diff --git "a/3493/raw.transcript.txt" "b/3493/raw.transcript.txt"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/3493/raw.transcript.txt"
@@ -0,0 +1,2592 @@
+ום שלישי, כ"ט בתמוז תשס"ט, 21 ביולי 2009 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. 
+
+ הודעה למזכיר. 
+
+ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
+
+ לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה), התשס"ט–2009, של חברת הכנסת פניה קירשנבאום וקבוצת חברי הכנסת – כ/276, פ/971/18.
+
+החלטת ועדת הכלכלה בדבר חלוקת הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט–2009 – מ/436, והחלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר חלוקת הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 42) הפסקת חברות בכנסת של שר) – מ/429.
+
+ 
+
+
+ רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים, בהתאם למצוות התקנון, לנאומים בני דקה. נא להצביע – מי שרוצה להשתתף בדיון. חבר הכנסת ביבי, ראשון הדוברים, ואחריו – חבר הכנסת לוין.
+
+
+ אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, היום בשדולה שלי, השדולה למען השוטרים והסוהרים ובני משפחותיהם, זימנתי את החבר'ה מנהרייה ואת הוריו של שחר מזרחי אלי לשדולה. שם בעצם פרסנו את כל הדברים שבגינם הם יצטרכו לעמוד לדין. 
+
+ אני חושב שבתי-המשפט פה נתנו לגיטימציה לזה ששוטרים לא רוצים עוד להיות במשטרה כי הם פוחדים כבר מעבריינים, פוחדים ממח"ש, פוחדים מכל דבר שהוא בעצם עברייני ומשתולל ברחובות. 
+
+אני אמרתי לשוטרים מנהרייה שאני לא מצדיק את מעשיהם, אבל יחד עם זאת, אני עם השדולה מחבק אותם, נותן להם עזרה, אם זאת עזרה של ייעוץ משפטי, אם זאת עזרה כספית או עזרה אחרת. אני, עם השדולה, גם נבקש מנשיא המדינה שיחנון אותם, את ארבעת החבר'ה מנהרייה. 
+
+ עם זאת, הם לא עבריינים, כמו שאנחנו מכירים בלקסיקון העברייני. אני חושב שכל מדינת ישראל וכל אנשי מדינת ישראל, מהמברקים ומהפקסים שאני קיבלתי, ובזה אני מסיים – הם בעצם מלח הארץ ונקלעו לצרה וצריך לעזור להם. תודה רבה, אדוני. 
+
+
+ תודה רבה. הואיל וחבר הכנסת ביבי היה החבר הראשון, אני רוצה להסביר. זה לא הצעות לסדר-היום, זה נאומים בני דקה. צריך להקפיד שזאת תהיה דקה. חבר הכנסת לוין, ואחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, לפני כמה ימים התפטר מתפקידו יושב-ראש הוועדה הקרואה בעיר לוד ומאז אנחנו רואים שכולם עוסקים בשאלה מי יחליף אותו. השאלה הזאת היא כמובן חשובה מאוד, אבל לטעמי אין בה די. 
+
+העיר לוד זקוקה לטיפול נקודתי אמיתי. אני קורא מכאן לשר הפנים ולממשלה להקצות את כל המשאבים הדרושים לעיר, למחוק את חובותיה של העירייה באופן שיאפשר לה להתחיל לעבוד עם לוח תקציבי חלק ובכך לאפשר באמת תהליך של שיקום העיר הזאת. 
+
+ צריך לזכור שללוד יש פוטנציאל אדיר. היא ממוקמת במרכז הארץ, וכל שקל שנשקיע שם, נקבל אותו אחר כך כדיבידנד כפול ומכופל, הן כי לא נצטרך להוציא כספים על טיפול בפשיעה שנמצאת שם והן משום שהעיר יכולה להניב תנובות גדולות בהמשך. תודה.
+
+
+ חבר הכנסת טלב אלסאנע, ואחריו – יושבת-ראש הכנסת השבע-עשרה, חברת הכנסת דליה איציק. 
+
+
+אפשר למנות את ניסן סלומינסקי, ואז לא נצטרך לשנות חוק-יסוד כדי למצוא סידור עבודה. 
+
+
+האם אדוני אמר לי את זה במסגרת נאומים בני דקה או בתור הצעה לסדר? בבקשה, חבר הכנסת טלב אלסאנע. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, פניתי לשר עוזי לנדאו, שר התשתיות הלאומיות, בבקשה להיפגש אתו בעניינים שנוגעים למדיניות משרדו לגבי המגזר הערבי. קיבלתי את תשובתו בכתב, ואני רואה לנכון לקרוא את התשובה של השר. הוא אומר לי: "תודה על מכתבך שבנדון". בהמשך: "אינני רואה טעם בפגישה בעוד קיים סירובך לגנות בפומבי ובמפורש את טרור ה'חמאס' ולקרוא לציבור תומכיך לסייע לכוחות הביטחון להילחם בו".
+
+ לכן, אדוני היושב-ראש, אני שואל – אני נדרש כאן לגנות בפומבי ובמפורש את טרור ה"חמאס". מה עם הארגונים האחרים? ואם אני מגנה בפומבי ולא במפורש, או במפורש אבל לא בפומבי, אז האם השר יואיל להיפגש אתי? ונניח שאני אכן מגנה במפורש ובפומבי, אבל לא קורא לציבור התומכים שלי לסייע לכוחות הביטחון, מה יהיה המצב? ואם אני רוצה לקרוא לציבור הבוחרים לסייע לכוחות הביטחון, אז באיזה צורה?
+
+
+ חבר הכנסת טלב אלסאנע, אתה לא חבר כנסת חדש. דקה זאת דקה. 
+
+
+ לכן, אדוני היושב-ראש, יותר חשוב מהדקה, הדבר המקומם הזה הוא התנהלות שר מול חבר כנסת. זה צריך לקומם את היושב-ראש.
+
+
+ מאה אחוז, צריך להחליט מה רוצים. יושבת-ראש הכנסת השבע-עשרה, חברת הכנסת דליה איציק, ואחריה – חברת הכנסת חוטובלי. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כותב אוריאל כהן, בוגר מדרשיית "נועם" במגמת מחשבים, חייל במודיעין לשעבר, סגן במילואים, 674 פסיכומטרי, מהנדס תוכנה, מורה פגוע: 
+
+ המכתב הזה הופנה לשרת החינוך הקודמת וזכה להתעלמות. הופנה לשר החינוך הנוכחי, וגם כן זכה להתעלמות. אולי דרך ספסלי האופוזיציה אזכה ליחס ראוי. 
+
+ אדוני השר, הופתעתי לקרוא על התוכנית לשיפור איכות ההוראה על-ידי הבאת כוח-אדם "איכותי" של מפוטרי היי-טק אל בתי-הספר, תוכנית שנהגתה בעידן השרה הקודמת וממשיכה גם כעת. את מכתבי זה אני כותב מתוך תחושת עלבון עמוקה ואפילו תחושה של בגידה. אדוני השר, האם ההוא שעבד בהיי-טק הינו בהכרח כוח-אדם איכותי? ונניח שכן, האם הוא מורה טוב? האם משום שהוא יודע לתכנת מחשבים הוא יוכל לתכנת גם תלמידים? ונניח שכן, כל עובד היי-טק מפוטר הוא המורה האידיאלי? משום שהוא למד לתכנת אז הוא יסתדר גם עם התלמיד הישראלי? אז אני שואל – אדוני היושב-ראש – מה אני צריך לעשות כדי לקבל את הסכום המובטח לאנשים איכותיים. הרי אני בעצמי אחד כזה, בגרות מצוינת, 8 יחידות מחשבים, קצין בצבא, פסיכומטרי גבוה, תואר בהנדסת תוכנה בציונים גבוהים, יכולות וערכים שהובילו אותי להוראה, תעודת הוראה אמיתית, סטאז', חונכות. אז מה אתי? אני מצפה לתשובה אמיתית, לפחות כמידת הכאב והעלבון שלי.
+
+
+ תודה רבה. חברת הכנסת חוטובלי, ואחריה – חבר הכנסת אחמד טיבי. 
+
+
+כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מחר תציין הכנסת את יום ז'בוטינסקי, אבל היום זה יום השנה לפטירתו על-פי התאריך העברי, כ"ט בתמוז. ז'בוטינסקי נפטר לפני 69 שנים, בשנת 1940, וזה לא המקום לגולל את מפעלו של אותו מדינאי, עיתונאי. אותו אדם שהניע כוחות, במשך שנים היה מודר מהשיח הציוני, אבל אנחנו יודעים שהכנסת מציינת את יומו. מה נותר ממורשתו? אני רוצה להקריא דברים שייתכן שלרבים מכם הם מוכרים, ובכל זאת להזכיר בבית הזה לכל מי שנשבע בשמו, לכל אותם אנשים שרואים את עצמם כמי שהם בוגרי בית-המדרש של ז'בוטינסקי. 
+
+כך אמר ז'בוטינסקי על הרעיון של חלוקת הארץ: אל תגידו מה בכך שבעל-פה ועל גבי נייר נוותר על חברון, שכם ועבר-הירדן – הלוא רק מלה ריקה הוויתור הזה והכול יבינו זאת; בתרגום לעברית: הכול טקטיקה. לא, אל תזלזלו בכוח הוויתור. כיצד קרה לפני 20 שנה שאומות העולם הכירו בזכותנו על ארץ-ישראל? הן אז לא ידעו אם בכלל יש לנו קניין ממשי בארץ. רק דבר אחד ידעו כולם, שבמשך אלפיים שנה לא ויתרנו, וזה הכריע. שלישית, אל תזלזלו בכוח הזכות. 
+
+
+ חברת הכנסת חוטובלי, יש לנו כל החיים ללמוד ז'בוטינסקי, לא בנאומים בני דקה. 
+
+
+ נגמרה לי הדקה? הייתכן? אומר רק דבר אחד – שלא תהיה קלה היד על ההדק בוויתור על הארץ ביום שבו אמר מי שאמר, אותו ז'בוטינסקי: ציון כולה שלנו. 
+
+
+ תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חבר הכנסת אמנון כהן. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, שוב אני נאלץ לנקוב בשמות היישובים שמשרד הפנים, באופן לא דמוקרטי, פיזר את המועצות הנבחרות בהם באופן דמוקרטי, והדיח את ראשי היישובים האלה: טייבה, טורעאן, כפר-מנדא, באקה-ג'ת, כפר-כנא, אעבלין, נחף ואחרים. 
+
+זה המקום לבקש משר הפנים לשקול מחדש את החלטות קודמיו לבצע מה שקרוי "טבח מוניציפלי" בראשי הערים – זה היה בתקופה כל כך קצרה, משהו כמו 12–13 ראשי רשויות – ולתת לאנשים לנהל ולהנהיג את עצמם על-ידי בחירות מהר ככל האפשר. 
+
+
+ תודה רבה. חבר הכנסת אמנון כהן, ואחריו – חבר הכנסת שנלר. בבקשה. 
+
+
+אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרה, ברצוני לשתף אתכם במאמר שקראתי, של מכון ירושלים לחקר שווקים, שהציג כי השבוע הוא השבוע הראשון, השנה, שבו המשכורת של האזרח הישראלי הממוצע תישאר בכיסו. בכל מדינה קבעו יום הנקרא "יום העצמאות ממס" – ואז האזרחים מפסיקים לעבוד כדי לשלם את המסים. בישראל היום הזה היה בסוף השבוע שעבר. בשנת 2009 הישראלי הממוצע יעבוד במשך 200 ימים כדי לשלם מסים. סך הכול הוא יעביר סכומים השווים בערך לשבע משכורות למדינה, לעומת חמש משכורות בבריטניה וארבע משכורות בארצות-הברית. אין מדובר במדיניות של הממשלה הנוכחית או הקודמת. הנטל הוא תמיד כבד. 
+
+אנו כרשות המחוקקת צריכים להיות מודעים לכובד הנטל המוטל על האזרח הממוצע, וגם לבדוק אם ניתן בעתיד להקטין את נטל המס על האזרח. תודה. 
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת אמנון כהן. חבר הכנסת שנלר, ואחריו – חבר הכנסת בן-סימון.
+
+
+אני מתכבד לקרוא את רוחו של מכתבו של מר הווארד, המתורגם לעברית: שמי הווארד, אני יהודי המתגורר בלוס-אנג'לס, אזרח אמריקני הנאמן לארצות-הברית של אמריקה, המאמין בכל לבי בשלום במזרח התיכון וחש נאמנות לירושלים כבירת העם היהודי. כחבר בכנסת ישראל אבקשך לעשות ככל שרק ניתן לשמור על ירושלים. ירושלים היא בירתה של האומה היהודית כולה על קהילותיה ופזורותיה על פני תבל. מצוותנו לשמור על ירושלים ולהנחילה לבנינו ולבני-בנינו לעולמי עד, ומצווה זו אינה מוטלת בספק ואינה דורשת הסכמתו של איש, מדינה או אומה כלשהי מאומות העולם. פעילותם של גורמי ממשל בארצי להתנגד לבניית מרכז ירושלים פוגעת לא רק בריבונות מדינת ישראל כי אם בריבונות העם היהודי על בירתו ירושלים. על ראשי העם היהודי מוטלת החובה לזעוק את זעקת העם כולו כלפי מדיניות הממשל, המצפה כי לא תבנו בירושלים ולא תשמרו על נכסי צאן ברזל של האומה היהודית. בברכת נחמת ציון ובונה ירושלים, הווארד, לוס-אנג'לס, ארצות-הברית. 
+
+אדוני היושב-ראש, מכתב ברוח זאת העברתי הבוקר לנתן שרנסקי ולראשי הקהילות היהודיות בעולם. תודה. 
+
+
+ כדי לשמור על ירושלים טוב להיות בירושלים, אני רק מוסיף. חבר הכנסת בן-סימון, ואחריו – חבר הכנסת בן-ארי. 
+
+
+אדוני היושב-ראש, רק לחזור על דברי קודמי, מה שקשור לעיריית לוד, עיר מעורבת במרכז הארץ, שמתמוטטת לנגד עינינו. במקרה ביום שישי פתחתי "ידיעות אחרונות" לכל רו��בו, ובאחת הפינות ראיתי שיושב-ראש הוועדה הקרואה, השני אחרי אריה ביבי, התפטר שוב, על כך שהעיר הזאת לא יכולה להתקיים. 
+
+ ולכן אני אומר, מעבר לדיונים החשובים שלנו, יצטרכו לעשות משהו. במקום במרכז הארץ, 75,000 תושבים, וכל ראש ועדה קרואה נושא את הגיבנת של קודמו, ונדמה לי שזה עומד היום על 210 מיליון ש"ח, ואני חושב על הילדים ועל התלמידים ועל היהודים והערבים והאנשים המסכנים האלה, שנמצאים בטווח נגיעה ממרכז הארץ ולא יכולים – אני העברתי את הנושא לוועדת הפנים, אבל אם אפשר לעשות דיון על ועדה קרואה של עיר גדולה במרכז הארץ, עיר ממוצעת, 75,000 תושבים, יכול להיות שאולי נוכל לעזור, אחרת הם יצטרפו – – – 
+
+
+ אשמח להדריך אותך בהליכים של הכנסת, תבוא אלי, אומר לך איך מגישים הצעה דחופה לסדר-היום. 
+
+
+ אני יודע, רק אמרתי בידידות, ככה, ניסיתי לנצל את הקרבה היתירה שיש ביני ובינך ולבקש דיון. 
+
+
+ כבר הסברתי לחברת הכנסת בזמנו, אין פרסי תנחומים – – – 
+
+
+ אין פרוטקציה. 
+
+
+ אין תוכנית כבקשתך. תודה רבה. חבר הכנסת בן-ארי, ואחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה. 
+
+
+אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ביום חמישי הבא יציין עם ישראל שוב פעם את יום חורבן בית חיינו, שעליו אנחנו מתפללים ומצפים לגאולתו. בשבוע האחרון אחד מאויבי ישראל הקשים, השיח ראאד סלאח, אמר שעם ישראל יציין לנצח את תשעה באב. לא מפני כך בחרנו לקבוע מפגש עם אנשים בכנסת בשבוע הבא ביום שני, מפגש שידון בריבונות יהודית בהר-הבית – תמורות ותהליכים. בו נראה ונבחן את ההתפתחות ואת ההתקדמות, בהגות, בתחום המשפטי, בתחום המעשי ובתחומים אחרים בנושא של הקשר של עם ישראל לבית חייו, להר-הבית. חברי הכנסת וגם היושב-ראש מוזמנים להשתתף בכנס המעניין הזה, שבו ישתתפו ארכיאולוגים, משפטנים, עיתונאים ואחרים. תודה רבה. 
+
+
+ תודה רבה. חבר הכנסת עפו אגבאריה, ואחריו – חבר הכנסת בילסקי. 
+
+ אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השבוע שמעתי על עמותת "שוברים שתיקה", הבחורים האלה שהתחילו לדבר על מה שהיה ב"עופרת יצוקה" והמלחמה בעזה. אני חושב שזה קצה הקרחון. כאחד שביקר שם, אני חושב שהדברים שהם אמרו הם דברים נכונים, ויש מקום לבדוק ולשמוע אותם. זה לא יאה לשר הביטחון, שהתחיל להטיח האשמות באנשים האלה, כאילו יש להם קשר לא ראוי או לא חוקי לאיזשהן עמותות. אני חושב שהקשר שלהם הוא פשוט שכל ישר ולב, שלא היה מסוגל לשאת את מה שהם ראו. בגלל זה הדגשנו שהכיבוש לא רק משחית את הנכבש, הוא גם משחית את הכובש. והבחורים הצעירים האלה, במקום שיהיו נגועים בווירוס הזה, הם מצאו את עצמם מעלים את הביקורת, שהם לא יכולים יותר לשאת את זה. אז לא צריך להשחית אותם ולהשחית את הנפש שלהם. תנו לשמוע את השכל הישר, ושעה אחת קודם טובה לסיים את הכיבוש. 
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת אגבאריה. חבר הכנסת בילסקי. אחריו – חברת הכנסת סולודקין. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, במסגרת היוזמה הדמוקרטית של יושבת-ראש סיעת קדימה, אני מתכבד לקרוא את מכתבה של הגברת שרה חכים מגבעת-שמואל. 
+
+ וכך כותבת הגברת חכים: איזה רעיון גאוני יש לשר התחבורה שלנו, לשנות את שלטי היעדים השונים בארץ לשפה העברית. ומה יעשה אדון שר התחבורה עם כל ספרי התיירות, ישנה גם אותם? ואיך לדעתו תייר שקורא בספר על Mount of Olives ובשלט ימצא את הר-הזיתים – איך לדעת השר התייר יקשר בין שני הדברים? או אולי כמו יתר הרעיונות ההזויים של הממשלה, הוא יטיל עלינו מס שלטים על מ��ת לחסוך בהוצאותיו. זה היה מכתבה של הגברת שרה חכים מגבעת-שמואל. תודה רבה. 
+
+
+ תודה רבה לך. חברת הכנסת סולודקין, בבקשה. ואחריה – חבר הכנסת פלסנר. 
+
+
+אדוני היושב-ראש, כבוד שרת הקליטה, במסגרת היוזמה הדמוקרטית של קדימה, יש לי היום הכבוד לייצג את המכתב של האזרחית מירי אנג'ל. היא מודאגת מאוד מהמצב של האוכלוסייה המבוגרת ומהיחס של הרשויות והביורוקרטיה לאוכלוסייה המבוגרת. 
+
+היא כותבת: כאזרחית מן השורה מפריעים לי כמה דברים, אך במיוחד הדרך שבה מתייחסים לאוכלוסייה המבוגרת. אוכלוסייה זו אינה זוכה ליחס המתאים ואינה יכולה לסיים את חייה בכבוד. זו בושה וחרפה למדינה שמתיימרת להיות נאורה. אנשים משלמים כל חייהם לפי גובה שכרם, אך הסכום שהם מקבלים עם יציאתם לפנסיה זעום מאוד. שלא לדבר על הביורוקרטיה והיחס כאל שקרן שהאזרח מקבל מהרשויות. אני חושבת שצריך להתייחס לנושא זה בכל כובד הראש ולא לזלזל באדם באשר הוא אדם. תודה מאזרחית – כותבת מירי אנג'ל – שאכפת לה, אך מרגישה כדון קישוט. תודה. 
+
+
+ תודה רבה לחברת הכנסת סולודקין. חבר הכנסת פלסנר – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת גנאים. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, במסגרת היוזמה של קדימה לקריאת מכתביהם של אזרחים, אני מקריא את מכתבו של אברהם מירושלים: זה זמן רב עדים אנו לנחרצותו הרבה של ראש הממשלה להעביר כמה חוקים הנקראים חוקי המשילות, אשר בהם גם אותו חוק המקל על ח"כים להתפלג מסיעתם. לא אכביר מלים על ריחו המבאיש והמביש של עצם התעסקותו האובססיבית של ראש הממשלה בהעברת חוק זה, במקום שיתמקד בנושאים היותר בוערים למדינת ישראל בימים אלה. ברצוני לדבר על עצם חקיקת החוק, אשר תכליתה הינה הגברת – הוא משתמש כאן במלה שאני מעדיף לא להשתמש בה – הפוליטית. יודגש, אם כן, עצם האופציה של התפלגות חברי כנסת ממפלגה במדינה שבה בוחרים לכנסת את הרשימות בלבד, הינה מציאות רעה מאוד שראוי שתתוקן, ואף תוקשה האפשרות, עד כדי מניעתם המוחלטת של חברי כנסת מלהתפלג. אך למרות זאת, אם לא די שהמציאות הזאת, למרבה הבושה, עדיין קיימת, באה הממשלה ואף מנסה להקל על ח"כים להתפלג ממפלגתם המקורית, תוך כדי בגידה בעקרונות בוחריהם, על מנת לספק צורך פוליטי מיידי או לא מיידי. 
+
+
+נא לסיים. 
+
+
+ אני אסיים. סוף המכתב משלים את רוח הדברים בתחילתו, ואני מקווה שהקול הזה יושמע כאן. 
+
+
+ תציין רק את שם הכותב פעם נוספת. תן לו קרדיט. 
+
+
+ אברהם מירושלים. כך הוא ציין את שמו, בס"ד. 
+
+
+ חבר הכנסת גנאים, ובעדין – ואחריו, "בעדין", אני אומר – חבר הכנסת צחי הנגבי. 
+
+
+ בעדין, חילווה בעדין. 
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בחדשות קראנו על תגובת המתנחלים לפינוי המבנים בכמה מאחזים. נכתב שם: אחרי הריסות מאחזים – פצועים פלסטינים והצתות. סמוך למחסום חווארה שבאזור שכם דיווחו הפלסטינים על שני פצועים מיידוי אבנים של מתנחלים על כלי רכב. נזק נגרם לכמה מכוניות. גורמים ביטחוניים קוראים לזה "פעולות תגמול". אז מה תהיה ההשוואה מהיום והלאה? כעומק הפינוי גודל הפגיעה בפלסטינים? זה לא מספיק שהם גם קורבן לכיבוש ולמפעל ההתנחלויות? תודה. 
+
+
+ תודה רבה לחבר הכנסת גנאים. חבר הכנסת צחי הנגבי. אחריו – חברת הכנסת אדטו. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אני אתכבד, במסגרת היוזמה הדמוקרטית של סיעת קדימה, לקרוא את נאומו של ארי לודר – שכמובן, צמצמתי אותו מטעמי מנגנון הדקה שיש לנו. 
+
+ מלים כמו תיקן, כפן, צפרא, הן אלו שיכולות להכריע לרבים מלוחמינו ותלמידינו היום ולעתיד לבוא אם תימנע מהם הזכות להיות הרופאים והמהנדסים הבאים, כיוון שהם לא ידעו את פשרן של המלים הללו. המבחן הפסיכומטרי, רבים מאתנו עשו אותו ועוד יעשו אותו, אך האם עידוד של לימוד על-ידי שינון חסר תכלית וניחוש תשובות מתוך הימור, ועיסוק בחומר ובשיטות לימוד שאינן רלוונטיות לשום מקצוע במהלך הלימודים האקדמיים – האם זו השיטה הרצויה, הנבונה, לסינון ולאיתור רופאינו ומהנדסינו לעתיד? 
+
+המבחן הוא פשוט הבעת אי-אמון במהימנותן של בחינות הבגרות. המערכת לא מאמינה בעצמה ונושאת את דגלה ליעד הלא-נכון. אומנם יש צדדים חיוביים למבחן, כמו סיגול של יכולת למידה רבה בזמן קצר יחסית, משמעת עצמית בלמידה, עבודה תחת לחץ, אך האם סגולות אלו צריכות להוות משקל כה רב על אדם שרוצה להגשים את שאיפותיו? מבחן אחד לא משקף שום מציאות אמיתית ולא מעיד לא על יכולת ולא על חשיבה. 
+
+יש נטישה הולכת וגוברת של מוחות רבים מהמדינה ללמוד בחוץ-לארץ ולאחר מכן לעבוד שם, ומספרם גדל בגלל ציונם במבחן הפסיכומטרי, שמונע מהם להגשים את ייעודם. ניתן לבחון אדם על-ידי קורות חיים, ניסיון, ראיונות אישיים, מבחני התאמה ספציפיים לאותו מקצוע. הסינון אינו נכון ואף מפלה, החורים של המסננת גדולים מדי, ונופלים בהם גם החלקים הטובים. אני מציע לא לתת משקל עודף, בסינון של מערכת החינוך, למבחן הזה. תודה, אדוני היושב-ראש; מכתבו של ארי לודר. 
+
+
+ תודה. במסגרת היוזמה אני מציע שהכותבים יצמצמו את עצמם ויאפשרו לחברי הכנסת לעמוד במגבלת הדקה. בבקשה, חברת הכנסת אדטו. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני אקריא את מכתבו של דוד קוסובסקי מפתח-תקווה, מופנה לוועדת הכספים של הכנסת. הנדון: היטל על צריכת מים ביתית. בחוק ההסדרים אושר היטל על צריכת מים מעבר למכסה שהוקצבה למשפחה בת ארבע נפשות. מדובר בהיטל מקומם ואנטי-חברתי, הנועד, כרגיל, לפגוע בשכבות האוכלוסייה החלשות. העשירים, כרגיל, לא ייפגעו. היטל זה לא יעשיר את משק המים ולו בטיפה אחת. אך מאידך ירפד טוב יותר את קופת המדינה. מדובר בקברניטים שגילו אדישות במשך עשרות שנים לנוכח מאגרי המים המידלדלים, ועתה, בעזות מצח וחוצפה, מוצאים לנכון להעניש את אזרחי המדינה על מחדלם המתמשך. 
+
+כיליד הארץ, בעשור השישי לחיי, הנני מודע היטב לתוכניות מגירה רבות שהועלו ברבות השנים בנושא. במבחן התוצאה הסופית, כל ממשלות ישראל כשלו ועשו בנדון – כלום. לו רק היינו יודעים שכספים אלה יופנו למתן פתרון לעתיד משק המים המידלדל, אך גם זאת לא דווח לנו. מדובר לפיכך במגמה של סחיטת כספים לשמה. אין בין סחיטת כספים זו לפתרון מצוקת המים מאומה. בכבוד רב, קוסובסקי דוד מפתח-תקווה. 
+
+
+ תודה רבה לחברת הכנסת אדטו. חבר הכנסת צרצור. ואחריו – חברת הכנסת שלי יחימוביץ. 
+
+
+אדוני היושב-ראש, אותי שכחת. 
+
+
+לא שכחתי, אני נותן הזדמנות לציבור לתת לקדימה נשימה נוספת. אני נותן גם לסיעות אחרות, למרות הדומיננטיות שלכם, בכל זאת יש עוד כמה סיעות בבית.
+
+
+ בסדר, אתה צודק. 
+
+
+  חבר הכנסת צרצור, יושב-ראש תנועת רע"ם-תע"ל. 
+
+
+ כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הדרישה האמריקנית מממשלת ישראל להקפיא ולהפסיק את הבנייה בהתנחלויות, שכוללת גם את מזרח-ירושלים, אומרת דבר אחד: התנחלויות ומתנחלים, התנחלויות בעיקר, אינן חוקיות ואינן לגיטימיות. ההתנחלויות האלה והמתנחלים היו בעבר וגם ממשיכים להוות את המכשול הגדול ביותר והמסובך ביותר בדרך להשגת השלום. הגיע הזמן שאכן ממשלת ישראל תפסיק את הבנייה, כדי לתת את האפשרות הזאת לדהירה לכיוון של השגת שלום אמת וצודק במזרח התיכון. תודה. 
+
+ תודה רבה. "מוכתסר מופיד". בבקשה, חברת הכנסת תירוש. "מוכתסר מופיד" זה קצר וקולע. לא שאני מסכים עם מה שאמר חבר הכנסת צרצור, אבל בהחלט הוא מסר את המסר שלו. בבקשה, חברת הכנסת תירוש.
+
+
+אדוני היושב-ראש, תודה. אני מבקשת, במסגרת יוזמת קדימה, להקריא לאחר שכתוב את מכתבו של זילכה אילן, ראש הצופים בישראל: לרגל ציון 90 שנה להיווסדה של תנועת הצופים, תנועה שכוללת 60,000 צופים וצופות עבריים ו-15,000 צופים מהמגזר הדרוזי והערבי, תנועה שמושתתת על ערכים, אהבת הארץ, התנדבויות, עזרה לזולת ומנהיגות. זו תנועה שפועלת במאות פעילויות וטיולים במהלך השנה ובהם לומדים החניכים לכבד את השונה ולסייע לחלש ולעבוד בצוות ובאחריות מלאה. אני רוצה להעלות על נס את פועלם.
+
+ ב-30 השניות הנוספות שיש לי אני רוצה לציין גם את פועלו של ארגון המדריכים והיוצרים לריקודי עם בישראל. ריקודי עם – זו תנועה שפעילותה חוצה יבשות ותרבויות, גילאים ותקופות. ריקוד עם שחובר אתמול בתל-אביב יילמד מחר בלונדון, ניו-יורק, סידני ובנגקוק. אנשים בעולם מוצאים במוקדי ההרקדות את החיבור הטבעי והזיקה לארץ-ישראל. באמצעות הריקוד הם מממשים את הגעגוע והחיבור לשורשים ולמסורת היהודית. מאחר שסיימתי, לא אמנה את היתרונות שיש בריקוד – יתרונות חברתיים, גופניים ופסיכולוגיים – אבל בהזדמנות זו אני קוראת לרבים וטובים מאתנו להצטרף לרחבת הריקודים. תודה. מי ששלח את המכתב הוא גדי ביטון, יושב-ראש ארגון המדריכים והיוצרים לריקודי עם. 
+
+
+ תודה רבה, כל טוב. מעכשיו נותרו מקדימה – ראשון המסיימים מקדימה הוא חבר הכנסת גדעון עזרא, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי, ואחרונה חביבה חברת הכנסת זוארץ. חבר הכנסת גדעון עזרא – בבקשה, אדוני. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שלח לקדימה שמואל כרמון, תעשיין מהגליל, אזור התעשייה בר-לב – לפני 25 שנה הקים במו ידיו חברה אשר העסיקה ב-2008 250 עובדים: בבחירות האחרונות חרגתי ממנהגי והצבעתי עבורך – הוא כותב לראש הממשלה – לא משום שאני מתומכיך, אלא בעקבות הסקרים חשבתי שבשיטת הממשל הקיימת חשוב לתת למנהיג אחד את היכולת להשפיע, כדי שלא יהיה נתון ללחצים של מפלגות אינטרסנטיות. ואם זה יקרה, הנחתי שתדע להתגבר. לצערי, טעיתי בגדול. לא די שלא זכית להיות המפלגה הגדולה, הסתבר גם שכדי לשמור על כיסאך אתה תעשה הכול ותמכור את כולנו. חתמת עם ההסתדרות על עסקת חבילה במשק על גבם של העסקים הפרטיים בישראל, ואתה מעמיד בסכנה את קיומם ובעקבות כך את קיומה הכלכלי של המדינה. הוא ממשיך ואומר, אבל נגמרה הדקה. תודה לך. 
+
+
+ תודה רבה. די במה שהוא אמר. חבר הכנסת נחמן שי, ואחרונה חביבה – חברת הכנסת זוארץ. אנחנו מסיימים בדיוק ב-30 דקות את 24 החברים שהשתתפו. חבר הכנסת שי, בבקשה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, תודה רבה. אנחנו ממשיכים ביוזמה של תנועת קדימה להביא לכאן פניות ובקשות של אזרחים במדינת ישראל, והפעם אני מביא את פנייתם של אילי גורליצקי ויעקב מנדל, שמייצגים את היוצרים והמבצעים בישראל. הם פונים לכנסת ישראל, ואני יודע שהנושא הזה קרוב מאוד ללבך, ומבקשים לחוקק חוק שיגן על זכויות מבצעים ויוצרים בישראל. יש חוק כזה מ-1996, מאז השתנתה מאוד-מאוד הטכנולוגיה בעניין הזה ונוצרו מה שנקרא התקנים ריקים, שבהם אנשים יכולים להעתיק ולשעתק חומרים יקרים מאוד ועל-ידי זה הם לא קונים את החומרים המקוריים ונגרם נזק. 
+
+ אומרים לי השניים: יש לשנות את החוק מייד. החוק החדש חייב להיות מושתת על העיקרון שהיצרנים והיבואנים של כל ההתקנים יהיו אחראים לתמלוגי היוצרים והמבצעים ולא הממשלה. החוק חייב לכלול את כל ההתקנים הריקים המוזכרים – יש כאן רשימה ארוכה – כנהוג בארצות אירופה המכבדות את אמניהן. 
+
+ חברה חייבת לכבד את האמנים הפועלים בתוכה, ולכן פנייתם של היוצרים והמבצעים היא מאוד חשובה, וקדימה תמשיך ותעודד אותם ותנסה לסייע להם באמצעות הכנסת. תודה. 
+
+
+ הבעיה היא של פיקוח ומעקב. זו הבעיה העיקרית. 
+
+
+ נכון. אני יודע ואנחנו נצטרך לעזור להם, אדוני היושב-ראש. 
+
+
+ כי החוק מספק. אם יש טכניקה, אז שאחד מחברי הכנסת ירד לנושא ויגיש הצעת חוק. נדמה לי שהבעיה היא בפיקוח. 
+
+
+ נכון, התפוצה של החומרים האלה היא בלתי ניתנת לשיעור. תודה. 
+
+
+תודה רבה לחבר הכנסת שי. חברת הכנסת זוארץ, בבקשה. 
+
+
+ לפני שאנאם את נאומי, אני רוצה לברך את חברותי ונציגות הארגונים שהגיעו לדיון בנושא קידום חקיקה מגדרית בכנסת, בהשתתפותך, כבוד היושב-ראש. 
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, במסגרת היוזמה הדמוקרטית והמדיניות של קדימה לצמצום והנגשת שירותים של נבחרי הציבור וצמצום הפערים בין הבוחר לנבחר, אני מתכבדת לקרוא את מכתבה של גברת שלומית מור. גברת שלומית מור מתייחסת לחוק הביטוח הלאומי בדבר קיזוז קצבת הזיקנה מדמי האבטלה: כנסת נכבדה, על-פי חוק הביטוח הלאומי מקזזים את קצבת הזיקנה מדמי האבטלה. צאו וחשבו מה נשאר. הרי קצבת זיקנה – ועדיף שתיקרא "קצבת אזרחית ותיקה" – משולמת אם השכר אינו עולה על מינימום מסוים. חישוב דמי הביטוח הלאומי הם מתקרת 75% מהשכר ברוטו ומזה מפחיתים את הקצבה. יוצא שבחודשים האחרונים זכיתי לקבל דמי אבטלה בגובה של 600–900 שקלים בלבד. אני מקווה שמישהו מחברי הכנסת או ועדותיה יחליט לבדוק את הנושא לטובת האזרחים הוותיקים שעדיין רוצים להיות חלק ממעגל העבודה ולתרום מיכולתם. בברכה, הגברת שלומית מור. תודה. 
+
+
+ תודה לחברת הכנסת זוארץ. תם הסעיף של נאומים בני דקה. אני מודה לכל חברי הכנסת שמצאו לנכון להשתתף בסעיף זה של סדר-היום.
+
+
+
+ ["דברי הכנסת", חוברת זו, עמ' 3701.]
+
+
+ אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום שהוא דיון בהסתייגויות חברי הכנסת השונים בנושא חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון מס' 7), התשס"ט–2009. אורי אורבך לימד אותי שוועד הלשון אמר שאינני צריך לומר תיקון מספר שבעה, אלא תיקון מספר שבע, למרות שהתיקון צריך להיות מדרך הטבע נספר כזכר. לכן קיבלתי את התיקון, חבר הכנסת טיבי. ועד הלשון העברית באקדמיה העברית – כי האקדמיה הערבית עדיין לא הוקמה – קבע שאנחנו סופרים כל מספר בזכר. אחד, שניים, שלוש, ארבע, חמש, שש. זאת אומרת כשאנחנו אומרים בסדר רץ. אם אנחנו מוסיפים ה"א הידיעה – אם זה הסעיף, אז הסעיף כבר בשבעה. תודה רבה. 
+
+ראשון הדוברים והמסתייגים והמנמקים את הסתייגויותיהם הוא חבר הכנסת מאיר שטרית, שלרשותו עומדות 27 דקות. ואחריו – חברת הכנסת – – – 
+
+
+ אדוני, זה לא בסדר. אני לא יודע מי קבע 28 דקות לדובר הראשון.
+
+
+ חילקו את זמן הסיעות, פר-סיעה. 
+
+
+ היה מקובל כאן שהדיונים מתחילים בהתחלה כאשר לסיעות יש עשר דקות. 
+
+
+עשר דקות לכל סיעה. 
+
+
+עשו חלוקה של זמן פר-סיעות וכל סיעה חילקה בין אנשיה את הזמן. 
+
+
+ מאה אחוז, תדברו, אבל שקדימה תדבר 28 דקות בשעה 20:00. 
+
+
+ מדברים גם ב-20:00 28 דקות.
+
+
+ האמת היא שהוא צודק – – –
+
+
+ חבר הכנסת אורון צודק, לא שמתי לב לעניין זה. הואיל וזה במסגרת עסקת חבילה שלמה, אנחנו הסכמנו, אבל בסך הכול הוא צודק. בסדר-היום, אדוני המזכיר, צריך להיקבע שמחלקים בסיבוב הראשון בצורה שווה בין הסיעות השונות, אלא אם כן יש סיעה שאין לה הסתייגויות. אבל צריך להיות מצב של 15 דקות לכל סיעה, עשר דקות. יכול להיות שלסיעה הגדולה מגיע יותר זמן.
+
+
+ לא צריך להעניש את הסיעות הגדולות.
+
+מה שנעשה פה הוא דבר שיש בו היגיון. 
+
+ מדברים סיעה אחרי סיעה.
+
+
+ נציג קדימה, כאשר הוא מסיים את דבריו, הוא לא חייב להישאר פה כל הזמן. לא שאדוני רוצה ללכת, חלילה, אני לא אומר, אבל מה שחבר הכנסת אורון אומר הוא שצריך לבוא ולקבוע לפי הסדר, לתת לכל סיעה את אפשרויותיה, אחר כך לחברי הכנסת. אני מודה באי-הסדר, חבר הכנסת אורון, להבא נקפיד על כך, אבל אנחנו לא משנים את הרשימה שנקבעה. חבר הכנסת מאיר שטרית, בבקשה.
+
+ 
+ אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, עומד לפנינו חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון מס' 7). אני לא רוצה להרבות בדיבור על דרך הכנתו של החוק הזה, על החפיפיות, החיפזון, חוסר המקצועיות בהכנת החוק, ואני מוכרח לומר גם אי-הבנה בסיסית של מה שקורה במינהל מקרקעי ישראל, כשמגיעים ומציעים לעשות רפורמה שבעצם היא איננה רפורמה אמיתית. אני אסביר מדוע היא לא רפורמה אמיתית, ובקטע שהיא רפורמה היא גורמת נזק חמור וסכנה גדולה, בעיני, לקרקעות מדינת ישראל.
+
+היא לא רפורמה אמיתית כיוון שחלקים גדולים ממה שמוצע ברפורמה, אדוני היושב-ראש, כבר נעשו.
+
+ חבר הכנסת נפאע, רק תעיר את תשומת לבו של מנהל הסיעה הנכבד ששומעים אותו עד כאן. כן, בבקשה.
+
+
+ חלקים מהרפורמה כבר נעשו במינהל מקרקעי ישראל, בין היתר על-ידי, כשהייתי שר השיכון ויושב-ראש מועצת המינהל, וגם בעקבותי קודמו נושאים רבים שמופיעים פה פתאום ברפורמת ענק. אז אולי לנו באמת יש דוברים פחות טובים, ולא עשינו מזה רפורמה ולא עשינו מזה צימעס. דאגנו לאזרח הקטן. אני, כממונה על המינהל, בזמנו עשינו מבצע היוון, שבו הצענו לכל מי שיש לו דירה ומשלם דמי חכירה למינהל, לשלם באופן חד-פעמי 3.9% מדמי חכירה, והוא מקבל חכירה ל-99 שנה, כשהוא פטור מדמי היתר ומכל תשלום למינהל, והוא לא צריך אישור מינהל לשום דבר יותר, והקרקע מועברת על שמו. זה נעשה. עשרות אלפי משפחות – – –
+
+ בהחלטת מינהל.
+
+
+ החלטת מועצת המינהל. יצאנו למבצע; האוצר הואיל בטובו לתת לי אז, על-פי בקשתי, תוספת של 25 עורכי-דין לשלוש שנים, פרילנסרים, כדי לקדם את הרפורמה הזאת ולהכין את החוזים לאנשים ולקדם אותם. אכן הכנסנו 25 עורכי-דין חיצוניים, שנבחרו על-ידי המינהל ופעלו במינהל לקדם את ההיוון. עשרות רבות של אלפי משפחות היוונו את הקרקע שלהן, והדירות אמורות לעבור על שמן בטאבו, שזאת מחלקה אחרת, זה לא במינהל, במשרד המשפטים, ושם יש צוואר בקבוק אחר, שלא נפתר ברפורמה הזאת.
+
+ב. אני קבעתי כבר במינהל בזמנו, ומועצת המינהל אישרה את זה, שבעתיד כל מכרז של המינהל שיצא, הקרקע במכרז תהיה למכירה בלבד; לא תהיה יותר חכירה, אלא קרקע תימכר מראש, כדי שהאיש שקנה את הקרקע ידע שזה שלו, והוא לא צריך לחזור יותר למינהל אף פעם. עכשיו מציגים את זה כרפורמה ענקית. 
+
+ דבר שלישי, אדוני היושב-ראש, מציעים להקים פה רשות – להקים במינהל שלוש חטיבות: חטיבה עסקית, חטיבת שימור קרקע, חטיבת אחזקה – הכול זה ועדת-גדיש. בזמני כבר נכנסתי למשא-ומתן עם ועד העובדים; לקחנו חברה של משאבי כוח-אדם שישבה ועשתה שיבוץ בכל מחוז מי האנשים, מי ישב איפה, כמה. הוויכוח נשאר עם ועד העובדים וההסתדרות. 
+
+ פה מציגים רפורמה: מקימים מבנה חדש למינהל. אין פה שום דבר חדש תחת השמש. שיהיה לכם ברור, אין פה רפורמה. בחלקים האלה, אגב, אנחנו האחרונים שמתנגדים להתייעלות של המינהל ולפעילות יותר טובה של המינהל. אנחנו בעד התייעלות, בעד שינוי של עבודת המינהל, בעד קיצור הליכים, בעד עזרה לאזרח, בעד פתרון של הקשר בין המנהל לחוכר. 
+
+אני זוכר, אדוני היושב-ראש, עשיתי אז קמפיין בטלוויזיה וברדיו, שבו רואים בחורה שנכנסת למינהל ואומרת: אני שמחה להתגרש. מהמינהל. לא להיפגש יותר. היא באה בשמחה רבה להגיד, ואללה, ברוך השם, אנחנו מתגרשים בשמחה, אני לא רוצה להיות יותר במינהל. זה היה חלק מהקמפיין שעשינו אז לעודד את האנשים לבוא, לקחת את הקרקע על שמם ולהיפטר אחת ולתמיד מהמינהל.
+
+ לכן אני לא מבין את ההתלהבות הגדולה. אבל לצערי, בתוך הרפורמה הזאת, אדוני היושב-ראש – –
+
+
+ הוא צודק.
+
+
+ – – הוכנסו דברים שלא היו להם ידיים ורגליים בשום רפורמה שעשינו בעבר, והם המסוכנים. כתוב פה בחוק, אדוני היושב-ראש, שהמינהל ימכור 800,000 דונם של קרקע עירונית לאנשים פרטיים. הכוונה של הממשלה היתה שהמינהל ימכור את הקרקעות האלה כשהן לא מתוכננות בכלל, קרקע בלתי מתוכננת. והיזם שיקנה את הקרקע יתכנן שם מה שהוא רוצה. זאת בכלל שערורייה. כי מה המשמעות שמוכרים 800,000 דונם קרקעות? מי יקנה אותן, העניים יקנו אותן? יקנו אותן בעלי הון. אם בעלי הון יחזיקו את המלאי אצלם בכיס, מישהו באמת מאמין בכלכלה נורמטיבית שכשמחזיקים את המלאי בכיס של כמה בעלי הון, מחיר הקרקעות ירד? מחיר הדירות לזוגות צעירים ירד? הרי זה יעלה לשמים. מי שמחזיק את המלאי בידיו, הוא יקבע את המחיר של הקרקעות ושל האדמה. 
+
+היתרון הגדול של מינהל מקרקעי ישראל הוא שהוא יכול להוציא לשוק כל הזמן קרקעות לשיווק ולהתחרות במחירים של השוק הפרטי ולהוריד את המחירים לזוגות צעירים. זה היתרון של המינהל. ולא יתרון שהוא יגיד: אני מוכר קרקעות, פרטיות, העיקר אני מתפטר מהקרקע. ומה מחר? הקרקע של מדינת ישראל, אדוני, לא גדלה, אף-על-פי שיש כאלה שרוצים להגדיל אותה כל הזמן. היא לא גדלה. היא הולכת ומצטמצמת כל הזמן, ולאט-לאט תצטמצם עוד ועוד.
+
+אני רוצה שהציבור ידע: כשאומרים שהמדינה מחזיקה 90% מהקרקע, זה נכון. אבל, אדוני, הקרקע נטו שמיועדת לבנייה במדינת ישראל היא בסך הכול 11% מהקרקעות. כל היתר הם שטחים פתוחים, קרקעות חקלאיות, שטחי אש, שטחי מדבר, שבכלל לא מיועדים לבנייה. נטו קרקע שהמדינה מחזיקה, שיש לבנייה, הוא 11%. אומרת עכשיו המדינה: אנחנו נפריט 800,000 דונם מ-11% האלה.
+
+ אדוני יודע כמה דונמים הפריטו בשנה שעברה? אתה יודע מה המספר? 300 דונם. אני אומר לך – אמרתי לראש הממשלה אתמול כשהתווכחתי על אחת ההסתייגויות והצעתי לו להקטין, לפי אחת ההסתייגויות – –
+
+
+ לכדי מחצית.
+
+
+ – – לכדי מחצית את מספר הקרקעות שיופרטו. אמרתי לו, הרי גם אם תשב כל הקדנציה, חמש שנים, מה שאני לא מאמין שיקרה, אבל נניח – –
+
+
+ לפי ההסתייגות של חברי הכנסת אורון ויחימוביץ.
+
+
+ – – אפילו 200,000 לא תצליח להפריט. אם תפריט 200,000 ניתן לך מדליית ז'בוטינסקי. כי הפרוצדורה עוד ארוכה. לפי החוק שנקבע עכשיו, ל��מחתי, בעקבות הטיפול של חברי האופוזיציה בוועדה ובשיתוף פעולה מסוים גם עם חברי הקואליציה, נקבע שלא ישווקו קרקעות – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ לאופוזיציה.
+
+
+ לקואליציה.
+
+
+ אמרתי, בשיתוף חברי קואליציה.
+
+
+ בשיתוף.
+
+
+ מה, זה לא בשיתוף?
+
+
+ ב-03:00, לפנות בוקר, בישיבת הוועדה המכרעת, לא נשאר איש אחד מקדימה. כך לא עובדת אופוזיציה.
+
+
+ אבל את אופוזיציה.
+
+
+ היא קואליציה.
+
+
+ את אופוזיציה.
+
+
+ איש מקדימה לא היה. ככה לא עובדת אופוזיציה.
+
+
+ צודקת. 
+
+
+ אין לך מה להתהדר באופוזיציה. 
+
+
+את צודקת. אבל אני מחשיב אותך לאופוזיציה, לצורך העניין.
+
+
+ אני אמלא את התפקיד באמונה ובלית ברירה. 
+
+
+ יפה, אז אני אומר – תודות לאופוזיציה. שמעתי "קואליציה" – לא החשבתי אותך לקואליציה. 
+
+
+ יש קואופוזיציה. 
+
+
+ בעניין הזה, תודות לפעולה של חברי האופוזיציה בוועדה, ואולי גם בשיתוף מסוים של הקואליציה – למה אמרתי קואליציה? כי קואליציה יכולה לסרב לכל דבר ולהגיד, לא, לא, לא. הם בכל זאת הבינו שהם הגזימו. לכן, לשמחתי הרבה, שונה החוק כך שיופרטו ויימכרו רק קרקעות מתוכננות.
+
+התכנון הקרקעי, אדוני היושב-ראש, הוא כלי מרכזי ביכולת של המדינה לקבוע מדיניות כלכלית ולקבוע מדיניות של שיקום ובינוי ולקבוע מחירי דירות בארץ. כי זה בוודאי משנה אם אתה בונה מגדלים של 100 קומות או של 70 קומות, כשכל דירה עולה 3–10 מיליוני דולרים – כשהמסכנים, הזוגות הצעירים, יכולים לשכוח מהסיכוי להגיע לדירה – או שאתה בונה דירות נורמטיביות-נורמליות, קרקע הגיונית, שגם זוגות צעירים יוכלו לקנות דירה בארץ. אני לא מדבר על תל-אביב. שם זה בכלל מטורף. ברור שהתכנון הוא כלי מרכזי בקביעת הערך של הקרקע. ערך קרקע גבוה – ככל שהבנייה יותר צפופה ערך הקרקע גבוה יותר, וברור שמחירי הדירות באים לידי ביטוי באותו מחיר. 
+
+לכן זה שקבעו את השינוי וקבעו שיופרטו רק קרקעות מתוכננות – זאת אומרת, עכשיו צריך לתכנן. התכנון לוקח זמן, ולא יעזור. קראתי הבוקר בעיתון שראש הממשלה רוצה לקצר את כל תהליכי התכנון, צ'יק-צ'ק לסגור מרפסת, לעשות 'חת-שתיים. היינו בסרט, אדוני היושב-ראש. להזכיר לך, בתקופת בואם של העולים החדשים – – – 
+
+
+כל ראש ממשלה צריך חזון. החזון של ראש הממשלה הזה, זה לסגור מרפסת. 
+
+1990–1991, כשהגיעה העלייה הגדולה, עשו אז את חוק הוול"לים האומלל. אני אומר האומלל, כי לפי חוק הוול"לים אישרו בחיפזון תוכניות של עשרות אלפי דירות, הם מחקו את כל השטחים הירוקים במרכז הארץ, הקימו את מדינת תל-אביב ומדינת המרכז והשאירו את הנגב ואת הגליל ריקים. אנחנו רואים היום את הצרות כתוצאה מהתכנון החפוז ההוא. תכנון הוא כלי מרכזי, שמכוון לא רק את היקף הבנייה וערך הבניינים, אלא גם איך תיראה המדינה בסוף הדרך. 
+
+יש תוכנית מיתאר ארצית. ואדוני, תוכנית המיתאר הארצית קובעת, למשל, בכל יישוב מה רמת האוכלוסייה המקסימלית שמותר להגיע אליה לפי תוכנית המיתאר הארצית בשנת 2020. כבר היום, אני אומר מידיעה, כמי שהיה ממונה על התכנון במשרד הפנים: יש יישובים שעברו את היעד שלהם בשנת 2020, וביישובים האלה יש הקרקעות הכי נדרשות לבנייה, והלחצים שם גדולים מאוד, ובעלי אינטרסים לוחצים וצועקים. 
+
+ אני עצרתי. הנה, אני מודיע ליושב-ראש שכשר הפנים אני מנעתי אישורן של תוכניות בערים שעברו את תוכנית 2020, כי אמרתי: חברים, עד כאן, יש גבול. אם לא נעצור את זה, אף אחד לא ילך לנגב ולגליל, אף אחד לא ילך לפתח את ערי הפיתו��, הכול ילך לערים המרכזיות, ויגורו כולם במדינת תל-אביב. זה לא מוביל אותנו לשום מקום.
+
+עכשיו, מישהו באמת מאמין שיכולים להפריט 800,000 דונם? על מה הוויכוח? ואני מצטער שלא הסכימו לקבל את ההסתייגות שלנו. יש סכנה גדולה ברעיון להפריט קרקעות במהירות. הסכנה הגדולה היא שלא תישאר בידי המדינה קרקע, לא לצורך תכנון לאומי, לא לצורך מתן פתרונות, אלא אם נידרש לזוגות צעירים ולאחרים, והמצוקה הולכת ועולה שם. הפרטת הקרקעות שמה לאל את היכולות של הממשלה לתכנן, להתערב במערכת ולגרום לכך שמחירי הדירות בארץ יהיו הגיוניים.
+
+הדבר השלישי, אדוני היושב-ראש, נראה לי שמעבר לעניין של הפרטת הקרקעות, מציעים פה להקים רשות שתנהל את המינהל. אין לי דבר וחצי דבר נגד רשות, כמי שהציע בזמנו להפוך את המינהל לחברה ממשלתית והתחלתי בחקיקה להפוך אותו לחברה ממשלתית. אני בעד זה כדי לייעל את המערכת, ואני אסביר לכם גם מדוע. כשלמינהל אין אינסנטיב כלכלי הוא לא ממהר לשום מקום. התוצאה היא למשל שבמינהל מקרקעי ישראל דהיום היו למעלה מ-600,000 חוזים חקלאיים שזמנם פג, נגמר, אבל אין מי שיחדש את החוזים. התוצאה: הפסד כספי למדינה על דמי חכירה של מאות רבות של מיליונים. תראה לי אתה חברה עסקית אחת שיש לה אפשרות לחדש חוזים ולקבל הכנסות כספיות והיא לא עושה את זה ולא לוקחת עובדים נוספים כדי לעשות את העבודה, כי היא אומרת: לא, יש לי תקן, אני לא יכולה לזוז באף עובד אחד נוסף.
+
+ שיא כוח-האדם.
+
+
+ זו הרי טיפשות. אמרתי למינהל: חברים, אם יש כל כך הרבה חוזים חקלאיים שזמנם תם, ואתם מפסידים כסף, איפה ההיגיון שלכם? למה לא להוסיף מצדי עוד 20, 50 עורכי-דין?
+
+
+ אדוני השר לשעבר, הציעו לך לממן את העובדים האלה, ולא ביצעו את זה. 
+
+
+ מה הציעו לי?
+
+
+ההתיישבות הציעה לממן את העובדים הללו.
+
+
+ ג'ומס, לא הייתי צריך מימון של ההתיישבות, הצעתי לאוצר לממן. לא צריך שתהיה התיישבות. ביקשתי מהאוצר שהם יממנו, ולא היתה שום סיבה שלא יאשרו.
+
+אחרי שהאוצר לא הסכים, באו בהצעה ואמרו – – –
+
+
+ לא, אני לא ויתרתי, ג'ומס. אני לא ויתרתי. קיבלנו מימון ל-25 עורכי-דין ראשונים לצורך חידוש חוזי חכירה והסכמנו על תוספת של 10 מיליוני שקלים כדי לחדש את החוזים החקלאיים. אני אומר שמה שלא עשו אחרי – לצערי זה הזמן שבו עברתי, אז אולי זה לא נעשה.
+
+למה אני אומר חברה? כי בחברה עסקית מנהל חברה צריך להיות טיפש בשביל להגיד: אני לא לוקח עובדים נוספים כדי לחדש את החוזים, והרי כל יום זה הפסד כסף. אני לא מסוגל להבין את המדיניות שתוקעת את העניין הזה. ברור שהקמת רשות – – –
+
+
+ אל תביא עובדים, תוציא את העבודה החוצה. זה הכול.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, בזה אתה נתקל בוועד העובדים. הוא לא מסכים שתוציא את העבודה החוצה, בתמיכת ההסתדרות כמובן.
+
+
+ כל האלטרנטיבות קיימות.
+
+
+ voilà. ובכן, ברור שהקמת רשות היא עניין שיכול לייעל את עבודת המינהל, ואני בעד זה, אבל, אדוני היושב-ראש, במבנה של הרשות שמוצע פה יהיו ברשות הזאת 13 חברים, שבעה מטעם הממשלה ושישה מטעם הקרן הקיימת. ואני אומר לך כמי שהיה אחראי על המינהל, כראש מועצת המינהל. מה קורה? אנשי הקרן הקיימת מגיעים למועצה בעמדה אחת, מאוגדים מראש מה העמדה שלהם בכל נושא שעומד על הפרק; נציגי הממשלה, לדאבוני הרב, ואני אומר מניסיון, מגיעים בעמדות שונות. כל משרד מרגיש שזו הלטיפונדיה הפרטית – – –
+
+
+זה טוב כדי שהקרן הקיימת תשמור על משהו.
+
+
+ אני אומר שאנשי הממ��לה מגיעים בעמדות מפוצלות. לכל משרד יש הלטיפונדיה הפרטית שלו, יש לו עמדה משלו, שלא בהכרח תואמת מה שמשרד אחר רוצה.
+
+
+ צודק מאה אחוז.
+
+
+ התוצאה, שיש מצב שבמועצת המינהל הזאת הקרן הקיימת יכולה להכתיב את הקו. ולכן צפוי, אגב, שבעקבות זאת, הקרן הקיימת תוכל לנטרל הרבה מאוד כוונות של הממשלה להפריט קרקעות, ויכול להיות שזה יקרה. האם זה באמת מהלך רצוי? רצוי שלממשלה תהיה אפשרות להעביר את זה. ואחת ההסתייגויות של האופוזיציה אמרה: בואו נגדיל את מועצת המינהל בתוספת של ארבעה אנשי ציבור – נציג לנגב, נציג לגליל ושני אנשי ציבור שתמנה הממשלה. מה רע בזה? היום אין לממשלה נציגי ציבור, רק נציגי משרדים. אנשים שייצגו אינטרסים – – –
+
+
+ בסופו של דבר הממשלה גם תמנה את נציגי הנגב והגליל.
+
+
+ נכון. הצעתי, אבל הם לא הסכימו לקבל את ההסתייגות. אחת הטענות, אדוני היושב-ראש, היתה שאם נלך למינוי של אנשי ציבור, נצטרך למנות על-פי החוק ברשות גם אנשים אחרים. גם לפי הכללים יש סקטורים וצריך למנות נשים, למנות בני מיעוטים. פה לא יהיו, זה יהיה נקי מנשים ומבני מיעוטים להערכתי. תהיה מועצת מינהל נקייה מנשים ומבני מיעוטים. למה? למה שלא תהיה נציגות לנשים ולמה שלא יהיו נציגים לבני המיעוטים במועצת המינהל? אגב, היו. במועצת המינהל היוצאת היו נציגים גם לאלה וגם לאלה. למה שלא יהיו פה? כי הממשלה החליטה שהיא רוצה להפריט, ונשים יפריעו ובני מיעוטים יפריעו. 
+
+ אני לא מבין את ההיגיון בתפיסת העולם של הממשלה ובצורת המחשבה שלה. ולמה להכביר מלים, אדוני היושב-ראש, נכחת אתמול בדיון ארוך שהשתתפנו בו שנינו בעניין הזה לגבי ההסתייגויות. ראית את צורת ההתנהלות, אני לא צריך להוסיף מלה מעבר לזה.
+
+
+ אני לא מאשר ולא מכחיש.
+
+
+ מאה אחוז, אני לא מבקש ממך לאשר או להכחיש. אני אומר לכם, חברים, אני אומר לחברי הכנסת, שאף-על-פי שיש חלקים בחוק שאני תומך בהם, אני גם לא רואה מה הבהלה למהר בחוק ההסדרים, ואחר כך יעני עשו פיצול לחוק הזה, פיצול וירטואלי, שהביאו אותו לעבודה, מביאים אותו עכשיו, השבוע – שיעבור. 
+
+אני מודה ליושב-ראש, אגב. אני באמת מודה ליושב-ראש הכנסת שהוא החליט, בניגוד לעמדת הממשלה, אף-על-פי שהוא מייצג את הממשלה, נבחר מטעם הממשלה הזאת, להפריד את החוק מחוק ההסדרים. לצערי, הכוונה של היושב-ראש לא מולאה על-ידי הממשלה עד הסוף, כי ההיגיון היה לדחות את העניין הזה עד לאחר הפגרה, לדון בו לאט-לאט, לברר את כל הפרטים לפני שמחוקקים חוק כל כך חשוב לעתיד המדינה ולעתיד הקרקעות במדינת ישראל, ואני מצטער על הלוח-זמנים הקצר ועל האגרסיביות של הממשלה בהעברת החוק. 
+
+ויכול להיות, אני אומר לחברי הכנסת, אפילו שהם לא פה ולא שומעים, שהדבר הנכון ביותר יהיה להפיל את החוק הזה מחר, בקריאה השלישית, אף-על-פי שיש בו חלקים טובים. לעומת זאת, אם היינו עושים דיון שקט ואטי, יכולנו להוציא ממנו את החלקים הטובים, לאשר אותו, כמו שעשו לגבי תכנון הקרקעות למשל, ליישר בו עוד כמה דברים, ולצאת ביחד עם חוק, אפילו בהסכמת האופוזיציה. אנחנו לא נגד כל החוקים. אתמול העברנו פה איזה חמישה-שישה חוקים של הממשלה בתמיכה המלאה של האופוזיציה. ואני חושב שיש היגיון במידה רבה גם לתהליך נכון.
+
+אני חושב, אדוני היושב-ראש, שבחוק הזה שנעשה בצורה כזאת, הממשלה תגלה, אני מעז להתנבא – אף-על-פי שאתה יודע, הנבואה ניתנה רק לשוטה וקטן – אני מעז להתנבא ולומר שעם הזמן, גם כשיעבור החוק, הממשלה תגלה קשיים רבים מאוד במימוש כוונותיה בחוק הזה. אני אומר את זה על סמך ניסיוני בעניין הזה ועל סמך הכרתי את המינהל. זה לא פשוט כמו שחושבים. הנייר, אדוני היושב-ראש, אכן סובל הכול, אפשר לכתוב עליו מה שרוצים. החיים פועלים אחרת, לא לפי מה שכתוב בנייר, והממשלה תגלה מהר מאוד שיש המון-המון בעיות ביישום הכוונות שלה בחוק הזה.
+
+
+ גם חברי הכנסת יכולים להיות יותר בשיקול דעת כשהם מצביעים, משום שאין כאן איום שאם לא יעבור החוק הכנסת הולכת לבחירות. לכן יש יתרון נוסף להפרדתו מחוק ההסדרים.
+
+
+ נכון. ואני חושב שבכלל הכנסת חוקים שלמים לחוק ההסדרים זה דבר בלתי רצוי לחלוטין. זה פשוט דבר בלתי רצוי. החוק הזה שעבר השנה בכנסת, יש בו פשוט חוקים שהיה טירוף מוחלט להכניס, כמו חוק המים, אפרופו מינהל. חוק המים, שהכניסו לאנשים פה טירוף של עונשים, שעוד לא ראיתי, אפילו לא במלחמה בפשע המאורגן. זה פשוט לא יאומן. הכניסו, אדם שלא ישלם מים – ספק מים, ראש רשות מקומית שלא יגבה, או יגבה מים ולא יעביר לרשות בזמן את המים, יכולים להטיל עליו סנקציה פלילית אישית של מאסר שנה – – –
+
+ כבוד השר לשעבר, הואיל ואתה תהיה גם שר בעתיד, אני הייתי מציע לממשלה – אני לא בטוח שאני אהיה שר בעתיד, אבל אתה, אני בטוח שתהיה שר בעתיד – אני שואל אותך מדוע הממשלה לא תבוא ותאמר – שהרי מה אמר לי היועץ המשפטי לממשלה, שאתו היו לי דברים: יש נושאים חוקתיים ויש נושאים ציבוריים. מבחינה חוקתית, כל הסעיפים שאנחנו הכנסנו לתוך חוק ההסדרים, הם לא עומדים בניגוד לחוקתיות, אבל דע לך, מבחינה ציבורית, הדבר הזה הוא דבר שלא ייעשה – – 
+ נכון. 
+
+ – – אבל הנושא הציבורי עומד לפתחך. 
+
+ נכון. 
+
+ אני אומר לך, עם כל הכבוד, הממשלות צריכות לקבל את האחריות עליהן ולומר בצורה חד-משמעית: כל אחד יזכור, כאשר הוא בממשלה, שהוא היה באופוזיציה – – 
+
+ נכון. 
+
+
+ – – והציבור בישראל, מפעם לפעם שולח אותנו לאופוזיציה, אין מה לעשות. 
+
+ ושוכחים מהר מאוד.
+
+ אז אני אבקש לקחת את הדברים שדיברת היום ולהניח אותם לפיקדון בידי – –
+
+ בהחלט, אדוני. 
+
+ – – חבר הכנסת אורון, בדרך כלל הוא משמש את עמו באופוזיציה, ושיזכיר בפעם הבאה כאשר הממשלה תתחלף – – 
+
+ – – –
+
+ – – או הרכב הממשלה יתחלף, כי בהחלט יכול להיות שאפילו בקדנציה הזאת אתה תהיה שר בממשלה – לא על-פי חוק כזה או אחר – – 
+
+ אתה צודק, אדוני היושב-ראש. 
+
+ – – שיאפשר. יכול להיות, הכול – – –
+
+ אדוני היושב-ראש, אתה צודק – – –
+
+ אדוני היושב-ראש, אתה כל כך צודק שאתה מפקיד בידי חיים אורון נושא כל כך רגיש כמו – – –
+
+ אני כבר ראיתי את חיים אורון לתפארת מדינת ישראל משמש כשר. 
+
+
+ נכון. 
+
+ אני אישית הייתי מאוד מרוצה, אבל זה היה דבר שהוא לא הכלל. הוא היה יוצא מן הכלל. 
+
+ לא שמתי לב שאני נושא הדיון פה. 
+
+ אדוני היושב-ראש, א. אתה צודק, ואני אומר לך: לשמחתי, אני יכול להוכיח ברקורד – – 
+ 
+ אני יודע. 
+
+ – – שגם בממשלה אני פעלתי כדי להקטין את חוק ההסדרים למינימום, גם בוועדת שרים לחקיקה, גם בדיונים בתוך הסיעה שלי, ואם זה תלוי בי אני אומר לך – הנה הצהרה בשם האופוזיציה – אני אומר לך, אדוני היושב-ראש: אני מוכן היום לעשות בכנסת חקיקה שתקבע שלא ייכנס שום חוק שלם לחוק ההסדרים, ומצדי, אני מוכן שהחוק הזה יחול החל מעוד שנה, בסדר?
+
+ ראינו כבר בלילה אחד ראש ממשלה שבא במקום ראש ממשלה – – 
+
+ שבא, משנה מהיום למחר הכול. 
+
+– – שעמד עם 18 שרים פה, במשך שלוש וחצי שנים. 
+
+
+ נכון. 
+
+
+ ראש הממשלה נתניהו, לפי חוק הבחירה הישירה, היו לו 18 שרים פה – – 
+
+
+ נכון. 
+
+ – – וארבעה סגני שרים, והוא לא יכול היה אפילו לחלום לבוא ולחרוג. ובא – – 
+
+ ברק. 
+
+ – – ראש הממשלה שנבחר אחריו – אני לא זוכר מי זה היה – – –
+
+ ברק. 
+
+ לא זוכר מי זה היה. הוא אמר מייד באותו לילה: בשלוש קריאות להעביר את החוק מן העולם – – 
+
+ נכון. 
+
+ – – ומינה 25 שרים. 
+
+ נכון. ואז בעקבותיו הלכו כבר רבים. 
+
+ ובא נתניהו ומינה 30 שרים. 
+
+ היה אריק לפני כן – לא לקפח את ראש הממשלה שרון. וכל אחד ואחד מאתנו, יש לו אילוצים פוליטיים כאלה או אחרים. זה נכון ששטרית היה די עקבי בכל תפקידיו בממשלה.
+
+ מאחר שישבת אתי בממשלה, אז ראית.
+
+ נכון. נכון. 
+
+ אני לא מחליף כובע, מחליף תפקיד. 
+
+ נכון. היית יותר זהיר, אבל גם אותך אפשר היה לשכנע. 
+
+ אדוני היושב-ראש, אני חושב שחוקים כלליים כאלה צריכים להידון בכנסת – הרי בגלל זה הכנסת קיימת – בחקיקה נפרדת, בלי קשר לחוק ההסדרים. יש מספיק זמן לדון בהם. אם בודקים את המושב הזה, פרט לוויכוח על התקציב, היה יחסית הרבה זמן לדון בחוקים האלה ולהעביר אותם, אולי עוד לפני התקציב, אם היו מגישים אותם מהתחלה בזמן. 
+
+ אני הצעתי את זה.
+
+ נכון. מי היה מפריע להם להגיש את החוק? הממשלה יכולה להביא את החוק לקריאה ראשונה כמה פעמים, אם היא רוצה, אף אחד לא מפריע לה. היא יכלה להביא מתחילת הדרך את החוקים האלה, היו דנים בהם. לא מצליחים בסוף הדרך, רוצים לתקן משהו, בבקשה – – – 
+
+ טענתי כלפי הממשלה, השר לשעבר שטרית, היתה שצריך היה, בחודשיים שחיכינו לחוק ההסדרים ולחוק התקציב, ב-105 יום שקיבלו, להניח מייד את חוק ממ"י, לחודשיים. 
+
+ נכון. ואדוני היושב-ראש, לפחות אני שמח לציין את מעורבותך אתמול בניסיון שלנו להגיע להבנות עם הקואליציה כדי למנוע טרטור מיותר של הכנסת. ואכן, אתמול, בדיון שקיימנו מול חברי הקואליציה – גם בהתערבותו של היושב-ראש – הגענו להסכמה עם הקואליציה על אישורן של שלוש הסתייגויות בתוך ספר ההסתייגויות הזה, שהממשלה תתמוך בהסתייגויות הללו. ההסתייגויות האלה, אומנם הן לא עושות מהפכה גדולה בחוק אבל אלה תיקונים קטנים, אולי משמעותיים וחשובים, בשני עניינים. 
+
+ אחד – במטרות החוק, כאשר במטרות החוק יש שתי הסתייגויות שסיכמנו עם הקואליציה שהיא תקבל אותן. האחת זו הסתייגות של חד"ש, שקובעת שבתוך מטרות החוק של מדינת ישראל יהיה בעצם – אני רק אמצא את ההסתייגות – יהיה בעצם, תוך הקפדה – תיכף אני אמצא את ההסתייגות הזו, אדוני, הנה: "– – – המוצע, אחרי 'בעתיד' יבוא 'לשם פיתוחה של מדינת ישראל לטובת כלל המגזרים באוכלוסייה, ללא הבדלי לאום, דת, גזע, מין, תוך שקיפות, הגינות ויעילות מרביים". לדעתי זה לא זה, אלא דבר אחר. הסתייגות נוספת היא גם כן בתחום של מטרות החוק, ונקבע שאחרי "בעתיד" יבוא: דאגה – – – 
+
+ חברת הכנסת יחימוביץ. 
+
+יבוא: דאגה לעניין של – – –
+
+ נחמן שי ויחימוביץ.
+
+ יבוא דאגה לעניין של – – –
+
+ דיור ציבורי. 
+
+דיור בר-השגה – בניית דיור בר-השגה ודיור ציבורי – אלה אלמנטים מאוד מאוד חשובים. אגב, אדוני היושב-ראש – – –
+
+
+ תיכף תשכנע אותי להצביע בעד הרפורמה. 
+
+ למה לא הוספת גם שתהיה ארץ-ישראל יפה, פורחת וצומחת?
+
+ אני לא יכולתי להוסיף כיוון שאני יכולתי – – –
+
+ למה? מה אכפת לך? 
+
+ ג'ומס, יכולתי לדון רק בהסתייגויות שנכתבו.
+
+ שנש��ור כולנו על כללי הנימוס. 
+
+ יכולתי לכתוב רק על הסתייגויות שנכתבו, לא יכולתי להביא הסתייגויות חדשות. 
+
+ הם הסתכלו על ההסתייגויות הכי פחות משמעותיות – –
+
+ כן, אני חיפשתי. 
+
+
+ – – כדי לשלם מס שלא קונה אותנו – – –
+
+
+אני חיפשתי יותר. על כל פנים, זו הסתייגות שנייה, והסתייגות שלישית היתה לגבי מינוי מנהל רשות, שהוא יהיה ממונה לחמש שנים וימונה לו סגן – שוב, אחת ההסתייגויות שהיו בתקציב. אלה שלוש ההסתייגויות שהוסכם עליהן עם הקואליציה. 
+
+הניסיון שלי, אדוני, היה למנוע טרטור גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, ואני חושב שהגענו – – –
+
+ האם בגלל ההסכמים בקדימה תצביע בעד החוק?
+
+
+ לא, לא, לא, זה לא אמרנו. 
+
+
+ אה, לא...
+
+
+ אנחנו מתנגדים לעיקר בחוק הזה, של הפרטה של קרקעות, אנחנו לא מצביעים בעד – –
+
+
+ אוקיי. טוב. 
+
+ – – אבל אם כבר יעבור משהו בניגוד לרצוננו, רצוי לתקן אותו עד כמה שאפשר. הרי אם לא יכולים לקבל את הכול – ילד יפהפה, כמו שאנחנו רוצים – נקבל אותו עם הכי מעט מומים, ככל שאפשר. 
+
+לצערי, לא הצלחנו לקבל יותר מזה, למרות ניסיונותי המרים והארוכים – והיושב-ראש יעיד – לא הצלחנו. הצלחנו לקבל חלק מהתיקונים, ואני אומר את זה על השולחן מה היו התיקונים הללו, ואני מודה ליושב-ראש על מעורבותו בעניין. תודות לו נמנע צער רב מהרבה מאוד – גם מחברי הממשלה – – 
+
+ אני מקווה שהממשלה תבין שיש עוד דברים שצריכים לתקן בחוק הזה.
+
+ – – וגם מחברי האופוזיציה, ואני חושב שאם ממשלה אינה – – –
+
+ וזה יתברר תוך כדי – – –
+
+ נכון. תוך כדי תנועה. אם עיניה בראשה, היא תראה מהר מאוד שהנייר – אף-על-פי שהוא סובל הכול, זה לא הפתרון לבעיות, ותתעוררנה בעיות תוך כדי יישום הפרויקט ולא תהיה ברירה לממשלה אלא לחזור לכנסת ולתקן אותן, ותזכרו מה שאני אומר היום. תודה, אדוני היושב-ראש. 
+
+ אני מאוד מודה לחבר הכנסת שטרית, השר לשעבר. אני מזמין את חברת הכנסת שלי יחימוביץ כמסתייגת, אבל מטעם מפלגת העבודה, כך כתוב. המסתייגים, פה נמצאים כולם. נמצא פה חיים אורון, שהשתתף בדיונים, נמצא פה אריה אלדד, שהשתתף בדיונים, נמצא פה חנא סוייד, שהשתתף בדיונים; חיים אורון בוודאי, ועמיר פרץ נמצא פה. מבל"ד – ג'מאל זחאלקה, אני לא יודע אם הוא השתתף אבל בסדר גמור. בבקשה. 
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אומנם אני דוברת מטעם מפלגת העבודה, אבל אני בושה במעמד הזה שבו מפלגתי לא רק תומכת ברפורמה הזאת כמי שכפאה שד, אלא מובילה אותה, והיא המנוע שמאחורי הרפורמה. בעיני זאת כפירה בעיקר, לא פחות מזה, מעילה לא רק באמון הבוחרים אלא בכל ערכי תנועת העבודה – ששאבה מהציונות הסוציאליסטית, שגאולת הקרקע היתה בה מוטיב מרכזי. ואותה מפלגה באה היום, מפלגתי שלי, למרבה הבושה, והיא שותפה לאותו מהלך היסטורי שהוא לדיראון עולם. 
+
+כה אמר חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל: העם יהיה לא רק המייסד אלא גם בעליו של הקרקע, לצמיתות. על-ידי זה, אי-אפשר יהיה ליחידים להשתמש בו ברצון עצמם באופן שאינו מתאים עם כוונותיו של המייסד. עלינו לדאוג גם להבא כי יהיה הרכוש הזה נשמר באמונה הכי גדולה וכי יתנהגו בו בצמצום, בפחד, יותר מאשר בעוז.
+
+ אתמול, הדברים האלה, וכל תולדות מדינת ישראל, עברו בפטור מחובת הנחה בוועדת הכנסת. בפטור מחובת הנחה עברו 64 שנות מדינה, והרבה יותר מזה שנות ציונות. מהר מהר, חפוז חפוז, בלי שום יראה, בלי שום כבוד, בלי שום נאמנות לערכים בסיסיים. לא היה מח��ה אבסורדי מזה, וראינו הרבה מחזות אבסורדיים בטיפול ברפורמה הזאת, מחזות של – – –
+
+ זה פטור מחובת אנחה. לא רק הנחה, גם אנחה. 
+
+  מחובת אנחה. אוקיי. 
+
+ראינו הרבה רגעים של ביזוי כבוד הציבור שבחר בנו, ביזוי הערכים הבסיסיים שלנו וביזוי חברי הכנסת בפעילותם במהלך העבודה לכאורה על החוק הזה. אבל הפטור מחובת הנחה, אני מודה, היה בזה אלמנט סימבולי שלא יכולתי לעמוד בו.
+
+כל כך הרבה שקרים מלווים את המהלך הזה. קודם כול, לקרוא לו הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, זה כבר השקר הראשון. לא מדובר ברפורמה מינהלית, מדובר באם כל ההפרטות. מדובר במהלך דרמטי, היסטורי, של מכירת קרקעות המדינה – זה השקר הראשון.
+
+שקר הפרגולה והמרפסת – כאילו כל הרפורמה הזאת נועדה כדי שנוכל לסגור מרפסת בפרגולה. ממש משאת נפש. בשביל זה בכלל התכנסנו כאן – כדי להקים פרגולה. אז קודם כול, אין שום קשר. 70% מהדיירים באזור העירוני בכלל לא באים במגע עם הרשויות המקומיות, ולא עם המינהל, והם לא צריכים את המינהל בשביל פרגולה או סגירת מרפסת, אז שלא יבלבלו לנו את המוח עם השטויות האלה.
+שקר הוזלת הדירות. הרי ברור לכול שלא תהיה לזה שום משמעות של הוזלת דירות, אלא נהפוך הוא. ברגע שהקרקע תהפוך לרכושם של קומץ בעלי הון שיוכלו לדגור עליה, או לספסר בה כרצונם, הדירות רק יתייקרו, והרפורמה הזאת תפגע פגיעה אנושה בזוגות הצעירים.
+
+שקר האצת הבנייה, האצת ענף הבנייה. מי צריך להאיץ את ענף הבנייה? הכול אצלנו בסדר גמור. ביחס לעולם אנחנו ממשיכים לבנות בקצב מהיר יותר מאשר כל מדינה אחרת בעולם המערבי, ומכירת הדירות כל הזמן גוברת. מי צריך להאיץ כאן משהו? מה השטויות האלה? למה מוכרים לנו את הכזבים האלה?
+
+שקר ההעברה. אתם יודעים, אומרים לנו: כל אזרח עכשיו יוכל במקום לחיות בדירה חכורה, לחיות בדירה שתהיה הרכוש שלו. זה אחד השקרים הכי גדולים. מה זה משנה לדייר בדירת שיכון שהדירה תהיה רשומה על שמו בבעלות ולא בחכירה? שום דבר. זה לא ישנה דבר וחצי דבר, וכל הקטע של הרפורמה של שיוך הדירה לבעליה בבעלות הוא רק קצה קצהו של המהלך הזה. כל המהלך הזה לא נועד לשייך דירות לבעליהן. הוא נועד לסחור בקרקע הפנויה. זאת המטרה של "הרפורמה" הזאת. לא איזה צדק לאזרחים הקטנים – לא. זה צדק לעשירים, הצדק שאנחנו רגילים לעסוק בו במיוחד בממשלה הזאת. אבל גם בקודמת, אני חייבת לומר. 
+
+שקר ה"רק 4%", שדיבר עליו כאן חבר הכנסת שטרית. רק 4%, מה אתם רוצים? 4% משטח המדינה. למה אתם עושים מזה עניין? זה לא יכאב. זאת זריקה קטנה וזה לא יכאב. 4% של הקרקעות היקרות והטובות והחשובות ביותר במדינת ישראל, 800,000 דונם, 800,000 דונם שרובם פנויים, והולכים לעבור עכשיו לספסרות כשישראל הופכת לבנק לסחר בקרקעות. מדובר על הקרקעות הכי יקרות, הכי טובות באזורים עירוניים שישמשו לתעסוקה, למסחר, למגורים ולתיירות. 
+
+ אגב, גם מצדה כלולה כאן בעסקה. את מצדה אפשר עכשיו, לפי הרפורמה, אחרי שהיא תעבור – ואני עדיין מקווה שהיא לא תעבור – יהיה אפשר למכור אותה לבעל הון אחד. זה מוגדר כשטח תיירותי, אז למה לא למכור את המצדה? אפשר על-פי חוק לעשות זאת. בואו נמכור גם את הכותל. הוא יכניס לנו הון תועפות – אני בטוחה.
+
+
+ במחירי התאבדות.
+
+ במחירי התאבדות, מכירת סוף העונה. הכותל למכירה. ביבי לא יחלק את ירושלים – לא, לא. הוא לא יחלק את ירושלים, הוא ימכור אותה. הוא ימכור אותה. זאת המשמעות של הרפורמה. 
+
+מדובר בחוק שהוא מלא חורים במזיד כדי שהם יאפשרו התפרעות מוחלטת, כדי שיהיה אפשר לעשות בקרקע הזאת כרצונו של מאן דהוא. כל הזמן מרגיעים אותנו שהקרקעות שיימכרו יהיו רק קרקע מפורטת ומתוכננת. כלומר, זה לא שמישהו יוכל לרכוש את הקרקע ולעשות בה כרצונו. אז תראו בסוף מה יצא בחוק, מה אומר הנוסח: "'קרקע עירונית' – קרקע שייעודה לפי תוכנית שניתן להוציא מכוחה היתר בנייה לפי חוק התכנון והבנייה" – שניתן להוציא ממנה היתר. כבר לא מדברים פתאום על קרקע מפורטת ומתוכננת – לא. בכוונה משאירים את הפתח הגדול הזה. 
+
+הפטפטת המינהלית הזאת, והנימוקים המינהליים והביורוקרטיים הם כסות למהלך החמור והקשה ביותר בתולדותיה של המדינה. כבר ידענו הפרטות, וידענו הפרטות קשות. אבל אף פעם לא הפריטו לנו את המדינה בבת אחת, וזה מה שהולכים לעשות עכשיו – להפריט את קרקעות מדינת ישראל.
+
+ אתמול הופעתי בתוכנית טלוויזיה ושאל אותי המראיין: טוב, אבל עזבי לרגע את כל הערכים שלך. מה תכל'ס זה יעשה? אז התייחסתי לתכל'ס. אבל למה שאני אעזוב את הערכים ואת האידיאולוגיה שלי? מה זה, פרט שולי? זה לא דבר שמנחה אותי? זה לא דבר שמתווה את הפעילות שלי כחברת כנסת? אסור לנו יותר להיות אידיאולוגים? אסור לנו להיאבק מאבק שהוא ערכי ועקרוני? ובמקרה הזה הוא גם מאבק פרקטי ופרגמטי. כנראה שיש כאלה שחושבים שהמאבק אידיאולוגי הוא פאסה, הוא כבר לא רלוונטי. אז בעיני הוא לא פאסה. 
+
+אני בכל זאת רוצה לומר שיש צד אופטימי אחד. אני תמיד מחפשת איזה קרן אור באפלה הגדולה הזאת של הפרטת הקרקעות, והצד האופטימי הוא שראיתי במהלך המאבק, שלא הסתיים – שלאף אחד לא תהיה טעות, המאבק יימשך בכל שלב – ראיתי חבורה מדהימה של חבר'ה צעירים וערכיים שלא מתביישים להיאבק מאבק אידיאולוגי. הם מנהלים את המאבק הזה בהתמסרות מוחלטת, תוך בקיאות עצומה בפרטים של הרפורמה, בקיאות שבכלל חברי הכנסת לא מגיעים לקרסוליהם מבחינת הידע.
+
+
+ רוב חברי הכנסת.
+
+
+ רוב מכריע של חברי הכנסת. רוב מכריע של חברי הכנסת – אתה יודע את זה היטב, אחמד – לא יודעים. אגב, חלק מהאנשים שהצביעו באישון לילה על הסעיפים לא הבינו על מה הם מצביעים, והרימו את ידם כמכונת הצבעה אוטומטית. 
+ 
+ישבו אתי באותו לילה שני חבר'ה צעירים ממטה המאבק: גיל פלוטקין ואוהד יכיני. מצד אחד, הייתי נורא גאה בהם שהם מכירים את הרפורמה לפרטי פרטיה, ולוחשים באוזני הערות, ומפטירים ככה מתחת לשפם כל מיני הערות על דברי בורות והבל שנשמעו בוועדה, ובקיאים יותר מכל משתתף, וגם יותר ממני, במהות הרפורמה. אז מצד אחד הייתי מלאת גאווה. אבל מצד שני, התביישתי. התביישתי בשביל חברי חברי הכנסת שיושבים כעלה נידף ברוח לעומת אותם חבר'ה צעירים שעולים עליהם בכמה מונים. 
+
+הייתי בהפגנה שהיתה ביום ראשון כאן מול הכנסת, וראיתי מחזה מלבב של חולצות כחולות וכיפות סרוגות – זה לצד זה. גם זה מעורר רגש של אופטימיות. 
+
+
+ הכיפות הסרוגות מצביעות בעד.
+
+
+ אגב, הכיפות הסרוגות לא מצביעות בעד. הבית היהודי מצביע נגד. נכון, אורי? יפה. 
+
+
+ בשורה טובה.
+
+
+ אז שילוב הידיים הזה של "הנוער העובד והלומד", ו"מחנות העולים", ו"השומר הצעיר", ולצדם גרעיני נחשון של "בני עקיבא", היה בו באמת משהו שעורר אופטימיות ותקווה. שוב, אני אומרת לכם, גם אופטימיות ותקווה, גם גאווה. אבל גם בושה. במקום שאנחנו נשמור להם על המדינה כדי שיהיה להם מקום לחיות בו, הם צריכים לשמור עלינו מפני עצמנו, ולהסתובב כאן במסדר��נות הכנסת ולהתחנן לפני חברי כנסת מכל הסיעות שלא יצביעו בעד הדבר הנורא הזה. אז זאת גאווה שמהולה בבושה ובחשבון נפש עמוק. אנחנו המבוגרים צריכים לדאוג להם שיהיה להם בשביל מה לחיות כאן, שיהיה להם עולם ערכי, שתהיה להם אדמה. תהיה להם אדמה כמו אוויר ומים – זאת האחריות הראשונית שלנו. במקום זה אנחנו מפקירים את השטח הזה, ומשאירים אותו לידיהם. אבל אני שמחה שהם שם. אני רואה חלק מהם גם בקהל עכשיו.
+
+
+ – – – הכיפות הסרוגות של הליכוד.
+
+
+ אני רוצה לנצל את 47 השניות שנותרו לי כדי לפנות מכאן לראש הממשלה בנימין נתניהו. אני שמעתי את אביך, אדוני ראש הממשלה, פרופסור בנציון נתניהו, בריאיון קצר שהוא העניק לעמית סגל בחדשות ערוץ-2, ובו הוא שומע בטלפון בפעם הראשונה על הרעיון של בנו למכור את קרקעות המדינה. הוא אומר לו: אבל זה בלתי אפשרי, יש חוק-יסוד שאסור לעשות את זה. לא יכול להיות, ודאי שאני נגד. זה מעשה שאסור לעשות אותו, אומר האב. אני מבקשת היום מראש הממשלה בנימין נתניהו: שמע, בני, מוסר אביך.
+
+ כבד את אביך ואת אמך.
+
+
+ כבד את אביך ואת אמך. אגב, אני בטוחה ומשוכנעת שגם בלבו של נתניהו שהוא חסיד – – –
+
+
+ כשאתה שומע את מוסר אביך, אל תיטוש תורת אמך.
+
+
+ יפה. גם את זה.
+
+
+ הבעיה שהוא יצטרך להקשיב לו בכל מה שאבא שלו אומר.
+
+
+ זאת הבעיה. – – –
+
+
+ כרגע אני מתרכזת בעניין הספציפי הזה. בוא נגיד שבכל הדברים האחרים הוא שומע בקולו. אז אני מבקשת שגם בדבר הזה הוא ישמע בקולו – –
+
+
+ אני מאוד מקווה.
+
+
+ – – ולא יסטה מדרכו. אני בטוחה שגם בלבו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהרפורמה הזאת יקרה לו כתינוק – במידה רבה היא באה לחפות על כשלי 100 הימים הראשונים לכהונתו כראש ממשלה, והוא גם אידיאולוגית מאוד מזדהה אתה. הוא מפריטן. הוא חושב שכל דבר הוא סחורה עוברת לסוחר, כל דבר, כולל עצם החיים שלנו כאן. אבל אני בטוחה שגם בו מקנן משהו אמוני, לפחות, שגורם לו בכל זאת – אולי יגרום לו – בדקה התשעים להרהר הרהור נוסף על המהלך הזה שהוא לא רק נורא אלא בעיקר אין ממנו חזרה. תודה רבה.
+
+
+ תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אריה אלדד. חבר הכנסת אחמד טיבי, עשר דקות.
+
+
+ שלי ושל חברי לסיעה צרצור – אני במקומו.
+
+
+ הבנתי. אז עשר דקות. אוקיי.
+
+
+ לבטל את התור השני שלי.
+
+
+ הבנתי.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, האמת היא שאני לא חבר בוועדת הכלכלה. לי החוק הזה חשוב, הדיונים היו חשובים.
+
+
+אחמד, גם אני לא חבר.
+
+
+ תיכף. אני מדבר באופן קולגיאלי.
+
+לכן, היה לי חשוב להשתתף, גם אם הם היו מתקיימים ביום ראשון, שזה לא יום פרלמנטרי, מהבוקר, מהבוקר עד השעות המאוחרות. למען הגילוי הנאות, ג'ומס העיר לי שגם הוא לא חבר ועדת הכלכלה. גם הוא לא חבר ועדת הכלכלה, וגם הוא התמיד, כי זה נושא שחשוב לו.
+
+
+ גם אני.
+
+
+ גם חברת הכנסת שלי יחימוביץ. אבל את היית במקום חבר אחר במפלגת העבודה. לכם, מותר לכם.
+
+
+ לא. עמיר פרץ היה.
+
+
+ – – –
+
+
+ אז שניכם, גם את וגם חבר הכנסת עמיר פרץ.
+
+יש חברי כנסת שאף-על-פי שהם לא חברים בוועדה, הם התעמקו בחוק, השקיעו מאמץ, במסגרת הזמן המוגבל מלכתחילה שהוקצב לדיון על מה שקרוי הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל. בהתחלה אמרו לנו שזה לא חלק מחוק ההסדרים. האמת היא שטכנית זה לא חלק מחוק ההסדרים, אבל מעשית זה חלק מחוק ההסדרים. האיצו את הדיונים וכו', ולא בכדי מצביעים שבוע אחרי. הדיון היה זריז, מזורז, פזיז ולא מעמיק. רק אלה שהתנגדו ל��וק העמיקו בו, מימין ומשמאל – אדוני היושב-ראש, רק אלה שהתנגדו לחוק. הרי בסוף נצביע על החוק. אני בטוח שתהיה תמיכה מסיבית בהצעת החוק הזאת, ומתי מעט יצביעו נגד.
+
+
+ אתה תצביע בעד או נגד?
+
+
+ נגד. אם לא הבנת עד עכשיו, אני מוכן לחזור. אם ייתנו לי זמן, אסביר את עמדתי שנית. כנראה אני לא הבהרתי את עמדתי.
+
+
+ השאלה היא למה אתה נגד.
+
+
+ תיכף אגיד לך למה.
+
+
+ אתה נגד שיקנו אדמות, הסעודים?
+
+
+ בבקשה, תיכף. לצערי הרב, הסעיף הזה לא קיים. הוגבלה המכירה לגורמי חו"ל. אם כבר להפריט, למכור את הכול. מה? אפשר לסדר קונים. אמרתי בוועדה: אם אתם מוכרים, אני קונה.
+
+
+יעשו חקיקה נגד ההגבלה.
+
+
+ אמרתי: אם אתם מוכרים, אני קונה. האמת היא שיש סיבה להתנגדות הזאת. היא באה ממקום אחר, של מה שהציגה כאן חברת הכנסת שלי יחימוביץ – מניעים ציוניים.
+
+
+ לא רק.
+
+
+ בהפרטה אנחנו מסכימים חלקית, אבל בנושא הזה אנחנו בקטבים שונים. דווקא מהמניעים האלה אני מתנגד. רוב הקרקע הזאת, מי הבעלים שלה? מאיפה? קווקזים? אוסטרלים? מרוקאים?
+
+
+ כן.
+
+
+ הם ערבים תושבי הארץ, ילידי המקום.
+
+
+ ישראלים – – –
+
+
+ילידי המקום. או שהאדמה הופקעה מהם או שהם גורשו או שהם מכרו או שזייפו. אגב, אני קורא עכשיו את הספר הנפלא של אלון חילו, "אחוזת דג'אני". אני ממליץ עליו בחום. זה קשור. איך השתלטו על אדמות ונכסים כבר ב-1890.
+
+ לכן, אני תוהה באיזו מדינה – אדוני היושב-ראש, אתה מכיר, אני לא מכיר – יש חוק נוכח-נפקד, נוכח אבל נפקד? מי יכול לענות על הקריטריון של נוכח-נפקד, להיות קיים אבל לא קיים? זה כמו התשדיר של "סלקום": כדור בא מאחורי החומה ולא יודעים ממי, אבל הוא קיים. אבל בטח, כנראה פלסטינים שם מאחורי החומה. אבל הכדור נזרק כל הזמן ולא רואים את הפרצוף. רק פלסטיני יכול להיות גם נוכח וגם נפקד, ורק במדינת ישראל.
+
+
+זה פלסטינים – – –
+
+
+ פלסטינים שזורקים כדור, מחזירים אותו. אגב, ב"שבוע סוף" עשו פרודיה שהיא פי-עשרה יותר טובה מהתשדיר של "סלקום". נדמה לי שזה היה כך: סוף-סוף הראו את הצד השני. בפרודיה מראים את הפלסטינים, אשה וילדיה, ואז מישהו זורק את הכדור, החיילים – הטובים, יעני. הם זורקים את הכדור, ואז הכדור פוגע בראש של ילד, שמת. ואז החיילים מחכים כל הזמן לכדור, והוא לא חוזר. ואז הם באים, כועסים. הוא בא ורואה שמישהו נהרג מהכדור, ואז הוא זועק וצועק: למה אתם לא מחזירים את הכדור? ואז השיר הוא: כיבוש אחלה-בחלה, בניגוד לשיר הקודם של: מה בסך-הכול ישראלים רוצים, שיהיה אחלה-בחלה – גם כשיש גדר שמרסקת חיים של אנשים שלא רואים אותם.
+
+ גם כאן, בחוק נוכחים-נפקדים, פלסטינים קיימים, השארית של המשפחה קיימת, אבל האדמה היא בנכסי נפקדים, אצל האפוטרופוס. ואז באים כדי להפריט, כדי למכור אותה לגורמים פרטיים במקום להחזיר אותה לבעליה המקוריים, שקיימים כאן, או לשארית המשפחה. היש דבר רחוק מהצדק האבסולוטי יותר מאשר הדבר הזה? עזבי אותך מהפרטה. העדר צדק.
+
+
+אבל אז היית צריך לכתוב הסתייגות: חוק זה מבטל את זכות השיבה, או: חוק זה – – – את זכות השיבה לעם הפלסטיני, בין שהוא ישראלי ובין שהוא לא ישראלי. היית יכול – – –
+
+
+ אדוני, אני מדבר: א. הגשנו הסתייגויות. הגשנו מספיק הסתייגויות – – –
+
+
+ ברור. ההסתייגות – – –
+
+
+אבל עזוב זכות שיבה.
+
+
+ אבל ההסתייגות שלך היא לא על חוק מינהל מקרקעי ישראל.
+
+
+ עזוב זכות שיבה.
+
+
+ ההסתייגות שלך, שאתה מפרט אותה פה – – 
+
+
+ המהותית.
+
+
+ – – המהותית, ה��א לא על חוק מינהל מקרקעי ישראל.
+
+
+ לא. היא על חוק מינהל מקרקעי ישראל, בדיוק על החוק הזה.
+
+
+ לבטל. חוק מינהל מקרקעי ישראל יבוטל – – –
+
+
+ לא. אני אומר לך שיש אנשים שגרים כאן כאזרחים ויש להם נכסים שהופקעו מהם, נלקחו – –
+
+
+ כן, זה חוק נפקדים.
+
+
+  – – ובמקום להחזיר אותם, עכשיו מוכרים אותם, מפריטים אותם, גם לפי החוק הזה.
+
+
+ כמו בירעם ואקרית.
+
+
+ כן. אדוני, על זה יש החלטת בג"ץ שהמדינה – – –
+
+
+ בסדר. אני לא אמרתי. אני אמרתי דברי במשך השנים לגבי הבטחות שהיה אפשר לקיים אותן. אבל מה שאדוני מסביר עכשיו, כדי שתבין חברת הכנסת יחימוביץ – ההסתייגות שלך היא על קיום המצב שבו יש בכלל קרקעות מדינה שהמקור שלהן, נניח לפחות 500 שנה – –
+
+
+ למה לפני 500 שנה?
+
+
+ – – או לפני 60 שנה – – –
+
+
+ כן.
+
+
+ מה זה חשוב?
+
+
+ אתה יודע מה, בגל ההפקעות האחרון, לפני 20–30 שנה, הפקיעו קרקעות לצורכי ציבור. תמיד מפקיעים מציבור ערבי לצורכי ציבור יהודי. אני לא מכיר מקרה הפוך. אם יש מקרה הפוך, שיקום המקרה הזה. אין. 
+
+
+ אתן לך דוגמה שלקחו גם מיהודים וגם ממוסלמים? מלון "הילטון" תל-אביב, לקחו מהמוסלמים ומהיהודים. לקחו גם מקנדינוב, נדמה לי – – –
+
+
+ יש מקרה אחד. בכביש 6 עשו את זה. 
+
+
+ או, בכביש 6, אדוני. הפקיעו את האדמה המקורית מערבים, נתנו להם תחליפים.
+
+ זה אנטיתזה. לא שאני לא מסכים אתך. 
+
+
+ מהיהודים לא. 
+
+
+ מה יש להפקיע? מה שהם רוצים הם עושים. 
+
+
+ חבר הכנסת טלב אלסאנע יסביר לך שכל הנגב שייך לבדואים. יש בעיה, יש לנו כאן הרי בעיה. זה המרתק אצלנו. 
+
+
+ גם כשעושים הסכם, אדוני, בין קרן קיימת לישראל לבין מינהל מקרקעי ישראל, זה יכול לפגוע בערבים בעיקר, גם בדרום, בכפרים לא מוכרים, וגם בצפון. אני אומר, לא רק שלא שמו, לא הטו אוזן לצרכים האלה – מצפצפים על הצרכים האלה של האזרחים הערבים, הם לא במשחק, הם לא בחלוקת המשאבים, הם לא בעוגה הציבורית. אפשר לרמוס אותם, לדרוס אותם. הרי עניין הקרקע והאדמה, וגם התכנון והבנייה, הם המכשול העיקרי הרגיש, החשוב ביותר, בין המדינה לבין האזרח הערבי והקולקטיב הערבי, ובכל זאת בא החוק הזה ומעמיק את הרמיסה. 
+
+לכן, אדוני, היה חשוב שנשתתף בדיונים האלה ונעמיק בהסברים ובהסתייגויות, שלא כמו – איך אמרת, חברת הכנסת שלי יחימוביץ? – רוב מוחץ של חברי הכנסת: גם לא מבינים את החוק וגם לא השתתפו בדיונים. איך אמר יושב-ראש הישיבה, שניהל את עניין התקציב? מי שאמרו לו להצביע בעד – מצביע בעד, מי שאמרו לו להצביע נגד – יצביע נגד. במקרה זה, מי שאמרו לו להצביע בעד, ירים יד אוטומטית. רובם מתנגדים לחוק. 
+
+אגב, לפני כמה שבועות היה כאן רוב ורבלי נגד החוק, נגד הרפורמה, רוב צעקני. הוא נדם, הורידו את הווליום. מישהו הוריד את הווליום של ההתנגדות, כי ביבי רוצה. ביבי רוצה את החוק, זה הבייבי של ביבי. 
+
+
+ כי הם רוצים להיות בממשלה. 
+
+
+ שמע, רק כמה שבועות. למה לאנשים כמונו לקלקל לחברי כנסת חדשים? זה לא אנושי, זה לא קולגיאלי, חבר הכנסת כבל. עכשיו, מההתחלה, שיתחילו לעשות מהומות? להצביע איך שהם רוצים? תאר לעצמך שכל חבר כנסת היה מצביע לפי צו מצפונו. מה היה קורה פה? תוהו ובוהו. אין קואליציה, אין קווי יסוד. איך אומר יושב-ראש הכנסת? לא יעלה על הדעת. אבל האמת היא שזה עולה על הדעת, הכול קורה בכנסת הזאת, הכול, החל בהלבנת ההתנחלויות על-ידי מפלגתך, חבר הכנסת איתן כבל – אתה ומי שיושב מאחוריך, חבר הכנסת עמיר פרץ, אתם המלבינים של ההתנחלויות. אתם המפלגה, אתם. 
+
+ זה לא פייר מה שאתה אומר. 
+
+ משרד הביטחון זה לא בידיכם? יש מרפסת שאפשר לבנות בגדה ללא אישור שר הביטחון? אז זה אתם, מפלגת העבודה. גם שלי, סליחה. 
+
+
+חבר הכנסת טיבי, אנחנו ניבחן לפי אם הצבענו עבור שר מסוים או לא. במקרה הזה, אנחנו לא שותפים למינויו. 
+
+
+ קיבלת עוד חמש דקות מהיושב-ראש. אני מוסיף לך עוד דקה, ובדקה – – – 
+
+
+ אני מסיים. 
+
+
+ בשם קבוצת הארבעה, אני מבקש ממך לחזור בך. 
+
+
+ אחזור בי כשתהיו קבוצת חמישה. 
+
+ אדוני היושב-ראש, אני רוצה לעבור לנושא אחר. היום קראתי בעיתון "ידיעות אחרונות": מרד במטוס. דרמה בטורקיה: נוסעים ישראלים סירבו לאפשר לטיסה להמריא עד שתיערך בדיקה ביטחונית. לא המאבטחים בשדה, נוסעים ישראלים לא רצו לתת למטוס לנסוע עד שתיערך בדיקה ביטחונית. למי? לשני נוסעים שנראים ערבים, אחד מהם קרא פסוקי קוראן.
+
+
+ הוא צעק "אללה אכבר". 
+
+
+ הוא לא צעק "אללה אכבר", הוא אמר "אללה אכבר", כי יש כאלה שיש להם תפילת נוסע, מתחילים לקרוא קוראן. אי-אפשר שקריאת פסוקים מהקוראן תתפרש כפיצוץ אוטומטי של המטוס. 
+
+
+ תפילת הדרך. 
+
+
+ ידידי וחברי אחמד טיבי. 
+
+
+ תפילת הדרך. בזה אני מסיים. רק לפני חודש כל מדינת ישראל החזיקה ידיים לקריאות "אללה אכבר" ממקום אחר, באירן, בטהרן. נשים, האופוזיציה יצאה למרפסות אמרה "אללה אכבר" בשעה 07:00. כולכם הייתם אמפתיים לקריאות האלה. יש "אללה אכבר" שאתם בעד, יש "אללה אכבר" שאתם מעכבים מטוס בגללו. לזה קוראים גזענות ודעות קדומות.
+
+ תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. יעלה חבר הכנסת אריה אלדד, ואחריו – חבר הכנסת עמיר פרץ. 
+
+
+ עד היום, אדוני היושב-ראש, כל פעם שערבי בארץ צעק "אללה אכבר" – או שהוא דחף סכין למישהו או שהוא עלה עם טרקטור על איזה רחוב. 
+
+
+על זה נאמר: "רוממות אל בגרונם".
+
+
+1,500 שנה, כל יום, חמש פעמים, המואזין עולה ואומר – – – 
+
+
+ חבר הכנסת זחאלקה, אני מבקש לא להפריע לדובר. לרשותך שבע דקות. בבקשה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, תודה, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, רק להתייחס לתצפית המעניינת שחבר הכנסת טיבי העלה בפניכם זה עתה. זה נכון שלא כל מי שאומר "אללה אכבר" הוא מחבל, אבל זה גם נכון שרוב המחבלים, לפני שהתפוצצו, צעקו "אללה אכבר", ואי-אפשר להתעלם מהתצפית הזאת, ממש כשם שאי-אפשר להתעלם מכך שמדינת ישראל עקבה בעניין אחר ההפגנות בטהרן. 
+
+ אבל לענייננו, לעניין מכירת אדמות ארץ-ישראל. אנחנו מזכירים שוב ושוב את הפסוק מספר ויקרא, פרשת בהר, שאומר: והארץ לא תימכר לצמיתות. בספרו "הגיונות מקרא" מדבר אבי-מורי עליו השלום, ישראל אלדד, על שלושה סוגי גאולה. יש גאולת דם, יש גאולת אדם ויש גאולת אדמה, ושלושתם מפורטים במקרא ודיניהם ברורים. גאולת דם זה כשמישהו נרצח וגואל הדם מנסה לרצוח את הרוצח או את בן משפחתו כנקמה, וקבע המקרא ערי מקלט למי שמכה נפש בשגגה, שהוא יכול להימלט לשם. וגאולת אדם – עוסק המקרא בפירוש בדיני עבד עברי, שלא יימכר לצמיתות. וגאולת האדמה – אולי זה החוק המופלא ביותר שקיים במקרא, וזה חוק היובל. 
+
+ כותב אבי עליו השלום בספרו: והאדמה לא תימכר לצמיתות, במקביל לבני ישראל, אשר לא יימכרו ממכרת עבד. כשם שעם ישראל הופקע מתלות בחוקים הטבעיים-היסטוריים הרגילים, כך מופקעת האדמה הזאת, אדמת ישראל, מחוקי האדמות השגורים. וכשם שדין עבד עברי ודין גואל הדם ועיר המקלט הם דוגמאות להשלטת חוק אלוהי חדש בתוך המציאות הקיימת, לא חוקים המנוגדים לטבע כי אם חוקים המסגלים את הטבע לצווים עליונים, לקנה מידה גבוה ממנו, כך חוק גאולת האדמה, הוא חוק היובל, מכניס את רסן הצדק בפיות סוסי התהליכים הכלכליים-חברתיים ומוליכם לפי טבעם, כשהוא מגביל את תוקף טבעם.  
+
+ וממש כשם שבפרשת ביטול העבדות אומרת התורה במפורש, שלמעשה אין אדם קונה עבד כי אם עבודת שכר, שנות עבודה, עד שהעבד יוצא לחופשי, אומרת התורה גם כאן: מספר שני תבואות יימכר לך. כלומר, לעולם אין אדם קונה אדמה מאת ישראלי כי אם מספר יבולים כמספר השנים עד ליובל. גם לפני שנת המהפכה, שנת היובל, רשאי אדם או קרובו לגאול את האדמה, אך אז עליו לשלם מה שקרוי היום פיצויים, לפי מספר השנים החסרות ליובל. לעומת זאת, ביובל הגאולה היא אוטומטית וכוללת ומוחלטת. זוהי שיבת אדם לאדמה בלי שפיכות דמים. לא דרושים לה למהפכה הזאת לא החלטת רוב ולא כפייה בכוח רבולוציה וטרור מצד מיעוט העם. זהו עיקרון בחוקת התורה והוא קדוש, כי שנת היובל קדושה כדין כל העלאת ענייני גוף וחומר לדרגת קדושה בתורה בתוקף קדושים תהיו, כי קדוש ה' אלוהיכם.
+
+ חברי הכנסת, בשם ההתייעלות והמלחמה בביורוקרטיה של מינהל מקרקעי ישראל, מתכוונים מחר חברי הכנסת של הליכוד ורוב חברי הכנסת של מפלגת העבודה וחברי הכנסת של ש"ס וחברי הכנסת של ישראל ביתנו לוותר על אדמות הלאום לטובת בעלי ההון. הם מתכוונים לסגוד לעגל הזהב של ההפרטה, כשרוב העולם המערבי כבר מבין שהעגל הזה הפך שור נגח שבעט בהם; שכלכלת שוק בלא כל פיקוח איננה חזות הכול. כלכלת השוק הבלתי מבוקרת היא שורש המשבר הכלכלי העולמי, שגם אנחנו נתונים בו. וכשרוב העולם המערבי כבר ניתץ את אלילי ההפרטה, ואובמה מלאים חברות, ובנקים ומערכת בריאות, אצלנו עוד רוקדים סביב עגל הזהב הזה של ההפרטה. 
+
+ אבל אלו התמימים, אלו שבאמת מאמינים שהפרטה באמת תשפר את מצב העם, הם התמימים. אלה שבאמת חושבים שחוק הקרקעות הזה יוזיל את הקרקעות לבוחרים שלהם, הם התמימים. אלה שחושבים שיהיה דיור יותר זול לחרדים עקב מכירת הקרקעות לבעלי ההון, הם התמימים. יש בהם גם מיתממים, אלה שהובילו את הרפורמה הזאת ויודעים היטב כי כשהם מעבירים את אדמות הלאום לחבורה של עשירים מופלגים, שבצלחת השקשוקה שלפניהם, אחרי שאכלו את "צים" ואת "מפעלי ים-המלח", מוטלים היום 800,000 דונם, הם יודעים היטב שהדירות יתייקרו והבתים יתייקרו והעשירים יהיו עשירים יותר. 
+
+תמה אני על חברי כנסת ממפלגה כמו ש"ס שמכירים צורת פסוק לאשורו ויודעים שהארץ לא תימכר לצמיתות, אבל בשם אותה תקווה שהדירות, לבוחרים שלהם, יוזלו, הם מוכנים לעבור על פשוטו של פסוק בתורה: הארץ לא תימכר לצמיתות.
+
+ אין הלכה שאי-אפשר לפרש אותה על-ידי ראשונים ואחרונים ופרשנים, ואומרים: לא זאת לא כוונת הפסוק. לפעמים באמת אסור להוציא מקרא מידי פשוטו, ובוודאי שאסור לרקוד סביב איזה עגל זהב, שכל העולם כבר התייאש ממנו, רק אצלנו לא שמעו את החדשות, שהעגל הזה לא שווה דבר. 
+
+
+ אני מוסיף לכבודו עוד דקה.
+
+
+ תודה, אדוני. כשהבוחרים של אגודת ישראל וש"ס חיים היום בחדרי מדרגות ובמוסכים, כי למרות ההבטחות של הממשלה הזאת וממשלות קודמות לא בונים דבר, לא בביתר-עילית, לא בקריית-ספר ולא בעמנואל, ועד שתיבנה קציר יעברו שנים רבות – לא בונים ואין. אבל מתוך איזה תקווה נואלת שזה יוזיל את המחירים מוכנים למכור את הארץ לצמיתות? כאשר רוקדים סביב עגל זהב ולא שואלים אם אלה באמת אלוהיך ישראל, אי-אפשר להתפלא שגם את אדמות הארץ מוכרים. תודה רבה. 
+
+
+ תודה לחבר הכנסת אריה אלדד. יעלה חבר הכנסת עמיר פרץ, ואחריו – חבר הכנסת חיים אורון. לרשותך חמש דקות. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לא תמיד אני שש לעלות ולהסכים עם דברי חבר הכנסת אלדד, אבל אני מוכרח לומר שאנחנו שמענו היום מפי חבר הכנסת אלדד נאום שמדבר על עקרונות סוציאליסטיים, ואנחנו מסכימים אתו כמעט באופן מוחלט. 
+
+ אבל אני רוצה לומר, ואני היום לא אוסיף על הדברים שנאמרו כאן על-ידי חברי הכנסת הקודמים, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, חבר הכנסת מאיר שטרית. אני לא אכנס עכשיו לוויכוח עם אחמד טיבי. נכון, לעתים שמאל וציונות או שמאל ושמירה על נושאים לאומיים לא מסתדרים ביחד. אבל הגיע הזמן לחשוף את השקר הזה. 
+
+שימו לב, האיש הלאומי, כביכול, האיש שאמון בשם שמירה על מדינת ישראל – כאן אריה אלדד אמר ארץ-ישראל, ולא ניכנס עכשיו למינוחים האלה – הוא האיש שהולך לעשות את המהלך שעומד בניגוד גמור לתפיסה של ציונות בסיסית ותפיסה שאומרת שלא הכול הוא עדיפות לרווחים ולהון. 
+
+אבל אני רוצה לדבר לאזרחים שאולי לא נכנסים לנבכי החוק. שימו לב, הדברים די דומים. קודם בנימין נתניהו בא כשר אוצר והפריט כל מה שזז. אז זה נגמר, לא נשאר יותר מה למכור. עכשיו הוא גם מפריט מה שלא זז, גם דברים עומדים. אחרי שגמרו להפריט את כל החברות ואת כל המפעלים שהפיקו רווחים גדולים ואת כל המינופים למיניהם, ואיך בן לילה, אחרי רפורמות נתניהו, כל מנהל בנק שהרוויח קודם 50,000 שקל, פתאום הרוויח 500,000 ומיליון שקל בחודש. איך בן לילה הדברים השתנו, הנורמות השתנו. איך פתאום התרגלנו כולנו שמנהל מפעל יכול להרוויח מיליון, מיליון וחצי שקל בחודש, וזה בסדר. אני זוכר איך דברת, שהיה מנכ"ל חברה מן הגדולות ביותר – הוא היה הראשון שהעז לקחת לעצמו משכורת של 50,000 שקל, איזה הפגנות היו במדינת ישראל. 
+
+ ובנימין נתניהו, בדרך מאוד מתוחכמת – אני רוצה קצת לחזור לאיזה משפטים מדהימים שבנימין נתניהו ידע לומר. איך הוא אמר לאזרחים? למה אתם נותנים לכל האנשים האלה, הביורוקרטים האלה, המוסדיים האלה, שהם ישמרו לכם על הכסף של הפנסיה שלכם? למה? תנו את זה לחבר'ה שיודעים לעשות כסף מכסף. תנו להם, תנו לבורסה, לאלה שיודעים איך להניב לכם רווחים מהירים. מה אמר בנימין נתניהו לכל האזרחים? למה אתם עובדים קשה לבד? תנו את הכסף שלכם לבורסה, כשאתם תישנו בלילה, גם הכסף שלכם יעבוד.
+
+עכשיו, לצערי הרב, הרבה מאוד אנשים חוששים לישון בלילה, כי הם לא בטוחים שהעתיד שלהם מובטח. זה מה שהולך בנימין נתניהו לעשות עם רפורמת הקרקעות. מוכרים פה איזה אמירה שהנה כל אדם הולך להרוויח. אתה תהיה בעל-הבית של הבית שלך – איזו בשורה. אתה יותר לא תצטרך להיפגש עם פקידי המינהל; הכול יהיה רשום על שמך בטאבו. זה אחד התרגילים, תרגילי ההונאה הגדולים ביותר שהיו במדינת ישראל כדי להעביר את הנכס האחרון, שאולי הוא הנכס היחיד שעוד יכול היה לשמש מנוף לשינויים חברתיים מהותיים.
+
+ כי מהי קרקע? קרקע קובעת את דמותה של החברה הישראלית, את החלוקה הדמוגרפית שלה. קרקע קובעת את יכולתו של האדם לממש את עצמו. כשאדם נשלח לגור בעיירת פיתוח – בירוחם – נקבעים לגביו סדרים מסוימים. מקום מגוריו יקבע במידה לא מבוטלת את עתידו. וכשהמדינה הזאת אכלסה את עצמה, היא גם קבעה חלוקה מסוימת, שלאחר מכן גם שינתה את החלוקה של ההון הישראלי בין האזרחים עצמם. אז היום, הזדמנות: במקו�� לעשות את ההפרטה הבלתי נתפסת הזאת, היו צריכים לקחת את אותם – – – 
+
+
+ אני מוסיף לכבודו עוד דקה. 
+
+
+ אני מאוד מודה לך, אדוני. דרך המינהל, בלי לחשוש. אם צריך לבטל ביורוקרטיות, אפשר לבטל ביורוקרטיה. לא בכל פעם שרוצים להילחם בביורוקרטיה מוכרים הכול. ואם היתה הזדמנות שדרך הקרקעות האלה יהיו שינויים אמיתיים, שאנשים שישבו על קרקעות והיו למעשה שומרי קרקעות המדינה, שאנשים ששילמו מחיר לא פשוט כדי להיות באזורים מסוימים – הם היחידים שלא יפוצו. שום רווח לא יצא מאותם אזורי פריפריה אם ירשמו את הקרקע על שמם. מי שירוויח זה בעלי ההון, שלא תרגישו אותם בהתחלה. הם יחכו בסבלנות, הם ימתינו. ולא כולנו נעקוב אחרי העיתונים, איך פתאום משנים תוכניות בניין ערים, איך פתאום משנים פרצלציות, איך חלקים קטנים ושטחים שנראו תמימים לכאורה הופכים פתאום לחלקות ולאחוזות גדולות. ואני אומר לכם, כפי שבוקר אחד התעוררנו ומצאנו את עצמנו במשבר, שהחסכונות של האזרחים נמצאים בסכנה ואין מי שיושיע אותם – זה לא יעזור לאזרחים אם נתעורר בעוד שנה או שנתיים ויסתבר לנו שהנכס האחרון שהיה בידי אזרחי ישראל עבר שוב לידי קבוצת בעלי הון קטנה, שתשחק אתו כמיטב רצונה, ואולי נצטרך כולנו להתדפק כדי לבוא אליהם, ואולי הם יסכימו לבוא ולתת זכויות לאזרחי ישראל להקים, להמשיך וליישב את הארץ הזאת. 
+
+ תודה לחבר הכנסת עמיר פרץ. יעלה חבר הכנסת חיים אורון, ואחריו – חבר הכנסת חנא סוייד. 15 דקות לרשותך. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, דיברו קודמי על הצורה ועל האופן שבהם החוק הזה הוכן בוועדת הכלכלה, בוועדת משנה, בדיונים שלא היו דיונים ומתוך רצון לפצל אותו מחוק ההסדרים – כשהוא בעצם לא פוצל, אולי הוא פוצל. גם היושב-ראש אמר בקריאת ביניים, או מישהו פה אמר, שאפשר יהיה להצביע אחרת: מי שהצביע אחרת בחוק ההסדרים יצביע אחרת פה, ומי שלא הצביע אחרת בחוק ההסדרים לא יצביע אחרת גם פה, ואותם המנגנונים גם יפעלו כאן. 
+
+אבל אני רוצה לעסוק, אדוני היושב-ראש, פחות בפרוצדורה, ולעסוק יותר בכמה מהויות. לכאורה, כאשר מציגים רפורמה במשאב המרכזי הבלתי מתכלה שקוראים לו קרקע במדינת ישראל, היה הגיוני שהרפורמה הזאת תונח כאשר הממשלה גיבשה איזושהי מדיניות. היא באה לכנסת ולציבור ואומרת: זו המדיניות הקרקעית שלנו לדורות הבאים, בשטח העירוני, לתעסוקה, לחקלאות, לשטחים פתוחים, לתיירות וכו'. אין זכר לזה בחוק הזה. לא רק שאין זכר בחוק הזה, כל החוק הזה בנוי כחוק סל, שמשאיר את הכול פתוח, למי? לממשלה, למועצת מינהל מקרקעי ישראל, כאשר מוטלת חובה על נציגי הממשלה ברשות לפעול על-פי הממשלה. 
+
+ מה בדיוק? איזו מדיניות? מה המדיניות שלכם? מה אתם בדיוק רוצים לעשות עם הקרקעות? שום דבר לא מופיע. אבל אנחנו יודעים מה אמר ראש הממשלה, אנחנו יודעים מה מופיע בתוכנית 100 הימים, ובעיקר אנחנו מבינים את הראש. אגב, תיכף אוכיח שהראש הזה גם קיים בתוך החוק כפי שהוא מוגש היום. ואז, בהמון סעיפים – מי שמכיר את החוק לפרטיו – יש סמכות בלתי מוגבלת למועצה, כולל בחריגה ממה שמופיע פה בחוק, במקרים מיוחדים. מי יקבע מהו מקרה מיוחד? לא החוק קובע מהו מקרה מיוחד. המועצה תקבע שזה מקרה מיוחד, ואז זה מיוחד. למשל, החוק מגביל מכירה, עד 16 דונם, אבל במקרים מיוחדים אפשר לחרוג מזה. מי יקבע מהו מקרה מיוחד? אין פה מבחנים בחוק. יחליטו הממשלה או המועצה או מישהו שגם 32 דונם זה טוב, ואולי גם 320 דונם זה טוב, וזה לא מופיע פה והכול יתנהל במקומות אחרים. 
+
+אדוני היושב-ראש, אנחנו הצענו – ופה אני עולה על נושא מאוד מהותי בעיני וגם מאוד רגיש, ובו אני גם במחלוקת עם חלק מקודמי שדיברו כאן עד עכשיו. אנחנו הצענו שהשם יהיה "מינהל מקרקעי המדינה" ולא "מינהל מקרקעי ישראל". אני יודע, ואריה אלדד דיבר על כך, על קרקע הלאום ועל חוק היובל; ואני רוצה לומר באופן ברור: הקרקעות שנמצאות בגבולות מדינת ישראל הן קרקעות המדינה, שעומדות לרשות כל תושביה. אני יודע שאני בכך, חבר הכנסת שטרית, אולי מערער על מיתוס שהוא לכאורה משותף לכולנו. לי משותף מאוד המיתוס של ההתיישבות, משותף מאוד המיתוס של היאחזות בחלקי המדינה. אבל אני גם מסרב להשתמש במושג לאום במקום שאין מקומו. זוהי מדינה יהודית ודמוקרטית, מקובל עלי לחלוטין. זהותה יהודית, אבל משאביה, ולבטח קרקע, עומדים לטובת כל אזרחיה. ולכן הרשות – מינהל מקרקעי המדינה. אני יודע ששם המדינה הוא מדינת ישראל, אבל אני עושה את ההבחנה הזאת כי מישהו עושה הבחנה אחרת, ובעיני ההבחנה הזאת מאוד מהותית. 
+
+מה המחלוקת המרכזית סביב לחוק הזה? מעבר לשינויים הארגוניים, שגם עליהם יש ויכוח. המחלוקת המרכזית היא סביב השאלה מי אחראי ומי חייב לקיים את העתודה הקרקעית של מדינת ישראל לטובת כל אזרחיה. לכאורה, בחוק בניסוחו האחרון מופיע, נדמה לי גם קצת בהשפעתנו – בסעיף מטרות רשות המקרקעין מופיע: ובכלל זה להשארת עתודות קרקעות מספיקות לצרכיה ולפיתוחה של המדינה בעתיד. הנוסח שהצענו הוא לא "השארת" אלא "הבטחת", כאחת המטרות – פעולה אקטיבית, לא פעולה פסיבית. חלק מהאינטרס הוא הבטחת העתודות, אבל זאת לא הנקודה המהותית. 
+
+ הסעיף הבא, 1א(2) במטרות, כמטרת-על: קידום התחרות בשוק המקרקעין ומניעת ריכוזיות בהחזקת מקרקעין. סליחה, קידום הריכוזיות מול מי, חבר הכנסת שטרית? הקרקע מוחזקת בידי המדינה, מי צריך להתחרות במדינה בקרקעות? המחשבה שמסתתרת מאחורי החוק הזה היא שיש מנגנון יותר מוצלח להקצות את הקרקעות, והוא מנגנון השוק, שפועל באמצעות תחרות. איך זה בדיוק יתנהל? המינהל יחזיק בבאר-שבע 10,000 דונם ועוד כמה יחזיקו 1,000 דונם ויתחרו ביניהם, במה? 
+
+
+ – – – בתל-אביב. 
+
+
+ אני בכוונה אמרתי באר-שבע. ויתחרו ביניהם במה? מי יקצה את הקרקע יותר ביוקר לתעסוקה ומי יקצה אותה יותר בזול לתעסוקה? אני אומר בגלוי. קרקע היא משאב שצריך להיות מונופול בידי המדינה שמשרתת את טובת כל אזרחיה. וגם אם יש מגבלה במונופול, היא עדיפה מאין כמותה על מונופול של אדם פרטי. וכאשר מדובר בקרקע, אין מה לעשות, קרקע בשכונה ד' בבאר-שבע היא מונופול של מי שמחזיק בה. כי זה שאני ארצה לבנות בעומר, לא מתחרה עם הקרקע בבאר-שבע. לכן, מי שמחזיק בה כמעט בכל מקום, אולי להוציא מקרה של שתי חלקות שכנות, הוא מונופול לעומת מישהו אחר. לכן כל הדיבורים של מניעת מונופול, תלוי מונופול איפה? 
+
+ לכן המחלוקת הגדולה היא בשאלה הזאת – מי מחזיק את העתודות הקרקעיות של מדינת ישראל ואיך משחררים אותן ולמי. האם משחררים אותן על-פי צורך קונקרטי קיים – למשל, כשבאו עולים מחבר המדינות, למשל, דוגמה אחרת, כשפינו את גוש-קטיף והיה צריך להעמיד קרקעות למפונים – או שהשוק יקבע את זה. 
+
+אני אתן עוד דוגמה. במהלך הדיונים בוועדה – פה מדובר כל הזמן בקרקעות עירוניות לבנייה ולתעסוקה – אני הצעתי, זה הופיע גם כאחת ההסתייגויות, בנושא התעסוקה: רוצים להקצות למאן דהוא 10 ��ונם לבניית מפעל תעשייתי באזור מתוכנן לתעסוקה. מאה אחוז, אני בעד להקצות לו אותם. בשלב ראשון ההקצאה הזאת תהיה במה שנקרא חוזה פיתוח. אם יתברר שבפרק זמן סביר – אני אמרתי שלוש שנים, אמרו לי זה מעט מדי, חמש שנים – הוא בנה את המפעל התעסוקתי שבו מדובר, הקרקע תעבור אליו. אם לא, היא תוחזר למינהל. אמרו לי: אי-אפשר, ברגע שנתנו לו, היא בבעלותו. זה כל ההבדל. 
+
+ואז נמצא את עצמנו, כמו שיש בכמה מקומות – אתם יודעים מה, אני אתן דוגמה דווקא מהסקטור הערבי. יש שורת יישובים ערביים בגליל המערבי, שיש קרקע פרטית במרכז היישוב שמעלה את מחיר הקרקעות בצורה אסטרונומית, בלתי הגיונית. המדינה פושעת שהיא לא נותנת קרקעות מסביב לבנות, כי מישהו מחזיק מסיבות תרבותיות, נקרא לזה ככה. אמר לי פעם מישהו, אני לא אתן קרקע גם בעד מיליון דולר, אני אתן קרקע רק לבני משפחתי. לא לבני, אז לנכדי, לא לנכדי, למישהו אחר. ואז נוצרת מציאות שמעלה את מחירי הקרקעות בשיעורים בלתי הגיוניים, כאילו התחרות תפתור את זה. היא לא פותרת את העניין. במקרה הזה מדובר בהחלטה, אולי לא עסקית, נקרא לה תרבותית, במקרה אחר זאת תהיה החלטה עסקית. הוא מחזיק קרקע, הוא לא ישתמש בה אלא כשהוא יחליט שכלכלית כדאי לו להשתמש בה. ומתי כדאי יהיה? כשהמחירים יעלו. אם לא עולים, אני לא עושה. וזה המנגנון המוצלח שביבי מציע לנו בשוק שהוא במהותו לא תחרותי. 
+
+השאלה הזאת, איך יתנהלו המקרקעין, היא שאלה מהותית, כי היא תקבע בתחומים רבים מאוד את דמותה של המדינה. וגם בכך יש לנו ניסיון. פעם היתה עסקה גדולה, שנים דיברו עליה, של מכירת אדמות, איפה שנמצאת אשדוד, לעובד בן-עמי. 
+הצליח לו לא רע. 
+
+ הצליח לו לא רע. גם באזור ראשון יש מישהו שמחזיק קצת – – – 
+
+
+העבירו את הנמל, הנמל ההיסטורי, לאשדוד. 
+
+ חברים יקרים, ועוד כמה דברים הצליחו כך. מישהו חשב, בשנות ה-50 או ה-60, שזה צריך להיות המנגנון? אבל זה היה מקרה יחיד, עכשיו מציעים את זה כשיטה. ונמצא את עצמנו, בעוד עשור או בעוד שני עשורים – וכשמדברים על קרקע, גם בעוד 100 שנה, כי אלה סדרי הגודל של הדיון – במציאות שמישהו מחזיק באיזשהו מקום, או מי שהם, ומה לעשות, אלה הם בדרך כלל לא מי שסוגר מרפסת ולא מי שעושה פרגולה, זה מישהו אחר שיש לו מרפסת סגורה, אחת או שתיים או שלוש. 
+
+
+אגב, הטיעונים שאי-אפשר לסגור מרפסת, זאת שטות מוחלטת. אם זה קורה, פירושו שראש הוועדה המקומית, שזה ראש המועצה או ראש העיר, לא עושה את מלאכתו. אין סיבה שאדם יחכה יותר משבוע לקבל אישור. 
+
+
+ זה חלק מהבלופים שעוטפים את החוק הזה. יש כל מיני בונבוניירות שמוכרים אותן לציבור כי רוצים להעלים – – – 
+
+ אבל אין ספק שיש סחבת גדולה בעבודה במינהל. 
+
+
+זה לא קשור בכלל. 
+
+
+ נכון, נכון, זה לא קשור לחוק הזה. 
+
+
+זה לא קשור למינהל. 
+
+
+ זה ודאי. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, עכשיו אני מגיע לפרק האחרון בדברי. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אני הייתי ראש עיר ואני אומר לך, זה לא קשור בכלל למינהל. אנשים שהגישו תוכנית קיבלו תשובה תוך שבועיים, ללא יוצא מן הכלל. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אני מגיע לפרק האחרון בדברי. אם היו באים ואומרים, אנחנו רוצים לעשות רפורמה מינהלית במינהל מקרקעי ישראל משום שהמבנה שהוקם בזמנו הוא לא תקין – מקיר לקיר. האם מועצה של 11 או 12 או 16? היו מתווכחים על זה. האם צריך לכתוב בחוק שכל נציגי המשרדים חייבים להיות נאמנים למדיניות הממשלה ואפילו אין להם "שְפיל" – אני מציע לכתוב את זה בחוק-יסוד: הממשלה, ששרי הממשלה מחויבים למדיניות הממשלה. למה רק הפקידים במינהל? אם השרים יהיו מחויבים למדיניות הממשלה, ייפתרו כמה בעיות. על זה הוויכוח? אבל מה עושים? עושים מועצה שאין בה נציגות ציבורית, כתפיסה. משאב כזה צריך להתנהל בלי נציגות ציבורית? אנחנו הצענו, זה מופיע גם פה – יופיעו שני ראשי רשויות, אחד מהצפון, אחד מהדרום, אחד יהודי ואחד ערבי. זאת הדרך היחידה שיהיה חבר אזרח מדינת ישראל יהודי במועצה. על-פי המבנה שלה צריך להתרחש איזה נס שאחד השרים ימנה אזרח ערבי כנציגו ברשות. איפה זה יקרה? וגם שני אנשי אקדמיה. וגם איש נציגות של מה שנקרא הארגונים הירוקים. ולא שישה נציגים של הקרן הקיימת. והיינו מגיעים ל-15 איש, מה קרה? 
+
+
+ 17. 
+
+
+ או 17 איש. אין גופים של 15, 17 איש, שמתפקדים כדין ובאופן מסודר? 
+
+
+ עוד דקה תספיק לך? 
+
+
+ עוד דקה תספיק לי. אני רוצה עוד הערה אחרונה, ובזה אני מסיים, בעניין הקרן הקיימת. נושא הקרן הקיימת הוא לא חלק מהדיון פה לכאורה, אבל הוא כן חלק מהדיון. אמרתי את דעתי ואני חוזר ואומר אותה – – – 
+
+
+ הקרן הקיימת לישראל. 
+
+
+ הקרן הקיימת לישראל. פה אין לי בעיה להוסיף את המלה ישראל, למרות שאני קורא לאדמות אדמות המדינה ולא אדמות ישראל. אין לי בעיה. 
+
+
+אדמות מדינת ישראל. 
+
+
+ אני מוכן לקבל את התיקון שלך, אדמות מדינת ישראל – עכשיו אני רוצה להגיד פה – אם תסכים שנעסוק באדמות הלאום בהקשרים אחרים. אם זה אדמות מדינת ישראל, אין לי בעיה, אבל לא אדמות הלאום. דיברתי על זה בראשית דברי ואתה לא היית פה, אני לא רוצה לחזור על זה עכשיו. 
+
+
+אבל לא הזכרת ישראל. 
+
+
+ אני מבקש לאפשר לדובר לסיים. 
+
+
+ לא שלא הזכרתי ישראל, יש פה הסתייגות שלנו שאומרת: הרשות תיקרא רשות אדמות המדינה. ואם חבר הכנסת אורלב יציע רשות אדמות מדינת ישראל, אני מוכן לקבל את זה. לא במקרה כתוב פה אדמות ישראל, כי ממשיכים את האתוס של אדמות הלאום שיש לו בשנת 2010 משמעות שונה מאשר בשנת 1910, ואפילו משנת 1947. ומי שלא עושה את ההבחנה הזאת, משתמש בנושא הזה למטרות אחרות שאני לא חלק מהן. 
+
+
+ חוק מקרקעי ישראל הוא לא חוק של – – – 
+
+
+ חוק מקרקעי ישראל, צריך לשנות אותו. 
+
+
+ תודה לחבר הכנסת חיים אורון.
+
+
+
+
+ הודעה למזכיר הכנסת, ומייד יעלה חבר הכנסת חנא סוייד, ואחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. 
+
+
+ ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – 
+
+ לוח תיקונים מס' 2 להצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון מס' 7), התשס"ט–2009. 
+
+לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 60), התשס"ט–2009, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון. תודה. 
+
+ תודה. 
+
+
+
+
+ חבר הכנסת חנא סוייד. לרשותך עשר דקות. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, בראשית דברי אני חייב להגיד שאני חצוי מבחינת התמיכה או ההתנגדות לרפורמה הזאת. הבעתי את דעתי במסגרת דיוני הוועדה ואני אגיד שבשורה התחתונה אני מתנגד בתוקף לרפורמה המוצעת כאן. אבל אני אגיד ממה נובע הקונפליקט בתוכי סביב העניין הזה. כאן מדובר בשינוי של מינהל מקרקעי ישראל וכל המדיניות הקרקעית הנוהגת בישראל מלפני הרבה שנים. השינוי הזה הוא שינוי שהוא בעייתי. זה לא אומר שהמשטר הקיים והמדיניות הקרקעית הקיימת הם לרוחי. אני חושב שעיקר הבעיות ועיקר העוול שנעשה לאוכלוסייה הערבית במדינת ישראל, נעשה דווקא בתחום של המקרקעין, שמינהל מקרקעי ישראל היה אחראי עליו. כלומר, באופן טב��י הייתי צריך להסכים לכל שינוי במצב הנוכחי, אבל העניין הוא ששינוי כזה אי-אפשר להסכים לו, ואני אפרט למה. 
+
+כמובן, מדובר ברפורמה הזאת באיזשהו הסדר כולל או מסגרת כללית לעסקה הגדולה ביותר שנעשתה אי-פעם בישראל. אם אנחנו מדברים על שטח של 800,000 דונם או מיליון דונם, כפי שמדברים כאן, אף-על-פי שאני לא רואה את המספרים האלה בגוף החוק, אנחנו מדברים על שטח כל כך גדול. אם נעשה חשבון פשוט, שלפיו מחיר של דונם הוא 50,000 דולר בממוצע – אנחנו מדברים על קרקע עירונית, הקרקע היקרה ביותר במדינת ישראל – אנחנו מדברים על 50 מיליארד דולר. אני לא מכיר עסקה אחת שנעשתה במדינת ישראל בהיקף הזה ובעלות הזאת. וכאן אנחנו רוצים להעביר את הסכם המסגרת הזה בצורה של רפורמה, בצורה כל כך מהירה, מבלי ללמוד עד לפרטי הפרטים את הרפורמה הזאת. 
+
+
+ מאיפה הגעת ל-50 מיליארד דולר?
+
+
+ 50,000 דולר לדונם בממוצע כפול מיליון דונם. זה 50 מיליארד דולר. 
+
+
+ מאיפה המיליון דונם? איך הגעת למיליון דונם?
+
+ מדברים על 800,000 עד מיליון דונם. 
+
+
+ – – – 800.
+
+
+ אוקיי. אז 40 מיליארד דולר. זה מספק אותך?
+
+
+ עשית להם הנחה. 
+
+
+ בסדר, אני רוצה לעשות הנחות. כמובן, מי ששומע אותי בתל-אביב אומר: מה הוא מדבר על 50,000 דולר. אנחנו מדברים על עסקה שהיא בעשרות מיליארדים. 
+
+
+ – – – 
+
+
+ אתה יודע מה, אני רוצה להעריך את זה בטריליון דולר. אני רוצה להעריך את זה בטריליון דולר. תעשה חישוב נכון, יש לך כלים לעשות את זה, זה יגיע בסופו של דבר לטריליון דולר. טריליון דולר. לא עושים הסכם מסגרת בשביל טריליון דולר ב-100 יום. אי-אפשר לעשות את הדבר הזה. בכל אופן, כך אני טוען.
+
+
+ אנחנו צפויים לקבל הכנסות של טריליון דולר?
+
+
+לא. לא, זו הנקודה. המדינה כבר נתנה – אני מדבר על הערך של העסקה הזאת. נכון שהמדינה נתנה קרקע באפס – – – 
+
+ היא מכרה מזמן את הקרקע. 
+
+
+ זה חלק מהבעיה. אתה לא שמעת אותי בהתחלה, הרי זו הבעיה העיקרית, שמישהו הולך לצפון, לגליל, והוא מקבל מהמדינה קרקע במחיר אפס, כאשר הדונם שם עולה 200,000 ו-300,000 וחצי מיליון דולר. 
+
+
+ אבל זה לא קשור לרפורמה. 
+
+
+ זה לא קשור, אבל אתה נותן לו את זה. הרפורמה מאפשרת לך. כל עוד הבעלות על הקרקע היא בידך, אתה הבעלים. אבל אם אתה מוסר את הבעלות, אז זהו, זה הופך לנכס בשוק החופשי. זה מה שאני אומר, ואתה יודע את זה טוב מאוד, כמוני, לא פחות. 
+
+אדוני היושב-ראש, אני מקווה שאתה תחשיב את הזמן הזה של הוויכוחים. 
+
+
+ מאחר שהדו-שיח היה ענייני, לא הפסקתי, ולכן אני אוסיף את הזמן הזה. 
+
+
+ אני רוצה לומר גם שליבת הרפורמה המוצעת היא העניין של שינוי משטר הבעלות. זה העברת הבעלות של אדמות המדינה. כל העניין הזה של השינוי המבני – שינוי גרנדיוזי, מחליפים מינהל ברשות. תראו איזה שינוי גרנדיוזי, איזה שינוי מהותי עושים כאן. 
+
+ ויותר מזה, וזה באמת מצחיק וזה ציני, הקברניטים של הרפורמה הזאת, או חלק מהם, הם האנשים שניהלו את המינהל, כאשר בעצם הטענה היא שצריך לשנות כי יש ביורוקרטיה במינהל. כלומר, אותם אנשים שהיו אחראים לבעיה, הם אמונים עכשיו על בניית – כאילו מסגרת חדשה למדיניות הקרקעית במדינת ישראל. אם זה לא גורם לאנשים לבכות, זה ציני לחלוטין. אותם אנשים עמדו שם כאילו לא שייכים לעניין, כאילו שהם לא חלק מהבעיה, כאשר הם בעצמם יצרו את הבעיה הזאת של המבנה הביורוקרטי, המבנה הקשה, שקשה לאזרחים להסתדר אתו. 
+
+דיברו הרבה על העניין של סגירת מרפסת. חבר'ה, סגירת מרפסת זה לא במינהל מקרקעי ישראל אלא ברשויות התכנון והבנייה. אילו הביאו רפורמה בחוק התכנון והבנייה, הייתי הראשון שמוכן לחשוב על זה באופן אובייקטיבי ורציונלי וענייני והייתי תומך בזה, אבל זה לא העניין לחלוטין. זה לא העניין. 
+
+
+ בשפה אחרת זה נקרא פופוליזם זול.
+
+
+ פופוליזם זול זה להיתפס לעניין. 
+
+ חברי הכנסת, לא להפריע לדובר. 
+
+
+ – – – 
+
+
+ חבר הכנסת והבה, נא לא להפריע לדובר. 
+
+
+ – – – 
+
+
+ חבר הכנסת שאמה, אתה מפריע לדובר, ואחר כך אני צריך להוסיף לו זמן. 
+
+
+ כשרוצים להוסיף מרפסת מקורה לבית צמוד-קרקע, צריך לשלם כסף למינהל ואת החתימה שלו? 
+
+
+ לא, לא תמיד. לא תמיד. אתה יודע שלא תמיד. אתה יודע שאין כבר דמי היתר וכבר לא גובים את זה. אי-אפשר למכור לאנשים שקרים. זה לא נכון, פשוט מאוד. אולי בחלק מהמקרים כן, אבל ברוב המקרים כבר לא. 
+
+
+ העניין הוא כזה – – – מה כל ההטעיה כאן, כבר היום אדם יכול לבוא למינהל ולעשות היוון של האדמה שלו, ואז הוא מסיים את כל החלק עם המינהל. 
+
+
+ זה מה שרציתי להגיד. 
+
+
+ אז מה נשאר במינהל?
+
+
+ אבל זו לא שאלה בכלל. 
+
+
+ מה נשאר לך ברפורמה? מה נשאר לך ברפורמה? הרי כאן מדובר על כך שמביאים רפורמה גדולה, כאשר הפתרון ישנו. יש מספיק חוקים בשביל להעביר בעלות של דירות, במיוחד בבנייה רוויה. אז מה החידוש כאן, אני לא מבין.
+
+אני מדבר גם על המבנה של מועצת מקרקעי ישראל. אמרו 11 חברים, אחר כך 12 ואחר כך 13 חברים. אני רוצה להגיד לכם שמועצה שצריכה להתוות מדיניות מקרקעין במדינה, אני חושב שהיא צריכה להיות ייצוגית יותר מההרכב המוצע כאן. מוצע הרכב מצומצם מאוד, שבעיקרו הוא מטעם הממשלה, כלומר מועצת מקרקעין מטעם. דיברו על יעילות. במועצה לא צריך לדבר יעילות, במועצה צריך לדבר על שונות, כדי שיהיה לך ייצוג מכל הסקטורים בארץ. 
+
+אני מזכיר כאן: ועדה מחוזית לתכנון ובנייה, יש בה 17 חברים. מחוז קטן, וזה בעצם היתרי בנייה וענייני תכנון – 17 חברים. מועצה ארצית לתכנון ובנייה – 31 חברים. אני לא מבין למה במועצת מקרקעי ישראל שחולשת על 93% משטח המדינה צריך רק 11 או אפילו 13 חברים. אני לא מבין למה.
+
+ אני מבין למה. אני מבין שזה בעצם על מנת ליצור מבנה מאוד דק ומאוד צר שיכול לקבל פקודות מלמעלה. זו הסיבה לכך, אין סיבה אחרת. לכן אני חושב שההרכב של המועצה המוצע ברפורמה הזו הוא הרכב כושל לחלוטין, הוא לא מייצג. הוא שולל את האפשרות שיהיה ייצוג של השלטון המקומי, של האקדמיה, של ארגוני חברה וסביבה, של האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל – כל אלו מחוץ להרכב של המועצה. אני מזכיר שהיתה החלטת בג"ץ בעניין הייצוג של האוכלוסייה הערבית, שעכשיו נפנפו אותו לחלוטין כאילו לא היה קיים ושלא יהיה ייצוג בשום פנים ואופן לאוכלוסייה הערבית למרות שהאוכלוסייה הערבית היא הבעלים של רוב הקרקעות במדינת ישראל במקור.
+
+אני מוסיף עוד דקה לכבודו.
+
+
+ אולי קצת יותר, כי ממש הפריעו לי. לא הפריעו, השתתפו בדיון אתי.
+
+אני רוצה להגיד שהרפורמה הזאת תיצור כאוס, תיצור דיסהרמוניה כללית בחוקים השייכים לתכנון ובנייה וקרקע במדינה. הסעיפים של הרפורמה הם בניגוד מוחלט לחוק התכנון והבנייה ולפסיקת בג"ץ בעניין השימוש והעתיד של אדמות שהופקעו מאזרחים. כי על-פי החוקים ששימשו להפקעת קרקעות על-ידי המדינה אוסרים על מכירת הקרקע. אוסרים. מאפשרים למדינה להשכיר את הקרקע, אבל לא למכור את הקרקע בשום פנים ואופן. גם פסיקת בג"ץ מדברת על המשך הזיקה ב��ן האזרח לבין הקרקע שלו עד שהמדינה תסיים את הצורך הציבורי שלמענו היא הפקיעה את הקרקע. עכשיו באה הצעת החוק הזו, הרפורמה הזו, ומנתקת את הקשר הזה. היא מנוגדת להחלטות בג"ץ בעניין הזה; היא בעצם עושקת את בעלי הקרקע שמשתמשים בקרקע, כמו בנגב, אדמות שנמצאות בתהליכי הסדר. הרפורמה הזו מאפשרת למדינה למכור אותן על אפם ועל חמתם של האנשים שטוענים לבעלות, שהם הבעלים המנהגיים, ההיסטוריים של הקרקע; היא בעצם עושקת את הנפקדים – אם הם נוכחים או לא נוכחים – את הפליטים; אנשים שיש להם מיליונים של אדמות שעכשיו הן בידי הממשלה. 
+
+יש הבדל גדול בין שאתה מפריט את הקרקע ונותן אותה למשה ולנסים ויוצר אחר כך מלחמות בין אנשים, מלחמת אזרחים – לבין מדינה שמחזיקה בקרקע כנאמן, ולציבור, לאזרח, יש מה להתווכח עם המדינה ולהגיע להסדרים בסופו של דבר.
+
+
+ תודה.
+
+
+ אני רק מסיים ואומר שהקטע המביש האחר ברפורמה הזו או במעטפת של הרפורמה הזו זה ההסכם שהוצע עם קרן קיימת לישראל. לקרן קיימת לישראל הוצע להעביר קרקעות או לעשות עסקת חליפין עם המדינה כאשר הקרן הקיימת מוסרת קרקעות במרכז המדינה ומקבלת שטחים נרחבים של קרקע בנגב או בגליל. כמובן, קרן קיימת לישראל לא מסכימה לרפורמה הזו, והיא שוללת אותה מכול וכול. היא לא מסכימה להעברת בעלות, והממשלה נכנעה לקרן קיימת לישראל בנקודה הזו. קרן קיימת לישראל תקבל אדמות בנגב או בגליל – איפה שיש ריכוזים, איפה שיש ביקוש, בדיוק ובמיוחד עבור האוכלוסייה הערבית. לכן בסופו של תהליך הרפורמה הזו תחנוק את היישובים הערביים ואת האזרחים הערבים, ולכן היא לא ראויה, ואנחנו נצביע נגדה וננסה להכשיל אותה.
+
+ תודה לחבר הכנסת חנא סוייד. יעלה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב. לרשותך, חבר הכנסת זחאלקה, חמש דקות.
+
+
+ כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני לא אתייחס לפרטי החוק, אלא לשאלות עקרוניות. אני גם אחרוג ממנהגי ולא אדבר רק בשמי ואפילו לא בשם סיעתי, אלא בשם כלל הציבור הערבי. אני אקרא מכתב שנשלח בידי יושב-ראש ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי ליושב-ראש הכנסת מר ראובן ריבלין, לכלל חברי הכנסת – –
+
+
+ – – –
+
+
+ – – למר מנחם מזוז, היועץ המשפטי לממשלה, ולמר ירון ביבי, מנהל מינהל מקרקעי ישראל: "שלום רב. הצעת החוק פוגעת קשות בזכויות חוקתיות של האוכלוסייה הערבית בישראל, פוגעת בזכויות הפליטים הפלסטינים ומנוגדת היא למשפט הבין-לאומי ההומניטרי החל על הפליטים הפלסטינים ורכושם. כמו כן, הסכם חילופי הקרקעות בין המדינה והמינהל אשר בא בעקבות הצעת החוק" – צריך להיות "קרן קיימת", בין המדינה לקרן קיימת – "אשר בא בעקבות הצעת החוק מנוגד הוא לעקרונות היסוד של השיטה המשפטית, ויש בו הפרה בוטה של זכויות יסוד, כפי שאלה באו לידי ביטוי בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ובפסיקה העליונה. הדבר נוגד את המשפט הבין-לאומי והתחייבויות ישראל על-פי האמנה בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות והאמנה בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות. על כן הינכם מתבקשים בזאת שלא לאשרה ולפעול לביטולה באופן מיידי". בכבוד רב, מוחמד זידאן, יושב-ראש ועדת המעקב העליונה לענייני הציבור הערבי.
+
+מכתבים ומסמכים ברוח זו נשלחו על-ידי ארגונים רבים המייצגים את הציבור הערבי, כלל המפלגות הערביות, וועדת המעקב העליונה מייצגת את כלל הציבור הערבי וזו עמדה רשמית של הציבור הערבי.
+
+ אני רוצה להוסיף כמה נקודות שסוכמו על-ידי הנהגת הציבור הערבי בישיבות שונות ובנאומים שנישאו ובמכתבים שנשלחו: 1. אנו מתנגדים לחוק וכופרים בלגיטימיות שלו; 2. אין אנו מכירים בלגיטימיות של הפקעת האדמות של האזרחים הערבים; 3. כל עסקה של מכירת נכסים אלה היא מבחינתנו בטלה מן היסוד, ואין היא מבטלת את זכותנו לדרוש חזרה נכסים שהופקעו מאתנו; 4. אנו דורשים את פירוק הקרן הקיימת וביטול העברת אדמות אליה. כל העברה כזאת אינה לגיטימית; 5. אנו מתנגדים למכירת נכסי הפליטים הפלסטינים. נכסים אלה הם נכסים של פליטי מלחמה ומכירתם מנוגדת לחוק הבין-לאומי ולהחלטות האו"ם; 6. בכל הסדר פוליטי עתידי אנו לא מכירים בתוקף של מכירת נכסי הפליטים והאזרחים הערבים; 7. החלטות השוללות זכויות יסוד של בני-אדם הן אנטי-דמוקרטיות במהותן ומשוללות כל לגיטימיות ללא קשר לפרוצדורה של הצבעה זו או אחרת; 8. אנו מתנגדים וכופרים בתקפותו של חוק זה על אדמות הגולן ונכסים של הפלסטינים בירושלים המזרחית. אזורים אלה מוכרים על-ידי האו"ם וכל אומות העולם כשטחים כבושים שחל עליהם החוק הבין-לאומי ולא החוק הישראלי. תודה רבה.
+
+ תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. יעלה חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חבר הכנסת עתניאל שנלר.
+
+
+ ואם הוא לא נמצא?
+
+
+ חבר הכנסת איתן כבל. לרשותך, חבר הכנסת זאב, שבע דקות. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מעניין מאוד, יש פה איזה מצב שהאופוזיציה מקיר אל קיר נהפכו להיות כולם חסידי ארץ-ישראל, וכולם מתנגדים להפרטה. 
+
+ קודם כול, צריך להבין את הצד הערבי, למה הוא מתנגד. הערבים מתנגדים כי הם אומרים: זאת מדינה פלסטינית, ואיך אפשר למכור את פלסטין ליהודים. זאת אומרת, גם הבית שלי ושלך, היושב-ראש, זה פלסטין. 
+
+תשמעו מה קורה. למה הם צריכים הפרטה? לכו תראו את הבדואים בנגב, אדוני היושב-ראש, איך הם כובשים את האדמות. קודם כול, הם בסך הכול רועי עזים וגם גדיים, וכאשר הגדיים נעשים תיישים הם נהפכים להיות גם בעלים. בשביל מה לקנות? בשביל מה להתמודד? הכול בחינם, הכול מופקר. 
+
+ אחמד טיבי כל כך דואג להפרטה, כל כך אכפת לו על שמירת מדינת ישראל, על הקרקעות של מדינת ישראל, ואתה, איתן כבל, אתה מתחבר לאחמד טיבי?
+
+
+ למה אתה משמיץ אותי?
+
+ אני לא משמיץ אותך, זו אולי זכות בשבילך להיות חבר לאחמד טיבי – –
+
+
+ למה אתה משמיץ?
+
+
+– – אבל – – – חברו יחדיו.
+
+
+אני מכחיש.
+
+
+ אלה הזרזיר והעורב. איך יכול להיות?
+
+
+מי הזרזיר ומי העורב?
+
+
+ זה לא משנה, אבל שניכם ביחד. 
+
+אותם החברים, אכפת להם מיהודה ושומרון? מפרקים יישובים. אכפת למישהו? הלוא קדימה הובילה את המהלך המדיני להחזיר את מדינת ישראל, את יהודה ושומרון, גם לא צריך משא-ומתן. נסיגה חד-צדדית. אנחנו התנגדנו להחזיר את עזה. 
+
+
+ואתם הייתם באופוזיציה?
+
+
+ כשהחזירו את גוש-קטיף אנחנו לא היינו בממשלה.
+
+
+ אנחנו היינו מהמובילים של המאבק הזה, וגם לא ניתן לביבי להוביל מהלך שכזה.
+
+
+מי זה ביבי בשבילך? ביבי זה ראש הממשלה.
+
+
+ ראש הממשלה, ודאי.
+
+
+אני שומר על כבודו.
+
+
+ זו לא מילת גנאי, עם כל הכבוד לך, גם כשאתה מתכוון לכך.
+
+אדוני היושב-ראש, על מה מדברים בסך הכול? מדברים על מהלך ביורוקרטי שהיה מאוד מסורבל, וכולנו יודעים. כל מי שיש לו קרקע או בית של מינהל מקרקעי ישראל, מבין שכאשר צריך להגיש תוספת בנייה, אתה צריך ללכת למינהל, להכין תוכניות, וכאשר ועדת התכנון ברשות המקומית לא מאשרת, אתה צריך לשנות תוכנית, שוב לחזור למינהל. אני מכיר את זה על בשרי, אני יודע את זה מעצמי, איזו טלטלה ואיזו טרטרת יש כאן כדי לאשר איזו תוכנית. 
+
+ אם אנחנו באמת צריכים לדאוג, אדוני היושב-ראש, צריך לדאוג מה קורה בלוד, מה קורה בעכו, מה קורה בערי ישראל עיר אחרי עיר – היא כבר לא יהודית. מרכז הארץ. מה זה משנה כל כך אם זה בבעלות או בחכירה ל-49 ועוד 49 ועוד 49 ועוד 49, שאין לו סוף. מה ההבדל?
+
+וכאשר מדברים על דמי היוון, צריך לזכור שדמי היוון מוגבלים ל-91%, ובגלל ה-9% הנותרים המינהל ממשיך להיות בעלים, אבל בפועל אנחנו רואים שהכול מופקר, ואין הבדל אם המינהל הבעלים או כאילו הם הבעלים.
+
+אני רוצה לומר דבר נוסף, והוא מאוד חשוב. מהכתבה שהיום ראיתי, על-פי נתוני משרד המשפטים – – –
+
+
+ ראית או קראת?
+
+
+ קראתי וראיתי את הכתבה. אני גם רואה וגם קורא, אם אתה שומע.
+
+
+הוא רוצה להפריע לך.
+
+
+ אני יודע.
+
+
+ חס וחלילה, אני ונסים – – –
+
+
+יש 306 בקשות של יהודים ישראלים שבחרו להתאסלם במהלך 2005–2007. יש 306, מתוכם כמעט 250 – ראיתי גם את התגובה שלך, אורי – הם לא אומרים מי מתאסלם, האם זכרים או נקבות, האם מדובר בבנות ישראל או בבני ישראל. הנתון הזה לא מופיע בעיתון. ואני אומר לך, למעלה מ-90%, אין לי ספק, שמדובר בבנות ישראליות שבויות חרב על-ידי אותם בחורים שמכניסים אותן לכפרים ולא נותנים להן לצאת בחזרה הביתה. אז כשבא אריה אלדד – ואני מאוד מכבד אותו, את הפרופסור הנכבד שלנו – ואומר שהוא קיבל מאביו שיש דם, אדם ואדמה, אז האדם קודם לאדמה, בהחלט, ואותן השבויות האלה, אם אנחנו רוצים מדינה יהודית, אנחנו צריכים לשמור על הערכים היהודיים שלנו. 
+
+ וכאשר אומרים "והארץ לא תימכר לצמיתות", אני אומר לך, חבר הכנסת אורי, שקודם כול פסק מרן רבי עובדיה יוסף שמדובר על שנת היובל. ממה נפשך? אם היא לא תימכר, אז המכירה אינה מכירה, אז מה אכפת לך שהמדינה גם תקבל בינתיים כסף. הרי בעזרת השם, כשהמשיח יבוא, המכירה הזאת באופן אוטומטי מתבטלת, והמכירה של מינהל מקרקעי ישראל לא תעזור להם שום דבר – –
+
+
+כשהמשיח יבוא גם – – –
+
+
+ – – אז בינתיים שיהיה קצת כסף בקופת המדינה, לא יקרה שום דבר.
+
+ואני קצת סומך על השר אטיאס, ועל זה דיברתי אתו כמה פעמים. המועצה הזאת זה לא מועצה שהיא לא מקצועית, היא סופר-מקצועית.
+
+
+ השאלה מה מקצועי.
+
+
+ רגע, אני אגיד לך.
+
+
+ אני מוסיף עוד דקה.
+
+
+ והדבר החשוב ביותר שניצב מול עיניו של השר זה בדיוק למנוע את אותם חששות שיש לי ולך ביחד, שהאדמות האלה לא ילכו לידיים זרות, לא לידיים של סעודיה ולא של אף מדינה זרה.
+
+
+ זה גם היום.
+
+
+על השר אטיאס אנחנו כולנו סומכים – –
+
+ אני מבקש לא להפריע לדובר, כי הוא כבר סיים את זמנו.
+
+
+– – השאלה מה יהיה אם יהיה שר לא מש"ס, ממפלגה אחרת, שאי-אפשר לסמוך עליה – מה יהיה אז?
+
+
+אני רוצה לומר לך: הקביעה תתבצע היום, הקריטריונים ייקבעו בחודשים הקרובים, ואין מקום לשנות. אין מקום לשנות. ואם יש מקום לשנות, אני אומר לך, איתן, תאמין לי שאני ואתה נביא חקיקה בשנה הבאה ונבטל את הצעת החוק הקיימת היום אם אנחנו נראה באמת שזה הולך בצורה שלילית, אם אני ואתה לא נהיה שבעי רצון. ניתן לשנות חקיקה. תראה כמה חוקי-יסוד פה, בכנסת ישראל, שינינו אני ואתה, והיינו שותפים להצבעה.
+
+
+תוכל לשנות מכירה?
+
+
+ פעם החלטנו שצריך רק 18 שרים, פעם 30, פעם 26 – הכול לפי העניין.
+
+
+ תקשיב.
+
+
+ לא תוכל לשנות מכירה.
+
+
+ רבותי, לא להפריע לדובר, הוא כבר סיים את זמנו.
+
+ לא, זה היה על הדקה שלך.
+
+ גם הדקה נסתיימה.
+
+
+ עכשיו אני רוצה לדבר רק לגופו של – – –
+
+
+ חבר הכנסת זאב, נתתי עוד דקה. אני נותן עוד – – –
+
+ לא, לא, עד עכשיו דיברתי רק דברי מוסר, אדוני. אני רוצה להתייחס להסתייגויות שלי שהן מאוד-מאוד חשובות, ושזה יירשם בפרוטוקול עכשיו.
+
+
+ זה היה המבוא.
+
+
+ אני יודע שזה מוצא חן בעיניכם, אבל זמן הוא זמן.
+
+
+ אני רוצה, אדוני, להתייחס לעניין של ההסתייגות שלי.
+
+
+ דקה אני נותן. עוד דקה. דקה אחרונה.
+
+
+בהגדרה של "תעסוקה" המוצעת, במקום "או מלונאות" יבוא "מלונאות או מוסדות חינוך ותרבות המוכרים על-ידי המדינה". לא יכול להיות שתהיה בעלות לאנשים פרטיים ולמוסדות חינוך. ואמרתי "מוכרים על-ידי המדינה", כדי שלא יהיה מצב שיימכרו כאן מוסדות, הייתי אומר אולי כנסיות, או מקומות שאני ואתה לא היינו רוצים שיגיעו לידיים זרות. ולכן אמרתי: מוסדות חינוך ותרבות שמוכרים על-ידי משרד החינוך ומדינת ישראל. דבר נוסף – – –
+ לסיים בבקשה.
+ אני ממש מסיים. אני חושב שהוא הדין לגבי הרשויות המקומיות. אם יש דמי היוון בין קק"ל למינהל, זה צריך לחול גם לגבי הרשויות המקומיות כי יש החלפת שטחים. ודבר נוסף – – –
+
+ תודה, חבר הכנסת זאב.
+
+ אני כבר מסיים. כאשר ההצעה המקורית היא על 800,000 דונם, אני וחברת הכנסת שלי יחימוביץ הצענו להגביל את זה ל-400,000. אני חושב שאפשר בעתיד להרחיב את המספר הזה, אם אכן ניווכח שאין טעויות בדרך. 
+
+ תודה לחבר הכנסת נסים זאב. יעלה חבר הכנסת עתניאל שנלר, אחריו – חבר הכנסת איתן כבל, ואחריו – חבר הכנסת זבולון אורלב. לרשותך 27 דקות. 
+
+ לא בהכרח. לא בהכרח נמלא את הכול. נדבר לעניין, בקיצור. 
+
+אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני באתי לדבר על הסתייגויות, כי על זה הדיון. הבאתי את ספר ההסתייגויות, וישנן כאן לא מעט הסתייגויות, ואציין שלוש מהן. 
+
+ראשית, באופן כללי. החוק הוא חוק טוב. החוק בא להקל. החוק בא לסלק ביורוקרטיה; מי מאתנו לא רוצה את זה? כולנו רוצים. החוק טוב, אתם יודעים למה? בין השאר משום שהוא לא חוק של מפלגה דהיום, הוא חוק שהחלו לחוקק אותו מקדמת דנא, עם ועדות שונות. 
+
+החוק הזה הוא חוק טוב משום שאני רואה בספסלים האלה את השר לשעבר רוני בר-און, וזאב בוים, ומאיר שטרית, ואחרים שעסקו בחוק. ואני רואה כאן היום, בספסלים האלה, שרים שעוסקים בחוק, ואני רואה את חבר הכנסת נסים זאב, שדואג שתהיה פחות ביורוקרטיה, הוא בוודאי צודק. 
+
+ולכן, חברי חברי הכנסת, אינני בא בשם האופוזיציה לומר שהחוק לא טוב. החוק ראוי. אבל גם בדבר שהוא טוב יש פגמים לעתים, וכל שאני מנסה לבוא ולומר, בלשון "הציבי לך ציונים", להראות מה הפגמים שנפלו בניסיון לחוקק חוק טוב.
+
+ולכן, אתייחס לשלוש נקודות בחוק הזה. אחת ההסתייגויות שלי נוגעת למטרות רשות מקרקעי ישראל. אתם יודעים, זו לא הרשות כשלעצמה. הרשות הזאת נוגעת לא רק במקרקעין. היא נוגעת במקרקעין כמנוף למימוש יעדים לאומיים של המדינה הזאת, ואי-אפשר לעשות חוק טכני שנוגע בדבר הכל-כך בסיסי, כל כך עמוק, של קרקע המדינה. ולכן הצעתי הצעה פשוטה: בואו נגדיר את המטרות הלאומיות שהחוק צריך לקחת אותן על גביו, והגדרתי זאת כך. מטרות הרשות: שמירה על מקרקעי מדינת ישראל – ושמעתי את חיים אורון אומר את הדברים, ואני מזדהה עם העניין – שמירה על מקרקעי מדינת ישראל כמשאב לטובת הציבור, הסביבה והדורות הבאים. 
+
+ והסעיף השני: הקצאת קרקעות למטרות לאומיות ומטרות שתוגדרנה על-פי החלטת ממשלה. ולזה התנגדו. מדוע? מדוע להתנגד למטרות שהממשלה תחליט? שהעם יחליט? טוב, אז אולי, משום שאני לא בדיוק בקואליציה, הם לא רצו לשמוע את ההערה שהם מסכימים לה. 
+
+אז עברתי להסתייגות השנייה, אמרתי: אולי בלי כותרות יגיעו לאותו דבר, וניסיתי לטעון שגם במועצה עצמה או ברשות עצמה, במועצה, מעבר למי שנדרש בחוק, לא יהיו רק 13, אלא 14 חברים. הוספתי עוד חבר, הי"ד החזקה – 14. ומיהו העוד חבר? אמרתי שהחבר – ואני אקריא מה ביקשתי להוסיף. ביקשתי להוסיף: "נציג מבין הגופים הציבוריים שעניינם בשמירת איכות הסביבה; בפסקה זו, 'הגופים הציבוריים שעניינם בשמירת איכות הסביבה' – הגופים המפורטים בחלק א' בתוספת לחוק ייצוג גופים ציבוריים שעניינם בשמירת איכות הסביבה", וכו' וכו'. 
+
+מה אמרתי? אמרתי בהצעה הזאת – הרי זה משאב לאומי. הוא משאב כמו המים, כמו החשמל, כמו כל דבר, כמו התקשורת, קווי התקשורת. הוא משאב. אמרתי: בואו נשמור באמצעות נציג שזה עיקר עניינו – לשמור על איכות הסביבה ולדעת שלא אינטרס כלכלי יקלקל, שלא בעל אינטרסים יכתיב את אורח חיינו בדור הבא. מה, באמת אנחנו רוצים לראות שכונות ללא, למשל, שטח ירוק? או מזהמות? או תעשייה במקום לא לה? אז יגידו לי: כן, מה אתה מדבר, יש תוכניות ונדאג, יהיו תוכניות בניין, וכו'. זה נכון, זו טענה נכונה, אבל אם מלכתחילה אתה רושם בעלות על קרקע, על יזם, לפני גמר תכנון, הרי יכול להיות שהוא יעכב את הכול, ויכול להיות שהוא יזרז את הדברים, ויכול להיות שיעשה מהלכים שעיקרם שאיכות חיים לא תעמוד בסדר הראשון; שאיכות הכלכלה או איכות כיסו תהיה חשובה יותר. 
+
+אבל החוק טועה בעניין בעוד כמה היבטים. הוא למשל מאפשר למכור שטחי תעסוקה ושטחים ציבוריים, והחוק הזה מאפשר לעשות שימושים בקרקעות ללא – ללא – בקרה אמיתית. ויעמוד כאן השר, שר השיכון, שהוא יהיה אחראי על המועצה, הוא יעמוד בראשה, ויסביר לכולנו עד כמה הוא ידאג שלא יהיו הדברים כך. נו, באמת. וחוק מחוקקים לקדנציה? וחוק מחוקקים לשר? חוק מחוקקים – אתם יודעים למי? לתנועות הנוער הנפלאות, שפגשתי אותן נאבקות נגד החוק הזה. למה תנועות הנוער נאבקות? מה קרה? כי הם לא בגיל הזה שמסתכל "מה עשיתי". הם בגיל שרוצים להשפיע ולעשות, הם מדברים דרך העיניים של הילדים שלנו, דרך האישונים של הנכדים שלי. הם מדברים דרך המחשבה של הנינים שלי, שעוד לא נולדו. והם מבינים שלא עושים חוק לשר, יהיה אשר יהיה. 
+
+בנוסח ההצעה מדובר שיהיה אפשר למכור קרוב למיליון דונם בשלב זה. אחר כך, אתם יודעים מה, בעוד כמה שנים יהיה ככה בכנסת דיון קטן, הצעת חוק קטנה, והצעת החוק הקטנה הזאת תדבר על שינוי קטן. רק מספר קטן נשנה, וזה יהפוך להיות פתאום 2 מיליוני דונם. 
+
+עד היום נמכרו 60,000 דונם, אולי 80,000 דונם. מה לנו למהר? כל השנים, 60,000 דונם, אז עכשיו 800,000 דונם? מה קרה? מדוע לא נלך לאט-לאט, ונגדיל את זה, אולי, שמא ל-100,000 דונם, ואם נראה שהחוק ראוי – נחזור ונדון בו. למה צריכים לרוץ? לקחת מהר, למה? מישהו יעצור אותנו? כן. ההיגיון יעצור אותנו, הילדים יעצרו אותנו. אני עוד מעט אומר שההלכה היהודית עוצרת אותנו. 
+
+ ולכן, נדמה לי שכל מי שנתן את החוק הזה בידיהם של אנשים אשר האינטרס שלהם לקחת משאב לאומי ולנהל את התוכניות העתידיות של מדינת ישראל וילדינו – נדמה לי שבכך החוק פגום מאוד, ומותר יהיה לבוא ולבקש מהממשלה: עצרו רגע. שימו סייגים. אל תלכו כל כך רחוק. 
+
+ מחר, לפני שתבואו להצביע, תעשו שני טלפונים. ש��י טלפונים תעשו לפני מחר. טלפון אחד – תחפשו את סבא שלכם אם הוא עדיין חי. שאלו אותו: כשעלית לארץ, האם הסכמת שאדמת מולדת תימכר? האם כשאספת בקופת קרן קיימת לגאול את הקרקע, הסכמת שהכסף שלך יעבור ליזמים? תשאלו את סבא אם הוא עוד חי. ואם לא, עצמו עיניכם וחשבו מה היה אומר סבא כשעלה לארץ. אני יודע מה הסבים שלי אמרו, סבא שלי שעלה מאירופה מה הוא היה אומר על זה; כשסבתא שלי שברחה ממרוקו, מפס, למשפחת מונסנגו, עלתה לארץ-ישראל, לאדמת מולדת, איך היא הגיעה לאדמה הזו. וכשסבא רבא שלי ברח מעירק, חכם שהרבני, הגיע לארץ נישק את הארץ הזאת ואמר: זאת מולדתי, זאת ארצי – ומישהו ייתן למכור אותה. למי? לספסרים. אז מה ביקשתי? קצת זהירות, קצת כבוד להיסטוריה שלנו. קצת רספקט לילדים שלנו. הכול בצע כסף.
+
+טוב, לא קיבלו גם את הבקשה הקטנה הזאת – קצת להאט. עוד בקשה אחת קטנה ביקשתי, ואמרתי: טוב, החלטתם למכור, תמכרו. מה אני יכול לעשות? אני יכול נגד הממשלה? הרי היא עושה מה היא רוצה. יש רוב קואליציוני. אני רוצה לפתוח סוגריים ולומר לחברי חברי הכנסת: העולם עגול, העולם עגול מאוד. היום אתה מחוקק כך, מחר מישהו אחר יהיה בקואליציה, ואולי הוא יתקן את הדרוש תיקון. כמה זה יהיה עצוב כשאפשר למנוע את המצב הזה מלכתחילה. 
+
+ובאתי ואמרתי: אנחנו הולכים עכשיו לעסוק במכירה. בואו נראה מה המשמעות של המכירה. כולם מצטטים את התורה, אז אני לא אחדש כלום, הם תלמידי חכמים. קשה לי לחדש פסוקים מהתורה. נדמה לי שרק בשביל זה היה כדאי לחוקק את החוק, הרבה דברי תורה נאמרו במשכן כנסת ישראל. אבל אני דווקא רוצה לקחת עכשיו לא מהתורה ולא מהנביאים, אלא דווקא מפוסקי הלכה. אני רוצה להקריא מדברי הרמב"ם, הלכות שמיטה ויובלות, פרק י"א, הלכה א': "ארץ-ישראל המתחלקת לשבטים אינה נמכרת לצמיתות, שנאמר: והארץ לא תימכר לצמיתות". ומוסיף הרמב"ם ואומר: "ואם מכר לצמיתות, שניהם עוברים בלא תעשה, ואין מעשיהם מועילין אלא תחזור השדה לבעליה ביובל". טוב, אמר את זה הרמב"ם. אני לא יודע אם כולם יודעים. אבל נדמה לי שהוא בוודאי אחד מגדולי גדולי אדירי הפסיקה היהודית.
+
+אבל למה הוא אמר את זה שהכול נשאר בשבטים? כי המנהיגים טעו, או המנהיגים לא ידעו. הנה קראנו רק לפני שבוע שמשה רבנו, המנהיג הגדול שלא היה כמותו, בשאלת מקרקעין – לא ידע איך לפתור את הבעיה של בנות צלפחד; עניין של ירושה. ואפילו משה רבנו שאל את הקדוש-ברוך-הוא מה עושים, וקיבל תשובה. וקיבל תשובה שהקרקע תגיע לבנות צלפחד, ותחזור לבעליה, לשבטים. 
+
+אבל אולי הרמב"ם לא נוהג היום. אני לא יודע, אולי מישהו יגיד את זה. אבל "יורה דעה", ה"שולחן ערוך", כן נוהג היום? אז ננסה לקרוא בו ב"יורה דעה", הלכות עבודת כוכבים: "אין מוכרים להם בתים ושדות בארץ-ישראל. אבל משכירים להם בתים, ולא שדות, ובסוריא מוכרים בתים" וכו' וכו'. אומר לנו גם ה"יורה דעה", "שולחן ערוך": אסור למכור קרקע – מה לעשות? אסור. אומרים שמצוות יובלות לא נוהגת היום. זה נכון. אתם יודעים שאחרי חורבן בית ראשון או שני – אני לא זוכר, ואני רוצה לדייק – התבלבלו בספירת השנים. התבלבלו השנים. ולמה התבלבלו השנים? כי לא קיימו שמיטה ויובל, כי היא לא נהגה. וכי אנחנו לא נוהגים היום לספור את השנים לפי שנות השמיטה? ואם יובל לא קיים היום, כנסת ישראל תחוקק חוק בגלל שלא קיים היום? ונגיד גם הערב – ונגיד גם הערב שאנחנו מצפים לגאולה היום, מחר בבוקר, אבל זה לא נוהג? איך אפשר ליישר את הדבר הזה? זה לא עובד.
+
+טוב, אולי גם בזה טעיתי. אז אני רוצה לפנות לספסלי – איך קוראים לספסלים הריקים שמה? יהדות התורה. ובכן, רבי יצחק יעקב וייס – – – 
+
+
+ מה עם הספסלים האלו?
+
+
+ אה, אני אגיע גם לשם. אני עובר על כולם. 
+
+רבי יצחק יעקב וייס, באמת אחד מהרבנים הגדולים, נולד בפולין ב-1902, היה מנהל ישיבה במונקאטש בהונגריה. הוא היה בסוף אב- בית-דין במנצ'סטר. עלה לישראל, התיישב בירושלים, וכיהן כאב-בית-דין לעדה החרדית.
+
+
+ מונקאטש זה לא ברומניה?
+
+
+  לא, מונקאטש בהונגריה. התיישב בירושלים, והיה אב-בית-דין לעדה החרדית. ואני קורא בשאלות ותשובות, "מנחת יצחק", חלק י', סימן קד: "דכל אחד ואחד מישראל יש לו ד' אמות בארץ הקודש – או בארץ ישראל – דקרקע אינה נגזלת". וסיים: "אשר כל אחד ואחד מאתנו" – תראו איזה משפט חמור הוא אומר, אני רוצה להזכיר לנו מתי זה נכתב – "ברור שהשלטון החילוני השתלטו כעת על ארץ הקודש, אין להם ולהנגררים אתם שום סמכות על ארץ-ישראל יותר מכל אחד ואחד מאתנו", אפילו לגבי יהודים בחוץ-ארץ. אני לא מקבל את דבריו. כנסת ישראל בעיני – זה שיא הגאולה שיכולה להיות. זה השלטון היהודי. בעיני זה אתחלתא דגאולה אמיתית. אבל אפילו לשיטתם של אלה שיושבים שם, מיהדות התורה, מדגל – הרי גם אם הם לא ציונים, נשיא בית-הדין הרבני של העדה החרדית אומר להם: סור מרע, סור מרע.
+
+טוב, אז יגידו לי: זה אשכנזים. הלכתי וראיתי מה כתב רק השבוע הרב עמאר, שוודאי וודאי הרב הראשי הראשון לציון – קטונתי אני, באמת מצטנע ולא רוצה לומר שום דבר, רק לצטט. ואמר השבוע הרב עמאר במכתב לחברת הכנסת יחימוביץ, וסליחה שאני מצטט את זה – זה פשוט חלק מהקונטקסט, אחרת הייתי משאיר לך לצטט.
+
+
+ רכוש הציבור מעכשיו.
+
+
+ "מצווה על כל איש בישראל ושבעתיים ראשי הציבור ומנהליו שיהיו זהירים במעשיהם, שלא תעבור מנחלתנו מידינו בהיסח הדעת או בקלות ראש חס וחלילה. הניסיון מלמד שבדברים האלה ראוי להתמתן, לחקור בשבע חקירות ודרישות מפי מומחים רבים, ולבחון כל דבר בדעה ובתבונה, ולהינצל מהפזיזות שהיא אם לחטאות רבות." מה ביקשנו? לאט, לאט, לאט. נלך אתכם. רק תעשו את זה נכון. אנחנו לא נגד. 
+
+ואני עוד הפעם נדרש, אולי לגדול הפוסקים בימינו – בעיני, גדול הפוסקים בימינו – לרב עובדיה. הוא אומר בשו"ת "יביע אומר", חלק ח' – שאלות ותשובות – "חושן משפט", סימן ב'. אומר הרב עובדיה – אני מצטט, אני לא אומר מה שאל שר מאן דהוא את כבוד הרב, כי אני לא יודע מה היה נוסח השאלה, ואינני יודע גם מה היה נוסח התשובה, כי לא הצליחו לקבל משהו בכתב, ובצדק הרב עובדיה יוסף – לעניות דעתי, קטונתי – לא הסכים לכתוב בכתב. אני נאלץ מטבע הדברים – הווי דן כל אדם לכף זכות – להאמין למה שנאמר. אבל זה לא מוכח. ואומר בשו"ת הנמצא לפני: "הנה הגאון החזון אי"ש", אומר הרב עובדיה יוסף, "העלה שיש איסור לא תעשה מן התורה של 'לא תחנם' במכירת קרקעות ארץ-ישראל – – – ושאין חילוק בין אם יש לגוי הקונה קרקע בארץ, או לא, בכל קרקע נוסף, בית או שדה שמוסרים לגוי" כך וכך, אני לא רוצה לעורר כאן ויכוח מיותר. ואפילו זה שמוכר הקרקע על-ידי שליח, ודאי ובוודאי שהוא אסור, והוא לא בסדר, והמוכר לא בסדר. וממשיך וכותב הרב עובדיה לגבי השאלה האם מותר למכור קרקע לאינו יהודי רק לשביעית, רק לשביעית. על זה יש לו תשובה ארוכה מאוד בשביל להתיר בצורה כזאת או אחרת וכו'. 
+
+טוב, אני לא רוצה להלאות יותר. עוד מעט יעלה לדבר ודאי חברי חבר הכנסת זבולון אורלב שקיבל תשובה בפסק הלכה מהרב מצגר – מאוד ארוך, מאוד יפה. ואני לא רוצה – את מי שיבוא אחריו, שוודאי ייתן את הדיון ההלכתי המאוד יפה, המאוד מפורט, של הרב רוזנפלד, ששלח דברי טעם, ודברי חכמה רבים מאוד. אני יודע שאמר לי כאן פעמיים כבר השר: "לא תחנם" – זה חן, או חינם או חנייה, ואני יודע שנאמר שיובל לא חל – דיברנו על זה עכשיו באריכות, ולא אחזור על הדברים.
+
+חברי חברי הכנסת, השלמתי עם רוע הגזירה שתהיה מכירה. אבל אז אמרתי, לשיטתכם – עמד כאן אתמול כמדומני שר השיכון, אחרי שאני דיברתי באי-אמון, והוא אמר: אני הולך להקים ועדה מאוד מאוד חזקה, שתסנן, תמיין ותדאג שהקרקע לא תימסר למי שלא חלה עליו, או שאין לו, זכות השבות. במלים אחרות, זה יוכל להימכר לכל אזרח ישראלי באשר הוא ולכל אחד מיהודי העולם, ומי שאיננו כזה לא יוכל לקבל את הקרקע. 
+
+ אמרתי לעצמי: אני יודע שבבית הזה אני נחשב – ואני גאה על כך – לאחד מגדולי התמימים. אבל השר? האם באמת השר האמין למה שאמר? ועדה – ודאי, הוועדה היום; אבל החוק הוא לא לקדנציה הזאת, חברים. הזכרתי לכם, החוק הוא לנכדים שלי. הוועדה תחזיק מעמד עד אז? אם היום יבוא מישהו שרשאי לקנות בדין ובצדק, יבוא היום אזרח ישראלי וישכיר את כל רחביה ואת העיר העברית הראשונה, תל-אביב, ואת הרחובות המרכזיים של העיר העברית הראשונה, שכבר לא כל כך תישאר עברית – וישכיר שם דירות למאות ואלפים שיבואו מכל העולם? אה, יש לי ועדת סינון. לא, זה בסדר. לא נורא. נרוויח כמה גרושים מכמה – הרי בקלות עוקפים את החוק הזה – לא אוכפים, עוקפים.
+
+והנה כי כן, לא רק עקפנו את החוק וכל אחד עושה כרצונו והקרקע לא תישאר בידי היהודים, ואז חבר הכנסת נסים זאב יעמוד כאן ויצעק, בצדק: לוקחים לנו את הקרקע, לוקחים את בנותינו, לוקחים את קהילתנו וכו'. ואני אצטרך, בספסל הזה, בצד הזה, שאני בעד השלום – ולמה אני בעד השלום ובעד פשרה? כי אני רוצה מדינה יהודית. זאת הסיבה שאני מסכים לשלום ולפשרה. כי אני רוצה אחדות בעם הזה ואני רוצה מדינה יהודית. אז אתם מגיעים משם? אתם מגיעים משם? מדברים על מדינה יהודית ונותנים להפוך אותה להרבה לאומים?
+
+חברי חברי הכנסת, אני רוצה לבשר לכם שבעוד עשר שנים – פחות חודש, כי בפגרה זה לא עובד – יהיה דיון בבג"ץ. הדיון בבג"ץ ידבר על הוועדות ששר השיכון רוצה היום להקים. הדיון בבג"ץ יבוא ויגיד: עם כל הכבוד לכנסת ישראל, מה זה ועדות מיון? יש חופש הקניין. יש חוק חופש הקניין. מי נתן לכם דבר כזה, לקחת למישהו חופש קניין? וואו, ואז מה עושים עם החוק? נזכרים עשר שנים – וואו, בואו ונשנה אותו. רגע, אבל כמה דונם כבר הלכו לנו לאיבוד? 2 מיליוני דונם? אולי 1.5 מיליון דונם? מדינה רב-לאומית? בשביל מה? בעבור חופן דולרים. אז באתי והצעתי לממשלה: קיבלתי מכירה, בעוונותי הרבים – – –
+
+
+ מדינה יהודית זה לא לפני חוק – – –
+ אני אומר: קיבלתי, מוכרים. בסדר. אמרתי: אבל בואו נשאיר לנו שסתום ביטחון קטן; סיר לחץ, צ'ופצ'יק למעלה, שסתום ביטחון – שאם באמת יעברו על החוק, ולא בתמימות, יעברו על החוק; או אם באמת הפרשנות המשפטית תהיה כמו שאני חושש שהיא תהיה, ניתן יהיה להפקיע חזרה את המקרקעין. זו לא הצעה רק שלי. קיבלתי כאן הצעה מאחד מארגוני הסביבה, והם אומרים: מוצע להוסיף סעיף נוסף לחוק מינהל מקרקעי ישראל, ולפיו הרשות מוסמכת לבטל הסכם שחתמה וכן לדרוש השבה של המקרקעין במקרה של הפרה משמעותית של ההסכם הפוגעת באינטרס הציבורי. נו, עזבו, זו לא הלכה. זה לא, אני-לא-יודע – אלה הארגונים הירוקים, אני מסיר את הכובע בפניהם. אני מסיר את הכובע בפני תנועות הנוער וכל אלה שרואים לעתיד. 
+
+ישבתי והצעתי תיקון קטן, ואמרתי: תיקון קטן – בחלק ההגדרות של החוק נוסיף הגדרה: בעלות יובל. הגדרתי: בעלות יובל הינה בעלות לכל דבר ועניין. אין פקידי מינהל מקרקעי ישראל יותר, הם לא קיימים. די, נגמר. בעלות, בעלות, לגמרי. להגיד עוד פעם? בעלות. בעלות מלאה לכל דבר ועניין – לתקופה של 49 שנה. אז יבוא חבר הכנסת זאב ויגיד: אחרי 49 שנה תיקח לו? לא – שבה מתחדשת אוטומטית הבעלות אחרי 49 שנה. אבל: נעשה שימוש בנכס שלא על-פי נוהל חוק זה ו/או הועברה הקרקע לבעלות יובל למי שאינו זכאי לכך – למשל לא יהודי שבא מחוץ-לארץ – ו/או פירש בית-המשפט כי הקרקע לא תישאר בידי הזכאים לה על-פי חוק זה, תפקיע המדינה בתום 49 שנה את זכויות הבעלות על המקרקעין ותבחן הקצאתה מחדש. ובכן, שסתום ביטחון. שאם, לא עלינו, יעשו נגד החוק, לא נאבד – שזה לא יהיה ייאוש בעלים. כי על-פי ההלכה, ייאוש בעלים – קני. אם הבעלים מתייאש, זה כבר לא שלו. בואו ולא נתייאש – שיהיה לנו עוד משהו קטן.
+
+ אני רוצה לסיים, כי הארכתי בדברי היום, ולפנות אליך, אדוני יושב-ראש הוועדה המיוחדת, חבר הכנסת שאמה: הרי יהודי שורשי מאוד אתה, אתה ומשפחתך. אתה פרלמנטר מעולה, אומנם חדש כאן, אבל באמת למופת. הארץ הזאת חשובה לך לא פחות ממה שהיא חשובה לי או לכל אחד אחר, היהדות חשובה בעיניך לא פחות ממה שהיא חשובה לי או לכל אחד אחר, והצד החברתי חשוב לך לא פחות. אני רוצה להציע ולומר כך: הרי מחר הכנסת תאשר את החוק ותדחה את ההסתייגויות. מטבע הדברים, זה שלטון, קואליציה, וזה חוקי, זה בסדר וזה מכובד, וזהו. אנחנו נישאר אחרי שנאמנו, והחוק יעבור בקריאה שנייה. האם אפשר לחשוב על רעיון קצר מועד, שאולי קצת ישבש מהלכים? כשיפנה אליך יושב-ראש הישיבה מחר ויגיד: אדוני, האם רשאי אני להצביע בקריאה השלישית? – ואני אומר את זה מניסיוני כסגן יושב-ראש הכנסת, שישב כאן הרבה חודשים: האם אפשר להצביע על שלישית? – יקום יושב-ראש הוועדה ויגיד: אדוני, דקה. אחרי שדחינו את כל ההסתייגויות נשאר דבר אחד, הנקרא מכירת יובל, שסתום הביטחון, גלגל ההצלה. בואו ונצביע על זה בשבוע הבא בקריאה השלישית – רק להצבעה. אין לי ספק שכולם, כל הבית הזה, יצביעו בעד. זה דבר מדהים: כל הבית מתאחד. אני בטוח שכך יהיה. בשבוע זה נגדיר את ההגדרה של שסתום הביטחון בכל הגדרה שתרצו ותחפצו. אני חושב שזה נכון לעשות. זה נכון לאומית, זה נכון יהודית, זה נכון ציונית, זה נכון כדי שכולנו נביט בעיניים לסבא ולנין שייוולד מחר. תודה רבה.
+
+
+ תודה. יש הודעה למזכיר הכנסת. אבל בנושא תקנוני – אני שמח שהשתמשת בתקנון, חבר הכנסת שנלר – שרצה לבקש מחבר הכנסת שאמה את העניין, אבל כדאי שיעיין בתקנון, כי אחרי הקריאה השנייה אין עוד שסתום ואין עוד שנייה.
+
+
+ לא. רציתי לבקש – – – שלישית.
+
+
+ זה כבר – – –
+
+
+ אדוני, לפי התקנון, יכול – – –
+
+
+ כן, אבל אם לא מתקיימות הסתייגויות?
+
+
+ בין שנייה לשלישית.
+
+
+ בין שנייה לשלישית. זה בדיוק הקטע. אחרי – – – הכול, אתה יכול לקבל הסתייגות אחת, ואתה כיושב-ראש הוועדה יכול להגיד: – – – יש דיון.
+
+
+אוקיי. אז, זה מותנה בהסתייגות.
+
+
+ לא, אדוני. אולי ישנה הבנה כאן בבית – הכול גלוי – ישנה הבנה שלפחות שתי הסתייגויות, שהן כן תתקבלנה. יכול אדוני יושב-ראש הוו��דה לומר: משום שהתקבלו שתי הסתייגויות, בהסכמה, אני מושך את זה לכמה ימים.
+
+
+ עכשיו הבהרת את זה יפה.
+
+
+ אני מצטער. לא היה לי זמן. הייתי צריך – – – מעבר לזמן.
+
+
+– – – 
+
+
+ אדוני, אגיד לך. יש לך הרבה התייחסויות. יהיה לך, אין לי בעיה, אבל – – –
+
+
+ לנו יש בעיה. 
+
+
+ בדיוק, לנו יש בעיה. ודבר שני, אני לא רוצה שיסכנו אותך יתר על המידה, כי אני מכיר את החוק שקיים בצד הזה של האולם, החברים במפלגה שלהוטים להצביע לחוק. 
+
+
+
+
+
+ ניתן רשות להודעה למזכיר, אחר כך יהיה חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה, אדוני המזכיר. 
+
+
+ ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי בהתאם לסעיף 55(א) לחוק הכנסת, התשנ"ד–1994, מונחת על שולחן חברי הכנסת המלצה נוספת של הוועדה הציבורית לקביעת שכר ותשלומים אחרים לחברי הכנסת, בעניין עוזר פרלמנטרי נוסף ליושב-ראש ועדת הכספים. תודה. 
+
+
+ תודה למזכיר. 
+
+
+
+
+
+ אנחנו ממשיכים עם חבר הכנסת איתן כבל. כמובן, אתה יכול לדבר לשולחן ולממשלה הקטנה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה שיהיה ברור: החוק הזה יעבור מחר, כי ראש הממשלה רוצה שהוא יעבור. אם באמת מחר היינו עומדים במצב שבו חברי הכנסת היו צריכים – אני אומר מכל סיעות הבית, גם הקואליציה – להצביע על-פי מה שהם מאמינים, זה לא היה עובר. 
+
+חברי חברי הכנסת, שמעתי כאן את הדוברים מטעם הקואליציה, בעיקר את דוברי ש"ס, ואני שואל את עצמי מה התכלית הראויה של החוק הזה, חבר הכנסת עתניאל שנלר. אתם כולכם, או רובכם, נתתם ציטוטים מאלפים מהתורה, מהתנ"ך, מההלכה, מרבנים שהלכו לעולמם ומרבנים שיחיו בינינו, בעזרת השם, עוד הרבה זמן. ואני אומר, חברים יקרים, שמנקודת המבט שלי כל הדברים האלה של איום של השתלטות עוינת, אין להם כאן שום מקום. כל הסיפור הזה של סגירת מרפסת – המרפסות הפכו ללהיט ברפורמה הזו. כל דבר ועניין – המרפסת; מה יהיה לנו עם המרפסות?
+
+ חברים יקרים, אני אומר לכם את הדבר הבא: תכלית ראויה היא אם היה מתברר שכתוצאה מהרפורמה הזו כל אזרח במדינת ישראל, כל זוג צעיר, יוכל לקנות דירה בלי בעיה. התכלית הראויה יכולה היתה להיות אם החוק יוביל לכך; שתהיה, חברי היועצים מהאוצר, שתהיה ירידה דרמטית במחירי הדירות. אבל דבר מכל הדברים שאמרתי לא יקרה.
+
+
+ אני מתנצל שאני הולך. 
+
+
+ אנחנו לוקחים את זה קשה, חבר הכנסת זאב, בעיקר אני. אבל אתה יכול ללכת, זה בסדר. קשה לי מאוד בלעדיך, אבל אתה יכול ללכת. יכול להיות שצריך לסגור את המליאה. 
+
+ למה לסגור את המליאה?
+
+ לא בגללך, משום שחבר הכנסת נסים זאב עוזב. 
+
+ חברי חברי הכנסת, אני חוזר ואומר לכם, זאת איננה שאלה הנוגעת בכלל לתהליך הארגוני של המינהל – שזקוק לטלטלה, מהגדולות ביותר שיכולות להיות במדינת ישראל. יש כאן רפורמה אגררית, אבל רפורמה אגררית שמי שהולך להרוויח ממנה הם אותם עשירי הארץ, אותם אנשים שיאגרו אצלם את הקרקעות ובשבילם נעשית כל המהפכה הזאת. חברי לא מגזימים כשהם מדברים על המהפכה הגדולה ביותר או הרפורמה הגדולה ביותר שנעשתה כאן במהלך 62 שנה, כאן, בארץ הזו. 
+
+ כולם באים ומצטטים מהתנ"ך: אף אחד לא ייקח לנו את הארץ הזו. זאת לא שאלה של זכותנו או איך ייקרא למינהל – מינהל מקרקעי ישראל או מינהל מקרקעי כזה או אחר. קרקע היא משאב, היא משאב מרכזי. אני אומר לכם, אני לא רוצה להשתמש במלים גדולות: זה הולך להיות פשע גדול. ואני מצר על מפלגתי. אמרתי לעצמי: אם כבר הם בתוך הקואליציה – התנגדתי לזה – א��ל אני בסוף חוזר ואומר, אני קודם כול, לפני הכול, אזרח, וגם אני רוצה שיהיה טוב כאן בסופו של עניין. קיוויתי וציפיתי שמפלגת העבודה, שבאמנה שלה, שהיא חלק בלתי נפרד מחוקתה, שנושא המקרקעין הוא נושא אידיאולוגי מרכזי, מן המדרגה העליונה – ואין פוצה פה ומצפצף, אפילו לשם מראית עין. אולי דווקא דרך החוק הזה אפשר לראות, לצערי, את ירידת המסך על תנועת העבודה; לא מפלגת העבודה, תנועת העבודה ההיסטורית, שהקימה מדינה. זה מה שצריך להכאיב יותר מכל דבר אחר וזה מה שצריך להטריד יותר מכל דבר אחר. 
+
+אני רואה שהשעון לא ממתין לי. אני חוזר ואומר, אדוני היושב-ראש, חזרו ואמרו בשאלת המרפסת. אז אני רוצה לומר לכולם כאן ולאנשי האוצר כאן, כיוון שדקה וחצי עסקתי בעניין הזה: שנים הייתי חלק מהמערכת הזאת בתפקידים שונים. היום כל אזרח יכול לגשת למינהל, להוון את הקרקע שלו. אני לא קראתי ברפורמה שתהיה לו הנחה מיוחדת כתוצאה מהרפורמה, לא קראתי שהוא יקבל את זה בחינם. היוון הוא היוון, יש לו עלות. אחרי שהיוונת, תוכל להיפטר ולהוריד מעליך את הקונגלומרט הזה, את המפלצת שקוראים לה מינהל מקרקעי ישראל, ואז אתה מול רשויות התכנון. את זה כל אזרח יכול לעשות, בשביל זה לא צריך את כל הרפורמה, בשביל זה לא צריך את כל המלים הגדולות. 
+
+
+ תודה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, תודה. 
+
+ תודה לחבר הכנסת איתן כבל. אני מזמין את חבר הכנסת זבולון אורלב, ואחריו יהיה חבר הכנסת אורי אריאל. אם הוא לא יהיה כאן, יהיה חבר הכנסת דב חנין. 
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – אף אחד משרי הממשלה לא – – –
+
+ יש לך שרה שלא יושבת במקומה, והיא מדברת בטלפון.
+
+
+ אני לא מדברת.
+
+
+ אז את מאזינה עם הטלפון. מה עושים בטלפון על האוזן, גברתי השרה?
+
+
+ לא כתוב בתקנון שאסור להאזין. כתוב שאסור לדבר. 
+
+
+ הזמן שלך שמור, אדוני. כן, גברתי השרה, הדובר מעוניין לדבר כשתשמעי אותו. בבקשה, אדוני. 
+
+
+ מכובדי ואדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, דומני שקיימת הסכמה רחבה בין כל חלקי הבית באשר לביקורת הנוקבת והצודקת על ההתנהלות הביורוקרטית הכושלת של מינהל מקרקעי ישראל זה שנים רבות, התנהלות שהפכה להיות המעכבת והמכשילה הגדולה ביותר של ביצוע פרויקטים לפיתוח המדינה, גורמת לבריחת משקיעים ומטריחה המוני אזרחי המדינה בטרחת חינם. אני שותף מלא לרצון הנכון והראוי של הממשלה והעומד בראשה לערוך רפורמה יסודית ומקיפה בכל הקשור לניהול נכסי צאן הברזל של המדינה – קרקעות המדינה. 
+
+לצערי העמוק, נושאים את שם הרפורמה לשווא. כרכו את הרפורמה, הראויה וההכרחית, עם מהלך שגוי לחלוטין, והוא מכירת קרקעות המדינה לצמיתות. מורי ורבותי, מניסיוני בשירות המדינה, גם כמנהל כללי של שני משרדים וגם כשר, אני אומר בצורה ודאית שניתן לקיים רפורמה יסודית ומקיפה במינהל מקרקעי ישראל, שתחסל את הביורוקרטיה המיותרת, מבלי למכור קרקעות לצמיתות, וניתן להשאיר את מתכונת החכירה על מכונה. כל מי שאומר אחרת, פשוט טועה וגם מטעה. 
+
+ מכירת קרקעות המדינה לצמיתות, אדוני היושב-ראש, היא פסולה מן היסוד ואחת דינה – להתבטל. מדובר בשינוי אידיאולוגי, מהותי וערכי מהמעלה הראשונה, שנעשה בחיפזון. אומנם היובל, שנת היובל, אינו נוהג כיום, והאיסור ההלכתי הנזכר בתורה – והארץ לא תימכר לצמיתות – איננו חל בימינו במובן ההלכתי הדווקני, אולם כל רבני הציונות הדתית, ללא יוצא דופן, ובראשם הרב הראשי לישראל הרב יונה מצגר שליט"א, שללו מכול וכול את המכירה לצמיתות, מפני שזו רוח התורה. זאת רוח היהדות. והארץ לא תימכר לצמיתות. 
+
+כל הרבנים, ללא יוצא דופן, קבעו גם כי היתר מכירת קרקעות המדינה לצמיתות נוגע באיסור נוסף והוא "לא תחנם". לא תיתן חנייה באדמת ארץ-ישראל לזרים. אנו עלולים להיחשף להשתלטות של מי שאינם בני-ברית על קרקעות המדינה, וזאת על רקע רצונם של מוסלמים ונוצרים להשתלט על קרקעות בארץ-ישראל מנימוקים דתיים ולאומניים עוינים. 
+
+איך יכולות מפלגות דתיות וחרדיות, הנאמנות לתורה ולמצוות, להצביע עבור מכירת קרקעות בארץ-ישראל לצמיתות, בניגוד לאיסור הלכתי מפורש של "לא תחנם"? כך גם קבע הראשון לציון, הרב הראשי לישראל, הרב שלמה עמאר שליט"א, בחוות דעת מיוחדת. אם המפלגות החרדיות, ובראשן רבניהן, שוללים את היתר מכירת קרקעות זמני לגוי בשנת שמיטה, איך מתירים מכירת קרקעות לצמיתות בארץ-ישראל? שאלות קשות ונוקבות וכפלא בעינינו שגם ש"ס וגם יהדות התורה חברו לתמוך במכירת קרקעות. 
+
+מנקודת מבט חברתית קיים כשל חמור ברפורמה. ברור כשמש בצהריים כי מכירת קרקעות תיתן הזדמנות לבעלי הון לרכוש נכסי דלא-ניידי ולהגדיל בכך פערים חברתיים. כל ההפרטות הקודמות של נכסי המדינה הוכיחו בעליל כי הן מתכון בדוק להשתלטות של מספר מצומצם של משפחות בעלי הון על נכסים אלה, תוך הגדלה מדהימה של הפער החברתי בישראל. אדוני היושב-ראש, מדיניות ההפרטות חסרת הגבולות בישראל היא הסיבה העיקרית לכך שאנו מככבים בין שיאני העולם בפערים חברתיים, בשיעורי עוני בקרב ילדים, זקנים ובכלל האוכלוסייה.
+
+מנקודת מבט לאומית נוסף כשל חמור, והוא איבוד יכולת של המדינה לתכנן את קרקעות המדינה. הרי לפי ההצעה תכנון הקרקעות יופרט גם הוא, והוא יגרום לצמצום ניכר במעמדה של המדינה וביכולתה להגן על האינטרס הציבורי והכללי. האינטרס של בעלי הון, שהם בעלי קרקע, תמיד תמיד יגבר על האינטרס הציבורי. זו דרכו של עולם.
+
+מנקודת מבט ציונית, מדובר בהפניית עורף לערך ציוני מובהק של רכישת קרקעות לפיקדון עולם של העם היהודי. טחו עינינו מלראות את הקופסה הכחולה, שבה תרמנו דורות על דורות פרוטה לפרוטה כדי לרכוש דונם ועוד דונם של קרקעות בארץ-ישראל? מורי ורבותי, מה קרה לנו? מדוע הופכים את אדמת ארץ-ישראל מערך יהודי ציוני לנכס נדל"ני עובר לסוחר? האם התערטלנו מכל הערכים הציוניים הבסיסיים לטובת שעבוד לגישה כלכלית ניאו-ליברלית קיצונית, שפשטה רגל בכל העולם?
+
+
+ אדוני, נתתי לך זמן. 
+
+
+ אני מייד מסיים. אני ממש מודה לאדוני, כי באמת יורדים פה לשורש דברים מאוד יסודיים. הואיל ואני מבין שאנחנו המפלגה הקואליציונית היחידה המדברת נגד הממשלה, אז מותר לנו עוד דקה. אתם חצויים.
+
+ לא תצליחו למצוא ולו מניין – אדוני היושב-ראש, אין מניין של אישי רוח ציונים רציניים, סופרים, משוררים, רבנים, פרופסורים, אמנים ועוד, שיתמכו במכירת קרקעות המדינה לצמיתות. הקואליציה, המשקפת הסכמה לאומית רחבה, שוללת את מכירת הקרקעות, שמאל כימין, דתיים כחילונים. "בני עקיבא" עם "השומר הצעיר", עם "מחנות העולים". הבית היהודי – מפד"ל החדשה עם מרצ ועם העבודה, חלק מהעבודה לפחות. כולם כאחד שוללים הפרטה כפולה זאת של קרקעות המדינה. 
+
+ אני גם יודע שבתוך סיעת הליכוד יש חברי כנסת לא מעטים, שבכללם חברי כנסת האמונים על הציונות הדתית, השוללים את הפרטת הקרקעות, כך הם אמרו לי בשיחות אישיות. איפה הם? איפה הם? קיבלתם קולות של הציונות הדתית, שעומדת כחומה בצורה נגד מכירת הקרקעות. אני קורא לאותם חברי כנסת לגלות אומץ לב ציבורי ולמלא את מחויבותם כלפי מצפונם ושולחיהם ולהצביע כמונו נגד ההפרטה ובעד הרפורמה. 
+
+ולסיום, אדוני היושב-ראש, סיעת הבית היהודי – מפד"ל החדשה החליטה אתמול פה אחד לתמוך בהסתייגות שהגשתי עם נוספים – זה נמצא, אגב, בדף התיקונים, שמשום מה נשמט בהתחלה – שמשמעותה איסור מכירת קרקעות המדינה לצמיתות. אני מודע היטב למחויבויותינו הקואליציוניות, שאנו מקפידים במילוין עד תומן. אין לנו ממשלה אחרת ואיננו מתכוונים להחליף ממשלה, ואנחנו תומכים בעומד בראש הממשלה, והם הטובים שיש לנו בשעה זאת. אולם הפעם מדובר בנושא אידיאולוגי ערכי, אמוני, היורד לשורש אמונתנו ולשורש השקפת עולמנו, ולכן נצביע על-פי מיטב מצפוננו נגד מכירת קרקעות המדינה לצמיתות. כך חינכנו וכך נמשיך לחנך את ילדינו. 
+
+
+ תודה לחבר הכנסת זבולון אורלב. אני מזמין את חבר הכנסת אורי אריאל. הוא לא נמצא כאן. 
+
+
+ אנחנו התחלפנו. 
+
+
+ בסדר, הוא מופיע. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת ניצן הורוביץ.
+
+
+אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, עמיתי חברי הכנסת, יש מקום לרפורמה במינהל מקרקעי ישראל. מינהל מקרקעי ישראל גוף ביורוקרטי, גוף שאיננו שקוף, מקבל החלטות שאינן לתועלת הציבור הרחב. יש מקום לרפורמה. יש מקום לרפורמה שתהפוך את הגוף הזה ליותר שקוף, ליותר אחראי לציבור, ליותר מחויב לכל הקבוצות ולכל הציבורים באוכלוסייה הישראלית, למחויב ליהודים ולערבים, למחויב לפריפריה. יש מקום. מינהל מקרקעי ישראל הוא גוף שצריך שינוי וצריך שינוי גדול. 
+
+אבל, עמיתי חברי הכנסת, השינוי שהממשלה מביאה הוא שינוי בדיוק בכיוון ההפוך לזה שאנחנו צריכים. הרפורמה שמוצעת לנו היא שינוי דרמטי במדיניות המקרקעין בישראל וגם באושיות החברה הישראלית. החברה הישראלית עוברת לתפיסה ניאו-ליברלית, שרואה בקרקע מוצר כלכלי, שהמטרה הבלעדית שלו היא הפקת רווח לבעלים. הרפורמה הזאת היא מהלך גדול של חלוקה מחדש של העושר בחברה, תוך פתיחת פתח עצום לאפשרות של צבירת הון קרקעי בידי קבוצה קטנה של אנשים. זה בדיוק מהלך בכיוון ההפוך לזה שאנחנו צריכים. 
+
+השינוי הגדול, הדרמטי, ההיסטורי הזה נעשה בהליך מהיר ומזורז. אומנם הוא פוצל מחוק ההסדרים, אבל, עמיתי חברי הכנסת, לכולנו ברור שזה היה פיצול מלאכותי. קצב הדיונים לחלוטין הותאם ללוח הזמנים הקצר והחפוז ביותר. כך אנחנו מגיעים, בסיומו של דיון חפוז ובלתי ראוי, לאחת ההכרעות החשובות שעומדות בפני הכנסת הנוכחית. 
+
+רשימת הפגמים המהותיים שיש ברפורמה שהממשלה מציעה היא רשימה ארוכה מאוד, ואני, כמובן במסגרת הזמן שלי, לא אוכל להתייחס לכל הפגמים, אבל אני אתייחס לכמה פגמים עקרוניים. 
+
+הדבר הראשון – הרפורמה המוצעת פוגעת במשטר החוקתי של מדינת ישראל, מכיוון שבפועל היא משנה חוק-יסוד באמצעות חוק רגיל. חוק-יסוד: מקרקעי ישראל, שאסר העברת בעלות במקרקעי ישראל בפועל, משתנה באמצעות חוק רגיל, שמאפשר העברת בעלות בהיקפים עצומים.
+
+הרפורמה הזאת גם לא קובעת בחוק את עקרונות המדיניות הקרקעית של מדינת ישראל, והיא מעבירה את היכולת לקבוע את המדיניות הקרקעית לגוף שאיננו נבחר, לרשות מינהלית שההרכב שלה מצומצם מאוד, הציבור לא נמצא בה, אבל ניתן בה כוח בלתי פרופורציונלי לשני גורמים: לראש הממשלה ולקרן הקיימת. 
+
+ ההרכב של מועצת מקרקעי ישראל לפי הצעת החוק הוא הרכב בעייתי ביותר. המועצה הזו מורכבת משמונה נציגי ממשלה ושישה נציגי קרן קיימת. אין על-פי ההצעה במועצה נציגי ציבור כלשהם, אין נציגים של הציבור הערבי, אין נציגים של הפריפריה, אין נציגים של מומחים בתחומי מקרקעין, אין נציגים של ארגונים סביבתיים, אין נציגים של ארגונים חברתיים. הציבור איננו מיוצג ברשות, במועצה שמנהלת את הנכס הציבורי החשוב ביותר שיש והוא המקרקעין. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, אני ואנחנו כמובן נתמוך בכל ההסתייגויות שהמטרה שלהן להוסיף נציגים למועצה הזו, נציגים של ארגונים סביבתיים, ארגונים חברתיים, רשויות בנגב ובגליל, נציגים של הציבור הערבי, מומחים, אנשי אקדמיה וכדומה. 
+
+ אבל מעבר לשאלת ההרכב, הצעת החוק קובעת שנציגי הממשלה למועצה יהיו כפופים בהצבעותיהם להחלטות הממשלה, זאת אומרת, אלה הם נציגים שאין להם שיקול דעת עצמאי, הם אמורים לפעול לפי החלטות הממשלה ללא שיקול דעת עצמאי ומקצועי. 
+
+הצעת החוק מגדירה בצורה מאוד בעייתית את נכס המקרקעין שעליו היא חלה. בפועל הצעת החוק מאפשרת העברת בעלות בנכסי מקרקעין פנויים, בנכסי מקרקעין שטרם נבנו ולא נבנו. אם המטרה היתה לצמצם את הביורוקרטיה הכרוכה בניהול חוכרים של דירות מגורים, מספיק היה להעביר את הבעלות במבנים ולא צריך היה להעביר בעלות בנתחי קרקע שלמים ופנויים. אבל אם זו היתה המטרה, את המטרה הזו ניתן היה להשיג גם בלי הרפורמה הזאת, כי כבר היום מכוח תיקונים שהכנסת הקודמת חוקקה אפשר להעביר בעלות בדירות מגורים שנמצאות בקרקעות רוויות. לכן כל פרשת המרפסת של ראש הממשלה היא ניסיון לזרות חול בעיני הציבור, להסיח את הדעת ולהסתיר את המטרות האמיתיות של הרפורמה. 
+
+הרפורמה כוללת סעיף בעייתי ביותר שהוסף ברגע האחרון, אני מתכוון לסעיף 4כ, שעוסק בהגבלה על הקניית בעלות. הסעיף הזה הוכנס להצעת החוק בעצם ביום ההצבעות האחרון שהיה בוועדת הכלכלה, והסעיף הזה מהווה אישור לקיומן של ועדות קבלה סלקטיביות ומפלות ביישובים חקלאיים, ביישובים קהילתיים. הסעיף הזה מאפשר לגופים פרטיים לעשות סלקציה פסולה בין המבקשים להתגורר ביישובים האלה. זה סעיף פוגע במיוחד שיש בו כדי להפלות אוכלוסיות רבות במדינת ישראל. יש לנו ניסיון עם ועדות הקבלה האלה ואנחנו כבר יודעים שהוועדות האלה הן כלי לסינון אוכלוסיות שאינן נושאות חן בעיני ועדות הקבלה או חבריהן. הסינון הזה נעשה בצורה משפילה תוך שימוש בקריטריונים כמו אי-התאמה חברתית. לפעמים מאחורי הסינון הזה עומדים ללא ספק טעמים גזעניים. וכך מסננים החוצה ערבים ורוסים ואתיופים, לפעמים דתיים, משפחות חד-הוריות, זוגות בני אותו מין וכדומה. 
+
+ הוספת הסעיף הזה הצליחה לחבר ברפורמה הזו את הרע שבשני העולמות: לקחו את הרע שבעולם השוק, רע של הפרטה טוטלית, של השלטת בעלי ההון על משאבי הציבור, וחיברו אותו אל הרע של גזענות, של סלקציה, של אפליית אוכלוסיות ושל מתן זכויות וטו לגופים פרטיים בגישה שלהם לקרקעות הציבור. 
+
+אדוני היושב-ראש, עם כל מה שנאמר על הרפורמה הזו, אני חייב לומר שרב הנסתר על הגלוי לפחות בהיבט אחד, שהוא היבט מאוד מרכזי של הרפורמה, ואני מתכוון להסכם עם הקרן הקיימת. בפני ועדת הכלכלה לא הוצגו מפות. אנחנו גם היום לא יודעים אילו קרקעות בדיוק הולכות להיות מוחלפות בין המדינה לבין הקרן הקיימת. לא רק שאין לנו מפות, אין לנו הערכות כלכליות מהו השווי האמיתי של הקרקעו�� שמועברות פה מיד ליד. אין לנו הערכות תכנוניות וסביבתיות מה הן ההשלכות של חילופי הקרקע האלה. על בלנקו אנחנו מתבקשים לחתום על צ'ק של פטור ממס לכל העסקאות האלה. רק הדבר הזה כשלעצמו, אפילו אם הדבר הזה היה עומד כשלעצמו, אדוני היושב-ראש, הוא היה מספיק כדי לפסול את הרפורמה הזאת כרפורמה שהיא מהלך לא ראוי ולא אפשרי מבחינה חקיקתית. 
+
+הרפורמה הזו היא אסון סביבתי. הקרקע היא משאב ייחודי, סופי, מוגבל. אבל הרפורמה הזאת מייצרת בתחום המקרקעין מנוע רב עוצמה של אינטרסים כלכליים. הניסיון מלמד שגופי התכנון לא מסוגלים לעמוד לבדם מול המנועים האלה של האינטרסים הכלכליים רבי העוצמה שהרפורמה הזו מייצרת בתחום המקרקעין. ולכן התוצאה של הרפורמה הזו בפועל תהיה פגיעה בשטחים הפתוחים, פגיעה במרחבים הציבוריים, פגיעה ביכולת שלנו לתכנן את הקרקע למטרות ציבוריות שהן כל כך דרושות וכל כך חיוניות. 
+
+ כל הרפורמה הזו נעשתה ללא עבודת מטה שקופה, ללא התייעצות עם הגורמים הציבוריים, ללא הקשבה לארגונים סביבתיים וחברתיים. אני חייב לומר שאינני יודע מה התשתית המקצועית שעליה נסמכת הרפורמה הזאת. תחושת הבטן שלי היא שמאחורי הרפורמה הזו לא עמדו חשיבה מקצועית וניתוח מקצועי אלא עמדו מאחורי הרפורמה הזו גופים בעלי עניין ובעלי אינטרס שהולכים להרוויח מהרפורמה הזו כסף רב, רב מאוד. 
+
+אדוני היושב-ראש, ברשותך, אני רוצה לגעת בנקודה אחרונה. אני מתכוון לשאלת היחס בין הרפורמה והציבור הערבי. בכל מקום בעולם רפורמת מקרקעין היא רפורמה שנותנת מקרקעין למי שאין לו מקרקעין. הרפורמה הזו עושה בדיוק את הדבר ההפוך. הציבור הערבי בישראל, שחסרים לו מקרקעין, לא הולך לקבל שום מקרקעין מהרפורמה הזאת אלא הולך להיות מודר בצורות חדשות. הרפורמה הזו היא אי-צדק בציר האקטואלי, מכיוון שהיא איננה נותנת תשובות למצוקות המקרקעין הקיימות היום. היא אי-צדק בציר הזמן, כי היא לוקחת רכוש שהוא בחלקו רכוש של נפקדים, מגלגלת אותו לידיים פרטיות, מסבכת את היכולת להגיע לפתרון פוליטי של הסכסוך הישראלי-ערבי.
+
+אדוני היושב-ראש, כשאני מסכם לעצמי את הדברים, אני אומר: הרפורמה הזאת היא אסון חברתי. הרפורמה הזו היא אסון סביבתי. הרפורמה הזו היא אסון פוליטי. הרפורמה הזו היא המתנה הגדולה ביותר שממשלת נתניהו נותנת לבעלי הון, לבעלי אינטרס, לנדל"ניסטים, על חשבון הציבור. 
+
+לכן, אדוני היושב-ראש, אני קורא לכל חברי הכנסת, מעבר להשתייכות הסיעתית, להתאחד מחר בהצבעות, לתמוך בהסתייגויות, ואם נוכל, להפיל את הרפורמה הרעה הזו לטובת כל הציבור בישראל. תודה רבה. 
+
+
+תודה לחבר הכנסת דב חנין. אני מזמין את חבר הכנסת ניצן הורוביץ. אחריו ידבר חבר הכנסת יעקב כץ, שיתחלף עם אורי אריאל. 
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הברית שהתגבשה כאן בכנסת נגד החוק הזה באמת מרשימה מאוד ויוצאת דופן, יהודים וערבים, שמאל וימין, חילונים ודתיים. נדיר למצוא שיתוף פעולה כזה בכנסת שלנו, נדיר למצוא הסכמות כאלה בחברה הישראלית בכלל. ברית – יותר מזוגיות, ברית סיעות או ברית אנשים שאכפת להם. ומי עומד מולה, מול הברית הזאת? קואליציית המרפסת. וכבר אמרו כאן קודמי המכובדים שלרפורמה הזאת אין דבר וחצי דבר עם סגירת המרפסת המפורסמת של ביבי. 
+
+גם לחברי הקואליציה קשה עם החוק הזה, אבל הם חושקים שפתיים ושותקים, אולי חוץ מאנשי הבית היהודי כאן, שאני מברך אותם על החלטתם. 
+
+
+אל תגזים עם התגובות האלה. 
+
+
+ אה, אם ככה זה מזיק לכם, בסדר. 
+
+ אתה לא צריך להיות מוטרד, אדוני, נדמה לי שאצלך אין חברי מרכז. 
+
+
+סליחה, מה הם החליטו, הבית היהודי? 
+
+
+ לדבריהם, הם החליטו להתנגד לרפורמה הזאת. יש הרבה בעיות בחוק הזה. יש הרבה בעיות, הייתי רוצה להתמקד בבעיה אחת מרכזית, והיא שאין נציגי ציבור ברשות המקרקעין החדשה. הרי ממילא לא היה לנציגי הציבור רוב ברשות הזאת, גם כיום אין להם רוב במועצת מקרקעי ישראל, אז ממה מפחדים מנציגי הציבור האלה – אני שואל – מההתנגדויות שאולי הם יעלו, מבירור, משקיפות? 
+
+ועוד עניין עגום, כל הליך החקיקה שהביא את החוק הזה עלינו. ואם זה באמת מהלך כל כך היסטורי, בין אם אתה תומך בו ובין אם אתה מתנגד לו, למה לעשות חקיקה בצורה כזאת? הרי לדברים הרבה יותר שוליים, שלא לומר טיפשיים, אנחנו מקדישים הרבה יותר זמן ואורך רוח. אז כאן זאת לא רק אם כל ההפרטות, זאת גם אם כל השקשוקות, כפי שכינו אותה באחד העיתונים. 
+
+אני רוצה בכל זאת, המעמד מחייב, לקרוא כאן קטע – – – 
+
+
+ אבל, אדוני, אל תעשה עוול לשקשוקה, כי יכול להיות שיש תוצרת – כל אלה שקרובים ובאים מהעם מבינים מה החשיבות של התבשיל הזה. אבל לצערי הרב השתמשו בביטוי, נתנו ציונים מעבר למה שמגיע לממשלה הזאת. 
+
+
+ אני אוהב מאוד שקשוקה, אבל כשלוקחים נושא כל כך חשוב, חוק כל כך רציני, ומשקשקים אותו ככה, זה באמת די מביש. 
+
+"כרם היה לנבות היזרעאלי אשר ביזרעאל אצל היכל אחאב, מלך שמרון. וידבר אחאב אל נבות לאמור: תנה לי את כרמך ויהי לי לגן ירק, ואתנה לך תחתיו כרם טוב ממנו. אם טוב בעיניך, אתנה לך כסף מחיר זה. ויאמר נבות אל אחאב: חלילה לי מה', מתתי את נחלת אבותי לך" – ואת זה אמר נבות אל מלך ישראל. 
+
+אני לא אהיה כאן מחר בהצבעה כדי להצביע נגד החוק הזה, באותה שעה אשתתף במאבק נגד הקמת תחנת הכוח הפחמית המזהמת באשקלון, יחד עם השר להגנת הסביבה; אנחנו נהיה מקוזזים. לצערי, החוק הזה יעבור בכל מקרה, כי הקואליציה המנופחת כאן תתמוך בו באופן אוטומטי, אבל המאבק הזה יימשך. זה מאבק ראוי, זה מאבק חשוב מאין כמוהו, זה מאבק היסטורי. אני אעשה כל מה שאוכל כדי להמשיך במאבק הזה וכדי לתמוך במי שייאבקו בו, ואני קורא לכנסת להתנגד לחוק הרע הזה, חוק רע לתפארת. 
+
+
+ תודה לחבר הכנסת הורוביץ. אני מזמין את חבר הכנסת יעקב כץ. אחריו ידבר חבר הכנסת סעיד נפאע. 
+
+
+ יושב-ראש נכבד, כנסת נכבדה, כבוד השרה, דיברו פה כל כך הרבה על פרטי החוק, וכמו חלק מקודמי, הייתי רוצה דווקא להתעסק בקדושתה של ארץ-ישראל ולומר כמה דברים – כיוון שאין פה כל כך הרבה חברי כנסת, אז בעיקר לפרוטוקול. 
+
+
+ אני פה. 
+
+
+ אם אני כאן, הכול כאן – כך אמר הלל הזקן. על כל פנים, כשאנו מברכים את ברכת המזון, אנו אומרים, בין היתר: ארץ חמדה טובה ורחבה. אם היא חמדה וטובה, היא רחבה. "חמדה", שורש המלה "חמדה", חמ"ד. גם חמודה וגם יש דין לחמוד אותה, לאהוב אותה באופן פרטי, ויותר מכך, באופן ציבורי, כלל-ישראלי. הדבקות בשייכות של ארץ-ישראל לכלל ישראל, היהודים שבכל העולם, שבכל הדורות, מאז ועד עולם. ארץ-ישראל היא ארץ הקודש, וכמו שהגמרא אומרת במסכת כתובות: קדוש לעולם קיים. ארץ שעליה אנו אומרים שמפאת קדושתה מצוות תלויות בה, והיא איננה תלויה במצוות. אנחנו אומרים, מצוות התלויות בארץ ולא ארץ שתלויה במצוות. מצוות התלויות בארץ כגון עורלה, מעשר, חלה, פאה, ביכורים. 
+
+ארץ-ישראל איננה קניין חיצוני לאומה, יש לה קדושה עצמית, קדושה פנימית. ארץ-ישראל היא ארץ חיינו, ארץ אבותינו. ארץ-ישראל יש לה נשמה, היא בעלת נשמה ונשמתה הקדושה של ארץ-ישראל קשורה בקשר נצחי לעם הקודש ולתורת הקודש. ארץ-ישראל איננה נדל"ן, איננה ניתנת להימכר, לא לזרים ולא לצמיתות. ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת, ארץ אשר עיני השם אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה. 
+
+ולכן, תוכניותיו של ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, לקחת את אדמת ארץ-ישראל שנקנתה בדמים מרובים, תרתי משמע, ולמוכרה בגרוש אחד או שניים, מעידות כאלף עדים על הבאות, על נכונותו של ראש הממשלה למסור את לבה של ארץ-ישראל לידיים נוכריות, כפי שעשה לפני כ-13 שנה במוכרו את חברון, ולפני כארבע שנים בהיותו שותף לעקירת 10,000 יהודים בחבל-עזה, בהיותו חלק מהחותמים והמסייעים להרס בתים, שרפת בתי-כנסיות וזריקתם של אלפים מאחינו בית ישראל לרחובות. 
+
+ראש הממשלה בנימין נתניהו, במקרה הטוב, יכול להיות דובר מוצלח, אולי אפילו של מדינת ישראל. אבל למסור לאחריותך, ראש הממשלה, את אדמותיה, ביטחונה ועתידה, לא ולא. ולכן, בצירוף כל הנאמר, אנו נצביע נגד החלטתך להפקיר את ארץ-ישראל לידיים פרטיות ונוכריות. תודה. 
+
+
+ תודה לחבר הכנסת יעקב כץ. אני מזמין את חבר הכנסת סעיד נפאע. 
+
+
+ מי אחריו? 
+
+
+ אני אמור לדבר אחריו, אבל אין לי מחליף, אז אולי חבר הכנסת נחמן שי ירוויח ונקדים אותו, עד שנארגן לי מחליף. 
+
+
+ אנא בעדו. 
+
+
+ לא, אדוני. אה, עשו תיקון שם, בסדר, אין בעיה, בשביל חמש דקות, טלב אלסאנע, אני אתן לך. בבקשה, חבר הכנסת נפאע. 
+
+כבוד היושב-ראש, גברתי השרה, שני חברי חברי הכנסת שנשארו באולם, ברור מהנאומים ששמענו היום משני צדי הבית שנקודת המוצא להתנגדות לחוק הזה היא שונה בתכלית. 
+
+לדידי הערבים במדינה הזאת, או לפי הלקסיקון הפוליטי של הממשלה, בני המיעוטים במדינה הזאת, מה שמדאיג אותם בחוק הזה הוא אם המצב יהיה יותר גרוע אחרי החוק הזה או יהיה יותר טוב אחרי החוק הזה. ברור מאליו שהתשובה היא שהמצב יהיה יותר גרוע מהמצב שהיה לפני החוק הזה. רק אתמול נהרסו שני בתים בטירה, ניתן פסק-דין להריסת שלושה בתים בבית-ג'ן. הרי הבעיה ידועה, זה לא בגלל שמדובר באנשים עבריינים, שאוהבים לעבור עבירות, כבוד היושב-ראש, גם על חוקי התכנון והבנייה, כי גם לפי הדוחות של מינהל מקרקעי ישראל אשר הוגשו לנו בקדנציה הקודמת וגם בקדנציה הזאת, לא הוקצו קרקעות במסגרת תוכניות המיתאר של הכפרים האלה, קרקעות מדינה, קרקעות מינהל מקרקעי ישראל, כדי לחסוך לאנשים האלה גם את בניית ביתם ואחר כך גם את הריסת ביתם. 
+
+ למה אני אומר את הדברים האלה? כי מעיון בחוק הזה מוצאים אנו בסעיף 13(1) לחוק – החוק מגדיר מה זו קרקע עירונית בזו הלשון: "קרקע שייעודה לפי תוכנית שניתן להוציא מכוחה היתר בנייה לפי חוק התכנון והבנייה – – –". והקרקע הזו מיועדת להפרטה. אם מינהל מקרקעי ישראל, עם כל האחריות האמורה להיות רובצת עליו כדי שיספק לאנשים, לאזרחי המדינה, את צורכם בהקמת בתיהם, ומתעלמים בכלל מהנתון הזה ואחר כך מדברים על עבריינים, ועבריינים בסיטונאות, אז השאלה היא אם אותם אנשים, גברתי השרה, שיקנו את האדמות האלה, אכן יואילו בטובם ויקצו קרקעות לאותם אנשים מחוסרי קרקעות, ואחר כך הופכים אותם בכוח לעברייני בנייה – זו שאלה מאוד קשה, העתיד יגיד. אבל ברור מאליו, כפי שאמרתי, שאם מוסד כמו המינהל לא היטיב עם האנשים האלה, בטוח ובטוח שאנשים פרטיים שיחפשו את מלוא כיסם בסופו של דבר, לא ייטיבו עם האנשים האלה. 
+
+ממה נפשך, למה אני אומר את הדברים האלה? כי בתוכניות המיתאר במגזר הערבי לא לוקחים יסוד, או נדבך כל כך יסודי, כל כך חשוב, כשבאים להכין תוכנית מיתאר לכפרים הערביים בכלל. ואגב, מדברים כאן תמיד על ערבים ודרוזים, גם אצל הדרוזים, כך שלא יהיו אי-הבנות. על-פי תוכנית המיתאר הזאת יש דבר בסיסי ביותר, כבוד היושב-ראש, ואתה למדת את הנושא לא מזמן והעלית את הנושא פה – הדבר הבסיסי ביותר הוא מה שנקרא לעשות סקר מקרקעין. המתכננים במשרד הפנים, לצערנו הרב, הפכו להיות אנשים שלא יודעים מה זה סקר מקרקעין. ואז מתברר שיותר ממחצית, ובמקרים מסוימים אפילו הרוב של תושבי כפר מסוים, לא משנה אם זה בגליל או בנגב, חסרי בעלויות. אין להם קרקע פרטית כדי להקים את דירותיהם. מה הדבר הפשוט ביותר שאמור להיות, מה האחריות היסודית ביותר שצריכה להיות למדינה שהם חיים בה? זה להקצות קרקע מדינה לאותם אנשים כדי שיוכלו להקים את דירותיהם. אז את זה לא עושים ואחר כך האנשים מוכרחים להקים בית. זכות יסוד בכל משטר נאור בעולם זה להקים בית, וכשמקימים את הבית אז התוצאה היא שבסופו של דבר לא רק קונסים אותם והורסים משפחות על-ידי קנסות, כפי שהיה רק לאחרונה בבית-ג'ן, של חצי מיליון שקל, אחר כך זה ירד ל-300 – זה גם הריסת משפחה ולא רק הריסת הבית. תודה, אדוני היושב-ראש. 
+
+ תודה לחבר הכנסת סעיד נפאע. אני מזמין את חבר הכנסת טלב אלסאנע. בבקשה. אחריו ידבר חבר הכנסת נחמן שי. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, גברתי השרה, לעתים קרובות, כאשר דנים בהגדרת המדינה, מדגישים "מדינה יהודית ודמוקרטית". אם יש לנו נושא שמוכיח מעבר לכל ספק את האבסורד בדמוקרטיה הישראלית, זה נושא הקרקעות. מדינת ישראל איננה נוהגת בסוגיה הזאת בתפיסה האזרחית או באופן שוויוני. זה אחד הנושאים שהמדינה הופכת ל"יודוקרטית", מדינה ליהודים בלבד, כאשר כל המגמה היא מה שנקרא "גאולת אדמה". ממי גואלים אותה? מאזרחי המדינה, מהבעלים של האדמות, כאילו ליטול את האדמות מהערבים אזרחי המדינה ולהעביר אותן לבעלות המדינה או לבעלות יהודים זו שליחות, תוך רמיסת זכויות בסיסיות – זכויות קניין. זכותם של התושבים הערבים והיישובים הערביים ללכת ולהתפתח. 
+
+לעתים אנחנו שומעים כאן, כבוד היושב-ראש, טענות שהערבים משתלטים על אדמות המדינה. אם יש דבר נכון, זה ההיפך הוא שנכון. מדינת ישראל, באופן שיטתי, כבוד היושב-ראש, גזלה אדמות מהציבור הערבי, תחת תירוצים ובחוקים שונים ומשונים. הרי איפה מחוקקים את החוקים האלה? זה לא איזשהו גוף אובייקטיבי, נטול נטיות פוליטיות. זה הכנסת, בהרכב הפוליטי שלה, מחוקקת חוקים, כאשר אנחנו רואים שחוקים לרכישת קרקעות לצורכי ציבור גרמו להפקעת מיליוני דונמים מהציבור הערבי שלא עשו בהם שום שימוש. לקחו אדמות מתושב ערבי ונתנו בחכירה לתושב יהודי, או אפילו לקחו אותם מתושב ערבי ונתנו אותם בחכירה לתושב ערבי אחר, העיקר שאותו תושב ערבי ראשון לא ימשיך לעבד ולהחזיק את האדמות שלו. למרות מרוצת השנים, עשרות שנים, אין שימוש באותן קרקעות מופקעות לצורכי ציבור, ולא דאגו לבטל את ההפקעות, והיום באים כדי להשלים את המלאכה, להעביר אותן קרקעות שהופקעו בתירוץ שקרי של רכישה לצורכי ציבור, כדי להעביר לבעלות אותו גוף פרטי שמשתמש בהם, אם זה קיבוץ או מושב.
+
+ בנגב, אדוני היושב-ראש, היו עד 1948 יותר מ-130,000 תושבים. 90% מהם גורשו, בעיקר לירדן. כל הקרקעות שלהם נתפסו בנימוק של נכסי נפקדים. אבל הם היו תושבים נמצאים והחזיקו את האדמות. בין היתר, אפילו מסגדים, מקומות קדושים, הופקעו. יש מסגד במרכז באר-שבע, כאשר עד 1948 רוב התושבים של באר-שבע היו תושבים ערבים. אחרי 1948 כל התושבים של באר-שבע גורשו. אפילו המסגד נתפס והשתמשו בו בהתחלה בתור בית-סוהר ואחר כך מוזיאון. הגשתי עתירה לבג"ץ וטענו שאלה נכסי נפקדים. אפילו המסגד, שאנחנו אומרים שזה הבית של אלוהים, ואלוהים לא נפקד. בתי-הקברות נתפסו – נכסי נפקדים. אין מדינה בעולם שמפקיעה או מחרימה בתי-קברות או מקומות קדושים של תושביה ואזרחיה, חוץ מהמדינה הזאת. 
+
+אם אנחנו רוצים לצטט, אדוני היושב-ראש, אחת הוועדות שהוקמו – ויש כאלה שמצטערים שהקימו אותה – זו ועדת-אור, שקמה בעקבות אירועי אוקטובר ודנה באחת מסיבות העומק להתפרצות של הציבור הערבי. היא אומרת שאחת התוצאות של הפעולות שבוצעו בנושא המקרקעין היתה צמצום דרסטי בשטחי היישובים הערביים.
+
+ חבר הכנסת מסעוד גנאים, לדוגמה, בסח'נין היה שטח אדמות הכפר בתקופת המנדט הבריטי – זה לא שלטון דמוקרטי, המנדט הבריטי, אבל שטח תחום השיפוט שלכם, של סח'נין, היה 70,000 דונם. שטח השיפוט בסוף המאה הנוכחית היה 9,700 דונם, ושטח תוכנית המיתאר – 4,450 דונם; כאשר, כפי שאני מבין, הרבה שטחים שהם בבעלות פרטית של תושבי סח'נין הם מחוץ לתוכנית המיתאר. תושבי סח'נין לא יכולים להשתמש בהם ולפתור את מצוקת הזוגות הצעירים. לכן הבעיה איננה של מינהל או בעלות הסוכנות היהודית, קק"ל, המינהל, אלא אפילו כאשר הקרקעות הן בבעלות פרטית של תושבים ערבים לא נותנים לתושבים הערבים להשתמש בהן. 
+
+ אדוני היושב-ראש, הצעת החוק המועלית כאן באה להוסיף חטא על פשע, באה להשלים את הגזלה, באה לאפשר לקק"ל להשתלט לא רק על אדמות של הקרן הקיימת אלא בכלל על אדמות המינהל. התפיסה והמדיניות של הקרן הקיימת יהיו הקו המנחה בהמשך הפעילות. השיקול הפוליטי של גאולת אדמה זה הגורם המנחה. 
+
+לדעתי, זאת הצעת חוק מאוד מסוכנת בנושא מאוד רגיש, והגיע הזמן לרפורמה יותר שוויונית, כאשר גם הציבור הערבי – יש גם הקשת המזרחית, יוצאי מדינות ערב, גם הם מקופחים. אנחנו יודעים מי מחזיק בקרקעות, ואנחנו יודעים למי המינהל מקצה את השטחים ולמי הקרן הקיימת תעניק את הבעלות באותן קרקעות שיעברו לבעלותה.
+
+ תודה לחבר הכנסת טלב אלסאנע. אני מזמין את חבר הכנסת נחמן שי.
+
+
+ כמה דקות יש לו?
+
+ יש לו הרבה. יש לו 27 דקות.
+
+
+תודה רבה. 
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מרגיש שהגענו לתפילת נעילה. על-פי האמונה היהודית, עוד מעט ייסגרו שערי השמים. יש לנו עוד הזדמנות אחרונה לבקש לעצור את החוק הזה. אולי זה כבר מאוחר, אבל אני אף פעם לא מתייאש, ואני עדיין מקווה שברגע האחרון התבונה תגבר ובכל זאת החוק הזה ייעצר. אף-על-פי שכרגע, בתוך המקום הזה במליאה הזאת, יש מעט מאוד אנשים. 
+
+זה לא אני שכותבת לכם מכתב זה, זאת האדמה שעליה אתם דורכים. אדמת הארץ הזאת שנגאלה על-ידי משפחתי, משפחת פיין-אייזנברג, לפני יותר מ-100 שנים. שמי מרב, אני דור רביעי במושב נהלל, שהוקם ב-1921, דור שישי ביסוד-המעלה, ואני לא יכולה לשתוק לנוכח הביזיון, החרפה והבכייה לדורות בעניין הפרטת קרקעות המדינה. אנחנו חיים בעידן של כסף, שליטה וכוח, אך אין שום כסף בעולם שיוכל לעצור את המצב לגבי כדור הארץ שלנו. גם עשירי העולם לא ייהנו יותר מבונקר ממוזג, קופסאות שימורים, מכלי מים ומסנני אוויר, שיום אחד לא יעמדו בצריכה ובעומס. בעבור כסף אתם משתפים פעולה במכירת קרקעות הארץ לאילי הון, ששמם כבר נודע לשמצה, וקרקעות שכבר הקימו בהן מפעלים מזוהמים בכימיקלים – שופכי המפעלים מזהמים את מי התהום, חלקיקים מסרטנים מתפזרים באוויר. ואתם, גם אם מבינים יותר או פחות בתחום הסביבתי, מתעלמים. אך לא לעולם חוסן. כך כותבת מרב כרמלי – אחד ממאות המכתבים שגם אדוני היושב-ראש קיבל, ואני אחזור אליהם במהלך דברי.
+
+מה קרה פה, בעצם? הערב ישבתי בחדרי וחשבתי, מה קרה? איך החודש וחצי האלה עברו עלינו בהתרגשות כל כך גדולה ואו-טו-טו זה נגמר? אז מצאתי ידיעה אחרת בחדשות, שבאה, כמובן, מ-Ynet: רוסיה וצרפת הצטרפו לארצות-הברית ובריטניה – הפסיקו את הבנייה היהודית במזרח-ירושלים. לכאורה, אתה יכול לשאול אותי – אומנם יש גם פה בנייה – אבל מה זה קשור לעניין? אני אסביר לך מה זה קשור לעניין. ברגע שהוצאת את השד מהבקבוק – אתה לא יכול להחזיר אותו יותר. לא יכול, מה לעשות? לא נכנס חזרה. או שנשבור את הבקבוק, נהרוג את השד – אני לא יודע.
+
+ נתניהו, ביום ראשון האחרון, הוציא שד מהבקבוק. הוציא שד שלא היה שם. הוא החליט בבת אחת למקד את הוויכוח בירושלים. במונחים של הפלמ"ח, הוא הוסיף עוד זרד אחד למדורה והגדיל את המדורה. יש כבר מדורה. ההתנגדות הבין-לאומית הקיימת, שכוללת את ארצות-הברית, רוסיה, צרפת, האיחוד האירופי, גרמניה – כולם עכשיו קפצו, וכולם הביעו התנגדות לבנייה בירושלים. זאת אומרת, הנושא הזה היה חשוב, אבל הלהבה היתה נמוכה, ואולי בשקט, בתבונה – תכונות שקצת נעלמו כבר מהנוף הפוליטי שלנו – אפשר היה להמשיך לבנות. לא, לא. נתניהו החליט שצריך לצאת לדו-קרב – showdown באנגלית – אקדוחנים; ישראל נגד אמריקה; גרי קופר, "בצהרי היום". מחפשים, מוצאים, יורים. מה קרה? קרה שהעולם קפץ על ראשנו, והעולם אומר לנו עכשיו: לא תבנו במזרח-ירושלים. וכשהעולם אומר את זה, ישראל לא תבנה במזרח-ירושלים. למה אני נזקק לדוגמה הזאת? כי זה בדיוק הסיפור עם הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל. זה בדיוק הסיפור. זה להוציא את השד מן הבקבוק, ואחר כך אי-אפשר להחזיר אותו יותר. 
+
+ הנה, דיברו לפני חברי חברי הכנסת הערבים. הם העלו על סדר-היום שאלות מאוד מאוד מאוד חשובות. של קיפוח, של אפליה – – –
+
+
+ חברים, אתם עושים רעש כאילו המליאה מלאה.
+
+
+ אין דבר, אנחנו מדברים לעם, לא לנוכחים פה. אני כבר התרגלתי, די מהר. העם גם כן עכשיו בערוץ-2 ובערוץ-10 – – –
+
+
+ הוא החשוב ביותר.
+
+
+ לא, אבל הוא בערוץ-2 ובערוץ-10. את השד הזה אני הוצאתי מהבקבוק, אני כבר לא יודע איך להחזיר אותו לשם. לא חשוב.
+
+ אבל אני אומר לעצמי, מה היה צריך עוד? בשביל מה היה צריך להעלות על סדר-היום של מדינת ישראל, במצבה הנוכחי, את סוגיית האדמות הערביות, שננטשו, שנלקחו שנשארו – לא חשוב באיזו מלה אני בוחר עכשיו – ב-1948? בשביל מה אנחנו צריכים את זה עכשיו? בשביל מה? כמו אותה בנייה במזרח-ירושלים, שאנחנו לא צריכים אותה עכשיו – הנה, דחפנו את הסוגיה הזאת על סדר-היום.
+
+באו חברי הכנסת הערבים, ואני מניח שמאחור, בכפרים הערביים, יש תסיסה. לא צריך הרבה בשביל שתהיה תסיסה. ואני אומר לכם – אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, ולכם, חברי, שלא מאזינים לי ברגע הזה. אני אומר לכם שזה יעלה עכשיו בבתי-דין בין-לאומיים, בכל מיני מסגרות משפטיות בין-לאומיות, כי עכשיו אי-אפשר לנתק את הוויכוח בין מה שקורה פה לבין מה שקורה שם – בין החזית הזאת לחזית אחרת – הכול עשוי מקשה אחת, וזה יחזור לשולחננו. ופתאום יחזור הסיפור על הפליטים, ופתאום יחזור הסיפור על האדמות שעכשיו מדינת ישראל מוציאה למכירה. בשביל מה צריך את זה? מי המציא את הרעיון הרע הזה? 
+
+ אז אני אגיד לך, יש לי גם תשובה. הרעיון של שינויים במינהל מקרקעי ישראל, במשטר הקרקעות במדינת ישראל, מתנהל כבר הרבה זמן. אפילו, כפי שאדוני היושב-ראש יודע וחברי זוכרים, גם ממשלות קודמות נגעו בעניין הזה. הנה, אני מחזיק פה הודעה חשובה של מינהל מקרקעי ישראל ממאי 2005 – ארבע שנים חלפו מאז: המהפכה של אולמרט במינהל מקרקעי ישראל יוצאת לדרך; אולמרט: תותר בעלות פרטית בקרקע המדינה. 
+
+ זאת אומרת, זה לא דבר שהוא בלתי אפשרי, חשבו עליו גם קודם. זה לא שגם אם אולמרט חשב על זה, זה מעשה נכון. זה לא אוטומטית עושה אותו לנכון, בינינו, אבל זה מראה שיש פה איזשהו רצף. יפה. גם אמר ראש הממשלה – אני הולך בדרכי קודמי. אבל – ציטוט: בעצם מדובר במהלך היסטורי המאפשר לכל בעלי הדירות במדינה לרושמן בבעלותם הפרטית לאחר שהוונו. זאת היתה המהפכה. במקום שהדירות תהיינה מהוונות, הן יירשמו בבעלותם. זה היה העניין. וגם דובר על שינויים ארגוניים במינהל מקרקעי ישראל, ועל כך אין בכלל חולק.
+
+וכל הדברים האלה היו קיימים כבר אז. ואפילו הייתי אומר עוד יותר: היתה גם כוונה ללכת קצת לקראת קרקעות לתעסוקה וכדומה, קצת. 
+
+ היה איזה רעיון נכון, שהיה מבוסס על ועדות ציבוריות, ועדת-גדיש ואחרות, אבל זה נעשה בסדר, בשכל, בהיגיון, באטיות שראויה לנושא הזה. לא בחופזה, קודם כול. וזה עורר, בהחלט, אצלנו, בסיעה שלנו, גם דיון. אמרו: לא נפסול את זה באופן מוחלט, אולי יש בזה גם צדדים חיוביים. מפלגה עם 28 חברי כנסת צריכה להתנהג באחריות, היא לא יכולה לפסול כל דבר באופן אוטומטי, וגם לא יכולה לאשר. היא צריכה לחשוב. 
+
+ היו אצלנו חברים בסיעה שאמרו: בואו נחשוב. ואמרנו לעצמנו, כשאנחנו ניגשים עכשיו לעניין הזה, בואו נפריד, נפריד בין הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, שהיא נדרשת – הרפורמה נדרשת. כל אחד מסכים שאפשר לשנות את המבנה הארגוני של מינהל מקרקעי ישראל, כמו שנעשה בגופים ממשלתיים אחרים במדינה. היו מקרים שזה יצא לטובה, היו מקרים שזה יצא לרעה. אני לא חסיד של שינויים רק כדי לעשות שינוי, בסדר. על זה אני חושב שאין חולק: בגלל הסבל הציבורי הרב, כבר בן שנים, סבל ציבורי עמוק של הרבה מאוד אזרחים במדינת ישראל, וזה הגיע לידי בשלות – אפשר לעשות שינויים במינהל. בסדר, אבל לשינוי הארגוני הזה, שאנחנו מסכימים אתו, לקטר הזה – אני חושב שזה קטר, אבל קטר קטן – הדביקו רכבת שלמה: הפרטה של קרקעות המדינה. נפריט.
+
+אני לא צריך לספר לכם שיש במדינת ישראל חסיד גדול מאוד של הפרטה, קוראים לו בנימין נתניהו. בקדנציה הראשונה שלו הוא הפריט כל מה שזז. אם אפשר היה, אנשים לא שמו לב – הופרטו. בדיעבד, כשמסתכלים אחורה, עוד פעם צריך לעשות גם צדק אתו, חלק מההפרטות היו נכונות. חלק היו מוגזמות, חלק הביאו נזקים חברתיים קשים, שעליהם הוא גם שילם פוליטית.
+
+מה חזר השד הזה עוד פעם, עוד בקבוק, אני מביא לך עוד שד אחד. למה עוד פעם חזר השד הזה לפנינו? עוד פעם, מתוך איזה רצון, ואמונה שהשוק יודע לעשות הכול, שהמדינה כבר לא יודעת לעשות כלום – לאחר שהעולם למד רק בשנה וחצי או בשנתיים האחרונות, בתוצאות של המשבר הכלכלי החריף, שכן יש למדינה מה להציע, שכן המדינה יכולה לע��ות סדר, שלא כל דבר מסתדר עם מה שקרוי "כוחות השוק".
+
+
+מה הדעה של ציפי לבני בהחלטה? הרי לבני גם היתה בעד ההחלטה.
+
+ ברור. אז אני אגיד לך: דיברנו אתה הרבה.
+
+
+ – – –
+
+
+ שמת לב, גברתי השרה, שאני מודה לך על שאת יושבת אתי ומאזינה לי בקשב רב – – –
+
+
+אז מה שהיא עשתה זה היה בצדק, ומה שעשו אחרים לא?
+
+
+ אולי תגידי לנו מה היא עשתה.
+
+
+אתה לא יודע שהיא היתה חלק מההפרטה?
+
+
+ לא, כי היתה לה דעה ברורה לגבי הרפורמה. 
+
+
+ לא פסלתי את ההפרטה. אם את עוקבת אחרי דברי, לא הכול שחור או הכול לבן.
+
+
+ הוא נתן ציונים אפילו לכמה מההפרטות.
+
+
+ אני כבר ילד גדול, גדלתי פה, למדתי, עשיתי אי-אלו דברים, לכן אני לא קופץ מהמקום ואומר: הכול רע. אני גם אמרתי שחלק מהרפורמות, כולל ההפרטות הקודמות, היו נכונות. המבול הזה היה מוגזם, וודאי שעכשיו היה צריך להתייחס לזה יותר בזהירות, אחרי שכולנו למדנו, גברתי, שהפרטה היא לא דבר טוב בעיקרון. לפעמים היא טובה, לפעמים לא, וצריך לבחון אותה לגופה. העיקרון לא עושה את הדברים טובים. צריך לבחון אם יש מקום להפרטה או אין מקום להפרטה. 
+
+גם גברתי באה, ואני שמח שבאה, מארץ שבה יום אחד הכול היה מולאם, אחר כך פתאום הפריטו הכול, ואז היה עוד פעם רוורס. זה התנועות ההיסטוריות הידועות. פתאום זה קצת חזר לאמצע, ואמרו: רק רגע, לא הכול צריך לזרוק החוצה. זה שווה יותר מדי, זה חשוב יותר מדי, יש לזה ערך אסטרטגי. ואז רוסיה, נגיד – ועוד פעם, מיליון פעם אני רוצה להודות לך על שבאת עם מיליון איש מרוסיה, מברית-המועצות לשעבר, ועשיתם את השינוי הגדול במדינת ישראל – אותה מדינה, ואת עוקבת אחרי החדשות, אמרה: רק רגע, אולי לא צריך להפריט הכול, אולי יש דברים שהמדינה כן צריכה להישאר הבעלים שלהם, לא בהיקף שהיה.
+
+ראש הממשלה ניגש בהתלהבות גדולה, הציע רפורמה מקיפה במינהל, הציע להוציא נושאים מסוימים למיקור חוץ: העובדים לא יודעים לעבוד, נוציא את זה החוצה – אני מצטט; הציע לבטל תקנים במינהל מקרקעי ישראל; הציע ששר השיכון לא יהיה יותר ראש המועצה, יתמנה איש ציבור שיעשה את זה; להעביר את התכנון: תכנון מפורט ופיתוח תשתיות ואחריות על פעולות אלה יועברו לידי הרשויות המקומיות והמגזר הפרטי. יופי. להוציא, להוציא מידי המדינה. המדינה, ממשלה, ממשלה גדולה לא יודעת לעשות את העבודה, אחרים יודעים לעשות.
+
+חתמו על הסכם קואליציוני, הכניסו לממשלה את ש"ס. כבר בהסכם הקואליציוני סגרו ותפרו את הכול, חס וחלילה שלא אפשר יהיה לסטות. אמר ידידנו חבר הכנסת זבולון אורלב, שאצלם בהסכם הקואליציוני זאת היתה רק פסקה קטנה, הוא אפילו לא ידע במה מדובר. אני מקווה שמחר הוא יצביע נגד. אבל לש"ס זה היה נפלא. אני מניח שבמסגרת ההסכמים הקואליציוניים הבטיחו להם שאפשר יהיה להפשיר קרקעות לדיור – אצל החרדים זה הדבר היחיד שחשוב, שום דבר אחר לא מעניין אותם – ואמרו: זה יהיה לכם, קבלו את ליטרת הבשר שלכם, ואת כל היתר אנחנו ניקח. מה זה "אנחנו ניקח"? אנחנו נעשה את ההפשרה הגדולה, אנחנו נעשה את ההפרטה הגדולה, אנחנו נעשה את המכירה הגדולה. זה פחות מעניין אותנו. מה שאתם תקבלו – אתם תקבלו, והיתר יעבוד כמו שצריך. זה כבר עבד בהסכם הקואליציוני, ועכשיו ניגשו. 
+
+ אמרו: במדינת ישראל חוק לוקח המון זמן, אי-אפשר לחכות, ומי יודע, אולי הפוליטיקה המוצלחת מאוד שהממשלה הזאת נוקטת, אולי היא בכלל תביא לשינויים פוליטיים? אולי הממשלה הזאת לא תחזיק מעמד מי יודע מה? לא יודע – אז אמרו: חייבים לחבר את זה לחוק ההסדרים. הוא ידחף, הוא לוקח אתו את כל החוקים, הוא ייקח גם את זה. 
+
+ לא היתה שום סיבה בעולם שחוק ההסדרים ישמש אכסניה, אז אמרו: לא, נפצל את זה מחוק ההסדרים. כיבסו את זה באיזה מקום – לא חוק ההסדרים ממש, אבל כל כך צמוד לחוק ההסדרים שאי-אפשר להפריד בין החוק הזה לחוק ההסדרים. אי-אפשר להפריד, הם באים ביחד. מה זה משנה אם עברו חמישה ימים? זה כל כך דחוף שהשבוע פטרו את החוק הזה מחובת הנחה של 48 שעות. עוד פעם הפעילו את הדחפורים הדורסניים האלה, פטרו את זה, אמרו: לא חשוב, לא יחכה אפילו 48 שעות. מהר, מהר, מהר. וזה, לכאורה, אחרי שהבטיחו דיון ציבורי מקיף וכולל ובעל ערך. כמובן, זה לא היה.
+
+ישבו בוועדה, אני ישבתי בוועדה הזאת כל הימים האלה, כל הישיבות האלה. נכון שדיברו אנשים, אי-אפשר להגיד שלא. לא בטוח שמישהו לקח בחשבון את ההערות שלהם, לא בטוח שמישהו האזין להם, מילאו תהליך שרק יוכל לעמוד בבג"ץ. זה עמד ברקע, כי כולם חשבו שזה יגיע לבג"ץ. אגב, יכול להיות שזה עוד יגיע לבג"ץ, לא מאתנו. יכול להיות שזה יגיע, אבל כל הרעיון היה איך נרשום בפרוטוקול שא' דיבר וב' דיבר וג' דיבר – העיקר שכל הדברים האלה יימחקו והחוק הזה יצא לדרך. לכן גם הדיון היה דיון שטחי, היה דיון רדוד, היה דיון שרק נועד לצורכי מליצה, לצורכי הפרוטוקול. לא היתה התייחסות רצינית לדברים שנדונו שם.
+
+אמרתי כבר קודם, שקודם כול פתחו את הסוגיה של הקרקעות הערביות. הן היו ערביות, ננטשו, הופקרו, הושארו. עכשיו הסוגיה הזאת עומדת על סדר-היום, והנזק קיים. פתחו את הסוגיה של הקשר בין העם היהודי ואדמתו, סוגיה יסודית מאוד. ועליה, אגב, אני רוצה להודות לראש הממשלה, שתוך כדי הדיון הזה הוא הפך גם אותי לציוני, הרבה יותר ממה שהייתי כשנכנסתי. ואני מוכרח להודות שאני, תוך כדי עיסוק וטיפול בנושא, באמת חדרתי, עם רבים אחרים, לעומק הסוגיה של חשיבות הקרקע, של האדמה. כי בסוף, מהו הסיפור הציוני של מדינת ישראל, של התנועה הציונית ושל מדינת ישראל? זה הסיפור של הקרקעות. מה אמרו לנו כשגדלנו? במקום שמחזיקים את האדמה, תהיה אדמה שלנו. במקום שיהיה היישוב, שם יהיה הגבול. מאיפה בא הרעיון של "חומה ומגדל"? מאיפה בא הסיפור של בניית יישובים עד קצה הגבול הצפוני ועד הקטע הדרומי הכי רחוק? והוכח – במקום שהיו יישובים, במקום שהיתה אדמה יהודית, היא נשארה בידינו. זאת אומרת, שאדמה היא מהותנו, ולא חשבתי כך. עכשיו אני רואה בדיוק את עומק הסוגיה הזאת. 
+
+ ואדמות רבות, רבות מאוד, 13% מאדמות המדינה, נרכשו בידי קרן קיימת לישראל. מה זה קרן קיימת לישראל? זה דורות של יהודים, דורות של יהודים בגולה, 100 שנה לאחור, עם התנועה הציונית, שהחליטו לתרום מכספם כדי לגאול את אדמות ישראל. וגם עבדכם הנאמן – קצת יותר צעיר, קצת יותר קטן – היה הולך עם הקופה הכחולה הזאת, ותורם, תורם, ומשכנע את כולם שצריך לשים פה עוד אגורה ועוד לירה ועוד שקל – עוד לא היו שקלים – כדי שתהיה לנו אדמה, שנגאל את אדמות הארץ. ובאמת, קרן קיימת עשתה את עבודתה, והיא רכשה אדמות, והאדמות האלה שימשו בסיס ליישוב היהודי. סביב האדמות האלה קם היישוב היהודי, שממנו צמחה אחר כך מדינת ישראל. 
+
+ועכשיו אנחנו לוקחים את האדמות האלה – שלא בזכות ושלא בצדק – ומוכרים אותן. שאלנו את היהודים שאינם כבר אתנו? חלקם נשרפו במשרפות והושמדו בשואה. שאלנו אותם? אמרנו להם שאנחנו הולכים לסחור באדמות שלהם? מישהו הסמיך אותנו לעשות את זה? מישהו נתן לנו את הרשות? 
+
+אבל לא חשוב. עוד הולכים לעשות עסקאות עם הקרן הקיימת, מחליפים, לוקחים, נותנים. אני לא בטוח שיש אישור לקרן הקיימת בכלל לעשות את כל הביזנס הזה עם האדמות שיש לה. 
+
+ בג"ץ קבע שמותר גם היום לקרן הקיימת לעשות – – –
+ חבר הכנסת רותם, יכול להיות שפורמלית כן, ואני אומר לך שמוסרית לא. מוסרית, אין לקרן הקיימת רשות למעול באמון של אותם מאות אלפי יהודים, שכל אחד מאתנו, דורות לאחור, קשור בהם, לקחת את האדמות שלהם ולמכור אותן ולשווק אותן. לא. וזה עומק העניין, לפי דעתי, זה לב העניין. 
+
+עמדו פה – עמדו פה מול הכנסת שלשום מאות ואולי אלפים של אנשים צעירים, ילדים, תנועות נוער, מכל הארץ. תנועות נוער שמוכנות בין היתר לעשות פשרות, לוותר על שטחים, כחלק מהעניין של שלום, מאמינות בזה. האדמה היא לא קדושה בעיניהם, ויחד עם זאת הם באו ובכו. הם בכו. הם בכו. אני לא האמנתי שאנשים צעירים יבכו בגלל אדמה. הם בכו. הם אמרו: תעזרו לנו, תעזרו לנו, שהעתיד שלנו עכשיו הופך להיות סחורה עוברת לסוחר. תעזרו לנו, תושיעו אותנו. אבל כמובן, אף אחד לא מתכוון לעשות את זה. 
+
+קיבלנו חוות דעת של הרב מצגר. קיבלנו חוות דעת – גם של הרב מצגר. אדוני ודאי ירצה לדעת מה היא אומרת. כותב זבולון אורלב: מתשובת כבוד הרב הראשי לישראל עולה בבירור ובמפורש שאין פתח להתיר מכירת קרקעות לצמיתות בארץ-ישראל, ופעולה זו אסורה מטעמים הלכתיים שפורטו בתשובתו. חוות דעת זו – כותב ידידי זבולון אורלב – של כבוד הרב הראשי לישראל עומדת בפני עצמה, וגם מצטרפת לשורה ארוכה של נימוקים לאומיים, ציוניים וחברתיים. 
+
+ כולם הובאו לפני הוועדה וכולם גם הוזכרו היום, ואני לא רוצה לחזור על כולם, אבל היה גם השיקול של איכות החיים במדינת ישראל ביום מן הימים, והיה השיקול החברתי מי יקבל ומי לא יקבל, מי קיבל פעם והאם זה צריך להישאר עדיין בידיו, אולי עכשיו צריך להתייחס לזה אחרת. טענה על טענה; עניין על עניין. 
+
+אני חושב שנצטברה פה מאסה של נימוקים וסיבות שהיו צריכים לעצור את הממשלה הזאת בדרכה לחוק הזה. היתה מאסה כבדה מאוד, וישנה גם היום, שהממשלה מתעלמת ממנה לחלוטין, אף-על-פי – אני צריך להגיד – שהוכנסו שינויים בחוק תוך כדי החקיקה. הוכנסו. יש כאלה שחושבים שהשינויים האלה בכלל עיקרו את החוק הזה, גם את זה כבר שמעתי. 
+
+זאת אומרת, שמרוב הבהילות להעביר את החוק הזה בכל מחיר, כדי שהוא יהיה או-טו-טו, שהממשלה תוכל להתברך באיזשהו הישג – שהישגים אין לה; צרות יש לה, הישגים אין לה – אמרו: בואו נדביק, נעביר את זה. יהיה מה שיהיה, נעביר גם את החוק הזה. ומה זה חשוב, נתפשר על כמות הדונמים שאפשר למכור, על כמה אפשר למכור לאדם, אם כן יהיה תכנון, לא יהיה תכנון – נתפשר, נתפשר, העיקר שנעביר. אז ככה ראש הממשלה הפסיד פעמיים. גם הוא מעביר, וגם הרבה מן הדברים שהוא רצה להעביר, כבר לא העביר.
+
+ועכשיו אני רוצה להגיד לכם משהו. יכול להיות שאם היה מתנהל אותו דיון שדיברתי עליו, דיון יסודי, דיון רציני, שהיה נמשך קצת יותר, עוד כמה חודשים – הנה, חבר הכנסת רותם מטפל בברית הזוגיות, אז הוא משקיע בזה זמן, הוא לא ממהר, אף-על-פי שגם הוא ביקש לפטור את החוק שלו מחובת הנחה, מילא, אבל אני חושב שבתחום הזה הוא מוביל תהליך. נכון, אני צודק? 
+
+ צודק. 
+
+ תהליך. הוא אומר: אל תקפצו. עברנו שלב א', יש פה איזשהו פתח תקווה, אני מאמין בזה. אני חושב שאתה מתכוון באמת וב��מים להביא לפתרון יותר כולל, אבל אמרת: נלך בשיטת פתרונות הביניים, נכון? יש כזו תפיסה. 
+
+
+ כן. 
+
+יש פתרון כולל – שהוא לפעמים יותר גרוע, ואתה אומר: בוא נלך בקטנות, יכול להיות שנגיע. גם פה אני חושב שאפשר היה. גם פה אני חושב שהמהירות – אני לא אגיד מהשטן, כולם אומרים את זה. היה צריך להמתין ולראות אולי, תוך כדי משא-ומתן, לבדוק ולשאול ולראות, נצליח להוביל את זה. 
+
+ יכול להיות שעמדת קדימה, למשל, שהפכה להיות שלילית – אתה שואל אותי: ציפי לבני, ציפי לבני; חלק מהדברים, אמרתי שהיא בעד. חלק מהדברים, אמרתי שהיא בעד, אבל לחלק מהדברים היא מתנגדת בחריפות, ואחרים בסיעה גם כן. התלבטנו, חשבנו, זה עורר אצלנו עניין, לא כולם דחו את זה על פניו. היו שרים לשעבר שליוו את הנושא הזה בהיותם בממשלה, וקשה להם היום לקפוץ ולהגיד. אבל כשהם רואים את המכלול, הם אומרים לא, וקדימה תצביע נגד כי לא נשארה דרך אחרת. יכול להיות שבפשרות ובהבנות היינו יכולים להגיע לאיזשהו הסדר.
+
+לכן אני אומר שהיתה פה שרשרת של טעויות, אחת אחרי השנייה. ובסוף, כשראש הממשלה יקבל את זה, הוא אפילו לא יקבל נקודות זכות, כי בתקשורת – שהיא מאוד חשובה לו, מה לעשות, היא מאוד חשובה לו, גם לאחרים – זה בסוף לא יירשם כהישג, זה יירשם ככישלון. 
+
+ אז מה הוא הרוויח? גם הוא גרם לתגובה ציבורית כל כך גדולה, גם הוא גרם להתנגדות כל כך גדולה, גם הוא הוציא את השדים שלנו מהבקבוק, כמו שהזכרתי קודם, ובסוף הוא לא יקבל את נקודות הזכות. 
+
+אז אני רוצה לסיום להגיד תודה, להגיד תודה למאות ולאלפים של אנשים שמלווים את הנושא הזה בשבועות האחרונים, שמילאו את תיבות הדואר שלנו בפניות: לאורן מבאר-שבע, למורן מנצרת-עילית, ללאה מחרשים, לדבי, לרעות ממגדל-העמק, לאופיר מקיבוץ רביד, לירדן מתל-אביב, למור מתל-אביב, לשחר – אזרח מודאג, לגלית מקדימה – לא הקיבוץ, היישוב, לגדעון מעמיעד, אבינועם מירושלים, אמיתי מבאר-שבע, יונתן – תלמיד באוניברסיטה העברית, ד"ר נאוה כהן ממבשרת, איריס מגן-יבנה, יונתן – עוד תלמיד באוניברסיטה, רעות ממגדל-העמק, גיא – תלמיד באוניברסיטה בתל-אביב, מרוה מירושלים, מורן אלמוג – טייס לשעבר, יזהר – סטודנט, נדב – מהנדס ביוכימי, שי, הדס – סטודנטית, לילך. רבים, רבים מאוד, אנשים אמיתיים – אגב, בדקתי. זה לא המצאה, לא מישהו שכפל. כל אימייל שהגיע אלינו נכתב באופן אישי על-ידי אנשים שכתבו אותו. אחד מהמסעות הכי אפקטיביים שאני מכיר. כולם כתבו באמת ובתמים את דעתם ואמונתם. 
+
+ולכן, אני חושב שלאנשים האלה אנחנו חייבים – חייבים – קודם כול תודה גדולה, קודם כול תודה גדולה מהלב, על זה שאכפת להם, על זה שמצאנו, חבר הכנסת אורי אריאל, ישראלים שאכפת להם, מכל הקשת הפוליטית, שנפגשו בשדה הזה ואחזו אחד ביד השני ואמרו: בואו נילחם ביחד, אחר כך נילחם על נושאים אחרים שמפרידים בינינו, בעניין הזה כולנו מאוחדים. 
+
+ואני אסיים בדברים שכתבה דנה כהן מגדרה – דנה כהן היא תלמידת כיתה י' בגדרה, והיא אומרת: מדיניות כזו של "אחרי המבול", דאגה לכיס הפרטי והתעלמות מצורכי הכלל תביא לכך שכעבור כמה קדנציות לא יישארו בידינו לא אדמות, לא משאבים ולא הון כדי להוריש לילדיכם ולנכדיכם. התוכנית הזאת אינה טובה לאזרחי המדינה. בתקווה שקריאתי הדואגת תיפול על אוזניים קשובות. תודה לך, דנה. תודה רבה לכל האנשים שכתבו לנו. אנחנו אוהבים אתכם. תודה רבה. 
+ תודה לחבר הכנסת נחמן שי, ואני שמח על כך שהחזקת מעמד את התקופה הזאת – שהיא ארוכה יחסית.
+
+
+
+
+
+ הודעה לסגן מזכיר הכנסת. 
+
+ ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – 
+
+ לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 3), התשס"ט–2009, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון; הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון מס' 2), התשס"ט–2009, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט; הצעת חוק בית העצמאות, התשס"ט–2009, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. 
+
+לדיון מוקדם: הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – סמכות בענייני גיור), התשס"ט–2009, של חבר הכנסת דוד רותם; פ/1464/18. תודה. 
+
+ תודה לסגן מזכיר הכנסת. 
+
+
+
+
+ חברים, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה. שבע דקות.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני מנצל את ההזדמנות להגיד לכם, היושבים ביציע, שאת חלקכם נדמה לי שאני רואה פה בימים האחרונים מרביצים קילומטרים – תודה. תודה על המאמץ, תודה על הרצינות, תודה על הרגישות. תודה שאתם אתנו. חסרים לי פה רבים, שבטח עסוקים עכשיו בלשכנע חברי כנסת. לכולכם תודה.
+
+התגלה פה דבר מופלא, מכובדי אדוני היושב-ראש. מי שהיה כמוני ביום ראשון וראה אותם עומדים ביחד, את החולצות הכחולות של "בני עקיבא", עם החולצות הכחולות של "השומר הצעיר", ושל "הנוער העובד והלומד", ואני נזהר כי אני בטח אשכח מישהו; בקיצור, את כל תנועות הנוער ביחד – איך נגיד את זה? רק ביבי יכול. לא ראיתי אחרים מצליחים. מישהו פעם אמר – אני לא אוהב את הביטוי הזה, אבל מישהו פעם אמר: קוסם. אז קוסם זו לא מלה מתאימה, בטח לא לראש הממשלה שלי, שלנו. אבל הנה הוא הצליח. בדבר אחד הוא הצליח ודאי, וזה לאחד את תנועות הנוער והרבה מחברי הכנסת מסיעות שונות של הבית, בלי להזכיר עוד הפעם שמות, שלא אשכח מישהו, אבל כל סיעות הבית. אני חושב – זה חוצה מפלגות. 
+
+ מחר ההצבעה, ויש לנו הרבה עבודה. אני אומר את זה לנו, לח"כים. אני אומר את זה לכם, לאלה שיושבים פה אתנו, ולאלה שעובדים עכשיו ממקומות שונים – לא להתייאש מהעניין. יש לנו סיכוי לפחות לתקן. 
+
+אני רוצה להיות מאוד ברור בעניין. אני בעד הרפורמה בשני תנאים עיקריים. תנאי אחד זה שאין מכירת קרקעות בארץ-ישראל, אלא נשארים עם חכירה שמתחדשת באופן אוטומטי. היא לא מכבידה על האזרחים, היא לא מכבידה על אף אחד, והיא נשארת חכירה, והיא לא מכירה. זה תנאי אחד. התנאי השני הוא שיש מגבלה על כמות השיווק לפי השנים, ונבדוק את זה. בהמשך השנים נראה איך מתנהגת השיטה, ולפי זה נראה איך להמשיך. 
+
+ כל מה שקשור במבנה מינהל מקרקעי ישראל, בשינויים הארגוניים, זה חיובי, זה רצוי, זה ראוי. אני פונה מכאן, אדוני ראש הממשלה: תאחד את הכנסת מאחורי הרפורמה. אפשר להביא לרפורמה הזאת מעל 100 חברי כנסת שיתמכו, בתנאי ששתי ההסתייגויות האלה יתקבלו וירדו מהחוק הזה. זאת תהיה הצלחה בלתי רגילה שלך בהובלה של הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, לא בצד הערכי, לא בצד התוכני אלא בצד – כן, הביורוקרטי, המינהלי, שמשגע את אזרחי מדינת ישראל.
+
+הזכירו קודמי את המאבק שמתפתח סביב ירושלים. מכובדי חבר הכנסת נחמן שי, אני אומר לך ולאחרים: לצערי הרב, ראש הממשלה, מר נתניהו, הקפיא את הבנייה בירושלים. אני מדבר על עובדות. ראש הממשלה עצר מכרז בפסגת-זאב, של מאות יחידות דיור. מי שרוממות ירושלים בגרונו, ועושה הפוך בהחלטותיו – מה שאנחנו אומרים בכל חתונה: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני", זה מה שקורה לנו כעת בהנהגת ראש הממשלה מר נתניהו.
+
+ זה לא האירוע היחיד בירושלים. יש אירועים נוספים שראש הממשלה מעורב בהם, מעכב את פיתוחה של ירושלים. הגדיל לעשות שר השיכון: כדי שלא יבלוט העניין, הוא עצר את כל המכרזים בירושלים. תחת הכותרת של עיון מחדש, לימוד, כל מיני מלים כאלה, נעצרה הבנייה בירושלים.
+
+
+אתה מתכוון לשר השיכון עכשיו.
+
+אני מדבר על הממשלה הנוכחית. לא עושה חשבון עם מי שהיה. ראש עיריית ירושלים וראש הממשלה – – –
+
+
+ משום מה אני חשבתי שאתה מדבר על רצף, ולא שמתי לב.
+
+
+ לא, אז אני מדבר על הנוכחית. גם הקודמים היו להם עיכובים שונים. הם קראו לזה תיאום, זה לא העיתוי – כל מיני מלים שכשאני שומע אותן אני מבין בדיוק מה קורה, וגם אתה, מכובדי, כי אתה ותיק ומנוסה, והשפה הדיפלומטית לא זרה לך. להיפך, אני ראיתי שאתה מצטיין בה בעת הצורך. אתה יודע לדבר גם באופן ישיר מאוד. אבל לפי העניין.
+
+אני רוצה לקרוא לראש הממשלה להסיר את ההקפאה מעל ירושלים. מי שאומר שירושלים מחוץ למשא-ומתן, שהיא מחוץ לוויכוח, צריך גם להתנהג כך. אני מקווה שיצטרפו לקריאה הזאת כל חברי הבית. אין בעניין הזה הבדל בין ימין לשמאל. ירושלים בהסכמה לאומית, להוציא בודדים. צריך להמשיך בתנופה את בניין עיר הבירה, ירושלים.
+
+אני רוצה לחזק את חברי מהמפד"ל, מהבית היהודי, שהודיעו שהם לא יתמכו מחר בהצעתו של נתניהו – בהסתייגויות המסוימות. לא מדובר על הכול. עוד הפעם, הרפורמה המינהלית במינהל מקרקעי ישראל היא חיובית, היא ראויה. היה צריך לעשות אותה גם לפני 20 שנה, וטוב שעושים אותה היום. שמחתי לשמוע את הודעת המפד"ל שהם לא ייתנו את ידם למכירת קרקעות בארץ-ישראל. אני מקווה, אדוני היושב-ראש, כך שמעתי, שגם סיעת קדימה במשמעת סיעתית מלאה תצביע נגד החוק. 
+
+אני פונה לידידי חבר הכנסת מיכאלי לבחון – ויש עוד זמן – פעם נוספת את הפן ההלכתי של הפסוק הידוע: והארץ לא תימכר לצמיתות. תראה, יש ויכוחים עזים, הייתי אומר נוקבים עד כדי כמעט קרע, בעניין השמיטה, למשל. מי שכל כך מקפיד על השמיטה ולא מאשר את הסכם המכירה, שכידוע אני וחברי לפי דעת רבותינו כן מכירים בזה, איך יכול להסכים שיימכרו כל קרקעות המדינה? זה פשוט לא עולה על הדעת. כל אחד מצטט דברים. אני מציע למכובדי חבר הכנסת מיכאלי ולשאר החברים לבדוק את זה באופן אישי. בסוף יש עלינו גם חובה אישית.
+
+ אני מקווה שמחר יהיה יום בשורה במובן הזה, שכן, החוק יאושר, הרפורמה תעבור, אבל ירד הסעיף של מכירת הקרקעות. הדבר הוא לא ראוי, לא מתאים ולא רצוי בעת הזאת, ואף פעם לא. ובעזרת השם מחר נעשה ונצליח. תודה.
+
+
+תודה לחבר הכנסת אורי אריאל. אני מזמין את חברת הכנסת חנין זועבי, ואחריה – יחכה ליושב-ראש הבא. יש לך חמש דקות.
+
+אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אתמול הציג ראש ועדת המשנה – אני חושבת – של ועדת הכלכלה, חבר הכנסת שאמה, את עיקרי החוק וגם את ההסתייגויות השונות שעלו במשך חמש ישיבות הדיון על חוק היסטורי זה. לקח לחבר הכנסת שאמה, ראש ועדת המשנה, 20 דקות להציג את ההסתייגויות. הוא הזכיר את כל ההסתייגויות. הוא הזכיר את ההסתייגויות הקשורות לריכוז בעלות. הוא הזכיר את הפחד של חלק מחברי הכנסת מזרים שיקנו את האדמות, את הפחד מהסעודים, שכל כך מחכים כנראה לרגע הזה. הוא הזכיר את ההסתייגויות של ארגוני איכות הסביבה, הוא הזכיר את ההסתייגויות של הקיבוצים – שהיא דווק�� ההסתייגות היחידה שמבקשת להרחיב את החוק ולא מתנגדת עקרונית לחוק. הוא הזכיר כמעט את כל ההסתייגויות, למעט הסתייגות אחת, למעט קטגוריה אחת של הסתייגויות, שהן ההסתייגויות של חברי הכנסת הערבים.
+
+הוא עלה, הוא הציג, הוא נימק, אבל הוא שכח, או שהוא התעלם, מסיבה כלשהי, מההסתייגויות של הערבים. אני רוצה לשאול אותו, חבל שהוא לא נמצא במליאה, אם זה אתי ואם זה היה אחראי לעשות את זה – שיושב-ראש הוועדה יעשה סלקציה בהסתייגויות שהוא מציג מעל במה זו.
+
+חברי הכנסת, גם אם ההסתייגויות לא נלקחו בחשבון בתוך גופו של החוק, יש להן את הכוח שלהן מחוץ לחוק עצמו, במודעות של בית-המחוקקים, במודעות של חברי הכנסת. הן נשארות כחלק מהשיח הפוליטי. הן צריכות להישאר כחלק מהשיח הפוליטי, גם אם אין להן את הכוח להיות חלק מהמדיניות של השלטון. צריכים לתת להסתייגויות את התוקף ואת הסמכות הפוליטית שלהן, גם אם הן לא התקבלו. זה כוחה של האופוזיציה. ככה היא משפיעה. ככה היא יכולה להשפיע, אומנם לא על הממשל ולא על השלטון, אבל לפחות על האווירה הפוליטית הכללית, על השיח הפוליטי הכללי. אם המצב אינו כזה, אז השלטון נהפך לדיקטטורה, לדיקטטורה מוחלטת, בין בחירות לבחירות.
+
+עכשיו אני אסקור את ההסתייגויות לא רק של הפלסטינים אזרחי ישראל אלא, אני חושבת, של כל העם הפלסטיני ושל כל אלה שתומכים בחוקים הבין-לאומיים ובזכויות אדם. אני אזכיר את הפשעים של החוק.
+
+ נקודה מס' 1: לפי החוק הזה, המדינה מוכרת לבעלות פרטית קרקע ש-93% ממנה הופקעה ממני, מהערבים, לצורכי ציבור. מדינה מתוקנת, גם אם היא קמה על האדמות של עם אחר, של העם היליד, הפלסטינים במקרה שלנו, אם היא לא השתמשה באדמות שהיא הפקיעה לאינטרס הציבורי, אז היא היתה חייבת להביא את הסוגיה הפוליטית המוסרית הזאת בפני הכנסת. אז אולי חברי הכנסת, מעטים מהם אבל חלק מהם, היו תופסים שלא מדובר בחוק טכני, שלא מדובר בחוק אדמיניסטרטיבי ושלא מדובר בפישוט הליכי שימוש בנכס, בדירות ובקרקע ובהרחבת וזירוז עסקים, אלא בחיסולה של סוגיה פוליטית היסטורית. את האדמות שלי, של הערבים, אתם מוכרים; את האדמות שהפקעתם מכוח החוק שמרשה לכם להפקיע. אבל הוא מרשה להפקיע לצורך אחד בלבד, לצורכי ציבור, וכך אתם גם טענתם בבתי-המשפט; כך המדינה טענה בבתי-משפט, שאתם מפקיעים את האדמות לצורכי ציבור. אז ממשל תקין, ממשל שקוף, היה בא ואומר פה בבית-המחוקקים: זהו אחוז האדמות שהפקעתי מהערבים ואני היום בא למכור לאזרחים.
+
+ האם יש בין חברי הכנסת, שאינם נוכחים במליאה, אחד, רק אחד, שיודע בדיוק כמה מ-800,000 הדונמים הם אדמות שהופקעו מהערבים למען הצורך הציבורי והמדינה לא השתמשה בהן? האם הקואליציה, האם הממשלה, נתנה את האינפורמציה החיונית הזאת כאשר היא הציגה את החוק וכאשר היא דנה בחוק? האם יש מישהו במקום הזה שיודע, מ-800,000 הדונמים, מה אחוז האדמות שהופקעו מהערבים והמדינה לא השתמשה בהן ועכשיו היא רוצה למכור אותן?
+
+עכשיו האזרחים היהודים ימשיכו על-ידי החוק הזה את העוול ההיסטורי שהתחילה בו המדינה. עכשיו אזרחים יהודים ימשיכו את שוד האדמות הערביות. כמה מהאזרחים האלה, שיקנו את האדמות, יודעים שהם קונים אדמות שהופקעו משכניהם הערבים ושלא נעשה בהן שום שימוש ציבורי, ולכן ההפקעה עצמה אינה לגיטימית ואינה חוקית?
+
+
+ תודה רבה, או משפט סיום.
+
+ עוד דקה אחת. אני מנסה לסיים.
+
+
+ נתתי דקה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, המדינה לא השתמשה בכל האדמות שהפקיעה מהערבים, והן האדמות האלה שעכשיו מנסים לחסל ולמכור לאזרחים. אז זו חובתה של המדינה להגיד את זה, וזו חובתה, לפי החוק הישראלי, קודם כול להחזיר את האדמות לערבים.
+
+ למה רק חברי הכנסת הערבים יעלו את השאלות האלה? למה רק חברי הכנסת ערבים, ואולי יש שניים מתוך 110 חברי כנסת יהודים שמעלים את הסוגיות האלה? הן סוגיות דמוקרטיות של זכויות אזרח, של זכויות בני-אדם. אם לא רוצים להחזיר את האדמות לבעליהן, אז לפחות שיציעו את האדמות קודם כול לבעליהן המקוריים.
+
+הטענה השנייה, ואני מסיימת: הפקעתם מהערבים אדמות ולא השתמשתם. למה גם לתת את האדמות לקרן הקיימת לישראל, שתיתן את האדמות רק ליהודים? למה הזרימה החד-סטרית הזאת מהערבים ליהודים? למה תמיד הזרימה היא בכיוון אחד – מהערבים לידי היהודים? ועד מתי? ולמה תמיד לוקחים ממני ונותנים לשכן היהודי, שבסופו של דבר הוא גם יבוא אלי בטענות, והוא אפילו לא יהיה מרוצה כשאני אגיד, רק אגיד, שזו האדמה שלי?
+
+ אדוני היושב-ראש, זה אינו חוק טכני, וזה אינו חוק אדמיניסטרטיבי. זה חוק היסטורי מסוכן ביותר, שבא לחסל סוגיה פוליטית מאוד מסובכת, סוגיה היסטורית – –
+
+
+תודה.
+
+
+– – ועל-ידי זה הוא חוסם כמעט כל אפשרות להסדר פוליטי בינינו לבין המדינה. תודה.
+
+
+ תודה רבה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה. אדוני, יש לך חמש דקות. אחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת מגלי והבה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כאשר הוצגה בפעם הראשונה הרפורמה, מנהל המינהל אמר: זאת אחלה רפורמה. כולנו יודעים שאת הרפורמה שיווקו באמרה נכונה מאוד. לראש הממשלה כאב כל הסבל שסובלים התושבים והאזרחים בגלל כל המנגנון הביורוקרטי של מינהל מקרקעי ישראל. אז כנראה כאילו הכוונה טובה.
+
+את הרפורמה במינהל צריכים לעשות בוודאי. בוודאי מנגנון או גוף כמו מינהל מקרקעי ישראל צריך היה לעבור רפורמה מזמן, אבל לא הרפורמה הזאת, כי הכול עבר במהירות הבזק, בלי דיון מעמיק וגם בלי לערב מומחים בעניין. אני לא יודע מי אמר פעם שכל הזכויות על הארץ הן ליהודים, אבל הזכויות בארץ הן לכל האזרחים. אבל בשאלת מקרקעי ישראל, אם זה לפני הרפורמה ואם אחריה, אני חושב שכל הזכויות על הארץ ובארץ הן לא לכל התושבים אלא רק ליהודים. משום שאת הקרקעות האלה, את האדמות האלה, לקחה המדינה – מינהל מקרקעי ישראל גזל, לקח והפקיע מהתושבים הערבים. היום, לתושבים הערבים בארץ יש רק 3% מכל האדמות. לאיפה הלכו השאר? התאדו? מה, הלכו לירח? זה הוויכוח המתמיד שלנו. למשל, טלב אלסאנע דיבר על העיר שלי, סח'נין, שהיתה בשנת 1948 קרוב ל-80,000 דונם, והיום זה 9,000 דונם. יש לנו שכנים, המועצה האזורית משגב, והם כ-20,000 תושבים, ויש להם 180,000 דונם. מאיפה באה האדמה הזאת? קנו אותה?
+
+אז כל הרפורמה הזאת הזכירה לי סדרה קומית בערבית, וחברי הכנסת הערבים יודעים, אני מדבר על ע'וואר אל-טושי. היתה סדרה סורית קומית. לע'וואר היתה מכולת, והוא מכר אבטיח. בא בן-אדם פשוט בשם יאסין. אמר לו: מה דעתך? האבטיח הזה אדום, בשל, או לבן? אמר לו ע'וואר, הפיקח: בוא נתערב. אמר: אם הוא אדום – אני לוקח אותו, ואם הוא לבן – אתה משלם לי. בשני הדברים ע'וואר הוא שמרוויח. אז המדינה אומרת לנו: הזכויות על הארץ ליהודים. בארץ לכולם, אבל על הארץ ובארץ – כל הזכויות הן של הרוב היהודי, ולערבים, אין להם זכויות, לצערי הרב. 
+
+הבאתי דוגמה של סח'נין. בסח'נין הופקעו בשנת 1965 1,500 דונם; 1,500 דונם למשפחה מסוימת. תתאר לעצמך, 1,500 דונם. יש טאבו, יש לך הכול, אבל הם מופקעים. אתה צריך אדמה, לבנות – אתה לא יכול; לא נותנים לך היתר; לא נותנים לך לבנות. אז לאן ללכת? אם זה לפני הרפורמה או אחרי הרפורמה, הערבים במדינת ישראל נשארים הקורבן. מי שקורא את מסמך קניג מ-1975, על המטרה של הפקעת האדמות מהערבים, יודע שהמטרה היתה – כי האדמה היא השורש – לעקור את השורשים האלה, בתקווה שהערבים האלה לא יישארו בארץ. 
+
+ הרבה כתבו בקשר לרפורמה. נחמן שי הזכיר הרבה, במיילים הגיע אלינו הרבה. גם אלי הגיע. יש מישהי שכתבה – אני מתנצל שאני לא זוכר את השם – היא כתבה: מה יקרה אם לי לא תישאר אדמה, כי כל אחד קנה אלפי דונם לעצמו ולנכדים שלו, שבכלל עוד לא נולדו? היא כותבת גם: נחזור לגלות? נחזור לחיות בין העמים? הפולני יחזור לפולין, המרוקאי למרוקו? את התחושה הזו הערבים בישראל חשים משנת 1948 עד היום. תודה רבה. 
+
+ תודה רבה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת מגלי והבה. 27 דקות, מה שנקרא הדרן. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, ממשלת ישראל המצומקת, שאני לא רואה אותה, חוץ מכיסאות ריקים, לפעמים, רבותי, נעים יותר לדבר לכיסאות ריקים. ממשלה שלא עושה אלא רע לאזרחיה – כדאי לדבר לכיסאות ריקים. כנראה זה חלק מהאופנה. זה לא מונע ממני, אדוני היושב-ראש, להודות לך על שהסכמת לבוא להחליף אותי, בשביל לדבר ולהיות אחרון הדוברים. 
+
+ באותה הזדמנות, אני רוצה להודות לכל אלה שנמצאים ביציע האורחים. ליוויתי אתמול את הדיונים על החוק, ראיתי את הפרצופים. אני רואה שאתם עקביים, נחושים, אפילו אני מקווה שתשפיעו על חברי כנסת, שגם יוכלו להיות עקביים ודבקים במטרה, שחוקים כאלה לא יעברו. 
+
+אדוני היושב-ראש, אני ישבתי והאזנתי אתמול ליושב-ראש ועדת המשנה שהציג את החוק. כמובן, אני מתכוון לחבר הכנסת כרמל שאמה. הוא דיבר על היתרונות ועל החסרונות של החוק הזה, של הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל. נכון שהנושא העסיק ממשלות רבות, אבל הממשלה הזאת במיוחד, לא היה לה זמן אלא להביא – כי מישהו שם, ראש ממשלת ישראל, החליט שיביא את זה במהירות הבזק, על מנת שיגיד: הנה, אמרתי שהולך להיות פה שינוי, הולכת להיות פה מהפכה. במקום לעשות דיון ענייני ומעמיק, הוא רצה בהתחלה להעביר את הרפורמה בתוך חוק ההסדרים. ראה שהדבר לא הולך והיתה התנגדות, אז הוא העביר את זה לוועדת הכלכלה. יש לו עוזר – אני לא רוצה להגדיר עוזרים אחרים, הוא בפועל היה עוזר שלו – שהוא יושב-ראש ועדת הכלכלה, והחליט לעשות טיפול במטרה, שהיה יותר מהיר לפעמים מהטיפול בחוק הסדרים. וחבל, כי לרפורמה הזאת יש השפעות רבות. 
+
+אני חושב שאין אזרח בישראל שאין עליו השפעה כתוצאה מהרפורמה הזאת. כולנו, כל אזרחי ישראל, אדוני היושב-ראש, רצינו להתפטר – לשנות את הביורוקרטיה של מינהל מקרקעי ישראל, את כל העוולות שעשו לאזרחי מדינת ישראל לאורך השנים בגלל אותה ביורוקרטיה, בגלל אותה סחבת בטיפול בנושא הקרקעות, בנושא הקצאת הקרקעות, בנושא החליפין. והם שיחקו משחקים לאורך השנים. אני יכול לשבת פה ולדבר שעות, גברתי השרה, על הסחבת שעשו מינהל מקרקעי ישראל. 
+
+
+צריכים לעשות רפורמה? 
+
+ כן, הרפורמה בביורוקרטיה, אבל תיכף נגיע לרפורמה שרוצים להגיע אליה ראש הממשלה והממשלה הזאת, שאת חלק ממנה, לצערי. 
+
+93% מהקרקע שייכת למינהל מקרקעי ישראל, או היתה בטיפולו של מינהל מקרקעי ישראל. ועוד 3% מהקרקע הזאת בבעלות פרטית יהודית – או 3.5% – ועוד 3% או 3.5% בבעלות פרטית ערבית. כשאנחנו מ��ברים על הסרבול ועודף הביורוקרטיה, אין לי חילוקי דעות אתך ולא עם הממשלה. יכלו לבוא ולהגיד: חברים, אזרחי ישראל, אנחנו רוצים להקל עליכם, לבוא עם בשורה, לשנות ביורוקרטיה, להוציא אותה מהלקסיקון, לתת לאזרח טיפול מהיר בכל מה שקשור לקרקעות, כל מה שקשור לבנייה, כל מה שקשור לפיתוח הארץ הזאת. במקום זאת הלכו על רפורמה גדולה. הרפורמה הזאת, תיכף אתייחס לחסרונות שלה, תיכף אתייחס, לאן אנחנו מגיעים עם הרפורמה הזאת. 
+
+ אבל כשאני מדבר על המינהל, ואני אומר לכם, אני בין האזרחים הנאמנים למדינה הזאת. אני יכול להגיד, להבדיל מהרבה אנשים אחרים, אבא שלי נלחם במלחמת העצמאות. כולנו ממלאים את החובות שלנו למדינה – אני יכול לצרף את הדרוזים ואת הצ'רקסים – ממלאים את כל החובות שלנו על מנת שנהיה אזרחים שווים. אבל כשזה מגיע לנושא הקרקע, אנחנו יכולים לשכוח מזה. אם אני רק אביא את הדוגמה של תוכניות המיתאר של המגזר הדרוזי – משנת 1988, תשמעי, גברתי השרה, עד היום יש לנו תוכניות מיתאר עם שטחי שיפוט מועטים ביותר. איפה האבסורד, שאולי לאבא שלי היה יותר קל לקבל אותו, אבל הבנים שלי לא יכולים לקבל את האבסורד הזה? כי אותה קרקע שלקחו אותה – זה במלה עדינה, אמרו: יש צורכי ביטחון, יש צרכים אחרים, אנחנו צריכים את הקרקע הזאת. לא אכנס למספרים, כי מדובר באלפי דונמים – הקרקע הזאת, המינהל, במקום להגיד: אני אחראי על הקרקעות, לפחות בואו נעסוק במה שאנחנו קוראים תוכניות המיתאר, לתת לאוכלוסייה הזאת להתפתח, מה שמגיע לה, ככל אזרחי ישראל – שום דבר לא נעשה. 
+
+יותר מכך, כשבאים ואומרים על קרקע: המינהל צריך לתת לנו אותה בזכות, והקרקע צריכה להיות בידינו – אתם צריכים לראות את ההתפתלות של אותם תושבים. לא בתי-משפט ולא דיונים כאלה ואחרים במינהל יכולים להביא לישועה. אני אישית כבר מטפל בסוגיה כזאת מ-2005, אדוני היושב-ראש. אנחנו היום ב-2009, והביורוקרטיה עוד רצה. אז על המינהל והביורוקרטיה שלו כולנו מסכימים שאנחנו צריכים להתגבר, אבל להתגבר ולהיות שוויוני, לא להתגבר ולהוציא אותנו ולתת לנו להיות מקופחים לאורך השנים. 
+
+כשהחליטו על הרפורמה הזאת, אמרו: נקים רשות, והרשות הזאת לניהול – מה שנקרא "המינהל" היום, יהיה תחת רשות. כשאנחנו מדברים, מסתכלים – אני בדקתי את סעיפי ההצעה הזאת, הסעיף שמדבר על הרכב המועצה, אדוני היושב-ראש, מדבר על שמונה נציגי ממשלה פלוס שישה נציגי קק"ל. זאת אומרת, גם אלה וגם אלה יכתיבו לנו ברשות כיצד אנחנו נתייחס, או הם יתייחסו בעצם לקרקע שהולכת להיות מופרטת ברפורמה הזאת.
+
+ואתה שואל את עצמך, איפה נציגי הציבור? לזכותו של אריק שרון, אז כשר התשתיות הלאומיות ב-1996, הוא הכניס בפעם הראשונה למועצת המינהל נציג המגזר הלא-יהודי, ונתן באותה תקופה במועצת המינהל ייצוג הולם לאותה אוכלוסייה, שיביעו את כאבם, יביעו את רצונם, ייצגו את האינטרסים. היום, במועצת הרשות החדשה, אין דבר כזה. ורק הממשלה וקק"ל יהיו מיוצגים. אני לא מדבר רק על נציג של מיעוטים. איפה הנציגים המקצועיים? האקדמאים למיניהם? נציגי איכות הסביבה? הפקרות לשמה באותה מועצת רשות.
+
+אומרים לנו: תצביעו, זה שינוי מאוד חשוב. וכמובן, אנחנו יודעים, קק"ל, למה היא מחויבת ואיך היתה צורת הניהול של הקרקע עד עכשיו, ולאילו אינטרסים היא דאגה. שלא לדבר באמת, כפי שאמרתי, על אוכלוסיית המיעוטים.
+
+וכשאני בא ובודק את כל הנושאים האלה, ואני רואה קודם כול ברשות, במועצה, את חוסר השוויון הזועק לשמים, ואני שמח שלא רק אנחנו מקופחים, כי לפעמים אתה מחפש גם שותפים לקיפוח הזה או שותפים לאי-שוויון הזה. אני מפנה את השאלה שלי לממשלה, עד מתי? האם הם רוצים להביא אותנו להתנגשות? לאן הם רוצים להגיע?
+
+ויותר חמור, במועצה הזאת, או במועצת הרשות, החליטו להכפיף את נציגי המדינה במועצה להחלטות הממשלה. זאת אומרת, אתה יכול להיות שר השיכון שאחראי על הרשות, הנציגים שלך יכולים לחשוב אחרת, אבל מה שהממשלה תחליט זה מה שיהיה. זאת אומרת, מה שיחליט ראש הממשלה זה מה שיהיה בתוך מועצת הרשות. עוד פעם, זאת הפקעת זכות אלמנטרית של כל הציבור בישראל, ולשים אותו – החתול שומר על הגבינה. 
+
+האבסורד השני שאני רואה, להעביר נכס מקרקעין – היום אני שמעתי את חבר הכנסת זבולון אורלב ואחרים שרוצים להביע הסתייגות ולהתנגד, מדוע צריך להעביר את המקרקעין למרבה במחיר? זאת אומרת, בכוונה, לא רק שיש חוסר שוויון ואי-שוויון, הם רוצים לעשות פה הבדלי מעמדות קבועים, גם על האוכלוסייה הוותיקה – גם, גברתי, את מייצגת את העולים החדשים, שאין להם את הממון הרב; איך הם יכולים לרכוש קרקע? איך הם יכולים לרכוש את הבתים האלה? אולי בעל קרקע שיש לו כסף, יש לו ממון, אחרי שיהיה בטאבו, אחרי שקנה אותה, הוא יחליט מתי להשתמש בה ואיך להשתמש בה. אז זה מה שאנחנו רוצים ברפורמה? שיהיו הבדלי מעמדות? שכל אחד יעשה מה שנוח לו? 
+
+מספיק שהמדינה הזאת נשלטת על-ידי כמה משפחות עשירות. אז תארו לעצמכם שעכשיו הקרקע תהיה באותה צורה. זה טוב לביבי, זה טוב לאותו ראש ממשלה, כי אנחנו יודעים את הקשר בין ההון והממון לשלטון. לרוץ מבמה לבמה ולהגיד: את זה אני רוצה להשיג, את זה אני רוצה להגשים. אם אנחנו נסתכל לא רק על חלוקת האזרחים לפי מעמדות, זאת רפורמה אגררית שמחזירה אותנו אחורה. מה עם הפרויקטים הציבוריים? מה עם הקמת מבני ציבור? שערו בנפשכם שהיום, מחר, בעוד שנה, רוצים להקים מבנה ציבור במקום מסוים, לפי החלטה מסוימת, והקרקע הזאת כבר תפוסה. אותו בעל קרקע העלה את המחיר. אז מה, נלך ונקנה את הקרקע הזאת בחזרה? ומי ישלם? אותו משלם מסים? אותם אזרחים מסכנים?
+
+לכן, אני אומר לכם, מה שעושה ממשלת ישראל במדיניות הגרועה שלה, היא דואגת לעשירים. ואני אומר גם, היא מקפחת ומגדילה את מספר העניים. וכל אלה היום – אני רואה באמת כמה נציגי ש"ס שנמצאים פה בספסלים, הם יכולים לבוא להגיד לציבור שלהם: השגנו לכם. יכול להיות שהם מסתפקים בכך, ברפורמה, שהשר יהיה שם, הוא יבטיח להם להקים כמה שכונות בערים מסוימות, לאותה אוכלוסייה, ובזה הם חושבים שהם פתרו את הבעיה של אזרחי ישראל – שהיום יודעים מה מחיר הדירות שהם משלמים, מה מחיר הקרקע שהם נדרשים לשלם. שערו בנפשכם מה יהיה מחיר הקרקע. 
+
+אדוני סגן שר החוץ, ערב טוב. הקרקע שאנחנו רואים בין חדרה לגדרה, שערו בנפשכם מה יהיה מחיר הקרקע במקומות – כשאנחנו מדברים, אדוני היושב-ראש, על 800,000 דונם. אף אחד לא הראה אף מפה, לאן הקרקע הזאת הולכת. ואז ודאי שבעלי הממון ובעלי העניין ירצו שהקרקע הזאת תהיה במקומות שמשתלם להם לעשות עסקים. ואז יבנו במקומות האלה או יחזיקו את האזרחים כבני ערובה. מה יעשו הזוגות הצעירים? מה יעשו החברים האלה, שנלחמים מהיום הראשון נגד הרפורמה? יגידו: יש רפורמה אבל אין לי בית ואין לי מקום לגור בו? זה מה שרוצה הממשלה ברפורמה? 
+
+נכון, אנחנו יודעים שרצו להקל את כל הסרבול שהיה במינהל מקרקעי ישראל ��גבי שחרור אדמות לבנייה ולפרויקטים. אבל בין זה לבין הפיכת האזרחים של מדינת ישראל תלויים באותם בעלי ממון, זאת בעיה שאנחנו צריכים לתת עליה את הדעת. 
+
+יותר חמור מכך, כשאני מסתכל על הסעיפים של הרפורמה, אדוני היושב-ראש – הנושא של ההגבלה על הקניית בעלות. אנחנו יודעים למי נועדו ועדות הקבלה במקומות השונים. אני שמח שאנחנו לא לבד שם. אתם מכירים את הסיפור שהרבה חיילים דרוזים, בעצם – למה אני מביא את הדוגמה הזאת – אותם סטודנטים שמשרתים ביחידות קרביות, ואנחנו מובילים, אדוני היושב-ראש, 84% ביחידות הטובות הלוחמות. הוא פושט את המדים והוא מגיע לתל-אביב והוא רוצה ללמוד באוניברסיטה, או בירושלים, והוא רוצה לשכור מעון או חדר לגור בו. הוא בא לשכור ואז הוא רואה איך מתייחסים אליו. אז אומרים לו: אדוני אתה לא; בהתחלה מקיימים משא-ומתן, ורק כשמגלים מי ומה אז אוטומטית הוא לא יכול לשכור.
+
+תארו לעצמכם שיהיו הרבה מקופחים, כשאנחנו מדברים על ועדות קבלה. בכל יישוב כזה, שנמצא במקומות היפים של ארץ-ישראל, בין גדרה לחדרה, יחליטו לא להכניס אנשים מסוימים, כי ועדות הקבלה באו לסנן, את מי לקבל ואת מי לא לקבל. וכמובן, מצד אחד, הנושא של הממון, עלות החלקה, הנושא של המוצא שלך, הנושא של הצבע שלך, הנושא מאיפה באת – במקום שהמדינה תגיד שהקרקע פתוחה לכולם ואנחנו יכולים לאפשר לכל זוג צעיר, לכל אחד שיש לו תקווה במדינה הזאת, לבנות את הבית שלו באמצעים שיש לו. אבל ברגע שוויתרנו על הקרקע הזאת, 800,000 – תוסיף לזה, אדוני היושב-ראש, אני עשיתי חישוב, 50,000–60,000 כבר נמסרו לידיים פרטיות מקרקע המינהל. תארו לעצמכם מה יהיה מצבנו, מה יהיה מצב אותם זוגות צעירים, מה יהיה מצב אותם אנשים שכל רצונם לבנות בית בישראל ורוצים לחיות ככל האזרחים במדינה הזאת ובעולם.
+
+ואנחנו סבלנו, דרך אגב, בעבר מהחלטות ועדות אלה, שהגיעו לבג"ץ והגיעו לערכאות משפטיות. בשביל מה? אני בין אלה שטוענים שכולנו שווים במדינה הזאת וצריכים להיות שווים בכל התחומים, ולאו דווקא – אחרי 61 שנים, אנחנו עדיין רואים חוקים שיש בהם אפליה לרעה לאוכלוסייה שנתנה כל מה שיש לה למדינה הזאת והיא מצפה להיות, כל הרצון שלנו להיות, אזרחים שווים. 
+
+למה הממשלה החליטה מייד לדבר על 800,000 דונם? אני שואל שאלה פשוטה: למה לא יכלו לקבוע 300,000 דונם ולהגיד: בואו, אחרי שנתיים-שלוש, 200,000 דונם, נבחן את עצמנו, נראה אם השיטה נכונה? יש כנסת, יש ועדת כלכלה, המהפכה חייבת להתחיל רק עם 800,000 דונם?
+
+ כשאני רואה את הדברים האלה ואני רואה את העוולות האלה ברפורמה הזאת – אנחנו יודעים גם מי משלם את המחיר. לא רוצה להכניס אותך, אדוני היושב-ראש, להיות בעדת המקופחים, אבל לצערי זה מה שאנחנו במדינה הזאת. אין לנו את הכוח הפוליטי לשנות את זה, אנחנו צריכים להילחם. אבל לאבד את התקווה – בהתחלה, אותם צעירים הולכים, פותחים את החיים שלהם ומגיעים להישגים, עשו את המוטל עליהם למדינה ועשו את הטיול שלהם בחו"ל ובאו ללמוד באוניברסיטה. איך אנחנו ניתן לו תקווה, אם הוא לא יכול שיהיה לו בית בישראל? לא כולם נולדו עם כפית של זהב או כסף. 
+
+וכל זה, אדוני היושב-ראש, מועבר בניצול רוב קואליציוני דורסני של הקואליציה, שרוצה להעביר אותו, להעביר חוק לא שוויוני, חוק שגורם נזק, אני חושב שלרוב אוכלוסיית ישראל. הוא מיטיב עם אותה אוכלוסייה עשירה שדיברתי עליה, אבל לא יכול להיות שרוב דורסני – היינו בממשלות והיינו בקואליציות אבל לא ניצלנו את הרוב הדורסני כשאנחנו מחליטים ובמינימום זמן ורוצים להעביר. 
+
+
+מה היה בהתנתקות?
+
+
+ אתה רוצה להעביר את הנושא? אשמח להסביר לך, שאלת מישהו שגם נשאל על השאלות האלה לא רק כאן, גם בעולם כולו. 
+
+
+מה שעשיתם – – – 
+
+
+ היתה החלטה, לפי השקפה פוליטית – – – 
+
+
+במהירות, ברוב דורסני – – – 
+
+
+ כן, אבל ההתנתקות נתנה לנו צ'אנס. הצ'אנס הזה, כרגע, יש מי שמהיום הראשון לא רצה אותנו כאן ולא ירצה אותנו בעתיד, אבל הוא מיעוט. אנחנו צריכים לתת צ'אנס לאלה שרוצים לחיות לצדנו ואתנו. אני מאמין שבסופו של דבר – אני גם מתפעל, דרך אגב, שהיום מתגאים חברי הממשלה, חברי הקואליציה, בהישג החשוב ביותר: יש שקט ברצועה, יש שקט בגבול. השקט, אדוני, לא נוצר כי אתם בשלטון. השקט נוצר בגלל מדיניות נכונה והפעולה שנעשתה קודם, המחיר ששילם אותו גוף או אותה קבוצה שלא רוצה את קיומנו כאן, אותו ארגון טרוריסטי שנמצא שם ושולט שם. אבל השקט הוא לא משום שאתם מפחידים, אלא בגלל מדיניות נכונה, רצף של מדיניות נכונה. 
+
+ואני אומר לך, אני לא רוצה להיות נביא זעם. אם אותה ממשלה לא תגיע לתהליך מדיני מחודש – אז אתה תראה את אותם אלה שהיום, אפילו, עדיין שומרים – וזו, דרך אגב, תשובה גם לך, לגבי מה שקורה היום ברשות הפלסטינית, ונמצא פה סגן שר החוץ. יש שינוי דרסטי חשוב ביותר מכל הבחינות. יש בנייה של רשות שמאמינה בקיום לידנו, אבל יש אותם טרוריסטים שאנחנו נלחמים בהם. נלחמנו בהם. זו התוצאה, שיש לכם שקט. לא בגלל המדיניות ולא בגלל ההפחדה. 
+
+ אני גם לא רוצה כרגע – כי יש מחר דיון על נושא המדיניות, בעקבות חתימת 40 חברי כנסת, וגם אני אדבר, ואני אראה מחר, אתה תראה, מה עוררתם עלינו בכל העולם, גם בנושא ירושלים, גם בנושאים מדיניים אחרים, שאפשר היה אחרת. 
+
+
+בזכות הירושה הגרועה שקיבלנו – – – 
+
+
+ תסלח לי, אני לא רוצה לנהל אתך פינג-פונג. הוכחתי לך שבגלל הירושה יש שקט בגבול, בגלל הירושה היום הרשות הפלסטינית, בתוך שטחי הרשות הפלסטינית יש שקט, פחות מחסומים. יש אנשים שעוסקים בכלכלה. אני מציע לך, אולי תיקח את הסיעה למעברי הגבול עם ירדן ותראה את כמות הסחר העוברת יום-יום לרשות הפלסטינית ותראה את השאיפה של אנשים שרוצים לשנות את המצב. אז פוליטיקה ומדיניות לא יוצרים ביום אחד. תאמין לי שהמדיניות נוצרת מחשיבה ועשייה לאורך רצף זמן. אני לא רוצה לקנא בידידי סגן שר החוץ, מה מצפה לנו, גם באירופה וגם בארצות-הברית. 
+
+ואם אחזור לנושא החוק, כפי שאמרתי, במלה אחת פשוטה – החוק הזה בא לחסום את העניים, פשוטי העם, ולסייע לעשירים, דבר המוחק לחלוטין את האזרחים החלשים. כי אני רואה היום את הבעיות שלנו, ואם אני מרחיב אותן לבעיות של האזרחים, של אותם צעירים שיושבים פה כבר יומיים ונלחמים, ובצדק, אני לא יודע איזו תקווה ניתן להם כשהרפורמה הזאת תעבור. 
+
+אני גם רוצה להיות אחד שאכפת לו, ממלכתי. כל הרפורמה הזאת בנושא חסימת הפרויקטים הלאומיים והציבוריים, קודם רצו להקים איזה פרויקט לאומי או מבנה ציבור כלשהו, ולא משנה מאיזו קשת פוליטית – מחליטים, הולכים, מדברים על כך ויכולים לבצע. היום, ברגע שתהיה רפורמה וישלטו בזה חברות פרטיות או אנשים פרטיים או בעלי הון פרטיים, אנחנו יכולים לשכוח מזה. אפילו שדיברו על תנועות הנוער והמעמד שלהן, אפילו שירצו להקים היום את המבנים שלהם, במקומות כאלה הם לא יכולים. 
+
+מה שמצער, אדוני היושב-ראש, הוא ההכנה החפוזה ��ל החוק, והעיקר שראש הממשלה יקום ויספר: עשינו מהפכה. איזו מהפכה הוא עשה? כשאנחנו יודעים שמדברים ועושים חקיקה במשך – אני לא רוצה לזלזל במה שהחברים ניסו לעשות בוועדת הכלכלה, אבל סך הכול, הדיון המעמיק בכל סעיף וסעיף, בכל הסתייגות והסתייגות בחוק הזה, הוא תעודת עניות למי שעושה חקיקה, כי אנחנו עושים חקיקה חפוזה, שהתכלית שלה לשרת, כפי שאמרתי, את אותם בעלי עניין שקשורים גם בהון וגם בשלטון, וימים עוד יוכיחו. 
+
+אני גם רוצה להגיד ולקוות, ואני מתקרב לסיום, ואני פונה לחברי, גם בקואליציה, גם באופוזיציה: לא יכול להיות שימשיכו לקפח את האזרחים הנאמנים, האזרחים שעשו את כל המוטל עליהם. שהמדינה תתייחס אליהם בשוויון. ובנושא הזה יש לנו עוד עשייה רבה מאוד, שמחייבת שכל אחד בתחומו, אני מקווה, יסייע לנו, שנוכל להגיד ולהיות גאים במדינה שאנחנו רוצים להיות שווים בתוכה, ורוע הגזירות האלה לא ימשיך ללוות אותנו. 
+
+ אני מקווה, אדוני היושב-ראש, שהחוק הזה לא יעבור. אני, בכל אופן, וסיעתי הולכים להצביע נגדו. תודה רבה. 
+
+
+ תודה רבה לך, חבר הכנסת מגלי והבה. 
+
+
+
+
+
+ נעבור לשאילתות לסגן שר החוץ. לפני שנעבור לשאילתא, אדוני סגן השר, כפי שסוכם והוכרז, הדיון התקיים והסתיים וההצבעה תהיה מחר. 
+
+ זה השלב לעבור לשאילתא לסגן שר החוץ. שלוש שאילתות יש בפניך. שאילתא 131 של חבר הכנסת אורי אריאל, שנמצא פה – בבקשה, אדוני. 
+
+
+חבר הכנסת אורי אריאל שאל את שר החוץ
+ ביום י"א בסיוון תשס"ט (3 ביוני 2009):
+
+ התפרסמו ידיעות שבבתי-הספר הערביים ביהודה ושומרון מלמדים דברי הסתה, כולל הדוקטורט של מחמוד עבאס – אבו מאזן – המכחיש את השואה.
+
+ רצוני לשאול:
+
+ 1. מה נעשה כדי להפסיק זאת לאלתר?
+
+ 2. כיצד משלבת הממשלה את נושא הפסקת ההסתה בדיוניה עם הרשות הפלסטינית, וכיצד היא עוקבת אחר הנושא?
+
+ 3. האם יועבר לכנסת דוח רבעוני בנושא ההסתה הנעשית על-ידי הרשות הפלסטינית ו"חמאס"?
+
+
+ 1. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני סגן שר החוץ לשעבר, חבר הכנסת מגלי והבה, ידידי הטוב חבר הכנסת אורי אריאל, אני רוצה להודות לך, קודם כול, על השאלה בנוגע להסתה הפלסטינית, שהיא דבר חמור ביותר, שאנחנו נדרשים לה מימים ימימה. אין דיון מדיני, אין שיחה מדינית שאנחנו מקיימים – אם זה באירופה, אם זה בארצות-הברית, אם בכל מקום אחר – שאנחנו לא מביאים בהם את הנושא הזה. 
+
+אם מדברים פה על איזושהי אסימטריה בכלל בתהליך, שבו דורשים מאתנו לשלם במטבע קשה ומייד, למשל בנושא כמו ההתנחלויות, הרי מהפלסטינים כיום אנחנו לא רואים דרישה מקבילה, לא בתחום ההסתה, לא בתחום איסוף כלי הנשק הבלתי-חוקיים, לא בתחום הוצאה מחוץ לחוק של ארגוני הטרור – אפילו אחד הם לא עשו. זה בהחלט דבר שהוא אסימטרי ואנחנו בהחלט נדרשים אליו, ואני מאוד מקווה שיהיו גם תוצאות לעניין הזה. באופן אישי, כרגע אנחנו מכינים איזשהו מאמר, אני מקווה שהוא יתפרסם כבר בשבוע הבא ב-Wall Street Journal, עיתון חשוב מאוד בארצות-הברית, שבדיוק נוגע גם לנושא הזה. 
+
+ מבחינת ההסתה, ידידי, חבר הכנסת אורי אריאל, אני רוצה להגיד לך שאין שום שינוי במגמה הפלסטינית, לא בכתבים הרשמיים, בוודאי שלא בספרי הלימוד. שוב, אנחנו עוקבים אחרי זה. זאת דרישה שתהיה מבחינתנו דרישה אולטימטיבית, לפני שבכלל מתקדמים אתם לאיזשהו הסדר, וודאי שזה יהיה חלק מהתהליך. 
+
+2–3. אתה שאלת לגבי המעקב, איך עושים את זה. אז בהחלט עוקבים, אף-על-פי שהאחריות, חשוב לצ��ין את זה, האחריות למעקב אחרי התכנים, למשל בספרי הלימוד הפלסטיניים, היא של גורמי הביטחון שאחראים לניהול השוטף בשטחים, מתפ"ש – מינהל אזרחי, שב"כ, גורמי ההערכה באמ"ן – אני מקווה שהם יוכלו להעביר את הדוחות האלה, במידת הצורך גם לכנסת. אני פה בהחלט מצטרף לקריאה שלך, חבר הכנסת אריאל, שגם הם, גורמי המודיעין, יעבירו את זה לכנסת. 
+
+מה שעוד הייתי שמח לציין בהזדמנות זאת, זה את ארגון ממר"י, אני מקווה שאתה מכיר את הארגון הזה, שבראשו עומד ד"ר יגאל כרמון. MEMRI –Middle East Media Research Institute, שהיום הוא, למעשה, אדוני היושב-ראש, הצוהר, החלון הכי טוב שיש לכל מה שמתפרסם בעולם הערבי והמוסלמי בכלל ומה שקורה ברשות הפלסטינית בפרט. כל הפרסומים של ממר"י נמצאים און-ליין. אני מאוד מקווה שגם חברי הכנסת יהיו מנויים, אני בטוח שגם הממ"מ, מרכז המחקר והמידע כאן – מאוד חשוב שיביא, שתהיה אפשרות אצלנו כאן, גישה לכל הפרסומים האלה. אני בטוח שזה יזעזע כל אחד שרואה אותם. 
+
+אבל לסיום, זה דבר שמטופל וימשיך להיות מטופל, וביתר שאת. 
+
+
+תודה רבה לך, אדוני. אם יש לך שאלה נוספת, בבקשה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, מכובדי סגן שר החוץ, תודה על תשובתך הממצה. אבל אני רוצה להעיר את תשומת לבך למזרח-ירושלים, ששם, לפי דעתי, אתם אחראים. אתם, קרי, לא משרד הביטחון. ביהודה ושומרון, אני מבין את התשובה, אף-על-פי שבהחלט גם אתם יכולים לעקוב, עם מחלקת המחקר אצלכם במשרד החוץ, שהולכת ומשתכללת. בטוח שאם תמנו מישהו, הוא יוכל לעזור בזה. אני מבקש שתבחן ותבדוק את האפשרות שבירושלים, במזרח העיר – למיטב ידיעתי, גם שם חלק גדול מחומרי הלימוד הם חומרי הסתה, ובאופן הכי בוטה וגלוי. אני מציע, אם תוכל לבדוק ולתת לי תשובה בכתב, בעל-פה, איך שתבחר, על העניין הזה, מעקב שלכם. אתם בוודאי תמסרו דיווח לכנסת, באופן רבעוני או ככל שתבחרו, בתנאי שזה יהיה שוטף ורצוף. תודה. 
+
+
+תודה לך. על זה הייתי אומר: נעשה ונשמע. 
+
+ אתם תעשו ואנחנו נשמע. תודה רבה לך, אדוני. יש לנו עוד שתי שאילתות, שאילתא 136, של חבר הכנסת יצחק וקנין, על חילול בית-העלמין היהודי באוסלו. התשובה תינתן לפרוטוקול. 
+
+
+חבר הכנסת יצחק וקנין שאל את שר החוץ
+ ביום י"א בסיוון תשס"ט (3 ביוני 2009):
+
+ בשבוע שעבר פורסם כי חולל בית-העלמין היהודי באוסלו שבנורבגיה.
+
+ רצוני לשאול:
+
+ 1. האם נכון הדבר? 
+
+ 2. אם כן – האם הנציגות הישראלית באוסלו עסקה באירוע זה?
+
+ 3. האם מגמת האנטישמיות בעולם מצויה בעלייה?
+
+ 4. כמה מקרי חילול בתי-עלמין בגולה אירעו בשנים 2008 ו-2009?
+
+תשובת סגן שר החוץ דניאל אילון:
+(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
+
+ 1. כמדי שנה ביום העצמאות הנורבגי, הנערך ב-17 במאי, עולה הקהילה היהודית באוסלו לאנדרטה שהוקמה לזכרו של הנריק ורגלנד – המשורר הלאומי הנורבגי אשר פתח את שעריה של נורבגיה ליהודים. האנדרטה נמצאת בסמוך לבית-העלמין היהודי, ועם הגעתם של אנשי הקהילה לאנדרטה חיכתה להם קבלת פנים בצורה של צלבי קרס, אשר רוססו בבית-הקברות היהודי המצוי בחלקה נפרדת במקום. 
+
+ 2. הקהילה היהודית בנורבגיה, המונה כ-750 חברים פעילים, טיפלה בנושא מול הרשויות. משרד החוץ, באמצעות נציגיו בשגרירות, העלה את סוגיית חילול בית-הקברות בשיחות שקיים מול הגורמים המקומיים, לרבות משרד החוץ הנורבגי. 
+
+ 3. לשאלה על מגמת האנטישמיות בעולם: בשנת 2008 חלה ירידה במספר האירועים האנטישמיים ברוב המדינות. בגרמניה ובארצות-הברית, לעומת זאת, חלה עליה משמע��תית במספר האירועים, ובבלגיה חלה עלייה נקודתית במספר האירועים האלימים בספטמבר. בריטניה, צרפת, רוסיה ואוקראינה המשיכו להיות המובילות במספר האירועים האנטישמיים, למרות הירידה במספר האירועים. 
+
+ הפעילות האנטישמית האלימה במדינות מערב-אירופה ודרום-אפריקה התבצעה ברובה על-ידי גורמים מוסלמיים מקומיים. לעומתה, הפעילות האנטישמית בחבר-המדינות ומזרח-אירופה לשעבר, לרבות מזרח-גרמניה, התבצעה ברובה על-ידי גורמי ימין קיצוני על רקע לאומני.
+
+  4. במדינות הנורדיות נרשם מספר נמוך של אירועים אנטישמיים, למרות האווירה האנטי-ישראלית והאנטישמית, הבולטת במיוחד בנורבגיה ובשבדיה ואינה מופרעת על-ידי השלטונות, ואף זוכה לתמיכה, בשם "חופש הביטוי". בנורבגיה נרשמו בשנת 2008 כארבעה אירועים אנטישמים לעומת שניים ב-2007, שבוצעו, ככל הנראה, על-ידי פעילים מהימין הקיצוני. על כך יש להוסיף את העובדה שבנורבגיה רמת פשיעה גבוהה, אשר מקורה באבטלה ובהגירה, מצב אשר פועל לטובת מפלגות הימין הקיצוני וקבוצות מוסלמיות רדיקליות – אשר ניכרת מגמת עלייה בתמיכה בהן. בנורבגיה אף פועלות קבוצות שמאל קיצוניות בעלות אידיאולוגיה פרו-פלסטינית ואנטי-ישראלית, היוצרות אווירת שנאה ועוינות כלפי ישראל והיהודים.
+
+ מגמת האנטישמיות, אם כן, היתה בסימן של יציבות ואפילו ירידה קלה, כל זאת עד לגל אנטישמי מאוד גדול בזמן אירועי "עופרת יצוקה", אז היתה עלייה חדה במספר ובעוצמה של האירועים האנטישמיים – כ-250 אירועים לעומת כ-80 אירועים בתקופה המקבילה אשתקד – ובלטו תקיפות פיזיות, פגיעות במוסדות הקהילה וברכוש פרטי ותעמולה אנטישמית אלימה במהלך הפגנות המוניות ברחבי העולם. לאחר סיום המבצע האירועים האנטישמיים חזרו לכאורה למגמת היציבות שהיתה לפני כן, אולם אנו רואים החמרה בשיח הציבורי בעולם, כאשר הפגיעה ביהודים הפכה ליותר לגיטימית. כמו כן, אנו עדים לעלייה בפעילות הימין הקיצוני הניאו-נאצי והקהילות המוסלמיות בעולם, אשר רואים במתקנים היהודיים יעד נוח לפיגוע. 
+
+ מ-1 בינואר 2008 ועד היום היו למעלה מ-400 מקרים של חילול בתי-עלמין ברחבי העולם. 
+
+
+ שאילתא מס' 138 של חבר הכנסת דוד אזולאי: סיוע האיחוד האירופי לעמותות שמאל בישראל – גם כן תעבור לפרוטוקול. 
+
+
+חבר הכנסת דוד אזולאי שאל את שר החוץ
+ ביום י"א בסיוון תשס"ט (3 ביוני 2009):
+ 
+ פורסם כי האיחוד האירופי תרם בשנים האחרונות מיליארדי דולרים לעמותות פלסטיניות וישראליות – בעיקר עמותות המזוהות עם השמאל – ולמעשה הוא מסייע בכך לפעילות פוליטית, על-פי רוב נגד הממשלה. 
+
+ רצוני לשאול:
+
+ 1. האם נכון הדבר? 
+
+ 2. אם כן – האם תרומות אלו ניתנות בעידוד ממשלת ישראל?
+
+ 3. האם יש ביקורת על נותני הכספים ומקבלי הכספים?
+
+תשובת סגן שר החוץ דניאל אילון:
+(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
+
+ 1. האיחוד האירופי תורם במסגרת "תוכנית השותפות לשלום" – The EU Partnership for Peace – למגוון עמותות ישראליות ופלסטיניות, כולל ארגונים לא ממשלתיים – NGOs – וארגוני זכויות אדם. הוא תומך ביוזמות של החברה האזרחית המקומית והבין-לאומית לקידום שלום, סובלנות ואי-אלימות במזרח התיכון, כאשר מטרת התמיכה היא לתרום לבנייה מחדש של אמון בתוך החברה ובין החברות לבין עצמן. במשך השנים נבחרו פרויקטים בתחומים מגוונים, כגון איכות סביבה, העצמת אוכלוסיות חלשות ורפואת חירום, שנועדו לקדם דו-קיום באמצעות שיתוף פעולה עסקי ופעילות "עם ל��ם". מטבע הדברים הושם דגש רב בפעילות בתחום זכויות אדם – שוויון זכויות ואי-אפליה – והעמותות לעתים ביקורתיות כלפי הממסד ואינן תומכות בקו הממשלה.
+
+ 2–3. אין מעורבות מצד ממשלת ישראל בתהליך מיון ההצעות ומימון הפרויקטים על-ידי מוסדות האיחוד האירופי. לאיחוד האירופי יש מערכת של ביקורת פנימית על ההעברות הכספיות, והפרלמנט האירופי עורך ביקורת נוספת. "קול קורא" מתפרסם אחת לשנה, והמיון לתמיכה בפרויקטים של העמותות נעשה על-ידי ועדה המורכבת מנציגי משלחת הנציבות בישראל, מהמשרד של הנציבות לסיוע טכני לרשות הפלסטינית וממשלחת הנציבות בירדן. נתוני הסיוע האירופי לעמותות מופיעים באתר האינטרנט של האיחוד האירופי וניתן לערוך ביקורת ומעקב. 
+
+ היו מקרים שבהם הסיוע האירופי הועבר לארגונים עוינים במיוחד, ואנשי משרד החוץ פנו לנציגי האיחוד האירופי. הסיוע הופסק כאשר נמצא כי הכסף לא הופנה למטרות שלהן הוא נועד.
+
+
+ תודה רבה לך, אדוני. 
+
+
+
+ [כ/240, כ/159; "דברי הכנסת", חוב' י"ז, עמ' 2444.]
+
+ אנחנו נעבור לנושא הבא בסדר-היום: הנמקת הערעור של סיעת האיחוד הלאומי על בקשת ועדת הפנים והגנת הסביבה להחיל דין רציפות על הצעת חוק אזור התעשייה קיסריה (שיפוט וניהול), התשס"ח–2008, והצעת חוק הגנת הסביבה (המזהם משלם) (דרכי ענישה) (תיקוני חקיקה), התשס"ז–2007. לרשותך, חבר הכנסת אורי אריאל, עשר דקות, בבקשה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, החוקים הללו, אנחנו הגשנו הסתייגות, בעיקר בגדר הסתייגות דיבור. כאשר יגיעו החוקים, ודאי נשמע היטב את כל הנימוקים. אני מעריך שבסופו של דבר יש סיכוי שנשתכנע לאשר את המשך הדיון בחוקים הללו. כשהם יגיעו לקריאה שנייה ושלישית נצביע, אחרי שנשמע את הדיונים בוועדות הרלוונטיות. 
+
+ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס לידיעה שהתפרסמה היום, שבכוונת ממשלת ישראל לפנות 23 יישובים ובהם אלפי תושבים, ילדים, נשים, גברים וטף. הידיעה מדברת על כך שיש כוונה לעשות את זה בשיטת הבליץ, לגמור ביום אחד את הכול, כאילו אנחנו לא נמצאים בארץ-ישראל. לעתים נדמה שאנחנו נמצאים בגלות. אין מקום בעולם שמישהו היה מעז להגיד ליהודים לא להתיישב בו. זה נכון בתימן, זה נכון בארצות-הברית, זה נכון בפקיסטן. אם היתה מדינה כלשהי מחליטה בהחלטה פורמלית, רשמית, לא לאפשר ליהודי לבנות את ביתו, כל הכנסת הזאת כאיש אחד, לפחות אלה הציונים שבינינו, היו קמים ומתרעמים ולא נותנים לעניין לעבור. פה, במדינתנו, בנחלת אבותינו ממש, מירושלים עיר הקודש, דרך חברון, דרך שילה וכן הלאה, יש יהודים שחושבים שאסור לאחיהם לגור שם. 
+
+ אשמח לשמוע את תגובתם של שאר חברי הכנסת בעניין בהזדמנות ראשונה שתהיה להם לדבר, אם הם חושבים שהמצב הזה הוא נכון וצודק. 
+
+ביום חמישי הקרוב תערוך ועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון, בראשות חבר הכנסת זאב אלקין, יושב-ראש הקואליציה, סיור בכמה מהמאחזים. אני הייתי שמח אם חברי הכנסת היו מצטרפים כדי לראות את הדברים בעיניהם ולא רק לקרוא על זה ולשמוע על זה ברדיו. 
+
+אני רוצה לתת דוגמה אחת או שתיים – על מה אנחנו מדברים. במאחז היובל שנמצא ביישוב עלי – עלי, על שם הכוהן עלי, הכוהן הגדול שהיה במשכן שילה, שם שכן המקדש במשך 369 שנה. שכונת היובל נקראת לכבוד היובל למדינת ישראל. במקום הזה, בשכונה הזאת, המכונה מאחז, שבג"ץ דוחק בממשלה לפנותה, ושר הביטחון, הייתי אומר, כמעט מתנדב, גרה משפחת קליין. משפחה בישראל. יש שם אמא, יש שם שני ילדים, אבל אין שם אבא, כי האבא השליך את עצמו על רימון במלחמת לבנון השנייה על מנת להציל את חייליו, ושר הביטחון – שבשמו קיבלה האלמנה צל"ש – שר הביטחון מתכוון לגרש אותם מביתם ולהרוס אותו. זה הצל"ש האמיתי שהוא רוצה לתת למשפחת קליין משכונת היובל ביישוב עלי. 
+
+ ואתם מחרישים. אף אחד לא קם. מדברים על זה – כן, פה, שם, מלה. אדוני ראש הממשלה, מכובדי, האם לא הגיעה העת שתגן על משפחת קליין? מי יגן עליהם אם לא אתה? שקט. אף אחד לא עונה. בחדרי חדרים מנסים למצוא, אולי יש איזה פתרון. כן, יש פתרון. חבר הכנסת לוין, יש פתרון. שר הביטחון צריך לאשר, לחתום על מה שנקרא "אדמות סקר". יש מושג כזה. אלה אדמות שאינן שייכות לערבים. אין על זה מחלוקת, אלא שיש נוהל שקבעו אותו אנשים – דרך אגב, הפה שאסר הוא הפה שיתיר – ושר הביטחון לא מאפשר לגמור את הנוהל כדי שזה יהיה כשר, כדי שמשפחת קליין תגור בביתה. אין להם אבא שיצעק את צעקתם. אבל שר הביטחון מתעמר בהם.
+
+ אני אתן לכם דוגמה שנייה. במלחמת לבנון השנייה נהרג קצין בשם בניה ריין. גם הוא צוין לשבח, נדמה לי בצל"ש פיקודי. הוריו, מקרני-שומרון, ביקשו משר הביטחון דאז, מר עמיר פרץ, לאשר להם לבנות רחוב קטן של 22 בתים באמצע קרני-שומרון – באמצע ממש, במקום שכבר היה עליו מכרז לבנייה, אלא שמטעמים טכניים הוא נפסל והיה צריך אישור שר הביטחון. חלק מהצופים ודאי שואלים למה שר הביטחון צריך לתת אישור; כי מדינת ישראל קבעה – או יותר נכון הממשלה בראשותו של נתניהו בקדנציה הקודמת קבעה – שצריך אישור של שר הביטחון. לזכותו של שר הביטחון עמיר פרץ צריך לומר שהוא אישר להם. הוא אמר להם: אני מסכים. אני מבין שהרחוב הזה ייקרא על שם בנכם, זה דבר ראוי. מי שלא יודע, עמיר פרץ הוא ממפלגת העבודה, אבל הוא אישר. 
+
+בינתיים התחלפה הממשלה, הוא התפטר, ונכנס שר הביטחון החדש, מר אהוד ברק, והוא אמר להורים, לאור פנייתם, שהוא בעד. ומאז, במשך קרוב לשנתיים, הוא מתעלל בהם. הוא לא מאשר להם, הוא מורח אותם, הוא מבזה אותם. דיברתי עם ההורים שלשום – ייאוש אחז בהם. לא, הם לא יוותרו, הם ימשיכו, ובעזרת השם זה גם ייבנה. אדוני שר הביטחון, עד איפה אתה רוצה לרדת? מה אתה רוצה מההורים השכולים ששר הביטחון הבטיח להם שיהיה אפשר לבנות 22 בתים? כן, אבל שר הביטחון איננו, כעת הוא בחופשה, ובלי ספק ימצא את ההזדמנות לענות לכולנו, ובעיקר למשפחת ריין מקרני שומרון, שהשם ייתן להם כוח, ברכה והצלחה לעמוד בהתעללות הממשלתית שהולכת ונמשכת. ואף אחד לא קם, וראש הממשלה שותק. 
+
+ יתירה מכך – ובזה אסיים, ברשות מכובדי היושב-ראש, בדקה הקרובה: ארבע שנים מלאו עכשיו לחורבן גוש-קטיף, ערב תשעה באב אשר בו נחרב בית-מקדשנו. לפני ארבע שנים גירשה ממשלת ישראל, ברשעות, בגסות, בטמטום חושים, אלפי יהודים מבתיהם. כן, זה היה חוקי. כן, העבירו את החוק. לפי הכלל הידוע שלימד אותי חברי חבר הכנסת צבי הנדל, שהסביר לי – לא האמנתי לו בתחילה, עד שלמדתי שהוא צודק ממני: כעומק החקירה, עומק הנסיגה. ואיפה האנשים האלה היום? 80% מהם לא הגיעו לבית קבע אחרי ארבע שנים, וגם לא יגיעו בעוד שנתיים. זאת אומרת, יהיו שש שנים במעברות. ראש הממשלה נתניהו הבטיח שינוי בעניין, ואנחנו תובעים ממנו בשם כל אזרחי מדינת ישראל – כי אין הבדל בעניין הזה; זה לא עניין של שמאל וימין – עמוד בהבטחתך, תביא שינוי, תן לאנשים האלה תקווה, תן להם מעט אור בקצה המנהרה, אבל שזה לא יהיה הקטר שבא ממול. הם כבר – את הסבל, את היגון – שילמו, ועוד ישלמו הרבה שנים, גם הם וגם ילדיהם. ואתה, ראש הממשלה, שהתחייבת בפני האומה כולה, תעשה מעשה ותיתן פתרון בשבועות הקרובים. אני אומר לך שזה אפשרי, זה נחוץ, ויפה שעה אחת קודם. תודה. 
+
+
+ תודה לחבר הכנסת אורי אריאל. כפי שסוכם, אנחנו נקיים את ההצבעה על הערעור מחר. 
+
+
+
+
+
+ אנחנו נעבור לסעיף האחרון בסדר-היום: שאילתות לסגן שר החינוך. חבר הכנסת מאיר פרוש, בבקשה. שאילתא ראשונה שעל סדר-היום היא של חבר הכנסת אברהם מיכאלי: כתובות נאצה נגד שר הביטחון באוניברסיטת תל-אביב. בבקשה. 
+
+
+חבר הכנסת אברהם מיכאלי שאל את שרת החינוך
+ ביום כ"ב באדר תשס"ט (18 במרס 2009):
+
+ "ברק רוצח" – כך נכתב על קירות באוניברסיטת תל-אביב לקראת ביקור שר הביטחון, שבוטל.
+
+ רצוני לשאול:
+
+ 1. האם נבדק האירוע ונחקר?
+
+ 2. האם הוסקו מסקנות כלשהן ממקרה חמור זה?
+
+
+ 1–2. אדוני היושב-ראש, מכובדי חבר הכנסת מיכאלי, אני עונה בשם השר. השר מגנה את המעשה הפסול הזה כמובן, והוא סבור שאין מקום לביטויי שנאה ושטנה שכאלו, לא באוניברסיטה ולא בשום מקום אחר.
+
+ מהנהלת האוניברסיטה נמסר כי ביום שהתגלו כתובות הנאצה הועבר הטיפול בנושא לידי משטרת ישראל ושירותי הביטחון, האמונים על שמירת חייהם של שרי הממשלה. הנהלת האוניברסיטה לא קיבלה כל עדכון בנושא, ובכל מקרה היא הבהירה כי תשתף פעולה עם החקירה. 
+
+
+ תודה, אדוני.
+
+
+ אין שאלה נוספת. נעבור לשאילתא הבאה, מס' 44, של חבר הכנסת יריב לוין: תופעת החרם החברתי – אתה מדבר על תלמידי בית-ספר; בתוך כיתות. חרם חברתי יכול להיות בהקשרים שונים. מכיוון שלא רואים ולא שומעים מה השאילתא, אנחנו אומרים שמדובר בחרם חברתי מצד תלמידים על תלמידים אחרים בתוך מסגרת כיתתית. 
+
+
+חבר הכנסת יריב לוין שאל את שר החינוך
+ ביום י"ט באייר תשס"ט (13 במאי 2009):
+
+ קיימת תופעה של חרם חברתי המוטל על תלמידים בבתי-ספר מצד חבריהם לכיתה, הפוגעת מבחינה לימודית ומבחינה נפשית. 
+
+ רצוני לשאול:
+
+ 1. האם מוטלת חובה על בית-הספר לדווח למפקח על כל מקרה של חרם חברתי, ואם לא – מדוע? 
+
+ 2. האם קיימות תוכניות למאבק בתופעה ולסיוע לתלמידים הנפגעים ממנה, ומתי תופעל? 
+
+ 3. מה ייעשה כדי להפסיק תופעה זו ולנקוט צעדי משמעת נגד המובילים את החרם?
+
+ 1. חרם חברתי מוגדר כאלימות לכל דבר ועניין. בית-הספר חייב להגיב, לטפל ולדווח על האירוע. 
+
+ ראוי להדגיש כי בחוזרי מנכ"ל קודמים שעסקו באלימות לא הובא פירוט של התנהגויות או תופעות המוגדרות אלימות, אלא היה שימוש במונח "אלימות" באופן כללי. לפיכך לא היתה התייחסות ספציפית לחרם. בחוזר המנכ"ל שעומד להתפרסם יופיע חרם כאלימות חמורה. 
+
+ אם בית-הספר מרגיש שהטיפול הבית-ספרי מספיק, לא יהיה דיווח למפקח. אם בית-הספר יחליט שזו אלימות חוזרת, או שהנסיבות מחמירות את המעשה, יהיה על בית-הספר לדווח על כך לפיקוח. ברוב המקרים יש בידי הצוות החינוכי כלים לעצור את החרם ולהפעיל תוכנית התערבות חינוכית מותאמת. במקרים שבהם החרם נמשך, או שקיימת מורכבות בהתמודדות, האירוע יוגדר אלימות חמורה ממדרגה שלישית, ובמידת הצורך ידווח גם למשטרה. 
+
+ 2. במסגרת התוכנית "כישורי חיים" ותוכניות אחרות בחינוך החברתי המופעלות במערכת החינוך התלמידים עוסקים בסוגיית החרם.
+
+ במסגרת התוכנית המערכתית לקידום אקלים בטוח בבתי-ספר, כל בית-ספר מפתח דרכים למניעת פגיעות פיזיות ונפשיות בתלמידים.
+
+ 3. במ��גרת הטיפול החינוכי בתופעה, בית-הספר רשאי לנקוט אמצעי משמעת נגד התלמידים הפוגעים. 
+
+
+ תודה רבה. בבקשה, אם יש לך שאלה נוספת, חבר הכנסת יריב לוין.
+
+
+ אדוני סגן השר, ראשית, תודה על התשובה המקיפה. אבל אני מוכרח לומר שניסיון החיים מלמד שהתופעה הזאת מצד אחד היא תופעה שלצערנו רווחת, ומן הצד השני, בהרבה מאוד בתי-ספר מעדיפים לטאטא אותה לא רק מתחת לפני השטח, אלא פשוט לטאטא אותה בכלל, על-ידי כך שמעמידים את ההורים בפני ברירה כזאת, שאומרים להם: תראו, לנו אין מה לעשות, אז תעבירו את אותו ילד שסובל מן החרם לבית-ספר אחר. הייתי שמח אם משרדך יקבע איזשהו נוהל, שכל מקרה כזה, ייערך לגביו בירור פרטני, ולא שיתבצע איזשהו תהליך שמשאיר את ההורים חסרי אונים, והילד עובר בית-ספר, וכך בית-הספר שהיה אמור לטפל בעניין מלכתחילה יוצא בלא כלום מן העניין. הייתי מודה לאדוני אם הוא יוכל להאיר את עיני אם ישנה כוונה כזאת. 
+
+ אני מודה לך, חבר הכנסת לוין, על כך שאתה מאפשר לי שוב לחדד ולומר שאם בעבר הנושא הזה לא היה מחודד גם בחוזרי מנכ"ל, הרי שבחוזר המנכ"ל שיגיע בימים הקרובים הנושא הזה יוגדר כנושא שיש צורך לטפל בו ולדווח, וגם פירטתי את המדרגים לסוגי האלימות והטיפול שבית-הספר סבור שהוא יכול לטפל, במסגרת טיפול וחקירה בתוך בית-הספר; ואם זה במקרים קשים יותר – כמובן, גם להגיע לדרגים גבוהים יותר, גם למפקח ואולי גם לדווח למשטרה. 
+
+
+ תודה רבה לך. נעבור לשאילתא הבאה, מס' 66, של חבר הכנסת אורי אריאל: אוטובוסים להסעת תלמידים. 
+
+
+חבר הכנסת אורי אריאל שאל את שר החינוך
+ ביום כ"ו באייר תשס"ט (20 במאי 2009):
+
+ על-פי הנחיית משרדך, חברות ההסעה רשאיות להסיע תלמידים רק באוטובוסים בני פחות מעשר שנים, וזאת בשונה מהאישור לרשויות המקומית, העומד על 15 שנים, ובשונה מהנהוג בכל העולם.
+
+ רצוני לשאול:
+
+ 1. מדוע לא יושוו התנאים ותיחסך העלות הנוספת מהתלמידים?
+
+ 2. בעקבות המשבר הכלכלי, תוך כמה זמן יוכל משרדך לקדם את הנושא?
+
+
+ 1. חבר הכנסת אריאל, הגבלת גיל הרכב המורשה להשתתף בהסעות של תלמידים במערכת החינוך לעשר שנים נובעת מהעובדה כי כלי הרכב הללו משמשים לא רק להסעות תלמידים, ועל כן הבלאי שלהם הוא גדול. מאידך גיסא, האוטובוסים שמפעילות המועצות האזוריות משמשים להסעות תלמידים בלבד, הם נקנים מכספי המדינה ומוחלפים על-פי הצורך, גם אם טרם חלפו 14 שנה להפעלתם, כפי שנקבע בהנחיות. 
+
+ חברות ההסעה בישראל עתרו לבית-המשפט – עתירה מס' 624 בשנת 2006, רון גל ואחרים נגד משרד החינוך ומשרד הביטחון – ובית-המשפט קיבל את הנמקות משרד החינוך להגבלת גיל הרכב של חברות ההסעה בישראל המסיעות תלמידים. 
+
+ 2. השר מבקש לענות שהוא מודע למצב הכלכלי הקשה במשק. עם זאת, הוא כשר החינוך רואה מתפקידו, בראש ובראשונה, לדאוג להבטחת שלומם וביטחונם של התלמידים.
+
+
+ תודה רבה. שאלה נוספת – חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה. 
+
+
+ תודה, אדוני סגן שר החינוך. נפגשתי, אכן, עם שר החינוך בעניין של ההסעות הממוגנות ביהודה ושומרון, וסיכמנו על כמה מהלכים שאני רוצה להזכירם. אם תוכל לעזור בדחיפתם, בגלל המיוחדות של הנושא, אני אודה לך. האחד היה שתהיה פגישה בין שר החינוך לשר הביטחון לבחון אפשרות לצמצם את מספר הצירים המחויבים בהסעות ממוגנות ירי. הדבר הוא באחריות אלוף הפיקוד. היות שבאזור יש שקט יחסי – אין שקט, אבל יחסי – יש בצירים מסוימים אפשרות לבדוק הורדת הקווים הממוגנים ול��וריד את העומס. דבר שני, לבדוק עם משרד התחבורה אם באופן טכני אמיתי אפשר להאריך את חיי האוטובוסים ממוגני הירי, כי לא מזמינים חדשים. השלישי, והכי חשוב, זה לזמן ישיבה עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה וכל הנוגעים בדבר ולבצע את התוכנית שסוכמה על-ידי מנכ"ל משרד ראש הממשלה הקודם, מר רענן דינור, שלקחה בחשבון את כל הגורמים, מפיקוד העורף והצבא ומשרד הביטחון והחינוך וכו', ויש סיכום. למעשה צריך החלטה לבצע את זה. 
+
+
+ ואז מה השאלה?
+
+
+ אני אמרתי שזו לא שאלה, אלא בקשתי אליך לעזור לקדם את הנושאים. 
+
+
+ליישם את ההחלטה שהיתה עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר?
+
+
+ כן. קחו אליכם את ההחלטה הזאת, תבדקו אותה ותזמנו דיון. יכול להיות שהדיון צריך להיות אצל ראש הממשלה, אתם תחליטו. ותביאו את התוכנית הזאת לידי מימוש. 
+
+
+ אדוני מסכים?
+
+
+ רשמתי לי את שלושת הדברים, ואני אשתדל לעשות כמיטב יכולתי בעניין, חבר הכנסת אריאל.
+
+
+ תודה רבה. אנחנו נעבור לשאילתא הבאה, מס' 82, של חבר הכנסת מסעוד גנאים: הנפקת תעודת בגרות. חבר הכנסת גנאים לא נמצא – אנחנו מעבירים את התשובה לפרוטוקול. 
+
+
+חבר הכנסת מסעוד גנאים שאל את שר החינוך
+ ביום כ"ו באייר תשס"ט (20 במאי 2009):
+
+ תוצאות בחינות הבגרות יוצאות לאור בדרך כלל באמצע אוגוסט. מועד זה נחשב למאוחר מאוד למי שבכוונתם להתקבל ללימודים באוניברסיטאות, הן בארץ והן בחוץ-לארץ.
+
+ רצוני לשאול:
+
+ 1. מה הם הסיבות והמניעים לאיחור בהנפקת הציונים, עד אמצע אוגוסט? 
+
+ 2. האם ניתן להקדים את הנפקת התעודות?
+
+ 3. מדוע עדיין לא מונפקות תעודות הבגרות של התלמידים הערבים בשפה הערבית?
+
+(לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
+
+ 1. ציוני בחינות הבגרות של מועד קיץ אינם מתאחרים או מתעכבים במשרד החינוך. הציונים מתפרסמים באתר האינטרנט מייד עם סיום תהליך בדיקת בחינות הבגרות, ובמקביל נשלחים לבתי-הספר כבר בתחילת חודש ספטמבר. 
+
+ על בוגרים המתעתדים להירשם לאוניברסיטאות מייד עם סיום לימודיהם בבית-הספר ליידע על כך את בית-ספרם עד חודש מאי שלפני מועד הבחינות, כדי שבית-הספר ירשום אותם כ"מזורזים". תלמיד שפנה וביקש זירוז בזמן, מקבל את אישור הזכאות לבגרות במחצית הראשונה של חודש ספטמבר. האוניברסיטאות בארץ מכירות באישור זה לצורך קבלה ללימודים.
+
+ 2. תעודות הבגרות מופקות בשלב מאוחר יותר. בתי-הספר מעבירים לאגף הבחינות, על גבי טפסים אישיים, את הרכב התעודה של כל תלמיד ותלמיד באופן המיטיב עמו. כל תלמיד זוכה לטיפול פרטני, ומטבע הדברים פעולה זו מצריכה זמן. תעודות הבגרות מועברות לבתי-הספר, והם האחראים למילוי צדה השמאלי של התעודה, אשר בו מופיעים ציוניו של התלמיד בבחינות הבית-ספריות, שגם הן מהוות חובה לצורך זכאות לתעודת בגרות. ראוי לציין כי במהלך השנים האחרונות קיצרנו את התהליך בצורה משמעותית ביותר. אין באפשרותנו לקצרו מעבר לכך.
+
+ 3. הנושא נבחן בשנים 1999–2000 ועלו קשיים רבים ביישומו, בשל העדר נתונים מוסמכים בשפה הערבית. מצבת התלמידים מבוססת על המופיע במרשם האוכלוסין, והוא אינו בערבית. עם זאת, יש אפשרות להדפיס גלופה של התעודה, שבה יופיעו בערבית ובעברית המלים: "מדינת ישראל", "משרד החינוך" ושמות המקצועות. 
+
+ תשובה לשאילתא הבאה, מספר 164, של חבר הכנסת אברהים צרצור: בתי-ספר תיכוניים בלוד ובכפר-קאסם – תעבור בבקשה לפרוטוקול. 
+
+
+חבר הכנסת אברהים צרצור שאל את שר החינוך
+ ביום י"ח בסיוון תשס"ט (10 ביוני 2009):
+
+ בלוד אין בית-ספר תיכון והתלמידים נאלצים לנסוע לרמלה – בית-ספר משותף – להמשיך את לימודיהם. בכפר-קאסם קיים בית-ספר תיכון אחד שבו מספר גדול של תלמידים, והמצב בלתי נסבל.
+
+ רצוני לשאול:
+
+ 1. האם יש תוכניות להקים בית-ספר תיכון בלוד? 
+
+ 2. אם כן – מתי יחלו עבודות הבנייה? 
+
+ 3. האם יש תוכניות להקים עוד בית-ספר תיכון בכפר-קאסם, במיוחד מאחר שאוכלוסיית התלמידים גדלה באופן ניכר והעיר התרחבה? 
+
+ (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
+
+ 1. בחודש ספטמבר 2009 ייפתח בית-ספר תיכון ערבי בלוד במבנה של בית-ספר שבשנים האחרונות שימש את משרדי העירייה. עם החזרת המבנה לייעודו המקורי, משרד החינוך הקצה סך של 1.8 מיליון שקלים לצורך שיפוצו והתאמתו לצורכי מוסד חינוכי. 
+
+ 2. השיפוצים ייערכו במהלך חופשת הקיץ. 
+
+ 3. בכפר-קאסם פועלות שתי חטיבות ביניים, בית-ספר תיכון אחד ובית-ספר תיכון מקצועי. בשנים האחרונות חל גידול במספר התלמידים ביישוב ובממוצע לומדים בכל שכבת גיל כ-500 תלמידים. בחטיבות הביניים ניתן מענה לצרכים ובתיכון חסרות שלוש-ארבע כיתות. לפני כשנה אושרה פרוגרמה להרחבה ולהצמחה של חטיבת-הביניים "אבן-סינא" שביישוב למקיף שש-שנתי בן 36 כיתות. ב-2008 תוקצב שלב א' של ההרחבה. כאשר תסתיים ההרחבה, חטיבת הביניים תהפוך למקיף שש-שנתי, ז'–י"ב, ויינתן בכך מענה לצורכי כל תלמידי התיכון ביישוב. 
+
+
+ תשובה לשאילתא הבאה, מס' 182, של חבר הכנסת דניאל בן-סימון: גנים נפרדים לאתיופים – תעבור לפרוטוקול. 
+
+
+
+חבר הכנסת דניאל בן-סימון שאל את שר החינוך
+ ביום כ"ה בסיוון תשס"ט (17 ביוני 2009):
+
+ ב-7 ביוני 2009 פורסם ב"מעריב", בכתבה בעניין ההפרדה הקיימת בין גנים "ישראליים", לגנים "אתיופיים" בראשון-לציון, כי הורים ותיקים מסרבים לרשום את ילדיהם לגנים שבהם לומדים תלמידים אתיופים.
+
+ רצוני לשאול:
+
+ 1. האם נכון הדבר? 
+
+ 2. אם כן – מה ייעשה לפתרון הבעיה, כדי לאפשר לילדים האתיופים להשתלב בחברה?
+
+ (לא נקראה, נמסרה לפרוטוקול)
+
+ 1. סוגיית שילובם של ילדי הגנים בראשון-לציון נבדקה על-ידי גורמי הפיקוח והרשות המקומית. בבדיקה זו נמצא כי בעיר ראשון-לציון לומדים 374 ילדים יוצאי אתיופיה בגיל הגן, 66% מתוכם לומדים בגנים השייכים לממלכתי-דתי.
+
+ השאילתא מתייחסת לשלושה גנים בשכונת רמת-אליהו בעיר, המאוכלסים במלואם בילדים ממוצא אתיופי. גנים אלו הם בזרם הממלכתי-דתי ומנוהלים על-ידי גננות מנוסות ומקצועיות, המכירות היטב את תרבות הקהילה האתיופית. הם מועדפים על-ידי ההורים בשל קרבתם למקום מגוריהם. גנים אלה זוכים למשאבים רבים מטעם המחוז והרשות המקומית, לצורך תגבור לימודי, העשרת הסביבה הלימודית והפעלת פעולות העשרה. כל זאת ללא גביית כספים מהורי הילדים. ממרס 2008 הופעלו גני-הילדים במסגרת יול"א – יום לימודים ארוך – הכולל הזנה, וההורים אינם נושאים בתשלום.
+
+ 2. בשנת הלימודים הנוכחית שובצו 14 ילדים ממוצא אתיופי בשני גנים מחוץ לשכונתם. השיבוץ עלה יפה. ביום 21 ביוני 2009 התקיימה בעיריית ראשון-לציון ישיבה רבת-משתתפים שכללה נציגים מהקהילה האתיופית. עלתה בה סוגיית השיבוץ ההטרוגני של הילדים ממוצא אתיופי ברחבי העיר. מדיניות משרד החינוך והרשות המקומית, כפי שבאה לידי ביטוי גם בישיבה, היא לשבץ הטרוגנית את ילדי גני-החובה ממוצא אתיופי בדרך שתבטיח את שילובם החברתי והתרבותי המיטבי בחברה הישראלית.
+
+
+ השאילתא האחרונה, מס' 203 – – – 
+
+
+ יש לי עוד שתי שאילתות. 
+
+
+ לי יש כאן לפני של חבר הכנסת אברהם מיכאלי. 
+
+
+ כן, יש לי גם. אבל חוץ מזה יש שאילתא 85, של חבר הכנסת מסעוד גנאים. 
+
+
+ זה 82.
+
+ חוץ מ-82. 
+
+
+ זה לא נמצא לפנינו. כנראה הקדמתם את הזמן. 
+
+
+ חוץ מ-82, יש לי גם 85. 
+
+
+ אבל זה לא לפנינו. אתה תתייחס רק ל-82 – לפרוטוקול. 85 במועד אחר. 
+
+
+אוקיי. ו-126, של חבר הכנסת שלמה מולה?
+
+
+ גם לא נמצא לפנינו. לכן גם זה יעבור לדיון הבא, כשזה יעלה על סדר-היום. השאילתא האחרונה היא של חבר הכנסת אברהם מיכאלי, מס' 203, שנמצא כאן. 
+ 
+
+חבר הכנסת אברהם מיכאלי שאל את שר החינוך
+ ביום ב' בתמוז תשס"ט (24 ביוני 2009):
+
+ כידוע, משרד החינוך בונה בתי-ספר – כיתות – ברחבי הארץ, ובמשך השנים בנה אלפי כיתות. יש ערים שבהן האוכלוסייה הזדקנה, ומשום כך, או מסיבות אחרות, נסגרו בתי-ספר והמבנים נותרו שוממים.
+
+ רצוני לשאול:
+
+ 1. למי שייכים המבנים הריקים?
+
+ 2. האם על הרשויות להשתדל שימשיכו לשמש מוסדות חינוך?
+
+ 3. האם הרשויות רשאיות לשנות את ייעוד המבנים למחסנים או למשרדים וכדומה?
+
+
+ 1. המבנים הריקים שייכים לרשות המקומית. 
+
+2. התשובה היא כן. על הרשות לפעול כדי שמבנים אלו ימשיכו לשמש את מוסדות החינוך. 
+
+ 3. הרשויות המקומיות אינן רשאיות לשנות את ייעוד המבנים אלא אם הרשות ביצעה פדיון מבנים. על-פי נוהל זה, על הרשות לשפות את משרד החינוך בגין המבנה בסכום שייקבע על-ידי השמאי הממשלתי, כאשר הסכום שנקבע על-ידי השמאי יושקע בפרויקט אחר בתחום החינוך ביישוב. העירייה תהיה רשאית לעשות שימוש במבנה הריק, על-פי שיקול דעתה. 
+
+
+ שאלה נוספת – בבקשה, חבר הכנסת אברהם מיכאלי. 
+
+
+ מתבקשת. 
+
+
+ תודה, אדוני סגן שר החינוך, על התשובה המפורטת. אבל אני חייב להביע את האכזבה שלי מראשי ערים, שאכן ממשיכים לנצל את המבנים האלה למטרות אחרות, והם לא עושים לא פדיון ולא שום דבר. בוודאי גם הגיעו לידי אדוני סגן שר החינוך התלונות שיש לנו בהרבה יישובים על בעיות של מבנים ריקים שעומדים, במיוחד במגזרים של החינוך המוכר שאינו רשמי בערים מסוימות, שכנראה ראשי ערים מחליטים שהמבנים הריקים לא בשבילם. זה מחוץ לתחום, כנראה, לחינוך הזה. אני יכול להביא דוגמה של כפר-סבא. לאדוני סגן השר ידוע על המקרה של "שובו". ב"שובו" הסיפור הזה נמשך הרבה מאוד שנים. אדוני סגן השר גם בקדנציה הקודמת היה מעורב בעניין הזה, יחד עם הרב רביץ, זיכרונו לברכה, ואנחנו דנו בכמה ועדות. אפילו ועדות כנסת המליצו וקבעו שזה לא תקין וזה לא בסדר, וראש העיר שם מצפצף על פתרון הבעיה. אדוני סגן השר, מה יכולים שר החינוך ומשרד החינוך לנקוט נגד ראשי ערים שלא עומדים במסגרת הדרישות שאדוני כרגע פירט אותן, במסגרת החוק?
+
+
+ השאלה היא בעצם האם ישיבו ל"שובו". 
+
+
+ מכובדי חבר הכנסת מיכאלי, אמרתי שיש שאלה שהיא מתבקשת, ואומנם אותו נושא שמזכיר – כתימוכין לדבריך, חבר הכנסת מיכאלי – מזכיר זאת גם יושב-ראש הישיבה, חבר הכנסת הרב מקלב, לגבי "שובו", וגם אני שאלתי לגבי "שובו". אני אומר פה לכל חברי הבית שנמצאים כאן, התשובה לשאילתא שלך, שקראתי אותה, חתומה גם על-ידי השר. מלבד זה שהיא מודפסת על נייר מכתבים של השר, היא גם חתומה על-ידי השר והיא תופקד בידי מחלקת הפרוטוקולים של הכנסת. אני מתאר לעצמי שכל חבר כנסת יוכל לקחת צילום מהתשובה הזו, שהיא בעצם תשובה של השר, וחבר הכנסת שירגיש שהדברים לא מתנהלים – כמו שהם בפועל – מתנהלים לא לפי הנייר הזה, יוכל לשקול לעשות פעולות אחרות שמתבקשות כדי ��אכן הרשויות המקומיות יעמדו במה שמשרד החינוך דורש שיהיה. אבל זו העמדה, כמו שקראתי אותה, זו העמדה של משרד החינוך. 
+
+
+ האם משרד החינוך יאכוף את הנושא כך שבאמת יהיה אפשר שישתמשו במבנים למוסדות חינוך ולא למשהו אחר?
+
+
+ כמו שאומרים, "לא לפרוטוקול" ולא כסגן סגן שר החינוך, למדתי שככל שאני פועל, כך אני מפעיל. זה תלוי בעבודה של כל אחד. זו העמדה שמשרד החינוך אומר באופן רשמי, והיא גם חתומה על-ידי השר: מבנה שנבנה על-ידי משרד החינוך שייך לרשות המקומית. רשות מקומית שרוצה לעשות במבנה כזה שימוש לצרכים אחרים צריכה את האישור של משרד החינוך, ומשרד החינוך גם אמור לבקש שהעירייה תשלם עבור אותו מבנה שהיא רוצה להשתמש בו לשימוש אחר. ומכאן ולהמשך, כל אחד – אני יכול לאחל לו הרבה הצלחה, בסייעתא דשמיא.
+
+
+ תודה רבה לך, אדוני סגן השר, על התשובות. 
+
+ סיימנו את סדר-היום. אנחנו מודיעים ומכריזים שהישיבה הבאה תתקיים, אם ירצה השם, מחר, יום רביעי, ראש חודש – א' באב התשס"ט, 22 ביוני 2009, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
+
+הישיבה ננעלה בשעה 21:51.
+