diff --git "a/30545/raw.transcript.txt" "b/30545/raw.transcript.txt"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/30545/raw.transcript.txt"
@@ -0,0 +1,3893 @@
+דברי הכנסת
+ חוברת כ"ב
+ ישיבה נ"ו
+
+
+
+הישיבה החמישים-ושש של הכנסת התשע-עשרה
+יום שלישי, ט"ז באב התשע"ג (23 ביולי 2013)
+ירושלים, הכנסת, שעה 13:00
+ תוכן העניינים
+מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
+מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
+הצעת חוק התקציב לשנות הכספים 2013 ו-2014, התשע"ג–2013 4
+ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים): 5
+זהבה גלאון (מרצ): 19
+שר האוצר יאיר לפיד: 30
+אילן גילאון (מרצ): 47
+אראל מרגלית (העבודה): 58
+מרב מיכאלי (העבודה): 65
+דוד אזולאי (ש"ס): 74
+מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 78
+סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 78
+הצעת חוק התקציב לשנות הכספים 2013 ו-2014, התשע"ג–2013 78
+אליהו ישי (ש"ס): 79
+יעקב ליצמן (יהדות התורה): 82
+אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 90
+מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 94
+חנא סוייד (חד"ש): 96
+מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 100
+סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 100
+הצעת חוק התקציב לשנות הכספים 2013 ו-2014, התשע"ג–2013 100
+דב חנין (חד"ש): 101
+ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 106
+חנין זועבי (בל"ד): 110
+עיסאווי פריג' (מרצ): 114
+מיכל רוזין (מרצ): 119
+יצחק הרצוג (העבודה): 125
+איתן כבל (העבודה): 129
+משה מזרחי (העבודה): 143
+מיקי רוזנטל (העבודה): 148
+אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 156
+מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 162
+מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 162
+הצעת חוק התקציב לשנות הכספים 2013 ו-2014, התשע"ג–2013 163
+יצחק כהן (ש"ס): 163
+ישראל אייכלר (יהדות התורה): 170
+אבישי ברוורמן (העבודה): 177
+יצחק וקנין (ש"ס): 183
+נחמן שי (העבודה): 188
+מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 194
+סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 194
+הצעת חוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014), התשע"ג–2013 194
+ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים): 195
+אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה): 197
+שולי מועלם-רפאלי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 216
+אלעזר שטרן (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 217
+יפעת קריב (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט): 220
+
+
+
+ חברי הכנסת, היום ט"ז באב תשע"ג, 23 ביולי 2013 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. 
+
+ הודעה למזכירת הכנסת. 
+
+
+ ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – 
+
+ לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק התקציב לשנות הכספים 2013 ו-2014, התשע"ג–2013, שהחזירה ועדת הכספים, ולוחות תיקונים להצעת התקציב לשנות התקציב 2013 ו-2014. תודה. 
+
+
+ תודה למזכירת הכנסת. גברתי המזכירה, אני מבין שהחוק השני, הצעת חוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים, טרם הונח.
+
+
+ [מס' מ/767; "דברי הכנסת", חוב' י"ז, עמ' 2262; נספחות.]
+
+
+אם כן, אנחנו מזמינים את יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, להציג לנו את הצעת חוק התקציב לשנות התקציב 2013 ו-2014, התשע"ג–2013, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. 
+
+ בזה בעצם אנחנו פותחים את דיוני התקציב. כאשר יונח גם החוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014) הדיון גם יהפוך לדיון משולב, אבל זה יהיה רק לאחר ההנחה. כרגע אנחנו פותחים את הדיון רק בחוק התקציב. יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת סלומינסקי, בבקשה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת – – – 
+
+
+ טוב שמסעוד גנאים כאן. תוכל לומר גם: חברי חברי הכנסת. 
+
+
+ יש גם חברותי. 
+
+
+ הנה, גם חברת הכנסת מרב מיכאלי. בבקשה.
+
+
+ זה רגע לא פשוט. תקציב מדינת ישראל, שמבטא באמת את העצמאות שלנו כמדינה שמחליטה לעצמה, באמצעות נציגיה שנבחרו, מה היא רוצה, כשאנח��ו יודעים כולם שתקציב זה לא רק מספרים. תקציב למעשה מבטא את סולם הערכים של החברה, סולם העדיפויות לפעילות של הכנסת ושל הממשלה, לכן תקציב זה לא רק מספרים. אני, לפחות – זאת פעם ראשונה שאני מציג אותו – מרגיש שזה גם מבטא את העצמאות של מדינתנו, שיכולה להחליט מכוח עצמה ומכוח חבריה שנבחרו על סדרי העדיפויות ועל הערכים.
+
+ זה לא סוד שהתנהל ויכוח גדול מהו התקציב שמדינת ישראל צריכה להוביל. זה היה חידוש שנראה חידוש עולמי, שעוברים לתקציב דו-שנתי, כי בדבר הזה יש פלוסים, שאז הממשלה, כל שר יודע במשרדו שהוא לא עובד מהיום למחר, אלא יש לו טווח רחוק יותר שלפיו הוא יכול לתכנן את העבודות, ויש בזה הרבה יותר; זאת אומרת, זה מראה על יותר יציבות, ושנתיים זה הרבה יותר משנה. 
+
+ דא עקא, שהחידוש הזה, שמדינת ישראל הייתה כנראה חתומה עליו – התברר שזה נכון בימים רגועים בעולם ובישראל, אבל אין כאלו ימים; כל יום, גם בעולם, יש מהפכות, בעיקר מהפכות כלכליות ופוליטיות, וגם במדינתנו. מתברר ששנתיים זה זמן ארוך מאוד, שבו אי-אפשר לצפות את מה שקורה. ויכול להיות שמכיוון שהיה תקציב של שנתיים, ובאמצע קרה מהפך כלכלי גדול, היה אולי חוסר בגבייה, או דברים מהסוג הזה, וכשאתה נמצא במהלך של שנתיים, לא תמיד אתה שם לב, וכשאתה שם לב פתאום אתה מגלה שאתה נמצא בגירעון גדול מאוד.
+
+ לכן הוחלט – אני גם משבח את שר האוצר, וגם את הכנסת, לפחות בוועדת הכספים הוחלט שמדינת ישראל עוברת לתקציב חד-שנתי. אבל מאחר שהיו בחירות, ועד שקמה ממשלה כבר כמעט הגענו לאמצע השנה, לא היה טעם ללכת לתקציב נפרד ל-2013 ותקציב נפרד ל-2014, כי עד שנכין את תקציב 2013 כבר צריכים להתחיל להכין את תקציב 2014. לכן באופן חד-פעמי החליט שר האוצר, וועדת הכספים ואחר כך כנסת ישראל אישרה, שהפעם, חד-פעמית, יהיה תקציב שנקרא דו-שנתי אבל בפועל הוא לשנה וחצי, ומכאן ולהבא, מ-2015, התקציב יהיה תקציב חד-שנתי. זו נקודה אחת.
+
+ נקודה שנייה, שהממשלה הזאת קיבלה גירעון בסדר גודל של 40 מיליארד שקל. זה גירעון שאתה לא יכול להישאר אדיש אליו. אף-על-פי שהנתונים הכלכליים הכלליים של מדינת ישראל הם נתונים יפים – יש צמיחה יפה, אבטלה נמוכה מאוד, ובסך הכול יש תחושה טובה – מתברר שחלק מזה נשאב מאוברדרפט. כלומר, כמו משפחה שחיה טוב, אבל חלק מההוצאות שלה מבוססות על אוברדרפט בבנק, ובשלב מסוים הבנק סוגר את הגירעון ואי-אפשר להתקיים.
+
+ לכן, תנאי ההתחלה של הממשלה הזאת הם לא תנאי אפס, אלא תנאי מינוס 40 מיליארד, שהם תנאים קשים שמאלצים, אני מניח, את שר האוצר, וגם אותנו בוועדת הכספים וגם את הכנסת לפעול לא על-פי תפיסות העולם הרגילות של מצב רגיל, אלא להתכנס קודם כול – למרות הדעות, ולמרות תפיסות העולם – להתכנס למשהו שיוכל לאפשר לצאת מהגירעון הזה, ובהמשך להתחיל לפעול לפי תפיסות העולם הבסיסיות שלנו. 
+
+ לכן, התקציב שהגיש לנו שר האוצר ואושר על-ידי הממשלה וכנסת ישראל היה תקציב שאני בטוח שהוא לא מבטא את כל תפיסות העולם של שר האוצר. הוא בוודאי שלא מבטא את תפיסות העולם שלי באופן אישי ושל חברי בוועדת הכספים ובכנסת, אבל זה תקציב שהוא כורח, ואנחנו מכירים את הכלל, שההכרח לא יגונה. לכן יש פה הרבה גזירות שבמצב רגיל אני לא חושב שהיינו רוצים אותן, וכבר התבטאתי, ואני אומר את זה שוב; אני אומר את זה, אבל יכול להיות שגם שר האוצר היה אומר את זה, שאם המצב במדינה היה מצב רגיל, אני לא הייתי מעלה על דעתי לעלות ול��ציג כזה תקציב וכזה חוק הסדרים, ואני בטוח שגם שר האוצר לא היה רוצה לעשות את זה. אלא, מה אפשר לעשות, כמו שאמרתי, זה כורח, וזה כורח לא יגונה, ולכן הוגש תקציב כזה. 
+
+ מאחר שיוצאים ממינוס 40 מיליארד, אין דרך אחרת – זאת אומרת, יש; דרך אחת זה לגזור גזירות, ודרך שנייה זה לנסות למצוא מקורות נוספים. בנושא הזה, לפחות מבחינתי, היה כלל אחד שאומר שאם גוזרים גזירות – הישראלי, אם אומרים לו: יש מצב קשה, חייבים לשאת את האלונקה, הוא אומר: אבל יש אופק מסוים, אני מוכן, אבל בתנאי אחד – אני לא מוכן להיות פראייר; אם אני יודע שיחד אתי את האלונקה נושאים כולם, כל השכבות, כל המגזרים, גם אני מוכן, גם אם אני נפגע ויהיה לי יותר קשה תקופה מסוימת. אבל אם יתברר לאדם, לישראלי, שהוא נושא את עיקר הנטל, הוא יצא לרחובות ויגיד: אני לא מוכן. לכן היה חשוב מאוד שהתקציב הזה, וחוק ההסדרים, אבל בעיקר התקציב, יהיה תקציב שמבטא את הניסיון לצאת מהגירעון, אבל כשכולם נושאים בנטל. 
+
+ ופה, אנחנו לפחות, בוועדת הכספים, מצאנו שיש הרבה מקום לתיקון, והנטל הוטל הרבה יותר, או יותר מדי, נגיד, על השכבות החלשות ועל מעמד הביניים, ולא כולם נכנסו תחת האלונקה. ופה היה לנו מקום לתקן ולשנות. 
+
+ אני יודע שמתקיפים את שר האוצר, אז אני רוצה כן לצאת להגנתו במובן האחד, שהוא התמנה לשר – והוא מעולם לא אמר שהוא הכלכלן עם פרס נובל – הוא התמנה לשר, ובתוך זמן קצר הוא היה כבר צריך להגיש תקציב. זה דבר שבדרך כלל כמעט בלתי אפשרי, אבל זו המציאות בישראל; אתה מתמנה לשר ואין תקציב – אתה חייב להגיש תקציב. ולכן, אין מספיק זמן, ואני אומר שוב – אני נמצא עם השר הרבה, ואני רואה כמה הוא לומד, ולומד, ולומד, ומתייעץ, ומרחיב, אבל כשהוא היה צריך להתחיל עם התקציב – יכול להיות שהיום אולי הוא היה מגיש תקציב קצת שונה, אבל כשהוא הגיש את התקציב זה מה שהיה, ולכן יש גופים נוספים, כמו ועדת הכספים, שעשתה הרבה מאוד שינויים, והשינויים כולם התקבלו על דעתו של שר האוצר גם כן, כי הוא ראה בהם באמת שינויים לטובה, ואני בטוח שבעוד שנתיים, כשנצא קצת מהגירעון, התקציב יהיה תקציב שיבטא הרבה יותר את תפיסות העולם שלנו, ויהיה תקציב הרבה יותר מרחיב את הדעת, נאמר כך. 
+
+ עכשיו לתקציב עצמו. כמו שאמרתי, התקציב – אולי נקרא רק את המספרים הפורמליים, כי בכל אופן אנחנו מגישים את התקציב, אז התקציב אומר כך: הממשלה רשאית להוציא בשנת התקציב 2013 סכום של 395 מיליארד – 395,032,948,000 שקלים – זה התקציב לשנת 2013, שמורכב משני חלקים: תקציב רגיל, שהוא 279 מיליארד – 279,845,639,000 שקלים. 
+
+
+ נשמע כמו הטלפון של מפעל הפיס. 
+
+
+ אמת, אבל כשאתה עוסק במיליארדים, אז אנחנו כבר לא – אתה יודע, 10 מיליון אנחנו עוד יודעים לספור, 20 מיליון – מילא, אחר כך – מיליארד, זה כבר מעבר להשגתנו. אבל אלה הסכומים. 
+
+ בכל אופן, זה התקציב הרגיל, ותקציב הפיתוח יהיה בסך 115 מיליארד – את המיליארדים אני אומר במפורש, כדי שנדע – 115,187,309,000 שקלים. זה התקציב ל-2013. ל-2014, מאחר שהתקציב הוא דו-שנתי, או לשנה וחצי, אז ב-2014 הממשלה רשאית להוציא בשנת הכספים 2014 סכום של 405 מיליארד – 405,264,956,000 שקלים – שגם הוא מורכב מתקציב רגיל ותקציב פיתוח; התקציב הרגיל הוא 286 מיליארד – 286,430,770,000, זה התקציב הרגיל, ותקציב הפיתוח הוא בסך 118 מיליארד – 118,834,186,000 שקלים. זה התקציב של 2014. 
+
+ יש כאן דברים נוספים, של הוצאה שמותנית בהכנסה, שאני אולי אגיד רק במספרים שלמים. אז: תקציב ��הוצאה המותנית בהכנסה לשנת 2013 זה סכום של 21 מיליארד, אני אומר, עם עוד סכומים בהמשך, שגם הוא מורכב מ-17 מיליארד תקציב רגיל ופיתוח של 4 מיליארד וכו'. זה ל-2013, ול-2014 גם כן יש תקציב הוצאה מותנית בהכנסה, שהוא 22 מיליארד, קצת יותר מל-2013, ומחולק – תקציב רגיל 18 מיליארד, פלוס האפסים, ותקציב פיתוח 4 מיליארד שקלים. 
+
+ יש כאן דברים נוספים במספרים, אני לא רוצה להלאות את כולם. אנחנו יודעים שהעלינו את הגירעון גם לשנת 2013, וגם העלינו במקצת לשנת 2014, כדי להקל. העלאת הגירעון, שגם זה נעשה על כורחנו, וגם ראיתי את שר האוצר מתלבט בנושא, כי כל המומחים טוענים שאסור להעלות את יעד הגירעון, ויעד הגירעון של המדינה היה טוב, נגיד כך, יחסית, ובכל אופן הועלה, כי האלטרנטיבות היו להישאר ביעד הגירעון הישן, שהחוק חייב, אבל אז נטל המסים, או נטל הגזירות, יהיה הרבה יותר גדול על הציבור, וראינו שהנטל הוא קשה מנשוא, ואז אמר שר האוצר – אישרה הממשלה, אישרה הכנסת, אישרנו בוועדת הכספים – שעדיף באמת לחרוג מיעד הגירעון הרגיל, להגדיל אותו, כדי שאפשר יהיה קצת לחסוך בגזירות. נדמה לי שהגדלת יעדי הגירעון ב-2013 וב-2014 יחד, אם אני עכשיו אומר מזיכרון, אז אני לא מתחייב, אבל נדמה לי שזה נתן לנו כ-19 מיליארד שקל פלוס עוד דברים שחסך מה-40 מיליארד, וכך חסכנו בגזירות בסדר גודל כזה. גם זה נעשה על כורחנו, אבל שוב, בהתאם לנסיבות וכדי להקל על אזרחי ישראל בכל הדברים. 
+
+ אני רוצה רק לומר עוד דבר אחד, שבתקציב שראינו בוועדת הכספים – ואני חושב שממשלת ישראל אין לה זמן להשקיע חודשים, לילות כימים, בהבנת כל סעיף, כי כל שר יש לו גם המשרדים שלו, וצריכים לנהל מדינה. לעומת זאת אנחנו, בוועדת הכספים, השקענו בזה ימים ולילות – עבדנו חמישה ימים בשבוע, ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי, מהבוקר עד הערב. כן, אני זוכר שאמרת שאני מעמיס עליכם, אבל אני חושב שבסך הכול זה יצא לטובה, כי אנחנו יכולים ברמה מסוימת להגיד לעצמנו: עשינו את המקסימום שיכולנו לעשות כדי לרדת לעומק ולקבל החלטות לפי הזמן והאפשרויות שהיו בידינו, וזה היה שווה, אני חושב. 
+
+ אני רוצה לשבח מאוד את חברי בוועדת הכספים, באמת, גם בוועדת הכספים וגם הח"כים שלא היו בוועדה אבל הצטרפו והפכו חלק מהחבורה, שבאמת עבדנו כחבורה, והיו ויכוחים, ויש חילוקי דעות, ויש תפיסות שונות מבחינה אידיאולוגית, ויש גם תרגילים שעושים מפעם לפעם, ולפעמים טיפה קצת מתרגזים, וקצת זה – אבל בסך הכול הכללי הדיונים היו ברמה מאוד מאוד גבוהה, וירדנו לעומק כמה שאפשר, ושמענו כל מי שהיה חפץ להשמיע את דברו, והתייחסנו לדברים, ובסופו של דבר התקבלו החלטות, וגם אם לא כולם מאושרים, אני חושב שגמרנו בסוף כחבורה עם תחושות טובות – מה? 
+
+
+ חבורה מגובשת. 
+
+
+כן, מגובשת, אם כי נשארו חילוקי דעות. אבל לא, באמת, חבורה שמרגישה – גם אלה שלא התקבלה דעתם הרגישו ששמעו אותם, דנו בזה לעומק, ובסוף לא קיבלו את עמדתם. זה קורה לכל אחד מאתנו. 
+
+ אז אני אומר שוב: מונח כאן התקציב שבנסיבות הקיימות, של גירעון כזה גדול, ובהתחשב בכל הסיטואציה ובשכבות השונות שמרכיבות את האוכלוסייה, אני חושב שהתקציב הוא – איך אומרים? הייתי קורא לו – תקציב טוב ביחס לסיטואציה; זה לא משאת נפשנו – – –
+
+
+ ברירת מחדל. 
+
+
+ אוקיי, יכול להיות. אמרתי שהכרח לא יגונה, לפעמים אתה מקבל מצב נתון, אתה צריך לצאת ממנו, ורק אחר כך אתה יכול להתחיל להכין תקציב לפי תפיסות העולם. זה לא סוד שיש בתקציב הזה דברים שכל אחד מאתנו לא אוהב, ואם זה היה תלוי בו הוא היה משנה אותם, ואני מודיע, ומיכאלי יודע את זה טוב, שיש כאן כמה דברים שאם היה תלוי בי, ודאי שהם לא היו נמצאים שם. גם שר האוצר יודע שזה לא היה נמצא שם מבחינתי. אבל כשאתה נמצא במסגרת של קואליציה – במסגרת של קואליציה, כמו שאני רוצה ששר האוצר יתחשב בדברים שחשובים לי, גם שר האוצר רוצה שאני אתחשב בדברים שחשובים לו, וזו מהות הקואליציה. אז אני לא יכול לקבל את כל מה שאני רוצה, אלא אם כן יהיה לי רוב מוחלט, לי עצמי, אבל אין. בקואליציה הכוונה שחוברות קבוצות עם תפיסות שונות, וכל אחד מבין שצריך לוותר לשני כדי שהשני יוותר לו, ותמיד הדיונים – איפה הנקודות, איפה התפרים. ולכן, בהחלט יש בתקציב הזה דברים שאם היה תלוי בי לא הייתי מכניס אותם, או הייתי מכניס אותם אחרת, אבל זו מהותו של העניין. כמו שהשר קיבל הרבה מרצוננו, אנחנו קיבלנו גם דברים שזה רצונו, ובעזרת השם, לאט לאט, איך אומרים – נצליח להשפיע אחד על השני יותר, ואני מניח גם בין המפלגות, ולאט לאט הדברים האלה ישתפרו יותר ויותר. אז זה התקציב. 
+
+ אני רוצה לומר עוד דבר אחד, שנעשה כאן דבר שאני חושב שלא נעשה אף פעם שאני זוכר בכנסת. בדרך כלל מקובל שבתקציב לא נוגעים. כלומר, יש המון הסתייגויות וכו', אבל ועדת הכספים לא דנה בתקציב, היא דנה בחוק ההסדרים. פה היה, איך אומרים, שינוי, שגם נכנסנו לנושא – שמענו את השרים וכו', אבל פה נכנסנו לגוף התקציב, ועשינו שינויים, וכתוצאה מזה בימים האחרונים היו צריכים לשנות את כל הדפים והמספרים. זה נעשה כי עשינו כאן מעשה שאפרט אותו ב-19:00, כשאציג את חוק ההסדרים, אבל אני רק אומר, בגדול, שאני לא זוכר פעם שוועדת הכספים שינתה את חוק ההסדרים כל כך מהותית כמו שהוועדה הזאת עשתה. אם נדבר בכסף, זה 3.5 מיליארד מחלק תקציבי שהיה בחוק ההסדרים של 12.7 מיליארד, כלומר, כמעט 30%. זה שינוי דרמטי שעשינו, כי הרגשנו שאנחנו צריכים לשנות, כי מוכרחים לשחרר את מעמד הביניים ואת השכבות החלשות מחלק מהגזירות, ולהעמיס את הכספים האלה לא עליהם אלא על מקומות אחרים. לכן עשינו קיצוץ בקיצוץ, מה שנקרא, קיצוץ בגזירות, של 3.5 מיליארד. 
+
+אז זה דרמטי, אבל החלק השני שהיה, שלא אמרנו לשר האוצר: אדוני שר האוצר, מצטערים, 3.5 מיליארד אנחנו מורידים לך, תשבור את הראש, ואז הוא נשאר עם גירעון תקציבי של 3.5 מיליארד. לא עשינו כך, אלא חלק גדול מהזמן של העבודה לאחר עבודת ועדת הכספים היה לשבת עם אנשי האוצר ויחד לחפש את המקורות – מאיפה אנחנו מכסים את 3.5 המיליארד האלה. כלומר, לא השארנו אותו – אמרנו שיש לנו אחריות; אם אני לוקח על עצמי אחריות לקצץ, אני צריך גם לדאוג ולעזור להביא. ובמסגרת הזאת העלינו רעיונות שונים ומשונים. אני זוכר רעיון אחד שעלה שם, כמו מה שנעשה, ואמרו לי אנשי האוצר: תגיד, אתה משוגע? אמרתי: כן. אמרתי: בוא נקצץ בגגות. מה הכוונה? אמרתי: התקציב, כל כך הרבה גזירות מוטלות על הציבור; תוספת של מע"מ, תוספת של עוד 1.5% במס הכנסה, ועוד גזירות, ומצד שני מגיעים שרים – אני כבר לא אומר – – –
+
+
+ תיזהר, תיזהר.
+
+
+ אחרי – מאחר שהבנת אותי לא נכון, אז אני לא – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ מגיעים שרים ומציגים תקציב, ואתה רואה שהתקציב הזה, לא רק שהוא קוצץ, גם – אני חשבתי לתומי שאם אין כסף אז גם המשרדים מקוצצים, והנה אנחנו רואים שיש משרדים שלא רק שהם לא מקוצצים אלא מוסיפים להם כמות כספים יפה מאוד. לע��ם העניין אני מאוד משבח את זה, אבל מצד שני אני שואל את עצמי: רגע, אז יש כסף או אין כסף? אולי אני לא כל כך מבין; אם אין כסף, ולכן אנחנו מטילים כל כך הרבה גזירות, אז מאיפה יש כסף להוסיף למשרדים? ואז, כשדיברתי עם האוצר, אמרתי: חבר'ה, התחושה הזאת מכבידה עלי, בואו נבקש לפחות משני שרים, שבאמת קיבלו את ההגדלות הכי גדולות – בואו נבקש מהם: תתרמו חלק מזה כדי שנוכל להקל מאוד בגזירות. ואמרנו, ניקח – – –
+
+
+ – – – רכבת קלה. ככה אתה – תן פירוט, מרוב שהכול טוב – – –
+
+
+ מה? לא שמעתי.
+
+
+ אל תעשה סימנים, תן פירוט – – – שהציבור ישמע.
+
+טוב, אז לכן אמרנו, הצעתי לקצץ 0.5 מיליארד בתקציב החינוך, שקיבל תוספת של 9.5 מיליארד. אמרנו שיקבל 9 מיליארד, ו-0.5 מיליארד ניקח כדי להקל בגזירות – – –
+
+
+ ניסן, כשאני שומע אותך, זה נשמע כאילו אנחנו יושבים בוועדת הכספים בשווייץ. בחיי, הכול טוב פה, אנחנו יכולים ללכת הביתה. 
+
+
+ – – –
+
+
+ מיקי, כשאני אתך ועם מרב בוועדה, ואללה, הכול שווייץ, לא? הכול אמריקה. מתווכחים, דנים, אני מניח שגם בשווייץ דנים ומתווכחים – –
+
+
+ בשווייץ עושים משאל עם – – – 
+
+
+ – – כל אחד רק על הנושא שלו. אבל, ברוך השם, אני מציג את התקציב, אני לא בא להציג – אני צריך להציג תקציב.
+
+
+ אתה צריך להציג תקציב שהוא קשה, ויש גזירות קשות על הציבור. באמת.
+
+
+ אבל כך פתחתי. מיקי, כך פתחתי ואמרתי, שאם המצב לא היה כזה, לא הייתי מניח כזה תקציב. הרי אמרתי, פתחתי ואמרתי.
+
+אז אני רוצה רק לסיים – – –
+
+
+ לא לא, ניסן, אל תסיים. לא, ניסן, נו, לא.
+
+
+אני רואה שכתוב כאן: עוד מעט מרב מיכאלי, אז אני ביקשתי אישית מחבר הכנסת סלומינסקי לסיים, כדי שנשמע גם אותך.
+
+ – – –
+
+ אז אני רק רוצה לסיים את מה שעשינו לגבי התקציב – – –
+
+ – – – התקציב. אבל פשוט עוד לא הבנתי כמה התקציב, זה הכול. אמרת כל כך הרבה מספרים – – –
+
+
+ אמרת המון מספרים.
+
+ הוא נתן את כל המספרים של התקציב. הוא נתן את כל המספרים.
+
+
+ הקראתי את המספרים.
+
+
+ עוד פעם.
+
+
+ אוקיי, אני אקריא עוד פעם את המספרים. 
+
+
+לא לא, רק את התקציב.
+
+ כן, אז אני מקריא: התקציב של 2013 זה 395 מיליארד פלוס – נקפוץ על זה. זה מורכב משני סכומים – רגיל ופיתוח. התקציב של 2014 זה 405 מיליארד פלוס – אני אומר שוב – כל הדברים – – –
+
+– – – צריך לזכור 400.
+
+ לא, ה-5 מיליארד האלה זה העניין, מה שנקרא. ויתרנו על מאות מיליונים. 
+
+ אני רוצה רק לסיים את הנושא הזה: אז אכן אמרנו, הצענו שנוריד 0.5 מיליארד מהתוספת של החינוך, ונוריד 0.5 מיליארד מהתוספת של התחבורה. שר התחבורה קיבל תוספת של יותר מ-4 מיליארד. ואחרי שאמרו "משוגע", חשבו ואמרו: ואללה, זה הולך. מובן שכאן היה התפקיד של שר האוצר לסכם עם השרים, כי אנחנו מכירים את שרינו; אם השרים יעמדו על הרגליים האחוריות זה יהיה קשה מאוד. לזכותו של שר האוצר אפשר להגיד – – –
+
+
+ – – –
+
+ זה מקור, מפתח מקופת האוצר כרגע נמסר לי – – –
+
+
+לזכותו ייאמר שהוא סיכם עם שני השרים; ובאמת, הוא סיכם את זה, לזכותו יאמר. אחד השרים סיפר לי שכשהוא הסכים לוותר, כל הממשלה שאלה אותו: תגיד לי, מה עומד מאחורי העניין? מה זה אתה מוותר, לא יכול להיות. אבל כוח השכנוע של השר, ואני חושב שבסך הכול, השרים גם הבינו את זה, ופה באמת נעשה צעד אחד, שמיליארד שקל מתוך ה-3.5 שחסכנו מהגזירות – – –
+
+  – – – אתה יודע שזה כסף של כולם. 
+
+
+ ודאי. לא, אני מדבר על זה בהקשר של התקציב.
+
+
+השר נתן, השר לקח.
+
+
+ לא ��א, זה שני דברים נפרדים.
+
+
+ כשאתה אומר לקחת 0.5 מיליארד מהחינוך, זה אומר משמעות מאוד גדולה לציבור בישראל.
+
+
+ לא, לא. זה מתוספת, שבמקום 9.5 – 9. זה סיפור אחר מאשר כשאת רוצה לשחרר – – –
+
+
+ השאלה מאיפה מסתכלים.
+
+
+ – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ כשאנחנו רצינו לשחרר את עקרות-הבית – בואו נבין; כשעמד על המאזניים עניין עקרות-הבית, מס הכנסה של 1.5% – – –
+
+
+ בואו נוסיף את ה-0.5 מיליארד לרווחה – – –
+
+
+ ואחר כך תגיד שיש לו – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ לא, לא עשו קיצוץ ברווחה בכלל. 
+
+
+ לא, הוסיפו 200 מיליון. 
+
+
+ נו, בסדר גמור. 
+
+
+ אבל הוסיפו גם 50,000 עניים חדשים. 
+
+
+ לא, משם לא לקחנו. 
+
+
+ זה סך הכול 4 שקלים לעני. סליחה, 40. 
+
+
+ יש 4,000 הסתייגויות, אז זה לא עכשיו, רבותי, זה לא אצלי. 
+
+
+ רגע, רגע. לא, לא, לא אבל – – – 
+
+
+ מה שאני רק רוצה לומר, שעשינו כאן מעשה – דקה, דקה. 
+
+
+ אבל כשלקחנו וקיצצנו בוועדת הכספים מעשר שעות לכיתה א' לחמש שעות לכיתה א', זה לא לקצץ מהתוספת, זה לקצץ ממה שכבר היה. 
+
+
+ לא לא, אבל הסבירו לך הסבר היטב שעל השעות האלה הם מקבלים בגין ההסכם שנחתם עם הסתדרות המורים, וזה היה מה שנקרא אות מתה בחוק. זה שני דברים שנתנו את אותו דבר וביטלו אחד מהם. 
+
+
+ הממשלה לא יכולה לשאת אותיות מתות בתקציב. 
+
+
+ – – – הייתה אמורה לקבל 0.5 מיליארד. זאת הבעיה.
+
+
+ רבותי, רציתי רק לציין שבהקשר של התקציב נעשה כאן משהו שלא נעשה, שוועדת הכספים כן נכנסה פנימה לתקציב, הורידה מפה 0.5 מיליארד ו-0.5 מיליארד מפה, וכתוצאה מזה היו צריכים לשנות את כל המספרים. לכן זה כבר מעודכן. לכן זה כן קשור לנושא של התקציב. ב-19:00 אנחנו ניפגש שוב, ואז נדבר בעיקר על חוק ההסדרים. 
+
+זהו, רבותי. מונח בפניכם תקציב המדינה לשנים 2013–2014, ואני ממליץ בפני חברי, לאחר שוועדת הכספים אישרה אותו ברוב גדול, נגיד – אישרה אותו – אני ממליץ בפני חברי הכנסת בכנסת ישראל, גם כן, אחרי שכל אחד יביע את עמדתו ואת תפיסת עולמו, וזה בסדר גמור, אבל אני מציע שבסופו של דבר כנסת ישראל גם כן תאשר אותו, בתקווה שתקציב 2015 יהיה כבר תקציב הרבה יותר מרומם מהבחינה הזאת שנצליח להתגבר. אז תודה רבה לך, אדוני. 
+
+
+ תודה ליושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. חברים, כפי שאמרתי, אנחנו פותחים את הדיון. ראשונה תעלה לדוכן יושבת-ראש מרצ חברת הכנסת זהבה גלאון. כל דובר – 15 דקות בסבב הזה לרשותו. אחריה – יושב-ראש סיעת מרצ אילן גילאון. 
+
+ ואני גם אנצל את ההזדמנות, גברתי, לברך אותך, את אילן גילאון ואת כל סיעת מרצ על כך שחבר שלכם, חבר הכנסת ניצן הורוביץ, יחד עם חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, זכו לפני שעה קלה באות הפרלמנטר המצטיין על העבודה היסודית שהם עשו במהלך הקדנציה הקודמת. 
+
+
+  וואו, איזה יופי. 
+
+
+ ואולי זאת הוכחה שאפשר להגיע להישגים גם בלי מעשי שטות במליאה, אלא על-ידי עבודה פרלמנטרית יפה, טובה ויסודית. 
+
+ ברכות גם לסיעת מרצ, גם לסיעת הליכוד ביתנו, על כך שהחברים שלהם זכו. מי ייתן שבקרוב נראה גם זוכים נוספים על העבודה שלהם בכנסת. 
+
+בבקשה, גברתי. עד 15 דקות לרשותך בסבב זה. 
+
+
+ אני מודה לך מאוד, אדוני, וזו באמת הזדמנות לברך את חברנו חבר הכנסת ניצן הורוביץ – לצערי הוא לא יכול להיות כאן עכשיו – ואת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, שני חברי כנסת מצטיינים, שזכו בדין, בצדק, באות, בפרס, ובאמת אני שמחה שיש לי הזדמנות לחזור אחריך ולנצל את הבמה הזאת ולברך אותם.
+
+ חברי חברי הכנסת, אנחנו ע��סקים בתקציב המדינה. עמד כאן עכשיו חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, יושב-ראש הוועדה, ותיאר לכם את התקציב, ואני רוצה לספר לכם – אם הייתם יודעים איך מיליארדים עברו מצד לצד בוועדה – וואווה-וויווה. מיליארדים זה משהו – 2%, 3%, כיתות א', נקצץ בטיפולי שיניים, נקצץ בקצבאות ילדים – זה תקציב זה, אדוני השר? זה תקציב אין ברירה? זה תקציב של ממשלה – אני יודעת שלא אהבת את זה שאמרתי את זה בפעם הקודמת, אבל – שמשקפת בתקציב שהוגש כאן את אותה מדיניות של הממשלה הקודמת; תקציב ניאו-ליברלי, אכזרי, תסלח לי. פשוט אכזרי. כי במי הוא פוגע? אתה יודע מה, הוא לא רק אכזרי, הוא גם פחדני, כי במי הוא פוגע? הוא פוגע בקבוצות המוחלשות, הוא פוגע במעמד הביניים. אז אני יודעת שכתבת בפוסט שלך: פגענו באלה ופגענו באלה, ורק בסוף הגענו למעמד הביניים, כי לא הייתה לנו ברירה. אני כמעט קוראת את זה בקולך. לא הייתה לנו ברירה. אבל הם הראשונים שיהיה להם יותר טוב. מתי זה יהיה, אדוני השר?
+
+ ואתה יודע למה אני חושבת שזה תקציב פחדני? כי זה תקציב שלא מתמודד עם הממסדים הגדולים, אותם ממסדים שלא מכירים את המילה "לא". ומולם היה צריך להפגין אומץ. אבל היית חכם על חלשים. במי טיפלת? מול מי הפגנת אומץ? זה תקציב אין ברירה? זה תקציב שמשקף מדיניות מכוונת של קיצוץ שירותי הרווחה, וחיזוק החזקים. זאת תוכנית שלוקחת ממי שאין לו ולא נוגעת בחזקים, כי רוצים לסגור את הגירעון. 
+
+ עכשיו מה, היא תגדיל את הצמיחה, התוכנית הזאת? יש מנועי צמיחה בתוכנית הזאת, אדוני יושב-ראש הוועדה? היא תחסל את הכלכלה, היא תעמיק את הגירעון העתידי, ובוודאי שתעמיק את העוני ואת הפערים החברתיים. תגדיל את האי-שוויון. גם ככה על-פי דוח ה-OECD מדינת ישראל היא הענייה מבין מדינות הארגון, במקום החמישי במדד האי-שוויון. 
+
+ למה אני אומרת שזה תקציב פחדני? כל הזמן השר אומר: אין ברירה, אחרת אנחנו נהיה יוון או אנחנו נהיה ספרד. למה זה תקציב פחדני? למה לא נהיה יוון וספרד – כל הזמן מהלכים עלינו אימים? מול מי היה צריך להתמודד וממי היה צריך לקחת? מערכת הביטחון. אני רוצה לדבר על אחד הממסדים, מערכת הביטחון. קיצצו 3 מיליארד. עכשיו, אנחנו יודעים מה יהיה בתקציב הביטחון. זה קורה כל שנה בוועדת הכספים, וזה יקרה גם אצלך, אדוני יושב-ראש הוועדה; תבוא מערכת הביטחון, תמיד היא תהלך עלינו אימים. אנחנו ראינו, כל שנה תקציב הביטחון מאושר כאן במליאה וגדל ב-10 מיליארד שקלים יותר ממה שאושר. כל שנה. איך זה קורה? כי חברי ועדת הכספים הם חותמת גומי לתקציב הביטחון. מגיעים כל מיני זה, סוגרים אתך ככה, אומרים לך איזה משהו באוזן – באים לוועדה ומעבירים בהעברות תקציביות. 
+
+ אדוני יושב-ראש הכנסת, אני מנצלת את ההזדמנות שאתה יושב עכשיו בראש הישיבה, ואני חושבת שהדבר הזה מצריך מחשבה, האם הסעיף הזה, של העברות תקציביות – אני אומרת את זה עכשיו ברמה העקרונית – הסעיף הזה, של העברות תקציביות, שהוא סעיף חשוב, כי הוא בכל זאת נועד לאפשר קצת תמרון אחרי שמאשרים, האם הוא בלתי מוגבל? האם אפשר באמצעות הסעיף הזה של העברות תקציביות להעביר כספים בצורה ממש מופקרת, הייתי אומרת? אני יכולה לתת לך שלושה גופים שקיבלו תקציבים כאלה באופן ממש מופקר. אני אומרת מופקר, אני הייתי בישיבות האלה. אחד זה הישיבות בזמנו, השני זה ההתנחלויות, והשלישי זה הממסד הביטחוני, מערכת הביטחון. מיליארדים יותר ממה שאושר כאן במליאה. אז בשביל מה אנחנו מאשרים? האם לא כדאי לחשוב על הגבלת היכולת או על הגבלת הסכום שיש לוועדת הכספים להעביר העברות תקציביות באופן כזה? זה ככה במאמר מוסגר, סוגיה למחשבה. אני רוצה רק לציין, אדוני, שפניתי בעניין הזה גם ליועץ המשפטי של הכנסת, שיחווה את דעתו. כי באמת אני חושבת שיש כאן התנהלות לא מאוזנת, לא שקולה. 
+
+אני חוזרת לתקציב המדינה, לתקציב שהוגש. אז ממסד ראשון ששר האוצר לא התמודד אתו זה מערכת הביטחון. הממסד השני זה מפעל ההתנחלויות; מיליארדים על מיליארדים שעוברים – רק השבוע חשף דוח מבקר המדינה איך חוכרים קרקע באפס, אפס תשלום על קרקע. איך במסגרת ההעברות התקציביות, שרק הרגע דיברתי עליהן, בוועדת הכספים, מעבירים כספים באמצעות החטיבה להתיישבות – מאות מיליונים, מאות מיליונים שוועדת הכספים לא יודעת לאן זה הולך. מאשרים תקציב במליאה, ואחר כך אתם עושים מה שאתם רוצים. אז מיליונים מיליארדים למפעל ההתנחלויות. 
+
+ ואחרונים שאני רוצה להתייחס אליהם הם אותם בעלי הון, אותן חברות מובילות במשק, שקיבלו פטורים מופרכים. רק השבוע התפרסם שחברת "טבע", שהיא חברה חשובה, ויצרנית, ומספקת מקומות עבודה, קיבלה בשש השנים האחרונות מתנה, 12 מיליארד שקלים, וכל סך ההטבות לאותן חברות מובילות במשק מכוח חוק עידוד השקעות הון, קרוב ל-30 מיליארד שקלים. זה נראה לכם סביר? נראה לכם סביר שהחברות המובילות במשק מקבלות מתנה, פטור, כ-30 מיליארד שקלים? 
+
+ ולמי אתם מקצצים? בטיפולי השיניים? בכיתות א' – שאתם דוחים? זה נראה לכם סביר? חברי חברי הכנסת, שלא נדבר על הרווחה – – – 
+
+
+ – – – משרד החינוך. אמרת דחיית פיצול כיתות א' – – – 
+
+
+ מזל שזהבה הייתה גם בתקציב הקודם והיא זוכרת – – – 
+
+
+ אני רוצה לומר, חברי חברי הכנסת, שהאמירות של שר הפנים הנוכחי – – – 
+
+
+ כל הגידול בתקציב החינוך זה – – – 
+
+
+ האמירות של שר הפנים הנוכחי, שר החינוך הקודם, חושפות בקיעים בקואליציה, אני רואה. אני רואה שיש פה בקיעים, אדוני השר, שר החינוך לשעבר. 
+
+
+ אל תבני על זה יותר מדי. 
+
+
+אני לא בונה על זה, אבל אני רואה בזה ביקורת מרומזת על ההסכמה של שר האוצר ושר החינוך לקצץ בתקציב החינוך, אותם 0.5 מיליארד שהוסיפו לו ולקחו לו, כי – כבר אמרנו.
+
+
+ – – – המדיניות שלהם – – –
+
+
+ ברור שזה הם. ברור שזה הם.
+
+
+ תעשו יום עיון במרצ מה קרה בתקציב החינוך בקדנציה הקודמת.
+
+
+ אדוני, הייתכן ששר הפנים מפריע לי? אדוני.
+
+
+  – – – עשינו יום עיון – – – לתקציב אלטרנטיבי – – –
+
+
+ אדוני, הייתכן ששר הפנים מפריע לי?
+
+
+ לא, הוא ניסה לעזור, למיטב ידיעתי.
+
+
+ אני סיימתי להפריע.
+
+
+ – – –
+
+
+ אבל אתך אני לא מעזה, חברת הכנסת זנדברג. עליו זה קל. 
+
+
+ – – –
+
+
+ תודה. חברי חברי הכנסת, שלא נדבר על ה-27 מיליארד שקלים ברווחים הכלואים, שאף אחד לא מתעמת עם החברות האלה. אז שמעתי ששר האוצר נפגש עם מנכ"ל "טבע", נפגש, אמר לו. תגידו, אתם חושבים שאדם מהיישוב, חברה מהיישוב שהייתה נקלעת לקשיים מול מס הכנסה או מול – אני לא יודעת, יש לה בעיות של תכנוני מס, תיאומי מס, הייתה פוגשת את שר – מישהו היה מצליח להגיע לשר האוצר בקלות כזאת? בא, נפגש, הולך. מה הוצאת לנו מ"טבע", מהרווחים הכלואים? אנחנו בינתיים לא ראינו את זה בתקציב.
+
+ אני רוצה לדבר על הגזירות שבכל זאת נכנסו לתוקף, העלאת המע"מ ב-1%, העלאה של המס על הסיגריות והאלכוהול, דחיתם את התחלת היישום של יום לימודים ארוך, הקפאתם טיפולי שיניים, העליתם את תשלומי ההורים, כל מה שקשור לדיור, הולכים למכור דירות בדיור הציבורי והכסף לא יחזור לבניית דירות חדשות לדיור הציבורי. איזו מדיניות זו בכלל? והקיצוץ בקצבאות הילדים. והסביר לנו כאן עכשיו יושב-ראש ועדת הכספים כמה היה הגיוני לעשות קיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה. גם עשו קיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה – 4%, ואחר כך קיצצו במשרד החינוך ובמשרד התחבורה, כי בכלל הוסיפו להם, כי בכלל הוסיפו להם. במי זה פוגע כשמקצצים במשרדים האלה? זה פוגע במגזר הציבורי, בשירותים החברתיים, בבריאות, ברווחה, בחינוך. במי זה פוגע? בקבוצות החזקות? בחברות המובילות במשק? לא, זה פוגע בקבוצות המוחלשות.
+
+ ולכן, חברי חברי הכנסת, אנחנו חושבים שמדובר בתקציב רע. סלח לי, אדוני השר, אכזרי, אכזרי, אכזרי. ואם הייתי חושבת – אולי אני צריכה להגיד משהו בכל זאת לזכותו של השר.
+
+
+ – – –
+
+
+ אני לא אשתולל, אני אהיה מתונה, אדוני. אתה יודע כי בעניין הזה, זה נכון שכשנכנסת לתפקיד קיבלת בור, בור שחור, גירעון עצום – 43 מיליארד שקלים. אי-אפשר להפיל את זה עליך. אבל מה שאפשר להפיל עליך אלה דרכי ההתמודדות שלך. האופן שבו אתה מתמודד משקף את תפיסת העולם שלך, של המפלגה שלך. מה, אין אלטרנטיבה? אם היו אומרים אין אלטרנטיבה, זו הדרך ואין בלתה, ואפילו סגן שר האוצר מיקי לוי לא היה מצליח – היה עולה לפה, נניח היה, אתה יודע, הוא עם הלהט שלו, תאתאתא, היה נותן להם חלופות. כאילו אין חלופות, כאילו אם לא נאשר את התקציב הזה נהיה יוון וספרד. כל הזמן זה מהדהד לי, יוון וספרד.
+
+ אני רוצה לומר לך, אדוני השר, שיש חלופות ויש אלטרנטיבות, ואפילו הצענו אותן, וגם שלחתי לך תוכנית. אני בטוחה שלא היה לך זמן להסתכל עליה. חברי הכנסת גפני ואני, כן, במסגרת קידום אג'נדות, בהחלט כן, במסגרת קידום אג'נדות, כאן, בכנסת, של סולידריות חברתית. יש לנו הרבה מחלוקת בהרבה נושאים אחרים, בליבה, בדת ומדינה, ב-80,000 נושאים אחרים, אבל בנושא החברתי-כלכלי האופוזיציה מאוחדת, מאוחדת בתפיסת עולם חברתית, שוויונית. ואנחנו הגשנו חלופות לתקציב שאתה הצגת, ומתברר שאפשר לגייס יותר כסף, ולא על חשבון טיפולי שיניים, ולא על חשבון צהרונים לאימהות. כל הטרכטנברג הזה, מה נהיה מזה? מה נהיה מזה? 
+
+ חברי חברי הכנסת, אני רוצה לתת כמה דוגמאות מה למשל היה אפשר לעשות. אתה יודע מה, אדוני השר? ככה אני זורקת לך טיפים, אתה כבר יושב פה, אין לך ברירה. אתה צריך לשמוע, יאללה לך על זה, אתה יודע. 
+
+
+ – – –
+
+
+ תודה. אנחנו מציעים – אני יודעת שדיברתם על זה, אבל אנחנו מציעים לטפל בתופעת תכנוני המס האגרסיביים. אני רוצה להראות עכשיו איך אפשר לגייס 43 מיליארד שקלים, פלוס מינוס 43 מיליארד שקלים. אני אעשה את זה טלגרפית. אחד, תכנוני המס האגרסיביים. אם היו עושים את זה כמו שצריך – – –
+
+
+ אם את מגייסת 43 מיליארד שקלים קחי את הזמן שלך. קחי את הזמן שלך, תגייסי.
+
+
+ תודה. לכי על זה.
+
+
+ על חצי גם.
+
+
+לכי על זה, קחי את הזמן שלך. אנחנו פה. יש זמן, תגייסי. 
+
+
+  מזה אני מסיק שאת הזמן שלך בעוד דקות אני מוסר – – –
+
+
+ אם זה באמצע הגיוס – – – אני מוותר על הזמן שלי.
+
+
+ – – –
+
+
+ אני מודה לך, חבר הכנסת מרגלית. אני חושבת שאתה צודק. מה, לאן אני ממהרת? אתה צודק.
+
+חברי חברי הכנסת, תכנוני מס אגרסיביים היו יכולים להכניס 3 מיליארד שקלים. אז אני יודעת, שמעתי את נציב רשות המסים אומר שמתכוונים להקים ועדה שאמורה לטפל בזה. צריך אומץ, אדוני, קוראים לזה אומץ, להתמודד אתם – 3 מיליארד שקלים.
+
+ כל הנושא של החזרת הבעלות על משאבי הטבע לידי הציבור, אני אומרת את זה טלגרפית, אם יעשו בחינה מחודשת – עכשיו בוחנים, זה תלוי ועומד בבג"ץ, הנושא של תמלוגי הגז. כל הסוגיה של קביעת מס הולם עבור כל משאב, גם עבור כרייה וגם עבור שאיבה – כל הדברים האלה. אפשר להעלות את שיעורי התמלוגים ל-50%. אין הצדקה לתת את זה מתנות. אם יעשו רפורמה בכל הנושא הזה אפשר לגייס – אתה סופר, חבר הכנסת מרגלית? – 12 מיליארד.
+
+
+ אני רושם. חכי, לאט – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ 12, בדיוק.
+
+
+ חברת הכנסת גלאון, 12 מיליון זה לא כסף.
+
+
+ מיליארד אמרתי.
+
+
+ מיליארד, מיליארד.
+
+
+ מה זה "לא כסף"? חבר הכנסת סלומינסקי העביר את זה בתאתאתא. אתה יודע? הוא כבר היה מתבלבל בוועדה. הוא היה אומר: מיליון, מיליארד. אתה יודע באיזה קלות המיליונים והמיליארדים זרמו? לא הבנתי, אני לא יודעת להגיד את הסכומים האלה בכלל.
+
+ חברי חברי הכנסת, רפורמה בחוק עידוד השקעות הון, כל הנושא של גביית מס על הרווחים הכלואים – יש היום 27 מיליארד שקלים ברווחים הכלואים. בוא נאמר שאם יעשו גביית מס וקביעת שומות אפשר להגיע – נניח, מתוך ה-27 מיליארד שקלים, עשינו הערכה גסה – – –
+
+
+ – – –
+
+
+  יש 27 מיליארד שקלים.
+
+
+ – – –
+
+
+ לא, אל תתווכח אתי. יש כלואים, רווחים כלואים. תאמין לי, כיוון שאני חשפתי את הנושא של הרווחים הכלואים, חבר הכנסת סלומינסקי – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ חבר הכנסת סלומינסקי, תתרכז בי. כיוון שאני חשפתי את הנושא של הרווחים הכלואים – יש כרגע 27 מיליארד שקלים רווחים כלואים. בהערכה נכונה אפשר לגבות 13.5 מיליארד שקלים, לצמצם את הטבות המס ליצואנים, לבטל הטבות מס במרכז, לטפל בכל מה שקשור – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ חבר הכנסת לוי – – –
+
+
+ סגן שר האוצר.
+
+
+ סגן שר האוצר.
+
+
+ חברת הכנסת שטה במקרה הזה.
+
+
+ אבל אתך אני לא מעזה.
+
+חברי חברי הכנסת, אני עוברת לסעיף של דיור ובינוי. הכנסה צפויה מתוכנית דיור ממשלתית – אם הייתם מקבלים את התפיסה של תוכנית דיור ממשלתית אפשר היה להגיע למצב שבחמש השנים הראשונות אפשר היה לגייס 120 מיליון שקלים, ואחר כך מהשנה השלישית 240 מיליון שקלים. ואם היו ממסים דירות ריקות אפשר היה לגייס מיליארד שקלים, דירות שעומדות מעל שישה חודשים – אפשר היה לגייס מיליארד שקלים.
+
+ חברי חברי הכנסת – אני לא יודעת לכמה הגעת, חבר הכנסת מרגלית. אם היו עושים מס חברות דיפרנציאלי; נראה לכם סביר שמי שיש לו מכולת או סופרמרקט משלם מס כמו מי שיש לו איזה חברה גדולה? למה לא לעשות מס חברות דיפרנציאלי? מי שמרוויח עד 1.2 מיליון להוריד לו את המס ל-20% – – –
+
+
+ – – – מי שיש לו מכולת משלם הרבה יותר מחברה.
+
+
+ אז אני מציעה עכשיו להוריד לו את שיעור המס ל-20%, ומי שיש לו מעל זה להעלות לו את שיעור המס ל-30%. זה צודק.
+
+
+ תשאירי, תשאירי משהו לאחרים גם לגייס, כי עבר הזמן.
+
+
+ אוקיי, אז אני מסיימת. אני מבינה, אדוני.
+
+
+ – – –
+
+
+ אפילו מצב טוב.
+
+
+ אוקיי, אז אני רוצה לסיים, אדוני. נשאיר את כל שאר הדברים, של העמקת הגבייה, של טיפול בהתנחלויות, בתקציב הביטחון, חברי חברי הכנסת, אני אשאיר לחברים אחרים שלי.
+
+אני רוצה לחזור ולומר, אנחנו נצביע נגד התקציב. זה תקציב רע, זה תקציב שפוגע בקבוצות המוחלשות, במעמד הביניים, אין לו בשורה, אין לו כלום. סתם תקציב רע, אדוני השר. סתם תקציב רע.
+ 
+
+ תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. שר האוצר מבקש לומר את דברו ב��הלך הדיון, בבקשה, ולאחר מכן אנחנו נשמע את חבר הכנסת אילן גילאון.
+
+
+ – – – המלצות של חברת הכנסת זהבה גלאון.
+
+
+ – – –
+
+
+ כן, אני כבר גיליתי. א. שר האוצר אולי יתייחס; ב. אני גיליתי, בשביל חברת הכנסת זהבה גלאון, עוד סדקים בקואליציה. שר האוצר לא רוצה שנהיה ספרד ויוון, ושרת הספורט, לעומת זה, מתה שנהיה כמו ספרד ויוון בתחום הכדורגל. במהלך הדברים של זהבה גלאון גיליתי עוד סדקים בקואליציה.
+ 
+
+ אני מציע ששר האוצר – – –
+
+
+ לא, לא. שר האוצר התלבט אם לדבר או לא אחרי יושב-ראש ועדת כספים, והחליט לומר את דברו בשלב זה; הזכות שמורה לו. לאחר מכן יש סדרה של חברי כנסת שידברו. וסגניתי, חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, סגנית יושב-ראש הכנסת, תחליף אותי כאן על דוכן היושב-ראש. בבקשה, אדוני השר.
+
+
+ תודה רבה. 
+
+ אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש לי העונג להסכים גם עם ניסן סלומינסקי וגם עם זהבה גלאון. זה אכן תקציב שמשנה את סדרי העדיפויות במשק, וזה אכן תקציב שמבטא באופן הברור ביותר השקפת עולם. אני מבין שהאופוזיציה לא אוהבת את השקפת העולם הזאת, וזו זכותה ואולי אפילו חובתה, אבל היא משקפת את רצונו של הבוחר כפי שהוא השתקף בבחירות האחרונות; הבוחר אמר את דברו, הוא אמר בעד איזו השקפת עולם הוא מצביע, וזה מה שמשקף התקציב.
+
+ זה תקציב שבו מעמד הביניים במרכז. אני מבין שיש מפלגות שעכשיו גילו לראשונה שקיים דבר כזה, מעמד הביניים. אני מברך אותן על כך. אני שמעתי אתמול בלילה את הרב גפני. הוא עכשיו פותח וסוגר כל אחד מנאומיו במעמד הביניים, ואני שמח שגילינו לו לראשונה על קיומו של דבר כזה. אני רואה שגם חברי היותר-סוציאליסטים במפלגת העבודה גילו פתאום את מעמד הביניים, ואפילו מרצ גילתה לפתע את מעמד הביניים. אני מברך אתכם על כך.
+
+
+ – – –
+
+
+ תמיד שמח לראות אנשים שמוכנים להרחיב את אופקיהם. כי באמת, מעמד הביניים, שהיה בכל השנים הכספומט האוטומטי של כל הממשלות, היה הפעם המקור התקציבי האחרון שניגשנו אליו. קודם לקחנו מהישיבות, וקודם לקחנו ממשתכרי המשכורות הגבוהות, וקודם העלינו את תנאי המסים על חברות הענק, לראשונה זה שנים, ובסוף אכן לא הייתה ברירה ולקחנו ממעמד הביניים.
+
+ זו אגב הסיבה, למישהו שמחפש דוגמה, שלא נגענו ולא הבאנו לוועדה – ניסן יעיד – את קרנות ההשתלמות. למה? כי קרנות ההשתלמות זו הקופה הקטנה של מעמד הביניים, זה הבר-מצווה של הילד, זה החתונה של הבת. זה הדבר הזה, שכשאתה מדבר על לשמור על מעמד הביניים – זה לשמור על מעמד הביניים.
+
+נהוג לומר שהבחירות האחרונות היו תוצר של המחאה, ואני מסכים עם זה. אבל המחאה לא הייתה על הקוטג' והמחאה לא הייתה על הדיור אפילו; המחאה הייתה על הוגנות. אנשים הרגישו שהמשחק לא הוגן: שלוקחים באופן לא הוגן ומחלקים באופן לא הוגן, ואת זה באנו לשנות. לקחנו את חוקי המשחק ושינינו אותם. הפכנו את הכללים להוגנים. ביטלנו את זכויות היתר של ציבורים שלאורך שנים ארוכות נהנו מפריבילגיות לא מוצדקות – –
+
+
+ – – –
+
+
+ – – והפכנו את כולם לשווים. אין יותר שווים יותר – –
+
+
+ – – –
+
+
+ – – יש שוויון גם בנטל הכלכלי.
+
+
+ באצולת הממון לא נגעת – – –
+
+
+ חברי הכנסת, זה לא דיון, בואו נשמע אותו.
+
+
+ יש דבר אחד – –
+
+
+ זה כן דיון – – –
+
+
+ – – שכל מבקריו של התקציב – – –
+
+
+ זה לא דיון. פה זה לא דיון. כרגע ניתן לשר להשיב. חברת הכנסת רוזין, זה לא דיון, וחוץ מזה, היינו פה עד השעות הקטנות של הלילה. אם כל כך אכפת לך להקשיב לְמה נעשה, אני חושבת שכדאי וראוי שתיתני לשר – – –
+
+
+ – – – עלה לענות – – –
+
+
+ תודה רבה.
+
+
+ – – – זהבה גלאון, אומר – – –
+
+
+ תודה רבה, חברת הכנסת רוזין.
+
+
+ – – – רוצים לדעת מספרים, כמה הוא לקח – – –
+
+
+ תודה רבה.
+
+
+ יש דבר אחד שכל מבקריו – –
+
+
+ תחשוב שיש פה חרדים.
+
+
+ – – של התקציב – – –
+
+
+ יש פה חרדים – – –
+
+
+ שניים.
+
+
+ גם אני חרד.
+
+
+ שניים: חבר הכנסת יעקב אשר – – –
+
+
+ אני בחרדה, לא חרד.
+
+
+ יש דבר אחד שכל מבקרי התקציב לא הסבירו לנו. לא הסבירו לנו. הבנו שאתם כועסים, הבנו שאתם מלאי האשמות, הבנו שאתם חושבים שצריך לקנות מכונית לכל פועל ודירה לכל זוג צעיר. אבל לא הבנו דבר אחד: מאיפה בדיוק אתם מתכוננים להביא את הכסף לזה?
+
+
+ – – –
+
+
+ באמת? הרי אפילו חברת הכנסת גלאון לא לקחה את עצמה ברצינות בזמן שהיא דיברה פה. מה באמת הייתם עושים אם הייתם עומדים פה במקומי?
+
+
+ כן, נתתי לך – – –
+
+
+ אני יודע שאתם לא באמת רוצים לעמוד פה במקומי, כי הרבה יותר קל לעמוד שם, לשבת שם ולצעוק ולבקר. אבל אילו עמדתם כאן במקומי, מה הייתם עושים? תנו רמז קטן – –
+
+
+ נתנו – – –
+
+
+ – – מה הייתם עושים אם באמת הייתם נתקלים בחיים האמיתיים – –
+
+
+  – – – הוא צמוד לנייר, הוא לא יכול – – –
+
+
+ – – לא בעולם ה"לה-לה-לנד", לא בפנטזיה. מה הייתם עושים? אני קראתי את התוכנית הכלכלית, ובגלל זה אני אומר שאתם ב"לה-לה-לנד" ובעולם פנטזיונרי שאין שום קשר בינו לבין המציאות – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ יש שר באולם. להערתך, חבר הכנסת מרגלית, יש פה שר באולם והוא בדיוק נואם, אם אתם תאפשרו לו.
+
+
+ ב"לה-לה-לנד", כמו שהוא אמר, ב"לה-לה-לנד" – – –
+
+
+ מותר לשר להיות במצב הזה.
+
+
+ השר שמדבר שם לא אתנו. הוא מדבר על מדינה אחרת – – –
+
+
+אז מאיפה תכננתם להביא את הכסף, חוץ מהפנטזיה שהמצאתם לעצמכם? מהצ'קים של החתונה? מאיפה? איך הייתם סוגרים בור אמיתי, לא בור מפונטז; בור אמיתי של 35 מיליארד שקל. אני מזכיר לכם, אם לא היינו עוצרים את הדימום עכשיו, אז בשנה הבאה הבור התקציבי היה 66 מיליארד שקל. מה הייתם עושים אז? מוכרים את חיפה? את ראשון?
+
+
+ – – –
+
+
+ ואם לא היינו עושים שום דבר, בשנה אחר כך – –
+
+
+ – – – לא ניגע – – –
+
+
+ – – הבור התקציבי היה עובר את 70 מיליארד השקל. ומה הייתם עושים אז? ממשכנים את תל-אביב ואת רמת-גן – – –
+
+
+ לא, לא – – – 
+
+
+ מה עושה שטייניץ – – –
+
+
+ בני-ברק, בני-ברק וירושלים – – –
+
+
+ יש משהו נוגע ללב כמעט – –
+
+
+ אדוני השר, מכמיר לב – – –
+
+
+ – – בדרך – משהו מכמיר לב, אני קונה את הביטוי, מכמיר לב – בדרך שבה ציפו אנשים – – –
+
+
+ חברת הכנסת גלאון, אני חושבת שהשר הקשיב לך בקשב רב. אני חושבת שראוי לכבד אותו ולתת לו לנצל את הזמן. בבקשה. תודה.
+
+
+ – – – רוצים שישיב לנו – שישיב לנו על שאלה אחת, שתיים – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ – – – אנשים ציפו שיקרה נס. ציפו לנסים, שזו תכונה יהודית יפה, ציפייה לנסים. ציפו שיבוא מישהו, יקרה נס והגירעון התקציבי ייעלם ולא ישוב עוד. נסים לא קורים – עבודה קשה, לבוא, לשים את הידיים עמוק בבוץ, לעבוד קשה ולתקן כשמשהו מקולקל. זה פחות נוח מלשבת במליאה ולצעוק. זה פחות נוח מלהמציא תוכניות שבינן לבין המציאות אין שום קשר. זה פחות נוח מלקום בבוקר ולהגיד: גיליתי 43 מיליארד שקל שאינם בשום מקום. זה פחות נוח. יותר קשה לעבוד. יותר קשה לבוא בבוקר, לשים את הידיים בבוץ, לעבוד ולתקן את המצב. יותר קשה.
+
+
+ אתה שם ידיים בבוץ? איזה בוץ, של חוף ראשון? – – –
+
+
+ יותר קשה, אני מודה בתור מי שחווה את זה יחד עם ניסן, יחד עם הממשלה, אנחנו מורידים ראשינו. אכן, יותר קשה.
+
+
+ – – –
+
+
+ יש לך תמונה עם הבוץ על הידיים? יש לך תמונה עם הבוץ? שים בפייסבוק. שים בפייסבוק, שנראה אותך עם הבוץ.
+
+
+ אני מסתכל עליכם – יותר כיף. באמת יותר כיף.
+
+ מה שחשוב לכלכלה – וזו מהות התקציב הזה – זה הצמיחה. ותהיה פה צמיחה. תעסוקת החרדים – 500 מיליון השקלים שאנחנו הולכים להקדיש בחומש הקרוב לתעסוקת חרדים ולהכנסת חרדים לשוק העבודה זה מנוע צמיחה.
+
+
+ בינתיים לא עושים.
+
+
+ – – –
+
+
+ 500 מיליון. המעבר של המשק הישראלי לגז – זה מנוע צמיחה; העידוד לתעשיות הטכנולוגיות – זה מנוע צמיחה.
+
+
+  – – – לך לעבוד – – –
+
+
+ חבר הכנסת רוזנטל, בבקשה.
+
+
+ ויותר מכל דבר אחר – – –
+
+
+ למה הוא לא עובד?
+
+
+ חבר הכנסת רוזנטל, אם אתה עושה את זה לשם ההפרעה, אז נורא חבל.
+
+
+ אני רוצה שילכו לעבוד.
+
+
+ תכבד את השר ותן לו להשלים את דבריו. תודה.
+
+
+ – – – השר נהנה מכל רגע, את לא שמה לב.
+
+
+ ויותר מכל דבר אחר, ניהול ממושמע הוא מנוע צמיחה, כי הוא מייצר ודאות למשק, ומשק זקוק לוודאות – הוא צריך לדעת שדברים מטופלים, הוא צריך לדעת שלא עומדים מן הצד ומסתכלים כשיש בור תקציבי שהולך וגדל.
+
+
+ – – – 
+
+
+ אנחנו היינו צריכים לייצר משמעת פיסקלית אמיתית בתוך המשק הישראלי, כי זה נכון לעובדים, זה נכון למעסיקים, זה נכון למשקיעים הזרים. ודאות היא מנוע צמיחה – יצרנו ודאות. אנשים יודעים עכשיו שהעסק מטופל.
+
+ ואגב, אם כבר מדברים על – אני הבנתי שנכמר לבה של חברת הכנסת זהבה גלאון. אני הרי נשארתי לדבר, ואני אוהב את זה, זה מוכיח שאת אדם חם וטוב.
+
+
+ ברור.
+
+
+ וכאדם חם וטוב, אני מבין שהקיצוץ בתקציב החינוך מעיק עלייך, אז אני רוצה לשמח אותך ולהרגיע אותך: תקציב החינוך עלה ב-9 מיליארד שקלים – –
+
+
+ זה לא נכון, זה לא נכון.
+
+
+ – – ותקציב הבריאות עלה ב-1.2 מיליארד שקלים, ותקציב הרווחה עלה ב-0.5 מיליארד שקלים ויעלה עוד.
+
+אז אני רוצה שתדעו – את דיברת על השכבות החלשות, ויפה דיברת. אני רוצה שתדעי – בוועדת הכספים אמר לי רובי ריבלין משפט יפה, הוא אמר: לעולם אסור לנו לשכוח את חסרי הישע. והוא צודק. ובגלל זה לא נגענו בקצבאות הזיקנה ולא נגענו בקצבאות הנכים. ואם תסתובבי אחורה, לאילן גלאון – –
+
+
+ אילן גילאון. 
+ 
+
+  – – הוא יגיד לך מי העביר יותר תקנות – יותר הנגשה. אני יודע שאתם ביחד. יותר הנגשה.
+
+ הוספנו 500 מיליון שקל לניצולי השואה. עשינו את כל הדברים שאמורים לייצר בנסיבות הקיימות מעטפת הגנה לשכבות החלשות.
+
+
+ כיפת ברזל.
+
+
+ האם אפשר לעשות יותר? בוודאי. האם צריך לעשות יותר? בוודאי. האם נעשה יותר? בוודאי. בוודאי. 
+
+
+ עדיף שלא תעשו יותר. לפי מה שעשיתם עד עכשיו, עדיף שלא תעשו יותר. 
+
+
+רק אנחנו לא יכולים לתת כסף שאין לנו. ואחד הדברים הכי חשובים, אחד הדברים הכי חשובים הוא שאנשים יבינו שלחלשים יש הכרח במדינה חזקה. אם יש מישהו שזקוק למדינה חזקה ולכלכלה חזקה, הרי אלה השכבות המוחלשות במשק.
+ 
+
+ זה אנכרוניזם.
+
+
+ הם באמת לא יכולים להרשות לעצמם יוון, הם באמת לא יכולים להרשות לעצמם ספרד. הם באמת לא יכולים להרשות לעצמם את הבור התקציבי הזה. 
+
+
+ בספרד וביוון יש פחות עניים מאשר בישראל. 
+
+
+ – – –
+
+
+החלשים זקוקים למדינה חזקה יותר מכל אחד אחר, ולכך דאגנו.
+
+זה תקציב מלא תמריצים להשתלבות בשוק העבודה. מי שעובד מקבל סבסוד במעונות-יום, בדיור בר-השגה, במערכת של הכשרה והשמה – –
+
+
+ ומי שאין לו מקומות עבודה?
+
+
+ שילך לעבוד. 
+
+
+  – – כי אנחנו מבינים שעבודה היא הבסיס של חברה. אנחנו העברנו דרך התקציב הזה – אנחנו מעבירים את החברה הישראלית מתרבות של קצבאות לתרבות של עבודה. 
+
+
+ חצי מהאנשים פה שעובדים לא מגיעים למס הכנסה. 
+
+
+אני יודע שיש פה כאלה שמנסים למשוך אותנו חזרה לתרבות של קצבאות – לא ילך להם. 
+
+
+ אתה חי בדמיונות. 
+
+
+ לא ילך להם. אנחנו ניצור פה תרבות של עבודה. כי רק תרבות של עבודה תציל את המשק, תקדם את הכלכלה ותייצר פה צמיחה. לא תרבות של קצבאות, תרבות של עבודה. 
+
+
+ אפשר להזמין פופקורן לסרט שאתה חי בו?
+
+
+ עבודה היא ערך ייעודי, עבודה היא ערך סוציאלי, ואנחנו צריכים ליצור פה תרבות של עבודה. במקביל – – – 
+
+
+ מחצית מהעובדים במשק לא מגיעים לשלם מס בכלל. מה אתה אומר להם? מה הבשורה שלך? 
+
+
+ חברי כנסת נכבדים, אין ספק שהערנות שלכם מוכיחה שאתם עושים את השליחות שלכם נאמנה, אבל בבקשה. 
+
+
+ הכול מתחיל בעבודה. 
+
+
+ מה תגיד לאותם אלה שיוצאים לעבודה ולא מצליחים לגמור את החודש? 
+
+
+ במקביל, יצרנו צעדים להורדת יוקר המחיה, כמו השינוי שעשינו בתאגידי המים, הרפורמה בנמלים שיצאה עכשיו לפעולה, תוכנית ההבראה לחברת החשמל. היום היה הכינוס הראשון לגבי תוכנית ההבראה של חברת החשמל. אנחנו כן נבטל את החשמל חינם הזה שרודף אותנו כל השנים. אנחנו ניצור שם תוכנית הבראה, יחד עם העובדים, בשביל לדאוג לזה שהחשמל בארץ יוזל. החשמל יקר מדי, צריך להוזיל אותו, והרפורמה תביא לזה. אנחנו בונים תוכנית סיוע לעסקים קטנים, כי הם מנוע צמיחה גדול למשק הזה, ואנחנו צריכים לעבוד אתם ומולם.
+
+במהלך הכנת התקציב קיימנו דיאלוג פורה ונכון עם ועדת הכספים, שהביא פתרונות יצירתיים, שאפשר להקל על מעמד הביניים, בין השאר במס הכנסה. הקשבתי קודם לניסן, שדיבר על זה. היה משהו יפה בתהליך, מפני שכשאנחנו באנו לוועדת הכספים, אני אמרתי לניסן, האוצר אמר לוועדת הכספים: אנחנו, בניגוד לעבר, לא חושבים שכל השכל נמצא בבניין אחד. לא כל השכל במשרד האוצר. אנחנו רוצים לשמוע אתכם, אנחנו רוצים לקיים דיאלוג אמיתי, אנחנו רוצים לשמוע את הכנסת, לכנסת יש תפקיד חשוב בתהליך הזה. 
+
+
+ זה ישראבלוף.
+
+
+ אם אתה רוצה לבטא באופן כלכלי או פרלמנטרי מהי פוליטיקה חדשה – זו פוליטיקה חדשה, שבה באמת מדברים ובאמת מקשיבים ובאמת מגיעים ביחד לפתרונות, ואנשים אומרים: אוקיי, זה לא, זה כן, בוא נראה איך נייצר הסכמה. היה משהו מאוד מרשים בעובדה שהוועדה הכירה באחריות שלה למשמעת הפיסקלית. הוועדה הבינה, ונאמר לי שזה בניגוד לשנים קודמות ולכנסות קודמות – – 
+
+
+ לא, היא הכירה באחריות שלה למשמעת קואליציונית, לא הפיסקלית. 
+
+
+ – – נאמר לי, ניסן, שזה בזכות המנהיגות שלך. הוועדה הכירה בעובדה שאנחנו צריכים לחיות במשמעת תקציבית, כי כל אפשרות אחרת תפורר את הכלכלה הישראלית. 
+
+
+ קואליציונית, לא תקציבית. 
+
+
+ אישור התקציב הוא לא סופו של התהליך, הוא נקודת פתיחה לדרך שלמה, שבסופה לא רק שנצא מהגירעון המבני הזה, אלא נשגשג ונהפוך את הכלכלה הישראלית בחזרה להיות מובילה ומרכזית, ואת זה נעשה בזמן קצר. אני אמרתי, ואני אומר את זה שוב: בואו שנה וחצי מהיום, אני אעמוד פה על הדוכן, תבחנו אותנו. אנחנו עושים את דברים הנכונים, אנ��נו מאמינים בהם – – 
+
+
+ הלוואי שאתה צודק ואנחנו טועים. 
+
+
+ – – ולא קל לעשות את הדברים הנכונים, אבל זה תמיד מה שצריך לעשות כשרוצים לעבוד באופן אחראי. תודה רבה.
+
+
+ – – –
+
+
+תודה לשר האוצר, חבר הכנסת יאיר לפיד. אנחנו ממשיכים ברשימת המסתייגים להצעת חוק התקציב לשנות הכספים 2013 ו-2014, התשע"ג, והצעת חוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים. הדובר הבא, מסיעת מרצ – אילן גילאון. בבקשה, חבר הכנסת אילן גילאון, הבמה לרשותך. מוקצית לך רבע שעה. אחריו יעלה הדובר חבר הכנסת אראל מרגלית. 
+
+
+ זה הכי מדאיג אותי, שהוא מברך אותו. זה הכי מדאיג אותי – לאן הכסף שלנו הולך. 
+
+
+ גברתי, אדוני השר, חברת הכנסת רוזין, ממשלה נכבדה, חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת רוזין – טוב, אדוני השר, שהשארת לי את המים, כי אנחנו לא נהיה רק במשמעת פיסקלית לפי הקצב הזה, אלא גם במשמעת מים בקרוב. 
+
+רציתי להגיד לך מילה טובה, השר, חבל שאתה יוצא. כי אתה בחור רגיש במיוחד, אי-אפשר להגיד שלא. אני מקווה שתנתב את הרגישות הזאת למקומות הנכונים. אתה כל כך רגיש – אני מקווה שאחרי הדברים שלי לא תעלה שוב. אולי בעצם כן. אבל רציתי להודות לך על זה שחתמת על תקנות הנגישות. אבל כאשר חתמת על תקנות הנגישות לא הבנת שהעיקרון של תקנות הנגישות, והנגישות, הן בדיוק הפוכות ב-180 מעלות מן התקציב שאתם מגישים היום. משום שהנגישות פירושה לאפשר לכל אזרח בחברה הישראלית להגיע אל מחוז חפצו בצורה מכובדת ועצמאית. זה למעשה כל תפקידה של החברה. וכאשר אנחנו מציגים תקציב, בעצם אנחנו קובעים את סדר העדיפויות ועונים על השאלה מי מקבל כמה ולמה.
+
+שמעתי את יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת סלומינסקי, מפזר מספרים ותלי מספרים. אני מכיר את המתמטיקה הזאת, גברתי. קוראים לה: להכפיל ברגליים ולחלק לשתיים. אני מזהיר אתכם: בסופו של דבר החלוקה הזאת לא תצלח, משום שיש אנשים שיש להם פחות משתי רגליים. 
+
+זה תמיד מזכיר לי שהייתה אישיות כלכלית מאוד מפורסמת בהיסטוריה שלנו במדינת ישראל, אתה בטח יודע על מי אני מדבר, שפעם קראה בנאום תקציב כזה – הוא אמר: בשנה האחרונה התל"ג שלנו עלה ב-46 משקפיים, הצמיחה שלנו הייתה יותר מ-14 משקפיים, ואנחנו צפויים לגדול בשנה הבאה בעוד 26 משקפיים. ואז העוזר שלו אומר לו: משה, אחוזים, אחוזים, לא משקפיים – אחוזים. 
+
+יש להיות זהירים בהפרחת מושגים כאן. שר האוצר, לא נראה לי שהוא איש רע, בוודאי. אני גם חושב שהוא איש רגיש. אבל אני חושב שהוא – כמו שאומרים צברינו, חברת הכנסת גלאון – הוא חיב"ס. חיב"ס זה קיצור של "חי בסרטים". 
+
+לפני כמה ימים, פחות משבוע – וצריך לחגוג את זה באופן לאומי, אני מקווה שוועדת השרים לענייני חגים וטקסים, השר, תקבע את חג העז כחג לאומי. צריך להיות תאריך אחד בשנה שחג העז ייקבע בו כחג לאומי. אבל גם אם תוציאו את כל הדיר – בוועדת הכבשים או איפה שאתם לא רוצים – החוצה, בסופו של דבר, כאשר אתם מציגים את התקציב, אתם בעצם אומרים מי אתם ומה סדר העדיפויות שלכם.
+
+דבר ראשון, צריך להיות עקבי. ברצותכם, אתם ניאו-ליברלים, קפיטליסטים, סופר-קפיטליסטים, מעלים מס ערך מוסף – המס הכי לא פרוגרסיבי שיכול להיות; ברצותכם, אתם קומוניסטים – אתם מקיימים מעמד של אזרחים פלטינום פלוס, מעבר לקו הירוק. אני יודע שהצמיחה לתקציב הזה עולה על 400%. ברצותכם, אתם אפילו אנרכיסטים – אתם תומכים במקומות שכל ממזר שם הוא מלך וכל דאלים גבר. ואני מתכוון בדיוק לאותו מקום. אז לכן תחליטו מה אתם. 
+
+אני, כעיקרון, בא מבית-מדרש שמקבל את עקרון כלכלת השוק, חבר הכנסת מרגלית, אבל לא את עקרון חברת השוק, ואין לי שום בעיה עם אנשים עשירים. אני בעד שאנשים יהיו עשירים ויהיו בריאים, רק שלא כולנו עשירים. אתה יודע, יש – – 
+
+
+ לא כולם בריאים. 
+
+
+ – – חלק מאתנו, חלק יורשים מהורינו כסף – – –
+
+
+ אילן, גם לא כולם בריאים – – –
+
+
+ כן, זה בדיוק מה שאני בא לומר. אני בדיוק בא לומר. הירושות שאנחנו מקבלים לפעמים הן לא רק ממון, לפעמים זה סוכרת ולחץ דם גם כן; רובנו, אגב. 
+
+ולכן אני מאמין בחברה שהיא חברת ביטוח, שהיא צריכה לעודד את העשירים להתעשר ולצמוח, אבל גם לחשוב שיש כאלה שלא מגיעים לשם, ואז מה קורה אתם. והדבר הנפסד ביותר בתקציב הזה – והבוקר העוזרים שלי הכניסו אותי בפעם הראשונה למה שנקרא לפידומטר, לופידומטר – – 
+
+
+ לפידומטר. 
+
+
+ – – לפידומטר, והכניסו את הערך "אילן גילאון", ואני שמעתי באמת נאום עלי בדיוק כמו הנאום ששמענו כאן על התקציב, ממש ככה. הם הקריאו לי את הנאום הזה. אבל אין לי טענה, כי אני חושב שבגדול – – –
+
+
+ אבל מקריאים לך באותו פתוס?
+
+
+ מה? 
+
+
+ הם הקריאו לך את אותו פתוס?
+
+
+ זאת הייתה הופעה משובחת, אין מה לומר. 
+
+
+ אמרתי לשר – – –
+
+
+ זאת הייתה הופעה משובחת, ואני מוכרח להודות, ויש לומר את זה, שאני מאוד נהנה מההופעות האלה, בהחלט. 
+
+
+ "הקאמרי" הוא לא במה מספיק – – –
+
+
+הן ברמה. אבל תראו, אני לא אוהב להשתעמם, אבל זה לא התפקיד העניין. אין לי טענה לזה. כל פוליטיקאי בסופו של דבר, כאשר תנערו אותו היטב היטב, אתם תמצאו שיש לו נאום אחד בחיים. השאלה עד כמה הנאום הזה מחובר למציאות שבה הוא חי. 
+
+
+ הוא, באופן אישי, כן. 
+
+
+ כן. 
+
+
+ הוא, אישית, כן. 
+
+
+ אני חושב שיש כאן סיטואציה, והיא לפעמים אופיינית לאנשים שבאים מן התקשורת, לחשוב שהדברים שנאמרים הם גם הדברים שמתקיימים, אבל בפועל העובדות לא מוכיחות את הדברים הללו. וכאשר שר האוצר מדבר על מעמד הביניים, שאנחנו רק לאחרונה גילינו אותו, אף פעם לא ידענו מהי בכלל תפיסה מעמדית, ובכלל במדינת ישראל מהו מעמד הביניים. 
+
+במדינת ישראל יש מעמד זכיין אחד קטן, קטנטן, ומעמד לא זכיין גדול שכל הזמן הולך ומתרסק על החולשה, כל הזמן. אמרתי על הדוכן הזה שבלא ידיעתו, בצורה תת-מודעת, המדיניות הזאת היא מדיניות שהופכת את שר האוצר לסוכן של ש"ס. מדוע? משום שכאשר אתה מעביר אנשים ממעמד הביניים למעמד המצוקה, זה בדיוק האוכלוסייה שש"ס מחפשת, ואני בזה מתייחס גם למי שהוריד את מעמד הביניים וגם לאחריות של ש"ס.
+
+ואני חושב שצריכה לפחות להיות יושרה, ולומר – לא הכול המציאו כאן לבד, ואי-אפשר גם לפתור את כל הבעיות. ואגב, אני, שלא מרבה לעלות על קברי צדיקים ולהתפלל לנסים, גם לא ציפיתי, לא הייתה לי שום ציפייה ששר האוצר הנוכחי יפתור באבחה אחת את כל הבעיות, אבל כן הייתה לי ציפייה ממי שמתיימר להציג פוליטיקה חדשה – ואגב, אני אישית חף מכל פוליטיקה חדשה; אני שייך, אדוני היושב-ראש, לפוליטיקה הכי ישנה. אני איש מיושן ואפור כמו שק, האמן לי. 
+
+
+ גם אני. 
+
+
+ כן. וזה טוב. זאת אומרת, אני שמח בכך. מדוע? משום שאני חושב שאם הייתה לי האחריות המיושנת ההיא, עם המשאבים החדשים של עכשיו, אנחנו היינו יכולים להיות במקום אחר לגמרי. 
+
+ אבל הציפייה שלי ממי שמתיימר שהוא בא עם פוליטיקה חדשה, זה לא להכניס את הדברים לתוך הלפידומטר, להוציא את אותה מציאות. פעם – אנשים שהם בני גילי, ואין הרבה כאלה, אני רואה שרובם יותר צעירים ממני – מכרו במכולת ליקריץ עם צלופן בצבע אדום. היינו אוכלים את הליקריץ ומסתכלים דרך הצלופן בשמש. הצלופן הזה היה עטיפה שבה היינו עוטפים כל דבר והופכים אותו ליפה, ונדמה לי שיש מקצת התופעה של הצלופן הזה בלפידומציה של כל מושג; לוקחים את הדברים הישנים הנושנים מן הפוליטיקה הישנה הנושנה, מן התקציב הישן הנושן, אותו תקציב שהוא לעומתי לכל המעמד הלא-זכיין, ובתוכו מעמד הביניים בוודאי, עוטפים אותו בעטיפה של צלופן אדום, לפידית כזאת, מותגית כזאת, והופס, יצא דבר חדש.
+
+אז ממש אין חדש תחת השמש בשאלה מי מקבל ומי משלם, ומה הן האחריויות המרכזיות של המדינה. אמר את הדברים כאן השר לפיד, ואני מסכים אתו לגמרי – המחאה יצאה לדרך בגלל משבר אמון ענק בין מדינה לאזרחיה. מדינה שחושדת באזרחיה, שחושבת שאזרחיה הם נאשמים כל עוד לא הוכיחו את חפותם, ואזרחים שלא מאמינים שמישהו כאן, בגבעת הקפיטול הישראלית, חושב ולו בדל של מחשבה קטנה איך הם יוכלו להגיע אל מחוז חפצם ביותר עצמאות וביותר כבוד, ואני אומר שזה בעצם תפקיד של המדינה. 
+
+ אנחנו מקדשים את הקומץ, את מי ששולט בכיפה, באותה צורה, וכל ההיבטים ברמה המיסויית, ברמת הוצאת העזים, כמו באמת אותן הנחות שניתנו לחברות הגדולות מתוך ההנחה הנפסדת הזאת שאומרת: תנו לעשירים, כי הם יעבירו את זה לעניים בסופו של דבר. 
+
+ אני רוצה להסביר מהו עידוד השקעות הון בצורה המילולית שלו. עידוד השקעות הון זה שאנחנו רוצים – – –
+
+
+ – – – תנו לעשירים? "אינטל". סתם אני שואל אותך, ככה.
+
+
+ לא, לא הבנתי את השאלה שלך. 
+
+
+ נגיד את ההטבה ל"אינטל", בזמנו.
+
+
+ שנייה, שנייה, אני בא לזה. בדיוק אני בא לזה, חבר הכנסת מרגלית. 
+
+
+בעייתי מאוד – – –
+
+
+ אני בדיוק בא לעניין הזה. עידוד – אני בעד. אני אומר, עידוד השקעות הון זה לגרום לך להשקיע את הונך כאן כדי שנפתח מקומות עבודה, כדי שזה – אבל זה לא לעולם חוסן. זאת אומרת, הדבר הזה לא יכול להימשך לעולם. אין שום סיבה ושום צדק ש"טבע" מקבלת – – 
+
+
+ – – – מקומות עבודה – – –
+
+
+ – – את ההטבות שהיא מקבלת היום. מצטער, זה לא – – –
+
+
+ אוקיי. עכשיו – – –
+
+
+ שמע, איך אומרים – אי-אפשר למסחר באותם 7,000 עובדים לכל החיים. 
+
+
+ המפעל הבא הוא כמו באירלנד או בכרמיאל? אתה רוצה להילחם על זה או לא? 
+
+
+ אני שמעתי את הדברים האלה.
+
+
+ – – – 
+
+
+ לא, אני שואל אותך. 
+
+
+ שוויד אמר את זה לא מזמן, בעזות מצחו. 
+
+
+ מי? 
+
+
+ שוויד.
+
+
+ גיל. 
+
+
+ גיל שוויד, כן. אתה מכיר אותו אישית, אני מכיר אותו – –
+
+
+ לא לא – – –
+
+
+ – – רק מן העיתונים. ולכן, הדבר הזה, גם הוא יש לו המידתיות שלו, כי, בכלל, חבר הכנסת מרגלית, החיים שלנו פשוט מידתיים, וזה מה שאני מנסה לרמוז כל הזמן. 
+
+
+ מאה אחוז.
+
+
+ כן, אני רוצה מידתיות הוגנת, לא מאבקים כל החיים. 
+
+
+ אתה צודק. 
+
+
+ ולכן הציפייה שלי, שמי שחדש בפוליטיקה, שיפתח את קרביו של התקציב הזה, מה שאף פעם, מעולם, לא נעשה, כי תמיד הייתה כאן פוליטיקה ישנה, עוד מהתקופה של שמחה ארליך אנחנו ממשיכים את אותו תקציב, עם אותם רעיונות, כאשר יש איסוף של הקבוצה הקטנה, שהיא הזכיינית, והרחבה של הקבוצה הגדולה, שהיא לא זכיינית. תפתח את זה ותהפוך; תתפוס את השור בקרניו, תהפוך את היוצרות, גם אם ייקח לך יותר זמן. תיגש באופן רציני, אבל לא תעשה לי more of the same ותגיד שאתה היום המצאת את מעמד הביניים, ושהאנשים, ההורים, צריכים לק��ל אחריות לגבי ילדיהם, כי גם את זה אנחנו גילינו לאחרונה – רק שמענו את זה משר האוצר, אני לא ידעתי שאני צריך להיות אחראי לילדי עד עכשיו, אבל אני ראיתי שנותנים לארבעה ילדים 1,600 שקלים בביטוח לאומי, ומייד הלכתי לעשות ארבעה ילדים, כי זה היה מאוד משתלם. אז אני אומר – – –
+
+
+ וחיכית שמישהו אחר ידאג להם. 
+
+
+ בדיוק. לא, ראיתי, אמרתי, עשיתי ילדים כמידת היכולת שלי להשיג מביטוח לאומי את הכסף. 
+
+ומה קורה עם הילדים שכבר ישנם, ומי אחראי להם? ומה קורה עם העובדה שכאשר אתה פוגע – גם אחרי התיקון הבאמת, תסלחו לי, המצחיק הזה, העזים שהוצאו החוצה – אתה עדיין הולך, משקיע מתחת לקו העוני, ושמעתי כאן קריאת ביניים של חבר הכנסת רוזנטל, עדיין 50% מהאנשים העובדים במדינת ישראל נמצאים על סף קו העוני. ולכן, זאת הבעיה המרכזית בהגדרה מי הוא מעמד הביניים, או בעצם למי שייכת המדינה ולמי ניתנת האחריות. 
+
+ לכן, חוק עידוד השקעות הון הוא חוק שצריך לעודד את ההון, הוא יכול להינתן למי שמוצא מקומות עבודה, ולמי שבפריפריה, יום יבוא ואני אציע גם למי שמעסיק אנשים עם מוגבלות, לדוגמה, אבל יש לו limit, יש לו תוקף, ופג תוקף הזמן. 
+
+מבחינת פתרון הדיור, שהוא פתרון דיור לקוי לגמרי – הייתה איזו טעות סופר, ומשרד השיכון אמרו שהם עומדים לחסל את חוק הדיור הציבורי. בסופו של דבר, כתוצאה מטעות סופר, הם החליטו שהם לא. הם יציעו את הדירות למכירה, גם בגלל שיש לחץ של בג"ץ, שאנחנו הגשנו, והוא עומד לתת את מסקנותיו בשבועות הקרובים, לגמור בכלל את מלאי הדיור ציבורי. 
+
+ השאלה המרכזית גם בתקציב הזה היא במתח שבין כלכלת שוק לחברת שוק, איך מוגדרות האחריויות של המדינה כלפי האזרחים שלה. אני, אין לי שום בעיה. תוך 30 שניות אני יכול לתת פתרונות ל-40 מיליארד. זה לא סיפור, וכל אחד יש לו את הרעיונות שלו. השאלה המרכזית בתוך התקציב היא אם יישמר – – 
+
+
+ משפט סיכום.
+
+
+ – – העיקרון שמדינה נועדה לשרת את אזרחיה, את כלל אזרחיה; שהבעלים של המדינה הזאת הם מרבית אזרחיה, ושהיא מדינה שמה ששולט בה זה כלכלת השוק ולא חברת השוק, ובתוכה כל פרט יש לו סיכוי להגיע אל מחוז חפצו בצורה מכובדת ועצמאית. אדוני, התקציב הזה, וקודמו, וקודמו של קודמו, וקודמו של קודמו של קודמו, אין בו צדק חלוקתי, ואין בו עצמאות לאזרח, ואין בו כבוד, ואשר היה הוא שישנו. ושר האוצר שלנו, כמו ראש הממשלה שלנו, חיב"סים – כל אחד מהם חי בסרטים אחרים. תודה רבה.
+
+
+ תודה רבה, חבר הכנסת אילן גילאון, גם על הטמעת המושג לפידומציה בז'רגון של הכנסת. אנחנו מודים לך על המקוריות. 
+
+חבר הכנסת אראל מרגלית יעלה לטעון, ואחריו – חברת הכנסת מרב מיכאלי, ואחריה – חבר הכנסת דוד אזולאי. אני מתריע שמי שיפספס את התור שלו לא יקבל אותו אחר כך, אז אתם מוזמנים להזמין את חבריכם מבעוד מועד.
+
+
+ צריך לחכות שיהיה פה מישהו ליד שולחן הממשלה או לא?
+
+
+ יש פה שר? אתה רשאי לחכות. הוא הלך לשירותים, אתה רשאי לחכות. זאת אומרת, זו בחירה שלך, אתה לא חייב לדבר עד שהוא מגיע ואתה יכול להתחיל, או שתדבר ונפעיל לך את הזמן רק כשהשר יגיע; זו גם אופציה. 
+
+
+ אבל דווקא החלק הראשון של מה שאני רוצה להגיד מופנה לממשלה, לשרים עצמם, אז אני אחכה רגע.
+
+
+ אוקיי, אז אם יש קריאות ביניים אפשר עד שחבר הכנסת מרגלית – זה הזמן לקרוא קריאות ביניים ללא הפרעה.
+
+
+ אבל הוא לא יכול לדבר כי אין שר – אה, בגלל זה יש קריאות ביניים?
+
+
+ כי אנחנו נחכה לשר שיחזור מהשירותים.
+
+
+ נחכה, נחכה.
+
+
+ איך אתה יודע שהוא הלך לשם?
+
+
+ הוא הודיע למזכירות שהוא הלך לשירותים. הממשלה אחראית לפחות במובן הזה שהיא מודיעה למזכירות כשהיא הולכת לשירותים, וגם זה ראוי לציון. זה לא קורה כל פעם.
+
+
+ הם לא צריכים שחקן מחליף?
+
+
+ אין מאגר עובדים? צריך להיות מאגר של חילופים בין עובדים.
+
+
+ כרגע, אראל, תתחיל לדבר על משהו אחר ואנחנו נפעיל לך את הזמן רק כשיגיע השר.
+
+
+ בסדר. תראו, עד שהשר יגיע – הנה הוא מגיע.
+
+
+ הנה השר.
+
+
+ רציתי להתחיל לספר סיפור, אבל נספר את זה פעם אחרת.
+
+
+ עכשיו הסיפור יהיה על חשבון הזמן שלך, אז תתחיל.
+
+
+ אנחנו מצטערים. תספר לנו את זה באופן אישי בהזדמנות אחרת.
+
+
+אוקיי, אבל, זהבה, החלק הראשון זה על העבודה בוועדת כספים, אז חכי שנייה. 
+
+
+ בבקשה, אדוני. 15 דקות.
+
+
+ אז נדבר על התקציב, ודווקא נתחיל בעבודה בוועדת הכספים, כי אני חושב שחברי פה שהיו יחד אתי, וחברותי מרב וזהבה – פשוט אני חייב להגיד לכם: מדהים, מדהים לעבוד אתן ומדהים לעבוד עם חלק גדול מהחברים בוועדה.
+
+
+ בקבוצה.
+
+
+ גם בקבוצה, והאמת – גם בקואליציה. היו שם כמה אנשים שהיה טוב להתווכח אתם.
+
+
+ אבל פחות.
+
+
+ כן, לפעמים, כשזה היה כמו רובוטים אז זה היה פחות, אבל כשהיה ויכוח אמיתי זה היה מהנה. 
+
+ עכשיו אני רוצה לדבר על הניגוד הגדול בין העבודה המקצועית דווקא של חלק מהשרים בממשלה, כפי שאנחנו התרשמנו, לבין המדיניות. כלומר, באופן פרדוקסלי חלק גדול מהשרים – ואני מניתי, אני התרשמתי מהצגת תוכנית העבודה השנתית שלהם, וחלק גדול שכבר דיווחו על מה שהם עשו בעבר – זה מרשים, כלומר, מרשים, יש חשיבה מתודולוגית על התפקיד שלהם במשרד. גם אתה, שר הפנים גדעון סער, גם שי פירון, גם ישראל כץ, גם מאיר כהן, גם בוגי יעלון בוועדה המשולבת של חוץ וביטחון וכספים, יאיר שמיר בתחום החקלאות. כלומר, כל אחד מהם, כשהוא בא והציג את תוכנית העבודה, תוכנית העבודה עצמה נראתה תוכנית רצינית, שהושקעו בה מחשבה ותשומת לב. לא תמיד סדרי עדיפויות בתוך התוכנית היו בדיוק לרוחי או לרוחנו, אבל זה נראה רציני.
+
+
+ אתה בן-אדם מאוד חיובי.
+
+
+ לא, אני אומר לך, זה נראה רציני. אני רוצה לשים את הדברים על השולחן, לא להיות – כי מה יש לנו לעשות פה 17 דקות? נגיד את האמת. וגם ניסן סמולינסקי – אני לא אהבתי הרבה מהגישות שלו, אבל הוא ניסה, ואני חושב שהיו לו הישגים בוועדה. בכל זאת היו איזשהם הישגים בחוק ההסדרים. 
+
+ אבל הדבר הגדול שמאוד לא נראה לנו זה המדיניות כולה, כלומר הגישה התקציבית כולה והמדיניות הכלכלית של מדינת ישראל. כי המדיניות הכלכלית של מדינת ישראל – הטעות שלה זה לאן הולכים. בגדול, בשני דברים יש לי בעיה קשה עם התוכנית הזאת. אחד, זו העובדה שהרבה מאוד מהאנשים נכנסים מתחת לקו העוני עקב התוכנית הזאת. לפני העניין המוסרי והחברתי, אפילו ברמה הכלכלית, להתמודד עם משפחה שנמצאת מתחת לקו העוני, להתמודד עם ילד או ילדה שלומדים ונמצאים מתחת לקו העוני, זו דרמה כלכלית ענקית לנסות ולהביא אותם למקום אחר כחברה. ולכן, זה נראה לי טעות חברתית ומוסרית קודם כול, אבל גם כלכלית, להכניס 50,000 משפחות מתחת לקו העוני. ו-50,000 המשפחות שנכנסו מתחת לקו העוני בעיקר נכנסו בגלל הקיצוץ הרוחבי במע"מ, הקיצוץ במס הכנסה, שהוא רוחבי על פני כולם, בקצבאות, בהרבה מאוד מהנושאים שפשוט פוגעים. יאיר לפיד אמר שלא פוגעים במעמד הביניים. אני לא מבין על מה הוא מדבר. פוגעים בשכבות המוחלשות ובמעמד הביניים – אלה בדיוק השכבות שפוגעים בהן. אז זה הדבר הראשון. 
+
+והדרמה של התקציב הזה היא דרמה של מועקה מאוד גדולה על האנשים שקשה להם. וההבדל הקטן בין לגמור את החודש ללא לגמור את החודש בשכונה או במקום שמתקשה הוא כל העולם כולו. כי ברגע שאתה גומר את החודש ומתקיים וממשיך, אתה שורד ויש לך איזשהו אופק; וברגע שאתה לא מצליח ונכנס לאיזשהו מעגל, אז אתה נכנס למעגל קסמים שקשה מאוד לצאת ממנו. 
+
+בשכונות שעבדתי בהן בתור יזם חברתי, החוג הכי מבוקש אחרי הצהריים – חוץ מלילדים – זה לאימהות, נקרא "ניהול משק בית", לעשות בעצם תוכנית עסקית כדי לגמור את החודש. 3,000 אימהות. זה מדהים. עמותת "פעמונים" עושה את זה בצורה יותר מקצועית מאתנו, אבל אנחנו נכנסנו לתוך הסיפור הזה וראינו כמה זה קשה. ברגע שמשפחה כבר מעלה, מצליחה – וזה בדרך כלל נמדד בכמה הילדים גומרים את הבגרויות או מצליחים בלימודים – אז עכשיו להכניס אותם מתחת לקו העוני זה נראה לי חלם, חלם ועוול, שאתה רואה אדם-אדם, ילד-ילד; עוול, עוול נוראי. 
+
+ והזעקה היא זעקה גדולה. כלומר, אני מבין שצריכים מקורות, אני באמת מבין שלהגיד: אני מעלה את המע"מ ב-1% זה מביא לך 4.5 מיליארד שקל, וזה כאילו אתה עושה – אתה מעלה את זה רק ב-1%, זה נראה לכאורה לא הרבה, וזה נראה כאילו: אוקיי, אני צריך כסף, משם אני מביא אותו. אבל מה שזה עושה למשפחות, לאנשים, זה דבר קשה.
+
+ אותו דבר בקצבאות הילדים. קצבאות הילדים – הרבה מאוד מהרטוריקה שהשתמשו בה זה כאילו שלא יוצאים לעבודה, אז שיצאו לעבוד. אנחנו הבאנו בחור חרדי מקריית-מלאכי, סתם בתור דוגמה, שהוא עובד בגרפיקה, אשתו עובדת כמורה, יש להם שישה ילדים; הקצבאות נותנות להם לצאת לעבוד, ולקחת להם את הקצבאות זה להכניס אותם למצב מעגלי מאוד מאוד מסובך.
+
+ אז זה דבר אחד, זה החלק הראשון של התקציב שמקומם, וברמת המדיניות לוקח חלק מהעבודה המסורה שהשרים עושים, שם אותה בתוך מסגרת של עול חברתי מאוד גדול ושם את המשק ואת הציבור בבעיה ענקית. זה בעיקר בא מהאוצר ומראש הממשלה, מהמדיניות הזאת.
+
+ הדבר השני, שהוא כדוגמה, שקשה מאוד היה לראות איך מתמודדים אתו, זה תקציב הביטחון. קודם כול לשבת בתוך הדיונים של תקציב הביטחון, אז אתה מלא בכבוד ויראה כלפי האנשים שבאמת נושאים בנטל של הגנת המדינה, אתה קודם כול מוריד בפני הרבה מהם את הכובע. ואני אומר שראשי המערכת הם אנשים מרשימים שבאמת שווה לראות אותם ושווה להקשיב להם. הקשבנו לרמטכ"ל קשב רב וראינו איך הוא מתמודד עם השאלה איך לנסות להביא איזושהי פרדיגמה חדשה לצה"ל ולמשרד הביטחון. אבל האמת, כשהסתכלתי על כל הסיפור של תקציב הביטחון, ובאמת לא ניכנס לפרטים, אבל רק נגיד דבר אחד: מעולם לא הייתי בישיבות שלמרות שהקשבתי קשב רב, ובכספים אני קצת מבין, לא הצלחתי להבין איך נכנסים בעובי הקורה בכל אחד מסעיפי ההוצאות. לא הצלחתי להבין. הצלחתי להבין את הדיווח, אבל לא הצלחתי להבין איך מתמודדים ונכנסים בעובי הקורה. 
+
+ ואני אתן דוגמה. אני חושב שהרמטכ"ל בא עם אמירה מאוד מאוד חשובה; הוא אומר: צה"ל צריך להיות קטן יותר, טכנולוגי יותר וחכם יותר. ואני חושב שהאמירה הזאת זה דרמה. ואני חושב שהדיבור על איחוד טייסות ועל ביטול חלק מהאוגדות ועל רציונליזציה של הצבא, כשהאיומים קצת משתנים מאיומים מול צבאות לאיומים מול סוג של לחימה לגמרי אחר, זה היה מאוד מאוד מאלף לשמוע. אבל אני שואל את עצמי, כמה מערכת הביטחון באמת מאותגרת לבוא עם מה שאני קורא תקציב אפס? מה זה תקציב אפס? תקציב אפס זה פעם אחת, כמו שאנחנו עושים כשאנחנו מנקים, כשאנחנו מסדרים את הארון לפני פסח – נשאר לנו המון מקום ואנחנו מוציאים המון בגדים ונותנים אותם, נכון? אותו דבר צריך לעשות במערכת הביטחון בגדול. ותקציב אפס זה לקחת שני רמטכ"לים, שני מפקדי חיל אוויר, מה שצריך, ולבוא ולהסתכל מלמטה למעלה, איך היינו רוצים לבנות את הצבא לאיומים ולאתגרים שיש לנו עכשיו. 
+
+ואולי הדבר הדרמטי ביותר שחסר במה שמורגש מהדרג המדיני כלפי מערכת הביטחון והצבא זה בעיקר ההנחיות האסטרטגיות של תוכנית העבודה. צה"ל נערך לעימותים הבאים והוא מגדיר אותם בצורה כזאת ואחרת, אבל אין שום היערכות, אין שום סצנריו של היערכות להסדר. איך צה"ל נראה אחרי שמדינת ישראל הולכת להסדר של שתי מדינות עם הפלסטינים ולהסדר אזורי עם מדינות ערב? זה נעדר מהשיח באופן מוחלט. ואני חושב שתקציב הביטחון זה משהו שחייבים להתמודד אתו, התחילו להתמודד אתו, יש אנשים בתוך המערכת שמעזים לחשוב בצורה חדשנית ואמיצה, אבל אני חושב שיש לנו עוד צעד גדול ביותר. 
+ 
+ועכשיו אני אומר מה אני חושב שבאמת חסר בתקציב הזה ובגדול. מה שבאמת חסר בתקציב הזה ובגדול זה איזושהי תוכנית של צמיחה. אין בתקציב הזה בשורה ולו אחת של צמיחה, ואני אסביר. מדברים על תעסוקת חרדים, אבל במרכז ההשקעות הקצו לתעסוקת חרדים 50 מיליון שקל לסטיפנדיות לחברות שייקחו ויעסיקו את החרדים. עכשיו, בשנים האחרונות אני הייתי מעורב דווקא בחברות בעולם הטכנולוגיה שקלטו בעיקר חרדיות. זה עולה לא פחות מ-7,000 שקל, 5,000–7,000 שקל לחודש לעובד, אם באמת רוצים לקלוט את האנשים בשנים הראשונות בצורה אמיתית. מה שהממשלה הקצתה, בהנחה שיש בערך 80,000 חרדים שצריכים להשתלב במעגל העבודה, ב-50 מיליון, בעצם קנית שתי מנות פלאפל לכל חרדי לחודש. זה מה שעשית. הבאת 50, 60 שקל, זה מה שעשית. אתה לא יכול לעשות כלום. בעצם אתה מדבר על 100, 200 חרדים שאתה מכניס למעגל העבודה בשנה הקרובה, זה הכול. אז הדיבור הוא גבוהה-גבוהה, אבל העשייה היא עשייה קטנה. חייבים היו להקצות תקציבים הרבה יותר גדולים. בשדולה לתעסוקת חרדים הגיעו 60 חברות, בעיקר טכנולוגיות, ואמרו: כל אחת מאתנו מוכנה לקלוט 200 איש, אם הסטיפנדיה ואם אותה הטבה שניתנה בעבר תינתן עכשיו. אין בתקציב הזה באמת שימת מקור תקציבי לתעסוקת חרדים. יש רטוריקה, אין עשייה.
+ 
+ המגזר הערבי. דיברו פה על "טבע", דיברו פה על הזדמנויות. המגזר הערבי הוא אחד המגזרים עם הבעיות הקשות ביותר וההזדמנויות הגדולות ביותר דווקא עכשיו במדינת ישראל. ואני אגיד למה. במגזר הערבי יש כרגע, לפי אומדן גס שלי – והוא לא מקצועי, הוא פשוט אומדן גס – 25,000 אקדמאים צעירים שמוכנים להשתלב מייד במעגל הכלכלה החדשה במדינת ישראל. הם, המשפחות שלהם, השקיעו המון כסף בלהכשיר אותם, הרבה פעמים הם נסעו ללמוד בחו"ל, כי היה להם קשה לעשות את הפסיכומטרי לפי התקן הישראלי, והמשפחות שלחו אותם לירדן, למזרח-אירופה, לאירופה או לכל מקום אחר. הם השקיעו המון כסף והם חזרו לארץ. רמת העבודה שמוצעת לאנשים בתוך המגזר היא בערך שליש מהיכולת שלהם, שליש. 
+
+ ואם רוצים באמת שהמגזר הערבי ייכנס ובגדול לתוך מעגל התעסוקה החדשה, מדינת ישראל צריכה לבוא עם תוכנית אסטרטגית אמיתית שתעודד – כן, חבר הכנסת גילאון – תעודד את אותן חברות כאלה ואחרות שמוכנות ללכת אתנ�� לנצרת, שמוכנות ללכת אתנו לשפרעם, שמוכנות להקים את הדבר הגדול הבא במשולש, וסוף סוף אולי יקימו שם אזור תעשייה רציני, ולומר להן: תשמעו, למספר שנים מוגבל אנחנו הולכים אתכם ביחד, אנחנו רוצים לספור כמה אנשים אתם מעסיקים, אנחנו רוצים לראות איזה הכשרות אתם מביאים ואנחנו רוצים לראות שאתם נותנים בעבור הטבת המס שאנחנו נעניק לכם בשנים האלה תמורה חברתית, ונמדוד אותה בכמה אנשים עובדים.
+
+ אני אתן דוגמה. תדעו שהמגזר הערבי הוא אחד מהמקומות שבהם יש את ההשכלה הכי מפותחת בנושא של פרמצבטיקה, רוקחים. אתם יודעים ש"טבע", דיברנו קודם על "טבע", "טבע" היום חייבת להביא כמה דגלים חדשים אם היא רוצה להמשיך להיות חברה מובילה בעולם. וגם אני, לא רק שר האוצר, גם אני נפגשתי עם המנכ"ל של "טבע" ועם חבר'ה אחרים שם. אני אומר לכם שבחשיבה נכונה אפשר היום להביא שלוש או ארבע השקעות מאוד משמעותיות בצפון סביב הנושא של מרכזים פרמצבטיים חדשים, כי היום הרבה מאוד מהחברות הגנריות, ו"טבע" היא המובילה ביניהן, צריכות לשנות את האופן שבו עובדים, והנושא של מעקב אחרי הלקוח באופן כוללני חייב להיות מומצא באיזשהו מקום בעולם. ואני חושב שזה יכול להיות מומצא על-ידי "טבע" וכאן בישראל, ואני חושב שבצפון. ויש ל"טבע" ערך מאוד גדול ברמה התדמיתית, בעיקר עם מה שקורה לה בצרפת ובמקומות אחרים, לומר שהיא מעסיקה גדולה במגזר הערבי במדינת ישראל. דוגמה. זו דוגמה אחת, אבל אפשר לקחת עוד 20 דוגמאות כאלה, אבל צריך לתמרץ אותן.
+
+ זה השילוב בין הסקטור העסקי לתמורה החברתית. עכשיו, אני מסכים, אני מסכים שצריך – היה לנו הרבה מאוד שנים מס אפס בפריפריה. כלומר בעצם ישראל הייתה מקלט מס לחברות שהיו ממציאות מוצרים חדשים, והרבה חברות נהנו מזה, גם הגדולות וגם הקטנות.
+
+
+ אדוני, רק לסכם בבקשה.
+
+
+ למה לסכם? אה, כן? אוקיי.
+
+
+ יש לך שתי שניות, זה למה.
+
+
+ לעמר – – – יש דקות למכור. הוא הלך.
+
+
+ ובעצם חייבים להביא תמונה חדשה של שותפות בין הסקטור העסקי לסקטור החברתי עם חלוציות של בנייה של חברות ומקומות עבודה. 
+
+שני דברים קטנים רק לסיכום – תן לי עוד דקה בזמן פציעות. אחד, רבותי, הנושא הזה של היעדר צמיחה הוא בעצם היעדר מקורות הכנסה כדי לסגור את הגירעון בשנים הבאות. זה – 1. ו-2, אני לא יודע אם אנחנו שמים לב, אבל בתקציב הנוכחי האבטלה לדעתי הולכת לגדול. היא כבר גדלה, היא סמויה, כי הרבה מאוד אנשים עובדים רבעי משרות והחרדים בכלל הם לא מבקשי עבודה. אם לא נביא תוכנית של צמיחה לעסקים קטנים, למגזר החרדי, למגזר הערבי, לדרום, לצפון ולירושלים, אנחנו מהר מאוד נהיה בבעיה שהגירעון הבא יהיה לא פחות מהגירעון הנוכחי והמקורות שהיו לפני כן ייעלמו. 
+
+ לכן, זה תקציב – בסופו של דבר, עם כל זה שיש אנשים חיוביים במערכת, זה תקציב שהספינה כולה הולכת בו לכיוון הלא-נכון עם המגזר המתקשה ומעמד הביניים, והולכת לכיוון הלא-נכון בצמיחה של מדינת ישראל. תודה.
+
+
+ תודה רבה, חבר הכנסת מרגלית. אני רק אתקן אותך: אתה פעמיים קראת ליו"ר ועדת הכספים ניסן סמולינסקי במקום סלומינסקי, ובמקרה של ניסן להפוך את שמו ל"סמוֹלינסקי" זה קצת – הוא יכול לפרש את זה כפוגעני אידיאולוגית. אני רק מתקן אותך.
+
+
+ הוצאת לשון הרע.
+
+
+ זו הוצאת לשון הרע.
+
+
+סמוּלינסקי?
+
+
+לא. זה סלומינסקי ולא סמוֹלינסקי. חלילה שיקראו לו סמוֹלינסקי. אני תבעתי פה את עלבונו.
+
+
+לא, לא. לא סמוֹל ולא בטיח. העיקר ה"ינסקי".
+
+
+ כן, בדיוק. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת דוד אזולאי, ואחריו – חבר הכנסת יצחק כהן, ואחריו – חבר הכנסת ליצמן. אני שוב ממליץ לכם לקרוא לחבריכם, אם הם לא נמצאים פה. גברתי, בבקשה.
+
+
+ נהניתם – ספרו לחבריכם. זה מה שאתה אומר. כן, מצחיק, נחמד.
+
+
+ ולחברותיכם.
+
+
+ ולחברותיכם כמובן.
+
+אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברות הכנסת, אני רוצה לפתוח בברכה. אירוע גדול ומרגש קרה הלילה. נולד יורש עצר חדש. מזל טוב. אנחנו הרי יודעות ויודעים כמה מרגש וגדול האירוע הזה, כי גם אצלנו נולד יורש עצר חדש, מונרך. האיש, אי-אפשר להחליף אותו על כיסאו, האיש שממנה את חצרו, האיש שחבריו ונתיניו משחקים לפניו. מה זה יורש? מלך. לא בכדי בקדנציה הזאת הקואליציה לא מדברת על המדינה; היא מדברת על הממלכה. הממלכה היא הנחלה של המלך, איפה שמנהל המלך, כי הפוליטיקאים החדשים חשים את עצמם נקיים יותר, ראויים יותר, יודעים יותר. אלא שהפוליטיקאים החדשים כמוהם כבגדי המלך החדשים, והתקציב החדש שלהם צועק בקולי קולות: המלך הוא עירום.
+
+תקציב, אמר בצדק יושב-ראש ועדת הכספים, הוא הצהרה על ערכים. אני אגדיל ואומר בציטוט של גלוריה סטיינם, הפמיניסטית האמריקאית הגדולה: התקציב הוא למעשה הצהרת הערכים היחידה שאנחנו עושות ועושים. אז הצהרת הערכים שנמצאת בתקציב הזה היא: אחי העבדים, תודה שהבאתם אותי עד הלום. עכשיו, חפשו את החברים שלכם. כשהייתי רק מועמד וראיתי אתכם מפגינות ומפגינים, הייתי הראשון לזהות את המצוקה שלכם. ראיתי איך חצי מיליון מכם יצאו לרחובות שבוע אחרי שבוע, בדם לבכם, במצוקה אמיתית, בתסכול נוראי, ברגע של השראה ציבורית של ביחד, נגד חוסר הביטחון הקיומי היומיומי הנורא שבו הציבור בישראל חי וחיה, והייתי צריך אתכם בשביל שתצביעו לי. מה לא אמרתי לכם? מה לא הבטחתי לכם? קראתי לכם: אחי העבדים. אמרתי לכם שאתם צודקים – שאתם צודקים משום שהפכתם לעבדים. אמרתי לכם שאתם עבדים למשכנתה, עבדים לשכר הדירה, עבדים למחירי המזון, עבדים למחירי הדלק. אבל עכשיו אני כבר שר אוצר, ועכשיו כשאתם מפגינים אני אומר לכם שאתם מפגינים נגד עצמכם. עכשיו אני אומר לכם שהמחאה בכלל לא הייתה על הקוטג' והדיור אלא על הוגנות, ואני אומר לכם עכשיו שאני הפכתי את כולכם לשווים – שווים לפני המלך.
+
+ אני מצטערת על הנימה הצינית, אבל, חברות וחברים, זאת לא ציניות; זה סרקזם. הציניות היא של שר האוצר; שר האוצר שהגיש תקציב שפוגע פגיעה אנושה במעמד הביניים ואומר שזה תקציב שדואג למעמד הביניים, ולנו כאן הוא אומר שהוא שמח שגילינו את מעמד הביניים, כי טוב שהוא בא לגלות לנו שיש מעמד ביניים. הציניות היא של שר האוצר שמקצץ בקצבאות הילדים, מעלה מס הכנסה, מעלה את המע"מ, לא נוגע ברווחי הון, לא נוגע בירושות, ובאותה נשימה ממשיך להגיד שזה תקציב למען האדם העובד. גם בדיבידנדים, אגב, הוא לא נוגע. גם את זה צריך להגיד; ציניות של תקציב שיוסיף 90,000 עניות ועניים, ימשיך להחריף את הפערים, ובאותה נשימה הוא אומר שזה תקציב שמשנה סדרי עולם. 
+
+ הציניות היא של שר האוצר שעוד בזמן הקמפיין שלו אמר שהוא לא בא בשביל לשבת באופוזיציה, אבל עכשיו הוא אומר: קל לבקר, אבל אתם במקומי, מה הייתם עושים? אתם הייתם נתקלים בחיים. באמת, אדוני שר האוצר? זה נקרא להיתקל בחיים? אתה יכול להגיד את זה רק משום שמעולם, למזלך, לא היית צריך לחיות משכר מינימום או מפחות ממנו; כי מעולם לא היית צריך לבד��ק כמה בכלל יש לך מקצבאות הילדות והילדים; כי מעולם לא היית מחוסר עבודה, טפו-טפו; כי מעולם לא דרשו ממך שוויון בנטל; מעולם לא קראו לך "זועביז". אבל אתה, אדוני שר האוצר, לא היססת לקרוא לאחרות ואחרים "זועביז". לא היססת לצאת במלחמת חורמה דורסנית נגד אחיך החרדים, ואולי היססת, אבל בסופו של דבר רמסת את אחיך העבדים בתקציב שיעשה את החיים שלהן ושלהם הרבה יותר קשים.
+
+ אבל בואו נרד קצת משר האוצר. אחרי הכול הוא לא לבד בסיפור הזה. בואו ונבדוק מה היה לנו כאן במושב הראשון של הכנסת, מה הביאה לנו הממשלה הזאת בחצי השנה הראשונה שלה. אבל מי סופרת? צריך להגיד שזה מרשים – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ ארבעה חודשים. כבודו צודק. חצי שנה רק מאז הבחירות; ארבעה חודשים לממשלה. תודה לשר הפנים על התיקון.
+
+
+ אבל תודי ששר הפנים – – –
+
+
+ היא הספיקה לא מעט.
+ 
+
+ כן, כן, בדיוק.
+
+
+ היא הספיקה לא מעט בארבעה חודשים. זה עדיין רק ארבעה חודשים.
+
+
+ מה ששר האוצר הצליח – – – ארבע שנים לא יכולים – – –
+
+
+מר ליצמן, אני מכוונת לדעת גדול, ובאמת המשפט הבא שלי הוא להגיד: רק ארבעה חודשים, וכמה הרס. באמת שזה מאוד מרשים.
+
+חוץ מהתקציב, יש לנו את השוויון בנטל – מלחמת עולם בחברה הישראלית; חכו חכו, יש לנו את חוק המשילות. גם הוא, אנחנו הצלחנו לעכב אותו בוועדת החוקה, אבל חכו חכו, הוא עוד כנראה השבוע מגיע בכל זאת. זה חוק סיכון הדמוקרטיה. יש לנו במסגרתו את העלאת אחוז החסימה. איום על ה"זועביז" כבר אמרנו? יש לנו את חוק הלאום שעומד בפתח וממתין; חוק-יסוד: משאל העם דופק בדלת; יש לנו יוזמה לתגמל רק יהודים בקרקעות – ואגב קרקעות, בואו נדבר רגע על קרקעות. דיור אנחנו כבר אמרנו? את חוק הווד"לים החוזר על עצמו, זה שלא הוכיח את עצמו בסיבובים הקודמים, שלא הביא לא ליותר בנייה ולא להורדת מחירי הדיור, אבל חוזר, ובגדול, בשביל שהמדינה שוב תעקוף את עצמה ותסדר עוד תנאים מקלים לעוד קבלנים – את זה כבר אמרנו?
+
+ אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ תהיו טובים אלי. תודה. סליחה.
+
+אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת שאני מדברת אתכם על קרקעות, לספר לכם שהיום השתתפתי בשדולה החקלאית, ובה דיברו על מצוקת הבנייה בקיבוצים. את יושבת שם ואת רואה את כל הקיבוצניקים – והיו כמעט רק קיבוצניקים, לא היו כמעט בכלל קיבוצניקיות – עם המצוקה שהיא מצוקה באמת אמיתית, כי כל כך הרבה זמן הם לא מקבלים היתרי בנייה. יושבים פה חברי חברי הכנסת הערבים, שמכירים את המצוקה הזאת כל כך מקרוב – מצוקת היתרי הבנייה במדינת ישראל – ויושבים פה אנשים שמכירים את שכונות המצוקה במדינת ישראל ומכירים את מצוקת היתרי הבנייה כל כך מקרוב. ובדואים כבר אמרנו?
+
+ אז את מבינה על מה אנחנו מדברות ומדברים; לא על פתרונות טכניים. אנחנו מדברות על מדיניות שבה אם ייתנו היתרי בנייה בקיבוצים, מי תלך לגור בהתנחלויות? אם ייתנו היתרי בנייה במקומות שהם-הם ההתיישבות המקורית, ההתיישבות החקלאית, מי תקנה בית מעבר לקו הירוק? בשביל לאפשר את ההתיישבות, כמו שקוראים לה עכשיו, מעבר לקו הירוק, צריך היה לחסום את ההתיישבות בתוך הקו הירוק. החסימה הזאת לא עומדת להשתחרר עם הממשלה הזאת, חברות וחברים. 
+
+ הרשימה החלקית הזאת שמניתי היא רק מה שאנחנו יודעות ויודעים עד עכשיו, אבל הרי הממשלה הזאת רק התחילה, היא רק באה זה מקרוב. כמו שאמרתי קודם לשר האוצר, שאמר: אנחנו נעשה יותר. אמרתי: עדיף שלא. לא יודעת איז�� דברים גרועים יותר עוד יגיעו עם הרצף המרשים הזה. 
+
+ אבל אני רוצה שוב לחזור ולחבר את החוקים הרעים האלה אל התקציב, ולהגיד שיש עוד הצהרה שמסתתרת מאחורי התקציב הזה, משום שמסתבר שהתקציב איננו רק התקציב. התקציב, מסתבר, הוא בן-ערובה, והוא מוחזק כשוט בידיה של כל אחת מחברות הקואליציה הבכירות בשביל להשיג בכלל דבר אחר. האח, שר המסחר והכלכלה, מר נפתלי בנט, מאיים שאם לא יעבור חוק-יסוד: משאל העם שלו, לא יאושר התקציב; ליברמן מאיים שאם לא יעבור – – – 
+
+
+ הדוד ליברמן.
+
+
+הדוד? הדוד. תודה, מר ליצמן. הדוד ליברמן מאיים שאם לא יתקבל חוק המשילות שלו לא יהיה תקציב. אגב, בחוק המשילות, חלק ממה שרוצים להשיג, לפחות על פניו, ממה שהם אומרים, זה מצב שבו המפלגות הקטנות לא תוכלנה לסחוט. והנה שלוש מפלגות בינוניות מרשימות סוחטות זו את זו, ואולי גם את ראש הממשלה, אבל בסוף הרי אותנו, עם כל הכבוד. כל אחת סוחטת את מה שהיא רוצה: משאל עם, משילות, וכמובן יש עתיד – את השוויון בנטל. 
+
+ על השוויון בנטל אמרנו כבר אתמול בלילה: שוויון זה ממש ממש ממש לא. 
+
+
+ שכחת איזו מפלגה רלוונטית?
+
+
+ איזו מפלגה? הליכוד?
+
+זהו, צריך להגיד. יש לנו כך: אם מסתכלים או מסתכלות על הממשלה הזאת אז מה יש לנו? יש לנו בנט נגד השלום, נגד הסכם; יש עתיד נגד החרדים באופן מובהק; ליברמן נגד הערבים – זה תמיד היה. אז את שואלת את עצמך: ונתניהו? ומה עם נתניהו? מה, אז הוא האבא הגדול? הוא מעל כולם? הוא מתחת לכולם? איפה נתניהו? על פניו, לפיד רוצה להיות היורש של נתניהו. מבחינה כלכלית הוא עושה צעדים מאוד מרשימים בתחום. צריך להגיד שגם מבחינה מדינית עד עכשיו הוא לא עשה איזה צעדים שונים – – 
+
+
+ איזה צעדים מרשימים?
+
+
+ – – בעקבותיו של נתניהו. אל תיעלב, איציק כהן, יקירי. 
+
+
+ איזה צעדים מרשימים?
+
+
+ לא, באותה מדיניות קפיטליסטית ישנה וטובה. הוא ממשיך באותה מדיניות היפר-קפיטליסטית, ניאו-ליברלית ישנה ולא טובה, שאותה התווה ראש הממשלה – – –
+
+
+ רק בפייסבוק. 
+
+
+ מה הוא עשה? מה?
+
+
+ רק בפייסבוק. אפרופו זה, הפוליטיקה החדשה, צריך להגיד, מביאה מינוי כלכלי קפיטליסטי ישן מהזן הבאמת-בעייתי במיוחד, אבל פוליטיקה חדשה. 
+
+ בקיצור, אני תוהה איפה נתניהו. אני חושבת שאפשר לראות איפה נתניהו. איך להגיד? השלם הוא סכום חלקיו? קטן מסכום חלקיו? גדול מסכום חלקיו? לא בטוח מה עדיף במקרה הזה. אף אחד לא בעד שום דבר, לא במה שהם אומרים; במה שהם עושים. הם לא בעד שום דבר. האמת היא שזה לא נכון – בעד ההתנחלויות על חשבון מדינת ישראל. זה דווקא כן, לצערי. 
+
+ עכשיו הבטיחו לנו – זה לסיכום – ארבעה חודשים. על פניו, השלום בחלון. המורה לערבית שלי היה אומר: א-סאלם בּא-שֻבּאכּ. נוקש. אני מקווה שאף אחת לא עוצרת את הנשימה, שלא תאבד חלילה את ההכרה. אבל מפלגת העבודה, שיש לי העונג להיות חברה בה, חוזרת ואומרת שכל התקדמות מדינית תזכה לגיבוי מלא מצדה. אדרבה ואדרבה, יתכבדו רבותי והתקדמו נא התקדמות מדינית לטובת כולנו. 
+
+ שר הפנים רוצה לשתף באיזה דבר? רוצה לספר לנו? לנצל את ההזדמנות הזאת ולתת איזו מילה על התקדמות מדינית?
+
+
+ אני חושב, כמו שאמרת, שיש לך עונג להיות חברה במפלגת העבודה, זה הדבר שככה עורר את תשומת לבי. 
+
+
+ זה נכון, זאת אמת.
+
+
+ נראה לי שאף מפלגה בתולדות הפרלמנט העברי לא קיבלה קומפלימנט כזה מעל דוכן הכנסת.
+
+
+אז תראה מה זה.
+
+
+ כנראה חוויה כזאת גדולה, באמת משהו גדול. 
+
+
+ אז אדרבה, נהיה מוכנות לשקול את מועמדותך אם תחליף כמה מדעותיך, שר הפנים. 
+
+
+ תמורת 75 שקלים – אני אומר את זה כמזכ"ל – אנחנו נקבל אותך היום. 
+
+
+לא כדאי לכם לבנות עלי.
+
+
+ הטעות שלך, שאת חושבת שבנט בדרך החוצה. 
+
+
+ לא, לא, לא. 
+
+
+ גברתי, תם הזמן. נא לסכם.
+
+
+ אני יודעת שתם הזמן. 
+
+
+ – – – 
+
+
+ – – – 
+
+
+ א. על מנת להניח את דעתך, אדוני מר ליצמן, חבר הכנסת ליצמן ידידי הטוב, באמת, זמן האיכות שבילינו בשבועיים האחרונים בוועדות לא יסולא בפז מבחינתי, בית-ספר ממש. תנוח דעתך, אני ממש ממש לא מקווה שהבית היהודי יפרשו מהממשלה. אני חושבת שזאת ממשלה שרק התחילה את דרכה. אני רוצה לראות שהיא – אני מעדיפה שהימין יביא שלום, אדרבה. 
+
+
+ מרב, יש יותר סיכוי שביבי יפרוש.
+
+
+ מאשר שבנט יפרוש.
+
+
+ למה יש לי הערכה שאם תעמוד על הפרק במהלך הקדנציה הקרובה שאלת הצטרפותה של מפלגת העבודה לקואליציה, את דווקא תתנגדי?
+
+
+ מה אני?
+
+
+ את עתידה דווקא להתנגד. 
+
+
+ נכון, זה מה שאני אומרת. יש לך תחושה נכונה. 
+
+
+עם מה התחלת את הדיון? הטיעון התחיל ממפלגת העבודה. 
+
+
+ עדיין יש לי עונג להימנות עליה, בשלב זה בוודאי.
+
+
+ אנחנו נודה לחברת הכנסת מיכאלי.
+
+
+ אני רק אגיד משפט סיום, כי אי-אפשר ככה ב-fade out לסיים. מן הראוי לסיים.
+
+חוק המשילות גורם לי לדבר במונחי מושלים. יש לנו מושל, ועוד מושל, ועוד מושל – כולם מושלים, וקצת פחות מדי התייחסות לאזרחיות ולאזרחים, שהם אזרחיות ואזרחים ולא נתינות ונתינים. אני חושבת שבסיום המושב הראשון כדאי להזכיר את זה לממשלה. תודה רבה. 
+
+
+ תודה רבה, חברת הכנסת מרב מיכאלי. יתכבד ויבוא חבר הכנסת דוד אזולאי. עד שהוא יבוא, חבר הכנסת הופמן, אתה רשאי להעיר. מה רצית?
+
+
+ – – – לדבר במונחים של משל ונמשל ולא במונחים של מושל ונמשל.
+
+
+ אתה, כמי שמקדם את חוק המשילות – – – 
+
+
+החוק לשינוי שיטת הממשל. 
+
+
+שמות יפים. אסור לי להביע דעה, אז אני אגיד אותה בהזדמנות.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, נפל דבר אמש במדינת ישראל. אני עדיין תחת הרושם הקשה מאמש. יהיו כאלה שיאמרו בשמחה שזהו יום של תפנית והישג אדיר, מאז קום המדינה. הם השיגו את זה בזכות השנאה, הפילוג וההסתה נגד הציבור החרדי במדינת ישראל. יהיו כאלה שיאמרו בכאב שזהו יום שחור ופגיעה ביהדות החרדית, בתורת ישראל, מאז קום המדינה. אכן זו הייתה פגיעה בתורת ישראל ובמדינת ישראל. 
+
+ והשאלה היא, חברי, לאן פנינו מועדות. האם מאן דהוא יקום ויגיד: בואו נעצור את הסחף הזה, ונגיד לאן אנחנו מובילים את העם הזה? לחברי בקואליציה, קיבלתם מנדט להנהיג את כל העם, לא חלק מהעם, לא את המפלגה שלכם, אלא את כל העם. לכן, החברים – אני פונה לחברים השפויים בקואליציה הזאת – קחו יוזמה ותנסו להוביל מהלך שפוי שיחבר ויאחה את הקרעים, ולא נמתין, חס ושלום, למלחמת אחים, ואז הקרע יהיה קשה מאוד לאיחוי. אני מקווה שיש עדיין מעט אנשים שמסוגלים לקום ולעשות מעשה, ולהגיד: רבותי, עד כאן. צריך לעצור את סחף השנאה הזה, אחרת מי יודע לאן נגיע. צריכים כולנו לזכור – אין לנו מדינה אחרת. נגזר עלינו לחיות כאן, לטוב ולרע, אבל אפשר להמשיך להסית, ובסופו של דבר נצטרך כולנו לתקן את הנזקים, כי כולנו בסירה אחת.
+
+ אדוני היושב-ראש, ממשלת ישראל מבקשת היום שחברי הכנסת יאשרו את התקציב, תקציב 2013–2014. זהו ספר של גזירות קשות המונפות על כלל הציבור בישראל: יהודים, ערבים, נשים, גברים, ילדים, מבוגרים. הספר הזה נוסח בידי אמן, שדאג לסמן אוכלוסיות ולפגוע בהן. זו מיוחדות ביכולת לאחד סביב ספר אחד כל כך הרבה מתנגדים, לאחר מכן להכניס כל כך הרבה ניגודים סביב נושא אחד: הפגיעה בשכבות החלשות, במעמד הביניים, במערכת הביטחון שכל כך חשובה לכולם. 
+
+ ראשית, אותו שר אוצר, שנבחר בקולותיהם של מעמד הביניים, הולך לפגוע בהם. אחד. פגיעה בהכנסתם של אזרחי ישראל תתבטא בהעלאת מס הכנסה בכל דרגות המס, החל בשנת 2014, כך שמס ההכנסה העליון יעמוד על כמעט 50%. נוסף על כך עלה מס הערך המוסף ב-1%, כך ששיעורו עומד על 18%, לצד צמצום משמעותי בפטורים ממס הקיימים היום. גם המיסוי על האלכוהול ועל הסיגריות לא פסח, ויוטלו מסים גבוהים שם. יוטלו מסים נוספים בתחום הדיור. מס החברות יעלה ב-1% ויעמוד על 26%. 
+
+בתחום ההוצאה אנשי האוצר מציעים לקצץ בתקציב הביטחון, להפחית את התוספות שניתנו בתקציב החינוך ולקצץ בתקציבי הרווחה, דבר שיתבטא בעיקר בהפחתת קצבאות הילדים ל-140 שקלים לילד, ומדובר בתוספת של אלפי ילדים למעגל העוני, ורבותי, הילדים והעוני לא שייכים לקבוצה מסוימת, אלה ילדים של כולנו. בסופו של דבר, כשהם ייפגעו, גם אנחנו נשלם את המחיר. החל בחודש אוגוסט השנה צפויים להידחות פרויקטים בתחום התשתיות, ותוספות השכר במגזר הציבורי. זה אומר שאדם בעל יכולת לא יפנה עוד למגזר הציבורי, אלא יעדיף את השוק הפרטי, משרדי הממשלה יצטרכו להסתפק בכוח-אדם של בדיעבד, ולא לכתחילה. בתחום החינוך ייעשה הקיצוץ בתוספות תקציב שניתנו לאור מסקנות ועדת טרכטנברג. ההחלטה המרכזית היא: סבסוד הצהרונים יצומצם, כך שיינתן רק לגילאי שלוש עד שמונה המשתייכים לרמה סוציו-אקונומית נמוכה, במקום לילדים מגיל ארבע עד תשע שמשתייכים לרמה סוציו-אקונומית נמוכה או בינונית. 
+
+ גם החינוך התורני יספוג, לצערי הרב, מכה קשה, בקיצוץ של כ-200 מיליון שקלים מתקציבו בשנה הבאה. אין שום סעיף בספר התקציבים שקוצץ בצורה כל כך משמעותית. לא תמצאו דבר כזה. 400 מיליון שקלים מתקציבו בשנה הבאה. נוסף על כך ישונו תנאי קבלת המלגה ללימוד והבטחת הכנסה לתלמידי הישיבה, בהתאם לגיל האברכים. 
+
+ בתחום הבריאות תקוצץ תוכנית טיפולי השיניים שסגן שר הבריאות לשעבר, הרב ליצמן, עמל רבות עליה, ואני יודע כמה תודות וברכות הוא קיבל על הפרויקט הזה; אז פה הולכים לחסוך 40 מיליון שקל – רק ילדים עד גיל 12 ייהנו מטיפולי שיניים על חשבון המדינה, ולא ילדים עד גיל 14 כפי שקבע התיקון בחוק 2010. אבל אתם יודעים, זה חיסכון שבסופו של דבר עולה ביוקר. 
+
+משרדי הממשלה, תוכניות ממשלתיות צפויות להיפגע. התוכניות לחיזוק מבנים לקראת רעידות אדמה, במשך שנים זועקים לתקצב את כל מה שצריך, חס ושלום, אם תקרה רעידת אדמה; אז קיצצו פה. תקציב הפעילות לחטיבת ההתיישבות בממשלה יצומצם בכ-30 מיליוני שקלים. התקציב למטה הביטחון הלאומי יקוצץ בכ-5 מיליון שקלים, ועוד הרשימה גדולה. שירות בתי-הסוהר, המשרד לביטחון פנים, פיטורים של אנשי קבע – אלה שמעוניינים לגייס. הולכים לקצץ ומפטרים אלפי קצינים ואלפי אנשים שמשרתים בקבע שנים רבות. 
+
+ אבל, מורי ורבותי וחברי, שימו לב איך העולם מתנהל. רק בשבוע שעבר היינו כולנו עדים לכך שהאיחוד האירופי הטיל חרם על תוצרת מהשטחים. עשו חישוב ומצאו שהדבר הזה עלול לפגוע בסדר גודל של כ-500 מיליון ש"ח. לא ראיתי בספר התקציב איך מתמודדים עם הדבר הזה. לא ראיתי בספר התקציב מה יעשו עם הדבר הזה. אלו דברים בלתי צפויים. אב�� הנה לכם, מצד אחד פגיעה בעולם התורה, חיסכון של כ-400 מיליון ש"ח, ומצד שני, האיחוד האירופי מטיל חרם – הנה הפסד של 500 מיליון ש"ח. 
+
+ נזקים לאוכלוסיות החלשות – הרי האוכלוסיות החלשות האלה בסופו של יום ייפגעו, והן יצטרכו להתמודד בחיים, ועם החיים. איך הן יתמודדו? על מי זה ייפול? זה ייפול על העובדים הסוציאליים, על מחלקות הרווחה השונות, על כל מיני עמותות. לא ראיתי בספר התקציב את הסעיף התקציבי לשיקום ההריסות האלה. 
+
+ המגזר הערבי – המגזר הערבי זה לכאורה קבוצת מיעוטים במדינת ישראל, אבל צריך לזכור שאלה אזרחי המדינה, וכשהם פגועים – גם אנחנו ניפגע. כשכואב להם, שאף אחד לא יחשוב שהוא יכול לישון בשקט בגלל זה. כאשר בכפרים הערביים לא מפתחים אזורי תעשייה, כאשר בכפרים הערביים לא מאשרים תוכניות בנייה, ומאפשרים לבנייה בלתי חוקית להתרומם בכל אתר ואתר, והפקחים, אזלה ידם מלטפל, כי אין כוח-אדם, אז עוד פעם נזק שצריך לטפל בו יעלה כסף. במקום לאשר תוכניות מתאר כמה שיותר מהר, ולאפשר בנייה חוקית – נמנע פיקוח, נמנע מחלוקות, נמנע מריבות.
+
+ הפגיעה בציבור החרדי היא לא רק בחינוך, היא גם בדיור, ואינה פוסחת על כלל האוכלוסייה, על כולם. רק אתמול היה כאן דיון שעד עכשיו אני לא מבין מה פשרו, בנושא מענק ירושלים. ירושלים. סעיף שלא השתמשו בו. מה אצה לכם הדרך להוריד את זה מספר התקציבים? מה יקרה אם זה יישאר? בלאו הכי לא מנצלים אותו. לא. ממשלה שחרתה על דגלה לעקור כל דבר שבקדושה.
+
+ רבני ההתיישבות – חברי חברי הכנסת, לא יאומן; ממשלה שמדברת על פריפריה, שצריך לעודד את הפריפריה, לעודד את האוכלוסיות החלשות. אדוני היושב-ראש, יש לך פריפריה במדינת ישראל יותר מאותם מושבים ויישובים הנמצאים בצפון ובדרום, שיש להם שירות אחד, של רבני ההתיישבות – בלניות – שאתם יודעים מה השכר שלהם? רב במושב, המשכורת שלו היא 4,000 שקל. בלנית, עובדת חצי משרה, מה הרווח שלה, אתם יודעים? פחות מ-2,000 שקל. באלה הולכים לפגוע. ואחר כך באים להגיד: אנחנו מעודדים את הפריפריה, אנחנו רוצים לחזק את הפריפריה, כאשר כבשת הרש, אותו יהודי שגר אי-שם בצפון, במטולה, בשומרה, בזרעית, יש לו רב, שכשצריך אזכרה הוא בא להגיד כמה מילים, יש הלוויה, יש ברית – הוא בא לעשות מלאכתו. למחוק את זה, שגם מעט היהדות הזאת לא תישאר שם. 
+
+ ובסוף, אתמול ראינו את ההצגה התכליתית: משאל עם. ממשלה שאמרה – יש פה חברים בממשלה שאמרו: פוליטיקה חדשה – רוצים משאל עם. העם נתן לכם מנדט למשול. מה אתם הולכים עכשיו לעורר את העם לעוד מחלוקת, כן להחזיר שטחים, לא להחזיר שטחים, כן לעשות שלום, לא לעשות שלום? על מה קיבלתם מנדט מהעם? אותי לימדו בשיעור אזרחות שכאשר אתה מטיל את הפתק לקלפי, אתה הפקעת את הסמכות ממך והעברת אותה לנבחרים, וזה תפקידם, לקבל החלטות. אז היא רוצה לקחת את זה מעצמה ולהעביר את זה לעם? אדוני ראש הממשלה, זה תפקידך, זה רגע המבחן. אם אתה באמת – פניך לשלום, זאת ההזדמנות שלך, לבוא ולהגיד: אני קיבלתי מנדט מהעם, אני מוביל את העם הזה לשלום. יהיה ויכוח אם טוב או רע השלום הזה, מה המחיר שאנחנו צריכים לשלם – על זה יהיה ויכוח בבית הזה, זה לא יהיה קל, זה לא יהיה פשוט. חווינו את החוויה של גירוש היהודים מגוש-קטיף ללא הסכם. ראינו את זה, עברנו את החוויה הזאת, לצערי הרב. 
+
+
+ תודה, אדוני.
+
+
+ אני כבר מסיים, אדוני. לכן, הממשלה הזאת, בסופו של דבר, שלא תפיל את התיק על אזרחי המדינה. קיבלתם מנדט למשול, תמשלו. אחר כך יהיו בחירות, והציבור ישפוט אתכם.
+
+ לסיום, אדוני היושב-ראש – בזה אני מסיים: חיפשתי בספר התקציבים סעיף שמדבר על שיקום הריסות, על שיקום נזקים, על שיקום נזקקים, ולא מצאתי. מישהו לקח על עצמו אחריות מה יהיה עם אותם ילדים מסכנים שיהיו רעבים? מה יהיה עם אותן משפחות מצוקה שאף אחד לא ידאג להן? מישהו מצא איזשהו סעיף שדואג לאותן אוכלוסיות חלשות? בסופו של דבר יבואו וידברו על חור תקציבי. זהו החור התקציבי הגדול, וכולנו עוד נשלם על כך ביוקר. תודה רבה, אדוני.
+
+ תודה רבה, חבר הכנסת אזולאי. 
+
+
+
+
+ לפני שיעלה השר אלי ישי, אני אאפשר לסגן מזכירת הכנסת למסור הודעה. בבקשה.
+
+
+ ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 8), התשע"ג–2013. תודה.
+
+
+ תודה רבה.
+
+
+
+
+ חבר הכנסת אלי ישי. אחריו – חבר הכנסת יעקב ליצמן וחבר הכנסת יעקב אשר. לאחר מכן, אחריהם – חברי הכנסת צרצור ומסעוד גנאים. בבקשה, אדוני.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, מכובדי חברי הכנסת, אנחנו כבר מיום הקמת הממשלה עדים וערים לגזירות שמתגבשות, ובסוף הן נתגבשו והגיעו לכנסת. בממשלה, כמובן אושר שם, ועכשיו זה מונח על שולחן הכנסת.
+
+אנחנו גם מכירים את הססמאות, אנחנו גם מכירים את התשובות, של בכירים במשרד האוצר, וראשי יש עתיד, שאמרו: אתם הייתם בממשלה הרבה שנים – שמעתי גם כך פעם אחת – מה עשיתם? אז באמת, מי שבאמת מעוניין לדעת מה עשינו, אני יכול להראות לו את זה גם בספרי הימים של הכנסת, וגם להדפיס לו את כל ההישגים הרבים והמרשימים. נכון, לא כל דבר הצלחנו. נכון, לא כל דבר הצלחנו לעשות, לא כל גזירה הצלחנו לבטל, אבל הרבה מאוד גזירות הצלחנו לבטל, למשל, קצבאות ילדים. קיצצו כשהיינו באופוזיציה, בממשלת שרון השנייה, והחזרנו מיליארד ומשהו לילדים הרעבים. אז הנה מה עשינו, למשל, דוגמה אחת. במענקים, ובדיור, ובשורה ארוכה של דברים, שכר מינימום, ועוד – עשינו. עשינו הרבה מאוד. 
+
+ אנחנו עוד לא מפלגת שלטון, שאפשר לבוא אלינו בטענות כמפלגת שלטון, ואף אחד מאתנו לא היה שר האוצר. אני לא הייתי שר האוצר. היום יש עתיד לא יכולה לבוא ולומר: אנחנו לא יודעים. שר האוצר הוא מיש עתיד. אתם צריכים לתת תשובות לעם ישראל וגם לציבור הבוחרים שלכם, גם לאלה שהקימו את קול המחאה, ו-19 המנדטים באו בזכות המחאה הזאת, והגזירות האלה פוגעות באופן ישיר באותם אנשים, ובַּכלל, כמובן. אז אני בכוונה פותח ואומר את זה, כדי שגם אם ינסו לתת תירוצים ותשובות, כדאי שעם ישראל יקשיב וידע את האמת לאמיתה. 
+
+זה לא סוד שש"ס היא מפלגה חברתית, ופעלה רבות, עם הישגים מרשימים ביותר. רבים וגדולים וחשובים. נכון, לא הכול הצלחנו, לכן אנחנו עוד פה. אם היינו יכולים לתקן עולם במלכות שדי לא היינו צריכים לבוא לכנסת. עדיין לא, נקווה שכן, בקרוב. 
+
+ אבל, אני מנסה לחשוב איך להמחיש את ההתנפלות ואת ההאשמה על כבשת הרש. על החלשים ועל המסכנים ועל הנזקקים ועל האומללים. אספר לכם סיפור של הרב בונים מפשיסחא, שאמר על הפסוק בתהילים: "תעיתי כשה אֹבד בַּקֵּש עבדך" – הוא מנסה להביא את התלמידים שלו שיאזינו לו, הוא אומר: מה זה "תעיתי כשה אבד"?
+
+
+ כיסא – – – 
+
+
+ כשה אובד. 
+
+
+ – – – 
+
+
+ כן, זה פסוק אחר. מה שהוא אומר זה בקי"ט: "תעיתי כשה אֹבד בקש עבדך". אז הרבי מפשיסחא אומר: בְּקַש ותֶבֶן. מה זה בקֵש? הוא הפך את ה"בקֵש" ל"בקַ�� ותבן". אז כולם האזינו, אמרו: מה הכוונה? הוא אמר: בואו אני אספר לכם מה יש בקש ובתבן. רצו להבין. אמר: בואו אני אומר לכם משל. הייתה תקופה ביער, הייתה שם מכת דבר קשה וחיות רבות מתו. מה עושה המלך, האריה? קורא לכולם, מזמן כנס חירום: בשל מי הרעה הזאת? בודקים ובוחנים בשל מי הרעה הזאת – הכבש, הדוב, הזאב. והאריה מדבר עם כולם. קם האריה ואומר: את חטאי אני מזכיר היום. חטאתי, עוויתי, פשעתי. אני הייתי בשדה, טרפתי כבש ועוד כבש, ואחר כך כמה גדיים למנה אחרונה, לקינוח, ואני מתחרט, אולי בשלי הרעה. אמרו לו: לא, מה אתה מדבר? מלך פורץ גדר ואין מוחים בידו. זה המקצוע שלך, אתה מלך, מה אתה צריך להתנצל? קם הזאב ואומר: גם אני טרפתי וגם הרגתי בלי לטרוף. אולי אני, אולי בשלי הרעה. אמרו לו: נו, זאב זה זאב, זאב יטרוף, מה השאלה בכלל? קם הדוב, כנ"ל: סרט, לקח איזה כוורת של דבש ולקח את כל הדבש, אומר: אולי אני עשיתי את הרעה הזאת. אמרו לו: אתה דוב, זה התפקיד שלך. הגיע תורו של הכבש הקטן. הוא אומר: אני הייתי רעב מאוד, לא בא אוכל לפי כבר יומיים. היה איזה גג קטן, בקתה קטנה, היה שם קש. תלשתי אחד, שניים, שלושה, ואכלתי וניצלתי. מרוב רעב. אני מצטער. קפצו כולם ואמרו לו: אתה אשם. האריה, הדוב והזאב לקחו את כבשת הרש ואכלו אותה, עשו מזה קינוח, סעודת הבראה. אתה אשם. 
+
+זה מה שקורה פה היום. ממשלה של שרים שמנותקים, ומכירים את העוני רק מסקרים או מסטטיסטיקה או מספרים, לא מכירים את זה ממציאות חיים. אז הם יושבים פה ומדברים – על מה? על העוני? הם לא מכירים את העוני. מי אשם בעוני? החלשים, החד-הוריות, הנכים, הקשישים, הילדים הקטנים; כן, קצבאות הילדים, הילדים הרעבים. זה השה, זה הכבש. זה "כשה אובד". זה מה שדוד המלך אומר וזה בדיוק מה שקורה בממשלה הזאת. שרים שנולדו עם כפית זהב בפה ולא מכירים מה זה מצוקה – כפי שאמרתי, מכירים את זה רק מנתונים וניירות שהם מקבלים; ספק אם בכלל הם קוראים את זה, כן או לא. ואז הם יסבירו איך עושים כלכלה טובה ולמה צריך לקצץ לטובת החלשים, וכשמקצצים זה עוזר לחלשים. זו מנטרה שאני כבר שומע כל החיים. זה בסדר גמור. יש כאלה שמאמינים בזה ונשארים תמימים, אבל אני מעולם לא האמנתי בזה, ונלחמנו ותיקנו ושינינו הרבה הרבה דברים. 
+
+ ועכשיו הממשלה הזאת נופלת כולה לאותן שכבות חלשות, לקצבאות הילדים, לאותן משפחות שאין להן אפילו בשביל לקנות תרופות. אפילו את הממרח שוקולד על הלחמנייה, על הפרוסה – גם את זה לקחת ממנו. יורידו עוד כמה עשרות שקלים מאותו ילד רעב, ובזה נציל את הכלכלה. זה השה, זו כבשת הרש – ובכך נציל את הכלכלה. אבל יש דרכים רבות ומיליארדים ועשרות מיליארדים, ומאיפה כן ומאיפה לא. מכל שינוי קטן אתה יכול להביא את הישועה לקטנים האלה. לא, כולם בסדר גמור, הזאב בסדר, האריה בסדר, הדוב בסדר; רק כבשת הרש. צריך לפגוע בכבשת הרש, צריך ללכת ולקצץ שם, צריך לפגוע בה. גם את התבן הקטן, את האוכל, את מעט האוכל שנשאר לה – גם את זה להוריד מקצבאות הילדים על מנת שלא יהיה לה, כי בשלה הרעה אולי; אולי בגלל העניים האלה יש מצוקה. 
+
+ לצערנו הרב – כשאדם עוזר לעניים יש גם סייעתא דשמיא ויש גם ברכה בכלכלה; כשלא עוזרים לעניים אין ברכה בכלכלה. לצערנו הרב, הממשלה בחרה לעצמה בצורה קפיטליסטית, עם הרבה הרבה הרבה רוע, לפגוע בכבשת הרש, באותם אנשים, באותם עניים, באותם קשישים קשי-יום, באותם לומדי תורה שמחזיקים את העולם – שמו להם את זה למטרה, ולצערנו הרב זה התקציב שמגיע וככל הנראה יעבור בשבוע הבא, כי אחרת הכנסת תתפזר. לו יהי, הלוואי שכך וזה לא יעבור ותתפזר הכנסת, אבל לא זה מה שנראה. אנחנו אומרים את הדברים האלה על מנת אולי, אולי, אולי לעורר מי מבין חברי הקואליציה לשינוי כזה או אחר, וכל שינוי שיהיה אני רק אברך עליו. 
+
+ כמובן, נצביע נגד התקציב הקשה והרע הזה, ואני מקווה שאזרחי מדינת ישראל מבינים שהבטחות שלפני הבחירות של כל המפלגות לדאוג לחלשים לא מתקיימות אחרי הבחירות, ואם זה מתקיים, זה רק בתנועת ש"ס. תודה רבה. 
+
+
+ תודה, חבר הכנסת אלי ישי. המסתייג הבא – חבר הכנסת יעקב ליצמן. בבקשה. 
+
+
+ בבקשה, אדוני, יש לך רבע שעה. אחריך חבר הכנסת יעקב – יעקב אשר ויתר? אברהים צרצור. בבקשה, אדוני. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אין שר?
+
+
+ יש פה שר. 
+
+
+ אה, כן. אדוני השר גדעון סער, אני מתנצל, לא ידעתי אתמול שאתה היית השר שהצביע אי-אמון כשצעקתי, אבל בדיעבד הייתי שמח שהיית עוזב, שהיית פורש. אני חושב שלהיות חבר בממשלה רשעה כזאת – לא גדוּלה גדוֹלה, ולכן אני לא מתחרט בדיעבד. 
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – – – 
+
+
+ אין לי כוונה כזאת, חבר הכנסת ליצמן. 
+
+
+ לא, זה יהיה הרבה יותר מהר ממה שאתם חולמים. 
+
+
+ אני מצטער לאכזב אותך. 
+
+
+ לא, לא, לא. קודם כול, טוב לי. אני חייב להגיד לך, טוב לי באופוזיציה; ב. אני חייב להגיד באמת – – – 
+
+
+ כולנו היינו באופוזיציה, אנחנו יודעים שיש בזה גם יתרונות. 
+
+
+לא, לא. טוב לי באופוזיציה; ב. להיות חבר בממשלה רשעה כזאת, שאני אצטרך להצביע על תקציב כזה בקואליציה, אני אומר לך – תבדוק אותי בפוליגרף, אני אומר את האמת – לא הייתי חולם להרים יד לתקציב כזה שיעשו לי. ואני הוכחתי את עצמי כיושב-ראש ועדת כספים שאני לא "יס-מן" שאוטומטית מעביר כל דבר. 
+
+ מה שקרה השנה בתקציב זה דבר מוזר. כל פעם שר האוצר הוא בדרך כלל פודל של אגף התקציבים; מה שהם מביאים לו הוא עושה, בדרך כלל – הוא חדש, עד שהוא מתאושש, עד שהוא נכנס. אבל בוועדת כספים, יושב-ראש ועדת הכספים היה מחסום. הוא עמד מנגד והוא בדק, ביחד עם חברי הוועדה כמובן. שם זה נעצר. אף פעם לא יצא תקציב כפי שנכנס לוועדת הכספים. גם השנה היו שינויים, אבל מינוריים. בדברים הגדולים גם היושב-ראש היה פודל של שר האוצר. מה שהעבירו – האוצר לא חלם בחלומות הכי ורודים שלו שהוא יעביר כל כך הרבה דברים בחוק ההסדרים. הוא לא חלם אפילו. 
+
+שר האוצר – דיברתי אתמול, אני לא רוצה לחזור עליו, על התודות שלו, מה שהוא מבין. אבל דבר אחד, אדוני השר, אני חייב להעיר את תשומת לבך. שר האוצר למד מהר מאוד איך להעביר כספים בוועדת הכספים למקורבים. איזה פלא. אגב, לא הייתי באותה ישיבה של ועדת הכספים שהוא העביר 1.5 מיליון שקל לחברים שלו שעוזרים לו, שחברים בחברות האלה, ב"שיכר" ובכל החברות האלה. הוא למד את זה מהר מאוד, פחות מחודשיים הוא שר. הוא אפילו לא התיישב על הכיסא, הוא כבר עושה דברים לא ישרים. והוא שיש לו סטיגמה, כביכול הוא בא לתקן את העולם, מושחתים הביתה. 1.5 מיליון שקל למקורבים, לעוזרים שהם שותפים וחברים לחברות, הוא העביר בוועדת כספים. נס שיש כלי תקשורת שמגלים את זה. 
+
+ אחר כך הוא בא, הוא מטיף לנו מוסר. למה זה אכפת לי, המוסר שלו? מילא, אנחנו מכירים אותו כבר. אבל הבית היהודי, שאנחנו דאגנו להם כל השנה, ביחד, עבדנו ביחד, פתאום אתמול בחוק ירושלים, כולם הצביעו בעד ביטול החוק, כולם. שר השיכון, לזכותו ייאמר, לא היה בהצבעה. כולם, כשירושלים זה הד��ל שלהם, כולם.
+
+
+ מהפה ולחוץ. כל הבית היהודי זה הבלוף הכי גדול שיש. זה בית זה? 
+
+
+ אז בואו אני אספר לכם סיפור, רבותי. בואו אני אספר לכם סיפור על ראש הממשלה. כשציפי לבני רצתה להקים ממשלה, בסוף ימי אולמרט, היא באה אלינו, יהדות התורה, והיא רצתה שניכנס לקואליציה אתה. ואתם יודעים, מכירים את הפתק המפורסם שיש לי. כשגמרנו את כל הדברים: תקציב הישיבות – יותר מביבי, הבטחת הכנסה בדיוק כמו שזה היה עד עכשיו, כל הדברים, קצבאות הילדים, הכול גמרנו. רשום שם בפתק. איפה נעצר? כשקיבלתי הוראה שהיא צריכה להתחייב לא לנהל משא-ומתן על ירושלים. היא סירבה. ביבי התחייב לי, ביבי אמר לי לא לוותר. הוא דיבר אתי אז. הוא היה באופוזיציה והוא אמר: אני מתחייב לא לנהל על ירושלים משא-ומתן. איפה הוא ואיפה ירושלים ואיפה קרי ואיפה כולם?
+
+
+ אתם לא שמעתם לי. אני אמרתי שלא צריך לשים אותו ראש ממשלה. הייתי בדעת מיעוט, ואמרתי לכם: היא צריכה להיות ראש ממשלה. עוד הוא יכה יותר גרוע מאשר הוא מכה אתכם עכשיו, לצערי הרב. הייתי בדעת מיעוט.
+
+
+ זה אני לא יודע.
+
+
+ אנחנו רושמים את זה לפרוטוקול, חבר הכנסת – – –
+
+
+ יודעים כולם – – –
+
+
+ לא, אבל זה לא אומר שאני מסכים לכל מילה.
+
+
+ לא, לא. את הדברים שלו.
+
+
+ כן. אבל – – –
+
+
+ למה, אני גם זוכר את קצבאות הילדים – – –
+
+
+ אבל איפה הוא ואיפה חוק ירושלים? אני הייתי שלוש פעמים יושב-ראש ועדת כספים, שלוש קדנציות. כל קדנציה חצי. מנעתי את ביטול החוק, לא נתתי. פעם אחת אפילו כמעט היה אולטימטום. אמרתי: לא. רוצים לדחות בשנה? אני אתן לך את זה, לא יותר מזה. מה בוער ליושב-ראש ועדת הכספים, הבית היהודי, לבטל את חוק ירושלים? וכולם שמחים, כולם אומרים בעד.
+
+
+ – – –
+
+
+ הבית היהודי יפנה – – – אל תדאג. אני אומר לך, הם יפנו. הם, הממשלה הזו תפנה. זה היה גם עם גוש-קטיף, אם אתה זוכר.
+
+
+ כן, זה מה שהיה בגוש-קטיף. זה בדיוק מה שהיה. 
+
+עכשיו אני רוצה לשאול, השר לא מקשיב לי אז אני לא יכול לקבל תשובה. המשאל עם הזה, מה הולכים לעשות? אני רוצה להבין. אל תיקחו אותי למקומות שאני לא נכנס לזה. אני רוצה להבין. הערבים, תהיה להם זכות הצבעה? אדוני היושב-ראש, האם לערבים תהיה זכות הצבעה במשאל עם? 
+
+
+ ערביי ישראל, בוודאי.
+
+
+ בוודאי, ודאי.
+
+
+ – – –
+
+
+ האם אתה תולה בזה איזה אחוז, פרומיל, שערבי לא יתמוך בזה? 
+
+
+ – – –
+
+
+ בוודאי, גם אני אומר ודאי. גם אני אומר ודאי.
+
+
+ הערבים לא יתמכו במשאל עם, אני אומר לך. 
+
+
+ לא יתמכו במשאל עם?
+
+
+ הם לא רוצים, הם לא רוצים את – – – 
+
+
+ אבל אם הם ישתתפו במשאל עם.
+
+
+ הם ישתתפו במשאל עם והם יהיו – אני אומר לכם, איזה פנים יש למשאל העם הזה? זה רציני? אני לא צריך להוכיח שהזהרתי אותם. נכון? שהייתי פייר, מאוד ישר אתכם. באמת, אני אומר את זה כל הזמן. אבל אני רוצה להבין מה זה המשאל עם הזה. מה זה המשאל עם הזה?
+
+
+ כדי להרגיע את הבית היהודי להישאר בקואליציה.
+
+
+ עכשיו אני רוצה להגיד לכם עוד דבר. האם אתם יודעים שגם בוועדת הכספים באמצע ההצבעות קנו מפלגות מהאופוזיציה לתמוך בכל מיני דברים? האם זה יושר של שר האוצר? 
+
+
+ פוליטיקה חדשה.
+
+
+ מה קנו להם? "מיצובישי"? מה? 
+
+
+ אני לא רוצה לפרט. באמצע ההצבעות. מה היו אומרים עלינו אם היינו עושים את זה? מושחתים הביתה. ואני צריך כאן לשבת מול שר האוצר וכאילו לקבל הטפת מוסר ממנו. הוא אוהב אותי פתאום, הוא אוהב חרדים. לא שונא חרדים.
+
+ אני רוצה להגיד עוד דבר. עברנו בוועדת כספים הרבה נושאים בהרבה מגזרים, כל מיני סיוע לבריאות, רווחה. אז אני לא נכנס לעצם הדבר שחבר הכנסת שאול מופז הודיע, שיש פתאום איזה רזרבה גדולה שאנחנו לא יודעים מה זה, וזה מונח – ומבקר המדינה, אני מבין, מתחיל לבדוק את זה – שזה מונח בכל מיני משרדים של יש עתיד. האם גם זה פוליטיקה נקייה, חדשה? מה זה הכסף הזה? האם לפיד פתאום כן יודע איפה הכסף? פתאום הוא יודע, הוא למד. הוא מחכים את רבו. 
+
+ מה זה מראה לכם, רבותי? הכול פוליטיקה. ואם בפוליטיקה עסקינן אז הסוף – אני חששתי כל הזמן אם חלילה וחס יש אחוז שהוא מתכוון באמת אז אנחנו בצרות. אם זה פוליטיקה, אין סוף לפוליטיקה. היום הוא כאן, הוא אמר כאן על במת הכנסת לפני שעה, שעה וחצי, שבעוד שנה וחצי הוא יעלה כאן והוא יגיד שהשתפר המצב. אני לא בטוח שהוא יעלה כאן בעוד שנה וחצי. אבל אם הוא יעלה כאן בעוד שנה וחצי הוא יעלה כראש אופוזיציה, ואז הוא בטח יסביר כמה הוא השאיר קופה עשירה, כי בינתיים משני התקציבים שהוא מביא כאן, חורבן אחד גדול.
+
+ היו כל מיני דברים שבוועדת הכספים הבענו לגביהם הסתייגויות, התנגדנו. ברגע האחרון גם הייתה תוספת של שעות. כיתות א' הורידו, כיתות ב' הורידו; כיתות א' הורידו, עוד מעט יסגרו בתי-ספר. יגידו: לא צריך להתחיל ללמוד, רק מכיתה ה' בכלל. לך תדע מה התוכניות שיש להם. מה שהם אומרים זה הכול קדוש. 
+
+ אבל מה לי לבוא אליו בטענות? כי הוא לא התחנך מעולם. הוא מעולם לא למד ליבה, אין לו בגרות. ואני מוכן להתמודד אתו בכלכלה על מה שהוא רוצה. כפי ששאלתי אותו שלשום – אתמול בבוקר זה היה – שהוא לא יודע את ראשי התיבות של ה-OECD. הוא הלך לשאול אחר כך. אני יודע, אמרו לו שם בחוץ. שר האוצר ביקר ב-OECD, הוא לא יודע מה זה OECD. אני מקווה שהוא יודע להגיד מה זה ה-OECD. הוא לא יודע את ראשי התיבות OECD. 
+
+ ולכן, מה שאני רוצה לסכם זה דבר אחד, אנחנו כרגע בגלות, הציבור החרדי עובר גזירות, אנחנו כנראה מן השמים צריכים לקבל את העונש שלנו. אנחנו נקבל את הכול באהבה, אנחנו לא מהרהרים אחרי ה'. מה שהיה אתמול כאן, בנושא של הנטל, מה שהיה – מה זה היה? הכול בסדר?
+
+
+ הכול בסדר, הכול בסדר.
+
+
+ לא יודע, חששתי.
+
+מה שהיה אתמול עם הנטל, עם המחאה, מה שהיה אתמול עם הקריעה, כפי שאמרנו: אבינו מלכנו, קרע רוע גזר דיננו, ואמרנו: קרע ה' את ממשלת ישראל – זה שדר לעולם. הציבור כאן בארץ יודע מה זה, אבל זה שדר לכל העולם, שאנחנו בגלות קשה. איך הוא אמר אתמול, חבר הכנסת – היום אמר את זה – מאיר פרוש: שני עמים. לא שני עמים, ערבים ויהודים – בתוך היהודים שני עמים.
+
+ואנחנו מרגישים מושפלים, וגם העיר מושפלת, ירושלים, מה שדיברנו קודם. ואני בטוח, כגודל – אני אספר, ובזה אני אסיים, אדוני היושב-ראש, סיפור אחד: היה רבנו סעדיה גאון, והוא היה עשיר גדול – כתוב, הסיפור הזה, קראתי – הוא היה עשיר גדול. הוא שלח פעם את עבדו לטבול לו כלים בערב פסח בים. העבד טבל את הכלים, שני כלים, הים סחף אותם.
+
+
+ רק לסיים.
+
+
+ רק את הסיפור, ואני מסיים. ואז, אחרי שנאבד, באו העובדים ואמרו: בסדר, נאבד – נאבד. אחרי שנה הלכו לטבול עוד פעם כלים, פתאום הים פולט את שני הכלים האלה. באו בשמחה גדולה לרב סעדיה גאון, אומרים לו: ברוך השם; התחיל לבכות. הוא אמר: אם עד כדי כך, זה המצב, יותר טוב כבר לא יכול להיות. לימים חלה, הביאו לו רופא, רופא גדול – הוא היה עשיר גדול, גדול מאוד. הרופא אמר שיש לו רק אפשרות לשחוט איזה עוף נדיר, נדיר משהו, לבשל את זה. משהו מאוד נדיר. עד שהשיגו את העוף הזה, ועד שבישלו את זה – זה סיפור אמיתי, אגב, רבותי – בישלו את זה לתמצית, לכפית, הגישו לו את הכפית – נשפך. כולם בכו. אמר הרב סעדיה גאון – הוא חייך, הוא אמר: אם יותר גרוע לא יכול להיות, סימן שזה רק יכול להיות יותר טוב. הוא באמת הבריא. 
+
+ כרגע, יותר גרוע לא יכול להיות. בעזרת השם, המצב יהיה יותר טוב, ונראה כולנו ימים שמחים יותר. תודה רבה.
+
+
+ תודה רבה, חבר הכנסת ליצמן. יעלה חבר הכנסת אברהים צרצור.
+
+גם משבר פקידי האוצר פה נפתר. אני לא חובב גדול שלכם, אבל דווקא הבחור הזה, דורון סמי, הוא איש רציני וטוב. אז הנה, אתה שאלת פשוט מה זה היה – לא הנחו אותם איך לעבור במליאה. אז המשבר נפתר.
+
+
+ חששתי – – –
+
+
+ בבקשה, אדוני. לא, לא – – –
+
+
+ חשבנו שזה איזו פעולת חבלה.
+
+
+ לא לא לא.
+
+
+ כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני דווקא אתחיל ב"הישגים" – במירכאות כפולות ומכופלות – של ועדת הכספים בבואה לדון בתקציב של המדינה לשנים הבאות. ההישגים האלה תוארו על-ידי יושב-ראש ועדת הכספים במילים אלה; הוא אמר: ביצענו שינוי חסר תקדים בתקציב שתוכנן על-ידי ממשלת ישראל, במטרה להקל את המשא הכבד של גזירות כלכליות על רוב הציבור. מנענו פגיעה קשה במעמד הביניים ובשכבות החלשות. הוא ממשיך גם, באומרו כך: עשינו היסטוריה, כבוד היושב-ראש. אישרנו את חוק ההסדרים בזמן, תוך הכנסת שינויים רבים על דעתה של הוועדה. הוא אומר גם: אנחנו כופפנו, הצלחנו לכופף את האוצר בכמה תחומים, ובהם הגזירות הקשות ביותר שתוכננו לתקציב הנוכחי.
+
+באמת האמירות האלה העלו חיוך רחב מאוד על שפתי. וזה מזכיר לי, באמת, דוגמה שאומרת כך: קבוצה מסוימת גזרה על אדם מסוים לשאת על כתפיו אבן ששוקלת 100 קילוגרם. לאחר תקופה קצרה מאוד אותה קבוצה באה, וללא סיבות מוצדקות החליטה להוסיף עוד 100 קילוגרם על ה-100 שנמצאים על כתפיו של האדם הזה. הוא התחיל לצעוק. אז התכנסו, ודנו, ודשו, ובסוף אמרו: אתה יודע מה, אנחנו באים לקראתך, אנחנו מורידים מהאבן החדשה, שמשקלה 100 קילוגרם, 50 קילוגרם. אז מה אמור האיש הזה לעשות? לצהול משמחה. הוא שכח את המצב הקודם של 100 קילוגרם בלבד, ועכשיו הוא צריך להיות שמח ב-150. האם זה יכול לתאר מצב של צדק טבעי? בשום פנים ואופן לא.
+
+ זה מזכיר לי גם, חברי חברי הכנסת, מצב שקורה לעתים קרובות בשטחים הכבושים. ולמה אני מתכוון? בגדה המערבית יש עשרות ומאות כפרים. למשל כפר מסוים באזור חברון, כל הדרכים המובילות לכפר הזה פתוחות ומסודרות. פתאום הצבא בא ומחליט לסגור את כל הדרכים המובילות לכפר הזה בסוללות עפר. תושבי הכפר מתחילים לצעוק, ומנהלים משא-ומתן, באים והולכים. בסוף הצבא בא ואומר: אנחנו מוכנים להיענות לדרישות שלכם. ומסירים סוללה אחת מעשר הסוללות. מה התושבים של אותו כפר אמורים לעשות? לצהול משמחה ולהודות לצבא הכיבוש על כך שהוא הסיר סוללת עפר מדרך אחת. הם שכחו את המצב הקודם, שכל הדרכים המובילות לכפר היו פתוחות באופן מוחלט. זאת שיטה בזויה, שהדעת לא סובלת וצריכים לעקור אותה מהמציאות שלנו. 
+
+ עכשיו, מה משרד האוצר טוען כדי להצדיק את הגזירות שהוא מנסה להנחית על ראשינו כאזרחי מדינת ישראל ללא הבדל גזע, מין, לאום או צבע? הוא טוען: התקציב הזה בא כדי להתמודד עם גירעון גדול מן החזוי, שבו הסתיימה שנת 2012. יפה. אני לא יכול באמת להתנגד לכך שצריכים לטפל בסוגיה שנקראת גירעון, אבל כנראה – מתברר שיש שתי אסכולות להתמודדות עם בעיה של גירעון. אסכולה אחת אומרת: צריכים להשתמש בכלי שנקרא העלאת מסים וקיצוצים תקציביים, ואסכולה אחרת אומרת דבר אחר – יש אלה שטוענים שצנע תקציבי מתמשך מקשה על התאוששות כלכלית בהווה, מאמלל שכבות רחבות של האוכלוסייה למשך שנות דור ומערער את היסודות של צמיחה עתידית. הנה, יש שתי אסכולות, שתי דרכים, להתמודד עם הדבר הזה שנקרא גירעון. במה בחרה בעצם ממשלת ישראל? דווקא בחרה בכלי הראשון: העלאת מסים וקיצוצים תקציביים. 
+
+אין ספק שלא צריכים לתת יד לקיצוצים שיפגעו בתשתית החברתית-כלכלית, כמו פגיעה בשכר עובדים למשל, או קיצוץ בשירותים המדינתיים השונים. במקום זאת, אני חושב שצריכים לדרוש מן הממשלה להציג תוכניות של פיתוח וצמיחה שלא רק ייטיבו עם קבוצות אוכלוסייה הנמצאות בשולי הפעילות הכלכלית, אלא גם ירחיבו את ההזדמנויות הפתוחות בפני כלל האזרחים. במילים אחרות, צריכים להימנע מלתת יד למדיניות תקציבית שתכניס אותנו למצב של דריכה מתמשכת במקום.
+
+כדי להבין את המצב שנקרא משבר – ואני אקדים ואומר שיש שוני מהותי בין המשבר הכלכלי שסובלות ממנו, למשל, ארצות-הברית ומדינות אירופה לבין המשבר הכלכלי שישראל סובלת ממנו. ישראל היא מדינה קטנה מאוד בהשוואה למדינות אירופה וארצות-הברית. התכונות של המשבר הישראלי שונות לגמרי מהתכונות של המשבר באירופה ובארצות-הברית. ועל כן ישראל צריכה להשתמש בכלים יותר רגועים מאשר הכלים שאירופה וארצות-הברית משתמשות בהם. שם משתמשים בכלים שאפשר להגדיר אותם כאכזריים, היות שהמצב שם מורכב מאוד וטעון ומסובך פי-עשרה מאשר המצב במדינת ישראל. אבל ממשלת ישראל מעדיפה להתעלם מעובדות אלה ולהשתמש באותם כלים שמתאימים אולי למשבר באירופה או בארצות-הברית, ולהנחית את אותם כלים על ראשיהם של אזרחי מדינת ישראל. 
+
+ והלוואי שממשלת ישראל הייתה מנחיתה את המהלומות האלה על ראשי האזרחים ללא הבדל כוחות פיננסיים או מוניטריים, לצערי הרב. אני אסביר את זה בצורה מפורטת. 
+
+ המשבר התקציבי הנוכחי של מדינת ישראל הוא תוצר לא מפתיע של שלושה גורמים עיקריים – ואני ממליץ בפניכם, ולאלה שרואים אותנו מאזרחי ישראל, להאזין במלוא הקשב לסיבות האלה שגרמו למצב ולתקציב ולגירעון שנמצא היום במדינת ישראל.
+
+גורם אחד הוא מדיניות פיסקלית שמרנית, שהיא מדיניות ניאו-ליברלית של מדינה קטנה, שמטרתה לשחרר מקורות לטובת המגזר העסקי. תוצאה עיקרית של מדיניות זו היא צמיחתה והתבססותה של שכבה דקה של משפחות יזמים ומנהלים המרכזים בידיהם עושר רב. לזה התכוונתי. הלוואי שאת הגזירות האלה היו מנחיתים על ראשיהן של כל האוכלוסיות במדינת ישראל. אבל מתברר מתוך הגורם הראשון של הגירעון הזה, שהמדיניות הזאת, הפיסקלית, השמרנית, גורמת לכך שקבוצות מאזרחי ישראל הופכות ליותר עשירות בזמן שאוכלוסיות אחרות הופכות ליותר עניות. ודבר כזה לא צריכים לתת לו להתבצע או להתממש. 
+
+גורם שני, מכובדי היושב-ראש, הוא מדיניות המעצימה אי-שוויון. מחקירה של הנושא הזה מתברר שמדיניות זו, שהונהגה בישראל מאז 2003 – וכולנו זוכרים מי היה שר האוצר בממשלה ב-2003, דהיינו ראש הממשלה הנוכחית בנימין נתניהו – מתברר כי הנהנים העיקריים מאותה מדיניות ניאו-ליברלית היו משקי בית בעשירונים הגבוהים. מס החברות באותן שנים, ועד היום – זה ממשיך עד היום לצערי הרב – הופחת גם הוא, ותאגידים גדולים רבים שילמו, ועדיין משלמים, פחות מן ה��יעור הקבוע בחוק. התוצאה, רבותי חברי הכנסת, של מדיניות מיסוי המעצימה אי-שוויון: צמצום הכנסות המדינה והעצמת אי-שוויון במדינת ישראל; או בלשונה של ועדת טרכטנברג – אמרו ככה, ואני מצטט: "הקטינו את מידת הפרוגרסיביות של מערכת המס. ביטוי בולט לכך הוא הגידול במסים העקיפים, שהם פחות פרוגרסיביים מן המסים הישירים". זאת עובדה שנותחה בצורה מעמיקה ביותר על-ידי מומחים גדולים מאוד, וצריך להניח את העובדה הזאת לפתחה של ממשלת ישראל או לפתחו של משרד האוצר ושר האוצר, כדי לעיין בה בצורה מעמיקה עד כמה שאפשר. 
+
+גורם שלישי, כבוד היושב-ראש – – – 
+
+
+ כבוד השר ארדן, רק אם אפשר – קצת יותר בשקט. תודה 
+
+
+ גורם שלישי הוא מדיניות ביטחון בלתי מבוקרת. זה גורם מאוד מאוד מאוד חשוב ומאוד מאוד מאוד מכריע בכל המערכת הזאת של איך להתמודד עם הגירעון הזה שקיים היום ושהתקציב הזה בא כדי לפתור את הבעיה שלו. מדיניות ביטחון בלתי מבוקרת, שבבסיסה עומדת השליטה המתמשכת של הכיבוש הישראלי בעם הפלסטיני, שמהווה, לעניות דעתם של הרבה עשרות ומאות מומחים ישראלים, ולא פלסטינים, נטל שבא לידי ביטוי בהוצאות צבאיות ואזרחיות שוטפות גדולות. למשל, אני אתן לכם דוגמה: ב-2012, לדוגמה, קיבל משרד הביטחון תוספת של 3 מיליארד שקלים מעבר לסכום שאושר לו בדיוני התקציב בכנסת. יתרה מכך, המלצתה של ועדת טרכטנברג ליטול את התקציב הדרוש למתן חינוך חינם מגיל שלוש מתקציב הביטחון לא יושמה, לצערי הרב. דהיינו, החלטות שנתקבלו על-ידי ועדות שהוקמו על-ידי ממשלת ישראל ושבאו כדי לפתור בעיות חברתיות מסובכות וטעונות, לאחר ההתעוררות החברתית שהייתה בתקופה האחרונה, לפני שנה בערך או שנתיים – הוקמה הוועדה הזאת על-ידי ממשלת ישראל, והיא המליצה לקחת מהתקציב של הביטחון סכום מסוים כדי ליישם את חוק חינוך חינם בגיל שלוש. ההחלטה הזאת, לצערי הרב, עד היום לא בוצעה בשום פנים ואופן, וזה אומר דורשני. 
+
+עכשיו, מה אומרת כל ההרצאה האקדמית הזאת לגבינו כמגזר ערבי, כאוכלוסייה ערבית? אני מצטער להגיד ולקבוע: מבחינתנו כאוכלוסייה ערבית, התקציב אינו מבשר טובות. אין בו תקווה שמצבנו ישתנה באופן עמוק בעתיד הנראה לעין. ועל כן הגיע הזמן שישראל וממשלותיה יתייחסו לאוכלוסייה שלנו כאל חלק מרכזי בתכנון הלאומי. הגיע הזמן שממשלות ישראל יתייחסו לאוכלוסייה הערבית כאל חלק מרכזי בתכנון הלאומי שיביא לסגירת הפערים תוך פרק זמן קצוב, אחרת האפליה תהפוך למחלה ממאירה, שתוצאותיה יהיו, לצערי הרב, הרסניות ביותר במלוא המובן של המילה. אני מודה לך מאוד. 
+
+
+ תודה רבה, חבר הכנסת צרצור. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה. 
+
+
+ תציין שהוא גמר דקה לפני הזמן. 
+
+
+ כן, הוא תרם 42 שניות ליום העמוס הזה. אחריו – חבר הכנסת חנא סוייד וחבר הכנסת דב חנין. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. 
+
+
+תודה. 
+
+ אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, מובן מאליו שתקציב הוא תרגום – אבל בכסף – הוא תרגום למדיניות ולעמדות הממשלה בתחומים השונים. ודרך חלוקת הכסף הזה והתקציב הזה, הממשלה מנסה ליישם את המדיניות הזו שלה. 
+
+עכשיו, שר האוצר – הממשלה שמה מול עיניה כמטרה: יש גירעון 40 מיליארד שקל – וצריך לסגור את הפער הזה. בור? חור? תעלה? לא יודע. 
+
+ בואו נחזור להתחלת הסיפור. זה התחיל ככה: אצל שר האוצר לפיד זה התחיל בשאלה איפה הכסף, עבר דרך הפוליטיקה החדשה, והגיע לאדם העובד – בערך ככה, אלה אבני הדרך, ההשתלשלות של הבנייה והעיצוב של התקציב הזה. שר האוצר לפיד, כאשר לא היה שר אוצר, שאל איפה הכסף כי הוא ראה שיש בזבוז, יש חלוקה לא צודקת, והוא – יש לו פתרון הקסם שיכול למצוא את הכסף ולעשות את הצדק הזה ואת החלוקה הנכונה.
+
+אז האמצעי הוא הפוליטיקה החדשה, והמטרה בסוף – הכותרת של התקציב היא האדם העובד. אבל לצערי הרב, שר האוצר, ומעליו ראש הממשלה – לא פוליטיקה חדשה – לא מצא את הכסף במקום הנכון ולא שירת את מטרתו שבמרכזה האדם העובד, משום שפוליטיקה חדשה זה אומר פוליטיקה צודקת, אנושית, שוויונית, זה חזרה למדינת הרווחה. אבל שר האוצר, לצערנו הרב, התברר שיש לו אותה אידיאולוגיה, אותה מחשבה של כלכלה קפיטליסטית, מדינה קפיטליסטית, שהעיקרון שלה – אולי סיכמה אותו הבדיחה של הפילוסוף האירי האנגלי ברנרד שו. הוא היה קירח עם זקן גדול, אז כאשר שאלו אותו על הכלכלה של בריטניה, אמר: תסתכלו על הראש שלי. תפוקה גבוהה, הרבה ייצור, אבל חלוקה גרועה – מאחר שהוא היה קירח והשערות שלו רובן הן בזקן שלו. אז ככה הקפיטליזם.
+
+ויש לנו אמרה, ופה טוב ללמוד קצת היסטוריה וקצת מורשת, אם מדברים – שר החינוך אינו פה, אבל גם שר התקשורת, טוב שידע את הדברים האלה. יש לנו מהמורשת הערבית-אסלאמית הרבה מסורת בעל-פה והרבה אמרות שמציינות מה זה כלכלה צודקת. אז יש אמרה שאומרת: מא אע'תנא ע'ני אלא בפקר פקיר – אין עשיר נהפך לעשיר אלא בגלל שעני נהפך לעני, וזה הקפיטליזם בסוף. זה הקפיטליזם. 
+
+ אבל גם יש לנו במורשת האסלאמית-ערבית – וזה כתשובה לאלה שחושבים שהערבים הם פסיביים, לא אוהבים לעבוד, העוני זה גזירה משמים – שזה דבר לא נכון בכלל; שהם מחכים מהשמים לכסף ולעבודה. יש לנו הרבה מסורת שמלמדת, שכן מחנכת לאדם האקטיבי העובד, היוזם. הנביא עליו השלום – בא מישהו שמקבץ נדבות, אז נתן לו את הגרזן ואמר לו: קח את הגרזן הזה, תלך תחטוב עצים, תמכור אותם ותתפרנס. ויש הרבה דברים כאלה. אפילו ידוע על (אומר בערבית: שיישא חסד מאת הבורא) הח'ליף עומר אבן אל-ח'טאב, כאשר הביא לו מישהו בן-אדם שגנב מהשדה שלו תפוח ואמר לו: בוא, תעניש אותו; תסתכל עליו, הוא עני, הוא בור. אז אמר לו את האמרה שהיא אולי הכותרת של מדינת הרווחה: הלא עלּמתה אן כּאן ג'אהלן, הלא אטעמתה אן כּאן ג'אאען – תואיל לחנך אותו, ללמד אותו, אם הוא לא יודע קרוא וכתוב, ותואיל להאכיל אותו אם הוא רעב. הכוונה – תמצא לו מקום עבודה ותלמד אותו כדי שלא יצטרך לגנוב. זו מדינת רווחה. 
+
+אז, אדוני היושב-ראש, התקציב הזה הוא קפיטליסטי, הוא הפוך, מאחר שיש בו כמה נקודות: הראשונה – מי שנהנה יותר הוא בעל האמצעים והחזק, הוא תורם ומשלם פחות; ומי שלא נהנה מהתקציב ומהמשאבים הוא החלש. הוא תורם ומשלם יותר, וזה חוסר צדק שזועק לשמים. המדיניות הזאת היא הקפיטליזם החזירי, במיטבו או בכיעורו, כי מחזקים את החזק ודופקים את החלש. 
+
+לפי כל הדוחות, אדוני היושב-ראש, במיוחד של ה-OECD, ישראל היא מדינה שבה הפערים הם הגדולים ביותר – בין השכבות החלשות, בין נשים וגברים, בין ערבים ויהודים. אז נשאלת השאלה איזה מענה נתן התקציב הנוכחי לסגירה או להפחתה של הפערים האלה. אדוני היושב-ראש, תקציב – אחד משניים: או שהוא תקציב טוב כי הוא צודק, תקציב של שלום ורווחה, או שהוא תקציב מלחמה, לא צודק וקפיטליסטי. אחד משניים.
+
+בשאלתו איפה הכסף, שר האוצר הלך לחפש אותו אצל החלשים. תראה את אבני הדרך של התקציב הלא-צודק: 1. הטלת מימון הגירעון וסגירתו על החלשים, כמו נשים חסרות הכנסה, עקרות-הבית שמטילים עליהן תשלום דמי בריאות וביטוח לאומי למרות שאין להן הכנסה משכר, וכ-55% מעקרות-הבית משתייכות לשלושה העשירונים הנמוכים. ואם אנחנו מדברים על עקרות-בית, אז אפשר להגיד, וזה ידוע, שעקרות-הבית במגזר הערבי, בחברה הערבית, הן יותר עניות. האם ככה שר האוצר חושב שהוא מאלץ ומעודד את הנשים לצאת לעבודה? ככה הוא מקבע את העוני, ככה הוא גורם להצטרפות עוד אנשים למעגל העוני, וזה מה שמנבא הביטוח הלאומי. בדוח האחרון שלו הוא אומר ש-35,000 יצטרפו למעגל העוני. 
+
+ הדבר השני – הקיצוץ בקצבאות הילדים. למרות שזה מותן קצת אולי, קצבאות הילדים, כאשר אתה פוגע בהן, אתה פוגע במשפחות העניות ובזכות הבסיסית שלהן, כי קצבת ילדים במדינות מפותחות מטרתה הבטחת הכנסה מתאימה לכל המשפחה. וממשלת ישראל היום, בשם האדם העובד והפוליטיקה החדשה, פוגעת במשפחות האלה ובזכותן לחיות בכבוד. 
+
+ככה מצא כסף שר האוצר לפיד? ככה הוא חושב הוא יעודד את האנשים לצאת לעבודה? זו התרבות של האדם העובד, אדוני היושב-ראש? זה להפך. אז שר האוצר כנראה לא רוצה לראות באמת איפה הכסף, אולי בגלל אחיו בנט, אולי בגלל ראש הממשלה, אני לא יודע, אבל הכסף, אדוני היושב-ראש, ידוע שהוא נמצא – יש במשרד הביטחון. ואני אמרתי שישראל לא תחיה רק על F-16 או F-15; היא תחיה בצדק כלפי השכבות החלשות. 
+
+הכסף נמצא בהתנחלויות, בעלות של הכיבוש. וכבר טעמנו קצת מה זה כאשר עושים את הסוויץ' הזה, עושים את המהפך הזה. בתקופת רבין, למרות כל חילוקי הדעות עם רבין ועם התקופה שלו, אבל הסוויץ' שהוא עשה ממדיניות של מלחמה ואי-צדק ואפליה למדיניות של שלום וצדק – תראה מה זה עשה, תראה מה התקציבים שהיו; אני מתכוון גם בחברה הערבית וביישובים הערביים. אדוני היושב-ראש, פוליטיקה חדשה, תקציב צודק, צריך להיות צודק כלפי השכבות החלשות. 
+
+עכשיו – החברה הערבית, האזרח הערבי. המציאות קשה מאוד. 50% מהמשפחות הערביות חיות מתחת לקו העוני, 60% מהילדים הערבים מתחת לקו העוני, רוב הרשויות הערביות באשכולות הנמוכים ביותר, אחוזי אבטלה גבוהים, אזורי תעשייה – אַין, אין משאבים ופרויקטים במקביל. אחוז גבוה של אקדמאים ואקדמאיות ערבים מובטלים, בלי עבודה. זה פוטנציאל צמיחה אדיר, השאלה היא מה המענה שנותן התקציב כדי לנצל את הפוטנציאל הזה וכדי למצוא מקומות עבודה לאקדמאים אלה. תודה, אדוני היושב-ראש.
+
+
+ תודה, אדוני, גם על היותר-מעמידה בזמנים. חבר הכנסת חנא סוייד – אינו נוכח? אוקיי, אז חבר הכנסת דב חנין; אה, הנה, הגיע, ניצלת בדקה האחרונה. חבר הכנסת חנא סוייד, אחריו – חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת זחאלקה, חברת הכנסת זועבי, חברת הכנסת מיכל רוזין. בבקשה, אדוני, 15 דקות לרשותך.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, לצערי, לצערנו, לצער רוב האוכלוסייה בישראל, אנחנו ניצבים בפני תקציב שהוא גדוש בגזירות אבל הוא משווע וריק בכלל מתקווה לרוב המגזרים של האוכלוסייה בישראל. זה הסיכום שלי לתקציב הזה. סדר העדיפויות שעליו בנוי התקציב – הדוקטרינה הכלכלית הניאו-ליברלית שהוא מושתת עליה היא בעייתית, היא שמה במקום גבוה ובעדיפות עליונה את בעלי ההון, את החברות. זה מתבטא במדיניות המיסוי הנוהגת בכלל בעשור האחרון, לרבות התקציב לשנים הבאות, ובעוד אספקטים כאלו ואחרים, שאפשר לראות שאין חמלה, שאין החלטה פוליטית אמיתית להיטיב עם השכבות המוחלשות, ולעשות, או להביא, או להשיג, צדק חברתי אמיתי, ודווקא להיטיב, ולתת הנחות, ולנקוט מדיניות של מיסוי ושל העדפות דווקא למי שיש להם הרבה כסף.
+
+ כמובן, מנסים לעטוף את זה, שזה "trickle-down economy", במובן זה שתן לעשירים, בסופו של דבר זה יטפטף. אמרתי פעם, בהזדמנויות שונות, שכנראה ההון בישראל לא נשמע לחוקי הפיזיקה – הוא לא זורם כלפי מטה בכוח הגרביטציה, להפך; הוא לא נשמע לכוחות הגרביטציה, הוא לא יורד למטה, הוא נשמע למה שנקרא stack effect, אפקט הארובה, והוא דווקא עולה למעלה, וכמה שיש למעלה, כמה שאתה עולה בסולם, הוא מתרכז במאיון העליון, או בעשירון העליון בכל מקרה. וזה מצער מאוד, זה מצער מאוד.
+
+ אנחנו רואים כבר חלקים ניכרים מהציבור בישראל שסובלים. באים אליך בטענה ואומרים לך: לך לשדות התעופה, לך לקניונים, כולם מלאים, אנשים נוסעים, אנשים מטיילים, אנשים קונים, אנשים מבלים, ואני נוטה להאמין, כי אלה עובדות; דברים שרואים אי-אפשר להכחיש. אבל מצד שני אני יכול לראות ולהצביע על תהליכים שמוכיחים שהציבור בישראל כבר מנצל את החסכונות שלו, והוא משעבד את העתיד שלו בשביל ההווה, בשביל היום. 
+
+ואני אתן פשוט מאוד שתי דוגמאות, דווקא מהתחום של הנדל"ן. משכנתה הפוכה, אדוני היושב-ראש, אתה בטח מכיר את הביטוי הזה. משכנתה הפוכה זה בעצם ההפך המוגמר מכך שאנשים רוכשים להם בית ובונים הון עצמי. ההון העצמי שבנו להם, עכשיו הם לוקחים הלוואות בשביל להעביר לשנות ה-60 ושנות ה-70 לחייהם. התופעה הזאת גדלה במשק בצורה מטאורית, בצורה מסוכנת ביותר. כלומר, אנשים חסכו, חסכו, חסכו, בשביל שיחיו אחר כך בפנסיות סבירות; יוקר המחיה והשינוי במדיניות הפנסיה בישראל גרמו לכך שאנשים כבר אוכלים וחיים על הפנסיה שלהם, וזו תופעה מאוד מאוד מסוכנת.
+
+דוגמה אחרת, שהיא אותו הדבר כמעט: אנשים שחסכו לקרן הפנסיה שלהם, לתגמולים, לקופות גמל, לכל מיני תוכניות חיסכון בינוניות וארוכות טווח – יש גידול ב-35% בלקיחת הלוואות על חשבון חסכונות הפנסיה והגמל בישראל. אלו מספרים מדאיגים ביותר, אלו אומרים בעצם שאנשים כבר לא יכולים לחיות על מה שיש להם היום, הם התרגלו להוצאות, או לנורמות הוצאה מסוימת, והם כבר לא יכולים לא להמשיך הלאה, כי יש ילדים, ויש אולי סטודנטים באוניברסיטה, ויש מנהגים של לבלות וללכת לנוח קצת, ואנשים ככה צורכים את העתיד שלהם בהווה שלהם, וזה מסוכן, וזה עונה בעצם על חלק מהשאלות, ובכל זאת האנשים נהנים, נהנים על חשבון העתיד שלהם. כלומר, בעתיד הם יסבלו עוד כפליים ממה שאנחנו רגילים לראות. בדרך כלל זקנים – בדרך כלל זקנים חיים בתנאים קשים, הזקנים של העתיד יחיו בתנאים קשים עוד יותר.
+
+ עוד סימן לדוקטרינה הניאו-ליברלית שדיברתי עליה, ועל סדר העדיפות ההפוך על הפוך, הוא שבאים לך עם תקציב עם שניים או שלושה פרמטרים כלכליים, מקרו-כלכליים, כאילו שמדובר בתקציב שרובוטים צריכים לצרוך אותו. אומרים לך: יעד התקציב הזה – יש לנו יעד לגירעון, 3%, 4%, 5%, 2%. מובן שלפי ההמלצות של קרן המטבע הבין-לאומית עדיף בין 2% ל-3%, שזה פחות או יותר הממוצע של אחוז הצמיחה במשקים, כך שאם אתה, יש לך גירעון, העלייה בצמיחה או הצמיחה של המשק מכסה את זה, וזה בעצם כללי הזהב, ז'קט הזהב של קרן המטבע הבין-לאומית. אז אומרים לך: 2%–3%. כמובן, פה דיברו על בור, ועל מנהרה, ועל תעלה, ולכן צריך להעלות את הגירעון, אבל זה בעצם היעד העיקרי של התקציב, שצריך להשיג גירעון כזה וכזה. קצת מדברים על ��עד של אינפלציה, 2%–3% – אני לא נגד זה כמובן, זה בסדר, זה בסדר שבעצם לא מאפשרים להוצאות לגלוש בצורה לא מבוקרת – וקצת מדברים על יחס חוב–תוצר. 
+
+ אבל לא מדברים למשל על כך שצריך להיות יעד של אבטלה. הרי אי-אפשר לחיות במצב שבו אבטלה גדלה; או על יעד של עניים, כי ברור שהגזירות הכלכליות יגרמו לכך, לפחות על-פי הממצאים והסקרים והניתוחים של הביטוח הלאומי, של המוסד לביטוח לאומי, שאומר שעקב הגזירות הכלכליות האלה, שכלולות בתקציב הזה, אחוז העניים במדינה, בישראל, בשנתיים הקרובות, יעלה בעשרות אלפים, אם לא במאות אלפים. אז לא מדברים על זה, זה לא מעניין אף אחד; מעניין יעד גירעון, ובסוף לסמן "וי" – אנחנו עמדנו בזה ולא עמדנו בזה. בסופו של דבר, כפי שאנחנו יודעים, הגירעון גואה ועולה, כי בעיקר מוציאים על סעיפי הוצאה שהם לא נשלטים. 
+
+ והדוגמה העיקרית – את זה אני רוצה להדגיש – שלא יכול להיות שהתקציב הזה יבוא עם יעדים שהם טובים לרובוטים. צריך להביא תקציב עם יעדים לבני-אדם, לעניים, למשפחות במעמד הביניים, במעמד המוחלש, ולנסות לתת פתרונות, ולעזור, ולהוציא אנשים מהעוני. לשים יעד, שנגיד: בשנה הזאת אנחנו מוציאים 10,000 משפחות ממעגל העוני. למה, זה יעד גרוע? זה יעד לא טוב? זה יעד מצוין, וצריך להציב יעדים כאלה. 
+
+ אמרתי שמדובר בהוצאות שהן לא נשלטות, במיוחד בסעיף 1, וזה סעיף הביטחון. אני עקבתי וחישבתי ומצאתי שבארבע השנים האחרונות 20 מיליארד שקל הייתה הגלישה, ההוצאה העודפת, על הביטחון, מעבר לתקציב הביטחון, שגדל כל הזמן – שגדל כל הזמן. השנה טוענים שמקטינים, שמורידים את תקציב הביטחון. אני בטוח שבסופו של תהליך – כבר דיברו על 4 מיליארדים הקטנה, ועכשיו 3; אני בטוח שאנחנו נגמור את השנה עם אפס הקטנה ואולי עם גידול בסעיף הזה.
+
+אדוני היושב-ראש, אני רוצה כאן להגיד: לא יכול להיות, אין מצב שבו משק של טריליון שקל, של 250 מיליארד דולר נגיד, יחיה ויחזיק את עצמו ויהיה בר-קיימא עם הוצאה של כ-8% מהתל"ג על ביטחון. זה בלתי אפשרי. זה בכל העולם. ארצות-הברית, שיש לה חייל או נושאת מטוסים או מטוסים כמעט בכל נקודה בעולם, שם ההוצאה לביטחון היא 4%–5% מהתל"ג. מדינה לא יכולה להחזיק מעמד כל הזמן, כל השנים, קדימה גם, עם הוצאות ביטחון כאלו.
+
+ עכשיו, שואלים: אז מה הפתרון? אני רק רוצה לתת איזה דוגמה מספרית. תחסוך 10% בביטחון. אל תמחק את הביטחון. תחסוך 10% בביטחון – חסכת 6 מיליארדי שקלים. אני זוכר שכשהוצג כאן התקציב עמדה כאן יושבת-ראש המפלגה שלך, אדוני היושב-ראש, והרביצה כאן נאום על עקרות-הבית, כמה הגזירה הזאת על עקרות-הבית היא קשה. אני מסכים. היא קשה, היא לא הוגנת והיא לא צודקת, ואני שמח מאוד שהיא או בוטלה או פוצלה. אבל תסכים אתי שזה לא game changer. זה לא משנה את כללי המשחק. זה לא יהפוך את הקערה על פיה. זה כולה 0.5 מיליארד שקל לשנה. זה לא מעט. אבל תשווה את זה עם 10% תקציב ביטחון, שזה 6 מיליארדי שקלים. כמה חסר בכל הקופות, בכל התקציבים, בכל המשרדים האחרים – ה-6 מיליארדים האלו, 10% בלבד. 
+
+ אדוני היושב-ראש, יש אנשים שחושבים שכשמדברים על ביטחון, כולו מטוסים, נושאות מטוסים וצוללות גרעיניות. לא, אנחנו יודעים שחלק ניכר מתקציב הביטחון הולך על פנסיות שמנות. אנשים בגיל 40–45 הולכים עם פנסיות שהייתי אומר שהלוואי עלי ועל רוב חברי הכנסת. כלומר, לא כל הוצאה תחת הסעיף של ביטחון היא באמת הוצאה על ביטחון.
+
+ אני רוצה להגיד שגם ההוצאות על ביטחון הן לא רק תחת סעיף ביטחון. אנחנו גילינו, לדוגמה – אדוני היושב-ראש, זה מאוד מעניין ופיקנטי – שבתקציב משרד השיכון יש איזה 50–60 מיליון שקל שמיועדים לביטחון, להגנה, לא-יודע-מה, לשמירה ברובע היהודי בירושלים העתיקה. כלומר, אני רוצה להגיד שיש עוד הרבה משרדי ממשלה שיש בהם תקציבים שהם ביטחון והגנה וכל הדברים האלה, שמוטמעים פה ושם ומוסתרים פה ושם, כך שבאמת לפי חישוב שאני עשיתי, כמעט כל שקל רביעי – אם ניקח בחשבון את החזר ההלוואות של המדינה – במדינת ישראל מוציאים על הביטחון. זה מצב שלא יכול להימשך לאורך זמן. הוא לא ססטנבילי, הוא לא בר-קיימא, וצריך לבוא עם אופק מדיני.
+
+ אני שמח שבימים אלו אומנם – איך אומרים: מֻכְּרַה אַחַ'אכַּ לַא בַּטַל. יעני לא בגלל נדיבות לב אלא בגלל לחצים כנראה בין-לאומיים – בסופו של דבר יש חידוש של משא-ומתן. לא שיש לי הרבה תקוות שזה יצליח, אבל לפחות זה יכול ליצור מצב של תקווה שבסופו של דבר ישליך גם על ההוצאות על הביטחון וגם על התקציב באופן כללי.
+
+ אני לא יכול לסיים את דברי בלי קצת להזכיר שבעניין האוכלוסייה הערבית וההתייחסות של התקציב אליה המצב הוא גרוע מאוד. יש הרבה דיבורים, אחד בפה ואחד בלב. אין כמעט שר, אין כמעט בכיר במערכת הכלכלית, שלא דיבר על כך שהאוכלוסייה הערבית והחרדית הן מנוע הצמיחה של המשק בישראל, הן מרחב הגידול של המשק ושל הכלכלה בישראל. הנגיד היוצא של בנק ישראל, סטנלי פישר, ושר הכלכלה בנט, ועוד הרבה אנשים אמרו: זה המקור של הצמיחה של המשק הישראלי. אני מסתכל בתקציב. בשביל להתניע מנוע אתה צריך דלק, כלומר בשביל לייצר מקומות עבודה, בשביל להביא לצמיחה כלכלית, אתה צריך להשקיע כסף. אני לא ראיתי – יש פה סכומים: 3 מיליונים, 5 מיליונים, ואוצ'רים, נותנים למחפשים ומחפשות עבודה. גם זה לא game changer. זה לא ישנה את המצב. בסופו של דבר, זה הפסד של כולנו. אם יש לך בערך 30% מהאוכלוסייה שהיא לא שחקנית ביצירת העושר והצמיחה, אין סיכוי אמיתי שהמשק יתפתח ויצמח.
+
+ אדוני היושב-ראש, אני מסיים את דברי. אני מסיים במה שפתחתי: התקציב הזה הוא תקציב של גזירות. הלוואי, היינו רוצים לראות תקווה גם בתקציב, אבל התבדינו, וחבל מאוד. תודה.
+
+
+ תודה רבה, חבר הכנסת סוייד. יעלה חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
+
+
+
+
+ לפני זה – הודעה לסגן מזכירת הכנסת. בבקשה.
+
+
+ ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, מטעם יו"ר ועדת האתיקה חבר הכנסת יצחק כהן, החלטת ועדת האתיקה מיום ט"ז באב התשע"ג, 23 ביולי 2013, בעניין קריעת מסמכים פרלמנטריים על דוכן הכנסת. תודה.
+
+
+ תודה.
+
+
+
+
+ חבר הכנסת חנין, בבקשה. לרשותך 15 דקות.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, ההזדמנות הזו של הדיון על התקציב היא הזדמנות להציג תפיסה ברורה ומגובשת מול התפיסה הכלכלית של הממשלה. אדוני היושב-ראש, במרכז התפיסה שלנו – ואני פונה גם אליכם, חברי חברי הכנסת, וגם לציבור שרואה אותנו בטלוויזיה – עומד הרעיון שיש ברירה. אנחנו לא חייבים ללכת בדרך הבעייתית שהממשלה הזאת הולכת בה. אנחנו יכולים לקדם את ישראל למקום יותר נכון, יותר ראוי, יותר צודק ויותר הגיוני מבחינה כלכלית. אנחנו יכולים להפוך את החברה הישראלית לחברה של צדק חברתי. אבל כדי לעשות את הדברים האלה חייבים ללכת בדרך ההפוכה לזו שבה הולכת ממשלת ישראל. אם כך, אדוני היושב-ראש, הכותרת של הדברים שלי היא: יש ברירה.
+ 
+לפני שאני נכנס לפרטי התוכנית הכלכלית שאנחנו מציעים, האלטרנטיבה שלנו לאותה מדיניות כלכלית-חברתית נפסדת של ממשלת נתניהו, אני חייב לומר שכמובן הכלכלה קשורה לפוליטיקה. הכלכלה היא ביטוי של מדיניות. כשאנחנו מדברים על כלכלה במדינת ישראל, עמיתי חברי הכנסת, אי-אפשר להתעלם מכך שבמרכז החדר שלנו או במרכז האולם שלנו עומד פיל. אי-אפשר להתעלם מהפיל הזה. עמיתי חברי הכנסת, לפיל הזה קוראים כיבוש. הכיבוש הזה שנמשך מ-1967 וסביבו מאורגנת המדיניות של ישראל – לא רק המדיניות הביטחונית, לא רק מדיניות יחסי החוץ, אלא גם המדיניות הכלכלית מאורגנת מסביב לכיבוש הזה. כדי לשנות את הכיוון שמדינת ישראל הולכת בו, צריך קודם כול לדבר על הפיל וצריך לטפל בפיל הזה, כי זה פיל מסוכן. אם לא מטפלים בו, הוא יכול להשתולל ולהתחיל לשבור כלים בחנות החרסינה שכולנו חיים בה ביחד. אז כשאנחנו מדברים על הכיבוש, אנחנו מתחילים כמובן בפרויקט הבזבזני ביותר, המיותר ביותר והמסוכן ביותר לא רק בתולדות מדינת ישראל אלא גם בתולדות כלכלת ישראל, שזה פרויקט ההתנחלויות; אותו פרויקט שאליו שופכים מיליונים שמאושרים בתקציב, אבל עשרות רבות ומאות של מיליונים שלא מאושרים בתקציב ומועברים להתנחלויות ולפרויקט ההתנחלויות בהחלטות תקציביות לאורך השנה. אז זו ההתחלה.
+
+ אבל כשאני מדבר על פרויקט הכיבוש אני לא מדבר רק על ההוצאות הישירות להתנחלויות, אני מדבר על ההוצאות הסובבות של כיבוש – כיבוש זה דבר יקר, כיבוש עולה הרבה כסף. אנחנו מציעים, עמיתי חברי הכנסת, לוותר על זה. זה עולה הרבה כסף, וגם מהטעם הזה אולי כדאי סוף-סוף להשתחרר מהכיבוש הזה.
+
+ אבל זה לא רק זה; מכיוון שכשהמדיניות היא מדיניות של העדפת ההתנחלויות והעדפת הכיבוש על פני הסדר מדיני, כל הכלכלה משועבדת לכיוון הזה. הכלכלה משועבדת לכיוון הזה למשל בתקציבים הצבאיים העצומים שיש לישראל; ההוצאות הצבאיות הן נטל עצום על החברה בארץ הזאת ועל תקציב המדינה.
+
+אני אתן כמה מספרים. ההוצאות הישירות והעקיפות של מלחמת עזה השנייה, מה שנקרא "עמוד ענן", היו לפחות 4 מיליארד ש"ח. ההוצאות של מלחמת עזה הראשונה, "עופרת יצוקה", היו 5 מיליארד ש"ח. והדברים האלה, המספרים האלה שאני נותן, 4 מיליארד כאן ו-5 מיליארד כאן, הם עוד לפני שהבאנו בחשבון את ההוצאות של תיירות וענפים נוספים.
+
+ על השולחן נמצאת, אדוני היושב-ראש, תוכנית הרפתקנית למלחמה אזורית כוללת. אומר לנו ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שבפרויקט הזה, שנקרא בשם איראן, הוצאו עד היום 11 מיליארד שקלים. אני לא מכיר את הנתונים, אני לא יודע אם זה 11, אולי בינתיים זה כבר 15 מיליארד שקלים, אבל אני אומר רק: אם גם הדבר הזה יתיישם, אם באמת ילכו למהלך הזה, של מלחמה אזורית, העלויות הכלכליות של הסיפור הזה תהיינה דרמטיות ופנטסטיות, וחבל שבדיון כל כך רציני כמו הדיון על התקציב אנחנו לא עוסקים גם בממד הזה, שהוא ממד חיוני.
+
+ התנאי החיוני לחברה ישראלית של צדק חברתי זה חברה ישראלית של שלום, חברה ישראלית שמושיטה יד לשכנים, שפותרת את הבעיה הפלסטינית, שנפטרת ומשתחררת מהכיבוש ומייצרת הסדר של שלום וביטחון במעגל האזורי.
+
+ עמיתי חברי הכנסת, במקביל לדברים האלה צריך לומר שהמדיניות הכלכלית-חברתית של הממשלה היא מדיניות שבאופן שיטתי מעשירה את העשירים, פוגעת בעניים, פוגעת בפריפריה, מפלה ומקפחת את האוכלוסייה הערבית, וגם שוחקת את שכבות הביניים. אותן שכבות ביניים שסי��ת יש עתיד נשבעה בשמן וכאילו התיימרה לייצג אותן, בפועל הולכות ונפגעות, הולכות ונשחקות, במערכת הכלכלית-חברתית שממשלות נתניהו מקדמות, והממשלה הנוכחית ממשיכה בהקשר זה בדיוק את אותו קו.
+
+ אבל, עמיתי חברי הכנסת, אם נסתכל על מה שקורה במשק הישראלי, נראה למשל שבעשור האחרון עבודת השכירים בישראל הייתה יעילה יותר, ולכן התוצר לעובד ישראלי ממוצע גדל ב-20%. אבל ההכנסות הנוספות שהגידול הזה בפריון העבודה הניב נכנסו רק לכיסי המעסיקים, שכן באותו עשור עצמו השכר הריאלי הממוצע לשכיר לא רק שהוא לא עלה, אלא הוא אפילו נשחק. זו מדיניות שהיא לרעת העובדים.
+
+ ההכנסות מהצמיחה שהייתה הגיעו לבנקים, לחברות ההשקעה, לכמה מהטייקונים בתעשייה, לחברות כוח-האדם. אגב, כל החברות קיבלו הפחתה מתמשכת במס ההכנסה ובמס החברות, וביטול או הפחתה של מסים שהן שילמו בעבר, כמו מס המעסיקים, והתוצאה של המהלך הזה הייתה פחות כסף למימון שירותי חינוך, בריאות, רווחה, דיור, להגנת הסביבה, ליישום חוקי העבודה וכדומה. 
+
+במקביל לכל הדברים האלה הממשלות הלכו בקו מואץ של הפרטה של חברות ממשלתיות ושל שירותים ציבוריים וצמיחתם. בהקשר הזה, למשל, סוגיית הנמלים – אז יש טענות על כל מיני דברים שלקויים בנמלים, או אולי אצל עובדי הנמלים, ובמקום לטפל בבעיות, ובמקום להתייחס לבעיות, עכשיו החליטו לבנות נמלים חדשים ולתת אותם במתנה לטייקונים. הנה הפתרון: בואו נפריט גם עוד חופים ועוד משאבים, ונייצר, וניתן מתנה לטייקונים חדשים את הנמלים החדשים שנקים.
+
+ הדרך שלנו היא דרך הפוכה לחלוטין במישור הכלכלי-חברתי, ואני אעבור על המהלכים העיקריים שאנחנו מציעים, כפי שהם באו לידי ביטוי גם בהסתייגויות שהצענו לתקציב. הפרק הראשון עוסק בהגדלת הכנסתם של העובדים. אנחנו מציעים תוספת שכר של 5% לכל העובדים במשק, שתפצה את העובדים על שחיקת שכרם הריאלי. אנחנו מציעים קביעת שכר מינימום בגובה של 60% מהשכר הממוצע במשק והעלאתו המיידית ל-5,000 ש"ח לחודש. מנקודת המוצא הזאת צריך להצמיד את שכר המינימום לפריון העבודה. אנחנו מציעים לקצר את שבוע העבודה ל-35 שעות שבועיות, בלי לפגוע בתנאי השכר והזכויות הסוציאליות של העובדים. הצעד הזה יאזן יותר נכון ויותר טוב בין חיי העבודה וחיי המשפחה והפנאי, יגדיל את הפרודוקטיביות של העובדים ואת ההזדמנויות התעסוקתיות של הורים עובדים. אנחנו מציעים להרחיב את בסיס השכר שמובא בחשבון לצורך חישוב הזכויות הסוציאליות של העובדים לכלל ההכנסות מהעבודה שעליהן חלה חובת תשלום מס הכנסה. 
+
+ החלק השני בתוכנית שלנו עוסק בעיגון חוסנו הכלכלי של הביטוח הלאומי ובחיזוק השירותים החברתיים. לצורך זה אנחנו מציעים להכפיל את שיעור דמי הביטוח הלאומי המוטלים על המעסיק, כך שהכנסות הביטוח הלאומי יוגדלו ב-5 מיליארד שקלים חדשים בשנה. אנחנו מציעים להגדיל את המדרגה העליונה של מס הכנסה ל-50%, וכך להוסיף להכנסות המדינה סדר גודל של כ-2.5 מיליארד שקלים. אנחנו מציעים להנהיג מס עשירים על מי שהכנסתו יותר ממיליון ש"ח בשנה, כך שעל הכנסותיו שעולות על הסכום הזה, של מיליון ש"ח, הוא יהיה חייב בדרגת מס הכנסה מרבית נוספת של 55%. אנחנו מציעים לבטל את התקרה להוצאה התקציבית, מה שנקרא כלל ההוצאה, הבעייתי, המזיק והמפריע. אנחנו מציעים להגדיל את המיסוי הישיר על העשירים, בין היתר על-ידי הגדלת מס החברות ל-34%. אני רוצה להזכיר לכם, בתקופה שלפני בנימין נתניהו כשר האוצר אלה היו סדרי הגודל של מס החברות. זה לא צעד כל כך מהפכני. אנחנו מציעים להגדיל את התשלומים של המעבידים לביטוח הלאומי.
+
+ צעד מאוד חשוב, וכאן אני מגיע לפרק השלישי, הוא ביטול ההעסקה הקבלנית, הגנה על התארגנויות עובדים ושמירה על זכויותיהם, ופה חשוב להבטיח העסקה ישירה בלבד, קודם כול במגזר הציבורי: משרדי ממשלה, חברות ממשלתיות, רשויות מקומיות, בכל הדרגים ובכל התחומים. בתחום הפרטי אנחנו מציעים להרחיב את חוק אחריות המזמין – חוק אחריות המזמין שירותי קבלן לכלל המשק. החוק הזה, אני מזכיר לכם, עמיתי חברי הכנסת, רוקן מתוכן את ההיגיון הכלכלי מאחורי העבודה הקבלנית, בכך שהוא מטיל את האחריות להבטחת הזכויות הסוציאליות של העובדים לא רק על המעסיק הישיר של העובדים, אלא על מזמין השירות. ולמרבה הצער, החוק הזה, כפי שהוא קיים היום, חל רק על חלק קטן מעובדי הקבלן, וצריך להחיל אותו על כלל עובדי הקבלן בשוק הפרטי, כאשר המגזר הציבורי עובר להעסקה ישירה. וכמובן, להגן על התארגנויות העובדים הקיימות והחדשות, לאכוף את החוקים והתקנות לגבי בטיחות וגהות בעבודה. 
+
+ הפרק הרביעי בתוכנית הכלכלית שלנו עוסק בבעלות הציבורית. קודם כול, אנחנו מציעים להלאים את כל משאבי הטבע, תוך מתן פיצוי נאות למשקיעים. בואו נפסיק את השערורייה הזאת שבה משאבי הטבע היקרים הולכים לטובת טייקונים והציבור הישראלי מקבל מהם לפעמים אפס, כמו במים המינרליים, ולפעמים 2% כמו בפוספטים. זו שערורייה, צריך להפסיק אותה, אפשר להפסיק אותה, והדרך הפשוטה והברורה היא הלאמה תוך מתן פיצוי נאות למשקיעים. אנחנו מציעים לבטל את כל ההפרטות שנעשו של החברות הממשלתיות, הבנקים והשירותים הציבוריים והעירוניים. אנחנו מציעים לבטל את כל התוכניות להפרטה של חברות ממשלתיות ושירותים ציבוריים קיימים, לרבות בתחומי החינוך והרווחה.
+
+ הפרק החמישי בתוכנית שלנו עוסק בהבטחת זכויות חברתיות לכול. אנחנו מציעים להכליל את כל הביטוח המשלים בסל הבריאות. אני חושב שהרעיון הזה הוא רעיון נכון, חיוני. הוא נכון כלכלית, הוא נכון חברתית, והוא מייצר תוצאה בריאותית יותר טובה. במקום המהלך הממשלתי של הקיצוץ הדרמטי בקצבאות הילדים אנחנו מציעים להגדיל את קצבאות הילדים, כי קצבאות הילדים זה מנגנון טוב להפחית את רמת העוני בחברה הישראלית. אנחנו מציעים להחזיר את קצבאות הילדים לרמה הריאלית שלהן לפני עשור, לפני העשור הרע של בנימין נתניהו כשר האוצר וכראש הממשלה. אנחנו מציעים להרחיב את הפיקוח על המחירים כך שהוא יחול על 50 המוצרים והשירותים הבסיסיים. אנחנו מציעים להרחיב את תשלום דמי האבטלה המלאים למובטלים מהיום הראשון ולמשך 12 חודשים; כמובן לעצור ולמנוע את תוכנית ויסקונסין, אותה תוכנית איומה ונוראה שהממשלה מנסה להחזיר לנו דרך החלון אחרי שזרקנו אותה מהדלת. 
+
+אנחנו מציעים בפרק השישי שלנו להגן על חסכונות העובדים, להקים קרן פנסיה ממלכתית שלא למטרות רווח שתשקיע את החסכונות ברמת סיכון נמוכה ותגבה דמי ניהול נמוכים במיוחד. אנחנו מציעים גם לאפשר לקרנות הפנסיה הפרטיות להשקיע 50% מהחסכונות לטווח ארוך באיגרות חוב ממשלתיות ייעודיות בטוחות ונושאות ריבית גבוהה. 
+
+ אנחנו מציעים לסייע לעצמאים ולעסקים קטנים. אנחנו מציעים להגן על המשק הישראלי מפני תכתיבים של חברות רב-לאומיות, להגן על הייצור המקומי מפני יבוא בתנאי היצף.
+
+ אנחנו מציעים לממש��ה להילחם באפליה ובפערים בשוק העבודה. אנחנו מדברים על הבטחת שוויון בתנאים ובהזדמנויות לנשים בשוק העבודה, הארכת חופשת הלידה ל-16 שבועות, אכיפה משמעותית של החקיקה הקיימת בנושא תנאי והזדמנויות אנשים בשוק העבודה. 
+
+ חייבים להילחם באופן אקטיבי בהדרה של ערבים משוק העבודה הישראלי, ואין מילה אחרת לזה. ההדרה הזאת מתבצעת במגוון של מנגנונים. יש מקומות שבהם בכלל ערבים לא יכולים להתקבל. את זה צריך לבער, כמובן. כל מיני חברות שבהן בכלל אין ערבים. אבל יש גם מנגנונים יותר עקיפים. למשל, כשאין תחבורה ציבורית ליישובים הערביים, אי-אפשר לעבוד. נשים לא יכולות לצאת לעבודה, כי אם יש אוטו במשפחה הוא נמצא בדרך כלל בחזקת הבעל. 
+
+ צריך להקים עסקים ואזורי תעשייה ביישובים הערביים. צריך להסיר את כל החסמים בקבלה לעבודה, למנוע אפליה בשכר, להילחם בגזענות שקיימת גם בשוק העבודה, לפתוח את הגופים הממלכתיים והחברות הממשלתיות לקלוט אקדמאים ערבים מובטלים. דיברנו פה באחד הדיונים, גברתי היושבת-ראש, על קליטת מורות ערביות. עשו ניסוי בתחום הזה, והניסוי מאוד הצליח; חסרים מורים, גם בציבור היהודי חסרים, 10,000 משרות אומרים לנו. אז למה לא לוקחים מורות ערביות ללמד אנגלית, וללמד ערבית וללמד מתמטיקה, כשהניסוי כל כך מצליח בתחום הזה? 
+
+ כמובן, לקדם את החקיקה נגד אפליות מכל הסוגים בשוק התעסוקה; לבטל את האפליה לרעה של בני-נוער עובדים.
+
+
+ תודה, חבר הכנסת חנין. 
+
+
+ ואני מסיים – במשפט סיום, כמובן, כמובן, את כל הדברים האלה שאני מציע אפשר לעשות, גם אם זה מהפכני, בלי חוק הסדרים. זו הנקודה המעניינת ביותר – לא צריך חוק הסדרים. את כל השינויים האלה אפשר לעשות בדרך המלך, של חקיקה ראויה, ושל שינויים ראויים, ושל תיקונים ודיונים אמיתיים ורציניים שאנחנו יכולים לעשות אותם בכנסת. זו הדרך שמדינת ישראל יכולה ללכת בה. זו הדרך שהציבור הישראלי רוצה שנלך בה, אז הגיע הזמן שנלך בה. תודה רבה. 
+
+
+ תודה, חבר הכנסת חנין. הדובר הבא – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו תעלה חברת הכנסת חנין זועבי.
+
+
+ גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, התקציב המוצע, וגם חוק ההסדרים, הונח בפנינו והועלה על סדר-היום הציבורי כמצג של טיפול בקטסטרופה, שהיא הגירעון בתקציב, והצורך לטפל במה ששר האוצר קורא "בור של 35 מיליארד", וככה נבנה התקציב. הפתרון שהוצע: הגדלת הגירעון, אחוז הגירעון, ל-4.65%, זה פתרון לא מהמצאתו של מר לפיד, או הכלכלנים העכשוויים של האוצר, זו הדרך שבה טיפלו ממשלות שמרניות, ניאו-ליברליות, בבעיות דומות, והתוצאה תמיד תמיד הייתה תוצאה קטסטרופלית. 
+
+ בכלל, כשיש משבר – יש שתי אסכולות לטיפול במשבר: האחת היא האסכולה השמרנית, הניאו-ליברלית – גם שמרנית וגם ניאו-ליברלית – זה אותו בית-מדרש; שהשמות לא יבלבלו, אפשר להיות ניאו וגם שמרן, ניאו-שמרנים – היא בעצם אומרת שכדי שהחוב לא יתפח והקטסטרופה הכלכלית לא תתרחש, צריך קיצוצים גדולים, משמעותיים, רחבים ועמוקים בתקציב, בהוצאה הממשלתית, וככה תימנע הקטסטרופה. האסכולה השנייה אומרת שזה דבר מסוכן ביותר, כי זה בעצם יביא להאטה כלכלית שקשה מאוד להתאושש ממנה. זה יאמלל – יביא אומללות לציבורים רחבים מאוד, בעיקר העניים, כמובן, ומעמד הביניים, וזה כמובן ימנע ויעכב את ההתאוששות גם של שכבות חברתיות וגם של הכלכלה עצמה. 
+
+ שתי האסכולות האלה לטיפול בבעיה, אנחנו נתקלים בהן היום. בארצות-הברית הוויכ��ח סוער בנושא הזה, וראינו איך הרפובליקנים מנסים כל הזמן לשים מקלות בגלגלי הכלכלה של אובמה, גם אם הוא לא בדיוק – אבל הוא פחות שמרן מהרפובליקנים המטורפים בארצות-הברית. 
+
+ עכשיו, בעניין אחת הטענות שהועלו – טענת הבזבזנות, שיש בזבזנות כאן. אנחנו רואים שמשנת 2001 עד 2012 ירדה ההוצאה הממשלתית לנפש. ירדה. היא ירדה מ-34,800 בשנת 2001 ל-32.9 ב-2012, כלומר ירידה של 8.5%, ירידה בערך הנומינלי של ההוצאה הממשלתית לנפש. כלומר מוציאים פחות כסף. דרך אגב, זו אחת הסיבות שישראל מאוד פופולרית בקרב חברות האשראי, כי בעצם לכל הממשלות בעולם זו הדרישה העיקרית של הבנקים הגדולים, של הבנק הבין-לאומי ושל חברות האשראי, וככה מעלים דירוג, וכו' וכו'. זה גם מה שדורשים ממדינות בעולם השלישי, דרשו מירדן בזמנו, והייתה מהומת אלוהים בעקבות הצעדים שנקטה הממשלה לצמצום ההוצאה הממשלתית. גם במצרים היו דברים דומים. בישראל זה נעשה, איך אומרים, באטיות, אבל בכיוון אחד. אחר כך באים ואומרים: יש בזבזנות.
+
+ הממשלה טיפלה במשבר הכלכלי על-ידי הגדלת הגירעון. והגירעון – הרי הגדלת הגירעון, מישהו ישלם את זה בסופו של דבר. זה לא הפתרון. דרך אגב, זה לא הכרח המציאות. כל דבר מביאים כאן – עולים הכלכלנים, וגם פקידי האוצר מדברים בוועדות, ובתקשורת, והדיון מתרחש כאילו במין דטרמיניזם כזה: אין ברירה, ככה צריך לעשות, תשמעו את דעת המומחים. ובכן, בכלכלה ובמדיניות הכלכלית יש הכרעות מוסריות, לא רק מומחים מדברים, אלא יש הכרעה מוסרית, וכאן הפוליטיקה צריכה לדבר. איזו הכרעה מוסרית – אם ההכרעה המוסרית שלך היא שלא אכפת לך שמספר העניים יגדל ב-90,000, כפי שבנק ישראל מצפה, וכמובן אם ניקח את אחוז העניים בישראל, רובם יהיו ערבים. לא אכפת להם, זה לא מדיר שינה מעיני – דרך אגב, אני מדבר, גברתי, כשאין שר. ניסיתי לפנות לשר – – – 
+
+
+ יש כאן שר, במליאה?
+
+
+ שומע, שומע. 
+
+
+ אה, שלום. בסדר. בסדר גמור. 
+
+
+ בסדר גמור. 
+
+
+ מישהו ישלם את זה. כאשר הדבר הזה נעשה, צריך לחשוד בכוונות של מי שעושה דבר כזה. באיזה מובן אני חושד בהם? הם בעצם מציגים מצב של קטסטרופה כדי להעביר שינויים, במקום לטפל בבור בתקציב בצורה נקודתית – ככה עושים וככה אפשר לעשות. יש כלכלנים רבים שמציעים פתרונות; אחד מהם, דרך אגב, זה לפרוס את החוב הזה, לא לעשות אותו בבת אחת. יש דרכים רבות לטפל נקודתית בעניין הבור התקציבי, אבל מנצלים את העניין הזה כדי להעביר שינויים בצורה מאוד מאוד מתוחכמת. 
+
+ שר האוצר מעלה את הגירעון וכולם מוחאים לו כף – אפילו בשמאל מוחאים לו כף – כאשר הכוונה האמיתית שלו, או של כל האסכולה הכלכלית הזאת, היא בעצם לקצץ בתקציבים חברתיים. כך בדיוק עשה רונלד רייגן, בדיוק אותו דבר. בדיוק. גם מרגרט תאצ'ר עשתה כך. יצרו גירעון, הגדירו גירעון בכוונה. היו להם הרבה אלטרנטיבות כדי אחר כך להגיד שאין ברירה וצריך לצמצם ולקצץ בשירותים החברתיים. זה מה שעומד בפנינו – מדיניות מאוד מאוד קיצונית בנוסח הליברלי, במובן הישן של המילה ובמובן הגרוע של המילה, במובן הקטסטרופלי של המילה לשכבות רחבות. 
+
+ בכל העניין הזה, מה משלמים העשירים? מה הם משלמים? שום דבר. כמעט שום דבר. לא פוגעים בהם. אני מדבר על עשירים לסוגיהם. כאשר באה איזו הצעה לעשות חלוקה צודקת יותר של העושר, כולם מתקוממים וקופצים, לפעמים גם מהשמאל וגם מהימין, להגן עליהם. אני אביא דוגמה, גברתי, הדוגמה של ההצעה לעשות חלוקה מחדש של התקציב לרשויות המקומיות. אני חוזר עליה כי זאת נקודה חשובה מאוד. הנה באה הצעה. משרד האוצר אומר: אין כסף, אני לא יכול להשקיע יותר כסף. מה עשו? עשו לנו תרגיל מהסוג הנמוך ביותר כאן בכנסת. באו משרד האוצר וראש הממשלה ופנו לנדיבים מהרשויות המקומיות החזקות, העשירות, המדושנות, שיש להן עודף תקציבי, שנהנות מכל העושר, ואמרו להן: תנו כסף. אנחנו צריכים לממן את הקיצוץ שהממשלה עשתה בתקציבי האיזון של הרשויות החלשות. הכותרות זועקות: הנה פה הצלחה של האוצר, הצליחו לגייס 450 מיליון שקלים לרשויות החלשות. לקחו 450 מיליון מהעשירות שצריכים להיות מועברים לרשויות החלשות. זאת עבודה בעיניים. קודם כול, זה דבר חד פעמי; דבר שני, זה בא כדי למנוע את הדבר האמיתי. 
+
+
+ זה שאתה אומר שזה חד-פעמי, זה לא אומר שזאת עבודה בעיניים.
+
+
+ אני אגיד לך למה עבודה בעיניים ותראי איך זאת עבודה בעיניים. למה עבודה בעיניים? כי יש הצעה של פקידים באוצר, ואפילו של מחלקת התקציבים באוצר, שמונחת כבר כמה שנים, וגם בשנה האחרונה הונחה, שאומרת דבר פשוט: לממשלה אין כסף? אנחנו נעשה חלוקה מחדש של התקצוב של הממשלה לרשויות המקומיות. התקצוב של הממשלה לרשויות המקומיות הוא לא רק תקצוב של מענקי איזון, הוא תקצוב בכל דבר. הנה, למשל, הממשלה משלמת נגיד 80% מתקציב החינוך והרשויות משלמות 20%. תקציבי הרווחה – 75%–25%. מה הבעיה? הבעיה שזה לא דיפרנציאלי, שזה לא נעשה על-פי מפתח סוציו-אקונומי. אם יש יישוב מאוד עני שרוצה לשכור פסיכולוג לבית-הספר, היישוב צריך לשלם 35% משכרו של הפסיכולוג והממשלה משלמת 65%. גם העני וגם העשיר משלמים אותו דבר. זה לא יכול להיות.
+
+ אז יש הצעה שאומרת: נעשה חלוקה מחדש של התקצוב, ושיהיה מדורג, כלומר, ביישובים החלשים הממשלה תממן 90% וביישובים העשירים הממשלה תממן 50%–55%. זאת חלוקה יותר צודקת. המשמעות של ההצעה הזאת היא העברה של 1.2 מיליארד ש"ח מרשויות עשירות, מהתקצוב הממשלתי – כי הם עשו דמגוגיה, אמרו: אנחנו לא צריכים לממן. אל תממנו. זה כסף של הממשלה, זה כסף של משלם המסים. חלוקה מחדש. ואז זה יותר סביר, זה ייתן דחיפה, זה ישפר את רמת החינוך והשירותים החברתיים ביישובים החלשים בלי שהממשלה תשלם אגורה. 
+
+ יש הצעה אחרת של חלוקת הארנונה הממשלתית מחדש. הממשלה משלמת גם 1.2 מיליארד שקלים לרשויות למתקנים של הממשלה, בדרך כלל בערים העשירות, ויש הצעה שאת כל הכסף הזה – לשים בקופה ציבורית ולחלק אותו בין רשויות עניות ועשירות. הדבר הזה יביא למצב יותר צודק. לא יכול להיות שביישוב שלי קודם כול לא יהיה משרד ממשלתי ואנחנו צריכים לרוץ לחדרה או לרוץ לנתניה, וגם אנחנו לא ניהנה מהארנונה שלו. הייתה הצעה ממשלתית כזאת. שתיהן נגוזו. זאת העברה של 2.4 מיליארד מהעשירים לעניים, והממשלה התקפלה בלחץ הכי קטן, רק ראשי הערים הגדולות הפעילו את המנגנונים שלהם ברשויות השלטון, את השפעתם על ראשי המפלגות ועל שרים. גדעון סער, כשר חינוך, התנגד לחלוקה מחדש. אפילו הגברת שלי יחימוביץ התנגדה לזה, בגלל הלחץ של חולדאי. זה המצב. 
+
+ אז אפשר אחרת. אני זוכר שפעם הוזמן השופט תיאודור אור לוועדת הפנים לדבר על הצעותיו בקשר לחלוקה יותר צודקת של המשאבים. אז אמרו שאין כסף. אמר: בסדר. אין לכם כסף? תעשו חלוקה מחדש של העוגה הקיימת. לכן, כשיש משבר ואין כסף, במצב הזה צריך ללכת ולבחון את התקציב מחדש, את כל התקציב, ולתקצב יותר את החלשים; לתקצב את החינוך יותר ביישובים העניים, בעיקר הערביים; להילחם בעוני מלחמה אמיתית, ולא בעניים. מה זה 90,000, וכולם מסתכלים כאילו שזה לא מעניין ולא חשוב?
+
+ המדיניות הכלכלית שמוצעת בתקציב היא מדיניות קטסטרופלית – לא למשק בכללותו אלא לאותן שכבות חלשות. הן חיות במצב חירום. מי שלא מוצא כסף לשלם את שכר הלימוד של בנו או בתו, משפחה שלא יכולה לממן לימודים אקדמיים של הילדים שלהם, הם חיים במצב של קטסטרופה. זה לא דבר של מה בכך.
+
+
+ תודה. 
+
+
+ אני מקווה שיימצאו דרכים להקל על השכבות החלשות, ואני מקווה יותר מכול שהממשלה הזאת תלך מהעולם ותבוא ממשלה שלפחות תהיה יותר הגונה בעניין התקציב ובעניין הכלכלה והחברה. תודה רבה. 
+
+
+ תודה לחבר הכנסת זחאלקה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת חנין זועבי, ואחריה – חברת הכנסת מיכל רוזין. 15 דקות לרשותך.
+
+
+ גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, כל תקציב מעיד ומצביע על ראייה פוליטית, אידיאולוגית וערכית, לא ראייה כלכלית. הראייה הכלכלית תמיד נגזרת מהראייה הפוליטית. כבר נאמר שהתקציב שבידנו מצביע על מדיניות כוחנית, אלימה, כלפי האזרח, שמתייחסת לאזרח, ובמיוחד לאזרח החלש, בתור אשם. כבר שר האוצר האשים – האשים את החרדים, האשים את ההורים, האשים את העניים. וגם אם הסעיף הזה של מס בריאות על עקרות-בית בוטל, הוא, אני חושבת, הסעיף שהכי חושף את הראייה הערכית הזאת או את היעדר הראייה הערכית. ונשארת מדיניות הפגיעה באזרח החלש, שנמצאת בלב התקציב. זה המשפט שהכי יכול להסביר את ההיגיון שמאחורי התקציב: לפגוע בחלשים. לפיד לא אוהב חלשים. אבל הוא גם מאשים את המוחלשים – אולי יותר טוב להגיד, לא חלשים, את המוחלשים – את העניים בחולשה שלהם. וזה, אני חושבת שר האוצר שהכי מרחיק מעצמו את האחריות בלהגיד שאני יכול לשנות, ואני בתור שר אוצר ובתור ממשלה לוקח על עצמי את האחריות ואת המשימה הקשה להעלות את רווחת התושבים. הוא אוהב דווקא גם להחליש את עצמו בזה שהוא מחליש את האזרחים, ולהגיד: אני לא אחראי, והעניים אחראים לעוני שלהם. 
+
+ אוקיי, אז אלה האשמים. מי הקורבן? מי האחראי לעוני? איפה הכסף? כמו שהוא נהג לשאול. אז מתברר, גם אחרי שאנחנו מנתחים את התקציב, שיש קורבן. אלה שנהנים מהתקציב אלה הקורבן, כאילו, שצריכים ליהנות מהתקציב, ואלה העשירים, החברות הגדולות והמתנחלים. למשל, אם אנחנו לוקחים את התקציב של החטיבה להתיישבות, כמו שידענו לאחרונה, וכמו שזה נחשף לאחרונה, שהוא תקציב שחורג מדי שנה במאות אחוזים מהתקציב המקורי, שמאשרת הממשלה, וגם נודע לנו שבשנים האחרונות העבירה הממשלה עשרות עד מאות מיליוני שקלים נוספים לחטיבה להתיישבות, מעבר לתקציב המקורי, וזה נשאר בתקציב הקיים. אז לחשוב על איך להטיל מס על עקרות-בית, גם אם זו הייתה עז שבסופו של דבר הוציאו מהחדר – – –
+
+
+ כן, אבל חשוב לדייק, חברת הכנסת זועבי. עז לא עז, בסופו של דבר, כאשר הן פורשות לפנסיה, הקצובה שלהן היא פחות ממחצית. אם היום זה עומד על 1,200, יכולנו להגדיל את זה אם הן היו משלמות את המס הזה – זה היה 2,400. 
+
+
+ אז את אומרת שזה מס הגיוני. 
+
+
+אז לבוא לומר – – –
+
+
+ אוקיי, אז את מסכימה עם שר האוצר. בסדר. 
+
+ צריך גם לדאוג לשלב הזה. 
+
+
+ אז את מסכימה עם שר האוצר ואת מסכימה להטיל מסים, אז אין סתירה. את מסכימה להטיל מסים וגזירות על הסקטורים הכי מוחלשים, ולהתיישבות ולתקציב הביטחון וההתנחלויות את מסכימה אפילו להגדיל את התקציב, ואת דנה בזה בצורה חופשית, אז אוקיי, אלה הערכ��ם שלך. 
+
+גם אם אנחנו מדברים על תקציב ההתנחלויות כי צריכים לענות על השאלה איפה הכסף, גם נודע לנו לאחרונה שההתנחלויות לא ממש משלמות דמי חכירה על אדמות – צריכים לזכור שנישלו, שלקחו, ששדדו מהפלסטינים. וזה fair enough, אני לא שמעתי על גנבים או שודדים שמשלמים מסים. הרי שודדים רק בשביל להרוויח רווח נטו. וככה, אם ההיגיון הוא שהמתנחלים הם הקורבן, הם תכלית המדינה, גם החזקים, גם העשירים, אלה עמוד השדרה של הכלכלה ושל הראייה החברתית של המדינה, אז ממשיכים לשאול איפה הכסף, כאשר 20% מהתקציב, כמעט 60 מיליארד שקל, הולך לביטחון. אז הנה הכסף. לא אצל עקרות-הבית, כמו שאת אומרת, לא אצל הסטודנטים, לא אצל העניים, לא אצל המובטלים ולא אצל החרדים. הוא נמצא בהתנחלויות והוא נמצא בתקציב הביטחון, זה הבזבוז הכי גדול. שמה נמצא הכסף. 
+
+ וצריכים לדעת גם, אם לקשר בין כלכלה ובין פוליטיקה, שדיכוי ושליטה בעם אחר זו שיטה יקרה. משלמים על זה. גם העניים שהצביעו לממשלה הזאת, שהצביעו למפלגה של לפיד, של נתניהו, של הליכוד, צריכים לדעת שדיכוי ושליטה גורמים לעוני. דיכוי ושליטה זו שיטה בזבזנית מאוד. חוץ מהמחסור הערכי המוסרי במדיניות, היא גם, אני חושבת, סובלת מבעיות פסיכולוגיות. היא סובלת מסכיזופרניה. וגם מאי-רצינות. 
+
+ מדברים, מצהירים על העלאת אחוז הנשים הערביות העובדות. אבל אין בתוכנית, אין בראייה המדינית שום פירוט של תוכנית כלכלית מקיפה שיכולה לממש מטרה שאפתנית כזאת, להעלות את אחוז הנשים העובדות מ-22% עד 42%. חוץ מלהגיד את זה צריך גם להגיד איך. אני מדברת על קפיצה, על הכפלה של האחוז, אבל לא אומרים איך. אין בתקציב גם פירוט איפה זה – על אזורי תעשייה, ואין שם סעיפים שמתאימים בתקציב; אם את מנתחת את התקציב, אין סעיפים שמתאימים למטרה הזו שכל פעם שעולים על הדוכן אומרים: זו מטרה עיקרית, זו מטרה מרכזית במדיניות שלנו. 
+
+ איך עושים את זה? משרד הכלכלה לבדו לא יכול. הוא לא יכול להציב ולגבש תוכנית כזו. וזה לא מספיק ששר הכלכלה יעלה ויגיד – אנחנו עושים. זו צריכה להיות ראייה כלכלית מקיפה, של שר הכלכלה, של שר החינוך, של שר הפנים – כי אנחנו צריכים אזורי תעשייה אם אנחנו אכן רוצים לעלות באחוז כל כך גדול. זו תוכנית שצריכה ראייה משותפת. האם מישהו חשב על זה? האם מישהו יושב ומתכנן את זה? האם מישהו חשב איך לקשר בין מערכת החינוך לבין שוק התעסוקה? מישהו תכנן איך לשקול מחדש את המגמות בבתי-הספר התיכוניים הערביים שלא קשורות בכלל לשוק העבודה? איך פותחים או מעודדים מגמות שקרובות לשוק התעסוקה, כמו מגמות פארה-רפואיות, היי-טק, סוגים מסוימים של הנדסה? אם מציבים מגמה כזאת, צריכים להיכנס לפרטים האלה, צריכים להיכנס לשאלות כאלה. מישהו חשב איך מתחילים גם – וזו גם ראייה כלכלית-חינוכית-חברתית, אבל אלה גם שאלות ששר האוצר בעצמו ואפילו ראש הממשלה צריך להתייחס אליהן. איך מתחילים לסגור מגמות ומכללות שמייצרות תעודות בלי מינימום של סטנדרטים אקדמיים ושמייצרות אינפלציה במדעי הרוח, ובתעודות הוראה שאין בהן שום צורך בשוק התעסוקה? מישהו במשרד הכלכלה מתחיל לעשות מיפוי של השוק, של שוק התעסוקה ושל המקצועות שיש בהם מחסור בשוק התעסוקה ולהתאים את זה למערכת החינוך? 
+
+ אוקיי, אני – יש אי-הסכמה מוחלטת עם הראייה המוסרית-חברתית-ערכית של הממשלה הזו, אבל אולי אנחנו יכולים להסכים עם המטרה הכמעט יחידה – – –
+
+
+ אני חושבת שגם – – – מעל במה זו בעבר. 
+
+
+ אל תגני על הממשלה, זה לא תפקיד ראוי. 
+
+
+זה לא עניין של הגנה, אני ישבתי פה במשמרת של יושבת-ראש הכנסת. אני שמעתי את התשובה שהשיב לך שר הכלכלה בנט, ואני חושבת – – –
+
+
+ את מצביעה בעד, אני מצביעה נגד, את אומרת שזו מדיניות הגונה. 
+
+
+ לא, צריך גם לדעת לברך את מי שאפשר לברך. 
+
+
+ אז אני מברכת, הנה. אז את לא הבנת אותי. אני, כשאני אומרת – אם אנחנו כבר מסכימים על המטרה הזו, אז שתהיה מטרה שתתממש בצורה יעילה, שהממשלה גם תוכיח, על-ידי הצגת תוכנית ברורה, שנראה את התוכנית הזאת גם בתוך התקציב, והיא תענה על השאלה איך היא רוצה לממש את היעד הזה. זה מה שאני אומרת. זו מטרה שאנחנו מסכימים עליה, בסדר. אז לפחות המטרה שאנחנו מסכימים עליה – איך הממשלה רוצה לממש אותה? 
+
+ אני, גם מההתרשמות שלי מאיך שר האוצר עובד, אם זו מטרה כל כך מרכזית וחשובה – לא שמעתי שהוא מתייעץ עם מומחים ערבים בכלכלה ובתעסוקה. ויש המון מחקרים. ויש המון מומחים ומחקרים. יש גם סקרים של הצרכים, שמצביעים על הצרכים בחברה הערבית. והוא יופתע, אני חושבת שהוא יופתע. אני חושבת שהוא לא יודע, אני כמעט בטוחה שהוא לא יודע ש-50% מהאקדמאיות הערביות מובטלות. וה-50% הזה – מדובר ב-100,000 נשים ערביות אקדמאיות מובטלות.
+
+גם אם אנחנו רציניים במטרה הראויה הזאת, שאנחנו מסכימים עליה, צריכים גם לדעת ש-7.7% מהאזרחים הערבים – רק 7.7% מהאזרחים הערבים עובדים בשירות המדינה, ולגבי הנשים הערביות – רק 2%. זה רחוק מהיעד הממשלתי, שהוא 10%. אז אני עוד פעם מתמקדת בשאלה הזאת, שאפשר להגיע להבנות: צריכים לפרט תוכנית, צריכים לגבש תוכנית מפורטת איך מממשים את המטרות האלה. הרי המטרות האלה הן לא רק מטרות של הממשלה הזאת; הן גם מטרות מ-2008. להעלות את האחוז עד 42 –זה יעד של שתי ממשלות שלפני נתניהו, ב-2009. אלה שאלות שאנחנו דורשים, כי התקציב יעבור – אנחנו מתנגדים לו והוא יעבור, כמו הרבה חוקים אחרים, כמו הרבה דברים אחרים. 
+
+ אני עוברת כבר לשלב השני, שבו נדבר בצורה יותר מדויקת על העלאת אחוז העבודה אצל נשים ערביות, אחוז הנשים העובדות. כמו שאמרתי, התוכנית צריכה – ואני מסיימת – להיות מלווה במומחים ערבים, ויש כאלה. יש גם מחקר אחרון, מהתקופה האחרונה, שהתפרסם באוניברסיטת תל-אביב, ואני מציעה לשר האוצר ושר הכלכלה לקרוא אותו. יש גם סקר הצרכים של היישובים הערביים, שקובע גם תקצוב ואפילו תוכנית מפורטת של הקמת תשתיות. 
+
+זה מה שאני אומרת: לדרוש מהממשלה, לדרוש משר האוצר לשנות את המוסר שלו, את תפיסת עולמו, את האידיאולוגיה שלו, זה דבר נאיבי, זה דבר לא מציאותי, אבל אנחנו כן יכולים לדרוש ממנו להיות יעיל בחלק מהמטרות המוצהרות ושהממשלה הציבה לעצמה. תודה.
+
+
+ תודה, חברת הכנסת זועבי. יעלה הדובר הבא, חבר הכנסת הבא עיסאווי פריג'. אחריך תדבר חברת הכנסת מיכל רוזין, ואחריה – חבר הכנסת יצחק הרצוג.
+
+ 
+ גברתי היושבת-ראש, שר התקשורת גלעד ארדן, מה שלומך? אתה אתנו? חברים, אני למען האמת לקחתי חלק בחלק מהדיונים בוועדת הכספים. יש לי והייתה לי התרשמות. ההתרשמות שלי היא שלא מדובר בתקציב. כל תקציב – קובעים לו יעד. אני שואל את עצמי: מה הם יעדי התקציב של הממשלה הנוכחית? שאלתי את עצמי כמה וכמה שאלות: מה הם יעדי התקציב? בדרך כלל יעדי תקציב הם שאני רוצה להגדיל את התמיכה, אני רוצה לצמצם פערים, אני רוצה להוריד את שיעור העוני. יש יעדים, קיימים יעדים. ראשית, הממשלה קבעה לה את היעד. מה היעד? איך לסגור את הבור התקציבי. יש גירעון תקציבי שנוצר מסיבה תמוהה, בלתי ידועה, כאילו מדובר במיליון או שניים או שקל או שניים. מדובר בבור תקציבי, בגירעון תקציבי של 40 מיליארד שקל. יש לי מטרה, קבעתי את היעד. היעד הוא איך לסגור את הבור התקציבי. שכחנו מי עשה את הבור, למה נעשה הבור, לאן הלך הכסף, לאיזה טייקונים, איזה חברות גדולות קיבלו את הכסף. זה פחות מעניין. עכשיו יש לי שותפים חדשים, לקחתי אותם, ויחד אתם – אני אשים אותם בפרונט, אני אסע לסין, שיגישו לי איך הם רואים ואיך הם יכולים לסגור את הבור התקציבי.
+
+ מכאן מתחילה בעצם בניית התקציב. קבעו מטרה: סגירת בור. איך אני מתחיל לסדר את המספרים כדי להגיע למצב שאני יכול לסגור את הבור התקציבי בשנתיים הקרובות? לא יעד, לא כלום. הכול חארטה. מ-40 מיליארד התחלנו. איך אפשר לקחת כסף בלי לעשות מהומות? זה השלב השני, זאת השאלה השנייה. קבענו את היעד, והשאלה השנייה: איך לוקחים את הכסף בלי לעורר מהומות? אז מה עושים? הולכים לקבוצות הכוח, סוגרים אתן, משתיקים אותן. מה עשו? הלכו ליושב-ראש ההסתדרות, עינב, הרגיעו אותו, סגרו מה שסגרו – – –
+
+
+ עינב? עיני.
+
+
+ עיני, סליחה. תודה לך. הלכו לשלטון המקומי, חמש העיריות הגדולות, והשתיקו אותן. הבטיחו שאין שביתה בעיריות, הבטיחו שאין שביתה במשק. שתי קבוצות הלחץ האלה, שאמורות להיות חלק מהמהלכים החברתיים – בינתיים קנינו אותן. 
+
+ עכשיו אני אגיד איך קנו אותן. הולכים למגזר העסקי. המגזר, הון–שלטון, שגם הוא, צריך להשתיק אותו. אמרו לו: תראה, אתה חיית שנים על גבי שנים בהטבות מס, בפטורים, בהנחות. לא שילמת מס, קיבלת מיליארדים. עכשיו, בשביל שלא תהיה מהומה, חוק השקעות הון, שצריך למחוק אותו מספר החוקים – בוא נקטין אותו קצת ונמשיך לחגוג – בכאילו פגענו בך. וזה עבר. 
+
+ עכשיו התחיל התהליך איך מגייסים את ה-40 מיליארד שקל. איך עושים את זה? באים למשה, וחיים, ואחמד, ופנינה, שמרוויחים את ה-10,000 או 8,000 – איך אנחנו לוקחים את ה-40 מיליארד שקל מהתפרנים האלה, שאין להם גב? זו לא קבוצת לחץ. יפה. בואו עכשיו נעשה סיעור מוחות, נביא את הכלכלנים שלנו, את נערי האוצר, ששולטים, נתחיל לילות על גבי לילות – איך אנחנו עושים את זה. 
+
+איך עושים את זה? במשק יש שני סוגי מסים: יש מה שנקרא מסים ישירים ויש מסים עקיפים. מס עקיף – אתה לא מרגיש שאתה משלם את זה. מס עקיף – זה מוכח, אני לא צריך להגיד את זה – זה על חשבון האזרח, על חשבון חיים ומשה, שמרוויח 10,000. מס ישיר זה על ההכנסה. אז עכשיו אני רוצה את המס העקיף, ובסוף אני אבוא ב"טייטל": הגדלתי מסים. הגדלתי את ההכנסות ממסים. אני שואל: באיזה מסים מדובר? לא אומרים לבן-אדם שמדובר במסים עקיפים. הגדלתי במסים. מה עשו? הגדילו את המע"מ מ-17% ל-18%. מי שילם את ה-1% הזה? האזרח, דרך שקית החלב והקוטג' והלחם שהוא קנה. 
+
+ האזרח לא ירגיש בזה ברמות גבוהות – שקית החלב עלתה ב-1%, ב-2%, טוב, יאללה, עלה לעוד שקל – – – 
+
+
+ חבר הכנסת פריג', אל תזלזל, האזרחים יצאו בגלל קוטג', להזכירך.
+
+
+ כן, בינתיים האזרחים לא יצאו, כי התאגידים הושתקו, וקיבלו מה שמגיע להם. האזרח הפשוט, מה הוא יכול להוביל? אז האזרח משלם את השקל על שקית החלב, הוא לא מרגיש את זה. ואללה, פגעו בי, מה, כולה חלב חצי שקל, שקל, עלה. כל הפירות, הירקות עלו במקצת – תאסוף את זה, יוצא לנו 4 מיליארד, 5 מיליארד שקל שהאזרח הוציא, והוא לא מרגיש את זה. הוא לא מרגיש את זה. באו עכשיו – אין מנגנון הגנה למס הזה. האזרח, אפשר לתת לו את הבעיטות, את הגזירות, אין גוף שייתן לו הגנה. 
+
+באנו אל הקורבן השני שאין מנגנון הגנה עבורו, ומי הקורבן השני? הקצבאות. תמיד. אני זוכר, גם לפני שנהייתי חבר כנסת – כל פעם שמדברים על התקציב, הקורבן הראשון: קצבאות. ומתחילים עם קצבאות הילדים. למה מתחילים עם קצבאות הילדים? אני אגיד לכם משהו – בטענה שמשפחות מרובות ילדים זה חרדים וערבים. חרדים וערבים הם לא חלק מהקונסנזוס במדינה. אין להם קבוצות לחץ ואנחנו לא מחשיבים אותם. ימשיכו לצעוק, אפשר לפגוע בהם. אפשר לפגוע בהם. אז מה עם העוני שם? שימשיך, בסדר, אין מי – אין להם החברות הגדולות והטייקונים שיצעקו בשבילם; שימשיכו להיות עניים, שישחו בעוני שלהם.
+
+ וכאן אני שואל את השאלה: מדענים רבים בכל העולם, וכלכלנים נחשבים, שמחשיבים את דעתם, אמרו, ואומרים, וימשיכו להגיד, שמנגנון הצמיחה והבטחת המשך הצמיחה מחייבים כוחות צעירים, כוחות רעננים, והכוחות האלה נמצאים בשני מגזרים, בגדול, במגזר החרדי ובמגזר הערבי. ואני שואל את השאלה, ואדוני השר המקשיב: מתי תפסיקו להתייחס להוצאה בחברה הערבית כהוצאה ולא כהשקעה? כי כלכלנים אמרו לך: תשקיע בחברה הערבית, אתה תבטיח צמיחה בעוד חמש-שש שנים. כלכלנים שאתה מחשיב אותם, שאתה מתייעץ אתם על התקציב, מזהירים אותך, ומחזיקי תפקידי מפתח במשק היום, וגם עובדי המדינה, מזהירים אותך: חייבים להבטיח מנגנון צמיחה, ומנגנון הצמיחה מחייב להשקיע בחברה הערבית ובחברה החרדית. למה אתה מתעקש, אתה והחברים בממשלה, להתייחס לזה כהוצאה ולא כהשקעה?
+
+ אני עברתי על התקציב, חברים, ואני התחלתי את דברי – לא מדובר בתקציב, מדובר באיך לגרד, להמציא, את ה-40 מיליארד שקל. זה היעד. חוץ מזה, נסתדר. תן לזמן לעשות את שלו. הרי המדינה התנהלה שבעה-שמונה חודשים בלי תקציב, ניהלנו אותה, ונמשיך לנהל את העניינים. יאללה, העיקר יש חוק, יש ניירת שצריך לפעול לפיה, נפעל. 
+
+ ויש דבר חשוב, ואכן חשוב למעצבי המדיניות ולממשלה, במיוחד לשתי הממשלות האחרונות, מהו? מה שחשוב זה הדוחות הסטטיסטיים של ה-OECD. זה מה שחשוב. חשוב שדירוג האשראי יהיה גבוה. למה? החברות הגדולות יכולות לגייס כספים; יכולות לגייס כספים ולעשות השקעה ולעשות את הרווחים. יכולות. זה מה שחשוב; איך אני שומר על הדירוג ועל הנתונים הסטטיסטיים האלה, זה מה שחשוב לי. אני צריך לבנות מערך לשמור על מצבי, שלא ייתן לי ירידה בדירוג האשראי. 
+
+ אבל גם כאן פתאום אנחנו נופלים לבעיה, שהאירופים מתחילים לבקש, ומתחילים להיכנס בעובי הקורה, ומתחילים לבדוק למה בחינוך אנחנו בתחתית הרשימה, למה בבריאות אנחנו בתחתית הרשימה – מתחילים לשאול שאלות. בכל הפרמטרים אנחנו בתחתית הרשימה. העיקר שאנחנו קיימים שם. מה שחשוב זה שאנחנו, איך אומרים, בליגה לאומית, בליגת-העל. אבל גם לזה יש סוף.
+
+ אני רוצה, ברשותכם, להתייחס לעוד נקודה. אמרו – כאילו אמרו – יעד גירעון. יש חוק, שמו: חוק יעד גירעון. הממשלה לא עמדה ביעד שהציבה לעצמה בשנים 2012–2013. עכשיו יעד הגירעון שהציבה: 4.65%, ויעד גירעון ב-2014 – 3%. זה חוק. ומה הענישה ומה הן הסנקציות למי שמפזר את כספי הציבור – ויש חריגה מתמדת בגירעון המדינה? אני שואל: את מי מענישים ברגע שנותנים את האפשרות למי שאחראי לבור של 40 מיליארד שקל להמשיך לשלוט ולשחק בגירעון איך שהוא רוצה, ויש משלם אחד – האזרח? 
+
+ לפעמים אתם לא מרגישים איך שהאזרח משלם, אבל י�� מה שנקרא קרן פנסיה. לכל אזרח שמגיע לגיל פנסיה יש קרן פנסיה, ואני, ברשותכם, אסביר את זה בקצרה. קרן הפנסיה מושקעת ומנוהלת על-ידי חברות. אתה לא מרגיש – המיליארדים והטריליונים שנמצאים בקרן הפנסיה – כל אחד שמגיע לקרן פנסיה, כמה כסף הוא צבר בקרן הפנסיה. נגיד, בא חיים, שכיר כל החיים שלו, צבר בקרן פנסיה מיליון שקל; תקשיבו, חברים, מיליון שקל. יש מדד לכל אזרח בקרן פנסיה, ומה המדד אומר? היום המדד הוא 193,000 שקל, מקנה לך 1,000 לכל החיים. 193,000 שקל. את, ירדנה, יכולה ללכת לקרן הפנסיה שלך, כמה יש לי כסף? אומרים לך: צברת עד עכשיו מיליון שקל. מחלקים לך את זה ב-193,000, זה יוצא 5,000. תקבלי כל החיים שלך 5,000 שקל החל בגיל הפנסיה. אז מה קורה? המדד הזה משתנה, ומשנים אותו כדי לסגור את פערי התקציב. אתם לא מרגישים את זה היום, אתם לא מרגישים. כשאומרים שקרן הפנסיה, חסר בה כסף, הם יודעים, לא כל האנשים יצאו לפנסיה במכה אחת, יאללה, אני מרשה לעצמי. למה? כי קרנות הפנסיה, שמנוהלות על-ידי חברות, משקיעות כספים וכספים בלי אחריות, כמו שאנחנו רואים את תספורות הבנקים – שמעתם את המושג "תספורת בנקים"? זה השקעה כושלת – –
+
+
+תודה, חבר הכנסת פריג'.
+
+
+– – שהבנק צריך לשלם. אז מאיפה הבנק ישלם ומאיפה יעשה תספורת? מהפנסיה. והפנסיה, אתה תסובב אותה ואתה לא מרגיש אותה. 
+
+אז אתם באים להגיד לי: תקציב. זה חארטה ברטה. זה רק להמשיך את המשחק הדמוקרטי כאילו הנחתי תקציב על שולחן הממשלה. יש יעד להמשיך בהישרדות, יש יעד לסגור את הבור התקציבי, לגלגל אותו, זה מה שחשוב – – 
+
+
+ תודה, חבר הכנסת פריג'. 
+
+
+ – – להגיע ליעד. ומי משלם עבור היעד הזה? מי שאין לו גב, מי שאין לו מנגנון הגנה. הפער יימשך, וצריך לקרוא לתקציב הזה לא תקציב של צמצום פערים – אני אתקן אתכם; צריך לקרוא לו: תקציב לצמצום פערים בעשירונים העליונים. כי צמצום פערים בין התחתון לעליון לא יהיה; יתרחב. אבל המטרה, איך אני מצמצם את שלושת העשירונים הראשונים לעשות אותם יותר מפלצתיים, יותר טייקונים – – 
+
+
+ תודה רבה, חבר הכנסת פריג'. 
+
+
+ – – ואנחנו נמשיך לאכול את הלוקש. תודה לכם. 
+
+
+ הדוברת הבאה – חברת הכנסת מיכל רוזין. 
+
+
+כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הבוקר כשפתחנו את דיוני התקציב, בצהריים יותר נכון, עלה לכאן שר האוצר יאיר לפיד, וכשהוא דיבר התחיל להעיר הערות השר גדעון סער, ולפתע התגלו בקיעים בקואליציה. ופתאום הבנתי עד כמה היה מתוחכם, באמת מתוחכם, מצד ראש הממשלה למנות את השר יאיר לפיד לשר האוצר. זה היה מאוד מתוחכם מצדו. גם תשימו לב, אני יכולה לקרוא לזה ככותרת: שתיקת הליכוד. שימו לב איזה שקט. או שהם לא נמצאים, או שהם לא מדברים. הם שומרים על שקט. הם משאירים לו להיאבק את מאבקו, את מאבק האוצר, הם נותנים לשרים שלו להגן עליו, חברי הכנסת שלו, חדשות לבקרים – בדרך כלל נמצאים פה, מגינים עליו. אבל הם, הליכוד, שותקים. ידם לא בעניין. הם רק מחליטים עבורם. זה מדהים, ההבחנה הפוליטית הזאת, ואני שמחה שזכיתי לתשומת לבך, השר. 
+
+
+ הם הפועלים שלנו.
+
+
+ הם הפועלים, הם עושים. כן, כן, לקחתם פועלים טובים. 
+
+
+ ככה את מתארת את זה. 
+
+
+ גם נכנסים בחרדים, אז אתם לא מסתבכים עם החרדים; גם מדברים על שלום, אז יש לכם איזו כסות כזאת של נוצות יונה כלפי האיחוד האירופי והאמריקנים; גם יש לכם את בנט, שאתם שולחים אותו לאח שלו לריב אתו על תקציבי ההתנחלויות – ואני כבר מגיעה לדבר על זה. ואתם, ואללה, ביבי יושב בשקט �� – 
+
+
+ outsourcing. 
+
+
+ – – בא לפה למליאה, מתעסק עם הפייסבוק ועם האייפד. מבסוט, יש מי שחוטף את הביקורת, יש מי שחוטף את האש. שתיקת הליכוד. מרתק, באמת. אפשר – – – 
+
+
+ תודה שאת מייחסת לנו תמימות יתרה. 
+
+
+יש לכם תמימות יותר מיתרה. וגם תוך כדי שמעבירים לכם את התקציב הנוראי הזה, ואתם חתומים עליו, אז תוך כדי גם מכניסים לכם את חוק המשילות וחוק משאל עם, ונותנים לכם, ככה, מהלחץ – איך אמרו לי חברי כנסת מיש עתיד? תקשיבי, אצלנו רוצים שקט, שרק יעבור התקציב. לא משנה – חוק המשילות, משאל עם – ידחפו לנו הכול. זה מאיים שאם לא נעביר לו את המשילות הוא לא יצביע בעד התקציב, ההוא מאיים שאם לא נעביר חוק משאל עם לא נצביע בעד התקציב, ויאיר לפיד רק רוצה להעביר את התקציב, אז אפשר להעביר הכול. תאמינו לי, באמת גאונים. גאונים. אתם משחקים את המשחק, צריך ללמוד את זה בבית-ספר לפוליטיקה. חבל, חבל שאנחנו הקורבנות ואנחנו נשלם את המחיר של התמימות של יש עתיד. 
+
+ אבל אני רוצה לדבר באמת על תקציב הביטחון. 
+
+
+ חבל שהעם בחר בהם ולא בכם. 
+
+
+נו, נכון. זו בעיה, אבל זה ישתנה. כמו שאתה רואה בסקרים, אנחנו כבר 12 מנדטים, ואנחנו עולים משבוע לשבוע – – 
+
+
+ השר ארדן, אני עוד שנייה חושבת שאתה בצד השני.
+
+
+ – – אנחנו עולים משבוע לשבוע. אני מבקשת לא לנהל דיון פרטי, סליחה. אני בזכות דיבור. 
+
+
+ – – – 
+
+
+ אנחנו נותנים לך הערה, זה גם טוב. 
+
+
+ לא, לא. הערות הביניים הן כלפי, לא כלפי היושבת-ראש, נראה לי. אז כן, אנחנו עולים משבוע לשבוע, כוחנו עולה, ואני חושבת שהציבור רואה שיש מי שדובר אמת, ומי דבק בעמדותיו ומי שומר עליו ומי מגן עליו, גם כאשר יש לכך מחיר, גם כאשר זה נורא פופוליסטי לצאת נגד חרדים – אבל כן, בעניינים חברתיים אנחנו נמשיך ונגן עליהם, כמו על כל שאר השכבות באוכלוסייה. 
+
+ אז תקציב הביטחון שנקבע לשנת 2013 הוא 58.4 מיליארד, ול-2014 – 57.7 מיליארד. אבל אני רוצה לדבר, ואני תכף אתייחס גם לתקציב הזה. הרי זה לא התקציב האמיתי. אנחנו יודעים טוב מאוד שיוסיפו לו הרבה מאוד. לא סתם כשאני שומעת שמערכת הביטחון יושבת בשקט ולא מאיימים עלינו בפצצה גרעינית מאיראן ולא מאיימים עלינו בפלישה מסוריה – יש יותר מדי שקט במערכת הביטחון – זה אומר לי שהובטחו הבטחות ויהיו כספים, ותכף אני אגיד לכם מאיפה הכספים האלה יצאו, כי גם את זה בדקתי. 
+
+ אבל תקציב ביטחון, ביטחון שאמור להגן על תושבי ישראל, הוא לא רק ביטחון של טילים וטנקים ולמשכורות לאנשי צבא – וכמובן גם זה חשוב – אלא ביטחון סוציאלי, ביטחון של בריאות, ביטחון קורת גג. אז אם המטרה שלנו היא להגן על חייהם של אזרחי ישראל, מדוע סל התרופות נשאר 300 מיליון שקלים, לא עלה באגורה אחת? לא עלה באגורה, ועוד פעם יכנסו את ועדת סל התרופות והם יריבו ביניהם איזו תרופה מצילת חיים להוציא ואיזו תרופה מצילת חיים להוריד. 300 מיליון. אני לא יודעת כמה עולה היום מטוס, טנק. אולי אתה יודע, עיסאווי? אין לי מושג. אבל אני בטוחה ש-300 מיליון זה פשוט גרושים בשביל מערכת הביטחון.
+
+
+ אין מי שידאג להם. אמרנו, קבוצות חלשות.
+
+
+כן, כן. זה לא קבוצות חלשות, זה לא קבוצות מוחלשות; זה כולנו. אני מדברת אתך על תרופות מצילות חיים – לסרטן השד, לסרטן העור, לטיפול בחולי סוכרת. תרופות מצילות חיים יהיו מחוץ לסל, כי זה מה שיש – 300 מיליון. גם הציבור מקבל את זה כאילו זו גזירה משמים – סל התרופות הוא 300 מיליון. זהו. לא, סל התרופות יכול להיות גם 3 ��יליארד. הכול שאלה של סדרי עדיפויות, ואני מדברת על תרופות מצילות חיים, אני מדברת על ביטחון, על הגנה. 
+
+ אבל לא רק זה. יש גם ביטחון סוציאלי שוטף, ביטחון בריאותי שוטף, מניעה שוטפת, טיפולי השיניים. דיבר פה שר האוצר שצריכה להיות איזושהי ודאות למשק העסקי. המשק העסקי צריך לדעת שאם הוא בא והוא משקיע פה, המס שלו יהיה כך וכך, ואם לא – יעזבו אותנו. כולם כל הזמן רוצים לעזוב אותנו. אני רוצה להגיד לכם, אימא שלי תמיד לימדה אותי – לגבי גברים היא אמרה את זה – שלא לחכות לגברים ואוטובוסים, כי תמיד בא אחר. אז אני אומרת: עסקים יעזבו, עסקים גם יבואו. הכלכלה הישראלית חזקה, ועסקים יעזבו, עסקים יבואו. 
+
+ דיבר פה בבוקר חבר כנסת מרגלית לגבי "אינטל". יש לי הרבה מה להגיד על "אינטל", על ההבטחות של "אינטל"; למי הם דאגו לפרנסה, האם הפרנסה באמת הגיעה לאזור שבשבילו הם קיבלו את תקציב ההשקעות של משרד התעשייה והמסחר. יש לנו הרבה מה להגיד על "אינטל". אז לא לפחד, עסקים ילכו ועסקים יבואו. הם לא כאן כי הם אוהבי ישראל וציונים; הם כאן כי נכון להם לעשות כאן עסקים. 
+
+ אז חוק שחוקק ב-2010, שהיה אמור להיכנס לתוקף ב-1 ביולי, קבע שילדים מגיל 12 עד 14 ייכנסו גם הם לטיפולי שיניים חינם. הורים בנו על כך, הם לקחו את זה בחשבון. אנחנו מצפים מאנשים לתכנן את ההכנסה המשפחתית ואת ההוצאה המשפחתית, והם לקחו זאת בחשבון. והנה אנחנו באים בתקציב ומורידים 80 מיליון שקלים, בסך הכול 80 מיליון שקלים אנחנו מקצצים. אבל אותן משפחות שבנו על כך שיהיו להן טיפולי שיניים חינם לילדים מגיל 12 עד 14 – שאין ספק שיש פה מניעה, ואנחנו נשלם על זה הרבה יותר בהמשך – זה נעלם. 
+
+ אחיות בתי-הספר – הפריטו את אחיות בתי-הספר. אחיות כבר כמעט לא נמצאות בבתי-ספר. אני כבר לא מדברת על הערך המוסרי שבעניין ועל הערך המניעתי והחשיבות האדירה בכך שבבית-ספר תהיה אחות שתראה את הילדים; לא רק תבוא, תחסן אותם ותלך, אלא תראה באמת את הילד שכואבת לו הבטן, הילד שכואב לו הראש, הילדה שכל יום כואבת לה הבטן והיא באה ונרדמת בשיעור, שמישהו רואה אותה ושואל אותה: מה קרה לך? מה קורה בבית? זה כבר לא קיים היום. זה לא קיים, כי אין אחיות בית-ספר. ומה, אנחנו מדברים על כך שמערכת הבריאות סופגת הוצאות אדירות בשל 64% של השמנת יתר. אז מי אמור לדאוג לכך? מי אמור להרצות על כך לתלמידים? להקפיד? 
+
+ מה קורה היום? השירות מופרט. מגיעות אחיות, מעלות ילדים על המשקל, מודדות אותם בסנטימטר, שולחות הביתה. אני מקבלת פתק: הילד שלך נמדד, נשקל. זה הגובה, זה המשקל. תודה רבה, שלום. אם אני הורה שיש לו זמן, אני יכולה להידרש לעניין, יש לי המשאבים; אז אני אקח את הילד אם אני רואה שהוא בהשמנת יתר או אני רואה שהוא בתת-גדילה – אני אקח אותו לרופא, אני אטפל בעניין. אבל מה קורה לאותם ילדים שההורים שלהם, באמת, מפאת חוסר זמן, מפאת חוסר מודעות, מפאת חוסר בהבנה, לא ייקחו אותם? אלה ילדים שלא יגדלו, לא יצמחו. אולי זה הילד שצוחקים עליו בבית-ספר כי הוא נמוך, או הילדה שיורדים עליה כי היא שמנה. איפה אותן מערכות שצריכות לדאוג? איפה אותן מערכות שבסופו של דבר גם יספגו את ההוצאה הכספית על השמנת היתר, על מחלות? אתם יודעים שאנחנו במקום השני בעולם בהשמנת יתר אצל ילדים ובני-נוער? מקום שני בעולם – ואין אחיות בית-ספר. זה – לא צריך.
+ 
+ מפריטים את השירות, נותנים לחברות פרטיות לעשות זאת, וראינו מה קרה; ראינו שאפילו לדבר הפשוט של להצ��יח לחסן כל ילד הן לא מצליחות להגיע, כי אנחנו מדברים על כך שבעצם יש מעט מדי אחיות, וכל אחות צריכה לחסן 5,000 תלמידים. אז אין פלא שלא מגיעים לחיסון כל התלמידים. מגיעים לאחוזים נמוכים מאוד של חיסונים, ואז אנחנו מוצאים בביוב פוליו – חיידקי פוליו, חוזרת השחפת, חוזרות מחלות שחשבנו שנכחדו ממדינת ישראל. הן חוזרות מכיוון שאנחנו מזניחים, וכשאנחנו מזניחים זה יעלה לנו הרבה הרבה יותר. אז אין פה רק עניין של ביטחון הציבור, שהוא חשוב ביותר בעיני, יש פה גם יעילות כלכלית.
+
+ועדת טרכטנברג – היא הוקמה על-ידי הממשלה. ההחלטה החשובה ביותר שלה הייתה לתקצב את הצהרונים מגיל שלוש עד תשע בכל האשכולות, כלומר בכל מדינת ישראל, בכל רחבי הארץ. קבעו גם – ובכך אני מתחברת לתחילת הדברים שלי – שהתקציב יילקח מתקציב הביטחון. בפירוש ועדת טרכטנברג קבעה שהתקציב לכך יילקח מתקציב הביטחון. אז הנה, כבר הייתה החלטה טובה, החלטה חשובה, אולי היחידה שיישמו מכל המלצות ועדת טרכטנברג. גם אותה עומדים לקצץ: ילדים רק מגיל שלוש עד שמונה, ולא שלוש עד תשע. 
+
+ עכשיו, אני אסביר לכם את האבסורד. זה כאילו נשמע לכם: מה? שנה אחת. מה זה אומר? זה אומר שילדים מגיל שמונה עד תשע שהוריהם עובדים צריכים לחזור הביתה לבד. אוי, אבל יש חוק. החוק במדינת ישראל אומר שילד עד גיל תשע אסור לו ללכת לבד הביתה ואסור לו לחצות כביש לבד. אז איך זה מסתדר? מה אנחנו אמורים לעשות? הילדים בגיל שמונה יוצאים הביתה, אנחנו הופכים לעבריינים, אנחנו ההורים. כי אם אנחנו נרשה להם לחזור לבד הביתה, אנחנו עבריינים. זה בניגוד לחוק. ואם לא, נצטרך לשלם 1,500–2,000 לחודש כדי שהם יהיו בצהרון.
+
+ לצערי הרב, הקיצוץ של האשכולות, שמשאיר כרגע רק את האשכולות 1–3, בעצם פוגע שוב במעמד הביניים, שמפלגת שר האוצר מאוד רוצה להגן עליו. שוב, כמו שאמרתי, כולנו נצטרך לשלם עוד 1,500–2,000 שקלים בחודש כדי למצוא פתרונות של צהרונים לילדים שלנו. אף אחד מאתנו או רובנו לא עובדים עד 13:00. אתם יודעים, בית-ספר נגמר ב-12:45, ב-12:45. אבל אתם יודעים מה, זה רק שנשים יישארו בבית, אז לא נורא. תעסוקת נשים זה לא כזה חשוב.
+
+ אני רוצה לדבר על תקציב הביטחון, אני חוזרת אליו, ולמה אני חושבת שזה ישראבלוף ולמה אני בטוחה שהתקציב הזה לא ייגמר בסכום שהקראתי בהתחלה. מכיוון שכתוב בתקציב שהרזרבה הכללית שמוצגת בתקציב, והשם שלה הוצאות פיתוח מיוחדות – מדובר על רזרבה נסתרת של 4.9 מיליארד, עלייה של 42% מהתקציב הקודם. לפי מבקר המדינה, אסור – אסור – שתהיה רזרבה יותר מ-3%. אז מה אתם מסתירים? על מה אתם בונים? שאחרי שיירגעו פה הרוחות תוסיפו מהרזרבות האלה לתקציב הביטחון? כפי שאמרתי, הם יושבים בשקט מדי. על מה אתם בונים? על ההבטחות של אח שלי אחות שלי להתנחלויות? מצד אחד אתם לכאורה עוטים נוצות יונה, הולכים להסדר מדיני, ומצד שני שומרים הרבה מאוד כספים, כבר מעבירים ושומרים ברזרבות להתנחלויות, למאחזים בלתי חוקיים, ושרי ממשלה מגיעים לברך שם, ומפקדים בצבא? לישיבות? לעוד ועוד תקציב הביטחון – שיושבים בשקט; לא סתם, אני אומרת לכם. יש פה רזרבות שמחכות, וכל השנה בוועדת הכספים מעבירים את הרזרבות האלה בדיוק למקומות האלה, ואת זה הציבור כבר לא רואה, ועל כך כבר לא מפקחים. 
+
+רק במשרד האוצר יש עלייה ברזרבה – 243%; 243% ברזרבה. אני מזכירה לכם שמבקר המדינה מתיר רק 3%. דרך אגב, יש קיצוץ במשרד מבקר המדינה, ואנחנו צריכים לשאול את עצמנו למה כל כך חשוב למשרד האוצר לקצץ במשרד המבקר.
+
+ מקצצים ברשות להגנת הצרכן – 7% של קיצוץ. הגיעו אלינו לוועדה ממשרד – היום הכלכלה. שינו את השם. כל כך הרבה חוקים צריך לשנות בגלל שינוי השם הזה – משרד הכלכלה. אין תעסוקה, אין תעשייה, אין מסחר, יש כלכלה. אז משרד הכלכלה, ובכל חוק אנחנו צריכים גם לעשות מלא-מלא שינויים כדי לשנות: השר – שר הכלכלה, לשנות כל הזמן. אני אעשה ספירה – אני מבטיחה לכם, ייגמר התקציב – בכמה חוקים שינינו עד עכשיו את השם לשר הכלכלה. מין התעקשויות כאלה.
+
+אז החליט שר הכלכלה להביא אלינו, לוועדת הכלכלה, את נושא התקינה. החליטו שמהיום והלאה אין צורך שמכון התקנים יבדוק את המוצרים שמגיעים בייבוא לארץ, אלא בואו נסמוך על ההצהרות של מעבדות בחו"ל, בואו נסמוך על הצהרות של מכוני תקינה בחו"ל, ונפזר את הסחורה לציבור, החוצה לחנויות, ולאחר מכן אם יהיו תלונות, נטפל. אם יהיו תלונות. אם לא יהיו תלונות, הכול בסדר. כלומר, אם נכוויתי, אבל אין לי כוח עכשיו לפנות ולהתלונן, לא נורא, לא קרה כלום, ימשיכו למכור את המוצר.
+
+
+ רק אומר שאודה על תחילת סיום הדברים. תודה. 
+
+
+ אני רואה, אני בפיקוח, במעקב.
+
+
+ – – – שתוכלי לעשות את זה בנשימה ארוכה – – –
+
+
+ כן. אז מקצצים ברשות להגנת הצרכן מצד אחד, מפריטים את התקינה מצד שני, ומי בסופו של דבר משלם את המחיר? אנחנו הצרכנים.
+
+ כל התקציב הזה, בסופו של דבר, הוא תקציב שאין בו חידוש. כפי שאמרתי, יש פה שתיקה רועמת של משרד הביטחון, יש פה שתיקה רועמת של הליכוד, יש פה שתיקה רועמת של הבית היהודי, זה מעורר אצלי חשדות מאוד ברורים, וניסיתי להוכיח אותם, גם לגבי העברת התקציבים להתנחלויות, גם העברת התקציבים שעוד יהיו למשרד הביטחון. אין פה חדש תחת השמש. לצערי הרב, אתם מכשירים את השרץ, וזה רע מאוד. תודה.
+
+
+ תודה, חברת הכנסת רוזין. הדובר הבא – חבר הכנסת יצחק הרצוג.
+
+
+ גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אדוני השר, אנחנו מגיעים לרגע מבחן מהותי מאוד בכל מה שקשור למצבו של המשק ולמצבה של החברה בישראל. אני חושב שאם יש נקודה מבישה ומשפילה זו העובדה שנציגי הקואליציה, חוץ מהשר, לא נמצאים פה בכלל; ואת, גברתי היושבת-ראש. אבל זה לא ייתכן, באמת, שבנושא שהוא כל כך קרדינלי לחיים של כולנו – הרי אנחנו יודעים מה יקרה; הם יסתובבו בסניפים שלהם ובאירועים, מכאן ומכאן, יגידו כמה המצב נורא וכמה הם נלחמו, אבל בדיון עצמו הם לא נמצאים כאן בכלל. ואני טוען את זה כבר שנים. אני טוען שמשהו לא טוב עובר על מפלגת השלטון, הליכוד, כבר הרבה זמן. היא לא מקיימת דיונים באמת לגופו של עניין בנושאים מהותיים, ובוודאי בנושאים שנוגעים בחייהם של אזרחי ישראל. הכי קל זה לטייח, לעשות פוטו-אופים, אבל בואו דברו על המהות. מה הוא סדר העדיפות הלאומי? בואו נדבר, מהו סדר העדיפויות לאומי? נגב–גליל זה סדר עדיפות לאומי? צמצום פערים? עוני? ייצור? חינוך? בריאות? השכלה גבוהה? בואו תגדירו מהו סדר העדיפויות הלאומי, לאן אתם נעים, לאן לוקח ראש הממשלה נתניהו את ההגה של הספינה הזאת ויחד אתו הממשלה כולה?
+
+ ומה שהובא בסופו של דבר למטחנה שנקראת הכנסת, אחרי החלטות הממשלה המייגעות ואחרי דיונים אין-ספור, גם במליאת הממשלה, גם בכנסת וגם בוועדותיה, זה מוצר שאין לו שום תפיסת עולם מאחוריו. כלום. יכול להיות שידידתי ראשת האופוזיציה תגיד: יש תפיסת עולם כלכלית-חברתית כזו או אחרת. אני מדבר על תפיסת עולם לגב�� החזון של מדינת ישראל – קיבוץ גלויות, מתן אפשרות לכל צעיר וצעירה להתחיל את חייהם, לבנות בית, לרכוש דירה, לדאוג לחיסכון, לדאוג לפנסיה, לדאוג לחינוך ילדיהם. משהו – כלום. התקציב הזה, על כל גווניו, הוא ירייה לכל הכיוונים. זה מה שעשו כאן. לקחו עם שבלונה, עם אותו קיבעון מחשבתי שחוזר על עצמו מדי שנה בשנה – אני הייתי שם, אני יודע איך זה עובד. הקיבעון המחשבתי הזה מתחיל בעצם מעבודה שאומרת: אותנו מעניין רק השורה התחתונה. כמה חותכים, כמה יהיו ההכנסות, נקודה. אין בתוכו שום דבר שאומר: אוקיי, אני שם את החינוך בראש מעייני. אני רוצה לדאוג לכך שהדור הבא של ישראל יהיה הרבה הרבה יותר טוב מהדור הנוכחי, גם בחייו, גם בערכיו, גם בהתנהגותו, גם בהתמודדות שלו עם העולם המודרני המורכב והמאתגר במיוחד לכל אדם, צעיר וצעירה.
+
+ אז חוק ההסדרים – שעוד לא הגיע לפה, דרך אגב; אנחנו עוד דנים בחוק התקציב. חוק ההסדרים עבר דיונים אין קץ בוועדות, אבל הוא הוכיח שוב פעם עד כמה החוק הזה, כפי שהוא מנוצל היום, הוא חוק בלתי אפשרי. נושאים שבאמת חייבים לדון בהם בצורה העמוקה ביותר, בראיית עולם, עוברים בחטף וביעף בהצבעה, ומגיעים לכאן למליאה, וישנו סדרי עולם וישפיעו על אזרחיות ואזרחים בבתים ובמקומות העבודה ובפרהסיה ובד' אמות, בכל מקום ומקום.
+
+עכשיו אני רוצה לומר משהו שנוגע ליכולת של המשק לצמוח. המשק הישראלי – אני מעריך במבט קודר – לא הולך לצמוח בצורה משמעותית, אם בכלל. אני חושב שהחבילה שמובאת כאן להצבעה בשבוע הבא תשתק, תסרס, תייבש ותצמית את המשק לחלוטין. אני חושב שהמגזר הפרטי, שהוא קטר צמיחה משמעותי מאוד, נכנס לחרדה, כמו ארנבת שנמצאת תחת הזרקורים של כלי הרכב בלילה והיא קופאת. אותו דבר המגזר העסקי והמגזר הפרטי, המגזר המשקיע והמגזר היצרני – כולם ייכנסו לקיפאון מכיוון שהחבילה שמובאת כאן היום משתקת את כושר הצריכה של האזרח הישראלי הממוצע, מקטינה אותו בצורה משמעותית, מקטינה את סל ההכנסות של משפחה בישראל; היא תצרוך פחות.
+
+ עם כל הבעיות שמתעוררות בכל הזירה הבין-לאומית, תוסיפו לכך את החבילה הזאת והדאגה למה שקורה במזרח התיכון – המשק ייכנס לנקודה של עצירה. הוא יגיע לעצירה. ובעצירה הוא ייפול, והנפילה הזאת תביא לנו, חס וחלילה, הרבה מאוד אבטלה, קריסה של חברות, ירידה בתל"ג, ירידה בתמ"ג, וכמובן – ביכולת של משפחות להתפרנס ולהתקיים בכבוד. 
+
+ זאת התוצאה הישירה של הקיצוץ, גברתי היושבת-ראש. לא רק הקיצוץ בהוצאות הממשל; הקיצוץ בסל ההכנסות המשפחתי, העלאה משמעותית בסל ההוצאות המשפחתי: בארנונה, בחשמל, במים, במע"מ, הקיצוץ בקצבאות הילדים – ונדון בו מייד. כל הדברים הללו יובילו למצב שבו אנחנו נימצא בשיתוק כלכלי של המשק, והחבילה, אין בצדה שום כלי שמעודד צמיחה, שום דבר; שום כלי שמביא ואומר: אני עכשיו מתניע את גלגלי המשק בחבילה שתאפשר ליזם הקטן, לעסק הקטן, לעסק הבינוני, לחברה המתפתחת, לגורמים מחוללי תעסוקה לנוע לעבר היעד.
+
+ וזה רק ילך ויגביר את העוני ואת הפערים החברתיים בישראל. אתם יודעים, אני חוזר על כך כבר שנים: העוני הוא אחד האיומים הגדולים ביותר על החברה הישראלית. גברתי היושבת-ראש, אני שמעתי אותך מדברת על זה לא מעט. העוני בישראל נע בסביבות ה-20%. מה זה 20%? זה נתון סטטיסטי. זה 20% מההכנסה החציונית, בעצם 2,300 שקל לחודש לבן-אדם, על-פי נתוני הביטוח הלאומי, פלוס מינוס. אבל בפועל זה לא רק מי שמקבל הבטחת ה��נסה וזה לא רק מי שנמצא מתחת לקו העוני; זה גם מי שמשיק לו. ומי שמשיק לו זה עשירונים שלמים בחברה הישראלית, אזרחים שנמצאים עם הראש טיפה מעל המים והם עלולים פשוט לטבוע, אזרחים שמחזיקים בכוח בקנה הסוף, לא יודע מה, באדן החלון, והם עומדים ליפול.
+
+מה שאנחנו רואים – אנחנו נראה את זה בתופעות חברתיות שהולכות וגוברות: פשיעה, ואלימות, וסמים. ונראה הרבה יותר הומלסים, ונראה מצבים הרבה יותר קשים, מכיוון שאף אחד לא בא בדיון הממשלתי ואמר: אני מחריג את העוני בכל דרך מהצעדים הללו. אני לא אאפשר גידול העוני. אבל מה שעשה כאן – ההצבעה תגרום לכך שיהיה גידול משמעותי בעוני, ושאף אחד לא ימכור לי 200 מיליון שקל לביטחון תזונתי. אלה קשקושים ששר האוצר אמר כאן. אין בין זה לבין התמודדות עם העוני ולא כלום. 200 מיליון שקל לביטחון תזונתי זה כלי שנועד לסייע לאנשים במצוקה בביטחון תזונתי באספקת מזון. מה הקשר בין זה לבין ביגוד, וחימום, ותחבורה ציבורית, והיכולת להתקיים בכבוד, והמצב בבית-הספר, והמצב בין ההורים, והמצב בין ההורים לילדים, והמצב בבית-הדין למשפחה – ואחר כך העובדים הסוציאליים שסופגים את כל העצבים שנובעים מהתהליכים הללו?
+
+כל המכלול כולו הוא מכלול מסוכן, אנטי-חברתי, פותח פערים, וגורם לכך שכל המהלכים שנעשו בשנים האחרונות לצמצום הפערים ילכו וייפגעו ורשת הביטחון הסוציאלית, שכבר לא עומדת בעומס, תישחק.
+
+לדעתי, גברתי היושבת-ראש, זאת הבעיה הגדולה ביותר שעולה בין דפי הספרים הללו, שעליהם אנחנו נצביע בשבוע הבא בהצבעה ארוכה, ואני מאוד מקווה שביום ובלילה, ואנחנו נעלה את ההצעות הללו, ובסופו של דבר יהיו גזירות שתעופנה מן הספר ויהיו תקציבים שישתנו, וניתן יהיה לחזק אותם.
+
+אני מברך למשל את האורחים שנמצאים כאן, כי הם באים מעולמות התוכן שצריכים לקבל את הסיוע הרב ביותר האפשרי. ובעולמות התוכן הללו אנחנו נראה פגיעה, זה בלתי נמנע. כי זה לא רק התקצוב הישיר; זה היכולת של ארגונים – ארגונים שעושים מלאכת קודש – להתקיים, לשרוד, כשהם צריכים בעצם להוציא הוצאות הרבה יותר גדולות, כשהיום השוק מבחינת גיוס המשאבים שלהם נחלש, כשהמדינה נותנת את מה שהיא נותנת אבל צריך עוד הרבה הרבה יותר.
+
+כל המכלול הזה, ועוד, יביא לכך שהפערים, חלילה וחס, ילכו ויתרחבו בצורה משמעותית ויביאו עלינו אסון חברתי. הקיצוץ בקצבאות הילדים הוא הדוגמה המובהקת לכך. אני יודע שמנסים ליצור לקצבאות הילדים סטיגמה שלילית. אין שקר גדול מכך. קצבאות הילדים הן בסכומים מאוזנים; קצבאות הילדים מונעות התמוטטות של בני-אדם; קצבאות הילדים הן רשת הביטחון החברתית הצודקת והנכונה ביותר; קצבאות הילדים הן חלק מתפיסת עולם שאומרת: המדינה נותנת לאזרחים כלים מסוימים להבטיח שהם לא יתמוטטו לגמרי, שלא נראה את המחזות של ז'אן ולז'אן, שלא נראה את עלובי החיים – ויש מחזות כאלה גם במחוזותינו, בל נשלה את עצמנו. יש מחזות של מקררים ריקים, יש מחזות של משפחות שנקרעות. היה פה כנס של המטה למאבק בעוני – משפחות נורמטיביות, רגילות. זה לא יעזור. יש מצבים, הפרנסה בחוסר, עם המשכורת הדלה, וגם כששני המפרנסים עובדים או שני ההורים מפרנסים ועובדים. יש מצבים כאלה, ואין מענה, והמצב הולך ומחמיר.
+
+אני רוצה לסיום להתייחס לעוד שתי נקודות. הדבר הראשון זה שאחד המנועים הגדולים שגרמו להצלחתו של יצחק רבין במהפך כלכלי עצום, מעבר לתפיסת עולם שוויונית וצודקת, שהשקיע�� בקבוצות בחברה הישראלית שהיו צריכות הזדמנות יותר טובה וחיזוק והעצמה, היה כמובן תהליך מדיני. אז אני מברך את ראש הממשלה על כך שהוא הגיע לנוסחה עם שר החוץ האמריקני קרי ועם הפלסטינים להתנעת משא-ומתן, אבל בסוף, ללא משא-ומתן חזק, משמעותי, דרמטי ואמיץ, גם לא תהיה פה צמיחה. להפך, התהליכים האלה, הסטיכיים, שהתחילו מכל מיני פינות בעולם, שאנשים פה נוטים לזלזל בהם, כמו החלטת האיחוד האירופי, ילכו ויפגעו בליבה של הצמיחה הישראלית; יפגעו בליבה של הצמיחה הישראלית, מכיוון שהיכולת לקבל משאבים משותפים – למשל עם האיחוד האירופי, במחקר ובפיתוח של טכנולוגיות, של מדע, של חקלאות, של אנרגיה סולרית, של עוד המון תחומים – הולכת ונסגרת בפנינו. זה ישפיע ישירות גם על הצמיחה וגם על היכולת שלנו להיות בעצם מדינה שמתקדמת, מתפתחת, ובעלת יתרון איכותי על כל שכנותיה, ויש לכך השלכה ישירה על היכולת להביא צמיחה.
+
+ אדוני היושב-ראש, אני שמח שנכנסת בדיוק כשדיברתי על העוני, כי אני שמעתי אותך הרבה מאוד, והיינו ביחד בדיון מאוד מאוד סוער, כשהכול – – –
+
+הדבר הנוסף – זה מתקשר לכל הסוגיה של הצמיחה. שוק ההון הישראלי – אף אחד לא מדבר עליו, אבל הממשלה הזאת בעצם נותנת את מכת המוות הסופית, המסמר בארון שוק ההון הישראלי. שוק ההון הישראלי, הכלי לגיוס הון כדי לאפשר צמיחה, השקעות ופיתוח, מת. מת לחלוטין. אנשים לא שמים לב. אין בו כמעט תנודתיות, הוא לא מגייס בכלל הון, הוא לא מביא צמיחה, הוא נמצא בסטגנציה. הבורסה לגמרי – הנהלת הבורסה פורשת, מנכ"לית הבורסה, ושר האוצר לא מדבר בכלל; הממונה על שוק ההון פורש; סגניתו פורשת. נושאים כבדים ביותר, כמו הפנסיה הסיעודית הקולקטיבית, הביטוח הסיעודי הקולקטיבי, תלויים באוויר ואין להם מענה, והם נוגעים למאות אלפי אזרחים – ועסקנו בכך המון – ושר האוצר מתעלם לחלוטין.
+
+אני חושב שבמסגרת כל הדיון העמוק והקשה שאנחנו מקיימים צריך לדבר גם על העובדה שכל הכלים הפיננסיים שאפשרו צמיחה, גם בתקופתו של יצחק רבין, הולכים, נעלמים ומתייבשים כבאר חרבה, יחד עם התוכנית הכלכלית הזאת, שעלולה להביא אותנו למדבר וצייה כלכליים וחברתיים. תודה רבה. 
+
+
+ תודה לחבר הכנסת בוז'י הרצוג, יצחק הרצוג. יעלה חבר הכנסת איתן כבל, ואחריו – חבר הכנסת משה מזרחי. 
+
+
+אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אדוני הקצרן, אהלן. ברשותכם, אני רוצה דווקא – אני לא רוצה לדבר על התקציב היום, יש מחר עוד 16 דקות. אני רוצה לדבר על נושא אחר, חשוב מאוד, שהולך להתרחש מחר – הבחירות לרב הראשי בישראל, הרב האשכנזי והרב הספרדי. וזה כך, עם כל הרעשים, כאילו עובר מתחת לרדאר. 
+
+ ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, שחילול השם כזה גדול כבר שנים לא נעשה. ואני אומר זאת באופן ברור, מהיכרות עם הנושא מקרוב. ואני שואל שאלה, ועדיין אין לי תשובה: מי צריך את הרבנות הראשית? 
+
+
+ יחד עם רשות השידור. 
+
+
+ לא, חבר'ה, תשמעו, כל אחד יודע בדיוק – או חלק יודע בדיוק – מאיפה אני מגיע, מה הם השורשים שלי, מה היחס שלי לדת ישראל, מה משפחתי – אני בא ממשפחה דתית, יש למשפחה שלי בית-כנסת, ואבי באמת משתדל לקיים קלה כחמורה. אני מעולם לא הגדרתי את עצמי אדם חילוני, אדוני היושב-ראש. 
+
+ ואנחנו מוצאים את עצמנו מחר מתכנסים לבחור שני רבנים ראשיים, ואני אומר לכם: אני, הקטן, שעולמה של תורה כל כך חשוב לו, עומד ומוצא את עצמי בוכה אל מול הדברים אשר קורים שם. גברתי יושבת-ראש מפלגת העבודה, הם יכולים ללמד אותנו פרק – פרק – בהלכות פוליטיקה. 
+
+
+ לא יכול להיות.
+
+
+ אני מודיע לך, גברתי יושבת-ראש מפלגת העבודה, כמה שנדמה שאני מציק לך, וכמה שנדמה לך שאנחנו נמצאים – באמת, אני אומר את זה עכשיו בדם לבי – – –
+
+
+ אתה מרגיש במגרש ביתי כשאתה מדבר. 
+
+
+ לא, אני מדבר בשיא הרצינות, חבר הכנסת משה מזרחי. אין בי טיפה של ציניות. אתה יודע, יש רגעים שאני עומד כאן ואני – – –
+
+
+ לא, התכוונתי שאנחנו במעגל אינטימי. 
+
+
+ נכון, אתה צודק, אבל צופים בנו. 
+
+
+ מי?
+
+
+ לא רק אלה שנמצאים ביציע. 
+
+ ואנחנו מוצאים את עצמנו בחודשים האחרונים במאבק: מצד אחד אולי עלול מחר להיבחר רב עם דעות חשוכות, ומצד שני עלול להיבחר רב ממשפחה מכובדת. אבל מה העניין הזה? בן אחד לא מצליח, זה עובר לשני? אנה אנו באים? ואני אומר לכם, חברי המכובדים, ואלה שבוודאי צופים בנו: אוי לה לתורה ואוי לשליחיה. הרבנות הראשית נמצאת בתקופה קשה ביותר. ואינני רוצה להוסיף מילה, אדוני היושב-ראש, מעבר למה שעובר עליה. 
+
+אבל אני רוצה לשאול שאלה נוספת, חבר הכנסת מיקי רוזנטל. אתה יודע מי הבוחשים הכי גדולים סביב הרבנות הראשית? אלה שלא שמים עליה בכלל. אלה שלא מקבלים את עמדותיה, אלה שלא מקבלים את דעותיה, אלה שבאים, חלקם, לאכול את פירותיה. ובסופו של עניין, מה קורה? אנחנו, הציבור – שהוא רוב הציבור עדיין, מי שיגדיר את עצמו חילוני ומי שיגדיר את עצמו איך שהוא רוצה – מוצא את עצמו שמכתיבים לו מי יהיו רבניו, והם מכתיבים לנו מתי ניוולד ואיך ניוולד ואיפה ניוולד ומה נעשה, ואנחנו לא נפטרים מזה גם כשאנחנו הולכים כבר לבית-העלמין. 
+
+ואני שואל את השר בנט, ששמעתי אותו היום בכלי התקשורת – ואני תומך בעובדה שחייב להיות רב ראשי אחד בישראל, וזו משימה של כנסת ישראל לפעם הבאה. 
+
+
+ עוד עשר שנים אני ואתה לא נהיה פה. 
+
+
+ לא בטוח. 
+
+
+ יכול להיות. שמע, אדוני היושב-ראש, אני יכול לומר לך את זה ככה, אני לא רק מכבד אותך, אני גם אוהב אותך, ואתה יודע את זה. 
+
+
+ גם אני. 
+
+
+זה הדדי. 
+
+
+ ואני לא מפריע לך.
+
+
+ אני יודע. 
+
+
+ עוד שנייה זה יצולם לוועדת האתיקה. 
+
+
+ לא, אתה יודע, אני אגיד לך, חבר הכנסת רוזנטל, שאני כל כך – אתה יודע, אפילו אם אני רוצה להתייחס לזה קצת, טיפה, בנומך, או בקלות ראש, אני לא מרשה לעצמי. 
+
+ובסופו של עניין, מחר יגיעו 150 איש לקבוע את הרב הראשי הספרדי ואת הרב הראשי האשכנזי. ואני פונה מכאן לשר בנט, באמת, מכל הלב, שיעשה מעשה; זו כבר שאלה לא פוליטית, היא שאלה הרבה מעבר לפוליטיקה, אדוני היושב-ראש. הוא חייב לפנות ולומר לרב אליהו שיפנה את מקומו, ייבחר מי שייבחר מהשאר. כי בסופו של עניין, האם אדוני מסוגל לחשוב שאמירות מהסוג שהוא השתמש בהן, אילו בארץ זרה היה איזה ארכיבישוף אומר אמירות כאלה, מה היינו אומרים? "שומו שמים". אני לא מוכן לקבל את זה. ואני יכול לומר לך באופן ברור: אם חס וחלילה הוא ייבחר, אנחנו לא – אני אישית לא אשאיר אבן, לא אשאיר אבן שלא אהפוך אותה. בסופו של עניין, מי שייבחר, יעמדו בפניו אתגרים שאני לא מאמין – ייתכן שהם גדולים ממנו. 
+
+
+ לא, איתן, אני מקבל את כל מה שאתה אומר בקו החשיבה, אבל יש פה איזה תהליך דמוקרטי, בסופו של דבר אנשים בוחרים, נכנסים מאחורי הפרגוד בקלפי. אתה לא יכול להגיד גם לאנשים שבוחרים מה לעשות. 
+
+
+ חס וחלילה. 
+
+
+ הרי בכל זאת זה ראשי רשויות, זה – – 
+
+
+ חס וחלילה. 
+
+
+ – – זה אנשים שאפילו אני לא יודע אם יש להם – – –
+
+
+ אדוני, אדוני, אדוני היושב-ראש, אני – סליחה, אני לא אמרתי להם מה להצביע. אבל היועץ המשפטי לממשלה, איש מכובד – – –
+
+
+ זה עדיין לא אורים-ותומים לקבוע את הדבר. 
+
+
+ תראה, גם לדמוקרטיה יש מגבלות, ולצערי – תתפלאו – אין כללים לבחירת רבנים ראשיים. אין כללים לבחירת רבנים ראשיים. בעצם, תיאורטית, כל אחד יכול לגשת ולהיבחר. אין כללים. אבל בוודאי אף אחד לא נכנס מאחורי הפרגוד ורואה מה הצבעת ומנסה להשפיע. 
+
+
+ מאיזה בחינה אתה אומר "אין כללים"? אתה מדבר לגבי הכשירות? 
+
+
+ כשירות, בוודאי. 
+
+
+ כשירות – אתה צריך להיות רב עיר. 
+
+
+ ברור לי. 
+
+
+ זה בחינות שאתה עובר אותן. 
+ 
+
+ ברור לי. אבל ראית שגם בשאלות האלה, העניינים תוך כדי תנועה טופלו. 
+
+
+לא. 
+
+
+ עזוב, אבל אני לא רוצה. למה לי להיכנס לרזולוציות האלה, אדוני היושב-ראש? למה אני צריך להיכנס לרזולוציות האלה? ואתה יודע בדיוק כמוני מה עובר על המוסד הזה. 
+
+
+ כן, אבל עדיין בית-המשפט אמר את מה שהוא אמר אתמול.
+
+
+ לא, בית-משפט – סליחה – – –
+
+
+ מה הוא אמר? 
+
+
+ בית-המשפט אמר, אני לא – – –
+
+
+ אני לא אדון עכשיו, רק ברגע – – 
+
+
+ נכון.
+
+
+ – – שיהיה רלוונטי. 
+
+
+ נכון, ברור לי, אבל בית-המשפט, באותו רגע שהוא לא דחה אלא אמר: יש לכם, זאת אומרת הוא עדיין מבין שיש לפונה אפשרות לבוא ולמצות את ההליך. זה שני דברים שונים. והעובדה שהיועץ המשפטי לממשלה אמר את דברו, היא צריכה להיות – כך אני מקווה – מונחת לפתחם של אלה שבאים מחר להצביע. 
+
+ולכן, אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אתה יודע, אתמול אני ראיתי – הנה, בדיוק נכנס הרב מוזס – אני אומר לך, אתמול עשיתם את הקריעה. באמת, כשהתבצעה אתמול הקריעה אני הרגשתי – אני לא יודע איך אתם הרגשתם – אני הרגשתי, אדם שחונך, כאילו אגרוף ניתן לי במפתח הלב. אני הבטתי – אני אומר את זה ברצינות – אני הסתכלתי, אני הייתי בשוק. אני לא יודע איך אתם הרגשתם, אני הייתי בשוק. אני הסתכלתי עליך, מיקי, היית בשוק. זה היה שוק.
+
+
+ סבא שלו, הרב הרצוג, קרע קריעה על הספר הלבן. 
+
+
+ אבל – לא, אבל – – –
+
+
+ בסדר, אבל – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ – – – בין היהודים. 
+
+
+ זה לא דומה. לא דומה בכלל. לא דומה. לא דומה, והוא לא עשה את זה בשביל לקבל איזה כותרת באיזה עיתון למחרת. 
+
+
+ גם אנחנו לא עשינו את זה – – –
+
+
+ לא, ממש לא. ממש לא. חבר הכנסת מוזס, אתם כבר יכולים ללמד אותנו הלכות. 
+
+
+ – – – אין שום כותרת. איתן, אתה יודע את האמת – – –
+
+
+ חבר הכנסת מוזס, רק מה, אם תוכל לעשות את זה ממקומך. 
+
+
+ – – –
+
+
+ לא לא, לא מקובל. 
+
+
+ חבר הכנסת מוזס – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ חבר הכנסת מוזס, אם תשב, גם איתן יוכל לשמוע אותך, וזה יהיה יותר מכובד. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, על זה עושים קריעה? צריך לעשות קריעה על ההתנהלות של הבחירות לרבנות הראשית, על האופן שבו הדברים מתנהלים מאחורי הקלעים. 
+
+
+– – –
+
+
+ על זה צריך לעשות. על זה צריך לעשות. 
+
+
+ הרמב"ם פוסק: הרואה ספר תורה שנשרף או נקרע, חייב לקרוע את בגדיו. 
+
+
+ אבל תודה שאתם הלכתם – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ בסדר, אבל אתה – – –
+
+
+ – – – ספר התורה. אל תגזים – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ הלכתם רחוק מדי. חבר הכנסת מוזס, ספר תורה? נו, באמת. אתה משווה את זה לספר תורה?
+
+
+ איתן, איתן, איתן, אני יכול להגיד משהו – –
+
+
+ בבקשה.
+
+
+ – – לא בהתערבות לעניין? אני רוצה להגיד לך משהו. משום מה, יש איזה היתממות. תראה, אני בא ממקום שבכל זאת – אני חמש שנים הייתי ב��בא.
+
+
+ אני יודע. 
+
+
+ ואני אומר דבר אחד: אי-אפשר לבוא לפה ולהגיד שאנחנו בידיים נקיות, כאשר באותה נשימה, כאשר אתה מעביר את החוק הזה כדי להסדיר דבר, אתה גם יורה עד הסוף; אתה אומר – אתה מוודא הריגה. מה זה בשבילי וידוא הריגה? זה שאתה שוחט את התקציב הזה לגמרי. זאת אומרת, יש פה איזו אוכלוסייה שלא מגיע לה כלום בעצם. זאת האמירה, זו אמירה לכולנו. זו אמירה קשה מאוד של הממשלה הזאת, שבעצם אומרת: לישיבות לא מגיע תקציב – לקצץ אותו – –
+
+
+ – – –
+
+
+ – – מ-900 מיליון ל-400 מיליון. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש – – –
+
+
+ באיזה תקציב עשו את זה? 
+
+
+ אבל – – –
+
+
+ הוא מתייחס – – –
+
+
+ למי עשו את זה? למי עשו את זה? תגידי לי באיזה תקציב עשו את זה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ – – – 
+
+
+ למי עשו את זה?
+
+
+ – – –
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אני רוצה – – –
+
+
+ הו, הנה, אתם לא באים בידיים נקיות, זה לא יעזור. אתם לא באים בידיים נקיות. אי-אפשר. זה פשוט – – –
+
+
+ עדיף לבית הזה – – –
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אני רוצה להזכיר לך, חייתם אתם מספיק שנים. פיטמתם אותם בקואליציה יחד אתם הרבה מאוד שנים.
+
+אבל אני רוצה להגיד עוד דבר: צריך להיות גם הגון. הנה, יושב כאן גם השר גלעד ארדן. עולם התורה מעולם לא פרח כפי שהוא פורח בארץ-ישראל; גם זה צריך שייאמר. גם זה צריך שייאמר. ואנחנו מכירים את הדברים. מעולם הוא לא פרח בגולה כפי שהוא פורח בארץ-ישראל, ואני גאה בכך. אני לא אומר את זה, חס וחלילה – שאף אחד לא יבין אותי – ממקום של התרסה. נהפוך הוא – – 
+
+
+ איתן, אני – – –
+
+
+ – – כל העניין, כל הוויכוח – אני אומר לך יותר מכך.
+
+
+ כן. 
+
+
+ ובאמת, לקחת אותי לפינה שלא רציתי, אבל אני אומר לך עוד דבר בעניין הזה. דע לך שאילו הדברים היו מתנהלים דבר דבור על אופניו, צה"ל לבדו, צה"ל לבדו את הרוב המכריע לא היה לוקח בכלל, בתהליך שאנשים שבאים, מגיעים לבקו"ם, וצה"ל צריך להחליט את מי הוא צריך ואת מי הוא לא צריך. והיום, בוודאי כמי שיושב ועוסק בתקציב הביטחון, ומכיר את הלבטים בתוך מערכת הביטחון – אני אומר לך, זה לא היה קורה. אבל ההתרסה – אתמול, אני אומר לכם. קשר את עצמו – בסדר, נו, גימיק. כבר עמדו פה לפניו, יעמדו כאן אחריו. זה פחות הטריד אותי. 
+
+
+ הדוכן הזה ראה שקיות חלב – – –
+
+
+ אני לא אוהב את זה, אבל – –
+
+
+ – – –
+
+
+ – – אבל – לא. חבר הכנסת מזרחי, אתה צודק, המימיקה שאתה עושה עם הראש היא נכונה. אבל יחד עם זאת, זה עדיין – – –
+
+
+ – – – לא מימיקה, כי עם זה אני רוצה לפתוח. 
+
+
+ לא, אני אומר, עדיין זה לא קרוב אפילו, לא קרוב אפילו לפעולה שנעשתה על-ידי חברי הכנסת.
+
+ אבל יחד עם זאת, אדוני, אני אומר לך לסיום. באמת, אני מנצל את הבמה כאן ופונה למי שאמור לקבל מחר את ההחלטות, לעשות אותן בשום שכל, בלב נקי ובלא מורא ובלא חשש. כוחה של היהדות על דתות אחרות, לפחות לשיטתי, הוא שאנחנו לא זקוקים למתווכים בינינו לבין הקדוש-ברוך-הוא. ואם אנחנו עושים את המעשה הנכון, אנחנו מאמינים באמונה שלמה שאנחנו נקבל את חלקנו. ומי שיש לו לחשוש – על-פי התפיסה יש רק למי שלא עושה את המעשה הנכון, שמקדש תורה. תודה.
+
+
+ תודה לחבר הכנסת איתן כבל. יעלה חבר הכנסת משה מזרחי, ואחריו – חבר הכנסת מיקי רוזנטל. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, השר, חברי, חברותי – למה השיפוע הזה, דרך אגב? כדי שלא יתקפו את אלה שעומדים פה? כי כל הזמן מחליקים כאן. זה מאוד מעניין. חשבתם על זה? 
+
+אני יודע שהדיון היום הוא על התקציב נטול העתיד שעומד על המדוכה שלנו פה, אבל אני רוצה להמשיך או לפתוח בנקודה שאיתן נגע בה באקראי, כי אני אומר, אני באמת לא יכול שלא לפתוח בזה, כי התמונה אתמול הייתה נורא קשה. 
+
+ אני מודה, היה בזה הרבה מאוד כאב, במה שאני קורא הנטל שבשוויון – הנטל שבשוויון – והמחזה הזה שנגע בו איתן ככה כאילו זה גימיק, לי זה לא נראה גימיק לראות יהודים פה בבית הזה שאומרים ועושים דברים קשים, עם קונוטציות שכיווצו לי את הבטן. אני אומר, ופשוט המחזה הזה לא הרפה ממני. 
+
+אני הצבעתי בעד החוק הזה. לא עמדתי לנמק למה אני נגד, ואני מצביע בעד. אמרתי שאני רק מצביע בעד כי כמו מרבית החברה הישראלית חשבתי, ואני מאמין בזה, שנחוץ והגיע הזמן של התיקון, ולא הבנתי על מה הצעקה הגדולה הייתה אתמול – לא שלא הבנתי, אבל למה הצעקה הגדולה הזאת שמכווצת את הבטן. הרי חוק גיוס חובה הוא החוק השוויוני, של השוויון בנטל. זאת אומרת, הוא לא מבחין בין איש לאיש, גזע, דת, מין וכו'. זאת אומרת, ההבחנה הזאת, שהממשלות – אולי בעצימת עיניים, גם בשיתוף פעולה עם המגזר, צריך להגיד את זה בפה מלא – היו חלק מהיצירה של הבעיה הזאת. 
+
+החוק הזה – זה נורא משונה להגיד – את מה שעשו פלסתר מהשוויון, הוא בא להנציח את האי-שוויון, שהוא יהיה חוקתי. אני בעד זה, שהאי-שוויון הזה יהיה חוקתי, ולכן אני הייתי בעד. אז אני אומר – ודווקא הפתרון פה הוא נראה מבחינתכם כאילו – ב-2020 יתקיים השוויון הזה שאנחנו מדברים עליו, או אמור להתקיים השוויון הזה. אז אתה שואל: אלוהים אדירים, למה היה צריך את הזעקה הגדולה הזאת, את הכבילה ואת הקריעה? פה אני סוגר עם מה שהוא אמר.
+
+ אני אומר לך – למה אני פונה אליך אני לא יודע; אני אומר לכם – שאף צד לא נקי פה באמת ממה שראינו אתמול. וזה גם קשור לדרך שהלכו בה, לא עם הסיומת שלו, של החוק, לא עם הפתרון, אלא עם הדרך. וזה גם נוגע בדרך שבה הלכו גם עם התקציב, בשניהם הייתה ועודנה – הדרך, הדרך – הדרך, הייתה דרך רעה. ואני אומר את זה פה בפה מלא, ולא צריך לברוח מזה, שהעמידו את החרדים פה קצת עם הגב אל הקיר, ולא היה בעיני משהו יותר נורא מזה. לא שלא זוכים בזה ביושר, אבל לא ככה, שהסימון של החרדים בשני הנושאים, באמת, שעומדים פה על הפרק בצורה מאוד חריפה, שזה לסמן אותם כגורם העיקרי להרעה הכלכלית ולאי-שוויוניות בנטל. וכמו שאני אמרתי קודם, גם אם הם לא חפים מביקורת, וביושר, זו הייתה הדרך הכי קלה והכי פופוליסטית.
+
+ ואני, שיש לי דעתי שלי לעניין הזה, של הפרדת דת ומדינה, שהיא צריכה לקרות – הוא נגע בעקיפין בעניין הזה של הרבנות, ואני מאוד מצדד בדברים שאמר איתן כבל, אבל צריך גם להזכיר שמהצד השני, בלי שום קשר לטיעונים שנשמעו פה, והם צודקים, למידת התורה, והקשר הזה שהחזיק את עם ישראל בגולה – והוא החזיק אותו, מתו עליו, על קידוש השם. אבל זה היה בגולה, שם הבדלנות הזאת – והקשר הבלתי-נתפס הזה, שהחזיק אותנו, איך אומרים, הבאנו אותו גם לפה. אבל פה כבר קמה מדינת ישראל, יש פה משהו חדש, שהיה צריך לנצח את הבדלנות הזאת בשיתוף פעולה, שצריך להגיד באמת ביושר, אדוני היושב-ראש, שהמעגל הזה – והבדלנות הדתית – התרחב מאוד בשנים האחרונות, והייתה מה שנקרא הרחבה של המעגל; ואף אחד הלוא לא נגד תורתם-אומנותם – פה מדברים על תורתם-השתמטותם, וצריך להגיד את זה, באמת, בלי שום קשר ללימוד התורה והחשיבות שלה.
+
+ ואני רוצה מפה, מכיוון שדיברתי על הדרך הרעה, על שני הדברים האלה, לדבר קצת עלינו. אנחנו מדינה מפותחת, באמת, ובמקרו בצדק גם נופפו בזה לא מעט, והתהדרנו ביציבות של המשק והכלכלה הישראלית מול מה שהתחולל בעולם הכלכלי הגלובלי, נקרא לזה ככה, והנפנוף הזה של מדינות קורסות שאין להן שום קשר אלינו כמובן וכו'. אבל אי-אפשר לברוח מהתוצאה הקשה של המדיניות הכלכלית של הממשלות הקודמות, שממשיכה אותה גם הממשלה הזאת, שהיא טפחה לנו על הפנים, כאילו זה התפוצץ בדוח של ה-OECD, שקבע שזינקנו למקום הראשון בקרב חברות הארגון בשיעור העוני. מקום ראשון בשיעור העוני, אנחנו, המדינה המפותחת, ובמקרו, מדינה שיש בה עושר כלכלי, מקום ראשון בעוני, ובמקומות הגבוהים באי-שוויוניות של החברה – הישראלית – בין המדינות המפותחות. 
+
+מדינה מפותחת, מתקדמת ובעלת עושר, שנמצאת, בשני מדדים שהם דרמטיים לחברה הישראלית, בתחתית הסולם. זו הפתעה? כאילו מה, הופתענו? מה, זה היה חדש לנו, למי שעיצב את המדיניות הכלכלית לאורך כל השנים האלה? מה, היום אנחנו פותחים עיניים ומגלים את זה? היינו עיוורים? אולי רק מי שחי למעלה ולא ראה את החברה הישראלית ומה שמתחולל בה למטה היה עיוור לזה, כי הוא לא ראה את זה, או שהוא לא רצה כנראה לראות את זה, או שזה לא עניין, גם לא את הממשלה הקודמת, בדיוק כמו הבולען התקציבי הזה, כמו שהם קוראים לו, שהתגלה לפתע פתאום כאילו לא ידעו שהוא קיים כל אותה עת.
+
+ מה שמטריד מנוחה באמת, שבכל הממשלות, שהבעיות האלה היו ידועות להן לאורך כל הדרך, ולא היה שום דבר חדש ומפתיע, ומי שחי בארץ הזאת מרגיש את זה ברגליים, כמו שאומרים, ורואה את זה במו עיניו, ששני המדדים הכי חשובים מעולם לא היו יעד מרכזי, לא של הממשלה הקודמת, וגם לא של הממשלה הזאת: מדד העוני ומדד האי-שוויון. אלה שני הדברים שיכולים לערער את היציבות החברתית הכלכלית שלנו, וכך נראית מראיתנו, ופה אתה לא מוצא שזה בכלל מופיע כאיזשהו יעד מרכזי, לא של הממשלות הקודמות, גם לא של הממשלה הקודמת. אז עם מה באים לנו, אלוהים אדירים, מול ארגז הגזירות המיושן הזה שעכשיו מטילים לפתחנו? 
+
+ואנחנו שומעים עוד פעם, כמו היום, את שר האוצר מדבר על אותן מנטרות ששמענו כל העשור האחרון, עם השיטה הכלכלית של הכלכלה "החופשית", צמיחה והפרטה וכו', שהובילו אותנו להיות בני-ערובה נעדרי תחרות אמיתית בידיים של ריכוזיות של עושר מחפירה במדינה, ולזה הממשלה נתנה יד. גם את הריכוזיות הזאת הממשלה הזאת הבטיחה לפרק. אני בכוונה לא אומר כל הזמן יאיר לפיד; יש לנו ממשלה שמחליטה, אם זה גם יאיר שיהיה יאיר. אז גם את הנושא של הריכוזיות שהבטיחו לפרק שם, שההוראה הייתה לשחרר אותנו מהאחיזה המרה הזאת, אלוהים אדירים, גם שם הם גמגמו ועשו את זה למראית עין, אני יכול לקרוא לזה. 
+
+ תמיד יש איזושהי מנטרה שמדברת על זה שבאמת המשק הצומח שלנו הוא תמיד צומח, הוא אף פעם לא היה בהאטה, אולי זה יקרה עכשיו, בעקבות הגזירות המטופשות האלה, אבל הייתה מנטרה שהעושר הזה, של צמיחת המשק, אמור לחלחל לכל השכבות של החברה הישראלית, וזה לא חלחל, ורק בגלל הריכוזיות, בגלל שכבת העושר שנעצרה למעלה והייתה מין תקרת כסף שלא הורידה את זה למטה. אז מה יש בתקציב הזה, למשל, או בתוכנית הכלכלית של הממשלה, שאמור לפרק את תקרת הכסף הזאת, כך אני קורא לה, כדי שזה יתפזר גם לשכבות האחרות?
+
+ יש עוד איזושהי מנטרה מקבילה לזה שתמיד מדברים על זה שהעושר והצמיחה אמורים להתחלק, מה שנקרא, לרוחב ולעומק, והיא שאם אתה מצמצם א�� התמיכה בשכבות החלשות, כביכול אתה אמור לעודד אותן לצאת למעגל העבודה. ממילא אצלנו הן נעדרות בכלל – שום רשת הגנה חברתית אלמנטרית. המדיניות הזאת, תמיד היא נכשלה, וגם באופן מחפיר, כי כל מה שאמרו זה: אנחנו לא ניתן להם. לא נתנו אופציה אחרת, לא עודדו במובן היזמי של העניין של יצירת מעגלי עבודה, ואמרו שאלה צריכות – השכבות האלה, העניים – צריכים לקחת את גורלם בידם. אני קורא לזה לעג לרש, תרתי משמע. כמו שאמר שר האוצר, באמת ביהירות נונשלנטית, אני לא יכול להסביר את זה, מי שעושה ילדים – נכון, הוא אמר?
+
+
+ צריך לדאוג להם.
+
+
+  שייקח אחריות עליהם. אני אומר ובלי להסס שהוא בו בזמן גם מוריד גרזן על קצבאות הילדים. הכי נוח. אבל הוא שוכח אולי שיש מגזרים שאצלם העניין הזה הוא לא כלכלי, זה עניין של תרבות, זה עניין של אורח חיים, של אמונה. זה שאתה תקצץ את קצבאות הילדים לא יוריד את כמות הילדים. זה לא עניין כלכלי, זה עניין תרבותי. האם לקרוא לאנשים האלה לצמצם את הילודה, דהיינו, תייצרו פחות פיות לאוכל, זה הפתרון הכלכלי שהם מציעים לאנשים האלה? זה גם ידחף אותם לעבודה? נהפוך הוא, זה גם ישאיר אותם הרבה יותר עמוק מתחת לקו העוני, שהם נמצאים בו היום. ולא צריך להזכיר את זה, זה כבר לא OECD, זה הכלי המרכזי של משרד האוצר וממשלת ישראל להבין שהתוכנית הכלכלית שלהם מרחיבה את מעגל העוני מעבר לרמות שה-OECD הגדיר אותן כמקום ראשון במדד העוני במדינות המפותחות האלה. אנחנו הולכים לגדול ל-30% עוני – יש מישהו שעוצר את המספר הזה? 
+
+ כמה מעט מהמיליארדים המקוצצים האלה של קצבאות הילדים, אלוהים אדירים, הולכים לטובת ייזום מעגלי עבודה כדי לאפשר גם למעגלים הלא-עובדים, so called, להשתלב בעבודה? כלום. שמענו את הסכום שהוא זרק פה כדי לעודד, הוא דיבר נדמה לי על החרדים – 0.5 מיליארד שקל, אמת? הוא אמר משהו כזה שהוא מקצה לטובת מעגלי העבודה לטובת החרדים. זה לא רק אתם. יש פה עוד מגזרים אחרים שהוא עליהם לא מדבר בכלל, כי הוא לא מכיר אותם כנראה. 
+
+ אם תמשיך הממשלה הזאת כמו הקודמות לה – – –
+
+
+ אני מציע לכבודו לעקוב אחרי 0.5 המיליארד הזה. תעקוב אחרי ה-0.5 מיליארד.
+
+
+ בוודאי. אם אנחנו נראה אותו בעין. ספק בעיני. 
+
+ אני רק אומר שאם ממשיכה הממשלה הזאת, כמו קודמותיה, לייבא הנה בטירוף עובדים זרים שמחזיקים פה הרבה מאוד נישות של עבודה, שדווקא אזרחים עניים, הישראלים שלנו, שפוטנציאל הכשירות המקצועית שלהם תואם את של אלה – פשוט תופסים את המקום הזה. אם רוצים עוד איזשהו מקום בשביל לעשות בו קצת סדר, אז תפסיקו את הייבוא המטורף הזה, שיש לו גם היבטים אחרים.
+
+אז אתה שואל: כשאני מדבר על העניין זה של שני המדדים האלה, שהם מרכזיים לחיים שלנו, מה עושה התקציב הזה? זאת אומרת, איך הוא מתקן גם את האנומליה הזאת שהממשלה הזו ממשיכה בה, והקודמות לה טיפחו את שני המעמדות האלה: את מעמד העובד, שמקבל את השכר הראוי, שמקבל את הרשת הסוציאלית המגינה עליו, את הפנסיה שלו, מול השכבה של המעמד שהולך ומתרחב של עובדים נחותים עם זכויות עלובות, שמופקרים ללא הגנה. מה עושה התקציב עם שכר המנהלים המטורף ש"הכלכלה החופשית" ייצרה אותו בענפים שהעובדים שלהם מקבלים שכר מחפיר והעושר נעצר בתקרת הניהול? כלום. למה הפחד והזהירות בהטלת מיסוי מוגבר על עשירים, על חברות מניבות ותמלוגים עלובים מנכסי הארץ הזאת?
+
+ מדברים על המלחמה בהון השחור. התעסקנו בזה. הם הגישו באמת איזו הצעת חוק שאמורה הייתה להרחיב את היכולות של רשות המסים לקבל אינפורמציה על הון שחור שמתגלגל, אבל הם השמיטו מתוך ההצעה המקורית שלהם את כל מוקדי הכוח, את כל הצנרת הפיננסית, והשאירו איזה מגזר מצומצם ואומלל, שזה חלפני הכספים, בכל מיני טיעונים. אז אתה שואל: מה קורה עם הקונגלומרטים האחרים? הם רבי כוח, אתם הם אפילו לא מתעסקים. אני אומר: מול הפחד והזהירות הזאת, הקלות הבלתי-הנסבלת הזאת להטיל מסים קשים על עניים, כמו השתת המע"מ הזה, שהוא כמו שוט שיורד דווקא על השכבות האלה שאנחנו מדברים עליהן פה – מה יש בתקציב שאמור להוריד את יוקר המחיה שלנו? איזה שינוי מתוכנן אנחנו שמענו מיועד, לעזאזל, לניהול מלאי קרקעות המדינה כדי להוזיל את הדיור?
+
+הוא נתן לנו פה איזשהו אינוונטר של תוספות שהוא משתבח – – –
+
+
+אם אפשר לסכם.
+
+
+ אני כבר מסכם. אני גם אצטט אותו לסיכום. אני אומר: בסדר גמור, הוספת ימינה, הוספת שמאלה. אתה לא צריך את התוכנית הזאת, המחוררת הזאת, מלאת הטלאים, שאין קשר בין גזירה אחת לשנייה, ואתה מנער אותה מלמעלה ולמטה ואתה לא מוצא בה את התוכנית או את היעד המרכזי: איך מצמצמים את העוני ואת חוסר השוויון. אין שם כלום. עם מה נתעורר?
+
+אני רוצה לצטט מישהו שאמר ב-1 בינואר 2013 – ובזה אני אסיים – כי אני יכול רק להסכים אתו: "היום שוב העלו לנו את המסים. ממשלת נתניהו ממשיכה לדרוס את מעמד הביניים ומעמידה אותו במצב בלתי נסבל. את הבור התקציבי צריך לכסות" – את זה דווקא הוא עושה – "על-ידי קיצוץ בתקציבים לחרדים ולהתנחלויות ובממשלה המנופחת והבזבזנית הזו. במקום זאת" – ואני מסכים לכל מילה שהוא אומר – "הם בוחרים להכניס את ידם פעם אחר פעם לכיסו של הציבור שעובד, משרת" וכו'. זה אותו איש שדוחף את היד שלו לכיס של מי שאין לו ולא נוגע במי שיש לו.
+
+
+ תודה לחבר הכנסת משה מזרחי. יעלה חבר הכנסת מיקי רוזנטל.
+
+ בהזדמנות זו, אני מקדם בברכה את גבי מילבסקי, מנכ"ל המועדון היהודי Hebraica בסאן-פאולו שבברזיל, ורעייתו. ברוך הבא למדינת ישראל ולכנסת ישראל. עלו והצליחו. חבר הכנסת מיקי רוזנטל, יש לך רבע שעה.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, לתומי חשבתי שאני מבין משהו בשחיתות; אני הרי רדפתי אחרי כמה אנשי שררה, אני חשפתי מזימות ואפילו רודפי בצע. ואז הגעתי לבית הזה – – 
+
+
+ אתם אחד אחרי השני.
+
+
+– – והבנתי שלא הבנתי. מעשי ההונאה הכי גדולים לא מתרחשים במחשכים, לא בהעברות מעטפות מתחת לשולחנות; הכול נעשה מעל השולחן. להפך, הכול נעשה מעל השולחן, לאור יום, ולא סתם שולחן אלא שולחן הממשלה. 
+
+ לפני שאני אפרט את מעשי ההונאה האלה, אני חייב להתייחס למה שקורה פה בימים האחרונים, לתמונת מצב של הממשלה הזאת, שמבטאת ומשליכה גם על הדברים שאני רוצה להגיד אחר כך. באמת הממשלה הזאת לעתים נראית כמו כנופיה של סחטנים. זה ממש לא ייאמן. תראו מה קורה פה רק בתקופה האחרונה. בא שר האוצר, שולף אקדח, מצמיד לראשם של חבריו בקואליציה ואומר: אם אתם לא מעבירים לי את חוק כאילו-השוויון-בנטל הזה, אין ממשלה. רואה אחיו שר הכלכלה כי הסחיטה הזאת באיומים עובדת, ושולף גם הוא אקדח ומאיים על הקואליציה, שאם היא לא תעביר את החוק למשאל עם אז הוא לא יצביע בעד התקציב. אז חבר הכנסת ליברמן, ששומע שיש דו-קרב של אקדוחנים בממשלה, אץ רץ לנושא הכלים שלו, חבר הכנסת רותם, ואומר לו: דודו, תוציא את טיל הלאו. בעודו מחזיק את הממשלה בגרונה, מודיע ליברמן שאם חוק המשילות הפיקטיבי שלו לא עובר עכשיו ומייד, הוא יורה ומעלה את כל הממשלה על טיל. לא פחות ולא יותר.
+
+
+ חבר הכנסת רוזנטל, יש לי רק שאלה אמיתית. לו היה הדבר הזה נעשה על-ידי החרדים – אני חושב שהתקשורת לא נתנה ביטוי עד כמה מזעזע מה שאתה אומר, והכול אמת, יציב ונכון, מה שאמרת. לו זה היה נעשה על-ידי הציבור החרדי, היו שוחטים אותנו יום ולילה.
+
+
+ תלוי באיזו תקשורת, אבל בעיקרון אתה צודק. כל תקשורת מדברת לקהל שלה, וזה הרבה פעמים לא מובן לנו ואפילו מקומם אותנו. אבל אם תראה את התקשורת החרדית – היא חוטאת באותו חטא. זאת אומרת, הטרמינולוגיה מדברת לקהל שלה, ולא רק זאת – הטרמינולוגיה שלה גם מוגדרת, זאת אומרת אפילו הזהות שלנו מוגדרת על-ידי זולתנו, ולעתים על-ידי אויבינו, כי בצער רב אתה רואה שאם, רק לשם ההדגמה, מעשה שיכול להיחשב הירואי בעיני אחד הוא פיגוע ומחבל בעיני אחר, וכל אדם רואה את העולם ממקום הימצאו, בגובה שהוא קומתו. אנחנו בני-אנוש, ואנחנו לא יכולים לראות את העולם אחרת. זה מעט עצוב, אבל גם התקשורת חוטאת.
+
+אבל המצב שתיארתי קודם על האיומים בסחיטה והסחיטה באיומים בממשלה זה עוד כלום, ושום דבר לא דומה בעצם להונאה הגדולה ביותר שמתרחשת פה, ממש בבית הזה. גנבה, אין מילים אחרות; זו גנבת דעת של שר האוצר יאיר לפיד. אני מקשיב לאיש הזה ואני פשוט לא מאמין. אני פשוט לא מאמין. הוא הרי נבחר על גל של הבטחות, ומייד אחרי שהוא נבחר הוא מתכחש להן. הוא עמד כאן היום בבוקר ובלי בושה הוא מספר מעשיות, בדיות וחצאי אמיתות, והכול בחיוך מתנשא, וצריך להעמיד אותו במקומו. 
+
+ שר האוצר הזה אומר שהוא דואג למעמד הביניים, אבל האמת היא שהוא מייסר את מעמד הביניים בעוד מסים, בעוד גזירות ובעוד קיצוצים; שר האוצר אומר שהוא דואג לאדם העובד, אבל בפועל הוא מייאש את העובדים, הוא פשוט מייאש אותם. שלא לדבר על כך שמחצית העובדים עניים. מחצית העובדים במדינת ישראל לא מגיעים לסף המס, ולפיד פשוט לא מתבייש להגיד שהוא דואג למעמד של העובדים ושהתקציב שלו הוא תקציב שפניו לאדם העובד; זה מה שהוא אמר פה היום. אני לא מבין איך בדיוק הוא דואג לעובדים, שהרי אין במדינה הזאת קשר בין כושר ההשתכרות ליוקר המחיה. אין שום קשר. מאות-אלפי משפחות במדינת ישראל, משפחות של אנשים שעובדים, מזיעים ומתאמצים, מתקשות לגמור את החודש, והוא מבטיח להם שבעוד שנתיים יהיה להם טוב.
+
+ ואני שואל: מה שלום אצולת הממון, אדוני שר האוצר? אתה מתגאה שגם מהם לקחת, על הוגנות, שהפעם לקחנו מכולם. ואני שואל: מה בדיוק לקחת מכל מושכי הדיבידנדים האלה? הרי הוא לא העז לגעת למשל ברווחי ההון, אדון שר האוצר שלנו, ולא באבירי הקפיטל – אה, סליחה, בעצם טעיתי, הוא הטיל מס על יאכטות, צריך לומר את האמת ולדייק. 
+
+אז שר האוצר פשוט עובד עלינו; הוא לקח בתקציב הזה רק ממי שאפשר, מהחלשים ביותר, ולא ממי שצריך לקחת ממנו, ויש לו בשפע. מדינת ישראל היא פשוט גן-עדן לקומץ קטן של אנשים עשירים, מועדון אקסקלוסיבי שכל אחד היה רוצה להיות בו, והוא הולך ומתעשר ומשמין ומשמין ומשמין, וכל היתר הם כל היתר. ולנו נמאס מהמצב שיש אנשים שווים ושווים יותר. נמאס, פשוט נמאס לנו.
+
+ושר האוצר הזה אומר שהוא יוציא את החרדים לעבודה. מצוין. איך הוא יעשה את זה? הוא יגרום לאנשים הכי עניים בחברה הישראלית להיות עוד יותר עניים. זאת התוכנית. והוא יעשה אותם עוד יותר עניים, אבל לא באיזושהי הדרגה, אלא בגרזן. יום אחד באים וחותכים לאנשים, שחלקם, כן, קיבלו קצבאות מהמדינה. אגב, הם תושבי המדינה, הם אזרחי מדינת ישראל, גם להם מגיע. אבל שר האוצר בתוכנית הרעה, האטומה שלו, אומר: אני אעשה אותם יותר ויותר עניים, ואז לא תהיה להם ברירה והם יצטרכו ללכת לעבוד. אבל בינינו, אדוני שר האוצר, שלא בא לדיון על התקציב – וגם זה מעיד משהו עליו – חרדים מתקשים להתקבל במקומות עבודה. ובמקומות עבודה רגילים, ככה זה עובד, לצערנו, בגלל דעות קדומות, בגלל כל מיני נטיות לב, אנשים מעדיפים לעבוד עם אנשים שהם בצלמם ודמותם. והחרדים, מי שלא מכיר אותם, הם מאיימים עליהם. וכדי לייצר מקומות עבודה לחרדים צריך להשקיע הרבה מאוד כסף. בתקציב מדינת ישראל יש השקעה של 50 מיליון שקלים בלבד. המשמעות של הדבר הזה היא שאפשר יהיה לייצר מעט מאוד מקומות עבודה לחרדים, זאת אומרת אולי לכמה אלפים במקרה הטוב. זאת המשמעות. 
+
+ ואז ברור ששר האוצר פשוט עובד עלינו, כי הוא יגרום לאנשים להיות יותר עניים. נאמר שבתיאוריה הם יבקשו לצאת לעבודה, אגב חלקים ניכרים – אני לא יודע את הנתון, אולי אדוני יודע את הנתון של כמה חרדים עובדים. יש איזה נתון? אני חיפשתי וחיפשתי, וטרחתי וחיפשתי, ולא הצלחתי, אז אולי כשלתי. יש נתון כזה?
+
+
+ אני אמרתי את זה אתמול.
+
+
+ כן.
+
+
+אתמול דיברתי על זה. אמרתי: מישהו פה מנסה ליצור איזה תדמית שהציבור החרדי לא עובד. אצל הגברים עוד מנסים לקחת את זה יותר בקיצוניות. אני רוצה להגיד לך: נתתי דוגמה, שלדעתי הציבור החרדי, התרומה שלו לכלכלה הישראלית היא לאין ערוך. והדוגמה הגדולה ביותר, כן? אני לוקח את המושב שאני גר בו, שהוא מושב שמעורב מכל הציבור: חרדים – מעט חרדים, הרוב זה ציבור דתי מסורתי. באתי ביום ראשון לבית-הכנסת, אני נכנס בשעות הערב, כל בית-הכנסת מפוצץ. לא הבנתי מה קרה. כל בית-הכנסת היה מלא בציבור חרדי שבא להינפש באזור שלנו. הוא לא נוסע לחוץ-לארץ, הוא משאיר את הכסף פה. כל כוח הקנייה הגדול הזה זו כלכלה שאי-אפשר להבין אותה, אנשים פשוט לוקחים את זה לא נכון. פעם שנייה, אותם אלה שהם אברכים בכולל, אז הם אברכים עד גיל מסוים, אחרי כן או שהם מלמדים בתלמודי-התורה או שיוצאים לעבודה או שיש להם פרנסה בכל מיני נושאים ששייכים לדת: משגיחי כשרות – – –
+
+
+ נתונים אבל יש? אין לנו נתונים.
+
+
+ אז אני אומר לך שלהערכתי יותר מ-85% מהציבור החרדי עובד.
+
+
+ הגברים.
+
+
+ גברים.
+
+
+ ונשים?
+
+
+ נשים אפילו יותר.
+
+
+ אבל זאת הערכה, אני – – –
+
+
+ אצל הנשים המצב אפילו יותר, כי הן לא לומדות בגיל הצעיר, רובן עובדות ומפרנסות גם, אפילו. בשנים הראשונות, כשעדיין הבעל הוא אברך, אז נכון, אבל רוב הציבור החרדי יוצא לעבודה, אחרת – אנשים חושבים שזה פשוט לגדל שמונה ילדים בלי לעבוד. 
+
+
+ לא, אני – בכל אופן, לי אין נתונים, אני לא מצאתי, אבל ברור שאין פה תוכנית מסודרת. גם לשיטתו של שר האוצר עצמו, שבא ואומר: אני רוצה – חשוב מאוד שהחרדים ייקחו חלק בשוק העבודה, אבל הוא לא מייצר את התנאים המינימליים. זאת אומרת, את הגרזן הוא מוריד, את הקצבאות, ואת הדברים האחרים, אבל הוא לא מייצר את האפשרות האמיתית לאנשים חרדים ללכת לעבוד. ומכאן שזה עוד איזה – – –
+
+
+ אמרתי אתמול: גם אותם חרדים שיוצאים למסגרות של מכללות, ולומדים עריכת-דין או מקצועות אחרים, לא נקלטים, כמו שאתה אמרת, מתוך אותן סטיגמות שיש, אותן דעות קדומות. ויתרה מזאת, כמעט – – –
+
+
+ יש בוגר משפטים בקריית-אונו שמקבל ��טאז'.
+
+
+ כן.
+
+
+החברה האזרחית ממדרת אותם. 
+
+
+ אני יודע. הרי – – –
+
+
+ ועל איך המתכונת – – –
+
+
+ יש לנו בעיה חברתית קשה. עד שנת 1970 – – –
+
+
+ מיקי, אתה יודע מה? פשוט מאוד, שיוציאו מנשר לכל משרדי הממשלה היום, כמה עובדים חרדים אתם מעסיקים – אתם תקבלו תמונה אמיתית, ואז אתם תראו כמה זה טופח לנו על הפנים. כמעט שאין ציבור חרדי במגזר הציבורי. זה שוב פעם מתוך – ויתרה מזאת, הם הולכים להתקבל לעבודה, ולא מקבלים אותם.
+
+
+ אני – – –
+
+
+ אתה שאלת אותו שאלה. אני אומר לך. עד שנת 1970 יש נתונים סטטיסטיים ש-70% מהציבור החרדי היה עובד. 
+
+
+ עובד.
+
+
+ בשנת 1970.
+
+
+ אוקיי.
+
+
+מאז יש התדרדרות.
+
+
+ אז בכל מקרה, השר לפיד עומד פה על הדוכן ואומר שהוא מאוד אוהב אתכם, החרדים, אבל גם זה חלק מהאמינות; הוא אוהב אתכם – – –
+
+
+ זה חלק מהתרמית הגדולה.
+
+
+ ביד אחת הוא מחבק וביד אחת הוא תוקע לכם סכין, ובא לציון גואל. 
+
+ אבל אני, בעיני הכי גרוע – – –
+
+
+ שמור אותי מאוהבי, משונאי אשמר לבד.
+
+
+ כן. טוב, רגע, אבל זה על חשבון הזמן שלי, אז אני רוצה לומר את הדברים הבאים – – 
+
+
+ תמשיך, אדוני היושב-ראש.
+
+
+– – אני חושב שהכי גרוע אצל האדון שר אוצר הזה הוא שהוא גנב לאנשים את התקווה, באמת, את האמונה. ובאופן ציני הוא חמס את האמונה של האנשים שהנה הנה יש להם תקווה, הנה הנה בא שינוי, הנה הבטחה, וזאת כמובן הופרה. שר האוצר הזה נבחר הרי על-ידי גל של אנשי מחאה, ואז הוא נעמד פה על הדוכן הזה ומוליך אותם שולל במצח נחושה. הוא אומר: תקשיבו, אחי העבדים – זה מה שהוא אמר היום – נכון, אני הבטחתי, אבל מה אני אשם, השאירו לי גירעון, אז לא נשאר לי בשבילכם. מצד שני, גם העשירים לקחו את הרוב, אז שוב לא נשאר לי בשבילכם. אבל מכיוון שאין לו באמת תשובה ראויה, לשר לפיד, לאנשי המחאה, הוא משכתב את ההיסטוריה בלי בושה. הוא עמד פה היום ואמר שהמחאה לא הייתה על הקוטג' והדיור אלא על ההוגנות. ואני שואל: איזה הוגנות? איזה הוגנות, אדון שר אוצר, באמת, איזה הוגנות? אנשים רוצים אוכל וחולמים על דירה. ועל זה הייתה המחאה. והצעדים של שר האוצר מרחיקים אותם מהחלום הזה, מהחלום להגיע לקורת גג, לבית, ולגדל משפחה במדינת ישראל תוך תחושה של ביטחון. שוב בא מישהו, שוב הבטיח להם ושוב בגד בהם.
+
+ באמת, האיש הזה אמר שהמצב יהיה אחלה, בפועל מדינת ישראל ממשיכה להוביל בממדי העוני. הוא עמד פה היום, שר האוצר, ואמר שתקציב זה לא רק מספרים, תקציב זה אנשים, אבל בפועל הוא חתום על תקציב של ממשלה אטומה וחסרת חמלה. הוא מספר שהוא – אם לא נדאג לאנשים, אומר לנו שר האוצר, לא יהיה כסף לרווחה, אבל בפועל הוא מוסיף עוד ועוד עניים לסטטיסטיקה הנוראה של מדינת ישראל; אנחנו מתקרבים בצעדי ענק ל-2 מיליון עניים. זה אדם שמספר לנו על כלכלה הוגנת ובפועל הפנסיה שלנו מצטמקת וכיסם של בעלי הממון תופח, תופח. 
+
+ כמו שאמרתי, נמאס לנו שיש כאלה ששווים ויש כאלה ששווים יותר, נמאס לנו מהחזירות. אבל בעיקר שר האוצר עמד פה היום ואמר שהוא מכניס את הידיים לבוץ, אבל בפועל הוא זורה חול בעיני הציבור. תודה.
+
+
+ תודה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. יעלה חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חבר הכנסת יצחק כהן; ידידנו יצחק כהן. 15 דקות.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אין ספק שכל משפחה ממוצעת, גם במרכז וגם בפריפריה, נפגעה פגיעה הן ישירה והן עקיפה על-ידי התקציב הדו-שנתי המוצג בפנינו. משפחה מירוחם, לדעתי, ומשפחה מטייבה, הנזק היש��ר – ההפסד החודשי הישיר שלה, חודשית, 700 שקל. אני מעריך שכך, כך גם חישב מרכז "מוסאוא", שעושה עבודה מצוינת ערב כל הגשת תקציב. אני מודה להם על כך. 
+
+
+ – – – 
+
+
+ זה חדש, זו תופעה חדשה, אבל אפשר להגיד שזה בגלל דיוני התקציב. הכוונה טובה, רבותי אנשי המשמר. הכוונה טובה. הכוונה טובה. 
+
+
+צריך רק להיבחר, זה הכול. 
+
+
+ כן, כן. אוקיי. היא לא ידעה שאסור לה להיכנס למליאה. אוקיי. 
+
+אני אתחיל מההתחלה. הנזק הישיר, אדוני היושב-ראש – – – 
+
+
+ בפעם הבאה עלולים להיכנס עם מגש עם אוכל, וזה יסבך לנו את העניינים יותר. 
+
+
+ ולאנשים צמים זה ייחשב פרובוקציה, כי עדיין – – –
+
+
+ כן, במיוחד. אתה עדיין – – – 
+
+
+עדיין בצום.
+
+ אדוני היושב-ראש, 750 שקל למשפחה ממוצעת זה סכום גדול בחודש. 
+
+המוטיב המרכזי של דרך הכנת התקציב, חוק ההסדרים, הצגת התקציב הזה, זה אטימות הלב לצרכים של המשפחות האלה, של הפריפריה, של השכבות החלשות, אפילו של מעמד הביניים, שאליו מכוונים יש עתיד ושר האוצר. ולכן אני אומר שלא רק שאין בשורה בתקציב הזה, יש בשורה רעה, כמעט לכל מגזר בארץ הזאת, במדינה הזאת. 
+
+ כבר אמרנו והזכרנו את הצרכים של החברה הערבית. במשרד החינוך, אדוני היושב-ראש, יש בתחילת כל שנה מחסור באלפי חדרי לימוד. מחסור של 6,100 חדרי לימוד. אגב, עד 2016, אם הקצב יישאר אותו דבר, המחסור יהיה 8,216 חדרי לימוד. אבטלה של מורים, בעיקר מורות ערביות. אלפי מורים ומורות ערבים מסיימים סמינרים, עם תעודות הוראה מהאוניברסיטאות, ולא נקלטים במערכת. לכן הצענו לשר פירון, בפגישה שהייתה לנו אתו, לקלוט מורים ערבים בבתי-הספר היהודיים לא בלימוד השפה הערבית, אלא בלימוד ביולוגיה, אנגלית, מתמטיקה, כל מיני מקצועות, אם הם מתאימים. יש עשרות מקרים כאלה כיום בבתי-ספר ערביים והם מהווים מודל מצוין של מצליחנים ושל הישגים יפים בבתי-הספר האלה, והשר פירון נענה, ואכן ייקלטו מאות מורים ערבים במערכת החינוך היהודית. 
+
+ גם במשרד הרווחה – אגב, לפני הרווחה, ההשכלה הגבוהה: פחות מ-3% מעובדי מערכת ההשכלה הגבוהה בארץ הם ערבים. זה גם הנתון שאליו הגיעה ועדת החקירה הפרלמנטרית לקליטת ערבים בשירות הציבורי. זה מספר נמוך, מביך, זה תת-ייצוג קשה, וכנראה נדרשת החלטה רב-מערכתית, רב-זרועית, כדי לפתוח את הדלתות, את החלונות, את המרפסות, כדי שאקדמאים ערבים ייקלטו במערכת. לגבי הצורך ביותר הכשרה מקצועית באמצעות משרד הכלכלה – הכשרה מקצועית, הקמת מרכזי הכוון תעסוקתי וכדומה, זה ברור. 
+
+ דיברנו מספיק על המחסור בעובדים סוציאליים, כ-250 תקנים בחברה הערבית במסגרת משרד הרווחה. זה מחסור כרוני. זה מחסור כרוני.
+
+ אני רוצה להתרכז, אדוני היושב-ראש, במשהו שיש לו השלכה ישירה, של חיים ומוות: תשתיות, כבישים. דיברתי רק לפני שבועיים על כמה צמתים וכבישים בין-עירוניים, או ביציאה מיישובים. למשל, הזכרתי את הצומת בדבורייה. זה צומת בעייתי מאוד, אנשים נהרגו ונפגעו, מקרים רבים. כל מקרה הוא יותר מדי. כמה ימים לאחר מכן נהרגו שני אנשים, שני צעירים, בצומת הזה. פניתי לשר התחבורה – פעילים וצעירים פנו ישירות לשר התחבורה בהקשר הזה. גם הצומת של טייבה–טירה, גם הכביש של טירה–רמת-הכובש, שנקרא "כביש המוות", ובעיקר, אדוני היושב-ראש, היציאה והכניסה הדרומית בטייבה. כל יום בבוקר אתם שומעים ברשת ב' – אגב, תשמעו את דיווחי התנועה – על פקק וגודש תנועה בכביש טייבה, ביציאה הדרומית של טייבה. מישהו צריך לטפל בבעיה הקשה שפוגעת באיכות החיים של תושבי טייבה, של מי שנכנס או יוצא ממנה בשעות הבוקר או בשעות החזרה מהעבודה. שוחחתי, ופניתי גם לשר התחבורה ישראל כץ בנושא הזה. זה מחייב תשובה ותקציב. ישבנו עם סגן שר האוצר מיקי לוי בנושא הזה, והוא הבטיח טיפול מערכתי. נמשיך לעקוב, אדוני היושב-ראש. 
+
+ במשרד הבריאות, אני רוצה לדבר על בעיה אקוטית שאנחנו מקבלים הרבה תלונות לגביה, וזה מקומות סטאז' לרוקחים בוגרים. אין פשוט מקומות. אנשים מסיימים תואר ראשון ברוקחות, חייבים לעשות סטאז' בארץ, ואין מקומות. ונדרש פתרון, כי אי-אפשר להשאיר את האנשים האלה תלויים באוויר. דנו בנושא הזה עם מנכ"ל משרד הבריאות, הזכרנו את הנושא הזה בפני השרה, וחייבים למצוא פתרון. חברי עיסאווי פריג' ואני, אנחנו חושבים על איזה פתרון יצירתי כדי לעזור לכמה שיותר בוגרים כאלה, ואני מקווה שנמצא פתרון. 
+
+ אני רוצה להציג בפניכם תוכן של דיון שהתקיים היום בוועדת החינוך, שאני יזמתי אותו – אני מברך את שר האוצר, חבר הכנסת יאיר לפיד, שהגיע לדיונים. 
+
+
+ ידעתי שאתה נואם ובאתי בריצה. 
+
+
+ אני מודה לך, אדוני. 
+
+
+ באתי בריצה. 
+
+
+ אני מודה לך, אדוני. אני לא אוהב את המופע הזה. 
+
+
+ יש מעירים לשר האוצר שהוא הקדים.
+
+
+ אם הוא רוצה להיות ראש הממשלה, הוא צריך לאחר, לא – מה זה הוא מגיע בזמן?
+ 
+
+ – – – 
+
+
+ נכון. אוקיי.
+
+ היום, חבר הכנסת ריבלין, יזמנו בוועדת החינוך דיון על סירובו של ראש עיריית נצרת, אחד בשם גפסו, לאשר הקמת בית-ספר ערבי ביישוב. כ-18% מהתושבים של נצרת-עילית – שכידוע לך היא הוקמה על אדמות מאוסטרליה וקנדה, במקור – הם ערבים. לערבים יש צורך בבית-ספר ערבי. כמו שבחיפה יש בית-ספר ערבי, במקביל יש מערכת ממלכתית, מי שרוצה יכול ללכת כאן, יכול ללכת שם. האיש הזה מסרב. יש מערכת בחירות, ולכן הוא מעלה את אוקטבת הסירוב, ואמר גם בוועדה: כל עוד אני ראש העיר לא יקום בית-ספר ערבי בנצרת-עילית, שהיא עיר יהודית. כך הוא אמר. 
+
+ נצרת-עילית היא עיר מעורבת, עם 80% ו-20%, כמו, אגב, מדינת ישראל כולה. זה השיעור, 20%:80%, זה השיעור. תאר לעצמך שמדינת ישראל תגיד – אף-על-פי שהכול אפשרי, האמת – כל עוד המדינה קיימת כמדינה יהודית, כמו שגפסו אומר, לא יהיו בתי-ספר ערביים בארץ, במדינה. הדוגמית הקטנה של נצרת-עילית בראשות הגזען הזה אומרת זאת. הוא אפילו הגיע לוועדה עם צלם וידיאו. אני בטוח שיש מערכת בחירות, הוא יצלם את זה, יצלם את התגובות של הח"כים הערבים ויגיד: הא, תראה, אני נגדם, אני אבו עלי, אני אבו עלי יהודי נגד חברי הכנסת. 
+
+
+ מי זה?
+
+
+ אחד בשם גפסו. 
+
+
+ – – – 
+
+
+תלוי מה יגזור בית-המשפט. בדרך כלל יש גזענים שהם לא רמאים, לא הפרו אמונים ולא קיבלו שוחד, ויש גזענים שמואשמים בכך. אוקיי? 
+
+ ונשאלת השאלה אם הוא חריג, או שיש נוף כללי שמרשה לו – אווירה כללית שמרשה לו לומר זאת ולחשוב שהוא מקבל נקודות, אחרת הוא לא היה מציג את עצמו ככזה שעומד על המשמר כדי לא להקים בית-ספר ערבי. כ-2,000 תלמידים ערבים יש בנצרת-עילית, אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת. הזכות היסודית היא בית-ספר, במקביל למערכת הכללית. ערבים שרוצים ללמוד במערכת הכללית יכולים. ערבים שרוצים ללמוד בבית-ספר ערבי, חייב להיות להם מענה, כי הם נאלצים לנדוד לנצרת, לכפר ריינה השכן. זה לא סביר.
+
+ תאר לך, חבר הכנסת אלעזר שטרן – אתה יהודי עם כיפה – שבצרפת קם ראש עיר ואומר: כל עוד אני מכהן, לא יהיה בית-ספר יהודי בעיר ניס, או בפ��יז. כמה זמן הוא יחזיק מעמד? כמה זמן יעבור עד שאלי ויזל יוציא הודעה? אוטומטית הוא יעוף, ובצדק, זאת אמירה גזענית, פרקטיקה גזענית. לכן נדרשת אמירה מעשית.
+
+ הדבר החמור יותר מאמירתו של ראש העיר הוא תשובתה של נציגת הממונה על המחוז במשרד החינוך, שהתפתלה בניסוחים וכדומה ואמרה שאולי אין צורך – ונתנה לו גיבוי. עד שקם יו"ר הוועדה, אדם אמיץ, הגון וישר, חבר הכנסת עמרם מצנע, מתח ביקורת קטלנית על עמדת משרד החינוך, שהתבטאה בעמדתה של נציגת המחוז, ואמר שהמדינה חייבת לכפות הקמת בית-ספר ערבי. הוא היה ראש העיר חיפה, ויש שם בתי-ספר ערביים, וביטחון מדינת ישראל לא קרס. 
+
+
+ חבר הכנסת טיבי, במדינת ישראל יש כנראה כאלה שקוראים עברית רק לא מבינים. סעיף 7א אומר שמדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית בנשימה אחת, בלי הנחה ליהודית ובלי הנחה לדמוקרטית. 
+
+
+היא דמוקרטית כלפי יהודים ויהודית כלפי ערבים. 
+
+
+ חמור מאוד. אני מחזק את ידיו של מצנע. 
+
+
+ זאת הבעיה, זאת הפרקטיקה, אדוני היושב-ראש. 
+
+מצנע גם מתח ביקורת על הדברים, וכינה אותם דברים בוטים וגזעניים. 
+
+
+ כל מי שאומר אחרת אומר דברים שיכולים להיחשב דברי הסתה. 
+
+
+ בדיוק. הוא אמר את זה בוועדה. הוא אמר: כל עוד אני מכהן כראש עיר, לא יקום בית-ספר ערבי. תרגמו את זה לצרפתית כלפי יהודים, או תרגמו את זה לגרמנית, למשל. זה נורא, בכל קנה מידה זה נורא. זו פרקטיקה גזענית, שהחוק אמור – ואי-אפשר להסתתר מאחורי: טוב, אני מרשה לילדים ערבים להיקלט בבתי-ספר יהודיים. יחדת' עליכּ, תודה, באמת תודה. 
+
+ לכן אני אומר שהבעיה של הגיבוי, או ההרגשה שהוא חי באטמוספירה שיכולה להביא דיבידנד חיובי מהדברים האלה, מהדברים הגזעניים – פעם גזענים היו מנודים, היום גזענים רוקדים וצוהלים באמצע החוצות, ואנשים זורקים עליהם אורז משני הצדדים, כנראה. 
+
+ גזענות היא מחלה קטלנית, היא גידול ממאיר שמתפשט ויכול לכלות את כל הגוף של כולם. טוב שעה אחת קודם, אדוני היושב-ראש. יש להיאבק בגזענים ובגזענות, גם כשהם מועמדים לרבנות הראשית, גם כשהם מועמדים לראשות העיר, כאן בארץ, ובכל מקום, ובכל תנאי. 
+
+
+ תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. 
+
+
+
+
+ הכרזה למזכירת הכנסת. 
+
+
+תודה. 
+
+ ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת האתיקה מיום ט"ז באב התשע"ג, 23 ביולי 2013, בעניין הגשת הצהרות הון בתחילת הכנסת התשע-עשרה. תודה. 
+
+
+ תודה למזכירת הכנסת.
+
+
+
+
+ יעלה חבר הכנסת יצחק כהן, ואחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, שר האוצר, היום שמענו את שר האוצר בנאומו על התקציב. קודם כול, אני שמח ששר האוצר פה, וגם יושב-ראש ועדת הכספים, כי עד לרגע זה הם לא היו פה. דנים בתקציב, אתם יודעים. על כל מקרה, אני שמח שהם פה. 
+
+ידידי רובי ריבלין, מה שראינו פה אתמול בערב ולפנות בוקר, הייתה פה אספת בחירות שראש הממשלה ושר הביטחון אפשרו לשר האוצר, כיושב-ראש תנועת יש עתיד, לעשות פה, פשוט הצגה של אספת בחירות מתוקשרת, וזה לא מובן לי. מה קורה אתכם, רובי, אתם החלטתם לוותר על המשילות בתוך הממשלה? אתם כבר לא קיימים? אין פה אף אחד מהליכוד שאני יכול לשאול אותו, אתה היחיד שנמצא פה.
+
+
+ כל הסיעה של הליכוד נמצאת פה. אני הסיעה. 
+
+
+ יש אווירה של סוף קורס כזה, אתה יודע. הכול מתפורר כזה. 
+
+
+ אני יכול להבטיח לך, אדוני, שהסיעה מאוחדת.
+
+
+ אני רואה. כוחך באחדותך. 
+
+ על כל פנ��ם, הצלחת, אדוני שר האוצר, לעשות פה אתמול הצגה, אספת בחירות מתוקשרת על חשבון משלם המסים, ואני רוצה להרגיע אותך: מכל החוק הזה של השוויון בנטל לא תישאר אפילו אות אחת. אפילו אות מתה אחת לא תישאר, מכיוון שמלכתחילה אף אחד לא מתכוון לעשות עם זה משהו רציני.
+
+ אני הקראתי לכם אתמול את דעת המיעוט של נשיא בית-המשפט העליון, השופט גרוניס, שאמר שאם באמת היו רוצים לטפל בנושא הזה, אז חוק טל היה חוק טוב; זה חוק שעבד, המספרים הלכו ועלו; יכול להיות שהייתה פה לקונה, שם לקונה – צריך לטפל בה. אבל לבטל חוק, כשבוועדה הזאת ישב לא חבר כנסת מיש עתיד או מקדימה – בראש הוועדה ישב שופט בית-המשפט העליון צבי טל, שריכז סביבו את מיטב הכוחות והמוחות, ברגישות מקסימלית ובנחישות מאוד מרשימה. יצא מתחת ידו חוק מתוקן, שנקרא חוק טל. אבל דא עקא, שהחוק הזה, שיצא תחת הנהגתו של ראש הממשלה אהוד ברק, הביא פתרון לבעיה; כולם מודים – היה פתרון לבעיה. אפילו ראש אכ"א לשעבר, האלוף שטרן, מודה שהוא היה חוק טוב עם פה ושם כמה לקונות, שאפשר היה לתקן אותן. דעתו של ראש אכ"א לשעבר זהה לדעתו של נשיא בית-המשפט העליון השופט גרוניס. 
+
+
+ – – – 
+
+
+ אני מכיר אותך, שוחחנו. שוחחנו. 
+
+ זה חוק שפעל ועבד לאורך כל הגזרה, גם בנושא האקדמיה וגם בנושא הגיוס לצה"ל. מי שלא למד התגייס, עשה שירות לאומי. אבל זה הפריע לאלה שנושא השירות של בחורי הישיבה היה להם כלי – קרדום לחפור בו. באו ראש הממשלה אהוד ברק, ושופט בית-המשפט העליון צבי טל, והקימו ועדה מאוד חשובה, שישבו בה גם רבנים, וגם ראשי ישיבות, וגם קציני צה"ל, ואנשי ציבור, ומצאו פתרון. אין פתרון מושלם. אין. כמו שאתם לא תגייסו את התל-אביבים משינקין, שפה ושם לוקחים איזה ג'וינט. לא תגייסו אותם לעולם. אין פתרונות מושלמים, אין. אז יצא המקסימום האפשרי, שזה המינימום הנדרש, וזה עבד. אבל מה? הצעצוע הזה, של גיוס בחורי ישיבות, נלקח מאותם אנשים שאוהבים לחבוט כל הזמן בציבור החרדי. לקחו להם את הצעצוע היקר הזה. עתרו פה, עתרו שם, קלקלו פה, קלקלו שם, ואז החוק התבטל. ואז עוד פעם התחיל הר געש של הסתה: גיוס, חרדים, בחורים. 
+
+ אדוני, ראש אכ"א לשעבר, שנינו יודעים ש-50% מפוטנציאל הגיוס לא מתגייס. כמה מהם חרדים? אתה יודע. מתוך אלה שלא מתגייסים – זה בערך איזה 50% מהפוטנציאל מתגייסים. 
+
+
+ – – –
+
+
+ מתוך אלה שלא מתגייסים, זה בערך 50% מהפוטנציאל שמתגייסים – מתוך ה-50% שלא מתגייסים, כמה חרדים? 
+
+
+13% מתוך אלה שלא מתגייסים. לא מתגייסים 26%. מתוכם 13% חרדים. מה אתה רוצה?
+
+
+ והשאר? והשאר חילונים. 
+
+
+ – – – לשאול שאלות שלא יודעים את התשובות עליהן. 
+
+
+ יצחק, אתה יושב אתי בוועדת הכספים, אתה יודע שחשבון אנחנו יודעים. 
+
+
+והשאר? חילונים, תל-אביבים נפוחי נשם, ועוד כאלה שלא סיימו שום דבר בחיים; הם לא מתגייסים. להם לא הייתה ועדת טל בראשות שופט בית-המשפט העליון. שם, אתה יודע – זה פציפיזם, זה מובן מאליו, זה בכ"תים. אבל יש פה רעה חולה בציבור הישראלי, גברתי יושבת-ראש מפלגת העבודה. יש פה בחברה הישראלית רעה חולה. שולחים ציבור יקר, יקר מאוד, תאמיני. זה ציבור שהוא המצע המוסרי שעליו קיימת ומתקיימת מדינת ישראל. אחרת, בלי תורת ישראל, אין לנו מה לחפש פה. אנחנו לא עם שמגרש פה אומה ושולט על האדמות שלה כי מתחשק לנו, כי מצאו חן בעינינו חופי הים התיכון. לא. אנחנו חזרנו לפה אחרי אלפיים שנות גלות, תחת אותו מצע מוסרי שבחורי הישיבות הם-הם, יום-יום, בכל דקה – "והגית בו יומם ולילה". לרגע אחד הם לא מרפים מזה. במקום להכיר תודה לאותו ציבור, אנחנו חובטים ומסיתים. 
+
+ מהחוק הזה, גברתי, לא יצא שום דבר. בחור אחד – – –
+
+
+ אני אמרתי את זה. 
+
+
+ נכון. בחור ישיבה אחד לא יתגייס. הייתה פה הצגה אתמול, הייתה פה אספת בחירות של יש עתיד. מטבען של הצגות שהן מתפוגגות מהר מאוד. גם הנאום ששמעתי משר האוצר היום, שאנחנו עשינו רפורמה בנמלים, עשינו רפורמה בחברת חשמל, הבאנו את הגז – מאיפה כל זה? 
+
+
+ המצאנו את הגז. 
+
+
+ שלושה חודשים? מה, אתם קוסמים? אתם לא קוסמים, אתם סופרמנים. מה, פתאום נולדתם לתוך מציאות? המפץ הגדול? עשיתם את כל זה בשלושה חודשים? אז גם מזה לא יישאר שום דבר, גם מהתקציב הזה שהוא תקציב רע, גרוע, תקציב שאין בו שום – שר האוצר דיבר על צמיחה? אין פה שום כיוון של צמיחה. הפוך. שר האוצר קיבל משק – נכון, עם גירעון; גירעון, הם אמרו, 135 מיליארד. בסדר, אוקיי. זה גירעון, צריך לטפל בו. אבל הוא קיבל משק שבארבע שנים, אדוני, ריבלין, חבר הכנסת רובי ריבלין – בארבע שנים הוא צמח כמעט ב-15%, דבר חסר תקדים בסביבת משבר גלובלי מתמשך. 15% צמיחה. קיבל משק עם השקעות ריאליות של תוספת 32.4% גידול. קיבל – דרך אגב, בסוף, הגירעון, אדוני שר האוצר, מתגלגל איכשהו ליחס חוב–תוצר. הירושה של יחס חוב–תוצר שקיבלת, בממדים היסטוריים – 73%, הלוואי שתשמרו עליה. המדינות – אוסטרליה, איטליה, אירלנד, ארצות-הברית, בלגיה, בריטניה, גרמניה, הולנד, יוון, יפן, הולנד, ספרד, פורטוגל – – 
+
+
+ מה, את כל המדינות האלה המציא שר האוצר? 
+
+
+ – – צרפת, שבדיה – מה משותף לכל המדינות האלה, אתה יודע, איתן? לכל המדינות האלה חברות דירוגי האשראי הורידו את דירוג האשראי. המדינה היחידה במערב שהעלו לה את דירוג האשראי בסביבת משבר גלובלי מתמשך הייתה מדינת ישראל. 
+
+
+ למה אתה רומז? 
+
+אני אומר שהוא קיבל ירושה פנטסטית. אנחנו, מהיום הראשון ששר האוצר נכנס לתפקידו, בתור איש תקשורת מובהק, שמגובה בכלי תקשורת די עוצמתיים, הצליח להחדיר לתודעה הציבורית: קיבלנו בור, בור ענק. נכון, כי – – –
+
+
+ חבר הכנסת כהן, תסביר לנו למה הורידו את דירוג האשראי דווקא בתקופתו של שר האוצר – – 
+
+
+ זה הדבר היחיד שהוא הצליח לעשות. כל מה שהוא אמר: גז, רפורמה בחשמל, אנחנו ניקח את החשמל חינם – – –
+
+
+ – – אז תסביר למה דירוג האשראי ירד רק עכשיו, דווקא אצלו. 
+
+
+ מכיוון שהנהגת האוצר בראשותו של שר האוצר, כן – זה בעצם איש אחד – החליטה שהיא רוצה תקרת הוצאה כזאת. אחרי זה חזרה בה. החליטה שהיא רוצה גירעון כזה. אחרי זה חזרה בה. תוך זמן קצר הם קיבלו כרטיס צהוב מיידי, ואחרי זה כרטיס אדום – במחיר דירוג האשראי. מה שלא קרה בארבע השנים האחרונות. 
+
+
+ חבר הכנסת כהן, אבל איך אתה מסביר את הגידול הזה בעוני, באי-שוויון? את זה לא הוא הוליד. הוא לא פותר את זה גם – – –
+
+
+ תודה רבה. אני מודה לך על השאלה. העלית כדור להנחתה ותחטוף אותו ישר לכיסא שלידך. 
+
+
+ אנחנו מנצלים את הידע שלך, פשוט. 
+
+
+ היו כאלה – – –
+
+
+ אני אסביר את זה. מ-2007 עד 2009 היה גידול במדד ג'יני, מדד האי-שוויון. אבל מ-2009 עד 2011 הייתה ירידה במדד ג'יני, ירידה מתונה, שהתחילה מגמה – שסימנה מגמה. 
+
+
+ לא מתונה. מזערית. 
+
+
+ אבל היא סימנה מגמה. זה עדיף מעלייה, שלי. זה עדיף מהמשך עלייה. התחילה מגמת ירידה. מזערית, אבל התחילה. ואתה יודע מה? גם האבטלה, בתקופה של שר האוצר ד"ר יובל שטייניץ, ירדה לממדים היסטוריים – 6.5%, מה שאומר כמעט תעסוקה מלאה. הדבר היחיד ששר האוצר צודק – שהיה גירעון שצריך לטפל בו. מטפלים בו. בסדרי עדיפויות. לא סדרי עדיפויות של לקחת למסכנים, לקחת לאומללים. בחזקים הוא לא נגע. לא נגע. אז שמענו על איזה רפורמה הזויה בנמלים, שלא תהיה. ידעתי שהיא לא תהיה. היא לא תהיה, א. כי לא צריך עוד שני נמלים. אין צורך. זה בדיוק אותו בית-חולים שבנו מתחת לגשר שנפלו לו המעקות, וגם – היא לא תהיה, כיוון שהיא לא תהיה. אנחנו יודעים איך זה עובד. 
+
+ אדוני היושב-ראש, לבי שותת דם על אותן משפחות שנגזלה מהן פת לחמן; אותן משפחות שהן לא אשמות בשום דבר, אותן אימהות שיוצאות לעבודה והיום אומרים להן: לא, לא תקבלו סבסוד במעונות מכיוון שאתן לא מממשות את כושר ההשתכרות. אגב, חיבור של כמה מילים שאין שום דבר מאחוריהן – "מיצוי מימוש כושר השתכרות". אתה מוכן להסביר לי מה זה? 
+
+
+ לא, אבל הם ירדו מזה. 
+
+
+ אנחנו הורדנו אותם מזה, הם לא ירדו מזה. אנחנו הורדנו אותם מזה. 
+
+על כל פנים, ידידי וחברי, שר האוצר, אדוני היושב-ראש, מה שמנחם אותי בכל הסיפור הזה, אלעזר, שכל זה זמני; זה גלגל שמסתובב, ומסתובב מהר, מהר מאוד, מכיוון שדברים שהם פיקציות מטבע הדברים לא מחזיקים מעמד. ותהיו צפויים בקרוב, בעזרת השם, כן, להתרחשויות שיראו לכם ויוכיחו לכם שבבלוף לא בונים כלכלה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. 
+
+
+ תודה לחבר הכנסת יצחק כהן. יעלה חבר הכנסת ישראל אייכלר. אחרי כן אנחנו נמשיך עם יושבי-ראש הוועדות בנושא של חוק ההסדרים, אם הוא יונח לפנינו. אם הוא יונח, אנחנו נציג אותו. 15 דקות לרשותך. אני מדייק עם הדקות. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כתוב שבתשעה באב אחר הצהריים, כשבית-המקדש נשרף, אז נולד המשיח. זאת אומרת, יש לפעמים מצבים שהם הכי הכי שפלים והכי הכי נוראיים, ומשם צומחת הישועה. "מתוך צרה המציאם פדות ורווחה". 
+
+ אני, אתמול, בנאומים הרבים שהיו פה, הייתה לי תחושה של "המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד". היו פה אנשים חילונים, ממפלגות חילוניות, שלמרות התחושה שיש דרך התקשורת – הרי הציבור החרדי לא יודע להכיר את הציבור האחר אלא דרך התקשורת, כמו שהציבור החילוני לא מכיר את החרדים אלא דרך התקשורת – הייתה תחושה שכל העולם נגדנו. אין לנו ידיד. "קראתי למאהבַי המה רִמוני". כולם נגדנו. 
+
+והנה, אנחנו שומעים, עלו אחד-אחד אנשי אופוזיציה וגם אנשי קואליציה ואמרו וביקשו והתחננו, גם כאלה שתמכו בחוק: אנחנו רוצים להפסיק את המלחמה בחרדים. אנחנו לא רוצים לשרוף את ספר התורה. אנחנו לא רוצים לעקור תורה מישראל. אנחנו רוצים שיישאר עם יהודי, אנחנו מכבדים תורה. היו להם הערות, כמובן – הם לא באים מהמחנה החרדי – אבל לא מתוך שנאה ולא מתוך איבה. האנשים האלה הבינו כי הדרך שבה הממשלה הזאת מובילה את מדינת ישראל תוביל אך ורק לדבר אחד. 
+
+ שמעתי שבעיראק נהרגו החודש 500 אנשים, בתקופת הרמדאן. כל יום יש פיגועים של שיעים וסונים. בסוריה נהרגו 100,000 אנשים בשנה-שנתיים, אחרי 40 שנה שחשבנו שבסוריה אין מעשי רצח בכלל, לא היה דבר כזה. במצרים, במשך שנות דור, מנאצר וסאדאת ומובארק לא היו מעשי רצח, והיום נהרגים שם אנשים יום-יום. זאת אומרת, אפשר בקלות לקחת מדינה יציבה של עשרות מיליוני אנשים ולהפוך אותה לגיא הריגה ולעיי חורבות. עם ישראל איננו מוכן ולא יקבל ולא ירצה שפה, בארץ, יהיה "חרב איש באחיו" כדי לשרת כמה שליטים או כמה מורדים שרוצים לנצל את האיבה, לנצל את השנאה ולחולל שיח של שנאה שיביא לשפיכות דמים, חס וחלילה. 
+
+ העם כולו, דתיים וחילונים, חרדים וציונים, יהודים וערבים, רוצים לחיות בשלום בארץ הקודש, כי כולם יודעים שאם הציבור החרדי לא יוכל לחיות בארץ-ישראל, אף אחד לא יוכל לחיות בארץ-ישראל. היום אמרו לי יהודים מפוחדים: אולי באמת כבר אי-אפשר לחיות כאן? אולי צריך לקחת פספורטים ולחפש מקלט חדש לעם היהודי? אולי 70 שנה יכולנו לחיות ועכשיו זה נגמר? אמרתי להם: תירגעו. הקודש-ברוך-הוא לא הביא אותנו לפה כדי להיות מגורשים, ודאי שלא בידי יהודים.
+
+ ולכן, יש לי תחושה שיצאנו ממה שנקרא "ג' דפורענותא", שלושת השבועות של ימי בין המצרים, ונכנסנו לשבעה שבועות של הנחמה, ואנחנו מתכוננים לחודש הרחמים והסליחות. וזה שזה נראה שביבי נתניהו וכולם נתנו את ממשלתם בידיו של מאיר כהנא – סליחה, מאיר כהנא היה נגד ערבים, אבל מאז אני לא זוכר איש ציבור שיצא נגד ציבור אחר בצורה כהניסטית כזאת כמו שר האוצר יאיר לפיד נגד הציבור החרדי. אז לא, חס וחלילה. כשאנשים קטנים עושים צל גדול, השמש שלהם שוקעת, אומרים חכמי אומות העולם. כאשר יש עתיד כבר הצליחו להטות את כל דעת הקהל הציבורית מהגזירות הכלכליות ומהתקציב הנוראי אל עבר החרדים, וזה נראה שהנה, הנה, הגענו לשפל שאין כמותו שיהודים חרדים יצטרכו לעזוב את הארץ – לפחות הצעירים שבהם, אם הם רוצים להמשיך וללמוד תורה – מעכשיו תתחיל הישועה. מהיום המה כרעו ונפלו, ועולם התורה קמנו ונתעודד, ואנחנו נזכה לעלייה ולהתחזקות גדולה ונפלאה.
+
+ מי שחושב שחוק הגיוס שהממשלה קיבלה אתמול יעודד או אמור היה לעודד גיוס בני ישיבות – כבר התפרסם שמספר המתגייסים החרדים לצבא בחודש, חודשיים, שלושה האחרונים, מאז קמה הממשלה, ירד ב-50% באותם מסלולים שהיו מיועדים לציבור החרדי, גם בשח"ר כחול וגם באחרים. כך שכל האנשים האלה מבינים כי אש הלפידים ששרפה את כל הגשרים שלהם עם הציבור החרדי מסכנת את היישוב כולו, ולא רק את הציבור החרדי. כל המנהיגים החילונים והדתיים גם יחד שחפצים בטובת המדינה הבינו שהממשלה הזאת עברה את כל הגבולות בגזירות שלהם נגד כל הציבור.
+
+אני רוצה לספר לכם שבוועדת הכספים ביום חמישי, כשהממשלה רצתה לגזור גזירה נוראה על כלל הציבור במיצוי כושר ההשתכרות של שני הצדדים, שגם האישה וגם הבעל יצטרכו לצאת לעבודה – ומדובר פה באנשים ונשים מבוגרים וצעירים שאינם חרדים ברובם הגדול, שלא היו יכולים לבקש אפילו הנחה בארנונה – אפילו אנשים חילונים הבינו שזו גזירה נוראה. בכלל, כל מיצוי כושר ההשתכרות זה הגדרה משפטית בלתי ברורה. כשאימא לוקחת שני ילדים ושולחת אותם אל השכנה בין 08:00 ל-04:00 אחר הצהריים, השכנה ההיא עובדת והיא לא עובדת. אבל אם היא תיקח את הילדים של השכנה אליה, אז היא מיצתה את כושר ההשתכרות. 
+
+ אז באותה שעה, כאשר נציגי יש עתיד היו צריכים להבין שיש כבר רוב נגדם, הם פרצו וגילו את פרצופם האמיתי, שהם לא מתכוונים באמת לעניין כלכלי, אלא אמרו: נקעה נפשו של הציבור מהקומבינות של החרדים. בשם איזה ציבור הם מדברים? הם מדברים בשם חצי מיליון אנשים, רובם עשירים, רובם אנשים שיש להם. לנו ולש"ס יש יותר מחצי מיליון אנשים שאין להם, ולליכוד יש יותר מחצי מיליון אנשים שאינם נמנים עם אותה איבה ואותה שנאה לחרדים. וכמובן, הבית היהודי, שבוחריו – לקחו אותם בהונאה וחיברו אותם אל כל אלה שרוצים ברעת עם ישראל ודעת ישראל.
+
+ הדבר הטוב ��יצא מזה, מהערב של אתמול, שכל אלה שרוצים ברעת המדינה ומסתתרים במסכות אהבת ישראל כדי שיוכלו לפגוע בנו ובילדינו – כבר נאמר: ״איך נחפשו עֵשַו נִבעו מצפוניו". מאז הצביעה הכנסת אתמול על גזירת גיוס בני הישיבות – וגם האנשים בוועדה שעשו את החוק הזה לא רצו שיהיו סנקציות פליליות, שזאת הכרזת מלחמה. הם רצו שיהיו כל מיני מסלולים וכל מיני דברים כאלה, עד שגברה עליהם יד המלכות ואמרו להם. ומי זה המלכות? יש היום מלך אחד. ביבי נתניהו כבר מזמן, חוץ מלעסוק – הוא מזכיר לי קצת את אבו מאזן, אתה יודע? שרון היה אומר שלאבו מאזן אין סמכות להעביר שוטר מצד אחד לשני בכביש. גם ביבי נתניהו יכול לדבר עם קרי, יכול לדבר עם אשטון, עם האיחוד האירופי, אבל במה שנוגע להנהגת המדינה, הוא מסר את כל ההנהגה ליאיר לפיד. הוא לא צריך בכלל יותר מ-19 מנדטים. יש לנתניהו 20, לא 19, והוא נתן לו את השלטון. הוא מתעסק בענייני העולם הגלובלי – יופיע באו"ם ויעשה ציורים על הפצצה האיראנית – והוא ינהל את המדינה יחד עם האח שלו.
+
+ עכשיו נקרעו המסכות והתהום הפעורה לרגליהם גלויה לעין כול. הם לא יוכלו לגייס אפילו בן ישיבה אחד בכוח הזרוע, לא בגלל כוחנו ועוצם ידנו – אין לנו משטרה, אין לנו צבא. אנחנו לא יכולים לקחת את יאיר לפיד ולהושיב אותו, כמו שעשה א-סיסי למורסי. אנחנו, יש לנו דבר אחד. אין כוחנו אלא בפה, תורה ותפילה לקדוש-ברוך-הוא, והרבה דרכים למקום להינקם באויבי התורה ולהכניעם מפני תורת ישראל. 
+
+ גם אנשים חילונים מבינים היום שהקרע שקרעו אנשי ממשלת הזדון בין שומרי התורה לאלה ששומרים פחות – הם איבדו את הזכות אתמול בלילה כאשר הם קבעו שמי שלומד תורה מעל גיל 21 הוא פושע פלילי. הם איבדו את הזכות לדרוש ריבונות בארץ-ישראל מאומות העולם, כי כל התשתית הבין-לאומית והמשפטית לקיומה של מדינה יהודית היא התורה ונותן התורה. ומי שנלחם נגד התורה לא יכול לבוא בשם ההבטחה האלוקית על ארץ-ישראל. בעיקר הבינו זאת המאמינים, שהם רוב בוחרי הליכוד והבית היהודי – הם רואים את העיתוי המדהים של שר החוץ האמריקני והמכתב שקיבלו בתשעה באב מן האיחוד האירופי ששולל את זכותם על ההתנחלויות. ומישהו יכול להסביר בהיגיון מה ההבדל בין ההתנחלות בבית-אל, בחברון, לבין ההתנחלות – איך קוראים לשכונה שעומדת עליה אוניברסיטת תל-אביב? 
+
+
+ שיח'-מוניס.
+
+
+ שיח'-מוניס. מישהו יכול להסביר מה ההבדל בין ההתנחלות של שיח'-באדר – שיח'-באדר, אדוני היושב-ראש, היושב-ראש רובי ריבלין.
+
+
+ אתה עומד על שיח'-באדר. 
+
+
+ אנחנו עומדים כאן על אדמות שיח'-באדר. 
+
+
+דרך אגב, גם זחאלקה, גם אחמד טיבי, כולם עומדים כאן עם דגל ישראל על אדמות שיח'-באדר.
+
+
+ כן, על אדמות שיח'-באדר. ובית-המשפט העליון עומד על אדמות שיח'-באדר. הם אומרים שעמונה, יש שם איזה אדמות ששייכות לאיזה שיח', שאני לא יודע מי זה, זה פה עומד על שיח'-באדר, אז מה התשובה שלנו? שארץ-ישראל של הקדוש-ברוך-הוא, הוא נתנה לנו. למה נתנה לנו? "בעבור ישמרו חֻקיו ותורֹתיו ינצרו". אז מילא שיש יהודים שלא יכולים לשמור תרי"ג מצוות, אבל לעקור תורה מישראל? לעשות דה-לגיטימציה לילד שלומד תורה בישראל? איזו אכזריות – לקחת מתלמודי-תורה ילדים שלומדים תורה, שכל אשמתם זה שהם ואבותיהם הולכים בדרך התורה. על-ידי זה הם רוצים שהם יהיו מוקירי טובה ויתגייסו למלחמה בעד השלטון הזה שמירר את חייהם מאז היותם ילדים קטנים?
+
+ אבל אנחנו יודעים ומאמינים שהקדוש-ברוך-הוא גם עשה את הגזירה הזאת. לא רק את הגזירה של שר החוץ האמריקני ונגד ההתנחלויות, גם הגזירה נגד לומדי התורה, גם היא משמים. זה אנחנו יודעים; שומרי תורה ומצוות צריכים לעשות חשבון נפש כלפינו, כלפי בוראנו, בין אדם לחברו ובין אדם למקום. ואם הקדוש-ברוך-הוא זימן שיאיר לפיד ישב פה, אני רוצה לומר לו – גם אם אני לא מדבר אליו והוא לא מדבר אלי, כי כל זמן שהוא מנהל מלחמה נגדנו, אנחנו לא יכולים לדבר שלום – אבל אם תרצה לשמוע, אני רוצה להגיד לך משהו, שאולי זה לא בסדר שאומר, אבל אני מבקש את סליחתך וסליחת אביך – אביך לא רצה את התדמית שאתה יצרת לעצמך פה. אביך לא רצה שיחשבו שהוא, חלילה, שונא יהודים או שהוא גרם לשנאת יהודים. גם אתה לא רצית את זה, אבל הצלחת לעשות את זה בשלושת החודשים האחרונים, להיות סמל לשנאה הזאת. והיות שלא נסגרו שערי תשובה, אתה יכול לשנות את זה, אתה יכול להפסיק עם זה. ואני אומר לך, שאם אתה תפסיק עם זה – יש לך עוד סיכוי, ואני רואה שביבי רוצה שתהיה ראש ממשלה, יש לך עוד סיכוי פעם להקים קואליציה גם עם יהודים חרדים, אם תרצה לראות זקַנים לידך. 
+
+
+ רבותי היקרים, המנוח לפיד – ייבדל לחיים ארוכים בנו – אמר גם מעל במת הכנסת: אני קודם כול יהודי. 
+
+
+ 20 פעם אמר את זה. 
+
+
+ – – – מחלוקות – – – זה ברור כשמש. אני קודם כול יהודי. 
+
+
+20 פעם אמר את זה. הוא אמר לי פעם על הבר-מצווה שלו, כשהוא היה במקלט בבודפשט, ואימא שלו, זיכרונה לברכה, ששברה – –
+
+
+איך אדם ניצול שואה יכול לשנוא יהודים?
+
+
+– – ששברה בקבוק פרפיום כדי שיהיה ריח טוב במקלט לכבוד הבר-מצווה שלו, אז הוא אמר לי: האם יש בר-מצווה יותר יהודית מזו שהייתה לי? 
+
+
+ אני לא צריך להגיד על שר האוצר, אבל אם היית שומע אותו כמה פעמים, היית שומע שגם הוא אמר את זה.
+ 
+
+ אז זו הבעיה, שהוא אמר את זה, אבל אני קיוויתי שכשהוא יהיה שר האוצר הוא יוכיח את זה. ומה שעשית כשר האוצר עוד הוכחת הפוך, ואתה עוד מתפאר בעיני קוראי הפייסבוק שלך שאתה פגעת בעולם הישיבות, פגעת בילדים חרדים. זה הכבוד של אבא? זה הכבוד שלך?
+
+
+כתוב בתלמוד שלא נהוג לדבר בשם המת – אתה מודע לזה, נכון? 
+
+
+ כתוב שלא לדבר בגנותו של המת, אבל לא כתוב שלא לדבר בשבחו.
+
+
+כתוב בתלמוד שלא ראוי לדבר בשם המת.
+
+
+ לא כתוב דבר כזה. 
+
+
+ אני אביא לך את העמוד.
+
+
+ לא מכיר דבר כזה. 
+ 
+
+ אני לא מתפלא. אתה פה, אין לך זמן ללמוד תלמוד. אני אביא לך את זה. 
+
+
+ אני אומר לך שלא כתוב דבר כזה שלא לצטט בשם המת. כתוב שלא לדבר בגנותו של המת. חרם הקדמונים לא להוציא לעג על המתים. ולא אמרתי מילה רעה על אבא. 
+
+
+ הוא אומר את זה, והוא חושב להרחיק את – – –
+
+
+לא. ואתה יודע שכל מה שאמרתי נכון. 
+
+
+ זה עניין אחר. 
+
+
+ הסיפור על הבר-מצווה, זה לא נכון, יאיר?
+
+
+ זה הדבר היחיד שאמרת שהוא נכון.
+
+
+ נו, וזה שהוא – אתה יודע שכשבאת לכנסת אמרתי לך שאני – – –
+
+
+ אפשר לסכם את הדברים?
+
+
+ כן, ואני רוצה לסכם, אני חושב שזה חשוב – אדוני היושב-ראש, ברשותך – אמרתי לך שאני מקווה שאתה תהיה שר האוצר, כי תרצה להוכיח שאתה ממלכתי ואתה לא פוגע בחרדים, ואתה מתנהג בשוויון לכולם, ובכל התקציבים. ואם היית מקצץ בכל התקציבים בגלל הבור שמצאת בצורה עניינית לא הייתי בא אליך ואף אחד לא היה בא אליך בשום טענה ומענה. אבל כאשר אתה בא לקצץ בישיבות ב-50%, בתלמודי-תורה – – –
+
+
+ 52%.
+
+
+ 52% – בקיצור, למקד את התקציבים נגד החרדים, אז איך אתה רוצה שאני אאמין לדברים שלך, שאתה לא שונא אותנו? זו השאלה. 
+
+
+תודה, אדוני.
+
+
+ והתשובה בידך, אדוני. תודה רבה. 
+
+
+ תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. יעלה חבר הכנסת אבישי ברוורמן. 
+
+ רבותי, אני הקדמתי את הדוברים לא כיושבי-ראש הוועדות, מכיוון שלצערי עדיין לא הניחו לפנינו את חוק ההסדרים. ברגע שיניחו אותו אנחנו ניתן ליושבי-ראש הוועדות לדבר בסדר, כיוון שעל-פי התקנון חייב להיות מונח חוק ההסדרים לפני שאתם תישאו את הדברים. אדוני, חבר הכנסת ברוורמן, 15 דקות.
+
+
+ תודה. 
+
+ אדוני היושב-ראש, כבוד שר האוצר, חברי הכנסת, אני רוצה לומר כמה מילים על המשמעות של המילה, על התקציב, על הרפורמות, ומה אני הייתי ממליץ אם אנחנו היינו מנהלים היום את אוצר המדינה. 
+
+ קודם כול המשמעות של המילה. אמרתי לחבר הכנסת שאול מופז כאן בנאום – ואני ושאול ידידים שנים רבות – שכאשר הוא הופיע על בימת הכנסת, ובאותו יום הוא דיבר על ראש הממשלה שמשקר וכל הדברים האלה, ותוך כדי זה הוא היה במשא-ומתן ונכנס לממשלה אחרי שלוש שעות, אמרתי לו: שאול, למילים יש משמעות. נכון, ההבדל בין עכברים ואנשים הוא תרבות הזיכרון. כשאין זיכרון, אנשים כעדר עכברים. אותה אליטה משרתת – ואני קורא לה אליטה משרתת, כי אליטה משרתת יכולה לבוא מדלת העם או ממקומות אחרים – אותם אנשים שאמורים להוביל את ציון: חכמים, היזהרו בדבריכם. 
+
+ ולכן לקחתי ברצינות את דבריו של שר האוצר כשהתמודד על ראשות, על ההנהגה מטעם מפלגתו. לקחתי ברצינות את העובדה שאני מאמין באמונה שלמה שמה שהוא אמר – ואני ואבא שלו היינו מסתפרים באותה מספרה – ולקחתי ברצינות את זה שאכן הוא בא להציל את מעמד הביניים באמצעות אלטרנטיבה אחרת. ולצערי, שר האוצר לא עשה את העבודה. כי לומר את המילים האלה, ואז לומר, אחרי שינוי ב-180 מעלות: אין לי דרך אחרת, יש לי בדיוק את הדרך של נתניהו, ואותם טלאי על טלאי של פקידות האוצר, יש בכך, ואתה שר האוצר, איש המילה, יש בכך שימוש לא נכון במילים. נכון שהיום כבר אומרים: למילה אין שום משמעות, אנשים שוכחים כל דבר. אבל אני חושב שאם ציון תיוושע ואם היא עדיין שואפת להיות חברת מופת, מה שהיא מפסידה, והיא מידרדרת ממקום למקום, אותם אנשים שרוצים להוביל אותה, המילה שלהם חייבת להיות מילה.
+
+ וכאן אני בא ואומר לגבי האלטרנטיבות. אני לא אחזור על כך שבעצם כאשר שר האוצר נבחר כבר ידענו שהיקף הגירעון עקב הניהול הכושל הוא הערכה נכונה, אפילו שטחית, לגבי הצמיחה בישראל והתקבולים ממסים. ההערכה השטחית שיהיה קיצוץ גדול בתקציב הביטחון, כי אותו תקציב דו-שנתי שהביא לחוסר פיקוח של שר האוצר ופקידיו על התקציב, הביא לגירעון של 40 מיליון שקל. ואז נשאלה השאלה: אם שר האוצר מר לפיד היה נאמן למילתו, היה אומר: לא עשיתי את העבודה שלי, אבל טוב מאוחר מלעולם לא. היה מכנס, לא את אותם אלה שמבית-מדרשם, שאותם הוא התקיף, שנותנים את כל הגזירות, אלא ישים צוות של אנשים – ואני אומר מכל המפלגות, כי המדינה קודמת לכל מפלגה ולכל כיתתיות, והאגוצנטריות והנרקיסיזם הפוליטי כבר מגיעים לשמים. והאלטרנטיבה הזאת – היה סוגר את האנשים חודש חודשיים, כי הדבר הכי חשוב זה ללמוד. אין דבר יותר חשוב מהקשבה. אנחנו בעולם הדברת, ואנשים הפסיקו ללמוד והפסיקו להקשיב. והכנסת הזאת, אין בה שום התמקצעות. אנשים רצים כמו עכברים מסוממים מוועדה לוועדה, יושבים בארבע ועדות, ולכן זה מתחיל להיות פרלמנט מהגרועים בעולם המערבי, מכיוון שבאירו��ה ובארצות-הברית אנשים יושבים אך ורק בוועדה אחת, ומתמקצעים. 
+
+ אתה זוכר את ג'ומס, שהיה אתנו. הוא העביר הרבה חוקים? לא. הוא לקח הצעות חוק ממשלתיות, שיפר אותן. איכות הדיון, הרצינות. עם ישראל זקוק לאנשים שיתמקצעו. 
+
+ ולכן, אדוני שר האוצר, אני שם בפניך, לא פעם ולא פעמיים, מה לדעתי גם היום אתה היית צריך לעשות, במקום ללכת לאותו נחום-תקום, פקידי אוצר, שבאמת, יש להם משנה צרה; הם פקידים, אני לא מאשים אותם. מס ערך מוסף – הלוא אתה יודע, יש ראש ממשלה בישראל שעושה תמיד גרפים. שמו בנימין נתניהו. אנא, קח את הגרף של הערך מוסף. כשרווח לנו, מס ערך מוסף יורד. כשרע לנו, הוא עולה. על מי הוא מוטל? מעמד הביניים והקבוצות החלשות.
+
+ ועכשיו אומר שלושה דברים. אני חושש, אדוני שר האוצר, שההכרזה שלך שב-2015 יהיה טוב היא הכרזה שלא מבוססת על העובדות. אולי, יש פה, אני רואה – הרב אייכלר, אולי תהיה סייעתא דשמיא, אבל אני מדבר על תרחישים. מכיוון שבתקציב הזה אין בשורה, ואין חזון, ואין בנייה של צמיחה. אפשר לעשות כנסים פה בבית הנשיא, ואנשים ימכרו בעולם שישראל היא Start-up Nation. אני זכיתי, גם בבאר-שבע, להקים תשתיות להרבה מאוד סטרט-אפים. אבל אוי לה למדינת היהודים, אוי לה אם החזון שלה יהיה Start-up Nation. מדוע? משום שסטרט-אפים מביאים הכנסה גבוהה לקבוצה קטנה, ואז יש exit. הערך המוסף והתעסוקה, להודו, לסין, לארצות-הברית, לאירופה. נמצאנו במצב – ואני אומר את זה גם לנגידים, יהיו אשר יהיו; כשמגדירים כלכלה אך ורק לפי צמיחה, תוצר לאומי לנפש, אינפלציה, גירעון במספר הסטרט-אפים, זוהי הגדרה חסרה. חצי אמת גרועה משקר. בנקאים מרכזיים זה פונקציית המטרה היחידה שלהם, זה מה שהם רוצים. אבל כלכלה שאני גדלתי לתוכה, כלכלה שאנשים, כולל תלמידים שלי, שהם רופאים, שהם עובדים סוציאליים ומורים, אומרים: אם הכלכלה הזאת היא הטובה בעולם, נניח שנסתום את הגירעון, איך זה שאנחנו לא יכולים להגיע לדיור בר-קיימא? איך זה שאם לא זכינו, כמו חלק מאתנו, להיות ילדים להורים עשירים, אין לנו הכנסה בת-קיימא? 
+
+ משום שהחלק השני של הווקטור, שאנחנו המדינה הענייה ביותר. מדינת ישראל, אור לגויים. מדינת ישראל היא הענייה ביותר במדינות המפותחות, האי-שוויונית ביותר, עם יוקר המחיה הגבוה ביותר, עם רמת בריאות, חינוך ורווחה מהנמוכות ביותר. ולכן, מה צריך לעשות? אתה רוצה צמיחה? צמיחה, שילך – אדוני שר האוצר, אני מדבר עכשיו ומנסה להסביר לשר האוצר, שהוא בדיון. אייכלר, אייכלר, אתה מפריע לי עכשיו. אייכלר, אתה מפריע לי. 
+
+
+ לא, אני הפרעתי. 
+
+
+ אתה מפריע לי, אייכלר. 
+
+
+ אני, אני הפרעתי. אני מתנצל.
+
+
+ אה, סליחה. אני אומר, אדוני שר האוצר, אתה רוצה צמיחה? הפריון, התפוקה לעובד בישראל, הם מהנמוכים בעולם המפותח. לך תשקיע עכשיו כספים רציניים בטכנולוגיות. סגור חלק מהמכללות, שחלקן לא שוות שום דבר, אף שמישהו פה בירושלים צועק שאם כל אחד יקבל BA אז התוצר הלאומי יעלה. זה, כמו שרבין אמר, קשקוש. אנשים גומרים שם ברמה נמוכה. תלמד מגרמניה, כן, גרמניה. לצערי – גם אני איבדתי את רוב משפחתי. הכשרה מקצועית זה כסף. בריאות, חינוך ורווחה זה כסף. מאיפה הכסף?
+
+ וכאן, אדוני, שגית בגדול. כי הייתה לך הזדמנות, ועד היום. אתה אמרת לפני הבחירות, ואני הקשבתי לך – פעם אחת אפילו הייתי באירוע שהשתתפנו יחד. אמרת: הכסף הוא אצל החזקים, ואני אוסיף בלשון אולי לא מדויקת, כי אני מנסה לדייק – אצל הרמאים. מה שעשית עכשיו, הלכת בכל הכוח על החלשים ועל מעמד הביניים, ואני אומר לך מה היית צריך לעשות. היית צריך לסגור בחדר שבעה אנשים – לא אפורים; אנשים בעלי ניסיון, והיו אומרים לך שלושה דברים. אתה הולך ליישום – ו-policy is personnel, מדיניות זה אנשים. מי שבחרת לא יעשה את הדברים האלה. הוא אומר: אני במערכת מיסוי חדשה בתוך חצי שנה. א. פישוט מערכת המסים. אין יותר חברינו רואי-החשבון עם תכנוני מס אגרסיביים. אנחנו מובילים. פתאום החזקים משלמים מסים. 
+
+ולגבי "אינטל" ו"טבע". אני הייתי במשא-ומתן עם "אינטל", עם פורמן, היושב-ראש לשעבר. רציתי שיגיעו לבאר-שבע. אני אפילו זוכר שאירחתי אותך אז, פעם, עם הנשיא ויצמן. ואז "אינטל" הלכה לקריית-גת. היא לא שילמה גרוש. כולנו ידענו שאם "אינטל" לא באה לדרום, היא הולכת למקום אחר. כבר שנתיים שהמשחק הזה נגמר. אחרי שהקפיטליזם הנאור הפך לקפיטליזם אוליגרכי, אחרי שבעולם לקחו את קופות הפנסיה וקופות הגמל על בנקי השקעות שהביאו לריקבון הגדול, אנשים אומרים: לא יותר. תשלמו 10%, the 10% solution; 10%, לא 25%. יש. דבר שני, איחוד מערכת המס. רובי ריבלין, ניקח את החבר שלך, חברי פרופסור קורץ. פרופסור קורץ מסטנפורד, יש לו עשר דירות, יש לו גם בטח real estate במקום אחר. הוא פרופסור בסטנפורד, יש לו מניות. הוא משלם על המניות, הוא מקבל דיבידנדים, הוא משלם מס. נוסף על זה יש רווח הון. בישראל מס א' הוא ככה, מס ב' הוא ככה. מסכמים בארצות-הברית א' פלוס ב' פלוס ג' – מס אחד. תאמין לי, חלק מאותם הזרזירים, העקרבים והסרטנים, כולל רואי-חשבון מדופלמים, פתאום דברים משתנים. 
+
+ והדבר השלישי, ההון השחור. אני אומר לך, אדוני שר האוצר, 80 מלשינונים ו-100 פקידים שתכניס לא יביאו לך אפילו אגורה שחוקה אחת. אתה רוצה את ההון השחור של המיליארדים? קח את האנשים, אני יכול לתת לך אפילו שניים-שלושה שמות. תחליט – אני עובר, אני הראשון. חובת דיווח כמו בארצות-הברית. היום זה עד 800,000, אתה לא יורד תכף עד הסוף, ואתה הולך עם נבוט גדול בשיטת מחשוב. מה זה נבוט? מי שמרמה – מכה. לא צריך 80 מלשינונים. 
+
+ אבל, שחרר את העסקים הקטנים והבינוניים. למה ישראל היא הגרועה ביותר במשילות ובביורוקרטיה? בגלל הקשקוש הזה, של 3.5%–4% חסימה? 22 שרים ל-18? אני אגיד לך מדוע המשילות היא הגרועה בעולם המערבי: משום שמאז רבין לא מתכללים ולא עובדים. הבאתי את בנצי ליברמן, אתה ראש קבינט הדיור. הוא בא אלי. אמרתי: נניח ששר האוצר מינה אותך לצאר, למלך של הדיור. הוא אומר לי: מה אני יכול לעשות? אני בונה 5,000 דירות, כביש זה שר התחבורה, מים זה שר הביוב, בתי-ספר זה שר החינוך. ארבעה סוסים – אני אף פעם לא קורא חמורים, כי בזואולוגיה חמור זה חיה הרבה יותר חכמה מהסוס – מושכים. המשילות כאן גרועה מפני שכל הממשלה, היום כולם כחלונים; פתאום כולם כחלון. הדבר הכי גרוע, שיש איזה רעיון, ומביאים אותו ל-access. כולם רוצים רפורמות, רצים על אבנים, לא עושים cost benefit analysis, לא עושים מה שנכון, ומייתרים את הכנסת. למה הפרלמנט הזה, גם כן? בואו תעזרו לפרלמנט. בואו נשב ביש עתיד, בעבודה, ונגביל, ונתנהל אחרת, לא הקרקס הזה שכל הזמן רק מדברים והכנסת ריקה. הולכים להרצלייה, לקיסריה. הנה, היה פה יושב-ראש נפלא, הוא נלחם. הכנסת מיותרת, תסתכל. בפרלמנט הבריטי, דיון על האוצר, אתה מדבר, אחרים מדברים. פה זה ריק, זה קרקס, כי גם אתם מייתרים את הדמוקרטיה. המשטר – זה לא אתה – המשטר הישראלי מייתר. 
+
+על הגז ביקשתי ממך. הגז זה החלטה של טריליון שקל. לא הייתה החלטה כלכלית כל כך גדולה בתולדות מדינת ישראל. בסנאט האמריקני, בארצות-הברית, ברור שזה יעבור לוועדה. כתב המשנה ליועץ המשפטי אבי ליכט – יש לו מגבלות. הוא אמר: בכל תהליך דמוקרטי זה חייב להיות בכנסת, אבל – הדחיפות. כתבתי לראש הממשלה, אתה כמובן יודע. זה נגמר באוגוסט by hook or by crook, אנחנו גומרים את זה. תכנס, אבל בוא נעשה דיון ציבורי, בואו נראה. גם בנמלים, רצים, כולם מתקיפים. זה נורא נוח. איפה ה-cost benefit analysis? בוא נעשה את הניתוח. כל אחד אומר, הוא מוריד את יוקר המחיה. אני רוצה לראות עבודות. הלוא אנחנו אנשים רציניים. 
+
+ ופה אני עובר לנושא האחרון. אנחנו לפני הימים הנוראים; אייכלר דיבר. אני מאוד חושש מהתפרקות החברה הישראלית, ואני חושש מכך בעיקר עקב השטחיות. אני חושב שכולנו פה מטיפה סרוחה למאכל תולעת. אנחנו מתחילים להריץ פרסום זול, בצע כסף, אנחנו משסים איש ברעהו משום שזה מביא כותרת. 
+
+ אני פעם סיפרתי שהיה שר נהדר כשרובי ריבלין היה צעיר, והשר הזה קראו לו – –
+
+
+ אני מזמן לא – – – 
+
+
+ היית. – – חיים גבתי. היית צעיר כשחיים גבתי היה שר החקלאות? חיים גבתי היה מהשרים הטובים ביותר במדינת ישראל. הוא לא דיבר, הוא עשה. גולדה אמרה לו באחת הישיבות כשהוא אמר כמה דברים: גבתי, אמרת דברי חוכמה. הוא אמר: למעלת שתיקה לא הגיעו. מתי נתחיל לעבוד פה ברצינות? כי החשש שלי הוא שהתוואי שאתה מוביל: יהיו לנו גירעונות – נמשיך להכות. 
+
+יש דרך אחרת, אבל היא מחייבת אליטה. כן, אליטה. אני מאמין באליטות; אליטה שהיא לא מזויפת, אליטה שבאה מדלת העם או ממקומות אחרים. אני מאמין בה. אני עבדתי עם פרופסור איתן ברגלס, וברונו, וצ'רה, וסיקו זוסמן – היו אנשים. כשמישהו בא ואמר לברגלס: תמכור את בנק הפועלים למקסוול, הוא עשיר, ברגלס, שהרוויח 5,000 שקל, אמר: לא.
+
+
+ חבר הכנסת ברוורמן, משפט סיכום.
+
+
+ אני מסכם. ולכן אני אומר: אנחנו במשבר אמיתי.
+
+והמשבר האחרון זה המשבר המדיני. אני מאוד חושש. תהליך זה דבר מאוד טוב לעורכי-דין. בזמנו אמרתי את זה לדניס רוס, ידידי. יש אנשים שעושים תהליך כמו עורכי-דין, מקבלים לפי שעה. יש זמן להחלטות, זמן לכל דבר ועת לכל חפץ. אנחנו הופכים למדינה דו-לאומית שאולי תהפוך לקנטונים. קשה להחליט, קשה להיות מנהיג, אבל זה המחיר. אני מאמין בלינקולן, אני מאמין בבן-גוריון, במנדלה; אני לא מאמין בנקודה שאתה צריך לפייס ולרצות את ההמונים, כי קול המון כקול שדי – זה תרגום מלטינית. זה לא רק גבלס ומוסוליני. אמרתי, מינה צמח, אם היא הייתה עושה סקר שלוש שנים במדבר, 90% היו חוזרים למצרים. התפקיד של מנהיגות זה להסתכל לדורות הבאים. לא משאל עם ולא קשקוש כזה; דמוקרטיה ייצוגית, כי אם אנחנו נלך למשאלי עם אנחנו לא נגיע לשום דבר.
+
+אלוהים נתן לך פה עכשיו הזדמנות בתור שר אוצר. אני מאוד כיבדתי את אביך. אתה יודע גם שאחותך, זיכרונה לברכה, למדה עם אשתי, ואת אימא שלך אני מעריץ, כי היא באמת – יש לה את השקט והרוגע והחוכמה.
+
+
+ "גיא אוני".
+
+
+ אני לא צריך לציין, הוא יודע.
+
+ אני חושב שיש דרך אחרת, ולצערי אתה לא מוביל בה, ואתה מסכן את עתידנו. תודה רבה.
+
+
+ תודה, חבר הכנסת ברוורמן. חבר הכנסת יצחק וקנין, בבקשה. לך יוקצבו עשר דקות. אחריו – חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חבר הכנסת משולם נהרי. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך.
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אדוני שר האוצר, אני לא אדבר כלכלה. אחרי הנאום של אבישי ברוורמן נדבר קצת אמונה. "אל יתהלל החכם בחכמתו ואל יתהלל הגיבור בגבורתו אל יתהלל העשיר בעשרו. כי אם בזאת יתהלל המתהלל הַשְׂכֵּל וידֹע אותי".
+
+מה אני רוצה לומר? בשנת 2009 נבחרה ממשלה אחרי ממשלת אולמרט כאשר המצב הכלכלי בעולם היה בכאוס גדול מאוד. כמי שהיה חבר ועדת הכספים – אני חושב גם יושבת-ראש האופוזיציה של היום שלי יחימוביץ ישבה שם. ככה ביחד עמלנו ויגענו בוועדת הכספים, והמצב היה קשה מאוד. אני זוכר את ראשי ההסתדרות, את כל המשק במצב קשה מאוד – גירעון אפילו הרבה יותר גדול מהגירעון שיש היום. ולא נבהלנו מהדבר הזה. קיבלנו החלטות, אני חושב – לא קיצצנו בקצבאות ילדים, לא נגענו בדברים מסוימים. עמדנו עליהם בחירוף נפש אפילו, הייתי אומר. לא נבהלנו מהדבר.
+
+ אני מבין שיש פה מצב קשה. יש איזה בור תקציבי – וגם אז היה בור תקציבי עם 5.2 גירעון – הרבה יותר גדול משל היום – ולמרות הכול הדברים נעשו, והייתה אפילו איזה עלייה מאוד חיובית בכלכלה הישראלית. בשנים האלה קיבלנו את – – – 
+
+
+ ההבדל העצום היה שהיו הכנסות – – – 
+
+
+ העניין של ההכנסות – לא סתם התחלתי בפסוק: אל יתהלל החכם בחוכמתו והעשיר בעושרו, כי לזה אני הולך לכוון בדברי, ואת זה אני רוצה להגיד מכל לבי לשר האוצר. כי בסך הכול אין איזה עניין ששר האוצר ייכשל או מישהו ייכשל. המטרה היא באמת לעשות את מה שצריך כלפי עם ישראל, אבל לפעמים אנחנו טועים. אנחנו טועים כי אנחנו לא כל כך מכירים את המציאות של משפחה שעובדת על-פי המושגים ששר האוצר רוצה – שכולם יעבדו, שהציבור החרדי גם יצא לעבודה. מסמנים איזה ציבור שלא עובד, ופה יש גם איזה טעות מאוד יסודית. 
+
+ אני חושב שהתרומה של הציבור החרדי – ואני חוזר ואומר את זה כל הזמן – היא לאין ערוך למשק. זה כוח קנייה גדול מאוד שאת כל הכסף משאיר פה, לא לוקח אותו בחוץ, לא יוצא לחוץ-לארץ. כמעט אין טיולים. את מה שהוא צריך להשאיר הוא משאיר פה. לא סתם הרבה חברות כלכליות שמות את יהבן על הציבור החרדי; הן יודעות שזה כוח קנייה גדול מאוד. משום מה מציגים כל הזמן את הבטלנות דווקא בציבור החרדי, גם את ההשתמטות מהצבא בציבור החרדי, וזה לא נכון. כבר ראינו, והנתונים מדברים בעד עצמם, שלא פחות ציבור בתל-אביב, בכל מיני מקומות אחרים במדינה, משתמטים.
+
+אבל מה אני רוצה לומר לשר האוצר כעצה? היה עשיר גדול שקראו לו רוטשילד, כולם מכירים. אתם יודעים איפה הוא מת? אדוני יודע איפה הוא מת?
+
+
+ איזה מהרוטשילדים?
+
+
+ השני, הבן. אתה יודע איפה הוא מת? בכספת הוא מת, מול כל מטילי הזהב שלו והדולרים.
+
+
+ לא, אתה מדבר על ספרא, על אדמונד. 
+
+
+ לא, אדוני. אני מדבר על רוטשילד, אדוני.
+
+
+ זה גם אדמונד, אבל זה אדמונד רוטשילד.
+
+
+ אדמונד. אדוני היקר, מה שאני אומר לך בדוק. מת בתוך הכסף. כל הכסף מול עיניו. אל יתהלל העשיר בעושרו והחכם בחוכמתו והגיבור בגבורתו. משה רבנו. מה הכוונה שלי פה? הנהגה צריכה להיות הנהגה עם כאב כלפי עם ישראל. כאשר משה רוצה לצאת להיות מנהיג לעם ישראל, אומר לו הקדוש-ברוך-הוא: "לכה ואשלחך אל פרעה". אומר: "ויצא אל אחיו". כותב רש"י שם: נתן עיניו ולבו להיות מצר עליהם – כאב, נושא אתם בעול. רואה יהודי שמכים אותו המצרים, משעבדים אותו. נושא אתם בעול. אומר לו: לך, אני שולח אותך. אומר לו: מי אני אשר אלך? כבד פה וכבד לשון אנוכי. הנה נא לא ידעתי לדבר. כל הסיבות בעולם לא ללכת. תשמעו, אומר המדרש: אמר הקדוש-ברוך-הוא למשה: אם אתה לא תגאל אותם, אין אחר גואל. אם אתה לא גואלם – הק��וש-ברוך-הוא צריך אדם? הנה, ראינו. לא סתם נתתי את הדוגמה של העשיר בתוך הכספת שלו מול כל הכסף שלו. מה הוא יכול? נסגרה הכספת, נשאר בתוך הכספת 14 יום, מת. מה, הוא יאכל מטילי זהב? כל הכסף – העשיר הגדול.
+
+משה מבין שאין בכוחו כלום. לא כוחי ולא גבורתי. רק אל תאמר בלבבך כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה. רק אל תאמר בלבבך. לפעמים המחשבה שאני מצליח – יאיר, אתה עם 19 מנדטים. אני אספר לך סיפור אישי שאני לא יודע אם אני יכול לספר אותו אפילו.
+
+
+ טעית בציטוט. זה לא עשו לי את החיל הזה אלא עשו את החיל הזה.
+
+
+ רק אל תאמר בלבבך כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל. עשו, כן.
+
+
+ – – –
+
+
+ כן, כן. רק אל תאמר – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ נכון, לא משנה. תראה, אני בכוונה נתתי את ההדגשה "לי", כי אני כרגע נואם.
+
+
+ עשה לי, לא עשו לי. "עשה לי את החיל הזה".
+
+
+ כן. עכשיו, תראה. אתה יכול להיות שר אוצר, ותאמין לי, זה לא תלוי – זה לא תלוי במדיניות שלך, זה לא תלוי במה שאתה תעשה. זה תלוי במידת הענווה שתהיה לכל אחד בכל תפקיד שהוא נמצא בו. אתה יודע, אמר לו הקדוש-ברוך-הוא למשה: לך ותגאל. אני לא גואל, מי אני? כבד פה, לא יודע לדבר. הרי כל ההנהגה זה הדיבור. אם אין דיבור, מה אני הולך לדבר בכלל? לך – רק אתה תגאל אותם. למה? אמר לו: רק המידה שלך יכולה לגאול אותם. למה אם אני שולח את יצחק וקנין לגאול אותם, יגיד: אני עשיתי, אני הבאתי, אני לקחתי, אני בניתי, כשיש הצלחה. כשיש כישלון – תחפש את הש"ג. רק אתה. לכן, בכל ההגדה בפסח לא מוזכר שמו של משה: וגאלתי אתכם – אני ולא מלאך, אני ולא שרף, אני ולא שליח, אני ולא אחר, אני ה', בכבודי ובעצמי.
+
+אומר המדרש, מה זה הענווה של משה; עד להיכן ענוותנותו של משה? כת מוכי שחין, ונפשו של משה שפלה מכולם. מוכה שחין זו המציאות השפלה ביותר שיש – שאי-אפשר לשבת במחיצתו, בד' אמות, מהריח, חוץ מכבודכם, שנודף ממנו – ומגרד, וכולו מתגרד. איוב, כתוב, היה מוכה שחין מכף רגלו ועד קדקודו, והיה מתגרד עם חרס. אשתו אומרת לו: ברך אלוקים ומות, תקלל אותו ותמות. כדבר אחת הנבלות תדברי, גם את הטובה נקבל ואת הרעה לא נקבל באותו רגע? ככה היה משה שפל, ביטל את עצמו ביטול מוחלט, והבין שלא כוחי ולא עוצם ידי.
+
+ לגופו של עניין, אדוני, אני מסכים שהיה לך דבר שאמרת לפני הבחירות. אמרת שאתה רוצה שהציבור החרדי ילך לצבא. מקובל עלי, זה חלק מה"אני מאמין" שלך, זה האג'נדה שלך, מקובל. אתה אמרת את זה, אתה לא הסתרת את הדברים מתחת לשולחן. כל הכבוד. אבל, אדוני השר, אני שואל אותך שאלה אמיתית, כמי ששרת חמש שנים בצבא, כמי שגר בפריפריה, ויש ציבור חרדי גדול שגם שירת: למה את מעניש אותנו שלוש פעמים יותר מכולם? אתה יכול להגיד לי? מאיפה לקחת את זה? למה אתה מוריד 52% מתקציב הישיבות? למה? מה אתה גורם, שמה יחשבו עליך? הייתה לך אג'נדה בגיוס, אני מבין, אבל למה בתקציב אתה הורג לגמרי? למה? יש לך איזה הסבר מדעי למה שאתה עושה? אין לך. כי אתה, אתה אומר, אתה יודע, הצעקה שלהם תוסיף לי עוד כמה מנדטים אולי. הם יזעקו וזה טוב בשבילי, והציבור יראה, ואם הציבור יראה – וככה זה הולך. אדוני, זה לא הולך ככה. 
+
+ אני לא רוצה להגיד לך מה שאמרתי למור אביך, כי זה לא המקום ולא הכבוד, כי כיבדתי מאוד את אבא שלך. דע לך, יש לך 19 מנדטים – מחר יכול גם אחד לא להיות, כיוון שהכול מאתו יתברך. אם אתה תעשה את הדברים על-פי האמת לאמיתה, ולא תחפש חשבונות נוספים מעבר לאמת שלך, אתה תצליח. ואם לא – אתה תיכשל כמו כולם. וכל מי שפגע בתורה במכוון – גם אם יש לך דברים שאתה מאמין בהם, אהלן וסהלן, אבל אם אתה תוסיף מעבר, כמו פרעה שעשה במצרים, להבדיל – אני לא משווה אותך, שלא תבין אותי – קיבל עונש גדול מאוד על היתר שהוא נתן, על מה שהוא עשה מעבר. נתנו לך כוח לעשות? אתה עכשיו בשלטון – אבל מידת היתר, אל תוסיף אותה. תודה.
+
+
+ תודה, חבר הכנסת וקנין. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת משולם נהרי. חבר הכנסת כהן, אתה תקרא למשולם?
+
+
+ אני אדבר במקומו.
+
+
+ אתה תדבר במקומו?
+
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי שר האוצר, אני רוצה, קודם כול, להתייחס לשני דברים בתחום האקטואליה. אחד, אמש, או לפנות בוקר, חברי הכנסת החרדים, חלקם, עשו פה קריעה, באולם המליאה. ואני חושב שהם פגעו פגיעה עמוקה בערך ששמו קריעה. כל יהודי זוכר את הרגע שבו הוא קרע את בגדיו, את חולצתו, כשנפטר והלך לעולמו מישהו ממקורביו, מיקיריו. זה רגע שלא יישכח לעולם. זה רגע קדוש. קדוש גם במונחים דתיים, אבל גם במונחים אישיים.
+
+
+ וגם במונחים לאומיים.
+
+
+ במונחים יהודיים, בוודאי.
+
+
+ לאומיים, לאומיים.
+
+
+ יהודיים לאומיים, נכון, נכון. בהיסטוריה הארוכה שלנו.
+
+ החוק על השוויון בנטל הוא חוק קשה. לכם. לא רק לכם, אגב, לכולנו. ואתם עוברים יחד אתנו את המסע הזה. ואני אמרתי לכם אמש שאנחנו נלך אתכם יחד, ואנחנו מבינים את המשקל הכבד שיש לחוק הזה בשבילכם – זה שינוי סדרי חיים, אולי שינוי סדרי עולם. ויחד עם זאת, אני אומר, גם בזירה הפרלמנטרית, שכבר ראתה כל מיני מחזות, זה היה מחזה שקשה היה לקבל אותו, שאי-אפשר היה לקבל אותו, שלא צריך היה לקבל אותו. וגם כשאנחנו זורקים לתוך האש הזאת, שבוערת פה, כל מיני דברים חשובים ויקרים לנו, את זה לא הייתי עושה. אני חושב שזאת הייתה חריגה מכללי המשחק. ואני מאוד מקווה, מאוד מקווה – זה לא מתייחס לשני חברי החרדים, חברי הכנסת החרדים שיושבים כרגע באולם, אני יודע את זה, אלה שאינם פה, אבל זה לא משנה, זה נעשה באולם הזה, לפנות בוקר, ורבים מאתנו עצרו את נשימתם כשהם ראו את זה. אז יכול להיות שרצו לזעזע אותנו. אבל זה מראה שנחצו פה גבולות, ואני מציע להקדיש לזה מחשבה ולחזור מכך בכל דרך שאפשר, כי יש קווים שלא עוברים אותם, ואת הקו הזה חציתם.
+
+הדבר השני עוסק ברצח שהיה היום בירושלים. הבוקר אב ובתו, עורך-דין נתן ז'ורנו ובתו ימית, נרצחו בידי אדם מזוין, מאבטח, אדם נושא נשק. הילדה, בתו, לפני שיצאה כתבה בפייסבוק – יש כזה, כן כולנו, השר מכיר – בפייסבוק, היא כתבה: התחלה של דברים חדשים, וצירפה שיר שהיא אוהבת. הוא, עורך-דין נתן ז'ורנו, לפני שיצא מהבית, נשק לאשתו, אמר לה: תמיד אני אזכור אותך ותמיד אני אשמור עלייך. זה מהשמים, מנבאים דברים. הם לא חזרו, שניהם, הביתה. הם חזרו, אבל בדרך אחרת.
+
+ וזה אומר משהו על החברה ועל החיים שלנו פה. זה אומר על הקלות היתרה שבה הדק נלחץ וכדורים יוצאים מהאקדח, או מהרובה, והזילות של החיים שלנו פה. אנחנו גם אחראים לכך באיזשהו מקום. אנחנו, מה לעשות, מוטל עלינו לחשוב איך לצמצם לא רק את התופעה המסוימת והמסוכנת הזאת, שהתפשטה בתקופה האחרונה, ואנחנו עוסקים בכך בוועדות שונות של הכנסת, אלא גם משהו על הגסות והאלימות שנכנסו לחיינו הציבוריים, ועל הקלות שבה אנחנו מאבדים חיים.
+
+כמו למשל מה שקרה שלשום בחוף הים, במקום שאסור להתרחץ בו, שמשפחה יקרה מבית-שמש, שבוודאי לא כולם שחיינים מעולים, נכנסה למים, אבי המשפחה הצליח להציל את שני ילדיו – בחוף שאסור להתרחץ בו, שאין בו מציל, שיש בו דגל – הם איכשהו יצאו, הוא כבר לא יצא. הוא כבר לא יצא. כמה פעמים זה קרה בשבועות האחרונים? רגע, אתה בא לחוף, אתה רוצה לבלות עם המשפחה שלך. פה, בגן-סאקר, לא רחוק, מבלות מאות, אלפי, משפחות בפיקניק המוני – נפלא בעיני. אתם הולכים למקום מסוכן, אתם נכנסים למים – האבא הזה, תסתכל רגע: אסור לשחות, אסור להיכנס למים, לא ב-5 סנטימטרים ולא ב-20 סנטימטר. זהו. כל המשפחה הזאת, חייה השתנו לחלוטין. שום דבר יותר לא יהיה דומה למה שהיה. משהו גס קרה לנו: מתעלמים מהחוק, מתעלמים מהכללים של ההתנהגות הציבורית, וחיים טובים ויפים נעלמים בבת אחת.
+
+חברי, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לעסוק גם בכמה סוגיות שנובעות מהתקציב הזה, שמונח לפנינו, שעליו, אני חושש, לא יכולה להיות גאוותו של שר האוצר החדש. אני חושב שהתקציב הזה – שנעשה תחת אילוצים כבדים, אני יודע – מביא בשורות רעות, ולא יוצר את אותה תנופה שהיינו מקווים ומאמינים שממשלה חדשה ושר חדש ירצו להביא לעולמנו. אז אני יודע שהוא נפל לתוך בור עמוק. אגב, אפרופו מה שדיברתי קודם, רק אחרי הצהריים, ברגע הזה, לפני כמה שעות, נפל תושב כסייפה לתוך בור של 6 מטר ומת. גם כן, בטח בור שאולי היה איזה ביטחון עצמי או משהו כזה. זה אפרופו בורות, אבל אני לא מחבר בור לבור בהקשר הזה. 
+
+מה היה חסר לי בתקציב הזה? חסר היה לי אור, חסרה הייתה לי בשורה. הכול נראה מאוד שגרתי, חוזר על עצמו, עוד קצת מזה ועוד קצת מזה ועוד קצת מזה. צריך היה להביא לשולחן הזה אומץ. למשל, כשמעלים את המע"מ על כולם – אז זה קל. כל המכונות מעלות ב1% או 2%, או כמה שרוצים, כמה שאומרים, וזה – זה מביא. מייד ברשות המסים יודעים לעשות חישוב כמה זה מוסיף לנו, וזה בסדר. כאילו. אבל זה לא יכול לעבוד כך. מישהו צריך לחשוב: אולי צריך מע"מ פרוגרסיבי, אולי צריך מע"מ שיתייחס גם למוצרים. אולי יש מוצרים שאפשר להטיל עליהם יותר ומוצרים שאפשר לפטור אותם ממע"מ אם אנחנו רוצים – אני מאמין שאנחנו רוצים – צדק חברתי. אני תכף אגע בעניין העוני בחברה הישראלית, שזה בושה לכולנו. אבל זאת פגיעה ישירה במעמדות הנמוכים, שכבר משלמים ומשלמים ומשלמים, ואתה מטיל עליהם עול נוסף בבת אחת. 
+
+אותו דבר על הקיצוץ הרוחבי. אחרי שנעשו כל מיני ויתורים בחג הגז – גז זה עזים. עזים? לא, כבשים. אז זה לא חג הגז, העזים והכבשים זה לא אותו דבר, אני מתבלבל. אוקיי, אני אקרא לזה עדיין – בחג העזים שנחוג בשבוע שעבר בוועדת הכספים, העזים נכנסו, העזים יצאו, וכולם הביעו שמחה גדולה, "הצלחנו להושיע את עם ישראל", הכול היה – כל אחד מאתנו שעסק פעם באיזושהי מערכת ציבורית יודע לעשות את זה. בהתחלה קשה נורא וצפוף, ואז העז נכנסת ובכלל אי-אפשר לנשום, וכשמוציאים את העז כולם מרגישים וואו, איזה יופי, איזה אוויר צח. אז יצאו העזים, וביום ראשון – הופ, קיצוץ רוחבי. מביאים לממשלה את ההצעה הכי פופולרית שאפשר, מגלחים את כל – לא את כל המשרדים, תמיד יש ניצולים. נדמה לי שהפעם זה ביטחון וחינוך. בהם לא פוגעים. 
+
+
+ – – – החינוך.
+
+
+ מה?
+
+
+ החינוך נתן את חלקו.
+
+
+ החינוך נתן, אתה אומר? 
+
+
+ – – – 0.5 מיליארדים.
+
+
+ אז מי היה הניצול השני?
+
+
+ מעבר לקיצוץ הרוחבי, החינוך ירד – – – 
+
+
+ תחבורה וחינוך נתנו – – – 
+
+
+ לא תחבורה, לא חינוך, לא ביטחון, ולא – – –
+
+
+ בסדר, אז היו כמה ניצולים – – –
+
+
+ מהחינוך, מהתחבורה – – –
+
+
+ אמרתי. 
+
+
+ היו. חינוך, תחבורה וביטחון – לא. 
+
+
+ – – – רווחה ובריאות זה – – – להוריד מהם – – –
+
+
+ גם אנשים שעוסקים בתקציב יום-יום יכולים להתבלבל מהעניין. אבל מה יש בקיצוץ רוחבי? בקיצוץ רוחבי יש אמירה אחת: אני לא רוצה באמת להתמודד עם כל המשרדים, אני לא רוצה להחליט שתקציב א' הוא יותר חשוב מב', וב' הוא יותר חשוב מג', או שפה אני חייב לשמר את זה ופה אני יכול לא לשמר את זה. אלא אני אומר: אני אקח מכולם, וכולם ישלמו את המחיר, וזהו. רציתם שאני אוותר בנקודות אחת, שתיים, שלוש? ויתרתי, עשיתי את המאמץ, אבל אין פה הוקוס פוקוס, אני לא יודע – אני יכול, אבל אני לא אעשה את זה, אני לא אדפיס כסף; ולכן אני עכשיו אוריד קיצוץ רוחבי. קיצוץ רוחבי זה אקט לא אמיץ, זה אקט נוח. שוב פעם, אנחנו יודעים בדיוק: החבר'ה באגף התקציבים מסמנים, לוקחים, מורידים. אגב, יש לזה מחיר מבחינת כל אחד מאתנו, אבל הולכים בדרך הזאת, ומורידים אותה. 
+
+אני רוצה לדבר על העוני בחברה הישראלית, כי אני חושב שזו התופעה המבישה ביותר של הדור שלנו. מצד אחד החברה הישראלית הלכה קדימה: יש בה אנשים עשירים מאוד, יש בה אנשים עשירים, יש בה אנשים שחיים ברווחה, ויש בה אנשים עניים מאוד. עכשיו, ברחוב, אצלי, במבשרת, הסתכלתי: הלך אדם, הלך לאט-לאט, עד שהוא נעצר, הגיע לפח אשפה – ראיתי, אני לא מספר לכם משהו שלא ראיתי – עמד ליד פח אשפה, הסתכל ימינה, הסתכל שמאלה, פתח, הציץ, הסתכל – אני כבר לא יכולתי לעמוד יותר, זה גם משהו שאני מרגיש פתאום שאני עוסק בפרטיות שלו – תחב את היד. אני כבר נסעתי הלאה. אצלי, ליד הבית, לא בשום מקום אחר. אני גם הסתכלתי, האיש נראה לי מלכתחילה מישהו – אבל אני לא יכול כיהודי, אני לא יכול כישראלי, אני לא יכול כחבר כנסת, בכלל ובמפלגת העבודה במיוחד – שלא להביע כאב על התופעה הזאת. 
+
+ זה בידינו, זה לא מכה משמים. כאשר מורידים קצבאות ילדים, ובא הביטוח הלאומי, שהוא, סוף-סוף, אחרי הרבה שנים, מוסד שסוף-סוף אמר איזושהי אמירה אמיצה, אמר שהירידה בקצבאות הילדים תייצר עוד 30,000 או 40,000, אולי יותר, כן? 40,000 ילדים מתחת לקו העוני. אמר את זה. והם אנשי מקצוע, אני מניח שהאמירה שלהם מקובלת. איך אנחנו יכולים להסתכל להם בעיניים? להם ולהורים שלהם? הלוא בבוקר כשהם יקומו הם יקבלו, אולי, לחם עם מרגרינה או חמאה או מה שהם יכולים לתת להם באותו יום. ואם לא תהיה להם ארוחה גם בבית-הספר או בקייטנה אז הם ילכו חצי רעבים. הם לא ימותו מרעב, כנראה שלא. אבל איזה חיים יהיו להם? 
+
+יש לנו קרוב למיליון אנשים עניים במדינת ישראל של 2013. יש לנו פה מיליונרים, מיליארדרים; תסתכלו, לפעמים מספרים על ההרפתקאות שלהם, איך הם חיים. ויש פה אנשים שקמים בבוקר, הולכים לישון, ולא יודעים מה יהיה, מה מביא להם המחר. אני חושב שזה לא מוסרי שיֵצא לדרך תקציב כזה שהבשורה שמאחוריו היא שהוא משאיר לנו יותר עניים בחברה הישראלית. והתהליך קצת נעצר בשנים האחרונות, צריך להגיד. בא לכן שר האוצר, שאנחנו באמת תקפנו אותו כל הדרך, שר האוצר הקודם – ובכל זאת, באחוזים קטנים, מספרים קטנים, אבל לפחות נעצר. כי הייתה עלייה גבוהה. ועכשיו אנחנו מחדשים את זה. 
+
+אני יודע שקצבאות ילדים זה דבר רגיש, ואני יודע שיש משפחות מרובות ילדים בשני סקטורים בחברה הישראלית – זה הסקטור החרדי, ששר האוצר עושה בסדר גמור שהוא מעודד אותם לצאת לעבודה. אני חושב שהוא ועמיתו ואחיו – בסדר גמור, טוב הדבר. אז קודם כול זה תהליך, זה לא יקרה לא היום ולא מחר. צריך לעשות את זה בהדרגה. אבל אסור לשכוח את המחיר. אם המחיר הוא שיהיו יותר עניים, אז אנחנו משלמים את המחיר לפני שאנחנו מקבלים את הפירות. והאם מישהו יכול להגיד שכתוצאה מהתקציב הזה והתקציב של שנה הבאה מספר העניים או קו העוני ישתנה, ואנחנו נראה פחות עניים בשנים הבאות? 
+
+אני חושב שמכל התופעות שאנחנו חיים במדינת ישראל היום, זאת התופעה החמורה ביותר. ואני באמת חשבתי שאפשר יהיה לצפות שאחרי הבחירות ואחרי השינוי הגדול שהתחולל – אולי עוד יתחולל, אני תמיד מאמין, אני מאמין, אני מאמין בעתיד יותר טוב – לפחות את התופעה הזאת נצליח לרסן ולהקטין. ואנחנו מחמיצים את ההזדמנויות. 
+
+ אני יודע – חברתי יושבת-ראש המפלגה, היא יכולה לסמן כמה וכמה מקומות שאפשר להביא משם לא מיליונים אלא מיליארדים. וצעקנו את זה ואמרנו את זה, ואנחנו מחכים לראות את זה משם. אז גם זה אולי צריך היה לקרות כבר, וזה לא קרה. ואפשר לסמן עוד כמה מקומות שאפשר להביא מהם את המשאבים ולחוס על אותם אנשים קשי יום, אלה שמחטטים בפחי האשפה של מבשרת ושל מקומות אחרים – שהם לא יצטרכו עד כדי כך להשפיל את עצמם, ושמדינת ישראל, הבית שלהם, תדע להתייחס אליהם אחרת. את זה הייתי רוצה לראות בתקציב המדינה. תודה, אדוני. 
+
+
+ תודה לחבר הכנסת נחמן שי. אנחנו עכשיו נעבור להודעה – – – 
+
+
+ רגע, רגע, אני קודם. 
+
+
+ סליחה, סליחה, רגע, רגע, לא, לא.
+
+
+ מה "לא"? 
+
+
+
+
+ קודם כול הודעה מסגן מזכירת הכנסת. 
+
+
+ מה, אבל – – –
+
+
+ חבר הכנסת כהן, יש מי שמנהל את המליאה. 
+
+
+ ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – 
+
+ לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014), התשע"ג–2013, שהחזירה ועדת הכספים.
+
+החלטת ועדת האתיקה בעניין הגשת הצהרות הון בתחילת הכנסת התשע-עשרה. תודה. 
+
+
+ [מס' מ/768; "דברי הכנסת", חוב' י"ז, עמ' ; נספחות.]
+
+
+יצחק, יקירי, אתה לא רשום. 
+
+
+ – – –
+
+
+אנחנו עוברים עכשיו לראשי הוועדות. אנחנו עוברים עכשיו לראשי הוועדות, ואני מבקש להזמין את חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, יושב-ראש ועדת הכספים, לדבר על החוק, להציג את החוק. בבקשה, אדוני. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הונח עכשיו חוק ההסדרים, ואני רוצה קודם כול לשבח את חברי ועדת הכספים ואת כל חברי הכנסת הנלווים שהצטרפו אלינו, כשאני חושב שבאמת זה הגוף אולי היחיד שהשקיע חודש שלם, מבוקר עד לילה, ובחלק מהזמנים גם כל הלילה, וחמישה ימים בשבוע, כדי לעבור על כל סעיף ועל כל שורה, כדי שבסופו של דבר יהיה לנו חוק הסדרים שלם יותר, טוב יותר ומיטיב יותר.
+
+מאחר שהזמן קצר, אני לא אפרט את כל הסעיפים, אני רק ראיתי שוועדת הכנסת, שפירקה אותו, העבירה לוועדת הכספים נדמה לי יותר מ-90% מחוק ההסדרים, ועמדנו במשימה וסיימנו את כולו, ואני רוצה רק לומר שלושה דברים ששונים ממה שהיה מקובל או רגיל.
+
+דבר ראשון, ועדת הכספים, במגמה להקל את הגזירות על השכבות החלשות ועל מעמד הביניים, קיצצה 3.5 מיליארד שקלים מתוך 14.5 מיליארד שקלים, שזה החלק הכספי של חוק ההסדרים, כמעט 30%. זה דבר שלא היה אף פעם, וכל המטרה הייתה להקל מאוד – אם זה כולל, ואם מישהו דיבר על עזים, עזים בדרך כלל במקסימום זה מאות מיליוני שקלים. לא היה אף פעם, זה לא עז, זה עולם ומלואו, 30% זה לא עזים. זה קיצוץ אמיתי – אם זה בעקרות-הבית ואם זה במשפרי הדיור ואם זה במס הכנסה, בכל אותם דברים, ואני פשוט לא מפרט את כולם. 3.5 מיליארד שקלים, 30% מחוק ההסדרים. זה שינוי מהפכני ראשון. 
+
+שינוי שני, וגם השר עמד עליו בדבריו כשהוא דיבר בתחילה, כשהוכן התקציב – מתוך אחריות, ראתה ועדת הכספים שאנחנו, תפקידנו זה לא רק לקצץ ולהיטיב את החוק, ולהגיד למשרד האוצר או לשר: אדוני, יש לך עכשיו בעיה, תשבור את הראש. לא. גילינו אחריות פיסקלית או אחריות בכך שאמרנו, אנחנו צריכים גם להשלים את זה. הכוונה, לשבת עם האוצר ולמצוא מקורות חליפיים – מחוץ לקופסה, חלקם – כדי שנוכל לכסות את ה-3.5 מיליארד, כדי שתקציב המדינה יהיה לא גירעוני, וזה גם תקדים שמעולם לא היה; כך נמסר גם על-ידי אנשי האוצר, שלא היה דבר כזה. ועמדנו במשימה. ונעשו כאן דברים שבדרך כלל לא נעשו, לטובה, והבאנו מחוץ לקופסה, ובכך הצלחנו להקל מאוד על מעמד הביניים והשכבות החלשות. 
+
+והמהפך השלישי שהיה – ועליו בכלל לא מדברים, או לפעמים שמעתי את האופוזיציה שמדברת ואומרת, צריך לעשות, אבל הם לא שמו לב שעשינו את זה – זה שרוב חוק ההסדרים לא דן על הנושאים הכספיים. רוב חוק ההסדרים היה לתת כוח לרשות המסים ולכל אוכפי החוק האחרים כדי להיאבק בהון השחור, בהעלמות מס, בתכנוני המס האגרסיביים של החברות הגדולות, כדי לחסום כל דבר שאנחנו יודעים עליו, לחסום אותו כדי שנוכל באמת לגבות מס אמת מכל החברות כולן, ולשתף את כל המגזרים בנטל של המדינה. וזה רוב חוק ההסדרים, ואני אומר שוב – חוק ההסדרים, כשהגיע אלינו, הגיע מאוד לא ברור בנושאים האלה, ועליו ישבנו לילות כימים עם רשות המסים, עם לשכות עורכי-הדין ורואי-החשבון, והגענו לתוצאות מדהימות – לטובה, אני אומר – שמאפשרות לרשות המסים ולכל גופי האכיפה האחרים לפעול באמת. אנחנו, מצד אחד, לוחצים אותם, אומרים להם: תפעלו, תחסמו, אבל לא היו להם כלים, ועכשיו יש להם. בחוק ההסדרים שינינו באופן מהותי את החצי השני, ויש להם עכשיו כלים טובים לעשות את זה. 
+
+ כך שאני רוצה לומר שיש לנו כאן שלושה שינויים, איך אומרים, אמיתיים, רציניים, שלא היו אף פעם בחוק ההסדרים. אני לא מפרט מקוצר הזמן את כל הדברים כי הם רבים, הוא נמצא לפניכם. 
+
+ אני רק רוצה לומר שאני בהרגשה שחוק ההסדרים שקיבלנו, יצא מאתנו שונה לחלוטין, אבל הרבה יותר מיטיב עם השכבות החלשות ועם מעמד הביניים, הרבה יותר מיטיב, הרבה יותר נכון, וגם מאפשר לכל הגופים הרלוונטיים, רשות המסים ואחרים, באמת להילחם בעוצמה בכל העלמות המס, הלבנת ההון והתחכומים. 
+
+אז זהו. אני מקווה, פונה אל חברי בכנסת, שאנחנו, במסגרת ההצבעות שתהיינה, בנוסף לתקציב שעליו דיברנו כבר – אני פונה לכל חברי שאנחנו נאשר את חוק ההסדרים ונדע שעשינו – ואני רוצה גם להגיד לחברי בוועדה – שבאמת השתדלנו ועשינו כמיטב יכולתנו לשנות, וכולנו הרגשנו את זה, ואני יכול להגיד שבחלק הזה כמעט לא היו אופוזיציה וקואליציה כי כולנו עבדנו לגופו של עניין, חלק גדול אפילו אושר על-ידי כולם, השתדלנו.
+
+ומילה אחרונה רק אחרי חוק ההסדרים – אני שמח ואני רוצה להודות לחברי ולמצטרפים אלינו, חברי הכנסת, שבאמת עם כל הוויכוחים, וכל אחד יש לו את התפיסות שלו ואת הדעות שלו, וכולם נשמעו, כולם נלקחו בחשבון, ובסופו של דבר סיימנו כחבורה מלוכדת שמעריכה אחד את השני, מפרגנת אחד לשני, ובסופו של דבר אני מקווה שנוכל להצביע ולקבל את החוק ההסדרים. הוא טוב, ורובו הגדול הוא לא נושא של קוא��יציה ואופוזיציה. תודה לך, אדוני היושב-ראש.
+
+
+ תודה רבה, יושב-ראש ועדת הכספים ניסן סלומינסקי. יעלה יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת אבישי ברוורמן, להציג את החוק. אחריו – בשם יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. בבקשה, אדוני. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, כבוד שר האוצר, יושבת-ראש האופוזיציה, חברי הכנסת, אני אציג את הסיכומים לגבי חוק ההסדרים, לגבי הרפורמות בוועדת הכלכלה. אני מאחל לך, שר האוצר, שבתקציב הבא יהיה לנו פחות חוק הסדרים, גם פחות חוקים, כדי שבאמת הדיונים יהיו לא רק "ויהי בחצי הלילה", דיינו שנעשה את זה במשך השנה.
+
+
+ – – –
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להציג בפניכם את החלקים מהצעת החוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013–2014), הידועה גם כהצעת חוק ההסדרים, שהועברו לדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת. 
+
+בפתח דברי אני באמת רוצה להודות על העבודה המסורה, העניינית והמקצועית שהייתה בוועדת הכלכלה – לחברי הכנסת, לצוות של השר ארדן, של שר המים, שלום, לצוות של האוצר. אציין – אני רואה את עדי, החיוך של עדי תמיד נתן לי כוח גם בשעות הקטנות של הלילה. וכמובן, לשאול מרידור, יעל מבורך, יוני רגב, ולכל האחרים שעשו במלאכה. אני מאוד מאוד רוצה להודות לצוות של ועדת הכלכלה, לשתיים הבלתי-נלאות שאין כמותן – לאה ורון והמשנה ליועץ המשפטי של הכנסת אתי בנדלר, כמובן לכל הצוות הנפלא שמסביבן, ולעוזרתי הכלכלנית מרב דוד, לטל ולאייל. בכלל, אני חושב שהייתה עבודה מאוד יסודית, מאוד פורייה, זכיתי.
+
+
+ זכית בצוות משובח.
+
+
+ אני זכיתי, כי אני אומר תמיד, אדוני שר האוצר: הצד שלנו זה צוות ודרך. כי בסופו של דבר, אתה יודע, לפעמים רואים את הטווס בראש, בלי צוות, ואני אומר לך מניסיוני, בסופו של דבר מה שמצליח זה צוות, ובאמת היה פה צוות ועבדו ביחד. ועדי, תמשיכי לחייך.
+
+ החלקים של חוק ההסדרים כוללים את פרק התקשורת, למעט סעיף 39 בהצעת החוק שעניינו הקצאת תדרי רדיו, ואת פרק המים. כידוע, בנוסף לכך הועבר לדיון בוועדת הכלכלה גם פרק התקינה, אך ככל שלמדנו אותו הבנו שאין אפשרות לדון בו ולסיים את הליך החקיקה שלו בצורה ראויה בפרק הזמן שהוקצב לטיפול בהצעת חוק ההסדרים, ולכן הוועדה החליטה, והמליאה אישרה, לפצל את פרק התקינה מחוק ההסדרים. אנחנו נתחיל לדון בו מייד, וכמובן נמשיך את זה באוקטובר. כמובן שלא יהיו עיכובים, אבל יהיו דיונים פתוחים וברורים. אציג, על כן, את פרק התקשורת, ולאחר מכן את פרק המים.
+
+ פרק התקשורת כלל במקור שלושה עניינים: 1. פתיחה לתחרות של הפס הרחב, השוק הסיטונאי מה שנקרא בעגה התקשורתית, בטלפוניה הנייחת. 2. חיוב בעלות הרישיון לשידורים בכבלים ובלוויין לשווק חבילת שידורים המונה מספר מצומצם של ערוצים במחיר קבוע. חבילה, שלאחר ויכוח, אדוני שר האוצר, קראו לה פעם "חבילת בסיס", "חבילה צרה", אמרנו: זאת הזדמנות, קראנו לה "חבילת יסוד". 3. תיקונים שונים בחוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות, שהחשוב בהם הוא הרחבת היצע ערוצי הטלוויזיה שניתן יהיה להפיץ באמצעות מערכת זאת, המוכרת גם כ"עידן פלוס".
+
+ תרשה לי, יושב-ראש הכנסת לשעבר, אני אסרתי – רק השר גלעד ארדן המרה את פי – לקרוא לזה "DTT", כי רוב האנשים שומעים DDT, וגם יוצאי עדות המזרח וגם יוצאי אירופה שעברו את השואה לא אוהבים את ה-DDT, אז מהיום והלאה בוועדה זה רק "עידן פלוס". אני מציע, עדי, שאת תזכרי שזה גם באוצר.
+
+ נושא נוסף שלא היה כלול במקור בהצעת חוק ההסדרים אך החלטנו לשלבו כאן הוא הארכת תוקף החוקים שמכוחם משודרות החדשות המקומיות במסגרת שידורי הכבלים והלוויין. 
+
+ אפרט בקצרה את עיקרי ההסדרים לגבי כל אחד מהנושאים בפרק זה. לעניין השוק הסיטונאי בטלפוניה הנייחת – שלי, את אמונה על האקדמיה, נייחַת או נייחֶת? רובי?
+
+
+ נייחַת.
+
+
+ נייחַת. אתי, נייחַת. תודה. בתחום זה קיימים היום שני שחקנים, שהם "בזק" ו"הוט", שלהם תשתיות כלל-ארציות אשר על גביהן הם מספקים את השירות לצרכנים. זה למעשה בעגה הכלכלית מצב של דואופול, לא מונופול אחד אלא שניים ששולטים. מטרת התיקון המוצע בחוק התקשורת (בזק ושידורים) המונח לפניכם היא לאפשר לשחקנים שהם חסרי תשתיות לעשות שימוש בתשתית הקיימת – – –
+
+
+ להישען על התשתיות.
+
+
+ להישען על התשתית הקיימת של חברת "בזק" ו"הוט", כי זה לא יעיל למדינה קטנה שכל אחד יקים תשתית. יש כבר תשואה לגודל, לכן הרעיון הוא על התשתיות האלה לתת לשחקנים נוספים.
+
+
+ זה נקרא – – –
+
+
+ אני רק רוצה להזכיר שיושב-ראש הכנסת לשעבר היה גם שר התקשורת. 
+
+ במילים פשוטות, מוצע לאפשר לחברות אחרות לרכוב על התשתיות של "בזק" ו"הוט" תמורת תשלום. ההיתר האמור יאפשר להן להציע לציבור חבילות שירותים הכוללות שירותי אינטרנט וטלפון וכן שירותים נוספים, כך שגם שחקנים חסרי תשתית גישה יוכלו להתחרות בשחקנים הקיימים, דבר שיגביר את התחרות, על כל המשמעויות שיש לכך, הן כלפי הצרכן הסופי והן מבחינה כלל-משקית. 
+
+כדי לאפשר את המהלכים האמורים מוצע לתת לשר התקשורת סמכויות שונות, כמו הסמכות לקבוע מחירים בשוק הסיטונאי. סמכות זו חיונית כדי להבטיח מרווח שיווקי הוגן בין המחיר הסיטונאי שמציעות חברות התשתית לבין המחיר הקמעונאי שהן מציעות, שאם לא כן, יכולות חברות התשתית באמצעות המרווח השיווקי לסכל את התחרות ולייתר את ההסדרה. החזקים במקרה הזה יכולים לשחק באמצעות הכוח שיש להם ואז הדואופול הזה משמר את כוחו. 
+
+בקביעת המחירים יוכל שר התקשורת להתבסס על שני עקרונות-על: עלות פלוס רווח סביר, או להתבסס על נקודות ייחוס שנקבעו בהצעת החוק; בהתייחסות, כמובן, גם למקומות אחרים. בנוסף, מוצע לחייב את בעלי הרישיון לתת הודעה מוקדמת על אודות שיווק שירות או חבילת שירותים כדי לאפשר למשרד התקשורת לבחון חשש לפגיעה בתחרות, והדבר החשוב ביותר, להגיב במהירות, לא אחרי 30, 40, 60 יום, כשכבר כל הסוסים נגנבו מהאורווה.
+
+ בנוסף, מוצע להסמיך את שר התקשורת, אם ראה כי קיים חשש לפגיעה מיידית במתן שירות באופן תקין וסדיר או בתחרות בתחום, לקבוע הוראות מיידיות, ובכלל זה להורות על פעולות שעל בעל הרישיון לנקוט או פעולות שעליו להימנע מלנקוט. במקרה זה לבעל הרישיון תהיה זכות שימוע על-ידי השר – כאן היה לנו ויכוח נוקב של שעות – תהיה זכות שימוע על-ידי השר לאחר מתן ההוראה. עם זאת, במהלך הדיון ולאור עמדות הנוגעים בדבר הוחלט כי ההוראה המיידית של השר תינתן אך ורק, אדוני שר התקשורת לשעבר, לאחר שבעל הרישיון קיבל הזדמנות להתייחס להוראת השר בתוך שני ימי עבודה. חבר הכנסת כהן, לקחנו בחשבון גם את נושא השבת, אבל הדחיפות, בתוך שני ימי עבודה. כמו כן, הוחלט כי סמכות זו של השר תחול גם כלפי בעל רישיון לשידורים. בצד סמכויות נוספות לשר נקבע כי בשל הפרת ההוראות החדשות ניתן יהיה להטיל עיצומים כספיים, ואני הייתי שמח, משמעותיים. 
+
+ לעניין חבילת היסוד, מטרתו של תיקון זה היא הרחבת התחרות במגזר הטלוויזיה הרב-ערוצית וקביעת חבילת ערוצים מצומצמת שמחירה יהיה מוגבל. במסגרת התיקון מוצע להסמיך את שר התקשורת להורות לבעל רישיון כללי לשידורי כבלים או לוויין להציע חבילת שידורים המונה מספר מצומצם של ערוצים. הרי אתם יודעים שלעתים מכרו לנו כל כך הרבה ערוצים, אבל אנשים בדרך כלל מסתפקים בקבוצה מצומצמת, ולכן יש לאפשר להם את הזכות ואת היכולת גם לקנות מספר מצומצם של ערוצים. ולכן מוצע כי השר יקבע את המדיניות בעניין מאפייני חבילת היסוד ואת סוגי הערוצים בה, את המכירה ובכלל זה את דמי ההתקנה וציוד הקצה.
+
+ הוראות השר יעמדו בתוקפן לתקופה שלא תעלה על שלוש שנים, והוא רשאי להאריכה אם ראה כי טרם התבססה תחרות בתחום. החזון, כמובן, הוא שתוך כמה שנים לא יהיה פה דואופול, יהיו פה ארבעה, חמישה שישה שחקנים שמשחקים בכל המגרשים. כרגע לחלק מהם, "הוט" ו"בזק", יש יתרון תשתיתי, יש שחקנים כמו "סלקום", "פרטנר", יש להם יתרון בדברים אחרים. על פני זמן, בתהליך הזה שנותן כניסה לתחרות, הגנה מתאימה, בתהליך שהוא מופלא מכולנו – כי ההתפתחויות בשוק התקשורת הן בלתי צפויות – אנחנו צועדים לקראת עתיד בלתי צפוי, אבל הכיוונים, ברור שהם נכונים, כלפי הצרכן וכלפי שחקנים רבים יותר מאשר השחקנים הבודדים הקיימים.
+
+ לאחר שהשר יקבע את העקרונות המתייחסים לחבילת היסוד, מועצת הכבלים והלוויין תקבע אילו ערוצים ייכללו בחבילה, את תוכן השידורים, רמתם והיקפם, וכן הוראות לעניין הבאתה לידיעת הציבור של החבילה. 
+
+ התיקון המוצע יאפשר לצרכן לבחור בחבילת שידורים צרה בהתאם למה שמתאים לו, ולא לשלם בעד כל 80 הערוצים הכלולים בחבילה הרגילה, שעבורם משלמים היום בין 220 ל-230 שקלים בחודש. להערכת משרד התקשורת – ואנחנו גם קיבלנו אינפורמציה נוספת מהממ"מ, היבול הנפלא של הכנסת – כפי שנמסר בדיון בוועדה, מחירה של חבילת היסוד יהיה בין 125 שקלים ל-149 שקלים. כשמשווים את זה למקומות רבים בעולם, המחירים שם הם בסדר הגודל הזה, הם הרבה יותר נמוכים מאשר במדינת ישראל, ולכן זו התקדמות ברורה לכיוון הצרכן.
+ 
+ חברות וחברי הכנסת, חשוב לציין שהמודל של חבילת היסוד לא ימנע, כמובן, מצרכן המעוניין בכך לרכוש חבילות רחבות יותר או ערוצים בודדים נוספים בהתאם לטעמו האישי, כך שאין לנו, ולי אישית, ספק שההצעה הזאת תוביל לא רק להוזלת חבילת היסוד, אלא לשכלול כל המודל של הטלוויזיה הרב-ערוצית, שהיא באמת – כל המשחקים האלה בתוך סמארטפון, נראה את העתיד, אולי אפילו חיליק בר בעצמו, שהוא צעיר ממני, לא מבין עוד מה טומן הגורל לפנינו.
+
+ לעניין הפצת השידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות. חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות התקבל בכנסת בשנת 2012. התיקון המוצע בהצעת חוק זו נועד בעיקרו, כפי שציינתי בראשית דברי, להרחיב את מגוון והיצע השידורים שיהיה אפשר להפיץ באמצעות מערך תחנות השידור האמורות, המכונה, כאמור – עדי, לרשום ולהעביר את זה גם לשר ארדן – "עידן פלוס". אין יותר DDT. מערך זה מופעל היום על-ידי הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, ולפי הצעת החוק שר התקשורת ושר האוצר יהיו גורם אחד, כגורם מפעיל, שיכול להיות גם גורם פרטי, שלו יינתן גם היתר הפעלה.
+ 
+ כידוע, היום מופצים במערך זה שישה ערוצי טלוויזיה: הערוצים המסחריים – 2 ו-10, שני ערוצים של רשות השידור – 1 ו-33, הטלוויזיה החינוכית – ערוץ 23 וערוץ הכנסת – – –
+
+
+ ערוץ הכנסת.
+
+
+אני אומר. אל תקדים. אני אומר, האחרון, אבל עם הכבוד: וערוץ הכנסת – 99. בהתאם לחוק כנוסחו היום, אפשר להפיץ גם את הערוצים הייעודיים, אך עד היום ערוצים אלה, שעמם נמנים ערוץ המוסיקה, הערוץ בשפה הרוסית והערוץ בשפה הערבית, אינם מופצים בפועל. זאת הצהרה כמו לגבי השיווק לעתים; אומרים 45,000 דירות משווקות, ובפועל פחות מ-14,000.
+
+
+בזמנו היו מכרזים – – –
+
+
+נכון. בהתאם להצעת החוק, על כל הערוצים האמורים ייתוספו עוד 12 ערוצים חדשים.
+
+ האם זאת הקואליציה החדשה?
+
+
+ חס וחלילה.
+
+
+ אוקיי.
+
+
+ חס וחלילה. אבישי, הסר דאגה מלבך. קבל התחייבות.
+
+
+ תודה. על כל הערוצים האמורים יתווספו עוד 12 ערוצים חדשים; בלשון ההצעה: "ערוצים נושאיים". המועצה לשידורי כבלים ולוויין תיתן רישיון לשידור ערוץ נושאי למי שייבחר במכרז, והזוכה במכרז ייבחר לפי המחיר שיציע לשלם לצורך הפצת שידוריו, דהיינו בעל ההצעה הכספית הגבוהה ביותר. ככלל, הזוכה במכרז יוכל לבחור, לאחר בחירתו, לאילו נושא מהנושאים המפורטים בהצעת החוק הוא יקדיש את שידוריו, ובהם ספורט, שידורים לילדים, סרטים, טבע ועוד. החריג הוא ערוץ החדשות, כך שמי שמבקש להיות משדר ערוץ בנושא חדשות יצטרך להודיע על כך למועצה כבר בעת הגשת הצעתו.
+
+כדי לוודא שגם במסגרת הערוצים הנושאיים תהיה מחויבות מסוימת – ואני מוסיף, עדי: לא רק מסוימת, אלא רצינית – ליצירה הישראלית, ישבנו, והיוצרים ונציגיהם השתתפו, ואוי לה למדינת היהודים, שבה יש 20% גרים, אם אנחנו נתבולל בגויים לחלוטין, והזול יציף אותנו מכל מקום, ונמכור את היצירה הישראלית, ובתוכה את הסוגה העילית – כן, את האיכות ואת התרבות – בנזיד עדשים. כדי לוודא שגם במסגרת הערוצים הנושאיים תהיה מחויבות רצינית ליצירה הישראלית, החליטה הוועדה כי לפחות לגבי שלושה מתשעת הערוצים הנושאיים הראשונים תהיה חובת הפקות מקומיות בשיעור שבין 8% ל-12% מהכנסותיו השנתיות של בעל הרישיון.
+
+
+אומנם אנחנו מדברים על המוליכים, ולא על התוכן, אבל, אדוני, כבר-אוריין, מדוע לא הצעתם שייתנו פעם בחודש הצגה מאחת ממערכות התיאטרון בישראל, "הבימה", "הקאמרי"?
+
+
+ אדוני, אתה יודע – – –
+
+
+ מה? הצגה? זה – – –
+
+
+התיאטרון שלנו היום הוא אחד – – –
+
+
+ אדוני, מכל מלמדי השכלתי, ובטח מבן שבט ריבלין.
+
+
+לא לא לא.
+
+ אנחנו ניקח את זה. הלוא התהליך הזה הוא מתמשך.
+
+
+נכון.
+
+
+ מכיוון שנשב, תודה על התשומה. תודה על התשומה, אדוני.
+
+
+לקרב את הציבור לתיאטרון.
+
+
+ תודה על התשומה.
+
+
+ כולל ערבים – – –
+
+
+ אני אמרתי: כולל הגרים היושבים בתוכך. אני השתמשתי בביטוי הזה, אבל אתה יודע כמה אני לוחם, וניאבק כולנו, למען ערוץ ערבי, והאוכלוסייה הערבית, שמגיעה לה יותר ויותר חשיפה בכל המקומות.
+
+
+אין מי שיכול להפעיל את זה. כמעט 20 שנה רוצים שמישהו ייקח את הערוץ הערבי ויפעיל, ואין – – – 
+
+
+ אני מקווה שיש התקדמות.
+
+
+ – – –
+
+
+ כשאתה היית שר התקשורת אתה הוצאת את המכרז לערוץ הערבי. אני זוכר את זה.
+
+
+ – – –
+
+
+חבר הכנסת גטאס, אני חושב שיש התקדמות בנושא הזה.
+
+
+ – – – והם לא מבינים.
+
+
+אנחנו כמובן נעקוב ונדווח לוועדה. אני מקווה שזה יצא לפועל – לכנסת, סליחה.
+
+כאן המקום לציין כי המשדר ערוץ נושאי, למעט בנושא הילדים, יוכל לממן את שידוריו באמצעות שידורי פרסומת – נותנים להם "למעט שידורי הילדים" עקב הבעיות האתיות – הוא יוכל לממן את שידוריו באמצעות שידורי פרסומת או מדמי מנוי בעד קליטת שידוריו.
+
+ בהצעת החוק כלולות גם הוראות בנושא דמי הפצת השידורים במקרה שנשארת קיבולת פנויה בתחנות השידור. חשוב לציין שלתחנת שידור יש קיבולת מסוימת, ומשהיא מופעלת הוצאות ההפעלה, התפעול והתחזוקה וכל ההוצאות האחרות בשל הפצת השידורים באמצעות תחנות השידור הספרתיות אינן מושפעות ממספר הערוצים המופצים בפועל. החוק, בנוסחו כפי שהתקבל בכנסת בשנת 2012, קבע כי אוצר המדינה יישא בעלות בשל הקיבולת הפנויה. עתה, בהצעת חוק זו, נקבע כי המשתמשים בפועל, למעט הערוצים המסחריים, יישאו גם בעלות זו, אם כי הסכומים שיחולו על המשתמשים השונים לא יהיו אחידים, ולמעשה הערוצים הציבוריים, דהיינו רשות השידור, הטלוויזיה החינוכית והכנסת, יישאו בנתח גדול יותר בתשלום בשל הקיבולת הפנויה. 
+
+הצעת חוק זו אינה פשוטה כלל וכלל, והיא כוללת הסדרים נוספים שמפאת קוצר הזמן לא אעמוד עליהם. 
+
+ אני אסיים את התייחסותי לתיקון זה בתקווה שהחוק החדש לא רק יוזיל את המחירים לצרכן וישפר את התחרות ואת מגוון שידורי הטלוויזיה, אלא גם יגרום לשגשוג היצירה המקומית ויביא לבתינו מסך איכותי. 
+
+אוסיף שהוועדה תמשיך לעקוב, כי אנחנו נכנסים פה לתהליך כל כך מרתק. היא תעקוב כל הזמן אחרי מה שקורה. 
+
+ אבל ביקשתי רק בקשה אחת שעד היום לא התקיימה. יש מושג שעד היום לא ראיתי אותו שנקרא "מרבב". מרבב זה דבר שמערבב את הערוצים וכו'. אני ביקשתי, ועד אוקטובר אני לא אחדש את הדיונים, עדי, אם לא יביאו ויראו לי מה זה מרבב. אני בן של נגר, אני יודע לעבוד בנגרות, אני יודע לעבוד בגינה. אני רוצה לראות מה זה מרבב.
+
+
+ מה זה?
+
+
+ עורך-דין בנדלר, כמה שעות – עורך-דין בנדלר, כמה שעות אנחנו בזבזנו על המרבב? המרבב, שלי, אם את לא יודעת, אלילת התקשורת – – –
+
+
+ מרבב זהו – – –
+
+
+ בבקשה, נחמן שי.
+
+
+זה אותו מתקן – – 
+
+
+ יפה.
+
+
+– – שמרכז שישה ערוצים. זו שיטה דיגיטלית שאיננה עולה בתשלום לנמען.
+
+
+ ויש לזה עניין וירטואלי ועניין פיזי. אני דרשתי לראות את הדבר הפיזי הזה, ועד היום, עדי, אני לא קיבלתי את זה, לא ממשרד התקשורת.
+
+
+ אני אדבר עם הרשות השנייה ותקבל את המתקן.
+
+
+ תודה רבה. לעניין שידורי החדשות המקומיות.
+
+
+ הערכתי אליך גברה פי כמה וכמה.
+
+
+ את רואה?
+
+
+ והיא הייתה גבוהה גם קודם.
+
+
+ היא התרבתה כתוצאה מהמרבב.
+
+
+ נחמן שי, אתה ה"מרבב" של מפלגת העבודה.
+
+
+ אתה שוכח שהייתי שם לפני 20 שנה, כשזה קם.
+
+
+ לעניין שידורי החדשות המקומיות. כפי שהזכרתי בתחילת דברי, בהצעת החוק המקורית לא הייתה התייחסות לחדשות המקומיות. אנו התוודענו לכך שבהיעדר חקיקה מתאימה תוקף החוק שמכוחו משודרות חדשות אלה יפוג ב-31 ביולי השנה, רק בתחילת הדיונים בהצעת חוק ההסדרים. מאחר שיש חשיבות רבה, ואני שמתי את זה בתור ייהרג ולא יעבור, למתן במה מתאימה להתרחשויות בזירות המקומיות, בפריפריה, שלעתים לא שומעת רק את דבר תל-אביב וירושלים, התרחשויות שבדרך כלל אין להן ביטוי במהדורות החדשות הארציות, ומכיוון שראינו גם שאם לא מתקדמים ב-31 ביולי הולכים לפטר 100 עובדים, וזה עוד יימשך לכיוונים אחרים, ראינו לנכון לשלב את הארכת החוק המאפשר שידור חדשות מקומיות במסגרת הצעת חוק ההסדרים. לכן הארכנו את תוקף החוק עד 31 בדצמבר השנה. 
+
+ כל שנה – חברת הכנסת יחימוביץ לפני שנים כבר כתבה בדיונים שהיו שם, שאי-אפשר כל שנה בהוראת שעה להוסיף טלאי על טלאי של כסף. צריך לעשות איזה סידור. ולכן אני אומר כאן: מבחינתי זו הפעם האחרונה שעושים את הטלאי. ולכן ההתחייבות היא שעד 31 בנובמבר, ואני מקווה שעד אז אנחנו נקדם חלק גדול מההסכמים, אנחנו במקביל מצפים כי שר התקשורת יביא לכנסת הצעת הסדר, הצעת חוק חדשה, שתסדיר באופן קבוע את המשך החדשות המקומיות משנת 2014 ואילך במתכונת הקיימת או במתכונת אחרת, ומבלי שסכנת הסגירה תרחף כל שנה מחדש מעל מפעל חשוב זה.
+
+ נשאר עוד נושא, עדי, לגבי מס ערך מוסף. הבטחתם לי שזה נסגר, אני רוצה לקבל דיווח עד סוף המושב הזה. תודה. 
+
+ אני עובר לפרק הבא, פרק המים.
+
+
+ אפשר לפני, אבישי, לדעת מה דעתך על עצם העובדה שמורידים את ערוץ 2 וערוץ 10 משידורי הלוויין ומסתפקים בשידור הדיגיטלי?
+
+
+לא, זה נשאר בלוויין ונשאר בכבלים.
+
+
+ לא, נשאר.
+
+
+זה עוד ערוץ אחד שלא עולה כסף, ובכל בית אפשר לקלוט אותו. לא מורידים אותו.
+
+
+ חבר הכנסת גטאס – – –
+
+
+ מורידים מהלוויין.
+
+
+ לא.
+
+
+ ב-1 בינואר.
+
+
+מורידים מהאנטנות הביתיות, האנלוגיות. אין יותר שידור אנלוגי.
+
+
+ מהלוויין.
+
+
+ אני נורא שמח שחבר הכנסת שי, שהוא נכס עם הצטרפותו למפלגת העבודה, יש לו עבר תקשורתי כל כך רציני, שגם בדיוני הוועדה מפעם לפעם נעזרנו פה, כולל בנושא אחר שהעליתי לפני יומיים, חוק גלי צה"ל. אני ממנה אותך בתור הזה – – –
+
+
+ – – –
+
+
+ כבר מינית אותו ל"מרבב" המפלגתי, אתה רוצה למנות אותו לעוד משהו?
+
+
+ הוא גם סגן ראש הסיעה, לא?
+
+
+ כן.
+
+
+ חבר'ה, רבותי – – – 
+
+
+ חברים, יו"ר הוועדה מנסה לסיים, אז תנו לו בבקשה.
+
+
+ ידידי חבר הכנסת מיכאלי רוצה ללכת הביתה לילדים, לאישה. אני רוצה להמשיך.
+
+
+ וגם חברת הכנסת רפאלי, אני רואה, מצטרפת לבקשה לתמצת.
+
+
+ וגם אני.
+
+
+ וגם חברת הכנסת – כולם אסירים שלך פה, אגב, צריכים לדבר אחריך.
+
+
+ ואני חושב, גם אסיר ציון, חבר הכנסת אלעזר שטרן. אני ממשיך.
+
+
+ אנחנו אורחים של ישיבת סיעת העבודה.
+
+
+ תודה. פרק המים. עניינו של הפרק – אני חושב שזה חשוב, מכיוון שרוב האנשים לא בקיאים בכלל בנושאים, אני חושב שכדאי לפרט קמעה לגבי נושאים מרכזיים. למרות שהאולם ריק, אבל לאותם שישה צדיקים בסדום, זה כדאי. 
+
+עניינו של הפרק הוא רפורמה בתחום תאגידי המים והביוב. חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א–2001 – חוק זה מחייב את כל העיריות והמועצות המקומיות, החל ביולי 2007, להקים תאגיד נפרד לשם מתן שירותי מים וביוב בתחומיהן ולהעביר אליו את האחריות למתן שירותים אלה. תכליתה של חובה זו היא, הייתה, להביא לניהול יעיל יותר של משק המים והביוב ברשויות המקומיות, ובכלל זה להבטיח השקעה נאותה במשק המים לטובת כלל הצרכנים. טענו שלעתים ברשות מקומית מסוימת גובים את הכספים, אבל בעל הבית, ראש הרשות, במקום להשקיע אותם בתשתיות של המים הוא הולך ושם אותם במקומות אחרים. תכליתה של חובה זו הביא – אם ככה, הרעיון היה להביא לניהול יותר יעיל של משק המים ברשויות המקומיות, ובכלל זה להבטיח את אותה השקעה נאותה במשק המים לטובת הצרכנים.
+
+ עיקרו של הפרק המונח בפניכם עוסק בהטלת חובה להקים תאגידים אזוריים שיספקו שירותי מים וביוב למספר רשויות מקומיות, במטרה להביא לניצול מרבי של יתרון הגודל. לא צריך שכל רשות קטנה תחזיק את התשתית שלה, עדיף שיהיה פה תאגיד אזורי. וגם מבחינת מקורות המימון, את יתרון הגודל גם כאן לנצל להפחתת עלויות התפעול שנובעות מקיום מספר רב של תאגידים – כיום 55 במספר, לפי הנתונים שהוצגו בוועדת הכלכלה. 
+
+אומר לכם: הייתה הצעה של האוצר בתחילה להוריד את מספר התאגידים ל-15. התחיל מיקח וממכר, ויכוח שלא היה בתוך הוועדה, היה עוד לפני זה, עם רשות השלטון המקומי והרשויות, ואנשי האוצר, אנשי שר המים, אנשי השלטון המקומי הציגו פשרה, שאנחנו נבחן אותה, אם אכן אותה הפשרה שאנחנו מאמצים כאן תביא לציון גואל, כולל לאלה שאינם ציונים, אם הם יהודים או שאינם יהודים.
+
+לפי הנתונים שהוצגו בוועדת הכלכלה, חשוב לציין כבר בנקודה זו כי המהלך לצמצום מספרם של התאגידים הקיימים אמור להשליך כמובן על גובה תעריפי המים, שנקבעים לפי העלות הריאלית של אספקת השירותים. נושא זה נדון בהרחבה בדיוני הוועדה. מה שמפריע לכולנו, לי אישית, מחירי המים בשנים האחרונות עלו ב-25%, 40%. ברובם, אדוני שר האוצר, הם מוטלים, המחירים האלה של המים – מי שנושא בעול זה מעמד הביניים והקבוצות החלשות. ולכן, לאחר שבדיון בחוק הזה הייתה הסכמה שבהסכם בין התאגידים והרשויות יבחנו ירידה של 5% – מי שיעשה את הירידה של ה-5% לא יקבל את המקל בראש אלא ימשיך להתקיים, אחר יקבל. חשבנו ש-5%, במיוחד שמעלים עוד מס ערך מוסף, זה לא דבר כל כך משמעותי. אני מוכרח לציין ששר המים ציין שהוא בעד להוריד אותם ב-10%, 15%. אמרתי: אהלן וסהלן, אני כבר מזמין אותו לוועדה, שיבוא בתחילת אוקטובר ויסביר איך הוא מוכן לקדם את זה, כי אנחנו נעזור לו. 
+
+ אבל דרשנו מהממשלה להביא הצעה להפחתה בתעריפי המים למעוטי יכולת, כתנאי ייהרג ובל יעבור לאישור הפרק בוועדה. לשמחתי, הגעתי להסכמה עם משרד האוצר על הרחבת מעגל הזכאים לתעריפי מים מופחתים על רקע מצב כלכלי ועל הקצאת מימון מאוצר המדינה, כ-40 מיליון שקלים בשנה. זה לקשישים עניים, 200,000 מתוך אותם 300,000 שהם בקבוצה הזאת של החלשים. הסכמה זו עוגנה בנוסח המונח בפניכם. ואנחנו, עדי, צריכים להגיש אותה מייד כשנסיים את חוק ההסדרים, אנחנו נניח אותה כאן. מבחינתי היא אינה סוף פסוק. בכוונתי להגיש הצעת חוק פרטית להרחבה נוספת של מעגל הזכאים, כדי שתכלול את כל הקבוצות החלשות, במקרה הזה, במספר כאן, זה עוד 100,000. 
+
+ בשל קוצר הזמן אסקור בתמציתיות את ההסדרים הכלולים בפרק שבפניכם: לפי המוצע, החל במועד הקובע, 1 ביוני 2014 לגבי רשויות מקומיות שטרם הקימו תאגיד מים וביוב, ו-1 ביוני 2015 לגבי תאגידי מים וביוב, תחול חובה להקים תאגיד אזורי או להתמזג בתאגיד אזורי. הפרק כולל את כל ההוראות הנדרשות להקמת התאגידים האזוריים, ובכלל זה עניין שלבי ההקמה, העברת נכסים, התחייבויות והגנה על נושים של תאגיד מים וביוב שהתמזג לתאגיד אזורי, שיזכו לפי המוצע לסיוע מאוצר המדינה, אם התאגיד האזורי – במקרה שהוא יקבל את הסיוע, זאת אומרת אם התאגיד האזורי לא יעמוד בהתחייבויותיו כלפיהם כתוצאה מהמיזוג. 
+
+ מאחר שהתכלית של הקמת תאגידים אזוריים היא הגברת היעילות בניהול משק המים והביוב, מוצע לאפשר לתאגיד מים וביוב המתנהל ביעילות לפי מדדים מוגדרים, לרבות מדדים פיננסיים ואמות מידה לשירות לצרכנים, לקבל פטור – זו הייתה הפשרה, שבמקרה הזה אם ההתנהלות עולה על הקריטריונים – פטור מהקמת תאגיד אזורי או מהצטרפות לתאגיד אזורי. הפטור יינתן לשנתיים כל פעם. בעניין זה אדגיש כי לאחר המועד הקובע, גם תאגיד מים וביוב שקיבל פטור כאמור, יידרש לעמוד באותם מדדי יעילות שהיו חלים עליו אילו הצטרף לתאגיד אזורי.
+
+בנוסף, הפרק המוצע כולל גם מספר תיקונים לעניין סמכות הממונה ברשות הממשלתית למים ובי��ב, הקיימת גם היום, להטיל עיצומים כספיים בשל הפרת הוראות החוק. במהלך דיוני הוועדה החלטנו על מספר שינויים בעניין זה – עורך-דין בנדלר, היית שם מאוד משמעותית בנושאים האלה – כדי להימנע מפגיעה כלכלית קשה מדי ברשויות מקומיות ובתאגידי מים וביוב, שכן הטלת עיצומים כספיים בסכומים גבוהים מדי עלולה לפגוע בסופו של דבר בציבור הצרכנים המקבלים שירות מאותם גופים. במסגרת זו שינינו, בין היתר, את המודל שהציעה הממשלה, שלפיו יוטל עיצום כספי על רשות מקומית או תאגיד מים וביוב בשל הפרת הוראות החוק לעניין הקמת תאגיד אזורי, תוך קביעת תקרה לסכום העיצום הכספי שיוטל כאמור.
+
+ הפרק המוצע כולל תיקונים שונים נוספים שעניינם ביישום החלטת הממשלה משנת 2011, שאימצה את המלצות ועדת ניסן – כדאי מאוד להיות הממונה על התקציבים באוצר, כי אתה הופך להיות שם בהיסטוריה. על שם פוגל היו איזה 300 הצעות, על שם ברודט בטח איזה 50. גם אודי ניסן נכנס פה לוועדה הזאת.
+
+
+ ויש לך גם עתיד בטוח, בדרך כלל. 
+
+
+אני מאוד מאוד שמח לשמוע מה שאתה אומר.
+
+– – – שאימצה את המלצות ועדת ניסן לבחינת ההתאמות הנדרשות ביחסי השלטון המקומי ותאגידי המים והביוב. תיקונים אלה נדרשים, בין היתר, בעקבות לקחים שהופקו במהלך השנים שחלפו מאז חקיקת החוק האמור, למשל לעניין העסקת עובדי הרשות המקומית בתאגיד המים והביוב שבבעלות אותה רשות.
+
+ חברי הכנסת, אדוני שר האוצר, פרק המים המונח בפניכם עבר שינויים רבים במהלך דיוני הוועדה, לרבות הסיכום עם משרד האוצר שהצגתי בראשית דברי, ואני אכן מקווה שהוא יביא להתייעלות במשק המים. אבל כוונות – זה לא מספיק. אם אין בקרה ואכיפה – הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות. לכן נעקוב אחר יישומו בצורה קבועה בפרט, ואחרי תפקוד הרגולטור, הרשות הממשלתית למים וביוב, כדי להבטיח כי משק המים ינוהל כראוי לטובת הציבור, ובעקבות תהליך ההתייעלות שיעבור משק המים אכן יופחתו בהתאם תעריפי המים. 
+
+ חברי, חברות וחברי הכנסת, למרות שמדובר בהצעת חוק ההסדרים, ועדת הכלכלה בראשותי לא התפשרה, קיימה בכל אחת מההצעות שפירטתי לעיל דיונים רציניים ומעמיקים. יחד עם חברי לוועדה עשינו עבודה יסודית, שמענו התייחסויות מכל גורם, כל גורם, הנוגע לכל אחד מהנושאים והקדשנו זמן רב ככל שנדרש כדי לוודא שהחוקים שנוציא מתחת ידינו יהיו ראויים. לפיכך אני סבור כי יש לדחות את כל ההסתייגויות שהוגשו בפרקים שהצגתי ולקבלם בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. 
+
+
+ תודה רבה, חבר הכנסת ברוורמן. שלי, צריך לזכור אותו כשנרצה איזה פיליבסטר ארוך של כמה שעות. אני חושב שהוא יוכל לעשות את זה. אתה ישנת הלילה? מה קורה? מאיפה האנרגיות האלה?
+
+
+ הייתי בחוץ – – – אבל אני הולך הלילה, עוד מעט, לישון טוב.
+
+
+פששש, כל הכבוד. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי תציג את החוק בשם יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. את רשאית להיות יותר קצרה. 
+
+
+ כן. אלעזר, התנ"ך כאן. התנ"ך כאן, הוא השאיר אותו כאן. אני אכן אהיה יותר קצרה, אדוני. 
+
+ אדוני היושב-ראש, חברי השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות הועברו כמה נושאים במסגרת הצעת החוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014). הוועדה החליטה לפצל מהצעת החוק חלק מהנושאים שהועברו אליה לאחר שהתברר כי מדובר בנושאים מורכבים שמחייבים דיון מעבר לסד הזמנים שמכתיב ��וק ההסדרים.
+
+ יחד עם זאת השלימה הוועדה את דיוניה לעניין תיקון סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי. הפסיקה הכירה זה מכבר בזכותו של צד שלישי החייב בפיצויים לנפגע בשל נזק שנגרם לו, לנכות מסכום הפיצויים את סכום הגמלה שהנפגע קיבל או עתיד לקבל מהמוסד לביטוח לאומי בשל אותו נזק. חוק הביטוח הלאומי מאפשר למוסד לביטוח לאומי להיכנס בנעלי נפגע שמקבל גמלה ולתבוע מהצד השלישי את הסכומים שניכה. ואולם, פעמים רבות המוסד לביטוח לאומי אינו יודע על ההליכים בין הזכאי לגמלה לצד השלישי. לכן מוצע במסגרת תיקון זה לחייב את חברות הביטוח לדווח למוסד לביטוח לאומי במקרה שחברת הביטוח או מבוטח שלה ניכו מהפיצויים או היו רשאים לנכות, למשל במסגרת פשרה, סכום בשל גמלה שמשלם המוסד לנפגע, וזאת כדי לאפשר למוסד לתבוע מהם את הסכום שניכו כאמור. מועד הדיווח יהיה לאחר הגעה להסכם עם הזכאי לגמלה לאחר מתן פסק-דין או לאחר הניכוי, לפי המוקדם מביניהם.
+
+יצוין כי בנוסח שהציעה הממשלה הוצע לחייב כל אדם בחובת הדיווח למוסד לביטוח לאומי, ואולם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות סברה שאין לחייב כל אדם בדיווח, אלא רק את חברות הביטוח המודעות לאפשרות הניכוי וממילא ידעו גם על החובה לדווח. 
+
+מוצע כי במקרה של הפרת חובת הדיווח על-ידי מבטח, תקופת ההתיישנות של תביעת המוסד לביטוח לאומי תימנה רק מהרגע שבו נודע למוסד לביטוח הלאומי על ההליכים בין הזכאי לגמלה למבטח או לצד השלישי המבוטח. יחד עם זאת, מוצע כי תקופת ההתיישנות לא תחרוג מ-15 שנים מרגע קרות האירוע המזכה בגמלה. יודגש כי אין בהוראות לעניין תקופת ההתיישנות כדי לשנות את טיב העילה שלפיה המוסד לביטוח לאומי בא בנעלי הנפגע לעניין התביעה, אלא ליצור חריג לכלל זה. 
+
+גם בעניין ההתיישנות הנוסח שבפניכם עבר שינויים ביחס לנוסח שהציעה הממשלה. הוסף סעיף המבהיר כי אי-מילוי חובת הדיווח לא יהווה עבירה פלילית לפי חוק הביטוח הלאומי וממילא גם לא ייחשב כמגבש עבירה פלילית של הפרת חובה חקוקה לפי חוק העונשין, וכן נמנעה ההפניה להוראות חוק ההתיישנות לעניין הונאה או תרמית. 
+
+ לפיכך אנו מבקשים את תמיכתם בנוסח שהכינה הוועדה. תודה רבה. 
+
+
+תודה, חברת הכנסת שולי מועלם. יעלה חבר הכנסת אלעזר שטרן, בשם יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אדוני שר האוצר, עמיתי חברי הכנסת, גם אני לא יכול להימלט מהתייחסות לדבר החמור שאירע פה לפנות בוקר בנושא של הקריעה. אני מודה שלצערי הרב זה השתלב לי קצת – אם אנחנו מטרידים על השנאה, ועל הפירוד; הקריעה הזאת – לשמחתי שמעתי היום מעמיתי חברי הסיעות החרדים אולי קצת אופטימיות באשר ליכולת להתפשר, אבל הבוקר הזה ייחרת – אולי אנחנו רק יכולים לברך שזה קרה בשעות שלפחות העם בישראל כבר לא צפה בערוץ הכנסת.
+
+ אני רק רוצה להגיד שהמקור לקריעה הזאת, שמובא ב"שולחן ערוך", הוא הכתוב: "ובגדכם לא תפרמו ולא תמותו". משמע שאם מתים, פורמים את הבגדים. המקום שבו בא הדבר לידי ביטוי בתנ"ך הוא ספר שמואל, על דוד המלך: "ויהי המה בדרך והשמעה באה אל דוד לאמֹר הכה אבשלום את כל בני המלך ולא נותר מהם אחד; ויקֹם המלך ויקרע את בגדיו וישכב ארצה". אני חושב שההגזמה הנוראית, שבין אבא, שבן אחד שלו מכה למוות את שאר בניו, לבין הכשרה או אישור של תקציב – המרחק הוא בעיני בלתי נסבל. אני חושב שהנזק שנעשה כאן הוא, לצערי הרב, לא רק לעמיתי חברי הסיעות החרדיות, אלא גם למנהגי היהדות בכלל, ואני כמובן מצר על כך. 
+
+ אם ציינו שזה שבתות נחמה, לא נותר לי אלא לומר ולקוות שבאמת יהיו אלה ימים שלא רק נקרא את הפטרות הנחמה אחרי פרשות השבוע שהתחלנו לקרוא מ"שבת נחמו" האחרונה, אלא גם נמשיך ככה.
+
+ אני רוצה אולי לומר עוד דבר. אני תכננתי לומר, ולכן הצטערתי, אבל אני חושב שהיא עדיין ראויה למחמאה הזאת, מנהיגת האופוזיציה, שיש כאלה שילונו על האולם הריק, ואני קצת נהנה מהאינטימיות הזאת, ורציתי להחמיא לה, ואני חושב שהיא ראויה, גם אם היא יצאה שתי דקות קודם, על הנוכחות שלה במליאה, גם כשהמליאה לא בדיוק מלאה, וגם כשהיא לא ממתינה לזכות הדיבור שלה. אני מניח שהדברים האלה יגיעו גם – – – 
+
+
+ בכל הכנסת נוכחים עכשיו 13 ח"כים, בכל הכנסת. בבניין. בדקתי הרגע. 
+
+
+ אני יודע שאנחנו בילינו יחד פה עד לפנות בוקר, וחזרנו לבלות פה כבר מ-09:00, ואני חושב שמגיעות המחמאות, לפחות לה. 
+
+ אני רוצה לנצל את האינטימיות הזאת, לפני שאני מקריא את מה שאמרתי כאן, ולפנות אליך, שר האוצר. תשמע – – –
+
+
+– – –
+
+
+ בואו נדבר על ניצולי השואה. 
+
+
+ אבל עכשיו באמת. תראה, אולי לא יודעים, אבל אני יודע שמשרד האוצר לא היה משאת חייך. לא יודע אם תכננת להיות במשרד כפוי הטובה הזה. אני מסתכל עליך, אתה יודע שאנחנו מכירים הרבה שנים. לא הכרתי בך את ההתמדה ואת העבודה הקשה נוכח גלי ההסתה – לפחות, אני לא רוצה להגיד עוד פעם שנאה – שאתה חווה, וגם אמרו לך כבר שלא היית בדיוק חייל. לא משנה איפה, אני הייתי חייל, אני יודע בדיוק מה אתה עשית. אני מעריך. אני אומר לך, באמת, שזאת דוגמה לחיילות. ההתמדה הזאת, הנכונות הזאת, חוסר ההתפשרות – אנחנו לא מסכימים על הכול, גם בתוך התקציב, אנחנו יודעים את זה, אבל אני לא מסתכל על זה. אני מסתכל על המרורים שאתה אוכל כאן בגלל השירות שאתה עושה, בעיני לפחות, לעם. אני חושב שכל שר אוצר שהיה נכנס בתקופה הזאת לא היה נהנה. 
+
+ צר לי מאוד שדווקא בשמה של היהדות אנחנו מגלים ביטויים, על ציטוטים שאין בתקציב, שאף פעם לא נאמרו. שמים אותם במקרה הזה גם בפיך. במידה מסוימת כחבר בוועדת הכספים אולי גם בפי, או בפי כולנו, על גזירות על ילדי ישראל, ועל תורת ישראל, שאף אחד לא עשה אותן ואף אחד לא התכוון אליהן. אולי בגלל זה אנחנו אומרים כל שבת ש"כל העוסקים בצורכי ציבור באמונה הקדוש-ברוך-הוא ישלם שכרם", כי אנחנו לא יודעים לשלם את השכר, בהיבט הזה.
+
+ אני אומר אולי עוד דבר אחד, שלצערי חלק מעמיתי החרדים לא אומרים אותו כל שבת, אבל בתפילה לשלום המדינה אנחנו אומרים: "אבינו שבשמים, צור ישראל וגואלו, ברך את מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו, הגן עליה באברת חסדך ופרוס עליה סוכת שלומך, ושלח אורך ואמיתך לראשיה, שריה ויועציה". זאת אומרת, גם אנחנו יודעים שעל ראשיה ושריה אנחנו, לפחות, צריכים לפחות לברך, ואנחנו מעריכים את זה מאוד.
+
+ אשר למה שנשארתי פה – אני מודה שהגעתי לאולם הזה עכשיו בשביל לשבת, לא בשביל למלא תפקיד של יו"ר ועדה. אבל מכיוון שישבתי כאן ביקשו ממני.
+
+ אני שמח להקריא פה את הצעת החוק שדנה במלחמה בהון השחור. ואני רוצה לומר שחלק מהאנשים, או מכל מיני אינטרסים שפגשנו בוועדות, כעסו עלינו איך אנחנו נותנים יד גדולה או רחבה כל כך לרשות המסים. אני רוצה לומר שדווקא משום שאנחנו גם אלה שמרימים ידיים על הגזירות הקשות, ויודעים כמה קשות הגזירות האלה לעם בישראל, חושבים שחלק מחובתנו זה להרים ידיים ולתת כר פעולה, שאולי א�� פעם לא ניתן פה, לעובדים ברשות המסים, כדי באמת לצמצם ככל האפשר את המשא הכבד על הציבור בישראל, או אם תרצו לפחות לעתיד, כדי שההון השחור או הכסף הלא-מדווח יצומצם ונגיע לתרבות שנדמה לי שפרופסור ברוורמן דיבר עליה קודם. בהיבט הזה אני מרגיש בוועדות שאני נמצא בהן בכנסת כמו חייל של רשות המסים.
+
+ ההודעה שהתבקשתי למסור כאן בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, שאושרה היום בוועדה – הצעת חוק שמטרתה הגברת הדיווח למס הכנסה על פעולות פיננסיות אשר ניתנות על-ידי חלפני הכספים. הצעת החוק המוצעת היא צעד ראשון וחשוב ביותר במאמץ הממשלה הזאת להילחם בתופעת הלבנת ההון בארץ. ההצעה תסייע בגביית מס אמת מעברייני מס ותוביל לחלוקת נטל מס שווה יותר בחברה הישראלית. ההצעה מובאת כחלק מחוק ההסדרים. 
+
+ אבקש מהמליאה לאשר את הצעת החוק. 
+
+
+ תודה רבה, חבר הכנסת שטרן. שר האוצר, תודה שהיה לך שווה להישאר שר תורן. אני הייתי ממליץ לך בסופ"ש הזה לא לכתוב שום סטטוס, אלא פשוט, דנה, לקחת את הנאום של ח"כ שטרן, לשים אותו בעמוד ולרשום: ללא מילים, פשוט מאוד. יישר כוח. 
+
+ חברת הכנסת יפעת קריב, בשם יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט. עכשיו את צריכה להחזיר, להחמיא ליו"ר האופוזיציה. 
+
+
+ אדוני היושב-ראש, אבל ככה נאמר להחמיא לך, ואם היינו זוכרים איך הכול התחיל – אתה זוכר? 
+
+
+ ודאי, במשרדי – – –
+
+
+ צריכים יום אחד לשבת שלושתנו ולסגור. במשרדו הכול התחיל. ונגמר כאן. 
+
+
+ בואי נגיד שהשר לפיד חטף לנו אותך מבעוד מועד. זאת האמת, אגב. 
+
+
+לגמרי. 
+
+טוב, אדוני היושב-ראש, חברים, יאיר, שר האוצר, ראשית, ברכות. ברכות על כך שהבאת את חוק התקציב, את חוק ההסדרים לשנת 2013 הערב לדיון. אומנם הדיון רגוע ונעים, אבל באמת מגיע לך ברכות. אני חושבת שזה לא היה פשוט, לא היה ברור מאליו, והנה, זה קורה. 
+
+ החוק, חוק התקציב, הוא חוק טוב, חוק שעושה שינוי. והרבה מאוד אנשים במדינת ישראל, בעיקר עובדי מדינה ועובדי רשויות מקומיות, כבר מחכים שנעביר את התקציב הזה, שנעביר את החוק. וזה תקציב אחראי. וגם ועדת החינוך היא חלק מהשינוי, מהשינוי החברתי שאנחנו מביאים. ואנחנו מביאים אתו בשורה חברתית. התחייבנו לשים את הליבה במרכז העשייה שלנו, ואכן אנחנו עושים. הליבה תהיה במרכז הלימודים. אנחנו מקיימים את ההבטחות שלנו. תיקנו בחוק שעליו אני עומדת לדבר עיוות שכולם פחדו להתמודד אתו במשך שנים. התיקון הזה מחזיר את המצב לקדמותו, ובשעה טובה. ואיזה כיף לדבר ככה חופשי על זה, הגיע הזמן לתקן את החוק הזה. 
+
+ אמרנו שהמשחק יהיה הוגן, והמשחק הוגן. אלפי ילדים מקבלים הזדמנות שווה, אלפי ילדים ילמדו ליבה – עברית, חשבון ואנגלית, וזה ייתן להם אפשרות להיות בעתיד חלק מעולם התעסוקה, להיות חלק מהחברה, הזדמנות לא לחיות בעוני, לצאת מהמעגל, לעבוד בכל מקצוע, ובעתיד – גם להתגייס לצבא. רק אתמול העברנו את חוק שוויון בנטל. החוק שעליו אני מדברת היום הוא חוק שמתקן עיוות, ואנחנו יוצרים כללי משחק הוגנים וחברה צודקת שיאפשרו לכל ילד בעתיד הזדמנות להצליח. 
+
+ אני רוצה גם לומר שהחוק הוא בהשראתו של שר החינוך, הרב שי פירון, ולכן החוק הוא הדרגתי ומתון, יהיה זמן להתארגן, לעבור בבטחה למצב החדש והחשוב כל כך. מדובר בתהליך, והחוק נעשה בעדינות. וזאת, למעשה, המחויבות שלנו כלפי העתיד של ילדי מדינת ישראל. זו חקיקה שמסתכלת על העתיד. אז החוק שעליו אני מדברת וועדת החינוך העבירה אותו זה הצעת חוק לשינו�� סדרי עדיפויות, סעיפים 2, 3, 4(א)(1) ו-(2) ו-4(ב) ו-5. 
+
+ סעיף 2 בא לתקן את סעיף 11א לחוק חינוך ממלכתי אשר נוסף לחוק בשנת 2007. סעיף זה קובע כי רשויות החינוך המקומיות חייבות להשתתף בתקציבם של המוסדות המוכרים שאינם רשמיים הפועלים בתחומן, לפי שיעורים שקבע שר החינוך לעניין השתתפות המדינה בתקציבי שעות הלימוד של המוסדות האלה ביחס לתקציבם של מוסדות החינוך הרשמיים. תיקון זה יצר תמריץ שלילי למעבר המוסדות שאינם רשמיים למסגרת החינוך הרשמי. התיקון המוצע בא לחזק את החינוך הרשמי הממלכתי והממלכתי-דתי. 
+
+ אני באמת מאמינה שהגיע הזמן לחזק את החינוך הרשמי, וזה אומר להשיב את המצב לקדמותו, לתקן עיוות, כך שרשות החינוך המקומית לא תהיה מחויבת לתקצב את המוסדות הפרטיים הפועלים בתחומה, אלא אם תחליט ובמידה שתחליט על כך, ובהתאם למבחנים שקופים ושוויוניים. 
+
+ עם זאת, במהלך דיוני הוועדה בעת הכנת הצעת החוק החליטה הוועדה לתקן את הסעיף כפי שהוצע על-ידי הממשלה בהצעת החוק המקורית, עקב טענות בדבר קשיים שנתקלו בהם הרשויות המקומיות לפני שתוקן החוק ב-2007, ולאפשר לרשויות המעוניינות בכך להשתתף בתקציבם של מוסדות החינוך המוכרים שאינם רשמיים באופן ישיר, ולא באמצעות מבחני תמיכה, וכן לעשות זאת בכסף ובשווה כסף, לרבות באמצעות העסקת עובדים. 
+
+ סעיף 3 קובע הוראת מעבר לעניין התיקון האמור לחוק החינוך הממלכתי המוצע בסעיף 2, כך שהפסקת חובת התקצוב של רשות החינוך המקומית, כאמור, לא תחול באופן מיידי אלא בהדרגה. וזאת על מנת לאפשר למוסדות היערכות נאותה לקראת יישום תיקון לחוק. 
+
+ סעיפים 4(א)(1)–(2) ו-4(ב) המוצעים עוסקים במוסדות החינוך המכונים "מוסדות פטור". סעיף 5(א) לחוק לימוד חובה, התש"ט–1949, קובע כי שר החינוך רשאי להורות שהורי ילדים ונערים וכן ילדים ונערים עצמם יהיו פטורים מחובת הלימוד הסדיר לפי החוק, אם הם לומדים באופן סדיר במוסד חינוך המתואר באותה הוראה. כיום, מוסד פטור יסודי נדרש ללמד את תוכנית היסוד המכונה גם "תוכנית ליבה" כמשמעותה בחוק חינוך ממלכתי וכפי שהוגדרה בחוזר המנהלת הכללית של משרד החינוך, בהיקף של 55% מההיקף שבה היא נלמדת במוסדות החינוך הרשמיים. עמידה בדרישה זו היא תנאי לתקצובם בשיעור של 55% משיעור תקצוב שעות הלימוד במוסד החינוך הרשמי. אני קוראת את זה ככה רגוע, אבל זה עבר סערות על סערות בוועדת החינוך. כל משפט פה לווה בהמון המון אמוציות. 
+
+מוצע להסמיך את שר החינוך, באופן מפורש בחקיקה, לקבוע הוראה, הוראות ותנאים שיחולו על מוסדות הפטור שניתנה לגביהם הוראה לפי סעיף 5 האמור ולתקצבם, ובלבד שייקבעו תנאים הנוגעים להיקף לימודי תוכניות היסוד בהם. מוצע כי השר יוכל לקבוע שני מסלולים לתקצוב כאמור. המסלול המרכזי – שבמסגרתו יידרש מוסד פטור ללמד מקצועות בסיס שאותם יקבע השר, בהיקף זהה למוסדות החינוך הרשמיים. יצוין כי לפי החלטת הממשלה בנושא זה מדובר במקצועות בסיסיים, מקצועות הליבה – חשבון, אנגלית ושפת אם, במקרה שלנו, עברית. מוסד כזה יתוקצב בשיעור של 55% מתקן הבסיס במוסד רשמי שאותו קבע השר בהסכמת שר האוצר. השר יוכל, בהסכמת שר האוצר, לקבוע גם הוראות ותנאים אחרים לסעיף המוסדות במסלול זה, ובלבד שתקרת התקצוב לא תעלה על האמור. 
+
+ בנוסף, במהלך הדיונים בוועדה הוכנס להסדר המוצע תיקון שלפיו תחילתו של ההסדר בנושא קביעת התנאים וההוראות לתקצוב מוסדות הפטור תהיה רק ב-1 בינואר 2014, זאת על מנת לאפשר דיון ראוי ויסודי. 
+
+ בנוסף, התיקון המוצע לחוק לימוד חובה בא אף הוא על רקע מדיניות של חיזוק החינוך הרשמי, וזאת הן באמצעות חיזוק המוסדות הרשמיים עצמם והן בחיזוק תוכני הלימוד הממלכתיים על-ידי קביעת תוכניות יסוד המחייבת לכלל מערכת החינוך, וכן הקניית ערכי חינוך בסיסיים לכל ילד והכשרתו לקראת חיים בוגרים בצורה נאותה, יציאה למעגל העבודה, שירות בצבא, יציאה ממעגלים שלא צריך להיות בהם.
+
+ דבר נוסף שעליו דנו בוועדת החינוך, ולגביו אקצר, זה סעיף 5 המוצע, המתקן את חוק הספריות הציבוריות (תיקון מס' 3), התשס"ז–2007. בתיקון זה – סעיף 5(ב) לחוק הספריות הציבוריות – נקבע כי אוצר המדינה ישתתף בהחזקתן ובניהולן של ספריות ציבוריות בשיעור של 50% בסכום שנקבע כסכום בסיס. כמו כן נקבע שההסדר האמור יחול בהדרגה, ובכל שנה ייווסף שיעור שווה מתוך סכום השתתפות כולל, כך שבשנת הכספים 2013 תשולם מלוא ההשתתפות. מוצע לדחות את השלמת מלוא השתתפות אוצר המדינה כאמור כך שבשנות הכספים 2013–2014 יהיה שיעור השתתפות האוצר זהה להשתתפות בשנת 2012, ובשנת הכספים 2015 יתווספו לבסיס תקציב הספריות 11 מיליוני שקלים חדשים, כך שתושלם מלוא ההשתתפות ותגיע לשיעורה המלא. 
+
+ וכמובן, בשם יו"ר ועדת החינוך, חבר הכנסת עמרם מצנע, אני מבקשת לאשר את הסעיפים בקריאה השנייה ובקריאה השלישית כפי שהביאו אותם לוועדה. 
+
+ ומילה אחרונה – הדיון הסתיים, יש לנו דיון עד 10 בלילה, אבל באמת אני רוצה בהזדמנות זו לפנות שוב לשר האוצר: אנחנו אחרי – – –
+
+
+  – – –
+
+
+ לא, אנחנו אחרי סערה מאוד גדולה ב-24 השעות האחרונות. כמו שאמר חברי, חבר הכנסת אלעזר שטרן, גם היום היה לנו יום מאוד סוער בדיונים שהשתתפנו בהם. נאמרו פה מעל לבמה הזו דברים שלא צריכים להיאמר. אולי כמי שסוגרת את היומיים האלה, וכמי שמסיימת, אני רוצה לומר שבאמת – התקציב, העבודה שאנחנו עושים היא עבודה אחראית שתניב פירות שאולי לא כולם רואים אותם ברגע הראשון, אבל כבר יש תחושה של משהו אחר, ואני באמת קוראת לשפה נאותה ולשפה מכובדת, ולכבד אחד את השני, ולאהבת חינם, ולשים מאחור את כל השנאה ואת הכעס. קרו פה דברים שלא צריכים לקרות בתוך אולם המליאה הזה. באנו לשרת את הציבור, ונעשה את זה בדרך הטובה ביותר. אני חושבת שהצעות החוק של ועדת החינוך מביאות הזדמנות שווה לכלל התלמידים במדינת ישראל, הזדמנות להשתלב והזדמנות להצליח. זה, מבחינתי, תקציב אחראי. תודה רבה. יום טוב. 
+
+
+ תודה לך. ובנימה אופטימית ומאחדת זאת, ברשותך, שר האוצר, וברשות חברת וחברי הכנסת, אנשי המטה, המשמר, נאזם, דנה ואחרים – אני נועל את הישיבה. 
+
+ תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, י"ז באב התשע"ג, 24 ביולי 2013, בשעה 10:00. ישיבה זו נעולה.
+ 
+הישיבה ננעלה בשעה 21:32.
+