diff --git "a/12319/normalized.transcript.txt" "b/12319/normalized.transcript.txt"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/12319/normalized.transcript.txt"
@@ -0,0 +1 @@
+פברואר 2011 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת לשבוע זה. הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה, גברתי. תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2960/18 וכלה בהצעת חוק פ/2983/18, הצעת חוק משק החשמל (תיקון, הגדרת נזק לעניין פיצוי על ביצוע עבודות חשמל במקרקעין), התשע”א 2011, מאת חבר הכנסת שי חרמש, הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון, ביטול האיסור בדבר הפעלה עצמית של שירותי המים והביוב), התשע"א 2011, מאת חבר הכנסת אמנון כהן, הצעת חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (תיקון, פטור מאגרה בשל האטה ממהירות הנסיעה המותרת), התשע”א 2011, מאת חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (סימון מקום חנייה לנכה), התשע”א 2011, מאת חבר הכנסת זאב בילסקי, הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון, התקשרות עם ספק מורשה), התשע”א 2011, מאת חברי הכנסת יעקב כץ, אורי אורבך ורוברט טיבייב, הצעת חוק אישור הריסת בית אלמנת חלל צה"ל בשטחי יהודה ושומרון, התשע”א 2011, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב, הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון, דיור בר-השגה), התשע”א 2011, מאת חברי הכנסת כרמל שאמה, דב חנין, מירי רגב, דוד אזולאי, משה גפני, אמנון כהן, שלמה מולה, אורי מקלב, עמיר פרץ, אורית זוארץ, ניצן הורוביץ, נחמן שי ואריה ביבי, הצעת חוק המים (תיקון, פיקוח על תעריפי מים), התשע"א 2011, מאת חבר הכנסת מוחמד ברכה וקבוצת חברי הכנסת, הצעת חוק זכויות פליטי השואה, התשע”א 2011, מאת חברת הכנסת מרינה סולודקין, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, ערעור על החלטות לבית-דין אזורי לעבודה), התשע”א 2011, מאת חבר הכנסת שלמה מולה, הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון, איסור עיקול דמי ליווי), התשע”א 2011, מאת חבר הכנסת מאיר שטרית, הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון, שינוי הגדרת חוקר נוער), התשע”א 2011, מאת חבר הכנסת שלמה מולה, הצעת חוק העונשין (תיקון, החלת עבירה של תקיפת עובד ציבור על עורכי-דין ועובדים סוציאליים), התשע"א 2011, מאת חברי הכנסת יריב לוין וכרמל שאמה, הצעת חוק העונשין (תיקון, החמרת הענישה בעבירת הסתה לגזענות שנעברה בידי עובד הציבור), התשע”א 2011, מאת חברי הכנסת עפו אגבאריה, שלמה מולה וניצן הורוביץ וקבוצת חברי הכנסת, הצעת חוק ועדות חקירה (תיקון, החלטת הכנסת על הקמת ועדת חקירה), התשע”א 2011, מאת חבר הכנסת אריה אלדד, הצעת חוק גיל פרישה (תיקון, גיל הפרישה לנשים), התשע”א 2011, מאת חברת הכנסת דליה איציק, הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון, אשפוז סיעודי), התשע”א 2011, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, חיים כץ, אורי מקלב, אמנון כהן ומאיר שטרית, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור שימוש במכשירי DVD ומכשירי טלוויזיה ברכב מנועי), התשע”א 2011, מאת חבר הכנסת אריה אלדד, הצעת חוק הירושה (תיקון, פסלות לרשת), התשע”א 2011, מאת חברת הכנסת מירי רגב, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (זיכוי ממס לתושבי באר-שבע והנגב), התשע”א 2011, מאת חברת הכנסת מירי רגב, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, חישוב דמי לידה למבוטחת עצמאית), התשע”א 2011, מאת חברת הכנסת ציפי חוטובלי, הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון, הגדלת סכום להשתכרות בנוסף לקצבה), התשע”א 2011, מאת חברת הכנסת מרינה סולודקין, הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון, הגבלת כהונת ראש רשות מקומית), התשע”א 2011, מאת חברת הכנסת ציפי חוטובלי, הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון, השתתפות רשות חינוך מקומית בתקציבי מוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים), התשע”א 2011, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב. מסקנות הוועדה לענייני ביקורת המדינה בעקבות דיון מהיר בנושא: נהלים לקרן לטיפול בחסויים, הצעתו של חבר הכנסת סעיד נפאע. עוד אודיעכם, כי עם מינויו של חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס לסגן שר ביום 9 בפברואר 2011, הצעות חוק שמספריהן 1653/18, 170/18, 1751/18, 1887/18, 1961/18 שהוגשו מטעמו כמציע יחיד הורדו מסדר-היום. שמו נמחק מהצעות חוק שהיה שותף להן עם מציעים אחרים. תודה. תודה למזכירת הכנסת הנכבדה. רבותי, היום בפנינו שלוש הצעות אי-אמון: האחת, של סיעת קדימה, השנייה, של סיעות העבודה ומרצ, והשלישית, של סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד. ראשונת הבקשות, ההודעות וההצעות לאי-האמון היא מטעם סיעת קדימה, ותנמק אותה חברת הכנסת רחל אדטו. אני מזמין אותה לעלות לבימת הנואמים על מנת לנמק את הצעת האי-אמון בכותרת: מצוקת העומס בבתי-החולים, נתניהו במעמדו כשר הבריאות מתעלם ומסכן את חיי המאושפזים. בבקשה. האחראי לשר הבריאות הוא חבר הכנסת השר ליצמן. אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, אני עומדת על במה זו היום ומביעה אי-אמון בממשלה ובעומד בראשה לא רק בשם סיעת קדימה וחברות אחרות באופוזיציה, כי אם כרופאה, כאזרחית הבאה לתבוע עלבונם של אלפי חולים המאושפזים בדקות אלה במסדרונות 23 בתי-החולים הכלליים ברחבי המדינה. אני מבטאת כאן את מצוקתם של 500 חולים מונשמים השוהים כרגע מחוץ ליחידות טיפול הנמרץ, את עליבותם של החולים הפסיכיאטריים המאושפזים בתת-תנאים עם עוד 12 חולי נפש בחדר אחד, כמו גם את קולם של תושבי הפריפריה שתוחלת החיים שלהם קצרה בשמונה שנים מתוחלת החיים של תושבי המרכז. כל אלה ועוד רבים אחרים נותנים לנו את התוקף המוסרי לומר לממשלה כי קיבלה את ההזדמנות לשלוט אך החמיצה אותה, ועל כן עליה ללכת. מערכת הבריאות חולה לא מהיום זה גם נכון על הממשלה. מערכת הבריאות חולה לא מהיום, אולם המחלה הכרונית הפכה תחת ניהולה של הממשלה הנוכחית בראשות שר הבריאות, הרי הוא ראש הממשלה, למחלה חריפה, והמערכת היום נמצאת במצב אנוש, ואם לא ייעשה בה טיפול נמרץ, המערכת כפי שהיא היום תגיע למצב בלתי רוורסבילי. העומס בבתי-החולים בכלל ובמחלקות הפנימיות בפרט אינו חזות הכול. זהו הקש ששבר את גב הגמל, זה הניצוץ שהדליק את הלהבה. המערכת קורסת, ולא רק בגלל מחסור של 3,000 מיטות אשפוז. המערכת קורסת כי קיים מחסור ברופאים, קיים מחסור באחיות, אין תקינה הולמת של כוח-אדם סיעודי. המערכת האשפוזית קורסת, אך גם בקהילה הפערים בין הפריפריה למרכז הם בלתי נסבלים. נושא הפערים בבריאות בין מרכז לפריפריה עלה במליאת הכנסת פעמים מספר בשנה האחרונה, אך העובדה כי התושבים בפריפריה חיים פחות אינה מדירה שינה מעיני ראש הממשלה ואנשי ממשלתו. מה בכל זאת אומר על כך בין היתר ראש הממשלה? ואני רוצה לצטט מדבריו, "יש ליזום תוכנית לאומית של קודם כול בריאות, שעיקרה, לפיתוח שירותי בריאות בפריפריה בצפון ובדרום". אז הוא אמר, אז מה? שנה וחצי, רבותי, שנה וחצי רצתי אחרי משרד הבריאות על מנת שיאשרו לפתוח יחידת IVF בבית-החולים נהרייה. שנה וחצי של שימוש בכל האמצעים הפרלמנטריים, של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, של מליאת הכנסת, של התקשורת, שנה וחצי, עד שביום חמישי האחרון, לאחר שנה וחצי, 650,000 איש תושבי הגליל המערבי קיבלו אישור לפתוח את היחידה. ל��ם מה אנחנו צריכים להגיע למצב הזה, כאשר הממשלה אומרת, והעומד בראשה אומר, שעיקר העדיפות היא לפתח שירותי בריאות בפריפריה. היעדר תוספת מיטות אשפוז ומיטות טיפול נמרץ זאת פגיעה בלתי חוקתית בזכות לחיים ולכבוד מתוקף חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. ולא רק בזה, זאת הפרה בוטה גם של חובת המדינה לספק שירותי בריאות הולמים לאזרחים מתוקף חוק ביטוח בריאות ממלכתי.  משרד האוצר וראש הממשלה מתגאים מזה חודשים מספר בחברותנו ב-OECD. על מה אתם מתגאים? הרי מדינת ישראל עומדת במקום ה-25 מתוך 27 מדינות ב-OECD בשיעור המיטות ל-1,000 נפש. אנחנו נמצאים רחוק בחברה המערבית מבחינת תכנון מיטות ל-1,000 נפש, והמצב רק הולך ונהיה יותר גרוע. קיים דוח של ועדה משותפת של משרד האוצר ומשרד הבריאות שקבע כי חסרות 3,650 מיטות עד 2015. 3,650 מיטות, ותחסרנה עוד 2,500 מיטות עד 2025. זאת אומרת, אנחנו כרגע יודעים שחסרות 6,000 מיטות אשפוז במדינת ישראל. אבל מה קרה לדוח? הדוח מוצנע. איפה הדוח מוצנע?  במגירות אי-שם במשרד האוצר. זה לא מעניין את אף אחד מחברי סיעת הליכוד, לא את מירי רגב שצועקת חמס כל הזמן, לא אף אחד מהם. לא ייאמן. זו בדיוק הנקודה. זה לא מעניין אף אחד. זאת הנקודה. זה לא מעניין, לא את ראש הממשלה, שהוא שר הבריאות, לא את הממשלה. זה פשוט לא מעניין אף אחד.  זה מעניין אותנו, 7.5 מיליון אזרחי מדינת ישראל, שלכל אחד מאתנו ברגע נתון יש מישהו שנמצא בבית-חולים. אבל אנחנו, ביכולתנו להרים טלפון אל מנהל בית-החולים ולהגיד: תשמע, תעזור לי, תכניס אותי לחדר. אבל רוב האנשים לא יכולים לעשות את זה, ולכן זה מעניין את כל אחד מאתנו, ולכן אנחנו עומדים כאן ואומרים: די. למה מתעלמים מזה במשרד האוצר? הרי אנחנו יודעים שיש תוחלת חיים ארוכה יותר, אנשים חיים יותר, יש יותר אזרחים במדינת ישראל. אז מה, אם הדוח יהיה מוצנע לא נדע שחסרות המיטות, הבעיה תיפתר? הבשורה הטובה והבשורה הגדולה שמשרד הבריאות הביא השנה לכנסת היתה, שבמהלך חמש השנים הבאות תתווספנה 190 מיטות לשנה. והבשורה הזאת לטעמי דומה למתן "אקמול" לחולה סרטן. מה המשמעות של להוסיף עוד 200 מיטות לשנה ל-23 בתי-חולים כלליים במדינת ישראל? הרי כבר היום, כרגע, יש אלפי חולים ששוכבים ליד השירותים, ליד תחנת האחות, הם בלי וילון, הם עושים את הצרכים שלהם במיטה כאשר סדין מכסה אותם, כאשר אורחים עוברים ונוגעים בהם באקראי. אור הניאון דולק לידם 24 שעות ביממה. בוא נראה מישהו מאתנו שוכב ליד תחנת אחות כאשר הטלפון מצלצל כל הזמן, וכאשר אור הניאון של תחנת אחות מהבהב כל הזמן. וככה לשכב, לא יום, לא יומיים, לא שלושה. הזקנה במסדרון של נהרייה היא כבר לא רק בנהרייה. הזקנה הפכה להיות חלק בלתי נפרד ממערכת האשפוז כולה. חולה שזקוק להנשמה חייב להיות מאושפז ביחידה לטיפול נמרץ, ויש לזה הוראות של משרד הבריאות, הוראות שצריך היה לכבד אותן. נכון לחודש ינואר שנה זאת, רק בחודש שעבר, מתוך 787 חולים שאושפזו מונשמים בבתי-החולים, רק שליש מהם היו מונשמים ביחידות לטיפול נמרץ. כל השאר היו מפוזרים ברחבי בית-החולים במחלקות השונות. מה המשמעות של זה ש-500 איש לא מאושפזים ביחידות טיפול נמרץ? זה משמעותי מפני שכל רופא, וכל אחד יודע שהסיכוי של חולה לשרוד כאשר הוא מונשם מחוץ ליחידה לטיפול נמרץ הוא קטן ב-50% מהסיכוי של חולה שנמצא בטיפול נמרץ. ולכן, 500 החולים האלה שגזרנו את דינם, אנחנו, מערכת הבריאות, משרד הבריאות, משרד האוצר גזרו את דינם להיות מונשמים מחוץ ליחידות לטיפול נמרץ, אנחנו גזרנו, ו-50% מהם ימותו בגלל שאין כסף להוסיף עוד מיטות לטיפול נמרץ. ראש הממשלה קיים מצוות ביקור חולים לפני שבוע, והלך לבקר את שר האוצר בבית-חולים "הדסה". בוודאי הוא לא אושפז אז במסדרון. האם ראש הממשלה התעכב רגע במסדרון? האם הוא נכנס לחדר מיון בדרך? לא ולא. הרי הוא הגיע באופן ישיר ובהול למחלקה פנימית א' בקומה 4 בבית-החולים. שם, למרות העומס הגדול, שר האוצר שהה בחדר פרטי. האם לרגע, לרגע, לרגע קטן הוא הרהר על גורלם של אותם חולים שממתינים שלושה ימים בחדר מיון על אלונקה כאשר המשפחות שומרות עליהם שלא ייפלו מהאלונקה בחדר המיון? אני מודיעה לכם: לא צריך הרבה. רק 50 מיליון, רק 50 מיליון שקלים היו מוסיפים 100 מיטות טיפול נמרץ לבתי-החולים. והסכום הזה הרי קטן על ראש הממשלה. מדובר בסכום מזערי לעומת ההסכמים הקואליציוניים ערב ההצבעה על התקציב אשר עלו למעלה ממיליארד שקלים, שלא לדבר על המשרדים והשרים המיותרים. ומה ראש הממשלה עושה לפתרון המחסור הנוכחי של הרופאים? משרד האוצר טוען שאין מחסור, ייתכן. אבל הם ודאי מתכוונים לכך שאין מחסור ברופאים במרכז תל-אביב, בבית-חולים "אסותא". איפה הם אותם כלכלנים מוכשרים וצעירים המנהלים בפועל את משרד הבריאות? למה הם לא רואים את המחסור ברופאים במחלקות הפנימיות? כשהשר יובל שטייניץ התאשפז בשבוע שעבר, הוא אושפז במסדרון שם, שאלה טובה מאוד. עוד מעט מסיימת חברת הכנסת אדטו את הזמן, ואז אני אתבקש לתת לה זמן נוסף בגלל הפרעות. לא, אני חושבת שזו שאלה חשובה מאוד. את חושבת שזה חשוב? אז זה על חשבונה רק. אבל, למה אותם בחורים צעירים נמרצים שמנהלים לנו את המדינה בכלל, ואת משרד הבריאות בפרט, למה הם לא רואים את המחסור ברופאים במחלקות הפנימיות, במרדימים, ברופאים בערבה ובגליל? הרי מישהו בסופו של יום צריך לקחת אחריות. אני כבר משערת מה תהיה תשובת סגן השר מייד בתום דברי. הוא יספר מה נעשה לטובת מערכת הבריאות מאז תחילת כהונת הממשלה הנוכחית חסרת החמלה. הוא יספר על ריפוי שיניים. אבל הוא ישכח לספר שהתקציב לכך היה על חשבון סל התרופות. הוא יספר על מכשירי MRI לפריפריה. אבל הוא ישכח לספר שלא הוקצה די כסף לקנייתם. הוא יספר על 200 מיטות אשפוז שנוספות כל שנה בחמש השנים הקרובות. אבל הוא ישכח לספר ש-200 המיטות הן טיפה בים, וגם הן תוקצינה לכל צורכי המערכת, ולאו דווקא למחלקות הפנימיות. ודאי שסגן השר המשיב לא ייתן לנו תשובה מספקת למצוקת כוח-האדם הסיעודי והמחסור ברופאים, כי אם ידברו על בית-ספר חמישי לרפואה כפתרון, זה פתרון דחוק. האמת היא, וזאת ליבת הבעיה והסיבה לאי-אמון זה, כי המדיניות שמתווה ראש הממשלה, שהוא שר הבריאות, אינה רואה את נושא הבריאות כנושא מרכזי. לא שכחנו עדיין את התקופה שבה חיפשו שר בריאות, ואת האמרה שנאמרה כאן על-ידי אחד מחברי הממשלה: "על גופתי המתה אני אהיה שר בריאות", ואני זוכרת את זה. לא מזמן היתה לראש הממשלה הזדמנות להתייחס למערכת הבריאות כאשר במענה על שאלה מה הוא יעשה עם תמלוגי הגז אם וכאשר יגיעו, מה הוא ענה? חינוך, חינוך, חינוך וביטחון. מה מעיד יותר מזה על חוסר התייחסות למערכת הבריאות ולבריאות תושבי מדינת ישראל? למה לא אמר, מהתמלוגים ומהמיליארדים שיגיעו אני אקצה קצת לבריאות, אני אפתור את המצוקה של החולים במסדרון, אני אפתור את המצוקה של בתי-החולים הפסיכיאטריים, אני אפתור את המצוקה של הפסיכיאטריה? איפה החמלה, איפה ההתייחסות למערכת הזאת? ודווקא אתמול בפתח ישיבת הממשלה אמר ראש הממשלה, ואני מצטטת מדבריו: "לכן, אנחנו מורידים היום ב-10% את תעריפי התחבורה הציבורית. מאין נשלם את זה? לא נפחית ממשרד החינוך, לא נפחית ממשרד הרווחה, לא נפחית ממשרד הביטחון, כי בעת הזאת אנו חייבים לשמור כמובן את סדר העדיפויות שלנו, והוא מתבטא בכך שאיננו מפחיתים למשרדים אלה". למה מערכת הבריאות היא לא בראש סדר העדיפויות? למה הרווחה היא לא בעדיפויות? למה הבריאות לא נכנסה לאחד המשרדים האלה שלא מפחיתים מהם? ולכן, אני מודיעה שהעומס בבתי-החולים לא יוקל, והאחיות ינטשו, והחולים המונשמים ימותו כי לא יקבלו טיפול הולם במסדרון. וגם מלאכים לא יצליחו לתפקד במערכת זו שבה יש 60 חולים מאושפזים, ורק ארבע אחיות בלילה. כבוד האדם נרמס, ולאיש כנראה לא אכפת, כי הממשלה והעומד בראשה הם חסרי חמלה. וכאשר אתם מדברים על הזקנה במסדרון, לאיש מכם, אנשי הממשלה, אין שמץ של מושג מה זה להיות בנעלי אותה זקנה. במערכת הבריאות יש אנשים נפלאים שבחרו במקצוע מתוך אהבת אדם וחמלה. אך אתה, אדוני ראש הממשלה ושר הבריאות, הצלחת להביא אותם להרים ידיים, כי אתם פשוט, ובמלים בוטות, לא רואים שום דבר מלבד הרצון לשרוד את השנים עד תום הכהונה. תודה רבה. לכן, את מבקשת להביע אי-אמון בממשלה. תודה רבה. אני מזמין את שר הבריאות, המכונה סגן השר ליצמן, להשיב. אדוני היושב-ראש, לא בכדי יושבת-ראש קדימה עוזבת את האולם בעת שאני עונה. היא פה, היא לא הלכה. מה זה יעזור לזקנה במחלקה הפנימית? היא הלכה. היא הלכה, למה אתה אומר? אני, ברשותך, אדוני היושב-ראש, ביקשתי לענות על האי-אמון הזה אף שבדרך כלל סגן שר לא עונה. זה שייך לשר, שר מטעם ראש הממשלה, המתאם. אבל חשבתי את זה לנכון, כי אני חושב שיש דברים כאן שפשוט צריך קצת עזות מצח להעלות אותם אפילו. ואני אתחיל מההתחלה. זה שאתה עונה זה רק מכבד את הכנסת. השר הרלוונטי, כשהוא עונה, זה מכבד את הכנסת. יכול להיות. אני לא נכנס לזה בכלל.  נדמה לי שהמשרד היחידי שלאף אחד אין מושג, חוץ מאשר לליצמן, מה נעשה בו, והוא נמצא שם והוגה בו יומם ולילה. אז הוא סגן. אני מבקש, כשאני אסיים את התפקיד של סגן שר הבריאות אז ידונו אותי אם זה טוב, לא טוב. כרגע אנחנו באמצע. רבותי, בואו נתחיל לשים אחד-אחד. אדוני היושב-ראש, עשר שנים לא הוסיפו מיטה אחת למשרד הבריאות. חצי מזה היה קדימה, חצי מזה היו קדימה. קדימה לא היו חצי, היה שליש כי בשליש אחר היה שם אחר. אצלנו לא היו חולים. אתם הייתם, שר הבריאות. מיטה אחת לא הוספתם למערכת הבריאות, מיטה אחת. מה אתם מספרים לי סיפורים, כשאני באתי והוספתי 1,000 מיטות? אחת לא. תקן אחד של רופא לא הוספת, אחד לא. קדימה, לא אני. אז מה אתם מבלבלים את הראש?  מה זה האי-אמון הזה? על מה האי-אמון? על קדימה שהיא לא הוסיפה עשר שנים מיטות? בוקר טוב, מה אתם רוצים ממני? מה אתם רוצים ממשרד הבריאות היום, כשהוא הוסיף 1,000 מיטות, ואתם מיטה אחת לא הוספתם, אחת לא, רופא אחד לא, אחות אחת לא. מה עשיתם? מה, שנתיים, אחד, מה עשיתם?  עשר שנים. חבר הכנסת מולה. עשר שנים. חבר הכנסת מולה, הוא עונה לכם, הוא עונה לחברת הכנסת אדטו. לא יעזור לכם, רבותי. אני שתקתי כל הזמן. לא הפרעתי, לא פתחתי את הפה. מה אתם רוצים, שהוא לא יענה? לא, שיענה. הוא עונה לכם. הוא עונה. הוא עונה.  עשר שנים, אל תתבלבלו מהאמת, עשר שנים, מיטה אחת לא. בא ליצמן, הוסיף 960 מיטות. מה, מי צודק? תגידו את��. מה עם סל הבריאות? תגידו אתם, אי-אמון על זה? תגן על מערכת הבריאות כמו שאתה מגן על תלמידי ישיבות. עוד מעט אני אדבר על מערכת הבריאות. חבר הכנסת מולה. רק התחלתי. תאר לעצמך, רק התחלתי, דקה אחת, מה אתם צועקים. תחכה עד שאני אסיים, מה יהיה אתכם. יש חוצפה גם. יש גבול. מה עם סל הבריאות? גם זה לא גדל? אתם שודדים את הקופה הציבורית. למה אתם כועסים? הוא כועס, למה אתם כועסים? אני מוכן, עד "ותיקין" מחר בבוקר, כמה שאתם רוצים. יש לי זמן. למה תלמידי הישיבות לא יכולים לשרת בצבא? תתפלא כמה זמן וגם סבלנות. אבל חוצפה וזיופים, עוד מעט אני אדבר גם על זה, זה אני לא ארשה. דרך אגב, סל הבריאות, קודם כול תלמידי הישיבות ילכו לצבא, אחר כך, מה אתה מבלבל לי עם הישיבות? כשאין לך מה לענות, אל תבלבל לי את הראש. אל תבלבל לי את הראש. תענה לעניין. כמה מיטות הוספתם? תענה לי לעניין.  תענה לי לעניין. חבר הכנסת מולה. הוא לא יכול להגיד "אל תבלבל את הראש". תענה לי לעניין, כמה מיטות הוספתם? מה עשיתם במערכת הבריאות עשר שנים? מה עשיתם? למה אתה צועק? הוא כועס. מה זה, הוא אומר לי עכשיו צבא? מה הבלבול הזה? שר הבריאות, תדברו לעניין. אתה לא יודע לענות לעניין, אל תפתח את הפה, עם כל הכבוד. חברים, אם אתם לא רוצים לקבל תשובה, אל תגישו הצעת אי-אמון. אני לא משנה, רבותי, יש לכבד את השר, שמתייחס ברצינות למה שאמרה חברת הכנסת אדטו. שיגיד מה הוא עושה. אתה אחראי. אתה אחראי. אתה רוצה רק לשמוע את הצעת האי-אמון שלך, אתה לא רוצה תשובות. הוא לא עונה לך. הצעתם אי-אמון. לא עשיתם כלום, אי-אמון. תבוא, תתעניין. התעניינתם מה קורה במערכת הבריאות? יעקב אדרי עולה אחרי זה, תגידו לו מה לענות. אנחנו רוצים לשמור על הבריאות של שר הבריאות. לא, לא, לא, רבותי, אל תדאגו לי. עם כל הכבוד, השר התרגז ממה שאמרה לו חברת הכנסת אדטו. תדאגו לעצמכם. אם הייתם צמודים לאמת, לא הייתם יושבים באופוזיציה. אז בואו. בבקשה, אדוני. אדוני, תודה. להמשיך. אני אמשיך. אדרי, תרשום ותוכל לענות לו. למה פוליטיקה? תענה לנו לעניין. אני לא עונה לעניין? מה זה שייך לצבא, לישיבות? אתה ענית לא לעניין. אני מדבר רק על הבריאות. אתה מדבר שטויות.  השר, רק רגע. תדאג לבריאות כמו שאתה דואג לישיבות, חבר הכנסת מולה, אני הקשבתי, חבר הכנסת מולה, עכשיו תאזין לי. אני הקשבתי למה שאמרה חברת הכנסת אדטו. מה שהוא אומר זה תשובה בהקשר של דבריה. עכשיו, אתה יכול לומר מה, אתה לא יודע מה היא אמרה. תשמע ממני, אני הסתכלתי. אתה לא שמעת מה היא אמרה. הוא ישב והקשיב כל הזמן, והוא כועס. הוא מתייחס לדברים של גברת אדטו, של חברת הכנסת, וזה הכעיס אותו. צודק, לא צודק, הציבור ישפוט. גם צמצום סל התרופות הכעיס אותנו. אני עוד מעט אדבר. תאמינו, אם אתם רוצים, על כל דבר, שאלה טובה. גם על סל הבריאות. אגב, הסל לא ירד. היא התייחסה לזה. כן, אני אתייחס גם אליה. בוודאי. הואשמתי על-ידי חברת הכנסת אדטו, שמסל התרופות אני הורדתי לשיניים. נכון. חשבתי שזה נכון, הורדתי לשיניים. הואשמתי שמהכסף הזה גרמתי לחולים מסוכנים, ואז הואשמתי על חולי סרטן שד, שבגללי אין תרופה מסוימת. אבל מה לעשות שה-FDA האמריקני אסר לתת את התרופה הזאת, מה שהם ביקשו, דוגמה, ואני אף פעם לא האשמתי את גברת אדטו, חברת הכנסת אדטו, שהיתה חברה בוועדת הסל, שהיא אישרה שם כל מיני משחות נגד קרחת, שזה על חשבון חולי סרטן. אף פעם לא אמרתי את זה.  דמגוגיה עלובה. אף פעם לא האשמתי אותך. אף פעם לא אמרתי א�� כל השטויות, שאת היית בוועדה, עד שנתמניתי לתפקיד, שאת, כל הדברים האלה שהכנסת לסל, אף פעם לא האשמתי אותך שזה על חשבון חולי סרטן. אז למה את מאשימה אותי ששיניים זה על חשבון חולי סרטן? זו דמגוגיה עלובה, סליחה. אתה חוזר על זה, אורתופדיה לא על חשבון סרטן? מה הסיפורים האלו? זו דמגוגיה עלובה. זה שטויות מה שאתה אומר. דמגוגיה. דמגוגיה, לא יותר מזה. זו דמגוגיה, אבל עלובה. חברת הכנסת אדטו, הוא משיב לך. לא יכול להיות מצב שאתם מגישים הצעת אי-אמון, השר מתבקש להשיב, הוא לא יכול אפילו רגע אחד להשיב. אני חייב פעם ולתמיד להפסיק את הדמגוגיה הזאת. הוא תקף אותה ברמה אישית. חבר הכנסת פלסנר, מספיק. החלטתי שהיום זה היום. אתה לא תאמר לו מה הוא משיב. מספיק. הוא עונה לכם עכשיו על הצעת אי-אמון. אתה תקבע לו מה הוא משיב? זה לא רלוונטי. זה היה אישי. הוא דיבר על החברות שלה בוועדת הסל לפני הכנסת. הוא יאמר מה שהוא רוצה. הוא יאמר מה שהוא רוצה, וזה זכותו. היא אמרה את זה בנאום שלה היום. היא לא יכולה להתלונן. היא אמרה את זה עלי בנאום היום. היא אמרה את זה היום. הוא עונה לה. נכון, לא נכון, ישפוט הציבור. הוא עונה לה עכשיו. בבקשה. עכשיו, אדוני היושב-ראש, היום זה יום שני, השעה 16:00, ואני השבוע, ביום וחצי, כבר הייתי בארבעה בתי-חולים. בלי תיאום, עם תיאום. יש כאלה כן, יותר. אפילו בסיעה הייתי היום. אבל, הרב ליצמן, יש לנו הרבה דברים טובים להגיד עליך. לא, לא, זה לא טוב. כי יש גם דברים טובים. זה לא טוב. לא, יש לנו הרבה דברים טובים להגיד עליך, חברת הכנסת דליה איציק, תני לי. אני אומר מה שמפריע לי. אני עובד קשה לתקן את מערכת הבריאות. אבל אתה היחידי. לא, רגע אחד. אבל אני לא אוהב שלכל דבר, הנה, אני אספר לכם סיפור שנורא הכעיס אותי, מהיום. מה שאמרה היום חברת הכנסת אדטו נורא הכעיס אותי. היא אומרת, היא פנתה שנה וחצי אלי, IVF לנהרייה. נכון. אם אישרתי IVF לנהרייה בשבוע שעבר, וזה נכון, זה אף שהיא פנתה, לא מפני שהיא פנתה. על אף. כי לא יכול להיות בן-אדם שרק תוקף כל הזמן, בלי אפילו להתבלבל מעובדות. אי-אפשר סתם להביא IVF. אף אחד לא יודע למה לוקח זמן להביא IVF. יש קריטריונים מתי אפשר להביא. לפני שנה לא היה אפשר, השנה כן היה אפשר.  עברה עוד שנה, האוכלוסייה גדלה. יש קריטריונים. על מה מבלבלים את הראש? רצית לתת, מה היא יודעת איזה קריטריונים יש. חברת הכנסת אדטו, אם את לא רוצה להתרגז, למה את מגישה אי-אמון? הוא עונה לך. אני שמעתי כל מלה שאמרת. אבל הוא מוציא דברים, הוא לא רוצה.  אל תיתנו לעובדות לבלבל אתכם. לא יעזור לכם. אני ביקשתי את הנאום הזה, כי אני אתן לחסל חשבונות פעם ולתמיד אתכם. לא יכול להיות שכל יום אתם תדברו על הבריאות, ואתם אפילו לא יודעים מה שקורה כאן.  היא יודעת בבריאות, היא מבינה בבריאות. היא לא מבינה. היא אולי אדם שהלכה לרופא, היא לא יודעת כלום. חבר הכנסת מולה, אם אתה יודע מה אמרה חברת הכנסת אדטו, אם אתה אומר לי שורה ממה שהיא אמרה, אני נותן לך לצעוק כל היום. אתה אפילו לא שמעת. ראיתי אותך כל הזמן שהיא דיברה. לא שמעת מלה שהיא אמרה. אני שמעתי אותה. אתה לא יודע, אני אומר לך. אל תתמודד אתי, אני יודע. אני לא אומר שום דבר בלי להיות בטוח. חברת הכנסת איציק, להמשיך? בעצם עניתי כבר את כל התשובות בתקופת הזמן, ועכשיו נדבר גם לעניין. הסיעוד, להתחיל את תוכנית הסיעוד. כן, נגיע לזה. אבל זה לא האי-אמון. אני מקווה שגם על זה לא תגישו אי-אמון. גם על זה חברת הכנסת ��דטו אמרה, שהיא מוחה על זה שאני מוריד 0.5% עבור הסיעוד הזה. מה שאתה משבח אותי, היא בכתה וכתבה נגד. נו, מה תגידו עכשיו? היא צודקת. יש גבול לבושה. אולי תגידו, סיעוד נכון לעשות? נכון? אז מה קרה? למה היא אומרת לא להעלות את זה ב-0.5%? למה? מה יש? מי שמרוויח 9,000 שקל ישלם 15 שקל. זה הפשע? במקום שמשלמים היום מאות שקלים לחודש, אלפי. רבותי, זאת אומרת, רק לקנטר. כי מחר תבקש 0.5% למשהו אחר. אני אבקש, רבותי, מה שאני רוצה, וכשאתם תהיו בשלטון, וזה הסיבות שלא תהיו בשלטון, מאה אחוז. ואני אגיד מה שאני רוצה. כי אתם רק מדברים דמגוגיה כל הזמן. תסגור עם גפני, תתחילו לדבר אמת. לא תעלו לשלטון אם לא תדברו אמת. כל זמן שאתם עושים סתם שטויות, לא תגיעו לשלטון. תדברו לעניין. אתה מתרגז באמת. תסגור עם חלקים אחרים, אני עובד על זה, אתם לא עובדים כלום. רק ביקורת יש לי מכם. מה אנחנו צריכים, כשהתמניתי לסגן שר, רק ביקורת היה. בג"צים. מה יש, אני פחות טוב מכם? מה יש? השר ליצמן, אני מבקש ממך באמת לשמור על בריאותך. לא, לא, חלילה. לא, לא, אדוני היושב-ראש. תאמין לי, כממונה על הבריאות, הבריאות שלי טובה. אז תתקדם שלב בדברי תשובתך, שלא נעסוק רק, מה שאתה אומר זה על דעתו של גפני גם? כי גפני אומר אחרת. גפני לא אומר את זה אחרת, וגפני אתי, ולא תעשו פירוד בינינו. לא יעזור לכם. הרב ליצמן, תשמור על הבריאות שלך. למה אתה מתעצבן? אני שומר על הבריאות, ולא יעזור לכם. אל תעברו נושא. תדברו לעניין. אנחנו נברר האם יש, אתה רוצה תשובות, אתן לכם תשובות. אנחנו בהצבעת האי-אמון נברר אם יש מחלוקת בין גפני לבין ליצמן, לפי ההצבעה. גם בלי ההצבעה. אם ההצבעה תהיה זהה, כנראה אין מחלוקת. אדוני היושב-ראש, גם בלי הצבעה. הרב ליצמן, מתי האחיות עזבו משמרת, לעת עתה ה"מתנגדים" יושבים לבד. במשך עשר שנים שאנחנו היינו בשלטון, מתי האחיות עזבו משמרת? את זה אני רוצה שתגיד לי. אני מבטיח לך, אני הולך לתת לך תשובה, אבל אני מבקש ממך, בהגינות, שאם אני צודק, אתה לא קופץ לי. אני לא מדבר, היושב-ראש יודע. הוא לא מדבר שנה, אוקיי. אוקיי. בבקשה, אדוני. אני פגשתי נתונים, ואני בודק. כל יום יש לי נתונים. תראה, יום, יומיים. כל יום, כל בתי-החולים, כל הממוצע. הנוהל במשרד הבריאות, הנוהל מסודר, יושב שר הבריאות לשעבר כאן, שאם יש עומס בבית-חולים מסוים מעבירים לבית-חולים אחר באזור, נכון? נכון או לא? כן, המפקד. תגיד "כן" או "לא". תענה כן או לא. אם הוא לא אומר "לא", סימן שהוא אומר "כן". בפרוטוקול לא רואים ככה. אבל בכל זאת. בכל זאת, השר ליצמן, להתקדם. הרב ליצמן, כן, אמת דיברת. עכשיו, באותו לילה, באותו יום שהיה ב"וולפסון" עומס, וקורה עומס כל חורף, ואין השנה יותר גרועה מכל שנה, אותו דבר כל שנה, בעונת החורף, בעונת השפעת, יש עומס. קרה ב"וולפסון" עומס, נכון. מה צריך לעשות? במקומות אחרים בבתי-חולים באותו יום היה יותר מקום, ומד"א לא העביר אותם למקומות אחרים. אני רוצה להקריא לכם, יש לי נתונים של הימים האחרונים. ההסכם בינינו לבין האחיות, לא יותר מ-120%. אנחנו לא מגיעים לזה. ב"וולפסון", למשל, מה שדיברתם ב-20 בחודש, ב"וולפסון" היה בפנימיות 108%, אפילו לא הגיע לזה בכלל. ולפני כן, ב-17 בחודש, ב"וולפסון" היה 104%. הממוצע בבתי-החולים באותו יום, בפנימיות, 113%. זאת אומרת, לא היה, קורה עומס. אז מה? לא קרה לפני שנה? לא קרה לפני שנתיים? בגלל זה עוזבים בתי-חולים? ואני אמרתי, עם הגברת אילנה כהן, לגמור אתם הסכם, והגענו להסכם מכובד. ואני עומד מ��חורי ההסכם, ואנחנו נבצע את ההסכם הזה כרוחו וכלשונו, אני אקפיד על כל מלה שם. אבל מכאן לעזוב? לא, לא צודק. ואני אומר לכם, גם היום ביקרתי ובדקתי, המצב, עומס, חורף, שפעת, אנחנו יודעים את זה, אבל זה לא כצעקתה. בגלל זה, אם צריך, אז מה עשינו? עשינו כמה דברים. חולים של הפנימיות שוכבים במחלקות אחרות, אנחנו יודעים את זה. אדוני, אם אתה רוצה שאני אדבר, תן לי. חברת הכנסת אדטו. אני לא פתחתי את הפה כשהיא דיברה. נכון. אז מה עשינו? א. כ-1,000 מיטות הוספנו, ואדוני, 1,000 מיטות, הפירוש, מיטות, רופאים, אחיות, זה תקן, זה לא מיטת ברזל וזהו. הוספנו גם 190 תקנים לאחיות למונשמים, שיהיה להם, שלא היה לפי התקן. הוספנו. מעבר למה שצריך. הוספנו גם, עכשיו, 80 תקני רופאים מעבר למיטות ולרופאים לשנתיים הבאות, 80 כל שנה. 160. הוספנו. עכשיו. נכון, לוקח זמן, נכנס. השנה, לא אמרנו: בעוד חמש שנים, עשר שנים. הוספנו עכשיו. זאת אומרת, עושים. אני הולך לעשות, הכנסתי MRI לכל בית-חולים. מתי זה קרה? לכל בית-חולים בפריפריה יש MRI. אני דואג לפריפריה, אני מכניס עכשיו ל"זיו" בצפת רדיותרפיה, הבטחתי את זה בוועדת הכספים, כשהייתי פעם, ואני עושה את זה. הקציתי להם 10 מיליון שקל עכשיו לזה, לפתוח מחלקה שתהיה צמודה ל"רמב"ם", ש"רמב"ם" ינהל את זה. אבל אתה צדיק בממשלת סדום הזאת. לא לא לא לא, אני לא מקבל את זה. אני לא מקבל את זה. אין צדיק. לא לא לא. אתה הצדיק בממשלת סדום הזאת. אין. לא לא לא. זה לא יעזור, אדוני השר. לא לא לא, רבותי. תודה רבה. כמעט 10 מיליון מתוך ה-30 שצריך, זה בגלל שהכניסה יחידת הקרנות? אבל אפילו גרוש לא נתתם. אתם לא נתתם גרוש לפני שנה, לפני שנתיים, לפני שלוש שנים. מי זה "אתם"? אתם לא החלטתם לרגע אחד לפתוח רדיותרפיה בפריפריה, אז למה אתם מדברים? שום דבר, אם לא הייתי דואגת לכסף ל-MRI, לא היה MRI ב"זיו". את מזלזלת ב-10 מיליון שקל, כנראה יש לכם את זה. לי יש חובה בבנק, אז אצלי זה כסף. חברת הכנסת אדטו, אני יכול לסדר לך פגישה עם השר. אי-אפשר שהוא עונה לך ואת כל הזמן מתריסה. הוא אומר דברים לא נכונים. הוא עונה מה שהוא רוצה. הציבור ישפוט. הוא עונה. אתם הגשתם אי-אמון, הוא עונה. אתם רוצים שהוא לא יענה? אני הולך להכניס בכל, במקומות רחוקים, שאין בתי-חולים, חדר מיון קדמי, כולל במגזרים ערביים. אני הולך לתת להם, לשפר את איכות החיים שלהם. אני חושב שבמקום שרחוק מבית-חולים צריך להיות חדר מיון קדמי כל הלילה, וזה יוריד את הלחץ בחדרי מיון, אם בן-אדם יתקבל על המקום, ואני מדבר רק על הפריפריה. מה, מה? לא הבנתי. במקומות רחוקים, שאין בתי-חולים, עד היום קופת-חולים, עד 16:00, 19:00 גג, פתוח. אני הולך לעשות תוכנית, עשיתי כבר, שכל הלילה יהיה פתוח, ואז יקבלו טיפול מייד, כל הלילה. זה יחסוך את הדברים האלה. אני עשיתי את זה. ולכן, רבותי, מעבר לכל הוויכוח, ויש לי עוד הרבה נתונים להגיד לכם, אדוני היושב-ראש, ותאמין לי, אני רגוע, לא אמרתי את זה, אפילו לא מתוך כעס, אבל הפריע לי, כי יש איזה גבול לדמגוגיה. וגם כשמגישים אי-אמון צריך לדעת מי שיגיש את זה, וצריך לדעת איך מגישים את זה, שיהיה בטוב טעם. אנחנו, בעזרת השם, אני מקווה שבסוף הקדנציה אנחנו נראה, ידונו את משרד הבריאות על מה שהוא עשה, ואני בטוח, בעזרת השם, שאנחנו נקדם את מערכת הבריאות, מה שלא היה עד היום. תודה רבה. תודה רבה לשר ליצמן. רבותי, אנחנו נעבור להצעת האי-אמון הבאה אחריה, והיא הצעת האי-אמון מטעם סיעות העבודה ומרצ. יעלה ויבוא חבר הכנסת והשר ��שעבר יצחק הרצוג, יבוא ויביע אי-אמון בממשלה, והכותרת היא: המבוי הסתום, בתחום המדיני והכלכלי, של ממשלת נתניהו. בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, מכובדי סביב שולחן הממשלה, אני רוצה לומר שביום שישי האחרון נפל דבר בקהילה הבין-לאומית, שמשקף במיוחד את כישלונה של ממשלתו של בנימין נתניהו בזירה המדינית הבין-לאומית, נותרנו תלויים על בלימה, 15 חברות מועצת הביטחון התכנסו סביב שולחן אחד, 14 מדינות מתוכן החליטו לגנות את מדינת ישראל, בתוכן החברות הטובות ביותר של מדינת ישראל בזירה הבין-לאומית, ואך ורק החלטה של אדם אחד, המתגורר בבית הלבן, מנעה מישראל מבוכה בין-לאומית אדירה. ובמקום שמדינת ישראל, ממשלת ישראל, וראש הממשלה, יסיקו את המסקנה המתבקשת כבר מזמן, אנחנו רק שומעים מחיאות כפיים, והנה, שוב ניצחנו. ניצחון פירוס וכישלון מהדהד ומוחלט של בנימין נתניהו וממשלתו. ובעצם כאן מוסרות המסכות: זו לא ממשלת מרכז, זו ממשלת ימין, ממשלת ימין קיצוני עמוק, שתקועה עמוק ללא מוצא, ללא תהליך מדיני וללא תוחלת מדינית. דווקא בעידן שבו כל האזור מסביבנו גועש ורועש, דווקא בעידן שהעולם כולו מתבונן על המזרח התיכון ואומר מה ילד יום, דווקא עכשיו היה צריך ראש הממשלה לצאת, אדוני היושב-ראש, בתהליך מדיני נועז. אבל אין סיכוי שהוא יעשה את זה. אין סיכוי. הוא עצמו לא מאמין בכך, וממשלתו מחושקת עד צוואר. אני אומר לכם שבאוגוסט שעבר הלכתי לראש הממשלה ואמרתי לו: תסכים להקפאה נוספת, תתחבר למה שמבקש ממך הנשיא אובמה, השותף היחידי האמיתי שיש לך היום בזירה הבין-לאומית, לך על זה בכל הכוח ואתה תביא לשינוי מדיני, וגם פוליטי פנימי בישראל. אבל התשובה היתה "לא", ולאחר מכן הסתבכות עמוקה מאוד במי אפסיים של מדיניות שלא מסוגלת לזוז ימין או שמאל או לאנשהו, והלכנו ושקענו בביצה, עד יום שישי האחרון, כשבו התחוור לכולנו שמועד הפירעון בוא יבוא, כי היום ראש הממשלה וממשלת ישראל תלויים לחלוטין, תלויים לחלוטין בבעלת בריתנו הגדולה ארצות-הברית, שיש לה דרישות, והיא אומרת לכולנו: רבותי, זה לא יוכל להימשך. אבל שוב, אנחנו, עינינו טחו מראות, וניסינו בכל דרך, זו היתה אחת העילות המרכזיות שבעטיה הצטרפתי לממשלה במקור, היכולת להבקיע מדינית וללכת יחד כגורם מרכזי ציוני להסדר מדיני כואב אך הכרחי. לעומת זאת, היום, בספירת המלאי, אדוני ראש הממשלה, מצבה הגיאו-אסטרטגי של ישראל חלש הרבה יותר והמחירים שאנחנו נשלם, מחירים כבדים הרבה יותר. ואתם רואים היום, שראש הממשלה וממשלתו, אין אף אחד שמעוניין בהם בחוץ-לארץ, אין לו הזמנה לאף מדינה, שר החוץ שלו לא מסוגל להרים טלפון לאף שגריר או שר חוץ של מדינה חברה במועצת הביטחון ולשכנע אותו, אין לו שום השפעה, לא רוסיה, לא צרפת, לא בריטניה, לא החברות האחרות. לא עושים כלום, נאדה, אין יכולת להניע גרגר מדיני אחד, תהליך מדיני אחד. הייתי בביתו של ידידי שר המשפטים ערב כינונה של הממשלה, ושם נאמר לי, כמו להרבה אחרים לאחר מכן, היה יהיה תהליך מדיני, ננוע לעבר שתי מדינות לשני עמים, אנחנו נבקיע ונגייס את הקהילה הבין-לאומית, היא אתנו, מאחורינו, לצדנו. ותראו איפה אנחנו נמצאים היום בספירת המלאי: כישלון מדיני מהדהד של ממשלת נתניהו, לא מסוגלת לנוע לאף מקום ולשום מקום. ואתם המחשקים העיקריים שלו. אתה היית שותף לכישלון הזה, לא יעזור לך. מר רותם היקר, אתה ומנהיג מפלגתך מחשקים את ראש הממשלה, עד עפר, תודה, חבר הכנסת רותם, קריאת ביניים מספיקה.  משפילים אותו בזירה הבין-לאומית, קמים בעצרת האו"ם ומזלזלים ומחלישים אותו. ובסופו של דבר, ישראל נמצאת במצר בין-לאומי. הוסף לכך את היוזמות הפסולות לוועדות חקירה וכל מיני דברים למיניהם, והרי אתם מוצאים את ישראל מבודדת, חיה על אדי דלק של תקווה והיעדר תשומת לב מדינית בגלל המשבר שאופף אותנו. אבל זה לא יכול להימשך הרבה זמן. בספטמבר עצרת האו"ם מתכנסת, והכול ברור לנו, המתווה ברור, הכרזה חד-צדדית של האו"ם, וסופה מי ישורנו. זה כישלון קשה וחמור מאין כמוהו, של חוסר תוחלת מדינית, חוסר תבונה מדינית, חוסר ראייה מדינית. לאן שראש הממשלה יפנה עכשיו, הוא לא מסוגל למצוא מוצא לשום דבר, שום פתרון. זאת האמת לאמיתה. ואנחנו משלמים על כך מחירים קשים ונמשיך לשלם, כי בסוף אובמה, שאתם אלה שהשמצתם אותו בשנים האחרונות, הוא זה שהציל את ישראל מהבושה והכלימה הגדולה ביום שישי בערב בהצבעה במועצת הביטחון. אבל לא רק כאן יש חוסר תוחלת, גם בתפיסת העולם החברתית של הממשלה. בשעה האחרונה התבשרנו על העלאה של 15% במחירי ה"מטרנה", מזון תינוקות, 15%. זה אומר הרבה מאוד, זה אומר המון, זה אומר המון למאות אלפי בתי-אב בישראל. זה אומר ששוב פעם אין לממשלה הזאת שום פתרון בכל מה שקשור להכנסות המשפחה במעמד הבינוני. אדוני השר, אתה הרי תשיב לי, אז למה אתה מפריע? אני שואל אם גם ה"סימילאק". לדעתי גם ה"סימילאק". והיות שיש לך ילדים קטנים בבית, אם כי לדעתי הם כבר עברו את הגיל, יש לי בן שנה. לפני חודש היה כל כך טוב. לא היה כל כך טוב, מה שהיה, היתה העלאת מחירים בחודש האחרון בדלק, בלחם, בחשמל, הכול קרה בחודש האחרון. אני לא מתחמק משום דבר ולא מצטער על יום אחד שישבתי בממשלה ועזרתי לבני-אדם. אבל אני רוצה לומר לך שכבר אז, אדוני השר, כבר בספטמבר כתבתי מכתב לראש הממשלה, שהפצתי לכולכם, ובו הצעתי תוכנית לאומית למאבק בעוני. ולא נעניתי לא בעל-פה ולא בכתב, לא על-ידו ולא על-ידי שר האוצר. ולא פרשת בגלל זה. וגם עכשיו, לגבי מעמד הביניים, גם כאן הזהרתי. חבר הכנסת רותם. אז חטאתי, אז מה, המציאות לא טופחת על פנינו? תראה לאן אתם מובילים. אתם באמת חושבים ש-7% הצמיחה האלה משקפים את האמת? הם הרי לא משקפים את האמת, כי אם יש לך 7% צמיחה, אז איך יש לך 20% עוני. זה אומר שמישהו מחליט שלא אכפת לו באמת שיש 20% עוני, ומישהו מחליט שמעמד ביניים נמוך גם הוא לא חשוב לו. ומישהו מעמיס על מעמד הביניים הנמוך הזה, והכנסת עסקה בכך לא מעט, לא פעם ולא פעמיים ולא שלוש פעמים, בחצי השנה האחרונה, והיו כאן דיונים אין קץ, והקולות הללו נשמעו גם מהמפלגות שלכם. אבל בסופו של דבר, אם מסתכלים על התמונה בכללותה, הממשלה הזאת מגיעה לחוסר תוחלת, גם מדינית וגם כלכלית-חברתית, וזאת האמת. והיא דוחפת אותנו, את אזרחי המדינה, למבוי סתום בנשף מסכות שהולך ונגמר, נשף מסכות של ממשלה ימנית קיצונית שלא נותנת מענה לצרכים האמיתיים המדיניים הבין-לאומיים והאסטרטגיים של ישראל, וממשלה שבסופו של דבר גורמת לכך שמאות אלפי משפחות יצעדו צעד אחר צעד לעבר קו העוני. אשר על כן, אדוני, אני מבקש מהמליאה היקרה והנכבדה להצביע אי-אמון בממשלת ישראל. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת, השר לשעבר, יצחק הרצוג, בוז'י. אני מזמין את השר ארדן לעלות ולהשיב על הצעת האי-אמון של חבר הכנסת הרצוג בשם מפלגות העבודה ומרצ. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, עם דבר אחד הסכמתי בכל נאומו של חברי, השר לשעבר יצחק הרצוג, שאכן היה שר רווחה מצוין. מעבר למחויבות ולפעילות שלו ששיפרה, ברור שיש עדיין מקום רב לשיפור, אבל שיפרה משמעותית את תחום הרווחה במדינת ישראל, אני דווקא כן סבור, שבניגוד לדוגמה האחרונה שהוא נתן, על מכתב שלא זכה למענה, אני חושב שהוא קיבל שיתוף פעולה נרחב מאוד מראש הממשלה בתחום משרדו. אבל אני יכול להבין שהוא רוצה עוד לשפר את הנושא. מה שרציתי לומר, שרק עם דבר אחד הסכמתי בנאומו, וזו העובדה שנתוני הצמיחה אינם מלמדים דבר וחצי דבר על מצבם האמיתי של כלל אזרחי מדינת ישראל. אני מקווה שבשנים הקרובות, אני מייצג כאן כרגע את עמדתי הפרטית, אבל עוד נעסוק רבות, אני לפחות אפעל לכך ביחס לנתון השקרי הזה והשטחי של תוצר לאומי גולמי וצמיחה. כי הרי מי כמוך, אדוני היושב-ראש, כחבר בכיר לשעבר בוועדת הכספים, יודע, וזה קשור היום לשיח הבין-לאומי בכלל, שצריך למצוא מדדים אמיתיים שכולם יחדיו משקפים באמת את איכות החיים במדינה, וזו ההשקעה בחינוך וברווחה ובאיכות הסביבה. כי הרי אותה צמיחה איננו יודעים אם היא הגיעה מכך שכלל הציבור או כלל השכבות באוכלוסייה צמחו, או שרק 15 או 20 משפחות או חברות גדולות צמחו ומכך באו התוצאות המעוותות שכולנו ששים ושמחים עליהן. ועדיין, ופה אני רוצה להתחיל להשיב לחברי, חבר הכנסת הרצוג, גם בנושא הכלכלי וגם בנושא המדיני, אי-אפשר לקחת את מדינת ישראל, לבודד אותה מכל הנושאים בעולם ומכל המדינות בעולם ולטעון טענות כלפי ממשלת ישראל. אז אתחיל בנושא המדיני. חברי דיבר על כך, שכאילו מדינת ישראל נמצאת במצב מדיני קשה ביותר, ומה היה עלול לקרות, איזה דבר נוראי היה עלול לקרות, אם לא הנשיא אובמה, שבהחלט כולנו חייבים לו תודה, והוא שוב מוכיח את הידידות והברית בין ארצות-הברית לישראל. אבל בכל הכבוד הראוי, חבר הכנסת הרצוג, מדינת ישראל לא קמה או קיימת או לא קיימת אם יש או אין החלטת גינוי כזאת או אחרת באו"ם. ברור ואין ספק ואף אחד לא מזלזל בכך, אף אחד אינו מעוניין בהחלטות של גינוי באו"ם. ובעבר, ואני מפנה אותך למאמרו של שמואל רוזנר ב"מעריב", שסוקר את מספר הטלות הווטו שנשיאים אמריקנים הטילו בעבר על החלטות שנועדו לפגוע במדינת ישראל. דומני שהנשיא רייגן הטיל 18 פעם וטו. כך גם נשיאים רבים אחרים. אבל אם אתה מדבר על בידוד, אומר לך, רק הבוקר נפגשתי פגישה ארוכה עם סגן השר לאנרגיה ואיכות הסביבה של יוון, כהכנה למפגש בילטרלי בעוד כחודשיים, שבו כל ממשלת יוון תגיע לכאן, לירושלים, בירת ישראל, כדי לקיים פגישות ושיתופי פעולה במתכונת הפגישות שהתקיימו כאן בחודשים האחרונים עם ממשלת איטליה, עם ממשלת גרמניה, ממשלות חשובות, אירופיות, שהגיעו לכאן כדי להמחיש את שיתוף הפעולה עם מדינת ישראל. אז נכון, יש מחלוקת לגבי הבנייה בהתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. אף אחד לא מכחיש זאת, אף אחד לא מטאטא את זה מתחת לשטיח. אבל אני לא שמעתי מחבר הכנסת הרצוג בממשלה הקודמת שהוא ישב בה, ממשלתו של ראש הממשלה אולמרט, שמתגאה, דרך אגב, כמעט בכל ריאיון כמה ממשלתו בנתה ביהודה ושומרון, לא ראיתי אז שהשר הרצוג, זה כל כך בער בו כשהוא כיהן שם כשר בממשלה והוא הזהיר את כולנו אז שהמשך הבנייה יבודד מדינית את מדינת ישראל. לא שמעתי ואני לא זוכר גם בממשלת שרון, שגם בה, דומני, חברי חבר הכנסת הרצוג כיהן, וגם היא בנתה ביהודה ושומרון, ודרך אגב, כך נהגו כל ממשלות ישראל בעשורים האחרונ��ם. הן בנו ביהודה ושומרון בהיקפים הרבה יותר נרחבים, לצערי דרך אגב, ממה שקורה בממשלה הנוכחית. לתפיסתי, זה חלק מהבעיה. כשאתה עושה משהו וכל הזמן מגמגם ומתנצל וצד אחד אומר, הפלסטינים, כולה שלי, ומדינת ישראל איננה מדברת כלל על הזכויות ההיסטוריות, התנ"כיות, המוסריות, המשפטיות שיש לעם ישראל ביהודה ושומרון, אבל עושים את זה כל הזמן בגמגום ובהתנצלות, ועולים חברי כנסת ומאשימים את ממשלתם שלהם, כמובן, בהתאם לעיתוי הפוליטי הנוח להם, שהדבר הזה הוא מכשול לשלום ולא לגיטימי, אז ודאי שהעולם מגביר את הלחץ וודאי שהעולם מתחיל לראות בזה יותר ויותר דבר לא לגיטימי. כי אם מתוכנו מסבירים לנו שזאת הבעיה, לא הסירוב של אבו מאזן להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית, לא המסמכים של "אל-ג'זירה", שמוכיחים שהפלסטינים, חוץ מיהודה ושומרון, רוצים גם את גילה, רוצים גם את הר-חומה, רוצים גם את הרובע היהודי, רוצים גם את מעלה-אדומים, רוצים גם את אריאל, רוצים גם את גבעת-זאב, כל הדברים האלו הם לא מכשול לשלום. המכשול העיקרי לשלום, לתפיסת חבר הכנסת הרצוג וחבריו באופוזיציה, זה המדיניות של ראש הממשלה והממשלה, שנהגה בצורה הרבה יותר רחבה בממשלות הקודמות, להמשיך את הבנייה במסגרת, דרך אגב, זכויות האדם של תושבי יהודה ושומרון, שגם להם מגיע שיבנו על הקרקע שהם רכשו בכספם המלא והטוב. ואני חושב שלכל עם ישראל ברור, ובאמת, צר לי, אני אמשיך את הקו של קודמי, סגן שר הבריאות. אני לא יודע כבר אם אתם באמת רוצים לשכנע את העם, או שאתם מנסים לשכנע את עצמכם קודם כול בנאומים האלו שבוע אחר שבוע באי-אמון. הרי יש כאן מציאות, העם רואה את המציאות. בא ראש ממשלה מהליכוד, עושה צעדים, ששוב, מאוד לא מקובלים על חלקים נכבדים במפלגתו, עושה הקפאה מלאה של הבנייה ביהודה ושומרון, מגיע מאוניברסיטת בר-אילן, ובשונה מכל מה שנאמר בעבר, וגם אני חלקתי על כך, מכיר בכך שבסיומו של התהליך תוקם מדינה פלסטינית, וכל זה לא רק שלא מספיק כדי לסיים את הסכסוך עם הפלסטינים, זה בשביל אבו מאזן אפילו לא סטרטר להתחיל משא-ומתן. ובמקום שאתם תנהגו כאופוזיציה אחראית ותגבו את ראש הממשלה ותפעילו את כל הקשרים הבין-לאומיים שיש לכם, ויש לכם, להסביר למדינות הקונטיננט ולארצות-הברית ולכל מי שאתם פיתחתם אתו יחסים, שעדיף ללחוץ על הפלסטינים קודם כול לגשת לשולחן המשא-ומתן ושם ייבחנו כל העמדות, אחרי זה תוכלו להאשים איזה עמדה היא מספיק ותרנית ואיזה עמדה היא לא מספיק ותרנית. הרי אנחנו שומעים את הדברים כל שבוע, ואני עוד לא שמעתי פעם אחת מישהו מכם עומד ביושר, באומץ, בכנות, מול עם ישראל ואומר לו: תראו, מה שנחשף ב"אל-ג'זירה", הנה, אני נותן לכם את הפתרון, לי, כחבר הכנסת הרצוג, או ליושבת-ראש האופוזיציה, יש המתכון, ואני אומר לכם מה המתכון. יש לי הסכמה מאבו מאזן שאם אני הייתי יושב מולו ולא נתניהו, הוא היה חותם אתי על הסכם בלי אריאל, בלי מעלה-אדומים, בלי הרובע היהודי, בלי כל הדברים שנחשפו, שעליהם התעקש אבו מאזן במגעיו עם ממשלת ישראל הקודמת. או, יש עוד חלופה, שתעלו לכאן באומץ באחד מימי שני הקרובים ותודיעו לעם ישראל, שאם רק הוא יעשה את הטעות ויבחר בכם להנהיג את מדינת ישראל, אתם תביאו הסכם עם הפלסטינים, אבל מחירו יהיה בדיוק הדברים האלה שהיוו את המכשול בפני הממשלה הקודמת. קרי, תגידו באומץ לעם ישראל שאתם מעוניינים לוותר על הריבונות הייחודית של מדינת ישראל ברובע היהודי ובמקומות הקדושים, שאתם מעוניינים לחלק את ירושלים, שאתם מעוניינים לוותר על אריאל, על מעלה-אדומים ועל חלק מהגושים שהפלסטינים דורשים בהם ריבונות, ואז העם באמת יוכל לשפוט האם הוא מעדיף את הדרך שלכם, שכבר הוכיחה בעבר מה תוצאותיה, תזכורת, הנסיגה מעזה העלתה את ה"חמאס" ויצרה אלפי "קסאמים" ו"גראדים" על דרום הארץ, הנסיגה החד-צדדית מלבנון בלא הסדר שמסיים את הדברים בצורה ברורה, גרמה לאחרונה להתחזקות ה"חיזבאללה" ולמלחמת לבנון השנייה. היו לזה גם תועלות, אני לא אתכחש לתועלות, אבל העם יוכל להכריע האם הוא רוצה את הסיכון הזה גם על גבעות יהודה ושומרון, האם העם מוכן לוותר על זכויותיו ההיסטוריות, המוסריות, התנ"כיות והמשפטיות במקומות כמו חברון, כמו בית-אל, כמו שילה, כמו עלי, כמו מקומות רבים נוספים. אבל עד שתאמרו את הדברים הללו לציבור ביושר, חבל, חבל שתמשיכו לפגוע במעמדה, כי אני סבור שמי שפוגע במעמדה של ישראל בעולם, זה בדיוק אלו שהולכים כל הזמן להגיד בתקשורת הזרה ולהגיד למנהיגים ולנבחרי ציבור מהעולם שהמכשול לשלום זה המדיניות של ממשלת ישראל, כשאני בטוח שגם אתם בלבכם פנימה לא מאמינים בדבר הזה שאתם אומרים. באשר לנושא הכלכלי, גם כאן, שבוע אחר שבוע אני שומע תיאורים של הרס, של חורבן, שמדינת ישראל היא אולי המדינה שהכי קשה בעולם לחיות בה. המצב פה הוא נוראי. איך זה שאין כאן כיכר תחריר, שמאות אלפי אנשים שכל כך סובלים לא יוצאים אליה? ממש נורא ואיום. אז קודם כול, אני שוב מדגיש, אני בהחלט מודע לכך שיש עוני ויש פערים חברתיים וצריך לטפל בהם בצורה נמרצת, עוד אפילו הרבה יותר משמעותית ממה שקורה היום. אבל שוב, חברי, ביושר, בכנות, לבודד את זה מכל מה שאנחנו רואים שקורה בעולם? מה, אנחנו עיוורים למצב הכלכלי בארצות-הברית? למשבר ביוון? באירלנד? במקומות רבים נוספים בעולם, שפעם נחשבו לכלכלות המובילות בעולם? מה, ההישגים המשמעותיים שראינו כאן בשנים האחרונות, והם לא רק בזכות הממשלה הזו, אבל כשאנחנו רואים ניהול אחראי של התקציב, כשאנחנו רואים ירידה באבטלה וגידול משמעותי בתעסוקה, כשאנחנו רואים הגדלה של קצבאות הילדים לילד השני, השלישי והרביעי או של קצבאות הקשישים, שגם אתה בירכת עליה בתקופת הקמת הממשלה, הדברים האלו הם לצנינים בעיניכם? אפשר לקחת את כל זה, לזרוק לפח, ורק לתאר איזה גל התייקרויות עולמי שמגיע גם למדינת ישראל ואתם טוענים שאין לו מענה? אז תגידו את האמת, א. האם אתם חושבים שאם תהיה עליית מחירים עולמית של סחורות בגלל עלייה בביקושים בסין, בהודו, במקומות צומחים אחרים, האם הממשלה צריכה לסבסד את זה וכל הזמן להשאיר את המחירים כפי שהם? ואם כן, בואו תאמרו את זה באומץ לציבור, אבל גם תצביעו, כי אתם אנשים אחראיים וותיקים הרבה יותר ממני, על המקור התקציבי שממנו אתם רוצים לקחת את הכסף כדי לסבסד את אותו גל התייקרויות. ובסופו של דבר, אני רוצה לסכם, אדוני היושב-ראש: הממשלה הנוכחית עדיין לא מושלת אפילו שנתיים. אין ספק שיש עדיין הרבה מה לתקן. אני מסכים עם חברי חבר הכנסת הרצוג, כפי שפתחתי ואמרתי, שהצמיחה, התמ"ג, הם אולי מלמדים על גידול בפעילות הכלכלית, וזה גם דבר חשוב וחיובי, אבל הם בהחלט לא מלמדים בהכרח על חלוקה צודקת יותר של המשאבים. אבל גם על הנתון הזה צריך לברך, כי כשיש צמיחה, בדרך כלל יש גם יותר הכנסות ממסים, וכשיש יותר הכנסות ממסים, בסופו של דבר גם יש לנו על מה לריב, למי לתת ולמי לחלק. ואני בטוח שהמגמה שהממשלה הנוכחית התחילה, בהגדלה של קצבאות, אבל לא סתם הגדלה, אלא הגדלה שהיא ממוקדת באותם אלה שלא יכולים לצאת לעבודה, או כדי לעודד את אלו שיכולים לצאת לעבודה, אז התהליך הזה יימשך, הוא יתרום לצמצום של הפערים החברתיים, הוא ימשיך את התהליך של העלייה הממוצעת ברמת החיים במדינת ישראל. וכל זה יקרה, אדוני היושב-ראש, אם הכנסת, כמו בכל השבועות בשנתיים האחרונות, תדחה, בעזרת השם, גם היום את הצעות האי-אמון של האופוזיציה. תודה רבה. תודה רבה. אדוני רק פתאום שינה את המלה התנחלות להתיישבות. האם אדוני גם נבהל מהמלה התנחלות? מה? אדוני פתאום אמר במקום התנחלות, התיישבות. האם אדוני מפוחד מהמלה התנחלות? כי הציונות היתה מדיניות התנחלותית מראשית קיומה. היו על זה הרבה ביקורות, אבל זאת האמת. אסור להסתתר מן האמת. הוא התכוון, אני מכיר את השר ארדן עוד בהיותו הוגה דעות צעיר. אני מודיע לך שהוא אף פעם לא נבהל מהמלה התנחלות. המלה התנחלות היא לא מלה גסה. עכשיו כשהוא הולך לאו"ם, יהושע התנחל בארץ. זאת אמת, אנחנו לא מתכחשים לה. רבותי, אנחנו עוברים להצעת האי-אמון השלישית. אני מזמין את חבר הכנסת חנא סוייד לעלות ולנמק את הצעת האי-אמון בנושא: התנכלות הממשלה לאזרחים בנגב והריסת הכפר אל-עראקיב. ישיב שר השיכון אריאל אטיאס. בבקשה, אדוני חבר הכנסת. עשר דקות תמימות עומדות לרשותך. בבקשה. אדוני היושב-ראש, כנראה הקואליציה לחוצה. אני לא אוכל, כמובן, להתחרות עם הצעקות שיעלו כאן מנציגי הקואליציה, אין בעיה כשצועקים, אבל כשיודעים על מה צועקים זה דבר חשוב. אבל אני מניח שאתה מעדיף בכל זאת להעביר את המסר לא דרך, ודאי. אני חושב שזה הדרך של דו-שיח גם כשמתנגדים וחלוקים בדעות מחלוקת שלמה. בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, אני מעלה היום נושא שהוא לא כמו הנושא הראשון, נושא של בריאות, שמעניין כל אזרח במדינת ישראל, לא נושא חוץ, שגם הוא מעניין כל אזרח במדינת ישראל. אני מעלה נושא שמעניין באופן ישיר חלק מהאוכלוסייה של המדינה, אבל אני חושב שהוא בעל חשיבות גדולה מאוד, בשם זה נבחרת.  ואני חושב שצריך להתייחס אליו ככזה, כדבר חשוב. חשוב שהקואליציה, משרדי הממשלה הרלוונטיים יתייחסו אליו ברצינות. שלשום נודע לי שהמזכיר של התנועה הפוליטית שאני שייך לה, חד"ש, עורך-הדין איימן עודה, הוגש נגדו כתב-אישום, מכיוון שהוא עמד בדרך ביישוב הלא-מוכר אל-עראקיב שבנגב, שנמצא בין היישוב רהט לבין באר-שבע, בעת שכוחות המשטרה באו ליישוב, כדי להרוס את הכפר. אני רק רוצה להבהיר בתחילת דברי שכשאני מדבר על הכפר ועל המבנים אני מדבר על שבעה-שמונה אוהלים, פשוט מאוד, של עמודי עץ וקצת בד עליהם. לאלה אני קורא "בתים", ולמקבץ הזה של האוהלים האלה אני קורא "כפר". זה כפר שהיה אומנם עם פחונים בהתחלה, אבל כבר נהרס 17 פעמים, ובפעמים האחרונות, כמובן, כפי שאמרתי, מדובר בכמה עמודי עץ וכיסוי בד, וזה אוהלים שהאוכלוסייה גרה בהם, אבל זה נחשב להרבה בעיני נציגי מינהל מקרקעי ישראל, הכפוף למשרד השיכון, והם באים מדי שבוע, לפעמים יותר מפעם אחת בשבוע, והורסים את האוהלים האלה, שהאזרחים, התושבים, בעלי הקרקע באל-עראקיב, בונים אותם לאחר כל פעם שהורסים להם. לדפוס הזה של התפתחות העניינים באל-עראקיב, ההרס הזה של המאהלים, של האוהלים, כבר 17 פעמים, אני רוצה לקרוא "טיהור אתני". זה ethnic cleansing במלוא מובן המלה. זאת בעצם מדיניות של נקמנות של מינהל מקרקעי ישראל נגד בעלי הקרקע האמיתיים, בעלי הקרקע שהבעלות שלהם מוכחת, שהקרקע שלהם הופקעה מהם בשנות ה-50 ועדיין לא נעשה שום שימוש בקרקע הזאת, שהופקעה מהם, ואותם אנשים, שיש להם בית-קברות ליד היישוב שלהם, שמעיד שהיישוב הזה קיים מלפני מאות שנים, הם רוצים להמשיך לחיות במקום הזה, באתר הזה, באזור הזה. אבל משום מה, מינהל מקרקעי ישראל, שנתון תחת מרות משרד השיכון, שלא מספק פתרונות שיכון, לא בערים, ולא בכפרים, לא ביישובים מוכרים ולא ביישובים לא-מוכרים, ואנחנו עדים למצוקה הגדולה של המגורים ושל מחירי הדירות במדינת ישראל. רק משרד השיכון הוא גיבור, הוא חזק נגד אותן משפחות, נגד אותו יישוב, אל-עראקיב. בתל-אביב מחירי הדירות מאמירים, עלייה של עשרות אחוזים במחירי הדיור, ומשרד השיכון מתחיל להגיד שם, זה לא בגללי, זה חסר ככה וזה עליות בשוק העולמי, אבל פתרונות אמיתיים בשום מקום המשרד הזה לא נותן. אדוני היושב-ראש, בעניין היישובים הלא-מוכרים בנגב, אני חושב שהכנסת ודעת הקהל כבר שבעו מהנתונים על המצוקה של 40 50 יישובים, מקבצים לא-מוכרים בנגב, שמאכלסים 70,000 80,000 תושבים שם. התושבים האלה הם תושבים מקוריים בנגב. הם לא באו לנגב משום מקום, לא מהשמים, לא מהעננים, לא מירדן ולא מסיני. הם התושבים המקוריים של הנגב, הם ה-indigenous people, מה שנקרא, הם התושבים המקוריים. להם לקחו את האדמות שלהם, גם מה שנשאר להם הם לא רוצים, השלטונות, משרד השיכון, מינהל מקרקעי ישראל לא רוצים לאפשר להם פתרונות מכובדים, פתרונות של הכרה ביישובים שלהם, של הקמת תשתיות מודרניות של מים, של ביוב, של תחבורה, של תקשורת, של מגורים, שיאפשרו להם לחיות חיים מכובדים. מינהל מקרקעי ישראל נוקט, כפי שאמרתי, מדיניות של טיהור אתני נגד האוכלוסייה הבדואית בנגב. הוא לא מגיש שום סיוע בדרך קונסטרוקטיבית כדי להביא את הבעיה של היישובים הלא-מוכרים לפתרון. אני רוצה כאן לציין: מלעיטים את הציבור, מינהל מקרקעי ישראל וכל מיני רשויות אכיפה, בנתונים מטעים ומוטעים לגבי המצב בנגב. אני מניח שחלק מכם שמע שמדובר ב-70,000 מבנים ללא היתר בנגב, 70,000 בניינים או מבנים ללא היתרים, לא חוקיים, בנגב. אני אומר שזה שקר, זה לא נכון בשום פנים ואופן, אלא אם סופרים כל אבן, כל עמוד, כל כאפיה, כל אוטו. אם סופרים את כל זה, בקושי מגיעים, אם אנחנו מדברים על 70,000 תושבים ביישובים הלא-מוכרים, איך מישהו הגיע למצב שהוא אומר שיש 70,000 מבנים לא-מוכרים. אני מדבר על זה, מטיל ספק ואומר שזה בעצם שקר מכוון. לא סתם מפריחים את המספרים האלה. זה על מנת להפחיד את האנשים, להגיד שיש כאן בעיה רבתי, יש פה מבול של מבנים לא חוקיים, והאמת היא שזה לא כך. אין 70,000 ואין 60,000 ואין 20,000 מבנים. אנחנו יודעים שהמשפחות הבדואיות ברוכות ילדים, עשרה בבית מגורים. אם אנחנו מדברים על 70,000 חלקי 10, זה 7,000. אני מכפיל את זה בשלושה, בארבעה, אבל 70,000 מבנים? זה שקר וכזב. אני רוצה להתייחס כאילו לרצון של מינהל מקרקעי ישראל לשמור על אדמות המדינה. מינהל מקרקעי ישראל קורא ומגדיר חלק מהאדמות בנגב כאדמות מדינה, לאחר שהופקעו מבעלי הקרקע האלה, נכון, כולל האדמות של אל-עראקיב. אבל אני רוצה להזכיר לממונים על מינהל מקרקעי ישראל, יש אלפים, יש עשרות אלפים של דונמים של אדמות חקלאיות ביישובים החקלאיים היהודיים, במושבים ובקיבוצים, שתופסים את הקרקעות ומשתמשים בהן בצורה לא חוקית. המספרים ידועים מאוד, גם למשרד השיכון וגם למשרד הפנים, על ב��ייה לא חוקית שם, ונוסף על כך גם באדמות שהן של מינהל מקרקעי ישראל. אין מחלוקת שהן בבעלות מינהל מקרקעי ישראל, אבל ביישובים האלה עשו להן שינוי ייעוד, על מנת שייתנו פתרונות מגורים לצרכים. היישובים האלה והמושבים האלה לא מוותרים ולא נותנים למשרד השיכון ולעומד בראשו ולמינהל מקרקעי ישראל לנצל ולפתח את הקרקעות האלה. בעצם זה מה שיוצר את הבעיה, או שזה חלק מיצירת הבעיה של המחסור בפתרונות דיור. ומה בא מינהל מקרקעי ישראל, על מי הוא גיבור? על מי הוא רוצה לעשות סדר? על מי הוא משתמש בכוחות משטרה, בכוח, בכל הדרכים? נגד האוכלוסייה הבדואית בנגב. נגד האוכלוסייה שלא רוצה לעשות עסקים, לא רוצה למכור ולקנות קרקע, זה לא נדל"ן אצלם. זו בעצם האפשרות היחידה להקים אוהל, להקים פחון, לגור שם עד שיימצא פתרון של קבע, פתרון מכובד, לבעיה של היישובים הלא-מוכרים בנגב. מונתה ועדה, תודה. אדוני היושב-ראש, למה אתה אומר לי תודה? רק להתחיל לסיים. אה, אתה מחמם אותי. לחמם את הסיום. לחמם את כבוד השר, זה מראה כמה אתה סובלני לדברים שאני אומר. למה? אני מבין שכשגומרים ואחרי דקה מתחילים להגיד אולי תפסיק. יש לי עוד דקה ואתה כבר אומר לי תפסיק? עכשיו בזבזת חצי דקה על ההסבר.  אתה תיכף עולה לדבר. כבוד השר, שר התקשורת לשעבר, קרוב מאוד לנושא הטלפוניה הסלולרית ולכן הוא, עוד דקה, בבקשה. אדוני היושב-ראש, ממשלת ישראל, בתקופה מסוימת, מינתה ועדת חקירה בראשות השופט גולדברג, אדם הגון, שופט בית-המשפט העליון בדימוס. הוועדה הזאת עשתה עבודה נרחבת בנגב, עשתה עבודת שדה, נועדה עם האוכלוסייה, אפילו הציעה כל מיני הצעות כדי למצוא פתרון ראוי, הוגן, מעשי, לבעיה של היישובים הלא-מוכרים בנגב. כל הזמן אנחנו דוחקים בממשלה הנוכחית. הוועדה סיימה את עבודתה לפני הרבה זמן והגישה את המלצותיה. אמרו גם שהקימו ועדה שתתרגם את הדוח של ועדת-גולדברג לתוכנית עבודה מעשית. ועדת יישום. ועדת יישום, כן. במקביל יש אוכלוסייה שסובלת, וכנראה לוועדת היישום ולממשלה יש כל הזמן שבעולם. אני אומר שהסבל הזה של האוכלוסייה הבדואית בנגב, שהוא סבל מתמשך, הוא סבל קשה, כי הוא קשור לקורת הגג, לזכות הבסיסית ביותר של אזרח במדינה. אני חושב שהגיע הזמן שממשלת ישראל תואיל בטובה ליישם את המלצות ועדת-גולדברג בהבנה, בשיתוף פעולה עם האוכלוסייה הבדואית בנגב. תודה. תודה, אדוני. תודה, חבר הכנסת סוייד. בבקשה, שר הבינוי והשיכון. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חושב שההצגה של הדברים כפי שראינו כאן עכשיו קצת, בלשון המעטה, חוטאת לאמת ולמציאות. מדובר, בטח בכפר הזה, אל-עראקיב, שלפחות בחלק מהפינויים שהיו שם מדובר בתפיסת חזקה שהחלה בשנת 1998, בחלק מהפינויים שהיו מדובר בפלישות חוזרות ונשנות, אחרי פינויים, אחרי פסיקות של בתי-משפט. הפלישות החלו בשנת 2002 באמצעות אוהלים. במהלך ערכאות שונות קבע בית-המשפט שהקרקע היא בחזקת המדינה. אני רוצה לצטט לכם ממה שבית-המשפט קבע לגבי אותם אירועים שנעשו: "התנהגות המבקשים בפרשה זו נגועה בחוסר תום לב. הם פלשו למקרקעין ופונו, חזרו ופלשו אליהם שלוש פעמים נוספות תוך הפרה בוטה של דרישות הדין, המבקשים לא הוכיחו, ולו לכאורה, את זכויותיהם להחזיק בקרקע". על רקע זאת פסק בית-המשפט לחובת המבקשים הוצאות על סך 20,000 שקלים. זאת אומרת שאנחנו מדברים על זה שיש כאן פולשים, ולא מפני שהם בדואים הם מעל החוק, ולא מפני שיש בדואים שיש אתם ויכוח בשאלה אם הם מחזיקים בקרקע מתקופות שלפני הקמת המדינה, לכן כל מי שגר בסביבה וכל הבדואים חסינים מפני החוק. ובשם היללות שאנחנו שומעים השכם והערב על זה שמפלים את הבדואים, ושמעתי כאן מלים שהדעת אינה סובלת, כאילו המדינה עושה טיהור אתני. אם זה נקרא טיהור אתני, אני מזמין אתכם לבוא לראות איך הציבור היהודי, ששומר על החוק, כשהוא פולש לקרקע, מינהל מקרקעי ישראל תיק-תק מפנה אותם. אין מציאות שבן-אדם חוזר פעם אחר פעם במשך שמונה שנים על פלישות, אחרי שבית-משפט קובע שהוא פלש שלא כדין, משלם קנסות, והוא לא ימצא את עצמו מאחורי סורג ובריח. צריך באמת להסדיר את בעיית הבדואים. יש מקרים שהקרקעות הן של הבדואים מתקופות עבר ובוודאי שצריך להגיע להסדר. יש דוח-גולדברג המפורסם, אני אתייחס אליו בהמשך, אבל דוח-גולדברג לא אמר שכל מי שבדואי, באשר הוא, שנמצא שם, יכול להיכנס לאיזה קרקע שהוא רוצה, נגד בתי-המשפט. בתי-המשפט ידועים בהגנה הגדולה שנתנו לבדואים. רק מתקציב משרד הבינוי והשיכון, נגד תוכניות העבודה שעשינו, נדרשנו להקצות מיליוני שקלים לדרכים, בדרך כלל משרד הבינוי והשיכון לא נותן דרכים וכבישי גישה לבתי-ספר, עושה את זה משרד החינוך. אמר לנו בית-משפט: אתם תעשו את זה, כי אתם צריכים להיות אחראים. אבל מפה ועד לצייר איזה מציאות שמי שחס ושלום נוגע בבדואים אז זה כבר טיהור אתני, נסחפתם לגמרי. בואו תראו איזו אכיפה יש כלפי הציבור בישראל שלא נמצא בסיטואציה הזאת שהוא בונה עוד צמוד-קרקע ועוד צמוד-קרקע ועוד צמוד-קרקע. אני הייתי בסיור ביישובים הבדואיים. יש כאלה שבאמת חיים בתנאים לא נאותים, חלקם בבחירה מרצון, חלקם לא הסדירו להם את הקרקעות שלהם, וזה הרלוונטיות של דוח-גולדברג, אבל לא לעשות הכללות, בוודאי לא אמירות כאלה חריפות. דווקא אנחנו מבוקרים, בצדק, על-ידי גורמים רבים בחברה הישראלית, על כך שהמדינה במשך כל כך הרבה שנים הזניחה את הנגב לפלישות חוזרות ונשנות, בחוסר אכיפה באופן עקבי  חלק מפחד, חלק משיקולים ביטחוניים כאלה ואחרים, חלק מסדרי עדיפויות במכלול אירועים ותאריכים. זכור לנו האירוע האחרון, שהיה פינוי שהיה צריך בשבילו סדר-כוחות של יותר מ-1,300 שוטרים, עם מבצע מורכב ביותר, בשביל לעשות פינוי של אנשים שהם נגד החוק, לא מדברים פה על מישהו שהמדינה מלאימה לו את הנכס, ונאמר בריש גלי: אתם תפנו, אנחנו נחזור עוד פעם. לכן, אני אומר, זה ה"סור מרע"; לא צריך, אתם יודעים, להתחיל להיסחף. המדינה רוצה לתת ונותנת הרבה, ומפה ועד לצייר את המציאות הזאת שכאילו עושים כאן טיהור אתני, זה רחוק מהאמת. ועכשיו, גם לגבי דוח-גולדברג, וגם לגבי הפתרונות שמוצעים. אכן, דוח-גולדברג הוצג בממשלה הקודמת, אבל הוא היה דוח כללי, מה צריך לעשות, לא איך מבצעים את זה הלכה למעשה. זה דבר שהוא מורכב, לוקח זמן, בעיקר לאור העובדה שאנחנו עובדים עם אוכלוסייה שונה, אחרת, שרמת האכיפה של המדינה בה לאורך כל השנים, בכל הממשלות, היתה חלשה מאוד ביחס למגזר הכללי בישראל, שהאכיפה שם, בוודאי בתחומי התכנון והבנייה, בוודאי פלישות, עם יד הרבה יותר קשה. תספרו לי על פעם אחת שהיה צריך במגזר הכללי בישראל להביא יותר מכמה שוטרים בודדים בשביל לפנות איזה שטח, בטח לא פלוגות ובוודאי לא בסדרי-גודל כאלה, בשביל לעשות איזה פינויים, ולכן נוצרה הסיטואציה הזאת. הדוח של ועדת-גולדברג, וגם מודל היישום, הוצגו בפני כמה פעמים, הם צריכים להיות מוצגים בחודש הקרוב לראש ה��משלה. התווספו 44 עובדים נוספים, תקנים שקיבלנו ממשרד האוצר כדי להקים את הרשות של הבדואים בנגב, יושבים בתוך משרד הבינוי והשיכון בבאר-שבע, יש להם מנכ"ל שלהם, יש להם הייררכיה, עם כל התכנון והבנייה. אנחנו נותנים להם תמריצים מרובים. אני רוצה עכשיו לספר לכם מה מקבל אזרח בדואי שאנחנו מציעים לו לעבור להסדרה, ועל זה יכולים לחלום אזרחי ישראל, שגם הם חיים כאן במדינה, משרתים בצבא, תורמים למדינה ורוצים לקבל גם הם קורת-גג. המדינה מציעה לבדואים בית צמוד-קרקע, קרקע בחינם, פיתוח מלא, 100%, בחינם, רק יבנה את ביתו, יעלה לו עלות בנייה, והוא מקבל בית צמוד-קרקע. מי יכול לקבל דבר כזה אצלנו במדינה? נותנים תמריצים כאלה, ובאים כאן, מעל הדוכן, ומשמיצים את המדינה, שהיא אוכפת את החוק על בדואים שפלשו במשך, 12 פעמים, שבית-המשפט קבע שהם פולשים, שהם לקחו קרקע בניגוד לחוק. נותנים תמריצים מהסוג הזה. במקביל, כפי שאני גם הצגתי את זה בפני, השר אטיאס, כמה נותנים לבדואי בעבור דונם, קרקע שהיא שלו? מה השאלה? בדואי שיש לו דונם קרקע, כמה כסף הוא מקבל? אני לא יודע להגיד לך בעל-פה, אני רק יודע להגיד לך, חבר הכנסת חיים אורון, שאתה מנסה עכשיו להגן על, מה שהמדינה עושה, שהיא מפנה בדואים, שחלקם, בית-המשפט קבע שהם פלשו לקרקע, שתדע שזוגות צעירים, שהרבה פעמים עמדת פה וטענת למה המדינה לא מספיק נותנת לזוגות צעירים, אז אני מדגיש לך שהבדואים מקבלים היום, המדינה מציעה להם קרקע חינם, פיתוח 100% חינם יכול לעלות לפעמים יותר מ-200,000 או 300,000 שקלים. אדוני השר, אני חי שם יום-יום. אני בכל זאת שואל אותך כמה בדואי מקבל תמורת דונם, כשהמדינה אומרת: תן אותו, נבנה עליו לבדואים. אני אגיד לך. אני מוכן לבדוק לך את זה ואני אתן לך תשובה מוסמכת. בסדר. אני אגיד לך. אני מוכן לבדוק לך את זה ולתת לך תשובה מוסמכת, אבל מה שאני אומר עכשיו זה מאוד מוסמך, שום זוג צעיר בישראל לא מקבל את הדבר הזה, יכולים לחלום על זה. לכן, מה שאני מציע, שקצת, כשאתם באים לתקוף, אבל יש  תודה. אולי תגיד לנו וזה הכול, אולי הוא יגיד, הוא אמר שאולי תגיד וזה הכול, ייגמר הוויכוח. אתה יודע, אולי תעזור לי, אולי תגיד וייגמר הוויכוח. 3,000 שקל. על מה? על דונם. דונם שאף פעם לא היה שלו. תגיד לי, אתה יודע כמה עולה דונם אדמה במקום שאין בו שום תשתיות, הנה, הוא אמר לך. ושום דבר? אני יודע מצוין. כן? כמה עולה? אני יודע, זה הבית שלי, אדוני השר. אני יודע מצוין. אני יודע כמה נותנים על כביש 6, על אותה אדמה, על-יד. כמה נותנים על כביש 6? 3,000 דולר, 4,000 דולר. בוא, אתה רוצה לקיים את הדיון הזה ברצינות? כן. תדע, בוא אני אגיד לך דבר פשוט, קח את דוח-גולדברג, תחתום עליו למטה, על כל הסכומים, ונמשיך לדבר. יש לי שאלה בשבילך, חבר הכנסת חיים אורון, מה זה, שעת שאלות? בבקשה, אדוני.  האם המדינה צריכה לפנות בדואים שבית-המשפט קבע שהם פלשו לקרקע? כן או לא? המדינה צריכה, תענה לי על זה. אני עונה לך, אם היושב-ראש נותן לי. וזהו. ובזה נסתפק. יאללה, תן לו. כן, אמרתי, ובזה נסתפק. זה נאום שאני נואם אותו כבר 15 שנה, ואני עומד לסיים לנאום אותו. המדינה צריכה לפתור את שתי הבעיות יחד, את בעיית הקרקעות ובעיית ההתיישבות יחד. אם תלך לפתור את שתי הבעיות יחד, גם תגיע להסדרים על הקרקע וגם תיתן קרקע למי שאין לו קרקע, ולמי שיש לו קרקע איפה לבנות, תתקדם. אם אתה, זאת תשובה מאוד ארוכה על השאלה אם המדינה צריכה לאכוף את החוק, תאכוף. תאכוף.  בפזורה, האם היא צריכה לפנות מישהו, תודה. שפלש לקרקע, אדוני השר, אני מניח שהתשובה היא "כן", ובוא נסיים את הדו-שיח ביניכם. תחשוב שזה מתנחלים, פשוט עוד לא התחיל הדיון. בבקשה, אדוני. אני מניח שהתשובה היא "כן". לכן אני מציע להסיר את ההצעה הזאת מסדר-היום. מצוין. תודה. אני מאוד מודה לך, שר השיכון והבינוי אריאל אטיאס. ראשון הדוברים בדיון, בבקשה, חבר הכנסת יעקב אדרי. אחריו, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס.  לא נמצאת. אם תהיה, תעלה. אם לא תהיה, לא תעלה. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, בנושא ועדת-גולדברג, אולי בכל זאת יורשה לי להעיר, כשר לפיתוח הנגב והגליל לשעבר, אני מציע לקבל את זה איך שזה, אבל לעגן את זה בחקיקה כדי שאחת ולתמיד ייגמר הסיפור הזה, וזה חייב להיות רק בחקיקה. מה לעשות, ואני בעד ללכת, אגב, ועדת-גולדברג הלכה לקראת הבדואים בצורה מרחיקת לכת, במסקנות שלה, ואני חושב שצריך לקבל את זה. הממשלה צריכה להחליט, אבל לעגן את זה בחקיקה, שזה לא יהיה עוד מסקנות של איזה ועדה, שיושבת כבר שנתיים, אגב, למעלה. אדוני היושב-ראש, אני לקחתי על עצמי, בשם סיעת קדימה, לעלות כל שבוע ולהתריע ולצלצל בפעמונים בנושא הדיור. שר השיכון פה, וטוב שהוא ישמע את זה. מה לעשות, בשבוע שעבר, ולפני שבועיים, עליתי לדוכן ואמרתי שנושא הדיור זה פצצת זמן מתקתקת. ואני מסתכל כל שבוע, אולי אני טועה, אולי יש שינויים, אולי יש שיפורים, אבל מה לעשות, אדוני שר השיכון, אני חייב להגיד לך שהמצב לא הולך ונהיה יותר טוב, הוא הולך ונהיה יותר גרוע. ומאוד פשוט, צריך רק לפתוח את דפי העיתונות, להאזין לחדשות, לשמוע את הנתונים, תודה. בבקשה, אדוני, אתה מדבר עוד לשר? כי הוא עוזב. לא, הוא עזב. פשוט נתתי לו לגמור את השיחה. מאה אחוז. כשקוראים את הנתונים, אדוני היושב-ראש, זה נושא טעון, נושא בעייתי, נושא כאוב. ושוב, אני מציע, אני יודע שאתה מעורה בנושאים השונים, כדאי באמת להיכנס בעובי הקורה. אני חושב שמה שעושים, הפתרונות שניתנו עד היום על-ידי הממשלה זה חלק מזערי, זה כיוון טוב, אבל זה לא מספיק. אתה מדבר על מצוקת הדיור. על נושא הדיור, מצוקת הדיור. דנו בזה באמת ביום רביעי. אתה יודע, חבר הכנסת אדרי, זה לא יכול להיות. אתמול אני שומע, חבר הכנסת בילסקי, אני מסתפר, זה קורה לי מדי פעם, ומספר לי הספר שלי, דירה מעליו, קנו במחירים, אני לא אנקוב במחיר ובמקום, בלתי מתקבל על הדעת שמישהו בכלל נתן לו את הסכום הזה. כלומר, יש פה ציבור שהוא גם משלם כל סכום, לא מתמקח, פשוט משלם כל דבר. בלתי מתקבל על הדעת. מה אתה רוצה להגיד, שאנשים יש להם כסף? לא. זה לא הסיפור. לא שאנשים יש להם כסף, משכנתאות נותנים, אחרי זה יצטרכו לשלם. שיתמקחו על הכסף, שיתמקחו על המחיר. וגם, כמובן, הממשלה צריכה להמשיך, אין על זה ויכוח. אדוני היושב-ראש, אני שמח שאתה הולך לספר. במספרה אתה יכול לשמוע, נכון. את הציבור. מסכים. גם נהג המונית, כדאי לנסוע לפעמים במוניות, באוטובוסים, אתה שומע את העם, נכון. נכון. וזה חשוב מאוד. אתה אגב נוסע, אני הפרעתי לו, אני אוסיף לו דקה.  אני הפרעתי לחבר הכנסת אדרי. בבקשה. באנו לשמוע,  אני מוסיף דקה שלמה. בבקשה. אדוני היושב-ראש, אני גם יודע את הרגישות שלך, וזה חשוב, אבל אתם לא עושים מספיק בעניין הזה. ריבונו של עולם, אז מה, מחכים, כמו שהיה אז עם הדלק, וקמה צעקה ואחרי זה מכנסים מסיבת עיתונאים ועושים מה שעושים? זה לא נכון. אני חושב שהדברים ידועים. חלק מהצעדים כבר נעשו, אבל זה לא מספיק. עובדה שהנתונים הולכים ומחמירים מדי שבוע. אני שוב שומע, מה לעשות? אתה יושב במספרה, אני יושב בקניון עם כל החבר'ה מאור-עקיבא ושומע אותם. תמיד אמרתי לשר השיכון, אצלי האינדיקציה זה המחירים באור-עקיבא. מה לעשות? איבדו כל פרופורציה, אדוני היושב-ראש, זה פשוט לא ייאמן. הזוגות הצעירים אומרים לי: יעקב, אנחנו השתחררנו, מאיפה נביא את זה? אז, אדוני היושב-ראש, אולי דרכך לממשלה, לשר האוצר, לשר השיכון, שיצא, אבל הוא יודע את הבעיות, מה שעשיתם עד היום זה לא מספיק, אני לא רוצה להגיד "לעג לרש", זה לא טוב, אבל לא עשיתם מספיק ובסוף זה יתפוצץ בפרצוף של כולנו. תודה רבה. תודה. אני מאוד מודה לך. אוה, נכנסה חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. תודה רבה לך, חבר הכנסת אדרי. בבקשה, גברתי. בול בזמן, אחרת היינו עלולים, חלילה, לפסוח עלייך. או חלילה לחשוב שיש פה איזו אמירה סיעתית. חלילה וחס. בבקשה, גברתי. שלוש דקות. אורלי, תתייחסי גם את לנושא, אני אתייחס בעיקר למה שהצגתם בהצעת האי-אמון. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בדברי ימי הכנסת מיום היווסדה היה למכשיר האי-אמון אפקט מיוחד שהשפיע על עבודת הבית, על התנהלות הסיעות ועל גיוסם והתייצבותם של חברי הכנסת לקראת הדיון וההצבעות. חובת הנוכחות והמשמעת שהטילו הסיעות על חבריהן שיוו למעמד אווירת חירום, כאילו גורל הממשלה מוטל פה על כף המאזניים. שום נושא אחר בשום תחום שהוא בחיינו לא יכול לגרום להתרוצצות דומה ולתחושת הדחיפות הממריצה את כולם, מן הקואליציה ומן האופוזיציה, כמו מעמד האי-אמון. יש המייחסים לאקט זה מחאה ותוכחה כנגד הממשלה על מחדליה, כביכול, יש הרואים באי-אמון הזדמנות להפלת הממשלה, ויש, כמובן, רבים מבית ומחוץ הצמאים לשמוע מאלה המשתמשים בכלי זה חדשות לבקרים מה הם מציעים לפתרון הבעיות שעמן מתמודדת הממשלה. אבל עולם כמנהגו נוהג, ולאורך השנים המשחק הפרלמנטרי הזה ריתק וממשיך לרתק את כולנו, בעוד כולם יודעים מראש את תוצאותיו. את יודעת כמה פעמים נפלה ממשלה בהצבעת אי-אמון? אפס פעמים. לא, פעם אחת. ב-1990 ממשלת שמיר נפלה, אבל הוא הקים אותה מחדש תוך שלושה חודשים. מה שאומר שלא היו בחירות, אז לא באמת נפלה הממשלה. אדרבה, אני אשמח מאוד אם יואילו נא המבקרים לפרט באוזנינו ובאוזני הציבור איך הם טיפלו בשעתם בבעיות שאותן הם מתיימרים לייצג טוב מהממשלה המכהנת. איך הם פתרו אותן? אחת לאחת, בתחומי הבריאות, התעסוקה, החינוך, ילדים בסיכון, זקנים, עולים ופריפריה. אדוני היושב-ראש, אי-אפשר להתעלם מן העובדה שרק לפני שנתיים בערך, חברים, אתם הייתם הממשלה, אתם הייתם השלטון, ועכשיו, בבקשה מכם, עם יד על הלב, אבל עם כל הצניעות המתבקשת, חבר הכנסת טיבייב, האם אתם יכולים לומר שהשארתם אחריכם גן של שושנים? בעיות, אתם יודעים, הן קשות כמעט בכל התחומים, אבל על כל אלה נוספו גם בעיות קשות מבית ואיומים רציניים מבחוץ.  עם כל אלה הממשלה משתדלת להתמודד, ובוא נודה, זה לא קל. אבל אי-אפשר גם להתעלם מקשיים ולא לראות בעבודה הקשה, המושקעת, שום הישג בשום תחום, עם כל הכבוד. חברי חברי הכנסת, אני עומדת כאן היום כנציגת הקואליציה, אבל חשוב מכך, כאזרחית המדינה וכחברה בכנסת ישראל. מערכת הבריאות בכנסת ישראל סבלה שנים רבות מחוסר בתשומת לב הראויה לה. היא סוחבת אתה בעיות, עוולות ופערים בלתי נסבלים של שנים על גבי שנים של ממשלות שונות. הניסיון של חלק מחברי האופוזיציה לצייר מציאו�� שחורה אל מול גן-העדן שהיה כשחלקם היה בשלטון, עד לפני כשנתיים בלבד, הוא עלבון לציבור וזלזול באינטליגנציה שלו. הייתי ממליצה לנהוג בצניעות, כולנו, כולל חברי האופוזיציה. אפשר ומותר להצביע על בעיות, חשוב מאוד, אבל חשוב מאוד להיות שותף במאבקים לפתרונן, כפי שאנחנו, מתוך הקואליציה, עושים זאת פעם אחר פעם, ולראיה, ההישגים שלנו בוועדות השונות, לפעמים כנגד החלטות קואליציוניות. נכון, הציבור במדינת ישראל ידוע בזיכרון הקצר שלו, אבל הוא מזמן יודע לזהות שמוחקים לו תקופות ומעלימים לו בעיות שהיו בתקופות של ממשלות קודמות. רק לפני כשנתיים, ואני רוצה לצטט פה, עת כיהנה ממשלת קדימה בשלטון, שיגר ארגון הרופאים עובדי המדינה מכתב שמוען לידיו של שר הבריאות דאז, יעקב בן-יזרי, ובו שטחו הרופאים את טענותיהם והלינו על אודות מצוקת בתי-החולים והחולים המונשמים בבתי-החולים הממשלתיים. שם גם הוזכרה מצוקת התפוסה במחלקות הפנימיות, והופעל לחץ על שר הבריאות מתוך כוונה שיפעל במהירות לשינוי המצב, כפי שהוצג בשעתו. דוגמה אחת היא זו, אבל יש דוגמאות רבות, ואין בכוונתי לפתוח ברשומון, שהוא לבטח היה מספר סיפור שחברי האופוזיציה לא היו אוהבים לזכור. גם אין לך הרבה זמן. אדוני היושב-ראש, אני חושבת ויודעת שיש הסכמה של רבים וטובים, אנשי מקצוע, אנשי ציבור וגם חברי אופוזיציה המודים שמשרד הבריאות והעומד בראשו, סגן השר ליצמן, עשו כברת דרך מהיום הראשון שבו הוא נכנס לתפקיד תובעני ולא פשוט זה ועד לימינו. את דוברת שלו? לראשונה אישרה ממשלת ישראל טיפולי שיניים חינם לילדים, על חשבון סל התרופות.  מדובר במהפכה של ממש. הוקצו שמונה מכשירי MRI לבתי-חולים ומרכזים רפואיים בפריפריה, גם כאן מדובר בשינוי משמעותי עבור מאות אלפים. שנים דובר על בית-ספר לרפואה בגליל, אני חייב להגיד לך שזה שלוש דקות באי-אמון, אם אפשר עוד שתי דוגמאות. אני מקצרת. לא מעשים מופלאים, יש עוד הרבה מה לעשות, אבל הדברים שכן עשינו ומהם אי-אפשר להתעלם: הממשלה הזאת עושה מה ששנים דיברו בו, על הקמת בית-ספר לרפואה בגליל, והיא מוציאה זאת לפועל, הלכה למעשה. ההחלטה על חדרי מיון קדמיים, דבר שיפסיק את ההתרוצצות של תושבי עיירות הפיתוח להגיע למיון בבתי-חולים מרוחקים, וזה גם יקל על התושבים אבל גם יפחית את העומס בבתי-החולים. חלה התקדמות גם בתחום הפגים, והיתה לי הזכות להיות מובילה ושותפה לה, אבל זה עדיין לא מספיק. כמו כן, חיזוק שירותי בריאות נוספים, וכך גם בתחומים אחרים כגון ילדים בסיכון ועוד, ומפאת קוצר הזמן לא אעמוד על כולם. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מערכת הבריאות במדינת ישראל צריכה עוד תקציבים, עוד רופאים ועוד השקעות באזורי הפריפריה. יש וצריך עוד לעשות בתחומים רבים, אבל אני חושבת שתחת הממשלה הזאת נעשו פעולות חשובות הנוגעות לחייהם של אזרחים רבים. הדרך ארוכה מאוד, ואנחנו נלחמים ונאבקים בוועדות ומתוך הקואליציה לשנות דברים שנראים לנו כניתנים, במאמץ, לשינוי ולהשגה, ואנו נמשיך לעשות זאת. אני התעכבתי בכוונה, אדוני היושב-ראש, בתחום אחד, שהוא חשוב מאוד לכולנו, אבל ישנם עוד תחומים ובעיות, נכון, נא לסיים. והממשלה תמשיך במאמץ להתמודד ולפתור גם אותם. מובן שאין מטה קסם שבו ניתן לפתור בעיות אלה, הן מצריכות התמודדות יומיומית, הקצאת תקציבים ומאמץ בלתי פוסק לשינויים המתבקשים. על העשייה שנעשתה, וזאת שעוד תיעשה, אין הממשלה מצפה לקומפל��מנטים מהאופוזיציה, זו בוודאי לא תיתן אותם. זה יבוא בהבעת אמון מן העם ולא מן האופוזיציה. אנחנו את שלנו נמשיך לעשות, ונמשיך להיאבק לפעמים גם עם חברי האופוזיציה בתוך הוועדות, ונביא להישגים כמו שהבאנו עד עכשיו בוועדת העבודה והרווחה ובוועדות אחרות. תודה רבה. אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. אחריו, חבר הכנסת בנימין בן-אליעזר. אתה פה? הכנתי אותך. אתה יכול להמשיך לדבר שלוש דקות עם חברת הכנסת יחימוביץ, ואז תעלה. בבקשה, חבר הכנסת זאב. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נתחיל מהצעת האי-אמון האחרונה, הכפר אל-עראקיב. הכפר הזה, 11 שנה מתנהל שם משפט כנגד פולשים, מיליונרים, שיש להם דירות בכפר-קאסם, שיש להם דירות במקומות אחרים, כולל גם ברהט, ומניחים שם כל מיני אוהלים. מתחילים באוהל, כמובן, ככה זה מתחיל. ואחר כך, לאט-לאט, בשלבים, זה הולך ונבנה ומתעצם. ופתאום, אחרי 11 שנה של דיונים משפטיים, אותם פולשים שהם חסרי ניקיון כפיים, שבאים מגובים בשם התנועה האסלאמית, ראאד סלאח הוא שמגבה אותם, הוא שמממן אותם, הוא שמדריך אותם איך להשתלט על אדמות מדינה. עומדים פה חברי הכנסת, שהם לא התנועה האסלאמית בחאווה, אבל הם בדיוק עושים את מה שהתנועה האסלאמית הקיצונית רוצה, והם עושים את זה די טוב בשם הדמוקרטיה. בשם הדמוקרטיה בעולם הערבי, תראו איזה מהפכות הולכות. אגב, אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, מי שלמד איך להכות את הממשלה בדרך הדמוקרטית, את זה מישראל למדו. אתה רואה כל יום עומדים פה חברי הכנסת, בגלל הדמוקרטיה המופקרת שלנו, שאין שום מגבלה, וזה טוב אולי, אבל לא כשאותם האנשים הדמוקרטים הם שונאי ישראל, שונאי מדינת ישראל, והם מנסים פה, מעל הבמה הזאת, כל הזמן להכפיש. לא שמעתי פעם אחת, נאום אחד, במשך שנים, שמדברים בעד מדינת ישראל. יש אולי משהו טוב, בכל זאת, שמדינת ישראל עושה למוסלמים, לערבים, לבדואים, לא, תמיד יש תלונות, תמיד הם מסכנים, תמיד הם נרדפים, תמיד לא עשינו מספיק. הדבר העיקרי זה הדמוקרטיה שלה, שבשמה הם יכולים להגיד את מה שהם אומרים נגד. נכון, אבל לא כל הזמן לשקר במצח נחושה, לצייר את עצמם כמסכנים. אגב, אני רוצה לומר לך, גם איזה שיטה יש להם שם, שם הם הפכו את הכפר הזה, בהתחלה הביאו לשם אנשים לקבור אותם, אחרי מאה-ועשרים שלהם, ומאותם קברים הפכו את האזור לתחיית המתים, ורוצים כרגע להקים שם עיר שלמה. אבל בגלל השתיקה שלנו, בגלל חוסר האונים של מדינת ישראל, בגלל הרגישות הגבוהה שיש לנו לבדואים, וזה טוב, אבל לא עד כדי כך, אנחנו צריכים לדאוג לדורות הבאים שלנו, צריכים להסתכל מאה שנה קדימה, בעזרת השם, לראות איפה בנינו ובני בנינו, היכן יבנו את בתיהם. ואם אנחנו נשאיר את ההפקרות הזאת שכל בדואי מקים אוהל ומשתלט על ג'בלאה ועל הר שלם, ואחר כך זה נהפך להיות ל-10 דונם ול-20 דונם במקרה הטוב, אנחנו באמת נמצא שכל אדמות המדינה מחוסלות. אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת בנימין בן-אליעזר, בבקשה. אחריו, חבר הכנסת ליצמן. אחריו, חברת הכנסת וילף. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר המכובד, אני מאוד שמח לראות אותך כאן לפני, השר לענייני העורף, משום שלפי דעתי אולי אתה היחיד שצריך להיות קשוב למה שמתחולל כאן מסביב. אדוני שר העורף, אני לא יודע אם שתי הספינות האירניות עברו או לא עברו את תעלת סואץ, אבל הן יעברו. אדוני השר, אינני יודע אם אתה שמעת את הנאום של השיח' שחזר למצרים ונאם בפני מיליון וחצי איש על חזרה לתפילה במסגד אל-אקצא, על פתיחת השערים מול רפיח, על התחברות חזרה ל"חמאס". אדוני השר, אני מקווה שהממשלה שאתה חבר בה יודעת שלא רחוק היום והיא תצטרך לעמוד למשפט, למשפט כבד נגד פשע שנעשה כאן, בארץ הזאת, הפשע הוא הפקרת המדינה, הפקרת העם. אדוני היושב-ראש, אתה כמוני שומע, לא פעם ולא פעמיים שמעת אותי, לא פעם ולא פעמיים שמעת אותי מדבר על סדר חדש במזרח התיכון. לא פעם ולא פעמיים שמעת אותי: המצב לא טוב. לא פעם ולא פעמיים שמעו אותי כולם מדבר על חלון הזמן שצריך לנצל אותו. צר לי לומר לכם, ראש הממשלה שלך, אדוני היושב-ראש, לא, הוא של כולם. ראש הממשלה שלך, אדוני היושב-ראש, הפקיר את המדינה, הפקיר את העם, ואני לא יודע אם הוא בכלל מבין את מה שמתחולל כאן מסביב. אני רואה את העולם הערבי, ואני משתאה, האם מישהו הביא בחשבון את מה שעשוי לקרות בעוד כמה חודשים? אף אחד לא יודע. דבר אחד בטוח, זה לא אותו עולם ערבי שהכרנו. זה ברור. אני אצטט רק את מה שאמר לי מובארק לפני כמה ימים, באחת השיחות, כשעשה את חשבון הנפש עם אלו שהוא שירת אותם 30 שנה, כדבריו: 30 שנה שירתתי אותם, והם בעטו בי בפָּנים. אבל זה לא חשוב, חשוב יותר לעקוב ולשמוע איך הוא מדבר על כדור השלג שלא ייעצר בשום מדינה ערבית, הוא הולך לבקר בכל העולם הערבי, ולא ישאיר אדמה אחת שלא תהיה חרוכה. דמוקרטיה, הכול דמוקרטיה. ואנחנו עומדים בפני מצב שאנחנו רצים אל עולם הרבה יותר רדיקלי, הרבה יותר אסלאמי, הרבה יותר מיליטנטי, הרבה יותר קיצוני, אז, איפה ראש הממשלה יהיה? ריבון העולמים, היו לנו שנתיים, אלוהים נתן לנו מתנה, עם העולם הערבי, שגם לא הצהיר על זה, יושב פה חבר הכנסת אחמד טיבי, יודע לאשר את דברי, שגם אם הוא לא הצהיר על זה, חיבק אותנו וייחל להמשך עוצמתה של מדינת ישראל. אותו עולם הערבי שרצה, הוא בטח מתכוון לחלקו. אותו עולם ערבי שרצה להשאיר את המזרח התיכון הזה יציב ואיתן. בשנתיים האלה יכול היה ראש הממשלה להיכנס למהלך מול אבו מאזן, להקפיא את הבנייה ולהיכנס למשא-ומתן, ובתוך חצי שנה, אמרתי לו: בתוך חצי שנה אני מביא לך פה תוכנית, תוכנית שמדברת על הסכם שנוגע בחמש בעיות היסוד  בגבולות, בנושא ירושלים, בנושא פליטים, בנושא סידורי ביטחון, בנושא התנחלויות, והיישום שלו, לחמש השנים הבאות, ולזה אבו מאזן היה מוכן. מזל שהוא לא הקשיב לך. הנה, אתה רואה, כן, אני יודע, הוא לא הקשיב לי, מזל שהוא לא הקשיב לך. הוא לא הקשיב לי, אבל מזל, חבר הכנסת בן-אליעזר, אתה מתקרב לסיום. תודה רבה לך, אדוני. כן, אבל, ידידי, מזל שהבדל הגילים בינינו הוא כזה שאני מאחל לך שתזכה לראות את מה שיקרה בארץ הזאת, היפהפייה, היחידה שיש לנו, בעוד כמה שנים. זה לא אותה מדינת ישראל. העסק הולך ונסגר סביבנו. זה היה הווטו האחרון של ארצות-הברית, לא עוד וטו. ואתה כמוני תשב ותגיד איפה היינו, כאשר בעוד שנה כל העולם יכיר במדינה הפלסטינית, כולל ארצות-הברית, ויכיר בה בגבולות 67', או אז, מה נאמר? ואותה ארצות-הברית, שכפתה, שכפתה את ההסדר מול מצרים, זה בגלל הטעויות שעשית כשהיית בגילי, לכן אנחנו נמצאים במצב הזה. טוב, הבנתי. כשאני הייתי בגילך, תאמין לי, כשאני הייתי בגילך הייתי מפקד יהודה ושומרון אם לא אכפת לך. אז לא היה עם מי לדבר. כשהיית בגילי כבר היית בכנסת. הוא פשוט אומר שהוא פחות צעיר ממה שהוא נראה, זה מה שהוא רוצה להגיד לך, אם הבנתי אותך נכון, חבר הכנסת אורבך. אני מאחל לך עד מאה-ועשרים. זה מכולם. אבל רק, אדוני, פשוט, נא לסיים. משפט אחרון. אדוני שר העורף, אני מאוד ממליץ לך: תעשה אימונים, תעשה תרגולים, תוודא שהמערכות עובדות, כי יש לי הרגשה שעוד מעט אתה תהיה האדם הכי עסוק, הלוואי שאני טועה. אני מאוד מודה לך, חבר הכנסת בן-אליעזר. חבר הכנסת ליצמן, לא נמצא. חברת הכנסת עינת וילף, בבקשה. אגב, חבר הכנסת בן-אליעזר, נדמה לי שאתה היחיד עלי אדמות שיודע איפה מובארק נמצא. הוא נמצא בשארם-א-שיח'. בוודאי, הוא לא מחזיר לו צלצול. בסדר. תודה רבה. בבקשה, גברתי. שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, השרים, חברי חברי הכנסת, אומרים ש"עוד" זו מילתם הראשונה של תינוקות חדשים. אני עדיין מחכה לראות אם זה נכון, אבל אומרים שזה הדבר הראשון שמאפיין אותנו כאנשים, עוד. עוד. אף פעם לא להסתפק במה שיש. על פניו, בסך הכול אחד הדברים שמובילים אותנו לעשות דברים גדולים, אבל גם מוביל אותנו תמיד תמיד להיות לא מרוצים. ולבי לבי על אלה שעוסקים בעשייה וצריכים לרצות את מי שתמיד אומרים: עוד, עוד. ולרגע, לא עוצרים, ולהגיד: בסך הכול לא רע. לבי לבי, אנחנו נמצאים בסיטואציה, לא קל להיות אופוזיציה. הכלכלה צומחת במספרים שאף אחד לא מאמין. תקציבים שהעלו לראשונה מזה זמן רב, יותר חינוך, יותר לשכר מורים, יותר להשכלה גבוהה, להחזרתם של מדענים מחו"ל. אבטלה נמוכה. אתם זוכרים את הנאומים במבטים מזרי האימה של יושב-ראש ההסתדרות על עשרות ומאות אלפים של אנשים שיהיו ברחובות, ולא יעבדו, ויעמדו בתור למרק. ודבר מאלה לא קרה. שקט ביטחוני נדיר כזה שמדברים לראשונה, השנתיים השקטות ביותר בכל ההיסטוריה. לא רק לנו, גם לשכנינו. אפילו מחסומים מפורסמים הוסרו ויש יותר חופש תנועה. ואנחנו נמצאים באמצעם של שינויים בסדר-גודל היסטורי. אולי הם ייצרו הזדמנות חדשה? אולי להיפך, יכניסו אותנו לתקופה קשה יותר? אבל ברור שאנחנו רק בתוכם ואיש לא יודע לאן זה יוביל. ולכן, בסך הכול, עם כל הכבוד, לא עכשיו בדיוק הזמן להגיד כך או אחרת. צריך לראות לאן הדברים ילכו, ואיך הם יתפתחו, ואם אכן תהיה לנו הזדמנות. או לחלופין, איומים גדולים יותר. אבל מה, מה מטריד אולי חלק מהאופוזיציה? למה, למה לא מדברים עם אבו מאזן? אם רק היה זה, הכול היה נראה טוב. כל השאר חס וחלילה לא מספק, לא נעצור לרגע. אם רק היינו מדברים, אם רק היינו לוחצים ידיים, הרי הכול היה טוב. היה הסכם, היתה חלוקת הארץ. דבר שלא קרה היה קורה אם רק, רק היינו עושים את זה. זה שהוא עצמו לא היה מוכן להיכנס לשיחות עד לחודש העשירי של ההקפאה, נו, את זה נשכח. אבל זה הדבר שאם רק הוא היה, לא היינו מדברים על מבוי סתום מדיני וכלכלי. ולכן, מדי פעם צריך להיזכר. אכן כאנשים, וזה חשוב, אנחנו תמיד רוצים עוד. אבל לפעמים לא רע לעצור לרגע, ולראות שגם מה שיש לא רע בכלל. תודה רבה. תודה. אני מאוד מודה לך. תודה לך. חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה. שלוש דקות. אחריך, חבר הכנסת בן-ארי. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, יש אנשים שחושבים שהעולם כמנהגו נוהג גם כאשר הכול מסביב רועש וגועש ומה שנכון להיום איננו רלוונטי למחר. והם מזכירים לי אדם שרץ, אבל בסוף המירוץ הזה, או באמצעו, יש כזאת תהום פעורה, ואז הוא ממשיך לרוץ, ואחר כך בא בטענות לקרקע שנפערה מתחת לרגליו, ולא בא בטענות לעצמו שהוא לא שם לב לנתונים המשתנים. ממשלת ישראל, אין ספק שהיא פספסה את ההזדמנות ההיסטורית להגיע לשלום כאשר מדינות ערב הציגו את יוזמת הליגה הערבית, ובמקום לעוט על ההזדמנות הזו עטו על ההתנחלו��ות. ואם ממשלת ישראל חושבת שהמזרח התיכון שהיה הוא שימשיך להיות, טעות בידה. והדבר השני הוא לא בעיית האטימות לגבי מה שמתרחש במזרח התיכון, אלא בעיית האטימות במה שנוגע למגזר הערבי, אזרחי המדינה, אדוני היושב-ראש. אני שמעתי את השר אריאל אטיאס, והוא אומר שכביכול היהודים מקופחים לעומת הבדואים. הבדואים מקבלים מגרשים חינם, מקבלים קרקעות חינם. ואז אפשר לצפות להפגנות של יהודים: אנחנו מקופחים, אנחנו מופלים לרעה. ולא הוא המצב. זה מראה או חוסר ידע, או בורות, או דמגוגיה. הרי התושבים האלה חיים בתנאים יותר גרועים ממחנות הפליטים, חיים ביישובים, מה שקרוי יישובים לא-מוכרים. אין יהודי אחד שחי ביישוב לא-מוכר. לעומת זאת, 100,000 תושבים חיים ביישובים לא-מוכרים. מה זאת אומרת אזרחים לא-מוכרים? מה זאת אומרת יישובים לא-מוכרים? מה זאת אומרת לנשל את האזרחים מזכויות היסוד הבסיסיות? ותושבי אל-עראקיב, שדיבר עליהם חברי חנא סוייד, הם היו קיימים לא בתקופת המדינה. הם היו קיימים בתקופת המנדט הבריטי, הם היו קיימים בתקופת השלטון העות'מאני. יש בית-קברות שם, ומי שקבורים שם זה ההורים שלהם והורי הוריהם, וזו העדות החותכת והראיה המוחלטת מי מחזיק וממתי מחזיק, ושהם לא פלשו לשום מקום. וההתנהלות הזאת כאילו מדינה, מה זאת אומרת המדינה? הרי אתה ואני וכולנו זה המדינה. הרי המדינה זה העם, ומי העם? זה כולנו. אז אומרים שהמדינה נלחמת, זה אדמות המדינה. אז מה אם הן אדמות המדינה, לא אדמות אזרחי המדינה? ואם אדמות אזרחי המדינה, הערבים הם לא אזרחי המדינה? ולכן, הגיע הזמן לשינוי מדיניות, שינוי מגמה. הרי מה שמתרחש מסביב יחלחל לכאן. אנשים יצאו בהמוניהם לתבוע זכויותיהם. לא מפני שהם ערבים, אלא מפני שהם אזרחים שלא מוכנים לחיות, אתה מייד. אתה עוד, הנה, ממש עכשיו. לצעוק, תקבל מיקרופון.  תחת אפליה פסולה. תודה, אדוני. ומשפט אחרון, אדוני היושב-ראש. בבקשה, משפט אחרון. שמעתי לאחרונה הרבה טענות שכביכול אנחנו, חברי הכנסת, ביקרנו בלוב. בלוב, כן. מה זה "טענות"? ביקרת בלוב. מה זה? ואתה נהנית, כן. ואנחנו, כאשר אנחנו מבקרים, אנחנו מבקרים את המדינה, אנחנו מבקרים גם את העם שלה, ואנחנו מתחברים להיסטוריה שלנו. הרי מדינות ערב זה חלק מההוויה והתרבות וההיסטוריה והשפה וכל הדברים המשותפים. וכאשר אנחנו מבקרים, הביקור הוא לא תמיכה במשטר, אלא ביקור לעם, ביקור לאותה מדינה, לתרבות שלה ולהיסטוריה שהיא משותפת לכלל מדינות ערב. תודה. אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה. אחריו, חבר הכנסת דב חנין. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כשחבר הכנסת טלב אלסאנע מדבר על ההיסטוריה, אני נזכר שכל פעם הוא אומר שהוא יבוסי. אז אני אומר: אם אתה יבוסי, יש איזה מלה אחת ביבוסית שאתה יודע להגיד לנו? איזה מנהג יבוסי? הוא לא אמר. אתה יודע, אני שמעתי. הוא אמר: הם בימי השלטון הטורקי. הוא לא אמר, הוא לא הלך אחורה יותר. נכון, חבר הכנסת טלב אלסאנע? לא. אבל כל פעם הוא אומר: אני יבוסי. לא עכשיו, בנאום הזה. מלה אחת ביבוסית. תגלגל פה איזה מלה ביבוסית, אני אמרתי שהם רכשו את האדמות האלה בתקופת השלטון העות'מאני. בטח, בטח, בטח. אתם פה מיליארדים שנים. לא, הוא לא אמר. הוא לא הלך יותר רחוק. אהה. בבקשה, אדוני. רבותי, אני רוצה להתעסק קצת באקטואליה. אני מסתובב פה בכנסת, יש פה כמה אנשים שיש להם פרצוף של אנשים שיודעים הכול. קודם שמעתי את היושב-ראש אומר לחבר הכנסת בן-אליעזר: אתה יודע איפה מובארק נמצא. יש פה כמה אנשים שטלפון אחד, הם מסדרים את הכול. באותו שבוע, באותו שבוע, הוא אמר. הוא אמר שהוא יודע. כן, ככה הוא גם התראיין בתקשורת. באותו שבוע שמובארק התרסק שמענו פה, לא נעים להגיד, את ראש אמ"ן, קצינים בכירים בפיקוד צפון: מצרים חזקה, יציבה. מובארק הוא כמו סלע. בפיקוד דרום, אדוני. לא, לא. הייתי בפיקוד צפון. אה, בפיקוד צפון דיברו על מצרים? בפיקוד צפון, שבוע לפני כן, אה, בפיקוד צפון דיברו על מצרים. זה מעניין, זה מעניין כשלעצמו. זה מעניין, כן. אנחנו שאלנו, אני שאלתי: האם תיפתח חזית נוספת? מה תעשו? לא חשוב מה ההקשר עכשיו. אוקיי. ואז הם אמרו: לא, לא. אין כזאת סיטואציה. אבל, רבותי, העולם מסביבנו מתמוטט כמו בניין קלפים. רק לפני כמה חודשים זה שהיה פה קודם וכמה מהחברים שלו התחבקו עם הצורר הזה, עם הארכי-טרוריסט, וקראו לו: מלך המלכים. לקדאפי, הם קראו לו מלך המלכים. אתמול הוא העלה מסק"רים באוויר וריסס את האזרחים שלו. ועכשיו הם מדברים על שינויים בעולם, על דמוקרטיה. רבותי, אם הצביעות היה מקצוע, אתם הייתם מיַליונרים, אומרים אצלכם. רבותי, אנחנו נמצאים כשסביבנו ישנם אנשים שיכולים לעשות הפסדים לסטנדאפיסטים איך שהם מדברים. אני שמעתי השבוע את פואד בן-אליעזר אומר: הפסדנו שנתיים יקרות. היינו יכולים להקים את החזון. את החזון של המדינה הפלסטינית, אדוני היושב-ראש. ואז, איך אמר פה חבר הכנסת אורון, היה לנו עוגן, היה לנו עוגן. איזה עוגן היה לנו? לאיזו מציאות הייתם מביאים אותנו, את הדורות הבאים שלנו? לא את הדורות הבאים, את הדור הבא. הייתי השבוע בפיקוד דרום, יושבים שם כל קברניטי הגירוש והעקירה ובוכים, שלא מתקצבים מספיק את המקלטים, את המיגונים, את מרכזי הסיוע. אני אומר להם: רבותי, אתם שברתם את הגשר, עכשיו אתם מתחננים שיקימו פה בית-חולים? הרי אתם הבאתם אותנו לכל האסון הזה. אתם הבאתם להתנתקות. מה הבאתם? הבאתם ביטחון? הבאתם אסון, הקמתם מדינת "חמאס". וככלב שב על קיאו, יש פה אנשים, לצערי הרב כולל ראש הממשלה, שחולם על החזון של הקמת, רבותי, הקמת מדינת המחבלים הזאת. רבותי, שלא נתבלבל. מי ששמע את הלן תומס מהבית הלבן, נכון שהיא ממוצא לבנוני, אבל היא מדברת מפיה של האנטישמיות החדשה. עם הלן תומס תסיים בבקשה. הם רואים בנו כולנו מהגרים. הם לא מדברים, מי ששמע קודם את אנשי הבדואים: הנגב הוא של הבדואים, הגליל של הערבים. רבותי, הם מכינים לנו כאן את התשתית,  הוא עומד כאן ונואם ומאיים שהם יתקוממו עלינו. הם מאיימים שהם יתקוממו עלינו. לכן אני היום, במקום ראש הממשלה, הייתי עוסק קודם כול בהצהרת עובדות, לא בניירות, ניירות הולכים למיחזור. בונים בתים, אנחנו כובשים את ארץ-ישראל, גואלים את אדמות ארץ-ישראל, וכל המאיימים האלה צריכים לדעת שעם ישראל חזר לארצו ולא מתכוון ללכת מכאן לשום מקום. מי שילך זה לא אנחנו. תודה רבה. אני מאוד מודה לך. תודה, חבר הכנסת בן-ארי. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו, חבר הכנסת ניצן הורוביץ. בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, התחלת את השעון לפני שהתחלתי לדבר. תודה. לא תקופח. לפני שאתחיל לומר מדוע הממשלה הזאת ראויה לאי-אמון, אדוני היושב-ראש, אני חושב שביום הזה חשוב לפתוח בדברי הערכה ותמיכה למפגינים בעד הדמוקרטיה בלוב, ובדברי הוקעה קשים לדיכוי הרצחני שמתרחש שם כנראה בימים אלה לנגד עינינו, ירי של אש חיה על המוני מפגינים, עם נפגעים רבים מאוד. והתקווה שלנו, אדוני היושב-ר��ש, שהמאבק הדמוקרטי הזה בלוב יוביל לנפילתו של עוד עריץ אחד בעולם הערבי, ושרוחות הדמוקרטיה שמנשבות בעולם הערבי ינשבו בעוצמה רבה ויהפכו את האזור הזה לאזור טוב יותר. אדוני היושב-ראש, מצער מאוד שבעוד שבעולם הערבי רוחות דמוקרטיה מנשבות, אצלנו המחנק הולך ומעמיק, עם יוזמות אנטי-דמוקרטיות רבות. האובך. והאובך, כן, והאובך האנטי-דמוקרטי, ואני שמח שסיעת הליכוד החליטה על מתן חופש הצבעה באותה יוזמה בעייתית, מסוכנת ומבישה של הקמת ועדות חקירה פוליטיות נגד ארגוני שמאל וזכויות אדם. אני מקווה שבהחלטה הזו יש תחילתה של בשורה חיובית לציבור בישראל ולמאבק הדמוקרטי בישראל, שהיוזמה המסוכנת וההזויה הזאת אכן קורסת ומגיעה לסופה הטבעי. לפי הפרסומים של יושב-ראש הישיבה, הוא תמך בחופש הצבעה. בחופש הצבעה, ודאי. אני גם בהצבעה הקודמת, אני חושב שחופש הצבעה זה דבר דמוקרטי מן המעלה הראשונה, בוודאי בסוגיה שלממשלה לא היתה בה עמדה. ולכן, כשאין עמדה לממשלה, אדוני חבר הכנסת חנין, מה יותר פשוט מחופש הצבעה? אני בהחלט מברך על כך. לענייני הנושאים שנמצאים על סדר-יומנו היום, פרשת אל-עראקיב היא פרשה שאני דיברתי בה גם במליאת הכנסת וגם בוועדות. סיפור נורא, שבו חוזרים והורסים וחוזרים והורסים כפר ערבי בדואי לא-מוכר. 17 פעמים היישוב הזה נהרס כבר. ואני שואל את עצמי: עד לאן? עד מתי? לאן רוצים להוביל? הרי בכל הריסה כזאת יש רק נפגעים רבים נוספים, יש פצועים, עצורים, ילדים, נשים. הגיע הזמן לחשוב מחדש, הגיע הזמן לחשוב אחרת, הגיע הזמן לתת הכרה לכפרים הלא-מוכרים הערביים הבדואיים בנגב, וקודם כול לכפר אל-עראקיב. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס לדבריו של הרמטכ"ל הפורש אשכנזי בוועדת החוץ והביטחון היום. הוא ניצל את דברי הפרידה שלו מהוועדה כדי להצביע על כך שחיוני לישראל ליזום מהלכים ולהכניס למעגל של הידברות ושל שלום מדינות נוספות באזור. והמדינה הראשונה שבה מדובר, עמיתי חברי הכנסת, היא כמובן סוריה. עמדתה של ממשלת ישראל, הסירוב הנוקשה להושטת היד הנמשכת מדמשק, היא אחד המחדלים ההיסטוריים החמורים, המסוכנים והקשים ביותר של ממשלת נתניהו-ליברמן-ברק. הממשלה הזאת מסרבת לאיתותי השלום מסוריה, הממשלה הזאת משיבה ריקם את הנכונות הפלסטינית להידברות, לשלום, הממשלה הזאת איננה מאמצת את יוזמת השלום הערבית, ובכך, אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת, ואני מסיים בכך, אחראית לסכנת ההידרדרות של האזור שלנו, חס וחלילה, למלחמה חדשה. במלחמה כזאת, נכנס בדיוק השר הממונה על העורף, והוא יודע כמה מלחמה כזאת תהיה קשה ופוגעת, לא רק בחזית, ולא רק בלוחמים, אלא גם בעורף הישראלי. הדרך הנכונה להגן, לשמור על החיים, גם של האנשים בחזית וגם על האזרחים בעורף, היא למנוע את המלחמה הבאה, ולמנוע את המלחמה הבאה אפשר אך ורק במדיניות עקבית וברורה של שלום מול סוריה, מול הפלסטינים, מול העולם הערבי. תודה רבה. אני מאוד מודה לך. תודה, חבר הכנסת חנין. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, ואחריו, חבר הכנסת אורי אורבך. אדוני היושב-ראש, תודה, חברי הכנסת, אני רוצה להמשיך את דבריו של חברי חבר הכנסת דב חנין בעניין היישובים הבדואיים, ואל-עראקיב בפרט. אני לא יודע מי מכם ביקר ביישובים הבדואיים האלה, ובאל-עראקיב בפרט. עלה כאן קודם נציג סיעת ש"ס וטען שגרים שם מיליונרים שעושים כספים על חשבון המדינה. אם הייתם רואים את הפחונים, את העלובה, את ההזנחה שהאנשים האלה חיים ��הם, אז הייתם מבינים שהמאבק הזה הוא אחד המאבקים המוסריים והצודקים שמתנהלים עכשיו במדינת ישראל, ובושה וחרפה שהממשלה כך מתנהגת אליהם, וכך, פעם אחר פעם, 17 פעמים, מתנכלת לאנשים האלה. אני רוצה לצאת מהנושא הזה אל הנושא של המרחב שלנו כולו. עד לפני שבועיים שמענו כאן, אפילו לפני שבוע, אפילו לפני 20 דקות, מפיו של בן-אליעזר, דברי, איך נאמר, חרטה וצער על לכתו של חוסני מובארק, האיש ששלט במצרים ביד ברזל במשך יותר מ-30 שנה ומנע קיום בחירות חופשיות. התהליך הזה, שהתחיל בתוניסיה ועבר למצרים, ועכשיו מגיע ללוב, ההפגנות באירן, ההפגנות בתימן, הן הפגנות דמוקרטיות נגד עריצים ונגד משטרים אפלים, ואנחנו, במדינה דמוקרטית, צריכים לעודד ולחזק את האנשים הללו, שמתקוממים בשם הדמוקרטיה. ואנחנו, במקום לעשות את זה, מתבצרים באיזה חששות, ישר רואים שחורות, עוד לפני שהדברים התבהרו, זה כמובן, אומרים כאן, מכוון נגדנו, אלה אסלאמים קיצוניים שרק ינצלו את האפשרות כדי לחסל אותנו. חברים יקרים, אני לא נאיבי, ובהחלט יכול להיות שיהיו התפתחויות שליליות בחלק מהמדינות. אבל מראש לקחת תנועה כזאת, שסוחפת את העולם הערבי בגל היסטורי שאין לו תקדים זה עשרות שנים, דבר שקרה במזרח-אירופה לפני 20 שנה, כשגוש שלם של מדינות יצא לדמוקרטיה, ועכשיו אנחנו רואים את זה בעולם הערבי, מייד, מראש, להכתיר את העניין כאיזושהי מתקפה של כוחות השחור  חברים, זה קו בלתי שפוי שמציב אותנו בעמדה בלתי שפויה ובלתי ראויה. מדינת ישראל, כמדינה דמוקרטית, כמדינה שלא רוצה להישאר הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, לא צריכה, אדוני השר, מן הפה ולחוץ להגיד, אחרי כמה שבועות של התקוממות, טוב, אנחנו מברכים על השינוי במצרים. אתם צריכים לשמוח על השינוי הזה. השינוי הזה בלוב, גם על לוב אתם מתחרטים? גם על לוב אתם מצטערים? גם לכתו של קדאפי, הרודן העריץ, שופך הדם של בני עמו, גם עליו אתם מצטערים וגם אליו נתגעגע? הנשיא סאלח בתימן, הנשיא בן-עלי בתוניסיה, מלך בחריין, עריצים שדינם לעבור מן העולם. תודה. ואני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, לסיכום, בבקשה, אדוני. לו מדינת ישראל היתה מנצלת,  תודה, חבר הכנסת. כל שליט לא דמוקרטי, כולל, חבר הכנסת אלדד, היות ששאלת, כל מלך שנמצא בשלטון שלא בזכות קולות העם, כולל נשיא סוריה. כן, גם הוא, גם הוא. אדוני היושב-ראש, בבקשה. משפט אחרון, אדוני. לסיכום,  תודה, חבר הכנסת אלדד. בבקשה. אם ישראל היתה מנצלת את השעה הזאת, ובמקום להסתגר ולפחד ולהתבצר ולחשוש כל כך היתה פותחת בתהליך מדיני אמיץ עם השכנים שלנו, ובראשם הפלסטינים, אז היינו יכולים, מה שנקרא "מעז יצא מתוק", ולנצל את זה וגם לצבור רווח מדיני, והכול כאן היה נראה אחרת. אבל אתם עושים בדיוק את הדבר ההפוך ממה שצריך לעשות. אני מאוד מודה לך, חבר הכנסת הורוביץ. בזמן שאתה מדבר על עריץ הדמים הלובי, מדווחים פה באחת מתחנות הטלוויזיה, למעלה מ-400 הרוגים. היינו בישיבה בצהריים, עם חבר הכנסת טיבי, בנשיאות, היו 200. זה עולה שם בקצב מאוד מהיר, הייתי אומר. כן, חבר הכנסת אורי אורבך, בבקשה. בבקשה, אדוני. אחריך, חבר הכנסת זחאלקה, ואם הוא לא יהיה, חברת הכנסת חוטובלי. בבקשה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני שמח להסכים אתך, עמיתי חבר הכנסת ניצן הורוביץ, גם אני לא שותף לנאקה, קינים והגה והי, שהרעיף עלינו חבר הכנסת בנימין בן-אליעזר, איזה חלון הזדמנויות החמצנו. יש אנשים ממחנה השלום, נקרא לו, וספיחיו, שכל הזמן רואים חלונות והחמצות. החמצות וחלונות. כל דבר זה חלון הזדמנויות. כל פעם שלא נכנסנו לחלון, החמצנו הזדמנות. ואני אומר: לאט לכם, רבותי. אולי עכשיו נפתח חלון הזדמנות לעשות משהו? אולי אם יום אחד תהיה פה דמוקרטיה באזור, כמו הגוש הסובייטי, ששנה-שנתיים, או חמש שנים קודם לכן, חוץ מקומץ יהודים אמיצים, אף אחד לא האמין שהדבר הזה יום אחד יקרוס, אולי זה מה שקורה, אולי אנחנו עכשיו בעיצומו של תהליך היסטורי מדהים שקורה פעם בכמה עשרות שנים, והמשכו וסופו יהיה גם באירן. אולי? אולי אם היינו קופצים על חלונות ההזדמנות שהצעתם לנו, היום היינו בתוך מלכדות נוראה, כי הרי אנחנו לא יודעים באמת מה יהיה. אם יהיה מה שאני מייחל, שיהיו פה דמוקרטיות, הכול ייפתח. גם המשא-ומתן המדיני, עתידם של שטחי ארץ-ישראל השנויים במחלוקת, יהיה דבר יותר קל לפתרון, אולי גם בלי אופציה של נסיגה, משום שבדמוקרטיות יש פתרונות יצירתיים, יותר אפשרויות נפתחות. ואם, חלילה, יקרה הפוך, והעולם הערבי הולך לאסלאמיזציה, אז טוב שלא קפצנו לשום הזדמנות בשביל לייצר לנו איזה עוגנים. היינו הולכים לתהליכים של שלוש שנים, של חמש שנים, או היינו משלימים תהליכים, והכול היה מתרסק אל מול עינינו? לאט לכם, רבותי, לא הכול תלוי בנו, לא הכול בידינו. צריך להתנהל בשופי, לאט, בנחת. עמד פה חבר הכנסת דב חנין ודיבר על העריץ קדאפי. האנשים מהמפלגה שלך, אדוני, לפני מספר חודשים, ממש נישקו את כפות רגליו. שקר. שקר. שקר. לא נכון. למה לא? שקר. הוא מבקש, רק רגע. אבל זה לא נכון. שקר. מה לא נכון? הם לא נישקו את כפות רגליו. לא נישקו. אה, לא נישקו את כפות רגליו. סליחה, אני חוזר בי. אני מתנצל. סליחה. הם לא נישקו.  הם רק הצטלמו אתו. אני מעכשיו לא אשתמש,  אני מעכשיו לא אשתמש בדימויים. אדוני, אני מבקש לתקן, הם רק הצטלמו אתו. נא לתקן. חבר הכנסת חנין, נישקו את כפות ידיו. סליחה. לא, לא. גם לא? אני אסביר. אני אבהיר את עצמי. לא. לא שום חלק בגופו. סליחה, אני מתנצל על השימוש במטאפורה. לא, לא נישקו, אבל הריעו לו. אני אגיד מה הם לא עשו, האנשים מהמפלגה שלך והמפלגות הסמוכות. בבקשה, אדוני, אני מוסיף לך דקה. כן, אבל אני אומר מה הם לא עשו. מה הם לא עשו? הם לא נישקו את כפות רגליו, הם לא התרפסו, הם לא כרעו ברך, הם לא ליקקו איפה שהם ליקקו, הם לא היו מלאי השתאות מהוד רוממותו, ממש לא.  מעיניהם לא זלגו דמעות, הם לא עמדו להצטלם אתו כמו אחרונת הגימנזיסטיות, כל הדברים האלה הם לא עשו. אתם לא אוהבים דימויים, אז אני אומר לכם מה הם לא עשו. לעומת זאת, אני אגיד לכם מה הם כן עשו, החברים שלכם מהמפלגות הערביות: הם הרעיפו עליו תשבחות, על מלך מלכי המלכים, שרק הקדוש-ברוך-הוא לרגע נבהל, קם לו מתחרה. לא נכון. הם עמדו אצלו באוהל, הם סיפרו עליו סיפורים, הם אמרו לנו על הפרויקטים האדירים. אדוני חבר הכנסת טלב אלסאנע, אם חייל צה"ל יורה בטעות ב-M16 על מפגין פלסטיני או על מתפרע פלסטיני, אתם מורידים פה את הבניין. פה בן-אדם עולה עם מסוקי קרב על בני עמו וקוצר אותם כמו זבובים, אתם לא מתביישים? אתם חיליתם, לא, לא, חיליתם את פניו, גם זה דימוי שאסור להגיד. הטעות שלך, תודה. אתם עמדתם שם כמו עבדים בפני אדונם, בפני העריץ הזה, שאתה קורא לו "עריץ" תודה, חבר הכנסת אורבך.  אבל דימויים אתם לא אוהבים. נא לסיים. הוא עכשיו עריץ. קודם הוא היה מלך מלכי המלכים, ועכשיו הוא עריץ עריצי העריצים. תמיד אמרנו שהוא, כל מה שאתם צריכים לעשות, לא. חבר הכנסת חנין, אנחנו פשוט לא שמענו טוב. נא לסיים. כל מה שאתם צריכים לעשות, רבותי חברי הכנסת הערבים, ובזאת אני מסיים, נא לסיים.  ובזאת אני מסיים, לקחת את העיתונים של לפני חצי שנה, להביט בהם, וזה ייראה לכם כמו מראה, כמו ראי. תסתכלו בעיתונים ותראו את עצמכם. אני מאוד מודה לך, חבר הכנסת אורבך. חבר הכנסת חנין אמר, אבל אנחנו לא שמענו טוב. לא שמעת שמישהו אמר עליו שהוא דמוקרט גדול. אבל אתה לא היית בלוב, חבר הכנסת חנין. בבקשה, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, לא נמצא. חברת הכנסת ציפי חוטובלי, בבקשה. אחרונת הדוברים, ואנחנו עוברים להצבעה. נא לצלצל, אדוני. אופיר, תן לאורבך עוד קצת תוכנית אמנותית. נתתי לו עוד דקה והוא מילא אותה בצורה בהחלט משביעת רצון. כן, אתה יודע, מגיעה לנו קצת תוכנית אמנותית. בהחלט. אין על זה, אתה לא דיברת היום, אז פספסנו את התוכנית שלך. בבקשה, גברתי. אדוני היושב-ראש, קודם כול אני מברכת אותך, זאת הפעם הראשונה שאני, הכבוד הוא לי.  חולקת אתך את דוכן הנואמים. הכבוד כולו שלי. תודה. בבקשה. חברי חברי הכנסת, כשאני שומעת את הקינה והנהי שעולים מחברי הכנסת הערבים על הדיכוי הישראלי, אני באמת תוהה באיזה עולם מוזר אנחנו חיים. אנחנו חיים בעולם שבו המזרח התיכון כולו בוער מעריצות, אנחנו חיים בעולם שבו, חברי חברי הכנסת הערבים, אולי הייתם מעדיפים להמיר את הדיכוי הישראלי בדיכוי של קדאפי.  לא להפריע, חבר הכנסת אלסאנע. תודה.  אז מה את משווה? חבר הכנסת אגבאריה, אני מודה לך. הם כל כך טובים, הם כל כך טובים, אני מאוד, תודה רבה לכם. אני לא מבין, היושב-ראש, בגלל מה שעושים בלוב, מותר להרוג פלסטינים כאן? אני לא שמעתי. מי אמר? מי הורג פלסטינים? מי הורג פלסטינים? חבר הכנסת אלסאנע, אתם המתנחלים, רק לפני שבוע הרגתם שני צעירים. תודה. תודה רבה. אני מאוד מודה לך. אני פשוט, תיתן לי יותר דקות, זה בסדר. חברת הכנסת, אני אוסיף לך. אל תדאגי. הכול בסדר. גם לי? בבקשה. תודה. אני מודה לך, חבר הכנסת אלסאנע, רק להגיד לך שאני עדכנתי את המליאה שבשידור בטלוויזיה עכשיו, 400 הרוגים. אתה מעז להשוות? בבקשה, ביום אחד. בבקשה, גברתי. תודה רבה. וכשאנחנו רואים באמת מחזות זוועה ואימה של חברי הכנסת הערבים כאן שכל כך התהדרו בקשרי החברות עם קדאפי, שכל כך העריצו את מובארק, שכל כך מסתכלים צפונה ודרומה, לגבי מובארק, אתם הערצתם אותו יותר מכל מישהו אחר. לכל אותם מנהיגים, כשאנחנו רואים היום, אני אוסיף לה עכשיו שלוש דקות. אתה בין כה תוסיף לה. איזה יופי של דמוקרטיה הם נתנו למדינה שלהם, סליחה. חבר הכנסת אגבאריה, אתה עוד פעם אחת תצעק, עוד דקה, עוד דקה. בבקשה, שלוש דקות אני מוסיף לך. בבקשה.  אי-אפשר להפריע כל הזמן. בבקשה. ובאופן יותר פרטני, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר על הבעיה הבדואית. תשמע, יצא לי לעשות סיור בנגב. יצא לך לעשות סיור בנגב? בהחלט. אתה רואה בעצם שיש כאן אבולוציה, איפה היית, חבר הכנסת אלסאנע, מספיק. של השתלטות על אדמות לאום.  הם בוכים על האוהל, על התנאים, תנאי המחיה הכל כך אומללים שלהם. ובכן, רק כדי להסביר למי שלא מכיר, כמה נתונים. חוטובלי, איפה היית בנגב? חוטובלי. היא אומרת לך שהיא היתה בנגב. מה, אתה לא מאמין לה? כל הפזורה הבדואית,  תודה רבה.  100,000 תושבים, אדוני היושב-ראש, בבקשה, נא להמשיך. 100,000 תושבים, אני מוסיף לה שתי דקות, פשוט כי, גרים, הפריעו לה.  על פני שטח של 750, כמעט מיליון דונם. האוכלוסייה הבדואית חיה היום במדינת ישר��ל כמעט על עשירית מאדמות הלאום של מדינת ישראל. למדינת ישראל אין הרבה שטחי קרקע, לצערי, סך הכול 22 מיליון דונמים, אלה שטחי קרקעות מדינת ישראל. מחצית מהן מסורות למערכת הביטחון. כלומר, האפשרות היחידה של שטחי קרקע במדינת ישראל לבנייה למגורים, כמעט לכל דבר, תודה רבה. האפשרות היחידה היא לבנות על פני 10 מיליון דונמים. וכמעט עשירית מהם נלקחו ונגזלו ממדינת ישראל על-ידי בנייה של 65,000 בתים בלתי חוקיים. עכשיו, כשאתם באים ומצטדקים באיזה ניקיון כפיים כביכול על הכפר שנהרס 11 פעמים, רק חדשות קטנות צריך, שכחתם לספר, כאילו גרתם שם דורות על גבי דורות. הכפר הזה נבנה ב-1999 באופן בלתי חוקי, לא היה של אבא שלכם ולא של סבא שלכם. הכפר הזה היה כפר שמלכתחילה נולד בחטא, וכל הערכאות המשפטיות של מדינת ישראל החליטו שיש להרוס אותו. אבל מה לכם כפר אחד קטן לעומת 65,000 בתים שכולם בלתי חוקיים ופזורים על פני אדמות הנגב? באה מדינת ישראל במין מחווה בלתי מוסברת ואמרה: אנחנו נלבין את אותה בנייה ונבנה במקומה בתים, נבנה לכם בתים במקום אותם פחונים. אתם סירבתם לקבל את זה. למה? כי זאת שיטה, שיטת עבודה של השתלטות על אדמות מדינה: קודם מגדרים, אחר כך בונים גגון ופחון, הפחון הופך לאוהל, האוהל הופך לבניית קבע, וכך נבנים להם מגדלים על גבי מגדלים וכובשים את הנגב שלנו, אדוני היושב-ראש. המאבק הזה על הנגב הוא מאבק לאומי שלנו במדינת ישראל. אם אנחנו באמת רוצים לדבר על מחירי דיור, אם אנחנו באמת רוצים להרחיב עתודות קרקע, אנחנו חייבים לשמור על הנגב שלנו, אנחנו חייבים לשמור על שליש מאדמות מדינת ישראל שנכבשו באופן בלתי חוקי על-ידי פורעי חוק. חבר הכנסת דב חנין, כשאתה אומר שצריך להלבין את הבנייה הבלתי-חוקית, אני תוהה עליך, משפטן רוצה להלבין בנייה בלתי חוקית? אנשים שהצדק נר לרגליהם ומתקוממים על בנייה של פרגולה בלתי חוקית בבאר-שבע מרשים לעצמם שיישובים שלמים נבנים באופן בלתי חוקי. אדוני היושב-ראש, אני רק רוצה לומר, זאת שיטת עבודה. מי שלא ייאבק היום על הזכות שלנו לאכוף את חוקי מדינת ישראל, יבנה כאן מערב פרוע. ואני לא רוצה שנעמוד בפני מציאות שבה שטחי מדינת ישראל מופקרים בידי מי שאינם שומרי חוק. תודה רבה. תודה רבה לחברת הכנסת חוטובלי. סגן ראש הממשלה השר מרידור יסכם את הדיון. מייד לאחר סיום סיכומו אנחנו עוברים להצבעות האי-אמון. כמה זמן ידבר השר? השר ידבר ככל מה שהוא חייב להשיב. הוא כמובן לא עושה פיליבסטר, הוא פשוט עונה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כמדי שבוע אנחנו נקראים כאן כדי להביע את דעתנו על הממשלה ולקבוע אם יש לנו אמון בה או לא. מדי שבוע, עד עכשיו, הכנסת נותנת אמון בממשלה וכנראה גם במדיניותה. התופעה הזאת חוזרת מדי שבוע, כאילו תופעה של קבע, אבל אנחנו חיים בעולם משתנה, והשינויים הגדולים שהעולם שלנו עובר, והאזור שלנו בתוכם, מחייבים את כולנו להיות מוכנים לשקול מחדש, לחשוב מחדש, להעריך מחדש את המציאות שבה אנחנו חיים ואת המגמות המתפתחות בתוכה. איש מאתנו לא ראה את הזעזוע שהמזרח התיכון חווה יום לפני שהוא התחיל להתגלגל גלגול שטרם נגמר. כאשר אנחנו עושים הערכות לגבי הסיכוי של מהלכי שלום, כאשר אנחנו עושים הערכות לגבי צורכי הביטחון, חיינו במשך שנים רבות בעולם מסוים, ידוע, שהיו בו דברים קבועים ויציבים. יחסי ישראל מצרים, חוזה השלום שהבית הזה אישר בשנת 1979 בין ישראל לבין מצרים, חוזה השלום שנחתם על-ידי אנואר סאדאת ומנחם בגין בשם הממשלות של ישראל ומצרים, היה אבן יסוד של היציבות המזרח-תיכונית, של ההשלמה עם קיומה של ישראל, של תחילת תהליכי שלום באזור כולו. אין אינטרס ישראלי או מצרי לשנות את היחסים האלה. אין, לא הצדקה ולא אינטרס, לא למצרים ולא לישראל, לשנות את דפוס היחסים שנקבע ביניהן. הוא משרת את שתיהן ואת המזרח התיכון כולו. אנחנו מתבוננים, משתאים, מקווים, וגם חוששים, מההתפתחויות בסביבתנו. היינו רוצים כמובן לראות דמוקרטיה וחופש, היינו רוצים לראות יציבות וצמיחה, אבל בין שאיפות הלב לבין המציאות לפעמים יש צורך לבנות סולמות, סולמות ארוכים, סולמות גבוהים. אנחנו מסתכלים איך מטפסים עליהם מסביבנו. האם הכוחות הרוצים יציבות וצמיחה ופריחה ושלום יגברו, או שמא הציר הרדיקלי יגבר? כאשר הצעות האי-אמון בממשלה דנות במבוי הסתום הכלכלי של ממשלתנו, אני מוכרח לומר, נדמה לי שיש קושי בהבנת המציאות ובקריאתה. ישראל, מול כל מדינה אחרת, לא רק באזורנו אלא גם בעולם, יכולה להתבונן בגאווה על המעשים, לא רק של הממשלה הנוכחית, של כמה ממשלות זו אחר זו, עד שהגענו למצב שהכלכלה יציבה ומתפתחת היטב. יותר מ-4% צמיחה בשנה כזאת, אבטלה נמוכה יחסית, כל אלה הם סימני הצלחה, ולקרוא לזה מבוי סתום, פירושו של דבר שאין מתבוננים במציאות אלא חוזרים אל הנוסחות, הייתי אומר הקלישאות, שבינן לבין מציאות חיינו יש מעט מאוד. גם בתחום המדיני, יכולות להיות מחלוקות, ויש מחלוקות, בין הממשלה לבין האופוזיציה, אולי גם בתוך הממשלה, רבותי, נא לשבת, כי ברגע שהשר ירד מדוכן הכנסת אנחנו נצביע. נא לשבת.  אלא שמי שמתבונן בעיניים פקוחות על המציאות וגם זוכר את מה שהוצע לשכנינו הפלסטינים על-ידי קודמינו, ממשלת קדימה בראשות אהוד אולמרט וציפי לבני, הצעות אשר לא נתקבלו, צריך לשאול את עצמו אם זה הוגן להטיל את האשמה באי-השגת הסכם דווקא על הצד הישראלי. אני אף פעם לא אומר שזו אשמתו של אהוד אולמרט או אשמתה של הגברת לבני, שהם נכשלו בכך שאין הסכם. אני משוכנע שהם עשו כל מה שלאל ידם מתוך אמונה ורצון להגיע להסכם, וזמן לא היה חסר, ומאות פגישות התקיימו בצוותים שונים. ואחרי כל זה נכשלו, נכשלו כנראה לא באשמתם, אלא מפני שהצד השני לא הסתפק אפילו בזה. זה לא פוטר אותנו, את הממשלה דהיום, מניסיון להמשיך לקדם את מהלכי ההשלמה והשלום. זה לא פוטר אותנו מלחזור לנסות ולחדש את המשא-ומתן. זה לא פוטר אותנו מלעשות כל שלאל ידנו כדי שהמצב הנוכחי, שאין בו טרור ויש בו צמיחה, לא יעוור את עינינו מלראות שעדיין דרוש פתרון לאנומליה, המצב איננו נורמלי, וצריך לפתור אותו. אפשר לבקר את הממשלה, אפשר לתמוך בה, אבל לומר שהיא אחראית לכך שאין הסכם, שהיא אחראית לכך שאין פתרון, זו אמירה שבינה לבין המציאות המרחק גדול ביותר. אני חושב, גבירותי ורבותי, אדוני היושב-ראש, שהממשלה הזאת ראויה לאמון, ואני מבקש מהכנסת לדחות את הצעות האי-אמון שהוגשו נגדה. תודה. תודה רבה לסגן ראש הממשלה השר דן מרידור. רבותי, נא לשבת. יש לך הזדמנות, חבר הכנסת גפני, להוכיח סולידריות עם ליצמן, שב במקומך. בבקשה. רבותי, לפנינו שלוש הצעות אי-אמון, אשר הוגשו על-ידי שלוש קבוצות: האחת של סיעת קדימה, השנייה של העבודה ומרצ והשלישית של חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד. אנחנו נצביע קודם כול על הצעת האי-אמון של סיעת קדימה, בכותרת: מצוקת העומס בבתי-החולים, נתניהו במעמדו כשר הבריאות מתעלם ומסכן את חיי המאושפזים. ההצעה נומקה על-ידי חברת הכנסת רחל אדטו ונענתה על-ידי שר הבריאות, השר ליצמן. אנחנו מצביעים, רבותי. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע על הצעת קדימה. נא להצביע. הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. 45 בעד, בעוד 56 נגד. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעת קדימה, כפי שנומקה על-ידי חברת הכנסת רחל אדטו, לא נתקבלה. אם אתה תפריע לי, חבר הכנסת חסון, בזמן שאני מכריז על, זה לא יהיה טוב. אנחנו עוברים, מה קרה? הוא לא הצביע קודם. חבר הכנסת אופיר אקוניס מודיע שהצביע ולא נקלט. אם בפעם הבאה זה לא ייקלט אני אוסיף את הצבעתו. אינני משנה את ההצבעה. רבותי, אנחנו עוברים להצעת אי-אמון של סיעות העבודה ומרצ, אשר כותרתה: המבוי הסתום בתחום המדיני והכלכלי של ממשלת נתניהו, כפי שנומקה על-ידי השר לשעבר, חבר הכנסת יצחק הרצוג. נא להצביע, מי בעד, מי נגד, מי נמנע? נא להצביע. הצעת סיעות העבודה מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. לא להפריע, לא להפריע בזמן ההצבעה. 42 בעד, בעוד 57 נגד. אין נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון לא נתקבלה. חבר הכנסת טלב אלסאנע, האם אתה יודע על מה הצבעת? כי הצבעת נגד. אני מבקש לתקן, לא, לא, הצבעת נגד. חבר הכנסת טלב אלסאנע מבקש לשנות את הצבעתו. אני לא משנה את ההצבעה.  לא משנה את ההצבעה. כתוב: חכמים היזהרו בדבריכם וחברי כנסת היזהרו בהצבעתכם. רבותי, אנחנו עוברים להצעת אי-אמון: התנכלות הממשלה לאזרחים בנגב והריסת הכפר אל-עראקיב, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת חנא סוייד. רבותי, ההצעות הן של סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצעת סיעות חד"ש רע"ם-תע"ל בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. 16 בעד, 61 נגד, 13 נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון לא נתקבלה. עד כאן הצעות אי-האמון. אנחנו עוברים להמשך סדר-היום: בקשת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על החלת דין רציפות. ניתנה הזדמנות לסיעות הבית ולממשלה להתנגד ואכן הממשלה מבקשת להתנגד. ינמק את בקשת הממשלה שר התעשייה, המסחר והתעסוקה. ישיב על התנגדות הממשלה מטעם ועדת העבודה והרווחה, כפי שנמסר לי על-ידי יושב-ראש הוועדה, ממלא-מקום היושב-ראש לעניין זה, חבר הכנסת חיים אורון. הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 24) (הזכות למענק סיום יחסי עובד ומעביד), התשס"ח 2008, הממשלה מבקשת לא להחיל דין רציפות על חוק זה. תודה. תודה. רבותי, ישיב להתנגדות שעליה נצביע, נצביע על ההתנגדות. ישיב מטעם הוועדה חבר הכנסת חיים אורון. בבקשה, לרשותך חמש דקות. האם יש הנחיות מטעם הקואליציה איך להצביע? אדוני היושב-ראש, אדוני שר התמ"ת, אני מאוד מקווה שאתה יודע מה עומד מאחורי המשפט שהקראת כאן. מדובר בהצעת חוק שמתגלגלת עוד מהכנסת הקודמת, שחתומה עליה שורת חברי כנסת גם מהקואליציה דהיום, שעניינה: השוואת זכויות, לא מלאה, בין מי שמתפטר למי שמפוטר. המצב היום הוא, שעובד שמתפטר איננו זכאי לפיצויי פיטורים. הדבר הזה לא חל בשירות המדינה, הדבר הזה לא חל בשורה ארוכה של מקומות עבודה מסודרים, אבל הוא חל מאוד במקומות עבודה פחות מוסדרים, כאשר אנשים, נשים וגברים, שלעתים עובדים שבע, שמונה, עשר ו-20 שנה במקום עבודה ורוצים מנימוקיהם הם להחליף את מקום העבודה, המעסיק אומר להם: אם תתפטר לא תקבל פיצויי פיטורים. ואז העובד נשאר כלוא במקום עבודתו, לעתים הולך לבית-המשפט בוויכוח האם היתה עילה לפיטורים או לא היתה עילה לפיטורים. הצעת החוק הזאת, שהתקבלה בכנסת הקודמת, עבר�� בקריאה ראשונה. עניינה היה להביא למצב שבתנאים מסוימים, עם הגבלות מסוימות, שאני מבין שאין פה הרבה טעם לפרט אותן, גם אדם שמתפטר יוכל לקבל את הזכויות המגיעות לו. שוק העבודה היום, אדוני היושב-ראש, הרבה יותר מגוון. שוק העבודה היום, יש בו תנועה רבה יותר, וטוב שכך, במקומות עבודה. לא יכול להיות מצב שכאשר מעסיק רוצה לפטר הוא מפטר, כשמעסיק רוצה לצמצם את עסקיו הוא מצמצם את עסקיו, אבל עובד, גם אם עבד שנים רבות בנאמנות, מנוע מלממש את זכותו האלמנטרית לחופש תעסוקתי. זו הצעת החוק. ברור לי שהרוב הקואליציוני, מבלי לדעת במה מדובר, יפיל אותה. קיוויתי, אולי יש סיכוי להשלים את החקיקה הזאת, כנראה שלא. נחכה בעוד כמה תחומים לימים יותר טובים. תודה רבה. תודה רבה. תודה רבה. רבותי, לפנינו התנגדות ואנחנו מצביעים על התנגדות הממשלה. מי שבעד ההתנגדות, הוא נגד החלת חוק רציפות. תקשיבו לחיים כץ, תקשיבו לחיים כץ. חבר הכנסת חסון, אנחנו רוצים גם לנהל את הישיבה. אחרי זה תצעק כמה שאתה רוצה, אבל תן לי רק להסביר לחברים כדי שתדע על מה להצביע. ובכן, אנחנו מצביעים על התנגדות הממשלה. מי שמצביע בעד ההתנגדות הוא נגד החלת חוק הרציפות, מי שמצביע נגד התנגדות הממשלה, הוא בעד חוק הרציפות על חוק זה. רבותי, אנחנו מצביעים על ההתנגדות. בבקשה, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 24) (הזכות למענק סיום יחסי עובד ומעביד), התשס"ח 2008, לא נתקבלה. בעד התנגדות הממשלה, 58, נגד, 44. אני קובע שדין הרציפות לא יחול, והבקשה הזאת נפלה. רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. אדוני היושב-ראש, אני מבקש להודיע שטעיתי בהצבעה. חבר הכנסת מאיר שטרית טעה בהצבעה והצביע בעד במקום נגד, ואני לא משנה את ההצבעה. אני רק מודיע מה הוא מודיע. תודה. העניין, אם היה מכריע, היינו עוברים לדיון על עניין זה. אנחנו עוברים להחלטת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, בדבר העברת סמכויות שר הפנים לפי חוק כלי הירייה, התש"ט 1949, והתקנות שהותקנו מכוחו, לשר לביטחון הפנים. יציג את החלטת הממשלה השר לביטחון פנים איציק אהרונוביץ. בבקשה. כל מה שנתבקשתי בשם ועדת הפנים זה שגם אם נקבל את ההחלטה יתקיים דיון בקשר לאיזה נושאים. כמובן, אנחנו נאשר את ההחלטה, אבל אתה תסכים לבוא לוועדת הפנים. השר אהרונוביץ יסכים לבוא לדיון בוועדת הפנים אחרי שהסמכויות יועברו אליו, לדיון בנושא שוועדת הפנים רצתה לדון בו. כך מצאנו, אדוני סגן ראש הממשלה, גם את האריה שבע וגם את הכבשה שלמה. מי האריה, מי הכבשה, אני לא מחליט. כבוד השר אהרונוביץ, בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר את סמכויות שר הפנים לפי חוק כלי הירייה, התש"ט 1949, והתקנות שהותקנו מכוחו, לשר לביטחון הפנים. בשם הממשלה אני מבקש את אישורה של הכנסת לכך. נוסף על כך, בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה, הוחלט להעביר את שטח הפעולה, האגף לרישוי ופיקוח כלי ירייה, ממשרד הפנים למשרד לביטחון הפנים, בהתאם לסעיף 9(א)(11) לחוק הממשלה. אני מבקש להודיע על כך לכנסת. אני מבקש גם להבהיר ולהודיע כי תוקף העברת שטח הפעולה כאמור בסעיף (ב) לעיל יהא מהמועד שבו תאשר הכנסת את העברת הסמכויות משר הפנים לשר לביטחון הפנים, כאמור בסעיף (א) לעיל. תודה. תודה רבה. ברגע ש��צביע, אם נאשר, יועברו הסמכויות מהשר לשר. תודה רבה. רבותי, חמישה נרשמו לדיון. אני סוגר את הרשימה: מיכאל בן-ארי, אריה אלדד, נסים זאב, אורי אריאל וישראל אייכלר. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, ראשון הדוברים, בבקשה. חבר הכנסת בן-ארי בדרכו לדוכן. שלוש דקות לכל אחד. אחריו, חבר הכנסת אריה אלדד. בבקשה, שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ההתעמרות, האטימות, שלא לומר ההפקרות והרשעות, הולכות לקבל כאן היום הצבעה והרשאה בחוק של מדינת ישראל. אם עד עכשיו לאזרח הפשוט היה מוצא נוסף, מלבד המשרד לביטחון פנים, בא השר אלי ישי, שהוא נואש, וככה אני קיבלתי ממנו, כששמענו את הדיונים על כך בוועדה המיוחדת שדנה בעניין הזה, של החרמת נשקים ואי-מתן רשיון נשקים. שר האוצר והשר מאיר שטרית, אני אזמין אתכם למזנון הכנסת. שר האוצר, אי-אפשר לקיים דיון פה. אני רוצה להזכיר לכם כמה שמות שאנחנו נוטים לשכוח עם עבור הזמן: יצחק איימס, אשתו טליה איימס, כוכי אבן-חיים, אבישי שינדלר, נרצחו על-ידי חוליה של מבוקשים שחננו אותם, וכן הלאה, אבל זה לא העניין. 70 כדורים חוררו את כלי הרכב שלהם. ריססו אותם עם וידוא הריגה. בתוך הרכב ישב הנהג יצחק איימס, שפעם היה לו נשק להגנה עצמית, להגן עליו, על אשתו, על שבעת ילדיו, על הנוסעים הנוסעים אתו, אבל יום אחד הנשק נלקח ממנו באמתלה, באמתלת שווא, ברצף של אמתלות שווא. יש מקרה שאני מטפל בו שנה שלמה, אני אזכיר את השם, ירחמיאל פיין, וישמע את זה השר לביטחון פנים: שנה שלמה של התנכלות מכוונת, מתוזמנת, מרושעת, של המשטרה, ותוכיח לי שלא. ואחרי שנה מחזירים לו את הנשק, אומרים: סליחה, טעות. שנה שלמה הופקרו חייו. שנה שלמה. ירחמיאל פיין, אדוני השר, הופקרו חייו. היתה תקרית שבה הוא הוציא את הנשק, לקחו לו את הנשק. הוכח, ואמרו לו: אין לך אישום, נהגת כשורה, לא החזירו לו את הנשק. מצאו אמתלות שווא. אני התרוצצתי עם עשרות מכתבים, דיונים כאן בוועדות. ואחרי שנה מחזירים לו את הנשק. במשך השנה הזאת, אני רוצה לומר לך, אדוני השר, במקום שבו אנחנו גרים אנחנו לעתים נזקקים לנשק האישי, במקום שאין מי שיגן עלינו, במקום שלא היה מי שיגן על ההורים לשבעה ילדים, שלקחו לו את הנשק. יש יהודי מבוגר, 22 שנה מחזיק נשק. הֶרב סנשיין. גר פה. יום אחד באו, לקחו לו את הנשק. יהודי שהשתחרר עכשיו מהצבא, אלישיב בלאו, נושא שאני מטפל בו השבוע. ואני אסיים בזה, אדוני. אני מזכיר שמות כדי שלא נדבר באוויר. הבחור נושא נשק, יחידה קרבית, ביקש בקשה לנשק אישי. המשטרה נתנה תשובה למשרד הפנים, שלילית. מה כתוב בנימוקים? אין נימוקים. הדף ריק. אין עם מי להתמודד. המשטרה מתנהגת באטימות, בהפקרות, במקום שבו צריך לתת. אני מדבר על יוצאי סיירות, על אנשים שהמדינה משתמשת בהם כדי להגן על אזרחיה, לא נותנים להם להגן על עצמם. לכן, אני מבקש, אל תיתנו למשרד לביטחון פנים את האפשרות להתעמר באנשים. תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת אלדד, אני מבקש להקפיד על שלוש דקות. בהחלט המלים האחרונות היו מאוד נוקבות, אבל אפשר היה להשתמש בהן לפני כן. אדוני, אדוני, כשיש, אני שמעתי. לא הגזמת גם. נא להקפיד על שלוש דקות. בבקשה. יש לנו סדר-יום ארוך היום. בבקשה, כבוד חבר הכנסת אריה אלדד. אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, הסוגיה היא מורכבת, משום שמעמדם של תושבי יהודה ושומרון שונה ממעמדם של אזרחים אחרים במדינה, כי הם מאוימים בכל עת. ואנחנו נתקלים יותר מפעם אחת במצב שעל סמך השתתפות בהפגנה, או תיק חקירה פתוח, או אינדיקציית שב"כ, שמי שמכיר אותה לעומק יודע שאין מאחוריה ולא כלום, אלא ניסיון להפעלת לחץ, שוללים מאדם את רשיון הנשק שלו, והוא ומשפחתו, חייהם נתונים בסכנה קבועה. לא מדובר באותם מתי מעט שגם לדעת גורמי הביטחון מסכנים מישהו בשימוש בנשק שלא למטרות הגנה עצמית. לא מדברים על התארגנויות מחתרתיות או על אנשים שיש מידע לגביהם שהם מתכוונים לפגוע במישהו בנשקם. מדובר באנשים שהיתה אינדיקציה טובה כדי לשמר את הרישום שלהם. היתה סיבה לשמור אותם. היתה. צילמו אותם בהפגנות על גוש-קטיף, צילמו אותם בהתקהלויות כאלה ואחרות, ומאותו רגע שמים עליהם, אנחנו מכירים לפחות מקרה אחד של יהודי ובני משפחתו שנרצחו לאחר שכבר החליטו להחזיר להם את הנשק, כלומר הודו בכך שהנשק נלקח מהם שלא מסיבה מספקת. אבל במטחנה הביורוקרטית, עד שהגיע אישור להחזיר להם את הנשק, האיש מת, ונשקו אינו בידו. אינני יודע מנסיבות המקרה אם הוא היה יכול להציל את חייו, אבל אנחנו צריכים לדון בדיני הנפשות האלה כאילו בכל רגע נתון חייהם בסכנה, משום שהסביבה ביהודה ושומרון היא כזאת שיכול להיות שיתנכלו לחייהם. לכן הייתי מצפה מהשר לביטחון פנים שיצהיר על כך שיהיו קריטריונים שונים בהתייחסות לתושבי יהודה ושומרון כמי שחייהם בסכנה, ולכן לא יסתפקו רק בעובדה שאדם פלוני השתתף בהפגנה, ויש לו איזה רישום פתוח, כשאין שום כוונה אפילו להעמיד אותו לדין או להביא אותו להרשעה, כדי לשלול לו את הנשק. אם כך תבהיר, אנחנו כולנו נוכל לתמוך בבקשה הזאת של הממשלה. תודה רבה. גם השר הבטיח להשתתף בישיבת ועדת הפנים. ראיתי אותו מהנהן. הוא פתוח בהחלט לדיון בנושא שאתה העלית, חבר הכנסת אלדד. בבקשה, חבר הכנסת נסים זאב. אתה רוצה להיות האחרון? אני אתן לך להיות אחרון. אחריו, חבר הכנסת אורי אריאל, ויסיים חבר הכנסת אייכלר. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אין ספק שיש צורך בשיפור הפיקוח, הגברת הפיקוח, אכיפה, על החזקת נשק בלתי חוקי, ושיפור הפיקוח על כלל מחזיקי כלי הירייה. אבל מה שמעניין, אנחנו רואים שעל העולם התחתון, ומה שקורה בערי ישראל, אין שליטה, פשוט אין שליטה. אנחנו רואים את הרצח שמשתולל בחוצות העיר, ועוד מעט זה כבר יעבור מנשק קל לנשק קצת יותר כבד, עוד מעט גם בטילים ישתמשו בתוך העיר. אני אומר לכם שלא ירחק הזמן, אנחנו רואים כבר את ההידרדרות של עולם הפשיעה, לצערי הרב. אני לא יודע אם בסופו של דבר החוק הזה באמת יעזור להתמודד עם העבריינים או שזה ימנע הגנה אישית מאותם אנשים שזקוקים לכלי הנשק. אני רוצה לומר לך, אדוני כבוד השר, שיש חשש כבד, שמעתי את זה בחודשים האחרונים, מאז שהרעיון הזה עלה, תושבי יהודה ושומרון מרגישים שהאבטחה האישית שלהם עלולה להיפגע כתוצאה מהחוק הזה, כי העילה לקחת נשק או לא לתת נשק דרך משטרת ישראל היא הרבה יותר קלה. הייתי אומר שיש מצב שהאנשים שבאמת זקוקים להגנה לא יקבלו את ההגנה הזאת ואת הנשק שהם זקוקים לו, רק בגלל, כפי שאמר חבר הכנסת לפני, שהשתתפו פעם בהפגנה או שהם נחשבים לאנשים קיצוניים. אני מכיר מקרים רבים כאלה שנלקחו כלי נשק מאנשים בגלל שהסיווג שלהם היה כאילו הם אנשים מסוכנים, למרות שמעולם לא היתה מהם שום סכנה. בסופו של דבר, כפי שראינו את הרצח האכזרי והמתועב נגד אותה משפחה בבית-חגי, זה גם כתוצאה מכך ששבועיים או שלושה קודם לכם הנשק נלקח מהם. אני מקווה שלקראת קריאה שנייה ושלישית הנושא ה��ה באמת יילקח בחשבון, שחלילה וחס דמם של תושבי יהודה ושומרון לא יהיה הפקר. אין פה קריאה שנייה ושלישית. זו הודעת הממשלה. חבר הכנסת נסים זאב, אתה מצביע או בעד או נגד, אין פה קריאה שנייה ושלישית. פה יש הודעה של הממשלה ובעקבות הדיון אנחנו מצביעים או לאמץ או לא לאמץ. אבל אני מבין שזה יבוא לדיון בוועדה. השר, כאדם שהועברו אליו הסמכויות, בא לוועדה, אחרי הוועדה זה יבוא להצבעה נוספת או לא? לא תהיה הצבעה נוספת. דרך אגב, זה גם על דעתם של כל הנוגעים בדבר, גם השר ישי. תודה רבה. על כל פנים, רק תיקנתי אותך, אין קריאה שנייה ושלישית. אני מקבל את התיקון, אבל אני חושב שאם יש הערות בתוך הוועדה, בתוך הדיון, זה צריך להילקח בחשבון. השר הנהן בראשו. השר שמע, הוא לא אדיש לדברים שנאמרו פה. חבר הכנסת אורי אריאל. אחריו, אייכלר, ומסיים, מגלי. אם לא תתנגדו, גם חבר הכנסת חנין ביקש, אבל לאחר סגירת הרשימה. אם לא יהיה אחר ולא יהיה מישהו שיבקש, אני אתן לך. בבקשה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, השר לביטחון פנים, ראשית, אני רוצה לפנות אליך בבקשה: היות שיש דיון בוועדת הפנים ואתה תהיה שם, כפי שהודעת, האם אפשר מבחינתך לדחות את ההצבעה היום לעוד שבוע, כדי שזה יהיה אחרי הדיון? יש בכל זאת טעם טוב בסדר הדברים. אני לא יכול לכפות, אני יכול לבקש. אני חושב שזה יהיה נכון. לא יקרה שום דבר בשבוע הזה, זה לא איזה תקלה, הסורים לא על הגדרות, המצרים לא בתעלה. זה נראה לך אפשרי? האירנים בתעלה. אנחנו דנים כרגע, אתה הגשת את הבקשה והשר יגיד לך. בכל אופן, אם אפשר לפנות אליו, חבר הכנסת אורי אריאל, פעלתי על מנת לדחות את הדיון היום על-פי בקשתו של יושב-ראש ועדת הפנים. באה אלי הממשלה פה אחד, גם השר המעביר וגם השר הנעבר. גם השר הנעבר, בטובו, אמר: גם אני אבוא לוועדת הפנים. אני בא לכל בקשה של הכנסת, על מנת לבוא ולברר מהם הדברים. אבל היום אנחנו צריכים להצביע, כי גם שר הפנים, הסברתי את זה ליושב-ראש ועדת הפנים. היושב-ראש, מכיוון שאתה היושב-ראש, אין ברירה. זהו, אז רציתי להגיד לך משהו על ה"אין ברירה". קראתי את פרשת השבוע, לא כתוב שצריך להצביע היום. אבל היות שפסקת, זה נכון, בעשרת הדיברות זה לא מופיע. היות שפסקת, למרות שאני לא הבנתי, זו רק בעיה שלי, זו לא בעיה של אף אחד אחר. ומכאן אני עובר לדברי, לדקה ו-23 שניות. מאה אחוז. מה אני יכול לעשות, פסקת. אני רוצה לתת דוגמה להתנהלות של המשטרה, ולכן גם למה זו תקלה שאין כדוגמתה מה שהולך להיות פה היום. יש שני יישובים בבקעת-הירדן, רותם ומשכיות. במשך שנה וחצי הם מנסים לקבל המלצה מהמשטרה למשרד הפנים, שאחראי עד רגע זה, שהם רשאים לשאת נשק. זאת אומרת, אזרח שיבקש, ייבדק לפי הכללים, אבל יקבל עדיפות כי הוא תושב יהודה ושומרון. אחרי התערבות אישית לוחצת, ותאמין, כשרוצים ללחוץ, לוחצים, הואיל ראש אגף אבטחה להוציא מכתב למשרד הפנים שהוא חושב שלאנשי רותם ומשכיות מגיע לקבל רשיון לנשק אם הם עומדים בבדיקה האישית. "מויחל טויבס", אתה יודע מה זה, השר? שערורייה, ביזיון. מה, אני צריך לפנות אליך על כל מקרה כזה? עם מי אני צריך לדבר? מה, אתם לא סומכים עליו? אתם משתמשים בסמכותכם, המשטרה משתמשת בסמכותה לרעה ואתה מקבל את זה. כבר פעם הערתי על זה. אני אתן לך עוד דוגמה. יש יהודי שרוצה לעלות להר-הבית, קוראים לו יוסף אלבוים. המשטרה, מתעללים בו כי הוא פגע בכבודם, הוא אמר איזה מלה באיזה עיתון. סיפורי סבתא. לא רק שהם מתעללים בו, הם משקרים לחברי כנסת, כולל לשכתך, שאומרת לי שהשב"כ הוא זה שלא אישר את זה. כשאני בודק עם ראש לשכת ראש השב"כ, הם אומרים: לא היה ולא נברא כדבר הזה, זה לא בסמכותנו, זה לא בידינו. מה זאת ההתנהגות הזאת? מה זה ההפקרות הזאת? ואתם רוצים עוד סמכויות? בשביל מה? אולי תעלה את זה בוועדה. מה זה יעזור לי בוועדה? אדוני היושב-ראש, עם כל הכבוד, אני חושב שזו החלטה שגויה. החלטת, החלטת. יצביעו היום, מה יהיה בוועדה? השר יקשיב, זה כן. אני מודה שבכל פעם שמזמינים הוא בא. הוא גם הסכים לבוא לוועדה. מה ההבדל אם הוא יבוא לוועדה לפני או אחרי? הרי הממשלה, אולי הוא ישמע משהו שישכנע אותו? אם היתה מחלוקת בתוך הממשלה, הייתי עומד על כך, אבל נדמה לי שפה זו הכנסת. לא, היושב-ראש? מאה אחוז, אבל באה הממשלה, מה מעניינת אותי הממשלה? הממשלה הזאת לא ראויה לשום דבר וגם לא לזה. טוב, אני לא אתווכח אתך עכשיו על המשטר הקונסטיטוציוני בישראל. בבקשה, חבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת עזרא, אני יודע, אני מאוד רוצה לתת לך לדבר. שאלתי מי רוצה לדבר, אתה מבין? אני יודע שיש לך מה לומר בעניין זה, ונראה איך אנחנו מסתדרים. אם לא תהיה התנגדות גדולה, אנחנו ניתן גם לחנין וגם לך לדבר. בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אינני יודע מה בדיוק הסיבה להעברת סמכויות בנות 60 שנה ממשרד הפנים למשרד לביטחון פנים. חשבתי שאולי זה קשור למהפכות המפחידות את המשטרים הטוטליטריים במזרח התיכון. הרי אנחנו חיים במדינה דמוקרטית, רגועה, אזרחית, אני לא מבין למה משרד הפנים אינו יכול להמשיך ולפקח על העניין של כלי הנשק. ישנן מדינות שמחלקים בהן נשק ללא גבול, יש בהן הרבה מעשי רצח, ויש מדינות שאוסרות את הדבר הזה ורק ארגוני פשע משיגים בהן כלי נשק, והאזרח הישר שלעתים זקוק להגנה מתקשה מאוד לקבל נשק. אני חושב שהאיזון הטוב ביותר הוא באמונה כי "עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים". אדם שמאמין שיש דין ויש דיין והקדוש-ברוך-הוא עומד ורואה את מעשיו, הוא נחרד למשמע הצו האלוקי "לא תרצח". אנחנו שומעים על כל כך הרבה מעשי רצח, והצד השווה שיש בכל הרוצחים שהם חוששים מן המשטרה, הם חוששים מבית-סוהר, אבל אינם חרדים מבית-דין של מעלה. לעצם העניין, שמעתי שישנם ארגוני הצלה חרדיים שמגיעים למקומות מסוכנים ואינם רשאים לשאת נשק. רק אנשי מד"א יכולים להשיג נשק להגנה עצמית. אדוני השר לביטחון פנים, אדוני השר אהרונוביץ, שומע אותי? הוא שומע, הוא שומע. אם וכאשר הסמכות, הוא לא פה? הוא פה, הוא נמצא פה. השר אהרונוביץ, אני מדבר אל כבודכם. אני מקווה שאם וכאשר הסמכות תעבור למשרד לביטחון פנים, אני מצפה ובוטח ביושרך שתאפשר נשק להגנה עצמית לכל מי שראוי לקבלו, בלי הבדל אם הוא מתנדב במד"א או ב"איחוד הצלה" או בכל ארגון התנדבותי אחר הנדרש לנשק להגנה עצמית. תודה רבה לכם. תודה רבה לחבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת מגלי והבה. חברי הכנסת חנין ועזרא, אני מצטער, אבל יש התנגדות לפתיחת הרשימה. אנחנו צריכים להקפיד על הסדרים בבית. אם היה דבר שהוא בעל משמעות, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר לביטחון פנים, סוגיית העברת הסמכויות ממשרד הפנים למשרד לביטחון פנים היא סוגיה ראויה, וכדאי לדון עליה, אבל אנחנו כבר במשך שנה וחצי דנים בוועדת הפנים והגנת הסביבה בסוגיות של החרמת נשקים לאנשים שעונים על כל הקריטריונים, וכל מה שהמשטרה דרשה, ומה שאגף הרישוי במשרד הפנים דרש. אנש��ם עמדו בקריטריונים, ומצאנו החלטה גורפת של משטרת ישראל להחרים נשקים בסיטונאות, כאשר אפילו לא היתה הבחנה, אדוני היושב-ראש ואדוני השר לביטחון פנים, בין לאסוף נשק בלתי חוקי שנמצא במקומות שונים בארץ, לבין אלה שמחזיקים את הנשק שלהם כדין, אנשים שרכשו את הנשק שלהם, אנשים שעונים על כל הקריטריונים של החזקת נשק, ומשום מה, ההמלצה של המשרד לביטחון פנים היא לאסוף את כלי הנשק, וזה נעשה בסיטונאות, אדוני השר לביטחון פנים. אפילו באחד הדיונים פנינו אליך וביקשנו שהעניין יסודר. לא יעלה על הדעת שאנשים שירתו בהתאם לחוק, הבאנו לך דוגמאות של אנשי משטרה, שסיימו בדרגות קצונה, ויש להם נשק בהתאם לחוק, והמשטרה בכל זאת החליטה לאסוף את הנשק. אם המטרה היא להקשות את כל מה שקשור לקריטריונים האלה, אז לשים את החתול לשמור על החלב, אנחנו בבעיה, אדוני היושב-ראש. ואני אומר לך, המטרה היא, במקרים כאלה, כיצד לשמור על הנהלים, ולתת לאלה שמגיע להם בדין להחזיק את הנשק. כי לא רק שמחרימים את הנשקים, גם לא מפצים אנשים שהחרימו להם את הנשקים. אני לא מדבר על הסוגיה השנייה, של הנשק לציד, שבכלל הפכו את זה למין מונופול, שמי שרשום באיזו קבוצה או באיזה ארגון כזה, של ציידים, יכול כן לקבל, ואלה שרצו והחזיקו את הנשק עשרות בשנים לפי החוק לא יכולים ולא מורשים. אז יש פה סכנה, כשהסכנה הזאת, אנחנו רואים אותה שנה וחצי, קיימנו שלושה דיונים בוועדת הפנים והגנת הסביבה. נכון להרגע אני לא בטוח שגם הקריטריונים ברורים למשרד הפנים, שהיה אמור לאכוף את החוק הזה של שמירה על החוק וחוק כלי ירייה. לכן, פה באמת, הדיונים האלה שעשינו, ואנשי המשטרה היו שותפים להם, לא בטוח שהפנימו את האחריות המוטלת עליהם לעשות את ההבחנה בין להחרים נשק בלתי חוקי, לא מורשה, שהוא בעצמו מהווה סכנה לכל אזרח ואזרח, לבין אלה שמגיע להם בדין גם להחזיק נשק וגם להשתמש כשצריך. אני רוצה להגיד לך, אדוני השר לביטחון פנים, שאותם אנשים  האבסורד הגיע עד כדי כך שאותו חייל, אותו קצין, שהוא מחזיק נשק ליחידת המילואים שלו, עם אפוד, לא יכול להחזיק נשק ברישוי משרד הפנים, כי המשטרה מתנגדת, או המשטרה יש לה הסיבות שלה. אז האיסוף הסיטונאי הזה של נשק הוא לא דבר קביל, ולכן, תודה. היום, אדוני היושב-ראש, משפט אחרון, אם המטרה להעביר את הסמכויות, כפי שאמרתי, היא בשביל לתת לחתול לשמור על החלב, אז כל אזרחי מדינת ישראל שאכפת להם מהביטחון, גם הביטחון האישי וגם הביטחון הכללי, הם בבעיה. תודה, אדוני. תודה רבה. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. הואיל והיה צלצול, הודעה לסגן מזכירת הכנסת, ולאחר מכן הצבעה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק מרשם תורמי מוח עצם, התשע"א 2011, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק להגנת חיית הבר (תיקון מס' 7), התשע"א 2011. החלטת ועדת הכספים לגבי צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 8), התשע"א 2010, החלטת ועדת הכספים לגבי צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 13), התשע"א 2010, החלטת ועדת הכספים לגבי צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 11), התשע"א 2010. החלטת ועדת האתיקה מיום 21 בפברואר 2011 בעניין הפרת הסכם קיזוז. תודה. תודה לסגן מזכירת הכנסת. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על הודעת הממשלה בדבר העברת סמכויות בהתאם לסע��ף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, בדבר העברת סמכויות שר הפנים לפי חוק כלי הירייה, התש"ט 1949, והתקנות שהותקנו מכוחו, משר הפנים לשר לביטחון פנים. נא להצביע. מי בעד הודעת הממשלה? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הודעת הממשלה בדבר העברת סמכויות משר הפנים לשר לביטחון פנים נתקבלה. אני אודיע על ההצבעה. 55 בעד, שישה נגד, אין נמנעים. אני קובע שהסמכויות הועברו בהתאם להודעת הממשלה. הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. נא לעלות. אדוני היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, שרים, חברות וחברי הכנסת, שתי הודעות מטעם ועדת הכנסת. אני מודיע בזאת על חילופי אישים בוועדה לענייני ביקורת המדינה: מטעם סיעת קדימה, במקום חברת הכנסת נינו אבסדזה יכהן חבר הכנסת עתניאל שנלר. הודעה שנייה: ועדת הכנסת קבעה כי הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון, נציג האוכלוסייה הערבית בוועדה מייעצת), התש"ע 2009, הצעת חוק פ/1762/18, של חבר הכנסת אחמד טיבי, תידון בוועדה משותפת של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות וועדת הכנסת. הוועדה תהיה בת שמונה חברים, ארבעה מכל ועדה, כדלקמן: מטעם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות יכהנו חברי הכנסת משה מטלון, יושב-ראש, אריה ביבי, אברהם מיכאלי ואריה אלדד, מטעם ועדת הכנסת, חברי הכנסת יריב לוין, אחמד טיבי, ישראל אייכלר ואורי אורבך. תודה רבה. תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת. אנחנו עוברים להודעת הממשלה על החלטה בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר את שטח הפעולה, האגף לרישוי ופיקוח כלי ירייה, ממשרד הפנים, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול, למשרד לביטחון הפנים. ימסור את ההחלטה השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ. גם ההחלטה השנייה, אתה צריך למסור אותה. על מה? יש הודעה נוספת, שלא צריכה הצבעה, שבהתאם להחלטה הקודמת אתה מעביר לפי סעיף 31(ד) טוב, אני יכול להודיע את החלטת הממשלה. בבקשה, עלה. הודעתי כבר. לא לא, אתה הודעת על הראשון. יש לך עוד החלטה. אני אתן לך לקרוא אותה. אדוני היושב-ראש, יש אפשרות להגיב על הודעת השר? לא. על השני אתה לא יכול להגיב, כי לא צריך הצבעה. אפשר להגיב, תשאל את חיים אורון שהוא, כשיש דיון והצבעה, אז יש דיון. כשאין הצבעה אין דיון, כי זה רק הודעה. אבל, אדוני היושב-ראש, יש שם חדר אחר, שבו אפשר להגיב, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מקריא את הודעת הממשלה על החלטתה בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר את שטח הפעולה, האגף לרישוי ופיקוח כלי ירייה, ממשרד הפנים, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול, למשרד לביטחון הפנים. תודה. תודה רבה. תוקף החלטת הממשלה מרגע הודעתה. אין צורך להצביע. תודה רבה.  הצעת חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על-ידי ישות מדינית זרה, לא ועדת חקירה, אלא בקשה לבוא ולקבוע על-פי החוק מה צריך לעשות כאשר מקבלים תרומות. בבקשה. רבותי, יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם. לחוק זה יש הסתייגויות רבות. האם קיבלנו איזושהי הסכמה?  יש לנו הסכמה, חבר הכנסת אורון. חבר הכנסת מולה. כן. יש הסכמה. ההסכמה הזאת מקובלת עליכם. בבקשה, אדוני יחליף אותי. חבר הכנסת רותם יציג, לאחר מכן יש לנו כאן כשעה וחצי דיון של המסתייגים, ולאחר מכן הצבעות, שתימשכנה, גם, זמן לא מועט. בבקשה, אדוני. אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, על דעת ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת אני מתכבד להביא את הצעת חוק גילוי לגבי מי שנתמך על-ידי ישות מדינית זרה, התשע"א 2011, של חברי ה��נסת זאב אלקין, דוד רותם, אברהם מיכאלי, עתניאל שנלר, יריב לוין, מיכאל בן-ארי וציפי חוטובלי. הצעת החוק מבקשת להגביר את השקיפות בנוגע למימון של עמותות וחברות לתועלת הציבור על-ידי ישויות מדיניות זרות. כאשר מדינה זרה מנסה על-ידי תמיכה בעמותות להשפיע על הנעשה במדינה, ראוי שהציבור ידע מי מממן את הפעילות. בראש וראשונה מוצע לחייב עמותות וחברות לתועלת הציבור לדווח על תרומות המתקבלות מישות מדינית זרה בזמן אמת, דהיינו, בתום שבוע מתום אותו רבעון שבו התקבלה התרומה, ובטופס מקוון, ולא רק בדוח שנתי, כפי שקובע חוק העמותות היום. כן מוצע לחייב לפרסם קבלת תמיכה שמיועדת למימון מסע פרסום מיוחד, במסגרת אותו מסע פרסום. בנוסף, תחול חובה על רשם העמותות או רשם ההקדשות, לפי העניין, לפרסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים את רשימת הגופים שדיווחו על תמיכה מישות מדינית זרה, וכן חובה על העמותה לפרסם את המידע באתר האינטרנט שלה. מוצע אף לתקן את חוק העמותות כך שההגדרה של ישות מדינית זרה תכלול גם חברה שרוב מימונה מגיע מישות מדינית זרה, כך שגם תרומה המגיעה בעקיפין מישות מדינית זרה תדווח. כן מוצע לתקן את חוק החברות ולאפשר לרשם להטיל עיצום כספי בשל הפרת חובת הדיווח לפי החוק הנדרש. חברים, למה אתם צועקים? אנחנו המומים מהחוק הזה. זה שאתם המומים זה בסדר, אבל, מה, אתם לא רואים מה קורה בעולם? אתם מנסים בכוח להיות כמו מדינות אחרות שמסביבנו? בכוח? יש לנו דמוקרטיה שפויה פה וגם את זה אתם מנסים להרוס? אנחנו מנסים לא לאפשר למי שרוצה לאפשר למדינות זרות להתערב בפוליטיקה הישראלית, דבר שאתה מאוד אוהב משום שאתה מאוד מושפע ממדינות זרות,  שום דבר לא מבטיח.  את זה אנחנו רוצים למנוע. זה שאתם רוצים שישראלים בחו"ל יצביעו, אדוני היושב-ראש, להצעת החוק יש הסתייגויות. חלק מההסתייגויות הן הסתייגויות מצחיקות. הן הסתייגויות, אתה אומר על ההסתייגויות שלי: מצחיקות? חבר הכנסת מולה, כן, כאשר אתה מבקש לקרוא לחוק "חוק מקארתיסטי שתכליתו לצמצם את השיח הציבורי בארץ" נכון. זה אפילו לא מצחיק, כי זה עוד גרוע מבדיחה. אבל חלק מההסתייגויות לדעתי הן בדיחות. יש הצעות להרחיב את חובת הגילוי על התרומות מכל מקור שהוא, להפוך את הדוח הרבעוני לדוח חצי שנתי או לדוח מיידי. חלק גדול מההסתייגויות הן פשוט הסתייגויות לשם הפרודיה, ואנחנו נשמע אותן כאשר חברי כנסת יעלו וידווחו עליהן. אני קורא לכנסת לדחות את ההסתייגויות, אבל אתה הפרת את ההבטחה שלך, אני קורא לכנסת לדחות את ההסתייגויות, חוץ מההסתייגויות שלי, ולהצביע בעד הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה ליושב-ראש ועדת חוק, חוקה ומשפט. חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים לפי סדר האנשים שנרשמו להסתייג. ראשון המסתייגים הוא חבר הכנסת שלמה מולה. אחריו, חבר הכנסת חיים אורון. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ידידי הטוב דודו רותם, אנחנו קיימנו דיונים ארוכים בהצעת החוק הזאת בוועדת חוקה, חוק ומשפט. אנחנו ביקשנו מיושב-ראש הוועדה לעשות שוויון בין כל מקבלי התרומות או הנתמכים. אנחנו ביקשנו שמה שיחול כלפי מדינות זרות, שיחול גם לגבי תורמים פרטיים. אדוני היושב-ראש, נעשתה פה דיפרנציאציה שקשה מאוד אפילו להבין מה עומד מאחורי הדרישה הזאת, מה עומד מאחורי החקיקה הזאת. החקיקה הזאת היא בעצם פרי רצונו של זאב אלקין, שזה בעצם בית-מדרשם של אותם חוקים אנטי-דמוקרטיים במדינת ישראל, שבאים לכאן לצבוע עוד חוק אנטי-דמוקרטי, ואין בין זה לבין דיווח לא כלום. אדוני היושב-ראש, אנחנו בדיונים ביקשנו שמה שיחול לגבי דיווחים על תרומה ממדינות זרות יהיה גם לגבי תורמים פרטיים. אנחנו ביקשנו שכאשר יש תורם פרטי, אדם בודד, שיכול לשפוך כספים מפה ועד להודעה חדשה במדינת ישראל כדי לייצר סכסוכים אפילו באזורים שבהם יש חילוקי דעות, אנחנו ביקשנו שכל תרומה שמגיעה מאדם זר, מתורם זר מחוץ-לארץ, גם התרומה הזאת תהיה מדווחת. אינני מבין מה ההיגיון, הרדיפה הזאת עוד פעם לשים את מדינת ישראל על קרני אותן מדינות, שינגחו את מדינת ישראל. חלק מהמדינות שמדובר עליהן הן מדינות ידידותיות לנו. אבל מה יקרה, אדוני היושב-ראש, אני רוצה ללכת לשיטתם של אותם ימנים קיצוניים באגף השמאלי הזה, ואני דווקא רוצה לשאול אותם: אם מחר בבוקר יהיה איזה סעודי מאירן שיבוא ויגיד: אני מקים כאן, במדינת ישראל, איזה חינמון, כמו "ישראל היום" למשל, והוא ישקיע ויעשה דה-לגיטימציה לקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית, נו, אז? מה יקרה? ואותו אדם תורם לא ידווח, ואותו אדם תורם אף אחד לא ידווח עליו. אבל כאשר מדינה כמו ארצות-הברית, וארצות-הברית היא מדינה ידידותית, תיתן כסף לכאן, לארגונים, כן יהיה דיווח. אני לא מבין את ההיגיון בדבר, אדוני היושב-ראש. כל כסף זר שמגיע לכאן, להשפיע בהשפעה דמוקרטית או השפעה פוליטית בישראל, על הצד הימני או על הצד השמאלי, אדרבה, שהוא אכן יהיה מפוקח. אבל אי-אפשר לעשות, אדוני היושב-ראש, דיפרנציאציה. לכן, החוק הזה, דיברנו עליו, אמרנו עליו, זה חוק שבא לפגוע בדמוקרטיה שלנו, זה חוק בא לפגוע בישראל היפה שלנו, זה חוק שבא בשביל הקוריוז של זאב אלקין כדי שיוכל לעשות "וי" שעשה עוד חוק אנטי-דמוקרטי. בין זה לבין שמירה על מדינת ישראל אין שום-כלום. כל מה שאנחנו ביקשנו, הוא אמר שאתה טועה. אני לא טועה, ממש לא. מה שאנחנו ביקשנו בהסתייגות שלנו, אני רק רוצה להקריא משפט אחד, שזה אולי הדבר החשוב ביותר, המפתח לכאן, שאם ההצעה הזאת תתקבל, אני אומר לך שאפשר לקרוא לזה חוק שוויוני. אנחנו קוראים, אדוני היושב-ראש, בהגדרות למשל, במקום "מדינות זרות" יבוא "אזרח ישראלי", "אזרח ישראלי שאינו מתגורר בישראל בדרך קבע". זאת אומרת, מה שאנחנו באים ואומרים, במקום "ישות זרה" אנחנו אומרים גם "אזרח ישראלי", או בישראל, או אדם אחר שחי בחוץ-לארץ ותורם כסף, גם כספו ידוּוח. אין דבר יותר שוויוני מזה. אני יודע מה קורה בדרך כלל לאגף הימני בבית הזה, כואב להם מאוד שיש ארגונים שמקבלים תמיכה בנושא של שמירת זכויות האדם, זכויות האזרח, שוויון חברתי. יש כאלה שקשה להם, יש כאלה שקשה להם לראות שיש ארגונים חברתיים שכל עניינם ללכת ולהגיש בג"ץ נגד המדינה. העוול שנגרם הוא נגרם לאדם. במדינה שאין בה חוק-יסוד, במדינה שאין בה חוקה, לארגונים האלה יש חשיבות רבה. אדרבה, אם המדינה היתה מממנת את כל הארגונים, ארגוני זכויות האדם, אין שום בעיה. אבל המדינה לא מממנת. אבל כשיש מדינה אחרת שמוכנה לממן, שלרוב, רוב המדינות שחיות אתנו בשלום ובבטחה, אנחנו מנהלים אתן משא-ומתן כל הזמן, מבקשים מהן כשבאו"ם יש בקשה להטלת סנקציה על ישראל, באות ואומרת אותן מדינות, בריטניה, צרפת, גרמניה. למשל, ראש הממשלה מתגאה שהשרים באים לכאן והוא מנהל אתם ישיבות, אבל כספם בארגוני זכויות האדם לא כשר. איזה איפה ואיפה, איזה צביעות, הצביעות הזאת שהיא עוד פעם, יש כאן בכנ��ת הזאת יותר מ-24 חוקים שהם גזעניים. אחד מהחוקים האלה זה החוק שבדיוק עונה לצרכים של חקיקה גזענית. אף אחד אין לו מלה אחרת להגדיר את החקיקה הזאת זולת מקארתיסטית, אנטי-דמוקרטית, גזענית, פופוליסטית, שבאה לשרת את הימין. האמת היא, בבית הזה יש תחרות בלתי נגמרת בין ישראל ביתנו לליכוד. פשוט, הם יוצאים מדעתם בתחרות אחד עם השני, מי ישבור יותר את הכלים נגד הדמוקרטיה בישראל. האמת היא, יש עכשיו שחקני חיזוק. שחקני החיזוק קוראים להם מפלגת העצמאות מאיזשהו מקום. איך הם נותנים את החיזוק, את החיבוק לחקיקה האנטי-דמוקרטית הזאת. אינני מתפעל, אינני מתפלא על ישראל ביתנו, על שר החוץ. זו הרי תורתם, זה בא מבית-מדרשם. החבר העריק מקדימה לליכוד, שהוא אלקין הקיצוני, שהוא בעצם מנסה למרוח לנו, ולומר לנו כמה זה חשוב, יש שקיפות. אנחנו חוזרים ובאים ואומרים, אדוני היושב-ראש, שקיפות כן, שוויון כן, אבל מקארתיזם בשום פנים ואופן לא. האמת היא, הרוח הרעה הזאת תחלוף. היא תחלוף. כל רוח רעה חולפת. הבית הזה נשטף היום בחקיקה אנטי-דמוקרטית בכל מיני כיוונים, רבדים. אינני יודע מה יבוא מחר. האמת היא, מה שמפתיע אותנו מהכול, ראש הממשלה, שתיקתו. הוא ראש ממשלה גם שלי. ראש הממשלה של האגף הזה, במקום שיהיה ראש ממשלה ממתן, ראש ממשלה אחראי, הוא מתחרה עם ליברמן, רואה סקרים, נכנס לאקסטזה, והוא מוכן לאפשר להעביר כל חוק אנטי-דמוקרטי. דמוקרטיה נמדדת גם בזה שאתה מקבל את האחר שהוא שונה ממך בדעותיו. אנחנו מתפארים בדמוקרטיה שלנו, אבל דמוקרטיה שאפשר להתפאר בה מבית-מדרשם של ליברמן, מבית-מדרשו של אלקין, מבית-מדרשו של יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט דודו רותם, אנחנו מסרבים להיות שייכים לאלה. אנחנו שולחים אותם לבן-ארי. הוא ידידם הטוב, הוא המורה הטוב, תאמין לי, הוא האדמירל של הבית הזה. הוא, תאמין לי, מנווט את ראש הממשלה, שתבורך לך, אדוני. אנחנו שמענו, ראינו באיזה להיטות הם מנסים כאילו להגן על מדינת ישראל. מה, חיילי צה"ל הם רק חיילי צה"ל של אנשי ליברמן? הם חיילי צה"ל של אנשים אחרים? הם גם חיילים שלנו. המדינה הזאת והדמוקרטיה היא גם שלנו. לא יכול להיות שאתם תחשבו שלכם יש יותר אשראי, לכם יש יותר זכויות, זה לא יקום ולא יהיה. לכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו נמשיך להתנגד לחקיקה הזאת. אני מציע לך, חבר הכנסת בן-ארי, תתאפסו, תחשבו. אנחנו התאפסנו. מתי אתם תתאפסו, תחזרו לעם ישראל, לציונות, מתי? מתי? אתה רוצה ללמד אותי ציונות? כן. אני מציע לך: אל תנסה אפילו. אל תנסה, אל תלמד אותי ציונות. אתה כובש, תאמין לי, אתה קובר את הציונות. אתה קובר לנו את הציונות, את החזון שבו באנו לכאן לחיות יחד, לבנות מדינה דמוקרטית. אתה רוצה לבנות יחד עם האגף הזה פה, יחד אתם, הרי אתם כאילו קו-אופוזיציה יחד אתם. אתם רוצים להרוס לנו את הדמוקרטיה. העם בישראל, הדמוקרטיה יותר חזקה מכם, והרוח הזאת היא תחלוף. תודה. חבר הכנסת בן-ארי, תן לו לסיים את הזמן שלו, ואחר כך אתה עולה לדבר כאן. בבקשה.  אדוני היושב-ראש, אני חושב, לסיכום, הצעת החוק הזאת כדאי שהיא לא תעבור. לפחות, אם הצעת החוק הזאת תעבור, אנחנו מבקשים, ההסתייגויות שלנו, שבמסגרת הצעת החוק, הפיקוח יהיה לא רק על מדינות זרות, אלא גם על כסף פרסונלי, אישי, שמגיע מישראל. אז אנחנו עשינו שוויון. אי-אפשר לעשות איפה ואיפה. האמת היא, ישראל ביתנו היא מפלגה מסוכנת, ואני מקווה שהציבור הישראלי יראה שמערערים את הדמוקרטיה שלנו. תודה רב��. תודה לחבר הכנסת שלמה מולה. אני מזמין את חבר הכנסת חיים אורון. אחריו יהיה חבר הכנסת ניצן הורוביץ. בבקשה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, יש לנו כנראה שיעור שבועי בהלכות אנטי-דמוקרטיה. הקואליציה הזאת, ואני לא רוצה לשחרר שום מרכיב ממרכיביה מהאחריות לכך, אחת לשבוע מביאה אותנו לדיון על סדרי שלטון וממשל, מותר ואסור, זכויות וחובות וכו', ורושמים פרקים, הולכים ומתגבשים בספר המקארתיזם והסנוביזם שכנראה המתכונת הישראלית שבו תהיה מאוד ייחודית. היה שלב אחד בדיוני ועדת החוקה, אדוני היושב-ראש, שאמרנו אולי, אולי בכל זאת. חברי הכנסת ובעיקר מובילי החוק, חבר הכנסת אלקין ויושב-ראש הוועדה דודו רותם, יגידו: בסדר, אנחנו רוצים שקיפות מכל מי שמקבל כספים מחוץ-לארץ. אגב, הסתייגות בנוסח זה מופיעה בהצעות ההסתייגויות כאן, ומי שירצה לתמוך בה עדיין יכול. כי ממה נפשך, אדוני היושב-ראש? למה כסף מממשלת הולנד בהגדרה מסוכן, וכסף מארגון נוצרים קיצוניים אוונגליסטים, על פניו הוא בסדר? למה כסף מהאיחוד האירופי בהגדרה הוא פתח לסכנה, וכסף שלא ברור מקורו, לא ברור כיצד הרוויחו אותו, לא ברור למה הוא משמש, לא ברור איזה אינטרסים הוא מייצג פה, הוא לגיטימי? ואז אמר יושב-ראש הוועדה, וביקשנו ממנו, וחזרנו וביקשנו ממנו, אדוני היושב-ראש, אפשר לדאוג לפחות שבשורה הזאת, תודה לחבר הכנסת שאמה, אל תפריע לשר התחבורה. השר כץ, אתה מפריע לנואם. אמר יושב-ראש הוועדה: אני מתחייב, זה מופיע בפרוטוקול, חבר הכנסת ציון פיניאן, אני מתחייב, לא יעבור חוק אלא אם כן הוא יחול על כל מי שמביא כסף מחוץ-לארץ. שקיפות. אני כבר כמעט 20 שנה מחפש להבין מי מממן כל מיני בתים במזרח-ירושלים. הלכתי לבג"ץ אחד, הלכתי לבג"ץ שני, גופים שונים מחפשים, אי-אפשר. מה, זה לא משפיע עלינו? זה לא קובע את גורלנו? זה לא מתערב במחלוקת הפנימית? אני לא רוצה, יכול להיות שזה בסדר גמור, רק תגידו מי, לא. גם ממציאים פטנטים, שיש אפשרויות לעמותות מסוימות לא לפרסם את השמות של מי שתורם להן. ואז אתם באים לפה, בשיא הצביעות, ואומרים: אנחנו רוצים לדעת. הכול ידוע. אמרו נציגי משרד המשפטים בוועדה: אין שום פרט שלא ידוע. ואם מישהו לא ממלא כדין את הדוחות, החוק מאפשר לקחת אותו לבית-משפט, ואולי אפילו את מי שעומד בראשו למאסר. לא זה מה שאתם מחפשים. אתם רוצים להטיל אימה, אתם רוצים להפחיד, אתם רוצים להרתיע, אתם רוצים ליצור אווירה כזאת מסביב שזה הכול לא תקין, שזה הכול לא בסדר. משרד התמ"ת מקבל כסף מהאיחוד האירופי, מה לא בסדר? קרן רש"י תומכת במפעלי חינוך. זה כספים של ארצות-הברית ומשרד החוץ, וכו' וכו', יש לי פה רשימה ענקית. אבל הצביעות היא לא רק בקטע הזה. יש מעט ממשלות, אדוני היושב-ראש, שמתערבות בכסף בארצות אחרות כמו אנחנו, ובעיקר בארצות-הברית. טלו קורה מבין עיניכם, אתם יודעים על מה אני מדבר. אז אתם באים להטיף מוסר? חבר הכנסת וקנין, אתם מספרים סיפורים על ממשלות, אתם מתכוונים לבוא לפה ולומר לנו: תראו, אתם, כל מה שאתם עושים הוא בעצם לא בסדר. נחשוף את מה שאתם עושים. אין שום בעיה של חשיפה, אין שום בעיה של אינפורמציה. חבר הכנסת וקנין, אתה מנהל עמותות, אתה יודע את זה מצוין. גם היום, אין שום דבר, רק מהלך שהולך ומתגבש בכנסת. היה הישג עצום. ראש הממשלה הבין היום שאין לו רוב לטירוף הזה של ועדת חקירה: אני אחקור אותך, אתה תחקור אותי. וחוזרים ואומרים לי כל הזמן: מה אתה רוצה? זאת הדמוקרטיה. יש לנו רוב. אוי ואבוי אם כל קדנציה פה הרוב יחליט שהוא עושה למיעוט מה שאתם עושים לו. אני מכיר חברי כנסת שמשתגעים לחתוך כל מיני דברים, ומבינים שיש גבולות גם לרוב. אמרו לכם את זה משרד המשפטים, אמרו את זה משרד החוץ. אמרו את זה אותם גופים שאם הייתם מקשיבים להם, אתם, אנשי הקואליציה, הייתם נרתעים, אבל מה זה מעניין אתכם? אתם במירוץ מטורף שמוליכות אותו סיעה וחצי, חצי ליכוד, כי אחרים אינם, וישראל ביתנו, והסיעות האחרות: ש"ס, וקדימה, סליחה, ויהדות התורה, שותקים. לא, אני לא תומך בחוק הזה. אתה לא תומך בחוק הזה, אבל בסוף הוא יעבור פה בקולות שלכם. בקולות שלכם. ופה לא מדובר, תאמין לי, אני לא חושש משום דבר, אין שום מסגרת שאנחנו מחוברים אליה שצריכה לחשוש מזה. הכול גלוי, הכול נמצא, ומי שרוצה לדעת יודע. אבל השימוש הזה, הבריוני, בכוחו של הרוב, מדרדר את הפרלמנט הישראלי משבוע לשבוע בעוד חוק, בעוד חוק, בעוד חוק, ומביא אותנו למקומות שמי שרוצה דמוקרטית ישראלית צריך מאוד מאוד לחשוש מהם. תודה לחבר הכנסת חיים אורון. חבר הכנסת ניצן הורוביץ. אחריו, חברת הכנסת אורית זוארץ. בבקשה, אדוני. שבע דקות. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אנחנו עומדים כאן מדי שבוע במליאה, בוועדות, מול הצונאמי הזה של החקיקה האנטי-הדמוקרטית. ובשלב מסוים, אחרי מאסה קריטית שהולכת ומקצינה, ותיכף אני אתן לכם כאן את הרשימה המלאה, והיא די מבהילה, אנחנו שואלים את עצמנו מה עקץ חברים מסוימים בסיעת הליכוד ובסיעת ישראל ביתנו, שמתחרים אחד בשני מי יהיה יותר קיצוני ויפיל על הכנסת הצעות כאלה. אני חושב שהתשובה נעוצה בעניין הפוליטי הפנימי. בסיעת הליכוד, אדוני היושב-ראש, 27 חברי כנסת. כולם חייבים בפריימריס להתמודד במסגרת הרשימה הארצית שבה 18 חברים בליכוד. זאת אומרת, תשעה מתוך חברי הליכוד שנמצאים כאן לא יהיו בכנסת הבאה. מתקיים שם מחול שדים וקרב פוליטי אימתני, משום ששליש מהסיעה הולך הביתה, ולכן החבר'ה האלה מתחרים ביניהם מי ירשים את חברי המרכז בהצעות משבוע לשבוע יותר קיצוניות כלפי הארגונים האלה, שהם, תאמין לי, אדוני, אני לא יודע אם חברי הכנסת יודעים, אבל כשאתה שומע את הדיבורים האלה על ארגוני השמאל אתה חושב שמדובר באיזה אימפריה כאן, שפועלת, ארגונים קטנים, שברובם יש עובד אחד בחצי או ברבע משרה, שמקבלים סכומים שלא מגיעים לאחוז קטן ממה שמקבלים ארגונים בצד השני של המפה. אז בליכוד הלחץ הפנימי של ההתמודדות מטריף את חברי הליכוד ומוציא אותם מדעתם, ולכן אנחנו רואים את היוזמות האלה שמגיעות פעם אחר פעם. מה קורה בישראל ביתנו? אני לא חושב שאני אפתיע כאן מישהו אם אני אגיד שכעומק החקירה כך עומק הרדיפה. מעל ראש המפלגה, שהוא שר החוץ, יש עננה של חשדות בפלילים, ואנחנו עומדים אולי לפני החלטה של היועץ המשפטי לממשלה בעניין הליכים פליליים נגד שר החוץ אביגדור ליברמן, וגם חברי סיעתו, וקראתי גם את הרעיונות שלו עצמו לגבי מערכת שלטון החוק וכפי שהוא רואה את הדמוקרטיה הישראלית, מתחרים ביניהם מי יהיה יותר קיצוני וירדוף את אותה "מפלצת" שנקראת ארגוני זכויות האדם והדמוקרטיה. לצערי הרב, החוק הזה הוא חלק משורה ארוכה של חוקים אנטי-דמוקרטיים שיורדים על הכנסת. זה התחיל בהצעת חוק החנינה למתנגדי ההתנתקות, שנותנת חנינה לפעילים פוליטיים ממחנה מאוד מסוים, זה המשיך עם הצעת חוק יום העצמאות, או חוק ה"נכבה", עם הצעה על איסור פרסום על שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, עם חוק האגודות השיתופיות, מה שנקרא חוק ועדות הקבלה, או ועדות הסלקציה, עם הצעת חוק איסור הטלת חרם, שנדונה עכשיו בוועדות, הצעת חוק האזרחות, הצעת חוק שמירה על ערכי מדינת ישראל, זכויות למשרתים כאלה ואחרים, אפליה מתקנת, ושורה של הצעות חוק אחרות שמטרתן להצר את צעדי האופוזיציה בכנסת ולמנוע את ההליך הדמוקרטי. הצטרפו לזה הצעות של מימון הריסת בתים על-ידי בעל הבית עצמו, מובן כשזה לא חל בשטחים או על יהודים, הצעת חוק להפסיק מימון למוסדות תרבות ואמנות שמעסיקים אמנים שלא שירתו בצה"ל, שלילת זכות ההצבעה מעבריינים למיניהם, העברת חבר כנסת מכהונתו אם שלל קיומה של המדינה כמדינה יהודית, וכו' וכו'. יש לי פה דפים. מדובר בעשרות הצעות שחלקן נדונו, חלקן כבר עברו, חלקן עוד יידונו, והן כולן יוצרות את אותו אפקט שגם היועץ המשפטי לממשלה כינה אותו אפקט מצנן, ה-cooling effect, chilling effect. יש כאן ניסיון להטיל אימה על הכנסת. יש כאן ניסיון להפחיד את ארגוני זכויות האדם. הרי כשאנחנו קוראים את הצעת החוק שתעבור כאן היום, מבחינה מהותית, בתכל'ס, הצעת החוק הזאת לא משנה דבר. כבר היום, אני לא יודע, אדוני, אם אתה יודע, כבר היום לעמותות, על-פי החוק במדינת ישראל, יש חובת גילוי אם הם מקבלים כספים ממדינה או מישות מדינית זרה. למשל, מה זה ישות מדינית זרה? אם יש איזו קרן גרמנית, קרן אדנאואר או קרן אברט או איזשהו מכון תרבות או כל מיני דברים כאלה, כבר חייבים לציין את זה. הצעת החוק הזאת קובעת, שאם יש איזשהו פרסום שממומן על-ידי אותה ישות זרה, צריך יהיה לציין את זה שם בלוגו. כבר היום תפתחו, תראו את המודעות של, נאמר, האגודה לזכויות האזרח, שהיא הארגון הישראלי החשוב ביותר לזכויות אדם, כתוב שם: בתמיכת האיחוד האירופי, בתמיכת קרן גתה, בתמיכת כך וכך. למה? כי המדינות עצמן שנותנות את התמיכה מעוניינות לפרסם את זה, כי הן גאות בתמיכה הזו, כי הן חושבות שהן עושות דבר חשוב. בדיוק כפי שישראל מפעילה את המחלקה לשיתוף פעולה בין-לאומי במשרד החוץ ותומכת בפרויקטים של מים באפריקה, בפרויקטים של מאבק במחלות במדינות הים הקריבי, בפרויקטים של חינוך לאוכלוסיות נחשלות בכל מיני מקומות בדרום-מזרח אסיה, כך יש גם מדינות שתומכות בפרויקטים חברתיים, תרבותיים וחינוכיים במדינת ישראל. באילו מדינות אנחנו מדברים? אנחנו מדברים במדינה כמו הולנד, מדינה כמו בריטניה, מדינה כמו ארצות-הברית, שבהן, אומנם אנחנו מדינת חוק מאוד מתקדמת, אבל גם בהן יש חוקים לא פחות מתקדמים, וגם בהן, כשסוכנות ממשלתית, למשל ה-USAID, שהיא סוכנות הסיוע והפיתוח של ממשלת ארצות-הברית, מעבירה כסף לפרויקט כלשהו בעולם, זה מופיע בדוח האמריקני על-פי החוק האמריקני. הם לא צריכים את החוק המגוחך הזה של אלקין, מיכאלי, רותם, שנלר, לוין, בן-ארי וציפי חוטובלי כדי שיגיד להם חובת גילוי. הם בעצמם מגלים את זה, כי הם גאים בזה. חברים, אנחנו יכולים ללכת בדרך הזו ולקבוע, תסיים. רץ מהר. אני רוצה להגיד לסיכום, שהחוק הזה הוא חוק פוליטי, הוא חוק נקלה, משום שהוא מטפל רק בארגונים בעלי צביון מסוים מאוד. אני רוצה לומר, שלו החוק היה בא ובאופן שוויוני אומר: כל תרומה ממקור זר תהיה חייבת בגילוי, אז אפשר היה לדבר עליו בצורה ראויה. ברגע שהוא מכוון כלפי ארגונים מסוימים בלבד, הוא חוק פוליטי, הוא חוק פסול, ויעבור פה בכנסת, אדוני, אין לי אשליות. בוודאי. הם יצביעו, יעבור. אבל זה לא לכבוד הכנסת, לא לכבוד מדינת ישראל ולא לכבודנו כחברה ישראלית. תודה. תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. אני מזמין את חברת הכנסת אורית זוארץ. אחריה יהיה חבר הכנסת, אדוני היושב-ראש, אפשר עוד להירשם לדבר? לא, אדוני, זה לפי הסתייגויות על החוק ומי שהשתתף. תודה. חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, גברתי. כבוד היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אנחנו עדים בשנה האחרונה לתופעות קשות מאוד, שמצד אחד הם דורשים שקיפות, ומצד שני מדברים על שקיפות סלקטיבית. מצד אחד מנסים להושיט ידיים למדינות העולם ולזכות בתמיכה, וביד השנייה טורקים את הדלת בפניהם של ידידי ישראל. רק החודש ביקרו פה כמה עשרות מקרב חברי הפרלמנט האירופי, ידידי ישראל, והדיונים שהתקיימו כאן בכנסת חשפו ביתר שאת את הסיבות ואת הגורמים המרכזיים לכך שהדלת הזו הולכת ונטרקת בפנינו, וההצבעה באו"ם השבוע הוכיחה את עצמה מעל ומעבר לכל ספק, שהמדיניות של ממשלת נתניהו מובילה אותנו לציר שבו מדינת ישראל זוכה לדה-לגיטימציה מכל חברותיה. במקרה הזה מדובר בחברה אזרחית שמתחזקת בתוך מדינת ישראל, חברה אזרחית שהיא ביקורתית, חברה אזרחית שלוקחת אחריות במקום שבו הממשלה מסירה אחריות. בעיקר כשמדובר באוכלוסיות מוחלשות, במגזרים, בקבוצות באוכלוסייה, כשמדובר באיכות הסביבה ובנושאים נוספים שהם לתועלת הציבור, מתעוררות כאן חרדות, חרדות ליד שולחן הממשלה. והחרדות האלה מתורגמות לשורה ארוכה של חוקים, שבאים לעשות דה-לגיטימציה לחברה האזרחית. חקיקה גזענית, ועדות חקירה סלקטיביות. בעצם נוצר כאן מצב, שמי שגורם לדה-לגיטימציה למדינת ישראל זו הממשלה, זה השרים שלה, זה חברי הכנסת שמקדמים את החקיקה הגזענית, וחברי ציינו שורה ארוכה של חוקים שפוגעים בכל יום מחדש בדימוי של מדינת ישראל בעולם, בעיקר בקרב חברותיה. לבוא לבקש מארגונים, כפי שאמר ידידי ניצן הורוביץ, שקיפות, הארגונים האירופיים והארגונים במערב הם ארגונים מסודרים ומדינות מסודרות. הן מעבירות את הכספים למדינת ישראל על-פי חוק. הם מפרסמים את העברת הכספים בצורה מסודרת ומאורגנת. הלוואי עלינו פרסום דוחות כספיים בסוף שנת פעילות כמו שנעשה בקרב אותן מדינות שתומכות במדינת ישראל ומחזקות אותה. אבל לא די בכך, צריך להתעמר בהם, צריך להשפיל אותם. איך אומרים כאן יושבי שולחן הממשלה? להראות להם מי הבוס. בואו לא נתבלבל, אנחנו עדיין זקוקים לכוח שלהם ולסיוע שלהם ולתמיכה שלהם, והגיע הזמן שנפסיק לירוק לבאר שממנה אנחנו שותים. עכשיו אני רוצה לקחת את מדינת ישראל כדוגמה הפוכה מדינת ישראל כמדינה שמסייעת למדינות ברחבי העולם. פעילות הסיוע הבין-לאומי של מדינת ישראל היתה הראשונה שהתבססה על תוצרת ישראל ועל המפעל הציוני. מדינת ישראל מחזקת את העוגנים שלה במדינות אפריקה. מדובר כאן במשאב שגילו נציגי הארצות המתפתחות באסיה, באפריקה, וביקשו סיוע. מדובר פה בהנהגה שצמחה שם והפכה להיות הנהגה מובילה. הם ביקרו במדינת ישראל, הם למדו ליהנות מפירותיה, ועל כך אנחנו יכולים רק לברך. בואו נחשוב כולנו איך יתייחסו אלינו היום כשאנחנו הולכים ומשקיעים באותן מדינות, אנחנו מסייעים להם, מדינת ישראל מעבירה כספים להכשרה, לקידום פרויקטים, אם הם יהפכו את התנהלותם וישתמשו בזה נגדנו ויקדמו את אותה חקיקה במדינות שלהם. רק לדוגמה, הסיוע הישראלי מתבטא בתחומים רבים. בתחום החקלאות אנחנו מסייעים, בתחום הרפואה, החינוך, קידום מעמד הא��ה, קהילה ומשפחה.  כן, משרד החוץ. מדינת ישראל הקימה בית-חולים בזאיר. אנחנו באמת מתקשים להקים בית-חולים פה בישראל, אבל הקימו בית-חולים בזאיר, כי יש לנו צורך לחזק את היחסים שלנו עם מדינות העולם. והסיוע הזה הוא סיוע משמעותי וקרדינלי לחוסן של מדינת ישראל ברמה הבין-לאומית, לכוח שלה באו"ם. כן, לכוח שלה באו"ם. ואנחנו יודעים את זה היטב, ויושבי הבית הזה יודעים את זה היטב. אבל העיוורון הזה שתקף פה את כולם, חוסר היכולת שלהם לראות את הצורך האקוטי שלנו בתמיכה שלהם, וכן, בלגיטימציה שלהם מעל בימות הפרלמנטים ובאו"ם, הפך אותם לעיוורים, לחירשים. אילמים הם עוד לא, הם מדברים יפה ומרימים את קולם. אבל עדיין הם פוגעים בלגיטימציה של מדינת ישראל בהתנהלות הזאת. זאת ההתנהלות. שלא יחפשו בציציות, שלא יחפשו ארגונים וגופים ועמותות שכביכול פוגעים במדינת ישראל. שיפשפשו בתוך בתיהם, שיפשפשו בתוך הסיעות שלהם, שיבדקו איזה הצעות חוק חבריהם מקדמים, ושיבינו שהדה-לגיטימציה של מדינת ישראל נובעת אך ורק מההתנהלות של ראש הממשלה, שריו והקואליציה שלו. הם הגורם המרכזי שפוגע במדינת ישראל. הם הפכו להיות גורמים לא רצויים בעולם, והם צריכים לתת על זה את הדין ולא לנסות לכוון את הזרקורים לחברה האזרחית שלוקחת את האחריות במקומם. יושב פה השר נהרי, והוא יודע היטב שהארגונים האלה הם ארגוני סיוע, והם מסייעים בשכונות, ובערי הפיתוח, ובפריפריה. הם לא מסייעים באוויר, הם מעבירים את הכספים בדיוק לחוליות החלשות. ואתם פוגעים באותן מדינות שוב ושוב, בא אליך גורם, נותן לך מתנה, רוצה לסייע לך, רוצה לסייע לשכבות הכי חלשות, ומה עושים? מתעמרים בהם, פוגעים בהם, משפילים אותם, מעליבים אותם, מקדמים פה שורה של חקיקה שמבזה אותם, שבאה אך ורק להשפיל, ולפגוע בהם. ולמה שהם יבואו לסייע לנו אחר כך? הרי הממשלה הזאת לא יכולה להגיע לכל אותם מקומות, ראינו את הקשיים האמיתיים בתקציב בשבועות האחרונים, ראינו את הגזירות, אז בדיוק בנישות האלה, כשנכנסים הגורמים והארגונים והמדינות שמאמינות בדמוקרטיה שלנו, שמאמינות בחברה הישראלית ורוצות לסייע לנו, אתם פוגעים בהן שוב ושוב מחדש. והשקיפות הסלקטיבית הזאת, היא תהיה בסופו של דבר בעוכרינו, כי אם הייתם עומדים מאחורי ההסכמות, חבר הכנסת רותם לא נמצא כאן, הוא הגיע להסכמה בוועדה, שכל גורם שמעביר כספים למדינת ישראל, בין שהוא גורם פרטי, בין שהוא גורם מדינתי ובין שהוא ארגון, יעבוד בשקיפות מלאה. לצערי הרב, הוא חזר בו וצמצם את זה רק לישות מדינתית. למה הצמצום הזה? ממה אתם פוחדים? ממה אתם פוחדים? תפתחו את הקלפים, תחשפו אותם, תראו לאזרחי מדינת ישראל שהצדק אתכם. אנחנו נתמוך, אנחנו נתמוך בהצעה שתפתח את כל הקלפים ותהיה פה שקיפות מלאה לגבי כל שקל שנכנס למדינת ישראל. וכולנו יודעים שגורמים פרטיים שמעבירים כספים למדינת ישראל משפיעים לא פחות מכל גורם אחר, וציינו כאן לא מעט דוגמאות, ואני לא רוצה לחזור על זה. צריך לפתוח את כל הקלפים, ולהרים את המסך, ולחשוף את כל הגורמים שמעבירים כספים למדינת ישראל, ולא בצורה סלקטיבית ובצורה פוגענית, מבזה ומשפילה, כי כל המסרים שיוצאים מהבית הזה, המסרים האלה מגיעים לשם, ומחלחלים, ואנחנו הופכים להיות צבועים, מדינת ישראל נתפסת כמדינה שהיא צבועה, שמצד אחד רוצה לקדם את האינטרסים שלה ואת הקשרים עם מדינות העולם, ומצד שני מערימה עליהן קשיים. ולכן אני חוזרת ואומרת: תסירו קורה מבין עיניכם ותבדקו בציציות שלכם, ותבדקו כמה אתם גורמים לכל הדה-לגיטימציה של מדינת ישראל. ועוד דבר אחד קטן, ככה, אם לא ידעתם, מתברר שאחד הגורמים המרכזיים מתוך ארגון שנקרא "אם תרצו", שהוא אחד הגורמים שמובילים את כל החקיקה ואת כל הדה-לגיטימציה לארגוני החברה האזרחית, עבד בחברה שמוכרת ידע לאירן, הוא היה המנהל האסטרטגי שלהם. אז פה אני מכוונת אליכם, לתוך הבית שלכם, תבדקו בתוך החדרים שלכם, מי האנשים שמובילים את הקמפיין. ואני עוד פעם אומרת, בחברה שמוכרת ידע לאירן, לאויב הכי גדול, שמר נתניהו כל היום מסתובב ומפחיד בו את כולם. אז הנה, מתוך הבית שלכם יוצאים אנשים שמוכרים ידע לאויבים הכי גדולים. והשותפים שלנו, מדינות אירופה, ארצות-הברית ומדינות נוספות בעולם, אתם פוגעים בהן שוב ושוב מחדש. תודה לחברת הכנסת אורית זוארץ. אני מזמין את חבר הכנסת דב חנין. אחריו יהיה חבר הכנסת חנא סוייד. בבקשה. אדוני היושב-ראש, אדוני שר המשפטים, עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה לא עוסק בשקיפות. אין שום בעיה של שקיפות בארגוני זכויות האדם בישראל. אין שום בעיה של שקיפות בתרומות לארגוני זכויות האדם בישראל. התרומות לארגוני זכויות האדם בישראל, גם היום, מדווחות באופן מלא, אפשר למצוא אותן בקלות באתרי האינטרנט של הארגונים, אפשר למצוא אותן בקלות אצל רשם העמותות. אין בעיה של שקיפות ביחס לארגוני זכויות האדם בישראל. אבל יש בעיה של שקיפות אחרת, אדוני היושב-ראש, כאשר בישראל מתנהל קמפיין הסתה למען בעלי הון ונגד מי שמציע להעלות את הכנסות המדינה ממשאבי הגז שנמצאים ליד חופינו, אף אחד לא יודע עד היום מי עומד מאחורי הקמפיין הזה, מי מימן את אותן מודעות שעלו מאות אלפי שקלים. מי מימן את המודעות האלה? מי מימן את ההודעות שאמרו שאויבי ישראל עומדים מאחורי הדרישה להעלות את הכנסות הציבור מהגז ששייך לציבור הישראלי? מי עומד מאחורי המודעות המסיתות שטענו שמדובר בקשר עם "חיזבאללה", או עם אירן, או עם לבנון, או עם כל מיני גורמים אחרים? כאן באמת קיימת בעיית שקיפות. אבל מציעי החוק לא מציעים לפתור את בעיית השקיפות האמיתית הזאת, הם לא מציעים לחקור, הם לא מציעים לגלות, הם לא מציעים לספר לנו מי עומד מאחורי מודעות מהסוג הזה. יש בעיה של שקיפות, אבל היא נמצאת במקום אחר לגמרי, לא בארגוני זכויות האדם. בעיית השקיפות בישראל לא נמצאת בשמאל, היא נמצאת בימין, בעמותה כמו אלע"ד, או בעמותה כמו "עטרת כוהנים", שעד היום לא חושפות את מקורות המימון שלהן. לא חושפות את מקורות המימון שלהן. יש להן פטור ממשרד המשפטים, ואנחנו לא יודעים מי מממן את העמותות האלה, ומי עומד מאחורי מסע הפעולה השיטתי שלהן לרכישת אדמות בשטחים הכבושים ולפעולה בשטחים הכבושים במגוון גדול של דרכים. לכן, עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה לא נועד לקדם שקיפות, כי הוא לא מקדם שקיפות היכן שצריך שקיפות. החוק הזה הוא חוק פוליטי. הוא חלק ממסע פוליטי מכוון שממשלת הימין הקיצוני בישראל מנהלת נגד יריביה הפוליטיים. החוק הזה הוא חוק שמונע על-ידי פחד, הוא חוק שהמהלך שלו הוא חלק ממהלך של הסתגרות מפני העולם, חלק ממהלך של החרמת העולם. עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה הוא גם חוק צבוע, כי אם מדינת ישראל באה להגביל יכולת של מדינה להשפיע בתרומותיה על מה שמתרחש מחוץ לגבולותיה, הרי המדינה הראשונה בעולם שעושה פעולות כאלה היא מדינת ישראל עצמה. מדינת ישראל עצמה, שמממנת קהיל��ת יהודיות וארגונים ציוניים, פעילה בכל העולם ומממנת בכל העולם פעילויות מהסוג הזה, שהצעת החוק הזאת כאילו רוצה להיאבק בהן. אם מדינת ישראל מעוניינת לייצר נורמה חדשה, שעל-פיה תרומות של מדינות תהיינה מדווחות בצורה מיוחדת, בצורה מובלטת, מדינת ישראל עצמה תהיה הקורבן הראשון של מהלך כזה. עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק אנטי-דמוקרטית, והיא הצעת חוק אנטי-דמוקרטית לא רק בגלל המנגנונים הישירים שלה. אומר השבוע היועץ המשפטי לממשלה לבג"ץ, ואמר לפני כמה שבועות היועץ המשפטי לכנסת לוועדת הכנסת: למהלכים מהסוג הזה יש אפקט מצנן, יש chilling effect, על היכולת של ארגונים להפעיל את זכויותיהם, לפעול, לקדם יוזמות. הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק אנטי-דמוקרטית, כיוון שהיא נאבקת נגד החברה האזרחית, היא מסמנת את ארגוני החברה האזרחית, את ארגוני זכויות האדם, את ארגוני הסביבה, את הארגונים החברתיים, כסוג של אויב, ובכך היא מקרבת את ישראל למקומן ולמצבן של מדינות שאין בהן חברה אזרחית. אגב, לא מזמן, בארצות מסוימות סביבנו היו מגבלות על החברה האזרחית. זה לא כל כך הועיל לשליטים הדיקטטוריים של החברות האלה. ישראל, אסור לה להמשיך ולהתדרדר בקצב מהיר למקום האנטי-דמוקרטי המסוכן הזה. אני רוצה לומר ליוזמי החוק הזה, החוק הזה הוא חוק שמבוסס על פחד, אתם מפחדים. ואתם יודעים מה? אתם מפחדים בצדק. אתם מפחדים בצדק, כי למחנה הדמוקרטי בישראל יש הרבה יותר כוח ממה שנראה בהסתכלות שטחית. ראינו את הכוח הזה, ראינו את הכוח הזה בהתגייסות של החברה האזרחית, של אנשי זכויות אדם, של הפעילים בתל-אביב ובמקומות אחרים בארץ נגד חוק ההסתננות הדרקוני, האנטי-דמוקרטי, שהממשלה קידמה. בזכות ההתנגדות הזאת הממשלה הודיעה שהיא מושכת את החוק. אחרי שהוא עבר קריאה ראשונה ואחרי שהוא עבר דין רציפות הממשלה הודיעה שהיא מושכת את החוק. אז יש כוח למחנה הדמוקרטי בישראל. ראינו את הכוח הזה במאבק סביב המאגר הביומטרי, גם זה חוק שעבר בקריאה ראשונה בכנסת בתמיכה רחבה. ובכל זאת, מנגנוני המאגר הביומטרי הוסרו בסופו של דבר מהחוק. ולמה הם הוסרו מהחוק? שוב, בזכות ההתגייסות של ארגוני אדם, של פעילי זכויות אדם, של מפגינים, של אנשי אקדמיה, אנשי מקצוע, אנשי תקשורת. המאבק הדמוקרטי בישראל יכול להצליח. גם בישראל המאבק הדמוקרטי יכול להצליח ומזה אתם מפחדים. היום שמענו על התחלת הקריסה של יוזמת ועדות החקירה בנוסח מקארתי, שהימין הקיצוני הממשלתי הזה ששולט היום בישראל ניסה לקדם בכנסת. אמרנו לכם. אמרנו לכם מעל הדוכן הזה, שהיוזמה האנטי-דמוקרטית המקארתיסטית הזאת שמבקשת לשחזר בכנסת הנוכחית את מהלכי מקארתי, אמרנו לכם שהדבר יתגלגל אליכם כבומרנג, שהוא יהדהד מקצה העולם ועד קצהו ויגרום לבידוד קיצוני של ממשלת ישראל. לא רציתם לשמוע, לא רציתם להקשיב, אבל היום אפילו אתם מבינים שהדבר הזה אכן חוזר אליכם בעוצמה רבה. אני מברך על קריסת יוזמת ועדות החקירה ואני מקווה שהיוזמה הבעייתית הזאת, בדיוק כמו היוזמות האחרות, תגיע לסופה המוצדק והעגום בפח האשפה של ההיסטוריה. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת דב חנין. אני מזמין את חבר הכנסת חנא סוייד. אחריו יהיה חבר הכנסת טלב אלסאנע. אחריו, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. לחבר הכנסת סוייד תשע דקות. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים עכשיו בפני הצעת חוק שמצטרפת לשורה ארוכה, כמעט מבול, של חוקים, של החלטות, שכל הכוונה שלהם היא להגביל או לפגוע בזכות הביטוי, בחופש ההתאגדות וההתארגנות ונגד פעילות של ארגוני החברה האזרחית. הצעת החוק הזאת היא חלק ממתקפה מקארתיסטית שהכנסת הזאת חווה, לצערי הרב, בהנהגת ישראל ביתנו. שתי הדוגמאות הכי בולטות מההיסטוריה זה המקארתיזם והמקיאווליזם. ההחלטות וההובלות הפוליטיות והמדיניות של הכנסת הן נוסח מקיאוולי, שבעצם לרוב מותר לעשות כל מה שהוא רוצה, גם אם זה על חשבון חופש הביטוי, גם אם זה על חשבון הטעם הטוב, גם אם זה על חשבון הדמוקרטיה. וגם השיטות המקארתיסטיות שלא משאירות שום פינה אלא מנסות להיכנס ולבלבל, וזה לא נפסק בשום מקום. כל מיני ארגונים, נקראים ארגונים, אני חושב שאנחנו בפני מתקפה קשה מאוד של ארגונים כמו "אם תרצו" אני נוטה יותר לקרוא להם כנופיות, כי הם, הארגונים האלה או הכנופיות הללו רוצות להשליט כאן פחד, הן לא רוצות לאפשר דיון חופשי, דמוקרטי פתוח, אלא רוצות לכפות ולהפחיד ארגונים, אנשים ומפלגות מלפעול באופן חופשי. אני רוצה לציין שזה לא נגמר, גם לא נגד ארגונים של החברה האזרחית. זה יכול להגיע לשופטים, כפי שזה הגיע, בדיוק, אנחנו היינו בסרט הזה: בארצות-הברית המקארתיזם לא השאיר חלקה טובה אלא ניסה להיכנס אליה, שופטים, מרצים באוניברסיטאות, ארגוני מורים, מדיה, כל דבר שרק אפשר להיכנס אליו, להפחיד אנשים, לסתום פיות, נכנסים לשם וזה מה שמנסים לעשות. יש בפנינו חוק שהתכלית שלו היא פגיעה בחופש הביטוי, בחופש ההתאגדות. הוא רע מאוד, אנטי-דמוקרטי. אני חושב שדברים אנטי-דמוקרטיים צריך לפסול אותם על הסף. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת חנא סוייד. אני מזמין את חבר הכנסת טלב אלסאנע. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אין בין החוק הזה לבין שקיפות מאומה. מאז ומתמיד עמותות דיווחו לרשם העמותות, הכול גלוי, שקוף, אלא שיש כאן מקארתיזם, רדיפה על רקע פוליטי, ויש ניסיון של הממשלה הנוכחית לשנות את הוויית המשטר, לשנות את הדו-שיח, לשנות גם את הנורמות בכל תחום ותחום שהם נוגעים בו, החל בבית-המשפט העליון, התקשורת, האקדמיה, ואפילו ההרכב וזכות ההצבעה והבחירה, כאשר אנחנו רואים שאלה שלא עלו, יקבלו את הזכות להצביע. והכול מוביל לכיוון אחד. ואני שואל אתכם, רבותי חברי הכנסת, אם אנחנו מדברים על שקיפות ועל רצון לשוויוניות, מה בעצם פשר הדבר הזה שסעיף 7 לחוק אומר: הוראות חוק זה לא יחולו על ההסתדרות הציונית העולמית, הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, קרן היסוד, המגבית המאוחדת לישראל וקרן-קיימת לישראל וכן תאגידים שבשליטתן? רבותי, האם זה מתיישב עם השוויון בפני החוק? האם יש עמותות שכן ידווחו ועמותות שיהיו פטורות מלדווח? האם יש עמותות שהן מעל לחוק ואלה שהן כפופות לחוק? ומה המשותף בין כל התאגידים האלה לתפיסת העולם שלהם? ולכן, אין ספק שהחוק הזה הוא חוק פוליטי, חוק אנטי-דמוקרטי וחוק הסותר את עקרון השוויון ולא מתיישב עמו. סעיף נוסף, רבותי, שאני רוצה להפנות את תשומת לבכם אליו, הוא סעיף 9(1)(ב), ואני מצטט: "בסעיף קטן (ב)(2)(ד), אחרי 'התנאים לתרומה', יבוא: 'לרבות התחייבויות שנתנה העמותה בנוגע לתרומה בעל-פה או בכתב, במישרין או בעקיפין'". מה זאת אומרת "התחייבות בעקיפין"? מה הגבול להתחייבות בעקיפין? באיזה מידה אפשר לעמוד בדרישה הזאת? ולכן, החוק הזה, במשמעות שלו, איננו בא לעשות סדר, איננו בא להכניס היגיון. זה בא להכניס שיגעון, חוסר היגיון, במציאות המסודרת נכון להיום. אלא שהקבו��ה שמובילה את החוק הזה, כבוד היושב-ראש, מובילה מאז הקדנציה הנוכחית שורה של הצעות חוק תמוהות, מנותקות, שחושבים שהרוב הופך את הדבר הפסול והשרץ לכשר. שרץ יישאר כפי שהוא, אי-אפשר להכשיר אותו בשום רוב שיכול להיות, ולכן החוק הזה הוא בלתי חוקתי, ואנחנו נצביע נגדו. תודה לחבר הכנסת טלב אלסאנע. אני מזמין את חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אחריו יהיה חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, ואחריו, חבר הכנסת איתן כבל, ואחרון אחרון, חבר הכנסת דני דנון. בבקשה. כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, כוונת החוק וכוונת מחוקקי החוק היא לפגוע בארגונים לזכויות אדם, במטרה להקל על הפרת זכויות אדם, כי ההיקש ההגיוני, מי שרוצה לפגוע בארגוני זכויות אדם רוצה להפר את זכויות האדם, שיהיה לו יותר קל. לא תהיה בקרה. עכשיו, אומנם החוק הזה לא יוציא אל מחוץ לחוק את ארגוני זכויות האדם, אבל הוא יצר את צעדיהם קצת, ויהיה חוק אחר, ותהיה ועדת חקירה, ופה ושם, וארבעה-חמישה חוקים שנועדו לצמצם עד למקסימום האפשרי, בתנאים הנוכחיים, את הפעילות של ארגוני זכויות אדם. מי רודף ארגוני זכויות אדם? משטרים אפלים. ארגוני זכויות אדם נתונים לרדיפה במשטרים אפלים. מי רודף ארגוני זכויות אדם? זה לא מדינות, איך אומרים, שמתבצעות בהן הפרות קלות, אלא מדינות שיש להן מה לחשוש מהפעילות של ארגוני זכויות אדם. נקדים ונגיד שארגוני זכויות האדם בארץ הם מאוד חלשים. יש מעט מאוד ארגונים. בקצב שבו, ובכמות שבה, מופרות זכויות האדם, צריך פי-עשרה ארגוני זכויות אדם. אנחנו רואים איך הארגונים האלה, ב-resources, במשאבים הדלים שיש להם, הם כורעים תחת העומס. הם לא יכולים לעשות אפילו monitoring ראוי לשמו של הפרת זכויות האדם. רק הפרת זכויות האדם בנגב, של האזרחים הערבים, צריך ארבעה-חמישה ארגוני זכויות אדם כדי שיעשו, איך אומרים, לעקוב אחרי מה שקורה. שלא לדבר על הפרת זכויות אדם במצור על עזה, הפרת זכויות אדם בירושלים המזרחית, הפרת זכויות אדם בגדה המערבית, הפרת זכויות אדם בקשר לבנייה, בקשר לקרקעות, בקשר לאפליה, בקשר לחינוך, בקשר לזכויות כלכליות של יהודים וערבים. אז במקום לחזק את ארגוני זכויות האדם, מנסים לחנוק אותם, ובחוק הזה יש דברים בלתי אפשריים, איך יכול ארגון זכויות אדם לדעת אם ה-fund שנתן לו, אם אותו תורם שנתן לו ממומן על-ידי מדינה או לא ממומן על-ידי מדינה? הנה, למשל, אני אביא דוגמה, יש בגרמניה תורמים, כמו מפלגות, שאתה לא יודע, איך אני אדע? היינריך בל נתמך על-ידי מדינה או לא על-ידי מדינה? עכשיו, היינריך בל, אני יכול לדעת, אבל יכול להיות שעמותה לא יכולה לדעת. איך היא תעשה תחקיר? מקבלת תרומה מארגון בקנדה. לפעמים המדינה תורמת באיזושהי צורה לאותו תורם שנתן את התרומה, גם בארץ, מעיזבונות, למשל, אם זה מדינה או לא מדינה. הם רוצים, שהארגון, בשביל שיחקור אחרי כל מי שתורם לו, זה משימה בלתי אפשרית. בבקשה, אם המדינה רוצה לחקור, שתחקור, אבל למה להטיל את זה על העמותה? ואחר כך יאשימו אותה שהיא שיקרה ולא דיווחה דיווח נכון. אני חושב, כבוד היושב-ראש, שאת החוק הזה יש לזרוק אל פח האשפה. הוא חוק לא ראוי, הוא חוק מקארתיסטי, אנטי-דמוקרטי, חוק פוליטי שנועד לפגוע בארגוני זכויות אדם במטרה לפגוע בזכויות אדם. תודה. תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אני מזמין את חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. יש לך ארבע דקות, אדוני. אחריו, חבר הכנסת איתן כבל, ולאחר מכן, חבר הכנסת דני דנון, אם יהיה כאן, ונעבור לאחר מכן להצבעה. אני מציע שאלה שלא נמצאים כאן, בעיה שלהם, אבל שידעו. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אתחיל במה שסיים קודמי, זכויות האדם. בכלל, אני שמעתי פה בנאומים האחרונים כמה ססמאות שהייתי רוצה לנתח אותן כדי שנלמד את הטרמינולוגיה של אלה שמנסים להחריב את מדינת ישראל. פתאום, פתאום זכויות אדם. זכויות אדם. לא עברו יותר מכמה חודשים שחבורה מכאן הלכה והתחבקה עם איש אחד שלובש שמלה. הוא אוהב ללבוש שמלות. הוא לא סיפק להם שמלה, אבל הוא התחבק אתם, ואפילו אחד מהם קרא לו "מלך המלכים". "מלך המלכים" הוא קרא לו. לאיש הזה, מי שלא יודע, קוראים מועמר קדאפי. זה שעכשיו, אחרי שהוא חיסל מאות מבני עמו, מאות מבני עמו, בשם זכויות האדם, הם התחבקו עם הארכי-רוצח הזה, והם באים כאן ומנופפים בדגל זכויות האדם. אין זה אלא סוג של צביעות. הם הפכו את הצביעות למקצוע, כמו שאמרתי קודם. סוג של התחסדות. אבל יותר מזה, רבותי, יש כאן יותר מניסיון לפגוע באושיותיה של מדינת ישראל. היה פה איזה חבר כנסת שחזר פעם אחר פעם אחר פעם על הביטוי "ארגוני זכויות האדם בישראל", "ארגוני זכויות האדם בישראל". חזר על זה עוד פעם ועוד פעם, שנשתכנע, כאילו מדובר בארגוני זכויות האדם בישראל. רבותי, כשגירשו יותר מ-8,000 אנשים מביתם, כמעט 10,000 איש מביתם, הם לא דאגו לזכויותיהם, התנועה לזכויות האזרח לא רצה לבית-המשפט לייצג אותם. יותר מזה, חמש שנים וחצי אחרי, ואיך התבטאו אנשי הדרום? אני מדבר על אנשי הרשויות. אתמול היינו שם במפגש, הם אומרים: אנשי גוש-קטיף הם אנשים תשושים. מדברים על דמוקרטיה? על חוק לא דמוקרטי? מה זה חוק לא דמוקרטי? שמישהו פה ייתן לנו הסבר. אם זה פועל נגד אויבי ישראל זה לא דמוקרטי. זה לא דמוקרטי. רבותי, למדתי שבדמוקרטיה סופרים אצבעות, ולפי זה קובעים, זה הדמוקרטיה. אבל כשזה לא נוח, זה פתאום לא דמוקרטי. זכויות אדם. השבוע פתחתי לשכה פרלמנטרית בשכונת ילדותי, בשכונת-התקווה. אני כבר כמה חודשים שומע איך אותם אנשי כביכול "זכויות אדם" אנשים שבשם זכויות אדם ממררים את חייהם של אחי ואחיותי בשכונת-התקווה, בשכונת-שפירא, בלבנדה, שחייהם לא חיים. הם מפתים אלפים של מסתננים להגיע לכאן ולמרר את חייהם של תושבי המקום. אומרים לנו, אין לנו חיים, אף אחד לא שומע אותנו. בא אלי אתמול מכר של הורי, איש מבוגר. הוא אומר לי, אתה יודע, אשתי אתמול הלכה לשוק, גנבו לה את הארנק. יום יום פגיעות פיזיות, הטרדות מיניות, שלא לדבר על העובדה שהחיים של האנשים שם, כמו שאומרים, הפכנו להיות זרים במקומותינו,  רגע, רק התחלתי לדבר, אדוני. אדוני, יש לך זמן, אבל נגמר. רק משפט אחד, עוד מונח אחד. בבקשה. ישנו פה מושג שמישהו היה אומר "החברה האזרחית", "החברה האזרחית". רבותי, אלו שמות נרדפים לאלו שרוצים לחסל את מדינת ישראל. יש חברה במדינת ישראל, גם אני חברה אזרחית. לאף אחד פה אין מונופול על הביטוי "חברה אזרחית". אבל אלה שרוצים לחסל את ישראל, להבדיל אותם מאלה שלטובת עם ישראל, אתם מחסלים אותנו.  לטובת הלאום של עם ישראל, מה זה "חברה אזרחית"? אולי את יכולה לתת לנו פה הסבר אקדמי מה זה? אני לא חברה אזרחית? חברת הכנסת זוארץ, תני לו, הוא סיים כבר. אני לא חברה אזרחית? את מנכסת את זה,  אז, רבותי, תפסיקו להתבכיין, תפסיקו להתקרנף. אויבי ישראל צריכים להפסיק לקבל מימון מאויבי ישראל. והסוכנות היהודית זה למען עם ישראל, לכן אנחנו בעדה, וזאת לא אפליה. אנחנו למען עם ישראל. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה. יש לך שלוש דקות. חבר הכנסת דני דנון, אחרון המסתייגים. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, זה לא חוק מקארתיסטי, זה חוק פחדני. נא לצלצל, גברתי המזכירה. צלצלו. תודה. אני לא שומע. אדוני היושב-ראש, כפי שאמרתי, ואני אומר זאת לקואליציה: זה לא חוק מקארתיסטי, זה חוק פחדני. ואני אומר לכם, חבר הכנסת רותם וחבר הכנסת אלקין וכל החברים האחרים: אנחנו בארץ-ישראל, ויש לנו מדינה, ואנחנו לא יכולים כל הזמן להתנהג כאילו אנחנו בגלות וכל היום רודפים אותנו. אני רוצה להזכיר לכם שאנחנו כאן בארץ-ישראל מדינה חזקה, ואנחנו לא יכולים לסבול את הגחמות ואת הנרדפות שלכם. זה פשוט לא מתקבל על הדעת. כל הזמן אתם עסוקים בדבר אחד: בלחוקק חוקי נרדפות. ולבטל אותם. ולבטל אותם. אבל למה להעלות את העניין הזה בכלל? מי רודף אחריכם, למען השם? ממי אתם פוחדים כל הזמן? למה אתם חושבים שאתם אוהבים את הארץ הזאת יותר מאחרים? מי נתן לכם את המונופול לחשוב כך? למה אתם צריכים להביך פעם אחר פעם אנשים שפויים בתוך הקואליציה שלכם, שרים, את היושב-ראש? מאיפה זה בא לכם? מה אתם חושבים, שתפתרו את בעיות מדינת ישראל עם חקיקה כזו? פשוט זה לא מתקבל על הדעת. אתם הופכים אותנו למדינה שלעתים, אני אומר את זה, אני לא חשוד, דרך אגב, חבר הכנסת כבל, גם לי יש רגישות לא מעטה. החוק הזה הוא חוק שבארצות-הברית הוא בא ואומר שכשמדינה זרה נותנת תמיכה למישהו, יגלו. אדוני היושב-ראש, אני לא חולק עליך, לא לעשות דרמות. בואו נעשה את הדרמות במקומות שבאמת צריך. אדוני היושב-ראש, החוק הזה במקרה הזה הוא מיותר, כי בכל מקרה אנשים מציגים את כל המסמכים הנדרשים, הם חייבים להציג אותם. אתה צודק. אתה יודע מה, אבל עוד דבר אני אומר לך, אז המובן מאליו, טוב שייאמר. בסדר, המובן מאליו ראוי שייאמר, אבל גם תלוי מתי. הרי אי-אפשר. אני אומר, רק ישו נולד מרוח הקודש, וגם על זה יש ויכוח. אי-אפשר להסתכל על הדברים בראייה נקודתית. זה חלק מסדרה של חקיקה שמונחת, תאמין לי, אדוני היושב-ראש, שאם זה לא היה חלק מסדרה של חוקים, החוק הזה היה עובר, ולא נודע כי באו אל קרבנה. מה שלא צריך לאשר לא נאשר. לכן, אני אומר את זה לך, אדוני היושב-ראש. אם זה היה חוק אחד, בסדר, לא נאהב אותו, לא נשתגע עליו, אבל אפשר לחיות אתו. העניין הוא שזה עוד החוק "הסביר" ואני אומר את זה במירכאות. ואנחנו מוצאים את עצמנו כאן בכנסת ישראל בתחרות הנרדפים, שכל אחד קם ומנסה לחוקק חוק או להציע הצעות חוק, כדי להתנגד ללא-סביר, תשלים עם הסביר. לכן, אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, שאנחנו מוצאים את עצמנו בנרדפוּת, ואני לא חושב שאנחנו נרדפים. אנחנו עם חזק. נכון. אנחנו צריכים להתנהג כעם חזק, כעם מאוחד. הרי חקיקה מן הסוג הזה, היא לא יוצרת איחוד בעם, אדוני היושב-ראש. היא רק מייצרת קרעים, והיא מייצרת פילוג במקום שלא דרוש שיהיה בו פילוג. הרי בוודאי, האם מישהו חולק כאן, לפחות אני, ואני מניח שרוב הבית הזה, חולק על כך, הפרעתי לך, אני נותן לך עוד שתי דקות. תודה, אדוני. יש מחלוקת על כך שאם מישהו קם להרים את ידו עלינו אנחנו ניתן לו גיבוי? שאדם כמוני ייתן לו גיבוי? או מי מחברי ייתן לו גיבוי? האם יש מישהו שחושב שאם מישהו תורם כסף שיכול, חס וחלילה, לפגוע בנו כמדינה, שניתן לו גיבוי? אבל בפוליטיקה כמו בפוליטיקה יש תחרות שמתקיימת בין השוליים של הליכוד לבין ישראל ביתנו. וזו תחרות שגורמת נזק לעם ישראל, לבית הזה, לשמנו הטוב בעולם. הוא חוק, אני אומר את שוב, ואני מסיים בכך, אדוני היושב-ראש, החוק הזה יכול היה להתקבל אילו הקונטקסט שלו היה אחר. אבל כשאנחנו מוצאים את עצמנו, כפי שאני חוזר ואומר פעם אחר פעם, בחקיקה לא סבירה, ואני משתמש בעדינות. ואדוני היושב-ראש, הרי אתה ואני לא בדיוק באותו צד של המפה הפוליטית בלא מעט דברים, אבל גם אתה מבין שנחצו קווים, וצריך שיהיה מישהו שיעצור את זה. לכן אני מודה לאותם חברים גם בקואליציה שהיה להם השכל לראות את הדברים הרבה מעבר ל"ימין" ו"שמאל", ולראות את הדברים בהסתכלות פנימית והתבוננות מה זה יכול לגרום לנו כמדינה, והכול בשביל מאבק של פלגים בתוך הימין. לכן באמת כל אותם אנשים שקראנו להם "פיינשמקרים" אתם צריכים להתייחס לזאת באמת כמחמאה. ואני אומר את זה מכל הלב. לכן אנחנו, אדוני היושב-ראש, היום נתנגד לחוק. תודה. תודה רבה. עוד פעם, כאשר מתלהבים כל פעם, אז אחר כך אנחנו לא יודעים מתי אנחנו צודקים ומתי לא. כי אם אנחנו לא צודקים עכשיו, אולי גם לא צדקנו קודם. אבל אנחנו צודקים. בבקשה, אדוני השר, אתה רוצה להתערב בדיון? אתה יכול. אתה יכול. כמובן, יש להשוות באופן ברור בין החוק הזה לחוקים האחרים. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מותר לשר להתערב בדיון. אתה יכול להשיב לו אם אתה רוצה. חבר הכנסת איתן כבל, אני הקשבתי לך, ומאחר שאני מאוד מחשיב את דעתך, ולא פעם דיברתי ושיבחתי אותך בשיחה בינינו על דבקותך בעקרונות ועל נכונותך לוותר גם על תפקידים, לרבות תפקיד שר, על מנת להיות שלם עם עצמך וללכת בדרך שאתה מאמין, ואני שמח לומר את זה גם כאן בפומבי, לא רק פנים אל פנים מולך, באמת, חשוב לי לשכנע אותך. תראה, ההתנגדות שלך לחקיקה היום היא לא במקומה, ואני אסביר מדוע. היום אתה חבר בסיעה אחת עם השר לשעבר הרצוג. על מנת לשקף הסכמה רחבה, הצענו חקיקה שאין בה כדי לחצות את אותם קווים אדומים שעליהם אתה דיברת. ניסחנו חקיקה שמדברת בזכות השקיפות. ניסחנו חקיקה שהשר הרצוג בזמנו, היום חבר הכנסת הרצוג, השקיפות היא סלקטיבית.  העביר לארגונים שבהם הוא מכיר ותומך ומקדם את פעולתם, והביא את תגובותיהם חזרה, שהרי אף ארגון לא רוצה להיחשב כארגון שמזוהה עם פגיעה בצה"ל, בחיילי צה"ל, במדינת ישראל, משרת אינטרסים זרים. כל ארגון מהארגונים האלה, שהם חלק מהעוצמה של מדינת ישראל בכל מה שקשור לעשייה אזרחית, בא ואמר: אנחנו מוכנים. אנחנו חושבים שזה ראוי, ואין לנו בושה. אם יש מקום שבו אנחנו מקבלים סיוע ממדינה זרה, אנחנו פועלים בצורה כזאת שאנחנו לא מתביישים בפעולותינו. זה לא מה שהם אמרו. זה בדיוק מה שהם אמרו. אתה מציג את זה בצורה לא נכונה. חבר הכנסת הורוביץ, אם היו מתקבלות הסתייגויות מסוימות, לא הסתייגויות של הצד הזה, אז היא היתה סלקטיבית. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, חבר הכנסת ניצן הורוביץ, אתה קראת, עכשיו אני אומר לך משהו. אני דיווחתי על מה ששמעתי מהשר לשעבר הרצוג תוך כדי המשא-ומתן ותוך כדי תיקונים שנעשו בחוק, אבל לא הייתי אומר אם לא הייתי שומע, לא מכל הארגונים, אבל מחלק נכבד או מגוף שמייצג ארגונים רבים, במו אוזני את הדברים. זאת אומרת, אני גם מסתמך על עדות שמיעה, שהיא אמינה ומהימנה עלי, ואני גם מסתמך על עדות ישירה ששמעתי במו אוזני. הם היו צריכים לבחור בין דבר לכולרה. זו היתה הבחירה, לכן הם הסכימו כביכול, כי זה היה, בחירה. אז הם העדיפו גרסה כזאת מאשר בפחות, אבל אל תגיד שהם הסכימו, כי הם לא הסכימו. אני לא מצליח לעקוב. אני מצטער, אני לא מצליח לעקוב אחרי כל מה שאתה אומר. אני רוצה לסכם ולומר, יכול להיות שהיית מעדיף שהחוק הזה לא יהיה, יכול להיות שגם הם היו מעדיפים, אבל כשהחוק הזה עלה, ואני שאלתי אותם: תגידו לי, אם אתם מתנגדים לחוק הזה, פירושו של דבר שאתם מתביישים במה שאתם עושים. לא, לא. וכשעלה העניין בסופו של דבר אם לאפשר את חובת השקיפות, ואני חושב שזאת חובה ראויה, בארצות-הברית החובות המוטלות על מי שפועל כסוכן זר הן הרבה הרבה יותר חמורות והרבה הרבה יותר מעמיקות, והרבה הרבה יותר אולי מקשות, ואני לא חושב שהן בלתי מוצדקות. הן גם מוצדקות, אבל לא הלכנו עד לשם. לא הלכנו עד לשם. אז לבוא עכשיו ורק בגלל איזושהי החלטה או שינוי מקומות ומעבר מקואליציה לאופוזיציה, לא לכבד את ההסכמות שאליהן הגענו, אני חושב שזה לא בסדר. השר איתן, אני מכבד אותך. אני לא יכול להשיב לך, אבל אני מכבד. זה בסדר מה שאתה אומר, לא נתווכח על זה. תודה רבה. תודה רבה לשר איתן. רבותי חברי הכנסת, פעמים רבות אני תמה על העוצמה של הרגשות שבאים במקומות שצריכים להיות ומתייחסים גם למקומות שאין צורך בהם. חבר הכנסת רותם, אדוני הסיר את הסתייגויותיו, אבל הוא יכול כמובן לסכם. לא, לא, עוד לא הסרת, כי לא נימקת אותן. אתה בוודאי תבוא ותבהיר לי. חבר הכנסת כבל, החוק כמו שהוא, בלי הסתייגות שתתקבל מצד זה או אחר, הוא חוק שכל מדינה מסודרת, ואתה מסכים לה. אדוני היושב-ראש, החוק הזה מיותר לחלוטין. זה קיים היום, זה נכון. היה אומר מורנו ורבנו מנחם בגין, שהמובן מאליו טוב שייאמר מפעם לפעם. תשמע, אבל בוא לא נמצה אתם את הדין. בבקשה, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת מסכם את הדיון ומשיב למסתייגים. אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, אני שומע את המסתייגים ואני חייב לומר שאני מופתע. חבר הכנסת כבל, יש לך טענות נגד החוק הזה. האם אדוני יודע שהחוק הזה הוא פרי הסכמות בין המועמד לראשות הממשלה בהצעת האי-אמון שלכם היום, חבר הכנסת הרצוג, לבין מציעי החוק? לא רק זה, אני קראתי באיזשהו מקום, זה היה לפני המהפכה.  קראתי באיזשהו מקום, זה היה לפני המהפכה, אדוני.  שאחרי, מפלגת העבודה בגדה בערכיה? לא יכול להיות.  יחול על כל תרומה מחוץ-לארץ, אתה הסכמת שהחוק יחול על כל תרומה מחוץ-לארץ. נכון, גם זה נכון. אני רוצה להזכיר לאדוני, אם אדוני מסכים, זה היה בשלב שבו אתה היית חבר הקואליציה וחבר הכנסת הרצוג היה שר והוא ייצג את הממשלה במשא-ומתן עם חבר הכנסת אלקין. אני מוכרח לומר שההסכמות שהם הגיעו אליהן לא מצאו חן בעיני, אבל אני מכבד הסכמות. מה שקרה אצלכם הוא שברגע שברק, מה עם ההסכמה שלך? חבר הכנסת חיים אורון, אני אגיע לזה, תאמין לי. אני מבטיח לך שאני לא אשכח. מה שקרה זה שהשר ברק עשה לכם תרגיל ואתם מצאתם את עצמכם עם מועמדים לראשות ממשלה באופוזיציה, ולכן פתאום החוק לא טוב לכם. עכשיו, אני אספר לך משהו, קראתי באיזשהו מקום שהשר הרצוג, אחרי שהוא פרש, נתן איזה ריאיון ודיבר על החוק הזה. והוא סיפר שאת החוק הזה הוא תיאם עם הקרן לישראל החדשה. נכון. אז השר הרצוג, אם אפילו עם הקרן לישראל החדשה תיאמת, למה פתאום להתנגד לדברים שאתה הסכמת? כי זה היה לפני המהפכה. חבר הכנסת רותם, כלומר, הגינות לא קיימת, אידיאולוגיה לא קיימת, מה שקיים אצלכם זה תלוי איפה יושבים.  איך שאתה רוצה, חבר הכנסת רותם. אדוני היושב-ראש, בכל הכבוד, זה בסדר גמור, חבר הכנסת כבל, הוא משיב לך, מה אתה רוצה? אתה אמרת את דברך, הוא משיב לך. הוא משיב לו, לא לי. אבל הוא גם אומר שהחוק כפי שהוא, בלי הסתייגויות שיתקבלו, אין בו שום חידוש. אין בו שום חידוש.  רשאי יושב-ראש ועדה להשיב. חבר הכנסת אורון, אני חייב לך תשובה. בשעתו סברתי שצריך להחיל את החוק הזה על כל תרומה, כולל תרומות פרטיות. אתה התחייבת בוועדה ומפר התחייבות. לא, הוא לא מביא את ההסתייגויות. לא, אבל דודו התחייב בוועדה שזה יחול על כל הכסף הזר שנכנס לפוליטיקה, זה בפרוטוקול. זה בפרוטוקול ועכשיו אין לך שום בעיה להפר התחייבויות. אז תצביע כפי שאתה רוצה. חבר הכנסת פלסנר, הרי חבר הכנסת אורון קרא את קריאת הביניים לפניך, ועכשיו אני משיב לו על זה. אז אתה לא צריך שיראו אותך. יודעים שאתה קיים פה. יודעים שאתה מפר התחייבויות. אל תעיר לו הערות. אני מאשר שהפרתי את ההתחייבות הזאת. אין שום בעיה. חבר הכנסת רותם, אל תעיר לו הערות. חבר הכנסת, הוא חושב, משמע הוא קיים. הוא התחייב והוא מפר. תסביר. התחייבתי שאני לא אביא את החוק לקריאה שנייה ושלישית, אלא אם כן הוא יחול על כל התרומות. אמת. נו, מה שקרה, ואם תיתן לי להסביר ולא תגיד לי כל רגע "נו", אני אסביר גם. דברים שרואים מכאן לא רואים משם. עזוב, תן לו לענות, אתה שואל שאלה. תן לו כבר לענות, ברצינות, נו. יאללה, דודו. פנו אלי גופים שונים, כולל המוסדות הלאומיים, ואמרו לי: אדוני, הנזק שאתה תגרום לנו הוא גדול מכדי שאנחנו נוכל להסכים לו. עכשיו, אני לא אנטי-ציוני. אני מוכן להגיד ולהודות שהפרתי את מה שאמרתי כדי לא לפגוע במוסדות הלאומיים. אכן כן, אני מודה בזה. עכשיו, עקרון השוויון אצלך נמצא במקום אחר. עקרון השוויון לא קשור לחוק, ואני אסביר לך גם למה. החוק הזה מדבר על כספים של ישות מדינית זרה. זה קיים היום. זה סתם חוק, רבותי. תגיד, אתה רוצה שאני אבטל את ההפגנה מחר, אני מבטל אותה. גמרנו, ביטלתי את ההפגנה. זה סתם חוק, רבותי. הפכתם להיות, אני מסכים עם חבר הכנסת וקנין. אתה מסכים אתו. מצוין. רבותי, אין כאן איסור לקבל תרומות. אין פה סתימת פיות. רוצים ללכת הביתה, מה קרה לך, דודו, אנחנו נלך הביתה אחרי שאני אגמור לדבר. את זה אנחנו יודעים, זאת הבעיה. חסרים לכם קולות, רבותי. חבר הכנסת רותם, הזמן עומד לרשותך, אתה יושב-ראש ועדה. אתה עונה, הזמן הוא בלתי מוגבל, רק אני אבקש, אני אבקש מחבר הכנסת מגלי להחליף אותי, אדוני היושב-ראש, אני הבנתי ששוויון, כי קראו לי להצביע. לא, זה לא עניין של שוויון מת. כל כסף שמתקבל, בין בימין, בין בשמאל, מישות מדינית זרה יהיה חייב דיווח. אני קם והולך ולא יהיה, ואללה, גם עלי אתה מאיים? גם עלי אתה מאיים? אל תאיים עלי. אתה יודע, אני לא מתקפל. אל תאיים עלי. יש הסכמות. איפה ההסכמות?  רבותי, חבר הכנסת כבל. ברגע זה אין קריאות ביניים. נא לומר את דברך. אתה לא מוגבל בזמן, בבקשה. רק, אני מבקש שיחליפו אותי. רבותי, אני רוצה לומר לכם דבר אחד: אין שום בעיה בעקרון השוויון. גופים שבימין או גופים שבשמאל, גופים שבמרכז או גופים שהם עוסקים בזכויות אדם, שמקבלים תרומות מגופים שהם ישות מדינית זרה, יצהירו וידווחו.  משתמשים בכם. משתמשים בכם, אתם לא מבינים? איפה ראש הממשלה? חברת הכנסת זוארץ. הוא עונה על ההסתייגות שלך. חברת הכנסת זוארץ, הוא עונה על ההסתייגות שלך.  לכן, רבותי, הצעת החוק הזאת איננה כוללת את כל מה שאתם רציתם. היא בסך הכול באה לפתח את השוויון, היא באה כדי שהכול יהיה לאור השמש, ומי שאיננו פוחד צריך לתמוך בחוק הזה. תודה. תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו עוברים להצבעה, וההצבעה היא ממושכת, שכן יש הסתייגויות. האם יש מי מהמסתייגים שמוריד את הסתייגותו? כן. חבר הכנסת רותם מוריד את הסתייגותו. חבר הכנסת חנין, בבקשה. אדוני היושב-ראש, בשם חלק מהמסתייגים, שהם קבוצת חד"ש, קבוצת מרצ, קבוצת קדימה, חבר הכנסת טלב אלסאנע, חברי הכנסת מקבוצת בל"ד וחברי הכנסת מסיעת העבודה, אני מבקש, אדוני, להצביע על ההסתייגות שנמצאת בתחתית העמוד הראשון של ההסתייגויות, עמוד 4. זוהי הסתייגות לסעיף מס' 1, והיא עוסקת בכך שחובת הפרסום תהיה אוניברסלית, היא תחול גם על מדינה זרה, גם על אזרחים זרים, שתורמים לפעילות בתוך ישראל. תודה רבה. ובכן, לשם החוק אין הסתייגות. רבותי, לשבת. לא תישמע טענה, אני מתחיל את ההצבעה, לא תישמע טענה "לא הספקתי". רבותי חברי הכנסת, לשם החוק אין הסתייגות. לכן, נצביע על שם החוק, כהצעת הוועדה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. שם החוק נתקבל. 38 בעד, 33 נגד, אין נמנעים. אני קובע ששם החוק אושר, כהצעת הוועדה. לסעיף 1 קיימת הסתייגות, בסעיף 3 לדפים הצהובים, בעמוד 4, הסתייגות מרצ, חד"ש, חברי הכנסת טלב אלסאנע, ג'מאל זחאלקה, חנין זועבי, אורית זוארץ ושלמה מולה. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע. לא להפריע. לא להפריע. לא להפריע. ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת חד"ש ושל חברי הכנסת טלב אלסאנע, ג'מאל זחאלקה, חנין זועבי, אורית זוארץ ושלמה מולה לסעיף 1 לא נתקבלה. 33 בעד ההסתייגות, 38 נגד. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה. רבותי, אנחנו עוברים חבר הכנסת חנין, בבקשה, האם להצביע על החלופין או לא? אדוני היושב-ראש, בשם הקבוצות שהזכרתי קודם, אנחנו מסירים את כל ההסתייגויות ואנחנו מבקשים להצביע על החוק בקריאה שנייה. תודה רבה. רבותי, חבר הכנסת רותם, אתה הסרת את ההסתייגות? כן. האם יש עוד מישהו?  חבר הכנסת בן-ארי, הסרת את ההסתייגות, בסדר גמור. חבר הכנסת עתניאל שנלר נמצא פה? אינו נוכח. רק רגע, אני רוצה לראות האם יש לי פה, עתניאל שנלר, מיכאל בן-ארי. חבר הכנסת איתן כבל, הודיעו בשמו. חבר הכנסת דני דנון אינו נוכח. ובכן, רבותי, אנחנו מצביעים, מקשה אחת, על הצעת החוק מהסעיף הראשון ועד האחרון בקריאה שנייה, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. כהצעת הוועדה. סעיפים 1 10, כהצעת הוועדה, נתקבלו. 40 בעד, 34 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש הוועדה, האם אתה מבקש לקרוא בקריאה שלישית? כן. תודה רבה. אין הצעות מהצד הזה שיחייבו את השר ארדן להשיב. אין הצעה כזאת. תודה רבה. נצביע בקריאה שלישית על הצעת חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על-ידי ישות מדינית זרה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע בקריאה שלישית. חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על-ידי ישות מדינית זרה, התשע"א 2011, נתקבל. 40 בעד, 34 נגד, אין נמנעים. אני קובע שחוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על-ידי ישות מדינית זרה, אשר יוזמיו, חברי הכנסת אלקין, אברהם מיכאלי, דוד רותם, עתניאל שנלר, יריב לוין, מיכאל בן-ארי וציפי חוטובלי, עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. עד כאן הדיון בסעיף זה.  אני מבקש לעבור להצעת חוק החברות (תיקון מס' 15). אני מזמין את שר המשפטים לעלות ולנמק את החוק. אדוני שר המשפטים, בבקשה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפניכם הצעת חוק החברות (תיקון מס' 15) (ממשל תאגידי בחברת איגרות חוב), התשע"א 2011, לקריאה ראשונה. חוק החברות, התשנ"ט 1999, קובע הסדרים שנועדו להתמודד עם בעיית הנציג, agency problem, בחברות פרטיות וציבוריות כאחד. מכיוון שבעיית הנציג קיימת ביתר שאת בחברות ציבוריות אשר הנפיקו מניות לציבור, נקבעו בחוק הסדרים מיוחדים ביחס לחברות אלה. חוק החברות אינו קובע הסדרים מיוחדים לגבי חברות שהנפיקו איגרות חוב לציבור, חברות אג"ח. אשר על כן, ההסדר שחל עליהן לפי החוק תלוי בסיווגן כחברה ציבורית או כחברה פרטית, על חברת איגרות חוב שהיא חברה ציבורית, כלומר, שהנפיקה לציבור גם מניות וגם איגרות חוב, חל ההסדר החל על חברות ציבוריות, ואילו על חברת איגרות חוב שהיא חברה פרטית, כלומר, הנפיקה רק איגרות חוב לציבור, חל ההסדר החל על חברות פרטיות. כמענה לכך, מוצע בהצעת חוק זו לקבוע כי חברות אג"ח, גם אם הן חברות פרטיות, יהיו כפופות לכללי ממשל תאגידי הדומים לאלה החלים על חברות שגייסו כספים מהציבור בדרך של הנפקת מניות, חברות ציבוריות, בשינויים המחויבים. כללי הממשל התאגידי המוצעים לחברות אג"ח מבוססים על תפיסה הרואה את מחזיקי איגרות החוב כראויים להגנה משני סוגים: האחד, הגנה דוגמת זו הקיימת על-פי החוק לבעלי מניות מקרב הציבור, מקום שבו יש הצדקה להחיל הגנה דומה גם על מחזיקי תעודות התחייבות כגון הבטחת בקרה נאותה על הדוחות הכספיים של התאגיד. השני, הגנה כדוגמת זו הקיימת בפרקטיקה לנושה מהותי בודד, לרוב תאגיד בנקאי, מכוח התקשרויות חוזיות מול התאגיד, כגון זכויות מסוימות בקשר לעסקאות העשויות לפגוע ביכולת הפירעון של התאגיד. החלת ממשל תאגידי על חברות אג"ח, גם כשהן חברות פרטיות, תבטיח כי לאחר ההנפקה יתנהל התאגיד על-פי עקרונות שיעלו את רמת הכשירות, המקצועיות והעצמאות של חברי הדירקטוריון, יחזקו את הליכי הבקרה על העריכה של הדוחות הכספיים ואישורם, יצמצמו את פוטנציאל הפגיעה בחברה בעקבות עסקאות עם בעלי עניין ויגבירו את האמון הציבור בשוק ההון. להלן עיקרי הוראות הממשל התאגידי שמוצע להחיל על חברות אג"ח: 1. חובה למנות יושב-ראש דירקטוריון ומנהל כללי, ולהפריד בין התפקידים, 2. חובה למנות ועדת ביקורת, 3. חובה למנות מבקר פנים, 4. חובה למנות לפחות שני דירקטורים חיצוניים, 5. הסדרים לאישור עסקאות של החברה עם בעל שליטה בה, 6. הסמכת רשות ניירות ערך להטיל עיצום כספי על הפרת הוראות מסוימות בחוק החברות. אני מבקש מחברי הכנסת הנכבדים לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. תודה לשר המשפטים, השר יעקב נאמן. נרשמו להתדיינות על הצעת החוק בקריאה ראשונה: חבר הכנסת יעקב כץ, לא נמצא כאן. חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה. נא לשבת שם, למה אתם עומדים, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת שאמה וחבר הכנסת טיבי? חברי הכנסת, נא לשבת. תודה לכם, אתם נהדרים, סגני היושב-ראש. תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי שר המשפטים, מה נזעקתם להגן על כולם בזמן שכל הזמן הממשלה בראשות נתניהו, שאתה חבר בה, לא מגינה על אזרחיה? האם שר המשפטים יודע שרוצים להרוס את בתיהן של האלמנות בעלי? מה סוג ההגנה שאתה מספק לה אחרי שפרקליטיך עוסקים יומם ולילה איך להרוס את זה? האם שר המשפטים יודע שלא מאפשרים לבנות בברוכין, יישוב במדינת ישראל, בארץ-ישראל, סליחה. האם אתה יכול לגלות לכנסת, להסביר לה, מה עושה האגף שלך שעוסק בתחום הזה מול שר הביטחון א�� מול ראש הממשלה, שאיננו מאפשר את זה? או אולי אתה יכול להסביר איך אתם מגינים על תושבי המדינה שראש הממשלה לא מאפשר לבנות בעיר הקודש, בעיר הבירה, בירושלים? מה נזעקת להגן על בעלי איגרות החוב כאשר הממשלה, ראש הממשלה, המשנה לראש הממשלה, כל הממשלה לא מאפשרת לבנות במעלה-אדומים? יש מקום בעולם שזה קיים? שמעת? בתוניסיה אולי יש הפיכה עכשיו, בלוב, שלא מאפשרים ליהודים לבנות בהוראה, בצו פוזיטיבי? מה אתה נזעק להגן על הממשלה הזאת? אתה יכול להסביר, מה יצביעו כל חברי הכנסת עכשיו, של הקואליציה? שהם יגנו על בעלי איגרות החוב האלה כמו תאגידי ממשלה? למה, אתם מנהלים את תאגידי הממשלה בצורה כל כך מוצלחת? האם שר המשפטים יכול לומר לנו מה ייעשה בקרוב כדי להקטין את העומס שעל השופטים, למשל? זה לא שר המשפטים. את זה תשאל את שר האוצר, כמה כסף הוא העביר לשם. לא, אני שואל את שר המשפטים דווקא, כי הוא הציג את הצעת החוק הנוכחית ויש לו קשר ישיר לדברים ששאלתי קודם. או למשל, אדוני שר המשפטים, אתה יכול להסביר לנו איך ייבנה גן-ילדים בחברון? חברת הכנסת חוטובלי, האם תוכלי לעזור לנו, איך ייבנה הגן לילדי חברון? סוגיה של ילדים, אנושית. מה היא קשורה? תשאל את שר החינוך. הם לא בעלי איגרות חוב, הם לא מחזיקים, עוד לא בני 18, במסגרת הסיורים של שר החינוך, במסגרת הסיורים של השר, תודה לכם. הוא לא צריך את הסיוע שלכם. אתם גם בקואליציה וגם בוכים, אז תנו לו לבטא את מה שהוא חושב. בבקשה, אדוני. האם הממשלה בראשות נתניהו, שאתה חבר בה, יכולה להגן על אזרחי יהודה ושומרון כאשר שר המשטרה, שהיום קיבלת את ההסמכה לחלק נשק לתושבים, איננו עושה את זה כי הפיקוד במשטרה מתעלל באזרחיו? או האם, למשל, תוכל לעזור לנו בפתרון הבעיה מתי תחל עבודת הבנייה למגורשי גוש-קטיף ביישוב אמציה? ממשלה דואגת לאזרחיה, בטח אנשים לא ישנים בלילה, ואתה שותף שם. אבל אתה בא, מציג לנו איזה חוק, סלח לי שאני אומר לך, באמת, תביאו גם דברים אחרים. נניח שזה חוק שאולי אפשר לתמוך בו, אבל אתם תדאגו, הממשל ידאג? מי זה ידאג? זה ייגמר, השלוש דקות ייגמרו, יעקב. אני לא מתכוון לייסר אתכם כך הרבה זמן. הרי בסך הכול אין סוף לדוגמאות, אז לא נרחיב בזה. בכל אופן, זו לא ממשלה שיכולה לעמוד פה, על הבמה, לא אתה וגם לא אחרים, ולהגיד שאתם דואגים לאזרחים, כי זה ממש לא ככה. זה לא נכון. תודה לחבר הכנסת אורי אריאל. אורי, אני מזמין את חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, אחרון הדוברים בהצעת החוק הזאת. מצטרפים לממשלה, ומשפיעים. אדוני שר המשפטים, ככה זה כשאתה במשחק, גם לטוב וגם לרע. אומנם אני הייתי מפנה את הביקורת למישהו אחר, אבל זה גם טוב. חברי חברי הכנסת, מה זה ההצגה הזאת? תקשורת. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בחרנו ממשלת ליכוד, אומר עם ישראל, ממשלת ימין, והיא עושה דברים גדולים וכבירים, דברים שבשבילם הם נבחרו. אלו המטרות, איגרות חוב, הצעת חוק החברות. זוהי הבשורה לעם ישראל. תאמינו לי, חברי חברי הכנסת, אנשי ה"כאילו" ימין, גם הצד הזה של המפה היה יכול להביא את אותו חוק. אבל אתם מטילים חוב לא על הדורות הבאים, על הדור שלנו, על הימים האלה ממש. אני ראיתי פה את החדווה של העברת החוק הקודם, אבל, רבותי, מדובר כאן כל הזמן במגננה. השמאל ואויבי ישראל יודעים בדיוק לאן הם רצים. הם לא יקבלו סיוע מפה, הם יקבלו סיוע משם. אבל אתם, לאן אתם הולכים? לאן אתם מובילים? כשאני שואל את ראש הממשלה, למה אתה לא בונה, הוא אומר לי: ג�� אתה לא היית בונה. הוא גם נכנס לתוך ההחלטות שלי. האם היית צריך להגן על מדינת ישראל, הוא מגן על מדינת ישראל? מישהו שאין לו דרך, מישהו שאין לו ערכים, כל היום במגננה. אבל אני, אין לי הפתעות ואין לי אכזבות. ראש ממשלה שכל האידיאולוגיה שלו מסתכמת ב"מקום תחת השמש", ספר נואל, ספר מסוכן, ססמה שהיתה צריכה לעבור מן העולם. אני צריך מקום תחת השמש? אני צריך לחזור למולדתי, לארצי. מקום תחת השמש יש בכל העולם כולו, אבל מה אתם מותירים לנו? אפס בנייה, אפס בנייה. זוגות צעירים, אין להם מקום לגור. פונים אלי אנשים הן בהתיישבות, הן מחוץ להתיישבות, אומרים: הילדים גרים אתנו בבית, הילד לא רוצה להתחתן, איפה הוא יגור?  תפנה לאבו מאזן. איזו בשורה. טוב, שמעתי אותך. איזו בשורה, אתה, תלך לאבו מאזן, אתה והחברים שלך, לך לאבו מאזן, מצא מין את מינו, לך לאבו מאזן, זה המקום שלך. נכון, לא טעית. שמענו אותך, אתה אמרת: אני פלסטיני, אני לא ציוני. שמענו אותך, אנחנו יודעים בדיוק. אני מדבר על הליכוד, אני לא מדבר על אויבים עכשיו. נכון. לא טעית. אני לא מדבר על האויבים. לא טעית. אני שואל, איפה החוב הגדול שהיה פה איזה ראש ממשלה ואמר: יש פתרון לכל מתיישב. שמענו אתמול את ראשי הרשויות בדרום, שאומרים על תושבי גוש-קטיף, "הזרוקים". אתם יודעים מה, אפילו חיות לא זורקים כך, בתוך קרטונים, חמש, חמש וחצי שנים. וכשהם מותקפים בטילים, ממשלת ישראל זורקת לעברם צינורות, שבאמצע הלילה הוא ייקח את התינוקות שלו וייכנס לתוך הצינורות על מה שהבאתם עלינו בהקמת מדינת מחבלים. אני פונה אל ראש הממשלה, הוא לא נקי מזה. הוא לא נקי מההצבעה על ההתנתקות, על התועבה הזאת. אז אתם מטפלים באיגרות חוב? משחקים בקטנות, לא מטפלים בבעיות האמיתיות של עם ישראל, בצרות ובזעקות האמיתיות של עם ישראל. אתם תיזכרו כממשלה הנואלת ביותר שהיתה כאן. הבטחה גדולה, ואפס, אפס מעשים, ביזיון גדול וכישלון גדול בכל תחום שבו נגעתם. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת בן-ארי. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. כל אלה שרשומים פה עלו ודיברו. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק החברות (תיקון מס' 15) (ממשל תאגידי בחברת איגרות חוב), התשע"א 2011. עוברים להצבעה. ההצעה להעביר את הצעת חוק החברות (תיקון מס' 15) (ממשל תאגידי בחברת איגרות חוב), התשע"א 2011, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. בעד, 11, נגד, 2. אם כך, אני קובע שהצעת חוק החברות (תיקון מס' 15) עברה בקריאה ראשונה, ותעבור, כמובן, לוועדת החוקה, חוק ומשפט. חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שלישי, י"ח באדר א' התשע"א, 22 בפברואר 2011, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. תודה. 
\ No newline at end of file