diff --git "a/42849/normalized.transcript.txt" "b/42849/normalized.transcript.txt"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/42849/normalized.transcript.txt"
@@ -0,0 +1 @@
+כי הונחו היום על שולחן הכנסת, לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/1241/20 וכלה בהצעת חוק פ/1381/20, הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון, נגישות במוסדות חינוך), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב, הצעת חוק מתן סיוע ריאלי בשכר דירה לזכאים, התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת יואב בן צור, מנחם אליעזר מוזס ודב חנין, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון, ביטול אפשרות להארכה אוטומטית של עסקה לתקופה קצובה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני, הצעת חוק המים (תיקון, איסור הפסקת אספקת מים בשל חובות של רשויות מקומיות), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון, השלמת מימון הסל), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף, הצעת חוק העונשין (תיקון, פנייה למוקד חירום והצלה בקריאת שווא לעזרה), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, הצעת חוק הכשרות לאנשי מקצוע בנושא זיהוי ודיווח על התעללות בילדים, התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת איציק שמולי, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, קצבת תלויים וקצבת זיקנה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין, עבדאללה אבו מערוף, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי וטלב אבו עראר, הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון, רפואת שיניים לאנשים שמלאו להם 65 שנים), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת איציק שמולי, הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון, תוספת תשלום עבור עבודת לילה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת איתן כבל, דב חנין, דניאל עטר, סתיו שפיר, איציק שמולי, נחמן שי, יואל חסון, מנואל טרכטנברג ומיקי רוזנטל, הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון, ייעוד קנסות ותשלומי חובה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף, הצעת חוק זכאות לאבחון לקויות למידה לילדים ממשפחות מעוטות יכולת, התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת יואב בן צור, מנחם אליעזר מוזס ודב חנין, הצעת חוק לתיקון פקודת היערות (חובת פרסום לציבור על-ידי הצבת שלט), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, אילן גילאון, מיכל רוזין וזהבה גלאון, הצעת חוק הגבלת פיצויי פרישה בחברות ציבוריות, התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק הספורט (תיקון, ביטוח קטינים), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת זוהיר בהלול ואורלי לוי אבקסיס, הצעת חוק החברות (תיקון, איסור על גוף פיננסי להצביע על מדיניות התגמול של גוף פיננסי אחר), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון ומשה גפני, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון, ביטול החרגת תאגידים בנקאיים וביטוחיים), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת קסניה סבטלובה, יואל רזבוזוב, עאידה תומא סלימאן, נורית קורן, אורי מקלב, תמר זנדברג, רועי פולקמן, יואב בן צור, אורלי לוי אבקסיס, ינון מגל, יוסי יונה, שלי יחימוביץ ודניאל עטר, הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מתן הודעה בכתב לאסיר בדבר מתן שירותי דת), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת טלב אבו עראר, עבדאללה אבו מערוף, באסל גטאס, מסעוד גנאים, חנין זועבי, עבד אל חכים חאג' יחיא, אוסאמה סעדי, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, ג'מאל זחאלקה ואיימן עודה, הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (הבטחת מלאי תרופתי), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני, הצעת חוק תשלום שכר במקרה של היעדרות מעבודה בשל נסיבות חיצוני��ת, התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת איתן כבל ודב חנין, הצעת חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם (תיקון, ביטול החוק), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת סופה לנדבר, רוברט אילטוב, שרון גל, קארין אלהרר, איציק שמולי, יעקב פרי, שלי יחימוביץ, אורלי לוי אבקסיס ויפעת שאשא ביטון, הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון, הצגת יעדים ומסגרת תקציב), מאת חבר הכנסת איציק שמולי, הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון, גמלה לאם חד-הורית), התשע"ה 2015, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי, הצעת חוק שירות המילואים (תיקון, ביטוח פנסיוני), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת איילת נחמיאס ורבין, איתן כבל, יעקב פרי, מיקי לוי, איל בן ראובן ודניאל עטר, הצעת חוק חובת שימוש חוזר במי מזגנים, התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, אילן גילאון, מיכל רוזין וזהבה גלאון, הצעת חוק לתיקון פקודת היערות (סמכות השר להגנת הסביבה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, אילן גילאון, מיכל רוזין וזהבה גלאון, הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון, בדיקות נוכחות מזהמים בקרקע, באוויר ובמקורות מים), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית (תיקון, קבורה דתית חלופית), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, מיכל רוזין ותמר זנדברג, הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הכשרת חברי מועצה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, מכלוף מיקי זוהר, מירב בן ארי ורחל עזריה, הצעת חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (תיקון, גביית אגרה מבעל הרכב במועד הנסיעה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת מיכל בירן ומכלוף מיקי זוהר, הצעת חוק לתיקון פקודת היערות (פקידי יערות ברשות מקומית), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, אילן גילאון, מיכל רוזין וזהבה גלאון, הצעת חוק הפקדות וזכויות סוציאליות לעצמאים (תיקוני חקיקה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי ומשה גפני, הצעת חוק ועדות רפואיות (מזכיר ועדה וחובת גילוי מידע), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף, הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון, קיצור משך תקופת הרכבת הממשלה), מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב, שרון גל, חמד עמאר, אורלי לוי אבקסיס, סופה לנדבר ואביגדור ליברמן, הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (שקיפות תרומות), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור שימוש בטלפון נייד או באוזניות במעבר חציה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, סופה לנדבר, שרון גל ורוברט אילטוב, הצעת חוק הקרן הלאומית למחקר מדעי, יישומי והנדסי, התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת יעקב פרי, עפר שלח, מאיר כהן ויואל רזבוזוב וקבוצת חברי הכנסת, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מאסר מינימום למי שהפקיר אדם שנפגע בתאונה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, סופה לנדבר, שרון גל ורוברט אילטוב, הצעת חוק הספורט (תיקון, מוסדות שיפוט פנימיים), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת התקנת מערכות לגילוי וכיבוי אש באוטובוסים), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, סופה לנדבר, שרון גל ורוברט אילטוב, הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון, דיווח על ניצול קשיש או חסר ישע), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, טלי פלוסקוב, דוד ביטן, אורי מקלב, מיכל רוזין, אלי אלאלוף, מ��רב בן ארי, דב חנין, ז'קי לוי, מיקי רוזנטל, קארין אלהרר, מנחם אליעזר מוזס, תמר זנדברג ויחיאל חיליק בר, הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון, הנחה בארנונה לנכה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון, איסור מכירת פרוות), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת דב חנין ואיתן כבל, הצעת חוק לימוד חובה (תיקון, איסור תשלומים נלווים), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי, הצעת חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם (תיקון, ביטול החוק), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת באסל גטאס, אוסאמה סעדי, יוסף ג'בארין, מסעוד גנאים, אחמד טיבי, דב חנין, עבדאללה אבו מערוף, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, טלב אבו עראר, חנין זועבי, איימן עודה וג'מאל זחאלקה, הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון, הגדרת עבירת מין), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר, מיקי לוי, יעקב פרי, עפר שלח, יואל רזבוזוב, יעל גרמן, שי פירון, עליזה לביא, מיכל רוזין ודב חנין, הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון, מימון הפסקת היריון), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (זיכוי בגין תרומה לפרויקטים חברתיים), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי, הצעת חוק מס קנייה (טובין ושירותים) (תיקון, הפחתת מס על רכב), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (טיפול בפסולת רפואית), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין, עבדאללה אבו מערוף ואוסאמה סעדי, הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון, סכום שלא יובא בחשבון במבחן ההכנסה), התשע"ה 2015, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי, הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון, סכום שלא יובא בחשבון בחישוב ההכנסה), התשע"ה 2015, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, קצבת שאירים וקצבת זיקנה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין, עבדאללה אבו מערוף, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי וטלב אבו עראר, הצעת חוק קביעת אזורי עדיפות, התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (זיכוי בעד דמי ביטוח רפואת שיניים), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי, הצעת חוק הרשות לתמיכה במוסדות ציבור, התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי, הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (זכויות וחובות של חברי מועצה), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת מיקי לוי, הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון, ריבית על יתרת זכות), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אראל מרגלית, אורלי לוי אבקסיס, מיקי רוזנטל, עיסאווי פריג', איציק שמולי ומירב בן ארי, הצעת חוק חופש המידע (תיקון, ביקורות בדבר שמירה על זכויות עובדים), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל, הצעת חוק איסור שימוש בתקשורת בביטויים מעודדי אלימות, התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק לאיחוד קווי החירום הטלפוניים, התשע"ה 2015, מאת חברת הכנסת נאוה בוקר, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי בגין הוצאות טיפול בילדים), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת איציק שמולי, הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון, איסור גביית עמלה בעד טיפול בירושות ועיזבונות), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אילן גילאון ומיקי לוי, הצעת חוק שירות חברתי לגמלאים, התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת איתן כבל, דב חנין, דניאל עטר, מיקי לוי, איציק שמולי, נחמן שי, יואל חסון ומיקי רוזנטל, הצעת חוק הקמת מרכז לרפואת חירום אזורית בטייבה (תיקוני חקיקה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, דמי אבטלה לעובד עצמאי), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אראל מרגלית, אורלי לוי אבקסיס, מיקי רוזנטל, עיסאווי פריג' ואיציק שמולי, הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון, פגיעה מתוך מניע של גזענות), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת באסל גטאס, הצעת חוק להגבלת הריסה וענישה על בנייה בלתי חוקית במגזר הערבי (הוראת שעה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק פיצויים לחיילי צה"ל נפגעי נחל הקישון, התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב, הצעת חוק העונשין (תיקון, איסור ספסרות בכרטיסי מופעים), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת יואל רזבוזוב, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, דמי מחלה לעובד עצמאי), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון ואילן גילאון, הצעת חוק הרשויות המקומיות (יועצת לקידום מעמד האישה) (תיקון), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת חנין זועבי, ג'מאל זחאלקה, באסל גטאס, אוסאמה סעדי, עבדאללה אבו מערוף, דב חנין, יוסף ג'בארין, מסעוד גנאים, מיכל רוזין, תמר זנדברג, מרב מיכאלי ועאידה תומא סלימאן, הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון, מצרכים כשרים לפסח), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, שינוי שם המוסד), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון, ביטול מגבלת הטיפול הכפול לחולי פסוריאזיס), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת יואל רזבוזוב, הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון, ביטול הגבלת רישיון נהיגה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת טלב אבו עראר, עבדאללה אבו מערוף, באסל גטאס, חנין זועבי, עבד אל חכים חאג' יחיא, מסעוד גנאים, אחמד טיבי, ג'מאל זחאלקה ואיימן עודה, הצעת חוק מגיני זכויות האדם, התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין ותמר זנדברג, הצעת חוק מעונות-יום שיקומיים (תיקון, הפחתת מספר הפעוטות המינימלי במעון-יום), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין, עבדאללה אבו מערוף, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי וטלב אבו עראר, הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון, הגבלת הזכות להיבחר בשל כתב-אישום), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל, הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון, שם המדינה), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת אורן אסף חזן, הצעת חוק-יסוד: לקיצור תקופת הקמת ממשלה חדשה (תיקוני חקיקה), מאת חבר הכנסת ינון מגל, הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון, משך החקירה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת טלב אבו עראר, עבדאללה אבו מערוף, באסל גטאס, חנין זועבי, עבד אל חכים חאג' יחיא, מסעוד גנאים, אוסאמה סעדי, אחמד טיבי, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן וג'מאל זחאלקה, הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון, ועדת חריגים הומניטרית להעסקת עובדי סיעוד מעבר לתקופה המותרת), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת ינון מגל, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (דחיית תשלום מס), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין, עבדאללה אבו מערוף, עבד אל חכים חאג' יחיא, טלב אבו עראר וחנין זועבי, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת התקנת חיישנים ברכב מסחרי או ציבורי), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, סופה לנדבר, שרון גל ורוברט אילטוב, הצעת חוק לתיקון פקודת הסטטיסטיקה (ביטול העבירה של סירוב או הימנעות למלא שאלון), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת ינון מגל, הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים, התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, דניאל עטר, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה ואיל בן ראובן, הצעת חוק פינוי ובינוי (פיצויים) (תיקון, התקשרות של בעל דירה מסרב), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת יואל רזבוזוב, הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון, דוח שנתי מטעם מדור נפגעי עבירות), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת חנין זועבי, ג'מאל זחאלקה, באסל גטאס, אוסאמה סעדי, עבדאללה אבו מערוף, דב חנין, יוסף ג'בארין, מסעוד גנאים, מיכל רוזין, תמר זנדברג, מרב מיכאלי ועאידה תומא סלימאן, הצעת חוק איסור הפליה בשל מין, נטייה מינית או זהות מגדרית (תיקוני חקיקה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, מיכל רוזין, דב חנין ודניאל עטר, הצעת חוק העונשין (תיקון, הדרה מהמרחב הציבורי או משירות ציבורי על רקע מיני), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת חנין זועבי, ג'מאל זחאלקה, באסל גטאס, אוסאמה סעדי, עבדאללה אבו מערוף, דב חנין, יוסף ג'בארין, מסעוד גנאים, מיכל רוזין, תמר זנדברג, מרב מיכאלי ועאידה תומא סלימאן, הצעת חוק שכר מינימום (תיקון, שכר מינימום לעובד שטרם מלאו לו 18 שנים), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין, עבדאללה אבו מערוף ואוסאמה סעדי, הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון, הכשרת חוקרי וחוקרות עבירות מין ואלימות במשפחה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת חנין זועבי, ג'מאל זחאלקה, באסל גטאס, אוסאמה סעדי, עבדאללה אבו מערוף, דב חנין, יוסף ג'בארין, מסעוד גנאים, מיכל רוזין, תמר זנדברג, מרב מיכאלי ועמר בר-לב, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, עידוד העסקת עובדים מבוגרים), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת איתן כבל, דב חנין, איציק שמולי, מיקי רוזנטל, ואיילת נחמיאס ורבין, הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון, הזכות לקבל מידע על ההליך הפלילי), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת חנין זועבי, ג'מאל זחאלקה, באסל גטאס, אוסאמה סעדי, עבדאללה אבו מערוף, דב חנין, יוסף ג'בארין, מסעוד גנאים, מיכל רוזין, תמר זנדברג ומרב מיכאלי, הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון, הזכות לפיצויי התפטרות), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת סופה לנדבר, רוברט אילטוב, שרון גל, קארין אלהרר, איציק שמולי, יעקב פרי, שלי יחימוביץ, אורלי לוי אבקסיס ויפעת שאשא ביטון, הצעת חוק-יסוד: ישראל, מדינת הלאום של העם היהודי, מאת חברי הכנסת שרון גל, חמד עמאר, אביגדור ליברמן, רוברט אילטוב, סופה לנדבר ואורלי לוי אבקסיס, הצעת חוק עבודת נשים (תיקון, זכות להיעדר מעבודה בעת שירות מילואים של הבעל), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת איתן כבל, איציק שמולי, נחמן שי, מנואל טרכטנברג וסתיו שפיר, הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון, שירותי הובלת נפטרים), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, אלי אלאלוף, אילן גילאון ודב חנין, הצעת חוק ש��פוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון, סמכות לבתי-דין לדון בנושא ערכי הזהות היהודית), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב, הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון, סמכות מתן חוות דעת להליכי חקיקה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת יואב בן צור, מנחם אליעזר מוזס, מכלוף מיקי זוהר, אברהם נגוסה, דוד אמסלם ובצלאל סמוטריץ, הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון, קביעת סימנים מוסכמים של כשרות על מוצרי מזון), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס ומשה גפני, הצעת חוק ארוניות אחסון במוסדות חינוך, התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, איימן עודה, חנין זועבי, עבדאללה אבו מערוף, עאידה תומא סלימאן, באסל גטאס, אחמד טיבי, טלב אבו עראר, דב חנין, אוסאמה סעדי, יוסף ג'בארין, מסעוד גנאים ועבד אל חכים חאג' יחיא, הצעת חוק סיוע למוסדות התרבות והאמנות בנצרת, התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת חנין זועבי, ג'מאל זחאלקה, באסל גטאס, דב חנין, אוסאמה סעדי, עאידה תומא סלימאן, עבדאללה אבו מערוף, מסעוד גנאים, איימן עודה, יוסף ג'בארין, אחמד טיבי, עבד אל חכים חאג' יחיא וטלב אבו עראר, הצעת חוק להגנת הספרות והסופרים בישראל (הוראת שעה) (תיקון, ביטול החוק), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת יואב קיש, מירב בן ארי, מכלוף מיקי זוהר, ענת ברקו, בצלאל סמוטריץ, אורי מקלב, ינון מגל, אלי כהן, אלי אלאלוף, אורלי לוי אבקסיס, נאוה בוקר, טלי פלוסקוב, יואל חסון ויחיאל חיליק בר וקבוצת חברי הכנסת, הצעת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (תיקון, הגדלת תשלומי העובדים בפנסיה תקציבית), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת עיסאווי פריג'; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון, הפטר לחייב), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, אלי אלאלוף, משה גפני, נאוה בוקר, עמיר פרץ, טלי פלוסקוב, רועי פולקמן, שלי יחימוביץ, אברהם נגוסה, נורית קורן, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, אילן גילאון, שי פירון, מירב בן ארי, יפעת שאשא ביטון, דב חנין, עיסאווי פריג', יעקב פרי, איילת נחמיאס ורבין, דניאל עטר, זוהיר בהלול, סתיו שפיר, באסל גטאס, אוסאמה סעדי, יחיאל חיליק בר, מסעוד גנאים, תמר זנדברג, נחמן שי, עבד אל חכים חאג' יחיא, מיקי רוזנטל ואיתן ברושי, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון, שקיפות תשלומים קבועים בעסקה מתמשכת), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת איתן כבל, עיסאווי פריג', איציק שמולי ודב חנין, הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון, השקעת תשלומי דייר ציבורי), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת איתן כבל, דב חנין, עיסאווי פריג', איציק שמולי, מנואל טרכטנברג ואיילת נחמיאס ורבין, הצעת חוק מדידת מים (תיקון, חובת התקנת שסתום אל-חוזר), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת איתן כבל, דב חנין, עיסאווי פריג', איציק שמולי ומנואל טרכטנברג, הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון, שיפור מערכת החשמל הדירתית), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת איתן כבל, דב חנין, דניאל עטר, איציק שמולי, נחמן שי, מנואל טרכטנברג ומיקי רוזנטל, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, מימון חוות דעת רפואית), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר, מיקי לוי, יעקב פרי, עפר שלח, יואל רזבוזוב, יעל גרמן, שי פירון, עליזה לביא, תמר זנדברג, מיכל רוזין ודב חנין, הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון, עסקה לרכישת שירות של צד שלישי ומסירת פרטי זיהוי למנוי), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת איתן כבל, עמר בר-לב, יואל חסון, מיקי רוזנטל ואיילת נחמיאס ורבין, הצעת חוק הדואר (תיקון, אחריות לאיחורים וטעויות), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון, הסכם תשלומים), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, דב חנין, איתן כבל ומיקי רוזנטל, הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון, דחיית תשלום בשל פיגור רבעוני בהחזר ההלוואה לסוף תקופת ההלוואה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת שרון גל, חמד עמאר, איציק שמולי, מיכל רוזין, איתן כבל, מיקי רוזנטל, רויטל סויד וחיים ילין, הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון, הנפקת איגרות חוב על-ידי מי שאינו תאגיד בנקאי), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אלי כהן, רועי פולקמן, אלי אלאלוף, טלי פלוסקוב, יואב קיש, איילת נחמיאס ורבין ואיתן ברושי, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון, הגבלת גודל ספרות האגורות במחירי טובין או שירותים), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון, סיום או שינוי תוכנית הטבות לצרכן), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת איתן כבל, דב חנין, עיסאווי פריג', איציק שמולי, מנואל טרכטנברג, יואל חסון, דניאל עטר ונחמן שי, הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (דרישת הסיוע להרשעה על-פי הודיה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון, חובת לימוד עברית וערבית), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת איל בן ראובן ואיילת נחמיאס ורבין, הצעת חוק צער בעלי-חיים (תיקון, אספקת מים לבעלי-חיים משוטטים), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת יחיאל חיליק בר, איציק שמולי, איתן כבל, מרב מיכאלי, דניאל עטר, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יואל חסון, אורן אסף חזן, עמר בר-לב וענת ברקו, הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון, פרסום לשון הרע ברשת האינטרנט), התשע״ה 2015, מאת חברי הכנסת רויטל סויד, מירב בן ארי, איתן כבל, יחיאל חיליק בר, יעל גרמן, קארין אלהרר, מיכל רוזין, שרון גל ואורן אסף חזן, הצעת חוק דמי קיום לחיילים בשירות סדיר, התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, מרב מיכאלי ועמר בר-לב, הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון, ביטול איסור בדבר הפעלה עצמית של שירותי מים וביוב), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת איציק שמולי, הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון, הגדלת שיעורי הגמלה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת מאיר כהן ויאיר לפיד, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, השוואת קצבת נכות לשכר המינימום), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אילן גילאון, קארין אלהרר, איציק שמולי, יואל חסון, מרב מיכאלי, דב חנין, שלי יחימוביץ, רועי פולקמן, אברהם נגוסה, משה גפני, יעקב מרגי, יאיר לפיד, חמד עמאר, באסל גטאס, עאידה תומא סלימאן, שרון גל, אורי מקלב, טלב אבו עראר, אראל מרגלית, עבדאללה אבו מערוף, זהבה גלאון, נחמן שי, מיקי רוזנטל, תמר זנדברג, ישראל אייכלר, מיכל בירן, מיכל רוזין, איתן כבל, מאיר כהן, מיקי לוי, עמר בר-לב, איילת נחמיאס ורבין, יחיאל חיליק בר, חיים ילין, זוהיר בהלול, איימן עודה, מנואל טרכטנברג, עליזה לביא, אחמד טיבי, סופה לנדבר, יוסי יונה, מסעוד גנאים, עיסאווי פריג', סתיו שפיר, יואל רזבוזוב, חנין זועבי, יצחק הרצוג, עמיר פרץ, עפר שלח, ג'מאל זחאלקה, ירון מזוז, יוסף ג'בארין, אורלי לוי אבקסיס, עבד אל חכים חאג' יחיא, שי פירון, יעקב פרי, רויטל סויד, קסניה סבטלובה, דניאל עטר, רוברט אילטוב ואיתן ברושי, הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון, הפטר לחייב מוגבל באמצעים), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב, הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון, הפטר לחייב מוגבל באמצעים), התשע"ה 2015, מאת חבר הכנסת איציק שמולי, הצעת חוק שיפוט בתי-דין דתיים (בוררות), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב, הצעת חוק ייצוג הולם של יהודים בני המגזר החרדי בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב, הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון, נציגי האוכלוסייה הערבית בוועדה מייעצת), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, הצעת חוק העונשין (תיקון, איסור שידול להמרת דת), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב, הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון, תוקפו של חוק חורג), מאת חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב, הצעת חוק מערך החוץ וההסברה, התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת עפר שלח, יעקב פרי, מיכאל אורן, איתן כבל ואביגדור ליברמן, הצעת חוק לתיקון פקודת סדרי השלטון והמשפט (חקיקה באזור באמצעות צו), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת ינון מגל, בצלאל סמוטריץ, מכלוף מיקי זוהר, אברהם נגוסה, מרדכי יוגב, שרון גל, מנחם אליעזר מוזס, דוד אמסלם, יואב בן צור וטלי פלוסקוב, הצעת חוק מסירת מידע להורים בנפרד (תיקוני חקיקה), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת רויטל סויד, מרב מיכאלי, יעל גרמן, יחיאל חיליק בר, קארין אלהרר, שרון גל, מירב בן ארי ואיציק שמולי, הצעת חוק הפיקוח על מעונות-יום לפעוטות, התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת חיים ילין, קארין אלהרר, יפעת שאשא ביטון, דב חנין, מנואל טרכטנברג, מירב בן ארי, נחמן שי, עבדאללה אבו מערוף, איתן כבל, דניאל עטר, ינון מגל וזהבה גלאון, הצעת חוק-יסוד: קיצור תקופת הרכבת ממשלה ותקופת הבחירות (תיקוני חקיקה), מאת חברי הכנסת מנואל טרכטנברג, איתן כבל, סתיו שפיר, איציק שמולי, קארין אלהרר, באסל גטאס, איתן ברושי, יעל גרמן, מיקי רוזנטל, זוהיר בהלול ועמר בר-לב, הצעת חוק הגנת השכר (תיקון, תשלום לעובד בידי מי שאינו המעסיק), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, רועי פולקמן, מכלוף מיקי זוהר, יפעת שאשא ביטון, מיכל רוזין, תמר זנדברג, אורלי לוי אבקסיס, קארין אלהרר, יחיאל חיליק בר, מירב בן ארי, שרון גל ויואל רזבוזוב, הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון, חובת ייצוג הולם לאנשים עם מוגבלות), התשע"ה 2015, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, יואב בן צור, מכלוף מיקי זוהר, אורן אסף חזן, ירון מזוז, רועי פולקמן, עמר בר-לב, תמר זנדברג, קארין אלהרר, עבדאללה אבו מערוף, מיכל רוזין, יחיאל חיליק בר, טלי פלוסקוב, אלי אלאלוף, מירב בן ארי, עיסאווי פריג', שלי יחימוביץ, רוברט אילטוב, מסעוד גנאים, נאוה בוקר, איימן עודה, דוד אמסלם, מרב מיכאלי, דב חנין, סופה לנדבר, יואב קיש, משה גפני, יעקב פרי, אורי מקלב, נחמן שי, מנואל טרכטנברג, רחל עזריה, יוסי יונה, איל בן ראובן, מיקי לוי, חיים ילין, אברהם נגוסה, רויטל סויד, זהבה גלאון, דוד ביטן, ג'מאל זחאלקה, טלב אבו עראר, ישראל אייכלר, עמיר פרץ, יפעת שאשא ביטון, עבד אל חכים חאג' יחיא, אלי כהן, שי פירון, יעל גרמן, חמד עמאר, אחמד טיבי, אוסאמה סעדי, באסל גטאס, עאידה תומא סלימאן, עליזה לביא, חנין זועבי, מיקי רוזנטל, יצחק הרצוג, אראל מרגלית, יאיר לפיד, איתן ברושי, מיכל בירן, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יצחק וקנין, מנחם אליעזר מוזס, דניאל עטר, יואל חסון, זוהיר בהלול, עפר שלח, שרון גל, מיכאל אורן, ז'קי לוי, אילן גילאון, אורלי לוי אבקסיס, סתיו שפיר, יואל רזבוזוב, איתן כבל ויוסף ג'בארין. עוד אודיעכם כי חברת הכנסת תמר זנדברג ביקשה להסיר את שמה מהצעת חוק אנרגיה מתחדשת, התשע"ה 2015, שמספרה פ/34/20. תודה. תודה למזכירת הכנסת. אין היום הצעות אי-אמון בממשלה, לכן אנחנו פותחים בנאומים בני דקה. מי שמעוניין להשתתף יצביע לצורך ההרשמה. אני אבקש בינתיים מחבר הכנסת דב חנין לפתוח את הנאומים בני דקה. אחריו, חבר הכנסת דניאל עטר. תודה לך, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להתייחס לפרשה שהתפרסמה לאחרונה בתקשורת על חיילים שגירשו פלסטינים מבריכה שנקראת בירכת-אלכרמל, בריכה שנמצאת בפארק בשטח בשליטה פלסטינית, שטחA , סמוך לכפר אלכרמל בדרום הר-חברון. מה שקרה במקום זה שהגיעה קבוצה גדולה של מתנחלים, מלווים בעשרות חיילים, וכשהם הגיעו הם הורו לרוחצים הפלסטינים לצאת מהבריכה, להתרכז בשולי הפארק. אחד המתרחצים מספר: שוטר משמר הגבול הורה לי לצאת מהר מהמים. בתחילה סירבתי ואמרתי לו שאני רוצה לשחות וזו זכותי, ואין לי בעיה שהמתנחלים ישחו במים לצדי. הדבר הזה חמור ובעייתי. אנחנו מדברים, אגב, על אתר ששופץ על-ידי עיריית יטא בשנת 2011. היא הקימה בו את הפארק והכשירה את הבריכה העתיקה שבמרכזו. התופעה הזאת, אדוני היושב-ראש, היא תופעה חמורה, פסולה, מסוכנת, והיא סממן נוסף של מחלה של גזענות שקיימת בחברה, ונגד המחלה הזאת צריך להיאבק במלוא הכוח. תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת דניאל עטר, ואחריו, חבר הכנסת מסעוד גנאים. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתמול, אדוני היושב-ראש, סיירתי בעוטף-עזה. אחד היישובים שביקרתי בו וביליתי בו כמה שעות היה מושב נתיב-העשרה. בכל אופן, אדוני היושב-ראש, נדהמתי לשמוע מהאנשים שחיים במושב הזה, שלא עזבו אותו אפילו לא לרגע אחד בכל ימי "צוק איתן", 52 יום, נאחזו בקרקע מתוך אהבה אמיתית לעשייה שלהם, החיבור האמיתי שלהם לאדמה. בתי המושב הדרומיים ביותר, הדרום-מערביים ביותר, נמצאים כ-30 מטר מהחומה המפרידה בינם לבין רצועת-עזה. ואתה נפגש עם האנשים המדהימים האלה, רואה את היכולות המדהימות שלהם, את האהבה שלהם לארץ הזאת, ואתה שומע שלמרות הכול יש בינם לבין מערכת הביטחון ויכוחים עד ימים אלה על כך שאותן 70 נחלות ותיקות, אותן 70 נחלות של מפוני ימית שהביאו אותם להתיישב במקום הזה, עדיין אין להן סידור ביטחון של מקלטים בצמוד לבתים. אתה שומע שאין להם פתרון לוויכוח הכלכלי בינם לבין מערכת הביטחון, שלקחה מהם קרקעות שהיו מיועדות לפרנסה שלהם, ולא מעמידים להם אלטרנטיבה. ואני שואל את עצמי: עד לאן האבסורד הזה יכול להימשך? תודה. תודה לחבר הכנסת עטר. חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו, חבר הכנסת רוברט אילטוב. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לצערי, כל יום אנחנו נחשפים לגילויי גזענות מסוגים שונים, והפעם, אפליה וגזענות ישנה-חדשה, גזענות בדיור, ודווקא בעיר שחרתה על דגלה: עיר הדו-קיום, אני מתכוון למעלות-תרשיחא. זוג ערבי צעיר שביקש להתגורר בשכונה חדשה שבונה ומשווקת חברת "גליל מגורים" נענה בתשובה הזאת: אנחנו לא מוכרים דירות לערבים. אשת המכירות והשיווק של החברה שנשמעה בקלטת, זה שודר בפינת "המפצח" בחדשות ערוץ 10, מה אומרת אשת השיווק? "אסור לי להגיד לכם, אבל אין לנו בני-דודים". אין לנו בני-דודים. אנחנו לא מוכרים לערבים. אדוני היושב-ראש, משבר הדיור בחברה הערבית הוא חמור מאוד. אפילו משרד ראש הממשלה פרסם שהמגזר הערבי, חסרות בו אלפי דירות. לאן ילכו? את שטחי השיפוט לא מרחיבים, תוכניות מ��אר לא מאשרים, אז לאן ילכו? הולכים לקנות דירה, נתקלים בגזענות כזאת. על זה אמר הפתגם הערבי: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: איני רוצה לרחם עליך ואיני רוצה להניח לרחמי האל לרדת עליך). תודה. תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת רוברט אילטוב, בבקשה, אדוני. לתרגם אחר כך. אוקיי, אנחנו נרשום את התרגום בפרוטוקול. חבר הכנסת רוברט אילטוב, ואחריו, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום התקיימה הישיבה הראשונה של ועדת העלייה והקליטה, ובה דנו על היערכות לקליטת עולי צרפת, אוקראינה ובלגיה. חשוב לציין שמ-1989 הגיעו לישראל יותר מ-1.1 מיליון עולים, וממשיכים להגיע עולים. מאותו יום ועד היום העולים האלה הביאו לכאן ידע במדע, מחקר, אקדמיה, תרבות, תעשייה, רפואה, הנדסה אזרחית, חינוך, והרבה מאוד נושאים חשובים לכלכלת ישראל, ובעצם הזניקו את כלכלתה של ישראל קדימה. מדובר פה על הרבה מאוד תקציבים שבעצם העולים האלה בזבזו במדינות שמהן הם יצאו, והביאו את הניסיון הזה למדינת ישראל, ואין ספק שהתרומה שלהם לכלכלתה של מדינת ישראל היא אדירה. נכון להיום, חלק גדול מאותם העולים מגיעים לגיל הפרישה, לגמלאות, ובן-לילה הם הופכים לעניים. ממצב של מעמד סוציו-אקונומי בינוני הם הופכים לעניים החיים מתחת לקו העוני וחיים מביטוח לאומי, מהבטחת הכנסה. מדינת ישראל חייבת לתת על זה את הדעת וצריכה לפתור את הבעיה הזאת. אנחנו רוצים עולים, אנחנו רוצים עוד מיליוני עולים. תודה. תודה לחבר הכנסת אילטוב. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, ואחריו, חברת הכנסת קסניה סבטלובה. אדוני היושב-ראש, כל המדינה גועשת ורועשת, וכן העם היהודי, ובצדק, נגד האנטישמיות הפושה ומתרבה בעולם, אך השאלה, איך אנחנו דורשים מאומות העולם למגר את האנטישמיות, איך נישא פנים אליהן כאשר כאן, במדינת היהודים, קורים דברים חמורים כאלה, כמו שקרה המקרה המזעזע ברעננה, שמזוזות נעקרו והושחתו בבית-הכנסת ברעננה ובבניינים סביבו על-ידי בני טובים בני 17 שנעצרו, שלושה תלמידים תוצרת מערכת החינוך שלנו. האם זו לא תוצאה של הסתה חמורה נגד הציבור החרדי? אבל השאלה המרכזית: איך מערכת החינוך מוציאה פירות באושים כאלה שמסוגלים לעשות מעשה שפל ונבזה כזה אשר, אדוני היושב-ראש, רק בתקופות חשוכות ואיומות לעם ישראל חווינו זאת? המסקנה, צריכים בדק-בית יסודי. תודה לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, ואחריה, חבר הכנסת אילן גילאון. כבוד היושב-ראש, בתאריך 28 במאי התרחש מפגש בין שני צעירים עולי חבר המדינות, מרגריטה שולמן ואנדרי בסין, בני 26 מאשקלון, וחבורה של שוטרים אלימים שתקפו את הזוג בתוך הרכב שלהם וגרמו להם פציעות חמורות ביותר. תקפו את מרגריטה שולמן, נכה עם 75% נכות, חולה במחלה גנטית קשה, תקפו אותה בפטישים בראשה, והבחורה הגיעה בסופו של דבר לבית-החולים ברזילי עם סדק בגולגולות ופציעות חמורות בראש. אף מפגש בין אזרח ישראלי לבין נציגים של החוק, אלה שאמורים להגן עלינו, השוטרים, לא אמור להסתיים באלימות מסוג זה, בין שהאזרח הוא חף מפשע או שהוא בגדר חשוד או בגדר אשם. שני הצעירים האלה לא הואשמו בדבר, לא הוגש נגדם כתב-אישום, וברכבם לא נמצא שום דבר. המשטרה טענה, דרך אגב, שיש לה מידע ודאי שהם מעבירים סמים ברכב שלהם, ברכב לא נמצא זכר לאותם סמים שהיו אמורים להימצא שם. אני פונה למפכ"ל דנינו בדרישה תקיפה ביותר לחקור את המאורע הנורא הזה מייד, להעניש את האשמים, להביאם לדין ולהתגבר על התופעה שחוצה את כל המגזרים במדינת ישראל, התופעה של האלימות המשטרתית, שכרגע מופנית כלפי המגזרים החלשים ביותר, כלפי המגזר של יוצאי אתיופיה, יוצאי ברית-המועצות, ערבים, נשים, להט"ב, ובעצם אנחנו נמצאים בסיטואציה שאין כמעט מגזר במדינת ישראל שלא נמצא בגדר של קורבן ומותקף בצורה חריפה ביותר על-ידי אותה משטרה שאמורה להגן על האזרחים הישראלים ועל האזרחיות של מדינת ישראל מפני הרוע ומפני הפשע. תודה לחברת הכנסת סבטלובה. נשיאות הכנסת, ייאמר כאן, אישרה גם הצעה דחופה לסדר-היום בנושא הזה שתידון ביום רביעי. נקווה גם לשמוע את התשובה של השר. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה, אדוני. אחרי חבר הכנסת גילאון, חבר הכנסת מיקי לוי. אדוני היושב-ראש, אני שמח לשלוח את ברכת הבית הזה לעם הטורקי, שעמד כחומה בצורה מול הסכנה שארבה לדמוקרטיה הטורקית, על אף ההפצרות והאזהרות וההפחדות הרבות של ארדואן כי הכורדים נוהרים באלפי אוטובוסים הממומנים על-ידי יהודים כדי להשתלט על המשטר בטורקיה. והנה, העם הטורקי לא פחד מכל זה ובעצם ידע לשאול את עצמו מה מגיע לו, כי הוא חשב שמגיע לו יותר טוב ממה שהוא מקבל, בניגוד לאנשים אחרים באזור שלנו. אני רוצה לברך אותם על כך, את העם שבחר להתחבר דווקא עם מיעוט לאומי כדי לבנות חומה בצורה לדמוקרטיה הטורקית. אין לי מה לומר אלא לאחל להם באמת בהצלחה וכל הכבוד. איך אומרים באירוויזיון, אדוני? "טורקי, דוז פואה", ובטורקית אומרים את זה: "צ'וק בשארילאר דילרים". אז בהצלחה, העם הטורקי, כל הכבוד לכם, כה לחי. תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. חבר הכנסת מיקי לוי, ואחריו, חבר הכנסת חיים ילין. אדוני היושב-ראש, הפעם אני כאן לא בשביל לצעוק על עוולות כאלה או אחרות, אני הפעם כאן כדי לתת לשר האוצר ציון לשבח. אני, בכנסת הקודמת, פעלתי בנושא דמי הניהול שמשלמים החוסכים לפנסיה, שגורעים שליש מהחסכונות שלהם על-ידי ניהול לא נכון. הגשתי בקשה וביקשתי משר האוצר להחיל דין רציפות על אותו חוק שמאפשר לחוסך הפנסיוני לבחור את החברה ואת הסוכן שבאמצעותו הוא ימשיך וישלם את דמי הפנסיה שלו. היום נהוג שמקום העבודה בא ומחיל את כל הנושא הזה בצורה מרוכזת ומכריח את העובדים לצורך העניין לחסוך במקום מסוים, בחברת ביטוח מסוימת, דרך סוכן מסוים. לאותו חוסך לא הייתה שום אפשרות לכלכל את מעשיו. אנחנו העברנו בכנסת הקודמת כבר תחילתה של קריאה ראשונה, לאפשר לחוסך לבחור את הסוכן שלו ואת חברת הביטוח שלו. הדבר, על-פי הערכתנו, יפתח את השוק לתחרות ויאפשר לחוסך לקחת אחריות לחסכונותיו, ועל כך אני רוצה לברך את שר האוצר, על שנענה לפנייתי להחיל דין רציפות. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת חיים ילין, ואחריו, חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. כבוד היושב-ראש, אני לא יודע אם נהוג, אבל אני אעשה את זה כי אני מזוהה מאוד עם עוטף-עזה. אתמול חברה טובה שלנו, מרווה מייזלס, חברת קיבוץ כפר-עזה, נפטרה. הבחורה הזאת, אישה מדהימה, הקימה את כל מרכזי החוסן בעוטף-עזה, הקימה את צוותי הצח"י ואימנה את צוותי הצח"י, צוות חירום יישובי, בכל יישוב, וגם הקימה את "מעברים" איך, למרות המצב הביטחוני, אפשר להמשיך ולפתח את האזור ולמצוא תעסוקה. המחויבות של אנשים שחיים בעוטף למען העוטף זה דבר שכולנו במדינת ישראל צריכים לדעתי ללמוד. אני לוקח את הדקה הזאת לא כדקת דומייה אלא כדקה שנותנת כבוד לאו��ם אנשים, למרווה, ולכל האנשים שתומכים בעוטף-עזה. יהי זכרה ברוך, ואני מקווה שהמשפחה לא תדע עוד צער. תודה לחבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, ואחריו, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול שמענו בתקשורת ששר החינוך השקיע, הוא כתב: השקענו בכם, העדה הערבית הדרוזית, 2 מיליארד שקל. זו מילה מזעזעת. עד עכשיו, ממה שאנחנו יודעים, הממשלות השקיעו רק תרבות של שנאה, תרבות של אפליה, תרבות של מוטציה בעדה הדרוזית, השקיעו במדע של מתמטיקה לדרוזים. את הכסף הזה העדה חייבת לקבל מהרשויות המקומיות, הם צריכים לקבל אותו על-פי חוק. זה חלק מזערי, מאוד, והכסף הזה חייב לעבור, אפילו לא רק בתשלומים. המילים האלה, "השקענו בכם" זה באמת מזעזע. עד עכשיו הממשלה לא השקיעה בכלום. ואני שואל את כבוד השר: כמה עולה הריבית? כמה ריבית הוא רוצה מבני העדה הערבית הדרוזית שהם משקיעים עבור ההשקעה הזאת, "השקענו בכם"? זו מילה מזעזעת, ושר חינוך שמתבטא בדברים כאלה, זה באמת אומר דורשני. תודה לחבר הכנסת אבו מערוף. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, ואחריה  חבר הכנסת שרון גל. אני קודם כול רוצה לברך את השר כחלון והשר בנט, תאמינו או לא, לפעמים האופוזיציה מברכת את הקואליציה, על כך שאימצו את תוכניתו של המחנה הציוני בבחירות להוסיף סייעת שנייה, אבל, איילת, זו הצעה, להוסיף סייעת שנייה. אני כתבתי את זה. סליחה, לא ידוע לי שבנאומים בני דקה מותר להפריע, אז, לא, אבל בואי נדייק, אני מדייקת לחלוטין, זו הייתה תוכניתו של המחנה הציוני. אנחנו עשינו על זה קמפיין גדול, אדוני היושב-ראש, אני מצפה ממך למנוע את ההפרעה הלא-מתאימה הזאת. אתן לא חייבות לקבל את זה. הדרך הפשוטה ביותר שעומדת לרשותי, אני אוסיף לך זמן. אני רוצה להודות ולברך על כך שאימצו את תוכניתו של המחנה הציוני בעניין רפורמת הסייעת השנייה. אני גם מודה להם כאימא וחושבת על כל המשפחות שייהנו מכך בשנה הבאה. אני כבר לא איהנה מהרפורמה הזאת, ילדי מצטרפים בשנה הבאה לטרום-חובה. אני רוצה דווקא לדבר היום על נושא שמאוד מאוד מטריד אותי. בעקבות פנייה שהגיעה ללשכתי התחלתי לחפור בנושא שהטריד אותי הרבה זמן, וזה רעידות האדמה בישראל. אני בתחושה מאוד מאוד חזקה שאם יש משבר שאנחנו עשויים לעמוד בפניו, תחושתי היא שאין שום הכנה, מכמה סיבות: אני לא חושבת שמכינים את הציבור הישראלי מצד אחד לנושא של רעידות אדמה, מה עשוי לקרות במקרה של רעידת אדמה, ובנפאל הייתה רעידת אדמה, שלוש רעידות אדמה מאוד קשות בשנה החולפת. והדבר הנוסף הוא נושא חיזוק מבנים, תמ"א 38, בעצם, חברים וחברות, בואו נודה, פשוט לא יוצאת אל הפועל. אנחנו חייבים לראות כיצד הרפורמה הזאת מיושמת באמת. אני לא יודעת אם כל המעברים האלה בין המשרדים, רמ"י ומינהל התכנון שמועבר עכשיו למשרד האוצר, האם זה יעזור או לא לנושא הזה. על הנושא הזה, לדעתי, כל הבית הזה חייב לתת את הדעת בדחיפות. תודה רבה. תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת שרון גל, בבקשה. אחריו, חבר הכנסת נחמן שי. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול אני מברך את אותם חברי כנסת, בעיקר בשמאל, שהפנימו בימים האחרונים שה-BDS הוא לא ארגון אנטי-ישראלי אלא ארגון אנטישמי ששם לו למטרה לחסל את מדינת ישראל, וזו לא אמירה פוליטית שאפשר להתווכח עליה, זו המציאות. אמרנו את זה כבר כמה פעמים בעבר, לכן אני יכול ככה להזכיר: יצאתי כאן משלוותי כשהוקראו פה בטקס מתוכנן אותן עדויות של "שוברים שתיקה" כאילו בשם חיילי צה"ל. אבל נוכח המערכה הכוללת שהוכרזה עלינו עכשיו, וזו מלחמה, אנו חייבים להחזיר מלחמה, ובכל העוצמה. כחלק מזה, חוץ מהמאמצים הדיפלומטיים והיוזמות של ארגונים יהודיים בעולם, אנחנו צריכים לעשות קודם כול סדר בבית. אני שמח לבשר לכם שהנוסח הסופי של החוק נגד הסתה הושג בדיונים הלא-פשוטים ביני לבין המחלקה המשפטית, כאשר נשמרים כל האיזונים. אני כבר מקדים וקורא מכאן עכשיו לכל הסיעות הלאומיות לתמוך בתיקון הזה לסעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת. לא קיבלתי רשות לחלק את זה לכולכם, אבל הבאתי לכאן עותק. שני דברים שלא יהיה אפשר לעשות, אני מסיים בזה, היושב-ראש, אם התיקון הזה יעבור, בעזרת השם: למשל, אחמד טיבי לא יוכל יותר לשאת את נאום השהידים ברמאללה, שבו הוא מהלל את השהידים ואת השוהדא ואומר שזה הדבר הנעלה ביותר, וחנין זועבי לא תוכל לקחת חלק במשט טרור נגד חיילי צה"ל או לומר שחוטפי הנערים אינם טרוריסטים. חופש ביטוי, כן, בדמוקרטיה בהחלט, אבל חייבים להבדיל בין חופש ביטוי לבין הסתה פרועה, וכאן אנחנו חייבים להעביר את המסר ולהתחיל לסרטט את הגבול. תודה. תודה לחבר הכנסת שרון גל. כאמור, חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ועדת הכלכלה בראשותו של איתן כבל פתחה היום את הדיונים שלה בדיון מאוד חשוב בנושא רשות השידור. רשות השידור לא שייכת לאף אחד מאתנו, היא שייכת לכולנו, היא שירות ציבורי ממלכתי שיש לו חשיבות עליונה, כי הוא לא מסחרי, הוא לא מחפש רייטינג והוא נועד באמת לתת לציבור שירות בתחום חיוני, מאינפורמציה, ממידע, ועד בידור וסרטי תעודה וכו' וכו'; כולנו יודעים. רשות השידור עברה איזו רפורמה, אבל היא נתקעה באמצע, לא לבלוע ולא להקיא, אי-אפשר עכשיו, אין, נגמרו המשאבים הכספיים, צעדי הרפורמה נעצרו, כמעט 2,000 עובדים תלויים על בלימה, הם קמים בבוקר והם לא יודעים אם תהיה להם פרנסה ואם תהיה להם משכורת בסוף החודש. ראש הממשלה לקח את הסמכות משר התקשורת, כך שגם אין שר מעורב ישירות אלא ראש הממשלה. זה סיוט. זה סיוט לעובדים, אבל זה גם סיוט למדינת ישראל שנזקקת לשירות ציבורי בתחום השידור. כרגע הוא עוד קיים אבל הוא מפרפר. היום נודע שיש כבר 50 מיליון שקל גירעון, נכון להיום. תושבי מדינת ישראל הפסיקו לשלם את האגרה, אתם יודעים, כי היה צפוי שהיא תבוטל אז הפסיקו אותה עכשיו. הכנסת חייבת להתגייס במהירות כדי להציל את השידור הציבורי במדינת ישראל. אמרתי קודם: זה לא של הממשלה ולא של האופוזיציה, זה של מדינת ישראל ושל הציבור כולו. תודה. תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו, חברת הכנסת סופה לנדבר. בסם אללה א-רחמאן א-רחים. בהמשך לדבריו של חברי דב חנין בנושא הבריכה ביטא, הבעיה הזאת או הגזענות הזאת היא גם אצלנו לאזרחים הערבים במדינת ישראל, וזה בשני אופנים: האופן הראשון, לא מקימים בריכות שחייה ציבוריות במגזר הערבי, ילדינו נאלצים ללכת לבריכות ביישובים היהודיים, אבל שם לא מרשים להם להיכנס ומחזירים אותם בבושת פנים. זה חינוך לגזענות, כי גם ילד יהודי שרואה את הילד הערבי חוזר או מגורש מהבריכה יבין שזה מה שצריך להיות, ואז יחנכו אותו על גזענות. הילד הערבי יחונך על השנאה, כי ילד שמחזירים אותו או מגרשים מהבריכה לא יאהב את מי שגירש אותו. לכן, אנחנו, עם הגזענות הזאת, מתפלא��ם שבעולם יש קריאות לחרמות נגד מדינת ישראל. מדינת ישראל צריכה להתנהג כמדינה דמוקרטית, להתרחק מגזענות, לפחות עם תושביה ואזרחיה. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חברת הכנסת סופה לנדבר, בבקשה, ואחריה, חברת הכנסת מירב בן ארי. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על ניצולי השואה. לפני שהתחלנו את הישיבה הייתה אצלי קבוצה של ניצולי שואה שבאו לספר מה נעשה להם בעקבות החוק לניצולי שואה שעבר ואושר בממשלת ישראל הקודמת. אני רוצה להגיד ששר האוצר לשעבר יאיר לפיד רצה ונתן לניצולי השואה את התמיכה, אבל יכול להיות שבביטוח הלאומי ובמשרד האוצר לא הביאו בחשבון את ההכנסות של האנשים האלה. ואני אומרת: במקום לקבל, בהכנסות שלהם הם היום עושים מינוס, כמעט מינוס 1,000 שקל למשפחה. אדוני היושב-ראש, ניצולי השואה, בזכותם קיימת מדינת ישראל. זו קטגוריה של אנשים שהכנסת וחברי הכנסת וכל המדינה מחויבים להם. לא יכול להיות שחצי שנה אנחנו מדברים על פגיעה שנעשתה על-ידי משרד האוצר ומשרד הרווחה לאנשים האלה. ביקשתי לקיים דיון דחוף בוועדת העלייה והקליטה, ואני חושבת שבכנסת, בקדנציה הזאת ובימים האלה, אנחנו צריכים לעזור לאנשים האלה, ושיהיה צדק למען ניצולי השואה, קטגוריה של אנשים שכולנו מחויבים להם. חברי הכנסת, לצערי, כפי שגם רובכם ככולכם שמעתם, הלך לעולמו חברנו, חבר גם בכנסת הקודמת, חבר הכנסת לשעבר דוד רותם, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט בכנסת הקודמת. אנחנו ודאי משתתפים בצער המשפחה, ודברים רשמיים לזכרו נגיד באחד הימים הקרובים בישיבת המליאה. יהי זכרו ברוך. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה, גברתי. אחריה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לברך את השר משה כחלון ואת השר נפתלי בנט על ההחלטה האמיצה להוספת הסייעת השנייה בגני-הילדים. זה היה חלק מהמצע של מפלגת כולנו, ולכן, נכון שיש עוד מפלגות אחרות שרוצות לספח את זה לעצמן, אבל בסופו של דבר, זו החלטה שיצאה היום ממשרד האוצר. זו החלטה סופר-חשובה, בעיקר לכל תושבי תל-אביב, המלחמה על הסייעת השנייה התחילה מתל-אביב, ב"גן זה לא מחסן". ולכן נראה לי שמה שנקרא ההתחייבות לציבור הבוחרים, וזו אחת המטרות כשאנחנו נמצאים כאן, היום נפרעה. ובעיני, תושבי ותושבות תל-אביב יכולים להיות מרוצים מההחלטה הזאת, וכמובן כל שאר תושבי הארץ  ראיתי את התגובה שלך, אבל זה התחיל מתל-אביב, אין מה לעשות. הדבר שני שרציתי להתייחס אליו הוא האופניים החשמליים. העלינו את זה למודעות בצורה מאוד משמעותית השבוע ובשבוע שעבר, גם בהצעת החוק שהעליתי וגם בוועדה היום, בוועדת הפנים, ומחר בוועדת הכלכלה. אני מאוד שמחה שכולם מתגייסים, מהמשטרה ומשרד הביטחון וכמובן משרד התחבורה, כדי לבוא ולתת איזו מדיניות גם של חקיקה אך בעיקר של אכיפה בנושא האופניים החשמליים. תודה. תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, ואחריה, חבר הכנסת ינון מגל. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת, שוב ושוב ושוב עולה הנושא של גזענות, ואנחנו מרגישים לפעמים שיש אוזלת יד. כאשר אנחנו רואים בחדשות שבבריכות שחייה בגליל, ש-55% אולי מתושביו הם ערבים, לא מוכנים לקבל ילדים שרוצים ללמוד לשחות בבריכה רק בגלל המוצא שלהם, רק מפני שהם ערבים, אם זו לא סכנה אמיתית שמתדפקת על דלתנו אז אני לא יודעת מה זה סכנות. אני חושבת שהגיע הזמן להפעיל את החוק נגד גזענות, להפעיל,  נגד הסתה. למה הם לא תובעים את מי שמפר את החוק? כל שבוע אתם עולים פה במקהלה עם ההסתה שלכם. 13 אנשים. אני חושבת שהגיע הזמן להעניש את כל מי שמסית נגד האוכלוסייה הערבית, אבל כל מי שמתנהג בגזענות נגד כל אדם שהוא, כולל, אולי הגיע הזמן גם להעניש חברי כנסת שכל תפקידם בבית הזה זה לשיר כמו במקהלה אחת של הסתה נגד נציגי האוכלוסייה הערבית. זה מתחיל מפה. זה מתחיל כאשר מסיתים נגד נציגים של אוכלוסייה שלמה. זה מתחיל כאשר ראש ממשלה אומר: נוהרים לקלפי ואנחנו בסכנה, וזה מתחיל לחלחל למטה, לצערי הרב, והגיע הזמן לעשות עם זה משהו כדי שנוכל לחיות בשלום, כולנו. תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת ינון מגל, בבקשה, אדוני, ואחריו, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר על מה שקורה בהר-הבית, שכבר תקופה ארוכה אין בו חופש פולחן, ולא הגיוני שאין חופש פולחן במדינת ישראל, ועוד ליהודים, שהם הריבונים בהר-הבית, ולא נותנים להם להתפלל. יום אחד יחשבו על התקופה הזאת, אנשים, ויגידו: מה זה? מה זה היה, הדבר הזה? עכשיו, ברור שיש פה בעיות, אני לא רוצה עכשיו לעשות פרובוקציות ואני לא רוצה עכשיו לעלות להר-הבית ולהתחיל לברך על תפוח וכל מיני דברים כאלה. לא זאת הכוונה. אבל יש שם, על ההר, קבוצות שנקראות ה"מֻראבִּטון" וה"מֻראבִּטאת", כל מיני אנשים שהתנועה האסלאמית מביאה בכסף, באוטובוסים, כדי שיצעקו ויפריעו ויתגודדו שם, כי ברגע שעולים יהודים עם סממנים דתיים מתחילות שם הצעקות של "אללהֻ אכבר" וכדומה. אני חושב שצריכים להרחיק את האנשים האלה מהר-הבית, לא לאפשר להם להתקהל שם, ומי שמפר את הסדר על הר-הבית, שיורחק באופן מיידי, או לצמיתות או לאיזו תקופה של כמה חודשים, כדי לאכוף את הסדר בהר-הבית. תודה. גם בנושא הזה נשיאות הכנסת אישרה הצעה דחופה לסדר-היום, שתידון ביום רביעי בישיבת המליאה. דיון מהיר. דיון מהיר. את בטוחה? דיון מהיר בוועדת הפנים. צודקת מזכירת הכנסת. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, בבקשה, גברתי, ואחריה, חבר הכנסת באסל גטאס. אוקיי. אז אני, חברי חברי הכנסת, כבוד היושב-ראש, גם אני אפתח בעניין של הסייעת השנייה. כי באמת, בסך הכול, אני חושבת שאנחנו לגמרי בעד שיתופי פעולה. אין פה מלחמות של קרדיטים. אבל כשדברים נעשים אז גם אפשר לכבד אותם בצורה מלאה ולא להסיט את הדיון למקום אחר. אבל אני ביקשתי לנאום היום דווקא כדי להביע את ההזדהות שלי עם ילדי ותושבי הדרום, שהשגרה שלהם קצת מופרת עם נפילות חוזרות של טילים. אנחנו קוראים לזה "טפטופים", או מי שלא מכיר את התופעה הזאת, ככה, מקרוב, קורא לזה "טפטופים", אבל אני רוצה לומר שזה הרבה מעבר לכך: זה הזמן של האזעקה, זה הזמן של הנפילה, וזה בעיקר החוויה והאווירה שהילדים האלה חווים בדקות, בשעות, בימים שאחרי שזה קורה, עד הפעם הבאה שהם שוב חווים את זה. ולכן אני, ראשית, רוצה לקוות שזה לא מבשר על הקיץ הקרוב, ואני בהחלט רוצה למסור מכאן את ההזדהות שלי לילדים בדרום. תודה. תודה לחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. חבר הכנסת באסל גטאס, ואחריו, חברת הכנסת רחל עזריה. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו לא נשתוק ולא נלאה מלשוב ולהעלות את עניין הגזענות הפושה בכל חלקה טובה בישראל, גם אם זה לא לרוחו של חבר כנסת זה או אחר. מה שהראה תחקיר של ערוץ 10 בכתבה על מה שקרה במעלות, דווקא במעלות, שמתהדרת שהיא יישוב יהודי-ערבי, בעניין מניעה של זוג ערבי, אגב, על-פי אמ��ת מידה ישראליות, הוא ישראלי פר-אקסלנס, אשתו הולנדית, הוא משתמש במושגים "מדינתי" ו"מדינתנו", הוא לא חשוד באיזו השתייכות פוליטית לאומנית, לא יודע מה. רק בגלל מוצאו הערבי הוא נמרח ונמרח, עד שהצליח להקליט אותם אומרים שהם לא רוצים למכור לערבי. מה זה? תגידו לי, רבותי, אם זה היה קורה בכל מדינה אחרת בעולם? ואני אומר לכם, מניסיון אישי: בכרמיאל, בנצרת-עילית, במקומות אחרים, מה שגילה התחקיר של ערוץ 10 זה קצהו של הקרחון. זו המציאות. זו הנורמה בכל הערים שמניתי. העיקרון הוא לא לקלוט ערבים, אלא במקרים שחייבים. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת גטאס. חברת הכנסת רחל עזריה, בבקשה, גברתי, ואחריה, חבר הכנסת חמד עמאר. בעוד נאומו הפנומנלי של נשיא המדינה מהדהד בראשי, הבוקר, על הצורך לשים לב לשבטים השונים בחברה הישראלית ולהתייחס לקבוצות השונות, הבוקר אני מסתכלת באתר "הארץ" ורואה רשימה של קלאסיקה עברית, עשרת הספרים הגדולים שאתם אמורים להכיר. ואני, כחובבת ספרות, וככה, שבוע הספר העברי, אמרתי: נסתכל לראות מי ברשימה. י"ח ברנר, ש"י עגנון, עמוס עוז, דוד גרוסמן וכו' וכו', בקיצור, כולם גברים, כולם אשכנזים. לא מצאתי, לא אישה, לא מזרחי, לא מישהו, אולי, מהקהילה האתיופית או מישהו, איזה סופר ערבי. אני רוצה להציע כמה סופרים וסופרות, חביבים ואהובים עלי, ונראה לי שכדאי להביא אותם בחשבון: צרויה שלו, יהודית קציר, אורלי קסטל-בלום, דן בניה סרי, אלי עמיר, שמעון אדף. לא חסרים. וכמובן בערביי ישראל: סייד קשוע, אחד הסופרים האהובים עלי. אני מציעה לעיתון "הארץ", ובכלל לנו, כחברה הישראלית, לכתוב מחדש את רשימת הקלאסיקות העבריות, ולזכור שבעצם אי-אפשר לדבר על החברה הישראלית או על קלאסיקה עברית בלי לזכור שיש פה מגוון של קבוצות, בחברה הישראלית. תודה. תודה לחברת הכנסת רחל עזריה. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה, אדוני. אחריו, אחרונת הדוברים תהיה חברת הכנסת רויטל סויד. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מעלה כאן בעיה שנתקלים בה הרבה חיילים משוחררים, שעשו שירות צבאי מלא, משרתים במילואים, שכשהם משתחררים מהצבא ורוצים לעבוד לפרנסתם, או רוצים לעבוד תוך כדי לימודים, ומבקשים אישור לנשק ארגוני, נענים על-ידי המשרד לביטחון פנים בתשובה שלילית. וכשאותם חיילים משוחררים הולכים לברר, אומרים להם: יש מידע מודיעיני. שתי מילים, "מידע מודיעיני", והם לא יכולים לדעת מהו המידע המודיעיני, לא יכולים לדעת כלום. זו בעיה שנתקלים בה אלפי חיילים משוחררים. אני בעצמי קיבלתי מאות פניות בנושא אחרי שהעליתי את הנושא. אותם חיילים משוחררים, בשירות הצבאי החזיקו נשק ארוך, ממשיכים לעשות מילואים וגם מחזיקים נשק ארוך. ואני לא יודע ועדיין לא מבין מה המידע המודיעיני שמונע מהם להתפרנס. לכן אני פונה לשר לביטחון פנים לבדוק את הנושא הזה, החשוב, לעומק. זה קשור לפרנסה של הרבה חיילים משוחררים, כדי שיבנו את העתיד שלהם ויוכלו ללמוד תוך כדי עבודה, לבדוק את זה לעומק, לתת פתרון לנושא הזה, ואולי נעלה כאן ונדבר ונשבח את השר לביטחון פנים שמצא פתרון לנושא הזה. תודה. תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. בבקשה, גברתי, חברת הכנסת רויטל סויד, את תהיי אחרונת הדוברים בנאומים בני דקה, ואז נעבור לחקיקה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, תנחומים למשפחתו של חבר הכנסת דוד רותם, זיכרונו לברכה, שנפטר היום. אנחנו מברכים פה, ובצדק, את השר משה כחלון ואת השר בנט על כך שהתקבלה החלטה להוסיף סייעת שנייה בגנים. יחד עם זאת, אנחנו לא נותנים את הדעת על העובדה שמדובר בהחלטה שהתקבלה, בהחלטה שקיבל משרד החינוך עכשיו, ולפי זה, בשנה הבאה לא תהיינה כיתות שיהיו בהן פחות מ-40 תלמידים. מדובר בצפיפות שהדעת איננה סובלת. מדובר בסיטואציה שבה התלמידים, הראשונים להינזק כמובן יהיו התלמידים, וזה מתוך עיקרון שהוא עיקרון חיובי מאוד, עיקרון של שוויון. במרכז הארץ, גם בעזרת הרשויות וגם בעזרת ההורים, מצליחים להגיע לכיתות שיש בהן פחות מ-40 תלמידים בכיתה. דווקא בפריפריה, שם יש פחות תלמידים בכיתה בגלל מיעוט האוכלוסין. בסיטואציה שבה מנסים לעשות שוויון, לא בכך שמאפשרים לפריפריה תנאים יותר טובים אלא בכך שלתושבי המרכז בעיקר, שהם הנפגעים, מעלים את כמות התלמידים בכיתה ל-40, אגב, בניגוד להמלצה ברורה שהתקבלה ב-2008 על-ידי משרד החינוך לנסות להגיע ל-32 תלמידים בכיתה, בכך פוגעים באופן ברור בלימודים, בתלמידים, בהקשבה, בריכוז, ובוודאי בדור הבא. ואני מצפה משר החינוך, שכפי שהוא פעל עכשיו שתהיה סייעת שנייה, הוא יפעל להורדת מספר התלמידים בכיתה. ההורים פותחים בשביתה בכמה ערים בארץ, ויש לגבות את זה. תודה. תודה לחברת הכנסת רויטל סויד. עד כאן נאומים בני דקה. חברי הכנסת, הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 19) (תיקון) (הארכת תוקף הוראת מעבר), התשע"ה 2015, לקריאה ראשונה. יציג את ההצעה סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. לאחר מכן יתקיים דיון. מי שמעוניין להירשם לדיון, שיירשם. אני עוד כמה דקות סוגר את הרשימה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חוק שירות הביטחון, או בלשונו, תיקון מס' 19 שנחקק בשנה שעברה בוועדה שעמדה בראשה חברתי חברת הכנסת איילת שקד, מסדיר את שילובם של בוגרי ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים בשירות אזרחי ובשירות הביטחון, וכן קובע הוראות הנוגעות לשירותם של תלמידי ישיבות הסדר וישיבות גבוהות ציוניות. התיקון האמור נחקק בעקבות פסיקה שלפיה לא ניתן עוד להאריך את תוקפו של חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם משנת 2002, חוק הידוע בלשונו כחוק טל. הוראות סעיפים 22א, 22ד ו-26כד לחוק שירות הביטחון, שנוספו לחוק בתיקון האמור, תיקון מס' 19, קובעות כי שר הביטחון יגבש את רשימת הישיבות המוכרות לעניין החוק בהתאם לאמות מידה שיקבע בתקנות. כדי לשמר את רצף הפעלת הסדרי דחיית השירות הקיימים, קבע סעיף 18(ב) בתיקון מס' 19 הוראת מעבר שלפיה יראו ישיבה שהייתה כלולה ברשימה שקבע שר הביטחון לפי סעיף 8 לחוק דחיית שירות כישיבה שנקבעה גם לפי סעיפים 22א, 22ד או 26כד לחוק, לפי העניין, עד תום שנה מיום תחילתו של תיקון מס' 19, דהיינו עד 20 במרס 2015. לאור התפזרות הכנסת התשע-עשרה, ובהתאם לסעיף 38 לחוק-יסוד: הכנסת, הוארך תוקפה של הוראת המעבר עד ליום י"ג בתמוז התשע"ה, 30 ביוני 2015, דהיינו עד סוף החודש הזה. בשל התפזרות הכנסת התשע-עשרה, ואף שטיוטת התקנות בעניין אמות המידה להכרה בישיבות לפי החוק הועברה לוועדה המיוחדת שמינתה ועדת הכנסת לשם אישורן ולוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, לא הושלמו הליכי החקיקה הנדרשים לצורך הכרה בישיבות לפי החוק כתיקונו בתיקון מס' 19, ולכן מוצע להאריך את תוקף הוראת המעבר. לשם כך מוצע לקבוע כי יראו ישיבות שהוכרו בידי שר הביטחון לפי סעיף 8 לחוק דחיית שירות כישיבות שנקבעו לפי סעיפים 22א, 22ד או 26כד לחוק עד תום שנתיים מיום תחילתו של תיקון מס' 19, דהיינו עד ליום י' באדר ב' התשע"ו, 20 במרס 2016. הארכת תוקף הוראת המעבר כמוצע לעיל תאפשר לשר הביטחון להשלים, באישור הוועדה המיוחדת שתמנה ועדת הכנסת ובאישור ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, את הליך התקנת התקנות, את אמות המידה להכרה בישיבות לפי החוק, ואת ההכרה בישיבות עצמן, סגן השר, אולי תסביר לנו למה אתם צריכים שנה תמימה? לפי הכרת, לפי העמדות, למה צריכים שנה תמימה? תסבירו לנו. אני, מה זה? המצאת העולם? המצאת אטום? אתה לא נרשמת בדוברים, חבר הכנסת מיקי לוי? נרשמת לדבר? בוודאי. נו, אז תדבר בתורך. למה אתה מפריע כרגע? הוא עוד לא צעק היום. שיסביר לנו. הוא הסמכות. בסדר, הוא יסביר לך כשהוא יסכם את הדיון. הוא יסביר לך. אני בסוף, תשאל את השאלות בזמן שלך. אני מבקש לאשר את הצעת החוק ולהעביר אותה להמשך דיון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת לשם השלמת תהליכי החקיקה. תודה רבה. תודה לסגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. חברי הכנסת, כאמור, קריאה ראשונה, לכן יתקיים דיון אישי, וכל חבר כנסת יוכל לדבר עד שלוש דקות. נרשמו כמה עשרות דוברים. אני מודיע, אדוני סגן מזכירת הכנסת, שהרשימה סגורה. בבקשה, ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת דניאל, לא, אבל היא רק עכשיו נפתחה. מה? רק עכשיו נפתחה. רק עכשיו נפתחה הרשימה. אם היא רק עכשיו נפתחה, איך יש לי פה בצורה מודפסת 32 דוברים? אני קצת מתקשה לדעת, אבל,  כל אחד, כן, אבל הרשימה סגורה. נרשמנו דרך המחשב. אתה רגיל ל-60. ראשון הדוברים, חבר הכנסת דניאל עטר. אחריו, חבר הכנסת חיליק בר. חברי הכנסת, מטבע הדברים, בשעה 18:00 תתקיים ישיבה לזכרו של חברנו השר לשעבר, חבר הכנסת לשעבר, חברנו אורי אורבך, ולכן אנחנו נפסיק באותו שלב את הדיון כי יהיו פה אורחים והמשפחה. נקיים את הישיבה ואז נמשיך בדיון. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להמשיך בדיוק מהנקודה שבה הפסקתי קודם, זה קשור קשר ישיר לביטחון של המדינה הזו, לביטחון של אזרחי המדינה, ולחזור על הדוגמה שציינתי קודם, של תושבי נתיב-העשרה. אני סבור שהסוגיה או העובדה שאנחנו נותנים תחושה לאנשים החיים 30 מטר מהחומה המפרידה בין היישוב שלהם לבין העיר עזה או רצועת-עזה, נותנים להם תחושה שאנחנו לא מתייצבים לצדם, דווקא בימים אלה ולאור העובדה שהם עברו חוויה מאוד מאוד לא פשוטה ולא נטשו את היישוב שלהם, וגם כששמעו את הנקישות של מי שחפר שם מנהרה עד עשרה מטר מהבית הקיצוני של היישוב, וגילו אותה, הצבא גילה אותה וסתם אותה, עדיין הם מרגישים שם מופקרים. ובמעט הקרקעות שהם הצליחו להכשיר על מנת להתפרנס מהן, הוויכוח שלהם עם מערכת הביטחון הוא ויכוח שנמשך זמן רב, ולא ניתנת להם חלופה להתפרנסות באזור כזה. אני חושב שזו סוגיה שצריכה להדיר שינה מעינינו ולגרום לכל אחד מאתנו לשאוף לפתרון של הבעיה. אני חושב שהעובדה שהם עדיין חיים במקום כזה, שזאת לא בעיה של "כיפת ברזל"  "כיפת ברזל" לא מסוגלת להגן על היישוב הזה, כי הם נמצאים בתוך הטווח של המרגמות, וכולנו יודעים שהמרגמות, יש שר? אין שר. אין שר. למה, ממשלה יש? אדוני, אתה תמשיך לדבר. אני עוצר את השעון, אתה תדבר כמה שאתה רוצה כל עוד לא יופיע השר תורן. אז אני יכול להמשיך, תודה. אתה יכול להמשיך כמה שאתה רוצה. חיים, למה לא עשית את זה, היית צריך להגיד את זה כשאני,  חיים, תודה. אז אני רוצה להסביר למי שלא יודע: "כיפת ברזל" לא מסוגלת להתמודד, בעצם אין כיום שום טכנולוגיה שיודעת להתמודד עם פצצות מרגמה, רק מיגוניות, מקלטים, מיגוניות וכן הלאה. 70 המשפחות שייסדו את המ��שב נתיב-העשרה, שהם ממפוני ימית, שמדינת ישראל שלחה אותם פעם אחת ופעם שנייה, והם נאחזים בקרקע מתוך עולם ערכים יוצא מן הכלל, מתוך אהבת הארץ אין-סופית. הם חיים שם, 70 המשפחות הראשונות, ללא מיגוניות, ללא מקלטים בצמוד לבית. אני מציין את זה ומחבר את זה לעובדה שהבעיה העיקרית היא פצצות מרגמה, כי כל אחד יודע שטווח ההתרעה מרגע הזיהוי של פצצת מרגמה הוא מספר שניות מועט. אפילו אם אתה גר בקומה השנייה בבית שלך אתה לא מסוגל לרדת למקלט. ולכן, צריך שהמדינה תתייחס בצורה יותר רצינית לצרכים של האנשים ששומרים על הגבולות שלנו, שנמצאים שם 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה, כל החיים. הם נמצאים שם כי הם מאמינים בחיים שלנו כאן. והעובדה שהם נמצאים שם וחווים את כל החוויות האלה ועדיין מדברים בצורה אופטימית על כך שהם רוצים לפתח באדמות שלהם, הצמודות למחסום ארז, אזור תעשייה, כדי שתהיה תעסוקה לפלסטינים בעתיד כאשר יהיה איזה סוג של הסדר, לא ברור לי מתי הוא יהיה, אם יהיה, אבל עצם העובדה שהם חושבים במונחים כאלה, יכולה ללמד אותנו יותר מכול על העוצמה הנפשית של האנשים האלה ועל המחויבות המוסרית של הבית הזה, של ממשלת ישראל, של כל המערכת הציבורית שצריכה להגן עליהם ולתת להם את מלוא הכלים להתפרנס בכבוד ולאפשר לבנים שלהם לבוא ולגור במקום הזה. וזה יישוב עם קרוב ל-300 משפחות שמעוניין להרחיב את מספר המשפחות שיגורו שם בעוד 200 משפחות ולהגיע ל-500, ואולי אפילו 600 משפחות שיגורו ביישוב הזה. זה משהו מפליא, מדהים, הייתי אומר, לראות אנשים שחיים במקום שבו התפיסה שלנו, הנחת העבודה שלנו, שכל אחד חושב לעזוב מקום כזה, שהוא מקום בקו החזית, בעימות תמידי, בעימות יומיומי, עם טפטוף של מרגמות ושל טילים, כפי שחווינו בשבועות האחרונים, ועדיין הם בוחרים לגור במקום. ולא רק שבוחרים לגור במקום, בוחרים לגדל את ילדיהם ולאפשר לילדים שלהם לחיות במקום הזה. אני חושב שזה דבר שחייב לעורר את ממשלת ישראל, וחבל לי שהשר שאמור לייצג את ממשלת ישראל וצריך לשבת כאן ולשמוע את הדברים ולהעביר את המסר הזה מאתנו אל הממשלה שהיא אמונה על הטיפול בדבר הזה, חבל שהוא לא נמצא כאן. ואם כבר אנחנו מדברים על נתיב-העשרה ועל שאר היישובים, גם המושבים וגם הקיבוצים, שוב תודה, חיים, המושבים והקיבוצים שנמצאים ברצועה של עוטף-עזה, אני רוצה לומר לכם שלא הגיוני שאותם עובדים זרים שעובדים אצלם, ובעצם מאפשרים להם להחזיק בקרקע ולהיאחז במקום, סובלים מתחושה של רדיפה בגלל היותם חקלאים שמעסיקים עובדים זרים. הוטל עליהם היטל על השכר שלהם בגובה של 10%. רק עליהם, לא על אף מעסיק עובד זר אחר. אם זה לא הספיק, אז ניכו להם, או ביטלו להם, 2.25 נקודות זיכוי, שזה 500 שקלים בחודש לכל עובד. רק בנתיב-העשרה יש 250 עובדים זרים, תעשו את הכפולות לבד. בכל הארץ זה שווה ל-130 מיליון שקל בשנה, חקלאים שבקושי גומרים את החודש, ולפעמים חלקם הגדול גם לא גומר את החודש. העובדה שמטילים עליהם את אותם 10% על השכר של העובד הזר ואת הביטול של 2.25 נקודות זיכוי, שניהם ביחד זה 260 מיליון שקלים שהמדינה גובה מהחקלאים על משהו שהם לא מרוויחים ממנו. ואם זה לא מספיק, העובד הזר גר אצלם בבית, מארגנים לו מגורים, משלמים לו את החשמל, נותנים לו כרטיס, שאני אביא ספר? סליחה? להביא ספר? אני ממתין שהשר יגיע. לא, אדוני, פשוט שתבין: הכלל הזה יחול גם על הדוברים הבאים בתור. אז אם אתה רוצה לעשות, אה, אז אני יכול לוותר לכם, אינני ��סרב.  מחווה לחיים ילין, אז הוא גם יעלה וידבר בלי שעון. פשוט לא רציתי שתעשה הפסקה. לא, לא, לא, שום הפסקה. פשוט אני, בסדר גמור. אז הדבר האחרון שאני רוצה לומר לכם זה עניין המגורים. המגורים עולים לחקלאי, מגורים של כל עובד זר שעובד בחקלאות עולים אלפי שקלים בחודש, ורק 250 שקלים מתוכם מוכרים למס. אלה תופעות לוואי שמלוות את האוכלוסייה החקלאית. וכאשר מדובר בעוטף-עזה או בכלל, בגבול הצפון ובכל מקום אחר, זו תופעה שהיא קשה מאוד, קשה מנשוא, ואני חושב שהגיע הזמן שנטפל בזה. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת דניאל עטר. חבר הכנסת חיליק בר, בבקשה, אדוני. גם אתה, לא, לא, אני עברתי לסוף, יקירי, אני עברתי לסוף. אה, זה מה ששינו לי פה. טוב, חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני. גם לך אין מגבלת זמן. כשתחליט להעביר את רשות הדיבור לאחד מן החברים הבאים בתור, אתה מוזמן. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבין, אדוני היושב-ראש, הממשלה יודעת שיש חוק היום בכנסת? אני קיבלתי מנדט, אנחנו, אם לא יופיע נציג, באיזשהו שלב גם נסיר את החוק, לא נצביע היום.  קיבלתי מנדט לדבר ככל שארצה. וואו. אבל עדיין זה מצער אותי שהממשלה לא טורחת לשלוח אף נציג לכאן. גם כתבתי לך מכתב לפני שבוע, היו פה הצעות לסדר-היום במליאה, ותכלית ההצעה הדחופה היא להביא נושא לידי דיון מהיר בכנסת, מתוך כוונה שהציבור יראה בבית הזה מקום שבו נדונים הדברים החשובים לו. אבל השרים לא טורחים להגיע. וגם בטח לא יפריע להם שנדבר פה כמה שעות ושום דבר לא יקרה. חבל, חבל מאוד. אני קודם כול רוצה לדבר על העניין עצמו, כלומר, לסוגיה של, אדוני חבר הכנסת נחמן שי, סליחה שאני קוטע אותך, אבל אתה מעלה פה נושא חשוב. בדרך כלל הסתפקנו בזה שלא הפעלנו שעון, אם זה לכמה דקות. אבל אני מודיע כאן לפרוטוקול שאם בארבע הדקות הקרובות, עד לשעה 17:00, לא יופיע נציג הממשלה, אנחנו נסיר היום את הנושא מסדר-היום, ואז נעשה הפסקה עד לשעה 18:00, כשנקיים את האזכרה לחברנו אורי אורבך. יפה. בבקשה, אדוני ימשיך. תודה. אולי מישהו יבין את השפה הזאת. אני רוצה לדבר על הרעיון של שירות תלמידי הישיבות בצה"ל. מדובר בסוגיה הרבה יותר מרכזית מאשר השאלה הטכנית שעולה היום באמצעות הארכת תוקף הוראת המעבר. אתמול דיבר הנשיא ריבלין בכנס הרצליה, על סמך נתונים דמוגרפיים שהוא קיבל, הוא הסתייג מהמילה "דמוגרפיה", אבל הוא השתמש בנתונים הדמוגרפיים. הוא אמר שיש בבתי-הספר היום, בכיתה הראשונה, בכיתה א', 38% חילונים, כ-15% דתיים-לאומיים, וכל היתר, כמעט 50%, ערבים וחרדים. החברה הישראלית עוברת שינויים מהירים לנוכח עינינו. אגב, גם תוצאות הבחירות במידה מסוימת משקפות כבר את תחילת התהליך. כלומר, אם היום אנחנו מדברים על כיתה א', אז בעצם עוד 12 שנה זה כבר יבוא לידי ביטוי במערכות הבחירות ובהרכב של הבית הזה עצמו. לכן אנחנו חייבים לחשוב לא רק דרך האספקלריה של שירות צבאי. שירות צבאי הוא מחויבות, אני מאמין, של כל ישראלי וישראלית, ואם לא שירות צבאי אז שירות לאומי, ובעניין הזה אני מכליל גם את האוכלוסייה הערבית שחיה עמנו. גם היא חייבת לשאת בנטל של השירות הלאומי, אין בעיני הבדל. קצת מזה נעשה, אבל הרבה מאוד לא. בכל מקרה, שירות צבאי נכון להיום הוא עדיין חובה על כל יהודי וכל גבר ואישה שמגיעים לגיל גיוס. אבל זה לא המוקד בעיני. אני מוכן לוותר אפילו ולהקל אם הייתי יודע שהאוכלוסייה הגדולה והחשובה הזאת, או-טו-טו רבע מתושבי מדינת ישראל, היא גם חלק פעיל, פרודוקטיבי, מעורב בחיי המדינה. זו השאלה. האם כשהילדים והילדות האלה, ואפשר לראות אותם פה בירושלים באמת במספרים גדולים מאוד, כי בעיר הזאת הפרופורציות כבר קיימות, ואולי יותר אפילו, איזה חינוך הם מקבלים? דיברנו על לימודי הליבה המפורסמים, שהממשלה הקודמת ניסתה וכמובן הורידו את זה מייד, עכשיו, כשביטלו, ביטלו הכול. הרוח נשאה גם את לימודי הליבה. אז לימודי הליבה זה מפתח אחד. ואחר כך בחינות בגרות, ואחר כך יכולת לרכישת מקצוע, ואחר כך להיות אזרחים פעילים בתוך החברה. אני לא רוצה לקחת מאיש ומאישה את מנהגיו, מנהגיה. תשמור אותם ונכבד את זה. זו זכותו של כל אזרח ישראלי, לקיים, הפסקה. השעה 17:00. תירגע, תכף הוא יפסיק אותי. אל תדאג, הוא הקפיא את השעה בדקה ועשרים, היושב-ראש. אבל לא זו הבעיה. הבעיה היא, אני אפסיק תכף, אני מכבד את הוראת היושב-ראש, אבל הבעיה היא האם באמת ובתמים אנחנו נראה 25% מהאוכלוסייה בישראל מתבודדים, מבודדים, רחוקים, מסתגרים, או פתוחים ושותפים מלאים לשאת בעול. אני לא מבין למה הנכדות והנכדים שלי יצטרכו לשאת על גבם עשרות, עשרות, כי זאת תהיה הפרופורציה, אחרים, סליחה, אדוני. ההצבעה על החוק לא תתקיים היום. הדוברים יכולים או להמשיך לדון היום או לבחור בזמן אחר לדבר על החוק כאשר נקבע את הדיון, בתקווה שיהיה שר מטעם הממשלה. בבקשה, אדוני יסיים את דבריו. אני אסיים, אני אסיים את דברי. אני אומר שהאתגר הגדול שעומד בפנינו כחברה הוא לא השירות הצבאי. השירות הצבאי הוא בסך הכול מפתן כניסה כלשהו שצריך לעבור אותו. הבעיה היא אחר כך, 80, 70 השנים שיבואו אחר כך, איזה חיים האנשים האלה יחיו: האם הם יהיו שותפים מלאים או יהיו שותפים חלקיים? האם הם ייתנו או רק יקבלו? האם הם יהיו מרכיב מלא ופעיל בחברה הישראלית או מסוגרים בשכונותיהם, עוסקים בענייני עצמם ומנותקים? זאת הדילמה שעליה אנחנו צריכים לתת תשובה. אני רוצה לשבח, בכנסת הקודמת יש עתיד, שהם לא המפלגה שלי, בכל זאת הם נאבקו מאבק מאוד קשה והשיגו הישגים בכיוון הזה, ותמכנו בהם. והנה, בסופו של דבר, זה לקח בדיוק שבוע או שבועיים, או אולי אפילו פחות מזה, לממשלה הזאת לבטל בבת-אחת את כל ההישגים שהושגו בכיוון הזה, ועל זה המאבק העיקרי. ולכן, הצעת החוק, התיקון הזה יעבור בסופו של דבר לכשנתכנס. הבעיה היא האם אנחנו מוכנים להתמודד עם האתגר הגדול הזה של רבע מאוכלוסיית ישראל, רבע יהודי מאוכלוסיית ישראל, שיחיה אתנו בעוד עשר או 15 שנה ויהווה מעין גטו בתוכנו, סגור, מסוגר, לפעמים אפילו דובר שפה אחרת ומנותק מכלל החברה הישראלית. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חברי הכנסת, אני פונה פשוט לאלו שנרשמו לדיון: אראל מרגלית, איתן כבל, יוסי יונה, רויטל סויד, אתם מעדיפים לדבר היום או בזמן שתהיה הצבעה? לא, זה כבר, לצערי הרב, מאוחר מדי. אני מאוד מעריך את השר אריאל, שתמיד נכון להיות תורן ותמיד מגיע בזמן כשיש תורנות, אבל הודעתי מה שהודעתי. לא תהיה היום הצבעה על החוק הזה. אז מה שאתם מעדיפים, אתם יכולים לקיים דיון היום או לעשות הפסקה עכשיו. לעשות הפסקה. הפסקה. אני רק מבקש בכל לשון של בקשה לכבד את זכרו של אורי אורבך ולא לקבל את ההפסקה הזאת כקריאה לצאת מן הבניין. בשעה 18:00 בדיוק, בנוכחות המשפחה, אנחנו נקיים את הטקס לזכרו של השר וחבר הכנסת אורי אורבך, עליו השלום. (הישיבה נפסקה בשעה 17:05 ונתחדשה בשעה 18:01.) אני מחדש את ישיבת הכנסת, ואנחנו נפתח את הישיבה לזכרו של חברנו השר לשעבר, חבר הכנסת לשעבר אורי אורבך, זיכרונו לברכה. אנחנו מקבלים בברכה את בני משפחתו, את מיכל ואת כל בני המשפחה ביציע, ותודה לכם גם על כך שיש סיבה לברך אתכם, לא רק לזכור את אורי, אלא לברך אתכם להולדת הנכד, ותזכו לגדלו לתורה, לחופה ולמעשים טובים. חברי הכנסת, אנחנו נפתח בדקת דומייה לזכרו של חברנו אורי אורבך. נא לקום. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של המנוח.) נא לשבת. חברי הכנסת, אנחנו פותחים כעת דיון מיוחד לזכרו של חברנו היקר, השר לשעבר אורי אורבך, זכרו לברכה. אורי הלך לעולמו בטרם עת לאחר מחלה, במהלך פגרת הבחירות. אורי היה איש יוצא דופן במקומותינו, הן בעיתונות ובוודאי בזירה הציבורית. בכל תחנה שאליה הגיע בחייו הטביע חותם של ממש, ובדרכו השקטה, כפי שבחר להגדיר את עצמו, הוליך רבים והותיר טביעות אצבעות שלא יימחו. הוא היה כישרון נדיר, סופר פורה ועיתונאי מושחז, ויחד עם זה לא לקח את עצמו ברצינות רבה מדי. היה לו הומור כובש, מדויק ומשובח, הוא הביט על הסובבים אותו בגובה העיניים, ועל מציאות חיינו בעין טובה, באופטימיות גדולה ותמיד בחיוך, מתחת לשפמו שהפך לסימן היכר. השפעתו על דור שלם של כותבים, עורכים ועיתונאים הייתה על-זמנית. מאמרו "הטובים לתקשורת" והתנהלותו בזירה הזאת במשך שנים עוררו השראה בקרב רבים מבני הציונות הדתית שהעיסוק ביצירה והעיסוק בעיתונות, שהיום נראים מובנים מאליהם, היו אז עבורם כמעט מחוץ לתחום. הייתה לו כנראה שיטת עבודה שהוכיחה את עצמה: הוא היה מתחיל פרויקט בשקט, בצנעה, מגיע כביכול משום מקום, ואז מתמקם ומשפיע באופן כזה שלאחר זמן כבר לא ניתן היה לתאר את המציאות בלעדיו. כך היה, למשל, כשהתחיל בשידור התוכנית "המילה האחרונה", פורמט חדש של שיח שתפס מהר מאוד את המאזינים והיה לנכס צאן ברזל מעל גלי האתר. גם הדרך שעשה בשדה הפוליטי מרשימה בכל קנה מידה: הוא הצטרף תחילה למפלגה קטנה שכמעט איימה להיעלם מן המפה, הפיח בה רוח חיים, ולאחר קדנציה אחת הפך אותה על פיה. למרות הסתייגותו הנחרצת מכל פתוס, באחד הראיונות שבהם נשאל על ההישג של מפלגתו, הבית היהודי, בבחירות לכנסת הקודמת, אמר: "קוממנו מהריסותיה את הציונות הדתית הפוליטית". הוא היה האיש שהגה את המהפכה של פתיחת השורות במפלגתו, לבחירת הנהגה חדשה וקהל מצביעים חדש ומגוון. את המהלך הזה הוא עשה תוך ראייה מפוכחת ותוך מודעות עצמית ראויה להערכה, שלמרות הפופולריות שלו עצמו, לא הוא שאמור להוביל את המפלגה לעידן החדש שלה. ולבסוף, הפלא שחולל במשרד לאזרחים ותיקים: כמעשה אלכימאי הפך אורי את המשרד הזה, שלא היו עליו קופצים, יש לומר ביושר, ליהלום של ממש, למופת אזרחי וחברתי, לקרן אור לרבבות גמלאים וזקנים, שהתאהבו ב"שלישי בשלייקעס" ובפרויקטים כמו "כיתות ותיקים" וביוזמות המופלאות שהוא קידם. אי-אפשר שלא להיזכר בחיוך בנאומיו מעל הדוכן הזה, שהפכו לפנינים של ממש ונכנסו, כמו שאומרים, לפנתיאון, כי זה היה סוד קסמו. הוא כבש אותך בהומור, בחיוך ובתבונה. מעל לכול, היה אורי איש של אנשים. לכל אחד נתן תחושה שהוא חבר אמיתי, שהוא יודע להקשיב, שיש לו עבורו את כל הזמן הדרוש. היה לו כבוד לכל אחד וסבלנות אין קץ. אין זה פלא שרקם כאן בכנסת חברויות לכאורה לא צפויות, שרכש לו חברי נפש שהיו שבורים ממש עם לכתו, מכל קשת העמדות האידיאולוגיות. ביטוי קולע לאופן שבו בחר להביט על עולמנו ועל הזולת מצאתי בספר הילדים המקסים ��לו, "מתקן החלומות": "החיוך, המבט, זה העיקר. ותשומת הלב, ויחס מעט, אהבת הזולת, הליטוף, המבט", כך כתב. "אם תראו את הכול בפשטות וביושר, תתקנו לעצמכם כל חלום באושר. ועל כן, כעת, תסתדרו בעצמכם, ומי ייתן ויתגשמו כל חלומותיכם" אני משוכנע שאורחות חייו, צניעותו, יושרתו, פועלו וכתביו הרבים יוסיפו לדבר בעד עצמם, בבחינת אלו שדבריהם הם זיכרונם. יהי זכרו של אורי היקר שלנו ברוך. אני מתכבד להזמין את ראש ממשלת ישראל, חבר הכנסת בנימין נתניהו, לשאת דברים. אני מנצל את הרגע רק לומר שראש האופוזיציה חבר הכנסת בוז'י הרצוג מוסר את התנצלותו, אני יודע שגם מסר למשפחה באופן אישי שהוא לצערנו נמצא בהלוויה, ולכן סיעתו תיוצג על-ידי חברת הכנסת שלי יחימוביץ. לפני שאדבר על אורי אני מבקש לשלוח תנחומים בשם כל חברי הכנסת, אני משוכנע, למשפחתו של חבר הכנסת לשעבר דוד רותם. אני זוכר את דודו יושב פה רק לפני כמה חודשים, והידיעה על פטירתו הכתה אותי, ואני בטוח שאת כולנו, בתדהמה. לא ידעתי שהוא היה חולה, ייתכן שגם הוא לא ידע שהוא היה חולה. דודו היה חריף ושנון, עם אהבה גדולה לארץ-ישראל, עם לב חם, לפעמים עם מזג סוער, אבל תמיד עם יכולת ראייה מיוחדת כפטריוט גדול וכפרלמנטר ושליח ציבור. אני מניח, אדוני היושב-ראש, שעוד נקיים דיונים מיוחדים לזכרו, אבל ביקשתי בהזדמנות הזאת לבטא את רחשי הלב של רבים רבים כאן. אני גם מבטא, אני חושב, את רחשי הלב כפי ששמעתי אותם ממך, בוודאי נשמע גם מאחרים, של שרי הממשלה, של חברי הכנסת מסיעות הבית, של אזרחים כל כך רבים, קודם כול לבטא את רחשי לבנו לכם, משפחת אורבך היקרה, למיכל, לתמר, לשירה ולדניאל, ולאחים בני ודובי וליתר בני המשפחה, לבטא את רחשי לבנו על אורי הנפלא, אני יכול להגיד הבלתי-נשכח. אני שמח שביום הזה אנחנו יכולים גם לברך את רוני ואת נטלי וכל משפחתכם לרגל הולדת הבן והנכד, יש משהו סמלי, אורי בוודאי היה אומר על כך איזו אמירה שנונה. אחד הדברים שמייחדים את אורי זה שאף אחד מאתנו לא יכול לדעת בדיוק מה הוא היה אומר. אנחנו יודעים שהוא היה אומר משהו, אבל אנחנו לא יודעים מה הוא היה אומר. הכוח של אורי היה במקוריות המדהימה הזאת שינקה משורשים ייחודיים, גם יהודיים וגם כלל-אנושיים, שחיברה בין כולנו, בין כולנו, יהודים ולא-יהודים, חילונים ודתיים, הייתה לו היכולת המופלאה הזאת לגשר בין ציבורים. אני חושב שהוא היה אדם מאוד טוב לב, ואני אגיד לכם גם למה: כי השנינות של אורי הייתה כמו גרזן חד, הוא היה יכול להוריד את הראש לכולם. הייתה לו היכולת הזאת, וכשהוא היה רוצה להיות חד ואכזר, הוא יכול היה, אני ראיתי אותו פעם-פעמיים עושה את זה. אבל פעם-פעמיים ראיתי אותו עושה את זה, וראיתי אותו לאורך עשרות שנים, פירוש הדבר, שכמעט אף פעם לא עשה את זה, והייתה לו, הייתי אומר, חיוביות בתוך נשמתו. הוא ניסה כל הזמן להוציא את המיטב, הוא היה דעתן, הוא ידע בדיוק על מה הוא עומד, מה הוא חושב, הוא לא היה מתבטל בפני הבריות, אבל הוא לא היה מתעמת אתם גם כשיכול היה להתעמת אתם, וגם כשהיה צריך להתעמת אתם, הוא עשה את זה בדרך מקובלת, בדרך מיוחדת, שמצד אחד ביטאה את מה שהוא רצה להגיד, אבל מנגד לא יצרה את תגובת הנגד המקובלת כל כך בפולמוסים פוליטיים. אני חושב שבעניין הזה הוא בלט מעל כולם, ולכן כולם כל כך אהבו אותו. אני יכול לספר לכם, הוא לא דיבר הרבה, דרך אגב, היה יושב בישיבות הממשלה, הוא היה מדבר מעט מאוד, אם בכלל, הייתה מסת��ימת הישיבה, לפני שסוגרים את הנושא, הוא היה מרים את האצבע, היה מדבר, ופתאום בא משהו אחר בלתי צפוי לחלוטין, כרגיל, ומלא חוכמה ותובנה עמוקה. וגם אמפתיה גדולה, לאורי הייתה אמפתיה לציבורים שהוא דיבר עליהם, דיבר אליהם ודיבר עבורם. הוא נכנס לתפקיד של השר לענייני ותיקים במרץ בלתי רגיל, בשלהבת, להבה פנימית, שסחפה את כולנו. הוא הפך את המשרד הזה שלכאורה היה משרד מינורי למשרד פעיל, עוצמתי, מלא יצירתיות, משלייקעס ועד בכלל. הוא עשה את זה עם הרבה שכל, אבל בעיקר הוא עשה את זה עם הרבה לב, ואני יודע שהשרה שתטפל בענייני האזרחים הוותיקים בוודאי תבנה על האדנים שהוא הניח, משום שמה שהוא עשה זה ללמד אותנו שכל אזרח ואזרח חשוב, "והדרת פני זקן" או קשיש, או אזרח, איך היינו קוראים לזה? אזרחים ותיקים? אפשר להגיד גם זקנים. צריך במורשת האנושית ובמסורת היהודית לדאוג דאגה מיוחדת לציבור הזה, ואורי היה המופת, נתן את המופת והדוגמה לעשות זאת. הוא גם חשב שצריך לצאת מהמאחז המצומצם של הציבור הדתי-לאומי ולפנות לציבורים הרחבים, לחבר אותם, וגם לחדור לתחום שבדרך כלל הציבור הזה לא היה נמצא בו וזה תחום התקשורת, והוא אישית פילס את הדרך. הוא אישית הלך קדימה ואחרים באו בעקבותיו. הוא עשה גם את זה בחן המיוחד שלו ובאותה שנינות נפלאה. אני מבקש לומר לכם, בני המשפחה, שהכאב שאנחנו חשנו בלכתו, הפתאומיות שלה וההליכה שלו, הותירו חלל אמיתי. זה לא דבר שאנחנו אומרים מן השפה ולחוץ, אני בטוח שאתם הרגשתם את זה מהמבקרים הרבים, מהמנחמים הרבים. אנחנו יכולים להתנחם בכך שפעולתו של אורי, כתיבתו של אורי, השאירה כאן חותם שהעם שלנו ינצור ויחקוק על לוח לבו. ואני אזכור אותו כאישיות בלתי רגילה, כפטריוט יהודי שנון. יהי זכרו ברוך. אני מודה לראש ממשלת ישראל, חבר הכנסת בנימין נתניהו. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת שלי יחימוביץ לשאת דברים. בבקשה, גברתי. אדוני יושב-ראש הכנסת, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שרים, חברי כנסת, מיכל היקרה, רוני, תמר, שירה ודניאל, כל בני המשפחה, ולרשימה צריך להוסיף נכד ראשון לאורי שנולד הלילה לרוני בנו ולנטלי, מזל טוב, רוני ונטלי. מזל טוב לכל המשפחה. מזל טוב, אורי. הצער, הכאב שלכם, מיכל והילדים, הוא מובן ונהיר לכולם, ואתם תישאו אותו תמיד. לעומת זאת, מוזר למי שלא מכיר את אורי ואת טיב מערכות היחסים שרקם לאורך חייו להבין את הצער שלי ושל עוד בעלי-ברית וחברים בלתי צפויים שאסף בחייו, ולהתחיל להסביר למה הדמעות מציפות בכל פעם שיש משהו שמזכיר את האיש המקסים הזה שלעולם לא יהיה לו תחליף. זה עדיין כואב וגם מקומם ולא צודק שמסלול חייו של הטוב שבכולם, הנבון שבכולם, הישר וההגון שבכולם, המצחיק שבכולם, נגדע בגיל כל כך צעיר בייסורים ובטרם עת. הכרנו לפני יותר משני עשורים כעיתונאים. החיבור בינינו היה מיידי. מצאתי את עצמי מהנהנת במרץ וצוחקת צחוק גדול מכל דבר שהוא אמר. היה לנו המון על מה לדבר ולצחוק ולהסכים. אני גם אמורה להגיד כאן, מצוות אנשים מלומדה, שתהום אידיאולוגית הייתה פעורה בינינו, זה כמובן נכון. בתפיסה המדינית באנו משני קצוות, אבל באמת קצרה היריעה מלתאר עד כמה הסכמנו על כל כך הרבה דברים באופן מוחלט. לפני משהו כמו 20 שנה אורי בא לבקר אותי בחדר שלי ברדיו בתל-אביב, ואז הוא נעצר ואמר: אני לא מאמין למראה עיני, אם הייתי מאמין בקשקושי מיסטיקה, הייתי אומר שיש כאן משהו. הוא הסתכל על תמונה שהייתה תלויה בחדר שלי. קיבלתי אישור מיוחד מיושב-ראש הכנסת להראות חפץ, דבר שאסור על-פי כללי התקנון, וזאת התמונה הזאת, שבה, אני קיבלתי אותה במתנה, מוסגרו כמה ידיעות מעיתון "דבר" מהתאריך 28 במרס 1960, שזה התאריך שבו אני נולדתי ושבו גם אורי נולד. כך גילינו שנולדנו באותה שנה, באותו חודש, באותו יום, ובאותה שעה גם. אפילו עשו עלינו כתבה שנועדה להוכיח איזו תזה של פיזיקאית, שגרסה שיש דבר כזה שקוראים לו "תאומים שמימיים", שגורלם של אנשים שנולדים באותו יום הוא דומה, ואנחנו כמובן לעגנו לתיאוריה הזאת, כי בזנו שנינו לניו-אייג'יזם ולמיסטיקה וכן הלאה, אבל מרוב שצחקנו על זה ודיברנו על זה כל כך הרבה, כנראה בכל זאת האמנו בזה באיזשהו אופן. באמת מסלולי החיים שלנו היו מאוד דומים: הבתים הפועליים שגדלנו בהם, צורת החשיבה, כל מסלול הקריירה, התקשורת ואחר כך הפוליטיקה. דברים שסיקרנו אותנו, שהצחיקו אותנו, שעניינו אותנו, היינו יושבים כאן במליאה ומחליפים סמ"סים באותו הזמן ממש עם הערות ממש דומות על דברי הדוברים שעמדו כאן מעל הדוכן. מובן שהסמ"סים שלו היו הרבה יותר שנונים ומצחיקים משלי. אורי הגיע לפוליטיקה קדנציה אחת אחרי. דיברנו הרבה מאוד על כך לפני שהוא החליט לעשות את הצעד. אמרתי לו שאין לו בכלל אפשרות אחרת, שאדם כמוהו חייב לבוא לפוליטיקה. ואחר כך, מקץ איזו תקופה שהוא כיהן בכנסת, הוא אמר לי: בדיעבד אני מבין מה אמרת לי, כי הזהרתי אותו מפני הקשיים המרובים וההתמסרות הטוטלית שזה דורש. הוא אמר את המשפט הזה: כשאתה עיתונאי אתה תרנגולת שנותנת ביצים, כשאתה חבר כנסת אתה תרנגולת שנותנת את הבשר שלה. וגם כאן, כמו תמיד, המילים, המילים שלו היו כמו סוכריות מושלמות וקולעות, בעברית מדהימה, עשירה להפליא, אבל אף פעם לא פטפטנית סתם. תמיד היה שם רעיון, או תובנה, או תזה מוסרית, או משהו ממש מצחיק. כבר גיליתי שלנסות לספר את הדברים המצחיקים שאורי היה אומר זה יוצא ממש פתטי, אז נדלג על זה. הוא נהג ללעוג למי שאמרו עליו שהוא מתון. הוא אמר: זה שאני נחמד לא אומר שאני מתון. ובאמת, הוא באמת לא היה מתון, היו לו דעות מאוד מאוד נחרצות, הוא היה אידיאולוג ימני, וגם בו-בזמן אדם שהסגנון שלו וחוש ההומור שלו המדהים היו כמו שמן סיכה בגלגליה של המערכת הפוליטית והציבורית שלנו, שהחיכוך בה הולך ונעשה כל כך הרבה יותר קשה. ודווקא מי שהגינונים שלו היו כל כך צנועים באופן אמיתי, ומי שכל כך לא רדף כבוד מעולם, היה מנהיג ופורץ דרך, הוא סלל את הדרך לצעירי הציונות הדתית לתקשורת, שינה לחלוטין את השיח התקשורתי, את המונוליטיות שלו, גיוון אותו, הביא כישרונות חדשים, עם רקע חדש לחלוטין, שלא היה מוכר בתקשורת הישראלית, ובזה היטיב מאוד עם התקשורת והפך אותה יותר קרובה לשיח הציבורי, הרבה פחות חד-ממדית. גם אנשים שמגיעים מהצד השני של המפה הפוליטית, כמוני, מבינים את המשקל העצום שהיה לסלילת הדרך הזאת. הוא היה גם זה שהמציא את המפד"ל, את הבית היהודי, מחדש, בעצם. הוא נלחם שיהיו פריימריז בבית היהודי. הוא הציע לנפתלי בנט להתמודד על ראשות המפלגה. פוליטית, התוצאות לא ממש מוצאות חן בעיני, בלשון המעטה, אבל זאת דוגמה מצוינת באמת ליכולות פוליטיות יוצאות דופן, בלי רעש וצלצולים. את הסמ"ס הלפני-אחרון מאורי קיבלתי בבוקר הפריימריז לרשימת חברי הכנסת של מפלגת העבודה. הוא כתב לי: "אני מאחל לך הצלחה גדולה במפלגה קטנה". אחר כך, כשנודעו התוצאות, הוא סימס לי: יופי, י��פי. ועם היופי הזה נשארתי, אלה היו המילים האחרונות שלו אלי, כמו כולנו עם זיכרון כואב של איש אמיץ לב, שאינו הולך בתלם, אידיאולוג, מוסרי, רחוק מכל מניפולציה ומכל תכך, עם מוח קודח מרעיונות וגם עם יכולת לממש אותם, ציני בלי להיות אכזרי, עם טונות של קסם אישי. איש תמים, לא במובן של טמבל, אלא במובן של איש צדיק ותמים ובר לבב. זאת הייתה בשבילי עוד הזדמנות להיפרד מהתאום השמימי שלי. יהיה זכרו ברוך, ומזל טוב, אורי, על הולדת הנכד, בזה השגת אותי. תודה רבה. תודה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. אני מתכבד להזמין את השר נפתלי בנט לשאת דברים. אחריו, חבר הכנסת שי פירון. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, משפחת אורבך, סבתא מיכל, אפשר לומר את זה בפעם הראשונה, מזל טוב. רוני ונטלי מן הסתם לא פה, אבל שאר החמולה, אני רואה אתכם. שלי, דיברת מקסים. אורי כתב בספר "ילדה כמוני": "תמיד שמזכירים בשמחות את סבתא שלא זכתה, אימא וכל הדודות פתאום מחפשות ממחטה". אורי, אנחנו לא צריכים להוציא ממחטה, אנחנו לא צריכים להזכיר אותך כדי להיזכר, אתה נוכח מבחינתי כל יום. יושב במשרד החינוך וכותב כמה מילים להגיד במליאה, ואז אני בא להתקשר לאורי כדי להתייעץ מה לומר, ואתה לא שם, אז אין עם מי להתייעץ. בכלל, בחודשים האחרונים לא היה עם מי להתייעץ, ולפעמים זה גם היה נראה ככה. אורי עמד פה ואמר, תיאר את הציונות הדתית כיפהפייה נרדמת. כשאני חושב על זה, בעצם אורי זה המלאך שבא עם האבקה, וכל מיני דברים, ומעיר את היפהפייה הנרדמת. הוא עשה את זה בתקשורת, כשהוא הכניס את הציונות הדתית באמת בתקופה שלא היה דבר כזה, היום קשה לזכור את התקופה, הוא עשה את זה עם המפלגה, מעשה שפוליטיקאי פשוט, מעשה שלא ייעשה, לקרוא למישהו אחר לבוא להתמודד על ראשות מפלגה ולפנות את הדרך, זה לא מעשה מקובל, ואני לא אשכח את הטלפון, שהוא קורא לי לבוא לכנסת, ואני לוחץ את ידו, לחיצת היד שלו הייתה רכה, חוט השדרה היה מאוד חזק. הוא מסביר לי ואני אומר: על מה אתה מדבר? הוא אומר: אפשר, אפשר, אפשר להפוך את זה למשהו גדול, דתיים, חילונים, הוא פרס חזון שנשמע דמיוני, והחזון התממש ומתממש יום-יום. ואז אותו מלאך בא למשרד שהיה באמת שכוח-אל, ונגע באותה יפהפייה נרדמת ועורר את המשרד. אני רוצה לומר שהפרסומות של המשרד לאזרחים ותיקים, חי נפשי, זה הקול של אורי אורבך, שמתם לב? השדרן שאומר את הפרסומות, זה קול מאוד דומה לקולו של אורי, אז כל פעם שאתה שומע את זה, אתה חושב על ה"שלישי בשלייקעס" ואתה נזכר באורי. אז, אורי, אנחנו על המפה, דואגים לכל עם ישראל, לכל ילדי ישראל, דתיים, חילונים, ערבים, יהודים, עולים, ותיקים, ואתה לא פה. אנחנו יודעים שבלי החזון של אורי והאומץ של אורי גם לא היינו פה. אני רוצה רק לדבר על האומץ, כי אומץ בדרך כלל הוא בקונוטציה של שדה קרב. לאורי היה אומץ לב אזרחי. מה זה אומץ לב אזרחי? אומץ לב אזרחי זה להיות בסיטואציה חברתית שכולם אומרים משהו, ולעמוד ולהגיד את ההפך, כי אתה מאמין שזה ההפך ולא דווקא. כמה ישיבות סיעה, אני רואה הנהונים בסיעה שלנו, אנחנו על בריקדות, ואז אורי, עם סיכה קטנה מחודדת, מוציא את האוויר ופתאום נותן לנו זווית הפוכה. ואורי תמיד עמד על דעתו. וזה אומץ לב אזרחי. אני בטוח שאם היית פה, אורי, כבר היית זורק איזו תנועה מבטלת או עושה חיקוי של "אל מלא רחמים" אחד הדברים שרק אורי היה יכול לעשות והיה מותר לו לעשות. אז, ההספד הכי טוב לאורי הוא בעשייה. הזיכרון הכי טוב לאורי הוא בליצור את החיבורים בעם המפולג הזה. אני באמת חושב שאם אורי היה, משהו בבחירות האחרונות היה אולי קצת פחות, ואנחנו ניקח על עצמנו לנסות להיות קצת יותר אורים. באמת, הצוואה האחרונה של אורי, הוא החיה את הפסוק "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן". אני מתגעגע אליך. יהי זכרך ברוך. תודה לשר נפתלי בנט, יושב-ראש הבית היהודי. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת שי פירון. בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, מכובדי ראש הממשלה, שרי ישראל, כנסת נכבדה, מיכל ובני המשפחה היקרים, גם אני מבקש להצטרף למברכים את משפחת אורבך על הנכד החדש. אני חושב שהיווצרותם של חיים חדשים מנכיחה את הנצח יותר מכל דבר אחר, ויש בכך קורטוב של נחמה. אורי שלנו, אורי האהוב, חסר. הוא חסר לנו כאדם, הוא חסר לנו כחבר, הוא חסר לנו כמחוקק, הוא חסר לנו כשר. בימים אלה בשבתות אחר-הצהריים נוהגים יהודים רבים לקרוא בפרקי אבות. פרקי אבות, זו בעצם מסה מרתקת שנכתבה בממש הבזקים, במשפטים קצרים, שכל אחד מהם מביא לידי ביטוי חוכמת אמת צרופה. כמעט הסטיקרים שאורי כותב, משפטים פשוטים אבל עמוקים, קליטים אבל מורכבים. כשחשבתי מה לומר על אורי, עלתה לנגד עיני אחת המשניות. אני יודע שאני לא הולך לפרש אותה כפשוטה, אקשור לה כתרים חדשים, אבל נדמה לי שהיא נכתבה על אורי שלנו. המשנה אומרת: הוו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה. הוו מתונים בדין: בימים של הקצנה, של נטייה לבחור בימין או בשמאל, ואני לא מתכוון, שלי, בהמשך לדברים המקסימים שלך, רק לשאלות של ארץ-ישראל, אלא לימין ושמאל במובן הרחב של המילה, בימים שבהם אתה לא נחשב אם לא אמרת משהו נוקב, אם לא פגעת במישהו, אם לא חידדת, אם לא הבאת לקצה, אם לא העלבת, אם לא הבהרת כמה אתה אחר, כמה אתה שונה, לימד אותנו אורי כמה טוב להיות נורמלי. כשסיימתי את תפקידי הניהולי הראשון במערכת החינוך, ביקשתי ממנהלי אז, הרב ד"ר אברהם ליפשיץ, שייתן לי איזה טיפ לחיים. אז הוא הסתכל עלי בעיניים הטובות שלו ואמר לי: אתה יודע, שי, ככל שיעברו השנים אתה תגלה שיש מעט מאוד אנשים נורמליים. ולצערי, עברו הרבה הרבה שנים, ולא פגשתי אנשים נורמליים. עד שפגשתי את אורי, המאוזן, הנינוח. אורי היה הרב הראשי של הנורמלים. הרב הראשי, המנהיג, של האנשים שיודעים למצוא איזונים בחיים. אדם שלא היה בקצוות, אדם שלא בנה את עצמו מקצה, שלא בנה את עצמו ממשפט נוקב. אדם שמעולם לא עלה על מישהו, לא טיפס על מישהו, כדי להגיע למדרגה הבאה. הוא היה מצחיק ורציני, אנושי ונחוש, אוהב ומייסר, אוהב חיים ומוכן לוותר על נוחות, מורכב ופשוט, איש שלימד שמרכז, שאמצע, שנורמליות, זה לא שטחיות, אלא עומק החיים, שאפשר גם וגם. שמותר להגיד את הכול כשאתה בן-אדם הרמוני. אני זוכר שפעם חזרתי מאחד מטקסי השואה לישיבת הממשלה, וסיפרתי לו שהופיעה להקת תנועות הנוער, ובקדמת הבמה עמדה בתו, הזמרת. מי שמבין את השיח הפנים-דתי, לא סתם סיפרתי לו שראיתי את הבת שלו. אמרתי לו: ראיתי את הבת שלך זמרת, במקהלה. הוא התכופף אלי ואמר לי: פירון, אנחנו נורמליים. תזכור את זה תמיד. אנחנו נורמליים. מדברים על אורי שפרץ גבולות, שהגיע למעמד גבוה בתקשורת הישראלית. זה קרה כי אורי היה נורמלי, הפוך ממה שנוטים לחשוב, שאם לא תהיה נורא בוטה, אם לא תעשה שערוריות. הוא לא רק ייצג מגזר, ואף פעם לא היה חתום על דעות צפויות, מראש, כפי שראש הממשלה אמר. הוא אמר את אשר על לבו, פשוט אבל מורכב, נוקב אבל מצחיק, מ��דד אבל לא מפריד. הוו מתונים בדין. והעמידו תלמידים הרבה: כל כך הרבה אנשים אמרו גם בלוויה וגם אחרי: הוא היה המורה שלי, הוא לימד אותי, הוא היה מורה דרך לרבים, הוא הקים דורות של עיתונאים. זה כנראה מלמד אותנו שכדי להיות מורה טוב אתה לא צריך להיות אחד שמגדיר את עצמו כמורה, אלא אתה צריך להיות אחד שהתלמידים מגדירים אותו כמורה. זה כנראה אומר שהרבה פעמים מורה הוא דווקא מי שעושה דברים בלא כוונה. הרב קוק, בספרו "אדר היקר", אומר שצדיק אחד, הגון במעשיו וישר במידותיו, יפעל במהלך חייו הרבה יותר מאשר אלף נאומים חוצבי להבות. אורי היה ישר במידותיו, הגון במעשיו. הוא היה מורה, כי הוא לא התכוון להיות מורה. הוא פשוט ביקש לחיות, הוא ביקש להיות, ודווקא בשל כך אני מרשה לעצמי לומר שאורי מחייב את עיתונאי ישראל להביט פנימה אל תפקידם, ייעודם ומקצועיותם. אפשר להיות עיתונאי בלי גרם של רוע בגופך. אפשר להיות עיתונאי בלי להפוך עצמך לשופט של כולם. אפשר להיות עיתונאי בלי להיות ציניקן ולפקפק ביושר של כולם ולא להאמין שיש אנשים שרוצים לתרום לשינוי החברה. וצריך להיות עיתונאי שיודע לבקר, להיות אחד כזה שלא שוחה עם הזרם, שרוצה לומר את דעתו לא כי מונה להיות קצין הדת של התקשורת, אלא בעיקר מפני שקיבל הזדמנות להאיר צדדים נוספים במציאות. וצריך להיות עיתונאי שלא הופך כל סיפור לדרמה, שלא משתמש באירועים קטנים כאירועים היסטוריים רק כדי שלמאמר הביקורת שיכתוב מחר יהיה משקל חשוב. אורי היה מורה דרך מפני שהיה עיתונאי צנוע, כזה שלא החזיק מעצמו יותר מדי. הילדים שלי היו אומרים, הוא לא עף על עצמו, כזה שלא החשיב את כל דבריו כתורה מסיני, אף שחלק ממאמריו הפכו לקנוניים. אורי היה מורה דרך מפני שהתכוון להיות אנושי ומוסרי, אוהב אמת, אבל לא פחות מכך, אוהב אדם. ועשו סייג לתורה: אורי אהב תורה. אהב את תורת ישראל והיה מחויב לה. שנות לימודיו בישיבת "נחלים" ובישיבת ההסדר בקריית-שמונה עיצבו את אישיותו. אבל אהבתו לתורה ביקשה להקים "סייג לתורה". גדר. הוא אהב רבנים כמלמדי תורה, כהוגי דעות, כענקי רוח, אבל לא ככאלה המתערבים בהחלטות פוליטיות, מנהיגותיות. הוא סירב לראות בפוליטיקאים רק קבלני ביצוע של רבנים. לא לא, חלילה, הוא לא דיבר על הפרדת דת ומדינה, אבל הוא דיבר על העלאת התורה ורבניה למקום של השראה והכוונה כללית. הוא התנגד למעורבות פסולה, העלולה לגרום לזילות של התורה ולפגיעה ביכולתה להשפיע על איכות ועומק החיים בישראל. הוו מתונים בדין, העמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה. אורי הלך לאט כיוון שראה רחוק. אורי תמיד, כשהוא דיבר, צמצם את העיניים כשהביט בזולת, כי הוא גם חלם תוך כדי שהוא דיבר אתך. אבל אני רוצה לסיים, ברשותך, מיכל, וברשות הילדים והאחים, אני רוצה לסיים בכמה מילים קשות של אורי של השנה האחרונה. ראינו אותך, אורי, הולך בינינו, כחוש. קטן וגדול, מצטמק ומתרחב, כבה ומואר, נובל ופורח. מספרים על הכנר הענק יצחק פרלמן, כנר וירטואוז, שלקה בצעירותו בשיתוק ילדים, מה שמנע ממנו להתנהל, באופן כללי, אבל הוא היה כנר שהצליח להפיק מהכינור שלו צלילים שאיש בעולם כמעט לא מצליח להפיק, צלילים שכאלה, אבל פעם אחת הוא מגיע לאחד הקונצרטים, קונצרט חשוב, מניח את הקביים על הרצפה. המנצח נעמד לפני כולם, ונותן את האות, שהסימפוניה תתחיל, אבל אז, כשפרלמן מעביר את הקשת בפעם הראשונה על הכינור, מיתר אחד פוקע. אז מי שמכיר, בנוהג שבעולם, עכשיו צריך להחליף מיתר, לכוון את הכינור, אחר כך צריך להתאים את זה לכל הכלים של התזמורת, סיפור ארוך. אבל פרלמן החליט לנגן עם שלושה מיתרים. הוא ניגן באופן מעורר השראה, מה שהפך את הקונצרט לאירוע בלתי נשכח. כשסיים לנגן עמד הקהל על רגליו, ובאקסטזה הריע לפרלמן על הנגינה המופלאה עם שלושה מיתרים. פרלמן הנבוך ניגש למיקרופון כשכינור חסר בידו. הוא הביט בקהל ואמר את המשפט הבא: "החוכמה בחיים זה ללמוד לנגן עם מה שנשאר לנו". החוכמה בחיים זה ללמוד לנגן עם מה שנשאר לנו. אורי, מחלתך גרמה לפקיעה של מיתר בכוחותיך וביכולתך. אבל אתה לימדת אותנו שהחוכמה היא לנגן עם מה שנשאר. עם שלושה מיתרים הפכת את חייהם של אנשי הגיל השלישי לניגון ששינה את חייהם לתמיד. יהי זכרך ברוך. תודה לחבר הכנסת שי פירון. אני מתכבד להזמין את השרה גילה גמליאל, מי שממשיכה את דרכו של אורי במשרד. כבוד היושב-ראש, ראש הממשלה, שרות, שרים, משפחה יקרה, מיכל, אנו מציינים היום במליאה את לכתו של אורי אורבך, זיכרונו לברכה, לפני ארבעה חודשים, בטרם עת. איש תם וישר, סר מרע, אוהב אלוהים ואדם. עליו ניתן לומר: "יצא אדם לפעלו ולעבדתו עדי ערב". זה האיש שידע לחבר מנהיגות והגינות, יושר ויושרה, דרכי נועם ונתיבות שלום, אהבת האדם באשר הוא ואמונה זכה וטהורה בכל מעשי האל, זה האיש שידע להודות על האמת, תהיה אשר תהיה, זה האיש דגל ודוגמה לאב, בעל ואיש משפחה למופת. אשריו וטוב לו, אשריו בעולם הזה וטוב לו בעולם הבא. עליו נאמר: "קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח". אורי, כשמו כן הוא, היה אור הגנוז ונר התמיד שלא כבה ולא יכבה לעד. זה האור האמיתי, שהשררה לא העבירה אותו על דעתו, ושררה ומנהיגות היו שליחות ומשא שנשא בגאון למען כלל ישראל. בתארים רבים היה אפשר להציג את אורי: השר לאזרחים ותיקים, סופר ילדים, עיתונאי, סטיריקן, איש רוח ומעש, האיש שידע לחבר בין דתיים לחילונים, בין ימין לשמאל, הכול באמצעות עקרונות ברזל וחוש הומור שנון במיוחד. כהונתו כשר לאזרחים ותיקים זכורה לרבים בציבוריות הישראלית, אורי לקח משרד שנחשב אפור, והפך אותו ליהלום שבכתר. השליחות הציבורית והאחריות שהוטלה עליו לטובת רווחתם של האזרחים הוותיקים הביאו אותו להשקיע את כל זמנו ומרצו למטרה זו. אורי היה אוטודידקט, הוא למד במשך חודשים את עולם הזיקנה, את המגמות והנתונים, והגיע למסקנה ברורה: הזיקנה אינה כפי שהיא מוצגת בכלי התקשורת. אכן, יש קושי, תחלואה, נזקקות, אך גם יש צדדים רבים אחרים, זוהי זיקנה פעילה, חיונית, שרוצה לתרום לחברה את ניסיונה והידע שלה, שרוצה לעבוד לאחר גיל הפרישה. אורי הבין שחייבים לשנות את התפיסה הציבורית כלפי הזיקנה והאזרחים הוותיקים. המיזמים הרבים שהקים פעלו לשני כיוונים מרכזיים: שינוי אותה תפיסה ישנה ויצירת פעילות משמעותית לטובת האזרחים הוותיקים, והוא דאג להתמקד במיזמים שנגעו במספר גדול של אזרחים ותיקים. לצד המיזמים הוא גם קידם חקיקה למניעת אפליית גיל, למנוע ניצול של הוותיקים ולשיפור חייהם של ניצולי השואה. הדרמה המתחוללת בישראל ובעולם בנוגע לעליית תוחלת החיים והזדקנות האוכלוסייה הטרידה אותו, והוא השקיע משאבים כדי לגרום למערכות הציבוריות השונות להתכונן למציאות שבה האוכלוסייה של הוותיקים מוכפלת בתוך זמן קצר. להבנתי, המשפט שהוא אמר: אם לא ניערך, זה יהיה סופה של מדיניות הרווחה כפי שאנו מכירים אותה. ההיערכות אכן חייבת לכלול תחומים ומערכות רבים: בריאות, סיעוד, פנסיה, תעסוקה, שילוב הקהילה, איתנות המוסד לביטוח לאומי, רווחה וקצבאות. בכוונתי להמשיך פועלו של אורי בשלל הנושאים שעליהם עמל ולשמר את מורשתו היפה וזוקפת הקומה למען האזרחים הוותיקים. לרעיה היקרה מיכל, אשרייך שזכית לנשמה גדולה, שניים שהם אחד, לבעל נעורייך, אהבת כלולותייך, שהלכתם יחד בארץ לא זרועה, לילדים הנפלאים שיש לכם. אב בחוכמה ורך בשנים ואוהב ימים לראות טוב, זה הטוב שהותיר לכם ברבות הימים. קשה הפרידה לנו, ולכם כפליים. אך קחו עמכם דברים, את המידות, את הערכים, את מורשתו הנפלאה, והעבירו לדורות הבאים. ואל תיראו, כי צדיקים במיתתם קרויים חיים. מזל טוב וברכות על הולדת הנכד הראשון בשעה טובה ומוצלחת. זיכרונו לא ימוש מלבנו, זיכרונו של אורי, והוא תמיד יהיה בלבנו. ותהי נשמתו צרורה בצרור החיים. אמן. תודה לשרה גילה גמליאל. אחרון הדוברים הוא חברו הקרוב של אורי, חבר הכנסת אילן גילאון. בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, שרים, ראש הממשלה, חברי כנסת, מיכל, הילדים, אני מניח שאם הוא היה פה והיו שואלים אותו עכשיו על הנכד, אז הוא היה אומר כך, הוא היה אומר: תשמע, ביופי אין סוציאליזם, הכול גנטיקה, הילד עם שפם. תאמין לי, אדוני היושב-ראש, על הקטע הזה, אתה לא תאמין לי, אבל התאמנו לא פעם, אורי ואני, ההספד. כמובן הימרנו מי יספיד את מי, אבל דיברנו בעיקר על המספידים האלה, שאנחנו בעגה הפנימית שלנו קראנו להם, כי אתה מכיר את המספידים האלה שמספידים את המת אבל מספרים על עצמם, אנשים שבכל ברית-מילה רוצים להיות הנימול ובכל הלוויה, המת, וזה סוג של אנשים שאורי סלד מהם מאוד מאוד. היה לנו אפילו דיבור פנימי, אנחנו אפיינו את זה בכך שאנשים לפעמים מגיעים לכאן והם מתיישרים בהליכתם ומייד שמים וילונות ב"מאזדה" שלהם. ואני הכרתי אותו באופן מקרי לגמרי, כאשר רק ידעתי את שמו מתוך כך שקראתי את הטורים שלו ב"ידיעות אחרונות". יום אחד נזדמנה בידי הזדמנות והגעתי לתוכנית "המילה האחרונה" ב"גלי צה"ל"; אברי גלעד, נדמה לי, היה חולה ואני החלפתי אותו בתור טאלנט זול. ואני פוגש שם את אורי אורבך, הייתי בהתחלה בשוק, תיארתי אותו לגמרי בדמות אחרת, פתאום אני רואה איזה דוס כזה קטנטן, נראה כמו המתמיד של ביאליק, ואז הוא סיפר לי על מאן דהוא, שפלוני שאל אותו: איך אתה נראה כל כך טוב, ואז הוא אמר: אני, פשוט יש לי פרינציפ בחיים, אני לא מתווכח. ואז השני אמר לו: לא יכול להיות, והוא אמר לו: אז לא יכול להיות. והוא שבה את לבי באהבת חינם. האמינו לי, תהום הייתה פעורה באהבה הזאת, אהבה של שני טועים, כי הוא חשב שאני טועה ואני חשבתי שהוא טועה, ואני כמובן צדקתי, ותמיד הייתי אומר לו: אורי, אתה ביסודך טוב, אתה בא מ"הפועל המזרחי", זרח ורהפטיג, רק המתנחלים קלקלו אותך. ואגב, הברכה הזאת של "מפלגה קטנה" זה התחיל מהבחירות של 2009, זאת הייתה ברכה הדדית בינינו, ובבחירות האלה שנינו הצלחנו, הגענו למפלגות, שנינו, שהיום לא היו עוברות את אחוז החסימה. ולאחר מכן גם אנחנו גדלנו, והם גדלו יותר מדי, יתר על המידה ממה שציפינו, אבל זאת הייתה באמת חברות שאיננה תלויה בדבר, מתוך דיאלקטיקה מטורפת, בסופו של דבר. ובעיני, אני אלך לכל סמטה ולכל רחוב ולכל פינה כדי לממש את האמרה שמי שבורח מן הכבוד, הכבוד רודף אחריו. ובעיני, אורי בתכונות שלו היה שליח הציבור האולטימטיבי מול התיבה, בחוכמה שלו, ביכולת שלו לגחך את עצמו, בנדיבות שלו ובצניעות ��לו. היה לנו עוד משהו משותף מאוד חשוב, אדוני היושב-ראש, אנחנו לבשנו את אותם מותגים, בדרך כלל זה אופנת "אתא" או "המשביר המרכזי". ואני אומר לך את הדברים משום שיכול לקרות גם בחיים שלנו, סיטואציה של ניגודים מוחלטים שכאלה, שכל כך יכולים לחיות יחד. בעיקר צר לי על כך שפעם אמרתי לו: תשמע, אורי, התכלית של הילדים בחיים זה רק להביא לך נכדים, תדע לך. ועוד הוספתי ואמרתי לו: אתה תראה את זה ואתה תגיד לי שצדקתי. לי זה מאוד קשה, כי איבדתי יריב מר וחבר קרוב ואהוב, ואנחנו זכינו, אם בכלל אפשר לומר שזאת זכות, אבל זאת זכות בחיים, להיות, אני זכיתי, באחד האירועים היותר-אינטימיים שהיו לי בחיי, שביניהם הייתה פעורה תהום, כאשר הספקתי להיפרד ממנו יחד עם, המשפחה הייתה שם, חבר הכנסת בן-דהן ואנוכי, באירוע שהוא היה האינטימי ביותר, אחד האירועים האינטימיים ביותר בחיי, ובתוכו הייתה פעורה תהום. ולכן, אני כל חיי נוטה לאורי חסד וזוכר לו חסד על כך שהוא הוריש לי בחיים האלה, אדוני היושב-ראש, את היקר מפז: הוא הוריש לי קמט גדול של חיוך, שאני אשא אותו לכל מקום. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. תודה לכל הדוברים, לכל אלה שמכבדים אותנו בנוכחות ובראשם המשפחה, מיכל, האחים, הילדים, כל שאר בני המשפחה. תודה רבה שזכינו בנוכחותכם באירוע המרגש הזה. חברי הכנסת, עד כאן הישיבה לזכרו של אורי אורבך. הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בהמשך לאישור הרכב הוועדות במליאת הכנסת ביום 1 ביוני 2015, הריני מתכבד להודיע על איוש חברי הכנסת במקומות הפנויים לסיעות כדלקמן: לסיעת יהדות התורה, בוועדת החוץ והביטחון ובוועדת החינוך, התרבות והספורט יכהן חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, בוועדת הכלכלה, בוועדת הפנים והגנת הסביבה ובוועדת החוקה, חוק ומשפט יכהן חבר הכנסת אורי מקלב, בוועדת הכנסת ובוועדת העבודה, הרווחה והבריאות יכהן חבר הכנסת ישראל אייכלר. כמו כן, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס יכהן כממלא-מקום קבוע בוועדת הכספים, חבר הכנסת ישראל אייכלר יכהן כממלא-מקום קבוע בוועדת החוץ והביטחון. לסיעת המחנה הציוני, בוועדת הכנסת יכהנו חברי הכנסת יחיאל חיליק בר, מרב מיכאלי ויואל חסון, בוועדת החוץ והביטחון יכהנו חברי הכנסת ציפי לבני, שלי יחימוביץ, עמיר פרץ, עמר בר-לב ונחמן שי, בוועדת הכספים יכהנו חברי הכנסת אראל מרגלית, מנואל טרכטנברג ומיקי רוזנטל, בוועדת הכלכלה תכהן חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בוועדת החוקה, חוק ומשפט תכהן חברת הכנסת רויטל סויד, בוועדת הפנים והגנת הסביבה יכהנו חברי הכנסת דניאל עטר וזוהיר בהלול, בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות תכהן חברת הכנסת מיכל בירן, בוועדת החינוך, התרבות והספורט יכהנו חברי הכנסת איתן ברושי ויוסי יונה, בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות יכהנו חברי הכנסת יצחק הרצוג וקסניה סבטלובה, בוועדה לענייני ביקורת המדינה יכהן חבר הכנסת איל בן ראובן. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש ועדת הכנסת. אין צורך בהצבעה. הודעה למזכירת הכנסת. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום של חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, יוסי יונה, מיכל רוזין, מירב בן ארי ומסעוד גנאים בנושא: הכרזת סכסוך עבודה של מורי תוכנית היל"ה מול מעסיקם, רשת "עתיד". תודה. תודה למזכירת הכנסת. חברי הכנסת, לנאום בכורה אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת טלי פלוסקוב, בבקשה, גברתי. לאחר מכן נשמע את חבר הכנסת דב חנין, בשם ותיקי הבית. אני רק אבקש מחברי הכנסת לשבת. חברת הכנסת עליזה לביא וחבר הכנסת בגין, חברת הכנסת עליזה לביא וחבר הכנסת בגין. חברת הכנסת עליזה לביא, פעם שלישית. נא לשבת. נאום בכורה של חברתנו חברת הכנסת פלוסקוב. חבר הכנסת ביטן, השר כץ, נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת. חברת הכנסת שפיר, חברת הכנסת סתיו שפיר, נא לשבת, גברתי. חבר הכנסת אלאלוף, נא לשבת. חברת הכנסת טלי פלוסקוב, בבקשה, גברתי. אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, במאי 2010, לפני כחמש שנים, נכנסתי לתפקידי כראש עיריית ערד. אכן, צירוף מקרים מיוחד, אשר יכול להעיד כי כולנו חיים במדינה שבה האפשרויות הן בלתי מוגבלות, ומי שמעז, מצליח. הדרך לא הייתה קלה. עליתי לארץ בשנת 1991 עם בעלי, שני ילדים קטנים, שתי מזוודות ועשרה דולר בכיס. מהר מאוד הבנתי שאת הקריירה שלי כפסיכולוגית אצטרך להניח בצד כדי לדאוג בכל מחיר לקיומה היומיומי של משפחתי. העבודה הראשונה שמצאתי הייתה כחדרנית בבית-מלון בים-המלח. מאוחר יותר עבדתי כמזכירה בחברת בנייה, אשר בה הייתי אחראית, בין השאר, להפקדות בבנק, וכשהגעתי בפעם הראשונה לבנק אמרתי בלבי: כאן אני רוצה לעבוד. שאלתי בנימוס איפה המשרד של מנהלת הסניף, ובעברית של עולה חדשה הצגתי את עצמי. באותו שבוע כבר התחלתי לעבוד כפקידת שירות בבנק. בזמן העבודה המשכתי ללימודי כלכלה ולקריירה של 16 שנים שבהן התחלתי כטלרית וסיימתי כמנהלת מחלקת קמעונאות בבנק לאומי. מתוקף תפקידי הייתי צריכה לאשר או לדחות חריגות אשראי לאנשים מהעיר, בעלי משפחות, אבות, אימהות, קשישים, אנשים שעבדו ועובדים קשה. לא פעם הגיעו אלי בתחנונים לאשר להם משיכה של 100 שקלים נוספים כדי שיוכלו לקנות מצרכים לסוף השבוע. אני זוכרת את הבושה בעיניים שלהם. את המצוקה והתסכול. שמי טלי פלוסקוב, ראש עיריית ערד עד לפני כחודשיים. העיר ערד, למי שטרם הספיק להכיר מקרוב, היא עיר שנחבאת אל המדבר. עיר שעקרון הקמתה היה שהתושבים שיגיעו אליה יבססו כאן את ביתם מרצון ובאמונה לתרום לחזון הציוני. כמו כל ראש עיר חדש בעל מוטיבציה גבוהה נכנסתי לתפקיד מתוך אמונה כי אפשר יהיה לעשות את הדבר הגדול הבא בתחומים המרכזיים הנוגעים בעיר ובתושביה. ולשמחתי, היו לנו לא מעט הצלחות משותפות בהתפתחותה של ערד, בתחום החינוך, בשיפור התשתיות, התחבורה, הבריאות והרווחה. כל אלו למען מטרה אחת: להביא לנגב, ולערד בפרט, משפחות צעירות אשר יחליטו לבנות כאן את עתידן. חשוב להבין כי אין דברי אלו נאמרים כדי להתפאר, אלא כדי להדגיש בפניכם עניין מהותי, שחייב להיות משימה לאומית, והוא התעסוקה בפריפריה. כל השירותים שציינתי חשובים וחיוניים מאין כמותם, אך ללא תעסוקה נאותה ומגוונת השינוי לא יגיע. לצערי, טרם השכלנו להבין שכדי לעודד השקעה באזורים אלו עלינו לבנות סל העדפות ייחודי, כזה שיגרום ליזם להבין שמעבר לנגב הוא לא רק מעשה ציוני אלא גם השקעה טובה ומשתלמת. אני מתחייבת לפעול יחד עם שר הכלכלה, שאני שמחה מאוד על כך שהוא גם השר לפיתוח הנגב והגליל, כדי להביא את התעסוקה לאזורים האלו. אני מאוד שמחה על התפתחותה של באר-שבע, אבל חשוב מאוד להבין שהנגב הוא לא רק באר-שבע, יש עוד 430,000 אזרחים שמחובתנו לדאוג גם להם. חברות וחברי הכנסת, אתגרים גדולים ורבים ניצבים מולנו. בכל תפקידי הקודמים, החל במלון בים-המלח, המשך בבנק והקדנציות שבהן כיהנתי כראש העיר ערד, ליווה אותי נושא אחד בכל תפקיד ותפקיד: ההתמודדות של אלה אשר עובדים קשה על מנת לפרנס את משפחתם. לא מעט משפחות עובדות בישראל מתקשות לסיים את החודש, משפחות אשר כל חודש, בקבלת החיובים השונים, מסתכלות על חשבון הבנק בחרדה. אחת הסיבות העיקריות לכך היא בריונות תאגידית. מפלגת כולנו חרתה על דגלה את הגישור על הפערים החברתיים במדינת ישראל, ואני כחברת כנסת אפעל בכל הכוח למען המשפחות האלו. עלינו להגן על הצרכן הישראלי ולדאוג להחלת מחירים שפויים תוך כדי יצירת תחרות בריאה וסחר הוגן שבו הצרכן מוגן ואינו שבוי בחוזים בלתי הוגנים מול החברות. לחברי ראשי הערים והרשויות המקומיות, יודעת אני כי אתם אלו אשר מתמודדים יום-יום, שעה-שעה, בצורה ישירה עם הציבור בישראל בשלל התחומים: בחינוך, בבריאות, ברווחה, בתרבות, בתחבורה ובנושאים רבים אחרים. כמי שהייתה שם, יודעת אני שבתחומים המרכזיים יש תלות אבסולוטית בשלטון המרכזי. פעמים רבות המציאות בשטח מעמידה את ראשי הערים בפריפריה בפני מצבים בלתי אפשריים, שבהם יש להם אחריות אך אין להם סמכות. אספר לכם סיפור קצר. משרד ממשלתי הודיע לי בהפתעה על מתן מענק לפרויקט גדול של שיפוץ מבנים. יפה, לא? רק שיש תנאי קטנטן: הרשות המקומית צריכה לתת מצ'ינג  מימון תואם, כך שכדי לקבל את המענק המיוחל על העירייה להוסיף שקל עבור כל שקל שניתן מהמשרד. עבור עירייה קטנה שנמצאת בהישרדות, קבלת מיליון שקלים נוספים מול הוצאת מיליון שאין לה כמוה כלעג לרש. כך היה גם בחוק להנגשת מבני ציבור, חוק חשוב ביותר, בכך אין ספק. לצורך המטרה החשובה נקבע לוח זמנים לביצועף ואף קנסות כבדים לרשות שלא תעמוד בהם. אבל רגע, מי אמור לשאת בהוצאות של עשרות-מיליוני שקלים, ועל חשבון מי, החינוך? הקשישים? שיטת תקצוב כזו מחזקת את החזקים, ודווקא הרשויות שזקוקות במיוחד לסיוע המיוחל נשארות הרחק מאחור. המענק בסופו של דבר יגיע לרשויות החזקות, אלו שיש להן היכולת לפתוח את הכיס. בכל ביקור אח"מים בערד, כולל ביקור מבקר המדינה, העליתי את נושא המצ'ינג ופניתי לכל אחד מהם בבקשה לשנות את השיטה. הגיע הזמן שנבין כולנו שראשי הערים העומדים בחזית השירות הציבורי הם אנשי המפתח שבידם לבצע את מדיניות המשרדים הממשלתיים. אני כאן, ראשי הערים והרשויות, כדי לדאוג שתקבלו את הכלים הדרושים לניהול הערים, כדי לדאוג שלא יפגעו במענקי האיזון, כדי להביא לשינוי בשיטת התקצוב על-ידי שיעור ההשתתפות הדיפרנציאלי של הרשויות המקומיות בתקציבי הרווחה והחינוך, על מנת לצמצם את הפערים המובילים בין ערי המרכז והפריפריה. חברותי וחברי חברי הכנסת, היום, כחברה בבית-המחוקקים, אני רואה את עצמי כנציגה של עשרות יישובים ומאות-אלפי תושבים ששלחו אותנו לכאן. אני גאה להיות חלק ממפלגה שחקקה על לוח לבה את הצורך הדחוף כל כך בהפחתת יוקר המחיה, בפתרון משבר הדיור ובחיזוק מעמד הביניים. כשאני מסתכלת על ראש הסיעה שלי משה כחלון ועל חברי לסיעה, נדמה כאילו במשך שנים יד נעלמה הכינה את כולנו ליום שבו נהפוך לקבוצה שסדר-היום החברתי הוא נר לרגליה. מכאן, מבית-המחוקקים הזה, מוטלת על כתפינו האחריות לזכור שאותם אזרחים הם לא ססמה שחוקה אלא ערך עליון בסדר העדיפויות הלאומי. עלינו להיות אוזן קשבת לאלו שתולים בנו את תקוותם כדי ליצור מקום עם צדק ושוויון אזרחי, המבקשים שנפעל למ��ן חברה המספקת שכם וכתף לחלשים שבה, שמייחלים למקום המשמש במה פתוחה ומכבדת לכל אזרחיה, ללא הבדל דת, גזע ומין. עלינו להחזיר להם את התחושה שרבים מהם איבדו, התחושה כי הם חלק ממדינת ישראל. לכל יושבי הבית הזה אני רוצה לומר, כי כדי להמשיך את חזונו של בן-גוריון עלינו לחרות על דגלנו את הפריפריה על מעלותיה וחסרונותיה, ואני מקווה שחזונו של דוד בן-גוריון יהיה נר לרגליה של הממשלה שקמה זה עתה. לסיום, רוצה אני לקרוא לכם משירו של יהודה עמיחי: "אף מגדל דבורים / לא ישים כאן / את כוורותיו. // אבל בני-אדם / לפעמים עושים דבש מן השממה / והוא מתוק מכול". אני יכולה להעיד באופן אישי כי טעמם של דבש והצלחה מן המדבר הם אכן מתוקים מכול, ואני מאחלת לכולכם לטעום את טעמם. היו כולכם מאושרים בדרככם ובסיעתכם, שנראה ברכה ונישא פרי בעבודתנו הפרלמנטרית. תודה רבה. תודה רבה לחברת הכנסת טלי פלוסקוב, סגנית יושב-ראש הכנסת. עד לנאום הבכורה אפילו הספקת לנהל את הישיבה. מי שיברך את חברת הכנסת טלי פלוסקוב בשם חברי הכנסת הוותיקים הוא חבר הכנסת דב חנין. חברי הכנסת, ודאי גם שמתם לב שהנושא של חוק שירות הביטחון ירד היום מסדר-היום, מסיבות מצערות של היעדרות שרים מן המליאה וכישלונות במציאת שר תורן. לכן גם הדיון וגם ההצבעה על החוק יתקיימו במועד אחר. לא נאפשר יותר מציאות שהשרים יזניחו את התפקיד שלהם במליאת הכנסת. חברי הכנסת, אם תשחררו בעתיד הנראה לעין את חברת הכנסת פלוסקוב אז נוכל לשמוע את דבריו של דב חנין. בינתיים, אדוני היושב-ראש, אני יכול לברך אותך על החלטתך לסגור היום את הדיון. אני מצטער על כך שהממשלה, כבר בתחילת הדרך, מגלה איזו עייפות שבדרך כלל מאפיינת את סוף הקדנציה. קיוויתי שזה לא יקרה. אני גם קצת נזעם, מכיוון שאני יודע שראש הממשלה קרא, אתמול? מתי זה היה? בישיבת הממשלה. הייתה פנייה שלי אליו עם ההתראה על היעדרות השרים ואי-מתן תשובות לחברי כנסת, וכן הלאה וכן הלאה, והוא קרא לשרים לא להזניח את המחויבות שלהם כלפי הכנסת. אבל כנראה בלי סנקציות המסר לא הופנם. אז אני מקווה שמעכשיו והלאה לא נראה יותר תופעות כאלה. אני ודאי לא שמח על הסיבות שהביאו להחלטה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. ברכות לחברת הכנסת פלוסקוב מפיך. אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, אדוני שר האוצר, אדוני שר הכלכלה, שני שרים שחברת הכנסת פלוסקוב הזכירה בברכתה, אדוני השר להגנת הסביבה, אני שמח על ההזדמנות לעמוד כאן ולברך חברת כנסת שהכרתי מפעולותיה ומפעילותה, והתרשמתי מאוד ממה שהכרתי. סיפור חייה של חברת הכנסת פלוסקוב הוא סיפור שנשמע כמו אגדה יפה, רק שהאגדה הזו במקרה הזה היא סיפור אמיתי. חברת הכנסת פלוסקוב הגיעה לארץ בשנת 1991, עם הכשרה, עם יכולת, עם כישורים. אבל כמו רבים שהגיעו גם כן אתה באותן שנים, היא הייתה, במובנים רבים, צריכה להתחיל את הדרך מההתחלה, כפי שלפעמים קוראים אצלנו, לגמרי מלמטה, אף שלא כל כך ברור לי תמיד מהו הלמטה ומהו הלמעלה. והיא התחילה את הדרך בעבודות שהן עבודות חשובות וקסומות, אבל מאוד מאוד קשות: אחות מעשית בבית-אבות, חדרנית בבית-מלון בים-המלח, ואחר כך התחילה את דרכה, את מסלול העלייה שלה, שהיא התחילה אותו מהתפקיד של טלרית בסניף בנק ועד לעובדת בעלת אחריות, סמכויות, בשנת 2014 נבחרה לראש עיריית ערד, ואז הייתה לי הזכות להכיר אותה. העיר ערד, אדוני היושב-ראש, היא עיר נפלאה, עיר עם תושבים נפלאים, עם המון המון אפשרויות, אבל גם עם אתגרים לא פשוטים. הריחוק ממרכז הארץ הופך דברים שבתל-אביב הם פשוטים מאוד למורכבים, מורכבים מאוד אפילו כאשר הם קורים בערד. ועם כל הדברים הרגילים שיש בעיר ערד, יש גם לפעמים קשיים ומורכבויות שמסבכים את הדברים עוד יותר. אחד המפגשים הראשונים שלי עם טלי פלוסקוב בתור ראש עירייה היה סביב המאבק בנושא שדה-בריר. אדוני היושב-ראש, שדה-בריר הוא דוגמה קלאסית של דילמה נורא קשה לראש עירייה: מצד אחד נמצא לא רק גורם כלכלי רב-עוצמה, "החברה לישראל", באמת, הרבה הרבה כוח, הרבה כסף, הרבה השפעה, הרבה יכולת, הרבה קשרים, אלא גם חברה שיכולה לבוא לתושבי ערד ולהגיד להם: אנחנו מציעים פרנסה, אנחנו נותנים תשובה על בעיות אמיתיות, ובעיית הפרנסה היא בעיה רצינית מאוד בערד. ומהצד השני עומדת שאלה של בריאות וחיים וסימני שאלה וספקות שהעלו אנשי משרד הבריאות, ובעקבותיהם עמדה רשמית של משרד הבריאות שאמרה שהמכרה הזה מסוכן. בקלאסיקה של התרבות יש מחזה מאוד ידוע שנקרא "אויב העם". המחזה מדבר על אדם שמתוך דאגה לבריאות של תושבי העיר בא בטענות על המצב, על הסכנות הרפואיות או הבריאותיות שיש באיזה מיזם שבסך הכול העיר רואה בו דבר מאוד חיובי ומבורך. והאיש הזה נתפס כאויב העם. אז להיות ראש עירייה במצב של דילמה כל כך לא פשוטה, במצב שמחייב לא רק התמודדות עם בעלי ממון וכסף וכוח וקשרים, אלא גם עם מצוקה אמיתית של תושבי העיר, ולעמוד מול האנשים עם עמדה עקרונית ואמיצה ונכונה, שרואה את הטווח הארוך בטיפול ובהתייחסות לעיר ערד, ומסתכלת לא רק על הטקטיקה של ההיבחרות בבחירות הקרובות, אלא על האסטרטגיה של איך תיראה העיר בעוד שנים. אני אומר את זה גם לך, אדוני השר להגנת הסביבה, אני שמח שאתה אתנו, כי האתגר הזה בטח יהיה מונח לפתחך. העמדה העקרונית האמיצה, הנכונה הזאת של ראש עיריית ערד היא עמדה שלא קורית בכל עירייה ולא מאפיינת כל ראש עיר. יש גם ראשי ערים שבוחרים במצבים מסובכים כאלה להסתתר מתחת לשולחן או מאחורי הווילון, ולמצוא רגע של שקט כדי לא להתבטא בנושאים שיש בהם ויכוח. והעמדה שלך, טלי, הייתה מופת. הייתה מופת של עמידה נכונה, הייתה מופת של עקרוניות, הייתה מופת של נאמנות אמיתית לעיר שלך ולתושבים שלך. אני ליוויתי את טלי גם בהתמודדויות יותר מאוחרות. פרשות התעסוקה בערד לא הסתיימו, ואז נפגשנו פעמים נוספות בקרב הגדול על מפעל "מגבות ערד", מפעל שעד היום הזה כואב הלב לחשוב על מה שקרה בו. בסך הכול מפעל מצליח, ייצר מגבות נפלאות, אגב, מומלצות, אני יכול עכשיו, המפעל כבר לא קיים, אז אפשר להמליץ על "מגבות ערד". מי שיכול עדיין לרכוש מגבות כאלה, כדאי. ובגלל בעיקר, הייתי אומר, ראייה צרה וחוסר מעוף לא ניתנה למפעל הזה התמיכה הקטנה שהייתה מאפשרת לו להמשיך ולהתקיים. ליוויתי את העובדים, את העובדות, יחד אתך, וראיתי את המסירות שלך לאותם אנשים שהמערכת לא ספרה אותם, לא ספרה אותם. וזה היה מרגש, היה יפה. וראיתי את זה לא רק בדיבורים כאן מעל לבמה, בכנסת, שכן כולם יודעים לדבר, אלא גם במחויבות השוטפת, היומיומית, בליווי, אפילו בתסכול, לפעמים, כשהיית חוזרת. ואני זוכר את הפגישה, שפגשתי אותך על אם הדרך, אני חזרתי מערד ואת חזרת מירושלים, וראיתי עד כמה זה כואב לך שלא מצליחים, לא מצליחים לתת פתרון לבעיה שהיא לא כל כך מסובכת. אז הברכה שאני מברך אותך היא שתישארי נאמנה לעצמך ותישארי נאמנה לכל הדברים שעליהם לחמת. אני רוצה, אדוני היושב-רא��, גם לברך את הכנסת, כי אני חושב שזה שטלי מצטרפת אלינו זו לא רק ברכה לה, אלא זו גם ברכה לנו. והברכה לנו היא משולשת, כי אנחנו מקבלים חברת כנסת שהיא, ראשית, נציגה פעילה ולוחמת של הנגב, שזמן רב מדי התרגלנו לראות אותו כפח האשפה של מדינת ישראל, כאותו מקום רחוק שאף אחד באמת לא סופר, והגיע הזמן שלנגב יהיו נציגים לוחמים כאן, בבניין הזה, לעיר ערד ולפריפריה שסביבה, ושיהיו כאן נציגים לוחמים לתעסוקה בפריפריה, שאת הזכרת אותה בנאום הבכורה שלך. אז זו ברכה ראשונה לכנסת. וברכה שנייה לכנסת היא שיש לנו חברת כנסת שמחויבת לעובדים ולעובדות שעובדים כל כך קשה אבל מתפרנסים כל כך בקושי. וכמה טוב שיש לוחמת כמוך עבור עובדים כאלה, שאת גם יודעת מניסיונך ומהעבר שלך איך החיים שלהם נראים. אנחנו צריכים הרבה לוחמים ולוחמות כאלה. וכן, ברכה שלישית לכנסת היא ברכה של נציגה לוחמת של השלטון המקומי, אותו שלטון מקומי שמקבל אחריות ותפקידים אבל לא מקבל סמכויות ותקציבים. הגיע הזמן שלשלטון המקומי יהיו לוחמים בכנסת, כי לא תהיה כאן דמוקרטיה בלי שלטון מקומי חזק שיש לו גם אחריות, אבל גם סמכויות וגם תקציבים. אז בהצלחה. אני בטוח שאת תצליחי, ואני מתחייב לעמוד מאחורייך בכל המאבקים האלה. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת דב חנין על הברכות החמות והמגיעות לחברת הכנסת פלוסקוב. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ"ב בסיוון התשע"ה, 9 
\ No newline at end of file