקימים. לחצתי, קיבלתי את הכוח הזה והוא יעבוד תחת אחריות מחוז ש"י ויקבל את כל מה שהוא צריך מהמטה הארצי לסיוע כדי לפגוע ולעצור את פורעי החוק האלה, שעושים נזק חמור מאוד למדינת ישראל.
+
+ הקמת מתקני שהייה ואחזקה למסתננים שחדרו לארץ מהגבול המצרי. לגבי ההרחבה והקמת המתקנים, באמת, אנחנו היום חכמים אחרי מעשה אבל ניזכר שנה-שנתיים אחורה איפה היינו ולאן אנחנו צועדים. מעבר לגדר – שבאמת הייתה צורך וזה בלם את הכניסה של המסתננים, בחודשים האחרונים אפס כניסות – אנחנו פנינו ובנינו גם מתקני שהייה לאותם מסתננים, גם שם אני אתייחס במספר משפטים. 
+
+ משטרת ישראל עברה שינויים ארגוניים והכוונה לפעילות להשגת יעדי מדיניות השר. בתוך כך אבקש להדגיש כמה תחומים ופעולות משמעותיות שיצאו לפועל בתוך משטרת ישראל: לצורך שיפור השירות והמענה המבצעי, המחוז הצפוני – המחוז הכי גדול במדינת ישראל – פוצל המחוז הצפוני, מהעיר חדרה וצפונה, לשני מחוזות: חוף וצפון, תוך ביטול דרגי המרחבים וחיזוק תחנות המשטרה הקיימות. בסקר האחרון שהופיע רק לפני כמה ימים, שבוצע, מתברר כי מהלך זה שיפר את השירות לאזרחים, ויש עלייה בהיקף הפניות למוקדי 100 – דבר רצוי מאוד מבחינתנו, והיא מעידה על האמון של הציבור במשטרה.
+
+לצורך ייעול ושיפור הפעלת מערך המתנדבים המצוינים ושילובם באופן אפקטיבי יותר במערכי הסיור והמערכים המבצעיים הנוספים, אוחדו אגף המבצעים ואגף הקהילה והמשטרה, המהווים היום את אגף השיטור והקהילה – דבר שמתבקש. כבר דיברנו על זה הרבה פעמים. סוף-סוף זה בוצע. א. חיסכון בניצב אחד; ב. לאחד את המתנדבים עם הסיירים עם אגף המבצעים, דבר שפועל כבר קרוב לשנה.
+
+ארבעת האורגנים, דיברתי, שהם פועלים בעיקר במגזר הלא-יהודי, והאורגן החמישי, שייכנס בקרוב לפעילות. אנחנו מדברים על אורגן כזה, שמונה 58 שוטרים, בהם שוטרי יחידות סיור מיוחדות, גורמי מודיעין, שפועלים ככוח מיוחד, על-פי הערכות המצב, ללא קשר למשמרות או לגבולות גזרה, דבר שמוכיח את עצמו, ואנחנו מרגישים שם הרבה יותר ביטחון והרבה יותר שליטה ואכיפת חוק, וזה מה שהיה חשוב.
+
+הוקמה יחידה ייעודית לאכיפת דיני מקרקעין בדרום על-פי המלצות דוח גולדברג, שאנחנו מתכוננים לקראת היישום שלו, אם החוק יעבור בכנסת. הכוח הזה כבר נמצא – יותר מ-100 שוטרים – כבר נמצא למטה, וכוח נוסף כרגע נמצא בגיוס והתארגנות. הכוחות האלה יופנו לטובת הנושא של אכיפת החוק גם בדרום.
+
+הוקמו ונוספו כמה תחנות משטרה: בדרום תל-אביב, לתת יותר טיפול בעיקר בתחום המסתננים, תחנת שדות, כדי לאפשר לתחנת נתניה להתעסק יותר בעיר נתניה, הקמנו אותה במושבה, בקדימה, ותחנת גן-יבנה – גם שם ניסינו לסייע גם לראשון, גם לרחובות, ותחנה נוספת בגן-יבנה.
+
+הוחל בהקמת מרכז ההדרכה, דבר שחלומי היה – החלום יצא למציאות. התחלנו את העבודות בבית-שמש, ולמעשה, בית-הספר המרכזי של משטרת ישראל, ואני מקווה גם של שירות בתי-הסוהר וגם של הכבאות – כולם ישבו שם, כולל משמר הגבול. זה יהיה בית-הספר המרכזי. בית-הספר הזה יתחיל לעבוד ב-2014. חתיכת פרויקט, פרויקט גדול מאוד, ענק – כל שטחי האימונים, כל ההדרכות, הכול יהיה שם, בבית-��ספר הזה, ואנחנו, באמת – אנחנו, ב-2014 אני מקווה שניכנס ונחנוך את בית-הספר.
+
+נכנסה לשימוש מבצעי מערכת הקשר "ניצן", שמשמשת את משטרת ישראל בשיתוף פעולה עם שירות בתי-הסוהר, כיבוי אש, גופי הצלה, פשוט שתהיה רשת אחידה לכולם ולא שכל אחד יעבוד על רשת אחרת. אפשר לדבר אחד עם השני.
+
+נרכש מטוס תצפית חדש, המאפשר ליחידה אווירית של משטרת ישראל להרחיב ולשדרג בצורה משמעותית את יכולותיה לתצפית ומודיעין. המטוס בקרוב ייכנס כבר לפעולה.
+
+מוכנות לאירועי הפרת סדר המוניים ואסונות טבע: המשטרה הצטיידה והכשירה את כלל הכוחות הלוחמים לקראת תרחישים שכאלה, תוך ביצוע תרגילים, אימונים, רכש, במספרים אדירים. 
+
+ עשיית המשטרה נמדדת בשורה התחתונה בהיקפי הפשיעה ובתחושות הציבור וביטחונו. בארבע השנים האחרונות המשיכה מגמת הירידה בפשיעה המדווחת, בעיקר בתחום האלימות. אנחנו מדברים מ-2003 עד היום – 11% ירידה. מחקרים שבוצעו על-ידי ה-OECD ממקמים את ישראל כמדינה אשר תושביה חשים בביטחון – 74% מצביעים על רמת פשיעה דומה למדינות אירופיות מובילות.
+
+ הלוחמה בפשיעה החמורה היא תחום אשר בוצעו בו מהלכים רבים, ובדגש על שילוב המשטרה, הפרקליטות, גורמי רשות המסים, כוחות המשימה, "להב 433", ושם למעשה מרוכזים כולם ופועלים יחד, כגוף אחד, בעיקר כלפי אותם ארגוני פשיעה שמתעסקים בעבירות כלכליות. תחום זה הוא אחד החשובים במשרד וזרועותיו, במיוחד לנוכח העובדה שבהיבט הכלכלי הנזק הישיר למדינת ישראל מהפשיעה נאמד ב-14 מיליארד ש"ח בשנה.
+
+תחום חשוב נוסף המלווה את עשיית המשרד לביטחון הפנים הוא הלוחמה והאכיפה בנגע – אני אומר – תאונות הדרכים. לפני כשלושה עשורים נהרגו בכבישי מדינת ישראל כ-700 בני-אדם בשנה בתאונות דרכים. בשנים האחרונות, בשילוב ידיים עם כלל הגורמים העוסקים בתחום: משרד התחבורה, הרשות לבטיחות דרכים, עמותת "אור ירוק", אגף התנועה של משטרת ישראל מוביל אכיפה נחושה וממוקדת, במיפוי כבישים אדומים, בריונות בכביש, נקיטת יד קשה בכל הקשור לנהיגה תחת השפעת אלכוהול. כלל הפעילויות האלה, בשילוב שיפור התשתיות וכלי הרכב החדשים, הביאו לנתון מדהים של הפחתת מספר ההרוגים בכבישים בשנת 2012 במדינת ישראל – 99 בני-אדם פחות מהשנה הקודמת, מהם 48 הרוגים פחות במגזר הלא-יהודי.
+
+שירות בתי-הסוהר: במטרה לשפר ולשדרג את תנאי המחיה של העצורים והאסירים הוקמו ושופצו כמה אגפים בבתי-הכלא הפרוסים ברחבי הארץ. כלא "אלה", שהוקם ככלא מופרט, התקבל בהמשך לפסיקת בג"ץ להפעלה של שירות בתי-הסוהר. בקציעות הוקמו על-ידי שירות בתי-הסוהר מתקני שהייה ל-5,500 מסתננים שחצו את הגבול ממצרים. כיום שוהים שם, במתקנים, כ-2,000 מסתננים, יותר מ-2,000 מסתננים, המטופלים ומוחזקים על-ידי הארגון. כמו כן, בתהליך בנייה מתקדם של המתקן שמשרד הביטחון מקים בתוספת של עוד 3,000 מקומות. תשאלו אותי גם למה? אני אגיד לכם שזה כרגע אחת השאלות שאנחנו שואלים, אבל אם צריך לתת פתרון לאלה שנמצאים בדרום תל-אביב או במקומות אחרים – אם תהיה החלטה ויהיה גיבוי משפטי, נוכל להעבירם לשם. כרגע אנחנו מכינים את המתקנים. כאשר בנינו את המתקנים לא צפינו שזה ייגמר באפס כניסות, כפי שזה מתקיים היום, אבל צריך לצפות שיכול להיות שגם ימשיכו עוד להיכנס.
+
+בהתאם לחוק הפיקוח על עברייני מין, הוקמה יחידת "צור" בשירות בתי-הסוהר למעקב ופיקוח על עברייני מין שסיימו את תקופת מאסרם ובית-המשפט קבע כי יש לוודא פיקוח על מעשיהם.
+
+תוכנית הקמת כלא נשים חדש כחלופה לכלא "נווה תרצה" הוותיק והישן יצאה לדרך.
+
+הרשות הלאומית לכיבוי אש והצלה – – –
+
+
+ – – – יהיה?
+
+
+ בדרום.
+
+האחריות להפעלה ברמה הלאומית עברה ממשרד הפנים למשרד לביטחון הפנים. במסגרת זו מיושמת עתה הרפורמה על-פי החוק שעבר בכנסת ביולי 2012 ונכנס לתוקפו ב-8 בפברואר 2013. במסגרת זו נבנה מטה פיקוד ושליטה ארצי; הוקם חדר מבצעים לפיקוד ושליטה ברמה הלאומית; הוקמו שבעה מחוזות ופורקו האיגודים העירוניים; גויסו ועברו קורסי הכשרה מאות לוחמים; נרכשו מאות כבאיות חדשות והוזמנו נוספות; בית-הספר ללוחמה באש שופר ושודרג; בימים אלו נרכשות מערכות סימולציה והדרכה מתקדמות בעולם. כמו כן, פיתחו תוכנות סיוע לחיזוי התלקחות והתקדמות שרפות שפרצו, כדי לשפר את המענה המבצעי. הוקמה טייסת כיבוי על שמו של אלעד ריבן. נרכשו שמונה מטוסי כיבוי ייעודיים מסוג "אייר טרקטור". בהמשך לכך, ובתהליך עבודת מטה לרכש מסוקים ומטוסים, וכרגע מתבצעת עבודת מטה, ואנחנו נציג את זה לראש הממשלה ולאוצר – גם להחליף את כל צי המסוקים של משטרת ישראל, שזה צי ישן, וגם להכין גם אפשרות לכיבוי גם ממסוקים, כפי שזה קיים בעולם.
+
+ עלי לציין כי הרפורמה במערך הכבאות וההצלה בוצעה בלוח זמנים לחוץ מאוד וקצר מאוד, ולולא הירתמות כלל הגופים, בראשם ראש הממשלה ומשרדי הממשלה, היה קשה לבצע את זה. מהלך דרמטי זה, בזמן כה קצר – ועל כך תודתי, הערכתי, לכל מי שעוסק ועסק במלאכה; באמת, אחת הרפורמות החשובות שהצלחנו לבצע, אחרי עשרות שנים שדיברנו ולא קידמנו את זה, סוף-סוף זה יצא לפועל. חבל שהיה צריך את האסון בכרמל כדי להתחיל להניע את המהלך.
+
+הרשות לרישוי כלי ירייה: העברת האחריות של הרשות לרישוי כלי ירייה במרס 2011 למשרד לביטחון הפנים כבר הביאה להגברה והידוק מנגנוני התיאום והפיקוח של משטרת ישראל, שמטרתם לצמצם באופן משמעותי את היקף כלי הנשק המוחזקים ללא רישיון.
+
+בימים אלו יוצאת הרשות, יחד עם משטרת ישראל, במבצע החזרת אלפי כלי נשק המוחזקים שלא כחוק בידי אזרחי ישראל, כפי שזה היה לפני חמש או שבע שנים. כל מי שיש לו כלי נשק, שיבוא ויחזיר, ולא צריך להתוודות ולא צריך שום דבר. אנחנו נצא במבצע כדי להביא את כל מה שאפשר, לאסוף מהבתים. כל זאת על מנת להגביר את הפיקוח, השליטה על כלי הנשק האזרחי במדינת ישראל. 
+
+ הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול מובילה את התוכנית להתמודדות עם נגע הסמים ולצמצום צריכה בלתי אחראית של האלכוהול; פועלת ליצירת שינוי תרבותי בהתייחסות לסמים ולאלכוהול – ואני מדבר בעיקר בשנים האחרונות, דגש על האלכוהול, את הסמים לא הפקרנו – פועלת בכ-100 רשויות, כרגע 36 מהן במגזר הלא-יהודי. בהמשך לחקיקה, ובכלל העשייה המוערכת בתחום, נפתחו אלפי תיקים על מכירת משקה משכר לקטינים; נסגרו מאות בתי-עסק – פיצוציות שאנחנו מכירים – בהליך מינהלי כנגד מכירת אלכוהול; נשפכו כמויות עצומות של אלכוהול על-ידי סיירי המשטרה, ואין ספק שנמנעו מקרי אלימות, בריונות ונהיגה בשכרות.
+
+ הרשות להגנת עדים – דבר שגם לא היה קיים לפני שנתיים, סוף-סוף הצלחנו להקים את זה. הוקמה בסוף – ההחלטה הייתה בסוף 2008, ההתחלה המבצעית בשנת 2010. מטרתה של הרשות להגנת עדים הנה הגנה מלאה, על כל המשתמע מכך, לעד שחצה את הקווים ולמשפחתו, באופן שמאפשר מתן עדות כנגד ארגוני הפשיעה ללא חשש להיפגעות על-ידם. 
+
+ הרשות ופעילותה הן שובר שוויון במא��ק הלאומי כנגד הפשיעה המאורגנת, וכבר הביאו לתוצאות משמעותיות אשר מסייעות בהפללתם של עבריינים אשר ביצעו פשעים חמורים מאוד. מצב זה הביא לאמון רב ברשות ולפניות לא מעטות מצד עדים ברצון להיכלל בתוכנית החשובה הזאת. זה קיים הרבה במדינות בעולם. אצלנו זה לא היה קיים עד לפני שנתיים.
+
+ במשרד לביטחון פנים הוקמה מערכת א-3 לאכיפה אלקטרונית אוטומטית כנגד נסיעה מעל המהירות המותרת בכבישים וחציית צומת ברמזור אדום. כיום המערכת כוללת 43 מצלמות, מתוכן 14 בשטחים עירוניים. עד סוף מרס השנה יהיו 63 מצלמות. בנוסף לכך מצויות עמדות רבות נוספות המאפשרות לנייד את המצלמה מעמדה לעמדה. הפעלת המערכת הועברה לידי אגף התנועה של משטרת ישראל, שהיא למעשה מופקדת על הפעלתה. 
+
+אגף ייעודי הוקם לקהילת המשטרה, המפעיל את הפרויקט "עיר ללא אלימות" ב-120 רשויות – תוכנית לאומית למאבק באלימות, בהתנהגות אנטי-חברתית בכל הרצף בטווח העירוני, בהובלת ראש הרשות יחד עם המשטרה, ובכלל הגופים החינוכיים והרווחתים בעיר. תוכנית זאת כבר הביאה לתוצאות חיוביות מאוד של הפחתת האלימות, ירידה דרמטית בוונדליזם ואווירה מכבדת וסובלנית כלפי כלל התושבים. הדבר הזה, יחד עם פרויקט השיטור העירוני שפועל ב-17 רשויות, ששם זה גם מהלך שדיברנו עליו הרבה שנים – איך ברשות תפעל משטרה, כביכול פרטית, היא לא פרטית. יש את המשטרה ויש את הסיירים, את הפקחים שעוברים את ההכשרה, מקבלים את הסמכויות ממני, והם פועלים ביחד, הם עברו את ההכשרה, הם עובדים ביחד ומטפלים בעיקר בעבירות איכות החיים, דבר שכל כך היה חסר להם. אנחנו רואים את זה ב-17 ערים – דבר בלתי רגיל. 
+
+ יושב פה ראש העיר דימונה לשעבר, אבל לא רק, במספר רב של ערים – והתוכנית היא באמת להיכנס בכל הארץ – ישנו צורך בכך, ישנה דרישה מהרשויות. אני אמרתי שלא בגלל שעיר חזקה שיכולה לממן היא תקבל תעדוף, אלא אנחנו נעשה חלוקה מאוזנת גם לפריפריה וגם לערים החזקות שיכולות לממן את זה. מי שאחראי לגבי הפעלת הכוח והחלק המבצעי זו המשטרה כולל הפיקוד, כולל הכול. ראש העיר יגיד מה הבעיות שכואבות לו – המשטרה תיתן את הפתרון. זה עובד. בכוונתי להרחיב את הפרויקט הזה. כל הדברים האלה – גם השיטור העירוני וגם "עיר ללא אלימות" הם שיתוף של גורמים אזרחיים לסייע למשטרה, כי לבד המשטרה לא יכולה לבצע, ואנחנו חייבים לסייע לה, לתת לה את הכלים לכך. 
+
+לשיפור התייעלות המשרד וזרועותיו – וגם זה דבר חדש, שלא היה קיים – לפני כשנתיים שכרנו את חברת "מקינזי" לביצוע עבודת עומק עם המשטרה ושירות בתי-הסוהר – איפה אפשר להתייעל ואיפה אפשר לחסוך. גם שם, בכל מקום החברה הזאת כבר בשלבים אחרונים של העבודה, ואנחנו נכנס להתייעלות – גם במשטרה, גם בשב"ס, גם במשרד. וכל מה שנתייעל – נכניס ככוח אדם פנימה לסיוע בדגש למשטרה. 
+
+ההכנות למצב חירום – הוקם מרכז מידע למצבי חירום; בוצעו תרגילים; הפיקוח האלקטרוני שהיה במשרד – העברנו את זה לאחריות שירות בתי-הסוהר. 
+
+שירות לאומי ואזרחי – דבר שמדברים עליו הרבה, זה כרגע in, זה כרגע "באז" באוויר. במשרד וזרועותיו יש היום למעלה מ-700 נשים וגברים: יהודים, בני מיעוטים, חילונים, חרדים, המבצעים שירות לאומי ושירות אזרחי, ואנחנו מעודדים את זה. אני כבר נתתי הנחיות להתכונן – לא למאות – 700, אלא גם למאות ואלפים של אנשים שיבואו וייכנסו פנימה. בכוונת המשרד כמובן לדאוג ולהכין את זה – במידה שיקודמו, נוכל לקדם גם את הנושא של כמה שיותר גיוס לשירות הלאומי ולשירות האזרחי.
+
+ קודמו הצעות חוק – יש פריסה גדולה מאוד של הצעות חוק: תיקון פקודת בתי-הסוהר; חוק הגנת הציבור מפני ביצוע עבירות מין ועוד ועוד. יש הרבה, רשימה ארוכה. אני לא רוצה לפרט פה. 
+
+תנאי השכר לרווחת השוטרים, הסוהרים, לוחמי האש, הגמלאים, עובדי המשרד – לטעמי, אחת המהפכות שביצענו בשנים האחרונות או בשנתיים האחרונות. מאז תחילת תפקידי החל משא-ומתן מתקדם עם גורמי האוצר מתוך הבנה כי שכר השוטרים, הסוהרים, הגמלאים, כפי שהיה, אינו ראוי ולא מאפשר קיום בכבוד של השוטר או הסוהר. בעקבות כך שופר, בנוסף לשכרם של המשרתים, עלה מ-5,000 שקלים ל-7,000 שקלים לשוטרים החדשים, וכמובן הוספנו מאות שקלים גם לשוטרים הוותיקים. והגמלאים זוכים באמת להכרה החודש, אבל גם בשנה האחרונה קיבלו תוספות חשובות מאוד. גמלאי שפורש לא יכול לחיות מ-2,000, 3,000, 4,000 שקל. ואני דווקא מדבר על שוטרים גמלאים ולא על קצינים בכירים. זה היה בלתי נסבל. חתמנו, התנתקנו מהצבא. חתמתי. ועכשיו הצבא פשוט עבר וגם הוא קיבל את המתכונת, את התפיסה וגם הוא חתם אחרי. במקביל לשיפור במשכורות יש פה עדיין תהליך שאנחנו עדיין ממשיכים אתו, עדיין תוספות שאנחנו רוצים להוסיף גם לשוטרים שמשרתים פה. אנחנו כרגע נמצאים במשא-ומתן עם האוצר. אני מקווה שהדברים האלה גם יתקבלו. בנושא של שכרם של לוחמי אש – גם כאן הייתה עבודה משותפת עם גורמי האוצר, ואני מדבר בעיקר על לוחמי האש החדשים, ה-300, 350. וגם בנוגע לשכר העובדים במשרד – גם פה יש עבודת מטה מתקדמת כרגע במשרד, כדי לתת את המענה. אני אומר את זה, ככה סוגר את זה, ורוצה לסכם. 
+
+ יסודותיה של חברה דמוקרטית בריאה טמונים ביכולתה להעניק ביטחון אישי בסיסי לאזרחיה, לקדם ערכים של שותפות הדדית, סולידריות, שלטון חוק וסדר ציבורי. השגת מטרה זו דורשת מאמץ לאומי, שילוב ידיים של הגורמים השונים בשרשרת אכיפת החוק, משרדי הממשלה, יחד עם החברה והציבור בישראל. מעבר לכך, המשרד לביטחון הפנים מצוי בתהליך מורכב וארוך טווח. לצד כל אלה, המשימות המוטלות על גופי המשרד לביטחון הפנים מתרבות יום-יום גם בשגרה וגם בחירום. הכיוון הוא נכון. עלינו להמשיך לעשות לשיפור תחושת הביטחון למען איכות החיים, למען מיגור האלימות והמוכנות למצבי חירום. 
+
+ אין די באלפי שוטרים שצריכים להיות מתוגברים למשטרת ישראל. הוספנו אלפי שוטרים, הוספנו, באמת, גם מאות סוהרים, אבל יש להמשיך ולתת תקציבים לכך. יש ריבוי של משימות, שכולן מונחות על פתחה של משטרת ישראל והמשרד לביטחון פנים.
+
+ הנני רואה את המשרד לביטחון פנים כגורם המרכזי האחראי על ביטחון הפנים בישראל. הגבולות, צה"ל, משרד הביטחון – מה שקורה בתוך מדינת ישראל זה בתחום האחריות של המשרד לביטחון פנים, משטרת ישראל. 
+
+אני ממשיך לרכז את כל גופי ההצלה, את המגיבים הראשונים, לשם טיוב ושיפור המענה הלאומי. דיברנו – בין היתר אנחנו רוצים לקדם את הנושא של הכוונה לאיחוד מוקדי הטלפונים והיציאה לדרך לקו חירום משותף, כמו שנהוג בארצות-הברית – 911. זה כבר נכנס למסלול שאני מקווה שנצליח לבצע אותו במהלך השנים הקרובות. 
+
+ ההכפפה המבצעית של מגן-דוד-אדום, גם זה כבר בתוכנית העבודה, הכפפה מבצעית ולא מינהלתית ולא רפואית. 
+
+ בכך הופך המשרד לביצועי ומבצעי, בהתאם למשימות אלו, כפי שראינו בקבלת האחריות ובפיקוד על אירועים משמעותיים ברמה הלאומית, כגון טיפו�� במטסי ההתרסה מחו"ל לישראל. המשרד לביטחון הפנים על גופיו ימשיך לתרום את חלקו, להוביל את היעדים, וזאת לשם קיום הסדר הציבורי והדמוקרטיה במדינת ישראל.  
+
+ המשרד ימשיך לקדם רפורמות, תהליכים לשיפור האפקטיביות, התייעלות, שימוש מושכל. האתגרים שבפניהם אנו ניצבים הנם רבים, מורכבים, אך הנני בטוח כי המשך יישומה של מדיניות זו ומחויבותה ופעולה של העוסקים במלאכה במשרד לביטחון הפנים על גופיו יובילו אותנו להשגת המטרות. 
+
+ אבקש עתה לעדכנכם, כפי שפתחתי ואמרתי, בפרטים המותרים לפרסום בנושא העצוב שדיברתי עליו בתחילת סקירתי, ואיני מתכוון לחרוג מצו איסור הפרסום אשר עדיין מוטל על חלק מהפרשה. בכוונתי לדבר רק על הפרשה שפורסמה, ואין בכוונתי להתייחס לנושאים אחרים הקשורים בכך.
+
+לפני מספר ימים נחשפנו לפרשייה אודות התאבדות עצור בכלא "איילון". הפרסומים התייחסו לאדם ששמו לא פורסם לפני כן, אשר הוחזק בכלא תחת זהות בדויה. בחלוף זמן קצר מהמועד שבו התפרסמה כתבת התחקיר באוסטרליה בנושא, צומצם צו איסור הפרסום לבקשת המדינה ואושרו לפרסום פרטים חשובים על הנושא. הראשון שבהם – מדובר באזרח ישראלי שנשא גם אזרחות זרה, שנעצר על-פי חוק ואשר הוחזק בשירות בתי-הסוהר תחת שם בדוי. הדבר השני – לעצור הנ"ל ניתנו כל הזכויות הניתנות לעצור בישראל על-פי חוק, והן: משפחתו קיבלה הודעה מיידית בדבר מעצרו, ביקרה אצלו בתדירות גבוהה לאורך כל תקופת המעצר. השלישי – ניתן לו ייצוג של עורכי-דין אשר הוא בחר מרצונו החופשי ואשר ליווהו לאורך כל הדרך. הגורמים הבכירים ביותר במשרד המשפטים ליוו את התהליך המשפטי. הרביעי – התנהל משפטי פלילי רגיל, אלא שעל-פי החלטת בית-המשפט, המשפט התנהל בדלתיים סגורות מטעמי ביטחון המדינה. העצור היה במעצר ימים, בתחילה, ומעצרו הוארך על-ידי בית-משפט השלום מעת לעת. בהמשך לכך הוא נעצר עד תום ההליכים ובהסכמתו על-ידי בית-המשפט המחוזי, לאחר שהוגש נגדו כתב אישום. הדבר החמישי, בית-המשפט הטיל לבקשת הפרקליטות צווי איסור פרסום על הפרשה. העצור הסכים לאיסור הפרסום. גם החזקתו תחת שם בדוי נעשתה בהסכמתו המלאה, וסיבת השם הבדוי הייתה לשם שמירה על ביטחון המדינה וכן לשם שמירה על ביטחונו של העצור וביטחון משפחתו. העצור לווה בכל תקופת מעצרו על-ידי מערכות התמיכה והטיפול של גורמי בריאות הנפש, חיצוניים ושל השב"ס. צו איסור הפרסום על הפרשה ניתן על-ידי נשיאת בית-המשפט המחוזי של מחוז מרכז. נגד צו זה הוגש ערעור לבית-המשפט העליון, שדן בערעור בראשות נשיאת בית-המשפט העליון, השופטת בייניש. בתום הדיון משכו המערערים את ערעורם בהמלצת בית-המשפט. 
+
+לכן, חברי חברי הכנסת, אומר בפירוש: אין במדינת ישראל עצורים נעלמים. יש במדינת ישראל פיקוח וליווי מתאים, הקפדה על חוקים ועל נהלים, וכן יש גם דאגה גדולה לביטחונה של מדינת ישראל, דאגה אשר על מנת לטפל בה יש לעתים לפעול בחשאיות רבה. 
+
+ הנני מדגיש כאן, כי מייד עם התרחשות האירוע הטרגי מונתה נשיאת בית-משפט השלום בראשון-לציון, השופטת דפנה בלטמן קדראי, כשופט חוקר לחקירת סיבת המוות, על-פי חוק חקירת סיבות המוות, חוק החס"מ. השופטת קבעה בהחלטתה כי העצור התאבד. כמו כן אבקש לעדכנכם כי השופטת, אשר סיימה את חקירתה, העבירה את החלטתה לפרקליטות ב-19 בדצמבר 2012. 
+
+ באשר לצו איסור הפרסום, החל גם על החלטת השופטת, הרי שהמדינה שוקלת אם ניתן לצמצם החלטה זו בחלקה. ייתכן כי הצ�� יוסר בקרוב, ולו בחלקו. 
+
+התאבדות עצור, כל עצור, היא אירוע מצער וקשה. שירות בתי-הסוהר מודע לגודל האחריות המוטלת על כתפיו בשמירה על חייו של כל אסיר ועצור. בשנים האחרונות, ולאחר מספר אירועי אובדנות, ננקטו פעולות מהפכניות רבות אשר צמצמו והפחיתו את מספר מעשי האובדנות בשירות בתי-הסוהר בצורה דרסטית, מ-12 מקרי אובדנות בשנת 2010 ו-12 מקרים בשנת 2009, לארבעה מקרים בשנת 2011 ושלושה מקרים ב-2012. 
+
+ יחד עם זאת אני אומר, ואמרתי זאת בעבר: מי שנחוש להתאבד, יש סיכוי שבסופו של דבר יעשה זאת. יכול שירות בתי-הסוהר לעשות רבות, לפתח מערכות טכנולוגיות מהמתקדמות בעולם ולבצע הכשרות סגל בנושא, אך כאשר אדם מחליט להתאבד, יש סיכוי שהוא יעשה זאת. ועדה חיצונית לשירות בתי-הסוהר בראשות פרופסור איזיקוביץ מאוניברסיטת חיפה, אשר בחנה בשנת 2011 את טיפול שב"ס בנושא האובדנות, קבעה כי נעשית עבודה והשקעה רבה בתחום. רוב רובן של המסקנות והממצאים שנמצאו במהלך כל הבדיקות והמהלכים תוקנו וטופלו, ואם צריך ייעשו פעולות נוספות, וזאת באופן סדור ומקצועי. 
+
+ אני פה למעשה סיימתי את החלק הזה, כולל אינפורמציה שיכולתי לתת לכם במסגרת צו איסור הפרסום, ואני רוצה כמובן להודות לכם, חברי הכנסת. לחדשים – הרבה הצלחה. אני מנצל את הבמה, מאחר שבטח אני אשאל שאלות ובטח יש רשימה – אני רוצה קודם כול לברך את חבר הכנסת שיעלה אחרי, מיקי רוזנטל, ברכות לרגל יום הולדתך שחל החודש. עלה והצלח בעשייתך הפרלמנטרית. כמי שעסק בעיתונות חוקרת בתחומים של זכויות עובדים, עוולות כלכליות חברתיות, אני סבור שגם כאן תעשה ככל הניתן למען הצדק החברתי בפרט והחברה בישראל בכלל, ושיהיה לך הרבה הצלחה. מפה שאלות, בבקשה. 
+
+
+ קודם כול אני מודה לשר על סקירתו. מכובדי, יש לנו 18 חברי כנסת וחברות כנסת שנרשמו. אם כל אחד יעמוד וייתן הרצאה, אנחנו נגמור בחול-המועד פסח. אני מציע להזכיר, מדובר בשאלות. נא לשאול שאלה את השר, והוא יענה. ראשון השואלים, חבר הכנסת דב חנין – איננו. חברת הכנסת סתיו שפיר. 
+
+
+שלום. אדוני השר, יש לי שאלה אליך בנוגע לתפקידה של המשטרה והאחריות שמוטלת עליה במדינה דמוקרטית. כמו שאתה בוודאי יודע, בשנה שחלפה מאז המחאה החברתית, מאז ההפגנות הגדולות, פעילי המחאה המשיכו לחוות תחושות קשות והתנהגות מאוד אלימה מצד משטרת ישראל. המחאה הציבה לעצמה מהתחלה את רעיון האי-אלימות כרעיון מנחה וכרוח וכדרך, ובצעדות – כולנו פה יודעים, והרבה מאתנו היינו בהן – צעדנו עובדים סוציאליים, מורים, מורות, קצינים במילואים, אנשים שומרי חוק. אבל בשלב מסוים התקבלה התחושה כאילו המשטרה פתאום שינתה את פניה. התחילה לנקוט אלימות מאוד קשה. את התחומים אנחנו מכירים. אנחנו מכירים את ההכנסה של ה"רקון", רכב הריגול, לתוך ההפגנות. אנחנו מכירים מכות ואגרופים ואלימות קשה, מעצרים לא הוגנים של אנשים שפשוט הלכו ברחוב. ויותר מזה, היום מתנהלים עדיין תיקים מול 40 מפעילי המחאה. חלק מהמעצרים האלה אנחנו ראינו. ראינו את המעצר האלים של דפני, ראינו את המעצרים של אנשים אחרים על לא עוול בכפם. השופטים כבר התבטאו בעניין הזה ואמרו שהמשטרה מתבקשת לשחרר את האנשים האלה לפני שהם בכלל מגיעים למשפט, אם כבר נעצרו.
+
+ופה השאלה שלי: האם המדיניות הזו היא מדיניות שקבעו שוטרים בשטח, או שהיא מדיניות שנקבעה מלמעלה, מדרגים גבוהים יותר? האם הייתה פה איזושהי יד מכוונת שדרשה להפעיל אלימות קשה יותר כלפי המפגינים במטרה לעצור את המחאה, או אולי במטרה פשוט לשוות לה ניחוח של מחאה אלימה, של מחאה אנרכיסטית? ובנוסף, מדוע ממשיכים להתנהל גם בימים אלה משפטים כנגד אותם פעילים? ואם אתה, אדוני, מאמין שהמעצר באמת נעשה באופן אלים ולא בצדק, האם תוכל להורות לבטל או למשוך את ההאשמות האלה?
+
+ אני אומר ממש במשפט אחרון – הדבר הזה יוצר תחושה מאוד לא נעימה בציבור הרחב בקשר למשטרה ולמדינת ישראל, מדינה שאמורה לשמור על הדמוקרטיה. ואם נעשה פה מעשה שממשלה שרצתה לעצור תנועת מחאה שפעלה נגד המדיניות שלה והשתמשה לשם כך בגוף שאמון על ביטחוננו האישי, זה מעשה מאוד קשה, ואני אשמח לברר את הפרטים על כך. תודה.
+
+
+ זאת בדיוק השאלה שלי גם. 
+
+
+ אני חוזר ומבקש להתמקד יותר בשאלות ולא בהרצאות. בבקשה, אדוני השר. 
+
+
+ חברת הכנסת סתיו, אני רוצה לקבוע קטגורית שיש לנו משטרה טובה, משטרה מקצועית. שמעתי אותך. משטרה מקצועית, משטרה שעושה את עבודתה בתנאים לא פשוטים, וברוב המקרים היא פועלת בצורה נכונה ומקצועית. 
+
+
+ – – –
+
+
+ אני רוצה להגיד את הדברים האלה בפתח הדברים, כי אני בא משורות המשטרה ואני מכיר אותה. וכשיש אירוע שלא מוצא חן בעיני אני גם יודע להעיר למי שצריך להעיר. אני אומר לך שהמשטרה עושה עבודה טובה, והמפכ"ל הוא מפכ"ל מצוין, והשוטרים הם שוטרים טובים שנמצאים לילות כימים בעבודה קשה מאוד – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ תני לי שנייה, בבקשה. האירועים שאת מתייחסת אליהם, אני ראיתי אותם. הייתי גם בעצרת שאתם הובלתם; את היית בין המארגנים. הייתי בכיכר המדינה בעצרת הגדולה יותר. אני אומר, מחוז תל-אביב ומרחב ירקון ויתר המרחבים באמת היו בתקופה לא פשוטה. אני אומר "לא פשוטה" מבחינת אירועי הסדר שהיו שם. מצד אחד הפניית התנועה, מצד שני יש גם לטפל בכל הניסיונות לפגוע בהפגנה עצמה, וגם לאפשר את זכות קיום ההפגנה כפי שצריך להיות במדינה מתוקנת. 
+
+ המקרים שאת מדברת עליהם הם כולם – כל נושא החקירות במשטרה כבר לפני הרבה שנים הועבר למחלקת חקירות שוטרים במשרד המשפטים. שם המקרים מטופלים. אני יודע שחלק מהתלונות עצמן הועברו למח"ש, אם לא כולן. כל נושא האלימות של שוטרים ואזרחים, כשיש צידוק, זה עובר למח"ש לחקירות, ובמח"ש אין לי שום שליטה, לא לי ולא למשטרה, כי רק מח"ש צריכים לתת את המענה אם הייתה אלימות, אם הייתה אלימות מוגזמת – או שסוגרים את התיק. 
+
+דרך אגב, שתדעי, סתיו, אני אומר לך – ואני לא שר המשפטים – ישנן הרבה תלונות שווא, באחוזים גבוהים מאוד. לא זה המקרה, אני מדבר בדרך כלל. יש לנו הרבה מפגשים בין אזרח לשוטר; בדרך כלל כששוטר רושם או עוצר או מעכב או כל דבר – יש תלונה מייד. בדרך כלל זאת התגובה של המשטרה. יש תגובה, יש מייד תלונה למח"ש, והדברים האלה נבחנים ונבדקים. כל מי, ברגע שיש החלטה – להעמיד אותו לדין פלילי, על-פי החלטת מח"ש, ואם לא – לדין משמעתי, על-פי החלטת משטרת ישראל, והתיק עובר למשטרת ישראל לטיפול בעבירות של משמעת. 
+
+ אני יודע שהדברים האלה נמצאים כרגע במח"ש בחקירה, ואני לא יודע מה התשובות שם. יכול להיות שחלקן כבר התקבלו. אני גם ראיתי תופעות – אני ראיתי אותן והערתי עליהן – של אלימות יתר מצד השוטרים. הדברים האלה גם נחקרים. ולכן אני חושב שגם מח"ש יתייחסו לדברים האלה. אבל צריך להבין שהמשטרה ברובה לפחות היא משטרה טובה שמבצעת את תפקידה.
+
+ לגבי נושא הסטטוס המשפטי – הוא לא קשור אלי, הוא קשור למעשה לפרקליטות, וה��א קשור לתביעה. אם יש מקום להגיש כתב אישום אז מגישים כתב אישום, ומי שמחליט – אם וכאשר – זה הפרקליטות, ובית-המשפט ישמע את ההוכחות או ישמע מה יש בכתב האישום. משטרת ישראל יכולה להמליץ, והתביעה או התביעה המשטרתית או הפרקליטות הן למעשה הסמכות אם להגיש כתב אישום.
+ 
+
+ שאלתי שאלות אחרות. שאלתי אם הייתה – – –
+
+ סתיו, אני אומר לך, יש מדיניות השר שהיא לא מתערבת בכל נושא של הצבת שוטרים ושימוש בכוח. זאת מדיניות מפכ"ל, מפקד מחוז, מפקד מרחב. לשר אין בכלל שום קשר לדברים. יש מדיניות כללית יותר, ומי שמחליט אם יש מדיניות כוללת – זה המדיניות המקומית של מפקד המחוז ומפקד המרחב. אני אומר בצורה ברורה: לא היה שום ניסיון לא מצדי ולא מצד המפקח הכללי לדכא או לפגוע בזכות ההפגנה או בראשי המפגינים. לא היה דבר כזה, ולא הייתה הנחיה כזאת. אני מכיר את המשטרה;  אין דבר כזה, זה לא בבית ספרנו – של המשטרה. לכן לא צריך להגיד כאילו היה פה משהו מכוון. לא היה משהו מכוון. זה אירוע מקומי שאת מדברת עליו, ראיתי אותו, ועל הדברים האלה צריך להיבדק, ומח"ש ייתנו את התשובות אם יש פה באמת היבטים משמעתיים או פליליים לחלופין. 
+ 
+
+ תודה רבה. חברת הכנסת אורית סטרוק.
+
+
+ אדוני השר, אני רוצה לשאול בהמשך לשאלה של חברת הכנסת סתיו שפיר. יש דבר אחד שהוא בהחלט בתחום סמכותך, וזאת השאלה מה עושה המשטרה עם שוטרים שבתי-המשפט או בית-הדין המשמעתי של המשטרה מצאו שהם שיקרו או שיבשו הליכי חקירה או משפט. אתמול פורסם סיפור נוסף כזה, ששופט בבית-משפט השלום בנצרת קבע בפסק-הדין שארבעה שוטרים תיאמו ביניהם עדויות. לפי מה שאני מכירה, המשטרה לא משעה את השוטרים האלה למרות שזה נקבע בפסקי-דין, וחמור מזה – יש שוטרים כאלה ששופטים קבעו שהם שיבשו הליכי חקירה ומשפט, והם משמשים ראש מחלקת חקירות: באחת הערים בשפלה, קצין חקירות נוער בשומרון, תובע משטרתי במחוז ש"י. הייתי שמחה לשמוע מה עמדתך בנושא הזה.
+
+ שאלה שנייה: לפני שנתיים ב-28 בפברואר 2011, התחייב מפכ"ל המשרד בפני ועדת הפנים של הכנסת להביא לכנסת בתוך 30 יום תבחינים חדשים לנשיאת נשק ביהודה ושומרון. זה קרה בעקבות האירוע המזעזע שבמהלכו ארבעה נוסעי רכב אחד נהרגו בפיגוע רצחני תוך וידוא הריגה, בין היתר משום שנהג הרכב, יצחק איימס הי"ד, רישיונו לנשק ונשקו נשללו על-ידי המשטרה בסך הכול בגלל שהוא היה פעיל בנושא של הר-הבית. הייתה מסקנה של ועדת הפנים של הכנסת ושל המשטרה שחייבים לשנות את התבחינים בכל מה שנוגע ליהודה ושומרון. אני רוצה לשאול מתי ייגמרו 30 הימים האלה, כי התבחינים החדשים עדיין לא הוגשו, וכידוע לך, ביהודה ושומרון מתחילה כרגע, כפי הנראה, אינתיפאדה שנייה על כל הכרוך בכך, ולנוסעים בכביש לא ניתנת אפילו הזכות שנתן אחשוורוש ליהודים "לעמוד על נפשם". 
+
+
+ חברת הכנסת אורית סטרוק, משטרת ישראל ומחלקת משמעת מטפלות בשוטרים שסרחו. אני אומר את זה כי בסוף אני חותם על הפיטורים שלהם, ויש כאלה. מגיעים לשולחני – בעיקר ברמות הקצינים; ברמות השוטרים גם מגיעים. לכן אני אומר, ננקטת יד. הכוונה היא באמת שכל מי שסרח ודיבר, שיקר ואמר דברים שבית-המשפט קבע שהם מחייבים את השעייתו או את פיטוריו, הדברים נבדקים על-ידי מחלקת משמעת, והם נעשים. אם את מדברת על מקרה של אתמול-שלשום בנצרת אני לא יכול לתת לך תשובה לגבי השוטרים האלה, אבל אם יש מקרים ספציפיים שאנשים ששיקרו או עשו מעשה פלילי כזה או אחר שבית-ה��שפט קבע, אני יכול לעדכן אותך אם תביאי לי את השמות, ואז אני אחזור אלייך עם תשובות יותר מדויקות. כי אני לא יכול פה לעמוד ולתת לך – את אומרת לי, פה תובע במחוז ש"י ושם שוטרים – אני לא כזה בקי בכל שוטר ושוטר, מה קורה לגביהם. 
+
+ אבל אני אומר שיש החמרה, גם של המפקח הכללי וגם שלי, שבאמת, שוטרים שמעלו בתפקידם, ויש תיק פלילי לגביהם, אין להם מקום במשטרת ישראל. זה – אחד. הדבר השני, לגבי הנושא של התבחינים, אני אגיע, אני אבדוק את הדברים. למה זה לא הובא? אני לא יודע. אני לא רוצה למסור פה דברים שאני לא בקי בהם. אני יודע שדיברנו על התבחינים האלה. אני אחזור אלייך ואני אעדכן אותך. 
+
+
+ תודה רבה. חבר הכנסת מיקי רוזנטל.
+
+
+ כבוד היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, קודם כול אברך אותך על תקופת כהונתך, אני חושב שקידמת באמת כמה רפורמות מאוד משמעותיות במשרד, וכל הכבוד. מצד שני, המלאכה לא הושלמה. 
+
+ הזכרת את דוח "מקינזי". חברת הייעוץ מצאה שבמשטרת ישראל מספר הקצינים הוא הגדול ביותר במשטרות המערב ביחס לשוטרים, אבל משום מה הנתון הזה לא פורסם. האם תוכל לתת לנו את הנתון ולהגיד מה עמדתך בסוגיה? תודה. 
+
+
+ חבר הכנסת מיקי רוזנטל, אני יכול להגיד לך, קודם כול, שזו הייתה פעם ראשונה שאני כשר – לא היו שרים לפני ולא מפכ"לים לפני המפכ"ל הנוכחי, ולא נציג לפנֵי – שהיו מוכנים לקחת חברה רצינית לכל דבר ולהכניס אותה, שתעשה את הבדיקה. היא עובדת כבר שנה וחצי, עוד מעט שנתיים, והיא מסיימת את תפקידה, ובחלק כבר אנחנו נכנסים לתהליך. קודם כול, זו באמת תעודת כבוד למי שעוסקים במלאכה, ואני באמת גם התייחסתי לזה בסקירה, שלא כל אחד מוכן ללכת – ואני אומר לך שאף גוף, במשרדי הממשלה, אתה תהיה ותראה, לא היו מוכנים לקלוט את הדברים האלה. אני הלכתי לקראת הדברים, ומה שצריך לשפר – לשפר, ולהתייעל. 
+
+ לגבי הקצינים, אני יכול להגיד לך כמה דברים. א. הנתון שנתת לי – אני יכול, אגב, רק להגיד לך בכמה מילים. למשל במטה הארצי – יושב לימינך משה מזרחי – יושבים שם מחלקת זיהוי פלילי, או יושבים שם מנ"ט – מחלקת טכנולוגיות, או כל מיני דברים מקצועיים מאוד, שאם לא תחזיק שם את הקצונה, הם לא יבואו. אין סיכוי ששוטר או סמל או רס"ר יבוא לשם, במשכורות הקיימות. ולכן, שם אנחנו מוצאים, במטה הארצי, בעיקר קצינים. אני לא מדבר כרגע על המחוזות, אני מדבר בתחום המקצועי, של האגפים ושל המחלקות. אנחנו מוצאים את זה הרבה במטה הארצי. קח את "להב 433", גם שם יש ריבוי גדול מאוד של קצינים, בגלל אופי היחידה, בגלל הרכב היחידה. 
+
+ אני אומר לך שגם "מקינזי", להבנתי, אני אומר, "מקינזי" ייכנסו גם לנושא הזה. לא תהיה ברירה. אי-אפשר שהפירמידה תהיה הפוכה, שיהיו יותר קצינים ופחות שוטרים. זה דבר בלתי סביר, ואני מאמין שגם פה היא תיתן את הדעת. אני אעדכן אותך לגבי ההתקדמות, לגבי ההמשך. נראה לי שאנחנו פה בכיוון הנכון, אבל באמת במשורה אני אומר את זה. במשורה. כשפירקנו את המרחבים במחוז הצפוני, והזכרתי את הדברים, זה לא היה פשוט. והקמנו את המחוזות, את שני המחוזות האלה, שנמצאים, וצמצמנו, הורדנו דרגים שלמים, והיה שיפור של השירות. זה חלק מהדוגמאות, אבל אני אעדכן אותך לגבי ההמשך. 
+
+
+ אני מודה לך. חבר הכנסת דוד צור. 
+
+
+ אדוני השר, אין ספק שהיית פורץ דרך בעובדה שאתה השר הראשון שמגיע מתוך הארגון, וניכרת ההבנה הזאת בפעילות שלך לאורך זמן. בוצעו פה כמה רפורמות שאנחנו מכירים אותן שנים, שהיו מונחות ע�� מדפים, אבל – הערכה גדולה מאוד על היכולת שלך באמת להוציא אותן לפועל. מנית אותן אחת לאחת. אני אזכיר אולי רק שתיים שהן מאוד דרמטיות: זה באמת היישום של התוכנית להגנת עדים, שהתחילה עוד אצל השר הקודם, והנושא של כיבוי האש. 
+
+ עכשיו, יש לי כמה שאלות אליך; אני רואה את פניו של היושב-ראש מתכרכמות, אז אני אתחשב בלו"ז, ולכן אני אשאל אותך בסך הכול שאלה אחת. בעניין של השלמת התהליך של האחריות לניהול החירום – ההשלמה של התהליך הזה של הכיבוי, כמו גם, אמרת, לגבי מד"א – האם המשרד לביטחון פנים מתכוון להשלים מהלך שבו הוא יקבל אחריות מלאה על פיקוד העורף ועל ניהול כל מערך החירום בעורף המדינה, במצב שיהיה קוהרנטי, עם פיקוד אחד ושליטה, שבו מי שבשגרה מנהל את אירועי החירום ינהל את זה גם בחירום? אפשר גם בכך לחסוך בכלל משרד אחד, ואולי לקרב את הקואליציה, כי אפשר לבטל את המשרד להגנת העורף. תודה. 
+
+
+חבר הכנסת דוד צור, ידידי, א. אתה פגעת פגיעה נכונה. הנושא של מד"א, זה תהליך. גם שם עדיין, במשרד, לא הכילו את זה. לא כל כך מתלהבים מהרעיון הזה. אנחנו נפתור את הבעיה. לטעמי לא תהיה ברירה. לא תהיה ברירה. מד"א, כב"ה, משטרה – גוף אחד, יוצאים, כמו שאתם מכירים. אתה מסתובב הרבה בעולם. לא תהיה ברירה, כולל קו חיוג אחיד. 
+
+לגבי נושא החירום, גם פה, אני, לפחות, שוחחתי עם ראש הממשלה על זה, ואני יודע את עמדותיו. אני אומר לך שלהבנתי לא תהיה ברירה, זה הכיוון שצריך ללכת אליו. גם את רח"ל וגם את העורף. כמובן לאפשר – עוד הפעם, לעורף, יש לו היכולות שלו מבחינת הקשר לצבא: הנושא של הגיוס, הנושא של החיול. יש לו הרבה יתרונות. אבל ההפעלה – אני מדבר על ההפעלה המבצעית – זה מה שהיה גם ב"עמוד ענן" בדרום. בסוף ראינו, הפרשנים בטלוויזיות, מי היה ומי עשה את העבודה בשטח. וכל המבין מבין. 
+
+ולכן אני אומר, הפיקוד הוא פיקוד משטרתי, שצריך להיות, וכל הגופים כפופים אליו, כפי שזה מתבצע בשוטף. מה שעובד בשוטף יעבוד גם בחירום. אני מזכיר, אני הייתי שר בממשלה הקודמת. דובר על זה, אבל היינו אחרי מלחמת לבנון השנייה ואמרו שכרגע לא ניתן לבצע את המהלך הזה. היה השר דיכטר, אני תמכתי – שני האנשים היחידים. כרגע זה ניתן, הדבר הבשיל, ואפשר ללכת למהלך הזה. זה מהלך לא פשוט, וצריך להתקדם אתו. אמרתי: מהגבולות החוצה – הצבא; מהגבולות פנימה זה המשרד לביטחון פנים על כל זרועותיו. אני חושב שזו תפיסה נכונה, בעיני. 
+
+
+ תודה לך. חברת הכנסת מיכל רוזין. 
+
+
+ כבוד השר, פרויקט של משטרת ישראל להגדרת הנשים כאישיות מאוימת ולמעצר מוקדם של הגורמים המאיימים, הביא לכך שברמלה ולוד סיכמו שנה ללא רציחות, לעומת ארבעה מקרים ב-2011. כל אישה מהיישובים הערביים בתחומי המחוז, שהתקבל מידע מודיעיני שבכוונת מישהו מבני משפחתה לפגוע בה, הוגדרה מיידית כאישיות מאוימת וזכתה לסל אבטחה על מנת לשמור על שלומה. אני רוצה לשאול מדוע, אם כן, לא מופעל הנוהל הזה לגבי כל פיסת אינפורמציה שמגיעה למשטרה – אם זה מהרווחה ואם למשטרה עצמה – כתלונה על-ידי האישה, כדי באמת להגן על אותן נשים שמגיעות. אנחנו יודעים שרבות מהנרצחות פנו לפני כן, אם לרשויות הרווחה, אם למשטרה, ובעצם היה סימן מוקדם וידעו על כך. מדוע הנוהל הזה אינו מופעל בכל המקרים? תודה. 
+
+
+ חברת הכנסת מיכל רוזין, לגבי רמלה-לוד – מחר אני בלוד, במקרה; לא תכננו לדבר על זה, אבל מחר אני בלוד. כי לוד, לקחנו אותה כדגם למקום שחייבים להביא את השינוי אליו, ונעשו שם דברים נהדרים. יש פה, נדמה לי, חבר כנסת, איציק, שחי שם. אבל אני אומר, לוד כדגם – ויש ירידה ברציחות. יש ירידה, את צודקת, גם בלוד וגם ברמלה, ובכלל במגזר הערבי, בגלל הפעילות המשטרתית. נתתי עדיפות – אני אומר – למגזר הלא-יהודי. נתתי את זה. ולכן אנחנו את רוב הפעילויות מבצעים שם, כדי להוריד. אנחנו מוצאים שם רצח על כבוד המשפחה – דבר איום ונורא; אנחנו בכלל לא רוצים – מה זה על כבוד המשפחה לרצוח נשים? זאת דוגמה אחת, הנושא הזה במגזר הערבי. באמת אנחנו פועלים ועושים עבודה באמת רבה, ויש לזה גם תוצאות. 
+
+ הנושא של נוהל של המשטרה לתת הגנה לאותן נשים – אני אומר לך, אני לא מכיר. אני יודע שאם למשטרה מגיעה תלונה שאישה מאוימת, שהיא אומרת לבת משפחה, למישהו מהמשפחה, היא אומרת שהיא מאוימת – אבל לתת אבטחה או סל אבטחה, היא לא נוקטת. גם לגבי ראשי רשויות ואישי ציבור אנחנו לא נותנים את הסל, אנחנו פשוט מפנים את האמירה, והרשות המקומית בדרך כלל נוקטת את הפעולות האלה. כלומר, בסוף – ובסוף זה תקציב. סל אבטחה זה תקציב. 
+
+
+ – – – נשים – – –
+
+
+ המשטרה לא עושה את זה. אני אומר את זה: היא לא עושה את הדברים האלה. בדרך כלל גם ברשויות, ראשי ערים שמאוימים, לצערי – עשרות ראשי ערים כאלה יש – נוקטים פעולה והם מקבלים את זה דרך – ומשרד הפנים גם מתקצב את זה בחלקו. ביקשנו להוסיף תקציב – היה שר הפנים לפני. אני אומר ששם צריך לבוא באמת – הקופה הזאת, שבסוף ייקחו ממנה, אם יש איום כזה צריך לקחת מאותה קופה של משרד הפנים דרך הרשות המקומית. אבל מי שקובע שקיים איום זה המשטרה, ולהבנתי היא עושה את זה.
+
+
+ תודה לך. חבר הכנסת מסעוד גנאים.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כבוד השר, בתחילה אני מברך אותך. אין ספק שעשית הרבה דברים.
+
+שאלתי הראשונה: פורסם שלפני כשנה נעשה דוח על-ידי מבקר המשרד שלך, מבקר משרד הפנים, על כל עניין אבטחת בתי-הספר. הדוח הצביע על הרבה דברים חמורים, ובהם שהמשטרה לא עוקבת אחרי חברות האבטחה, וגם יש מאבטחים של מוסדות החינוך, בתי-ספר, שהם לא מתאימים למשימה הזאת. פורסם שמפכ"ל המשטרה אסר פרסום דוח זה. אני שואל, האם זה נכון, ולמה ומה נעשה? 
+
+ שאלה שנייה היא לגבי האלימות והפשע וכל העניין של הנשק בחברה הערבית שאנחנו מרבים לשאול אותך על דברים האלה. נכון, יש דברים שהם נעשים, אבל אני שואל לגבי כמה מקרי רצח שעד עכשיו לא פוענחו כמו בשפרעם לפני שנה וחצי, יאסר מטאוע, בג'דיידה-אלמכר – אנס קיאל; יש כמה שמות. אז אני שואל לגבי השמות האלה, ובכלל כי הכלל ידוע: לא תפסת, לא הענשת, אז זה אור ירוק לרצח או לקטל הבא. 
+
+ שאלתי השלישית היא לגבי פשע "תג מחיר", וגם היום שמענו שהיה דבר כזה בכפר פלסטיני. מה המשרד לביטחון הפנים – – –
+
+
+ מה השאלה השלישית?
+
+
+ על כל הפשע של "תג מחיר".
+
+
+ "תג מחיר".
+
+
+ "תג מחיר", כן. היום גם שמענו על ניקוב צמיגים, שרפת לא יודע מה בכפר פלסטיני. אז אני שואל, מה משרדך עשה בעניין הזה?
+
+ושאלה אחרונה לגבי כל הפרויקט של "עיר ללא אלימות". הפרויקט הזה ישנו בעשרות או בכמה יישובים במגזר הערבי, בערים הערביות, בכפרים ערביים, אז שאלתי: האם המשרד עשה איזה הערכה ובדיקה לגבי כל הפרויקט הזה – האם הוא באמת יעיל, האם הוא באמת הצליח למגר את הפשיעה או האלימות? תודה.
+
+
+ טוב, אני גם אנסה בקצרה, כי באמת כל שאלה זה שאלה.
+
+
+ – – – באותו נושא, כי אני הדובר הבא – – –
+
+
+ בבקשה.
+
+
+ כבוד היושב-ראש, אדוני השר, אני מחזיק כאן חוברת שחילקתם לנו בכניסה, כשנכנסתי. נורא נחמד. אני רואה אישה ערבייה עם מטפחת לבנה מחייכת, ולידה: 69% חשים תחושת ביטחון אישי באזור מגוריהם במגזר. אני תוהה ושואל את עצמי אלף ואלף שאלות. מאיפה הנתונים האלו? אדוני השר הביא אותם? אני כבן מגזר שסובל לא מפשע ולא מאלימות – אנחנו עברנו מדרגה, זה טרור של פשע. מה שעובר המגזר הערבי – טרור, טרור, טרור. אין יום שאין בו יריות, אין שבוע שאין בו נרצחים. אנחנו שמענו על תוכניות אין-ספור, המלצות ומילים חמות, וחבל על ה-. אבל בסופו של דבר תחושת הביטחון האישי היא לא בדיוק כמו שהיא מופיעה בספר. אני שואל את כבוד השר: מתי? אני רוצה לשמוע תוכנית מעשית שהתוצאות בשטח ייראו אחרת, שהאזרח הערבי במדינת ישראל אכן יתחיל להרגיש כמו ידידו, כמו שכנו האזרח היהודי, עם ביטחון אישי. אבל תוכנית מעשית, כבוד השר, כי המלצות שמענו רבות ודובר רבות בנושא. תודה.
+
+
+ טוב, לגבי השאלות – אני אעבור ככה – מאבטחים לא ראויים או מאבטחים – בתוכנית שפורסם שמבקר המשרד עשה, חבר הכנסת גנאים, קיימתי על זה דיון לפני מספר ימים. מה שאפשר לפרסם – אנחנו הפנינו את זה ליועץ המשפטי לממשלה שיבחן מה ניתן להוציא ומה לא ניתן. אני מעריך שבימים הקרובים נקבל את התשובה, ומה שנוכל להוציא – להוציא. יש שם כמובן כמה דברים שצריך לטפל בהם בכל הנושא של מוסדות חינוך, גם במגזר הערבי, גם במגזר היהודי. יש שם כמה דברים שצריך לעשות. לא תמיד זה באשמת המשטרה, אבל נעזוב את זה כרגע כי הדוח כדוח צריך לצאת. מה שאפשר לפרסם אנחנו נפרסם.
+
+ מקרי פשע לא מפוענחים במגזר – לצערי, זה קיים לא רק במגזר, גם במגזר היהודי זה קיים. 
+
+ הנושא של הפשיעה במגזר הערבי, ואני מתייחס לחבר הכנסת – ברח לי רק השם.
+
+
+ עיסאווי פריג'.
+
+
+ פריג'. אני אומר שכל הנושא, מאחר שאני עם גנאים כבר ארבע שנים ואתה – הנושא הזה, אמרתי, זה אחד הנושאים שאנחנו מטפלים בהם, אחד הנושאים. זה לא "זבנג וגמרנו", זה לא היום אתה שם תוכנית, מחר יש ביצוע. זה לא, זה לא נכון. זה תוכנית שצריך להמשיך להתעסק אתה. אמרתי את הפרויקטים. גם "עיר ללא אלימות" וגם השיטור העירוני, גם תחנת משטרה שהקמתי בטירה, לדוגמה אני אומר, אבל גם המתחמים באותם מגזרים שהקמתי. זה גם נותן תחושה יותר טובה. למנוע את הרצח הבא – לא.
+
+ הנושא של הנשק הלא-חוקי – אני דיברתי על זה גם בסקירה. ישנם עשרות אלפים של כלי נשק. אני לא הבאתי אותם לשם. לא צריך – – –
+
+ 
+ – – –
+
+
+ לא, תרשה לי. פריג', תרשה לי. לא כל דבר באים: אתה תנקה ואתה זה. התפקיד זה שלך ושלי, קודם כול, ששנינו מחוקקים ושנינו צריכים לדאוג שלמטה יעשו. גם האזרחים יש להם אחריות, וגם ראשי היישובים יש להם אחריות, וגם העברייניים יש להם אחריות. אי-אפשר לבוא רק למשטרה ותבואו ותגידו – – – אתה יודע את זה לא פחות ממני – – –
+
+ 
+ – – – לקחת את החוק לידיים?
+
+
+ סליחה? סליחה?
+
+
+ כשאתה אומר – – –
+
+
+ לא, לא. לא לקחת את החוק, חס וחלילה.
+
+
+ לקחת את החוק לידיים?
+
+
+ לא, אתה לוקח את זה למקומות אחרים. מה זה לקחת אחריות? כשאני בא ואני מבקש, למשל, תתגייסו למשטרה. פיניתי עשרות תקנים. רציתי שירות הלאומי, רציתי מתנדבים. אתה יודע כמה מגיעים לשם? גם סיוע אני צריך לקבל מכם, ולא רק ולהגיד: אתם תעשו ותעשה, או המשטרה תעשה ותעשה. גם סיוע של השלטון המקומי ושל התושבים שישמרו על עצמם, כמו שקיים שיטור עירוני ויש שם מפקחים ויש שם סיירים שכל אחד דואג לביטחון ��אישי. אתה חושב שאני יכול להביא עשרות שוטרים בכל עיר ועיר? אי-אפשר לעשות את זה. זה גם לא בר-ביצוע, ולכן יש מוקדים של פשע, יש ארגוני פשיעה. ארגון כמו עבד אל-קאדר, ניקח, בטייבה. אתה מדבר, גנאים. עבד אל-קאדר, הארגון הזה שנה שלמה טופל. למעשה, אנחנו יכולים להגיד: הארגון הזה כבר בקריסה אמיתית. רובם נכנסו לבתי-הכלא. תראה מה קרה בראמה, ואתם מלווים את זה. תראה מה שהיה שם. הארגון שם טופל כמו שצריך בשנה האחרונה, ועוד ארגונים יטופלו במהלך 2013. זה ארגוני פשיעה שגדלים באמת על מרבדים של פשיעה מקומית וצעירים וסמים והיקפים של פעולות פליליות והם יורים לכל עבר.
+
+ אני בא, אני רואה ראשי ערים. אתה יודע כמה ראשי ערים במגזר הערבי מאוימים בירי, בזריקות מטענים? יש שם תופעות קשות מאוד. אני אומר, בכל דבר צריך להתחיל את המהלך, ומה שאני באתי וסימנתי זה ההתחלה, ולתת תעדוף למגזר גם באיסוף, גם במבצעים, גם בהקמת המתחמים, כדי לתת תחושת ביטחון יותר טובה.
+
+  אני לא יכול להבטיח שלא יהיה מקרה רצח, הלוואי שהייתי יכול להבטיח. אני לא יכול להבטיח שלא יירו. אני יכול להגיד, רבותי, שצריך להמשיך להתעסק בדברים האלה. אני אומר, רוב הכסף או רוב התקציב והתוספות של מאות שוטרים שהיו הופנו לטובת המגזר, כולל הפרויקטים. לקחנו ב"עיר ללא אלימות" ושיטור עירוני, ובדגש על "עיר ללא אלימות", והרשות למלחמה בסמים ואלכוהול – נתנו במגזר הערבי על חשבון המגזר היהודי. אני עשיתי את זה. הדברים האלה נעשו. אבל לבוא ולהגיד לך שאנחנו נמגר את הפשיעה? תראה, כשמתפוצץ רכב בחולון או בבת-ים – מה, זה לא קורה? לצערנו, צריך להמשיך להתעסק עם זה. לכן, אמרתי: תחושת הביטחון – צריך להמשיך להילחם בזה. זה לא דבר שאפשר להפסיק אותו. יש מקרים שצריך להמשיך, יש הרבה עבודה. אבל להגיד לך שאני מבטיח לך מחר גן-עדן ושאפשר להסתובב ברחובות ולא יירו שם בנשק לא חוקי? אני לא יכול להבטיח דבר כזה.
+
+ "תג מחיר" – אמרתי, חבר הכנסת גנאים: שנתיים או קרוב לשנתיים לא נעשו פעולות כפי שאני – נעשו פעולות על-ידי מחוז ש"י, על-ידי שירות הביטחון הכללי, על-ידי צה"ל. נעשו פעולות – קמתי ועשיתי מעשה, ואני אומר לך את זה. בשנה האחרונה אמרתי: ראש הממשלה, חייבים להפסיק את הטרור הזה, חייבים להפסיק עם זה, כי אחרת מישהו פה באמת ישלם מחיר, ודלקה כזאת, של פיגוע כזה, יכולה להדליק לנו את כל המדינה הזאת. הקמתי כרגע יחידה – 30 תקנים כבר נמצאים בהקמה, ועוד 50–60 תקנים נקבל בזמן הקרוב. נקים יחידה, כמו שהמשטרה יודעת לעבוד, גם בתחום המודיעין, גם בתחום החקירות, ואני אומר לך שאנחנו נהיה בעוד שנה במקום אחר. אני מקווה שהאירועים האלה ייפסקו. יש גם התקדמות בכמה מקרים שהיו, אבל המקרים הם מסוכנים וצריך להוקיע אותם. אנחנו עושים את הפעולות האלה, וסוף-סוף באמת התחלנו את התהליך הזה, אני מקווה שגם יהיו תוצאות.
+
+הנושא של מחקר על "עיר ללא אלימות" – אני אומר לך: מחקרים כל חצי שנה מונחים. מחקר חוץ, לא של המשרד. מחקר חיצוני. יש עלייה, באמת, ברמת שביעות הרצון, גם של ראשי הערים וגם של התושבים. הפרויקט של מצלמות ומרכז רב-תחומי ייתן עוד נדבך חזק, אבל בהחלט יש ערים שעדיין לא התקדמנו אתן, גם זה נכון; לא הרבה, אבל יש ערים שלא התקדמנו בהן. יש 120 ערים, והלוואי שהיה לי כסף להוסיף עוד 100 ערים, כי יש באמת דרישה לדברים האלה. תודה, היושב-ראש.
+
+
+ אני מודה לך. חבר הכנסת דב ליפמן.
+
+
+ אדוני השר, אתמול פורסם כי אישה הוטרד�� מינית באוטובוס משום שסירבה לעבור לשבת בירכתי האוטובוס. כחרדי מבית-שמש אני יודע שאי-טיפול במקרים כאלה מוביל להתגברות התופעה ולפגיעה בנשים. ברצוני לשאול, האם משרדך פועל לחקירה והגשת כתבי אישום נגד המטרידים, ומה בכוונתך לעשות כדי לוודא שהמקרים האלה לא יישנו?
+
+
+ חבר הכנסת דב, הדרת נשים – חמור מאוד. חמור מאוד. אני אומר את האמירה הזאת בצורה ברורה, חדה, שלא משתמעת לשתי פנים. למקרה הספציפי, בדקתי אותו לפני שנכנסתי לפה, במקרה; אמרתי, אולי דב ישאל אותי, אז באתי מוכן. ביום שישי האחרון נסעה נועה – אנחנו מדברים על אותה נועה, נכון? שנסעה באוטובוס מצפת לאשדוד. היא ישבה בקדמת האוטובוס. צעקו לעברה: טמאה, תעברי אחורה. בשלב מסוים בנסיעה האוטובוס עצר להתרעננות, ואז הניחו לה פתק על הכיסא שבו היא ישבה – היא ירדה מהאוטובוס – כתבו לה: תעברי אחורה. הגברת התקשרה למשטרה; מהאוטובוס התקשרה למשטרה. ואכן המשטרה המתינה לה, היא הגיעה לתחנה הסופית. היא המתינה, גבתה את העדות ממנה, נעצר חשוד בן 19 מנוסעי האוטובוס, הוא נחקר, הודה בהנחת הפתק ושוחרר בהתאם; אחרי שהחומר גובש. זה יעבור לפרקליטות. האם יש מקום להגשת כתב אישום? כרגע זה נמצא בחקירה.
+
+
+ תודה לך. חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה.
+
+
+ אדוני השר אהרונוביץ, לצד שוטרים אמיצים שעושים עבודתם נאמנה יש לא מעט מקרים של אלימות שוטרים כלפי בני מיעוטים, ובכללם עולים חדשים, אתיופים ורוסים, שהשוטרים נוקטים כלפיהם אלימות יתרה, כולל גידופים גזעניים; ואני בטוחה שגם אתה נחשפת למקרים כאלה, שעלו על סדר-היום הציבורי. אני רוצה לדעת מה המשרד שלך עושה בנדון.
+
+והשאלה השנייה: גם אם יש הגדלה במספר התקנים של חוקרי נוער וילדים, עדיין אנחנו רחוקים מהמצב האידיאלי, ויש תיקים שתקועים במשטרה ולא מגיעים לידי טיפול, אפילו ברווחה.
+
+
+ חוקרי נוער ו– – –?
+
+
+ ילדים.
+
+
+ ילדים זה לא אצלי, זה משרד הרווחה. אבל בסדר, חוקרי נוער. תודה, חברת הכנסת פנינה. לגבי אלימות שוטרים, אני אומר עוד פעם בצורה ברורה: אני לא מקבל ואני לא אקבל אלימות של שוטרים, נקודה. חד וחלק, לא אקבל. אבל כל מקרה צריך לבדוק עניינית, וצריך לראות. אמרתי: כל הנושא של שוטרים, תלונות כלפי שוטרים – המחלקה לחקירות שוטרים. טוב שזה יצא מהמשטרה לפני עשרות שנים, הרבה שנים, וטוב שיש מחלקה שמתעסקת בזה במשרד המשפטים, והיא מחליטה: פלילי, משמעתי, או סגירת התיק. אני מעביר את המסר הזה, המפכ"ל מעביר את המסר. אני חושב שהדברים האלה ברורים. לא נסבול. אני יודע לגבי אתיופים, אני יודע לגבי רוסים, ראינו את המקרה האחרון, ראיתי את זה בטלוויזיה, גם באשדוד, נדמה לי, שהכו והרביצו, וכל הדברים האלה. שאלו אותי איפה זה נמצא, בדקתי את זה, זה נמצא במח"ש כרגע. התיק נמצא במח"ש.
+
+
+ מעבר למח"ש מה המשטרה עושה? איזה נהלים אתם מעבירים?
+
+
+ קודם כול, אני מעביר מדיניות, והמדיניות ברורה וחדה, כפי שאמרתי, המפכ"ל מדבר על זה כמעט בכל שיחה ושיחה עם מפקדי המחוזות, המרחבים והתחנות. כמובן במסגרת החינוך, יש בכל זאת חטיבת חינוך, יש במסגרת כוח-אדם הנחיות וגם לימוד. מבחינת המפקדים עצמם, הם גם מנתחים אירוע. אחת לכמה זמן מנתחים את האירוע, והם מציגים את הדברים האלה ולומדים מהדברים האלה. יש דברים, באמת, שבסוף פוגעים בדימוי ובתדמית של המשטרה, ואת זה אני מסביר, ואני חושב שכולנו יודעים. זה מיעוט שבמיעוט, אבל הם פוגעים בתדמית המשטרה, ולכן את ועוד חבר�� כנסת מדברים על זה, ואתם צודקים. ואני אומר לכם: נמשיך, אני לא אתן להם הגנה, אני אוקיע את הדברים האלה, כי כל אלימות פוגעת בסוף בארגונים עצמם; פוגעת בהם, פוגעת בנו, פוגעת בכם. ולכן אני אומר מסר ברור: לא ניתן את ידנו לדברים האלה, לטיוח או לכל דבר אחר. מצד שני, צריך להמשיך בחינוך, וצריך לראות; לפעמים יש עימותים, ולא תמיד צריך לשפוט את המשטרה לחומרה, לפעמים האזרח או העבריינים – אני אומר את זה – וחס וחלילה לא האתיופים ולא הרוסים, אני מדבר על עבריינים – כשיש מפגשים בעיקר זה עם הבלשים, עם הסיירים. יש מפגשים ולפעמים נפתחת תקרית או התקהלות בלתי חוקית, או כל דבר אחר, והדברים האלה מגיעים בסוף למח"ש, והם סוגרים את התיק, כי באמת השוטרים פעלו או שהותקפו או כל דבר אחר. צריך לבדוק את הדברים האלה. 
+
+לגבי חוקרי הנוער – אני יודע שתגברנו את חוקרי הנוער. את אומרת: זה לא מספיק. אני אעשה בדיקה, ואני אעדכן גם אותך.
+
+
+ תודה לך. שוב, יש אחרי השר עוד ארבעה נאומי בכורה, אז אני שוב פונה ומבקש, תצמצמו את השאלות עד כמה שרק אפשר. חבר הכנסת באסל גטאס.
+ 
+
+ תודה, אדוני היושב-ראש, על ביטוי נכון של השם שלי. אדוני השר, אני שוב חוזר לעניין של הנשק הבלתי-חוקי בקרב האוכלוסייה הערבית. דיברת על הצלחה במלחמה בכנופיות, וזה היוצא מן הכלל שמעיד שזה אפשרי. אבל מה עם הנשק המסתובב ברחובות? שבוע שעבר נהרג צעיר באעבלין, רביע טוקאן, בן 19, בידי חבר שלו ושכן שלו בן 21. מאיפה הגיע הנשק לידי הבחור הזה? כל ילד במגזר הערבי יודע שאפשר לקנות נשק בקלות, והסוחרים מסתובבים לעיני המשטרה. אצלנו אומרים: אם הנשק הזה היה מופנה נגד יהודים, היו אוספים אותו ב-24 שעות. השאלה שלי היא, למה לא אוספים את הנשק? דיברת על מבצעים. אני לא רואה בשטח, לפחות, מתי ייעשה מאמץ לאסוף את הנשק הבלתי-חוקי ולמנוע מלכתחילה מהסוחרים למכור אותו בקלות כזאת.
+
+ שאלה שנייה, מה נעשה בעניין הפעילות הגזענית במגרשי הכדורגל, במיוחד בקרב הגורמים הקרימינליים שבין אוהדי "בית"ר ירושלים"?
+
+
+ הנשק הלא-חוקי – אנחנו נדבר על זה עוד הרבה, אני רואה, בשנים ובחודשים הקרובים, וזה אחד הדברים שחברי הכנסת כבר דיברו עליהם הרבה, ונעשו פעולות. אני לא יכול להגיד לך שכל הפעולות נעשו וכל הנשק נאסף, לא. אני אומר את זה לחבר הכנסת באסל – לא. יש הרבה נשק, אמרתי עשרות אלפים, להבנתי. הנשק מגיע, א. מיהודה ושומרון, ב. הוא מגיע מיהודים טובים שמוכרים לערבים, הוא מגיע ממחנות צה"ל, הוא מגיע ממחנות, ממשטרת ישראל או ממשמר הגבול. לא חסרים. אנחנו הרבה פעמים מוצאים שנפרץ מחסן נשק במחנה של צה"ל ונגנבו לא רק כלי נשק – נגנבו טילים, נגנבו כל מיני חומרי חבלה, והדברים האלה לצערי קיימים. הייתה לי שיחה גם עם הרמטכ"ל, גם עם מצ"ח, מהדקים את הדברים. יש מספיק, ברגע שמשלמים – בכסף אפשר לקנות כל דבר. 
+
+ולכן אני אומר שלמעשה היישובים לטעמי מלאים – גם במגזר היהודי. אני אומר כל פעם – גם במגזר היהודי, כי יש גם שם מטענים, ויש גם שם נשק. המבצע יצא – ב-1 בחודש ייפתחו התחנות לקלוט את כלי הנשק. אבל, רק בחודש האחרון קלטנו אלפי כלי נשק – מאות כלי נשק, לא רוצה להגיד אלפים, כולל, למשל, תותח תול"ר. אומר לך, באסל, מה זה? תותח תול"ר 106 הגיע. תגיד, מאיפה הביאו את התותח הזה – אני לא יודע. "גוריינובים". מאיפה הם מביאים את הדברים האלה? אני אומר לך, באסל, הנשק ישנו וקיים. עכשיו, אתה יודע את זה לא פחות ממני, אני קצת יש לי ניסיון. אנחנו נכנסים לחצרות, נכנסים לבתים, לא מוצאים את כלי הנשק; לא שלא רוצים, לא מוצאים. הם מסתירים את זה, ואתה יודע איפה מסתירים את זה. ולכן – או שאתה לא יודע. לכן אני אומר, קשה מאוד, צריך להמשיך להתעסק עם זה. זה חלק – אני אומר לך, מספרית, אלפי כלי נשק נתפסו גם על-ידי השוטרים ועל-ידי לוחמי משמר הגבול, ויש עדיין מה לעשות. לגבי הנשק – זה דבר שנמשיך להתעסק אתו. 
+
+ לגבי הגזענות, אני אמרתי ויצאתי בהתבטאות חריפה מאוד; אני לא אסבול גזענות במגרשי כדורגל, ולא בכל מגרש ספורטיבי אחר. לא אסבול את הדברים האלה; לא בהנפה, לא בדיבור ולא בצעקות, וכל הדברים האלה. אני אומר את זה, היו כבר עשרות מקרים, נפתחו תיקים, הורחקו מהמגרשים. אני חושב שמשטרת ירושלים, גם אחרי מקרה ההצתה של המועדון, עלתה עוד פאזה וגם היא תביא את הפענוח של מקרה ההצתה שם. אבל התופעות האלה הן מסוכנות – תופעה מסוכנת לדמוקרטיה בארץ. ולכן נמשיך באמת לטפל בזה, כך הנחיתי, ככה המפקח הכללי דיבר על זה, ונמשיך ללוות את זה. 
+
+ הייתה גם פגישה עם יושב-ראש ההתאחדות לכדורגל. נמשיך לטפל בתופעות האלה, של גזענות במגרשי הכדורגל, וניתן הגנה לאגודות – אני אומר, ניתן הגנה לאגודות, שהן בסך הכול סובלות מהדברים האלה. ראש האגודה הולך עם מאבטחים ושופטים, ומאמנים הולכים – זה טירוף, טירוף מערכות. נמשיך לתת את ההגנה, נמשיך לעצור. אני חושב שהמשטרה הבינה, היא טיפלה בזה עד עכשיו, עלינו עוד מדרגה, נטפל בזה ביד קשה. 
+
+
+ תודה לך. חבר הכנסת ניצן הורוביץ – איננו. חבר הכנסת מיקי לוי. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אני מבקש את רשותך להגיד תודה. גם זה מותר. 
+
+קודם כול אני רוצה להגיד לחברי הכנסת הנכבדים שיש לנו משטרה נהדרת, משטרה קטנה מאוד מאוד, עם משימות רבות. לפי החלטת הממשלה 911, גם ביטחון הפנים מוטל לפתחה של משטרת ישראל. אני אשמח מאוד אם כמה חברי כנסת יצטרפו אלי ונוביל מהלך של תוספת 1,500 תקנים למשטרת ישראל מדי שנה בארבע השנים הקרובות. אני מבטיח לכם שיפור בעניין הזה. 
+
+ חלפו ארבע שנים סוערות, עם אירועים רבים, שבהן כיהן השר אהרונוביץ כשר לביטחון הפנים. אני יכול להעיד, מתוך היכרות אישית של המאטריה ומתוך הבנה מקצועית, כי השר אהרונוביץ הוביל שינוי מהותי ומקצועי במשרד לביטחון פנים; שינוי חיובי, שינוי מבורך בתחומים רבים, רפורמות, בניין הכוח, הטיפול בפרט, לחימה בפשיעה, מערך הכיבוי ועוד ועוד. טביעת האצבע שלך, אדוני השר, ניכרת בכלל התחומים שבאחריותך. אני מבקש להביע את הערכתי והערכת חברי, חבר הכנסת דוד צור וחבר הכנסת משה מזרחי, לכלל העשייה שלך. תודה רבה. 
+
+
+ אין לי אלא רק להצטרף. 
+
+
+ – – –
+
+
+ "לייק" זה למעלה, נכון? למעלה. אז, מיקי, תודה רבה. באמת, אתה, כשפרגנתי לך ולמזרחי, הייתם בחוץ, אז דוד הנציג נשאר, קיבל את האיחולים שאני מאחל לכם, אבל החזרת לי את זה, אז תודה רבה לך.
+
+
+ חברת הכנסת מרב מיכאלי.
+
+
+ אדוני השר, אני חשבתי לוותר על השאלה שלי, אדוני השר, משום שסתיו שפיר, חברת הכנסת, שאלה מה שרציתי לשאול, אבל מה שקרה – שחשבתי שגילה הצעיר, כנראה, של חברת הכנסת שפיר, בלבל כנראה את כבודו ומנע ממנו לענות על השאלה שלה. 
+
+
+ הגיל הצעיר לא מבלבל אותי.
+
+
+ תרשה לי לחדד. השאלה היא, האם אלימות, מעצרים, התנכלות, מעקב אחרי פייסבוק של צעירות וצעירים אידיאולוגיים, ערכיים, שיצאו למחות נגד מדיניות הממשלה, האם זה תפקידה של המשטרה במדינה דמוקרטית? האם זו הדרך שבה צריך ��דכא מחאה לגיטימית, והאם המשטרה מוצאת את עצמה בנוח כשהיא משרתת דיכוי של מחאה לגיטימית באמצעים – איך להגיד – מפוקפקים שכאלה?
+
+
+ תודה.
+
+
+ חברת הכנסת מרב מיכאלי, אני אומר בצורה נחרצת: זה לא מתפקידה של משטרת ישראל לדכא – זו מילה איומה, אני פשוט לא מקבל אותה. אין בכוונתנו, כמובן, לא המשטרה ולא אני, לדכא חופש הבעה, חופש הפגנה, דברים שקיימים בכל מדינה דמוקרטית. עובדה, נערכו אלפי עצרות, אלפי תהלוכות. קרה אירוע אחד שסתיו דיברה עליו, אירוע אחד, אולי יותר, שצריך פשוט – התלונות הוגשו, ייבדקו.
+
+
+ אני מתכוונת לשנה שלמה, לא לאירוע אחד. 
+
+
+אז יכול להיות שנה שלמה. אני מקווה שהתלונות האלה הוגשו למח"ש. זה מה שאני מקווה, שהן נמצאות במח"ש והן נבחנות שם, ואני לא יודע מה דינן, אני באמת לא יודע. אבל הדברים האלה – אני אומר לגבי זה. 
+
+ לגבי דיכוי – לא יהיה, אנחנו לא נאפשר את זה, ואין שום כוונה כזאת, לא שלי ולא של המשטרה; ההפך, לאפשר. כן תפקיד המשטרה זה באמת לעלות ולבדוק ולהיות מספיק ערניים כדי להיות ערוכים לקראת הפגנה כזאת – כמה כוחות צריך להכין, איזה כוחות, אם יש הלכי רוח, אם יש דברים שצריכים באמת להעלות את רמת הפיקוד או להביא כוחות מיוחדים, או כל דבר אחר. נעזרים בכל הרשתות החברתיות. אני לא מכחיש את זה, זה דבר פתוח לקהל, ולמשטרה זה חלק מאיסוף המודיעין. להיכנס ולחפש מה היא ומה הוא – זה לא תפקידה. הכוונה היא באמת הלכי רוח, מוכנות לקראת עצרת, הפגנה, כדי להעביר אותה בצורה מושלמת; ודאגה לשלום הציבור. זאת הכוונה. 
+
+
+מעקב אחרי הפייסבוק שלהם לצורך איסוף ראיות, לא לצורך – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ דווח בעיתונים בהרחבה.
+
+
+ אז דווח בעיתונים. אתה יודעת כמה דווח בעיתונים שאני לא אחראי להם?
+
+
+ המשטרה לא הכחישה.
+
+
+ בסדר, יש הרבה דברים בעיתון שאני לא מכחיש אותם. 
+
+
+ – – –
+
+
+ אני לא מכיר דבר כזה. אני מכיר את עבודת המשטרה. אני מכיר אותם, ואני אומר לך שאין מדיניות כזאת, ואני יודע שגם אין מדיניות מלמעלה, בדברים האלה, לעקוב אחרי אנשים. איפה אנחנו נמצאים?
+
+
+ חיפושים בבתים, טלפונים מאיימים מהמשטרה, כל הדברים האלה נעשו. 
+
+
+ עוד פעם, הכול נעשה – אם יש תלונות, נבחן את הדברים האלה. אין פה מדיניות. יכול להיות שזו הייתה מדיניות מקומית של אותו מפקד שעשה את זה. זאת לא מדיניות – לא שלי, לא של המפקח הכללי ולא של פיקוד המשטרה. אין דבר כזה. אנחנו פשוט מאפשרים את זה, ועובדה שהעברנו את כל השנה, העברנו – כל העצרות הגדולות האלה – הייתי שם, אני אומר לך, זה עבר בצורה מושלמת, ואפשרנו.
+
+
+ שנה ראשונה כן, שנה שנייה לא.
+
+
+ בסדר, אז היו מקרים, צריך לבחון אותם, צריך לבדוק אותם. אבל לבוא ולהאשים שהמשטרה מדכאת הפגנות, או עוקבת אחרי אנשים, אחרי פעילים? רבותי, המרחק הוא באמת מרחק רב מאוד. זה לא קיים בלקסיקון שלי, שאני מכיר, ולא צריך לבוא ולהאשים את המשטרה בדברים האלה.
+
+
+ תודה לך. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני מוצא חובה נעימה להגיד לך תודה רבה. ניהלנו בעירי, דימונה – עד לפני שבועיים אני הייתי ראש העיר – יחד אתך את השיטור הקהילתי, דבר יוצא מן הכלל, ואני רוצה להגיד לחבר הכנסת פריג', ששאל, שזאת הצלחה בלתי רגילה, ואני מודה לך על זה. 
+
+ שאלתי נוגעת לפזורה הבדואית. אני גר בנגב. יש לצערי בנגב אזורים שהם אקסטריטוריאליים; אומרים לי שוטרים, כולל מפקדים בכירים במשטרה, שיש מקומות שלא נכנסים ��ליהם – ואני מבין את המורכבות. אני דרשתי אז בשיחה אתך, ואני שואל במפגיע, האם היום יש מדיניות לגייס שוטרים מהמגזר הבדואי? האם יש תקנים לכך, ומה נעשה בנדון? כי, להערכתי, זה יהיה פתרון חלקי אבל חשוב מאוד לבעיה הזאת, שלא מצליחים להיכנס ולפעול בחלק מהשבטים הבדואיים.
+
+
+ חבר הכנסת מאיר כהן, הנושא של הפזורה הבדואית הוא נושא שדנו עליו רק לפני שבועיים בישיבת הממשלה לגבי יישום דוח גולדברג. אישרנו את התוכנית על-פי המתווה החדש, עם התיקון שעשה השר בגין, שאתם מכירים. זה יבוא בטח לכנסת ישראל, ויהיו דיונים בוועדות, ויצטרכו לראות אם מקבלים או לא מקבלים. לטעמי, היא תוכנית טובה, סבירה; ותמיד יהיו התנגדויות לתוכנית הזאת, תמיד יהיו. השאלה היא, האם אנחנו באמת רוצים לתת פתרון, לא רק באכיפה אלא גם בהסדרה. לטעמי, בגין הלך עוד צעד אחד כלפי המגזר הבדואי, ואני חושב שזה פתרון נכון, וצריך ללכת אתו.
+
+ לגבי האכיפה, אמרתי – קודם כול, הוספנו, אני מבחינתי הוספתי אורגנים שם, כולל בערוער, כולל ברהט, כולל בביר-הדאג'. הוספתי את האירועים – ביר-הדאג', שאתה יודע שזה קרוב יותר אליך, לדימונה. גם אתמול וגם שלשום – אתן לך רק תיאורים שהותקפו ניידות, שברו ניידות; על מה? על הדבקה של צווי הריסה, כשמי שמוציא את הצווים האלה זה משרד הפנים, או הרשות המקומית, או המינהל, או לא חשוב. המשטרה באה עם הניידות לתת אבטחה – כוסחו הניידות שם. כלומר, אנחנו מתעסקים בחלקה – בחלקה, אני אומר – בעבריינות, באוכלוסייה לא פשוטה, וצריך להמשיך לאכוף את החוק שם. לזה הוספנו עוד 100 שוטרים. עכשיו נמצא עוד כוח נוסף, כדי ליישם את חוק גולדברג – שיהיה. אני חושב שיהיו שם 200–250 שוטרים תוספת למחוז.
+
+
+ האם מגייסים שוטרים מתוך הפזורה?
+
+
+ כן. זה שוטרים חדשים רק בשנה-שנתיים האחרונות. לגבי גיוסים בכלל, אני נתתי תעדוף למגזר הערבי, למגזר הבדואי, מכסף קואליציוני. פתחתי 200–300 תקנים, שיבואו להתגייס. חלקם הקטן באו – חלקם הקטן – מהבדואים. גם מהמגזר הערבי באו עשרות; לא המאות שרציתי. אני אומר שיש אפשרות. אני אומר גם, כל מי שעונה על הקריטריונים, יגויס. מאיר, אני אומר לך – שיבואו. כי כואב לי הלב לראות איך חייל בדואי שמשרת, ועושה את העבודה, ושנינו יודעים במה מדובר, ובסוף הוא לא מוצא פרנסה כדי לחיות; ואני אומר את זה לא רק על חיילים אלא גם תושבים נורמטיביים אחרים. שיבואו, יתגייסו – למשטרה, למשמר הגבול, ובכלל למשמר הלאומי או כל דבר אחר. מה שיש אצלי במשרד – אני מוכן לקלוט אותם, אין בעיה. אנחנו מגייסים מאות תקנים כל שנה, וניתן להם את התעדוף, ואם יש לך אנשים נקודתיים, אני מוכן לסייע. כן.
+
+
+ אני מודה לך. חברת הכנסת יעל גרמן.
+
+
+ כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי שנותרו במליאה, נושא נפגעי תקיפה מינית בכלל ותקיפה של ילדים ובני-נוער הוא נושא מאוד מאוד רגיש ומאוד כאוב. אני יודעת שחוקרי הנוער במשטרה עושים עבודת קודש, עושים עבודה מאוד רגישה. אני חושבת שגם כבוד השר מבין שכדי שבאמת נפגע או נפגעת של תקיפיה מינית ייתנו את אמונם בחוקר נוער, צריך להיות קשר מיוחד, וודאי צריכה להיות שפה משותפת. לכן צריכים להיות חוקרי נוער בשפה הרוסית, בשפה האמהרית, בשפה הערבית. שאלתי היום היא, האם יש חוקרי נוער חרדים שמייעדים ומיועדים לחקור בני-נוער נפגעי תקיפה מינית במגזר החרדי?
+
+
+ חברת הכנסת יעל גרמן, ידע אישי – אנחנו מחזיקים חוקרי נוער כאלה בתל-אביב ובירושלים, שבעיקר שם יש הריכוזים שאנחנו מכירים. אני לא בטוח שיש בכל תחנה ותחנה או בכל מרחב ומרחב. אבל חוקרי נוער למגזר החרדי, זה תופעה לא פשוטה, ואת מכירה את זה – גם נחשפנו בימים האחרונים או בחודשים האחרונים – זו תופעה, ויש דגש למגזר הזה, בעיקר בתחום תקיפות ועבירות מיניות. אבל החוקרים קיימים; לא מספיק אולי, אבל הם קיימים. צריך אולי להגדיל את זה – אבדוק גם מה קורה במשטרה.
+
+ לגבי הנושא של חוקרי המשטרה, הם עברו הכשרה, כמו שאת אומרת, חבורה מצוינת. צריך להגדיל אותה. לצערי, התופעה הזאת קיימת, היא מתרבה, ואגיד לך – גם אמרתי את זה בסקירה – הקמנו יחידה כדי לעקוב אחרי אותם עברייני מין, שמסתובבים אחרי שהם ריצו את עונשם. הם יוצאים, אותם פדופילים, שנקרא להם פדופילים, יוצאים. הקמנו יחידה שלמה בשב"ס, שנקראת "צור" היום, והיא עוקבת אחריהם, והרבה פעמים היא גם מונעת מקרים של תקיפה בזמן אמת. הדברים האלה נעשו. אני עכשיו גם נותן להם סמכויות נוספות, לאותם סוהרים – כי הם לא שוטרים – סמכויות של חיפוש ועיכוב. אני אכשיר אותם ואתן להם את הסמכויות. גם הם יעברו קורס הכשרה לעיכוב. הדברים האלה – כדאי לתת את המענה; ואולי אפילו נגדיל את היחידה הזאת. לצערי, התופעות האלה הולכות ומתרבות, אבל צריך להמשיך ולעקוב אחרי הדברים האלה. אני גם מעביר פעם בחצי שנה או פעם בשנה דוח מסודר לוועדת הפנים של הכנסת – מה קורה עם אותם עבריינים, או חוקרים, או כל דבר אחר; זה מגיע גם לכנסת.
+
+
+ מה מספר חוקרי הנוער?
+
+
+ בשפה הרוסית, האמהרית והאתיופית? אני אבדוק את זה.
+
+
+ חברת הכנסת רינה פרנקל.
+
+
+ אדוני השר, יש לי שתי שאלות קצרות, אם אפשר: מה אחוז חקירות המשטרה המוצלחות, ומה אחוז התיקים שנסגרו בלי לפתוח חקירה? 
+
+
+ מה השאלה השנייה? 
+
+
+ בלי הגשת כתב אישום.
+
+
+ בלי הגשת כתב אישום?
+
+
+ נסגרו בלי לפתוח חקירה.
+
+
+ חייבים לפתוח בחקירה. אין דבר כזה. שהתיקים נסגרים, את אומרת.
+
+
+ כן. לפי דעתי, המדדים האלה צריכים להיות שקופים לציבור, וכמו יעילות המשטרה – גם לציבור משלם המסים – זו שאלה אחת.
+
+השאלה השנייה, האם ידועה לך התופעה, שבזמן אחרון מכוניות המשטרה חונות בחניית נכים? זו גם כן, לדעתי, תופעה מאוד חמורה.
+
+
+ חברת הכנסת, לגבי חניה במקום של נכים, זו חניה אסורה, אין פה פשרות. רכב משטרתי שחונה בחניה של נכים עובר עבירה, לכל דבר. יש הרבה מקרים שיבואו ויספרו – אני לא מקבל אותם. יש שיבואו ויספרו: אני רק ירדתי לשנייה לקנות, או רק ירדתי לשנייה לבית-חולים – הדברים האלה מטופלים ברמת המשמעת במשטרה, ולפעמים גם לוקחים להם את הרכבים; את זה אני יודע מידע אישי. ולכן, הם מטופלים במלוא חומרת העבירה. אין אפשרות לחנות בחניית נכים, נקודה.
+
+ לגבי הנושא של אחוזי החקירות המוצלחות ואחוזי התיקים הנסגרים – אחוזים מדויקים אני לא רוצה לתת לך, אני רק יודע שיש אחוז גבוה מאוד יחסית – אני מדבר על המגמה – יש אחוז גילויים גבוה יותר, כולל בשנת 2012. ולגבי התיקים הנסגרים, שוב, מספר אני לא רוצה לתת לך, אבל אחזור אלייך עם תשובה.
+
+
+ האם זה מפורסם?
+
+
+יש ועדת הפנים והגנת הסביבה שמפקחת על עבודת המשטרה והמשרד לביטחון הפנים. אני מופיע לפניהם פעם – או פעם בשנה. הדוחות – הם מקבלים את זה על-ידי היושב-ראש באופן שוטף. הכול מונח בוועדת הפנים. את רשאית גם להעלות את זה בשאילתה או כל דבר אחר, ואני אתך לך את כל הנתונים. אני פשוט לא רוצה לשלוף פה נתונים שאני לא בקי בה��.
+
+
+ אדוני השר, איני שייך למפלגתך, אבל הייתה לי הזכות לשבת לידך בשולחן הממשלה. נדמה לי שזכית היום להרבה נחת מהרבה חברים ששיבחו את עבודתך. אני יכול להעיד שאכן בתקופה שאתה השר הממונה על ביטחון הפנים משטרת ישראל זזה קדימה הרבה שנים, ולא מעט בזכותך חסכנו הרבה כאבי ראש על-ידי זה שאיגדת הרבה מאוד גופים למערכת אחת. אני משוכנע ובטוח שטוב תעשה הממשלה אם תמשיך לתת לך להוביל את המשרד הזה. איחולי לך ולכל בני ביתך.
+
+
+ תודה רבה.
+
+
+
+
+ יש לי הכבוד המיוחד להזמין את חברי, חבר הכנסת מיקי רוזנטל, לנאום הבכורה שלו. חכה, חכה.
+
+
+אני מחכה.
+
+
+ מחבקים אותו ומנשקים אותו כאילו שהוא עולה חדש. חברים, תשמרו את הנשיקות למיקי רוזנטל.
+
+
+ למה? זה טוב, תקשיב, זהו, קשרים עם השר לביטחון פנים זה תמיד היה עניין לא רע.
+
+
+ – – –
+
+
+ בדיוק.
+
+
+ טוב. בבקשה, חבר הכנסת מיקי רוזנטל.
+
+
+ תודה רבה, חן חן. 
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני שמח על המעמד הזה ועל ההזדמנות שניתנה לי לומר את דברי. לכאורה זה מוזר, הרי במקצועי הקודם היו לי שפע של הזדמנויות להשמיע את דברי וגם אמרתי לא מעט דברים. רוב חיי הבוגרים הייתי עיתונאי, והמילים היו לי כלי עבודה מרכזי, ובכל זאת אני חש שלמילים מהדוכן הזה יש משמעות אחרת, שונה.
+
+לא כולם מסכימים אתי. אלה שאוהבים אותי יעצו לי לא להצטרך לפוליטיקה, ובין היתר הם השתמשו ממש בנימוק הזה. הרי בתקשורת, כך הם אמרו לי, דיברת בו-זמנית למאות אלפי אנשים, ומהדוכן הזה ישמעו אותך אולי עשרות, וכמה יקשיבו באמת? בודדים.
+
+ ובכל זאת ביקשתי להיות כאן, ואני ממש אסיר תודה על שנבחרתי. בדחילו ורחימו אני נכנס בוקר בוקר למשכן, הציניות נותרה מאחור. לעיתונות באתי כי חלמתי לתקן את העולם, ולכנסת ביקשתי להגיע ממש מאותה סיבה. ללא אנשים חולמים היקום הוא מקום עגום מאוד. חלילה לנו אם נפסיק לחלום. החלום הוא גם נחמה, החלום הוא גם תקווה. מותר לנו לחלום על מדינה טובה יותר, על חברה צודקת יותר ושוויונית יותר, וראוי מאוד שנאמין בזה ונאמין שזה אפשרי. אני מאמין, ואני כאן כדי להיאבק על מימושו של החלום הזה.
+
+חברי כנסת נכבדים, גם אם החלומות שלנו שונים זה מזה ולעתים סותרים זה את זה, כולנו חשים שהחברה הישראלית ממש מייחלת להתחדשות. זוהי שעת רצון נדירה, נדמה לי, גם בבית הזה. המילה "תקווה" חוזרת לשיח, ריח של שינוי לטובה עומד באוויר, והשאלה היא אם נשכיל לקחת את שעת הרצון הזאת ולהפוך אותה למשהו אמיתי.
+
+ידידי יאיר לפיד, אני באמת מסתכל עליך בעונג רב, אבל אני רוצה לשאול אותך, למה לחלום בקטן? זאת אומרת, שוויון בנטל הוא ערך חשוב ומטרה ראויה, אבל מה, שוויון בין נשים לגברים לא? ושוויון בין פריפריה למרכז – לא מטרה ראויה? ובין ערבים ליהודים? 
+
+
+ זה מופיע.
+
+
+ למה רק דגל אחד? בוא נניף את הדגל של השוויון – – –
+
+
+ אבל זה מופיע במצע.
+
+
+ תקרא את המצע.
+
+
+ זה מופיע במצע, נרגעתי. 
+
+ לא, באמת, השאלה החשובה איננה אם הממשלה הזאת קטנה מדי או גדולה מדי, אלא – האם היא מנהיגה אותנו למחוזות הנכונים?
+
+שלא נטעה בעניין הזה, קצה נפשו של הציבור הישראלי במדיניות החברתית והכלכלית שהנהיגו הממשלות שלנו בעשורים האחרונים, המדיניות שממנה צמחו רוב התחלואים של החברה הישראלית, לדעתי. הציבור לא ישלים יותר עם הפערים הכלכליים ההולכים ומתרחבים, עם הפגיעה המתמשכת בשירותים החברתיים, עם המהלכים הכוחניים של אלה שמקורבים לצלחת, עם הרמיסה של זכויות עובדים, עם ריכוז העושר בידי מעטים, עם הגידול בעוני, ועם חוסר יכולתו של הדור הצעיר להבטיח את עתידו בארץ הזו; לא ישלימו עם זה יותר. מי שחושב שאפשר למרוח את הדבר הזה – זה נגמר.
+
+אלה המטרות לשמן נבחרנו ועליהן ישפוט אותנו הציבור, אבל לא רק על המה, לא רק על התוכן, אלא גם על האיך, על הדרך. הציבור מאס בשחיתות ובניצול לרעה של המשאבים הלאומיים למימוש אינטרסים אישיים וסקטוריאליים; הציבור מאס בקנוניות הפוליטיות. הציבור מצפה מאתנו, נבחריו, לניקיון כפיים ולדרך ארץ; הציבור דורש שאלה שמנהלים את חייו יישאו באחריות ויעשו את זה בשקיפות מלאה. רק כך נוכל להחזיר את האמון ההכרחי של הציבור ברשויות השלטון.
+
+חברה מתוקנת היא חברה שמונחית על-ידי תפיסה ציבורית של צדק, של חלוקה הוגנת של משאבים. דיבורים על צדק אינם נחשבים לעשיית צדק, כמו שלדיבורים על שלום אין שום קשר לשלום. עד שלא יהיה הסדר הוגן עם הפלסטינים, לא יהיה כאן צדק חברתי. השלום הוא אינטרס מוסרי והוא אינטרס קיומי. שלום הוא הביטחון היחידי, וגם אם לדעת רבים אין עם מי לדבר, חובה עלינו לדבוק בעיקרון ולחתור לשלום תוך שמירה על מדינתנו וריבונותנו.
+
+ אלפיים שנה חיו היהודים ללא ריבונות משלהם, וזה לא היה סידור מי יודע מה מוצלח. אשרינו שזכינו לחיות ולחוות את דור התקומה. אני אוהב את המדינה הזאת, אני אוהב את אנשיה, אני אוהב את נופיה, וכמו רבים אחרים אני נושא עמי את צלקות הסיפור הישראלי והיהודי.
+
+משפחתי מצד אמי, משפחת ויקטור, גורשה מספרד, נמלטה להולנד, נדדה לגרמניה, ועלתה לישראל אחרי "ליל הבדולח". זו משפחה שחלמה לפני 500 שנה בשפת הלדינו, לפני 200 שנה היא חלמה בגרמנית, והיום בניה חולמים בעברית. אבל אז, בגרמניה, לצלילי מוזיקה קלאסית, חשבה בטעות שיהודי, אפשר שיהיה גרמני לכל דבר. הרי כולם העריצו שם את גתה, והשליכו את יהבם על קאנט ששחרר אותנו מהכבלים שכל כך העיקו על האנושות. 
+
+בתקופת שפינוזה נכנסו אבות אבותי לברלין דרך שער ששמו היה "שער רוזנטל". זה היה שער צדדי בחומה של ברלין, זעיר ממדים. דרך השער הזה נכנסו אז רק יהודים וחזירים, משום שהכניסה דרך השער הראשי נאסרה עליהם. החלום להיות כמוהם נגוז, עשרות מבני משפחתי נרצחו בשואה, אבל אני רוצה לשאול אם ההיסטוריה הזו מחייבת אותנו להסתגר בפחדינו מפני עולם עוין? או דווקא להפך, להצטרף למאבק האנושי נגד גזענות ונגד שנאת חינם? אני, באופן אישי, מעדיף את הסיפה על הרישה.
+
+כבוד היושב-ראש, גם מאבי ז"ל, שרגא רוזנטל, למדתי שיעור מאלף בחיים. הוא היה איש לח"י בנערותו, הפך להיות מגדולי התעשיינים בישראל הצעירה, הוא הפך מסגרייה קטנה למפעל עצום למיכון חקלאי. אני לא אגזים אם אספר לכם שבמו ידיו הוא בנה את המשוריינים שאתם רואים כל יום בדרך לירושלים, ממש במו ידיו. ובימי קום המדינה הוא הקים בתי-אריזה ודירים בקיבוצים ובמושבים הראשונים.
+
+ואבי חינך אותי כך – הוא אמר לי: תקשיב ילד, בעולם יש בני-אדם ויש אנשים. כל בני-האדם הם אנשים, אבל לא כל האנשים הם בני-אדם, ומה שמבדיל ביניהם הוא בסך הכול מילה אחת ושמה "עוול". בני-אדם רואים עוול ומקימים נגדו קול זעקה, ואחר כך נאבקים בעוול כדי למגרו, אפילו תוך סיכון עצמם. לעומתם, אנשים סתם, הם נוטים להתעלם מהעוול כדי שלא להסתבך וכדי שלא ייאלצו להסתכן ולהילחם נגדו.
+
+אבי נפטר כשהייתי ילד קטן, אבל לפני שהלך לעולמו הבטחתי לו שאני אשתדל להיות בן-אדם. גם ב��נסת הזו אנסה לפעול ברוח הזו – למנוע עוולות, לבלום פגיעה בחלשים ובמיעוטים. בעיני, תפקיד חבר הכנסת הוא קודם כול לבקר את פעולות הממשלה, לעצור רוע, לבלום טעויות – הן את אלה שנעשות בתום לב, ובוודאי את אלה שנרקמות בזדון. עניין זה קודם אפילו ליוזמות חקיקה, שזכו פה לתהילה בלתי סבירה מצד התקשורת. 
+
+ מילה אחרונה אני מבקש לבני משפחתי, לעפרה רעייתי ולשלושת בני, שללא תמיכתם האמיתית, באמת באמת, לא הייתי יכול להגשים חלומות. תודה רבה. 
+
+
+ נאום גדול ומרגש. חבר הכנסת אילן גילאון.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, יש סברה שחתולי רחוב מיטיבים לזהות אלה את אלה. ואני מתוודה שלבי יוצא אל חתולי הרחוב. בעיקר כאשר חתול הרחוב הוא בולדוג, ויש לו מגאפון, וכשמגרשים אותו מהדלת הוא נכנס מהחלון, וכשמעיפים אותו מהחלון הוא נכנס מהמרפסת, ולא חדל ולא מפסיק. או כמו שאומרים בפרסומת, זה הלוחם שלנו. 
+
+בעיני, מיקי מייצג את הנציג היותר אותנטי – אני יודע שמדברים הרבה על מעמדות – של מעמד הפועלים, שמבין שהבעיה המרכזית היא בעיה חלוקתית, והשאלה האמיתית שבה הפוליטיקה מתעסקת היא מי מקבל כמה ולמה ומי משלם כמה ולמה. ולכן חיינו הם חלוקות. 
+
+ אתה יודע, יש גם קנאה בפוליטיקה, גם לי אפילו. ומיקי הוא אחד האנשים שגרמו לי לקנאה למה האיש נמצא במפלגה שהוא נמצא בה ולא נמצא במפלגה שלי. אבל איך אומרים? ברוך השם, הוא נמצא כאן, וזה הדבר החשוב ביותר. 
+
+אני רוצה לספר לך סיפור שאולי הוא לא יודע. לאחר שהריבון הפריש אותי מן הכנסת החמש-עשרה ניסיתי לעבוד לפרנסתי, וניגשתי למכרז שיצא כאשר מיקי רוזנטל עזב את התוכנית "בולדוג". וניגשתי לאודישן. תראה, אני מודה שאני לא הצלחתי לקבל עבודה כמו שהייתה למיקי רוזנטל, אבל מיקי רוזנטל בהחלט הצליח להגיע למקום הזה כאן. אתה יודע מי נבחר, מיקי, בסופו של דבר? זה היה גיא מרוז. מה, הוא יותר בולדוג מאתנו, אתה חושב? תשמע כל מה שיושב-ראש הכנסת אומר לך, רק בדבר אחד אל תשמע כלום. תלמד את כל הפרוצדורה בעל-פה. בדבר אחד אל תשמע כלום ותנסה להמשיך להיות בולדוג, כי זה מה שיותר צריכים להיות, ואנחנו צריכים את זה יותר מכל דבר אחר. 
+
+ הפנים של הציונות הבאה, מיקי, הן פנים מעמדיות. מדובר ב-100 שנים, לא בעשר ולא ב-20. אנחנו מתחילים – אני בכלל לא מאמין שאידיאולוגיות מתות. הן גוועות כל 100 שנים ומתחילות מחדש כל 100 שנים, כי אחרת אין טעם לשום דבר. ו-100 השנים הבאות הן 100 שנים של ציונות מעמדית, הייתי אומר בתנועה כמעט הפוכה למה שבן-גוריון אמר בתחילת הדרך, בהקמת המדינה, שלהפוך ממעמד לעם – ב-100 השנים הבאות, מיקי, עלינו להפוך מעם למעמד, לפחות לתקופה של 100 שנים. 
+
+אז לכן אני רוצה להגיד לך, אדון שקשוקה, שאתה מאוד מקובל ורצוי בצל קורתנו. ברוך הבא לכאן. תמשיך עם הבולדוגיות הזאת כי היא יאה לך, מתאימה לך, וזו הדרך האמיתית להיות לוחם, נון-קונפורמיסטי ושליח ציבור כפי שצריך. וכמו שאומרים בצרפתית – אבל אסור להגיד פה שום דבר בצרפתית כי זה לא ממלכתי – comme il faut. כך אומרים. תודה רבה. 
+
+
+ תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. אני גם אומר תודה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל, ואני מאחל לו הרבה הצלחה בכל אשר יעשה. ישכיל ויצליח. אני רוצה להזמין לנאום הבכורה את חבר הכנסת אליהו בן-דהן.
+
+
+ הרב. 
+
+
+ הרב. בדרך כלל לא נותנים תארים. תתרגלו לזה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, "אין המדינה האושר העליון של האדם. זה ניתן להיאמר במדינה רגילה, שאינה עולה לערך יותר גדול מחברת אחריות גדולה – – – מה שאין כן מדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחקוק בהווייתה תוכן האידיאלי היותר עליון שהוא באמת האושר היותר גדול של היחיד. מדינה זו היא באמת היותר עליונה בסולם האושר, ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כיסא ה' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ה' אחד ושמו אחד, שזהו באמת האושר היותר עליון". 
+
+ דברים נפלאים ומרוממים אלו נאמרו על-ידי הרב הראשי הראשון לישראל, הרב הגאון הרב אברהם יצחק הכהן קוק, זכר צדיק לברכה, בספרו "אורות ישראל" שנים רבות לפני הקמת מדינת ישראל. דברים אלו קובעים לנו את מעמדה הרוחני המיוחד של מדינתנו. ברוך השם, זכיתי ללמוד חמש שנים בישיבת "מרכז הרב" שאותה הקים הרב קוק. מדינת ישראל אינה ככל המדינות אשר בעיקר נועדו להיות מקום נוח לתושביהן. למדינתנו יש ייעוד אידיאלי גדול – להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש המהווה אור לגויים ויסוד כיסא ה' בעולם. ומכך צומחת האחריות החברתית והלאומית של כולנו. 
+
+ בשטף החיים הרגיל, ובמיוחד בזמן בחירות, מתחדדות העמדות בין הקבוצות השונות בעם, מוטחות האשמות אחד כלפי השני, ולצערנו, מובלטים הדברים השליליים בעמנו ובמדינתנו. אך אל לנו לשכוח את הטוב והחיובי שבה. מעתה עלינו להשתדל להיות ענייניים, להביט קדימה ולפעול למען האינטרס הלאומי והפרטי של אזרחי המדינה. אלפיים שנה חלמנו על מדינה משלנו. בשנות הגלות הארוכות, בפרעות, ובגזירות הקשות שסבל עמנו, וגם בשואה האיומה, המשכנו לחלום על ארצנו. ברוך השם, זכינו לממש את חלומם של כל אלו שעונו, עלו על המוקד ומתו על קידוש השם. 
+
+ בית זה שאנו יושבים בו כעת הוא סמל ומופת לתקומת ולתחיית עם ישראל בארצו ולהגשמת חזון הנביאים בדורנו. שם המקום, "כנסת ישראל", נגזר מן הכנסת הגדולה שהנהיגה את עם ישראל מלשכת הגזית בתקופת בית-המקדש השני וקבעה חוקים ותקנות לעם ישראל. שמעון הצדיק, שהיה משיירי אותה כנסת, קבע בדבריו את שלושת הדברים שעליהם העולם עומד: התורה, העבודה וגמילות חסדים. 
+
+ ללא התורה אין קיום לעם ישראל והוא כגוף ללא נשמה. עם ישראל שואב את זכותו ההיסטורית על ארצו מהתורה הקדושה. חשוב לנו לומר זאת בקול רם ונישא, במיוחד בימים אלה שבהם נשמעות טענות על גדיעת קרן התורה כביכול. אני מאמין כי יש לשמור על זכותם של לומדי התורה להגות בה יומם ולילה, כמו שכתוב בירמיהו: "אם לא בריתי יומם ולילה חֻקוֹת שמים וארץ לא שמתי". 
+
+יחד עם זאת, אל לנו לשכוח את היסוד השני שעליו העולם עומד – העבודה. רק בשבוע שעבר, בתפילת ראש חודש, קראנו במזמור ק"ד בתהילים את סדר העולם לפי דוד המלך: "יֵצא אדם לפעלו ולעבֹדתו עדי ערב". יש להדגיש כי אין ביציאה לעבודה כדי לפגום בתלמוד התורה, להפך, "כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון". כמו שיש להגן על לומדי התורה יש לכוון את אלו שאינם נושאים בעול התורה לשאת בעול הפרנסה ובעול הצבא. אני אומר את הדברים כמי ששילב לימוד תורה ושירות בצה"ל ואף בני וחתני משלבים לימוד תורה ושירות בצה"ל.
+
+ הדבר השלישי העומד ביסודו של העולם הוא גמילות חסדים. מחובתנו כחברי כנסת וכמייצגי העם להיות רגישים לסבלו, לצרכיו ולבעיותיו הכלכליות ולעשות ככל אשר לאל ידנו לעזור לסייע לכל נצרך. זהו תפקידנו ולשם כך נבחרנו. 
+
+עם הקמתה של המדינה, שהיא לדעתי ראשית צמיחת גאולתנו, ראינו את התחדשות עם ישראל בארצו, קיבוץ הגלויות ושיתוף הפעולה בין כל חלקי העם לשם הקמת מדינתו. למרות שלכאורה הקמת מדינה כרוכה רק בפעולות גשמיות רבות, למעשה לא היה זה מעשה חול אנושי רגיל, שכן הופעת העצמאות הישראלית היא גילוי שכינת ה' בעולם ואחד הנסים הגדולים שקרו לעם היהודי במאות השנים האחרונות.
+
+ יודע אני כי טרם הגענו להגשמה מלאה של חזון הרב קוק זצ"ל. אנו עסוקים עדיין בתיקון חיי היום-יום וקשייהם, בטיפול הכרחי בנושאים חברתיים, בשיפור החיים של בני המעמדות השונים, בהבטחת השוויון לכל אזרחי המדינה, בביטול הפערים בין המרכז לפריפריה, בנושאים ביטחוניים כבדים וחמורים ובנושאים מוסריים וחינוכיים. עדיין המלאכה מרובה לפנינו כדי שנהיה לפחות חברת אחריות גדולה וצודקת. אבל אסור לנו לאבד את החזון האידיאלי. אם נדע להתרומם מהשגרה ולכוון דעתנו ומעשינו אליו, אזי נתקדם מאוד ונתעלה להגשמתו. כאן בכנסת, ביכולתנו כחברי כנסת לתרגם את האידיאל לידי מעשה. 
+
+ברשותכם, אמנה מספר נושאים שברצוני לעסוק בהם ולקדמם, אם ירצה השם. נושא אחד הוא המשפחה בחברה הישראלית כאבן היסוד לבניית העם. לשם כך אפעל למציאת פתרונות במסגרת ההלכה בענייני נישואים וגירושים, חיזוקו של התא המשפחתי, העמדת טובתם של הילדים ראשית כול ולפני הכול, גם בשעות הקשות, הסדרי ראייה ומשמורת. כך פעלתי בתקופת כהונתי כמנהל בתי-הדין הרבניים להצלתן של אלפי נשים עגונות ומסורבות גט וכך אפעל, בעזרת השם, בעתיד.
+
+ הנגשת שירותי הדת לכל אזרח ואזרח במדינת ישראל הוא נושא נוסף; בין היתר, הקלה בתהליך המינהלי של רישום הנישואים והגיור, פתיחת האפשרות לגייר כהלכה כל אדם שנמצא במדינת ישראל ומעוניין להיכנס לעם היהודי, בין אם הוא תושב המדינה או אזרח מדינה אחרת. פעולות אלו נועדו לחזק את מעמדה של תורת ישראל והמסורת היהודית ככאלה ששייכות לכולם ולכל אחד מאתנו.
+
+ נושא שלישי הוא חיזוק תודעת זכותנו על הארץ וההתיישבות בה. זכיתי להיות ממקימי היישוב חיספין שבגולן, שהוקם סמוך למקומו של היישוב היהודי הקדום חיספיא המוזכר בתלמוד, וממתיישבי היישוב בית-אל. בעזרת השם אפעל להסדרת היישובים שעדיין לא הוסדרו בהתאם לכללים שנקבעו על-ידי ועדת השופט אדמונד לוי ולהרחבת ההתיישבות בכל מרחבי ארצנו.
+
+ אדוני היושב-ראש, היום לפני 59 שנים, בח' באדר התשי"ד, עלה בסערה השמימה חייל אלמוני עד אז, נתן אלבז. נתן, שעסק בפירוק רימונים, הטיל עצמו על רימון שנצרתו נשלפה כדי להציל את חבריו במחנה. הוא עלה ממרוקו בגפו, וכחייל בודד גם בחופשות היה נשאר במחנה כיוון שלא היה לו לאן ללכת. חבריו סיפרו שלמרות בדידותו שמר תורה ומצוות גם במסגרת הצבא. אני נרגש לספר לכם שביום שבו נתן אלבז, זיכרונו לברכה, עלה השמימה, נולדתי אני במרוקו. שנתיים לאחר מכן עליתי לארץ עם הורי ואחי הצעיר, והתגוררנו בבאר-שבע, בשכנות ל"מחנה נתן", שנקרא על שמו של נתן אלבז. הערבות ההדדית ומסירות הנפש של נתן מתחברות דרך מסירות הנפש של בני העם היהודי בכל הדורות ועד למסירות הנפש שהתגלתה על-ידי רועי קליין, השם ייקום דמו, במלחמת לבנון השנייה.
+
+ חברות וחברי הכנסת, אני מזכיר לעצמי ולכולנו כי לא שררה אנו מבקשים, לא כבוד אנו מחפשים, אלא כולנו שליחי הציבור, משרתיו ונציגיו. אנחנו נמצאים היום בכנסת מכוח האמון שנתן בנו הציבור ולא מכוח עצמנו. 
+
+אסיים בתקווה לעתיד שיחד אתכם הכנסת התשע-עשרה תיזכר ככזו שבה ראו נבחרי הציבור את מעלת חבריהם ולא חסרונם, כמי שהפכו את מטבע הלשון הנהדר הזה למציאות. אני מקווה שכולנו נוכל להתחבר כאן, כפי שעשו אבות אבותינו במעמד הר-סיני, כאיש אחד בלב אחד. נזכור שזכינו להיבחר על מנת לשרת את עם הקודש בארץ הקודש, להמשיך את שרשרת הדורות כאומה בארצה ולא כיחידים, ולשים לנגד עינינו תמיד את האידיאל של המדינה היהודית שהיא יסוד כיסא ה' בעולם.
+
+
+ תודה לחבר הכנסת אלי בן-דהן. אני מאחל לו שיתמלאו משאלות לבו ובכל אשר יפנה ישכיל ויצליח. יעלה לברך אותו חבר הכנסת שמעון אוחיון.
+
+
+ יש לי באמת עונג מיוחד לברך את ידידי הרב אלי בן-דהן. ראשית, שנינו בילינו את ילדותנו ונערותנו בבאר-שבע. לא כאן המקום לספר חוויות עוד מהתקופה שאביו היה מקרין לנו סרטים ב"בית יציב" בבאר-שבע. יצאנו לדרך להשתלבות במערכות חברה והנה אנחנו נפגשים היום כחברים בכנסת ישראל. מי שעוקב אחרי קורות החיים של הרב בן-דהן יכול באמת לשים לב לייצוגיות המיוחדת, המגוונת והעשירה שהחברה בישראל באמת זקוקה לה. העניין שבעיני נראה ממש כמלח הארץ. 
+
+ גם הכשרתו הצבאית, המסירות שלו והשירות בצה"ל כקצין באגד הארטילרי, ההכשרה שלו בעולם הרבני הציוני, הביאו אותו לכך שבעצם הפך אותו למגשר, למתווך, למקשר בין המוסדות לשירותי הדת לבין הקהל הרחב, ואנחנו כבר היינו עדים למרחק, לפער שנוצר בין שני החלקים הללו. לראות אותו כשליח שנלחם בתוך המוסדות למען עגונות, למען נשים עגונות – ואני שמח היום שהוא גם הצהיר על כך שיצטרף ויחזק את התא המשפחתי בחברה בישראל. שכחנו את העניין הזה, את חשיבותו של התא המשפחתי. ואני מאמין שהוא יעשה זאת משום שהוא באמת מייצג ערכים באמת נדירים, ומשלבים כמה וכמה כוחות.
+
+אני מבקש באמת לקצר, לא נאריך בזה, כי גם השר יולי אדלשטיין רוצה לומר כמה מילים, ולאחל לך ברכה והצלחה בכל מעשי ידיך בכנסת.
+
+
+ תודה לחבר הכנסת שמעון אוחיון. אני מתכבד להזמין את השר יולי אדלשטיין לומר מספר מילות ברכה.
+
+
+אדוני היושב-ראש, תודה רבה, לשר, כידוע, מותר להתערב בכל שלבי הדיון. לא ניצלתי את הזכות הזאת במהלך ארבע השעות. יותר – מהשעה 16:00, כמה זה? כמעט שש שעות של התורנות.
+
+אבל אני רק הייתי רוצה לומר לחברי חברי הכנסת ששמחתי שמחה גדולה כשראיתי בעיתונים את הפרסום על כך שהרב אליהו בן-דהן מצטרף לאחת הרשימות, לרשימת הבית היהודי, ונכנס לכנסת. ואני חייב להעיד, פשוט עדות אישית, שהמילים שזה עתה שמעתם – יש מאחורי המילים האלה תוכן והוכחות. במהלך כהונתי כשר הקליטה – אני חייב לומר שאם הרב בן-דהן מדבר על רגישות, הרגישות הייתה רבה. אם הוא מדבר על גיור, הוקמו עשרות רבות של אולפני גיור בסיוע שלו. עד אז הייתה משום מה תפיסה שאולפן גיור צריך להיות בקהילה דתית, בקיבוץ דתי או ביישוב דתי; כנראה עולה שגר בכרמיאל או בבאר-שבע צריך לעזוב את המשפחה לחצי שנה ולעבור לגור בקיבוץ סעד. בסיוע של הרב בן-דהן שינינו את התפיסה הזאת, והגענו ל-70–80 אולפני גיור. כשמדברים על התרת עגונות ועל המשימה הלא-פשוטה הזאת – השליחים מטעמו יצאו גם למקומות שאם אני אתחיל להזכיר את השמות שלהם, אני לא בטוח שתוכלו לחזור אחרי ולבטא את השמות האלה. אבל עשו כל מה שהיה ניתן על מנת להתיר עגונות, ברחבי ברית-המועצות לשעבר במיוחד. ואותו דבר לגבי בירור יהדות.
+
+לסיכום, יש עכשיו הרבה אפשרויות בפניך. זה לא תפקיד מקצועי, זה תפקיד של נבחר ציבור. ומי ייתן שבאמת נמשיך למלא את המשימות האלה ביחד, באותה רגישות, באותו רוחב לב, באותה נכונות לעזור. ואני סמוך ובטו�� מהיכרותי אתך, לכן גם התעקשתי לומר את כמה המילים האלה, מאותה היכרות אתך אני סמוך ובטוח שעוד רבים בעמנו יזכו לפתרונות הודות לפעילות הזאת. תודה רבה לכם.
+
+ תודה לשר יולי אדלשטיין. אני מתכבד להזמין לנאום הבכורה את חברת הכנסת תמר זנדברג.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברות וחברים, בספרו "המלחמה על הבית" מתאר רן כהן, חבר הכנסת לשעבר מרצ וממרצ, מורי ורבי הפוליטי, את אחד ממהלכי החקיקה המפוארים שיצאו מהבית הזה; חוק שהיה לא רק הליך פרלמנטרי אלא גם מאבק חברתי ושינוי פוליטי ותודעתי: חוק הדיור הציבורי. וכך כותב כהן: "אני משוכנע כי ללא סולידריות החברה הישראלית לא תחזיק מעמד ותתפרק. יש לשנות את המציאות על מנת שחסרי הרכוש יהיו לבעלי רכוש בסיסי – – – חוק הדיור הציבורי היה מופת של מהלך שעורר בתודעתם של עשרות, אם לא מאות אלפים, את התחושה שהמדינה, בכל זאת, היא גם שלהם". 
+
+תביעת הבעלות המחודשת על המדינה, הקריאה שהמדינה היא גם שלנו, היא שעמדה יותר מכל דבר אחר במוקד המאבק החברתי של קיץ 2011; מאבק שהתחיל למעשה הרבה קודם לכן ושעדיין לא הסתיים.
+
+בפעם הראשונה בחיי דרכתי כאן, בבניין הזה, בשלהי קיץ 2003, לצדו של רן כהן. יחד אתו יצאתי אל מדרכות הכביש שמוביל ממשרד ראש הממשלה למשרד האוצר; ממש כאן, בחוץ. הן היו עמוסות אוהלים, מחצלות, אימהות – וילדים – שיצאו לרחוב למחות נגד מדיניות כלכלית שהפנתה להן עורף. הן הלכו ברגל מרחבי הארץ לירושלים בעקבות אישה אמיצה בשם ויקי קנפו, שפשוט לא יכלה לשתוק. שם פגשתי נשים שהתבצרו בדירות הדיור הציבורי, מגוננות בגופן על ילדיהן. שמונה שנים מאוחר יותר, ב-2011, פעילות ופעילי הדיור הציבורי מתייצבים לצדן מול נציגי החוק, שמגיעים עם צו פינוי לבית היחיד של משפחות שאין להן לאן ללכת. זאת תזכורת כואבת לידיעה שחוק לא תמיד שווה צדק. 
+
+שם פגשתי משפחה, הורים לשלושה ילדים; הוא חייל בצבא הקבע, היא סוכנת נסיעות. את ביתם איבדו לבנק. לעבודה ולבתי-הספר יצאו בכל בוקר מהאוהל על המדרכה, כאן, מחוץ לכנסת. כמו משה סילמן, זיכרונו לברכה, לא מדובר היה בטרגדיה אישית, מדובר בתופעה. תופעה שנקראת "העובדים העניים". גורלם של נשים ואנשים אלה הוא תוצאה של החלטות ספציפיות שהתקבלו כאן, בבניין הזה, ובבניינים שסביבו. אם להשתמש בלשונו של רן כהן: "ממשלת ישראל הפכה את בעלי הרכוש לחסרי רכוש".
+
+"זו לא טעות, זו מדיניות" – צעקנו ברחובות ב-2011. זו לא טעות, זו מדיניות שהביאה לכך שקורת גג אינה דבר מובן מאליו, לא בקנייה ולא בשכירות. זו לא טעות, זו מדיניות שהפכה חינוך איכותי לעניין של מעמד, שבגללה תור לרופא כבר לא קשור למי הגיע קודם לקופת-חולים אלא לשאלה אם יש לו או לה ביטוח משלים או ביטוח פרטי. זו לא טעות, זו מדיניות שהביאה לכך שחיסכון ופנסיה נמחקו מהלקסיקון של דור שלם, ובמקומם חדרו מושגים כמו קבלני שירותים ומיקור חוץ. 
+
+ וזו לא טעות, זו מדיניות שהביאה לכך שעל אף מהפכת ההפרטה, ואולי דווקא בגללה, המדינה הותירה בידיה פרויקט אחד עצום ויומרני: הכיבוש; פרויקט שקלע את ישראל לסחרור קטלני ומסוכן, שמעמיד את הדמוקרטיה בסימן שאלה, שמעמיק את שנאת הזרים ואת הגזענות, כאן, בתוכנו, ושמציב, לראשונה זה דורות, סכנה ברורה ומוחשית לעצם הישרדותה של המדינה.
+
+אוהבים לדבר היום על מות האידיאולוגיות. אבל בישראל ניכרת היטב השפעתה הממארת, ההרסנית, של אידיאולוגיה אחת, שבה מה שקרוי המדיני ומה שקרוי החברתי הולכים ��ד ביד. יד אחת מפרקת את מדינת הרווחה, השנייה מעמיקה את השליטה בשטחים הכבושים. יד אחת שוללת זכויות חברתיות, והשנייה אינה מכירה בזכויות אדם. יד אחת מזהה אויבים בכל פינה – באקדמיה, בספרות ובין ידידינו הטובים בעולם, והשנייה דורשת, בשם הביטחון, לדחות לעתיד לא ידוע את הדיון בתרבות, בחינוך ובסביבה. 
+
+ מנקודת מבט זו, זה לא מקרה שאותן ממשלות שהעשירו שכבה דקה, באמצעות מכירתם והפקרתם של המשאבים הציבוריים, הן אלה שהפכו את הכיבוש לפרויקט המרכזי של ישראל זה שנות דור. הן אלה שהפכו סוג מסוים מאוד של ציניות וחלקלקות מרוצה מעצמה, לסימן ההיכר של הפוליטיקה ושל הפוליטיקאים. הן אלה שהשקיעו את מיטב המרץ, את טובי המוחות, בטמינת הראש בחול, בסגידה לכוח הזרוע ולמבחן התוצאה שבו נכשלו שוב ושוב ושוב.
+
+זו לא טעות, זו מדיניות, והכנסת היוצאת ביטאה את המדיניות הזאת באופן המובהק ביותר. כנסת וממשלה שהפכו את הקיפאון ואת הבידוד המדיני לתוכנית פעולה, ואת התביעה העממית לצדק חברתי הפכו למושא ללעג. כנסת שממנה יצאו יוזמות החקיקה המופרכות ביותר, הלאומניות והמגוחכות ביותר שידעה ישראל. כנסת שעסקה באובססיביות בכבוד הלאומי; וככל שדרשה אותו בקולניות מלאכותית, כך הפכה פחות ופחות ראויה לו.
+
+קיץ 2011 סימן מפנה פוליטי עמוק ויסודי בישראל; הגם שאינני בטוחה שכל הנוגעים בדבר מבינים אותו או מכירים בו. הוא התרחש חרף ניסיונותיו שלו לטשטש את היותו פוליטי. הוא דחף דור שלם, את הדור שלי, אל הפוליטיקה. אל פוליטיקה יצירתית, אטרקטיבית ומרגשת; אל פוליטיקה שאינה מתרחשת רק בכנסת. בזכות קיץ 2011 שיח הנאמנות והפחד פינה את מקומו לשיח התקווה והצדק. מי שהעדיף לראות במאבק החברתי אופנה חולפת, קיבל תשובה מהדהדת בקלפי. מי שלא הבין את התשובה, ישמע אותה בקול גדול יותר בשנים הקרובות.
+
+עצם המספר חסר התקדים של חברות וחברי כנסת חדשים, מספר שיא – הגם שעדיין נמוך באופן מקומם – של נשים, וגיל שהולך ויורד מבטאים תביעה חד-משמעית לשינוי. זו תהיה טרגדיה היסטורית, שלא לומר איוולת פוליטית, להתעלם מהדרישה הזו.
+
+ אם יש לקח אחד מקיץ 2011 הוא שישראל זקוקה לתיקון, שהיא זקוקה להתחלה חדשה. ישראל שאני רוצה לחיות בה היא ישראל בת-קיימא. דבר מה בר-קיימא הוא דבר שיכול להתקיים לאורך זמן, לתמיד, מפני שהמשאבים והאנרגיה שהוא מייצר ומחדש שווים או עולים על אלה שהוא מכלה. ישראל בת-קיימא היא ישראל שתוכל להתקיים לאורך זמן, לתמיד; ישראל שתהיה מקיימת – שתקיים לכל תושביה ותושבותיה חינוך, בריאות ורווחה מצוינים; שהעוני בה לא מתחלק לפי צבע, מגדר או לאום. זו ישראל שחיה בשלום עם סביבתה הנופית, החופית, הגיאוגרפית והפוליטית; ישראל שמוצאת במזרח התיכון בית, שאינה כובשת עם אחר. 
+
+ישראל בת-קיימא היא ישראל שמארגנת מחדש את דחף כיבוש המרחב, את תפיסת הגבעות, את הסלילה, האספלט והמלט, ומגיעה לעידן של צמיחה חכמה, של פיתוח בר-קיימא, של תכנון נבון, נגיש, שקוף וצודק; זו ישראל חסכנית במשאבים ובקרקע, ישראל צנועה, ישראל משתלבת ולא משתלטת; זו ישראל שהתכנון והכלכלה בה משרתים את האדם ואת החברה ולא להפך. ישראל שמשקיעה בתשתית האנושית, בעיר, ברחוב, באוטובוס, ולא במיזמים צרכניים ומגלומניים; זו ישראל שהתחבורה בה איכותית ומתפקדת, מקשרת ביעילות ובזול בין שכונות המגורים, מקומות העבודה, חוף הים, בתי-החולים ואתרי התרבות 364 ימים בשנה, ולא חולמת רק על כבישים ��תשלום וחניוני ענק במרכזי הקניות. ישראל שמחלקת את משאבי הטבע הציבוריים ואת הרווחים והמסים מהם בצורה שוויונית וצודקת. 
+
+ ישראל בת-קיימא היא ישראל בטוחה ומוגנת; ישראל שהביטחון בה אינו מתבטא רק בהתבצרות ובהתחמשות, שהאלימות בה היא מוצא אחרון ולא ראשון; זו ישראל שרואה ביותר ממיליון וחצי פלסטינים אזרחים שווים לכל דבר ועניין, ולא איום אוטומטי. ישראל שמבינה שהביטחון מתחיל קודם כול בבית, בעבודה, ברחוב ובקהילה. 
+
+ לפי מחקר של קואליציית מדד הביטחון של נשים – מלחמות, הפצצות ופיגועים מעוררים בנשים פחות פחד מאשר אלימות מינית, דאגות כלכליות ודאגה ליקירים להן. עבור שיעור משמעותי של נשים בישראל, הבית ומוסדות המדינה מהווים מקור לפחד ולא להגנה ולביטחון. 
+
+ישראל בת-קיימא היא ישראל שמסוגלת להכיל בתוכה את זהותן התרבותית של קהילות וקבוצות אתניות שחיות בה, ואינה חוששת לבטא הכלה זו בתכנים במערכת החינוך, בתקציבי התרבות ובייצוג במוקדי קבלת ההחלטות; זו ישראל שאינה כופה אחידות, אלא רואה בריבוי את סוד כוחה. ישראל שיודעת להשלים עם עברה, לאחוז בו על הצלחותיו ועל פלאיו וגם על שגיאותיו ועוולותיו, ולהביט לעבר העתיד בתקווה ובאומץ.
+
+ אני גאה להשתייך לתנועה שמשלבת תפיסת עולם שלמה ומגובשת עם אפקטיביות פוליטית וציבורית. אבותינו ואמותינו הפוליטיים שייסדו והובילו את התנועה הזו, ביחד עם עמיתי ועמיתותי מעוררי ההשראה לסיעת מרצ היום, אחראים לכמה מההישגים הבולטים שידע הבית הזה. אני גאה ומתרגשת להצטרף אליהן ואליהם. אני מגיעה לכאן מלאה באמונה ובביטחון שהשינוי שתבענו, אזרחיות ואזרחי ישראל, אינו רק אפשרי אלא הכרחי. אני מגיעה לכאן כשליחה וכנציגה של ציבור גדול שיכולתו להדהד, ללוות וגם לבקר את שנעשה בבית הזה, ומהיום גם אותי, היא מהנכסים החשובים של כולנו. לכם ולכן, תודה רבה על האמון ועל ההשראה.
+
+
+ תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. אני מאחל בשם כולכם הרבה הצלחה והמשך עשייה פוליטית. יברך את חברת הכנסת תמר זנדברג, חבר הכנסת ניצן הורוביץ. 
+
+
+ מגיע לה, מגיע לה. עבדה קשה. 
+
+ חברי חברי הכנסת, באמת זה גורם לי שמחה מיוחדת לברך את חברתי תמר זנדברג אחרי נאום הבכורה שלה כאן בכנסת התשע-עשרה. תמר היא לא רק עמיתה ושותפה לדרך, לתנועה שהיא תנועה אידיאולוגית ומחויבת כמו מרצ, תנועה עם שורשים של 100 שנה. תמר היא גם שכנה. היא "בת עיר", כמו שהיו אומרים יהודים מהגלות. בת עיר לאותה שכונה שבה אנחנו גרים במרכז תל-אביב. אבל בת עיר במובן גם של שותפות להכרה בעירוניות, בעירוניות נכונה כערך, כמכשיר לסולידריות חברתית, כמו שהיא הסבירה כל כך יפה.
+
+ תמר היא תוספת של משב רוח רענן במיוחד מעירנו תל-אביב–יפו. כשהיא באה לכאן היא מבטאת את הערכים האלה שתל-אביב מבטאת – ערכים של סובלנות, של פתיחות, של השכלה, של חופש, של דמוקרטיה. 
+
+ תמר זנדברג, זו לא הפעם הראשונה שהיא בכנסת הזאת, היא הרבה יותר ותיקה ממני. היא התחילה כעוזרת פרלמנטרית, במשך חמש שנים, של חבר הכנסת רן כהן מהתנועה שלנו. לאחר מכן היא נבחרה למועצת העיר תל-אביב בשנת 2008, וניהלה מאבקים חשובים בתל-אביב, למשל למען תחבורה ציבורית בשבת; היא הובילה את הנושא של נשים בעיריית תל-אביב; מאבקים סביבתיים – תמר הייתה היושבת-ראש של ארגון חשוב "ישראל בשביל אופניים", והיא פעילה סביבתית וחברתית מובילה בישראל.
+
+אני שמח שהיא באה לכאן ומביאה את כל הדברים האלה לכנסת, כי הכנסת, ובכלל מדינת ישראל, זקוקות לתפיסה סביבתית וחברתית חדשה. הכנסת ומדינת ישראל צריכות להבין מה המשמעות של עירוניות נכונה. במדינה שבה יותר מ-90% מהתושבים גרים ביישובים עירוניים, מאוד חשוב להבין מה היכולת ומה הצורך בעיר נכונה, בתכנון נכון, בתחבורה מקיימת, בסביבה – כפי שהסבירה את זה בעצמה, והיא עוד תסביר לכם ותעשה כאן גדולות ונצורות בתחום הזה. 
+
+אני מאוד שמח שמישהי כמו תמר זנדברג נבחרה מטעם התנועה שלי, מטעם מרצ, ומביאה את הערכים האלה לבית הזה. אני בטוח שמי שיעבוד עם תמר – כפי שאני עבדתי אתה בשנים האחרונות בכל מיני גלגולים – יכיר ביכולות שלה, בכישורים שלה. 
+
+ תמר התחילה לעשות דוקטורט באוניברסיטת בן-גוריון בתחומים האלה של העירוניות. אני מקווה שאת העבודה החשובה, את ההתעמקות, את העומק, היא תמשיך לעשות כאן בכנסת. ואני באמת מאחל, מכל הלב, לך, תמר, יקירתי, הצלחה גדולה. אני בטוח שתצליחי. יש לך את כל הכלים. 
+
+ אני חושב שכשמסתכלים עלייך ועל הדרך שעשית, נאמר בעשור האחרון שהביא אותך לכאן, אני חושב שזאת דוגמה פשוט יוצאת מגדר הרגיל לאנשים שמסתכלים על הבית הזה ואומרים: אולי גם אני יום אחד אגיע לכאן – סטודנטים ופעילים ואנשים שיצאו מתוך המחאה. גם בזה היא הייתה פעילה בצוות האלטרנטיבי, ספיבק–יונה, בנושא התכנון והדיור. אז אני חושב, תמר, שאת כאן באמת דוגמה פשוט יוצאת מגדר הרגיל לאיך צריך לעשות פוליטיקה נכונה, מה זה שילוב נכון של סביבה וחברה ואיך אפשר להביא את כל הדברים האלה לכאן, לבית הזה. 
+
+ אז שיהיה המון בהצלחה, וכולנו מתברכים בחברת כנסת כמוך. תודה.
+
+
+ תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. אני מתכבד להזמין לנאום הבכורה את חברת הכנסת איילת שקד. 
+
+
+ ניצן, בשבילך עוד אישה תל-אביבית. 
+
+ חברי הבית, תודה שנשארתם עד שעה כזאת מאוחרת. 
+
+אדוני היושב-ראש, חברות וחברים, אני נרגשת מאוד לעמוד כאן לפניכם היום. אני יודעת שאני עומדת כשליחה של אנשים רבים שפגשתי לאורך חיי, ועוד רבים אחרים שציונות בשבילם היא ערך ומטרה. נקודות מפנה רבות יש לאדם מישראל בחייו, נקודות מכוננות ומעצבות אישיות. אותי המקום שעיצב יותר מכול הוא שירותי הצבאי בחטיבת חי"ר בגולני, שם שירתי כמש"קית חינוך. שפת הלוחמים בצבא ההגנה לישראל, השפה שאתה נפגשתי, תל-אביבית צעירה המבקשת להתחבר לעולם מחוספס, עולם של לוחמים, התחילה ונגמרה במילה "אחי" – אחי, איפה אתה? בחייאת, אחי; אחי, איך השבת? אחי, תשמור על עצמך.
+
+הגעתי לעולם הלוחמים בגולני, ונפגשתי עם עולם האחים. המושג "אחי" הוא הביטוי שעליו מתבססת הרוח היהודית. מכוחותיו קמה מדינת ישראל, ורק עליו היא תמשיך ותתקיים. מיעקב אבינו על הבאר, הקורא: אחי, מאין אתם? שהראה שכולנו באנו מהאין, כולנו שווים ולכולם מגיע מקום של חסד ומשמעות בעולם. כך גם בנו של יעקב, יוסף, המחפש את אחיו בקריאה האלמותית "את אחי אנוכי מבקש", ועד לתפילות שלא חדלנו להתפלל לשיבתם של אסירי ציון ויהדות ברית-המועצות, אחינו. קריאת "את אחי אנוכי מבקש" המשיכה להישמע גם לפני 22 שנים, בהבאת יהדות אתיופיה לישראל. ציונות אקטיבית של 150 שנה וגאוות עלייה פלאית ב-20 השנים האחרונות, שבניה ובנותיה, ישראלים לחלוטין, כבר השתלבו בכנסת המיוחדת הזאת, הכנסת התשע-עשרה.
+
+ אך משהו קרה לנו. בשלושת העשורים האחרונים קמו כוחות מפלגים. קבוצה קטנה שעסוקה בלהגיד לנו שלא, אנחנו לא אחים, אלא סתם אסופת אזרחים, שבמקרה ה��קבצה בארץ הזאת; שאין לאנשים כאן מכנה משותף, ייעוד או מטרה. דמויות אלה, שנציגיהן הבולטים הם היסטוריונים חדשים פוסט-ציוניים, שולחות את זרועותיהן אל עבר כל חלקה טובה, ממומנות במשאבים של כוחות אנטי-ציוניים מהארץ ומהעולם. הם מנסים לבלבל את צעירי ישראל על-ידי מאמרים, ספרים ותעמולה כוזבת. ציונות, אהבת העם, אהבת הארץ, שליחות ומסירות נפש הן בשבילם מילים גסות. קבוצות מצומצמות אלה מנסות לספר לנו שיש כאן קבוצות נבדלות, חילונים לבדם, חרדים לבדם, שמאלנים לבדם, ימנים לבדם, דרוזים לבדם, דתיים-לאומיים לבדם, בדואים לבדם, ערבים לבדם, ואין מכנה משותף. הכול מקרי, ולשום דבר עבורם אין תכלית אמיתית וייעוד. מבחינתם אפשר לפגוע בביטחון המדינה ובלוחמי צה"ל בשם חופש הביטוי והדמוקרטיה. הם אינם מבינים שלהיות אחים משמעותו אחדות, אחווה ואחריות. 
+
+ כשאנו מציגים חזות זו כלפי חוץ, אנו נותנים נשק לאויבינו. כמו במגילת אסתר, שנקרא בסוף השבוע, הסבירו לעולם שישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים, והעולם הגיב בהתאם כלפינו. אבל אני הוצבתי בגולני, בפיקודו של תת-אלוף ארז גרשטיין, זיכרונו לברכה, אוהב ארץ-ישראל ועם ישראל. שם, בגולני, חילוני, דתי, אתיופי, רוסי, דרוזי, צ'רקסי ובדואי לוחמים ביחד, וכשצריך מוסרים את החיים למען העם והארץ. 
+
+ אספר לכם על גיבור, חוסיין עמאר, זיכרונו לברכה, דרוזי מג'וליס, המג"ד שלי. הוא אסר עלינו להתחיל אימון ברמת-הגולן עד שאחרון החיילים לא יבקר לפחות באחד מיותר מ-30 בתי-הכנסת העתיקים הפזורים ברמת-הגולן, שנדע מהיכן באנו ועל איזו היסטוריה אנו נלחמים. בחברון לא לקחנו אחריות גזרתית עד שווידא אתי שאחרון הלוחמים והטבחים יבקרו במערת-המכפלה וב"בית הדסה". 
+
+נוסף לאלו הפגיש אותי השירות בגולני גם עם הציבור הדתי-לאומי. ואני, אישה צעירה שאינה דתייה, בחרתי את הבית היהודי כביתי הפוליטי. שורשיו של חיבור זה, ניתן לומר, ניטעו עוד בגולני. הבנתי שם שרק ביחד נוכל לחדש את הרוח של הערבות ההדדית והאחריות שטמונה בסוד האחים. הבית היהודי, הבית שלי, היא מפלגה ותנועה כלל-ישראלית החיה בתודעת ייעוד, חזון ואהבת העם והארץ ללא פשרות, תוך לחימה עיקשת על חוסן המדינה ועל זכותנו על הארץ. 
+
+ אתמול הייתי באזכרתם של בני משפחת פוגל, השם ייקום דמם. בשנה האחרונה נקראו 14 תינוקות על שם בני המשפחה, והם מצטרפים לכ-20 תינוקות בשנה שעברה. כי אחים אנו. ראיתי את תמר, רועי וישי היתומים, שנותנים כוח ואומץ לכלל עם ישראל, ולא יכולתי שלא לחשוב שבני הבלייעל המנוולים ששחטו את בני משפחתם, בתקופה מבולבלת כזו עשויים יום אחד להשתחרר. כשם שאנו יודעים את מי אנו מחויבים לאהוב, אסור לנו לשכוח כנגד מי אנו נלחמים. אנשי הרוע רעים לכולם. ניתן לראות זאת היום בסוריה ובמדינות ערביות אחרות. אצל קבוצות הטרור, משניתנה הרשות למשחית לחבל, אינו מבחין בין צדיק לרשע. בכל פעם שאנו מגלים רפיון כלפי חיות אדם אלה, אנו פוגעים בחזון השלום הגדול שאליו העם היהודי מחויב. אני נשבעתי כשהרוצחים נתפסו, שהם לא ידעו לעולם חופש מה הוא. במדינת ישראל עניין זה לא מובן מאליו. הרי משחררים רוצחי המונים מעת לעת בעסקאות חסרות רסן. יחד עם חברי לסיעה נילחם שהממשלה תאמץ את מסקנות ועדת שמגר, שירדו לתהום הנשייה. לא עוד שחרורי רוצחים. 
+
+ יחד עם חברי נסביר לעם ישראל שוויון בנטל מה הוא. הנטל הוא נטל המדינה היהודית, נטל הריבונות השלישית, שהעם היהודי כשל כבר פעמיים מלשאת אותו. והנטל הזה הוא לא רק נטל השירות בצה"ל, הוא לא יכול להיות רק נטל השירות בצה"ל. הצבא אינו מטרה, הוא אמצעי. אם נפרק לרגע את הססמה הזו, נגיע למסקנה שנטל המדינה היהודית הוא נטל משולש: נטל ההגנה, נטל העבודה ונטל התורה. הנטל הזה הוא זכות שאנו גאים לחלוק בה עם שאר אחינו. 
+
+ ברגע זה, כשהרשות נתונה לי, אני רוצה לנצל את המעמד המכובד ולקרוא לנשיא ארצות-הברית ברק אובמה: בוא לבקר בארץ-ישראל, ברוך הבא למדינת ישראל, אך אנא אל תבוא בידיים ריקות. השב לנו את יהונתן פולארד, כי אחינו הוא.  
+
+ ולסיום, היום נקבר היוצר שמוליק קראוס. לזכרו אני רוצה להקריא שיר מקסים שכתב אריק איינשטיין וששמוליק קראוס הלחין וביצע, "ארץ-ישראל": "בית לך בניתי שם בחול/ ארץ-ישראל// שרתי שיר יפה על ים כחול/ ארץ-ישראל// ערב שוב נוטה על הגולן/ ארץ-ישראל// שם חייל צעיר אורב דומם/ ארץ-ישראל// כמה שאני אוהב אותך/ ארץ-ישראל// למה זה אני עצוב כל כך/ ארץ-ישראל". 
+
+ אבל אני מאוד מאוד שמחה היום ומאוד גאה היום, כי אני מוקפת חברי כנסת חדשים וותיקים, ממפלגות שונות, אנשים נחושים, שמאמינים במדינה הזאת ובארץ הזאת, כל אחד בדרכו, כל אחת בדרכה. אני יודעת שלעם ישראל יש על מי לסמוך. 
+
+ כשדיברתי היום על הרעיון המאחד אותנו, שהוא כמטרה וערך, אני מחזירה את כולנו למושג הראשון, לפעם הראשונה שמופיע בתנ"ך המילה "אחי". כשאלוהים פונה אל קין אחרי שרצח את אחיו הוא שואל אותו: אי הבל אחיך? כתגובה עונה לו קין: השומר אחי אנוכי? התנ"ך מלמד אותנו שהאנושות נחלקת לשתי קבוצות אנשים: אלה שהם "שומרי אחי", ואלה שהם "אנוכי". אני מתחייבת היום שאנחנו ביחד נעבוד קשה להיות שומרי אחינו. תודה רבה. 
+
+
+ תודה לחברת הכנסת איילת שקד. אני מאחל לך הרבה הצלחה בהמשך עבודתך הפרלמנטרית. בכל אשר תפני תשכילי ותצליחי. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אורי אורבך לברך.
+
+
+  אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האחרון לא יכבה את האור, אבל תקשיבו טוב, אחרי אתם הולכים הביתה. 
+
+ איילת היקרה, ראיתי ממש עכשיו מדרש קטן: למנצח על איילת השחר; אמר רבי חייא, מי היא איילת השחר? זוהי כנסת ישראל. שומעת, איילת? מי היא איילת השחר? זוהי כנסת ישראל. איילת השחר מסמלת את האור הראשון – לפני האור הראשון בעצם – וגם גאולתם של ישראל נמשלת במקורותינו לאיילת השחר. "כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קמעא קמעא, כל שהיא הולכת היא הולכת ומאירה". אני חושב שההצטרפות שלך, בלי כל ההשוואות, היא התחלה של מהלך, של אור גדול בפוליטיקה בגלל מה שאת מסמלת, שאישה שמגדירה את עצמה חילונית באה למפלגה שמגדירה את עצמה דתית, ופתאום המשחק לא משתנה. 
+
+ יש לי ידיד, דני קרמן, מאייר ידוע. שאלתי אותו פעם, דני, אתה אוכל כשר? אז הוא אמר לי תשובה נפלאה; הוא אמר לי, גם. זאת תשובה כל כך יפה כי היא אומרת לא "רק". ואני חושב שבפוליטיקה ובמפלגות הקיימות בבית הזה אנחנו מפסיקים להיות "רק". אתה מתנחל? גם; אתה חילוני? גם; אתה דתי? גם. אנחנו לא עסוקים רק בהגדרות המצמצמות שחילונים קוראים לנו – "נרצח בידי חובש כיפה" – להגיד, כולנו אותו דבר. דתיים אומרים על חילונים "אוכלי שפנים". כאילו חילוני רואה שפן, ישר הולך ואוכל אותו; זאת כל החילוניות שלו. אני חושב, איילת, שההצטרפות שלך לבית הנבחרים והנבחרות – ככה צריך להגיד היום – וההצטרפות שלך למפלגה שלנו היא הצטרפות של "גם", לא של "רק". כי אנחנו רואים בזה שותפות אמיתית שהיא התחלה כמו איילת השחר – "קמעא קמעא". השותפות הזאת היא הבשורה הגדולה של הבית הזה, של כל המפלגות. זה יגדיר מחדש מהי מפלגה דתית ומהי מפלגה חילונית, ומהי מפלגה בכלל. ולכן אני חושב שאת מימשת בעצם ההצטרפות שלך את החזון האמיתי של הציונות הדתית דווקא בגלל שאת לא עונה להגדרות. 
+
+אני מאחל לך שתמצאי בבית הזה שתהיי "גם" ולא "רק", ותמצאי שותפויות כמו שאת מוצאת במפלגתנו גם עם אנשים ונשים במפלגות אחרות, ואני בטוח שהנוכחות שלך ברשימה מסמנת לכלל הציבור בישראל, ובוודאי לנבחרי הציבור, שאנחנו הולכים לבנות פה חברה שהיא גם וגם – "אחוז בזה, וגם מזה אל תנח ידך". זאת תהיה בשורה מאוד גדולה. אני מאחל לך הצלחה גדולה. אחותנו – כולם אומרים פה, אחותנו את. שאנחנו נהיה לאלפי רבבה. תודה לך ובהצלחה. 
+
+
+ תודה לחבר הכנסת אורי אורבך. 
+
+ רבותי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי ט' באדר התשע"ג, 19 בפברואר 2013, בשעה 16:00. ישיבה זאת נעולה. 
+
+הישיבה ננעלה בשעה 22:15.
+
+