diff --git "a/52840/normalized.transcript.txt" "b/52840/normalized.transcript.txt"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/52840/normalized.transcript.txt"
@@ -0,0 +1 @@
+חברי הכנסת, היום ז' בסיוון התשע"ו, 13 ביוני 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון מס' 2), התשע"ו 2016, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה), התשע"ו 2016, הצעת חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים (תיקון מס' 7) (נציג הרשות הלאומית להגנת הסייבר, קצין מוסמך לעניין גופים המנויים בתוספת הרביעית), התשע"ו 2016. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/3051/20 וכלה בהצעת חוק פ/3069/20, הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון, גמלת הבטחת הכנסה בשיעור 75% משכר המינימום לאזרח ותיק), התשע"ו 2016, מאת חברת הכנסת טלי פלוסקוב, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, תוספת ותק לעולה), התשע"ו 2016, מאת חברת הכנסת טלי פלוסקוב, הצעת חוק תגמול לנושאי משרה בתאגידים פיננסיים (אישור מיוחד ואי-התרת הוצאה לצורכי מס בשל תגמול חריג) (תיקון, הרחבת תחולת החוק), התשע"ו 2016, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, מנואל טרכטנברג, יצחק וקנין, אחמד טיבי, מיקי רוזנטל ועיסאווי פריג'; הצעת חוק זכאות למענק להוספת מרחב מוגן דירתי ומרחב מוגן קומתי ביישובים סמוכים לגבול (הוראת שעה), התשע"ו 2016, מאת חבר הכנסת עמר בר-לב, הצעת חוק ועדת שרים לענייני ביטחון לאומי (תיקוני חקיקה), התשע"ו 2016, מאת חברי הכנסת עפר שלח, בצלאל סמוטריץ ויעקב פרי, הצעת חוק ביטוח תאונות אישיות לתלמידים (תיקוני חקיקה), התשע"ו 2016, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, יפעת שאשא ביטון, נורית קורן, מירב בן ארי, קארין אלהרר, עאידה תומא סלימאן, עליזה לביא, סתיו שפיר, נחמן שי, איציק שמולי, עבדאללה אבו מערוף, עבד אל חכים חאג' יחיא, דב חנין, דוד ביטן, אלי אלאלוף, מנואל טרכטנברג, אורי מקלב ויגאל גואטה, הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון, קביעת דרגת נכות), התשע"ו 2016, מאת חברי הכנסת משה גפני, טלי פלוסקוב, אורי מקלב, יעקב אשר, מיכל בירן, דב חנין ומיקי לוי, הצעת חוק תגמול לאחר פטירת בן-זוג נכה (תיקוני חקיקה), התשע"ו 2016, מאת חברי הכנסת משה גפני, טלי פלוסקוב, אורי מקלב, יעקב אשר, מיכל בירן, דב חנין ומיקי לוי, הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון, ביטול ניכוי קצבה חודשית לפי הסכם עם גרמניה), התשע"ו 2016, מאת חבר הכנסת יואל רזבוזוב, הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון, הנחה בארנונה לניצולי שואה), התשע''ו 2016, מאת חברי הכנסת משה גפני, טלי פלוסקוב, אורי מקלב, יעקב אשר, מיכל בירן, דב חנין ומיקי לוי, הצעת חוק להגנת חיית הבר (תיקון, החמרת ענישה), התשע"ו 2016, מאת חברי הכנסת איל בן ראובן, יעל גרמן, ענת ברקו, יצחק וקנין, נורית קורן, עליזה לביא, דב חנין, שרן השכל, מרדכי יוגב, יעל כהן-פארן, קסניה סבטלובה, נחמן שי ואורן אסף חזן, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, הכרה בפגיעה מינית בעבודה כתאונת עבודה), התשע"ו 2016, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, מיכל רוזין, תמר זנדברג, עליזה לביא, דב חנין, קסניה סבטלובה, רויטל סויד, יעל גרמן, מירב בן ארי, שלי יחימוביץ ונורית קורן, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון, בדיקת תלות בידי רופא מומחה למבוטח מגיל 75), התשע"ו 2016, מאת חבר הכנסת איציק שמולי, הצעת חוק חובת הודעה על אי-הגעת ילד לגן-ילדים או למעון-יום, התשע"ו 2016, מאת חברי הכנסת יפעת שאשא ביטון, איילת נחמיאס ורבין, טלי פלוסקוב, אורי מקלב, מרדכי יוגב ויגאל גואטה, הצעת חוק שדה-התעופה דב הוז (הוראות מיוחדות), התשע"ו 2016, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, בצלאל סמוטריץ, מכלוף מיקי זוהר, מיקי לוי, יצחק וקנין, יצחק הרצוג, שולי מועלם-רפאלי, יחיאל חיליק בר, מיקי רוזנטל, איל בן ראובן, עמיר פרץ, נחמן שי, איתן כבל, אלי אלאלוף, איילת נחמיאס ורבין, מנואל טרכטנברג, יעל כהן-פארן, יוסי יונה, עמר בר-לב, מיכל בירן, קסניה סבטלובה, זוהיר בהלול, רויטל סויד, איתן ברושי, יואל חסון, אראל מרגלית, מיכל רוזין, סתיו שפיר, יוסף ג'בארין, עיסאווי פריג', רועי פולקמן, עאידה תומא סלימאן, ענת ברקו, עבד אל חכים חאג' יחיא, זהבה גלאון, יעל גרמן, דוד ביטן, מאיר כהן, חיים ילין, אלעזר שטרן, מירב בן ארי, יגאל גואטה, תמר זנדברג, דב חנין, עבדאללה אבו מערוף, אוסאמה סעדי, אחמד טיבי, יואב בן צור, אורי מקלב, איימן עודה, אכרם חסון, טלי פלוסקוב, מרב מיכאלי, יעקב מרגי, אורלי לוי אבקסיס, מיכאל אורן, אילן גילאון, יעקב פרי, עפר שלח, קארין אלהרר, טלב אבו עראר, מנחם אליעזר מוזס, ניסן סלומינסקי, עודד פורר, רוברט אילטוב, משה גפני, אורן אסף חזן, אבי דיכטר, נורית קורן ועליזה לביא, הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון, הזכות להישכח), התשע"ו 2016, מאת חברי הכנסת עפר שלח ואורי מקלב, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון, ביטול עסקה באמצעי ההתקשרות), התשע"ו 2016, מאת חברי הכנסת יואל חסון, דוד ביטן ואיתן כבל, הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון, הגנה מפני עיקולים בחשבון הבנק), התשע"ו 2016, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר ואלי אלאלוף, הצעת חוק איסוף ופינוי פסולת למיחזור (תיקון, חובת מיחזור במוסד חינוך), התשע"ו 2016, מאת חברי הכנסת איל בן ראובן, יעקב מרגי, יעל גרמן, ענת ברקו, יצחק וקנין, נורית קורן, עליזה לביא, דב חנין, שרן השכל, מרדכי יוגב, יעל כהן-פארן, קסניה סבטלובה, נחמן שי ואורן אסף חזן. תודה למזכירת הכנסת. חברי הכנסת, אנחנו נפתח בנאומים בני דקה. מי שמעוניין להשתתף יכול להצביע. ההצבעה לצורך ההרשמה החלה. אני אבקש מחבר הכנסת אורי מקלב לפתוח היום בנאומים בני דקה. בבקשה, אדוני. אחריו, חבר הכנסת זוהיר בהלול. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לצטט לכם אמירה של המשפחה של אילנה נבעה, שנהרגה בפיגוע הטרור במתחם שרונה בתל-אביב, אם לארבעה ילדים, היא נרצחה, לא נהרגה. נרצחה, נרצחה בפיגוע, באירוע הטרור בתל-אביב, במתחם שרונה, אימא לארבעה ילדים: "יש רגע של נחמה בתוך הטרגדיה הנוראה הזאת", ככה אומרים בני משפחתה: "יש רגע של נחמה". עוד ציטוט: "בני המשפחה בכו מאושר" על מה? על זה ששחררו את גופתה, סוף כל סוף, לאפשר לה להיקבר בקבר ישראל, לאחר שהקבורה התעכבה ביומיים בגלל דרישת המשטרה והפרקליטות לנתח את גופתה כדי לדעת במדויק ממה היא נהרגה, מכיוון שלא מצאו סימני ירי על גופתה. ולכן, נכון, יש צורך, ואם אפשר, כשהמשפחה מתנגדת, מתנגדת באופן נחרץ, מטעמי דת ומעוד טעמים, הולכים לערכאה משפטית אחת, והמשטרה לא מקבלת את הסעד, בית-המשפט דוחה, ומעכבים עוד, ודיונים שלמים בבית-המשפט העליון, והכול כדי לנתח. המשפחה מקריבה באי-הרצון שלה הרבה יותר מהמשטרה והפרקליטות. המשפחה מוכנה, יכול להיות שיהיה להם אחרי זה קושי בהכרה בהם כנפגעי טרור, או לא. כל זה שווה לעכב משפחה, והם אחרי זה צריכים לבכות מאושר על כך ששחררו את הגופה? הם צריכים, אני מצטט: "רגע של נחמה" בתוך הטרור הזה? זו הנחמה שצריכה להיות, שהיתומים והבעל לא יכולים וההורים לא יכולים, והם מתעכבים, כאשר נותרו להם רק כמה שעות לשבת שבעה? מי ישלם על כך שהילדים לא יכלו לשבת שבעה? לפני חג השבעה מקוצרת, אבל גם זה לא, כמה שעות לשבת, זה מה שאנחנו נותנים לאחד שנפגע מטרור, בגלל ההתעקשות. תודה. אני לא נכנס למערכת השיקולים, אבל כשרוב-רובן של הבקשות האלה נדחות, אדוני היושב-ראש, בית-המשפט, לאורך הדרך, אם היו 60%, הייתי אומר למשטרה: בסדר, זכותכם, 70%. 90% מהבקשות נדחות על-ידי בית-המשפט, אם בערכאה ראשונה, אם בערכאה שנייה, ועל זה עומדים ומתעקשים? כמה יכולה להיות אטימות בדרך הזאת של נפגעי הטרור? תודה. תודה לחבר הכנסת מקלב. חבר הכנסת זוהיר בהלול, בבקשה, אדוני. ואחריו, חבר הכנסת באסל גטאס. אדוני היושב-ראש, אני סוגר שבוע של צום. חודש הרמדאן בעיצומו, ועבדך הנאמן, שהוא חילוני, מוצא לנכון לצום בחודש הזה. חודש הרמדאן הוא חודש מופלא, וזו הסיבה שגם אני, אפילו אני, צם ומתמוגג, על אף השמש הקופחת והטמפרטורות היוקדות. חודש הרמדאן הוא חודש מדהים, שבו אנחנו נהנים מלכידות משפחתית, ואנחנו מפעילים בנשגבות יתר את מה שהדת מטיפה לו: לעזור לזולת, לחבור לבריות, לתת בסתר, וגם להגיש את הצדקה, הידועה כמעט בכל הדתות. אלא מאי? בחודש הזה, דווקא בחודש הזה, קרו שני אירועים קשים, שני פיגועים קשים. אחד קרה לפני כמה ימים בתל-אביב, והאחר קרה רק לפני שעות ספורות, או לפני יממה, באורלנדו, בארצות-הברית. מה שמפריע לי ומציק לי, דווקא החיבור האסוציאטיבי שאנשים עושים בין המעשים הללו, שהם מעשים בלתי נתפסים נגד האנושות, לבין חודש הרמדאן. החיבור האסוציאטיבי הזה עושה עוול לדת. הרי כולנו יודעים שהדתות היו קשורות בצורה זו או אחרת לפשעים נגד האנושות, במהלך עומק ההיסטוריה, אבל אני קורא לכולם לא למהר ולא להיות נמהר כדי להפעיל את חצי הביקורת והאשמה נגד דת האסלאם. דת האסלאם היא לא כזו, והראיה, מה שאמרתי לפני כמה שניות. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. חבר הכנסת באסל גטאס, בבקשה, אדוני. אחריו, חבר הכנסת איתן ברושי. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, היום אני חוזר מעונש של הרחקה לארבעה חודשים שהוטל עלי ועל חברי בידי ועדת האתיקה. מי זוכר על מה היה העונש הכבד, הלא-צודק והלא-מידתי הזה? זהו עונש שהיה תוצאה של מסע ההסתה השקרי שליבה ביבי נתניהו עצמו, בגלל ביקור עבודה ראוי, אובייקטיבי, מעשי, שלנו אצל המשפחות השכולות במזרח-ירושלים, שלא קיבלו לקבורה את גופות בניהן. זוהי דוגמה טובה, איך דמוקרטיה יכולה להיכנע למסע הסתה ופאשיזציה, של גיוס ההמון נגד המיעוט ונגד האחר. מה קרה מאז? אתה תומך בטרור. זה מה שקרה. מה קרה מאז? אתה תומך בטרור. המדינה התחילה לשחרר את הגופות, והתחייבה בפני בג"ץ לשחרר את כל הגופות עוד בחודש הרמדאן. אתם, חברי חברי הכנסת, רובכם המכריע הפך לחלק מאותו המון דוהר ללא שכל וללא מעצורים, מגויס בלהט הלאומני, ואנחנו היינו הקורבן שסיפק את צימאון ההמון המוסת. מבשלים בימים אלה את חוק ההרחקה של חברי הכנסת, והנה, תהיה לכם דוגמה איך מוצאים 90 חברי כנסת להרחקת חברי כנסת ערבים. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה, אדוני. אחריו, חבר הכנסת חמד עמאר. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בשבוע שעבר התקיימה כאן ישיבת שדולה שעסקה בשאלה של החיילים הבודדים, ובמהלכה קיבל צביקה לוי אות הערכה והוקרה. צביקה, שה��ום חולה ומרותק למיטתו, הוא בן וחבר קיבוץ יפעת בעמק-יזרעאל, ובאופן אישי חבר אישי שלי. כל השנים הוא פעל בשליחותה של התנועה הקיבוצית, והפך אותה לבית הגדול והקולט של חיילים בודדים. בכל רגע נתון יש 1,000 חיילים בודדים, שני-שלישים מחוץ-לארץ ושליש מהארץ, שהקיבוץ הפך להיות הבית שלהם, בדרך כלל הבית הראשון. בניגוד ללא-מעט מקומות, לא חסר להם דבר, וגם האירוח שלהם יותר זול מבבתי-החייל למיניהם. 18,000 חיילים צביקה ליווה, והיום, לצערי, עוסקים בהחלפתו. נשלח לו מכאן איחולי החלמה והמשך עשייה מבורכת. החובה לשרת בצה"ל והזכות לשרת בצה"ל הן בהחלט נכונות גם למי שנולד בחו"ל או שהוריו היגרו מכאן לחו"ל, ויש חשיבות גדולה לישראל חזקה גם לאזרחי המדינה וגם ליהודי העולם, בוודאי בעת הזאת. עם זאת, המדינה יכולה וצריכה לעשות יותר, גם בתנאים של תקופת היותם חיילים בודדים, לרבות לימודי העברית, ובעיקר ביום שאחרי, כדי שהם יוכלו להיות כאן חלק מהמשך העשייה, ולא יישארו בודדים לגמרי ביום שאחרי שלוש השנים, או יעזבו את הארץ ויחזרו למקומות שמהם הם באו. צריך ליצור את התנאים שחיילים בודדים יוכלו להישאר ולהיות אזרחים תורמים, ואני רוצה לומר שהתנועה הקיבוצית, עם השינויים שהיא עברה ועוברת, נשארה בית לקליטה של רבים. אלפים רבים שוהים בקיבוצים במסגרות שונות, מתוכם 1,000 חיילים בודדים שהקיבוץ הפך אותם לבעלי משפחות. יש נקודה אחת שצריך לומר, גם בעבר אמרנו, נאמר אותה גם היום ובהמשך, שחלק מהיכולת, למרות השינוי של הקיבוץ, לפתוח את ביתו, את כיסו ואת לבם של החברים, זה בניית בתים ראויים או יחידות קטנות וצנועות שיאפשרו את המשך הקליטה. תודה. ומכאן, ודאי בשם כולם, נאחל החלמה לצביקה לוי. תודה, חבר הכנסת ברושי. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה, אדוני. ואחריו, חבר הכנסת מיקי רוזנטל. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני כשבועיים סיים את תפקידו תת-אלוף חסון חסון כמזכיר צבאי של הנשיא. חסון שימש מזכיר צבאי כשמונה שנים, גם של הנשיא שמעון פרס וגם של הנשיא רובי ריבלין. אני באמת רוצה להודות לו על העשייה שלו, על התרומה שלו למדינת ישראל. חסון, שאני מכיר אישית, אחד האנשים המוכשרים שתרמו רבות לביטחונה של מדינת ישראל, ואני בטוח שימשיך לתרום בתפקידו החדש למדינת ישראל ולביטחונה של מדינת ישראל. חסון היווה דוגמה ומופת להרבה צעירים, דרוזים ולא-דרוזים, ואני מאחל לו הרבה הרבה הצלחה בהמשך הדרך. תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת מיקי רוזנטל, בבקשה, אדוני. ואחריו, חברת הכנסת ענת ברקו. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. במידה רבה זו פנייה אישית אליך. אתה יודע שיש 200 ק"מ חופים למדינת ישראל בים התיכון, מחציתם לא נגישים לציבור מסיבות ביטחוניות, מתקנים אזרחיים וכו' וכו'. לא נסתר ממך השבוע מה שקרה בוועדת הפנים, התקבלה החלטה דרמטית לאפשר למלונות קיימים להוסיף בנייה שכוללת גם דירות פרטיות. אני לא רוצה לדון בעצם העניין, כי הוא שנוי במחלוקת, ולשמחתנו הוא גם נעצר איך שהוא נעצר, אבל אני מפנה את תשומת לבך לסוגיה הבאה: נכון שהאוטונומיה, העצמאות, של יושב-ראש ועדה בכנסת היא חשובה מאוד, גם כדי למנוע שרירות של הממשלה, זו פררוגטיבה שלו איך לנהל את הוועדה ואת דיוניה וכו' וכו'. אבל יש לנו פה הוכחה שמקרה קיצון באמת, שיש לו משמעות אולי של מיליארדים, שיש לו השפעה על כל תושבי מדינת ישראל ואולי על היכולת שלהם בעתיד לגשת לחופים, התקבלה ללא מסד נתונים ו��החלטה מאוד מאוד מהירה. כאמור, אני לא נכנס לגופה, אלא לעצם האפשרות לקבל החלטה כל כך דרמטית בוועדה. ואם לא היינו עוצרים את זה, או שזה לא היה נעצר בדרך שבה זה נעצר, יכול להיות שהיום ברוב האוטומטי של הקואליציה, ואין לי שום טענה על העניין הזה, היינו משאירים החלטה שהייתה בכייה לדורות. הפנייה אליך, אדוני, היא באמת לבחון מה עושים במקרי קיצון כאלה, איך אנחנו בולמים, כדי שלא לייצר נזק לציבור. זאת לא שאלה של שמאל וימין ולא שאלה פוליטית, זאת שאלה מהותית לעבודת הכנסת, כיצד אנחנו מונעים החלטה שגויה שיכולה להיות בכייה לדורות, שיש לה משמעות כלכלית דרמטית? תודה. תודה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה, גברתי. ואחריה, חבר הכנסת אכרם חסון. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, רציתי לשאול אתכם, מה משותף לטרוריסט מאורלנדו ולטרוריסטים שיצאו מיטא? שלושתם בטוח יגיעו לג'הנם, לא לגן-עדן עם חליפות מהודרות, כאילו יצאו מהסרט "גן-עדן עכשיו" לא, הם גם כנראה לא התכוונו להגיע לשם. כשהם ישבו וצפו בילדים, עם המשפחה שלהם, אוכלים שוקולד ב"מקס ברנר", הזמינו לעצמם מילקי שוקולד ולא שילמו חובות, כך שהיה ברור שהם ידעו שהם לא הולכים למות. אבל מה, זה היה איזה מין פיגוע שמראה במיוחד את הפנים האמיתיות והמכוערות של הטרור, דה-הומניזציה מוחלטת, חיות שחגו סביב טרפן, הסתכלו בעיניים של הילדים האוכלים ועשו את זה. בדיוק כפי שראינו בפיגוע שהיה במסעדת "מקסים": באה מחבלת מתאבדת, אכלה ארוחה טובה ב-90 שקל, לפני 13 שנה בדיוק, ולאחר מכן הלכה והתפוצצה במרכז המסעדה, רצחה גם נשים בהיריון, פגעה במשפחות שלמות, שלושה דורות. לכן, מה שאני רוצה לומר, שיש קשר ויש תהליך של "דאעשיזציה". שואלים: הם לא היו שייכים לארגון מסוים, הטרוריסטים הללו, אין מה לחפש את הארגון, זו הפכה להיות בעיה של חברה שלמה, צמאת דם, רוויית שנאה, שמגדלת ילדים ומסיתה אותם לרצח ואלימות. תודה. ובסופו של דבר, מה שאנחנו רואים, שהאלימות הזו חוזרת ומכה בשולחיהם. תודה. תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. חברת הכנסת אכרם חסון, בבקשה, אדוני. ואחריו, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לפנות לכולכם בבית המכובד הזה, להתאחד כדי לבטל את הבחינה הפסיכומטרית אשר מהווה מכשול לעשרות-אלפי תלמידים, סטודנטים ערבים בארץ. מובן שבעיני הבחינה הפסיכומטרית היא לא המדד שקובע אם יש לסטודנט היכולות והאינטליגנציה ללמוד או לא. לפי דעתי היא רק גורם מכשיל, והיא אפילו אפליה, נגד קידום הסטודנטים. עובדה שעשרות אלפים, למשל, 10,000 סטודנטים ערבים לומדים בירדן, 4,000 לומדים באוניברסיטה האמריקנית בג'נין, ועוד עשרות אלפים לומדים במזרח-אירופה, וכאשר הם מסיימים, הם חוזרים, עוברים את הבחינות, והם רופאים, מהנדסים ואדריכלים, והם משתלבים בעבודה במדינת ישראל. זה מוכיח שהבחינה הפסיכומטרית רק הכשילה אותם ולא נתנה להם להתקדם, ולכן גם המדינה מפסידה מאות מיליונים בזה שהסטודנטים האלה משלמים שכר לימוד למדינות זרות. מצד שני, אנחנו נותנים לסטודנט הזה מין תסכול שהוא לא שווה במדינתו, אבל אחר כך אנחנו מקבלים אותו מהדלת האחורית, ולכן זה מיותר. לעניות דעתי, התוצאות של השנה הראשונה ללימודיו של הסטודנט במדינת ישראל יהוו את הבסיס להחלטה אם הוא יוכל להמשיך ללמוד או שלא ימשיך ללמוד. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת אכרם חסון. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, וא��ריה, חברת הכנסת קסניה סבטלובה. אדוני היושב-ראש, לנוכח הימים האלה, מה שאני הולכת לדבר עליו כמעט נשמע זוטי דברים, ככה קוראים לזה הרבה פעמים. אבל אני רוצה לספר לכם, למי שלא יודע, שהיום יש שוב חופשה במערכת החינוך, אחרי שהייתה חופשת ל"ג בעומר, אני כבר לא מדברת על חופשת הפסח, כבר לא מדברת על חופשת הקיץ שבאה עלינו לטובה או לרעה, תלוי בהורים שנושאים בנטל. היום יש חופשת אסרו חג של שבועות. למען הסר ספק, אני אוהבת את מורי ישראל וגננות ישראל, אני דואגת להם, אני חושבת שחלק גדול מהם הם מורים מצוינים ומחנכים ואנשי ערכים, אבל אני חושבת שבמדינת ישראל, 50 שנה אחרי, וצריך לומר 68 שנים אחרי, אם פעם חופשת הקיץ נועדה לעזור בקציר באירופה, אנחנו צריכים להבין שהמציאות השתנתה: היום יש שני הורים שעובדים, סבים וסבתות שגם הם עובדים, ובעצם המשפחות בישראל צריכות להסתמך על עזרה קנויה, או במקרה הטוב, אם יש מזל, כמו מה שאני עשיתי היום, להסתמך על טוב לבם של חברים. אני אומרת לכם, אנחנו חייבים להידרש לעניין הזה של החופשות במערכת החינוך. משהו לא נכון קורה כאן, ואף אחד לא מסתכל ואף אחד לא מושיע את הורי ישראל. תודה רבה. תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, ואחריה, חבר הכנסת נחמן שי. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום התבשרנו מפי ראש הממשלה בנימין נתניהו שהוא עונה תשובה סופית ליוזמה הערבית, המכונה גם היוזמה הסעודית, יוזמת שלום שהוצעה לישראל עוד בשנת 2002, והתשובה היא: לא. כפי שאתם שומעים, התשובה היא לא, לאחר 14 שנים של זיגזוגים כאלה ואחרים, לאחר שרק לפני שבוע אותו בנימין נתניהו אמר שהוא מוצא אלמנטים חיוביים ביוזמה הזאת, ואני עוד הצעתי לו אז שידגיש לנו במרקר באיזה אלמנטים בדיוק ביוזמה הזאת הוא תומך. אז כמו שהערבים אמרו בוועידת הליגה הערבית בשנת 67' בחרטום לא ולא ולא, הפעם ישראל היא בתפקיד הסרבן, הסרבן הנצחי, שאומר לא לכל יוזמה אזורית, לכל יסוד חיובי, לכל המדינות שמושיטות לנו יד עכשיו ואומרות בואו נתקדם, בואו נזוז, בוא לא נחיה לנצח על חרבנו. אבל הרי זה לחם חוקו של בנימין נתניהו, הוא חולם להמשיך להילחם, הוא חולם על המשך המציאות העגומה, מציאות שבה דם נשפך, שיש קורבנות, שיש קורבנות טרור, שדם נשפך, שיש סגרים, שאנחנו חיים פה נצורים בתוך ה"וילה בג'ונגל", ש, הוא וחבריו המציאו את הכינוי הזה בעצם רק כדי להדגיש עד כמה אנחנו מנותקים מהמזרח התיכון. אז אני אומרת לך, ראש הממשלה בנימין נתניהו: אתה אכן מנותק, אתה מנותק מאזרחי ישראל, אתה מנותק מהמזרח התיכון, אתה מנותק מכל אלה שחולמים על מציאות אחרת במדינה הזאת. ואני קוראת לכולכם, חברי חברי הכנסת, ואני קוראת לכולכם, אזרחי מדינת ישראל, להתנגד ליוזמה הנוראה הזאת, להתנגד ליצר ההרסני, ליצר ההשמדה של מדינת ישראל, שכרגע מי שנושא אותו הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. תודה לחברת הכנסת סבטלובה. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני, ואחריו, חברת הכנסת רויטל סויד. תודה, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לחזק את חברותי שדיברו לפני, ראשית בעניין החופשה, למסור דרישת שלום לסבתא רבקה שמטפלת בנכדות שלה היום כי בתי-הספר ממשיכים לחגוג את חג השבועות, שלמיטב זיכרוני חגגתי אותו אתן בסוף השבוע שעבר. אז לא הבנתי מה מהות היום הנוסף הזה, אסרו חג, ישראבלוף ואסרו חג. ולמה מאות-אלפי תלמידים שובתים בבתיהם, או במקומותיהם, ולא יכולים ללכת ללמוד. לא מבין את הרעיון הזה, חשבתי שכבר התבגרנו. התברר לי שכמו כשאני הייתי תלמיד, ככה זה נמשך. זה דבר אחד. דבר שני, אני רוצה להמשיך את דבריה של קסניה, ידידתי, בעניין ה"לא" הנמשך והולך מירושלים. הלוא לא יכול להיות, כשאומר ראש הממשלה: לא אסכים לקבל את יוזמת השלום של הליגה הערבית כבסיס למשא-ומתן בין ישראל לפלסטינים, או שהוא לא מדבר עברית, או שהכתב לא הבין. משהו פה לא סביר. הלוא ברור שיוזמת השלום הזאת היא בסיס שעליו אפשר יהיה לנהל משא-ומתן ולהחליט במה תומכים, למה מתנגדים ואיך מקדמים את זה. בשביל זה זה בסיס, על זה מדברים, על בסיס. גם כשיושבים לנהל משא-ומתן עם איזה גורם, יהיה אשר יהיה, על נושא אשר יהיה, מציעים הצעה, היא בסיס, אחר כך הצד השני מציע, וככה מתקדמים. בעצם ראש, בלי הצעות שלום, אז הנה, יפה אומרת חברתי השלישית, זה בסימן נשים, מרב מיכאלי אומרת: אז שלא יציעו בכלל, כי כל הצעה, היא לא יכולה להיות אפילו בסיס. תודה. הנה, גם הצרפתים יזמו, מה, איזו יוזמה, הצרפתים יזמו יוזמה, אני לא אוהב אותה באופן כללי, פליטים, ירושלים, אבל לא משנה. הם יזמו יוזמה, הם יזמו יוזמה, יזמו יוזמה. ולא צריך להגיד אוטומטית לא  יזמו יוזמה. אלא צריך לחשוב, אולי גם ביוזמה הזאת יש משהו, יזמו יוזמה, וכבר מסתבר שהיוזמה הזאת, זה לא זמן לקריאות ביניים, שגם היוזמה הזאת, הצרפתית, מתחילה לתפוס באירופה, גם גרמניה, גם צ'כיה, כבר מצטרפות לקבוצות עבודה, יש לה מומנטום. אי-אפשר כל הזמן להגיד לא, כי כשאומרים כל הזמן לא, קורים דברים איומים ונוראים, וכל אחד בבית הזה מבין למה אני מתכוון. תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה, גברתי, ואחריה, חבר הכנסת מייקל אורן. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, היום עלתה לדיון בוועדת שרים הצעת חוק לביטול חזקת הגיל הרך. אין ספק שמדובר בנושא שהוא מאוד מהותי וקריטי להרבה מאוד אבות, אימהות וילדים במדינת ישראל. אני מברכת על כך שוועדת השרים לא דנה היום בהצעה, אלא דחתה את הדיון, וחבל שרק בשבועיים. צריך להבין, חזקת הגיל הרך היא חזקה שגם אם אנחנו מסכימים שהיא צריכה לעבור מן העולם, כי איננו רוצים יותר חזקות שנבנות על מגדר, בין שזה לטובת נשים ובין שזה לטובת גברים, היא לא יכולה להגיע לדיון, לא בוועדת שרים ולא במליאת הכנסת, על בסיס הצעת חוק פרטית. מדובר בנושא שהוא אקוטי לכל כך הרבה גברים, נשים, ובעיקר ילדים, שמן הראוי שזה יהיה בהצעת חוק ממשלתית, שתתייחס גם לנושא משמורת, גם לנושא מזונות, ותסדיר את כל הנושא אחת ולתמיד, ולא באמצעות הצעת חוק פרטית שמנסה לתת שוויון, או יותר נכון, יתרון לצד זה או אחר. טוב שהצעת החוק הזאת לא נדונה היום, ומן הראוי שתהיה הצעת חוק ממשלתית, שבאמת תראה את טובת הילדים, הגברים והנשים שנמצאים בתקופות כל כך קשות בחייהם. תודה. תודה לחברת הכנסת רויטל סויד. חבר הכנסת מייקל אורן, בבקשה, אדוני. אחריו, חברת הכנסת תמר זנדברג. תודה רבה, כבוד היושב-ראש, על ההזדמנות. בגלל האירועים הנוראיים, הן בשרונה, הן באורלנדו, פלורידה, נעלם מן הכותרות בישראל מעשה ממש מזעזע: דווח ביום שישי כי ראש הרשימה המשותפת, חבר הכנסת איימן עודה, פנה דרך המשלחת הפלסטינית לאו"ם, למזכ"ל האו"ם, שיקים ועדת חקירה שתחקור מדיניות גזענית-כביכול ישראלית כלפי תושבי הנגב הערבים. רק להשוואה, והשוואה היסטורית: הרי ארצות-הברית קנתה את אלסקה מרוסיה במאה ה-19, וניקח דוגמה, אם היום, או ב-2008, מושלת אלסקה דאז שרה פיילין, שהייתה מועמדת לסגנית נשיאות ארצות-הברית, הייתה פונה לרוסיה, אדוני, לרוסיה, שהמשלחת הרוסית לאו"ם תפנה למזכ"ל האו"ם להקים ועדת חקירה נגד העימותים שיש בין הממשל הפדרלי ובין מדינת אלסקה, אני מבטיח ששרה פיילין לא הייתה יושבת יותר משתי דקות על הכיסא שלה כמושלת אלסקה. לכן, מדובר בפגיעה חמורה ביותר בערכים הדמוקרטיים של מדינת ישראל, בריבונות הישראלית.  לכן, כדי לשמור על הדמוקרטיה הישראלית, המדינה חייבת להגן על הדמוקרטיה, ולהגן דרך חוק ההשעיה. תודה לחבר הכנסת מייקל אורן. חברת הכנסת תמר זנדברג תהיה אחרונת הדוברים בנאומים בני דקה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני רוצה, קודם כול, גם להשתתף בצער המשפחות והפצועים, גם בפיגוע בשרונה בתל-אביב, וגם לשלוח לארצות-הברית, לאורלנדו ולקהילת הלהט"ב כולה, סולידריות, על אירועי הרצחנות המחרידים באורלנדו. אני רוצה לדבר על משהו אחר שליווה את כולנו היום כאן, מי שהם הורים לילדים במערכת החינוך. אני לא יודעת אם אתם יודעים אבל חג השבועות נחוג גם היום. אחרי שהיה ערב חג, אחרי שהיה חג, היום יש חג, אסרו חג. מי שאין לו ילדים, או שאין לו ילדים בגיל בית-ספר, לא הרגשתם את זה, אנחנו כולנו חזרנו לעבודה, כל המשק חזר לעבודה. הילדים שלנו ככל הנראה חוזרים מהעלייה לרגל לבית-המקדש, בחזרה למקומות המושב שלהם ברחבי הארץ. אני חושבת שהגיע הזמן לשים סוף לבדיחה הזאת שנקראת אסרו חג. מדובר על ימי חופש ממערכת החינוך בלבד, סתמיים ומיותרים, שחוזרים על עצמם כל שנה, בזמן שכל המשק, כולל ההורים, עובדים, הילדים בחופש. אני חושבת שכדאי שאנחנו ניתן את הדעת על הדבר הזה ולא ניקח כמובן מאליו את הסידורים שכולנו היינו צריכים לעשות עם סבא וסבתא היום. זה המקום להודות להילה ויואל, ההורים של אלינור, שאירחו את הבת שלי היום בביתם כדי שאני אוכל להיות כאן, אבל באמת שאין שום סיבה לפיאסקו המתמשך הזה והגיע הזמן לשים לו סוף. תודה. תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. תודה לכל הנואמים. אדוני היושב-ראש, דרך אגב, המערכת החרדית לומדת היום.  בדיוק רציתי לומר שגם בימים שאין אומרים בהם תחנון אפשר לעבוד. לא כזה נורא. כולל ליבה. חברי הכנסת, סיימנו נאומים בני דקה, ואנחנו עוברים, בפעם השנייה בתולדות הכנסת, לשעת שאלות במתכונת החדשה. הפעם השאלות, לפי בחירת האופוזיציה, יופנו לשר האוצר משה כחלון. אני מזכיר את הכללים לשעה הקרובה: קודם כול, זו באמת שעה, עד 17:30, כמה שנספיק, יכול להיות שיהיו חברי כנסת שלא יספיקו. יש לי כאן גם רשימה של חברי הכנסת שנתתי להם לדבר בפעם הקודמת. אביא בחשבון מי בפעם הקודמת, כשהיה השר בנט, נשאר מחוץ לשואלים. סליחה, שעה ועשר דקות, אדוני. זה 70 דקות הפעם. הוא גם שר, למה זה 70 דקות? נכון, נכון, השר משה כחלון הוא גם השר להגנת הסביבה. אנחנו דואגים לך לעוד עשר דקות. הנה, למדנו מהר. טוב שתיקנתם אותי. למדנו מהר. אני מוסיף שתי דקות לשואל, עד שתי דקות, לא חייבים. כמה שיקצרו, כך יותר אנשים ישאלו, עד שלוש דקות לכבוד השר להשיב לכל אחד. וכלל בלתי כתוב: מי שיקרא יותר מדי קריאות ביניים ויפריע לדברים של השר יעבור לסוף רשימת השואלים, וכנראה גם תורו לא יגיע. זה מה שהנחלתי בפעם שעברה. בבקשה, אדוני שר האוצר והשר להגנת הסביבה משה כחלון. ממלא-מקום. ממלא-מקום. אני מפעיל את ההצבעה על מנת שתוכלו להירשם. ודאי, רק מי שהצביע יוכל להשתתף, כי אני רואה שיש פה הרבה יותר אנשים ממה שנספיק. שלושת-רבעי הזמן אופוזיציה, רבע, קואליציה. מי עושה את כל החישובים הללו? אפתח עם חבר הכנסת יעקב פרי, בבקשה, אדוני. אחריו, חבר הכנסת אראל מרגלית, ואחריו, חבר הכנסת אחמד טיבי. אלה שלושת השואלים הראשונים. אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני השר, תודה על התפתותך להשיב על שאלותינו. כמה אינדיקטורים, אדוני השר, ברבעון הראשון של שנת 2016, ובהם ירידה חדה ב-22% ביצוא הישראלי, שנשען היום, פחות או יותר, על שלוש חברות גדולות בלבד, וכן אחוז צמיחה נמוך מראים כי מדינת ישראל נמצאת על סף כניסה להאטה, והמחירים יגידו מיתון. לכן נראה שאין מנוס מלפתח, כמובן, מנועי צמיחה חדשים, מעבר למגזר ההיי-טק שסוחב על גבו חלק נכבד או ניכר מהמשק. אילו מנועי צמיחה חדשים משרד האוצר מקדם? וכמה, להערכתך, תידרש המדינה להשקיע על מנת לקיים מנועי צמיחה חדשים? תודה רבה. תודה, חבר הכנסת פרי. בבקשה, כבוד השר. עד שלוש דקות. תודה רבה, חבר הכנסת פרי. כפי שאמרת, יש אינדיקציות פחות מעודדות, אבל יש גם אינדיקציות מאוד מעודדות. למשל, הגירעון, אנחנו היום בגירעון מצרפי של 2.2%; אנחנו בחוב תוצר מהטובים בעולם, אנחנו בגביית מסים ממש מצוינים. צדקת, יש צמיחה ריכוזית. יש חמש חברות, או חמישה גופים שמובילים את הצמיחה במדינת ישראל: "כימיקלים לישראל", "טבע", "אינטל", תעשיות ביטחוניות, "ישקר"  אני לא מדבר כרגע על "צ'ק פוינט" ועל ההיי-טק. שתי חברות כרגע נמצאות בהליך, אחת של שיפוץ ואחת של רפורמות ושינויים. כמו שאנחנו יודעים, "אינטל" נמצאת בשינויים עולמיים, ולכן הייצור שלה מבחוץ, על הרקע הזה ירידה ביצוא אצלנו, וזה יחזור, ב-2018 זה חוזר. אני התבטאתי שיש זיג ויש זג, כרגע אנחנו בזיג, נגיע גם לזג, "טבע" בהחלפת פס ייצור, על הרקע הזה הם פחות מייצאים כרגע. אבל אלה דברים זמניים. אבל אני חושב שאתה צודק: באופן כללי יש האטה. אנחנו, לגבי חבילת הצמיחה, בוא גם נהיה הגונים: אנחנו חלק מכלכלה גלובלית, אנחנו לא לבד. מעת לעת אנחנו חושבים שאנחנו, אבל אנחנו לא לבד ואנחנו גם לא משק כזה גדול. לפני שבועיים פגשתי את שר האוצר האיטלקי, ושאלתי אותו: מה קרה? למה רכשתם אצלנו 22% פחות? אז הוא אמר: רכשנו בכל העולם ב-25% פחות. זאת אומרת, זה לא משהו נקודתי מול ישראל. אנחנו עוד יותר טובים. כן. לא משנה ה-3%, לא עשה לי טוב, אבל היה לי חשוב לשמוע. לגבי חבילת צמיחה, חבר הכנסת פרי, אנחנו מכינים חבילת צמיחה כרגע. התחלנו בהורדת מס חברות. מן הסתם אתה, כאיש כלכלה, מבין שזה מחולל צמיחה. עכשיו אנחנו באמצע דיון על פחת מואץ להשקעות, עידוד השקעות הון, תוספת של תמריצים לפריפריה, מרכז למפעלים, אנחנו מסייעים ליצואנים בינוניים וקטנים, שקשה להם לשווק בחו"ל, אנחנו עוזרים להם בשיווק, את ה"אשרא" הגדלנו במיליארדים, ואנחנו עדיין עובדים על חבילת צמיחה נוספת לקראת התקציב. הקמנו שולחן עגול עם התעשיינים, עם כל הגופים הרלוונטיים, כדי לראות איך אנחנו דוחפים את המשק קדימה. כמו שאמרתי, יש בעיה גלובלית. אנחנו חלק מהכלכלה הגלובלית, אבל אני חושב שאנחנו מובילים. אנחנו ערניים, רגישים לעניין הזה. תודה לשר. חבר הכנסת אראל מרגלית, בבקשה, אדוני. אדוני שר האוצר, כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לשאול שאלה שהיא כאילו על משהו טכני, אבל היא מאוד מאוד משפיעה על העסקים הקטנים, ואני חשבתי שאתה בעד זה, ואני שואל את עצמי למה מתעכב. בשנתיים האחרונות הוכפלו עמלות הסליקה לעסקים קטנים במדינת ישראל, בעוד שלעסקים הגדולים הן מאוד הוזלו. עסק קטן היום משלם בממוצע משהו כמו 2.5% עמלת סליקה, זה נשמע משהו טכני אבל זה המון כסף, בעוד שעסק גדול ירד ל-0.8%. אתה מכיר את הבעיה, וחברת הכנסת מהסיעה שלך טלי פלוסקוב ואני כבר הרבה מאוד זמן מחכים עם הצעת חוק כדי שתפתח את הסליקה לתחרות, לא רק כרטיסי האשראי. אנחנו יודעים שזה גם קשור לעובדה שכרטיסי האשראי מוחזקים בבנקים, ורק אלה שעושים את הסליקה. רוצים לפתוח את זה לתחרות, בכל העולם זה פתוח לתחרות, וזה מאוד מאוד מתעכב. מכל מיני בירורים שאני עושה בבנק ישראל אני שומע שיש כל מיני התנגדויות לפתוח גם את זה. העסקים הקטנים נאנקים לגמרי תחת העול. זו הצעה שגיבשנו ביחד, היא עומדת על השולחן. האם יש פה איזו מניעה פוליטית, שמישהו מחזיק אותנו ולא נותן לנו להביא את ההצעה הזאת? אני לא הולך עם זה לתקשורת, לא לשום מקום, פשוט חיכיתי להזדמנות כדי לשאול אותך, כי אנחנו רוצים לעשות את זה בשקט אבל רוצים להעביר את זה, כדי שיהיה להם אוויר. תודה, חבר הכנסת מרגלית. תודה רבה, חבר הכנסת מרגלית, על השאלה. לא יכולת למצוא יום וטיימינג יותר טובים מהיום לשאול את השאלה הזאת. שמעתי שמפסיקים להיות בנקים בישראל. לא, זה מישהו אחר אמר. אני אמרתי: בתוך עשר שנים. היום דיווחנו לממשלה על הפרדת כרטיסי האשראי מהבנקים, על רפורמה משמעותית. אני חושב ששנים דיברו עליה ולא עשו אותה. 47 שנים לא קם בנק בישראל משלוש סיבות או בגלל שלושה חסמים: האחד זה IT, טכנולוגיה, אי-אפשר היה לחייב בנק לייצר טכנולוגיה בעלויות של 150 200 מיליון. היום אנחנו מאפשרים את זה, כמובן בתיאום עם בנק ישראל. הדבר השני היה הלימות הון, שצריך הלימות הון של בין 9% ל-11%, שזה מספרים מטורפים, בנקים קטנים לא יכלו לעמוד בזה. הדבר השלישי זה הון עצמי של כמעט 100 מיליון דולר, שהיום מורידים את זה לאפס. שלושת החסמים האלה, בעזרת השם, בתקופה הקרובה יוסרו מהעולם, ואנחנו נראה פה כניסה של בנקים. דבר שני, כרטיסי האשראי. כרגע, בשלב הזה, "ישראכרט" ו"ויזה" יימכרו. אנחנו מחייבים את הבנקים למכור אותם, וכרגע יש גם מתעניינים רבים בעניין הזה. והבשורה הגדולה היא שיש התחייבות של הפיקוח על הבנקים שהם מקבלים רישיון בנק בתוך שלושה חודשים מיום שמבקשים. מי כמוך יודע כמה שנים היו דרושות לקבל פה רישיון, אם מישהו קיבל. ב-47 השנים האחרונות רק נסגרו בנקים ולא נפתחו. אנחנו בכיוון אחר. לגבי עמלת הסליקה, אני לא יכול להתווכח אתך כשמדובר ביוקר מחיה, אני בעל-ברית שלך ובעל-ברית של כולם. זה כרגע על השולחן, חיכינו לוועדת שטרום וזה ירוץ יחד. תודה, אדוני. חבר הכנסת, תודה, אדוני. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. לא, לא. חיכינו רק לוועדה, שזה ירוץ יחד, ולא לעשות ארבעה דברים, שכל אחד, אחריו, חבר הכנסת חמד עמאר. מי עכשיו? עכשיו חבר הכנסת אחמד טיבי. אה, טיבי. השר יענה, ואחר כך חבר הכנסת חמד עמאר ישאל. טוב. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, דיברנו רבות על עניין חיבורי הבתים לחשמל ביישובים הערביים, בעיקר בתים שאין להם טופס 4. נפגשנו, שוחחנו, עשית מעשה בדאלית-אלכרמל, חתמת על צו מיוחד, שוחחנו, ואז אמרת לי שזה יהיה תקף ויעזור גם למושבים וגם ליישובים הערביים. מאז, ראשי הרשימה המשותפת, נפגשנו גם אתך, גם עם ארז קמיניץ, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, והדברים מקרטעים. יש התקדמות בניסוחים, אבל הדברים מקרטעים. וחברי אכרם חסון ואני הגשנו הצעה לפני כמה ימים, הצעה דחופה  לא היה שר מהממשלה לענות על ההצעה שלנו. לגבינו התוכנית היא גורלית, העניין הוא גורלי, חשוב. הממשלה לא כל כך מתעניינת. גם הייתה לי הצעת חוק, השר שטייניץ ביקש לדחות את ההצבעה, ודחיתי אותה. מחכים עדיין לתשובה. הנושא השני, שהוא קשור בענייני דיור ובנייה: האם יש לממשלה, לכם, תוכנית לבנייה לזוגות צעירים ביישובים הערביים? שם המצוקה גדולה יותר מאשר ביישובים היהודיים. והאם התוכנית של השר גלנט מתאימה לזוגות הצעירים ולמצוקה של הערבים ביישובים הערביים? אני בספק, אדוני היושב-ראש. לגבי התוכנית הכלכלית והפיתוח, אני משאיר לחלק מחברי את השאלות בנושא הזה. תודה, חבר הכנסת טיבי. אדוני השר, בבקשה. טוב, חבר הכנסת טיבי, בוא, חבר הכנסת טיבי, נענה על ראשון ראשון, אחרון אחרון. לגבי החתימה שלי, כשנכנסתי לתפקיד באמת הציגו בפני כראש מינהל, אני לא ראש מינהל תכנון, אבל אחראי לתכנון במדינת ישראל, הציגו בפני את המצוקה של חיבורי החשמל. זה התחיל בדאלית-אלכרמל, והיו שם דירות שנבנו, וכמו שאתה אומר, לא היה להן טופס 4, ולא הייתה סיבה בעולם שלא יחברו לחשמל. אני חייב להגיד לך משהו, אני לא יודע אם אני לא מסתכן, אבל עד עכשיו אני לא מבין את הקשר בין טופס 4 לבין חשמל. נכון. לא מבין. אני מנסה לחשוב מה קשור טופס 4. אולי לא ניתן לו גם מים? מים יש לו, "הוט" יש לו, לא יודע, "בזק", כבלים, yes, יש לו, חשמל לא. יש לך הסמכות לוותר על זה. לא, איפה. לא הבנתי את זה. אבל מצד שני, מי שבנה ללא היתר, בנושא הבטיחותי חשמל הוא הרבה יותר משמעותי מאשר מים. כן? יכול להיות, יכול להיות. בסדר. אני לא מתווכח, אני רק אומר: לא ראיתי פה, לא חושב שאבא או אימא ירצו שהילדים שלהם יהיו בסכנת בטיחות. אני חושב ככה. לא חשוב איפה היא גרה, אימא זה אימא, ואבא זה אבא ואחריות זה אחריות. אבל בואו נלך לעניין. אכן מה שאמרתי לכם גם התכוונתי. אם אין בעיה שיפוטית, אם אין צו הריסה על הבית, אם הבית נבנה, זאת אומרת, רק יש לו הבעיה של ההיתר עצמו, כן חתמתי על מסמך שיחבר אותו לחשמל. אצלכם היה צריך, בכפרים ובמקומות מסוימים, לעשות את ההתאמות עם קמיניץ, כמו שאתה אומר, ארז קמיניץ הוא משנה ליועץ המשפטי לממשלה בנושא תשתיות. אני לא יודע איפה זה עומד, אבל אין ספק שאסתכל על זה, ואיפה שצריך לדחוף, אני אדחף. לגבי בנייה לזוגות הצעירים, אנחנו, במסגרת מחיר למשתכן, הכנסנו עשרות-אלפי יחידות בטווח הארוך, אבל בטווח הקצר כמה מאות רבות גם בשפרעם וגם בתמרה וגם בנצרת, גם בסח'נין, במחיר למשתכן. זאת אומרת, הם מקבלים דירות כמו שמקבל כל אזרח ישראלי במדינת ישראל. אומנם בבנייה רוויה, אבל בנייה טובה, איכותית, זולה באופן יחסי. לגבי המשך התוכניות, יש פה גם הרחבה של קו כחול לכפרים הערביים. יש לנו בעיה אחת בכפרים, שזה הנושא שרוב הקרקעות הן פרטיות. אם היו לנו אדמות מינהל שם היינו יכולים גם לשחרר כמה שיותר, ומצד שני גם לחייב בנייה לגובה. כי בסוף, לא יעזור כלום, יש לנו אדמות מינהל. איפה שיש אדמות מינהל, נשחרר. אוקיי. אני מסכים אתך, אני לא יכול לכפות על אדם פרטי לבנות, זה מגרש שלו. אבל אני כמדינה, שיש לי עניין להכניס בנייה לגובה, וזה לא יעזור כלום בסוף, הפתרון זה צפיפות ובנייה לגובה, וכמובן פינוי-בינוי. שום דבר. אנחנו רצים כרגע, שופכים מלאים שיש לנו, כל קרקע זמינה שיש לנו אנחנו מוציאים לשוק, כל קרקע זמינה שיש לנו, מוציאים לשוק. תודה. אבל לתת מענה במקומות האלה, ובכל המקומות בארץ, כולל תל-אביב, זה בנייה לגובה. אני לא יכול לחייב תושב טייבה לבנות לגובה, כי זו קרקע שלו, אבל אני יכול בקרקע של מדינה כן לעשות את זה, וזאת הכוונה. כמובן, כפי שאמרתי, לצד הרחבת הקו הכחול, וכמה שיותר לרווח את השטחים שם. תודה, אדוני השר. בבקשה, חבר הכנסת חמד עמאר, עד שתי דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כידוע לך, בעיית התכנון והבנייה, חיבורי חשמל, חלקות לחיילים משוחררים, זו הבעיה שסובל ממנה המגזר הדרוזי. והשאלה הראשונה שלי הייתה על נושא חיבורי חשמל, כי בספטמבר 2015 התקיים טקס בדאלית-אלכרמל, ושם נאמר: בתוך תקופה קצרה יתחילו לחבר חשמל. בדקתי, עשרה חודשים כמעט עברו, בדקתי היום בעוספיא, בירכא, בג'וליס, בעצם בכל היישובים הדרוזיים. נאמר לי שעדיין לא חובר אפילו בית אחד. האם נתחיל לראות חיבורי חשמל, אדוני השר? הנושא השני, נושא של תכנון ובנייה. אתה ממונה על ועדות התכנון, על מינהל התכנון, על מינהל מקרקעי ישראל, הנושא של תכנון ובנייה הוא נושא שסובל ממנו כל יישוב דרוזי. אפילו יישוב אחד לא אושרה לו תוכנית מתאר, יישוב אחד לא אושרה לו תוכנית מתאר. ואחרי שיאשרו לו תוכנית מתאר צריך תוכנית מפורטת. לכן הדברים האלה לוקחים הרבה זמן, והמון צעירים בנו את הבתים שלהם בנייה לא מורשית, לא מפני שהם רצו לבנות בנייה לא מורשית, אף אחד לא רוצה לבנות לא לפי החוק, אבל כשמחייבים אותו הוא בונה. הרבה מהם סובלים מקנסות אדירים, מתיקים פליליים, לא יכולים להצליח ולהתקדם בחיים שלהם. אחרי שהם מסיימים שירות צבאי ובונים את הבית שלהם, הם לא יכולים להתקבל לשום עבודה כי יש להם תיק פלילי. והנקודה האחרונה, יותר משנתיים לא חולק אפילו מגרש אחד לחיילים משוחררים. מתי נתחיל לראות חלוקה לחיילים משוחררים? תודה רבה. תודה. לפני שהשר יתחיל לענות, רק אגיד מי בסבב הבא. הסבב הבא הוא: איציק שמולי, תמר זנדברג, יוסף ג'בארין ומנחם אליעזר מוזס. בבקשה, אדוני השר. טוב, חבר הכנסת עמאר, לגבי הנושא הזה של חיבורי החשמל, לי יש נתונים אחרים, שכן חוברו. אשמח לראות אותם. אעביר לך אותם. אני בקשר עם חבר הכנסת אכרם חסון שגר בדאליה, יושב מאחוריך, וראש המועצה של דאליה, ואני שומע דברים אחרים. אבל כמו שאתה שאומר, נבדוק את זה. אני שומע שכן מתחברים וכן חוברו. היה איזה תהליך שצריך ללכת לוועדה המחוזית, להתחייב שאתה מקבל היתר לאיזו תקופה, אני חושב שאתה מכיר את הנושא. אני יודע על משהו אחר. הדבר השני, לגבי האנשים האלה שבנו ובאמת הם יכולים להסתבך עם תיקים פליליים. אמרתי בתחילת דברי: מי שבנה, וכמו שתיארת את זה, הוא חיכה להיתר ולא היה היתר בגלל כל מיני סיבות שלא תלויות בו, האנשים האלה, אנחנו מחברים אותם לחשמל ועושים לזה הכשר. עושים הכשר לכל התהליך, יחד עם הממונה שלנו על המחוז יוסף מישלב. זה בעיקר באזור הצפון, ברור, אז אנחנו במקום הזה. לגבי, יש הרבה יישובים בגליל. אז אנחנו עובדים על זה יחד. אנחנו עובדים על זה יחד, גם עם כפרים ערביים. בכל המקומות שיש הבעיה הזאת, היא בעיה זהה והפתרון זהה. אין צו שיפוטי, אין צו הריסה, הקרקע היא של האדם, היא לא קרקע של פלישה, הם יקבלו את ההיתרים לחשמל. הדבר השלישי, לגבי הסבסוד לחיילים משוחררים, אני חושב שלאחרונה אישרנו בממשלה 200,000 שקל סבסוד לחיילים משוחררים דרוזים, וכל הזמן השר גלנט, במקרה זה בחצר שלו, כל הנושא הזה, גם של שיווקי הקרקעות, לא של רמ"י, בכלל, אני חושב שהוא עושה שם עבודה גדולה מאוד בנושא הזה. גם עכשיו בונים, וגם העל��נו את הסבסוד, כמו שאתה יודע, באזורים הקשים, כי אזורי המגורים של הדרוזים בגליל הם אזורים הרריים והפיתוח שם עולה הרבה יותר. אישרנו, מה שנקרא, מעבר למה שאישרנו באופן רגיל. אני יכול להסכים אתך בחצי מהדברים, בוא נאמר שזה לא מספיק מהר, אבל נעשית שם עבודה שלא נעשתה הרבה מאוד שנים, ואני כמובן עוד אשוב אליך בעניין של החיבורים. טיבי, הייתי רוצה רק  חבר הכנסת טיבי, רק משפט להשלים: בשנת 2015 אישרנו 16,000 יחידות במגזר הערבי, וב-16' אנחנו הולכים לאשר עוד 15,000, גם במסגרת ותמ"לים וכל, העובדים שלך יכולים לתת לי את הפירוט יותר מאוחר. הם בינתיים שלחו לי בווטסאפ, אני אעביר לך. שמתי לב שמישהו שלח לך. נו, ברור, מה חשבת, שאני נביא? תודה, אדוני השר. גם קודמו השתמש יפה מאוד בטכנולוגיות. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה. עד שתי דקות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אנחנו רגילים לראות בשנים האחרונות התעללות של חברות הביטוח במבוטחים הסיעודיים. אני חושב שבשנה האחרונה, בקדנציה הזאת שלך, הדבר הזה הגיע לשיא חדש, ובמתח הזה שבין השמירה על היציבות של חברות הביטוח לבין הדאגה למבוטחים, הרגולטור הנוכחי פשוט איבד את האיזון. אני רוצה לתת שתי דוגמאות בדקה וחצי שיש לי, ואני רוצה שאתה תגיד לי, כשר אוצר חברתי, האם זה עומד בסטנדרטים שלך. ברפורמה שאתם מכניסים לתוקף ב-1 ביולי, נכה  תקשיב טוב, כבוד השר, אם הוא מסוגל לעשות בכיסא גלגלים את התנועה הזאת עם הידיים, מבחינתכם הוא יותר לא נכה, הוא לא מוגבל בניידות. האם מבחינתו של שר האוצר החברתי במדינת ישראל זה משהו שעולה בקנה אחד עם תפיסת העולם שלך? אני שר אוצר חברתי, אני לא רופא, מה, אני קובע מי נכה ומי לא? אוקיי, אני רוצה לדעת, האם מבחינתך זה היה יכול להיות גם אצן אולימפי? אבל אני רופא? בסדר, זו אחלה התחמקות, אני שואל אותך עוד משהו, מה "זו אחלה התחמקות"? אתה באמת מאמין שפקיד, השר תכף ישיב לזה.  מחליט על נכות? מה, אתה עושה צחוק? אני אגיד לך במה אני מאמין, אני מאמין, אני שואל אותך: אתה מאמין, אני אגיד לך במה אני מאמין, אני מאמין שאתם מזמן, מזמן, הפקרתם את המבוטחים. עכשיו לי יש עוד דקה לשאול את השאלה, אז רק תן לי להשלים. אני אתן לך עוד דקה משלי, אבל אתה מאמין שפקיד באוצר מחליט מי נכה? אבל הם משנים את הקריטריונים, אדוני. אז בוא, יש לי חדשות בשבילך, כבוד השר, היום הפקידים שלך היו, אבל מה הם אשמים? שפקיד יחליט, יחווה דעה, אדוני, בוודאי. עושה ככה עם היד, עושה ככה, תגיד לי, אתה, בוודאי, אז מי מחליט על המדיניות? אז יש לי חדשות בשבילך. איזו מדיניות? יש רופא שמחליט אם הבן-אדם נכה או לא. לא נכון, לא נכון. מי מחליט אם, אז תן לי להסביר לך. לא, אתה, אדוני השר, אדוני השר, אדוני, אתה לא מכיר את הדברים, הלוואי שרופא היה מחליט. חברים, אין מצב. הלאה, תמשיך. אם רופא היה מחליט זה היה מצוין. אין מצב, נו. איציק, נכון שזה נושא שלך, נכון שאתה מת על הנושא, נכון שזו אג'נדה, אבל גם צריך מעת לעת לדייק, אין מה לעשות. אני בינתיים מדייק, אתה בינתיים, ואני עומד מאחורי כל מה שאני אומר פה. עכשיו, תראה, לא רופא מאשר את הדבר הזה, מי שמאשר את זה זה הרגולטור. זו רפורמה שאתם מכניסים לתוקף ב-1 ביולי, רפורמה, שמה היא אומרת? אני מסביר. רפורמה של מתן סל שירותים סיעודי בכל קופות-החולים, אותו סל, והן מתחרות על המחיר. במסגרת הרפורמה הזאת יש שינויים שפוגעים במבוטחים החלשים ביותר: 1. בנכים, הסברתי, 2. בקשישים שלא שולטים על הסוגרים. עד היום, במבחני הסיעוד קיבלו שתי נקודות, זה אומר שכמעט כולם עברו את הרף, מהיום רק נקודה אחת. אז עכשיו, לפני שאני ממשיך לעלות גיחוך על פניך, אני רק אגיד לך שמי שקובע את המבחן הזה, כבוד השר, זה לא רופא, זה לא הביטוח הלאומי, זה המפקח על הביטוח. חברות הביטוח מבקשות מדיניות חדשה, ומי שמאשר אותה זה המפקחת על הביטוח. אם לא ההסכמה שלה זה לא היה נכנס לתוקף. שאלתי אליך: איך מדיניות כזאת יוצאת מהמשרד שלך? איך? תודה, תודה. אפשר גם להשיב? כן. בבקשה, אדוני. תראה, על מדיניות מבחני התפקוד, ADL זה נקרא, מאיר? אני עוד אפילו לא שוכח. ADL. ADL. שמולי, חבר הכנסת שמולי, לגבי מבחני התפקוד, אני, ב-2011, העפתי את זה מהעולם לתקופה מסוימת, אחר כך זה היה לשלוש שנים וזה חזר. זאת אומרת, לא הייתי צריך אותך בשביל זה. אבל אני אתן לך תשובה הכי קצרה, ואני חושב שהיא ממצה והיא גם תעמוד לבדיקה, לא תהיה הרעה במצבם של הקשישים, הנכים, כל זמן שאני שר אוצר, בטח לא באמצעות רגולציה. לא תהיה, בסדר? לא תהיה. ואני לא צריך ממך תעודת כשרות, אני לא נותן לך תעודת כשרות, אני לא צריך ממך תעודת כשרות, כי מה שאני עשיתי בשביל קשישים ומה שאני עשיתי בשביל נכים ומה שעשיתי בשביל אוכלוסיות חלשות, תבדוק, תבדוק את החוזר שהמפקחת הוציאה, תבדוק. אתה צריך לחיות 400 שנה כדי להגיע לזה. בסדר, בסדר, שמענו. שמענו. תבדוק את החוזר שאתם הוצאתם, על מה אתה מדבר בכלל? תודה לחבר הכנסת שמולי. אתה חתום על ההוראות האלה, אתה חתום. קיבלת את התשובה? לא, לא קיבלתי תשובה. אז אני אומר לך: לא תהיה, לא קיבלתי שום תשובה. לא תהיה הרעה, במקום להטיח בי דברים תענה לעניין, תעשה טובה. אני לא מטיח בך שום דבר, אני מבקש ממך לדייק. תעשה טובה. יש קריירה, ואני מכיר, אני עשיתי קריירה בכמה דברים, עשיתי כמוך, אבל אני מבקש לדייק. השר כחלון, אני לא הגעתי לכנסת עם משהו בי נגדך, תאמין לי, אני לא משונאיך בבית הזה, תאמין לי. אני מדבר פה לעניין, אבל, איציק, חבר הכנסת שמולי, ואתה חתום על המדיניות הזאת. אז תפסיק להטיח בי דברים. חבר הכנסת שמולי, תודה. חבר הכנסת שמולי, לא תהיה הרעה ולא תהיה שום פגיעה, לא בנכים ולא בקשישים, כל זמן שאני במקום הזה, ואני חושב שעשיתי את זה עד היום, ושוב, אני לא צריך תעודת כשרות מאף אחד. תודה, אדוני השר. בבקשה, חברת הכנסת תמר זנדברג. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, תודה על ההתייצבות. ברשותך, יש לי שתי דקות ושתי שאלות, שאלה בדקה. שאלה ראשונה: אדוני כרגע ממונה למשך שלושה חודשים על שני משרדים שנמצאים בניגוד עניינים מובנה, חודשיים. חודשיים, סליחה. האחד, משרד האוצר, ספציפית בהיותו ממונה על מינהל התכנון, דרישה שלך אבל שמייצרת ניגוד עניינים מובנה, לא אישי, עם המשרד להגנת הסביבה. ולכן השאלה היא: האם במהלך החודשיים האלה תימנע מלעסוק באישורי תוכניות בנייה וקבלת החלטות מהותיות שיש להן השלכות של הגנת הסביבה? ובמהלך החודשיים האלה, איך תנחה את הנציגים, כשאתה אחראי למעשה לשני כובעים, את הנציגים בוועדות התכנון כיצד לנהוג? זו השאלה הראשונה. השאלה השנייה: בשבוע שעבר מונה בהליך מוזר, ויש שיאמרו מחטפי, רמי סדן לתפקיד יושב-ראש חברת החדשות של ערוץ 10. לאחר שהודלף, בהתבטאות גזענית, אנטי-מזרחית מובהקת, בין היתר כלפי ציבור שאתה, אדוני, אחד הנציגים המובהקים שלו. אומנם יש אי-הסכמה על תוכן הדברים המדויק שהודלף, אבל יש הסכמה לדעת כל הגורמים שלכל הפחות נאמרו התבטאויות שהן לא ראויות. האם לדעתך הוא צריך להתפטר? תודה. תודה. אדוני השר, בבקשה. לגבי הגנת הסביבה, חברת הכנסת זנדברג, אני לא אעסוק בשום דבר שיכול אפילו לעלות חשש של ניגוד עניינים, וזו גם תקופה מאוד מאוד קצרה, כבר שבועיים חלפו, אני מניח שבתוך חודש וחצי אני לא שם. המשרד מתפקד, יש שם מנכ"ל מצוין, יש שם צוות מעולה שעובד, ואין לנו איזה החלטות דרמטיות בתקופה הקרובה, לכן אני לא חושב שאני אדרש לכך. ואם אני אדרש, אז יש יועץ משפטי שאני כמובן איוועץ בו אם לגעת בזה, כן או לא, ואני אפעל ואנהג לפי החוק. לגבי רמי סדן, אני אמרתי, יש פה מחלוקת מה הוא אמר, אם הוא אמר. אם הדברים נאמרו, זה חמור, אני רואה את זה בחומרה. אני חושב שאמירות כאלה אסור שייאמרו. הוויכוח אם הוא צריך להתפטר או לא, אני חושב שאפשר להסתפק בהתנצלות ולהמשיך הלאה, אבל יש פה מחלוקות בין גופים אחרים. אני לא חושב שצריך, מחאה ציבורית. אני חושב שזאת אמירה מיותרת, אומללה, שלא הייתה צריכה להיאמר, וחברינו מעת לעת, אתם יודעים, אומרים איזה משהו שלא תמיד התכוונו, וזה גם יוצא לנו. במקורות שלנו אומרים, אני לא יודע אם זה מתאים במקרה הזה, אבל, חכמים היזהרו בדבריכם. אני לא יודע אם זה חכמים פה, אבל אני חושב שאנשי ציבור צריכים להיזהר בדבריהם, כי הדברים האלה, חברת הכנסת גרמן, אולי במחשבותיהם, אם הוא חושב את זה. במחשבות אתה לא יכול לשלוט. מה שאני אומר, אנשים, באמת, אנשי ציבור, אנשים שנושאים תפקידים בכירים, זורקים איזה מילה, ואחר כך סוחבים אותה ל-30-20 שנה קדימה, משקעים, שסעים. אני חושב שהדברים האלה, אנשי הציבור, אנשים שבאמת מצוטטים, צריכים להיות הרבה יותר זהירים. תודה, אדוני. סליחה, חבר הכנסת, מי אמרנו? יוסף ג'בארין, בבקשה, אדוני. ואחריו, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. תודה לכבוד היושב-ראש, שמעת "סדן" שמעת "סדן" נחנקת? הלוואי שהוא היה יושב-ראש. כן. כבוד השר, אני חושב שאני כאן מעלה נושא, אולי בשמם של לפחות כל 13 חברי הכנסת מהרשימה המשותפת, בעניין התוכנית הכלכלית לחברה הערבית. והאמת היא שאני, כאן יש לי שלוש שאלות. השאלה הראשונה: האם יש תוכנית? באמצעי התקשורת דיברו על 15 מיליארד. אנחנו בכלל לא יודעים מאיפה בא הסכום הזה. אנחנו ידענו שמדברים על 10 מיליארד, אבל לא הבנו, לא הבנו מה מ-10 המיליארד זה שוטף, ומה זה תוספת. אז, האם יש תוכנית? 2. אם יש תוכנית, אז מה הסכום התוספתי שיש נוסף על השוטף, בחברה הערבית? ואם יש תוכנית ויש לך גם נתון מדויק על הסכום, האם התוכנית מבוצעת? כי האמת היא שאנחנו, כל פעם שאנחנו מדברים בישיבות בוועדות הכנסת, תמיד עולה חבר כנסת ואומר לנו: אבל אתם מקבלים 15 מיליארד שקל. ולכן, אולי באמת חשוב לתת לנו את הפרטים המדויקים כאן. אני גם רוצה לומר שבהתחלה הובטח לנו שזה יהיה צבוע בתקציב המדינה, זה לא קרה. אחר כך הובטח לנו שנקבל פירוט של הסכומים בהתאמה לפרויקטים, גם לא קיבלנו. חלפה חצי שנה מאז. באישור בישיבת ממשלה, גם מתעכב. אישור,  גם. עכשיו אנחנו מדברים על תקציב חדש,  אז אולי באמת נבהיר את הסוגיה הזאת אחת ולתמיד. אז אני אשיב לך. תודה רבה, חבר הכנסת ג'בארין. תראה, בסוף דצמבר 15' העלינו את נושא התוכנית למגזר הערבי בסדר גודל כולל של 15 מיליארד, עם תוספתי. התוספתי בדיור ובפנים, בסדרי גודל של 2.5 מיליארד. 2.5, מיליארד. תוספתי. 2.5 מיליארד. תוספתי. כעת, תן לי. תן לי. תראו, היום הייתה ישיבת ראשי מפלגות,  אמרו שזה באוצר. כן, כן, כן. 15 מיליארד שקל. תראו, היום הייתה, בשעה 14:00, ישיבת ראשי מפלגות, וכאילו ידעתי שג'בארין ישאל את השאלה, העליתי את זה. העליתי את זה היום בפני ראש הממשלה וחברי ראשי המפלגות, מפלגות הקואליציה, סליחה. יש שם בעיה אחת, שעדיין הממשלה לא העבירה את זה עד הסוף, בגלל הנושא של אכיפת חוקי תכנון ובנייה. זה לא משנה אם אני אוהב את זה או לא אוהב את זה, זאת העובדה כרגע. עד שזה לא יעבור לגמרי, עד שזה לא יעבור לגמרי, יהיה קשה באמת לאמוד את זה ולפרוט את זה לפרטים.   כן. התוכנית תקועה, אני לא ארמה אף אחד. התוכנית כרגע תקועה. רגע. השוטף עובד. סליחה. השוטף עובד. אין, תראו, רבותי, השוטף עובד.  לא,  חברים, זאת האמת. אתם רוצים את האמת, או את אחותה? לא. מה עם פרק הדיור, ? זאת האמת.  אין משהו אחר. פרק הדיור היה קשור רק לעניין של האכיפה. עכשיו אתה אומר שכל, לא. אכיפה, תכנון ובנייה. תכנון ובנייה זה רק אכיפה. כל היתר, אני כבר מניתי את מה שאנחנו עושים בתכנון ובנייה. אני חושב שאתם גם יודעים את זה. גם מה שבינת שוורץ עשתה, בתוכנית ההרחבה, פס כחול, מחיר למשתכן, אמרתי את הדברים האלה. בנושא האכיפה זה תקוע. זה תקוע כרגע, היום אני העליתי את זה.  לא. להביא את זה לממשלה. כל היתר רץ. השוטף רץ. חברים, השוטף רץ. אתם, השוטף, כל השוטף: בניית המגרשים והמתנ"סים והכיתות, וכל, לא מדברים על השוטף, התוספתי, אז על מה כן מדברים? התוספתי. אנחנו מדברים על התוספתי, התוספתי קיים, 2.5 המיליארד, בכל ה-15, לא הכול. החלק של האכיפה, הוא מעכב כרגע. את מה הוא מעכב? הוא מעכב. אין כרגע אכיפה שם, ומנסים לייצר מנגנון דרך גופים תכנוניים או, החלטת הממשלה, אדוני השר, דיברה רק על התניה. רק פרק הקשור לדיור ולמשרד השיכון ומשרד, נו, אז מה? רק על העניין הזה של האכיפה. למה, ? למה? וכל שאר הדברים לא היו מותנים, אבל שאר הדברים, אדוני, שאר הדברים רצים. שאר הדברים רצים. בתוספתי, לא בשוטף. לא, בתוספתי, לא, התוספתי הוא חלק מזה, התוספתי הוא חלק מזה, התוספתי הוא בדיור ובפנים. ושני מקומות האלה, זה בעיקר שם, הכסף. אבל אי-אפשר לומר ש-13 המיליארד לא רצים. זה לא נכון. זה לחמש שנים, נדמה לי, וזה עובד, וזה רץ. ואני אומר לכם: אני העליתי את זה היום, בישיבה של ראשי מפלגות, כדי לדעת איפה זה עומד. אנחנו מאמינים לכם, אבל, היסטורית, כלומר, 30, היסטורית, מימוש תוכניות חומש, אדוני, זה חבל. כלומר, מ-2.5 המיליארד, המימוש יהיה שליש מזה. בסביבות מיליארד, 1.2 מיליארד, בלי התוספתי. תודה. אבל לא זאת הכוונה, לא, הכוונה,  תגובה. שלך. תראה, תראו, אנחנו, חברי חברי הכנסת מהרשימה המשותפת, תראו, כשאנחנו מדברים על 2.5, אנחנו מסמנים אותם. אין לנו מה לעשות אתם, אני לא יכול להשתמש בהם פעמיים. אני מעריך שיהיה ניצול, אני מעריך שיהיה ניצול, השנה יש לנו ניצול, אתה מוכן לבדוק את המספרים, ? טוב. הזמן תם, לשאלה הזאת.  3 מיליארד, סליחה. זה לא 15. סליחה, זאת התניה, אני,  אני מבינה את זה כהתניה, ולא, של מה? של האכיפה? של האכיפה.  האכיפה היא לא בעיה שלכם. האכיפה, בעיה של הממשלה. עדיין לא ייצרה את המנגנון. הממשלה לא ייצרה את המנגנון. צריך להגיד את האמת.   התנה את זה משרד ראש הממשלה, לא משרד האוצר. מי כמוכם יודע כמה משרד האוצר דחף את זה, כמה משרד האוצר הוביל את זה, עם אמיר לוי, משרד ראש הממשלה עיכב את זה, וצריכים להגיד את האמת. ואני מניח שבתוך חודש זה ייגמר. אני מאוד מקווה. לפחות היום,  תודה, אדוני השר. מה? בבקשה, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. תודה, אדו��י היושב-ראש, קודם, מזל טוב לך. תודה. בשבת עלייה לתורה, מחר כולנו נשתתף בשמחתך, בעזרת השם. לא מחר, עוד, עוד שבוע. ביום שני הבא, סליחה. הקדמתי. כן. זריזים מקדימים. כן כן, אבל, אני מקווה שיחזור לי הקול עד אז. אני רואה שצריכים, בעזרת השם. אדוני השר, כן.  מה בדעת השר לעשות כדי שראשי הערים יקציבו אחוז דירות מסוים לציבור החרדי אשר נאנק במחסנים ובחניונים? ואלה לוקים כפליים, גם לא מקבלים השתתפות בשכר-דירה, כי אין להם חוזה דירתי, כי אם גרים במחסן או בחניון, כידוע לך, זה לא דירה, אז לא מקבלים גם השתתפות בשכר-דירה. וכל הכבוד לך שהצלחת כבר לשווק יותר מ-12,000 יחידות דיור במחיר למשתכן: מהצפון ומהמרכז, מקריית-אליעזר בחיפה, קריית-ביאליק, טירת-כרמל, מגדל-העמק, כרמיאל, ירוחם, ואיפה לא. תגיד גם בית-שמש, בבית-שמש קיבלו חרדים. אבל מה לעשות, תגיד בית-שמש. שבכל הכמות הזאת עדיין אין אפילו דירה אחת לחרדים. 586 יחידות יש כבר לחרדים. ומאין אני יודע? ומאין אני יודע? כי כל הדירות האלה הן בגורדי שחקים, ללא סוכה, ללא התאמה לשבת. ושר השיכון עמד כאן והודיע שהמערכת החרדית זכאית היום ללא פחות מ-20% מפתרונות הדיור. בכוונתי להגיש הצעת חוק של אפליה מתקנת לדיור, האומרת שראשי ערים יהיו חייבים להקצות ולתכנן מגורים בהתאמה חרדית, דהיינו, גובה סביר וסוכה וכדומה, ושהאוצר לא יחתום על הסכמי גג עם ראשי ערים שלא יעמדו בהתחייבות זו. שאלתי היא: מה חושב לעשות בנדון השר הנכבד? אני יודע שאתה רוצה לעשות הרבה. תודה. תודה רבה, חבר הכנסת מוזס, אתה מכיר את תפיסת העולם שלי: החרדים הם חלק מהמדינה שלנו, וחלק חשוב, כמו כל אזרח, וצריך לתת להם גם מענה ופתרונות דיור. הוצאנו מכרזים, הוצאנו מכרזים, 586 יחידות בבית-שמש, שזה, מן הסתם, אופי של שכונה חרדית. ראשי ערים לא כל כך אוהבים את זה שאתה בא ובונה שכונה עם אופי חרדי, אומרים לך: שיגורו כולם יחד, ואני מבין שאתה לא תוכל לגור בבית משותף עם יותר מארבע קומות, כי במעלית שבת לא עולים, ואתה תרצה גם סביבה: בית-כנסת ומקוואות וכל הצרכים הלגיטימיים שלכם. אבל במסגרת השיווקים שלנו אנחנו משווקים לכולם, ויש כמה מקומות שבהם אנחנו כן מתחשבים בזה. וכשאין איזו התנגדות גדולה של ראשי ערים, אנחנו כמובן דוחפים ותומכים בזה, כי אנחנו צריכים לתת מענה לאוכלוסיות חרדיות, ויש לנו גם עניין שהם יגורו בכל המקומות ולא רק באזורים מסוימים. זה אינטרס, אני חושב שזו גם ברכה לאותה עיר, אבל זו כבר עמדה פרטית שלי. אבל בהמשך, אתם תראו את זה, במסגרת השיווקים יש, כפי שאמרתי, גם למגזר הערבי, גם לחרדי, לכל האוכלוסיות עם צרכים אחרים מסתם בניין משותף, בוא נאמר. אנחנו במקום הזה. עכשיו, אם לשכנע את ראשי הערים, אצלנו בבית אומרים "אינשאללה" כן, זה לא פשוט, זה סיפור. אני לא יכול להבטיח לך את זה פה, מעל הדוכן, הייתי עושה את זה בשמחה, אני לא יכול להבטיח לך. תודה לחבר הכנסת אליעזר מוזס. תעלה חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, ואחריה, חבר הכנסת יוסי יונה. נא להקפיד על דקה. אדוני היושב-ראש, זה שתי דקות כל שאלה. שלום, אדוני השר, ותודה רבה על ההזדמנות לשאול אותך שאלות. אני רוצה להפנות אליך שאלה דווקא בנושא הפריון במשק. אתה דיברת בשאלה הראשונה, ששאל אותך חבר הכנסת פרי, התייחסת לנושא ההאטה במשק. בשבוע שעבר, פתח סוגריים, קיימנו דיון בוועדת הכספים על התחייבות האוצר להעביר 265 מיליון שקלים לתעשיינים, כסף שלא הועבר. האוצר, אני יכולה לומר לך, קשה היה לקבל ממנו תשובה בדיון. בהחלט לא הייתה לנו נחת, אני יכולה לומר לך, בדיון הזה, למי שישב בו. שאלת הפריון היא שאלה מאוד מאוד מורכבת. הרבה יותר קל לדון במחיר המילקי, במחיר הקוטג'. שאלת הפריון במשק, איך מעלים אותו, היא שאלה מסובכת. ואתה, ממש לאחרונה, הבאת בפנינו את התוכנית שלך להארכת סופי השבוע, מפני שימי החופשה, סליחה, זאת התוכנית של חבר הכנסת אלי כהן. סליחה, חבר הכנסת אלי כהן, הבאת את התוכנית, אני רק תומך. הוא הביא את התוכנית, נתת לו גיבוי, אבל אני רוצה להביא בפניך דבר מורכב: נכון שיש מעט מדי ימי חופשה בישראל, אבל, אדוני השר, האם אתה יודע, ודיברנו על זה בתחילת הדיון היום במליאה, האם אתה יודע שהיום יש יום חופשה בישראל? אסרו חג במערכת החינוך. האם אתה זוכר שלפני עשרה ימים הייתה חופשת ל"ג בעומר? האם אתם מסתכלים על כמה ימי חופשה לא מתואמים יש בין המשק הישראלי לבין מערכת החינוך? אני רוצה להציע לך, אדוני השר, במקום להאריך את סופי השבוע מהכיוון של ימי ראשון, בואו נשקול, למשל, לבטל את ימי השישי במערכת החינוך ולייצר התאמה בין ימי החופשה במשק, משום שאף אחד לא בודק כמה המשק הישראלי, בפריון שלו, ואני יודעת שאתה נדרש לזה, איבד בימי החופשה. תסלח לי שאני אומרת לך, מבלי לזלזל במורים במערכת החינוך, אף אחד לא בודק כמה פריון אבד למשק הישראלי בימי החופשה האלה, ואני כבר הודיתי היום למשפחת גטר, שהבן שלי נמצא אצלם, והודו פה חברות כנסת אחרות. אני אומרת לכם: אנחנו לא נדרשים לשאלה הזאת. להערכתי, אנחנו מאבדים הרבה מאוד מהפריון של המשק הישראלי. יש עוד הרבה אלמנטים, אבל כמו שאמרתי, במקום להתייחס רגע לעלות של הקוטג' וליוקר המחיה, אנחנו חייבים להתייחס לחוליה הקשה באמת של יוקר המחיה, וזו העלות של גידול ילדים במדינת ישראל. תודה רבה. תודה. טוב, חברת הכנסת ורבין, יש לך למעשה שתי שאלות, פעם אחת על 265 המיליון שאושרו: הם יועברו. בשבוע שעבר כבר התחלנו עם 30 מיליון, שזה חלק מהתוכנית. כל 265 המיליון יועברו כפי שהתחייבנו. כרגע יש שולחן עגול, זה מתואם עם התעשיינים, מתואם עם שרגא ברוש, שזה ירוץ יחד, הכסף הזה יעבור. לגבי ימי החופשה, אני חייב לומר לך שאני פחות בקי בסיפור הזה, עושים אותו אחרים, אבל אני יכול גם פה להתחייב, זה פרויקט חשוב. כן, אני יכול להתחייב, לפחות להודיע לך שכל החוקים וכל התקנות וכל השינויים הרגולטוריים שיש להם השפעה על הפריון מתואמים גם עם ההסתדרות וגם עם התעשיינים, עם השולחן העגול. אנחנו לא עושים שום דבר חד-צדדי. אין לנו שום רצון לשבור או להפר את האיזון של המשק, והבוקר הייתה לי שיחה עם שרגא ברוש, אני לא זוכר אפילו באיזה נושא, אבל גם בנושא הזה של הפריון. אנחנו עובדים וצמודים. אם אני לא טועה, היום יושב השולחן העגול אתם ועם ההסתדרות כדי לטפל בזה. זאת אומרת, לא תהיה פה איזו הפרת איזון שתפגע בפריון של המשק. מה שכן, אם נאמר, יוחלט על יום ראשון בשנייה ושלישית, לצד זה יבוא איזה פיצוי לתעשיינים ולבעלי החברות ולתעשייה ולמפעלים על מנת לאזן את זה. אנחנו לא נפעל בצורה חד-צדדית. לצד התעשיינים, אני מדברת על ההורים, כי בסופו של דבר בהם וביכולת שלהם לייצר פריון, אנחנו תלויים, אסרו חג, הילדים שלי גדולים, אני לא, הנה, אדוני השר, אני מוכנה לשתף אותך בימי החופשה, תלך לעשות בייביסיטינג. מה? תלך לעשות בייביסיטינג. בסדר, אני באמת לא יודע על, אדוני השר, אני אומרת לך, זה יתרון שגם מבחינת המשק, גם מבחינת הפריון וגם מבחינת המשק זה דבר שראוי לבחון אותו. טוב. תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. יעלה חבר הכנסת יוסי יונה, ואחריו, באסל גטאס. אחריו, מהקואליציה, אורי מקלב. אנחנו עושים, אני מבין, סדר, 75% מהאופוזיציה, 25% מהקואליציה. אני אעשה את הסדר עד השעה 17:40, בזה מסתיים הדיון. מה שנספיק נספיק, רבותי. חבר הכנסת יוסי יונה, רשות הדיבור שלך. אדוני שר האוצר, מדי כמה שבועות אנחנו מתבשרים על החלטות של רמ"י שמעניקות הטבות מפליגות לסקטורים של הקיבוצים והמושבים, רכישה של הקרקע במחיר מוזל, מתן אפשרות לבניית דיור להשכרה, שינוי ייעוד של הקרקע מחקלאות למסחר ועוד דברים מהסוג הזה. והנה, לצד הדברים הללו, עולה הרושם שמשרדך, ובמיוחד התחום שעליו אתה גם מופקד בתחום הדיור, נוקט יד קפוצה ביחס ליוזמות או למדיניות דומה בעיירות פיתוח, בשכונות. האם אתה מודע לכך שהלכה למעשה בשטח יש, איך שאני רואה את זה, בוא נאמר, מדיניות מאוד סקטוריאלית וחד-צדדית, והאם יש בכוונתך לשנות את המצב הזה? תודה רבה, חבר הכנסת יוסי יונה. נכון לעכשיו, השבוע יש לנו דיון על הנושא הזה של, נדמה לי 1370, הנושא של קרקעות הקיבוצים, 1447 שהתקבלה. זאת ההחלטה. התקבלה החלטה אחת, לגבי הדירה השלישית במושבים, אני חושב שזה לגיטימי. על אותה יחידת קרקע, לאפשר להם עוד יחידה, זה עוזר לנו בפתרון הדיור, ולהם זה עוזר. אני לא נגד. לגבי הקיבוצים, אדוני, רק הערה אחת: אני לא מביע צרות עין וכו' אין לי בעיה, אתה מכיר אותי, אני רוצה לתת גם וגם. אני לא אומר, במקום.  אז אני רוצה ממך, קודם כול, מחר יהיה הדיון. נדמה לי מחר או מחרתיים יהיה הדיון בנושא הזה שאתה מדבר עליו, על קרקעות הקיבוצים, ומזה 91% ו-33% אני חושב שמתגבשת שם פשרה. אני חושב שהיא טובה, הוגנת ונכונה. לגבי העניין הזה שאנחנו נוהגים ביד קפוצה עם עיירות הפיתוח, אני ממש הייתי מבקש דוגמה, כי אני חושב שכל המחיר למשתכן, ובני המקום, והעדיפות שאנחנו נותנים והמענק שאנחנו נותנים, כי 100,000 שקלים אנחנו נותנים. והיום, אתה יודע, לקבל דירה בדימונה ב-590,000 שקלים במקום 850,000, ואתה יודע, לקבל דירה בירוחם במספרים כאלה, זה לא בא מהשמים. זה כסף שהוצאנו, של הציבור, לא שלי חלילה, שהוצאנו, אתה מאתגר אותי, אני מוכן להקשיב, אבל, אז אני אומר, עיירות הפיתוח, גם בבני המקום, שזה מקביל לבן המקום שם, גם בבני המקום, אני רוצה לומר לך: עתלית. עתלית, אני התעקשתי שיהיה 100% בני המקום, של עתלית. אף שזו מועצה אזורית, לא הסכמתי שאף אחד מהיישובים הסובבים יקבל, כי להם יש בני מקום כמושבניקים ולתושבי עתלית אין. לכן עכשיו, במחיר למשתכן, מעל 500 יחידות, מעל 120 תושבי עתלית הולכים לזכות שם בדירה, בסביבות 300,000 שקלים הנחה. אני חושב שאנחנו באים לקראת הפריפריה, ממש מותחים את המחלקות המשפטיות עד הסוף, עד איפה שהם נותנים לנו, ואנחנו לוחצים עוד קצת ועוד קצת ועוד קצת. ואם אתה יודע להגיד לי משהו, איפה נהגנו ביד קפוצה, אני ממש מתחייב לתקן את זה ברגע שאני אגיע למשרד. עיירות הפיתוח, וכל הגופים האלה, שהרבה מאוד שנים, תסלח לי על הביטוי, אכלו אותה, היום זאת התקופה שיש להם מזור, בטח בנושא קרקעות, בטח בנושא ההפשרה. אתם מכירים את הסיפור של שכונת יובלים בקריית-שמונה, מה לא עשינו כדי לשחרר, עשר שנים היה תקוע.  בבקשה, אני אשמח. נניח יש איזושהי הקצאה של 25 מיליון שקל להלוואות לבני המקום, עשינו חישוב שאחת מהבעיות שם זה בעצם ההון העצמי של התושבים. כן, הורדנו להם, 100,000 שקלים הון עצמי. אני יודע. ואני אומר, הבעיה, שלא היו אדמות. זה לא רק ההון העצמי, לא היו אדמות. אתה יודע שעשר שנים לא בנו בקריית-שמונה. הנה, חברת הכנסת יפעת פה. יש פה אילוצים, ושילמו מיליון, יפעת, עזר כנגדך. בסדר, היא גרה בקריית-שמונה והיא מכירה את זה, היא יודעת מה היה עד שהגענו ומרגע שהגענו. אז אני אומר, המון פעמים, אדוני השר, נניח בדרום, הבעיה היא לא של הקרקע עצמה, כי הקרקע מאוד זולה, אלא בהיטלים ובהון העצמי. אבל אנחנו נותנים להם 100,000, תבין, היום הוא צריך, תקשיב, הוא צריך 100,000 שקלים כדי לקבל דירה בדימונה. הנה, מאיר כהן יתקן אותי אם אני טועה. יש, אני, בשכונת השחר. אני אגיד לך: בשכונת השחר, יצא שם היצף, בשפע, עד שאפילו הקבלנים כבר לא ניגשים. אחד. נכון. לא לא, דרך אגב, אלה חוקי הכלכלה, ברגע שהראשון עוצר, אתה יודע שיש רוויה. זה חוקי כלכלה. יש רוויה, זה בסדר גמור. יש רוויה. אנחנו רוצים, בפעם אחת, אוקיי. בסדר גמור. מה שנכון נכון, יש באזורים האלה רוויה. יש שאלה של ההון העצמי, אבל אני מבין שאפשר היום ב-80,000 90,000 שקלים לקנות דירה. נכון. כן. זה דבר מבורך. ואני אומר עוד פעם, אני מזמין את כל חברי הכנסת: איפה שיש עוולה הכי קטנה בפריפריה, אני מתחייב באותו יום לתקן. ואני לא חושש. ואתה יודע, ואני גם הזמנתי אותך, והזמנתי חברים נוספים, גם מ"הקשת המזרחית" וגם מהקשת המערבית, בואו, תגידו, אני חושב שנגרם המון עוול לאוכלוסיות מסוימות מאז קום המדינה, והגיע הזמן גם לתקן, ואנחנו שם כדי לתקן את זה בלי לעשות חשבון לאף אחד. תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. אנחנו נעבור לחבר הכנסת באסל גטאס, ואחריו, חבר הכנסת אורי מקלב. אחריו, חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. אדוני השר, אני מוכרח להגיד לך שהתשובה שלך לחברי יוסף ג'בארין ממש בלבלה אותנו, ואנחנו 13 חברי כנסת שעבדו קשה מולכם על התוכנית הזאת. התוכנית הזאת, תרשה לי בחצי דקה, מורכבת משני דברים. האחד, סעיפים בתוך מבנה התקציב, יסוד התקציב, שנקראו "שינוי במנגנוני תקצוב", ושם הבלבול הגדול: מה הערך של שינוי מנגנוני התקצוב. נזרקו לאוויר מספרים שונים ומשונים. נוסף על שינוי מנגנוני התקצוב היה משא-ומתן קשה, כפי שאתה יודע, על כסף תוספתי שאמור לבוא לכמה דברים: 1. מבני ציבור, 2. תשתיות פנימיות, כבישים ודרכי גישה ליישובים הערביים, ועוד. בסך הכול כ-2.5 מיליארד שקל. עכשיו אני מבין ממך, אמרת שני דברים: התוכנית תקועה, אז האם זה כולל את מנגנוני התקצוב? לא. והשינויים? אז, אני רוצה שתבהיר את זה. רק החלק של הדיור תקוע, בגלל האכיפה. אבל זה לא הדיור. האם מבני ציבור, לא. מבני ציבור, נוסע. זה 750 מיליון, זה חלק מה-2.5 מיליארד. אז אני אומר לך, אז מה? אז החלק הזה נוסע, יש לנו, אז זה נוסע. נוסע. שינוי מנגנוני תקצוב, חבר הכנסת גטאס, מדבר על דבר אחד: פעם היו נותנים כסף, היום מודדים כמה מגרשים יש, כדי שזה יהיה מדיד, ולא סתם לזרוק. טוב. כמה מגרשים יש, וכמה אולמות ספורט יש, וכמה מתנ"סים יש, זה שינוי מנגנון תקצוב. זה כל הסיפור. אבל שינוי מנגנוני תקצוב, עובד. עובד ונוסע. וגם מבני הציבור עובדים. כל הדברים נוסעים. 750 מיליון, וגם שינוי דרכי גישה ותשתיות. זה עבר, זה נוסע. יש לנו בעיה, אני חוזר על זה בפעם המאה, בדבר אחד, יש לנו בעיה בנושא אכיפת חוקי התכנון והבנייה. אז אתם רוצים שאנחנו נעודד אתכם להעניש אותנו בשביל לקבל כסף. לא, עזוב את זה, נו, גטאס. יש לי שאלה נוספת, קצרה. אדוני, זה, אמרתי שתי שאלות, הוא נכנס, כבוד השר מרוב התלהבות נכנס לדברים שלי. בסדר. אז, פחדתי לשכוח את התשובה. שאלה קטנה, ואני לא מצפה לתשובה מייד, אבל באמת רוצה תשובה ממך, אפילו במועד מאוחר יותר. יש החלטת ממשלה מיום 30 באוגוסט 2009, מס' 724, המדברת על הקצאה של כ-70 מיליון ש"ח לסלילת דרכי גישה למוסדות חינוך ומרפאות ביישובים הבלתי-מוכרים בנגב. ככל שידוע לי, ההחלטה הזאת לא יושמה בכלל, או יושמה חלקית. כן. יש עשרות מבנים כאלה היום, תודה, אדוני. שעדיין אין אליהם דרכי גישה והם נותנים שירותים חיוניים, בתי-ספר, מרפאות וכו'. אני רוצה לדעת מה יקרה עם התקצוב שכבר אושר בממשלה לפני שבע שנים. כמו שאמרת, זה היה ב-2009, עבר קצת זמן. אבל אם זה תוקצב, אני יכול לומר לך כאן ועכשיו שאני אשב עם הרפרנט לנושא הזה, אם זה תוקצב, זה יבוצע. אם זה,  כמה שזה. אם זה תוקצב, זה יבוצע. אם זה תוקצב, לא declaration, אתה יודע, אמיתי. זה תוקצב. בסדר. החלטת ממשלה. אם זאת החלטה שלצדה תקצוב, זה יבוצע. תודה לשר, תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. חבר הכנסת אורי מקלב, ואחריו, חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. אחריו, חבר הכנסת מסעוד גנאים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, על חלום פרעה, אף אחד לא שכנע אותו בפתרון, רק יוסף. אחד מהדברים שלא שכנעו אותו היו למה הוא חלם פעמיים, גם על הפרות וגם על השיבולים. ענה לו יוסף: אתה יודע למה פעמיים, פעם פרות ופעם שיבולים? כי ממהר ה' לעשותו. מכיוון שזה הולך להיות מהר והדבר הוא עכשיו, מיידי. חבר הכנסת מוזס העלה את הנושא של מצוקת הדיור של הציבור החרדי. אני מעלה את זה שוב, אבל מפן אחר, מכיוון שהמצוקה היא מאוד מאוד קשה, ואני רוצה לחזק את מה שאתה אמרת בנושא ההסכמה של ראשי ערים. אז קודם כול, זה לא רק הסכמה של ראשי הערים, מכיוון שאתה הנפת, באמת, באופן מאוד אמיץ, את הדגל של פתרון מצוקת הדיור, וזה לא קל, ואנחנו, בכנסת, אני חושב שאנחנו הולכים אתך בכמה וכמה פתרונות שאתה, בוועדות, לא תמיד קל לדלג על כל מיני תהליכים, ואנחנו חושבים שהמצוקה היא כל כך חריפה שצריך לדלג על הרבה תהליכים שקודם היו בחוק, רפורמות כאלה ואחרות. אבל בסופו של דבר, הציבור החרדי לא מקבל מענה בכל הפתרונות ובכל הרפורמות, ויש לזה כמה השפעות: ראשית, הם גם ציבור בישראל. ואתה, ודאי כפי שאמרת, לא חושב שהם צריכים להיות מודרים מהעניין הזה, והמצוקה שלהם היא מצוקה גדולה, גם כגודל האוכלוסייה שלהם, וגם כי יש להם מודעות בקניית דירות הרבה יותר מאנשים אחרים או מאוכלוסיות אחרות. הדבר השני, יש להם השפעה על שוק הדירות. כשציבור כזה גדול לא מקבל מענה, הם גם משפיעים על המחיר, הגבוה. מכיוון שהם רוצים לקנות, הם מעלים את המחירים. הנתח שלהם הוא נתח שיש לו השפעה. והדבר השלישי, אדוני השר, יש בזה גם, הם מחפשים פתרונות, וכשאין פתרונות, הם רוצים ללכת לדברים שהם לא מסודרים, ואני לא חושב שזה טוב לכל הציבורים, אם ציבור חרדי כזה או אחר יחליט שהוא רוצה לקנות במקום מסוים, כשלא אמורים לתת לו, באשקלון, כשאין הסדרה, הוא יתחיל לקנות. הוא יגיד: אני אקנה גם בקומה חמישית, גם שישית עדיין אפשרית, גם שביעית אפשרית, ויש פתרונות. ולכן, אם אנחנו לא נותנים להם אמירה, זה גורם, תודה. לשוק לעלות, אני בזה מסיים, כי אין לו מענה. ואדוני השר, זאת שעת שאלות, אבל יש בזה גם אמירות. אם האמירה של שר האוצר שמשרד האוצר רואה לנכון, וזה שראשי ערים מתנגדים זה לא סיבה שאנחנו לא נתמודד עם זה: ראשי ערים מתנגדים, אבל א��שר לתת להם תמריצים. אם אתה כאן מודיע גם שאתם מחפשים, אנחנו שוקדים על פתרונות, זה יעצור גם את התהליך הזה עכשיו, כשהציבור לא יודע מה לעשות והוא חוטף מכל הבא ליד, אדוני.  וזה משפיע לא טוב. תודה. חבר הכנסת מקלב, ראשית, לגבי יוסף אני לא יודע מה הוא היה, אבל כלכלן טוב הוא היה. בסך הכול אמר: יש עכשיו שפע, בוא נשים במחסנים, נכון, פרופסור טרכטנברג? הוא היה כלכלן מעולה. אמר: יש שפע, בואו נשים במחסנים. אני חייב להגיד לך משהו: שהייתה לו סייעתא דשמיא, ברור. כתוב: כל אשר יוסף עושה, ה' מצליח בידו. כן. אפילו שמת לו תפוח רקוב, הוא היה מסתדר אתו. אז אני אומר, אנחנו במקום הזה, של שר אוצר שהיה גם מבין בכלכלה, וידע שיש שבע שנים שמנות, והוא הבין, חבר הכנסת מקלב, יוסף הצדיק הבין שכלכלה זה מחזוריות, עכשיו יש שיבולים ויש פרות שמנות, אחר כך לא יהיו שיבולים ויהיו פרות רזות. לכן הוא אמר: בואו עכשיו ננצל את זה ונשים במחסנים, והוא מכר את זה לפרעה, ועבד יפה. לעצם העניין, אני לא רוצה לעמוד פה ולהצהיר בפניך על משהו שאני לא יכול לעמוד בו. כי ראשי הערים, כמו שאנחנו יודעים, הם מנעו את הבנייה של דירות שלושה חדרים, הם רצו אוכלוסיות חזקות שייכנסו אליהם, לכן זה חלק ממשבר הדיור. היום, לומר לך שאני יודע לחייב ראש עיר לבנות 1,000 1,500 יחידות דיור לחרדים, אני לא יודע לעשות את זה. אפשר לחשוב איך עושים את זה, אפשר להתאמץ לעשות את זה, אבל אני לא אעמוד פה על הדוכן ואגיד לך שאני יודע לעשות את זה. אבל אני יודע להגיד לך ש-4,000 יחידות יצאו בבית-שמש, כי שם אין התנגדות. הכלכלנים לא הלכו על זה. בסדר, ילכו. זה עניין כלכלי. ילכו על זה, חבר הכנסת מוזס. יש עוד כמה אזורים שיהיו למגזר החרדי. אנחנו עובדים על העניין הזה, לפתור, ערים לבעיה הזאת. השבוע הייתי גם אצל הרבנים, אצל גדולי תורה, שמעתי את זה גם מהם. התארחתי אצלם, שמעתי את זה גם מהם, התחייבנו יחד לראות איך אנחנו מוצאים פתרונות, ויש לכם גם נציגים שמכירים את הנושא, ואנחנו ביחד נמצא את הפתרון. תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. אנחנו נמשיך ברשימה. יחיאל חיליק בר, ולאחריו, מסעוד גנאים, ולאחריו, מרב מיכאלי. אחריה, עאידה תומא סלימאן, ולאחריה, מנואל טרכטנברג, אם נגיע. שתי דקות. נכבדי השר, זו כאילו נראית שאלה שלא ברומו של עולם, דיור, אתה יודע, אבל היא מאוד ברומו של עולם. אתה יודע שאנחנו העברנו את חוק עידוד הצלת המזון, איסוף והצלת מזון, עם "לקט ישראל". בדוח הלאומי על אובדן מזון והצלת מזון, שפורסם בתחילת השנה, ההערכה היא, אדוני, שנזרקות למעלה מ-16 מיליון ארוחות מבושלות בשנה, מתוכן 750,000 מבתי-החולים וממפעלי ההזנה בבתי-הספר. הגופים הממשלתיים הללו, כמו עוד רבים, נמצאים תחת אחריות משרד האוצר, שלך, כבודו. בצה"ל, לדוגמה, קיים שיתוף פעולה מאוד פורה עם "לקט ישראל", ועודפי מזון מועברים יום-יום לאלפי משפחות, תחת שמירה קפדנית, כמובן, על בטיחות ורמת האוכל. כבר למעלה משלוש שנים שאנוכי, יחד עם אורלי לוי, שולי מועלם ואחרים, פועלים למען הנושא עם "לקט ישראל". אני רוצה לשאול אותך, נכבדי, לאחר שכבר נשלחה אליך הצעה מטעם "לקט ישראל" ומטעמנו, ואני יודע שזאת האג'נדה החברתית של אדוני להבטיח לפחות את הביטחון התזונתי של ילדי ישראל, למה שלא נצא לדרך יחד אתך ונחייב את החברות המסעידות, את הגופים הציבוריים שתחת משרד האוצר, לתרום את שאריות המזון שלהם? ומה דעתך על ההצעה של "לקט ישראל" והאפשרות לתרום מיליוני ארוח��ת נוספות לאלו שזקוקים להן, לאו דווקא דרך "לקט"? כי ילד רעב, אתה יודע, הוא ילד רעב, ויש פה המון אוכל שנזרק לפח. זה נמצא לפתחך, ואשמח לדעת מה אתה חושב על הנושא הזה. תודה. כמו שאמרת לגבי "לקט ישראל", אני חושב שאני הייתי, אני לא רוצה להישמע כזה, אבל בין הראשונים שהיה והוביל את הדברים האלה. תראה, אני באופן עקרוני תומך בנושא הזה. בחוק הזה יש לך מצד שני את חוק השומרוני הטוב, אני לא יודע אם הוא עבר או לא, עבר חוק השומרוני הטוב? לא, עבר חוק איסוף והצלת מזון. לא, איסוף והצלת מזון בסדר. אבל אם האוכל רעיל? לא, יש אמצעים, זה עבר? אני לא יודע אם יש הגנה על הדבר הזה. יש פה בעיה קשה עם אוכל מבושל. עזוב, אוכל יבש אין שום בעיה, אורז, קמח. כשאוכל מבושל, ואם חלילה אולם אירועים, לא נותנים. לא נותנים, נכון, מאיר? יש בעיה שייתבעו על כך. אז איזה אוכל, תעשייה אווירית, לצורך העניין, יש דרך לעקוף את זה, וכן אפשר להגיע לאיזושהי הסכמה לגבי מסירת אוכל של אותו יום, עם ביטוחים, עם כל מיני  יש הרבה פתרונות בתחום הזה. אם קיים פתרון שיבטיח לאותו בעל אולם אירועים, שהוא נתן את הדג וחלילה הדג מקולקל, ואותו נזקק חטף הרעלה, ולא יתבע את בעל האולם, אז, לא, אם יש פתרונות, אני תומך בזה. אני שואל על בתי-חולים ומפעל הזנה שתחתיך, האם אתה יכול להורות, זה לא משנה, חברי חבר הכנסת יחיאל בר. מה שאומר השר, הוא צודק. זה יכול להיות אולם אירועים, זה יכול להיות בית-חולים. אם מישהו יקבל הרעלת קיבה, זה היינו הך. אני שואל אם יש פתרון. אז אם יש פתרון, אתה תוכל לעזור? אם יש פתרון, אני תומך בזה. אני חושב שהצלת מזון זה דבר חיוני, ואפשר לעשות את זה, להשתמש בזה. אבל החוק הזה חייב להיות סגור עד הסוף. זה לא דבר פשוט, במיוחד באוכל מבושל זה לא דבר פשוט. הרי בעל אולם או בעל מסעדה שירצה לתת לך והוא חשוף לתביעה, או, בעיקר מדובר על קייטרינג גדול, כמו צה"ל, מקומות כאלה, בסדר, אבל זה אותו דבר. מה זה משנה, צה"ל? הוא לא יודע איך משנעים את האוכל, באיזו טמפרטורה. אבל זה בדיוק העניין, האחריות שיש לאנשים. אני אומר לכם, איפה שאפשר להאכיל אנשים, אני שם. אני בעד. איפה שאפשר להציל מזון, אני שם. אבל היות שאני כבר, לא נעים לי להגיד לכם, מ-2003 אני בביזנס הזה, וגם ביקרתי בוושינגטון ב"לקט" והייתי בדטרויט ב"לקט" וטיילתי בכל העולם עם הסיפור הזה, הצעת החוק הצרפתית, את יכולה לי להגיד לי במשפט מה היא אומרת? אני פשוט לא מכיר. אני אעביר לך אותה. אז תעבירי לי. זה מעניין. היא מדברת על ביטוח ואחריות על, אבל אני לא רוצה ביטוח, אני רוצה שהעני הזה, גם חטף מכה מאלוהים שהוא עני, גם יקבל הרעלה וגם,  של שינוע האוכל. היא אומרת, זה לא מאלוקים, זה כנראה, לא חשוב, אני לא רוצה להגיד ממי. אל תעצבן את היו"ר עכשיו. לא, לא, לא. הוא צודק במה שהוא אמר. העני, כל הטענות שלו כלפי קודשא-בריך-הוא. בוא נעשה עסק, ניתן חצי לעשירים חצי לעניים. אם יחטפו הרעלה, שיחטפו שניהם. תשאל את חבר הכנסת אלאלוף, הוא עסק בזה בוועדת העבודה ויש פתרון. הזמן קצר והמלאכה מרובה. חברים, אתם שמעתם אותי יותר משעה. איפה שאמרתי לא, לא. איפה שאמרתי כן, כן. אני בעל ברית בסיפור הזה. אם זה מסתדר, ממש בשמחה רבה. נוכל לבדוק פתרונות ולהתכתב אתך על הדבר הזה? כן, כן, כן. תודה לחבר הכנסת יחיאל חיליק בר. אני מוכן גם שמשרד האוצר ייתן כסף לעזור בזה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה. כפי שאמרנו, יש לנו עוד חמש דקות. בזה מסתיימת שעת השאלות. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, תחילה תודה לכבוד השר על שעת השאלות. השאלה הראשונה היא בקשר לכל העניין של הבתים הלא-מורשים בחברה הערבית, ולפי "צוות 120 הימים" הם כ-50,000 בתים. אני לא יודע אם הסטטיסטיקה נכונה, אבל בכל זאת, הייתה הצעה של הוועד הארצי לראשי הרשויות הערביות, וגם חברי הכנסת מהרשימה המשותפת וחברי הכנסת הערבים, הצעה ותוכנית כדי לפתור את בעיית הבתים שיש עליהם צווי הריסה. ההצעה אומרת להקפיא את הצווים האלה לשנה וחצי או שנתיים, וראשי הרשויות, סליחה רגע. צווים של בית-משפט או מינהליים? צווים מכל מיני סוגים. אם הם מינהליים או שיפוטיים, אני לא יודע. אבל אפילו לא של בית-המשפט. נניח, של בית-המשפט. אבו עראר, מעל בית-משפט? כבוד השר, העיקר ההצעה. העיקר ההצעה. אנחנו רוצים לפתור את הבעיה הזו דרך הכלה של הבתים האלה. שנה וחצי ראשי הרשויות מבטיחים שלא ירשו לאף אחד לבנות מחוץ לתחומי המתאר. מה דעתך על התוכנית הזו? שאלה שנייה: יש שבעה כפרים בנגב, כפרים ערביים בדואיים. שאלתי, מתי יורחבו שטחי השיפוט של שבעת הכפרים האלה? זה, 1, 2. בכל הכפרים האלה יש רק ועדת תכנון אחת, ברהט. אבל בשאר אין ועדות תכנון ובנייה. שאלה שלישית: את, מסעוד גנאים, הזמן שלך עבר. שאלה אחרונה. שאלה אחרונה. על הרחבת יישוב, אתה מדבר על ועדת גבולות? לא, לא, לא על ועדת גבולות. על הרחבת היישובים, היישובים האלה הגישו, תחום שיפוט זה לא ועדת גבולות?  בקשות להרחבת שטחי השיפוט שלהם. שאלתי, מתי בפעם האחרונה הורחבו מאז שהוקמו? זו שאלתי. אה, הבנתי. אז שאלה אחרונה וקצרה מאוד, אדוני, אי-אפשר. אי-אפשר. בסדר, נו. בסדר, לא נורא. שתי תשובות אני בלאו הכי לא יודע. בסדר, אבל אי-אפשר לאפשר דבר כזה. אם השר לא יודע, אז שישלח במפורט בכתב. אדוני, אני לא יכול לאפשר דבר כזה, כי זה לא הוגן כלפי חברים אחרים. אם נותנים לעוד אחד מחברי הכנסת של הרשימה המשותפת, בסדר גמור. אם זה ייקח בזמן, כן. אבל אין לנו זמן. גנאים, אני באמת מבקש שתעביר לי את זה מסודר, אני אענה לך על הכול. חברת הכנסת מרב מיכאלי.  לא, אמרתי שאני לא מכיר את הנושאים האלה, לא מתי הורחב פעם אחרונה. כי אני לא יודע איזה יישובים הם בכלל. לא יודע אם גם הוא יודע. אבל בקשר להצעה הראשונה? ההצעה הראשונה, אני אומר: איפה שיש צווים שיפוטיים, אני לא מעל בית-המשפט. אני לא מעל בית-המשפט. איפה שיש בעיות שניתן לתקן אותן ובגלל ביורוקרטיות, כמו שהעלה חבר הכנסת גנאים וכמו שהעלו פה חברי כנסת נוספים, טיבי, שאפשר לטפל בהן ולתקן אותן במסגרת תהליך, אני שם, אני עוזר, אני חותם, כדי לחבר וכדי לעשות להם את ההכשר. אבל להגיד לך שהיום בית-המשפט יגיד להרוס ואני אגיד לא? זה לא אמיתי.  אני לא יודע, אני לא, תודה. חברים, אני לא מתכוון לעשות את זה. מה, אתם רוצים שאני אשקר לכם? חברת הכנסת מרב מיכאלי, רשות הדיבור שלך. חברי הכנסת, אתם מפריעים ליושבת-ראש סיעת המחנה הציוני. לא יאה ולא יפה, דווקא מהצד שלה. אתה יודע, זה לא מהצד שלי. הם רק באים לעמוד פה כי אצלנו יותר כיף, פשוט. באים להתחנף, תודה, אדוני היושב-ראש. ברוך הבא לשעת השאלות שלנו, אדוני שר האוצר, אנחנו מאוד שמחות ושמחים לקבל את פניך. אני רוצה לשאול בשמי ובשם חברי חבר הכנסת רוזנטל. אדוני, מתפרסם מעל כל במה שאתה עומד להגיש לכנסת תקציב דו-שנתי. עכשיו, למיטב הבנתי ואלה דברים שגם נאמרו בצורה מפורשת לפרוטוקול בוועדת הכספים על-ידי הגורמים המקצועיים הבכירים ביותר במשרדך, גם בכתב וגם בעל-פה, הם הביעו את התנגדותם הנחרצת לתקציב דו-שנתי, משום שמבחינה מקצועית זה דבר לא נכון ולא ראוי. זה דבר שבא לפתחו של בג"ץ, ובג"ץ אמר את הדברים החריפים ביותר על המשמעויות החוקתיות של תקציב דו-שנתי, ובאמת אפשר רק את המקרים האלה שבהם, היו לנו כל מיני מקרים חריגים, כמו שנת בחירות, שבה הגענו למצב שכבר בעצם סוף שנת תקציב, אז עבר תקציב בדיעבד וכו'. אבל עכשיו אנחנו בפתחה של שנה שבה, על פניו, צריך להיות מוגש תקציב בצורה הכי סבירה, הכי רגילה, הכי ראויה, ובכל זאת, משיקולים פוליטיים בלבד, בניגוד לטובת הכלכלה הישראלית, המשק הישראלי והאזרחיות והאזרחים בישראל, אדוני מבקש להביא תקציב דו-שנתי. תודה. הכיצד? תודה רבה, חברת הכנסת מיכאלי, חבר הכנסת רוזנטל, אם אתה שותף, אני אמרתי מה דעתי על תקציב דו-שנתי. אני לא חושב שזה דבר נכון. אני נאלצתי להסכים על הרקע שהתחייבתי בהסכם הקואליציוני. אין לי עניין להפיל את הממשלה כרגע, אני חושב שהממשלה עושה דברים חשובים וטובים, והיא צריכה להישאר כמה שרק אפשר. עייני ערך היום, גם הפקולטה לרפואה בצפת, הבנקים, ועוד כל מיני דברים טובים, אז אני לא חושב שזאת סיבה להפיל ממשלה, בטח לאחר שהתחייבתי בהסכם הקואליציוני. לכן, אני האחרון שאגן על התקציב מבחינה עניינית ופרוצדורלית. אני חבר בממשלה, התחייבתי על דברים, לצד זה קיבלתי דברים, וזה הטרייד-אופים של הפוליטיקה. אין מה לעשות. הייתי שמח לעשות תקציב חד-שנתי. לעצם העניין ומה שמטריד אותך, אני מאמין שאת באה מדאגה אמיתית לכלכלה, + וגם, נכון, אז אני אגיד לך איך הגנו על זה.  לא, אני לא ציני, חלילה, אני מדבר ממש ברצינות. הרי, מה החשש בתקציבים? ממה בנוי תקציב? הכנסות והוצאות. לא צריך פה עוד כלכלן, אלא הכנסות הוצאות. ההוצאות ידועות, וההכנסות הן בעזרת השם, אולי כן, אולי לא, זה תחזיות. ואנחנו חוששים, למה אנחנו עושים תקציב חד-שנתי? כי אנחנו יכולים לעקוב אחרי תחזית מימוש ההכנסות, ואז עושים תיקון תוך כדי תנועה. ההחלטה שלנו היא, מעבירים את התקציב של 17'; בודקים את כל מנגנוני ההתכנסות. אם יש התבדרות משמעותית של יותר מ-10 מיליארד שקלים, כל היתר זה תקציב של 4 מיליארד, אז עם 10 מיליארד אפשר לעשות תיקונים תוך כדי הסטות תקציביות. אבל אם יותר, אז אנחנו מביאים מנגנון התכנסות לכנסת. אם בכנסת זה לא עובר, הכנסת מתפזרת, נופלת הממשלה. יופיע בחוק שזה המנגנון. באוקטובר בודקים, ואם יש התבדרות, אנחנו מביאים לכאן לשינוי המצרפים, גירעון וכל מה שדרוש. לא עבר, אנחנו מביאים לחקיקה, לא עבר בחקיקה, הכנסת במרס 18' יכולה להגיע להתפזרות. זאת אומרת שאם, אז מה ההבדל? אז תעשה כבר תקציב חד-שנתי. נכון, את צודקת, עשינו פה תקציב שמבחינת הדאגה לכלכלה נתנו מענה, עשינו פה תקציב שמצביעים עליו פעם אחת, אבל הוא פעמיים חד-שנתי. זאת אומרת, לא עשינו תקציב לשנתיים, עשינו תקציב 17' ותקציב 18'. תקציב 18' ייבדק באוקטובר 17', ואם התחזיות אומתו והכול התממש, בסדר, ממשיכים הלאה. אם זה לא התממש, משנים אותו, מכנסים אותו, עושים את כל המצרפים, ואז זה בכנסת, כנסת, כנסת. רבותי, אי-אפשר לאפשר שאלות נוספות. חברים, כנסת. זה חדש, חברת הכנסת מיכאלי. זה עוד לא יצא. פעם ראשונה שהסיפור הזה יוצא. זה למעשה שני תקציבים: תקציב חד-שנתי פעמיים, עם הצבעה אחת. כנראה כל פעם יביאו לכם חידוש אחר. עוד איזו חתיכה. תודה. זה הסיפור. זאת אומרת שזה תקציב אחראי. הייתי מעדיף לעשות כל שנה, אבל בצוק העתים, או בצוק ההתחייבויות, רבותי, אנחנו חייבים להתכנס בשאלות לשר. אני אומר, אם תהיה התבדרות של יותר מ-10 מיליארד, לא, זה תקציב מתוכנן. הרי, איפה הבעיה בתקציב? מקום אחד בתקציב. הרי העברות, את יודעת, את הרי בכירה בוועדת הכספים, כל הזמן מעבירים העברות. לא זאת הבעיה. טוב, סתיו, אני לא יכול לאפשר את הדו-שיח הזה. אני חייב לסיים. אני מאפשר עוד שתי שאלות לשתי שואלות: חברת הכנסת עאידה סלימאן עכשיו, ואחריה, יעל כהן-פארן, מכיוון שדווקא היא צריכה לשאול, אני כמעט בטוח שהיא הולכת לשאול בנושא של הגנת הסביבה, אז אולי השר משמש גם כשר להגנת הסביבה, וכל מה ששאלנו עכשיו זה רק תקציב, אני דווקא הולכת להפתיע, השאלה השנייה שלי היא דווקא, כשר לאיכות הסביבה. הגנת, הגנת, הגנת. הגנת, הגנת איכות הסביבה. אבל השאלה הראשונה, אף-על-פי שאנחנו עדיין תקועים בהלם של התוכנית התקועה, ואני מנסה לחשב מתוך 2.5 מיליארד כמה ילך לביטחון פנים וכמה יישאר לתכנון ולבנייה, ומה בכלל יצא מכל זה, אבל בכל זאת אני אשאל שאלה אחרת, כי אם עושים חשבון לא נשאר כלום מ-2.5 התוספתי לאוכלוסייה. השאלה שלי, בסוף השנה הזאת תסתיים החלטת הממשלה ותוכנית החומש בעניין עידוד תעסוקה ושילוב בתעסוקה שההדגש שלה היה על תעסוקת נשים ערביות. אומנם חל שיפור במצב הזה, והתוכנית הניבה פירות, לא כמו שציפינו, לא הגיעה בדיוק ליעדים שלה, אבל התוכנית מסתיימת. האם האוצר הולך להבטיח שתהיה תוכנית חומש חדשה להשתלבות נשים ערביות? חד-משמעית, כן, ובתקצוב גדול יותר מזה שהיה בעבר. נכון, את צודקת שזה הצליח חלקית, אבל זה הצליח. היום מספר הנשים הערביות שמשתלבות בעבודה הוא הרבה יותר גדול מאשר בעבר, וזאת ברכה לכולנו, ברכה להן, ברכה לנו כמשק, ברכה כמדינה. אנחנו ממשיכים עם זה. התשובה היא: כן. אני מקווה שהרבה מהמסקנות שנוכל להסיק מהתוכנית הקודמת, ואיפה היו חסמים, נצליח בתוכנית החדשה לקדם. השאלה השנייה היא בנושא של המשרד, האם ידוע לכבוד השר שאין היום במדינה שום גוף ממשלתי שמתכונן לכל השינויים באקלים? באקלים? כן. דבר נוסף, הבנתי השבוע שהיה מרכז מידע בנושא, שמומן על-ידי המשרד, והוא נסגר לאחרונה, למרות העבודה היפה שנעשתה, וזה בגלל ענייני תקציב. תודה. מה השר הולך לעשות בעניין? אני חושב שאין בעיה תקציבית להגנת הסביבה, ואני מדבר כשר האוצר. אני לא מכיר שום קיצוץ במשרד להגנת הסביבה. אני מוכן לבדוק עם המנכ"ל אם היה שינוי בסדרי העדיפות. לא נראה לי, אבל תקבלי ממני, מרכז מידע. אם מרכז מידע נסגר כי הוא לא היה יעיל, זה משהו אחד. אם חסר מיליון או שניים, והוא יעיל, אני לא חושב שזה נכון. אני אבדוק את כל הדברים ואגיד לך, כי אני בכל זאת ממלא-מקום, ואני לא שם במשרה מלאה, ואני לא מתיימר לענות את כל התשובות כמו באוצר, אבל אני מחויב לך לתשובה עד הערב. תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אחרונת השואלות  חברת הכנסת יעל כהן-פארן. תודה רבה, כבוד היושב-ראש. שלום, אדוני השר, אני רוצה לשאול שאלה בנושא, שאפשר לומר קשור בשני המשרדים שבאחריותך כרגע, הגנת הסביבה והאוצר ביחד: החלטת הממשלה בנוגע לפינוי מכל האמוניה ממפרץ חיפה, וחשוב לומר שקשור גם לעירך חיפה. עירי האהובה. אותה החלטת ממשלה קבעה הקצאת שטח להקמת מפעל. ההחלטה האחרונה של השר לשעבר, השר היוצא להגנת הסביבה אבי גבאי, ושלך, כשעוד היית רק שר אוצר, הייתה להקצות 480 מיליון שקלים, כמעט חצי מיליארד שקלים, באמצעות מענקים וסובסידיות ובאמצעות הענקת רשת ביטחון ליצרן, אם הצרכן המרכזי, שזה "חיפה כימיקלים", יפסיק לקנות מאיזושהי סיבה את האמוניה.  אומנם אמרת שאתה מנוע מלעסוק בנושא הגז, אבל דווקא מכיוון שכך, עולה השאלה: כיצד אתה יכול לסבסד את ייצור האמוניה, כשבעצם המרכיב המרכזי של העלות בו הוא מחיר הגז? למה למעשה לעשות את זה במקום לפקח על מחיר הגז? ומאיזו סמכות אתה מעניק כסף, כשהחלטת הממשלה מדברת על מכרז לשטח ולא על סובסידיה כספית? המדינה, אם תשאל אותי, יכולה לסגור את מכל האמוניה כבר מחר בבוקר, ואם הגז יהיה זול, "חיפה כימיקלים" בעצמם יקימו את המפעל ולא צריך לסכן יצרן ולא צריך לתת לו רשת ביטחון. שאלה קטנה נוספת: כמו שהתגלה במהלך סדרת כתבות לרגל עשר שנים ללבנון השנייה בערוץ 10, מדינת ישראל השקיעה חצי מיליארד שקל במיגון בית-החולים רמב"ם, אבל היא לא מעבירה, כבר כמה שנים הנהלת רמב"ם מבקשת תקצוב לתחזוקה לאותו בית-חולים ממוגן, שבעצם הולך ומתפורר ולא נותן לתושבי מפרץ חיפה את ההגנה שהם ראויים לה למקרה, חס וחלילה, של אסון או של מלחמה. תודה רבה. תודה. חברת הכנסת פארן, מאיפה הנתון האחרון? של בית-חולים רמב"ם? כן. בית-חולים רמב"ם מבקש 40 מיליון שקל ממשרד האוצר כבר כמה שנים, אני יודעת, ולא מקבל את המענה. רק לתחזוקה של אותו בית-חולים מוגן. נראה לי מוגזם. אני יכולה להעביר לך את המכתב שלהם מלפני כמה חודשים. לפני כמה חודשים העברנו להם 30 מיליון, ואני לא יודע על דבר כזה. אני לפחות פעם בשבוע מדבר עם פרופסור ביאר. אני לא מכיר את זה, אבל אני מתכוון לבדוק אתו. לא מכיר את הדבר הזה. אני אומר, פעם בשבוע אני מדבר עם פרופסור ביאר, ולא על בריאות. אני מדבר אתו על רמב"ם. אוקיי. אני חושב שרמב"ם הוא אחד הגופים החשובים במדינת ישראל, היעילים, המתקדמים, החלוצים, כמו שאת אומרת, גם בנושא הזה של בית-חולים ממוגן. אבל היום אני ארים לו טלפון, אני אשאל אותו על מה מדובר. השאלה שנייה, לגבי מפעל האמוניה, ההתערבות שלי הייתה במקום הזה שאמרתי: תיתנו ותסייעו בערבויות כדי להזיז את המכל הזה מחיפה. תושבי חיפה, איך אני אגדיר את זה, לא רוצים את המכל שם. ובצדק. בצדק. אחרת לא היינו עושים את זה. יש חוות דעת לכאן ולכאן, לא נכנסתי לזה. בזמנו נתתי יד חופשית לשר גבאי להוביל את זה, כולל משרד האוצר. המכרז נוסע, יש את הערבויות, ואני מקווה שיהיה זוכה ותוך שלוש-ארבע שנים הדבר הזה יעבור. תודה, חברת הכנסת יעל כהן-פארן. אני מודה גם לשר האוצר, השר משה כחלון. תודה. תודה רבה. אני מצטער, כל אותם אלה שנרשמו, הזמן, אפילו חרגנו ב-20 דקות מהזמן שהוקצה לטובת שעת השאלות. אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשע"ה 2015. יתקיים דיון ותהיה הצבעה בסוף הדיון. יציג את הצו יושב-ראש הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת אבי דיכטר. זה הזמן גם לברך אותו על המינוי שלו ליושב-ראש ועדת חוץ וביטחון. אדוני, רשות הדיבור שלך. אדוני היושב-ראש, קודם כול תודה על הברכה, חברי השרים, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפני הכנסת את המלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת הפנים והגנת הסביבה לעניין צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשע"ה 2015. תראו, במלחמה בטרור אין מתג אחד שמפסיק את כל הפיגועים. יש כמה מתגים, וצריך להוריד כמה שיותר מהם. אחד המתגים האלה הוא חוק האזרחות והכניסה לישראל, התשס"ג 2003. החוק נחקק בימי האינתיפאדה השנייה, בשנת 2003, כאשר מאות רבות של ישראלים נרצחו בפיגועי טרור ואלפים נפצעו. למדנו שהאיום שמייצרים המחבלים שמגיעים מיהודה, שומרון ועזה גדול מהאיום שמייצרים אנשים שמגיעים ממקומות אחרים. התעודות הישראליות שהם מקבלים מאפשרות להם תנועה חופשית מיהודה ושומרון לישראל וברחבי ישראל. החוק נועד להגביל את כניסתם והשתקעותם בישראל של תושבי יהודה, שומרון ועזה באמצעות איחוד משפחות של ישראלים עם תושבי איו"ש ורצועת-עזה. עכשיו, תראו, יש שתי אפשרויות לעסוק בסוגיה הזו: דרך אחת היא הלקאה עצמית, והדרך השנייה היא לאשר הארכה נוספת של החוק הזה. הלקאה עצמית, אדוני היושב-ראש, הפכה להיות פופולרית בקרב שרים לשעבר, חברי כנסת, ראשי רשויות. יש כאלה שרומזים שאנחנו מתייחסים לערבים כאל גזע נחות, חס וחלילה. משווים אותנו לגרמניה ההיא. מה שמעניין הוא שזה לא דברים שהם אמרו או העזו לומר כל עוד הם כיהנו בתפקידם. יש גם אופנה חדשה בקרב חברי כנסת שאוהבים להאשים את הממשלה באחריות לפיגועים ועד להקצנה של שרפת משפחות. האשמה נוראה. לשיא הגיע ראש עיר, שהפך להיות כוכב חדש של "אל-ג'זירה", שהסביר לנו שהפיגוע בתל-אביב הוא בגלל הכיבוש. כל ההתבטאויות הללו מייצגות בעיני תסמונת של "סליחה שניצחנו". האם אנחנו צריכים לבקש סליחה על כך שאנחנו שומרים על עצמנו בכל מקום שבו גרים ישראלים בכלל ויהודים בפרט? מובן שישנו גם שר שעם סיום תפקידו מאיים עלינו כי הבית השלישי בסכנה. יש לי חדשות גם לו, גם לכם: הבית השלישי לא בסכנה. הבית השלישי זה לא מגדל שבנוי מלבנים של "לגו". הדרך השנייה, לעומת זאת, של ההלקאה העצמית, היא להבין שלחבית הטרור הזו יש תחתית. יש אמצעים להילחם בטרור, והחוק הזה והארכתו הם אחד האמצעים לכך. כאמור, חוק האזרחות והכניסה לישראל שנחקק בשנת 2003 קובע עיקרון שלפיו, ככלל, שר הפנים לא יעניק אזרחות או רישיון ישיבה בישראל לתושבי יהודה, שומרון ועזה וכן לתושבי או אזרחי איראן, לבנון, סוריה ועיראק. אגב, אדוני היושב-ראש, במקרה לגמרי, מתוך 22 מדינות ערביות, שלוש אלה, לבנון, סוריה ועיראק, היחידות שלא הכריזו על ה"חיזבאללה" כארגון טרור. כל 19 המדינות הערביות הכריזו גם הכריזו. יש גם כאלה שיושבים פה היום. אני רוצה לומר לך: יש גם רשימה בכנסת שעדיין לא הכריזו על ה"חיזבאללה" כארגון טרור. תומכים בהם. למה לא, איחוד משפחות היו מעיראק, אולי תגיד את זה, כן קובע החוק כי המפקד הצבאי ביהודה ושומרון, או אדם שהוסמך על-ידי שר הפנים לעניין זה, לא יהיו רשאים להעניק לתושבי האזורים האלה היתרים לשהייה בישראל. עם זאת, החוק מגדיר חריגים וסייגים לאיסור על הענקת אזרחות, רישיון ישיבה או היתר שהייה בישראל ומאפשר את הענקתם במקרים הבאים: היתר שהייה בישראל לבני-זוג, כאשר הגבר מעל גיל 35 או כאשר האישה מעל גיל 25, רישיון ישיבה בישראל לילד עד גיל 14, היתר שהייה בישראל לילד מעל גיל 14 לשם מניעת הפרדתו מהורהו, רישיון ישיבה בישראל במקרים הומניטריים מיוחדים, היתרי שהייה בישראל למטרת טיפול רפואי, למטרת עבודה או למטרה זמנית, עד שישה חודשים, ואחרון, היתרים מיוחדים, במקרים של הזדהות עם מדינת ישראל, עשייה למען המדינה, או במקרים שלמדינת ישראל יש בכך עניין מיוחד. מאז נחקק החוק הוא תוקן פעמיים, בשנת 2005 ובשנת 2007. בתיקונים האלה הורחבו החריגים והסייגים להענקת האזרחות, רישיון הישיבה והי��ר השהייה בישראל, כאמור לעיל. במהלך השנים הוגשו נגד חוק האזרחות והכניסה לישראל כמה עתירות. בית-המשפט העליון נדרש פעמיים לסוגיית חוקיותו של חוק זה, ובשתיהן פסק, ברוב של שישה שופטים לעומת חמישה, כי ככל שהחוק פוגע בזכות לחיי משפחה ולשוויון של תושבי ואזרחי ישראל המבקשים להינשא לתושבי יהודה ושומרון ועזה, הרי הפגיעה היא מידתית ועומדת במגבלות החוק. עם זאת, לעובדת היותו של החוק הוראת שעה זמנית, הניתנת להארכה מעת לעת, היה משקל בהחלטת בית-המשפט. מנגנון הארכת הוראת השעה הקבוע בחוק האזרחות והכניסה לישראל מאפשר לממשלה להאריך את תוקפו של החוק באמצעות צו, המועבר לאישור הכנסת, לתקופה שלא תעלה על שנה. 14 פעמים אתם מאריכים. בהתאם לכך, מאז שנת 2004 ועד לשנת 2015 נדונו בקשות הממשלה להארכת תוקפו של החוק בפני מליאת הכנסת בלבד, והכנסת הצביעה בעקביות על הארכת תוקפו של החוק, למגינת לבה של חברת הכנסת זהבה גלאון. לאחר הארכת תוקפו של החוק בשנה שעברה, החליטה הכנסת כי במטרה לאפשר דיון מעמיק בבקשת הממשלה להארכת תוקפו של החוק, תדון בה תחילה ועדה משותפת, שתורכב מנציגי ועדת החוץ והביטחון ונציגי ועדת הפנים והגנת הסביבה. כן הוחלט כי הוועדה המשותפת תהיה רשאית להמליץ למליאת הכנסת אם לאשר את החלטת הממשלה, לבטלה או לאשרה לתקופה הקצרה משנה, בטרם תובא ההחלטה לאישור מליאת הכנסת. בהתאם לכך, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ביום רביעי, כ"ד באייר תשע"ו, 1 ביוני 2016, התקיימה ישיבה של הוועדה המשותפת, ובה נדונה החלטת הממשלה להאריך את תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג 2003. בדיון נטלו חלק חברי כנסת, נציגים ממשרדי הממשלה הרלוונטיים ונציגים מארגונים אזרחיים. בדיון שמעה הוועדה המשותפת את עמדת גורמי הביטחון. לעמדתם של גורמי הביטחון, אוכלוסיית מבקשי איחוד משפחות היא אוכלוסיית סיכון, בשל האפשרות המוכחת להסתייע בה לביצוע פיגועי טרור. מנתוניהם של ארגוני הביטחון עולה כי משנת 2001 עד 2016 נמנו 104 מעורבים בפיגועי טרור, מהם 17 אשר קיבלו את מעמדם מכוח נישואין ו-87 בני משפחה של מקבל המעמד. כן נמסר לוועדה המשותפת בדיון כי במסגרת ההסלמה הביטחונית האחרונה, קרי מאוקטובר לערך, חלה עלייה משמעותית במעורבות של בני משפחות של בעלי מעמד בישראל מכוח איחוד משפחות בטרור. במסגרת זו נמסר כי מחודש אוקטובר 2015 עד חודש אפריל 2016 היו מעורבים בפעילות טרור 30 בני משפחה של בעלי מעמד מכוח איחוד משפחות, והם 73% מכלל המפגעים בעלי תיעוד ישראלי. נוסף על כך עודכנה הוועדה כי כיום נמצאים בישראל כ-12,500 אנשים המצויים בהליך איחוד משפחות, מהם כ-2,600 המחזיקים ברישיון ישיבת תושב ארעי בישראל, וכ-9,900, בהיתרי שהייה בישראל. כן עודכנה הוועדה בהקלות שאישר לאחרונה שר הפנים, שיאפשרו מתן מעמד בישראל לכ-2,000 בעלי היתרי שהייה הממתינים להסדרת מעמדם עוד מלפני שנחקק החוק. נוסף על כך עודכנה הוועדה כי בחודש אוגוסט הקרוב צפויות להיכנס לתוקף תקנות ביטוח בריאות ממלכתי. תקנות אלה יעניקו ביטוח בריאות לבעלי היתרי שהייה בישראל שחוק ביטוח בריאות ממלכתי אינו חל עליהם כיום. בדיון השתתפו גם נציגי ארגונים אזרחיים. נציגים אלה הביעו את דאגתם לקבוצות פגיעות, הזכאיות למעמד בישראל מתוקף החוק, בהן ילדים להורים שקיבלו מעמד במסגרת איחוד משפחות והגיעו לגיל 14 אך טרם מלאו להם 18 ואוכלוסייה מבוגרת. הוועדה המשותפת השתכנעה מנימוקיהם של גורמי הביטחון בדבר הסיכון הביטחוני הגלום באוכלוסיית מבקשי הביטחון, ועל כן החליטה להמליץ לכנסת לאשר את החלטת הממשלה ולהאריך את תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג 2003, לתקופה של שנה נוספת, עד יום ו' בתמוז התשע"ז, 30 ביוני 2017. עם זאת, לצד המלצה זו, החליטה הוועדה המשותפת לשוב ולדון בחודשים הקרובים בסוגיות שעלו בדיון, ובפרט במעמדה של אוכלוסייה מבוגרת, במעמדם של קטינים בין הגילים 14 ו-18 ובכניסתו לתוקף של התיקון הצפוי בתקנות ביטוח בריאות ממלכתי בעניין ביטוח הבריאות. אני קורא לחברי הכנסת לקבל את המלצת הוועדה המשותפת ולאשר את הצו, כך שתוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל יוארך בשנה נוספת, בהתאם להמלצת הוועדה המשותפת, לתקופה של שנה, עד יום ו' בתמוז תשע"ז, 30 ביוני 2017. תודה רבה. תודה ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון וליושב-ראש הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת הפנים והגנת הסביבה. רבותי, אנחנו פותחים את הדיון על הצו. הרשימה מונחת לפני, ומי שרוצה יכול להירשם בדקה הקרובה. אחרי כן אני סוגר את הרשימה. לכל דובר שלוש דקות. ראשון הדוברים, אוסאמה סעדי, ואחריו, חברת הכנסת זהבה גלאון. אני מודיע מראש: חברי כנסת שלא יהיו באולם המליאה בזמן הקראת שמם, לא יתאפשר להם לדבר. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, אנחנו דנים בחוק הכי גזעני שיש בספר החוקים במדינת ישראל, חוק שנחקק בשנת 2003 כהוראת שעה לשנה אחת בלבד, ומאז במשך 16 שנים, כל שנה הריטואל הזה חוזר על עצמו, והיום אנחנו בפעם ה-17, מבקשים עוד פעם, לעוד שנה, ותהיו סמוכים ובטוחים שגם בשנה הבאה יביאו את אותו חוק ואת אותה הארכה, וגם יביאו את אותם נימוקים. חבר הכנסת דיכטר, אני הייתי בוועדה המשותפת, ושמעתי את אותם נתונים. ואתה פה, אני חושב שאתה לא העברת את התמונה המלאה שהייתה בוועדה המשותפת, בדיוק מה שהיה שם. שבדיוק ה-30 האלה, הנציג של השב"כ, ענת ברקו, אמר שאלה ממזרח-ירושלים, ולא בטוח שהם היו באיחוד משפחות. מבחינתם, מזרח-ירושלים זה כולה איחוד משפחות אחד, בואו תגידו שמזרח-ירושלים, ירושלים המזרחית, היא בדיוק איחוד משפחות שלם. אבל לא יכול להיות שאותם אנשים מירושלים המזרחית שעשו את הפיגועים בשנה האחרונה, ואנחנו אמרנו לכם כל הזמן, ירושלים המזרחית היא שטח כבוש, והיא חלק מהמדינה הפלסטינית, וזה לא איחוד משפחות. אבל הנתון המדהים, אתם לא אומרים את זה פה, הוא אמר: 17 מפגעים במשך כל השנים מ-2003 עד 2016, שזה בקושי פרומיל אחד. משפחות שנרצחו זה לא מעניין. ואני שאלתי אתכם, מה זה פרומיל אחד? אפילו לא ידעת מה זה פרומיל אחד. אז פרומיל אחד זה אלפית, בקושי 1 ל-1,000, אלפית מכל מבצעי הפיגועים האלה, מ-2003 עד 2016,  עד 2016, שזה בקושי אלפית, פרומיל אחד. חבר הכנסת דיכטר, דיברת על שני בג"צים, אז אני מפנה אותך לבג"ץ הראשון, שגם "עדאלה", וגם אזרחים, וגם מרצ, וחברתי חברת הכנסת זהבה גלאון הגישה את הבג"ץ הזה, חמישה שופטי עליון אמרו שזה חוק לא חוקתי, צריך לפסול אותו. חמישה אמרו: נכון שיש פגיעות, אבל זה מידתי. היה שופט אחד שהכריע את הכף, והוא אמר שזה בדיוק, אני מצטרף לעמדת החמישה שאומרים שהחוק הזה לא חוקתי, ויש בו פגיעה בזכות לחיי משפחה, פגיעה בזכות לשוויון, אבל מה, הוא אמר, מכיוון שזו הוראת שעה לשנה, אנחנו נעביר את זה. אם השופט הזה היה יודע שהחוק הזה הוא לא הוראת שעה, אלא צריך להמשיך במשך 13 שנים, 14 שנים, נא לסיים.  גם הוא היה מצטרף ��דעת המיעוט אז. ולכן אני אומר, גם בג"ץ קבע שיש בו פגיעות בשוויון, פגיעות בזכויות חוקתיות, ולכן, הכתם הזה, צריך להסיר אותו מספר החוקים במדינת ישראל. תודה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. תעלה חברת הכנסת זהבה גלאון. אחריה, חבר הכנסת טלב אבו עראר. רבותי, הרשימה סגורה. אם עדיין יש מישהו שיושב באולם ורוצה להירשם, אז ב-15 השניות הקרובות. אם לא, הרשימה סגורה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שמעתי את יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון אבי דיכטר עומד כאן על הדוכן ומסביר לנו כמה אנחנו צריכים להתרגש, שהפעם לא הכנסת כולה תשמש באופן אוטומטי חותמת גומי או תיתן הכשר לאחת החרפות, אני מסכימה אתך, חבר הכנסת אוסאמה סעדי, זה החוק הכי גזעני, שמכתים את ספר החוקים משנת 2003, הכי גזעני. היו הרבה שמתחרים בו, אני מודה, הוא זוכה במקום הראשון. אומר לנו חבר הכנסת דיכטר, תראו, הייתה ועדה משותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת הפנים, הייתה מעין מסננת. העובדה שהייתה מעין מסננת של חבורה של חברי כנסת לא מקלה או עושה את החרפה לקלה יותר, היא עושה את החרפה לגרועה יותר, כי הצלחתם לתעתע באותם חברי כנסת שישבו שם, ונתתם להם נתונים, נתונים שפשוט מחווירים כשאתה רוצה לתאר מדיניות. 17 פעמים, חברות וחברים, הכנסת הזאת עומדת להאריך בהוראת שעה, הוראת שעה שבג"ץ קבע שהיא תהיה הוראת שעה לשנה, אנחנו בשנת 2016, הוראת שעה לשנה, איך מבזים את פסיקת בג"ץ, והכול כי אתם צריכים לתרץ, כדי להכשיר את השרץ, וכל פעם התירוץ משתנה. תראו, חברות וחברים, אני זוכרת שהיו כאן שרים, שרי פנים, ברבות השנים, או במהלך השנים, שעמדו והסבירו לנו שהחוק הזה נחוץ כי יש סכנה דמוגרפית, כי אזרחי ישראל הערבים, רחמנא ליצלן, מביאים להם נשים מהשטחים ומבקשים איחוד משפחות, והייתה סכנה דמוגרפית. אחר כך, אחרי כמה שנים, התירוץ השתנה ואמרו: יש סכנה ביטחונית, יש מפגעים, אנשים שמקבלים איחוד משפחות משתמשים בזה כדי לפגע. אז קודם כול, אנחנו נגד פיגועים ונגד שימוש, זה מפריע לי כאן. חברי הכנסת. אנחנו נגד פיגועים ונגד טרור, אבל כשמסתכלים, אפילו על-פי הרשימה שנתן חבר הכנסת דיכטר, מאין באים המפגעים  ואנחנו מגנים כל אחד ואחד, מרביתם ממזרח-ירושלים. מה אתם עושים? אתם פוסלים אנשים על בסיס אתני, על בסיס לאומי, בחשש או בחשד שאולי יהיו כאן פיגועים, ואתם אומרים, אני לא יודעת, ל-20,000, 30,000 ילדים שנותרו מהסיטואציה הזאת חסרי מעמד, חסרי ביטוח, אתה אומר לנו: בעוד חצי שנה נתכנס ונדון. הרי זה הכול ריטואל, זה הכול פארסה, לא תיתנו אישור אחד, לא תשנו את המדיניות, כי יש כאן ממשלה ימנית ששונאת ערבים, שמדירה אותם בכל דרך אפשרית, שמחוקקת חוקים נגדם, ועכשיו אתם משתמשים בעניין הפיגועים כדי להצדיק את החרפה שמכתימה את ספר החוקים. אני קוראת לכם להתנגד לחוק הזה. תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. יעלה חבר הכנסת טלב אבו עראר. אחריו, חבר הכנסת דב חנין. שלוש דקות לרשותך, אדוני, חבר הכנסת טלב אבו עראר. מכובדי היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, אין ספק שהחוק המוצע הוא בלתי חוקתי ונוגד את הוראות חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. החוק פוגע בזכות החוקתית לשוויון בין אזרחי מדינת ישראל. זה החוק הראשון מאז חקיקת חוקי-יסוד אשר שולל זכויות חוקתיות של אזרחים על בסיס מפורש וישיר של שייכות אתנית. החוק אינו מעניק זכויות לקבוצה מסוימת בשל שייכותה האתנית, אלא עושה שימוש מפורש, להבדיל משימוש עקיף, בשייכות האת��ית, כדי לפגוע בזכויות מוקנות של חלק מהאזרחים, על בסיס אתני או לאומי. החוק נגוע בגזענות מובהקת, מכובדי היושב-ראש. הרי אפשר לומר או לקרוא לחוק הזה בשם: איסור כניסה לפלסטינים או לערבים. עשו, ככה, קוסמטיקה לשם החוק: צו האזרחות והכניסה לישראל, הרי זה מופנה רק נגד הערבים, נגד הפלסטינים, אל תספרו סיפורי סבתא. החוק נוגע באופן ישיר בזכותם של אזרחי המדינה הערבים לממש את זכותם החוקתית לחירות אישית, שהיא הבסיס לאוטונומיה של הפרט להגדרה עצמית שלו בהקמת חיי משפחה לפי הבחירה ולצורך האנושי והבסיסי ביותר לאהוב ולהתחתן. הרי אם הבן שלי, מר דיכטר, או אח שלי, מתאהב בפלסטינית מחברון או מרמאללה, אתה מבין, הוא מביא אותה כדי להביא ממנה ילדים, כדי ליהנות אתה, לחיות אתה, לא לשלוח אותה לעשות פיגוע. לא לשלוח אותה לעשות פיגוע. ארבע, שתיים לא מספיקות לו, ארבע נשים. ולכן אי-אפשר, אני יכול להפריך, ארבע. אל תפריעי לי, את כל הזמן מופרעת, כל הזמן מופרעת, ארבע, חברת הכנסת ענת ברקו. ארבע,  בלי תוכן. דוקטור בלי תוכן. חברת הכנסת ברקו, הערת הערה, דוקטור, למה את צריכה לחזור על זה 80 פעם? ולכן, כשאני הבאתי אישה משם לבן שלי, לאח שלי,  אתה בעצמך מופרע, אדוני, תראה,  ביגמיסט וסוחר בנשים, חברת הכנסת ענת ברקו. סוחר בנשים. חברת הכנסת ענת ברקו, זה לא, אתה רוצה לגיטימציה להביא ארבע נשים, הוא קילל אותי, ואני מבקשת, אדוני היושב-ראש, אני לא שמעתי שהוא קילל אותך, כי את צועקת והוא צועק.  לא, רבותי,  אני לא חושב שזה הגון מצדך, גם, בלי הפסקה לקרוא קריאות ביניים, לא פעם אחת, בלי הפסקה, וזה בלתי אפשרי, אני לא שומע אותו ולא שומע אותך. זה לא הגיוני, הוא, הוא קילל, אני לא שמעתי שהוא קילל. הוא קילל אותי, אני לא שמעתי שהוא,  הוא אפילו אמר את זה בעברית, לשם שינוי. אני אתן לך. אולי הצום משפיע, קשה לו, הוא מסכן,  היא אומרת שאתה קיללת אותה. אני לא שמעתי. זה בגלל הרמדאן, חבר הכנסת אבו עראר? זה בגלל הרמדאן, אתה מקלל? אתה עצבני? אתה עצבני. לא, סליחה, אני הבנתי שהוא אמר "מופרעת"? כן, זה מה שהוא אמר. כן, אדוני אולי אדוני יחזור בו מהביטוי, זה לא ביטוי,  רבותי, אני מבקש, אני מנהל את הישיבה, ולא, הוא אמר, אתה אמרת שהיא מופרעת? אני אמרתי שהיא מפריעה. סליחה, הוא לא התכוון להגיד שאת מופרעת, הוא התכוון להגיד שאת מפריעה לו, זה הכול. הוא אומר את זה פה, ואני מאמין למה שהוא אומר.  סליחה, בואו נעשה סדר, כדי שנמשיך. אני מקבלת את ההתנצלות, אני יודעת שהוא צם וקשה לו.  שלא תפריעי כל הזמן, רבותי, חבר'ה, באמת זה לא הגון. את רוצה שאני אוציא אותך? אבל אני לא רוצה להוציא.  אדוני, אני אוסיף לך את הזמן, עוד דקה וחצי יש לך, אדוני. אומנם הוא הסביר את דבריו, כאילו חזר בו מהדברים. היא אמרה עליו שהוא סוחר בנשים ופגעה באמונה שלו ובצורת החיים. ממש. רבותי. מי שרוצה לייבא נשים, חברת הכנסת ענת ברקו, אני מבקש, בואי, של ערפאת מגן עליו. רבותי, חבר הכנסת אחמד טיבי, אנא מכם, תאפשרו לי להמשיך את הדיון.   חברת הכנסת ברקו, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה, ואני אוציא אותך אם זה ימשיך. אני לא אתן לך להשתלט פה על הדיון. השר התערב במה שלא נוח. אדוני חבר הכנסת טלב אבו עראר, יש לך דקה מעכשיו. עזוב. שמע, הד"ר אחמד טיבי, מה שאמרה ברקו, אני בכלל אף פעם לא התייחסתי למה שהיא אומרת, וככה זה הטבע שלי. אני לא ארד לרמה הזאת.  (אומר בשפה הערבית: יש פתגם בערבית שאומר: הקנקן מפריש את מה שיש בו.) זה לא מתאים לךְ, ברצינות. ברצינות. אני יכולה להתעלם מזה? אני יכולה להתעלם מזה? אני אמשיך.  שלוש דקות, אבל את לא יכולה להפריע מהמקום שלך. זו פעם אחרונה שאני מעיר לך. לא, היא מהקואליציה. אסור להוציא אותה אולי. אדוני, באמת. אדוני, מכובדי היושב-ראש, אני שומר על הכבוד שלך.  כל הזמן טענה המדינה על-ידי הפרקליטות כי המניע לחקיקת החוק הנו ביטחוני, ולמדינה אין אפשרות לערוך בדיקות ביטחוניות מקיפות לכל אדם המבקש מעמד בישראל מתוקף איחוד משפחות. אלה טענות הזויות, קשקוש אחד גדול. הרי מדינת ישראל יש לה את הזמן, יש לה את הכלים, את האמצעים לחקור, לבדוק כל עניין לגופו. אנחנו לא מבקשים, באמת, אלא רק לתת לנו את הזכות הבסיסית, לאזרחי מדינת ישראל הערבים, אני מתכוון. ואפילו בית-המשפט הדרום-אפריקני, מכובדי היושב-ראש, סירב בשנת 1980 לאשר הוראות דומות לאלה שבחוק הישראלי, בהיותן פוגעות בזכות הבסיסית ביותר לחיי המשפחה. יעני, ממשלים, משטרים, והם בצורה הכי דיקטטורית שיש, משטרים שפלים לא מאפשרים, לא מאשרים חוקים כאלה. נא לסיים. מדינה שהיא מתהדרת, מדינה דמוקרטית, יא זלמה, (אומר בערבית: הוקיעו אתכם בכל העולם.) כל העולם יודע שאתם מתחת לכל ביקורת מבחינת הדמוקרטיה. איזו דמוקרטיה? איזו דמוקרטיה? מה נשאר? תשאירו מקום לדמוקרטיה. תודה, אדוני. תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. יעלה חבר הכנסת דב חנין, ולאחריו, חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חבר הכנסת דב חנין, שלוש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, הנתונים מצביעים נגד החוק הזה. העקרונות המשפטיים מצביעים נגד החוק הזה. אני לא רוצה לחזור על הדברים שאמר חבר הכנסת סעדי כאן. הוא פירט גם לגבי הנתונים וגם לגבי העקרונות המשפטיים. פעם אחר פעם אחר פעם, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו חוזרים לביזיון הזה של הארכה בהוראת שעה של חוק שאין לו שום הצדקה. אין לו שום הצדקה אמיתית. והסיבה שאנחנו חוזרים על הטקס הזה של אישור פעם אחר פעם אחר פעם בהוראת שעה היא פשוט כי בית-המשפט העליון לא הסכים שחוק כזה יהיה באופן קבוע בספר החוקים של ישראל. מה עומד מאחורי החוק הזה? לא ביטחון. מה שעומד מאחורי החוק הזה זה דמוגרפיה. והיו גם לאורך השנים אנשים שאמרו את זה בגלוי. החוק הזה, עמיתי חברי הכנסת, שימו לב, מייצר פגיעה רוחבית, היקפית וקשה. נפגעים ממנו בני-אדם, ילדים, נשים, ילדים שאין להם מעמד, משפחות שאין להן קיום חוקי. עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה הוא חלק מגל עכור. בשם המלחמה בטרור, הגזענות משתוללת ללא מעצורים. אגב, לא רק כאן. אנחנו שומעים מועמד מוביל לנשיאות בארצות-הברית, דונלד טראמפ, שמציע בשם המלחמה בטרור לאסור כליל על כניסה של מוסלמים לארצות-הברית. הוא מציע לארצות-הברית להכריז מלחמה על יותר ממיליארד מוסלמים, וזה בשם המלחמה בטרור. עמיתי חברי הכנסת, נעשה שימוש ציני, מתועב, בפחד של אנשים, בחשש של אנשים, בזעזוע של אנשים מפני פיגועי טרור. בהתנגדות המובנת והמוצדקת לפגיעה באזרחים. אבל בשם הדבר הזה נעשה מהלך שאין לו שום קשר לא עם מלחמה בטרור ולא עם הגנה על הציבור. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, אני מציע לכנסת הפעם לחרוג מהשגרה הבעייתית הזאת, והפעם להצביע נגד החוק הזה ולשלוח אותו למחסן הסחורות המשומשות, הגרוטאות שאין בהן שימוש במחסן הכנסת. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת דב חנין. יעלה חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, ולאחריו, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. ולאחריו, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. אל תהיה מודאג, אתה ברשימה. אני לא מודאג. שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, עצם העובדה שהכנסת מעלה לדיון שוב ושוב את המשך אישור החוק הזה, שהוא הוראת שעה, יש בזה הרבה פגמים חוקתיים וצריך לפסול את החוק הזה. אנחנו יודעים מה אמרו שופטים בבג"ץ: כשחוק נוגד אינטרס של אדם צריך לבטל את החוק, ודווקא בחוק הזה, שאנחנו דנים בו כעת, עמדת בג"ץ מנוגדת להמשכו. החוק מנוגד לכל האמנות הבין-לאומיות הנוגעות לזכויות אדם ולאיחוד משפחות. יש לציין שהחוק הזה מעמיד את ישראל בעמדה בודדת משאר המדינות הנאורות בעניין קבלת אזרחות ואיחוד משפחות. המטרה הברורה של החוק הזה היא מלחמה דמוגרפית, נקודה. לכן, בוודאות אפשר להגיד שהחוק הזה הוא גזעני, וכל התירוצים תחת כותרת "מיסטר ביטחון" הם רק תירוצים דמגוגיים. יש לציין שכל הנתונים מעידים על אחוז מזערי ביותר של מעורבות ביטחונית מאלו שהצליחו לקבל או ביקשו לקבל אזרחות. ולכן, המסקנה היא שהחוק הזה הוא ענישה קולקטיבית, גזענית, שרומסת את הזכות הבסיסית של כל אדם להתאחד עם מי שהוא רוצה ולבחור לפי רצונו. ואני, כמובן, לא הייתי רוצה לראות מקרים בודדים אחרים באיזושהי מדינה בעולם. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כל הבקשות שהוגשו לקבלת אזרחות עונות על הדרישות לקבלת אזרחות מכוח ההתאזרחות. הדרישות והתנאים ידועים לכולם וברורים: להיות בישראל, לחיות בישראל במשך שלוש עד חמש שנים לפני הגשת הבקשה, גר בישראל או מתכוון לגור בישראל, לדעת שפה עברית בסיסית, והסכמה לוותר על אזרחות קודמת, ואינו מסוכן לציבור או למדינה. מחמשת התנאים האלה שהזכרתי, החוק מתרכז בתנאי החמישי ומתעלם מהשאר, ובא להחריג את תושבי חבל-עזה והגדה המערבית ולמנוע איחוד משפחות, דבר שהוא לא אנושי ופסול לחלוטין. לציין שהחוק גם מחריג את אזרחי איראן, לבנון, סוריה ועיראק מקבלת אזרחות, כאילו האזרחים של המדינות האלה נוהרים, מדינות שוחרות שלום, בבקשה לא להפריע. לא להפריע, עודד. לא להפריע. כאילו האזרחים של המדינות האלה נוהרים לקבל אזרחות של ישראל. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, איזה אינטרסים,  האם קשה לשירותי הביטחון של המדינה, השירות הטוב ביותר, לסנן ולדעת את המקרים הבודדים שלא מתקיים בהם תנאי מס' 5, או שיותר קל לו לבצע ענישה קולקטיבית? בדיון האחרון בוועדה המיוחדת, שהחליטה להביא את החוק למליאה להמשך קיומו, הרוב לא השתכנע מהצורך בהמשך קיומו של החוק הזה, אבל ידוע שיש החלטות שלצערי עדיין תלויות במושגים של "פרה קדושה". הוועדה החליטה שבמהלך חצי השנה הקרובה יש לדון מחדש אם יש צורך בכלל בחוק הזה. לכן את החוק הזה צריך לפסול ולהפסיקו לאלתר. תודה. תודה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. יעלה חבר הכנסת יוסף ג'בארין, ואחריו, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. שלוש דקות לרשותך. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כמי שמכיר עשרות, אם לא מאות, משפחות ערביות שסובלות מהחוק הזה, אני תמיד מתפלא, לא על חברי כנסת מהימין, לא על חברי כנסת עם תפיסת עולם גזענית, שממשיכים לתמוך בחקיקה הזו, עכשיו 13 שנים. אני מתפלא דווקא על חברי הכנסת אולי מהמפלגות החרדיות, שהיחס האנושי והכבוד למשפחה הם נושאים שאני מניח שעומדים בראש מעייניהם. צריך להיות עם הרבה אטימות לב וקהות חושים כדי להמשיך ולפגוע באלפי משפחות ערביות שפשוט לא מצליחות לחיות ביחד, לא מצליחות לנהל חיים תקינים. נראה לי שכיום מדינת ישראל היא המדינה ��יחידה שממשיכה לחוקק חקיקה גזענית, ובד בבד להצהיר על עצמה כמדינה דמוקרטית שמקיימת שוויון בין אזרחיה. למה כל כך, חברת הכנסת ברקו, יכול להיות שאת חברת הכנסת שתמיד אומרת: אנחנו מקיימים שוויון. אנחנו מקיימים שוויון. אז הנה לך דוגמה של חוק שכל מה שהוא עושה זה פשוט רק רודף אחרי משפחות ערביות, למה הם רוצים להגיע לכאן?  ואומרים להם: אתם צריכים לבחור בין האהבה שלכם, בין המשפחה שלכם, לבין המדינה. לבין המדינה. דמייני לעצמך שדבר כזה היה קורה למשפחות יהודיות. אני תוהה מה את היית אומרת ואיזה פגיעות, למשפחות יהודיות קרה הרבה יותר גרוע. היית מציינת. אין ספק שהחוק הזה בבירור פוגע רק באזרחים הערבים, במשפחות הערביות. כבר אמרו חברי שלפי כל הקריטריונים, גם של המשפט הבין-לאומי, גם של המשפט המשווה, לפי כל הקריטריונים המוסריים, החוק הזה הוא חוק פסול. אני רוצה להגיד לכם שאומנם אהיה בין חברי הכנסת שיתנגדו לחוק הזה, אבל האמת היא שזו באמת בושה. אני מרגיש בוש ונכלם להיות חבר בכנסת שמאשרת את החוק הזה, ומאשרת את הפגיעה בילדים ובנשים, אנשים שסובלים יום-יום. ואני רוצה להגיד לכם שמאז שפתחתי את הלשכה הפרלמנטרית שלי, הנושאים שמגיעים אלינו כמעט כל יום אלה הנושאים הללו, של נפגעי חוק האזרחות, של המשפחות שסובלות, ומבקשים מאתנו להתערב, ואנחנו כל הזמן אומרים שאולי הפעם הכנסת תתעשת ולא תאריך את החקיקה הזו. אבל, לצערי, כנראה הכנסת בכל זאת, תודה, אדוני. תאריך את החוק הפסול, הגזעני והלא-מוסרי הזה. תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. יעלה חבר הכנסת עיסאווי פריג', ואחריו, חבר הכנסת עמר בר-לב. אם הוא לא יהיה באולם המליאה, אני לא רואה אותו, יבוא אחריו חבר הכנסת אחמד טיבי. שלוש דקות לרשותך, אדוני. שלום, אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבר הכנסת טיבי, הוא הספיק לקרוא את כל הרשימה, ואכן, אתה אחרי. אני צריך להתכונן נפשית כשאתה אחרי.  נסתדר. חברים, דיברו כל החברים לפני על כל העוולות שהחוק הזה טומן, הן מהצד הגזעני והן מהצד המשפטי, ולא השאירו, ציינו את הכול. היום בוועדת הכספים עבר חוק, החלת חוק עידוד השקעות הון על השטחים, שיטת הסיפוח המזדחל, שחקיקה רודפת חקיקה בהחלת החוק הישראלי על השטחים. למה אני מתחיל עם זה? מה שקורה, ישנו סיפוח, צמיחה ושגשוג לשטחים  נפנה להם עשרות מיליונים, נעשה להם הכול, נגרום לצמיחה. והמטרה השנייה: נעסוק בדילול אתני של הערבים בתוכנו. זאת המדיניות המוצהרת של הממשלה. והיא עושה את זה בכל מיני טריקים. זה ברור, בואו נקרא לילד בשמו. לפני הסבירו את זה בצורה מאוד טובה, את הטריקים שלכם, הן בצד החלת החוק בשטחים והסיפוח, והפניית משאבים, עשרות-מיליוני שקלים בשנה לשם, בכל מיני טריקים וקומבינות חוקתיות, אתם משקרים לעצמכם. אתם משקרים לעצמכם. מהצד השני, יש לי את המטרה, דילול אתני של הערבים בתוך המדינה. זאת המטרה השנייה הנגדית. צמיחה, סיפוח ודילול ערבים. ואתם מביאים את זה בכל מיני טריקים. בשביל מה לכם? לעמוד כאן שרים, ראש ממשלה, להגיד: חברים, המטרה שלנו היא לעשות טרנספר לערבים. לא יכולים לעשות את זה באופן נורמלי, חוקתי, אנחנו ממציאים טריקים. איך אמר חבר הכנסת ניסן סלומינסקי בחוק הטרור, במירכאות? אני נרגש שהחוק הולך להיות מתורגם לאנגלית. אנחנו הולכים לייצא את החקיקה הזאת לחו"ל. והוא נרגש, ואתם צריכים להיות נרגשים. הנה עוד חוק שהגיע הזמן לתרגם אותו לעולם, ושהחבר טראמפ יקרא אותו. והנה, אנחנו מייצאים עוד חקיקה. הנה, אנחנו, מדינת ישראל, סטרט-אפ לחקיקה גזענית. תודה, אדוני. אתם רק יורים לעצמכם ברגל. תודה, אדוני. תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת עמר בר-לב, ואחריו, חבר הכנסת אחמד טיבי. שלוש דקות לרשותך, אדוני. אדוני היושב-ראש, מה שאותי מטריד, שבדרך כלל, מה שקורה, מה שקרה במקרה הזה, הדרישה להארכת התקנה הגיעה כמעט ברגע האחרון, שבוע לפני שהכנסת צריכה לאשר, נדמה לי שעד ה-15 ביוני הכנסת צריכה לאשר. ואז חברי הוועדה המשותפת נמצאים במצב מאוד מאוד לא נוח, שאומרים להם הגורמים הביטחוניים: תשמעו, יש לכם שתי ברירות, או לאשר מייד, או לאשר מייד, אלו פחות או יותר שתי הברירות. אני יכול לומר לך, אדוני היושב-ראש, מתוך זה שישבתי בדיון, היו נתונים שהייתי צריך ללחוץ בשביל לקבל אותם, כי הם לא היו כל כך נוחים. אז אני לא רוצה להיכנס לכל הסטטיסטיקות והמספרים. אין ספק שתקנה, נדמה לי משנת 2001, הגיע הזמן לעשות בה סדר. אני חושב שלא הייתה לנו ברירה, למרות שאני לא הייתי בעל זכות הצבעה באותה ועדה, לחברי הוועדה, אלא להאריך אותה. אם זה היה תלוי בי, הייתי מאריך אותה רק בחצי שנה, לא בשנה. אבל אני אומר כאן שאני סומך על יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון החדש, חבר הכנסת דיכטר. אני אומר שאני סומך עליך שבאמת בחצי השנה הקרובה זה יחזור לוועדה, ויהיה הזמן, ולא נהיה תחת לחץ של תאריך שעד אליו אנחנו צריכים לסגור את הנושא, וסוף-סוף תתקבל החלטה שהיא באמת ראויה, ולא הארכה אוטומטית כבר כמעט 15 שנה של איזושהי תקנה שייתכן שחלקה כבר לא רלוונטי היום. תודה רבה. תודה לחבר הכנסת עמר בר-לב. יעלה חבר הכנסת אחמד טיבי. אדוני היושב-ראש, לחברי הכנסת החדשים, אני הייתי כאן כשהחלטת הממשלה הראשונה התקבלה וכאשר הביאו את זה לכאן. אני רוצה להזכיר לכם שהגיע לכאן השר המקשר, השר גדעון עזרא, ואמר: מטרת החוק, להפסיק את זכות השיבה הזוחלת. אחר כך הגיע שר הפנים דאז אלי ישי ואמר: מטרת החוק דמוגרפית; אומַר את הדברים על השולחן, אמר. כאן. דברי הכנסת, נמצאים בפרוטוקול. ואז אמרנו לו: זה לא יתפוס בבג"ץ. הביאו לוועדת הפנים את ראש השב"כ דאז, חבר הכנסת דהיום, חבר הכנסת דיכטר. הוא הגיע לוועדת הפנים והסביר, ונתן מספרים, ואמר אז: 26 מקרים של משפחות המעורבות בפיגועים מאלה שהגישו או קיבלו איחוד משפחות. אני זוכר את המשפטים. ואז שינו את ההסבר, את המניע, כי מניע דמוגרפי לא היה תופס בבג"ץ, והסבירו לשופטים, עתרו מספר רב של גופים, אני ביניהם, והשופט השישי, השופט אדמונד לוי, חמישה כמעט קיבלו את הפנייה לבג"ץ, הוא אמר: נכון, זה חוק לא דמוקרטי, אבל זה רק לשנה. מאז עברו הרבה מים בנחל של בית-המשפט העליון. אני לא כועס רק על הממשלה, רבותי. חברת הכנסת זהבה גלאון, אני לא כועס רק על הממשלה, אני כועס על בג"ץ, ששופט שישי אמר: רק לשנה, ומאז בג"ץ מאשר את החוק הזה ואת הוראות השעה פעם אחר פעם. ולכן, הסיבה הראשונה הייתה דמוגרפית. אחר כך הסבירו לנו בוועדה המשותפת שמאז אוקטובר יש עלייה של 30 מקרים בפיגועים מירושלים המזרחית. ובדקנו, שאלנו, חבר הכנסת אוסאמה סעדי, עבדאללה אבו מערוף, טלב אבו עראר ואני, שאלנו, חקרנו את אלה שהביאו את הנתונים, נציג השב"כ היה שם, הוא הביא את הנתונים, והוא ענה שרק אחד מהם, אחד, הוא בקשת איחוד משפחות, מה-30. ה-29, למה יש להם תעודת זהות? מתוקף חוק הסיפוח, מתוקף העובדה שירושלים המזרחית נכבשה. ולכן, אני לא מבין מה הקשר של דור שלישי, או דור שני, או נינים, או נכדים, משפט אחרון. עם בקשת איחוד משפחות. (אומר בערבית: מה הקשר בין טוז למרחבא?) מה הקשר בין א' לב'? לאלה שלא ידעו, זאת לא קללה: מה הקשר בין טוז למרחבא? מה הקשר בין דור שלישי לעובדה שאתם מענישים, תודה, אדוני. את מבקשי הבקשה דהיום? כלומר, זה המימוש של האידיאולוגיה של סמוטריץ ואשתו, שדיברו, מה יקרה בעוד 20 שנה, כאשר היילוד הערבי, הפלסטיני, יהיה לו נשק שירים אותו על הבן שלי. ולכן, זאת פרקטיקה גזענית. אכן, אני מסכים, זה החוק הגזעני ביותר שהיה בתולדות הכנסת. תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. יעלה חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו, חבר הכנסת איימן עודה. שלוש דקות לרשותך, אדוני. אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, האמת היא שחברי הקדימו אותי ודיברו על הצו הזה ועל הצעת החוק הזאת, שהיא באמת, בשם הביטחון, עוד פעם משתמשים בביטחון כדי לעשות מהלך דורסני וגזעני נגד זכות טבעית של בני-אדם לבנות משפחה, להתאחד. עשרות בקשות כל שבוע, אולי כל חברי הכנסת הערבים נתקלים בדבר הזה, שאנשים פונים אליהם בכל עניין של אנשים, או שרוצים תעודת זהות או דרכון או כל הדברים האלה, ונענים בסירוב, לצערי, ממשרד הפנים. החוק הזה, או הצו הזה, אדוני היושב-ראש, הוא רק דוגמה. והדבר המסוכן ביותר הוא שדרך צווי חירום, דרך הוראות שעה, דרך עילה ביטחונית, העניין נהפך לטכניקת ממשל. היו משטרים בהיסטוריה שהיו בהם ראשי ממשלות שנבחרו בצורה דמוקרטית, נשיאים שנבחרו בצורה דמוקרטית, אבל תחת העילה שהמדינה במצב חירום, שאנחנו בסכנה, דרך האיום הביטחוני הם דרסו את הדמוקרטיה. לכן, עוד פעם, בפנינו הצעת חוק או צו שבא להפקיע את הזכות הבסיסית של בני-אדם שהם ערבים פלסטינים, ודורסים את זכותם, דרך העילה שכאילו המצב הביטחוני, ודרך העילה גם כאילו כדמוקרטיה, גם, שמגוננת על עצמה. אדוני היושב-ראש, הצעת חוק כזו, צו כזה הוא דורסני, הוא גזעני, והוא צריך לחלוף מן העולם. תודה. תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. יעלה חבר הכנסת איימן עודה, ואחריו, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש לי שכן בחיפה שהתאהב בבחורה יפה מבית-לחם, והם התחתנו. שיגורו בבית-לחם, מה רע? כנראה הכיבוש המכוער שלהם יותר קשה מהאפליה המכוערת שלכם. מה רע בבית-לחם חוץ מזה שאין שם נוצרים? חברת הכנסת ענת ברקו, אנא, זה לא מוסיף לדיון. הרי את לא מדברת מעל הדוכן. אז אולי נשמע את ההערה שלך, אבל היא לא במקום. הביאו ילדים, אבל לדאבוני, היא חלתה בסרטן. אבל מה שהיה לא פחות קשה מהסרטן הוא הביורוקרטיה בבתי-חולים, כי היא, פשוט מאוד, הרשו לה להישאר בתוך מדינת ישראל, אבל ללא זכויות, ללא אזרחות, ללא תושבות, ללא ביטוח לאומי, ללא כלום. על מה היא צריכה לקבל ביטוח לאומי? חבר הכנסת עודד. ואני כבר שישה חודשים נאבק למען שהיא תקבל אזרחות, חבר הכנסת עודד פורר.  ללא הצלחה.  חבר הכנסת עודד פורר, אתה רוצה שאני אקרא לך קריאה? אני לא רוצה. אני הקשבתי לדבריו של חבר הכנסת טיבי, שדיבר על זה שאלי ישי דיבר על מימוש אטי של זכות השיבה. אבל אני גם זוכר את אמירתו של שר הפנים פורז, שאמר: אני מתבייש, אני מתבייש, לכן אני מבקש להעביר את החוק רק לשנה אחת. והזמני הוא כל כך קבוע, עד כדי כך שזה מתמשך 17 שנים. ואני שואל: מהי הסיבה האמיתית? עברו מדמוגרפיה במדינת ישראל היהודית והדמוגרפית לטיעון מופרך של הביטחון. ואני שואל, למה נותנים אישור לעובדים פלסטינים בשביל לבנות להם בתים? אז כאשר ��ש צורך, אין, אין בעיה עם זה, לתת להם אישור, זו לא בעיה ביטחונית. כי הסיבה היחידה היא גזענות לשמה, היא גזענות לשמה. אני מבקש מהח"כים בבית הזה, מה נאמר לכם? קהות חושים זה קטן עליכם. המילה הלעוסה, המאוסה, גזענות, היא לא מזיזה כלום. אני רוצה לפנות למחנה הציוני ולהגיד לכם את האמירה המפורסמת של מרטין לותר קינג, שהמקום החם ביותר בגיהינום נמצא לאנשים שעמדו בצד במבחן המוסרי. אני פונה אליך, אדוני היושב-ראש, שמענו את האמירה הגזענית של סדן על מסעודה. אנחנו חייבים לעמוד לצד מסעודה וכל המסעודות, אבל מי שמתחיל בגזענות נגד פאטמה ונגד חלימה מגיע לגזענות נגד מסעודה. אני מבקש עמדה מוסרית, ורק פושע יתמוך בחוק כל כך גזעני, נגד ילדים, נגד משפחות. אני קורא לחברי הבית להתנגד לחוק ארור זה. תודה. תודה לחבר הכנסת איימן עודה. תעלה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, ואחריה, חבר הכנסת אילן גילאון. שלוש דקות לרשותך. אדוני היושב-ראש, עמדנו לפני פחות משנה על הדוכן הזה ודיברנו על הוראת השעה, על החוק, ונאמנו את הנאומים שלנו, ובסוף הבית הזה, רובו, הצביע בעד. זאת לא הייתה הפעם הראשונה, לא השנייה ולא השלישית, זו הייתה הפעם ה-16, והפעם זו הפעם ה-17. הפעם ה-17 שהבית מאשר פרקטיקה בנושא הזה ספציפית, כי פרקטיקות גזעניות וחוקים גזעניים כבר אושרו כמה פעמים. אבל בעניין הספציפי הזה זאת הפעם ה-17, כנראה, לדאבוני, שוב תהיה הצבעה של רוב שיתמוך בחוק אנטי-אנושי, אנטי-דמוקרטי, גזעני מדרגה ראשונה, בלי להסס ובלי לחשוב פעמיים. והדברים שלי היום הם יותר מאשר לגזענים הגלויים, שמוכנים אפילו להגן בחירוף נפש על החוק הזה, אלא הם לאלה שטוענים שיש להם מוסר, וטוענים שיש להם ערכי דמוקרטיה, ובכל זאת מצביעים עם החוק הזה. האם מדובר רק בהפרה של שוויון זכויות באיחוד משפחות לאזרחים של המדינה? אני טוענת שלא, בחוק הזה יש הפרה כמעט של כל הזכויות האנושיות הבסיסיות, שלא רק החוק אמור לשמור עליהן, אלא יש אמנות בין-לאומיות, זו הפרה של הזכות לעבודה, זו הפרה של הזכות לבריאות, זו הפרה של הזכות לחינוך ולחיים נורמליים, לנהוג, לנוע, להיות במקום שאתה אוהב להיות בו. דברים מאוד פשוטים שנראה אבסורדי לדבר עליהם, אנחנו מדברים עליהם כאשר מדובר בחוק הזה. דיברתי בנאום הקודם, לפני שנה, על זה שכל אימא, שאוהבת לכסות את הילדים שלה לפני השינה, ומצבה הוא מה שנקרא "חסרת מעמד", כן, מסתכנת בשהייה מה שנקרא "בלתי חוקית", ומסתכנת בזה שתיכנס לבית-הסוהר, כי היא רוצה להיות ליד הילדים שלה, ואפשר לתת עוד מאה אלף סיפורים. מי שמרים יד לחוק הזה, שידע, ולא תגידו לא ידענו, ואל תיתנו הסברים, אתם שותפים במסע של דילול אתני גזעני. אם המילה טיהור אתני קשה לשמיעה, אז בואו נדבר על דילול אתני, כי זה מה שקורה, ואל תשלו את עצמכם, ואל תגידו, אנחנו מגינים על הביטחון. נא לסיים. אני רוצה להגיד רק דבר אחד: מה שנעשה בירושלים המזרחית בעניין תעודות הזהות והמסע של משיכת תעודות זהות, נעשה היום בנגב. אני כבר עוקבת אחרי הנושא של שלילת אזרחות מערבים בדואים בנגב ובני אזרחים ובני אזרחיות מחודש נובמבר שעבר, ומשרד הפנים לא מצליח לתת תשובות. זה מה שקורה, דילול אתני בכל האמצעים, גם בחוק וגם בפרקטיקה. תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. יעלה חבר הכנסת אילן גילאון, ואחריו, חברת הכנסת תמר זנדברג. חבר הכנסת גילאון, שלוש דקות לרשותך. תודה, אדוני. אדוני, אני לא אזדקק לאנלוגיות, ולא לסופרלטיבים, המצב בעיני הוא מספיק חמור. הרי ידוע לכולי עלמא שהבעיה הביטחונית שלנו לא נובעת, או: לא תיפתר על-ידי החוק הזה, כאן, שאנחנו שנה אחרי שנה מחוקקים אותו שוב ושוב. אני בכלל לא רוצה להידרש לכך שהחוק הזה איננו חוקתי, כי מה החוק הזה אומר, אדוני? אם היה לנו ויכוח למי שייכת ארץ-ישראל, חשבתי שלגבי למי שייכת מדינת ישראל אין לנו ויכוח, ומדינת ישראל שייכת לאלה שחזרו אליה אחרי אלפיים שנה ואלה שישבו פה לדורות, ויש שוויון מוחלט ביניהם, כי זאת מדינת היהודים, אבל גם כל אזרחיה בתוכה. והחוק הזה באופן הכי פשוט אומר שמה שרשאי לעשות יהודי בנושא איחוד משפחות לא רשאי לעשות אזרח ערבי. זה מה שהוא אומר, ולכן הוא לא חוקתי. אבל, אדוני היושב-ראש, בוא נעזוב את החוקתי, בוא ננסה לתאר לעצמנו מה החוק הזה אומר עלינו, אנחנו, עם רדוף, שהתדפק על נמלים שונים בהיסטוריה הלא-רחוקה שלו, שהיינו עם מכניס אורחים, אנחנו לא מאפשרים איחוד משפחות, אדוני, ואנחנו מאפשרים לאימהות ולילדים קטנים, קטנטנים, אדוני היושב-ראש, ממש קטנים, כמו הנכדים שלי, אלה שאתה אוחז אותם ביד ואתה חופן את כף ידם הקטנה בכף ידך, ללא ביטוח רפואי, במקום הזה, בתוך חיים שהם סיוט כל הזמן, מתוך כך שאנחנו טוענים שנה אחר שנה שאנחנו במצב של חירום. תסלחו לי, אם המדינה הזאת, בת ה-68, מדי שנה צריכה לחדש את מצב החירום שלה, יש לה, אדוני היושב-ראש, מסקנות מאוד מאוד קשות להסיק, ואנחנו לא תמיד היינו כאלה, ובוודאי לא התכוונו להיות כאלה. אבל איך אומרים, אדוני, הביטחון לפעמים יכול להיות מפלטו של כל מנוול. וכאשר החוק הזה חוזר שנה אחרי שנה, חוק מפלה, אמרו דברים שאני מסכים אתם, אבל אני אמרתי שאני לא אשתמש באנלוגיות, חוק שמעיד על מהי מדינת ישראל ומה עתיד ילדינו בתוכה, מתוך פחד דמוגרפי של מה שיקרה לנו. אדוני, אזרח מדינת ישראל הוא מי שהגיע אליה בתוקף חוק השבות, אבל מי שישב פה לדורותיו, הוא ואלה שעושים איחוד משפחות אתו. ואני רוצה להוסיף לך עוד דבר: מדינה שזקוקה לסיוע של אנשים חיצוניים, או אנשים שנרדפים עד צווארם ודופקים בדלתה, כל אלה צריכים להיכנס אל תוך חוק השבות, אדוני. כל אלה, ואף אחד לא ייוותר בחוץ. תודה, אדוני. אלא אם כן אנחנו דבר אחר ממה שאנחנו אומרים שאנחנו. תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. תעלה חברת הכנסת תמר זנדברג, ואחריה, חבר הכנסת חיים ילין. שלוש דקות לרשותך. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אנחנו נדרשות ונדרשים כאן בפעם ה-14 בתולדות הכנסת לאשר שוב, באופן זמני כביכול, את אחד מהכתמים הגזעניים המבישים ביותר בספר החוקים הישראלי, וזאת לא הגזמה. אני לא חושבת שיש עוד מעשה גזענות ממוסד שכתוב בחוק, מדובר כאן על פרופיילינג קולקטיבי של אדם, משום שהוא ערבי, או ערבייה, לא פחות ולא יותר מזה. בניגוד לפרקטיקות שנהוגות אולי בשדה התעופה, אולי ברחובות לפעמים, באות והולכות, אפשר להתנגד להן, אפשר להגדיר אותן, אפשר לנסות להילחם בהן, כאן באה הכנסת הזאת ואומרת: לא, אנחנו בחוק, בדרך המלך, נכתוב בחוק שיש אזרחים שהאהבה שלהם והזכות שלהם לחיי משפחה שוות פחות, נקודה. לא בגלל שהם עצמם נענשים בגלל משהו, לא בגלל שהם עצמם חשודים במשהו, אך ורק בגלל שהם משתייכים לגזע הלא-נכון. אני לא חושבת שזה דבר נסבל. אני חושבת שהקלות שבה התרגלנו למעשה הנבלה הזה, היא מעידה יותר מכול עלינו. אני חושבת שבית-המשפט, שנתן את דעתו לדבר הזה, אישר אותו ברוב דחוק של חמישה מול ארבעה אך ורק בגלל שהוא היה זמני, אבל כמובן כאן בכנסת הזמני הופך להיות הקבוע, ואנחנו כאן בפעם ה-14, וכבר אי-אפשר לטעון שזה זמני וכבר אי-אפשר לטעון שזה צורך השעה, שום נתון ביטחוני, שום נתון שב"כי לא מעיד על כך שהצורך הזה הוא עד כדי כך גדול שהוא גובר על זכות אדם כל כך בסיסית. אנחנו היינו בדיונים האלה, והכנסת, כדי להלבין את המעשה הזה הלכה והקימה לעצמה ועדה. אז עכשיו, במקום לאשר את זה כאן במליאה אחרי סדרה של נאומים שאף אחד לא מקשיב להם, יש לנו את הזכות לאשר את זה אחרי דיון ועדה שלאף אחד לא אכפת מה קורה בו. זה לא מלבין את זה, זה לא מכשיר את זה, זה רק איזה צעטל'ה, כמו שאומרים אצלנו בעדה, לבג"ץ, בשביל להגיד לו: הנה, הכנסת נתנה דעתה והכנסת עשתה. הבושה היא עלינו, היא שלנו, והאדישות, ואני חייבת להגיד שמהקואליציה בהקשר הזה, כולל כל מיני קולות שנשמעים כאן, אין לי הרבה ציפיות, האדישות בספסלי האופוזיציה מאנשים שהשוויון והיעדר האפליה ברוממות גרונם, שנעלמים מההצבעה הזו או שמצביעים בעד, היא פשוט כתם על מחנה פוליטי שהערכים האלה בראש מעייניו. נא לסיים. ואני יודעת מה אתם תגידו, זה ערבים, זה לא פופולרי עכשיו, זה ביטחון, כולם צריכים להצדיע ולהתיישר. חברות וחברים, מפלגת העבודה, נא לסיים. המחנה הציוני, יש עתיד, אתם לא יכולים להסתתר מאחורי הכתם הגזעני והשחור הזה. תצביעו כאיש אחד, לפחות אנחנו, לפחות נציל את שארית כבודנו ומוסריותנו, נגד. תודה. תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. חבר הכנסת חיים ילין, ואחריו, חבר הכנסת ישראל אייכלר. עד שלוש דקות, אדוני. בבקשה. כבוד היושבת-ראש, תודה רבה, כנסת נכבדה, הסיפור מספר על חמור שעומד מול שתי באלות של קש, ומים, אבל הם כולם באותו מרחק. והוא מסתכל שמאלה, הוא מסתכל ימינה, מסתכל שמאלה, מסתכל ימינה, והוא לא יודע מה להחליט. אתם יודעים מה קרה לחמור בסוף? הוא מת מרעב. זה מה שקרה לחמור המסכן, כי הוא לא ידע להחליט. ב-1900, יש קריקטורה בארצות-הברית, מפורסמת בעיתון מאוד גדול ומפורסם, על מה ההחלטה של מדינת ארצות-הברית, איפה הם הולכים לעשות את התעלה, או בפנמה או בניקרגואה, או בפנמה או בניקרגואה, במשך עשרות שנים עד שקיבלו את ההחלטה. כבוד השרים הנכבדים, עכשיו עומדת ממשלת ישראל מול שתי דילמות. במהות, אנחנו רוצים, רוב חברי הכנסת שיושבים פה, מדינה יהודית דמוקרטית. יושבת הממשלה מול שתי אלטרנטיבות, שתי באלות קש, באלת קש אחת שאומרת: שתי מדינות לשני עמים, באלה שנייה שאומרת: מדינה אחת לשני עמים. בהיעדר קבלת החלטה, מה יקרה? בסיפור, החמור מת. המדינה לא תמות, אבל המדינה לא תהיה יהודית ודמוקרטית. הממשלה הזאת צריכה להגדיר ולהחליט מה האסטרטגיה, אם הם מושכים לשתי מדינות לשני עמים, או מספחים את כל השטחים לתוך מדינת ישראל. ואז, כל החוקים מתוך מדיניות זו יהיו הרבה יותר קלים ומובנים לכולם. כל עוד זה לא קורה, אנחנו נמשיך להתווכח פה בכנסת מה גזעני, מה דמוקרטי, מה מותר ומה אסור. בהיעדר אסטרטגיה, כל אחד פה קובע מדיניות. תודה. תודה רבה לחבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת ישראל אייכלר, ואחריו, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. שלוש דקות, אדוני. כבוד היושבת-ראש, כבוד חברי הכנסת, אני רוצה אולי להרגיע, לא חושב שזה ירגיע, את הציבור הערבי, שמונה 20% מאזרחי המדינה, יותר ממיליון אנשים: לא רק אתכם יש אנשים שלא רוצים בארץ הזאת. עמד פה קודם שר האוצר משה כחלון ואמר דבר שאנחנו כבר חשים אותו שנים רבות: ישנם ראשי ערים במדינת ישראל שאינם רוצים חרדים בעריהם, לכן הם אוסרים תכנון דירות של שלושה חדרים, כי הם רוצים אוכלוסיות חזקות. אגב, לא רק חרדים הם לא רוצים, גם אנשים אחרים שאין להם אפשרות ליותר משלושה חדרים הם לא רוצים. ישנם ראשי ערים שבונים מגדלים גבוהים בתקווה ששומרי שבת לא יוכלו לרכוש דירה בשחקים. והשאלה היא, מי זו האוכלוסייה החזקה שאותה הם כן רוצים? האם אלה שהצליחו להשתלב בקרב מיליון משרות במגזר הציבורי? האם אנשים שגובים מסים ואגרות מן המגזר הפרטי ומדלת העם, לממן מכספם משכורות של מאות-אלפי עובדי ציבור, שחלקם לא עובדים אפילו מחצית מזמן העבודה? ואני שואל שאלה קשה: איך הסכימו ראשי ערים ועיירות בקרב אומות העולם לא לגרש יהודים ממחוזותיהם? איך הסכימו לאפשר ליהודים להציף את הערים במרוקו, בתוניס, בעיראק ובאיראן? איך השלימו הפולנים והרוסים, האמריקנים וההונגרים, הרומנים והליטאים והיוגוסלבים להציף את הערים ביהודים? איך הם השלימו עם בניית בתי-כנסת נפרדים מהמסגדים ומהכנסיות? איך הם הסכימו להקים מערכות חינוך נפרדות, בתי מזון כשר, בתי-קברות נפרדים ליהודים? האם המסקנה היא שישנם אנשים ששונאים יהודים בארץ-ישראל יותר מאשר היו באומות העולם? היינו שם מהגרים זרים בארץ זרה, גורשנו מארצות רבות, אבל כאן אנחנו חיים בארצנו ובערי אלוקינו. איך נסכים שנגורש או נודר במזימות תכנון שלטוניות מערי ארצנו? אני מאמין שרוב ראשי הערים אינם רוצים להדיר חרדים. לכן אני מבקש משר האוצר לפרסם את שמות ראשי הערים שלא רוצים את החרדים, כדי לא להוציא לעז על כלל ראשי הערים. אסור להשאיר אף ראש עיר בארץ-ישראל שזומם מזימות נגד מגורים של יהודים או של ערבים או של אתיופים או של כל אוכלוסייה אחרת. הגיע הזמן לחשוף את ראשי הערים האלה, כדי שהציבור היהודי והדמוקרטי ידע להוקיע אותם לעין השמש. אמרת, אדוני שר האוצר, שאין בידך לאכוף על ראשי ערים לבנות גם למען החרדים. לדעתי, זו חובתכם כשרי הממשלה להילחם ולהיאבק נגד הגזענות נגד חרדים בארץ-ישראל. אתם חייבים למנוע אפליה בדיור ובחינוך, למרות הקביעה של השופט רובינשטיין שהחרדים אינם גזע ולא עם ולא עדה, ולכן כל החוקים נגד אפליה והסתה לא חלים על החרדים. המציאות היא שהחרדים היו ויהיו ויישארו כאן, ושום ראש עיר, יהודי או לא יהודי, לא יצליח להוציא אותם מהערים. הגזענות אסורה לא רק נגד אתיופים ומזרחיים ואשכנזים וערבים חילונים, אלא גם נגד יהודים חרדים מכל העדות. ופה חתמתי את החתימה במכתבי לשר האוצר: אני מאוד מקווה ששר האוצר וקבינט הדיור שלו ייקחו את עצמם בידיים וימנעו את הגזענות והאפליה הנוראה נגד מגורי יהודים בארץ-ישראל בכל עיר ועיר. תודה. תודה רבה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אחריו, חבר הכנסת אמיר אוחנה. שלוש דקות, אדוני. רבותי חברי הכנסת, כציווי מוסרי בעולם הפוליטיקה אני נזכר תמיד באמרתו הפשוטה והבוטה של מישל פוקו: אסור לתת לפוליטיקה להשאיר מאחוריה שובל אילם של אומללות וסבל. והנה לנו פוליטיקה שמשאירה אחריה שובל אילם של אומללות וסבל. ולמה אילם? כי הקורבנות של המדיניות הזאת, הקורבנות הישירים, כמעט שלא מדברים. לא מדברים, מהפחד של הנקם, של המשטרה ושל השלטון. אם יש זוג שחי בארץ, אחד מהם לא קיבל היתר והוא חי בהסתר, הוא לא ילך להפגין, כי הוא יודע שברגע שהוא ילך להפגין או לזעוק, ישלחו דיכטר וארדן את השוטרים אליו, יעצרו אותו וי��רקו אותו אל מעבר לגבול. לכן יש כאן מצב שהקורבנות לא מדברים. זה חוק, מעבר לכול, זה חוק בלתי אנושי. הוא כל כך בלתי אנושי, שכתוב בחוק שהוא בלתי אנושי, יש סעיף בחוק שאומר בראשי תיבות: אנחנו, זה חוק בלתי אנושי. ואני אקרא אותו. אין הצהרה יותר ברורה מכך שזה חוק בלתי אנושי. דווקא בסעיף שמדבר על מקרים הומניטריים, שצריכים גישה הומניטרית, וממנים ועדה הומניטרית בשביל זה, כתוב, לא להאמין, סעיף 3(ה)(1): "העובדה כי בן משפחתו של מבקש ההיתר או הרישיון, השוהה כדין בישראל, הוא בן-זוגו, או כי לבני-הזוג ילדים משותפים לא תהווה כשלעצמה טעם הומניטרי מיוחד". בעברית פשוטה: להפריד זוג נשוי, כלומר איש ואישה, אחד מהשני, זה לא עניין הומניטרי, להפריד אם מילדיה, זה לא עניין הומניטרי, להפריד אבא מילדיו, זה לא עניין הומניטרי. מה זה אומר? נא לסיים. שהיחס אל האנשים קורבנות החוק, לא כאל בני-אדם. כלומר זה חוק בלתי אנושי בעליל, ועשו אותו ותומכים בו אנשים מרושעים, אין לי מילה אחרת. תודה רבה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חבר הכנסת אמיר אוחנה, אינו נוכח. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו, חבר הכנסת נחמן שי. כן, אדוני, שלוש דקות לרשותך. בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, החוק הזה, השם האמיתי שלו זה הפרדת משפחות, ולא איחוד משפחות, כי המשפחות קיימות, לא צריך לאחד אותן. החוק הזה בא להפריד ולפרק משפחות קיימות. זו המטרה של החוק הזה. לכן, בואו נשאל, המסווה של ביטחון, דיברו על הסטטיסטיקה לפני, והסטטיסטיקה אומרת שמי שבא ומדבר על החוק כחוק ביטחוני, הוא משקר, הוא פשוט משקר. החוק הזה הוא לא חוק ביטחוני, חד-משמעית. בואו נשאל: אישה שמתחתנת עם אזרח ערבי ישראלי, מה, היא סכנה למדינה? היא לא סכנה. הסטטיסטיקה אומרת שהיא לא סכנה, המצב בפועל אומר שהיא לא סכנה, הבעל הוא לא סכנה. ובואו נשאל: האם החוק הזה, שבא לבטל בניית משפחות, כאילו, בא להפריע, אפילו אלו שעוד לא התחתנו, הסטטיסטיקה אומרת שלא הופסקו החתונות האלה. המשפחות האלה גם מתקיימות ומתקיימות, וממשיכות להתקיים, כי זה עניין של הקמת משפחה. כל אחד יכול לבחור בבחיר לבו. אז, מי שבחר, או מי שבחרה, במישהו או מישהי, זה מי שמתאים לו או מי שמתאים לה. אז החוק הזה, זה כבר 14-13 שנים, הוא לא הפסיק. עד היום יש חתונות, עד היום. החוק הזה לא גרם אפילו להפסקה. אבל בואו נשאל, דיברו על אזרחים שהם מהגדה המערבית או מעזה, איראן, עיראק, סוריה ולבנון. אני אשאל, ואני מכיר מקרים של אנשים שנשואים לנשים מירדן, הרי ירדן היא לא ברשימה, למה חודשים אחרי חודשים לא מקבלים אפילו תשובה? הרי עם ירדן יש שלום. אני אגיד לכם מה התשובה שקיבלתי מאחד הבכירים, שהוא כבר לא בכיר, וטוב שהוא לא בכיר. אמר: אם הירדנית היא ממוצא פלסטיני, היא לא תקבל, אבל אם היא ממוצא ירדני, לא פלסטינית במקור, היא יכולה, מהיום למחר היא יכולה לקבל אזרחות. לכן, החוק הזה הוא חוק גזעני, לא חוק ביטחוני. זה העיקר של החוק הזה, שהוא גזעני. נא לסיים, אדוני. המדיניות של הממשלה, עם כל ההתנחלויות, כבר הולכת לכיוון של מדינה אחת. אז הקו הירוק הזה, מבחינתה, גם יהיה בעיה של דמוגרפיה ובעיה של חוק השבות. חוק השבות של הפלסטינים, הפליטים הפלסטינים יחזרו, בכל מקרה הם יחזרו. תודה רבה לחבר הכנסת חאג' יחיא. חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו, חבר הכנסת אלעזר שטרן. אחריו. מוותר? כן, אדוני. שלוש דקות. גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, ��ה לא חוק פשוט, זה לא חוק שאפשר לעבור עליו לסדר. לא במקרה בג"ץ בשעתו אישר אותו בהסתייגויות, ברוב של שישה נגד חמישה, וגם העמיד אותו על בסיס של הוראת שעה, בידיעה שכחוק יהיה קשה מאוד להעביר אותו במדינת ישראל, ולכן אנחנו נדרשים לאשר אותו כל שנה, כי הוא הולך על התפר הזה, אולי התפר הכי משמעותי בחיינו, בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית, ובהחלט אפשר לראות בו גם פגיעה בערכים דמוקרטיים, אפשר, כולל ערכים של חופש הפרט, זכויות הפרט וכדומה. יחד עם זאת, אי-אפשר להתעלם מהנסיבות שמדינת ישראל מתקיימת בהן, אי-אפשר להתעלם מהחיים בארץ הזאת, אי-אפשר להתעלם מגל הפיגועים הבלתי-פוסק שאנחנו עוברים, אי-אפשר להתעלם מהפיגוע שהיה רק לפני ארבעה ימים בתל-אביב. כל אלה מחזקים את התחושה שאנחנו צריכים, במדינת ישראל, עדיין להדק מאוד את הפיקוח על מי שנכנס לתוך שטחי מדינת ישראל, בלית ברירה, בלית ברירה, אני הייתי מעדיף שהחיים פה ייראו אחרת, ואני הייתי מעדיף שהזכויות האלה כן תינתנה לכל אדם, באשר הוא אדם. כחבר הוועדה המיוחדת הזאת, אנחנו נפגשנו בשבוע שעבר ודנו ארוכות בנושא הזה, כולל שאלות ששאלנו את נציג השב"כ, שהיה שם, כדי להבין מה קורה עם הקבוצה הזאת, האם באמת בקבוצה הזאת יש יותר נטייה להצטרף למעשי חבלה, להצטרף לפגיעה במדינת ישראל מאשר בקבוצות אחרות. אני רוצה להגיד לכם שלא השתכנענו, אני לא השתכנעתי. אבל בכל זאת היו נתונים מספריים מסוימים, והייתה גם חוות דעת מקצועית של השב"כ, שהוא הארגון שמופקד על כך. לכן הסכמנו לתמוך, בסופו של דבר, וכך גם נעשה בהצבעה הקרובה, על בסיס ההבטחה שנתן לנו יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת דיכטר, שהוא יקיים בחודשים הקרובים, בחצי השנה הקרובה, דיונים אצלו, כדי לבדוק את הצו הזה, את החוק הזה, בצורה יסודית ועמוקה, כדי להבין בדיוק על מה הוא מתבסס, על מה הוא מגן, למה הוא נועד ואם עדיין יש לו צידוק. על סמך ההבטחה הזאת ועל סמך הצורך לבחון אותו לעומקו, אני חושב שאפשר יהיה לתמוך בו היום, בהסתייגויות, אבל מתוך, כפי שאמרתי, כורח המציאות. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת אראל מרגלית, אינו נוכח. חברת הכנסת ענת ברקו. אחריה, חבר הכנסת יואל חסון. גברתי, עד שלוש דקות לרשותך. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הזכות לביטחון ולחיים עולה על הכול. אני לא מבינה את הטענה הזו כשמדברים על מדינת אפרטהייד ומצד שני רוצים איחוד משפחות בתוך שטח מדינת ישראל. היא כל כך גזענית, היא כל כך לא דמוקרטית בעיניכם, למה איחוד משפחות בתוך שטח מדינת ישראל? למה? זו המולדת שלנו. נותרות נשים ערביות ללא בעלים, כי מרכז החיים שלהן הוא לא בתוך שטח ישראל. יש תופעה כזו במגזר הערבי שלא מדברים עליה: נשים שנישאו להן רק כדי באמת לקבל זכויות או לאיחוד משפחות, ופשוט הגברים שם נעלמו, הבעלים נעלמו. ריבוי נשים, תופעה מוכרת, יש לנו הוכחה לכך בתוך הכנסת. איפה כל הפמיניסטיות, מגינות הנשים? זה מקובל עליכן שייבאו נשים מחברון ומעזה, וזה מה שקורה בפועל? על זה לא מדברים, זה לא מסתדר. טענת השיבה ומימוש בפועל, ואומרים את הדברים הללו, ממש משתמשים בזה. ואולי הגיע הזמן שבמקום לחדש את החוק, גברתי היושבת-ראש, בכל שנה, הגיע הזמן באמת לקבע את החקיקה, להוסיף מדינות נוספות שמהן אסור לעשות איחוד משפחות, כמו סודאן, אריתריאה, כל אותן מדינות שמגיעים מהן מסתננים, שגם הם מהווים סכנה ביטחונית, ולהכניס אותן לאותה רשימה. אני מוכרחה לשתף אתכם ולומר שבדיון שהיה בוועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת טיבי פנה לנציג השב"כ ואמר לו: אל תדאג, לא אטלטל אותך, אל תדאג. כלומר, כל היחס המזלזל הזה ועזות המצח, וההתנהגות מול אנשים שבאמת מגינים על הביטחון, וראינו את הביצועים האלה גם כאן במופע האימים של חבר הכנסת עודה, אותו הדבר ראינו גם בוועדת החוץ והביטחון. המפגעים שיצאו וביצעו את הפיגוע במלון "פארק" וב"דולפינריום" שני פיגועים שנחרתו בזיכרוננו, קורבנות ומשפחות שעד היום כמובן, לא יחלימו לעולם מהדבר הזה, צלקות אדירות, ומאיפה הם היו? איחוד משפחות. הם היו מעורבים בפיגועים הללו. הפיגוע שהיה לאחרונה בגן-שמואל, אותו מפגע שדרס את החיילת, מאיפה הוא הגיע לשם? גם איחוד משפחות. שום זיקה לארץ, שום דבר. אותם אנשים משתמשים באיחוד המשפחות בעצם כדי לפגוע בביטחונם של אזרחי מדינת ישראל. ולכן אני קוראת לשרת המשפטים לקבע את החוק. מספיק עם הוראת שעה. לדעתי החוק הזה חייב להיות מקובע, זה חוק חיוני כדי לשמור על הביטחון של כולנו. תודה, גברתי היושבת-ראש. תודה רבה לחברת הכנסת ענת ברקו. חבר הכנסת יואל חסון. אחריו, חבר הכנסת אורן אסף חזן, שאותו אני לא רואה באולם. אם הוא לא יהיה, חבר הכנסת באסל גטאס. הוא הסיק מסקנות מהבחירות האחרונות. אני לא יודעת אם הוא נבחר, אז, לא, הוא הפסיד. הוא הפסיד לנאוה בוקר. הוא הפסיד. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי, אני לא רואה שר פה. בוא נבדוק ביחד. הנה, השר נמצא פה. השר אלקין כבר מתקדם לספסלים האחוריים. זה מטריד אותי, השר אלקין. זה אחורי מדי, אם לא הבנת. זו תוצאה של הקואליציה. אבל אחורי מדי. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, צפינו עכשיו באמת במופע של תמימות, כאילו שכל אחד כאן משחק את המשחק התמים שלו ולא מבין באמת מה מטרת החוק הזה. מצד אחד, חברי הכנסת של המשותפת, חברי הכנסת הערבים, שמייצגים את הרצון הברור והאמיתי ליצור כאן את איחוד המשפחות. וברור שאיחוד המשפחות גם, עם כל הכבוד, הוא לא איזה פעולות תמימות, והם לא איזה משהו שיש בו רק אהבה וככה עננים ורודים. יש כאן באמת תוכנית מכוון ליצור את החתונות האלה, ליצור את המעברים האלה, ליצור את הסיטואציה הזאת של כוונה ליצור שינוי דמוגרפי במדינת ישראל. ומצד שני, יש את קידום החוק הזה באמת כל שנה, שזה מחדל בפני עצמו. מדינת ישראל, חבר הכנסת דיכטר, צריכה בגאון ובצורה ברורה להעביר חוק כזה, קבוע, חד-משמעי, ולהימנע מהטקס הזה. כן, מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי, היא מדינה יהודית ודמוקרטית, והיא יכולה ואף חייבת להגן על אופייה, כי זאת מדינת העם היהודי. וזה לא אומר בהכרח פגיעה במיעוט הערבי, אבל כן זה אומר, כן זה אומר שמירה על העקרונות הדמוגרפיים. אבל אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת דיכטר, למרות שאתה די קרוב לדעותי, לדעתי, בעניין הזה, הסכנה הדמוגרפית האמיתית היא לא רק איחוד המשפחות. איחוד המשפחות הוא סכנה, אבל האמת, סכנה קטנה. הסכנה הדמוגרפית האמיתית, חברי חברי הכנסת בקואליציה, השר אלקין בספסלים האחוריים, תקשיב לי טוב, הסכנה הדמוגרפית האמיתית היא מניעת ההיפרדות מהפלסטינים, היא העובדה שאנחנו לא יוצרים כאן מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, העובדה שאנחנו מביאים למצב שבו תוך עשר, 20 שנה מהיום נצטרך לחלק תעודות זהות ישראליות למיליוני פלסטינים. ואז החוק הזה בכלל יהיה בדיחה, הוא יהיה טיפה בים, השר אלקין. באמת, תשב שם במחשכים, אולי שם תבין ותראה את האור מהחושך. הסכנה הדמוגרפית האמיתית היא העובדה שאנחנו לא יוצרים שתי מדינות, שתי מדינות לאום, אחת ליד השנייה, וממשיכים וסוחבים וסוחבים, ומאמינים שמשהו יקרה. אז, גברתי היושבת-ראש, המשהו הזה שיקרה יהיה רע מאוד אם לא תהיה הפרדה בינינו לבין הפלסטינים. והתוצאה תהיה שנאבד את הרוב היהודי, נא לסיים, אדוני. ומדינת ישראל לא תהיה מדינת העם היהודי, כי היא לא תהיה מדינת העם היהודי אם רוב אזרחיה לא בחרו שהיא תהיה מדינת העם היהודי. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת אורן אסף חזן, כאמור, אינו נוכח. חבר הכנסת באסל גטאס, ואחריו, אחרון הדוברים, חבר הכנסת איתן ברושי. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, בערבית אומרים פתגם: (אומר בערבית ומתרגם:) קח את הסודות שלהם מהאנשים הקטנים שלהם. לא היינו זקוקים ליואל חסון בשביל לדעת שהחוק הזה הוא חוק דמוגרפי, גזעני, שיח קולוניאליסטי גזעני, שמראה שהפרויקט הציוני הקולוניאליסטי נמשך וממשיך. זה אתם אומרים, לא אני, אתם עושים את זה. זו לא אידיאולוגיה, זה למעשה. אחרי 70 שנה כמעט אתם נזקקים לחוק אזרחות בשביל ליצור קטגוריה, כמו בדיוק, יעקב פרי, סיימתי ספר, אני מציע לך לקרוא, של פרופסור עאדל מנאע, על מה שהיה בין 1948 ל-1956, שם הספר "נכבה ובקאא" נכבה והישארות. כמובן, הרבה על כל מעשי הטבח שהיו, אבל איך השתמשו בנושא האזרחות בשביל לגרש עשרות-אלפי ערבים. ואני מדבר על השנים שהמדינה קמה, לא בתקופת המלחמה. התקנות אז המציאו דבר שאף colony בעולם, אף משטר קולוניאליסטי לא יצר, מה שנקרא אל-חאצֹר עֹאאב, הנוכחים-נפקדים. מכירים את זה? זו קטגוריה, יצור יצירתי של הציונות. אנשים שיושבים במולדת שלהם, קיבלו אזרחות אחר כך, בבתי-משפט וכו', אבל הם נפקדים, בכל דבר שקשור לרכוש, לאדמות, הם נפקדים. הכול הופקע מהם. עכשיו, בשליטת ישראל, יש כמה קטגוריות: יש אזרחים, יש אזרחים שווים יותר, שהם היהודים, יש אזרחים שהם שווים פחות, שהם הערבים, יש נוכחים-נפקדים, ועכשיו, החוק הזה, אני טוען, מייצר עוד קטגוריה, שלא לדבר על אנשים שהם תחת כיבוש, שאין להם אזרחות ואין להם מעמד, אבל הוא מייצר קטגוריה חדשה, שנקראת נפקדים-נוכחים: כל מי שמתחתן או התחתן עם פלסטינית או במקור מהשטחים הכבושים, אפילו אם יש לה אזרחות ירדנית, או לצורך העניין צרפתית, הוא לא יכול להתאחד. הוא כבר הופך נפקד. אתם הופכים אזרחי מדינה, שכל אשמתם שהם רוצים להתחתן עם בחירת לבם, לנפקדים. נא לסיים, אדוני. למעשה, חוק שאומר דבר אחד, לגבי, אני לא מצפה מכם ליותר מזה, אין לי ציפיות, לא מהמחנה הציוני, שמשתמש בטיעונים ביטחוניים וכו' תודה. ולא מהצד הזה. אתם אומרים דבר אחד: אנחנו מדינה לא יהודית-דמוקרטית, תגידו את האמת: אנחנו מדינה שבאנו לכאן כמדינה קולוניאליסטית, לכבוש ולכבוש, ולגרש את הערבים, תודה, חבר הכנסת באסל גטאס. אני מבקשת לסיים.  ולהשאיר את היהודים לבד. תודה רבה. אחרון הדוברים, חבר הכנסת איתן ברושי. לאחר מכן יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון יסכם את הדיון. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות. גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני חושב שאחרי הפיגוע בתל-אביב, פעם נוספת, חברי דיכטר וחברים אחרים, הבעיה העיקרית היא עם השב"חים. צריך לומר שמדינת ישראל נכשלה בטיפול בשב"חים. הגדר שפרוצה באזור דרום הארץ, או דרום הר-חברון, לא פרוצה מאתמול, הדבר העיקרי שמשפיע על האוכלוסייה הזאת, שרוצים למנוע את כניסתה, הוא אוזלת היד של הממשלה ושל כוחות הביטחון, על כל המורכבות שלהם, במניעת כניסת שב"חים. אני, כמי שנוסע על כביש 6 בבקרים, רואה אותם גם לאורך הכביש במקומות אחרים. לכן, אני חושב שיהיה נכון, אחרי הפיגוע החמור בתל-אביב, לומר לממשלה שהבעיה העיקרית שלה היא לא נישואי תערובת כאלה או אחרים, או נישואים אחרים, אלא קודם כול מניעת השב"חים. דבר נוסף, צריך לומר שראיתי שהשר לביטחון פנים מדבר על עבודה מועדפת באבטחה, אני הצעתי את זה לראש הממשלה ולשר לביטחון פנים בתחילת הפיגועים. יש כסף לתת עבודה מועדפת באבטחה, אבל הממשלה בוחרת גם בעניין הזה לא להחליט. אבל, אני רוצה לומר עוד משפט אחד, גם לחברי מהרשימה המשותפת וגם למרצ, ואלה שמתנגדים להחלטה: הגיע הזמן לקבל הכרעה על עתידה של המדינה, על דמותה ועל אופייה, ואם לא תתקבל ההחלטה, דחיית ההחלטה על הפתרון של שתי מדינות תמשיך להוביל אותנו לסכסוך שאין לו סוף גם בתוכנו. אם היה ברור איפה יעבור הגבול, היה אפשר גם לקבל החלטות על כניסה כזאת או אחרת, ולפחות מטעמים הומניטריים. אבל זה שכל אחד מתבצר בעמדה שלו, וזה שלא מסוגלים לקבל הכרעות משותפות גורליות על דמותה, עתידה וגבולותיה של המדינה, מנציח את הסכסוך עם האויבים ואת חוסר ההסכמות בתוכנו. לכן, הגיע הזמן, כל כך הרבה שנים אחרי מלחמת ששת הימים, הגיע הזמן לקבל הכרעה מה הם גבולותיה של המדינה, או איזו ישראל אנחנו רוצים, ואנחנו, כידוע, תומכים בפתרון ובפשרה, אבל הגיעה עת ההכרעה. תודה רבה לחבר הכנסת איתן ברושי. יסכם את הדיון יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת אבי דיכטר, ולאחר מכן נגיע להצבעה. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, אני מודה, גברתי היושבת-ראש, מעולם לא עמדתי בסיטואציה כזו שאני עומד בה כרגע, והסיבה היא מאוד פשוטה, יושבים כאן בקהל אנשים שנאמו נאומים חוצבי להבות נגד הארכה בשנה של הצעת החוק, אבל עכשיו, כשזה מגיע לרגע ההצבעה, מופעל עלי מכבש אדיר, מכבש לחצים שאני לא בטוח שהוא מותר על-פי החוק, גברתי היושבת-ראש, ב-19:45 האפטאר, אז חצי שעה לפני, רמדאן כרים לכל המוסלמים בכלל והצמים בפרט. ומובן שהלחץ הוא: סכם מהר, כדי שנצביע. אנחנו מפעילים עליך לחץ להצבעה, ואני מודה שזה לחץ, אני באמת, ידידי חבר הכנסת חאג' יחיא, אני אומר לך שזה סוג הלחצים שעליהם נאמר: (אומר בערבית ומתרגם:) באמת, זה בתרגום חופשי: נעימים פצעי אוהב. ואני חושב שההארכה הזאת, שמובאת כאן, למליאה, אחרי דיון מאוד רציני בוועדה המשותפת, בניגוד למה שנאמר כאן, מי שהיה בדיון, כולל חברת הכנסת זנדברג, יודע שהיו שם כולם, מהצד של החתן ומהצד של הכלה, וישבו וליבנו את הסוגיה לעומק, בדיוק כשם שהוחלט כאן, במליאה, לפני שנה, ביוזמה, למיטב זיכרוני, של חברת הכנסת מרב מיכאלי, שהציעה שזה יובא לדיון בוועדה לפני שזה מגיע למליאה. אבל אי-אפשר לומר: תעבירו לוועדה, ואם החלטת הוועדה היא לא כרצון האנשים, אז הוועדה היא לא רצינית. הרי באותה נשימה, אם ההצבעה באותו דיון הייתה אחרת, אני מניח שזה היה נחשב לדיון פז. אבל מה לעשות, דיונים בוועדה הם לא דיונים כבקשתך, אלא דיונים מקצועיים, עוסקים בסוגיה בכובד ראש. כפי שנאמר כאן קודם לכן, נדמה לי על-ידי חבר הכנסת נחמן שי, הסוגיה היא רצינית, הדיונים הם רציניים, ונקבע גם דיון המשך, בחודשים הקרובים, כדי ללבן את הסוגיות שעלו בישיבה. ואני באמת חושב שההחלטה הזאת, ואני קורא כאן לחברי הכנסת לתמוך בהארכה בשנה נוספת, צריך לזכור שמ-2001, שזה מוארך שנה אחרי שנה, נו, אז מה? זה לא רק כדי לעשות איזשהו תרגיל מחושב, אלא באמת כדי לייצר מנה עודפת של ביטחון, והנתונים מדברים בעד עצמם. אמרתי את זה בפתיח, אמרו את זה חברי כנסת שדיברו כאן לפני מעל הדוכן, ומה לעשות, העובדות מחייבות אותנו, ככנסת אחראית, ובוודאי את הוועדה המשותפת, להביא לכנסת האחראית הזאת החלטה טובה, חשובה. מי שסבור שצריך לקבע את זה כחוק ולא כהוראת שעה שמוארכת  לפני 15 שנה זה לא צלח, והדבר הזה לא עבר כחוק, אלא כהוראת שעה. בחלוף 15 שנה, ובעיקר נוכח המציאות שכולנו חווים, ובוודאי נוכח השנה האחרונה, שאפילו סימנה הסלמה בנתונים האלה, אז אני יודע שרוצים לתלות את זה באמירה על תושבים פלסטינים במזרח-ירושלים, רוצים לתלות את זה באנשים ממזרח-ירושלים. מה לעשות, אין שום הבדל בין תושב ישראל מיפו או תושב ישראל מירושלים, כשעוסקים בסוגיה של איחוד משפחות, זה וגם זה משכו מטול-כרם, משכם או מכל מקום אחר. ולכן ההחלטה היא רלוונטית לכולם. ובהחלט זו החלטה שמוסיפה לביטחון מדינת ישראל, גם לביטחונם של היהודים, גם לביטחונם של הערבים וגם לביטחונם של אלה שמבקרים במדינת ישראל. לכן, אני קורא לחברי הכנסת להצביע בעד הארכת צו השעה בשנה נוספת. תודה רבה. תודה רבה ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת אבי דיכטר. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקשת מחברי הכנסת לחזור למקומכם. אנחנו נצביע כעת על אישור או אי-אישור של צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשע"ה 2015. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. 65 בעד, 14 נגד, נמנעו שני חברי הכנסת. צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק) אושר, כהארכה לשנה נוספת. רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 16), התשע"ו 2016, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. כן, אדוני. גברתי היושבת-ראש, שרים, חברי כנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 16), התשע"ו 2016. הצעת חוק זו היא הצעת חוק ממשלתית, שבאה בעקבות דיונים בוועדה על חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), (תיקון מס' 12), התשע"ה 2015, שחוקקנו לפני כשנה ושנכנס לתוקף בתחילת חודש פברואר 2016. הצעה זו מתקנת את תיקון מס' 12 מיום תחילתו ואילך, כפי שאסביר להלן. תיקון מס' 12 קבע איסור על מעביד להתנות תשלום כספים לקופת גמל בעד עובדו ואת שיעור ההפקדה, וזאת כדי להבטיח בחירה חופשית של עובד לאיזו קופת גמל הוא מחליט להצטרף וכדי לאיין את התמריץ שמעביד עלול לקבל מצד קופת גמל אם הוא יצרף את עובדיו אליה. ככל שתיעשה התניה זו, קבע תיקון מס' 12 שהעובד יהיה זכאי לשיעור ההפקדה הגבוה מבין אותן קופות שהוצעו לו, גם אם הוא בחר בקופה אחרת. לאחר שנחקק תיקון 12, קיבלתי כמה פניות מצד המעסיקים, ובהן גם פנייה משרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים, שהתיקון בעייתי. ועדת הכספים קיימה דיון בהשתתפות המעסיקים, ההסתדרות והממונה על שוק ההון. בין מכלול טענותיהם של המעסיקים עלה בין היתר שתיקון 12 משנה בעקיפין הסכמים קיבוציים, וכי עלותו למעסיקים יכולה להסתכם במיליארדי שקלים. במהלך הדיון בוועדה חתמו שרגא ברוש ואבי ניסנקורן על הסכמה להעלות את שיעור ההפקדה לעובד. הסכמה זו עוגנה לאחר ��כן בהסכם קיבוצי. עתה מבוקש לעגן את ההסכמות הללו בהצעת החוק שבפניכם. על-פי הצעת החוק, אם נקבעה בין עובד למעביד התניה שלפיה שיעור ההפקדה ללא מרכיב הפיצויים לקופת גמל עומד על שיעור מסוים משכר העובד, וכן כולל תשלום של המעסיק לרכישת ביטוח אובדן כושר עבודה, ושיעור ההפקדה לסוג אחר של קופת גמל עומד על שיעור נמוך יותר, לא יראו בהתניה מעין זו התניה אסורה, ובלבד שהעובד יהיה זכאי לשיעור הפקדה מינימלי, מיום כ"ה בסיוון התשע"ו, 1 ביולי 2016, ועד ליום ב' בטבת, 31 בדצמבר 2016, של 6.25% לפחות, ולגבי התקופה שמיום ג' בטבת התשע"ז, 1 בינואר 2017 ואילך, שיעור הפקדה שלא יפחת מ-6.5%. בהצעת החוק המקורית הוצע גם ששר האוצר, באישור ועדת הכספים, יהיה רשאי לשנות את שיעור ההפקדה. בעניין הזה הייתה התנגדות מצד המעסיקים וההסתדרות, וכן התנגדות של חברי הוועדה לשינוי כזה בדרך של חקיקת משנה. בסופו של דבר, משרד האוצר הסכים לוותר על הוראה זו. ההצעה אושרה בוועדה פה אחד, ואין לה הסתייגויות. על כן, גברתי היושבת-ראש, אני מבקש לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה. תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. אם כן, רבותי, אין הסתייגויות, אין בקשות דיבור. לכן, אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקשת מחברי הכנסת להגיע למקומכם. אנחנו נצביע כעת על הצעת החוק בקריאה השנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. סעיפים 1 2 נתקבלו. בעד, 73 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. עכשיו אנחנו נצביע על הצעת החוק בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. קריאה שלישית. חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 16), התשע"ו 2016, נתקבל. 66 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. להוסיף בבקשה לפרוטוקול את חבר הכנסת יואב קיש כתומך. זהו, רבותי? הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 16), התשע"ו 2016, עברה בקריאה שנייה וקריאה שלישית, ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. הודעה לסגן מזכירת הכנסת. ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מירב בן ארי, עליזה לביא, רויטל סויד, אחמד טיבי, מיכל רוזין ואורן אסף חזן בנושא: מצוקת הרופאים המתמחים. תודה. תודה, אדוני. אנחנו עוברים להצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 46), התשע"ו 2016, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה, אדוני. רבותי, גם להצעת החוק הזאת אין הסתייגויות ואין בקשות דיבור, לכן אנחנו מייד נעבור להצבעה. כן, אדוני. שלום לך, גברתי היושבת-ראש, רשמים פרלמנטריים, חברותי וחברי חברי הכנסת, ובכן כך: אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 46), התשע"ו 2016, שיזמו חברי הכנסת יואל חסון, אורי מקלב, משה גפני ומיקי לוי. מטרת הצעת החוק היא לחייב עוסק ליידע צרכן על קיומו של חוב כלפיו ולהסדיר את אופן היידוע, ולגרום לכך שעוסק לא ינקוט הליכי גבייה אלא לאחר שיידע את הצרכן על חובו כאמור. קבלת הודעה מפורטת על קיומו של חוב במועד הסמוך להיווצרותו תאפשר לצרכן לבחון את החוב הנטען באופן יעיל ולהסדיר את חובו מול העוסק ככל שאכן קיים חוב, ללא הוצאות מיותרות. בהצעת החוק מוצע אפוא לחייב עוסק הטוען כי לצרכן חוב כלפיו, לשלוח אליו הודעת חוב בתוך ארבעה חודשים מהמועד לתשלום החוב. בהודעת החוב ייכללו הפרטים המהותיים הנוגעים לחוב, שהם פרטי העוסק והעסקה, פרטים בדבר החוב ואופן חישובו ודרכים להתקשרות עם העוסק לגבי החוב. כמו כן, מוצע לחייב את העוסק לשלוח לצרכן, אם ביקש זאת הצרכן, בתוך 14 ימים מיום הבקשה, תיעוד המאשר את קיומה של העסקה שלגביה נשלחה אליו הודעת חוב. כדי להסב את תשומת לב הצרכן להודעת החוב, מוצע לחייב את העוסק לשלוח אותה במסמך נפרד. כמו כן, כדי למנוע ככל הניתן את האפשרות שהודעת החוב לא תגיע לצרכן בשל נסיבות שונות, כגון מעבר דירה, מוצע כי העוסק ישלח את הודעת החוב לכתובת הצרכן כפי שהיא רשומה אצלו, שכן פעמים רבות כתובת זו עדכנית יותר מזו המצוינת במרשם האוכלוסין. עם זאת, במקרים שבהם כתובת הצרכן אינה ידועה לעוסק, ישלח העוסק את הודעת החוב לכתובת הצרכן כפי שהיא רשומה במרשם האוכלוסין, כך, לדוגמה, אם נהג עשה שימוש בכביש אגרה ואינו רשום אצל העוסק, מפעיל הכביש. נוסף על כך מוצע כי העוסק יהיה רשאי לשלוח לצרכן הודעת חוב שלא באמצעות הדואר, אלא במסרון או בדרך ממוחשבת, אם הצרכן הסכים לכך באופן מפורש מראש. הוועדה נתנה את דעתה על כך שהודעת חוב עשויה להיות מאיימת ולהוביל את הצרכן לשלם חוב נטען אף ללא בדיקה אם אכן ערך עסקה עם העוסק או אם לא שילם את תמורתה כפי שטוען העוסק. לפיכך, מוצע לחייב את העוסק לשלוח את הודעת החוב לצרכן בעצמו, ולא על-ידי אחר מטעמו, לדוגמה על-ידי עורך-דין חיצוני. מעבר לכך, מוצע לקבוע כי עוסק לא יוכל לנקוט פעולה שמטרתה גביית חוב, לרבות שליחת התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים, או לחייב את הצרכן בהוצאות גבייה, אם טרם עברו 14 ימים מיום ששלח לו את הודעת החוב. כדי להבטיח אכיפה יעילה של הוראות החוק המוצע, קבענו גם סנקציות שיוטלו על עוסקים שיפרו את ההוראות המוצעות: הרשות להגנת הצרכן תהיה רשאית להטיל עיצומים כספיים בסך 22,000 ש"ח על עוסק שהוא חברה ובסך 7,000 ש"ח על עוסק שהוא יחיד, אם העוסק לא שלח לצרכן הודעת חוב או תיעוד המאשר את קיומה של העסקה. כמו כן, על עוסק שינקוט פעולה שמטרתה גביית חוב או שיחייב את הצרכן בהוצאות גבייה, ללא ששלח לו הודעת חוב בהתאם להוראות המוצעות, אפשר להטיל סנקציה כפולה: ראשית, הרשות להגנת הצרכן תהיה רשאית להטיל עליו עיצומים כספיים בסכומים שציינתי לעיל, שנית, רשם ההוצאה לפועל או בית-משפט יהיו רשאים להפחית את הוצאות הגבייה, כולן או חלקן, אם העוסק יתבע הוצאות אלו במסגרת הליכי גבייה או תובענה. חברותי וחברי חברי הכנסת, מדובר בהצעת חוק משמעותית מאוד לציבור הצרכנים בארץ, ואני משוכנע שקבלתה תוביל לשיפור השירות לצרכנים. אני שב ומודה לחברי הכנסת המציעים על הצעת חוק חשובה זו. להצעת החוק הזאת, כפי שגם אמרה היושבת-ראש, לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מכם לקבל אותה בקריאה שנייה ושלישית. חברי יואל חסון, ברכותי, מראש אני אומר, על הצעת החוק הראשונה שאתה מעביר בכנסת הנוכחית, ברכותי. תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. כאמור, רבותי, אין הסתייגויות ואין בקשות דיבור. לכן אנחנו עוברים להצבעות: הצבעה על הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 46) בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. סעיפים 1 3 נתקבלו. 66 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. לפרוטוקול להוסיף את חברת הכנסת יעל גרמן ואת חבר הכנסת אראל מרגלית כתומכים. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. החוק התקבל, כמובן, בקריאה שנייה, ולכן אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 46), התשע"ו 2016, נתקבל. בעד, 68, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 46), התשע"ו 2016, עברה בקריאה שנייה ושלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. חבר הכנסת יואל חסון מבקש לברך. בבקשה, אדוני. גם אורי מקלב. בסדר גמור. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני קודם כול רוצה להודות לכלל חברי הכנסת על התמיכה מקיר לקיר בהצעת החוק הזאת. חברי חברי הכנסת, מאז נבחרתי לכנסת בפעם הראשונה, ב-2006, העברתי עשרות חוקים שנכנסו לספר החוקים. אני מאמין שזה אחד מהחוקים החשובים ביותר שחוקקתי. החוק הזה באמת מייצר עולם חדש לצרכנים, עולם שבו העוסק לא יכול יותר לאיים על חובות אבודים, לא יכול לאיים יותר על לקוח. יש היום לציבור הצרכנים זכויות, גם בחובות, ואני שמח וגאה על הצעת החוק החשובה הזאת, שעושה סדר בנושאי הגבייה ומחייבת עוסקים למנגנון גבייה הוגן כלפי לקוחות לפני שיפנו לשיטות גבייה אגרסיביות. גברתי היושבת-ראש, אני מבקש להודות: אני קודם כול רוצה להודות לחברי חבר הכנסת איתן כבל על הובלת הדיון בוועדת הכלכלה, ולצוות הוועדה כולו. לחבר הכנסת אורי מקלב, שיעלה פה, שהיה שותף לחוק מהרגע הראשון, ולולא התמיכה והעובדה שהוא מהקואליציה, שיחד התאגדנו, אופוזיציה וקואליציה, כדי להעביר את החוק הזה, חבר הכנסת מקלב, ואני מודה לך מאוד על מה שעשית בחוק הזה כיוזם שווה לי לפחות. אני מודה גם, וצריך לציין את חבר הכנסת לשעבר בועז טופורובסקי, שהעלה את החוק הזה לראשונה בכנסת התשע-עשרה, ואנחנו המשכנו אותו בכנסת העשרים. צריך גם לומר מילה חיובית לתקשורת. גברתי היושבת-ראש, תוכנית הטלוויזיה "צינור לילה" בערוץ 10 הייתה למעשה הראשונה שחשפה את הונאת "איקיוטק" והביאה למעשה למצב שבו היום החוק הזה עובר ומגן על האזרחים. אז מילה טובה גם ל"צינור לילה", שקידמה ועבדה על הנושא הזה, וגם למועצה לצרכנות, שבאמת הייתה שותפה מלאה לחקיקת החוק, ושוב, לכם, חברי הכנסת, תודה מקרב לב על התמיכה פה-אחד. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חברי חברי הכנסת, נראה לי שהווליום, הווליום הכללי, לא שומעים. אפשר בבקשה להגביר קצת את הווליום של המיקרופון? דבר ראשון, אני מצטרף לכל הברכות שחבר הכנסת יואל חסון בירך את כולם, אבל לא היה מי שיברך אותך, אז, ברכה מיוחדת, וכפי שאתה יודע ואני יודע, אומרים אצלנו: לפי צערא אגרא, לפי כמה שאתה משקיע, כך השכר. יש הצעות חוק שהיו נראות מאוד מאוד קלות, עברנו את המשוכה של ועדת שרים לענייני חקיקה, הנה, זה צריך כבר לטוס, ואז התברר שיש לא מעט מפריעים, לא מעט מעצורים, וכנראה הצעת החוק הזאת הייתה חשובה, לפי המעצורים ולפי העיכובים שהיו, לא קל להגן על הצרכן, לא קל. וזאת הצעת חוק, כפי שאמר חברי יואל חסון על העבודה המשותפת שלנו, ושל עוזרינו, כמובן, והיועצים המשפטים כולם, שהתאגדו יחד, לבקוע את הדבר הזה, שאין דבר כזה לתבוע מצרכן בלי שיש לזה מחיר, אי-אפשר, בשיטת "מצליח", או לגבות ממנו בלי להתריע לפני כן. הצעת החוק הזאת בעצם מחזקת את אמון הצרכנים, מחזקת את הצרכנים. אני חושב ששיתוף הפעולה, בסופו של דבר, של כולם, הביא אותנו להצעת החוק הזאת, ובזה אני מסיים:
\ No newline at end of file